×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מִיזְקָק נָמֵי זָקֵיק.:
the husband’s brother also causes a levirate bond with his yevama even if he is a mamzer.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי יבמות כב ע״ב} פיס׳ ואחיו הוא לכל דבר: למאי הלכתא ליורשו וליטמא לו1:
{בבלי יבמות כב ע״ב, כג ע״א} חוץ [ממי]⁠2 שיש לו מן השפחה ומן הנכרית: מאי טעמא אמר קרא {שמות כא:ד} האשה וילדיה תהיה לאדוניה אשכחן שפחה נכרית מנא לן אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי אמר קרא {דברים ז:ד} כי יסיר את בנך מאחרי בנך הבא מבתך קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה:
{בבלי יבמות כב ע״ב} פיס׳ וחייב על מכתו ועל קללתו וכו׳: קרי כאן {שמות כב:כז} ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך בשעשה תשובה הני מילי לענין חיובא אבל לענין איסורא אפילו לא עשה תשובה אסור לו לבן להכותו לאביו3 ולקללו דגרסינן בסנהדרין בפרק ואילו4 הן הנחנקין {בבלי סנהדרין פה ע״ב5} אמר רבה בר רב הונא6 וכן תנא דבי רבי ישמעאל לכל אין הבן נעשה שליח לאביו לא להכותו ולא לקללו חוץ ממסית ומדיח שהרי אמרה תורה {דברים יג:ט} לא תחמול ולא תכסה עליו:
הא דתנן ובנו הוא לכל דבר חוץ ממי7 שיש לו8 מן השפחה ומן הנכרית אמרי רבואתא {פירוש ר״ח9} הני מילי שפחה דאחרים דומיא דנכרית דלית ליה10 קנין בגוה11 אבל שפחה דידיה לא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. ואיתמר משמיה דרב נטרונאי גאון12 הכי הא דתנן {משנה קידושין ג:יב} וכל מי שאין לה עליו ולא על אחרים קדושין הולד כמוה ואי זו זו זו13 ולד שפחה ונכרית הני מילי שפחה דאחרים דומיא דנכרית דלית ליה קנין בגוה אבל בא על [שפחה]⁠14 דידיה וילדה ממנו בת אע״ג דלא נקיטא גט חירות בתו היא דהא אמור15 רבנן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואם בא עליה חייב משום בתו16 ואם בא עליה בנו חייב משום אחותו וחזינן לגאון אחר17 דמספקא ליה מילתא ומתוך דבריו נקיטינן בהא מילתא לחומרא18 לגבי איסורא דהיכא דאית ליה איתתא ומית ולית ליה זרעא19 אלא האי דאוליד מן השפחה נקיטינן לחומרא וחולצת ולא מתיבמת ההיא איתתא20 ולענין ממונא נקיטינן לקולא ולא ירית ליה אבל איהו גופיה לא מזבני ליה יורשין ואי בעא למנסב21 בת ישראל מצריכינן ליה22 גט שחרור ואי קדיש מקמיה גט שחרור23 מצריכינן לה24 גיטא מיניה ואי בעי25 למנסב שפחה לא שבקינן26 ליה:
1. לו: חסר בכ״י פרמה.
2. ממי: כ״י פרמה, כ״י נ, דפוסים, כבמשנה. כ״י הספרייה הבריטית, דפוס קושטא. ״ממה״.
3. להכותו לאביו: כ״י נ:״להכות אביו״. כ״י פרמה: ״להלקותו לאביו״.
4. ואילו: כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים: אלו.
5. מובא גם ברי״ף סנהדרין שם, פרק י׳ (דף יט ע״א).
6. רב הונא: כ״י פרמה: ״בר חנה״.
7. ממי: וכן בכ״י נ, כ״י פרמה. כבמשנה. כ״י הספרייה הבריטית, דפוס קושטא: ממה.
8. שיש לו: כ״י פרמה: ״שיש לו בן״.
9. בשמו באור זרוע סי׳ תקצ״ה.
10. ליה: וכן דפוסים. כ״י נ, כ״י פרמה: ״לה״. חסר בדפוס קושטא. (ר״ח שם: ״דאין לו״).
11. קנין בגוה: כ״י פרמה: ״קנין בגויה״. (ר״ח שם: ״בה קנין״).
12. גם זה מובא בשם ר״ח, באור זרוע סי׳ תרי״א. בתשובת גאונים שבהוצ׳ אופק (יו״ד סי׳ רס״א), בשם ר׳ נטרונאי.
13. זו זו זו: וכן בכ״י נ. כ״י פרמה, דפוסים: ״זו זו״.
14. שפחה: כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים, כבר״ח שם. וכן בהעתקת המאמר שבעיטור. כ״י הספרייה הבריטית: ״שפחתו״.
15. דהא אמור: וכן בר״ח שם. דפוסים: דאמור.
16. עד כאן לשון הר״ח המובאת באור זרוע שם. בעיטור שם, המשך המאמר מובא בשם רבינו.
17. ראה אוצה״ג תשובות סי׳ צא-צז; ר״י אלמדארי מביא בשם ר׳ האי גאון בתשובותיו שר׳ נטרונאי גאון חזר בו. וכן אמר ר׳ יהודאי גאון שאינו קרוי בנו לפי שאינו נזרע בקדושה. רמב״ם משנ״ת הל׳ גירושין (י:יט) בשם מקצת גאונים.
18. לחומרא: חסר בכ״י פרמה.
19. ליה זרעא: חסר בכ״י פרמה.
20. ולא מתיבמת ההיא איתתא: כ״י פרמה, כ״י נ, דפוסים: ההיא איתתא ולא מתיבמת.
21. ואי בעא למיסב: כ״י נ, כ״י פרמה: ״ואי בעי למנסב״. דפוסים: ואי בעא למיסב.
22. מצריכינן ליה: דפוסים: מצריכין.
23. מקמיה גט שחרור: כ״י נ. דפוסים: מקמי גט שחרור. חסר בכ״י הספרייה הבריטית, כ״י פרמה.
24. לה: חסר בכ״י פרמה.
25. בעי: דפוס קושטא: בעיא.
26. לא שבקינן: כ״י פרמה: ״שבקיה״.
מיזקק נמי זקיק – לאשת אחיו ליבום שאפילו אין כאן אח אלא ממזר זה זקוקה לחליצה.
זה שכתבנו שאין הכהן מיטמא לאשתו פסולה אנו מפרשין אותה אף על אלמנה לכהן גדול וגרושה לכהן הדיוט ומכל מקום בברייתא במסכתא זו אמרו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה כו׳ הרי היא כאשתו לכל דבר יש לה כתובה ופירות כו׳ וזכאי במציאתה כו׳ ויורשה ומיטמא לה ויש מתרצין שכל עיקר מה שתקנו ליטמא כהן לאשתו הוא מפני שעשאוה כמת מצוה הואיל והוא יורשה שאף הקרובים אומרים הוא יורש ואנו נקבור שכם נסיב מגבאי גזר ואם כן אף בזו הואיל ויורשה מיטמא לה ואינו נראה שאם כן אף בשאר הנשים הפסולות לו נאמר כן ועוד שלא נאמר ענין זה אלא בנשואי קטנה שאינם מן התורה ואינו יורשה אלא מדברי סופרים כמו שיתבאר במסכתא זו (יבמות פ״ט:) ומפני שהקרובים אומרים אם נשואיו נשואין יקבור אם אין נשואיו נשואין לא יירש וכן בשניות שמדברי סופרים שאף הקרובים אומרים אחר שמן התורה נשואה גמורה או יאסרוה שלא לירש או יתירוה לקבור אבל בכל שפסולה דבר תורה אין הקרובים אומרים כן יודעים הם שיורש הוא מן התורה ושאינו מיטמא לה ואין נמנעים שאף לכשרה אינו מיטמא לה אלא מדברי סופרים והילכך הדרא קושיין ומתוך כך יש שאין גורסין בבריתא ומיטמא לה אלא יורשה ואינו מיטמא לה ובשניות הם גורסין יורשה ומיטמא לה וכן עיקר:
זה שפירשנו שכל זרע פוטר את אשת אביו מיבום ואפילו זרע פסול כך הדין והענין שהבת פוטרת וכן בן הבן ובת הבן ובת הבת אפילו כמה דורות כל שיש ממנו בעולם שום זרע שהכל בכלל אין לו עיין עליו וכן בן משומד פוטר שמכל מקום ישראל הוא:
הבא על אחותו והיא בת אשת אב שאינה אמו חייב עליה משום אחותו ומשום בת אשת אב ר״ל שעבר על שני לאוין ואם שגג חייב עליה שני חטאות שהרי אמרה תורה ערות אחותך בת אביך או בת אמר ערות בת אשת אביך למה לי לחייבו שתים וכבר נתגלגל לנו בפרק ראשון (יבמות ב׳:) שאחותו בת אביו ובת אמו לא הוזכרה בתורה ואע״פ שקל וחומר הוא אם בת אביו או בת אמו חייב בת אביו ובת אמו לא כל שכן מכל מקום אין מזהירין מן הדין אלא אחותך היא בא ללמד עליה:
יש שואלין אחר שאין מזהירין מן הדין בהמה וחיה בלא סימן טהרה שאמרו בתורת כהנים (שמיני פרשה ב׳) שלא הוזכר עליהן לא תעשה אלא שלמדנוה בקל וחומר מחזיר וגמל היאך לוקין עליהן ופירשו שמאחר שהזכיר בטהורה אותה תאכלו כלומר ולא אחרת אין זה אלא גלויי מילתא בעלמא ר״ל שגלה על האחרות שהן בלא תעשה:
אחותו שחייבנו עליה לא סוף דבר באחות מן הנשואין אלא אף באחות מן האונסין וכן לא סוף דבר בכשרה אלא אף בפסולה אפילו באה מחייבי לאוין אפילו מחייבי כריתות וכן בכל צד אחוה שבה חוץ מאחותו הבאה משפחה ונכרית שאין לו בה שום אחוה כמו שביארנו וכבר ביארנו בשפחה שפירושה שהוטבלה לשם עבדות וכמו שאמרו בסוגיא זו (יבמות כ״ג.) עליה דשייכא במצות שאם לא כן הרי היא בכלל נכרית:
מיזקק נמי זקיק [זוקק אותה גם כן] לייבום, גם אם הוא ממזר.
the husband’s brother also causes a levirate bond with his yevama even if he is a mamzer.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְאָחִיו הוּא לְכׇל דָּבָר.: לְמַאי הִלְכְתָא אלְיוֹרְשׁוֹ וְלִיטָּמֵא לוֹ.

§ The mishna stated that he is his brother in all respects. The Gemara asks: With regard to what halakha was this said? The Gemara answers: To inherit from him, and to become ritually impure for him if he is a priest, as a brother is one of the relations for whom a priest is permitted to become ritually impure by attending his funeral.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וליטמא לו – אם כהן הוא ולו אח ממזר מיטמא לו.
(2-3) ואחיו לכל דבר ליורשו, וליטמא לו, אם הכשר כהן מיטמא לפסול, דאע״ג דאין כהן מיטמא לאשתו פסולה דכתיב לא יטמא בעל בעמיו להחלו, דהתם לאפוקה קאי כיון דפסולה לו אבל הכא אחיו הוא אע״פ שפסול.
ואחיו הוא לכ״ד ליורשו וליטמר לו, מי שיש לו בן מ״מ לאתויי מאי אר״י לאתויי ממזר מ״ט דכתיב ובין אין לו עיין עליו:
וחייב על מכתו אמא קרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך בשעשה תשובה ואע״ג דתנאי ר״ש בן מנסיא אומר איזהו מעות שא״י לתקן זה שבא על הערוה והוליד ממנה ממזר השתא מיהת עושה מעשה עמך הוא:
ובנו הוא לכל דבר. הא דלא אמרינן הכא פשיטא כדקאמרינן גבי אחיו הוא לכל דבר (לעיל בעמ׳ א) משום דהתם אהא דדרשינן במסקנא עיין עליו קא סמיך כדכתיבנא לעיל (ד״ה פשיטא).
גרסינן בירושלמי (פ״ב ה״ו) בנו הוא לכל דבר אפילו לפריה ורביה ולשניה. לומר שאף על פי שנולד בעבירה גזרו ביה שניות, וקיים מצות פריה ורביה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לירשו. לירש הממזר אם מת בלא בנים. ואם הוא כהן מטמא לו. לשארו זו אשתו. ובההוא קרא כתו׳ לאחיו. לאפוקה. ולאו אשתו היא. אחיו הוא. שאינו יכול לסלק הקורבה. והוא הדין שהאב מטמא לו, דבנו הוא. ושמעי׳ מהא שמתאבלין על הממזרין, דכל שכהן מטמא לו ישראל מתאבל עליו1.
1. מו״ק כ, ב.
א שנינו במשנה כי ואחיו הוא לכל דבר. ושואלים: למאי הלכתא [למה, לאיזו הלכה] נשנה דבר זה? ומשיבים: ליורשו שהם יורשים זה את זה, וליטמא לו, שאם כהן הוא צריך להיטמא לאחיו הפסול שמת.
§ The mishna stated that he is his brother in all respects. The Gemara asks: With regard to what halakha was this said? The Gemara answers: To inherit from him, and to become ritually impure for him if he is a priest, as a brother is one of the relations for whom a priest is permitted to become ritually impure by attending his funeral.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) פְּשִׁיטָא אָחִיו הוּא סד״אסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּכְתִיב {ויקרא כ״א:ב׳} כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו וְאָמַר מָר בשְׁאֵרוֹ זוֹ אִשְׁתּוֹ וּכְתִיב {ויקרא כ״א:ד׳} לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו לְהֵחַלּוֹ יֵשׁ בַּעַל שֶׁמִּטַּמֵּא וְיֵשׁ בַּעַל שֶׁאֵין מִטַּמֵּא הָא כֵּיצַד גמִטַּמֵּא הוּא לְאִשְׁתּוֹ כְּשֵׁרָה וְאֵין מִטַּמֵּא לְאִשְׁתּוֹ פְּסוּלָה.

The Gemara asks: Isn’t this obvious, as he is his brother? The Gemara answers: It might enter your mind to say that a priest does not become impure for his brother of flawed lineage, since it is written with regard to priests: “None shall defile himself for the dead among his people except for his kin, that is near unto him” (Leviticus 21:1–2), and the Master said “his kin”; this is his wife, and a priest may defile himself for his wife. But it is written: “He shall not defile himself, being a husband among his people, to profane himself” (Leviticus 21:4), implying that he may not defile himself for his wife. This apparent contradiction is resolved as follows: There is a husband who does become impure for his wife, and there is a husband who does not become impure. How so? He becomes impure for his wife if she was fit and was permitted to a priest, but he does not become impure for his wife if she was unfit to marry a priest.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי אם לשארו – זו אשתו.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 2]

הא כיצד מימטא הוא לאשתו כשרה ואינו מיטמא לאשתו פסולה. וקשיא לי והא אלמנה לכהן גדול דפסולה לו ומיטמא לה וכדתניא בתוספתא דמכלתין פ״ב (ה״ג) אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הרי הוא כאשתו לכל דבר יש לה כתובה ופירות ומזונות ובלאות וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ויורשה ומטמא לה (לפנינו אינו מטמא לה ועיין להלן). ויש לומר דמדאורייתא אינו מטמא לה אלא כיון שהבעל יורש, עשאוה כמת מצוה. ודכותה אמרינן לקמן בפרק האשה רבה בתחלתו גבי מתניתין דאיתיה התם (יבמות פט:) דתנן מאימתי אדם יורש את אשתו קטנה כו׳ רבי אליעזר אומר משתבעל ויורשה ומטמא לה. ואקשינן עלה והא הכא דמדאורייתא אבוה מטמא לה וכו׳, ופרקינן משום דהויא לה כמת מצוה, דכיון דלא ירית לה אב קריא ולא עני לה. ואינו מחוור כלל חדא דאם כן היכי משכחת לה דאיהו מיטמא לה הא כיון דירית לה כמת מצוה היא ומיטמא לה דבר תורה כי התם. ועוד דלא אמרו ההוא טעמא דקרי׳ ולא עני לה אלא בקטנה דאין נשואיה מן התורה אלא דרבנן, וכיון דאינו יורשה אלא מדרבנן, אם אתה אומר אינו מיטמא לה אתו קרובים לאמנועי ולומר אם נשואה היא יקבור, ואם לא יקבור אף לא יירש. ואי נמי בשניות מדברי סופרים, ומהאי טעמא נמי משום דאמרי קרובים כיון דמדאורייתא אשתו גמורה הוא לירש אותה וליטמא לה, אלא שאסורה מדבריהם או יאסרו אותה לגמרי ולא כאשתו לירושתה ולא יקבור או יקבור ויירש. אבל במי שאסורה דבר תורה אין קרובין מקפידין עליה, דהא ידעי דיורשה דבר תורה ואינו מטמא לה דבר תורה מדכתיב לה יטמא בעל בעמיו, והלכך קרוביו קוברין או אחרים קרובין. תדע דהא אח שיורש את אחותו בעולה, ואף על פי כן אינו מיטמא לה, ולא אמרינן בכי הא דתהוי כמת מצוה. ובתוספתא (שם) לא גרסינן גבי אלמנה לכהן גדול יורשה ומיטמא לה אלא יורשה ואינו מיטמא לה, וגבי שניות מדברי סופרים גרסינן (שם) יורשה ומיטמא לה. וכן מצאתיה במקצת הנוסחאות וזה כדברינו (יבמות פז: ד״ה לא). והיא היא הברייתא שהביאו בגמרא לקמן בפרק יש מותרות בתחלתו (יבמות פה.).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואין מטמא לאשתו פסולה – וק״ל הא דתניא בתוספת׳ דמכילתי׳ אלמנה לכ״ג גרושה וחליצה לכהן הדיוט הרי היא כאשתו לכל דבר יש לה כתובה ופירו׳ ומזונות ובלאות וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ויורשה ומטמא לה.
ויש מתרצי׳ דההיא מדרבנן דאמור שיהא מטמא לה כיון דיורשה דעשאו כמת מצוה וכדאמרי׳ גבי אשת קטן דיורש׳ ומטמא לה שעשאוה כמה מצוה וכדאית׳ בפ׳ האשה רבה וכן אמר גבי שניות מדברי סופרים ויש מרז״ל מקשי׳ על זה שאין הנדון דומה לראיה שגבי קטן כיון דמדאורייתא קרובין ירתי לה ורבנן אמר דירית לה הבעל לא בעו קרובי׳ להטפל בקבורתה מימר אמרי בעל ירית בעל קביר והויא כמת מצוה ובשניו׳ מדאורית׳ אשתו היא וראוי גם להטמ׳ לה וכיון דלא בעו קרובי׳ שירש הבעל ויקברו הם אבל כל היכא דמדאוריתא ירית ומדאורייתא אסור לא יטמא לה קפדי קרובים והעולם ומטפלים בקבורתה כמו שמטפלים בקרובי כהן שהוא יורשה ואינו מטמא להם כגון אחותו בעולה ודודו ובן דודו וכיוצא ולא והנכון דבתוספתא ה״ג ויורש׳ ואינו מטמא לה והתם לאפוקי קאי פי׳ בהן קרי׳ בה שארו מאי טעמא ובן אין לו עיין עליו.
ושואלים: פשיטא [פשוט] הדבר הלא אחיו הוא! ומשיבים: סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: הואיל וכתיב [ונאמר]: ״לנפש לא יטמא בעמיו. כי אם לשארו הקרוב אליו״ (ויקרא כא, א-ב), ואמר מר [החכם]: ״שארו״ — זו אשתו, וכתיב לעומת זה נאמר]: ״לא יטמא בעל בעמיו להחלו״ (שם, ד), וכדי ליישב את הסתירה בפסוקים דרשו: יש בעל שמטמא לאשתו, ויש בעל שאין מטמא, הא כיצד? — מטמא הוא לאשתו הכשרה ואין הוא מטמא לאשתו הפסולה,
The Gemara asks: Isn’t this obvious, as he is his brother? The Gemara answers: It might enter your mind to say that a priest does not become impure for his brother of flawed lineage, since it is written with regard to priests: “None shall defile himself for the dead among his people except for his kin, that is near unto him” (Leviticus 21:1–2), and the Master said “his kin”; this is his wife, and a priest may defile himself for his wife. But it is written: “He shall not defile himself, being a husband among his people, to profane himself” (Leviticus 21:4), implying that he may not defile himself for his wife. This apparent contradiction is resolved as follows: There is a husband who does become impure for his wife, and there is a husband who does not become impure. How so? He becomes impure for his wife if she was fit and was permitted to a priest, but he does not become impure for his wife if she was unfit to marry a priest.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ה״נהָכִי נָמֵי מִטַּמֵּא הוּא לְאָח כָּשֵׁר וְאֵין מִטַּמֵּא לְאָח פְּסוּל קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן וְאֵימָא ה״נהָכִי נָמֵי הָתָם לְאַפּוֹקֵי קָיְימָא הָכָא אָחִיו הוּא.:

So too, one might have thought that a priest becomes impure for a brother who is of unflawed lineage and not a mamzer, but he does not become impure for a brother of flawed lineage. Therefore, this comes to teach us that he does become impure for a brother who is a mamzer. The Gemara asks: Say this also, that by the same reasoning by which a priest may not become impure for a wife who was unfit for him, he may not become impure for an unfit brother either. Just as he does not become impure for an unfit wife, he should not become impure for an unfit brother? The Gemara answers: The two cases are different, as there, with regard to the unfit wife, she stands to be dismissed, since according to Torah law unfit women must be divorced. For this reason he does not become impure for her. Here, he is his brother.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לאפוקי קיימא – הלכך לאו אשתו היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. לאפוקי קיימא. לכאורה הגמרא ר״ל שהאיסור לקיימה מפקיע מצות טומאה. ברם יעויין ברש״י (ד״ה לאפוקי קיימא) וז״ל הלכך לאו אשתו היא עכ״ל, אליבא דרש״י עצם האישות דאיסורי כהונה נפגמה ואינה גמורה, ולפיכך הכהן אינו מטמא לה, כמו שאינו מטמא לאשתו ארוסתו (לקמן כט:) שאין האישות דאירוסין אישות גמורה, וה״ה כאן.
ולפי כלל זה הכי נמי [כך גם כן] אפשר היה לומר בדומה לכך: מטמא הוא לאח כשר ואין הוא מטמא לאח פסול — על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שגם לאחיו הפסול מיטמא. ושואלים: ואימא הכי נמי [ואמור כך גם כן] שבאמת אינו מיטמא לו לאח פסול כמו שאינו מיטמא לאשתו הפסולה? ומשיבים: יש לחלק, התם לאפוקי קיימא [שם אשה פסולה להוציא היא עומדת], שכיון שהיא פסולה, מדין תורה צריך לגרש אותה, ולכן אינו מיטמא לה, אולם הכא [כאן] אחיו הוא מכל מקום, בין שהוא כשר, בין שהוא פסול.
So too, one might have thought that a priest becomes impure for a brother who is of unflawed lineage and not a mamzer, but he does not become impure for a brother of flawed lineage. Therefore, this comes to teach us that he does become impure for a brother who is a mamzer. The Gemara asks: Say this also, that by the same reasoning by which a priest may not become impure for a wife who was unfit for him, he may not become impure for an unfit brother either. Just as he does not become impure for an unfit wife, he should not become impure for an unfit brother? The Gemara answers: The two cases are different, as there, with regard to the unfit wife, she stands to be dismissed, since according to Torah law unfit women must be divorced. For this reason he does not become impure for her. Here, he is his brother.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) דחוּץ מִמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָח מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַגּוֹיָה1.: מ״טמַאי טַעְמָא אָמַר קְרָא {שמות כ״א:ד׳} הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדוֹנֶיהָ.:

§ The mishna says: Except for whoever has a brother born from a Canaanite maidservant or from a gentile woman, as in these cases he is not considered a brother. The Gemara asks: What is the reason for this halakha? The Gemara answers: The verse states with regard to a Jewish slave who has children with a Canaanite maidservant: “The wife and her children shall be her master’s” (Exodus 21:4). This means that the children also have the status of Canaanite slaves, which implies that the lineage of a Canaanite maidservant’s child comes from the mother and not from the father.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

האשה וילדיה – בשפחה כתיב.
עובדת כוכבים – לקמן מפרש בשמעתין מכי יסיר את בנך מאחרי.
אבל אם יש לו אח או בן מן השפחה או מן הגויה, הבן אינו פוטר והאח אינו זוקק, דבן שפחה בתרה גריר דכת׳ האשה וילדיה תהיה לאדוניה ולא לאביא גויה דכת׳ כי יסיר את בנך מאחרי בנך קרוי בנך ואין הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה.
א. לאביהם.
חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית מ״ט דא״ק האשה וילדיה תהי׳ לאדוני׳ אשכחן שפחה, נכרית מנ״ל אר״י משום רשב״י א״ק כי יסיר את בנך מאחרי בנך מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן האשה העכו״ם קרוי בנך אלא בנה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

האשה וילדיה. בעבד עברי שמסר לו רבו שפחה כנענית וילדה בנים הכתו׳ מדבר, וקאמר שהאשה והבנים עבדים לאדון, אלמ׳ ולדה כמוה. ונכרית. לקמן1 מוכח מכי יסיר. כתב הרי״ף2 בשם רבינו חננאל3 ורב נטרונאי, דהא דקיימא לן הכא ובקדושין דולד כמוה, דוקא בשפחה דאחרים שאין לו בה קנין לשחררה, דומיא דנכרית שאין לו בה קנין לגיירה, אבל שפחה דידיה שבידו לשחררה, אע״ג דלא נקיטא גיטא דחירותא. הואיל ואמור רבנן חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות זוקק ליבום. וכתב וחזינן לגאון אחר דמספקא ליה. הילכך נקיטינן לחומרא, ואי לית ליה זרעא אלא האי חולצת ולא מתיבמת. ולענין ממונא לחומרא לתובע ולא ירית אבוה, ולקולא לנתבע ולא מזבני ליה יורשים. ולהתירו בבת ישראל צריך גט שחרור, ואי קדיש מקמיה גט שחרור צריכה הימנו גט, ואי בעי למינסב שפחה לא שבקינן ליה, ואם4 היתה בת ובא עליה בנו, אין ממיתין אותו משום אחותו, ומיהו אסור בה. והר״ם ז״ל כתב בגירושין פרק י׳5 שאין ראוי לסמוך על כל זה. והטעם שלא תמצא אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלא בשהיתה אשתו, כגון ש⁠[גירשה] ובא עליה כדאיתא בהזורק6, או במקדש על תנאי ובעל סתם, כדאיתא [בהמדיר]⁠7, דהואיל והיתה אשתו והיה רגיל להיות עמה באישות ולא בזנות, או שקדשה ונמצא שדעתו להיות עמה בתורת אשות ולא בתורת זנות, בהא אמור רבנן דחזקה היא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, אם לא פירש שלזנות הוא בא עליה, או על תנאי הראשון בועל, אבל באשה אחרת סתמא דמילתא דביאת זנות היא. וכי פנויה שנבעלה היכן מצינו שנחוש לה לאשת איש, אלא ודאי סתמא דמילתא דביאת זנות היא, וכל שכן בשפחה ונכרית. וסברא נכונה היא זו. ומתניתין דהכא ודהתם אפי׳ בא על שפחתו וילדה, ולדה כמוה, ואין לחוש שמא שחררה.
מאי טעמ׳. כלומ׳ אע״ג דבנו הוא הוה לן למדרש אחוה אחוה מבני יעקב, מה להלן כשירין ולא פסולין אף כאן כשירין ולא פסולין. והואיל והוא פסול אינו זוקק [ו]⁠אינו פוטר. ומשני בפירוש רבתה תורה פסולין לפטור מיבום דכתו׳ ובן אין לו יבמה יבא עליה. אבל משומד עובד ע״א פשיטא שפוטר אשת אביו מן החליצה ומן היבום, דבנו הוא, ואעפ״י שחטא ישראל הוא, ויורש את אביו מן התורה, ובן אין לו אמ׳ רחמנא, והרי יש לו בן שנולד בכשרות. והיינו דלא אשכח במתני׳ שיהיה לו בן ואשתו אינה פטורה מן החליצה אלא כשיש לו בן מן השפחה ומן הנכרית. ובן שיש לו מן הנכרית הוא גוי גמור לכל דבריו. וסתמא דמילתא שאינו מחזיק בדת ישראל כלל. וש״מ שאם נולד לו מישראלית אעפ״י שאינו מחזיק בדת ישראל פוטר את אמו. וכן כתב הר״ם ביבום פרק א׳8. וזה אין בו ספק, וזה ביארנו גם כן בגיטין פרק תניין. אין. כמו עין, אם יש לו זרע בעולם. דמצי למיכתב אן לו בלא יוד. והוא הדין נמי לזרע זרעה פסול, דגרסי׳ בריש קדושין9 וזרע אין לה ושבה בית אביה וכו׳. והתם מרבי מאין לה אפי׳ זרע זרעה10 פסול, אלמ׳ איין עליה משמע אפי׳ זרע זרעה פסול. ועוד דהכא לא איצטריך לן איין עליו אלא דלא ניליף אחוה אחוה מבני יעקב כדכתבינן. הילכך זרעו פסול וזרעו כשר חדא דינא אית להו, דבנו הוא. דודאי כי היכי דקאמ׳ פשיטא אחיו הוא ומיבם הוה ליה למימר פשיטא בנו ופוטר, דיבום קולא היא שמותר באשת אחיו, אלא טעמ׳ כדפרישנא.
1. כג, א.
2. ה, א בדפי הרי״ף (בשינויים רבים).
3. לפנינו ברי״ף ליתא.
4. מכאן ליתא ברי״ף לפנינו.
5. הי״ט.
6. גיטין פא, א-ב.
7. כתובות עד, א.
8. ה״ג.
9. ד, א.
10. לפנינו שם: זרעה פסול. (ועיי״ש בתוס׳).
גמ׳ מ״ט אמר קרא האשה וילדיה. לקמן עח ע״א:
ב שנינו במשנה: חוץ ממי שיש לו אח מן השפחה ומן הגויה, שאינו נחשב כאח. ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם]? ומשיבים: אמר קרא [הכתוב] בעבד עברי הנושא שפחה: ״האשה וילדיה תהיה לאדניה״ (שמות כא, ד), משמע שאין בנה של השפחה מתייחס אחר אביו, אלא אחר אמו, והוא עבד כמותה.
§ The mishna says: Except for whoever has a brother born from a Canaanite maidservant or from a gentile woman, as in these cases he is not considered a brother. The Gemara asks: What is the reason for this halakha? The Gemara answers: The verse states with regard to a Jewish slave who has children with a Canaanite maidservant: “The wife and her children shall be her master’s” (Exodus 21:4). This means that the children also have the status of Canaanite slaves, which implies that the lineage of a Canaanite maidservant’s child comes from the mother and not from the father.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן מ״ממִכׇּל מָקוֹם פּוֹטֵר וְכוּ׳.: מִכׇּל מָקוֹם לְאֵתוֹיֵי מַאי אָמַר רַב יְהוּדָה הלְאֵיתוֹיֵי מַמְזֵר מַאי טַעְמָא דְּאָמַר קְרָא {דברים כ״ה:ה׳} וּבֵן אֵין לוֹ עַיֵּין עָלָיו.:

The mishna states: With regard to anyone who has a son of any kind, that son exempts his father’s wife from any levirate bond. The Gemara asks: What is added by the phrase: Of any kind? Rav Yehuda said: It adds a child who is a mamzer. What is the reason that a mamzer exempts a woman from any levirate bond? As the verse states with regard to levirate marriage: “And he has no [ain lo] child” (Deuteronomy 25:5). The phrase ain lo can be understood as ayyen alav, meaning investigate him. That is to say, investigate whether he is indeed childless, because any child, even a mamzer, exempts the widow from a levirate bond.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך עין
עיןא(יבמות כב:) ובן אין לו עיין עליו (קידושין ד.) מפורש מדכתיב קרא אין מלא ביוד ולא כתיב אן חסר דרשינן ליה לאו והין לאו אין כסף לאדון זה וכי האי תנא דתניא וזרע אין לה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת״ל וזרע אין לה עיין עליה. הנה דרש כיוצא בו לאו והן אין לה זרע כשר אם יש לה אפי׳ זרע פסול זה פי׳ ר״ח ז״ל (בבא בתרא קטו) תנו רבנן בן אין לו אין לי אלא דלהוי קודם לנחלה בן הבן דלהוי קודם לאבי אביו והכי נמי בת הבן ובן בת הבת של בן שיהא יורש אבי אבי אמו מנין ת״ל אין לו כלומר מהאי אמר דאין עשה בו עין כלומר עיין עליו ומכל צדדין הבאים מכח כחו לו ירושתו והכי נמי דרשינן בת והוא הדין נמי לכל הני דקודמין לנחלה צריך לפשפש ולחקור ולעיין אחריהם אם יש להם יורשין הבאים מכח כחן וליתן להן ירושתו זה פי׳ רבי גרשם ז״ל (א״ב ובערך איין הביא מימרות אלו וגרס אין ותרגום בית אבנים יחזה בית אבניא יעוין) ת״ר מנין שאין מעיינין במקום שמכריעין פי׳ גבי משקל אין מוכרין עין בעין כלומר שוה בשוה במקום שמנהג ליתן הכרע. (בבא בתרא קסד) ג׳ עבירת אין אדם נצול מהם בכל יום קיר נטוי הרהור עבירה ועיון תפלה כלומר שמחשב בדעתו אכוין דעתי בתפלתי כדי שיעשו לי רצוני והיינו שדומה כמו מנטה לבוראו עין תלעג לאב (בפרק קמא בפיאה ירושלמי) עין תלעג על כיבוד אב וביזת על לא תקח האם על הבנים יבוא עורב שהוא אכזר ויקרנה ואל יהנה ממנה ויבא נשר שהוא רחמני ויאכלנה ויהנה ממנה (כלים פרק ח) שרץ שנמצא בעין של תנור בעין של כירה בעין של כופה פי׳ חלון של מטה עם הקרקע בתנור ליכנס בו הרוח כדי שיוסק שמו עין ולמה לא מפני שתמיד פתוח אלא פעמים סתום פעמים פתוח (כלים פכ״א) בעין ובעבות פי׳ טבעת של עץ בעול דתניא העין שבעץ והעין שבמחרישה ובעבות כמה וכעבות העגלה חטאה כבר פירשנו פ״א בערך עב. ועוד (כלים פכ״א) ובעין של מתכת פי׳ טבעת יש בה החבל שמושך הבהמה (חגיגה כה) ושייר קופה אחת יתננה לעיני הכהן פי׳ שמראה לו שלא נסחטו ואינן מקבלין טומאה אבל אם נסחטו אין נאמנין לומר טהורים אלמא דבשעת הגתות אין נאמנין הא דתני יתננה לעיני הכהן באפלי דהיינו בשאר ימות השנה אבל מתניתין דתני נאמנין בחרפי דבזמנן (כתובות סא) והוו ליה בני עינני פי׳ בנים גדולי עינים (מנחות סד) מעשה שבא עומר מגגות צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר ומפרש בגמ׳ שם (בבא קמא פב) ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא עומר מגגות צריפין וכו׳ (ברכות כח) רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה רב אמר מעין כל ברכה וברכה פי׳ מזכיר ג׳ ראשונות כסדרן ואומר ברכה רביעית חננו מאתך דיעה ובינה והשכל בא״י חונן הדעת. החזירנו בתשובה שלימה ברוך הרוצה בתשובה מחול לנו כי פשענו ברוך חנון המרבה לסלוח וגאלנו מלכנו למען שמך ברוך גואל ישראל וכן כל ברכה וברכה עד מלא רחמים רבים אתה בא״י שומע תפלה ואומר שלש אחרונות כתקנן אלו דברי רב ושמואל אמר הביננו פי׳ אומר ג׳ ברכות ראשונות כתקנן ואומר הביננו וכו׳ עד ברוך אתה ה׳ שומע תפלה ושלש האחרונות כתקנן ומצאנו טעם רב ושמואל מפורש בירושלמי בזה הענין שכתבנו רב אמר סוף כל ברכה וברכה ושמואל אמר ראש כל ברכה אית תנא תני ז׳ מעין י״ח ואית תנא תני י״ח מעין י״ח מאן דתני ז׳ מעין י״ח מסייע ליה לשמואל ג׳ ראשונות וג׳ אחרונות הרי שש הביננו ברכה אחרת שחתם בה בא״י שומע תפלה הרי ז׳ מעין י״ח מאן דתני י״ח מעין י״ח מסייע ליה לרב דאמר חתימה מעין כל ברכה וברכה כאשר פי׳ למעלה (סוטה י) ותשב בפתח עינים א״ר אלכסנדרי מלמד שהלכה וישבה בפתח אברהם אבינו שכל עינים מצפות לראותו שכל אורח ושב באין אצל פתח אברהם רבי חנין אמר מקום ששמו עינים כדכתיב תפוח והעינם ר׳ שמואל בר נחמני אמר שנתנה עינים לדבריה וכו׳:
א. [אויג. בעאויבארטען.]
ובן אין לו – מצי למכתב ובן אן לו כדאמרינן בקדושין (דף ד.) אן כסף וכמו מאן יבמי (דברים כה) מאן בלעם (במדבר כב) ולהכי כתב אין למידרש עיין עליו דאם יש לו בן בעולם פוטר.
מי שיש לו אח מכל מקום אפילו ממזר, שבא אביו על הערוה והוליד ממזר, זוקק את אשתו לייבום. וכן מי שיש לו בן ממזר פוטר את אשתו מן הייבום דכתיב אין לו עיין עליו אם יש לו זכר בעולם, וכי היכי דממזר פוטר הכי נמי זוקק לייבום.
מאי טעמא – הכא לא פריך פשיטא דבנו הוא כדפריך לעיל פשיטא אחיו הוא אלא אדרבה בעי מאי טעמא והיינו משום דשני לעיל נילף אחוה אחוה מבני יעקב כו׳ ולהכי בעי מאי טעמא לא ילפינן מבני יעקב דלא זקוקה ואם כן מיפטר נמי לא ליפטר.
בן אין לו עיין עליו – אע״ג דסתם אח ובן הוי אפילו ממזר כדפריך לעיל פשיטא אחיו הוא והכא נמי לא איצטריך ובן אין לו עיין עליו אלא משום דלא נילף מבני יעקב [והא דאיצטריך וזרע אין לה עיין עלה היינו משום] דסתם זרע לא הוי אלא זרע כשר כדאמר בריש קדושין (דף ד.) אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ולענין בני בנים הוי איפכא דזרע משמע אפי׳ בני בנים כדמשמע נמי התם דקאמר זרע זרעה לא צריך קרא דבני בנים הרי הן כבנים ובן לא משמע אלא בן לבדו כדאמר ביש נוחלין (ב״ב דף קטו. ושם) אין לי אלא בן ובן הבן ובת הבן בן בת הבן מנין ונראה לר״י דמעיין עליו דהכא גבי יבום אין לדרוש בן הבת ובת הבן [שיפטור מן היבום כיון דאפקינן לאתויי ממזר ולהכי איצטריך לאתויי בן הבן ובת הבן לענין נחלה ולא בעי למילף מדלענין יבום בן ובן הבן כי הדדי נינהו לענין נחלה נמי כי הדדי נינהו כדאמר התם (שם דף קט. ושם) גבי בת וא״ת ונדרוש איפכא גבי נחלה לאתויי ממזר ומאין לו דגבי יבום נדרוש בן הבן וי״ל דגבי נחלה א״צ לאתויי ממזר דלכל מילי בנו הוא אלא דלענין יבום הוה ס״ד למילף מבני יעקב ולהכי ע״כ ההוא דנחלה אתא לרבות בן הבן והא דפשיט ליה ביש נוחלין דלענין יבום בן ובת כי הדדי נינהו נראה לר״י דנפקא לן מלא ימחה פרט לזה שאין שמו מחוי א״נ דבת וממזר שקולים ובת נמי נפקא מעיין עליו דהכא ומיהו קשה לר״י דהיכי נוכל לומר דשקולים הם בת וממזר הא כיון דמצינו לאוקומי עיין עליו בבת מהיכי תיתי לאוקומי אף בממזר כיון דמאחוה אחוה משמע למעוטי ממזר וי״ל כיון דאחוה אחוה איצטריך לדרשא אחריתי לית לן למעוטי מיניה ממזר לענין יבום כיון דלכל מילי חשיב בן ואח ולגבי יבום נמי מצי לרבויי בהדיא בת מעיין עליו הלכך אע״ג דאיצטריך לרבויי בת לא נניח בשביל כך מלרבויי ממזר תדע דהא ריש לקיש דריש לה בריש החולץ (לקמן לה: ושם) למילתא אחריתי ואפ״ה מרבינן מיניה ממזר.
ומפרשינן בגמרא מאי טעמא אמר קרא ובן אין לו עיין עליו – ומכאן אנו למדין לבת שפוטרת אשת אביה מן היבום. והכי תניא בספריא, ובן אין לו אין לי אלא בן, בן הבן ובת הבת ובת בת הבת מנין ת״ל ובן אין לו מ״מ. והכי אייתי לה בעל הלכות גדולות ז״לב וכתב, ואי לאו דכתב רחמנא אין לו ה״א דווקא בן ולא בת כדאשכחן בבן סורר ומורהג, השתא דכתב אין לו עיין עליו לאתויי כל דשמיה זרע, ומנא לן דאפילו זרע פסול דתנן וכו׳ כי היכי דקא מייתי תנא זרע זרעיה מאין לו זרע פסול נמי איתיד. ע״כ בהלכות. וקשה לי, שאין משמעות עיין עליו אלא לזרעו של הנזכר בפסוק, כגון זרעו של בן, אבל לרבות ממנו בת אי אפשר, וכך משמעות דורשין לגבי ירושה בפרק יש נוחליןה. אלא י״ל, הואיל ומשמע עיין עליו לרבות בת הבן, הרי אתה דן ק״ו לבתו מעתהו. ואחריםז אמרו, בת לא צריכא קרא, דכתיבח ולא ימחה שמו מישראל, פרט לזה שאין שמו מחוי. ולא דאיק, דאי מהתם אפילו בן הבן ובת הבת נמי, תיפוק לי׳ שאין שמו מחוי שהרי שמו עליו, ומצינו שקמין תחתיו לנחלהט. ואי קשיא לך, למה לי הנך דרשי, תיפוק לי׳ מדאמרינן דיבום בנחלה תלא רחמנא, ואם יש לו בת או בת הבן ובת הבת היא קודמת לאח. סד״א הני מילי שלא במקום יבום, אבל במקום יבום אח קודם לכל יוצאי ירכו חוץ מן הבן קמ״ל. ועוד דירושה גופה שהבת קודמת בה לאח מהאי טעמא הוא, דקאמר ליה לתנא, דכלום יש יבום אלא במקום שאין בת הא יש בת אין יבום, והכי איתא בפרק יש נוחליןי.
א. בספרי שלפנינו ליתא, ובה״ג שמביא רבנו בסמוך כ״כ בשם ברייתא תני או תניא, ושם מפורט יותר: בת בן הבן בת בן הבת, ועיין בתוד״ה בן מש״כ בשם ר״י א״נ.
ב. הלכות גדולות דפ׳ וורשא הלכות עריות נה ד ובהלכות יבום וחליצה ס א.
ג. סנהד׳ דף סח ע״ב.
ד. וכן הנוסחא בכת״י א. ובכת״י ב: אתיא. ובה״ג שלפנינו: איתא.
ה. בבא בתרא קטו א. לכאורה יש ליישב קושיא זו בפשיטות, דשם ביש נוחלין דאיירי לענין ירושה, הרי נאמר שם: ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו, הרי מהפסוק עצמו מוכח שמדובר כשיש לו בת ולכן א״א לומר עיין עליו על בת, אבל ביבום אפשר לומר דעיין עליו קאי גם על בת. ועיין ברשב״א שכתב: אלא דרשא דספרי דייקא טפי ואינהו בקיאי מינן בה טפי. ועיין בריטב״א.
ו. כדאיתא ב״ב שם קטו ב. ועיין משה״ק בזה הרשב״א. ועיין ריטב״א.
ז. כ״כ התוספות ד״ה בן, בשם ר״י.
ח. דברים כה ו.
ט. נראה שכוונת רבינו להקשות על פירוש זה מהגמ׳ בב״ב קטו א דמרבה מפסוק בן הבן ובן הבת, ומה צריך פסוק והרי נאמר ביבום ולא ימחה שמו ומכאן ילפינן לבני בנים שגם הם פוטרים מיבום ונחלה ביבום תלה רחמנא. וכה״ק התוס׳ שם ד״ה בן הבן, בשם הרשב״א, ועיי״ש מה שתירץ. ועיין בתוס׳ כאן ד״ה בן, שכתבו בשם ר״י דמש״ה אין לומר דילפינן בן הבן מעיין עליו.
הא דפשיטנא בנו ממזר מבן אין לו עיין עליו. פירוש, עיין עליו על כל בן שיהיה לו ואפילו בן פסול, ובספרי (כי תצא פי׳ רפח) דייק מהכא לבת שפוטרת את אשת אביה מן היבום, והכי תניא התם ובן אין לו אין לי אלא בן, בן הבת ובת הבת מנין תלמוד לומר ובן אין לו מכל מקום. וכן כתב הרב בעל הלכות גדולות ז״ל (בהלכות יבום) וזה לשונו ואי לאו דכתב רחמנא אין לו הוה אמינא דוקא בן ולא בת כדאשכחן בבן סורר ומורה, השתא דכתיב אין לו עיין עליו, לאתויי כל דשמיה זרע. ומנא לן דאפילו זרע פסול דתנן וכו׳ כי היכי דקא מייתי תנא זרע זרעיה מאין לו זרע פסול נמי מייתי ע״כ. ויש מי שאומר דבת לאו מדרשא דבן אין לו אתיא, דלא מרבינן מאין לו אלא זרעו של הנזכר בפסוק דהיינו זרעו של בן, וכדמשמע בפרק יש נוחלין (ב״ב קטו:) גבי ירושה, אלא בת מקל וחומר דבת הבן קא אתיא. וזה צריך תלמוד דהאי קל וחומר פריכא הוא ובת הבן דירושה תוכיח שיורשת בין הבנים מה שאין כן בבתו ממש. אלא דרשא דספרי דיקא טפי, ואינהו בקיאי מינן בה טפי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה בן אין כו׳ דלא נילף מבני יעקב והא דאצטריך וזרע אין לה עיין עלה היינו משום דסתם זרע כו׳ כצ״ל. ונ״ב כנ״ל להגיה. בא״ד כדאמרינן התם גבי בת כו׳. נ״ב פירוש לפי שגבי יבום גופא לא ידענא ואייתינא אחר כך מנחלה וק״ל:
בא״ד בהדיא מעיין עליו הלכך כו׳ כצ״ל:
בד״ה בן אין לו עיין עליו כו׳ ולהכי ע״כ ההוא דנחלה אתי לרבות בן הבן והא כו׳ עכ״ל וגבי יבום דפוטר בן הבן ילפינן ליה מנחלה כ״כ התוספות בפ׳ יש נוחלין לשיטת ר״י ע״ש וכ״כ הרא״ש בשמעתין:
גמ׳ ור״י ב״י האי בת אשת אביך מאי עביד ליה כו׳ פי׳ ולא לכתוב נמי היא כיון דלא הוה כתיב בת אשת אביך לא איצטריך לן נמי למעט דלא לחייב משום בת אשת אביו ומיהו אחותך ליכתוב באידך קרא לחייב על בת אביו ואמו:
תוס׳ ד״ה בן אין לו וכו׳ אפילו בני בנים כדמשמע נמי התם. עיין סנהדרין פד ע״ב:
ג שנינו במשנה: מי שיש לו בן מכל מקום — אותו בן פוטר את אשת אביו מן הייבום ומן החליצה. ושואלים: ״מכל מקום״ לאתויי מאי [להביא, להוסיף, את מה]? אמר רב יהודה: לאתויי [להביא, להוסיף] ילד ממזר, שאף הוא פוטר את אשת אביו. מאי טעמא [מה הטעם] של הדבר — שאמר קרא [הכתוב] בענין ייבום: ״ובן אין לו״ (דברים כה, ה) ודורשים: ״אין לו״ משמעו — עיין עליו. כלומר, חפש ובדוק בכל אופן שיהיה אם אין לו כלל ילד. ואם יש לו בן כלשהו — הרי הוא קרוי בנו.
The mishna states: With regard to anyone who has a son of any kind, that son exempts his father’s wife from any levirate bond. The Gemara asks: What is added by the phrase: Of any kind? Rav Yehuda said: It adds a child who is a mamzer. What is the reason that a mamzer exempts a woman from any levirate bond? As the verse states with regard to levirate marriage: “And he has no [ain lo] child” (Deuteronomy 25:5). The phrase ain lo can be understood as ayyen alav, meaning investigate him. That is to say, investigate whether he is indeed childless, because any child, even a mamzer, exempts the widow from a levirate bond.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְחַיָּיב עַל מַכָּתוֹ.: אַמַּאי קְרִי כָּאן {שמות כ״ב:כ״ז} וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאוֹר ובְּעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עַמְּךָ.

It states in the mishna that a child who is a mamzer is liable to receive punishment if he strikes his father or curses him. The Gemara asks: Why should he be liable? Read here the verse: “You shall not curse a ruler of your people” (Exodus 22:27), which is interpreted to imply that the prohibition against cursing applies only to one who acts according to the deeds of your people. However, this father must have engaged in sexual relations with a woman who was forbidden to him in order to have a child who is a mamzer. Therefore, he did not act according to the deeds of the people. In that case, why should this son be liable to receive punishment for hitting him or cursing him?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעושה מעשה עמך – והאי אביו לאו עושה מעשה עמך הוא שהרי בא על הערוה והוליד ממנה ממזר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד שנינו במשנה שאותו בן ממזר חייב על מכתו ועל קללתו, אם מכה או מקלל את אביו. ושואלים: אמאי [מדוע] יהיה חייב? קרי [קרא] כאן את הכתוב ״ונשיא בעמך לא תאור״ (שמות כב, כז), שדרשו שאיסור זה הוא רק בעושה מעשה עמך, אבל מי שאינו נוהג בכשרות ואינו עושה מעשה עם ישראל, אין איסור לא תעשה על קללתו. והרי ממזר הוא מי שנולד לאב שבא על אשה האסורה עליו משום ערוה, ואף זה רשע הוא ולא נחייבנו בשל קללתו!
It states in the mishna that a child who is a mamzer is liable to receive punishment if he strikes his father or curses him. The Gemara asks: Why should he be liable? Read here the verse: “You shall not curse a ruler of your people” (Exodus 22:27), which is interpreted to imply that the prohibition against cursing applies only to one who acts according to the deeds of your people. However, this father must have engaged in sexual relations with a woman who was forbidden to him in order to have a child who is a mamzer. Therefore, he did not act according to the deeds of the people. In that case, why should this son be liable to receive punishment for hitting him or cursing him?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) כִּדְאָמַר רַב פִּנְחָס מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פָּפָּא בְּעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה זהָכָא נָמֵי כְּשֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה.

The Gemara answers: As Rav Pineḥas said in the name of Rav Pappa with regard to a different matter: This is referring to one who performs repentance. Here too, it is referring to one who performed repentance after the mamzer was born. He is thereafter considered to be living in accordance with halakha, and so his mamzer son is liable to receive punishment for cursing him.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כדאמר רב פנחס – בפ׳ חומר בקדש.
כשעשה תשובה – והא דאמר בפ׳ הנחנקין (סנהדרין דף פה: ושם) לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו חוץ ממסית כו׳ התם כשעשה תשובה וא״ת בשלמא מלקות משכחת דמחייב אע״פ שעשה תשובה אלא לקללו מי שעשה תשובה אין רשאי לקללו אפילו אחר ויש לומר דאם הזכיר שם שמים לבטלה או עשה דבר שנתחייב בו נדוי אף על פי שעשה תשובה חייב ולא מיפטר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ ד״ה כשעשה תשובה. ז״ל והא דאמר כו׳ התם כשעשה תשובה עכ״ל. יוצא אליבא דתוס׳ דבלא עשה אביו תשובה מותר לו לבן להכותו ולקללו. מאידך יעויין ברי״ף שחולק על תוס׳ וכ׳ וז״ל קרי כאן ונשיא בעמך לא תאור וכו׳ בשעשה תשובה ה״מ לענין חיובא אבל לענין איסורא אפילו לא עשה תשובה אסור לו לבן להכותו לאביו ולקללו דגרסי׳ בסנהדרין אין הבן נעשה שליח לאביו לא להכותו ולא לקללו כו׳ עכ״ל. אליבא דהרי״ף בשלא עשה אביו תשובה ליכא עונש לבן בהכותו ובקללו, ומ״מ אסור לו להכותו ולבזותו. ויעויין שם בהגהות חו״י על הרי״ף שכ׳ דאליבא דהרי״ף אע״פ שהבן אינו חייב לכבד אביו רשע מ״מ אסור הוא להכותו, ומשו״ה הבן אינו חייב להחזיר רבית אביו כשיורשו משום שפטור מכיבודו, אך להכותו ולבזותו אסור. ולרמב״ם שיטה שלישית דכתב בפ״ו מהל׳ ממרים (הלי״א) וז״ל הממזר חייב בכבוד אביו ומוראו אע״פ שהוא פטור על מכתו וקללתו עד שיעשה תשובה, אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות מכבדו ומתיירא ממנו עכ״ל. הרמב״ם מחייב הבן גם בכבוד וגם ביראת אביו רשע אלא שפוטרו מעונש דהכאה וקללה. ויעויין בנושא כליו שנשאו ונתנו אליבא דהרמב״ם בביאור סוגית רבית אביו שבפרק איזהו נשך (ב״מ דף סב.).
ומשיבים: כדאמר [כפי שאמר] רב פנחס משמיה [משמו] של רב פפא לענין אחר: שמדובר בעושה תשובה, הכא נמי [כאן גם כן] מדובר כשעשה תשובה אחרי שהוליד את הממזר, ועכשיו אדם כשר הוא ולכן חייב בנו הממזר על קללתו.
The Gemara answers: As Rav Pineḥas said in the name of Rav Pappa with regard to a different matter: This is referring to one who performs repentance. Here too, it is referring to one who performed repentance after the mamzer was born. He is thereafter considered to be living in accordance with halakha, and so his mamzer son is liable to receive punishment for cursing him.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְהַאי בַּר תְּשׁוּבָה הוּא וְהָתְנַן שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר אֵיזֶהוּ {קהלת א׳:ט״ו} מְעֻוָּות לֹא יוּכַל לִתְקוֹן זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר הַשְׁתָּא מִיהָא עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עַמְּךָ הוּא.:

The Gemara objects: Is he in fact able to repent after fathering a mamzer? Didn’t we learn in a mishna that Shimon ben Menasya says: Which is: “That which is crooked cannot be made straight” (Ecclesiastes 1:15)? This is referring to one who engaged in intercourse with a relative who is forbidden to him and fathered a mamzer with her. This implies that he has no possibility of achieving total repentance. The Gemara responds: At least now, after repenting, he is considered as one who acts according to the deeds of your people. Although he cannot totally rectify his transgression, his child is liable to receive punishment for cursing or hitting him.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

השתא מיהת – הואיל ושב עושה מעשה עמך הוא ונהי נמי דעונו גלוי ונזכר כל זמן שממזר קיים מיהו מתשובה ואילך בכלל עושה מעשה עמך הוא.
והבא על שפחתו והוליד ממנה בן. ראיתי חלוקות גדולות בזה בין הגאונים על מעשה שכתב ר״ת ז״ל ממי שהוליד בנים משפחתו ויצאו ממנה גאונים יושבי ישיבות ויש גאונים שהי׳ עושים אותם עבדים, ויש גאונים שאמרו אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובוודאי כשבא עלי׳ שחררה ובנים כשרים הם והנכון בעיני דל״א הכי אלא בדבר שאינו מחוסר מעשה כגון המקדש על תנאי וכנסה סתם דלא אמרי׳ על תנאי קמא הוא בועל אלא אחולי אחלי׳ לתנאה ואין אדם עושה בעילתו בע״ז אבל הכא דמחוסר מעשה כגון הכא דהוה צריכא גט שחרור ולא יהיב לה גלי מילתא שכל בעילתו בזנות הי׳ ובניו עבדים עד שיראו גם שחרור:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

השתא מיהא. הואיל ועשה תשובה. והאי לא יוכל לתקון דקאמר שעונו גלוי ומפורסם כל זמן שהממזר קיים. ומיהו אע״ג דלא עשה תשובה איסורא מיהא איכא, דגרסי׳ באלו הן הנחנקין1 לכל אין הבן נעשה שליח לאביו לא להכותו ולא לקללו חוץ ממסית ומדיח. אלמ׳ בשאר עבירות שעושה אינו נעשה שליח ב״ד להכות אביו. וכן כתב הרי״ף2.
1. סנהדרין פה, ב.
2. ה, א בדפי הרי״ף.
גמ׳. מעוות לא יוכל לתקון כו׳ השתא מיהת עושה מעשה עמך הוא. בביאור הגמרא נראה שיש שתי הלכות נפרדות בתשובה: א) כפרה; ב) הפקעת שם רשע. שתי ההלכות האלה אינן תלויות זו בזו. והא ראייה, דלרבי (מס׳ שבועות דף יג.) יוה״כ מכפר אפילו לשאינם שבים, ופשיטא דאלו שלא שבו עדיין נחשבים לרשעים ופסולים להעיד אחרי יו״כ כמו לפני יו״כ משום דס״ל לרבי נהי דכפרה חלה ביוה״כ בלי תשובה אך בלי תשובה לא פקע שם רשע מהגברא. ועוד ראייה, שכשאדם עובר על ל״ת שיש בו מלקות תשובה תולה ויוה״כ מכפר (מס׳ יומא דף פו.), ובאופן זה פשיטא שכשר לעדות מיד עם התשובה משום שהשם רשע פקע עם תשובה לבדה, ואעפ״כ אינו מתכפר עד יוה״כ.
ובדרך זו יתכן לבאר את הגמרא שלפנינו דר״ל שדין עושה מעשה עמך תלוי בשם רשע שבגברא, ובשעשה אביו תשובה איננו עוד רשע וחייב הבן לכבדו, ומאידך כל זמן שבנו הממזר קיים לא מתכפר לאב על חטאו שעשה דהו״ל מעוות לא יוכל לתקון, ואע״פ שעשה תשובה ואיננו רשע מ״מ עדיין אין לו כפרה גמורה.
ומקשים: והאי בר [וזה שהוליד ממזר בן] תשובה הוא, וכי יכול הוא לעשות תשובה? והתנן [והרי שנינו במשנה]: שמעון בן מנסיא אומר: איזהו ״מעות לא יוכל לתקן״ (קהלת א, טו)זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר, משמע שאין אצלו אפשרות להגיע לידי תשובה גמורה! ומשיבים: השתא מיהא [עכשיו לפחות] ״עושה מעשה עמך״ הוא, שאף שתשובתו איננה יכולה לתקן לגמרי את העבירה שעשה, מכל מקום עכשיו — אדם כשר הוא ואסור לבזותו.
The Gemara objects: Is he in fact able to repent after fathering a mamzer? Didn’t we learn in a mishna that Shimon ben Menasya says: Which is: “That which is crooked cannot be made straight” (Ecclesiastes 1:15)? This is referring to one who engaged in intercourse with a relative who is forbidden to him and fathered a mamzer with her. This implies that he has no possibility of achieving total repentance. The Gemara responds: At least now, after repenting, he is considered as one who acts according to the deeds of your people. Although he cannot totally rectify his transgression, his child is liable to receive punishment for cursing or hitting him.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) תָּנוּ רַבָּנַן חהַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ וְהִיא בַּת אֵשֶׁת אָבִיו חַיָּיב מִשּׁוּם אֲחוֹתוֹ וּמִשּׁוּם בַּת אֵשֶׁת אָבִיו רַבִּי יוֹסֵי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא מִשּׁוּם אֲחוֹתוֹ בִּלְבַד וְלֹא מִפְּנֵי בַּת אֵשֶׁת אָבִיו.

§ The Sages taught: He who unwittingly engages in sexual relations with his sister, who is the daughter of his father’s lawful wife, is liable and must bring two sin-offerings. He must bring one sin-offering because she is his sister and another because she is the daughter of his father’s wife, which is mentioned in a separate verse in the Torah. Rabbi Yosei ben Yehuda says: He is liable only because she is his sister alone, and not because of the prohibition against engaging in sexual relations with the daughter of his father’s wife.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והיא בת אשת אביו – דעל ידי נשואין נולדה לאביו ולא באנוסין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בת אשת אביו. שנולדה לו על ידי נשואין ולא באונסין. בת אביך. משמע בין מן הנשואין בין מן האונסין. בת אשת. משמע מן הנשואין. לחייבו. שני לאוין, ובשוגג שני חטאות. שאין מזהירין. כלומ׳ דלהוי לאו גמור להלקותו מלקות, דאי לאו דכתבה רחמנא, דלא אמר אחותך היא, הוה אמרי׳ ק״ו אם על אחותו בת אביו ולא בת אמו או בת אמו ולא בת אביו חייב, כדכתו׳ בת אביך או בת אמך (חייב), כל שכן בת אביו ובת אמו, ומדאיצטריך קרא למכתב בקרא דבת אשת אביך אחותך היא לחיב עליה משום אחותו, ש״מ דבעלמא אין מזהירין מן הדין. ור׳ יוסי. דקסבר דלא לקי משום בת אשת אביו, למאי הלכתא כתביה רחמנא. אשות. את אסור בבתו משום אחותך, פרט לאחותו מאביו שילדה לו שפחה ונכרית, שאין בה משום אחותך, דולדה כמוה ואין לאביך בה כלום, נמצא שאינה אחותך. אשות. דלא תפסי בהו קדושי. מאנוסתו. שמותרת לו, ודרוש הכי מי שהיה לאביך בה אשות, כלומ׳ שקדשה. בת בנה. דידה מאיש אחר, גלי, שאתה מותר בה. וכתו׳ בת בנה לא תגלה. אפי׳ כשהיא מאיש אחר. באונסין. גלי, דלאו אשתך היא, ואפי׳ קאמר, דבבתו ובנו מן האונסין אסור בבתן דקורבה היא. הילכך אחיו אסור באחותו מן האונסין.
תנו רבנן הבא על אחותו והיא לו בת אשת אביו – פי׳ שהיא בת אביו מן הנשואין בין שהיא מאמו או מאשה אחר׳ לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו דאף על גב דאתי בקל וחומר אין מזהירים מן הדין ופריש רש״י זכרונו לברכה דלאחותו בת אביו ובת אמו מארוסתו הוא דאיצטריך קרא דאלו מן הנשואין מבת אשת אביך מולדת בית נפקא ובת אשת אביך בין שהיא אמו בין שהיא אשה אחרת משמע והקשו עליו דא״כ האי בת אשת אביך אצטריך לאחותו בת אביו ואמו מן הנשואים והיכי מייתיר לרבנן ולר׳ יוסף וכו׳ וי״ל דהכי קאמר דאי לאו דכתב רחמנ׳ אחותך היא הוה פטרינן אחותו בת אביו ואמו מן הארוסי׳ ומוקמי׳ בת אשת אביו לאחותו בת אביו ואמו מן הנשואין ולא מייתר לדרשא אחרינא ומיהו בתר דכתב רחמנא אחותך היא לרבות אחותו שהיא בת אביו ובת אמו בין מן הנשואים ובין מן הארוסי׳ משמע כדדרשינן גבי אחותך בת אביך או בת אמך וכדפרש״י ז״ל לעיל הילכך אייתר לה בת אשת אביך לרבנן לחייבו שתים ולר״י למעט שפחה ובת עכו״מז ויש בזה הרבה פי׳ וזהו הנכון יותר בעיני בשיטת מהר״א הלוי ז״ל והר״ם ורבו הרמב״ן ז״ל.
ה תנו רבנן [שנו חכמים]: הבא בשגגה על אחותו, והיא בת אשת אביו שאחות זו נולדה מאשת אביו הנשואה לו כדין — חייב להביא שני קרבנות חטאת: גם משום אחותו, וגם משום בת אשת אביו. ר׳ יוסי בן יהודה אומר: אינו חייב אלא משום אחותו בלבד, ולא מפני איסור של בת אשת אביו.
§ The Sages taught: He who unwittingly engages in sexual relations with his sister, who is the daughter of his father’s lawful wife, is liable and must bring two sin-offerings. He must bring one sin-offering because she is his sister and another because she is the daughter of his father’s wife, which is mentioned in a separate verse in the Torah. Rabbi Yosei ben Yehuda says: He is liable only because she is his sister alone, and not because of the prohibition against engaging in sexual relations with the daughter of his father’s wife.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן אָמְרִי מִכְּדֵי כְּתִיב {ויקרא י״ח:ט׳} עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת אָבִיךָ אוֹ בַת אִמֶּךָ עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ מוֹלֶדֶת אָבִיךָ אֲחוֹתְךָ הִיא לְמָה לִי ש״משְׁמַע מִינַּהּ לְחַיְּיבוֹ מִשּׁוּם אֲחוֹתוֹ וּמִשּׁוּם בַּת אֵשֶׁת אָבִיו.

The Gemara asks: What is the reason for the opinion of the Rabbis, the first tanna of the baraita? They said: Since it is written in the Torah: “The nakedness of your sister, the daughter of your father, or the daughter of your mother…you shall not uncover” (Leviticus 18:9), then why do I need the verse: “The nakedness of your father’s wife’s daughter, begotten of your father, she is your sister…you shall not uncover” (Leviticus 18:11)? Conclude from this that the additional verse serves to make him liable separately due to the fact that she is his sister and due to the fact that she is his father’s wife’s daughter.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מכדי כתיב ערות אחותך בת אביך – ובין מן האונסין ובין מן הנשואין משמע ערות בת אשת אביך מולדת אביך למה לי הא נמי אחותו בת אביו היא שמעת מינה לחייבו משום שני לאוין הללו ואם שוגג חייב שתי חטאות.
אחותך היא – בהאי קרא דבת אשת אביך כתיב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ מולדת אביך ל״ל כו׳ כצ״ל ונמחק אחותך היא. ונ״ב בס״א אינו וכן נראה עיקר:
רש״י בד״ה לחייבו כו׳ אלא בת אביו שלא בת אמו כדכתיב בת אביך או בת אמך והא דכתיב נמי כו׳ כצ״ל:
ושואלים: מאי טעמייהו דרבנן [מה טעמם של חכמים]?אמרי [אומרים] הם: מכדי כתיב [הלא נאמר]: ״ערות אחותך בת אביך או בת אמך״ (ויקרא יח, ט), ואם כן מה שנאמר עוד: ״ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא״ (שם יא) למה לי? הלא משמעותם זהה! שמע מינה [למד מכאן] שבא הכתוב הנוסף לחייבו גם משום אחותו, וגם משום בת אשת אביו.
The Gemara asks: What is the reason for the opinion of the Rabbis, the first tanna of the baraita? They said: Since it is written in the Torah: “The nakedness of your sister, the daughter of your father, or the daughter of your mother…you shall not uncover” (Leviticus 18:9), then why do I need the verse: “The nakedness of your father’s wife’s daughter, begotten of your father, she is your sister…you shall not uncover” (Leviticus 18:11)? Conclude from this that the additional verse serves to make him liable separately due to the fact that she is his sister and due to the fact that she is his father’s wife’s daughter.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְרַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה אָמַר קְרָא אֲחוֹתְךָ הִיא מִשּׁוּם אֲחוֹתוֹ אַתָּה מְחַיְּיבוֹ וְאִי אַתָּה מְחַיְּיבוֹ מִשּׁוּם בַּת אֵשֶׁת אָבִיו.

And Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: The verse states: “She is your sister,” which comes to limit and emphasize that you hold him liable due to the fact that she is his sister but you do not hold him liable a second time due to the fact that she is also his father’s wife’s daughter.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור׳ יוסי בר׳ יהודה אומר, אמר קרא: ״אחותך היא״, לצמצם ולהדגיש: משום אחותו אתה מחייבו, ואי [ואין] אתה מחייבו עוד משום בת אשת אביו.
And Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: The verse states: “She is your sister,” which comes to limit and emphasize that you hold him liable due to the fact that she is his sister but you do not hold him liable a second time due to the fact that she is also his father’s wife’s daughter.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְרַבָּנַן הַאי אֲחוֹתְךָ הִיא מַאי עָבְדִי לֵיהּ מִיבְּעֵי לְהוּ לְחַיְּיבוֹ עַל אֲחוֹתוֹ בַּת אָבִיו וּבַת אִמּוֹ לוֹמַר שֶׁאֵין מַזְהִירִין מִן הַדִּין.

The Gemara asks: And what do the Rabbis do with this verse: “She is your sister”? They require it in order to hold him liable to receive punishment for having relations with his sister who is both the daughter of his father and the daughter of his mother, to say that the Sages do not derive an additional Torah prohibition by way of a logical derivation, i.e., an a fortiori inference. In other words, although it would seem that since he is liable to receive punishment for having relations with his father’s daughter and also for his mother’s daughter, this must be all the more true in a case where she is the daughter of both his father and his mother, yet nevertheless, there is no new prohibition here. Therefore, the matter was taught explicitly in the Torah, to teach that the Sages may not derive additional prohibitions by way of a fortiori inferences.
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לחייבו על אחותו – מן האונסין בת אביו ובת אמו כגון נולדו הוא והיא מן אנוסה דמההוא קרא דאונסין לא שמעי׳ אלא בת אביו שלא בת אמו דכתי׳ בת אביך או בת אמך והא דכתיב נמי בת אשת אביך דמשמע בין אמו בין שאין אמו באישות הוא דכתיב אבל באונסין לא שמעינן להכי כתיב אחותו לרבות בת אביו ובת אמו.
מן הדין – מק״ו אם על בת אביו שלא בת אמו הזהיר על בת אביו ואמו לכ״ש.
מיבעי להו לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו לומר שאין מזהירין מן הדין – פי׳ רש״י ז״לא לאחותוב מאביו ומאמו אנוסת אביו, דההוא קרא דערות אחותך בת אביך, דמשמע בין מן האנוסה בין מן הנשואיןג, לא שמעינן מיניה אלא בת אביו שלא בת אמו, כדכתיב בת אביך או בת אמך, והכא דכתיב בת אשת אביך, דמשמע בין אמו בין שאינה אמו, באישות הוא דכתיב, אבל באונסין לא שמעינן לה, להכי כתיב אחותך לרבות בת אביו ובת אמו אנוסה, שאם אינו ענין לנשואה תנהו ענין לאנוסה, והכי נמי תניא בפרק כיצד העדיםד, בת אביו ובת אמו מניין ת״ל ערות בת אשת אביך וגומר, וקשהה לן, א״כ האי קרא דבת אשת אביך היכי מייתר להו לרבנן לחייבו שתים ולר׳ יוסי ב״ר יהודה פרט לאחותו משפחה ומנכרית, הא צריך לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו נשואה שאין מזהירין מן הדין. איכא למימר, אם כן לימא קרא ערות אחותך מולדת אביך, בת אשת אביך למה לי ש״מ לרבנן לחייבו משום בת אשת אביו ולר׳ יוסי ב״ר יהודה כדאית ליה, וכך מתורץו בהלכות גדולותז. ויש לי לפרשח, דמאחותך היא נפקא לןט אחותו שהיא בת אביו ובת אמו בין באונסין בין בנשואין, דכיון דגלי קרא אחותו בת אביו או בת אמו בלבד בין באונסין ובין בנשואין וריבה אחותו משני צדדין לעשותה כאחותו בכל דבר ריבה אותה, ואיתאי בין מן האנוסה בין מן הנשואה, ולפי׳ מייתר להו גופאכ דהאי קרא דבת אשת אביך. והא דתניא בפרק כיצד העדיםל, בת אביו ובת אמו מניין ת״ל ערות בת אשת אביך וגומר, מסופיה דאיק דכתיב אחותך היא.
א. ד״ה לחייבו.
ב. בכי״ב: לחייבו על אחותו.
ג. בכת״י א ב: הנשואה.
ה. בכ״י ב: וקשיא.
ו. בכ״י א: וכך מתרץ. בכ״י ב: ומתורץ כך.
ז. הלכות גדולות דף נה א דפ׳ ווארשא.
ח. בכ״י ב: ויש מפרש. ועיין ברשב״א שכתב פירוש זה בשם יש מי שפירש, וכתב ע״ז: ולא דייקא סוגיא הכי.
ט. בכ״י א ב המלה ״לן״ ליתא.
י. בכ״י א ב: ואתיא.
כ. שם: גופיה.
ורבנן אחותך היא מאי עבדי ליה מיבעי להו לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו לומר שאין מזהירין מדין. פירוש, לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו אנוסת אביו, דההוא קרא דערות אחותך בת אביך דמשמע מיניה אחותו אפילו מן האנוסה, לא שמעינן מיניה אלא אחותו מאביו שלא מאמו, או מאמו שלא מאביו, כדכתיב בת אביך או בת אמך. והא דכתיב בת אשת אביך, דמשמע מיניה בין שהיא אמו בין שאינה אמו, ההוא בנשואין הוא דכתיב, דהא כתיב אשת אביך, אבל באונסין לא שמענו, להכי כתיב אחותך היא, לחייבו על אחותו מאביו ואמו מן האונסין, דאם אינו ענין לנשואה דכתיב גבה, תנהו ענין לאנוסה. ואיכא למידק אם כן האי קרא דבת אשת אביך לגופיה אצטריך, לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו נשואת אביו, דאי מקל וחומר הא אין מזהירין מן הדין, ואי מאחותך היא, הא מוקמת ליה לאחותו בת אביו ובת אמו אנוסה. ואי אמרת אי לאו אשת אביך מוקמינן האי אחותך היא לאחותו בת אביו ואמו נשואה, אם כן אחותו בת אביו ואמו אנוסה מנין. וכיון שכן בת אשת אביך מיצרך צריך, והיכי מייתר להו לרבנן לחייבו שתים, ולר׳ יוסי בר יהודה למידרש מיניה פרט לאחותו משפחה ונכרית. ותירץ הרב בעל ההלכות ז״ל (בהלכות עריות) דאיכא למימר אם כן לימא קרא אחותך מולדת אביך, בת אשת אביך למה לי, שמע מינה לרבנן לחייבו משום בת אשת אביו, ולר יוסי בר יהודה כדאית ליה. ויש לפרש דאדרבה אי לא כתב בת אשת אביך, האי אחותך היא דמייתר מוקמינן ליה בין באנוסה בין בנשואה, דהא לאו גבי נשואה ממש ולא גבי אנוסה ממש כתיב, דנימא אחותו מאביו ואמו נשואה דוקא או אנוסה דוקא דסתמא כתיב, אם כן בת אשת אביך מייתר למדרשיה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. ויש מי שפירש (הרמב״ן) דכיון דגלי קרא אחותו בת אביו או בת אמו בלבד, בין מן האנוסין בין מן הנשואין, וריבה מאחותך היא אחותו משני צדדין, לעשותה כאחותו לכל דבר ריבה אותה בין מן הנשואה בין מן האנוסה. ולפיכך מייתר להו בת אשת אביך. ולהאי פירושא אפילו לא כתב רחמנא אחותך היא, נפקא לן אחותו מן האנוסה, מדרבינן אחותו משני צדדין בנשואה לעשותה כאחותו כדכתיב בת אשת אביך, ולא דייקא סוגיא הכי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ורבנן [וחכמים], האי [פסוק זה] ״אחותך היא״ מאי עבדי ליה [מה הם עושים בו]? ומסבירים: מיבעי להו [צריכים הם אותו] לחייבו על אחותו שהיא גם בת אביו וגם בת אמו, לומר וללמוד מתוך כך שאין מזהירין מן הדין. כלומר, אין ללמוד וליצור איסור חדש בתורה של לא תעשה על ידי לימוד קל וחומר. שהרי לכאורה אם על אחותו בת אביו חייב, ועל בת אמו חייב — כל שכן שחייב על זו שהיא גם בת אביו וגם בת אמו כאחד. ולכן נאמר הדבר במפורש ללמדנו שאין להוסיף על האיסורים מקל וחומר.
The Gemara asks: And what do the Rabbis do with this verse: “She is your sister”? They require it in order to hold him liable to receive punishment for having relations with his sister who is both the daughter of his father and the daughter of his mother, to say that the Sages do not derive an additional Torah prohibition by way of a logical derivation, i.e., an a fortiori inference. In other words, although it would seem that since he is liable to receive punishment for having relations with his father’s daughter and also for his mother’s daughter, this must be all the more true in a case where she is the daughter of both his father and his mother, yet nevertheless, there is no new prohibition here. Therefore, the matter was taught explicitly in the Torah, to teach that the Sages may not derive additional prohibitions by way of a fortiori inferences.
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְרַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה אִם כֵּן לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא אֲחוֹתְךָ הִיא לְמָה לִי מִשּׁוּם אֲחוֹתְךָ אַתָּה מְחַיְּיבוֹ וְאִי אַתָּה מְחַיְּיבוֹ מִשּׁוּם בַּת אֵשֶׁת אָבִיו.

And Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: If so, that the matter was written for this purpose, then the Merciful One should have written only: Your sister. Why do I need the phrase “she is”? This limits the halakha and teaches that for unintentional intercourse with his sister who is also his father’s wife’s daughter you hold him liable because she is his sister; you do not additionally hold him liable because she is his father’s wife’s daughter.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור׳ יוסי בר׳ יהודה אומר: אם כן, שלשם כך נכתב הדבר, לכתוב רחמנא [שתכתוב התורה] ״אחותך״ בלבד, ״היא״ למה לי? אלא מלה זו באה לצמצם ולומר: משום אחותך אתה מחייבו, ואי [ואין] אתה מחייבו משום בת אשת אביו.
And Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: If so, that the matter was written for this purpose, then the Merciful One should have written only: Your sister. Why do I need the phrase “she is”? This limits the halakha and teaches that for unintentional intercourse with his sister who is also his father’s wife’s daughter you hold him liable because she is his sister; you do not additionally hold him liable because she is his father’s wife’s daughter.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְרַבָּנַן אַף עַל גַּב דִּכְתִיב אֲחוֹתְךָ אִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב הִיא שֶׁלֹּא תֹּאמַר בְּעָלְמָא מַזְהִירִין מִן הַדִּין.

And how do the Rabbis interpret the additional phrase “she is”? Although “your sister” is written, it was necessary to write “she is” so that you not say that generally the Sages may derive additional prohibitions by way of a logical derivation, i.e., an a fortiori inference.
רי״ףרש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלא תאמר בעלמא מזהירין מן הדין – והוי לאו גמור. ומהכא לא ילפינן למימר מדאיצטריך אחותך אלמא אין מזהירין מן הדין דאיכא לשנויי מילתא דאתיא בק״ו טרח וכתב לה קרא להכי כתב היא כלומר הכא הוא דאייתר קרא אבל אזהרת דין ק״ו לאו אזהרה היא.
מדאמרינן איצטריך למכתב היא – לומר דבעלמא אין מזהירין מן הדין, משמע דכי האי גוונא בעלמא אין מזהירין מן הדין, וקשיא לי אם כן אוכל כזית מבשר חמור לא ילקה, שלא למדנו לו לאו אלא מן הדין דגמל שיש לו סימן אחד, כדאיתא בתורת כהניםא. וי״ל כיון דכתיב בכולהו עשה זאת הבהמה אשר תאכלו, גלויי מלתא בעלמא הוא, וצ״עב.
א. שמיני פרשה ב פ״ג.
ב. הובאו דברי רבנו בריטב״א ובמאירי. ועיין במ״מ פ״ב מאכלות אסורות ה״א, ובמ״ל שם, ובשעה״מ שם. וכ״כ הרמב״ם בסה״מ לאוין קעב. ומה שסיים רבנו כאן במלים וצ״ע, כנראה כונתו למש״כ רבנו עצמו בפירושו על התורה ויקרא יא ג שהביא דברי התו״כ אלו וכתב: הברייתא הזו או שהיא שנויה כדברי האומר עונשין מן הדין או שאינה מתרצתא. ומסיק שם רבנו: מפני שאמר הכתוב באיסור השפן מפני שאין מפריס פרסה ובחזיר שאינו מעלה גרה א״כ כל שאינו מעלה גרה ומפריס פרסה הוא בשם האיסור הזה אין צורך לק״ו כלל. והיינו כמש״כ רבינו בקטע הקודם בד״ה הא כיצד, דבתו מנשואתו כלול בבת אשתו, וכן מי שאין לו שני סימנים הרי גם אין לו סימן אחד. ואולי זאת כונת רבנו כאן במש״כ גילוי מילתא בעלמא הוא, דע״י העשה שנאמר על כולם מוכח דהתורה לא אסרה דוקא גמל וחזיר, אלא כל מי שאין לו שני סימני טהרה, הרי שבתוך הלאו של גמל וחזיר כלול כל מי שחסר לו שני סימני טהרה ונמצא שאין זה ק״ו, משא״כ על התו״כ נשאר הרמב״ן כאן ושם בצ״ע, משום שמסקנת התו״כ: נמצא מצות עשה שלהן מן הכתוב ומצות לא תעשה שלהם מק״ו, ולכן הניח רבינו דברי התו״כ בצ״ע. לפי״ז לא יקשה על רבנו על מש״כ דבגילוי מילתא מזהירין מן הדין, ממש״כ סנהדרין עו א מחלוקת אביי ורבא והלכתא כרבא דאין עוגשין מן הדין אפילו בגילוי מילתא, כמש״כ דכאן אין זה מן הדין כלל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבנן, מה הם משיבים על כך? אף על גב דכתיב [אף על פי שנאמר] ״אחותך״, מכל מקום איצטריך למכתב [הוצרך לכתוב] ״היא״, שלא תאמר כי בעלמא [בכלל] מזהירין מן הדין,
And how do the Rabbis interpret the additional phrase “she is”? Although “your sister” is written, it was necessary to write “she is” so that you not say that generally the Sages may derive additional prohibitions by way of a logical derivation, i.e., an a fortiori inference.
רי״ףרש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וכ״תוְכִי תֵּימָא אֲחוֹתְךָ דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי מִילְּתָא דְּאָתְיָא בק״ובְּקַל וְחוֹמֶר טָרַח וְכָתֵב לַהּ קְרָא כְּתַב רַחֲמָנָא הִיא.

The Gemara explains how this principle is derived from the text. As, if you would say: Why do I need the term “your sister” that the Merciful One writes in the Torah, since it is possible to derive this by a fortiori inference and it therefore appears redundant? The answer is that the Torah wrote this apparently redundant term to teach the principle that with regard to a matter that could be derived by means of an a fortiori inference, the verse unnecessarily wrote it explicitly. The Merciful One writes the term “she is” in order to teach that just as in this case the Sages may not derive additional prohibitions by way of an a fortiori inference, so too, in all other cases they may not derive additional prohibitions that are not stated in the text.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא וכי תימא [ואם תאמר] ״אחותך״ דכתב רחמנא [שכתבה התורה] למה לי אם אפשר ללמוד בקל וחומר? אין מכאן הוכחה, כי הייתי אומר: אפילו מילתא דאתיא [דבר שבא, שיכולנו ללמוד בעצמנו] בקל וחומר, טרח וכתב לה קרא [אותו הכתוב], וכיון שכך — אין ללמוד מכאן כלל לכל התורה, על כן כתב רחמנא [כתבה התורה] ״היא״ ללמדנו שהוא הדין לגבי כל האיסורים.
The Gemara explains how this principle is derived from the text. As, if you would say: Why do I need the term “your sister” that the Merciful One writes in the Torah, since it is possible to derive this by a fortiori inference and it therefore appears redundant? The answer is that the Torah wrote this apparently redundant term to teach the principle that with regard to a matter that could be derived by means of an a fortiori inference, the verse unnecessarily wrote it explicitly. The Merciful One writes the term “she is” in order to teach that just as in this case the Sages may not derive additional prohibitions by way of an a fortiori inference, so too, in all other cases they may not derive additional prohibitions that are not stated in the text.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְרַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה אִם כֵּן לִיכְתְּבֵיהּ רַחֲמָנָא לַאֲחוֹתְךָ הִיא בְּאִידַּךְ קְרָא.

And Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: If this is the reason for the verse, then let the Merciful One write: She is your sister, in the other verse, which states: “The nakedness of your sister, the daughter of your father, or the daughter of your mother,” and not in the verse that speaks of the daughter of one’s father’s wife.
רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

באידך קרא – גבי אחותך בת אביך דלא הוזכר שם אישות דנפקי אונסין מיניה דבנשואין אשמעינן אף בבת אביו ובבת אמו מדכתיבא הכא ש״מ למימרא דאע״ג דהיא בת אשת אביו לא מחייב אלא משום אחותו.
ורבי יוסי בר יהודה אם כן ליכתביה רחמנא לאחותך הוא באידך קרא. פירוש, ודאי מאחותך היא שמעינן לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו מן האנוסין, דאם אינו ענין לנשואה תנהו ענין לאנוסה, אלא מדכתביה רחמנא בהאי קרא ולא כתביה באידך קרא דרשינן ליה לגופיה, לומר דאף על אחותו שהיא לו בת אשת אביו אינו חייב אלא משום אחותו בלבד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה באידך כו׳ ובבת אמו דכתיב כו׳ כצ״ל:
ור׳ יוסי בר׳ יהודה אומר: אם כן, שלצורך זה בא הפסוק — ליכתביה רחמנא [שתכתבנו התורה] את ״אחותך היא״ באידך קרא [בפסוק האחר] שנאמר בו ״ערות אחותך בת אביך או בת אמך״ (ויקרא יח, ט) ולא בפסוק השני המדבר בבת אשת אביו.
And Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: If this is the reason for the verse, then let the Merciful One write: She is your sister, in the other verse, which states: “The nakedness of your sister, the daughter of your father, or the daughter of your mother,” and not in the verse that speaks of the daughter of one’s father’s wife.
רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה הַאי בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ מַאי עָבֵיד לֵיהּ מִיבְּעֵי לֵיהּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִישׁוּת לְאָבִיךְ בָּהּ טפְּרָט לַאֲחוֹתוֹ מִשִּׁפְחָה וְגוֹיָה1 שֶׁאֵין אִישׁוּת לְאָבִיךָ בָּהּ.

The Gemara asks: And what does Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, do with this verse, which states: “The daughter of your father’s wife” (Leviticus 18:9)? He requires it to teach that one is liable only for relations with a half-sister whose mother is someone with whom there is no possibility of forging marital ties with your father, even if she was not in actuality his wife. This comes to exclude his sister from a Canaanite maidservant or a gentile woman, with whom your father cannot have marital ties, since betrothal does not take effect with these women.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״ועובדת כוכבים״.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאין אישות לאביך בה – בשפחה ועובדת כוכבים לא תפסי בה קדושין. במסכת קדושין נפקא לן מקראי בפ׳ האומר לחברו בסופו (דף סח.) שפחה עם הדומה לחמור ועובדת כוכבים כדכתיב ואחר כן תבא עליה ובעלתה (דברים כא) ומעיקרא לא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ור׳ יוסי בר׳ יהודה; האי [הכתוב הזה] המדבר בבת אשת אביך, מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו]? שהרי לדעתו הוא כתוב מיותר, שאין למדים ממנו דבר! ומשיבים: מיבעי ליה [נצרך הוא לו] לעצם ההלכה, ללמדנו: ״בת אשת אביך״, פירושו, מי שיש לו צד אישות לאביך בה, כלומר, שיכולה היתה להיות אשת אביו, גם אם אינה אשתו, פרט לאחותו משפחה וגויה, שאין אישות לאביך בה, שאין קידושין תופסים בה.
The Gemara asks: And what does Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, do with this verse, which states: “The daughter of your father’s wife” (Leviticus 18:9)? He requires it to teach that one is liable only for relations with a half-sister whose mother is someone with whom there is no possibility of forging marital ties with your father, even if she was not in actuality his wife. This comes to exclude his sister from a Canaanite maidservant or a gentile woman, with whom your father cannot have marital ties, since betrothal does not take effect with these women.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְאֵימָא יפְּרָט לַאֲחוֹתוֹ מֵאֲנוּסָה הַהִיא לָא מָצֵית אָמְרַתְּ מִדְּרָבָא.

The Gemara asks: So say: “Your father’s wife’s daughter” comes to teach specifically the case of a daughter from a woman married to his father, thereby excluding from the definition of: His sister, his sister from a woman who had been raped. Perhaps if she was born of a woman who was not married to his father she would not be considered his sister. The Gemara answers: You cannot say that due to the reason said by Rava.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות ישניםרמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואימא פרט לאחותו מאנוסתו – שלא היה אישות לאביך בה.
ואימא פרט לאחותו מאנוסה – פי׳ וגם פרט לאחותו משפחה ועובדת כוכבי׳ דבכולהו אין אישות:
פרט לאחותו מאנוסה – קשה להר״ם הלא כתיב אחותך בת אביך דמיירי על כרחך באונסים דאי בנשואין תיפוק לי מאשת אביך וי״ל דה״ק ואימא דקרא דאשת אביך ימעט אנוסתו דאינה תחתיו כסדר אישות וקרא דבת אביך מוקים לה בבת שיש לו מן השפחה ועובדת כוכבים שיושבת תחתיו ואע״ג דאף לשפחה ועובדת כוכבים אין לאביו אישות בה מ״מ דרשא דאין לאביך אישות בה אין למעוטי כל אותם שאין בהם אישות אלא אחת לבד וכן משמע בסמוך דבעי קראי אחריני לשפחה ולעובדת כוכבים. וה״נ טוב לנו למעט אנוסתו שאינה כלל תחתיו משפחה ומעובדת כוכבים העומדות תחתיו:
והא דמקשינןא בדר׳ יוסי ב״ר יהודה, ואימא פרט לאחותו מאנוסתו – לומר דמיעטיה רחמנא מאשת אביך, ואנח ליה לקרא קמא דאיהו דחיק ומוקי נפשיה. ומתרץב, ההיא מדרבא נפקא, כלומר כיון דאשכחיןג דרבי רחמנא שארו מאנוסה, לא מוקמינן מיעוטא לאחותו מאנוסה, כיון דמצינו לאוקמי במילתא אחריתי, וכיון דליכא מיעוטא, אחותו מאנוסתו מקרא גופיה נפקא, דאחותך בת אביך סתמא כתיב, ולאו למימרא דמבת בתו מאנוסתו גמרינן אחותו, דהא אין מזהירין מן הדיןד.
א. שם: דאקשינן.
ב. שם: ומתרצינן.
ג. שם: דאשכחן.
ד. כונתו לדחות ד׳ רש״י וכפי שכ׳ הרשב״א בארוכה. ועי״ש שהסיק כרבינו. ועי׳ ריטב״א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(19-20) מדרבא נפקא דרבא רמי – פרש״י ז״ל י״מ דלענין בן חשוב בנו מן הארוסי׳ ה״ה לגבי אחוה ואינו מחוור כל הצריך דאנן נמי שפיר ידעי׳ דאחיו הוא לכל דבר אלא דאמרי׳ דלגבי ערות אחותו אתא קרא ומעטי׳ כדכתב בת אשת אביך לפי׳ פי׳ ה״ק דכיון דהכא כתב רחמנא ערות אחותך בת אביך הא ודאי כל דאשכחן דנקרא בת אביו בכלל ונוקים מיעוטא דבת אשת אביך לילד שפחה ועכומ״ז ולמאי דהוה ס״ד השתא דאינו חייב על אחותו מארוסתו היינו משום דנוקים קרא דאחותך בת אביך או בת אמך ואידך דאחות׳ היא שאחותו מן הנשוא׳ דוקא והא דקמ״ל שאין מזהירין מן הדין יש מקשי׳ א״כ היאך לוקים על בהמה שאין לה סימני׳ טהרה דהא לא כתיב בה לאו אלא דאתא בק״ו ומתרצי׳ דכיון דכתב בה לאו הבא מכלל עשה מאותו תאכלו דכתב בבהמה טהורה שפיר מזהירין מן הדין.
ושואלים: ואימא [ואמור]: ״בת אשת אביך״ בא ללמד שצריכה להיות דווקא בת מאשה הנשואה לאביו פרט לאחותו מאנוסה, שאם נולדה לאביו בת שלא מנשואין איננה נחשבת לאחותו? ומשיבים: ההיא לא מצית אמרת [דבר זה אין אתה יכול לומר] מן הטעם שאמר רבא,
The Gemara asks: So say: “Your father’s wife’s daughter” comes to teach specifically the case of a daughter from a woman married to his father, thereby excluding from the definition of: His sister, his sister from a woman who had been raped. Perhaps if she was born of a woman who was not married to his father she would not be considered his sister. The Gemara answers: You cannot say that due to the reason said by Rava.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות ישניםרמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) דְּרָבָא רָמֵי כְּתִיב {ויקרא י״ח:י׳} עֶרְוַת בַּת בִּנְךָ אוֹ בַת בִּתְּךָ לֹא תְגַלֶּה הָא בַּת בְּנָהּ דִּידַהּ וּבַת בִּתָּהּ דִּידַהּ שְׁרֵי וּכְתִיב {ויקרא י״ח:י״ז} עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ הָא כֵּיצַד.

As Rava raised a contradiction: In one verse it is written: “The nakedness of your son’s daughter, or of your daughter’s daughter, you shall not uncover” (Leviticus 18:10), which implies, consequently, that her son’s daughter or her daughter’s daughter is permitted. And it is written elsewhere: “You shall not uncover the nakedness of a woman and her daughter; you shall not take her son’s daughter or her daughter’s daughter” (Leviticus 18:17), which states explicitly that her son’s daughter and daughter’s daughter are prohibited. How can these texts be reconciled?
רי״ףרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(20-21) הא כיצד כאן באונסין כאן בנשואין. פירש״י ז״ל (בד״ה כאן באונסין) ומדבנו מן האונסין בנו הוא וכן בתו, הלכך לגבי אחוה נמי אחוה הוא. ואינו מחוור דהא אין מזהירין מן הדין. ואם תאמר הא גלויי מלתא בעלמא הוא, אם כן לעיל דלכולי עלמא אצטריך אחותך היא לרבות אחותו בת אביו ובת אמו אף על פי שהיא בת אביו למה ליה, תיפוק ליה מהא דכיון דודאי בת אביו הוא אף לגבי אחוה נמי אחוה הוא. ואם תאמר שאני התם דמיעטה קרא מדכתיב אחותך בת אביך או בת אמך, דמשמע בת אביך שאינה בת אמך ולכך אצטריך לרבוייה בהדיא. אכתי לא ניחא, דהכא נמי אף על גב דבת אביו הוא ואחותו מיקריא, מכל מקום מיעטה קרא מעונשין משום דלאו בת אשת אביו היא, ואכתי מאי נפקא לן בהא מדרבא. ואם תאמר דהשתא לא אסתפק לן אלא בת אביו מאנוסתו אי מקריא אחותו או לאו, דכיון דכתיב בת אשת אביך אחותך היא, דלמא גלי לן קרא דבת אשת אביו קרויה אחות, אבל מן האונסין אינה קרויה בת אביו ואינה אחותו, וכאחותו מן השפחה ומן הנכרית היא, ושתיהן מיעט הכתוב מבת אשת אביך. אבל אלו היתה אחותו מן האונסין אף הוא מוזהר עליה. והלכך כיון דשמעינן מדרבא דבתו מן האונסין בתו היא, אם כן אי אפשר למעטה מבת אשת אביך, דאף היא בת אביו היא ואחותו מקריא, ודינא הוא לחייבו עליה משום אחותו. אכתי קשיא דאם כן קרא דערות אחיך בת אביך או בת אמך למה לי. ומשום הכי מסתבר ליה דהכי פירושו, כיון דאשכחן דרבי רחמנא שארו מאנוסה ובתו מקריא, אם כן מקרא גופיה דערות אחותך בת אביך נפקא, דההוא בת אביך סתמא כתיב. ואי משום אשת אביך ההוא איכא לאוקמי למעוטי שפחה ונכרית. והשתא לאו עיקרי דמילתא מדרבא שמעינן אלא אקרא דערות אחותך בת אביך סמכינן, והא דרבא גלויי בלחוד הוא דמגלה אקרא דערות אחותך בת אביך דמיירי באחותו מן האונסין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 19]

שרבא רמי [השליך, הראה סתירה]: כתיב [נאמר] בכתוב אחד ״ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה״ (שם יח, י), ומכאן אפשר היה ללמוד: הא [הרי] בת בנה דידה [שלה] של אשתך, או בת בתה דידה [שלה] שרי [מותרת], ולעומת זאת כתיב [נאמר] במקום אחר ״ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח״ (שם יז), הא [הרי] כיצד מיישבים זאת?
As Rava raised a contradiction: In one verse it is written: “The nakedness of your son’s daughter, or of your daughter’s daughter, you shall not uncover” (Leviticus 18:10), which implies, consequently, that her son’s daughter or her daughter’s daughter is permitted. And it is written elsewhere: “You shall not uncover the nakedness of a woman and her daughter; you shall not take her son’s daughter or her daughter’s daughter” (Leviticus 18:17), which states explicitly that her son’s daughter and daughter’s daughter are prohibited. How can these texts be reconciled?
רי״ףרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) כָּאן בָּאוֹנָסִין כָּאן בְּנִשּׂוּאִין

Here, it is referring to a daughter by a woman whom one raped, in which case he is allowed to marry her daughter provided she is not also his daughter. There, it is referring to a woman whom one married, in which case it is forbidden to marry her daughter under any circumstances. However, even in a case where one’s father raped a woman, one is still permitted to marry the woman’s daughter by another man. If one’s father had a daughter with this woman, one would be prohibited from having a relationship with that daughter, as she is his paternal half-sister.
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כאן באונסין – ערות בת בנך מאנוסתו לא תגלה הא בת בנה מאיש אחר גלה דלאו אשתך היא ומיהו בנו מן האונסין בנו הוא וכן בתו הלכך גבי אחוה נמי אחוה הוא.
הא כיצד כאן באונסין כאן בנשואין – איכא למידק, דילמא תרווייהו בנשואין, ערות אשה ובתה לבתה בלבד, וכן בת בנה ובת בתה, ובת בנך או בת בתך דהוא גם בת בנה ובת בתהא, כלומר מן הנשואין, ועד שלא יאמר יש לי בדין אלא שאין מזהירין מן הדין. ותו הא דאמרינן בסנהדריןב, בתו מאנוסתו מניין, נימא נמי מנשואתוג. ויש לומר, ערות אשה ובתה כל שבנשואתוד משמע, בין שהיא ממך בין שאינה ממך, ואין זו באה מן הדין, אלא בכלל הכתוב עצמו היא דסתמא כתיב. אלא מה יש לך לשאול, אחותו מאביו ומאמו נמי נימא שישנה בכלל בת אביךה. וי״ל התם מדכתיב אחותך בת אביך או בת אמך, משמע כי היכי דבת אמך לאו בת אביך, בת אביך נמי לאו בת אמך, וכיון דפשטיה דקרא בבת אב לחודיה משמע, בת אביו ובת אמו צריכא לבוא מן הדין, ואין מזהירין מן הדין (ממנו)⁠ו, וכבר כתבתי זה בשם הראב״ד ז״לז.
א. בכי״א: ערות אשה ובתה לבתה בלבד בת בנך או בת בתך לבת בתו או בת בתך לבת בתו ובת בתה. נוסח זה היה בידי מעתיקי הנדפס ולכן הגיהו כפי שהוא בפנים. אך בכ״י ב הנוסח הוא קצר יותר וגם מוכן יותר וז״ל: ערות אשה ובתה [לבתה] בלבד, בת בנך או בת בתך לבת בתו (א)⁠ובת בתה, ואולי יש להגיה בכ״י כך: בת בנך או בת בתך לבת בנך ובת בנה או בת בתך ובת בנה.
ב. עו א.
ג. בכת״י ב: נימא נמי בתו מנשואתו מנין.
ד. בכ״י א ב: שבנשואה.
ה. וכה״ק התוס׳ לעיל ב ב ד״ה בתו.
ו. בכ״י ב ליתא. ובכ״י א: ואין מזהירין ממנו.
ז. לעיל ג א ד״ה אתיא הנה. ועיי״ש בדברי רבנו דהכונה להר״א אב ב״ד, וכ״ה במאירי שם עמ׳ 15 שכ״כ בשם גדולי קדמונינו דהוא הר״א אב״ד.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 20]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כאן בפסוק המתיר הרי זה מדובר באונסין, שאם אנס אשה מותר לו לשאת את בתה (אם איננה בתו שלו), וכאן בפסוק האוסר הרי זה מדובר בנשואין, שאם נשא אשה — אסור לשאת את בתה בכל מקרה וכן באחותו — שבין זו שמן הנשואה ובין זו שמן האנוסה — אסורה.
Here, it is referring to a daughter by a woman whom one raped, in which case he is allowed to marry her daughter provided she is not also his daughter. There, it is referring to a woman whom one married, in which case it is forbidden to marry her daughter under any circumstances. However, even in a case where one’s father raped a woman, one is still permitted to marry the woman’s daughter by another man. If one’s father had a daughter with this woman, one would be prohibited from having a relationship with that daughter, as she is his paternal half-sister.
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות כב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות כב:, רי"ף יבמות כב: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יבמות כב:, רש"י יבמות כב:, ראב"ן יבמות כב: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יבמות כב:, תוספות ישנים יבמות כב:, פסקי רי"ד יבמות כב:, רמב"ן יבמות כב: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות כב: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות כב: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות כב: – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות כב:, מהרש"ל חכמת שלמה יבמות כב:, מהרש"א חידושי הלכות יבמות כב:, גליון הש"ס לרע"א יבמות כב:, רשימות שיעורים לגרי"ד יבמות כב: – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ יבמות כב:, אסופת מאמרים יבמות כב:

Yevamot 22b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 22b, Rif by Bavli Yevamot 22b, Collected from HeArukh Yevamot 22b, Rashi Yevamot 22b, Raavan Yevamot 22b, Tosafot Yevamot 22b, Tosefot Yeshanim Yevamot 22b, Piskei Rid Yevamot 22b, Ramban Yevamot 22b, Rashba Yevamot 22b, Meiri Yevamot 22b, R. Avraham of Montpellier Yevamot 22b, Ritva Yevamot 22b, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 22b, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 22b, Gilyon HaShas Yevamot 22b, Reshimot Shiurim Yevamot 22b, Steinsaltz Commentary Yevamot 22b, Collected Articles Yevamot 22b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144