×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שר״אשֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר לְכׇל אָדָם חוּץ מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ וַחֲכָמִים אוֹסְרִים.
as in this case Rabbi Eliezer permits her to marry any man except for that man about whom the condition was made, and the Rabbis prohibit her from remarrying, as in their opinion this divorce is not valid.
תוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
שרבי אליעזר מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש – משמע דאפילו בחיי אותו האיש מתירה לינשא והקשה רבינו שמואל אמאי לא חיישינן דלמא לא תקיים תנאה כדאמר לעיל במי שאחזו (דף עד.) גבי הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז (ולאחר) לא תנשא עד שתתן ועוד מביא ראיה רבינו יצחק מברייתא דלקמן (דף פד.) על מנת שלא תיבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא תיבעל להם הא לאחר חוששין שתיבעל לו ותירץ הרב רבי אלחנן דשאני גבי מאתים זוז דיש לחוש פן תפסיד את אשר לה ולא תוכל לקיים תנאה וכן גבי שלא תיבעלי לאחר חיישינן שמא יבא עליה באונס אבל הכא על מנת שלא תינשאי ליכא למיחש שישאנה בעל כרחה דנישואין אי אפשר בעל כרחה.
כשם שנחלקו חכמים ור׳ אליעזר בלשון שהזכרנו לענין גירושין כך נחלקו בו לענין קדושין ר״ל שאם אמר הרי את מקדשת לי ליאסר לכל אדם חוץ מפלני לרבנן אינה מקודשת כלל ולר׳ אליעזר מקדשת ואין זה חצי אשה שהרי אם יקדשנה אותו פלני אין לראשון בה כלום ואם לא יקדשנה הרי כלה לראשון שאין הכונה להתירה לפלני בזנות אלא כך הוא אומר חוץ מפלני שאם יקדשך תהי אצלו כפנויה להתקדש לו ולא לי והלכה כחכמים וגדולי המחברים כתבוה בספק מקדשת והדברים מתמיהים:
בד״ה שר״א מתיר כו׳ משמע דאפילו בחיי אותו האיש מתירה כו׳ והקשה ר״ש כו׳ עכ״ל דהכי משמע בזמן דאסורה לאותו איש מתירה לכל אדם וק״ק דבפשיטות ה״מ להקשות אהא דקאמר לקמן בפשיטות א״ה בכולהו תנאי דעלמא נמי לא תנסב כו׳ והיינו פירכא דרבא דמוכח בהדיא מזה דאפילו בחיי הנאסר מותרת לכל אדם מיהו בתירוצם הכא ניחא דלא קאמר הכי לקמן בכולי תנאי דעלמא כו׳ אלא דומיא דהכא לא תנשא גרידא דליכא למיחש שישאנה בע״כ וכמו שנבאר לקמן ואין להקשות בעיקר קושייתם ומאי קושיא הכא בתנשא גרידא הא אין נשואין חלין שהרי אסורה עליו משום א״א כמ״ש התוספות לקמן דמ״מ אסורה לינשא לאחר בחיי הנאסר משום דשמא ימות המגרש אי לאו משום דאמרינן דתקיים תנאה ולא תנשא לו דנשואין א״א בע״כ ודו״ק:
תוספות בד״ה שר׳ אליעזר כו׳ משמע דאפי׳ בחיי אותו האיש כו׳ עכ״ל. ממאי דקתני במתני׳ ר״א מתיר לא פשיטא להו דאיכא למימר דמתיר לכל אדם לאחר מיתת פלוני ועיקר מילתיה דר״א לאשמעינן דהוי גט משא״כ הכא דקתני ר״א מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש משמע להו דבחיי אותו האיש נמי מתירה לכל אדם. וכבר כתבתי שהרשב״א ז״ל בחידושיו כתב שנחלקו בזה מתיבתא דמתא מחסיא ומתיבתא דפומבדיתא וגם התוס׳ בפ״ק דיבמות דף י׳ כתבו להיפך דר״א נמי מודה שאסורה מדרבנן לינשא לשום אדם עד שימות פלוני ע״ש ולפ״ז ע״כ הא דקתני שר״א מתיר לכל אדם חוץ מפלוני היינו מדאורייתא ומדרבנן נמי שריא לאחר מיתת פלוני ועי״ל דאיירי לאחר מיתת המגרש ולענין זקוקה ליבם איירי דר״א מתירה לכל אדם בלא חליצה דמגורשת גמורה היא חוץ מפלוני דאסירא לו שאם תנשא לו יתבטל הגט למפרע ונמצא שנשא יבמה לשוק ומ״ש מהרש״א ז״ל דטפי הו״ל להתוס׳ להוכיח בפשיטות מהא דאמרי׳ לקמן א״ה בכולהו תנאי דעלמא לא תינשא לק״מ דהתם אברייתא קאי דאיירי מדאורייתא דלהנהו זקנים לא הוי גט כלל אפי׳ אם נתקיים התנאי כדאמרי׳ אין זה כריתות וא״כ מקשה הש״ס שפיר אף לדברי האוסרין דאכתי בכולהו תנאי דעלמא לא תינסב אף דנתקיים התנאי כיון דמדאורייתא אין זה כריתות זה נראה ברור וכ״כ הרשב״א ז״ל בשיטת האוסרין לינשא בחיי פלוני ואין ספק שלא דק מרן מהרש״א ז״ל בחידושי הרשב״א ז״ל אלא שהתמיה קיימת עליו כיון שהביא לשון התוס׳ דיבמות בשמעתין בלשון התוס׳ בסמוך א״כ היאך אחז הצדיק דרכו בפשיטות מסוגיא דשמעתין דמותרת לר״א לינשא מיד שהרי התוס׳ ביבמות כתבו להדיא להיפך:
תוס׳ ד״ה שר״א מתיר וכו׳ ותירץ הר״ר אלחנן. עי׳ קידושין דף ח ע״ב תד״ה אבל:
שר׳ אליעזר מתיר אותה לכל אדם חוץ מאותו האיש שעליו התנה, וחכמים אוסרים עליה להינשא, לפי שלדעתם גט זה אינו כשר.
as in this case Rabbi Eliezer permits her to marry any man except for that man about whom the condition was made, and the Rabbis prohibit her from remarrying, as in their opinion this divorce is not valid.
מאמרים באתר אסיף
תוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מַאי טַעְמָא דר״אדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִידֵּי דְּהָוֵה אַכֹּל תְּנָאֵי דְּעָלְמָא וְרַבָּנַן כֹּל תְּנָאֵי דְּעָלְמָא לָא שַׁיַּיר לֵיהּ בְּגֵט הָכָא שַׁיַּיר לַהּ בְּגֵט.

The Gemara asks: What is the reasoning behind Rabbi Eliezer’s opinion as cited in the baraita? The Gemara answers: The ruling here is just as it is with regard to any typical condition. The husband has the right to attach conditions to the divorce. And how would the Rabbis respond to this reasoning? They would reason that by attaching any typical condition the husband did not leave out part of the bill of divorce, as it does not diminish the essential act of severance. By contrast, here he left out part of the bill of divorce, as she is not permitted to marry any man she wishes. Therefore, the divorce is invalid.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכא שייר בגיטא – כיון דאתני בהדה שלא לינשא לזה נמצא שלא התירה גט זה לכל אדם.
ומבררים במה נחלקו ר׳ אליעזר וחכמים לדעת ר׳ יוסי בר׳ יהודה: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ אליעזר? — תנאי זה הריהו מידי דהוה אכל [כמו שהוא בכל] תנאי דעלמא [סתם], שרשאי להתנות בהם את הגירושין והגט כשר. ורבנן [וחכמים] מה הם אומרים? — בכל תנאי דעלמא [סתם] לא שייר ליה [אינו משייר לו] בגט עצמו, ואין התנאים שמתנה נוגעים לעצם הגירושין, הכא [כאן] התנאי שייר ליה [משייר] בגט עצמו, שגירושה וניתוקה ממנו אינם שלמים, ולכן הגט פסול בתנאי שכזה.
The Gemara asks: What is the reasoning behind Rabbi Eliezer’s opinion as cited in the baraita? The Gemara answers: The ruling here is just as it is with regard to any typical condition. The husband has the right to attach conditions to the divorce. And how would the Rabbis respond to this reasoning? They would reason that by attaching any typical condition the husband did not leave out part of the bill of divorce, as it does not diminish the essential act of severance. By contrast, here he left out part of the bill of divorce, as she is not permitted to marry any man she wishes. Therefore, the divorce is invalid.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ומתני׳וּמַתְנִיתִין דְּאוֹקֵימְנָא בְּחוּץ מַאי טַעְמָא דר״אדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

The Gemara asks: And according to the mishna, which we established as referring to a case of exception, what is the reason for Rabbi Eliezer’s opinion that the divorce takes effect, despite its lack of complete severance?
רשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולמאי דאוקימנא מתניתין בחוץ מאי טעמא דרבי אליעזר אמר קרא והלכה והיתה לאיש אחר אפילו לא התירה אלא לאיש אחר הרי זו מגורשת. ומהכא משמע דלרבי אליעזר אפילו אמר לה הרי זה גיטיך וכל איש את מותרת אלא לפלוני הרי זו מגורשת ובירושלמי גרסינן מאי טעמיה דרבי אליעזר דכתיב והלכה והיתה לאיש אחר וכו׳ שמועתה רובה מן מתניתא אמרה בשהתירה לכל ואסרה לאדם אחד שמועתה אמרה בשאסרה לכל והתירה לאדם אחד מאי טעמיה דרבי אליעזר מיתה מתרת וגט מתיר מה מיתה מתרת וּמְחַצָה אף גט מתיר ומחצה.
ושואלים עוד: ומתניתין דאוקימנא [ומשנתנו שהעמדנו] את מובנה שאומר לה הבעל: ״הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני״, מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ אליעזר שמכשיר את הגט? והרי אין כאן כריתות!
The Gemara asks: And according to the mishna, which we established as referring to a case of exception, what is the reason for Rabbi Eliezer’s opinion that the divorce takes effect, despite its lack of complete severance?
רשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״ראָמַר רַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם זָקֵן אֶחָד אָמַר קְרָא {דברים כ״ד:ב׳} וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר אֲפִילּוּ לֹא הִתִּירָהּ אֶלָּא לְאִישׁ אַחֵר הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת וְרַבָּנַן (אָמְרִי טַעְמָא דר״אדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר) הַאי אִישׁ לְכׇל אִישׁ וָאִישׁ.

Rabbi Yannai said in the name of one elder that the verse states with regard to divorce: “And she departs out of his house, and goes and becomes another man’s wife” (Deuteronomy 24:2), indicating that even if he divorced her in a manner that only permitted her to marry one other man, she is divorced, i.e., this partial severance takes effect. And the Rabbis would say in response to Rabbi Eliezer’s explanation that this phrase: Another man, which appears in the verse refers not to a specific man but to any man, i.e., it must be permitted for her to marry any man for the divorce to take effect.
פני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמרא אמר ר׳ ינאי משום זקן א׳ אמר קרא ויצאה מביתו כו׳ ורבא האי איש לכל איש ואיש. ומשמע לכאורה דהאי איש אחר מיותר ודריש ר״א להתירא ורבנן לאיסורא ויש לתמוה כיון דלר״א איצטריך קרא להתירא אלמא דמסברא הוי אסירא כדמשמע מפשט הסוגי׳ דמסברא פשוטה יש לאסור בחוץ דהוי שיור בגט וא״כ לרבנן לא ליכתוב לאיש אחר ומסברא נאמר דאסור בחוץ וכה״ג מקשו התוס׳ בכמה דוכתי ולכאורה היה נראה מזה סיוע לשיטת הרמב״ן ז״ל דלמסקנא למ״ד בחוץ פליגי היינו דפליגי בתרווייהו והשתא א״ש דמ״ד בחוץ פליגי סובר דלעולם מסברא אית לן למימר לכ״ע דחוץ הוי שיור ואסור וע״מ לא הוי שיור ושרי ואפ״ה פליגי רבנן ור״א בתרתי ומחד טעמא ובדרשא דקרא פליגי דר״א משמע ליה דרשא דלאיש אחר להתירא וא״כ לע״מ לא צריך אע״כ דאתא לאורויי דאפילו בחוץ שרי ורבנן משמע להו דרשא דלאיש אחר לכל איש ואיש ואי למיסר חוץ אתי מסברא נמי ידעינן אלא ע״כ דאתא לאיסורא אפילו בע״מ דודאי דרשא דלאיש אחר שייך שפיר נמי בע״מ כן נראה לשיטת הרמב״ן אלא שכבר כתבתי שרוב הפוסקים ומפרשים קאי בשיטת הרי״ף ז״ל דלמסקנא מודו רבנן בע״מ דשרי וע״כ מוקי קרא דלאיש אחר לאיסורא בחוץ וא״כ הדרא קושיא לדוכתא למה להו קראי דהא מסברא ידעינן לאיסור בחוץ מדאיצטריך לר״א קרא להתירא. והנלע״ד ליישב בשיטת הרי״ף וכ״נ שהיא ג״כ שיטת התוס׳ כמבואר בלשונם לעיל בד״ה אבל בע״מ והיינו דשפיר איצטריך קרא לרבנן לאיסור אפילו בחוץ דבלא״ה הייתי אומר דשרי משום דבקידושין משמע דשרי בחוץ דאל״כ אשת שני מתים היכי משכחת להו אע״כ מדאסר קרא אשת שני מתים ע״כ היינו בקידושין דחוץ מפלוני כדאיתא בסמוך ולפ״ז סד״א דבגירושין נמי מהני מהקישא דויצאה והיתה מש״ה איצטריך קרא דלאיש אחר לאסור בחוץ ולפ״ז מצינן למימר דהיינו טעמא דר׳ יוחנן דפליג אדר׳ ינאי רביה אע״ג דהני תנאי דברייתא דד׳ זקנים משמע להו נמי טעמא דר״א משום דר׳ ינאי משום זקן א׳ הוא כדמסיק הש״ס להדיא בסוף הסוגי׳ דרבא כר׳ ינאי מתני לה וכמו שהקשו שם בתוס׳ דע״כ רבי יוסי נמי הכי סבר והקשו מ״ט דרבי יוחנן דפליג ולמאי דפרישית א״ש דר׳ יוחנן לשיטתיה דאית ליה בקידושין פרק האומר דף ס׳ גבי מעכשיו ולאחר שלשים דאפילו קידושי מאה תופסין בה ולפ״ז שפיר אשכחן בקידושין אשת שני מתים וכמ״ש שם הרא״ש ז״ל וכ״כ הרשב״א ז״ל בשמעתין וכ״כ התוס׳ ביבמות דף י׳ בענין סוגייתינו ולפ״ז א״א לומר דטעמא דר״א בחוץ משום דרשא דלאיש אחר דא״כ רבנן האי דרשא מאי עבדי להו הא לאיסורא לא איצטריך ואי משום הקישא דויצאה והיתה הא בקידושין נמי לא מהני תנאי דחוץ מסברא ואי משום אשת ב׳ מתים הא בלא״ה אשכחן בענין מעכשיו אע״כ דלאיש אחר לא משמע להם שום דרשא כלל ומש״ה הוצרך ר׳ יוחנן לפרש טעמא דר״א בחוץ מדרשא אחריתי כן נ״ל נכון. ועוד אפרש לקמן בברייתא דד׳ זקנים ע״ש ודו״ק:
אמר ר׳ ינאי משום (בשם) זקן אחד: אמר קרא [הכתוב] בפרשת גירושין: ״ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר״ (דברים כד, ב), ללמדנו שאפילו אם לא התירה אלא לאיש אחר מסויים בלבד — הרי זו מגורשת. ורבנן אמרי טעמא [וחכמים אומרים, ביחס לטעם] של ר׳ אליעזר: האי [זה] שכתוב ״איש אחר ״אין כוונתו איש אחד, אלא — לכל איש ואיש.
Rabbi Yannai said in the name of one elder that the verse states with regard to divorce: “And she departs out of his house, and goes and becomes another man’s wife” (Deuteronomy 24:2), indicating that even if he divorced her in a manner that only permitted her to marry one other man, she is divorced, i.e., this partial severance takes effect. And the Rabbis would say in response to Rabbi Eliezer’s explanation that this phrase: Another man, which appears in the verse refers not to a specific man but to any man, i.e., it must be permitted for her to marry any man for the divorce to take effect.
פני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר טַעְמָא דר״אדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵהָכָא {ויקרא כ״א:ז׳} וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ אאֲפִילּוּ לֹא נִתְגָּרְשָׁה אֶלָּא מֵאִישָׁהּ נִפְסְלָה מִן הַכְּהוּנָּה אַלְמָא הָוֵי גִּיטָּא.

