סליק פירקא וסליקא מסכתא ברחמי שמיא
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובדת כוכבים".
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובדת כוכבים".
(1) 
גמ׳ גְּמָרָא : מַאי גְּרִיעוּתָא דְּפוּנְדָּקִית אָמַר רַב כָּהֲנָא פּוּנְדָּקִית גּוֹיָה 1 הָיְתָה וּמְסִיחָה לְפִי תּוּמָּה הָיְתָה זֶה מַקְלוֹ וְזֶה תַּרְמִילוֹ וְזֶה קֶבֶר שֶׁקְּבַרְתִּיו בּוֹ וְכֵן תָּנֵי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַב מִנְיוֹמֵי בַּר חִיָּיא פּוּנְדָּקִית גּוֹיָה 2 הָיְתָה וּמְסִיחָה לְפִי תּוּמָּה הָיְתָה זֶה מַקְלוֹ וְזֶה תַּרְמִילוֹ וְזֶה קֶבֶר שֶׁקְּבַרְתִּיו בּוֹ.
GEMARA: The mishna assumed that an innkeeper is less trustworthy than an ordinary woman, such that the Rabbis argued that if the innkeeper was deemed credible, it should be obvious that an ordinary woman should be deemed credible. The Gemara asks: What was unfavorable about the innkeeper that made her less trustworthy than an ordinary woman? Rav Kahana said: She was a gentile innkeeper, and she was therefore deemed credible only because she was speaking offhandedly when she said that the man died and this is his staff, and this is his bag, and this is the grave in which I buried him. And similarly, Abba, son of Rav Minyumi, son of Ḥiyya, taught: She was a gentile innkeeper, and she was speaking offhandedly, saying that this is his staff, and this is his bag, and this is the grave in which I buried him.
1. כול׳: הרמז להמשך חסר בכ״י פרמה .
2. פונדקית: חסר בכ״י פרמה .
3. משיחה: כ״י נ , כ״י פרמה , דפוסים: ״ומסיחה״.
4. בו: חסר בכ״י נ , כ״י פרמה , דפוסים.
5. איה: כ״י פרמה : ״אמרי״.
6. דחזתנהו: כ״י נ : ״דחזיתנהו״. כ״י פרמה : ״דחזו״.
7. בכת: דפוסים: ״בכתה״. וכן כ״י נ אחר הגהה.
8. נמה: כ״י נ : ״ונמת״. כ״י פרמה : ״אמ׳ ״.
9. מיהא דהיכא: כ״י פרמה : ״מינה היכא״.
10. ואף: כ״י נ , כ״י פרמה : ״אף״.
11. דהדרינן ומגלינן: דפוסים : דהדרינא ומגלינא .
12. מיניה: כ״י נ : ״מילתא מיניה״. חסר בכ״י פרמה .
13. לה: כ״י פרמה , דפוסים: ״ליה״.
14. ומשיאין: כ״י פרמה : ״דמשיאין את אשתו״.
15. על פיו: כ״י פרמה , כ״י נ דפוסים: ״על פיו״. וכן בסמ״ג (עשין נ׳) בשם הרי״ף. כ״י בהמ״ל 695 : ״לפי תומו״.
16. ולא בעינן...וחקירה : דפוסים (השוה בתוס׳ כאן, בשם ר״ח).
פונדקית עובדת כוכבים (אחת) היתה ומסיחה לפי תומה – וא״ת מאי מייתו רבנן ראיה מן הפונדקית דהא מסיחה לפי תומה היתה ויש לומר דלא היתה ממש מסיחה לפי תומה דמה שהוציאה מקלו ותרמילו (מה) [זה] היתה יכולה לעשות כן לעדות ור׳ עקיבא אמר להם כי אין זה ראיה דודאי אין לך מסיח לפי תומה גדול מזה כיון דכי [חזיתינהו] בכיא כן משמע קצת בירושלמי דקאמר עשו אותה כמסיחה לפי תומה משמע שלא היתה ממש מסיחה לפי תומה אלא שמביאין ראיה דלא גרעה מעד אחד.
פונדקית גויה היתה מסיחה לפי תומה היתה כו׳ והא איה חברנו קאמרו לה הני חזתינהו בכיא אמרו לה איה חברנו אמרה להם מת וקברתיו. ומהכא שמעינן תרתי חדא כל שהתחיל לומר כמסיח לפי תומו אף על פי ששאלוהו לבסוף והגיד על פי שאלתם נאמן. ועוד דכל שאומרים לו איה פלוני שהלך עמך אין זה מסיח לפי תומו.
גרסינן בר״ה בפרק קמא (ר״ה כב.) ומייתינן לה נמי במכלתין בשלהי פרק כיצד (יבמות כ״ה. בסופו) אמר רב מנשה זאת אומרת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה אבל פסול מדברי תורה פסול לעדות אשה. וכתב ר׳ אלפסי ז״ל דמכל מקום אם מסיח לפי תומו משיאין אשה על פיו דלא גרע מגוי ע״כ. ועבד ושפחה אף על פי שהן פסולין לעדות דבר תורה, מכל מקום אינן נפסלין בעבירה וכשרים הם, דנאמנים הם בעלמא למלתייהו כנשים. אבל הפסול בעבירה נגרע מערכא (בכת״י: מעתה) שהיה נאמן ומחמת (בכת״י: וגרים) פסולו אין מאמינין אותו בעדותו אפילו כנשים.
תניא אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה ר׳ טרפון ור׳ עקיבא אומרים בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה וקא מיפלגי בדרבי חנינא דאמר ר׳ חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם ומה טעם דיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין וכו׳. לן כתנא קמא דאמר אין בודקין. וכן פסקו הגאונים ז״ל. והקשה הרמב״ן נר״ו מאי קאמרינן כיון דאיכא כתובה כדיני ממונות דמי, וכי מאחר דאיכא דיני נפשות שאין הדין נותן שיהא נאמן אלא בדרישה וחקירה למה האמינוהו משום דיני ממונות שבו, ועוד ארוסה דליכא כתובה למשקל (עיין יבמות קיח: ד״ה הא דתנן) מאי איכא למימר. ותירץ הוא נר״ו דה״ק כיון דתקינו רבנן בכל דיני ממונות שאין בהן דרישה וחקירה, והדין נותן שתגבה כתובתה על פיהם, אי אפשר שלא להאמין אף על הנשואין שלה דבעינן לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתב ליכי, הלכך איתא לתקנתא דרבנן בכל האי דינא. ואי אפשר להחמיר בארוסה יותר מנשואה דאם כן שויתינהו למילי דרבנן כחוכא. אי נמי הכי קאמר מן התורה כל הדינין בדרישה וחקירה, והשתא דתקון רבנן שלא לדרוש בדיני ממונות, נראה עדי נשים למי דומה, לדיני ממונות דמו שאין בהן עכשיו דיני נפשות כלל ויש ממון ברובן, ומר סבר כיון דרשינן אי אפשר לעלמא דבעלמא אתי לדיני נפשות כדיני נפשות דמו ואין מקילין משום ממון שבו. ואף על גב דבדיני קנסות בעי דרישה וחקירה, הנהו לאו בכלל דיני ממונות נינהו, ולא תיקון בהו רבנן מידי, אלא רחמנא קנסינהו ואדינא דרחמנא מוקמינן להו, ולא מוסיפין אקנסי. אבל בשאר כל דיני ממונות לא פלוג רבנן. ועוד דהא חששו משום חינא. והוא הדין לעדי גרושין ולכל דיני גטין וקדושין שאין צריכין דרישה וחקירה, וישנן בב״ד הדיוטות משום האי טעמא גופיה כדי שלא תנעול דלת כמפורש בדוכתיה בסנהדרין (סנהדרין לב.) וכדאמרינן בפרק המגרש (גיטין פח:) אביי אשכחיה לרב יוסף דהוה מעשה אגיטי ואמר ליה והא אנן הדיוטות. אמר ליה אנן שליחותייהו קא עבדינן מידי דהוה אהודאות והלואות ע״כ.
