מכאן ואילך – נתקלקל הרבה ואין בו משום גילוי.
(1) 
מִכָּאן וְאֵילָךְ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ וּנְהַרְדָּעֵי אָמְרִי אפי׳ אֲפִילּוּ לְבָתַר תְּלָתָא יוֹמֵי חָיְישִׁינַן מִשּׁוּם גִּילּוּי מ״ט מַאי טַעְמָא זִימְנִין מִיקְּרֵי שָׁתֵי.
מִכָּאן וְאֵילָךְ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ וּנְהַרְדָּעֵי אָמְרִי From this point forward, it is not subject to the halakha of exposure and is not subject to the prohibition of wine used for a libation. And the Sages of Neharde’a say: Even after three days, we are concerned with regard to exposure. What is the reason? It is because at times it occurs that a snake drinks even sour wine.
יין שהחמיץ יש בו משום גלוי לפעמים שותה ממנו יין תוסס אין בו משום גלוי וכמה תסיסתו שלשה ימים:
משקין העשויים מן העשבים וכן מיני הכותח אין בהם משום גלוי והרבה נהגו בהם אסור ואם נראו בהם ניקורין יש לחוש:
אף אלו שיש בהם משום גלוי אם היה משקה מיטפטף מהם במהירות גדול עד שהוא עושה טיף טיף כנגד טיף טיף אין בהם משום גלוי שהנחש שומע קול הטפטוף ובורח:
פירות שנמצאו מנוקרין חוששין שמא בעל ארס נקרן ואסור לאכלן כמו שביארנו במסכת חולין פרק ראשון ומ״מ דוקא מנוקרין אבל מה שהוא נקוב מצד טבעו ואין שם נקור מחדש וכן אין הלחה שלהם מגלה מותרין ומפני זה אמרו בכאן פי תאנה אין בו משום גלוי וכן אוכל אדם ענבים ותאנים בלילה ואינו חושש:
משקין שנתגלו ושתו מהם הרבה בני אדם ולא נזוקו לא יהא אדם סומך על זה ששלשה מיני ארס הם של נחש בחור שוקע ושל זקן צף ושל בינוני מפעפע והולך ולפי מעוט שניו הוא שוקע יותר וא״כ פעמים שראשון לוקה פעמים שאחרון לוקה פעמים שאחד מן האמצעיים לוקין מעשה היה ושתו תשעה ולא נזוקו ושתה עשירי ומת:
אבטיח שנתבקע אף הוא יש בו משום גלוי וכן בכל הפירות הלחים:
משקין שנתגלו לא ישפכם לרשות הרבים שמא ידרוס עליהם אחד ורגלו יחפה וכן לא ירבץ בהם את הבית מטעם זה גם כן ולא יגבל בהם את הטיט ואף הבהמות ניזוקות בו ומתוך כך לא ישקה בהם את בהמתו ולא בהמת חברו ולא ירחץ בהם פניו ידיו ורגליו ואף במקומות שאין שם נקע כגון רמוני הפנים וגב היד וגב הרגל ואין צריך לומר מקומות הנקעים כגון נקבי החוטם והאזן והפה ובין אצבע לאצבע:
זה שאמרו שלא ישקה לא לבהמתו ולא לבהמת חברו בחתול שלו מיהא מותר להשקותם שאין הארס מזיק לו אדרבא אוכל הוא את הנחש כמו שהתבאר בפרק ערבי פסחים ואע״פ שמכחיש בכך חוזר הוא לבריאותו הא לשל חברו לא ישקה שהרי מכחישו ושמא קודם שישוב לבריאותו הוא צריך למכרו ונמצא מפסידו:
כל משקה שנתגלה והצניעוה ונתישן בתקפו או שהחמיץ יתבאר למטה בשמועת שכר שהוא מותר שכל שיש שם ארס הארס מביאו לידי הפסד ואין מניחו להתישן ולא להחמיץ:
בתלמוד המערב אמרו שראוי לחוש למה שהבריות חוששות מעתה אסור ליתן פרוטה של נחשת בתוך הפה וכן אסור להצניע פתו תחת שחיו ותבשיל תחת המטה וכן אסור להצניע הסכין נתחב תוך האתרוג או תוך הצנון ויזהר מכל זיעה שבאדם שם אמרו כל זיעת אדם סם המות חוץ מזיעת הפנים:
הרבה שרצים יש להם ארס ולא הוזכר של נחש יותר מן האחרים אלא שאותו של נחש ממית ושל שאר שרצים מלקה:
וכל משקה האסור משום גלוי אם נכתשו בו דברים אחרים כגון כשות וכיוצא בו אף הם מחלישים כח הארס ומותר אלא שכל שהוא חלוש הטבע או חולני יזהר בו שאף הוא מכבידו:
ואף הרבה דברים מלבד אלו נאמרו בענין גלוי אלא שלא הוזכרו כאן וכבר כתבנום במסכת חולין פרק ראשון:
במקומות שאין הנחשים מצויים נהגו להקל בענינים אלו ואף בתלמוד המערב במסכת תרומות אמרו שאין לאדם לדקדק ביתר מן הראוי אלא יהא בוטח במה שנודע לנו שומר פתאים י״י שם העידו על ר׳ ינאי שהיה פחדן ביותר והכניס מטתו במקום הבטוח עד מאד ופעם אחת פשט ידו ונזדמן לו נחש אמר ארימון ערסאי מן הכא ושומר פתאים י״י ועוד דרשו שם ברצות י״י דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ר׳ מאיר אומר זה הכלב ר׳ יושוע אומר זה הנחש רעייתא חלבון חלב אתא חוייא כיוורא אכל מיניה וכלבא חמי ליה אתו בני ביתא בעי למיכל מיניה שרי כלבא מנבח להון ולא אבינון בסופא אכל קומיהון ומית חד בר נש שחיק תום גו ביתא אתא חויא דטורא אכל מיניה חמיתיה חויא דביתא אתון בני ביתא בעין מיכל שרי וויא מכרכר עליהון עפר ולא אבינון קליה גרמיה בגויה לפי דרכך למדת על כל פנים שומר פתאים י״י ומ״מ במקום שההיזק מצוי ראוי להזהר ביותר ושלא לחזר אחר הקולא:
בתלמוד המערב אמרו אין נשאלין על הגלוי כל עיקר אי קטא קטא שיחור אי אובד אובד מרגלין ופי׳ בו שקטא לשון ריוח ושיחור פירושו מעט כלומר אם הוא מיקל ונזדמן שלא הוזק אינו מרויח אלא מעט ואם אובד כלומר שהוזק אובד מרגלי ר״ל נפשו שהיא לו כמרגלית ולי נראה לקראו בתמיהה וקטא פירושו קטע כלומר מה לו לחזר אחר הקולא לסכן בעצמו וכי אם הפסיד מעט מים קטע שיחור כלומר אבד הנהר ואי אובד אובד מרגלי כלומר והלא אינו אלא הפסד מועט ואין ראוי לסכן עצמו בהצלת מעט ממון ועוד אמרו שם ר׳ יוחנן כד הוה בר נש שאיל ליה אמר ערבא דנפשך אנא ריש לקיש הוה אמר אי ללודאי זבנת גרמך זבנת בדמים יקרים הכא בדמים קלילין:
ע״ז מטמאה כשרץ וטומאתה מדברי סופרים ולא סוף דבר גוף הע״ז אלא אף התקרובת שלה ומשמשיה מתוך כך אמרו יין שנתנסך לע״ז אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה כדין אב הטומאה אדם וכלים במגע וכלי חרש באויר ואדם במשא כנבלה וטומאתו בכזית והוא כשיעור מים הנשפכים מכח הכנסת זית בכלי מלא מים ואי אתה מפרש כזית יבש שהרי רביעית לח הוא שיעור זית יבש אלא בכזית לח חמור הוא מדם המת שאינו מטמא אלא ברביעית:
מכאן ואילך אין בו משום גילוי ואין בו משום יין נסך. ונהרדעי אמרי [וחכמי נהרדעא היו אומרים]: אפילו לבתר תלתא יומי חיישינן [לאחר שלושה ימים חוששים אנו] משום גילוי, מאי טעמא [מה הטעם]? זימנין מיקרי שתי [פעמים מזדמן שהנחש שותה ממנו בכל זאת].
From this point forward, it is not subject to the halakha of exposure and is not subject to the prohibition of wine used for a libation. And the Sages of Neharde’a say: Even after three days, we are concerned with regard to exposure. What is the reason? It is because at times it occurs that a snake drinks even sour wine.
הכל
(2) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן איַיִן תּוֹסֵס אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי וְכַמָּה תְּסִיסָתוֹ בג׳ שְׁלֹשָׁה יָמִים הַשַּׁחֲלַיִם אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם גִּילּוּי וּבְנֵי גוֹלָה נָהֲגוּ בָּהֶן אִיסּוּר וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלֵית בְּהוּ חַלָּא אֲבָל אִית בְּהוּ חַלָּא מִיגָּרֵי בְּהוּ.
§ The Gemara discusses the halakha of exposure with regard to various foods and beverages. The Sages taught: Wine that is still fermenting is not subject to the halakha of exposure. And how long is its fermentation process? It is three days. Cress-based dishes are not subject to the halakha of exposure, but the residents of the Diaspora are accustomed to treating them as prohibited if they were left exposed. And we said this only in a case where the dishes do not contain vinegar; but if they do contain vinegar, the vinegar repels the snakes, and in such a situation even the inhabitants of the Diaspora do not treat them as prohibited.
§ The Gemara discusses the halakha of exposure with regard to various foods and beverages. The Sages taught: Wine that is still fermenting is not subject to the halakha of exposure. And how long is its fermentation process? It is three days. Cress-based dishes are not subject to the halakha of exposure, but the residents of the Diaspora are accustomed to treating them as prohibited if they were left exposed. And we said this only in a case where the dishes do not contain vinegar; but if they do contain vinegar, the vinegar repels the snakes, and in such a situation even the inhabitants of the Diaspora do not treat them as prohibited.
תנו רבנן יין תוסס פי׳ חדש אין בו משום גילוי וכמה תסיסתו ג׳ ימים. שחלים דלית בהו חלא אין בהן משום גילוי ובני גולה נהגו בהן איסור ואי אית בהן חלא מיגרי בהו.
יין תוסס – יין חדש מגיתו. עד שהוא מחמיץ להיות יין קרי ליה תוסס.
השחלים – קרשי״ן טרוף בכלי ושחוק ויין או מים נתונין בו.
חלא – חומץ.
מיגרי בהו – החומץ מתגרה ונלחם בחכן של נחשים ואין שותין בו ממנו.
השחלים אין בהם משום גילוי – פ״ה קרשי״ן בלע״ז טרוף בכלי ושחוק ויין או מים נתונים בו וקשיא דבסוף נדרים (דף צא:) דמשמע דיש בהם משום גילוי גבי ההוא נואף הוו תחלי א״ל לא תיכול מינייהו דטעמינהו חיויא ואין לפרש שחלים דהכא היינו מאכל של גריסין כי ההיא דפ״ב (לקמן סז.) דקאמר וכן היו בצפורי עושין נותנים חומץ לתוך הגריסין וקורין אותו שחלים דהתם אינו קרוי שחלים עד לאחר נתינת החומץ והכא מיירי קודם נתינת החומץ כדאמרינן ולא אמרן אלא דלית בהו חלא וי״ל דהכא ודנדרים חד הוא ודאי לפעמים במקרה טועמם נחש כי ההוא עובדא דהתם ולכך נהגו בהן בני גולה איסור.
יין תוסס. כלו׳ יין חדש מגתו, שהוא מתוק, שאין לו עדין שלשה ימים, כדמפרש ואזיל, ולא רגילי נחשים למשתי מיניה.
חמרא דאקרים. החמיץ קצת ולא החמיץ לגמרי. אבל מכאן ואילך. שרי, שכבר נתקלקל טובא, ונעשה חלא סופתקא.
מי נוטפין, אין בהן משום גילוי. כלו׳ כלי שיש תחת החבית של יין או של מים המנוקבת קצת, ומטפטף היין לתוכו, אין בו משום ארס נחש, דמתיירא הנחש לשתות ממנו, כדמפרש ואזיל. דעביד טיף טיף. כלו׳, שמטפטף תדיר, והטיפות יורדות זו אחר זו תכופות, והנחש שומע ובורח.
השחליים אין בהן משום גילוי – קרשון בלע״ז כדפירש״י. וקשה לר׳ דאמר בסוף נדרים (דף צא:) דאכל ההוא חיויא תחלי וקאמר לא תיכול מהלין תחלי דטעמיכון חיויא, ואין נראה לר׳ לפרש דשחליים דהכא זהו מאכל אחד דגריסין, כדאמר לקמן בפ׳ בתרא (לקמן סז.) גבי חומץ שנפל לתוך גריסין, וכך היו עושין בערבי שבתות בציפורי שהיו נותנין חומץ לתוך גריסין ומרתיחין אותו וקורין אותו שחליים, דאילו הנהו לא מיקרו שחליים עד אחר נתינת החומץ, והכא קרי ליה שחליים ומיירי דלית בהו חלא כדקאמר בסמוך.1 ונראה לי דאע״ג דבנדרים דטעמיכון חיויא לא תקשה מידי לת״ק דהכא, דהא אפי׳ בדבר שאין בו משום גילוי פעמים שנארע כך שהנחש אוכל ממנו כדקאמר בסמוך גבי כותח הבבלי אין בו משום גילוי דאי אית ביה ניקורי חיישינן דלפעמים אוכל ממנו אבל אינו רגילות, ובלאו הכי נמי לא הוה קשה כל כך, מאחר דלבני גולה אמרינן הכא דיש בהן משום גילוי אלמא סבירא להו לבני גולה דנחש אוכל מהן. והני שחליים מיירי כגון שהם כחושים או תבשיל של שחליים, דאילו ירק יבש אין נראה דשייך בהו גילוי:
1. כלומר דאי אית ביה חלא אף לבני גולה לא חיישי׳ לגילוי וכ״כ רש״י ותוס׳, אכן תוס׳ בשבת כ׳ דאי אית ביה חלא לכו״ע חיישי׳ לגילוי ועי״ש במהרש״א ורש״ש כאן.
שחלים אין בהם משום גילוי – ראיתי מקשים ממאי דאמרינן בשלהי נדרים הוו מחתן תחלי תמן וטעמינון חיויא אלמא יש לחוש. ונראה לי לתרץ דאף על גב דאיקרי וטעמינהו סתמא דמילתא לא חישי׳ משום דלא רגילי למיכל מיניהו ודמו לתאנים וענבים שאדם אוכל מהן בלילה ואינו חושש שמא הנחש ניקר בהן ואף על גב דמיקרו ומנקרי כדתנן בתרומות בפרק האשה ניקורי תאנים וענבים כול׳ אפילו הכי מסתמא לא חישי׳ שאינן רגילין כמו שרגילין על המשקין. אי נמי יש לומר התם בנדרים כגון דהוה בהו חלא כדאמרינן הכא ולא אמרן אלא דלית בהו חלא אבל אית בהו חלא מיגרי בהו – פירוש: לא אמרן דאין בהם משום גילוי אלא כשלא עירב בהן חומץ וכן השחלים לבדן ואין הנחש מתגרה בהן אבל אם עירב בהן חומץ בעבור ריח החומץ מתגרה הנחש בהן ואוכל מהן ואף על גב דאמרן חומץ אין בו משום גילוי הני מילי בעייניה אבל על ידי עירוב אינו חזק כל כך ומתגרה בו. והמורה פירש להיפך. ואינו נראה לי.
תנו רבנן יין תוסס אין בו משום גילוי וכמה תסיסתו שלשה ימים – פירוש תוסס, יין חדש מגתו, ועל שם שהוא מבעבע כמין אבעבועות של מים רותחין נקרא תוסס.
תנו רבנן [שנו חכמים]: יין תוסס כלומר, מיץ הענבים קודם שהפך ליין — אין בו משום גילוי, וכמה זמן תסיסתו? שלשה ימים. השחלים מעין גרגירים ששוחקים אותם ועושים מהם משקה או תבשיל — אין בהם משום גילוי, ובני גולה נהגו בהן איסור. ומעירים: ולא אמרן [אמרנו] דבר זה אלא בזמן דלית בהו חלא [שאין בהם חומץ], אבל אית בהו חלא [אם יש בהם חומץ] — מיגרי בהו [מתגרה בהם] ואינם שותים ממנו.
§ The Gemara discusses the halakha of exposure with regard to various foods and beverages. The Sages taught: Wine that is still fermenting is not subject to the halakha of exposure. And how long is its fermentation process? It is three days. Cress-based dishes are not subject to the halakha of exposure, but the residents of the Diaspora are accustomed to treating them as prohibited if they were left exposed. And we said this only in a case where the dishes do not contain vinegar; but if they do contain vinegar, the vinegar repels the snakes, and in such a situation even the inhabitants of the Diaspora do not treat them as prohibited.
הכל
(3) כּוּתָּח הַבַּבְלִי אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי וּבְנֵי גוֹלָה נָהֲגוּ בּוֹ אִיסּוּר אָמַר רַב מְנַשֵּׁי אִי אִית בֵּיהּ נִקּוּרֵי חָיְישִׁינַן אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר שְׁמוּאֵל גמֵי טִיף טִיף אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי אָמַר רַב אָשֵׁי דוְהוּא דְּעָבֵיד טִיף לַהֲדֵי טִיף טִיף.
