×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְלֹא בַּעֲבוֹדָה זָרָה1 אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת וּתְנַן נָמֵי אכׇּל מִצְוָה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת יָחִיד מֵבִיא כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה נָשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר מָשִׁיחַ וב״דוּבֵית דִּין מְבִיאִין פַּר.
And a community brings a bull for an unwitting communal sin for idolatrous worship only if the act of idolatry involved a matter that for its intentional violation one is liable to receive karet and for its unwitting violation one is liable to bring a sin-offering. And we also learned in a mishna: With regard to any mitzva in the Torah for whose intentional violation one is liable to receive karet and for its unwitting violation one is liable to bring a sin-offering, if a private individual sinned unwittingly, he brings a ewe or a she-goat. If it was a Nasi, he brings a goat for a sin of this kind, and if the sinner was an anointed High Priest or the court, they bring a bull.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא בעבודת כוכבים – אין חייבין צבור להביא פר לעולה ושעיר לחטאת.
אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת – כגון זיבוח וקיטור ונסוך והשתחוואה אבל מחבק ומנשק לא והך דרשא מעליה נפקא כדמפרש ואזיל.
מאי נחלוק דמשמע קרבן משונה לייתי פר צבור בשאר מצות הוא דמייתי – וא״ת ולימא לייתי כבש או איל דליתיה באינך וי״ל דאין לנו לבדות מדעתנו קרבן חדש. וא״ת א״כ למה לו להאריך כדקאמר לייתי פר כו׳ הו״ל למפרך מאי נחלוק אי לייתי קרבן דאיתיה במקום אחר אין זה נחלוק ואי מייתי קרבן דליתיה בשום מקום אין לנו לבדות מדעתנו וצ״ע:
א״ל ר׳ מאי אריא תני ט״ו נשים ליתני י״ו נשים ת״ל כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו מאי דעתך אמו אנוסת אביו, פי׳ שנישאת לאחיו מאביו מת האח ונפלה לפניו ליבום אמו אנוסת אביו פלוגתי׳ דר״י ורבנן היא דתנאי נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו וכו׳.
כבר ביארנו במסכת הוריות (ט׳.) שכל העובר על לאו שזדונו כרת חייב להקריב חטאת קבועה חוץ ממגדף שהוא פטור מכלום בשגגתו מפני שאין בו מעשה וחוץ מטומאת מקדש וקדשיו שדינו בעולה ויורד אבל עשה שיש בו כרת כגון פסח ומילה אין במניעתן בשוגג כלום הואיל ואינם לאו אלא עשה וקרבנות אלו יש בהם חלוק בין שגגת ע״ז לשגגת שאר עבירות והוא ששגגת ע״ז בעז בת שנתה לחטאת והוא האמור בפרשת שלח לך ואם נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת ואין בזו הפרש בין הדיוט למלך או כהן משיח אלא כל היחידים שוים בחטאת זו ובשגגת שאר עבירות שממין שהזכרנו כהן משיח מביא פר ונקרא פר כהן משיח והוא האמור בפרשת ויקרא אם הכהן המשיח יחטא גו׳ והקריב פר בן בקר תמים לחטאת ומלך מביא שעיר ונקרא שעיר נשיא והוא שאמור שם אשר נשיא יחטא גו׳ והביא את קרבנו שעיר עזים לחטאת והדיוט מביא שעירה או כשבה והוא שאמור שם ואם נפש אחת גו׳ והביא את קרבנו שעירת עזים ואם כבש יביא קרבנו נקבה תמימה יביאנה:
ויש בשגגת עבירות אלו שהזכרנו קרבן אחר לציבור והוא שכל ששגגו בית דין הגדול בהוראה להתיר אחת מעבירות אלו שזדונן כרת ושגגתן חטאת קבועה וטעו רוב הקהל או כלו על סמך הוראתם ואחר כך נודע להם שטעו מביאים קרבן והעושים פטורים ומקצת חלוק בהם גם כן בין שגגת ע״ז לשגגת שאר עבירות שבשגגת הוראת ע״ז מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת מכל שבט ושבט והוא שאמרו בפרשת שלח לך והיה אם מעיני העדה נעשתה בשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר לעולה ושעיר עזים אחד לחטאת ולמדנו מפי השמועה שכל אותה פרשה שבסדר שלח לך נאמרה בשגגת ע״ז אם למעשה ליחידים אם להוראה לצבור ואם שגגו בהוראתם בשאר עבירות מביאין פר לכל שבט ושבט לחטאת והוא האמור בפרשת ויקרא ואם כל עדת ישראל ישגו והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת וכל שבט ושבט נקרא קהל נמצאו בשגגת ע״ז שבהוראה שנים עשר פרים לעולה ושנים עשר שעירים לחטאת ואף הם נשרפים ונקראים שעירי ע״ז ובשגגת שאר עבירות שבהוראה שנים עשר פרים לחטאת ונשרפים ונקראים פר העלם דבר של צבור:
מדברינו למדת שאין בית דין חייבין בהוראה בשאר עבירות אלא בדבר שזדונו כרת ולאפוקי לאוין גרידי ושגגתו חטאת ולאפוקי פסח ומילה וכן לא בע״ז אלא בדבר שזדונו כרת ולאפוקי מגפף ומנשק שאין זו דרך עבודתה שאין בו אלא לאו גרידא מלא תעבדם כמו שביארנו במקומו (סנהדרין ס״ד:) ושגגתו חטאת ולאפוקי מגדף שאין בו מעשה וכן המשיח והנשיא לא נשתנה קרבנם אלא בדרך זה וכל שאינו בדרך זה דינו כיחיד להביא קרבן יחיד כראוי לו:
לענין ע״ז מצינו שחלק הכתוב בין יחיד למרובים שהיחיד בסקילה וממונו פלט וכן היחידים כגון עיר שהודחה מיעוטה ורבים בסייף וממונם אבד וזהו עיר הנדחת ר״ל שהודחה רובה יכול אף אתה תחלוק בקרבנותיהם בשגגת מעשה שמאחר שחלקת בהם בזדונם אף אתה תחלוק בקרבנותיהם בשגגתם שאע״פ שאין שם פר של צבור שהרי אין כאן אלא שגגת מעשה מכל מקום הואיל ויש כאן שגגת רבים יהא קרבנם חלוק מקרבן היחידים ולא יביאו שעירה תלמוד לומר תורה אחת כלומר תורת כל מי שאין במעשה שלו קרבן צבור בדין אחד הוא ואין חלוק בהם בין יחיד לרבים אלא הכל כיחידים לשעירה על הדרך שביארנו ואינם כמרובים שהרי אינם רוב צבור ולא רוב שבט וכן שלא עשו בהוראה שאילו עשו בהוראה הוה ליה יחיד שתלה בבית דין שפטור לגמרי:
זהו ענין שמועה זו והסוגיא פשוטה היא בפירושי הראשונים ואף גדולי הפוסקים טרחו בה בהלכותיהם והדברים פשוטים:
כבר ביארנו במשנתנו שאמו מן האונסין פוטרת צרתה והיה בדין שתהא תחלוק במשנתנו כענין השאר ויהיו שש עשרה אלא ששנאוה לדעת ר׳ יהודה שהיה אוסר באנוסת אביו ולפיכך מנאוה בשש עריות הכל כמו שביארנו במשנה:
נשים אלו שהוזכרו במשנה הן הנקראות איסור ערוה ופטורות לגמרי מן החליצה ומן היבום הן וצרות צרותיהן אבל אם היתה זו הנשואה לאח המת שניה אצל היבם והוא הנקרא איסור מצוה ר״ל מצוה לשמוע דברי חכמים או איסור קדושה ר״ל חייבי לאוין כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט או ממזרת ונתינה לישראל חולצת ולא מתיבמת ואע״פ שר׳ עקיבא היה עושה ערוה בחייבי לאוין אין הלכה כדבריו ודבר זה עיקרו בפרק שני (יבמות כ׳.):
לדר׳ שמעון. בפרק ארבעה אחין1. מגרשה. אם כנס יבמתו נעשית כאשתו לכל דבר, שמגרשה בגט ולא בעיא חליצה, ויכול להחזירה, ולא אמרי׳ מצוה דרמיא עליה עבדא, והשתא קיימ׳ עליה באסור אשת אח.
1. להלן כח, ב.
ולא חייבים הציבור להביא פר העלם דבר על שגגתם בעבודה זרה, אלא על דבר מעשה של עבודה זרה שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת, כגון: זביחה, הקטרה, ניסוך והשתחוויה לעבודה זרה, אבל חיבוק ונישוק עבודה זרה אינו בכלל זה. ותנן נמי [ושנינו גם כן במשנה] כעין זה: כל מצוה שבתורה, אם עבר עליה בשגגה, על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אם היה זה יחיד ששגג בכך — מביא כשבה או שעירה (עז), ואם נשיא (מלך) — מביא על חטא כזה שעיר, ואם משיח (כהן גדול) ובית דין — מביאין פר.
And a community brings a bull for an unwitting communal sin for idolatrous worship only if the act of idolatry involved a matter that for its intentional violation one is liable to receive karet and for its unwitting violation one is liable to bring a sin-offering. And we also learned in a mishna: With regard to any mitzva in the Torah for whose intentional violation one is liable to receive karet and for its unwitting violation one is liable to bring a sin-offering, if a private individual sinned unwittingly, he brings a ewe or a she-goat. If it was a Nasi, he brings a goat for a sin of this kind, and if the sinner was an anointed High Priest or the court, they bring a bull.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וּבַעֲבוֹדָה זָרָה1 יָחִיד נָשִׂיא וּמָשִׁיחַ מְבִיאִין שְׂעִירָה צִבּוּר מְבִיאִים פַּר וְשָׂעִיר פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת מה״ממְנָא הָנֵי מִילֵּי.

And if they unwittingly sinned in a matter involving idolatrous worship, a private individual, a Nasi, and an anointed High Priest bring a she-goat, whereas a community brings a bull and a goat, the bull as a burnt-offering and the goat as a sin-offering. The Gemara asks: From where are these matters, that one must bring a sin-offering for this transgression, derived?
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״וּבַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״ובעבודת כוכבים״.
תוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנא הני מילי כלומ׳ שאין קרבנות אלו באין אלא על דבר שזדונו כרת נאמר כאן עליה.
ואם חטאו בעבודה זרה בשגגה כזו, יחיד ונשיא ומשיחמביאין שעירה, ואילו הצבור מביאים פר ושעיר, פר לעולה ושעיר לחטאת. ושואלים: מנא הני מילי [מניין דברים אלה] שרק על עבירה כגון זו מביאים קרבן חטאת?
And if they unwittingly sinned in a matter involving idolatrous worship, a private individual, a Nasi, and an anointed High Priest bring a she-goat, whereas a community brings a bull and a goat, the bull as a burnt-offering and the goat as a sin-offering. The Gemara asks: From where are these matters, that one must bring a sin-offering for this transgression, derived?
תוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) דת״רדְּתָנוּ רַבָּנַן {ויקרא ד׳:י״ד} וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ רַבִּי אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּאן עָלֶיהָ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עָלֶיהָ מָה לְהַלָּן דָּבָר שֶׁחַיָּיבִים עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת אַף כָּאן דָּבָר שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת.

The Gemara answers: As the Sages taught with regard to an unwitting communal sin offering: “And the sin by which they have sinned is known” (Leviticus 4:14). Rabbi Yehuda HaNasi says: It is stated here, with regard to a sin-offering: “By which [aleha],” and it is stated there, with regard to the prohibition with regard to a wife’s sister: “Unto [aleha].” This teaches by verbal analogy: Just as there, in the case of a wife’s sister, it is a matter that for its intentional violation one is liable to receive karet and for its unwitting violation one is liable to bring a sin-offering, so too here, the offering is brought for a matter that for its intentional violation one is liable to receive karet and for its unwitting violation one is liable to bring a sin-offering.
רש״יתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ונאמר להלן עליה – בחייה שהוא מופנה לדרשא.
מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת – אגב שיטפיה נקט לישנא דמתני׳ דהוריות (דף ח.) דאייתי לעיל דשגגתו חטאת לא קים ליה באחות אשה אלא מהכא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבי אומר נאמר כאן עליה כו׳, מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת וכו׳. ולא גרסינן ושגגתו חטאת, דבעריות לא ידעינן דאית בהו חטאת אלא מהכא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מה להלן דבר שחייבי׳ עליו על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת – ובתוס׳ מחקו דל״ג ושגגתו חטא׳ דהא בההיא דיבמה כרת הוא דכתב שגגתו חטאת מהכא גמר לה ויש לקיים הגירס׳ דה״ק מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת כדכתיב התם וכיון שכן יהיה שגגתו חטאת כדכתיב הכא וזה מן הלשונות שבתלמוד שמתחלף פירושם.
תוס׳ ד״ה מה. ז״ל ואימא מה עבודת כוכבים שחייבים על זדונה סקילה עכ״ל. יש לעיין במה שמיתת בי״ד חמורה מכרת, האם החומר הוא בעצם העבירה, שהעבירות דחייבי מיתות חמורות הן מחייבי כרת, או״ד דהחומר הוא רק בעונש, אך בנוגע לחומר עצם העבירה חייבי כריתות שווין לחייבי מיתות בי״ד. ויעויין במס׳ יומא (דף פו.) בארבעה חלוקי כפרה שהיה ר׳ ישמעאל דורש, והן חיובי עשה, חיובי לאו, חיובי כרת ומיתת בי״ד, וחילול השם. והנה ר׳ ישמעאל כלל חיובי מיתות בי״ד עם חיובי כרת בנוגע לחומרם לענין כפרה ולא הבחין ביניהן. ומשמע קצת שבנוגע לחומר העבירה חייבי כרת שווין לחייבי מיתת בי״ד וחלוקים רק בחומר עונשיהם בלבד. ולפי״ז מתורצת קושיית התוס׳, שאם ננקט שבחומר העבירה חייבי כרת שווים לחייבי מיתת בי״ד, י״ל שלכן לא אמרו מה לעבודת כוכבים שחייבים על זדונה סקילה, כי המחייב של קרבן חטאת הוא חומר העבירה ולא חומר העונש, ובחומר העבירה חיובי כרת שווים לחיובי סקילה.
אמנם יעויין במס׳ מכות (דף יג:) וז״ל ור״ע א״ה חייבי כריתות נמי לאו שניתן לאזהרת כרת, א״ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא חייבי כריתות לא צריכי התראה שהרי פסח ומילה ענש אע״פ שלא הזהיר, ודלמא אזהרה לקרבן דהא פסח ומילה דלית בהו אזהרה לא מייתי קרבן, התם לאו היינו טעמא אלא משום דאיתקש כל התורה כולה לעבודת כוכבים, מה עבודת כוכבים שב ואל תעשה, אף כל שב ואל תעשה לאפוקי הני דקום עשה עכ״ל. והנה בדין פסח ומילה שאע״פ שמחייבים כרת לית בהו חיוב חטאת יש שני הסברים שם בסוגיא. לכתחילה רצתה הגמרא לומר דמשו״ה לא מייתי קרבן משום דלית בהו אזהרה, כלומר שהמחייב של קרבן הוא העבירה המוזהרת בלאו, ומאחר שבפסח ומילה לית בהו אזהרת לאו ליתא בהו עבירה המחייבת קרבן. ולמסקנא הגמרא דוחה שאין החסרון בפסח ומילה מחמת דלית בהו לאו ואזהרה, אלא שמביאים קרבן בדומה לע״ז רק בשב ואל תעשה ואילו בפסח ומילה שהם בקום ועשה אין קרבן. ולפום ריהטא יוצא לפי המסקנא שהעבירה אינה מחייבת את החטאת אלא המחייב הוא עונש הכרת ובתנאי שיהיה בשב ואל תעשה. וא״כ קושיית התוס׳ חוזרת וניעורה שאם המחייב של הקרבן הוא העונש, א״כ למה לא נלמד מע״ז שהמחייב הוא העונש החמור של סקילה ולא העונש הקל של כרת. ברם נראה דעכ״ז ניתן לדחות שאף לפי מסקנת הגמרא המחייב של הקרבן הוא העבירה אלא שלאו דוקא עבירה המוזהרת באיסור לאו אלא אפילו איסור עשה נמי יכול לחייב כשמוזהר ב״שב ואל תעשה״. אמנם שאני בפסח ומילה דאין בם חלות איסור כלל דאינן אלא קיומי מצוות עשה, והכרת שלהן חלה משום ביטול מצות עשה ולא משום שעברו על איסור, ומשו״ה לא חל חיוב קרבן. ולפי״ז יתכן לתרץ את קושיית התוס׳ וכמו שביארנו.
בא״ד. דריש רבי דבפורק עול ומפיר ברית ומגלה פנים אית בהו כרת ולא חשיב להו בהדי ל״ו כריתות משום דלא אשכחן בהו לאו עכ״ל.
א
מדברי התוס׳ יוצא דאילו היו החכמים מסכימים לרבי דהפורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה חייבים כרת, היו מחייבים אותם בחטאות, משום דחיוב חטאת אינו תלוי בלאו אלא בעונש כרת בלבד. ולפי״ז צ״ע ברמב״ם בפ״ג מהל׳ תשובה (הל״ו) שפסק ששלשת רשעים האלה אין להם חלק לעוה״ב דהיינו שחייבים כרתא ומ״מ משמיטתם ממחוייבי חטאת בפ״א מהל׳ שגגות (הל״ד), ומשמע דס״ל דפטורים מחטאת, ושיטתו צריך ביאור.
ונראה דהרמב״ם ס״ל שאין חיוב חטאת חל בפורק עול ואע״פ שעונשו כרת כי אינו עונש עבור מעשה העבירה אלא משום השם אפיקורוס שחל בגברא מחמת רשעותו וכדדרש רבי (שבועות דף יג.) מהפסוק ״כי דבר ה׳ בזה הכרת תכרת״, ואילו המחייב של קרבן חטאת אינו עונש הכרת שבגברא אלא מעשה העבירה המחייב כרת, וכדביארנו למעלה ע״פ הגמרא במכות (דף יג:), ומכיון שהכרת שבאפיקורוס אינו חל מחמת מעשה עבירה אינו מחויב להביא חטאת. ולאמיתו של דבר לא ברור מהו האיסור של אפיקורסות. ויתכן שהוא בכלל איסורי ע״ז ומגדף. אך יעויין ברמב״ם (פ״ב מהל׳ עכו״ם הל״ג) שהביא לאו מיוחד האוסר מינות וז״ל כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלות על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך ונחשבו ונמשך אחר הרהורי הלב כו׳ ועל ענין זה הזהירה תורה ונאמר בה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים כו׳ אחרי לבבכם זו מינות כו׳ ולאו זה אע״פ שהוא גורם לאדם לטרדו מן העולם הבא אין בו מלקות עכ״ל. אך נראה דמ״מ אליבא דהרמב״ם אין עונש כרת חל באפיקורוס מחמת הלאו ומעשה העבירה שעשה אלא מחמת עצם חלות השם אפיקורוס ורשעות הגבראב.
ונראה שחיוב כרת באפיקורוס חל מחמת רשעות הגברא ומ״מ יש דינים אחרים שחלים באפיקורוס מחמת חלות השם אפיקורוס ואף בלי רשעות הגברא.
דהנה כתב הרמב״ם בפ״ג מהל׳ ממרים (הל״א - ג׳) וז״ל מי שאינו מודה בתורה שבע״פ כו׳ הרי זה בכלל האפיקורסין, מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל פה מורידין אותו ולא מעלין כו׳ בד״א באיש שכפר בתורה שבע״פ במחשבתו ובדברים שנראו לו והלך אחר דעתו הקלה ואחר שרירות לבו וכופר בתורה שבע״פ תחילה כצדוק ובייתוס וכן כל התועים אחריו, אבל בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם, הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המדות שהרי הוא כאנוס כו׳ לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה. עד כאן לשונו. הרמב״ם פסק שתינוק שנשבה בין האפיקורסים מכיון דאפיקורוס באונס הוא מעלים אותו ולא מורידין אותו. מאידך בפרק א׳ מהל׳ תפילין (הלי״ג) כתב וז״ל ס״ת תפילין ומזוזה שכתבן אפיקורוס ישרפו כו׳ שנא׳ וקשרתם וכתבתם כל שמוזהר על הקשירה ומאמין בה הוא שכותב עכ״ל, ולא הבחין בפסול כתיבת סת״ם בין תינוק שנשבה דהוי אפיקורוס באונס לבין אפיקורו׳ במזיד, ומשמע שסובר שאף תינוק שנשבה הרי הוא אפיקורוס לכתיבת סת״ם מכיון שאינו מאמין במצות תפילין. ונראה שהביאור הוא שהפסול לכתיבת סת״ם חל מחמת השם אפיקורוס שבגברא שחל אפילו בלי רשעות, ולכן אף תינוק שנשבה שעכ״פ יש לו שם אפיקורוס בגברא פסול לכתיבת סת״ם, ואע״פ שאינו אפיקורס במזיד ואינו רשעג.
ברם כ״ז הוא בכתיבת סת״ם. מאידך בפסול אפיקורוס לשחיטה כתב הרמב״ם (פ״ד מהל׳ שחיטה הלי״ד והלט״ז) וז״ל ואם היה מומר לע״ז כו׳ או אפיקורוס והוא הכופר בתורה ובמשה רבינו כמו שביארנו בהל׳ תשובה הרי הוא כעכו״ם ושחיטתו נבלה כו׳, אלו הצדוקין והבייתוסין ותלמידיהן וכל הטועים אחריהן שאינן מאמינים בתורה שבעל פה שחיטתן אסורה, ואם שחטו בפנינו הרי זו מותרת, שאין איסור שחיטתן אלא שמא יקלקלו והם אינם מאמינין בתורת השחיטה לפיכך אינן נאמנין לומר לא קלקלנו עכ״ל. וצ״ע, למה הכשיר שחיטת צדוקין כששחטו בפנינו ולא נפסלו כאפיקורוס שדינו כעכו״ם. ונראה שהרמב״ם התכוון כאן להכשיר רק תלמידי צדוק משום דתינוקות שנשבו ואנוסים הם בכפירתם. דהיינו שהרמב״ם הבחין בין אפיקורס שדינו כעכו״ם ששחיטתו פסולה מדאורייתא לבין תלמידי צדוק ובייתוס ששחיטתן אסורה מפני דחיישינן שמא קלקלו אבל אינן פסולין כעכו״םד. ומבואר ברמב״ם שרק אפיקורוס במזיד פסול לשחיטה כעכו״ם ולא אפיקורוס בשוגג. דסובר שהפוסל לשחיטה אינו השם אפיקורוס בעלמא אלא הרשעות שבגברא ולכן רק אפיקורס במזיד פסול. ובדומה לכך פסק נמי הרמב״ם לענין פסול עדות (פי״א מהל׳ עדות הל״י) וז״ל והאפיקורסין והמומרים לא הצריכו חכמים למנותן בכלל פסולי עדות שלא מנו אלא רשעי ישראל, אבל אלו המורדין הכופרין פחותין הן מן העכו״ם, שהעכו״ם לא מעלין ולא מורידין ויש לחסידיהן חלק לעולם הבא, ואלו מורידין ולא מעלין ואין להן חלק לעולם הבא עכ״ל, ויוצא איפוא מהרמב״ם שרק האפיקורסין שמורידין ולא מעלין אותן פסולין לעדות דהיינו אפיקורסין שהן מזידין ולא אפיקורסין שהן שוגגין, כי הפוסל לעדות הוא רשעות הגברא שישנה במזיד ולא השם אפיקורוס בעלמא שחל אף בשוגג.
ב
ישנן עוד מקומות ברמב״ם שמצינו פסול גברא שאינו תלוי בחומר העבירה. עיין בפט״ו מהל׳ נשיאת כפים (הל״ג) שהרמב״ם כתב וז״ל כהן שהרג את הנפש אע״פ שעשה תשובה לא ישא את כפיו שנאמר ידיכם דמים מלאו וכו׳ וכהן שעבד כוכבים בין באונס בין בשגגה אע״פ שעשה תשובה אינו נושא את כפיו לעולם שנא׳ אך לא יעלו כהני הבמות וגו׳ וברכה כעבודה היא שנא׳ לשרתו ולברך בשמו, וכן כהן שהמיר לעכו״ם אע״פ שחזר בו אינו נושא את כפיו לעולם כו׳ עכ״ל. ומבואר דחלות השם של הורג נפש או עובד ע״ז שחל בגברא פוסל לעולם לעבודה ולנשיאת כפים ואע״פ שלא עבר על עבירה בזדון אלא בשוגג או באונס, ואפילו אחרי שעשה תשובה גמורה עדיין פסול הוא שאין חומר העבירה ועונשה ורשעות הגברא גורמים את הפסול אלא עצם המעשה שעשה גורם את חלות הפסול בגבראה.
ג
והנה מצינו שדין המוסר הוי נמי כמו אפיקורוס שמורידין אותו ואף הוא פסול לעדות (רמב״ם פי״א מהל׳ עדות הל״י) ואין לו חלק לעוה״ב (רמב״ם פ״ג מהל׳ תשובה הל״ו והלי״ב) ופסול לכתיבת סת״ם (פ״א מהל׳ תפילין הלי״ג). ולכאורה יפלא שהרי במסר ממון חבירו לערכאות של עכו״ם לא עבר אלא על איסור עשה של ״לפניהם ולא לפני עכו״ם״ (רש״י שמות כא: א ועיין נמי בגיטין דף פ״ח ב), והאיסור לכאורה איסור קל, וא״כ למה יענש בעונשים כ״כ חמורים שאין לו חלק לעוה״ב ושמורידין אותו. ומזה נראה שאין מענישים את המוסר משום עצם העבירה שעשה שהרי קלה היא אלא משום שם מוסר שחל בגברא ומפני עצם הרשעות של הגברא שמסר ממון ישראל לידי עכו״םו.
ד
ועוד מקום שמצינו דיני פסול ועונשים שחלים בגברא אך לא מחמת עצם העבירה שעשה הוא בעד זומם וכפי שביאר מרן הגר״ח זצ״ל. שהרי מצינו בב״ק (דף עב:) בעד זומם שאביי אמר למפרע הוא נפסל ורבא אמר מכאן ולהבא הוא נפסל. וצ״ע במחלוקת בין אביי ורבא שהרי משהוזמו העדות הוברר הדבר למפרע שהעידו לשקר ושעברו על הלאו דלא תענה ברעך עד שקר בשעת הגדת העדות, וא״כ פשיטא דנעשו רשעים ופסולים למפרע שהרי עברו בשעת ההגדה על העבירה של עדות שקר.
ואמר הגר״ח זצ״ל שעבירת הלאו ד״לא תענה״ בעצמה אינה פוסלת משום דהו״ל לאו שאין בו מעשה שאין לוקין עליוז, ורק לאו שלוקין עליו פוסל לעדות וכדאיתא ברמב״ם (פ״י מהל׳ עדות הל׳ ב׳) וז״ל אי זהו רשע כל שעבר עבירה שחייבין עליו מלקות זהו רשע ופסול עכ״ל. ולכן פסול עד זומם לעדות הוי פסול מיוחד ופסולו הוא מחמת חלות ההזמה דנקרא ״עד חמס״ בפרשת הזמה (דברים י״ט: ט״ז) וכתיב (שמות כ״ג: י״א) אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. לרבא השם של עד זומם חל בשעת גמר הדין ולכן נפסל רק מכאן ולהבא כי פסול עדות חל בו בשעה שחל השם דעד זומם. ולפי״ז יוצא שבבא הרוג ברגליו העד שהעיד לשקר לא יפסל לעדות שהרי לא הוזם, והעבירה של עדות שקר בעצמה אינה פוסלת ורק חלות השם של עד זומם פוסל, ושם עד זומם חל רק במקום הזמה ע״י שני עדים המזימים את הזוממין.
מאידך אביי סובר שעד זומם למפרע הוא נפסל. אליבא דאביי י״ל שמעשה העבירה של עדות שקר פוסלת ולפיכך פסול למפרע. ויוצא שבבא הרוג ברגליו העדים פסולים למפרע משעת העבירה של עדות שקר. מאידך י״ל שגם לאביי רק חלות השם של עד זומם פוסלת לעדות וס״ל שחלות השם חלה למפרע. ולפי״ז בבא הרוג ברגליו יהיו העדים כשרים דרק עדים זוממים שהוזמו בעדים נפסלים למפרע.
ישנם מקורות אחרים ליסוד הגר״ח זצ״ל בפסול עד זומם:
א) במס׳ מכות (ה:) שנינו: ר״ע אומר לא בא השלישי להקל אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו, וא״כ ענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה כו׳ עכ״ל. וכתב הנ״י וז״ל פירש הר״י בן גיאות דאם הוזמו השנים אע״פ שלא הוזם השלישי נעשו כולם זוממין וענש הכתוב השלישי שנטפל לשנים שעברו והעידו שקר וכו׳, עכ״ל. ויפלא, הרי השלישי לא עבר על עבירה של עדות שקר ולמה יענשח. וביאר הגר״ח זצ״ל שטעמו דמכיון שהשלישי הצטרף לכת הזוממים חל בו השם של עד זומם בשעה שהוזמו האחרים שבכת, וחייב מדין חלות השם של עד זומם שחל בגברא ולא משום עונש עבירת ״לא תענה״ שהרי הוא לא עבר בעבירה.
ב) הרמב״ם פסק (פ״כ מהל׳ עדות הל׳ ד׳) וז״ל ואין לעדים זוממין שגגה לפי שאין בה מעשה, לפיכך אין צריכים התראה כמו שבארנו, עכ״ל. והשיג עליו הראב״ד, וז״ל זה הטעם לא ידעתי מהו וכו׳ א״כ מגדף לדעת חכמים לא יהא צריך התראה, עכ״ל. ולכאורה דברי הרמב״ם תמוהים וכפי שהשיג עליו הראב״ד, מ״ש עדים זוממים שנענשים בלי התראה ממגדף. ואמר הגר״ח זצ״ל שיש לחלק שהרי במגדף מעשה העבירה מחייבו ואין אדם נענש עבור מעשה עבירה בלי התראה, ואילו בעדים זוממים אין מעשה העבירה עצם המחייב, אלא המחייב הוא חלות השם של עד זומם שחל בגברא בכל אופן ואפילו בשוגג, ולפיכך נענשים אפילו בלי התראה, ולזה התכוון הרמב״ם בכתבו שאין לעדים זוממים מעשה דהיינו שאין מעשה העבירה מחייבתם.
ג) עיין בש״ך (חו״מ סי׳ ל״א ס״ק א׳) שמביא מחלוקת בין חכמי בריסק בשני עדים שהכחישו זה את זה חד כנגד חד אם פסולים הם להעיד ביחד בעדות אחרת או לא. וצ״ע דממ״נ חד מינייהו העיד לשקר ופסול לעדות משום שעבר על איסור לא תענה והיאך יכולים להעיד ביחד בעדות אחרת.
ונראה לכאורה מכאן ראייה ברורה ליסוד הגר״ח זצ״ל שאין מעשה העבירה של ״לא תענה״ ושל הגדת עדות לשקר פוסל להעיד, אלא חלות השם של עד זומם בגברא או חלות השם של עד מוכחש בגברא. ושם זה חל רק ע״י הכחשהט או הזמה מפי שני עדים ולא ע״י הכחשת עד א׳. ולפיכך חד כנגד חד מצטרפים אח״כ לעדות אחרתי.
א. יתכן שהרמב״ם פסק כרבי. א״נ דפליג הרמב״ם אתוס׳ וס״ל דאף לרבנן שלשה רשעים האלה חייבים הם כרת. ומ״מ פטורים מקרבן וכדמבואר למעלה. ועיין במהרש״א על התוס׳ כאן ובמס׳ שבועות (דף יג א).
ב. ומש״כ הרמב״ם שהלאו ״גורם לאדם לטורדו מעוה״ב״ אינו ר״ל דהעונש דכרת חל מחמת הלאו, אלא שהלאו גורם חלות שם רשע בגברא ונכרת משום רשעותו ולא מפני הלאו.
ג. עיין בקובץ מאמרים להרה״ג ר״א וסרמן זצ״ל הי״ד במש״כ בשם הגר״ח זצ״ל שאפיקורוס בשוגג הוי ״נעבעך אפיקורוס״, וחילק בין שגגות שונות, ועע״ש בביאור המחלוקת שבין הרמב״ם והראב״ד (פ״ג מהל׳ תשובה הלי״ז).
ד. עיין בלחם משנה (הלי״ד) ולפי׳ רבינו זצ״ל תמיהתו מתורצת.
ה. ולפי״ז לכאורה יוצא שאפיקורוס בשוגג נפסל לנשיאת כפים לעולם ואפילו אחרי תשובה, וכמו מי שעבד ע״ז בשוגג או מי שהמיר לעכו״ם ולבסוף עשה תשובה שפסול. ויתכן שרק מי שהמיר לע״ז ממש נפסל ולא אפיקורוס המאמין בדיעות כוזבות דעלמא וכלישנא דקרא ״כהני במות״. וע״ע בהגהות מיימוניות (אות ג׳) שרבינו גרשום חולק על הרמב״ם ומכשיר מומר שעשה תשובה לישא את כפיו. ולכאורה סובר שהפסול תלוי ברשעות הגברא.
ו. עיין ברשימות שיעורים לב״ק (דף ה א ד״ה למעוטי מוסר ושם ד״ה שאני מוסר).
ז. והא דלוקין כשהעידו בבן גרושה והוזמו דייק הגר״ח זצ״ל דלהרמב״ם אין זה משום לא תענה אלא מהלכה מיוחדת דלוקים בד׳ דברים אלו בלבד - בבן גרושה, בחיוב גלות, בחיוב כופר, ובעבד עברי - והוא ע״פ הפסוק והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע דכ״כ הרמב״ם (פ״כ מהל׳ עדות הל״ח) וז״ל וארבעה דברים אלו מפי הקבלה הן עכ״ל עיי״ש ובשיעורים לב״ק (עד ב) על התוס׳ ד״ה הוה. והנה אי נימא כמש״כ האחרונים שהתחדש מוהצדיקו דלוקים על בן גרושה ובן חלוצה מחמת הלאו דלא תענה יוצא דבעדות בן גרושה ובן חלוצה נפסל למפרע לכו״ע, וצ״ע.
ח. עי׳ בתומים סי׳ ל״ח ובשאגת אריה למס׳ מכות שהקשו כן, ותירצו שמאחר שמצריכים שיראו העדים זה את זה ואחרת הרי הן שתי עדויות, מוכרחים איפוא להסיק שהעד השלישי אמר שהוא ראה את שני העדים האחרים, וא״כ גם הוא העיד עדות שקר. ונראה דאפ״ה לא העיד לשקר לחייב את הנידון, אלא שהשקר שהעיד שראה את האחרים מצרפו לכת הזוממים, ומחוייב משום חלות השם דעד זומם, וכביאור הגר״ח זצ״ל.
ט. עיין במסכת ב״ב (דף לא ב) ובשיעורים לב״ק (עב ב) תוס׳ ד״ה אין.
י. עיין בכתובות (דף כב ב) ובמחנה אפרים הל׳ עדות סי׳ ו׳, וע״ע ברמב״ם (פי״ב מהל׳ גירושין הל״ט). ולפי דברי רבינו על פי יסוד הגר״ח זצ״ל הרמב״ם שם מבואר. וע״ע ברשימות שיעורים לב״ק (דף עב ב ד״ה עד זומם כו׳).
ומשיבים: דתנו רבנן [ששנו חכמים], נאמר בפר העלם דבר של ציבור: ״ונודעה החטאת אשר חטאו עליה״ (ויקרא ד, יד), רבי אומר: נאמר כאן בחטאת ״עליה״, ונאמר להלן באיסור אחות אשה ״עליה״, ואנו למדים בגזירה שווה: מה להלן באחות אשה הרי זה דבר שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אף כאן קרבן זה שמביאים אינו אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.
The Gemara answers: As the Sages taught with regard to an unwitting communal sin offering: “And the sin by which they have sinned is known” (Leviticus 4:14). Rabbi Yehuda HaNasi says: It is stated here, with regard to a sin-offering: “By which [aleha],” and it is stated there, with regard to the prohibition with regard to a wife’s sister: “Unto [aleha].” This teaches by verbal analogy: Just as there, in the case of a wife’s sister, it is a matter that for its intentional violation one is liable to receive karet and for its unwitting violation one is liable to bring a sin-offering, so too here, the offering is brought for a matter that for its intentional violation one is liable to receive karet and for its unwitting violation one is liable to bring a sin-offering.
רש״יתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אַשְׁכְּחַן צִבּוּר מָשִׁיחַ מְנָלַן דִּכְתִיב בְּמָשִׁיחַ {ויקרא ד׳:ג׳} לְאַשְׁמַת הָעָם הֲרֵי מָשִׁיחַ כְּצִבּוּר.

