×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בַּעַל בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ.
a husband who acquired rights to his wife’s property that she had brought into the marriage as her dowry should use part of the profits for the acquisition of a Torah scroll.
ר׳ נסים גאוןרש״יספר הנרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
לא קשיא הא כמאן דאמ׳ פותחין בחרטה והא כמאן דאמ׳ אין פותחין בחרטה זו חלוקה בין רב אסי ורב הונא רב אסי היה סובר אין פותחים בחרטה ורב הונא חלק עליו ואמ׳ פותחין בחרטה ואיתה במסכ׳ נדרים בפרק ארבעה נדרים התירו חכמי׳:
בעל בנכסי אשתו – בעי למיעבד בהו מצוה דמילתא דתווהו בה אינשי נמי היא ושלטא בהו עינא בישא.
[סד, ב, רי״ף שם]
הא כמ״ד כו׳ – פרש״י ז״ל דמ״ד פותחין בחרטה צריך לחכם למצא פתח לשאול שיהא לו פתחון פה לומר על דעת כן נדרתי כדי שתהא חרטה מעליא ולא סגי ליה דלימרו כדו תהית ומ״ד אין פותחין סבר אין צריך לבקש לו פתח אחר בחרטה שלו אלא שיאמר לו כדו תהית ועוד דא״כ קשיא דרב נחמן אדרב נחמן דהתם אמר רב נחמן פותחין בחרטה תחלה ואלו הכא ס״ל אין פותחין בחרטה ולפי׳ הקלו להיות בין רוכב בין יושב לכך פירשו בהכך דמ״ד פותחין בחרטה מקל דסגי ליה דלימרו ליה כדו תהית ומ״ה סבר שמתירין לו בין עומד בין רוכב. ור״ג סבר אין פותחין בחרטה ולפי׳ מחמיר שלא להתיר אלא יושב שדעתו מיושבת עליו למצוא פתח מעליא להתירו ולישנא דפותחין כמו מתחילין וכן מתפרשין כלם במסכת נדרים.
רש״י בד״ה שחמצו כו׳ היה הס״ד:
בעל בנכסי אשתו שקבל בנדוניה נכסים מרובים ראוי גם לו לקנות בקצתם ספר תורה.
a husband who acquired rights to his wife’s property that she had brought into the marriage as her dowry should use part of the profits for the acquisition of a Torah scroll.
ר׳ נסים גאוןרש״יספר הנרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) רָבָא אָמַר אֲפִילּוּ עֲבַד עִיסְקָא וּרְוַוח רַב פָּפָּא אָמַר אפי׳אֲפִילּוּ מָצָא מְצִיאָה אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אֲפִילּוּ כְּתַב בְּהוּ תְּפִילִּין.

Rava said: Even if he entered into a business venture and made a large profit, he should act in a similar manner. Rav Pappa said: Even if he found a lost article, he should do the same. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: He need not use the money to commission the writing of a Torah scroll, as even if he wrote a set of phylacteries with it, this, too, is a mitzva whose merit will enable him to retain the rest of the money.
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבא אמר אפילו עבד עיסקא ורווח ואפילו מצא מציאה. רב נחמן בר יצחק אמר אפילו (מצא תפילין) [כותב בהו תפלין] דיו א״ר יוחנן מהאי קרא שנאמר וידר ישראל נדר לי״י ויאמר אם נתון תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם.
אמר חייא בר אבא דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין ולא שנו אלא ששתה כדי רביעית אבל יותר מרביעית כל שכן שדרך משכרתו ושינה טרדתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפילו כותב בהו תפילין – נמי מיקיימו בידיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבא אמר: אפילו עבד עיסקא ורווח [עשה עסק והרויח הרבה] — ראוי לו לעשות כך. רב פפא אמר: אפילו מצא מציאה. אמר רב נחמן בר יצחק: אין הכרח דוקא לכתוב ספר תורה, אלא אפילו כתב בהו [בהם] תפילין, שכיון שעשה מצוה בממון זה, יזכה על ידה להחזיק בשאר.
Rava said: Even if he entered into a business venture and made a large profit, he should act in a similar manner. Rav Pappa said: Even if he found a lost article, he should do the same. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: He need not use the money to commission the writing of a Torah scroll, as even if he wrote a set of phylacteries with it, this, too, is a mitzva whose merit will enable him to retain the rest of the money.
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאָמַר רַב חָנִין וְאִיתֵּימָא ר׳רַבִּי חֲנִינָא מַאי קְרָאָה דִּכְתִיב {במדבר כ״א:ב׳} וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר וְגוֹ׳.

Rav Ḥanin said, and some say it was Rabbi Ḥanina who said: What is the verse that alludes to this? As it is written: “And Israel vowed a vow to the Lord and said: If You will indeed deliver this people into my hand, then I will consecrate their cities” (Numbers 21:2), which shows that one who wishes to succeed should sanctify a portion of his earnings for Heaven.
ר׳ נסים גאוןרש״יריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי קראה – דעל ידי דעבד בהו מצוה מיקיימי בידיה דכתיב וידר ישראל וגו׳ והחרמתי לשון הקדש ועל ידי כך נשמעת תפלתם ונפלו בידם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י ד״ה מאי קראה וכו׳ ועי״כ נשמעה תפלתם. עיין חולין דף ב ע״ב תוספות ד״ה אבל אמר. ועיין תשובת מהר״ם פאדוואה ס״ס עט:
בעין משפט אות ג׳ טוש״ע א״ח סימן קפ. ליתא שם מזה והובאה במ״א סי׳ קעא ס״ק א:
ואמר רב חנין, ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה ר׳ חנינא: מאי קראה [מהו המקרא] המרמז על כך, שנאמר: ״וידר ישראל נדר לה׳ ויאמר אם נתון תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם״ (במדבר כא, ב) שהרוצים בהצלחה, ראוי להם להקדיש ממנה לשם שמים.
Rav Ḥanin said, and some say it was Rabbi Ḥanina who said: What is the verse that alludes to this? As it is written: “And Israel vowed a vow to the Lord and said: If You will indeed deliver this people into my hand, then I will consecrate their cities” (Numbers 21:2), which shows that one who wishes to succeed should sanctify a portion of his earnings for Heaven.
ר׳ נסים גאוןרש״יריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא אדֶּרֶךְ מִיל וְשֵׁינָה כׇּל שֶׁהוּא מְפִיגִין אֶת הַיַּיִן אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ בלֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁשָּׁתָה כְּדֵי רְבִיעִית אֲבָל שָׁתָה יוֹתֵר מֵרְבִיעִית כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁדֶּרֶךְ טוֹרַדְתּוֹ וְשֵׁינָה מְשַׁכַּרְתּוֹ.

The Gemara now cites additional teachings relating to the drinking of wine. Rami bar Abba said: Walking a path of a mil, and similarly, sleeping even a minimal amount, will dispel the effect of wine that one has drunk. Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: They only taught this with regard to one who has drunk a quarter-log of wine, but with regard to one who has drunk more than a quarter-log, this advice is not useful. In that case, walking a path of such a distance will preoccupy and exhaust him all the more, and a small amount of sleep will further intoxicate him.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושינה כל שהוא – או זו או זו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א ועוד בענין שתיית יין אמר רמי בר אבא: הילוך דרך של מיל, וכן שינה כל שהוא — מפיגים את היין ששתה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו הלכה זו אלא ששתה כדי רביעית בלבד, אבל שתה יותר מרביעית אין עצות אלה מועילות, כל שכן שדרך טורדתו ומעייפת אותו, ושינה מועטה משכרתו.
The Gemara now cites additional teachings relating to the drinking of wine. Rami bar Abba said: Walking a path of a mil, and similarly, sleeping even a minimal amount, will dispel the effect of wine that one has drunk. Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: They only taught this with regard to one who has drunk a quarter-log of wine, but with regard to one who has drunk more than a quarter-log, this advice is not useful. In that case, walking a path of such a distance will preoccupy and exhaust him all the more, and a small amount of sleep will further intoxicate him.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְדֶרֶךְ מִיל מְפִיגָה הַיַּיִן וְהָתַנְיָא מַעֲשֶׂה בר״גבְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר וְהָיָה מְהַלֵּךְ מֵעַכּוֹ לִכְזִיב וְהָיָה רַבִּי אִילְעַאי מְהַלֵּךְ אַחֲרָיו מָצָא גְּלוּסְקִין בַּדֶּרֶךְ אָמַר לוֹ אִילְעַאי טוֹל גְּלוּסְקִין מִן הַדֶּרֶךְ מָצָא גּוֹי1 אֶחָד אָמַר לוֹ מַבְגַּאי טוֹל גְּלוּסְקִין הַלָּלוּ מֵאִילְעַאי.

The Gemara poses a question: Does walking a path of only a mil dispel the effects of wine? Wasn’t it taught in a baraita: There was an incident involving Rabban Gamliel, who was riding a donkey and traveling from Akko to Keziv, and his student Rabbi Elai was walking behind him. Rabban Gamliel found some fine loaves of bread on the road, and he said to his student: Elai, take the loaves from the road. Further along the way, Rabban Gamliel encountered a certain gentile and said to him: Mavgai, take these loaves from Elai.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרי״.
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןהערוך על סדר הש״סריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואקשינן דרך מיל מפיגה את היין והתניא מעשה ברבן גמליאל שהיה מהלך מעכו לכזיב והיה רבי אלעאי מחמר אחריו כו׳ עד הרבה דברים למדנו מאותו מעשה למדנו שרביעית יין האיטלקי משכר ולמדנו שהשכור אל יורה ולמדנו שאין מפירין נדרים לא רכוב ולא מהלך ולא עומד אלא יושב. קתני מיהא ויטייל אחריהן שלשה מילין ודחינן שאני יין האיטלקי דמשכר טפי כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך מבגאי
מבגאיא(עירובין סד:) מבגאי קח גלוסקין הללו ובראש תוספתא בפסחים שם אדם:
ערך פג
פגב(יומא לא:) מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפוג צינתן (פסחים מא.) מים שאין מפיגין טעמן אסור שאר משקין שמפיגין טעמן לא כל שכן (שבת מ) האשה ממלתה קיתון של מים ומניחתו כנגד המדורה ולא בשביל שיתמו אלא כדי שתפוג צינתן (ביצה יד) כל התבלין מפיגין טעמן מלח אינו מפיג טעמו (בבא בתרא י) פחד קשה יין מפיגו (תענית יז: סנהדרין כב: עירובין סד) אמר רמי בר חמא דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגה את היין. הסירי את יינך מעליך תרגום הלא תפיגי ית חמריך מיניך וריחו לא נמר תרגומו וריחיה לא פג (מגילה כה) ניחוש דלמא פייגא דעתייהו דצבורא (כריתות ד) בימות הגשמים צוברה כדי שלא תפיג ריחה (ביצה לד) אין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן (א״ב לשון מקרא זה עיני נגרה ולא תפוג):
א. [איין נאמע.]
ב. [ערשלאפפען.]
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: וכי דרך מיל די בה ומפיגה היין?! והתניא [והרי שנינו בברייתא]: מעשה ברבן גמליאל שהיה רוכב על החמור והיה מהלך בדרך מעכו לכזיב, והיה ר׳ אילעאי תלמידו מהלך אחריו. מצא גלוסקין (עוגה) בדרך, אמר לו רבן גמליאל: אילעאי, טול גלוסקין מן הדרך. מצא בדרכו הלאה גוי אחד, אמר לו רבן גמליאל לגוי: מבגאי, טול גלוסקין הללו מאילעאי.
The Gemara poses a question: Does walking a path of only a mil dispel the effects of wine? Wasn’t it taught in a baraita: There was an incident involving Rabban Gamliel, who was riding a donkey and traveling from Akko to Keziv, and his student Rabbi Elai was walking behind him. Rabban Gamliel found some fine loaves of bread on the road, and he said to his student: Elai, take the loaves from the road. Further along the way, Rabban Gamliel encountered a certain gentile and said to him: Mavgai, take these loaves from Elai.
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןהערוך על סדר הש״סריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) נִיטַּפֵּל לוֹ ר׳רַבִּי אִילְעַאי אָמַר לוֹ מֵהֵיכָן אַתָּה אָמַר לוֹ מֵעֲיָירוֹת שֶׁל בּוּרְגָּנִין וּמָה שִׁמְךָ מַבְגַּאי שְׁמֵנִי כְּלוּם הִיכִּירְךָ רַבָּן גַּמְלִיאֵל מֵעוֹלָם אָמַר לוֹ לָאו.

Elai joined the gentile and said to him: Where are you from? He said to him: From the nearby towns of guardsmen. He asked: And what is your name? The gentile replied: My name is Mavgai. He then inquired: Has Rabban Gamliel ever met you before, seeing as he knows your name? He said to him: No.
ר׳ נסים גאוןרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ניטפל לו רבי אלעאי – נתקרב אצל הנכרי.
מבגאי שמני – כך שמי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ניטפל לו ר׳ אילעאי לאותו גוי, ואמר לו: מהיכן אתה? אמר לו: מעיירות של בורגנין הסמוכות לכאן. שאלו: ומה שמך? אמר לו: מבגאי שמני [שמי] שאלו: כלום היכירך רבן גמליאל מעולם, שיודע הוא את שמך? אמר לו: לאו [לא].
Elai joined the gentile and said to him: Where are you from? He said to him: From the nearby towns of guardsmen. He asked: And what is your name? The gentile replied: My name is Mavgai. He then inquired: Has Rabban Gamliel ever met you before, seeing as he knows your name? He said to him: No.
ר׳ נסים גאוןרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לָמַדְנוּ שֶׁכִּוֵּון רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ וּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים לָמַדְנוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לָמַדְנוּ גשֶׁאֵין מַעֲבִירִין עַל הָאוֹכָלִין.

The Gemara interrupts the story in order to comment: At that time we learned that Rabban Gamliel divined the gentile’s name by way of divine inspiration that rested upon him. And at that time we also learned three matters of halakha from Rabban Gamliel’s behavior: We learned that one may not pass by food, i.e., if a person sees food lying on the ground, he must stop and pick it up.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןרש״יתוספותספר הנרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין מעבירין על האוכלין – המוצא אוכלין בדרך אינו רשאי לעבור עליהן ולהניחן שם.
שכוון רבן גמליאל ברוח הקדש – אע״פ שהיה שם זה רגיל באומות כדאמרינן בפרק שני דמכות (מכות יא.) תמן אמרין שכם נסיב מבגאי גזר מכל מקום חשיב ליה כוונה ברוח הקדש וההיא דסוף יבמות (דף קכב:) שאמר ליה יפה כוונת שאריה שמי כך קורין אותי בעירי לא שכוון אותו האיש ברוח הקדש שלא קראו אריה אלא על שם כחו.
עד אין1 מעבירין על האוכלין. פיר׳2המוצ⁠(י)⁠א3 אוכלין בדרך אינו רשאי [לעבור] עליהן4 ולהניחן שם. אמ׳ ר׳ יוחנן וכו׳. עד פתיתין אין מעבירין. פיר׳5 אין מעבירין עליהן אלא נוטלין אותן, דליכא למיחש לכשפים. והאי6 דכ׳7 ותחללנה אותי אל עמי. פיר׳ אמרי׳ בגמ׳8 ואפתיתין לא עבדן9 כשפים, והכתי׳ ותחללנה אותי אל עמי בשעל⁠[י] 10 שעורים ובפתותי לחם11 להמית נפשות אשר לא (תמותתנה) [תמותנה] 12 ולחיות נפשות אשר לא תחיינה בכובכן [בכזבכם] 13 לעמי שומעי כזב. ופרקי׳, התם14 דהוה שקלן באגריהו15. פיר׳16 דשקלי באגריהו פתיתי לחם לעשות כשפים מדברים אחרים. והכי קאמ׳ נביא, בשביל פתיתי לחם שנותנין לכם17 בשכרכן, חללתם את שמי בתוך עמי. שהייתן עושות בהם כשפים לנביאי הבעל להטעות בהן18 את עמי.
1. כגי׳ הרי״ף ורש״י (ראה הע׳ הבאה). ולפנינו בגמ׳: ׳שאין׳.
2. רש״י ד״ה אין מעבירין על האוכלין.
3. כ״ה ברש״י.
4. כ״ה ברש״י (ראה דק״ס, ע).
5. רש״י ד״ה פתיתין אין מעבירין.
6. ל׳ הרי״ף. ובגמ׳ (מובא להלן): ׳והכתיב׳.
7. יחזקאל יג, יט.
8. שם.
9. רש״י ד״ה ואפתיתין.
10. כן לשון הכתוב וכ״ה בגמ׳.
11. כגי׳ בכ״י והילקוט (ראה דק״ס, ט). ולפנינו (בגמ׳ וברי״ף) לא מובא המשך הפסוק.
12. כן לשון הכתוב שם.
13. כ״ה לה״כ שם.
14. כעי״ז לשון ר״ח: ׳ופרקינן התם.. דהוו שקלן..׳. וברי״ף: ׳ההוא, דהוו שקלו..׳ (ובגמ׳ ליתא).
15. כגי׳ ברי״ף כ״י נ״י. ולפנינו (בגמ׳, ברי״ף וברש״י): ׳באגרייהו׳.
16. רש״י ד״ה דשקלן באגרייהו.
17. ברש״י: ׳לכן׳.
18. לפנינו ברש״י ליתא תי׳ ׳בהן׳. ונראה דר״ל, ׳להטעות בהן׳, בנבואתם של נביאי השקר שנותנים ׳אות ומופת׳ ע״י מעשי כשפים שקריים. וכדברי הרמב״ם הל׳ יסודי התורה (ז, ז, עי״ש).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה שכיון רבן גמליאל כו׳ מבגאי גזר כו׳. נ״ב פי׳ דינה בת יעקב ומבגאי כלומר נכרי אחד מל עצמו בכדי:
ועל סיפור זה העירו: באותה שעה למדנו שכוון רבן גמליאל ברוח הקודש לדעת את שם הגוי. ושלשה דברים של הלכה למדנו באותה שעה ממנהגו של רבן גמליאל: למדנו שאין מעבירין (עוברים) על האוכלין. ואדם הרואה דבר מאכל מונח בדרך, צריך להתעכב ולהרימו.
The Gemara interrupts the story in order to comment: At that time we learned that Rabban Gamliel divined the gentile’s name by way of divine inspiration that rested upon him. And at that time we also learned three matters of halakha from Rabban Gamliel’s behavior: We learned that one may not pass by food, i.e., if a person sees food lying on the ground, he must stop and pick it up.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןרש״יתוספותספר הנרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְלָמַדְנוּ שֶׁהוֹלְכִין אַחֲרֵי רוֹב עוֹבְרֵי דְּרָכִים וְלָמַדְנוּ דשֶׁחֲמֵצוֹ שֶׁל גּוֹי1 אַחַר הַפֶּסַח מוּתָּר בַּהֲנָאָה.

We also learned that we follow the majority of travelers. Since the area was populated mostly by gentiles, Rabban Gamliel assumed that the loaf belonged to a gentile, and was consequently prohibited to be eaten by a Jew. Therefore, he ordered that it be given to a gentile. And we further learned that with regard to leavened bread belonging to a gentile, it is permitted to benefit from this food after Passover. The incident recounted above occurred not long after the festival of Passover. By giving the loaf to the gentile instead of burning it in accordance with the halakhot of leavened bread that remains after Passover, Rabban Gamliel gained a certain benefit from it in the form of the gentile’s gratitude. This benefit is regarded as having monetary value.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שהולכין אחרי רוב עוברי דרכים – מדלא שרא ליה לר׳ אלעאי למיכלינהו דאחזקינהו בחזקת פיתן של נכרים שרוב עוברי דרכים נכרים הן.
שחמצו של נכרי – שאחר הפסח היה.
מותר בהנאה – כגון הכא דאיכא טובת הנאה לנכרי.
שהולכין אחר רוב עוברי דרכים – כדפירש בקונטרס מדלא שרי ליה לר׳ אלעאי למכלינהו דאחזקינהו בחזקת פתן של נכרים שרוב עוברי דרכים נכרים הם דאם היינו תולין בשל ישראל היה מותר אף על פי שאחר הפסח היה בסמוך דבישראל יש לומר דאחר הפסח נעשה.
ולמדנו שחמצו של עכו״ם אחר הפסח מותר בהנאה – מדנתנו לעכו״ם דאיכא טובת הנאה דעכו״ם כדפירש בקונטרס דאי ס״ל דאסור בהנאה היה לו לאסור מספק דשמא בפסח נעשה וא״ת והיאך נתן ר״ג והא דריש ר״י בסוף פ״ק דע״ז (דף כ.) לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם ואע״ג דלעכו״ם המכירו שרי אפילו לר״י דהא מוקמינן כר״י ההוא דשולח אדם ירך לעכו״ם בפסחים בפרק כל שעה (פסחים כב.) ותניא בתוספתא [דע״ז פ״ג] דאם היא שכינו מותר מפני שהוא כמוכרו לו מ״מ הכא הא אמרינן שלא היה מכירו רבן גמליאל מעולם ויש לומר דשמא לא סבר לה ר״ג להא דר״י אי נמי כיון שהיה העכו״ם מתלוה עמהן בדרך שרי דחשיב כמוכרו לו והא דתניא בהניזקין (גיטין דף סא.) מפרנסין עניי עכו״ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום ההיא נמי שרי משום דרכי שלום.
ולמדנו שחמיצו של נכרי אחר הפסח מותר בהנאה – פירוש: הא בריתא היא בפרק שיני דתוספתא דפסחים ומשמע התם שאחר הפסח היה זה המעשה ומיכן מוכיח שהחמץ שנאסר בהנאה אסור ליתן אותו לגוי במתנה שהרי רבן גמליאל במתנה נתנה לגוי ושמעינן מינה דחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה שהולכין אחר רוב כו׳ אע״פ שאחר הפסח היה בסמוך דבישראל י״ל דאחר הפסח נעשה עכ״ל יש לדקדק בדבריהם דאימא דקושטא הוא כיון דסמוך אחר הפסח היה אין לתלות דאחר הפסח נעשה ולאו משום דאם היינו תולין בישראל היה מותר מוכח לה דרוב עוברי דרכים נכרים הם אלא אילו היינו תולין בישראל היה גם אסור בהנאה כדין חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח ויש לומר דאילו אין לנו לתלות שאחר הפסח נעשה בלאו רוב עוברי דרכים נכרים הם נמי לא הוה תלינן בישראל שעבר על לאו דלא יראה אלא דשל נכרים אבל השתא דאיכא למימר אחר הפסח נעשה תולין שפיר בישראל שעשאו בהיתר והיה מותר אי לאו משום רוב עוברי דרכים נכרים הם והוי פת של נכרים ועוד י״ל כיון דחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח נמי אינו אסור בהנאה אלא מדרבנן כדאמרינן בפ׳ כל שעה בלאו רוב עוברי דרכים נכרים הם אלא במחצה נכרים ומחצה ישראל נמי הוה שרי דספיקא דרבנן לקולא אבל לענין פת של נכרים ניחא דאי הוה תלינן במחצה ישראל ומחצה נכרים אדרבה הוי שרי דספיקא דרבנן לקולא דפת של נכרים אינו רק איסור דרבנן מיהו ק״ק *) לפי זה מה שכתבו לקמן דאי ס״ל דאסור בהנאה היה לו לאסור מספק דשמא בפסח נעשה עכ״ל הא כיון [א] דספיקא הוא דשמא אחר הפסח נעשה שרי דספיקא דרבנן לקולא ויש לומר דלאו דוקא קאמרי דספק הוא שמא נעשה בפסח אלא כיון דסמוך לפסח היה כ״כ אית לן למימר מספק טפי שבפסח נעשה ע״י נכרים ודו״ק היטב:
בד״ה ולמדנו כו׳ והא דתנן בהניזקין מפרנסין כו׳ ההיא נמי שריא מפני דרכי שלום עכ״ל משום דלכאורה דה״ק דלכך צוה לפרנס עניי נכרים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום אבל הא דשרי לפרנסם לאו משום דרכי שלום הוא אלא דלית ליה כלל איסורא דלא תחנם ותרצו דאינו כן אלא דשריותא דהתם נמי עם עניי ישראל דוקא הוא משום דרכי שלום אבל הכא דליכא משום דרכי שלום אית ליה שפיר איסור דלא תחנם ודו״ק:
ולמדנו שהולכין אחרי רוב עוברי דרכים, שכיון שמקום זה מקום גויים היה, הניח רבן גמליאל שאף גלוסקא זו של גוים היא, ואסורה באכילה לישראל, ולכן ציוה לתתה לגוי. ולמדנו שחמצו של גוי אחר הפסח, מותר בהנאה. שאותו מעשה אחר הפסח היה, שהרי יש טובת הנאה מסויימת כשנותן את העוגה מתנה לגוי, ואינו מבערה כדין חמץ שעבר עליו הפסח.
We also learned that we follow the majority of travelers. Since the area was populated mostly by gentiles, Rabban Gamliel assumed that the loaf belonged to a gentile, and was consequently prohibited to be eaten by a Jew. Therefore, he ordered that it be given to a gentile. And we further learned that with regard to leavened bread belonging to a gentile, it is permitted to benefit from this food after Passover. The incident recounted above occurred not long after the festival of Passover. By giving the loaf to the gentile instead of burning it in accordance with the halakhot of leavened bread that remains after Passover, Rabban Gamliel gained a certain benefit from it in the form of the gentile’s gratitude. This benefit is regarded as having monetary value.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לִכְזִיב בָּא אֶחָד לִישָּׁאֵל עַל נִדְרוֹ אָמַר לָזֶה שֶׁעִמּוֹ כְּלוּם שָׁתִינוּ רְבִיעִית יַיִן הָאִיטַלְקִי אָמַר לוֹ הֵן אִם כֵּן יְטַיֵּיל אַחֲרֵינוּ עַד שֶׁיָּפִיג יֵינֵינוּ.

The Gemara resumes the narrative: When Rabban Gamliel arrived in Keziv, a person came before him to request that he dissolve his vow. Rabban Gamliel said to the one who was with him, i.e., Rabbi Elai: Did we drink a quarter-log of Italian wine earlier? He said to him: Yes. Rabban Gamliel replied: If so, let him journey after us until the effect of our wine is dispelled, after which we may consider his issue.
ר׳ נסים גאוןרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לזה שעמו – לר׳ אלעאי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר עוד, כיון שהגיע רבן גמליאל לכזיב בא אחד לישאל על נדרו. אמר לזה שעמו (לר׳ אלעאי): כלום שתינו רביעית יין האיטלקי קודם לכן? אמר לו: הן. אמר לו: אם כן, יטייל אחרינו עד שיפיג יינינו ואחר כך נוכל לעסוק בענינו.
The Gemara resumes the narrative: When Rabban Gamliel arrived in Keziv, a person came before him to request that he dissolve his vow. Rabban Gamliel said to the one who was with him, i.e., Rabbi Elai: Did we drink a quarter-log of Italian wine earlier? He said to him: Yes. Rabban Gamliel replied: If so, let him journey after us until the effect of our wine is dispelled, after which we may consider his issue.
ר׳ נסים גאוןרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְטִיֵּיל אַחֲרֵיהֶן ג׳שְׁלֹשָׁה מִילִין עַד שֶׁהִגִּיעַ לְסוּלָּמָא שֶׁל צוּר כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְסוּלָּמָא דְצוֹר יָרַד ר״גרַבָּן גַּמְלִיאֵל מִן הַחֲמוֹר וְנִתְעַטֵּף וְיָשַׁב וְהִתִּיר לוֹ נִדְרוֹ.

And that person journeyed after them for three mil, until Rabban Gamliel arrived at the Ladder of Tyre. When he arrived at the Ladder of Tyre, Rabban Gamliel alighted from his donkey and wrapped himself in his shawl in the customary manner of a judge, who wraps himself in a shawl in order to sit in awe at the time of judgment, and he sat and dissolved his vow.
ר׳ נסים גאוןרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לסולמא של צור – מעלות הר גבוה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וטייל אותו אדם אחריהן שלשה מילין, עד שהגיעו לסולמא [סולמה] של צור. כיון שהגיע לסולמא של צור, ירד רבן גמליאל מן החמור, ונתעטף בטליתו כדרך שעושים שיהא הדיין באימה וביראה בשעת הדין, וישב, והתיר לו נדרו.
And that person journeyed after them for three mil, until Rabban Gamliel arrived at the Ladder of Tyre. When he arrived at the Ladder of Tyre, Rabban Gamliel alighted from his donkey and wrapped himself in his shawl in the customary manner of a judge, who wraps himself in a shawl in order to sit in awe at the time of judgment, and he sat and dissolved his vow.
ר׳ נסים גאוןרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְהַרְבֵּה דְּבָרִים לָמַדְנוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לָמַדְנוּ שֶׁרְבִיעִית יַיִן הָאִיטַלְקִי מְשַׁכֵּר וְלָמַדְנוּ שִׁיכּוֹר אַל יוֹרֶה וְלָמַדְנוּ שֶׁדֶּרֶךְ מְפִיגָה אֶת הַיַּיִן וְלָמַדְנוּ השֶׁאֵין מְפִירִין נְדָרִים לֹא רָכוּב וְלֹא מְהַלֵּךְ וְלֹא עוֹמֵד אֶלָּא יוֹשֵׁב.

The Gemara continues: At that time we learned many matters of halakha from Rabban Gamliel’s conduct. We learned that a quarter-log of Italian wine intoxicates, and we learned that one who is intoxicated may not issue a halakhic ruling, and we learned that walking on a path dispels the effect of wine, and lastly we learned that one may not annul vows when he is either mounted on an animal, or walking, or even standing, but only when he is sitting.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אע״פ שאין מבזין את האוכלין וכמו שאמרו אין מעבירין על האוכלין ר״ל לעבור עליהם ולדרסם אם נעשית בהם עבירה מותר והוא שאמרו בסוגיא זו שכל שיש לחוש לכשפים מעבירין עליהם אפי׳ שלימים וכל שאין לחוש לכך אפי׳ פתיתין אסור:
כל המוצא דבר מאכל בדרכים הולכין אחר רוב עוברי דרכים ורוב עוברי דרכי׳ עכו״ם הם ואם מצא ככרות לאחר הפסח אסורין באכילה מחשש חמץ של נכרי מצד שעבר עליו הפסח ומותרין בהנאה כגון להאכילם לעכו״ם שעמו וכיוצא בזה:
התרת נדרים אין ספק שבכלל הוראה היא וכל שהוא אסור להורות מצד שהוא שתוי או שכור אסור בה עד שיפיג יינו על הדרך שביארנו וכן אינו מתיר במקום שיש גדול ממנו או במקום רבו עד שיטול רשות ממנו ואין מפירין דרך הדיטות ר״ל רכוב או מהלך אלא שיעמוד ויתיר ואם הוא מתיר שלא בפתח אלא בחרטה ולדעת הפוסקים שפותחים בחרטה אפי׳ מעומד ומ״מ אם אינו רוצה לפתוח בחרטה והוא מחזר אחר הפתחים צריך לישב מפני שהוא צריך ליישוב הדעת איזה פתח הוא מוצא לו וכבר ביארנו במקומו שאין פותחין באיסור נדר ר״ל ממה שאמרו (נדרים נ״ט.) כל הנודר כאלו בנה במה וממה שאמרו יש בוטה כמדקרות חרב וגו׳ וגדולי הרבנים פרשו בסוגיא זו בענין פותחין בחרטה הפך הכונה וכבר ביארנו עניני׳ אלו במקומם:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והרבה דברים למדנו כו׳. ולא קאמר נמי דלמדנו ממנו דבעי עיטוף בנדרים כמו בברכת המזון שהרי קתני נתעטף וישב כו׳ דאפשר דלא נתעטף ר״ג אלא משום דנשיא הוה וק״ל:
גמרא ולמדנו שיכור אל יורה. עיין בסנהדרין דף מב ע״א תוספות ד״ה והעוסקים:
ומעירים: והרבה דברים של הלכה למדנו באותה שעה. למדנו שרביעית יין האיטלקי משכר, ולמדנו מכאן כי שיכור אל יורה, ולמדנו שדרך מפיגה את היין, ולמדנו שאין מפירין נדרים לא כשהמפיר רכוב ולא מהלך ולא עומד אלא יושב.
The Gemara continues: At that time we learned many matters of halakha from Rabban Gamliel’s conduct. We learned that a quarter-log of Italian wine intoxicates, and we learned that one who is intoxicated may not issue a halakhic ruling, and we learned that walking on a path dispels the effect of wine, and lastly we learned that one may not annul vows when he is either mounted on an animal, or walking, or even standing, but only when he is sitting.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) קָתָנֵי מִיהַת שְׁלֹשָׁה מִילִין שָׁאנֵי יַיִן הָאִיטַלְקִי דִּמְשַׁכַּר טְפֵי.

In any event, the baraita is teaching that Rabban Gamliel found it necessary to walk three mil in order to become sober after drinking wine. The Gemara resolves the contradiction. Italian wine is different in that it is more intoxicating, therefore more extended activity is required in order to dispel its effects.
ר׳ נסים גאוןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קתני מיהת [מכל מקום שנינו כאן] שהצריך רבן גמליאל הילוך של שלשה מילין כדי להתפכח מהיין! ומשיבים: אין זו סתירה, שאני [שונה] יין האיטלקי שהוא משכר טפי [ביותר] וצריך דרך ארוכה יותר כדי להפיגו.
In any event, the baraita is teaching that Rabban Gamliel found it necessary to walk three mil in order to become sober after drinking wine. The Gemara resolves the contradiction. Italian wine is different in that it is more intoxicating, therefore more extended activity is required in order to dispel its effects.
ר׳ נסים גאוןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְהָאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁשָּׁתָה רְבִיעִית אֲבָל שָׁתָה יוֹתֵר מֵרְבִיעִית כׇּל שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ טוֹרַדְתּוֹ וְשֵׁינָה מְשַׁכַּרְתּוֹ.

The Gemara poses a question: But didn’t Rav Naḥman say that Rabba bar Avuh said: They taught this only with regard to one who has drunk a quarter-log of wine, but with regard to one who has drunk more than a quarter-log, walking that distance will preoccupy and exhaust him all the more, and a small amount of sleep will further intoxicate him? If Italian wine is more intoxicating than other wine, shouldn’t a quarter-log be considered like a larger quantity of other wine?
ר׳ נסים גאוןרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל יותר מרביעית כו׳ – וכיון דיין האיטלקי הוה ומשכר טפי הוה ליה כיותר מרביעית.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ והאמר ר״נ ל״ש כו׳ אבל שתה יותר מרביעית כ״ש שדרך טורדתו כו׳ עכ״ל ולא ניחא ליה למימר דדרך מיל ושינה כל שהוא טורדתו ביותר מרביעית אבל ג׳ מילין אינו טורדתו אלא מפיגו אפי׳ ביותר מרביעית וק״ל:
ושואלים: האם אמנם כן הוא הטעם? והאמר [והרי אמר] רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא ששתה רביעית, אבל שתה יותר מרביעית, כל שכן דרך טורדתו ושינה משכרתו! ואם היין האיטלקי משכר יותר — הריהו כיותר מרביעית?
The Gemara poses a question: But didn’t Rav Naḥman say that Rabba bar Avuh said: They taught this only with regard to one who has drunk a quarter-log of wine, but with regard to one who has drunk more than a quarter-log, walking that distance will preoccupy and exhaust him all the more, and a small amount of sleep will further intoxicate him? If Italian wine is more intoxicating than other wine, shouldn’t a quarter-log be considered like a larger quantity of other wine?
ר׳ נסים גאוןרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) רָכוּב שָׁאנֵי הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי לְרָמִי בַּר אַבָּא נָמֵי לָא קַשְׁיָא רָכוּב שָׁאנֵי.

The Gemara answers: Being mounted on an animal is different from walking; since he is not on foot it is not such a tiring activity. Accordingly, riding three mil will not exhaust him; rather, it will dispel the effect of the wine. The Gemara adds: Now that you have arrived at this conclusion, according to Rami bar Abba, who says that walking one mil is sufficient, it is also not difficult, as he too can say that riding is different from walking. Since one is not on foot, the effects of the wine are not dispelled as quickly. Therefore, three mil is necessary.
ר׳ נסים גאוןרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רכוב שאני – דאין לו טורח הדרך.
לרמי בר אבא נמי – דאמר דרך מיל והכא תני שלש מילין לא תיקשי דרכוב שאני דאין לו טורח ולפיכך אין מפיגו כל כך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רכוב שאני השתא כו׳. בטור א״ח סי׳ צ״ט כתוב דבר זה בשם בעל ה״ג ולא ידעתי למה כתב כך בשם ה״ג כיון דגמרא ערוכה היא וק״ל:
ומשיבים: רכוב שאני [שונה], שכיון שאינו מהלך ברגליו, אין הדרך טורדתו, אף שגם יינו אינו פג במהירות. ואומרים: השתא דאתית להכי [עכשיו שהגעת לכאן], לשיטת רמי בר אבא האומר שבהילוך מיל די, נמי לא קשיא [גם כן אינו קשה] שיכול אף הוא לומר רכוב שאני [שונה] וצריך לרכב יותר ממיל אחד.
The Gemara answers: Being mounted on an animal is different from walking; since he is not on foot it is not such a tiring activity. Accordingly, riding three mil will not exhaust him; rather, it will dispel the effect of the wine. The Gemara adds: Now that you have arrived at this conclusion, according to Rami bar Abba, who says that walking one mil is sufficient, it is also not difficult, as he too can say that riding is different from walking. Since one is not on foot, the effects of the wine are not dispelled as quickly. Therefore, three mil is necessary.
ר׳ נסים גאוןרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אִינִי וְהָאָמַר רַב נַחְמָן ומְפִירִין נְדָרִים בֵּין מְהַלֵּךְ בֵּין עוֹמֵד וּבֵין רָכוּב.

The Gemara poses a question with regard to one of the details of the story: Is that so, that Rabban Gamliel was required to alight from his donkey in order to annul the vow? But didn’t Rav Naḥman say: One may annul vows walking, standing, or mounted? Why, then, did Rabban Gamliel dismount his donkey?
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולפרטי המעשה מוסיפים ושואלים לגופם: איני [וכי כן הוא] שחייב היה רבן גמליאל לרדת מהחמור כדי להתיר את הנדר?! והאמר [והרי אמר] רב נחמן: מפירין נדרים בין מהלך בין עומד ובין רכוב! ומדוע אם כן, ירד רבן גמליאל מחמורו?
The Gemara poses a question with regard to one of the details of the story: Is that so, that Rabban Gamliel was required to alight from his donkey in order to annul the vow? But didn’t Rav Naḥman say: One may annul vows walking, standing, or mounted? Why, then, did Rabban Gamliel dismount his donkey?
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) תַּנָּאֵי הִיא דְּאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר זפּוֹתְחִין בַּחֲרָטָה.

The Gemara answers: This is a dispute between tanna’im, as there is an authority who says that one may open the possibility for dissolution of a vow by means of regret alone. In other words, there is no need to search for a special reason in order to dissolve a person’s vow; it is enough to ascertain that he regrets making it. This can be done easily, even while walking, standing, or riding.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינארשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנאי היא – במסכת נדרים.
פותחין בחרטה – צריך לחכם למצוא פתח לשואל שיהא לו פתחון פה לומר לדעת כן לא נדרתי ואילו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי נודר ונמצא נדר נעקר מאליו.
פותחין בחרטה – פי׳ בקונטרס צריך לחכם למצוא פתח לשואל שיהא לו פתחון פה לומר על דעת כן לא נדרתי ואילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר ונמצא נדר נעקר מאליו אין פותחין אין צריך לפתוח לו בחרטה אלא החכם עוקר אע״פ שאינו מוצא לו טעם עקירה ר״ג סבר כמ״ד פותחין לפיכך הוצרך יישוב הדעת לחשב איזה פתח ימצא לו ע״כ לשון הקונטרס וקשיא לר״ת דהא רב נחמן גופיה שמעינן ליה בהדיא בפרק ד׳ נדרים (נדרים כב:) דאמר הלכה פותחין בחרטה ונזקקין לאלהי ישראל ובפ׳ נערה המאורסה (שם דף עז:) נמי קאמר רב נחמן הלכה נשאלין לנדרים מעומד יחיד ובלילה ופריך עלה מהא דר״ג וכתוב בכל הספרים ר״ג סבר אין פותחין בחרטה למיעקר נדרא בעינן ובעי לעיוני להכי ישב ורב נחמן סבר פותחין בחרטה ואפילו מעומד אלא שיש ספרים שהגיהו איפכא על פי פירוש הקונטרס דהכא בשמעתא ועוד דאמר בסוף אלו מותרין (שם כ.) בשלמא מחמירין עליו דלא פתחינן ליה בחרטה משמע דאין פותחין היא חומרא ועוד אמר בריש ד׳ נדרים (דף כא:) דרב הונא סבר פותחין בחרטה מההוא דאתא לקמיה ואמר ליה לבך עלך ורבה בר בר חנה דאמר ליה לההוא דאתא אלו אתו י׳ בני אדם שיפייסוך קסבר אין פותחין בחרטה מפרש ר״ת פותחין בחרטה היינו ששואלין אותו אם הוא מתחרט על מה שנדר שאומר לו כדו תהית או לבך עלך או בעית נדר (שם) ושרינן ליה בהכי ור״ג סבר אין פותחין להתיר לו בחרטה לחוד שמתחרט בו על מה שנדר אלא צריך למצוא פתח לנדרו כגון שאומר לו אילו באו עשרה בני אדם שיפייסוך וכדפתח ר״ג לההוא טייעא ששואלין אותו אדעתא דהכי נדרת שצריך לטרוח הרבה ולחשוב באיזה ענין ימצאו לו פתח לנדרו.
הא כמאן דאמר פותחין בחרטה הא כמאן דאמר אין פותחין בחרטה – לא גרסינן תחלה. ופירש המורה: פותחין בחרטה צריך החכם למצוא פתח לשואל שיהא לו פתחון פה לומר לדעת כן לא נדרתי ואילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר ונמצא נדר נעקר מאליו אין פותחין. אין צריך לפתוח בחרטה אלא החכם עוקרו אף על פי שאינו מוצא לו טעם עקירה ורבן גמליאל סבר כמאן דאמר פותחין לפיכך הוצרך יישוב הדעת לחשוב אי זה פתח ימצא לו. ואינו נראה לי כלל פתרון זה לפרש אין פותחין שאינו צריך לפתוח לו שום פתח ויכול לעוקרו בלי שום חרטה שיתחרט השואל דדבר זה אינו עושה כי אם הבעל שמפר בלי שום חרטה שתעשה אשתו והיא הנקראת הפרה אבל החכם אם אינו מתחרט השואל אינו יכול להתיר לו והיא הנקראת התרה שמתיר את קשר נדרו ועוקרו מעיקרו על ידי החרטה. ופתרון אין פותחין בחרטה לא נאמר להקל אלא להחמיר ופותחין בחרטה נאמר להקל והאי פותחין הוא כמו פתח פיך לאלם שהוא שואלו כלום נתחרטת במה שנדרתה אם הוא אומר נתחרטתי מתירין לו מיד ואף על פי שלא אמר הוא מאיליו כשבא להישאל נתחרטתי החכם פותח לו ושואלו נתחרטתה במה שנדרתה אם אומר נתחרטתי מתירין לו ומאן דאמר אין פותחין סבר אם לא אמר הנשאל מאיליו נתחרטתי אין החכם אומר לו שמא נתחרטה שאסור לפתוח לו פתח בעינין זה שמא נשים טענת שקר בפיו אלא צריך החכם למצוא תחבולה וסיבה שיאמר לו אדעתא דהכי מי נדרת אם הוא אומר לאו מתירין לו ורבן גמליאל סבר אין פותחין בחרטה שאסור לפתוח לו ולשואלו אם נתחרט אלא כיון שהנשאל לא אמר מאיליו נתחרט החכם צריך למצוא לו פתח שיתחרט ומשום הכי פתח לההוא גברא יש בוטה וגו׳ כל הבוטה ראוי לדוקרו בחרב שהראה לו כי חטא ואמר לו אילו ידעתה שתחטא בשעת נדרך כלום הייתה נודר ואמר לאו והיתירו ומפני שהיה סובר כי אין פותחין בחרטה והיה צריך הוא למצוא לו פתח שיתחרט לא רצה להתיר לא רכוב ולא עומד אלא מיושב מפני שהיה צריך יישוב הדעת למצוא לו פתח יפה שיתחרט בכל לב אבל מאן דסבר פותחין בחרטה לא היה צריך שום כיוון ויישוב הדעת שכיון שהוא פותח לו פתח ומלמדו טענה שיאמר הנשאל נתחרטתי והוא מתיר לו מה כיוון צריך בזה הלכך מפירין נדרים בין רכוב בין מהלך בין מעומד תדע דרבן גמליאל סבר אין פותחין דהא רבה בר בר חנה דאמר הכא מאי פתח ליה רבן גמליאל לההוא גברא סבירא ליה דאין פותחין בחרטה כדאמרינן בפרק ארבעה נדרים. ועיין שם בקוטרס1 שביארתי הדברים יפה. וכך מצאתי שגם רבינו תם פירש כדבריי.
1. כן בכ״י ששון 557, וכן גם בשאר מקומות. בדפוסים: ״בקונטרס״.
פותחין בחרטה. פירש רש״י ז״ל: צריך לחכם למצוא פתח לשואל שיהא לו פתחון פה לומר על דעת כן לא נדרתי. אין פותחין אין צריך לפתוח לו בחרטה אלא החכם עוקרו ואע״פ שאין מוצא לו [טעם] עקירה. ואינו מחוור, דאם כפירושו רב נחמן דאמר מפירין נדרים בין מהלך בין עומד בין רכוב סבירא ליה אין פותחין בחרטה. [ואנן איפכא אמרינן בנדרים, ומפורש גם כן בריש פרק ד׳ נדרים (נדרים כב.) דרב נחמן ס״ל פותחין בחרטה]. אלא מאן דאמר פותחין בחרטה אינו צריך למצוא פתחים אלא שיתחרט מעיקרא, ומאן דאמר אין פותחין בחרטה צריך למצוא פתחים. וכבר כתבתי זה בארוכה בפרק ד׳ נדרים (שם בד״ה אמר) בס״ד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה פותחין כו׳ שיפייסוך קסבר אין פותחין כו׳ כצ״ל:
בא״ד איבעית נדר כו׳ כצ״ל. ונ״ב פי׳ מחמת ביעתותא דאחרים נדרת:
ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא דאיכא למאן דאמר [שיש מי שאומר]: פותחין בחרטה שאין לחפש להתרת הנדר טעם מיוחד להתירו, ודי כשאומר שהוא מתחרט על הנדר שנדר. ודבר זה אפשר לעשותו בקלות, אף בעמידה ברכיבה ובהליכה.
The Gemara answers: This is a dispute between tanna’im, as there is an authority who says that one may open the possibility for dissolution of a vow by means of regret alone. In other words, there is no need to search for a special reason in order to dissolve a person’s vow; it is enough to ascertain that he regrets making it. This can be done easily, even while walking, standing, or riding.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינארשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר אֵין פּוֹתְחִין בַּחֲרָטָה.

