×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב שְׁמַע מִינַּהּ מְהֵרָה דְּמָרֵי עָלְמָא תַּמְנֵי מְאָה וְחַמְשִׁין וְתַרְתֵּי הוּא.:
Rav Aḥa bar Ya’akov said: Learn from this numerical value that soon [mehera] for the Master of the World is eight hundred and fifty-two years, as it is stated in the verse in Deuteronomy: “You will soon [maher] utterly perish.” Since the Jewish people dwelled in Eretz Yisrael for almost this amount of time, it is apparently considered soon.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{משנה גיטין ט:ח} מתני׳ גט שכתבו עברית ועדיו יונים יונית ועדיו עברים1 עד אחד עברי ועד אחד יוני2 עד אחד יוני ואחד עברי3 כשר. כתב סופר ועד כשר4 איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד כשר. כך היו בקיי5 הדעת שבירושלם כותבין6 כתב חניכתו וחניכתה כשר. גט מעושה בישראל כשר ובגוים פסול7 ובגוים חובטין אותו ואומרין לו עשה מה שישראל אומ׳8 לך:
{בבלי גיטין פח ע״ב} גט מעושה בישראל כשר וכול׳9: אמר רב נחמן אמר שמואל גט מעושה בישראל כדין כשר שלא כדין פסול ופוסל ובגוים כדין פסול ופוסל שלא כדין אפילו ריח הגט אין בו. אביי [אשכחיה]⁠10 לרב יוסף דהוה קא מעסי11 אגיטא12 אמר ליה והא אנן הדיוטות אנן ותניא היה ר׳ טרפון אומר כל מקום
שאתה מוצא אגרית13 של-גוים אף על פי שדיניהן כדיני14 ישראל אי אתה רשאי להזדקק להן שנאמר {שמות כא:א} ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני גוים דבר אחר לפניהם ולא לפני הדיוטות אמר ליה אנן שליחותיהו קא-עבדינן מידי דהוה [אהודאות]⁠15 והלואות אי הכי גזלות וחבלות נמי כי-עבדינן שליחותיהו במילתא דשכיחא במילתא דלא שכיחא לא עבדינן שליחותיהו:
{משנה גיטין ט:ט} מתני׳ יצא שמה בעיר מקודשת הרי-זו מקודשת מגורשת [הרי זו מגורשת]⁠16 ובלבד שלא יהא שם אמתלא17 אי-זו18 היא אמתלא גירש פל׳ את אשתו [על תנאי]⁠19 זרק לה קידושיה ספק קרוב לה [ספק קרוב לו]⁠20 זו-היא אמתלא:
{בבלי גיטין פח ע״ב-פט ע״א} מגורשת הרי זו מגורשת21: ואסרינן לה אגברא והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חישינן ליה22 הכי קאמ׳ מקודשת הרי זו מקודשת מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת מאי טעמא שהרי קול ושוברו עמו.
1. ועדיו יונים, ועדיו עברים: וכן בה״ג (דפוס), כנוסח המשנה שבירושלמי ובכ״י קאופמן. כ״י נ, ספה״ב, דפוסים: ״יונית...עברית״, וכן ברמב״ם פיהמ״ש.
2. עד אחד עברי ועד אחד יוני: כ״י נ, ספה״ב: ״עברית...יונית״. דפוס קושטא: עברי׳...יונית (אבל בהמשך שם: יוני...עברי).
3. עברי, יוני, יוני, עברי: וכן דפוסים, רמב״ם פיהמ״ש. כ״י נ: ״עברית יונית, יונית, עברית״. ספה״ב, דפוס קושטא: ״עברית, יוונית, יווני, עברי״.
4. נוסף בדפוסים: איש פלוני עד כשר בן איש פלוני עד כשר, כבה״ג, רמב״ם פיהמ״ש.
5. בקיי: וכן ברשב״א שם לד ע״ב, ובשו״ת ח״א אלף קעו. דפוסים: נקיי. ראה נוסחאות רי״ף סנהדרין פרק ג (דף ג ע״ב), ובר״ח שם.
6. כותבין: כ״י נ: ״אומ׳⁠ ⁠״.
7. ובגוים פסול: כבה״ג, רמב״ם פיהמ״ש. חסר בכ״י נ, ספה״ב, דפוסים.
8. אומ׳: נפתח בכ״י נ, ספה״ב: ״אומרין״, כברמב״ם פיהמ״ש. דפוסים: אומר.
9. וכול׳: הרמז להמשך חסר בכ״י נ, דפוסים.
10. אשכחיה: כ״י נ, ספה״ב, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695.
11. מעסי: ספה״ב: ״מעשי״. כ״י נ, דפוסים: ״מעשה״.
12. אגיטא: כ״י נ: ״בגיטי״. ספה״ב, דפוסים: ״אגיטי״.
13. אגרית: וכן כ״י נ. ספה״ב: ״אגוריות״. דפוסים: אוגריות.
14. כדיני: כ״י נ: ״כדין״.
15. אהודאות: כ״י נ, ספה״ב, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״אהדאות״.
16. הרי זו מגורשת: כ״י נ, ספה״ב, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695 (שמא מחמת הדומות).
17. אמתלא: וכן בערוך (אמתלא). גה (בגמ׳ כאן: ״אמיתלא״ כפי שמנוקד ברמב״ם פיהמ״ש).
18. זו: דפוסים (כאן): זה (אבל בסמוך גם שם: ״זו״).
19. על תנאי: כ״י נ, ספה״ב, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695.
20. לה ספק קרוב לו: ספה״ב, דפוסים. כ״י נ: ״לו ספק קרוב לה״. כ״י בהמ״ל 695 רק: ״לה״.
21. הרי זו מגורשת: חסר ב-ספה״ב, כ״י נ.
22. ליה: כ״י נ: ״לה״.
ש״מ מהרה דמרי עלמא – כמנין ונושנתם דהא כתיב כי אבד תאבדון מהר.
שמע מינה מהרה דמרי עלמא תמני מאה וחמשין ותרתי – וא״ת נהי דמשנכנסו לארץ עד שיצאו יש כל כך מ״מ מאז לא עבדו ע״ז ועוד הקשה ה״ר אלחנן ודלמא תאבדו מהר אחר ונושנתם קאמר ואור״י דמתחילה מיד היו עובדי עבודת כוכבים שפסלו של מיכה היה עמהם.
גמ׳ במתני׳ אומר לך וכשר נמחק וכשר:
תוספות בד״ה שמע מינה מהרה דמרי עלמא כו׳ וא״ת נהי כו׳ מ״מ מאז לא עבדו ע״ג ועוד הקשה הר״ר אלחנן כו׳ אור״י דמתחלה מיד היו עובדין ע״ג שפסלו של מיכה היה עמהם. ויש לי לתמוה היאך אפשר לומר כן הא מקרא מלא הוא ויעבדו בני ישראל את ה׳ כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע. ואף שיש לדחוק ולומר דאף שפסל מיכה היה עמהם שפיר שייך לומר ויעבדו את ה׳ משום דלאחר מיתת הזקנים כתיב ויעזבו בני ישראל את ה׳ ולא עבדוהו ודרשינן בגמרא שאמר הקב״ה ולואי עבדוני בני בהדין גרמיזא הבאה באחרונה והיינו דכתיב ויעזבו את ה׳ ולא עבדוהו שעבדו כל הע״ג ואותי לא עבדו אפילו בשיתוף וא״כ בימי הזקנים שעבדו מיהו את הקב״ה שייך לומר ויעבדו את ה׳. מיהו לא ניחא למרייהו דנימא הכי לדרוש לגנאי כיון דמקרא מלא כתיב ויעבדו את ה׳. מיהו בעיקר קושיי׳ התוספות לא ידענא מאי קשיא להו דמאן יימר דקפיד קרא שיעבדו ע״ג כל המנין של ונושנתם דלמא הכי קאמר קרא כשתאריכו ימים בארץ כמנין ונושנתם ולבסוף יעבדו ע״ג יקויים ואבדתם מהרה ובזה נ״ל ליישב מה שמקשין העולם דהתוספות הקשו שני קושיות וסיימו לתרץ חדא מגו תרתי ולמאי דפרישית אתי שפיר דודאי קושייא שנייה של התוספות שהקשו דלמא מהרה אחר ונושנתם קאמר היינו בדרך את״ל לקושייא הראשונה דבלא״ה אין מקום לקושייא השנייה דלמא מהרה אחר ונושנתם דהא כתיב נמי קרא אחרינא השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו׳ ואבדתם מהרה ומדמצינו שהאריכו כמנין ונושנתם אלמא דמהרה דמרי עלמא תתנ״ב לכך הקשו מעיקרא קושייא הראשונה שלא עבדו ע״ז כל מנין של ונושנתם אלא שאם תמצי לומר דקרא איירי שאם יעבדו ע״ז בסוף ונושנתם יקויים בהם ואבדתם מהרה א״כ הקשו קושי׳ השנייה דלמא מהרה אחר ונושנתם קאמר והא דכתיב פן יפתה לבבכם ואבדתם מהרה היינו נמי מהרה אחר שיעבדו ע״ז איזה מנין דמיקרי מהרה דמרי עלמא מאה או מאתים שנה ואכתי מנא ידעינן דמהרה דמרי עלמא תתנ״ב שנה ועל זה תירץ ר״י שפסל מיכה היה עמהם ועבדו ע״ז כל המנין של ונושנתם וא״כ מדכתיב אידך קרא פן יפתה לבבכם ואבדתם מהרה ומצינו שעבדו ע״ג כמנין ונושנתם ואח״כ הוגלו אלמא דמהרה דמרי עלמא תתנ״ב שנה כן נ״ל ודו״ק:
אמר רב אחא בר יעקב: שמע מינה [למד מכאן], ש״מהרה״ דמרי עלמא [של אדון העולם] תמני מאה וחמשין ותרתי [שמונה מאות וחמישים ושתיים שנה] הוא, שכן נאמר בהמשך לכתוב ״ונושנתם בארץ״ — ״אבד תאבדון מהר״ (דברים ד, כו), וישראל ישבו על אדמתם במשך מנין שנים זה, ומתברר שזמן זה של ״ונושנתם״ נחשב למהר.
Rav Aḥa bar Ya’akov said: Learn from this numerical value that soon [mehera] for the Master of the World is eight hundred and fifty-two years, as it is stated in the verse in Deuteronomy: “You will soon [maher] utterly perish.” Since the Jewish people dwelled in Eretz Yisrael for almost this amount of time, it is apparently considered soon.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מתני׳מַתְנִיתִין: אגֵּט מְעוּשֶּׂה בְּיִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר בוּבְגוֹיִם1 פָּסוּל וּבְגוֹיִם2 גחוֹבְטִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ עֲשֵׂה מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָךְ (וְכָשֵׁר).:

MISHNA: With regard to a bill of divorce that the husband was compelled by the court to write and give his wife, if he was compelled by a Jewish court it is valid, but if he was compelled by gentiles it is invalid. But with regard to gentiles they may beat him at the request of the Jewish court and say to him: Do what the Jews are telling you, and it is a valid divorce.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ מעושה – בחזקה.
גט מעושה בישראל כדין, שהוא מאותן שכופין להוציא, כגון מוכה שחין וחביריו, כשר.
ובעובדי כוכבים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך – אין לפרש דאפי׳ בענין זה רוצה לומר דבעובדי כוכבים פסול משום לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים אע״פ דהעובדי כוכבים מעשין על פי ישראל דאין זה לפני עובדי כוכבים כיון דדייני ישראל מצוים לחובטו דאטו מומחין עצמן יחבטו אותו ולא יכלו לצוות להדיוט לחובטו אלא כמו שפר״ת והעובדי כוכבים חובטין אותו שאז כשר בזה הענין וכן פירש רב יהודאי גאון בהלכות גדולות דבעובדי כוכבים כשר בזה הענין וכן איתא בירושלמי דמכילתין אמר רב ישראל שעושה כמעשה עובד כוכבים פסול (אפי׳) באומר איני זן ואיני מפרנס תני ר׳ חייא עובדי כוכבים שעושין כמעשה ישראל כשר אפי׳ באומר איני זן ואיני מפרנס ואהא דנקט אפי׳ [באומר] דלא מתכשר בעובדי כוכבים שלא ע״פ ישראל אע״ג דהוי כדין אמר ר׳ אסי מתני׳ אמרה כן ובעובדי כוכבי׳ חובטין אותו ואומרי׳ לו עשה מה שישראל אומר לך ולא מה שאנו אומרים לך.
מתני׳ גט מעושה בישראל כשר ובעובדי כוכבים פסול והעובדי כוכבים חובטים אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך. פי׳ גט מעושה שכופין אותו בחזקה כגון אלו שכופין אותו להוציא או שהיתה אסורה לו בישראל כשר והוא דאמר רוצה אני כדתנן בערכין בפ׳ האומר משקלי עלי חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותו אע״פ שאינו מתכפר לו עד שיתרצה שנאמר לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. ואם מסר מודעא אההוא אונסא דקא עבדי ליה צריך לבטולה לההוא מודעא דגרסינן בההוא פרקא אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא. פשיטא לא צריכה דעשוה וארצי מהו דתימא בטולי בטליה קמ״ל דא״כ ליתני עד שיתן מאי עד שיאמר עד דמבטיל ליה למודעיה וכן נמי בזביני אע״ג דאמר רב הונא תליוה וזבין זביניה זביני אי מסר מודעא עלייהו לא הוו זביניה זביני עד דמבטיל ליה למודעא דהכי אמרינן בפ׳ חזקת הבתים טובי תלה לפפי אדינרא וזבין ליה ארעא חתם רבה בר בר חנה אמודעא ואשקלתא ואמר רב הונא אי לאו מודעא מאן דחתם אאשקלתא שפיר חתם רב הונא לטעמיה דאמר רב הונא תליוה וזבין זביניה זביני. ואע״ג דאמר רבה לעיל בההוא פירקא לא כתבי׳ מודעא אזביני דרב הונא לית ליה דרבה וסבירא ליה דוקא היכא דלא מסר מודעא אההוא אונסא הוא דהוו זביני אבל היכא דמסר עליהו מודעא לא הוו זביני. וכ״כ שם רבינו שמואל ז״ל וקי״ל כרב הונא דלית ליה דרבה דאמר לא כתבי׳ מודעא אזביני. ובעובדי כוכבים פסול משום דכתיב לפניהם ולא לפני העובדי כוכבים. אבל עובדי כוכבים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך שאע״פ שהן מעשין כיון שעל פי ישראל עושין כשר. א״ר נחמן אמר שמואל גט מעושה בישראל כדין כשר שלא כדין פסול פי׳ אע״פ שאמר רוצה אני כיון דשלא כדין עישו אותו ואין כאן מצוה לשמוע דברי חכמים לא גמר ויהיב בכל לב ופוסל בתרומה משום ריח הגט. ובעובדי כוכבים כדין פסול ופוסל שלא כדין אפי׳ ריח הגט אין בו ומתמהינן מה נפשך אי עובדי כוכבים בני עשויי נינהו איתכשורי נמי לתכשר אי לאו בני עשויי נינהו ליפסול נמי לא ליפסול. ואמר רב משרשיא דבר תורה בעובדי כוכבים נמי כשר ומה טעם אמרו פסול שלא תהא כל א׳ וא׳ הולכת ותולה עצמה ביד עובד כוכבים ומפקעת עצמה מיד בעלה. פי׳ סבר רב משרשיא דבר תורה אפילו בעובדי כוכבים נמי כשר וטעמא דמילתא כדאמרינן בפ׳ חזקת הבתים דאמר אגב אונסיה גמר ומקנה:
ואקשינן ליה אי הכי שלא כדין נמי אמאי אפילו ריח הגט אין בו ליהוי מיהת כשלא כדין כישראל פי׳ כיון דאמרינן אגב אונסיה גמר ומקנה אישתכח דגיטא מעליא הוי ונהי דחכמים אמרו דליהוי פסול שלא תינשא בו אבל היאך יוכלו להכשירה לכהונה. ואסיקנא אלא הא דרב משרשיא ברותא היא וטעמא מאי כדין דעובדי כוכבים בכדין דישראל אתי לאיחלופי שלא כדין דעובדי כוכבים בכדין דישראל לא אתי לאיחלופי פי׳ הא דרב משרשיא דאמר דבר תורה אפילו דבעובדי כוכבים כשר ברותא היא אלא מדין תורה הוא פסול וטעמא דמילתא כדאמרינן בפרק חזקת הבתים דהיכא אמרינן גמר ומקנה דוקא בחייבי עולות ושלמים דניחא ליה דתיהוי ליה כפרה וגבי גט נמי דמצוה לשמוע דברי חכמים והלכך גמר ויהיב בכל לב אבל היכא דעובדי כוכבים אנסו ליה אע״ג דאמר רוצה אני לא גמר ויהיב בכל לב אבל היכא דעובדי כוכבים אומרים לו עשה מה שישראל אומרי׳ לך מצוה לשמוע דברי חכמים הוא. ומשום הכי בישראל שלא כדין פסול דכיון דשלא כדין הוא אע״ג דאמר רוצה אני לא גמר ויהיב בכל לב דהא אין מצוה לשמוע דבריהם ובזביני דאמרינן תליוה וזבין זביניה זביני משום דאגב המעות גמר ומקנה. וכן באשה נמי שנתקדשה באונס שכפוה עד דאמרה רוצה אני אמרי׳ התם הוא דהוו קדושי משום דאגב מתן מעות גמרה וקדישה נפשה. אבל היכא דליכא מתן מעות כגון תליוה ויהיב מתנה אין מתנתו מתנה דהא גבי סיקריקון דליכא מתן מעות אמר שמואל אף בשטר לא קנה והיכא דיהיב זוזי אמרינן התם דמודה שמואל דקנה הילכך אין הכפייה מועלת אלא היכא דאיכא מתן מעות או מצוה אבל היכא דליכא לא מתן מעות ולא מצוה כגון מתנה או כפיית העובדי כוכבים בדין או כפיית ישראל שלא כדין אינה מועלת דאע״ג דאמר רוצה אני לא גמר בכל לב. ונ״ל שהמורדת על בעלה אע״פ שאינו מן הדין לכופו להוציא כדתנן האשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו כיון שתקנו ראשי הישיבות ז״ל לכופו ליתן גט מצוה לשמוע דברי חכמים הוא. ואי ק׳ היכי מסקינן הכא דרב משרשיא ברותא היא והא בחזקת הבתים כי מקשי׳ מגט מעושה בעובד כוכבי׳ פסול אמרי׳ הא איתמר עלה אמר רב משרשיא דבר תורה אפילו בעובדי כוכבים כשר וקיימא הכי. תשובה התם הוה סבר׳ למימר דטעמא דמילתא דתליוה וזבין משום דאגב אונסיה גמר ומקנה והלכך אפי׳ בעובדי כוכבים כשר ואפי׳ שלא כדין אבל הדר דמסקי׳ התם דטעמא דתליוה וזבין משום מתן מעות הוא אין אנו צריכים לתרוצו של רב משרשיא דטעמא דבעובדי כוכבים דפסול משום דליכא לא מצוה ולא מתן מעות. ורב ודאי דאמר גבי סיקריקון דבשטר קנה ס״ל טעמא דאגב אונסיה גמר ומקנה וטעמא דפסול כדרב משרשיא וס״ל דאפילו שלא כדין פוסל בכהונה וס״ל דבישראל אפילו שלא כדין כשר דסתם תנן במתניתין גט מעושה בישראל כשר בין כדין בין שלא כדין כיון דאמר רוצה אני ופליג אדר׳ נחמן אמר שמואל דמפליג בין כדין בין שלא כדין. וכיון דלענין דינא איפליגו רב ושמואל גבי סקריקון וכבר קי״ל הלכתא כשמואל בדיני דאמר אף בשטר לא קנה אלמא לא אמרינן אגב אונסיה גמר ומקני. ותו דבפ׳ חזקת הבתים אידחיא מילתא דרב ואיתוקמא מילתיה דשמואל דגרסינן התם אמר רב נחמן אמר לי הונא כולן שהביאו ראיה ראייתן ראיה ומעמידין שדה בידן גזלן שהביא ראיה אין ראיתו ראייה ואין מעמידין שדה בידו מאי קמ״ל תנינא לקח מן הסקריקון וחזר ולקח מב״ה מקחו בטל לאפוקי מרב דאמר לא שאנו אלא דא״ל לך חזק וקני אבל בשטר קנה קמ״ל כדשמואל דאמר שמואל אף בשטר לא קנה. אביי אשכחיה לרב יוסף דיתיב וקמעשי אגיטי א״ל והא אנן הדיוטות אנן ותניא היה ר׳ טרפון אומר כל מקום שאתה מוצא איגוראות וכו׳:
מתני׳: גט מעושה בישראל כשר ובנכרים פסול ובנכרים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך. פירוש ובנכרים פעמים שהוא כשר אם אומר לו עשה מה שחכמי ישראל אומרים לך דעכשיו אין הנכרי אלא כמקל ורצועה לבית דין של ישראל ושלוחו של בית דין ואין מדקדקין בשליח שהוא חובט אם ישראל אם לאו וכן פירש בהלכות גדולות, ותדע לך דאטו לאביי שלא היה סבור דשליחותייהו קא עבדינן וכי היה סבור שבארץ ישראל המומחה בעצמו היה מכה וחובט אלא מומחה מצוה והדיוט חובט על פיו ולא קרינא ביה לפניהם ולא לפני הדיוטות והכא נמי לא שנא, ורבנו תם ז״ל לא פירש כן אבל בתשובת שאלה חזר בו והכשיר, ובירושלמי גרסינן תני רבי חייא ונכרים שעשו כמעשה ישראל כשר ואפילו אמר איני זן ומפרנס, אמר רבי יוסה מתניתא אמרה כן ובנכרים חובטין אותו ואומרין לו עשה מה שישראל אומר לך לא מה שאנו אומרים לך.
המשנה השמינית והכונה בה בביאור החלק הרביעי והוא שאמר גט מעושה בישראל כשר ובגוים פסול ובגוים חובטין אותו ואומרין לו עשה מה שישראל אומרין לך אמר הר״ם פי׳ מעושה נעשה באונס ובהכרח והוא שיכריחו האיש על הגירושין ואם היה ב״ד של גוים מכריחים הוא גט פסול על כל פנים ואם היה ההכרח שלהם כפי מה שחייבהו דין ישראל כמו שתהיה האשה מבקשת הגט או תחייב לגרשה בדין התורה הנה זה הגט אע״פ שהוא פסול הוא פוסל מן הכהנה וכן אם הכריחו ב״ד של ישראל שלא כדין הנה יהיה הגט פסול ופוסל מן הכהנה ואם הכריחוהו גוים עד שיקבל מה שיצוהו ב״ד של ישראל לגרש הרי זה מותר:
תוס׳ בד״ה ובעובדי כוכבים חובטין אותו כו׳ כמעשה עובדי כוכבים פסול ובאומר איני זן כו׳ כצ״ל. ונ״ב פי׳ דסבר אין כופין אותו להוציא כה״ג ורבי חייא פליג עליה וכן מוכח בירושלמי שוב מצאתי במרדכי שפירש ישראלים שעשו כמעשה עובדי כוכבים כלומר שהמעשים הם ישראלים והדיינים הם דייני עובדי כוכבים שהגט פסול אפילו דנו אמת כגון שאמר איני זן ואיני מפרנס ועובדי כוכבים שעשו כמעשה ישראל הוא להיפך ולא נ״ל חדא דאין זו בנמצא מאחר שישראלים מעשים למה לא ידונו הם בעצמם ועוד לישנא דירושלמי שאומר בתחלה ובאומר איני זן כו׳ ובהא דרבי חייא קתני אפילו משמע להדיא כדפרישית דלפי פירוש המרדכי היה לו לומר אפילו באומר כו׳ ועוד בירושלמי לעיל מיניה משמע להדיא דאינם כופין באומר איני זן כו׳ ומ״מ הא דרבי חייא נ״ל כפשוטו שעושים העובדי כוכבים כמו שישראל עושים והיינו על ידם אבל הא דרב היינו פירושו שעושים כמעשה עובדי כוכבים כלומר שלא כדין והוי כמו ע״י עובדי כוכבים ודו״ק:
בא״ד ואהא דנקט אפילו באומר כו׳ כצ״ל. (עיין במהרש״א):
בד״ה ובעובדי כוכבים חובטין כו׳ ואהא דנקט אפי׳ דלא מתכשר כו׳ עכ״ל כפי שהביאו התוספות הירושלמי ניחא בפשיטות כפי׳ המרדכי דרב איירי בדיינין עובדי כוכבים והישראל הוא מעשה ע״פ העובדי כוכבים ורבי חייא איירי בדיינים ישראל והעובדי כוכבים מעשין ע״פ הישראל ובמלתא דרב ניחא להו לתוספות הא דקאמר אפילו באומר איני זן כו׳ דהוה הכפייה כדין דהכי סבר רב בהדיא בתלמוד שלנו סוף פרק המדיר אפילו הכי פסול כיון דהדיינים עובדי כוכבים אבל במלתיה דרבי חייא דתני כשר אפילו באומר איני זן כו׳ הלשון קשה לכאורה מאי אפילו ונדחקו לפרש דנקט אפילו דלא מתכשר בעובדי כוכבים שלא ע״פ דייני ישראל אפילו ע״י עישוי ישראל כדקאמר רב אפ״ה בכפיית עובדי כוכבים ע״פ דייני ישראל כשר ומהרש״ל שפירש בדברי רב דלכך פסול משום דסבר רב דאין כופין להוציא ואינו כן דבהדיא סבר רב סוף פרק המדיר דכופין באומר איני זן כו׳ גם דחוק שלא יהיו דברי רב ודברי רבי חייא מפורשים בגוונא חדא ועוד שאר דחוקים ואין להאריך וק״ל:
בד״ה ולא לפני כו׳ דמשמע דאיירי קרא בכשרים כו׳ ואומר ר״י דקרא כו׳ בין בדיינין בין בנידונין עכ״ל האי תירוצא ליתא בתוספות פרק קמא דב״ק ולכאורה אינו מובן דזה הוא עיקר קושייתם מעיקרא כיון דקרא איירי בין בדיינים בין בנידונין כי היכי דלענין דיינין לא איירי באשה ה״נ נימא בנידונין וכן נראה מלשון קושייתם בפרק בא סימן ע״ש גם בתירוצם שכתבו שם וז״ל אי נמי נהי נמי דבנידונין הוי אשה בכלל מ״מ בדיינין אין אשה בכלל עכ״ל שם אין זה משמעות בתירוצם הכא ונראה דהכא מעיקרא לא אסקי אדעתייהו לחלק בין דיינין בין לנידונין אלא הכי קשיא להו כיון דקרא לא איירי אלא בכשרים לדון ע״כ אין אשה בכלל לפניהם לענין עונשין ואהא תירצו דקרא מיירי ודאי בין בנידונין בין בדיינין וכל חד מסתמא מוקי ליה אדיינים דבריינים לא הוי אשה בכלל ובנידונין הוי בכלל ודו״ק:
משנה גט מעושה בישראל כשר ובנכרים פסול. ואיירי כגון שכפו אותו עד שאמר רוצה אני ולא מסר מודעא דבכה״ג דוקא בישראל כשר דאגב אונסא גמר ומגרש והו״ל כתליוהו וזבין דקי״ל פרק חזקת דזביניה זבינא משא״כ בנכרים אפי׳ אם אמר רוצה אני אפ״ה פסול כיון דהעישוי היה ע״י עובדי כוכבים אע״ג שכפו אותו כדין מ״מ כיון שאין בידם לכופו מדין תורה כדבסמוך א״כ נעשה הכפייה שלא כדין ולא מהני מה שאמר רוצה אני דהו״ל כתליוהו ויהיב מתנה דלא מהני כדמסקינן פ׳ חזקת כל זה מפירוש ר״י בעל התוס׳ פרק חזקת הבתים דף מ״ח ע״ש אלא דלפ״ז קשיא לי למאי דבעי אביי למימר בסמוך דהדיוטות נמי לאו בני עישוי נינהו א״כ מאי קשיא ליה אדרב יוסף דאגופא דמתניתין הו״ל לאקשויי מ״ש דקמפליג בין ישראל לנכרים דבישראל גופא הוי מצי לאפלוגי בין מומחין להדיוטות מהני טעמא דאמרן וליכא למימר דבהדיוטות אפילו אי לאו בני עישוי נינהו מדאורייתא מ״מ כיון שכפו אותו עד שאמר רוצה אני א״כ הוי סבור דמומחי נינהו וגמר ומגרש אם היה כדין דהו״ל כתליוהו וזבין דלפ״ז תיקשי טפי מאי מקשה הש״ס בסמוך אי הכי שלא כדין בעובד כוכבים נמי ניהוי שלא כדין כישראל ולפסול ומאי קושי׳ דלמא הא דפסול שלא כדין בישראל היינו מהאי טעמא גופא כיון שאמר רוצה אני גמר ומגרש משום דקסבר מצוה לשמוע דברי חכמים כדאיתא התם פרק חזקת ויש ליישב ועיין בסמוך:
תוס׳ בד״ה ובנכרים חובטין כו׳ דאטו מומחין עצמן יחבטו אותו כו׳ עכ״ל. כוונתם בזה דלמאי דס״ד דאביי בסמוך דהדיוטות נמי לאו בני עישוי נינהו ולא ס״ד האי סברא דהדיוטות שליחותייהו דמומחים עבדי א״כ קשיא להו אטו מומחים גופייהו יחבטו אותו אע״כ דכה״ג לא מימעט כלל מלפניהם כיון שעושין ע״פ מומחין א״כ ה״ה דבעובדי כוכבים כשר כה״ג וכן הוא בל׳ הרא״ש ז״ל אבל עדיין ק״ל דאפי׳ אי ממעטינן מלפניהם שלא יהיה העישוי אלא לפניהם אכתי לא שייך למעט הדיוטות כי היכי דממעטינן עובדי כוכבים דהא קרא דואלה המשפטים אשר תשים לפניהם מידרש לענין דיינים ונידונים כמ״ש התוס׳ בסמוך ומידרש נמי לענין עישוי כמ״ש התוס׳ בריש פ״ק דסנהדרין מדכתיב אשר תשים ודרשינן אלו מקל ורצועה וא״כ כי היכי דבמאי דדרשי׳ לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים לא דמי לדרשא דלפניהם ולא לפני הדיוטות דעובדי כוכבים ממעטינן הן מדיינים הן מנידונין שהרי לא השוה הכתוב עובדי כוכבים לישראל לכל דינין שבתורה משא״כ לענין הדיוטות לא ממעטינן להו אלא מדיינים אבל מנידונין לא וא״כ ה״נ לענין דרשא דאשר תשים דאיירי משוטרים נמי אית לן למימר הכי דנהי דעובדי כוכבים ממעטינן מתרווייהו שלא יהיה הן המעשין ולא יהא העישוי על ידם משא״כ לענין הדיוטות לא ממעטינן אלא מחדא שלא יהיו הן המעשים אבל לעולם יכול העישוי על ידם ולקושטא דמילתא נמי משמע בפרק עשרה יוחסין דהשוטרים נמי צריכין להיות מישראל דוקא ויש ליישב וצ״ע. מיהו מתוך מ״ש נתיישבה הקושיא שהקשיתי בסמוך דלמאי דס״ד דאביי דהדיוטות נמי לאו בני עישוי נינהו אפ״ה הוי אתי ליה שפיר לישנא דמתני׳ דקתני עובד כוכבים משום סיפא לאשמעינן דאפי׳ בעובד כוכבים כשר אם הן המעשין ע״פ דייני ישראל א״ג וכשר ואי גרסינן נמי סתמא כדהוי ס״ד דר״ת מעיקרא פ׳ חזקת דבעובד כוכבים בכל ענין פסול אפי׳ ע״פ דייני ישראל משא״כ בהדיוטות כה״ג כשר אם עושין ע״פ מומחין כנ״ל ודו״ק:
גמרא שנא׳ לפניהם כו׳ ד״א לפניהם כו׳. לכאורה משמע דמאן דדריש לפניהם כו׳ ע״כ דהדיוטות בני עישוי נינהו מדאיצטריך למעוטי עובד כוכבים א״כ מאי מקשה אביי לר׳ יוסף מהאי ברייתא הא איכא למימר דר׳ יוסף ס״ל כלישנא קמא. אמנם לענ״ד נראה דאין כאן פלוגתא כלל דמאן דדריש לפניהם היינו לענין דיינים ונידונין שאם בא גוי לפני דייני ישראל אין יכול לדונו באותן הדיינים משא״כ בהדיוטות לא מימעטו אלא מדיינין ושלא יהיו הן מעשין ע״פ עצמן משא״כ מנידונין לא מימעטו כדפרישית:
א משנה גט מעושה שמכריחים בית דין (״מעשים״) את הבעל לכותבו ולתיתו לאשתו, אם נעשה הדבר בבית דין של ישראלכשר, ואם בגויםפסול. אבל אם גוים חובטין (מכים) אותו לבקשת בית דין ישראל ואומרים לו: ״עשה מה שישראל אומרים לךכשר.
MISHNA: With regard to a bill of divorce that the husband was compelled by the court to write and give his wife, if he was compelled by a Jewish court it is valid, but if he was compelled by gentiles it is invalid. But with regard to gentiles they may beat him at the request of the Jewish court and say to him: Do what the Jews are telling you, and it is a valid divorce.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר ר״נרַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל גֵּט הַמְעוּשֶּׂה בְּיִשְׂרָאֵל כַּדִּין כָּשֵׁר דשֶׁלֹּא כַּדִּין פָּסוּל וּפוֹסֵל.

