א״ה בכולהו תנאין דעלמאא לא תנסוב – י״מב הדבר כמשמעו, לומר שבכל תנאי דעלמ׳ מותרת לינשא מיד ואין חוששין שמא לא נתקיים התנאי ונמצא גט בטל, ומקשיןג מהא דאמרינן בפרק מי שאחזוד ע״מ שתתני לי מאתים זוז אע״פ שנתקרע הגט הרי זו מגורשת ולאחר לא תנשא עד שתתן, ואמרי׳ נמי לקמןה ע״מ שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי הרי זה גט, ע״מ שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא נבעלה להן, כלומר שמא תבעל להם ומותרת לינשא מיד, אלמא רישאו עד שיתקיים התנאי אין מתירין אותה לינשא, וגדולה מכולן אמרו בפרק מי שאחזוז גבי מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י״ב חדש ומת וכו׳, דלא שרינן לה עד לאחר י״ב חדש דמקיים תנאיה, ואע״ג דליכ׳ למיחש לבטל התנאי. ומתרציםח אינו דומה תנאי שהוא שב ואל תעשה לתנאי שיש בו קום עשהט, שכל תנאי שהוא בשב ואל תעשה כגון שלא תנשאי לאיש פלוני ושלא תשתי יין, מתירין אותה לינשא מיד והיא תחוש לעצמה, אבל תנאי שבקום עשה כגון שתתני לי מאתים זוז, ושתבעלי או שתנשאי לאיש פלוני או שתשתי יין, חוששין שמא לא תקיים התנאי, וכל תנאי שברשות אחרים בין שהוא בקיום בין שהוא בביטול חוששין, כגון אם לא באתי מכאן ועד י״ב חדש חוששין שמא יבא, ואפילו מת נמי גזרינן.
ויש להקל ולומרי, שבכל תנאי שבידה בין בקיום בין בביטול לעולם מותרת לינשא מיד, כגון ע״מ שתשתי יין וע״מ שלא תשתי, כדאמרי׳ לקמןכ הא לאחר תנשא והא בעיא לאוקומהל תנאה, וכ״ת אפשר דמיגרש׳ ומקיימא ליה אטו בידה קיימ׳ לאיגרושי, ואמרי׳ נמי התם בדידיהמ קיימא דאי בעי מבריז נפשיה וכו׳, אלמא כל שבידו בין לעשות מעשה בין שלא לעשות מותרת לינשא מיד ואין חוששין שמא לא תקיים תנאהנ. וההיא דאמרינןס ע״מ שתתני לי מאתים זוז, היינו טעמ׳ שלא תנשא עד שתתן, שמא לא ירצה הבעל לקבל שהוא חשוד לקלקלה בב״ד או ילך לו למדינת הים, ונתינה בעל כרחוע שלא בפניו לא שמה נתינהפ, וכן הדין בע״מ שתתניצ לפלוני וע״מ שתבעלי לו שחוששין הואיל וברשות אחרים הדבר תלוי. וא״ת א״כ היכי אמרי׳ לקמןק וכ״ת אפשר דמגרשה וכו׳, הא אפילו מגרשה אכתי איכא למיחש דילמ׳ לא נסיב לה, לאו מילת׳ היא, דאנן דעדיפא מינה אקשינן, דהא אפי׳ גירושין של זה אין בידה, ומשום הכי אסורה ואפילו לא תחוש לנשואין של שני, כל שכןר שאף לאחר הגירושין יש לחוש שמא לא ישאנה שניש, ואין צריך לומר באם לא באתי מכאן ועד י״ב חדש שכיון שאין התנאי שלה ומעיקר׳ לקיומי תנאיה קא בעי שחוששין, ואפילו מת גזרינן.
ויש מחמיריםת בה ואומרים, שבכל התנאים אסורה לוא לינשא עד שתתקיים התנאי ואפילו הוא שב ואל תעשה ובידה, כגון ע״מ שלא תשתי יין עד ל׳ יום, שאין מתירים אותה לינשא עד שיעברו עליה ל׳ יום, ואם נשאת לא תצא. והא דאמרי׳ אי הכי בכל התנאים דעלמ׳ נמי לא תנסוב, בקיום התנאי קאמרב, כלומר אינה ראויה לינשא כלל, וכיון שכן אינה מגורשת שאינו כריתותג משום שמא לא יתקיים התנאי, בין שהוא תנאי שראוי לחוש לביטולו בין שאינו כן, כגון שלא תבעלי לאבא ולאביך, דמ״מ לא כרותד גיטא דומיא דע״מ שלא תנשאי לאיש פלוני דאמרת אינו גט. והא דקתני בסיפא מקצת נוסחאות ועברהה ונשאת, לאו משום דריש׳ בהתר נשאת, אלא עברה על תנאה קאמר, אבל אפי׳ בנשואי ראשון עברה על דת שאסורה לינשא עד שיתקיים התנאי, כגון שימות אותו פלוני בעל התנאי. וכן דעת רש״י ז״ל שכתב לקמןו דע״מ שלא תבעלי לאיש פלוני אינו גט שמא תבעל לו, כלומר שאין מתירין אותה לינשא עד שיתקיים התנאי, אוז שאי אפשר שיבטל כדבעינן למכתב קמןח בס״ד.
ויש לפרש שאין חוששין כאן שמא ישאנה אותו שבתנאי, שאם ישאנה גט בטל למפרע ונמצא שבא על אשת איש, וה״ל כאבא וכאביך ואין חוששין שמא יעשו אחרים איסור בהט. וא״ת שמא תבעל לו לאחר מיתה דבעלי, אין אוסרין אותה מתחלה לינשא לאחר בשביל כך, דהא איכ׳ כמה מי יימר. והא דקתני לקמןכ ע״מ שלא תבעלי לאבא, ה״ה לפלוני שאין חוששין שמא תבעל לו, אלא הא קמ״ל דע״מ שתבעלי לאבא ולאביך מפליגה בדברים. וא״ת א״כל ע״מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי, מאי מהני לה אי הוי כריתות הא אסורה לינשא לעולם. לאו מילתא היא, דכי אמרינן שאסורה לינשא שמא לא יתקיים התנאי חששאמ דרבנן הוא, ואם נשאת לא תצא, וקמ״ל רבא דלא הוי גט ואם נשאת נמי תצא. ונמצ׳ בתשובות הגאונים שנחלקו בה שתי ישיבות גאוני מתא מחסיא וגאוני פומבדיתאנ, ורבו המתירים והתירו.
ומצאתי בתוספתאס ע״מ שלא תלכי לבית אביך ושלא תשתי יין מכאן ועד ל׳ יום הרי זה גט, ואינו חושש שמא תלך ושמא תשתה, למדנו שכל תנאי שברשותה והוא שב ואל תעשה אין חוששין שמא תעבור עליו, ובסיוע לזה, שלא פירשו בגמר׳ לא תנשא אלא בקיום התנאי, אלא בההיא דתניא ולאחר לא תנשא עד שתתן, ואפי׳ אתני בבעל כרחו נמי לא תנשאע, אלא שהוקשה ליפ בדבר דהא מפלג פליגי בה רב נחמן ורב יהודהצ, [דרב נחמן סבר אין חוששיןק] ורב יהודה סבר חוששין כדקאמר אל יישן היום שמא יישן למחר, וכ״ת ההוא כתנאי שבקום עשה דמי, משום דבעי מבריז נפשיה דשינה ממילא אתיא, הא מוכח התם בפרק ואלו נדריםר דאפילו בשב ואל תעשה חייש רב יהודה, כגון שאי את נהנת לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח, שאף ע״פ שלא הלכה אסורה בהנאתו שמא תלך, ומשמע דהלכת׳ כרב יהודה לחומרא דבשל תורה הלך אחר המחמירש, ומסתבר׳ת דשאני איסור אשת איש מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלתה, דהא אמרינן התםא ומודה רב יהודה באומר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום [שישן היוםב] ואין חוששין שמא יישן למחר כי לא זהיר בתנאיה אבל באיסוריה מיזהרג, והלא כיון שאם עברה גט בטל ותצא מזה ומזה ובניה ממזרים, מזהר זהירא ביה, אבל תנאי שבקום עשה חוששין לה לעולם, ואין צריך לומר בכל תנאי שברשות אחרים.
א. לפנינו בגמ׳: נמי לא תנסוב, וכגי׳ רבינו כ״ה בריטב״א וחי׳ הר״ן.
ב. כ״ה בריטב״א ובחי׳ הר״ן וברא״ש סי׳ ב׳.
ג. וכה״ק הראשונים הנ״ל ותוס׳ פב ב ד״ה שרבי.
ד. לעיל עד א.
ה. פד א.
ו. רבינו הקשה מהמקרה של הרישא דע״מ שתבעלי, ואילו התוס׳ הנ״ל והרא״ש הקשו מדברי הסיפא דדוקא ע״מ שלא תבעלי לאבא אין חוששין הא ע״מ שלא תבעלי לפלוני חוששין, ועיין בדברי רבינו בהמשך שמשמע שחולק בזה שכתב דה״ה לפלוני שאין חוששין.
ז. עו ב.
ח. רבינו לשיטתו עי׳ הע׳ 42 דהקשה מהרישא, שפיר מחלק בין קום ועשה לשוא״ת, אבל לתוס׳ והרא״ש לא מספיק חילוק זה שהרי הקשו מהסיפא.
ט. וכ״כ בה״ג (הובא ברא״ש ובתוס׳ רי״ד) ובעה״מ, הרשב״א, הריטב״א, ובחי׳ הר״ן, והרשב״א הוסיף דזה דעת רבנו שמואל ומקצת הגאונים. וכן נפסק בשו״ע סי׳ קמג ס״ב.
י. כך היא שיטת הרמב״ם בפ״ח מגירושין ה״א, והובא בעוד ראשונים.
כ. פד א.
ל. בנדפס ובכתי״ו: לקיומה.
מ. בכתי״נג: בדידה, והשארנו ע״פ הגירסא שלפנינו בגמ׳ ובנדפס ובכתי״ו.
נ. ובריטב״א וברשב״א דחו ראיה זו וכתבו דלרבותא נקטה הגמ׳ כן.
ס. לעיל עד א.
ע. כלישנא קמא לעיל עד ב, וכ״פ הרמב״ם ובשו״ע, וברשב״א מבואר שהם שני טעמים חדא דבע״כ לא שמיה נתינה והוא כשלא ירדה לקבל, ועוד טעם דשלא בפניו במקרה שילך למדינת הים, ונראה שזו כוונת רבינו, ושמא צ״ל ״ושלא בפניו״ וכו׳.
פ. וכ״ת ברשב״א. ועיין בכסף משנה שם שהביא דברי הרשב״ץ בתשובה שתמה למה השמיט הרמב״ם ההלכה דלאחר לא תנשא עד שתתן, ומשמע שסובר כרבנן כיון שאינו בידה, אולם המגיד משנה שם כתב דמתוך סוגייתנו דחה הרמב״ם את הברייתא במי שאחזו, וס״ל דהסוגיות חלוקות ופסק כגמ׳ דידן. ולפי״ז סובר הרמב״ם דגם במאתים זוז תנשא לאלתר, ועיין בב״ש סי׳ קמג סק״ד.
צ. בכתי״ו הגירסא: בע״מ שתנשאי לאיש פלוני וע״מ שתבעלי וכו׳.
ק. פד א.
ר. בנדפס: כ״ש שלא לאחר וכו׳.
ש. וכ״כ הרשב״א.
ת. שיטת רבינו האי הובא בבעל המאור. וכ״כ ר״ח הובא בתוס׳ רי״ד וברשב״א, וכן דעת הרמ״ה הובא בחי׳ מכ״י. והמאירי כתב ואף גדולי הדורות כתבו בה בשם הגאונים להחמיר.
א. בנדפס ובכת״י ליתא לתיבת לו.
ב. וכ״ה בבעה״מ בשם ויש מי שמפרש וכ״כ הרשב״א. והרמ״ה (הובא בחי׳ מכ״י) למד שהשאלה היא, א״ה בכולהו תנאין דעלמא נמי מדאורייתא לא תנסוב.
ג. בנדפס: שאינו בתורת כריתות. ובחי׳ מכ״י הגירסא: שאינה ראיה לינשא כלל שאינו כריתות. וגירסא זו עדיפא שאין כאן בעיה בעצם הגט אלא מציאות שאינה מגורשת, דגזרינן דילמא לא מקיימא לתנאה, וכן משמע בבעה״מ.
ד. בנדפס: דמ״מ לאו גיטא. ועיין בהערה הקודמת דאין כאן פסול בגט אלא מציאות שאין גירושין.
ה. ולפנינו: ועמדה ונישאת.
ו. פד א ד״ה אין חוששין. ועיין לקמן פג ב בד״ה כל ימי, דלפי הפי׳ הראשון של רבינו ברש״י לא מוכח דבשוא״ת חיישינן וכ״כ הרשב״א שמשמע מרש״י דבשוא״ת חיישינן, והקשה מפרק קמא דקידושין שסתר דבריו.
ז. בנדפס ליתא תיבת ״או״.
ח. פד א ד״ה ע״מ.
ט. ועיין בתוס׳ לעיל פב ב ד״ה שר״א וברא״ש סי׳ ב׳ שלמדו דבע״מ שלא תבעלי לפלוני חיישינן שמא תבעל באונס ולכן לא תנשא, וכ״פ בשו״ע סי׳ קמג סי״ט. והרא״ש הביא דבתוספתא פ״ד ה״ח כתוב להדיא ע״מ שלא תבעלי לפלוני חוששין שמא תבעל לו. וכנראה לרבנו היתה גירסא אחרת דבע״מ ״שלא״ תבעלי לפלוני ה״ז גט. ועיי״ש במצפה שמואל אות ס׳. והרמב״ם פ״ח מגירושין פסק דבע״מ שלא תנשאי לפלוני אם קצב בזמן ה״ז גט, ובע״מ שלא תבעלי לא כתב כלום. ועיין בקרבן נתנאל אות י׳ מש״כ בזה.
י. וברשב״א לקמן פד א ד״ה ע״מ שלא תבעלי כתב חילוק זה.
כ. פד א.
ל. וכה״ק ותי׳ בחי׳ מכ״י סד״ה והא דאמרי׳ א״ה, והרשב״א ג״כ הביא ראיה זו לומר דבשוא״ת תנשא מיד ודחה כרבנו.
מ. בנדפס: איסור דרבנן.
נ. וכ״כ הרשב״א ובחי׳ מכ״י.
ס. פ״ה הי״ב. ובנדפס: ומצאתי כתוב ע״מ וכו׳.
ע. וכדכתב רבנו לעיל שמא לא ירצה לקבל או יסע למדה״י ונתינה בע״כ שלא בפניו אינה נתינה, וכ״כ הרשב״א. והריטב״א והרא״ש כתבו דהחשש שמא היא תאנס ולא תוכל לתת.
פ. וכה״ק הרשב״א הריטב״א ובחידושי הר״ן.
ק. בכתי״נג ובכתי״ו ליתא למילים ״דר׳ נחמן סבר אין חוששין״ ובנדפס ישנו.
ר. טו ב, ושם נז א. וצ״ל: ואלו מותרין.
ש. כדאמרינן בע״ז ז א.
ת. וכ״כ שאר הראשונים.
א. יד ב.
ב. בכתי״נג ליתא למילים שישן היום, ובנדפס ובכתי״ו איתא.
ג. בגמ׳ שם: מיזדהר.