שלא כדין, שאינו מאותן ועישוהו פסול, ופסול בכהונה דיש בו ריח הגט.
ואם עישוהו גוים בדיןא פסול ופוסל בכהונה, שלא כדין אפילו ריח הגט אין בו.
1
[סימן תקסז]
בעתה ארשום כל עניין הגט ותיקוניג ביחד. המגרש את אשתו צריךד שיקח הדיו והקולמוס והקלף ויתן לסופר ויאמר לוה טול אילו וכתוב גט לפלונית אשתי שתהא מותרת לכל אדם. ויאמר לעדים אתם חתומו. ואם רוצה שיחתום הסופר עמהם יצוה לו שיחתום עמהם. ואם אין שם אלא סופר ועד אחד יאמר לסופר לכתוב ולחתום ולאותו העד לחתום עמו ודיוו. אבל נהגו העולם בשני עדים וסופרז. והמגילה צריכה שתהא ארכה יותר על רחבה דומיא דספרח. וצריך שירטוט וי״ב שורות כמניין גט. וכשיכתוב הגט יכתוב שלא יתערבו התיבות וגם לא האותיות שיהיו מפורדות התיבות זו מזו שלא ידבקוט. וצריך שלא יהא לא מחק ולא הגההי. ושיהא ישראל בסוף שיטה אחרונה. ואין העדים חותמין אלא זה בפני זה וזה אחר זה בשורה בשיטה אחת תחת כתב הגטכ. ואם הבעל עצמו נותנו לאשה, אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ואם על ידי שליח, השליח נותנו לה בפני שנים או שלשה ואומר בפני נכתב ובפני נחתםל. ואין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלהמ. אלא או היא תעשה שליח לקבל גיטה מיד בעלה או תקבלנו היא בעצמה מיד בעלה או מיד שלוחו. ואין הסופר רשאי לחתוך מן המגילה שהוא הקלף לאחר כתיבת הגט, ואם חתך פסלונ. וצריך לכוין השורות מיכן ומיכןס. ואם כתבו ביום ונחתם בלילה פסול. כתבו בלילה ונחתם ביום כשרע. ואין השליח צריך [להעיד] על כל אות ואות אלא אפילו נכתב בפניו כל שהו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתםפ. ואין מונין לגט אלא משעת נתינה, שצריכה להמתין ג׳ חדשים שלא תשא מיום נתינת הגט, בין שניתן לה בין שניתן לשלוחה שמינת לקבלהצ.
וזהו גופו של גטק. בכך וכך בשבת בכך וכך ימים לירח פלוני שנת ד׳ אלפים וט׳ מאות [ו]כך וכךר לבריאת עולם למנייןש שאנו מוניןת בו כאן במדינתא פלו׳ דיתבא על נהר פלו׳ איך אנא פלוני בר פלוני דממדינת פלו׳ ועומד היום כאן במדינת פלו׳ב וכל שום וחניכהג דאית לי ולאבהתיי ולמקומי ולמקום אבהתיי צביתי ברעות נפשי בדלאד אניסנא ופטרית ותרוכית ושבקיתה יתייכי ליכי אנתו פלו׳ בת פלו׳ דממדינת פל׳ ועומדת היום כאן במדינת פלו׳ דיתבא על נהר פלו׳ וכל שום וחניכה דאית ליכי ולאבהתייכי ולמקומיי[כי] ולמקום אבהתיכיז דהויתח אינתתי מן קדמתט דנא וכדןי פטרית ותירוכית ושבקית יתייכי דתהויייןכ רשאה ושלטאה בנפשייכי למהך להתנסבא לכל גבר דתצבייין ואינש לא ימחיל בידייכי מן יומא דנן ולעלםמ ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שיבוקין וגט פיטורין כדת משה וישראלנ.
