×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הוּחַל שְׁבוּעָתוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ דִּכְתִיב {בראשית כ״א:כ״ג} אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי.
Samson’s parents were being told that the oath of Abimelech, king of the Philistines, was negated, as it is written that Abimelech said to our forefather Abraham: “Now therefore swear unto me here by God that you will not deal falsely with me, nor with my son, nor with my son’s son; but according to the kindness that I have done unto you, you shall do to me, and to the land wherein you have sojourned” (Genesis 21:23). The oath of the descendants of Abraham was no longer binding since the Philistines broke their oath by subjugating the Jewish people.
רש״יתוספות איווראשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הוחל שבועתו של אבימלך – בטלה לשון לא יחל דברו (במדבר ל) לפי שהם עברו על השבועה תחילה.
הוחלה שבועתו של אבימלך ונר׳ שחולק על מה שפי׳ רש״י בספר שמואל [ב׳ ח׳] שאותו היבוסי היה מזרעו של אבימלך ולא היו יכולין להורישו מפני השבועה שהיה כתוב על הצלמים כדאמר שם אלא סבירא ליה כמאן דאמר בפרקי דר׳ אליעזר שינתיים היה להם שכרת להם אברהם כשלקח מערת המכפלה ועל שם העיר נקרא יבוסי. אי שמא אע״פ שהוחלה כבר בימי שמשון אעפ״כ לא באו עליהם עד בימי דוד:
הוחלה שבועתו של אבימלך. ונראה שחולק על פירוש רש״י בספר שמואל שאותו היבוסי היה מזרעו של אבימלך ולא היו יכולים להורישו מפני השבועה והיה כתוב על הצלמים. אלא כמאן דאמר בפרקי ר׳ אליעזר שחותם היה להם שנתן להם אברהם אבינו כשלקח מערת המכפלה ועל שם העיר נקרא יבוסי. או שמא אף על פי שהוחלה כבר בימי שמשון מכל מקום לא באו עליהם עד בימי דוד. הרא״ש ז״ל בתוספותיו. ובפירושו כתב וז״ל: ובפרקי ר׳ אליעזר יש שחותם היה להם שנתן להם אברהם אבינו כשקנה מערת המכפלה. (א״ה יפ״ה עיין מה שכתב מורי הר״ב פתח עינים הי״ו בשם תוס׳ כתב יד):
זכרני נא גו׳ ואנקמה נקם אחד גו׳. פירש״י אחת מעיני תן לי נקמה כו׳ ושכר האחרת לעוה״ב עכ״ל והוא מדברי הירושלמי ועי״ל לפי סוגית התלמוד שלנו שנענש בעיניו על שמרד בעיניו כדאמר לעיל וע״כ אמר דהיה די לו בעונש אחד מב׳ עיניו ועל האחרת אמר תן לי בנקמה:
ושאמר זכור לי כו׳ ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל כו׳. אמר ג״כ שאפילו שוחד קל כזה לא קבלתי ואין עונש עורון עיני בעבור השוחד כי יעור וע״כ נקם אחד משני עיני וק״ל:
זכור לי עשרים ושתים שנה ששפטתי כו׳. לא נמצא בקרא רק והוא שפט את ישראל עשרים שנה ובירושלמי כתוב אחד אומר עשרים שנה וכתוב אחד אומר ארבעים שנה ולא נמצא במקרא ארבעים שנה ועיין בזה בתוס׳ פ׳ במה בהמה ותירצו המפרשים בזה לפי שכפל הענין לכתוב שני פעמים ששפט כ׳ שנה וע״כ אמר כתוב אחד אומר כ׳ שנה והיינו קרא קמא וכתוב אחד דהיינו קרא שני הוסיף עוד עשרים שנה דה״ל ארבעים עם עשרים הראשונים ומשני התם דפלשתים היו יראים ממנו כ׳ שנה אחר מותו ולפי דרך זה יש לקיים גירסת תלמוד שלנו דכצ״ל זכור לי עשרים שתים שנה דר״ל זכור שתי פעמים עשרים שנה דכתיבי בשני פסוקים דהיינו ארבעים שנה ואפשר שחלקן הכתוב משום דבקרא קמא מפורש וישפוט את ישראל בימי פלשתים עשרים שנה דהיינו בעוד שהיו פלשתים מושלים עשרים שנה ובאידך קרא לא כתב בימי פלשתים שנכנעו שוב בעשרים שנה השניים שפט אותן כ׳ שנה דה״ל שני פעמים עשרים דהיינו מ׳ שנה ודו״ק:
יבא מי שחוזר לאחוריו כו׳. ובענין זה אמר ג״כ שהפנה זנבותיהן זה לזה דהיינו אחוריהן זה לזה לרמוז כיון שהם חזרו משבועתן לאחוריהם גם לישראל ניתן רשות לחזור אחור משבועתן:
בין כתיפיו כו׳ שנאמר וישם על כתיפיו וגמירי דאין כו׳. משמע ליה דשם אותם כולם מונחים על שני כתיפיו ולא ששם מקצתם על כתיפיו והשאר יצא מחוצה לו כנושא קורה ארוך על כתיפיו דא״כ מאי אשמעינן קרא דנשאם על כתיפיו דמשמע על שני כתיפיו אי לאו לאשמועינן דנשאם שהיו מונחים כלם על ב׳ כתיפיו דהוי ס׳ אמה כדגמרינן בדלתות וק״ל:
ויהי טוחן בבית גו׳ אין טחינה אלא לשון עבירה כו׳. הוציאו לשון טחינה מפשוטו דא״כ בעל כרחו טחן להם ברחיים שהיא מלאכה כבידה והו״ל למכתב וטחן להם או ונתנו לו לטחון דמשמע בע״כ אבל ויהי טוחן משמע לשון רצון דהיינו לדבר עבירה כדמסיק כדאמרי אינשי כו׳ ומייתי מתטחן לאחר אשתי גו׳ דמוכח טפי לדבר עבירה כדכתיב בתר הכי ועליה יכרעון גו׳ כי היא זמה גו׳:
דן את ישראל כאביהם שבשמים שנאמר כו׳. והמקרא מסורס דן ידין שבטי ישראל כאחד וכפירש״י דלענין הדין ממש קאמר אבל בב״ר ובתנחומא מפרש לה לענין נקמה בפלשתים ע״ש:
שמשון מעין כו׳ שנאמר כי שמש ומגן ה׳ אלהים גו׳ הכוונה בו כי מדת הרחמים והדין לפי המקבלים כמו שמש הפועלת דברים הפכיים לפי המקבלים ושמשון מעין שמו אף שהיה ממדת הגבורה והדין דמדן קאתא כדאיתא בריש פסחים מ״מ לגבי ישראל בא ברחמים להגין עליהם ונו״ן שמשון כינוי על ישראל שהיה שמשן ומגינן של ישראל ודו״ק:
בתוס׳ בד״ה אלא מעתה לא ימחה תימה כו׳ והכא פריך אהא דקאמר על שמו של הקב״ה כו׳ עכ״ל. וצ״ל דהמקשה פסיקא ליה בשום דוכתא דשמשון נמחק ולאו משום דלא חשיב ליה בהדי הנך שאינן נמחקין דהא איכא למימר תנא ושייר כדאמרי׳ גבי שלום ודו״ק:
גמ׳ בלעם חיגר ברגלו אחת שנאמר וילך שפי כו׳. אמרו בזה שע״י שנלחץ רגלו אל הקיר היה מכותת וחיגר באותו רגל וזכר הכתוב זאת בנבואתו הראשונה דמיד שבא לא היה חש במכתו והלך שפי וחיגר אולי יוכל לקללם כמ״ש השנאה מקלקלת השורה ובשמשון קאמר דחיגר היה בב׳ רגליו לפי הדמיון לנחש לפי שאין לו רגלים לרוץ ולהזיק הרי הוא מטיל עצמו על האורח ודרך להזיק העוברים ושבים שם ולהפיל הרוכב אחור כך שמשון אחר שהיה חיגר ברגליו גם אסור בנחשתים ולא היה יכול לרוץ אחרי הפלשתים להרגם סבב הקב״ה שיהרגם ברכבם על הגג וק״ל:
צדקיהו בעיניו כו׳. פירש״י לא ידענא מנלן דנשתנה לשבח וכן אסא כו׳ עכ״ל נראה לפרש בצדקיהו ע״פ מ״ש הכתוב וכל אנשי המלחמה דרך שער בין החומתים גו׳ ומפורש במדרש והביאו רש״י בסוף ספר מלכים מערה הולכת מביתו עד ערבות יריחו וברח לו דרך המערה והקב״ה זימן צבי כו׳ ולכדהו כו׳ ע״ש והשתא מדסמך עצמו לברוח בלילה ובמערה הרי היו לו עינים לראות מעין דוגמא של מעלה שרואה בחשך וגבי אסא יש לפרש מדכתיב גביה בד״ה וירצץ אסא מן העם גו׳ והוא ענין דריסת רגל כמו ויתרוצצו הבנים בקרבה גו׳ דוגמא דבשל מעלה כתיב אתה רצצת ראשי לויתן. ומייתי רק לעת זקנתו חלה את רגליו ואמר רב יהודה כו׳ דלא תימה דלאו לקותא הוה אלא מתוך זקנה חלה ומייתי דהא אמר רב יהודה כו׳ שאחזו פודגרא שהוא ודאי לקותא כדמסיק כמחט כו׳ ואפשר דלמדו לומר כן מדכתיב בד״ה עד למעלה חליו וגם בחליו לא דרש גו׳ וק״ל:
מפני מה נענש אסא מפני שעשה אכגריא בת״ח. ומייתי לה מדכתיב השמיע את כל יהודה לרבות ת״ח ודקאמר אין נקי כו׳ הוא מלתא באנפי נפשיה לדרוש מיניה אפילו חתן כו׳ ואפשר דקאמר דגם מפני זה נענש אסא שעבר על דברי הכתוב נקי יהיה לביתו גו׳ אע״ג דבמלחמת מצוה אמרינן בס״פ משוח מלחמה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו כו׳ הכא לאו מלחמת מצוה היה ודו״ק:
שמשון שנתגנה בו כתיב ביה ירידה יהודה כו׳. אע״ג דאיכא למימר דחדא כפשטיה או שבהר היה ויעל כפשטיה וירד לדרשת הגנאי או וירד כפשטיה דבעמק היה ויעל לדרשת שנתעלה מ״מ קאמר כיון דלית בהו הכרע שניהם לדרשה אך קשה דהא גבי שמשון נמי כתיב ויעל ויגד לאביו גו׳ ואם נימא כפשטיה שעלה מתמנת א״כ ע״כ ממקומו מוכרח דתמנת בעמק היה וכפשטיה כתיב שם וירד שמשון תמנתה ולא ה״ל למדרש אלא עלייה דיהודה ויש ליישב דלפי הדרשה ההוא ויעל נמי דגבי שמשון על שנתעלה בו שחזר משם ופירש מהעובדת כוכבים ושאל לאביו ואמו והם מיחו בו כמ״ש האיך בבנות אחיך גו׳ עד אשר אח״כ חזר הכתוב בגנות כולם שאמר וירד שמשון ואביו ואמו גו׳ ודו״ק:
שכל עינים מצפות לראותו כו׳ כפירש״י לענין הכנסת אורחים בביתו של אברהם קאמר לה ואהכי שייך לאתויי הך דויטע אשל כו׳ הכא אבל הרא״ם פי׳ שכל עינים מצפות לראותו היא מערת אברהם כו׳ עכ״ל ע״ש ולא ידענא למה לקח לו דרך אחרת דלא משמע כן מתוך שמעתין כמ״ש:
גיורת אני כו׳. לאיסור נדה היה חושש דעתידה התורה לאסור כרת ולאיסור בעובדת כוכבים אע״ג דאינה אלא גזירת ב״ד של חשמונאי כדאיתא פ׳ אין מעמידין היה חושש לאותה גזירה כמו שקיים אברהם אפילו עירוב תבשילין ועוד דמן התורה נמי קנאין פוגעין בו וכתב הרא״ם וא״ת איך הותר לבא על הזונה והלא כו׳ שמא י״ל כו׳ אבל מ״מ קדשה בכסף או בשטר ואח״כ בא עליה כו׳ ע״ש ואין נראה דכתיב פן נהיה לבוז ומה גנאי היה אם נתקדשה לו ועוד אמרו גדולה עבירה לשמה כו׳ ועוד דנראה דמעשה זה לא היה אלא בינו לבינה ואין אשה מתקדשת בלא עדים אפילו בקדושי ביאה והרמב״ם בפ״א דהלכות אישות כתב קודם מתן תורה היה אדם פוגע באשה בשוק אם רצה היא והוא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך והיא נקראת קדשה משנתנה תורה נאסרה כו׳ עכ״ל כל זה מרמז על מעשה יהודה ותמר שלא נכשל אלא בדבר זה שעתידה תורה לאסור ובב״ר זימן לו הקב״ה מלאך הממונה על התאוה לעבור בכזה דהיינו דבר שעתידה תורה לאסור וק״ל:
פנויה אני כו׳ יתומה אני כו׳. פירש״י שהייתי קטנה והשאוני אמי ואחי ואין נשואין לער ואונן כלום כו׳ ולהך סברא לאו בתו של שם היתה כו׳ עכ״ל לא ידענא מי הכריחו לפרש כן דהא ודאי יהודה לא נתכוון לכך שהרי לא ידע שהיא כלתו אבל איכא לפרש דא״ל דשמא קיבל אביך קדושין מאחר בלי ידיעתך בקטנותך ואין אתה פנויה כמו שאמרת וא״ל יתומה אני שכבר מת אבי בהיות בבטן אמי כמ״ש באביי ובודאי לא קבל אבי קדושין עלי והשתא ניחא דיש לקיים שפיר דבתו של שם היתה ודו״ק:
ויטע אשל גו׳ וח״א פונדק כו׳. ופירש״י ולשון אש״ל נוטריקון אכילה שתייה לויה כו׳ עכ״ל ובב״ר מפורש אשל שאל קופר כו׳ והוא ממלות הפוכות כמו כשב וכבש ולפי פירש״י בחומש וח״א פונדק לאכסניא ובו כל מיני פירות עכ״ל ניחא טפי דאין אשל יוצא ממשמעו שהוא לשון אילן בקרא ודו״ק:
אל תקרא ויקרא אלא ויקריא כו׳. מה שהביא אותם להוציא לשון ויקרא שהוא פועל עומד ללשון ויקריא שהוא פועל יוצא לאחרים דאל״כ מה טעם שקרא אברהם שם ה׳ בפונדק או בפרדס אלא שבפונדק או בפרדס לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו כו׳ עד שהקריא אותם בשם ה׳ וק״ל:
הוחל (התחללה, בטלה) שבועתו של אבימלך שנשבע לו אברהם בברית שכרתו ביניהם, דכתיב [שנאמר]: ״אם תשקר לי ולניני ולנכדי״ (בראשית כא, כג). וכיון שהפלשתים לא שמרו את השבועה ושיעבדו בישראל — בטלה השבועה.
Samson’s parents were being told that the oath of Abimelech, king of the Philistines, was negated, as it is written that Abimelech said to our forefather Abraham: “Now therefore swear unto me here by God that you will not deal falsely with me, nor with my son, nor with my son’s son; but according to the kindness that I have done unto you, you shall do to me, and to the land wherein you have sojourned” (Genesis 21:23). The oath of the descendants of Abraham was no longer binding since the Philistines broke their oath by subjugating the Jewish people.
רש״יתוספות איווראשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) {שופטים י״ג:כ״ד} וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיְבָרְכֵהוּ ה׳ בַּמֶּה בֵּרְכוֹ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב שֶׁבֵּרְכוֹ בְּאַמָּתוֹ אַמָּתוֹ כִּבְנֵי אָדָם וְזַרְעוֹ כְּנַחַל שׁוֹטֵף.

The verse states: “And the woman bore a son, and called his name Samson; and the child grew, and the Lord blessed him” (Judges 13:24). The Gemara asks: With what did He bless him? Rav Yehuda says that Rav says: It means that He blessed him with regard to his penis, that despite his youth his penis should function like that of physically mature men, and that his seed should be like an overflowing river.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במה בירכו – כל ברכה שבמקרא לשון ריבוי הוא דבר המרבה ומצוי בו שובע פוייש״ן בלעז ומה ברכה נמצא בו לא מצינו עושר בשמשון.
שברכו באמתו – להיות זרעו כנחל שוטף למה שנתאוה נתברך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאמר ״ויגדל הנער ויברכהו ה׳⁠ ⁠״ (שופטים יג, כד), ושואלים: במה ברכו? שהרי לא מצאנו בו ברכה מיוחדת. אמר רב יהודה אמר רב: שברכו באמתו (איבר המין שלו), שלמרות שהיה נער היתה אמתו כשאר בני אדם, וזרעו כנחל שוטף.
The verse states: “And the woman bore a son, and called his name Samson; and the child grew, and the Lord blessed him” (Judges 13:24). The Gemara asks: With what did He bless him? Rav Yehuda says that Rav says: It means that He blessed him with regard to his penis, that despite his youth his penis should function like that of physically mature men, and that his seed should be like an overflowing river.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) {שופטים ט״ז:כ״ח} וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל ה׳ וַיֹּאמֶר ה׳ אֱלֹהִים זׇכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים אָמַר רַב אָמַר שִׁמְשׁוֹן לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם זְכוֹר לִי עֶשְׂרִים (וּשְׁתַּיִם) שָׁנָה שֶׁשָּׁפַטְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא אָמַרְתִּי לְאֶחָד מֵהֶם הַעֲבֵר לִי מַקֵּל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.

Prior to Samson’s death, the verse states: “And Samson called unto the Lord, and said: Lord God, remember me, I pray to You, and strengthen me, I pray to You, only this once, O God, that I may be this once avenged of the Philistines for my two eyes” (Judges 16:28). Rav said that Samson said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, remember on my behalf the twenty-two years that I judged the Jewish people without receiving any reward, and I did not even say to any one of them: Move a stick for me from one place to another place.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נקם אחת משתי עיני – שכר אחת מעיני תן לי בנקמה זו ושכר האחרת לעולם הבא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זכרני נא גו׳ ואנקמה נקם אחד גו׳. פירש״י אחת מעיני תן לי נקמה כו׳ ושכר האחרת לעוה״ב עכ״ל והוא מדברי הירושלמי ועי״ל לפי סוגית התלמוד שלנו שנענש בעיניו על שמרד בעיניו כדאמר לעיל וע״כ אמר דהיה די לו בעונש אחד מב׳ עיניו ועל האחרת אמר תן לי בנקמה:
ושאמר זכור לי כו׳ ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל כו׳. אמר ג״כ שאפילו שוחד קל כזה לא קבלתי ואין עונש עורון עיני בעבור השוחד כי יעור וע״כ נקם אחד משני עיני וק״ל:
זכור לי עשרים ושתים שנה ששפטתי כו׳. לא נמצא בקרא רק והוא שפט את ישראל עשרים שנה ובירושלמי כתוב אחד אומר עשרים שנה וכתוב אחד אומר ארבעים שנה ולא נמצא במקרא ארבעים שנה ועיין בזה בתוס׳ פ׳ במה בהמה ותירצו המפרשים בזה לפי שכפל הענין לכתוב שני פעמים ששפט כ׳ שנה וע״כ אמר כתוב אחד אומר כ׳ שנה והיינו קרא קמא וכתוב אחד דהיינו קרא שני הוסיף עוד עשרים שנה דה״ל ארבעים עם עשרים הראשונים ומשני התם דפלשתים היו יראים ממנו כ׳ שנה אחר מותו ולפי דרך זה יש לקיים גירסת תלמוד שלנו דכצ״ל זכור לי עשרים שתים שנה דר״ל זכור שתי פעמים עשרים שנה דכתיבי בשני פסוקים דהיינו ארבעים שנה ואפשר שחלקן הכתוב משום דבקרא קמא מפורש וישפוט את ישראל בימי פלשתים עשרים שנה דהיינו בעוד שהיו פלשתים מושלים עשרים שנה ובאידך קרא לא כתב בימי פלשתים שנכנעו שוב בעשרים שנה השניים שפט אותן כ׳ שנה דה״ל שני פעמים עשרים דהיינו מ׳ שנה ודו״ק:
נאמר ״ויקרא שמשון אל ה׳ ויאמר ה׳ אלהים זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלהים ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים״ (שופטים טז, כח). אמר רב: אמר שמשון לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, זכור לי עשרים ושתים שנה ששפטתי את ישראל בלי לקבל כל שכר ולא אמרתי לאחד מהם אפילו העבר לי מקל ממקום למקום.
Prior to Samson’s death, the verse states: “And Samson called unto the Lord, and said: Lord God, remember me, I pray to You, and strengthen me, I pray to You, only this once, O God, that I may be this once avenged of the Philistines for my two eyes” (Judges 16:28). Rav said that Samson said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, remember on my behalf the twenty-two years that I judged the Jewish people without receiving any reward, and I did not even say to any one of them: Move a stick for me from one place to another place.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) {שופטים ט״ו:ד׳} וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִים מַאי שְׁנָא שׁוּעָלִים אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ בַּר נַגְדִּי א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר שִׁמְשׁוֹן יָבֹא מִי שֶׁחוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו וְיִפָּרַע מִפְּלִשְׁתִּים שֶׁחָזְרוּ בִּשְׁבוּעָתָן.

The verse states earlier: “And Samson went and caught three hundred foxes, and took torches, and turned tail to tail, and put a torch in the midst between every two tails” (Judges 15:4). The Gemara asks: What is different about foxes than any other animal, that he chose them for this purpose? Rabbi Aivu bar Nagdi says that Rabbi Ḥiyya bar Abba says: Samson said: Let the animal that goes in reverse when it tries to escape, i.e., the fox, come and exact punishment from the Philistines, who reneged on their oath that Abimelech swore to Abraham.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שחוזר לאחוריו – כשצדין אותו אינו (מרחיק) לברוח אלא חוזר עקלקלות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יבא מי שחוזר לאחוריו כו׳. ובענין זה אמר ג״כ שהפנה זנבותיהן זה לזה דהיינו אחוריהן זה לזה לרמוז כיון שהם חזרו משבועתן לאחוריהם גם לישראל ניתן רשות לחזור אחור משבועתן:
נאמר ״וילך שמשון וילכד שלש מאות שועלים״ (שופטים טו, ד), ושואלים: מאי שנא [מה שונה, מדוע דווקא] שועלים? אמר ר׳ איבו בר נגדי אמר ר׳ חייא בר אבא, אמר שמשון: יבא מי שחוזר לאחוריו, השועל, שבשעה שצדים אותו הריהו חוזר לאחוריו, למקום שהיה בו קודם לכן ואינו מרחיק לברוח, ויפרע מפלשתים שחזרו בשבועתן שנשבע אבימלך לאברהם, ולא קיימו אותה.
The verse states earlier: “And Samson went and caught three hundred foxes, and took torches, and turned tail to tail, and put a torch in the midst between every two tails” (Judges 15:4). The Gemara asks: What is different about foxes than any other animal, that he chose them for this purpose? Rabbi Aivu bar Nagdi says that Rabbi Ḥiyya bar Abba says: Samson said: Let the animal that goes in reverse when it tries to escape, i.e., the fox, come and exact punishment from the Philistines, who reneged on their oath that Abimelech swore to Abraham.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) תַּנְיָא א״ראָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן הֶחָסִיד בֵּין כְּתֵיפָיו שֶׁל שִׁמְשׁוֹן שִׁשִּׁים אַמָּה הָיָה שֶׁנֶּאֱמַר {שופטים ט״ז:ג׳} וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה וַיָּקׇם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וַיִּסָּעֵם עִם הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵיפָיו וּגְמִירִי דְּאֵין דַּלְתוֹת עַזָּה פְּחוּתוֹת מִשִּׁשִּׁים אַמָּה.

It is taught in a baraita that Rabbi Shimon the Pious said: The width between the shoulders of Samson was sixty cubits, as it is stated: “And Samson lay till midnight, and arose at midnight, and grabbed hold of the doors of the gate of the city, and the two posts, and plucked them up, bar and all, and put them upon his shoulders, and carried them up to the top of the mountain that is before Hebron” (Judges 16:3). The verse indicates that the width of the gate of the city of Gaza was equal to the width of Samson’s shoulders, and it is learned as a tradition that doors of the gate of Gaza were no less than sixty cubits wide.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שער העיר – בעזה משתעי קרא.
על כתיפיו – כשיעור כתיפיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בין כתיפיו כו׳ שנאמר וישם על כתיפיו וגמירי דאין כו׳. משמע ליה דשם אותם כולם מונחים על שני כתיפיו ולא ששם מקצתם על כתיפיו והשאר יצא מחוצה לו כנושא קורה ארוך על כתיפיו דא״כ מאי אשמעינן קרא דנשאם על כתיפיו דמשמע על שני כתיפיו אי לאו לאשמועינן דנשאם שהיו מונחים כלם על ב׳ כתיפיו דהוי ס׳ אמה כדגמרינן בדלתות וק״ל:
תניא [שנויה ברייתא], אמר ר׳ שמעון החסיד: בין כתיפיו של שמשון רוחב ששים אמה היה, שנאמר: ״וישכב שמשון עד חצי הלילה ויקם בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער העיר ובשתי המזזות ויסעם עם הבריח וישם על כתפיו״ (שופטים טז, ג), למדנו שהיו כמידת כתפיו, וגמירי [ולמודים אנו] במסורת, שאין דלתות עזה פחותות ברוחבן מששים אמה.
It is taught in a baraita that Rabbi Shimon the Pious said: The width between the shoulders of Samson was sixty cubits, as it is stated: “And Samson lay till midnight, and arose at midnight, and grabbed hold of the doors of the gate of the city, and the two posts, and plucked them up, bar and all, and put them upon his shoulders, and carried them up to the top of the mountain that is before Hebron” (Judges 16:3). The verse indicates that the width of the gate of the city of Gaza was equal to the width of Samson’s shoulders, and it is learned as a tradition that doors of the gate of Gaza were no less than sixty cubits wide.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) {שופטים ט״ז:כ״א} וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִים א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין טְחִינָה אֶלָּא לְשׁוֹן עֲבֵירָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר {איוב ל״א:י׳} תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי מְלַמֵּד שֶׁכׇּל אֶחָד וְאֶחָד הֵבִיא לוֹ אֶת אִשְׁתּוֹ לְבֵית הָאֲסוּרִים כְּדֵי שֶׁתִּתְעַבֵּר הֵימֶנּוּ אָמַר רַב פָּפָּא הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי קַמֵּי דְּשָׁתֵי חַמְרָא חַמְרָא קַמֵּי רָפוֹקָא גְּרִידְיָא דובלא.

With regard to Samson’s capture, the verse states: “And the Philistines laid hold on him, and put out his eyes; and they brought him down to Gaza, and bound him with fetters of brass; and he did grind in the prison-house” (Judges 16:21). Rabbi Yoḥanan says: Grinding is nothing other than a language of a transgression of sexual intercourse, and so the verse says: “Then let my wife grind unto another man” (Job 31:10). This teaches that each and every Philistine man brought his wife to the prison in order that she should be impregnated by Samson. Rav Pappa said: This is an example of the folk saying that people say: Before a wine drinker, bring wine; before one who digs in the ground, bring figs. So too, Samson, who married Philistine women, was brought more Philistine women while in prison.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך טחן
טחןא(סוטה י.) ויהי טוחן בבית האסורים אין טחינה אלא לשון עבירה שנאמר תטחן לאחר אשתי (גיטין עה.) טוחן הרבה ומוציא קמעא תנא מה שמוציא אינו מוניא אלא סובין:
א. [מאהלען, בעשלאפען.]
קמי דשתי חמרא חמרא – לפני כל אדם מביאין מה שהוא רגיל בו לפני שותי יין מביאין יין.
קמי רפוקא גרידיא דובלא – לפני עובד אדמה וחופר בגנות שרגיל לאכול ירק מביאין סל מלא ירק דובלי מין ירק הוא.
קמי רפוקא גריוא דובלי. לפני חופר בגנות סל מלא ירק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויהי טוחן בבית גו׳ אין טחינה אלא לשון עבירה כו׳. הוציאו לשון טחינה מפשוטו דא״כ בעל כרחו טחן להם ברחיים שהיא מלאכה כבידה והו״ל למכתב וטחן להם או ונתנו לו לטחון דמשמע בע״כ אבל ויהי טוחן משמע לשון רצון דהיינו לדבר עבירה כדמסיק כדאמרי אינשי כו׳ ומייתי מתטחן לאחר אשתי גו׳ דמוכח טפי לדבר עבירה כדכתיב בתר הכי ועליה יכרעון גו׳ כי היא זמה גו׳:
נאמר על שמשון: ״ויהי טוחן בבית האסורים״ (שופטים טז, כא). אמר ר׳ יוחנן: אין טחינה אלא לשון עבירה (כלומר, תשמיש), וכן הוא אומר ״תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין״ (איוב לא, י), מלמד שכל אחד ואחד הביא לו את אשתו לבית האסורים כדי שתתעבר הימנו. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים אנשים בפתגם מקובל]: קמי דשתי חמרא — [לפני מי ששותה יין] — נותנים חמרא [יין], קמי רפוקא גרידיא [לפני מי שחופר באדמה] — נותנים דובלא [דבלים] (עשב) והוא שאירע בשמשון, שמה שעסק בו הוא שהביאו לפניו.
With regard to Samson’s capture, the verse states: “And the Philistines laid hold on him, and put out his eyes; and they brought him down to Gaza, and bound him with fetters of brass; and he did grind in the prison-house” (Judges 16:21). Rabbi Yoḥanan says: Grinding is nothing other than a language of a transgression of sexual intercourse, and so the verse says: “Then let my wife grind unto another man” (Job 31:10). This teaches that each and every Philistine man brought his wife to the prison in order that she should be impregnated by Samson. Rav Pappa said: This is an example of the folk saying that people say: Before a wine drinker, bring wine; before one who digs in the ground, bring figs. So too, Samson, who married Philistine women, was brought more Philistine women while in prison.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וא״ר יוֹחָנָן כׇּל הַמְזַנֶּה אִשְׁתּוֹ מְזַנֶּנֶת עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר {איוב ל״א:ט׳} אִם נִפְתָּה לִבִּי עַל אִשָּׁה וְעַל פֶּתַח רֵעִי אָרָבְתִּי וּכְתִיב תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי וְעָלֶיהָ יִכְרְעוּן אֲחֵרִין וְהַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי אִיהוּ בֵּי קָארֵי וְאִיתְּתֵיהּ בֵּי בוּצִינֵי.

And Rabbi Yoḥanan says: With regard to anyone who commits adultery, his wife commits adultery against him, as it is stated: “If my heart has been enticed unto a woman, and I have lain in wait at my neighbor’s door” (Job 31:9), and it is written: “Then let my wife grind unto another man and may strangers kneel over her” (Job 31:10). And this explains the folk saying that people say: He is found among the pumpkins [karei] and his wife among the zucchinis [butzinei], which are similar types of vegetables. In other words, she acts the same way that he does.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך קר
קרא(מגילה יב. סוטה י.) אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא רגיל איניש למחזי בריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקי ותמרי סימן קרכ״סת:
א. [קירביז.]
קארי ובוציני – מין אחד הוא אלא שאלו גדולים ואלו קטנים כלומר במה שהוא עוסק היא עסוקה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר ר׳ יוחנן: כל המזנה עם נשים אחרות — אשתו מזננת עליו, שנאמר ״אם נפתה לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי״ (איוב לא, ט), ועל כך גם כתיב [נאמר] ״תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין״ (איוב לא, י). והיינו דאמרי אינשי [והוא שאומרים אנשים בפתגם עממי]: איהו בי קארי ואיתתיה בי בוציני [הוא נמצא בין הדלעות ואשתו בין המלפפונים], כלומר, כדרך שהוא עושה אף היא עושה.
And Rabbi Yoḥanan says: With regard to anyone who commits adultery, his wife commits adultery against him, as it is stated: “If my heart has been enticed unto a woman, and I have lain in wait at my neighbor’s door” (Job 31:9), and it is written: “Then let my wife grind unto another man and may strangers kneel over her” (Job 31:10). And this explains the folk saying that people say: He is found among the pumpkins [karei] and his wife among the zucchinis [butzinei], which are similar types of vegetables. In other words, she acts the same way that he does.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וא״רוְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שִׁמְשׁוֹן דָּן אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית מ״ט:ט״ז} דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד וְגוֹ׳ וא״רוְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שִׁמְשׁוֹן עַל שְׁמוֹ שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים פ״ד:י״ב} כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה׳ אֱלֹהִים וְגוֹ׳ אֶלָּא מֵעַתָּה לֹא יִמָּחֶה אֶלָּא מֵעֵין שְׁמוֹ שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵגֵין עַל כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ אַף שִׁמְשׁוֹן מֵגֵין בְּדוֹרוֹ עַל יִשְׂרָאֵל.

And Rabbi Yoḥanan says: Samson judged the Jewish people as their Father in Heaven does, with complete justice, as it is stated: “Dan shall judge his people, as one of the tribes of Israel” (Genesis 49:16), which is interpreted to mean that Samson, from the tribe of Dan, judges his people just as God, Who is “One.” And Rabbi Yoḥanan says: Samson [Shimshon] is called by the name of the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “For the Lord God is a sun [shemesh] and a shield” (Psalms 84:12). The Gemara comments: If that is so, then his name should not be erased just like other sanctified names are not erased. Rather, he is not called by the name of God but his name is akin to the name of the Holy One, Blessed be He, for just as the Holy One, Blessed be He, protects the entire world, so too Samson, in his generation, protected all the Jewish people.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כאחד – כיחידו של עולם במשפט צדק.
שמש – לשון חומה כמו ושמתי כדכוד שמשותיך (ישעיהו נד).
על שמו של הקב״ה – משמע שכינהו בשמו של הקב״ה ממש.
מעין שמו – שאין שמש שם ממש אלא מגן ומציל.
אלא מעתה לא ימחה – תימה לרבי מאי שנא משלום דאמר בפ״ק דשבת (דף י:) אמר רב המנונא משמיה דעולא אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ משום דשם גופיה איקרי שלום כדכתיב ויקרא לו ה׳ שלום ולא קא חשיב ליה במס׳ סופרים (פ״ד) בהדי שמות שאין נמחקין ונראה דתנא ושייר ועדיף מחנון ורחום דאמר בפרק שבועת העדות (שבועות דף לה.) דנמחק דלא אשכחן שקרא הקב״ה שמו כך חנון והכא פריך אהא דקאמר על שמו של הקב״ה נקרא משמע דשמו נקרא כך והיינו דקא דחי אלא מעין שמו כמו חנון על שם שהוא חונן ומרחם על בריותיו.
לעולם אל יתגאה אדם במה שרואה בו את עצמו משובח יתר על בני אדם וכ״ש בשלמיות שאינם הצלחה אמתית אלא הצלחה מדמית כשלמות העושר ושלמות הגוף אבל כל עוד שיוסיף בהם שלמות יוסיף בהם ענוה וחפץ להיות הבורא ית׳ נעבד בהם דרך הערה אמרו חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה ר״ל שהיו חלוקים בהם משאר בני אדם להפלגת שבח יופי הבריאה וכלם לקו בהם שמשון בכחו שאול בצוארו אבשלום בשערו צדקיהו בעיניו אסא ברגליו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דן את ישראל כאביהם שבשמים שנאמר כו׳. והמקרא מסורס דן ידין שבטי ישראל כאחד וכפירש״י דלענין הדין ממש קאמר אבל בב״ר ובתנחומא מפרש לה לענין נקמה בפלשתים ע״ש:
שמשון מעין כו׳ שנאמר כי שמש ומגן ה׳ אלהים גו׳. הכוונה בו כי מדת הרחמים והדין לפי המקבלים כמו שמש הפועלת דברים הפכיים לפי המקבלים ושמשון מעין שמו אף שהיה ממדת הגבורה והדין דמדן קאתא כדאיתא בריש פסחים מ״מ לגבי ישראל בא ברחמים להגין עליהם ונו״ן שמשון כינוי על ישראל שהיה שמשן ומגינן של ישראל ודו״ק:
בתוס׳ בד״ה אלא מעתה לא ימחה תימה כו׳ והכא פריך אהא דקאמר על שמו של הקב״ה כו׳ עכ״ל. וצ״ל דהמקשה פסיקא ליה בשום דוכתא דשמשון נמחק ולאו משום דלא חשיב ליה בהדי הנך שאינן נמחקין דהא איכא למימר תנא ושייר כדאמרי׳ גבי שלום ודו״ק:
ואמר ר׳ יוחנן: שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים בצדק גמור, שנאמר: ״דן ידין עמו כאחד״ וגו׳ (בראשית מט, טז) ודורשים — כמו ה׳ שהוא אחד. ואמר ר׳ יוחנן: שמשון על שמו של הקדוש ברוך הוא נקרא, שנאמר: ״כי שמש ומגן ה׳ אלהים״ (תהלים פד, יב). ושואלים: אלא מעתה אם הוא כינוי של הקדוש ברוך הוא, אם כן לא ימחה (ימחק) שמו כשאר שמות הקודש! אלא יש לומר: שמו הוא מעין שמו של הקדוש ברוך הוא, ללמד: מה הקדוש ברוך הוא מגין על כל העולם כולו — אף שמשון מגין בדורו על ישראל.
And Rabbi Yoḥanan says: Samson judged the Jewish people as their Father in Heaven does, with complete justice, as it is stated: “Dan shall judge his people, as one of the tribes of Israel” (Genesis 49:16), which is interpreted to mean that Samson, from the tribe of Dan, judges his people just as God, Who is “One.” And Rabbi Yoḥanan says: Samson [Shimshon] is called by the name of the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “For the Lord God is a sun [shemesh] and a shield” (Psalms 84:12). The Gemara comments: If that is so, then his name should not be erased just like other sanctified names are not erased. Rather, he is not called by the name of God but his name is akin to the name of the Holy One, Blessed be He, for just as the Holy One, Blessed be He, protects the entire world, so too Samson, in his generation, protected all the Jewish people.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וא״רוְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בִּלְעָם חִיגֵּר בְּרַגְלוֹ אַחַת הָיָה שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר כ״ג:ג׳} וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי שִׁמְשׁוֹן חִיגֵּר בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו הָיָה שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית מ״ט:י״ז} שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח.:

And Rabbi Yoḥanan says: Balaam was lame in one of his legs, as it is stated with regard to him: “And he went, limping [shefi]” (Numbers 23:3). Samson was lame in both of his two legs, as it is stated that when Jacob mentioned the tribe of Dan in the prophecy that pertained to Samson, he referred to him as: “Dan shall be a serpent in the way, a horned snake [shefifon] in the path” (Genesis 49:17), which is double shefi, i.e., doubly lame.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירישיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך שפי
שפיא(סוטה י.) וילך שפי בלעם חגר ברגלו אחת שמשון בשתי רגליו דכתיב שפיפון עני ארח:
א. [קרום.]
שפי – אשלויישי״ש כמו דשף מדוכתיה (חולין דף מב:).
שפיפון – שפייה כפולה.
תלמיד חכם אין עבודת המלך מוטלת עליו כבשאר בני אדם אלא פטור ממנה על הדרך שהוא פטור מכמה דברים כמו שהתבאר בראשון של בתרא וכל שמטילים עליהם נענשים דרך הערה אמרו מפני מה נענש אסא מפני שעשה אינגריא בתלמידי חכמים דכתיב והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי וישאו את אבני הרמה:
ואמר ר׳ יוחנן בלעם חגר ברגלו אחת היה. בקצת ספרים ישנים בלעם סומא באחת מעיניו היה דכתיב שתום העין שמשון בשתי עיניו בלעם באחת. בחלק (דף ק״ה) גרסינן בלעם סומא באחת מעיניו היה וכו׳ ולא גרסינן שמשון בשתי עיניו דמקרא מלא הוא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ בלעם חיגר ברגלו אחת שנאמר וילך שפי כו׳. אמרו בזה שע״י שנלחץ רגלו אל הקיר היה מכותת וחיגר באותו רגל וזכר הכתוב זאת בנבואתו הראשונה דמיד שבא לא היה חש במכתו והלך שפי וחיגר אולי יוכל לקללם כמ״ש השנאה מקלקלת השורה ובשמשון קאמר דחיגר היה בב׳ רגליו לפי הדמיון לנחש לפי שאין לו רגלים לרוץ ולהזיק הרי הוא מטיל עצמו על האורח ודרך להזיק העוברים ושבים שם ולהפיל הרוכב אחור כך שמשון אחר שהיה חיגר ברגליו גם אסור בנחשתים ולא היה יכול לרוץ אחרי הפלשתים להרגם סבב הקב״ה שיהרגם ברכבם על הגג וק״ל:
ועוד אמר ר׳ יוחנן: בלעם חיגר ברגלו אחת היה, שנאמר ״וילך שפי״ (במדבר כג, ג), ומפרשים: הלך בצליעה. שמשון חיגר בשתי רגליו היה, שנאמר בדברי יעקב על שבט דן, והיא הנבואה על שמשון ״שפיפן עלי ארח״ (בראשית מט, יז) — שפי כפול.
And Rabbi Yoḥanan says: Balaam was lame in one of his legs, as it is stated with regard to him: “And he went, limping [shefi]” (Numbers 23:3). Samson was lame in both of his two legs, as it is stated that when Jacob mentioned the tribe of Dan in the prophecy that pertained to Samson, he referred to him as: “Dan shall be a serpent in the way, a horned snake [shefifon] in the path” (Genesis 49:17), which is double shefi, i.e., doubly lame.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירישיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן חֲמִשָּׁה נִבְרְאוּ מֵעֵין דּוּגְמָא שֶׁל מַעְלָה וְכוּלָּן לָקוּ בָּהֶן שִׁמְשׁוֹן בְּכֹחוֹ שָׁאוּל בְּצַוָּארוֹ אַבְשָׁלוֹם בִּשְׂעָרוֹ צִדְקִיָּה בְּעֵינָיו אָסָא בְּרַגְלָיו.

§ The Sages taught in a baraita: Five individuals were created with a characteristic that is akin to a representation of the One on High, and they were all stricken by that characteristic. Samson was glorified in his strength, Saul in his neck (see I Samuel 9:2), Absalom in his hair, Zedekiah in his eyes, and Asa in his feet.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מעין דוגמא כו׳ – נשתנו מן התחתונים לתפארת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

צדקיהו בעיניו כו׳. פירש״י לא ידענא מנלן דנשתנה לשבח וכן אסא כו׳ עכ״ל נראה לפרש בצדקיהו ע״פ מ״ש הכתוב וכל אנשי המלחמה דרך שער בין החומתים גו׳ ומפורש במדרש והביאו רש״י בסוף ספר מלכים מערה הולכת מביתו עד ערבות יריחו וברח לו דרך המערה והקב״ה זימן צבי כו׳ ולכדהו כו׳ ע״ש והשתא מדסמך עצמו לברוח בלילה ובמערה הרי היו לו עינים לראות מעין דוגמא של מעלה שרואה בחשך וגבי אסא יש לפרש מדכתיב גביה בד״ה וירצץ אסא מן העם גו׳ והוא ענין דריסת רגל כמו ויתרוצצו הבנים בקרבה גו׳ דוגמא דבשל מעלה כתיב אתה רצצת ראשי לויתן. ומייתי רק לעת זקנתו חלה את רגליו ואמר רב יהודה כו׳ דלא תימה דלאו לקותא הוה אלא מתוך זקנה חלה ומייתי דהא אמר רב יהודה כו׳ שאחזו פודגרא שהוא ודאי לקותא כדמסיק כמחט כו׳ ואפשר דלמדו לומר כן מדכתיב בד״ה עד למעלה חליו וגם בחליו לא דרש גו׳ וק״ל:
א תנו רבנן [שנו חכמים]: חמשה נבראו בצד מסויים מעין דוגמא של מעלה, בדרגה שהיא למעלה מבני אדם רגילים, בתבנית מושלמת, וכולן לקו בהן, באותם דברים שנתעלו בהם. שמשון בכחו היה מעין מעלה, שאול בצוארו שנאמר בו שהיה משכמו ומעלה גבוה מכל העם, אבשלום בשערו, צדקיה בעיניו, אסא ברגליו.
§ The Sages taught in a baraita: Five individuals were created with a characteristic that is akin to a representation of the One on High, and they were all stricken by that characteristic. Samson was glorified in his strength, Saul in his neck (see I Samuel 9:2), Absalom in his hair, Zedekiah in his eyes, and Asa in his feet.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) שִׁמְשׁוֹן בְּכֹחוֹ דִּכְתִיב {שופטים ט״ז:י״ט} וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו.

The Gemara clarifies: Samson was stricken by his strength, which led to his demise, as it is written: “And she made him sleep upon her knees; and she called for a man and had the seven locks of his head shaved off; and she began to afflict him, and his strength went from him” (Judges 16:19).
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויסר כחו – לא מייתי ראיה אלא דכולן לקו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומפרטים: שמשון לקה בכחו — דכתיב [שנאמר]: ״ויסר כחו מעליו״ (שופטים טז, יט).
The Gemara clarifies: Samson was stricken by his strength, which led to his demise, as it is written: “And she made him sleep upon her knees; and she called for a man and had the seven locks of his head shaved off; and she began to afflict him, and his strength went from him” (Judges 16:19).
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) שָׁאוּל בְּצַוָּארוֹ דִּכְתִיב {שמואל א ל״א:ד׳} וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ.

Saul was smitten in his neck, as it is written: “Then said Saul to his armor-bearer: Draw your sword, and thrust me through with it; lest these uncircumcised come and thrust me through, and make a mock of me. But his armor-bearer would not; for he was sore afraid. Therefore, Saul took his sword and fell upon it” (I Samuel 31:4); he fell with his neck upon the sword.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאול בצוארו – ויגבה מכל העם משכמו (שמואל א י).
ויפל עליה – מקום שהורגין בחרב והיינו צואר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאול לקה בצוארו — דכתיב [שנאמר]: ״ויקח שאול את החרב ויפל עליה״ (שמואל א לא, ד), ומפרשים שעשה שתינעץ החרב בצווארו.
Saul was smitten in his neck, as it is written: “Then said Saul to his armor-bearer: Draw your sword, and thrust me through with it; lest these uncircumcised come and thrust me through, and make a mock of me. But his armor-bearer would not; for he was sore afraid. Therefore, Saul took his sword and fell upon it” (I Samuel 31:4); he fell with his neck upon the sword.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אַבְשָׁלוֹם בִּשְׂעָרוֹ כִּדְבָעֵינַן לְמֵימַר קַמַּן צִדְקִיָּה בְּעֵינָיו דִּכְתִיב {מלכים ב כ״ה:ז׳} וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר.

Absalom was stricken in his hair, as we will state later. Zedekiah was stricken in his eyes, as it is written: “And they slew the sons of Zedekiah before his eyes, and put out the eyes of Zedekiah, and bound him in fetters, and carried him to Babylon” (II Kings 25:7).
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
צדקיה בעיניו – לא ידענא מנלן דנשתנה לשבח וכן אסא ברגליו אלא כן שמע מרבו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבשלום לקה בשערו — כדבעינן למימר קמן [כפי שרוצים אנו לומר אחר כך]. צדקיה לקה בעיניו, דכתיב [שנאמר]: ״ואת עיני צדקיהו עור״ (מלכים ב כה, ז).
Absalom was stricken in his hair, as we will state later. Zedekiah was stricken in his eyes, as it is written: “And they slew the sons of Zedekiah before his eyes, and put out the eyes of Zedekiah, and bound him in fetters, and carried him to Babylon” (II Kings 25:7).
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָסָא בְּרַגְלָיו דִּכְתִיב {מלכים א ט״ו:כ״ג} רַק לְעֵת זִקְנָתוֹ חָלָה אֶת רַגְלָיו וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב שֶׁאֲחָזַתּוּ פָּדַגְרָא א״לאֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן לְרַב נַחְמָן הֵיכִי דָּמֵי פָּדַגְרָא א״לאֲמַר לֵיהּ כְּמַחַט בִּבְשַׂר הַחַי מְנָא יָדַע אִיכָּא דְּאָמְרִי מֵיחַשׁ הֲוָה חָשׁ בֵּיהּ וְאִיכָּא דְּאָמְרִי מֵרַבֵּיהּ שְׁמַע לֵיהּ וא״דוְאִיכָּא דְּאָמְרִי {תהלים כ״ה:י״ד} סוֹד ה׳ לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם.

Asa was stricken in his feet, as it is written: “Now the rest of all the acts of Asa, and all his might, and all that he did, and the cities that he built, are they not written in the book of the chronicles of the kings of Judah? But in the time of his old age he was diseased in his feet” (I Kings 15:23). And Rav Yehuda says that Rav says: This indicates that gout [padagra] grabbed hold of him. Mar Zutra, son of Rav Naḥman, said to Rav Naḥman: What are the circumstances of gout? What pain does it involve? He said to him: It feels like a needle inserted into living flesh. The Gemara asks: From where did he know this? The Gemara answers: Some say that he himself suffered from this condition, and some say that he heard it from his teacher, and some say that he knew it through divine inspiration, as it stated: “The secret of the Lord is with them that fear Him; and His covenant, to make them know it” (Psalms 25:14).
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך פדגרא
פדגראא(סוטה י.) אסא ברגליו דכתיב חלה את רגליו אמר רב שאחזתו פדגרא לשון לעז ממש פודגרא (א״ב בלשון יוני ורומי חולי רגלי׳) (ובמדרש ויקרא רבה בפרשת כהן משיח) חטא עלובה מדינתא דאסייה פודגריס פי׳ בעל חולי רגלים:
א. [פוסגיכט.]
פודגרא – שם חולי הוא שאוחז ברגלים וקורא לו פודגרא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ וא״ד מרביה. לעיל דף ד ע״ב:
אסא לקה ברגליו — דכתיב [שנאמר]: ״רק לעת זקנתו חלה את רגליו״ (מלכים א טו, כג), ואמר רב יהודה אמר רב: מה היתה מחלתו — שאחזתו פדגרא. אמר ליה [לו] מר זוטרא בריה [בנו] של רב נחמן לרב נחמן: היכי דמי [כיצד הוא כאב] פדגרא? אמר ליה [לו]: כמחט הננעצת בבשר החי. ושואלים: מנא [מניין] ידע דבר זה? ומשיבים: איכא דאמרי [יש שאומרים]: מיחש הוה [הוא בעצמו היה] חש ביה [בו] ממחלה זו. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: מרביה [מרבו] שמע ליה [זאת]. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] שידע זאת כפי שנאמר ״סוד ה׳ ליראיו ובריתו להודיעם״ (תהלים כה, יד).
Asa was stricken in his feet, as it is written: “Now the rest of all the acts of Asa, and all his might, and all that he did, and the cities that he built, are they not written in the book of the chronicles of the kings of Judah? But in the time of his old age he was diseased in his feet” (I Kings 15:23). And Rav Yehuda says that Rav says: This indicates that gout [padagra] grabbed hold of him. Mar Zutra, son of Rav Naḥman, said to Rav Naḥman: What are the circumstances of gout? What pain does it involve? He said to him: It feels like a needle inserted into living flesh. The Gemara asks: From where did he know this? The Gemara answers: Some say that he himself suffered from this condition, and some say that he heard it from his teacher, and some say that he knew it through divine inspiration, as it stated: “The secret of the Lord is with them that fear Him; and His covenant, to make them know it” (Psalms 25:14).
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) דָּרֵשׁ רָבָא מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ אָסָא מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה אַנְגַּרְיָא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים א ט״ו:כ״ב} וְהַמֶּלֶךְ אָסָא הִשְׁמִיעַ אֶת כׇּל יְהוּדָה אֵין נָקִי מַאי אֵין נָקִי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אֲפִילּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחוּפָּתָהּ.:

Rava taught: For what reason was Asa punished in his feet? Because he made Torah scholars perform forced labor [angarya], as it is stated: “Then King Asa made a proclamation unto all Judah; none was exempted; and they carried away the stones of Ramah and the timber thereof, with which Baasa had built, and King Asa built with them Geba of Benjamin and Mizpah” (I Kings 15:22). The superfluous expression “unto all” indicates that the proclamation was issued to everyone, including Torah scholars. The Gemara asks: What is the meaning of the next phrase in the verse: “None was exempted [ein naki]”? Rav Yehuda says that Rav says: This includes even a bridegroom from his chamber and a bride from her canopy, as the verse states with regard to a bridegroom: “He shall be free [naki] for his house one year” (Deuteronomy 24:5).
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נענש אסא – לחלות.
אנגריא – עבודת המלך.
השמיע את כל יהודה – הזעיקן וישאו את אבני הרמה שהיה מלך ישראל בונה עליה כרך לבלתי תת יוצא ובא לאסא.
חתן – שכתוב בו נקי יהיה לביתו וגו׳ (דברים כד).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפני מה נענש אסא מפני שעשה אנגריא בת״ח. ומייתי לה מדכתיב השמיע את כל יהודה לרבות ת״ח ודקאמר אין נקי כו׳ הוא מלתא באנפי נפשיה לדרוש מיניה אפילו חתן כו׳ ואפשר דקאמר דגם מפני זה נענש אסא שעבר על דברי הכתוב נקי יהיה לביתו גו׳ אע״ג דבמלחמת מצוה אמרינן בס״פ משוח מלחמה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו כו׳ הכא לאו מלחמת מצוה היה ודו״ק:
דרש רבא: מפני מה נענש אסא ברגליו — מפני שעשה אנגריא (עבודת כפייה) בתלמידי חכמים, שנאמר ״והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי״ (מלכים א טו, כב) לבנות את העיר רמה, ומריבוי הלשון ״את כל״ משמע שלקח לעבודה זו את כולם, גם תלמידי חכמים. ושאלו: מאי [מה פירוש] ״אין נקי״? אמר רב יהודה אמר רב: אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, שנאמר בחתן ״נקי יהיה לביתו שנה אחת״ (דברים כד, ה).
Rava taught: For what reason was Asa punished in his feet? Because he made Torah scholars perform forced labor [angarya], as it is stated: “Then King Asa made a proclamation unto all Judah; none was exempted; and they carried away the stones of Ramah and the timber thereof, with which Baasa had built, and King Asa built with them Geba of Benjamin and Mizpah” (I Kings 15:22). The superfluous expression “unto all” indicates that the proclamation was issued to everyone, including Torah scholars. The Gemara asks: What is the meaning of the next phrase in the verse: “None was exempted [ein naki]”? Rav Yehuda says that Rav says: This includes even a bridegroom from his chamber and a bride from her canopy, as the verse states with regard to a bridegroom: “He shall be free [naki] for his house one year” (Deuteronomy 24:5).
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) כְּתִיב {שופטים י״ד:א׳} וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה וּכְתִיב {בראשית ל״ח:י״ג} הִנֵּה חָמִיךְ עוֹלֶה תִמְנָתָה א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שִׁמְשׁוֹן שֶׁנִּתְגַּנָּה בָּהּ כְּתִיב בֵּיהּ יְרִידָה יְהוּדָה שֶׁנִּתְעַלָּה בָּהּ כְּתִיב בֵּיהּ עֲלִיָּה.

§ It is written with regard to Samson: “And Samson went down to Timnah, and saw a woman in Timnah of the daughters of the Philistines” (Judges 14:1), and it is written in the Torah passage concerning the incident of Judah and Tamar: “And it was told to Tamar, saying: Behold, your father-in-law is going up to Timnah to sheer his sheep” (Genesis 38:13). The verses contain an apparent contradiction as to whether Timnah was a place to which one must descend or a place to which one must ascend. Rabbi Elazar says: These terms do not refer to the manner of traveling to Timnah but are used figuratively. Concerning Samson, who was disgraced there in Timnah, the term indicating descent is written with regard to his journey. Concerning Judah, who was elevated there, the term indicating ascent is written with regard to his journey.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתיב וירד שמשון תמנתה – אלמא תמנת בירידה וכתיב עולה תמנתה אלמא עלייה היא ושמשון ויהודה תרוייהו בארץ ישראל הוו.
שנתגנה בה – שנשא מבנות פלשתים האסורות לו.
יהודה נתעלה – שמשם נולדו פרץ וזרח שהעמידו מלכים ונביאים בישראל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמשון שנתגנה בו כתיב ביה ירידה יהודה כו׳. אע״ג דאיכא למימר דחדא כפשטיה או שבהר היה ויעל כפשטיה וירד לדרשת הגנאי או וירד כפשטיה דבעמק היה ויעל לדרשת שנתעלה מ״מ קאמר כיון דלית בהו הכרע שניהם לדרשה אך קשה דהא גבי שמשון נמי כתיב ויעל ויגד לאביו גו׳ ואם נימא כפשטיה שעלה מתמנת א״כ ע״כ ממקומו מוכרח דתמנת בעמק היה וכפשטיה כתיב שם וירד שמשון תמנתה ולא ה״ל למדרש אלא עלייה דיהודה ויש ליישב דלפי הדרשה ההוא ויעל נמי דגבי שמשון על שנתעלה בו שחזר משם ופירש מהעובדת כוכבים ושאל לאביו ואמו והם מיחו בו כמ״ש האין בבנות אחיך גו׳ עד אשר אח״כ חזר הכתוב בגנות כולם שאמר וירד שמשון ואביו ואמו גו׳ ודו״ק:
ב כתיב [נאמר] ״וירד שמשון תמנתה״ (שופטים יד, א), וכתיב [ונאמר] בפרשת יהודה ותמר ״הנה חמיך עלה תמנתה״ (בראשית לח, יג). ולכאורה יש סתירה בין הכתובים, שבמקום אחד נראה שתמנה היתה במקום נמוך, ובאחר שהיתה במקום גבוה. אמר ר׳ אלעזר: אין להבין את הדבר במובן של תיאור הליכה למקום, אלא באופן מוסרי; שמשון שנתגנה בה בהליכתו לתמנה — כתיב ביה [נאמר בו] לשון ירידה, ואילו יהודה שנתעלה בה — כתיב ביה [נאמר בו] לשון עליה.
§ It is written with regard to Samson: “And Samson went down to Timnah, and saw a woman in Timnah of the daughters of the Philistines” (Judges 14:1), and it is written in the Torah passage concerning the incident of Judah and Tamar: “And it was told to Tamar, saying: Behold, your father-in-law is going up to Timnah to sheer his sheep” (Genesis 38:13). The verses contain an apparent contradiction as to whether Timnah was a place to which one must descend or a place to which one must ascend. Rabbi Elazar says: These terms do not refer to the manner of traveling to Timnah but are used figuratively. Concerning Samson, who was disgraced there in Timnah, the term indicating descent is written with regard to his journey. Concerning Judah, who was elevated there, the term indicating ascent is written with regard to his journey.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) ר׳רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר שְׁתֵּי תִּמְנָאוֹת הָיוּ חֲדָא בִּירִידָה וַחֲדָא בַּעֲלִיָּה.

Rabbi Shmuel bar Naḥmani says differently: There were two cities named Timnah, one was reached by descent into a valley, and one was reached by ascent.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ שמואל בר נחמני אמר: שתי תמנאות היו, חדא [אחת מהן] בירידה בעמק, וחדא [ואחת] בעליה, במקום גבוה.
Rabbi Shmuel bar Naḥmani says differently: There were two cities named Timnah, one was reached by descent into a valley, and one was reached by ascent.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) רַב פָּפָּא אָמַר חֲדָא תִּמְנָה הֲוַאי דְּאָתֵי מֵהַאי גִּיסָא יְרִידָה וּדְאָתֵי מֵהַאי גִּיסָא עֲלִיָּה כְּגוֹן וַרְדּוֹנְיָא וּבֵי בָארֵי וְשׁוּקָא דְנַרֶשׁ.

Rav Pappa said differently: There was one Timnah, and it was located on the slope of a mountain. One who came from this side reached it by descent, and one who came from that side reached it by ascent. The Gemara presents examples of such cities: For example: Vardonia, and Bei Varei, and the market of Neresh.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך ורדינא
ורדינאא(סוטה י.) דאתי מהאי גיסא עלייה ודאתי מהאי גיס׳ ירידה וכגון ורדינ׳ וביבארי ושוקא דנרש (עירובין מט.) אלא שנקראין מאנשי ורדינא פי׳ מקום ואנשיה ציקנים וצרי עין ומקפידין זה על זה בין ככר גדול לככר קטן:
א. [ארטס נאמען.]
דאתי מהאי גיסא – שהיתה מיושבת באמצע שיפוע ההר הבא לה מראש ההר יורד הבא לה מרגלי ההר עולה.
כגון ורדני ובי בארי ונרש – עיירות הן היושבות בשיפוע ההרים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב פפא אמר: חדא תמנה הואי [תמנה אחת היתה] וישבה במדרון של הר, לאדם דאתי מהאי גיסא [שבא מצד זה], מפסגת ההר — ירידה היא, ודאתי מהאי גיסא לשבא מצד אחר], מתחתיתו — עליה היא. ומביאים דוגמה כגון המקומות ורדוניא ובי בארי ושוקא דנרש שנמצאים בשיפוע הר, שלבני מקום אחד היא עליה, ולבני מקום אחר היא ירידה.
Rav Pappa said differently: There was one Timnah, and it was located on the slope of a mountain. One who came from this side reached it by descent, and one who came from that side reached it by ascent. The Gemara presents examples of such cities: For example: Vardonia, and Bei Varei, and the market of Neresh.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) {בראשית ל״ח:י״ד} וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם א״ראָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי מְלַמֵּד שֶׁהָלְכָה וְיָשְׁבָה לָהּ בְּפִתְחוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ מָקוֹם שֶׁכׇּל עֵינַיִם צוֹפוֹת לִרְאוֹתוֹ ר׳רַבִּי חָנִין א״ראָמַר רַב מָקוֹם הוּא שֶׁשְּׁמוֹ עֵינַיִם וְכֵן הוּא אוֹמֵר {יהושע ט״ו:ל״ד} תַּפּוּחַ וְהָעֵינָם.

The verse states with regard to Tamar: “And she put off from her the garments of her widowhood, and covered herself with her veil, and wrapped herself, and sat in the entrance of Enaim [befetaḥ einayim], which is by the way to Timnah; for she saw that Shelah was grown up, and she was not given unto him to wife” (Genesis 38:14). The amora’im dispute the meaning of the word einayim. Rabbi Alexandri says: This teaches that she went and she sat at the entrance of the home of Abraham our forefather, a place that all eyes hope to see it, as she was certain that Judah would pass there. Rabbi Ḥanin says that Rav says: It is a place called Enaim, and similarly the verse states in the list of cities in Eretz Yisrael in the portion of Judah: “Tappuah and Enam” (Joshua 15:34).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מצפות לראותו – שהיו רגילין להתקבל שם וללון והיה חביב עליהם.
גמרא משתי עיני אמר רב כו׳ על אשה ועל פתח כו׳ לאחר אשתי ועליה גו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה שחוזר כו׳ אינו מרחיק לפרוח כו׳ כן הוא בס״א:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שכל עינים מצפות לראותו כו׳ כפירש״י לענין הכנסת אורחים בביתו של אברהם קאמר לה ואהכי שייך לאתויי הך דויטע אשל כו׳ הכא אבל הרא״ם פי׳ שכל עינים מצפות לראותו היא מערת אברהם כו׳ עכ״ל ע״ש ולא ידענא למה לקח לו דרך אחרת דלא משמע כן מתוך שמעתין כמ״ש:
נאמר בתמר ״ותשב בפתח עינים״ (בראשית לח, יד), ונחלקו אמוראים בפירוש ״פתח עינים״. אמר ר׳ אלכסנדרי: מלמד שהלכה וישבה לה בפתחו של אברהם אבינו, מקום שכל עינים צופות לראותו, והיתה בטוחה שיעבור יהודה שם. ר׳ חנין אמר בשם רב: מקום הוא ששמו עינים, וכן הוא אומר בתוך רשימת ישובים ״תפוח והעינם״ (יהושע טו, לד).
The verse states with regard to Tamar: “And she put off from her the garments of her widowhood, and covered herself with her veil, and wrapped herself, and sat in the entrance of Enaim [befetaḥ einayim], which is by the way to Timnah; for she saw that Shelah was grown up, and she was not given unto him to wife” (Genesis 38:14). The amora’im dispute the meaning of the word einayim. Rabbi Alexandri says: This teaches that she went and she sat at the entrance of the home of Abraham our forefather, a place that all eyes hope to see it, as she was certain that Judah would pass there. Rabbi Ḥanin says that Rav says: It is a place called Enaim, and similarly the verse states in the list of cities in Eretz Yisrael in the portion of Judah: “Tappuah and Enam” (Joshua 15:34).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) ר׳רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר שֶׁנָּתְנָה עֵינַיִם לִדְבָרֶיהָ כְּשֶׁתְּבָעָהּ אָמַר לָהּ שֶׁמָּא נׇכְרִית אַתְּ אָמְרָה לֵיהּ גִּיּוֹרֶת אֲנִי שֶׁמָּא אֵשֶׁת אִישׁ אַתְּ אָמְרָה לֵיהּ פְּנוּיָה אֲנִי שֶׁמָּא קִיבֵּל בִּךְ אָבִיךָ קִידּוּשִׁין אָמְרָה לֵיהּ יְתוֹמָה אֲנִי שֶׁמָּא טְמֵאָה אַתְּ אָמְרָה לֵיהּ טְהוֹרָה אֲנִי.:

Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: She provided eyes [einayim] for her statements, i.e., with her words she provided an opening [petaḥ] for Judah to solicit her. When Judah solicited her to engage in sexual intercourse with him, he first attempted to verify her status and said to her: Are you perhaps are a gentile? She said to him: I am a convert. He asked: Perhaps you are a married woman? She said to him: I am an unmarried woman. He asked: Perhaps your father accepted betrothal for you and you are unaware of it? She said to him: I am an orphan. He asked: Maybe you are impure? She said to him: I am pure.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנתנה עינים לדבריה – דוגמא ופתח היתר נתנה לעצמה שאין עבירה בדבר.
גיורת אני – ואיני עובדת כוכבים וראויה לך.
פנויה אני – ומותרת לכל אדם.
יתומה אני – והייתי קטנה והשיאוני אמי ואחיי ואין נישואין לער ואונן כלום לאסור עליו משום כלתו ואין זכות לאם ולאחים להשיא קטנה אלא האב זוכה בה כדכתיב את בתי נתתי לאיש הזה (דברים כב) ולהך סברא לאו בתו של שם היתה שמשנת ששים ליעקב כלו שנותיו של שם ויעקב כבר היה יותר מבן מאה ועשר.
טהורה אני – מנדה.
בד״ה גיורת כו׳ ע״א שאין אני ראויה לו כצ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גיורת אני כו׳. לאיסור נדה היה חושש דעתידה התורה לאסור כרת ולאיסור בעובדת כוכבים אע״ג דאינה אלא גזירת ב״ד של חשמונאי כדאיתא פ׳ אין מעמידין היה חושש לאותה גזירה כמו שקיים אברהם אפילו עירוב תבשילין ועוד דמן התורה נמי קנאין פוגעין בו וכתב הרא״ם וא״ת איך הותר לבא על הזונה והלא כו׳ שמא י״ל כו׳ אבל מ״מ קדשה בכסף או בשטר ואח״כ בא עליה כו׳ ע״ש ואין נראה דכתיב פן נהיה לבוז ומה גנאי היה אם נתקדשה לו ועוד אמרו גדולה עבירה לשמה כו׳ ועוד דנראה דמעשה זה לא היה אלא בינו לבינה ואין אשה מתקדשת בלא עדים אפילו בקדושי ביאה והרמב״ם בפ״א דהלכות אישות כתב קודם מתן תורה היה אדם פוגע באשה בשוק אם רצה היא והוא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך והיא נקראת קדשה משנתנה תורה נאסרה כו׳ עכ״ל כל זה מרמז על מעשה יהודה ותמר שלא נכשל אלא בדבר זה שעתידה תורה לאסור ובב״ר זימן לו הקב״ה מלאך הממונה על התאוה לעבור בכזה דהיינו דבר שעתידה תורה לאסור וק״ל:
פנויה אני כו׳ יתומה אני כו׳. פירש״י שהייתי קטנה והשאוני אמי ואחי ואין נשואין לער ואונן כלום כו׳ ולהך סברא לאו בתו של שם היתה כו׳ עכ״ל לא ידענא מי הכריחו לפרש כן דהא ודאי יהודה לא נתכוון לכך שהרי לא ידע שהיא כלתו אבל איכא לפרש דא״ל דשמא קיבל אביך קדושין מאחר בלי ידיעתך בקטנותך ואין אתה פנויה כמו שאמרת וא״ל יתומה אני שכבר מת אבי בהיות בבטן אמי כמ״ש באביי ובודאי לא קבל אבי קדושין עלי והשתא ניחא דיש לקיים שפיר דבתו של שם היתה ודו״ק:
רש״י ד״ה יתומה אני כו׳ שמשנת ששים ליעקב. ט״ס וצ״ל חמשים:
ר׳ שמואל בר נחמני אמר: שנתנה עינים (הסבירה, הביאה ראיה) לדבריה. כשתבעה יהודה למשכב אמר לה: שמא גויה את? אמרה ליה [לו]: גיורת אני. שאל: שמא אשת איש את? אמרה ליה [לו]: פנויה אני. שמא קיבל בך אביך קידושין ואינך יודעת על כך? אמרה ליה [לו]: יתומה אני. ועוד שאל: שמא טמאה (נידה) את? אמרה ליה [לו]: טהורה אני. והוא אשר נאמר ״פתח עינים״ — שפתחה לו פתח להראות שהיא מותרת לו.
Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: She provided eyes [einayim] for her statements, i.e., with her words she provided an opening [petaḥ] for Judah to solicit her. When Judah solicited her to engage in sexual intercourse with him, he first attempted to verify her status and said to her: Are you perhaps are a gentile? She said to him: I am a convert. He asked: Perhaps you are a married woman? She said to him: I am an unmarried woman. He asked: Perhaps your father accepted betrothal for you and you are unaware of it? She said to him: I am an orphan. He asked: Maybe you are impure? She said to him: I am pure.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) {בראשית כ״א:ל״ג} וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה פַּרְדֵּס וְנָטַע בּוֹ כׇּל מִינֵי מְגָדִים.

The Gemara discusses Abraham’s house: It is written: “And he planted an eshel in Beersheba, and called there on the name of the Lord, the Everlasting God” (Genesis 21:33). Reish Lakish says: This teaches that Abraham made an orchard and planted in it all kinds of sweet things.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ונטע בו – לההנות עוברים ושבים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד בענין ביתו של אברהם: נאמר ״ויטע אשל בבאר שבע״ (בראשית כא, לג), אמר ריש לקיש: מלמד שעשה אברהם פרדס, ונטע בו כל מיני מגדים.
The Gemara discusses Abraham’s house: It is written: “And he planted an eshel in Beersheba, and called there on the name of the Lord, the Everlasting God” (Genesis 21:33). Reish Lakish says: This teaches that Abraham made an orchard and planted in it all kinds of sweet things.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה חַד אָמַר פַּרְדֵּס וְחַד אָמַר פּוּנְדָּק בִּשְׁלָמָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר פַּרְדֵּס הַיְינוּ דִּכְתִיב וַיִּטַּע אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר פּוּנְדָּק מַאי וַיִּטַּע כְּדִכְתִיב {דניאל י״א:מ״ה} וַיִּטַּע אׇהֳלֵי אַפַּדְנוֹ וְגוֹ׳.

The tanna’im Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya disagree as to the meaning of the word “eshel.” One said that it means an orchard [pardes], and one said that it means an inn [pundak]. The Gemara continues: Granted, according to the one who said that it means an orchard, this is what is written: “And he planted,” and this is suitable language for an orchard. But according to the one who said that he opened an inn, what is the meaning of the phrase “and he planted”? The Gemara answers: As it is written: “And he shall plant [vayitta] the tents of his palace between the seas and the beauteous holy mountain; and he shall come to his end, and none shall help him” (Daniel 11:45), indicating that the word vayitta, and he planted, is also used to indicate pitching tents.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אשל
אשלא(בראשית רבה כא) ויטע אשל רבי יודן אמר פרדס שאל מה תשאל תאנים ענבי׳ ורימונים ר׳ נחמיה אומר פונדק שאל מה תשאל קופד חמר ביעין רבי עזריה בשם רבי יודן אמר אשל סנהדרין הה״ד ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה. (סוטה י.) בגמר׳ דשמשון ויטע אשל בבאר שבע אמר ריש לקיש מלמד שעשה פרדס ונטע בו כל מיני מגדים ר׳ יהודה ורבי נחמיה חד אמר פרדס וחד אמר פונדק בשלמא למ״ד פרדס היינו דכתיב ויטע אלא למ״ד פונדק מאי ויטע כדכתיב ויטע אהלי אפדנו. דתליא באשלי רברבי (ביצה כז.) בגמ׳ בכור שנפל לבור (בבא בתרא לא עבודה זרה ז) בגמרא וחכמים אומרים לפני אידיהן אסור פירוש אשלי רברבי חכמים גדולים כדכתיב הנה אסור ארז בלבנון (יחזקאל לד) וכדאמרן אם רצים ליחנק התלה באילן גדול:
א. [אשיינר בוים.]
פונדק – ללון שם אורחים ולשון אש״ל נוטריקון הוא אכילה שתיה לויה שהיה מאכילן ומשקן ואח״כ מלווה אותן.
ויטע אהלי אפדנו – פסוק הוא בדניאל על אחד מהמלכים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויטע אשל גו׳ וח״א פונדק כו׳. ופירש״י ולשון אש״ל נוטריקון אכילה שתייה לויה כו׳ עכ״ל ובב״ר מפורש אשל שאל קופר כו׳ והוא ממלות הפוכות כמו כשב וכבש ולפי פירש״י בחומש וח״א פונדק לאכסניא ובו כל מיני פירות עכ״ל ניחא טפי דאין אשל יוצא ממשמעו שהוא לשון אילן בקרא ודו״ק:
אל תקרא ויקרא אלא ויקריא כו׳. מה שהביא אותם להוציא לשון ויקרא שהוא פועל עומד ללשון ויקריא שהוא פועל יוצא לאחרים דאל״כ מה טעם שקרא אברהם שם ה׳ בפונדק או בפרדס אלא שבפונדק או בפרדס לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו כו׳ עד שהקריא אותם בשם ה׳ וק״ל:
בענין זה נחלקו תנאים, ר׳ יהודה ור׳ נחמיה; חד [אחד מהם] אמר: פרדס נטע, וחד [ואחד מהם] אמר: פונדק עשה. ואומרים: בשלמא למאן דאמר [נניח לדעת מי שאומר] שנטע פרדס — היינו דכתיב [זהו שנאמר] ״ויטע״, שלשון זו נופלת בפרדס. אלא למאן דאמר דעת מי שאומר] פונדק, מאי [מה] היא לשון ״ויטע״? ומשיבים: כדכתיב [כפי שנאמר]: ״ויטע אהלי אפדנו״ (דניאל יא, מה) שאף באוהלים משתמשים בלשון נטיעה.
The tanna’im Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya disagree as to the meaning of the word “eshel.” One said that it means an orchard [pardes], and one said that it means an inn [pundak]. The Gemara continues: Granted, according to the one who said that it means an orchard, this is what is written: “And he planted,” and this is suitable language for an orchard. But according to the one who said that he opened an inn, what is the meaning of the phrase “and he planted”? The Gemara answers: As it is written: “And he shall plant [vayitta] the tents of his palace between the seas and the beauteous holy mountain; and he shall come to his end, and none shall help him” (Daniel 11:45), indicating that the word vayitta, and he planted, is also used to indicate pitching tents.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה׳ אֵל עוֹלָם אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אַל תִּיקְרֵי וַיִּקְרָא

The verse there states: “And he planted an eshel in Beersheba, and called there [vayyikra] on the name of the Lord, the Everlasting God” (Genesis 21:33). Reish Lakish said: Do not read this word literally as vayyikra,” and he called,
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאמר שם ״ויקרא שם בשם ה׳ אל עולם״ (בראשית כא, לג). אמר ריש לקיש: אל תיקרי [תקרא] בפסוק הזה כמפורש בו ״ויקרא״,
The verse there states: “And he planted an eshel in Beersheba, and called there [vayyikra] on the name of the Lord, the Everlasting God” (Genesis 21:33). Reish Lakish said: Do not read this word literally as vayyikra,” and he called,
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144