And Rabbi Yoḥanan said that the reason for Rabbi Eliezer’s opinion is from the verse here, where it is stated with regard to priests: “Neither may they take a woman divorced from her husband” (Leviticus 21:7). This verse indicates that even if she was divorced only from her husband, and was not permitted to marry others, she is disqualified from marrying into the priesthood as a divorcée, i.e., she may not marry a priest even after her husband’s death. Apparently, all the more so, divorce that excludes certain men from the wife’s right to remarry is considered a valid bill of divorce. This is certainly the case when the divorce permits her to marry all men with the exception of one.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא מאישה – דאמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם וזהו ריח הגט שפוסל בכהונה ומדפוסל לכהונה אלמא גט הוא והכא דשרייה לכל אדם חוץ מזה מותרת לאחרים.
אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה – וא״ת והא ודאי דאיסור כהונה שאני דהא אם לא נתגרשה אלא מאישה ולא הותרה לשום אדם פשיטא דאפילו לר״א לא הוי גט כלל בעלמא ואם מת מותרת להתייבם ואע״פ שפסולה לכהונה וי״ל דהכי מייתי דכיון דאפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה א״כ כי אמר חוץ מפלוני הוי גט גמור דאם לא הוי גט סברא הוא דבלא נתגרשה אלא מאישה אפילו ריח הגט לא הוי ולא היה אוסרה הכתוב לכהנים וא״ת לר״א דלא חשיב בעל מנת שיור ולתנא דמתני׳ דרבנן נמי מודו דלא הוי שיורא אמאי לא תנא ביבמות ברישא (דף ב.) ט״ז נשים פוטרות צרותיהן ולחשוב בהדייהו אשת איש דפוטרת צרתה כגון שגירשה זה בעל מנת שלא תינשא לפלוני ונשאה אחיו של פלוני ומת בלא בנים ומעל מנת שלא תנשא גרידא דמותרת בזנות או לא תיבעלי גרידא שיכולה להתקדש אין קשה דלא דמי לאחות אשה שאסורה גם בזנות ואינה יכולה להתקדש אבל מעל מנת שלא תינשא ושלא תיבעלי קשיא וי״ל דלא תני לה משום דלא דמי לאחות אשה דהתם בשעת נפילה הויא לה אחות אשה אבל הכא בשעת נפילה אכתי לא הויא אשת איש עד שתיבעל ליבם ותעבור על תנאו ואפילו תחשבנה כאילו היא אשת איש כיון שמטעם אשת איש אסורה ליבעל לו מ״מ לא מצי למיתני׳ דהא אם תיבעל לו נמצא שלא היתה אשת אחיו מעולם ולא דמי לאחות אשה הלכך לא פטרה ומיהו לא יתיישב אלא למאן דנפקא ליה מאחות אשה ועוד קשה לרבינו יצחק דאכתי משכחת לה אף בצרת צרה כגון דקידשה אחד חוץ מראובן ושמעון אחיו ובא ראובן וקידשה חוץ משמעון אחיו דאהני קידושי דידיה למיסרא אקמא ומת ראובן בלא בנים ולו אשה אחרת ויבם שמעון צרתה ולו אשה אחרת ומת בלא בנים ונפלו לפני לוי דצרת צרה פטורה מן החליצה ומן הייבום וי״ל כיון שנאסרה על יבם זה לפני קידושי אחיו משום אשת איש לא חשיבא לגבי יבם אשת אח אבל אי אשת שני מתים דאורייתא כדמשמע בסמוך משכחת לה שש עשרה צרות וצרת צרה כגון שקידש ראובן חוץ משמעון ולוי אחיו ובא שמעון וקידשה חוץ מלוי דאהני קידושי שמעון למיסרא אראובן ומתו ראובן ושמעון ויבם לוי צרת אשת שני מתים שאשת שני מתים לא נאסרה ללוי שלא אסרוה עליו ומת לוי ולו אשה אחרת ונפלו לפני יהודה דצרת [צרה] אשת שני מתים פטורה מן החליצה ויבום ומיהו איכא למימר בפלוגתא לא קמיירי דרבנן פליגי אדר״א בקידושין כמו בגירושין כדמסיק ויצאה והיתה ולדידהו לא משכחת אשת שני מתים ואפילו ללוי דמיירי בפלוגתא פ״ק דיבמות (דף ט.) לא מיירי אלא בפלוגתא דסבירא ליה לתנא כוותיה תדע דלא תנא לוי חייבי לאוין ואע״ג דלר״ע לאו בני חליצה ויבום נינהו כחייבי כריתות אבל למאי דסלקא דעתיה דר׳ אבא דרבנן מודו בקידושין הוי מצי למיתני ט״ז ובירושלמי דמכילתין פריך לה וליתני ט״ז נשים לר״א ומשני התם התורה אסרה עליו ברם הכא הוא אסרה עליו פירוש כל ט״ו נשים אסרה תורה ליבם והאיסור בא ממילא על ידי קידושין בלא שום תנאי אבל כאן אסרה על ידי תנאי שלו א״נ י״ל תמן התורה אסרתה ואין לה היתר להתייבם דאין איסור שלה תלוי בשום אדם אלא בתורה שאסרתה עליו אבל באשת איש האיסור תלוי במגרש שאם ירצה יתירנה ליבם קודם שימות אחיו המת שנשאה.
גמ׳ ורבנן אמר טעמא דר״א כו׳ כצ״ל. ונ״ב פי׳ הרבנן שהיו בימי ר׳ ינאי וכן בתוס׳ לקמן:
תוס׳ בד״ה אפי׳ כו׳ ותעבור על תנאו. נ״ב ועל חוץ לא קשה דמיד כשנשאה בינתים פקע קדושי קמא לגמרי ונתרוקן כל האישות ממנו כדלקמן:
בא״ד דידה למיסרא אקמא כו׳. נ״ב דאי לאו הכי אישתכח דקדושי ראובן דלא כלום הואי ולא הוי אשת המת של ראובן וק״ל ומה שכתבו התוס׳ שקידשה ראובן חוץ משמעון א״ל אפי׳ קדשה סתם מ״מ אינה ערוה לשמעון שתפטור צרתה מכח אשת איש דהא האחר שקדשה אמר חוץ משמעון וראובן שקדשה סתם הוי לגבי שמעון אשת אחיו ביבום ולא נאסרה עליו ולק״מ דאי קדשה ראובן סתם א״כ הוה אשת אח שאינה עומדת ליבום גבי שמעון דלא שייך ליבום היכא שיש עליה אישות מבעל אחר והוי כחצי זיקת יבום ודו״ק. (עיין במהרש״א):
בא״ד ט״ז צרות וצרת צרה כו׳. נ״ב וליכא להקשות דמה צריך להקשות שיש כאן צרות צרה יותר מדלעיל גבי גירושין שהיה יכול להקשות צרות צרה וצ״ל שבתחלה רצה להקשות אם יש בנמצא ערוה דאשת איש אם לאו כמו שתירץ שלא תוכל למצוא ערוה דא״א אבל עתה שבא ר״י להקשות לפי האמת שיש בנמצא ערוה דא״א וערוה דשני מתים האריך נמי למצוא אף צרת צרה דאי לאו בנמצא צרת צרה לא שייך למיתני ט״ז נשים וכולהו ט״ז נשים צרת צרה אית להו וק״ל:
בא״ד ובא שמעון וקדשה חוץ מלוי כו׳. נ״ב נשאלתי למאי הוכרחו התוס׳ לפרש שהתנה אף שמעון חוץ מלוי אפילו לא יתנה מ״מ לא הוה אשת שני מתים שהרי מכח ראובן לא נפלה לפניו ונ״ל דלק״מ כי אם לא יתנה שמעון חוץ מלוי סוף סוף אישתכח דהוה אשת ב׳ מתים שהרי הראשון קדשה ונעשית אשתו לכל דבר רק שהתירה לגבי לוי ומאחר דשוב קדשה ואסרה גם עליו נמצא דאשת ב׳ מתים לגמרי אצלו שהרי פקע היתרא דראובן ודו״ק:
בד״ה אפילו לא כו׳ ולחשוב בהדייהו א״א דפוטרת צרתה כו׳ עכ״ל ולא חשו הכא לפרש צרת צרה דהויא דומיא ממש צרת צרותיהן דט״ו נשים דמפרש התם דהלכה הצרה ונשאת לאחיו השני ולו אשה אחרת כו׳ אבל לקמן גבי קידושין וגבי אשת שני מתים הוצרכו לפרש בע״א וק״ל:
בא״ד אבל מע״מ שלא תינשא ולא תבעלי קשיא כו׳ עכ״ל ואע״ג דאסורה לכל אדם בחיי הנאסר בכה״ג משום דשמא יבא עליה באונס כמ״ש התוספות לעיל מ״מ ללוי דתני דאי ה״ל למתני נמי הך דאי עבר אחיו ונשאה כן כתבו התוספות ביבמות דף י׳ וק״ל:
בא״ד ובא ראובן וקידשה חוץ משמעון אחיו דאהני כו׳ עכ״ל כתב מהרש״ל מה שכתבו התוספות וקדשה ראובן חוץ משמעון אפילו קדשה סתם מ״מ אינה ערוה לשמעון כו׳ דהא האחר שקדשה אמר חוץ מראובן ושמעון וראובן שקדשה סתם הוי לגבי שמעון אשת אח בייבוס ולא נאסרה עליו ולק״מ דאי קדשה ראובן סתם הוי לגבי שמעון אשת אח כו׳ עכ״ל תירוצו לא הבנתי גם בתוס׳ פ״ק [דיבמות] מפורש לה בקדשה אחיו סתם וכה״ג הקשה גם מהרש״ל לקמן גבי צרת צרה אשת ב׳ מתים דלא הוו התוספות צריכי לפרש ובא שמעון וקדשה חוץ מלוי אלא אף בקדשה סתם וכתב לתרץ גם זה בדחוקים ואין להאריך בזה דודאי כן הוא דה״מ לפרושי בין הכא בצרת צרה א״א ובין לקמן בצרת צרה אשת ב׳ מתים בקדשה השני סתם כדמוכח מדבריהם בפ״ק דיבמות אלא משום דבשמעתין לא מצי לאשכוחי אשת ב׳ מתים בקדשה השני חוץ אלא בקדשה סתם כדמסיק אביי כתבו התוס׳ לרבותא דצרת צרה בין בא״א בין באשת ב׳ מתים מצינן שפיר לאשכוחי אפילו בקדשה גם השני חוץ דאכתי אהני למיסרה אקמא ותו לא מידי ודו״ק:
בא״ד ונפלו לפני יהודה דצרת צרה אשת ב׳ מתים כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בא״ד ומיהו איכא למימר בפלוגתא לא קמיירי דרבנן פליגי אדר״א בקידושין כו׳ עכ״ל גם לתנא דמתניתין דמודו רבנן בע״מ גבי גרושין הכא גבי קידושין לא שייך בע״מ אלא בחוץ כדמשמע לישנא דאביי דלא נקט במלתיה רק לשון חוץ גבי קידושין גם התוספות שכתבו לאשכוחי בצרת צרה גבי קידושין לא נקטו במלתייהו רק לשון חוץ ועי״ל א״נ דשייך גבי קידושין ג״כ ע״מ מ״מ בפלוגתא לא קמיירי דהיינו תנא דברייתא דפליג וס״ל דפליגי ר״א ורבנן בע״מ ודו״ק:
בא״ד וליתני ט״ז נשים לר״א ומשני התם כו׳ עכ״ל מפי׳ דבריהם לשינויא דירושלמי נראה דמא״א דפוטרת צרתה לגבי גירושין פריך ולתנא דמתני׳ הוה מצי הירושלמי למנקט גם רבנן דמודו בע״מ וכמו שכתבו התוספות קושייתם לעיל גם לרבנן לתנא דמתניתין אלא דנקט המקשה ר״א במלתיה לכ״ע גם לתנא דברייתא ודו״ק:
תוס׳ בד״ה אפילו לא נתגרשה כו׳ וא״ת והא ודאי כו׳ דאפילו לר״א לא הוי גט כלל בעלמא ואם מת מותרת להתייבם כו׳ עכ״ל. ולא ידענא מאי פשיטותא דלר״א מותרת להתייבם בכה״ג ומלשון רש״י ז״ל בשמעתין שכתב ומיפסל לכהונה אלמא גט הוא והכא דשרי׳ לכל אדם כו׳ לשון זה משמע דבההיא דאי את מותרת לכל אדם נמי גט מעליא הוא אלא שא״א לה להנשא מצד התנאי ולעולם שאינה רשאה להתייבם כיון שהיא מגורשת מבעלה ולמאי דפשיטא להו להתוס׳ דלר״א מותרת להתייבם ודוקא לכהונה אסורה משום דאיסור כהונה חמיר אף לר״א א״כ מאי מתרצים התוס׳ דאכתי קשה מאי דדייק הש״ס לקמן בהא דקאמר ר״ע ק״ו מה גרושה וקאמר רבא דאית לה פירכא ודייק הש״ס מאי פירכא אילימא איסור כהונה שאני הא ר״א נמי מאיסור כהונה מייתי לה ואילו לשיטת התוספות שפיר קאמר רבא דאית לה פירכא דהא ר״א מודה דאיסור כהונה חמיר טפי וא״כ אזלא לה הק״ו דר״ע ואפ״ה קאמר ר״א שפיר דמסברא כיון דבואי את מותרת לכל אדם אסורה מיהא לכהונה ממילא דבחוץ מפלוני הוי גט גמור וצ״ע ודו״ק. ולולי דברי התוספות היה נ״ל דהא דמודה ר״א בואי את מותרת לכל אדם דלא הוי גט היינו מפשטא דקרא דויצאה והיתה לאיש אחר דמשמע שצריך להתירה מיהא לאיש א׳ וכל שאינה ראויה להינשא לא הוי גט כלל כנ״ל:
בא״ד וא״ת לר״א כו׳ ולתנא קמא דמתני׳ כו׳ אמאי לא תני ביבמות כו׳ עכ״ל. למאי דמסקו התוס׳ דבפלוגתא לא קא מיירי אפשר דמתרצו נמי קושייתם דהכא דנהי דמאן דמוקי לפלוגתייהו בחוץ משמע דבע״מ רבנן נמי מודו כמ״ש התוספות להדיא מ״מ כיון דלר׳ יוסי ב״י פליגי רבנן בע״מ הדר הו״ל פלוגתא ואף למאי דמסקו דלוי איירי בפלוגתא דס״ל כוותיה אפשר דלוי בהא נמי לא ס״ל כתנא דמתני׳ אלא דאפי׳ בע״מ אסרי רבנן כר׳ יוסי ב״י וכר׳ טרפון ור״ע לקמן בברייתא דאסרי להדיא בתנאי דע״מ ועוד אפשר דלוי סובר דתנא דמתני׳ נמי סובר דבתרוייהו פליגי כי היכי דלא ליפלוג מתני׳ אברייתא דלקמן ועפמ״ש יש ליישב מה שסמכו התוס׳ קושייתם למימרא דר׳ יוחנן ולא מקשו הכי לעיל בפשיטות אדרבינא ולפי שהדברים ארוכים ובדרך רחוקה לכן לא כתבתי והמשכיל יבין מתוך מה שאפרש לקמן בסוגי׳ דברייתא דד׳ זקנים ע״ש:
שם אבל מע״מ שלא תנשאי ולא תבעלי קשיא עכ״ל. ומחוץ נמי לא קשיא להו דכיון שנשאת לאחר ומת מותרת לזה שנאסרה עליו כדאיתא לקמן:
בא״ד ולדידהו לא משכחת אשת שני מתים כו׳ עכ״ל. פירוש דבהאי ענינא לא משכחת לה אבל אכתי משכחת לה לר׳ יוחנן דפרק האומר במעכשיו ולאחר שלשים יום כדפרישית לעיל בשם התוס׳ והרא״ש והרשב״א ז״ל והא דלא קחשיב להאי דר׳ יוחנן ולמיתני שש עשרה היינו משום דהאי דר׳ יוחנן לא משכחת בצרת צרה ואף דמלשון התוס׳ ביבמות דף י׳ משמע לכאורה שכתבו דמשכחת בצרת צרה אמנם הדבר ברור דלא קאי אמילתא דר׳ יוחנן אלא אגוונא דהכא במילתא דר׳ אבא. אח״ז מצאתי להדיא שמהרש״ל ז״ל כתב כן בחכמת שלמה ביבמות ד׳ י׳ ע״ש:
בא״ד אי נמי יש לומר תמן התורה אסרה עליו כו׳ אבל באשת איש האיסור תלוי במגרש שאם ירצה יתירנה ליבם קודם שימות אחיו שנשאה עכ״ל. ולכאורה יש לתמוה בזה דכיון שכבר מסר הגט לידה בתנאי דע״מ וקי״ל כל האומר ע״מ כאומר מעכשיו דמי האיך יכול להתירה על מי שנאסרה עליו וכ״כ הרשב״א ז״ל להדיא סוף פרק מי שאחזו בשם רש״י ותוס׳ והרי״ף ז״ל בתשובה שלאחר שמסר הגט לידה בתנאי דע״מ שוב אין יכול לבטל התנאי וכ״כ הרמב״ם ז״ל והטור והש״ע אלא שהרשב״א ז״ל כתב בשם העיטור שכל זמן שלא נתקיים התנאי שיכול לבטל התנאי ע״ש וצ״ע. ולולא לשון התוס׳ היה נלע״ד לפרש כוונת הירושלמי דכיון שהוא אסרה עליו אינה יכולה להינשא לאחיו של זה שנאסרה עליו משום ביטול מצות יבמין משא״כ בט״ו נשים שהתורה אסרה עליו להתייבם לית בה משום ביטול מצות יבמין כנ״ל ברור מלשון הירושלמי שעל מה שהקשה שם מעתה בת אחיו לא ישא משני ג״כ בזה הלשון תמן התורה אסרה עליו ברם הכא הוא אסרה עליו כן נ״ל ודו״ק:
ור׳ יוחנן אמר, טעמא [הטעם] של ר׳ אליעזר מהכא [מכאן], ממה שנאמר בכהנים: ״ואשה גרושה מאישה לא יקחו״ (ויקרא כא, ז), ללמדנו: אפילו לא נתגרשה אלא מאישה אף שלא הותרה באותו גט לאחרים — נפסלה מן הכהונה, אלמא הוי גיטא [מכאן שגט הוא], וכל שכן גט שבו הותרה לכולם חוץ מאדם אחד.
And Rabbi Yoḥanan said that the reason for Rabbi Eliezer’s opinion is from the verse here, where it is stated with regard to priests: “Neither may they take a woman divorced from her husband” (Leviticus 21:7). This verse indicates that even if she was divorced only from her husband, and was not permitted to marry others, she is disqualified from marrying into the priesthood as a divorcée, i.e., she may not marry a priest even after her husband’s death. Apparently, all the more so, divorce that excludes certain men from the wife’s right to remarry is considered a valid bill of divorce. This is certainly the case when the divorce permits her to marry all men with the exception of one.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְרַבָּנַן אִיסּוּר כְּהוּנָּה שָׁאנֵי.

And the Rabbis would respond that the prohibition against marrying into the priesthood is different, as even a divorce that is otherwise invalid disqualifies a woman from marrying a priest.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איסור כהונה שאני – שריבה בהן הכתוב מצות יתירות.
ושואלים: ורבנן וחכמים] מה הם משיבים על כך? ומשיבים: איסור כהונה שאני [שונה] שאמנם לענין דיני כהונה היא נאסרת כגרושה, אבל אין גט זה נחשב כגט כשר.
And the Rabbis would respond that the prohibition against marrying into the priesthood is different, as even a divorce that is otherwise invalid disqualifies a woman from marrying a priest.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) בבָּעֵי רַבִּי אַבָּא בְּקִידּוּשִׁין הֵיאַךְ תִּיבְּעֵי לר״אלְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר תִּיבְּעֵי לְרַבָּנַן.

§ Rabbi Abba raises a dilemma: If this kind of exception is made in a case of betrothal, i.e., the man says to the woman that she is hereby forbidden to all men except for so-and-so, how is this betrothal treated? The Gemara elaborates: Let the dilemma be raised according to the opinion of Rabbi Eliezer and let the dilemma be raised according to the opinion of the Rabbis.
עין משפט נר מצוהרש״יפסקי רי״דרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בקדושין היאך – התקדשי לי ליאסר לכל אדם חוץ מפלוני מהו.
מ״ט דר׳ אליעזר דכתיב ואשה גרושה מאישה לא יקחו אפילו לא נתגרשה אלא מאישה נפסלה מן הכהונה אלמא הוי גיטא פי׳ והכא דשרייה לכל אדם חוץ מפלוני מותרת לאחרים ורבנן איסור כהונה שאני שהתורה רבתה בהן מצות יתירות:
בעי ר׳ אבא בקידושין היאך. פי׳ אם אמר לה התקדשי לי להיאסר לכל אדם חוץ מפלוני:
תיבעי לר׳ אליעזר תיבעי לרבנן תיבעי לר׳ אליעזר דע״כ לא קאמר ר׳ אליעזר הכא אלא משום דכתיב קרא אבל התם כי יקח כתיב קנין מעליא בעיא או דלמא ויצאה והיתה. תיבעי לרבנן ע״כ לא אמרי רבנן הכא אלא דבעינן כריתות וליכא אבל התם קנין כל דהו או דלמא ויצאה והיתה בתר דבעיא הדר פשטה בין לר׳ אליעזר בין לרבנן ויצאה והיתה. נ״ל דע״כ לא מהני שיור בקידושין בין בחוץ לר׳ אליעזר בין בע״מ לרבנן אלא כי שייר לעלמא ולדידיה לא שייר כגון דאמר לה הרי את מקודשת לי חוץ משמעון או ע״מ שתהי מותרת לשמעון אבל אם שייר לעצמו כגון דא״ל הרי את מקודשת לי ויאסרו עלי כל קרובותיך חוץ מפלונית גם רבי אליעזר מודה דלא הוו קידושין כיון ששייר בקידושין דהא לא יליף לה רבי אליעזר אלא מלאיש אחר וההוא שיורא באחריני הוא אבל ממנו גירשה לגמרי וה״ה הכי נמי גבי קידושין אם לא שייר לעצמו שנאסר בכל קרובותיה אע״פ ששייר לאחרים הוו קידושין אבל אם שייר לעצמו לא הוו קידושין:
דבעי רבי אבא בקידושין מהו בין לרבנן בין לרבי אליעזר. ופשיטנא דאיתקש יציאה להויה ולרבי אליעזר מקודשת ולרבנן אינה מקודשת דאין שיורא בקידושין. קשיא לן אמאי אינה מקודשת דהא תנן בקידושין פרק האומר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה תוך שלשים יום מקודשת ואינה מקודשת ואיתמר עלה אמר עולא אמר רבי יוחנן אפילו מאה תופסים בה, כלומר וצריכה גט מכולן, ומפרשינן טעמיה דרבי יוחנן התם משום דהוה להו כשרגא דליבני דכל חד וחד רווחא לחבריה שבק, לומר דהוה ליה כאילו אמר הרי את מקודשת לי חוץ מאותן שיקדשוך תוך שלשים יום וקיימא לן כרבי יוחנן וכן פסק שם רבינו חננאל ז״ל, ומצאתי בשם הר״א אב בית דין ז״ל דרבי יוחנן סבר לה כי הא דבעי רבי אבא עד כאן לא קאמרי רבנן הכא דבעינן כריתות וליכא אבל התם קנין כל דהו בעינן כדחשו לה נמי בהאי סוגיא דאמר אביי אם תמצי לומר איתא לרבי אבא וכו׳ ומשום הכי סבר רבי יוחנן דכל שלשים יום קונה אף על פי שיש בו שיור בקנינו לעולם דכי באו מאה וקדשו נמצא לכל אחד ואחד שיש שיור בקנינו לעולם ואפילו הכי הוו קידושי אבל גיטא לא הוי דבעינן כריתות, ואף על גב דאמרינן אשה ולא חצי אשה הכא לאו חצאין הוא אלא חצי קנין הוא.
א בעי [שאל] ר׳ אבא: אם התנה תנאי כזה בקידושין, שאמר שהיא נאסרת בקידושין אלא לכל אדם חוץ מפלוני, היאך (איך) יהיה הדין? וצדדי השאלה: תיבעי [תישאל] השאלה לדעת ר׳ אליעזר, תיבעי [תישאל] לדעת רבנן [חכמים].
§ Rabbi Abba raises a dilemma: If this kind of exception is made in a case of betrothal, i.e., the man says to the woman that she is hereby forbidden to all men except for so-and-so, how is this betrothal treated? The Gemara elaborates: Let the dilemma be raised according to the opinion of Rabbi Eliezer and let the dilemma be raised according to the opinion of the Rabbis.
עין משפט נר מצוהרש״יפסקי רי״דרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תִּיבְּעֵי לר״אלְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָכָא אֶלָּא מִשּׁוּם דִּכְתִיבִי קְרָאֵי אֲבָל הָתָם קִנְיָן מְעַלְּיָא בָּעֵינַן אוֹ דִלְמָא וְיָצְאָה וְהָיְתָה.

Let the dilemma be raised according to Rabbi Eliezer: Is Rabbi Eliezer saying only here that the divorce is valid because verses are written that support this proposition, as delineated by Rabbi Yannai and Rabbi Yoḥanan; but there, in the case of betrothal, a proper acquisition is necessary, which is not the case when a certain man is excluded from the prohibition to engage in sexual intercourse with her? Or should it perhaps be derived from the juxtaposition between the clause: “And she departs out of his house,” and the clause: “And becomes another man’s wife” (Deuteronomy 24:2), which serves as a basis for the comparison of the halakhot of divorce and betrothal, teaching that just as divorce takes effect in this manner, so does betrothal?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דכתיבי קראי – כדאמרן לאיש אחר גרושה מאישה.
ויצאה והיתה – אקיש הויה ליציאה וכיון דבגירושין הוי גט הכא נמי הוו קידושין ונאסרה לכל חוץ מאותו האיש.
ומפרטים: תיבעי [תישאל] לדעת ר׳ אליעזר, שאפשר לומר: עד כאן לא שמענו כי קאמר [אמר] ר׳ אליעזר הכא [כאן] להכשיר בגירושין כאלה, אלא משום דכתיבי קראי [שנאמרו כתובים] שמהם למדים (כדעת ר׳ ינאי או ר׳ יוחנן) שגט כזה נחשב לגט. אבל התם [שם], בקידושין, קנין מעליא בעינן [מעולה אנחנו צריכים] ואם משייר בקדושין ואינו אוסרה לכל אדם — אין זה קנין מעולה. או דלמא [שמא] יש להתבסס על הגזירה השווה ״ויצאה... והיתה״ (״ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר״. דברים כד, ב) ולפיה משווים דיני הגירושין לדיני הקידושין, וכשם שבגירושין תנאי כזה כשר לר׳ אליעזר — אף בקידושין יהיה כשר.
Let the dilemma be raised according to Rabbi Eliezer: Is Rabbi Eliezer saying only here that the divorce is valid because verses are written that support this proposition, as delineated by Rabbi Yannai and Rabbi Yoḥanan; but there, in the case of betrothal, a proper acquisition is necessary, which is not the case when a certain man is excluded from the prohibition to engage in sexual intercourse with her? Or should it perhaps be derived from the juxtaposition between the clause: “And she departs out of his house,” and the clause: “And becomes another man’s wife” (Deuteronomy 24:2), which serves as a basis for the comparison of the halakhot of divorce and betrothal, teaching that just as divorce takes effect in this manner, so does betrothal?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תִּיבְּעֵי לְרַבָּנַן עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן הָכָא אֶלָּא דְּבָעֵינַן כְּרִיתוּת וְלֵיכָּא אֲבָל הָתָם קִנְיָן כֹּל דְּהוּ אוֹ דִּלְמָא וְיָצְאָה וְהָיְתָה.

Let the dilemma be raised according to the Rabbis: Are the Rabbis saying here that the divorce is invalid only because the severance of the bond between the husband and wife is necessary for the divorce to take effect, and there is no such severance as long as the woman may not marry any man she wishes; but there, in the case of betrothal, any form of acquisition is sufficient for it to take effect? Or should it perhaps be derived from the juxtaposition between the clause beginning: “And she departs,” and the clause beginning: “And becomes,” that what renders a divorce invalid renders a betrothal invalid as well?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעינן כריתות וליכא – דהא אגידא ביה לגביה דההוא גברא.
וכן תיבעי [תישאל] השאלה לדעת רבנן [חכמים]: עד כאן לא שמענו כי קאמרי רבנן הכא [אמרו חכמים כאן] ואסרו בגט זה אלא משום דבעינן [שאנו צריכים] שתהא בגט כריתות, הפסק גמור בין האיש לאשתו, וליכא [ואין כאן], אבל התם [שם], בקידושין, קנין כל דהו [שהוא] מספיק. או דלמא [שמא] כיון שנאמר ״ויצאה... והיתה״ הרי מה שאינו כשר בגירושין אינו כשר גם בקידושין.
Let the dilemma be raised according to the Rabbis: Are the Rabbis saying here that the divorce is invalid only because the severance of the bond between the husband and wife is necessary for the divorce to take effect, and there is no such severance as long as the woman may not marry any man she wishes; but there, in the case of betrothal, any form of acquisition is sufficient for it to take effect? Or should it perhaps be derived from the juxtaposition between the clause beginning: “And she departs,” and the clause beginning: “And becomes,” that what renders a divorce invalid renders a betrothal invalid as well?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) לְבָתַר דְּאִיבַּעְיָא לֵיהּ הֲדַר פַּשְׁטַהּ בֵּין לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֵּין לְרַבָּנַן בָּעֵינַן וְיָצְאָה וְהָיְתָה.

After Rabbi Abba raised the dilemma he then resolved it in the following manner: Both according to the opinion of Rabbi Eliezer and according to the opinion of the Rabbis it is necessary to compare the halakha in the case of betrothal to the ruling with regard to divorce, based on the juxtaposition between “And she departs” and: “And becomes.” Therefore, the dispute remains in this case as well.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הדר פשטה בין לר״א כו׳ – לר״א הוו קידושין לרבנן לא הוו קידושין.
ואם אמר לה הרי את מקודשת לי על מנת שתהי מותרת לפלני מקדשת לו ואסורה על אותו פלני שהרי התנה בדבר שאי איפשר לקיימו ואף בעל מנת שתבעלי לפלני כן שהרי אם תבעל נעשית מקדשת למפרע ואי איפשר לקיימו ולענין ביאור מיהא לדעת ר׳ אליעזר אם בא ראובן וקדשה חוץ משמעון ובא שמעון וקדשה חוץ מראובן ומתו שניהם מתיבמת ללוי ואי אתה קורא בה אשת שני מתים לאסרה על לוי מדין זיקת שני יבמים כדרך האמור בשלשה אחים שמת האחד ועשה לה השני מאמר ומת שחולצת לשלישי ולא מתיבמת מפני שניתוספה עליה זיקת שני ולא נסתלקה לגמרי זיקת ראשון וזו מיהא אין בה זיקת שני יבמים שהרי קדושי שמעון לא הועילו כלום שלא אסרה על שום אדם המותר בה שלראובן כבר שיירו הוא להיתר ולשאר בני אדם כבר נאסרה ואי אתה מוצא אשת שני מתים בענין זה אלא בשראובן קדשה חוץ משמעון ושמעון קדשה סתם שקדושי ראובן אסרוה לכל העולם חוץ משמעון וקדושי שמעון אסרוה לראובן ויש לשאול ואף זו היאך היא אשת שני מתים שהרי כשקדש שמעון פקעי קדושי ראובן לגמרי והוה ליה כשלשה אחים שמת ראשון ובא עליה לוי שנסתלקה זיקת ראשון לגמרי וכשימות שני מתיבמת לשלישי ופירשוה בשאמר ראובן הרי את מקודשת לי חוץ משמעון ולכשימות שמעון תהי שלי לגמרי וכשמת שמעון יש בה זיקת שני יבמים:
לבתר דאיבעיא ליה [לאחר שנשאלה לו השאלה], הדר פשטה [חזר ופתר אותה] כך: בין לר׳ אליעזר בין לרבנן [לחכמים] בעינן [צריכים אנו] שיתקיים ״ויצאה... והיתה״ וכמחלוקתם בגט כן חולקים גם בקידושין.
After Rabbi Abba raised the dilemma he then resolved it in the following manner: Both according to the opinion of Rabbi Eliezer and according to the opinion of the Rabbis it is necessary to compare the halakha in the case of betrothal to the ruling with regard to divorce, based on the juxtaposition between “And she departs” and: “And becomes.” Therefore, the dispute remains in this case as well.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר אַבָּיֵי אִם תִּמְצָא לוֹמַר אִיתָא לִדְרַבִּי אַבָּא.

Abaye said: If you say that Rabbi Abba’s solution is so, i.e., if you say that Rabbi Eliezer holds that making an exception in a betrothal is valid, the issue of levirate marriage in such cases must be addressed.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם תמצי לומר איתא לדרבי אבא – אליבא דר״א דהוו קידושין אפילו הכי בא ראובן וקדשה לגבי כולי עלמא חוץ משמעון אחיו ובא שמעון וקדשה חוץ מראובן ומתו שניהם מתייבמת ללוי אחיהם.
אמר אביי: אם תמצא לומר כי איתא [יש לקבל] להלכה את דברי ר׳ אבא, ודין הקידושין כדין הגירושין, הרי לשיטת ר׳ אליעזר אם
Abaye said: If you say that Rabbi Abba’s solution is so, i.e., if you say that Rabbi Eliezer holds that making an exception in a betrothal is valid, the issue of levirate marriage in such cases must be addressed.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) בָּא רְאוּבֵן וְקִידְּשָׁהּ חוּץ מִשִּׁמְעוֹן וּבָא שִׁמְעוֹן וְקִידְּשָׁהּ חוּץ מֵרְאוּבֵן וּמֵתוּ שְׁנֵיהֶם מִתְיַבֶּמֶת לְלֵוִי וְאֵין אֲנִי קוֹרֵא בָּהּ אֵשֶׁת שְׁנֵי מֵתִים.

If Reuven came to a woman and betrothed her saying that she is forbidden to all men except for his brother Shimon, and Shimon then came and betrothed her saying that she is forbidden to all men except for Reuven, and they both died without children, in this case she performs levirate marriage with their brother Levi, and I do not call her the wife of two dead men. It is stated in tractate Yevamot (31b) that if a woman has a levirate bond with a man due to her two late husbands who were his brothers, she may not perform levirate marriage with him, as it is derived from the verse: “The wife of the dead man shall not be married outside of the family” (Deuteronomy 25:5), that the wife of only one dead man performs levirate marriage, not the wife of two. Abaye stated that in the case under discussion the woman may perform levirate marriage with Levi.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין אני קורא בה אשת שני מתים – לאוסרה ללוי מפני זיקת שני יבמין דתנן ביבמות (דף לא:) שלשה אחין ומת אחד מהם ועשה השני מאמר ביבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת שנאמר ומת אחד מהם יבמה יבא עליה מי שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין כגון זו שעדיין לא יצתה מזיקת יבומי המת הראשון דאין יבמה יוצאה מזיקתה אלא בביאה ונתוספה עליה זיקה מחמת מאמרו של שני והכא אשמועינן אביי אפילו איתא לדרבי אבא שקידושין כאלו הוו קידושין לגבי עלמא ונמצאו שניהם קידושין אין אני קורא בה אשת שני מתים מאי טעמא קדושי דראובן אהנו אבל קדושי שמעון לא מהני מידי דכיון דאמר חוץ מראובן לא אסרה על שום אדם המותר שהרי אסורה ועומדת היא על הכל חוץ מראובן.
בא ראובן לאישה וקידשה חוץ משמעון אחיו, שהתנה שקידושיו אינם אוסרים אותה על שמעון, ובא שמעון אחיו וקידשה חוץ מראובן, ומתו שניהם בלא בנים — הרי זו מתיבמת ללוי אחיהם, ואין אני קורא בה ״אשת שני מתים״, שאמרו חכמים שאשה שמת בעלה ונזקקה ליבום, ועמד אחד מאחיו וקידשה, ומת גם הוא — אסורה על האח השלישי, לפי שהתורה אמרה ״אשת המת״, ואשה זו — אשת שני מתים היא.
If Reuven came to a woman and betrothed her saying that she is forbidden to all men except for his brother Shimon, and Shimon then came and betrothed her saying that she is forbidden to all men except for Reuven, and they both died without children, in this case she performs levirate marriage with their brother Levi, and I do not call her the wife of two dead men. It is stated in tractate Yevamot (31b) that if a woman has a levirate bond with a man due to her two late husbands who were his brothers, she may not perform levirate marriage with him, as it is derived from the verse: “The wife of the dead man shall not be married outside of the family” (Deuteronomy 25:5), that the wife of only one dead man performs levirate marriage, not the wife of two. Abaye stated that in the case under discussion the woman may perform levirate marriage with Levi.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מַאי טַעְמָא קִידּוּשֵׁי דִרְאוּבֵן אַהֲנוֹ קִידּוּשֵׁי דְשִׁמְעוֹן לָא אַהֲנוֹ.

What is the reason that she is not considered to be the wife of two dead men? It is that although her betrothal to Reuven was effective, i.e., it took effect, her betrothal to Shimon was not effective, as it did not render her forbidden to any man to whom she was not already forbidden due to her betrothal to Reuven. Therefore, she is considered only Reuven’s wife.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי טעמא [מה טעם] אינה נחשבת במקרה זה אשת שני מתים? — קידושי [קידושין] של ראובן אמנם אהנו [הועילו] וחלו בה, אבל קידושי [קידושין] של שמעון לא אהנו [הועילו] כלל, שהרי לא אסרה בקידושיו על כל אדם יותר משאסרה כבר ראובן בקידושיו.
What is the reason that she is not considered to be the wife of two dead men? It is that although her betrothal to Reuven was effective, i.e., it took effect, her betrothal to Shimon was not effective, as it did not render her forbidden to any man to whom she was not already forbidden due to her betrothal to Reuven. Therefore, she is considered only Reuven’s wife.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְאֶלָּא אֵשֶׁת שְׁנֵי מֵתִים הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן שֶׁבָּא רְאוּבֵן וְקִידְּשָׁהּ חוּץ מִשִּׁמְעוֹן וּבָא שִׁמְעוֹן וְקִידְּשָׁהּ סְתָם דְּקִידּוּשֵׁי רְאוּבֵן אַהֲנוֹ לְמֵיסְרַא אַעָלְמָא וְקִידּוּשֵׁי דְּשִׁמְעוֹן אַהֲנוֹ לְמֵיסְרַא אַרְאוּבֵן.

Rather, under what circumstances is the case of a wife of two dead men found in this context? It is found in a case where Reuven came and betrothed her, saying that she is hereby forbidden to all men except for Shimon, and Shimon then came and betrothed her without specifying any qualifications. Since Reuven’s betrothal was effective in rendering her forbidden to everyone except for Shimon, and Shimon’s betrothal was effective in rendering her forbidden to Reuven, the betrothal of both brothers took effect. And if both of them die she may not perform levirate marriage with Levi, as she is the wife of two dead men.
רש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואלא אשת שני מתים היכי משכחת לה – בהאי עניינא דרבי אבא כגון בא ראובן כו׳.
אלא אשת שני מתים היכי משכחת לה – הכא משמע דאשת שני מתים דאורייתא וקשה מפ״ג דיבמות (דף לא:) ומפ״ק (דף י:) ושם מפורש.
כגון שבא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה סתם – תימה לרבינו יצחק כשבא שמעון וקידשה סתם אמאי לא פקע אישות דראובן מ״ש מהרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ונישאת לאחר ומת דפקע אישות ראשון ומותרת לזה שנאסרה עליו ואין סברא לחלק משום דהתם הוי שיור מועט ופקע ויש לומר דהתם בגירושין כיון שהתחיל לנתקה ע״י שנישאת לאחר מנתקה לגמרי אבל הכא שבא לקדשה ע״י שנתקדשה לאחר לא נתקה.
והא דאמרינן הכא: אלא אשת שני מתים היכי משכחת לה. [בנדפס: וכו׳ במילתיה דרבי אבא קאמר אבל ודאי משכחת לה] נמי בדאורייתא כרבי יוחנן והכי אתמר בירושלמי, וקשיא לי דאם כן דהא דרבי יוחנן שייכא בהא דרבי אבא הוה ליה לתלמודא לאיתויי ההיא סוגיא דהתם הכא, ויש מי שתירץ ודאי קידושי דמשייר בהו שיור גמור כגון חוץ מאיש פלוני לא קידושין נינהו אבל הכא שיורא ליתיה אלא עד שלשים יום הלכך מעכשיו הם חלין וגומרין לאחר שלשים יום ואמרו בירושלמי כל שלשים יום קונה קנין גמור, ואם תאמר מגרש מהיום ולאחר מיתה ליהוי גט יש לומר כיון דלאחר מיתה לא זמן קדושין וגירושין הוא וכל זמן שהוא בחיים לא גרש גרושין גמורין שיור גמור הוא שהרי כל זמן שהוא חי שייר לאחר מיתה אינו גומר שאינו יכול לגרש ולא לגמור גירושין, ואכתי לא נתחוור לי ועוד היא צריכה תלמוד דמכל מקום כשבא אחר בתוך שלשים יום מקודשת היא אף לשני וצריכה גט משניהם אלמא צד משויר יש בה דאם לא אי אפשר לשני קידושין לחול באשה אחת והכי גרסינן התם בירושלמי רבי אבהו בשם רבי יוחנן אפילו קדושי מאה תופסין בה אמר רבי אליעזר לכך צריכה אפילו קדשה השני קדושי גמורין רבי יצחק בר טבלי בעא קומי רבי אליעזר מה נפשך מה שיקנה בה הראשון קני והשני בא וגמר, אמר ליה יש נפשך בעריות מהו כדין כל אשה שאינה קנויה לאדם אחד אפילו קדושי מאה תופסין בה, וצריך עיון.
הא דאמרינן קידושי ראובן אהנו קדושי שמעון לא אהנו, לאו למימרא דלא אהנו כלל דהא ודאי אהנו למיסרה בביאה אראובן דכיון דתפסי בה קידושי שמעון לגבי עלמא שאם מת ראובן ויש לו בנים עדיין היא אסורה לעלמא מחמת קדושי שמעון, אם כן אפילו ראובן אסור לבא עליה משום דמשתמש בצד מקודש שבה לשמעון והילכך אסורה היא לשניהם, אלא הכא הכי קאמר לא אהני דבורו למיסרה אראובן שהוא לא אסרה אראובן דחוץ מראובן קאמר והא דאסורה לראובן משום אריא דאיסורא דרביע עלה דאי אפשר להשתמש בה לאחד מהם אלא אם כן משתמש בצד אישות שבה לשני, אבל כי אמר לה סתם אהני קידושיו למיסרה בפי׳ [בפירוש] אראובן, כך נראה לי.
ואכתי קשיא לי כי לא קרינן לה אשת שני מתים מאי הוי והיכי מישתריא ללוי ובאידך נמי דבא ראובן וקדשה חוץ משמעון ובא שמעון וקדשה סתם דאסרינן לו ללוי משום אשת שני מתים, מאי שנא משום אשת שני מתים תיפוק לי משום כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה לעולם דהא כי מית ליה ראובן אכתי אסורה ללוי משום קדושי שמעון, ובכי הא ליכא מן דפליג דאפילו רב דפליג עליה דרבי יוחנן ביבמות בריש פרק ארבעה אחין (יבמות נז:) דלא אמרינן בה כל יבמה שאין אני קורא בה כי [בנדפס: בהכי] קיימינן באפיה זיקא דרבנן הכא דקאי באפיה ערוה דאורייתא מודה כדאיתא התם, ועוד קשיא לי דבר מן דין ובר מן דין אסורה ליה ללוי משום דכי מית ליה ראובן לא נפלה קמיה לוי אלא פלגא וכל יבמה שאינה כולה לפני יבם הצד שאינו זקוק לייבום הרי הוא הוא כערוה שאינה יכולה להתיבם והוה לה כצרה וערוה [בנדפס: כצרת ערוה] וערוה פוטרת צרתה, ואפילו מית ליה ראובן אסורה לשמעון מהאי טעמא וכדאיתא בירושלמי דקידושין פרק האומר גמרא המקדש את האשה מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום, היו שני אחין וקדשוה שניהן ומת אחד מהן השני מהו שיהא מותר בה מה נפשך מה שקנה בה קנה והשאר נפלה מחמת אחיו, רבי יודן בן פזי אמר אסור בה אמר רבי יוסי טעמא דרבי יודן בר פזי כל יבמה שאינה כולה לפני צד הקנוי שבה נדון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה, אמר רבי חנינא יאות אמר רבי יודן בן פזי כלום באה לו אלא מחמת אחיו לאחיו אסורה לו מותרת, פירש רבי חנינא נסיב לה טעמא אחרינא משום דנאסרה לאחיו וקל וחומר ליבם ואף על גב דאיכא טובא דאסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן כגון כהן גדול שקדש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט וטובא אחריתי כדאיתא התם בפרק יש מותרות, הכא קל וחומר אמר אם נאסרה לאחיו המותר לה זה שאסור בה כלומר בצד מקודש שבה לאחיו לא כל שכן שנאסרה מה שאין כן בכהן גדול שקדש את האלמנה דליכא קל וחומר דאלמנה [בנדפס: אסירא] וקימא עליה, וכדאיתא בסוטה פרק קמא גמרא כיצד מקנא לה נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה ואם מת חולצת ולא מתיבמת, ופרכינן אמאי תתיבם יבומי ואמר רבא קל וחומר אם נאסרה במותר לה באסור לה לא כל שכן [בנדפס: אלא מעתה כהן גדול שקדש את האלמנה ומת ויש לו אח כהן הדיוט לא תתייבם אם נאסרה במותר לה באסור לה לא כל שכן] נאסרה הא אסירא וקיימא מותר לה אסור לה הוא מכל מקום קשיא האי אמאי מותרת ללוי, ויש לומר דמיירי בשמתו שניהן בבת אחת וכדרבי יוסי הגלילי דאמר אפשר לצמצם וכדאמרינן ביבמות בריש פרק ארבעה אחין (יבמות כח.), ואף על גב דליתא לדרבי יוסי הגלילי הכא לחידושו בא לאשמועינן דינא דאשת שני מתים [בנדפס: דאם תמצא לומר אפשר לצמצם אין אני קורא בה אשת שני מתים והילכך אי ליכא משום אשת שני מתים] שריא ללוי דהא נפלה כולה לפניו ליבום בבת אחת ומשעת נפילה אני קורא בה יבמה יבא עליה, ואם תאמר מכל מקום הא אסירא ליה מדרבי חנינא דאמר כלום נפלה לפניו אלא מחמת אחיו לאחיו אסורה לו מותרת, יש לומר דסוגיא זו אליבא דאביי היא ושמא אביי לית ליה כי האי סברא וכטעמא דמפרש רבי חנינא אלא כטעמיה דרבי יוסי, וכמאן דאקשה התם לרבא מכהן גדול שקדש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט דאסורה לו ומותרת לאחיו והא קל וחומר במקום מצוה לית ליה, ובעיא היא בפרק קמא דיבמות ושמא אביי גופיה הוא דמקשה ליה לרבא התם בסוטה דבר פלוגתייהו הוא והוא ניהו דמקשה התם בכל ההיא שקלא וטריא דשקיל וטרי ביה רב יוסף, והלכך איכא למימר דאיהו נמי הוא דמקשה ליה לרבא דקל וחומר לית ליה, כך נראה לי. אי נמי איכא למימר דאביי דבר תורה קאמר ומשום דלא אשכחן ביבמות אשת שני מתים אלא מדבריהם כדאיתא בפרק קמא ובפרק ארבעה אחין קאמר1 הכא לדרבי אחא משכחת לה דבר תורה וכדמפרש ואזיל, ובדאורייתא קל וחומר בהא לא אמרינן אלא חולצת או מתיבמת דרבנן הוא דאמור חולצת ולא מתיבמת, אלא שאין ענין הסוגיא שבכאן נראה כן.
1. כן בדפוס ונציה. בכ״י מינכן 98 נוסף כאן: ״אשכחן ביבמות אשת שני מתים אלא מדבריהם״.
ולענין פסק מיהא אין לנו בה דין ודברים שהרי הלכה כחכמים ואינה מקדשת כלל אלא שמכל מקום מה ששאל אביי בענינינו אלו לדעת חכמים היא והוא שאמרו בעי אביי אמר לאשה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון ונתן לה גיטה שאינו כלום לדעת חכמים ונטלו הימנה וחזר ונתנו לה ואמר לה הרי את מותרת לראובן ושמעון או שאמר לה קודם מסירה חוץ מראובן ושמעון ובשעת המסירה אמר לה לראובן ושמעון מאי מי אמרינן מאי דאסר בקמיתא שרי השתא ודעתו להתירה על הכל בלא שום שיור והוי גט או דילמא מאי דאסר שרא ומאי דשרא אסר מפני שדעתו עכשו לומר לראובן ושמעון ולא לכולי עלמא ואינו גט אם תמצא לומר מאי דאסר שרא חזר ואמר לראובן מאי לראובן והוא הדין לשמעון והאי דקאמר לראובן משום דפתח ביה או דילמא לראובן דוקא ולא לשמעון ואם תמצא לומר לראובן ולא לשמעון חזר ואמר לה לשמעון מהו לשמעון והוא הדין לראובן והאי דקאמר לשמעון משום דמיניה סליק או דילמא לשמעון אבל לא לראובן ובעי רב אשי אף לשמעון מהו האי אף אראובן קאי וליכא שיור או דילמא אעלמא קאי וראובן אדוכתיה קאי ונשארו כלם בתיקו ולא תנשא בו ואם מת חולצת ולא מתיבמת ומכל מקום באף לראובן ראיתי להרבה מפרשים דפשיטא דאעלמא קאי הואיל וראובן הזכיר תחלה ואינו גט כלל ומתיבמת והדבר רופף בידי וגדולי המחברים פסקו בראשונה דמאי דאסר שרא ואין כאן שיור ומגורשת ובשניה שאינה מגורשת כלל דלראובן דוקא ולא לשמעון ובאחרות ר״ל בלשמעון ובאף לשמעון ספק מגורשת וכיונו בענין זה על הדרך הנזכר מפני שהם פוסקים כאם תמצא לומר וכן הוא ברוב מקומות אלא שאין זה הכרח וכבר מצינו בהרבה מקומות שיצאו מן הכלל:
ושואלים: ואלא אשת שני מתים היכי משכחת לה [איך אתה מוצא אותה] במקרה שדיבר עליו ר׳ אבא? ומשיבים: כגון שבא ראובן וקידשה חוץ משמעון, ובא שמעון וקידשה סתם, דקידושי [שקידושין] של ראובן אהנו למיסרא אעלמא [הועילו לאסור אותה על הכל] חוץ משמעון, וקידושי [וקידושין] של שמעון אהנו למיסרא [הועילו לאסור אותה] על ראובן, וחלו איפוא הקידושין של שני האחים, ואם מתו שניהם — אסורה להתייבם לאח השלישי משום ״אשת שני מתים״.
Rather, under what circumstances is the case of a wife of two dead men found in this context? It is found in a case where Reuven came and betrothed her, saying that she is hereby forbidden to all men except for Shimon, and Shimon then came and betrothed her without specifying any qualifications. Since Reuven’s betrothal was effective in rendering her forbidden to everyone except for Shimon, and Shimon’s betrothal was effective in rendering her forbidden to Reuven, the betrothal of both brothers took effect. And if both of them die she may not perform levirate marriage with Levi, as she is the wife of two dead men.
רש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) בָּעֵי אַבָּיֵי אָמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם חוּץ מֵרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְחָזַר וְאָמַר לָהּ לִרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן מַהוּ.

Abaye raises a dilemma: If a man said to his wife while handing her a bill of divorce: You are hereby permitted to marry any man except for Reuven and Shimon, and he then said to her: You are permitted to marry Reuven and Shimon, what is the halakha?
תוספותרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחזר ואמר לה לראובן ושמעון – כל הך בעיא מיתוקמא שפיר אף כרבנן.
בעי אביי אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לה לראובן ושמעון מהו. כלומר אפילו לרבנן מי אמרו מאי דאסר שרא והרי זו מגורשת או דילמא מאי דאסר שרי ומאי דשרי אסר ואינה מגורשת, ואם תמצא לומר מאי דאסר שרא ומגורשת לראובן מהו לראובן והוא הדין לשמעון או דילמא לראובן אבל שמעון כדקאי קאי. בעי רב אשי אף לשמעון מהו וסלקא בתיקו. וכתב רבינו חננאל ז״ל דכיון דעלתה בתיקו קיימא לן דכל תיקו דאיסורא לחומרא, והרמב״ם ז״ל פסק דלראובן ושמעון הרי זו מגורשת הלך לשיטתו שפוסק בכל מקום כאם תמצא לומר, אבל לשמעון אי נמי אף לשמעון סלקא בתיקו והויא ספק מגורשת.
בעי [שאל] אביי: אמר לה לאשה שמגרש אותה ״הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון״, וחזר ואמר לה ״הרי את מותרת לראובן ושמעון״, מהו הדין?
Abaye raises a dilemma: If a man said to his wife while handing her a bill of divorce: You are hereby permitted to marry any man except for Reuven and Shimon, and he then said to her: You are permitted to marry Reuven and Shimon, what is the halakha?
תוספותרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מִי אָמְרִינַן מַאי דַּאֲסַר שְׁרָא אוֹ דִלְמָא מַאי דַּאֲסַר שְׁרָא וּמַאי דִּשְׁרָא אֲסַר גאִם תִּמְצָא לוֹמַר

Do we say that what he forbade initially he then permitted, enabling her to marry anyone, including Reuven and Shimon, in which case the severance is complete? Or perhaps what he forbade initially he then permitted, permitting her to marry Reuven and Shimon, and what he permitted initially he then forbade, i.e., he permitted her only to Reuven and Shimon, excluding all other men? If you say
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1מאי דאסר שרא – דהאי לראובן ושמעון דהדר אמר לה קודם מסירה אף לראובן ושמעון קאמר ואינו שיור.
או דלמא – האי לראובן ושמעון דהדר קאמר חזרה היא שחזר והפך תנאו לומר לראובן ושמעון אני מתירה לבדה ותאסרי על הכל.
1. שני ד״ה הבאים מופיעים בדפוס וילנא בתחילת דף פ״ג.
מי אמרינן [האם אנו אומרים] מאי [מה] שאסר קודם שרא [התיר] עכשיו ומותרת לכל, או דלמא [שמא] מאי [מה] שאסר קודם שרא [התיר] שמותרת לראובן ושמעון, ומאי דשרא [ומה שהתיר] אסר, וכוונתו שאסורה לכל אדם חוץ מראובן ושמעון? אם תמצא לומר
Do we say that what he forbade initially he then permitted, enabling her to marry anyone, including Reuven and Shimon, in which case the severance is complete? Or perhaps what he forbade initially he then permitted, permitting her to marry Reuven and Shimon, and what he permitted initially he then forbade, i.e., he permitted her only to Reuven and Shimon, excluding all other men? If you say
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין פב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה גיטין פב:, רש"י גיטין פב:, תוספות גיטין פב:, פסקי רי"ד גיטין פב:, רשב"א גיטין פב: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין פב: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה גיטין פב:, מהרש"א חידושי הלכות גיטין פב:, פני יהושע גיטין פב:, גליון הש"ס לרע"א גיטין פב:, פירוש הרב שטיינזלץ גיטין פב:, אסופת מאמרים גיטין פב:

Gittin 82b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 82b, Rashi Gittin 82b, Tosafot Gittin 82b, Piskei Rid Gittin 82b, Rashba Gittin 82b, Meiri Gittin 82b, Maharshal Chokhmat Shelomo Gittin 82b, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 82b, Penei Yehoshua Gittin 82b, Gilyon HaShas Gittin 82b, Steinsaltz Commentary Gittin 82b, Collected Articles Gittin 82b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144