והפרק הראשון ממנה יחל בביאור החלק הראשון ורובו יסוב על ענין אחד והוא בביאור אי זו מן הראויות ליבום או לחליצה נפקעה זיקתה לגמרי מחמת שהיא צרה למי שהיא ערוה על יבם זה שהיא מזדקקת לו ונאסרת לו מתורת אשת אח ועל אי זה צד אין הערוה מפקעת זיקתה אלא שעדין זקוקה ועומדת למצות יבום או חליצה וכן לבאר שאין ערוה אוסרת צרתה אלא במקום יבום:
זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו הרבה ענינים שלא מן הכונה כמו שיתבאר וזהו הענין כולו יתבאר בפרק זה לבד מעט ממנו שיתבאר בפרק שני וכל עניני הפרק נכללים במשנה אחת והכונה בו בפרט להודיע שהערוה פוטרת צרתה וצרת צרתה ואוסרתן ליבם ויבאר כמה עריות בדין זה ועל אי זה צד יצאו מקצתן מכלל זה שלא להיות ערוה פוטרת או אוסרת ומעתה נחל בביאור משנה זו הכוללת כל הענינים המכוונים בפרק לבד מה שבא בו על ידי גלגול וקודם שתכנס בביאור פרטיה של משנה זו צריך שתדע דרך כלל שהיא סובבת על יסוד תשע הקדמות ואלו הן:
ההקדמה הראשונה לידע שאין מתורת אח אחד חיוב יבום או חליצה אלא מאחד מן היבמים האחים לאחת מן היבמות וכל שנפלו הרבה יבמות מאח אחד לפני הרבה יבמים כל שנעשה יבום או חליצה מאחד מן היבמים לאחת מן היבמות נסתלקה תורת זיקה מאותו בית מכל היבמים ומכל היבמות עד שכל אחת מן היבמות האחרות עומדת באיסור אשת אח לעולם לכל אחד מן היבמים ואין צריך לומר שכן ביבמות הרבה מאח אחד שנפלו לפני יבם אחד ויבם או חלץ לאחת מהן שכל הנשארות עומדות עליו לעולם באיסור אשת אח וכן יבמה אחת שנפלה לפני הרבה יבמים וחלצה לאחד מהם נעשית אשת אח לכל האחין ואף כשנתיבמה לאחד מהם ומת שנמצאת זקוקה לשני אין זה מתורת זיקת הראשון אלא מתורת זיקת השני אלא שבכל מה שהזכרנו בהקדמה זו אין בה כרת לא לחולץ ולא לאחין לא לה ולא לצרה שהכתוב הוציאן מכלל כרת לכלל לאו וכמו שאמרו אשר לא יבנה את בית אחיו כיון שלא בנה שוב לא יבנה ואם בנה יש אומרין בלאו ויש אומרין בעשה דבית אחד הוא בונה כו׳ כמו שיתבאר בגמרא הא כל שנפקעה מן הצדדין שבהקדמות האחרות נשארת באיסור אשת אח ובכרת:
ההקדמה השנית לידע שאם נפלו הרבה יבמות לפני יבם אחד והיתה אחת מהן ערוה עליו כגון שהיא בתו שנשאת לאחיו כשם שהיא פטורה מן היבום שהרי אי אפשר לו ליבמה אחר שהיא ערוה עליו כך פטורה מן החליצה והרי זיקתה מסולקת מכל וכל ולא עוד אלא שאף זיקת כל הצרות נפקעת לגמרי אגבה וכלן עליו באיסור אשת אח לעולם שכל שאמרו פוטרת ממילא היא אוסרת אלא שבזו אם היו שם שאר יבמים שאין אחת מאלו ערוה עליהם יש כאן זיקה אצל שאר היבמים וצריך שאחד מהם יחלוץ או ייבם לאחת מהן ואף זו שהיא ערוה לזה היא בכלל זיקה זו אצל האחרים שאין הפקעת זיקה מצד צרת ערוה דומה להפקעה הבאה מצד יבום האחת או חליצתה:
ההקדמה השלישית לידע שכל שנפקעה תורת זיקה מצרת ערוה אף צרת הצרה כן לעולם כיצד שמעון ולוי אחים נשא לוי בתו של שמעון וכן יש לו נשים אחרות מת לוי ונזדקקו נשותיו לשמעון כשם שבתו פטורה כך שאר הצרות פטורות ועל זה אמרו פוטרות צרותיהן וכלן עומדות עליו באיסור אשת אח לעולם ואם אין שם עוד אח אחד כלן מותרות לינשא לאחרים היה שם אח שלישי כגון יהודה הרי כלן זקוקות לו ומיבם לאי זו שירצה שהרי אף בת שמעון מותרת לו ואם אירע שיבם צרתה ויש לו נשים אחרות גם כן ומת יהודה ונזדקקו נשותיו לשמעון הואיל והצרה שנשא יהודה מתורת זיקה נאסרה לשמעון מחמת צרת ערוה אף צרתה של זו שהיא צרת צרה לערוה היא אסורה לו ואפילו הן מאה בדרך זה כגון שיש שם אח רביעי ונשא צרת הצרה מתורת זיקה ויש לו נשים אחרות ומת וחזרו ונזדקקו לפני שמעון וכן עד כמה:
ההקדמה הרביעית לידע שאין ערוה מפקעת זיקה מצרתה אלא כשהיא צרת ערוה בשעת מיתת הבעל אבל אם מתה הערוה קודם שימות בעלה או שגירשה בעלה ואחר כך מת צרתה מותרת וכן אם מיאנה הערוה בחיי הבעל ומכל מקום בבתו מיהא אין מקום למיאון אלא כשהשיאה אביה ונתאלמנה ממנו ועדין היא קטנה שיצאה לה מרשות אב ויכולה למאן כמו שביארנו בשני של קדושין ואין אומרין הואיל והיתה לה צרה שעה אחת תאסר לעולם שאין הענין תלוי אלא שתהא צרת ערוה בשעת מיתת הבעל שהיא השעה שהיא מזדקקת ליבום או לחליצה הא כל שהיא צרת ערוה בשעה זו זיקתה נפקעת מצד הערוה ואפילו מיאנה הערוה ביבם לאחר מיתת הבעל שהיה לנו לומר אף נשואין הראשונים נעקרו במיאון זה שהרי כך הוא הענין ממאנת אני בנשואין ובזיקה הבאה מחמתם ונמצא שלא היתה צרה מעיקרה והיה לנו להתירה מן הדין אף להתיבם מכל מקום גוזרין בה ואין מתירין אותה להתיבם שמאחר שלא מיאנה בחייו הרי בשעת מיתה נראית כצרת ערוה אלא שזו לא נפקעה אלא מן היבום אבל חולצת היא מכל מקום וכן הדין אף בלא מיאנה לאחר מיתה הואיל ויכולה למאן כמו שנבאר למטה ובכלל הקדמה זו שכל שהערוה אילונית צרתה מותרת ולא סוף דבר בלא הכיר בה מתחלה שהרי היו קדושי טעות וכמי שאינן והרי מכיון שקדושי הערוה טעות אין צרתה קרויה צרת ערוה אלא אף בהכיר בה כשנשאה שכל שהיא אילונית אינה בת יבום שהרי אי אתה קורא בה והיה הבכור אשר תלד וכל שאינה בת יבום מן התורה אינה בת חליצה לאחד מן האחים והרי היא כמי שאינה וצרתה מותרת:
הקדמה החמישית לידע שאין (צרה) [ערוה] פוטרת אלא כשהערוה בת קדושין אצל האח המת כגון בתו של שמעון לראובן אחיו אבל כל שאינה בת קדושין אצלו כגון ראובן ושמעון שיש לשניהם אחות וכנסה שמעון בעבירה ומת ולו נשים אחרות אין ערוה זו פוטרת את האחרות:
הששית שאין ערוה אוסרת צרה אלא במקום יבום אבל אם היתה בתו נשואה לנכרי ר״ל שלא לאחיו ויש לאותו נכרי נשים אחרות ומת הן בבנים הן שלא בבנים מותר לאבי הבת לישא צרתה שאין ערוה אוסרת צרתה אלא במקום הראוי ליבום:
השביעית לידע שאין אחוה מן האם זוקקת ליבום אלא אחוה שמצד האב:
השמינית לידע שהחלוצה פסולה לכהונה מדברי סופרים ומאחר שחליצה על זיקה ודאית פוסלת בודאי אף חליצה על זיקת ספק פוסלת מספק אבל חליצה הנעשית באונס ושלא בשום ספק אינה פוסלת כלל והרי היא כמי שאינה וכן לידע שכל שנבעלה לפסול לה נעשית זונה ונפסלה לכהונה:
התשיעית לידע שמאחר שצרת ערוה בכרת אם נתיבמה הולד ממזר שכל עריות שבחייבי כריתות הולד ממזר:
אלו הן תשע הקדמות שמשנה זו סובבת עליהן והן הן מפתחות שבה ואידך פירושא היא זיל גמור אלא שאנו מאריכים בביאורה כדי שיהא הכל סדור לפניך אחת לאחת וכן מצד הדברים המתחדשים בה מצד ביאור פרטיה ומכאן אנו מתחילים בביאורה והוא שאמר חמש עשרה לשים וכו׳ נשלמה הפתיחה ת״ל:
פתיחת הר״ם נקדים עקר זאת המסכתא ואחר נתחיל בבאור ואומר שהעקרים אשר ראוי לידע אותם קודם העיון בהלכות ובדינים הנופלים בזאת המסכתא ארבעה עקרים. הראשון כי כאשר מת אחי האדם מאביו לבד בלי זרע והניח נשים רבות אין לו שיחלוץ או לייבם זולת לאחת מהם לבד למאמר השם יתברך אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים וכאשר חלץ לאחת מהם או יבם יוצאות הנשארות בלא חליצה ובלא יבום וכן אם הניח המת אחים רבים ואשה אחת או רבות אחד מהאחים לבדם ייבם או יחלוץ אחת מהם מהסבה אשר זכרנו. השני כי כאשר מת האח והניח אשה והיתה זאת האשה אסורה על האחים ועל אחד מהאחים הראויים לחליצה או ליבום כגון שתהיה אשת המת בת זה האח החי או אחות אשתו והנה לא ייבם אותה זה האח אשר היא אסורה עליו משום ערוה למאמר השם יתברך ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה ואמר יבמה יבא עליה הנה כאלו יאמר יבא עליה ואם היתה אחות אשתו אמר לצרור ויודעו שאר העריות מאחות אשה. השלישי כי כאשר מת האח והניח נשים רבות ואח אחד ואחת מהן ערוה על זה האח כמו שאי אפשר לו ליבם לזאת האסורה כן לא ייבם לשאר הראויות לו מאמרו יתברך יבנה את בית אחיו ובא בקבלה בית שאתה בונה כולו אתה בונה מקצתו. הרביעי שכל מי שאי אפשר להתייבם מן התורה כגון שתהיה ערוה כמו שזכרנו הנה היא גם כן לא תצטרך חליצה למאמרו יתברך ועלתה יבמתו השערה מאן יבמי וחלצה נעלו ובא בקבלה כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה אבל תפטר ואחר ידיעת אלו העקרים אתחיל בביאור המשניות:
המשנה הראשונה חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם בתו ובת בתו ובת בנו בת אשתו ובת בתה ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו אחותו ואחות אשתו ואחות אמו אשת אחיו מאמו ואשת אחיו שלא היה בעולמו וכלתו:
אמר המאירי חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם שכל אחת מאלו אפשר להיות ערוה ליבם ויכולה לינשא לאחיו בהיתר וכשמת אותו שנשאה בהיתר נשותיו מזדקקות לזה האח שזו ערוה עליו ומכיון שהיא פטורה כולן פטורות ומאחר שהן פטורות אף הן אסורות שמאחר שנפטרו מחמת הפקעת זיקתן עמדו מאליהם עליו באיסור אשת אח לעולם ר״ל אפילו מתה הערוה אחר מיתת בעלה:
א׳ בתו ר״ל שנשא שמעון בתו של ראובן אחיו ויש לשמעון נשים אחרות ומת שמעון ונשותיו מזדקקות לראובן כשם שבתו פטורה כך כולן פטורות ומותרות לינשא לאחרים בלא חליצה כל שאין שם אח שלישי ואסורות לזה באיסור אשת אח שכך למדנו את כלן מאחות אשה דכתיב בה ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה ונאמר כאן יבמה יבא עליה מה כאן במקום יבום אף באחות אשה במקום יבום ואמר לא תקח ואע״פ שהערוה עצמה אינה צריכה תלמוד שאין עשה של יבום דוחה את לא תעשה של ערוה שאין עשה דוחה לאו שבכרת אלא אם כן בקצת דברים שיתבארו למטה
(יבמות ה׳:) מכל מקום הוצרך לנו ללמוד משם פטור צרתה והוא שאמרו
(יבמות ג׳:) צרתה מנין תלמוד לומר לצרור לא לה ולא לצרה צרת צרה מנין תלמוד לומר לצרור התורה ריבתה צרות הרבה כמו שיתבאר וצרת צרתה פירושו שאע״פ שנסתלקה זיקת ראובן אף משאר היבמות אם יש שם אח שלישי זיקתו על כלן ואף על אותה שהיא ערוה על אחיו ואם כנס אח זה את הצרה ויש לו נשים אחרות גם כן ומת ונזדקקו נשותיו לראובן הואיל וצרה זו פטורה כלן פטורות והרי שהערוה פוטרת צרת הצרה וכן אם נשאר שם אח רביעי וכנס צרת הצרה ומת וחזרו להזדקק אצל ראובן כשם שצרת הצרה פטורה כך כל צרותיה פטורות וכן לעולם:
ב׳ בת בתו ר״ל שנשא שמעון בת בתו של ראובן ולשמעון נשים אחרות ומת בלא בנים ונזדקקו נשותיו לראובן והרי בת בתו אסורה עליו ונפטרו אגבה צרותיה וצרות צרותיה על הדרך שביארנו בבתו:
ג׳ בת בנו ר״ל שנשא שמעון בת בנו של ראובן על הדרך שביארנו בחברותיה ויש לך לפרש בשלש אלה ר״ל בתו ובת בתו ובת בנו שהן באות לו מאנוסתו שאם מאשתו היינו בת אשתו ובת בתה ובת בנה אלא שהן מאנוסתו ואין בהן משום בת אשתו שהרי אנס אשה מותר לו לישא בתה שיש לה מאיש אחר ונמצאת זו אסורה לו מצד בתו או בת בתו או בת בנו:
ד׳ בת אשתו ר״ל שיש לה מאיש אחר כגון שנשא שמעון בת אשתו של ראובן ויש לו נשים אחרות ומת בלא בנים ונזדקקו נשותיו לראובן והרי בת אשתו פטורה ואגבה נפקעת זיקת האחרות ועל דרך זה אתה מפרש איסור זה בחמותו כגון שמת ראובן בעל האם ונזדקקו נשותיו לשמעון:
ה׳ בת בתה כגון שנשא שמעון בת בתה של אשת ראובן ומת ונזדקקו נשותיו לראובן שהרי בת בתה של אשתו ערוה אצלו ועל דרך זה אתה מפרש איסור זה באם חמותו כגון שמת ראובן בעל זקנתה של אשת שמעון ונזדקקו נשותיו לשמעון שהרי זו אצלו אם חמותו:
ו׳ בת בנה על הדרך האמור בבת בתה ועל אותו הדרך בעצמו אתה מפרש באם חמיו כגון שמת ראובן ונזדקקו נשותיו לשמעון:
ז׳ חמותו וכבר פירשנוה עם בת אשתו ובמת בעל האם:
ח׳ אם חמותו וכבר פירשנוה עם בת בתה:
ט׳ אם חמיו וכבר פירשנוה עם בת בנה ואם תשאל דרך ביאור למה הקדים באלו בת בתו לבת בנו וכן בת בתה לבת בנה ובהפך המקראות שהקדימו בת הבן כדכתיב ערות בת בנך ובת בתך וכן באשתו כדכתיב את בת בנה ואת בת בתה הואיל והזכיר בת סמך לה בת בתו ותפס אותו סדור בעצמו באשתו:
י׳ אחותו ועל כל פנים אתה צריך לפרשה באחותו מאמו ולא עוד אלא שיש גורסין כן בפירוש ופירושו אחותו מצד האם שנשאה אחיו מצד אביו כגון אב ובנו שנשאו אשה ובתה גדולה לגדול וקטנה לקטן ר״ל האב את האם והבן את הבת והוליד האב בן מן האם שנמצא אחיו של בן ראשון מצד האב ואחיו של אשתו מצד האם ומת הגדול ונזדקקו נשותיו לפני הקטן והרי נמצאת זו אחותו מאמו והוא אצל המת אחיו מן האב והרי זו ערוה עליו ומפקעת זיקת האחרות ואי אתה מפרשה באחותו שמצד האב כגון אב ובתו שנישאו לאם ובנה והוליד האב בן מן האם שנמצא אחי הבת מצד האב ואחי בעלה מצד האם ומת בן ראשון ונזדקקו נשותיו לבן זה הנולד ושנפקיע זיקת כלן מצד בת זו שהיא אחותו מן האב שהרי אינך צריך לכך שהרי אין זה אצל המת אח מן האב ואין יבום אלא באח מן האב כמו שיתבאר
(יבמות י״ז:):
י״א אחות אמו שנשאה אחיו מאביו כגון אב ובן שנשאו שתי אחיות והוליד האב בן שני ומת בנו הראשון בלא בנים ונזדקקו נשותיו לזה השני והרי אחת מהן אחות אמו שהיתה נשואה לאחיו מאביו ופוטרת צרתה:
י״ב אחות אשתו שנשאה אחיו מאביו כגון שני אחים נשואים שתי אחיות ומת אחד מהן ונזדקקו נשותיו לפני אחיו והרי אחת מהן אחות אשתו ופוטרת צרתה:
י״ג אשת אחיו מאמו ר״ל שנשאת לאחיו מן האב כגון שיש כאן אב ואם ובן ונשא האב את האם והוליד ממנה בן והרי בן זה אחיו של בן זה מצד האב ואחיו של בן זה מצד האם ונשא בן האם אשה וגירשה או מת ונשאה בן האב שהרי לא היה לבנים אלו הראשונים זה אצל זה כלום ואחר כך מת בן האב ונזדקקו נשותיו לבן זה האמצעי שהוא לו אח מן האב והרי שאחת מנשותיו היתה אשת אחיו שמצד אמו והיתה ערוה עליו שהרי לא היתה בת יבום אצלו שאין יבום לאח מן האם ונמצאת עליו בשעת מיתת בעלה הראשון באיסור אשת אח שהרי אשת אח היא אסורה אף באשת אח מן האם והואיל ועמדה עליו אחר מיתתו באיסור אשת אח אין אותו איסור נפקע אע״פ שחוזרת לה אשת אח מן האב שהיה לנו לומר שהיא ראויה ליבום ואי אתה יכול לפרש באחים מן האם שמת אחד מהם ולא שנשאת לאח מן האב שהרי אין לו אצלה דין יבום כלל ועוד מאי פוטרת צרתה אפילו הן מאה כלן אסורות לו משום אשת אח ואם הלכה אחת מהן ונשאת לאחר ומת הא ודאי צרתה מותרת לזה שהרי אין הראשונה בת יבום שנאסור את הצרה מצד צרת ערוה: