×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מַאי דַּאֲסַר שְׁרָא לִרְאוּבֵן מַהוּ לִרְאוּבֵן וְהוּא הַדִּין לְשִׁמְעוֹן וְהַאי דְּקָאָמַר לִרְאוּבֵן מִשּׁוּם דִּפְתַח בֵּיהּ אוֹ דִלְמָא לִרְאוּבֵן דַּוְקָא.
that what he initially forbade he then permitted, enabling her to marry anyone she wishes, what is the halakha if he said the second time that she is permitted to marry Reuven? Did he mean that she is permitted to marry Reuven and the same is true with regard to Shimon, i.e., she is permitted to marry him as well? Is the fact that he mentioned only that she is permitted to marry Reuven because he opened his prior qualification by mentioning him before he mentioned Shimon, but he intended to permit her to marry Shimon as well? Or did he, perhaps, specifically intend to permit her to marry Reuven?
פירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מאי [מה] שאסר שרא [התיר] והיא מותרת לכל, אם אמר בפעם השניה שמתירה רק לראובן, מהו הדין? האם הכוונה היא לראובן והוא הדין לשמעון שגם אותו הוא מתיר, והאי דקאמר [וזה שאמר] לראובןמשום שפתח ביה [בו] ואסרו תחילה, וכוונתו היתה גם לשמעון, או דלמא [שמא] לראובן דוקא?
that what he initially forbade he then permitted, enabling her to marry anyone she wishes, what is the halakha if he said the second time that she is permitted to marry Reuven? Did he mean that she is permitted to marry Reuven and the same is true with regard to Shimon, i.e., she is permitted to marry him as well? Is the fact that he mentioned only that she is permitted to marry Reuven because he opened his prior qualification by mentioning him before he mentioned Shimon, but he intended to permit her to marry Shimon as well? Or did he, perhaps, specifically intend to permit her to marry Reuven?
פירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אוְאִם תִּמְצָא לוֹמַר לִרְאוּבֵן דַּוְקָא לְשִׁמְעוֹן במַהוּ לְשִׁמְעוֹן וה״הוְהוּא הַדִּין לִרְאוּבֵן וְהַאי דְּקָאָמַר שִׁמְעוֹן מִשּׁוּם דִּסְלֵיק מִינֵּיהּ אוֹ דִלְמָא לְשִׁמְעוֹן דַּוְקָא.

And if you say that he intended to permit her to marry specifically Reuven and not Shimon, what is the halakha if he said that she is permitted to marry Shimon? Did he mean that she is permitted to marry Shimon and the same is true with regard to Reuven, and the fact that he mentioned only Shimon is because he ended his initial previous statement by mentioning him? Or perhaps he was specifically referring only to Shimon?
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואם תמצא לומר שאם אומר ״לראובן״ כוונתו דוקא לו, אם אמר ״לשמעון״ מהו? האם הכוונה לשמעון והוא הדין לראובן, והאי דקאמר [וזה שאמר] ״שמעון״משום דסליק מיניה [שגמר בו] בדבריו הראשונים ״חוץ מראובן ושמעון״, או דלמא [שמא] לשמעון דוקא?
And if you say that he intended to permit her to marry specifically Reuven and not Shimon, what is the halakha if he said that she is permitted to marry Shimon? Did he mean that she is permitted to marry Shimon and the same is true with regard to Reuven, and the fact that he mentioned only Shimon is because he ended his initial previous statement by mentioning him? Or perhaps he was specifically referring only to Shimon?
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) בָּעֵי רַב אָשֵׁי אַף לְשִׁמְעוֹן מַהוּ אַף אַרְאוּבֵן קָאֵי אוֹ דִלְמָא אַף אַעָלְמָא קָאֵי גתֵּיקוּ.:

Rav Ashi raises another dilemma with regard to the same case: If he said to her the second time: You are also permitted to marry Shimon, what is the halakha? Is the word also referring to Reuven, i.e., she is permitted to marry Shimon in addition to Reuven, or perhaps it is also referring to everyone, i.e., she is permitted to marry Shimon in addition to all men, but not Reuven? The dilemma shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1בעי רב אשי אף לשמעון מהו – אמר לה חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר אף לשמעון מהו אם תימצי לומר היכא דחזר ואמר לשמעון ולא אמר אף דוקא לשמעון קאמר הכא מאי כיון דאמר אף ודאי התירה לשניהם דהאי אף אראובן קאי ואע״ג דלא הזכיר שמו.
או דלמא – לשמעון ולא לראובן והאי אף אכולי עלמא קאי.
1. בדפוס וילנא מופיעים כאן ד״ה ״מאי״ וד״ה ״או דלמא״ שהובאו לעיל בסוף גיטין פ״ב:.
אף לשמעון מהו – נראה דאף לראובן נמי מספקא ליה.
כהמשך לשאלות אלה בעי [שאל] רב אשי: אם אמר שמותרת אף לשמעון, מהו? האם ״אף״ על ראובן קאי [עומד, מתייחס] וכוונתו שמותרת לראובן ואף לשמעון, או דלמא ״אף״ אעלמא קאי [על הכל עומד, מתייחס] שמותרת לכל אדם ואף לשמעון, אבל לא לראובן? לכל השאלות הללו לא נמצאה תשובה ולכן תיקו [תעמודנה] השאלות במקומן.
Rav Ashi raises another dilemma with regard to the same case: If he said to her the second time: You are also permitted to marry Shimon, what is the halakha? Is the word also referring to Reuven, i.e., she is permitted to marry Shimon in addition to Reuven, or perhaps it is also referring to everyone, i.e., she is permitted to marry Shimon in addition to all men, but not Reuven? The dilemma shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר נִכְנְסוּ אַרְבָּעָה זְקֵנִים לְהָשִׁיב עַל דְּבָרָיו אֵלּוּ הֵן רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי ור״טוְרַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה ור״עוְרַבִּי עֲקִיבָא.

§ The Sages taught (Tosefta 9:1): After the death of Rabbi Eliezer, four Sages entered the discussion to refute his statement. They were: Rabbi Yosei HaGelili, Rabbi Tarfon, Rabbi Elazar ben Azarya, and Rabbi Akiva.
פני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמרא תנו רבנן לאחר פטירתו של ר״א נכנסו ד׳ זקנים כו׳ עד א״ל ר׳ יהושע אין משיבין את הארי לאחר מיתה. וכתב הרשב״א ז״ל בחידושיו שהקשה הרמב״ן ז״ל על שיטת הרי״ף והיא ג״כ שיטת התוס׳ והרמב״ם ז״ל דלמסקנא דשמעתין כדפשיט רבינא לעיל דמתני׳ בחוץ פליגי אבל בעל מנת מודו רבנן דהגט כשר והכי קי״ל והאיך אפשר לומר כן כיון דרבי טרפון ור״ע קאמרי להדיא דיש לפסול בע״מ ולא אשכחן מאן דפליג עלייהו אליבא דרבנן והיאך דחינן מילתא דתנאי ואשלי רברבי בלא כלום. ועוד דא״כ מאי קאמר ר׳ יהושע אין משיבין את הארי לאחר מיתה דהא אכתי מצינן תשובה זו לדברי רבנן דשרו בע״מ ואזקנים גופייהו נמי קשה אדמקשו ר׳ טרפון ור״ע עלייהו דר״א ליקשו נמי לר׳ יוסי הגלילי דאמר בחוץ פליגי ובע״מ מודו רבנן דשרי כל זה דקדק הרמב״ן ז״ל והעלה דבתרתי פליגי וגם על זה יש להקשות כמו שיבואר לקמן אי״ה. והנלע״ד ליישב בענין זה בהערה אחת והיינו דמקשו התוס׳ בסמוך בד״ה רבא כר׳ ינאי וז״ל וא״ת כיון דר״א מקרא יליף הנהו זקנים מה משיבין על דבריו דגזירת הכתוב הוא עכ״ל ויישבו בדוחק ולדרכינו א״ש למאי דפרישית לעיל דמפשטיה דמימרא דר׳ ינאי משמע דהא דדריש ר״א קרא דלאיש אחר להתיר בחוץ ע״כ היינו משום דע״מ לא איצטריך קרא דמסברא שרי וע״כ היינו משום דלית ליה כלל הני פירכי דר״ט ור״ע דאי ס״ד דאית ליה הני פירכי הו״ל לאוקמי שריותא דקרא דלאיש אחר בע״מ ואיצטריך לאפוקי מהני פירכי שיש לאסור מסברא אע״כ דלא חשיב ליה הני פירכי כלל כדפריך רבא בשמעתין וע״כ מוקי לשריותא דקרא בחוץ משא״כ הני תנאי ר׳ טרפון ור״ע גופיהו דאית להו ע״מ יש לאסור מסברא טפי מחוץ וא״כ מקשו שפיר לר״א דשרי בתרווייהו דנהי דדריש קרא דלאיש אחר להתירא אכתי אית לך לאוקמי בחוץ ולא בע״מ דאיכא הנך טעמי לאיסורא משא״כ ר״ט ור״ע לא מצי לאקשויי לאינך זקנים דסברי בחוץ פליגי ובע״מ מודו רבנן דשרי דודאי שפיר קאמרי הנך זקנים דלרבנן בע״מ שרי משום דע״כ רבנן נמי דרשי קרא דאיש אחר להתירא דלאיסורא לא איצטריך לא בחוץ ולא בע״מ משום הנך פירכי ואף שכתבתי לעיל דאיצטריך לאסור בחוץ דלא נילף מקידושין דמהני ע״כ מדרשא דאשת שני מתים אין זה מוכרח לפמ״ש התוס׳ בשמעתין דאפשר דדרשא דשני מתים לאו מדאורייתא היא ועוד דכיון דאיכא הנך פירכי לא איכפת לן בהקישא דויצאה והיתה דהא עיקר הקישא למילי טובא אחריני אתי אע״כ דלרבנן נמי קרא להתירא אתי וא״כ טפי יש להתיר בע״מ מבחוץ דהא בחוץ נמי אית להו פירכא והך פירכא חשיב להו טפי ועוד דבחוץ איכא נמי שיורא בגט וע״כ מוקי לשריותא דקרא בע״מ ומש״ה לא מקשו ר״ט ור״ע לרבנן אלא לר״א דוקא נמצינו למידין דהנך תנאי דסברי בחוץ פליגי שפיר סברי דבע״מ רבנן נמי מודו אי משום דלית להו הנך פירכי דר״ט ור״ע או דאית להו אפ״ה שרו מקרא דלאיש אחר דהא לאיסורא לא איצטריך אי ס״ל הנך פירכי והיינו נמי טעמא דר׳ ינאי דדריש לרבנן קרא לאיסורא ולא להתירא דע״מ היינו משום דר׳ ינאי סובר כר׳ יוסי דאמר רואה אני את דברי ר״א מדברי כולן אלמא דלית להו הנך פירכי והיינו כדאמר רבא דאית להו פירכא וא״כ לא איצטריך קרא להתירא אלא לאיסורא וע״כ יסבור ר׳ ינאי דהיינו משום דבקדושין מהני דאשת שני מתים דאורייתא ואיצטריך קרא לאיסורא לאפוקי מהקישא דויצאה והיתה ואי תיקשי א״כ דר׳ ינאי אית ליה כר״י דאמר רואה אני את דברי ר״א בן עזריה מדברי כולם א״כ אמאי לא דריש כולה מילתא כר״א בן עזריה מדכתיב כריתות הא ליתא דכיון דר׳ ינאי ע״כ סבר דטעמא דר״א דשרי בחוץ היינו מדרשא דלאיש אחר דמייתרא ליה וא״כ אי ס״ד דרבנן דר״א דרשי כריתות לכדראב״ע א״כ קרא דלאיש אחר מאי עבדו לה אע״כ דכרת כריתות לא דרשי. אלא דבהא לחוד סובר ר׳ ינאי כר׳ יוסי דאמר רואה אני את דברי ראב״ע מדברי כולם לענין דלית להו הנך פירכי דזקנים כנ״ל נכון דלפ״ז מימרא דר׳ ינאי אתיא לגמרי כמ״ד נמי לכולהו אית להו פירכי. ולפ״ז יפה כתבו הרי״ף והרמב״ם ז״ל והתוספות בשמעתין דלמסקנא רבנן נמי מודו בע״מ דשרי משום דלית להו פירכי דר״ט ור״ע כנ״ל נכון ועיין עוד בסמוך ודוק היטב:
א תנו רבנן [שנו חכמים]: לאחר פטירתו של ר׳ אליעזר, נכנסו ארבעה זקנים (חכמים) להשיב (להקשות ולדחות) על דבריו, אלו הן: ר׳ יוסי הגלילי, ור׳ טרפון, ור׳ אלעזר בן עזריה, ור׳ עקיבא.
§ The Sages taught (Tosefta 9:1): After the death of Rabbi Eliezer, four Sages entered the discussion to refute his statement. They were: Rabbi Yosei HaGelili, Rabbi Tarfon, Rabbi Elazar ben Azarya, and Rabbi Akiva.
פני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) נַעֲנָה ר״טרַבִּי טַרְפוֹן וְאָמַר הֲרֵי שֶׁהָלְכָה זוֹ וְנִישֵּׂאת לְאָחִיו שֶׁל זֶה שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלָיו וּמֵת בְּלֹא בָּנִים לֹא נִמְצָא זֶה עוֹקֵר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין זֶה כְּרִיתוּת.

Rabbi Tarfon responded to Rabbi Eliezer’s opinion, saying: If after the husband stipulated that the wife not marry a certain man she went and married the brother of the one to whom she was prohibited from marrying, and this husband died without children, she cannot perform levirate marriage with her husband’s brother, because he is forbidden to her due to the stipulation of her first husband. Is the first husband not found to be uprooting a matter of Torah law through his stipulation? You have therefore derived that this is not an act of severance. The divorce is not valid, as the Torah would not sanction a manner of divorce that can cause a mitzva to be nullified.
רש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נענה – הרים קולו כל עניה הכתובה בתורה הרמת קול היא.
הרי שהלכה זו – אחר גירושיה.
וניסת לאחיו – של אותו האיש שנאסרה עליו בגירושין.
עוקר דבר – מצות יבום שאסורה להתייבם לו.
שאין זה כריתות – האמורה בתורה שלא אמרה תורה כריתות העוקר דבר מן התורה.
נמצא זה עוקר דבר מן התורה הא למדת שאין זה כריתות. פירוש: אינו גט ולישנא דקרא נקט דכתיב ספר כריתות.
נענה ר׳ טרפון ואמר: הרי שהלכה זו שהתנה עימה בעלה בגט שלא תינשא לאדם מסויים ונישאת לאחיו של זה שנאסרה עליו, ומת בלא בנים, הרי לא תוכל האשה להתייבם לאחי המת, שהרי אסור הוא עליה מכוח תנאו של הבעל הראשון, ואם כן לא נמצא זה הבעל הראשון שגירשה עוקר דבר מן התורה בתנאי שהתנה בגירושיה? הא למדת (הרי אתה למד) מכאן שאין זה כריתות ואינה מגורשת בגט זה, שבוודאי לא אמרה תורה להתיר גירושין הגורמים לבטל מצוה שמן התורה.
Rabbi Tarfon responded to Rabbi Eliezer’s opinion, saying: If after the husband stipulated that the wife not marry a certain man she went and married the brother of the one to whom she was prohibited from marrying, and this husband died without children, she cannot perform levirate marriage with her husband’s brother, because he is forbidden to her due to the stipulation of her first husband. Is the first husband not found to be uprooting a matter of Torah law through his stipulation? You have therefore derived that this is not an act of severance. The divorce is not valid, as the Torah would not sanction a manner of divorce that can cause a mitzva to be nullified.
רש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) נַעֲנָה רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְאָמַר הֵיכָן מָצִינוּ אָסוּר לָזֶה וּמוּתָּר לָזֶה הָאָסוּר אָסוּר לַכֹּל וְהַמּוּתָּר מוּתָּר לַכֹּל הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין זֶה כְּרִיתוּת.

Rabbi Yosei also responded to Rabbi Eliezer’s opinion, saying: Where do we find an example of something that is forbidden to this person and permitted to that other person? What is forbidden is forbidden to everyone, and what is permitted is permitted to everyone. This contradicts Rabbi Eliezer’s opinion that a divorcée can be prohibited from marrying a certain man and permitted to marry all other men. You have therefore derived that this is not an act of severance.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נענה ר׳ יוסי הגלילי ואמר: היכן מצינו שיהיה דבר אחד שהוא אסור לזה ומותר לזה? האסוראסור לכל, והמותרמותר לכל ואשה זו, לדברי ר׳ אליעזר שהגט כשר, מותרת לאנשים מסויימים ואסורה לאחר! הא למדת, שאין זה כריתות.
Rabbi Yosei also responded to Rabbi Eliezer’s opinion, saying: Where do we find an example of something that is forbidden to this person and permitted to that other person? What is forbidden is forbidden to everyone, and what is permitted is permitted to everyone. This contradicts Rabbi Eliezer’s opinion that a divorcée can be prohibited from marrying a certain man and permitted to marry all other men. You have therefore derived that this is not an act of severance.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) נַעֲנָה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְאָמַר כְּרִיתוּת דָּבָר הַכּוֹרֵת בֵּינוֹ לְבֵינָהּ הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין זֶה כְּרִיתוּת.

Rabbi Elazar ben Azarya responded, saying: What is the meaning of the expression: “Scroll of severance,” which is used in the Torah for a bill of divorce? It means something that severs the bond between him and her entirely. This woman, by contrast, is still bound to her husband after their divorce, as his stipulation prevents her from marrying a certain man. You have therefore derived that this is not an act of severance.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכורת בינו לבינה – והרי אכתי אגידא ביה ליאסר על אותו האיש.
נענה ר׳ אלעזר בן עזריה ואמר: מה ענין ״כריתות״ האמור בתורה לגבי גט — דבר הכורת בינו לבינה לגמרי, אבל אשה זו עדיין קשורה לבעלה משום התנאי שאסורה להינשא לאדם מסויים, הא למדת, שאין זה כריתות.
Rabbi Elazar ben Azarya responded, saying: What is the meaning of the expression: “Scroll of severance,” which is used in the Torah for a bill of divorce? It means something that severs the bond between him and her entirely. This woman, by contrast, is still bound to her husband after their divorce, as his stipulation prevents her from marrying a certain man. You have therefore derived that this is not an act of severance.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) נַעֲנָה ר״ערַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר הֲרֵי שֶׁהָלְכָה זוֹ וְנִשֵּׂאת לְאֶחָד מִן הַשּׁוּק וְהָיוּ לָהּ בָּנִים וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה ועמדה וְנִישֵּׂאת לָזֶה שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלָיו לֹא נִמְצָא גֵּט בָּטֵל וּבָנֶיהָ מַמְזֵרִים הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין זֶה כְּרִיתוּת.

Rabbi Akiva responded, saying: If after the husband stipulated that the wife not marry a certain man she went and married a man from the general public, and she had children with him, and she was subsequently widowed or divorced from the second husband, and she then arose and married the one to whom she was forbidden by her first husband’s condition, isn’t the bill of divorce thereby found to be nullified? And would this not render her children from her second marriage as born from an adulterous relationship [mamzerim], as she is retroactively considered her first husband’s wife? You have therefore derived that this is not an act of severance, as the Torah would not enable a divorce that could lead to such a situation.
רש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא נמצא גט בטל למפרע – שהרי אמר לה על מנת שלא תנשאי לפלוני.
ובניה – מן האמצעי ממזרין.
שאין זה כריתות – לא אמרה תורה כריתות המביא את ישראל לידי פסול.
ועמדה ונישאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל – וא״ת והלא אין נישואין חלין שהרי אסורה עליו משום איסור אשת איש ומאי שנא מדתניא בתוספתא על מנת שלא תינשאי לאבא ולאביך ה״ז גט על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך אינו גט חוששין שמא תבעל להם משמע דבע״מ שלא תנשא להם אפילו נישאת ה״ז גט והכא אמאי הגט בטל וי״ל דהכא עמדה ונישאת לאחר מיתת המגרש קאמר וכה״ג צ״ל לקמן גבי שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא תבעל להם משום דאסורה להם הא לאחר חוששין שמא תבעל אע״ג דאסורה לו נמי משום אשת איש מ״מ חוששין שמא תבעל לו לאחר מיתת המגרש וההיא דתוספתא יש לישבה שלא תחלוק על הש״ס שלנו דהא דקתני התם על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך אינו גט חוששין שמא תבעל להם היינו כלומר שאם נראה שתבעל להם שלא יהא גט ובא להשמיענו דבעל מנת שלא תינשא כו׳ אפילו נישאת להם הוי גט א״נ קא משמע לן דעל מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך לא בעי למימר דרך נשואין אלא דרך זנות בעלמא.
ועברה ונשאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובניה ממזרין הא למדת שאין זה כריתות. כלומר דאפילו לעלמא אינו כורת דאכתי אגידא ביה דאי עברה על תנאו גט בטל ובניה מאותו שהותרה לו ממזרין אלמא אין זה כריתות לשום אדם, והיינו דפרכינן לקמן אם כן כולהו תנאי דעלמא לא תינסב דאפילו בעל מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני נמי לא ליהוי גט כלל דהא אכתי אגידא גביה דאלו עברה על תנאה אחר שנשאת גט בטל ובניה ממזרין אם כן אין זה כריתות כלל, ולפי פירוש זה רבי עקיבא נמי מכריתות יליף כרבי אלעזר בן עזריה אלא דלא ניחא ליה למילף מיניה בהאי אנפא דיליף מיניה רבי אלעזר בן עזריה, והא דאמרינן בשילהי שמעתין ורבנן אמאי לא ילפי מכריתות כרבי אלעזר בן עזריה רבנן דהיינו רבי טרפון ורבי יוסי הגלילי קאמר אבל רבי עקיבא קושיא ראשונה מכריתות יליף לה נמי, אבל רש״י ז״ל פירש נמצא גט בטל ובניה ממזרין ואין זה כריתות דלא אמרה תורה כריתות המביא ישראל לידי פסול.
בד״ה ועמדה ונשאת כו׳ והלא אין נשואין חלין כו׳ משמע דבע״מ שלא תנשא כו׳ עכ״ל דהכי מוקמינן הך מלתיה דר״ע לקמן דאיירי בע״מ וע״כ דהיינו בע״מ גרידא כדמסיק דהיינו פירכא דמדמה להו לכולהו תנאי בעלמא דשרי דמנסבא לאחר דליכא למיחש שלא תקיים תנאה כיון דנשואין א״א בע״כ כמ״ש התוספות לעיל ור״ע נמי ע״כ בהאי ע״מ שלא תנשאי גרידא קפריך ליה לר״א דאי באמר לה נמי ע״מ שלא תבעלי מאי קא״ל הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק כו׳ דהא ודאי גם לר״א אסורה לה לינשא לאחד מן השוק בחיי הנאסר דחיישינן שמא לא תקיים תנאה שתבעל לו באונס אלא דבע״מ שלא תנשא גרידא דשרי לר״א לינשא לא׳ מן השוק גם בחיי הנאסר פריך ליה ר״ע דמ״מ ניחוש שתינשא אחר כך לנאסר לה ואמר רבא דאיכא פירכא דבכה״ג ליכא למיחש לדלמא לא תקיים תנאה דא״כ בכולהו תנאי דעלמא כו׳ דהיינו בכה״ג דתוכל לקיים תנאה דא״א לישאנה בע״כ ודו״ק:
גמ׳ אהא דפריך במלתא דר״ע ובמאי אילימא בחוץ משרי שרי ר״א דתניא מודה היה ר״א כו׳ כתב מהרש״ל תימה אמאי צריך להקשות מהא דמודה אפילו לא יודה מ״מ קשה אי בחוץ איירי אמאי כו׳ הלא אינו כו׳ עכ״ל ע״ש ונראה דלאו קושיא היא דניחא ליה לתלמודא לאקשויי במלתיה דר״ע הך קושיא גופה דפריך לעיל נמי במלתא דר״י הגלילי ולרבותא פריך לה דאף הנאסר שרי בה וק״ל:
תוס׳ בד״ה ועמדה ונשאת כו׳ וא״ת והלא אין נשואין חלין כו׳ משמע דבע״מ שלא תנשא כו׳ עכ״ל. וכתב מהרש״א ז״ל והכא נמי בע״מ שלא תינשא גרידא מיירי דאי בע״מ שלא תינשאי ולא תיבעלי מאי קאמר הרי שהלכה זו וניסת לאחד מן השוק הא אף לר״מ אסורה לינשא לאחד מהשוק דחיישינן שמא לא תקיים תנאיה ותבעל לו באונס כו׳ עכ״ל ובמחילה מכבודו לא דק שפיר דודאי מצינן לאוקמי מילתא דר״ט ור״ע אפי׳ בע״מ שלא תינשאי ולא תיבעלי דנהי דמדרבנן אסורה לינשא לא׳ מן השוק מ״מ מדאורייתא מיהא שריא דהאי חששא שמא לא תקיים תנאה חששא דרבנן בעלמא היא משא״כ הנך תנאי דברייתא מדאורייתא איירי כדקאמרי הא למדת שאין זו כריתות וא״כ שפיר קאמרי הרי שהלכה זו ועמדה ונישאת כיון דמדאורייתא שריא וכיון דע״כ מדאורייתא אין זה כריתות דלא אמרה תורה כריתות המביא לידי פסול א״כ אף לאחר שהחמירו חכמים ואמרו שלא תינשא לאחר אפ״ה לא מקילינן בה מהאי טעמא לומר דליהוי גיטא כיון דמן התורה אין זה גט. ותדע דהכי הוא שהרי לפי מ״ש לעיל בשם התוספות דיבמות דף י׳ שכתבו דאפי׳ בלא תינשא גרידא אסורה לינשא משום האי חששא שמא לא תקיים תנאה וכבר כתבתי שהיא שיטת הגאונים ושני הדיעות הובאו בש״ע סי׳ קמ״ג סעי׳ ט״ז ולפ״ז ע״כ הא דקאמר ר״ע הרי שעמדה וניסת היינו כדפרישית דאיהו מדאורייתא איירי דלא שייך האי חששא אלא מדרבנן ואפ״ה מקשו התוס׳ שפיר דהא דקאמר ר״ע ועמדה וניסת משמע דדרך נשואין איירי ואע״מ שלא תינשא גרידא קאי ומקשו שפיר הא לא הוו נישואין כלל. מיהו בעיקר קושיית התוס׳ כתב הרשב״א ז״ל בחידושיו שיש מתרצים בענין אחר דכיון שלא חלו הנשואין כלל א״כ מעיקרא כי אתני הבעל אהני נשואין איכוון. אלא שהקשה על זה דא״כ באבא ואביך נמי אמאי הוי גט אפי׳ נישאת להם ולענ״ד דשאני אבא ואביך כיון דבלא תנאי לא שייכי בה נשואין א״כ לא הוי תנאי כלל וכמפליגה בדברים משא״כ בתנאי שלא תינשא לפלוני דלולא התנאי היתה מותרת וא״כ הוי תנאי מעליא ואף שלא חלו הנשואין מצד התנאי אפ״ה איהו מיהו להנך נישואין איכוון כנ״ל ודו״ק:
בא״ד וי״ל דהכא עברה וניסת לאחר מיתת המגרש קאמר כו׳ עכ״ל. גם בזה כתב הרשב״א ז״ל בחידושיו שהגאון ר׳ שמעון קיירא בעל הלכות גדולות כתב דבכה״ג לא נתבטל הגט למפרע ע״ש:
נענה ר׳ עקיבא ואמר: הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק והיו לה בנים ממנו, ונתארמלה (נתאלמנה) מן הבעל השני או נתגרשה ממנו, ועמדה ונישאת לזה שנאסרה עליו על ידי בעלה הראשון, ומשום שעברה על התנאי לא נמצא גט שנתן לה מתחילה בטל, ונמצא כי בניה מבעלה השני שנישאה לו בהיתר הם בעצם ממזרים? הא למדת שאין זה כריתות, ובוודאי לא התירה התורה גירושין המביאים לידי מכשול.
Rabbi Akiva responded, saying: If after the husband stipulated that the wife not marry a certain man she went and married a man from the general public, and she had children with him, and she was subsequently widowed or divorced from the second husband, and she then arose and married the one to whom she was forbidden by her first husband’s condition, isn’t the bill of divorce thereby found to be nullified? And would this not render her children from her second marriage as born from an adulterous relationship [mamzerim], as she is retroactively considered her first husband’s wife? You have therefore derived that this is not an act of severance, as the Torah would not enable a divorce that could lead to such a situation.
רש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) דָּבָר אַחֵר הֲרֵי שֶׁהָיָה זֶה שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלָיו כֹּהֵן וּמֵת הַמְגָרֵשׁ לֹא נִמְצֵאת אַלְמָנָה אֶצְלוֹ וּגְרוּשָׁה אֵצֶל כׇּל אָדָם.

Rabbi Akiva continued to offer an alternative refutation of Rabbi Eliezer’s opinion: If the one to whom she was forbidden was a priest, and her ex-husband who divorced her died, is she not thereby found to be a widow with regard to him, as she was considered a married woman with regard to this priest even after her divorce, and a divorcée with regard to any other man? Nevertheless, she is forbidden to him too, just as she is forbidden to any other priest.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא נמצאת אלמנה – אצל כהן זה דהא לגביה לא איגרשה.
גרושה אצל כל אדם – ועל ידי צד גירושין שבה אסרה הכתוב עליו כדאמרן לעיל גרושה מאישה לבדו אסורה לכהונה.
גמ׳ המגרש לא נמצאת אלמנה כו׳ כצ״ל:
גמרא דבר אחר הרי שהיה זה שנאסרה עליו כהן כו׳ ולכאורה קשה למה הוצרך לאוסרה עליו דבלא״ה אסורה עליו משום גרושה וכ״ש דהכא ר״ע קאמר הא מילתא ואיהו גופא ס״ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין וא״כ לא הוי שיור בגט כה״ג כדתנן לקמן במשנה דאם אמר חוץ ממי שאין לה עליו קידושין לא הוי שיור אלא דאכתי מייתי ר״ע שפיר ק״ו דאפי׳ היכא דאיכא צד גירושין הקל אסורה לכהן כ״ש בע״מ דאסורה לכל מצד אשת איש החמורה ודו״ק:
דבר אחר: הרי שהיה זה שנאסרה עליו כהן, ומת המגרש, לא נמצאת אותה אשה אלמנה אצלו (לגביו), שהרי לגביו גם לאחר גירושיה היא עדיין אשת איש ולא גרושה, וגרושה אצל כל אדם?
Rabbi Akiva continued to offer an alternative refutation of Rabbi Eliezer’s opinion: If the one to whom she was forbidden was a priest, and her ex-husband who divorced her died, is she not thereby found to be a widow with regard to him, as she was considered a married woman with regard to this priest even after her divorce, and a divorcée with regard to any other man? Nevertheless, she is forbidden to him too, just as she is forbidden to any other priest.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וק״ווְקַל וָחוֹמֶר מָה גְּרוּשָׁה שֶׁהִיא קַלָּה אֲסוּרָה בִּשְׁבִיל צַד גֵּירוּשִׁין שֶׁבָּהּ אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁהִיא חֲמוּרָה לֹא כ״שכׇּל שֶׁכֵּן הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין זֶה כְּרִיתוּת.

And it is therefore an a fortiori inference that just as the prohibition for a divorcée to marry a priest (see Leviticus 21:14) is a relatively minor prohibition, yet she is forbidden to this priest due to the element of divorce that applies to her, even though with regard to him she is not a divorcée but a widow, all the more so is it not clear that the prohibition against sexual intercourse with a married woman, which is a major prohibition, should apply to every man during the lifetime of the ex-husband, due to the fact that she is considered a married woman with regard to this one man? You have therefore derived that this is not an act of severance, as this divorce does not permit her to marry any man.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וק״ו – והרי דברים ק״ו שאתה למד הימנו שלפני מיתת המגרש תהא אסורה לכל מפני צד אישות שבה.
ומה – איסור גרושה שהוא קל דליתא אלא בלאו בעלמא מצינו שאסורה על כהן זה שהיא אלמנה אצלו מפני צד גירושין שבה.
אשת איש שהיא חמורה – אינו דין שתאסר אצל מי שהתירו אצלו מפני צד אישות שבה.
וקל וחומר הוא: מה גרושה שהיא קלה, שאסורה רק לכהנים, והאיסור הוא בלאו, אסורה לכהן זה בשביל צד גירושין שבה, שכיון שגירשה בעלה אסורה משום כך גם לכהן זה, אף שלגביו היא אלמנה ולא גרושה, אשת איש שהיא חמורה לא כל שכן שתיאסר לכל אדם, אם היא נחשבת כאשת איש לגבי אדם אחד! הא למדת שאין זה כריתות, שאינה מותרת לאף אדם בגירושין אלה.
And it is therefore an a fortiori inference that just as the prohibition for a divorcée to marry a priest (see Leviticus 21:14) is a relatively minor prohibition, yet she is forbidden to this priest due to the element of divorce that applies to her, even though with regard to him she is not a divorcée but a widow, all the more so is it not clear that the prohibition against sexual intercourse with a married woman, which is a major prohibition, should apply to every man during the lifetime of the ex-husband, due to the fact that she is considered a married woman with regard to this one man? You have therefore derived that this is not an act of severance, as this divorce does not permit her to marry any man.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר לָהֶן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֵין מְשִׁיבִין אֶת הָאֲרִי לְאַחַר מִיתָה.

Rabbi Yehoshua said to them: Even though your objections are valid, one does not refute the opinion of a lion after his death. After a Sage has passed away one cannot reject his opinion based on a difficulty with it, as he possibly would have provided an answer had it been presented to him while he was still alive.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין משיבין את הארי לאחר מיתה – אם היה קיים שמא יחזיר לכם תשובה.
שמא תאמר בעל מנת ולדעת חכמים היאך איפשר לה לינשא לאחיו של אותו פלני והרי גורם לעקור מצות יבום אין זה כלום שאם כן בת אחיו לא ישא שהרי נמצא גורם כו׳ אלא אין עקירה במקום שאינו ראוי ליבום ולמדת לענין סוגיא שמה שהקשה ר׳ טרפון לר׳ אליעזר כך היה איפשר להקשות לחכמים ובעל מנת אלא שהוא סובר שחכמים נחלקו אף בעל מנת:
מכיון שכתבנו בעל מנת שלא תנשאי לפלני שנשאת לאחר אתה למד שאין חוששין שלא תקיים התנאי ומתירין אותה לינשא וכן אתה למד דבר זה ממה שאמרו בסוגיא זו אי הכי כל התנאים דעלמא נמי לא תנשא דילמא לא מקיימא תנאיה ונמצא גט בטל וכו׳ ואמרו עליה היינו פירכא ועוד אתה למד דבר זה ממה שאמרו למטה הרי זה גיטיך על מנת שתנשאי לפלני הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא ופירשו בה רב נחמן לא תנשא לאותו פלני גזירה שמא יאמרו נשותיהם נותנין במתנה ואם נשאת לא תצא דמשום גזירה לא מפקינן ואמר ליה רבא לו הוא דלא תנשא הא לאחר תנשא והא בעיא קיומי תנאה וכי תימא איפשר דמיגרשא למחר ומקיימא תנאה וכדקאמרת את גופך בקנם עיני בשינה היום אם אישן למחר שיישן היום ואין חוששין שמא יישן למחר הכי השתא התם מכל מקום איפשר לו לקיים תנאו ולהזהר שלא לישן דאי נמי אנסא ליה שינה מצי למיברז נפשי בסילוא אלא הכי אטו בדידה תלי דליגרשה האיך ומתרצה דלא תנשא לא לו ולא לאחר לא לו שמא יאמרו נשותיהם נותנין במתנה ולא לאחר משום דבעיא לקיומי תנאה ואינו תלוי בידה ואם נשאת לו לא תצא לאחר תצא הא מכל מקום כל שתלוי בידה תנשא ואין חוששין שלא לקיים את התנאי וכן אתה למד דבר זה ממה שאמר ר׳ עקיבא בסוגיא זו הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק ולא תני בה ועברה ונשאת כדקתני בסופא:
ואחר שכך היאך אמרו בפרק קורדיקוס (גיטין ע״ד.) הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז מגורשת מעכשו לכשתתן ולאחר לא תנשא עד שתתן תירצו בה רוב גאונים שאינו דומה תנאי שבקום עשה לתנאי שבאל תעשה שתנאי שבקום עשה הרי בכל יום עוברת על תנאה כשאינה נותנת ועוד שאם תמות היא או הבעל ולא נתנה נמצא גט בטל ובניה ממזרים ועוד שקיום התנאי חסר מעשה וחוששין שמא לא תעשה אבל באל תעשה כגון על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלני וכיוצא בו הרי בכל יום מקיימת תנאה ואין לחוש שתעבור עליו בידים וכן בעל מנת שלא תנשאי לפלני שהרי בידה שלא לינשא לו ואין חוששין שתעבור בידים וכן ניתוסף בו שאם ימות נתקיים התנאי וזה שהקשה אי הכי כל תנאים דעלמא פירושו כל תנאים שבשב ואל תעשה שהוא כיוצא בזה ושמא תאמר והלא בעל מנת שתנשאי לפלני שהזכרת דאקשי ליה התם בדידיה תליא מילתא הכא מי תליא מילתא בדידה הוה ליה לאקשויי הכא קום עשה הוא איברא שפיר קאמרת אלא דאי הכי נפקא מינה דלכתחלה לא תנשא הא אם נשאת לא תצא וניחא ליה לאקשויי דלאו בדידה תליא מילתא ואפי׳ אם נשאת תצא ומכל מקום צריך שתדע שדברים אלו כלם בתנאים שעליה לקיימם אבל בתנאי המוטל לקיים על הבעל או על אחר אסורה לינשא עד שיתקיים כגון מעכשו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש וכיוצא בו ואפי׳ בידוע שסופו להתקיים ויש מתרצים שכל תנאי שהוא בידה בין בקום עשה בין באל תעשה מותרת מיד והיא תחוש לעצמה אבל בעל מנת שתתני כו׳ שמא לא ירצה הבעל לקבל ולפיכך לא תנשא וכן בכל שאינו תלוי בידה אפי׳ היה המעשה מוטל עליה ויש מפרשין שבכל תנאים שבעולם לא תנשא עד שיתקיים ואפי׳ על מנת שלא תשתי יין עד שלשים יום אין מתירין אותה לינשא עד שיעברו עליה שלשים וזה שאמרו כאן אי הכי כל תנאים דעלמא לא תינסוב פירושו אף בקיום התנאי כלומר שלא תהא ראויה לינשא עכשו ואין זה כריתות וכן יש מפרשים אי הכי כל תנאי דעלמא לא תינסיב אם נתקרע הגט קודם קיום התנאי אע״פ שרוצה לקיים התנאי דהואיל וחיישת דלא תקיים תנאה והוי שיור נמצא שנתינת גט על תנאי אינו כלום עד שיתקיים התנאי ונכון הוא ואף גדולי הדורות כתבו בה בשם הגאונים להחמיר אלא שבתוספתא אמרוה כדעת ראשון והוא שאמרו בה על מנת שלא תלכי לבית אביך או שלא תשתי יין כל שלשים יום הרי זה גט ואין חוששין שמא תלך ושמא תשתה:
אמר להן ר׳ יהושע: אף על פי שטענותיכם טענות אין משיבין את הארי לאחר מיתה, שלאחר מותו של חכם אין דוחים את דבריו מפני קושיה, כי יתכן שהיתה בידו תשובה לדבר אילו היה שומע הדברים בחייו.
Rabbi Yehoshua said to them: Even though your objections are valid, one does not refute the opinion of a lion after his death. After a Sage has passed away one cannot reject his opinion based on a difficulty with it, as he possibly would have provided an answer had it been presented to him while he was still alive.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רָבָא כּוּלְּהוּ אִית לְהוּ פִּירְכָא לְבַר מדר׳מִדְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה דְּלֵית לֵיהּ פִּירְכָא תַּנְיָא נָמֵי הָכִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מִדִּבְרֵי כּוּלָּן.:

Rava said: All of the previously mentioned responses have refutations that can be raised against them except for the response of Rabbi Elazar ben Azarya, which does not have a refutation. The Gemara notes that this is also taught in a baraita, as Rabbi Yosei said: I see the statement of Rabbi Elazar ben Azarya as preferable to the statements of all the other Sages.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אית להו פירכא – כדמפרש ואזל לקמיה בתר סייעתא דברייתא.
אמר רבא: כולהו אית להו פירכא [כולם יש להם פירכה] שאפשר להפריך את נימוקיהם, לבר [חוץ] מזו שאמר ר׳ אלעזר בן עזריה, דלית ליה פירכא [שאין לו פירכה]. ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך], אמר ר׳ יוסי: רואה אני את דברי ר׳ אלעזר בן עזריה עדיפים מדברי כולן.
Rava said: All of the previously mentioned responses have refutations that can be raised against them except for the response of Rabbi Elazar ben Azarya, which does not have a refutation. The Gemara notes that this is also taught in a baraita, as Rabbi Yosei said: I see the statement of Rabbi Elazar ben Azarya as preferable to the statements of all the other Sages.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר מָר נַעֲנָה ר״טרַבִּי טַרְפוֹן וְאָמַר הֲרֵי שֶׁהָלְכָה זוֹ וְנִשֵּׂאת לְאָחִיו שֶׁל זֶה שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלָיו וּמֵת בְּלֹא בָּנִים לֹא נִמְצָא זֶה עוֹקֵר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה עוֹקֵר אִיהוּ עָקַר אֶלָּא מַתְנֶה לַעֲקוֹר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה.

The Gemara commences discussion of the baraita: The Master said that Rabbi Tarfon responded, saying: If she went and married the brother of the one to whom she was prohibited from marrying, and he died without children, is the first husband not thereby found to be uprooting a matter of Torah law? The Gemara asks: What is the meaning of the question: Is the first husband not uprooting a matter of Torah law? Is it he who is uprooting the mitzva? Rather, Rabbi Tarfon means that the husband is stipulating to uproot a matter of Torah law.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איהו עקר – כלומר וכי הוא עוקרו ממש הרי נעקר מאליו בגרמתו של זה עוקר משמע העושה איסור בידים ויבומין הללו אינן מוטלין עליו ליבמה שיהא הוא עוקרן.
ב ועתה באים לבאר ברייתא זו לפרטיה: אמר מר [החכם], נענה ר׳ טרפון ואמר: הרי שהלכה זו ונשאת לאחיו של זה שנאסרה עליו, ומת בלא בנים, לא נמצא זה הבעל הראשון שגירשה עוקר בתנאו דבר מן התורה? ותמהים: עוקר?! וכי איהו [הוא] זה שעקר [עוקר]? אלא הכוונה היא שנמצא שהבעל מתנה תנאי שיש בו כדי לעקור דבר מן התורה.
The Gemara commences discussion of the baraita: The Master said that Rabbi Tarfon responded, saying: If she went and married the brother of the one to whom she was prohibited from marrying, and he died without children, is the first husband not thereby found to be uprooting a matter of Torah law? The Gemara asks: What is the meaning of the question: Is the first husband not uprooting a matter of Torah law? Is it he who is uprooting the mitzva? Rather, Rabbi Tarfon means that the husband is stipulating to uproot a matter of Torah law.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מַתְנֶה מִי קָאָמַר לַהּ לָא סַגִּי לַהּ דְּלָא מִינַּסְבָא לֵיהּ לַאֲחוּהּ דְּהָהוּא גַּבְרָא אֶלָּא גּוֹרֵם לַעֲקוֹר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה.

The Gemara questions this assertion as well: Is the husband stipulating to uproot a mitzva? Did he say to her that it is not sufficient if she does not marry the brother of that man, who he rendered forbidden to her? Since he did not stipulate this, he did not uproot the mitzva; it is the woman who uprooted the mitzva by marrying specifically that man’s brother. Rather, Rabbi Tarfon means that the husband is causing a matter of Torah law to be uprooted.
רשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתנה מי קאמר לה לא סגיא דלא מינסבת ליה לאחוה. וקשיא לי דמדקא מתמהינן מתנה מי קאמר לה וכו׳ משמע דאי אמר לה הכי הוה ליה מתנה על מה שכתוב בתורה כגון דאמר לה על מנת שתנשאי לראובן ושלא תנשאי לשמעון אחיו ואי אמר לה הכי הוה לן פשיטא טפי דקשיא עליה דרבי אלעזר דאמר הרי זו מגורשת, ותמה על עצמך אי מתנה על מה שכתוב בתורה הוא אדרבה בין לרבי אליעזר בין לרבנן ליהוי גיטא ותשתרי אפילו להאי דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאי בטל ומעשה קיים, יש לומר דאפילו היכי דהתנה עליה על מנת שתנשאי לראובן ושלא תנשאי לשמעון אחיו אפילו הכי בכי הא לא קרינן ליה מתנה על מה שכתוב בתורה דמי קאמר לה לא סגיא דלא מינסבת לפלוני לא תינסיב ולא תגרש וכדאמרינן לקמן גבי על מנת שתאכל בשר חזיר, ואם היתה זרה על מנת שתאכלי בתרומה לא תיכול ולא תיגרש, אלא דאכתי קשיא לי דאם כן מאי קא קשיא ליה לרבי טרפון אין זה כריתות דהא בעל מנת שתאכלי בשר חזיר דתניא אכלה הרי זו מגורשת וליכא מאן דפליג אמאי לא אמרינן אכלה נמצא עוקר דבר מן התורה ואין זה כריתות, וכל דכן הוא דמה התם דקא עקרה בידים על ידי תנאו קרית ליה כריתות כל שכן הכא דשב ואל תעשה הוא דהוי כריתות, ויש לומר דכל היכי דקא עקר בתנאו מה שכתוב בתורה לא חשבינן ליה כריתות דלא אמרה תורה שלח לתקלה, ודוקא כי עבר איהו הוא דלא קריא ליה כריתות משום דאיהו כתיב ליה ובדידיה קפדינן שלא יתנה בו לעקור מה שכתוב בתורה, אבל כל היכא דאיהו לא עקר אלא דאיהי קא עקרה אף על גב דלקיומיה תנאיה ולמהוי גיטיה גט קא עקרה כריתות קריא ליה דהא איהו לא עקר מידי אלא איהי, וכיון שכן על מנת שתאכלי בשר חזיר כריתות קריא ליה דאיהו לא עקר מידי ואיהי היא דקא עקרה בידים דאי בעיא לא אכלה ולא מיגרשה, ואדרבה דילמא איהו ניחא ליה דלא תיכול כי היכי דלא תגרש אבל הכא דשב ואל תעשה הוא ומחמתו הוא דלא מציא להתיבם ולא מעשה בידים קא עבדה איהו הוא דחשבינן ליה כעוקר מצות יבמין ולא איהי דאי אמרת לא תינסב לקמא ולא תיגרש וכיון דמינסבא ליה הוה ליה כאלו עקרה בידים ליתא דהא בנישואין דקמא [בנדפס: דקאמר] ליכא איסור ולא עקירת דבר מן התורה והשתא דלא מיבמה לאו איהי קא עקרה דמאי אמרת תתיבם הא אסירה ליה מחמת תנאו דאסרה עליה, ועוד דהיאך אפשר להתיבם לו דאי מתיבמה נמצא גט בטל והוי לה אשת איש למפרע ובניה ממזרין הלכך הוה ליה כאלו איהו עקר ליה ואין זה כריתות, ושמא היינו דכולהו תנאי קא נסיב ליה תלמודא בקיום מעשה על מנת שתאכלי בשר חזיר על מנת שתאכלי בתרומה, ואם היתה נזירה על מנת שתשתי יין ולא נסיב ליה בביטול מצוה כגון על מנת שלא תאכלי מצה בלילי הפסח, דהתם אף על גב דמקיימה תנאיה ולא אכלה אין זו מגורשת דכיון דמחמת תנאו הוא דיו שבת ואינו עושה איהו הוא דקא עקר ליה דהא איהי לאו מידי קא עבדה ואין זה כריתות דאי אמרת הוי גיטא הא קא עקר דבר מן התורה דכיון דאמר לה על מנת שלא תאכלי הרי זו מותרת לינשא מיד ואי בתר דנשאת אמרינן לה קומי אכולי נמצא גט בטל ובניה ממזרין הלכך לאו איהי קא עקרה ליה אלא איהו דקא עקר ליה ואיהי קא אמרה אנא לאו מידי עבידנא ומחמתיה הוא דלא מצינא, ומיהו עוקר ממש לא חשבינן ליה דנימא ביה מתנה על מה שכתוב בתורה הוא ותנאו בטל דהא אי בעיא לא מינסבא להאי ולא מיעקרא מצות יבמין, ואכלה מצה בלילי הפסח ולא תיגרש וצריך עיון.
ובתוספתא גרסינן היאך זו מתיבמת לא נמצא מתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, ובירושלמי נמי גרסינן השיב רבי טרפון וכו׳ היאך זו מתיבמת לא נמצא זה מתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל מעתה לא ישא את בת אחיו שלא יתנה על הכתוב בתורה אמר רבי יוסי בר בון כבר אתמר טעמא תמן התורה אסרתה עליו ברם הכא הוא אוסרה עליו. עד כאן גירסא ירושלמית. הרי שעשו לזה כמתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל הפך מה שפירשתי וצריך דקדוק אם כן מאי קושיא לדברי רבי אליעזר כל שכן דהויא מגורשת, ובין לרבנן ובין לרבי אליעזר קשיא אמאי אינו גט גמור אפילו לגבי ראובן זה שהתנה עליו, ונראה דלאו מתנה ממש קאמר שלא הכי פירושו נמצא זה במעשהו כמתנה על מה שכתוב בתורה כלומר כמבטל וכל מעשה שהוא מבטל מה שכתוב בתורה מעשהו בטל שאי אפשר לומר כאן שיהא תנאו בטל ומעשה קיים דהא לא אמר לה לא סגיא דלא מינסבת להאי כמו שכתבתי, אי נמי דהא דירושלמי בחוץ וכן מפורש שם הרי שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ובחוץ ודאי לאו תנאה הוא ואי אפשר לבטלו ולומר שתהא מותרת לו, וכל זה ראיה לדברי דלא מתנה ממש קאמר, וכיון שהתנאי כלומר שיורו אי אפשר לו להתבטל מעשהו בטל דלהיות מעשהו קיים ומה שכתוב בתורה בטל על ידי מעשהו אי אפשר, יבטל הוא ומעשהו ואל יבטל מה שכתוב בתורה, והילכך לרבי אליעזר קשיא אבל לרבנן ניחא דהא אמרי אינה מגורשת כלל וגיטו בטל, ופריך מעתה לא ישא אדם את בת אחיו שלא יתנה על הכתוב בתורה כלומר שלא יעשה מעשה לבטל הכתוב בתורה ואף על גב דאיהו לא אתני כלל וממילא הוא דמתבטל הא פרישנא דכמתנה קאמר ולומר דכיון שאי אפשר שלא יבטל מה שכתוב בתורה על ידי מעשה זה אם מת בלא בנים מעתה נאמר שיתבטל מעשהו לומר שיהא אסור בנשואיה, ומשני דאינו דומה דהתם בנשואין אלו אין בהם שום איסור בשעת הנישואין מאי קאמרת שאם ימות בלא בנים נמצאת זו אסורה להתיבם לאביה איסור זה אינו בא מחמתו אלא התורה הוא שאסרה עליו, אבל כאן מותרת היתה אלא שאסרה הוא עליו, ומיהו בגמרא דילן אקשינן לה ולא אשכחינן בה פירוקא והיינו פירכא דאמר רבא דאית בה, כך נראה לי פרושא דגמרא דבני מערבא. ירושלמי: רבי חנינא בשם רבי פנחס נתנו שש עשרה נשים כרבי אליעזר כלומר נתני במשנת פרק קמא דיבמות שש עשרה נשים פוטרות צרותיהן כרבי אליעזר אמר ליה רבי מנא כבר אתמר טעמא תמן התורה אסרתה עליו ברם הכא הוא אסרה עליו.
ואף על כך מקשים: וכי הוא מתנה?! מי קאמר [האם אמר] לה: לא סגי [די] לה שלא מינסבא ליה לאחוה דההוא גברא [תינשא אלא לאחיו של אותו אדם] שאסר אותו עליו? ואם כן הבעל שעשה תנאי זה לא עקר דבר, אלא האשה היא שגרמה לכך, בזה שנישאה דווקא לאחיו של אותו אדם! אלא יש לפרש: שנמצא הבעל בתנאו גורם לעקור דבר מן התורה.
The Gemara questions this assertion as well: Is the husband stipulating to uproot a mitzva? Did he say to her that it is not sufficient if she does not marry the brother of that man, who he rendered forbidden to her? Since he did not stipulate this, he did not uproot the mitzva; it is the woman who uprooted the mitzva by marrying specifically that man’s brother. Rather, Rabbi Tarfon means that the husband is causing a matter of Torah law to be uprooted.
רשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) גּוֹרֵם אֶלָּא מֵעַתָּה בַּת אָחִיו לֹא יִשָּׂא שֶׁמָּא יָמוּת בְּלֹא בָּנִים וְנִמְצָא גּוֹרֵם לַעֲקוֹר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה הַיְינוּ פִּירְכָא.

The Gemara asks: He is causing of matter of Torah law to be uprooted? But if that is so, one should not marry his brother’s daughter lest he die without children, and he will thereby be found to be causing a matter of Torah law to be uprooted in that his brother will not be able to perform levirate marriage with his own daughter, and the Sages laud one who marries his brother’s daughter. The Gemara responds: This is the refutation against Rabbi Tarfon’s response that Rava was referring to.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בת אחיו לא ישא – שלא יוכל האב ליבם את בתו.
היינו פירכא – דאמר רבא לכולהו אית להו פירכא.
גמ׳ אלא מעתה בת אחיו לא ישא. עי׳ יבמות דף צט ע״א תוס׳ ד״ה ספק א״א:
שם אלא מעתה בת אחיו כו׳ היינו פרכא. לא זכיתי להבין דאינו מהדומה דהתם לא נופלת לפניו לייבום ולא הוי עקירה משא״כ בתנאי דנופלת לפניו לייבום דהא הגט התירה גם ליבם אלא דא״א לו לייבם דאז יעקר התנאי ויתבטל הגט וכמ״ש תוס׳ לעיל דמה״ט אינה פוטרת צרתה דלא דמי לאחות אשה דאכתי לא הוי ערוה עד שתבעל. ובזה כיון דזקוקה לו ואעפ״כ אינו יכול לייבם מחמת תנאו זהו הוי גרם עקירת המצוה וצלע״ג:
ותוהים: אם רק גורם הוא, מה בכך? אלא מעתה, שמא תאמר גם שבת אחיו לא ישא אדם, שמא ימות בלא בנים, ונמצא גורם לעקור דבר מן התורה, שהרי היא צריכה יבום, וכיון שהיבם הוא אביה (שהוא אחי בעלה) בטלה על ידי כך מצות היבום! והרי שיבחו חכמים את הנושא בת אחיו! ומעירים: אכן היינו פירכא [זוהי הפירכה] שאמר רבא, שיש על דברי ר׳ טרפון.
The Gemara asks: He is causing of matter of Torah law to be uprooted? But if that is so, one should not marry his brother’s daughter lest he die without children, and he will thereby be found to be causing a matter of Torah law to be uprooted in that his brother will not be able to perform levirate marriage with his own daughter, and the Sages laud one who marries his brother’s daughter. The Gemara responds: This is the refutation against Rabbi Tarfon’s response that Rava was referring to.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וּבְמַאי אִילֵימָא בְּחוּץ מִשְׁרָא שרא ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

The Gemara asks: And with regard to what case did Rabbi Tarfon refute Rabbi Eliezer’s opinion? If we say that it was with regard to a case in which the husband said that his wife is permitted to marry any man except for so-and-so, the refutation is irrelevant, as Rabbi Eliezer permits the woman to marry this man after she married another man.
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובמאי – מוקי ר״ט פלוגתא דר״א ורבנן.
אי בחוץ מישרא שרי לה רבי אליעזר – להתייבם לו מאחר שניסת לאחר ונתקה מאישות הראשון לגמרי.
אילימא בחוץ לר׳ אליעזר מישרא שרי – וטעמא כיון דנשאה זה שהותרה לו נתרוקן לו כל האישות ופקע אישות של ראשון לגמרי.
ומאי דפרכינן נמי בדר״ע במאי אילימא בחוץ משרא שרי ר׳ אליעזר – משוםא סרכא דאידך קאמר הכי, דבלאו האיב טעמא נמי דר׳ עקיבא אי אפשר לפרושי בחוץ, דבני ראשון לא הוו ממזרים וגט אינו בטל אלא בע״מג.
ומאי דפרכי׳ד ור״עה אי חוץ ס״ל ליתיב חוץ אי ע״מ סבירא ליה ליתיב ע״מ, קשה לי והא ר׳ עקיבאו בין בחוץ בין בע״מ פליג ודאי ואית ליה חדא תשובה לע״מ וכ״ש לחוץ, וחדא תשובה לחוץ לחודיה, ולמה לא ישיב כל מה דאית ליהז. ואיכא למימר דהכי קא פריך, אי סבירא ליה דבחוץ איתמר דר׳ אלעזר, דילמ׳ בע״מ מודה דגט בטל הוא מפירכא דר״ע בתריית׳ דקשיא לעל מנת ולא לחוץ, ואי סבירא ליה ע״מ בלחוד פליג ר׳ אלעזר כר׳ יוסי בר יהודה, ליפרוך ע״מ דהא חוץ מודה, ופריק ר״ע שמיע ליה דאיכ׳ דתני ברי אלעזר חוץ ואיכא דתני ע״מ, והיינו פלוגת׳ דמתני׳ ור׳ יוסי בר׳ יהודה, ואיהו פליג אתרווייהו ולא סביר׳ ליה דלודו רבנן בחדא מינייהו ומשום הכי לחוץ תרי פירכי, ואפי׳ לדעת ר׳ יוסי בר יהודה איכ׳ חדא. א״נ הכי קאמרינן אי בחוץ סבירא ליה דפליגי במתני׳ דקתני חוץ לותיב חוץ ולא ע״מ דקס״ד דע״מ מודו רבנן, ואי בע״מ ס״ל דפליגי הא מודה ר׳ אלעזר בחוץ, ופריק דר׳ אליעזר תנאי היא ומיהוח ר׳ עקיבא וה״ה לרבנן פליגי אפי׳ בע״מ, ומשום הכי פריך לתרוייהו, וה״ה דהוה ליה לאמר דר״ע סבר כמאן דמכשר לר׳ אליעזר אפילו חוץ, אלא משום דמאן דתני חוץ לא מפרש פסול דע״מ לרבנן, וממאן דתני ליה בע״מ שמעינן ליה קאמרי׳ הכיט, ועוד יש לתרץ דאורחא דגמרא הוא לאקשויי מאי ד״א, לומר שדי לו בטעמא קמייתא כדאמרי׳ בהניזקיןי מאי ד״א, ועוד בפרק אלו דברים בברכותכ, ועוד במקומות אחרים, ולדברי רבי׳ ז״לל הדבר בא בפשיטות יותר.
א. בנדפס: אומר משום וכו׳.
ב. בנדפס: דהא בלאו הכי טעמא וכו׳.
ג. וכ״כ הרשב״א הריטב״א ובחי׳ הר״ן.
ד. להלן ע״ב.
ה. בנדפס: תו אי ר״ע, ובכתי״ו: תו ור״ע.
ו. הלשון קשה ואולי צ״ל והא לר״ע בין בחוץ בין בע״מ פליגי ודאי, ורבינו לשיטתו לעיל שחולקים בתרתי.
ז. ומכח קושיא זו הוכיח הרשב״א דא״א לומר דר״א ורבנן נחלקו גם בחוץ וגם בע״מ. ועיין פנ״י.
ח. בנדפס חסר מתיבת ומיהו עד פריך לתרוויהו, והושלם ע״פ כת״ינג. ובכתי״ו ישנו בשינויי לשון.
ט. ועיין בריטב״א דכתב כעין זה דאפי׳ תימא דר״א ורבנן פליגי בהכל מ״מ כיון דלא מיתליא בהדיא לא ס״ל לאקשויי אלא אמאן דתני בהדיא.
י. לעיל מט ב.
כ. נא ב.
ל. הרי״ף שהביא רבנו לעיל דאם פליגי בחוץ בע״מ מודו רבנן. ועיין רשב״א.
במאי אילימא בחוץ משרא שרי רבי אליעזר. כלומר לפי שכשנשאה מי שהותרה אצלו פקע אישות [בנדפס: איסור] קמא לגמרי דתניא מודה רבי אליעזר במגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני וכו׳, צריך עיון למאן מודה דהא איהו מיקל טפי מרבנן, ויש לפרש שאינו מודה לבעל מחלוקתו אלא מודה ומוציא מכלל מה שאמר, ויש לנו כיוצא בזה במציעא בפרק הזהב (בבא מציעא מט.) בפלוגתא דרב ורבי יוחנן בדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה דאתמר דברים רב אמר אין בהם משום מחוסרי אמנה ורבי יוחנן אמר יש בהם משום מחוסרי אמנה ואקשינן ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן האומר לחברו מתנה אני נותן לך יכול לחזור בו יכול פשיטא אלא אימא רשאי ופרקינן מודה רבי יוחנן במתנה מועטת כלומר שאינו רשאי ולמאן מודה דהא רב בין כך ובין כך אמר דרשאי לחזור אלא מודה ומוציא מתנה מועטת מכלל מה שאמר שרשאי לחזור בו, ועוד אחרת בשמעתא קמייתא בפרק קמא דיבמות (יבמות מ.) מי לא מודה עולא במצורע שאם ראה קרי בליל שמיני שאינו מכניס ידו לבהונות, ועוד אחרת במציעא פרק אלו מציאות (בבא מציעא כד.) מודה רבי שמעון בכלים חדשים שלא שבעתן העין.
שם אילימא בחוץ מישרי שרי ר״א דתניא מודה ר״א כו׳ אלא בע״מ. והקשה הרשב״א ז״ל בשם הרמב״ן ז״ל כיון דלמאי דמוקי למילתא דר׳ טרפון בע״מ א״כ ע״כ ליתא להאי ברייתא דמודה ר״א כל עיקר דהא האי ברייתא כמאן דמוקי בחוץ אתיא א״כ מאי הוצרך לאוקמי מילתא דר״ט בע״מ לוקמי בחוץ ולית ליה האי ברייתא וליכא למימר דאע״ג דליתא לברייתא אפ״ה מסברא יש לנו לומר כן דמודה ר״א בכי הא הא נמי ליתא דהא ר״א בר׳ שמעון פליג לקמן אהא דמודה ר״א ומחמת כן רצה הרשב״א ז״ל לפרש דר׳ טרפון סבר דבתרתי פליגי וא״כ אית ליה לר״ט האי ברייתא דמודה ר״ע ע״ש באריכות. ולענ״ד אכתי קושיא השניה במקומה עומדת דמעיקרא מאי מקשינן לר׳ טרפון מהאי ברייתא דמודה ר״א כיון דאשכחן דר״א בר״ש פליג בהדיא ואיכא למימר דר״ט כראב״ש ס״ל. ולענ״ד יש ליישב לפי השיטה שכתבתי ולמאי דבעי למימר דר״א שרי אפי׳ בחוץ ע״כ צריך לומר דמודה כשניסת לא׳ מן השוק ונתארמלה שמותרת לזה שנאסרה עליו והיינו מהטעם שכתבתי דהני תנאי כר׳ ינאי סבירא להו כדמסיק רבא לקמן וא״כ מאן דאית ליה דשרי ר״א בחוץ היינו משום דדריש קרא דלאיש אחר וא״כ אי ס״ד דהאי פירכא דפריך ר׳ טרפון שייך אפי׳ בחוץ א״כ תיקשי לר״ט האי קרא דלאיש אחר מאי עביד לה דלאיסורא לא איצטריך דבלאו הכי מסברא דר״ט יש לאסור בין בחוץ בין בע״מ אע״כ דהאי פירכא דר״ט לא שייך בחוץ ושפיר איצטריך קרא לאסור בחוץ כי היכי דלא נילף מקידושין או משום דמסברא לא חיישינן לשיור בגט ואיצטריך קרא וא״כ מקשה הש״ס שפיר מאי מקשה לר״א בחוץ. ומשני הש״ס דר״ט סובר דר״א ורבנן פליגי. והשתא דאתינן להכי מצינן ליישב מה שהקשו התוספות לקמן בד״ה מודה רבי אליעזר למאן מודה דהא דרבנן לא הוי גט ולמאי דפרישית איכא למימר דמאן דמוקי לפלוגתייהו בע״מ מצי סבר דבחוץ כ״ע מודו דשרי דע״מ גרע טפי מחוץ משום פירכא דר׳ טרפון ועוד דאיכא למימר דקרא לאיש אחר אפילו לרבנן לא איצטריך לאסור בחוץ דמסברא יש לאסור אע״כ דלכ״ע להתירא אתי ומוקי רבנן קרא לחוץ דלא שייך פירכא דר״ט. והשתא אתי שפיר הא דקתני מודה ר״א דפשיטא דלרבנן ע״כ שרו בכה״ג מדאסרי בע״מ וע״כ מוקי קרא להתירא דחוץ והיינו ע״כ משום דחוץ עדיף טפי דלא שייך האי פירכא משום דמותרת לאחר שנתארמלה כנ״ל ולקמן אפרש בזה בדרך אחר ודו״ק:
ועוד מבררים: ובמאי [ובמה] היה התנאי לפיו הקשה ר׳ טרפון? אילימא [אם תאמר] ב״חוץ״, שאמר הבעל שמותרת לכל ״חוץ מפלוני״, הלא במקרה זה משרא שרא [מתיר] ר׳ אליעזר לאותו פלוני לשאתה או לייבמה לאחר שנישאה לאחר!
The Gemara asks: And with regard to what case did Rabbi Tarfon refute Rabbi Eliezer’s opinion? If we say that it was with regard to a case in which the husband said that his wife is permitted to marry any man except for so-and-so, the refutation is irrelevant, as Rabbi Eliezer permits the woman to marry this man after she married another man.
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) דְּתַנְיָא מוֹדֶה ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם חוּץ מִפְּלוֹנִי וְהָלְכָה וְנִיסֵּת לְאֶחָד מִן הַשּׁוּק וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה שֶׁמּוּתֶּרֶת לָזֶה שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלָיו.

As it is taught in a baraita (Tosefta 9:1): With regard to a case where a man divorces his wife and said to her while handing her the bill of divorce: You are hereby permitted to marry any man except for so-and-so, and she went and married someone from the general public and was subsequently widowed or divorced from him, Rabbi Eliezer concedes that she is now permitted to marry the man whom she was initially prohibited from marrying by the qualification of her first husband.
תוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1מודה ר״א במגרש כו׳ – תימה למאן מודה דלרבנן דפליגי עליה לא הויא גט ואינה מותרת לשום אדם.
1. ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בגיטין פ״ג:
שם מודה ר״א וכו׳. תמיה לי על השמטת הפוסקים ראשונים ואחרונים את זאת הא נ״מ לדידן באומר חוץ מעובד כוכבים פלוני דהגט כשר ובזה קיימא הסברא דבנשאת לאחר דמותרת אח״כ גם לזה העובד כוכבים לכשיתגייר דהואיל ופסקה פסקה:
דתניא כן שנינו בברייתא]: מודה ר׳ אליעזר במגרש את אשתו ואמר לה ״הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני״, והלכה וניסת לאחד מן השוק, ונתארמלה (נתאלמנה) או נתגרשה ממנו, שמותרת עכשיו גם לזה שנאסרה עליו מתחילה על ידי בעלה הראשון!
As it is taught in a baraita (Tosefta 9:1): With regard to a case where a man divorces his wife and said to her while handing her the bill of divorce: You are hereby permitted to marry any man except for so-and-so, and she went and married someone from the general public and was subsequently widowed or divorced from him, Rabbi Eliezer concedes that she is now permitted to marry the man whom she was initially prohibited from marrying by the qualification of her first husband.
תוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אֶלָּא בְּעַל מְנָת.

Rather, Rabbi Tarfon’s refutation was clearly stated with regard to a case where the woman was divorced on the condition that she would not marry so-and-so. A condition still applies after the woman remarries and its violation nullifies the divorce retroactively.
רש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא בעל מנת – מוקי לה דכיון דתנאה הוא ולא איתקיים נמצא גט בטל למפרע וקיימא באיסור אשת איש.
אלא בעל מנת. ואפילו אמר לה נמי הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלוני מכאן ועד שלשים יום אין זה כריתות מהאי טעמא נמי דילמא מאית האי דנשאת לו תוך אותו שלשים ונאסרה על יבם זה, ואף על פי שהיא מותרת לו לאחר שלשים אין זה כריתות דדילמא מאית איהו תוך שלשים ונמצא שעל ידי תנאו מתבטל תורת יבמין, ודכותה אמרינן ביבמות (יבמות כו.) גבי ארבעה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתיבמות ואיכא מאן דמפרש התם טעמא משום דחיישינן למיתה ודלמא אדמיבם האי חדא מאית אידך ונמצאת מצות יבמין מתבטלת מזו השניה, ואף על גב דהכא בלאו תנאו אסורה לינשא עד שלשה חדשים, ואי נמי אסורה ליבם עד שיעברו עליה שלשה חדשים וכדתנן היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיעברו עליה שלשה חדשים ושאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו וכו׳, ואם כן נמצא שאין תנאו מבטל כלום, מכל מקום דבר תורה מותרת לינשא מיד וכדתניא בתוספתא יבמות פרק ששי יפת תואר התורה נתנה לה שלשים יום אבל אמרו חכמים צריכה להמתין שלשה חדשים מפני תיקון הולד, ובריש פרק החולץ (יבמות לו:) אמרינן דלא ישא אדם מעוברת חברו מדרבנן היא, אלא דהתם איכא למימר דכבר הוכר עובר ואין בו ספק אם מן הראשון אם מן האחרון, ולהתיבם מיד וכיון שכן אין זה כריתות האמור בתורה, כן נראה מדלא מפליג רבי טרפון בין על מנת לעל מנת דאם כן הוה ליה לפרושי בהדיא הרי שאמר לה וכו׳ על מנת שלא תנשאי לפלוני מכאן ועד שנים עשר חדש וכו׳ אלמא משמע דאפילו בעל מנת שלא תנשאי מכאן עוד שלשים יום איכא למיפרך וכל שכן בשאמר לה על מנת שלא תנשאי לפלוני מכאן ועד שנים עשר חודש דאינו דומה לזה גיטך לאחר שנים עשר חדש דהתם לא חל הגט ולא כורת כלל עד שנים עשר חדש ולאחר שנים עשר חדש הרי זה כורת לגמרי אצל כל אדם ואין שיור בגט זה כלל אבל כאן שחל הגט וכרת מקצת לגמרי אצל השאר ולזה לא כרת הרי זה שיור בגט ואין זה כריתות, ואי נמי למאן דאמר בעל מנת לא פליגי בחוץ נמי דכותה היא כגון דאמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני שלא תנשאי לו מכאן ועד שלשים יום אין זה כריתות לפי שבשעה שחל הגט להיות כורת אינו כורת לגמרי אצל הכל ואין זה כריתות.
אלא בעל מנת. אפשר לפרש אלא בעל מנת כלומר דרבי טרפון סבירא ליה כתנא דברייתא דלעיל דאמר דבעל מנת פליגי אבל בחוץ מודה להו רבי אליעזר לחכמים דאינה מגורשת ודלא כמתניתין ודלא נמי כתנא דברייתא דבסמוך דקתני מודה רבי אליעזר במגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ועמדה ונשאת לאחד מן השוק ונתאלמנה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו דהאי תנא ודאי סבירא ליה דבחוץ פליגי, ואם תאמר אם כן סבירא ליה לרבי טרפון דלא אמרה רבי אליעזר מעולם וכיון שכן מאי קושיא אילימא בחוץ משרא שרי רבי אליעזר דתניא וכו׳, לימא ליה לעולם בחוץ וקסבר רבי טרפון דאפילו בחוץ לא מודה רבי אליעזר שתהא מותרת לזה. יש לומר דסברא [בנדפס: דסבר] הוא דאי אמר לה חוץ מפלוני והלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתאלמנה שתהא מותרת לזה מפני שכיון שנשאת נתרוקנה רשות הבעל הראשון אצל השני וכיון שמת הוא ונתבטל רשותו שתהא מותרת לזה ולאו דוקא מברייתא קא מותיב עליה דבלא [בנדפס: דאף על גב דלא] תניא הוה מותבינן ליה נמי מסברא אלא דאכתי קשיא דהא לקמן מותבינן עלה דההיא דרבי אליעזר דלא מצינו שזה מתיר וזה אוסר ולא קמה לן [בנדפס: קשה לו] הא דרבי אליעזר וכל שכן דלא מותבינן מינה מסברא, אלא יש לומר דהוא הדין דהוה מצי לתרוצי ליה הכין דרבי טרפון לית ליה כי האי תנא דאמר משמיה דרבי אליעזר כך אלא דלרוחא דמילתא הוא דבעי לתרוצי ליה, וכן נראה מפירושי רש״י ז״ל כאן ובשל רבי יוסי הגלילי דבסמוך שפירש במאי מוקי לה רבי טרפון לפלוגתא דרבי אלעזר וכו׳ אלא בעל מנת מוקי לה, ובדרבי יוסי נמי כתב כלשון הזה, וכן נראה מפירוש רבנו חננאל ז״ל, ויש לפרש דרבי טרפון סבר דבין בחוץ בין בעל מנת פליגי ורבי אליעזר שרי אפילו בחוץ ורבנן אסרי אפילו בעל מנת אלא דרבי טרפון לא אשכח פירכא אלא בעל מנת, ולית ליה לרבי טרפון כתנא דברייתא דלעיל דאמר לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים במגרש את אשתו ואמר לה חוץ מפלוני שאינה מגורשת, אלא מיהו אפשר דסבירא ליה כתנא דמתניתין דמוקי פלוגתייהו בחוץ ודלא כסוגין דלעיל דמשמע מינה דלתנא דמתניתין בחוץ דוקא פליגי אבל בעל מנת מודו ליה וכדכתבינן לעיל, ואפשר דתנא דברייתא דהכא דאמר מודה רבי אליעזר במגרש את אשתו וכו׳ סבירא ליה נמי כרבי טרפון דבהכי ובהכי פליגי והיינו דמותבינן מינה לרבי טרפון דתרוייהו בחדא שיטתא קיימי, ודרבי יוסי הגלילי דמוקמינן בחוץ איכא למימר נמי דלדידיה בתרוייהו פליגי אלא דלא אשכח פירכא בעל מנת ואשכח לה בחוץ, והאי דקאמר אילימא בעל מנת הרי הותרה אצלו בזנות למאי דפרישנא לעיל דהאי על מנת אפילו על מנת שלא תבעלי לי הוא הכא הכי קאמר אם איתא דרבי אליעזר בעל מנת פליג ולומר דהוי כשאר תנאין דעלמא הרי הותרה אצלו מחמת גט זה אלא שנאסרה עליו מחמת תנאי והותרה אצלו ואצל כל אדם קרינן לה כמו שכתבתי למעלה ומשום הכי [בנדפס: ומן התורה] לא אשכח לה לקושיא אלא בחוץ אבל אפשר דבעל מנת נמי פליגי, והראשון נראה עיקר דאם כן על מנת דאינו גט לרבי יוסי מנא ליה כיון דבשאר תנאין דעלמא מגורשת על כרחין מכריתות דלא בעינן דליהוי שיורא בגט והיינו משום כריתות דכתיב ביה וכיון שכן אמאי לא פריך ליה כרבי אלעזר בן עזריה כריתות דבר הכורת בינו לבינה וכו׳, ולקמן נמי כדפרכינן ורבנן האי כריתות מאי עבדי ליה לאוקמיה רבי יוסי לעל מנת תנשאי לפלוני מכאן ועד שנים עשר חדש דהוי חידושא טפי, כן נראה לי.
אלא הכוונה היא שהתנה ב״על מנת״ שמגרש אותה על מנת שלא תינשא לפלוני, ותנאי זה קיים גם לאחר שנישאה לאחר, ואם לא התקיים התנאי — התבטל הגט שנתן לה בעלה הראשון.
Rather, Rabbi Tarfon’s refutation was clearly stated with regard to a case where the woman was divorced on the condition that she would not marry so-and-so. A condition still applies after the woman remarries and its violation nullifies the divorce retroactively.
רש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) נַעֲנָה ר׳רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְאָמַר הֵיכָן מָצִינוּ אָסוּר לָזֶה וּמוּתָּר לָזֶה הָאָסוּר אָסוּר לַכֹּל וְהַמּוּתָּר מוּתָּר לַכֹּל וְלָא וַהֲרֵי תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים שֶׁאֲסוּרָה לָזֶה וּמוּתֶּרֶת לָזֶה בְּאִיסּוּר אִשָּׁה קָא אָמְרִינַן.

The baraita states that Rabbi Yosei HaGelili responded, saying: Where do we find an example of something that is forbidden to this person and permitted to that other person? What is forbidden is forbidden to everyone and what is permitted is permitted to everyone. The Gemara asks: Is there not such an example? Aren’t teruma, the portion of the produce designated for the priest, and sacrificial meat forbidden to this group, i.e., non-priests (see Leviticus 22:10), and permitted to that group, i.e., priests? The Gemara answers: We are referring to a forbidden woman.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תרומה וקדשים – אסורין לישראל ומותרין לכהנים.
ועוד בפירוש הברייתא, נענה ר׳ יוסי הגלילי ואמר: היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה? האסוראסור לכל, והמותרמותר לכל. ותוהים: ולא?! וכי לא מצאנו דבר כזה? והרי תרומה וקדשים, שאסורה לזה, לישראל, ומותרת לזה, לכהן! ומשיבים: באיסור אשה קא אמרינן [אנו אומרים].
The baraita states that Rabbi Yosei HaGelili responded, saying: Where do we find an example of something that is forbidden to this person and permitted to that other person? What is forbidden is forbidden to everyone and what is permitted is permitted to everyone. The Gemara asks: Is there not such an example? Aren’t teruma, the portion of the produce designated for the priest, and sacrificial meat forbidden to this group, i.e., non-priests (see Leviticus 22:10), and permitted to that group, i.e., priests? The Gemara answers: We are referring to a forbidden woman.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וַהֲרֵי עֲרָיוֹת בְּאִישׁוּת קָאָמְרִינַן.

The Gemara asks: Aren’t those women with whom relations are prohibited due to familial ties forbidden to some men, i.e., their relatives, and permitted to others? The Gemara answers: We are referring to a woman who is forbidden due to marriage.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עריות – בתו ואחותו.
באישות קאמרינן – נאסרה ע״י קידושין.
ומקשים: והרי עריות! שאשה אסורה לקרוביה ומותרת לאחרים! ומשיבים: בדברים הבאים על ידי קשר אישות וקשר נישואין קאמרינן [אנו אומרים].
The Gemara asks: Aren’t those women with whom relations are prohibited due to familial ties forbidden to some men, i.e., their relatives, and permitted to others? The Gemara answers: We are referring to a woman who is forbidden due to marriage.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) הֲרֵי אֵשֶׁת אִישׁ הַיְינוּ פִּירְכָא.

The Gemara asks: Isn’t a married woman forbidden to all men but permitted to her husband? The Gemara responds: This is the refutation against Rabbi Yosei HaGelili’s response that Rava was referring to.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אשת איש – מותרת לבעלה ואסורה לכל אדם.
היינו פירכא – דקאמר רבא לעיל.
ומקשים: הרי אשת איש שאסורה לכל אדם ומותרת לבעלה! ואומרים: אכן, היינו פירכא [זוהי הפירכה] שבדברי ר׳ יוסי הגלילי, שרמז לה רבא בדבריו.
The Gemara asks: Isn’t a married woman forbidden to all men but permitted to her husband? The Gemara responds: This is the refutation against Rabbi Yosei HaGelili’s response that Rava was referring to.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וּבְמַאי אִילֵּימָא בְּעַל מְנָת הֲרֵי הוּתְּרָה אֶצְלוֹ בִּזְנוּת אֶלָּא בְּחוּץ.

The Gemara clarifies: And with regard to what case did Rabbi Yosei HaGelili raise this objection? If we say that it was with regard to a case in which the divorce was granted on the condition that she not marry a certain man, she is not entirely forbidden to him, as she is permitted to engage in licentiousness with him; the condition was with regard to marriage, not licentiousness. Rather, he clearly raised the objection with regard to a case where the husband told his wife that she is permitted to marry any man except for so-and-so, rendering her entirely forbidden to that man.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הרי הותרה אצלו בזנות – דהא על מנת שלא תנשאי הוא דקאמר לה וקרינא בה מותרת לכל.
אלא בחוץ – מוקי רבי יוסי הגלילי לפלוגתא דר״א הילכך פריך ליה הא שאסרה עליו לגמרי דלגביה לא איגרשה.
כבר ביארנו שאם אמר לאשה הרי זה גיטיך והרי את מותרת בו לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלני שמגורשת ולא תנשא לאותו פלני אלא לאחר נשאת לאחר ומת או גירשה עדין אסורה לאותו פלני שהרי איסורו תנאי הוא וכל שאינו מתקיים נמצא גט בטל למפרע ומכל מקום בחוץ ולדעת ר׳ אליעזר כל שנשאת לאחר ומת או גרשה מותרת לזה שנאסרה עליו שכשנשאת יצאה לה מאישות הראשון לגמרי ואם נשאת לאחיו של אותו פלני ומת מתיבמת לאותו פלני אלא שלענין פסק אין לנו שהרי הלכה כחכמים אלא שגדולי המחברים כתבוה בספק מקדשת כמו שביארנו:
ומבררים עוד: ובמאי [ובמה] מדובר? באיזה מקרה הקשה ר׳ יוסי הגלילי? אילימא [אם תאמר] שהיתנה עמה בלשון ״על מנת שלא תינשא לפלוני ״— הרי אינה אסורה עליו לגמרי, שהרי הותרה אצלו בזנות שהרי אמר רק שלא תינשא לפלוני, אבל אם תיבעל לו בזנות — עדיין חל הגט! אלא יש לומר שהקשה במקרה שאומר לה שהגט חל ״חוץ מאדם פלוני״, ובכך אסרה לגמרי על אותו פלוני.
The Gemara clarifies: And with regard to what case did Rabbi Yosei HaGelili raise this objection? If we say that it was with regard to a case in which the divorce was granted on the condition that she not marry a certain man, she is not entirely forbidden to him, as she is permitted to engage in licentiousness with him; the condition was with regard to marriage, not licentiousness. Rather, he clearly raised the objection with regard to a case where the husband told his wife that she is permitted to marry any man except for so-and-so, rendering her entirely forbidden to that man.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) נַעֲנָה ר״ערַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר הֲרֵי שֶׁהָלְכָה זוֹ וְנִישֵּׂאת לְאֶחָד מִן הַשּׁוּק וְהָיוּ לָהּ בָּנִים וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה וְעָמְדָה וְנִשֵּׂאת לָזֶה שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלָיו לֹא נִמְצָא גֵּט בָּטֵל וּבָנֶיהָ מַמְזֵרִין.

The baraita states that Rabbi Akiva responded, saying: If she went and married a man from the general public, and she had children with him, and she was subsequently widowed or divorced from this second husband, and she then arose and married the one to whom she was forbidden, isn’t the bill of divorce thereby nullified? And would this not render her children mamzerim?
פני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שם נענה ר׳ עקיבא כו׳ אי הכי בכולהו תנאי דעלמא לא תינסיב. ולכאורה יש לתמוה באמת מ״ט דר״ע אם לא שנאמר באמת דר״ע סובר דבכולה תנאי שהם בשב ואל תעשה אסורה להינשא ולא הוי גט כלל וזה דוחק לכך נראה דר״ע סובר דכאן יש לחוש טפי שתינשא לאחר שתתאלמן או תתגרש מהשני דלא מסקא אדעתה דאכתי אגידא ביה בראשון ותדע דהא לפי האמת בחוץ כה״ג מותרת ואע״ג דר״ע מדאורייתא איירי אפשר דמדאורייתא נמי חיישינן בהכי ולא אמרה תורה כריתות שתוכל לבא בנקל לידי פסול אלא דרבא לית ליה האי סברא. ולפ״ז אתי שפיר נמי הא דמקשינן ובמאי אילימא בחוץ מישרא שרי ר״א דתניא ומקשו הרשב״א ומהרש״ל ומהרש״א ז״ל ותיפוק ליה דבחוץ לא שייך האי פירכא דר״ע שהרי אין הגט בטל למפרע ולמאי דפרישית אתי שפיר דאי לאו דמודה ר״א הוי שייך פירכא דר״ע אפילו בחוץ שלאחר שתינשא לשני ותתאלמן או תתגרש תינשא לזה שנאסרה ולא מסקא אדעתה שאסורה לו וא״כ הוי בנים ממזרין מזה שנאסרה עליו והא דנקיט ר״ע נמצא הגט בטל ובניה ממזרין מהשני היינו פירכא דעל מנת אבל לעולם ס״ד דבחוץ נמי פריך ר״ע ומש״ה מייתי מההיא דמודה ר״א כן נ״ל וק״ל:
עוד שנינו בברייתא, נענה ר׳ עקיבא ואמר: הרי שהלכה זו ונישאת לאחד מן השוק והיו לה בנים, ונתארמלה או נתגרשה מבעלה השני, ועמדה ונשאת לזה שנאסרה עליו, וכי לא נמצא אז גט בטל ובניה ממזרין?
The baraita states that Rabbi Akiva responded, saying: If she went and married a man from the general public, and she had children with him, and she was subsequently widowed or divorced from this second husband, and she then arose and married the one to whom she was forbidden, isn’t the bill of divorce thereby nullified? And would this not render her children mamzerim?
פני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) אִי הָכִי בכולה תְּנָאֵי דְּעָלְמָא נָמֵי לָא תִּנְּסִיב דִּלְמָא לָא מְקַיְּימָא לֵיהּ לִתְנָאֵיהּ וְנִמְצָא גֵּט בָּטֵל וּבָנֶיהָ מַמְזֵרִין הַיְינוּ פִּירְכָא.

The Gemara asks: If that is so, and there is a concern that she will eventually violate the condition, in a case of any typical condition that the husband attaches to the divorce she should not remarry either, lest she not fulfill his condition and the bill of divorce be found to be nullified and her children be rendered mamzerim. The Gemara responds: This is the refutation against Rabbi Akiva’s response that Rava was referring to.
רמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ה בכולהו תנאין דעלמאא לא תנסוב – י״מב הדבר כמשמעו, לומר שבכל תנאי דעלמ׳ מותרת לינשא מיד ואין חוששין שמא לא נתקיים התנאי ונמצא גט בטל, ומקשיןג מהא דאמרינן בפרק מי שאחזוד ע״מ שתתני לי מאתים זוז אע״פ שנתקרע הגט הרי זו מגורשת ולאחר לא תנשא עד שתתן, ואמרי׳ נמי לקמןה ע״מ שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי הרי זה גט, ע״מ שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא נבעלה להן, כלומר שמא תבעל להם ומותרת לינשא מיד, אלמא רישאו עד שיתקיים התנאי אין מתירין אותה לינשא, וגדולה מכולן אמרו בפרק מי שאחזוז גבי מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י״ב חדש ומת וכו׳, דלא שרינן לה עד לאחר י״ב חדש דמקיים תנאיה, ואע״ג דליכ׳ למיחש לבטל התנאי. ומתרציםח אינו דומה תנאי שהוא שב ואל תעשה לתנאי שיש בו קום עשהט, שכל תנאי שהוא בשב ואל תעשה כגון שלא תנשאי לאיש פלוני ושלא תשתי יין, מתירין אותה לינשא מיד והיא תחוש לעצמה, אבל תנאי שבקום עשה כגון שתתני לי מאתים זוז, ושתבעלי או שתנשאי לאיש פלוני או שתשתי יין, חוששין שמא לא תקיים התנאי, וכל תנאי שברשות אחרים בין שהוא בקיום בין שהוא בביטול חוששין, כגון אם לא באתי מכאן ועד י״ב חדש חוששין שמא יבא, ואפילו מת נמי גזרינן.
ויש להקל ולומרי, שבכל תנאי שבידה בין בקיום בין בביטול לעולם מותרת לינשא מיד, כגון ע״מ שתשתי יין וע״מ שלא תשתי, כדאמרי׳ לקמןכ הא לאחר תנשא והא בעיא לאוקומהל תנאה, וכ״ת אפשר דמיגרש׳ ומקיימא ליה אטו בידה קיימ׳ לאיגרושי, ואמרי׳ נמי התם בדידיהמ קיימא דאי בעי מבריז נפשיה וכו׳, אלמא כל שבידו בין לעשות מעשה בין שלא לעשות מותרת לינשא מיד ואין חוששין שמא לא תקיים תנאהנ. וההיא דאמרינןס ע״מ שתתני לי מאתים זוז, היינו טעמ׳ שלא תנשא עד שתתן, שמא לא ירצה הבעל לקבל שהוא חשוד לקלקלה בב״ד או ילך לו למדינת הים, ונתינה בעל כרחוע שלא בפניו לא שמה נתינהפ, וכן הדין בע״מ שתתניצ לפלוני וע״מ שתבעלי לו שחוששין הואיל וברשות אחרים הדבר תלוי. וא״ת א״כ היכי אמרי׳ לקמןק וכ״ת אפשר דמגרשה וכו׳, הא אפילו מגרשה אכתי איכא למיחש דילמ׳ לא נסיב לה, לאו מילת׳ היא, דאנן דעדיפא מינה אקשינן, דהא אפי׳ גירושין של זה אין בידה, ומשום הכי אסורה ואפילו לא תחוש לנשואין של שני, כל שכןר שאף לאחר הגירושין יש לחוש שמא לא ישאנה שניש, ואין צריך לומר באם לא באתי מכאן ועד י״ב חדש שכיון שאין התנאי שלה ומעיקר׳ לקיומי תנאיה קא בעי שחוששין, ואפילו מת גזרינן.
ויש מחמיריםת בה ואומרים, שבכל התנאים אסורה לוא לינשא עד שתתקיים התנאי ואפילו הוא שב ואל תעשה ובידה, כגון ע״מ שלא תשתי יין עד ל׳ יום, שאין מתירים אותה לינשא עד שיעברו עליה ל׳ יום, ואם נשאת לא תצא. והא דאמרי׳ אי הכי בכל התנאים דעלמ׳ נמי לא תנסוב, בקיום התנאי קאמרב, כלומר אינה ראויה לינשא כלל, וכיון שכן אינה מגורשת שאינו כריתותג משום שמא לא יתקיים התנאי, בין שהוא תנאי שראוי לחוש לביטולו בין שאינו כן, כגון שלא תבעלי לאבא ולאביך, דמ״מ לא כרותד גיטא דומיא דע״מ שלא תנשאי לאיש פלוני דאמרת אינו גט. והא דקתני בסיפא מקצת נוסחאות ועברהה ונשאת, לאו משום דריש׳ בהתר נשאת, אלא עברה על תנאה קאמר, אבל אפי׳ בנשואי ראשון עברה על דת שאסורה לינשא עד שיתקיים התנאי, כגון שימות אותו פלוני בעל התנאי. וכן דעת רש״י ז״ל שכתב לקמןו דע״מ שלא תבעלי לאיש פלוני אינו גט שמא תבעל לו, כלומר שאין מתירין אותה לינשא עד שיתקיים התנאי, אוז שאי אפשר שיבטל כדבעינן למכתב קמןח בס״ד.
ויש לפרש שאין חוששין כאן שמא ישאנה אותו שבתנאי, שאם ישאנה גט בטל למפרע ונמצא שבא על אשת איש, וה״ל כאבא וכאביך ואין חוששין שמא יעשו אחרים איסור בהט. וא״ת שמא תבעל לו לאחר מיתה דבעלי, אין אוסרין אותה מתחלה לינשא לאחר בשביל כך, דהא איכ׳ כמה מי יימר. והא דקתני לקמןכ ע״מ שלא תבעלי לאבא, ה״ה לפלוני שאין חוששין שמא תבעל לו, אלא הא קמ״ל דע״מ שתבעלי לאבא ולאביך מפליגה בדברים. וא״ת א״כל ע״מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי, מאי מהני לה אי הוי כריתות הא אסורה לינשא לעולם. לאו מילתא היא, דכי אמרינן שאסורה לינשא שמא לא יתקיים התנאי חששאמ דרבנן הוא, ואם נשאת לא תצא, וקמ״ל רבא דלא הוי גט ואם נשאת נמי תצא. ונמצ׳ בתשובות הגאונים שנחלקו בה שתי ישיבות גאוני מתא מחסיא וגאוני פומבדיתאנ, ורבו המתירים והתירו.
ומצאתי בתוספתאס ע״מ שלא תלכי לבית אביך ושלא תשתי יין מכאן ועד ל׳ יום הרי זה גט, ואינו חושש שמא תלך ושמא תשתה, למדנו שכל תנאי שברשותה והוא שב ואל תעשה אין חוששין שמא תעבור עליו, ובסיוע לזה, שלא פירשו בגמר׳ לא תנשא אלא בקיום התנאי, אלא בההיא דתניא ולאחר לא תנשא עד שתתן, ואפי׳ אתני בבעל כרחו נמי לא תנשאע, אלא שהוקשה ליפ בדבר דהא מפלג פליגי בה רב נחמן ורב יהודהצ, [דרב נחמן סבר אין חוששיןק] ורב יהודה סבר חוששין כדקאמר אל יישן היום שמא יישן למחר, וכ״ת ההוא כתנאי שבקום עשה דמי, משום דבעי מבריז נפשיה דשינה ממילא אתיא, הא מוכח התם בפרק ואלו נדריםר דאפילו בשב ואל תעשה חייש רב יהודה, כגון שאי את נהנת לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח, שאף ע״פ שלא הלכה אסורה בהנאתו שמא תלך, ומשמע דהלכת׳ כרב יהודה לחומרא דבשל תורה הלך אחר המחמירש, ומסתבר׳ת דשאני איסור אשת איש מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלתה, דהא אמרינן התםא ומודה רב יהודה באומר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום [שישן היוםב] ואין חוששין שמא יישן למחר כי לא זהיר בתנאיה אבל באיסוריה מיזהרג, והלא כיון שאם עברה גט בטל ותצא מזה ומזה ובניה ממזרים, מזהר זהירא ביה, אבל תנאי שבקום עשה חוששין לה לעולם, ואין צריך לומר בכל תנאי שברשות אחרים.
א. לפנינו בגמ׳: נמי לא תנסוב, וכגי׳ רבינו כ״ה בריטב״א וחי׳ הר״ן.
ב. כ״ה בריטב״א ובחי׳ הר״ן וברא״ש סי׳ ב׳.
ג. וכה״ק הראשונים הנ״ל ותוס׳ פב ב ד״ה שרבי.
ד. לעיל עד א.
ה. פד א.
ו. רבינו הקשה מהמקרה של הרישא דע״מ שתבעלי, ואילו התוס׳ הנ״ל והרא״ש הקשו מדברי הסיפא דדוקא ע״מ שלא תבעלי לאבא אין חוששין הא ע״מ שלא תבעלי לפלוני חוששין, ועיין בדברי רבינו בהמשך שמשמע שחולק בזה שכתב דה״ה לפלוני שאין חוששין.
ז. עו ב.
ח. רבינו לשיטתו עי׳ הע׳ 42 דהקשה מהרישא, שפיר מחלק בין קום ועשה לשוא״ת, אבל לתוס׳ והרא״ש לא מספיק חילוק זה שהרי הקשו מהסיפא.
ט. וכ״כ בה״ג (הובא ברא״ש ובתוס׳ רי״ד) ובעה״מ, הרשב״א, הריטב״א, ובחי׳ הר״ן, והרשב״א הוסיף דזה דעת רבנו שמואל ומקצת הגאונים. וכן נפסק בשו״ע סי׳ קמג ס״ב.
י. כך היא שיטת הרמב״ם בפ״ח מגירושין ה״א, והובא בעוד ראשונים.
כ. פד א.
ל. בנדפס ובכתי״ו: לקיומה.
מ. בכתי״נג: בדידה, והשארנו ע״פ הגירסא שלפנינו בגמ׳ ובנדפס ובכתי״ו.
נ. ובריטב״א וברשב״א דחו ראיה זו וכתבו דלרבותא נקטה הגמ׳ כן.
ס. לעיל עד א.
ע. כלישנא קמא לעיל עד ב, וכ״פ הרמב״ם ובשו״ע, וברשב״א מבואר שהם שני טעמים חדא דבע״כ לא שמיה נתינה והוא כשלא ירדה לקבל, ועוד טעם דשלא בפניו במקרה שילך למדינת הים, ונראה שזו כוונת רבינו, ושמא צ״ל ״ושלא בפניו״ וכו׳.
פ. וכ״ת ברשב״א. ועיין בכסף משנה שם שהביא דברי הרשב״ץ בתשובה שתמה למה השמיט הרמב״ם ההלכה דלאחר לא תנשא עד שתתן, ומשמע שסובר כרבנן כיון שאינו בידה, אולם המגיד משנה שם כתב דמתוך סוגייתנו דחה הרמב״ם את הברייתא במי שאחזו, וס״ל דהסוגיות חלוקות ופסק כגמ׳ דידן. ולפי״ז סובר הרמב״ם דגם במאתים זוז תנשא לאלתר, ועיין בב״ש סי׳ קמג סק״ד.
צ. בכתי״ו הגירסא: בע״מ שתנשאי לאיש פלוני וע״מ שתבעלי וכו׳.
ק. פד א.
ר. בנדפס: כ״ש שלא לאחר וכו׳.
ש. וכ״כ הרשב״א.
ת. שיטת רבינו האי הובא בבעל המאור. וכ״כ ר״ח הובא בתוס׳ רי״ד וברשב״א, וכן דעת הרמ״ה הובא בחי׳ מכ״י. והמאירי כתב ואף גדולי הדורות כתבו בה בשם הגאונים להחמיר.
א. בנדפס ובכת״י ליתא לתיבת לו.
ב. וכ״ה בבעה״מ בשם ויש מי שמפרש וכ״כ הרשב״א. והרמ״ה (הובא בחי׳ מכ״י) למד שהשאלה היא, א״ה בכולהו תנאין דעלמא נמי מדאורייתא לא תנסוב.
ג. בנדפס: שאינו בתורת כריתות. ובחי׳ מכ״י הגירסא: שאינה ראיה לינשא כלל שאינו כריתות. וגירסא זו עדיפא שאין כאן בעיה בעצם הגט אלא מציאות שאינה מגורשת, דגזרינן דילמא לא מקיימא לתנאה, וכן משמע בבעה״מ.
ד. בנדפס: דמ״מ לאו גיטא. ועיין בהערה הקודמת דאין כאן פסול בגט אלא מציאות שאין גירושין.
ה. ולפנינו: ועמדה ונישאת.
ו. פד א ד״ה אין חוששין. ועיין לקמן פג ב בד״ה כל ימי, דלפי הפי׳ הראשון של רבינו ברש״י לא מוכח דבשוא״ת חיישינן וכ״כ הרשב״א שמשמע מרש״י דבשוא״ת חיישינן, והקשה מפרק קמא דקידושין שסתר דבריו.
ז. בנדפס ליתא תיבת ״או״.
ח. פד א ד״ה ע״מ.
ט. ועיין בתוס׳ לעיל פב ב ד״ה שר״א וברא״ש סי׳ ב׳ שלמדו דבע״מ שלא תבעלי לפלוני חיישינן שמא תבעל באונס ולכן לא תנשא, וכ״פ בשו״ע סי׳ קמג סי״ט. והרא״ש הביא דבתוספתא פ״ד ה״ח כתוב להדיא ע״מ שלא תבעלי לפלוני חוששין שמא תבעל לו. וכנראה לרבנו היתה גירסא אחרת דבע״מ ״שלא״ תבעלי לפלוני ה״ז גט. ועיי״ש במצפה שמואל אות ס׳. והרמב״ם פ״ח מגירושין פסק דבע״מ שלא תנשאי לפלוני אם קצב בזמן ה״ז גט, ובע״מ שלא תבעלי לא כתב כלום. ועיין בקרבן נתנאל אות י׳ מש״כ בזה.
י. וברשב״א לקמן פד א ד״ה ע״מ שלא תבעלי כתב חילוק זה.
כ. פד א.
ל. וכה״ק ותי׳ בחי׳ מכ״י סד״ה והא דאמרי׳ א״ה, והרשב״א ג״כ הביא ראיה זו לומר דבשוא״ת תנשא מיד ודחה כרבנו.
מ. בנדפס: איסור דרבנן.
נ. וכ״כ הרשב״א ובחי׳ מכ״י.
ס. פ״ה הי״ב. ובנדפס: ומצאתי כתוב ע״מ וכו׳.
ע. וכדכתב רבנו לעיל שמא לא ירצה לקבל או יסע למדה״י ונתינה בע״כ שלא בפניו אינה נתינה, וכ״כ הרשב״א. והריטב״א והרא״ש כתבו דהחשש שמא היא תאנס ולא תוכל לתת.
פ. וכה״ק הרשב״א הריטב״א ובחידושי הר״ן.
צ. לקמן פד א ובנדרים יד ב.
ק. בכתי״נג ובכתי״ו ליתא למילים ״דר׳ נחמן סבר אין חוששין״ ובנדפס ישנו.
ר. טו ב, ושם נז א. וצ״ל: ואלו מותרין.
ש. כדאמרינן בע״ז ז א.
ת. וכ״כ שאר הראשונים.
א. יד ב.
ב. בכתי״נג ליתא למילים שישן היום, ובנדפס ובכתי״ו איתא.
ג. בגמ׳ שם: מיזדהר.
בכולהו תנאי דעלמא נמי לא תינסיב דדלמא לא מקיימא ליה לתנאיה. פירוש כולהו תנאי דבשב ואל תעשה כזה לא תינסוב דדילמא לא מקיימא ליה לתנאיה לישב וליבטל ממנו כגון דאמר לה על מנת שלא תשתי יין לא תינסיב דדילמא שתיא, ואנן קיימא לן דמותרת לינשא מיד, וראיה לדבר מדאמרינן לקמן על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי וחייכי אין זה כריתות דמשמע טעמא דאין זה כריתות ואגידא ביה לעולם הא לאו הכי הרי זה גט ולמאי אי לאינסובי הא כל ימי חייה משום חשש תנאיה אסירא ולאחר מיתה אין נשואין לאחר מיתה, ולמאי קא הוי גיטא, ומיהו איכא למימר דנפקא מינה דאי קבלה קידושין מאחר תפסי בה קדושין ואם נשאת לא תצא וכדאמרינן לקמן משום גזרה לא מפקינן והשתא דאמרינן אין זה כריתות הרי זו אשת איש גמורה ולא תפסי בה קדושין ויש להביא ראיה מתשובתו של רבי טרפון דאמר הרי שהלכה זאת ונשאת לאחיו של זה שנאסרה עליו ומת בלא בנים לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה וכו׳ ואם איתא שאסורה היא לינשא עד שימות אותו שנאסרה עליו היאך זה עוקר דבר מן התורה, וגם זה אפשר לדחות כגון שעברה ונשאת לו דמדאורייתא ודאי בין בקיום מעשה בין בביטול מעשה מתירין אותה מיד אלא מדרבנן אסורה, והלכך כשעברה ונשאת נמצאת זקוקתו של זה וראויה להתיבם ואינה יכולה, ומיהא [ומהא] נמי דאמר רבי עקיבא הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק והוו להו בנים וכו׳ ועברה ונשאת לזה דמשמע דבנשואי שני איכא עבירה אבל בנשואי ראשון ליכא עבירה ליכא למשמע מינה דדלמא הכא עברה על תנאה קאמר אבל בנישואי קמא לא עברה על תנאה כלל אבל על דת עברה שהרי אסורה היא לינשא עד שעה שאי אפשר שתעבור על תנאה דהיינו לאחר שימות זה שנאסרה עליו, ומיהו שמעינן לה מדלא נסיב תלמודא ולאחר לא תנשא אלא בקיום מעשה כגון על מנת שתתני לי מאתים זוז דאמרינן ולאחר לא תנשא עד שתתן ולקמן נמי אמרינן על מנת שתאכלי בשר חזיר נתקיים התנאי הרי זה גט על מנת שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי הרי זה גט וכן כולן אבל בשב ואל תעשה לא אמרו כלל ולאחר לא תנשא שמא תעשה ונמצא גט בטל, וכן שנו בתוספתא על מנת שלא תלכי לבית אביך ושלא תשתי יין מכאן ועד שלשים יום הרי זה גט ואין חושש שמא תלך ושמא תשתה וטעמא דמסתבר הוא דכשהתנאי בקיום מעשה חוששין שמא תאנס ולא תקיים ונמצא גט בטל ובניה ממזרים אבל בשב ואל תעשה אין חוששין שמא תזיד לעבור ואינה חשודה לקלקל את עצמה והלכך כשהתנאי ברשות אחרים בין שהוא בקיום מעשה בין שהוא בביטול מעשה חוששין לו שמא יתקיים ונמצא גט בטל כגון הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש דחוששין שמא יבא ואין מתירין אותה לינשא עד לאחר שנים עשר חדש וגדולה מזו דאפילו מת בתוך שנים עשר חדש דתו לא אתי לא מינסבינן לה עד לאחר שנים עשר חדש דאיקיים תנאיה אבל בתוך שנים עשר חדש לא דגזרינן אטו לא מת זה דעת רבינו שמואל ז״ל וכזה הורו מקצת הגאונים ז״ל, ואי קשיא לך הא דתניא לקמן הרי זה גיטך על מנת שתנשאי לפלוני הרי זה לא תנשא ואם נשאת לא תצא ואמר רב נחמן הכי קאמר הרי זו לא תנשא לו שמא יאמרו נשיהם נותנין במתנה וכו׳ ואמר ליה רבא לו הוא דלא תנשא הא לאחר תנשא הא בעיא קיומי לתנאיה וכי תימא אפשר דמיגרשה למחר ומקיימה לתנאה אטו בדידה קיימא לאיגרושי, דאלמא משמע דאפילו ביום מעשה כל שבידה לקיומיה מתירין אותה לינשא מיד, איכא למימר דהתם לרווחא דמילתא קאמר ודעדיפא קא מקשי ליה לומר דאף כשתמצא לומר דבקיום מעשה מתירין אותה לינשא מיד הכא אי אפשר משום דאין בידה לגרש את עצמה וכל שכן כשתמצא לומר דבקיום מעשה אין מתירין אותה עד שיתקיים התנאי, אבל במסקנא ודאי אפילו בשבידה לקיימו אין מתירין אותה עד שיתקיים, ואם תאמר והא משמע דרב יהודה סבר דאפילו לביטול תנאי שבשב ואל תעשה חיישינן מדקאמר באל אישן היום אם אישן למחר לא יישן היום שמא יישן למחר ואף על גב דפליג עליה רב נחמן ואמר יישן שאין חוששין לשמא יישן למחר דמיזהר זהיר בתנאיה מסתמא כרב יהודה סבירא לן ולחומרא דבשל תורה הלך אחר המחמיר, הכא נמי אף בשב ואל תעשה אל תנשא לאחר חוששין שמא לא תזהר בתנאה, איכא למימר דאיסור אשת איש שאני דמתוך חומר שהחמרת עליה בסופה שאם עברה ונשאת לזה שנאסרה עליו גט בטל ובניה ממזרין מיזדהרא טפי ולא עברה אתנאה שאינה עשויה לקלקל עצמה ולעשות בניה ממזרים, ומיהו בתנאי שבקום עשה חיישינן דילמא תאנס ולא מקיימה ליה לתנאיה, ותדע לך דהתם נמי אמרינן בנדרים בפרק אלו נדרים (נדרים יד:) ומודה רבי יהודה באומר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום שיישן היום ואין חוששין שמא יישן למחר דכי לא זהיר בתנאיה אבל באיסוריה מזדהר, ולפי שיטה זו הא דתניא לקמן על מנת שלא תבעל לאבא ולאביך אין חוששין שמא נבעלה להן פירוש שמא תבעל להן, הוא הדין דלאחר נמי אין חוששין שמא תבעל לו דבשב ואל תעשה לא חשידא לקלקולי נפשה כדאמרן, ועוד דאחר נמי לא חשיד בהא משום שאם בא עליה נמצא גט בטל והויא לה אשת איש והוה ליה כאבא ואביך, והאי דנקט אבא ואביך קא משמע לן דעל מנת שתבעלי לאבא ולאביך אינו אלא כמפליגה בדברים ודדייקינן עלה ואלו על מנת שתבעל לאבא ולאביך נתקיים התנאי הרי זה גט ואם לאו אינו גט לא קתני.
ויש מקילין ואומרין דכל תנאי שבידה לקיימו אפילו בקיום מעשה תנשא מיד, וכדאמרינן לקמן וכי תימא אפשר דמיגרשא למחר ומקיימה לתנאיה אטו בידה קאי לאיגרושי דאלמא כל שבידה אין חוששין לביטולו ומתירין אותה מיד, ואמרינן נמי התם דדידיה קיימא דאי בעי מבריז נפשיה, וההיא דעל מנת שתתני לי מאתים זוז דאמרינן לאחר לא תינשא עד שתתן התם לאו בידה דנתינה בעל כרחו לא שמה נתינה ואפילו התנה בפירוש שתתן לו ואפילו בעל כרחו דלמא אזיל לעלמא ולא מצי יהיב ליה והוא הדין בשאמר לה על מנת שתתן לפלוני או שתבעל לו שחוששין הואיל וברשות אחרים הדבר תלוי, והא דאמרינן לקמן אטו בדידה קיימא לאיגרושי הוא הדין דאפילו קיימה בידה לאיגרושי אכתי איכא למיחש דילמא אידך לא נסיב לה אלא דעדיפא מינה אקשי לה דהא אפילו גירושין של זה לא קיימין בידה ומשום הכי איכא למיחש ואפילו לא תחוש לנשואי שני כל שכן דאפילו לאחר שנתגרשה איכא למיחש שמא לא ישאנה שני, ובאם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש נמי איכא למיחש דכיון דמעיקרא לא תלי תנאה בדידה כלל אלא בדידיה ואיהו בעי לקיומי תנאיה חזקה מקיים ליה וחיישינן ליה ואפילו מת גזרינן.
ויש מחמירין לומר שבכל התנאים אסורה לינשא עד שתקיים התנאי ואפילו בשב ואל תעשה ואפילו בידה כגון על מנת שלא תשתי יין עד שלשים יום שאין מתירין אותה לינשא עד שלשים יום ואם נשאת לא תצא, וכן נראה מדברי רבנו חננאל ז״ל שכתב לקמן אבל על מנת תנאה הוי ולכשימות זה שנאסרה עליו הרי היא מותרת לכל אדם שהרי נתקיים התנאי, אלמא עד שימות מי שנאסרה עליו אינה מותרת אף על פי שהוא בשב ואל תעשה, והא דאמרינן אי הכי בכל התנאין דעלמא לא תינסוב אפילו בשנתקיים התנאי קאמר לומר שאינה ראויה לינשא כלל שאינו כריתות משום דשמא לא יתקיים התנאי בין שהוא תנאי שראוי לחוש לביטולו בין שאינו ראוי לחוש לביטולו כגון שלא תבעלי לאבא ולאביך דמכל מקום לאו כרות גיטא הוא דומיא דעל מנת שלא תנשאי לפלוני דאמרת אינו גט וכמו שכתבתי למעלה, והא דאמרינן הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק ונתאלמנה וכו׳ ועברה ונשאת לזה שנאסרה עליו [בנדפס: לאו משום דבנשואי שני זה שאסרה [שנאסרה] עליו] איכא עבירה אבל בנישואי קמא ליכא עבירה אלא הכי קאמר ועברה על תנאה ונשאת לזה שנאסרה עליו אבל בנשואי ראשון עברה על דת כמו שכתבתי למעלה, ודעת רש״י ז״ל נראה כן דכתב לקמן דעל מנת שלא תבעלי לאיש פלוני אינו גט שמא תבעל לו כלומר שאין מתירין אותה לינשא עד שיתקיים התנאי כלומר לאחר שימות אותו שנאסרה עליו שאי אפשר עוד שיתבטל, אבל בפרק קמא דקידושין בתחלתו כתב רש״י ז״ל מכאן ועד שלשים יום הרי זה כריתות, ואפילו מיד והיא תקיים תנאו ותלך שאפשר לדברים הללו לבא לידי הבדלה, עד כאן. ונמצא בתשובות הגאונים ז״ל שנחלקו שתי ישיבות גאוני מתא מחסיא וגאוני פומבדיתא שבשב ואל תעשה ורבו המתירין, וכן עיקר ודברי התוספתא מוכיחין כן כמו שכתבנו.
ואומרים אי הכי [אם כך] אתה חושש לביטול התנאי — אם כן בכולה תנאי דעלמא [בכל תנאי סתם] שעושה אדם עם אשתו נמי [גם כן] לא תנסיב [תינשא], דלמא [שמא] לא מקיימא ליה לתנאיה [יתקיים לו התנאי] ונמצא גט בטל ובניה ממזרין! ואומרים: אכן, היינו פירכא [זוהי הפירכה] בדברי ר׳ עקיבא שרמז לה רבא.
The Gemara asks: If that is so, and there is a concern that she will eventually violate the condition, in a case of any typical condition that the husband attaches to the divorce she should not remarry either, lest she not fulfill his condition and the bill of divorce be found to be nullified and her children be rendered mamzerim. The Gemara responds: This is the refutation against Rabbi Akiva’s response that Rava was referring to.
רמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) וּבְמַאי אִילֵימָא בְּחוּץ מִשְׁרָא שרא ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

The Gemara asks: And with regard to what case did Rabbi Akiva raise this objection? If we say that it was with regard to a case in which the husband said that his wife is permitted to marry any man except for so-and-so, the objection is irrelevant, as Rabbi Eliezer permits the woman to marry so-and-so after she marries another man.
רמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא דאקשינן לפירכא דר״ע במאי אילימ׳ בחוץ – ואוקימנ׳ בע״מ, היינו ע״מ שלא תנשאי. ואי קשיאא כיון שהותרה לו בזנות אם עברה ונשאת לזה שנאסרה עליו, כיון דלאו נישואין הוו דנמצא גט בטל, אשתכח דזנות בעלמא הוא ולא בטיל גיטא. וראיתי בתוספות שמפרשיםב בשנשאת לו לאחר מיתת הבעל, ונמצא גט בטל ובניה מראשוןג שבחיי הבעל ממזרים. ולי לא נראה כןד, אלא כל שנשאת לו דרך נשואין בטל הגטה, דהכי משמע תנאהו. ועוד ממה נפשך כשהיא נשאת לזה שנאסרה עליו אם תאמר עברה על התנאי אין כאן נשואין, אם תאמר לא עברה על התנאי א״כ הגט אינו בטל ומגורשת היא אף לזה, ואי אפשר לבטל נשואיו של זה יותר משל אחרים, ושמעינן מינה שהאומר לחבירו שדי נתונה לך ע״מ שלא תתנהו לפלוני ונתן לו בדרך קנין בטלה מתנה ושדה חוזרת לבעלים הראשוניםז.
א. וכה״ק תוס׳ בד״ה ועמדה, הרשב״א הריטב״א והר״ן.
ב. ד״ה ועמדה, וכן בתוס׳ רא״ש. והובא ברשב״א.
ג. בנדפס: מן השני, וכוונתו לאותו שנשאת אחרי שנתגרשה מבעלה הראשון ולכך קוראו שני.
ד. ומפסק הרמב״ם והשו״ע משמע ג״כ דלא כתוס׳. מדפסקו דאם נשאת לאחר הגט בטל ולא כתבו בדווקא לאחר מיתת הבעל.
ה. וכ״ת הריטב״א. ועיין ברשב״א מה שהביא שהקשו ע״ז. ולפי פירוש זה גם בע״מ שלא תנשאי לאבא אם נשאת הגט בטל, ועיין ב״ש סי׳ קמג ס״ק ל״א מה שביאר בדעת השו״ע.
ו. ועיין ר״ן שתירץ שהתנאי הוא שאם תנשאי לפלוני הרי את אשתי עד שעת נישואין ומשעת נשואין ואילך, אלא שבשעת נישואין אי את אשתי.
ז. עיין באב״מ סי׳ קמג סק״ג שכתב דדווקא בגט תוס׳ והרמב״ן לא רצו לתרץ כהר״ן שהגט חל למשך זמן מסויים, אבל במו״מ יודו שהמקח חל בשעה שמוכר לשני ולכן המקח בטל.
ובמאי אילימא בחוץ מישרא שרי רבי אליעזר. הא דקא פריך הכי סירכא נקט משום דפריך לה לרבי טרפון אבל לרבי עקיבא בלאו הכי אי אפשר להעמידה בחוץ דאם כן גיטה אינו בטל ובניה מראשון אינן ממזרין דלגבי ראשון מגורשת גמורה היא דלא שייר ליה אלא לגבי האי, אלא ודאי בעל מנת הוא דתלי ליה בתנאי שלא תנשא לזה ואם נשאת לו עברה על תנאה ונמצא גט בטל.
ועוד שואלים: ובמאי [ובמה מדובר]? באיזה מקרה הקשה ר׳ עקיבא? אילימא [אם תאמר] שהתנה בלשון ״חוץ מפלוני״, הלא משרא שרא [מתיר] ר׳ אליעזר בזה!
The Gemara asks: And with regard to what case did Rabbi Akiva raise this objection? If we say that it was with regard to a case in which the husband said that his wife is permitted to marry any man except for so-and-so, the objection is irrelevant, as Rabbi Eliezer permits the woman to marry so-and-so after she marries another man.
רמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(26) דְּתַנְיָא מוֹדֶה הָיָה ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם חוּץ מִפְּלוֹנִי וְהָלְכָה וְנִשֵּׂאת לְאֶחָד מִן הַשּׁוּק וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה שֶׁמּוּתֶּרֶת לָזֶה שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלָיו אֶלָּא בְּעַל מְנָת.

As it is taught in a baraita: With regard to a case where a man divorces his wife and said to her: You are hereby permitted to marry any man except for so-and-so, and she went and married someone from the general public, and was subsequently widowed or divorced from him, Rabbi Eliezer concedes that she is now permitted to marry the man whom she was initially prohibited from marrying. Rather, Rabbi Akiva’s objection was clearly with regard to a case of a condition that she would not marry so-and-so.
רשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא בעל מנת. כלומר בעל מנת שלא תנשאי לפלוני, וקשיא לן אם כן אפילו כי הלכה ונשאת לזה שנאסרה עליו היאך גיטה בטל דהא נישואיה לאו נישואין דאי נישואין נינהו גיטה בטל ואשת איש גמורה היא ולא בת נישואין היא אם כן אי אפשר לה לינשא ואין גיטה בטל ובעילתה מן השני בעילת זנות ובזנות לא אסרה, ויש מי שתירץ דכל שנשאת לו דרך נישואין בטל הגט דכיון דאי אפשר לה לינשא לו נשואין גמורין הכי אתני [בנדפס: אהני] עלה מעיקרא שלא תנשא לו דרך נישואין, ותדע לך דאי לא אמאי אסרינן לה עליה דהאי טפי משאר אינשי דכשנשאת לו אי אפשר לה לעבור על תנאו דנשואין גמורין לית לה דאם כן גיטה בטל ולא תפשי בה קדושי ולא בת נשואין היא לו ואי לאו נישואין גמורין ונמצאת בעילתה בעילת זנות אם כן הגט אינו בטל ומגורשת גמורה היא אף לזה, אלא ודאי הכי קאמר על מנת שלא תהיי [בנדפס: תהיה] לו דרך נשואין ואף על פי שאינן נשואין גמורין דרך נישואין נשאת לו וזהו שאסר עליה, ולפי תירוץ זה למדנו שהאומר לחברו שדי נתונה לך על מנת שלא תתנהו לפלוני ונתן לו בדרך קניה אף על פי שקנינו אינו קנין דהא על מנת שלא תתנהו לפלוני קאמר ליה ואם כן נמצא מקנה דבר שאינו שלו אפילו הכי הכי קאמר ליה על מנת שלא תתנהו לו דרך קנין וכיון שנתן לו בדרך קנין מתנתו בטלה ושדה חוזרת לבעלים הראשונים, ובתוספות הקשו על זה דאי אפשר לומר דעל מנת שלא תנשאי דרך נישואין קאמר מדתניא בתוספתא על מנת שלא תנשאי לאבא ולאביך הרי זה גט על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך אינו גט חוששין שמא תבעל להן, ובודאי האי אינו גט דקאמר הכא אינו גט גמור קאמר ולומר שאפשר לו להתבטל שאם נבעלה להן הרי זה גט בטל אבל לחוש לו לכתחלה שמא תבעל להן אי אפשר דהא תניא לקמן בגמרא דאין חוששין שמא נבעלה להן כלומר שמא תבעל להן, אלא ודאי אינו גט גמור קאמר לפי שאפשר לו להתבטל שאם אירע כך שנבעלה להן הרי זה גט בטל מה שאין כן בעל מנת שלא תנשאי לאבא ולאביך שאי אפשר שתנשא לו לפי שאין להן בה נישואין כלל, ואם איתא דשלא תנשא בדרך נשואין קאמר אף על פי שאינן נשואין אפילו באבא ואביך אינו גט גמור דהא אם נבעלה להן דרך נשואין הרי זה גט בטל, ותירצו הם ז״ל בשנשאת לאותו שנאסרה עליו לאחר מיתת המגרש דנישואיו נישואין גמורין ונמצא גט בטל למפרע ובניה מראשון ממזרין, ולפי דבריהם ז״ל הא דאמר ועברה ונשאת לזה שנאסרה עליו לא בנישואין דבתרא הוא דעברה מחמת נשואיו אלא עברה מחמת שמבטלת תנאה ועל ידי ביטולו נמצאת [בנדפס: שעברה בנשואי ראשון דאשת איש היתה דאף על גב דמית ליה בעל תנאיה לא בטיל] ומיהו פלוגתא היא ביני רבוותא ז״ל וכן כתב הרב רבי שמעון קאירא ז״ל ודאי אמר לה כל ימי חיי פלוני ואינסיבא לה לאלתר והוו לה בני בחיי בעל ראשון ומית ליה בעל ראשון בחיי בעל שני והרי הוו ליה בני לאחר מיתתו ועדיין ההוא פלוני דתלייה לתנאיה בגויה קיים ושתת היין בחייו לאחר מיתתו דבעל בטל גיטא למפרע ובני קמאי ממזרי בתראי לאו ממזרי ואסירא לשני והוו פליגי רבנן כיון דבחייו דבעל לא עברה עלויי תנאיה ולאחר מיתה הוא דעברה כיון דבעל מנת [בנדפס: מית] בטיל ליה תנאיה ולא בטיל גט למפרע עד כאן. [בנדפס: והראשון נראה לי עיקר וכדברי התוספות משום דקשיא לי שאם כן דבטל תנאו משעה שמת אם כן מה הפרש יש בין כל ימי חייו ובין כל ימי חייכי דכי היכי דלכי מאית איהו נתקיים תנאו באומר כל ימי חיי אף באומר כל ימי חייכי אפשר דמאית איהו בחיי [בחייה] ונתקיים תנאו והרי היא מותרת בשתיהם כשימות הוא].
שם דתניא מודה היה ר״א כו׳. נ״ב תימה אמאי צריך להקשות מהא דמודה אפי׳ לא יודה מ״מ קשה אי בחוץ איירי אמאי נמצא שהגט בטל ובניהם ממזרים הלא אינו תנאי שנאמר שיבטל למפרע אלא היא שעברה וקלקלה ודו״ק. (עיין במהרש״א):
תוס׳ בד״ה אילימא כו׳ נתרוקן לו כו׳. נ״ב שהרי על כל פנים כבר גירשה בגירושין גמורין מעליו אבל ראובן שקדשה חוץ משמעון אף שבא שמעון וקדשה התם ואסרה אראובן מ״מ לא שייך לומר נתרוקן האישות שהרי לא גירשה וק״ל:
דתניא כן שנינו בברייתא]: מודה היה ר׳ אליעזר במגרש את אשתו ואמר לה ״הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני״, והלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה, שמותרת לזה שנאסרה עליו! אלא יש לומר שאסר אותה בתנאו בלשון ״על מנת״.
As it is taught in a baraita: With regard to a case where a man divorces his wife and said to her: You are hereby permitted to marry any man except for so-and-so, and she went and married someone from the general public, and was subsequently widowed or divorced from him, Rabbi Eliezer concedes that she is now permitted to marry the man whom she was initially prohibited from marrying. Rather, Rabbi Akiva’s objection was clearly with regard to a case of a condition that she would not marry so-and-so.
רשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(27) דָּבָר אַחֵר הֲרֵי שֶׁהָיָה זֶה שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלָיו כֹּהֵן וּמֵת הַמְגָרֵשׁ לֹא נִמְצֵאת אַלְמָנָה אֶצְלוֹ וּגְרוּשָׁה אֵצֶל כׇּל אָדָם וְקַל וָחוֹמֶר וּמָה גְּרוּשָׁה שֶׁהִיא קַלָּה אֲסוּרָה מִשּׁוּם צַד גֵּירוּשִׁין שֶׁבָּהּ אֵשֶׁת אִישׁ חֲמוּרָה לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.

The baraita states that Rabbi Akiva added an alternative response: If the one to whom she was forbidden was a priest, and her ex-husband who divorced her died, is she not found to be a widow with regard to him and a divorcée with regard to any other man? And it is therefore an a fortiori inference that just as the prohibition against a divorcée marrying a priest is minor, and yet she is forbidden to this priest due to the element of divorce that applies to her, all the more so is it not clear that the prohibition against relations with a married woman, which is major, should apply to every man during the lifetime of the ex-husband, due to the fact that she is considered a married woman with regard to this one man? Therefore, the divorce does not take effect.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד בפירוש הברייתא: דבר אחר אמר ר׳ עקיבא: הרי שהיה זה שנאסרה עליו כהן, ומת המגרש, לא נמצאת שהיא אלמנה אצלו וגרושה אצל כל אדם? והלא קל וחומר הוא: ומה גרושה שהיא קלהאסורה לכהן משום צד גירושין שבה, אשת איש שהיא חמורה שכל עוד לא מת בעלה שגירשה הרי היא אשת איש לגבי אותו כהן, לא כל שכן שאסורה לכל אדם! ולכן, אין הגט כשר.
The baraita states that Rabbi Akiva added an alternative response: If the one to whom she was forbidden was a priest, and her ex-husband who divorced her died, is she not found to be a widow with regard to him and a divorcée with regard to any other man? And it is therefore an a fortiori inference that just as the prohibition against a divorcée marrying a priest is minor, and yet she is forbidden to this priest due to the element of divorce that applies to her, all the more so is it not clear that the prohibition against relations with a married woman, which is major, should apply to every man during the lifetime of the ex-husband, due to the fact that she is considered a married woman with regard to this one man? Therefore, the divorce does not take effect.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(28) וּבְמַאי אִילֵּימָא בְּעַל מְנָת

The Gemara asks: And with regard to what case was this objection raised? If we say that it was with regard to a case of a condition,
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ונברר ובמאי [ובמה היה התנאי]? אילימא [אם תאמר] שהוא היה בלשון ״על מנת״,
The Gemara asks: And with regard to what case was this objection raised? If we say that it was with regard to a case of a condition,
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין פג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה גיטין פג., רש"י גיטין פג., תוספות גיטין פג., רמב"ן גיטין פג. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין פג. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין פג. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה גיטין פג., מהרש"א חידושי הלכות גיטין פג., פני יהושע גיטין פג., גליון הש"ס לרע"א גיטין פג., פירוש הרב שטיינזלץ גיטין פג., אסופת מאמרים גיטין פג.

Gittin 83a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 83a, Rashi Gittin 83a, Tosafot Gittin 83a, Ramban Gittin 83a, Rashba Gittin 83a, Meiri Gittin 83a, Maharshal Chokhmat Shelomo Gittin 83a, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 83a, Penei Yehoshua Gittin 83a, Gilyon HaShas Gittin 83a, Steinsaltz Commentary Gittin 83a, Collected Articles Gittin 83a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144