The Gemara continues: Babylonian kutaḥ, a popular dip, is not subject to the halakha of exposure, but the residents of the Diaspora are accustomed to treating it as prohibited. Rav Menashei said: If the kutaḥ has indentations in it, we are concerned that they are from a snake’s fangs, and it is therefore prohibited. Rav Ḥiyya bar Ashi says that Shmuel says: Dripping water is not subject to the halakha of exposure while it is being collected. Rav Ashi said: And that is the halakha only in a case where the dripping occurs one drop immediately after another drop, i.e., continuously, as the snake will not drink from it in that circumstance.
The Gemara continues: Babylonian kutaḥ, a popular dip, is not subject to the halakha of exposure, but the residents of the Diaspora are accustomed to treating it as prohibited. Rav Menashei said: If the kutaḥ has indentations in it, we are concerned that they are from a snake’s fangs, and it is therefore prohibited. Rav Ḥiyya bar Ashi says that Shmuel says: Dripping water is not subject to the halakha of exposure while it is being collected. Rav Ashi said: And that is the halakha only in a case where the dripping occurs one drop immediately after another drop, i.e., continuously, as the snake will not drink from it in that circumstance.
וכן כותח הבבלי אין בו משום גילוי ובני גולה נהגו בו איסור ואי אית ביה ניקורי חיישינן. מטפטף דעביד טיף טיף להדי טיף טיף אין בו משום גילוי.
ערך שקע
שקע – אצלוחית שפיה שוקע כבר פירשנו בערך קלמר (בכלאים בפרק ז) מאימתי היא נקרא אנס משישקע צללו כעופרת תרגו׳ אשתקעו (עבודה זרה ל:) האי מיא בשיקעא זיל טבול (עבודה זרה עה:) אי משים דחזיה לגוי דדעתיה לשקועי (נדה לא) אדם מניח אצבעו לכאן שוקע לכאן ולכאן כבלע את הקדש ת״י כדמשקע (בויקרא רבה זאת תהיה פרט׳ רפאני) שקערורות ישקע ביתא באילן לווטיא (בתורת כהנים) שקערורות ירקרקות או אדמדמות שוקעות ומראיהן ירקרקות או אדמדמות הירוק שבירוקים ואדום שבאדומים ומראיהן שפל מן הקיר ולא ממושן.
א. [אינטער זינקען.]
כותח הבבלי – חזק הוא כחומץ כדמפרש באלו עוברין (פסחים דף מב.) דיהבו ביה עיפושי פת ונסיובי דחלבא מישג״א בלעז.
ניקורי – כמין מקום נשיכת הנחש.
טיף טיף – כלי שתחת חבית שמקבל יין הנוטף.
טיף להדי טיף טיף – שמטפטף תדיר והטיפים רודפות זו את זו ותכופות והנחש שומע ובורח.
אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל מטפטף – פירוש שהוא שותת טיפין טיפין.
אין בו משום גילוי – פירוש לפי שהנחש חרד לשתות ממנו.
אמר רב פפא והוא דעביד טיף טיף כנגד טיף טיף – פירוש שאינו פוסק אלא שהטיפות יורדות תדיר נוטפות זו אחר זו.
אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל פי תאנה אין בה משום גילוי – פירוש שלא חשו שמא דרך פיה הטיל בו ארס שרץ או נחש, דלכולי האי לא חיישינן, דאם כן אי אפשר לאכול תאנים.
כותח הבבלי מאכל חריף שהיו נוהגים לעשותו בבבל אין בו משום גילוי, ובני גולה (בבל) נהגו בו איסור. אמר רב מנשי: אי אית ביה נקורי [אם יש בו נקירות] — חיישינן [חוששים אנו] שמא היה זה ניקור נחש. אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: מי טיף טיף [נוזל המטפטף לתוך כלי] אין בו משום גילוי. אמר רב אשי: והוא בזמן דעביד טיף להדי טיף טיף [שנעשה הטפטוף בתדירות, טיפה אחר טיפה] שאז אין הנחש שותה מזה.
The Gemara continues: Babylonian kutaḥ, a popular dip, is not subject to the halakha of exposure, but the residents of the Diaspora are accustomed to treating it as prohibited. Rav Menashei said: If the kutaḥ has indentations in it, we are concerned that they are from a snake’s fangs, and it is therefore prohibited. Rav Ḥiyya bar Ashi says that Shmuel says: Dripping water is not subject to the halakha of exposure while it is being collected. Rav Ashi said: And that is the halakha only in a case where the dripping occurs one drop immediately after another drop, i.e., continuously, as the snake will not drink from it in that circumstance.
הכל
(4) אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר שְׁמוּאֵל הפִּי תְאֵנָה אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי כְּמַאן כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר ואוֹכֵל אָדָם עֲנָבִים וּתְאֵנִים בַּלַּיְלָה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים קט״ז:ו׳} שׁוֹמֵר פְּתָאִים ה׳.
Rav Ḥiyya bar Ashi says that Shmuel says: The mouth of a fig is not subject to the halakha of exposure. In accordance with whose opinion is this stated? It is stated in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer said: A person may eat grapes and figs at night, and he need not have cause for concern, as it is stated: “The Lord preserves the simple” (Psalms 116:6). This verse teaches that one need not fear that harm might befall him when he engages in commonplace activities.
Rav Ḥiyya bar Ashi says that Shmuel says: The mouth of a fig is not subject to the halakha of exposure. In accordance with whose opinion is this stated? It is stated in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer said: A person may eat grapes and figs at night, and he need not have cause for concern, as it is stated: “The Lord preserves the simple” (Psalms 116:6). This verse teaches that one need not fear that harm might befall him when he engages in commonplace activities.
פי תאנה לחה שיש בה לחלוחית אין בו משום גילוי דתניא ר׳ אליעזר אומר אוכל אדם ענבים ותאנים בלילה ואינו חושש שנאמר שומר פתאים י״י.
פי תאנה אין בו משום גילוי – והא דאמרינן בפ״ק דחולין (דף ט.) ראה צפור מנקר בתאנה חוששין שמא במקום נקב נקר ואסור שאני התם דאיכא ריעותא דניקורא.
פי תאנה. כלומר, כשתולשין אותה מן האילן נשאר קצת מן העוקץ באילן, ויש לה נקב קצר בפיה. ואם עומדת בכלי חיישינן שמא נחשים ושרצים שתו בתוכה מן הדבש שבה.
פי תאנה אין בה משום גילוי – וא״ת מאי שנא מהא דאמר בפ״ק דחולין (דף ט.) ראה ציפור מנקר בתאינה ועכבר מנקר באבטיח חוששין שמא במקום נקב נקב, ומאי שנא דהכא שרינן. וי״ל דהתם יש ריעותא דחזינן ניקור ואין ידוע אם הציפור עשאו או הנחש, אבל הכא דליכא ריעותא שרי,1 מ״ר:
1. וכ״כ תוס׳ ד״ה פי והר״ש משאנץ והמאירי, ועי׳ בתוה״ב לרשב״א ב״ג ש״ה דכ׳ לחלק בין מנוקרין למבוקעין, וע״ע ב״ח וכנה״ג יו״ד סי׳ קטז.
פי תאנה אין בו משום גילוי – פירוש: אף על פי שאינו ניכר הניקור שם כמו שניכר בכל התאנה לא חישי׳ שמא ניקר כר׳ אליעזר דאמר אוכל אדם תאנים וענבים בלילה ואף על פי שאינו רואה אם יש בהן ניקור אם לאו דסמכי׳ אשומר פתאים י״י.
כמאן כי האי תנא דתניא ר׳ אליעזר אומר אוכל אדם תאנים וענבים בלילה ואינו חושש – פירוש מסתמא לנחש או שרץ. משום שנאמר שומר פתאים ד׳.
אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: פי תאנה כלומר, כעין פתח קטן שיש בתאנה, אין בו משום גילוי. ושואלים: כמאן [כדעת מי] אמר זאת? כי האי תנא [כדעת תנא זה], דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ אליעזר אומר: אוכל אדם ענבים ותאנים בלילה ואינו חושש שמא יש בהן ניקור של נחש וכיוצא בזה, משום שנאמר: ״שמר פתאים ה׳ ״ (תהלים קטז, ו).
Rav Ḥiyya bar Ashi says that Shmuel says: The mouth of a fig is not subject to the halakha of exposure. In accordance with whose opinion is this stated? It is stated in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer said: A person may eat grapes and figs at night, and he need not have cause for concern, as it is stated: “The Lord preserves the simple” (Psalms 116:6). This verse teaches that one need not fear that harm might befall him when he engages in commonplace activities.
הכל
(5) אָמַר רַב סָפְרָא מִשּׁוּם ר׳ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דָּרוֹמָא זשְׁלֹשָׁה מִינֵי אֶרֶס הֵן שֶׁל בָּחוּר שׁוֹקֵעַ שֶׁל בֵּינוֹנִי מְפַעְפֵּעַ וְשֶׁל זָקֵן צָף לְמֵימְרָא דִּכְמָה דְּקַשִּׁישׁ כחוש חֵילֵיהּ וְהָתַנְיָא שְׁלֹשָׁה כׇּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין גְּבוּרָה מִתּוֹסֶפֶת בָּהֶן אֵלּוּ הֵן דָּג נָחָשׁ וַחֲזִיר כֹּחַ אוֹסוֹפֵי הוּא דְּקָא מוֹסֵיף זִיהֲרֵיהּ קְלִישׁ.
Rav Safra says in the name of Rabbi Yehoshua Deroma: There are three kinds of snake venom: Venom of a young snake, which sinks to the bottom when it is deposited in liquid; venom of a snake of intermediate age, i.e., a snake that is no longer young, which is suspended in the liquid; and venom of an old snake, which floats at the top. The Gemara asks: Is this to say that as a snake ages, the strength of its venom becomes weaker? But isn’t it taught in a baraita that three creatures become stronger as they age, and they are: A fish, a snake, and a pig? The Gemara answers: It is physically that a snake strengthens, but the potency of its venom diminishes.
Rav Safra says in the name of Rabbi Yehoshua Deroma: There are three kinds of snake venom: Venom of a young snake, which sinks to the bottom when it is deposited in liquid; venom of a snake of intermediate age, i.e., a snake that is no longer young, which is suspended in the liquid; and venom of an old snake, which floats at the top. The Gemara asks: Is this to say that as a snake ages, the strength of its venom becomes weaker? But isn’t it taught in a baraita that three creatures become stronger as they age, and they are: A fish, a snake, and a pig? The Gemara answers: It is physically that a snake strengthens, but the potency of its venom diminishes.
אמר רב ספרא ג׳ מיני ארס הן של נחש בחור שוקע ואם נתגלתה חבית אף על פי ששתו ממנה ט׳ ולא מתו לא ישתה עשירי מעשה היה ולא מת אלא האחרון וכן באבטיח שנתגלה אכלו ממנה עשרה ולא מת אלא האחרון א״ר ירמיה זהו ארס שוקע של נחש בינוני מפעפע של זקן צף ואף על גב דבכל זמן שמזקינין מוסיפין כח זיהריה מיקלש קליש.
ערך זהר
זהר – א(עבודה זרה ל:) כח מוסיף זהריה קליש. (חולין נח.) קמ״ל דאינה לדרוסה אלא לבסוף דזיהריה בהדי דשקיל ליה לסיחופיה הוא דשבקיה (גיטין מה) אי מליא זיהרא שדתינהי לנהרא (נדה נז) נהי לדרוסה דזיהרא נפקא דמעתא גופה לא. נפקא פי׳ זיהרת ארס.
ערך אפרסמון
אפרסמון – ב(שבת כו.) בגמרא דרבי ישמעאל זיל איקשט במישחא דאפרסמון לכורמים וליוגבים כורמים תני רב יוסף אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא יוגבים אלו צדי חלזון מסולמא דצור ועד חיפה. (שבת סב:) בגמ׳ לא תצא אשה וברגליהם תעכסנה שהיו מטילות מור ואפרסמון במנעליהן. (שבת קמ) בגמר׳ דעושין יינומלין אלנטית מים צלולים ויין ישן ואפרסמון (יומא לט) בא למדוד אפרסמון אומר לו המתן עד שאמדוד לך. (תענית כה) הדס אסא עץ שמן אפרסמא. (ברכות מד) והוא אומר על המוגמר משחא דאפרסמון מברכין עליו בורא שמן ערב. (ראש השנה כג) הדס אסא עץ שמן אפרסמא. (בבא בתרא פ) בגמ׳ דסמוך י׳ אילנות (עבודה זרה ל) בגמרא דהחומץ אלנתית יין ישן ומים צלולין ואפרסמון (סנהדרין קט) בגמרא דאנשי סדום נותנין עיניהן בבעלי ממון ומפקידין אצלו אפרסמון ומניחין אותו לבית גנזיהן ולערב באין וחותרין את בתיהן והיו מריחין ככלב שנא׳ ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר. (וב״ר פרשה כא) רבה רעת האדם בארץ היה מביא אפיפלסמון ושף באבן ובא בלילה וחותרה פ׳ שמן אפרסמון הוא צרי ואילן שלו קטף שמו כדכתיב נכאת וצרי ולוט ותרגומו שעף וקטף ולטום ואמרינן צרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף כלומר שרף של קטף שהיא עף ואם מעמידו כנגד הנר אעפ״י שמרוחק מיד עף ובא קטף ודולק בו וי״א כרמים מין גפנים שממנו יוצאי אפרסמון (א״ב: מלה זו ארמית נעתקה מלשון יוני אופובלסמון עיין שם וכן מלה הרדפני נעתקה לארמית ממלת יונית רודודפני וכבר בימי דניאל הועתקו לכשדים מלות שבכא פסנתרין סומפוני׳ מלשון יוני).
ערך טף
טף – ג(שבת סה:) דאמר רב מטרא במערבא סהדא רבא פרת שמא ירבו נוטפין על הזוחלין והוו להו מי גשמים פי׳ מש״ה אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקוה ביומי ניסן ולא היה מניחן לטבול בפרת מפני שרוב מימיו בניסן מי מטר הן כדרב דאמר מטרא במערבא סהדא רבא פרת כלומר כיון שתראה שרבו מי פרת עדות שהוגשמה ארץ המערב וסבר אבוה דשמואל שמא ירבו מי גשמים דהן נוטפין מן הגנות ונעשו שאובים על מי פרת שהן זוחלין כדתנן (מקואות סג) הזוחלין במעיין והנוטפין במקוה. העיד רבי צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שכשרין פי׳ זוחלין נובעין נוטפין מי גשמים אחזיק לנטפי לא אחזיק לשפכי פי׳ בערך שפך. (שבת ל:) כל תלמוד היושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מור תכוינה אל תקרי שושנים אלא ששונים כלומר התלמידים שיושבין ללמוד צריכין להטיף ולהזיל אמרתו של רב באימה ובמרירות ואם יעבור שלא יעשה כן יכוה ויבער. (פסחים מ) א״ר פפא והוא דעביד טיף טיף דלהדי טיף טיף פירוש שאין ריוח בין דלף לדלף וכל זמן שמטפטף אינו מחמץ. (פסחים קיא) א״ר יוסף ג׳ מילי יהבן ארבונא לנהורא מאן דשתי טיף טיף ומאן דסריק רישיה יבש ודסיים מסאניה אדמתונה כרעיה. (עבודה זרה ל) א״ר חייא בר אשי אמר שמואל מי טיף אין בו משום גילוי א״ר פפא והוא דעביד טיף טיף דלהדי טיף טיף. (כתובות ס) בגמרא מניקה דאכלה מוניני הוו לה בני מטיפי עינא פי׳ נוטפי עינים. (בכורות מד) חוטמו נוטף מניין ת״ל או חרום.
ערך פרנקא
פרנקא – ד(שבת מח.) מאי שנא מפרנקא התם לא קפיד פי׳ חתיכה של בגד ועשויה לכסות בה מים או יין שבכלי (שבת קלט:) אמר רבא האי פרנקא אפלגא דכובא שרי (עבודה זרה ל) פש ליה חמרא בכובא צרייה בפרנקא פי׳ נשאר לו יין בכלי קושר פי הכלי בסמרטוט.
ערך קרס
קרס – ה(ברכות ס. בבא בתרא צה:) על הפת שעפשה ועל היין שהקריס ועל תבשיל שעברה צורתו אומר שהכל נהיה בדברו (עבודה זרה ל) האי חמרא דאקרים ל׳ יום קמאי יש בו משום גילוי פירושו בערך פרצם (א״ב וכן בלשון רומי חומץ חזק אקריס).
ערך שמץ פסול
שמץ פסול – וכבר פי׳ בערך שחץ (מגילה כה:) בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול (קידושין עא:) אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו שמץ פסול יש באחת מהן (עבודה זרה ל) בשלמא חמרא משום שימצא אלא שיכרא מאי טעמא שימצא דשימצא פי׳ שמצא משום מגע גוי שמצא דשמצא גזרה שכר אטו יין.
ערך שרק
שרק – ז(ביצה לב:) שרקין ליה תנורא פי׳ טחין פי התנור בטיט כאשר נותנין הפת או הצליבתוכו ארקתא דפרת סמכינן כלומר אין אנו גובלין טיט בי״ט אלא נוטלין מן עפר המלוחלח בשפת נהר פרת שהוא כעין טיט ומכינין אותו מערב יום טוב ובו טחין פי התנור (בבא מציעא צג.) באתר דאיהו שריק איהו משלי. (שבת כ) בין שריק בין לא שריק (נדרים צא) אנסביה איתתא ושרקיה טינא. (בבא בתרא יד) השתא נמי שרי ליה שריק ליה (עבודה זרה ל) שריקא וחתימא הוי חותם בתוך חותם (בבא קמא סא) מר זוטרא חסידא שקל ואמר ליה לשמעיה זיל שרקיה כולן עניין טיחה וסתימה.
