×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) {נחמיה ח׳:ג׳} וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם אָמַר רַב חִסְדָּא בְּעֶזְרַת נָשִׁים.:
“And he read there before the broad place that was before the Gate of the Water” (Nehemiah 8:3). According to this opinion, the High Priest would read from the Torah in the Temple courtyard. Rav Ḥisda says in response: The baraita also means that the reading takes place in the women’s courtyard.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ויקרא כו׳ – בספר עזרא כתיב קתני מיהא לרבנן בעזרה היו קוראים.
מדלגין בתורה בענין אחד וכגון מה שביארנו במשנתנו שקורא אחרי מות ואך בעשור שהכל בענין יום הכפורים ובנביא אפי׳ בשני ענינים ובין בתורה בענין אחד בין בנביאים בשני ענינים דוקא כשיוכל לגלול משם לשם בכדי שיפסיק התורגמן ולעולם אין מדלגין מנביא לנביא ובספר תרי עשר מדלגין בו אף מנביא לנביא שכלו ספר אחד הוא ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו ר״ל למפרע:
״ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים״ (נחמיה ח, ג). הרי שלדעת חכמים היו קוראים בעזרה! אמר רב חסדא: אף שם מדובר בעזרת נשים.
“And he read there before the broad place that was before the Gate of the Water” (Nehemiah 8:3). According to this opinion, the High Priest would read from the Torah in the Temple courtyard. Rav Ḥisda says in response: The baraita also means that the reading takes place in the women’s courtyard.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְקוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר.: ורְמִינְהִי אמְדַלְּגִין בְּנָבִיא וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה.

§ It is taught in the mishna that the High Priest receives the Torah scroll and reads the Torah portion beginning with the verse: “After the death” (Leviticus 16:1), and the portion beginning with the verse: “But on the tenth” (Leviticus 23:26). Since these two portions are not adjacent to each other, the High Priest skips the section between the two portions. The Gemara raises a contradiction from a mishna (Megilla 24a): One may skip sections when reading the haftara in the Prophets, but one may not skip sections when reading in the Torah.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א ועוד שנינו במשנה שהכהן הגדול קורא ״אחרי מות״ ו״אך בעשור״. ורמינהי [ומטילים, מראים סתירה] ממה ששנינו: מדלגין בנביא בקריאה בציבור מקטע לקטע ואין מדלגין בתורה, והרי כאן מדלג הכהן ממקום למקום בקריאתו בתורה!
§ It is taught in the mishna that the High Priest receives the Torah scroll and reads the Torah portion beginning with the verse: “After the death” (Leviticus 16:1), and the portion beginning with the verse: “But on the tenth” (Leviticus 23:26). Since these two portions are not adjacent to each other, the High Priest skips the section between the two portions. The Gemara raises a contradiction from a mishna (Megilla 24a): One may skip sections when reading the haftara in the Prophets, but one may not skip sections when reading in the Torah.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר אַבָּיֵי לָא קַשְׁיָא כָּאן בִּכְדֵי שֶׁיִּפְסוֹק הַתּוּרְגְּמָן כָּאן בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִפְסוֹק הַתּוּרְגְּמָן.

Abaye said: This is not difficult. There, in the mishna in tractate Megilla that teaches that one may not skip, the intention is that one should not skip if the sections are so far apart from one another that the delay caused by doing so will be of such length that the translator who recites the Aramaic translation will conclude his translation before the next section is reached. However, in the case of the mishna here, it is permitted to skip verses because the two passages are in close proximity to one another. The delay caused is of such short length that the translator will still not conclude his translation.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ בכדי שלא יפסוק המתורגמן הוא – שפרשת שור או כשב קרובה לפרשת אחרי מות ולא גמר התורגמן לתרגם עד שזה רואה אך בעשור ומתחיל כשמפסיק זה.
אמר אביי: לא קשיא [אין זה קשה], כאן שאסרו לדלג — הרי זה בכדי שיפסוק התורגמן במקום שיש דילוג ארוך, והמתורגמן צריך להפסיק ולהמתין עד שיגיע הקורא למקום אחר, אסור לדלג, כאן ביום הכיפורים — בכדי שלא יפסוק התורגמן ששתי הפרשיות קרובות ולכן מותר לדלג.
Abaye said: This is not difficult. There, in the mishna in tractate Megilla that teaches that one may not skip, the intention is that one should not skip if the sections are so far apart from one another that the delay caused by doing so will be of such length that the translator who recites the Aramaic translation will conclude his translation before the next section is reached. However, in the case of the mishna here, it is permitted to skip verses because the two passages are in close proximity to one another. The delay caused is of such short length that the translator will still not conclude his translation.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְהָא עֲלַהּ קָתָנֵי מְדַלְּגִין בְּנָבִיא וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה וְעַד כַּמָּה מְדַלְּגִין בעַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְסוֹק הַתּוּרְגְּמָן מִכְלָל דְּבַתּוֹרָה כְּלָל כְּלָל לָא.

The Gemara challenges this resolution: But isn’t it taught about this mishna in a baraita: One may skip sections when reading in the Prophets, but one may not skip sections when reading in the Torah. And how much may one skip from one passage to another in the Prophets? One may skip when the section skipped is of such short length that when the furling of the scroll is completed the translator will still not have concluded his translation. By inference, when reading in the Torah one may not skip at all.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועד כמה מדלגין – בנביא.
גמרא כלל וכלל לא כו׳. תנו רבנן מברכין על התורה כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה ויקרא כו׳ צ״ל ויקראו כו׳ בספר עזרא כתיב קתני כו׳ היו קוראים כצ״ל הס״ד:
ומקשים, והא עלה קתני [והרי עליה שנינו]: מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה. ועד כמה מדלגין בנביא — עד כדי שלא יפסוק התורגמן. מכלל הדברים אתה למד כי בתורה כלל וכלל לא מדלגים!
The Gemara challenges this resolution: But isn’t it taught about this mishna in a baraita: One may skip sections when reading in the Prophets, but one may not skip sections when reading in the Torah. And how much may one skip from one passage to another in the Prophets? One may skip when the section skipped is of such short length that when the furling of the scroll is completed the translator will still not have concluded his translation. By inference, when reading in the Torah one may not skip at all.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי לָא קַשְׁיָא גכָּאן בְּעִנְיָן אֶחָד כָּאן בִּשְׁנֵי עִנְיָינִין.

Rather, Abaye said another explanation: This is not difficult. In the mishna here, it is permitted to skip because both passages pertain to a single topic. There, in the mishna in tractate Megilla that teaches that one may not skip, the halakha is referring to a case where the passages pertain to two different topics.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כאן בענין אחד – מדלגין בתורה כגון מתני׳ דתרוייהו בעניינא דיה״כ נינהו הילכך מדלגין בכדי שלא יפסוק וברייתא דקתני דאפי׳ בכדי שלא יפסוק תורגמן אין מדלגין בשני ענינין שזה בענין יום הכפורים וזה בצו את אהרן או בפרשה אחרת שאין הלב שהוא נמשך אחר ענין אחד ממהר לצאת ממנו לשמוע ולהבין דברי ענין אחר הלכך תורה שהמצות תלויות בה ומשמיעין אותה לצבור ופסוק אחד שלא יבין בו הוא שוכחו ועובר עליו ואינו מקיימו ובאה חורבה על כך לכן אין מדלגין מענין לענין ואפילו אין התורגמן מפסיק אבל בנביא שפיר דמי.
בד״ה כאן בענין כו׳ ענין אחר וממהר כו׳ על כך לכן אין מדלגין כו׳ כצ״ל:
אלא אמר אביי באופן אחר: לא קשיא [אין זה קשה]; כאן כשהוא קורא בענין אחד — מדלג, כאן כשקורא בשני עניינין — אינו מדלג.
Rather, Abaye said another explanation: This is not difficult. In the mishna here, it is permitted to skip because both passages pertain to a single topic. There, in the mishna in tractate Megilla that teaches that one may not skip, the halakha is referring to a case where the passages pertain to two different topics.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְהָתַנְיָא מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה בְּעִנְיָן אֶחָד וּבְנָבִיא בִּשְׁנֵי עִנְיָינִין וְכָאן וְכָאן בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִפְסוֹק הַתּוּרְגְּמָן.

And this is as it is taught in a baraita: One may skip sections when reading in the Torah when both sections pertain to a single topic, and in the Prophets one may skip from one section to another even if they pertain to two different topics. And both here and there, one may skip only when the section skipped is of such short length that when the furling of the scroll is completed the translator will still not have concluded his translation.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והתניא – בניחותא.
ובנביא בשני ענינין – וכל שכן בענין אחד.
והתניא אכן כן שנינו בברייתא]: מדלגין בתורה בענין אחד, ובנביא אפילו בשני עניינין. וכאן וכאן אין מדלגים אלא בכדי שלא יפסוק התורגמן.
And this is as it is taught in a baraita: One may skip sections when reading in the Torah when both sections pertain to a single topic, and in the Prophets one may skip from one section to another even if they pertain to two different topics. And both here and there, one may skip only when the section skipped is of such short length that when the furling of the scroll is completed the translator will still not have concluded his translation.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) דוְאֵין מְדַלְּגִין מִנָּבִיא לְנָבִיא הוּבְנָבִיא שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מְדַלְּגִין ווּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְדַלֵּג מִסּוֹף הַסֵּפֶר לִתְחִילָּתוֹ.:

And one may not skip from one book of the Prophets to another book of the Prophets, even if both pertain to the same topic. But among the books of the Twelve Prophets one may skip, provided that one does not skip from the end of the book to its beginning. Rather, if one wishes to read from several of the Twelve Prophets, he must read the passages in the order that they are written.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובנביא של שנים עשר מדלגין – מנבואה לחברתה דכוליה חד ספרא הוא.
מסוף הספר לתחלתו – למפרע.
ואין מדלגין מנביא לנביא אפילו בענין אחד. ובנביא של שנים עשר (״תרי עשר״) מדלגין, ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו. אלא אם רוצה לצרף קריאת שני נביאים, קורא המוקדם תחילה ואחר כך את המאוחר.
And one may not skip from one book of the Prophets to another book of the Prophets, even if both pertain to the same topic. But among the books of the Twelve Prophets one may skip, provided that one does not skip from the end of the book to its beginning. Rather, if one wishes to read from several of the Twelve Prophets, he must read the passages in the order that they are written.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ כּוּ׳.: וְכׇל כָּךְ לָמָּה שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל ס״תסֵפֶר תּוֹרָה.:

§ It is taught in the mishna: And he furls the Torah scroll, and places it on his bosom, and says: More than what I have read before you is written here. The Gemara comments: And why must he say all of this? It is so as to not cast aspersions on the Torah scroll, because people might think the portion that he read by heart is not written there.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכל כך למה – לו לומר להם.
שלא להוציא לעז – שלא יאמרו פרשה שהוא קורא על פה אינה כתובה בו וספר משובש הוא.
ב שנינו במשנה: וגולל את התורה ומניחה בחיקו, ואומר: ״יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן״. ומסבירים: וכל כך למה הוא אומר — כדי שלא להוציא לעז על ספר תורה, שלא יאמרו שחסר קטע זה בתורה, ומשום כך קרא אותו בעל פה.
§ It is taught in the mishna: And he furls the Torah scroll, and places it on his bosom, and says: More than what I have read before you is written here. The Gemara comments: And why must he say all of this? It is so as to not cast aspersions on the Torah scroll, because people might think the portion that he read by heart is not written there.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה.: וְלִיכְרְכֵיהּ לְסֵפֶר וְלִיקְרֵי א״ראָמַר רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה א״ראָמַר רַב שֵׁשֶׁת זלְפִי שֶׁאֵין גּוֹלְלִין ס״תסֵפֶר תּוֹרָה בַּצִּבּוּר.

It is stated in the mishna that he reads by heart the portion beginning with: “And on the tenth,” from the book of Numbers (29:7–11). The Gemara asks: But let him furl the Torah scroll to that portion and read it from the text. Rav Huna bar Yehuda says that Rav Sheshet says: This is not done because one may not furl a Torah scroll in public, out of respect for the congregation.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ג עוד שנינו במשנה: ״ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה״. ושואלים: וליכרכיה לספר וליקרי [ושיכרוך את הספר, יגלול אותו, ויקרא בו] פרשה זו מן הכתב! אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת: לפי שאין גוללין ספר תורה בצבור, מפני כבוד הציבור.
It is stated in the mishna that he reads by heart the portion beginning with: “And on the tenth,” from the book of Numbers (29:7–11). The Gemara asks: But let him furl the Torah scroll to that portion and read it from the text. Rav Huna bar Yehuda says that Rav Sheshet says: This is not done because one may not furl a Torah scroll in public, out of respect for the congregation.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְלַיְתֵי ס״תסֵפֶר תּוֹרָה אַחֲרִינָא וְלִיקְרֵי רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה אָמַר חמִשּׁוּם פְּגָמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לְפִי שֶׁאֵין מְבָרְכִין בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה.

The Gemara asks: But why not let them bring another Torah scroll that has previously been furled to that portion and read from it? Rav Huna bar Yehuda says: People might then mistakenly think that the second scroll was brought due to a flaw that was found in the first scroll. Rabbi Shimon ben Lakish says: Another scroll is not brought because then the High Priest will need to recite an additional blessing over it, and one may not recite a blessing that is unnecessary.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משום פגמו – של ספר תורה ראשון שלא יאמרו מצא בו פסול.
כבר ביארנו שהכהן גדול קורא בעשור שבחמש הפקודים על פה ואינו גולל ספר תורה לשם שאין גוללין ספר תורה בצבור ממקום למקום בכדי שיפסיק התורגמן מפני כבוד צבור כמו שביארנו וכן אינו קוראה בספר אחר שיש לחוש לפגמו של ראשון שיאמרו ראשון היה פגום והביאו אחר תחתיו ואע״פ שכמה פעמים מוציאין שני ספרי תורה ואף בראש חדש טבת שחל להיות בשבת מביאין שלש תורות וקורא אחד בענינו של יום ואחד בשל ראש חדש ואחד בשל חנוכה כמו שהתבאר במקומו תלתא גברי בתלתא סיפרי ליכא פגמא חד גברא בתרי סיפרי איכא פגמא:
מי שבירך בצבור על קריאת התורה וקורא ונמצא חסרה או יתירה או פסול אחר בספר והביאו ספר אחר צריך הוא לחזור ולברך ואין זה ברכה שאינה צריכה אחר שהבאת ספר אחר הוצרכה לו על כל פנים ומ״מ כל שאפשר לו לקרות בראשון אין מביאין אחר אפי׳ לפרשה אחרת הואיל ואפשר לקראה בראשון על ידי גלילה בכדי שלא יפסיק התורגמן שכל שמביא ספר אחר לפרשה אחרת מ״מ צריך לברך ואחר שהראשון ראוי לקרות פרשה זו בו נמצא מביא עצמו לברכה שאינה צריכה וכל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא הא כל שמביאו לקריאת קורא אחר אין בכך כלום:
קריאת המלך בפרשת הקהל שהוזכרה במשנה לא היתה עד שמנו שמטין לאחר שבע שכבשו ושבע שחלקו שהרי נאמר בה שנת השמטה ולא היתה ביום ראשון שהרי יום טוב הוא ואין תיקון הבימה דוחה לא שבת ולא יום טוב ואין מכינין אותה מאתמול שלא תהא העזרה נדחקת להם בכך:
ושואלים: וליתי [ושיביא] ספר תורה אחרינא וליקרי [אחר ויקרא בו]! רב הונא בר יהודה אמר: משום פגמו של ראשון, שנראה אז כאילו היה הספר הראשון פסול. ר׳ שמעון בן לקיש אמר: לפי שאין מברכין ברכה שאינה צריכה, ואם יביאו ספר חדש יצטרך הכהן לברך עליו ברכה נוספת.
The Gemara asks: But why not let them bring another Torah scroll that has previously been furled to that portion and read from it? Rav Huna bar Yehuda says: People might then mistakenly think that the second scroll was brought due to a flaw that was found in the first scroll. Rabbi Shimon ben Lakish says: Another scroll is not brought because then the High Priest will need to recite an additional blessing over it, and one may not recite a blessing that is unnecessary.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּמִי חָיְישִׁינַן לִפְגָמָא וְהָאָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא טר״חרֹאשׁ חֹדֶשׁ טֵבֵת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מֵבִיא שָׁלֹשׁ תּוֹרוֹת וְקוֹרֵא אַחַת מֵעִנְיָינוֹ שֶׁל יוֹם וְאַחַת שֶׁל ר״חרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְאַחַת בְּשֶׁל חֲנוּכָּה.

The Gemara questions Rav Huna bar Yehuda’s answer: But are we really concerned that people will think that there is a flaw in the first scroll? But didn’t Rabbi Yitzḥak Nappaḥa say: When the New Moon of Tevet, which always occurs during Hanukkah, occurs on Shabbat, one brings three Torah scrolls. And he reads from one scroll the topic of the day, i.e., the weekly portion; and from one scroll the portion of the New Moon; and from one scroll the portion of Hanukkah. It is apparent from the statement of Rabbi Yitzḥak Nappaḥa that many Torah scrolls may be used, and there is no concern that people will mistakenly think that one or more has a flaw.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעניינו של יום – פרשה של אותה שבת לפי סדר פרשיות התורה.
ושואלים: ומי חיישינן לפגמא [והאם חוששים אנו לפגם], שאם מביאים ספר אחר יאמרו שהספר הראשון היה פגום? והאמר [והרי אמר] ר׳ יצחק נפחא: ראש חדש טבת שחל להיות בשבת מביא שלש תורות (ספרי תורה) וקורא בהן: קריאה אחת מעניינו של יום (פרשת השבוע), ואחת של ראש חדש, ואחת בשל חנוכה ואין חוששים שמא יאמרו כי הראשון היה פגום!
The Gemara questions Rav Huna bar Yehuda’s answer: But are we really concerned that people will think that there is a flaw in the first scroll? But didn’t Rabbi Yitzḥak Nappaḥa say: When the New Moon of Tevet, which always occurs during Hanukkah, occurs on Shabbat, one brings three Torah scrolls. And he reads from one scroll the topic of the day, i.e., the weekly portion; and from one scroll the portion of the New Moon; and from one scroll the portion of Hanukkah. It is apparent from the statement of Rabbi Yitzḥak Nappaḥa that many Torah scrolls may be used, and there is no concern that people will mistakenly think that one or more has a flaw.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) יתְּלָתָא גַּבְרֵי בִּתְלָתָא סִיפְרֵי לֵיכָּא פְּגָמָא כחַד גַּבְרָא בִּתְרֵי סִיפְרֵי אִיכָּא פְּגָמָא.:

The Gemara answers: When three men read from three scrolls, there is no concern that people will think that one of the scrolls has a flaw, since people assume that it is befitting for each individual to read from his own scroll. However, when one man reads from two different Torah scrolls, there is a concern that people will think that the first scroll has a flaw, and they will not realize that this was done only to avoid forcing the community to wait while the scroll is furled.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: תלתא גברי בתלתא סיפרי ליכא פגמא [שלושה אנשים הקוראים בשלושה ספרים שונים אין בכך חשש לפגם] לספר התורה שקראו בו לפני כן, ואולם חד גברא בתרי סיפרי [איש אחד הקורא בשני ספרים]איכא פגמא [יש חשש לפגם] בכבוד הספר הראשון.
The Gemara answers: When three men read from three scrolls, there is no concern that people will think that one of the scrolls has a flaw, since people assume that it is befitting for each individual to read from his own scroll. However, when one man reads from two different Torah scrolls, there is a concern that people will think that the first scroll has a flaw, and they will not realize that this was done only to avoid forcing the community to wait while the scroll is furled.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמֹנֶה בְּרָכוֹת כּוּ׳.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן [מְבָרְכִין] לעַל הַתּוֹרָה כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִין בבהכ״נבְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַהוֹדָאָה וְעַל מְחִילַת עָוֹן כְּתִיקְנָן עַל הַמִּקְדָּשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל הַכֹּהֲנִים בִּפְנֵי עַצְמָן עַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל יְרוּשָׁלַיִם בִּפְנֵי עַצְמָהּ.:

§ It is taught in the mishna: And after the reading the High Priest recites eight blessings. The Sages taught that these are the eight blessings: He recites a blessing concerning the Torah in the usual way one recites a blessing in the synagogue, and he recites the three blessings concerning the Temple service, and concerning thanksgiving, and concerning forgiveness for iniquity, and all are recited in accordance with their established forms in the Amida prayer. He recites the blessing concerning the Temple in and of itself, the blessing concerning the priests in and of itself, the blessing concerning the Jewish people in and of itself, and the blessing concerning Jerusalem in and of itself.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך מחל
מחלא(יומא ע. סוטה מא.) ועל מחילת העון:
א. [פערגעבען.]
ת״ר השאר תפלה – זו היא שיש ברכה אחת ובו תפלה תחנה רנה ובקשה שעמך כו׳.
בד״ה ת״ר השאר תפלה כו׳ כצ״ל:
ד שנינו במשנה: ״ומברך עליה שמנה ברכות״ כו׳. תנו רבנן [שנו חכמים]: [מברכין] על התורה כדרך שמברכין בבית כנסת, ועל העבודה כמו בתפילת שמונה עשרה (״רצה״), ועל ההודאה (״מודים״), ועל מחילת עון — כתיקנן כמו בתפילת שמונה עשרה. ומברך על המקדש בפני עצמו, ועל הכהנים בפני עצמן, על ישראל בפני עצמן, ועל ירושלים בפני עצמה.
§ It is taught in the mishna: And after the reading the High Priest recites eight blessings. The Sages taught that these are the eight blessings: He recites a blessing concerning the Torah in the usual way one recites a blessing in the synagogue, and he recites the three blessings concerning the Temple service, and concerning thanksgiving, and concerning forgiveness for iniquity, and all are recited in accordance with their established forms in the Amida prayer. He recites the blessing concerning the Temple in and of itself, the blessing concerning the priests in and of itself, the blessing concerning the Jewish people in and of itself, and the blessing concerning Jerusalem in and of itself.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְהַשְּׁאָר תְּפִלָּה.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מהַשְּׁאָר תְּפִלָּה תְּחִנָּה רִנָּה וּבַקָּשָׁה שֶׁעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לִיוָּושֵׁעַ וְחוֹתֵם בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה מִכָּאן וְאֵילָךְ כׇּל אֶחָד וְאֶחָד מֵבִיא סֵפֶר תּוֹרָה מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ וְקוֹרֵא בּוֹ וְכׇל כָּךְ לָמָּה כְּדֵי לְהַרְאוֹת חָזוּתוֹ לְרַבִּים.:

With regard to the end of the mishna, which states: And the rest of the prayer, the Sages taught: The text of the rest of the prayer is as follows: A supplication, a song, and a request that Your people, Israel, are in need of redemption. And he concludes the blessing with: Blessed are You, Lord, the One Who hears prayer. From this point forward, each and every person present brings a Torah scroll from his home and reads from it. And why do all these people bring their personal Torah scrolls? Everyone brings his own in order to show its beautiful appearance to the public, as a way of showing fondness for the mitzva.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכאן ואילך – לאחר שגמר כהן גדול לקרוא פרשה בברכותיה כל אחד מן הצבור מביא ספר תורה מביתו לעזרה דקסבר אין עירוב והוצאה ליום הכפורים אי נמי ירושלים דלתותיה נעולות בלילה ומערבין את כולה.
להראות חזותו – של ס״ת ונויו דאמר מר (נזיר דף ב:) זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות בס״ת נאה בציצית נאה.
על מה ששנינו: ״והשאר תפלה״ תנו רבנן [שנו חכמים] שכך הוא נוסח השאר תפלה: ״תחנה רנה ובקשה שעמך ישראל צריכין ליוושע״. וחותם ברכה זו ב״ ברוך אתה ה׳ שומע תפלה״. מכאן ואילך לאחר מכן — כל אחד ואחד מביא ספר תורה מתוך ביתו וקורא בו. וכל כך למה מביאים הכל את ספרי התורה — כדי להראות חזותו (מראהו) של הספר לרבים, שיראו הכל את נויו, שיש בכך משום חיבוב והידור המצוה.
With regard to the end of the mishna, which states: And the rest of the prayer, the Sages taught: The text of the rest of the prayer is as follows: A supplication, a song, and a request that Your people, Israel, are in need of redemption. And he concludes the blessing with: Blessed are You, Lord, the One Who hears prayer. From this point forward, each and every person present brings a Torah scroll from his home and reads from it. And why do all these people bring their personal Torah scrolls? Everyone brings his own in order to show its beautiful appearance to the public, as a way of showing fondness for the mitzva.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מתני׳מַתְנִיתִין: פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ כֵּיצַד נמוֹצָאֵי יו״טיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בַּשְּׁמִינִי בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית סעוֹשִׂין לוֹ בִּימָה שֶׁל עֵץ בָּעֲזָרָה וְהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ל״א:י׳} מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמוֹעֵד וְגוֹ׳.

MISHNA: How is the portion of the Torah that is read by the king recited at the assembly, when all the Jewish people would assemble? At the conclusion of the first day of the festival of Sukkot, on the eighth, after the conclusion of the Sabbatical Year, they make a wooden platform for the king in the Temple courtyard, and he sits on it, as it is stated: “At the end of every seven years, in the Festival of the Sabbatical Year” (Deuteronomy 31:10).
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך במה
במהא(מגילה ט:) אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים ואוקימנא בגמרא כעין פסחים והן הקבוע להן זמן המפורש (זבחים קכ ובסוף תוספת זבחים) אלו דברים שבין במה גדולה לקטנה קרן וכבש ויסוד וריבוע וכיור וכנו בבמה גדולה ולא בקטנה חזה ושוק ועור העולה לכהנים בבמה גדולה חזה ושוק ועור העולה לבעלים בבמה קטנה אבל נותר זמן וטמא זה וזה שוין אי זו היא במה גדולה בשעת איסור במה אוהל מועד נטוי כדרכו אין הארון נתון שם איזהו היא במה קטנה בשעת היתר במות עושה אדם במה על פתח חצרו ועל פתח גינתו ומקריב עליה הוא ובנו ובתו. (סוטה מא.) במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה. (סוכה נא) ובימה של עץ בנויה באמצע וחזן הכנסת עומד עליה פירוש מגדל עץ. (עבודה זרה י) אסטדיא ובימה פירוש מזבח לשם עבודה זרה (ובילמדנו) וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה העלה את משה לבימה להורגו פירוש מקום שדרך בו (א״ב: פי׳ בלשון יוני בנין גבוה מוכן לדרוש ברבים או לדון או לזבח ומלה זו נעתקה ליוונים מלשון הקדש במה):
ערך חתן
חתןב(תענית ו׳: ברכות נט:) מאמתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה פי׳ כשתרד טיפה על הקרקע שכבר ירד בו מטר מעלת כמין אבעובות לפי ירידת הגשמים שהגשמים נקראין חתן. ואבעבועות כלה. פי׳ אחר משיצא חתן אבעוע ממבוי זה ואבעבוע ממבוי זה ויפגעו זה בזה אלו ב׳ אבעבועין נקראין חתן וכלה. פי׳ אחר שהשווקים מלאין מים ושופכין משוק זה לשוק זה ופוגעין זה לזה כמו שיצא חתן לקראת כלה חתן שבא לקרות בתורה פותח ורואה בעניינו של יום ומברך וקורא ג׳ פסוקים וגולל ספר תורה וקורא מאברהם זקן שלשה פסוקים על פה ואחר כך מברר כדרך שעושה כהן גדול בי״ה שנוטל ספר תורה ומברך וקורא בו אחרי מות ואך בעשור וגולל ס״ת וקורא על פה ובעשור שבחומש הפקודים ואחר כך מברך כמפו׳ (יומא ע. סוטה מא) וא״ת יגלול ויקרא בספר ואברהם זקן קיימא לן אין גוללין ס״ת בצבור וא״ת יקרא על פה קודם קיי״ל אין מברך אלא אם כן רואה דגרסיני בסוף גמ׳ דפרק בני העיר (מגילה ) א״ר זירא אמר רב מתנא אמר שמואל הלכתא פותא ורואה מברך וקורא:
א. [אלטאר. רעדנערביהמע. ריכטערשטול.]
ב. [ברייטיגאם, רעגען טראפפען.]
מתני׳ בשמיני – בגמרא פריך בשמיני ס״ד הא אמרת במוצאי יו״ט הראשון ומשנינן אימא בשמינית במוצאי שביעית בסוכות שבתחילת שנה שמינית.
בימה – אלמבר״א.
שנאמר מקץ שבע שנים – בסוף שבע שנים ואותה קרייה על יד מלך היא כדתניא בספרי בפרשת המלך את משנה התורה הזאת אין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה.
ה משנה פרשת המלך כיצד היא נקראת? מוצאי יום טוב הראשון של חג הסוכות, בשמיני (בשנה השמינית למחזור השמיטה), במוצאי שביעית לאחר שנת השמיטה, עושין לו למלך בימה של עץ בעזרה, והוא יושב עליה, שנאמר: ״מקץ שבע שנים במעד שנת השמיטה״ (דברים לא, י).
MISHNA: How is the portion of the Torah that is read by the king recited at the assembly, when all the Jewish people would assemble? At the conclusion of the first day of the festival of Sukkot, on the eighth, after the conclusion of the Sabbatical Year, they make a wooden platform for the king in the Temple courtyard, and he sits on it, as it is stated: “At the end of every seven years, in the Festival of the Sabbatical Year” (Deuteronomy 31:10).
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל ס״תסֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל וכ״גוְכֹהֵן גָּדוֹל נוֹתְנָהּ לַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא יוֹשֵׁב.

The synagogue attendant takes a Torah scroll and gives it to the head of the synagogue that stands on the Temple Mount. And the head of the synagogue gives it to the deputy High Priest, and the deputy High Priest gives it to the High Priest, and the High priest gives it to the king. And the king stands, and receives the Torah scroll, and reads from it while sitting.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וקורא יושב – וקורא בישיבה.
חזן (שמש) בית הכנסת שבהר הבית נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן הכהן הגדול, והסגן נותנה לכהן גדול, וכהן גדול נותנה למלך. והמלך עומד ומקבל, וקורא יושב.
The synagogue attendant takes a Torah scroll and gives it to the head of the synagogue that stands on the Temple Mount. And the head of the synagogue gives it to the deputy High Priest, and the deputy High Priest gives it to the High Priest, and the High priest gives it to the king. And the king stands, and receives the Torah scroll, and reads from it while sitting.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד עוְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים וּכְשֶׁהִגִּיעַ {דברים י״ז:ט״ו} לְלֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נׇכְרִי זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת אָמְרוּ לוֹ אַל תִּתְיָרֵא אַגְרִיפַּס אָחִינוּ אָתָּה אָחִינוּ אָתָּה.

King Agrippa arose, and received the Torah scroll, and read from it while standing, and the Sages praised him for this. And when Agrippa arrived at the verse in the portion read by the king that states: “You may not appoint a foreigner over you” (Deuteronomy 17:15), tears flowed from his eyes, because he was a descendant of the house of Herod and was not of Jewish origin. The entire nation said to him: Fear not, Agrippa. You are our brother, you are our brother.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אגריפס המלך – מלך ישראל היה מזרעו של הורדוס והוא שנחרב בהמ״ק בימיו.
זלגו עיניו דמעות – שהמקרא הזה פוסלו מן המלכות.
אחינו אתה – שאמו מישראל.
גמ׳ וכשהגיע ללא תוכל גו׳ א״ל אל תתיירא אגריפס כו׳. עיקר הלאו לא תוכל וגו׳ לממנין אותו נאמר וע״כ אמרו לו אל תתיירא שאנו מורידין אותך בשביל זה אבל אחינו אתה כו׳ ואמרו זה מפני החנופה דלפי הדין לא היה ראוי לכך כיון שלא היה ישראל מצד אב כמ״ש התוס׳ כדלקמן:
רש״י ד״ה אחינו אתה שאמו מישראל. עי׳ ב״ק דף פח ע״א ועי׳ מהרש״א בח״א ריש ב״ב:
אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד, ושבחוהו חכמים על שקרא בעמידה. וכשהגיע בקריאתו לפסוק בפרשת המלך ״לא תוכל לתת עליך איש נכרי״ (דברים יז, טו) זלגו עיניו דמעות, שהרי הוא היה מבית הורדוס שאינם מזרע ישראל. אמרו לו כל העם: אל תתירא אגריפס, אחינו אתה, אחינו אתה!
King Agrippa arose, and received the Torah scroll, and read from it while standing, and the Sages praised him for this. And when Agrippa arrived at the verse in the portion read by the king that states: “You may not appoint a foreigner over you” (Deuteronomy 17:15), tears flowed from his eyes, because he was a descendant of the house of Herod and was not of Jewish origin. The entire nation said to him: Fear not, Agrippa. You are our brother, you are our brother.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְקוֹרֵא מִתְּחִילַּת {דברים א׳:א׳} אֵלֶּה הַדְּבָרִים עַד {דברים ו׳:ד׳} שְׁמַע וּשְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ וּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת עַד שֶׁגּוֹמֵר כׇּל הַפָּרָשָׁה.

And the king reads from the beginning of Deuteronomy, from the verse that states: “And these are the words” (Deuteronomy 1:1), until the words: “Hear, O Israel” (Deuteronomy 6:4). And he then reads the sections beginning with: “Hear, O Israel” (Deuteronomy 6:4–9), “And it shall come to pass, if you shall hearken” (Deuteronomy 11:13–21), “You shall tithe” (Deuteronomy 14:22–29), “When you have made an end of the tithing” (Deuteronomy 26:12–15), and the passage concerning the appointment of a king (Deuteronomy 17:14–20), and the blessings and curses (Deuteronomy 28), until he finishes the entire portion.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וקורא מתחילת אלה הדברים עד שמע – שבואתחנן.
ושמע והיה אם שמוע – ע״י דילוג ומשם מדלג לעשר תעשר ומשם מדלג וקורא כי תכלה לעשר וברכות וקללות ומשם חוזר למפרע וקורא אשימה עלי מלך שמע קבלת מלכות שמים והיה אם שמוע קבלת עול מצות כדאמר בפ׳ שני דברכות (דף יג.) וכן ברכות וקללות קבלת בריתות של תורה ומשמיע לרבים עשר תעשר כי תכלה לעשר מפני שהוא זמן אסיף ומתנות עניים והפרשת תרומות ומעשרות ואע״פ שפרשת המלך מפסקת בין עשר לכי תכלה קורא את אלה יחד שלא להפסיק במעשרות ואח״כ קורא פרשת המלך ואי משום דיש כאן דילוג בתורה בכדי (שלא) יפסיק התורגמן אין למלך תורגמן ואין מתרגמין אחריו.
בד״ה וקורא מתחילת כו׳ שבואתחנן הס״ד:
בפרש״י בד״ה ברכות וקללות כו׳ דיש כאן דילוג בתורה בכדי שיפסיק המתורגמן כו׳ עכ״ל כצ״ל מפי׳ ישן ור״ל דבאין מתורגמן אין חוששין לדילוג כלל אפילו ביותר מכדי שיפסיק המתורגמן וק״ל:
וקורא מתחילת ״אלה הדברים״ (דברים א, א) עד ״שמע״ (דברים ו, ד), וקורא פרשת ״שמע״ (דברים ו, ד-ט), וקורא ״והיה אם שמע״, (דברים יא, יג-כא), ״עשר תעשר״ (דברים יד, כב-כט), ״כי תכלה לעשר״ (דברים כו, יב-טו), ופרשת המלך (דברים יז, יד-כ), וברכות וקללות (דברים פרק כח) עד שגומר כל הפרשה.
And the king reads from the beginning of Deuteronomy, from the verse that states: “And these are the words” (Deuteronomy 1:1), until the words: “Hear, O Israel” (Deuteronomy 6:4). And he then reads the sections beginning with: “Hear, O Israel” (Deuteronomy 6:4–9), “And it shall come to pass, if you shall hearken” (Deuteronomy 11:13–21), “You shall tithe” (Deuteronomy 14:22–29), “When you have made an end of the tithing” (Deuteronomy 26:12–15), and the passage concerning the appointment of a king (Deuteronomy 17:14–20), and the blessings and curses (Deuteronomy 28), until he finishes the entire portion.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) בְּרָכוֹת שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְבָרֵךְ אוֹתָן הַמֶּלֶךְ מְבָרֵךְ אוֹתָן אֶלָּא שֶׁנּוֹתֵן שֶׁל רְגָלִים תַּחַת מְחִילַת הֶעָוֹן.:

The same blessings that the High Priest recites on Yom Kippur, the king recites at this ceremony, but he delivers a blessing concerning the Festivals in place of the blessing concerning forgiveness for iniquity.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ברכות שכ״ג מברך – ביוה״כ אחר מקרא פרשה כדאמרן (יומא סח.) מברך עליה שמונה ברכות.
המלך מברך – אחר קריאתו.
של רגלים – מקדש ישראל והזמנים מברך תחת ברכות של מחילת העון שביו״כ.
ברכות שכהן גדול מברך אותן ביום הכיפורים — המלך מברך אותן במעמד זה, אלא שנותן ברכה של רגלים תחת (במקום) הברכה על מחילת העון.
The same blessings that the High Priest recites on Yom Kippur, the king recites at this ceremony, but he delivers a blessing concerning the Festivals in place of the blessing concerning forgiveness for iniquity.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) גמ׳גְּמָרָא: בַּשְּׁמִינִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֵימָא בַּשְּׁמִינִית.

GEMARA: The mishna states that the assembly takes place on the eighth. The Gemara asks: Does it enter your mind that the assembly takes place on the eighth day of the festival of Sukkot? The mishna clearly states that the ceremony takes place at the conclusion of the first day of the Festival. Rather, say that it takes place during the eighth year of the Sabbatical cycle.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ו גמרא ותוהים על דברי המשנה: ביום השמיני של חג סלקא דעתך [עולה על דעתך] לומר? הרי אמר שבמוצאי יום טוב ראשון הוא זמן ההקהל, שהמלך קורא! אלא אימא [אמור]: בשנה השמינית של מחזור השמיטה.
GEMARA: The mishna states that the assembly takes place on the eighth. The Gemara asks: Does it enter your mind that the assembly takes place on the eighth day of the festival of Sukkot? The mishna clearly states that the ceremony takes place at the conclusion of the first day of the Festival. Rather, say that it takes place during the eighth year of the Sabbatical cycle.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וְכׇל הָנֵי לְמָה לִי.

The verse describes in detail when the assembly takes place: “At the end of every seven years, in the Festival of the Sabbatical Year, in the festival of Sukkot, when all Israel comes to appear before the Lord your God” (Deuteronomy 31:10–11). The Gemara asks: And why do I need all these details?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: וכל הני [אלה] הדברים הכתובים בפסוק בקביעת תאריך זה, שנאמר בתורה כך: ״מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות, בבוא כל ישראל לראות את פני ה׳ אלקיך״ (דברים לא, י-יא) למה לי (למה צריך אותם)?
The verse describes in detail when the assembly takes place: “At the end of every seven years, in the Festival of the Sabbatical Year, in the festival of Sukkot, when all Israel comes to appear before the Lord your God” (Deuteronomy 31:10–11). The Gemara asks: And why do I need all these details?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) צְרִיכִי דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא מִקֵּץ הֲוָה אָמֵינָא נִימְנוֹ מֵהַשְׁתָּא ואע״גוְאַף עַל גַּב דְּלָא מִתְרְמֵי בִּשְׁמִיטָּה כְּתַב רַחֲמָנָא שְׁמִיטָּה.

The Gemara answers: All of these details are necessary, as, if the Merciful One had written only “at the end of every seven years” (Deuteronomy 31:10), I would have said that we count from now, i.e., from when this was said, and that the tally of years begins from the fortieth year in the wilderness, even though by this calculation the assembly would not occur in the Sabbatical Year. Therefore, the Merciful One writes: “The Sabbatical Year.”
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ צריכי – כל הסימנין הללו מקץ שנת השמיטה ובחג הסוכות ובמועד.
נימנוהו מהשתא – משנת ארבעים והלאה שבערבות מואב נאמרה פרשה זו ואע״ג דלא מתרמי בשמיטה שלא מנו שמיטין עד לאחר. שבע שכיבשו ושבע שחילקו כדאמרי׳ (בקידושין) (דף מ:) [ערכין] (דף יב:).
ומשיבים: צריכי [צריכים] כולם להיאמר, דאי כתב רחמנא [שאם היתה כותבת התורה] רק ״מקץ שבע שנים״ (דברים לא, י)הוה אמינא נימנו מהשתא [הייתי אומר נמנה מעכשיו], מזמן שנאמר הדבר, כלומר, מזמן כניסת עם ישראל לארץ, ואף על גב [ואף על פי] שלא מתרמי [מזדמן הדבר] בשמיטה, על כן כתב רחמנא [כתבה התורה] ״במועד שנת השמיטה״.
The Gemara answers: All of these details are necessary, as, if the Merciful One had written only “at the end of every seven years” (Deuteronomy 31:10), I would have said that we count from now, i.e., from when this was said, and that the tally of years begins from the fortieth year in the wilderness, even though by this calculation the assembly would not occur in the Sabbatical Year. Therefore, the Merciful One writes: “The Sabbatical Year.”
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא שְׁמִיטָּה ה״אהֲוָה אָמֵינָא בְּסוֹף שְׁמִיטָּה כְּתַב רַחֲמָנָא בְּמוֹעֵד.

