×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְאִם אִיתָא לָא לֵימָא לֵיהּ הָא בְּצִנְעָה הָא בְּפַרְהֶסְיָא.
And if it is so that a descendant of Noah is commanded about the sanctification of God’s name, he should not have said to him: “Go in peace.” The Gemara answers: This situation, where Elisha permitted Naaman’s conduct, happened in private. When Naaman bowed down in the house of Rimmon, he did not do so in the presence of ten Jews. Whereas that question that was raised is whether or not a descendant of Noah must sanctify God’s name in public, in the presence of ten Jews. Consequently, the question remains without a solution.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי סנהדרין עה ע״א} אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שנתן עיניו1 באשה אחת והעלה לבו2 טינה באו ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שתיבעל לו אמרו חכמים ימות ואל תבעל לו תעמוד לפניו ערומה ימות ואל תעמוד לפניו ערומה תספר עמו מאחורי הגדר ימות ואל תספר עמו מאחורי הגדר3 פליגי בה ר׳4 יעקב בר אידי ור׳ שמואל בר נחמני חד אמר אשת איש היתה וחד אמר פנויה היתה בשלמא למאן דאמר אשת איש היתה שפיר אלא למאן דאמר פנויה היתה אמאי כולי האי רב פפא אמר משום פגם משפחה רב אחא בריה דרב איקא אמר כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ולינסבה מינסב לא מיתבא דעתיה כדר׳ יצחק דאמר5 מיום שחרב בית המקדש ניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה שנאמר {משלי ט:יז} מים גנובים ימתקו [ולחם סתרים ינעם]⁠6:
סליק פירקא7
פרק ט – הנשרפין
{משנה סנהדרין ט:א} אלו הן הנשרפין הבא על אשה ובתה [ובת כהן]⁠8 יש בכלל אשה ובתה בתו ובת בתו ובת בנו ובת אשתו ובת בתה ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו כו׳9:
1. עיניו: כ״י נ: ״לבו״.
2. לבו: דפוסים: על לבו.
3. הגדר, הגדר: כ״י הספרייה הבריטית: ״גדר, גדר״.
4. ר׳: וכן כ״י נ, דפוס קושטא. דפוסים: רב.
5. דאמר: כ״י הספרייה הבריטית: ״דאמ׳ ר׳ יצחק״.
6. ולחם סתרים ינעם: כ״י הספרייה הבריטית, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י סוטרו.
7. סליק פירקא: סליקו להו בן סורר ומורה.
8. ובת כהן: כ״י הספרייה הבריטית, כ״י נ, וכן כ״י סוטרו אחר הגהה. חסר ב-גט, דפוסים.
9. עד כאן העתקת המשנה בכ״י סוטרו, כ״י נ, גט, דפוסים. בכ״י הספרייה הבריטית משלים: ״אילו הן הנהרגים הרוצח ואנשי עיר הנידחת. רוצח שהכה את רעהו בין באבן בין בברזל וכבש עליו לתוך המים או לתוך האור ואינו יכול לעלות משם ומת חייב. דחפו לתוך המים או לתוך האור ויכול לעלות משם ומת פטור. שיסה בו את הכלב שיסה בו את הנחש פטור השיך בו את הנחש ר יהודה מחייב וחכמים פוטרין. המכה את חבירו בין באבן בין באגרוף ואמדוהו למיתה הקל ממה שהיה לאחר מיכן הכביד ומת חייב רבי נחמיה פוטר שרגלים לדבר.
נתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם לנכרי והרג בר ישראל לנפלים והרג בן קיימא פטור. נתכוון להכותו על מתניו ולא היה בה כדי להמית על מתניו והלכה לה על לבו והיה בו כדי להמית על לבו ומת נתכוון להכותו על לבו והיה בה כדי להמית על לבו והלכה לו על מתניו ולא היה בה כדי להמית על מתניו ומת נתכוון להכות את הגדול ולא היה בה כדי להמית את הגדול והלכה לה על הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן ומת נתכוון להכות את הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן והלכה לה על הגדול ולא היה בה כדי להמית את הגדול ומת פטור. אבל נתכוון להכותו על מתניו והיה בה כדי להמית על מתניו והלכה לה על לבו ומת נתכוון להכות את הגדול והיה בה כדי להמית את הגדול והלכה לה על הקטן ומת חייב ר׳ שמעון אומר אפילו נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור.
רוצח שנתערב באחרין כולם פטורין ר׳ יהודה אומר כונסין אותן לכיפה. כל חייבי מיתות שנתערבו זה בזה ידונו בקלה הנסקלין בנשרפין ר׳ שמעון אומר ידונו בסקילה ששריפה חמורה וחכמים אומרים ידונו בשריפה שסקילה חמורה. אמר להן ר׳ שמעון אילו לא היתה שריפה חמורה לא ניתנה לבת כהן שזינת אמרו לו אילו לא היתה סקילה חמורה לא ניתנה לעובד עבודה זרה ולמגדף. הנהרגין בנחנקין ר׳ שמעון בסייף וחכמים אומרים בחנק.
מי שנתחייב בשתי מיתות בית דין ידון בחמורה עבר עבירה שיש בה שתי מיתות ידון בחמורה ר׳ יוסי אומר ידון בזיקה הראשונה שבאת עליו.
מי שלקה ושנה בית דין מכניסים אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו נבקעת ההורג נפש שלא בעידין מכניסין אותו לכיפה ונותנין לו לחם צר ומים לחץ.
הגונב את הקיסוא והמקלל בקוסם והבועל ארמאית קנאין פוגעין בו. כהן ששימש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין אלא פירחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ומוציאין את מוחו בגזירין זר ששימש במקדש ר׳ עקיבא אומר בחנק וחכמים אומרים בידי שמים״.
ואם איתא – דבן נח מוזהר על קדושת השם לא נימא ליה לך לשלום דמשמע דהודה לו נהי דלהוכיחו לא היה מצווה דהוכח תוכיח את עמיתך כתיב (ויקרא יט) ולא גר תושב מיהו אודויי לדבר איסור לא לודויי.
בצנעה – נעמן בצנעה הוה ולא היו ישראל בבית רמון שהוא משתחוה לשם וגבי קדושת השם בתוך בני ישראל כתיב ואפילו נצטוו בני נח עליה לא נצטוו לקדשו בתוך הכותים אלא בתוך ישראל.
ואם איתא לא לימא ליה – לא היה לו להודות לדבר איסור דא״ל לך לשלום ש״מ אין בן נח מצווה על קידוש השם ומשני הא בצנעה הא בפרהסיא נעמן צנעה הוה דלא היו ישראל בבית רמון וגבי קדוש השם בתוך בני ישראל כתיב ואפילו למאן דאמר בצנעא נמי יהרג ואל יעבור הני מילי ישראל אבל כותי לא ולעולם אימא לך דבן נח מצווה על קדוש השם כגון פרהסיא ולמסקנא זו לא איפשטא בעיין ולשון מאי הוי עלה משמע דמסקנא דפשיטות היא ונראה יותר כספרים דגרסינן ואם איתא לימא ליה הא בצנעא הא בפרהסיא וקא פשיט דלא מפקיד מדאמר ליה סתם לך לשלום.
בפירש״י בד״ה הבא כו׳ מכדי מדקתני סיפא יש בכלל וכו׳ מכלל דהאי אשה ובתה בהנך דכתיבן מיירי ולאו באשתו כו׳ אלא בחמותו דשריפה כו׳ עכ״ל לכאורה דזו היא ההוכחה דלא איירי באשה ובתה ממש משום דמשמע דיש בכלל כו׳ דההיא כתיבא בהדיא טפי והיינו דשריפה כתיב בה בחמותו אבל באשה ובתה לא כתיבא בה שריפה בהדיא ולא אתיא אלא מג״ש אבל לפי זה דברי התוס׳ שכתבו למאי דמוקים לה בחמותו ואם חמותו דה״ה דהמ״ל בתה ובת בתה אלא כו׳ אין מקום לדבריהם דהא מעיקרא נמי דלא מוקמינן לה באשה ובתה ממש היינו משום דלא כתיב בה שריפה וכמה שכתב בזה גם מהרש״ל וע״כ נראה דודאי הא דקתני יש בכלל אשה ובתה כו׳ אע״ג דשריפה לא כתיבא בה בהדיא אלא בחמותו איכא לפרושי דיש בכלל אשה ובתה כו׳ דקתני קאי אאזהרה דכתיב׳ בה באשה ובתה ממש בהדיא אבל בחמותו אזהרה לא אתיא לה לחמותו אלא מג״ש אלא דליכא לפרושי הכי אהאי דמאי דס״ד השתא דאשה ובתה ממש ולא איירי בתרוייהו לאיסורא אי הוה מפרשינן יש בכלל אשה ובתה כו׳ אשה ובתה ממש דא״כ תקשי לך לישנא דחשיב דיש בכלל נמי אשה ובתה בת בתה לענין אזהרה דמאי אולמיה דבתה מבת בתה וכדפרכינן לקמן בהדי הדדי קאתיין ואזהרה מפורשת בבת בתה כמו בבתה וזה שכתב רש״י הכלל דקאמר יש בכלל דהנך אשה ובתה דכתיבן ומפורשת טפי איירי וכל הנך דחשיב אתיא מכללא וע״כ דלאו היינו אשתו ובת אשתו ממש קאמר דא״כ תקשי לך על בת בתה דחשיב דלאו ישנו בכלל בתה דמפורש בה אזהרה כמו בבתה אלא דהאי אשה ובתה דקתני בחמותו מיירי דכולהו הוויין בכלל חמותו לענין שריפה שאינו מפורש אלא בחמותו והשתא ניחא שכתבו התוס׳ למאי דמוקמינן לה בחמותו דתרוייהו לאיסורא דהמ״ל בתה ובת בתה בתרוייהו לאיסורא דאזהרה מפורשת בהן וכולהו הוו בכלל לענין אזהרה אלא תלמודא הכי נקט דכתיב בהו שריפה וניחא ליה לאוקמא לענין שריפה דאשה ובתה אואלו הן הנשרפין קאי ומיהו ק״ק אכתי לדברי התוספות דהשתא נמי דתרוייהו לאיסורא ליכא לאוקמא בבתה ובבת בתה משום דבת בנה אינו בכלל דאזהרה מפורשת בה כמו בבתה ובת בתה ויש ליישב דלא חש למתני בת בנה גבי יש בכלל כיון דקתני בת בתה דחד דרגא הוא ואלו הדברים ברורים הם באין גמגום ליישב דברי רש״י ותוספות אבל מהרש״ל כתב בזה דרך אחרת ואין להאריך בדחוקיו וגם אין דבריו כולם ברורים לי ודו״ק:
גמ׳. הא בצנעה, הא בפרהסיא.
ופרש״י (בד״ה בצנעה) וז״ל נעמן בצנעה הוה ולא היו ישראל בבית רמון שהוא משתחוה לשם, וגבי קדושת השם בתוך בני ישראל כתיב, ואפילו נצטוו בני נח עליה לא נצטוו לקדשו בתוך הנכרים אלא בתוך ישראל עכ״ל. ועיין ברמב״ן במלחמות ה׳ דהקשה על הבעה״מ שסובר דחל היתר דהנאת עצמן בג׳ עבירות ממעשה דנעמן דאע״פ שהיה להנאת עצמן אילו היה ישראל היה מחוייב ליהרג ולא לעבור.⁠א ויש להעיר דבגמ׳ איתא ״הא בצנעא הא בפרהסיא״ דנעמן לא היה מחוייב למסור נפשו מאחר שעבר בצנעא, ואילו בפרהסיא יתכן שהיה חייב למסור את נפשו. וצ״ע והא הוי עבירה להנאת עצמן של המלך שלא נתכוין המלך להעבירו נעמן על הדת, וא״כ צ״ע למה היה נעמן מחוייב למסור את נפשו אי הוי בפרהסיא והרי רבא סובר שחל מתיר דהנאת עצמן בעבירה בפרהסיא. ונראה לתרץ דהדין דכדי להעבירו על הדת שייך רק בעכו״ם המאנס את ישראל לעבור על המצוות, שהעכו״ם מנסה להכריחו שלא לחיות כיהודי אלא להיות כמו גוי, ואזי אי מאנסו להנאת עצמו ולא להעבירו על הדת ליכא חיוב של קידוש ה׳. משא״כ בנכרי המאנס נכרי לעבור על ז׳ מצוות ליכא חלות שם מעשה אונס ״להעבירו על הדת״ ולא שייך היתר דלהנאת עצמן. ובב״נ הדין דיהרג ואל יעבור תלוי רק בעבירה הנעשה בפרהסיא, ולכן אילו המעשה של נעמן היה בפרהסיא אזי נעמן היה מחוייב למסור את נפשו אע״פ שהמלך לא אנסו כדי להעבירו על הדת.
א. ועיין בשיעורים לעיל דלפי הרמב״ן החטא של נעמן היה להנאת עצמו של המלך משא״כ לפי הבעה״מ גדר הדין דהנאת עצמן היינו רק היכא דיש לעכו״ם הנאה מעצם מעשה העבירה, והמעשה דנעמן לא הוי בכלל הגדר דלהנאת עצמן.
ואם איתא [יש] מקום לסברה שבן נח מצווה על קידוש ה׳ — שלא לימא ליה [יאמר לו] ״לך בשלום״ שמשמע שמסכים לו! ומשיבים: הא [זה] שהתיר לו היה בצנעה, הא [זה] שאסור הוא בפרהסיא, שהרי השתחויית נעמן היתה בצינעה, שלא בפני עשרה מישראל, ושמא בפרהסיה בפני ישראל היה חייב למסור נפשו. ואם כן לא נמצא פתרון לשאלתנו.
And if it is so that a descendant of Noah is commanded about the sanctification of God’s name, he should not have said to him: “Go in peace.” The Gemara answers: This situation, where Elisha permitted Naaman’s conduct, happened in private. When Naaman bowed down in the house of Rimmon, he did not do so in the presence of ten Jews. Whereas that question that was raised is whether or not a descendant of Noah must sanctify God’s name in public, in the presence of ten Jews. Consequently, the question remains without a solution.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּאִשָּׁה אַחַת וְהֶעֱלָה לִבּוֹ טִינָא וּבָאוּ וְשָׁאֲלוּ לָרוֹפְאִים וְאָמְרוּ אֵין לוֹ תַּקָּנָה עַד שֶׁתִּבָּעֵל אאָמְרוּ חֲכָמִים יָמוּת וְאַל תִּבָּעֵל לוֹ תַּעֲמוֹד לְפָנָיו עֲרוּמָּה יָמוּת וְאַל תַּעֲמוֹד לְפָנָיו עֲרוּמָּה תְּסַפֵּר עִמּוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר יָמוּת וְלֹא תְּסַפֵּר עִמּוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר.

§ Apropos the discussion of the obligation to allow oneself to be killed rather than engage in forbidden sexual intercourse, the Gemara notes that Rav Yehuda says that Rav says: There was an incident involving a certain man who set his eyes upon a certain woman and passion rose in his heart, to the point that he became deathly ill. And they came and asked doctors what was to be done with him. And the doctors said: He will have no cure until she engages in sexual intercourse with him. The Sages said: Let him die, and she may not engage in sexual intercourse with him. The doctors said: She should at least stand naked before him. The Sages said: Let him die, and she may not stand naked before him. The doctors suggested: The woman should at least converse with him behind a fence in a secluded area, so that he should derive a small amount of pleasure from the encounter. The Sages insisted: Let him die, and she may not converse with him behind a fence.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך דן
דןא(פסחים ד) דונו דייני פי׳ מי׳ שתובע אותו כלום היה אומר לו בוא עמי לדין פי׳ אחר שהיה מזהיר לדיינים (סנהדרין יז:) דנין לפני חכמים שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא חנן המצרי וחנניה בן חכונאי וכו׳ דייני גולה קרנא דייני דארץ ישראל רבי אמי ורבי אסי דייני דפומבדית׳ רב פפא בר שמואל דנהרדעא רב אדא בר מניומי דון מינה ומינה (סנהדרין עה.) דינא דבר מצרא (בבא מציעא קח) (בבא בתרא מג) בגמ׳ דהאומנין האו׳ לחברו דין ודברים אין לי על שדה זו. דינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו (קידושין מב) פי׳ דינא רבה דיני שמים הריגה דינא זוטא בידי שמים ולא כהורג ממש אלא כגורם להריגה (סנהדרין קח) לא ידון רוחי באדם לעולם לא דין ולא רוח כלומר לא חיין ולא נידונין. ד״א שלא תהא נשמתן חוזרות לנדנה (בראשית רבה כו) אין הרוחות נדונות לפני לעולם. ד״א בשעה שאחזיר רוח לנדנה איני מחזיר רוחן לנדניהן:
ערך טן
טןב(חגיגה טו:) טינא היתה בלבם (סנהדרין עה.) מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבבו טינא (א״ב פי׳ קנאה ושייך למטה):
א. [ריכטען שייט.]
ב. [אייפער זיכטיג.]
העלה לבו טינא – נימוק מרוב אהבה נטמטם לבו והעלה חולי.
אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינה חלודה כלומר נטמטם לבו מרוב החשק שסבבו באו ושאלו לרופאים כו׳ ואיבעיא לן ולנסבה מנסב ומהדרינן לא מיתבא דעתיה דאמר רבי יצחק מיום שחרב בית המקדש ניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה כלומר שאין יצרו של אדם מתאוה אלא לדבר עבירה וצד פורענות הוא שבא לעולם. ויש אומרים מיום שחרב בית המקדש תשות כח ביאה מדאגם הרבות ואין רוח קמה להיות תאב לאשתו לפיכך ניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה שהיצר הרע תוקפן ומרבה תאותן שנאמר מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם גבי דבר עבירה כתיב במשלי ודרך משל הוא ויש אומרים לחם סתרים כמו כי אם הלחם אשר הוא אוכל לאו מילתא היא דהתם לאו איתתיה קאמר (דלא) [דהא] בלחם ממש קאי והכי קאמר ולא ידע *אתי מאומה כלומר מתוך שהאמינני על ממונו לא ידע אתי מאומה אינו יודע מאומה מכל ממוניה כי אם הלחם אשר הוא אוכל כשאני נותן את הלחם לפניו יודע בלבו שיש לו לחם לאכול תדע דקראי מוכחי דהכי קאמר דכתיב *מקמי הכי הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי:
פרק תשיעי
רש״י בד״ה העלה לבו טינא נימוק כו׳. נ״ב בספרים אחרים כתיב לימ״ן פירוש והוא לשון לע״ז וכן נראה לי דנימוק הוא ההיפך מטמטם וכן בספרים אחרים לא נאמר כלל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת, והעלה לבו טינא ובאו ושאלו לרופאים, ואמרו אין לו תקנה עד שתבעל. אמרו חכמים ימות ואל תבעל לו. תעמוד לפניו ערומה ימות ואל תעמוד לפניו ערומה. תספר עמו מאחורי הגדר ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר. פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני חד אמר אשת איש היתה, וחד אמר פנויה היתה בשלמא למאן דאמר אשת איש היתה שפיר. אלא למאן דאמר פנויה היתה מאי כולי האי רב פפא אמר משום פגם משפחה. רב אחא בריה דרב איקא אמר כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות.
עיין ברמב״ם (פ״ה מהל׳ יסודי התורה ה״ט) וז״ל מי שנתן עיניו באשה וחלה ונטה למות ואמרו הרופאים אין לו רפואה עד שתבעל לו, ימות ואל תבעל לו אפילו היתה פנויה, ואפילו לדבר עמה מאחורי הגדר אין מורין לו בכך וימות ולא יורו לדבר עמה מאחורי הגדר שלא יהו בנות ישראל הפקר ויבואו בדברים אלו לפרוץ בעריות עכ״ל. ומבואר דהרמב״ם פסק כמ״ד דפנויה היתה, אמנם יש לדייק בלשון הרמב״ם דשינה קצת מלשון הגמ׳ וכתב ד״אפילו לדבר עמה מאחורי הגדר אין מורין לו בכך וימות ולא יורו לדבר עמה״, ואילו בגמ׳ קתני ״ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר״, וצ״ב למה דקדק הרמב״ם להביא את הדין ביחס להוראת ב״ד ולא נקט סתם דיהרג ואל יעבור וכפי שפסק לעיל בהל׳ ב׳ לגבי ג׳ העבירות דע״ז ג״ע ושפ״ד דיהרג ואל יעבור. ועוד יש להעיר דהטור והשו״ע השמיטו את הדין הזה דההוא שנתן עיניו באשה ונטה למות, וצ״ע למה השמיטו דין זה (וכן הקשה המנחת חינוך מצוה רצ״ו).
והנה עיין בר״ן (פסחים ו. בדפי הרי״ף ד״ה וקשה) שביאר דהטעם שיהרג ואל יספר עמה מאחורי הגדר הוא דאף על אבזרייהו דג׳ עבירות חל דין דיהרג ואל יעבור, ולספר עמה מאחורי הגדר הוי בכלל אבזרייהו דעריות. וצ״ע דהרי אין איסור דאורייתא לדבר עמה אפילו באשת איש, דהרמב״ם (פכ״א מהל׳ איסורי ביאה ה״א) פסק דרק קירוב בשר ממש אסור מדאורייתא, ואפילו אם יש איסור דרבנן בדיבור עם הערוה לכאורה אין בזה חיוב דיהרג ואל יעבור, דאין חיוב למסור את נפשו שלא לעבור על איסור דרבנן. ועוד צ״ע דבגמ׳ איתא דלמ״ד פנויה היתה הטעם שיהרג ואל יעבור הוא משום פגם משפחה, או משום שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות. ואילו מהר״ן מבואר דהטעם הוא משום אבזרייהו דעריות. ועוד יש לעיין האם הרמב״ם סובר דחל דין יהרג וא״י באבזרייהו, דמסתימת לשון הרמב״ם משמע דרק בעריות ובעבודה זרה ושפיכת דמים ממש חל דין יהרג ואל יעבור, וצ״ע א״כ מדוע פסק הרמב״ם את ההלכה של מי שנתן עיניו באשה ונטה למות, והרי הרמב״ם אינו סובר דחל דין יהרג ואל יעבור באבזרייהו של ג׳ העבירות.
ונראה דהטור והשו״ע סוברים דההלכה של מי שנתן עיניו באשה ונטה למות דימות ואל תעמוד לפניו ערומה ואל תספר עמו מאחורי הגדר אינו מדין יהרג ואל יעבור אלא מדין דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה למיגדר מילתא (עיין ביבמות דף צ), וכן פסק הרמב״ם (פכ״ד מהל׳ סנהדרין ה״ד) וז״ל יש לב״ד להלקות מי שאינו מחוייב מלקות ולהרוג מי שאינו מחוייב מיתה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה וכיון שרואים ב״ד שנפרצו העם בדבר יש להם לגדור ולחזק הדבר כפי מה שיראה להם הכל בהוראת שעה ולא שיקבע הלכה לדורות עכ״ל. וי״ל דהטור והשו״ע ס״ל דהמעשה שבגמ׳ ״מעשה באדם א׳ שנתן עיניו באשה אחת, והעלה לבו טינא ובאו ושאלו לרופאים וכו׳⁠ ⁠״, היתה הוראת שעה על אותו המעשה שב״ד הורו בתורת הוראת שעה למיגדר מילתא שימות ולא יספר עמה מאחורי הגדרא, אך אין זה מדין אבזרייהו דעריות ואינה הלכה קבועה לדורות ולכן השמיטו דין זה. ולפי״ז מתורץ נמי הא דבגמ׳ איתא דלמ״ד פנויה היתה הטעם הוא משום פגם משפחה או משום שלא יהיו בנות ישראל הפקר דאין דין זה מדין יהרג ואל יעבור דעריות אלא הוי דין בהוראת ב״ד שב״ד יכולים להורות הוראת שעה כשיש צורך ואף פגם משפחה חשיב צורך.
ונראה דאע״פ שהרמב״ם חולק על הטור והשו״ע שהביא דין זה להלכה לדורות, מ״מ אין הרמב״ם חולק על הביאור הנ״ל, ואף הרמב״ם מפרש דיסוד הדין הוא משום דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה אף לדורות, ולכן פסק דבמי שנתן עיניו באשה ונטה למות ב״ד מורין לו שיתנהג בשב ואל תעשה וימות ואל יספר עמה מאחורי הגדר, ואין זה מדין אבזרייהו דעריות. וי״ל דלכן דקדק הרמב״ם וכתב ״ואפילו לדבר עמה מאחורי הגדר אין מורין לו בכך וימות ולא יורו לדבר עמה מאחורי הגדר שלא יהו בנות ישראל הפקר ויבואו בדברים אלו לפרוץ בעריות״, דהרמב״ם הדגיש דזוהי הלכה בהוראת בית דין שאין ב״ד מורין לו לדבר עמה בתורת גדר כדי שלא יהיו בנות ישראל הפקר ופרוצים בעריות.⁠ב
א. וכ״כ בשו״ת חוות יאיר סימן קפ״ב שהובא בפתחי תשובה יו״ד סימן קנ״ז ס״ק י״א.
ב. ועיין באגרות הגרי״ד הלוי (פ״ה מהל׳ יסודי התורה ה״ט).
א אגב הדברים שהסברנו בענין חובת ״יהרג ואל יעבור״ לגבי עריות, אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שנתן עיניו לאהבה באשה אחת והעלה לבו טינא שנעשה חולה מאהבה, ובאו ושאלו לרופאים מה לעשות בו. ואמרו: אין לו תקנה עד שתבעל לו. אמרו חכמים: ימות ואל תבעל לו. אמרו הרופאים: לפחות תעמוד לפניו ערומה. אמרו חכמים: ימות ואל תעמוד לפניו ערומה. הציעו הרופאים: תספר (תשוחח) עמו מאחורי הגדר במקום צינעה, שיהיה לו מעט נחת בדבר. אמרו חכמים: ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר.
§ Apropos the discussion of the obligation to allow oneself to be killed rather than engage in forbidden sexual intercourse, the Gemara notes that Rav Yehuda says that Rav says: There was an incident involving a certain man who set his eyes upon a certain woman and passion rose in his heart, to the point that he became deathly ill. And they came and asked doctors what was to be done with him. And the doctors said: He will have no cure until she engages in sexual intercourse with him. The Sages said: Let him die, and she may not engage in sexual intercourse with him. The doctors said: She should at least stand naked before him. The Sages said: Let him die, and she may not stand naked before him. The doctors suggested: The woman should at least converse with him behind a fence in a secluded area, so that he should derive a small amount of pleasure from the encounter. The Sages insisted: Let him die, and she may not converse with him behind a fence.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) פְּלִיגִי בַּהּ ר׳רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידֵּי ור׳וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי חַד אָמַר אֵשֶׁת אִישׁ הָיְתָה וְחַד אָמַר בפְּנוּיָה הָיְתָה בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר אֵשֶׁת אִישׁ הָיְתָה שַׁפִּיר אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר פְּנוּיָה הָיְתָה מַאי כּוּלֵּי הַאי.

The Gemara comments: Rabbi Ya’akov bar Idi and Rabbi Shmuel bar Naḥmani disagree about this issue. One of them says: The woman in question was a married woman, and the other one says: She was unmarried. The Gemara tries to clarify the issue: Granted, according to the one who says that she was a married woman, the matter is properly understood. Since the case involved a severely prohibited forbidden relationship, the Sages did not allow any activity hinting at intimacy. But according to the one who says that she was unmarried, what is the reason for all this opposition? Why did the Sages say that the man must be allowed to die, rather than have the woman do as was requested?
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים, פליגי בה [נחלקו בענין זה] רב יעקב בר אידי ור׳ שמואל בר נחמני. חד [אחד מהם] אמר: אשת איש היתה, וחד [ואחד מהם] אמר: פנויה היתה. ומבררים: בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] שאשת איש היתה, שפיר [יפה] ומובן הדבר, שיש כאן משום גילוי עריות ושאר דברים השייכים לכך, ולפיכך לא הותר לו שום קירוב אליה. אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] שפנויה היתה מאי כולי האי [מה כל זה], מדוע אמרו שימות ולא תעשה מה שביקש?
The Gemara comments: Rabbi Ya’akov bar Idi and Rabbi Shmuel bar Naḥmani disagree about this issue. One of them says: The woman in question was a married woman, and the other one says: She was unmarried. The Gemara tries to clarify the issue: Granted, according to the one who says that she was a married woman, the matter is properly understood. Since the case involved a severely prohibited forbidden relationship, the Sages did not allow any activity hinting at intimacy. But according to the one who says that she was unmarried, what is the reason for all this opposition? Why did the Sages say that the man must be allowed to die, rather than have the woman do as was requested?
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רַב פָּפָּא אָמַר מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר גכְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל פְּרוּצוֹת בַּעֲרָיוֹת.

Rav Pappa says: This is due to the potential family flaw, i.e., harm to the family name, as it is not permitted to bring disgrace to the entire family in order to save the lovesick man. Rav Aḥa, son of Rav Ika, says: This is so that the daughters of Israel should not be promiscuous with regard to forbidden sexual relations. Were they to listen to the doctors’ recommendations, Jewish women might lose moral restraint.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משום פגם – משפחת האשה שהיו בושין בדבר.
שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות – לעמוד בפני האנשים לתת בהם עיניהם וימסרום להם לביאה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב פפא אמר: הטעם הוא משום פגם משפחה, שאין רשות לבייש את משפחתה בשל כך. רב אחא בריה [בנו] של רב איקא אמר: כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות, שאם ישמעו לטענה שכזו, יהיו בנות ישראל מופקרות לכל מי שמתאוה להן.
Rav Pappa says: This is due to the potential family flaw, i.e., harm to the family name, as it is not permitted to bring disgrace to the entire family in order to save the lovesick man. Rav Aḥa, son of Rav Ika, says: This is so that the daughters of Israel should not be promiscuous with regard to forbidden sexual relations. Were they to listen to the doctors’ recommendations, Jewish women might lose moral restraint.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְלִינְסְבַהּ מִינְסָב לָא מְיַיתְּבָה דַּעְתֵּיהּ כדר׳כִּדְרַבִּי יִצְחָק דא״רדְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִיטְּלָה טַעַם בִּיאָה וְנִיתְּנָה לְעוֹבְרֵי עֲבֵירָה שֶׁנֶּאֱמַר {משלי ט׳:י״ז} מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם.:

The Gemara asks: But if the woman was unmarried, let the man marry her. The Gemara answers: His mind would not have been eased by marriage, in accordance with the statement of Rabbi Yitzḥak. As Rabbi Yitzḥak says: Since the day the Temple was destroyed, sexual pleasure was taken away from those who engage in permitted intercourse and given to transgressors, as it is stated: “Stolen waters are sweet, and bread eaten in secret is pleasant” (Proverbs 9:17). Therefore, the man could have been cured only by engaging in illicit sexual interaction.
רי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולינסבה מינסב – דאין כאן פרוצות בעריות דכולהו ליעבדן הכי ולינסבן ואין כאן עבירה אלא מצוה.
לא מיתבא דעתיה – ולא ירפא בכך.
מיום שחרב בית המקדש – כשל הכח מדאגות רבות ואין רוח קמה באיש להיות תאב לאשתו לפיכך ניטל טעם ביאה.
וניתן לעוברי עבירה – שיצר הרע תוקפן ומרבה תאותן.
דכתיב ולחם סתרים ינעם – לישנא מעליא נקט כמו כי אם הלחם אשר הוא אוכל (בראשית לט).
ודייקינן בגמרא הבא על אשה שנשא בתה לא קתני דמשמע שבא על האס בלבד דכי קא מיחייב אאמא בלחוד קא מיחייב והיינו חמותו אלא הבא על אשה ובתה קתני דמשמע דבא על שתיהן ומשמע נמי דכי קא מיחייב אביאה דתרוייהו קא מיחייב דאי אביאה דחדא מינייהו ותו לא למה לי לאיירויי כשבא על שתיהן אי לשווייה לחדא אשתו על ידי ביאה ולחיוביה אביאה דאידך אי משום בת אשה הא לאו בביאה תליא מילתא אלא בנישואין תליא מילתא ואפשר לנשואין בלא ביאה ולשמעינן הבא על אשה שנשא בתה כדאמרן ואי בביאה גרידתא קאי לא מיתסר בקרובות דילה דהא תנן (יבמות צ״ז.) נושאין על האנוסה ועל המפותה אלא על כרחיך כי איירי כשבא על שתיהן לאשמועינן דמיחייב אביאה דכל חדא מינייהו אלמא באשה ובתה דקיימי עליה תרוייהו באיסורא קא מיירי ומאן נינהי חמותו ואם חמותו וקתני יש בכלל אשה ובתה ובתו כו׳ מכלל דהני דתני ברישא כתיבא בהו שריפה בהדיא והנך מדרשא אתיאן אלמא קרא דכי יקח איש אשה ואת אמה בחמותו ואם חמותו קא מיירי. הניחא לאביי דאמר לקמן גבי פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא משמעות דורשין איכא בינייהו כלומר דכולי עלמא חמותו ואם חמותו בשריפה מיהו ר׳ ישמעאל משמע ליה למדרשיה לקרא בחמותו ותו לא ומאי ואתהן את אחת מהן ואם חמותו אתיא ליה מדרשא ורבי עקיבא סבר אותו ואת שתיהן ואם חמותו הכא כתיבא מתניתין דהכא מני רבי עקיבא היא דאמר חמותו ואם חמותו בהדיא כתיבי אלא לרבא דאמר חמות לאחר מיתת אשתו איכא בינייהו רבי ישמעאל סבר אותו ואת אחת מהן אע״ג דליתא לאשתו מיחייב אחמותו ורבי עקיבא סבר אותו ואת שתיהן כלומר לא מיחייב עד דאיתנהו לתרוייהו בחיי׳ אבל אם חמותו בין לרבי ישמעאל בין לרבי עקיבא לא כתיבא בהדיא מתניתין דקתני הבא על אשה ובתה אלמא חמותו ואם חמותו תרוייהו בהדיא כתיבן מני לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא ומפרקינן אמר לך רבא תני הבא על אשה שנשא בתה והיינו חמותו ומתני׳ דברי הכל היא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיום שחרב בהמ״ק ניטלה טעם ביאה כו׳. פירש״י בטל הכח מדאגות רבות כו׳ עכ״ל ואין צורך דגם שאר טעמים דלא שייך בהו דאגה נטלו כמ״ש בסוף סוטה מיום שחרב בהמ״ק כו׳ הטהרה נטלה הטעם ואת הריח כו׳ ושאמר וניתנה לעוברי עבירה שנאמר מים גנובים ימתקו האי קרא ודאי דלא אמרו שלמה אחר שחרב בית המקדש אלא דהכי קאמר דמתוך שהיצר הרע תוקף יותר בעוברי עבירה ומרבה תאותן כמה שנאמר מים גנובים ימתקו לא ניטל מהם הטעם:
סליק פרק בן סורר ומורה
ושואלים: אם פנויה היתה, ולינסבה מינסב [ושיישא אותה]! ומשיבים: לא מייתבה דעתיה [תתישב דעתו] על ידי נישואין, מפני הטעם שאמר ר׳ יצחק. שאמר ר׳ יצחק: מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה של היתר וניתנה לעוברי עבירה, שנאמר: ״מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם״ (משלי ט, יז), ולכן לא תתיישב דעתו של זה על ידי נישואין.
The Gemara asks: But if the woman was unmarried, let the man marry her. The Gemara answers: His mind would not have been eased by marriage, in accordance with the statement of Rabbi Yitzḥak. As Rabbi Yitzḥak says: Since the day the Temple was destroyed, sexual pleasure was taken away from those who engage in permitted intercourse and given to transgressors, as it is stated: “Stolen waters are sweet, and bread eaten in secret is pleasant” (Proverbs 9:17). Therefore, the man could have been cured only by engaging in illicit sexual interaction.
רי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ט – הנשרפין
(6) מתני׳מַתְנִיתִין: אוְאֵלּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִין הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ וּבַת כֹּהֵן שֶׁזִּנְּתָה.

Chapter 9
MISHNA: And these are the transgressors who are burned in the implementation of the court-imposed death penalty: One who engaged in intercourse with a woman and her daughter, and one who is the daughter of a priest and who committed adultery.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירמ״הבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ מתני׳ אלו הן הנשרפין הבא על אשה ובתה – בגמרא מפרש לה.
ובת כהן – כלומר וכן בת כהן שזינתה היא בשריפה אבל בועלה לאו בשריפה הוא.
כיון דסליק מבן סורר ומורה וסיימניהו לכולהו נסקלין דפתח בהו ברישא ד׳ מיתות הדר לפרושי נשרפין דתני לה בתר סקילה וגרעא מיניה פורתא והיינו דקתני אלו הן הנשרפין הבא על אשה ובתה דכתיב באש ישרפו אותו ואתהן ובגמרא מפרש אמאי קתני לישנא דאשה ובתה ולא קתני אשה שנשא בתה. ובת כהן נשואה שזינתה בשריפה אבל בועלה לאו בשריפה הוא כדמפרש בסוף פרק אלו הן הנחנקין (צ׳.). יש בכלל אשה ובתה לענין חיוב שריפה קאי דעיקר שריפה באשה ובתה כתיבא דכתיב איש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו כו׳ ואשה ואמה היינו אשה ובתה [והנך] מדרשא אתיאן כדמפרש בגמרא לקמן וה״ק יש בכלל חיוב האמור באשה ובתה. בתו ובת בתו ובת בנו וכולהו מאנוסתו דאי מאשתו היינו בת אשתו ובת בתה ובת בנה אלא לאו מאנוסתו ובגמרא יליף לה לקמן בין לאיסורא בין לשריפה. בת אשתו ובת בתה ובת בנה ובת אשתו ובת בנה ובת בתה שהיו לה מאחר דאי מיניה היינו בתו ובת בתו ובת בנו. חמותו ואם חמותו ואם חמיו. ובגמרא מפרש היכי ילפי כולהו מאשה ובתה בין לאיסורא בין לשריפה:
פרק תשיעי בעזר הצור:
אלו הן הנשרפין וכו׳ כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על חלק חמישי שבה שהוא אמנם בא לבאר במחויבי מיתות בית דין איזה מהם בסקילה ואיזה מהם בשריפה ואיזה מהם בהרג ואיזה מהם בחנק וכן ביארנו בפרק שביעי שהותחל בו זה החלק בענין הנסקלים והושלם ענינם בין השביעי והשמיני ובא עכשיו זה הפרק בעניני זה החלק גם כן ובפרט בבאור עניני הנשרפים ועניני הנהרגים והאריך בו הרבה בעניני הרציחה על איזה צד חייב ועל איזה צד פטור ונתגלגל בו ברוצח שנתערב עם אחרים כיצד עושין בו וכן נתגלגל על ידי זה במחוייבי מיתות שנתערבו ובמחוייבי שתי מיתות באיזו מהן הוא נדון והשלים הענין במיתה שאינה מסורה לבית דין ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון במנין פרטי הנשרפים השני במנין פרטי הנהרגים ועניני רציחתם על איזה צד חייב בה ועל איזה צד פטור השלישי במחוייב מיתה שנתערב עם אחרים או מחוייבי מיתות שנתערבו או במחוייבי שתי מיתות כיצד דנין בהם הרביעי במי שהורג שלא בעדים והתראה שאין בית דין יכולין להמיתו כיצד עושין בו ונתגלגל על ידי דבר זה בהרבה דברים שלא נמסרה מיתתם לבית דין אלא שהקנאין פוגעין בו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו דברים שלא מן הכוונה בענין סוגיית התלמוד על הדרך שכבר התבאר:
והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד לבאר עניני החלק הראשון והוא שאמר אלו הן הנשרפין ומנה מהם שנים הבא על אשה ובתה ר״ל שהאחת נשואה לו והוא בא על אחרת ובת כהן שזינתה כשהיא אשת איש ואח״כ ביאר שאשה ובתה האמורה בתורה לשריפה וכדכתיב ואיש כי יקח את אשה ואת אמה באש ישרפו וכו׳ כוללת לדין שריפה תשעה פרטים שכלן למדים אותן מאשה ובתה אם בגזירות שוות אם שהיא נכללת במלת אשה ובתה והם בתו אפילו מאנוסתו ובת בתו ובת בנו שהיו לו הבת והבן מאנוסתו בת אשתו אע״פ שאינה בתו שלו ובת בנה ובת בתה חמותו ואם חמותו ואם חמיו ונמצא מנין הנשרפים עשרה אלו התשעה ובת כהן ואלו הששה הבאים מצד זיקת האשה לא נאמר עליהן שהן בשריפה אלא כשבא על אותה של עבירה בחיי אשתו אבל לאחר מיתת אשתו אין כאן מיתה ומ״מ י״א שהיא בכרת כשאר עריות ואע״פ שבגמ׳ אמרו לדעת ר׳ עקיבא בחמותו לאחר מיתה איסורא בעלמא לא נאמר כן להפקעת כרת אלא להפקעת מיתה וכן מצינו שנאמר בקדושין בשמועת בני גד דרך סוגיא סד״א אם לא שכב הנקי ואם שכב לא הנקי ולא חנקי אלא איסורא בעלמא ומ״מ במסכת יבמות פרק האשה רבה כתבו רוב מפרשים בחמות לאחר מיתה שיש בו איסור תורה דוקא בלאו אבל לא בכרת וקידושין תופסין בה אלא שגדולי המפרשים כתבו שם נהי דממעטיה משריפה מאיסורא כלומר מכרת מי מיעטה וכמו שכתבנוה כאן וכן כתבוה גדולי המחברים ולדעת גדולי הדור ראיתי בפרק האשה רבה שהבאים מחמת אישות ענינם אף לאחר מיתת האשה ולא נאמר להפקיע הדין לאחר מיתה אלא בחמותו והוא הדין לאם חמותו ואם חמיו אבל בתה ובת בתה ובת בנה אף לאחר מיתת אשתו בשריפה הן וכבר כתבנו טעם דבריהם במסכת יבמות פרק נושאין אלא שעיקר הדברים כמו שכתבנו וכן כתבוה גדולי המחברים:
זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פרק ט

(7) א משנה ואלו הן הנשרפין: הבא על אשה ובתה, ובת כהן שזנתה.

Chapter 9

(7) MISHNA: And these are the transgressors who are burned in the implementation of the court-imposed death penalty: One who engaged in intercourse with a woman and her daughter, and one who is the daughter of a priest and who committed adultery.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירמ״הבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) יֵשׁ בִּכְלַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ בִּתּוֹ וּבַת בִּתּוֹ וּבַת בְּנוֹ וּבַת אִשְׁתּוֹ וּבַת בִּתָּהּ וּבַת בְּנָהּ חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חָמִיו.:

Included in the category of the prohibition of engaging in intercourse with a woman and her daughter and the resulting execution by burning, there are: His daughter, and the daughter of his daughter, and the daughter of his son. Likewise, the following are also included in this category: Intercourse with the daughter of his wife, even though she is not his daughter, and the daughter of her daughter, and the daughter of her son, as well as intercourse with his mother-in-law, and the mother of his mother-in-law, and the mother of his father-in-law. The prohibition and punishment apply both in cases where a man marries a woman and then engages in intercourse with her daughter, and in cases where a man marries a woman and then engages in intercourse with her mother.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א[ואלו הן הנשרפין הבא על א]⁠שה ובתה ובת [כ]⁠הןב. יש בכלל ....⁠ג [אש]⁠ה ובתה בתו ובת בתו ובת בנו [וכול׳].
א. כת״י 4 קטע 6.
ב. לא גרס שזנתה.
ג. חסר כחצי שורה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יש בכלל אשה ובתה – כלומר אשה ובתה כתיבי בהדיא כדמפרש בגמרא דהאי אשה ובתה היינו חמותו דשריפה כתיבא בה כדכתיב (ויקרא כ) (כי יקח איש) את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן.
ויש בכללן – כלומר מינייהו ילפינן כולהו הנך בגזירה שוה כדלקמן בברייתא.
בתו – מאנוסתו דלאו בת אשתו דנחייב עליה משום בת אשתו דהא אנוסה לאו אשתו היא.
בת בתו ובת בנו – שהיה לו מאנוסתו.
בת אשתו – בין שהיא בתו בין שהיא חורגתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומבארים: יש בכלל איסור ועונש אשה ובתה הכתובים בתורה גם מי שבא על בתו, ובת בתו ובת בנו ועל בת אשתו אפילו אינה בתו ובת בתה של אשתו ובת בנה, ובכלל איסור זה גם הבא על חמותו וכן בכלל זה הבא על אם חמותו ואם חמיו, והאיסור חל בין אם נשא קודם את האשה ואחר כך בא על בתה, ובין אם להיפך, שנשא תחילה הבת ואחר כך בא על האם.
Included in the category of the prohibition of engaging in intercourse with a woman and her daughter and the resulting execution by burning, there are: His daughter, and the daughter of his daughter, and the daughter of his son. Likewise, the following are also included in this category: Intercourse with the daughter of his wife, even though she is not his daughter, and the daughter of her daughter, and the daughter of her son, as well as intercourse with his mother-in-law, and the mother of his mother-in-law, and the mother of his father-in-law. The prohibition and punishment apply both in cases where a man marries a woman and then engages in intercourse with her daughter, and in cases where a man marries a woman and then engages in intercourse with her mother.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) גמ׳גְּמָרָא: הַבָּא עַל אִשָּׁה שֶׁנָּשָׂא בִּתָּהּ לָא קָתָנֵי אֶלָּא הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ מִכְּלָל דְּתַרְוַיְיהוּ לְאִיסּוּרָא וּמַאן נִינְהוּ חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ.

GEMARA: The tanna does not teach the case of one who engaged in intercourse with a woman whose daughter he previously married. Rather, the tanna teaches the case of one who engaged in intercourse with a woman and her daughter. By inference, one may conclude that both the woman and her daughter are mentioned in the mishna for the purpose of establishing that there is a prohibition of intercourse with either of them, and when he engages in intercourse with the first of them he is liable to be executed. And who are these women? The reference is to his mother-in-law and the mother of his mother-in-law.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמרינן [בגמרא: מדלא] קתאני: הבא על אשה שנשא בתה, אלא הבא על אשה ו⁠[בת]⁠ה – מכלל דתרויהו באיסורא, מאן נינהו? חמותו ואם חמותו כול׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ הבא על האשה שנשא בתה לא קתני – כלומר מכדי מדקתני סיפא יש בכלל וכו׳ מכלל דהאי אשה ובתה בהנך דכתיבן מיירי ולאו באשתו ובבת אשתו קאמר אלא בחמותו דשריפה כתיב בה והא הבא על האשה דקתני לאו באשתו הוא דא״כ הבא על האשה ואמה מבעי ליה למתניה וא״נ הך אשה אחמותו קאמר הוה ליה למתנייה הבא על האשה שנשא בתה דהיינו חמותו הא לא קתני אלא הבא על אשה ובתה מכלל דתרוייהו לאיסורא ולא הוזכרה אשתו לכאן ומאן נינהו חמותו ואם חמותו והכי קאמר הבא על אם חמותו או על בתה דהיינו חמותו וקתני יש בכלל אשה ובתה כולהו הנך אלמא הך אשה ובתה כתיבי בהדיא.
ומאי נינהו חמותו ואם חמותו – הוה מצי למימר בתה ובת בתה אלא הני נקט דכתיב בהו שריפה בהדיא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא מעירים: הבא על אשה שנשא את בתה תחילה לא קתני [שנה], אלא שנה בסגנון זה: הבא על אשה ובתה נידון בשריפה, מכלל הדברים אתה למד דתרוייהו לאיסורא [ששתיהן לאיסור], כלומר, שכאשר בא גם על הראשונה עבר על איסור שחייב עליו שריפה. ומאן נינהו [ומה הן] אשה ובתה אלה — כגון חמותו ואם חמותו. שאם נשא תחילה אשה, ואחר כך בא על אם חמותו ועל חמותו עובר משום אשה ובתה, גם על האם וגם על הבת.
GEMARA: The tanna does not teach the case of one who engaged in intercourse with a woman whose daughter he previously married. Rather, the tanna teaches the case of one who engaged in intercourse with a woman and her daughter. By inference, one may conclude that both the woman and her daughter are mentioned in the mishna for the purpose of establishing that there is a prohibition of intercourse with either of them, and when he engages in intercourse with the first of them he is liable to be executed. And who are these women? The reference is to his mother-in-law and the mother of his mother-in-law.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְקָתָנֵי יֵשׁ בִּכְלַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ מִכְּלָל דְּתַרְוַיְיהוּ כְּתִיבִי בְּהֶדְיָא וְהָנָךְ מִדְּרָשָׁא אָתְיָא.

And the tanna teaches: Additional women are included in the category of the prohibition of and the punishment for engaging in intercourse with a woman and her daughter. By inference, one may conclude that with regard to both his mother-in-law and the mother of his mother-in-law, the prohibition and punishment are written explicitly in the Torah, and with regard to those additional women enumerated in the mishna, the prohibition and punishment are derived by means of interpretation.
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וקתני [ושנה] כאן: יש בכלל אשה ובתה עוד הלכות נוספות, מכלל הדברים אתה למד דתרוייהו [ששתיהן], גם איסור ועונש חמותו ואם חמותו כתיבי בהדיא [כתובים במפורש] במקרא, והנך מדרשא אתיא [ואלה, השאר מדרשה באו].
And the tanna teaches: Additional women are included in the category of the prohibition of and the punishment for engaging in intercourse with a woman and her daughter. By inference, one may conclude that with regard to both his mother-in-law and the mother of his mother-in-law, the prohibition and punishment are written explicitly in the Torah, and with regard to those additional women enumerated in the mishna, the prohibition and punishment are derived by means of interpretation.
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָנִיחָא לְאַבָּיֵי דְּאָמַר מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מַתְנִיתִין מַנִּי רַבִּי עֲקִיבָא הִיא.

The Gemara comments: This works out well according to Abaye, who says that with regard to the dispute between Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva cited later in the Gemara (76b), the difference between their opinions is only concerning the interpretation of the meaning of the verse, but there is no practical difference between their opinions. According to Abaye, whose opinion is expressed in the mishna? It is the opinion of Rabbi Akiva. Abaye explains that Rabbi Akiva maintains that the prohibition of engaging in intercourse with the mother of one’s mother-in-law is stated explicitly in the Torah.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אהא דאמר אבהב על ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבה: משמעות דורשין איכא בי⁠[ניה]⁠ו – הוא באחרית זו השמועהג.
א. מכאן גם בקיצור ר״ח. הועתק בנספח 3.
ב. צ״ל, אביי. וכן הוא בקיצור ר״ח.
ג. עו,ב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך משמע
משמעא(יומא ס: בבא מציעא כז. סנהדרין עה.) משמעות דורשין איכא בינייהו פי׳ רבי ישמעאל דורש אותו ואתהן אותו ואת אחת מהן שכך בלשון יוני קורין לאחת הן כלומר אחת נשרפת מי שביאתו עליה באיסור או אם אשתו או בת אשתו להוציא אשתו שאין עליה כלום ורבי עקיבא דריש שתיהן ממש חמותו ואם חמותו ויש מפרשין אותו ואת אחת מהן היינו חמותו לאפוקי אם חמותו דאינה בפרשה. (שבועות יט) משמעות דורשין איכא ביניהו פי׳ זה אומר כך פי׳ זה הפסוק וזה אומר כך פירוש זה הפסוק. (יומא פ) הואיל ושינה הכתוב במשמעו ושנו חכמים בשיעורו (סוטה טז) וכי עפר הוא והלא אפר הוא הכתוב כמשמעו וכו׳ (יומא מב) כל הפרשה כולה משמע מוליא מיד משמע ומשמע ממילא:
א. [בעדייטונג.]
הניחא לאביי דאמר – בפירקין (סנהדרין עו:) גבי פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא.
משמעות דורשין איכא בינייהו – ומסיק למילתיה דלרבי עקיבא כתיבא בהדיא אם חמותו מתניתין מני ר״ע היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הניחא [דבר זה נוח] לשיטת הלימוד של אביי שאמר בביאור מחלוקת ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא להלן, כי רק משמעות דורשין איכא בינייהו [יש ביניהם], כלומר, אינם חולקים בגופן של הלכות אלא רק בלימוד ההלכה מן המקראות. ואם כן מתניתין מני [משנתנו כשיטת מי היא] — כשיטת ר׳ עקיבא היא, המפרש שאם חמותו נזכרת במקרא במפורש.
The Gemara comments: This works out well according to Abaye, who says that with regard to the dispute between Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva cited later in the Gemara (76b), the difference between their opinions is only concerning the interpretation of the meaning of the verse, but there is no practical difference between their opinions. According to Abaye, whose opinion is expressed in the mishna? It is the opinion of Rabbi Akiva. Abaye explains that Rabbi Akiva maintains that the prohibition of engaging in intercourse with the mother of one’s mother-in-law is stated explicitly in the Torah.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֶלָּא לְרָבָא דְּאָמַר חֲמוֹתוֹ לְאַחַר מִיתָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מַתְנִיתִין מַנִּי אָמַר לָךְ רָבָא תְּנִי הַבָּא עַל אִשָּׁה שֶׁנָּשָׂא בִּתָּהּ.:

But according to Rava, who says that the difference between their opinions is with regard to the prohibition of engaging in intercourse with one’s mother-in-law after the death of his wife, whose opinion is expressed in the mishna? The opinion of the tanna of the mishna corresponds neither to the opinion of Rabbi Akiva nor to the opinion of Rabbi Yishmael, as they both maintain that the prohibition of engaging in intercourse with the mother of one’s mother-in-law is not stated explicitly in the Torah. The Gemara answers: Rava could say to you: Emend the mishna and teach: One who engaged in intercourse with a woman whose daughter he previously married.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא: תני: הבא על אשה שנשא בתה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא לרבא דאמר – בין לרבי ישמעאל בין לרבי עקיבא לא כתיבא אלא בחמותו שבא עליה לאחר מיתת אשתו פליגי מתניתין מני.
אמר לך רבא תני על אשה שנשא בתה – דהיינו חמותו דכתיבא בהדיא איש כי יקח את אשה דהיינו אשתו ואת אמה דהיינו חמותו.
פיסקא יש בכלל אשה ובתה כו׳ והשתא קשיא לן בין לאביי בין לרבא מכדי כי קאתי השתא לפרושי הנך דאתיאן מדרשא דלא איירי בהן ברישא קא אתי אם כן אמאי אצטריך למתנא חמותו ואם חמותו לאביי היינו אשה ובתה לרבא חמותו היינו אשה שנשא בתה דאיירי בה רישא ותו הנך מכתב כתיבן בהדיא ואמאי תני להו בהדי הני דאתיאן מדרשא ופשטינן לאביי איידי דקא בעי למתנא אם חמיו דאתיא מדרשא תני נמי חמותו ואם חמותו דדמיא להו אע״ג דכתיבא בהדיא לרבא איידי דבעי מיתנא אם חמיו ואם חמותו תנא נמי חמותו.
ואמרי׳ מנא הני מילי דהבא על בתו בשריפה דתנו רבנן אשה ואמה אין לי אלא אשה ואמה בתה ובת בתה ובת בנה מנין נאמר כאן זמה ונאמר להלן ערות אשה ובתה לא תגלה כו׳ זמה היא מה להלן באזהרה בתה ובת בתה ובת בנה אף כאן בשריפה בתה ובת בתה ובת בנה.
מנין לעשות זכרים כנקבות כו׳. ודייקינן מאי זכרים כנקבות אילימא בת בנה כבת בתה בהדי הדדי קא אתיאן מחד קרא אלא אם חמיו כאם חמותו השתא אם חמותו אכתי לא קיימא ליה לתנא לא לאיסורא ולא ולא לשריפה אם חמיו מהדר עלה לשווייה כאם חמותו. ואסקה אביי ה״ק הרי למדנו שאר הבא מן הנקבות כלומר מן הנשים כגון בת אשתו ובת בתה ובת בנה מנין לעשות שאר הבא מן הזכרים כלומר מן הבעלים לחייב את הבעל שריפה על שאר הבא ממנו כגון בתו ובת בתו ובת בנו כשאר הבא מאשתו ואבתו ובת בתו ובת בנו מאנוסתו קא מהדר דאי מן הנישואין היינו בת אשתו בת בתה ובת בנה ומהתם נמי לא אתיא לי דאישות כתיבא בהו דכתיב ערות אשה ובתה ובאשה על ידי קידושין משמע והכי מוקים לה ביבמות דגרסי׳ התם בפרק נושאין על האנוסה דרבא רמי כתיב ערות בת בנך או בת בתך הא בת בנה ובת בתה דידה דלא ילדה ממך גלי וכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה דמשמע בין שילדה לך בין שילדה לאיש אחר ומסיק לא קשיא כאן באונסין כאן בנישואין אם אנוסתך היא והוא הדין למפותה אי אתה מוזהר על בתה אלא אם כן נולדה ממך ואם אשתך היא אתה מוזהר על בתה אפי׳ מאיש אחר וכיון דקרא דאשה ובתה מן הנישואין קאי אצטריך השתא למידק אבתו מאנוסתו מנין שהיא בשריפה וקא מסיק נאמר כאן באשה ואמה זמה ונאמר להלן באשה ובתה זמה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא לרבא שאמר שיש הבדל ביניהם אף לגבי פסק ההלכה ונחלקו לגבי איסור חמותו לאחר המיתה של אשתו, ולדעתו אין הכתוב מדבר כלל באם חמותו, אם כן מתניתין מני [משנתנו כשיטת מי היא]? —אינה לא כשיטת ר׳ ישמעאל ולא כשיטת ר׳ עקיבא! ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך רבא, תני [שנה] ותקן: ״הבא על אשה שנשא את בתה״.
But according to Rava, who says that the difference between their opinions is with regard to the prohibition of engaging in intercourse with one’s mother-in-law after the death of his wife, whose opinion is expressed in the mishna? The opinion of the tanna of the mishna corresponds neither to the opinion of Rabbi Akiva nor to the opinion of Rabbi Yishmael, as they both maintain that the prohibition of engaging in intercourse with the mother of one’s mother-in-law is not stated explicitly in the Torah. The Gemara answers: Rava could say to you: Emend the mishna and teach: One who engaged in intercourse with a woman whose daughter he previously married.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) יֵשׁ בִּכְלַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חָמִיו.: לְאַבָּיֵי אַיְּידֵי דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנֵא אֵם חָמִיו תָּנֵי נָמֵי חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ.

The mishna teaches: Included in the category of the prohibition of engaging in intercourse with a woman and her daughter and the resulting execution by burning, there are: His mother-in-law, and the mother of his mother-in-law, and the mother of his father-in-law. The Gemara comments: Abaye holds that everyone agrees that the prohibition of engaging in intercourse with one’s mother-in-law is stated explicitly in the Torah, and the tanna enumerates his mother-in-law together with relatives concerning whom the prohibition is derived by means of interpretation. Therefore, according to Abaye, since the tanna seeks to teach that the mother of his father-in-law is included in the prohibition, he teaches the halakha of his mother-in-law and the mother of his mother-in-law as well, despite the fact the prohibition of engaging in intercourse with one’s mother-in-law is stated explicitly in the Torah.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דייקינן: מדקאתני במתניתין: יש בכלל אשה ובתה בתו ובת בתו כול׳ – שמעינן מינה דאשה ובתה בלב⁠[ד] אילו שפרשה התורה, והללו כולן מדרשא (אתירן) {אתיאן}. ובכלל המפורשות במשנתינו שאמרנו עליהן דמידראשא אתיאן – חמותו ואם חמותו [אואם חמיו. קשיא לאביי, דאמר: לר׳ עקיבה חמותו ואם חמותו בהדיא כתיבן, והכא תנן דמידרשא אתיין.
ו]⁠משני: איידי דבאעי למיתנא אם חמיו, דלדברי הכל מדראשא [א]⁠תי⁠[א]⁠ן – תנא נמי גררא חמיוב וא⁠[ם ח]⁠מיו [ו]⁠אם חמותו, ולאו דמדראשא.
א. נשמט בכתב היד והשלמתי על פי קיצור ר״ח.
ב. חמיו תמוה. וצ״ל אם חמיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יש בכלל אשה ובתה וכו׳ – קתני נמי חמותו ומילתא דתמיה היא דההוא לאו מדרשא אתא וקתני בהדייהו.
לאביי – דאמר חמותו ואמה כתיבן בהדיא איידי דתנא בהאי כללא אם חמיו דאתיא מדרשא נקט אגב ריהטא חמותו ואם חמותו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג שנינו במשנה שיש בכלל איסור אשה ובתה גם איסור בחמותו ואם חמותו ואם חמיו. ומעירים: לשיטת אביי שלדעת הכל אם חמותו אסורה מן הכתוב המפורש בתורה, והלא מן המשנה נראה שהיא נלמדת רק מדרשת הכתוב! יש לומר כי איידי דקא בעי למיתנא [מתוך שרצה לשנות הלאה] אם חמיו, תני נמי [שנה גם כן] חמותו ואם חמותו, אף שמפורשת בתורה.
The mishna teaches: Included in the category of the prohibition of engaging in intercourse with a woman and her daughter and the resulting execution by burning, there are: His mother-in-law, and the mother of his mother-in-law, and the mother of his father-in-law. The Gemara comments: Abaye holds that everyone agrees that the prohibition of engaging in intercourse with one’s mother-in-law is stated explicitly in the Torah, and the tanna enumerates his mother-in-law together with relatives concerning whom the prohibition is derived by means of interpretation. Therefore, according to Abaye, since the tanna seeks to teach that the mother of his father-in-law is included in the prohibition, he teaches the halakha of his mother-in-law and the mother of his mother-in-law as well, despite the fact the prohibition of engaging in intercourse with one’s mother-in-law is stated explicitly in the Torah.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) לְרָבָא אַיְּידֵי דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנֵא אֵם חָמִיו וְאֵם חֲמוֹתוֹ תָּנֵי נָמֵי חֲמוֹתוֹ.

By contrast, Rava holds that the woman and her daughter mentioned in the first clause of the mishna are his wife and his mother-in-law. Therefore, according to Rava, since the tanna seeks to teach that the mother of his father-in-law and the mother of his mother-in-law are included in the prohibition, he teaches the halakha of his mother-in-law in the latter clause as well, despite the fact that it is stated explicitly in the Torah.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לרבא קשיא חמותו, דהוא אמר: חמותו בחיי אשתו בהדיא כתיבא, והכא מ⁠[שמע] מדראשא.
ומשני: איידי דבאעי למיתנא א⁠[ם] חמיו ואם [חמותו] – תנא נמי חמותו גררא בהדיהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולשיטת רבא שאשה ובתה שבמשנה זו היא חמותו, מה טעם לחזור ושנותה פעמיים, יש לומר כי איידי דקא בעי למיתנא [מתוך שרצה לשנות] אם חמיו ואם חמותו תני נמי [שנה גם כן] חמותו, שהרי לדעת הכל חמותו כתובה במפורש בתורה.
By contrast, Rava holds that the woman and her daughter mentioned in the first clause of the mishna are his wife and his mother-in-law. Therefore, according to Rava, since the tanna seeks to teach that the mother of his father-in-law and the mother of his mother-in-law are included in the prohibition, he teaches the halakha of his mother-in-law in the latter clause as well, despite the fact that it is stated explicitly in the Torah.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מְנָהָנֵי מִילֵּי דת״רדְּתָנוּ רַבָּנַן {ויקרא כ׳:י״ד} אִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ אֵין לִי אֶלָּא אִשָּׁה וְאִמָּהּ בַּת אִשָּׁה וּבַת בִּתָּהּ וּבַת בְּנָהּ מִנַּיִן.

§ The mishna enumerates several women with whom intercourse is forbidden who are included in the prohibition of engaging in intercourse with a woman and her daughter, which is punished by execution by burning. The Gemara asks: From where are these matters derived? They are derived as the Sages taught: “And if a man takes a woman and her mother, it is lewdness; they shall be burned with fire both him and them, and there shall be no lewdness among you” (Leviticus 20:14). I have derived only that this punishment applies to one who engages in intercourse with a woman and with her mother. From where is it derived that one who engages in intercourse with the daughter of the woman married to him, or with the daughter of her daughter, or with the daughter of her son, is also liable to be executed by burning?
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנא [ה]⁠ני מילי – [ד]⁠הני כולהו דתנן במת⁠[נית]⁠ין בשריפה, [ד]⁠קתאני: אילו הן הנישרפין? דתנו רבנן: ואיש [אשר יקח את אשה] ואת אמה זמה היא באש ו⁠[ג]׳. אין לי אלא אשה [ואמהא בלבד דבש]⁠ריפ⁠[ה], בתה ובת בת⁠[ה ו]⁠בת בנה מנין?
א. בקיצור ר״ח: אלא אשה ובתה דבשריפה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין לי אלא אשה ואמה – דהיינו חמותו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד לעצם ההלכה שבמשנה שואלים: מנהני מילי [מנין דברים אלה]? דתנו רבנן [ששנו חכמים] על הנאמר ״ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה היא באש ישרפו אותו ואתהן ולא תהיה זימה בתוככם״ (ויקרא כ, יד)אין לי אלא שלוקח אשה ואמה, אך אם לוקח בת אשה הנשואה לו, או את בת בתה, או את בת בנה, מנין שחייב אותו עונש?
§ The mishna enumerates several women with whom intercourse is forbidden who are included in the prohibition of engaging in intercourse with a woman and her daughter, which is punished by execution by burning. The Gemara asks: From where are these matters derived? They are derived as the Sages taught: “And if a man takes a woman and her mother, it is lewdness; they shall be burned with fire both him and them, and there shall be no lewdness among you” (Leviticus 20:14). I have derived only that this punishment applies to one who engages in intercourse with a woman and with her mother. From where is it derived that one who engages in intercourse with the daughter of the woman married to him, or with the daughter of her daughter, or with the daughter of her son, is also liable to be executed by burning?
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) נֶאֱמַר כָּאן זִמָּה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן זִמָּה מָה לְהַלָּן בִּתָּהּ וּבַת בִּתָּהּ וּבַת בְּנָהּ אַף כָּאן בִּתָּהּ וּבַת בִּתָּהּ וּבַת בְּנָהּ.

The baraita continues: Lewdness is stated here, with regard to the punishment: “There shall be no lewdness among you” (Leviticus 20:14), and lewdness is stated there, with regard to the prohibition: “You shall not uncover the nakedness of a woman and her daughter; you shall not take her son’s daughter, or her daughter’s daughter, to uncover her nakedness; they are near kinswomen, it is lewdness” (Leviticus 18:17). It is derived by means of a verbal analogy that just as there the prohibition applies to the woman’s daughter, and the daughter of her daughter, and the daughter of her son, so too here, the punishment of burning applies to one who engages in intercourse with the woman’s daughter, and to the daughter of her daughter, and to the daughter of her son.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נאמר כ⁠[אן] [זמ]⁠ה, ונאמר להלן זמה – ש⁠[נ׳]: ערות אשה ובתה לא תגלה ו⁠[ג]׳, עד: שארה [הנה ז]⁠מה היא. מה להלן בא⁠[זהרה ב]⁠כל⁠[ל זמ]⁠ה בתה ובת בתה ובת בנה – [א]⁠ף בעונש בכלל זמה הני כו⁠[ל]⁠הי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאמר כאן – בשריפה זמה היא.
ונאמר – באזהרת בתה ובת בתה ובת בנה שארה הנה זמה היא.
אף כאן – לענין עונש שריפה בתה ובת בתה ובת בנה בהאי דינא דהאי קרא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאמר כאן ״זמה״, ונאמר להלן ״זמה״ (״ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זימה היא״. שם יח, יז), מה להלן האיסור הוא בבתה ובת בתה ובת בנה כמפורש, אף כאן לענין עונש שריפה בתה ובת בתה ובת בנה בכלל.
The baraita continues: Lewdness is stated here, with regard to the punishment: “There shall be no lewdness among you” (Leviticus 20:14), and lewdness is stated there, with regard to the prohibition: “You shall not uncover the nakedness of a woman and her daughter; you shall not take her son’s daughter, or her daughter’s daughter, to uncover her nakedness; they are near kinswomen, it is lewdness” (Leviticus 18:17). It is derived by means of a verbal analogy that just as there the prohibition applies to the woman’s daughter, and the daughter of her daughter, and the daughter of her son, so too here, the punishment of burning applies to one who engages in intercourse with the woman’s daughter, and to the daughter of her daughter, and to the daughter of her son.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת זְכָרִים כִּנְקֵבוֹת נֶאֱמַר כָּאן זִמָּה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן זִמָּה מָה לְהַלָּן זְכָרִים כִּנְקֵבוֹת אַף כָּאן זְכָרִים כִּנְקֵבוֹת.

The baraita continues: From where is it derived to render the status of males like that of females with regard to this punishment? Lewdness is stated here and lewdness is stated there. Just as there, the Torah renders the status of males like that of female relatives, so too here, the Torah renders the status of males like that of females.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנין [לעשות זכרים כנקיבות? ו]⁠מרבי להו [נמ]⁠י מזמה זמה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנין לעשות זכרים כנקבות – לקמן מפרש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנין לעשות זכרים כנקבות לענין איסור קרבה זו? נאמר כאן ״זמה״ ונאמר להלן ״זמה״, מה להלן זכרים כנקבות אף כאן זכרים כנקבות.
The baraita continues: From where is it derived to render the status of males like that of females with regard to this punishment? Lewdness is stated here and lewdness is stated there. Just as there, the Torah renders the status of males like that of female relatives, so too here, the Torah renders the status of males like that of females.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת לְמַטָּה כִּלְמַעְלָה נֶאֱמַר כָּאן זִמָּה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן זִמָּה מָה לְהַלָּן לְמַטָּה כִּלְמַעְלָה אַף כָּאן לְמַטָּה כִּלְמַעְלָה וּמָה כָּאן לְמַעְלָה כִּלְמַטָּה אַף לְהַלָּן לְמַעְלָה כִּלְמַטָּה.

From where is it derived to render the status of relatives below like the status of relatives above? Lewdness is stated here and lewdness is stated there. Just as there, the Torah renders the status of relatives below like that of relatives above, so too here, the Torah renders the status of relatives below like that of relatives above. And just as here, the Torah renders the status of relatives above like that of relatives below, so too there, the Torah renders the status of relatives above like that of relatives below.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנין לעשות למטה כלמעלה – לקמן נמי מפרש.
ומה כאן למעלה כלמטה אף להלן למעלה כלמטה – לקמן מפרש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנין לעשות למטה כלמעלהנאמר כאן ״זמה״ ונאמר להלן ״זמה״, מה להלן למטה כלמעלה אף כאן למטה כלמעלה, ומה כאן למעלה כלמטה אף להלן למעלה כלמטה, שעל ידי הגזירה השוה למדים שני הכתובים זה מזה לכל ענין. ומעתה מבררים את דברי הברייתא.
From where is it derived to render the status of relatives below like the status of relatives above? Lewdness is stated here and lewdness is stated there. Just as there, the Torah renders the status of relatives below like that of relatives above, so too here, the Torah renders the status of relatives below like that of relatives above. And just as here, the Torah renders the status of relatives above like that of relatives below, so too there, the Torah renders the status of relatives above like that of relatives below.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר מָר מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת זְכָרִים כִּנְקֵבוֹת מַאי זְכָרִים כִּנְקֵבוֹת אִילֵּימָא בַּת בְּנָהּ כְּבַת בִּתָּהּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתְיָאן.

The Gemara proceeds to elaborate on the derivations cited in the baraita. The Master says: From where is it derived to render the status of males like that of females? The Gemara asks: What is the meaning of: The status of males like that of females? If we say that it means that one who engages in intercourse with the daughter of the son of his wife is executed by burning like one who engages in intercourse with the daughter of her daughter, the status of the daughter of her son and the daughter of her daughter are derived together in the first clause of the baraita, as both are written explicitly in the prohibition.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובאנו לחקור ה⁠[א דאמרינן מנין לעשות וכו׳: מאי ז]⁠כרים כנקיבות דתאני האי תנא? אי [אמרת בת בנה כבת בתה – והא] בקרא חדא כתיבי תרויהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בהדי הדדי אתיין – הא רבינהו לתרוייהו בגזרה שוה דאתיא זמה זמה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר מר [החכם]: ״מנין לעשות זכרים כנקבות״, ושואלים: מאי [מה פירוש] ״לעשות זכרים כנקבות״? אילימא [אם תאמר] שבת הבן (הזכר) תיחשב כבת הבת (הנקבה), שיהא דין בת בנה כבת בתה — אולם זה אינו צריך גזירה שווה שהרי בהדי הדדי קאתיאן [הרי ביחד הן באות], ששתיהן כתובות באותו המקרא!
The Gemara proceeds to elaborate on the derivations cited in the baraita. The Master says: From where is it derived to render the status of males like that of females? The Gemara asks: What is the meaning of: The status of males like that of females? If we say that it means that one who engages in intercourse with the daughter of the son of his wife is executed by burning like one who engages in intercourse with the daughter of her daughter, the status of the daughter of her son and the daughter of her daughter are derived together in the first clause of the baraita, as both are written explicitly in the prohibition.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אֶלָּא אֵם חָמִיו כְּאֵם חֲמוֹתוֹ הַשְׁתָּא אֵם חֲמוֹתוֹ לָא קָמָה לַן אֵם חָמִיו מִיהְדָּר עֲלַהּ

Rather, this clause in the baraita means that one who engages in intercourse with the mother of his father-in-law is executed by burning like one who engages in intercourse with the mother of his mother-in-law. The Gemara asks: Now, we have not yet established the halakha of one who engages in intercourse with the mother of his mother-in-law, and the baraita is seeking to derive the halakha of one who engages in intercourse with the mother of his father-in-law from the halakha of the mother of his mother-in-law?
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא [זכרים כנקיבות, אם חמיו כאם] חמותו – עדיין לא נתברר שהיא [בשריפה], מהדר אאם [חמיו] לשוויה כואתיה?
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אם חמיו כאם חמותו השתא אם חמותו אכתי לא קמה לן – עדיין לא העמידה על בוריה בשריפה מן התורה דהא האי תנא לפום ריהטא שמעינן ליה דהאי אשה דקרא היינו אשתו ואפי׳ למאן דאמר אם חמותו כתיבא לאו ממשמעותא דאת אשה ואמה נפקא ליה אלא ממשמעותא דאותו ואתהן.
אם חמיו קא מהדר עלה – מחזר עליה להביאה לתורת אם חמותו דקאמר זכרים כנקבות הא אכתי לא אשמעינן תנא אם חמותו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא נאמר שפירוש הדברים הוא לעשות שתהא אם חמיו אסורה כאם חמותו. ואולם, השתא [עכשיו, הרי] עדיין אם חמותו לא קמה לן [עמדה לנו], כלומר, לא הוכחנו בשלמות שאמנם כתובה היא במקרא, אם חמיו מיהדר עלה [נחזר עליה] ללמוד אותה? והרי עדיין היסוד מפוקפק!
Rather, this clause in the baraita means that one who engages in intercourse with the mother of his father-in-law is executed by burning like one who engages in intercourse with the mother of his mother-in-law. The Gemara asks: Now, we have not yet established the halakha of one who engages in intercourse with the mother of his mother-in-law, and the baraita is seeking to derive the halakha of one who engages in intercourse with the mother of his father-in-law from the halakha of the mother of his mother-in-law?
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין עה. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סנהדרין עה., עין משפט נר מצוה סנהדרין עה., ר׳ חננאל סנהדרין עה. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רי"ף סנהדרין עה. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין עה., רש"י סנהדרין עה., תוספות סנהדרין עה., רמ"ה סנהדרין עה., בית הבחירה למאירי סנהדרין עה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין עה., מהרש"א חידושי הלכות סנהדרין עה., מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין עה., רשימות שיעורים לגרי"ד סנהדרין עה. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (כל הזכויות שמורות), פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין עה., אסופת מאמרים סנהדרין עה.

Sanhedrin 75a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sanhedrin 75a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 75a, R. Chananel Sanhedrin 75a, Rif by Bavli Sanhedrin 75a, Collected from HeArukh Sanhedrin 75a, Rashi Sanhedrin 75a, Tosafot Sanhedrin 75a, Ramah Sanhedrin 75a, Meiri Sanhedrin 75a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 75a, Maharsha Chidushei Halakhot Sanhedrin 75a, Maharsha Chidushei Aggadot Sanhedrin 75a, Reshimot Shiurim Sanhedrin 75a, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 75a, Collected Articles Sanhedrin 75a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144