×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אָמַר לְךָ שְׁמוּאֵל דִּלְמָא הָךְ תַּנָּא נָמֵי סָבַר כֹּל הֵיכָא דְּלָא חַזְיָא לְגוּפַהּ לָא נָחֲתָא לַהּ קְדוּשַּׁת הַגּוּף.:
The Gemara explains that Shmuel could have said to you: Perhaps this tanna also holds that anywhere that an animal is not fit itself for sacrificing, inherent sanctity does not rest upon it. Shmuel himself holds in accordance with those who disagree with this opinion.
קישוריםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1אמר לך שמואל – קסבר ר׳ אליעזר כל היכא דלא חזיא כו׳ ואנא דאמרי כרבנן.
דלמא – הא מני דקתני הא הוו מעיקרא פודין ר״א היא.
1. בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״הכי גרסינן״ שמופיע במהדורתנו בסוף דף י״ז.
ומתרצים: אמר [יכול לומר] לך שמואל על כך כי דלמא הך תנא נמי סבר [שמא התנא הזה גם כן סבור] כשיטת ר׳ אלעזר שכל היכא [מקום] דלא חזיא [שאינה ראויה] לגופה לא נחתא לה [חלה עליה] קדושת הגוף. ואולם אני סבור כחכמים החולקים עליו, וסבורים שחלה קדושת הגוף.
The Gemara explains that Shmuel could have said to you: Perhaps this tanna also holds that anywhere that an animal is not fit itself for sacrificing, inherent sanctity does not rest upon it. Shmuel himself holds in accordance with those who disagree with this opinion.
קישוריםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ג – אלו קדשים
(2) מַתְנִי׳: אֵלּוּ אקָדָשִׁים שֶׁוַּולְדוֹתֵיהֶן וּתְמוּרוֹתֵיהֶן כַּיּוֹצֵא בָּהֶן וְלַד שְׁלָמִים וּתְמוּרָתָן וְלָדָן וּוְלַד וְלָדָן עַד סוֹף כׇּל הָעוֹלָם הֲרֵי הֵן שְׁלָמִים וּטְעוּנִין סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק.:

Chapter 3
MISHNA: These are the sacrificial animals for which the halakhic status of their offspring and substitutes is like their own halakhic status: The offspring of peace offerings, and their substitute animals, and even the offspring of their offspring or their substitute animals, and even the offspring of their offspring, until the end of all time [ad sof kol ha’olam]. They are all endowed with the sanctity and halakhic status of peace offerings, and therefore they require placing hands on the head of the animal, and libations, and the waving of the breast and the thigh in order to give them to the priest.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלו קדשים (שלמים) שוולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן [קרבן] קריבין וולד שלמים ותמורתן וולד וולדן של שלמים עד סוף כל העולם דינן כשלמים (דאמרת את) [שמעינן לר״א דאמר] וולד שלמים לא יקרב שלמים אלא ירעה:
אלו.

פרק ג

(3) א משנה אלו הם הקדשים (קרבנות) שדין וולדותיהן (הוולדות שנולדו לקרבנות ממין נקיבה) ודין תמורותיהן (בהמות חולין שהמירו בהן) הינו כיוצא בהן (כדין אותם הקדשים שמהם נאצלה קדושתם): ולד קרבן השלמים, ותמורתן של השלמים, ואף ולדן של וולד השלמים או של תמורת השלמים, וכן ולד ולדן, וכן הלאה עד סוף כל דורות העולם — הרי הן עומדים בקדושת קרבן שלמים, וחלים עליהם דיני השלמים, ולכן הריהם טעונין (חייבים) סמיכה על ראש הקרבן, ונסכים (יין הבא עם הקרבן), ותנופת, כלומר, לקיחה מהקרבן ונתינה לכהן של החזה והשוק.

Chapter 3

(3) MISHNA: These are the sacrificial animals for which the halakhic status of their offspring and substitutes is like their own halakhic status: The offspring of peace offerings, and their substitute animals, and even the offspring of their offspring or their substitute animals, and even the offspring of their offspring, until the end of all time [ad sof kol ha’olam]. They are all endowed with the sanctity and halakhic status of peace offerings, and therefore they require placing hands on the head of the animal, and libations, and the waving of the breast and the thigh in order to give them to the priest.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גְּמָ׳: כֵּיוָן דִּתְנָא וְלָדָן וּוְלַד וְלָדָן עַד סוֹף כׇּל הָעוֹלָם לְמָה לִי תַּנָּא דִידַן שַׁמְעֵיהּ לר״אלְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר וְלַד שְׁלָמִים לֹא יִקְרַב שְׁלָמִים וא״לוַאֲמַר לֵיהּ תַּנָּא דִידַן לָא מִיבַּעְיָא בִּוְולָדָן דְּלָא מוֹדֵינָא אֶלָּא אפי׳אֲפִילּוּ עַד סוֹף הָעוֹלָם לָא מוֹדֵינָא לָךְ.:

GEMARA: The Gemara asks: Since the tanna already taught: The offspring of the offspring or the substitute and the offspring of their offspring, why do I need him to state: Until the end of all time? The Gemara answers: The tanna of our mishna heard that Rabbi Elazar said in the next mishna that the offspring of a peace offering is not sacrificed as a peace offering, but rather it is sequestered and left to die, and the tanna of our mishna said to him: It is not necessary to state with regard to their offspring that I do not concede to you, as I maintain that it is sacrificed upon the altar as a peace offering, but even with regard to all of the offsprings until the end of time I do not concede to you, as I rule that they are all sacrificed as peace offerings.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא מיבעיא וולדן דקרב שלמים כו׳:
וכיון דתנא ולדן וולד וולדן – ל״ל למיתני עד סוף העולם.
שמעיה לר״א דאמר – במתני׳ ולד שלמים לא יקרב אלא ימות.
לא מיבעיא בוולדות דלא מודינא לך אלא אפילו עד סוף העולם לא מודינא לך – וא״ת ליתני עד סוף העולם ולא ליתני ולדן וולד ולדן וי״ל דלא זו אף זו קתני שכן דרך משנה לשנויי הכי ותימה דבריש הכותב (כתובות פג:) בעי פירי פירות דווקא או עד סוף העולם דווקא או תרווייהו דוקא והכא לא הוה בעי הכי וי״ל דהתם בלישנא הכתוב בשטר דייקי דאין לכתוב בשטר דבר שאינו צריך אבל בלישנא דמתני׳ ליכא למידק כולי האי ובריש מס׳ יבמות (דף ב.) לא דייק כיון דתנא צרותיהן וצרות צרותיהן עד סוף כל העולם למה לי כדדייק הכא דפשיטא ליה דכולהו צריכי למיתני דלא (הוה ליה למימר) דפטרי צרות וצרות דצרות אי לאו דתנא להו לכולהו.
ב גמרא שואלים: כיון דתנא כבר שנה] התנא ״ולדן וולד ולדן״, אם כן ״עד סוף כל העולם״ למה לי? ומשיבים: התנא דידן [שלנו] שמעיה [שמע אותו] את ר׳ אלעזר (בהמשך המשנה, בעמוד הבא) שאמר כי ולד שלמים לא יקרב למזבח כקרבן השלמים, אלא כונסים אותו למקום שבו נמנע ממנו מזון, והרי הוא מת. ואמר ליה [לו] התנא דידן [שלנו]: לא מיבעיא [נצרך] לומר בוולדןדלא מודינא [שאין אני מודה] לך, וסבור אני שהוא קרב על המזבח כשלמים, אלא אפילו עד סוף העולם גם כן לא מודינא [אינני מודה] לך, בכך וסבור אני שכולם קרבים שלמים.
GEMARA: The Gemara asks: Since the tanna already taught: The offspring of the offspring or the substitute and the offspring of their offspring, why do I need him to state: Until the end of all time? The Gemara answers: The tanna of our mishna heard that Rabbi Elazar said in the next mishna that the offspring of a peace offering is not sacrificed as a peace offering, but rather it is sequestered and left to die, and the tanna of our mishna said to him: It is not necessary to state with regard to their offspring that I do not concede to you, as I maintain that it is sacrificed upon the altar as a peace offering, but even with regard to all of the offsprings until the end of time I do not concede to you, as I rule that they are all sacrificed as peace offerings.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מְנָא ה״מהָנֵי מִילֵּי דת״רדְּתָנוּ רַבָּנַן {ויקרא ג׳:א׳} זָכָר לְרַבּוֹת אֶת הַוָּלָד.

§ With regard to the mishna’s statement that the halakhic status of the offspring of peace offerings and their substitutes are like that of the peace offering itself, the Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara answers: As the Sages taught in a baraita: “And if his offering be a sacrifice of peace offerings: If he offer of the herd, if male if female, he shall offer it without blemish before the Lord” (Leviticus 3:1). Since the verse already states: “If he offer of the herd,” the words “if male if female” are unnecessary. Rather, the word “male” serves to include the offspring of a peace offering as having the the same halakhic status as a peace offering.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זכר – גבי שלמים שנאמר ואם זבח שלמים קרבנו וגו׳ והוה ליה למיכתב אם מן הבקר הוא מקריב תמים יקריבנו אם זכר אם נקבה למה לי אי לאו לדרשה.
ג עוד שנינו במשנה שדין הולדות והתמורות כדין השלמים עצמם, ומבררים: מנא הני מילי [מנין אלו הדברים, מה המקור להם בתורה]?דתנו רבנן כן שנו חכמים בברייתא] על האמור בתחילת פרשת השלמים ״ואם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר הוא מקריב אם זכר אם נקבה תמים יקריבנו...״ (ויקרא ג, א). שמאחר וכבר כתב ״אם מן הבקר״ — די בכך, והמילים ״זכר או נקבה״ מיותרות. אלא באה תוספת לשון זו, ״זכר״לרבות לכל דיני השלמים אף את הולד הנולד לבהמת שלמים.
§ With regard to the mishna’s statement that the halakhic status of the offspring of peace offerings and their substitutes are like that of the peace offering itself, the Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara answers: As the Sages taught in a baraita: “And if his offering be a sacrifice of peace offerings: If he offer of the herd, if male if female, he shall offer it without blemish before the Lord” (Leviticus 3:1). Since the verse already states: “If he offer of the herd,” the words “if male if female” are unnecessary. Rather, the word “male” serves to include the offspring of a peace offering as having the the same halakhic status as a peace offering.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וַהֲלֹא דִין הוּא וּמָה תְּמוּרָה שֶׁאֵין גִּידּוּלֵי הֶקְדֵּשׁ קְרֵיבָה וָלָד שֶׁגִּידּוּלֵי הֶקְדֵּשׁ אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּקְרַב.

The baraita objects: But could this not be derived through an a fortiori inference: If a substitute of a peace offering, which is lenient in that it is not grown from consecrated property, i.e., it is not the offspring of a sacrifical animal, is sacrificed as a peace offering, then with regard to the offspring of a peace offering, which is more stringent since it is grown from consecrated property, is it not logical that it be sacrificed as a peace offering?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והלא דין הוא כו׳ – ולילף תמורה מוולד ולא מיבעי קרא והלא דין הוא כו׳:
מה לוולד שכן גידולי הקדש תאמר כו׳ – להכי אצטריך למיכתב תרווייהו זכר ונקבה:
קריבה – כדמרבי בסמוך מנקבה.
ושואלים: מדוע נזקק כתוב ללמדנו דין ולדות השלמים, והלא דין (דרך לימוד, קל וחומר) הוא המלמדנו כן, ובאופן זה: ומה תמורה של שלמים, הקלה, שהרי אין היא גידולי הקדש, שלא גדלה במעי בהמת הקדש — דינה שהיא קריבה כשלמים. ולד שלמים, החמור, שהרי הוא גידולי הקדשאינו דין שיקרב כשלמים?!
The baraita objects: But could this not be derived through an a fortiori inference: If a substitute of a peace offering, which is lenient in that it is not grown from consecrated property, i.e., it is not the offspring of a sacrifical animal, is sacrificed as a peace offering, then with regard to the offspring of a peace offering, which is more stringent since it is grown from consecrated property, is it not logical that it be sacrificed as a peace offering?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מָה לִתְמוּרָה שֶׁכֵּן נוֹהֶגֶת בְּכׇל הַקֳּדָשִׁים תֹּאמַר בְּוָלָד שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בְּכׇל הַקֳּדָשִׁים אֵינוֹ קָרֵב הוֹאִיל וְאֵינוֹ נוֹהֵג בְּכׇל הַקֳּדָשִׁים ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר זָכָר לְרַבּוֹת אֶת הַוָּלָד נְקֵבָה לְרַבּוֹת הַתְּמוּרָה.

The baraita responds that this a fortiori inference may be refuted: What is unique about the halakhic status of a substitute? It is unique in that the halakha of substitution applies to all sacrificial animals that belong to an individual, and therefore the substitute of a peace offering is offered as a peace offering. Shall you say the same with regard to the offspring, which is more lenient in that it does not apply to all sacrificial animals, as some are male and do not give birth, and therefore there is reason to say that it is not sacrificed as a peace offering, since the halakha with regard to the sanctity of the offspring does not apply to all sacrificial animals? Therefore, the verse states the word “male” to include the offspring, and it states the word “female” to include the substitute of a peace offering, indicating that both have the status of a peace offering.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בכל הקדשים – קדשי יחיד.
ולד אינו נוהג בכל הקדשים – דהא עולה ואשם זכרים נינהו.
נקבה לרבות התמורה – ואף על גב דכתיב (ויקרא כז) והיה הוא ותמורתו יהיה קדש אצטריך קרא לרבויי דקרבה וא״ת מאי שנא דהכא איצטריך קרא לרבויי דקרב וגבי בכור ומעשר כתיב הם דממעטינן מיניה הכא ולא וולדות ולא תמורתו וי״ל אחרי שכתוב מיעוט גבי בכור ומעשר אצטריך הכא קרא לרבות.
ומשיבים: ניתן לפרוך קל וחומר זה, שכן: מה לתמורה, שיש בה צד חמור, שכן תמורה נוהגת בכל הקדשים של יחיד, תאמר בולד, שיש בו צד קל, שכן אינו נוהג בכל הקדשים (שיש קרבנות הבאים מן הזכרים, ואין בהם ולד הקדשים). והיה מקום לומר בולד השלמים שאינו קרב כשלמים, הואיל ודין קדושת הולד אינו נוהג בכל הקדשים — לכך תלמוד לומר (משמיענו הכתוב) בייתור המלה ״זכר״לרבות את הולד. ומה שאמר עוד הכתוב ״נקבה״ — הרי זה בא לרבות את התמורה של השלמים, שדינה כשלמים.
The baraita responds that this a fortiori inference may be refuted: What is unique about the halakhic status of a substitute? It is unique in that the halakha of substitution applies to all sacrificial animals that belong to an individual, and therefore the substitute of a peace offering is offered as a peace offering. Shall you say the same with regard to the offspring, which is more lenient in that it does not apply to all sacrificial animals, as some are male and do not give birth, and therefore there is reason to say that it is not sacrificed as a peace offering, since the halakha with regard to the sanctity of the offspring does not apply to all sacrificial animals? Therefore, the verse states the word “male” to include the offspring, and it states the word “female” to include the substitute of a peace offering, indicating that both have the status of a peace offering.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֵין לִי אֶלָּא תְּמוּרַת תְּמִימִין וּוְלַד תְּמִימִין וְלַד בַּעֲלֵי מוּמִין וּתְמוּרַת בַּעֲלֵי מוּמִין מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אִם זָכָר בלְרַבּוֹת וְלַד בַּעֲלֵי מוּמִין אִם נְקֵבָה לְרַבּוֹת גתְּמוּרַת בַּעֲלֵי מוּמִין.

I have derived only that the substitute of an unblemished peace offering and the offspring of an unblemished peace offering have the status of a peace offering. From where do I derive that the offspring of blemished animals and the substitute of blemished animals which are themselves unblemished have the status of peace offerings? The verse states in a more expanded form: “If male,” to include the offspring of blemished animals, and “if female,” to include the substitute of blemished animals.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם זכר – היינו קרא דכתיב אם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר הוא מקריב אם זכר [אם נקבה]. דלא אצטריך (נקבה) אם זכר אם נקבה כיון דאמר מר אם מן הבקר סתם [הוי] משמע בין זכר בין נקבה (וקרא) [אלא] להכי אצטריך זכר לרבות את הוולד ונקבה לרבות התמורה:
וולד בעלי מומין ותמורת בעלי מומין מנין דקרבי – בעל מום שקדם הקדשו את מומו שעושה תמורה כדאמרינן טוב מעיקרא עושין תמורה:
וולד תמימים – שהאם תמימה.
אם – לרבות.
ומעירים: אין לי ללמוד מכתוב זה אלא בתמורת שלמים ובולד שלמים שהם תמימין שדינם כשלמים, ואולם ולד של בעלי מומין ותמורת בעלי מומין שהם עצמם תמימים מנין לנו שגם כן דינם כשלמים? לכך תלמוד לומר״אם זכר״, שהתוספת באה לרבות ולד בעלי מומין וכן ״אם נקבה״לרבות תמורת בעלי מומין. ודנים בדברי ברייתא זו.
I have derived only that the substitute of an unblemished peace offering and the offspring of an unblemished peace offering have the status of a peace offering. From where do I derive that the offspring of blemished animals and the substitute of blemished animals which are themselves unblemished have the status of peace offerings? The verse states in a more expanded form: “If male,” to include the offspring of blemished animals, and “if female,” to include the substitute of blemished animals.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא לְאַבָּיֵי וְאֵיפוֹךְ אֲנָא מִסְתַּבְּרָא מִמָּקוֹם שֶׁנִּתְרַבְּתָה תְּמוּרַת תְּמִימִין נִתְרַבְּתָה תְּמוּרַת בַּעֲלֵי מוּמִין.

The Gemara analyzes the baraita: Rav Safra said to Abaye: But why should I not reverse the interpretations and say that the words “if male” serve to include the substitute of blemished animals, and the words “if female” serve to include the offspring of blemished animals? Abaye responds: It stands to reason that from the same place that the substitute of unblemished animals is included, i.e., from the word “female,” the substitute of blemished animals is also included, i.e., from the expanded form “if female.” Likewise, since the word “male” teaches that the offspring of an unblemished peace offering is included, the offspring of a blemished peace offering is included from the phrase “if male.”
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואיפוך אנא – אם זכר לרבות תמורת בעלי מומין אם נקבה לרבות ולד בעלי מומין.
ממקום שנתרבתה – מנקבה איתרבאי תמורת תמימין הלכך מאם דסמיך ליה איתרבאי תמורת בעלי מומין ולא מאם דסמוך לזכר.
אמר ליה [לו] רב ספרא לאביי: מנין לנו שמ״אם זכר״ למדים לענין ולד השלמים ומ״אם נקבה״ למדים לענין התמורה, ואיפוך אנא מדוע לא אהפוך אני] את דרשות הכתובים, שמ״אם זכר״ למדים לענין התמורה ומ״אם נקבה״ למדים לענין הולד? השיב לו אביי: מסתברא [מסתבר] הדבר, מאותו מקום שנתרבתה תמורת תמימין (מן הכתוב ״נקבה״), בודאי נתרבתה ממנו (מהכתוב המורחב ״אם נקבה״) גם תמורת בעלי מומין. ובדומה לכך, כיון שמ״זכר״ למדנו לענין ולד השלמים התמימים, אף ולד השלמים בעלי המום נלמד מאותו כתוב (״אם זכר״).
The Gemara analyzes the baraita: Rav Safra said to Abaye: But why should I not reverse the interpretations and say that the words “if male” serve to include the substitute of blemished animals, and the words “if female” serve to include the offspring of blemished animals? Abaye responds: It stands to reason that from the same place that the substitute of unblemished animals is included, i.e., from the word “female,” the substitute of blemished animals is also included, i.e., from the expanded form “if female.” Likewise, since the word “male” teaches that the offspring of an unblemished peace offering is included, the offspring of a blemished peace offering is included from the phrase “if male.”
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) א״לאֲמַר לֵיהּ מִי קָאָמֵינָא לָךְ לֵיפוֹךְ אִם זָכָר אִם נְקֵבָה אֲנָא כּוּלֵּיהּ קְרָא קָאָמֵינָא אֵימָא זָכָר לְרַבּוֹת אֶת הַתְּמוּרָה נְקֵבָה לְרַבּוֹת אֶת הַוָּלָד א״לאֲמַר לֵיהּ וָלָד לְשׁוֹן זָכָר מַשְׁמַע תְּמוּרָה לְשׁוֹן נְקֵבָה מַשְׁמַע.

Rav Safra said to Abaye in explanation of his question: Did I say to you to reverse the interpretations of the phrases “if male” and “if female”? I actually said that the interpretation of the entire verse should be reversed as follows: Say that the word “male” serves to include the substitute of both a blemished and an unblemished offering, and the word “female” serves to include the offspring of both a blemished and an unblemished offering. Abaye said to him in response: It is logical to interpret the verse as the baraita does, as the word offspring [valad] indicates a masculine form, while the word substitute [temura] indicates a feminine form.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולכתוב נקבה ולא אצטריך למכתב זכר לצורך וולד דמצי יליף וולד מתמורה מק״ו:
כשהוא אמר אם מאם אם קא מירבו:
כוליה קרא – זכר לרבות תמורה ואם דידיה לתמורת בעלי מומין נקבה לרבות ולד ואם דידיה לולד בעלי מומין.
לשון זכר משמע – הלכך מזכר נפקא.
אמר ליה [לו] רב ספרא לאביי בהסבר שאלתו: מי קאמינא [האם אמרתי] לך ליפוך [להפוך] את הדרשות הנלמדות מהכתוב ״אם זכר״ ומהכתוב ״אם נקבה״? אנא, כוליה קרא קאמינא [אני, בשאלתי, על כל הכתוב אמרתי], וכך כוונת דברי: אימא [אמור] שהלשון ״זכר״ בא לרבות את התמורה, בין בתמימים בין בבעלי מומים, והלשון ״נקבה״ בא לרבות את הולד בין של התמימים בין של בעלי מומים! אמר ליה [לו]: אביי בתשובה: מסתבר לדרוש כדברי הברייתא, שכן ״ולד״לשון זכר משמע, ואילו ״תמורה״לשון נקבה משמע.
Rav Safra said to Abaye in explanation of his question: Did I say to you to reverse the interpretations of the phrases “if male” and “if female”? I actually said that the interpretation of the entire verse should be reversed as follows: Say that the word “male” serves to include the substitute of both a blemished and an unblemished offering, and the word “female” serves to include the offspring of both a blemished and an unblemished offering. Abaye said to him in response: It is logical to interpret the verse as the baraita does, as the word offspring [valad] indicates a masculine form, while the word substitute [temura] indicates a feminine form.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) לְמַאי הִלְכְתָא אָמַר שְׁמוּאֵל דלִיקְרַב וְאַלִּיבָּא דר״אדְּרַבִּי אֶלְעָזָר.

§ The baraita stated that the offspring of a blemished peace offering has the status of a peace offering. The Gemara asks: For what matter is that halakha relevant? Shmuel said: It is relevant with regard to sacrificing it on the altar as a peace offering, even though its mother is blemished and disqualified for the altar. And the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who rules that if one sets aside a female animal for a burnt offering, and that animal gave birth to a male, the offspring is offered as a burnt offering, even though its mother may not be offered as a burnt offering (see 18b).
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ליקרב ואליבא דרבי אלעזר (ואפי׳ אליבא דרבי אלעזר) דאמר במתני׳ המפריש נקבה לעולה וילדה זכר ירעה הוולד עד שיסתאב ואף האם שאין דין להביא עולה נקבה ר׳ אלעזר אומר (הוא) [הולד] עצמו יקרב עולה דמהו דתימא כי אמר ר׳ אלעזר הוולד יקרב עולה היכא דאיכא שם עולה על אמו שהרי מצינו עולה בנקבה [בעופות] בעולת העוף [דאמרינן דאין תמות וזכרות בעופות דיכול להביא עולת עוף נקבה אבל הני וולדות ותמורות בעלי מומין דאין שם שלמים על בעלי מומין אימא דקסבר ר׳ אלעזר דלא קרבי] קמ״ל1 (דאפי׳) ר׳ אלעזר נמי סבר דקרבו כמו וולד עולה. ורבנן פליגי עליה דירעו:
1. נראה דצ״ל קמ״ל דאפי׳ בתמורת בע״מ נמי סבר ר״א דקרבו וכו׳.
למאי הלכתא – קדשי הנך וולדות של בעלי מומין דהא אמן לא חזיא ליקרב.
ואליבא דרבי אלעזר – דאמר במתני׳ הפריש נקבה לעולה וילדה ולדה קרב עולה אע״ג דאימיה לא חזיא הכא נמי קרבי ואע״ג דאימיה לא חזיא ואצטריך לאשמועינן הכי.
ד שנינו בברייתא זו כי אף ולדותיהם של קרבנות שלמים בעלי מומים נוהג בהם דין השלמים. ושואלים: למאי הלכתא [למה, לענין איזו הלכה] נאמרו הדברים? אמר שמואל: ליקרב [שיקרב] הולד על המזבח, אף שאימו בעלת מום, ואינה קריבה. ואליבא [וכשיטת] ר׳ אלעזר, שכן אמר ר׳ אלעזר (להלן יח,ב) שהמפריש בהמה נקבה לקרבן עולה, וילדה אותה בהמה ולד זכר — הרי ולד זה קרב כעולה, אף שאימו אינה קריבה לעולה. ואף שכך היא שיטת ר׳ אלעזר, נצרכה הברייתא להשמיענו כן בוולדות שלמים בעלי מומים, שכן מהו
§ The baraita stated that the offspring of a blemished peace offering has the status of a peace offering. The Gemara asks: For what matter is that halakha relevant? Shmuel said: It is relevant with regard to sacrificing it on the altar as a peace offering, even though its mother is blemished and disqualified for the altar. And the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who rules that if one sets aside a female animal for a burnt offering, and that animal gave birth to a male, the offspring is offered as a burnt offering, even though its mother may not be offered as a burnt offering (see 18b).
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) דְּמַהוּ דְּתֵימָא כִּי קָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר עוֹלָה דְּאִיכָּא שֵׁם עוֹלָה עַל אִמּוֹ אֲבָל הָנֵי וְלָדוֹת לָא קָרְבִי קמ״ל.

The baraita therefore teaches that the same is true with regard to the offspring of a blemished peace offering. And although Rabbi Elazar already stated this principle, it was necessary for the baraita to repeat it in this case, lest you say that when Rabbi Elazar says his opinion, it is only with regard to a burnt offering, due to the fact that there the discrepancy between mother and offspring is their sex, and there is burnt offering status for females, i.e., the case of a bird that is the same sex as its mother, as one may sacrifice a female bird burnt offering. But perhaps these offspring of a blemished peace offering are not sacrificed, as there is no case of a blemished animal that may be offered as a peace offering. Therefore, it teaches us that even these offspring may be sacrificed.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דמהו דתימא – התם הוא דאמר רבי אלעזר גבי עולה דאיכא שם עולה על אמן כלומר דאע״ג דהיא עצמה לא קרבה לא פקעה קדושה מינה שהרי מצינו נקבה עולה כגון עולת העוף דאין תמות וזכרות בעופות.
אבל גבי וולדות – שלמים בעלי מומין דאין שלמים על אמן דלא מצינו בעל מום קרב שלמים דהא שלמים עוף ליכא אימא לא קרבי.
דאיכא שם עולה על אמו – פרש״י כלומר דנקבה שייכא בעולה שהרי מצינו עולת נקבה בעולת העוף דאין תמות וזכרות בעופות אבל גבי וולדות שלמים דבעלי מומין דאין שם קדשים על אמן דלא מצינו בעל מום קרב שלמים דהא שלמים עוף ליכא עכ״ל בר פדא אמר לרעיה ואליבא דדברי הכל דאפי׳ רבי אליעזר דאמר גבי מפריש נקבה לעולה וילדה הוא עצמו יקרב עולה היינו טעמא משום דאיכא שם עולה על אמו פירוש בעולת העוף וקשה לפרש״י דא״כ דמהני שם עולת העוף דשייכא באם להולד אם הפריש נקבה בעלת מום לעולה וילדה היה לנו לומר דהולד עצמו קרב עולה דהא איכא שם עולת העוף על אמו ומשמע דממעט כל ולד בעלי מומין ועוד דלקמן משמע דלא מהני שם עולה דעוף דאם לולד ונראה לה״ר מ״ר לפרש דאיכא שם עולה על אמו כלומר דקדושה קדושת הגוף אם הפריש נקבה וילדה דאין לה פדיון ומש״ה דין הוא שיקריב הולד עצמו אבל בעלי מומין דליכא קדושת הגוף עלייהו כלל אין דין הוא שיקרב הולדות אלא ירעו הרמ״ר מורי.
דתימא [שתאמר, היה מקום לומר]: כי קאמר [כאשר אמר] ר׳ אלעזר את שיטתו זו, הרי זה דווקא בקרבן עולה — משום דאיכא [שיש] שם עולה על אמו, משום שיש מציאות של עולה אף בנקיבות, בעולת העוף, אבל הני [אלו] ולדות שלמים בעלי מומים — לא קרבי [אינם קרבים], משום שאין אופן בו ייקרא שם שלמים על בעלי מומים. לכך קמשמע לן [הוא משמיע לנו] שאף אלה קרבים.
The baraita therefore teaches that the same is true with regard to the offspring of a blemished peace offering. And although Rabbi Elazar already stated this principle, it was necessary for the baraita to repeat it in this case, lest you say that when Rabbi Elazar says his opinion, it is only with regard to a burnt offering, due to the fact that there the discrepancy between mother and offspring is their sex, and there is burnt offering status for females, i.e., the case of a bird that is the same sex as its mother, as one may sacrifice a female bird burnt offering. But perhaps these offspring of a blemished peace offering are not sacrificed, as there is no case of a blemished animal that may be offered as a peace offering. Therefore, it teaches us that even these offspring may be sacrificed.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) בַּר פְּדָא אָמַר לִרְעִיָּה וְאַלִּיבָּא דְּדִבְרֵי הַכֹּל (דְּאִתְּמַר) רָבָא אָמַר לִיקְרַב וְאַלִּיבָּא דר״אדְּרַבִּי אֶלְעָזָר רַב פָּפָּא אָמַר לִרְעִיָּה וְאַלִּיבָּא דְּדִבְרֵי הַכֹּל.

Bar Padda said: The statement of the baraita that the offspring of a blemished peace offering has the status of a peace offering is relevant only with regard to grazing the animal until it develops a blemish, after which it may be redeemed and the money used to bring a burnt offering. But the animal itself may not be sacrificed on the altar. And the baraita is in accordance with all opinions. As it was stated that the following amora’im disagreed about the same point as did Shmuel and bar Padda: Rava said that the offspring of a blemished offering is consecrated with regard to sacrificing it upon the altar, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, whereas Rav Pappa said that this halakha applies only with regard to grazing, and this is in accordance with all opinions.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[בר פדא אמר – אימא דלא ליקרב קמרבי אלא לרעייה ואתיא אליבא דדברי הכל בין לרבנן בין לר׳ אלעזר דעד כאן לא קאמר ר׳ אלעזר בוולד עולה דיקרב משום דאיכא שם עולה על אמו אבל הני לא. אימא איפכא דמאם זכר מרבי תמורות בעלי מומין ומאם נקבה מרבי וולד בעלי מומין אמר ליה מיסתברא מהיכא דמיתרבי וולד תמימין מן זכר מן תמן מן אם דידיה מיתרבו (תמורת) [וולד] בעלי מומין ומן היכא דאיתרבו תמורת תמימה מנקבה מן אם דידיה מיתרבו תמורת בעלי מומין:
א״ל רב פפא מי קאמינא לך ליפוך אם אם אנא כוליה קרא קאמינא לך דליפוך והכי קא אמינא אם זכר לרבות את התמורה ואם דידיה לרבות בעלי מומין ונקבה לרבות את הוולד ואם דידיה לרבות וולד בעלי מומין. א״ל לא מצית אמרת הכי דוולד לשון זכר משמע להכי מיתרבי מזכר ותמורה לשון נקבה משמע להכי מיתרבי מאם נקבה] והדין תנא מייתי לה לוולדות (נמי מקרי קדש ומהכא) ולתמורות [מן הדין קרא:
דברי הכל – דאפילו רבנן מודו דקדשי מיהא לרעייה ולא אמרי׳ חולין נינהו דהא אמרינן נמי גבי עולת נקבה ולדה ירעה.
בר פדא אמר: לא אמרה הברייתא שדין ולדות שלמים בעלי מומים הריהו כדין השלמים אלא לענין רעיה, שיש בהם קדושה כקדושת אימם, והריהם רועים עד שיפול בהם מום, וייפדו ויביאו בדמיהם עולה, אבל הם עצמם אינם קרבים. ואליבא [ולשיטת] דברי הכל. דאתמר [שנאמר] שנחלקו במחלוקת זו של שמואל ובר פדא אף רבא ורב פפא, רבא אמר: נאמר דין ולדות בעלי מומים לענין ליקרב [שיקרב], ואליבא [וכשיטת] ר׳ אלעזר, ואילו רב פפא אמר: לא נאמר דין זה אלא לענין רעיה, ואליבא [וכשיטת] דברי הכל.
Bar Padda said: The statement of the baraita that the offspring of a blemished peace offering has the status of a peace offering is relevant only with regard to grazing the animal until it develops a blemish, after which it may be redeemed and the money used to bring a burnt offering. But the animal itself may not be sacrificed on the altar. And the baraita is in accordance with all opinions. As it was stated that the following amora’im disagreed about the same point as did Shmuel and bar Padda: Rava said that the offspring of a blemished offering is consecrated with regard to sacrificing it upon the altar, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, whereas Rav Pappa said that this halakha applies only with regard to grazing, and this is in accordance with all opinions.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְהַאי תַּנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא.

§ In the baraita, the halakha governing the substitute and offspring of a peace offering is derived from the superfluous words “male” and “female.” The Gemara notes: But this tanna cites the source of this halakha from here: “Only the holy things you have, and your vows, you shall take and go to the place which the Lord shall choose; and you shall offer your burnt offerings, the flesh and the blood, upon the altar of the Lord your God; and the blood of your sacrifices shall be poured out against the altar of the Lord your God, and you shall eat the flesh” (Deuteronomy 12:26–27).
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה בברייתא שהובאה למעלה למדנו את דין תמורות וולדות השלמים מייתור הכתובים ״זכר״ ו״נקבה״, ואילו האי תנא מייתי לה מהכא [תנא זה מביא, לומד, אותה מכאן], שנאמר ״רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה׳. ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח ה׳ אלהיך ודם זבחיך ישפך על מזבח ה׳ אלהיך והבשר תאכל״ (דברים יב, כו—כז).
§ In the baraita, the halakha governing the substitute and offspring of a peace offering is derived from the superfluous words “male” and “female.” The Gemara notes: But this tanna cites the source of this halakha from here: “Only the holy things you have, and your vows, you shall take and go to the place which the Lord shall choose; and you shall offer your burnt offerings, the flesh and the blood, upon the altar of the Lord your God; and the blood of your sacrifices shall be poured out against the altar of the Lord your God, and you shall eat the flesh” (Deuteronomy 12:26–27).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) {דברים י״ב:כ״ו} רָק קֳדָשֶׁיךָ אֵלּוּ תְּמוּרוֹת אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ אֵלּוּ הַוְּולָדוֹת תִּשָּׂא וּבָאת.

With regard to the words: “Only your holy things,” these are the substitutes; “that you have,” these are the offspring. And with regard to these, it states: “You shall take and go to the place which the Lord shall choose,” i.e., they must be brought to the Temple as offerings.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רק קדשיך אלו התמורות דתמורה נמי איקרי קדש]:
אשר יהיו לך משמע אלו הוולדות – שעתידות לילד מן הקדשים דמדקאמר קרא תשא ובאת אל המקום ולא יותר שומעני מאחר שנשאם שם אינו צריך לעשות יותר אלא יכניסם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון כדי שימותו ויפטר:
ובאופן זה: ״רק קדשיך״אלו תמורות, ״אשר יהיו לך״אלו הוולדות. ונאמר בהם ״תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה׳⁠ ⁠״ — שחייב להעלותם למקדש.
With regard to the words: “Only your holy things,” these are the substitutes; “that you have,” these are the offspring. And with regard to these, it states: “You shall take and go to the place which the Lord shall choose,” i.e., they must be brought to the Temple as offerings.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) יָכוֹל יַכְנִיסֶנּוּ לְבֵית הַבְּחִירָה וְיִמְנַע מֵהֶם מַיִם וּמָזוֹן כְּדֵי שֶׁיָּמוּתוּ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {דברים י״ב:כ״ז} וְעָשִׂיתָ עוֹלוֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה נוֹהֵג בְּעוֹלָה אַתָּה נוֹהֵג בִּתְמוּרָה כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה נוֹהֵג בִּשְׁלָמִים אַתָּה נוֹהֵג בְּוַולְדֵי שְׁלָמִים וּבִתְמוּרָה.

One might have thought that one should bring them into the Temple but withhold water and food from them so that they die. Therefore, the verse states: “And you shall offer your burnt offerings, the flesh and the blood, upon the altar of the Lord your God.” This indicates that in the manner that you treat a burnt offering, you should treat the substitute of a burnt offering, and in the manner that you treat a peace offering, you should treat the offspring of a peace offering and the substitute of a peace offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ל דסמיך ליה – ועשית עולותיך הבשר והדם כדרך שאתה נוהג בעולה. לזרוק דמה ולהקטירה כליל כך אתה נוהג בתמורתה וכדרך שאתה נוהג בשלמים כך אתה נוהג בוולדן ובתמורתן סמיכה ונסכין ותנופת חזה ושוק דכתיב ודם זבחיך ישפך והבשר תאכל יכול אף וולד כל הקדשים יהו להן דין (זה) [אימן]:
יכול יכניסנו לבית הבחירה וימנע מהן כו׳ – דהא איקיים ליה תשא ובאת.
ועשית עולותיך ודם זבחיך ישפך וגו׳ – (דברים יב) והאי קרא סמיך לרק קדשיך.
ומעתה יש לדון בדבר: יכול יהא דינם שיכניסנו לבית הבחירה, ואולם ימנע מהם מים ומזון כדי שימותו? — לכך תלמוד לומר (השמיענו הכתוב): ״ועשית עלתיך הבשר והדם על מזבח ה׳ אלהיך והבשר תאכל״, ללמדנו: כדרך שאתה נוהג בקרבן עולהאתה נוהג אף בתמורה של עולה, וכדרך שאתה נוהג בקרבן שלמיםאתה נוהג אף בולדי שלמים ובתמורה של שלמים.
One might have thought that one should bring them into the Temple but withhold water and food from them so that they die. Therefore, the verse states: “And you shall offer your burnt offerings, the flesh and the blood, upon the altar of the Lord your God.” This indicates that in the manner that you treat a burnt offering, you should treat the substitute of a burnt offering, and in the manner that you treat a peace offering, you should treat the offspring of a peace offering and the substitute of a peace offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) יָכוֹל כׇּל קָדָשִׁים כֵּן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר רַק דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר אָשָׁם הוּא (אָשֹׁם אָשַׁם לַה׳) הוּא קָרֵב וְאֵין תְּמוּרָתוֹ קְרֵיבָה.

One might have thought that this is the halakha with regard to all sacrificial animals, i.e., that their substitutes and offspring are sacrificed upon the altar. Therefore, the verse states: “Only your holy things,” which, as the Gemara will explain shortly, excludes certain offspring from this principle. This is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: The word “only” is unnecessary, as it states with regard to a guilt offering: “It is a guilt offering; he is certainly guilty before the Lord” (Leviticus 5:19). The term “It is [hu],” indicates that only it, the guilt offering itself, is sacrificed upon the altar, but its substitute is not sacrificed.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ל רק – (למעט דין זה וכל שאר וולדות ותמורת) [מיעט וולדי שאר] קדשים:
[רבי עקיבא אומר אין צריך – ללמוד מן רק למעט וולדות ותמורת של שאר קדשים מהכא מצית יליף]:
אשם הוא – הוא עצמו קרב ולא תמורתו וכן נמי תמורת שאר קדשים. הא מהיכא תיתי דיהא רשאי למנוע מהן מזון כדי שימותו והא כיון דגמירי כו׳ הידין ולד מצי אמר בשאר קדשים דקרב:
יכול אף כל הקדשים – יהא נמי ולדו ותמורתו קרב.
ת״ל רק – ולקמיה מפרש הי ולד קא ממעט. כל אכין ורקין מיעוטין.
ומעתה יש לשאול: יכול דין כל קדשים כן הוא, שתמורתם וולדותיהם קרבים על המזבח? — לכך תלמוד לומר (משמיענו הכתוב) ״רק קדשיך״, בלשון מיעוט (ולהלן יפורט איזה ולד התמעט), אלו דברי ר׳ ישמעאל. ר׳ עקיבא אומר: אינו צריך מקרא זה של ״רק״, שהרי הוא אומר בדין קרבן האשם ״אשם הוא אשם אשם לה׳⁠ ⁠״ (ויקרא ה, יט), והמלה ״הוא״ באה להורות כי רק הוא, האשם עצמו, קרב על המזבח, ואין תמורתו קריבה.
One might have thought that this is the halakha with regard to all sacrificial animals, i.e., that their substitutes and offspring are sacrificed upon the altar. Therefore, the verse states: “Only your holy things,” which, as the Gemara will explain shortly, excludes certain offspring from this principle. This is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: The word “only” is unnecessary, as it states with regard to a guilt offering: “It is a guilt offering; he is certainly guilty before the Lord” (Leviticus 5:19). The term “It is [hu],” indicates that only it, the guilt offering itself, is sacrificed upon the altar, but its substitute is not sacrificed.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אָמַר מָר תִּשָּׂא וּבָאת יָכוֹל יַכְנִיסֶנּוּ לְבֵית הַבְּחִירָה.

§ The Master said above: Due to the phrase in the verse “You shall take and go,” one might have thought that one should bring the substitute and offspring into the Temple but withhold water and food from them so that they die. Therefore, the verse states: “And you shall offer your burnt offerings, the flesh and the blood, upon the altar of the Lord your God.”
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ו ודנים בדברי ברייתא זו. אמר מר [החכם] בברייתא: ממשמעות הכתוב ״תשא ובאת״ יכול תהא למד כי יכניסנו את הוולד או התמורה לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון עד שימותו — תלמוד לומר: ״ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח ה׳ אלהיך״.
§ The Master said above: Due to the phrase in the verse “You shall take and go,” one might have thought that one should bring the substitute and offspring into the Temple but withhold water and food from them so that they die. Therefore, the verse states: “And you shall offer your burnt offerings, the flesh and the blood, upon the altar of the Lord your God.”
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) מְנָא תֵּיתֵי הָא כֵּיוָן דְּגָמְרִי חָמֵשׁ חַטָּאוֹת הָנָךְ מִקְרָב קָרְבִי.

The Gemara asks: From where would this be derived, that these animals should be brought into the Temple and then left to die? Since the halakha that five sin offering are left to die is learned through a tradition transmitted to Moses from Sinai, and the offspring of a sin offering and the substitute of a sin offering are included among those five, it would have been reasonable to conclude that only those sin offerings are left to die, but these animals, the offspring of a peace offering and the substitute of a peace offering, are sacrificed upon the altar.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנא תיתי – דתיסק אדעתיה דימותו דאצטריך עולותיך וגו׳ הא ודאי כיון דגמרינן ה׳ חטאות מתות תרי מינייהו ולד חטאת ותמורת חטאת מכלל דולד שלמים ותמורת שלמים לא מייתי דהא לא גמירי אלא בחטאת.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״והא״ שמופיע במהדורתנו בתחילת דף י״ח.
ושואלים: מנא תיתי הא [מנין תבוא, תעלה סברה זו], שיסתפק בהעלאתם למקדש, ושם ימנע מהם מים ומזון כדי שימותו? שהרי כיון דגמרי [שנלמדו בהלכה למשה מסיני] דינן של חמש חטאות ושתיים מהן הריהן ולד החטאת ותמורת החטאת, נסיק מכאן כי דווקא חטאות אלה הן שמוצאות למיתה, ואילו הנך מקרב קרבי [אלו, ולדות שלמים ותמורות שלמים, הריהן קריבות]!
The Gemara asks: From where would this be derived, that these animals should be brought into the Temple and then left to die? Since the halakha that five sin offering are left to die is learned through a tradition transmitted to Moses from Sinai, and the offspring of a sin offering and the substitute of a sin offering are included among those five, it would have been reasonable to conclude that only those sin offerings are left to die, but these animals, the offspring of a peace offering and the substitute of a peace offering, are sacrificed upon the altar.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) מַהוּ דְּתֵימָא חָמֵשׁ חַטָּאוֹת מֵתוֹת בכ״מבְּכׇל מָקוֹם וְהָנָךְ יָמוּתוּ בְּבֵית הַבְּחִירָה קמ״ל.

The Gemara answers: The verse is necessary, lest you say that these five sin offerings may be left to die in any location, but these, the offspring and substitute of a peace offering, must be left to die specifically in the Temple. Therefore, the verse teaches us that this is not so, as the offspring and substitute of a peace offering may be offered upon the altar.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר, יכול היית לומר] כי חמש חטאות הללו דינן שהן מתות (מובאות לכלל מיתה) בכל מקום, ואילו הנך [אלו] וולד ותמורת שלמים — דינם שימותו דווקא בבית הבחירה, לכן קמשמע לן [הוא משמיע לנו] שאינו כן, והריהן קרבות.
The Gemara answers: The verse is necessary, lest you say that these five sin offerings may be left to die in any location, but these, the offspring and substitute of a peace offering, must be left to die specifically in the Temple. Therefore, the verse teaches us that this is not so, as the offspring and substitute of a peace offering may be offered upon the altar.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אָמַר מָר יָכוֹל אַף כָּל הַקֳּדָשִׁים כֵּן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר רַק קָדָשֶׁיךָ וָלָד דְּמַאן אִי דְּעוֹלָה זָכָר הוּא וְלָאו בַּר אוֹלוֹדֵי הוּא וְאִי דְּחַטָּאת הגְּמִירִי לַהּ דִּלְמִיתָה קָיְימִי

§ The master said above: One might have thought that this is the halakha even with regard to all sacrificial animals that their substitutes and offspring may be sacrificed upon the altar just as the sacrificial animals themselves are. Therefore, the verse states: “Only your holy things,” indicating that this principle does not apply equally in all cases. The Gemara asks: The offspring of which offering is referred to here? If it is referring to the offspring of a burnt offering, a burnt offering is male, and is therefore not capable of giving birth. And if it is referring to the offspring or substitute of a sin offering, it is learned as a tradition that such an animal is left to die.
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי דעולה זכר הוא – ולאו בר אולודי הוא ואי תמורה דידיה ודאי קרבה ואי דאשם הלכתא גמירי לה דלרעייה אזלא הוא הדין דהוה מצי למימר זכר הוא ולאו בר אולודי הוא כמו גבי עולה אלא ניחא ליה למיפרך ממילתא אחריתי וא״ת לפר״ת דאמר הלכה למשה מסיני כל שבחטאת מתה באשם [קרב] עולה אמאי לא מוקי לה באשם וי״ל דבהא לא מצי לאוקומי דפשיטא ליה דאינו קרב באשם ורק משמע דממעט ליה דאינו קרב בקדשים דאתי מיניה ולהכי לא אצטריך דפשיטא הוא דאינו קרב באשם.
ז ודנים עוד בדברי ברייתא זו. אמר מר [החכם]: יכול אף כל הקדשים כן, שיהא דין ולדותיהם ותמורתם כמותם? — תלמוד לומר ״רק קדשיך״ בלשון מיעוט, לומר שאין כולם בדין זה. ושואלים: בולד דמאן [של מי, של איזה קרבן] מדובר כאן? אי [אם] המדובר בולד של עולה — הרי קרבן עולה זכר הוא, ולאו בר אולודי [ולא בן הולדה] הוא! ואי [ואם] מדובר בולד או בתמורת חטאת — הרי גמירי לה [מקובל הוא בהלכה למשה מסיני] כי למיתה הם קיימי [עומדים]!
§ The master said above: One might have thought that this is the halakha even with regard to all sacrificial animals that their substitutes and offspring may be sacrificed upon the altar just as the sacrificial animals themselves are. Therefore, the verse states: “Only your holy things,” indicating that this principle does not apply equally in all cases. The Gemara asks: The offspring of which offering is referred to here? If it is referring to the offspring of a burnt offering, a burnt offering is male, and is therefore not capable of giving birth. And if it is referring to the offspring or substitute of a sin offering, it is learned as a tradition that such an animal is left to die.
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תמורה יז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים תמורה יז:, עין משפט נר מצוה תמורה יז:, מיוחס לר׳ גרשום תמורה יז:, רש"י תמורה יז:, תוספות תמורה יז:, פירוש הרב שטיינזלץ תמורה יז:

Temurah 17b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Temurah 17b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Temurah 17b, Attributed to R. Gershom Temurah 17b, Rashi Temurah 17b, Tosafot Temurah 17b, Steinsaltz Commentary Temurah 17b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144