GEMARA: Rav Naḥman says that Shmuel says: With regard to a bill of divorce that the husband was compelled by a Jewish court to give his wife, if they did so lawfully, as the halakha obligated the husband to divorce his wife, it is valid. This is referring to cases where sexual intercourse is forbidden or specific cases where the Sages instituted that the husband is obligated to divorce his wife. If they did so unlawfully, the bill of divorce is invalid, but it is not considered entirely invalid, as it disqualifies the wife from marrying a priest after her husband’s death.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ כדין – כגון הנך דאמרינן בהו יוציא ויתן כתובה או שהיתה אסורה לו.
פסול – להתירה לינשא.
ופוסל – מן הכהונה משום ריח הגט.
שלא כדין, שאינו מאותן ועישוהו פסול, ופסול בכהונה דיש בו ריח הגט.
ואם עישוהו גוים בדיןא פסול ופוסל בכהונה, שלא כדין אפילו ריח הגט אין בו.
1
[סימן תקסז]
בעתה ארשום כל עניין הגט ותיקוניג ביחד. המגרש את אשתו צריךד שיקח הדיו והקולמוס והקלף ויתן לסופר ויאמר לוה טול אילו וכתוב גט לפלונית אשתי שתהא מותרת לכל אדם. ויאמר לעדים אתם חתומו. ואם רוצה שיחתום הסופר עמהם יצוה לו שיחתום עמהם. ואם אין שם אלא סופר ועד אחד יאמר לסופר לכתוב ולחתום ולאותו העד לחתום עמו ודיוו. אבל נהגו העולם בשני עדים וסופרז. והמגילה צריכה שתהא ארכה יותר על רחבה דומיא דספרח. וצריך שירטוט וי״ב שורות כמניין גט. וכשיכתוב הגט יכתוב שלא יתערבו התיבות וגם לא האותיות שיהיו מפורדות התיבות זו מזו שלא ידבקוט. וצריך שלא יהא לא מחק ולא הגההי. ושיהא ישראל בסוף שיטה אחרונה. ואין העדים חותמין אלא זה בפני זה וזה אחר זה בשורה בשיטה אחת תחת כתב הגטכ. ואם הבעל עצמו נותנו לאשה, אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ואם על ידי שליח, השליח נותנו לה בפני שנים או שלשה ואומר בפני נכתב ובפני נחתםל. ואין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלהמ. אלא או היא תעשה שליח לקבל גיטה מיד בעלה או תקבלנו היא בעצמה מיד בעלה או מיד שלוחו. ואין הסופר רשאי לחתוך מן המגילה שהוא הקלף לאחר כתיבת הגט, ואם חתך פסלונ. וצריך לכוין השורות מיכן ומיכןס. ואם כתבו ביום ונחתם בלילה פסול. כתבו בלילה ונחתם ביום כשרע. ואין השליח צריך [להעיד] על כל אות ואות אלא אפילו נכתב בפניו כל שהו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתםפ. ואין מונין לגט אלא משעת נתינה, שצריכה להמתין ג׳ חדשים שלא תשא מיום נתינת הגט, בין שניתן לה בין שניתן לשלוחה שמינת לקבלהצ.
וזהו גופו של גטק. בכך וכך בשבת בכך וכך ימים לירח פלוני שנת ד׳ אלפים וט׳ מאות [ו]⁠כך וכךר לבריאת עולם למנייןש שאנו מוניןת בו כאן במדינתא פלו׳ דיתבא על נהר פלו׳ איך אנא פלוני בר פלוני דממדינת פלו׳ ועומד היום כאן במדינת פלו׳ב וכל שום וחניכהג דאית לי ולאבהתיי ולמקומי ולמקום אבהתיי צביתי ברעות נפשי בדלאד אניסנא ופטרית ותרוכית ושבקיתה יתייכי ליכי אנתו פלו׳ בת פלו׳ דממדינת פל׳ ועומדת היום כאן במדינת פלו׳ דיתבא על נהר פלו׳ וכל שום וחניכה דאית ליכי ולאבהתייכי ולמקומיי⁠[כי] ולמקום אבהתיכיז דהויתח אינתתי מן קדמתט דנא וכדןי פטרית ותירוכית ושבקית יתייכי דתהויייןכ רשאה ושלטאה בנפשייכי למהך להתנסבא לכל גבר דתצבייין ואינש לא ימחיל בידייכי מן יומא דנן ולעלםמ ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שיבוקין וגט פיטורין כדת משה וישראלנ.
שטר שיחרור העבדס. בכך וכך בשבת בכך וכך ימים לירח פלוני שנת ד׳ אלפים וט׳ מאות וכך וכך לבריאת עולם למניין שאנו מונין בו כאן במדינת פלו׳ דיתבא על נהר פלוני איך אנא פלו׳ בר פלו׳ דממדינת פלו׳ ועומד היום כאן במדינת פלו׳ וכל שום וחניכה דאית לי ולאבהתיי ולמקומי ולמקום אבהתיי צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא וחררית ושחררית יתך לך אנת פלו׳ וכל שום וחניכה דאית לך די הויתא עבדי מן קדמתע דנא ויומא דנן חררית ושחררית יתך לך דתהוי אנת לנפשך אנת לעצמך אנת לגרמך ואנת בר חורין ורשאי אנת למיעל בקהלא דישראל ולהתערבא בישראל ולמינסב אינתתאפ בת ישראל ורשאין יהון בנך למילף אולפן אורייתא מחמת דחררית ושחררית יתך ואינש לא ימחי בידך מן יומא דנן ולעלם ודן דיהוי לך מינאי ספר חרוריןצ ואגרת חפושין וגט שיחרורין כדת משה וישראלק.
ואם משחרר שפחה יכתוב במקום יתך לך, יתייכי ליכי, ראנתי פלו׳, ובמקום לך, ליכי, שדהוית אמתי, תדתהוייין אנתי לנפשייכי ואנתיא לגרמייכי ואנתי בת חורין ורשאה אנתי למיעל בקהלא דישראל ולהתערבא בישראל ולהתנסבא לגברא בר ישראל ורשאין יהון בנייכי למיעל בקהלא דישראל ולמילף אולפן אוריתא מחמת דחררית ושחררית יתייכי ואינש לא ימחי בידייכי מן יומא דנן ולעלם ודן דתיהוי ליכי מינאי ספר תירוכיןב וכו׳.
וכל עניין שכתבתי שצריך בגיטי נשים צריך בשיחרורי עבדיםג. בין מסירת קרןד וקולמוס, ולאמר לסופר כתוב לעבדי גט שיהא בן חורין, ולומר לסופר כתוב וחתוםה ולשנים שיחתומו אחריו, וכתיבה וחתימה ביום אחד, וחתימה זה בפני זה, וארכה יותר על רחבה ושירטוט וי״ב שיטיןו. סוף דבר ככל כתיבת גיטי נשים.
והעבד מקבל הגט מיד רבו או מיד שלוחו. והעבדז מקבל גט לחבירו מיד רבו של חבירו אבל לא מיד רבו שלו.
סליקו הלכות גיטין
2
א. כדין.
ב. הועתק בסתם עם טופסי הגט והשחרור שלהלן בראבי״ה סי׳ תתצד ומראבי״ה הועתק בכמה ספרים כמש״כ שם בהערה.
ג. ותיקונו או ותיקוניו.
ד. עיין לעיל עמ׳ תרמח ד״ה ואנן הכי.
ה. עא ע״ב עד שיאמר לסופר.
ו. דחתם סופר ועד כשר. וכ״ד בה״ג ור״ח והרמב״ם. עי׳ טוב״י סי׳ קל. ורבינו פסק לעיל עמ׳ תרמז ד״ה ואנן דאומר אמרו פסול, ומבואר בגמ׳ סו ע״ב דמאן דס״ל אומר אמרו פסול מכשיר ח״ס ועד. ועי׳ ס׳ מאורות הראשונים (מכון ירושלם תשסב) עמ׳ שדמ: אני ראיתי את רבינו שמחה משפיר״א וה״ר שמואל בר״א הלוי שהיו עדים על גט אחד וכתב אותו ה״ר שמואל הלוי וחתם סופר ועד אבל אין אנו נוהגין כן בכאן.
ז. ולעיל עמ׳ תרמח ד״ה ואנן כתב רבינו שכן נוהגים לכתחילה משום דחשו לכיסופא דסופר.
ח. נתבאר לעיל שם. וכן הא די״ב שורות שלהלן.
ט. עי׳ שיטות הראשונים בזה בטוב״י סי׳ קכה ס״ו.
י. עי׳ בטור סס״י קכה שלהרמב״ם קיום מהני בכל מחק ולרס״ג בתורף לא מהני ואף בטופס רק בדיעבד. ורבינו שלא חילק אולי כונתו למש״כ תוס׳ פד ע״ב ד״ה אם, שנהגו העולם שלא לקיים שום מחק בגט. [ובתשו׳ רבינו דוד ב״ר קלונימוס לראבי״ה בסי׳ תתקעט כת׳ ׳וכן כתוב בסדורי גיטין ואם עשו בו מחק פסול מה שאין כן בשאר שטרות. וטעו כי יש חילוק בין מחק למחק׳].
כ. ג״ז נתבאר לעיל שם ובהערה.
ל. כמבואר לעיל ריש מכילתין.
מ. סג ע״ב. ולעיל בספרנו עמ׳ תרמד.
נ. עיין שיטות הראשונים בזה בטוב״י סי׳ קכד ס״ג.
ס. הובא בב״י סי׳ קכה סי״ד (מהמרדכי שהעתיק מספרנו). וכ״ד שא״ר כמש״כ בטוב״י שם.
ע. כדעת הרי״ף והרמב״ם ודלא כהרא״ש ורי״ו ובעל העיטור. עי׳ טוב״י רס״י קכז.
פ. ואמ׳ בדף ו ע״א אפילו שמע קן קולמוסא. וכ״ה בספרנו ריש מכילתין.
צ. ועיין לעיל עמ׳ תריט הע׳ ל.
ק. נוסח הגט של רבינו שוה בעיקרו לנוסח בה״ג (סה״ל גיטין) ולנוסח שבספר השטרות לרה״ג (עמ׳ עא) אלא ששיש בו כמה הוספות. סדר הגט דרבינו הועתק (בסתם) בראבי״ה (סי׳ תתצד) ואף בו תוספת דברים. מראבי״ה הועתק בחלקו במרדכי ר׳ שסח ובהג״א פ״ד ס״ז ומשם הובא בפוסקים. לא נגענו בהערות בכל דקדוקי הנוסח, אלא רק במקומות שיש ח״נ בין נוסח ספרנו להעתק הראבי״ה והמרדכי.
ר. כך בכתה״י. [וזו תקופת רבינו]. בד״פ: ה׳ אלפים וז׳ שנים כך וכך. וכן להלן בשטר שחרור עבד.
ש. בראבי״ה ובמרדכי ביו״ד אחת. וכ״פ בשו״ע סי׳ קכו סכ״ו.
ת. כך גם בראבי״ה. במרדכי (כת״י) מנין. וכ״פ בשו״ע שם סכ״ז. ועי״ש ברמ״א.
א. עיין ב״י סי׳ קכח עמ׳ צט שהביא מהמרדכי שבטופס ראבי״ה [והוא טופס דידן שהעתיקו ראבי״ה וכנ״ל] כתוב ׳מדינה׳ ודן הב״י בפירושה.
ב. בראבי״ה דיתבא על נהר פלוני. וכנ׳ נשמט מחמת הדמיון. ועי׳ הג״א שכת׳: מצאנו בכל תיקוני גיטין של הגאונים שא״צ לכתוב מקום הלידה כי אם פלוני ממקום פלוני [וכ״ה בה״ג ד׳ ירושלם ח״ב עמ׳ קפז]. והטור סי׳ קכח כת׳ דמנהג אשכנז וצרפת לכתוב לכתחילה שם מקום העמידה וגם שם הלידה והדירה.
ג. דלא כר״ת (בתוס׳ לד ע״ב) שאין לכתוב וכל שו״ח. אבל כ״ה נוסח הגאונים כמש״כ התוס׳ והמרדכי. ועי׳ ב״י סי׳ קכט עמ׳ קטז.
ד. כך בד״פ. בכת״י כדלא. ועי׳ ברכת המים אות קכב: יש ליזהר לכתוב בבי״ת ולא בכ״ף וכו׳.
ה. פת״ש וכן להלן. אבל בסיום הגט תש״פ. ועיין בנוסח הגט שבד״מ סי׳ קכו ובב״ח שם עמ׳ ע.
ו. בראבי״ה אנתי (ועי׳ להלן בשטר שחרור שפחה). במרדכי אינתתי. בהג״א אנת אינתתי. וכ״ה בנח״ש סי׳ מה.
ז. צ״ל בג׳ יודין כדלעיל וכ״ה בראבי״ה.
ח. כך בכת״י בד״פ דהות.
ט. כ״ה בכת״י ובראבי״ה. בד״פ קדם.
י. היינו וכדו. אלא שהסופר האריך את הו״ו כמש״כ רבינו לעיל פה ע״ב. ועי׳ תוס׳ שם ד״ה ולורכיה ורמ״א סי׳ קכו סי״א.
כ. בראבי״ה ביו״ד אחר הדלי״ת. וכן להלן ב׳דתצבייין׳. ועי׳ לעיל עמ׳ תרנט ד״ה אמר אביי. ועי׳ טושו״ע שם ס״י.
ל. בראבי״ה ימחה. וכן להלן בשטר שחרור. ועי׳ טוב״י סי׳ קכו סי״ז וד״מ סק״כ ובהגהת שו״ע.
מ. בראבי״ה נוסף: והרי את מותרת לכל אדם. ונחלקו ראשונים אם אחר שכתב למהך להתנסבא צריך לכתוב והרי את מותרת. עי׳ ר״ן דף מה סע״ב מדפי הרי״ף ותוס׳ כו ע״א ד״ה וצריך.
נ. בכת״י ׳פיטורין וכו׳ וישראל׳ בשיטה אחרונה והמילים מפוזרים [ואין האותיות משוכות] כדי להשוותה לכל השורות. וכדכת׳ רבינו לעיל ׳ושיהא ישראל בסוף שיטה אחרונה׳. ועי׳ טושו״ע סי׳ קכו סי״ח. ועי״ש גם על פיטורין בשו׳ אחרונה. [ופשיטא שאין ללמוד דבר מהעתקת הסופר].
ס. עי׳ נוסחאות שטרי שחרור שנקבצו בקובץ שיטות קמאי למכילתין ד״ט ע״א.
ע. כך בכת״י ובראבי״ה. בד״פ קדם.
פ. בראבי״ה איתתא.
צ. כך בכת״י. בד״פ נשתבש ׳חוקין׳.
ק. בכת״י וגט וכו׳ וישראל בשיטה אחרונה מפוזרת כנ״ל גבי גט אשה.
ר. ובמקום אנת פלוני, אנתי וכו׳.
ש. ובמקום דהות עבדא, דהוית וכו׳.
ת. ובמקום דתיהוי וכו׳ [עד גמירא] דתהויין וכו׳. ועל צורת כתיבת ׳דתהויין׳ ע״ל בגט אשה.
א. לכאו׳ צ״ל: לעצמייכי ואנתי לגרמייכי. כמו בעבד לעיל. וכ״ה במחז״ו סי׳ תקנח.
ב. ט״ס [אשגרת גט אשה] וצ״ל חרורין כמו בעבד.
ג. עי׳ רמב״ם פ״ו מהל׳ עבדים הל׳ ה-ו.
ד. היינו הכלי של הדיו. וכדלעיל עמ׳ תרמח ד״ה ואנן. וצ״ב למה לא הזכיר הקלף.
ה. כשיטתו לעיל בגט אשה דנהגינן שחותם הסופר עם שני עדים [ותיבת ׳כתוב׳ לכאו׳ יתירה].
ו. י״ב שיטין נזכר גם בחינוך מצוה תקעט. ובתשו׳ הריב״א (בראבי״ה סי׳ תתקלב) כתוב: אין בידינו ראיה שצריך י״ב שיטות שלמות ומי שבא לפוסלו בכך עליו להביא ראיה.
1. הראב״ן כתב כאן את ביאורו לסוגיית ״אתקין רבה יהודה בשטר זביני״, שהובא לעיל גיטין פ״ו.
2. ראב״ן הוסיף כאן את סימן תקס״ח – ד״ה ״כיון דאיכא עולה רגלים״ – והובא לעיל גיטין ד׳:.
ב גמרא אמר רב נחמן אמר שמואל: גט המעושה בישראל, אם עשו זאת כדין, שחייב הוא לגרשה, כגון שאשתו אסורה עליו או שחייבוהו חכמים לגרשה, וברצונו אינו רוצה לגרשה, ומשום כך מכריחים אותו לכך — הרי זה גט כשר, ואם שלא כדין חייבוהו — פסול הגט, ומכל מקום פוסל הוא את האשה מכהונה, לפי שאינו נחשב בטל לחלוטין.
GEMARA: Rav Naḥman says that Shmuel says: With regard to a bill of divorce that the husband was compelled by a Jewish court to give his wife, if they did so lawfully, as the halakha obligated the husband to divorce his wife, it is valid. This is referring to cases where sexual intercourse is forbidden or specific cases where the Sages instituted that the husband is obligated to divorce his wife. If they did so unlawfully, the bill of divorce is invalid, but it is not considered entirely invalid, as it disqualifies the wife from marrying a priest after her husband’s death.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הוּבְגוֹיִם1 כַּדִּין פָּסוּל וּפוֹסֵל שֶׁלֹּא כַּדִּין אפי׳אֲפִילּוּ רֵיחַ הַגֵּט אֵין בּוֹ.

And in a case where the husband was compelled by gentiles, if he was compelled lawfully, the bill of divorce is invalid, but it also disqualifies the wife from marrying a priest. But if he was compelled unlawfully it does not have even the trace of a bill of divorce, and the wife is not even disqualified from marrying a priest.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״ובעובדי כוכבים״.
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואם נעשה בגוים, אם נעשה כדיןפסול ופוסל, שלא כדיןאפילו ריח הגט אין בו.
And in a case where the husband was compelled by gentiles, if he was compelled lawfully, the bill of divorce is invalid, but it also disqualifies the wife from marrying a priest. But if he was compelled unlawfully it does not have even the trace of a bill of divorce, and the wife is not even disqualified from marrying a priest.
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מָה נַפְשָׁךְ אִי גּוֹיִם1 בְּנֵי עַשּׂוֹיֵי נִינְהוּ אִיתַּכְשׁוֹרֵי נָמֵי לִיתַּכְשַׁר אִי לָאו בְּנֵי עַשּׂוֹיֵי נִינְהוּ מִיפְסָל לָא לִיפְסֹל.

The Gemara raises an objection: With regard to the statement that if the husband was compelled by gentiles the divorce is invalid but it also disqualifies the wife from marrying a priest, whichever way you look at it, the statement is difficult. If gentiles are legally capable of compulsion, it should be rendered valid with regard to the woman’s permission to remarry as well. If they are not legally capable of compulsion, it should not disqualify her either.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבי׳⁠ ⁠״.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מה נפשך – דאמרת בעובדי כוכבים בדין פסול ופוסל.
אי עובדי כוכבים בני עשויי – דדין תורה נינהו לכוף את ישראל בדין.
ולמדת לפי דרכך שמה שאמר רב משרשיא בגמרא דבר תורה גט המעושה אף בגוים כשר אינה ואע״פ שבפרק חזקת הבתים (ב״ב מ״ז:) אמר רב הונא תלוה וזבין זביניה זביני ורמינן עליה ממתני׳ דאי הכי מעושה בגוים אמאי פסול ותירצוה משום דרב משרשיא אלמא עיקר היא דהא פסקינן התם כרב הונא לא קשה דמעיקרא הוה סלקא דעתין התם דרב הונא אף בלא זוזי קאמר ומשום דאגב אנסיה גמר ומקנה ולהכי אקשייה מהכא ואיצטריך לאוקומה כרב משרשיא ומכל מקום הא אסיקנא התם דוקא ביהיב זוזי ולא קשיא ליה מתני׳ דהכא ליכא זוזי ולא איצטריך לדרב משרשיא ומכל מקום אפי׳ יהבו ליה זוזי בגט מיהא אינו כלום הואיל וסתמו אינו בתורת נתינת מעות כמו שביארנו שם שלא חלקו בגיטין ליתן בהם את הדברים לשיעורין:
על כך תוהים: מה נפשך [מה רצונך לומר]? אי [אם] גוים בני עשויי נינהו [עישוי, הכרחה, הם], כלומר, שמה שהם מכריחים לעשות יש לו תוקף, אם כן איתכשורי נמי ליתכשר [שיהיה גם כן כשר הגט] אם נעשה כדין! אי לאו בני עשויי נינהו [אם לא בני עישוי, הכרחה, הם], אם כן מיפסל לא ליפסל [לא ייפסל]!
The Gemara raises an objection: With regard to the statement that if the husband was compelled by gentiles the divorce is invalid but it also disqualifies the wife from marrying a priest, whichever way you look at it, the statement is difficult. If gentiles are legally capable of compulsion, it should be rendered valid with regard to the woman’s permission to remarry as well. If they are not legally capable of compulsion, it should not disqualify her either.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא דְּבַר תּוֹרָה גֵּט מְעוּשֶּׂה בַּגּוֹיִם1 כָּשֵׁר וּמָה טַעַם אָמְרוּ פָּסוּל שֶׁלֹּא תְּהֵא כׇּל אַחַת וְאַחַת הוֹלֶכֶת וְתוֹלָה עַצְמָהּ בְּגוֹי2 ומַפְקַעַת עַצְמָהּ מִיַּד בַּעְלָהּ.

