×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְגוֹ׳ אלְהָבִיא חֵלֶב שֶׁעַל גַּבֵּי הַדַּקִּין דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל ר׳רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר בלְהָבִיא חֵלֶב שע״גשֶׁעַל גַּבֵּי הַקֵּבָה.
the word “all” serves to include the fat that is on the small intestines; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: The word “all” serves to include the fat that is on the abomasum. According to Rabbi Yishmael, the fat of the abomasum is permitted.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{בבלי חולין מט ע״ב} וגרסינן1 בפרק ואלו2 טריפות מנימין בן דוקאה3 איגלי ליה בסתקא4 דדובשא וכו׳ ומיסתבר מההוא מעשה דדבש וציר יש בהן מישום גילוי:
1. וגרסינן: כ״י אוקספורד: ״גרסינן״.
2. ואלו: כ״י אוקספורד, כ״י גינצבורג, דפוסים: ״אלו״.
3. בן דוקאה: כ״י גינצבורג, דפוסים: ״בנדוקאה״. כ״י אוקספורד: ״פונדקאה״.
4. בסתקא: כ״י אוקספורד: ״טשתקא״. דפוסים: ביסתקאה.
להביא חלב שעל גבי הדקין כלומר שאסור – ורמינהי את החלב המכסה את הקרב מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף כו׳ וזהו חלב שעל גבי הקיבה קרום ויכול לקלפו אותו הקרום ביד. ר׳ עקיבא מה חלב המכסה כו׳ תותב קרום ונקלף כלומר וזהו חלב שעל גבי הדקין שאסור מהו לשון תותב שפרוס החלב על גבי הדקין כשמלה:
חלב שעל הדקין – לקמן (דף צג.) אמרינן ריש מעיא באמתא בעי גרירה וזהו חלב שעל הדקין כשהמעים מתחילים לימשך מן הקיבה הוי חלב שעל הדקין אסור עד אמה לדברי רבי ישמעאל מפני שחלב שעל הקרב שקורין טיל״א מחובר בו והכתוב מרבהו בכלל מואת כל החלב אבל חלב שעל הקיבה לרבי ישמעאל מותר והיינו מסייע כהני.
להביא חלב שע״ג הדקין – לא היה צריך למיכתב (ויקרא ג) את החלב המכסה את הקרב דמואת כל החלב אשר על הקרב מרבינן אף שעל הדקין או שעל הקיבה לאידך ולמעט חלב שעל גבי דפנות כתביה כדדריש בתורת כהנים.
מה שכתב הרב אלפסי בחלב שעל גבי הקיבה דאיתרא שהוא מותר לא מסתברא כותיה, דגרסינן בפרק מקום שנהגו כי אתא רבה בר בר חנה אכל דאיתרא וכו׳ משמע התם דבני בבל אסרי אף דאיתרא ואנן כבני בבל נהגינן. ואע״ג דאמרינן לקמן איכא דאמרי דאיתרא כולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי דאקשתא, לית הלבתא כאיכא דאמרי אלא כלישנא קמא דבאקשתא כולי עלמא לא פליגי דאסיר כי פליגי בדאייתרא, דהא אמר רב נחמן חמצא ובר חמצא חד סתים וחד לא סתים. ותו אמר רב נחמן אינהו מיכל אכלי אנן לא סתים לן. ואי כאיכא דאמרי תרוויהו סתמי.
האימורין הקרבין לגבוה בכל קרבן של שור או כבש או עז הוא חלב שעל הקרב והוא שעל המסס ובית הכוסות וחלב שעל הכליות עם הכליות עצמן וחלב שעל הכסלים והוא חלב שבעקרי הירכות מבפנים ויותרת הכבד ומעט מן הכבד עמה וחלב שעל הקיבה היה קרב בכלל חלב שעל הקרב ואם היה הקרבן מן הכבשים היה מוסיף עליו האליה וחלב שבה:
חלבים אלו שהיו קרבים לגבוה כלם באיסור אכילה ובכרת חוץ מן האליה שאינה נאסרת הואיל ולא הושוית הקרבתה בכל הקרבנות כלל הדברים כל חלב שהוא תותב ר״ל שקרום מפסיק בינו ובין הבשר כעין מלבוש ויש מפרשים שעומד על הבשר כמלבוש לא שיהא עומד עליו קרטים קרטים ר״ל חתיכות חתיכות ושיש עליו קרום ושאותו קרום נקלף בנקל לא שיהא אדוק בו הרבה אסור ובלבד שאינו מכוסה בתוך הבשר כמו שיתבאר במסכת זו:
הרי זה להביא (לרבות) לאיסור חלב שעל גבי הדקין (המעיים הדקים) הנמשכים מן הקיבה, אלו דברי ר׳ ישמעאל. ר׳ עקיבא אומר: הרי זה בא להביא חלב שעל גבי הקבה. ואילו ר׳ ישמעאל מתיר חלב שעל הקיבה, והוא מה שנאמר לעיל שהכהנים נהגו בו היתר כשיטתו.
the word “all” serves to include the fat that is on the small intestines; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: The word “all” serves to include the fat that is on the abomasum. According to Rabbi Yishmael, the fat of the abomasum is permitted.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וּרְמִינְהִי אֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מָה חֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב קְרוּם וְנִקְלָף אַף כֹּל קְרוּם וְנִקְלָף ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר גמָה חֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב תּוֹתָב קְרוּם וְנִקְלָף אַף כֹּל תּוֹתָב קְרוּם וְנִקְלָף.

And the Gemara raises a contradiction from another baraita: The verse states: “The fat that covers the innards, and all the fat that is upon the innards” (Leviticus 3:3). Rabbi Shimon, i.e., Rabbi Yishmael, says: Just as the fat that covers the innards possesses a membrane, and that membrane is easily peeled off, so too, all fat possessing a membrane and whose membrane is easily peeled is forbidden, including the fat on the abomasum. Rabbi Akiva says: Just as the fat that covers the innards is spread out loosely over them, and it possesses a membrane, and the membrane is easily peeled off, so too, all fat that is spread out loosely, and possesses a membrane, and whose membrane is easily peeled, e.g., the fat on the intestines, is forbidden. The fat on the abomasum is fixed tightly and is therefore permitted. It would seem from this baraita that Rabbi Akiva and Rabbi Yishmael contradict themselves.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קרום ונקלף – קרום דק יש עליו ונקלף הקרום מעל החלב שאינו אדוק בו כל כך.
אף כל קרום ונקלף – והיינו חלב שע״ג הקבה וכ״ש חלב שע״ג הדקין.
תותב – היא שמלתו מתרגמינן היא תותביה (שמות כב). כשמלה הוא פרוש על הקרב וכן על הדקין בראשן אבל חלב הקבה אינו תותב אלא חתיכות חתיכות הוא אדוק ושעל הדקים מראשו והלאה היינו מן הכנתא כשמפרישין אותו מהן נשאר מן החלב אצלם ולאו תותב הוא אלא אדוק בהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו בברייתא: נאמר באיסור חלב ״החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב״ (ויקרא ג, ג), ר׳ שמעון (ישמעאל) אומר: מה חלב המכסה את הקרב שאסר הכתוב, יש עליו קרום, והקרום נקלף בקלות מן החלב — אף כל חלב שיש לו קרום, והקרום נקלף בקלות מן החלב — הרי זה אסור, ואף חלב שעל גבי הקיבה בכלל זה. ר׳ עקיבא אומר: מה חלב המכסה את הקרב, הוא תותב, פרוש כשמלה על הבשר ואינו מהודק, וגם יש לו קרום והוא נקלףאף כל חלב שהוא תותב ויש לו קרום ונקלף, כגון חלב שעל גבי הדקין — אסור. אבל אם אינו תותב, אלא דבוק בבשר, וכגון חלב שעל גבי הקיבה — אינו חלב אסור, אלא שומן מותר. ונמצא שלפי ברייתא זו, ר׳ ישמעאל הוא האוסר חלב שעל גבי הקיבה!
And the Gemara raises a contradiction from another baraita: The verse states: “The fat that covers the innards, and all the fat that is upon the innards” (Leviticus 3:3). Rabbi Shimon, i.e., Rabbi Yishmael, says: Just as the fat that covers the innards possesses a membrane, and that membrane is easily peeled off, so too, all fat possessing a membrane and whose membrane is easily peeled is forbidden, including the fat on the abomasum. Rabbi Akiva says: Just as the fat that covers the innards is spread out loosely over them, and it possesses a membrane, and the membrane is easily peeled off, so too, all fat that is spread out loosely, and possesses a membrane, and whose membrane is easily peeled, e.g., the fat on the intestines, is forbidden. The fat on the abomasum is fixed tightly and is therefore permitted. It would seem from this baraita that Rabbi Akiva and Rabbi Yishmael contradict themselves.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) שְׁלַח רָבִין מִשְּׁמֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן כָּךְ הִיא הַצָּעָה שֶׁל מִשְׁנָה וְאֵיפוֹךְ קַמַּיְיתָא.

