×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) ה״נהָכָא נָמֵי חַזְיָא לְדוּגְמָא.:
Here too, since these substances are suited to be piled together in the sample of a merchant seeking to sell them, they join together with regard to carrying out on Shabbat as well.
ר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פ״ח המוציא יין.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית. משתכח פירושיה בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קח) אמר רב יהודה אמר שמואל ד׳ כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי מזיגת כוס יפה ואותבי׳ לשמואל מברייתא דקתני בה ד׳ כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית ופרקינן מאי כדי מזיגת כוס יפה דאמר שמואל בהאי שיעורא ואמרו עוד (שם דף קט) אמר רב יצחק קיסטא דמוריסא דהוות בטבריא היא הוות כמין דמקדשא ובה משערין רביעית של פסח ומיכן את למד כוס של ברכה רביעית במסכת נזירות בפרק ג׳ מינים אסורין (דף לח) אמרו אמר ר׳ אלעזר עשר רביעיות נקיט רב כהנא בידיה ה׳ סומקאתא וה׳ חיורתא ה׳ סומקאתא נזיר ועושה פסח שהורו למקדש ומתים סימן נזיר רביעית יין לנזיר עושה פסח דאמר רב יהודה אמר שמואל ד׳ כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית שהורו השותה רביעית יין אל יורה במקדש שהשותה רביעית יין ונכנס למקדש חייב מתים דתניא מניין לרביעית דם היוצאה משני מתים שהיא מטמאה באהל שנא׳ (ויקרא כ״א:י״א) ועל כל נפשות מת לא יבא וחמש חיורתא חלה נזיר מצורע (שנפלו) [שנפסלו] בשבת סימן חלה רביעית שמן לחלה נזיר רביעית שמן לנזיר מצורע רביעית שמן לנזיר מצורע ושנפסלו דתנן ושאר כל משקין טמאין פוסלין את הגויה לרביעית שבת דתנן ושאר כל המשקין ברביעית וכל השופכין ברביעית:
{בבלי שבת עו ע״ב} ר׳ יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים וכול׳: עדשין אין פולין לא1 והתניא ר׳ יהודה אומר חוץ מקליפי פולין ועדשים לא קשיא הא בחדתי הא בעתיקי עתיקי מאי טעמא לא מצטרפי אמ׳ ר׳ אבהו מפני שנראין כזבובין בקערה:
סליק פירקא
רי״ף מסכת שבת פרק ח – המוציא יין
{משנה שבת ח:א} המוציא יין כדי מזיגת הכוס חלב כדי גמיעה2 דבש כדי ליתן על הכתית שמן כדי לסוך אבר קטן מים כדי לשוף את הקילורית3 ושאר כל המשקין ברביעית וכל השופכין ברביעית ר׳ שמעון אומר כולן ברביעית ולא נאמר4 כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן:
{בבלי שבת עו ע״ב} גמ׳ תאנא (כמה מזיגת הכוס)⁠5 כדי מזיגת כוס יפה מאי כוס יפה כוס של-ברכה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כוס של-ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית:
1. עדשין...לא: חסר ב-גלא.
2. גמיעה: רמב״ם פיהמ״ש: ״גמיאה״, וכן בערוך.
3. הקילורית: וכן ברמב״ם, פיהמ״ש והיל׳ שבת (יח:ב), דומה לו ב-גלדגפא: ״הקלורית״. דפוסים: הקילור.
4. נאמר: גלד גפא, דפוסים, רא״ש, רמב״ם פיהמ״ש: ״נאמרו״.
5. כמה מזיגת הכוס: חסר ב-גלא גלד גפא, כ״י נ, דפוסים, רא״ש, ר״ח.
הכא נמי חזי – ביחד.
לדוגמא – מי שיש לו למכור צובר מכולן ונותן לפני חלונו להראות שיש לו למכור מכולן וניחא ליה שיהו מחוברין יחד דאיידי דזוטרי כל חד וחד הרוח מפזרתו.
ועוקציהן, פיר׳ זנב הפרי שהוא עץ בעלמא.
וסובן,⁠א פיר׳ קליפת חטים הנישרתב מחמת כתישה.
<חוץ מקליפיהן וגרעיניהן, פיר׳ גרעיני מלשון ונגרעג שהן זורקין אותן ונגרעין מתוך האוכל.>
ומורסנ⁠(י)⁠ן,⁠ד הנשאר בתוך הנפה.⁠ה
פרק שמיני
המוציא יין כדי מזיגת הכוס וכו׳
רחז״ל:⁠ו תנא כדי מזיגת הכוס יפה והוא כוס של ברכה. ושיעור זה היין רובע רביעית לוג, כדרבה בר אב⁠[ו]⁠ה (ד״א) [דא׳] כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית.
מקצתז פיר׳: כדי מזיגת כוס יפה,⁠ח כוס של ברכת המזון שהצריכו בו חכמ׳ ליפותו כדאמרן בברכותט עיטור ועיטוף הדחה ושטיפה חי ומלא וכו׳.
גמיעה, בלשון ישמעאל גורעה מלשון הגמיאיניי נא.
אבר קטן, כנצר אל טפל [=זרת של תינוק].
ר׳ ישמעאלכ אומ׳ כולן ברביעית וכו׳, רבי׳ האיי גאון ז״ל: שאם הצניע בחול השיעורין הללו והציאן בשבת חייב. אבל אם [הוציא] כלום מן כל אלו, בין יין ובין חלב ובין דבש ובין מים שלא קדם והצניעו, אינו חייב אלא על רביעית.
א. הדיבור הובא בכ״י ב׳ בערך סב. ושם, סובין, והשמיט ׳פיר׳⁠ ⁠׳.
ב. נדצ״ל כד׳, הנושרת.
ג. ויקרא כ״ז י״ח. וכעז:.
ד. לפנינו. הדיבור הובא בכ״י ב׳ בערך מרס ובערך סב. ושם, ומורסן.
ה. בכ״י ב׳ בערך מרס, בנפה. אבל בערך סב, הנפה.
ו. בד׳ איכא נ״א וצ״ע.
ז. נדצ״ל ׳רשצז״ל׳ ומד״ה גמיעה יהיה לנר.
ח. נדצ״ל כרש״י ׳כוס של ברכה׳, במקום ד׳ מילים אלו.
ט. נא..
י. בראשית כ״ד י״ז.
כ. נדצ״ל כלפנינו, שמעון.
רש״י בד״ה ה״נ חזי ביחד הס״ד:
המוציא יין פרק שמיני
הכא נמי [כאן גם כן] יש לפנינו מקרה מיוחד, כיון שאף כאן כולם יחד חזיא [ראויים] לשמש כדוגמא שהמוכרם מצרף ערימה מכולם יחד ומשתמש בה.
Here too, since these substances are suited to be piled together in the sample of a merchant seeking to sell them, they join together with regard to carrying out on Shabbat as well.
ר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מתני׳מַתְנִיתִין: אהַמּוֹצִיא אוֹכָלִים כִּגְרוֹגֶרֶת חַיָּיב וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה מִפְּנֵי שֶׁשָּׁווּ בְּשִׁיעוּרֵיהֶן חוּץ מִקְּלִיפָּתָן וְגַרְעִינֵיהֶן וְעוּקְצֵיהֶן וְסוּבָּן וּמוּרְסָנָן ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חוּץ מִקְּלִיפֵּי עֲדָשִׁין שֶׁמִּתְבַּשְּׁלוֹת עִמָּהֶן.:

MISHNA: One who carries out a measure of foods fit for human consumption equivalent to a dried fig-bulk into a domain where carrying is prohibited on Shabbat is liable. And all those foods join together with one another to constitute that amount because they are equal in their measures. This amount is calculated without their shells, and their seeds, and their stems, and their bran, the husk that comes off of the wheat kernel when pounded, and their coarse bran that remains in the flour. Rabbi Yehuda says: None of the shells are calculated, except for the shells of lentils, which join together with the lentils to comprise the measure for liability because they are cooked and eaten with them.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים שהן מתבשלין עמהן ולפיכך מצטרפות. והא דתנן חוץ מקליפיהן ר׳ יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים חוץ מחוץ ונמצא מיעוט ממיעוט ולרבות הוא כמה שפירשנו למעלה.
ושניא חלה דסובן ומורסנן הין מצטרפין לקמח להוציא מכולן חלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך עקץ
עקץא(שבת עו:) חוץ מקליפותן וגרעיניהן ועוקציהן (סנהדרין ט:) מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים פי׳ כמין זנב יש לתאנה שבו היא תלויה באילן ונקרא עוקץ מחט שניטל חררה או עוקצה כבר פי׳ בערך חרר (נדה מז) כדי שיהא נותן על העוקץ פי׳ החידוד של דד והוא ראשו (יומא כה) העוקץ והרגל פי׳ העוקץ הוא העצה כדכתיב לעומת העצה. (חולין צג) א״ר יהודה חוטין שבעוקץ אסורין באילו שתי תיבות עקם ועקץ א׳ וע׳ אחד הם ס׳ וצ׳ אחד הם:
א. [שטיעל. שפיטצע.]
מתני׳ אוכלים כו׳ – למאכל אדם.
ומצטרפין – כל אוכלי אדם זה עם זה.
חוץ מקליפיהן – שאינן אוכל ואין משלימין השיעור.
ועוקציהן – זנב הפרי דהוא עץ בעלמא.
וסובן – קליפת חטין הנושרת מחמת כתישה.
ומורסנן – הנשאר בנפה.
ר׳ יהודה אומר – כל הקליפין אין מצטרפין כדאמרן חוץ מקליפי עדשים שמצרפות אותן.
שמתבשלות עמהן – לאפוקי קליפה חיצונה שהן גדלות בתוכה הנושרות בגורן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[מתני׳] ה. המוציא אוכלים. המיוחדים לאדם כגרוגרת.
ומצטרפין. כל אוכלי אדם זה עם זה, אע״פ שמינין רבים הן. ואותו גרוגרת דבעינן מן הזרעונין, בלא קליפתן בעינן, ובתמרים בלא גרעיניהן, ובתאנים חוץ מעוקציהן, שאינן נאכלין.
וסובן. קליפת חטים הנושרת מחמת כתישה.
ומורסן. הנשאר בנפה.
ר׳ יהודה אומר. כל הקליפין אין מצטרפין כדקא אמרת, אבל קליפי עדשים מצטרפות עמהם, שהרי מתבשלות עמהם, לאפוקי קליפ⁠(ת)[ה] החיצונה שהן גדילות עמהן בתוכן, שהן נושרות כשעושה מהן גורן. ובברייתא מוסיף אף קליפי פולין בעוד שהן לחין, אבל יבשין לא, שאין נאכלין לפי שהן נראין כזבובין בקערה, ואין דרך בני אדם לאכלן כשהם יבשים, אלא טומנן ועושה מהן גריסין.
הדרן עלך כלל גדול.
פרק המוציא יין
פרק שמיני בעזר הצור:
א משנה המוציא בשבת אוכלים הראויים לאדם ששיעורם כגרוגרת למקום האסור בהוצאה — חייב. ומצטרפין כל האוכלים זה עם זה לכדי שיעור מפני ששוו בשיעוריהן. ושיעור זה נחשב חוץ מקליפתן וגרעיניהן ועוקציהן (הענף הדק שבקצה הפרי שבו הוא תלוי בעץ), וסובן (קליפת החיטה היורדת בכתישה), ומורסנן (שרידי סובין ומוץ שבקמח). ר׳ יהודה אומר: כל הקליפות אינן מצטרפות חוץ מקליפי עדשין שהן כן מצטרפות לכדי שיעור עם העדשים עצמם כיון שמתבשלות עמהן ונאכלות עמם.
MISHNA: One who carries out a measure of foods fit for human consumption equivalent to a dried fig-bulk into a domain where carrying is prohibited on Shabbat is liable. And all those foods join together with one another to constitute that amount because they are equal in their measures. This amount is calculated without their shells, and their seeds, and their stems, and their bran, the husk that comes off of the wheat kernel when pounded, and their coarse bran that remains in the flour. Rabbi Yehuda says: None of the shells are calculated, except for the shells of lentils, which join together with the lentils to comprise the measure for liability because they are cooked and eaten with them.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גמ׳גְּמָרָא: וְסוּבָּן וּמוּרְסָנָן לֹא מִצְטָרְפִין וְהָתְנַן (א)חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח וְעוֹד חַיָּיבִין בַּחַלָּה הֵן וְסוּבָּן וּמוּרְסָנָן אָמַר אַבָּיֵי שֶׁכֵּן עָנִי אוֹכֵל פִּתּוֹ בְּעִיסָּה בְּלוּסָה.:

GEMARA: The Gemara asks: And do the bran and coarse bran of cereals not join together? Didn’t we learn in a mishna: Dough made from five-quarters of a log of flour and a bit more obligates one to separate ḥalla? That amount includes them, the flour, and their bran, and their coarse bran. Apparently, bran and coarse bran join together with the flour to constitute the requisite measure. Abaye said: Bran joins together with the flour with regard to ḥalla and the making of bread, since a pauper eats his loaf made from dough mixed with bran. However, with regard to carrying out on Shabbat, the food items in question must be suitable for all people, since the measures are small and are calculated by their significance.
עין משפט נר מצוהרב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עיסה בלוסה מא פיה אשיא כתירה מכתלטה יסמי1 בלוס.⁠2
1. יסמי] בג׳ יסמא.
2. עד כאן TS Ar. 47.18.
עיסה בלוסה מה שיש בו דברים רבים מעורבים נקרא ׳בלוס׳.
שכן עני אוכל פתו מעיסה בלוסה שיש בה סובין ומורסן וזו היא עיסתו ואמר רחמנא ראשית עריסותיכ׳ אבל להוצאת שבת אין סובן ומורסנן מצטרפין וכן פולים אם חדשים הן הרי מנהג לבשל בקליפיהן. וקאמר ר׳ יהודה בברייתא שאף הן מצטרפות עם הפולין. אבל אם הם ישני׳ ונשתחרו נראין כזבובים בקערה ורגילין בני אדם לקלפן קודם בישול והלכך אין קליפיהן מצטרפות עמהן.
הדרן עלך כלל גדול.
פ״ח המוציא יין כדי מזיגת הכוס.
תנא כדי מזיגת הכוס יפה. ומאי כוס יפה כוס של ברכה. והתם אמרינן אמר רב יהודה אמר שמואל כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי מזיגת כוס יפה. ומותבינן ד׳ כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית ופרקינן אידי ואידי חד שיעורא הוא והאי דקאמר צריך שיהא בארבעתן רביעית בכל אחת רובע רביעית כדאמרינן הכא. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך בלס
בלסא(שבת עו:) שכן עני אוכל פתו עיסה בלוסה פירוש שאינה נקייה ואין מנפין אות׳ יפה וסובה ומורסנה מעורב בה. (ובפ״ט דמקואות) על הנקיים חוצצין על הבלוסין אין חוצצין פירוש בלוסין כמו מלוכלכין כמו עיסה בלוסה. (בראשית רבה כט) אמחה את האדם למלך שהיו לו אוצרות בלוסין והיו בני המדינה מליזין אחרי המלך כלומר עינו של מלך רעה מה עשה המלך פתח להן את המאושרים שבהן ומלאו כל המדינה סריות (א״ב: פירוש בלשון רומי דבר נבזה):
א. [שלעכט. געמיין. פערעכטליך.]
גמ׳ בלוסה – מעורבת בסובנה ובמורסנה הלכך לחם הארץ קרינן ביה ומיהו לענין שבת מידי דחשיב בעינן וסתמייהו דהני לאו אוכל נינהו.
חמשת רבעים קמח ועוד – גרסי׳ כדפרי׳ בפ״ק (דף טו).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שכן עני אוכל פתו בעיסה בלוסה – פירוש: הוא הדין נמי שאם הוציא כגרוגרת מאותו הלחם שחייב ואף על פי שהסובין והמורסן מעורבין שם דכיון דעבדינהו לחם עם הקמח אשבחינהו אבל בגרוגרת קמח אם יש שם סובין או מורסן אפילו לעני לא חשיב עד שיהא קמח נקי.
אע״פ שלענין שבת באוכלין לא נכללו סובין ומורסן בשיעור גרוגרת לענין חלה אינו כן אלא חמשת רבעים קמח ועוד חייבין בחלה הם וסובנן ומורסנן שכן עני אוכל פתו בעיסה בלוסה ויש מתמיהין מכאן היאך אנו מודדין עכשו חמשת רבעים קמח מרוקד ונמצאנו מוסיפין על השיעור ויש בו חשש חמוץ וכן מתמיהין היאך משערין בקמח כלל והלא בחטה היה לו לשער שהרי עומר בזרעוני׳ היו מלקטין אותו בשיעור עומר ואח״כ טוחני׳ אותו ואין אצלי קושיא בכל אלו שכל שהוא פחות מזה אין בו שיעור לחלה ומ״מ אם יש בו יותר מעט אין חשש חמוץ בכך ולא אמרו קפיזא קפיזא אלא להפליג בשמירה אבל בדקדוקין של הבל אין קפידא כלל:
ב גמרא ושואלים: והאם סובן ומורסנן של מיני דגן לא מצטרפין? והתנן [והרי שנינו במשנה] עיסות העשויות מחמשת רבעים הלוג קמח ועוד משהו חייבין בהפרשת חלה, ובתוך שיעור זה מחשיבים את הקמח ואת סובן ומורסנן, והרי שהסובין והמורסן מצטרפים! אמר אביי: לענין חלה ועשיית לחם מצטרפים הסובין, שכן עני אוכל פתו בעיסה בלוסה (מעורבת בסובין), אבל להוצאת שבת, כיון ששיעורה קטן ונמדד על פי חשיבות הדברים דרוש שיהא ראוי למאכל לכל אדם.
GEMARA: The Gemara asks: And do the bran and coarse bran of cereals not join together? Didn’t we learn in a mishna: Dough made from five-quarters of a log of flour and a bit more obligates one to separate ḥalla? That amount includes them, the flour, and their bran, and their coarse bran. Apparently, bran and coarse bran join together with the flour to constitute the requisite measure. Abaye said: Bran joins together with the flour with regard to ḥalla and the making of bread, since a pauper eats his loaf made from dough mixed with bran. However, with regard to carrying out on Shabbat, the food items in question must be suitable for all people, since the measures are small and are calculated by their significance.
עין משפט נר מצוהרב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חוּץ מִקְּלִיפֵּי עֲדָשִׁים הַמִּתְבַּשְּׁלוֹת עִמָּהֶן.: עֲדָשִׁים אִין פּוֹלִין לָא וְהָתַנְיָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חוּץ מִקְּלִיפֵּי פּוֹלִין וַעֲדָשִׁים לָא קַשְׁיָא הָא בְּחַדְתֵי הָא בְּעַתִּיקֵי עַתִּיקֵי מ״טמַאי טַעְמָא לָא אָמַר ר׳רַבִּי אֲבָהוּ מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאִין כִּזְבוּבִין בַּקְּעָרָה.:

We learned in the mishna that shells do not join together to constitute the measure of food. Rabbi Yehuda says: Except for the shells of lentils because they are cooked and eaten with them. The Gemara asks: Is that to say that with lentils, yes, the shells do join together; but with beans, no, they do not? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: Except for the shells of beans and lentils? The Gemara answers: This is not difficult: This baraita, which teaches that, according to Rabbi Yehuda, shells of beans join together with the beans, is referring to new, fresh beans. That mishna, which teaches that, according to Rabbi Yehuda, shells of beans do not join together with the beans, is referring to old beans. The Gemara asks: Why do the shells of old beans not join together? Rabbi Abbahu said: Because their shell fragments look like flies in the dish; people are repulsed by those shell fragments, they do not eat them and discard them.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פולין חדתי – קליפתן מצטרפין.
כזבובין – לפי שהן שחורות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ מאי טעמא לא אמר ר׳ אבהו כו׳ כצ״ל:
ג שנינו במשנה שכל הקליפות אינן מצטרפות לכדי שיעור מאכל ר׳ יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים משום שהן המתבשלות עמהן. ושואלים: האם רק עדשים אין [כן] מצטרפים ואילו פולין לא מצטרפים? והתניא [והרי שנינו בברייתא] שר׳ יהודה אומר שכל הקליפות מצטרפות למאכל חוץ מקליפי פולין ועדשים! ומשיבים: לא קשיא [אין הדבר קשה], הא [זה] ששנינו שלדעת ר׳ יהודה קליפות פולים מצטרפות הרי זה בחדתי פולים חדשים, טריים], ואילו הא [זה] ששנינו שלדעתו אינן מצטרפות הרי זה בעתיקי [בישנים]. ושואלים: עתיקי מאי טעמא [ישנים מה טעם] לא יצטרפו? אמר ר׳ אבהו: מפני שנראין חלקי קליפתם כזבובין בקערה, ומאוסים לאוכלם, והכל משליכים אותם.
We learned in the mishna that shells do not join together to constitute the measure of food. Rabbi Yehuda says: Except for the shells of lentils because they are cooked and eaten with them. The Gemara asks: Is that to say that with lentils, yes, the shells do join together; but with beans, no, they do not? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: Except for the shells of beans and lentils? The Gemara answers: This is not difficult: This baraita, which teaches that, according to Rabbi Yehuda, shells of beans join together with the beans, is referring to new, fresh beans. That mishna, which teaches that, according to Rabbi Yehuda, shells of beans do not join together with the beans, is referring to old beans. The Gemara asks: Why do the shells of old beans not join together? Rabbi Abbahu said: Because their shell fragments look like flies in the dish; people are repulsed by those shell fragments, they do not eat them and discard them.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ח – המוציא יין
(5) מתני׳מַתְנִיתִין: בהַמּוֹצִיא יַיִן כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס חָלָב כְּדֵי גְמִיעָה דְּבַשׁ כְּדֵי לִיתֵּן עַל הַכָּתִית שֶׁמֶן כְּדֵי לָסוּךְ אֵבֶר קָטָן מַיִם כְּדֵי לָשׁוּף בָּהֶם אֶת הַקִּילוֹר וּשְׁאָר כׇּל הַמַּשְׁקִין בִּרְבִיעִית וְכׇל הַשּׁוֹפְכִין בִּרְבִיעִית ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כּוּלָּן בִּרְבִיעִית וְלֹא נֶאֶמְרוּ כׇּל הַשִּׁיעוּרִין הַלָּלוּ אֶלָּא לְמַצְנִיעֵיהֶן.:

Chapter 8
MISHNA: One who carries out undiluted wine from a private domain to a public domain or vice versa is liable only for a measure equivalent to the wine typically diluted in a cup. Pure wine was diluted with water. The measure that determines liability for carrying out wine is a measure suitable to be diluted for a significant cup of wine. The measure that determines liability for carrying out milk is equivalent to that which is swallowed in one gulp. The measure that determines liability for carrying out honey is equivalent to that which is used to place on a sore caused by chafing. The measure that determines liability for carrying out oil is equivalent to that which is used to spread on a small limb. The measure that determines liability for carrying out water is equivalent to that which is used to rub and spread on an eye bandage. And the measure that determines liability for carrying out all other liquids is a quarter of a log. And the measure that determines liability for carrying out all waste water is a quarter of a log. Rabbi Shimon says: The measure that determines liability for all liquids is a quarter of a log. He further stated: And all these measures were only stated with regard to those who store them. One indicates that he considers these liquids significant by storing them. One is only liable for carrying out an object that is significant to him. Others, for whom these measures are insignificant, are not liable for carrying them out.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרמב״ןבית הבחירה למאיריפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך כוז
כוזא(שבת קלז:) אלא מעתה תלא כוזא בסיכתא הכי נמי דמיחייב פי׳ תולין חצבא על היתד דהוה אהל עראי (שבת עו:) כוזא כלומר כזה כלי קטן (מועד קטן יב) זופתין כוזתא ואין זופתין חביתא פי׳ מדקאמר זופתין חביתא חייש לפסידא ובחביתא איכא פסידא יתירה אי לא זייפת לה משום דפיש בו יינה ובכוזא ליכא פסידא יתירה מדאמר זופתין לכוזא חייש לטירחא ובכוזא ליכא טירחא יתירה ובחבית׳ איכא טרחא יתירה (חולין קז) אתקין רב אשי בהוצל כוזא בת רביעתא. (תמיד ל:) כוזא דומה לקיתון גדול של זהב (א״ב פי׳ בלשון יוני כלי מוכן ליתן מים לנטילת ידים גם מין כלי מוכן ליתן בו מים למזוג היין ואולי נעתק שם זה ליונים מן לשון עברי כוס. תרגום בפסוק ומרדכי יושב חיוויא חורמנא בכוזא דדהבא):
ערך כתית
כתיתב(שבת עו:) דבש כדי ליתן על פי כתית. (שבת קנו) כשהדביש למאי חזי לכותיתא דגמלי פי׳ כתית מורסא:
ערך קלר
קלרג(שבת עו:) מים כדי לשוף בהן את הקילורית (שבת קח:) טובה טיפת צונן בשחרית ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית מכל קילורין שבעולם. (נדה כ) מעשה ותלה רבי מאיר בקילור ור׳ תלה בשרף של שקמה (בויקרא רבה זאת תהיה ובפסקא דותאמר ציון) ומסקרות עינים ריש לקיש אמר בקילורית אדומה פי׳ כחול אדום ודומה לאחד ממיני דם ומפסיק הדמע (א״ב פי׳ בל״י ורומי שם כללי לרפואה אשר צורתה ארוכה ועגולה ובפרט אם היא מתוקנת לחולי עינים אבל קילורית בל״י מין אדמה לבנה הבאה מאיסמיא ונקראת בלשון משנה סם ומתערבת ברפואות לעינים לכן תהיה הגרסא קילורית אדמה וזה פי׳ ומסקרות עינים כי בל״י סקירא מין אדמה לבנה עיין ערך סם וערך סקירא):
ערך בית
ביתדובא אשר לו הבית מי שמייחד ביתו לו (יומא יב.) פירש מי שאינו מכניס אורחין בתוך ביתו אלא ביתו מיוחס לו ולא לזולתו פירש אחר שאינו משאיל כליו לאחרים נגעין באין בביתו. ביתא בוא ואיתיב (שבת עו) ביתא מיתבי יתיב. (בבא בתרא צו) (בבא קמא כא) פירש בית שדרין בו בני אדם הוא מיושב ואינו חרב ואפילו אישתמש בתיבנא ובציבי חרב ולמאן דאמר משום שאייה היינו בית שאין משתמשין בו כלום האי כיון דאישתמש בתיבנא וציבי לא חרב אחד לתקן את הבית (נדה יד) פי׳ אותו מקום:
ערך גלען
גלעןה(פרק ז׳ בשביעית) קליפי רמון הנץ שלו קליפי אגוזין והגלעינין שלהן יש להן שביעית. (ובפרק אחרון דתרומות) גלעיני תרומה בזמן שהוא מכניסן אסורות (שבת עו) חוץ מקליפיהן וגלעיניהן (יומא עג: טי״ח דכלי׳) האוכל ביום הכפורי׳ ככותב׳ הגסה כמוה וכגלעינתה. (ובפרק ב׳ בעוקצין) כל הגלעינות מיטמאות ומטמאות ולא מצטרפות יש ספרים כתוב גרעינים ופירשתי בערך גרע:
ערך דגם
דגםו(שבת צ:) המצניע לזרע לדוגמא ולרפואה. (שבת יא:) ולא צבע בדוגמא שבאזנו (שבת עו) אמר רבא הכא נמי חזי לדוגמא. (שבת עט) שורה סממנין כדי לצבוע בהן דוגמא לאירא. (בבא קמא קיט) תנו רבנן אין לוקחין מן הצבע לא אותות ולא דוגמאות כבר פירשנו בערך אות ולשון לע׳ הוא דגמא. דוגמא השקוה (משנה עדיות ה) (ברכות יט) ס״א דוגמא פי׳ גרים שכמותה השקיה כלומר שמעיה ואבטליון שבאו מטיפת גרים הן השקו גיורת להראות שהן חשובין כישראל ונמצאו מזלזלין בכבודן פירוש ר״ח ז״ל (בריש פרק ואלו מגלחין ירושלמי) על כ״ד דברים מנדין על כבוד הרב וזה אחד מהן וכל אשר לא יבא לשלשת הימים וכתוב ביה והוא יבדל מקהל הגולה אמר רבי יצחק אית סגי מנהון. (תענית כג) שלח לו שמעון בן שטח צריך אתה נידוי וכו׳ (ראש השנה כה) שלחו לו לרבן גמליאל כל המעכב את הרבים לעשות מצוה צריך נידוי. (פסחים נג) אלמלא תודוס אתה גוזרני עליך נידוי (משנה עדיות ה) מי נדו אלעזר בן חנך שפקפק בנטילת ידים הדה אמר המפקפק אפילו בדבר א׳ מדברי סופרים צריך נידוי. דוכמא השקוה מהו דוכמא דכותה פי׳ גרים שכמותה השקוה כלומר גינה שמעיה ואבטליון הדה אמרה המבזה הזקן אפילו לאחר מיתה צריך נידוי. שאלו לפני רב האי האי גאון אשכחן בפירות דאית גבן דדיכמא מצבע אי הכי מפרשו רבנן מיצבע למאי טעמא אשקיוה והשיבם הכי קאמר עקביא בן מהללאל לא אשקוה מי סוטה אלא היו כמייראין אותה שמא תודה שנטמאת והראוה כאלו מי סוטה הן כדרך שאמר שלמה גזרו את הילד החי ושלא לעשות כן אלא שם דרך חקירה כדי שיתגלה הסוד: דוגמא הוא ברבבה של (חגיגה טז) כלומר מדוגם שאין כמותו בכל הרבבות והוא ראה מלאכים הדומין למטטרון על כן לא טעה וכן פירוש אות הוא ברבבה שלו. (בראשית רבה יא) ויברך אלקים את יום השביעי ממלאכת עולמו שבת ולא שבת ממלאכת הרשעים וממלאכת הצדיקים אלא פועל עם אלו ופועל עם אלו מראה לאלו מעין דגמטרין שלהן ולאלו מעין דגמטרין שלהן ומניין שפורענות הרשעים קרויה מלאכה שנאמר פתח ה׳ את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא ומניין שמתן שכרן של צדיקים קרויה מלאכה שנא׳ מהר בטובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך. (ובילמדנו באלה פקודי פרשת ויביאו את המשכן) זה שאמר הכתוב לא יגרע מצדיק עינו כן אמר הקב״ה מונע מצדיק עינו דגמטורין שלו כאדם המבקש למכור פירות לחברו והוא אומר לו הראה לי את הבנין. נ״א העץ הוי אומר לא יגרע מצדיק עינו תדע לך אברהם הוליד את יצחק דומה לו שנאמר ואלה תולדות יצחק בן אברהם יעקב הוליד את יוסף דומה לו שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף ראובן שמעון לא אמר אלא יוסף וכן הוא אומר כי בן זקונים הוא לו זיו איקונין שלו הוי לא יגרע מצדיק עינו. (א״ב פי׳ דוגמא בלשון יוני תבנית סימן ודמיון וכן פי׳ דיגמטרין אבל פירוש דוכימא בלשון יוני בחינה וחקירה וזה טעם דוכמא השקוה):
ערך הץ
הץז(שבת קמ:) א״ר חסדא האי הוצא דירקא אי חזי למאכל בהמה שרי לטלטוליה (יומא עח:) אביי נפיק בדהוצי פי׳ סנדל העשוי מעלין של לולב. (סוכה לב) אמר רבא האי לוליבא דסליק מחד הוצא כבעל מום הוא ופסול. (בבא קמא צג) מנא הא מלתא דאמרי אינשי בהדי הוצא לקי כרבא דכתיב למה תריבו אלי כולכם וגו׳. (נדרים מט) ר׳ יהודה ורבי יוסי חד אכיל דיסא באצבעתיה וחד אכיל בהוצא א״ל דאכיל באצבעתיה להאי דאכיל בהוצא עד מתי אתה מאכילני רוקך א״ל דאכיל בהוצי לדאכיל באצבעתי׳ עד מתי אתה מאכילני צואתך. (נדרים מט) פרטיה נואף להוצא וערק (נדרים צא) בהוצא ודפנא (מועד קטן י בבבא בתרא ד) וכבר פירשנו בערך דפן (שבת עו) הוצא חציצה פי׳ הוצין של דקל שעושין ממנה מחיצה. (בבא בתרא סט) קני לך דקלין ותאלין הוצין וציצין:
ערך כלכית
כלכיתח(שבת עו) אימת כלכית על לויתן פי׳ דג קטן טמא נכנס בפיו של לויתן:
ערך משכל
משכלט(מועד קטן יח:) דמפסקי לה משיכלי דמאני דכיתנא בחולא דמועדא. (בבא מציעא פה:) נגדי מתותיה שיתין משיכלי דמיא. (עבודה זרה נא) דסחיפא ליה משכילתא ארישיה. (גיטין סט) ולותבינהו בתרתי משיכלי (שבת עו) משיכלא משיכול׳ פי׳ ספל גדול שרוחצין בו הכל משיכלא פי׳ ספל קטן שרוחצין בו הכלה לבדה:
ערך סממית
סממיתי(שבת עו) אימת סממית על עקרב (סנהדרין קג:) אמון העלה סממית י״מ דניי״טלא כלומר ביטל העבודה והיה חרב ועלו עליו שממיות ויש מפרש לוצירטא הלטאה תרגום סממיתא:
ערך תרנגול
תרנגולכ(ברכות כו) על התרנגול שנסקל ברושלים פי׳ שלא תאמר שאין מין הבהמה נסקל כשיהרוג אדם אלא שור בלבד שפרט הכתוב השור יסקל אלא כל בהמה ואפילו עוף שהרי תרנגול בירושלים הרג תינוק שנקר מוחו והרגו ונסקל (עירובין קד) ראה ראשו רופף הלך וניקרו (גיטין עב.) ולא יהיב ליה אלא לתרנגול ברא דמהימן אשבועתיה (חולין סב: נדה נ) תרנגולא דאגמא אסיר תרנגולתא דאגמא שריא וסימניך עמוני ולא עמונית (שבת עו) דמא דתרנגולא ברא פי׳ דוכיפת כוחלין מדמו לבריקתא שהוא חולי שיש בעין ובולט וסימניך ברא לברא פי׳ כאב שמחוץ לעין בעציון גבר תרגום ירושלמי בכרך תרנגולא (א״ב תרגום לשכוי בינה לתרנגול ברא ביונתא):
א. [בעכער.]
ב. [פעטצען.]
ג. [זאלבע.]
ד. [הויז.]
ה. [פרוכט קערין.]
ו. [פראבע.]
ז. [צווייגען. בלאט.]
ח. [איין קלי נעס פיש.]
ט. [גרויסער בעקען.]
י. [איידעקסע.]
כ. [האהן.]
מתני׳ המוציא יין – חי.
כדי מזיגת הכוס – כשיעור שנותנין יין חי לתוך כוס להוסיף עליו מים כהלכתו ולמזוג אותו בהן ובגמרא מפרש באיזה כוס משערו.
כתית – שבגבי הסוסים והגמלים מחמת המשאות רדוי״ש בלעז והכי אמר בהמפקיד בבבא מציעא (דף לח.) דבש והדביש למאי חזי לכתותא דגמלי אבל רבותי פירשו כתית מכה שעל גב היד ושע״ג הרגל.
לשוף – לשפשף ולהמחות בהן.
קילור – שנותנין על העין לודיי״א בלעז.
ברביעית – ביצה ומחצה רביעית הלוג.
שופכים – מים סרוחים ובגמרא מפרש למאי חזו.
כולן ברביעית – אף היין והחלב והדבש.
ולא נאמרו – שיעורין שבמשנה אלא למצניעיהן לבד וחזר המצניע והוציאו חייב אבל שאר כל אדם שהוציאו אינו חייב וסבירא לי׳ לר״ש דמצניע עצמו בעי שיעורא זוטא ובבציר מהא שיעורא לא מיחייב כדאמרינן בפרקין דלעיל (דף עה:) דלית ליה לר״ש כל שאין כשר להצניע ואין מצניעים כמוהו שיתחייב עליו מצניעו.
מתני׳ המוציא ייןחלב כדי גמיעה – הקשה רבינו אפרים דתניא בשילהי המצניע (לקמן צה.) החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת ואין חילוק בין מוציא לחולב דהא לקמן בפירקין אמרי׳ דהמעבד עור שיעורו כמוציא עור ותירץ ר״י דסתם חלב לגמיאה דנפיש מגרוגרת והתם מיירי בחולב לגבינה דאחשוביה אחשביה וכן מוכח דכדי גמיאה נפיש מגרוגרת דבפ׳ בתרא דיומא (יומא פ.) גבי שותה ביוה״כ איכא דמחייב ברביעית ואיכא למ״ד בכדי גמיאה ובעירובין (דף פב:) משמע דתשע סעודות יש בקב ובפרק חלון (שם פ:) משמע שיש י״ח גרוגרות בשתי סעודות ואי כדי גמיאה פחות מגרוגרת א״כ הוו יותר מדאי חלוקים זה מזה ומיהו כגרוגרת דהמצניע (לקמן צה.) איירי ביבש אפשר שבתחלה היה יותר מכדי גמיאה ולפי זה צריך לפרש דסתם חלב הוי לגבינה והא דמיחייב הכא בכדי גמיאה היינו במפרש בהדיא לשתיה אבל אי סתם חלב הוי לאכול ולשתות ולא לגבינה אפי׳ היה מפרש בהדיא לגבינה היה חייב אכדי גמיאה דזוטרא הואיל וסתמו לכך כדאמרינן לעיל המוציא תבן כמלא פי פרה לגמל חייב דהא חזי לפרה וי״מ דכשחלב כבר בעין מיחייב בכדי גמיאה אבל חולב לא מיחייב אלא כגרוגרת דאין אדם טורח לחלוב בפחות מגרוגרת דכה״ג אמרי׳ לקמן (דף עט.) דאין אדם טורח לגבל טיט לעשות פי כור ומיהו אומר ר״י דלא דמי דהתם אין המים חשובין מחמת שראוי לגבל בהן את הטיט כמו הטיט עצמו שהוא מגובל כבר אבל הכא כשחולב להוציא מן הדד בכדי גמיאה יש לו להיות חשוב כמו במקום אחר.
כדי גמיעה – פי׳ הר״ר פור״ת מלא לוגמא ולא משמע כן במסכת יומא בפרק בתרא (יומא פ.).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[מתני׳] המוציא יין כדי מזיגת הכוס. כשיעור כשנותנין יין חי לתוך כוס להוסיף עליו מים כהלכתו ולמזוג אותו בהן [... ... ...] על חשבון כל חמרא דלא דרי על חד תלתא מיא, לאו חמרא הוא. ותני בבריתא כדי מזיגת כוס יפה, ומפרש בגמ׳ דהוא כוס של ברכה, דקימא לן דצריך רביעית כשיהיה מזוג לחשבון על חד תלתה, כלומר כשיהיה מזוג שנמצא רובע רביעית מיין חי, ואם יוציא בשבת מיין חי כדי רובע רביעית מיחייב, שהרי כשימזג לחשבון על חד תלתא יהיה בו רביעית.
וחלב כדי גמיעה. וגמיעה וגמיאה אחת היא, מלשון הגמיאיני נא מעט מים.
דבש כדי ליתן על הכתית. ומפרש בגמ׳ מורשא קמא דכתית, בבריתא (הוי) [תני] על פי כתית, לבדו בלא סביביו, והוא דבר מועט.
כתית. יש מפרשין שחין היוצא בעור הבשר בלעז פלורונק, וכשמגיע לעשות ל⁠[י]⁠חה הוא עושה ראש למעלה, והוא נקרא פי כתית הראש העליון. שאע״פ שהדבש עיקרו [ל]⁠אכילה לא אזלינן ביה לשיעור גרוגרת, או כדי משקין לרביעית, כיון דרפואתו שכיחא והוא משהו, (ו)⁠אזלינן בתר שיעורא זוטא לחומרא, כדאמרינן בפרקין דלעיל בעשבים ד⁠[מ]⁠שערינן למלוא פי גדי, אע״ג דגמל נמי אכיל להו משערינן לחומרא, כיון דדבר חשוב הוא, וכן בכולהו.
שמן כדי לסוך אבר קטן. מפרש בגמ׳ אבר קטן של קטן בן יומו, והוא אצבע קטנה שלו. ולפי שהמשיחה מן השמן מועילה למכה, לפיכך אדם מצניע שמן זית למשוח בו אצבע קטנה של קטן בן יומו, דכשנולד לו שם שום מכה.
מים כדי לשוף. לשפשף ולהמחות בהן.
קילור. שנותנין על העין.
ושאר כל המשקין. שאין עושין בהן רפואה.
שיעורן ברביעית. רביעית הלוג, דהיינו ביצה ומחצה, שהרי הלוג ששה ביצים.
וכל השופכין. מים הסרוחין.
ברביעית. דראויין לגבל בהם את הטיט.
ר׳ שמעון אומר כולם ברביעית. אף יין והחלב והדבש.
ולא נאמרו. שיעורין הנאמרים במשנה זו לכל אדם.
אלא למצניעיהן. לכך בחול, וחזר המצניע והוציאו חייב, אבל שאר כל אדם שהוציאו אין חייבין עליהן. וסבירא ליה לר׳ שמעון דמצניע עצמו בעי שיעורא, ובציר מהאי שיעורין הנזכרים לא מיחייב, דאמרינן בפירקין דלעיל דלית ליה לר׳ שמעון כל שאין כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו שיתחייב המצניעו.
פרק שמיני: המוציא
כדי גמיעה – אין שיעורו ידוע לנו, והוא פחות מכדי רביעית כדמוכחא מתני׳,⁠א ואין צריך לומר שהוא פחות מכגרוגרת.⁠ב ואע״פ ששיעור חולב כגרוגרת כדאמרינן בפרק המצניע,⁠ג התם הוא משום דאין אדם טורח לחלוב בפחות מכן, אבל גבי הוצאה בכדי גמיעה חייב.⁠ד ובמס׳ יומאה גבי יוה״כ פליגי תנאי מ״ס כדי רביעית ומר אמר מלא לוגמיו ומר אמר כדי גמיעה, למדנו מ״מ שאינו רביעית ולא מלא לוגמיו.⁠ו ומסתברא גבי שבת כדי גמיעה לאדם בינוני קאמרינן ולא לעוג מלך הבשן, ולא לכל אדם בשלו אלא בשל עולם הן שמין בבינונית,⁠ז ואפי׳ למ״ד גבי יוה״כח לכל חד וחד בדידי׳ משערינן.
א. דבסיפא קתני דשאר כל משקין ברביעית ש״מ דכדי גמיעה בציר מרביעית דרביעית להקל נאמר עי׳ ר״ן ובמיוחס לר״ן כתב דמדפליג ר׳ שמעון למימר דבעי׳ רביעית דהא לטפויי מילתא קא אתא.
ב. עי׳ בתוד״ה דכתבו ע״פ יומא דכדי גמיעה נפיש מגרוגרת, מיהו רבנו קאי בגרוגרת יבש דגרוגרת נפישא וכמו שכ׳ בתי׳ הב׳ בתוס׳, דהא ברביעית אמרי׳ לקמן דכי הוי קרוש עומד על כזית וכ״ש כדי גמיעה דהוא פחות מרביעית, ועי׳ מאירי.
ג. לקמן צה, א.
ד. וכן כתבו תוס׳ בשם וי״מ, מיהו תוס׳ דחו דכיון כשחולב להוציא בכדי גמיעה יש לו להיות חשוב כמו במקום אחר, ועי׳ תוס׳ פסחים סה, א ד״ה החולב, ועי׳ פנ״י.
ה. פ, א.
ו. עי׳ תוד״ה כדי.
ז. וכ״כ בר״ן ומאירי.
ח. יומא פ, ב.