And if the Merciful One had written only the phrase: At the end of every seven years of the “Sabbatical Year,” I would have said that it takes place at the end of the Sabbatical Year. Therefore, the Merciful One writes: “In the Festival,” and the first Festival following the Sabbatical Year is in the month of Tishrei.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בסוף שמיטה – קודם ר״ה של שמינית דהא מקץ שבע בסוף שנה משמע.
ואי כתב רחמנא [ואילו כתבה התורה] רק ״מקץ שבע שנים בשנת השמיטה״ — הוה אמינא [הייתי אומר] בסוף שנת השמיטה, על כן כתב רחמנא [כתבה התורה] ״במעד״, והמועד הסמוך הוא בחודש תשרי.
And if the Merciful One had written only the phrase: At the end of every seven years of the “Sabbatical Year,” I would have said that it takes place at the end of the Sabbatical Year. Therefore, the Merciful One writes: “In the Festival,” and the first Festival following the Sabbatical Year is in the month of Tishrei.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) וְאִי כְּתַב בְּמוֹעֵד ה״אהֲוָה אָמֵינָא מֵרֵישׁ שַׁתָּא כְּתַב רַחֲמָנָא בְּחַג הַסּוּכּוֹת.

And if the Torah had written only: “At the end of every seven years in the Festival of the Sabbatical Year,” I would have said that it takes place on the festival of Rosh Hashanah, which is on the first day of Tishrei. Therefore, the Merciful One also writes: “In the festival of Sukkot.”
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מריש שתא – שכולן נקראו מועד כדכתיב (ויקרא כג) אלה מועדי ה׳ וקחשיב נמי ר״ה.
כתב רחמנא בחג הסוכות – תימה השתא דכתיב בחג הסוכות במועד למה לי ועוד לא ליכתוב אלא מקץ שבע שנים שנת השמיטה בבא כל ישראל ליראות ואנא ידענא דלאו היינו מר״ה דאז אינם באים ליראות וי״ל אם כן הוה אמינא בחג המצות להכי איצטריך בחג הסוכות מיהו במועד לא הוה צריך ונראה דלהכי איצטריך משום דבבא כל ישראל ליראות משמע מאתחלתא דמועד ביום ראשון קמ״ל במועד דמשמע בתוך המועד ואהני בבא כל ישראל דמשמע מאתחלתא דמועד לא ביום ב׳ או ביום ג׳ אלא במוצאי יו״ט הראשון אבל פי׳ רש״י תמוה דפי׳ דמהאי טעמא ביום טוב ראשון לא דתיקון בימה אינה דוחה יו״ט כיון דגזירת הכתוב לקרות מאתחלתא דמועד יקראו בלא בימה מנלן דבימה מעכבת להכי מסתבר כדפי׳ ונראה דהיו בונין הבימה מעי״ט בנין של פרקים ובחולו של מועד לא היו עושין שום בנין אלא מקימין אותה ומחברין הפרקים יחד ואם לא בנו אותה מערב יו״ט נראה דבניינה לא היה דוחה אפילו חולו של מועד.
תוס׳ בד״ה כתב רחמנא כו׳ משמע מאתחלתא דמועד ביום ראשון קא משמע לן במועד כו׳ דמשמע מאתחלתא דמועד ולא ביום שני או כו׳ עכ״ל כצ״ל [נ״ל]:
ואי כתב [ואילו כתבה] התורה רק ״מקץ שבע שנים במעד שנת השמיטה״, הוה אמינא [הייתי אומר] כי הכוונה היא מריש שתא [מראש השנה] שגם הוא מועד, על כן כתב רחמנא [כתבה התורה] גם ״בחג הסכות״.
And if the Torah had written only: “At the end of every seven years in the Festival of the Sabbatical Year,” I would have said that it takes place on the festival of Rosh Hashanah, which is on the first day of Tishrei. Therefore, the Merciful One also writes: “In the festival of Sukkot.”
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בְּחַג הַסּוּכּוֹת הֲוָה אָמֵינָא אפי׳אֲפִילּוּ יו״טיוֹם טוֹב אַחֲרוֹן כְּתַב רַחֲמָנָא בְּבוֹא כׇל יִשְׂרָאֵל

And if the Merciful One had written only: “In the festival of Sukkot,” I would have said that it could refer even to the last day of the Festival. Therefore, the Merciful One also writes: “When all Israel comes” (Deuteronomy 31:11),
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי כתב רחמנא [ואילו כתבה התורה] רק ״בחג הסכות״ — הוה אמינא [הייתי אומר] אפילו יום טוב אחרון של סוכות, על כן כתב רחמנא [כתבה התורה] גם ״בבוא כל ישראל״ (דברים לא, יא)
And if the Merciful One had written only: “In the festival of Sukkot,” I would have said that it could refer even to the last day of the Festival. Therefore, the Merciful One also writes: “When all Israel comes” (Deuteronomy 31:11),
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה מא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סוטה מא., עין משפט נר מצוה סוטה מא., הערוך על סדר הש"ס סוטה מא., רש"י סוטה מא., תוספות סוטה מא., בית הבחירה למאירי סוטה מא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סוטה מא., מהרש"א חידושי הלכות סוטה מא., מהרש"א חידושי אגדות סוטה מא., גליון הש"ס לרע"א סוטה מא., פירוש הרב שטיינזלץ סוטה מא., אסופת מאמרים סוטה מא.

Sotah 41a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sotah 41a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 41a, Collected from HeArukh Sotah 41a, Rashi Sotah 41a, Tosafot Sotah 41a, Meiri Sotah 41a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sotah 41a, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 41a, Maharsha Chidushei Aggadot Sotah 41a, Gilyon HaShas Sotah 41a, Steinsaltz Commentary Sotah 41a, Collected Articles Sotah 41a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144