×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לְכֹהֵן לְכֹהֵן וְלֹא לְלֵוִי אֵימָא אַף לְכֹהֵן מַאי טַעְמָא דר׳דְּרַבִּי עֲקִיבָא דִּכְתִיב {במדבר י״ח:כ״ו} וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם בִּלְוִיִּם קָא מִשְׁתַּעֵי קְרָא וְאִידַּךְ כדר׳כִּדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ ב״לבֶּן לֵוִי דְּאָמַר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ ב״לבֶּן לֵוִי בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת נִקְרְאוּ כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְזֶה אֶחָד מֵהֶם {יחזקאל מ״ד:ט״ו} וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק.
The first tithe is given to a priest. The Gemara is puzzled: To a priest and not to a Levite? But the Torah expressly states that the first tithe is for Levites. The Gemara answers: Say he means it can be given also to a priest. The Gemara clarifies: What is the reason for Rabbi Akiva’s opinion? As it is written: “You shall speak to the Levites, and you shall say to them” (Numbers 18:26). Clearly, the verse speaks of Levites, not priests. And the other tanna, Rabbi Eliezer, maintains in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: In twenty-four places in the Bible the priests are called Levites. And this is one of those verses: “And the priests the Levites, the sons of Zadok” (Ezekiel 44:15).
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
לכהן ולא ללוי – בתמיה הא ודאי קרא לוים קאמר.
בני צדוק – וצדוק כהן הוה וקרא לבניו הלוים.
מאי טעמא דר״ע – לכאורה נראה דר״מ ור״א פליגי בפלוגתא דר״ע ור׳ אלעזר בן עזריה דר״מ דלעיל כר״ע ותימה דבפ׳ המוכר את הספינה (ב״ב פא: ושם) אמר דיהיב ליה לכהן וכר׳ אלעזר בן עזריה והתם מתרץ לה בין לר״מ בין לרבנן וצ״ל דאליבא דרבנן מוקי לה התם כר״א בן עזריה אבל לר״מ אית ליה לאוקומי בתר דקנסינהו עזרא דלכ״ע לכהן ואפילו למ״ד קנסא לעניים יכול ליתן לכהן עני.
[ואידך] כריב״ל דאמר בעשרה מקומות וכו׳ והקשה הר׳ שמואל מאיוור״א היכי מצינן למימר דהאי קרא מיירי בכהנים והכתיב בההוא ענינא ונתתם ממנו תרומת ה׳ לאהרן הכהן וא״כ בלוים מיירי שנותנים תרומת מעשר לכהן דאי בכהנים הא לא מחייבי להפרישה דשלהם היא. וא״ל דמ״מ איירי קרא גם בלוים דלוים כתיבי אכן גם בכהנים איירי. זה א״א לומר. דא״כ מאי מוכח ר׳ עקיבא מואכלתם אותו בכל מקום דלא איירי קרא בכהנים הא כיון דאיירי קרא בלוים וכהנים מצינן למיקם ואכלתם אותו אלוים ושמא י״ל דשפיר איירי בכהני׳ ור״ל ונתתם אותו לאהרן הכהן כלומ׳ ונתתם שצריך שיהא נתון כבר ממנו תרומת ה׳ שהפריש׳ הישראל או הלוי מן המעשר עוד אומר מורי ראש״י דלעולם נאמר דאיירי קרא גם בלוים ובכהנים ומ״מ קרא דונתתם אלוים קאי ואין להקשות א״כ היכי מוכח רבי עקיבא מואכלתם אותו דלא מיירי קרא בכהנים כיון דאיירי קרא בתרוייהו מצינו למיקם ואכלתם בלוים אבל לעולם איירי קרא אף בכהנים וי״ל דזה לא קשה מידי דהא ודאי כולי קרא לא איירי אלא בלוים אליבא דר׳ עקיבא שהרי ואכלתם אותו בכל מקום נתינת טעם הוא לכל הפסוק דהכי משמע דכתיב ואכלתם אותו בכל מקום חלף עבודתכם באהל מועד וא״כ הפסוק נותן טעם לדבריו שיאכלו כל אותם הנזכרים למעלה חלף העבודה וא״כ כל הפסוק דכתיב לעיל מיניה דואכלתם לא איירי אלא במה שהפסוק דואכלתם מדבר. וקרא דואכלתם לא מצי מיירי בכהנים דהא כתיב בכל מקום כדמפרש תלמודא מי שיכול לאכלו וכו׳ [הרי] דלא איירי כלל בכהנים אליבא דר״ע כ״נ לראש״י:
ומר סבר דווקא לענים נראה דפליגי אליב׳ דר״ע דאמר דקודם הקנס היה ללוי ולא לכהן אבל לרבי אליעזר דאמר דקודם הקנס היה לכהן וללוי א״כ יחלוקו אליבא דידיה ויאמרו קנסא לעניים פירוש [לכהנים וללוים עניים ולאידך מ״ד] לכהנים בימי טומאתן לבד וא״כ עשירים כהנים נקנסו והלא מה פשעם ומה חטאתם הלא לא קנס עזרא רק לוים משום טעמא דמפרש אלא נראה דאליבא דר״ע פליגי. ונראה דהלכה כרבי עקיבא דהא פליגי אליביה ובזה ניחא מההיא דמעשה שהיו באים בספינה שנתן רבן גמליאל המעשר ראשון לר׳ יהושע בן חנניה שהיה לוי ואמאי הלא קנסינהו עזרא ורבי [גמליאל] לאחר קנסא הוה. אלא ודאי לרבי עקיבא ניחא דמתחלה היה ללוי דווקא ועזרא קנסינהו ונתנו לכהן וללוי עניים ורבי יהושע עני היה ורבי אליעזר סבר שהיה בתחלה לכהן וללוי ולבתר קנסא היה לכהן דווקא. וכמו כן ניחא הא דאמרינן יוחנן כהן גדול ביטל את הוידוי משום דקרא משמע שנותנו ללוי דוקא ולבתר קנסא היה לכהן וללוי:
מעשר ראשון התורה נתנתו ללוי שנאמר ואל הלוים תדבר ונאכל בכל מקום שאינו צריך חומה ומותר לאכלו בטומאה שאין בו קדושה כלל אלא כל שניטלה תרומתו הרי הוא חולין שנאמר ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן ולויים וכהנים אף הם מפרישין תרומות ומעשרות לעצמן אלא שאין מוציאין מעשר ראשון מיד הכהן ליתנו ללוי וכן שאר מתנות כהונה אין מוציאין אותם מכהן לכהן ובימי עזרא קנסו את הלויים שלא ליתן להם מעשר ראשון כלל מפני שלא עלו עמו לירושלם אלא ינתן או לעניים או לכהנים לאכלו בימי טומאתן ולא להם כלל ויש אומרים שלא היה הקנס אלא ליתנו להם או לכהן ואין זה כלום שהרי בסוגיא זו חלק ר׳ אלעזר בן עזריה לומר דמדאוריתא אף לכהן ואם כן לדידיה מיהא מאי קנסא ור׳ עקיבא לא חלק עמו אלא בדין תורה אבל לענין קנס מודי ליה והראיה שהרי מצינו בסוגיא זו בההיא גינתא דהוה ר׳ אלעזר בן עזריה שקיל מעשר ראשון מינה ר״ל מתורת כהונה ואהדריה ר׳ עקיבא לפתחא דגינתא אבי קברי ר״ל שהחזיר הפתח שלא יוכל אדם ליכנס בה אלא דרך בית הקברות כדי שלא יוכל ר׳ אלעזר בן עזריה שהיה כהן ליכנס לשם ושיתנהו לעניים עד שכעס עליו ואמר עקיבא בתרמילו ואנא חיי כלומר אפילו הוא חוזר לתרמילו שהיה רועה עם כלבא שבוע אנא חיי בלא מעשר שלו ושאלו בה מאי טעמא עבד ר׳ עקיבא הכי והשיבו מפני שהיה ר׳ אלעזר נוטלו בדין תורה ומפני שהיה אומר שאף מן התורה כהנים ולויים שוים בו ולא בתורת קנס ואמר ליה אי בתורת קנס קא אתית אית לך כלומר ולא ללוי אי בתורת חלוקה קא אתית לית לך אלא אתננו לעניים אלמא דלגמרי קנסינהו ואף בשני של כתובות אמרו אימר דאמר ר׳ אלעזר בן עזריה אף לכהן לכהן ולא ללוי מי אמר ותירץ לבתר דקנסינהו עזרא אלמא לגמרי קנסינהו:
צדוק. כהן [הוה וקרא לבניו] לוים. בכל מקום. דלוי לא הוזהר על הטומאה. מפני מה קנסו לוים. בכמה מקומות בתלמודא1 בתר דקנסינהו עזרא.
1. כתובות כו, א; סוטה מז, ב; חולין קלא, ב.
תוס׳ בד״ה מ״ס קנס לעניים כו׳ וקנס לעניים דקאמר הכא אין לפרש דוקא לעניים לוים כו׳ עכ״ל ויש לתמוה לדבריהם היאך קס״ד למימר דוקא לעניים לוים קאמר דא״כ קרא דוהיה הכהן בן אהרן עם הלוים במעשר הלוים דמיניה ילפינן קנסא לעיל היאך מתוקם וכן לפי׳ הר״ר יוסף דבלשכה היו נותנין אותו לכהנים משום דעניים שכיחי בהו כמ״ש התוס׳ לעיל ובתוס׳ פרק האשה שנתארמלה כתבו ג״כ כל דבריהם שבשמעתין אך שהקדימו דבריהם אלו ואח״כ כתבו הא דפי׳ הר״ר יוסף ממה שקנסו לוים וכן נראה דדבריהם אלו כבר נאמרו מקודם ממה שכתבו לעיל בפשיטות לראב״ע דלא שקלו לוים כלל כו׳ ועדיין לא פירשו זה אלא בדיבור זה ולפי זה שנקדים דברים אלו יש ליישב קצת התמיהא ודו״ק גם מההיא דפרק הספינה שכתבו התוס׳ לעיל דקאמר דיהיב ליה לכהן מוכח שפיר דלאו דוקא לעניים לוים דאם כן היאך מיתוקמא לר״מ כמו שפירש לעיל התוס׳ אלא לפי שהתוס׳ בפ׳ האשה שנתארמלה לא דברו מזה כלום ואגב שיטפא לישנא דתוס׳ דפ׳ האשה שנתארמלה אזלי כאן בדבריהם אלו:
גמ׳ ה״ק ליה אי בתורת קנסא קאתית אית לך כו׳. מלשון זה משמע דלא ידע רע״ק דעת ראב״ע וק״ק דא״כ אמאי אהדר ליה פיתחא לבי קברא דשמא בתורת קנסא קשקיל לה וי״ל דה״ק אי בתורת קנסא הא אית לך דהיינו שיש לך עושר כדאמר פ׳ במה בהמה ולא היה לך ליטול קנס רק להניחו לעניים ולפי דרך זה יש לפרש הא דאמר רע״ק בתרמילו כו׳ דהיינו כלי של עני שהוא רוצה לזכות במעשר ראשון לעניים בתורת קנסא ואנא שהוא עשירי לעזרא חיי וידעתי בקבלה מאבותי דקנסא לכהנים ממש קאמר משום דבתורת חלוקה מדאורייתא נמי אית ביה לכהנים וק״ל:
לכהן. ותוהים: לכהן ולא ללוי? הלא כתוב בתורה שמעשר ראשון ניתן ללוים! ומשיבים: אימא [אמור] אף לכהן. ומסבירים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ עקיבא — דכתיב [שנאמר]: ״ואל הלוים תדבר ואמרת אלהם״ (במדבר יח, כו)בלוים קא משתעי קרא [מדבר הכתוב] ולא בכהנים. ואידך [והאחר, ר׳ אלעזר] סבור כשיטת ר׳ יהושע בן לוי. שאמר ר׳ יהושע בן לוי: בעשרים וארבעה מקומות בכתוב נקראו כהנים ״לוים״, וזה אחד מהם, שמפורש בו: ״והכהנים הלוים בני צדוק״ (יחזקאל מד, טו), ואף הכתוב המדבר במעשר הוא מן המקומות הללו.
The first tithe is given to a priest. The Gemara is puzzled: To a priest and not to a Levite? But the Torah expressly states that the first tithe is for Levites. The Gemara answers: Say he means it can be given also to a priest. The Gemara clarifies: What is the reason for Rabbi Akiva’s opinion? As it is written: “You shall speak to the Levites, and you shall say to them” (Numbers 18:26). Clearly, the verse speaks of Levites, not priests. And the other tanna, Rabbi Eliezer, maintains in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: In twenty-four places in the Bible the priests are called Levites. And this is one of those verses: “And the priests the Levites, the sons of Zadok” (Ezekiel 44:15).
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ור״עוְרַבִּי עֲקִיבָא הָכָא לָא מָצֵית אָמְרַתְּ דִּכְתִיב {במדבר י״ח:ל״א} וַאֲכַלְתֶּם אוֹתוֹ בְּכׇל מָקוֹם מִי שֶׁיָּכוֹל לְאוֹכְלוֹ בְּכׇל מָקוֹם יָצָא כֹּהֵן שֶׁאֵין יָכוֹל לְאוֹכְלוֹ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְאִידַּךְ כֹּל הֵיכָא דְּבָעֵי דְּלָא בָּעֵי חוֹמָה וְאִי אָכֵיל לֵיהּ בְּטוּמְאַת הַגּוּף לָא לָקֵי.

And Rabbi Akiva replies: Here you cannot say the verse is referring to priests, as it is written: “And you may eat it in any place” (Numbers 18:31), from which we learn that the tithe is given to one who can eat it in any place. This excludes a priest, who cannot eat it in a cemetery, as he is prohibited from entering such a place. Consequently, the verse cannot be referring to priests. And the other Sage, Rabbi Eliezer, how does he respond to this claim? He explains the verse as follows: He may eat it anywhere that he wishes, that is, in any city, as it does not require the wall of Jerusalem, like the second tithe. And we further learn from here that if he eats it in a state of bodily impurity he is not flogged. Consequently, we can say that tithe may be eaten by priests in any place.
תוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מי שיכול לאוכלו בכל מקום – וא״ת לר״מ דאוסר לזרים מ״ט דמעשר ללוי ולא לכהן דלא מצי דריש כר״ע מי שיכול לאוכלו בכל מקום דמההוא טעמא דאסור לזרים אסור לאוכלו נמי בטומאת הגוף וא״א לאוכלו בבית הקברות וי״ל דאע״ג דאסור לזרים גזירת הכתוב הוא ואכלתם אותו בכל מקום.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור׳ עקיבא אומר: הכא לא מצית אמרת [כאן אין אתה יכול לומר] שמדובר בכהנים, דכתיב הרי נאמר]: ״ואכלתם אתו בכל מקום״ (במדבר יח, לא), לומר: המעשר ניתן למי שיכול לאוכלו בכל מקום, יצא כהן, שאין יכול לאוכלו בבית הקברות שאסור לו להיכנס שם. ואם כן לא בו מדבר הכתוב. ואידך [והאחר, ר׳ אלעזר] מה הוא אומר על כך? הוא מסביר את הפסוק כך: כל היכא דבעי [מקום שרוצה] יכול לאכול — כוונתו בכל עיר, דלא בעי [שאין צריך] חומה של ירושלים לאכלו (כמו מעשר שני), אלא בכל מקום בארץ. ועוד: ואי אכיל ליה [ואם אוכל אותו] את המעשר בטומאת הגוף — לא לקי [איננו לוקה], ולכן אפשר לומר כי המעשר נאכל אף על ידי כהנים בכל מקום.
And Rabbi Akiva replies: Here you cannot say the verse is referring to priests, as it is written: “And you may eat it in any place” (Numbers 18:31), from which we learn that the tithe is given to one who can eat it in any place. This excludes a priest, who cannot eat it in a cemetery, as he is prohibited from entering such a place. Consequently, the verse cannot be referring to priests. And the other Sage, Rabbi Eliezer, how does he respond to this claim? He explains the verse as follows: He may eat it anywhere that he wishes, that is, in any city, as it does not require the wall of Jerusalem, like the second tithe. And we further learn from here that if he eats it in a state of bodily impurity he is not flogged. Consequently, we can say that tithe may be eaten by priests in any place.
תוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הָהִיא גִּינְּתָא דַּהֲוָה שָׁקֵיל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן מִינַּהּ אֲזַל ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אַהְדְּרֵיהּ לְפִתְחָא לְבֵי קִבְרֵי אֲמַר עֲקִיבָא בְּתַרְמִילוֹ וַאֲנָא חָיֵי.

The Gemara relates: There was a certain garden from which Rabbi Elazar ben Azarya, a priest, would take the first tithe, in accordance with his opinion that priests are also entitled to this tithe. Rabbi Akiva went, closed up the garden, and changed its entrance so that it would be facing toward the cemetery, to prevent Rabbi Elazar ben Azarya from entering the garden. Rabbi Elazar said in the form of a lighthearted exaggeration: Akiva, a former shepherd, comes with his satchel, but I have to live; from where will I receive my livelihood if I cannot claim the first tithe? Rabbi Elazar was actually a very wealthy man and did not need the produce from this garden. However, his point was that Rabbi Akiva acted in order to stop him from receiving something that he felt was rightfully his.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר״א בן עזריה – כהן הוה כדאמר בברכות (דף כז:) דהוא עשירי לעזרא.
עקיבא בתרמילו – משום דר״ע רעיא דכלבא שבוע הוה.
תרמילו – חמת של עור בשטייל״א בלעז ורועה נותן בה פתו ותולה בצוארו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר: ההיא גינתא דהוה שקיל [גינה אחת שהיה לוקח] ר׳ אלעזר בן עזריה שהיה כהן מעשר ראשון מינה [ממנה], שהרי לדעתו ניתן המעשר הראשון אף לכהן. אזל [הלך] ר׳ עקיבא אהדריה לפתחא לבי קברי [סגר את הגינה והחזיר, הזיז, את הפתח שלה לעבר בית הקברות] שר׳ אלעזר בן עזריה, שהיה כהן, לא יוכל להיכנס. אמר ר׳ אלעזר בהפרזה ובבדיחות⁠־דעת: עקיבא, רועה לשעבר, בא בתרמילו ובו מזון כדי צרכו, ואנא חיי [ואני אחיה]! כלומר, ממה אחיה מעתה אם אין לי מעשר? ואף שר׳ אלעזר עשיר גדול היה, רצה לומר שר׳ עקיבא עושה מעשה כדי למנוע ממנו דבר המגיע לו, לדעתו.
The Gemara relates: There was a certain garden from which Rabbi Elazar ben Azarya, a priest, would take the first tithe, in accordance with his opinion that priests are also entitled to this tithe. Rabbi Akiva went, closed up the garden, and changed its entrance so that it would be facing toward the cemetery, to prevent Rabbi Elazar ben Azarya from entering the garden. Rabbi Elazar said in the form of a lighthearted exaggeration: Akiva, a former shepherd, comes with his satchel, but I have to live; from where will I receive my livelihood if I cannot claim the first tithe? Rabbi Elazar was actually a very wealthy man and did not need the produce from this garden. However, his point was that Rabbi Akiva acted in order to stop him from receiving something that he felt was rightfully his.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אִיתְּמַר מִפְּנֵי מָה קָנְסוּ לְוִיִּם בְּמַעֲשֵׂר פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי יוֹנָתָן וְסָבַיָּא חַד אָמַר אשֶׁלֹּא עָלוּ בִּימֵי עֶזְרָא וח״אוְחַד אָמַר כְּדֵי שֶׁיִּסְמְכוּ כֹּהֲנִים עָלָיו בִּימֵי טוּמְאָתָן.

§ It was stated that amora’im disagreed about the following question: For what reason did the Sages penalize the Levites with regard to their tithe, by declaring that it may be given to priests as well? Rabbi Yonatan and the Elders who were with him disagree with regard to this matter. One said it was because they did not ascend, i.e., immigrate to the land of Israel, in the days of Ezra. And one said that it was not a penalty at all, but they gave the first tithe to the priests so that they could rely on it during their days of impurity. Because it is prohibited for priests to consume teruma while in a state of impurity, they would have had nothing to eat if they were dependent exclusively on teruma. It is permitted, however, to eat the tithe while impure.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מפני מה קנסו לוים במעשר – לאו לעיל קאי דטעמא דהכא לאו משום קנסא אלא משום דכהנים נמי לוים איקרו כדאמרן אלא דאמר בכמה דוכתין בהש״ס בתר דקנסינהו עזרא (חולין דף קלא:) ובמסכת סוטה (דף מז:) תנן יוחנן כ״ג העביר הודיית המעשר ואמר מפני שאין מפרישין אותו כתקנן דרחמנא אמר יהבה ללוים ואנן יהבינן לכהנים והכא נקט לה משום דקבעי למיפרך עלה מהא דרבי עקיבא דאהדריה לפתחא לבי קברי.
מפני מה קנסו לוים במעשר – פי׳ ר״י דלא מצינו בהדיא אלא מצינו בעזרא והיה הכהן בן אהרן עם הלוים במעשר הלוים ואיכא למימר דהכי קאמר כשיבאו הלוים לחלוק בבית הגרנות יבואו עמהם הכהנים וקשה דלר׳ אלעזר בן עזריה דלא שקלי לוים כלל בתר קנסא אלא כהנים הא לא משתמע מההוא קרא דהא ליכא למימר שהיו הכהנים עם הלוים לקבל מהם מעשר משלהם דהא בשלהם לא קנסום כדמוכח בפ׳ הזרוע (חולין דף קלא:) וי״ל דלר״א בן עזריה לא נמנעו הלוים מכל וכל מלילך לבית הגרנות לחלוק במעשר כדמוכח פ״ב דכתובות (דף כו. ושם) וכ״ש בימי עזרא שעדיין לא פשט הקנס ולכך נאמר שילך הכהן עם הלוים ולמ״ד קנסא לעניים נקט כהן עם הלוים משום דשכיחי עניי כהנים טפי לפי שאין עסוקין במלאכה אלא בעבודת בית המקדש וגם אין להם קרקעות וה״ה עניי ישראל למ״ד מעשר מותר לזרים והר׳ יוסף אומר דנפקא לן מדכתיב במלאכי הביאו את כל המעשר אל בית האוצר דבית האוצר הוא לשכה שתקן עזרא לתת שם תרומת כהנים כדכתיב בעזרא (נחמיה י׳:ל״ט) וכיון שמצוה לתת שם מעשר אם כן של כהנים הוא וקי״ל (מגילה טו.) מלאכי זה עזרא ולמ״ד קנסא לעניים מצוה לתת לכהנים משום דעניים שכיחי בהו כדפרישית.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה מפני מה כו׳ לבית הגרנות לחלוק במעשר. ונ״ב ס״א:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א איתמר [אמר], שנחלקו חכמים בשאלה מפני מה קנסו לוים במעשר, שנותנים אותו בזמן הזה גם לכהנים? פליגי בה [נחלקו בכך] ר׳ יונתן וסביא [והזקנים, החכמים] שהיו עימו. חד [אחד מהם] אמר: משום שלא עלו לארץ ישראל בימי עזרא. וחד [ואחד מהם] אמר: לא משום קנס ללוים, אלא כדי שיסמכו כהנים עליו בימי טומאתן. שכיון שאסור לאכול תרומה בטומאה, אין לכהנים אז מה לאכול.
§ It was stated that amora’im disagreed about the following question: For what reason did the Sages penalize the Levites with regard to their tithe, by declaring that it may be given to priests as well? Rabbi Yonatan and the Elders who were with him disagree with regard to this matter. One said it was because they did not ascend, i.e., immigrate to the land of Israel, in the days of Ezra. And one said that it was not a penalty at all, but they gave the first tithe to the priests so that they could rely on it during their days of impurity. Because it is prohibited for priests to consume teruma while in a state of impurity, they would have had nothing to eat if they were dependent exclusively on teruma. It is permitted, however, to eat the tithe while impure.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר שֶׁלֹּא עָלוּ מִשּׁוּם הָכִי קַנְסִינְהוּ אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר כְּדֵי שֶׁיִּסְמְכוּ עָלָיו כֹּהֲנִים בִּימֵי טוּמְאָתָן מִשּׁוּם כֹּהֲנִים קַנְסִינְהוּ לַלְוִיִּם אֶלָּא כּוּלֵּי עָלְמָא קְנָסָא שֶׁלֹּא עָלוּ בִּימֵי עֶזְרָא וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר קְנָסָא לַעֲנִיִּים וּמָר סָבַר כֹּהֲנִים בִּימֵי טוּמְאָתָן עֲנִיִּים נִינְהוּ.

The Gemara asks: Granted, according to the one who says it was because they did not ascend, we can understand that due to that reason they penalized the Levites by forcing them to share their tithe with the priests. But according to the one who says it was done so that the priests could rely on it during their days of impurity, should we penalize the Levites for the benefit of priests? Rather, everyone agrees that it was a penalty for the fact that they did not ascend in the days of Ezra, and here they disagree about this: One Sage holds that the penalty is that the tithe must be given to the poor, and one Sage holds that priests are classified as poor in the days of their impurity.
תוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מר סבר קנסא לעניים – דוקא ולא לכהנים עשירים ואליבא דר״ע פליגי דלר״א בן עזריה דשקלי כהנים מן התורה אפי׳ עשירים בתר דקנסינהו נמי דהוי לכהן ולא ללוי כדמוכח בהזרוע (חולין קלא:) ובפרק ב׳ דכתובות (דף כו. ושם) שקלי נמי כהנים עשירים דלדידהו לא קניס עזרא שהרי עלו וקנסא לעניים דקאמר הכא אין לפרש דוקא לעניי לוים ולא עניי ישראל וכהנים דא״כ נשתכרו עניי לוים במה שלא עלו ועוד דמשמע הכא דאי הוו כהנים בימי טומאתן עניים הוו שקלי לכ״ע אע״ג דמדאורייתא לר״ע ללוי ולא לכהן אלא ודאי עניים דקאמר אפילו עניי ישראל וכהנים ומיהו למ״ד מעשר ראשון אסור לזרים אין נראה שינתן לעניי ישראל כדי למוכרו דמילתא דאתי לידי תקלה לא הוו מתקני רבנן דאיכא למיחש דלמא אתי למיכליה וכה״ג אמרינן בפ״ב דכתובות (שם) ונראה דלר״ע לא הפקיע עזרא כח הלוים מכל וכל להשוותן לכהן ולישראל שלא יטלו מעשר אלא עניים ולא עשירים אלא לוים בין עניים בין עשירים היו נוטלים לעולם כדמשמע בכמה דוכתין שהיו נוטלין בתורת לויות דתנן בגיטין (דף ל.) המלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהן ואיתא בגמרא (שם:) ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר לאביך בידי ובהזרוע (חולין קלא:) ובפ״ב דכתובות (דף כו.) פריך הש״ס מעשר ראשון דלוי הוא וטעמא כיון דמעיקרא היה המעשר של לוים לבדם לר״ע דיין שיקנסום ליתן גם לאחרים עמהם למר לעניים ולמר לכהנים וסתמא בכל דוכתא כר״ע ולר״א בן עזריה דאמר מדאורייתא אף לכהן בתר קנסא לכהן דוקא כדאמר בפ׳ שני דכתובות (כתובות שם) ולדידיה דוקא מעשר ראשון חזקה לכהונה ולא לר״ע תדע דלמ״ד לעניים היאך יהיה חזקה לכהונה ולר״א בן עזריה מה שבטל יוחנן את הוידוי (סוטה דף מז:) אף על פי שדינו היה לכהנים כמו ללוים מכל מקום כיון דנצטוו לתתו אף ללוים כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם (במדבר יח) כשמפקיעין אותו מלוים לתת כולו לכהנים אין זה כמצותו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה מר סבר כו׳ עליהן וכן התם בגמ׳ ישראל כו׳ כצ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: בשלמא למאן דאמר [נניח לדעת מי שאומר] שסיבת הקנס משום שלא עלו — משום הכי [כך] קנסינהו [קנסו אותם] שלא יקבלו את כל המעשר, ויתחלקו עם הכהנים. אלא למאן דאמר דעת מי שאומר] שטעם הדבר כדי שיסמכו עליו כהנים בימי טומאתן — וכי משום טובתם של כהנים קנסינהו [קונסים אותם] את הלוים? אלא יש לומר אחרת: כולי עלמא [לדעת הכל] קנסא [הקנס] הוא על שלא עלו בימי עזרא. והכא בהא קמיפלגי [וכאן בכך נחלקו]: מר סבר [חכם זה סבור] כי קנסא [הקנס] צריכים לתת לעניים שינתן המעשר ראשון לעניים, ומר סבר [וחכם זה סבר] שכהנים בימי טומאתן בגדר עניים נינהו [הם].
The Gemara asks: Granted, according to the one who says it was because they did not ascend, we can understand that due to that reason they penalized the Levites by forcing them to share their tithe with the priests. But according to the one who says it was done so that the priests could rely on it during their days of impurity, should we penalize the Levites for the benefit of priests? Rather, everyone agrees that it was a penalty for the fact that they did not ascend in the days of Ezra, and here they disagree about this: One Sage holds that the penalty is that the tithe must be given to the poor, and one Sage holds that priests are classified as poor in the days of their impurity.
תוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) (בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר קְנָסָא לַעֲנִיִּים מִשּׁוּם הָכִי אַהְדְּרֵיהּ ר״ערַבִּי עֲקִיבָא לְפִתְחָא לְבֵי קִבְרֵי אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְכֹהֲנִים אַמַּאי אַהְדְּרֵיהּ לְפִתְחָא לְבֵי קִבְרֵי) הָכִי קָאָמַר לֵיהּ אִי דְּקָא אָתֵית בְּתוֹרַת קְנָסָא אִית לָךְ וְאִי קָא אָתֵית בְּתוֹרַת חֲלוּקָּה לֵית לָךְ.

The Gemara asks: Granted, according to the one who says that the penalty imposed on the Levites is that the tithe must be given to the poor, due to that reason Rabbi Akiva changed the garden entrance so that it would be facing toward the cemetery, as Rabbi Elazar ben Azarya was a wealthy man. But according to the one who says the tithe was given to the priests, why did he change the entrance so that it would be toward the cemetery? The Gemara answers: This is what he said to him, i.e., this is what he meant: If you come to receive the tithe by virtue of the penalty imposed on the Levites, you may have it, but if you come by the standard halakha of distribution, demanding your share with the Levites, you may not have the tithe. If the owner of the garden chooses to give it to you, you may accept it, but you may not take it yourself.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא ר׳ עקיבא מ״ט אהדריה כו׳ – למ״ד קנסא לכהנים קפריך אם איתא דתקנתא לכהנים הואי מי הוה מהדר ר״ע לפתחא לבי קברי נהי נמי דקרא בלוים כתיב מיהו ר״ע לבתר דקנסינהו עזרא הוה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתורת חלוקה לי׳ לך – פי׳ דכיון שאין אתה גומר לקבל אלא בתורת חלוק׳ ולא משום קנס עזרא אף הם לא יצאו ידי נתינה דמדאוריתא ללוי ולא לכהן כלל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: בשלמא למאן דאמר קנסא [נניח לדעת מי שאומר שהקנס] ניתן לעניים — משום הכי [כך] אהדריה [החזירו] ר׳ עקיבא לפתחא לבי קברי [את פתח הגינה לעבר בית הקברות], שכן רבי אלעזר בן עזריה עשיר היה. אלא למאן דאמר דעת מי שאומר] שהקנס ניתן לכהנים לכתחילה, אם כן אמאי אהדריה לפתחא לבי קברי [מדוע החזיר את הפתח לעבר בית הקברות]? ומשיבים: הכי קאמר ליה [כך אמר לו], כך היתה כוונתו: אי דקא אתית [אם אתה בא ומקבל] בתורת קנסא [קנס] — אית לך [יש לך] מעשר, ואי קא אתית [אם אתה בא ומקבל] בתורת חלוקה, לחלוק עם שאר הלויים — לית לך [אין לך], ולכן אם ירצה בעל השדה לתת לך — יכול הוא עדיין לתת, אבל אתה לא תוכל לקחת כרצונך.
The Gemara asks: Granted, according to the one who says that the penalty imposed on the Levites is that the tithe must be given to the poor, due to that reason Rabbi Akiva changed the garden entrance so that it would be facing toward the cemetery, as Rabbi Elazar ben Azarya was a wealthy man. But according to the one who says the tithe was given to the priests, why did he change the entrance so that it would be toward the cemetery? The Gemara answers: This is what he said to him, i.e., this is what he meant: If you come to receive the tithe by virtue of the penalty imposed on the Levites, you may have it, but if you come by the standard halakha of distribution, demanding your share with the Levites, you may not have the tithe. If the owner of the garden chooses to give it to you, you may accept it, but you may not take it yourself.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּמְנָא לַן דְּלָא סְלִיקוּ בִּימֵי עֶזְרָא דִּכְתִיב {עזרא ח׳:ט״ו} וָאֶקְבְּצֵם אֶל הַנָּהָר הַבָּא עַל אַהֲוָא וַנַּחֲנֶה שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא מָצָאתִי שָׁם אָמַר רַב חִסְדָּא בַּתְּחִלָּה לֹא הָיוּ מֵעֲמִידִים שוטרי׳שׁוֹטְרִים אֶלָּא מִן הַלְוִיִּם שֶׁנֶּאֱמַר {דברי הימים ב י״ט:י״א} וְשׁוֹטְרִים הַלְוִיִּם לִפְנֵיכֶם עַכְשָׁיו אֵין מַעֲמִידִין שׁוֹטְרִים אֶלָּא מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר וְשׁוֹטְרִים הָרַבִּים בְּרָאשֵׁיכֶם.:

The Gemara asks with regard to the penalty imposed on Levites: And from where do we derive that the Levites did not ascend in the days of Ezra? As it is written: “And I gathered them together to the river that runs to Ahava; and we encamped there for three days; and I viewed the people, and the priests, and found there none of the sons of Levi” (Ezra 8:15). With regard to this, Rav Ḥisda said: Initially they would establish officers over the people only from among the Levites, as it states: “And the officers, the Levites, before you” (II Chronicles 19:11), but now they establish officers only from among the Israelites, as it is stated: And the officers of the many at your heads. This indicates that officers were appointed from: The many, meaning the largest group, ordinary Israelites.
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושוטרים הרבים בראשיכם – דהיינו ישראל שהם רבים מלוים.
ומבני לוי לא מצאתי שם – והא דתנן בקדושין (דף סט.) עשרה יוחסין עלו מבבל וקחשיב לוים וקרא נמי כתיב (עזרא א) ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימין והלוים וגו׳ אלמא עלו פרש״י בעשרה יוחסין (שם) דאותן לוים שעלו עמו היו קצוצי בהונות כשאמר להם נבוכדנצר שירו לנו משיר ציון עמדו וקצצו בהונותיהן ואמרו איך נשיר את שיר ציון ולפי שלא מצא שם ראויים לשיר עמד וקנסם ואפילו למאן דאמר עיקר שיר בפה מכל מקום הקפיד משום דאיכא נמי מצוה בכלים.
שנאמר שוטרים בראשיכם – אין זה פסוק בכל המקרא. ושמא היינו דכתיב ואשימם בראשיכם (דברים א):
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומבני לוי לא מצאתי שם כו׳. מפורש בפ׳ עשרה יוחסין באורך בחידושינו ע״ש:
סליק פרק יש מותרות
ושואלים על הדבר שהוזכר קודם בענין הקנס שקנסו את הלויים: ומנא לן דלא סליקו [ומניין לנו שלא עלו] הלוים בימי עזרא? דכתיב [שנאמר]: ״ואקבצם אל הנהר הבא אל אהוא ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם״ (עזרא ח, טו). ואגב דבר זה אמר רב חסדא: בתחלה לא היו מעמידים שוטרים על העם אלא מן הלוים, שנאמר: ״ושטרים הלוים לפניכם״ (דברי הימים ב׳ יט, יא), ואולם עכשיו אין מעמידין שוטרים אלא מישראל, שנאמר: ״ושוטרים הרבים בראשיכם״, שממנים שוטרים מאלה שהם רובו (״הרבים״) של העם — מישראל.
The Gemara asks with regard to the penalty imposed on Levites: And from where do we derive that the Levites did not ascend in the days of Ezra? As it is written: “And I gathered them together to the river that runs to Ahava; and we encamped there for three days; and I viewed the people, and the priests, and found there none of the sons of Levi” (Ezra 8:15). With regard to this, Rav Ḥisda said: Initially they would establish officers over the people only from among the Levites, as it states: “And the officers, the Levites, before you” (II Chronicles 19:11), but now they establish officers only from among the Israelites, as it is stated: And the officers of the many at your heads. This indicates that officers were appointed from: The many, meaning the largest group, ordinary Israelites.
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מתני׳מַתְנִיתִין: בבַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּיסֵּת לְכֹהֵן תֹּאכַל בִּתְרוּמָה גמֵת וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן תֹּאכַל בִּתְרוּמָה נִיסֵּת לְלֵוִי תֹּאכַל בְּמַעֲשֵׂר מֵת וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן תֹּאכַל בְּמַעֲשֵׂר דנִיסֵּת לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹּאכַל לֹא בִּתְרוּמָה וְלֹא בְּמַעֲשֵׂר מֵת וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן לֹא תֹּאכַל לֹא בִּתְרוּמָה וְלֹא בְּמַעֲשֵׂר.

MISHNA: An Israelite woman married to a priest may partake of teruma. If the priest died and she has a child from him, she may continue to partake of teruma. If she subsequently married a Levite, she may no longer partake of teruma but she may partake of the first tithe on his account. If he, too, died and she had a child from him, she may continue to partake of tithe on account of the child. If she then married an Israelite, she may partake of neither teruma nor tithe. If her Israelite husband died and she had a child from him, she still may partake of neither teruma nor tithe.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יההשלמהפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ ניסת ללוי – אחר שילדה מכהן.
תאכל במעשר – ולא בתרומה דהדר הויא זרה.
מת ולה הימנו בן תאכל במעשר – בשביל בנה והאי בן פסיל לה מתרומה שהרי יש לה זרע מן הזר וכתיב (ויקרא כב) וזרע אין לה ושבה והרי יש לה זרע ואע״ג דקרא בבת כהן כתיב מרבינן מיניה בגמרא נמי בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן וניסת לזר ומת שחוזרת ואוכלת בשביל בנה הלכך כי היכי דבת כהן כי אית לה זרע מישראל לא הדרה בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן נמי כי אית לה זרע בין מלוי או מישראל לא הדרה אוכלת בשביל בנה כהן.
מתני׳ בת ישראל שנשאת לכהן אוכלת בתרומה מת ויש לה ממנו בן תאכל בתרומה. נשאת ללוי תאכל במעשר מת ולה ממנו בן תאכל במעשר. נשאת לישראל לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר. מת ולה ממנו בן לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר. מת בנה מישראל תאכל במעשר. מת בנה מלוי תאכל בתרומה. מת בנה מכהן לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר בת כהן שנשאת לישראל לא תאכל בתרומה מת ולה הימנו בן לא תאכל בתרומה נשאת ללוי תאכל במעשר. מת ולה הימנו בן תאכל במעשר נשאת לכהן תאכל בתרומה מת ולה הימנו בן תאכל בתרומה מת בנה מכהן לא תאכל בתרומה מת בנה מלוי לא תאכל במעשר מת בנה מישראל חוזרת לבית אביה ואוכלת בתרומה וע״ז נאמר ושבה אל בית אביה כנעוריה:
מתניתין בת ישראל שנשאת לכהן תאכל בתרומה, מת ולא ממנו בת תאכל בתרומה. נשאת ללוי תאכל במעשר ולא בתרומה שהלויה פוסלה שהאי זר ואוכלת בגונו מעשר, מת ולה ממנו בן תאכל במעשר ואל בתרומה שהבן מעכבה, נשאת לישראל לא תאכל בתרומה ואל במעשר שבעלה ישראל פסלה מן התרומה וממעשר מת בנה מישראל תאכל במעשר. פי׳ משום בן הלוי מת בנה מלוי תאכל בתרומה משום בנה מכהן מת בנה מכהן לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ניסת ללוי. זאת האשה שילדה מכהן הדרה לה זרה הואיל ונשאת ללוי. במעשר. בשביל בנה. והאי בן פסיל לה מתרומה שהרי יש לה זרע מן הזר, דעומד במקום אביו. נישאת לישראל. זאת האשה שילדה מכהן ולוי, לא תאכל אעפ״י שמת בעלה אם יש לה בן ממנו. מת. אותו בן חוזרת ואוכלת בשביל בנה לוי. ואם מת אף בנה לוי חוזרת ואוכלת בתרומה [בשביל בנה]⁠1 כהן. לא תאכל. שאין שם מי שיאכילנה.
1. נראה שנשמטו מלים אלו.
בת ישראל לכהן – כללא דמתני׳ דבת ישראל שנשא׳ לכהן אוכלת בתרומה בשבילו וא׳ מת אוכל׳ בשביל זרעו וכשנשאת לאחרים נפסלת מאכילתה בשבילו ואם נתאלמנה ואין לה זרע ממנו חוזרת ואוכלת בשביל זרעו של כהן וכשם שישראל וזרעו פוסלה כך לוי וזרעו. ומיהו דין הלוי במעשר כדין כהן בתרומה ואמרי׳ בגמ׳ מ״ל דבת ישראל לכהן אוכלת בשביל בנה כהן שאם נשאת לישראל ואין לה זרע ממנו חוזר׳ ואוכלת בשביל בנה כהן ואמרי אמ׳ ר׳ אבא בת ובת ואוקימנא אפי׳ לרבנן דלא דרשי ו׳ כוליה ובת קרא יתירא וכבר פי׳ בפ׳ אלמנה לכ״ג. וק״ל והיא גופא דאכלה בשביל בנה מ״ל דאי משום דדרשי׳ ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו מהיכא תיתי לך האי דרשא לסרוסי קרא הכי ואי משום דמקרא מיותר הוא דקנין כסף אוכל וק״ו ליליד בית הא דרשי׳ ליה במ׳ גיטין דאייתר לה למדריש דיליד בית אף על פי שאינו שוה כלום אוכל בתרומה מש״כ בקנין כספו דבעינן שיהא שוה פרוטה לכל והנכון בזה מה שתירץ הרמב״ן ז״ל דאי משום ההי׳ דרשא דהתם מסתייה דליכתוב קרא כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו ולמה לי׳ למהדר ומכתב הם יאכלו בלחמו אלא ודאי מיותר לדרשא דקרינן בי׳ יאכילו בלחמו האי יליד בית שהוא בנתים לדרוש לפניו ולאחריו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב משנה בת ישראל שניסת (שנישאה) לכהן — תאכל בתרומה. מת הכהן, ולה, לאשתו הישראלית, הימנו (ממנו) בן — תאכל בתרומה בשביל בנה. ניסת אחר כך ללוי — אינה אוכלת עוד בתרומה אבל תאכל בשבילו במעשר. מת ולה הימנו בן — תמשיך ותאכל במעשר בשביל בנה. ניסת אחר כך לישראל — לא תאכל לא בתרומה, ולא במעשר. מת בעלה הישראלי ולה הימנו בן — עדיין לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר.
MISHNA: An Israelite woman married to a priest may partake of teruma. If the priest died and she has a child from him, she may continue to partake of teruma. If she subsequently married a Levite, she may no longer partake of teruma but she may partake of the first tithe on his account. If he, too, died and she had a child from him, she may continue to partake of tithe on account of the child. If she then married an Israelite, she may partake of neither teruma nor tithe. If her Israelite husband died and she had a child from him, she still may partake of neither teruma nor tithe.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יההשלמהפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מֵת בְּנָהּ מִיִּשְׂרָאֵל תֹּאכַל בְּמַעֲשֵׂר מֵת בְּנָהּ מִלֵּוִי תֹּאכַל בִּתְרוּמָה מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן לֹא תֹּאכַל לֹא בִּתְרוּמָה וְלֹא בְּמַעֲשֵׂר

If her child from the Israelite also died, while her son from the Levite remained alive, she may partake of tithe on account of the Levite’s child. If her child from the Levite died, leaving her with a son from the priest, she may once again partake of teruma. If her child from the priest died as well, she may no longer partake of either teruma or tithe.
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מת גם בנה מישראל ונשאר לה בנה מן הלוי — תאכל במעשר משום בנה הלוי. מת בנה מלוי ונשאר לה בנה מן הכהן — תשוב ותאכל בתרומה. מת בנה מכהן — לא תאכל עוד לא בתרומה ולא במעשר.
If her child from the Israelite also died, while her son from the Levite remained alive, she may partake of tithe on account of the Levite’s child. If her child from the Levite died, leaving her with a son from the priest, she may once again partake of teruma. If her child from the priest died as well, she may no longer partake of either teruma or tithe.
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות פו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יבמות פו:, עין משפט נר מצוה יבמות פו:, רש"י יבמות פו:, תוספות יבמות פו:, תוספות ישנים יבמות פו:, ההשלמה יבמות פו:, פסקי רי"ד יבמות פו:, בית הבחירה למאירי יבמות פו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות פו: – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות פו:, מהרש"ל חכמת שלמה יבמות פו:, מהרש"א חידושי הלכות יבמות פו:, מהרש"א חידושי אגדות יבמות פו:, פירוש הרב שטיינזלץ יבמות פו:, אסופת מאמרים יבמות פו:

Yevamot 86b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yevamot 86b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 86b, Rashi Yevamot 86b, Tosafot Yevamot 86b, Tosefot Yeshanim Yevamot 86b, HaHashlamah Yevamot 86b, Piskei Rid Yevamot 86b, Meiri Yevamot 86b, R. Avraham of Montpellier Yevamot 86b, Ritva Yevamot 86b, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 86b, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 86b, Maharsha Chidushei Aggadot Yevamot 86b, Steinsaltz Commentary Yevamot 86b, Collected Articles Yevamot 86b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144