The Gemara continues: We found a source for the halakha that the offering brought by the community is a sin-offering; from where do we derive that an anointed High Priest also brings a sin-offering for this transgression? As it is written with regard to an anointed High Priest: “If the anointed priest shall sin so as to bring guilt on the people” (Leviticus 4:3), which indicates that an anointed High Priest brings an offering like the community.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאשמת העם – כלומר אשמתו כאשמת צבור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וממשיכים: אשכחן [מצאנו] איפוא הוכחה על מה מביאים הצבור קרבן חטאת, משיח מנלן [מניין לנו] שגם הוא מביא חטאת על חטא כזה בלבד? דכתיב [שנאמר] במשיח (בכהן גדול): ״אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם״ (שם ג), הרי שהמשיח מביא קרבן על חטא כצבור.
The Gemara continues: We found a source for the halakha that the offering brought by the community is a sin-offering; from where do we derive that an anointed High Priest also brings a sin-offering for this transgression? As it is written with regard to an anointed High Priest: “If the anointed priest shall sin so as to bring guilt on the people” (Leviticus 4:3), which indicates that an anointed High Priest brings an offering like the community.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) יָחִיד וְנָשִׂיא אָתְיָא מִצְוֹת מִצְוֹת.

From where is it derived that a private individual and a Nasi bring sin-offerings only for a severe transgression of this kind? This is derived by verbal analogy between the words “mitzvot” and “mitzvot” that are stated three times, with regard to the community’s sin-offering, a private individual’s sin-offering, and the sin-offering of a Nasi: “Any of the mitzvot of the Lord that He has commanded not to be done” (Leviticus 4:2, 13, 22).
תוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ יחיד ונשיא אתיא מצות כו׳ בסוגיא דהוריות יליף יחיד דוי״ו מוסיף על ענין ראשון וילמד תחתון מעליון דכתיב בפרשת ויקרא ואם נפש אחת וגו׳ ויש מקשי׳ דהיקשא דתורה אחת ל״ל לרבנן ליחיד ונשיא ליליף ליה מג״ש דמצות מצות משאר מצות כדיליף ליה לרבי וי״ל דאע״ג דאיכא התם בפ׳ איזהו מקומן דבר הלמד בג״ש חוזר ומלמד בג״ש מ״מ דבר הלמד בהיקש בתחלה דהיינו צבור בע״ז דיליף ליה מהיקשא דוי״ו וחוזר ונלמד בג״ש דעיני עיני לשאר מצות שוב אינו נלמד בג״ש ליחיד ונשיא וק״ל:
יחיד ונשיא מניין שמביאים קרבן חטאת רק על חטאים בדרגת חומרה זו — אתיא [בא, נלמד] הדבר בגזירה שווה של המילים ״מצות״ ״מצות״ שנאמר, הן בחטא העם, הן בחטא היחיד, והן בחטא הנשיא: ״מכל מצות ה׳ אשר לא תעשינה״ (שם ב. שם יג. שם כב).
From where is it derived that a private individual and a Nasi bring sin-offerings only for a severe transgression of this kind? This is derived by verbal analogy between the words “mitzvot” and “mitzvot” that are stated three times, with regard to the community’s sin-offering, a private individual’s sin-offering, and the sin-offering of a Nasi: “Any of the mitzvot of the Lord that He has commanded not to be done” (Leviticus 4:2, 13, 22).
תוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְלֹא בַּעֲבוֹדָה זָרָה1 אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת צִבּוּר בַּעֲבוֹדָה זָרָה2 יָלֵיף מֵעֵינֵי מֵעֵינֵי.

And it was stated above that this halakha applies to idolatrous worship only if it involved a matter that for its intentional violation one is liable to receive karet and for its unwitting violation one is liable to bring a sin-offering. The halakha of a community that was guilty of idolatrous worship is derived by a verbal analogy between the phrases “from the eyes” and “from the eyes.” With regard to the bull for an unwitting communal sin, the verse states: “From the eyes of the assembly” (Leviticus 4:13), while concerning an unwitting sin of idol worship, it says: “From the eyes of the congregation” (Numbers 15:24). This verbal analogy teaches that a congregation brings a sin-offering for idolatrous worship only if it involved a transgression that incurs karet when performed intentionally.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
רש״יתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ולא בעבודת כוכבים] – קרבן עבודת כוכבים בפרשת שלח לך וכי תשגו.
מעיני מעיני – מפר העלם דבר.
בעבודת כוכבים אתיא מעיני מעיני – לא מצינו למימר אתיא מצות מצות דכל מצות דכתיב בעבודת כוכבים איצטריך לכדדריש בספרי כל מצות זו עבודת כוכבים ששקולה כנגד כל המצות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אתא מעיני עיני – פי׳ וכהאי גוונא לא חשיב למד מלמד כדברי ר׳ בפי׳ מסכת הוריות בס״ד אחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח במשמע ולמד תחתון מעליון הק׳ בתוס׳ מה לי שילמוד מן העליון תיפוק לי׳ דמגופה כתיב כרת בעבודת כוכבי׳ דכתיב בה והנפש אשר תעשה ביד רמה את ה׳ הוא מגדף ונכרתה ומגדף היינו עבודת כוכבי׳ כדמיקרי׳ ליה ר׳ יהושע לבניה בסמוך ותימ׳ דהאי דרשא נקטי׳ לה אפי׳ לר׳ עקיב׳ דאמר מגדף זה מברך את השם וא״ת א״כ מנא ידעי׳ שעיקר הפרשה מדבר בעבודת כוכבים לענין הקרבן י״ל דהיינו מדכתב וכי תשגו ולא תעשו כל המצוות זו עבוד׳ כוכבי׳ ששקולה כנגד כל המצוות כדאית׳ הת׳ ועוד הקשו דהא ר״מ דדריש מגדף זה מברך את השם אשכחן בפ׳ גדול דדריש תורה אחת כדר׳ יהושע בן לוי לענין עבודת כוכבים ותימא דהתם מן את השם נפקא ליה אלא דלא דייק ונפק׳ ארישא בעושה עבודת כוכבים כדנקיט ר׳ יהושע ודכוותא בתלמודא.
וההלכה היא כי לא בעבודה זרה אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. צבור בעבודה זרה — יליף [לומד] בגזירה שווה של ״מעיני״ ״מעיני״, שנאמר בפר העלם דבר של ציבור: ״מעיני הקהל״ (שם יג), ובשגגת עבודה זרה נאמר: ״מעיני העדה״ (במדבר טו, כד), ללמד שהעדה מביאה קרבן על שגגת עבודה זרה רק כאשר היתה העבירה כזו שיש בזדונה כרת.
And it was stated above that this halakha applies to idolatrous worship only if it involved a matter that for its intentional violation one is liable to receive karet and for its unwitting violation one is liable to bring a sin-offering. The halakha of a community that was guilty of idolatrous worship is derived by a verbal analogy between the phrases “from the eyes” and “from the eyes.” With regard to the bull for an unwitting communal sin, the verse states: “From the eyes of the assembly” (Leviticus 4:13), while concerning an unwitting sin of idol worship, it says: “From the eyes of the congregation” (Numbers 15:24). This verbal analogy teaches that a congregation brings a sin-offering for idolatrous worship only if it involved a transgression that incurs karet when performed intentionally.
רש״יתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) יָחִיד נָשִׂיא וּמָשִׁיחַ {במדבר ט״ו:כ״ז} מִוְּאִם נֶפֶשׁ אַחַת אֶחָד יָחִיד וְאֶחָד נָשִׂיא וְאֶחָד מָשִׁיחַ בַּמַּשְׁמָע וי״ווָיו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן.

The cases of a private individual, a Nasi, and an anointed High Priest are derived from a verse that deals with an unwitting sin of idolatry: “And if one person sin” (Numbers 15:27). All of these, a private individual, a Nasi, and an anointed High Priest, are included in this verse. In this case the principle: The letter vav adds to the previous matter, applies. When a phrase begins with the conjunction vav, meaning: And, it is a continuation of the previous matter rather than a new topic. Based on this principle, these two halakhot are connected with one another.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואם נפש אחת – התם כתיב בפרשת שלח לך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יחיד נשיא ומשיח מואם נפש אחת וא״ו מוסיף על ענין ראשון וכו׳. ואם תאמר תיפוק ליה מגוף הפרשה דכתיב גבי ואם נפש אחת והנפש אשר תעשה ביד רמה את ה׳ הוא מגדף ונכרתה (במדבר טו, ל), אלמא על דבר שחייבין על זדונו כרת דבר הכתוב. יש לומר דסבירא ליה השתא דמגדף היינו מברך את השם, וכיון דלאו בע״ז איירי אכתי לא ידעינן בעבודה זרה דלא יהא חייב אלא על דבר שזדונו כרת אלא מדילפינן תחתון מעליון. ורבנן דרשי תורה אחת סבירא להו דמגדף היינו עובד עבודה זרה. ור״ע דאית ליה בסנהדרין (סנהדרין ס״ד:, צ׳: ועי׳ כריתות ז:) דמגדף היינו מברך, ואפילו הכי אשכחן ליה בפרק כלל גדול (שבת סח:) דאית ליה הא דמקרי ליה ר׳ יהושע בן לוי לבריה. לאו דוקא כלישניה דר׳ יהושע דריש, אלא הכי דריש הוקשה כל התורה כולה למברך. (עי׳ מסכת שבת ס״ט. ד״ה מה) ורבי דלית ליה היא היקשא כלל, משום דמפיק ליה להאי תורה אחת לכדתניא לקמן הואיל וחלק הכתוב כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יחיד, נשיא ומשיח למדים ממה שנאמר בשגגת עבודה זרה: ״ואם נפש אחת תחטא״ (שם כז)אחד יחיד, ואחד נשיא, ואחד משיח במשמע. והוי״ו שבמלת ״ואם״ שבתחילת הפסוק מוסיף על ענין ראשון, של שגגת העדה כולה, ללמדנו ששתי ההלכות הללו קשורות זו בזו,
The cases of a private individual, a Nasi, and an anointed High Priest are derived from a verse that deals with an unwitting sin of idolatry: “And if one person sin” (Numbers 15:27). All of these, a private individual, a Nasi, and an anointed High Priest, are included in this verse. In this case the principle: The letter vav adds to the previous matter, applies. When a phrase begins with the conjunction vav, meaning: And, it is a continuation of the previous matter rather than a new topic. Based on this principle, these two halakhot are connected with one another.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְיִלְמַד תַּחְתּוֹן מִן הָעֶלְיוֹן.

And therefore let the lower, i.e., the second, subject, a private individual, be derived from the upper issue, the community. Just as a community brings this offering only for a transgression whose intentional violation incurs karet, the same is true of a private individual. The verbal analogy stated in this baraita is Rabbi Yehuda HaNasi’s inference from the phrase “with her.”
רש״יתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מעליון – מצבור והתם ילפינן להו מפר העלם.
וילמד תחתון מעליון – וא״ת תיפוק לי דכתיב התם כרת בהדיא כדדרשי רבנן בסמוך וי״ל דלר׳ ההוא כרת במברך את השם דהכי כתיב את ה׳ הוא מגדף ונכרתה ובפ׳ מי שהיה טמא (פסחים דף צג:) אית לי׳ לרבי מגדף היינו מברך את השם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וילמד תחתון הנושא השני, המדבר ביחיד, מן העליון המדבר בציבור. וכיון שבציבור אינו מביא קרבן זה אלא על דבר שזדונו כרת — אף יחיד דינו כך, ואם כן, יש לרבי לימוד מן המלה ״עליה״.
And therefore let the lower, i.e., the second, subject, a private individual, be derived from the upper issue, the community. Just as a community brings this offering only for a transgression whose intentional violation incurs karet, the same is true of a private individual. The verbal analogy stated in this baraita is Rabbi Yehuda HaNasi’s inference from the phrase “with her.”
רש״יתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְרַבָּנַן הַאי סְבָרָא מְנָא לְהוּ נָפְקָא לְהוּ מִדְּמַקְרֵי לֵיהּ ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לִבְרֵיהּ {במדבר ט״ו:כ״ט} תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעוֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה {במדבר ט״ו:ל׳} וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה.

§ The Gemara asks: And with regard to the Rabbis, who interpret “with her” with regard to rival wives, from where do they derive this conclusion that one is liable to bring the offering for idolatrous worship only for a transgression whose intentional violation incurs karet? The Gemara answers: They derive it from that which Rabbi Yehoshua ben Levi read out to his son to teach him the verses that summarize the case of unwitting idol worship: “You shall have one law [Torah] for him that does unwittingly. But the soul that does with a high hand, whether he be home born or a stranger, he blasphemes the Lord; and that soul shall be cut off from among his people” (Numbers 15:29–30).
רש״יתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תורה אחת – לענין קרבן כתיב בפר עבודת כוכבים. תורה – כל התורה במשמע הוקשה כל התורה לענין קרבן לעבודת כוכבים.
ורבנן האי סברא מנא להו – וא״ת כולה מילתא תיפוק לי מעליה דג״ש ניתנה לידרש לכל מילי וי״ל דעליה דכתיב גבי אחות אשה וגבי חטאת לא מופנה וההוא דיבום מופנה ור״ת אומר דאפילו מופנה ההיא דאחות אשה כיון דההוא דחטאת לאו מופנה שבקינן ליה למופנה מצד אחד ודרשינן ממופנה משני צדדין כדאמרינן בהמפלת (נדה דף כב: ושם).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה ורבנן האי כו׳ וי״ל דעליה דכתיב גבי אחות אשה וגבי חטאת לא מופנה כו׳ עכ״ל ומיהו רבי דדריש ההיא ג״ש סבר כמ״ד בפרק המפלת דג״ש דאינו מופנה כלל למדין ממנה והתלמוד דקבעי ור׳ האי עליה מאי עביד ליה ולא קאמר דסבר כמ״ד דאין למדין מג״ש דאינו מופנה כלל משום דאין סברא שיחלוקו רבי ורבנן בג״ש זו אם היא מקובלת אם לאו א״נ דקושטא דמילתא קאמר דרבי דריש לה לענין חטאת:
ושואלים: ורבנן [וחכמים], שדורשים ״עליה״ לענין צרות, האי סברא מנא להו [סברה זו מניין להם]? ומשיבים: נפקא להו [יוצא, נלמד להם] הדבר ממקור אחר, מדמקרי ליה מה שהיה מקריא, מלמד לו] ר׳ יהושע בן לוי לבריה [לבנו] בפסוק המסכם דין עבודה זרה בשוגג: ״האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה״ (שם כט), וסמוך לו ״והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את ה׳ הוא מגדף ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה״ (שם ל),
§ The Gemara asks: And with regard to the Rabbis, who interpret “with her” with regard to rival wives, from where do they derive this conclusion that one is liable to bring the offering for idolatrous worship only for a transgression whose intentional violation incurs karet? The Gemara answers: They derive it from that which Rabbi Yehoshua ben Levi read out to his son to teach him the verses that summarize the case of unwitting idol worship: “You shall have one law [Torah] for him that does unwittingly. But the soul that does with a high hand, whether he be home born or a stranger, he blasphemes the Lord; and that soul shall be cut off from among his people” (Numbers 15:29–30).
רש״יתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הוּקְּשָׁה כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה1 מָה עֲבוֹדָה זָרָה2 דָּבָר שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת אַף כׇּל דָּבָר שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת.

In this manner, the entire Torah is juxtaposed with idolatrous worship. Just as in the case of idolatrous worship there is no obligation to bring an offering unless it is a matter that for its intentional violation one is liable to receive karet and for its unwitting violation one is liable to bring a sin-offering, as indicated by the verse: “That soul shall be cut off from among his people,” so too, the same applies to any matter that for its intentional violation one is liable to receive karet and for its unwitting violation one is liable to bring a sin-offering.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
רש״יתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה עבודת כוכבים על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת – כדכתיב התם והנפש אשר תעשה ביד רמה ונכרתה אלמא כולה פרשתא בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת מישתעי.
מה עבודת כוכבים דבר שחייבים על זדונה כרת – וא״ת ואימא מה עבודת כוכבים שחייבים על זדונה סקילה וי״ל דלא גמרינן אלא מה דכתיב בההוא קרא דלא כתיב התם אלא כרת דקסבר מגדף היינו עובד עבודת כוכבים וה״נ לרבנן דלא גמרי מה עבודת כוכבים שיש בה לאו וכרת ולא בעו לאו כיון דלא כתיב בההוא פרשה תדע דבפרק בתרא דמכות (דף יג: ושם) ממעט פסח ומילה משום דבעינן דומיא דעבודת כוכבים דאמר רחמנא לא תעביד והני קום עשה נינהו ולא ממעט להו משום דלית בהו לאו כמו בעבודת כוכבים ומיהו לרבי דנפקא ליה חטאת מעליה בעי לאו וכרת כמו באחות אשה ואתי שפיר דבשבועות (דף יג.) דריש רבי דבפורק עול ומפר ברית ומגלה פנים אית בהו כרת ולא חשיב להו בהדי ששה ושלשים כריתות משום דלא אשכחן בהו לאו.
ורבנן – לית להו כרת בפורק עול ומפר ברית ומגלה פנים אלא מוקמי ג׳ כריתות בעבוד׳ כוכבים בסוף פרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סד:) ע״כ גליון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה מה עבודת כוכבים דבר שזדונה כו׳ כצ״ל:
בד״ה גליון ורבנן לית להו כרת בפורק עול ומפר ברית ומגלה פנים כו׳ עכ״ל פי׳ דלית להו לרבנן דאתא האי קרא הכרת תכרת לפורק עול ומפר ברית כו׳ ומיהו ליכא מאן דפליג דאיכא במפר ברית בשר כרת ואגב שיטפם נקטו לישנא דקאמר רבי פורק עול ומפר ברית כו׳ דבמפר ברית אי נמי הוה אתי ליה האי קרא לכרת מ״מ לא הוה קשיא דליחשב בהדי ל״ו כריתות לרבנן דהא מפר ברית קום עשה הוא כדאיתא במסכת מכות וכמ״ש התוס׳ לעיל:
הוקשה [הושוותה] כל התורה כולה (״תורה אחת״) לעבודה זרה, מה עבודה זרה אין חייבים קרבן אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת (״ונכרתה הנפש ההיא״) — אף כל דבר אין חייבים קרבן אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.
In this manner, the entire Torah is juxtaposed with idolatrous worship. Just as in the case of idolatrous worship there is no obligation to bring an offering unless it is a matter that for its intentional violation one is liable to receive karet and for its unwitting violation one is liable to bring a sin-offering, as indicated by the verse: “That soul shall be cut off from among his people,” so too, the same applies to any matter that for its intentional violation one is liable to receive karet and for its unwitting violation one is liable to bring a sin-offering.
רש״יתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אַשְׁכְּחַן יָחִיד וְנָשִׂיא וּמָשִׁיחַ בֵּין בַּעֲבוֹדָה זָרָה1 וּבֵין בִּשְׁאָר מִצְוֹת צִבּוּר בַּעֲבוֹדָה זָרָה2 מִנַּיִן אָמַר קְרָא וְאִם נֶפֶשׁ וְיִלְמַד עֶלְיוֹן מִתַּחְתּוֹן.

The Gemara comments: We found a source for a private individual, a Nasi, and an anointed High Priest, whether with regard to idolatrous worship or with regard to the other mitzvot. From where is it derived that a community is liable only for an unwitting transgression of idolatrous worship of this kind? The verse states: “And if one person sin” (Numbers 15:27). Once again, the letter vav teaches that these two cases are connected, and let the upper, the first, issue of a community, be derived from the lower case, that of a private individual.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אשכחן יחיד ונשיא ומשיח – בהך היקישא לא משמע אלא הני דכתיב והנפש ואלו לבדן במשמע שהן יחידין דהני קראי כתיבי בפרשת ואם נפש אחת בעבודת כוכבים.
אמר קרא – גבי יחיד ונשיא ומשיח.
ואם נפש – וי״ו מוסיף על ענין ראשון.
וילמד עליון מתחתון – צבור מיחידים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: אשכחן [מצאנו איפוא] לפי זה מקור עבור יחיד ונשיא ומשיח, בין בעבודה זרה ובין בשאר מצות. צבור בעבודה זרה מניין שחייב רק על שגגה כזו? אמר קרא [הכתוב] ״ואם נפש אחת תחטא״ (שם כז) בוי״ו החיבור, ללמד ששני הדינים קשורים זה לזה, וילמד עליון, הקטע הראשון המדבר בציבור מתחתון מן השני, המדבר ביחיד.
The Gemara comments: We found a source for a private individual, a Nasi, and an anointed High Priest, whether with regard to idolatrous worship or with regard to the other mitzvot. From where is it derived that a community is liable only for an unwitting transgression of idolatrous worship of this kind? The verse states: “And if one person sin” (Numbers 15:27). Once again, the letter vav teaches that these two cases are connected, and let the upper, the first, issue of a community, be derived from the lower case, that of a private individual.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֶלָּא צִבּוּר בִּשְׁאָר מִצְוֹת מְנָלַן יָלֵיף מֵעֵינֵי מֵעֵינֵי וְרַבִּי הַאי תּוֹרָה אַחַת מַאי עָבֵיד לֵיהּ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין יְחִידִים לִמְרוּבִּים.

However, from where do we derive that a community brings an offering for other mitzvot only if the intentional violation of the prohibition incurs karet? The Gemara responds: He derives it from the aforementioned verbal analogy between “from the eyes” and “from the eyes.” The Gemara asks: And what does Rabbi Yehuda HaNasi do with this verse: “One law”? The Gemara answers: He requires it for that which is taught in a baraita: Since we find that the Torah differentiates between private individuals who sinned and the many who sinned in idol worship.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יליף מעיני מעיני – שאר מצות מעבודת כוכבים.
מרובים – עיר הנדחת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא, צבור בשאר מצות מנלן [מניין לנו] שאינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת? ומשיבים: יליף [לומד] בגזירה שווה ״מעיני״ ״מעיני״, שנאמר בעבודה זרה, ״מעיני העדה״, ובשאר מצוות ״מעיני הקהל״, ושואלים: ורבי, האי [הפסוק הזה] ״תורה אחת״ מאי עביד ליה [מה עושה הוא לו], מה הוא למד ממנו? ומשיבים: מיבעי ליה לכדתניא [נצרך לו הפסוק לכפי ששנינו בברייתא]: לפי שמצינו שחלק הכתוב בין יחידים שחטאו למרובים שחטאו בעבודה זרה. כיצד?
However, from where do we derive that a community brings an offering for other mitzvot only if the intentional violation of the prohibition incurs karet? The Gemara responds: He derives it from the aforementioned verbal analogy between “from the eyes” and “from the eyes.” The Gemara asks: And what does Rabbi Yehuda HaNasi do with this verse: “One law”? The Gemara answers: He requires it for that which is taught in a baraita: Since we find that the Torah differentiates between private individuals who sinned and the many who sinned in idol worship.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) ביְחִידִים בִּסְקִילָה לְפִיכָךְ מָמוֹנָן פָּלֵט מְרוּבִּין בְּסַיִיף לְפִיכָךְ מָמוֹנָן אָבֵד.

The baraita elaborates: Private individuals who worshipped idols are sentenced to stoning, and therefore their money is spared from destruction. Although the sinner is put to death, his possessions are not destroyed. By contrast, the many are condemned to the lighter death penalty of decapitation by sword, the punishment for those who worshipped idols in an idolatrous city, and therefore their money is forfeited, as by Torah law all possessions belonging to the residents of an idolatrous city must be burned.
עין משפט נר מצוהתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שכן יחידים שעבדו עבודה זרה נידונים בסקילה, לפיכך ממונן פלט (ניצול מהחרמה), שאמנם ממיתים את החוטא, אבל אין מחרימים את רכושו, ואילו מרובין נידונים במיתה קלה יותר, בסייף. שכך דינה של עיר הנדחת שכל אנשיה עבדו עבודה זרה, לפיכך ממונן אבד, שכך מצות התורה לשרוף את כל הרכוש של בני העיר.
The baraita elaborates: Private individuals who worshipped idols are sentenced to stoning, and therefore their money is spared from destruction. Although the sinner is put to death, his possessions are not destroyed. By contrast, the many are condemned to the lighter death penalty of decapitation by sword, the punishment for those who worshipped idols in an idolatrous city, and therefore their money is forfeited, as by Torah law all possessions belonging to the residents of an idolatrous city must be burned.
עין משפט נר מצוהתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) יָכוֹל נַחְלוֹק בְּקׇרְבְּנוֹתֵיהֶן תַּלְמוּד לוֹמַר תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם.

Due to this difference, one might have thought that we should likewise differentiate between their offerings, i.e., if an individual and a community unwittingly practiced idolatrous worship, different offerings are brought in the two cases. Therefore, the verse states: “One law for you.” The word: “you” is in the plural, which indicates that an individual and a community that worshipped idols are subject to the same halakha.
רש״יראב״ןתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יכול נחלק בקרבנותיהם – אם עבדו בני עיר אחת עבודת כוכבים בשוגג יהו חלוקים בקרבנם שלא יביא כל אחד קרבנו שעיר⁠{ה} כיחיד.
ת״ל כו׳ – אין חלוקים מתורת יחיד אלא רוב ישראל או כולן כדכתיב ואם מעיני העדה (במדבר טו) אבל בני עיר אחת יחידים הם.
1יכול נחלוק בקרבנותיהן. והלא בפרשת וכי תשגו (במדבר טו כב) חלוק קרבן מרובים מקרבן יחיד, דמרובין מביאין פר ושעיר ויחיד שעירה. ונראה לי לאו ביחיד גמור מיירי ולא בצבור ממש דודאי חלוק⁠[ין] בקרבנותיהן, אלא על יחיד שהן רבים קאמר. ומאי נינהו עיר שהודחה מיעוטה שהן בסקילה כיחיד, כדתנן (סנהדרין קיא ע״ב) הא אינן נהרגין עד שיודחו רובן, אבל הודחו מיעוטן הרי הן כיחיד וצריכין שני עדים והתראה לכל אחד. וזה חומר ביחיד מבמרובין, שהיחיד בסקילה וממונו פלט והמרובה בסייף וממונו אבד, ולענין קרבן לא חלק אלא בין נפש אחת לצבור, אבל במיעוט העיר מצינו דחלוקין במיתתם, והואיל וחלק במיתתם לדונן כיחיד לסקילה נחלוק נמי בקרבנ׳ ולא יביאו קרבן רבים אלא קרבן יחיד, ת״ל תורה אחת יהיה לכם, דלא חלק לענין ע״ז בין יחיד למרובים, לא חלק הכתוב בקרבן אלא נפש אחת בלבד, אבל יחיד שהמיעוטא העיר קרבנו שוה למרובים, וראייה לדבר מדקאמר לייתי שעירה יחיד נמי היינו קרבנו, אלמא לאו על יחיד דכתיב בקרא קאמר אלא על יחיד שהן מיעוט העיר. לאחר זמן מצאתי במגילת סתרים דרבינו [נסים]⁠ב שפירשה כמו כן.
א. צ״ל שהן מיעוט. כדלהלן.
ב. והובא פירוש רבינו ניסים בס׳ יחוסי תנאים ואמוראים ע׳ חלקיה עמ׳ שיז. והוא מה שהביא הרי״ף בשם איכא מרבוותא. והרי״ף דחה פירושו. (אב״ש).
1. הביאורים על דף ט׳. מופיעים בכ״י בתחילת המסכת (סימן תקד) לאחר הביאורים לדף ב׳., ה׳:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יכול נחלוק בקרבנותיהם – פי׳ להביא קרבן חלוק לעצמם על עבודת כוכבים והני מרובי׳ לאו היינו צבור דהנהו חלוקי׳ נינהו אלא צבו׳ דהתם היינו רוב שבט א׳ ושטעו בהוראת ב״ד ומרובי׳ דהכא היינו עיר אחת ושטעו בשגגת מעשה לעצמן וזה פשוט מאוד.
יכול נחלוק גם בקרבנותיהן, אם שגגו בעבודה זרה, שלא יביאו כולם אותו קרבן — תלמוד לומר: ״תורה אחת יהיה לכם״ (שם כט), ליחיד שעבד ולרבים שעבדו.
Due to this difference, one might have thought that we should likewise differentiate between their offerings, i.e., if an individual and a community unwittingly practiced idolatrous worship, different offerings are brought in the two cases. Therefore, the verse states: “One law for you.” The word: “you” is in the plural, which indicates that an individual and a community that worshipped idols are subject to the same halakha.
רש״יראב״ןתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מַתְקֵיף לַהּ רַב חִלְקִיָּה מֵהַגְרוֹנְיָא טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם הָא לָאו הָכִי ה״אהֲוָה אָמֵינָא נַחְלֹק מַאי לַיְיתוֹ לַיְיתוֹ פַּר צִבּוּר בִּשְׁאָר מִצְוֹת הוּא דְּמַיְיתוּ.

Rav Ḥilkiya from the city of Hagronya strongly objects to this: The reason for this ruling is that the Merciful One specifically writes: “One law for you,” from which it may be inferred that if that were not so, I would say that we should differentiate between the offerings of an individual and a community. If so, it is appropriate to ask: What offering would they bring if we were to differentiate? You cannot say they would bring a bull, as it is a community that sinned unwittingly in transgressing other mitzvot who bring a bull, and as this case is written separately, clearly its halakha is different.
תוספותתוספות ישניםפסקי רי״דרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי לייתו לייתו פר כו׳ – קסבר דכיון שחלקם מכל חייבי מיתות ב״ד דממונן פלט חלקינן להו מכל מתכפרים וקשיא דליתו כבש או איל ואפי׳ איכא שום מתכפר דמייתי מ״מ הוה ליה לאקשויי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דאקשינן, מאי ליתוא פר צבור בשאר מצות הוא דמייתו – קשה לי, והלא כל זמן שאתה אומר להן להביא קרבן אחר שלא כקרבן יחיד אלאב כצבור בעבודות כוכבים ומזלות, חלקת בקרבנותיהם. ולא קשיא דכיון דממיתתן אתה למד, מה התם חלק הכתוב דין מרובים בעכו״ם מכל שאר חייבי מיתות דממונם אבדג, גם לענין קרבן נחלוק בהםד.
א. בכת״י ב: מאי ליתו ליתו פר, וכ״ה לפנינו בגמרא. ועיין ברי״ף דף א ב בדפי הרי״ף.
ב. בכת״י א ב: שלא כקרבן יחיד וצבור בע״ז, וכצ״ל. וברשב״א שהעתיק דברי רבינו: כל זמן שאתה מחלקו משאר מחוייבי קרבן בע״ז.
ג. בכת״י ב: דין מרובין בע״ז מכל שאר חייבי מיתות שבעולם אף כשנחלוק בקרבנותיהן מכל שאר חייבי קרבן.
ד. עיין בתוס׳ ד״ה מאי, ובתוס׳ הרא״ש ובריטב״א.
הא דאקשינן מאי ליתו ליתו פר וכו׳. איכא למידק והלא כל זמן שאתה מחלקו משאר מחוייבי קרבן כע״ז, כן חלקת בקרבנותיהן. ויש לומר דבמיתתן וענשן אתה מחלקן משאר חייבי מיתות דעלמא, שאלו בסייף וממונן אבד, מה שאין כן בשום מקום חוץ מאלו אף כשתחלוק בקרבנותיהן אתה מחלקן מכל שאר חייבי קרבן הרמב״ן נר״ו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ליתו פר צבור כשאר מצות הוא דמייתו – ק״ל דהא אנן לא אמרי׳ אלא שהי׳ חלוקים בשגגת עבודת כוכבי׳ מיחידים וי״ל דמ״מ זיל בתר טעמא דכיון דאתה בא לחלקו בקרבנם כמו בענשם כשהם מזידים כשם שבענשם שהם בסייף וממונם אבד חלוקים מכל שאר מיני מיתות כך הדין חולק שיהיו חלוקים בקרבנם מכל חייבי חטאות כך תירץ הר״ם ז״ל וליכא למימר דלייתו שאר מינים שאין לנו בזה אלא מיני בהמות. שבירר הכתוב לכפרה על עון כזה ואפי׳ עגל וכשב כשאר חיות חשוב לענין זה.
לייתו איפכא – פי׳ דכי הא לא חשיב עיכובא לכפרה כיון שהמינים עצמן ובפלוגתא לא מיירי וק״ל והא קתני ואי אתה יכול לומ׳ בחמותו ואם חמותו שמיאנו ופליג עליה ר׳ ישמעאל שאפי׳ בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת לה כדאית׳ בכמה דוכתי וי״ל דהכא הכי קאמ׳ דבעיק׳ מצינו וכללו שנותן בדברים אלו לא מיירו בפלוגתא והיינו דפרכי׳ לה מכלל דתני אסור מצוה חולצת ולא מתייבמת והא דקתני מדקתני ב״ש מתירין את הצרות לאחין הכי פרכי׳ דאיסור צרות פלוגתא דב״ש וב״ה היא וקתני ליה בכלל׳ דריש פרקין שהן אסורות והרי איסור מצוה ואיסור קדשה דפליגי ר׳ עקיבא ורבא וקתני פירש קושיא מאיסור קדשה דהיינו חייבי לאוי׳ דקתני חולצ׳ משום דחייבי לאוין מדאורית׳ בני יבום ניהו אלא דרבנן גזרו ביאה ראשונה אטו ביאה שניה וקשי׳ לן דר׳ עקיבא דאמר אין קדושין תופסים בחייבי לאוין דינם כעריות שהם חייבי כריתות שפטורות מן החליצה ומן הייבום אפי׳ מן התורה והק׳ בתוס׳ הא מנא לן דאפי׳ חייבי כריתות טעמא דאין עולות לייבום היינו משום דלא אתי עשה ודחי לא תעשה שיש בו כרת ובחייבי לאוין גרידי ליתא להאי טעמא וא״כ מ״ל דפליג גם ר״ע וי״ל דכיון דעיקר עריות צרותיהם מאשה אל אחותה נפקא והתם כתוב לא תקח ה״ה לכל שישנן בבל יקח שאין בהם ליקוחין שדינם כחייבי כריתו׳ דגלי רחמנא בחייבי כריתות דלא תפסי בהו קדושי׳ וה״ה לכל דכותיהו.
מתקיף לה [מקשה על כך] רב חלקיה מהמקום הגרוניא: טעמא דכתב רחמנא [הטעם, דווקא, שכתבה התורה] ״תורה אחת יהיה לכם״, הא לאו הכי, הוה אמינא [הרי לולא כן, הייתי אומר] שנחלק בקרבנותיהם, והרי יש לשאול: מאי לייתו [מה יביאו], איזה קרבן היו צריכים להביא, אם היינו מחלקים? אם תאמר לייתו [יביאו] פר בלבד, הלא צבור ששגגו בשאר מצות הוא דמייתו [שמביאים] פר, וכיון שנכתב הדבר לעצמו — משמע שאין דינם דומה.
Rav Ḥilkiya from the city of Hagronya strongly objects to this: The reason for this ruling is that the Merciful One specifically writes: “One law for you,” from which it may be inferred that if that were not so, I would say that we should differentiate between the offerings of an individual and a community. If so, it is appropriate to ask: What offering would they bring if we were to differentiate? You cannot say they would bring a bull, as it is a community that sinned unwittingly in transgressing other mitzvot who bring a bull, and as this case is written separately, clearly its halakha is different.
תוספותתוספות ישניםפסקי רי״דרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) כִּשְׂבָּה יָחִיד בִּשְׁאָר מִצְוֹת הוּא דְּמַיְיתֵי שְׂעִיר נָשִׂיא בִּשְׁאָר מִצְוֹת הוּא דְּמַיְיתֵי פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת צִבּוּר בָּעֲבוֹדָה זָרָה1 הוּא דְּמַיְיתוּ וְאֶלָּא מַאי שְׂעִירָה יָחִיד נָמֵי הַיְינוּ קׇרְבָּנוֹ.

