ערך שלש
שלש –
א(נדה ח:) שלשה בתולות הן בתולת קרקע בתולת שקמה בתולת אדם וכו׳ עיין בערך בתול׳
(נדה טז:) שלשה דברים נאמרו בצפרנים זורקן רשע שורפן חסיד קוברן צדיק פי׳ משום הכי נקרא חסיד אע״ג דידע ששריפת צפרניו מזיק לגופו אפ״ה שורפן שלא יהו בעולם למכשול קוברן צדיק שזה דינם (
יבמות קיו בגמ׳ שני אחים) ידבק אדם בשלשה בהבאת שלום ובהפרת נדרים בחליצה ויתרחק מג׳ מן המיאונין ומן הערבות ומן הפקדונות (ובריש ויגש אליו בב״ר
מכות כג: ובב״ר בויחי יעקב ובסוף ברכות ירושלמי) ג׳ דברים עשו ב״ד של מטה והסכימו ב״ד של מעלה על ידם מקרא מגלה ושאילת שלום בשם והבאת שלום וכו׳
(זבחים מג) הני אשם שלישי ושלשה ודאי אין מלמדין (בהלכה קמא בחולין) תנן התם (בפר״ח בתרומה) ג׳ משקין אסור משום גלוי המים והיין והחלב (ובילמדנו בויקח קרח פרשת קח את המטה) יש להן סמך מן התורה מים דכתיב לרוקע הארץ על המים חלב דכתיב ותפתח את נאד החלב ותשקהו ותכסהו יין וכל כלי פתוח
(גיטין סה) ג׳ מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים וכו׳
(בבא קמא כד) הרי אלו ג׳ עדיות והן עדות אחת להזמה פי׳ כגון דאתו תרי סהדי אסהידו בפני ב״ד ובפני בעלים דהדין תורא נגח תורא דראובן בחד בשבא במקום פלוני ואתו אחריני ואסהידו בב״ד בתרי בשבא נגח האי תורא דשמעון במקום פלוני ואתו אחריני ואסהידו בג׳ בשבא נגח תורא דלוי במקום פלוני נעשה השור מועד ומעכשיו כל מה שיגח משלם נזק שלם מן העלייה נמצאת כת אחת זוממת כגון שבאו עדים ואמרו עמנו הייתם במקום פלוני בההוא חד בשבא רחוק מן המקום שהעידו כי ראו העדות באותו מקום יותר ממהלך יום בעל השור פטור הוא מלשלם נזק שלם שהרי עדיין אין השור מועד ונמצא שלא נגח אלא שני נגיחות בלבד ועדיין תם הוא והעדים פטורין מלשלם צד המועדות כי לאחר שנתקיים העדות של ג׳ כיתות מתחייבי במועדות וכיון שמקצתן הוזמו ומקצתן לא הוזמו כשם שפטורין מי שלא הוזמו כך פטורין מי שהוזמו וזה דומה לשני עדים שהעידו והוזם אחד מהן והאחד לא הוזם ששניהן פטורין ולפיכך אמרו הברייתא והן עדות אחד להזמה כלומר אינן חייבין עד שיוזמו שלשתן ובענין הזה השנייה והשלישית ואף על פי שהראשונה כשהוזמה פטורה מלשלם צד המועדות שבנגיחה רביעית משלמת התמות שחייבתו לשלם לראובן עומדת וכן דין השנייה וכן דין השלישית אבל אם הוזמו אלו ג׳ כתות כולן משלמות ראשונה מה שחייבתו בעדות לשלם לראובן והשנייה משלמת מה שחייבתו לשלם לשמעון והשלישית מה שחייבתו לשלם ללוי ושלשתן משלמות ומשלמות צד מועדות שבנגיחה רביעית ועל זה אמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ופעמים שמשלמות גם צד התמות שברביעית היכי דמי כגון שהודה בנגיחה רביעית וקיי״ל פלגו ניזקא קנסא ואין אדם משלם קנס על פי עצמו וכיון שהעידו הללו שהוא מועד נתחייב על עדותן
(בבא בתרא נו) שלשה אחין והאחד מצטרף עמהן הרי אלו ג׳ עדיות והן עדות אחת להזמה פי׳ ראובן שמעון ולוי ג׳ אחין וכלב נכרי העיד ראובן וכלב בראשונה ושמעון וכלב בשנייה ולוי וכלב בשלישית הרי זו חזקה נמצאו ו׳ אחין בחצי וכלב בחצי האחר והן עדות אחת להזמה ההוא שטרא דהוו חתימי עליה תרי שכיב חד מינייהו אתא אחוהי דקאיו חד נוכראה לאסהודי אחתימת ידי׳ דמיתנא והאי דקא מסהיד אחתימו׳ ידי׳ דנפשי׳ כה״ג לא מקיימינן האי שטרא דהא נפיק פלגו דממונא אפומא דהאי סהדא דהוא חי ופלגו אחריתי נפיק אפומא דאחוה דהאי דהוא חי ואפומא דהאי נוכראה דמסהדי אחתימו׳ ידי׳ דמיתנא אשתכח דקא נפיק האי ממונא כוליה דכתיב בשטרא נכי ריבעא אפומא דחד והילכתא בהא כרב אשי דפסיל פ״א הרי אלו שלש עדיות שעל מה שמעיד אח זה אינו מעיד אח זה וכשרה היא העדות והן עדות אחת הואיל וכל אחת מצטרף עם זה נכרי אם הוזם זה נמי או אחד מן האחין שמצטרף עמו בטלה כל העדות של חזקה הואיל וזה נכרי מעיד עם כולן. אין הכרעה שלישית מכרעת כבר פי׳ בערך כרע (בסוף נגעים) ג׳ טהרות במצורע וג׳ טהרות ביולדת ג׳ מגלחין ותגלחתן מצוה הנזיר והמצורע והלוי וכולן שגילחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות לא עשו כלום (בויקרא רבה בריש אחרי מות ובפרשת אחרי מות ובפסק׳ דפרה ובילמדנו זאת חוקת התורה פ׳ לוה רשע) י״ג חופות קשר לו הקב״ה לאדה״ר בגן עדן הה״ד בעדן גן אלהים היית וכו׳ (בריש מעשרות) התבואה והזתים משיביאו שליש (ירושלמי) א״ר זעירא עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר שהוא נזרע ונצמח יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח
(בבא מציעא סט) מותר שליש בשכרך פי׳ כל שיעלה בריוח עד כנגד שליש בקרן נחלוק בינינו והמותר מן השליש יהיה לך לבד בשכרך כגון דהוי קרן ש׳ זוזי א״ל כל מה דהוי טפי מן ק׳ זוזי הוא אגרך. עד שליש משלו כבר פי׳ בערך הדר
(בבא מציעא סט) ומגדלין אותן עד שיהו שלשין פי׳ עד שיהא בעגל בשליש בשור ובסייח בשליש בסוס ואח״כ יטול השומר חצי השבח
(מנחות כט) בתחיל׳ שליש העליון:
ערך כבש
כבש –
ב(עירובין לד:) פוקו כבשי באגמא פי׳ היה קרוב למקומם אגם שיש בו קנים צומחים אמר להם צאו וכופו הקנים בקרקע ושימו עליהם אבנים גדולות שכובשין אותן בקרקע ולמחר נשב עליהן. כבש את האבן על גבי הטלית
(אהלות פרק ח) פי׳ שם אבן על גבי הטלית שלא יתנופף. כבשים ללבושך. דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לשונך
(חגיגה יג.) אמר ליה בהדי כבישי דקב״ה למה לך
(ברכות י) מה שמכבש וגוזר המקום
(מכות כג) יצתה בת קול ואמרה ממני היו הדברים כבושים פי׳ יהודה ותמר שנכבשו זה את זו בשעה ששכב עמה הלך אותו הבן ונכבש על השפחה
(יבמות סט:) ר״א אמר כובש שנאמר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו. רבי יוסי בר חנינא אומר נושא שנאמר נושא עון (בפ״ק
בראש השנה יז. בגמרא) א״ר יהודה אלמלא צדקתך כהררי אל מי יוכל לעמוד על משפטיך תהום רבה. רבא אמר אע״פ שצדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה במאי קא מיפלגי בדרבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא דאיתמר ר״א אומר כובש וכו׳ פי׳ אלמלא צדקתך שהיא גדולה כהררי אל. כשיש בו באדם מחצה עונות ומחצה זכיות נושא עון אחד מן הכף מאזנים ומעבירו ומוחלו כדי שיכריעו הזכיות שאלמלא כן שאם לא יהא נוטל עון ומעביר ראשון ראשון ומניח להכריע החובות מי יוכל לעמוד מפני משפטיך שיורדין עד תהום רבה. רבא אמר צדקתך כהררי אל שאתה נוטל עון מן הכף וכובשו וגונזו שאם לא יחטא שוב אתה מוחלו ואם חטא אתה מצרפו עם שאר עונות ודנו מפני שמשפטיך יורדין עד תהום רבה כשאינו חוזר בו. רבא אמר כר״א דאמר כובש כדאמרן
(שבת קיא) מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין. לא יכבשם שם בשבת כלומר לא יקפלם ויניחם שם ויקשרם וזה שמשיר להתיר המכבש של בעל הבית לצורך שבת אבל כובש שאין דרכו להחזיר הבגדים בשבת לא יגע בהן.
(גיטין מז) בסוריא וקא סבר כיבוש יחיד שמיה כיבוש פי׳ סוריא שכיבשה דוד מלך ישראל יחיד הוא. כל הכלים אין נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת
(ביצה כג) פי׳ כובש הקרקע ואינו עושה חריץ
(ביצה לב) אין גורפין תנור וכירים אבל מכבשין
(סנהדרין פט) אבל הכובש נבואתו והמוותר על דברי הנביא (גמרא) כובש נבואתו כגון יונה בן אמתי. והמוותר על דברי הנביא כגון חבריה דמיכה וכו׳
(בבא בתרא סז) כבשי הם הקורות שכובשין בהן הזתים. בעכו״ם שכיבשתו
(פסחים ה) השוכבים על מטות שן תרגומו דמכבשין בשן דפיל
(נדה לט) תרנגולא דרמיא יומא וכבשא יומא. (בפסקא וזאת הברכה) זאת וזאת לפי שהוא מקנתרן וכו׳ וערפל תחת רגליו תרגום וענן אמיטתא כיבש קדמוהי והיה המקדש בתוכו תרגום ויהי כיבש מקדשא בגויה והיתה העיר בתוכו תרגום ותהי כיבש קרתא בגויה. כבשים בני שנה (בפסקא את קרבני לחמי) בית שמאי אומרים כבשים שהן כובשי עונותיהם של ישראל כמה דתימא יכבוש עונותינו ב״ה אומרים כל דבר שהוא נכבש סופו לצוף אלא כבשים שהן מכבסין עונותיהן של ישראל כשלג כמה דתימא כשלג ילבינו. בן עזאי אומר כבשים בני שנה שהן מכבסין עונותיהן של ישראל ועושין אותן כתינוק בן שנה שאין לו עון (בילמדנו פרשת את קרבני לחמי) בית שמאי אומרים כבשים שהן כובשין את העונות ויום הכפורים בא ומכפר אמר להן בית הלל אע״פ שכתוב ש׳ ס׳ אנו קוראין כבסים שהן מלבינין עונותיהן של ישראל כשלג שנאמר כבסי מרעה לבך:
ערך קל
קל –
ג(שבת עח.) אפילו תימא רבנן קלקולו זהו תיקונו אית ביה תרי פירושי חד דלענין שופריה דסיד קיימא ההיא ברייתא לאו לענין שרורותיה וקא סברי רבנן דסיד שעירב בו חול אע״פ שהוא מתחזק הלך יפיו ומותר בגולה והוא משום שרירותא קאמרי חול גס כדי ליתן על מלא כף סיד. ופי׳ שני כיון דלא שרי למיסד ביה בגולה עד שיערה בו חול הוה ליה קלקולא דקא מקלקל הוא התיקון. והלכך משערינן חול גם כדי ליתן על מלא כף סיד דחשיב ליה כדי שיהא מותר לסוד בו
(הוריות יב:) בזמן ששניהן עומדין לקלקלה האיש קודם פי׳ האיש במשכב זכור והאשה בקובה
(גיטין נז) מעשה בת׳ ילדים וילדות שנשבו לקלון הרגישו בעצמן למה הן מתבקשין וכו׳
(מכות כג) נתקלקל בין ברעי בין במים (גמ׳) קלה בין בראשונה בין בשניה פי׳ נתקלקל ברעי בין בהכאה ראשונא בין בהכאה שניה
(חולין ח) סכין של ע״א מותר לשחוט בה מקלקל הוא פי׳ שחיטה מפסדת הבהמה כי דמיה בחייה יותר מן השחוטה (
משנה דמאי ג׳ חולין ו) מפני שחשודה לחלוף המתקלקל
(שבת קה) כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר מתניתא רבי יהודה ברייתא ר׳ שמעון ובהלכה של מעלה מזו אימור דשמעת ליה לר׳ יהודה במתקן במקלקל מי שמעת ליה
(כתובות ו) במקלקל הלכה כרבי יהודה או כרבי שמעון
(פסחים עג) לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור פי׳ העושה חבורה בשבת מקלקל היא
(א״ב תרגום ויסלף דברי צדיקים ויקלקל פתגמין תריצין):
א. [דרייא.]
ב. [צופרעססען. בעדעקען, אויף האלטען.]
ג. [פערדערבען. צוגרינדריכטען.]