(1) 
אלֹא פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה ב וְכֵן ב׳ שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת.
אלֹא פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה the yavam or his brother did not disqualify the first girl from staying married to him, as her levirate marriage was consummated. Likewise, if the two wives were two female deaf-mutes, the first wife may remain married to the yavam. Intercourse with the second wife, though prohibited, has no effect: If the marriage was of uncertain status, then either the levirate marriage was concluded when he engaged in intercourse with the first, or neither wife was really married to the first husband, and they are therefore not rival wives. If the initial marriage was partial, then since both wives have the same standing, the levirate marriage with the first wife fully realizes whatever degree of levirate marriage is available.
1. וכן...אליעזר: גיז גיח , כ״י נ , כ״י רומא 81 , דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695 , כ״י פרמה .
2. לא: חסר בכ״י פרמה .
3. לה: גיז , כ״י נ , כ״י רומא 81 , כ״י פרמה . חסר בכ״י בהמ״ל 695 כפי שחסר בר״ח (באוצה״ג סי׳ קפ״א ע״פ כ״י).
4. יום: חסר בכ״י נ .
5. מבקשין: וכן גיז , כ״י נ , כ״י רומא 81 . כ״י פרמה : ״מבקשים״. דפוסים: ומבקשין .
6. לה: חסר בכ״י פרמה , דפוסים.
7. לה: חסר בכ״י נ .
8. בעלה: כ״י נ : ״הבעל״.
9. לאחר מיתת בעלה מבקשין ממנו שיחלוץ לה: גיז , גיח , כ״י נ , כ״י רומא 81 , דפוסים. כ״י פרמה מקוצר: ״לאחר מיתת בעלה מבקשין״. חסר בכ״י בהמ״ל 695 (כנראה מחמת הדומות).
10. לכן: כ״י נ : ״לכך״.
מתני׳ לא פסל את הראשונה – שהרי ביאתן שוה ואי ראשונה קנויה היא הרי היא אשתו ואחרונה ביאת זנות ואי לאו קנויה היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היתה קנויה לאחיו ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו אבל אחרונה לא דלמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קמה הך עליה באיסור שני בתים.
המשנה השמינית והכונה בה בענין החלק החמישי והוא שאמר יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה בא על יבמה גדולה תגדלנו מבואר לר״ם:
אמר המאירי יבם קטן שבא על יבמה קטנה ור״ל שביאתם ביאה כגון ביבם שהוא בן תשע וקטנה שהיא מבת שלש ולמעלה יגדלו זה עם זה כלומר אם נתחרט ואינו רוצה לקיימה אין להם תקנה שהרי ביאתו כמאמר ונמצאת צריכה גט וחליצה ואין גט וחליצה בקטנים לפיכך יגדלו זה עם זה וביאתם מותרת שקטן וקטנה מיבמין אע״פ שאין חולצין ודלא כר׳ מאיר שאמר לא חולצין ולא מיבמין ולכשיגדילו ואינו רוצה לקיימה יגרש ויחלוץ וגדול זה לענין גט עד שיהא האיש גדול לגמרי והאשה עד שתהא יודעת לשמור גיטה ולענין חליצה עד שיגדלו שניהם לשיטתנו שפסקנו אף בקטנה עד שתביא שתי שערות הא כל שרצה לקיימה אם הוא גדול קנאה לגמרי בביאה ואע״פ שאין בביאתם הקמת שם הואיל וסופה לבא לידי כך הותרה מעכשו ולא סוף דבר בקטן וקטנה שאינן בני עונשין וקטן אוכל נבלות אין בית דין מצווים להפרישו ואף לכשתאמר כן מכל מקום במקום ספק אין חוששין להפרישו אלא אף קטן שבא על הגדולה תגדלנו אע״פ שהיא בת עונשין ומטעם שכתבנו:
זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:
המשנה התשיעית והכונה בה בענין החלק הששי והוא שאמר היבמה שאמרה בתוך שלשים יום לא נבעלתי כופין אותו שיחלוץ לה לאחר שלשים יום מבקשין ממנו שיחלוץ לה בזמן שהוא מודה אפילו לאחר שנים עשר חדש כופין אותו שיחלוץ לה אמר הר״ם זה שאמרו כופין אותו שיחלוץ כאשר היה גבר פטרה בגט אולם לא כתב לה גט הנה הטוב לו אם שיבעול וילך על מנהג האנשים והנשים ויכתוב גט ויחלוץ ואם אמרה היא נבעלתי והוא אומר לא בעלתי הנה לא נביט למאמרו ולא תצטרך חליצה:
אמר המאירי היבמה שאמרה בתוך שלשים לא נבעלתי ר״ל בתוך שלשים מזמן שנתיחד עמה וטוענת לא נבעלתי ואני תובעתו שיחלוץ ופירשוה בגמרא שגיטה יוצא מתחת ידה וטוענת לא נבעלתי ונמצא שעדין אני בזיקתי ואי אפשר לו עוד שיבעול שכבר נתן לי גט לזיקתי ופסלני על עצמו ותובעתו שיחלוץ כדי להתירה והוא אומר בעלתי וגרשתיה והרי היא מותרת ואינה צריכה חליצה ואלו היתה היא שותקת מן הסתם דיה בגיטה שכל שנסתרה מן הסתם נבעלה אבל כשאומרת לא נבעלתי היא נאמנת וכופין אותו לחלוץ מפני שהיבם כבר הוא מודה שאינה אשתו שכבר גירשה לפי מה שהוא אומר ואין בדבריו הוכח יותר מבדבריה שהרי ביבמה כל שלשים יום אדם מעמיד עצמו לפעמים שלא לבעול ואע״פ שלענין טענת בתולים כל שנתיחדה עמו בעדים אין לו טענת בתולים אלא לאלתר כמו שנבאר התם ארוסתו הוא דגיס בה אבל יבמתו מיבזז בזיז מינה ר״ל נכלם הוא ממנה ומעמיד עצמו ואחר שאין בדבריו הוכח יותר מבדבריה נאמנת וכופין אותו לחלוץ ודבר זה פירושו שהגט יוצא עכשו מידו לידה או שיהא הזמן מוכיח שעכשו ניתן שאם לא כן אף הוא יכול לטעון גרשתיה זה כמה ומתוך האיסור העמדתי עצמי ואין כופין אותו שהרי דבריו ברורים יותר שמן הסתם כל שנסתרה נבעלה והוא שאמרו בתלמוד המערב והוא שהגט יוצא מידו לידה הוא אומר גט אשה והיא אומרת גט יבמה אבל אם הוא לאחר שלשים יום אין כופין אותו שהרי דבריו ברורים יותר דטפי מתלתין לא מוקים איניש נפשיה אף ביבמה אלא שמכל מקום מבקשין ממנו שיחלוץ שהרי אין לו שום הפסד בכך ובשניהם נוטלת כתובה ומכל מקום גדולי המחברים כתבו בפירושי המשנה שכל שאמרו כופין תטול כתובה וכל שאמרו מבקשין לענין שתטול כתובה אם נתרצה מוטב ואם לאו כופין אותו לחלוץ ותצא בלא כתובה הא כל שלא נסתרה עמו אפילו לאחר כמה שנים הואיל וגטה יוצא מתחת ידה כופין אותו לחלוץ וכל שאין גיטה יוצא מתחת ידה כופין אותו ליבם או לחלוץ:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
לענין טענת בתולים כל שנסתרה עמו ולא טען ולאחר זמן טען אינו נאמן שאין זה אלא כמוציא שם רע ואין בזה הפרש בין שתשתוק לבין שתכחיש ומכל מקום דוקא לענין הפסד כתובה אבל לאסרה על עצמו הואיל ואין שם אלא ספק אחד נאמן דשוייה אנפשיה חתיכה דאיסורא הא כל שלא נסתרה יכול לטעון אחר כמה וכתבו בה גאוני ספרד עד שיתברר שנסתרה ויש אומרין כל שבירר שלא נסתרה אבל סתמו דנין אותו כנסתרה וכן היא בתלמוד המערב בראשון של כתובות כמו שביארנו שם (כתובות ט׳.):
גמ׳ קרי כאן להקים לאחיו שם כו׳ אמר אביי א״ק יבמה יבא עליה כל דהו כו׳ אין לפרש דהוה יבומי ייבום קאמר הכי דמרבינן לקטן מקראי למר מיבמה כל דהו ולמר מיחדיו אפילו בן יום אחד דהא בהאשה רבה תנן דעשו ביאת בן ט׳ כמאמר בגדול דזה אינו אלא מדרבנן וכמ״ש התוס׳ בפ״ק דקידושין ע״ש אלא משום דלא נימא דכל ביאה וביאה דאיסורא הוא כיון דלאו בר מיקם שם הוא קאמר הכא דמרבינן ליה מקראי למר מיבמה כל דהו ולמר מיחדיו ודו״ק:
לא פסל את הראשונה בביאתה של השניה, וכן אם היו שתי חרשות — אין ביאת השניה על ידי היבם פוסלת את הראשונה, כיון שביאת שתיהן שווה. ולכן: אם היתה הראשונה קנויה לבעלה — קנויה היא גם ליבם, ואם לאו, שאינה אשת אחיו — הרי נעשתה כאשתו, ואין ביאת השניה פוסלתה, ואף שאסור היה לו מהספק לבוא עליה.
the yavam or his brother did not disqualify the first girl from staying married to him, as her levirate marriage was consummated. Likewise, if the two wives were two female deaf-mutes, the first wife may remain married to the yavam. Intercourse with the second wife, though prohibited, has no effect: If the marriage was of uncertain status, then either the levirate marriage was concluded when he engaged in intercourse with the first, or neither wife was really married to the first husband, and they are therefore not rival wives. If the initial marriage was partial, then since both wives have the same standing, the levirate marriage with the first wife fully realizes whatever degree of levirate marriage is available.
הכל
(2) קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת גבָּא יָבָם עַל הַקְּטַנָּה וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת פָּסַל אֶת הַקְּטַנָּה.
If one wife was a minor and the other a deaf-mute, and the yavam engaged in intercourse with the minor and then engaged in intercourse with the deaf-mute, or if his brother engaged in intercourse with the deaf-mute, then the yavam or his brother disqualified the minor from staying married due to the Sages’ decree, lest it be confused with a situation where the intercourse with the deaf-mute was first.
פסל את הקטנה – משום גזירה דלמא קדים ובעיל חרשת ברישא וכדאמר בגמרא ואע״ג דממה נפשך היא שריא ליה הואיל וראשונה היא אי קנויה היא הא קנויה היא אי לאו קנויה היא נכרית בעלמא היא.
קטנה וחרשת בא יבם על הקטנה וחזר ובא על החרשת או שבא אחיו על החרשת פסל את הקטנה. בא יבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה פסל את החרשהת. פי׳ כיון שלא שוו אהדדי ואין קנינן קנין גמור אסרי אהדדי. פקחת וחרשת בא יבם על הפקחת וחזר ובא על החרשת לא פסל את הפקחת בא יבם על החרשת וחזר ובא על הפקח או שבא אחיו על הפקחת פסל את חהרשת. גדולה וקטנה בא יבם על הגדוה וחזר ובא על הקטנה או שבא אחיו על הקטנה לא פסל את הגדוהל בא יבם על הקטנה וחזר ובא על הגדולה או שבא אחיו על הגדולה פסל את הקטנה. פי׳ ושתיהן אסורות ור״א אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו ויקיים את הגדולה בהיתר. אר״י א״ש הל׳ כר״א וכן חמר ר׳ אליעזר הל׳ כר׳ אלעזר. פי׳ ר׳ אלעזר הוא ר״א בן פדת אמורא. ור׳ אליעזר יימתני׳ הוא ר״א בן שמוע.
אם היו קטנה וחרשת; בא יבם על הקטנה, וחזר ובא על החרשת, או שבא אחיו על החרשת — הרי זה פסל את הקטנה, כפי שהסברנו, גזירה משום זה שבא תחילה על החרשת.
If one wife was a minor and the other a deaf-mute, and the yavam engaged in intercourse with the minor and then engaged in intercourse with the deaf-mute, or if his brother engaged in intercourse with the deaf-mute, then the yavam or his brother disqualified the minor from staying married due to the Sages’ decree, lest it be confused with a situation where the intercourse with the deaf-mute was first.
הכל
(3) דבָּא יָבָם עַל הַחֵרֶשֶׁת וְחָזַר וּבָא עַל הַקְּטַנָּה אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַקְּטַנָּה פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת.
If the yavam engaged in intercourse with the deaf-mute and then engaged in intercourse with the minor, or if his brother engaged in intercourse with the minor, then the yavam or his brother disqualified the deaf-mute from staying married. The marriage to the deaf-mute creates a partial acquisition that does not exempt the second wife from levirate marriage, as she, as a minor, has a different standing. Accordingly, intercourse with the second wife also creates a partial acquisition and thereby both women are prohibited to the yavam, as it is prohibited to consummate levirate marriage with more than one wife.
{שמעתא דדין יבמה יתומה קטנה ויבמה חרשת}
מתני׳: בא יבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה, פסל את החרשת – ירושלמי (ירושלמי יבמות י״ג:י״א): אפילו לא בא על הקטנה, פסל את החרשת. שאילו לא בא על הקטנה ומתה היה מותר בחרשת, ועכשיו שבא עליה, אפילו מתה, פסל את החרשת. וכן פקחת וחרשת כיוצא בה.
יגדלו זה עם זה. וקשיא לי. בשלמא לגדלתו צריכין, שאין ביאת בן תשע פוטרת ואינו נותן גט עד שיגדיל ויבעול, אלא לגדלתה אמאי.
ויש לומר בפחות מבת שלש, שאין ביאתה ביאה, צריכה שתגדיל עד שתהא בת ביאה. א״נ, בשגדל הוא ולא בעל, צריכה אף היא שתגדיל כדי שיתן גט למאמרו וחליצה לזיקתו. וזה הטעם האחרון יותר נכון.
[במאור דף לח: ד״ה מתני׳ בא יבם. לרי״ף סי׳ קלד (יבמות דף קיא:)]
כתוב שם: בא יבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה פסל את החרשת [ירושלמי פי״ג הי״א], אפי׳ לא בא על הקטנה פסל את החרשת שאלו בא על הקטנה ומתה הוא מותר בחרשת, ועכשו שבא עליה אפילו מתה פסל את החרשת. וכן פקחת וחרשת [שם ה״י״ב] כיוצא בה.
אמר אברהם: למה הביא את הירושלמי ללא צורך, ועוד שיש בו כדי להטעות בו את שאינו בקי בו, ועיקר פירושו בתמיה, כלומר למה הוצרך לומר חזר ובא על הקטנה והלא אפילו לא בא אינו יכול לקיים החרשת שהרי אין הקטנה נתרת בביאת החרשת וכו׳ וצריך הוא להתירה, וקסבר קטנה בנישואין דרבנן חולצת וכיון שזו חולצת זו פסולה. חזר ופירש כי בביאתו [הוסיף]1 לחרשת פסלות שאילו מתה הקטנה ולא הוצרכה להתירה היה מותר בחרשת, ועכשו שבא עליה מיד נפסלה עליו, וכן בפקחת וחרשת ובגדולה וקטנה [שם הי״ג] כי על שלשתן נאמר בירושלמי2.
[במאור דף לט. ד״ה בא יבם. לרי״ף סי׳ קלה (יבמות דף קיא:)]
כתוב שם: יגדלו זה עם זה. וקשיא לן בשלמא לגדולה צריכין שאין ביאת בן תשע פוטרת ואינו נותן גט עד שיגדיל ויבעול, [אלא] לגדולתה אמאי, כדאיתא בגמרא.
אמר אברהם: זה אינה קושיא כי לא באה המשנה רק להתיר בביאה ודלא כרבי מאיר כדאיתא בגמרא [דף קיא:]. אי נמי לאפוקי מאתקפתא דאתקיפו עלה בגמרא קרי כאן [דברים כה ז]: להקים (שם) לאחיו שם, והאי לאו בר הכי הוא, וקאמר יגדלו זה עם זה, כלומר אתי לידי הקמת שם.
1. כנדצ״ל, ובכ״י: הוסר.
2. עיין בספר הזכות יבמות פי״ג דף לח: ד״ה כתוב בהלכות ולר׳ אלעזר, ובהשגת הראב״ד על הרמב״ם הל׳ יבום פ״ה הכ״ד.
בא יבם על החרשת, וחזר ובא על הקטנה, או שבא אחיו על הקטנה — פסל את החרשת, שכן נישואיהם אינם נישואין גמורים. וביאת היבם איננה נחשבת לביאה הקונה ופוטרת, ולכן הביאה השניה פוסלת את הראשונה.
If the yavam engaged in intercourse with the deaf-mute and then engaged in intercourse with the minor, or if his brother engaged in intercourse with the minor, then the yavam or his brother disqualified the deaf-mute from staying married. The marriage to the deaf-mute creates a partial acquisition that does not exempt the second wife from levirate marriage, as she, as a minor, has a different standing. Accordingly, intercourse with the second wife also creates a partial acquisition and thereby both women are prohibited to the yavam, as it is prohibited to consummate levirate marriage with more than one wife.
הכל
(4) פִּקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת הבָּא יָבָם עַל הַפִּקַּחַת וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת לֹא פָּסַל אֶת הַפִּקַּחַת.
If one widow was halakhically competent and one widow was a deaf-mute, and the yavam engaged in intercourse with the halakhically competent woman and then engaged in intercourse with the deaf-mute, or if his brother then engaged in intercourse with the deaf-mute, the yavam or his brother did not disqualify the halakhically competent woman from staying married. Since the yavam consummated the levirate marriage with her first, the levirate bond was entirely dissolved and the intercourse with the deaf-mute, though forbidden, had no effect.
היתה אחת פקחת ואחת חרשת ובא יבם על הפקחת, וחזר ובא על החרשת, או שבא אחיו על החרשת — לא פסל את הפקחת, הואיל וקניינה לבעלה הוא קניין גמור, וביאת היבם עליה קנתה אותה לו קניין גמור ונפטרה צרתה, וביאתו על החרשת היתה בעילת זנות.
If one widow was halakhically competent and one widow was a deaf-mute, and the yavam engaged in intercourse with the halakhically competent woman and then engaged in intercourse with the deaf-mute, or if his brother then engaged in intercourse with the deaf-mute, the yavam or his brother did not disqualify the halakhically competent woman from staying married. Since the yavam consummated the levirate marriage with her first, the levirate bond was entirely dissolved and the intercourse with the deaf-mute, though forbidden, had no effect.
הכל
(5) בָּא יָבָם עַל הַחֵרֶשֶׁת וְחָזַר וּבָא עַל הַפִּקַּחַת אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַפִּקַּחַת פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת.
If the yavam engaged in intercourse with the deaf-mute and then engaged in intercourse with the halakhically competent woman, or if his brother engaged in intercourse with the halakhically competent woman, the yavam or his brother disqualified the deaf-mute from staying married. Consummation of the levirate marriage with the deaf-mute creates only a partial acquisition that does not fully dissolve the levirate bond.
בא יבם על החרשת וחזר ובא על הפקחת, או שבא אחיו על הפקחת — הרי זה פסל את החרשת, הואיל ואין קניינה קניין שלם, וביאת צרתה הפיקחת דוחה אותה ופוסלתה.
If the yavam engaged in intercourse with the deaf-mute and then engaged in intercourse with the halakhically competent woman, or if his brother engaged in intercourse with the halakhically competent woman, the yavam or his brother disqualified the deaf-mute from staying married. Consummation of the levirate marriage with the deaf-mute creates only a partial acquisition that does not fully dissolve the levirate bond.
הכל
(6) גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה ובָּא יָבָם עַל הַגְּדוֹלָה וְחָזַר וּבָא עַל הַקְּטַנָּה אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַקְּטַנָּה לֹא פָּסַל אֶת הַגְּדוֹלָה בָּא יָבָם עַל הַקְּטַנָּה וְחָזַר וּבָא עַל הַגְּדוֹלָה אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַגְּדוֹלָה פָּסַל אֶת הַקְּטַנָּה ר׳ רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר ז מְלַמְּדִין הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ.:
If the deceased brother had two wives, an adult and a minor, and the yavam engaged in sexual intercourse with the adult, then engaged in intercourse with the minor, or if his brother engaged in intercourse with the minor, the yavam or his brother did not disqualify the adult from staying married, as the consummation of the levirate marriage with the adult completely dissolves the levirate bond. If the yavam engaged in intercourse with the minor, and then engaged in intercourse with the adult, or if his brother engaged in intercourse with the adult, the yavam or his brother disqualified the minor from staying married. Rabbi Elazar says: The court instructs the minor to refuse him thereby annulling her marriage retroactively, and then the minor is permitted to marry any man.
רבי אלעזר – ה״ג במתני׳. ובקמייתא רבי אליעזר גרס והכי אמרן בפ״ק דנדה (דף ח.).
מלמדין את הקטנה שתמאן בו – ותעקור נישואיה ויקיים את הגדולה.
(והא דתנן לעיל) [מתני׳]א ר׳ אליעזר אומר בכולןב מלמדין את הקטנה שתמאן בו – אכולה מתני׳ קיימא כדקתני בכולן. ולמאן דאמרג ממאנת למאמרו ואינה ממאנת לזיקתו, אסיפא בלחוד קאי, והאי דקתני בכולן משום אידך דלעילד, ומשום בא על הקטנה תחלה, דתרתי נינהו ושייך בהו בכולן, דאלו לקטנה וחרשת ליכא לפרושה, שאפילו לא בא על שתיהן אי אפשר לו אלא ליבם החרשת ולהוציאה, מפני שהקטנה צריכה חליצה ואוסרות זו את זו, כדאמרינן לעיל בגמריןה, וכדאיתא נמי בירושלמיו, אפילו לא בא על הקטנה פסל את החרשת. ומפרשי לה, שאלו לא בא על הקטנה ומתה היה מותר בחרשת ועכשיוז פסלה לעולם. וכן כולה מתניתיןח. וכיון שכן. למאן דאמר אינה ממאנת לזיקתו, למה ממאנין את הקטנה ועוקרין הביאה, עדיין הזיקה במקומה עומדת ואוסרת את החרשת עליו, והוא צריך להוציאה בגט, ואין המיאון מועיל אלא שאם תמות הקטנה תהא החרשת מותרת, ואין מלמדין אותה למאן בשביל שתמות. אבל למאן דאמר ממאנתט, אף בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן ותשאר חרשת עמו, כדברי רבינו הגדול ז״לי. ואע״פ שפסלה בביאה, הרי מכיון שמיאנה בביאתו ובמאמרו ובזיקתו, הרי היא כמי שאינה לגבי צרתה, שאין זו ערוהכ שנגזור עליה. והרב ר׳ משה הספרדי ז״ל כתבל, בבא על החרשת וחזר ובא על הקטנה, שמלמדין את הקטנה למאן והחרשת יוציא בגט. ולא ידעתי למה מוציא, כיון שמיאנה בביאה ובזיקהמ.
א. דיבור זה מופיע בכתבי היד בסוף הפרק ולכן הוא מתחיל: והא דתנן לעיל. וכבר בנדפס הוכנס כאן במקומו, לכן הקפנו מלים אלו בסוגריים עגולות והוספנו: מתני׳, להורות שדברי רבינו הם על המשנה.
ב. לפנינו ״בכולן״ ליתא, וכ״ה במשנה שבמשניות ובירושלמי. אך ברי״ף גרס ״בכולן״, וכ״ה ברא״ש, ברשב״א, בריטב״א ובמאירי. וכ״ה בפי׳ הרע״ב על המשניות. וכ״ה בתוספתא פי״ג ה״ז. ועיין בראב״ד המובא בספר הזכות דל״ג ובכולן.
ג. לעיל קז ב.
ד. רישא דמתניתין דשני אחין נשואין שתי אחיות גדולה וקטנה ונפלו לפניו שתי יבמות גדולה וקטנה ובא יבם על הגדולה, כ״ה ברשב״א.
ה. לעיל קי ע״ב.
ו. פי״ג הי״א.
ז. לפנינו בירושלמי: ועכשיו שבא עליה אפילו מתה פסל את החרשת.
ח. בנדפס: וכולה מתניתין [הכי מפרש].
ט. בנדפס נוסף כאן במרובעות: לזיקתו.
י. הרי״ף סי׳ קלד, לח ב בתחלתו. ועיי״ש מש״כ הראב״ד ומש״כ עליו רבינו בספר הזכות. ועיין ברמב״ם פ״ה יבום הכ״ד שהוא כדעת הרי״ף ובהשגות הראב״ד שם. ועיין ברא״ש סי׳ ח שהביא דברי רבינו. ועיין בע״ל.
כ. בנדפס: שאין זו צרת ערוה.
ל. הרמב״ם פ״ה יבום הכ״ח. עיי״ש בהשגות הראב״ד במ״מ ובלח״מ.
מ. ע״ע ברשב״א שהוסיף להקשות על דברי הרמב״ם. ועיין מש״כ בזה בביאור הגר״א אה״ע סי׳ קעא ס״ק יג. וע״ע מש״כ בזה הקרן אורה, והערוך לנר.
הא דתנן ר׳ (אליעזר) [אלעזר]אומר בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן בו. למאן דאמר בריש פרקין (יבמות קז:) דממאנת בין למאמרו בין לזיקתו, הא בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן אכולה מתניתין קאי, וכדקתני בכולן משום דכשממאנין את הקטנה אהני מיאונה לאכשורה לצרה ויתבא צרה תותיה לעולם. אבל למאן דאמר (יבמות קז.) אינה ממאנת לזיקתו, לא קאי אקטנה וחרשת, דכי ממאנין את הקטנה מאי אהני לן, דהא מכל מקום הקטנה צריכה חליצה לזיקתה והיא אוסרת את החרשת, וכיון ששתיהן אוסרות זו את זו אף על פי שלא בא על אחת, מפני מה ממאנין את הקטנה ועוקרין את הביאה והזיקה עדיין במקומה עומדת. ואם תאמר כדי שאם תמות הקטנה תהא החרשת מותרת, כולי האי לא עבדינן שנמאן את הקטנה כדי להתיר את החרשת הזאת אחר מיתה. אלא ודאי לא קאי אכולה מתניתין אלא (ארישא) [צ״ל: אסיפא. ועיין רמב״ן] דמתניתין דשני אחין נשואין שתי אחיות גדולה וקטנה ונפלו לפניו שתי יבמות גדולה וקטנה ובא יבם על הגדולה, וכיון דתרתי נינהו שייך בהו בכולן, ולמאן דאמר ממאנת אף לזיקתו בא יבם על החרשת וחזר ובא בין הוא בין אחר על הקטנה, מלמדין את הקטנה שתמאן בו ותשאר החרשת עמו, שהרי עקרה הזיקה במיאונה לגמרי וכמי שלא היתה צרתה כלל.
וקיימא לן כמאן דאמר ממאנת אף לזיקתו, וקיימא לן נמי כר׳ (אליעזר) [אלעזר] דאמר בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן כדאיפסיקא הלכתא בגמרא. וכן פסק הרב רבינו אלפסי ז״ל. אבל הרמב״ם ז״ל כתב (שם הלכה כח) בא יבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה מלמדין את הקטנה למאן בו והחרשת יוצאה בגט. וזה תימא שהרי עקרה זיקתה לגמרי אחר שמיאנה בביאה ובזיקה, ועוד שהוא ז״ל כתב (שם הלכה ל) גבי גדולה וקטנה בא על הקטנה וחזר ובא על הגדולה מלמדין את הקטנה שתמאן ויקיים את הגדולה שבעילה זו קונה קנין גמור עד כאן. ואם איתא דחרשת יוצאה בגט מפני שנפסלה תחילה בביאת קטנה ואין מיאונה דקטנה מתירה, מאי שנא גדולה, והלא אפילו הגדולה נפסלה בביאת הקטנה תחלה ואם מיאונה מתירה אף בחרשת כן וצ״ע (עיין לחם משנה שם).
היו לאח המת שתי נשים, אחת גדולה ואחת קטנה, שנישואיה מדברי סופרים בלבד, ובא יבם על הגדולה, וחזר ובא אחר כך על הקטנה, או שבא אחיו על הקטנה — לא פסל את הגדולה, שהרי ביאת הגדולה בנישואיה ביאה גמורה היתה ופטרה את צרתה. אם בא יבם על הקטנה וחזר ובא על הגדולה. או שבא אחיו על הגדולה — פסל את הקטנה. ר׳ אלעזר אומר: מלמדין הקטנה שתמאן בו ותעקור נישואיה מעיקרם, ותהא אף הקטנה מותרת לכל אדם.
If the deceased brother had two wives, an adult and a minor, and the yavam engaged in sexual intercourse with the adult, then engaged in intercourse with the minor, or if his brother engaged in intercourse with the minor, the yavam or his brother did not disqualify the adult from staying married, as the consummation of the levirate marriage with the adult completely dissolves the levirate bond. If the yavam engaged in intercourse with the minor, and then engaged in intercourse with the adult, or if his brother engaged in intercourse with the adult, the yavam or his brother disqualified the minor from staying married. Rabbi Elazar says: The court instructs the minor to refuse him thereby annulling her marriage retroactively, and then the minor is permitted to marry any man.
הכל
(7) גמ׳ גְּמָרָא : אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר וְכֵן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר.
GEMARA: Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, and likewise the amora Rabbi Elazar ben Pedat said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Shammua, the tanna in the mishna.
א גמרא אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר׳ אלעזר, שמלמדים את הקטנה שתמאן בו. וכן אמר האמורא ר׳ אלעזר בן פדת: הלכה כר׳ אלעזר בן שמוע, התנא במשנתנו.
GEMARA: Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, and likewise the amora Rabbi Elazar ben Pedat said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Shammua, the tanna in the mishna.
הכל
(8) וּצְרִיכָא דְּאִי אִיתְּמַר בְּהָא קַמַּיְיתָא בְּהָךְ קָאָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם דְּלָא קַיֵּים מִצְוַת יִיבּוּם אֲבָל בְּהָא דְּאִיקַּיַּים מִצְוַת יִיבּוּם אֵימָא תַּרְוַיְיהוּ לִפְּקוּ בְּגֵט.
The Gemara says: It is necessary to rule that the minor is instructed to refuse, thus annulling her original marriage, both in this case and in the earlier case (Yevamot 109a) of an adult woman who becomes the yevama of her husband’s brother who is married to her minor sister. For if this halakhic ruling was stated only in that earlier case, I would have said: It was in that case that Shmuel stated the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, due to the fact that the yavam did not fulfill the mitzva of levirate marriage with the adult. In order for him to be permitted to do so, the Sages rule that the minor should be instructed to refuse him. But for this case, where the mitzva of levirate marriage is fulfilled, say that they must both be released with a bill of divorce.
וצריכא – לשמואל ור׳ אלעזר בן פדת למימר בקמייתא הלכה כר׳ אליעזר ובהא נמי הלכה כרבי אלעזר דבתרוייהו מלמדין את הקטנה למאן.
דאי איתמר בקמייתא – גבי אחיות (לעיל דף קט.) משום דאכתי לא איקיים מצות ייבום הילכך מלמדין את הקטנה אשתו למאן ותתייבם יבמתו.
אבל בהא דאיקיים מצות ייבום – בשתיהן אימא לא אמר שמואל הלכה כרבי אלעזר אלא יוציא שתיהן בגט.
ואומרת הגמרא: וצריכא [והוצרכה] הלכה זו להיאמר גם במקרה זה וגם במקרה הראשון — בשתי אחיות נשואות ואחת מהן קטנה ונפלה הגדולה לייבום לפני בעל הקטנה. דאי איתמר בהא קמייתא [שאילו היה נאמר פסק הלכה זה רק במקרה זה הראשון], הייתי אומר: בהך קאמר [בזו אומר] שמואל הלכה כר׳ אליעזר — משום שלא קיים מצות ייבום בגדולה, וכדי שיוכל לקיים בה מצות ייבום, מלמדים את הקטנה למאן בו, אבל בהא [בזו] דאיקיים [שהתקיימה] מצות ייבום בגדולה — אימא תרוייהו לפקו [אמור ששתיהן תצאנה] בגט. ולהיפך,
The Gemara says: It is necessary to rule that the minor is instructed to refuse, thus annulling her original marriage, both in this case and in the earlier case (Yevamot 109a) of an adult woman who becomes the yevama of her husband’s brother who is married to her minor sister. For if this halakhic ruling was stated only in that earlier case, I would have said: It was in that case that Shmuel stated the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, due to the fact that the yavam did not fulfill the mitzva of levirate marriage with the adult. In order for him to be permitted to do so, the Sages rule that the minor should be instructed to refuse him. But for this case, where the mitzva of levirate marriage is fulfilled, say that they must both be released with a bill of divorce.
הכל
(9) וְאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָא מִשּׁוּם דִּגְדוֹלָה רַמְיָא קַמֵּיהּ אֲבָל אִידַּךְ לָא צְרִיכָא.:
And conversely, if the tanna teaches us the ruling only in this case, one would think: It is because the adult happened before him for levirate marriage, and since both the adult and the minor are equally candidates for levirate marriage, it makes sense to encourage the minor to refuse; however, in the other mishna, where the minor is already married to the yavam, making the adult yevama his wife’s sister who is forbidden to him, she should not be encouraged to refuse. Therefore, it was necessary to state, also in this case, that she is nevertheless encouraged to refuse.
ואי אשמעינן בהא משום דגדולה רמיא קמיה – לייבומי משום הכי מהדרינן אמיאון דקטנה כדי שתתייבם גדולה.
אבל אידך – בההיא דאחיות דגדולה אחות אשתו היא נימא לא רמיא קמיה ולא ילמדו קטנה למאן בשביל ייבומיה של גדולה צריכא.
אי אשמעינן בהא [אילו היה משמיע לנו רק בזו], הייתי אומר: משום שהגדולה מכל מקום רמיא קמיה [מוטלת לפניו] לייבום, ומשום כך הייתי אומר מוטב שיידחו נישואיה של הקטנה על ידי מיאון. אבל אידך [האחרת]— לא, שכל זמן שלא מיאנה הרי היא אחות אשתו, ואין בה חובת ייבום כלל. על כן צריכא [צריך] שייאמר פסק הלכה זה בשני המקרים.
And conversely, if the tanna teaches us the ruling only in this case, one would think: It is because the adult happened before him for levirate marriage, and since both the adult and the minor are equally candidates for levirate marriage, it makes sense to encourage the minor to refuse; however, in the other mishna, where the minor is already married to the yavam, making the adult yevama his wife’s sister who is forbidden to him, she should not be encouraged to refuse. Therefore, it was necessary to state, also in this case, that she is nevertheless encouraged to refuse.
הכל
(10) מתני׳ מַתְנִיתִין : חיָבָם קָטָן שֶׁבָּא עַל יְבָמָה קְטַנָּה יִגְדְּלוּ זֶה עִם זֶה בָּא עַל יְבָמָה גְּדוֹלָה תְּגַדְּלֶנּוּ.
MISHNA: If a minor yavam engaged in sexual intercourse with a minor yevama, they should grow up together, living as a married couple. He may not divorce her, as he is a minor. If he engaged in sexual intercourse with an adult yevama, she should raise him, i.e., they must stay married, as there is no way for him to divorce her until he reaches majority.
יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה בא על יבמה גדולה תגדלנו, דהא כת׳ כי ישבו אחים יחדיו, ואפילו בן יום אחד זוקק לייבום, ואע״ג דלא בר הקים שם לאחיו הוא השתא דקטן הוא, הואיל וכי גדיל הוי בר הקמה קרינן בה יבמה יבא עליה ואינה נאסרתא. הכי נמי יבמה שהיתה נידה בשעת נפילה ליבום ולא מצי בא עליה, הואיל ולשתטבול קרינן בה יבמה יבא עליה אינה נאסרתב. ועוד דלא דמיא נידה לשאר עריות, דשאר עריות לא תפסי בהו קידושי ונידה תפסי בה קידושי, וכיון דתפסי בה קידושי קרינא בה יבמה יבא עליה, דביאה דיבם הוי קידושי אפילו בא עליה [ו]לא נתכוין לקידושין אלא לביאה בעלמאג. ועוד שאם עבר ובא על יבמתו נידה קנאהד הילכך קרינן בה יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה, דהא קנאה ואשתו היא. ואם עבר ובא על יבמתו שהיא משאר עריות לא קנאה, הלכך לא קרינן בהו יבמה יבא עליה (מצוה לו לכונסה).
הקשה לי הרב ר׳ אפרים אמאי לא חיישינן ביבמה דילמא נידה היא כשנפלה ותאסר איה ודאי נידה היא ותאסר. והנה זאת תשובתיו.
א. והעירו שלכאו׳ איפכא מבואר בגמ׳, שהוכיח רבא שקטן בר יבום, שאל״כ גם כשיגדל תהיה אסורה לו משום כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה וכו׳. והיכי מוכיח רבינו מזה דין הנדה. עי׳ א״ת כ׳ כא עמ׳ תקנט.
ב. עי׳ לשון הרא״ש פ״א סי׳ ב: דשאני נדה שעומדת לטבול ולטהר כדרך כל הנשים. ועי׳ לשון ר״ת להלן בהערות.
ג. אולי כונת רבינו שמה שאמר רב כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח, ׳יבא עליה׳ היינו תפיסת קידושין, שאם אין בה תפיסת קידושין בשעת נפילה, כגון ערוה, הרי היא כאשת אח, אבל נדה, אין בה חסרון של ׳יבא עליה׳ שהרי תפסי בה קידושין.
ד. וכ״ה בטושו״ע סי׳ קסד ס״ד. ועי׳ תוס׳ ב ע״א ד״ה ואחות ורא״ש שם סי׳ ב.
ה. אולי צ״ל כעי״ז: אי נמי בודאי נדה תאסר.
ו. היינו מש״כ לעיל. [ואולי שורות אלו ׳הקשה לי׳ וכו׳ מקומן לפני תשובת רבינו]. וגם את ר״ת שאל שאלה זו. הלא היא כתובה על ספר הישר חלק השו״ת סי׳ פ. ור״ת השיבו ד׳אין התלמוד קורא ערוה אלא דלא תליא ביומי וטבילה׳ וכן ׳נדה יש לה היתר כל שעה שטובלת אם היה מת אחיו ואינה דומה לשום ערוה דאין שום ערוה ליומא אם היתה נופלת לייבום לבו ביום׳.
מתני׳ יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה. פי׳ יבם קטן בן ט׳ שנים ויום א׳ שבא על יבמה שלא הביאה ב׳ שערות ולא רצה לקיימה ולבא עליה אחר שהגדיל כיון דביאת בן ט׳ כמאמר שויוה רבנן וצריכה גט וחליצה אין להם לחלוץ עד שיהיו שניהם גדולים דאיש כתיב בפרשה ומקשינן אשה לאיש אבל בודאי אם רצה לקיימה ולבא עליה אחר שהגדיל אם היה גדול קנאה להיות כאשתו לכל דבר וא״צ שתהיה גדולה אלא אם יודעת לשמור גיטה אע״פ שאינה יודעת לשמור את עצמה מקבלת גיטה אע״פ שהיא קטנה:
מתניתין יבם קטן שבא על יבמה קטנה וגדלו זה עם זה בא על יבמה גדולה תגדלנו. היבמה שאמרה תוך ל׳ יום לא נבעלתי כופין אותו שיחלוץ לה. לאחר ל׳ יום מבקשים ממנו שיחלוץ לה. ובזמן שהוא מודה אפי׳ לאחר יב״ח כופין אותו שיחלוץ לה. פי׳ יבם קטן שבא על יבמה קטנה כו׳ וא״ר לפוטרה בגט בקטנות עד שתגדיל ויבעל לאחר שיגדל דביאת קטן אע״פ שחשבי ביאה להרוג הערוה ע״י אינה חשובא להתפקע הזיקה שתהא יוצאת בגט לבד שעשו חכמים ביאת בן ט׳ כמאמר בגדול וכי היכי דמאמר בגדול לא מפקע לה לזיקה להפטר בגט לבדו. והכי תנן בנדה בפ׳ יוצא דופן בן ט׳ שנים ויום א׳ הבא על יבמה קטנה אינו נותן גט עד שיגדיל. ואקשי׳ בגמ׳ ולכי גדול בגט סגי לה. והתנאי עשו ביאת בון ט׳ כמאמר בגדול מה מאמר בגדול צריך גט למאמרו וחליצ׳ לזיקתו אף ביאת בע״כ א״ר ה״ק לכשיגדיל ובעל ויתן גט.
בא על יבמה גדולה תגדלנו פי׳ ולכשיגדיל יבעל ויתן גט אבל יבם גדול הבא על יבמה קטנה לא קתני יגדלנה אלא אם רצה לפוטרה בגט בעודה קטנה יכול דביאתה הפקיעה הזיקה. ואע״ג דקדושי קטנה אינן קדושין יבומה יבום הוא דלא בעינן דעת אשה גבי יבום דאמר מר ויבמה בע״כ, וה״נ תנן בהאי פירקה גדולה וקטנה ביאת הגדוהל פוטרת הקטנה. ואין ביאת הקטנה פוטרת הגדולה. טעמא דקטנה שאין קדושי׳ קדושי תורה. הא קטנה שהשיאה אביה שקידושי׳ ק״ת וזיקתה חשיבא ה״נ דביאתה פוטרת הגדולה אלמא ביאת הקטנה מפקעת הזיקה שהרי הגדולה נפטרת בביאתה:
ואי קשיא כי היכי דלא בעי׳ דעת יבמה ליבום ה״נ לא בעי׳ דעת היבם דתנן הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באנוס בין ברצון אפי׳ הוא שוגג והאי מזידה וכו׳ אלמה אע״ג דהוא שוגג ואינו סובר כי היא יבמתו קנה ואמאי לא מפקעא ביאת הקטן כל הזיקה דתיסגי לה בגט לכשיגדיל ואע״פ שלא יבעול כי היכי דמפקעא ביאת הקטנה:
תשובה היבם אע״ג דלא בעי כוונה לשם ביאה בעלמא כדאמרי׳ בהבא ע״י נפל מן הגג ונתקע ביבמה לא קנה ואמרי׳ התם אר״י ישן לש קנה ביבמתו דא״ק יבמם יבא עלי׳ עד דמכיון לשם מצוה והתניא בין ער בין ישן אימא בין ערה בין ישנה אלמא ביבם בעי כוונות ביאות בעלמא והלכך ביאת הקטן לא מפקעא לי׳ לזיקה דאין לקטן שום כוונה. אבל יבמה דלא בעי׳ אפילו כוונת ביאה ביאת הקטנה מפקעת כל הזיקה.
מתני׳ דלא כר׳ מאיר דתניא קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין דברי ר״מ פי׳ דחייש למעוטי קטן שמא ימצא סריס קטנה שמה תמצא איילונת דלאו בני חליצה ויבום נינהו וקיימי באיסור אשת אח שלא במקום מצוה אבל רבנן סברי לא חיישי למעוטא ורובא דעלמא לאו סריס ואילנות נינהו: ומקשי קרי כאן להקים לאחיו שם בישראל וקטן לאו בר הכי הוא. אמר אביי יבמה יבא עלי׳ כל דהו. רבא אמר בלא״ה לא מצית אמרת מי איכא ימידי דהשתא אסורה לו ולבתר שעתא שרה לי׳. והאר״י א״ר כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפיהל יבמה יבא עלי׳ ה״ה כאשת אח שי״ל בנים ואסו׳. פי׳ והלכך ליכא למימר: בקטנו יהא אסור ליבם וימתים עד שיגדיל אי דשרי בגדלו שרי נמי בקטנהו. ואימא ה״נ פי׳ שיהא אסור גם בגדלו ולא תמצא חובת יבמה אא״כ הי׳ גדול בשעת נפילה א״ק כי ישבו אחים יחדיו ואפילו בן יום א׳. וכיון דאמר רחמנא שאפילו הוא בן יום א׳ היא זקוקה לו בקטנותו שאם תאסרנה עליו שעה א׳ אסורה לו עולמית:
מתני׳ יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה – פי׳ עד שיהיו ראויים לגרושי׳ שיהא הוא גדול ותהא היא יודעת לשמור את גיטה.
ב משנה יבם קטן, שבא על יבמה שגם היא קטנה — יגדלו זה עם זה יחד, כזוג נשוי. ואינו יכול לגרשה, שהרי קטן הוא. אם בא על יבמה גדולה — תגדלנו, תמתין לו עד שיגדל, ואינו יכול לפוטרה קודם לכן.
MISHNA: If a minor yavam engaged in sexual intercourse with a minor yevama, they should grow up together, living as a married couple. He may not divorce her, as he is a minor. If he engaged in sexual intercourse with an adult yevama, she should raise him, i.e., they must stay married, as there is no way for him to divorce her until he reaches majority.
הכל
(11) טהַיְּבָמָה שֶׁאָמְרָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם לֹא נִבְעַלְתִּי כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחְלוֹץ לָהּ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם מְבַקְּשִׁין הֵימֶנּוּ שֶׁיַּחְלוֹץ לָהּ וּבִזְמַן שֶׁהוּא מוֹדֶה אֲפִילּוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחְלוֹץ לָהּ.
When a yevama said within thirty days of her marriage: I have not engaged in sexual intercourse with him, the court forces him to perform ḥalitza with her. If she said this after thirty days but he claimed that he had engaged in sexual intercourse, the court asks him to perform ḥalitza with her, as there are grounds to believe him. And when he admits that he did not engage in intercourse with her, even after twelve months, the court forces him to perform ḥalitza with her.
היבמה שאמרה בתוך שלשים יום – שכנסה היבם.
לא נבעלתי לו – ליבם וגט יבמין יוצא מתחת ידה כדמפרש בגמ׳ והוא אומר בעלתיך ודייך בגט כופין אותו לחלוץ דהיא נאמנת דעד תלתין יומין מוקי איניש אנפשיה מלבעול.
לאחר ל׳ יום – הוא נאמן דלא מוקים איניש אנפשיה מלבעול ומיהו איהי לא משתריא דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא ובעיא חליצה ומבקשין הימנו אבל כופין לא דהא בעל.
יבם שכנס את יבמתו ונתן לה גט בתוך ל׳ ואמרה לא נבעלתי וצריכה אני חליצה, כופין אותו שיחלוץ עם הגט ואפילו אומר בעלתי, דהיא מהימנא בתוך ל׳, דעד תלתין יומין מוקי איניש אנפשיה מלבעול יבמתו דבזיז מינה. לאחר ל׳ מבקשין הימנו שיחלוץ לה ואין כופין דאיהו מהימן. ואם שניהם מודין דלא נבעלה, אפילו לאחר ל׳ חולץ ונותן גט.
לאחר שלשים יום מבקשים ממנו שיחלוץ לה – ואם תאמר מה הוא מפסיד אם חולץ לה ולמה אין כופין כדי להתירה ויש לומר שהוא מתבייש בבית דין לחלוץ לה שתרוק בפניו.
היבמה שאמרה בתוך ל׳ יום לא נבעלתי כופין אותו שיחלוץ לה. פי׳ האי אומרת עדיין אל נבעלתי ובחזקת יבמה אני עומדת והוא אמר בעלתי ונפקעה זיקת יבמין מעלי היבמה נאמנת, דאמרינן עד ל׳ יום מוקים אינש אנפשי ולא בעל טפי לא מוקים הלכך תוך ל׳ יום היא נאמנ׳ וכופין אותו שיחלוץ לה להפקיע ממנה זיקת יבמין אבל לאחר ל׳ יום הוא נאמן ואין כופין אותו לחלוץ. מיהו כיון דאיהו אמרה לא בעלתי שויתה אנפשה תתיכא דאיסורא ואל משתרי לעלמא אלא בחליצה הלכך מבקשים ממנו בדרך פיוסים שיחלוץ לה וכיון שהוא מודה לדבריה שלא בא עליה אפילו לאחר יב״ח כופין אותו שיחלוץ לה.
ובזמן שהוא מודה אפי׳ לאחר י״ב חדש כופין אותו לחלוץ פי׳ כשמודה שלא נבעלה וגטה יוצאת מתחת ידה ומסתברא דה״ק דכל היכא שהודה לדבריה לאחר ל׳ יום שלא בעל ומרעה לחזקתיה דידיה אם הודה ובעלה גם לאחר י״ב חדש שלא נבעל׳ וגטה יוצא מתחת ידה והוא אומר בעלתי כופי׳ אותו לחלוץ דכיון שהוא הודה שעברו ל׳ יום ולא בעל רגלים לדבר להאמינה אחר כך שלא בעל.
בד״ה לא נבעלתי כו׳ אנפשיה מלבעול והס״ד כצ״ל והד״א ואח״כ נ״ל הדבור לאחר ל׳ יום כו׳. נ״ב דיותר מתלתין יום לא מוקי איניש אנפשיה משום הכי הוא נאמן:
תוס׳ בד״ה לאחר ל׳ כו׳ אין כופין כדי להתירה. נ״ב פי׳ משום מדות סדום וק״ל:
היבמה שכנסה היבם לשם ייבום, ואמרה בתוך שלשים יום לכניסתה ״לא נבעלתי״ — כופין אותו שיחלוץ לה. ואם אמרה זאת לאחר שלשים יום, והוא אומר שבא עליה — מבקשין הימנו שיחלוץ לה, לפי שיש מקום להאמין לו שבא עליה. ובזמן שהוא מודה שלא בא עליה — אפילו לאחר שנים עשר חדש כופין אותו שיחלוץ לה.
When a yevama said within thirty days of her marriage: I have not engaged in sexual intercourse with him, the court forces him to perform ḥalitza with her. If she said this after thirty days but he claimed that he had engaged in sexual intercourse, the court asks him to perform ḥalitza with her, as there are grounds to believe him. And when he admits that he did not engage in intercourse with her, even after twelve months, the court forces him to perform ḥalitza with her.
הכל
(12) יהַנּוֹדֶרֶת הֲנָאָה מִיְּבָמָהּ בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחְלוֹץ לָהּ לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ מְבַקְּשִׁין הֵימֶנּוּ שֶׁיַּחְלוֹץ לָהּ וְאִם נִתְכַּוְּונָה לְכָךְ אפי׳ אֲפִילּוּ בְּחַיֵּי בַעְלָהּ מְבַקְּשִׁין הֵימֶנּוּ שֶׁיַּחְלוֹץ לָהּ.:
If a woman vows during her husband’s lifetime to derive no benefit from her yavam, the court forces him to perform ḥalitza with her as it is forbidden for her to engage in sexual intercourse with him to consummate the levirate marriage. If she vowed after the death of her husband to derive no benefit from her yavam, the court asks him to perform ḥalitza with her. And if she intended to do so, i.e., she had an ulterior motive of avoiding levirate marriage when she vowed, even if she made the vow during her husband’s lifetime, the court merely asks him to perform ḥalitza with her.
לאחר מיתת בעלה מבקשים ממנו שיחלוץ לה – ולא אמרינן כופין שנתן אצבע בין שיניה שלא היפר לה שהרי אין יכול להפר עד שיבעול ואי סבירא ליה דמצי מיפר דפלוגתא היא בנדרים בפ׳ נערה (נדרים עד.) ומייתי לה בפ׳ ארבעה אחין (לעיל דף כט:) סבירא ליה כמ״ד בכתובות (דף נט:) היא נתנה אצבע בין שיניה ולהכי מבקשים ולא כופין.
אשה הנודרת הנאה מיבמה, שנדרה עוד בחיי בעלה שלא תיהנה ממנו כל הנאה — כופין אותו שיחלוץ לה, שהרי אסור לה להיבעל לו, וממילא אין לה תקנה אלא בחליצה. אם נדרה ממנו הנאה לאחר מיתת בעלה — רק מבקשין הימנו שיחלוץ לה. ואם נתכוונה לכך, שרצתה לפטור עצמה לעתיד, לאחר מות בעלה, מחובת הייבום — אפילו נדרה בחיי בעלה, רק מבקשין הימנו שיחלוץ לה.
If a woman vows during her husband’s lifetime to derive no benefit from her yavam, the court forces him to perform ḥalitza with her as it is forbidden for her to engage in sexual intercourse with him to consummate the levirate marriage. If she vowed after the death of her husband to derive no benefit from her yavam, the court asks him to perform ḥalitza with her. And if she intended to do so, i.e., she had an ulterior motive of avoiding levirate marriage when she vowed, even if she made the vow during her husband’s lifetime, the court merely asks him to perform ḥalitza with her.
הכל
(13) גמ׳ גְּמָרָא : לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר דְּתַנְיָא קָטָן וּקְטַנָּה לֹא חוֹלְצִין וְלֹא מִתְיַיבְּמִין דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
GEMARA: The mishna teaches that a minor yavam and minor yevama can consummate a levirate marriage and are permitted to live together. The Gemara suggests: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir as it is taught in a baraita: A minor boy and a minor girl may not perform ḥalitza and may not enter into levirate marriage. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Meir prohibits this lest the boy turn out to be a eunuch or the girl turn out to be sexually underdeveloped. In such cases, the mitzva of levirate marriage would not apply, and the prohibition against marrying one’s brother’s wife would be in effect.
גמ׳ לא חולצין ולא מייבמין – קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא איילונית ואינם בני ייבום נמצאו פוגעין בערוה.
ג גמרא ומציעים: לימא מתניתין [האם לומר שמשנתנו] שלא כדעת ר׳ מאיר. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: קטן וקטנה — לא חולצין ולא מתייבמין, אלו דברי ר׳ מאיר. וטעמו: שמא יימצא הקטן סריס, או הקטנה תימצא איילונית, ואז אין מצוות ייבום חלה עליהם, אבל יש בכך איסור ערות אשת אח. ואילו כאן נראה, שמניחים לקטן ולקטנה לחיות זה עם זו!
GEMARA: The mishna teaches that a minor yavam and minor yevama can consummate a levirate marriage and are permitted to live together. The Gemara suggests: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir as it is taught in a baraita: A minor boy and a minor girl may not perform ḥalitza and may not enter into levirate marriage. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Meir prohibits this lest the boy turn out to be a eunuch or the girl turn out to be sexually underdeveloped. In such cases, the mitzva of levirate marriage would not apply, and the prohibition against marrying one’s brother’s wife would be in effect.
הכל
(14) אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר כִּי אָמַר ר׳ רַבִּי מֵאִיר גְּדוֹלָה לְקָטָן וּקְטַנָּה לְגָדוֹל דְּחַד מִינַּיְיהוּ בִּיאָה דְאִיסּוּרָא הוּא אֲבָל קָטָן הַבָּא עַל הַקְּטַנָּה דְּתַרְוַיְיהוּ כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ לָא אָמַר.
The Gemara responds: You can even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. When Rabbi Meir said that minors may not enter into levirate marriage, he was referring to an adult yevama with a minor yavam or a minor yevama with an adult yavam. This is because for one of them it would be a forbidden sexual act, due to the uncertainty of the minor’s status. Since the minor may turn out to be permanently sexually underdeveloped, the adult is forbidden from having intercourse with him or her. But in the case of a minor yavam who has sexual intercourse with a minor yevama, where they are both similar to one another, as neither of them is obligated to perform mitzvot, Rabbi Meir did not state that it is forbidden for them to perform levirate marriage.
ביאה דאיסורא – קטן בגדולה דגדולה בת עונשין היא ושמא הקטן ימצא סריס והרי נבעלה לאסור לה שלא במקום מצוה וכן גדול בקטנה אם תמצא איילונית נמצא שפגע גדול בערוה אבל קטן וקטנה אפילו אינן בני ייבום כגון הוא סריס והיא אילונית אין כאן איסור דקטן אוכל נבלות אין ב״ד מצווין להפרישו וה״נ שניהן לאו בני עונשין.
ומשיבים: אפילו תימא [תאמר] שמשנתנו כשיטת ר׳ מאיר היא, שכן כי [כאשר] אמר ר׳ מאיר את דינו לאיסור, הרי זה במקרה של גדולה לקטן, וקטנה לגדול, דחד מינייהו [שלגבי אחד מהם] ביאה דאיסורא [של איסור] הוא, שהרי יש כאן ספק איסור ערוה, ואם כי הקטן אינו חייב, מכל מקום השותף המבוגר חייב על איסור ביאת ערוה גם עם שותף קטן. אבל קטן הבא על הקטנה דתרוייהו כי הדדי נינהו [ששניהם זה כמו זה הם], ושניהם עדיין אינם חייבים במצוות, בזה לא אמר.
The Gemara responds: You can even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. When Rabbi Meir said that minors may not enter into levirate marriage, he was referring to an adult yevama with a minor yavam or a minor yevama with an adult yavam. This is because for one of them it would be a forbidden sexual act, due to the uncertainty of the minor’s status. Since the minor may turn out to be permanently sexually underdeveloped, the adult is forbidden from having intercourse with him or her. But in the case of a minor yavam who has sexual intercourse with a minor yevama, where they are both similar to one another, as neither of them is obligated to perform mitzvot, Rabbi Meir did not state that it is forbidden for them to perform levirate marriage.
הכל
(15) וְהָא קָתָנֵי בָּא עַל יְבָמָה גְּדוֹלָה תְּגַדְּלֶנּוּ אָמַר רַבִּי חֲנִינָא חוֹזָאָה בָּא שָׁאנֵי וְהָא תְּגַדְּלֶנּוּ קָאָמַר דְּכׇל בִּיאָה וּבִיאָה דְאִיסּוּרָא הוּא אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר.
The Gemara asks: But it is taught in the mishna: If he, i.e., the minor yavam, engaged in sexual intercourse with an adult yevama, she should raise him, which contradicts the explication of Rabbi Meir’s opinion above. Rabbi Ḥanina Ḥoza’a said: It is different once he engaged in intercourse with her. Although at the outset Rabbi Meir prohibits consummation of the levirate marriage, once it has already taken place, it is preferable that she raise him. The Gemara asks: But it says that she should raise him, indicating that they are meant to live as a married couple, even though each and every sexual act is forbidden according to Rabbi Meir. Rather, it is clear that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir.
ומקשים: והא קתני [והרי שנה] במשנתנו: בא הקטן על יבמה גדולה — תגדלנו, ומשמע גם במקרה שאחד מהם גדול! אמר ר׳ חנינא חוזאה: בא — שאני [שונה], שאם כבר בא עליה, אף שלכתחילה אינו מייבם — מוטב שתגדלנו. ומקשים: והא [והרי] תגדלנו קאמר [אמר], משמע שיחיו יחד כל הזמן חיי נישואין אף שכל ביאה וביאה דאיסורא [של חשש איסור] הוא לדעת ר׳ מאיר! אלא מחוורתא [מחוור, ברור] כי מתניתין [משנתנו] שלא כשיטת ר׳ מאיר היא. לעצם הענין שואלים, ובאמת מדוע יוכל הקטן לייבם?
The Gemara asks: But it is taught in the mishna: If he, i.e., the minor yavam, engaged in sexual intercourse with an adult yevama, she should raise him, which contradicts the explication of Rabbi Meir’s opinion above. Rabbi Ḥanina Ḥoza’a said: It is different once he engaged in intercourse with her. Although at the outset Rabbi Meir prohibits consummation of the levirate marriage, once it has already taken place, it is preferable that she raise him. The Gemara asks: But it says that she should raise him, indicating that they are meant to live as a married couple, even though each and every sexual act is forbidden according to Rabbi Meir. Rather, it is clear that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir.
הכל
(16) קְרִי כָּאן {דברים כ״ה:ז׳} לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם וְהַאי לָאו בַּר הָכִי הוּא אָמַר אַבָּיֵי אָמַר קְרָא יְבָמָה יָבֹא עָלֶיהָ כָּל דְּהוּ.
The Gemara asks: How can the minor enter into levirate marriage? The verse here reads: “And if the man does not wish to take his yevama, his yevama shall ascend to the gate to the Elders and say: My brother-in-law refused to establish a name for his brother in Israel; he did not wish to consummate the levirate marriage” (Deuteronomy 25:7), and this minor is incapable of doing so, as he cannot sire children. Abaye said that the verse states: “Her brother-in-law will have intercourse with her and take her to him to be his wife and consummate the levirate marriage” (Deuteronomy 25:5), to include anyone, even someone who cannot sire children.
קרי כאן להקים לאחיו שם בישראל והאי לאו בר הכי הוא – ואע״פ שיבא לכלל הקמת שם לא מהניא כיון שלא היה לו שעת הכושר כי היכי דפסלינן בהערל (לעיל דף עט:) סריס חמה שלא היה לו שעת הכושר אע״פ (לעיל פ.) שבמינו מתרפאים באלכסנדריא של מצרים ומשני אמר קרא כו׳ ולא דמי לסריס חמה שאין רפואתו ברורה לבוא כמו קטן שיגיע לכלל גדלות.
יבמה יבא עליה כל דהו – מדלא כתיב אחי המת יבא עליה.
גמרא קרי כאן להקים שם בישראל – פי׳ קושיא לרבנן דאפילו תימא דלא חיישי׳ לקטן שמא יהא סריס האיך אפשר לו לבא עליה בעודו קטן שאינו בר הקמה הא הויא לה אחות אשה שלא במקום מצוה ופריק אביי אמר קרא יבמ׳ יבא עליה כל דהוא פי׳ כל שהוא בר הקמ׳ כלל אפי׳ כשיגדיל ולאפוקי סריס שאינו בר הקמה כלל.
קרי [קרא] כאן עליו את הכתוב ״להקים לאחיו שם״ (דברים כה, ז), והאי לאו בר הכי הוא [וזה הקטן אינו מסוגל לכך], שהרי אינו יכול להוליד! אמר אביי, אמר קרא [הכתוב]: ״יבמה יבא עליה״ (שם ה) — לרבות כל דהו [שהוא], אפילו זה שאינו מוליד.
The Gemara asks: How can the minor enter into levirate marriage? The verse here reads: “And if the man does not wish to take his yevama, his yevama shall ascend to the gate to the Elders and say: My brother-in-law refused to establish a name for his brother in Israel; he did not wish to consummate the levirate marriage” (Deuteronomy 25:7), and this minor is incapable of doing so, as he cannot sire children. Abaye said that the verse states: “Her brother-in-law will have intercourse with her and take her to him to be his wife and consummate the levirate marriage” (Deuteronomy 25:5), to include anyone, even someone who cannot sire children.
הכל
(17) רָבָא אָמַר בְּלָאו הָכִי נָמֵי לָא מָצֵית אָמְרַתְּ מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּהַשְׁתָּא אֲסִירָא לֵיהּ וּלְבָתַר שַׁעְתָּא שַׁרְיָא וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כׇּל יְבָמָה שֶׁאֵין אֲנִי קוֹרֵא בִּשְׁעַת נְפִילָה יְבָמָה יָבֹא עָלֶיהָ הֲרֵי הִיא כְּאֵשֶׁת אָח שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים וַאֲסוּרָה.
Rava said: Even without this interpretation you still could not say that it is prohibited for a minor to enter into levirate marriage. Is there a case of levirate marriage where she is forbidden to him now, and after some time she becomes permitted? Didn’t Rav Yehuda say that Rav said: Any yevama to whom I cannot apply the verse “Her brother-in-law will have intercourse with her” (Deuteronomy 25:5) at the time she happens before him for levirate marriage, is considered as if she were the wife of a brother who has children, who is exempt from levirate marriage, and she is consequently forbidden to him forever? It must be the case that minors can perform levirate marriage. If it was forbidden, then they would be exempt from levirate marriage even after reaching the age of majority.
רבא אמר בלאו הכי נמי לא מצית אמרת מי איכא מידי דהשתא אסורא ליה ולבתר שעה שריא לה. מדברי ר״ח ז״ל (עיין בפיר״ח סוף אוצה״ג עמ׳ שלב) נראה דהא דאמרינן קרי כאן להקים לאחיו שם לסיועיה לר״מ קאמר. והא דמקשה רבא נמי מי איכא מידי דהשתא אסורא ולבתר שעה שריא, לר״מ הוא דמקשינן ולאוקומי דברי חכמים. וזה לשונו קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין דברי ר״מ דחייש למיעוט, קטן שמא ימצא סריס ובעינן להקים שם וליכא. וליתא להא דר׳ מאיר דקיימא לן כרב דאמר כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסירא, והא דנפלה לפני קטן כיון דאסירא ליה לכשתגדיל ע״כ. ואינו מחוור בעיני דהא טעמא דר׳ מאיר משום שמא ימצא סריס הוא, ואם יבא אליהו ויאמר דלאו סריס הוא שרי. וכיון שכן הרי אני קורא בה יבמה יבא עליה דאיגלי מלתא למפרע דלאו סריס הוא וראוי ליבום הוה והרי זה כשאר כל הנשים (יבמות מא.) שאסורות להתיבם עד שיעברו שלשה חדשים שמא מעוברות הן, ואפילו הכי קרינא בא יבמה יבא עליה. וטעמא כדאמרן דאיגלאי מלתא למפרע דראויה להתיבם הות. ואף על גב דהתם אלו אתו אליהו ואמר דלא מיעברא אין משגיחין ביה כדאיתא התם בפרק החולץ (יבמות מא:) משום דהא דלא משגיחינן ביה היינו טעמא משום דגזרינן אפילו בקטנה. ומיהו כל שכן הכא דאלו אתא אליהו משגיחין ביה, דקרינן ביה יבמה יבא עליה. וגדולה מזו אמר ר״ל (יבמות לה:) דחולץ למעוברת לא שמא חליצה וביאת מעוברת לא הויא ביאה משום דכתיב ובין אין לו עיין עליו, ואפילו הכי בשהפילה או שנמצא ולד שאינו של קיימא חולצת או מתיבמת, ולא קרינא ביה כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה. וטעמא דמלתא משום דלא אמר רחמנא אלא שיעיין עליה אם תלד בן קיימא אם לאו ושתמתין עד שתלד. ואפילו הכי כשילדה ולד שאינו של קיימא מותרת. ולא משום דאיגלי מלתא למפרע, דאי מהאי טעמא לא היתה צריכה חליצה לאחר שהפילה, דהא איגלי מלתא למפרע דראויה לחליצה הות וחליצתה כשרה. אלא טעמא דר״ל משום דאמרה תורה עיין עליה, לומר שלא תתיבם עד שתדע אם תלד בן קיימא אם לאו, ואפילו אם יבא אליהו ויאמר לא משגחינן ביה, וכל שכן הכא דאלו אתא אליהו משגחינן ביה. אלא מסתברא דאדרבנן דר׳ מאיר הוא דקיימינן ולא לר״מ כלל. והכי קאמר, לרבנן דמכשרי בקטן וקטנה תיפוק ליה משום דבעינן להקים לאחיו שם בישראל וקטן לאו בר הקמה הוא. ופרקינן משום דכתיב יבמה יבא עליה כל שהוא בא לכלל הקמה. ורבא [אמר] בלאו הכי נמי לא מצית אמרת דבעינן בר הקמה השתא, כיון דאתי לכלל הקמה דאי לא תימא הכי מי איכא מידי דהשתא אסירא ליה, ואפילו אם יבוא אליהו ויאמר דאתי לכלל הקמה. מכל מקום השתא מיהא לאו בר הקמה הוא ולבתר שעה שריא כנ״ל (ועיין יבמות לו. ד״ה אמר רבא).
רבא אמר בלאו ה״נ עד אמר קרא כי ישבו אחים יחדיו אפי׳ בן יום א׳ – וא״ת ולאביי תרי קראי למה לי י״ל דסבר אביי דאי לא כתיב אלא חד קרא הוה מוקמינן ליה להתירו ביבמה כשתגדיל דלא נימא כיון שנאסרה בשע׳ נפיל׳ שוב אין לה היתר הילכך אצטריך קרא אחרינא למישרי אפי׳ בעודו קטן אבל רב סבר דבחד קרא סגי דאיכ׳ שריותא אפי׳ בעודו קטן מוקמי׳ ליה ולא דרשי׳ ליה דכשיגדיל דלא מסתבר כלל דכל יבמה שנאסרה בשעת נפילה שוב אין לה התר.
והא דתנן היבמה שאמרה בתוך ל׳ יום לכניסתה לא נבעלה כופי׳ אותו לחלוץ – אוקימ׳ בגמ׳ כשגט יוצא מתחת ידה ואף על פי שהוא אומר בעלתי כופין אותו לחלוץ דהא אסירה ליה ושמעי׳ מהכא ומסיפ׳ דנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופי׳ אותו לחלוץ דכל היכא דיבמ׳ לא חזית ליבם מחמת איסור כופי׳ אותם לחלוץ. ומיהו אם היא גרמא האיסור במתכוין אין כופין ותהא עגונה כל ימיה וכדקתני סיפא ואם נתכוונה לשם כך אפי׳ בחיי בעלה מבקשים ממנו לחלוץ כלומר מפייסי׳ אותו אבל אין כופין אותו וכן אתה אומר שאם נתן לה בעלה גט פסול שאוסרה על היבם כופין אותו לחלוץ לד״ה.
רבא אמר: בלאו הכי נמי לא מצית אמרת [גם בלא נימוק זה אינך יכול לומר] שיש חשש איסור בדבר זה, שכן מי איכא מידי דהשתא אסירא ליה ולבתר שעתא שריא [האם יש דבר, מקרה בייבום, שעכשיו היא אסורה לו ולאחר זמן תהיה מותרת]? והא [והרי] אמר רב יהודה אמר רב: כל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה לייבום ״יבמה יבא עליה״ (שם), וכגון שיש סיבה הלכתית שאסור לו לייבם — הרי היא נעשית לאחיו כאשת אח שיש לו בנים, ואסורה לעולם.
Rava said: Even without this interpretation you still could not say that it is prohibited for a minor to enter into levirate marriage. Is there a case of levirate marriage where she is forbidden to him now, and after some time she becomes permitted? Didn’t Rav Yehuda say that Rav said: Any yevama to whom I cannot apply the verse “Her brother-in-law will have intercourse with her” (Deuteronomy 25:5) at the time she happens before him for levirate marriage, is considered as if she were the wife of a brother who has children, who is exempt from levirate marriage, and she is consequently forbidden to him forever? It must be the case that minors can perform levirate marriage. If it was forbidden, then they would be exempt from levirate marriage even after reaching the age of majority.
הכל
(18) וְאֵימָא הָכִי נָמֵי אָמַר קְרָא {דברים כ״ה:ה׳} כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו אֲפִילּוּ בֶּן יוֹם אֶחָד.:
The Gemara asks: And say, indeed, a minor should be exempt from levirate marriage, and consequently forbidden from ever marrying his brother’s wife. The Gemara answers: The verse states: “If brothers dwell together” (Deuteronomy 25:5), indicating that this rule applies to all brothers who are alive simultaneously, even if the brother was only one day old.
ואימא הכי נמי – לעולם אסורה לו.
אפי׳ בן יום אחד – ישבו יחדו קאמר קרא יבמה יבא עליה ואפי׳ לא הוי משמע כל דהו מסברא שריא ליה בקטנות כדאמר.
אמר קרא כי ישבו אחים יחדו – וממעטינן מיניה לעיל בפ״ב (יבמות יז: ושם) אשת אחיו שלא היה בעולמו מכלל שאם היה בעולמו אפילו יום אחד מייבם אבל ליכא למימר דמיחדו דריש דאם כן אפי׳ סריס נמי לייבם מהאי טעמא דהא יחדו איתנהו.
ושואלים: ואימא הכי נמי [ואמור כך גם כן], שתהיה אסורה לעולם אם נפלה לפני יבם קטן! ומשיבים: אמר קרא [הכתוב]: ״כי ישבו אחים יחדו״ (שם ה), משמע שדין זה חל בכל האחים החיים יחדיו באותו זמן, אפילו היה האח בן יום אחד.
The Gemara asks: And say, indeed, a minor should be exempt from levirate marriage, and consequently forbidden from ever marrying his brother’s wife. The Gemara answers: The verse states: “If brothers dwell together” (Deuteronomy 25:5), indicating that this rule applies to all brothers who are alive simultaneously, even if the brother was only one day old.
הכל
(19) יְבָמָה שֶׁאָמְרָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם וְכוּ׳.: מַאן תַּנָּא דְּעַד תְּלָתִין יוֹמִין מוֹקֵים אִינִישׁ אַנַּפְשֵׁיהּ.
§ The mishna states: When a yevama said within thirty days of her marriage: I have not engaged in sexual intercourse with him, the court forces him to perform ḥalitza with her. The Gemara asks: Who is the tanna who taught that for up to thirty days a person can be presumed to restrain himself and resist engaging in sexual intercourse with a woman who lives with him?
ד שנינו במשנה שיבמה שאמרה בתוך שלשים יום ״לא נבעלתי״ — כופים אותו שיחלוץ, ואם אמרה לאחר שלושים — מבקשים הימנו שיחלוץ. ושואלים: מאן [מי הוא] התנא הסבור שעד תלתין יומין [שלושים יום] מוקים איניש אנפשיה [מעמיד אדם את עצמו ומתאפק] ואינו בא על אשה שהוא חי איתה?
§ The mishna states: When a yevama said within thirty days of her marriage: I have not engaged in sexual intercourse with him, the court forces him to perform ḥalitza with her. The Gemara asks: Who is the tanna who taught that for up to thirty days a person can be presumed to restrain himself and resist engaging in sexual intercourse with a woman who lives with him?
הכל
(20) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רַבִּי מֵאִיר הִיא דְּתַנְיָא טַעֲנַת בְּתוּלִים כׇּל שְׁלֹשִׁים יוֹם דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
Rabbi Yoḥanan said: It is the opinion of Rabbi Meir, as it is taught in a baraita: A man may come to court to make a claim concerning virginity, i.e., that the woman he married was not a virgin, for thirty days after the marriage ceremony. Assuming that he makes the claim immediately following their first sexual act, his claim is credible if he makes it within the first thirty days; this is the statement of Rabbi Meir.
טענת בתולים כל שלשים יום – אפי׳ ראינו שנסתרה כבר רבי יוסי אומר נסתרה לאלתר לאלתר לאו דוקא דאי אפשר לטעון עד שימצא בית דין.
מאן תנא דעד ל׳ יום דתניא טענת בתולים כל ל׳ יום דברי ר״מ – פי׳ רש״י ז״ל טענת בתולים להפסידה כתובתה וכ״ע דאלו לאוסרה עליו לעולם נאמן כל היכא דליכא אלא חדא ספיקא דשויא אנפשיה חתיכ׳ דאיסורה וכדאמרי׳ בפ״ק דכתובות ואי לאסרה עליו ביהודה אמאי לא וכדאי׳ בירו׳ וכל היכא שנאמן להפסידה כתובתה אפי׳ בתרי ספקי נאמן דגבי ממונא לא שני לן בין חדא ספיקא לתרי ספקי דלא לאפוקי ממונא מחזקתיה וכדכתיב בפ״ק דכתובות בס״ד.
אמר ר׳ יוחנן: דעת ר׳ מאיר היא. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: טענת בתולים, שיכול אדם לבוא לבית דין ולטעון שכנס אשה בחזקת שהיא בתולה, ובעלה, ומצא שאיננה בתולה — כל שלשים יום מן החופה, במשך כל תקופה זו, יכול לטעון זאת, כיון שעד אז יכול להיות שלא בעל והוא בא וטען טענה זו מיד לאחר בעילה ראשונה, אלו דברי ר׳ מאיר.
Rabbi Yoḥanan said: It is the opinion of Rabbi Meir, as it is taught in a baraita: A man may come to court to make a claim concerning virginity, i.e., that the woman he married was not a virgin, for thirty days after the marriage ceremony. Assuming that he makes the claim immediately following their first sexual act, his claim is credible if he makes it within the first thirty days; this is the statement of Rabbi Meir.
הכל
(21) רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כנִסְתְּרָה לְאַלְתַּר לֹא נִסְתְּרָה אַף לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים.
Rabbi Yosei says: If she was secluded with him after the wedding in a place suitable for sexual intercourse, a claim concerning virginity is only credible immediately. But if she was not secluded with him, they presumably did not engage in intercourse, and such a claim is credible even several years later.
נסתרה לאלתר – הוא טוען ואם טוען לאחר זמן אינו נאמן דודאי מרישא בעל ומצאה בתולה ושתק והשתא הוא דרתח עלה.
לא נסתרה אפי׳ אחר כמה שנים – כלומר שאין אנו יודעין שנסתרה אע״פ שנכנסה לחופה ור״מ סבירא ליה דלא מוקי איניש אנפשיה שלא יסתר ויבעול בעילת מצוה אי נמי לא נסתרה שאנו יודעין בודאי שלא נסתרה ובהא לא פליג רבי מאיר.
רבי יוסי אומר נסתרה לאלתר והלכתא כר׳ יוסי – ועד שכופי׳ אותו לחלוץ נכפנו ליבם וליכא למימר דמתני׳ כאבא שאול דא״כ מ״ש דנקטו לכפייה בהאי אנפא.
תוס׳ בד״ה לא נסתרה אפילו כו׳ מהרש״ל הגיה אף על פי שנכנסה לחופה במקום שלא נכנסה כו׳ אבל בספרים מדויקים ראיתי שהגיהו כך ואף על פי שלא נכנסה לחופה רבי מאיר כו׳ ור״ל דאע״פ שלא נכנסה לחופה סבירא ליה לרבי מאיר דלא מוקים והיינו כההיא דהכא ביבמה שאין שם כניסת חופה ודו״ק:
ר׳ יוסי אומר: אם נסתרה, כלומר, אם היו במקום צנוע הראוי לביאה — יכול לטעון טענת בתולים רק לאלתר (מיד), אבל אם לא נסתרה ולא היו יחד — יכול לטעון כן אף לאחר כמה שנים. משמע, שר׳ מאיר הוא הסבור כי עד שלושים יום אפשר לומר שאדם לא בא על אשתו.
Rabbi Yosei says: If she was secluded with him after the wedding in a place suitable for sexual intercourse, a claim concerning virginity is only credible immediately. But if she was not secluded with him, they presumably did not engage in intercourse, and such a claim is credible even several years later.
הכל
(22) רַבָּה אָמַר אפי׳ אֲפִילּוּ תֵּימָא ר׳ רַבִּי יוֹסֵי עַד כָּאן לָא קָאָמַר ר׳ רַבִּי יוֹסֵי הָתָם אֶלָּא בַּאֲרוּסָתוֹ דְּגִיס בַּהּ אֲבָל אֵשֶׁת אָחִיו
Rabba said: You can even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Rabbi Yosei states his opinion there only with regard to a virginity claim about one’s betrothed, to whom he is accustomed, and therefore less inhibited, but with regard to his brother’s wife, i.e., a widow,
רבה אמר: אפילו תימא [תאמר] שהוא כדעת ר׳ יוסי. אלא, עד כאן לא שמענו כי קאמר [אמר] ר׳ יוסי התם [שם] אלא בארוסתו דגיס [שגס לבו, רגיל] בה, ולכן אם יתייחד עימה בודאי יבוא עליה. אבל אשת אחיו, היבמה שהיתה אשת אחיו —
Rabba said: You can even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Rabbi Yosei states his opinion there only with regard to a virginity claim about one’s betrothed, to whom he is accustomed, and therefore less inhibited, but with regard to his brother’s wife, i.e., a widow,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.