והרמב״ם ז״ל (הלכות גרושין פי״ג הכ״א) כתב אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל משום התרות עגונה. וזה תימא שלא הוזכר הטעם הזה בגמרא כלל. ונראה שהוא ז״ל מפרש מ״ש בגמרא כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמי, לומר דאף על פי שלא הקלו שלא לדרוש ולחקור אלא בדיני ממונות בלבד, אבל דיני נפשות בדיני דאורייתא מוקמינן להו, והכא כיון דשריא אשת איש לעלמא כדיני נפשות דמי ובעינן דרישה וחקירה מדינא משום צד דיני נפשות שבו. והיינו טעמא נמי דמאן דאסר. אבל מאן דשרי סבר דאפילו כן כיון דאית בהו נמי צד ממון הקלו בו משום עגונה. והכא ליכא משום נעילת דלת דמלתא דלא שכיחא היא, אלא משום עגונה בלבד הוא דשרינן לה. וסמכינן שלא לדרוש בעדים משום צד ממון שבו אבל לגבי גיטין וקדושין לכולי עלמא לא בעיא דרישה וחקירה משום נעילת דלת.
כתב בהלכות הרב אלפסי גרסינן בירושלמי (ה״ז) מצאו כתב בשטר איש פלוני מת איש פלוני נהרג ר׳ ירמי׳ אמר משיאין את אשתו ר׳ בון בר כהנא אין משיאין את אשתו מתניתין מסייע לדין ומתניתין מסייע לדין כו׳. ולא פסק בה הרב ז״ל הלכתא כמאן בהלכותיו בכאן. אלא שבמסכת גיטין בתחלת פרק מי שאחזו (גיטין עא.) כתב הא דתניא כשם שבודקין אותו לגטין כך בודקין אותו למשאות ולמתנות ולעדות, ואמר רב ששת בעדות אשה דאקילו ביה רבנן, אבל בעדות דעלמא לא דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם אלמא בעדות אשה אפילו מפי כתבם. וכן כתב הרמב״ם (הלכות גרושין שם) וכתב והוא שיכירו שהוא כתב ישראל (בכת״י: ואף הרמב״ם ז״ל כן כתב והוא שיכירו שהוא כתב ישראל) נראה שהוא ז״ל סובר דדוקא כשנתקיים אותו כתב דומיא דההיא דפרק מי שאחזו שהוא כותב ומשליח בפנינו. אבל אם אין עדים מצוים לקיימו אין משיאין. ויש מי שאומר אף על פי שאין עדים מצויים לקיימו, דכיון דקיום שטרות דרבנן כדאיתא בריש פרקא קמא דגיטין (גיטין ג.) לא אחמור רבנן בעדות אשה דליבעי קיום. דאדרבה בכל עדות אשה אקילו כל שכן דלא מחמרי בה. ותדע לך דעיקרא דמלתא שלא מן הדין הוא. דהא מפי כתבם רחמנא פסליה, ואינהו שרו בעדות אשה ועבד ושפחה נמי דפסילי, ואפילו הכי הימנינהו בעדות אשה שלא מן התורה ואף על גב דלגבי גיטין דאיכא נמי משום עגונא ואפילו הכי בעינן בפני נכתב ובפני נחתם (גיטין ב.) שאני הכא דאיתתא דייקא ומנסבא ומלתא דעבידא לאיגלויי הוא. ולזה הסכים הרמב״ן נר״ו. והלכך אפילו בעד אחד מפי כתבו אף על פי שאינו מקוים משיאין. סליק פרק האשה שהלך בעלה וצרתה בסייעתא דשמיא. סליקא לה מסכתא דיבמות בסייעתא דשמיא. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען. תהי ידך לעזרני כי פקודיך בחרתי (תהלים קיט קע״ג) בנל״ך ואע״י בילא״ו. (ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה ברוך ד׳ לעולם אמן ואמן.)
דבר תורה אחד דיני נפשות ואחד דיני ממונות צריכים דרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם ומה טעם אמרו דיני ממונות אין צריכים דרישה וחקירה שלא תנעל דלת בפני לווין:
עידי נשים הבאים להשיאה במיתת בעלה נחלקו בסוגיא זו לר׳ טרפון ור׳ עקיבא צריכין דרישה וחקירה שהרי יש בה היתר אשת איש לעלמא ואיפשר לבא לידי דיני נפשות ולרבנן אין צריכין דרישה וחקירה שהרי אתה בא להגבות כתובתה ועל כרחך כשאתה מגבה כתובתה אתה מתירה לינשא ואף בארוסה שאין לה כתובה מכל מקום לא נתנו דבריהם לשיעורין והלכה כרבנן ולא עוד אלא שאף ר׳ טרפון ור׳ עקיבא לא אמרוה אלא קודם שהוחזקו להשיא על פי אשה וקרוב הא לבתר הכי עבד ושפחה נאמנין גוי מסיח לפי תומו נאמן דרישה וחקירה מהיכא ולמדת שלדברי הכל אף לכשנזדמנה לדיני נפשות משום עיגונא אקילו בה רבנן והוא הדין לכל עניני גיטין וקדושין שאין צריכין דרישה וחקירה וישנן בבית דין הדיוטות וכמו שכתבנוה בפרק המגרש (גיטין פ״ח:) ואין הפרש בזו בין שבאו להתיר בין שבאו להחמיר כמו שכתבנו בראשון של סנהדרין (ב׳:) ויש מי שסובר שלא אמרו שאין צריכין דרישה וחקירה אלא בעדים הבאים להשיאה שמעידים שמת בעלה והיורשים חייבין ליתן כתובה אבל עדים הבאים לאסרה כל שמעידים שנתקדשה אפילו לרבנן בעו דרישה וחקירה שהרי אין מחייבין אותו בכתובה ואין הטעם שלהם כלום שהרי מכל מקום באים לחייבו כתובה אם גרשה אפילו לא כתב לה לדעת קצת כמו שביארנו במסכת קדושין (ס״ה.) בענין ואם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה ובכמה מקומות ועוד דאדרבה דוק מינה דאפילו לר׳ עקיבא ור׳ טרפון דמצרכי דרישה וחקירה דוקא בעדים הבאים להתיר אשת איש לעלמא אבל בבאים לאסור לאו דיני נפשות הוא ואף בתוספות כתבו דשום עדות שבקדושין וגיטין אין צריכין דרישה וחקירה עד ששאלו בה למאן דאמר שאין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה היאך אמרו שאין צריכין דרישה וחקירה הואיל ואף בדיני ממונות לא הפקיעוה אלא משום נעילת דלת ותירצו שמאחר שיש לעדותם פנים אין זו עקירה ואע״פ שהתירוץ ודאי דוחק הוא מכל מקום כתבנוה להודיע שהם כתבוה כן ואף קצת גאוני ספרד כתבוה כן בכתובות בשמועת המורדת ואפילו בדין מרומה שכיוצא בו אף בממון צריכים דרישה וחקירה בקדושין וגיטין לא וכל שכן אם נמצאו שאר דבריהם מכוונים חוץ מן הזמן שהרי לא תקנו זמן בקדושין ואלו היו מצריכין דרישה וחקירה היינו מצריכים בהם זמן מן התורה ואע״פ שבגיטין תקנו זמן לא מן התורה אלא משום בת אחותו וכן שאם כתוב בו חדש ושבוע ושבת דיו כדאמרינן אהני לשבוע דלקמיה ודבתריה וכן שלשה גיטין פסולין והולד כשר ואחד מהם שאין בו זמן:
כבר ביארנו בפרק קורדיקוס (גיטין ע״א.) שמשיאין את האשה מפי הכתב ופי׳ הדברים שכתב אחד בפנינו איש פלוני מת שבעדות אשה הקלו לסמוך עליו מפי הכתב אבל אם לא כתב כן בפנינו אלא שמצאו כתוב בשטר איש פלוני מת איש פלוני נהרג נחלקו בה בתלמוד הירושלמי ר׳ ירמיה אמר משיאין ור׳ בון אמר אין משיאין ואמרו שם מתניתא מסייעא לדין ולדין מסייעא לר׳ ירמיה על פי שנים עדים מפיהם ולא מפי כתבם מפיהם ולא מפי תורגמן מפי שנים ולא מפי אחד ולאו משיאין עד מפי עד אוף הכא משיאין מפי כתבם מסייעא לר׳ בון יפה כח עדים מכח שטר שהעדים שאמרו מת פלוני נהרג פלוני משיאין את אשתו מצאו כתוב בשטר מת פלוני אין משיאין יפה כח שטר שהמלוה בשטר גובה מנכסים משועבדים כו׳ וגדולי הפוסקים הביאוה ולא החליטו בה לפסוק כאחד מהם והרבה מפרשים סוברים בה כר׳ ירמיה ממה שאמרו בפרק קורדייקוס שאני אשה כו׳ אלמא דכל מפי כתבם כשר לעדות אשה ואף גדולי המחברים כתבוה כן ובלבד בשתתקיים הכתיבה עד שיתברר שהכותבה ישראל הוא וחכמי הדורות נסכמים להקל אף בלא קיום כלל וכן כתבוה גדולי הדור ומשום דקיום שטרות דרבנן ואם אנו מקילין בשל תורה ר״ל במפי כתבם היאך נחמיר בדרבנן אלא שקצתם הניחו הענין לעיני הדיין ומכל מקום אני אומר שאין זה כלום שהרי מתניתא דמסייעא לר׳ בון מפורשת ומבוררת והוא שבהדיא אמרו שאם כתוב איש פלוני מת אינו כלום וראוי לסמוך עליה ומתניתא דמסייעא לר׳ ירמיה מסותמת שאם מפני שאמרו בה אף הכא משיאין מפי כתבם שמא דוקא בשכתב כן בפנינו שהרי כשאמרו ולא מפי כתבם בדרך זה הוא אבל כל שמצאו כתוב אף במקויים אינו כלום ומכל מקום נראין הדברים שכל במקויים הרי הוא כנכתב בפנינו ויפה אמרו אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות עינינו תראינה ירושלם נוה שאנן אמן אמן סלה:
ועתה נשלם הפרק ונשלמה המסכת תהלה לאל.
ומהנה נשלם מה שנראה לנו לכללו במסכת יבמות תהלה לאל.
יבא אחריו מה שיראה לכללו במסכת סוטה.
בעזרת הצור ובישועתו אמן אמן סלה.
ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה.
גמ׳ אין בודקין עדי נשים בדרישה ובחקירה ר״ט ור״ע אומרים בודקין כצ״ל וכן הוא בתוספתא ובנ״י וכן נראה להוכיח מתוך שמעתין ומדברי התוס׳ ודו״ק:
א גמרא שנינו במשנה שלא תהא כהנת כפונדקית, ושואלים: מאי גריעותא [מה הגריעות החסרון] של פונדקית שלמדו ממנה קל וחומר לאשה אחרת? אמר רב כהנא: פונדקית זו גויה היתה, ומסיחה לפי תומה היתה, שסיפרה שמת אותו אדם, שזה מקלו וזה תרמילו, וזה קבר שקברתיו בו. וכן תני [שנה] אבא בריה [בנו] של רב מניומי בר חייא: פונדקית גויה היתה, ומסיחה לפי תומה היתה: ״זה מקלו, וזה תרמילו, וזה קבר שקברתיו בו״.
GEMARA: The mishna assumed that an innkeeper is less trustworthy than an ordinary woman, such that the Rabbis argued that if the innkeeper was deemed credible, it should be obvious that an ordinary woman should be deemed credible. The Gemara asks: What was unfavorable about the innkeeper that made her less trustworthy than an ordinary woman? Rav Kahana said: She was a gentile innkeeper, and she was therefore deemed credible only because she was speaking offhandedly when she said that the man died and this is his staff, and this is his bag, and this is the grave in which I buried him. And similarly, Abba, son of Rav Minyumi, son of Ḥiyya, taught: She was a gentile innkeeper, and she was speaking offhandedly, saying that this is his staff, and this is his bag, and this is the grave in which I buried him.
הכל
(2) וְהָא אַיֵּה חֲבֵרֵנוּ קָאָמְרִי לָהּ אכֵּיוָן דַּחֲזֵיתִינְהוּ בָּכְיָא אָמְרוּ לָהּ אַיֵּה חֲבֵרֵנוּ אָמְרָה לָהֶם מֵת וּקְבַרְתִּיו.
But didn’t they say to her: Where is our friend? This indicates that she was answering their question rather than speaking offhandedly. The Gemara explains: Once she saw them, she cried. They said to her: Where is our friend? Then she said to them: He died, and I buried him. Since she cried before being questioned, the crying was considered the beginning of her account, and she is considered to have been speaking offhandedly.
והא איה חבירנו קאמרי לה – אלמא לאו לפי תומה הוה.
הוה בכיא – והיינו לפי תומה דקודם ששאלוה התחילה לומר.
והא איה חברנו קאמרי לה ומהדרי׳ דכיון דחזנהו בריה והאי שעתא אמרו לה חברנו ואמרה להם זה מקלו – כתב רב אלפס ז״ל מהא שמעי׳ דהיכא דהתחיל עובדי כוכבים ומזלות להשיח ל״ת אע״ג דהדרי ושיילי מיניה ואמר לן צורתא דמילתא לא נפיק מדין מל״ת ויפה כיוון ז״ל ואף אנו נאמר דשמעי׳ מהכא דכל שאמרו לעכו״מז קודם שיאמר כלום איש פ׳ שהלך או שהנחנו בכאן איה הוא שוב אינו נדון במלתא וכן הלכת׳ ולמ״ד לעיל דמשיאין ע״פ העכו״מ ז דנתכוון להעיד אתיא הא מתני׳ כפשטא דאע״ג דלא בכת׳ מקמי דאמרי לה וזה חברנו משיאין על פיה ואע״ג דכיוצא בזה נתכוון ומיהו לית הלכתא כוותיה.
ושואלים: והא [והרי] ״איה חברנו״ קאמרי לה [אמרו לה]? משמע שלא סיפרה לפי תומה, אלא כתשובה לשאלה. ומסבירים: כיון דחזיתינהו [שראתה אותם], בכיא [בכתה]. אמרו לה: ״איה חברנו״? אמרה להם: ״מת וקברתיו״. ואם כן תחילת ההודעה היתה מתוך בכייתה שבכתה מעצמה לפי תומה.
But didn’t they say to her: Where is our friend? This indicates that she was answering their question rather than speaking offhandedly. The Gemara explains: Once she saw them, she cried. They said to her: Where is our friend? Then she said to them: He died, and I buried him. Since she cried before being questioned, the crying was considered the beginning of her account, and she is considered to have been speaking offhandedly.
הכל
(3) תָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁבָּא לְהָעִיד עַל הָאִשָּׁה לִפְנֵי רַבִּי טַרְפוֹן אָמַר לוֹ בְּנִי הֵיאַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ בְּעֵדוּת אִשָּׁה זוֹ אָמַר אֲנִי וָהוּא הָיִינוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ וְרָדַף אַחֲרֵינוּ גַּיִיס וְנִתְלָה בְּיִיחוּר שֶׁל זַיִת וּפְשָׁחוֹ וְהֶחְזִיר אֶת הַגַּיִיס לַאֲחוֹרָיו.
§ The Sages taught: An incident occurred involving a certain individual who came to testify before Rabbi Tarfon with regard to a woman whose husband had died. He said to him: My son, how do you come to know testimony that the husband of this woman died? He said: He and I were traveling on the road together, and a troop of soldiers chased after us. He hung onto an olive branch, and tore it off to use as a heavy staff to intimidate the soldiers, and forced the troop to withdraw.
ב תנו רבנן [שנו חכמים]: מעשה באדם אחד שבא להעיד על (בשביל) האשה שמת בעלה לפני ר׳ טרפון. אמר לו: ״בני, היאך אתה יודע בעדות אשה זו?״ אמר: ״אני והוא האיש שמת היינו הולכים בדרך יחד, ולא היינו מכירים זה את זה. ורדף אחרינו גייס (איש צבא גוי) ונתלה החבר בייחור של זית ופשחו (ושברו) ונמצא בידו מקל כבד, והחזיר את הגייס לאחוריו באיום המקל.
§ The Sages taught: An incident occurred involving a certain individual who came to testify before Rabbi Tarfon with regard to a woman whose husband had died. He said to him: My son, how do you come to know testimony that the husband of this woman died? He said: He and I were traveling on the road together, and a troop of soldiers chased after us. He hung onto an olive branch, and tore it off to use as a heavy staff to intimidate the soldiers, and forced the troop to withdraw.
הכל
(4) אָמַרְתִּי לוֹ אַרְיֵה יִישַׁר כֹּחֲךָ אָמַר לִי מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאַרְיֵה שְׁמִי כָּךְ קוֹרִין אוֹתִי בְּעִירִי יוֹחָנָן בְּרַבִּי יְהוֹנָתָן אַרְיֵה דְּמִכְּפַר שִׁיחְיָא לְיָמִים חָלָה וּמֵת וְהִשִּׂיא רַבִּי טַרְפוֹן אֶת אִשְׁתּוֹ.
After this heroic act I said to him, admiring his bravery: Lion [arye], may your strength continue to be firm. He said to me: From where do you know that my name is Arye? That is what they call me in my city: Yoḥanan, son of Rabbi Yehonatan, the lion from the village Shiḥayya. After a while, he fell sick and died, and consequently the fellow traveler knew his name and could testify about him. And Rabbi Tarfon allowed his wife to marry based on this testimony.
לאחר מכן אמרתי לו בהתפעלות על גבורתו: אריה! יישר כחך. אמר לי: מנין אתה יודע שאריה שמי? שאכן, כך קורין אותי בעירי בכינוי זה: ״יוחנן בר׳ יהונתן, אריה דמכפר שיחיא״. ולימים חלה ומת אותו אדם, ועל ידי כך ידע מה שמו, ויכול היה להעיד עליו. והשיא ר׳ טרפון את אשתו בעדות זו.
After this heroic act I said to him, admiring his bravery: Lion [arye], may your strength continue to be firm. He said to me: From where do you know that my name is Arye? That is what they call me in my city: Yoḥanan, son of Rabbi Yehonatan, the lion from the village Shiḥayya. After a while, he fell sick and died, and consequently the fellow traveler knew his name and could testify about him. And Rabbi Tarfon allowed his wife to marry based on this testimony.
הכל
(5) וְרַבִּי טַרְפוֹן לָא בָּעֵי דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה וְהָתַנְיָא מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי רַבִּי טַרְפוֹן לְהָעִיד עֵדוּת אִשָּׁה אָמַר לוֹ בְּנִי הֵיאַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ עֵדוּת זוֹ אָמַר לוֹ אֲנִי וָהוּא הָיִינוּ הוֹלְכִין בַּדֶּרֶךְ וְרָדַף אַחֲרֵינוּ גַּיִיס וְנִתְלָה בְּיִיחוּר תְּאֵנָה וּפְשָׁחוֹ וְהֶחְזִיר אֶת הַגַּיִיס לַאֲחוֹרָיו אָמַרְתִּי לוֹ יִישַׁר כֹּחֲךָ אַרְיֵה אָמַר לִי יָפֶה כִּוַּונְתָּ לִשְׁמִי שֶׁכָּךְ קוֹרִין אוֹתִי בְּעִירִי יוֹחָנָן בֶּן יוֹנָתָן אַרְיֵה דְּמִכְּפַר שִׁיחְיָא לְיָמִים חָלָה וּמֵת.
The Gemara asks: But didn’t Rabbi Tarfon require inquiry and interrogation of the witness? Isn’t it taught in a baraita: An incident occurred involving a certain person who came before Rabbi Tarfon to present testimony that a woman’s husband died. He said to him: My son, how do you know this testimony? He told him: He and I were traveling on the road together, and a troop of soldiers chased after us. He hung onto a fig branch, and tore it off, and forced the troop to withdraw by intimidating the soldiers with the branch. I said to him: May your strength continue to be firm, lion. He said to me: You have intuited my name well, for that is what they call me in my city: Yoḥanan, son of Yonatan, the lion from the village Shiḥayya. The man concluded his story: After a while, he fell sick and died.
ושואלים: וכי ר׳ טרפון לא בעי [אינו צריך] לדרישה וחקירה בענין זה? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: מעשה באדם אחד שבא לפני ר׳ טרפון להעיד עדות אשה. אמר לו ר׳ טרפון: ״בני, היאך אתה יודע עדות זו?״ אמר לו אותו מעשה: ״אני והוא היינו הולכין יחד בדרך ורדף אחרינו גייס, ונתלה בייחור תאנה ופשחו. והחזיר את הגייס לאחוריו. אמרתי לו: יישר כחך אריה! אמר לי: יפה כוונת לשמי, שכך קורין אותי בעירי: ״יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחיא״. לימים חלה ומת.
The Gemara asks: But didn’t Rabbi Tarfon require inquiry and interrogation of the witness? Isn’t it taught in a baraita: An incident occurred involving a certain person who came before Rabbi Tarfon to present testimony that a woman’s husband died. He said to him: My son, how do you know this testimony? He told him: He and I were traveling on the road together, and a troop of soldiers chased after us. He hung onto a fig branch, and tore it off, and forced the troop to withdraw by intimidating the soldiers with the branch. I said to him: May your strength continue to be firm, lion. He said to me: You have intuited my name well, for that is what they call me in my city: Yoḥanan, son of Yonatan, the lion from the village Shiḥayya. The man concluded his story: After a while, he fell sick and died.
הכל
(6) באָמַר לוֹ לֹא כָּךְ אָמְרַתְּ לִי יוֹחָנָן בֶּן יוֹנָתָן דְּמִכְּפַר שִׁיחְיָא אַרְיֵה אֲמַר לֵיהּ לֹא אֶלָּא כָּךְ אָמַרְתִּי לָךְ יוֹחָנָן בֶּן יוֹנָתָן אַרְיֵה דְּמִכְּפַר שִׁיחְיָא וְדִקְדֵּק עָלָיו שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה פְּעָמִים וְכִיוֵּן אֶת דְּבָרָיו וְהִשִּׂיא רַבִּי טַרְפוֹן אֶת אִשְׁתּוֹ.
Rabbi Tarfon said to him, in order to check his story: Did you not tell me that the dead man said that his name was Yoḥanan, son of Yonatan, from the village Shiḥayya, which is called Lion? He replied to him: No. Rather, this is what I told you: He told me that he is called Yoḥanan, son of Yonatan, the lion from the village Shiḥayya. Then Rabbi Tarfon cross-examined him in this manner two or three times, and the witness repeatedly kept his statements consistent, so Rabbi Tarfon allowed his wife to marry. In this version of the story, the mere report of events does not seem sufficient. An interrogation of the witness is also necessary.
לא כך אמרת לי יוחנן בן יונתן – דורש וחוקר היה אולי יהפוך את דבריו לא כך אמרת לי דמכפר שיחיא אריה שהכפר היו קורין אריה ולא אותו.
אמר לו ר׳ טרפון כדי לבודקו: לא כך אמרת לי ששמך יוחנן בן יונתן דמכפר שיחיא הקרוי אריה? אמר ליה [לו]: לא, אלא כך אמרתי לך, שאמר לי שקוראים לו: יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחיא. ודקדק עליו ר׳ טרפון שנים ושלשה פעמים בחקירות מעין אלה, וכיון המעיד את דבריו, והשיא ר׳ טרפון את אשתו. משמע מאותו מעשה עצמו שאין די בסיפור דברים בלבד, ויש צורך בחקירה!
Rabbi Tarfon said to him, in order to check his story: Did you not tell me that the dead man said that his name was Yoḥanan, son of Yonatan, from the village Shiḥayya, which is called Lion? He replied to him: No. Rather, this is what I told you: He told me that he is called Yoḥanan, son of Yonatan, the lion from the village Shiḥayya. Then Rabbi Tarfon cross-examined him in this manner two or three times, and the witness repeatedly kept his statements consistent, so Rabbi Tarfon allowed his wife to marry. In this version of the story, the mere report of events does not seem sufficient. An interrogation of the witness is also necessary.
הכל
(7) תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא גאֵין בּוֹדְקִין עֵדֵי נָשִׁים בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה דִּבְרֵי ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר בּוֹדְקִין.
The Gemara answers: This is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: The court does not examine witnesses who give testimony concerning the marital status of women by means of the standard procedures of inquiry and interrogation; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Tarfon says: The court must examine them utilizing these means.
תניא אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה. ר״ט ור״ע אומרים בודקין עדי אשה בדרישה וחקירה קא מיפלגי בדר׳ חנינא דא״ר חנינא ד״ת אחד דיני נפשות ואחד דיני ממונות בודקין בדרישה ובחקירה שנא׳ משפט אחד יהיה לכם. ומ״ט אמרו דיני ממונות א״צ בדיקה בדרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין מ״ס כיון דאיכא למשקל כתובה כדיני ממונות [דמיא] ומ״ס כיון דשרינן אשת איש לעלמא כדיני נפשות דמיא והלכה כרבנן דרבים נינהו. ועוד כיון דמפי אשה ומפי עבד ושפחה משיאין משום תקנת עגונא הקילו ולא עבדינן דרישה וחקירה וכן פסק הרמב״ם ז״ל:
הא דתניא בודקין עדי נשים בדרישה ובחקירה – יש מפרשין דהא נמי קודם שהוחזקוא. ומ״מ כר״עב קי״ל דאמר אין בודקין. וכך פסקוג הגאונים ז״לד. ואוקימנא לפלוגתייהו בדר׳ חנינא, דמר סבר כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמי. וקשיא לי, וכי מאחר דאיכא דיני נפשות שאין הדין נותן שיהא נאמן, למה האמינוהו משום דיני ממונות שבו, וכי מקילין על דיני נפשות משום דיני ממונות. ועוד ארוסה מאי איכא למימר, דהא ליכא כתובה למשקלה. ואיכא למימר דהכי קאמר, כיון דתקינו רבנן בכל דיני ממונות שאין בהן דרישה וחקירה, והדין נותן שתגבה האשה הזו כתובתה על פיהם, אי אפשר שלא להאמין אותם אף על נשואין שלה, דבעי׳ לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי, הילכך איתא לתקנתא דרבנן בכל האי דינאו. ואי איפשר נמי להחמיר בארוסה יותר מבנשואה, דא״כ שויתינהו למילי דרבנן כחוכא. אי נמי הכי קאמר, מן התורה כל דינין שבעולם בדרישה וחקירה,ז, שכולן בכלל, והשתא דתיקון רבנן שלא לידרוש בדיני ממונות, עדי נשים נראה למי דומה, לדיני ממונות דמי שאין בהן דיני נפשות השתא כללח, ויש בהן ממון לפעמים ברובן. ומר סבר, כיון דשרי׳ אשת איש דבעלמא אתי לדין נפשות, כדיני נפשות דמי, ואין מקילין בהן משום ממון שלו כנ״ל. ואע״ג דגבי כתובה ליכא משום נעילת דלת, שיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשאט, לא פלוג רבנן בדיני ממונות. ואע״ג דבדיני קנסות בעי׳ דרישה וחקירהי, הנהו לאו בכלל דיני ממונות נינהו, ולא תיקון בהו רבנן מידי, אלא רחמנא קנסינהו ואדינא דרחמנא מוקמינן להו ולא מוספינן אקנסי, אבל בשאר כל דיני ממונות לא פלוג רבנן. ועוד דהא חששו משום חינאכ. וה״ה לעידי גירושין ולכל דיני גיטין וקדושין, שאינן צריכין דרישה וחקירהל, וישנן בבית דין הדיוטות משום האי טעמא גופיה, כדי שלא תנעול דלת, כדמפורש בדוכתא בסנהדריןמ, וכדאמרינן בפרק המגרשנ, אביי אשכחיה לרב יוסף דהוה מעשה אגיטי אמר לי׳ והא אנן הדיוטות אנןס. ומיהו משמע דלר׳ טרפון דבעי דרישה וחקירה, כיון דקא שריא אשת איש לעלמא, אף מומחין נמי בעינן, וכי מעשינן אגיטין ודיינינן בעדי מיתה, משום דקי״ל כר״ע הוא. א״נ עידי גירושין שכיחי ועבדינן שליחותייהוע, עדות מיתה לא שכיחא לר׳ טרפון.
ירושלמיפ כתוב בהלכות רבינו ז״לצ, מצאו כתוב בשטר איש פלוני מת איש פלוני נהרג ר׳ ירמיה אמר משיאין את אשתו ר׳ בון בר כהנא אמר אין משיאין את אשתו מתני׳ מסייעא לדין מתני׳ מסייעא לדין וכו׳. ולא פסק בה רבינו ז״ל כלום. אבל במס׳ גיטין בפ׳ מי שאחזו כתבק, הא דתניאר, כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין למשאות ולמתנות ולעדויות, ואמר רב ששת בעדות אשה דאקילו בה רבנן, אבל בעדויות דעלמא לא, דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם. אלמא בכל עדות אשה אפי׳ מפי כתבםש. וחזינן בה פלוגתא, איכא מאן דאמר דוקא היכא דמקוייםת, אבל אין עדים מצויין לקיימו אין משיאין. ואיכא מאן דאמר, אע״ג דאין עדים מצויין לקיימו, דכיון דקיום שטרות דרבנן, כדמפורש בריש מסכ׳ גיטיןא בעדות אשה לא תקון רבנן, דלא מיבעיא אחמורי דלא מחמרי׳ בה אדאורייתא, אלא אפי׳ קולא נמי מקילין בה טפי מדאורייתא, דהא תלמוד מפי כתבם גופי׳ רחמנא פסלי׳, ואעפ״כ משיאין והוחזקו משיאין על פי עבד על פי שפחה, אלמא אפילו עד א׳ כשר לא בעי׳, ולא דמי לגט דבעי׳ בפני נכתב ובפני נחתם, דהכא איתתא דייקא טפי ומינסבא ומילתא עבידא לאגלויי. והדין סברא עדיפא טפי, הלכך אפי׳ בעד א׳ מפי כתבו שאינו מקויים משיאיןב.
(סיום) סליקא מסכתא דיבמות, בריך רחמנא דסייען. מרישא ועד כען. שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול. בנל״ך ואע״י.
א. וכ״כ במאירי. ועיי״ש בהערות מש״כ לפי״ז ליישב דעת הרמב״ם. וע״ע מש״כ התוס׳ חד מקמאי בסוף דבריו. וע״ע מש״כ בזה הערוך לנר.
ב. משמע מדברי רבינו דגריס כמו שהוא לפנינו דלר״ע אין בודקין ולר״ט בודקין. אבל יש גורסים: ר״ע ור״ט אומרים בודקין. וכ״ה בתוספתא פי״ד הי״ב, וכן הגיה המהרש״א, וכ״ה בתוס׳ ישנים, ברשב״א, בתוס׳ חד מקמאי, בנמוק״י. ועיין בקרן אורה.
ג. בכי״א: פוסקים.
ד. וכ״כ הרשב״א בשם הגאונים, וכ״כ הנמוק״י והריב״ש סי׳ קצג בשם הגאונים ועיין מש״כ בדבריו המ״ל פי״ג מהל׳ גירושין הכ״ח. וכ״פ תוס׳ כאן בשם הר״ח. וכ״פ הרמב״ם פי״ג מהל׳ גירושין הט״ו, ובשו״ע סי׳ יז סכ״א.
ה. וכ״כ הרשב״א קושיא זו בשם רבינו. ועיין בהערה הסמוכה.
ו. וכ״כ הרשב״א תירוץ זה בשם רבינו. ועיין בריטב״א ובנמוק״י שהקשו קושית רבינו באופן זה, וז״ל הנמוק״י: והלא עיקר עדות העד להתירה לשוק הוא והיא עדות אשת איש דהויא דיני נפשות ובתר הכי אתי דין שתטול כתובה וכיון דשריותא קדים לא תשרייה ולא תשקול. לפי נוסח זה של השאלה, אין תירוץ זה של רבינו מספיק, דזו גופא הקושיא שתשלום הכתובה תלוי בהיתר הנשואין ולא להיפך כתירוץ רבינו, וצ״ע. ואולי כונת רבינו כמש״כ ביש״ש סי׳ כח: דטעמא דר״ע דלא בעי דו״ח לאו משום טעמא דכתובה לחוד, דאטו משום דמהני גבי ממון יקילו לומר דמהני נמי גבי נפשות, אדרבה איפכא מסתברא מאחר דל״מ לגבי נפשות ל״מ לגבי ממון, אלא היכי תבוא לגבות כתובה אם לא שיתירו הב״ד להנשא, ומאחר שצריכה דו״ח לענין שריותא דילה למאי נ״מ שאין צריכה דו״ח לכתובה, אלא ודאי ר״ע סבר לענין שריותא דילה נמי אינה צריכה דו״ח כלל, דהא קילא מגביית כתובה, דהא נשאת ע״פ ע״א אפילו ע״י קרוב. ועיי״ש שהוכיח כן מלשון הרמב״ם. ואולי גם כונת רבינו כן, וכמש״כ רבינו עצמו בסמוך דה״ה עדי גירושין וקדושין א״צ דו״ח.
ז. בכי״א ובנדפס: כל הדינין שבתורה בדרישה ובחקירה.
ח. עיין בריטב״א ובנמוק״י שכתבו בשם רבינו (בריטב״א הנד׳: ורבינו הר״ם. ובכ״י: רבינו הרמב״ן) דהשתא בזמן הזה טפי דמי האי עניינא דעדות אשה לדיני ממונות מלדיני נפשות וכו׳ דאלו דיני נפשות ליתנהו בזמן הזה. ועיין בקרן אורה שהקשה היאך משיאין ע״פ בת קול לבית הלל והלא בית הלל היו בזמן הבית ואז צריכים דו״ח, אך י״ל שמש״כ רבינו כאן: שאין בהם דיני נפשות השתא כלל, אין כוונתו בזמן הזה שאין נוהג ד״נ אלא כונתו, השתא שאנו דנים רק להתירה לינשא, שאין אנו דנים עכשיו אם יש חיוב נפשות, וזה א״ש גם בזמן הבית.
ט. לעיל קיג א, כתובות פו א, גיטין מט ב.
י. כדאיתא בסנהדרין לב ב.
כ. כדאיתא בכתובות פד א, צז ב, גיטין לה א; מט ב.
ל. דעת רבינו כאן, דהא דעדי גיטין וקידושין א״צ דרישה וחקירה, היינו מדרבנן כדי שלא תנעול דלת כמו בד״מ, אבל מדאורייתא צריך, וכ״כ רבינו לעיל בדיבור זה: מן התורה כל דינין שבעולם בדרישה וחקירה. וכ״כ הרשב״א כאן בחידושיו, וכ״כ בתשובותיו ח״א סי׳ תקסו בשם הגאונים ובשם רבינו, וכ״כ בח״ג סי׳ קיא בשם רבותיו ה״ר יונה ורבינו. וע״ע בח״א סי׳ אלף רט שכתב, דבדין מרומה צריך דו״ח גם בעדי קידושין, והיינו לשיטתו דס״ל דעדי גיטין וקידושין הוי כד״מ דמדרבנן א״צ דו״ח משום נעילת דלת, וכמו בד״מ צריך דו״ח בדין מרומה ה״ה בעדי גיטין וקידושין. וכ״פ הרמ״א אה״ע סי׳ מב ס״ד בהגה. ועיין בב״י סי׳ יא שהביא שו״ת הרשב״א. וכ״כ הריטב״א והנמוק״י בשם רבינו. אך הריטב״א כתב בשם מ״ה שפי׳ בשם אחיו הר״ר פנחס, דמדאורייתא א״צ דו״ח רק ד״ג וד״מ, אבל עדי גיטין וקידושין ועדי מיתה א״צ מדאורייתא דו״ח. וכ״כ המאירי, ומסיק דאפילו בדין מרומה שכיוצא בו בממון צריך דו״ח, בגיטין וקידושין א״צ דו״ח. וכן משמע בתוס׳ ישנים כאן ד״ה ר׳ עקיבא. ועיי״ש במאירי שכ״כ בשם התוספות. וע״ע שהאריך בזה בשו״ת ר״ב אשכנזי סי׳ ד.
מ. ג א, מב א.
נ. גיטין פח ב.
ס. עיין בר״ן בסוף המגרש שכתב: וגיטין נמי דומיא דהודאות והלואות נינהו דאי לא לא מינסבא לגברי והוו להו בנות ישראל עגונות.
ע. עיין במאירי כאן וברשב״א בתשובותיו ח״ג סי׳ קיא, שהוכיחו שא״צ דו״ח מהא דאין כותבין זמן בשטר קידושין ומהא דזמן בגיטין הוא מדרבנן, וע״ע בזה בקצוה״ח סי׳ ל סק״ב, ובחידושי הגר״ח הלוי הלכות עדות. וע״ע מש״כ המ״ל פי״ג מהל׳ גירושין הכ״ח בדברי הריב״ש וה״ה ממש דברי רבינו.
פ. יבמות פט״ז ה״ז.
צ. ברי״ף סי׳ קנח, מו ב.
ק. הרי״ף שם סי׳ תקל לד א בדפי הרי״ף.
ר. גיטין עא ע״א.
ש. וכ״כ הרשב״א והריטב״א והנמוק״י שהרי״ף פסק בגיטין לקולא. אבל במאירי כתב שהרי״ף נשאר בספק. ועיין בתוס׳ חד מקמאי הובא לעיל קכ א שכתב דההיא דגיטין לא דמי להא דירושלמי, דבגיטין מיירי שכתב לפניו בשטר איש פלוני מת ובההיא מכשרינן אבל בנמצא כתוב בשטר איש פלוני מת אפשר דלא מכשר והרי״ף לא פסק הלכה כדברי מי. וע״ע בהגהות מרדכי רמז ק. וע״ע בלח״מ פי״ג מהל׳ גירושין הכ״ח.
ת. כ״ד הרמב״ם פי״ג מהל׳ גירושין הכ״ח, כאשר נודע שזה כתב ישראל. וכך הובא בשו״ע סי׳ יז סי״א: ולהרמב״ם צריך שידעו שהוא כתב ישראל. וכתב המ״מ שם: אבל א״צ שיתקיים שיכירו מי הוא שכתבו. אבל הרשב״א כתב: נראה שהוא סובר שדוקא כשנתקיים אותו כתב.
א. ג ע״א.
ב. וכ״כ הרשב״א בשם רבינו והסכים לזה. וכן כתב הרשב״א בגיטין עא א. וכ״כ הריטב״א בשם רבנו ומסיים: ומיהו כל כיוצא בזה נראה שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, ומובא בנמוק״י. וכ״כ המאירי בשם קצת גדולי הדור. וע״ע בר״ן על הרי״ף בגיטין שם ר״פ מי שאחזו, שהביא דברי רבינו אלו.
תנאי היא – פי׳ ותנאי דלעייל נמי פליגי בה אליבא דרבי טרפון דהא תרוייהו מיתנייא בשמי דר׳ טרפון נינהו ועובדא חדא הוו כדמוכחי מתניתין בהדיא.
ומשיבים, תנאי [מחלוקת תנאים] היא בענין זה. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אין צורך שיהיו בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה, אלו דברי ר׳ עקיבא. ר׳ טרפון אומר: בודקין.
The Gemara answers: This is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: The court does not examine witnesses who give testimony concerning the marital status of women by means of the standard procedures of inquiry and interrogation; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Tarfon says: The court must examine them utilizing these means.
הכל
(8) וְקָמִיפַּלְגִי בדר׳ בִּדְרַבִּי חֲנִינָא דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא דדְּבַר תּוֹרָה אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ד:כ״ב} מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם.
The Gemara comments: And they disagree about the statement of Rabbi Ḥanina, as Rabbi Ḥanina said: By Torah law, both cases of monetary law and cases of capital law require scrutiny by means of inquiry and interrogation of witnesses, as it is stated: “You shall have one law” (Leviticus 24:22), indicating that the legal procedures must be the same for each area of halakha. Consequently, since inquiry and interrogation are required for capital law (Deuteronomy 13:15), they are required for cases of monetary law as well.
משפט אחד יהיה לכם – וכיון דאשכחן דכתיב בדיני נפשות ודרשת וחקרת וגו׳ (דברים יג) הוא הדין לדיני ממונות.
ומעירים, וקמיפלגי [וחלוקים הם] באותו ענין שאמר ר׳ חנינא. שאמר ר׳ חנינא: דבר תורה, כלומר, מעיקר דין תורה, אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות יש צורך לבדוק את העדים בדרישה וחקירה, וכשם שמפורש הדבר בדיני נפשות (״ודרשת וחקרת...״, דברים יג, טו), כך גם בדיני ממונות, שנאמר: ״משפט אחד יהיה לכם״ (ויקרא כד, כב), ומכאן למדים שדרך המשפט צריכה להיות שווה בכל העניינים.
The Gemara comments: And they disagree about the statement of Rabbi Ḥanina, as Rabbi Ḥanina said: By Torah law, both cases of monetary law and cases of capital law require scrutiny by means of inquiry and interrogation of witnesses, as it is stated: “You shall have one law” (Leviticus 24:22), indicating that the legal procedures must be the same for each area of halakha. Consequently, since inquiry and interrogation are required for capital law (Deuteronomy 13:15), they are required for cases of monetary law as well.
הכל
(9) וּמָה טַעַם אָמְרוּ דִּינֵי מָמוֹנוֹת אֵין צְרִיכִין דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה שֶׁלֹּא תִּנְעוֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לֹוִין.
And for what reason did the Sages say that cases of monetary law do not require inquiry and interrogation of witnesses? So as not to lock the door in the face of potential borrowers. If the procedures for litigation in cases of monetary law were too rigorous, people would be very hesitant to lend money.
ומה טעם אמרו חכמים שדיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה — כדי שלא תנעול דלת בפני לוין. כלומר, שאם יפסלו עדים רבים בחקירות, לא ירצו אנשים להלוות כסף, מחשש שיגיעו להתדיינות בבית דין והעדים ייכשלו בחקירות, ונמצא המלווה מפסיד.
And for what reason did the Sages say that cases of monetary law do not require inquiry and interrogation of witnesses? So as not to lock the door in the face of potential borrowers. If the procedures for litigation in cases of monetary law were too rigorous, people would be very hesitant to lend money.
הכל
(10) וּבְמַאי קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר כֵּיוָן דְּאִיכָּא כְּתוּבָּה לְמִשְׁקַל כְּדִינֵי מָמוֹנוֹת דָּמֵי וּמָר סָבַר כֵּיוָן דְּקָא שָׁרֵינַן אֵשֶׁת אִישׁ לְעָלְמָא כְּדִינֵי נְפָשׁוֹת דָּמֵי.
And with regard to what do they disagree in the case of testimony that allows a woman to remarry? They disagree as follows: One Sage, Rabbi Akiva, holds that since there is the payment of the marriage contract for the woman to take when her husband dies, it is considered to be like cases of monetary law and does not require inquiry and interrogation procedures. And one Sage, Rabbi Tarfon, holds that since, based on this testimony, we permit a previously married woman to marry anyone in the world, and if her previous husband is still alive, her subsequent relationship will be considered adultery, which is a capital offense, it is considered to be like cases of capital law, which require the inquiry and interrogation procedures.
כיון דאיכא כתובה למשקל – כשתנשא על פיהם תטול כתובה דמספר כתובה נלמוד כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי.
כדיני נפשות דמי – דהבא על אשת איש בחנק הלכך עדי נשים בדרישה וחקירה.
במאי קא מפלגי בדר׳ חנינאי וכו׳ – מר סבר כיון דאיכא כתוב׳ למשקל כדיני ממונות דמיא ומר סבר כיון דאיכא אשה דשריא לעלמא כדיני נפשות דמיא תמויה מילתא כיון דעיקר עדות העד להתירה לשוק ועדות אשת איש היא והוי דיני נפשות ומאי טעמא דמאן דאמר דלא נבעי דרישה וחקירה משום ממונ׳ דאית בה דאף על גב דכשתנשא למחר תטול כתובה ממדרש כתובה כיון דלית לן למשרייה אלא בחקירה לא נשרייה ולא תשקול כתובה דהא שריותא לשוק קדים בתר הכי אתי דין שתטול כתובה ורבי׳ הר״ם ז״ל תי׳ דמאן דשרי׳ השת׳ בזמן הזה טפי דמי האי ענינ׳ דעדו׳ אשה לד״מ מלדיני נפשות דהא רוב׳ דנשי אית להו כתובה הילכך אפי׳ ארוסה דלית לה כתובה לא מפלגינן בה דאילו דיני נפשות ליתנהו בזמן הזה ומאן דאסר כיון דאיכא איסור אשת איש דאית בה ד״נ לדיני נפשות דמי׳ וכדידהו דיינינן ליה ולא חיישי׳ למאן דאית בה כתובה ודכולי עלמא דין הכתובה עצמה לא בעייא דרישה וחקירה מדרבנן ואף על גב דהכא ליכא נעילת דלת דיותר ממה שאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא הא חזינן בכמה דוכתאי דחששו רבנן בכתובה משום חנא לגבות מיתומים קטני׳ ולמכור שלא בב״ד וכמה מילי אחריני ונכון הוא ומ״ה פי׳ בשם אחיו הר׳ פנחס ז״ל דלכ״ע בענין שריותא דאשה ובענין גט וקדושי׳ לא בעיא דריש׳ וחקיר׳ מן התורה מדין עצמה דלא ילפי׳ דבר מממון אלא לענין דבעי ב׳ עדים כדבר שבערוה דגבי הא כתיב דבר על פי שני עדים יקום דבר אבל ממון בעי דרישא וחקירה מדאורייתא כדר׳ חנינא ואף ממון של כתובה בכלל הלכך הכא בהא פליגי מר סבר דבממון של כתובה שורת הדין שלא לתקן בה כלום מדר׳ חנינא דהא ליכא נעילת דלת אלא שלא חלקו חכמים דבריה׳ ומיהו לגבי הא מילתא כיון דאית בה דיני נפשות דבעי׳ לעולם דרישה וחקירה מוקמי׳ לה על דין תורה ולא נסבי׳ שאם תנשא תטול כתובה דכיון דאיכ׳ בה שום צד דבעי דרישה וחקירה אזלי׳ בתריה ומוקמי׳ אדין תורה ומר סבר דאדרבה כיון דעיקר גיטין וקדושי׳ דעלמה לא בעי דרישה וחקירה והכא איכא כתובה שהיתה בכלל תקנת חכמים שלא לעשות בה דרישה וחקירה לית לן למאי למיח׳ דאית בה אדיני נפשו׳ ומוקמי׳ עדות נשואין בדין תורה ועדות כתובה בתקנתא דרבנן דלית לה כתובה לא פלוג רבנן ודינה כנשוא׳ ודכ״ע בין עדות אשה וכל דיני גיטין וקדושי׳ ישנן בב״ד הדיוטו׳ וכי היכי דתקנינהו בכל דיני ממונות דשכיחי ואין בהו חסרון כיס מפני תקנת לווין ותקנ׳ השוק כדאית׳ בפ״ק דסנהדרי׳ דהכ׳ נמי מילת׳ דשכיח וחמירא מחסרון כיס ובדריש׳ וחקירה הוא שנחלקו משום שאפשר מש״כ במומחין דלא אפשר וכדאמרי׳ בפ׳ המגרש גבי רב יוסף דהוה מעשה אצלו וא״ל אביי והא הדיוטו׳ אנן א״ל שליחותייהו עבדי׳ מידי דהוה אהודאתו והלואותו וה״ה בכל דיני אישות דעבדי׳ שליחותייהו עד שיבא משיח ויקיים בנו מקרא שכתוב ואשיב׳ שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה אחרי כן יקרא לן עיר הצדק קריה נאמנ׳ אכי״ר: סליק פירקא ומכילתא שלב״ע שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול כיר״א.
ובמאי קמיפלגי [ובמה, באיזה ענין נחלקו] כאן — בעדות אשה; מר [חכם זה, ר׳ עקיבא] סבר: כיון דאיכא [שיש] כתובה למשקל [לקחת] כשמת בעלה — כדיני ממונות דמי [נחשב] הדבר ואין צריכים בדיקה, ומר [וחכם זה, ר׳ טרפון] סבר: כיון דקא שרינן [שאנו מתירים] בעדות זו אשת איש לעלמא [לעולם, לכול] — כדיני נפשות דמי [נחשב] הדבר וצריך לערוך דרישה וחקירה.
And with regard to what do they disagree in the case of testimony that allows a woman to remarry? They disagree as follows: One Sage, Rabbi Akiva, holds that since there is the payment of the marriage contract for the woman to take when her husband dies, it is considered to be like cases of monetary law and does not require inquiry and interrogation procedures. And one Sage, Rabbi Tarfon, holds that since, based on this testimony, we permit a previously married woman to marry anyone in the world, and if her previous husband is still alive, her subsequent relationship will be considered adultery, which is a capital offense, it is considered to be like cases of capital law, which require the inquiry and interrogation procedures.
הכל
(11) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו נ״ד:י״ג} וְכׇל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה׳ וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ.:
The tractate finishes on a positive note: Rabbi Elazar said that Rabbi Ḥanina said: Torah scholars increase peace in the world, as it is stated: “And all your children shall be taught of the Lord, and great shall be the peace of your children” (Isaiah 54:13). This indicates that because the children will be Torah scholars, who are taught of the Lord and His Torah, they will live in great peace, and peace will thereby be increased for the entire world.
הכי גרסינן: אמר ר׳ אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי י״י ורב שלום בניך.
ומסיימים את המסכת בדבר טוב: אמר ר׳ אלעזר אמר ר׳ חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: ״וכל בניך למודי ה׳ ורב שלום בניך״.
The tractate finishes on a positive note: Rabbi Elazar said that Rabbi Ḥanina said: Torah scholars increase peace in the world, as it is stated: “And all your children shall be taught of the Lord, and great shall be the peace of your children” (Isaiah 54:13). This indicates that because the children will be Torah scholars, who are taught of the Lord and His Torah, they will live in great peace, and peace will thereby be increased for the entire world.
הכל
(12)
הדרן עלך האשה בתרא
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.