שטר שיחרור העבדס. בכך וכך בשבת בכך וכך ימים לירח פלוני שנת ד׳ אלפים וט׳ מאות וכך וכך לבריאת עולם למניין שאנו מונין בו כאן במדינת פלו׳ דיתבא על נהר פלוני איך אנא פלו׳ בר פלו׳ דממדינת פלו׳ ועומד היום כאן במדינת פלו׳ וכל שום וחניכה דאית לי ולאבהתיי ולמקומי ולמקום אבהתיי צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא וחררית ושחררית יתך לך אנת פלו׳ וכל שום וחניכה דאית לך די הויתא עבדי מן קדמתע דנא ויומא דנן חררית ושחררית יתך לך דתהוי אנת לנפשך אנת לעצמך אנת לגרמך ואנת בר חורין ורשאי אנת למיעל בקהלא דישראל ולהתערבא בישראל ולמינסב אינתתאפ בת ישראל ורשאין יהון בנך למילף אולפן אורייתא מחמת דחררית ושחררית יתך ואינש לא ימחי בידך מן יומא דנן ולעלם ודן דיהוי לך מינאי ספר חרוריןצ ואגרת חפושין וגט שיחרורין כדת משה וישראלק.
ואם משחרר שפחה יכתוב במקום יתך לך, יתייכי ליכי, ראנתי פלו׳, ובמקום לך, ליכי, שדהוית אמתי, תדתהוייין אנתי לנפשייכי ואנתיא לגרמייכי ואנתי בת חורין ורשאה אנתי למיעל בקהלא דישראל ולהתערבא בישראל ולהתנסבא לגברא בר ישראל ורשאין יהון בנייכי למיעל בקהלא דישראל ולמילף אולפן אוריתא מחמת דחררית ושחררית יתייכי ואינש לא ימחי בידייכי מן יומא דנן ולעלם ודן דתיהוי ליכי מינאי ספר תירוכיןב וכו׳.
וכל עניין שכתבתי שצריך בגיטי נשים צריך בשיחרורי עבדיםג. בין מסירת קרןד וקולמוס, ולאמר לסופר כתוב לעבדי גט שיהא בן חורין, ולומר לסופר כתוב וחתוםה ולשנים שיחתומו אחריו, וכתיבה וחתימה ביום אחד, וחתימה זה בפני זה, וארכה יותר על רחבה ושירטוט וי״ב שיטיןו. סוף דבר ככל כתיבת גיטי נשים.
והעבד מקבל הגט מיד רבו או מיד שלוחו. והעבדז מקבל גט לחבירו מיד רבו של חבירו אבל לא מיד רבו שלו.
סליקו הלכות גיטין2א. כדין.
ב. הועתק בסתם עם טופסי הגט והשחרור שלהלן בראבי״ה סי׳ תתצד ומראבי״ה הועתק בכמה ספרים כמש״כ שם בהערה.
ג. ותיקונו או ותיקוניו.
ד. עיין לעיל עמ׳ תרמח ד״ה ואנן הכי.
ה. עא ע״ב עד שיאמר לסופר.
ו. דחתם סופר ועד כשר. וכ״ד בה״ג ור״ח והרמב״ם. עי׳ טוב״י סי׳ קל. ורבינו פסק לעיל עמ׳ תרמז ד״ה ואנן דאומר אמרו פסול, ומבואר בגמ׳ סו ע״ב דמאן דס״ל אומר אמרו פסול מכשיר ח״ס ועד. ועי׳ ס׳ מאורות הראשונים (מכון ירושלם תשסב) עמ׳ שדמ: אני ראיתי את רבינו שמחה משפיר״א וה״ר שמואל בר״א הלוי שהיו עדים על גט אחד וכתב אותו ה״ר שמואל הלוי וחתם סופר ועד אבל אין אנו נוהגין כן בכאן.
ז. ולעיל עמ׳ תרמח ד״ה ואנן כתב רבינו שכן נוהגים לכתחילה משום דחשו לכיסופא דסופר.
ח. נתבאר לעיל שם. וכן הא די״ב שורות שלהלן.
ט. עי׳ שיטות הראשונים בזה בטוב״י סי׳ קכה ס״ו.
י. עי׳ בטור סס״י קכה שלהרמב״ם קיום מהני בכל מחק ולרס״ג בתורף לא מהני ואף בטופס רק בדיעבד. ורבינו שלא חילק אולי כונתו למש״כ תוס׳ פד ע״ב ד״ה אם, שנהגו העולם שלא לקיים שום מחק בגט. [ובתשו׳ רבינו דוד ב״ר קלונימוס לראבי״ה בסי׳ תתקעט כת׳ ׳וכן כתוב בסדורי גיטין ואם עשו בו מחק פסול מה שאין כן בשאר שטרות. וטעו כי יש חילוק בין מחק למחק׳].
כ. ג״ז נתבאר לעיל שם ובהערה.
ל. כמבואר לעיל ריש מכילתין.
מ. סג ע״ב. ולעיל בספרנו עמ׳ תרמד.
נ. עיין שיטות הראשונים בזה בטוב״י סי׳ קכד ס״ג.
ס. הובא בב״י סי׳ קכה סי״ד (מהמרדכי שהעתיק מספרנו). וכ״ד שא״ר כמש״כ בטוב״י שם.
ע. כדעת הרי״ף והרמב״ם ודלא כהרא״ש ורי״ו ובעל העיטור. עי׳ טוב״י רס״י קכז.
פ. ואמ׳ בדף ו ע״א אפילו שמע קן קולמוסא. וכ״ה בספרנו ריש מכילתין.
צ. ועיין לעיל עמ׳ תריט הע׳ ל.
ק. נוסח הגט של רבינו שוה בעיקרו לנוסח בה״ג (סה״ל גיטין) ולנוסח שבספר השטרות לרה״ג (עמ׳ עא) אלא ששיש בו כמה הוספות. סדר הגט דרבינו הועתק (בסתם) בראבי״ה (סי׳ תתצד) ואף בו תוספת דברים. מראבי״ה הועתק בחלקו במרדכי ר׳ שסח ובהג״א פ״ד ס״ז ומשם הובא בפוסקים. לא נגענו בהערות בכל דקדוקי הנוסח, אלא רק במקומות שיש ח״נ בין נוסח ספרנו להעתק הראבי״ה והמרדכי.
ר. כך בכתה״י. [וזו תקופת רבינו]. בד״פ: ה׳ אלפים וז׳ שנים כך וכך. וכן להלן בשטר שחרור עבד.
ש. בראבי״ה ובמרדכי ביו״ד אחת. וכ״פ בשו״ע סי׳ קכו סכ״ו.
ת. כך גם בראבי״ה. במרדכי (כת״י) מנין. וכ״פ בשו״ע שם סכ״ז. ועי״ש ברמ״א.
א. עיין ב״י סי׳ קכח עמ׳ צט שהביא מהמרדכי שבטופס ראבי״ה [והוא טופס דידן שהעתיקו ראבי״ה וכנ״ל] כתוב ׳מדינה׳ ודן הב״י בפירושה.
ב. בראבי״ה דיתבא על נהר פלוני. וכנ׳ נשמט מחמת הדמיון. ועי׳ הג״א שכת׳: מצאנו בכל תיקוני גיטין של הגאונים שא״צ לכתוב מקום הלידה כי אם פלוני ממקום פלוני [וכ״ה בה״ג ד׳ ירושלם ח״ב עמ׳ קפז]. והטור סי׳ קכח כת׳ דמנהג אשכנז וצרפת לכתוב לכתחילה שם מקום העמידה וגם שם הלידה והדירה.
ג. דלא כר״ת (בתוס׳ לד ע״ב) שאין לכתוב וכל שו״ח. אבל כ״ה נוסח הגאונים כמש״כ התוס׳ והמרדכי. ועי׳ ב״י סי׳ קכט עמ׳ קטז.
ד. כך בד״פ. בכת״י כדלא. ועי׳ ברכת המים אות קכב: יש ליזהר לכתוב בבי״ת ולא בכ״ף וכו׳.
ה. פת״ש וכן להלן. אבל בסיום הגט תש״פ. ועיין בנוסח הגט שבד״מ סי׳ קכו ובב״ח שם עמ׳ ע.
ו. בראבי״ה אנתי (ועי׳ להלן בשטר שחרור שפחה). במרדכי אינתתי. בהג״א אנת אינתתי. וכ״ה בנח״ש סי׳ מה.
ז. צ״ל בג׳ יודין כדלעיל וכ״ה בראבי״ה.
ח. כך בכת״י בד״פ דהות.
ט. כ״ה בכת״י ובראבי״ה. בד״פ קדם.
י. היינו וכדו. אלא שהסופר האריך את הו״ו כמש״כ רבינו לעיל פה ע״ב. ועי׳ תוס׳ שם ד״ה ולורכיה ורמ״א סי׳ קכו סי״א.
כ. בראבי״ה ביו״ד אחר הדלי״ת. וכן להלן ב׳דתצבייין׳. ועי׳ לעיל עמ׳ תרנט ד״ה אמר אביי. ועי׳ טושו״ע שם ס״י.
ל. בראבי״ה ימחה. וכן להלן בשטר שחרור. ועי׳ טוב״י סי׳ קכו סי״ז וד״מ סק״כ ובהגהת שו״ע.
מ. בראבי״ה נוסף: והרי את מותרת לכל אדם. ונחלקו ראשונים אם אחר שכתב למהך להתנסבא צריך לכתוב והרי את מותרת. עי׳ ר״ן דף מה סע״ב מדפי הרי״ף ותוס׳ כו ע״א ד״ה וצריך.
נ. בכת״י ׳פיטורין וכו׳ וישראל׳ בשיטה אחרונה והמילים מפוזרים [ואין האותיות משוכות] כדי להשוותה לכל השורות. וכדכת׳ רבינו לעיל ׳ושיהא ישראל בסוף שיטה אחרונה׳. ועי׳ טושו״ע סי׳ קכו סי״ח. ועי״ש גם על פיטורין בשו׳ אחרונה. [ופשיטא שאין ללמוד דבר מהעתקת הסופר].
ס. עי׳ נוסחאות שטרי שחרור שנקבצו בקובץ שיטות קמאי למכילתין ד״ט ע״א.
ע. כך בכת״י ובראבי״ה. בד״פ קדם.
פ. בראבי״ה איתתא.
צ. כך בכת״י. בד״פ נשתבש ׳חוקין׳.
ק. בכת״י וגט וכו׳ וישראל בשיטה אחרונה מפוזרת כנ״ל גבי גט אשה.
ר. ובמקום אנת פלוני, אנתי וכו׳.
ש. ובמקום דהות עבדא, דהוית וכו׳.
ת. ובמקום דתיהוי וכו׳ [עד גמירא] דתהויין וכו׳. ועל צורת כתיבת ׳דתהויין׳ ע״ל בגט אשה.
א. לכאו׳ צ״ל: לעצמייכי ואנתי לגרמייכי. כמו בעבד לעיל. וכ״ה במחז״ו סי׳ תקנח.
ב. ט״ס [אשגרת גט אשה] וצ״ל חרורין כמו בעבד.
ג. עי׳ רמב״ם פ״ו מהל׳ עבדים הל׳ ה-ו.
ד. היינו הכלי של הדיו. וכדלעיל עמ׳ תרמח ד״ה ואנן. וצ״ב למה לא הזכיר הקלף.
ה. כשיטתו לעיל בגט אשה דנהגינן שחותם הסופר עם שני עדים [ותיבת ׳כתוב׳ לכאו׳ יתירה].
ו. י״ב שיטין נזכר גם בחינוך מצוה תקעט. ובתשו׳ הריב״א (בראבי״ה סי׳ תתקלב) כתוב: אין בידינו ראיה שצריך י״ב שיטות שלמות ומי שבא לפוסלו בכך עליו להביא ראיה.