Rav Mesharshiyya says: By Torah law a bill of divorce that the husband was compelled by gentiles to write and give his wife is valid, and what is the reason the Sages said that it is invalid? It is so that each and every woman will not go and depend on a gentile to compel her husband to divorce her through temptation or bribery, and thereby she will release herself from her husband unlawfully.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״בעובדי כוכבי׳⁠ ⁠״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״בעובד כוכבי׳⁠ ⁠״.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תולה עצמה בעובד כוכבים – שוכרת עובד כוכבים אנס לכוף בעלה לגרשה ובאה עליו בעקיפין.
אמר רב משרשיא: על פי דבר תורה גט מעושה בגוים כשר הוא, ומה טעם אמרו חכמים שהוא פסול — כדי שלא תהא כל אחת ואחת הולכת ותולה עצמה בגוי ועל ידי פיתוי או שוחד, שיהיה הגוי כופה את בעלה לגרשה, מפקעת עצמה מיד בעלה שלא כדין.
Rav Mesharshiyya says: By Torah law a bill of divorce that the husband was compelled by gentiles to write and give his wife is valid, and what is the reason the Sages said that it is invalid? It is so that each and every woman will not go and depend on a gentile to compel her husband to divorce her through temptation or bribery, and thereby she will release herself from her husband unlawfully.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אִי הָכִי שֶׁלֹּא כַּדִּין אפי׳אֲפִילּוּ רֵיחַ הַגֵּט אֵין בּוֹ וְנֶהֱוֵי שֶׁלֹּא כַּדִּין כְּיִשְׂרָאֵל ומפסיל נָמֵי לִפְסוֹל.

The Gemara asks: If that is so, that where the husband was compelled by gentiles the bill of divorce is valid by Torah law, why did Shmuel rule that if he was compelled unlawfully it does not have even the trace of a bill of divorce? Let a bill of divorce that the husband was compelled unlawfully by gentiles to give his wife be compared to a case where he was compelled unlawfully by Jews, and disqualify the wife from marrying a priest as well.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיפסל נמי ליפסל – כשלא כדין דישראל הואיל ומדאורייתא בני עשויי נינהו כישראל והא גבי ישראל אמרת שלא כדין פסול ופוסל.
ושואלים: אי הכי [אם כך], שגט מעושה על ידי גוי כשר מעיקר הדין, מדוע שנינו אם כן שאם הוא מעושה בגויים שלא כדין אפילו ריח הגט אין בו? ונהוי [ויהיה] הגט כמו גט מעושה שלא כדין כישראל, ומפסיל נמי לפסול [ושיפסול גם כן] את האשה מכהונה!
The Gemara asks: If that is so, that where the husband was compelled by gentiles the bill of divorce is valid by Torah law, why did Shmuel rule that if he was compelled unlawfully it does not have even the trace of a bill of divorce? Let a bill of divorce that the husband was compelled unlawfully by gentiles to give his wife be compared to a case where he was compelled unlawfully by Jews, and disqualify the wife from marrying a priest as well.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֶלָּא הָא דְּרַב מְשַׁרְשְׁיָא בְּדוּתָא הִיא.

Rather, that statement of Rav Mesharshiyya, that by Torah law a bill of divorce is valid even if the husband was compelled by gentiles to write it and give it to his wife, is a mistake. In principle it does not have even the trace of a bill of divorce, even if the husband is required by law to divorce his wife.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בדותא היא – דודאי לאו בני עשויי נינהו.
אלא דרב משרשי׳ בדותא היא – בח״ה (ב״ב מח. ד״ה דבר) מפורש אמאי מייתי לה הש״ס התם כיון דבדותא היא.
אלא, הא [זו] שאמר רב משרשיא שמן התורה גט מעושה בגויים כשר בדותא [דבר שאינו נכון] היא, ומעיקר הדין אף גט מעושה כדין על ידי גויים אין בו ריח הגט.
Rather, that statement of Rav Mesharshiyya, that by Torah law a bill of divorce is valid even if the husband was compelled by gentiles to write it and give it to his wife, is a mistake. In principle it does not have even the trace of a bill of divorce, even if the husband is required by law to divorce his wife.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְטַעְמָא מַאי כַּדִּין בְּכַדִּין דְּיִשְׂרָאֵל מִיחַלַּף שֶׁלֹּא כַּדִּין בְּכַדִּין ישראל לָא מִיחַלַּף.:

And what is the reason that the wife is disqualified from marrying a priest in this case? It is because the case where the husband was compelled lawfully by gentiles can be confused with a case where he was compelled lawfully by Jews. If a bill of divorce that gentiles compelled the husband to write and give to his wife carries no weight, people might think that this is likewise the halakha with regard to a case where Jews compelled the husband to do so. Therefore, the Sages issued a decree that even if the husband was compelled by gentiles the wife is disqualified from marrying a priest. By contrast, the case where the husband was compelled unlawfully by gentiles cannot be confused with a case where he was compelled lawfully by Jews, as they are too dissimilar. Therefore, a bill of divorce that gentiles unlawfully compelled the husband to write and give his wife is entirely invalid.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כדין – דעובדי כוכבים עובדי כוכבים שעישוהו להוציא ובדין תורה אע״ג דלאו גיטא הוא גזור ביה רבנן לפסול בכהונה משום דמיחלף בכדין דישראל ואתי למימר ישראל נמי שעישוהו כדין לא פסיל וההוא גיטא מעליא הוא.
שלא כדין – דעובדי כוכבים בכדין דישראל לא מיחלף ואי אמרת מיחלף בשלא כדין דישראל ואתי למימר שלא כדין דישראל נמי לא פסיל ואמרן לעיל דפסיל היא גופה גזירה היא אטו כדין וגזירה לגזירה לא גזרינן.
וטעמא מאי [וטעם הדבר מהו]? מדוע פסולה האשה לכהונה על ידו? כדין בכדין של ישראלמיחלף [מתחלף] אצל הבריות, שאם גט זה אין בו כלום יבואו לומר כן גם על גט מעושה כדין על ידי ישראל, ולכן אף גט זה פוסל. אבל מה שעושים גויים שלא כדין במה שעושים כדין כישראללא מיחלף [אינו מתחלף], ואין לחשוש שיבואו לומר כן גם על גט שנעשה כדין בישראל, ולכן אין בו כל ממש.
And what is the reason that the wife is disqualified from marrying a priest in this case? It is because the case where the husband was compelled lawfully by gentiles can be confused with a case where he was compelled lawfully by Jews. If a bill of divorce that gentiles compelled the husband to write and give to his wife carries no weight, people might think that this is likewise the halakha with regard to a case where Jews compelled the husband to do so. Therefore, the Sages issued a decree that even if the husband was compelled by gentiles the wife is disqualified from marrying a priest. By contrast, the case where the husband was compelled unlawfully by gentiles cannot be confused with a case where he was compelled lawfully by Jews, as they are too dissimilar. Therefore, a bill of divorce that gentiles unlawfully compelled the husband to write and give his wife is entirely invalid.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אַבָּיֵי אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב יוֹסֵף דְּיָתֵיב וְקָא מְעַשֵּׂה אַגִּיטֵּי א״לאֲמַר לֵיהּ וְהָא אֲנַן הֶדְיוֹטוֹת אֲנַן וְתַנְיָא הָיָה ר״טרַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר וכׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא אֲגוֹרִיאוֹת שֶׁל גּוֹיִם1 אע״פאַף עַל פִּי שֶׁדִּינֵיהֶם כְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְהִיזָּקֵק לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״א:א׳} וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם לִפְנֵיהֶם וְלֹא לִפְנֵי גּוֹיִם2 דָּבָר אַחֵר לִפְנֵיהֶם וְלֹא לִפְנֵי הֶדְיוֹטוֹת.

§ Abaye found Rav Yosef sitting in court as the judge and compelling husbands to give their wives bills of divorce. He said to him: But aren’t we ordinary people, not ordained judges? And it is taught in a baraita that Rabbi Tarfon would say: With regard to any place where you find gentile courts [agoriot], even if their laws are like Jewish laws, you may not attend them, as it is stated: “Now these are the ordinances which you shall set before them” (Exodus 21:1). It is derived from here that one may go to court only before them, i.e., Jewish judges, and not before gentiles. Alternatively, it is derived that one may go to court before them, i.e., ordained judges, and not before ordinary people. Since we are not ordained judges, how can you perform a distinctly judicial act?
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אגר
אגראאגורי שמו (ברכות מ.) בפרק כיצד מברכין בגמרא דועל הירקות אלא בינוני זה אגורי (בכלים בפי״ז בגמרא דכיצד מברכין) למה נקרא שמו אגורי ששמנו אגור בתוכו. ירושלמי ולמה נקרא שמו אגורי שאוגר שמנו בתוכו וכל הזתים מאבדין שמנן אמר ר׳ חנינא למה נקרא שמו אגורי כל הזתים היורדים עליהם גשמים פולטים שמנן וזה גשמים יורדים עליו ואוגר שמנו לתוכו. אגוריאות של נכרים (גיטין פח:) (א״ב: פי׳ בלשון יוני רחוב ומקום וועד) אגור בן יקא (בהגדת ילמדנו בראש פרשת וארא) למה נקרא שמו אגור שאגר החכמה והתורה יקא שהקיאה נאם הגבר לאתיאל שהיה אומר אתי אל ואוכל שארבה נשים ולא יסור לבבי:
א. [זאמלן, פערזאמלונגס ארט.]
וקא מעשה אגיטי – כופה איש להוציא את אשתו בדין.
הדיוטות אנן – שאין מומחין אלא סמוכין דמיקרו אלקים דיינין ואין סמיכה בח״ל כדאמרי׳ בפ״ק דסנהדר׳ (דף יד.).
אוגריאות – אסיפות כמו אוגר בקיץ (משלי י).
לפניהם – קאי אשבעים זקנים שעלו עמו להר קודם מתן תורה כדכתיב (שמות כד) ואל משה אמר עלה וגו׳ ואע״פ שנכתבה פרשה זו לאחר מ״ת קודם מתן תורה נאמרה ונבנה המזבח והעלו העולה והשלמים ובאותו דם נכנסו לברית.
לפניהם ולא לפני הדיוטות – פי׳ בקונטרס דקאי אשבעים זקנים דעלו עם משה אע״פ שכתובין בסוף פ׳ דואלה המשפטים ור״י אומר דאהאלהים טובא דכתיבי בפרשה קאי וכן משמע בהחובל (ב״ק פד:) דמאלהים נפקא לן מומחין דאמר מ״ש נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור דאלהים בעינן וליכא ואיצטריך קרא דלפניהם דלענין עישוי בעינן מומחין.
ולא לפני הדיוטות – תימה דמשמע דאיירי קרא בכשרים לדון ואילו בפ״ק דקדושין (דף לה.) ובב״ק (דף טו.) דרשינן מינה דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה ואשה פסולה לדון דתנן בפ׳ בא סימן (נדה מט:) כל הכשר לדון כשר להעיד ואשה פסולה להעיד כדמוכח בהחובל (ב״ק פח.) ובפרק שבועת העדות (שבועות ל.) וי״ל דכלל דפרק בא סימן באיש איירי כלומר כל איש הכשר לדון כשר להעיד ומדבורה דכתיב בה (שופטים ד) והיא שופטה את ישראל אין ראיה דאשה כשרה לדון דשמא לא היתה דנה אלא היתה מלמדת להם הדינים א״נ שמא קיבלו אותה עליהם משום שכינה מיהו בירושלמי דיומא (פ״ו) יש מעתה דאין אשה מעידה אינה דנה ואומר ר״י דקרא משמע ליה דאיירי בכל ענין בין בדיינין בין בנדונין.
גמרא: והא דדרשינן הכא: לפניהם ולא לפני הדיוטות. קשיא לן דבפרק קמא דסנהדרין (סנהדרין ב:) משמע דמשום דסבירא לן עירוב פרשיות כתיב כאן בעינן מומחין הא לאו הכי אפילו הדיוטות כשרין והכא ממעטין הדיוטות מלפניהם, ועוד קשה למאי איצטריך לפניהם למעוטי הדיוטות דהא אלקים כתיב בפרשה דמשמע מומחין ותרי מיעוטי להדיוטות למה לן. ויש לומר דאי לא אלהים ועירוב פרשיות מלפניהם לא ממעטינן הדיוטות [בנדפס: דהיכי משמע מיעוט הדיוטות מלפניהם, אבל השתא דכתיב אלהים ממעטין שפיר הדיוטות מלפניהם כלומר לפני אלי״ם ולא לפני הדיוטות, ומאלי״ם נמי בלא לפניהם לא ממעטין הדיוטות] אלא במאי דכתיב בפרשה אבל גיטין אפילו בהדיוטות נמי, השתא דכתיב לפניהם דמשתעי במשפטים כלומר שכולל כל המשפטים ואפילו גיטין שמע מינה דבכולהו בעינן מומחין, וזהו שלא כפירושו של רש״י ז״ל שפירש דלפניהם קאי אשבעים זקנים שעלו עמו שכתובים בסוף ואלה המפשטים כדכתיב ואל משה אמר עלה וגו׳ ושבעים מזקני ישראל ואין מוקדם ומאוחר בתורה שאותו מעשה קודם מתן תורה היה ואותן שבעים זקנים מומחין היו ולפי פירוש זה הדרא קושיין לדוכתה האלהים למאי איצטריך ועירוב פרשיות למאי איצטריך, והראשון עיקר וכן פירשו בתוספות.
אמר המאירי ענין משנה זו פירשוהו בגמרא כך גט מעושה על ידי ישראל אם כדין כגון אלו שכופין אותן להוציא או שהיא אסורה עליו כשר לגמרי ופי׳ הדברים שכופין אותו אף לכתחלה בכל מיני כפיה עד שיאמר רוצה אני ושלא כדין ר״ל שלא היה מאותן שכופין אותן להוציא וטעו בהוראתם וכפאוהו בכך עד שאמר רוצה אני וגירש פסול לינשא ופוסל לכהנה אם מת הבעל קודם שיגרשנה פעם אחרת בגט כשר ולא מן הדין אלא שמא יבאו להקל בעשוי שבדין ואם כן כל שנתרצו לכנוס צריכה קדושין ומה שכתבו גדולי המחברים שמאחר שאנסוהו יגמור ויגרש לא שנכופהו בכך אלא שיתנו לו עצה בכך הא כל שבדרך אונס מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל כו׳ ואם גוים אנסוהו אם כדין ר״ל שאף כדיננו ראוי לכופו פסול ופוסל ואם שלא כדין אפי׳ אמר רוצה אני וצוה לישראל לכתוב ולחתום אפי׳ ריח הגט אין בו ומשום דגוים לאו בני עשויי בדידן נינהו וכדין מיהא פסול דאתי למיחלף בכדין דישראל ושיאמרו שכל שעל ידי עשוי אינו כלום ומשום הכי פוסל ושלא כדין אינו כלום דאפי׳ אתי למיטעי למימר הכי בשלא כדין הוא:
ג מסופר: אביי אשכחיה [מצא אותו] לרב יוסף דיתיב [שהיה יושב כדיין] וקא [והיה] מעשה (כופה) אגיטי [על מתן גיטין], אמר ליה [לו]: והא אנן [והרי אנו] הדיוטות אנן [אנו], שאין אנו דיינים סמוכים, ותניא [ושנינו בברייתא], היה ר׳ טרפון אומר: כל מקום שאתה מוצא אגוריאות [בתי דינים] של גוים, אף על פי שדיניהם כדיני ישראלאי (אין) אתה רשאי להיזקק להם לדין, שנאמר: ״ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם״ (שמות כא, א), ונדייק מכאן: ״לפניהם״ — לפני דייני ישראל דווקא ולא לפני גוים. דבר אחר: ״לפניהם״ — לפני דיינים סמוכים ולא לפני הדיוטות. ומאחר שאנו בבבל הדיוטות שאינם סמוכים, כיצד יכולים אנו לעשות דבר שהוא דין גמור!
§ Abaye found Rav Yosef sitting in court as the judge and compelling husbands to give their wives bills of divorce. He said to him: But aren’t we ordinary people, not ordained judges? And it is taught in a baraita that Rabbi Tarfon would say: With regard to any place where you find gentile courts [agoriot], even if their laws are like Jewish laws, you may not attend them, as it is stated: “Now these are the ordinances which you shall set before them” (Exodus 21:1). It is derived from here that one may go to court only before them, i.e., Jewish judges, and not before gentiles. Alternatively, it is derived that one may go to court before them, i.e., ordained judges, and not before ordinary people. Since we are not ordained judges, how can you perform a distinctly judicial act?
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״לאֲמַר לֵיהּ זאֲנַן שְׁלִיחוּתַיְיהוּ קָא עָבְדִינַן מִידֵּי דְּהָוֵה אַהוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת.

Rav Yosef said to him: We see ourselves as agents of the ordained judges in Eretz Yisrael, and we are performing our task as judges on the basis of their agency, just as is the case with regard to cases of admissions and loans, which we attend to on the same basis.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שליחותייהו – דבני א״י.
קעבדינן – הם נתנו לנו רשות.
מידי דהוה – אדיני ממונות דהלואות דעבדינן שליחותייהו כדאמרי׳ בסנהד׳ (דף ב:).
אמר ליה [לו] רב יוסף: אנן שליחותייהו קא עבדינן [אנו את שליחותם אנו עושים], שאנו רואים עצמנו כשליחיהם של הדיינים הסמוכים בארץ ישראל, ומכוח סמכותם אנו פועלים. מידי דהוה [כמו שהוא הדין] אהודאות [על, אצל, הודאות] והלואות, שאנו דנים בהן משום שאנו נחשבים כשליחי הדיינים של ארץ ישראל.
Rav Yosef said to him: We see ourselves as agents of the ordained judges in Eretz Yisrael, and we are performing our task as judges on the basis of their agency, just as is the case with regard to cases of admissions and loans, which we attend to on the same basis.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אִי הָכִי גְּזֵילוֹת וְחַבָּלוֹת נָמֵי חכִּי עָבְדִינַן שְׁלִיחוּתַיְיהוּ בְּמִילְּתָא דִשְׁכִיחָא בְּמִילְּתָא דְּלָא שְׁכִיחָא לָא עָבְדִינַן שְׁלִיחוּתַיְיהוּ.:

The Gemara asks: If so, why is the halakha that judges living outside Eretz Yisrael do not judge in cases of robbery and personal injury? They should judge in these cases as well. The Gemara answers: When we perform our tasks as judges on the basis of their agency, it is with regard to common matters, e.g., cases that pertain to the halakhot of admissions and loans, which arise frequently between people. But with regard to uncommon matters, e.g., cases of robbery or personal injury, we do not perform our tasks as judges on the basis of their agency.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי הכי גזלות וחבלות נמי – לעביד שליחותייהו ואנן אמרינן בשמעתא קמייתא דסנהד׳ דבעינן ג׳ מומחין.
מילתא דשכיחא – הלואה וכן גט.
אי הכי גזלות וחבלות נמי – וא״ת והא מצינו בכמה מקומות שהיו דנין גזלות וחבלות ההוא רעיא בפ״ק דבבא מציעא (דף ה.) וההוא גברא דגזל פדנא דתורי דחברי׳ (ב״ק דף צו:) ובכמה מקומות וי״ל דהיו דוחקין אותו ע״י דקבעיה ליה זימנא לא״י ועוד אור״י דגזלות ע״י חבלות קאמר דאין דנין בבבל שחבל בחברו וגזל לו.
במילתא דשכיחא כו׳ – כמו בהודאות והלואות ומה שאנו מקבלים גרים אע״ג דגר צריך ג׳ מומחין כדאמרי׳ בהחולץ (יבמות מו:) משפט כתוב ביה אור״י דעבדינן שליחותייהו דחשיב כשכיחא ובהחולץ (יבמות מו:) נמי משמע שהיו מקבלים גרים בבבל וא״ת היכי עבדינן שליחותייהו והא עכשיו אין מומחין בא״י ומי יתן לנו רשות וי״ל דשליחות דקמאי עבדינן.
כי עבדינן שליחותיהו במילתא דשכיחא. ועיקר טעמא דעבדינן שליחותייהו משום שלא תנעול דלת בפני לווין כדאיתא בריש פרק קמא דסנהדרין (סנהדרין ג.) וגיטין נמי דומיא דהודאות והלואות נינהו דאי לא לא מינסבן לגברא והוו להון בנות ישראל עגונות.
במילתא דלא שכיח לא עבדינן שליחותייהו. ואם תאמר היאך מקבלים גרים בזמן הזה דהא בעי שלשה וכדאיתא ביבמות פרק החולץ (יבמות מו:) דמשפט כתיב ביה, והא נמי מילתא דלא שכיחא היא וכדאמרינן לעיל גרות לא שכיחא, יש לומר דהא נמי תקנה היא כתקנת הודאות והלואות, ומצינו האמוראים בפרק החולץ שהיו מקבלים גרים ואף אנו שלוחי הראשונים אנו.
וכל שהוא כדין וישראל מעשין בגוים שיאמרו עשה מה שישראל אומרין לך עשוי דישראל הוא וכשר שהרי ישראל מצווים לכופו ואף בזמנים הללו ואע״ג דאנן הדיוטות אנן והיאך אנו ראויים לכופו ואם על ידי גוים הרי אמרו שכל שאת מוצא כינופיאות של גוים אע״פ שדיניהן כדיני ישראל אי אתה רשאי להזקק להם שנאמר לפניהם ולא לפני גוים לפניהם ולא לפני הדיוטות מכל מקום אנן שליחותיהו דבני ארץ ישראל עבדינן דהא מילתא דשכיחא הוא כהודאות והלואות ולא בעינן בהו מומחין כגזילות וחבלות ומכל מקום יש צדדין שאף בגזילות וחבלות נדון בהן למנוע בהן את הנזקין וכבר ביארנו הענין כלו בסנהדרין פרק ראשון ובקמא פרק חובל:
ומקשים: אי הכי [אם כך], בגזילות וחבלות נמי [גם כן] נהיה שליחיהם, ומדוע אמרו שבאלה אין סמכות לדיינים שבחוצה לארץ! ומשיבים: כי עבדינן שליחותייהו [כאשר אנו עושים את שליחותם] הרי זה במילתא דשכיחא [בדבר המצוי], כגון הודאות והלוואות שהן דברים רגילים שבין אדם לחבירו, ואולם במילתא דלא שכיחא [בדבר שאינו מצוי] כגון גזילות וחבלות — לא עבדינן שליחותייהו [אין אנו עושים את שליחותם].
The Gemara asks: If so, why is the halakha that judges living outside Eretz Yisrael do not judge in cases of robbery and personal injury? They should judge in these cases as well. The Gemara answers: When we perform our tasks as judges on the basis of their agency, it is with regard to common matters, e.g., cases that pertain to the halakhot of admissions and loans, which arise frequently between people. But with regard to uncommon matters, e.g., cases of robbery or personal injury, we do not perform our tasks as judges on the basis of their agency.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מתני׳מַתְנִיתִין: טיָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר מְקוּדֶּשֶׁת הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת מְגוֹרֶשֶׁת הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם אֲמַתְלָא.

MISHNA: If a rumor circulated in the city that an unmarried woman is betrothed, she is considered to be betrothed. Similarly, if a rumor circulated that a married woman is divorced, she is divorced, provided there is no valid alternative explanation [amatla] for the rumor.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אמתלא
אמתלאאאי זו היא אמתלא (גיטין פח:) (כתובות כב) פי׳ בגמרא דסוף גיטין רב זביד אמר במקום אמתלא חוששין. אמתלא כלומר יש פנים לדבר שיצא עליה קול שהוא מקודשת כגון ההוא מעשה באשה אחת שהיתה גדולה בנוי וכו׳ (כתובות כב) בגמרא דהאשה שאמרה אשת איש הייתי עד כיון שנתנה אמתלא לדבריה נאמנת ולא תאמר שכל אמתל׳ צרי׳ הדבר להשמע ולהאמר אלא אם כן יש לו מקום שנראה הדבר שיש שם אמתלא כגון זה המעשה וכי בעבורו יצא הקול אע״פ שלא נשמע אמתלא בהדיא אמתלא היא ובלבד שלא יהא שם אמתלא דבעינן אמתלא להשמע בהדיא ופריק אימא ובלבד שלא יהא שם אמתלא וסייעתא דסייעיה רב כהנא לא קמא ולא דמיא לנתקדשה ואחר כך בא בעלה וכו׳ למקום אמתלא וכיון דמקשי ומפרק עד דרב זביד ש״מ הלכתא כוותיה:
ערך תסיל
תסיל(חולין סג:) תסיל פסול בתורין וכשר בבני יונה שמע מינה מין יונה הוא (חולין קמ:) בעי ר׳ ירמיה יונה על גבי ביצי תסיל מהו (גיטין פח) כל העופות פוסלין במי חטאת חוץ מיונה ותסיל (א״ב תרגום ירושלמי בקצת נוסחאות ותור וגוזל ושפנינא ותסילא בר יון):
א. [נעבן, אורזאך.]
מתני׳ יצא שמה בעיר מקודשת – פנויה שיצא עליה קול פלונית מתקדשת היום לפלוני ויש דברים נראין כדמפרשי אמוראי בגמ׳.
הרי זו מקודשת – ולא תינשא לאחר בלא גט.
מגורשת הרי זו מגורשת – קא סלקא דעתין דהכי קאמר אשת כהן שיצא עליה קול פלונית נתגרשה היום הרי זו מגורשת ואסורה לישב עוד תחתיו דאילו מגורשת להקל ולינשא לשוק ליכא לפרושי דמשום יציאת קול נשרי אשת איש לעלמא והיינו דפרכינן לה בגמרא ואסרי׳ לה אגברא על בעלה כהן.
ובלבד שלא תהא שם אמתלא – שלא יהא עם הקול של קידושין או של גירושין משל וטעם שהוא שובר את כח הקול.
ועשוי זה שהוזכר במשנתנו לא סוף דבר שחבטוהו והכוהו על כך אלא כל אונס במשמע אפי׳ אונס ממון כגון שהיו כובשין את ממונו עד שיגרש או הטילו עליו קנס על ידי גוים ואפי׳ קבלה מעצמו כל שנתחרט וכופין אותו לקיים מצד הקנס אונס גמור הוא וגדולה הימנה כתבו קצת רבנים שאם נשבע הוא לגרש ונתחרט ושכנגדו מתרין אותו לגרש מצד השבועה אונס גמור הוא אלא שבזו איני מודה הואיל ובידו לישאל וכן עשוי זה אינו צריך למסירת מודעא אלא שאם מסר מודעא אע״פ שלא נתברר לנו האונס מודעתו פוסלתו לגמרי שמודעת הגט אינה צריכה בירור אונס אפי׳ בנתינת מעות כמו שביארנו בשלישי של בתרא שאין אנו צריכים בגט אלא לגלוי הדעת וכל שגלה דעתו אינה צריכה הכרת אונס אבל אם לא מסר מודעא אינו נאמן לומר אנוס הייתי ומכל מקום אם נודע בעדים שכן אינו צריך מודעא כלל שאף בדיני ממונות אע״ג דתלוה וזבין צריך מודעא תלוה ויהיב לא צריך מודעא וגט הואיל ואין סתמו ראוי לנתינת מעות אין נתינת מעות שבו כלום כמו שביארנו שם ואין צריך לומר אם המעות שהיו כובשין לו כדי לאנסו מחמת כך או דמי הקנס יתרים על אותן שהוא מקבל שאין זה קרוי נתינת מעות כלל ואע״פ שלענין מכירה אמרו תלוה וזבין זביניה זביני שמשמעו אונס גוף כבר ביארנו שם שאף באונס מעות כן וכההוא מעשה דפרדיסא שהוזכר בשלישי של בתרא (ב״ב מ׳:) על הדרך שביארנו שם וכן לא סוף דבר בשהיו אונסין אותו אלא אף בשהיו מבהילין ומפחידין אותו בכך אונס גמור הוא וכן כתבוה בבירור גדולי המפרשים ואף גאוני הראשונים כתבו שם בנסח זה מיהא דפרדיסא שמעינן דמאן דמפחיד לחבריה במידי דיכיל למיעבדיה כגון בהפסד ממון או בהכאת נפש אונס הוא וכתבינן עליה מודעא אע״ג דלא עביד מאי דאמר ואחר שכן אף בגט שאינו צריך מודעא כל שנתברר שהבהילוהו או הפחידוהו שלא כדין בדבר שאיפשר להתקיים או שזה סבור שיהא אפשר להתקיים אם בגוים אינו גט ובישראל פסול ופוסל:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:
המשנה התשיעית והכונה בה בביאור החלק החמשי והוא שאמר יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הרי זו מגורשת ובלבד שלא יהא שם מתלה אי זו היא מתלה גרש איש פלני את אשתו על תנאי זרק לה קדושיה ספק קרוב לה ספק קרוב לו זו היא מתלה אמר הר״ם פי׳ אמרו מגורשת אינו רוצה בזה כי כאשר אמרנו באשת איש גרשה בעלה ונאסרה אותה על בעלה שיצא שמה מגורשת ואמנם נאמר כי כאשר יצא שמה מקודשת עוד יצא שמה היא בעצמה שהיא נתגרשה מאלו הקדושין הרי זה מגורשת שהרי קול ושוברו עמו לפי שהשמועה תאסור אותה והיא תתיר אותה אולם כאשר התבארו הקדושין בעדים וכל שכן אם היא נשאת הנה לא יתאמתו גרושיה אלא בעדים לפי מה שהתבאר בזאת המסכתא:
אמר המאירי יצא שמה בעיר מקדשת כלומר פנויה שיצא עליה קול שהיא מקדשת לפלני הרי זו מקודשת מספק מצד הקול שחוששין לקול ואסורה בלא גט ופירשו בגמרא דוקא בשני דברים אחד שיזכירו בה לפלני ואחד שיהו שם אמתלאות חזקות ודברים המוכיחים כן מגורשת הרי זו מגורשת פי׳ קא סלקא דעתין השתא שאם יצא קול על אשת איש שהיא מגורשת מעמידין אותה בחזקת מגורשת וודאי לא להקל להתירה לעלמא דמשום קלא לא שרינן אשת איש לעלמא אלא להחמיר ולאסרה על בעלה אם הוא כהן והקשו בה והא אמר רב אשי כל קלא דבתר נשואין לאו קלא הוא ר״ל לאסרה על בעלה כלומר אפי׳ יצא עליה קול משנשאת שכבר נתקדשה קודם לו לפלני אין אוסרין אותה על בעל זה מצד קול בעלמא וכן אם יצא עליה קול של גירושין או של זנות אין אוסרין אותה על בעלה כהן בכך אלא אם כן בעדות ברור ואף זו נשואה ועומדת היא ופירשוה שעל אותה פנויה שיצא עליה קול שהיא מקדשת הוא חוזר שאם נצטרף באותו הקול קול של גירושין אין קול הקדושין מעכבתה שלא לינשא לאחר שהרי קול ושוברו עמו קול אסרה וקול שרי לה ובלבד שלא תהא שם אמתלא כלומר בין בקול הקדושין להחמיר בין בקול הגירושין להפקיע ובלבד שלא תהא באותו הקול אמתלא שיהא הקול מתוכה שאלו כן אין הקול כלום לא לאסור ולא להפקיע וסומכין על דבריה ופירש באמתלא של קדושין שהיה הקול יוצא שפלני זרק לה קדושיה ספק קרוב לו ספק קרוב לה שהרי אף הקול לא עשאה מקודשת ושל גירושין שאחר קול מוחלט של קדושין יצא קול שגירשה על תנאי וכן בהפך ר״ל תנאי בקדושין וספק קירוב בגט ולמדנו ממשנתנו שאם היתה בחזקת אלמנה ויצא עליה קול גרושה אסורה לינשא לכהן ואם כן כשהקשו בגמרא ואסרינן לה אגברא הוה מצי לשנויי דלאו בנשואה קאי אלא באלמנה אלא שאם כן היינו רישא ויש מפרשים שקול של גירושין אף באמתלא מפקיעין קול מוחלט של קדושין ששוברו עמו הוא ולא חששו לקול אלא אם כן בקול שאין עמו שום שובר שלא להוציא לעז על הבריות ותולין לומר שנתקיים התנאי ואמתלא דמתני׳ הם מפרשים אותה על איסור כהנה שבה כלומר מקדשת ומגורשת ואע״ג דקול ושוברו הוא מכל מקום לכהנה מיהא אסורה לה דוקא בכי הא אבל אשה נשואה שהוציאו עליה קול של גירושין על תנאי ומת בעלה אין חוששין לו וראשון עיקר וכן כתבוה גדולי המפרשים:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
משנה יצא שמה בעיר מקודשת כו׳ איזהו אמתלא גירש איש פלוני את אשתו. יש לדקדק למה שינה התנא הסדר דברישא קתני קידושין קודם לגירושין ולענין אמתלא קתני איפכא ולכאורה היה נ״ל דהתנא לא זו אף זו קתני לא מיבעיא דחיישינן לקלא דקידושין דאיכא חשש א״א שהוא איסור מיתה אלא אפילו קול דגירושין דליכא אלא חשש איסור לאו דגרושה לכהן ס״ד דלא חיישינן קמ״ל דאפ״ה חיישינן ולפ״ז בסיפא הוי איפכא לא מיבעיא דאמתלא דגירושין מבטלת הקול כיון דבלא״ה ליכא אלא חשש איסור לאו משא״כ אמתלא דקידושין ס״ד דלא מהני לבטל הקול כיון דאיכא חשש איסור חמור דמיתה קמ״ל דאפ״ה מהני אמתלא כן נ״ל לכאורה אלא דבריש פרק האשה בתרא ביבמות משמע להדיא דכל היכא שיש חשש איסור דאורייתא שיפגע בגוף האיסור לא שני לן בין איסור לאו לאיסור כרת ע״ש בפרש״י ועוד דאדרבה בכמה דוכתי מצינו איסור כהונה שאני שהחמירו טפי מאיסור א״א עיין בריש פרק האשה רבה וא״כ הוי רבותא בקידושין טפי מגירושין ואפשר שזו היתה סברת המקשה דבסמוך דמקשה והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ולא ניחא ליה לפרש לענין שלא תינשא לכהן אחר מיתת בעלה ולמאי דפרישית א״ש דמסידור לשון המשנה משמע ליה למקשה דקתני לא זו אף זו דאפילו בקלא דגירושין דקלא דבתר נישואין הוא אפ״ה חיישינן ובסיפא לענין אמתלא הוי איפכא מיהו למאי דמסיק הש״ס דרישא חדא קתני אתי שפיר לגמרי סדר לשון המשנה וסיפא נמי הקדים לפרש אמתלא דגירושין דאמתלא דקידושין מרישא שמעינן לה דאמתלא דמגורשת מבטלת קול הקידושין כנ״ל ודוק אלא דמלשון רש״י בסמוך לא משמע כן כמו שאפרש בסמוך עיין עליו:
ד משנה יצא שמה (יצאה שמועה) בעיר על אשה פנויה שהיא מקודשתהרי זו נחשבת מקודשת, וכן אם יצא שמה של אשה נשואה שהיא מגורשתהרי זו מגורשת, ובלבד שלא יהא שם אמתלא (הסבר, טעם) המבטלת שמועה זו.
MISHNA: If a rumor circulated in the city that an unmarried woman is betrothed, she is considered to be betrothed. Similarly, if a rumor circulated that a married woman is divorced, she is divorced, provided there is no valid alternative explanation [amatla] for the rumor.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֵיזוֹ הִיא אֲמַתְלָא גֵּירַשׁ אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת אִשְׁתּוֹ עַל תְּנַאי זָרַק לָהּ קִידּוּשֶׁיהָ סָפֵק קָרוֹב לָהּ סָפֵק קָרוֹב לוֹ זוֹ הִיא אֲמַתְלָא.:

What is considered a valid explanation? For example, it is a case where there is a rumor that so-and-so divorced his wife but that the bill of divorce was given to her conditionally. It is therefore possible that the condition was not fulfilled and she is not actually divorced. Similarly, if there is a rumor that a woman was betrothed but that the man threw her betrothal, i.e., the money or document of betrothal, to her, and it is uncertain whether it was closer to her and uncertain whether it was closer to him, and therefore the status of their betrothal is likewise uncertain, this is considered a valid explanation.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גירש פלוני את אשתו על תנאי – זהו שובר של גירושין שמא לא נתקיים התנאי.
זרק לה קידושיה כו׳ – זהו אמתלא של קידושין והוא הדין נמי איפכא.
איזו היא אמתלא? — כגון, שהיתה שמועה בעיר שגירש איש פלוני את אשתו, אלא שהיה זה גט על תנאי, ואולי לא התקיים התנאי, ואין היא מגורשת. וכן לענין קידושין, ששמעו שהיו שם קידושין אלא שהאיש זרק לה קידושיה ספק קרוב לה ספק קרוב לוזו היא אמתלא.
What is considered a valid explanation? For example, it is a case where there is a rumor that so-and-so divorced his wife but that the bill of divorce was given to her conditionally. It is therefore possible that the condition was not fulfilled and she is not actually divorced. Similarly, if there is a rumor that a woman was betrothed but that the man threw her betrothal, i.e., the money or document of betrothal, to her, and it is uncertain whether it was closer to her and uncertain whether it was closer to him, and therefore the status of their betrothal is likewise uncertain, this is considered a valid explanation.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) גמ׳גְּמָרָא: וְאָסְרִינַן לַהּ אַגַּבְרָא וְהָא אָמַר רַב אָשֵׁי כֹּל קָלָא דְּבָתַר נִישּׂוּאִין לָא חָיְישִׁינַן לֵיהּ.

GEMARA: With regard to the statement that a woman who is rumored to be divorced is divorced, do we render her forbidden to her husband if she is married to a priest? But didn’t Rav Ashi say that we are not concerned about any rumor that circulates after marriage? Accordingly, a woman should not be compelled to leave her husband merely on the basis of a rumor.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ ואסרינן לה אגברא – בתמיהה ואמגורשת קאי אשת כהן שיצא קול שגירשה בעלה קתני מתני׳ חיישינן לקלא ואסרי׳ עלי׳.
והאמר רב אשי כל קלא – שיצא על האשה משנישאת ולא יצא עליה קול קודם נישואין.
לא חיישינן ליה – כגון אם נשאת לכהן ויצא עליה קול שהיתה זונה או גרושה לא מפקינן לה מיניה אלא בעדות ברורה וזו נשואה ועומדת היא.
והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין כו׳ – וא״ת ולוקמה בתר אירוסין דחיישינן לרב אשי וי״ל דמשמע ליה מתני׳ אף בתר נישואין ועוד דפסקי׳ לקמן (דף פט:) דאף קלא דבתר אירוסין לא חיישינן.
ואסרינן לה אגברא והא אמר (רבא)א [רב אשי] – קשיא לןב ודלמא בשהיתה בחזקת אלמנה ויצא עליה קול שהיא גרושה ואוסרין אותה לינשא, וא״ל א״כ פשיטא היינו רישא, אלא הא קמ״ל דאפי׳ על בעלה אוסרין אותה, וכיון שכן קשיא (לרבא) [לרב אשי], ולפי׳ לא תירץ רב אשי גופיה הכי, ואמר דהכי קתני מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת ואסורה לכהן ומותרת בעלמא, וקמ״ל דסמכינן אקלא ואפי׳ להתירה הואיל ולא נאסרה אלא משום קול. דטוט אסר טוט שריג, ואפי׳ יצא קול שני של גירושין מכאן ועד עשרה ימיםד, אבל הראב״ד ז״לה כתב שלא נראה לו אלא כשבאו באחת ששוברה עמו, והפריז.
והא דקתני סיפא ובלבד שלא תהא שם אמתלא איזו היא אמתלא גרש פלוני וכו׳, איכא למימרו דלאוקימתא דרב אשי לאו ארישא קאי דאפי׳ יצא קול מקודשת ומגורשת על התנאי קול ושוברו עמו הוא, דהא חזינא לקמן בשמעתיןז דלא חשו רבנן לספוקי דקלא כלל, בלא שום שובר חששו שמא יוציאו לעז על המשפחותח, אף כאן תולין שמא נתקיים התנאי והוי שובר לקול דקדושין. אלא מתני׳ הכי קתני, מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת ואסורה לכהן, ואימתי חששו לקול במקום שאיןט שם אמתלא, אבל בקול שיש אמתלא כגון שהוציאו קול על האשה שנתגרשה על תנאי ואח״כ מת בעלה או בקדושין אין חוששין לאותו קול.
אבל הראב״ד ז״ל פי׳י דאגופא דרישא קאי, שהם אמרו מקודשת סתם ומגורשת על תנאי אין קול זה שבגירושין שובר לקדושין וחוששין לה, ולדעת הרב ז״ל אפשר שלא תלו לקמן בשמעתין בקדושי קטן ובפחות משוה פרוטה, אלא לומר שאם נמצא כן מבטלין הקול דמימר אמרי הכי ולא חיישינןכ להו, ולדעתינו משתקין אותן ואומריםל להם כך היה מן הסתם, והא דאמר רבא אפילו למ״ד לא מבטלין הכא מבטלין, לומר שאפילו לדברי המחמיר שלא לבטל אפילו בידיעה גמורה הבא מבטלין בסתמא ולא חזינן בגמרא דבדקו עלה דמילתא כלל.
א. בגמ׳ לפנינו וכן בנדפס: רב אשי, ובכת״י גרס כאן ״רבא״ וכן פעם נוספת בהמשך גרס ״רבא״, ונראה שנפלה טעות שבהמשך גרס בכת״י כמופיע בנדפס: ולפי׳ לא תירץ רב אשי. ונראה שהגירסא ״רב אשי״ היא הנכונה, ושיבוש נפל למעתיקים או שמא ר״ת הם.
ב. וכה״ק בהשגות הראב״ד על הרי״ף נשאר בתימה, וברשב״א ובר״ן על הרי״ף הקשו ותירצו כרבינו. ועיין בחידושי הריטב״א מה שהוסיף עוד לתרץ.
ג. כדאיתא במועד קטן טז א.
ד. וכ״כ הרמב״ם בפ״י מגירושין ה״כ. והר״ן כתב דכן נראה מרש״י, וכתב לחלק דדווקא באמתלא שסותרת את הקול הראשון צריך שיצא ביחד. משא״כ כאן שקול הגירושין לא סותרים לקידושין, וברשב״א ובחידושי הריטב״א הביאו ג״כ חילוק זה ועיי״ש מה שהקשו על דעה זו.
ה. בהשגות הראב״ד על הרמב״ם שם. ובחי׳ מכ״י כתב דכן נראה דעת הרמ״ה וכ״פ הטור אבה״ע סי׳ ו. והקשה עליו הב״י בבדק הבית דמשמע מפרש״י דאפי׳ לא יצא מיד חוששין לקול הגירושין, וכתב שם לתרץ: ושמא י״ל דלרבותא נקטיה דאע״ג דלא עבדי אינשי דמגרשי מיד חוששין לה. עכ״ל. ועיי״ש בב״ח ובקרבן נתנאל אות מ.
ו. וכ״כ הרשב״א, ובתוס׳ רי״ד כתב דלתירוץ זה גרסינן במתני׳ איזו היא אמתלא קידש וכו׳.
ז. לקמן פט א. בעובדא דאיקדשה באציפא דתוחלא ובאיקדשא לחד מבי פלניא.
ח. והר״ן כתב דממתני׳ משמע כהראב״ד, ודווקא לקמן בגמ׳ שהקול יוצא תחילה באמתלא בכל מאי דאיכא למתלי תלו, אבל כאן שקול הקידושין יוצא בלא אמתלא ותולין אותה במקודשת, לא תצא מלבן של בני אדם מחמת קול גירושין שיש בו ספק.
ט. כן הגירסא בנדפס ובכתי״ו ובכתי״ק, ובנדפס בהשמטות הוא בהיפך וט״ס, ובכתינ״ג גרס פעמיים במקום שיש וכו׳ אבל בקול שיש, וברור שנפלה טעות שם.
י. בהשגות על הרי״ף (מט ב).
כ. בכתי״ו ובכתי״ק הגירסא: ולא חשדי להו.
ל. בנדפס היה הגירסא: אי׳ לקמ׳, ואין לו מובן. ובכתי״ו וכתי״ק הגירסא ואומרים להם וכו׳ ובכתינ״ג הגירסא ואומרים, ואחריה יש מילה שאינה ברורה כל הצורך.
מגורשת ואסרינן לה אגברא והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה. איכדא דקשיא להו ודילמא הכי קאמר שאם היתה בחזקת אלמנה מותרת לכהן ויצא עליה קול שהיא גרושה ואוסרים אותה לינשא, ולאו מילתא היא דאם כן היינו רישא אלא הא קא משמע לן דאפילו על בעלה אוסרין אותה וקשיא לרב אשי, ותירץ אביי דהכי קאמר מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת ואסורה לכהן ומותרת לעלמא וקא משמע לן דסמכינן אקלא אפילו להתירה הואיל ולא נאסרה אלא משום קול דטוט אסור וטוט שרי ואפילו יצא קול שני של גירושין מכאן ועד עשרה ימים וכן כתב הרמב״ם ז״ל, והראב״ד ז״ל כתב דלא אמרו אלא בשיצאו שני הקולות יחד שיצא הקול ושוברו עמו, והרמב״ן נ״ר הסכים לדעתו של הרמב״ם ז״ל, ולא הבנתי טעמם דהא משמע דרבה בר רב הונא הוא דקאמר הכי ודחאה רבי יוחנן וכדאמרינן בסמוך לאפוקי מדרבה בר רב הונא דאמר אמתלא שאמרו אפילו מכאן ועד עשרה ימים קא משמע לן ולא אמרו הוא דהויא אמתלא הא אמרו לא הויא אמתלא ופירש רש״י ז״ל לא גמרו את הדבר להוציא קול מקויים אלא הוציא שובר עם הקול כגון נתקדשה פלונית בספק הוא דהויא אמתלא, אבל אם גמרו את הדבר ואמרו מקודשת היא ומאחר שיצא הקול הוסיפו אמתלא אינה כלום, ועוד דאמרינן תו (פט.) גבי ההיא דנפיק עלה קלא דאיקדשה לבר בי רב אתא רב חמא לאביה אמר ליה אימא לי היכי הוה עובדא אמר ליה על תנאי קדיש אדעתא דלא אזיל לבי חוזאי ואזל אמר ליה כיון דבעידנא דהוה קלא לא הוה אמתלא לאו כל כמינה דמחזקת אמתלא, ואפשר לומר דהיינו דוקא באמתלא כגון באומר נתקדשה אלא שעל תנאי היה בכי הא הוא דבעינן שיצא שוברו עמו אבל ביצא עליה קול שנתגרשה דעכשיו אין קול זה מבטל הקול הראשון ואיתיה להאי ואיתיה להאי דלבתר שנתקדשה קדושין גמורין אומר שנתגרשה גירושין גמורין בכי האי אפילו מכאן ועד עשרה ימים.
הא דקתני במתניתין ובלבד שלא תהא שם אמתלא, לאוקימתיה דרב אשי איכא למימר דלא קאי ארישא דקא תני מקודשת ומגורשת [בנדפס: הרי זו מגורשת דאם יצא שמה בעיר מקודשת ומגורשת] דאפילו על תנאי ודאי מבטלינן ליה לקלא דקול ושוברו הוא [בנדפס: ומי] ומימר אמרינן נתקיים התנאי והרי היא מגורשת וכדאמרינן לקמן (גיטין פט:) עייני בהו רבנן בקידושי ולא הוה בהו שוה פרוטה, מימר אמרי עייני רבנן בקידושי וקדושי קטן הוו אלמא לא חשו חכמים לקלא אלא לקול שאין שובר כלל עמו ומשום לעז משפחות אבל כל היכא דאיכא למימר דלא טעו ביה אינשי ותלו דבדינא שרו לה רבנן אין חוששין לאותו כלל, אלא מתניתין הכי קתני מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת ואסורה לכהן ואימתי חשו לקול במקום שאין שם אמתלא אבל במקום שיש שם אמתלא כגון שהוציאו קול על האשה שנתגרשה על תנאי ואחר כך מת בעלה או בקדושין אין חוששין לאותו קול, אבל הראב״ד ז״ל פירש ארישא קאי שאם אמרו מקודשת חוששין לה ואפילו יצא קול עמו שנתגרשה על תנאי אין כאן שובר כיון שאמרו שהיא גרושה על תנאי, ולדבריו הוא דתלו [בנדפס: דתנו] לקמן בקטן ובפחות משוה פרוטה היינו כשנמצא הדבר כן אין חוששין לקול וסומכין על אמתת הענין אבל מן הסתם אין מבטלין את הקול אלא בקול שאין שם אמתלא.
בד״ה והאמר רב אשי כו׳ בתר אירוסין דחיישינן לרב אשי כו׳ עכ״ל אע״ג דהאי טעמא דלקמן גבי קידושין דחיישינן לבתר אירוסין דהיינו שיגרש ראשון ונושא שני כפרש״י לקמן לא שייך הכא בגרושין דאם יגרש ראשון אפילו בתר אירוסין לא ישא שני שהוא כהן מ״מ ע״כ לענין גירושין נמי קאמר רב אשי דלא חיישינן בתר נשואין כדפרכינן הכא ובס״פ הזורק ואיכא לדיוקא מיניה הא לבתר אירוסין חיישינן והיינו דאיכא לפלוגי דבתר נשואין לא חיישינן דאם יגרש ראשון מחזקת לה בגרושה לכהן ויפסלו בניו של שני אבל לבתר אירוסין חיישינן דיגרש ראשון ולא תשא שני וק״ל:
גמ׳ ואסרינן לה אגברא הא אמר רב אשי כל קלא כו׳ ק״ק אמאי לא קאמר דמגורשת היא ולא תנשא לכהן אחר אם מת ראשון דהוה ליה לגביה קלא דקודם נשואין דכה״ג פרכינן לעיל סוף פרק הזורק אההיא דקול יוצא איש פלוני כהן כתב גט לאשתו כו׳ תצא והא קלא דבתר נשואין הוא ומשני תצא משני אם מת ראשון ודו״ק:
ה גמרא על מה שאמרנו שאם יצא שמה בעיר שמגורשת — הרי זו מגורשת, שואלים: ואסרינן לה אגברא [ואנו אוסרים אותה על בעלה] אם היא נשואה לכהן? והא [והרי] אמר רב אשי: כל קלא דבתר [כל קול שיוצא לאחר] נישואיןלא חיישינן ליה [אין אנו חוששים לו] ואין מוציאים אשה מבעלה בגלל שמועה בלבד!
GEMARA: With regard to the statement that a woman who is rumored to be divorced is divorced, do we render her forbidden to her husband if she is married to a priest? But didn’t Rav Ashi say that we are not concerned about any rumor that circulates after marriage? Accordingly, a woman should not be compelled to leave her husband merely on the basis of a rumor.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) ה״קהָכִי קָאָמַר ייָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר מְקוּדֶּשֶׁת הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת מְקוּדֶּשֶׁת וּמְגוֹרֶשֶׁת

The Gemara answers that this is what the mishna is saying: If a rumor circulated in the city that a woman is betrothed, she is betrothed, and she may not marry another man until she receives a bill of divorce from the man to whom she is rumored to be betrothed. If she is rumored to have been betrothed to a certain man and subsequently divorced from him,
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה״ק כו׳ – האי קול דמגורשת ארישא קאי אשה פנויה שיצא עליה קול מקודשת חיישינן לה ואסורה לינשא אלא לאותו איש חזר ויצא עליה קול מגורשת שגירשה אותו פלוני שיצא לה קול קידושין ממנו.
ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר]: אם יצא שמה בעיר שהיא מקודשתהרי זו מקודשת ולא תינשא לאדם אחר, בלא שתקבל קודם גט מזה שיצא עליו הקול שנשאה לאשה. אם יצא שמה שהיא מקודשת ומגורשת ששמעו שנתקדשה לאדם מסויים ונתגרשה ממנו —
The Gemara answers that this is what the mishna is saying: If a rumor circulated in the city that a woman is betrothed, she is betrothed, and she may not marry another man until she receives a bill of divorce from the man to whom she is rumored to be betrothed. If she is rumored to have been betrothed to a certain man and subsequently divorced from him,
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין פח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים גיטין פח:, עין משפט נר מצוה גיטין פח:, רי"ף גיטין פח: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס גיטין פח:, רש"י גיטין פח:, ראב"ן גיטין פח: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות גיטין פח:, פסקי רי"ד גיטין פח:, רמב"ן גיטין פח: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין פח: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין פח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה גיטין פח:, מהרש"א חידושי הלכות גיטין פח:, פני יהושע גיטין פח:, פירוש הרב שטיינזלץ גיטין פח:, אסופת מאמרים גיטין פח:

Gittin 88b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Gittin 88b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 88b, Rif by Bavli Gittin 88b, Collected from HeArukh Gittin 88b, Rashi Gittin 88b, Raavan Gittin 88b, Tosafot Gittin 88b, Piskei Rid Gittin 88b, Ramban Gittin 88b, Rashba Gittin 88b, Meiri Gittin 88b, Maharshal Chokhmat Shelomo Gittin 88b, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 88b, Penei Yehoshua Gittin 88b, Steinsaltz Commentary Gittin 88b, Collected Articles Gittin 88b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144