×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר נֵס וְחַד אָמַר נֵס בְּתוֹךְ נֵס מַאן דְּאָמַר נֵס יַעַר הֲוָה דּוּבִּים לָא הֲווֹ מ״דמַאן דְּאָמַר נֵס בְּתוֹךְ נֵס לֹא יַעַר הֲוָה וְלָא דּוּבִּים הֲווֹ וְלִיהְוֵי דּוּבִּים וְלָא לֶיהֱוֵי יַעַר דִּבְעִיתִי.
Rav and Shmuel had a dispute with regard to this episode. One says there was a miracle, and one says there was a miracle within a miracle. The Gemara explains: The one who says there was a miracle claims that there was already a forest in that place but there were no bears, and the miracle was the appearance of bears. The one who says it was a miracle within a miracle claims that neither was there a forest nor were there bears in that area. The Gemara asks with regard to the second opinion: Why was a double miracle required? And let there be bears and no forest; the forest served no role in the story, so why was it created? The Gemara explains: The forest was necessary, as bears are frightened to venture into open areas but will attack people in their natural habitat, a forest.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ליהוו דובים ולא ליהוו יער – מאי עבד ליה יער דקרית ליה נס.
דבעיתי – הדובים להתגרות בהם כשאין מקום קרוב להם לנוס ולהתחבאות וכשהן קרובים ליער יוצאין בהבטחה.
לעולם לא יהא המוכיח כועס בתוכחותיו כל כך עד שיהא דוחה את הנוכח מלפניו מכל וכל שכל שהוא עושה כן גורם לו שיטרד ויצא לתרבות רעה ולא סוף דבר האב או הרב בקטן שדעתו קלה וכשהאב או הרב דוחהו מכל וכל יברח ויאבד את עצמו או הבעל באשה שדעתה ג״כ קלה ותצא לתרבות רעה אלא אף החכם או המנהיג לכל אדם כן וכל שכן האדם בעצמו במה שהטבע מושל עליו ואי אפשר ליפסק ממנו מכל וכל שלא להשתמש בו קצת כפי ההכרח כגון יצרו של אדם ואע״פ שאמרו יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת מפני שבאלו צריך אזהרה יתרה בפרט אבל מ״מ בכל ענין כן והוא שאמרו לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידיו וכשנפרד הימנו כעס בעצמו והפליג למרוד ותלה אבן שואבת בעגל ירבעם והעמידו בין הארץ לרקיע להטעות בו בני אדם וכן לא... בשתי ידיו על שנדהו ולא רצה לקבלו בתשובה וגרם לו שכעס בעצמו ועבד את האלילים וכמו שאמר זקף לבינתא... את הרבים לעבדת האלילים... זה אין בו שם לווי כלל וכן היא הגירסא בכל ספר מדויק שדחפו בשתי ידיו וסופרים המוטעים הכניסו בו בקצת גמרות שם לווי עד שנמצא בקצת גמרות חדשות... וטעות גמורה הוא שהרי... הנזכר היה בימיו מן הראשונים שבבית שני שהרי שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה ר״ל מאותם מאה ועשרים זקנים שבימי עזרא והוא היה כהן גדול אחר עזרא ואנטיגנוס איש סוכו קבל ממנו ויוסף בן יועזר ויוסף בן יוחנן קבלו מאנטיגנוס ויהושע בן פרחיה קבל מהם אלא שטעות מפורסמת היא וזה שהוזכר כאן היה אחר שכעס בעצמו ועבד את האלילים ומרד על החכמים וחלק עליהם וכישף והסית והדיח ועל זה בעצמו נאמר במסכת גיטין אסקיה בנגידא ואף שם כל שגורס שם לווי שבוש סופרים הוא בלא פקפוק:
ותצאנה ב׳ דובים גו׳ ח״א נס וח״א נס בתוך נס כו׳. דאי לאו נס והיו שם הדובים מצויים ושכיחים היו מתייראים הקטנים לילך לשם גם לא היה בו לתלות ביאת הדובים עליהם בקללת אלישע ולפי זה יש לפרש הא דקאמר וליהוו דובים ולא ליהוי יער ומשני דבעיתי היינו אילו לא היה יער והדובים היו באים לכאן היו הקטנים נבעתין כשהיו רואין מרחוק הדובים והיו בורחים להציל עצמם ורש״י פירש דבעיתי על הדובים והוא דחוק כיון דביאתן בנס היה ודאי דלא הוי בעותים מלהתגרות בקטנים וק״ל:
רב ושמואל נחלקו בכך, חד [אחד] מהם אמר: נס היה זה. וחד [ואחד] מהם אמר: נס בתוך נס. ומסבירים: מאן דאמר [מי שאומר] שהיה זה נס — יער הוה [היה] באותו מקום, אבל דובים לא הוו [היו] שם ונעשה נס ונוצרו. מאן דאמר [מי שאומר] שהיה זה נס בתוך נס — לא יער הוה [היה] שם ולא דובים הוו [היו] שם. ושואלים: ולמה הוצרך לעשות נס בתוך נס? וליהוי [ושיהיו] דובים ושלא ליהוי [יהיה] יער שעצם היער לא היה בו נס כלל! ומסבירים: דבעיתי הדובים מפחדים] בשטח גלוי. אבל בתוך היער, שהוא מקומם, הם מתנפלים אפילו על בני אדם.
Rav and Shmuel had a dispute with regard to this episode. One says there was a miracle, and one says there was a miracle within a miracle. The Gemara explains: The one who says there was a miracle claims that there was already a forest in that place but there were no bears, and the miracle was the appearance of bears. The one who says it was a miracle within a miracle claims that neither was there a forest nor were there bears in that area. The Gemara asks with regard to the second opinion: Why was a double miracle required? And let there be bears and no forest; the forest served no role in the story, so why was it created? The Gemara explains: The forest was necessary, as bears are frightened to venture into open areas but will attack people in their natural habitat, a forest.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בִּשְׁבִיל אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם קׇרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב הוּבְקְעוּ מִיִּשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם יְלָדִים אִינִי.

Rabbi Ḥanina says: Due to forty-two offerings that Balak, king of Moab, brought when he tried to have Balaam curse the Jewish people, forty-two children were broken off from Israel, in that incident involving Elisha. The Gemara asks: Is that so? Was that the reward for his offerings?
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשביל מ״ב קרבנות כו׳ הובקעו מ״ב ילדים כו׳. ענינו שע״י מ״ב הקרבנות רצה בלק להפיל ישראל בקללות בלעם ולא עלה בידו אלא שע״י קללת אלישע נפלו מ״ב ילדים כמספר קרבנותיו וצ״ל דההוא דרש דבלק ממלכי מדין הוה והוא צור ולפי שעה מנוהו מואב למלך פליגא אדהכא דמסיק דרות יצתה ממנו דהיינו ממש ממואב יצתה כדמוכח פ׳ ד׳ וה׳ אל תצר את מואב כו׳ נשא משה ק״ו בעצמו כו׳ ע״ש:
אמר ר׳ חנינא: בשביל ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב כאשר ביקש בלעם לקלל את ישראל הובקעו מישראל ארבעים ושנים ילדים באותו מעשה עם אלישע. ושואלים: איני [וכי כן הוא]? האם לכך הביאו הקרבנות שהקריב?
Rabbi Ḥanina says: Due to forty-two offerings that Balak, king of Moab, brought when he tried to have Balaam curse the Jewish people, forty-two children were broken off from Israel, in that incident involving Elisha. The Gemara asks: Is that so? Was that the reward for his offerings?
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב לְעוֹלָם יַעֲסוֹק אָדָם בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת ואע״פוְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ שֶׁבִּשְׂכַר אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם קׇרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב זָכָה וְיָצְתָה מִמֶּנּוּ רוּת שֶׁיָּצָא ממנו שְׁלֹמֹה שֶׁכָּתוּב בֵּיהּ {מלכים א ג׳:ד׳} אֶלֶף עוֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חוֹנִי רוּת בִּתּוֹ שֶׁל עֶגְלוֹן בְּנוֹ שֶׁל בָּלָק הָיְתָה תַּאֲוָתוֹ מִיהָא לִקְלָלָה הֱוֵי.

But didn’t Rav Yehuda say that Rav says: A person should always engage in Torah study and in performance of mitzvot, even if he does so not for their own sake, as through such acts performed not for their own sake, one will come to perform them for their own sake. He proves the value of a mitzva done not for its own sake: As in reward for the forty-two offerings that Balak, king of Moab, brought, he merited that Ruth descended from him, from whom King Solomon descended, about whom it is written that he brought many offerings: “A thousand burnt-offerings did Solomon offer up” (I Kings 3:4). And Rabbi Yosei ben Ḥoni similarly says: Ruth was the daughter of Eglon, son of Balak. These Sages state that Balak’s reward was to have Ruth descend from him, not that a number of Jewish people perish. The Gemara answers: His desire, in any event, was to curse the Jewish people, and his reward for sacrificing his offerings was that the curse was fulfilled in the incident involving Elisha, as well.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זכה ויצתה ממנו רות – שיצאו ממנה דוד ושלמה שהרבו להקריב קרבנות אלמא זה היה שכרו.
לקללה הוה – למעט את ישראל ואותה כוונה כאן נתקיימה.
שבשכר מ״ב קרבנות כו׳ יצאת ממנו רות כו׳. מבואר פ׳ ארבעה וחמשה ופ׳ ג׳ דהוריות:
והאמר [והרי אמר] רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות, ואף על פי שעוסק בהם שלא לשמה. שמתוך שלא לשמה בא לשמה. שהרי בשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב זכה ויצתה (יצאה) ממנו רות שיצא ממנו שלמה שהקריב גם הוא הרבה קרבנות, שכתוב ביה [בו] ״אלף עלות יעלה שלמה״ (מלכים א ג, ד). וכן אמר ר׳ יוסי בן חוני: רות בתו של עגלון בנו של בלק היתה! ומשיבים: תאותו מיהא [על כל פנים] לקללה הוי [היתה] ולכן גרם הדבר גם קללה.
But didn’t Rav Yehuda say that Rav says: A person should always engage in Torah study and in performance of mitzvot, even if he does so not for their own sake, as through such acts performed not for their own sake, one will come to perform them for their own sake. He proves the value of a mitzva done not for its own sake: As in reward for the forty-two offerings that Balak, king of Moab, brought, he merited that Ruth descended from him, from whom King Solomon descended, about whom it is written that he brought many offerings: “A thousand burnt-offerings did Solomon offer up” (I Kings 3:4). And Rabbi Yosei ben Ḥoni similarly says: Ruth was the daughter of Eglon, son of Balak. These Sages state that Balak’s reward was to have Ruth descend from him, not that a number of Jewish people perish. The Gemara answers: His desire, in any event, was to curse the Jewish people, and his reward for sacrificing his offerings was that the curse was fulfilled in the incident involving Elisha, as well.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) {מלכים ב ב׳:י״ט} וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב כַּאֲשֶׁר אֲדוֹנִי רוֹאֶה וְגוֹ׳ וְכִי מֵאַחַר דְּמַיִם רָעִים וְאֶרֶץ מְשַׁכֶּלֶת אֶלָּא מָה טוֹבָתָהּ אָמַר רַבִּי חָנִין חֵן מָקוֹם עַל יוֹשְׁבָיו אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלֹשָׁה חִינּוֹת הֵן חֵן מָקוֹם עַל יוֹשְׁבָיו חֵן אִשָּׁה עַל בַּעְלָהּ חֵן מִקָּח עַל מִקָּחוֹ.

The Gemara returns to discussing the incident involving Elisha: “And the men of the city said to Elisha: Behold, please, the situation of this city is pleasant, as my lord sees, but the water is bad and the land miscarries” (II Kings 2:19). The Gemara asks: But if the water is bad and the land causes women to miscarry, what is pleasant about it? Rabbi Ḥanin says: The grace of a place is upon its inhabitants, i.e., people are fond of their hometown despite its shortcomings. Rabbi Yoḥanan says: There are three graces that have a similar impact: The grace of a place upon its inhabitants; the grace of a woman upon her husband, despite her faults; and the grace of a purchased item upon its buyer, as one who has bought something views it in a positive light.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואלא מאי טיבותיה – דמקום הואיל והמים רעים והארץ משכלת.
חן מקום על יושביו – ואפילו הוא רע נראה להם טוב.
חן האשה – תמיד על בעלה ואפי׳ היא מכוערת נושאת חן בעיניו.
וכי מאחר דמים הרעים וכו׳ מאי טובתה כו׳. ודאי דכמה מיני טובות יש למצוא במקום זה שאינו באחר אבל המים הם עיקר חיותו של אדם כדכתיב בענינו רפאתי למים גו׳ לא יהיה עוד משם מות גו׳ ולהכי קאמר מאי טובתה:
חן מקום על יושביו כו׳. נראה לפרש דודאי כבר נגזר על כל מקום ישוב ע״י אדם הראשון כדאמרינן לעיל אלא שלא נגזר מי הוא יהיה היושב בה וע״כ אמר שהקב״ה נותן חן לאותו מקום להיושב שם וכ״ה באשה שכבר נגזר לאיש לישא אשה כי לא טוב לאדם להיות לבדו בת פלוני לפלוני כדאמרינן פ״ק והקב״ה נותן חן לאותה בת שתהיה זוגתו וכן בחן מקח כו׳ שכבר נגזר שתמכר שדה פלוני לפלוני כדאמרי׳ שם והקב״ה נותן חן לאותה שדה שתהיה מקחו וק״ל:
נאמר שם: ״ויאמרו אנשי העיר אל אלישע הנה נא מושב העיר טוב כאשר אדני ראה והמים רעים והארץ משכלת״ (מלכים ב ב, יט), ושואלים: וכי מאחר שמים רעים וארץ משכלת, אלא מה טובתה? אמר ר׳ חנין: חן מקום על יושביו, שלמרות החסרונות אנשים אוהבים את מקומם. אמר ר׳ יוחנן: שלשה חינות הן שפועלות בצורה דומה: חן מקום על יושביו, חן אשה על בעלה למרות שיכולים להיות בה חסרונות, חן מקח על מקחו חן של הדבר על זה שקנה אותו, שהוא טוב בעיניו.
The Gemara returns to discussing the incident involving Elisha: “And the men of the city said to Elisha: Behold, please, the situation of this city is pleasant, as my lord sees, but the water is bad and the land miscarries” (II Kings 2:19). The Gemara asks: But if the water is bad and the land causes women to miscarry, what is pleasant about it? Rabbi Ḥanin says: The grace of a place is upon its inhabitants, i.e., people are fond of their hometown despite its shortcomings. Rabbi Yoḥanan says: There are three graces that have a similar impact: The grace of a place upon its inhabitants; the grace of a woman upon her husband, despite her faults; and the grace of a purchased item upon its buyer, as one who has bought something views it in a positive light.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) תָּנוּ רַבָּנַן שְׁלֹשָׁה חֲלָאִין חָלָה אֱלִישָׁע אֶחָד שֶׁגֵּירָה דּוּבִּים בַּתִּינוֹקוֹת וְאֶחָד שֶׁדְּחָפוֹ לְגֵחֲזִי בִּשְׁתֵּי יָדַיִם וְאֶחָד שֶׁמֵּת בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים ב י״ג:י״ד} וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חׇלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ.

§ The Sages taught: Elisha fell ill three times. One was a punishment for inciting the bears to attack the children; and one was a punishment for pushing Gehazi away with both hands, without leaving him the option to return; and one was the sickness from which he died, as an expression of illness is stated three times in the verse about Elisha: “And Elisha became sick [ḥala] with his illness [ḥolyo] from which he would die” (II Kings 13:14). The root ḥet, lamed, heh, which indicates illness, is used twice in this verse, and it is stated once that Elisha will die.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחד שגירה דובים – בעון שגירה דובים בתינוקות.
חלה – חד את חליו תרי וחד אשר ימות בו.
רש״י בד״ה אחד שגירה דובים בעון שגירה דובים בתנוקות עכ״ל כצ״ל הס״ד:
בד״ה יצר של כו׳ פן יברח ויאבד את כו׳:
ג׳ חלאים חלה אלישע כו׳. מפורש פרק הפועלים:
א תנו רבנן [שנו חכמים]: שלשה חלאין חלה אלישע: אחד כעונש על שגירה דובים בתינוקות, ואחד נענש על שדחפו לגחזי בשתי ידים ולא הניח לו דרך לחזור בו, ואחד שמת בו, שנאמר בו חולי שלוש פעמים: ״ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו״ (מלכים ב יג, יד).
§ The Sages taught: Elisha fell ill three times. One was a punishment for inciting the bears to attack the children; and one was a punishment for pushing Gehazi away with both hands, without leaving him the option to return; and one was the sickness from which he died, as an expression of illness is stated three times in the verse about Elisha: “And Elisha became sick [ḥala] with his illness [ḥolyo] from which he would die” (II Kings 13:14). The root ḥet, lamed, heh, which indicates illness, is used twice in this verse, and it is stated once that Elisha will die.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תָּנוּ רַבָּנַן לְעוֹלָם תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת לֹא כֶּאֱלִישָׁע שֶׁדְּחָפוֹ לְגֵחֲזִי בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְלֹא כִּיהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה שֶׁדְּחָפוֹ לְיֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי1 בִּשְׁתֵּי יָדָיו.

The Sages taught: It should always be the left, weaker, hand that pushes another away and the right, stronger, hand that draws him near. In other words, even when a student is rebuffed, he should be given the opportunity to return. This is not like Elisha, who pushed Gehazi away with both hands, and not like Yehoshua ben Peraḥya, who pushed Jesus the Nazarene, one of his students, away with both hands.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לְיֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לאחד מתלמידיו״.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לעולם תהא שמאל דוחה כו׳. כל הסוגיא עד מתני׳ יפורש פרק חלק:
תנו רבנן [שנו חכמים]: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת שגם אם דוחים תלמיד, עדיין צריכים לתת לו פתח לחזור בו, לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידיו, ולא כיהושע בן פרחיה שדחפו לישו הנוצרי בשתי ידיו.
The Sages taught: It should always be the left, weaker, hand that pushes another away and the right, stronger, hand that draws him near. In other words, even when a student is rebuffed, he should be given the opportunity to return. This is not like Elisha, who pushed Gehazi away with both hands, and not like Yehoshua ben Peraḥya, who pushed Jesus the Nazarene, one of his students, away with both hands.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֱלִישָׁע מַאי הִיא דִּכְתִיב {מלכים ב ה׳:כ״ג} וַיֹּאמֶר נַעֲמָן הוֹאֵל קַח כִּכָּרָיִם וּכְתִיב וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא לִבִּי הָלַךְ כַּאֲשֶׁר הָפַךְ אִישׁ מֵעַל מֶרְכַּבְתּוֹ לִקְרָאתֶךָ הַעֵת לָקַחַת אֶת הַכֶּסֶף וְלָקַחַת בְּגָדִים וְזֵיתִים וּכְרָמִים וְצֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת.

The Gemara specifies: What was that incident with Elisha? As it is written: “And Naaman said: Pray, take talents” (II Kings 5:23). Naaman offered Gehazi payment for the help Elisha had given him, and when the verse recounts Elisha’s words to Gehazi, it is written: “And he said to him: Did not my heart go, when the man turned back from his chariot to meet you? Is it a time to take money, and to take garments, and olives, and vineyards, and sheep, and oxen, and servants, and maidservants?” (II Kings 5:26). Here Elisha criticizes Gehazi for taking the payment.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומפרשים: אלישע מאי היא [מה היה] המעשה, דכתיב [שנאמר]: ״ויאמר נעמן (לגיחזי) הואל קח ככרים״ (מלכים ב ה, כג) וכתיב [ונאמר]: ״ויאמר אליו (אלישע לגיחזי) לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות״ (מלכים ב ה, כו).
The Gemara specifies: What was that incident with Elisha? As it is written: “And Naaman said: Pray, take talents” (II Kings 5:23). Naaman offered Gehazi payment for the help Elisha had given him, and when the verse recounts Elisha’s words to Gehazi, it is written: “And he said to him: Did not my heart go, when the man turned back from his chariot to meet you? Is it a time to take money, and to take garments, and olives, and vineyards, and sheep, and oxen, and servants, and maidservants?” (II Kings 5:26). Here Elisha criticizes Gehazi for taking the payment.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וּמִי שָׁקֵיל כּוּלֵּי הַאי כֶּסֶף וּבְגָדִים הוּא דְּשָׁקֵיל אָמַר ר׳רַבִּי יִצְחָק בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה אֱלִישָׁע עוֹסֵק בִּשְׁמֹנָה שְׁרָצִים אָמַר לוֹ רָשָׁע הִגִּיעַ עֵת לִיטּוֹל שְׂכַר שְׁמֹנָה שְׁרָצִים וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם {מלכים ב ז׳:ג׳} וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצוֹרָעִים אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן זֶה גֵּחֲזִי וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו.

The Gemara clarifies the criticism: And did he take all that? But it was only money and garments that he took. Rabbi Yitzḥak says: At that time, Elisha was engaged in the study of the topic of the eight impure creeping animals. He said to Gehazi: Wicked one, it is time for you to receive now, in this temporal world, the reward for studying the topic of the eight impure creeping animals. This is why the verse lists eight items. The Gemara adds parenthetically that Elisha also said to Gehazi: “And the leprosy of Naaman shall cleave to you and to your descendants forever” (II Kings 5:27), and that the verse later states: “Now there were four leprous men” (II Kings 7:3), about whom Rabbi Yoḥanan says: This is referring to Gehazi and his three sons.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מי שקיל כולי האי – בהאי קרא כתיב שמנה דברים כסף ובגדים וצאן ובקר ועבדים ושפחות וזיתים וכרמים.
כסף ובגדים הוא שקל – דכתיב ויצר ככרים כסף בשני חריטים ושתי חליפות בגדים.
בשמנה שרצים – בפרק שמנה שרצים (שבת קז.).
הגיע עת ליטול שכר – תורתך בעולם הזה.
ושואלים: ומי שקיל כולי האי [והאם לקח את כל זה] הלא רק כסף ובגדים הוא דשקיל [שלקח]! אמר ר׳ יצחק: באותה שעה היה אלישע עוסק בסוגיה של שמנה שרצים המטמאים, אמר לו לגיחזי: רשע, הגיע עת עבורך ליטול בעולם הזה שכר שמנה שרצים שעסקת בסוגיה זו, וכנגד זה קיבל שמונה דברים. ״וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם״ (מלכים ב ה, כז). בענין זה מביאים כי לאחר אותו ענין נאמר ״וארבעה אנשים היו מצרעים״ (מלכים ב ז, ג) ועל כך אמר ר׳ יוחנן: זה גחזי ושלשת בניו.
The Gemara clarifies the criticism: And did he take all that? But it was only money and garments that he took. Rabbi Yitzḥak says: At that time, Elisha was engaged in the study of the topic of the eight impure creeping animals. He said to Gehazi: Wicked one, it is time for you to receive now, in this temporal world, the reward for studying the topic of the eight impure creeping animals. This is why the verse lists eight items. The Gemara adds parenthetically that Elisha also said to Gehazi: “And the leprosy of Naaman shall cleave to you and to your descendants forever” (II Kings 5:27), and that the verse later states: “Now there were four leprous men” (II Kings 7:3), about whom Rabbi Yoḥanan says: This is referring to Gehazi and his three sons.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) {מלכים ב ח׳:ז׳} וילך אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק לָמָּה הָלַךְ אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁהָלַךְ לְהַחְזִירוֹ לְגֵחֲזִי בִּתְשׁוּבָה וְלֹא חָזַר אָמַר לוֹ חֲזוֹר בָּךְ אָמַר לוֹ כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מִמְּךָ כׇּל מִי שֶׁחָטָא וְהֶחְטִיא אֶת הָרַבִּים אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.

The verse states: “And Elisha came to Damascus” (II Kings 8:7). The Gemara asks: For what purpose did he go there? Rabbi Yoḥanan says: He went to help Gehazi in repentance, but Gehazi would not agree to repent from his evil ways. Elisha said to him: Return from your sins. Gehazi said to him: This is the tradition that I received from you: Whoever sins and caused the masses to sin is not given the opportunity to repent.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נאמר ״ויבא אלישע דמשק״ (מלכים ב ח, ז) ושואלים: למה הלך לשם? אמר ר׳ יוחנן: שהלך להחזירו לגחזי בתשובה, ולא חזר בו. אמר לו: חזור בך. אמר לו גיחזי: כך מקובלני ממך, כל מי שחטא והחטיא את הרבים — אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
The verse states: “And Elisha came to Damascus” (II Kings 8:7). The Gemara asks: For what purpose did he go there? Rabbi Yoḥanan says: He went to help Gehazi in repentance, but Gehazi would not agree to repent from his evil ways. Elisha said to him: Return from your sins. Gehazi said to him: This is the tradition that I received from you: Whoever sins and caused the masses to sin is not given the opportunity to repent.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַאי עֲבַד אִיכָּא דְּאָמְרִי אֶבֶן שׁוֹאֶבֶת תָּלָה לוֹ לְחַטַּאת יָרָבְעָם וְהֶעֱמִידוֹ בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ וְאִיכָּא דְּאָמְרִי שֵׁם חֲקַק לַהּ אַפּוּמַּהּ וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ.

The Gemara asks: What did Gehazi do that caused the masses to sin? There are those who say that he hung a magnetic rock on Jeroboam’s calf, the golden calf that Jeroboam established as an idol, and used a magnet to pull the calf off the ground so that he suspended it between heaven and earth, i.e., caused it to hover above the ground. This seemingly miraculous occurrence caused the people to worship it even more devoutly. And there are those who say: He engraved the sacred name on its mouth, and it would say: “I am the Lord your God” and: “You shall not have other gods” (Exodus 20:2). The idol would quote the two prohibitions from the Ten Commandments against idol worship, causing people to worship it even more devoutly.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אבן שואבת
אבן שואבתאתלה לה לחטאת ירבעם (סנהדרין קו ובסוטה מז.) פירש אבן ששואבת הברזל ומושכתו אצלה שם לנגדו של עגל ירבעם ושאב את העגל והעמידו באויר:
א. [מאגנעס שטיין. וואס עס ציהט דאס אייזן צו זיך.]
אבן שואבת – שמגבהת את המתכת מן הארץ ומעמידתו באויר [וע״י אותו אבן העמיד העגלים של ירבעם באויר].
ושואלים: מאי עבד [מה עשה] גיחזי שהחטיא את הרבים? איכא דאמרי [יש שאומרים]: אבן שואבת תלה לו לחטאת (עגל) ירבעם, והעמידו בדרך זו בין שמים לארץ, ועל ידי כך היה נראה דבר מופלא והיו עובדים אותו יותר. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: שם קדוש חקק לה לאותה עבודה זרה אפומה [על פיה] והיתה אומרת ״אנכי״ ו״לא יהיה לך״.
The Gemara asks: What did Gehazi do that caused the masses to sin? There are those who say that he hung a magnetic rock on Jeroboam’s calf, the golden calf that Jeroboam established as an idol, and used a magnet to pull the calf off the ground so that he suspended it between heaven and earth, i.e., caused it to hover above the ground. This seemingly miraculous occurrence caused the people to worship it even more devoutly. And there are those who say: He engraved the sacred name on its mouth, and it would say: “I am the Lord your God” and: “You shall not have other gods” (Exodus 20:2). The idol would quote the two prohibitions from the Ten Commandments against idol worship, causing people to worship it even more devoutly.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאִיכָּא דְּאָמְרִי רַבָּנַן דְּחָה מִקַּמֵּיהּ דִּכְתִיב {מלכים ב ו׳:א׳} וַיֹּאמְרוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה נָא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים שָׁם לְפָנֶיךָ צַר מִמֶּנּוּ מִכְּלָל דְּעַד הָאִידָּנָא לָא הֲוָה דְּחִיק.