Ravin sent an answer in the name of Rabbi Yoḥanan: Such is the proper layout of the mishna, i.e., the baraita. The latter attribution of the opinions is correct, and one must reverse the attribution of opinions in the first baraita. Accordingly, Rabbi Akiva deems the fat on the intestines prohibited, while Rabbi Yishmael deems the fat on the abomasum prohibited as well.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יההשלמהרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיפוך קמייתא – כלומר אמור להביא חלב שעל הקיבה דברי ר׳ ישמעאל ר׳ עקיבא אומר להביא חלב שעל גבי הדקין:
כך היא הצעה של משנה – כמו שהשבת ואיפוך קמייתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כך היא הצעה של משנה ואיפוך. איכא למידק בין לר׳ ישמעאל בין לר׳ עקיבא תרי קראי למה לי לכתוב רחמנא כל החלב אשר על הקרבא. ועוד לר׳ עקיבא למה לי קרא לאתויי חלב שעל גבי הדקין הא תותב קרום ונקלף הוא. ולאו קושיא היא, דאי כתב רחמנא חד, הוה אמינא אותו חלב אסור אבל של מקום אחר אע״פ שהוא כיוצא בו שהוא תותב קרום ונקלף מותר, להכי כתב רחמנא קרא אחרינא לרבויי כל כיוצא בו בין לר׳ ישמעאל בין לר׳ עקיבאב.
ואקשינן אי הכי ר׳ ישמעאל מיסר אסר, ומפרקינןג כר׳ ישמעאל שאמר משום אבותיו וליה לא סבירא ליה, ורב אושעיא גמרא גמיר לה דר׳ ישמעאל משום אבותיו הוא דמסייע כהני הוא בהא.
ואנן השתא מכיון דאשכחנא ליה לר׳ עקיבא דשרי, ור׳ ישמעאל משום אבותיו נמי שרי, וכהני נהגו בו היתר, וכמה רבנן סמכי אכלי ליה, לדידן נמי שרי. ואע״ג דבבלאי נהגו בו איסורד, אנן לא חיישינן למנהגא אלא היכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהוג שריה, וכן פסק רבינו הגדול ז״לו. והני מילי דאאיתרא אבל דאקשתא דברי הכל אסור כלישנא קמאז, דבשל תורה הלך אחר המחמירח, ועוד דסוגיין כוותיה בשמעתין ובפ׳ מקום שנהגוט. אבל רש״י ז״ל אמר דאנן בתר בני בבל גרירינן דבני גולה אנןי, ובעל הלכות נמי הכי אמרכ דאקשתא ואאיתרא אסור, אלא שאין זו ראיה שבבלי היה ובמקומו נהגו בו איסור, וכן כתב במקום אחר.
ה״ג א״לל אודי לי מיהא בציר דהא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע כל גלויא דהוה מתרמי להו שדו ליה בציר. ופי׳ כיון דר׳ שמעון מסהדותיה דנחש ששתה ציר הוא אומר כן, וקיי״ל דאין בציר משום גלוי, עדותו של ר׳ שמעון בטלה ונתקיימו דברי חכמים, וא״ל רב נחמן אודי לי מיהא בדבש, דר׳ שמעון בן אלעזר מודה בציר שאין בו משום גלוימ וסבר בדבש שיש בו משום גילוי.
א. ראה תוד״ה להביא ותוספות ר״פ בשטמ״ק.
ב. ראה תוספות חיצוניות המובא בשטמ״ק והערה 47 שם, וחידושי הר״ן. וראה רמב״ן עה״ת שמות כט, יג וחת״ס כאן.
ג. כי״פ: ופרקי׳.
ד. מדברי רבינו נראה שאינו אלא מנהג, ומן הדין אף לבני בבל מותר. וכ״ה בחידושי הרשב״א ובתוה״א בית ג ש״ג, ומ״מ הל׳ מאכלות אסורות פ״ו ה״ו, עיי״ש, וברא״ש סי׳ ל ומגן אבות למאירי הענין העשרים. אולם ראה פרי חדש או״ח סי׳ תצו אות כד שמדברי הרמב״ן במלחמות פסחים שם נראה שבני בבל פסקו כרבי ישמעאל שאף חלב היתר אסור ואיסורו מן התורה. וכ״כ בתוס׳ הרא״ש כאן ובשו״ת הרשב״א ח״א סי׳ צח ורנג ושלז, וכן הוכיח במחזיק ברכה יו״ד סי׳ מח מתוה״א בית ב שער ג, עיי״ש. ועי׳ יראים סי׳ מז וסמ״ג לאוין קלח.
ה. ראה מאירי, ומהר״ם חלאווה פסחים שם.
ו. רי״ף יג, ב. וכ״כ בספר האשכול שם בשמו, וכן פסק הרמב״ם הל׳ מאכלות אסורות פ״ו ה״ו.
ז. כ״כ רש״י להלן נ, א ד״ה כי פליגי. ובספר האשכול הלכות טריפות ח״ג עמ׳ 42, ספר יראים סי׳ מז. ועי׳ ב״י סי׳ מח בדעת הרי״ף והרמב״ם שהלכה כלישנא בתרא וכבני בבל. ועי׳ תבואות שור ומחזיק ברכה שם.
ח. רש״י להלן שם, ראה ע״ז ז, א ורש״י ותוס׳ שם ד״ה בשל תורה.
ט. פסחים נא, א. דברי רבינו כאן הובאו גם בשו״ת הרשב״ש סימן רנא עיי״ש.
י. וכ״כ רבים מן הראשונים, ראה ראבי״ה תשובות וביאורי סוגיות סי׳ אלף צח, יראים סי׳ מז, סמ״ג לאוין קלח, רא״ש ומאירי ומרדכי כאן, הגמי״י בשם רבותינו שבצרפת, טור סי׳ מח.
כ. הלכות חלב סי׳ סד עמ׳ תרמ, מהד׳ ר״ע הילסהיימר (ירושלים) ח״ג עמ׳ 153, וראה הערה 53 שם.
ל. כי״פ ליתא תיבה זו.
מ. מפשטות דברי רבינו נראה לכאורה שיש לחוש רק בדבש ולא בציר. וכן מפורש בתוה״ב בית שלישי שער חמישי (צ, א), ובמאירי (כאן ולעיל ט, ב), וכן פסק בטויו״ד סי׳ קטז. אולם הרי״ף (ע״ז י, ב), והרא״ש (שם פ״ב סי׳ יב) פסקו מכח סוגייתינו שגם בציר יש גילוי, וכן פסק הרמב״ם הל׳ רוצח פי״א ה״ז. ועי׳ ב״י וב״ח ופר״ח שם, וקרן אורה כאן.
שלח רבין משמיה [משמו] של ר׳ יוחנן: כפי ששנינו בברייתא זו — כך היא הצעה של משנה, כלומר, כך צריך לומר, ואיפוך קמייתא [והפוך את שיטות התנאים בברייתא הראשונה], ואמור ש״כל החלב אשר על הקרב״ בא לרבות לאיסור חלב שעל הדקין לדברי ר׳ עקיבא, ולדעת ר׳ ישמעאל הוא בא לרבות לאיסור גם חלב שעל הקיבה.
Ravin sent an answer in the name of Rabbi Yoḥanan: Such is the proper layout of the mishna, i.e., the baraita. The latter attribution of the opinions is correct, and one must reverse the attribution of opinions in the first baraita. Accordingly, Rabbi Akiva deems the fat on the intestines prohibited, while Rabbi Yishmael deems the fat on the abomasum prohibited as well.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יההשלמהרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַאי חָזֵית דְּאָפְכַתְּ קַמַּיְיתָא אֵיפוֹךְ בָּתְרָיְיתָא שָׁאנֵי הָכָא כֵּיוָן דְּקָתָנֵי מָה דַּוְוקָא.

The Gemara asks: What did you see that led you to reverse the first baraita? Why not reverse the second baraita instead? The Gemara responds: The second baraita here is different, since it teaches using the formula: Just as. Because it takes care to specifically provide the textual justifications for the opinions, it is presumably accurate about the attributions as well.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאני הכא דקתני מה כלומר הכא קתני מה חלב ומה דווקא הוא. אי הכי ר׳ ישמעאל מיסר קא אסר ואנן אמרינן כהנים נהגו בו היתר (שאמר משום אבותיו). חלב טהור סותם כגון הדרא דכנתא דמהדק כלומר במקום דחוק דמיהדק אבל חלב טמא שעל גבי הקרב לא מיהדק ולא סתים:
כיון דקתני מה חלב כו׳ – שדורש את המקרא והוצרך לדקדק למר קרום ונקלף ולמר תותב קרום ונקלף.
דווקא הוא – ולא נחליף דברי של זה בזה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאי חזית דאפכת קמייתא [מה רואה אתה שאתה הופך את הברייתא הראשונה]? איפוך בתרייתא [הפוך את האחרונה]! ומשיבים: שאני הכא [שונה כאן] בברייתא השניה, כיון דקתני [שהוא שונה] בלשון ״מה חלב המכסה את הקרב״ וכו׳, שהוא מדקדק בלשון הכתוב, מה בדיוק למדים מ״המכסה את הקרב״ — הרי זה סימן שהיא דווקא [נאמרה בדיוק].
The Gemara asks: What did you see that led you to reverse the first baraita? Why not reverse the second baraita instead? The Gemara responds: The second baraita here is different, since it teaches using the formula: Just as. Because it takes care to specifically provide the textual justifications for the opinions, it is presumably accurate about the attributions as well.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אִי הָכִי כר׳כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל כר׳כְּרַבִּי עֲקִיבָא הִיא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק שֶׁאָמַר מִשּׁוּם אֲבוֹתָיו וְלֵיהּ לָא ס״לסְבִירָא לֵיהּ.

The Gemara asks: If so, how can Rabbi Oshaya claim above that the priests acted in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael? It was actually in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Rabbi Oshaya meant only that Rabbi Yishmael says the lenient opinion in the name of his forefathers, but Rabbi Yishmael himself does not hold accordingly, and he considers the fat of the abomasum forbidden.
רי״ףרש״יההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי הכי כר׳ ישמעאל – בתמיה. הא דאמרת לעיל נהגו בו היתר כר׳ ישמעאל והא רבי עקיבא הוא דשרי ליה ולא רבי ישמעאל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: אי הכי [אם כך], מה שנאמר בעמוד הקודם, שחלב שעל גבי הקיבה כהנים נהגו בו היתר כדעת ר׳ ישמעאל שאמר משום אבותיו, הלא כדעת ר׳ עקיבא היא! אמר רב נחמן בר יצחק, כך צריך לפרש: אלה דברי ר׳ ישמעאל שאמר משום אבותיו, וליה לא סבירא ליה אולם הוא עצמו אינו סבור כן], ולדעתו הוא אסור.
The Gemara asks: If so, how can Rabbi Oshaya claim above that the priests acted in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael? It was actually in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Rabbi Oshaya meant only that Rabbi Yishmael says the lenient opinion in the name of his forefathers, but Rabbi Yishmael himself does not hold accordingly, and he considers the fat of the abomasum forbidden.
רי״ףרש״יההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַב דחֵלֶב טָהוֹר סוֹתֵם טָמֵא אֵינוֹ סוֹתֵם וְרַב שֵׁשֶׁת אוֹמֵר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה סוֹתֵם.

