גמרא
פירוש
אלְאַפּוֹקֵי מִדִּבְעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן דְּאָמַר הַיּוֹם אִי אַתְּ אִשְׁתִּי וּלְמָחָר אַתְּ אִשְׁתִּי.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ב לפי רש״י: ״טצהר״ = שנתיים בלשון פרסי. אולם השוו ערוך וראב״ן: ג׳ שנים. תשובות הגאונים שערי צדק: ד׳ שנים. והשוו לנוסח בספר השטרות לרב האיי גאון ז׳: ״כל שיחנא דנאפיק ועד צחר דעתיק״.
כשאדם מוכר עבד כנעני לחברו הנהיגו חכמים לכתוב בשטר המכר עבדא דנן מוצדק לעבדו ר״ל דינו חתוך לעבדות בלא שום ערער ופטיר ועטיר מן חרורי ומן עלולי ומן עררי מלכא ומלכתא כלומר פטור ונשמר משחרור ומכל דבר עלילה שעליה יהא מחזר אחר שחרורו ומכל ערער מלך ושליט ר״ל שאינו מוכתב למלכות שלא להיותו מצד זה מקח טעות ורשום ורשו דאינש לית עליה כלומר שום רושם וסימן לאדון אחר או שום רשות אין לו עליו אלא לזה ומנוקה מכל מום ומכל שחין חדש או ישן שיצא עליו עד טסהר ר״ל עד שתי שנים ואע״ג דסימפון בעבדים ליכא כיון דהתנה התנה נשלמה משנה שלישית תהלה לאל: המשנה הרביעית והכונה בה בביאור החלק השלישי והוא שאמר שלשה גיטין פסולין אם נשאת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד אלו שלשה גיטין פסולין אם נשאת הולד כשר ר׳ אלעזר אומר אע״פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים המשועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם אמר הר״ם פי׳ אמרו אלא עד אחד בתנאי שיהיה כתוב בכתב ידו או שכתב אותו הסופר ויש בו עד אחד אם נשאת תצא והולד ממזר ואמנם באלו השלשה גיטין אם נשאת לא תצא והלכה כר׳ אלעזר וזולתם מהשטרות אשר יאמר בהם עידי מסירה כרתי כמו שביארנו בפרק ד׳ מזאת המסכתא: אמר המאירי שלשה גיטין פסולין מדברי סופרים אלא שקבעו בהם שאם נשאת הולד כשר ואחר שכן הלכה כדברי האומר בשלשתם אם נשאת לא תצא ולענין ביאור פירשו משנתנו בגמ׳ אף לר׳ מאיר שאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר ומפני שכך תקנו בהם חכמים בפרט וכל שכן לדעת חכמים ומכל מקום הגט פסול מדרבנן ופוסל לכהנה מן התורה מתורת ריח הגט ולכתחלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא והולד כשר אלא שכופין אותו ליתן לה גט אחר ונותנו לה אף תחת בעלה ואם אי אפשר לכתוב אחר ואין לו בנים הימנה ורצה להוציא הרי זה משובח הא אם יש לה בנים לא יוציא מפני לעז בניו וזהו דרך כלל ענין גט פסול וענין גט בטל או כשאנו אומרין אינו גט הוא שבטל מן התורה ואינה מגורשת כלל ואם נשאת תצא והולד ממזר ואם היה בעלה כהן לא נאסרה עליו לדעת גדולי המחברים חוץ מהרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם או הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלני כמו שביארנו ומכל מקום גדולי המפרשים כתבו שלא כל הגיטין שוים בענין זה שיש צדדין שאין הפסלות ברור כל כך לכל ויבאו להתיר גרושה לכהן ולדבריהם אין לנו בזה אלא עיני הדיינים וכן כתבו שאם קדשה אחר בגט זה צריכה גט משני ואסורה לשניהם ואין נראה כן אלא אם כן נשאת בו שלא יאמרו אשת איש יוצאת בלא גט שזו אסורה אף לראשון אע״פ שנבעלה בשגגה שלא יאמרו החזיר גרושתו משנשאת וזהו ענין גט בטל דרך כלל וענין ספק מגורשת הוא שאם נשאת תצא והולד ספק ממזר: ושלשה גיטין אלו הראשון הוא שכתבו הבעל בכתב ידו ואין עליו עדים ור״ל אף עידי מסירה שהרי משנתנו לר׳ מאיר וחכמים שסוברים עידי חתימה כרתי ועידי מסירה לא מעלין ולא מורידין ואע״פ שר׳ מאיר סובר עידי חתימה דאוריתא וכדמפרש בפרק שני (גיטין כ״ג.) וכתב לה אחתימה מכל מקום סובר שכתב ידו כעדים וכמו שאמרו בממון הוציא עליו כתב ידו גובה מנכסים בני חורין אלמא כעדים דמי ובדין היה להגבות ממשעבדי אלא דלית ליה קלא אלא שפסלוהו מגזירה שמא יבאו להכשירו בכתב ידי סופר ואף הם אמרו לדעתו להוציאו מכלל משנה מטבע ומעתה כתב בכתב ידו ואין עליו שום עד חתום ולא עידי מסירה פסול והולד כשר וכן הלכה ומכל מקום גדולי המחברים ראיתי שהשמיטוהו ולא הביאו אלא כתב בכתב ידו ועד אחד חתום אלא שראיתי להם שבפירושי המשנה הביאוהו ופסקוהו וגדולי המפרשים העמידו כל שלשה גיטין בעידי מסירה ובמחילה מהם אינו כן שהרי ר׳ אלעזר חלק בה בסוף לומר שבעידי מסירה כשר לגמרי ועוד שהרי בפרק שני (גיטין י״ז:) אמרו שלשה גיטין ר״ל שאחד מהם שאין בו זמן מה הועילו חכמים בתקנתם ואלו היו שם עידי מסירה הרי נודע הזמן על פיהם אלא ודאי בלא עידי מסירה הוא: השני יש עליו עדים ואין בו זמן שתקנת הזמן משום בת אחותו היתה ולר׳ מאיר כך תקנוה ואין כאן שנוי ואע״פ שבשלום מלכות אמר ר׳ מאיר גופיה הולד ממזר ואי ליכא זמן הא איכא איבה אינו כן שאין איבת מלכות אלא כשמונין למנין אחר אבל כשאין שם זמן כלל אין בו איבה ולרבנן אע״פ ששינה דינו כן וגזייה לזמן הנזכר בפרק שני יראה שהוא פסול גם כן גזייה לזמן ולא כתבו אחד הוא וכן כתבוה גדולי המפרשים וגדולי הדורות אחריהם והתמה מגדולי המחברים שכתבוהו בכשר אלא שכבר הרגישו בה גדולי המגיהים: השלישי יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד ופירשו עליה בגמרא כתב ידו שנינו כלומר כתב ידו ועד אחד אבל כתב סופר ועד אינו כלום ואפי׳ בסופר מובהק ובקי ותצא והולד ממזר ומה שאמרו כתב סופר ועד כשר פירושו חתם סופר ועד וזהו שאמרו בו כשר כלומר ותנשא בו לכתחלה ובא ללמד שלא נחוש לקלקול משום כיסופא דסופר על הדרך האמור בפרק התקבל ושמא תאמר מה הוצרך ללמד בכתב ידו ועד שהוא גט ואף בכתב ידו לבד כן אין זה כלום שכתב ידו לבד הוצרך לו שלא לעשותו בטל וכתב ידו ועד הוצרך לו שלא לעשותו כשר: ר׳ אלעזר אומר אע״פ שאין עליו עדים חתומים וכן שאינו כתב ידו הואיל ונתנו לה בעידי מסירה כשר לגמרי וחולק בה עם תנא קמא שהיה סובר עידי מסירה לא מהנו כלל והוא סובר שהם עיקר וגובה בהם כשאר שטרות מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם שמא ימותו עידי מסירה ויבא הבעל ויערער ומתוך חששא זו מחתימים בו עדים שאם יבא ויערער יתקיים בחותמיו והלכה כר׳ אלעזר ומכל מקום ענין שלשה גיטין גם כן על הדרך שכתבנו הלכה הם וזו של ר׳ אלעזר מחלקת שניה היא והלכה כדבריו: זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: כבר ביארנו בגיטין אלו שאם נשאת לא תצא ואפי׳ אין לו בנים ממנה אלא שבזו אם רצה לחוש לעצמו רשאי ומעתה גט ישן אע״פ שאין מגרשין בו לכתחלה אם נתגרשה בו תנשא בו לכתחלה: מאחר שפסקנו בשלשה גיטין אלו שאם נשאת לא תצא אתה למד מן הסוגיא שבגט קרח ובשלום מלכות אם נשאת תצא ומנינא דמתניתין למעוטי הני ומכאן למדו חכמי הדורות שכל שנזכר במסכתא זו גט פסול אע״פ שהפסול מדבריהם לא תנשא ואם נשאת תצא אלא שמכל מקום הולד כשר שאין שנוי מטבע עושה ממזרות הא מ״מ תצא אע״פ שאינה אלא משום גזירה דהא קרח מגזירת כלכם הוא ואעפ״כ תצא ואם כן אף כתב על עלה של עציץ נקוב שפסול מגזירה שמא יקטום וכן טופסי גיטין שפסולם מגזירת טופס אטו תורף בכלם אם נשאת תצא ומ״מ יראה להם בכלם שאם יש לו בנים הימנה לא תצא שכל שהולד כשר חוששין ללעז וכן סוגיא זו מוכחת דקאמר אלא למאן דאמר תצא מאי איכא למימר ומאן שמעת ליה דקאמר תצא רב ואיהו גופיה אמר יש לה בנים לא תצא ואם בשאר פסולים לעולם תצא היה לו לומר התם אפי׳ יש לה בנים תצא הכא יש לה בנים מיהא לא תצא אלא כל שהולד כשר לא תצא הא אין לה בנים תצא ובזו נשתנו שלשה גיטין שאף באין לה בנים לא תצא אלא שאם בעל נפש אתה פרוש והדברים נכונים ומכל מקום ראשוני הגאונים כתבו בהיה במזרח וכתב במערב שלא תצא וכן בכל הפסולים וזו הנזכרת כאן בגט קרח ובשלום מלכות סוגיא בעלמא היא ותנא ושייר אי נמי לאוקומי מתני׳ אפי׳ אליבא דרבנן דעיקרא דמילתא לאוקומה אדר׳ מאיר שמרבה ממזרות בשאר מקומות בכל שנוי מטבע אבל לרבנן כלם שוין לענין זה וכמו שאמרו בפרק ראשון (גיטין ה׳.) לרבה דלאחר שלמדו פסול מגזירת חזרת קלקול ואם נשאת לא תצא ויש לגדולי הפוסקים תשובת שאלה בענין זה נתגלה בה דעתם בדרך אחרת לומר שכל הפסולים תצא והולד ספק ממזר ליאסר בממזרת ובבת ישראל ואין ולד כשר בגט פסול אלא שלשה שהוזכרו במשנתינו אלא שחכמי הדורות סוברים עליהם שלא אמרוה אלא כגון אותה של פרק ראשון: המביא גט ממדינת הים ולא אמר בפני נכתב כו׳ אין הולד ממזר ומכל מקום יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם וכבר ביארנוה בפרק ראשון:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush