×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְאִיבָּעֵית אֵימָא רַב דְּאָמַר כר׳כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁבַּתּוֹרָה בֵּין שֶׁנִּטְמָא בָּשָׂר וְחֵלֶב קַיָּים בֵּין שֶׁנִּטְמָא חֵלֶב וּבָשָׂר קַיָּים זוֹרֵק אֶת הַדָּם.
And if you wish, say that Rav, who said that, according to the mishna, if one did sprinkle the blood it is accepted, holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, that eating the Paschal lamb is not essential. As it was taught in a baraita that Rabbi Yehoshua says: With regard to all offerings in the Torah, whether the meat became ritually impure and the fat remains pure, or the fat became ritually impure and the meat remains pure, one may sprinkle the blood.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך בירה
בירהא(פסחים עט) במשנה ושורפין לפני הבירה מעצי המערכה (יומא ב) בירה תוכיח שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים (במדות בפרק קמא) במסיבה ההולכת תחת הבירה פי׳ תחת המקדש (בבא בתרא נ:) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה. (בבא בתרא סא:) דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר בית לחבירו בבירה גדולה (בבא בתרא קמו) וזו הלכה העלה רב אחא שר הבירה לפני חכמים באושא פי׳ פלטורין:
א. [בורג פאלאסט.]
איבעית אימא רב דאמר – אם זרק הורצה.
כרבי יהושע – דאית ליה אכילת פסחים לא מעכבא.
למדת שכל הזבחים שבתורה בין שנטמא בשר וחלב קיים בין שנטמא חלב ובשר קיים אף ביחיד זורק את הדם לכתחלה ובפסח כל שנטמא החלב ובשר קיים זורק ואם נטמא בשר אע״פ שהחלב קיים לא יזרוק ואם זרק לא הורצה וכן בנזיר שנטמאו חלבי שלמיו והבשר קיים זורק את הדם נטמא הבשר אינו זורק ואם זרק לא הורצה ואם נטמא היחיד במת אף לאחר שחיטה כל שלא נזרק הדם אינו זורק אלא נדחה לפסח שני הא לאחר זריקת הדם פטור וכן הנזיר שנטמא הואיל וסתר מנינו אינו זורק ואם זרק לא הורצה:
זה שכתבנו בזבחים שכל שנטמא בשר וחלב קיים או שנטמא החלב ובשר קיים שזורק את הדם כבר ביארנו שלא סוף דבר בכל הבשר או בכל החלב אלא אף בכזית באחד מהם אבל אם לא נשתייר כזית שלם מאחד מהם אע״פ שנשתייר כחצי זית מן הבשר וכחצי זית מן החלב אינו כלום שאכילת מזבח ואכילת אדם אינן מצטרפות ובעולה אפילו חצי זית חלב וחצי זית בשר הוי שיור וזורק את הדם עליהן הואיל ושתיהן אכילת מזבח הן שהרי כולה כליל ומנחה נסכים הבאה עם הזבח כל שלא נשתייר מן הבשר או מן האימורין כלום אפילו נשארה כל המנחה קיימת אינו זורק את הדם עליה וחלב שאמרנו שהוא שיור לא סוף דבר החלב אלא אף בשאר האימורין כגון יותרת הכבד ושתי הכליות הדין בהם כן ר״ל שכל שנשתייר מאיזה מהם כזית זורק עליה את הדם:
בטומאת הגוף דבכרת. עי׳ ר״ש פ״א מ״ד דאהלות:
ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] רב שאמר על משנתנו שאם זרק הורצה — כשיטת ר׳ יהושע הסובר שאכילת הפסח אינה מעכבת אמר. דתניא כן שנינו בברייתא]: ר׳ יהושע אומר: כל הזבחים שבתורה בין שנטמא בשר וחלב קיים, בין שנטמא חלב ובשר קיים — זורק את הדם.
And if you wish, say that Rav, who said that, according to the mishna, if one did sprinkle the blood it is accepted, holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, that eating the Paschal lamb is not essential. As it was taught in a baraita that Rabbi Yehoshua says: With regard to all offerings in the Torah, whether the meat became ritually impure and the fat remains pure, or the fat became ritually impure and the meat remains pure, one may sprinkle the blood.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) נָזִיר וְעוֹשֵׂה פֶסַח נִטְמָא חֵלֶב וּבָשָׂר קַיָּים זוֹרֵק אֶת הַדָּם נִטְמָא בָּשָׂר וְחֵלֶב קַיָּים אֵין זוֹרֵק אֶת הַדָּם וְאִם זָרַק הוּרְצָה.

With regard to the offerings of a nazirite and one who performs the ritual of a Paschal lamb, if the fat became impure and the meat remains pure, one may sprinkle the blood. If the meat became impure and the fat remains pure, one may not sprinkle the blood because eating the offering is a part of the mitzva itself and the impure meat may not be eaten. However, if he sprinkled the blood, it was accepted.
ר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי בעית אימא רב דאוקמי למתני׳ לכתחלה אבל דיעבד אם זרק הורצה כר׳ יהושע דתניא ר׳ יהושע אומר נזיר ועושה פסח נטמא בשר וחלב קיים אינו זורק את הדם נטמא חלב ובשר קיים זורק את הדם ואם זרק הורצה נטמאו בעלים במת לא יזרק ואם זרק הורצה.
שלמי נזיר – תחילתן לאכילה דבעי שילוח שערו תחת הדוד שהשלמים מתבשלין בו כדכתיב (במדבר ו) ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש וגו׳ ועוד בעי תנופה זרוע בשלה אלמא צריך שיהא בשר טהור בשעת זריקה שיהא ראוי למצוה האמורה בו.
ואם זרק הורצה – דהני לא מעכבי.
נזיר ועושה פסח נטמא בשר וחלב קיים אינו זורק כו׳ – ריב״א אומר דלא גרס נזיר דאין חילוק בזה בין נזיר לשאר קרבנות ומה שפירש רש״י דבעי שילוח שערו תחת הדוד אין נראה שיהא עיכוב ומה שפי׳ נמי משום תנופה הא כל שאר שלמים נמי בעו תנופה ולא אשכחן תנא דאית ליה תנופה בנזיר מעכבת אלא ר״א בסוף ג׳ מינים (נזיר דף מו.) ובתוספתא לא גרס נזיר.
אם היו אלו שלמי נזיר או עושה פסח, אם נטמא חלב ובשר קיים — זורק את הדם. נטמא בשר וחלב קיים — אין זורק את הדם משום שבשני קרבנות אלה אכילת הבשר היא מעיקר המצוה, אבל אם זרק — הורצה.
With regard to the offerings of a nazirite and one who performs the ritual of a Paschal lamb, if the fat became impure and the meat remains pure, one may sprinkle the blood. If the meat became impure and the fat remains pure, one may not sprinkle the blood because eating the offering is a part of the mitzva itself and the impure meat may not be eaten. However, if he sprinkled the blood, it was accepted.
ר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) נִטְמְאוּ הַבְּעָלִים בְּמֵת לֹא יִזְרוֹק וְאִם זָרַק לֹא הוּרְצָה.:

If the owners became ritually impure from a corpse and therefore cannot eat the offering, one may not sprinkle the blood; and if one sprinkled it, it was not accepted. Although failure to eat the offering does not preclude it from being accepted, that rule applies only when the owner of the offering is personally fit to eat it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נטמאו בעלים – במת דלא חזו למיכל לאורתא דטומאתן שבעה.
ואם זרק לא הורצה – דאע״ג דאכילתו לא מעכבא גברא דחזי לאכילה בעינן ורחמנא דחייה לטמא נפש לפסח שני ובנזיר נמי כתיב (שם) כי ימות מת עליו וגו׳ דסותר את נזירותו.
אם נטמאו הבעלים בטומאת מת ואינם יכולים איפוא לאכול מבשר הזבח — לא יזרוק את הדם, ואם זרק לא הורצה שגם אם אכילה אינה מעכבת מכל מקום צריך שיהא בעל הקרבן ראוי לאכול ממנו.
If the owners became ritually impure from a corpse and therefore cannot eat the offering, one may not sprinkle the blood; and if one sprinkled it, it was not accepted. Although failure to eat the offering does not preclude it from being accepted, that rule applies only when the owner of the offering is personally fit to eat it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) בַּמּוּקְדָּשִׁין אֵינוֹ כֵּן וְכוּ׳.: מַתְנִיתִין מַנִּי.

It was taught in the mishna: With regard to other offerings it is not so; even if the meat has become ritually impure, if the fat remains pure, the blood is sprinkled on the altar. The Gemara asks: Who is the tanna of the mishna?
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובמוקדשין אינו כן אף על פי שנטמא בשר וחלב קיים זורק את הדם.
תניא ר׳ יהושע אומר כל הזבחים שבתורה כו׳ – פשוטה היא [ובמנחה] פי׳ ובמנחות נסכים הבאה עם הזבח והמנחה כלה קיימת לא יזרק מהו דתימא כי גופיה דזבח דמיא קא משמע לן דלא ואסיק׳ ואי כתב רחמנא לריח ניחוח הוה אמינא כל העולין ואפילו מנחה כתב רחמנא חלב.
גמרא מתני׳ מני ר״י כו׳ כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר או כו׳. מהברייתא דלעיל בסמוך דקתני בכה״ג כל הזבחים שבתורה בין שנטמא בשר כו׳ נמי ה״מ לאתויי דאתיא מתני׳ כר״י אלא דבעי לאסוקי עלה דהך ברייתא מנחה מאי עבידתא כו׳ ויותרת הכבד כו׳ מנלן כו׳ וק״ל:
א שנינו במשנה שבשאר מוקדשין אינו כן, אלא אפילו נטמא הבשר והחלב הקיים — זורקים את הדם. ושואלים: מתניתין מני [משנתינו כשיטת מי היא]?
It was taught in the mishna: With regard to other offerings it is not so; even if the meat has become ritually impure, if the fat remains pure, the blood is sprinkled on the altar. The Gemara asks: Who is the tanna of the mishna?
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אכׇּל הַזְּבָחִים שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁנִּשְׁתַּיֵּיר מֵהֶן כְּזַיִת בָּשָׂר אוֹ כְּזַיִת חֵלֶב זוֹרֵק אֶת הַדָּם כַּחֲצִי זַיִת בָּשָׂר וְכַחֲצִי זַיִת חֵלֶב אֵין זוֹרֵק אֶת הַדָּם.

The Gemara answers: It is Rabbi Yehoshua. As it was taught in a baraita that Rabbi Yehoshua says: With regard to all the offerings in the Torah from which there remains an olive-bulk of meat that is fit to be eaten or an olive-bulk of fat that is fit to be sacrificed on the altar, one may sprinkle the blood. If all that remains is half an olive-bulk of meat and half an olive-bulk of fat, one may not sprinkle the blood. The fat is burned on the altar and the meat is eaten by the priests. Since the meat and fat serve different functions, they do not combine to equal the minimum amount that must remain in order to sprinkle the blood.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חצי זית בשר וחצי זית חלב אין זורק הדם – דאכילת אדם ואכילת מזבח לא מצטרפין.
ומשיבים: כשיטת ר׳ יהושע היא. דתניא כן שנינו בברייתא]: ר׳ יהושע אומר: כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהם כזית בשר הראוי לאכילה או כזית חלב הראוי להקטרה — זורק את הדם. אם נשתייר כחצי זית בשר וכחצי זית חלב בלבד — אין זורק את הדם. כי החלב נאכל באש המזבח, והבשר נאכל לכהנים או לבעלים ואינם מצטרפים זה לזה.
The Gemara answers: It is Rabbi Yehoshua. As it was taught in a baraita that Rabbi Yehoshua says: With regard to all the offerings in the Torah from which there remains an olive-bulk of meat that is fit to be eaten or an olive-bulk of fat that is fit to be sacrificed on the altar, one may sprinkle the blood. If all that remains is half an olive-bulk of meat and half an olive-bulk of fat, one may not sprinkle the blood. The fat is burned on the altar and the meat is eaten by the priests. Since the meat and fat serve different functions, they do not combine to equal the minimum amount that must remain in order to sprinkle the blood.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּבָעוֹלָה אֲפִילּוּ כַּחֲצִי זַיִת בָּשָׂר וְכַחֲצִי זַיִת חֵלֶב זוֹרֵק אֶת הַדָּם מִפְּנֵי שֶׁכּוּלָּהּ כָּלִיל וּבַמִּנְחָה אע״פאַף עַל פִּי שֶׁכּוּלָּהּ קַיֶּימֶת לֹא יִזְרוֹק.

And with regard to a burnt-offering, even if all that was left was half an olive-bulk of meat and half an olive-bulk of fat, one may sprinkle the blood because it is all consumed on the altar. Since both the meat and the fat are sacrificed on the altar, they can be combined. And with regard to a meal-offering, although all of it remains pure, one may not sprinkle the blood of the animal offering that is brought together with it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אפי׳ כולה קיימת לא יזרוק – את הדם עליה.
ובעולה, אפילו השתייר כחצי זית בשר וכחצי זית חלב — זורק את הדם, מפני שכולה נאכלת כליל למזבח גם הבשר וגם החלב, ולכן מצטרפים. ובמנחה אף על פי שכולה קיימת — לא יזרוק את הדם עליה.
And with regard to a burnt-offering, even if all that was left was half an olive-bulk of meat and half an olive-bulk of fat, one may sprinkle the blood because it is all consumed on the altar. Since both the meat and the fat are sacrificed on the altar, they can be combined. And with regard to a meal-offering, although all of it remains pure, one may not sprinkle the blood of the animal offering that is brought together with it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מִנְחָה מַאי עֲבִידְתֵּהּ אָמַר רַב פָּפָּא מִנְחַת נְסָכִים סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כֵּיוָן דְּקָא אָתְיָא מִכֹּחַ זֶבַח כְּגוּפֵיהּ דְּזֶבַח דָּמֵי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara expresses surprise: What is the mention of a meal-offering doing here? The discussion is about sprinkling blood, which is not relevant in the case of a meal-offering. Rav Pappa said: The meal-offering under discussion is the meal-offering brought with the libations that accompany animal offerings. It could enter your mind to say: Since it comes due to the offering, it is comparable to the offering itself. One might think that even if the offering became impure but the meal-offering remained pure, one would be permitted to sprinkle the blood of the animal due to the remaining meal-offering. Consequently, it teaches us that this is not the case.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנחה מאי עבידתיה – בזריקת דם.
מנחת נסכים – הבאה עם הזבח מהו דתימא כזבח דמיא ותיהוי במקום זבח להכשיר את הדם.
ותוהים: מנחה מאי עבידתה [מה מעשיה כאן] הלוא כאן מדובר בענין זריקת דם, ומה מקום להזכרת קרבן מנחה? אמר רב פפא: מנחה זו היא מנחת נסכים. אותה מנחה שמביאים יחד עם הזבח. סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] כיון דקא אתיא מכח זבח — כגופיה דזבח דמי [כיון שהיא באה מכוח הזבח ולצורך הזבח כגופו של הזבח נחשבת] ואם נטמא הזבח ונשארה המנחה טהורה יוכל לזרוק את הדם בשל המנחה. על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שלא.
The Gemara expresses surprise: What is the mention of a meal-offering doing here? The discussion is about sprinkling blood, which is not relevant in the case of a meal-offering. Rav Pappa said: The meal-offering under discussion is the meal-offering brought with the libations that accompany animal offerings. It could enter your mind to say: Since it comes due to the offering, it is comparable to the offering itself. One might think that even if the offering became impure but the meal-offering remained pure, one would be permitted to sprinkle the blood of the animal due to the remaining meal-offering. Consequently, it teaches us that this is not the case.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) חֵלֶב מְנָא לַן אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וּמָטוּ בַּהּ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה דְּאָמַר קְרָא {ויקרא י״ז:ו׳} וְהִקְטִיר הַחֵלֶב לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לַה׳ חֵלֶב אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּשָׂר.

From where do we derive that if only the fat remains, one may sprinkle the blood of the offering? Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yishmael, and there are those who determined that this halakha was stated in the name of Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: As the verse states: “And the priest shall sprinkle the blood upon the altar of the Lord at the entrance to the Tent of Meeting; and he shall make the fat smoke for a satisfying aroma to the Lord” (Leviticus 17:6). This verse indicates that one may sprinkle the blood if the fat remains pure although there is no pure meat.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חלב מנא לן – דהוי שיור להכשיר זריקת דם.
והקטיר החלב – גבי זריקת דם כתיב דכתיב וזרק הכהן את הדם וגו׳ עד והקטיר החלב לריח ניחוח.
ושואלים: חלב מנא לן [מנין לנו] שאפשר לזרוק את דם הקרבן אם קיים רק החלב? אמר ר׳ יוחנן משום [בשם] ר׳ ישמעאל ומטו [ומגיעים] בה בשלשלת מסורת שמועה זו משום [בשם] ר׳ יהושע בן חנניה: שאמר קרא [המקרא]: ״וזרק הכהן את הדם על מזבח ה׳ פתח אהל מועד והקטיר החלב לריח ניחח לה״ (ויקרא יז, ו), ללמדנו: זורקים הדם עבור חלב, אף על פי שאין בשר,
From where do we derive that if only the fat remains, one may sprinkle the blood of the offering? Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yishmael, and there are those who determined that this halakha was stated in the name of Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: As the verse states: “And the priest shall sprinkle the blood upon the altar of the Lord at the entrance to the Tent of Meeting; and he shall make the fat smoke for a satisfying aroma to the Lord” (Leviticus 17:6). This verse indicates that one may sprinkle the blood if the fat remains pure although there is no pure meat.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אַשְׁכְּחַן חֵלֶב יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת מְנָא לַן.

The Gemara asks: We have found a source for the halakha that one may sprinkle the blood if only fat remains; but if all that is left is the diaphragm and the two kidneys, which are also sacrificed on the altar, from where do we derive that one may sprinkle the blood?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: אשכחן [מצאנו] מקור לדין אם נשתייר חלב כאמור במקרא, אולם אם נשתיירו יותרת הכבד ושתי כליות, שאף הן אימורין העולים למזבח, מנא לן [מנין לנו] שזורקים את הדם בשלהם?
The Gemara asks: We have found a source for the halakha that one may sprinkle the blood if only fat remains; but if all that is left is the diaphragm and the two kidneys, which are also sacrificed on the altar, from where do we derive that one may sprinkle the blood?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הֵיכָא אָמְרִינַן דְּזָרְקִינַן מִדְּקָתָנֵי וּבַמִּנְחָה אע״פאַף עַל פִּי שֶׁכּוּלָּהּ קַיֶּימֶת לֹא יִזְרוֹק מִנְחָה הוּא דְּלָא אֲבָל יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת שַׁפִּיר דָּמֵי מְנָא לַן.

The Gemara responds: Where did we say that one may sprinkle the blood in such a case? The Gemara answers: The fact that one may sprinkle the blood in that case is clear from the fact that it is taught at the end of the baraita: And with regard to a meal-offering, although all of it remains pure, one may not sprinkle the blood. It can be deduced from this statement that it is a meal-offering for which one may not sprinkle the blood, as the meal-offering is not part of the animal; but with regard to the diaphragm and the two kidneys, it seems well to sprinkle the blood if they remain. That being the case, from where do we derive this halakha?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יותרת הכבד ושתי הכליות מנא לן – מדאיצטריך ליה למיתני מנחה לא הויא שיור מכלל דסבירא ליה דהני דגופיה דזבח נינהו הוי שיור.
ושואלים: היכא אמרינן דזרקינן [היכן אמרנו שאנו זורקים עבורם]? שמא אם נשארו יותרת הכבד ושתי כליות בלבד אכן אין זורקים את הדם בשלהם? ומשיבים: מדקתני [ממה ששנה] בסוף הדברים ובמנחה אף על פי שכולה קיימת — לא יזרוק, ומכאן אפשר לדייק: מנחה הוא שלא יזרוק כי אינה מגוף הזבח, אבל יותרת הכבד ושתי הכליות — שפיר דמי [יפה וראוי], ואם כן דבר זה מנא לן [מנין לנו]?
The Gemara responds: Where did we say that one may sprinkle the blood in such a case? The Gemara answers: The fact that one may sprinkle the blood in that case is clear from the fact that it is taught at the end of the baraita: And with regard to a meal-offering, although all of it remains pure, one may not sprinkle the blood. It can be deduced from this statement that it is a meal-offering for which one may not sprinkle the blood, as the meal-offering is not part of the animal; but with regard to the diaphragm and the two kidneys, it seems well to sprinkle the blood if they remain. That being the case, from where do we derive this halakha?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רַבִּי יוֹחָנָן דִּידֵיהּ אָמַר אָמַר קְרָא לְרֵיחַ נִיחוֹחַ כֹּל שֶׁאַתָּה מַעֲלֶה לְרֵיחַ נִיחוֹחַ.

The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan himself said, this time without quoting tannaim: The verse we quoted above states: For a satisfying aroma, which indicates that anything you raise as a satisfying aroma, i.e., anything burned on the altar, is enough to sprinkle the blood.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר קרא – בהאי קרא גופיה והקטיר החלב לריח ניחוח.
ומשיבים: ר׳ יוחנן דידיה [משלו] אמר, הפעם לא בשם התנאים: אמר קרא [המקרא] שכבר הבאנו לענין זה ״לריח ניחח״ ללמדנו: כל שאתה מעלה לריח ניחח — זורקים את הדם עבורו.
The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan himself said, this time without quoting tannaim: The verse we quoted above states: For a satisfying aroma, which indicates that anything you raise as a satisfying aroma, i.e., anything burned on the altar, is enough to sprinkle the blood.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב חֵלֶב וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב רֵיחַ נִיחוֹחַ דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא חֵלֶב הֲוָה אָמֵינָא חֵלֶב אִין יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת לָא כְּתַב רַחֲמָנָא לְרֵיחַ נִיחוֹחַ וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא לְרֵיחַ נִיחוֹחַ הָוֵה אָמֵינָא כׇּל הָעוֹלִין לְרֵיחַ נִיחוֹחַ ואפי׳וַאֲפִילּוּ מִנְחָה כְּתַב רַחֲמָנָא חֵלֶב.:

The Gemara notes: And it is necessary to write fat in that verse and it is necessary to write: For a satisfying aroma. As, if the Merciful One had written only fat, I would have said that if fat remains, yes, the blood may be sprinkled, but if only the diaphragm and two kidneys remain, which are not as significant as the fat, no, the blood may not be sprinkled. Therefore, the Merciful One writes: For a satisfying aroma. And if the Merciful One had written only: For a satisfying aroma, I would have said that it includes anything that rises as a satisfying aroma, and even a meal-offering is included. Therefore, the Merciful One writes fat, to teach that this halakha applies only to sacrificial parts of the animal and not to accompanying libations and meal-offerings.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר המאירי נטמא הקהל או רובו או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהור ולפי מה שיתבאר בגמ׳ הוא הדין שיהיו אלו ואלו טהורים וכלי שרת טמאים ואין שהות לעשותם חדשים יעשו בטומאה פי׳ כל הצבור ובנטמא רוב קהל אפילו היחידים שהם טהורים עושים אותם בטומאה ומתעסקים עם הטמאים ביחד ונכנסים כולם לעזרה ופי׳ הטעם בגמ׳ שאין קרבן צבור חלוק כלומר שמאחר שרוב הצבור עושין אותו גנאי הוא לצבור להיות טהורים שבהם פורשים מהם ונזהרים מהם אבל אם נטמא מיעוט הקהל טהורים עושים את הראשון והטמאים נקראים יחידים ונדחין לפסח שני וטומאה זו לא נאמרה אלא בטומאת מת כמו שיתבאר:
ומעירים: ואיצטריך למכתב חלב [וצריך היה לכתוב באותו פסוק חלב] ואיצטריך למכתב [וצריך היה לכתוב] ״ריח ניחח״, דאי כתב רחמנא חלב [שאם היתה כותבת התורה חלב בלבד] הוה אמינא: חלב — אין [הייתי אומר: חלב — כן] יותרת הכבד ושתי הכליות — לא, שאינן חשובות כחלב, לכך כתב רחמנא [כתבה התורה] ״לריח ניחח״, ואי כתב רחמנא [ואם היתה כותבת התורה] רק ״לריח ניחח״ הוה אמינא [הייתי אומר] כל העולין לריח ניחח, ואפילו מנחה בכלל זה, על כן כתב רחמנא [כתבה התורה] חלב, ללמדנו שדין זה הוא באימורים בלבד, אבל לא בנסכים ובמנחות.
The Gemara notes: And it is necessary to write fat in that verse and it is necessary to write: For a satisfying aroma. As, if the Merciful One had written only fat, I would have said that if fat remains, yes, the blood may be sprinkled, but if only the diaphragm and two kidneys remain, which are not as significant as the fat, no, the blood may not be sprinkled. Therefore, the Merciful One writes: For a satisfying aroma. And if the Merciful One had written only: For a satisfying aroma, I would have said that it includes anything that rises as a satisfying aroma, and even a meal-offering is included. Therefore, the Merciful One writes fat, to teach that this halakha applies only to sacrificial parts of the animal and not to accompanying libations and meal-offerings.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מתני׳מַתְנִיתִין: בנִטְמָא קָהָל אוֹ רוּבּוֹ אוֹ שֶׁהָיוּ הַכֹּהֲנִים טְמֵאִים וְהַקָּהָל טְהוֹרִים יַעֲשׂוּ בְּטוּמְאָה נִטְמָא מִיעוּט הַקָּהָל הַטְּהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן וְהַטְּמֵאִין עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי.:

MISHNA: If the entire community or most of it became ritually impure, or the priests were all impure and the community was pure, they should perform the ritual of the Paschal lamb in ritual impurity. If a minority of the community became impure, even if they are many people, those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ, and those who are impure perform the ritual on the second Pesaḥ.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ נטמאו קהל או רובו או שהיו הכהנים טמאין והקהל טהור יעשה בטומאה כו׳ תנו רבנן הרי שהיו ישראל טמאין וכהנים וכלי שרת טהורין או שהיו ישראל טהורין וכהנים וכלי שרת טמאין יעשו בטומאה שאין קרבן ציבור חלוק אמר רב חסדא לא שנו כלי שרת טמאין יעשו בטומאה אלא בסכין שנטמאת בטמא מת דרחמנא אמר בחלל חרב דחרב הרי הוא כחלל ומטמאה הסכין לאדם דכי קא מתעביד בטומאת הגוף מתעביד דתניא בשאר ספרי דבי רב מגיד שהחרב טמאה טומאת שבעה והנוגע בחרב טמא טומאת שבעה אבל אם נטמא הסכין בטומאת שרץ שאינו מטמא בטומאת סכין אלא הבשר אבל האדם לא דאין כלי הבא מחמת שרץ מטמא אדם וכבר פירשנוה בפ״א.
טהורין עושין הפסח טמאין אין עושין מוטב יאכל בטומאת בשר בלאו שנאמר (ויקרא ז יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ואל יאכל בטומאת הגוף שהוא בכרת שנאמר (שם ז כ) והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לי״י וטומאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא וגו׳.
מתני׳ יעשו בטומאה – ואפי׳ טמאין יחידין דהא פסח דטהורין גופיה בטומאה אתי משום כהנים.
או שהיו כהנים טמאים יעשו בטומאה – אע״פ שיכולין ליזהר שלא יגעו בבשר כיון דאישתראי טומאת אימורים אישתראי נמי טומאת בשר דאמר במי שהיה טמא (לקמן דף צו.) כל היכא דאישתראי טומאת בשר אישתראי טומאת אימורים משמע שהם שוים.
המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק השני ג״כ והוא שאמר נטמא הקהל או רובו או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהור יעשה בטומאה נטמא מיעוט הקהל הטהורי׳ עושי׳ את הראשון והטמאי׳ עושי׳ את השני אמר הר״ם דע זה העיקר וזכרהו ושמרהו והוא כי טומאת מת בלבד הוא שתדחה בצבור ויקריבהו בטומאה וכשהוא יחיד ידחה לפסח שני כמו שאמר הכתוב ואפי׳ היה יום שביעי שלו ידחו טמאים וזאת היתה השאלה ששאלו עליה למשה רבינו לפי שבא שבוע שלהם יום ארבעה עשר אמרו הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואנו נהיה טהורים בלילה וראויים לאכילה יזרק הדם עלינו היום ולא זה דבר נמנע והוא אמרם למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ד׳ וזה אמת כי אלו היה תוך ימי הטומאה לא היו אומרים למה נגרע כי הטעם ברור לפי שהיו טמאים והכתוב רמז לזה באמרו ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא באותו היום בלבד היו נמנעין וזה הדין הוא בטומאת מת בלבד כמו שנתננו העקר אבל טומאת שרץ לא אלא שמקריב טמא שרץ אפי׳ יחיד ולערב כשיטהר יאכל פסח בטהרה ונתבאר זה העקר בפרק השני מתלמוד מסכת זבחים בבלי:
זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
תוס׳ בד״ה או שהיו כהנים כו׳ אע״פ שיכולין ליזהר שלא יגעו בבשר כו׳ עכ״ל ר״ל דשחיטה כשירה בזר טהור ויכול הכהן טמא לקבל הדם במזרק ולא יגע בבשר כלל וק״ל:
תוס׳ ד״ה או שהיו וכו׳ שלא יגעו בבשר. ולא זכיתי לעמוד על עומק דבריהם הקדושים הא אין ההיתר מצד טומאת בשר שהוא בלאו רק משום דטומאת גברא דהוא בכרת ואם כן לא תלי כלל ביכולים ליזהר בנגיעת בשר אם לא ואף אם זר ישחוט מכל מקום הזריקה מתעביד בטומאת הגוף דבכרת:
ב משנה נטמא כל קהל ישראל או רובו של הקהל, או שהיו הכהנים טמאים כולם אף על פי שהקהל טהורים — יעשו את הפסח בטומאה. נטמא מיעוט הקהל ואפילו הם מרובים במספר — הטהורין עושין את הפסח הראשון, והטמאין עושין את הפסח השני.
MISHNA: If the entire community or most of it became ritually impure, or the priests were all impure and the community was pure, they should perform the ritual of the Paschal lamb in ritual impurity. If a minority of the community became impure, even if they are many people, those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ, and those who are impure perform the ritual on the second Pesaḥ.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) גמ׳גְּמָרָא: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן גהֲרֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל טְמֵאִין וְכֹהֲנִים וּכְלֵי שָׁרֵת טְהוֹרִין אוֹ שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל טְהוֹרִין וְכֹהֲנִים וּכְלֵי שֶׁרַת טְמֵאִין וַאֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל וְכֹהֲנִים טְהוֹרִין וּכְלֵי שָׁרֵת טְמֵאִין יַעֲשׂוּ בְּטוּמְאָה שֶׁאֵין קׇרְבַּן צִיבּוּר חָלוּק.

GEMARA: The Sages taught: If most or all of the Jewish people were impure and the priests and sacred vessels used in the Temple service were pure; or, conversely, if the Jewish people were pure and the priests and sacred vessels were impure; and even in a situation in which the Jewish people and the priests were pure and the sacred vessels were impure, they may perform any part of the ritual of the Paschal lamb in ritual impurity. The reason for this is that a communal offering, which is sacrificed even in a state of ritual impurity, is not divided. Therefore, since some of the service must be performed in a state of ritual impurity, it may all be performed in a state of ritual impurity.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ שאין קרבן צבור – הבא בטומאה חלוק מאחר שקרבן רובן בא בטומאה אף היחיד עושה בטומאה.
ג גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: הרי שהיו כל או רוב ישראל טמאין וכהנים וכלי שרת שבמקדש טהורין, או להיפך ישראל טהורין וכהנים וכלי שרת טמאין, ואפילו מצב שהיו ישראל וכהנים טהורין וכלי שרת טמאין — יעשו כולם את הפסח בטומאה, שאין קרבן ציבור הבא בטומאה חלוק, וכיון שיש לעשות חלק מן העבודה בטומאה, תיעשה כולה בטומאה.
GEMARA: The Sages taught: If most or all of the Jewish people were impure and the priests and sacred vessels used in the Temple service were pure; or, conversely, if the Jewish people were pure and the priests and sacred vessels were impure; and even in a situation in which the Jewish people and the priests were pure and the sacred vessels were impure, they may perform any part of the ritual of the Paschal lamb in ritual impurity. The reason for this is that a communal offering, which is sacrificed even in a state of ritual impurity, is not divided. Therefore, since some of the service must be performed in a state of ritual impurity, it may all be performed in a state of ritual impurity.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רַב חִסְדָּא דלֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנִּטְמָא הַסַּכִּין בִּטְמֵא מֵת דְּרַחֲמָנָא אָמַר {במדבר י״ט:ט״ז} בַּחֲלַל חֶרֶב חֶרֶב הֲרֵי הוּא כֶּחָלָל.

Rav Ḥisda said: They taught that the service may be done in a state of ritual impurity if the sacred vessels are impure only in a case where the knife to be used for slaughtering became impure through contact with one who was ritually impure due to contact with a corpse, as the Merciful One states: “And whoever shall touch on the open field one slain with a sword, or one that died, or the bone of a man, or a grave, shall be impure for seven days” (Numbers 19:16). The Sages expounded: A sword is like a corpse. Therefore, a sword or another metal implement that touches a corpse attains the same level of impurity as the corpse itself, which is the ultimate primary source of ritual impurity. Similarly, a knife that touches a person who is a primary source of ritual impurity due to contact with a corpse attains that same status.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא שנו – דמשמע משום טומאת כלי שרת עבדי כולהו בטומאה.
אלא שנטמא סכין בטמא מת – שהוא אב הטומאה דנעשה אף הסכין אב הטומאה לטמא אדם.
דרחמנא אמר בחלל חרב – למידרש מיניה דכלי מתכת המיטמא במת נעשה כיוצא בזה שנגע בו.
אלא שנטמא סכין בטמא מת כו׳ – תימה א״כ מאי אפי׳ דקאמר היינו רישא ממש היו ישראל טהורים וכהנים וכלי שרת טמאים כיון דמיטמא גברא מחמת סכין.
לא שנו אלא שניטמאת הסכין בטמא מת דקא מיטמא גברא גופיה כו׳ – פירוש: וכיון דקמיטמי גברא גופיה שרינן לכל ישראל למיעבד בטומאה ולא אמרינן ייטמאו מקצת וישחטו וכל ישראל יעשו בטהרה ומה צורך להיטמא כולן שאם לא יעשו כל הציבור בטומאה אותן היחידים אם ייטמאו בעזרה יתחייבו כרת לפיכך הותר לכל הציבור שיעשו בטומאה דלא סגי בלאו הכי.
זה שביארנו שאם היו כלי שרת טמאים יעשוהו בטומאה טהורים עם טמאים דוקא בשנטמא הסכין בטמא מת שהוא אב הטומאה גם כן לטמא אדם מדין חרב הרי הוא כחלל כמו שביארנו בכמה מקומות שנמצא שהשוחטין מיטמאין בסכין וכשהוא נאכל בטומאת הגוף הוא נאכל שהוא בכרת שהטמא האוכל את הקודש בכרת אבל אם נטמא סכין בשרץ שנמצא שאינו מטמא את האדם אלא את הבשר אין עושין אותו הטהורים עם הטמאים שהרי אם יתעסקו עמהם נמצאו מיטמאין בהם ונמצאו טמאים טומאת הגוף שאכילתם בעלמא בכרת אלא טהורים עושים וטמאים אם הם מיעוט נדחין לפסח שני שהטומאה דחויה היא ולא מותרת וכל שאפשר לחזר בטהרה או להקל בטומאה עושין ומוטב שיאכל בטומאת בשר שאינה בכרת שהטהור האוכל בשר קודש טמא אינו בכרת אלא בלאו ואל יאכל בטומאת הגוף שהוא בכרת:
יראה מסוגיא זו שהסכין הוא מכלי שרת וכן במסכת שבועות (י״ב:) אמרו סכין מושכתן למה שהן וכן במסכת סוטה (י״ד.) אמרו כגון דקדישתיה סכין בשעת שחיטה ואם כן זה שהיה כל אחד מביא סכינו לשחוט את פסחו כמו שהתבאר בפרק שני (פסחים ס״ו.) מקדישין היו כל אחד את שלו קודם שחיטה וכן שהרי כל שהוא חולין אסור להכניסו לעזרה ומה שאמרו ג״כ בפרק שני (פסחים ע׳.) בסכין שנמצאת בארבעה עשר ששוחט בה מיד אפשר שהטבילוה לצורך שחיטתם על דעת שיקדשוה ואף זה מקדישה ושוחט אחר שכן יש לשאול היאך אמרו בראשון של חולין (ג׳.) בענין טמא במוקדשים כגון שבדק בקרומית של קנה כלומר שאינו מקבל טומאה והלא כלי שרת אין באים אלא מן המתכת כמו שביארנו במסכת סוטה ובשאר מקומות אפשר שלא נאמרה שם אלא על טמא בחולין שנעשו על טהרת הקדש וגדולי המחברים כתבו שכל הזבחים לכתחלה אין שוחטין אותן אלא בסכין מכלי השרת אלא שבדיעבד אף בקרומית של קנה כשרים:
בד״ה אלא שנטמא כו׳ היינו רישא ממש היו ישראל טהורים וכהנים וכלי שרת טמאים כיון דמטמא גברא כו׳ עכ״ל יש לדקדק בדבריהם כיון דבסכין של שחיטה משתעי כנראה מדברי התוס׳ בסמוך ושחיטה כשירה בזר א״נ דמטמא גברא שהוא זר מחמת סכין אפשר שהכהן לא נטמא ויש ליישב כיון דההוא גברא שהוא השוחט נטמא בטומאת הגוף מחמת הסכין הרי נכנס לעזרה בטומאת הגוף שהוא בכרת ומ״ל זר טמא ומ״ל כהן טמא שנכנס בעזרה וא״כ לא הוי רבותא טפי בסכין שנטמא בטמא מת מנטמאו כהנים וכלי שרת ודוחק ודו״ק:
שם ד״ה אלא שנטמא וכו׳ אם כן מאי אפילו. ק״ל הא בדיבור שלאח״ז הקשו דלשחוט בסכין ארוכה וכו׳ ואם כן זהו גופא החידוש דבכהנים טמאים א״א בלא דחיית כרת דהא יצטרכו לזרוק בטומאה אבל בסכין טמא ס״ד דלא לדחי דהא אפשר בסכין ארוכה והזורק יהיה כהן אחר שהוא טהור מכל מקום דחיא לכרת כתירוצא דתוספות כאן דאין פנאי וצ״ע:
אמר רב חסדא: לא שנו שעושים הכל בטומאה בשל טומאת כלי שרת אלא כגון שנטמא הסכין ששוחטים בו בטמא מת, דרחמנא אמר [שהתורה אמרה]: ״וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר יטמא שבעת ימים״ (במדבר יט, טז) ודרשו חכמים: חרב הרי הוא כחלל, ונעשית הסכין הנוגעת במת בדרגת טומאה כמת עצמו (אבי אבות הטומאה),
Rav Ḥisda said: They taught that the service may be done in a state of ritual impurity if the sacred vessels are impure only in a case where the knife to be used for slaughtering became impure through contact with one who was ritually impure due to contact with a corpse, as the Merciful One states: “And whoever shall touch on the open field one slain with a sword, or one that died, or the bone of a man, or a grave, shall be impure for seven days” (Numbers 19:16). The Sages expounded: A sword is like a corpse. Therefore, a sword or another metal implement that touches a corpse attains the same level of impurity as the corpse itself, which is the ultimate primary source of ritual impurity. Similarly, a knife that touches a person who is a primary source of ritual impurity due to contact with a corpse attains that same status.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְקָא מְטַמֵּא לְגַבְרָא דְּמֵעִיקָּרָא כִּי מִיתְעֲבִיד בְּטוּמְאַת הַגּוּף דְּכָרֵת קָא מִיתְעֲבִיד.

Therefore, it renders impure the person who uses it for slaughtering. In this case, when the ritual of the Paschal lamb is initially performed, it is performed in a state of ritual impurity of the body. Generally, one who is impure in this way is liable to receive karet if he eats sacrificial meat or enters the Temple.
תוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בטומאת הגוף דבכרת מיתעביד – וא״ת ישחוט בסכין ארוכה ולא יצטרך ליכנס לעזרה אי נמי יאחוז הסכין בפשוטי כלי עץ וישחוט ואומר ר״י דאין פנאי לכל הפסחים לשחוט בענין זה ואף להביא סכינים אחרים אין פנאי.
בד״ה בטומאת הגוף כו׳ ישחוט בסכין ארוכה ולא יצטרך ליכנס כו׳ א״נ יאחז כו׳ עכ״ל דמשמע להו בסכין של שחיטה איירי ושחיטה כשירה בזר ולא הוי מתעביד בכרת אלא משום שנכנס לעזרה בטומאה וע״ז הקשו שישחוט בסכין ארוכה דהשתא א״נ דנטמא אינו נכנס בעזרה א״נ שיכנס בעזרה מיהו לא נטמא טומאת הגוף שישחוט ויאחוז הסכין בפשוטי כו׳ ודו״ק:
וקא מטמא לגברא [והוא הסכין מטמא את האיש ששוחט בו] דמעיקרא כי מיתעביד [שמתחילה כאשר נעשה הקרבן] בטומאת הגוף שיש בה כרת קא מיתעביד [הוא נעשה].
Therefore, it renders impure the person who uses it for slaughtering. In this case, when the ritual of the Paschal lamb is initially performed, it is performed in a state of ritual impurity of the body. Generally, one who is impure in this way is liable to receive karet if he eats sacrificial meat or enters the Temple.
תוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) האֲבָל נִטְמָא הַסַּכִּין בְּטוּמְאַת שֶׁרֶץ דְּבָשָׂר הוּא דִּמְטַמְּיָא לֵיהּ לְגַבְרָא לָא מְטַמְּיָא לֵיהּ טְהוֹרִין עָבֵיד טְמֵאִין לָא עָבֵיד מוּטָב יֵאָכֵל בְּטוּמְאַת בָּשָׂר בְּלָאו וְאַל יֵאָכֵל בָּשָׂר בְּטוּמְאַת הַגּוּף שֶׁהוּא בְּכָרֵת.

However, if the knife became ritually impure with the impurity of a creeping animal, which renders the meat impure but does not render the person impure, because something rendered impure by a primary source of ritual impurity becomes a secondary source of ritual impurity, which can render food impure but not people, those who are pure may perform the ritual of the Paschal lamb, but those who are impure may not perform the ritual. This is because it is preferable that one eat the Paschal lamb with impurity of the meat, as the nature of its prohibition is that of a regular negative commandment, and one should not eat the meat with impurity of the body, which renders one liable to receive karet.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל אם נטמא הסכין בטומאת שרץ, דבשר הוא דמטמיא ליה [שאת הבשר הוא שמטמא הסכין הזו] אבל לגברא לא מטמיא ליה [את האיש אין הסכין מטמאה], שדבר שנטמא מחמת אב טומאה (כשרץ), נעשה ולד הטומאה ואינו מטמא אדם אלא אוכל בלבד. הרי במקרה זה טהורין עביד [אנשים הטהורים עושים את הפסח] טמאין לא עביד [אין עושים], כי מוטב, יאכל הפסח בטומאת בשר שאיסורה הוא רק בלאו, ואל יאכל בשר בטומאת הגוף שהוא בכרת.
However, if the knife became ritually impure with the impurity of a creeping animal, which renders the meat impure but does not render the person impure, because something rendered impure by a primary source of ritual impurity becomes a secondary source of ritual impurity, which can render food impure but not people, those who are pure may perform the ritual of the Paschal lamb, but those who are impure may not perform the ritual. This is because it is preferable that one eat the Paschal lamb with impurity of the meat, as the nature of its prohibition is that of a regular negative commandment, and one should not eat the meat with impurity of the body, which renders one liable to receive karet.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אַלְמָא קָסָבַר רַב חִסְדָּא טוּמְאָה דְּחוּיָה הִיא בְּצִיבּוּר וְכֵן אָמַר ר׳רַבִּי יִצְחָק טוּמְאָה דְּחוּיָה הִיא בְּצִיבּוּר.

The Gemara comments on Rav Ḥisda’s attempt to distinguish between different types of impurity and to claim that the entire community sacrifices the Paschal lamb in a state of ritual impurity only when the people have become impure with a severe form of impurity. Apparently, Rav Ḥisda holds that impurity is overridden in cases involving the public. The prohibition of sacrificing offerings in a state of impurity is not wholly permitted for a community; rather, it is overridden in cases of great need. Therefore, whenever it is possible to minimize the severity of the impurity, in is necessary to do so. And, so too, Rabbi Yitzḥak said explicitly: Impurity is overridden in cases involving the public.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלמא קסבר רב חסדא טומאה דחויה היא בצבור ורבא [אמר] אפילו הטמאים טומאת הגוף נמי עבדי כל היכא דקרינא ביה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל הוא דבעינא והבשר כל טהור יאכל בשר כלומר יאכלנו בטהרה ואל יאכלנו בטומאה אבל היכא דהותרה טומאת בשר לא בעינן לדקדק על טומאת הגוף.
טומאה דחויה היא בצבור – בקושי הותרה וכל כמה דאפשר לאהדורי אטהרה או אטומאה קלה מהדרינן.
ומעירים כי מתוך דברי רב חסדא המנסה לחלק בין טומאה לטומאה, ושרק בטומאה חמורה אומרים שיעשה כל הציבור בטומאה, אלמא קסבר [מכאן שסבר] רב חסדא: טומאה דחויה היא בציבור שאיסור הטומאה לא הותר לגמרי בציבור אלא נדחה בלבד בשעת הדחק, וממילא בכל מקום שאפשר לעשות בטהרה או אפילו בטומאה קלה יותר — עושים. וכן אמר ר׳ יצחק במפורש: טומאה דחויה היא בציבור.
The Gemara comments on Rav Ḥisda’s attempt to distinguish between different types of impurity and to claim that the entire community sacrifices the Paschal lamb in a state of ritual impurity only when the people have become impure with a severe form of impurity. Apparently, Rav Ḥisda holds that impurity is overridden in cases involving the public. The prohibition of sacrificing offerings in a state of impurity is not wholly permitted for a community; rather, it is overridden in cases of great need. Therefore, whenever it is possible to minimize the severity of the impurity, in is necessary to do so. And, so too, Rabbi Yitzḥak said explicitly: Impurity is overridden in cases involving the public.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְרָבָא אָמַר אֲפִילּוּ טְמֵאִין נָמֵי עָבְדִי מַאי טַעְמָא דִּכְתִיב {ויקרא ז׳:י״ט} וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכׇל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף וְהַבָּשָׂר כׇּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר.

And Rava said that whenever there is any form of ritual impurity involved in the service, even those who are ritually impure may also perform the ritual of the Paschal lamb. What is the reason for this? As it is written: “And the flesh that touches any impure thing shall not be eaten, it shall be burned in fire; and the flesh, every one that is pure may eat the flesh” (Leviticus 7:19).
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבא אמר: במקרה שיש טומאה כל שהיא אפילו טמאין נמי עבדי [גם כן עושים] מאי טעמא [מה הטעם] דכתיב [שנאמר]: ״והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל, באש ישרף, והבשר כל טהור יאכל בשר״ (ויקרא ז, יט) ולומד מכאן
And Rava said that whenever there is any form of ritual impurity involved in the service, even those who are ritually impure may also perform the ritual of the Paschal lamb. What is the reason for this? As it is written: “And the flesh that touches any impure thing shall not be eaten, it shall be burned in fire; and the flesh, every one that is pure may eat the flesh” (Leviticus 7:19).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) כׇּל הֵיכָא דְּלָא קָרֵינַן בֵּיהּ וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכׇל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל לָא קָרֵינַן בֵּיהּ וְהַבָּשָׂר כׇּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר כׇּל הֵיכָא דְּקָרֵינַן בֵּיהּ וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכׇל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל קָרֵינַן בֵּיהּ וְהַבָּשָׂר כׇּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר.

Rava derives from this verse that anywhere that we do not apply the halakha that “the flesh that touches any impure thing shall not be eaten” and the meat may be eaten despite being impure, we also do not apply “and the flesh, every one that is pure may eat the flesh.” In that case, the meat may be eaten even by one who is impure. Just as the first half the verse is not applicable, the second half is also not applicable. It is only anywhere that we apply the halakha that “the flesh that touches any impure thing shall not be eaten” that we also apply the second half of the verse: “And the flesh, every one that is pure may eat the flesh.” Therefore, when the offering is sacrificed in a state of ritual impurity, there is no prohibition for impure people to eat it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קרינא ביה הבשר כל טהור יאכל בשר – ולא טמא.
כל היכא דלא קרינן ביה [בכל מקום שאין אנו קוראים בו] ״והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל״ אלא נאכל על אף טומאתו, שם גם לא קרינן ביה [אין אנו קוראים בו] ואיננו דורשים שיתקיים חלקו האחר של הפסוק ״והבשר כל טהור יאכל בשר״, ונאכל אף לטמא. ורק כל היכא דקרינן ביה [כל מקום שאנו קוראים בו] ״והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל״ אז מקפידים אנו על הצד השני, וקרינן ביה [קוראים אנו בו] ״והבשר כל טהור יאכל בשר״ ולמדנו שאם אין הקרבן בא בטהרה שוב אין איסור שיאכלו טמאים ממנו.
Rava derives from this verse that anywhere that we do not apply the halakha that “the flesh that touches any impure thing shall not be eaten” and the meat may be eaten despite being impure, we also do not apply “and the flesh, every one that is pure may eat the flesh.” In that case, the meat may be eaten even by one who is impure. Just as the first half the verse is not applicable, the second half is also not applicable. It is only anywhere that we apply the halakha that “the flesh that touches any impure thing shall not be eaten” that we also apply the second half of the verse: “And the flesh, every one that is pure may eat the flesh.” Therefore, when the offering is sacrificed in a state of ritual impurity, there is no prohibition for impure people to eat it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אִיתְּמַר הֲרֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מֶחֱצָה טְהוֹרִין וּמֶחֱצָה טְמֵאִין רַב אָמַר מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה כְּרוֹב וְרַב כָּהֲנָא אָמַר מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה אֵינוֹ כְּרוֹב.

It was stated that the amora’im disagreed with regard to the mishna’s statement that the Paschal lamb may be sacrificed in a state of impurity if the majority of the public is impure. In a case where the Jewish people were divided, and exactly half were pure and half were impure, Rav said half and half is like the majority, and Rav Kahana said half and half is not like the majority.
ר׳ חננאלבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איתמר הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין רב אמר מחצה על מחצה כרוב הללו עושין לעצמן בטהרה בראשון והללו עושין לעצמן בטומאה בראשון. רב כהנא אמר מחצה על מחצה אינו כרוב טהורין עושין את הראשון וטמאין עושין את השני איכא דאמרי רב כהנא אמר מחצה על מחצה אינו כרוב טהורין עושין את הראשון וטמאין אינן עושין לא את הראשון ולא את השני ואקשינן עליה דרב מדתנן נטמא קהל או רובו יעשה בטומאה רובו של קהל הוא דעבדו בטומאה אבל פלגא [לא] ומשני רב בזמן שרוב הקהל טמאין עושין הכל בטומאה ואפילו הטהורין אבל בזמן שחצי הקהל טמאין עושין הטמאין בטומאה והטהורין בטהרה ומוקמינן להאי שינויא דודאי [הכי] הוא מדקתני סיפא נטמא מיעוט הקהל טהורין עושין הראשון וטמאין את השני מיעוט עושין את השני אבל חצין של קהל לא אי הכי קשיא לרב כהנא ומשני רב כהנא הכי קתני נטמא מיעוט הקהל טהורין עושין את הראשון וטמאין עושין את השני אבל אם הן מחצה ומחצה טהורין עושין הראשון וטמאין אין עושין לא [את] הראשון ולא [את] השני וללישנא קמא דרב כהנא אמר לך הוא הדין אפילו פלגא ופלג׳ טהורין עושין הראשון וטמאין השני ואיידי דתנא רישא רוב הקהל תנא סיפא מיעוט.
זה שביארנו שכל שהיו רוב הקהל טמאים כלם עושין אותו בטומאה אף הטהורים שבהם פירושה אפילו לא היו הטמאים עודפין את הטהורים אלא באחד שהיחיד מכריע את כל הצבור לטומאה אפילו אשה הואיל ואשה בראשון חובה אבל אם היו מחצה טהורים ומחצה טמאים הרי המחצה של טמאים כרוב לענין שלא ידחו לפסח שני אבל לא לענין שיהיו הטהורים יכולים לעשותו עמהם בטומאה והילכך כלם עושים פסח ראשון טהורים לעצמם בטהרה וטמאים לעצמם בטומאה:
ד איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בשאלה מהו רוב ציבור. הרי שהיו ישראל בדיוק מחצה טהורין ומחצה טמאין. רב אמר: מחצה על מחצה כרוב. ורב כהנא אמר: מחצה על מחצה אינו כרוב.
It was stated that the amora’im disagreed with regard to the mishna’s statement that the Paschal lamb may be sacrificed in a state of impurity if the majority of the public is impure. In a case where the Jewish people were divided, and exactly half were pure and half were impure, Rav said half and half is like the majority, and Rav Kahana said half and half is not like the majority.
ר׳ חננאלבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) רַב אָמַר מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה כְּרוֹב והַלָּלוּ עוֹשִׂין לְעַצְמָן וְהַלָּלוּ עוֹשִׂין לְעַצְמָן ור״כוְרַב כָּהֲנָא אָמַר מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה אֵינוֹ כְּרוֹב טְהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן וּטְמֵאִין עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי.

The Gemara explains the dispute between Rav and Rav Kahana. Rav said: Half and half is like the majority, meaning that each of the two groups has the status of the majority of the public. Therefore, those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb for themselves in a state of ritual purity. And those who are impure perform the ritual of the Paschal lamb for themselves in a state of ritual impurity. They are also considered like the majority of the public, and the sacrifice of the majority of the public is not deferred to the second Pesaḥ. And Rav Kahana said: Half and half is not like the majority. Therefore, those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ, and those who are impure perform the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הללו עושין לעצמן – בטהרה והללו עושין לעצמן בטומאה טהורים לא עבדי בטומאה דהוי כרוב ורוב טהורין לא עבדי בטומאה וטמאין לשני לא מידחו משום דהוו נמי רובא ורובא לשני לא מידחו.
טהורין עושין הראשון – בטהרה דאי נמי מיעוטא נינהו אית להו למעבד הראשון בטומאה וכל שכן כי עבדי בטהרה שפיר דמי.
וטמאין עושין את השני – דכיון דאינן כרוב נידונין כמיעוט ונידחין לשני.
בד״ה אין מחשבת כו׳ לפי אכלו לגבי שחיטה כתיב כצ״ל:
תוס׳ בד״ה ולרבי נתן כו׳ ולמאי דמוקי מתני׳ כו׳. נ״ב נ״ל דהכי פירושו לא תימא הא דלא מתרץ לפי אוכליו למצוה קאמר משום שיקשה לך א״כ היכי קאמר רבי נתן כל הקהל יוצאין בפסח אחד הלא בעינן למצוה שיהא ראוי לאכילה ולפי זה תצטרך לומר מאי דמוקי מתני׳ כר׳ נתן ולכתחלה לא יזרוק ומוקי כר׳ נתן דאמר כל הקהל יוצאין בפסח אחד אפי׳ לכתחלה היינו מדאורייתא ומתני׳ דקתני לא יזרוק היינו מדרבנן ע״ז קאמרי דליתא אלא בודאי למאי דמוקי מתני׳ כרבי נתן צ״ל הא דקתני כולן יוצאין בפסח אחד היינו דיעבד קאמר וא״כ שפיר הוה מצי לשנויי דלפי אוכליו למצוה קאמר אלא מחוורתא כדמשני התוס׳ משום דלא אשכח תנא דלא מקיש כו׳ ודו״ק:
בד״ה לימא רבי נתן כו׳ הא פשיט בכולי תלמודא כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה טהורין עושין הראשון בטהרה כו׳ שפיר דמי. נ״ב פי׳ שמחויבין לעשות הפסח בראשון ובטהרה ואינן נדחין לשני אבל אין הפירוש שיכולין לעשות בטומאה אלא שבטהרה שפיר טפי ש#הר מחצה אינו כרוב ונמצא שאין כאן רוב טמאין וא״כ יכולין לעשות בטומאה וק״ל:
ולמעשה, רב אמר: מחצה על מחצה דינם כרוב, ואם כן גם הטמאים וגם הטהורים נחשבים כל קבוצה בפני עצמה כרוב, לכן הללו הטהורים עושין לעצמן פסח הראשון בטהרה שהרי הם כרוב ציבור, והללו הטמאים עושין לעצמן פסח בטומאה, שאף הם בפני עצמם נחשבים כרוב ציבור, ורוב ציבור אינו נדחה לפסח שני. ורב כהנא אמר: מחצה על מחצה אינו כרוב. ולכן טהורין עושין את הראשון, וטמאין עושין את השני,
The Gemara explains the dispute between Rav and Rav Kahana. Rav said: Half and half is like the majority, meaning that each of the two groups has the status of the majority of the public. Therefore, those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb for themselves in a state of ritual purity. And those who are impure perform the ritual of the Paschal lamb for themselves in a state of ritual impurity. They are also considered like the majority of the public, and the sacrifice of the majority of the public is not deferred to the second Pesaḥ. And Rav Kahana said: Half and half is not like the majority. Therefore, those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ, and those who are impure perform the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב כָּהֲנָא מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה אֵינוֹ כְּרוֹב טְהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן

Some say that what was stated above is not the correct conclusion based on Rav Kahana’s statement. Rather, Rav Kahana said: Half and half is not like the majority. Therefore, those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ,
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איכא דאמרי [יש אומרים] לא כך יש להסיק מדברי רב כהנא, אלא אמר רב כהנא: מחצה על מחצה אינו כרוב, כיצד? טהורין ודאי עושין את הפסח הראשון.
Some say that what was stated above is not the correct conclusion based on Rav Kahana’s statement. Rather, Rav Kahana said: Half and half is not like the majority. Therefore, those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ,
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים עט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים פסחים עט., עין משפט נר מצוה פסחים עט., ר׳ חננאל פסחים עט., הערוך על סדר הש"ס פסחים עט., רש"י פסחים עט., תוספות פסחים עט., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים עט., בית הבחירה למאירי פסחים עט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים עט., מהרש"א חידושי הלכות פסחים עט., גליון הש"ס לרע"א פסחים עט., פירוש הרב שטיינזלץ פסחים עט.

Pesachim 79a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Pesachim 79a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 79a, R. Chananel Pesachim 79a, Collected from HeArukh Pesachim 79a, Rashi Pesachim 79a, Tosafot Pesachim 79a, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 79a, Meiri Pesachim 79a, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 79a, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 79a, Gilyon HaShas Pesachim 79a, Steinsaltz Commentary Pesachim 79a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144