And there are those who say: Gehazi pushed the Sages away from coming before him, preventing them learning from Elisha, as it is written, after the aforementioned incident: “And the sons of the prophets said to Elisha, behold this place where we are staying before you is too cramped for us” (II Kings 6:1). This proves by inference that until that time the place was not cramped, as Gehazi would turn people away.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבנן דחה – דוחה היה את התלמידים מפני אלישע כשהיה משמש לפניו דכתיב לאחר שפירש ממנו המקום אשר אנחנו יושבין בית המדרש של רבנן צר ממנו שנתוספו התלמידים שהיה גחזי דוחה.
ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: רבנן דחה מקמיה [חכמים דחה מלפניו] ולא הניחם לבוא אל אלישע, דכתיב [שנאמר] לאחר אותה פרשה: ״ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה נא המקום אשר אנחנו ישבים שם לפניך צר ממנו״ (מלכים ב ו, א), מכלל שעד האידנא [עכשיו] לא הוה דחיק [היה דחוק] המקום, ומדוע — מפני שכל עוד היה גיחזי שם היה דוחה אותם.
And there are those who say: Gehazi pushed the Sages away from coming before him, preventing them learning from Elisha, as it is written, after the aforementioned incident: “And the sons of the prophets said to Elisha, behold this place where we are staying before you is too cramped for us” (II Kings 6:1). This proves by inference that until that time the place was not cramped, as Gehazi would turn people away.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה מַאי הִיא כְּדַהֲוָה קָא קָטֵיל יַנַּאי מַלְכָּא לְרַבָּנַן שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח אַטְמִינֵהוּ אֲחָתֵיהּ ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אֲזַל עֲרַק לַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם כִּי הֲוָה שְׁלָמָא שְׁלַח לֵיהּ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח מִנַּי יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקּוֹדֶשׁ לִךְ אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם אֲחוֹתִי בַּעֲלִי שָׁרוּי בְּתוֹכֵךְ וַאֲנִי יוֹשֶׁבֶת שׁוֹמֵמָה אֲמַר ש״משְׁמַע מִינַּהּ הֲוָה לֵיהּ שְׁלָמָא.

The Gemara returns to the incident in which Yehoshua ben Peraḥya turned away Jesus the Nazarene: What is this incident? When King Yannai was killing the Sages, Shimon ben Shataḥ was hidden by his sister, Yannai’s wife, while Rabbi Yehoshua ben Peraḥya went and fled to Alexandria of Egypt. When peace was made between Yannai and the Sages, Shimon ben Shataḥ sent him the following letter: From myself, Jerusalem the holy city, to you, Alexandria of Egypt. My sister, my husband dwells within you, and I am sitting desolate. Rabbi Yehoshua ben Peraḥya said: I can learn from it that there is peace, and I can return.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ינאי מלכא קטליה לרבנן – כדאמרינן בקידושין בהאומר לשלוחו (דף סו.).
בעלי שרוי בתוכך – נשיא (היה) כדאמרינן בחגיגה (דף טז:).
נמצא ההורג אחר שנתערפה הרי הוא כעגלה ערופה סתם ר״ל שלא נמצא ההורג ותקבר במקומה שעל הספק באה מתחלה כפרה ספיקה והלכה לה כלומר שהיא עשתה את שלה ולענין ההורג מיהא כל שנמצא אפי׳ משנתערפה העגלה הורגין אותו שהרי נאמר בסוף הפרשה ואתה תבער הדם הנקי:
יהושע בן פרחיה מאי היא [מה היה] המעשה — כדהוה קא קטיל ינאי מלכא לרבנן [כאשר היה הורג ינאי המלך את החכמים], שמעון בן שטח אטמינהו אחתיה [הטמינה אותו אחותו] שהיתה אשתו של ינאי, ואילו ר׳ יהושע בן פרחיה אזל ערק [הלך ברח] לאלכסנדריא של מצרים. כי הוה שלמא [כאשר נעשה שלום] בין ינאי והחכמים, שלח ליה [לו] שמעון בן שטח לר׳ יהושע מכתב זה: מני (ממני) ירושלים עיר הקודש לך אלכסנדריא של מצרים: אחותי! בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת שוממה. אמר ר׳ יהושע בן פרחיה: שמע מינה [למד מכאן] מרמז זה הוה ליה שלמא [יש לו שלום] ואפשר לחזור.
The Gemara returns to the incident in which Yehoshua ben Peraḥya turned away Jesus the Nazarene: What is this incident? When King Yannai was killing the Sages, Shimon ben Shataḥ was hidden by his sister, Yannai’s wife, while Rabbi Yehoshua ben Peraḥya went and fled to Alexandria of Egypt. When peace was made between Yannai and the Sages, Shimon ben Shataḥ sent him the following letter: From myself, Jerusalem the holy city, to you, Alexandria of Egypt. My sister, my husband dwells within you, and I am sitting desolate. Rabbi Yehoshua ben Peraḥya said: I can learn from it that there is peace, and I can return.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) כִּי אֲתָא אִקְּלַע לְהָהוּא אוּשְׁפִּיזָא קָם קַמַּיְיהוּ בִּיקָרָא שַׁפִּיר עָבְדִי לֵיהּ יְקָרָא טוּבָא יָתֵיב וְקָא מִשְׁתַּבַּח כַּמָּה נָאָה אַכְסַנְיָא זוֹ א״לאֲמַר לֵיהּ יֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי1 רַבִּי עֵינֶיהָ טְרוּטוֹת א״לאֲמַר לֵיהּ רָשָׁע בְּכָךְ אַתָּה עוֹסֵק אַפֵּיק אַרְבַּע מְאָה שִׁפּוּרֵי וְשַׁמְּתֵיהּ כׇּל יוֹמָא אֲתָא לְקַמֵּיהּ וְלָא קַבְּלֵיהּ.

When he came back to Eretz Yisrael, Rabbi Yehoshua arrived at a certain inn. The innkeeper stood before him, honoring him considerably, and overall they accorded him great honor. Rabbi Yehoshua ben Peraḥya then sat and was praising them by saying: How beautiful is this inn. Jesus the Nazarene, one of his students, said to him: My teacher, but the eyes of the innkeeper’s wife are narrow [terutot]. Rabbi Yehoshua ben Peraḥya said to him: Wicked one, is this what you are engaged in, gazing at women? He brought out four hundred shofarot and excommunicated him. Every day Jesus would come before him, but he would not accept his wish to return.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״יֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי״) מופיע הטקסט המצונזר: ״אחד מתלמידיו״.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קם קמייהו שפיר – כיבדתו.
אכסניה זו יפה – במעשיה.
טרוטות – עגולות.
בכך אתה עוסק – מסתכל באשת איש.
ואח״כ בא לבאר באי זה עדות אנו נמנעים שלא לערוף את העגלה שאם לענין ההורג ודאי אינו נהרג אלא בעדות ברורה אבל לענין הפקעת עריפת העגלה כיצד הוא הדין ואמ׳ שכל שאמר עד אחד אני ראיתי את ההורג אפילו עבד או שפחה או אחד משאר הפסולים כל שאין שם הכחשה לא היו עורפים היה שם הכחשה אם עדות של כשר הוא ר״ל שאמר עד אחד כשר ראיתי את ההורג והיה כשר אחר שהכחישו אם בזה אחר זה הוא לא היו עורפין שכבר נתקבל עדות הראשון כשנים ואין עדותו של שני כלום אבל אם הכחישוהו שנים אף לאחר זמן ואמרו לו לא ראית עורפין שהרי מ״מ שנים ושנים הם ובבת אחת אפי׳ לא הכחישו אלא אחד לומר לא ראית עורפין ואם יהיה מחלוקת בין כשרים ופסולים כל שאמר כשר אחד תחלה ראיתי ופסול אומר לא ראית אין זה הכחשה אף בבת אחת ואין עורפין העיד הכשר שראה ושני פסולים מכחישין אותו עורפין שאחד כשר ושני פסולין מחצה על מחצה הם ואם כלם פסולין הולכין אחר רוב דעות בין לקולא בין לחומרא בין בבת אחת בין בזה אחר זה כך מתברר הענין לפי סוגית הגמרא אלא שיש חולקין בקצת דברים ואף גדולי המפרשים חלקו בענינים אלו עם גדולי המחברים בכמה דברים ואנו כתבנו הנראה לנו וכבר ביארנו כיוצא בענין זה בעדות סתירה בפרק מי שקנא:
כי אתא [כאשר בא] ר׳ יהושע חזרה לארץ ישראל אקלע לההוא אושפיזא [נזדמן לפונדק אחד] קם קמייהו ביקרא שפיר, עבדי ליה יקרא טובא [עמד לפניהם בכבוד יפה, ועשו לו כבוד הרבה], יתיב וקא משתבח [ישב ר׳ יהושע בן פרחיה והיה משתבח] בהם, ואומר: כמה נאה אכסניא זו! אמר ליה [לו] ישו הנוצרי שהיה אחד מתלמידיו: רבי, אבל עיניה של האשה טרוטות (זולגות דמעות). אמר ליה [לו]: רשע, בכך אתה עוסק בהסתכלות בנשים? אפיק ארבע מאה שפורי ושמתיה [הוציא ארבע מאות שופרות ונידה אותו]. כל יומא אתא לקמיה ולא קבליה [כל יום היה בא ישו לפניו ולא קיבל אותו בחזרה].
When he came back to Eretz Yisrael, Rabbi Yehoshua arrived at a certain inn. The innkeeper stood before him, honoring him considerably, and overall they accorded him great honor. Rabbi Yehoshua ben Peraḥya then sat and was praising them by saying: How beautiful is this inn. Jesus the Nazarene, one of his students, said to him: My teacher, but the eyes of the innkeeper’s wife are narrow [terutot]. Rabbi Yehoshua ben Peraḥya said to him: Wicked one, is this what you are engaged in, gazing at women? He brought out four hundred shofarot and excommunicated him. Every day Jesus would come before him, but he would not accept his wish to return.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) יוֹמָא חַד הֲוָה קָרֵי קְרִיַּת שְׁמַע אֲתָא לְקַמֵּיהּ הֲוָה בְּדַעְתֵּיהּ לְקַבּוֹלֵיהּ אַחְוִי לֵיהּ בִּידֵיהּ סְבַר מִדְחָא דָּחֵי לֵיהּ אֲזַל זְקַף לְבֵינְתָּא פַּלְחַאּ אֲמַר לֵיהּ חֲזוֹר בָּךְ א״לאֲמַר לֵיהּ כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מִמְּךָ כׇּל הַחוֹטֵא וּמַחְטִיא אֶת הָרַבִּים אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה דְּאָמַר מָר יֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי1 כִּישֵּׁף וְהִסִּית וְהִדִּיחַ וְהֶחְטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל.

One day, Rabbi Yehoshua ben Peraḥya was reciting Shema when Jesus came before him. He intended to accept him on this occasion, so he signaled to him with his hand to wait. Jesus thought he was rejecting him entirely. He therefore went and stood up a brick and worshipped it as an idol. Rabbi Yehoshua ben Peraḥya said to him: Return from your sins. Jesus said to him: This is the tradition that I received from you: Anyone who sins and causes the masses to sin is not given the opportunity to repent. The Gemara explains how he caused the masses to sin: For the Master said: Jesus the Nazarene performed sorcery, and he incited the masses, and subverted the masses, and caused the Jewish people to sin.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא צונזרו המלים ״ישו הנוצרי״.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחוי ליה בידיה – שיקבלנו.
וצריך שתדע שכל שאנו מפקיעין עריפת העגלה בראיה פירושו אף בשאין הרואה אומר פלני היה שהרי מ״מ אין מתקיים בו ועינינו לא ראו ומ״מ בתלמוד המערב פרשוה דוקא בשאומרים אם רואין אנו אותו מכירין אנו בו:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה לשיטתנו ולא נכנס תחתיה בגמרא דבר שלא ביארנוהו אלא שבמסכת מגלה התבאר שאין עורפין את העגלה אלא ביום שהרי כפרה כתוב בה כקדשים וכל היום כשר לכך וכבר ביארנו בפרק ראשון שאין עורפין שתים כאחת ובמקום אחר התבאר שאם נמצאו עידיה זוממין מותרת בהנאה כיצד אמ׳ אחד ראיתי ובאו שנים והכחישוהו והפרישוה לעריפה והוזמו השנים מותרת בהנאה וכן בתלמוד המערב התבאר שאין דין עגלה אלא בארץ שנאמר באדמה אשר ה׳ אלהיך נותן לך אלא שבתוספתא אמרו שאף בעבר הירדן היתה נוהגת שנאמר כי ימצא לרבות עבר הירדן וכן התבאר במקום אחר שאם נתאחרו אנשי העיר הקרובה ולא הביאו עגלה מביאין אותה לאחר שתי שנים:
המשנה השלישית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי והוא שאמר משרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה משבא אלעזר בן דינאי ותחינה בן פרישה חזרו לקרותו בן הרצחן משרבו הנואפים פסקו המים המאררים ורבן יוחנן בן זכאי הפסיקן שנאמר לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה משמת יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות שנ׳ אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי אמר הר״ם משרבו המנאפים אמ׳ השם ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון מים בודקין את אשתו ואשכולות כנוי לאיש המבין בו הטובות והחכמות והוא אמרם אשכולות איש שהכל בו:
אמר המאירי משרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה וכו׳ פי׳ מפני שהיה הענין נכר להם שאותם הרגילים בכך עשאוה ואין זה ספק גמור וזהו שאמרו בגמרא שרבו הרצחנים בגלוי ופירש במשנתנו שדבר זה התחיל משבא אלעזר בן דונאי ותחינא בן פרישא שהיו רוצחים גמורים ופירש על אותו בן פרישא שתחלה בן וחזרו לקרותו בן הרצחן:
משרבו המנאפים פסקו מים המרים פי׳ מפני שלא היו מחזיקים אותם בנקוי עון ונאמר על זה בגמרא ואומר לא אפקוד על בנותיכם וכו׳ מאי ואומר וכי תימא עון דידיה אין דבניה ודבנתיה לא תלמוד לומר לא אפקוד וכי תימא עון דאשת איש אין דפנויה לא תלמוד לומר כי הם עם הזונות יפרדו וכו׳ ומכאן הביאו רבים ראיה לדברי גדולי המחברים שכתבו שכל עון ביאה שבימיו מעכב את המים מלבדוק את אשתו ואני תמה שאם מכח סוגיא זו אתה בא אף עון בניו ובנותיו יעכב אלא שאנו מפרשים שכל שבני ביתו פרוצים בזמה והוא אינו מוחה אף הוא פרוץ בזמה ומאחר שהוא פרוץ בזמה חושדין אותו להיותו בא עליה אחר הסתירה וכן כלן שהדור כלו פרוץ בעריות והוא שאמרו בתלמוד המערב והיתה האשה לאלה בקרב עמה בזמן שעמה שלם ולא בזמן שהם פרוצים:
משמת יוסף בן יועזר ויוסף בן יוחנן בטלו האשכולות ואשכול הוא משל על איש נכללו בו שלמות המדות ושלמות החכמות כלן:
משנה יוחנן כהן גדול העביר הודאת המעשר אף הוא בטל את המעוררים ואת הנוקפים עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי אמר הר״ם זאת ההלכה בעצמה באה בסוף מע״ש ושם פרשנו ענינה מלה במלה ותבקש אותם שם:
אמר המאירי יוחנן כהן גדול העביר הודאת המעשר ר״ל בערתי הקדש מן הבית ופרשו הטעם בגמרא לפני שאינו ניתן כתיקנו שהתורה אמרה ליתנו ללוים ובבית שני היו נותנין אותו לכהנים מפני שכשעלה עזרא ולא מצא עמו מבני לוי קנסם שלא ליתן להם מעשר ושיתנוהו לכהנים שמא תאמר יתודו על האחרים הואיל ופתח הכתוב תחלה במעשר כדכתיב ונתת ללוי ואי אפשר להתודות עליו ביטל את הכל ועוד שהרי לא היה יכול לומר ככל מצותך אשר צויתני:
אף הוא ביטל את המעוררים ר״ל מה שהיו הלוים אומרים בשיר הקרבן עורה למה תישן ה׳ שהיה אצלו במקרא זה הטחת דברים כלפי מעלה וענין הפסוק אינו אלא שבזמן שישראל בצער ואומות העולם בשלוה נעשה הקב״ה כישן ר״ל שאינו משגיח בהם והוא שאמרו בתלמוד המערב ובהמרותם תלן עיני כלומר מלשון לינה כלומר שאני מסתיר פני מהם כישן:
וכן ביטל את הנוקפין וענינו שהיו מכין את השוורים הבאים לקרבן ושורטים שריטות כדי שיפול הדם בעיניהם ויתבלבל ראותם ויוכלו לכפותם סילק יוחנן דבר זה מפני שהיה נראה כבעל מום והתקין להם שלשלאות כעין טבעות תקועות בארץ והיו מכניסים בהם רגלי הקרבן והיו שוחטים אותו בנקל:
עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים ר״ל בחולו של מועד בבית הנפחים לעשות מלאכת האבד והוא מיחה בדבר אע״פ שמותר היה מפני שהקול נשמע למרחוק ואין הכל יודעים שהוא מלאכת האבד ויש לחוש למכשול:
ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי וזה מפני שהוא שלה בכל גבול ישראל וחקר ומצא שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד והיו אוכלים את השאר ומי שהיה מדקדק במצות כשהיה לוקח תבואה היה שואל למוכר מה עישר ממנו וכשהיה יודע שלא היה מעושר כל צרכו או היה נמנע מלוקחו או מעשרו כדי הצורך ובא הוא ודרש להם כשם שתרומה גדולה בעון מיתה כך תרומת מעשר וטבל בעון מיתה והתקין ללוקחים דבר שהוא קל להם שלא ישאלו למוכרים כלום אלא שכל שלוקח התבואה מעם הארץ יפריש ממנה תרומת מעשר ומעשר שני ותנתן תרומת מעשר לכהן כדינה ומעשר שני הרי הוא של עצמו לאכלו הוא או דמיו בירושלם ולא יפרישו הימנו מעשר ראשון ולא מעשר עני אלא יאמר ללוי או לעני הבא ראיה שהוא טבל וטול והוא אוכלם שהרי שני אלו מותרים לזרים ומתוך כך לא היה אדם צריך לשאול ללוקחים דבר על הדמאי וכבר ביארנו בראשון של חולין ובקצת שאר מקומות על אי זה צד הוא מפריש תרומת מעשר בלא הפרשת מעשר:
משנה משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות שנ׳ בשיר לא ישתו יין וימר שכר לשותהו אמר הר״ם פי׳ אמר השם ית׳ זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם הנה אצל הפסק סנהדרין והם הזקנים אשר אמ׳ השם ית׳ בהם תתן לך בכל שעריך ופסוק השיר גם כן והנה נבאר בסנהדרין מה שראוי שיאמר בהם במסכת סנהדרין:
אמר המאירי משבטלו סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות ר״ל בית חופת חתנים ורמז לדבר זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם ופרשו בתלמוד המערב שבזמן הסנהדרין היתה אימת סנהדרין עליהם ולא היו אומרים דבר נבלה בשיר:
משנה משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים משחרב בית המקדש בטל השמיר ונופת צופים ופסקו אנשי אמנה שנ׳ הושיעה ה׳ כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם רשב״ג אומר משם ר׳ יהושע מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה ולא ירד הטל לברכה ונטל טעם הפירות ר׳ יוסי אומר אף נטל שומן הפירות ר׳ שמעון בן אלעזר אומר הטהרה נטל הטעם ואת הריח המעשרות נטלו את השמן ואת הדגן הזנות והכשפים כלו את הכל אמר הר״ם פי׳ נביאים הראשונים הם נביאי בית ראשון אולם נביאי בית שני והם חגי זכריה ומלאכי וחביריהם יאמר להם נביאים האחרונים ושמיר בעל חיים ינקב האבנים ובה נעשו פתוחי אורים ותומים והיה נמצא בזמנים ההם ונפת צופים מין מהדבש היה בא מארץ ישראל יקרא צופה היה זה במראהו וטעמו וריחו רשב״ג אומ׳ משום טעם ערבות ושומן הפירות ירצה בזה פירות ארץ ישראל וכן נמצאים היום במקומות רשב״ג אומ׳ הטהרה בטול הטהרה ובטול המעשרות מנעו זה הטוב:
אמר המאירי משמתו נביאים הראשונים ר״ל שבבית ראשון בטלו או״ת שלא חזרו בבית שני אע״פ שהיו חגי זכריה ומלאכי:
משחרב בית המקדש בטל השמיר והוא כעין תולעת שכל מקום שהוא נוגע באבן היא מנוקבת לשעתה ובה פתחו אבני אפוד וכמו שאמרו אבנים הללו אין כותבין עליהם בדיו שהרי כתוב פתוחי חותם ואין מסרטין עליהם באיזמל שנאמ׳ במלואותם אלא כותב עליהם בדיו ומראה להם שמיר מבחוץ ומתבקעות מאליהן כתאנה זו שמתבקעת בימות החמה וכן בטל נפת צופים ופרשו בגמרא דבש הבא ממקום שבארץ ישראל ונקרא ציפיא והיה מופלג במראה ובטעם ובריח וכן פסקו אנשי אמנה ונעשו בלבד בוטחים בחריצותם ואינם בוטחים בקונם רשב״ג אומר מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה ואין טל יורד לברכה וניטל וכו׳ ור׳ יוסי אומר אף השומן של פירות:
משנה בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל הארוס בפולמוס של טיטס גזרו על עטרות הכלה ושלא ילמד אדם את בנו יונית בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא הכלה באפריון בתוך העיר ורבותינו התירו שתצא הכלה באפריון בתוך העיר אמר הר״ם פי׳ פולמוס הוא זמן האיש וזמן מלכותו ואירוס צורה אצטונא חלולה נותן על אחד מתושבותיו עור ויורה והוא מין הנקרא אצלנו במערב אלצר ועטרות הכלה עיר של זהב וכבר ביארנוה במסכת שבת וכן העטרה ומה שדומה לזה ואפריון הוא כסא וחלקו ביציאת הכלה בו למה שבו מן הצניעות ואמרו פולמוס האחרון ירצה בו המלכות אשר הוא בימיו ר״ל רבינו הקדוש ואמרו יונית ירצה בו חכמה יונית שהם יקראו הרמזים אשר תהיה בדבור והמאמרים המתוקנים בו מנגלם ולהם תוך חכמה ובתלמוד אמרו משתעי לשון חכמה ובאו במאמרים חידות כמו שהתבאר בגמ׳ בע״ז והיו אצל היונים מאמרים מזה המין מיוחדים באמונתם אמרו בהם מה שירצה דמיון הרמז והחידה וסבת אסור זה שבזמן בית שני מלך אחד מבני חשמונים בירושלם והיו אנשי ירושלם משלשלין להם בקופה דינרי זהב בכל יום ונותנין להם שני תמידין לקרבן והיה שם איש היה יודע אלו המאמרים אשר היו משנים בהם היונים דבורם וזה לשון התלמוד לעז להם בחכמה יונית שהם כל זמן שיתעסק בקרבן לא ינצחום והפסיקו מהם הקרבן ואסרו אז כל מי שילמד את בנו החידה ההיא אשר הסכימו בה היונים לדבר בהם ואין ספק שכבר אבדה החכמה לא נשאר ממנה אפי׳ מעט:
אמר המאירי בפולמוס של אספסיינוס וכו׳ פי׳ פולמוס חיל ויש מפרשים זמן ואמר שכשבא אספסיינוס על ירושלם גזרו על עטרות חתנים והוא שהיו רגילין לעשות עטרה לחתן הן של ורד והן של מלח זך העשוי כמין ספיר מציירת בצבע גפרית וגזרו שלא לעשות לא ממינין אלו ולא ממין אחר אפי׳ של קנים או של חילת והוא מן גמא ואין צריך לומר של ורד והדס ומ״מ בברייתא התירו אף של ורד והדס וכן גזרו על האירוס ופרשו בו טבלא דחד פומא ר״ל כלי אחד כעין תוף שהוא סגור מכל צדדיו אלא שיש שם פה אחד שהקול נכנס ויוצא דרך בו והיו עושין בו שיר גדול כבבתי החתנים:
בפולמוס של טיטוס והוא שבא אחר אספסיינוס נ״ב שנה שהביאו אחד ממלכי בית חשמונאי והוא הורקנוס על ארוסטובלוס אחיו גזרו על עטרות כלה והוא תכשיט קרוי עיר של זהב והיא עטרה של כסף ועיר מצויירת לשם בזהב ובמיני פתוחים:
וכן גזרו שלא ללמד חכמת יונית והיא היתה חכמה אחת שהיו מדברים בסתומות ומבינים זה את זה ברמיזות וכבר בארו בגמרא הסבה והוא שכשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס מבחוץ וארוסטובלוס מבפנים בכל יום ויום היו משלשלין להם דינרין בקפה ומעלין להם תמידין היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יונית ולעז להם שכל זמן שעסוקים בעבודה אין נמסרין בידם ואותו היום שלשלו להם דינרין והעלו להם חזיר באותה שעה אסרו חכמת יונית אלא שהתירוה לקרובי מלכות מפני שהיו רגילים להשתמש בה ואין זה לשון יוני הגמור אלא לשון אחר שמצאו להם דרך חידה:
בפולמוס אחרון והוא זמן שחרב הבית על ידי טיטוס גם כן גזרו שלא תצא כלה באפריון אף בתוך העיר מבית אביה לבית בעלה ואותו אפריון היה של מעילים וטליתות מוזהבות:
משנה משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד תורה ומתה טהרה ופרישות משמת ישמעאל בן פיאבי בטל זיו הכהונה משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא אמר הר״ם פי׳ שקדנים מלמדי הקריאה והתלמוד וספור בן עזאי מבואר בבראשית רבא שהוא לא נשא אשה כלל והיתה סבתו שאמר חשקה נפשי בתורה ועד זמן ר״ג הזקן היו האנשים קורין התורה מעומד משבא ר״ג היו לומדים אותה מיושב וזה אשר רמז אליו בבטול כבוד התורה ואמנם אמרו בר׳ עקיבא גם כן בטל כבוד התורה ירצה בו כבוד הלמוד והוא אמרם משמת ר׳ עקיבא בטלו זרועי תורה ונסתמו מעינות חכמה ובאור קטנותם של חסידים מקובצם ועיקרם לפי שעקר הדבר והתחלתו קטן ואשר היו אחר רבנו הקדוש הם אשר הוסיפו בכאן משמת ר׳ בטלה ענוה ויראה חטא:
תוספתא משמת ר׳ מאיר בטלו מושלי משלים משמת ר׳ עקיבא פסקו הדרשנים משמת בן עזאי פסקו השקדנים משמת בן זומא פסקו התלמידים משמת ר׳ אלעזר בן עזריה פסק העושר מן החכמים משמת ר׳ יהושע פסקה טובה מן העולם משמת רשב״ג בא גובאי ורבו צרות משמת ר׳ חנינא בן דוסא ויוסה קטנייתה פסקה החסידות ולמה נקרא שמו יוסה קטנותה שהיה תמציתן של חסידים ר׳ פנחס אומר מיום שחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורים וחפו ראשן ונתדלדלו אנשי המעשה וגברו בעלי זרוע ורבו בעלי לשון הרע ואין שואל ואין דורש ואין משיב ואין מבקש על מי לנו להשען על אבינו שבשמים ר׳ אליעזר הגדול אמר מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא וספריא כחזניא וחזניא כעמא דארעא ועמא כעמי אזלה ונזלה ודללה ואין דורש ואין מבקש על מי לנו להשען על אבינו שבשמים בעיקבות המשיח חוצפא יסגא הגפן יתן פריו והיין יהיה ביוקר והמלכות תהיה מינות ואין תוכחת ובית הוועד יהיה לדלות והגליל יחרב ואנשי הגליל יסובבו מעיר אל עיר ולא יחוננו וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים ילבינו וזקנים יעמדו מפני נערים בן מנבל אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן לא יתביש מאביו על מי לנו להשען על אבינו שבשמים ר׳ פנחס בן יאיר אומ׳ הזריזות מביאה לידי נקיות ונקיות מביאה לידי פרישות ופרישות לידי טהרה וטהרה לידי קדושה וקדושה לידי ענוה וענוה לידי יראת חטא ויראת חטא לידי רוח הקדש ורוח הקדש מביאה לידי תחיית המתים ותחיית המתים מביאה לידי אליהו זכור לטוב חסלת תוספתא:
אמר המאירי משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד תורה כלומר שהיו שונים מעומד ומתה טהרה ופרישות משמת ר׳ ישמעאל בן פאבי בטלה זיו כהונה משמת ר׳ בטלה ענוה ויראת חטא משמת ר׳ מאיר בטלו מושלי משלים משמת בן עזאי בטלו השקדנין משמת בן זומא בטלו הדרשנים משמת ר׳ עקיבא בטל כבוד תורה ר״ל שלמותה משמת ר׳ חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת ר׳ יוסי קטנתא פסקו חסידים כו׳ שהיה קטנותם של חסידים ר״ל שהיו הולכין וכלין ונפסקו החסידים:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה במה שיש בה מענין פסק ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:
יומא חד הוה קרי [יום אחד היה קורא] ר׳ יהושע בן פרחיה קרית (קריאת) שמע, אתא לקמיה [בא ישו לפניו]. הוה בדעתיה לקבוליה [היה בדעתו לקבלו] בפעם זו, אחוי ליה בידיה [הראה לו בידו] שימתין, ואילו ישו סבר מדחא דחי ליה [חשב שהוא דוחה אותו] לגמרי, אזל זקף לבינתא פלחא [הלך העמיד לבינה ועבד אותה] כעבודה זרה. אמר ליה [לו] ר׳ יהושע בן פרחיה: חזור בך! אמר ליה [לו]: כך מקובלני ממך, כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. שאמר מר [החכם]: ישו הנוצרי כישף והסית והדיח והחטיא את ישראל.
One day, Rabbi Yehoshua ben Peraḥya was reciting Shema when Jesus came before him. He intended to accept him on this occasion, so he signaled to him with his hand to wait. Jesus thought he was rejecting him entirely. He therefore went and stood up a brick and worshipped it as an idol. Rabbi Yehoshua ben Peraḥya said to him: Return from your sins. Jesus said to him: This is the tradition that I received from you: Anyone who sins and causes the masses to sin is not given the opportunity to repent. The Gemara explains how he caused the masses to sin: For the Master said: Jesus the Nazarene performed sorcery, and he incited the masses, and subverted the masses, and caused the Jewish people to sin.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר יֵצֶר תִּינוֹק וְאִשָּׁה תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת.:

It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: With regard to the evil inclination, to a child, and to a woman, the left hand should reject and the right hand should welcome. If one pushes too forcefully, the damage might be irreversible.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יצר – של תשמיש תקרבנו בימין שלא יקוץ בפריה ורביה וכן תינוק פן יברח ויאבד את עצמו ואשה אף היא דעתה קלה ואם ירדפוה תצא לתרבות רעה.
תניא [שנויה ברייתא], ר׳ שמעון בן אלעזר אומר, יצר הרע, תינוק, ואשה — תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, שאם דוחים אותם יותר מדי יכול הדבר להביא לידי נזק.
It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: With regard to the evil inclination, to a child, and to a woman, the left hand should reject and the right hand should welcome. If one pushes too forcefully, the damage might be irreversible.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מתני׳מַתְנִיתִין: אנִמְצָא הַהוֹרֵג עַד שֶׁלֹּא נֶעֶרְפָה הָעֶגְלָה תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר במִשֶּׁנֶּעֶרְפָה הָעֶגְלָה תִּקָּבֵר בִּמְקוֹמָהּ שֶׁעַל סָפֵק בָּאתָה מִתְּחִילָּתָהּ כִּיפְּרָה סְפֵיקָהּ וְהָלְכָה לָהּ גנֶעֶרְפָה הָעֶגְלָה וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הַהוֹרֵג הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג.

MISHNA: If the killer is found before the heifer’s neck was broken, the heifer shall go out and graze among the herd. It is not considered sacred at all, and it may rejoin the other animals. If the killer is found from the time when the heifer’s neck was broken, even if the rest of the ritual has not yet been performed, it is prohibited to benefit from the animal, despite the killer having been found; it should be buried in its place. This is because the heifer initially came for uncertainty, as the killer was unknown, and it atoned for its uncertainty and left, i.e., it fulfilled its purpose of bringing atonement and is considered a heifer whose neck is broken in all regards. If the heifer’s neck was broken and afterward the killer was found, he is killed. The ritual does not atone for him.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ תצא ותרעה בעדר – כשאר חולין והאי תנא לית ליה הא דאמרינן בכמה דוכתי עגלה ערופה נאסרה מחיים וירידתה לנחל איתן אוסרתה ובמסכת כריתות מוקמינן לה למילתא בפלוגתא דתנאי בפרק בתרא (דף כה.).
כיפרה ספיקה – היא עשתה את שלה ואם לא נמצא ההורג נתכפר הספק ולכשנמצא נעשה ודאי ויהרג ומיהו היא באיסור הנאה דידה קיימא דכפרה כתיב בה כקדשים.
המשנה השניה והכונה בה בביאור ענין החלק השני והוא שאמר נמצא ההורג עד שלא תערף העגלה תצא ותרעה בעדר משנערפה תקבר במקומה שעל ספק באת מתחלתה כפרה ספיקה והלכה לה נערפה העגלה ואחר כך נמצא ההורג הרי זה יהרג עד אומר ראיתי ההורג ועד אומר לא ראיה אשה אומרת ראיתי ואשה אומרת לא ראית היו עורפים שנים אומ׳ ראינו ועד אומ׳ לא ראיתם לא היו עורפים אמר הר״ם פי׳ אמרו השם בסוף עגלה ערופה ואתה תבער הדם הנקי מקרבך ולא יהרוג ההורג אחר שנערפה העגלה פי׳ אמרו ית׳ לא נודע מי הכהו ידענו שאם נודע מי הכהו ואפי׳ בעד אחד אין עורפין וכבר הודעתיך בזאת המסכתא שכל מקום שהאמינה תורה עד אחד שהוא במקום שנים ואין דבריו של אחד במקום השנים הנה אמרנו בכאן באלו ההלכות היו עורפין אמנם הוא כאשר הכחיש עד לעד בעד אחד אולם כאשר אמר אחד אני ראיתי ההורג עוד בא אחר זה אחר והכחיש זה ואמ׳ לא ראיתיו לא היו עורפין לפי שהעקר אין דבריו של אחד במקום שנים ואמר עד אחד אומר ראיתי ושנים אומרי׳ לא ראינו אמנם זה בפסולי עדות כמו שביארנו בסוף הפרק הששי מזאת המסכתא בפסולי עדות הלך אחר רוב דיעות:
אמר המאירי נמצא ההורג עד שלא תערף העגלה כלומר אע״פ שכבר הורידוה לנחל איתן תצא ותרעה בעדר כלומר שהיא חולין גמורים ושמא תאמר והלא במסכת קדושין אמרו שירידתה לנחל איתן אוסרתה ר״ל שמשהורידוה לנחל איתן אע״פ שלא נערפה נאסרה בהנאה ואם כן כשנמצא ההורג למה פקע איסורה תדע שבאחרון של כריתות הקשו מזו לזו והעמידוה במחלוקת ומי ששנה זו לא שנה זו ומ״מ יש שדוחים אותה סוגיא לומר שלא נאמר כן אלא דרך דחיה ומשא ומתן ולענין פסק מיהא מעמידין את שתיהן שכל שלא נמצא ההורג הורדתה לנחל איתן אוסרתה בהנאה אע״פ שלא נערפה עד שאם מתה מאיליה או נשחטה אסורה בהנאה הא אם נמצא פקע איסורה למפרע ותרעה בעדר וכן נראה דעת גדולי המחברים שפסקו את שתיהן כמו שביארנו במסכת קדושין:
ב משנה נמצא ההורג (הרוצח) עד שלא נערפה העגלה — תצא העגלה ותרעה בעדר, ואין בה שום קדושה מיוחדת. אם נמצא משנערפה העגלה, אף על פי שלא עשו את כל הטקס — אסורה בהנאה ותקבר במקומה, שהרי על ספק באתה מתחילתה שלא היה ברור מי הרוצח — כיפרה ספיקה, כלומר, סיימה את תפקידה והלכה לה והריהי עגלה ערופה לכל דבר. נערפה העגלה ואחר כך נמצא ההורג — הרי זה יהרג, ואין אומרים שכבר נתכפר לו על ידי עריפת העגלה.
MISHNA: If the killer is found before the heifer’s neck was broken, the heifer shall go out and graze among the herd. It is not considered sacred at all, and it may rejoin the other animals. If the killer is found from the time when the heifer’s neck was broken, even if the rest of the ritual has not yet been performed, it is prohibited to benefit from the animal, despite the killer having been found; it should be buried in its place. This is because the heifer initially came for uncertainty, as the killer was unknown, and it atoned for its uncertainty and left, i.e., it fulfilled its purpose of bringing atonement and is considered a heifer whose neck is broken in all regards. If the heifer’s neck was broken and afterward the killer was found, he is killed. The ritual does not atone for him.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) דעֵד אֶחָד אוֹמֵר רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא רָאִיתָ אִשָּׁה אוֹמֶרֶת רָאִיתִי וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא רָאִיתָ הָיוּ עוֹרְפִין העֵד אֶחָד אוֹמֵר רָאִיתִי וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא רָאִיתָ הָיוּ עוֹרְפִין ושְׁנַיִם אוֹמְרִים רָאִינוּ וְאֶחָד אוֹמֵר לָהֶן לֹא רְאִיתֶם לֹא הָיוּ עוֹרְפִין.

If one witness says: I saw the killer, and one other witness says: You did not see him; or if a woman says: I saw, and another woman says: You did not see, they would break the neck of the heifer, as without clear testimony about the identity of the killer the ritual is performed. Similarly, if one witness says: I saw the killer, and two witnesses say: You did not see, they would break the neck of the heifer, as the pair is relied upon. If two witnesses say: We saw the killer, and one witness says to them: You did not see, they would not break the neck of the heifer, as there are two witnesses to the identity of the killer.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנים אומרים ראינו לא היו עורפין – דהא נודע מי הכהו ואע״פ שאינו עכשיו בפנינו לדונו.
בד״ה שנים כו׳ ואע״פ שאינו עכשיו כו׳:
עד אחד אומר ״ראיתי את ההורג״ ועד אחד אומר ״לא ראית״, אשה אומרת ״ראיתי״ ואשה אומרת ״לא ראית״ — היו עורפין את העגלה, שכל זמן שאין עדות ברורה על הרוצח — מביאים עגלה על הספק. וכן אם עד אחד אומר ״ראיתי״ ושנים אומרים ״לא ראית״ — היו עורפין, שסומכים על השנים. שנים אומרים ״ראינו״ ואחד אומר להן ״לא ראיתם״ — לא היו עורפין.
If one witness says: I saw the killer, and one other witness says: You did not see him; or if a woman says: I saw, and another woman says: You did not see, they would break the neck of the heifer, as without clear testimony about the identity of the killer the ritual is performed. Similarly, if one witness says: I saw the killer, and two witnesses say: You did not see, they would break the neck of the heifer, as the pair is relied upon. If two witnesses say: We saw the killer, and one witness says to them: You did not see, they would not break the neck of the heifer, as there are two witnesses to the identity of the killer.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) זמִשֶּׁרַבּוּ הָרוֹצְחָנִין בָּטְלָה עֶגְלָה עֲרוּפָה מִשֶּׁבָּא אֱלִיעֶזֶר בֶּן דִּינַאי וּתְחִינָּה בֶּן פְּרִישָׁה הָיָה נִקְרָא חָזְרוּ לִקְרוֹתוֹ בֶּן הָרַצְחָן.

The mishna further states: From the time when murderers proliferated, the ritual of the heifer whose neck is broken was nullified. The ritual was performed only when the identity of the murderer was completely unknown. Once there were many known murderers, the conditions for the performance of the ritual were no longer present, as the probable identity of the murderer was known. From the time when Eliezer ben Dinai, who was also called Teḥina ben Perisha, came, they renamed him: Son of a murderer. This is an example of a publicly known murderer.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך בן דן
בן דןא(סוטה מז.) משבא אלעזר בן דינאי ותחילה בן פריש היה נקרא. (כתובות כו) כגון אשתו של בן דינאי פי׳ אדם לסטים ורוצח. (כלים פרק ה) תנור תחילתו ד׳ ושיריו ד׳ זה תנור של בן דינאי (אמר הגאון אנו שונין תנורו של בן דינאי שדנו בו דברים):
א. [נאהמען איינער רויבר.]
בטלה עגלה ערופה – שהרי מכירין (הן) בהן מי הרגיל בהן להרוג.
בד״ה בטלה עגלה כו׳ מכירין בהן מי כו׳:
משבא אליעזר בן דינאי כו׳. היה מפורסם לרוצח בימיהם כפרש״י פ״ב דכתובות גבי כגון אשתו של בן דינאי. וז״ש ותחנה בן פרישה היה נקרא. ר״ל שהיה מסבב שמו בשם אחר כדי שלא ידעו בו חזרו לפרסם שמו ביותר לקרותו בן הרצחן ועי״ז בטלה עגלה ערופה כמפורש בגמ׳ שאינה באה אלא על הספק וק״ל:
ועוד אמרו משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה. משבא אליעזר בן דינאי, ותחינה בן פרישה היה נקרא, חזרו לקרותו ״בן הרצחן״, שכיון שכבר היו אנשים רוצחים מפורסמים ברבים — שוב לא היה מקום לעגלה ערופה.
The mishna further states: From the time when murderers proliferated, the ritual of the heifer whose neck is broken was nullified. The ritual was performed only when the identity of the murderer was completely unknown. Once there were many known murderers, the conditions for the performance of the ritual were no longer present, as the probable identity of the murderer was known. From the time when Eliezer ben Dinai, who was also called Teḥina ben Perisha, came, they renamed him: Son of a murderer. This is an example of a publicly known murderer.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) חמִשֶּׁרַבּוּ הַמְנָאֲפִים פָּסְקוּ הַמַּיִם הַמָּרִים וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הִפְסִיקָן שֶׁנֶּאֱמַר {הושע ד׳:י״ד} לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה כִּי הֵם וְגוֹ׳.

The mishna teaches a similar occurrence: From the time when adulterers proliferated, the performance of the ritual of the bitter waters was nullified; they would not administer the bitter waters to the sota. And it was Rabbi Yoḥanan ben Zakkai who nullified it, as it is stated: “I will not punish your daughters when they commit harlotry, nor your daughters-in-law when they commit adultery; for they consort with lewd women” (Hosea 4:14), meaning that when the husbands are adulterers, the wives are not punished for their own adultery.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא אפקוד – על ניאוף נשותיכם לבודקן ומפני מה על בנותיכם כי תזנינה ועוד כי הם עם הזונות יפרדו הם עצמן נואפין כפרדים הללו.
בד״ה לא אפקוד על ניאוף נשותיכם כו׳ כצ״ל מפירוש ישן וק״ל:
ועוד אמרו משרבו המנאפים פסקו המים המרים שלא השקו את הסוטות. ור׳ יוחנן בן זכאי הוא שהפסיקן שנאמר: ״לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזונות יפרדו״ (הושע ד, יד), שהם עצמם היו נואפים.
The mishna teaches a similar occurrence: From the time when adulterers proliferated, the performance of the ritual of the bitter waters was nullified; they would not administer the bitter waters to the sota. And it was Rabbi Yoḥanan ben Zakkai who nullified it, as it is stated: “I will not punish your daughters when they commit harlotry, nor your daughters-in-law when they commit adultery; for they consort with lewd women” (Hosea 4:14), meaning that when the husbands are adulterers, the wives are not punished for their own adultery.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) מִשֶּׁמֵּת יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵידָה וְיוֹסֵי בֶּן יְהוּדָה אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם בָּטְלוּ הָאֶשְׁכֹּלוֹת שֶׁנֶּאֱמַר {מיכה ז׳:א׳} אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדָיַית הַמַּעֲשֵׂר אַף הוּא בִּטֵּל אֶת הַמְעוֹרְרִין וְאֶת הַנּוֹקְפִין

From the time when Yosei ben Yo’ezer of Tzereida and Yosei ben Yehuda of Jerusalem died, the clusters ceased, i.e., they were the last of the clusters, as explained in the Gemara, as it is stated: “There is no cluster to eat; nor first-ripe fig that my soul desires” (Micah 7:1). The mishna continues in the same vein: Yoḥanan the High Priest took away the declaration of the tithe. After his time, no one recited the passage about the elimination of tithes that had previously been said at the end of a three-year tithing cycle. He also nullified the actions of the awakeners and the strikers at the Temple.
קישוריםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך ער
עראבסוף מעשר שני (סוטה מז.) אף הוא ביטל את המעוררין ואת הטקפין מפורש (עירובין מד:) (בכורות כב) מצא מין את מינו וניעור פי׳ פתוח לכרמלית שהוא דומה לו נתערב בין לחיים עם הכרמלית ונעשו רשות אחת כמו מין שמצא את מינו והקיצו להשתתף עמו ואסור לשמש בין הלחיים עד שיעשה לחי שחוצץ בינו לבינה ומפליגו ממנו וכשאין לחיים פתוח לר״ה שאינה ממונה אינה מתערבת עמה. (זבחים קב) (ובויקרא רבה בצו) פרשת זובח עורי צפון ובואי תימן עורי צפון זו עולה שנשחטה בצפון ולמה קורא אותה עורי דבר שהיה ישן ונתעורר וכו׳ (תענית ד) עורו פילי (א״ב כאן פי׳ בעל הערוך מעורר פילי שהם גומות בערך פל פי׳ מערער ומשבר):
א. [ערוואכען.]
האשכולות – מפרש בגמרא שהכל בהן עד ימיהן לא היה מחלוקת בחכמי ישראל כולן היו אומרים דברים כנתינתן למשה מסיני והן הראשונים שנחלקו בסמיכת קרבנות ביום טוב כדאמרינן בחגיגה (דף טז.) והוא היה מחלוקת ראשון שהיה בישראל בדברי תורה.
העביר הודיית המעשר – שלא יהיו מתוודין בערתי הקדש כו׳ ובגמרא מפרש טעמא.
עוררין ונוקפין – בגמרא מפרש טעמא.
משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יהודה איש ירושלים — בטלו האשכלות, כלומר, הם היו אחרוני האשכולות, כאשר יבואר עניינם, שנאמר: ״אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי״ (מיכה ז, א). ועוד בסיפור העבר: יוחנן כהן גדול העביר (ביטל) את הודיית המעשר, שמזמנו אין מתוודים עוד על ביעור המעשרות. אף הוא בטל את המעוררין ואת הנוקפין שהיו במקדש.
From the time when Yosei ben Yo’ezer of Tzereida and Yosei ben Yehuda of Jerusalem died, the clusters ceased, i.e., they were the last of the clusters, as explained in the Gemara, as it is stated: “There is no cluster to eat; nor first-ripe fig that my soul desires” (Micah 7:1). The mishna continues in the same vein: Yoḥanan the High Priest took away the declaration of the tithe. After his time, no one recited the passage about the elimination of tithes that had previously been said at the end of a three-year tithing cycle. He also nullified the actions of the awakeners and the strikers at the Temple.
קישוריםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה מז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סוטה מז., עין משפט נר מצוה סוטה מז., הערוך על סדר הש"ס סוטה מז., רש"י סוטה מז., בית הבחירה למאירי סוטה מז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות סוטה מז., מהרש"א חידושי אגדות סוטה מז., פירוש הרב שטיינזלץ סוטה מז., אסופת מאמרים סוטה מז.

Sotah 47a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sotah 47a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 47a, Collected from HeArukh Sotah 47a, Rashi Sotah 47a, Meiri Sotah 47a, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 47a, Maharsha Chidushei Aggadot Sotah 47a, Steinsaltz Commentary Sotah 47a, Collected Articles Sotah 47a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144