§ The Gemara discusses a connection between the issue of fats and that of tereifot: Rav says: Kosher fat effectively seals a perforation that it covers, and the animal is not rendered a tereifa. Non-kosher fat does not effectively seal a perforation, and the animal is a tereifa. And Rav Sheshet says: Both this and that fat effectively seal a perforation.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חלב טהור סותם – כגון דקין שניקבו וחלב הכנתא סותם את הנקב כשרה דחלב טהור אדוק הוא מאד והוי סתימה מעלייתא.
טמא אינו סותם – כגון כרס או המסס שניקב וחלב המכסה את הקרב סותמן אינה סתימה לפי שאינו חיבור אלא תותב.
חלב טהור סותם – לא מיירי הכא בריאה ושומן סותמתה או נסרכה בשומן דפשיטא דטרפה דסתימה זו אינה כלום דאין שומן לריאה ואין זה שומן שלה ולא מיירי הכא אלא כגון דקין שניקבו וחלב הכנתא סותם את הנקב שהוא שומן שלהם ותמיד שוכבים בו ואדוק הוא מאד והויא סתימה מעלייתא וחלב העשוי ככובע נמי דאצטריך למימר דאינו סותם היינו כגון טרפשא דליבא כדאמר לקמן שהן שם כל שעה אבל בריאה אין שום חלב סותם.
חלב טהור סותם. כגון דקין שניקבו וחלב הכנתא סותם את הנקב, וכשרה, לפי שחלב טהור אדוק הוא מאד, והוי סתימה מעליתא. טמא אינו סותם. כגון כרס או המסס שניקב וחלב המכסה את הקרב סותמו, אינה סתימה, לפי שאינו חבור, אלא תותב הוא, כעין מלבוש, היא שמלתו לעורו, בתרגום היא תותביה למשכיה, ובלא טורח מתפרק מעל הקרב.
[דכתי׳ [ו]⁠את [כל] החלב אשר על הקרב, כלו׳ שהוא תותב קרום ונקלף. תותב. שהוא לובש כל הקרב כמו המלבוש שלובש אדם. ואותו שעל הקבה אינו תותב בו, אלא שעומד בו כמו שעומד חלב הקשת בקשת, אע״פ שהוא דומה לו שהוא כקרום שעומד בפני עצמו, ואינו מעט פה מועט פה, אלא כולו במקום אחד, והוא גם הוא נקלף ביד בלא טורח.]
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א ובקשר שבין החלב האסור והמותר לבין דיני טריפות, אמר רב: חלב טהור (מותר), אם היה תחתיו נקב שעושה טריפה — הרי הוא סותם אותו, ואינה טריפה, ואילו חלב טמאאינו סותם. ורב ששת אומר: אחד זה ואחד זה סותם.
§ The Gemara discusses a connection between the issue of fats and that of tereifot: Rav says: Kosher fat effectively seals a perforation that it covers, and the animal is not rendered a tereifa. Non-kosher fat does not effectively seal a perforation, and the animal is a tereifa. And Rav Sheshet says: Both this and that fat effectively seal a perforation.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) בָּעֵי רַבִּי זֵירָא חֵלֶב חַיָּה מַאי דַּוְקָא אָמַר חֵלֶב טָהוֹר סוֹתֵם וְהַאי נָמֵי טָהוֹר הוּא אוֹ דִלְמָא מִשּׁוּם דִּמְהַדַּק וְהַאי לָא מְהַדַּק.

Rabbi Zeira raises a dilemma: With regard to the fat of an undomesticated animal, all of which is permitted for consumption, what is the halakha? Shall one say that Rav specifically said that kosher fat seals a perforation, and since this too, i.e., all the fat of an undomesticated animal, is kosher, it is all considered an effective seal? Or perhaps Rav specified that permitted fat of a domesticated animal seals a perforation only because it is firmly attached. But this, the fat on the innards of an undomesticated animal, is not firmly attached, and it is not an effective seal, even though it is permitted for consumption.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חלב חיה מהו כלומר חלב שעל הכליות או חלב שעל גבי הקרב דחיה מהו. רב ואיסורא דאורייתא כלומר רב דאמר אינו סותם ואיסורא דאורייתא איסורא דטרפה. כנדוקא עושה דבש למכור בסתוקא דדובשא כלי. התורה חסה על ממונן של ישראל דכתיב עשה לך שתי חצוצרות כסף ולא של זהב. הציר והחומץ כלומר ציר שעושין אותו משומן דגים ומן חומץ:
חלב חיה – המכסה את הקרב.
מהו – שיסתום אם ניקב הכרס של חיה ולהא דבעי הא בעיא לא אפשיט ליה אכתי טעמיה דרב מהו.
הא נמי טהור – דלא אסר רחמנא אלא כל חלב שור וכשב ועז.
מהדק – מחובר יפה בבשר.
חלב חיה מאי – נשאל לרבינו יצחק על מחט שנמצא בקורקבן וניקבה הכיס שלו וגם בשרו רק שהיה שומן סותם למעלה והתיר דלא מבעי לן הכא אלא חלב חיה שכנגדו בבהמה טמא אבל בחלב טהור דעוף שלא מצינו כנגדו טמא פשיטא דסותם דמיהדק שפיר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חלב שעל המעים והם הדקים המלופפים כלם כאחד ונקראים סדורא דכנתא אף הוא אסור כשיעור אמה משהם מתחילים לצאת מן הקיבה וצריך לגרור כשיעור זה מכאן ואילך מותר והוא שאמרו ריש מעיא באמתא וכן שומן המקיף וחופה את הדקים לדברי הכל מותר אלא שנהגו לקלוף מעליו קרום אחד:
בעי [שאל] ר׳ זירא: לדברי רב, שחלב טמא אינו סותם, חלב חיה, שכולו מותר, מאי [מה] דינו לענין זה? האם בדוקא אמר רב שחלב טהור סותם, והאי נמי [וזה, חלב חיה, גם כן] טהור הוא, שאין בחיה איסור חלב בכלל, ואם כן, גם חלב שבבהמה אינו סותם, כגון החלב המכסה את הקרב — בחיה הוא סותם, ואינה טריפה. או דלמא [שמא] לא נאמר שחלב טהור בבהמה סותם אלא משום דמהדק החלב הטהור מהודק], והאי לא מהדק [וזה, החלב המכסה את הקרב, בחיה אינו מהודק], ולכן אינו סותם?
Rabbi Zeira raises a dilemma: With regard to the fat of an undomesticated animal, all of which is permitted for consumption, what is the halakha? Shall one say that Rav specifically said that kosher fat seals a perforation, and since this too, i.e., all the fat of an undomesticated animal, is kosher, it is all considered an effective seal? Or perhaps Rav specified that permitted fat of a domesticated animal seals a perforation only because it is firmly attached. But this, the fat on the innards of an undomesticated animal, is not firmly attached, and it is not an effective seal, even though it is permitted for consumption.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר אַבָּיֵי מַאי תִּיבְּעֵי לֵיהּ נְהִי דִּשְׁרֵי בַּאֲכִילָה האִהַדּוֹקֵי לָא מְהַדַּק.

Abaye said: Why does Rabbi Zeira raise this dilemma? Granted that the fat of the innards is permitted for consumption, but still, it is not firmly attached and clearly does not form an effective seal.
עין משפט נר מצוהרי״ףההשלמהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אביי מאי תיבעי ליה נהי דשרי באכילה אהדוקי לא מהדק. קצת קשה לי דלא הוה ליה לאביי להשיב בלשון זה, דרבי זירא גופיה עיקר שאלתו היתה אי טעמיה דרב משום דלא מיהדק או לא, והוה ליה לאביי למימר משום מיהדק הוא והאי לא מיהדק ולא סתים ותו לא. כתוב בתוספות נשאל למורי על מחט שנמצאת בקורקבן ונקבה את הכיס שלו וגם בשר ורק שהיה שומן סותם למעלה, והתיר, דלא מיבעיא לן הכא אלא בחלב חיה שכנגדו בבהמה טמא כדאמרינן בפרק כל הבשר, אבל חלב טהור דעוף שלא מצינו כנגדו טמא פשיטא דסותמה דמהדק שפיר.
אמר אביי: מאי תיבעי ליה [מה נסתפק לו] לר׳ זירא? כלומר, פשוט הדבר, נהי דשרי [גם אם אמנם מותר חלב זה] באכילה, מכל מקום אהדוקי לא מהדק [אינו מהודק], ואינו סותם!
Abaye said: Why does Rabbi Zeira raise this dilemma? Granted that the fat of the innards is permitted for consumption, but still, it is not firmly attached and clearly does not form an effective seal.
עין משפט נר מצוהרי״ףההשלמהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָהוּא נֶקֶב דְּסַתְמֵהּ חֵלֶב טָמֵא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אָמַר רָבָא לְמַאי נֵיחוּשׁ לַהּ חֲדָא דְּהָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת חֵלֶב טָמֵא נָמֵי סוֹתֵם וְעוֹד הַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל א״לאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא רַב וְאִיסּוּרָא דְּאוֹרָיְיתָא וְאַתְּ אָמְרַתְּ הַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

The Gemara relates: There was a certain perforation that was sealed by non-kosher fat that came before Rava. Rava said: With regard to what need we be concerned? First, doesn’t Rav Sheshet say: Non-kosher fat also effectively seals a perforation? And furthermore, in general, the Torah spares the money of the Jewish people, and it is appropriate to rule leniently in this regard. Rav Pappa said to Rava: But there is also the opinion of Rav that non-kosher fat does not seal a perforation, and this dispute concerns a prohibition by Torah law, and yet you say that the Torah spares the money of the Jewish people? One cannot rely on this principle to rule in accordance with the lenient opinion with regard to such matters.
רי״ףרש״יראב״ןתוספותההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

התורה חסה כו׳ – בתורת כהנים נפקא לן מוצוה הכהן ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא וגו׳ א״ר מאיר וכי מה מטמא לן שאמרה תורה להמתין שלא יראה הכהן את הנגע ולא יאמר טמא עד שיהו הכלים נפנין וא״ת כלי עציו בגדיו ומתכת מטבילן והם טהורים ועל מה חסה תורה על כלי חרס ופכו שאין להן טהרה אלא שבירה וכל כך חסה תורה על ממונן של צרי עין ק״ו על ממונן של צדיקים.
א״ל רב פפא לרבא רב – כלומר הא רב דאמר לעיל טמא אינו סותם וטרפה איסורא דאורייתא היא ויש לנו לילך אחר המחמיר דקיימא לן (ע״ז ז.) בשל תורה הלך אחר המחמיר ואת אמרת כו׳.
והשקית את העדה ובעירם (במדבר כ ח), למדנו שהתורה חסה על ממונן של ישראלא.
א. בגמרא כאן אין הילפותא, והיא במנחות עו ע״ב. ורש״י פירש דילפינן מוצוה הכהן. ותמהו הטו״א (לר״ה כז ע״א) והנוב״י תנינא יו״ד סי׳ קס למה לא הביא מוהשקית. ועי׳ ערל״נ לר״ה שם.
רב ואיסורא דאורייתא וכו׳ – כדרב פפא הלכה ומסתברא דרבא נמי חזר בו דקאמר לקמן משמיה דרב נחמן חימצא ובר חימצא חד סתים וחד לא סתים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה התורה חסה כו׳ על ממונן של צרי עין שהרי צרעת באה עליו בעבור שהוא צר עין כדאיתא במדרש ובא אשר לו הבית כו׳ קל וחומר כו׳ כצ״ל:
גמ׳ ואיסורא דאורייתא ואת אמרת. לקמן דף עז ע״א:
מסופר, ההוא נקב דסתמה [אותו נקב שנמצא בבהמה שסתם אותו] חלב טמא, דאתא לקמיה [שבא לפני] רבא, אמר רבא: למאי ניחוש לה [למה נחשוש בזה]? חדא [אחת]דהא [שהרי] אמר רב ששת: חלב טמא נמי [גם כן] סותם. ועוד, התורה חסה על ממונם של ישראל, ולכן יש להקל. אמר ליה [לו] רב פפא לרבא: יש בדבר זה שיטת רב שאוסר, ויש בזה גם איסורא דאורייתא [איסור מן התורה], ואת אמרת [ואתה אומר] ומשתמש בנימוק שהתורה חסה על ממונן של ישראל?!
The Gemara relates: There was a certain perforation that was sealed by non-kosher fat that came before Rava. Rava said: With regard to what need we be concerned? First, doesn’t Rav Sheshet say: Non-kosher fat also effectively seals a perforation? And furthermore, in general, the Torah spares the money of the Jewish people, and it is appropriate to rule leniently in this regard. Rav Pappa said to Rava: But there is also the opinion of Rav that non-kosher fat does not seal a perforation, and this dispute concerns a prohibition by Torah law, and yet you say that the Torah spares the money of the Jewish people? One cannot rely on this principle to rule in accordance with the lenient opinion with regard to such matters.
רי״ףרש״יראב״ןתוספותההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מִנְיוֹמִין כַּנְדּוּקָא אִיגַּלִּי לֵיהּ בֻּסְתְּקָא דְּדוּבְשָׁא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אָמַר רָבָא לְמַאי נֵיחוּשׁ לַהּ חֲדָא דִּתְנַן ושְׁלֹשָׁה מַשְׁקִים אֲסוּרִים מִשּׁוּם גִּילּוּי הַיַּיִן וְהַמַּיִם וְהֶחָלָב וּשְׁאָר כׇּל הַמַּשְׁקִים מוּתָּרִים וְעוֹד הַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל א״לאֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרָבָא ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן וְסַכָּנַת נְפָשׁוֹת וְאַתְּ אָמְרַתְּ הַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

The Gemara relates a similar episode: Manyumin the jug maker had a jug [bisteka] full of honey that was left uncovered, and he was concerned it might have been contaminated by snake venom. He came before Rava to inquire as to the halakha. Rava said: With regard to what need we be concerned? First, as we learned in a mishna (Terumot 8:4): Three liquids are prohibited due to exposure: Wine, water, and milk; and all other liquids are permitted. Honey, therefore, is permitted. And furthermore, the Torah spares the money of the Jewish people. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to Rava: But there is also the opinion of Rabbi Shimon that exposed honey is prohibited, and this dispute concerns a matter of mortal danger, and yet you say that the Torah spares the money of the Jewish people?
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך בסתק
בסתקא(חולין מט:) בגמרא ניקבה הקיבה מנימין קנדוקאה איגלי ליה בוסתקא דדובשא פי׳ כלי של דבש:
א. [ביען שטאק.]
כנדוקא – מוכר כדים (פסחים דף ל.) שמעתי.
בסתקא – כד של דבש.
ר׳ שמעון אוסר לה משום גלוי כדלקמן וגלוי סכנת נפשות היא ויש לנו לילך אחר המחמיר.
ושאר כל המשקין מותרין – ואם תאמר כמאן הא אפילו רבנן דבסמוך לא שרו אלא חמשה ויש לומר דה״ה לכולן ואותן ה׳ דנקט משום דפליג רבי שמעון עלייהו אבל בשאר מודה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיוצא בזה מסופר, מניומין כנדוקא [עושה הכדים] איגלי ליה בסתקא דדובשא [נתגלה לו כלי מלא דבש], והיה חשש שמא אכל ממנו נחש והטיל בו ארס, אתא לקמיה [בא לפני] רבא לשאול מה דינו, אמר רבא: למאי ניחוש לה [למה נחשוש בכך]? חדא [אחת]דתנן [ששנינו]: שלשה משקים אסורים משום גילויהיין, והמים והחלב, ושאר כל המשקים מותרים, ואם כן, אין הדבש בכלל האיסור. ועוד, התורה חסה על ממונם של ישראל. אמר ליה [לו] רב נחמן בר יצחק לרבא: הרי עומדת לפנינו שיטת ר׳ שמעון, שסבור שגם דבש הוא בכלל המשקים האסורים משום גילוי, ויש כאן חשש של סכנת נפשות, ואת אמרת [ואתה אומר] התורה חסה על ממונם של ישראל?
The Gemara relates a similar episode: Manyumin the jug maker had a jug [bisteka] full of honey that was left uncovered, and he was concerned it might have been contaminated by snake venom. He came before Rava to inquire as to the halakha. Rava said: With regard to what need we be concerned? First, as we learned in a mishna (Terumot 8:4): Three liquids are prohibited due to exposure: Wine, water, and milk; and all other liquids are permitted. Honey, therefore, is permitted. And furthermore, the Torah spares the money of the Jewish people. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to Rava: But there is also the opinion of Rabbi Shimon that exposed honey is prohibited, and this dispute concerns a matter of mortal danger, and yet you say that the Torah spares the money of the Jewish people?
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רַבִּי שִׁמְעוֹן מַאי הִיא דְּתַנְיָא חֲמִשָּׁה אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם גִּילּוּי צִיר וָחוֹמֶץ שֶׁמֶן וּדְבַשׁ וּמוּרְיָיס ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף הֵן יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם גִּילּוּי וא״רוְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אֲנִי רָאִיתִי נָחָשׁ שֶׁשָּׁתָה זצִיר בְּצַיְדָּן אָמְרוּ לוֹ שָׁטְיָא הֲוָה וְאֵין מְבִיאִין רְאָיָה מִן הַשּׁוֹטִים.

The Gemara clarifies: What is this opinion of Rabbi Shimon? As it is taught in a baraita: Five liquids are not subject to the prohibition of exposure, since snakes do not drink from them: Fish brine, vinegar, oil, honey, and fish gravy [morayes] made from fish brine mixed with oil and salt. Rabbi Shimon says: Even they are subject to prohibition due to exposure. And Rabbi Shimon said: I once saw a snake that drank fish brine in Tzaidan. The Rabbis said to him: That snake was strange, i.e., it behaved differently than other snakes, and one does not bring a proof from strange creatures.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מורייס מוגלא בלשון לעז:
ההוא שוטה הוה ששתה דבר שאינו מתוק:
אין בהן משום גלוי – שאין נחש שותה מהם.
בציידן – [שם מקום].
שוטה היה – אותו נחש שאין שאר נחשים עושין כן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חלב הקיבה שאסרנו באיסור תורה הוא חלב שעל הקשת וזה שהקיבה יש בה שני חלבים אחד עשוי כקשת ואחד עשוי כיתר של קשת וזה שאסרנוהו איסור תורה הוא אותו שעל הקשת אבל שעל היתר אינו תותב ומותר מן הדין ואף בני ארץ ישראל נוהגים בו היתר בפרסום ומ״מ בני בבל נוהגין בו איסור ובזמן הזה בהרבה מקומות נוהגין בו איסור מפני שבני גולה אחר בני בבל הם נגררין ומ״מ מקצת גאונים הורו שאין אנו נגררים אחר בני בבל בדבר שאינו להם אלא מנהג ומתירין אותו להדיא בלא שום גרירה ויש שמצריכין גרירה מפני דבוקו בשעל הקשת:
כל אבר שהנקב פוסלו שהיה הנקב סתום בחלב שעל אותו האבר אם היה חלב טהור סותם כגון דקין משיעור אמה ואילך שחלב הכנתא סותמם והוא שומן הנקרא אינטיריל אבל חלב טמא אינו סותם וחלב שעל היתר אף למי שנוהג בו איסור סותם:
חלב חיה אע״פ שכלו טהור אינו סותם אלא מה שכיוצא בו סותם בבהמה חלב דקין שבעוף ושעל הקורקבן סותם:
הדבש יש בו משום גלוי כיין ומים וחלב אבל שאר משקין חוץ מאלו שהזכרנו אין בהם משום גלוי וכבר ביארנו ענין זה בפרק ראשון:
אע״פ שביארנו שחלב טהור סותם אין הדבר נאמר כן במוחלט אלא כל חלב שהוא עשוי ככובע אע״פ שהוא טהור אינו מדבק וזהו שומן שעל גבי חלוחלת שעשוי קרטים קרטים והם עגולים כעין כובע וכן הדין בשומן שהלב נבלע בתוכו שהוא עומד עליו ככובע והוא הנקרא טרפשא דלבא וכל שניקב הלב אסורה שאין אותו שומן סותם וכן כל שניקבה הריאה אף באונות שכנגד אותו השומן אע״ג דהכי רביתייהו אינו מגין וטרפה כמו שהתבאר:
כבר ביארנו שאם ניקבו הדקין הסובבים סביב הכנתא אחד לחברו כשרה כל אחד ואחד חברו מגין עליו וכל שכן אם ניקבו לכנתא שחלב הכנתא סותם כמו שביארנו אבל אם ניקבו וליחה סותמתן אינה סתימה ואפי׳ ליחה עבה וגסה הדבוקה במעי מבפנים שהיא יוצאה על ידי הדחק ומשיצאה מ״מ היא מתדבקת טרפה שאין סתימה זו מועלת:
כל שבאה הוראה לפני חכם ואפשר לו להתיר בריוח בלא מחלוקת מי שראוי לסמוך עליו אין ראוי לו להתחסד ולחזר אחר החומרות יותר מדאי אלא יחוס על ממונן של ישראל שאף התורה חסה על ממונן של ישראל כמו שאמרו בתורת כהנים וצוה הכהן ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע על מה חסה תורה שלא יאמר הכהן טמא עד שיהיו הכלים חוץ לבית אם על בגדים וכלי מתכות מטבילן והן טהורים הא לא חסה תורה אלא על כלי חרס ועל כלים שאין להם טהרה אלא שבירה אם כן חסה על ממונם של צרי עין על ממונן של צדיקים לא כל שכן:
ומבררים: שיטת ר׳ שמעון בענין זה מאי היא [מה הוא]? דתניא [ששנויה ברייתא]: חמשה משקים אין בהם משום גילוי, שהנחשים אינם טועמים מהם: ציר היוצא מן הדגים, וחומץ, שמן, ודבש, ומורייס (ציר עשוי משומן דגים ומלח), ר׳ שמעון אומר: אף הן יש בהן משום גילוי. ואמר ר׳ שמעון: אני עצמי ראיתי נחש ששתה ציר בצידן. אמרו לו חכמים: שטיא הוה [שוטה היה] אותו נחש, משונה בהתנהגותו, ואין מביאין ראיה מן השוטים.
The Gemara clarifies: What is this opinion of Rabbi Shimon? As it is taught in a baraita: Five liquids are not subject to the prohibition of exposure, since snakes do not drink from them: Fish brine, vinegar, oil, honey, and fish gravy [morayes] made from fish brine mixed with oil and salt. Rabbi Shimon says: Even they are subject to prohibition due to exposure. And Rabbi Shimon said: I once saw a snake that drank fish brine in Tzaidan. The Rabbis said to him: That snake was strange, i.e., it behaved differently than other snakes, and one does not bring a proof from strange creatures.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֲמַר לֵיהּ אוֹדִי לִי מִיהַת בְּצִיר דְּהָא רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ וְרַבָּנַן כִּי הֲוָה לְהוּ גִּילּוּיָא שָׁדוּ לֵיהּ בְּצִיר אֲמַר לֵיהּ אוֹדִי לִי מִיהָא בִּדְבַשׁ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר קָאֵי כְּוָותֵיהּ דְּתַנְיָא וְכֵן הָיָה ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹסֵר חבִּדְבַשׁ.

Rava said to Rav Naḥman bar Yitzḥak: Concede to me, at least, with regard to fish brine that it is not prohibited by exposure, as when Rav Pappa and Rav Huna, son of Rabbi Yehoshua, and the Sages would have a case of exposure of some liquid, they would cast it into fish brine. The sharpness of the brine neutralizes the snake venom. Accordingly, just as the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to fish brine, so too it is not in accordance with his opinion with regard to honey. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: Concede to me, at least, with regard to honey that it is prohibited by exposure, as Rabbi Shimon ben Elazar held in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. As it is taught in a baraita: And likewise, Rabbi Shimon ben Elazar would deem exposed honey prohibited.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אודי לן מיהא בציר כו׳ – כלומר שרובו ציר שמרוב חימוצו שורף את הארס אם שתה בו. הודי ליה מיהא בדבש כלומר דיש בו משום גילוי אוסר בדבש משום גילוי:
ולא ידענא הי מינייהו כלומר ולא ידענא הי סתים הי לא סתים אי חימצא אי בר חימצא:
אמר ליה – רבא לרב נחמן בר יצחק.
אודי לי מיהא – על כרחך בציר דלא קיימא לן ביה כרבי שמעון.
דהא רב פפא כו׳ – וכי היכי דבציר לית הלכתא כוותיה בדבש נמי לית הלכתא כוותיה.
כי הוי מיגלי להו גילויא – מים או יין הוו שדו ליה בציר לפי שהציר שורף הארס ושוב אינו מזיק ושותין אותו גלוי.
אודי לי מיהא – דבדבש הלכתא כוותיה דהא קאי רבי שמעון בן אלעזר כוותיה דר׳ שמעון סתמא הוא רבי שמעון בן יוחי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן בר יצחק: אודי לי מיהת [הודה לי על כל פנים] בציר שאין בו חשש גילוי, שהרי מוחזק בידינו שאין הלכה כר׳ שמעון בענין זה, דהא [שהרי] רב פפא ורב הונא בריה [בנו] של רב יהושע ורבנן [וחכמים], כי הוה להו גילויא [כאשר היה להם דבר שיש בו חשש לגילוי] שדו ליה [היו משליכים] אותו בציר, שמחמת חריפותו מבטל את הארס. ומן הצד השני אמר ליה [לו] רב נחמן בר יצחק לרבא: אודי לי מיהא [הודה לי על כל פנים] בדבש שהוא אסור משום גילוי, שכן ר׳ שמעון בן אלעזר קאי כוותיה [הולך כשיטתו] של ר׳ שמעון, דתניא [ששנויה ברייתא]: וכן היה ר׳ שמעון בן אלעזר אוסר בדבש.
Rava said to Rav Naḥman bar Yitzḥak: Concede to me, at least, with regard to fish brine that it is not prohibited by exposure, as when Rav Pappa and Rav Huna, son of Rabbi Yehoshua, and the Sages would have a case of exposure of some liquid, they would cast it into fish brine. The sharpness of the brine neutralizes the snake venom. Accordingly, just as the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to fish brine, so too it is not in accordance with his opinion with regard to honey. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: Concede to me, at least, with regard to honey that it is prohibited by exposure, as Rabbi Shimon ben Elazar held in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. As it is taught in a baraita: And likewise, Rabbi Shimon ben Elazar would deem exposed honey prohibited.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רַב נַחְמָן חֵלֶב הֶעָשׂוּי כְּכוֹבַע אֵינוֹ סוֹתֵם הֵיכָא אָמְרִי לַהּ טחִיטֵּי דְּכַרְכְּשָׁא וְאָמְרִי לַהּ יטַרְפְּשָׁא דְּלִיבָּא.

The Gemara returns to the initial discussion with regard to fats and perforations: Rav Naḥman says: Permitted fat that is made like a hat does not effectively seal a perforation, even though it is permitted for consumption. The Gemara clarifies: Where is this fat? Some say it is the grains of fat found on the rectum, which, if perforated, renders the animal a tereifa. And some say that it is the membrane surrounding the heart, which, if perforated to the chambers, renders the animal a tereifa.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך טרפש
טרפשא(חולין מט:) תירגומה דכרכשא ודטרפשא דליבא (חולין מו.) נדלדלה כבד ומעורה בטרפישא מהו פי׳ היא טרפשא דכבדא וכגון טרפשא דליבא רטפש בשרו תרגום איתקליש בשריה פי׳ כמו טרפשא ומלה הפוכה היא כלו׳ דק (א״ב פי׳ קרום ודוק ויש קרום חצון ללב ולכבד נקרא גם כן חצר הכבד והוא הנקרא יותרת הכבד):
ערך כרכשתא
כרכשתאב(ברכות סב:) שמטיה לכרכשיה. (גיטין נז) דהאי כרכשא אתלת שיני יתיב. (שבת נב) דכרכשא ודטרפשא דליבא (חולין מט:) כרכשא ביני דיני (חולין קיד) הדורא דכנתא ומעיא וכרכשא פי׳ הוא המעי הדבוק בפי הטבעת (א״ב פי׳ בלשון יוני זנב וגם פירושו טבעת שהוא סוף המעי הנדבק בפי הטבעת (ובמדרש אסתר פסקא ביום השביעי) וכרכס ר׳ שמואל בר נחמן אמר כרכם לשון יוני הוא):
ערך כנדוקא
כנדוקאג(חולין מט). מניומין כנדוקא איגלי ליה כנדוקא דדובשא פי׳ רש״י מוכר כדים ואולי גרסינן פנדוקא כמו פונדקי או כוורדקא שפירושו מבשל):
א. [נעץ.]
ב. [מאסטדארס.]
ג. [עם געשיהר הענדלר.]
חטי דכרכשא – חלב שעל חלחולת המוציאה ריעי שקורין טבחיי״א עשוי קרטין קרטין כעין חטים ואם ניקבה ואותו חלב סותמה לא מהני וטרפה וקרטין עגולין הן כמו כובע.
טרפשא דליבא – שומן הלב עשוי ככובע והלב נחבא בו אינו סותם אם ניקב הלב או הריאה בסמוך לו והוא סותמו. והיינו טעמא דריאה הסרוכה בשומן הלב דאע״ג דהיינו רביתא ואצלו הוא גדל ולמטה מחיתוכא דאוני הוא טרפה דעל כרחך הריאה ניקבה שאין סירכא בלא נקב וסתימה זו אינה כלום.
חלב העשוי ככובע. אע״פ שהוא טהור אינו סותם, ואינו נמצא בכל גוף הבהמה בזה הענין אלא בשני מקומות אלו, ושניהם טהורין. דכרכשתא, חיטי דכרכשתא, חלב שעל חלוחלת שמוציאה הריעי שקורין טבחיא, והוא עשוי קרטים קרטים כעין חטין, ואם ניקבה ואותו חלב סותמה לא מהני מידי וטרפה, לפי שאותן קרטים עגולין הן כעין כובע, ואינן אדוקין כשאר חלב טהור. ודטרפשא דליבא. שומן שעל הלב עשוי ככובע והלב נחבא בו, אינו סותם, אם ניקב הלב או הריאה בסמוך לו והוא סותמו, והיינו טעמא בריאה הסמוכה בשומן הלב, אע״ג דהיינו רביתא ואצלו הוא גדל, דכיון דקיימא לן דאין סירכא בלא נקב, סתימה זו אינה כלום. ועוד יש בו טעם אחר, כטעם שמנינות החזה, שהוא חלב טהור, נמי אין סותם בסירכא העולה מן הריאה ודבוקה בשומן החזה, לפי שלא אמרינן חלב טהור סותם בסרכא, אלא כשדבוק לגמרי במקום הנקב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושוב לענין העיקרי, אמר רב נחמן: חלב העשוי ככובע, למרות שהוא טהור (מותר באכילה) — אינו סותם, ואם היה נקב באותו מקום הרי זו טריפה. ושואלים: היכא [היכן] נמצא חלב כזה? אמרי לה [יש אומרים] שהוא חיטי דכרכשא [חיטים, מעין פירורים של חלב, שנמצאות על החלחולת], החלק האחרון של המעי, שנקב שבה עושה טריפה. ואמרי לה [ויש אומרים] שזה טרפשא דליבא [הקרום שעוטף את הלב], שאם ניקב לבית חללו הרי זו טריפה, ואין החלב סותם.
The Gemara returns to the initial discussion with regard to fats and perforations: Rav Naḥman says: Permitted fat that is made like a hat does not effectively seal a perforation, even though it is permitted for consumption. The Gemara clarifies: Where is this fat? Some say it is the grains of fat found on the rectum, which, if perforated, renders the animal a tereifa. And some say that it is the membrane surrounding the heart, which, if perforated to the chambers, renders the animal a tereifa.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר רָבָא שְׁמַעִית מִינֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן תַּרְתֵּי חִימְצָא וּבַר חִימְצָא חַד סָתֵים וְחַד לָא סָתֵים וְלָא יָדַעְנָא הֵי מִינַּיְיהוּ רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן אָמַר בַּר חִימְצָא סָתֵים חִימְצָא לָא סָתֵים אָמַר רַב טָבוּת וְסִימָנָיךְ יָפֶה כֹּחַ הַבֵּן מִכֹּחַ הָאָב.

§ Rava said: I heard from Rav Naḥman about two fats found on the abomasum, in different places. One is called the ḥimtza and one the bar ḥimtza, meaning: Son of ḥimtza. One effectively seals a perforation of the abomasum, and one does not effectively seal a perforation of the abomasum. But I do not know which of them is which. Rav Huna bar Ḥinnana and Rav Huna, son of Rav Naḥman, said: The bar ḥimtza seals; the ḥimtza does not seal. Rav Tavot said: And your mnemonic is: The power of the son is greater than the power of the father.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

1 (יפה כח הבן מכח האב לענין שבועה שמי שחייב לחברו מנה ושטר בידו של מלוה אין צריך שבועה ובלא שבועה פורע חובו ואם מת לוה אין יכול לפרוע חובו מן היתום אלא בשבועה שהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה):
1. זה שייך לדף שלפני זה.
חימצא ובר חימצא – שניהם בחלב שעל הקיבה ולקמן מפרש להו.
סתים – אם ניקבה הקיבה.
ולא ידענא – רבא קאמר לה.
יפה כח הבן מכח האב – ברייתא היא בשבועות בפרק כל הנשבעין (דף מח:) שהבן גובה בשבועה ושלא בשבועה והאב אינו גובה אלא בשבועה והתם מפרש לה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב אמר רבא, שמעית מיניה [שמעתי ממנו] מרב נחמן בענין החלב שעל גבי הקיבה תרתי [שתים], ששני חלבים נמצאים על גבי הקיבה, בשני מקומות שונים, כאשר יפורט להלן, אחד קרוי חימצא ואחד בר חימצא, חד סתים וחד לא סתים [אחד מהם סותם נקב שיש בקיבה כנגדו ואחד אינו סותם], ולא ידענא הי מינייהו [ואיני יודע על איזה מהם] אמר שסותם ועל איזה אמר שאינו סותם. רב הונא בר חיננא ורב הונא בריה [בנו] של רב נחמן אמר: בר חימצא סתים [סותם], חימצא לא סתים [אינו סותם]. אמר רב טבות: וסימניך כדי שתזכור את הענין — יפה כח הבן (״בר חימצא״) שהוא סותם מכח האב (״חימצא״) שאינו סותם.
§ Rava said: I heard from Rav Naḥman about two fats found on the abomasum, in different places. One is called the ḥimtza and one the bar ḥimtza, meaning: Son of ḥimtza. One effectively seals a perforation of the abomasum, and one does not effectively seal a perforation of the abomasum. But I do not know which of them is which. Rav Huna bar Ḥinnana and Rav Huna, son of Rav Naḥman, said: The bar ḥimtza seals; the ḥimtza does not seal. Rav Tavot said: And your mnemonic is: The power of the son is greater than the power of the father.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) הֵי חִימְצָא וְהֵי בַּר חִימְצָא ת״שתָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַב נַחְמָן אִינְהוּ מֵיכָל אָכְלִי

The Gemara asks: Which is the ḥimtza and which is the bar ḥimtza? The Gemara suggests: Come and hear proof from that which Rav Naḥman says with regard to one of the fats on the abomasum. Can it be that they, the residents of Eretz Yisrael, eat it, considering it permitted for consumption,
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אינהו מיכל אכלי – כלומר בארץ ישראל:
אינהו – בני א״י.
מיכל אכלי ליה – דקסברי חלב טהור הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: הי [איזה הוא] חימצא והי [ואיזה הוא] בר חימצא? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ממה שאמר רב נחמן בענין זה על אחד מן החלבים שעל הקיבה: הייתכן כי אינהו [הם, בני ארץ ישראל] מיכל אכלי [אוכלים ממנו], משום שסבורים שהוא חלב טהור,
The Gemara asks: Which is the ḥimtza and which is the bar ḥimtza? The Gemara suggests: Come and hear proof from that which Rav Naḥman says with regard to one of the fats on the abomasum. Can it be that they, the residents of Eretz Yisrael, eat it, considering it permitted for consumption,
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין מט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין מט: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין מט: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין מט:, הערוך על סדר הש"ס חולין מט:, רש"י חולין מט:, ראב"ן חולין מט: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות חולין מט:, ר"י מלוניל חולין מט: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה חולין מט: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רמב"ן חולין מט: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין מט: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין מט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין מט:, גליון הש"ס לרע"א חולין מט:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין מט:

Chulin 49b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 49b, Rif by Bavli Chulin 49b, Attributed to R. Gershom Chulin 49b, Collected from HeArukh Chulin 49b, Rashi Chulin 49b, Raavan Chulin 49b, Tosafot Chulin 49b, Ri MiLunel Chulin 49b, HaHashlamah Chulin 49b, Ramban Chulin 49b, Rashba Chulin 49b, Meiri Chulin 49b, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 49b, Gilyon HaShas Chulin 49b, Steinsaltz Commentary Chulin 49b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144