Likewise, you cannot say that they should bring a ewe, as it is an individual who sinned in transgressing the other mitzvot who brings a ewe. Nor can you say that they bring a goat, as it is a Nasi who sinned in transgressing the other mitzvot who brings a goat. And you cannot say that they would bring a bull as a burnt-offering and a goat as a sin-offering, as it is the community, i.e., the majority of Jews, who sinned in performing idolatrous worship who bring these. Rather, what might they bring? If one were to suggest a she-goat, that would not be appropriate, because this is the offering of a private individual as well, since an individual brings a ewe or a she-goat as a sin-offering. Apparently there is no need for a special inference in this case, as there are no other possibilities.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בָּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
תוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואם תאמר שיביאו כשבה — הלא יחיד בשאר מצות הוא דמייתי [שמביא], ואם יביאו שעיר לכפרה הלא נשיא בשאר מצות הוא דמייתי [שמביא]. ואם תאמר שיביאו פר לעולה ושעיר לחטאת — הרי צבור, כלומר, רוב ישראל, בעבודה זרה הוא דמייתו [שמביאים], ואלא מאי [מה] יביאו, שעירה — יחיד נמי היינו [גם כן זהו] קרבנו, שהרי היחיד יכול להביא לקרבן חטאת כשבה או שעירה, ולכאורה אין צורך בלימוד מיוחד בענין זה, שהרי אין אפשרות נוספת!
Likewise, you cannot say that they should bring a ewe, as it is an individual who sinned in transgressing the other mitzvot who brings a ewe. Nor can you say that they bring a goat, as it is a Nasi who sinned in transgressing the other mitzvot who brings a goat. And you cannot say that they would bring a bull as a burnt-offering and a goat as a sin-offering, as it is the community, i.e., the majority of Jews, who sinned in performing idolatrous worship who bring these. Rather, what might they bring? If one were to suggest a she-goat, that would not be appropriate, because this is the offering of a private individual as well, since an individual brings a ewe or a she-goat as a sin-offering. Apparently there is no need for a special inference in this case, as there are no other possibilities.
תוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אִיצְטְרִיךְ ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְצִבּוּר בְּהוֹרָאָה מַיְיתוּ פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת אִינְהוּ נָמֵי נַיְתוֹ אִיפְּכָא.

The Gemara answers: It is necessary for a verse to teach that there is no difference between the offerings of an individual and a community, as it might enter your mind to say: Since a community that sinned by the erroneous instruction of the court that it is permitted to practice idolatry brings a bull as a burnt-offering and a goat as a sin-offering, then, when a community sins of its own accord they too should bring these animals, but the opposite, i.e., a bull as a sin-offering and a goat as a burnt-offering.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בהוראה – היינו העלם דבר שהורו ב״ד שהעבודת כוכבים מותרת ועשו צבור על פיהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: איצטריך, סלקא דעתך אמינא [נצרך הדבר, כי יעלה על דעתך לומר] הואיל וצבור בהוראה כאשר הורה בית דין בטעות לציבור שמותר לו לעבוד עבודה זרה שאז מייתו [מביאים] בית הדין פר לעולה ושעיר לחטאת, אינהו נמי ניתו איפכא [הם גם כן שיביאו, אבל להיפך] פר לחטאת ושעיר לעולה.
The Gemara answers: It is necessary for a verse to teach that there is no difference between the offerings of an individual and a community, as it might enter your mind to say: Since a community that sinned by the erroneous instruction of the court that it is permitted to practice idolatry brings a bull as a burnt-offering and a goat as a sin-offering, then, when a community sins of its own accord they too should bring these animals, but the opposite, i.e., a bull as a sin-offering and a goat as a burnt-offering.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) א״נאִי נָמֵי צָרִיךְ וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

Alternatively, it could be argued: Theoretically a community must bring a different form of atonement from that of an individual, yet they have no remedy, as the Torah did not specify which offering is brought for a sin of the many. Therefore, the verse teaches us by means of the phrase “one law for you” that there is indeed an offering for the many who practiced idol worship.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״נ – אפי׳ לא משכחת לה קרבן לחלק נימא צריכים הני מרובים חילוק בין יחיד וליכא הלכך אין להם כפרה קמ״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי נמי [או גם כן] נאמר, שמא היה צריך להביא כפרה שונה מיחיד ורק אין לו תקנה, שלא נאמרה בתורה תקנה לכפר על חטא זה של רבים, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] ״תורה אחת יהיה לכם״ שגם לרבים שעבדו עבודה זרה יש כפרה בקרבן.
Alternatively, it could be argued: Theoretically a community must bring a different form of atonement from that of an individual, yet they have no remedy, as the Torah did not specify which offering is brought for a sin of the many. Therefore, the verse teaches us by means of the phrase “one law for you” that there is indeed an offering for the many who practiced idol worship.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) א״לאֲמַר לֵיהּ לֵוִי לְרַבִּי מַאי אִירְיָא דְּתָנֵי ט״וחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לִיתְנֵי ט״זשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה א״לאֲמַר לֵיהּ כִּמְדוּמֶּה לִי שֶׁאֵין לוֹ מוֹחַ בְּקׇדְקֳדוֹ.

§ After discussing different interpretations of the relevant verses, the Gemara addresses the details of the halakhot of the mishna. It first considers the numbers that comprise the structure of the mishna as a whole. The Sage Levi said to Rabbi Yehuda HaNasi: Why does the tanna specifically teach the cases of fifteen women? Let him teach the cases of sixteen women, including the case of a rival wife of a forbidden relation. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Judging by his question, it seems to me that this Sage has no brain in his head.
הערוך על סדר הש״סתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אן
אןאאין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר (כתובות מג) (קידושין ד:) בכסף מנא לן שהיא לאב שנאמר ויצאה חנם אין כסף מכדי כתיב ויצאה חנם אנן ידעינן דבלא כסף משמע אין כסף דכתב רחמנא למה לי אלא ללמד אין כסף לאדון זה כשיוצאה מרשותו אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אב ואסיקנא האי קרא יציאה דכוותה קא ממעט לה לזו הבת שלא תזכה בקידושיה פירוש כשם שיצאה מרשות אדון בימי הנעורים יוצאה וחוזרת לאביה כי עודה קטנה ואינה יוצאה וכשיוצאה בימי הנעורים ואין לאדוניה כסף כך כשיוצאה מרשות אביה בימי הנעורים כסף קדושיה לאביה ואקשינן והא לא דמיא יציאתה מרשות אדון היא יוצאה לגמרי לא נשארה לו ברשותו כלום ויציאתה מרשוב האב בקדושין עדיין נשאר לאב בה רשות מסירה לחופה ופרקינן מיהא מהא מלתא כבר נפקא לה לגמרי דאמר מר אין אדם מוכר בתו לשפחות אחר אישות. וי״א מהכרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותו דתנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה והאי אין כסף מיבעי ליה לכדתניא ויצאה חנם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות ודייק רבינא מדכתב קרא אין ביוד ולא כתב אן חסר בלא יוד דרשינן ליה לאו והין לאו אין כסף לאדון זה וההין יש כסף לאדון אחר ומנו אב וכי האי תנא דתניא וזרע אין לה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת״ל אין לה עיין עליה הנה דרש כיוצא בזה לאו והין אין לה זרע כשר יש לה זרע פסול אין לו עיין עליה אבל אם יש לה אפילו זרע פסול זה פירוש רבינו חננאל וק״ל. אין לו מוח בקדקדו (יבמות ט.) (מנחות פ) בשתיהן רבי אומר לו ללוי אין מוסיפין על המדות יותר משתות (בבא בתרא כ) וכן כל המימר׳ (מנחות טו) ה׳ סאין ירושלמיו׳ שהן ששה מדבריות ומסקנא מנה מאתן וארבעים הוו כיצד עשרים שקלים כ״ה שקלים חמשה עשר שקלים הא ששים שקלים וכל שקל ארבעה דינרים הא מאתן וארבעין ומנה אינו אלא מאה דינר אלא שמע מינה מנה של קודש כפול היה והוא ר׳ דינר והסיפו עליו שתות מלבד הקרן ועולין מאתן וארבעין. אין מלכות נוגעת בחברת׳ כמלא נימא (ברכות נ) פירוש שהיו מדברות אליו כל כך כדי שלא יהא אצל שמואל עדיין ויקבל המלכו׳ לפי שעדיין לא נפסקה מלכות שמואל ולא חלה מלכות שאול תניא אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע אתה לא שמעת אלא אחת אני שמעתי ארבע אין אומרין למי שלא ראה את החדש יבא ויעיד (נדה ז) (סוטה י) בגמרא דאבשלום אין לו בן בעבור הזכיר שמו ולא הוי ליה בנין והכתיב ויולדו לאבשלום ב׳ בנים ובת אחת אמר רב חסדא בר אבדימי שלא היה בן ראוי למלכות:
א. [נישט.]
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א עד כאן עסקנו במדרשי המקראות, ומעכשיו באים לדקדק בגופי ההלכות שבמשנה. וקודם כל בתפיסת המכלול, במספרים שדיברנו בהם. אמר ליה [לו] החכם לוי לרבי: מאי איריא דתני [מה שייך, מדוע, שנה] חמש עשרה נשים? ליתני [שישנה] שש עשרה, שהרי אפשר למצוא גם מקרה נוסף של צרת ערוה! אמר ליה [לו] רבי: כמדומה לי שאין לו מוח בקדקדו לשואל זה.
§ After discussing different interpretations of the relevant verses, the Gemara addresses the details of the halakhot of the mishna. It first considers the numbers that comprise the structure of the mishna as a whole. The Sage Levi said to Rabbi Yehuda HaNasi: Why does the tanna specifically teach the cases of fifteen women? Let him teach the cases of sixteen women, including the case of a rival wife of a forbidden relation. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Judging by his question, it seems to me that this Sage has no brain in his head.
הערוך על סדר הש״סתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) מַאי דַּעְתָּךְ אִמּוֹ אֲנוּסַת אָבִיו.

Rabbi Yehuda HaNasi proceeded to explain the question and the answer himself: What is your thinking? Is it that the tanna should have included the case of his mother who had been raped by his father? In the opinion of the Rabbis, a woman raped by one’s father is permitted in marriage to another of his sons. Consequently, it is possible that she might give birth to a son and later marry one of the other sons of the rapist. If her husband subsequently died childless, this woman would come before the brother of the deceased for levirate marriage, who is in this case her son. If so, there are in fact sixteen women with whom relations are forbidden.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמו אנוסת אביו – שנשאה אחיו מאביו אחרי כן ומת בלא בנים ונפלה לפני בנה לייבום.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והוא עצמו פירש את השאלה ותשובתה: מאי [מה] דעתך, שאפשר להוסיף עוד אמו אנוסת אביו, שאם אמו היתה רק אנוסת אביו ולא היתה נשואה לאב, ולפי דעת חכמים שאנוסת האב מותרת לבניו מאשה אחרת, יכול להיות שהאב יאנוס אשה ויוליד ממנה בן, ואותה אשה עצמה תינשא אחר כך לאחד הבנים של האונס, ואם זה שנשאה ימות בלא בנים — נמצא שהאם נופלת לייבום לפני אחי המת, שהוא בנה. ואם כן יש כאן בסך הכל שש עשרה עריות!
Rabbi Yehuda HaNasi proceeded to explain the question and the answer himself: What is your thinking? Is it that the tanna should have included the case of his mother who had been raped by his father? In the opinion of the Rabbis, a woman raped by one’s father is permitted in marriage to another of his sons. Consequently, it is possible that she might give birth to a son and later marry one of the other sons of the rapist. If her husband subsequently died childless, this woman would come before the brother of the deceased for levirate marriage, who is in this case her son. If so, there are in fact sixteen women with whom relations are forbidden.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אִמּוֹ אֲנוּסַת אָבִיו פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנַן הִיא וּבִפְלוּגְתָּא לָא קָא מַיְירֵי.