And there is another authority who says that one may not open the possibility for dissolution of a vow by means of regret alone. Rather, one must find an opening, i.e., a particular reason to dissolve the vow in question, which requires a thorough analysis of the circumstances of the vow. This task must be performed free of distractions, which means one must be seated (Tosafot).
ר׳ נסים גאוןרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין פותחין – אין צריך לפתוח לו בחרטה אלא החכם עוקרו אע״פ שאינו מוצא לו טעם עקירה רבן גמליאל סבר כמאן דאמר פותחין לפיכך הוצרך ישוב הדעת לחשב איזה פתח ימצא לו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה אין פותחין כו׳ עקירה ר״ג כו׳ הד״א:
ואיכא למאן דאמר [ויש מי שאומר]: אין פותחין בחרטה, אלא יש למצוא ״פתח״ — טעם היתר מיוחד לנדר זה, והדבר דורש עיון מרובה, ולצורך זה צריך יישוב הדעת, שאיננו קיים אלא בישיבה (תוס׳).
And there is another authority who says that one may not open the possibility for dissolution of a vow by means of regret alone. Rather, one must find an opening, i.e., a particular reason to dissolve the vow in question, which requires a thorough analysis of the circumstances of the vow. This task must be performed free of distractions, which means one must be seated (Tosafot).
ר׳ נסים גאוןרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַאי פָּתַח לֵיהּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְהָהוּא גַּבְרָא {משלי י״ב:י״ח} יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא חכֹּל הַבּוֹטֶה רָאוּי לְדוֹקְרוֹ בְּחֶרֶב אֶלָּא שֶׁלְּשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא.

As Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: With what did Rabban Gamliel open the possibility for dissolving his vow for that man, i.e., what opening did he find for him? Rabban Gamliel cited the verse: “There is one who utters like the piercings of a sword; but the tongue of the wise is health” (Proverbs 12:18) and explained it as follows: Whoever utters a vow deserves to be pierced by a sword, as he might fail to fulfill it. Therefore, one should not vow at all. Had you known that whoever vows is liable to be executed, would you have vowed? Rather, it is the tongue of the wise that heals, as when a Sage dissolves a vow, he dissolves it retroactively, and it is as though one had never taken the vow.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרש״יתוספותרשב״אריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יוחנן מאי פתח ליה רבן גמליאל לההוא גברא יש בוטה כמדקרות חרב כל בוטה ראוי לדוקרו בחרב אלא לשון חכמים מרפא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל הבוטה – הנודר נדר.
ראוי לדוקרו – דלמא לא מקיים ליה והיינו פתח דקאמר ליה אילו היית יודע שאסור לנדור וחייב מיתה אתה עליו כלום היית נודר ואמר ליה האיך לא.
אלא לשון חכמים מרפא – שמתירין לו נדרו.
כל הבוטה ראוי לדוקרו בחרב – בפרק ד׳ נדרים (נדרים כב.) אמר דלא פתחינן ליה בהא דמתוך יראה יאמר אדעתא דהא לא נדר אף על פי שמשקר ועוד פסקינן התם הלכה פותחין בחרטה.
מאי פתח ליה ר״ג לההוא גברא יש בוטה וכו׳. וכבר אסיקנא בנדרים (נדרים כב.) דאין פותחין בהא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פתח ליה ר״ג כו׳ יש בוטה כמדקרות כו׳ מפורש פרק ד׳ דנדרים ע״ש:
שכן אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: מאי [במה] פתח ליה [לו], מה פתח היתר מצא רבן גמליאל לההוא גברא [לאותו אדם], שאמר לו על הכתוב ״יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא״ (משלי יב, יח) והסביר לו: כל הבוטה (המבטא) דברי נדר ראוי לדוקרו בחרב, שמא לא יקיימו ולכך מלכתחילה אין ראוי כלל לאדם לנדור נדר. ואף אתה, אילו היית יודע שכל הנודר מתחייב בנפשו, האם היית נודר? אלא שלשון חכמים מרפא, שאם מתירים לו חכמים, הרי הם מפקיעים את הנדר מעיקרו, וכאילו לא נדר.
As Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: With what did Rabban Gamliel open the possibility for dissolving his vow for that man, i.e., what opening did he find for him? Rabban Gamliel cited the verse: “There is one who utters like the piercings of a sword; but the tongue of the wise is health” (Proverbs 12:18) and explained it as follows: Whoever utters a vow deserves to be pierced by a sword, as he might fail to fulfill it. Therefore, one should not vow at all. Had you known that whoever vows is liable to be executed, would you have vowed? Rather, it is the tongue of the wise that heals, as when a Sage dissolves a vow, he dissolves it retroactively, and it is as though one had never taken the vow.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרש״יתוספותרשב״אריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אָמַר מָר וְאֵין מַעֲבִירִין עַל הָאוֹכָלִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁאֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל פְּרוּצוֹת בִּכְשָׁפִים אֲבָל בְּדוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל פְּרוּצוֹת בִּכְשָׁפִים מַעֲבִירִין.

The Gemara continues with its analysis of the baraita. The Master said previously: One of the halakhot learned from the incident involving Rabban Gamliel was that one may not pass by food; rather, one must treat the food with respect and pick it up. Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon bar Yoḥai: They taught this ruling only in the early generations, when Jewish women were not accustomed to using witchcraft. However, in the later generations, when Jewish women are accustomed to using witchcraft, one may pass by food, as a spell might have been cast on the bread, and one must not put himself in unnecessary danger.
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין מעבירין על האוכלין. א״ר יוחנן לא שנו אלא בדורות הראשונים שלא היו בנות ישראל פרוצות בכשפים. אבל בדורות האחרונים שבנות ישראל פרוצות בכשפים מעבירין עליהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב אמר מר [החכם]: בתוך הדברים שסופרו ברבן גמליאל למדנו שאין מעבירין על האוכלין ויש להיזהר בכבודם ולהרימם. אמר ר׳ יוחנן משום [בשם] ר׳ שמעון בן יוחאי: לא שנו הלכה זו אלא בדורות הראשונים, שאין בנות ישראל פרוצות (רגילות ומשתמשות) בכשפים. אבל בדורות האחרונים, שבנות ישראל פרוצות בכשפים, מעבירין. שמא עשו כשפים באותו לחם, ואין לאדם להסתכן בכך.
The Gemara continues with its analysis of the baraita. The Master said previously: One of the halakhot learned from the incident involving Rabban Gamliel was that one may not pass by food; rather, one must treat the food with respect and pick it up. Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon bar Yoḥai: They taught this ruling only in the early generations, when Jewish women were not accustomed to using witchcraft. However, in the later generations, when Jewish women are accustomed to using witchcraft, one may pass by food, as a spell might have been cast on the bread, and one must not put himself in unnecessary danger.
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) תָּנָא שְׁלֵימִין מַעֲבִירִין פְּתִיתִין אֵין מַעֲבִירִין אֲמַר לֵיהּ רַב אַסִּי לְרַב אָשֵׁי וְאַפְּתִיתִין לָא עָבְדָן וְהָכְתִיב {יחזקאל י״ג:י״ט} וַתְּחַלֶּלְנָה אוֹתִי אֶל עַמִּי בְּשַׁעֲלֵי שְׂעוֹרִים וּבִפְתוֹתֵי לֶחֶם דְּשָׁקְלִי בְּאַגְרַיְיהוּ.

A Sage taught: If the loaves are whole, one may pass them by, as they might have been placed there for the purposes of witchcraft; however, if they are in pieces, one may not pass them by, because bread in pieces is not used for witchcraft. Rav Asi said to Rav Ashi: Do they not perform magic with pieces of bread? Isn’t it written in the verse that deals with witchcraft: “And you have profaned Me among My people for handfuls of barley and for pieces of bread” (Ezekiel 13:19)? The Gemara answers: The verse does not mean that they used pieces of bread in their witchcraft, but rather that they took such pieces as their wages.
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנא שלימים מעבירין עליהן פתיתין אין מעבירין עליהן פי׳ אין עושין כשפנות בפתיתין איני והכתיב ותחללנה אותי אל עמי בשעלי שעורים ובפתותי לחם וגו׳ מכלל דעבדי בפתיתין ופרקינן התם בפתיתין דהוו שקלן באגרייהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פתיתין אין מעבירין עליהן – אלא נוטלין אותן דליכא למיחש לכשפים.
ואפתיתין לא עבדן – כשפים.
דשקלן באגרייהו – פתיתי לחם לעשות כשפים מדברים אחרים והכי קאמר נביא בשביל פיתותי לחם שנותנים לכן בשכרכן חיללתן את שמי בתוך עמי שהייתן עושות בהן כשפים לנביאי הבעל להטעות את עמי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלימין מעבירין כו׳ והך גלוסקא דלעיל בעובדא דר׳ גמליאל במקום שרוב עוברי דרכים נכרים והם ודאי פרוצים בכשפים וצ״ל דלאו גלוסקא שלימה הוה וק״ל:
ופתותי לחם וגו׳ האי קרא בדורות הראשונים כתיב ואז לא היו פרוצים בכשפים אלא שבאותן נשים שהיו מכשפות מדבר הכתוב ומוכח מיניה דשייך נמי כישוף בפתיתין וק״ל:
תנא [שנינו]: אם היו אלה לחמים שלימין — מעבירין עליהם, שיש לחשוש שמא לכשפים הונחו. ואם מצא פתיתין — אין מעבירין, משום שאין עושים בהם כשפים. אמר ליה [לו] רב אסי לרב אשי: וכי על פתיתין לא עבדן [אין הן עושות] כשפים? והרי בכתוב המדבר במכשפות נאמר: ״ותחללנה אתי אל עמי בשעלי שערים ובפתותי לחם״ (יחזקאל יג, יט) ומשיבים: אין הכוונה שעשו כשפים בפתותי הלחם, אלא פתיתים אלו הם דשקלי באגרייהו [שהן מקבלות בשכרן] אבל לכשפים, אין הפתיתים ראויים.
A Sage taught: If the loaves are whole, one may pass them by, as they might have been placed there for the purposes of witchcraft; however, if they are in pieces, one may not pass them by, because bread in pieces is not used for witchcraft. Rav Asi said to Rav Ashi: Do they not perform magic with pieces of bread? Isn’t it written in the verse that deals with witchcraft: “And you have profaned Me among My people for handfuls of barley and for pieces of bread” (Ezekiel 13:19)? The Gemara answers: The verse does not mean that they used pieces of bread in their witchcraft, but rather that they took such pieces as their wages.
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אָמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה

Rav Sheshet said in the name of Rabbi Elazar ben Azarya:
ר׳ נסים גאוןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב ששת משום [בשם] ר׳ אלעזר בן עזריה:
Rav Sheshet said in the name of Rabbi Elazar ben Azarya:
ר׳ נסים גאוןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערובין סד: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ערובין סד:, ר׳ חננאל ערובין סד:, ר׳ נסים גאון ערובין סד:, הערוך על סדר הש"ס ערובין סד:, רש"י ערובין סד:, תוספות ערובין סד:, ספר הנר ערובין סד: – באדיבות המכון התורני אור עציון, מהדורת הרב שלום קליין (כל הזכויות שמורות למו"ל), תוספות רי"ד מהדורה תנינא ערובין סד:, תוספות רי"ד מהדורה תליתאה ערובין סד:, רשב"א ערובין סד: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ערובין סד: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ערובין סד:, מהרש"ל חכמת שלמה ערובין סד:, מהרש"א חידושי הלכות ערובין סד:, מהרש"א חידושי אגדות ערובין סד:, גליון הש"ס לרע"א ערובין סד:, פירוש הרב שטיינזלץ ערובין סד:, אסופת מאמרים ערובין סד:

Eiruvin 64b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Eiruvin 64b, R. Chananel Eiruvin 64b, R. Nissim Gaon Eiruvin 64b, Collected from HeArukh Eiruvin 64b, Rashi Eiruvin 64b, Tosafot Eiruvin 64b, Sefer HaNer Eiruvin 64b, Tosefot Rid Second Recension Eiruvin 64b, Tosefot Rid Third Recension Eiruvin 64b, Rashba Eiruvin 64b, Meiri Eiruvin 64b, Ritva Eiruvin 64b, Maharshal Chokhmat Shelomo Eiruvin 64b, Maharsha Chidushei Halakhot Eiruvin 64b, Maharsha Chidushei Aggadot Eiruvin 64b, Gilyon HaShas Eiruvin 64b, Steinsaltz Commentary Eiruvin 64b, Collected Articles Eiruvin 64b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144