×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אוְשָׁוִין שֶׁאֵין מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי מְנָלַן דִּכְתִיב {ויקרא ה׳:י״ח} וְכִפֶּר [עָלָיו] הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג רַבִּי סָבַר מִי שֶׁכׇּל חֶטְאוֹ בִּשְׁגָגָה יָצָא זֶה שֶׁאֵין [כׇּל] חֶטְאוֹ בִּשְׁגָגָה אֶלָּא בְּהֶעְלֵם דָּבָר.
The baraita teaches: And they agree that he does not bring a provisional guilt-offering. The Gemara asks: From where do we derive this halakha? It is derived from a verse, as it is written with regard to the provisional guilt-offering: “And the priest shall atone for him for his unwitting act that he performed unwittingly” (Leviticus 5:18). Rabbi Yehuda HaNasi and the Rabbis disagree with regard to the interpretation of this verse, in accordance with their opinions. Rabbi Yehuda HaNasi holds: This is referring to one whose sin-offering for all transgressions is for an unwitting act. This serves to exclude that anointed priest, as all of his sin-offerings are not for an unwitting act alone; rather, he brings a sin-offering only if that unwitting act is performed on the basis of absence of awareness of the matter, leading to an erroneous ruling.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יר׳ ברוך בר שמואל הספרדיר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ושוין שאין – משיח מביא אשם תלוי דכתיב באשם תלוי וכפר הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע מי שחטאו בשגגה יצא משיח ולרבי היכי מצי אמר יצא משיח והא לרבי חטאו בעבודת כוכבים בשגגה הוא דהא תניא לעיל משיח בעבודת כוכבים רבי אומר בשגגת מעשה אלא רבי סבר דהכי מתרץ קרא לטעמיה מי שכל חטאו בשגגה יצא משיח שאין כל חטאו בשגגה דבעבודת כוכבים בלבד הוא דחטאו בשגגה אבל בשאר מצות אין חטאו בשגגה בלבד אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה.
ושוין שאין משיח מביא אשם תלוי דכתיב ביה על שגגתו אשר שגג. מי שחטאו בשגגת מעשה לחודה מייתי אשם תלוי. יצא משיח שחטאו בשגגת מעשה עם העלם דבר. אתמהי׳ משיח חטאו בשגגה הוא. פי׳ בעבודת כוכבים לרבי אלא אימא מי שכל חטאו בשגגת מעשה לחודה. יצא משיח דבעי בשאר מצות העלם דבר. אקשינן מכדי כל חטאו בשגגה כתיב. ופרקינן אין דא״כ נכתוב על שגגתו לחודה. אשר שגג למה לי. אלא הכי קאמר מי שכל חטאו בשגגה יצא זה שאין כל חטאו בשגגה:
ואין חייבין נמי ב״ד פר בהוראה, אלא א״כ הורו על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. שאם הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת בנבלה וטרפה שקצים ורמשים, ובדבר שאין הצדוקין מודין בו, אין ב״ד מביאין פר וציבור נמי פטירי לגמרי, דהא לאוין לאו בני קרבן נינהו כלל.
ואע״ג דלא קתני [ב]⁠בבא זו וכן המשיח אפילו הכי דינו כב״ד, אלא כיון דתנא בשני בבות הראשונות, סגי ליה בהני. ובכולהו הבבות נמי דלא קתני וכן המשיח, והוא הדין לע״ז.
לענין ע״ז מצינו שחלק הכתוב בין יחיד למרובים שהיחיד בסקילה וממונו פלט וכן היחידים כגון עיר שהודחה מיעוטה ורבים בסייף וממונם אבד וזהו עיר הנדחת ר״ל שהודחה רובה יכול אף אתה תחלוק בקרבנותיהם בשגגת מעשה שאע״פ שאין שם פר של צבור הואיל ואין כאן אלא שגגת מעשה מ״מ הואיל ויש כאן שגגת רבים יהא קרבנם חלוק מקרבן היחידים תלמוד לומר אחת וכו׳ כלומר תורת כל מי שאינו מביא קרבן צבור בדין אחד הוא ואין חלוק בהם בין יחיד לרבים אלא הכל כיחידים:
הכופר בע״ז הרי הוא כמודה בכל התורה שזהו יתד שהכל תלוי בו בפירוש אמרו וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות האלה בע״ז הכתוב מדבר איזו היא מצוה ששקולה כנגד כל המצות הוי אומר זו ע״ז ומה שאמרנו בכאן אידו היא מצוה שהיא תחלה זו ע״ז לא שדבור לא יהיה הוא הראשון כמו שדימו רבים אלא אף דבור אנכי הוא אזהרה על ע״ז שהרי הכפירה במציאותו ית׳ וההאמנה בזולתו הכל ע״ז וכן שהכפירה במציאותו הוא סבה לעבוד הגלולים ויתר כל צבא השמים:
ועוד שנינו בברייתא כי רבי וחכמים שוין שאין מביא אשם תלוי. ושואלים: מנלן [מנין לנו] דבר זה? דכתיב [שנאמר] בענין האשם התלוי: ״וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג״ (ויקרא ה, יח), ובפירוש כוונת פסוק זה נחלקו רבי וחכמים לשיטותיהם; רבי סבר: מי שכל חטאו בשגגה כלומר, שכל חטאת שהוא מביא אינה אלא על שגגת מעשה, יצא (למעט) זה הכהן המשיח שאין כל חטאו בשגגה אלא מביא חטאת אם היה גם בהעלם דבר.
The baraita teaches: And they agree that he does not bring a provisional guilt-offering. The Gemara asks: From where do we derive this halakha? It is derived from a verse, as it is written with regard to the provisional guilt-offering: “And the priest shall atone for him for his unwitting act that he performed unwittingly” (Leviticus 5:18). Rabbi Yehuda HaNasi and the Rabbis disagree with regard to the interpretation of this verse, in accordance with their opinions. Rabbi Yehuda HaNasi holds: This is referring to one whose sin-offering for all transgressions is for an unwitting act. This serves to exclude that anointed priest, as all of his sin-offerings are not for an unwitting act alone; rather, he brings a sin-offering only if that unwitting act is performed on the basis of absence of awareness of the matter, leading to an erroneous ruling.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יר׳ ברוך בר שמואל הספרדיר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מִידֵּי כׇּל כְּתִיב אִין דְּאִם כֵּן נִכְתּוֹב עַל שִׁגְגָתוֹ לְמָה לִי אֲשֶׁר שָׁגָג הָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּעַד דְּאִיכָּא כׇּל חֶטְאוֹ בִּשְׁגָגָה (יָצָא מָשִׁיחַ שֶׁאֵין כׇּל חֶטְאוֹ בִּשְׁגָגָה אֶלָּא בַּעֲבוֹדָה זָרָה1 וְלֹא בִּשְׁאָר מִצְוֹת אֶלָּא בְּהֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה).

The Gemara asks: Is it written in the verse: For all his unwitting acts that he performed unwittingly? Only the phrase “for his unwitting act that he performed unwittingly” is written. The Gemara answers: Yes, it is as though the word: All, is written. As if it were so that the verse is not referring to all unwitting acts, let the Torah write only: “For his unwitting act.” Why do I need the additional phrase: “That he performed unwittingly”? This teaches us that there is no liability to bring a provisional guilt-offering unless liability to bring all his sin-offerings is for unwitting acts. This serves to exclude an anointed priest, all of whose liability to bring a sin-offering for an unwitting act alone is only in cases of idol worship, but in cases involving the rest of the mitzvot there is liability only for absence of awareness of the matter, leading to an erroneous ruling, together with unwitting performance of an action on the basis of that ruling.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
ר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותשיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא הא קמשמע לן דעד דאיכא כל חטאו בשגגה ורבנן מי שחטאו בשגגה יצא משיח שאין חטאו בשגגה לא בעבודת כוכבים ולא בשאר מצות אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה מתני׳ אין כו׳ כצ״ל כנראה מפרש״י:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים: מידי [וכי] ״כל חטאו בשגגה״ כתיב [נאמר]? הרי נאמר רק ״על שגגתו״! ומשיבים: אין [כן] כלומר, אף שלא נאמר ״כל״, זו היא משמעות הכתוב, שאם כן נכתוב [שיכתוב] רק ״על שגגתו״, למה לי התוספת ״אשר שגג״? הא קא משמע לן [זה משמיע לנו] שעד דאיכא [שיש] כל חטאו בשגגה, מביא אשם תלוי, יצא משיח שאין כל חטאו בשגגה אלא בעבודה זרה, ולא בשאר מצות שבהן אינו מביא קרבן אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה.
The Gemara asks: Is it written in the verse: For all his unwitting acts that he performed unwittingly? Only the phrase “for his unwitting act that he performed unwittingly” is written. The Gemara answers: Yes, it is as though the word: All, is written. As if it were so that the verse is not referring to all unwitting acts, let the Torah write only: “For his unwitting act.” Why do I need the additional phrase: “That he performed unwittingly”? This teaches us that there is no liability to bring a provisional guilt-offering unless liability to bring all his sin-offerings is for unwitting acts. This serves to exclude an anointed priest, all of whose liability to bring a sin-offering for an unwitting act alone is only in cases of idol worship, but in cases involving the rest of the mitzvot there is liability only for absence of awareness of the matter, leading to an erroneous ruling, together with unwitting performance of an action on the basis of that ruling.
ר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותשיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְרַבָּנַן מִי שֶׁחֶטְאוֹ בִּשְׁגָגָה יָצָא מָשִׁיחַ שֶׁאֵין חֶטְאוֹ בִּשְׁגָגָה בלֹא בַּעֲבוֹדָה זָרָה1 וְלֹא בִּשְׁאָר מִצְוֹת אֶלָּא בְּהֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה.:

And the Rabbis interpret the verse in accordance with their opinion that an anointed priest, even in cases of idol worship, brings a sin-offering only for absence of awareness of the matter, leading to an erroneous ruling, together with unwitting performance of an action on the basis of that ruling. They hold: This teaches us that there is liability to bring a provisional guilt-offering only for one whose liability to bring his sin-offerings is for an unwitting act. This serves to exclude an anointed priest, whose liability to bring a sin-offering is not for an unwitting act alone, neither in cases of idol worship, nor in cases involving the rest of the mitzvot, but rather for absence of awareness of the matter, leading to an erroneous ruling, together with unwitting performance of an action on the basis of that ruling.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבנן – סברי יצא משיח שאין חטאו בשגגה לא בעבודת כוכבים ולא בשאר מצות אלא העלם דבר עם שגגת מעשה ולדברי הכל משיח אין מביא אשם תלוי וכ״ש צבור דאין חייבין אשם תלוי דהעלם דבר כתיב בהו בהדיא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבנן [וחכמים] מפרשים את הכתוב לשיטתם שהכהן המשיח, גם בעבודה זרה, מביא קרבן רק על העלם דבר ושגגת מעשה: מי שחטאו בשגגה, יצא משיח שאין חטאו בשגגה לא בעבודה זרה ולא בשאר מצות אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה.
And the Rabbis interpret the verse in accordance with their opinion that an anointed priest, even in cases of idol worship, brings a sin-offering only for absence of awareness of the matter, leading to an erroneous ruling, together with unwitting performance of an action on the basis of that ruling. They hold: This teaches us that there is liability to bring a provisional guilt-offering only for one whose liability to bring his sin-offerings is for an unwitting act. This serves to exclude an anointed priest, whose liability to bring a sin-offering is not for an unwitting act alone, neither in cases of idol worship, nor in cases involving the rest of the mitzvot, but rather for absence of awareness of the matter, leading to an erroneous ruling, together with unwitting performance of an action on the basis of that ruling.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מתני׳מַתְנִיתִין: גאֵין בֵּית דִּין חַיָּיבִין עַד שֶׁיּוֹרוּ בְּדָבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָּרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת דוְכֵן הַמָּשִׁיחַ וְלֹא בַּעֲבוֹדָה זָרָה1 עַד שֶׁיּוֹרוּ עַל דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָּרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת.:

MISHNA: The court is not liable to bring an offering for absence of awareness of the matter unless they issue a ruling with regard to a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering. And likewise the anointed priest is liable only for such a ruling. Neither is the court liable to bring a sin-offering for idol worship unless the judges issue a ruling with regard to a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet, and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותר׳ ברוך בר שמואל הספרדיר״י מלונילבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דשיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ אין ב״ד חייבין – קרבן אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ואם הורו בדבר שחייבין אשם ודאי פטורין דכתיב באשם ודאי ואם נפש אחת וב״ד אין הם בכלל נפש אחת ועוד דבאשמות אין בהן דין העלם דבר דחייבין אשם ודאי על המזיד כשוגג.
וכן המשיח – אין מביא פר אלא על העלם דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אבל במקום אשם ודאי חייב להביא אשם ודאי לפי שהוא בכלל נפש אחת ולהכי השוה לצבור דאין מביא פר במקום אשם אבל אשם יביא כדתנן לקמן (דף ט.) אשם ודאי הנשיא המשיח והיחיד חייבין וב״ד פטורין.
אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת – תימה אמאי קאמר על שגגתו חטאת הא היא גופה חטאת היא ומה שייך לומר אין חייבין חטאת אלא על דבר ששגגתו חטאת ושמא אגב דוכתא אחריתי דנקיט לה גבי מלקות נקיט נמי הכא עי״ל דה״פ דמה שאדם אחר היה מחויב חטאת על שגגתו הכא מביאין פר.
מתני׳ אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וכן המשיח. ולא בעבודת כוכבים אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳. אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, וכן המשיח, ולא בעבודת כוכבים עד שיורו על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
עיין בגמ׳ ״מנלן דתניא רבי אומר נאמר כאן עליה ונאמר להלן עליה, מה להלן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף כאן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. אשכחן צבור, משיח מנלן לאשמת העם הרי משיח כצבור. נשיא יליף מצות מצות, כתיב גבי נשיא ועשה אחת מכל מצות ה׳, וכתיב בצבור ועשו אחת מכל מצות, מה צבור דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף נשיא דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. יחיד אמר קרא ואם נפש, וילמד תחתון מעליון״.
והנה עיין בגמ׳ במס׳ יבמות (דף ט.) וז״ל ותנן נמי כל מצוה שבתורה שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, יחיד מביא כשבה או שעירה, נשיא מביא שעיר, משיח וב״ד מביאין פר; ובעבודת כוכבים יחיד נשיא ומשיח מביאין שעירה, צבור מביאים פר ושעיר, פר לעולה, ושעיר לחטאת. מה״מ דת״ר ונודעה החטאת אשר חטאו עליה רבי אומר נאמר כאן עליה ונאמר להלן עליה, מה להלן דבר שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אף כאן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. אשכחן צבור, משיח מנלן דכתיב במשיח לאשמת העם הרי משיח כצבור. יחיד ונשיא אתיא מצות מצות. ולא בעבודת כוכבים אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. צבור בעבודת כוכבים יליף מעיני מעיני. יחיד נשיא ומשיח מואם נפש אחת, אחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח במשמע, וי״ו מוסיף על ענין ראשון, וילמד תחתון מן העליון. ורבנן, האי סברא מנא להו נפקא להו מדמקרי ליה ר׳ יהושע לבריה תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה, והנפש אשר תעשה ביד רמה, הוקשה כל התורה כולה לעבודת כוכבים, מה עבודת כוכבים דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אף כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. אשכחן יחיד ונשיא ומשיח, בין בעבודת כוכבים ובין בשאר מצות, צבור בעבודת כוכבים מנין אמר קרא ואם נפש, וילמד עליון מתחתון עכ״ל. ועיין בתוס׳ שם (ד״ה מה עבודת כוכבים דבר שחייבים על זדונה כרת) וז״ל וא״ת ואימא מה עבודת כוכבים שחייבים על זדונה סקילה וי״ל דלא גמרינן אלא מה דכתיב בההוא קרא דלא כתיב התם אלא כרת דקסבר מגדף היינו עובד עבודת כוכבים וה״נ לרבנן דלא גמרי מה עבודת כוכבים שיש בה לאו וכרת ולא בעו לאו כיון דלא כתיב בההוא פרשה תדע דבפרק בתרא דמכות (ד׳ יג: ושם) ממעט פסח ומילה משום דבעינן דומיא דעבודת כוכבים דאמר רחמנא לא תעביד והני קום עשה נינהו ולא ממעט להו משום דלית בהו לאו כמו בעבודת כוכבים ומיהו לרבי דנפקא ליה חטאת מעליה בעי לאו וכרת כמו באחות אשה וכו׳ עכ״ל. ומבואר מדברי התוס׳ דרבי ורבנן נחלקו האם ב״ד חייבים רק בהוראה בלאו שיש בו כרת או אף בכרת שאין בו לאו כמו מגלה פנים בתורה שלא כהלכה ומינות אלא דיש בו קום ועשה שיש בה כרת.
ונראה דיש עוד חילוק בין יסוד החיוב אליבא דרבי ואליבא דרבנן, דלרבי ילפינן מציבור דבעינן הוראה בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת כדי לחייב פר כהן משיח, ואילו לרבנן דילפינן מחטאת יחיד א״צ הוראה בדבר שזדונו כרת אלא המחייב הוא החטא בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. והנה עיין במשנה (דף ח:) ״אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש, ואין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש; אבל חייבין על עשה ועל לא תעשה שבנדה, ומביאים אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבנדה. איזו היא מצות עשה שבנדה פרוש מן הנדה, ומצות לא תעשה אל תבא על הנדה״. ופרש״י (בד״ה פרוש מן הנדה) וז״ל כלומר בסמוך לוסתה כדי שלא תהא רואה בשעת תשמיש דכתיב והזרתם את בני ישראל כדמפרש בגמרא במסכת שבועות בפרק ידיעות הטומאה (דף יח) עכ״ל, ויש להעיר דלכאורה לרבנן חיוב פר העלם דבר תלוי בחטא בדבר שזדונו כרת, א״כ אם הורו ב״ד בטעות שא״צ לפרוש מאשתו סמוך לוסתה ופירסה נדה, א״כ יעבור על חטא דהוא דבר שיש בו כרת וחייבים פר העלם דבר, וצ״ע דאפילו אם נימא דפרישה סמוך לוסתה הוי דין מה״ת ואיסור עשה, מ״מ ההוראה להתיר שא״צ פרישה סמוך לוסתה לא הויא הוראה בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, ואה״נ דהחטא שיעבור עליו מחמת ההוראה הוי דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, דנכשל באיסור ביאת נדה אך אם המחייב הוי גוף ההוראה בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אמאי חייבים ב״ד פר העלם דבר של ציבור. וצ״ל דא״צ הוראה בדבר שזדונו כרת אלא רק שהחטא יהיה דבר שזדונו כרת. ולכאורה זה ניחא אליבא דרבנן דילפינן מיחיד. אך צ״ע בשיטת רבי אליבא דרש״י. ולכאורה משמע דס״ל דמכיון שהורו בדבר שמביא לידי איסור כרת הו״ל הוראה בדבר שיש בו כרת ודומה לחיוב זקן ממרא דחייב משום הוראה שיכולה לבוא לידי איסור כרת, וכגון שהורה כנגד ב״ד הגדול דפרוטה זו שייכת לראובן, דמכיון דשייך שתהיה נפ״מ לענין קידושין ואיסור כרת הו״ל זקן ממרא (עיין ברמב״ם פ״ד מהל׳ ממרים ה״ב). אמנם צ״ע דלכאורה החיוב של ב״ד בפר העלם דבר חל רק כשעצם ההוראה היא בדבר שיש בו כרת ולא שההוראה תביא לידי עבירת איסור כרת.
וי״ל דאיסור פרישה בעונה הסמוך לוסתה הוי חלות שם איסור נדה ואינו איסור ביאה בפנ״עא, ולפיכך ההוראה דא״צ פרישה סמוך לוסתה הויא הוראה בנוגע לחלות שם איסור נדה ולא הוי הוראה באיסור והזהרתם בעלמא דהוי חלות איסור ביאה בפנ״ע, ומשו״ה הו״ל הוראה בדבר שיש בו כרת וחייבים פר העלם דבר. ועיין בגמ׳ שבועות (יח.) דת״ח מזיד הוא ומשמע דפרישה סמוך לוסתה הוי חלות שם איסור נדה, דאל״כ למה נחשב מזיד בנדה דלכאורה הו״ל כמו מי שהוא מזיד בדם ושגג ואכל חלב דחייב חטאת על שגגתו. וצ״ל דאיסור ״והזהרתם את בנ״י״ מהוה חלות שם איסור נדה ואינו איסור ביאה בעלמא בעונה הסמוך לוסת ומשו״ה נחשב כמזיד על איסור נדה. ועיין ברש״י בשבועות (דף יח. ד״ה ובתלמיד חכם לזו) שכתב וז״ל וא״ת מזיד הוא בבעילת סמוך לוסתה אין זו קשיא שאין כרת וחיוב חטאת על סמוך לוסתה עד שתטמא וכו׳ עכ״ל, ומשמע דפרישה סמוך לוסתה הוי חלות שם איסור נדה אך יש רק מיעוט לגבי עונש כרת.
א. ויתכן נ״מ לגבי דין יהרג ואל יעבור בעריות, דאם חל דין יהרג ואל יעבור באיסור נדה (עיין בבית יוסף יו״ד סימן קצ״ה ד״ה וכתב עוד, ובשו״ע יו״ד ס׳ קצ״ה סעיף י״ז, ובש״ך ס״ק כ׳ ובביאור הגר״א שם, ועיין במנחת חינוך מצוה רצ״ו אות כ״א, וברשימות שיעורים למס׳ יבמות דף ב. ד״ה תוס׳ ד״ה ואחות אשתו) משום דנדה הוי חלות שם איסור עריות, יתכן דה״ה דחל דין יהרג ואל יעבור בפרישה סמוך לוסתה המהוה חלות איסור נדה ולא איסור פרישה בעלמא, ויל״ע בזה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א משנה אין בית דין חייבין להביא קרבן על העלם דבר עד שיורו בדבר שזדונו (אם עושים אותו בזדון) חייבים עליו כרת ושגגתו חטאת, וכן המשיח חייב רק על הוראה כזו, וכן לא חייבים בחטאת בעבודה זרה עד שיורו על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
MISHNA: The court is not liable to bring an offering for absence of awareness of the matter unless they issue a ruling with regard to a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering. And likewise the anointed priest is liable only for such a ruling. Neither is the court liable to bring a sin-offering for idol worship unless the judges issue a ruling with regard to a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet, and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותר׳ ברוך בר שמואל הספרדיר״י מלונילבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דשיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) גמ׳גְּמָרָא: מְנָלַן.

GEMARA: With regard to the statement in the mishna that the court is liable only for a ruling with regard to a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering, the Gemara asks: From where do we derive this halakha?
ר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא על האמור במשנה שאין חייבים אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת שואלים: מנלן [מנין לנו] דבר זה?
GEMARA: With regard to the statement in the mishna that the court is liable only for a ruling with regard to a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering, the Gemara asks: From where do we derive this halakha?
ר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּאן {ויקרא ד׳:י״ד} עָלֶיהָ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן {ויקרא י״ח:י״ח} עָלֶיהָ מָה לְהַלָּן דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָּרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת אַף כָּאן דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָּרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת.

The Gemara answers: It is derived as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: The word “that” is stated here in the verse: “And the sin that they sinned” (Leviticus 4:14), with regard to the offering brought by the court for the transgression of the public based on their erroneous ruling, and the word “that” is stated there in the verse: “And you shall not take a woman to her sister, to be a rival to her, to uncover her nakedness, that is in her lifetime” (Leviticus 18:18), with regard to the prohibition against marrying two sisters. It is derived: Just as there it is a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering, so too here, the reference is to a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering.
מיוחס לרש״יר׳ ברוך בר שמואל הספרדיר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ נאמר כאן עליה – ונודעה החטאת אשר חטאו עליה (ויקרא ד).
ונאמר להלן – לגלות ערותה עליה (שם יח).
מנא הני מילי דתנו רבנן רבי אומר נאמר כאן ונודעה החטאת אשר חטאו עליה. ונאמר להלן לצרור לגלות ערותה עליה מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כאן כן וכן המשיח דכתיב לאשמת העם הרי משיח כצבור יחיד ונשיא אתי׳ מצות מצות. פירוש כתיב בצבור ועשו אחת מכל מצות ה׳ ובנשיא כתיב ועשה אחת מכל מצות ה׳ וביחיד כתיב בעשותה אחת ממצות ה׳. ובעבודת כוכבים אתיא מעיני מעיני יחיד ונשיא ומשיח. אמר קרא ואם נפש אחת כולן נפש אחת הן וילמוד תחתון מעליון:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: דתניא [ששנויה ברייתא], רבי אומר: נאמר כאן ״עליה״ (״החטאת אשר חטאו עליה״. ויקרא ד, יד) ונאמר להלן באיסור לקיחת שתי אחיות ״עליה״ (״ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה״. ויקרא יח, יח), ללמדנו: מה להלן הוא דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף כאן הוא דווקא דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
The Gemara answers: It is derived as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: The word “that” is stated here in the verse: “And the sin that they sinned” (Leviticus 4:14), with regard to the offering brought by the court for the transgression of the public based on their erroneous ruling, and the word “that” is stated there in the verse: “And you shall not take a woman to her sister, to be a rival to her, to uncover her nakedness, that is in her lifetime” (Leviticus 18:18), with regard to the prohibition against marrying two sisters. It is derived: Just as there it is a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering, so too here, the reference is to a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering.
מיוחס לרש״יר׳ ברוך בר שמואל הספרדיר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אַשְׁכְּחַן צִבּוּר מָשִׁיחַ מְנָלַן לְאַשְׁמַת הַעָם הֲרֵי מָשִׁיחַ כְּצִבּוּר.

We found a source for the court bringing an offering for a transgression of the general public based on their erroneous ruling. From where do we derive that this is the halakha for an anointed priest? The Gemara answers: It is derived from the verse: “If the anointed priest shall sin so as to bring guilt upon the people” (Leviticus 4:3), indicating that the status of an anointed priest is like that of the transgression of the general public.
ר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואומרים: אשכחן [מצאנו] איפוא ראיה לענין צבור, ואולם משיח מנלן [מנין לנו]? ומשיבים: שנאמר בענין המשיח ״לאשמת העם״ (ויקרא ד, ג), לומר: הרי משיח כצבור.
We found a source for the court bringing an offering for a transgression of the general public based on their erroneous ruling. From where do we derive that this is the halakha for an anointed priest? The Gemara answers: It is derived from the verse: “If the anointed priest shall sin so as to bring guilt upon the people” (Leviticus 4:3), indicating that the status of an anointed priest is like that of the transgression of the general public.
ר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) נָשִׂיא יָלֵיף מִצְוֹת מִצְוֹת כְּתִיב גַּבֵּי נָשִׂיא {ויקרא ד׳:כ״ב} וְעָשָׂה אַחַת מִכׇּל מִצְוֹת ה׳ וּכְתִיב בְּצִבּוּר {ויקרא ד׳:י״ג} וְעָשׂוּ אַחַת מִכׇּל מִצְוֹת מָה צִבּוּר דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָּרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת אַף נָשִׂיא דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָּרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת.

The Gemara asks: From where is it derived that this is the halakha with regard to the king? The Gemara answers: The tanna derives a verbal analogy between the term “commandments” written with regard to a king and the term “commandments” written with regard to the general public. It is written with regard to a king: “And he performed one of all the commandments of the Lord his God that are not to be performed” (Leviticus 4:22), and it is written with regard to the general public: “And performed one of all the commandments of the Lord that are not to be performed” (Leviticus 4:13). Just as with regard to the general public there is liability only for a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering, so too, in the case of a king there is liability only for a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering.
מיוחס לרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נשיא – נמי לא יביא שעיר אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת כדתנן (שם) כל מצות שבתורה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת יחיד מביא כשבה או שעירה ונשיא מביא שעיר דיליף מצות מצות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: נשיא מנין לנו דין זה בו? ומשיבים: יליף [לומד] ״מצות״ ״מצות״, כתיב גבי [נאמר אצל] נשיא: ״ועשה אחת מכל מצות ה׳ אשר לא תעשינה״ (ויקרא ד, כב), וכתיב [ונאמר] בצבור: ״ועשו אחת מכל מצות ה׳ אשר לא תעשינה״ (ויקרא ד, יג), והרי זה ללמד: מה צבור — חייבים על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף נשיא — חייב על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
The Gemara asks: From where is it derived that this is the halakha with regard to the king? The Gemara answers: The tanna derives a verbal analogy between the term “commandments” written with regard to a king and the term “commandments” written with regard to the general public. It is written with regard to a king: “And he performed one of all the commandments of the Lord his God that are not to be performed” (Leviticus 4:22), and it is written with regard to the general public: “And performed one of all the commandments of the Lord that are not to be performed” (Leviticus 4:13). Just as with regard to the general public there is liability only for a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering, so too, in the case of a king there is liability only for a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering.
מיוחס לרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) יָחִיד אָמַר קְרָא {ויקרא ד׳:כ״ז} וְאִם נֶפֶשׁ וְיִלְמַד תַּחְתּוֹן מֵעֶלְיוֹן.:

The Gemara asks further: From where is it derived that an individual is liable to bring a sin-offering only for a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet? The Gemara answers: The verse with regard to an individual states: “And if one soul from among the common people shall sin unwittingly” (Leviticus 4:27). The verse begins with the conjunction “and,” represented by the letter vav. This indicates that one shall derive the halakha with regard to the lower verse, i.e., the verse written later in the passage, from that which is written in the upper verses, i.e., those written earlier. Just as in those verses earlier in the passage, addressing the public, priest, and king, there is liability only for a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet, so too, in the case of the individual addressed in this verse, there is liability only for a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet.
מיוחס לרש״יתוספותר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יחיד – נמי אינו מביא חטאת אלא על דבר שזדונו כרת דתנן כל מצות שבתורה וכו׳.
אמר קרא – בפרשת ויקרא אם נפש.
וילמוד תחתון מעליון – יחיד מנשיא.
ויחיד דאמר קרא ואם נפש – ה״נ ה״מ למילף גבי יחיד מצות מצות דה״נ כתיב ואם נפש אחת תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה׳ אלא דהכי ניחא ליה למילף.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים עוד: יחיד מנין שעל דבר שכזה הוא מביא חטאת? ומשיבים: אמר קרא [המקרא]: ״ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ״ (ויקרא ד, כז), שיש ו׳ החיבור המחבר בין זה לזה שקדם וילמד תחתון מעליון, שכמו שעל הדברים שאמורים קודם (״עליון״) מביא רק על דבר שזדונו כרת, כך דין זה שנמצא אחריהם (״תחתון״) אף הוא בדבר שזדונו כרת.
The Gemara asks further: From where is it derived that an individual is liable to bring a sin-offering only for a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet? The Gemara answers: The verse with regard to an individual states: “And if one soul from among the common people shall sin unwittingly” (Leviticus 4:27). The verse begins with the conjunction “and,” represented by the letter vav. This indicates that one shall derive the halakha with regard to the lower verse, i.e., the verse written later in the passage, from that which is written in the upper verses, i.e., those written earlier. Just as in those verses earlier in the passage, addressing the public, priest, and king, there is liability only for a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet, so too, in the case of the individual addressed in this verse, there is liability only for a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet.
מיוחס לרש״יתוספותר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְלֹא בַּעֲבוֹדָה זָרָה1 עַד שֶׁיּוֹרוּ.: בַּעֲבוֹדָה זָרָה2 מְנָלַן דת״רדְּתָנוּ רַבָּנַן לְפִי שֶׁיָּצְאָה עֲבוֹדָה זָרָה3 לָדוּן בְּעַצְמָהּ יָכוֹל יְהוּ חַיָּיבִין אֲפִילּוּ עַל דָּבָר שֶׁאֵין זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת.

§ The mishna teaches: Neither is the court liable to bring a sin-offering for idol worship unless the judges issue a ruling with regard to a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet, and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering. The Gemara asks: In the case of idol worship, from where do we derive this halakha? It is derived as the Sages taught: Due to the fact that idol worship left the category of unwitting transgressions to be discussed by itself (see Numbers, chapter 15), one might have thought that the court and the priest would be liable even if it is not for a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
3. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
מיוחס לרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לפי שיצאה עבודת כוכבים – דהכא כתיב וכי תשגו ולא תעשו ולא כתיב הכא כרת.
יכול יהו חייבין על דבר שאין זדונו כרת – כגון מגפף ומנשק ומרבץ כדאמרינן במסכת סנהדרין בפרק ד׳ מיתות (דף ס:) בלא תעשה ואינו בכרת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג שנינו במשנה: ולא בעבודה זרה עד שיורו בדבר שזדונו כרת וכו׳. ושואלים: בעבודה זרה מנלן [מנין לנו]? דתנו רבנן [ששנו חכמים]: לפי שיצאה עבודה זרה לדון בעצמה, שהרי מביאים עליה קרבנות אחרים, יכול יהו בית דין חייבין אפילו על דבר שאין זדונו כרת ושגגתו חטאת?
§ The mishna teaches: Neither is the court liable to bring a sin-offering for idol worship unless the judges issue a ruling with regard to a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet, and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering. The Gemara asks: In the case of idol worship, from where do we derive this halakha? It is derived as the Sages taught: Due to the fact that idol worship left the category of unwitting transgressions to be discussed by itself (see Numbers, chapter 15), one might have thought that the court and the priest would be liable even if it is not for a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering.
מיוחס לרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) נֶאֱמַר כָּאן מֵעֵינֵי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן מֵעֵינֵי מָה לְהַלָּן דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָּרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת אַף כָּאן דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָּרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת.

The baraita continues: Therefore, the term “from the eyes of” is stated here, with regard to idol worship (Numbers 15:24), and “from the eyes of” is stated there, with regard to an unwitting communal sin-offering for all other mitzvot (Leviticus 4:13). Just as there the court is liable only for a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering, so too here, the court is liable only for a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering.
ר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: נאמר כאן בענין שגגת עבודה זרה ״מעיני״ (במדבר טו, כב), ונאמר להלן בשאר עבירות ״מעיני״ (ויקרא ד, יג), מה להלן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף כאן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
The baraita continues: Therefore, the term “from the eyes of” is stated here, with regard to idol worship (Numbers 15:24), and “from the eyes of” is stated there, with regard to an unwitting communal sin-offering for all other mitzvot (Leviticus 4:13). Just as there the court is liable only for a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering, so too here, the court is liable only for a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering.
ר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אַשְׁכְּחַן צִבּוּר יָחִיד נָשִׂיא מָשִׁיחַ מְנָלַן אָמַר קְרָא {ויקרא ד׳:כ״ז} וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת אֶחָד יָחִיד וְאֶחָד נָשִׂיא וְאֶחָד מָשִׁיחַ כּוּלָּן בִּכְלַל נֶפֶשׁ אַחַת הֵן וְיִלְמַד תַּחְתּוֹן מִן הָעֶלְיוֹן.

The baraita concludes: We found a source for the court bringing an offering for a transgression of the general public based on their erroneous ruling; but from where do we derive that this is the halakha for an individual, a king, and an anointed priest who engage in idol worship? It is derived from a verse, as the verse states: “And if one soul sins unwittingly, then he shall offer a female goat of the first year as a sin-offering” (Numbers 15:27). And with regard to an individual, a king, and an anointed priest, they all are included in the category of “one soul.” And one shall derive the halakha with regard to that which is written in the lower verse, i.e., the verses concerning an individual, a king, and an anointed priest, from that which is written in the upper verse, i.e., the verse concerning the transgression of the general public.
מיוחס לרש״יתוספותר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותשיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וילמוד תחתון מעליון – יחיד נשיא ומשיח מצבור.
ילמוד תחתון מעליון – וא״ת היכי יליף יחיד מנשיא והא נשיא גמיר מג״ש ואינו חוזר ומלמד בהיקש [כדאיתא בזבחים נ:] ויש לומר דגילוי מילתא בעלמא הוא ולא היקש דתרוייהו בכלל יחיד ובכלל נפש מיהו לעיל קשה דיליף עבודת כוכבים משאר מצות ושאר מצות מזקן ממרא והלא הלמד מגזירה שוה אין חוזר ומלמד בגזירה שוה [עי׳ זבחים ניפשט הש״ס דדבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בגזירה שוה ואין חולק על זה וצריך עיון גדול] ויש לומר דבתר מלמד [אזלינן] והמלמד (תולין) [חולין].
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם יחיד נשיא משיח מנלן אמר קרא ואם וגו׳ כו׳ יחיד נמי היינו קרבנו איצטריך סד״א צבור כו׳ כצ״ל מתוך הסוגיא דפ׳ קמא דיבמות ע״ש:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אשכחן [מצאנו] דין זה לגבי צבור. ביחיד, נשיא, משיח בעבודה זרה מנלן [מנין לנו] שכך הוא הדין? אמר קרא [המקרא]: ״ואם נפש אחת״ (ויקרא ד, יג), לומר אחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח כולן בכלל ״נפש אחת״ הן, וילמד תחתון יחיד נשיא ומשיח, מן העליון מציבור שמביאים רק על דבר שזדונו כרת.
The baraita concludes: We found a source for the court bringing an offering for a transgression of the general public based on their erroneous ruling; but from where do we derive that this is the halakha for an individual, a king, and an anointed priest who engage in idol worship? It is derived from a verse, as the verse states: “And if one soul sins unwittingly, then he shall offer a female goat of the first year as a sin-offering” (Numbers 15:27). And with regard to an individual, a king, and an anointed priest, they all are included in the category of “one soul.” And one shall derive the halakha with regard to that which is written in the lower verse, i.e., the verses concerning an individual, a king, and an anointed priest, from that which is written in the upper verse, i.e., the verse concerning the transgression of the general public.
מיוחס לרש״יתוספותר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותשיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הָנִיחָא לְמַאן דְּמַפֵּיק לַהּ לְעָלֶיהָ לג״שלִגְזֵרָה שָׁוָה כְּדַאֲמַרַן אֶלָּא לְרַבָּנַן דְּמַפְּקִי לַהּ לְעָלֶיהָ לַעֲרָיוֹת וְצָרוֹת דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָּרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת מְנָא לְהוּ.

The Gemara challenges: This works out well according to the one who derives the halakha by using the term “that” for a verbal analogy to teach that the court is liable only for a ruling with regard to a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet, in accordance with that which we stated. But according to the Rabbis, who derive the halakha by using the term “that” to teach the halakhot of those with whom relations are forbidden and rival wives with regard to a yevama (see Yevamot 3b), from where do they derive the halakha of a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering in the case of the transgression of the general public?
מיוחס לרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא לרבנן – דמפקי להאי עליה לדרשא אחרינא כדאמרינן בפ״ק דיבמות (דף ג:) ואשה אל אחותה וגו׳ עליה מה ת״ל לפי שנאמר יבמה יבא עליה וגו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: הניחא למאן דמפיק לה [זה נוח לשיטת מי שמוציא את זאת] המלה ״עליה״ לגזרה שוה ללמוד שאין בית דין חייבים בהוראה אלא בדבר שזדונו כרת, כדאמרן [כמו שאמרנו], אלא לרבנן שיטת חכמים] דמפקי לה [שמוציאים אותה] את המלה ״עליה״ האמור בפרשת עריות, ללמד לענין עריות וצרות לעריות בדיני יבמות, אם כן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת בציבור עצמו מנא להו [מנין להם]?
The Gemara challenges: This works out well according to the one who derives the halakha by using the term “that” for a verbal analogy to teach that the court is liable only for a ruling with regard to a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet, in accordance with that which we stated. But according to the Rabbis, who derive the halakha by using the term “that” to teach the halakhot of those with whom relations are forbidden and rival wives with regard to a yevama (see Yevamot 3b), from where do they derive the halakha of a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet and for whose unwitting violation one is liable to bring a sin-offering in the case of the transgression of the general public?
מיוחס לרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) נָפְקָא לְהוּ מִדְּמַתְנֵי לֵיהּ ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לִבְרֵיהּ {במדבר ט״ו:כ״ט} תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעוֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה וְגוֹ׳ הוּקְּשָׁה כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה1 מָה עֲבוֹדָה זָרָה2 שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת אַף כָּאן השֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת.

The Gemara answers: They derive it from that which Rabbi Yehoshua ben Levi taught to his son based on the verse: “There shall be one Torah for you for the one who acts unwittingly. And the soul that performs with an upraised hand, he blasphemes the Lord; and that soul shall be cut off [venikhreta] from among his people” (Numbers 15:29–30). The Sages understood the phrase “with an upraised hand” to be referring to idol worship (see Sanhedrin 99a). The entire Torah is juxtaposed to idol worship: Just as idol worship is a prohibition for which one is liable for its intentional violation to receive karet and for its unwitting violation to bring a sin-offering, so too here, for the entire Torah one is liable for its intentional violation to receive karet and for its unwitting violation to bring a sin-offering.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יר׳ ברוך בר שמואל הספרדיר״י מלונילבית הבחירה למאיריתוספות רא״ששיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה – בעבודת כוכבים משתעי קרא דתניא בסיפרי ר״ש אומר בעבודת כוכבים הכתוב מדבר שנא׳ כי דבר ה׳ בזה שבזה על דיבור ראשון שנאמר בו אנכי ה׳ אלהיך ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני.
מה עבודת כוכבים שחייבין על זדונו כרת – דהכא כתיב הכרת תכרת אף כו׳.
אקשינן. ורבנן דמפקי האי עליה דאחות אשה לדרשא אחרינא בתחלת יבמות מנא להו דאין חייבין אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ופרקינן נפקא להו מדמקרי. ס״א מדמתני ליה רבי יהושע בן לוי לבריה תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את וגו׳ מפורש בתחלת פרק חלק דהאי מגדף עובד עבודת כוכבים הוא. ותניא בספרי רבי ישמעאל אומר בעבודת כוכבים הכתוב מדבר שנאמר כי דבר ה׳ בזה. שביזה דבור ראשון שנאמר למשה מפי הקב״ה אנכי ה׳ אלהיך ולא יהיה לך. הוקשה כל התורה כולה לעבודת כוכבים מה עבודת כוכבים דבר שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת והכי תניא בספרא אשר לא תעשינה יכול דברים שחייבין על זדונם כרת ודברים שאין [חייבין] על זדונם כרת. ת״ל תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה. הרי כל העושה בשגגה כעבודת כוכבים. מה עבודת כוכבים מיוחדת מעשה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת אף כל מעשה שחייבין על זדונם כרת ועל שגגתן חטאת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת. תימה מנ״ל דבאחות אשה מייתי חטאת בשגגה הא אכתי לא קי״ל דדבר שחייבין על זדונו כרת שמביא על שגגתו חטאת. וי״ל דהא דקאמר על שגגתו חטאת לאו דוקא. אלא אגב סיפא דתני ועל שגגתו חטאת תנא נמי ברישא. וה״פ מה עליה האמור באחות אשה בדבר שזדונו כרת אף עליה האמור בחטאת בדבר שזדונו כרת נאמר שמביא על שגגתו חטאת. ועי״ל דעל שגגתו חטאת דרישא נמי דוקא משמע דג״ש עליה עליה לא אצטריך אלא למעוטי דאין מביא חטאת אלא על דבר שזדונו כרת. דאי לאו ג״ש ה״א דעל כל חטא שיחטא יביא קרבן. הלכך מפרשי׳ שפיר מה להלן באחות אשה זדונו כרת ושגגתו חטאת. דממילא הוה אמרי׳ דעל כל חטא מביא חטאת. אף עליה האמור בקרבן דוקא על זדונו כרת:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: נפקא להו [יוצא להם] דבר זה מדמתני ליה [כמו שהיה משנה, מלמד אותו] ר׳ יהושע בן לוי לבריה [לבנו]: נאמר ״תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה״ וגו׳ (במדבר טו, כט —ל), הוקשה (הושוותה) כל התורה כולה (״תורה אחת״) לעבודה זרה, מה עבודה זרה חייבים עליה קרבן חטאת רק בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אף כאן בכל התורה הדין הוא שחייבין על דבר שזדונו כרת ועל שגגתו חטאת.
The Gemara answers: They derive it from that which Rabbi Yehoshua ben Levi taught to his son based on the verse: “There shall be one Torah for you for the one who acts unwittingly. And the soul that performs with an upraised hand, he blasphemes the Lord; and that soul shall be cut off [venikhreta] from among his people” (Numbers 15:29–30). The Sages understood the phrase “with an upraised hand” to be referring to idol worship (see Sanhedrin 99a). The entire Torah is juxtaposed to idol worship: Just as idol worship is a prohibition for which one is liable for its intentional violation to receive karet and for its unwitting violation to bring a sin-offering, so too here, for the entire Torah one is liable for its intentional violation to receive karet and for its unwitting violation to bring a sin-offering.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יר׳ ברוך בר שמואל הספרדיר״י מלונילבית הבחירה למאיריתוספות רא״ששיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אַשְׁכְּחַן יָחִיד נָשִׂיא וּמָשִׁיחַ בֵּין בַּעֲבוֹדָה זָרָה1 בֵּין בִּשְׁאָר מִצְוֹת צִבּוּר מְנָלַן יָלֵיף עֶלְיוֹן מִתַּחְתּוֹן.

The Gemara challenges: We found a source for this halakha with regard to an individual, a king, and an anointed priest, both with regard to idol worship and with regard to the rest of the mitzvot, as all those are included in the category of “one soul” and are juxtaposed to idol worship. But from where do we derive that the general public is liable to bring a sin-offering only for a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet? The Gemara answers: One derives the halakha with regard to that which is written in the upper verse, i.e., the verse concerning the general public, from that which is written in the lower verse, i.e., the verse concerning an individual.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
מיוחס לרש״יר׳ ברוך בר שמואל הספרדיר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אשכחן יחיד ונשיא ומשיח בין בעבודת כוכבים ובין בשאר מצות – דכתיב ואם נפש וכתיב תורה אחת יהיה לכם והנפש אשר תעשה ביד רמה דיחיד ונשיא ומשיח בכלל ואם נפש אחת.
צבור מנלן ילמוד עליון מן התחתון – דכתיב בפרשה למעלה וכי תשגו דהיינו צבור וילמד מתחתון מואם נפש מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות דגבי יחיד הוקשה כל התורה כולה לעבודת כוכבים אף צבור אין חייבין אלא בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות.
אשכחן יחיד נשיא ומשיח בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצו׳ צבור בעבוד׳ כוכבים מנ״ל אמר קרא ואם נפש:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אשכחן [מצאנו] איפוא דין זה לגבי יחיד, נשיא, ומשיח בין בעבודה זרה בין בשאר מצות שכל אלו הוקשו בפסוק ״ואם נפש וגו׳⁠ ⁠״ לעבודה זרה, צבור מנלן [מנין לנו] שהם מביאים רק על דבר שזדונו כרת? ומשיבים: יליף [לומד] עליון שכתוב למעלה בענין הציבור מתחתון ממה שכתוב למטה הלאה בענין יחיד.
The Gemara challenges: We found a source for this halakha with regard to an individual, a king, and an anointed priest, both with regard to idol worship and with regard to the rest of the mitzvot, as all those are included in the category of “one soul” and are juxtaposed to idol worship. But from where do we derive that the general public is liable to bring a sin-offering only for a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet? The Gemara answers: One derives the halakha with regard to that which is written in the upper verse, i.e., the verse concerning the general public, from that which is written in the lower verse, i.e., the verse concerning an individual.
מיוחס לרש״יר׳ ברוך בר שמואל הספרדיר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְרַבִּי הָא דר׳דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַאי עָבֵיד לֵיהּ מַפֵּיק לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין רַבִּים לִיחִידִים ורַבִּים בְּסַיִיף וּמָמוֹנָן אָבֵד זיְחִידִים בִּסְקִילָה וּמָמוֹנָן פָּלֵט יָכוֹל נַחְלוֹק בְּקׇרְבְּנוֹתֵיהֶם ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה וְגוֹ׳.

The Gemara asks: And Rabbi Yehuda HaNasi, who derives this matter from the term “that,” what does he do with this verse, from which Rabbi Yehoshua ben Levi taught a halakha to his son? The Gemara answers: He derives a halakha, using the verse to teach that which is taught in a baraita: Due to the fact that we found that the verse distinguished with regard to idol worship between the many, who constitute the majority of a city, and individuals, as the many are executed through beheading with a sword and their property is lost, as the court destroys it, while individuals are executed through stoning and their property is spared, one might have thought that in the case of unwitting idol worship we would distinguish between the offerings that they are liable to bring. Therefore, the verse states: “There shall be one Torah for you for the one who acts unwittingly. And the soul that performs with an upraised hand, he blasphemes the Lord” (Numbers 15:29–30).
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יר׳ ברוך בר שמואל הספרדיר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבים בסייף – במזיד אנשי עיר הנדחת.
יכול נחלוק בשוגג בקרבנותיהם – דכי היכי דחלוק צבור מיחידים דקרבן צבור בעבודת כוכבים לא דמי לשום קרבן יחיד ה״נ נחלוק בקרבנותיהם דלהוי חלוק דמרובין שעשו שוגגין דעיר הנדחת דלא להוי דמי לעולם לשום קרבן לא לצבור ולא ליחיד.
ת״ל תורה אחת – דעיר הנדחת דשוגג כיחידים דמו ומייתי כל חד וחד שעירה כיחיד.
כדתניא רבי אומר לפי שמצינו בעבודת כוכבים שחלק הכתוב בין מרובין ליחידין מרובין בסייף לפיכך ממונם אבד פירוש אנשי עיר הנדחת. יחידין בסקילה לפיכך ממונם פלט יכול נחלוק בקרבנותיהם [ת״ל תורה אחת] פי׳ בשגגת מעשה לחודה בלא הוראה שוה דכל חד וחד בין יחיד בין רבים מייתי שעירה. ופירשנו בפרק הא׳ של זו המסכת כי כל ישראל אם עשו בלא הוראה כל חד וחד מייתי קרבן יחיד והיינו דקא (סמיך) [משוי להו] הכא. אבל בענין הוראת ב״ד לא מיירי כלל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ורבי שלמד דבר זה מהמילה ״עליה״, הא [זה] הכתוב שדרש ר׳ יהושע בן לוי מאי עביד ליה [מה עושה הוא לו]? ומשיבים: מפיק ליה לכדתניא [מוציא, דורש אותו לכמו ששנינו בברייתא]: לפי שמצינו שחלק הכתוב בדין עבודה זרה בין רבים רוב העיר ליחידים שחטאו, שרבים בעיר הנדחת נידונים בסייף וממונן אבד שצריכים להשמיד גם את רכושם, ואילו יחידים נידונים בסקילה וממונן פלט, יכול אם עשו בשגגה נחלוק בקרבנותיהם? תלמוד לומר: ״תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה״ (במדבר טו, כט —ל).
The Gemara asks: And Rabbi Yehuda HaNasi, who derives this matter from the term “that,” what does he do with this verse, from which Rabbi Yehoshua ben Levi taught a halakha to his son? The Gemara answers: He derives a halakha, using the verse to teach that which is taught in a baraita: Due to the fact that we found that the verse distinguished with regard to idol worship between the many, who constitute the majority of a city, and individuals, as the many are executed through beheading with a sword and their property is lost, as the court destroys it, while individuals are executed through stoning and their property is spared, one might have thought that in the case of unwitting idol worship we would distinguish between the offerings that they are liable to bring. Therefore, the verse states: “There shall be one Torah for you for the one who acts unwittingly. And the soul that performs with an upraised hand, he blasphemes the Lord” (Numbers 15:29–30).
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יר׳ ברוך בר שמואל הספרדיר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) מַתְקֵיף לַהּ רַב חִלְקִיָּה מֵהַגְרוֹנְיָא טַעְמָא דְּלֹא חָלַק הַכָּתוּב הָא חָלַק הֲוָה אָמֵינָא נַחְלוֹק מַאי נַיְיתֵי.

Rav Ḥilkiya of Hagronya objects to it: The reason that both individuals and the general public are liable to bring the same offering for unwitting idol worship is that the verse did not distinguish between them. But had the verse distinguished between them, I would say: Let us distinguish between individuals and the general public, and the general public would bring a different offering for their unwitting idol worship. What different offering shall they bring?
מיוחס לרש״יר׳ ברוך בר שמואל הספרדיר״י מלונילבית הבחירה למאיריתוספות רא״ששיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי נייתי – אנשי עיר הנדחת רבים דבסייף.
מתקיף לה רב חלקי׳ מהגרוניא. ס״א רב חייא מהגרוניא אלא טעמא דכתב רחמנא תורה אחת הא לאו הכי הוה אמינא חלוקין הן וכי שגגו רבים במעשה בלא הוראה קרבנם חלוק מהיחיד. דבר זה אי אפשר על הדעת שאין שום קרבן שיחייבו בו מאי נייתי פר צבור בשאר מצות הוא דמייתי ליה פירוש בהוראה. נייתו פר ושעיר צבור בעבודת כוכבים הוא דמייתו להו. פירוש בהוראה. לייתו שעיר. פי׳ דעדיף משעירה. כדמפרש בספרא דשעירה לא אתיי׳ קרבן צבור. נשיא בשאר מצות הוא דמייתי ליה. פירוש בשגגת מעשה לחודיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי נייתי פר צבור בשאר מצות הוא דמייתו. ופשוט ליה לתלמודא שאין לנו לבדות קרבן חדש שאין מתכפרין בו בשום מקום על עבירה. והמ״ל הכי [מאי] נייתי נייתי קרבן הבא על עבירה במקום אחר הא אינם חלוקים בקרבנותיהם. וקרבן חדש שאין מתכפרים בו בשום מקום על עבירה א״א להביא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתקיף לה [מקשה על כך] רב חלקיה מהגרוניא: טעמא [הטעם, דווקא] שלא חלק הכתוב בענין זה, הא חלק [הרי אם היה מחלק] הוה אמינא [הייתי אומר] נחלוק שיביאו רבים שחטאו קורבן שונה על שגגתם. ונברר: מאי נייתי [מה, איזה קרבן יביאו]?
Rav Ḥilkiya of Hagronya objects to it: The reason that both individuals and the general public are liable to bring the same offering for unwitting idol worship is that the verse did not distinguish between them. But had the verse distinguished between them, I would say: Let us distinguish between individuals and the general public, and the general public would bring a different offering for their unwitting idol worship. What different offering shall they bring?
מיוחס לרש״יר׳ ברוך בר שמואל הספרדיר״י מלונילבית הבחירה למאיריתוספות רא״ששיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) נַיְיתֵי פַּר צִבּוּר בִּשְׁאָר מִצְוֹת הוּא דְּמַיְיתוּ נַיְיתֵי פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת צִבּוּר בַּעֲבוֹדָה זָרָה1 הוּא דְּמַיְיתוּ נַיְיתֵי שְׂעִיר נָשִׂיא בִּשְׁאָר מִצְוֹת הוּא דְּמַיְיתֵי נַיְיתֵי שְׂעִירָה יָחִיד נָמֵי הַיְינוּ קׇרְבָּנוֹ.

If one would say: Let them bring a bull, that is difficult, as it is for unwitting violation of the rest of the mitzvot that the general public brings a bull. If one would say: Let them bring a bull for a burnt-offering and a goat for a sin-offering, that is difficult, as it is for unwitting idol worship that the general public brings those offerings in the case of an absence of awareness leading to an erroneous ruling by the court. If one would say: Let them bring a goat, that is difficult, as it is for unwitting violation of the rest of the mitzvot that a king brings a goat. If one will say: Let them bring a female goat, that is difficult, as that is the offering for an individual, too.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
מיוחס לרש״יר׳ ברוך בר שמואל הספרדיר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נייתי פר צבור בשאר מצות הוא דמייתי – ולא הוי חלוק וכ״ש דבעי׳ חלוק בין אנשי עיר הנדחת לצבור דהא אין צבור נעשין עיר הנדחת כלל.
יחיד נמי היינו קרבנו – ולא הוי חלוק.
מאי אייתר לך שעירה יחיד נמי קרבנו. ומהדרינן אצטריך סד״א צבור בעבודת כוכבים. פירוש בהוראה מייתו פר לעולה ושעיר לחטאת הני דעבוד בשגגת מעשה [לייתו אפכא] פירוש לייתו שעיר לעולה ופר לחטאת (וצבו׳) [א״נ] צריכין קרבן אחר ואין להם תקנה קמ״ל:
אמר ברוך: ראיתי שכתב רב האי גאון זצ״ל אנו אומרים כי מדרש רבי בענין תורה אחת לא יתכן שהרי חלק הכתוב בין מרובין ליחידים גם בקרבן עבודת כוכבים שהרי יחידים מביאין שעירה וצבור שהן ב״ד מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת. וכיון שפירש הכתוב וחלק לא הוה סלקא אדעתין שחייבין אנו לחלוק חלוקה אחרת כדי שיהא צריך לאשמעינן תורה אחת. ור׳ נסים ב״ר יעקב זצ״ל אתקפה ופירשה באנפא אחרינא כתבנוהי בתחלת פירוש דיבמות. ובין מר ובין מר לא עיילי סוגיא דשמעתא דלא סברי דאיכא הפרש ברבים בין הוראה בשגגת מעשה ובין מעשה לחודה ואי אפשר לדמויי קרבן צבור לעיר הנדחת. דקרבן צבור לא אתי עד דעבדי רוב הקהל. ואפי׳ לר׳ יהודה ור׳ שמעון [עד דעבד שבט א׳] וקים לן בתחילת סנהדרין בין לר׳ יאשיה בין לר׳ יונתן דכל השבט שהודח לא עבדינן יתיה עיר הנדחת. כמה פרכי איכא (דבדידן למרי ליבא מאי) הוא והמכשלה הזאת תחת ידך אקשי׳ דכולי עלמא מיהת הני קראי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם נאמר נייתי [שיביאו] פר, הלוא צבור בשאר מצות הוא דמייתו [שמביאים]! אלא תאמר נייתי [שיביאו] פר לעולה ושעיר לחטאת, הרי צבור בעבודה זרה הוא דמייתו [שמביאים] קרבן זה בהעלם דבר! נייתי [שיביאו] קרבן שעיר, הלוא נשיא בשאר מצות הוא דמייתי [שמביא] קרבן זה! נייתי [שיביאו] שעירה, יחיד נמי היינו [גם כן זהו] קרבנו שהוא מביא!
If one would say: Let them bring a bull, that is difficult, as it is for unwitting violation of the rest of the mitzvot that the general public brings a bull. If one would say: Let them bring a bull for a burnt-offering and a goat for a sin-offering, that is difficult, as it is for unwitting idol worship that the general public brings those offerings in the case of an absence of awareness leading to an erroneous ruling by the court. If one would say: Let them bring a goat, that is difficult, as it is for unwitting violation of the rest of the mitzvot that a king brings a goat. If one will say: Let them bring a female goat, that is difficult, as that is the offering for an individual, too.
מיוחס לרש״יר׳ ברוך בר שמואל הספרדיר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) (אַלְּמָה לָא) אִיצְטְרִיךְ ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא צִבּוּר מַיְיתֵי פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת הָנֵי נַיְיתֵי אִיפְּכָא פַּר לְחַטָּאת וְשָׂעִיר לְעוֹלָה א״נאִי נָמֵי צָרִיךְ וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara rejects this: Why do you say that the verse that equates the offerings of the individuals and the public is not necessary? Were it not for the verse, it might enter your mind to say: The general public brings a bull for a burnt-offering and a goat for a sin-offering, but this majority of a city that unwittingly engaged in idol worship shall bring the opposite: A bull for a sin-offering and a goat for a burnt-offering. Alternatively, perhaps the majority of a city that unwittingly engaged in idol worship must bring an offering, but it has no remedy, because there is no unique offering that it can bring. Therefore, the verse teaches us that there is no distinction between many people and individuals in this case.
מיוחס לרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איצטריך – תורה אחת דס״ד וכו׳.
אי נמי צריך – לחלוק בקרבן.
ואין לו תקנה – לעיר הנדחת בשוגג דאי אפשר לחלוק.
קמ״ל – תורה אחת דמייתי כל חד שעירה כיחיד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: אלמה [מפני מה] לא איצטריך [הוצרך] הכתוב ״תורה אחת״ להשוותם? שהרי יש אפשרות אחרת, סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: צבור מייתי [מביא] פר לעולה ושעיר לחטאת, הני נייתי איפכא [אלה רבים שחטאו שיביאו להיפך], פר לחטאת ושעיר לעולה. אי נמי [או גם כן] יכול להיות שצריך מספר רב של אנשים ששגגו בעבודה זרה להביא קרבן אחר ואין לו תקנה לפי שאין דרך לעשות זאת, קא משמע לן [משמיע לנו] הכתוב שאין מחלקים בין רבים ליחידים לענין זה.
The Gemara rejects this: Why do you say that the verse that equates the offerings of the individuals and the public is not necessary? Were it not for the verse, it might enter your mind to say: The general public brings a bull for a burnt-offering and a goat for a sin-offering, but this majority of a city that unwittingly engaged in idol worship shall bring the opposite: A bull for a sin-offering and a goat for a burnt-offering. Alternatively, perhaps the majority of a city that unwittingly engaged in idol worship must bring an offering, but it has no remedy, because there is no unique offering that it can bring. Therefore, the verse teaches us that there is no distinction between many people and individuals in this case.
מיוחס לרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) דכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת כִּי כְּתִיבִי הָנֵי קְרָאֵי בַּעֲבוֹדָה זָרָה1 הוּא דִּכְתִיבִי מַאי מַשְׁמַע אָמַר רָבָא וְאִי תֵּימָא ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְאָמְרִי לַהּ כְּדִי אָמַר קְרָא {במדבר ט״ו:כ״ב} וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כׇּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אֵיזוֹ הִיא מִצְוָה חשֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּכׇל הַמִּצְוֹת הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה2.

§ In any event, everyone agrees that where these verses are written, it is with regard to idol worship that they are written. The Gemara asks: As the verse does not mention idol worship explicitly, from where is this inferred? Rava said, and some say it was Rabbi Yehoshua ben Levi who said, and some say that the statement is unattributed, that the verse states: “And when you act unwittingly, and do not perform all these commandments [kol hamitzvot] that the Lord spoke to Moses” (Numbers 15:22). Which is the mitzva that is the equivalent of all the mitzvot? You must say: It is the prohibition against idol worship.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותר׳ ברוך בר שמואל הספרדיר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותשיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא תעשו את כל המצות איזו היא מצוה ששקולה כנגד כל המצות הוי אומר זו עבודת כוכבים – שכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה.
שהיא שקולה כנגד כל המצות – דכיון דמודה בה מה צורך לו לקיים כל המצות ומסתמא יעבור על כולן ובספרי מפיק לה מאת בריתי היפר משמע שכל הברית מיפר.
פירוש הכתובין בפרשת שלח לך וכי תשגו וגו׳ בעבודת כוכבים הוא דכתיב מנא לן אמר רבא ואיתימא ר׳ יהושע בן לוי ואמרי לה כדי בלא חכם (סבר) [אחר] אמר קרא וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה. איזו היא מצוה ששקולה כנגד כל המצות כולן הוי אומר זו עבודת כוכבים התם תניא בספרי אשר דבר ה׳ אל משה מנין אתה אומר שכל המודה בעבודת כוכבים כופר בעשרת הדברות ת״ל אשר דבר ה׳. ולהלן הוא אומר וידבר אלהים. אחת דבר. הלא כה דברי כאש. מנין אף במה שנצטווה משה ת״ל את כל אשר צוה ה׳ אליכם ביד משה. מנין אף במה שנצטוו הנביאים ת״ל מן היום אשר צוה ה׳. מנין אף במה שנצטוו האבות ת״ל והלאה לדורותיכם. ומהיכן מתחיל המקום לצוות האבות. שנאמר ויצו ה׳ אלהים על האדם. (מנין) [מגיד] הכתוב שכל המודה בעבודת כוכבים כופר בעשרת הדברות. ובמה שנצטווה משה ובמה שנצטוו הנביאים ובמה שנצטוו האבות:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם דכ״ע מיהת כו׳ בעבודת כוכבים הוא דכתיבי מאי משמע כו׳ אע״ג דסיפיה דענינא בפרשת שלח לך תורה אחת יהיה לכם וגו׳ פסיקא ליה דבעבודת כוכבים הוא דכתיב כפרש״י לעיל דתניא בספרי רש״א בעבודת כוכבים הכתוב מדבר שנאמר כי דבר ה׳ בזה שבזה כו׳ מ״מ אהנהו קראי דבריש הפרשה בעי הכא מנלן דבעבודת כוכבים הוא ודו״ק:
שם דבי רבי תנא וכי תשגו ולא תעשו בעבודת כוכבים הכתוב מדבר א״ק אשר דבר ה׳ אל משה וכתיב אשר צוה ה׳ אליכם ביד משה איזו מצוה כו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה כתיב כל אשר צוה ה׳ אליכם ביד משה דמשמע שצוה על ידי משה וכתיב אשר דבר ה׳ דמשמע שהיא כו׳ כצ״ל לפי גירסת המזרחי פרשת שלח ע״ש וקצת נראה כן דמסיפא דענינא דבר ה׳ בזה כפרש״י שלפנינו ליכא למילף מידי ארישא דפרשה כמו שכתבנו לעיל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד ושואלים: דכולי עלמא מיהת [על כל פנים לדעת הכל] כי כתיבי הני קראי [כאשר נאמרו המקראות אלה] בספר במדבר — בעבודה זרה הוא דכתיבי [שנאמרו], אבל אין הדבר מפורש במקרא שמדובר שם בעבודה זרה, אם כן מאי משמע [מה המשמעות]? כיצד עולה משמעות זו מן הכתוב! אמר רבא, ואי תימא [ויש אומרים] ר׳ יהושע בן לוי, ואמרי לה כדי [ויש אומרים אותה סתם] בלי שם, אמר קרא [המקרא]: ״וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה אשר דבר ה׳ אל משה״ (במדבר טו, כב), איזו היא מצוה שהיא שקולה ככל המצות? הוי אומר: זו עבודה זרה.
§ In any event, everyone agrees that where these verses are written, it is with regard to idol worship that they are written. The Gemara asks: As the verse does not mention idol worship explicitly, from where is this inferred? Rava said, and some say it was Rabbi Yehoshua ben Levi who said, and some say that the statement is unattributed, that the verse states: “And when you act unwittingly, and do not perform all these commandments [kol hamitzvot] that the Lord spoke to Moses” (Numbers 15:22). Which is the mitzva that is the equivalent of all the mitzvot? You must say: It is the prohibition against idol worship.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותר׳ ברוך בר שמואל הספרדיר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותשיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) דְּבֵי רַבִּי תָּנָא אָמַר קְרָא {במדבר ט״ו:כ״ב} אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה וּכְתִיב {במדבר ט״ו:כ״ג} אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה אֵיזוֹ הִיא מִצְוָה שֶׁהִיא בְּדִיבּוּרוֹ שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְצִוָּה עַל יְדֵי מֹשֶׁה הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה1 דְּתָנָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל {שמות כ׳:ב׳} אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ מִפִּי הַגְּבוּרָה שְׁמַעְנוּם.

The school of Rabbi Yehuda HaNasi taught that the verse states: “That the Lord spoke to Moses” (Numbers 15:22), and it is written: “That the Lord has commanded you by the hand of Moses” (Numbers 15:23). Which is the mitzva that was introduced in the speech of the Holy One, Blessed be He, heard by the Jewish people, and which He commanded in the Torah by means of Moses? You must say: This is idol worship, as Rabbi Yishmael taught concerning the first two commandments: “I am the Lord your God” (Exodus 20:2), and: “You shall have no other gods before Me” (Exodus 20:3): We, the Jewish people, heard them from the mouth of the Almighty.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
מיוחס לרש״יר׳ ברוך בר שמואל הספרדיר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתיב כל אשר צוה ה׳ אליכם ביד משה – דמשמע שצוה ע״י משה וכתיב אשר דבר ה׳ דמשמע שהיא בדיבורו של הקב״ה כלומר ששמעו ישראל מפיו כשדבר עם משה.
איזו היא מצוה שהיא בדבורו של הקב״ה וצוה ע״י משה הוי אומר זו עבודת כוכבים – דאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום דהיינו ששמעו בדבורו של הקב״ה וצוה ע״י משה בכמה פרשיות שבתורה כגון לא תשתחוה לאל אחר דלא שמענו אלא מפי משה.
[דבי רבי] תנא את כל אשר [צוה ה׳ אליכם ביד משה וכתיב אשר] דבר ה׳ אל משה. איזו היא מצוה שהיא בדבורו של הקב״ה וצוה על ידי משה הוי אומר זו עבודת כוכבים פירוש דכתיב לא יהיה לך:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דבי [בבית המדרש] של רבי תנא [שנה], אמר קרא [המקרא]: ״אשר דבר ה׳ אל משה״ (במדבר טו, כב), וכתיב [ונאמר]: ״אשר צוה ה׳ אליכם ביד משה״ (במדבר טו, כג), איזו היא מצוה שהיא בדיבורו של הקדוש ברוך הוא באופן שגם כל ישראל שמעוה, כשדיבר ה׳ אל משה, וגם צוה אותה בתורה על ידי משה? הוי אומר: זו עבודה זרה, ומנין שנאסרה מצוה זו מפי ה׳ אלינו? דתנא [ששנה] ר׳ ישמעאל: הדברות של ״אנכי״ ו״לא יהיה לך אלהים אחרים על פני״ (שמות כ, ב—ג) מפי הגבורה שמענום כלומר, כל ישראל שמעו אותם במישרין מפי ה׳.
The school of Rabbi Yehuda HaNasi taught that the verse states: “That the Lord spoke to Moses” (Numbers 15:22), and it is written: “That the Lord has commanded you by the hand of Moses” (Numbers 15:23). Which is the mitzva that was introduced in the speech of the Holy One, Blessed be He, heard by the Jewish people, and which He commanded in the Torah by means of Moses? You must say: This is idol worship, as Rabbi Yishmael taught concerning the first two commandments: “I am the Lord your God” (Exodus 20:2), and: “You shall have no other gods before Me” (Exodus 20:3): We, the Jewish people, heard them from the mouth of the Almighty.
מיוחס לרש״יר׳ ברוך בר שמואל הספרדיר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא

The school of Rabbi Yishmael taught
ר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דבי [בבית המדרש] של ר׳ ישמעאל תנא [שנה]:
The school of Rabbi Yishmael taught
ר״י מלונילבית הבחירה למאירישיעורי הרב אהרן ליכטנשטייןפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הוריות ח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים הוריות ח., עין משפט נר מצוה הוריות ח., מיוחס לרש"י הוריות ח., תוספות הוריות ח., ר׳ ברוך בר שמואל הספרדי הוריות ח., ר"י מלוניל הוריות ח. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי והרב מרדכי רבינוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., בית הבחירה למאירי הוריות ח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש הוריות ח., מהרש"א חידושי הלכות הוריות ח., רשימות שיעורים לגרי"ד הוריות ח. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (כל הזכויות שמורות), שיעורי הרב אהרן ליכטנשטיין הוריות ח. – שיעורי הרב אהרן ליכטנשטיין על מסכת הוריות, באדיבותם של ישיבת הר עציון ומשפחת הרב אהרן ליכטנשטיין. כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולמשפחת הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל, ואנו מודים להם על שניאותו לשתף אותנו בכתביו. מכלול כתביו של הרב ליכטנשטיין זצ"ל מופיעים באתר משנת הרא"ל. עורך ראשי של השיעורים על מסכת הוריות: רונן כץ; עורכים: הרב דניאל וולף, הרב אליקים קרומביין, הרב אביהוד שוורץ, עמיחי גורדין, בניה מינצר, פירוש הרב שטיינזלץ הוריות ח., אסופת מאמרים הוריות ח.

Horayot 8a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Horayot 8a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Horayot 8a, Attributed to Rashi Horayot 8a, Tosafot Horayot 8a, R. Baruch b. Shemuel HaSefaradi Horayot 8a, Ri MiLunel Horayot 8a, Meiri Horayot 8a, Tosefot Rosh Horayot 8a, Maharsha Chidushei Halakhot Horayot 8a, Reshimot Shiurim Horayot 8a, Shiurei HaRav Aharon Lichtenstein Horayot 8a, Steinsaltz Commentary Horayot 8a, Collected Articles Horayot 8a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144