א. [גיפט.]
ב. [באלסאם.]
ג. [טריפין רעגענוואסער.]
ד. [שפונד פעטצען.]
ה. [זויער.]
ו. [וועניג עטוואס.]
ז. [בעשמירען.]
של נחש בחור שוקע. לפי שחזק הוא וכבד, שוקע בתוך המשקה לקרקעית הכלי. בנוני, מפעפע. אינו כבד כל כך ואינו קל כל כך, ועומד באמצע היין. ושל נחש זקן, צף. על היין לגמרי, מתוך. ומקשי׳, למאי נאמרו אלו השעורין, שזו למעלה מזו, וזה למעלה מזה, אפי׳ היו כולן צפין למעלה הוה מיתסר למישתי מיניהו. [ומשני], דאהנו שיעוריהו שאם היו כולן צפין למעלה, אם נטל מלמעלה שליש יין שבכלי, היה משתרי אותו מעט שנשאר בכלי. ואם הוו כולהו מפעפעין [ו]היה ניטל שם שני שלישי היין, הוה משתרי אותו מעט [שנשאר] בכלי. אבל כיון דאיכא חד מיניהו שהוא שוקע, אפי׳ ניטל[ו] התשעה חלקים, נאסר העשירי, משום דאיכא למיחש שמא של בחור הוא, והוא שוקע לקרקעית כלי.
אמר רב ספרא משום ר׳ יהושע מדרומא שלשה מיני ארס הן של בחור ושל בינוני ושל זקן, של בחור שוקע – פירוש של נחש או שרץ בחור שוקע הארס מחמת שהוא חזק וכבד ושוקע בשולי המשקה.
של בינוני מפעפע – כלומר מתחלחל ויורד קצת לתוך המשקה ואינו שוקע. של זקן צף. כלומר על פי המשקה. למאי הלכתא. כלומר מאי נפקא מינה. לכדתניא חבית שנתגלתה אע״פ ששתו ממנה תשעה. כלומר ולא מתו. לא ישתה ממנה עשירי מעשה היה ושתו ממנה תשעה ולא מתו ושתה עשירי ומת וכן אבטיח שנתגלה אע״פ שאכלו ממנו תשעה לא יאכל ממנו עשירי מעשה היה ואכלו ממנו תשעה ולא מתו ואכל עשירי ומת אמר ר׳ ירמיה זהו שוקע.
אמר רב ספרא משום (בשם) ר׳ יהושע דרומא [הדרומי]: שלשה מיני ארס הן של נחשים: של בחור כלומר של נחש צעיר, הוא מרוכז ביותר, ולכן הוא שוקע בתוך היין, של בינוני מפעפע כלומר, שוקע מעט, ושל זקן צף למעלה. ושואלים: למימרא [האם לומר] דכמה דקשיש כחוש חיליה [שככל שהנחש זקן יותר כוחו חלש]? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: שלשה, כל זמן שמזקינין גבורה מתוספת בהן, אלו הן: דג, נחש, וחזיר! ומשיבים: כח אוסופי הוא דקא מוסיף [הוספה הוא מוסיף], אבל זיהריה קליש [ארסו נעשה קלוש יותר], פחות מרוכז.
Rav Safra says in the name of Rabbi Yehoshua Deroma: There are three kinds of snake venom: Venom of a young snake, which sinks to the bottom when it is deposited in liquid; venom of a snake of intermediate age, i.e., a snake that is no longer young, which is suspended in the liquid; and venom of an old snake, which floats at the top. The Gemara asks: Is this to say that as a snake ages, the strength of its venom becomes weaker? But isn’t it taught in a baraita that three creatures become stronger as they age, and they are: A fish, a snake, and a pig? The Gemara answers: It is physically that a snake strengthens, but the potency of its venom diminishes.
הכל
(6) שֶׁל בָּחוּר שׁוֹקֵעַ לְמַאי הִלְכְתָא דְּתַנְיָא חחָבִית שנתגלה אע״פ אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁתוּ מִמֶּנָּה תִּשְׁעָה וְלֹא מֵתוּ לֹא יִשְׁתֶּה מִמֶּנָּה עֲשִׂירִי מַעֲשֶׂה הָיָה שֶׁשָּׁתוּ מִמֶּנּוּ תִּשְׁעָה וְלֹא מֵתוּ וְשָׁתָה עֲשִׂירִי וָמֵת אָמַר ר׳ רַבִּי יִרְמְיָה זֶהוּ שׁוֹקֵעַ.
The Gemara asks: With regard to what halakha was it stated that the venom of a young snake sinks? The Gemara explains: As it is taught in a baraita: With regard to a barrel that was uncovered, even though nine people drank from it and did not die, the tenth should not drink from it, as the venom may have sunk to the bottom of the barrel. The Gemara relates that there was an incident in which nine people drank from an exposed barrel and did not die, and a tenth subsequently drank from it and died. Rabbi Yirmeya says: This is an example of venom that sinks.
The Gemara asks: With regard to what halakha was it stated that the venom of a young snake sinks? The Gemara explains: As it is taught in a baraita: With regard to a barrel that was uncovered, even though nine people drank from it and did not die, the tenth should not drink from it, as the venom may have sunk to the bottom of the barrel. The Gemara relates that there was an incident in which nine people drank from an exposed barrel and did not die, and a tenth subsequently drank from it and died. Rabbi Yirmeya says: This is an example of venom that sinks.
ועל מה ששנו באותה ברייתא: ארס של בחור נחש צעיר שוקע, מסבירים: למאי הלכתא [למה לאיזו הלכה] נאמר הדבר? דתניא [ששנויה ברייתא]: חבית שנתגלה, ויש לחשוש ששתה ממנה נחש והטיל בה ארס, אף על פי ששתו ממנה מאותה חבית תשעה אנשים ולא מתו — לא ישתה ממנה עשירי, שמא שקע ארס לתחתית החבית. ואכן, מעשה היה ששתו ממנו תשעה ולא מתו ושתה עשירי ומת. ועל כך אמר ר׳ ירמיה: זהו היה ארס נחש שוקע.
The Gemara asks: With regard to what halakha was it stated that the venom of a young snake sinks? The Gemara explains: As it is taught in a baraita: With regard to a barrel that was uncovered, even though nine people drank from it and did not die, the tenth should not drink from it, as the venom may have sunk to the bottom of the barrel. The Gemara relates that there was an incident in which nine people drank from an exposed barrel and did not die, and a tenth subsequently drank from it and died. Rabbi Yirmeya says: This is an example of venom that sinks.
הכל
(7) וְכֵן אֲבַטִּיחַ שֶׁנִּתְגַּלְּתָה אע״פ אַף עַל פִּי שֶׁאָכְלוּ מִמֶּנָּה ט׳ תִּשְׁעָה בְּנֵי אָדָם וְלֹא מֵתוּ לֹא יֹאכַל מִמֶּנָּה עֲשִׂירִי מַעֲשֶׂה הָיָה וְאָכְלוּ מִמֶּנָּה תִּשְׁעָה וְלֹא מֵתוּ וְאָכַל עֲשִׂירִי וָמֵת א״ר אָמַר רַבִּי זֶהוּ שׁוֹקֵעַ.
And similarly, with regard to a melon that was exposed, even though nine people ate from it and did not die, the tenth should not eat from it. Again, there was an incident in which nine people ate from a melon and did not die, and the tenth ate from it and died. Rabbi Yehuda HaNasi says: This is an example of venom that sinks.
And similarly, with regard to a melon that was exposed, even though nine people ate from it and did not die, the tenth should not eat from it. Again, there was an incident in which nine people ate from a melon and did not die, and the tenth ate from it and died. Rabbi Yehuda HaNasi says: This is an example of venom that sinks.
אבטיח – מלפפון מלו״ן בלעז וגסה היא וכשפותחין אותה לאכול קצת ועומדת מגולה אוכל נחש ממנה והיא רכה והארס שוקע בה. הלכך שמעינן מרב ספרא טובא ראשון לא ישתה שמא נחש זקן שתה שם וצף הארס למעלה אמצעיים שמא נחש בינוני היה ומפעפע שתו תשעה לא ישתה עשירי שמא בחור היה.
אבטיח, שרוצה להתבקע, והיא מרק מעורב עם זרע, הילכך אסור לאכול ממנה, לפי שמא הוא צף, והראשון שיאכל ממנה ימות, אי נמי אכל אחד ולא מת, שמא של בנוני הוא שהוא מפעפע שעומד באמצע, משום הכי (ניטלה) [ניצל] הראשון, אבל השני ימות, ואם אכל (וניטל) [וניצל] גם, הוא השלישי ימות, שמא של בחור היה שהוא שוקע.
וכן אבטיח שנתגלתה, אף על פי שאכלו ממנה תשעה בני אדם ולא מתו — לא יאכל ממנה עשירי. מעשה היה ואכלו ממנה תשעה ולא מתו ואכל עשירי ומת, ואמר רבי: זהו ארס שוקע.
And similarly, with regard to a melon that was exposed, even though nine people ate from it and did not die, the tenth should not eat from it. Again, there was an incident in which nine people ate from a melon and did not die, and the tenth ate from it and died. Rabbi Yehuda HaNasi says: This is an example of venom that sinks.
הכל
(8) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן טמַיִם שֶׁנִּתְגַּלּוּ הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁפְּכֵם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא יְרַבֵּיץ בָּהֶן אֶת הַבַּיִת וְלֹא יְגַבֵּל בָּהֶן אֶת הַטִּיט וְלֹא יַשְׁקֶה מֵהֶן לֹא בְּהֶמְתּוֹ וְלֹא בֶּהֱמַת חֲבֵירוֹ וְלֹא יִרְחַץ בָּהֶן פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו אֲחֵרִים אוֹמְרִים מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ סִירְטָא אָסוּר אֵין סִירְטָא מוּתָּר.
The Sages taught: With regard to water that was exposed, one may not pour it out in the public thoroughfare, nor settle dust with it by sprinkling it in the house, nor mix clay with it, nor give it to drink to his animal or the animal of another, nor wash his face, hands, or feet with it. Others say: If the part that one is washing is an area of the body that has a crevice in it, it is prohibited to wash it with exposed water, as the venom may seep through the crevice; if the body part does not have a crevice, it is permitted.
The Sages taught: With regard to water that was exposed, one may not pour it out in the public thoroughfare, nor settle dust with it by sprinkling it in the house, nor mix clay with it, nor give it to drink to his animal or the animal of another, nor wash his face, hands, or feet with it. Others say: If the part that one is washing is an area of the body that has a crevice in it, it is prohibited to wash it with exposed water, as the venom may seep through the crevice; if the body part does not have a crevice, it is permitted.
תנו רבנן מים שנתגלו הרי זה לא ישפכם לרשות הרבים ולא ירבץ מהן הבית ולא יגבל בהן טיט ולא ישקה מהן בהמה ולא ירחץ מהן פניו ידיו ורגליו אחרים אומרים מקום שיש בו סירטא ביניהן גב היד וגב הרגל ורומני דאפא.
לא ישפכם – שמא יעבור אדם יחף ויעמוד הארס בין קשרי אצבעותיו וכיון שנכנס מעט ונוקב בבשר שוב אין לו רפואה.
ולא ירבץ – להשכיב את האפר ואבק שלא יעלה.
סירטא – סדק שהארס מתעכב שם ואינו נופל מהר ונוקב הבשר.
לא בהמתו ולא בהמת חבירו – אין לדקדק השתא בהמתו אמרת בהמת חבירו מיבעיא דזו ואצ״ל זו קתני ודרך התנא לשנותם יחד.
לא ישפכם לרשות הרבים. שמא יעבור עליהם [אדם יחף] ויעמוד הארס בין קשר[י] אצבעותיו, וכיון שנכנס שם ומתחיל לנקוב בבשר, שוב אין לו רפואה. ולא ירבץ בהם את הבית. כדי שלא יעלה אבק כשרוצה לכבדה. ולא יגבל בהם את הטיט. שמא יכנס ברגלי הדורס אותו. ולא ישקה אותו לבהמתו. מפרש בגמ׳ בכל בהמות ועופות שבעולם, שמא ימותו מיד, חוץ משונרא, שזה הוא חתול, שאם הוא שלו, יכול להשקותו מאותן (חמין) [המים], שאע״פ שהארס בתוכו, לא ימות, לפי שדרך החתול לאכול זנב הנחש עצמו, ואף על פי שמכחיש אותו, כיון שאין (דרכו) דעתו למכור אותו, אין לחוש על זה. אבל לבהמת חברו, אפי׳ שונרא, אסיר להשקותו מהם, לפי שמכחישו, ושמא יצטרך בעליו למכרו בשוק, ולא יכול, ונמצא מת ברעב. ולא ירחץ בהם פניו ידיו ורגליו. ולא דוקא הני, אבל כל מידי דאית בהו סירכא שיוכל לסרך שם ולהתעכב אפי׳ רגע אחד, שמיד ימות.
[חולין י, א] כדי שיצא מתחת אוזן כלי. כלו׳, שהיה יכול ליסתר שם. וישתה. ויהיה לו שהות (שחוזר) [לחזור] לחורו, כלו׳, לאחד מכותלי (הכלי) [הבית] הקרוב אליו יותר, דאמרי׳ הכי הוה מעשה. אבל בפחות מזה השיעור לא מיתסר, (אתא דאי שתי) [דאם איתא דאישתי] מיניה (לא) הוה משכח ליה לנחש תחת אוזן הכלי שנסתר שם מעיקרא.
[ביצה ז, ב] תומא שחיקא. השום שנשחק ונכתש במכתשת שיש בו לחות מרובה, והנחש אוהב אותו הלחות הרבה.
[תרומות פרק ח, משנה ה] כדי שתאבד בהם המרה. מפורשין בהלכות הרב אלפאסי ז״ל בתרי פרושי, והראשון נראה, שהרי אמרה תורה לטבול בארבעים [סאה] במקוה, אף על פי שהוא מגולה, או לשתות ממעין, ש״מ דכיון דאיכא כל כך מים מרובים בטל הארס בהן.
[שם, משנה ו] אפי׳ הן בכד. כלו׳, בחבית גדולה, ושמא תאמר בטל הארס בתוך המים מרובין שבתוכו, קמ״ל דלא בטל [בפחות] מארבעים סאין.
[שם, משנה ז] משמרת של יין. כלו׳, (אם) כלי שעל פיו יש מסננת דקה מן הדקה ועומד תחת החבית המטפטפת, והיין צף על המסננת ההיא, אף על פי שיסיר המסננת בנחת כדי שלא יתבלבל היין עם הארס, אפי׳ הכי (מתחתון) [התחתון] אסור לשתות ממנו, לפי שעובר הארס בנקבי המסננת. וכ״ש אם ערבה או [לא] נטל [ה]מסננת בנחת, דאסיר, שמתבלבל הכל. ור׳ נחמיה מתיר. מפני שהוא צף ועומד במקומו, ונשאר באותו בגד שהוא מסננת.
אבל בחבית שנתגלתה, אם רוצה לשפכה על גבי מסננת, אפי׳ ר׳ נחמיה מודה שלא יועיל כלום, דכיון שנתבלבל הכל יחד נמחה הארס עם המים או עם היין, ועובר הכל יחד בנקבי הבגד.
[ירושלמי תרומות פרק ח, הלכה ג] ליתן פריטי גו פומא. יש לפרש מפני הצורה שבהם. ופיתא תותי שיחא. כלו׳, שלא ישים הלחם תחת אצילי ידיו מקום שמזיע אדם שם תמיד, מפני שנמאס האוכל שנגע בו הזיעה. ועוד, שהזיעה מי שאוכל אותה כסם המות היא לגוף, לדעת הרופאים. תבשילא תותי ערסא. תחת מטה, ואמרינן (בחולין) [בפסחים] אוכלין שתחת המטה, רוח רעה שורה בהן. ממצע סכינא גו תרונגא או גו פוגלא. כלו׳, נועץ הסכין בתוך האתרוג או בתוך הצנון, ויש בו משום ביזיון אוכלין.
לא בהמתו ולא בהמת חבירו – ותימה לי דלא דייק הכא בהמתו אמרת אין בהמת חבירו מבעיא, ואו״ר דהכא כייל ותני שניהן יחד ולא דייקינן הכא כהני, וכן נקל הלשון לשנות תחילה בהמתו1:
1. עי׳ תוס׳ ור״ש משאנץ שכתבו דזו ואצ״ל זו קתני.
ת״ר מים שנתגלו ה״ז לא ישפכם לרשות הרבים – פירוש שלא יעבור אדם עליהם יחף ויוזק מחמת הארס.
ולא ירביץ בהם את הבית – פירוש להשכיב האבק, מחמת טעם זה.
ולא יגבל בהם את הטיט – פירוש לפי שנוגעין בו בידים כשנותנין אותו בבנין ושמא יזוק.
ולא ישקה מהם לא בהמתו ולא בהמת חבירו – פירוש בבהמתו בראויה לאכילה, לפי שהאוכל ממנה נזוק.א ולא בהמת חבירו, אפילו אינה ראויה לאכילה, לפי שהן מלקין. כך פי׳ בגמרא.
ולא ירחץ מהם פניו ידיו ורגליו אחרים אומרים מקום שאין בו סירטא מותר – פירוש שאין בו סדק מותר, דליכא למיחש להיזק.
מקום שיש בו סירטא אסור – פירוש שיש בו סדק אסור, לפי שהארס נכנס בסדקין.
גרסינן בשחיטת חולין פרק ראשון תנן התם שלשה משקין אסורין משום גילוי המים והיין והחלב ושאר כל המשקין [מותרים כמה ישהו ויהיו] אסורין כדי שיצא הרחש ממקום קרוב וישתה. פירוש רחש שרץ. וכמה מקום קרוב, אמר רב יצחק בריה דרב יהושע כדי שיצא מתחת אוזן כלי וישתה ויחזור לחורו.
וגרסינן בפרק אלו טרפותב מנימין קאנדוקאה איגלי ליה ביסתקאה דדובשא – פירוש חבית של דבש. ומיסתבר מההוא מעשה דדבש וציר יש בהם משום גילוי.
א. וכ״כ הר״ן. וכנראה מקורו מדברי רבנו ומשמע דלבהמה טמאה שלו מותר להשקותו וכן משמע מפרש״י ב״ק קטו ע״ב ועיי״ש בתוד״ה ולא.
ב. חולין מט ע״ב.
ועוד בענין גילוי, תנו רבנן [שנו חכמים]: מים שנתגלו ויש חשש שנחש שתה מהם — הרי זה לא ישפכם ברשות הרבים, ולא ירביץ בהן את הבית כדי שישקע האבק, ולא יגבל בהן את הטיט, ולא ישקה מהן לא את בהמתו ולא בהמת חבירו, ולא ירחץ בהן פניו ידיו ורגליו. אחרים אומרים: מקום בגוף שיש סירטא [שריטה, סדק] — אסור, שמא יחדור הארס דרכה, אין סירטא [שריטה] — מותר.
The Sages taught: With regard to water that was exposed, one may not pour it out in the public thoroughfare, nor settle dust with it by sprinkling it in the house, nor mix clay with it, nor give it to drink to his animal or the animal of another, nor wash his face, hands, or feet with it. Others say: If the part that one is washing is an area of the body that has a crevice in it, it is prohibited to wash it with exposed water, as the venom may seep through the crevice; if the body part does not have a crevice, it is permitted.
הכל
(9) אֲחֵרִים הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ גַּב הַיָּד וְגַב הָרֶגֶל וְרוּמָּנֵי דְּאַפֵּי.
The Gemara raises a difficulty: The opinion introduced with the phrase: Others say, is identical to the opinion of the first tanna of the baraita. Both hold that one may not wash his face, hands, and feet with exposed water, as these body parts have crevices in them. The Gemara explains: There is a difference between them with regard to the back of the hand and the back of the foot, and the upper part of the face, i.e., the area of the cheekbones. According to the opinion introduced with the phrase: Others say, it is permitted to wash those parts of the body, as they are free of crevices. According to the first tanna it is prohibited, as they are part of the face, hands, and feet.
The Gemara raises a difficulty: The opinion introduced with the phrase: Others say, is identical to the opinion of the first tanna of the baraita. Both hold that one may not wash his face, hands, and feet with exposed water, as these body parts have crevices in them. The Gemara explains: There is a difference between them with regard to the back of the hand and the back of the foot, and the upper part of the face, i.e., the area of the cheekbones. According to the opinion introduced with the phrase: Others say, it is permitted to wash those parts of the body, as they are free of crevices. According to the first tanna it is prohibited, as they are part of the face, hands, and feet.
היינו ת״ק – דהא פנים יד ורגל יש שם פתחים וסדקים כמו בין אצבע לאצבע ובתוך הכף יש סדקים והאוזן והשפתים.
רומני דאפי – פומיל״א של פנים אשר אצל העין ואין שם סדק ולאחרים שרי.
ומקשים: הרי שיטת אחרים היינו [זהו] שיטת תנא קמא [התנא הראשון], שהרי יש סדקים בפניו ידיו ורגליו! ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל] לענין גב היד וגב הרגל ורומני דאפי [רימוני הפנים] מקום עצמות הלחיים, שאין שם סדק, שלדעת תנא קמא אסור ולדעת אחרים מותר (אם אין שם שריטה).
The Gemara raises a difficulty: The opinion introduced with the phrase: Others say, is identical to the opinion of the first tanna of the baraita. Both hold that one may not wash his face, hands, and feet with exposed water, as these body parts have crevices in them. The Gemara explains: There is a difference between them with regard to the back of the hand and the back of the foot, and the upper part of the face, i.e., the area of the cheekbones. According to the opinion introduced with the phrase: Others say, it is permitted to wash those parts of the body, as they are free of crevices. According to the first tanna it is prohibited, as they are part of the face, hands, and feet.
הכל
(10) אָמַר מָר לֹא יַשְׁקֶה מֵהֶן לֹא בְּהֶמְתּוֹ וְלֹא בֶּהֱמַת חֲבֵירוֹ וְהָתַנְיָא אֲבָל מַשְׁקֵהוּ לְבֶהֱמַת עַצְמוֹ כִּי תַּנְיָא הָהִיא ילְשׁוּנָּרָא אִי הָכִי דְּחַבְרֵיהּ נָמֵי דְּחַבְרֵיהּ כָּחֵישׁ דִּידֵיהּ נָמֵי כָּחֵישׁ הָדַר בָּרֵיא דְּחַבְרֵיהּ נָמֵי הָדַר בָּרֵיא זִימְנִין דְּבָעֵי לְזַבּוֹנֵא וּמַפְסֵיד לֵיהּ מִינֵּיהּ.
The Master said above concerning exposed water: Nor give it to drink to his animal or the animal of another. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita: But one may give exposed water to his own animal to drink? The Gemara answers: When that baraita is taught, it is referring to a cat, as cats are less susceptible to snake venom. The Gemara challenges: If that is so, let him also give the water to the cat of another. The Gemara explains: The venom weakens the cat of another. The Gemara challenges: But doesn’t the venom also weaken his own cat? The Gemara explains: It will later recover. The Gemara challenges: The cat of another will also recover later. The Gemara explains: Although both will eventually recover, there are times that the owner wishes to sell the cat and loses potential profit from the cat’s current weakness.
The Master said above concerning exposed water: Nor give it to drink to his animal or the animal of another. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita: But one may give exposed water to his own animal to drink? The Gemara answers: When that baraita is taught, it is referring to a cat, as cats are less susceptible to snake venom. The Gemara challenges: If that is so, let him also give the water to the cat of another. The Gemara explains: The venom weakens the cat of another. The Gemara challenges: But doesn’t the venom also weaken his own cat? The Gemara explains: It will later recover. The Gemara challenges: The cat of another will also recover later. The Gemara explains: Although both will eventually recover, there are times that the owner wishes to sell the cat and loses potential profit from the cat’s current weakness.
אמר מר [החכם]: לא ישקה מהן לא בהמתו ולא בהמת חבירו. ומקשים: והתניא [והרי שנויה ברייתא]: אבל משקהו לבהמת עצמו! ומשיבים: כי תניא ההיא [כאשר שנויה אותה ברייתא] הרי זה ביחס לשונרא [לחתול] שאינו ניזוק מחמת הארס. ומקשים: אי הכי, דחבריה נמי [אם כן, שבחתול מדובר שם, הרי חתול של חבירו גם כן] יוכל להשקות! ומשיבים: דחבריה כחיש [של חבירו הארס גורם לו להכחיש, לרזות]. ושואלים: דידיה נמי כחיש [שלו גם כן מכחיש]! ומשיבים: הדר בריא [הוא חוזר ומבריא]. וחוזרים ושואלים: דחבריה נמי הדר בריא [של חבירו גם כן חוזר ומבריא]! ומשיבים: זימנין דבעי לזבונא [פעמים שהוא רוצה למכור אותו] באותה שעה ונמצא זה מפסיד ליה מיניה [אותו ממנו].
The Master said above concerning exposed water: Nor give it to drink to his animal or the animal of another. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita: But one may give exposed water to his own animal to drink? The Gemara answers: When that baraita is taught, it is referring to a cat, as cats are less susceptible to snake venom. The Gemara challenges: If that is so, let him also give the water to the cat of another. The Gemara explains: The venom weakens the cat of another. The Gemara challenges: But doesn’t the venom also weaken his own cat? The Gemara explains: It will later recover. The Gemara challenges: The cat of another will also recover later. The Gemara explains: Although both will eventually recover, there are times that the owner wishes to sell the cat and loses potential profit from the cat’s current weakness.
הכל
(11) א״ר אָמַר רַבִּי אַסִּי א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר׳ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא שְׁלֹשָׁה יֵינוֹת הֵן יֵין נֶסֶךְ כאָסוּר בַּהֲנָאָה לוּמְטַמֵּא טוּמְאָה חֲמוּרָה בִּכְזַיִת
Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yehuda ben Beteira: There are three kinds of prohibited wines: It is prohibited to derive benefit from wine used for a libation, and the wine imparts severe ritual impurity when it has the volume of an olive-bulk.
Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yehuda ben Beteira: There are three kinds of prohibited wines: It is prohibited to derive benefit from wine used for a libation, and the wine imparts severe ritual impurity when it has the volume of an olive-bulk.
א״ר יוחנן משום רבי יהודה בן בתירא שלשה יינות הן יין שראהו כי ניסך ממנו אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה בכזית כמת וכעבודה זרה.
ומטמא טומאה חמורה בכזית – ואפי׳ ב״ה דבעו רביעית פרק המוציא יין (שבת דף עז. ושם) גבי נבלות דקא אמר אף כשטמאו ב״ה לא טמאו אלא ברביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית הכא מודו דסגי בכזית דהואיל ונאסר מטעם תקרובת מטמא בכזית כמו זבח.
ומטמא טומאה חמורה בכזית – ותימה לי אמאי לא אמרינן בה רביעית מטעם דיכול לקרוש ולעמוד על כזית, כדאמר בריש המוציא בשבת1 כשטימאו בית הלל בדם נבילות לא טימאו אלא ברביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית והוי בכזית נבילה, והכא נמי היה לנו להצריך רביעית שיכול לעמוד על כזית קרוש כמו כזית בשר תקרובת.2 וצ״ע אי איכא פלוגתא בהכי. ור׳ אומר שיש לנו לטמא בכזית יין לח מטעם תקרובת כמו כזית זבח3:
1. עז, א.
2. וכן הקשה תוס׳ הרא״ש בשם רבינו.
3. וכ״כ תוס׳ ד״ה ומטמא והר״ש משאנץ ותוס׳ רא״ש וע״ע במאירי.
גרסינן בתחלת ביצהא א״ר יוסי בן שאול משום רבי האי תומא שחיקא סכנתא לגילויא – פירוש לפי שהנחש אוכל ממנו. שיעור המים המגולין כדי שתאבד בהן המרה ר׳ יוסי אומר בכלים כל שהם בקרקעות ארבעים סאה.
כתב רבנו ז״ל, יש שפירשו אם המים חמגולין מרובין כדי שתאבד בהן המרה שהיא הסם של רחש אין חוששין להם שהסם בטל בהם ואינו מזיק ואם אין בהם זה השיעור אסורין מפני הסכנה ויש אומרים חילוף שאם אין בהם זה השיעור. פירוש שאין בהם כדי שתתבטל בהם המרה אלא שהם מועטים והמים צלולין מותרין שאילו היה בהם סם היה נראה. עד כאן. והלשון הראשון הוא הנכון.ב
ור׳ יוסי קאמר בכלים כל שהן – כלומר אפילו הן מרובין אסורין, שכל שהמים בכלי אין כחן יפה והסם יש לו כח בהן. בקרקעות ארבעים סאה. והם בקרקע במקום חיבורן בטל בהם כה הסם. ניקורי תאנים וענבים והקשואין והדילועין והמלפפונות והאבטיחים, אפילו הן בכד, אחד גדול ואחד קטן, כלומר אחד שהכד גדול, כלומר שנגמר בישולו. אחד תלוש ואחד מחובר, כל שיש בו ליחה אסור.
נשיכת נחש אסורה מפני סכנת נפשות – פירוש בהמה שנשכה נחש.
משמרת של יין אסורה משום גילוי ור׳ נחמיה מתיר – פירוש שמפני שהיא מנטפת שומע הנחש הקול ובורח. אמר שמואל כל השרצים יש להם ארס, של נחש ממית ושל שרצים מלקה.
ירושלמיג א״ר מונא צריכין אנן למיחש למאי דבריאתא חששי, אסור למיתן פריטי גו פומא פיתא תותי בי שיחיא תבשילא תותי בי ערסא ממצע סכינא גו אתרוגא או גו פוגלא. פירוש אסור ליתן מעות בתוך פיו, מפני שיד הכל ממשמשת בהם, וזוהמתן דבקה בהם, ויש מהם חולים, ואותה זוהמא קשה לאדם כשנותנה בפיו.ד וכן פת לתוך השחי,ה מפני שהוא מקום זוהמא קשה. והתבשיל תחת המטה, מפני שכל אוכל שתחת המטה רוח רעה שורה עליהם. ושלא יהא אדם ממצע סכין בתוך אתרוג, שפעמים שאדם בא לישב עליו ונכנס בו באדם,ו וכן לתוך צנון. א״ר יוסי בר בון כל זיעת אדם סם המות חח מזיעת פנים.
תנו רבנן אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של נכרי ומילאהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל – פירוש מפתח או חותם.ז
ר׳ אליעזר מתיר בשתיה וחכמים אוסרין, ר׳ אליעזר לא חייש לזיופא – פירוש שמא יזייפו המפתח או החותם. ורבנן חששי לזיופא. א״ר חייא בריה דרבה בר נחמני אמר רב חסדא אמר רב ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי הלכה כר׳ אליעזר.
וגרסינן בפרק השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסךח וכי מאחר דקיימא לן כרשב״ג דלא חייש לשיתומא – פירוש נקב קטן ודק בדפני החבית, אין חוששין שמא יעשה אותו הגוי בחבית ויוציא ממנו יין. וכר׳ אליעזר דלא חייש לזיופא, אנן מאי טעמא לא מותבינן חמרא בי גוים, חיישינן לשיכי. ופירש רבינו אלפסי ז״ל מיניקת שמניחין במגופת החבית נקוב מאחר שטחין את פיה כדי שתצא ממנו את הרוח שלא ישבר הכלי, וחוששין שמא יכניס משם מניקת וישתה מן היין וינסכנו.
א. ביצה ז ע״א.
ב. וכ״פ הרמב״ם פי״א מה׳ שמירת הנפש ה״ב.
ג. ירושלמי תרומות פ״ח ה״ג.
ד. וכ״כ הר״ן, שהעתיק דברי רבנו. ועיין בפי׳ ה״ר יהונתן ובנ״י.
ה. וכ״פ הראב״ד בהשגותיו פי״ב מה׳ שמירת הנפש ה״ד עיי״ש.
ו. הר״ן העתיק דברי רבנו אלה סתם. וכ״פ הרמב״ם פי״ב מה׳ שמירת הנפש ה״ו. אבל ה״ר יהונתן פירש הטעם מפני בזיון אוכלים. ועיין בתר״י ובנ״י.
ז. וכ״פ רש״י ד״ה מפתח, ותוד״ה תרוייהו, ובר״ן.
ח. לקמן סט ע״ב.
שלשה יינות הן יין נסך – פי׳ שנתנסך ודאי לעבודה זרה אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה פירוש שמטמא אדם וכלים במשא ואהל בכזית פירוש כעין מת דסבירא ליה כרבי יהודה בן בתירא דתקרובת ע״ז מטמא כמת מן התורה כדלקמן אבל רבנן פליגי עליה שאינו מטמא אלא מדרבנן.
א אמר רב אסי אמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ יהודה בן בתירא, שלשה מיני יינות הן לענין איסור: יין נסך שניסכו ממנו ממש לעבודה זרה — אסור בהנאה, ומטמא טומאה חמורה בכזית.
Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yehuda ben Beteira: There are three kinds of prohibited wines: It is prohibited to derive benefit from wine used for a libation, and the wine imparts severe ritual impurity when it has the volume of an olive-bulk.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
עבודה זרה ל: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה עבודה זרה ל: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל עבודה זרה ל:, הערוך על סדר הש"ס עבודה זרה ל:, רש"י עבודה זרה ל:, תוספות עבודה זרה ל:, ר"י מלוניל עבודה זרה ל: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, הרב בן ציון ברקוביץ, והרב טוביה כצמאן. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., תוספות ר׳ אלחנן עבודה זרה ל: – מהדורת הרב אהרן קרויזר, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר), תוספות רי"ד מהדורה תליתאה עבודה זרה ל:, רא"ה עבודה זרה ל: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה., בית הבחירה למאירי עבודה זרה ל: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א עבודה זרה ל:, מהרש"א חידושי הלכות עבודה זרה ל:, בירור הלכה עבודה זרה ל:, פירוש הרב שטיינזלץ עבודה זרה ל:, אסופת מאמרים עבודה זרה ל:
Avodah Zarah 30b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Avodah Zarah 30b, R. Chananel Avodah Zarah 30b, Collected from HeArukh Avodah Zarah 30b, Rashi Avodah Zarah 30b, Tosafot Avodah Zarah 30b, Ri MiLunel Avodah Zarah 30b, Tosefot R. Elchanan Avodah Zarah 30b, Tosefot Rid Third Recension Avodah Zarah 30b, Raah Avodah Zarah 30b, Meiri Avodah Zarah 30b, Ritva Avodah Zarah 30b, Maharsha Chidushei Halakhot Avodah Zarah 30b, Beirur Halakhah Avodah Zarah 30b, Steinsaltz Commentary Avodah Zarah 30b, Collected Articles Avodah Zarah 30b