However, continued Rabbi Yehuda HaNasi, this is incorrect, as the case of his mother raped by his father is a matter of dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis. According to Rabbi Yehuda, a woman raped by one’s father could never come before him for levirate marriage, as it is prohibited for her to marry his brothers. And the tanna of this mishna does not deal with disputed cases. The mishna enumerates only those cases that are accepted by all opinions, not those that are a matter of dispute.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בפלוגתא דר׳ יהודה ורבנן – כדאמרי׳ לעיל (דף ד.) ורבי יהודה אוסר באנוסת אביו ולר׳ יהודה לא משכחת לה אם נופלת לפני בנה ליבום אלא לרבנן ובאנוסה ולהכי לא תנא לה דבפלוגתא לא קא מיירי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אולם, אי אפשר לומר כך, כי דין אמו אנוסת אביו הלא פלוגתא [מחלוקת] בין ר׳ יהודה ורבנן [וחכמים] היא, שלדעת ר׳ יהודה לא יתכן שאנוסת אביו תיפול לפניו לייבום, כיון שאסורה לאחיו משום אנוסת אביו, ובפלוגתא לא קא מיירי [ובדבר שיש בו מחלוקת לא עסק] במשנה זו, שנמנו במשנה רק דברים המקובלים על הכל, ולא דברים שיש בהם מחלוקת.
However, continued Rabbi Yehuda HaNasi, this is incorrect, as the case of his mother raped by his father is a matter of dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis. According to Rabbi Yehuda, a woman raped by one’s father could never come before him for levirate marriage, as it is prohibited for her to marry his brothers. And the tanna of this mishna does not deal with disputed cases. The mishna enumerates only those cases that are accepted by all opinions, not those that are a matter of dispute.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וְלָא וַהֲרֵי אִיסּוּר מִצְוָה וְאִיסּוּר קְדוּשָּׁה.

The Gemara asks: And does the tanna really not mention disputed cases? But there are the cases of a prohibition resulting from a mitzva of the Sages, and a prohibition stemming from sanctity. In other words, the tanna does refer to the cases of a woman who one is prohibited to marry by decree of the Sages, e.g., a distant secondary forbidden relation, and one who is prohibited due to a regular prohibition that preserves the sanctity of the Jewish people or the priesthood.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והרי איסור מצוה ואיסור קדושה – לקמן בפרק כיצד כו׳ (דף כ.) כל שאיסורו איסור ערוה לא חולצת ולא מתייבמת איסור מצוה כגון שניות מד״ס כדמפרש לקמן בפ״ב (כא.) או איסור קדושה כגון שנפלה לפניו ממזרת או נתינה שהיא בלאו חולצת ולא מתייבמת חולצת דלא אלים איסור לאו בלא כרת לאפקועי ייבום לגמרי ולא מתייבמת דהא אסורה לי׳. ופליג ר״ע דאמר בפ׳ החולץ (לקמן דף מט.) חייבי לאוין כחייבי כריתות דקתני איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דיש ממזר מחייבי לאוין ולר״ע אלים לאו למיפטרה בולא כלום כערוה גמור׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והרי איסור מצוה ואיסור קדושה דפליגי רבי עקיבא ורבנן דלרבי עקיבא לא מיבמין – קשהא, נימא דאתי עשה ודחי לא תעשה, דהא אפילו חייבי כריתות דלא תפסי בהו קידושין הוה אמינאב דליבמן, אי לאו משום דלא אתי עשה ודחי לא תעשה דכרת. ויש לומר, דלרבי עקיבא גלי רחמנא בעריות והוא הדין לחייבי לאוין, דכל דלא מתפסי בהו קידושין מפקעי זיקה. ואכתי קשה, האי סברא היכא שמעינן ליה לר׳ עקיבא דמקשי מינה להדיאג.
א. בכת״י ב: הקשו בתוספות (ד״ה והרי) מנא לן דלר׳ עקיבא לא מיבמן נימא דאתי עשה וכו׳.
ב. בכת״י ב: הוה אמרן דליבמו. וברשב״א: הוה אמרינן דליבמה.
ג. עי׳ בספרי דברים פיסקא רפט ורצ: ולא אבה יבמי ולא שלא רצה בה המקום. לא חפצתי לקחתה ולא שלא חפץ בה המקום. ועיין בירושלמי פ״א ה״א הובאו דבריו בשו״ת הרשב״א ח״ו יט, ועיין בתוס׳ הרא״ש כאן, ובעל״נ. ועי׳ בריטב״א. ועיין באבני מילואים סי׳ יח מה שתירץ בקושיא זו. ועיין בחידושי ר״ש שקופ.
(22-23) והרי איסור מצוה ואיסור קדושה דפלוגתא ר״ע ורבנן. כלומר, דלר׳ עקיבא כיון דאית ליה דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין והוה להו כחייבי כריתות דלאו בני חליצה ויבום נינהו. והקשו בתוס׳ (ד״ה והרי) מנא לן דלר״ע לא מייבמן נימא דאתי עשה ודחי לא תעשה דהא אפילו חייבי כריתות דלא תפסי בהו קדושי הוה אמרינן דליבמה אי לאו דאמרינן דלא אתי עשה ודחי לא תעשה שיש בו כרת. ויש לומר דלר׳ עקיבא גלי רחמנא בחייבי כריתות דלא תפסו בהוא קדושין, הוא הדין חייבי לאוין. ואינהו דהוי בקיאי בדר״ע, אינהו ידעין דר״ע הכין הוה סבירא ליה ולפיכך מקשו הכי להדיא (ועיין רמב״ן). והארכתי בה יותר בלקוטין שלי בס״ד (בשו״ת ח״ו סי׳ י״ט).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: והאם לא נמנו במשנה דברים שיש בהם מחלוקת? והרי איסור מצוה ואיסור קדושה, אם נופלת לייבום אשה שאסורה עליו משום גזירת חכמים שאסרו לשאתה (כגון קרובה רחוקה יותר שהיא ״שניה״ לעריות), או שהיא אסורה בלאו בלבד משום קדושת ישראל או קדושת הכהונה, כגון ממזרת או נתינה,
The Gemara asks: And does the tanna really not mention disputed cases? But there are the cases of a prohibition resulting from a mitzva of the Sages, and a prohibition stemming from sanctity. In other words, the tanna does refer to the cases of a woman who one is prohibited to marry by decree of the Sages, e.g., a distant secondary forbidden relation, and one who is prohibited due to a regular prohibition that preserves the sanctity of the Jewish people or the priesthood.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) דִּפְלִיגִי רַבִּי עֲקִיבָא וְרַבָּנַן וְקָתָנֵי.

These are cases concerning which Rabbi Akiva and the Rabbis disagree whether these women are entirely exempt from both levirate marriage and ḥalitza like a forbidden relation, or whether the mitzva of levirate marriage does in fact apply but since the yavam may not marry her in practice, she must be released by ḥalitza. And yet these disputed cases are taught in the mishna.
תוספות ישניםפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 22]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דפליגי [שנחלקו] בכך ר׳ עקיבא ורבנן [וחכמים] אם אשה כזו פטורה לגמרי מן הייבום ומן החליצה, כערוה, או שחלה עליה מצות ייבום, וכיון שאינו רשאי לשאת אותה — צריך לחלוץ לה, ובכל זאת קתני [שנה] הלכה זו השנויה במחלוקת (להלן כא, א)!
These are cases concerning which Rabbi Akiva and the Rabbis disagree whether these women are entirely exempt from both levirate marriage and ḥalitza like a forbidden relation, or whether the mitzva of levirate marriage does in fact apply but since the yavam may not marry her in practice, she must be released by ḥalitza. And yet these disputed cases are taught in the mishna.
תוספות ישניםפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) בְּפִרְקִין קָא אָמְרִינַן וְהָא בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין אֶת הַצָּרוֹת לָאַחִין וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִין.

The Gemara responds: When we say that only accepted halakhot are included in the mishna, we are referring only to our present chapter, whereas the dispute between Rabbi Akiva and the Rabbis is stated in the second chapter. The Gemara raises a difficulty: But in this chapter it is stated that Beit Shammai permit rival wives to the brothers, as they hold that there is no prohibition against rival wives of those with whom relations are forbidden, and Beit Hillel prohibit this. Evidently, the first chapter does deal with disputed cases.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
את הצרות – צרת ערוה מתייבמת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: בפרקין קא אמרינן [בפרקנו אמרנו], כלומר, אמרנו שבפרק זה נשנו רק הלכות מוסכמות ומחלוקת ר׳ עקיבא וחכמים נאמרה בפרק שני. ומקשים: והא [והרי] בפרקנו זה שנינו שבית שמאי מתירין את הצרות לאחין, שלדעתם אין איסור בצרת ערוה ובית הלל אוסרין, והרי שגם בפרקנו שנויה הלכה שהיא בעיקרה במחלוקת!
The Gemara responds: When we say that only accepted halakhot are included in the mishna, we are referring only to our present chapter, whereas the dispute between Rabbi Akiva and the Rabbis is stated in the second chapter. The Gemara raises a difficulty: But in this chapter it is stated that Beit Shammai permit rival wives to the brothers, as they hold that there is no prohibition against rival wives of those with whom relations are forbidden, and Beit Hillel prohibit this. Evidently, the first chapter does deal with disputed cases.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) בֵּית שַׁמַּאי בִּמְקוֹם בֵּית הִלֵּל אֵינָהּ מִשְׁנָה וַהֲרֵי אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ

The Gemara answers: When Beit Shammai express an opinion where Beit Hillel disagree, their opinion is considered as if it were not in the mishna, i.e., it is completely disregarded, as it is commonly accepted that the opinion of Beit Shammai is rejected and not ruled as halakha. Therefore, this cannot be considered a true dispute. The Gemara raises a further difficulty: But there is the case of a wife of a brother with whom he did not coexist, i.e., the yavam was not alive at the time of his brother’s death.
תוספותתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והרי איסור מצוה ואיסור קדושה דפליגי ר״ע ורבנן – בכל דוכתי פשיטא ליה להש״ס דחייבי לאוין לר״ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין לאו בני חליצה וייבום נינהו כמו חייבי כריתות הכא ובהערל (לקמן דף עט:) גבי פצוע דכא וכרות שפכה ובפרק ד׳ מיתות (סנהדרין דף נג:) ותימה לר״י דאמאי לא אמרינן נמי לר״ע דליתי עשה ולידחי לא תעשה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: דעת בית שמאי, במקום שחולקים עליהם בית הלל — אינה משנה. כלומר, דעתם דחויה מן ההלכה ואין זה נחשב למחלוקת. ומקשים עוד: והרי אשת אחיו שלא היה (חי) בעולמו (בזמן חייו) של היבם, שכשמת אחיו עדיין לא נולד,
The Gemara answers: When Beit Shammai express an opinion where Beit Hillel disagree, their opinion is considered as if it were not in the mishna, i.e., it is completely disregarded, as it is commonly accepted that the opinion of Beit Shammai is rejected and not ruled as halakha. Therefore, this cannot be considered a true dispute. The Gemara raises a further difficulty: But there is the case of a wife of a brother with whom he did not coexist, i.e., the yavam was not alive at the time of his brother’s death.
תוספותתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות ט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות ט., הערוך על סדר הש"ס יבמות ט., רש"י יבמות ט., ראב"ן יבמות ט. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יבמות ט., תוספות ישנים יבמות ט., פסקי רי"ד יבמות ט., רמב"ן יבמות ט. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות ט. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות ט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות ט. – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות ט., מהרש"ל חכמת שלמה יבמות ט., מהרש"א חידושי הלכות יבמות ט., רשימות שיעורים לגרי"ד יבמות ט. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ יבמות ט.

Yevamot 9a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 9a, Collected from HeArukh Yevamot 9a, Rashi Yevamot 9a, Raavan Yevamot 9a, Tosafot Yevamot 9a, Tosefot Yeshanim Yevamot 9a, Piskei Rid Yevamot 9a, Ramban Yevamot 9a, Rashba Yevamot 9a, Meiri Yevamot 9a, R. Avraham of Montpellier Yevamot 9a, Ritva Yevamot 9a, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 9a, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 9a, Reshimot Shiurim Yevamot 9a, Steinsaltz Commentary Yevamot 9a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144