ונשלם הפרק תהלה לאל:
המוציא יין וכו׳ כבר ביארנו על מלאכת ההוצאה שרוב עניני שבת תלוים בה ושבאו עליה בזאת המסכתא דברים ארוכים יתר על כל שאר המלאכות וכן ביארנו שאחד מעניני ההוצאה הוא לידע בכל הדברים באיזה שיעור מהם יתחייב בהוצאתם ושכבר הוחל ביאור אלו הענינים בסוף פרק כלל גדול ובאו אלו הפרקים ר״ל פרק זה ופרק ר׳ עקיבא ופרק המצניע להשלים ביאור אלו הענינים ואין הכונה בזה הפרק לבאר בו דבר אחר זולתי דברים באו שם ע״י גלגול כמשפט סוגיית התלמוד כמו שקדם והחל על זה ואמר:
המשנה הראשונה המוציא יין כדי מזיגת הכוס חלב כדי גמיאה דבש כדי ליתן על הכתית שמן כדי לסוך אבר קטן מים כדי לשוף את הקלורית ושאר כל המשקין ברביעית וכל השופכין ברביעית ר׳ שמעון אומר כלם ברביעית לא נאמרו כל השיעורין האלו אלא למצניעיהם אמר הר״ם פי׳ הכוס שרמז אליו בזה המקום הוא כוס של ברכה ושיעורו כדי רביעית וכבר ביארנו פעמים כי שיעור רביעית אצבעים על אצבעים אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע וכל המדות בגדל שהוא הבהן בלשון עברי והיו מוזגים יינם חלק אחד יין ושלשה חלקים מים אם כן יהיה מזיגת הכוס רובע רביעית מיין שלהם וגמיעה הוא כדי בליעה אחת אם הוא חלב בהמה טהורה שהוא ראוי לשתות אבל חלב בהמה טמאה שעורו להוצאת שבה כדי לכחול עין אחת וכתית הוא קצת המכה ר״ל פי המכה והקבוץ כתיתין וכבר קדם פירושו ואמרו אבר קטן ר״ל אבר קטן של אדם בן יומו והאבר הקטן שבאדם הוא אצבע קטנה שברגל לשוף את הקלורית שיעור שימס בו הסם הנקרא בערבי שו״אף וזהו במימי היאור בלבד שהן יפין לעין אבל שאר המימות שיעורן כדי לרחוץ פנים של מדוכה ושופכין הדברים הנשפכים כלם ר״ל הנגרים והם המשקין כלם ואין הלכה כר׳ שמעון:
אמר המאירי המוציא יין כדי מזיגת הכוס פי׳ בגמ׳ כדי מזיגת כוס יפה ר״ל כוס של ברכה שהוא צריך שיהא שם רביעית אחר שנמזג ונמצא שצריך ליתן יין חי לתוך הכוס רובע רביעית למזוג בו על חד תלתא ואם כל שהוא מוציא רובע רביעית של חי חייב ובלבד שיהא יין הראוי למזגו על חד תלת שהרי הוא כרביעית ובמזוג כהלכתו ברביעית הא יין שאינו ראוי למזגו בכך אין משערין אותו אלא לפי אומד שלו והוא שאמרו בגמ׳ יין שרוני לחוד דרפי:
חלב ר״ל חלב של בהמה טהורה כדי גמיאה והוא מלשון הגמיאיני נא ור״ל כדי גמיעת אדם בינוני ואין שמין לכל אדם בשלו וכן הסכימו בה גדולי הדורות אף לדעת האומר ביום הכפרים שמשערין לכל אדם בשלו שביום הכפרים יתובי דעתא מחייבתו ואין דעתו של אדם מתיישבת אלא למדת עצמו אבל בשבת לדבר חשוב אנו צריכין וכל גמיעה בינונית דבר חשוב הוא ושיעור גמיעה בינונית הוא פחות מכדי רביעית ואין צריך לומר פחות מכגרוגרת ואע״פ שבחולב הלכו לשיעור גרוגרת כמו שיתבאר בפרק המצניע טעם הדבר ממני שאין אדם טורח לחלוב בפחות מכן אבל להוצאה כל בכדי גמיעה הוא דבר חשוב וחייב בהוצאתו:
וחלב בהמה טמאה לא התבאר דינה במשנה זו עד שמתוך כך יש מפרשים שיעור זה בין לטמאה בין לטהורה ומ״מ בתלמוד המערב אמרו הדא דתימא בחלב בהמה טהורה אבל של בהמה טמאה כדי לכחול בה עין א׳ וכן פסקוה גדולי המחברים וחלב של אשה יתבאר בגמ׳ שעורו כדי ליתן במשיפה ר״ל כלי שנותנין בו את הקילור ולאחר שהניחו שם את הקילור נותנין שם חלב אשה מעט וממחין אותו לתוך הקילור שלא יהא הקילור עבה יותר מדאי אלא זך וצלול והיו רגילים בזה בחלב אשה או במים או בלובן ביצה ומתוך כך נתנו שיעור זה בלובן ביצה שאף הוא ראוי לכך כחלב אשה וכן במים כמו שיתבאר בסמוך:
דבש כדי ליתן על הכתית ר״ל מכה שבגב הבהמה הבאה לה מחמת משאוי וכמו שאמרו במציעא (ב״מ ל״ח:) דבש והדביש למאי חזי לכתיתא דגמלא וי״מ מכה שעל גב היד והרגל ובכלל הוא כל בועה היוצאת וכשמתבשלת להוציא מורסא מתחדדת מעט ואותו שפוע נקרא פי כתית וכל השטח נקרא כתית ומתוך כך שאלו בברייתא בגמ׳ אם שיעור זה כדי ליתן על פי כתית והוא שיעור מועט בערך כל הכתית או כדי ליתן על הכתית כלו ולא נתברר וגדולי המחברים כתבוה לחומרא ואע״פ שהדבש עיקרו לאכילה והיה לנו לילך בה לשיעור גרוגרת כשאר אוכלין הואיל ורפואה מצויה בה הולכין בה לשיעור רפואתה ולהחמיר שכל שראוי לשני דברים ושניהם מצוין הולכין בה אחר השיעור החמור אע״פ שהדבר האחד מצוי יותר אבל דבר שאינו מצוי אלא לענין אחד כגון יין שהשתיה מצויה בו ולא הרפואה אע״פ שקצת בני אדם נוהגין בו לרפואה אין דנין בו אלא אחר המצוי והוא השתיה:
שמן כדי לסוך אבר קטן פי׳ בגמ׳ אבר קטן של קטן בן יומו ר״ל אצבע קטנה וי״מ אחד מפרקי אצבע קטנה וגדולי המחברים כתבו אצבע קטנה של רגל קטן בן יומו:
מים כדי לשוף בו את הקילור והוא שהיו נותנים מים בתוך הקילור העשוי לחולי העין וממחין אותה בתוכו ואע״פ שהמים עיקרן לשתיה והיה לנו לילך בם לרביעית מ״מ אף רפואתו מצויה ממה שאמרו בגמ׳ כל שקייני מסו ומטללי בר ממיא דמסו ולא מטללי כלומר כל ששפין בו את הקילור ר״ל שממחין אותו בה מרפאים החולי אלא שמסככים על העין ר״ל שמונעים ראייתו מתוך עוביין וסמיכותן עד שיכלו מראיתן לגמרי בר ממיא שכשהוא ממחה אותן בתוך הקילור צלילות הקילור עומד הרבה ואינו נגלד בתוך העין ובירושלמי פירשו מים כדי לרחוץ בהם פני המדוכה ומתוך כך פירשו קצת מפרשים שהמים הנזכרים במשנה זו פירושה על הטל והוא שנתנו בו שיעור כדי לשוף בו את הקילור שהטל הוא שראוי לכך יותר אבל מים ממש שיעורו ברחיצת פני המדוכה וגדולי המחברים פסקוה כן ולא יראה לי כן ממה ששאלו בגמ׳ אלא מים ששתייתו שכיחא רפואתו לא שכיחא עד שתרצו רפואתו נמי שכיחא מדאמר שמואל כל שקייני מסו וכו׳ ואלו בטל היאך אמר שתייתו שכיחא אלא ודאי תלמוד המערב חולק בה עם תלמוד שלנו ולפי תלמוד שלנו שיעור המים ושיעור הטל אחד הוא ושאר כל המשקין שאין רפואתן מצויה כגון יין מזוג ושכר והדם ודומיהם שיעורן ברביעית וכל השופכים ר״ל מים סרוחין ברביעית שהרי ראויות לגבל בהן את הטיט ר׳ שמעון אומר כלן ברביעית ר״ל אף היין והדבש והחלב והשמן ולא נאמרו שיעורין הנזכרים בהם במשנה זו אלא למצניעיהן ר״ל שאף המצניעין צריכין שיעור ואם הצניעו פחות מכשיעור והוציאו אינו כלום אבל שאר בני אדם שיעורן ברביעית ואין הלכה כן אלא המצניע הואיל והחשיבו אינו צריך שיעור ושיעורין הנזכרים הוא לשאר בני אדם על הדרך שביארנו ופירוש מצניעיהן הוא שמצניעים אותם לכך והואיל והוא הצניעו לדבר זה אע״פ שאינו כשיעור הראוי לכך מ״מ הוא החשיבו לכך אבל מצניע סתם שאין שיעורו אלא שאר בני אדם שכל הדברים ניתנו להצניע:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:
במשנה המוציא יין כדי מזיגת הכוס חלב כדי גמיעה וכו׳ ושאר כל המשקין ברביעית וכו׳ עד סוף המשנה. לקמן בגמרא מפרש בטעמא דכולהו שיעורין דמתניתין דכללא הוא כל מידי דשכיח ולא שכיח אזיל בתר דשכיח אף לקולא שכיח ושכיח אזיל לחומרא. אלא דלכאורה לא אשכחן האי כללא אלא בהנך שיעורין דמתניתין דהכא דאיירי במיני משקין לחוד א״כ איכא למידק מ״ש במיני אוכלין דלא אשכחן האי כללא דהא סתמא תנן שילהי פירקא דלעיל דכל אוכלין שיעורן כגרוגרת ואטו בכל מיני אוכלין לא אשכחן כמה מינים דשכיחי נמי לרפואה אפילו בפחות מגרוגרת ואפילו הכי בעינן כגרוגרת דדוקא במצניע קתני לקמן בר״פ המצניע לזרע ולדוגמא ולרפואה חייב בכל שהוא משמע דכשלא הצניען דינן כגרוגרת (לבר מפלפלת ועטרן ומיני בשמים דלאו בני אכילה נינהו בעינייהו) והכא במיני משקין ע״כ דאפילו בלא הצניען קתני דסגי בהנך שיעורין אע״ג דלא הוי רביעית דהא במצניע אפי׳ ר״ש מודה:
והנלע״ד בענין זה דדוקא באוכלין דשיעורא דגרוגרת דידהו הוי הלכה למשה מסיני ואסמכינהו אקרא דארץ תאנה וגפן והאי שיעורא היינו בין בהוצאה ובין בשאר מלאכות דשייך באוכלין כגון קצירה וטחינה ואפייה ובישול דכולן כגרוגרת וכיון דהלכה למ״מ הוא מגזירת הכתוב כהלכתא בלא טעמא תו לא שייך לחלק אע״ג דבפחות מגרוגרת נמי חזי למידי אחרינא אם לא שהצניע לזרע ולדוגמא ולרפואה משא״כ במיני משקין נראה דשיעורא דידהו אפילו ברביעית לאו הלכה למ״מ הוא וא״כ ע״כ שהתורה מסרה הדבר לחכמים מש״ה שייכו כל הנך שיעורים מטעמא דמסיק לקמן בגמרא דבשכיח תליא מילתא. ומה ששנינו דשאר כל המשקין ברביעית היינו משום שיעור שתייה ברביעית כך היה נ״ל לכאורה. ואף את״ל דאשכחן בשום דוכתא דשאר כל המשקין ברביעית נמי הלכה למשה מסיני הוא לענין שבת אפ״ה איכא למימר דשאני הנך משקין דמתני׳ אע״ג דמיקרי משקה אפ״ה אין עיקרן עומד לשתותן בעינייהו אלא לטפל בהן או לבשל בהן שום דבר כגון חלב ודבש וכ״ש שמן דלא חזי כלל בעיניה. והא דקתני מים כדי לשוף בהן את הקילור היינו כדמפרש לקמן בגמרא וכמו שאבאר במקומו ודו״ק ועיין בסמוך:
בתוס׳ בד״ה המוציא יין חלב כדי גמיעה הקשה רבינו אפרים דתניא בשילהי המצניע וכו׳ והמגבן כגרוגרת וכו׳ דהא לקמן בפירקין אמרי׳ דהמעבד עור שיעורו כמוציא עור וכו׳ עס״ה. ולמאי דפרישית בסמוך ממילא נתיישבה קושיא זו דדוקא לקמן לענין שיעורא דעור דנראה דלאו הל״מ מסיני הוא כדמוכח מהאי סוגיא דהתם גופא וע״כ דהנך שיעורא דבר המסור לחכמים דמסברא משערין בכל חד במאי דחזי למידי מש״ה אין סברא לחלק בין מעבד עור למוציאו וכה״ג בכל השקלא וטריא דלקמן משא״כ הכא לענין החולב והמגבן ודאי שייך לחלק דבחולב ומגבן לצורך אכילה דהוי הל״מ מסיני מש״ה הוי שיעורו כגרוגרת משא״כ בסתם חלב לשתייה שהיא ממיני משקין שלא נאמרה בו הל״מ מסיני אלא שהדבר מסור לחכמים מש״ה שיעורו כדי גמיעה כן נ״ל לולי שהתוס׳ לא כתבו כן והנלע״ד כתבתי ובעיקר המשך לשון התוס׳ עיין במהרש״א:
מתני׳ שמן כדי לסוך. עי׳ פ״ב מ״ב דכלים בר״ש שם:

פרק ח

(6) א משנה המוציא בשבת יין חי (לא מזוג), שיעורו כדי להתחייב הוא כדי מזיגת הכוס. שנהגו להוסיף מים ליין חי, והמוציא יין חייב בכדי שיעור היין בלבד הראוי לשתייה חשובה. חלבכדי גמיעה. דבשכדי ליתן על הכתית (פצע הנעשה מחמת שיפשוף), שמןכדי לסוך בו אבר קטן, מיםכדי לשוף (לשפשף ולמרוח) בהם את הקילור (תחבושת לעין). ושאר כל המשקין שיעורם ברביעית הלוג, וכל השופכין ברביעית. ר׳ שמעון אומר: כל המשקים כולן שיעורם ברביעית הלוג. ועוד אמר: ולא נאמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן, לאדם המקפיד אשר שומר דבר זה, שרק הוא בלבד חייב על הוצאתו, משום שלגביו הרי זה דבר חשוב, וחיוב ההוצאה הוא לפי חשיבות הדבר למי שהוציאו. ואולם אדם אשר שיעורים אלה קטנים ואינם חשובים בעיניו אינו חייב על הוצאתם.

Chapter 8

(6) MISHNA: One who carries out undiluted wine from a private domain to a public domain or vice versa is liable only for a measure equivalent to the wine typically diluted in a cup. Pure wine was diluted with water. The measure that determines liability for carrying out wine is a measure suitable to be diluted for a significant cup of wine. The measure that determines liability for carrying out milk is equivalent to that which is swallowed in one gulp. The measure that determines liability for carrying out honey is equivalent to that which is used to place on a sore caused by chafing. The measure that determines liability for carrying out oil is equivalent to that which is used to spread on a small limb. The measure that determines liability for carrying out water is equivalent to that which is used to rub and spread on an eye bandage. And the measure that determines liability for carrying out all other liquids is a quarter of a log. And the measure that determines liability for carrying out all waste water is a quarter of a log. Rabbi Shimon says: The measure that determines liability for all liquids is a quarter of a log. He further stated: And all these measures were only stated with regard to those who store them. One indicates that he considers these liquids significant by storing them. One is only liable for carrying out an object that is significant to him. Others, for whom these measures are insignificant, are not liable for carrying them out.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרמב״ןבית הבחירה למאיריפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) גמ׳גְּמָרָא: תָּנָא כְּדֵי מְזִיגַת כּוֹס יָפֶה וּמַאי כּוֹס יָפֶה כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה גאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בּוֹ רוֹבַע רְבִיעִית כְּדֵי שֶׁיִּמְזְגֶנּוּ וְיַעֲמוֹד עַל רְבִיעִית.

GEMARA: It was taught in a Tosefta: The measure that determines liability for carrying out wine is equivalent to the wine diluted for a significant cup of wine. The Gemara explains: And what is the significant cup of wine to which the Tosefta referred? It is a cup of blessing. And Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: A cup of blessing must have a quarter of a quarter of a log of undiluted wine in it, so that one will dilute it with water, and the cup will contain a quarter of a log. The ratio of dilution is typically three parts water to one part wine.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ תנא – בתוספתא המוציא יין כדי מזיגת כוס יפה פירוש לכוס דמתני׳.
כוס של ברכה – ברכת המזון שהצריכו חכמים ליפותו כדאמרי׳ בברכות (דף נא.) עיטור ועיטוף הדחה ושטיפה חי ומלא.
אמר רב נחמן גרסי׳ ולא גרסי׳ דאמר.
שיעור כוס של ברכה צריך שיהא בו – יין חי רובע של רביעית הלוג.
כדי שימזגנו – במים שלשה חלקים מים ואחד יין.
ויעמוד על רביעי׳ – הלוג.
צריך שיהא בו רובע רביעית – רביעית דהכא היינו רביעית הלוג כדפי׳ הקונט׳ ועוד יש לדקדק דהיינו רביעית דפרק ג׳ מינין (נזיר לח.) הם רביעית הלוג מדפריך ותו ליכא והאיכא רביעית נוטלין לידים ובמסכת ידים (פ״א מ״א) משמע בהדיא דהוי רביעית הלוג ועוד דבערבי פסחים (פסחים קט:) משמע דכוס הוי רביעית של תורה ומתוך חשבון דמקוה משמע דהיינו רביעית הלוג והא דקאמר התם קיסתא דמורייסא הות בציפורי והות כמין לוגא דמקדשא ובה משערין רביעית של פסח לאו בכולה משערין דהיינו כל הלוג אלא כלומר ברובע של אותה מדה משערין רביעית של פסח.
כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית – משמע דכוס של ברכה טעון מזיגה וכן בפ׳ שלשה שאכלו (ברכות נ:) אר״י בר חנינא מודים חכמים לר״א בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים ותימה דבסוף פר׳ שלשה שאכלו (שם דף נא.) אמרו עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה הדחה ושטיפה חי ומלא אלמא חי בעינן ומיהו התם פירש בקונטרס דלא שיהא חי כשמברכין עליו אלא דנותנו חי בכוס שמברכין בו לאפוקי שלא ימזגנו ויתננו בכוס של ברכה ור״ת מפרש דחי דקאמר היינו מזיג ולא מזיג דמיקרי חי כדאמרי׳ בפ׳ בן סורר (סנהדרין ע.) עד שיאכל תרטימר בשר וישתה יין חי ומוקי לה התם במזיג ולא מזיג ובברכת הארץ מוסיף מים עד שיהא מזוג כראוי כדאמר בפ׳ שלשה שאכלו (ברכות נא.) שמוסיף בברכת הארץ ולא כמו שפירש שם בקונטרס שמוסיף יין בברכת הארץ ובני נרבונא מפרשים דחי קאי אכוס שצריך שיהא שלם ואתי שפיר דכל אותן דברים דחשיב התם הוו כולהו בכוס ולא ביין וכה״ג בפרק בתרא דמכות (מכות טז:) ריסק ט׳ נמלים ואחד חי דהיינו שלם דאפי׳ מת חשיב בריה כדאמר בסוף פ׳ גיד הנשה (חולין דף קב:).
ויעמוד על רביעית – ואע״ג דאמרינן בערבי פסחים (דף קז.) המקדש אם טעם מלא לוגמא יצא ומלא לוגמא הוי טפי מרביעית כדמוכח בפ׳ בתרא דיומא (יומא פ.) יש לומר דמלא לוגמא דהתם לאו דוקא אלא כדי שיסלקו לצד אחד ויראה כמלא לוגמא כדמפרש ביומא אהנהו דהתם ועוד יש לומר דדוקא מקדש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא. תנא כדי מזיגת כוס יפה מאי כוס יפה כוס של ברכה. כוס של ברכת המזון, שהצריכוהו חכמים ליפותו כדאמרינן בברכות עיטור ועיטוף הדחה ושטיפה חי ומלא.
צריך שיהא בו רובע וכו׳. מפורש בפירוש המשנה.
ב גמרא תנא [שנינו בתוספתא]: שיעור הוצאה ביין הוא כדי מזיגת כוס יפה. ומסבירים: ומאי [ומהו] כוס יפה שאמרו — כוס של ברכה. ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כוס של ברכה צריך שיהא בו יין רובע (רבע) של רביעית הלוג, כדי שימזגנו במים ויעמוד שיעור היין המזוג על רביעית הלוג. ששיעור המזיגה הוא שלושה חלקים מים לכל חלק יין.
GEMARA: It was taught in a Tosefta: The measure that determines liability for carrying out wine is equivalent to the wine diluted for a significant cup of wine. The Gemara explains: And what is the significant cup of wine to which the Tosefta referred? It is a cup of blessing. And Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: A cup of blessing must have a quarter of a quarter of a log of undiluted wine in it, so that one will dilute it with water, and the cup will contain a quarter of a log. The ratio of dilution is typically three parts water to one part wine.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רָבָא אַף אֲנַן נָמֵי

Rava said: We too
רי״ףתוספותספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אף אנן נמי תנינא – דכוס של ברכה טעון רביעית דמסתמא יין שיעורו לכשימזגנו ויעמוד על רביעית כמו שאר משקין דקתני סיפא דהוו ברביעית וקתני כדי מזיגת כוס יפה משמע דכוס של ברכה לכשימזוג בעינן שיהא רביעית כמו בהוצאה אבל הא דבעינן יין רובע רביעית לא שמעינן ממתני׳ אלא ממילא ידעינן דהא מזיגה הויא על חד תלת והא דלא נקט במתני׳ כדי מזיגת רביעית מילתא אגב אורחיה קמ״ל דכוס של ברכה ברביעית ועוד משום דמהאי טעמא דחזי לכוס של ברכה חשיב ומיחייב בפחות מרביעית לפי שיכול להוסיף עליו מים ואשאר משקין לא מיחייב בפחות מרביעית אע״פ שיכול להוסיף עליהן כדמסיק ודקאמרת מים בכד ומצטרפין לגבי שבת מידי דחשיב בעינן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוספות בד״ה חלב כדי כו׳ דבפ׳ בתרא דיומא כו׳ איכא דמחייב ברביעית ואיכא כו׳ א״כ הוו יותר מדאי חלוקים כו׳ עכ״ל ר״ל דאין סברא התם ביום הכפורים לענין יתובי דעתא שיהיו חלוקים יותר מדאי דרביעית הוא יותר מהגרוגרת לפי החשבון דט׳ סעודות יש בקב נמצא דפ״א גרוגרות יש בקב ורביעית אין בקב רק י״ו אבל מתוך שמעתין דתנא קמא סבר חלב כדי גמיעה ור״ש פליג ואמר דכולן ברביעית ליכא לאוכוחי דא״כ היו יותר מדאי חלוקים זה מזה דלענין שבת ודאי מידי דחשיב בעינן ולמר בכדי גמיעה הוי חשיב ולמר ברביעית ולא שייך כאן חלוקים יותר מדאי וק״ל:
בא״ד ומיהו כגרוגרות דהמצניע איירי ביבש אפשר שבתחלה היה יותר מכדי גמיעה כו׳ דסתם חלב הוי לגבינה כו׳ עכ״ל דהשתא כיון דהחלב בלח היה כ״כ שיהיה ביבש כגרוגרות שהיא שיעור מוציא אוכלין איכא למימר שפיר דסתם חלב לגבינה אבל לעיל לתירוץ ר״י דהחלב בלח אינו אלא כגרוגרות ליכא לחיובי ביה כיון שאין כאן כ״כ ביבש שיהיה שיעור מוציא אוכלין וע״כ הוצרכו להוסיף בדבריהם לעיל דמש״ה חייב כיון דמפרש לה לגבינה אחשוביה אחשביה לשיעור גרוגרות הלח כאילו הוא כן ביבש ומה״ט לא שייך לעיל לתירוץ ר״י סתם חלב לגבינה דהא בעי לפרושי לגבינה לאחשוביה שיהיה שיעור גרוגרת הלח כאילו הוא יבש ואין להקשות דאימא דאם הוא מתחלה כדי גמיעה בלח נעשה ממנו ביבש כגרוגרת דהשתא השיעורים דהכא ודהתם שוין ולא צריכין לפלוגי בין סתם חלב לגבינה או לגמיעה דמ״מ קשה אשינוי לשון דהכא במוציא נקט כדי גמיעה לפי מה שהוא בלח והתם בחלב נקט שיעור גרוגרת שיהיה ביבש ולא נקט שיעור כדי גמיעה לפי מה שהוא בלח כי הכא וק״ל:
בד״ה כדי שימזגנו כו׳ ור״ת מפרש דחי דקאמר היינו מזוג ולא כו׳ עכ״ל מה שהוצרך להכי ולא סגי ליה דבברכת הארץ מוסיף מים עד שיהא מזוג כו׳ עיין ברא״ש בפ׳ שלשה שאכלו וק״ל:
בד״ה ויעמוד על רביעית כו׳ ועי״ל דדוקא מקדש עכ״ל צ״ע לחלק בין כוס של קידוש לשאר כוסות של ברכה דהא בהדיא אמרינן בע״פ ד׳ כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי מזיגת הכוס יפה והיינו כדי מזיגה לכל אחד ואחד והיינו כדי רביעית לכולם כמ״ש לקמן וע״כ בד׳ כוסות הללו איכא נמי כוס של קידוש ולא בעי כדי מלא לוגמיו אלא רביעית כשאר ג׳ כוסות וק״ל:
אמר רבא: אף אנן נמי [אנחנו גם כן]
Rava said: We too
רי״ףתוספותספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת עו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים שבת עו:, עין משפט נר מצוה שבת עו:, רב שרירא גאון ערבית שבת עו: – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט (תשע"ג), ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), רב שרירא גאון תרגום לעברית שבת עו: – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט, ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), ר׳ חננאל שבת עו:, ר׳ נסים גאון שבת עו:, רי"ף שבת עו: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת עו:, רש"י שבת עו:, תוספות שבת עו:, ספר הנר שבת עו: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת עו: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת עו:, רמב"ן שבת עו: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי שבת עו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת עו:, מהרש"א חידושי הלכות שבת עו:, פני יהושע שבת עו:, גליון הש"ס לרע"א שבת עו:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת עו:

Shabbat 76b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Shabbat 76b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 76b, R. Sherira Gaon Arabic Peirush Milim Shabbat 76b, R. Sherira Gaon Hebrew Translation Peirush Milim Shabbat 76b, R. Chananel Shabbat 76b, R. Nissim Gaon Shabbat 76b, Rif by Bavli Shabbat 76b, Collected from HeArukh Shabbat 76b, Rashi Shabbat 76b, Tosafot Shabbat 76b, Sefer HaNer Shabbat 76b, Ri MiLunel Shabbat 76b, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 76b, Ramban Shabbat 76b, Meiri Shabbat 76b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 76b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 76b, Penei Yehoshua Shabbat 76b, Gilyon HaShas Shabbat 76b, Steinsaltz Commentary Shabbat 76b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144