×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) גמ׳גְּמָרָא: מ״טמַאי טַעֲמָא? מִשּׁוּם נִקְלָה.
GEMARA: The mishna teaches that the attendant rips the garments of the person about to be flogged. The Gemara explains: What is the reason for this? It is due to the verse: “Forty he shall flog him…and your brother shall be debased before you” (Deuteronomy 25:3), as tearing his garments debases him.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי מכות כג ע״א} ומעשה בצידן בבורסי שמת וכול׳1: גרסינן בפרק ואלו2 הן הלוקין אמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה מנין ליבמה שנפלה לפני יבם מוכה שחין שאין חוסמין אותה שנאמר {דברים כה:ד} לא תחסום שור בדישו וסמיך ליה {דברים כה:ה} כי ישבו אחים יחדו:
1. וכול׳: חסר בדפוסים. כ״י נ ממשיך: ״והיה לו אח״.
2. ואלו: וכן כ״י נ. גא, דפוסים: ״אלו״. המאמר נמצא גם בבבלי יבמות דף ד ע״א.
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שבארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:
יבמה שלא רצתה להתיבם אין כופין אותה ומ״מ דנין אותה כמורדת ותצא בלא כתובה ויש בדבר זה דינין חלוקים במקום שיש שם אחים הרבה כמו שיתבאר במקומו ומ״מ אם נפלה לפני מוכה שחין או בעל שאר מומין הנזכרים במסכת כתובות כופין אותו לחלוץ וליתן כתובה ודברים אלו יתבארו במקומן בארוכה בע״ה:
א גמרא שנינו במשנה שקורעים את בגדיו של הלוקה בבית הדין. ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם]משום ״נקלה״, שהרי נאמר על הלוקה ״ונקלה אחיך לעיניך״ (דברים כה, ג), ואף קריעת בגדיו היא מענין קלונו.
GEMARA: The mishna teaches that the attendant rips the garments of the person about to be flogged. The Gemara explains: What is the reason for this? It is due to the verse: “Forty he shall flog him…and your brother shall be debased before you” (Deuteronomy 25:3), as tearing his garments debases him.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֲמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: מְנַיִן לָרְצוּעָה שֶׁהִיא שֶׁל עֵגֶל? דִּכְתִיב: {דברים כ״ה:ג׳} ״אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ״, וּסְמִיךְ לֵיהּ: {דברים כ״ה:ד׳} ״לֹא תַחְסוֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ.״

Rav Sheshet says in the name of Rabbi Elazar ben Azarya: From where is it derived with regard to the strap used for flogging that it is a strap from the hide of a calf? It is as it is written: “Forty he shall flog him,” and juxtaposed to it is written: “You shall not muzzle an ox in its threshing” (Deuteronomy 25:4), indicating that the strap is from the hide of an ox.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועל מה ששנינו במשנה שמכים אותו ברצועה של עגל, מביאים מה שאמר רב ששת משום (בשם) ר׳ אלעזר בן עזריה: מנין לרצועה שמלקים בה את הלוקים בבית דין שהיא מעור של עגלדכתיב [שנאמר] ״ארבעים יכנו״ (שם), וסמיך ליה [וסמוך לו] ״לא תחסם שור בדישו״ (דברים כה, ד), לרמז שמלקים אותו בדבר הנעשה מעור שור. כיון שהוזכרה דרשת סמוכים של ר׳ אלעזר בן עזריה שהביא רב ששת, מביאים דרשות דומות נוספות שאמרן רב ששת בשם ר׳ אלעזר בן עזריה.
Rav Sheshet says in the name of Rabbi Elazar ben Azarya: From where is it derived with regard to the strap used for flogging that it is a strap from the hide of a calf? It is as it is written: “Forty he shall flog him,” and juxtaposed to it is written: “You shall not muzzle an ox in its threshing” (Deuteronomy 25:4), indicating that the strap is from the hide of an ox.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וַאֲמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: אמְנַיִן לִיבָמָה שֶׁנָּפְלָה לִפְנֵי מוּכֵּה שְׁחִין, שֶׁאֵין חוֹסְמִין אוֹתָהּ? דִּכְתִיב: ״לֹא תַחְסוֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ.״ וּסְמִיךְ לֵיהּ: {דברים כ״ה:ה׳} ״כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו״ וְגוֹ׳.

And Rav Sheshet says in the name of Rabbi Elazar ben Azarya: From where is it derived with regard to a yevama who happened before a yavam afflicted with boils, that one does not compel her to enter into that levirate marriage? It is derived from a verse, as it is written: “You shall not muzzle an ox in its threshing,” and juxtaposed to it is written: “When brothers dwell together” (Deuteronomy 25:5), which is the passage dealing with levirate marriage. The yevama is not muzzled, as it were, when she states that she does not want to enter into levirate marriage with him.
עין משפט נר מצוהרי״ףריב״ןרמב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין חוסמין – אין מגערין בה שלא תאמר אי אפשי בו.
הא דאמרי׳ יבמה שנפלה לפני מוכה שחין אין חוסמין אותה – פי׳ אלא כופין אותו להוציא, והא קמ״ל דלא אמרי׳ ליה נשהייה עד דמייבם לה1 לקיומי מצות יבום, ובתר הכי איכפוהו להוציא בגט, אלא כופין מעכשו לחלוץ.⁠א אבל בשאר אינשי אין כופין לחלוץ, שחליצה מעושית2 פסולה כל מקום שגט מעושה פסול,⁠ב שלא כדברי רש״י ז״ל.⁠ג וכבר הוכחנו3 הא מילתא במסכת יבמות בפ׳ החולץד בס״ד.
בריך רחמנא דסייעא אמן אמן.⁠ה
א. בריטב״א כאן הביא כן בשם רבנו.
ב. יבמות קו, א.
ג. יבמות לט, ב.
ד. בחי׳ הרמב״ן יבמות שם ד״ה אמר רב.
ה. בכי״א: סליקא מס׳ מכות תהלה לעושה ישועות. ובכי״פ יש כאן סיום מהמעתיק: ״אני איציק שלמה בנדיט תנצב״ה כתבתי לעצמי זה הספר יש בו חידושי מסכת שבועות לר״ן ז״ל וחדושי מסכת מכות לרמב״ן זלה״ה וסיימתיו בעיר ארלידי דפרווינסה ת״ו ביום תשעה ועשרים לירח טבת של שנת מאה ושבעים ותשעה לפרט האלף השישי. השם ית׳ ויתע׳ למען רחמיו וחסדיו יזכני לראות בנין בית הבחירה בביאת גואל עם כל ישראל חברים אמן״.
1. כן בכ״י פריס 447. בכ״י פרמא 3019: ״ליה״.
2. כן בכ״י פריס 447. בכ״י פרמא 3019: ״מעושת״.
3. כן בכ״י פריס 447. בכ״י פרמא 3019: ״אוכחנא״.
א״ר ששת מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה – כלומר שאין דוחין לדבריה כשאינה רוצה להתייבם לו ונקט לישנא דקרא דיליף מינה. ודעת המפרשים ז״ל שכופין את היבם לחלוץ כדרך שכופין לגרש באשה דעלמא כדתנן אלו שכופין אותו להוציא מוכה שחין וכו׳ ומוכה שחין לאו דוקא דה״ה לחבריו השנויין שם אלא דנקט חדא מנייהו ואף על גב דבעלמא כופין איצטרך הכא קרא ביבם משום דביבם תלי רחמנא ודלמא הוה אמינא שיקיים מצות יבום ואח״כ נכוף אותו להוציא קמ״ל דלא ולא תלה רחמנא בדידיה אלא בשראוי לקיימה לגמרי ומיהו דוקא במוכה שחין וחביריו אבל ביבם באין בו מום בגופו אף על פי שיש שם אמתלאות חוסמין אותה ואין כופין לחלוץ לעולם. ואפילו למאן דאמר מצות חליצה קודמת ההיא למצוה ושאין כותבין עליה אגרת מרד ושאין ליבם התובע לייב׳ אבל לכוף ולחוץ אין כופין לעולם אלא במוכה שחין וחבריו אלא אם אפשר להטעו׳ מטעין דחליצה מוטעת כשירה והכי אמרינן במסכת יבמות על משנת בכורות שהבאנו לשם אמר רב ואין כופין ועיקר הפי׳ שם דאפילו אסיפא דחזרו ואמרו מצות חליצה קודמ׳ אמר רב דאין כופין לחלוץ וכדדכירנא התם בס״ד. וזו דעת רוב רבותינו שבתוספות ז״ל ודעת רבינו הרמב״ן ז״ל ודעת רבותי הרא״ה והרשב״א ז״ל ושלא כדעת הרמב״ם ז״ל שדן לכוף ולחלוץ באומר מאיס עלי בין בזו ובין באשה דעלמא אלא דמפסידות כתובה ואין רבותינו מודים לו באחת מהם וכדפריש׳ בפרק אף על פי בשמעתא דמורדת בס״ד. ואף לשיטה זו שפי׳ רבותינו ז״ל שכופין לחלוץ במוכה שחין וחביריו קשיא לי מהא דאמרינן בפרק מצות חליצה (יבמות קו) חליצה מוטעת כשרה גט מוטעה פסול חליצת מעושת פסולה גט מעושה כשר והא על כרחין דגט מעושה דכשר היינו באותן שכופין להוציא. ואם כן דכותיה חליצה מעוש׳ פסולה אפילו באותן שכופין בעלמא להוציא וטעמא משום דיבום ביבם תליא רחמנא אם לא יחפוץ האיש וגו׳ לכך היה נראה לי דאפילו במוכה שחין לא קאמר אלא שאין חוסמין אותה ושאין נזקקין ליבם לכוף אותה להתיבם לו ולדון אותה במורדת אבל לכוף אותו לחלוץ אין כופין לעולם אלא מטעין ולפי השיטה הראשונה צריכין אנו לתרץ דהתם לאו בחד גוונא נקט גט מעושה וחליצה מעושת אלא לפי שאמר דחליצה מוטעת כשרה וגט מוטעה פסול נקט איפכא דידיה בכפיה דזימנין דחליצה מעושת פסולה וגט מעושה כשר שאם הוא שלא כדין אפילו בחליצה פסול ואם הוא כדין אפילו בגט כשר וזה דוחק אלא שאין לנו אלא דברי רבותינו ז״ל.
ולענין פסק הלכה במצות יבום ובמצו׳ חליצה איזה מהם קודמת מחלוקת גדולה היא בין הפוסקים ז״ל שהגאונים פסקו שמצות יבום קודמת וכן הסכים הרמב״ן ז״ל ובתוספות פסקו דמצות חליצה קודמת ובפרק אף על פי הארכתי בסיעתא דשמיא בתרי מהדורי.
ואמר רב ששת משום ר׳ אלעזר בן עזריה: מנין ליבמה שנפלה לייבום לפני יבם מוכה שחין, שאין חוסמין אותה כלומר, אין מכריחים אותה להתייבם — דכתיב [שנאמר] ״לא תחסם שור בדישו״ (דברים כה, ד), וסמיך ליה [וסמוך לו] ״כי ישבו אחים יחדו״ וגו׳ (דברים כה, ה) המדבר בדיני יבום.
And Rav Sheshet says in the name of Rabbi Elazar ben Azarya: From where is it derived with regard to a yevama who happened before a yavam afflicted with boils, that one does not compel her to enter into that levirate marriage? It is derived from a verse, as it is written: “You shall not muzzle an ox in its threshing,” and juxtaposed to it is written: “When brothers dwell together” (Deuteronomy 25:5), which is the passage dealing with levirate marriage. The yevama is not muzzled, as it were, when she states that she does not want to enter into levirate marriage with him.
עין משפט נר מצוהרי״ףריב״ןרמב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וַאֲמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: בכָּל הַמְּבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדִים, כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה1, דִּכְתִיב: {שמות ל״ד:י״ז} ״אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ״, וּסְמִיךְ לֵיהּ: {שמות ל״ד:י״ח} ״אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמוֹר״.

And Rav Sheshet says in the name of Rabbi Elazar ben Azarya: Concerning anyone who treats the Festivals with contempt, it is as though he is worshipping idols, as it is written: “Molten gods you shall not make for yourself” (Exodus 34:17), and juxtaposed to it is written: “The festival of Passover you shall observe” (Exodus 34:18).
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עכו״ם״.
עין משפט נר מצוהרי״ףריב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

את המועדות – חולו של מועד.
חג המצות תשמור – מפרש בחגיגה (דף יח.) אם בראשון ובשביעי הרי כבר אמור הא לא בא להזהיר אלא על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה.
כל המבזה את המועדות הרי הוא כעובד ע״ז מפני שיש בזלזולן צד כפירה באמונת גמול ועונש ושנוי הטבעים וימשך מזה צד כפירה בחדוש העולם כמו שנודע למבינים:
כל המבזה את המועדות כאלו עובד עבודת כוכבים כו׳ ביטול המועדות בזמנם הוא גורם לעבודת כוכבים כמו שמצינו בירבעם שאמר אם יעלה העם להעלות זבחים וגו׳ ויעש שני עגלי זהב ויעש ירבעם חג בחדש השמיני וגו׳ אשר בדא מלבו והוא כי המועדות בזמנם הם זכר ליציאת מצרים כמו שהוא בנוסח התפלה והוא מורה על מציאותו ויכלתו ברוך הוא וזה שאמר אלהי מסכה לא תעשה וגו׳ שהוא העגל הנזכר לעיל מיניה באותה פרשה את חג המצות תשמור וגו׳ כ״א במועדי שהם זכר ליציאת מצרים המורה על יכלתו ב״ה הפך שעשה ירבעם עגל ואמר הנה אלה אלהיך אשר העלוך מארץ מצרים ובדא חג שלא בזמנו וק״ל:
ועוד אמר רב ששת משום ר׳ אלעזר בן עזריה: כל המבזה את המועדים הריהו כאילו עובד עבודה זרה, דכתיב [שנאמר] ״אלהי מסכה לא תעשה לך״ (שמות לד, יז), וסמיך ליה [וסמוך לו] ״את חג המצות תשמר״ (שמות לד, יח).
And Rav Sheshet says in the name of Rabbi Elazar ben Azarya: Concerning anyone who treats the Festivals with contempt, it is as though he is worshipping idols, as it is written: “Molten gods you shall not make for yourself” (Exodus 34:17), and juxtaposed to it is written: “The festival of Passover you shall observe” (Exodus 34:18).
עין משפט נר מצוהרי״ףריב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וַאֲמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: כָּל הַמְּסַפֵּר לְשׁוֹן הָרַע, וְכָל הַמְּקַבֵּל לְשׁוֹן הָרַע, וְכָל הַמֵּעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר, רָאוּי לְהַשְׁלִיכוֹ לַכְּלָבִים, דִּכְתִיב: {שמות כ״ב:ל׳} ״לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ״, וּסְמִיךְ לֵיהּ: {שמות כ״ג:א׳} ״לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא״ וְגוֹ׳. קָרֵי בֵּיהּ נַמֵי ׳לֹא תַשִּׂיא׳.:

And Rav Sheshet says in the name of Rabbi Elazar ben Azarya: Concerning anyone who speaks malicious speech, and any-one who accepts malicious speech as the truth, and anyone who testifies a false testimony, it is fit to throw him to the dogs, as it is written: “To the dog you shall cast it” (Exodus 22:30), and juxtaposed to it is written: “You shall not accept [lo tissa] a false report; do not join with the wicked to be a false witness” (Exodus 23:1). In addition to prohibitions against false testimony and against accepting malicious speech, Rav Sheshet also reads into the verse the meaning: You shall not relate [lo tassi] a false report.
רי״ףריב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס – היינו מעיד עדות שקר.
כל המספר לשון הרע והמקבלו וכל המעיד עדות שקר ראוי להשליכו אחר מיתתו לכלבים שכל כיוצא בזה אינו בצורת האדם העצמית ואינו ראוי להקרא אדם אחר המות נמשל כבהמות נדמה:
חזן הממונה להלקות אין מעמידין אותו אלא יתר בישוב הדעת וחסר בכח מפני שהמלקה צריך להכות בכל כחו ואם אתה מעמיד חסר דעת ויתר בכח שמא יביאהו לסכנה וכשהוא מכה מגביה את הרצועה בשתי ידיו ומכה בידו אחת בכל כחו כדי שתבא ההכאה בכח גדול שההכאה כמו שביארנו צריכה לבוא בכל כחו:
נאמר בתורה פן יוסיף להכותו מכה רבה אין לי אלא שאסור להוסיף אלא מכה רבה מנין שאסור לו להוסיף אף מכה מועטת תלמוד לומר לא יוסיף א״כ מה תלמוד לומר מכה רבה לימד על הראשונה ר״ל אותן שהלקה באומד הבית דין שהן ראויות להיותן מכה רבה:
מי שכפתוהו על העמוד ואחר שכפתוהו נתק את המיתרים בכח וברח פטור ואין מחזירין אותו כבר ביארנו שכל שהתחילו להלקותו ונתקלקל בין ברעי בין במים פוטרין אותו מ״מ אם לא התחילו להלקותו ונתקלקל מחמת הפחד אין פוטרין אותו אלא לוקה כפי האומד בין שנקלה בשעה הסמוכה להכאתו בין שנקלה משיצא מבית דין ללקות בין שנקלה מתחלה ר״ל מתחלת היום רחוק משעת המלקות אבל אם נקלה משהגביה את ידו להכותו אע״פ שלא הכה עדין והיא הנקראת ראשונה בסוגיא זו פטור ואין צריך לומר משהתחיל להכות והיא הנקראת שניה בסוגיא זו:
כל המספר לה״ר וכל המקבל לה״ר וכל המעיד כו׳ ראוי להשליכו כו׳ לפי מ״ש שאין הקב״ה מקפח שכר כל בריה שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו שאפילו כלב הזה שאינו בן דעת לא יחרץ לשונו וזה האיש החורץ לשונו לדבר בחברו ישראל וגם המקבל ממנו ע״כ ראוי במדתו להשליכו לכלבים הללו ופרשב״ם פרק ע״פ קרי ביה לא תשיא נראה בעיני דל״ג ליה דכולהו משתמע מלא תשא שכשמספר או מעיד הרי נשא בפיו שמע שוא עכ״ל אבל בכל נוסחות גמרות שלנו בהך דרשה ובפרק קמא דסנהדרין ובפרק שבועת העדות איתא כן קרי ביה לא תשיא משום דתשא אינו מלשון נושא כפיו אלא מלשון קבלה וכן תרגומו בכל מקום תשא תקבל ולהכי צריך למדרש על המספר ועל המעיד לא תשיא שלא תגרום להתקבל עמך לה״ר וק״ל:
ועוד אמר רב ששת משום ר׳ אלעזר בן עזריה: כל המספר לשון הרע, וכל המקבל (מאמין) בלשון הרע, וכל המעיד עדות שקרראוי להשליכו לכלבים, דכתיב [שנאמר] ״לכלב תשלכון אתו״ (שמות כב, ל), וסמיך ליה [וסמוך לו] מיד ״לא תשא שמע שוא אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס״ (שמות כג, א), ומסבירים שכתוב זה כולל בתוכו בנוסף לעדות שקר (״עד חמס״), ולמקבל לשון הרע (״לא תשא״), גם איסור סיפור לשון הרע, שכן קרי ביה נמי [קרא בו גם כן] ״לא תשיא״ כלומר, לא תגרום לאחר להאמין בשמועת שוא.
And Rav Sheshet says in the name of Rabbi Elazar ben Azarya: Concerning anyone who speaks malicious speech, and any-one who accepts malicious speech as the truth, and anyone who testifies a false testimony, it is fit to throw him to the dogs, as it is written: “To the dog you shall cast it” (Exodus 22:30), and juxtaposed to it is written: “You shall not accept [lo tissa] a false report; do not join with the wicked to be a false witness” (Exodus 23:1). In addition to prohibitions against false testimony and against accepting malicious speech, Rav Sheshet also reads into the verse the meaning: You shall not relate [lo tassi] a false report.
רי״ףריב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּשְׁתֵּי רְצוּעוֹת וְכוּ׳.: תְּנָא: גשֶׁל חֲמוֹר. כִּדְדָרֵישׁ הַהוּא גָּלִילָאָה עֲלֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא: {ישעיהו א׳:ג׳} ״יָדַע שׁוֹר קוֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו, יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע״ וְגוֹ׳. אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבֹא מִי שֶׁמַּכִּיר אֵבוּס בְּעָלָיו, וְיִפָּרַע מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֵבוּס בְּעָלָיו.:

§ The mishna teaches: And two straps go up and down the doubled strap of calf hide. The Sage taught: And they are straps of donkey hide. As a certain Galilean interpreted before Rav Ḥisda: It is written: “The ox knows its owner, and the donkey its master’s trough; but Israel does not know, My people does not consider” (Isaiah 1:3). The Holy One, Blessed be He, says: Let the one who recognizes its master’s trough, an ox and donkey, come and exact retribution, through lashes with a strap of ox and donkey hide, from one who does not recognize his Master’s trough and performs transgressions.
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יבא מי שמכיר אבוס בעליו ויפרע ממי שאינו מכיר כו׳ עכ״ל ולעיל לגבי רצועה של עגל לא קאמר הכי יבא מי שמכיר קונהו ויפרע ממי שאינו מכיר קונהו ויש לפרש בכוונת המקרא שדימה את ישראל והעובד כוכבים כמחליף שור בחמור ומשך בעל החמור את השור והחמור עדיין בבית בעליו הראשון ואוכל מאבוס בעל הראשון ודימה את ישראל לשור שהוא בהמה טהורה ואת העובדי כוכבים לחמור שהוא בהמה טמאה ומשך הקב״ה את ישראל כמ״ש משכני אחריך וקנאם לו אבל החמור שהם העובדי כוכבים אף שהחליפם וחלק אותם לצבא השמים מכל מקום הם ברשותו ונזונים ממנו יתברך ברוך הוא שהוא אבוס בעליו הראשון ולז״א ולא ידע שור קונהו שקנאו במשיכה וחמור אבוס בעליו דהיינו ברשות בעליו הראשון אבל ישראל שהם קנויים לו במשיכה כמה שאמר לעיל ועל כן נקראו ישראל שנתתי חתימתי אל בהם כדרך כל קונה בהמה שתולה חתימתו בה לא ידע קונהו גם עמי לא התבונן ר״ל שלא התבוננו אפי׳ כעובדי כוכבים הללו שכולם עמי ניזונים ממני ולזה כיון שהמכות אלו לחוטאום תחת המכות שראוי לבא לו מן העובדי כוכבים כמו שקוראין לנלקה והפלא ה׳ את מכותך וגו׳ כדלעיל אמר יבא מי שמכיר אבוס בעליו כו׳ שהוא החמור הרמוז לעובד כוכבים ויפרע ממי שאינו מכיר כו׳ דהיינו כחוטא בישראל וק״ל:
נפשו ניטלת לו וכו׳ העושה מצוה כו׳ מפירוש הרע״ב אית דמפרשי דעל חייבי כריתות שלקו קאמר דמי שקיבל עליו הדין ועשה מצוה כשלקה על אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשו ויפטר מידי כריתות שמדה כו׳ עכ״ל ולהאי פירושא רבי ישמעאל דקאמר ממקומו הוא למד וכו׳ אהך מלתא נמי קאמר והכי קאמר ממקומו הוא למד הך מלתא שנאמר ונכרתו הנפשות העושות וגו׳ היינו דעובר עבירה נוטל את נפשו עליה ואומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ותחלת המקרא ושמרתם את חקותי וגו׳ ושמירתן הוא שב ואל תעשה וקאמר אשר יעשה וגו׳ אלא דהכי קאמר אף אם יעשה העבירות אלו יהיה חי בהם דהיינו כשקיים מצות הלקאה על העבירה וחי בהם ודמסיים הא כל היושב כו׳ הוא דרשה אחרת לפסוק זה ועיין פירש״י ורע״ב ועוד נראה דפסוק זה ושמרתם ודאי אכל מצות התורה קאי מדכתיב וחי בהם וכמ״ש התוספות בפרק ד׳ מיתות אלא דהכי קאמר מדכתיב ברישא דקרא ושמרתם דמשמע במצות שהם שב ואל תעשה קא מיירי כדאמרינן השמר פן ואל ואינו אלא לא תעשה ומסיים בו אשר יעשה אותם האדם וחי וגו׳ הא למדת שהיושב ולא עבר עבירה וכו׳ כדקאמר ושמרתם וגו׳ נותנין לו שכר כעושה [מצוה] כדמסיים ביה אשר יעשה וגו׳ ובא רבי שמעון בר רבי לומר דדבר זה מפורש בקרא שהשב ואל תעשה בעבירה הוא כעושה מצוה ונותנין לו שכר כעושה מצוה שהרי במצות דם כתיב רק חזק וגו׳ ומסיים בו לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך וגו׳ אם כך בחייבי כריתות שנפשו של אדם קצה כו׳ גזל ועריות כו׳ עריות הוה שפיר ק״ו שהם גם כן חייבי כריתות שנוטל נפשו עליה כמו בדם אבל גזל אינו מחייבי כריתות ואפשר דסמך אדברי קבלה דבגזל נוטל ג״כ נפשו עליה כדכתיב וקבע את קובעיהם נפש נפשו של גזלן כדאמרינן בסוף בבא קמא
ב שנינו במשנה: ושתי רצועות עולות ויורדות בה. תנא [שנה החכם]: ורצועות של חמור דוקא. כדדריש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא [כמו שדרש גלילי אחד לפני רב חסדא]: נאמר ״ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע עמי לא התבונן״ (ישעיה א, ג), אמר הקדוש ברוך הוא: יבא מי שמכיר אבוס בעליו, שור וחמור, ויפרע במלקות (ברצועה העשויה מעורו) ממי שאינו מכיר אבוס בעליו וחוטא.
§ The mishna teaches: And two straps go up and down the doubled strap of calf hide. The Sage taught: And they are straps of donkey hide. As a certain Galilean interpreted before Rav Ḥisda: It is written: “The ox knows its owner, and the donkey its master’s trough; but Israel does not know, My people does not consider” (Isaiah 1:3). The Holy One, Blessed be He, says: Let the one who recognizes its master’s trough, an ox and donkey, come and exact retribution, through lashes with a strap of ox and donkey hide, from one who does not recognize his Master’s trough and performs transgressions.
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) יָדָהּ טֶפַח וְכוּ׳.: אֲמַר אַבַּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ: כָּל חַד וְחַד לְפוּם גַּבֵּיהּ עָבְדִינַן לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִם כֵּן, נְפִישׁ לְהוּ רְצוּעוֹת טוּבָא! אֵלָּא, אֲמַר רָבָא: אַבְקְתָא אִית לֵיהּ, כִּי בָעֵי מִיקְטַר בֵּיהּ, כִּי בָעֵי מַרְפֶּה בַהּ.:

The mishna teaches: The length of its handle is one handbreadth, and the width of the straps is one handbreadth, and the strap must be long enough so that its end reaches the top of his abdomen. Abaye said: Conclude from it that for each and every one, we craft the strap according to the size of their back. Rava said to him: If so, there will be numerous straps in court for them. Rather, Rava said: It has loops; when the attendant wants, he ties the loops to shorten the strap, and when the attendant wants, he loosens the loops to lengthen the strap. The length of the strap can be adjusted to correspond to the height of the person being flogged.
רי״ףריב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבקתא – כמו מיבק אביק.
ועוד שנינו במשנה שידה של רצועה טפח ואורכה כדי שתגיע לפי (לקצה) כריסו. אמר אביי: שמע מינה [למד מכאן] כל חד וחד לפום גביה עבדינן ליה [אחד ואחד לפי גבו עושים לו] רצועה, שהרי אין האנשים שווים, וצריכים שתהיה רצועה מתאימה לגודל הגב. אמר ליה [לו] רבא: אם כן נפיש להו [ירבו להם] רצועות טובא [הרבה] בבית דין! אלא אמר רבא: אבקתא אית ליה [לולאות יש בו], כי בעי מיקטר ביה [כאשר צריך קושר בהן], כי בעי מרפה בה [כאשר צריך מרפה אותן], כך שהרצועה יכולה להתארך ולהתקצר לפי גודלו של האיש הלוקה.
The mishna teaches: The length of its handle is one handbreadth, and the width of the straps is one handbreadth, and the strap must be long enough so that its end reaches the top of his abdomen. Abaye said: Conclude from it that for each and every one, we craft the strap according to the size of their back. Rava said to him: If so, there will be numerous straps in court for them. Rather, Rava said: It has loops; when the attendant wants, he ties the loops to shorten the strap, and when the attendant wants, he loosens the loops to lengthen the strap. The length of the strap can be adjusted to correspond to the height of the person being flogged.
רי״ףריב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַלְקִין אוֹתוֹ וְכוּ׳.: מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אֲמַר רַב כַּהֲנָא, דַּאֲמַר קְרָא: {דברים כ״ה:ב׳} ״וְהִפִּילוֹ הַשּׁוֹפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר.״ רִשְׁעָה אַחַת מִלְּפָנָיו, שְׁתֵּי רִשְׁעָיוֹת מֵאַחֲרָיו.:

§ The mishna teaches: One flogs him with one-third of the lashes from the front of him and two one-third portions from behind him. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Kahana said: It is derived from a verse, as the verse states: “And the judge shall cause him to lie down, and strike him before him in accordance with his wickedness, by number” (Deuteronomy 25:2), indicating that the attendant strikes him in accordance with one portion of wickedness from the front of him, and two portions of wickedness from behind him.
רי״ףריב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במספר – שתי רשעיות מאחריו.
ג שנינו שמלקין אותו שליש מהמלקות מלפניו ושני שלישים מהמלקות מאחוריו. ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? אמר רב כהנא: שאמר קרא [הכתוב] ״והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר״ (דברים כה, ב) כלומר: מכה אותו כדי רשעה אחת מלפניו, שתי רשעיות מאחריו.
§ The mishna teaches: One flogs him with one-third of the lashes from the front of him and two one-third portions from behind him. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Kahana said: It is derived from a verse, as the verse states: “And the judge shall cause him to lie down, and strike him before him in accordance with his wickedness, by number” (Deuteronomy 25:2), indicating that the attendant strikes him in accordance with one portion of wickedness from the front of him, and two portions of wickedness from behind him.
רי״ףריב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֵין מַלְקִין אוֹתוֹ וְכוּ׳.: אֲמַר רַב חִסְדָּא אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְנַיִן לָרְצוּעָה שֶׁהִיא מוּכְפֶּלֶת? שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהִפִּילוֹ״. וְהָא מִיבָּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ! א״כאִם כֵּן, לִכְתּוּב קְרָא ׳יַטֵּיהוּ׳! מַאי ״הִפִּילוֹ״? ש״משְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי.:

The mishna teaches: And he does not flog him when the one receiving lashes is standing, nor when he is sitting; rather, he flogs him when he is hunched, as it is stated: “And the judge shall cause him to lie down.” Rav Ḥisda says that Rabbi Yoḥanan says: From where is it derived with regard to the strap that it is doubled? It is derived from a verse, as it is stated: And he shall cause him to lie down [vehippilo], which is interpreted based on the similar Aramaic root ayin, peh, peh, meaning double. The Gemara asks: But doesn’t he require that verse for the fundamental halakha itself, as the mishna teaches: He flogs him when he is hunched. The Gemara answers: If so, let the verse write: Shall bend him. What is the meaning of: “Shall cause him to lie down”? Conclude two conclusions from it: The halakha that the person being flogged must be hunched, and the allusion to the doubling of the strap.
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא שהיא מוכפלת שנאמר והפילו הא מבעי ליה לגופי׳ א״כ לכתוב קרא יטיהו מאי והפילו ש״מ תרתי בילקוט ובירושלמי מפורש אל תקרי והפילו אלא והכפילו:
שם מכה בידו אח׳ כי היכי דתיתי מרזיא גרסת ערוך וילקוט ופי׳ בכח:
ועוד שנינו שאין מלקין אותו כשהוא יושב אלא כשהוא מוטה, שנאמר ״והפילו השופט״ (דברים כה, ב). ותחילה מביאים בענין זה מה שאמר רב חסדא אמר ר׳ יוחנן: מנין לרצועה שהיא מוכפלתשנאמר ״והפילו״, שאנו מפרשים כמו בארמית, משורש עיף=כפול. ושואלים: והא מיבעי ליה לגופיה [והרי צריך אותה לגופו] כמו שדרשנו במשנתנו, שיהיה מוטה! ומשיבים: אם כן לכתוב קרא [שיכתוב המקרא] ״יטיהו״, מאי [מה לשון] ״הפילו״שמע מינה תרתי [למד מכאן שתים], גם לענין המוכה שיהא מוטה, וגם רמז לרצועה.
The mishna teaches: And he does not flog him when the one receiving lashes is standing, nor when he is sitting; rather, he flogs him when he is hunched, as it is stated: “And the judge shall cause him to lie down.” Rav Ḥisda says that Rabbi Yoḥanan says: From where is it derived with regard to the strap that it is doubled? It is derived from a verse, as it is stated: And he shall cause him to lie down [vehippilo], which is interpreted based on the similar Aramaic root ayin, peh, peh, meaning double. The Gemara asks: But doesn’t he require that verse for the fundamental halakha itself, as the mishna teaches: He flogs him when he is hunched. The Gemara answers: If so, let the verse write: Shall bend him. What is the meaning of: “Shall cause him to lie down”? Conclude two conclusions from it: The halakha that the person being flogged must be hunched, and the allusion to the doubling of the strap.
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הַמַּכֶּה מַכֶּה בְּיָדוֹ.: תָּנוּ רַבָּנַן: דאֵין מַעֲמִידִין חַזָּנִין אֵלָּא חֲסֵירֵי כֹחַ וִיתֵירֵי מַדָּע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ חֲסֵירֵי מַדָּע וִיתֵירֵי כֹחַ.

§ The mishna teaches: And the attendant flogging the one receiving lashes flogs him with one hand with all his strength. The Sages taught: For the administration of lashes, the court appoints only attendants who are lacking in strength and are exceedingly knowledgeable in Torah. Rabbi Yehuda says: The court may appoint even those who are lacking in knowledge and are exceedingly strong.
עין משפט נר מצוהרי״ףריב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפילו יתירי כח ואפילו חסירי מדע – דאין להקפיד בכך.
ד שנינו במשנה שהמכה מכה בידו אחת ובכל כוחו. תנו רבנן [שנו חכמים]: אין מעמידין חזנין (שמשים) למלקות אלא מי שהם חסירי כח ויתירי מדע מרובים בידיעה, בעלי תורה. ר׳ יהודה אומר: אפילו חסירי מדע ויתירי כח.
§ The mishna teaches: And the attendant flogging the one receiving lashes flogs him with one hand with all his strength. The Sages taught: For the administration of lashes, the court appoints only attendants who are lacking in strength and are exceedingly knowledgeable in Torah. Rabbi Yehuda says: The court may appoint even those who are lacking in knowledge and are exceedingly strong.
עין משפט נר מצוהרי״ףריב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֲמַר רָבָא: כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה מִסְתַּבְּרָא, דִּכְתִיב: {דברים כ״ה:ג׳} ״לֹא יוֹסִיף, פֵּן יוֹסִיף״. אִי אָמְרַתְּ, בִּשְׁלָמָא, חֲסֵירֵי מַדָּע, הַיְינוּ דִּצְרִיךְ לְאַזְהוֹרֵי, אֵלָּא, אִי אָמְרַתְּ יְתֵירֵי מַדָּע, מִי צָרִיךְ לְאַזְהוֹרֵי? וְרַבָּנַן? אֵין מְזָרְזִין אֵלָּא לַמְּזֹרָז.

Rava said: It is reasonable to rule in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it is written: “Forty he shall flog him; he shall not exceed, lest he continue to beat him” (Deuteronomy 25:3). He explains: Granted, if you say that even people lacking in halakhic knowledge are appointed, that is why it is necessary to warn him not to add lashes. But if you say only people who are exceedingly knowledgeable are appointed, does the Torah need to warn the attendant? Apparently, even a person lacking in knowledge can be appointed as an attendant. And according to the Rabbis, that is no proof, as there is an expression that one implores only one who is already implored. In other words, only one who is already cognizant of a halakha can be effectively warned to observe it.
רי״ףהערוך על סדר הש״סריב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך זרז
זרזא(מכות כג.) אין מזרזין אלא למזורזין. (קידושין כט:) בגמרא וללמדו תורה אם הי׳ בנו זריז וממולא בתלמוד. למהר לשלחם תרגום למזרזא:
א. [אויף מינטערען.]
אי אמרת בשלמא דאפילו חסירי מדע – יכולין להעמיד בהן היינו דאיצטריך כו׳ למזרז.
אמר רבא: כוותיה [כשיטתו של] ר׳ יהודה מסתברא [מסתבר], דכתיב [שנאמר] ״ארבעים יכנו לא יוסיף... פן יוסיף להכותו״ (דברים כה, בד), אי אמרת בשלמא [נניח אם אומר אתה] שמדובר פה גם באנשים שהם חסירי מדע — היינו [זהו] שצריך לאזהורי [להזהיר] שלא יכה יותר, שהרי האיש אינו יודע כלל בהלכה. אלא אי אמרת [אם אומר אתה] שמדובר דווקא ביתירי מדעמי צריך לאזהורי [האם צריך להזהיר] אותם כל כך? ומכאן משמע שאפשר לקחת גם אדם שאיננו יודע. ורבנן [וחכמים] אומרים: אין מכאן ראיה, שכן אין מזרזין אלא למזרז, ולכן נאמרה אזהרה זו לאנשים הבקיאים ומדקדקים במצוות.
Rava said: It is reasonable to rule in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it is written: “Forty he shall flog him; he shall not exceed, lest he continue to beat him” (Deuteronomy 25:3). He explains: Granted, if you say that even people lacking in halakhic knowledge are appointed, that is why it is necessary to warn him not to add lashes. But if you say only people who are exceedingly knowledgeable are appointed, does the Torah need to warn the attendant? Apparently, even a person lacking in knowledge can be appointed as an attendant. And according to the Rabbis, that is no proof, as there is an expression that one implores only one who is already implored. In other words, only one who is already cognizant of a halakha can be effectively warned to observe it.
רי״ףהערוך על סדר הש״סריב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) תְּנָא: הכְּשֵׁהוּא מַגְבִּיהַּ, מַגְבִּיהַּ בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וּכְשֶׁהוּא מַכֶּה, מַכֶּה בְּיָדוֹ אַחַת. כִּי הֵיכִי דְלֵיתַהּ מִדִּידֵיהּ.:

It is taught: When the attendant raises the strap to administer the lashes, he raises it with both hands, and when he flogs the one receiving lashes, he flogs with one hand, so that the lashes will come from him in a deliberate manner.
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובפרטי ענין זה תנא [שנה החכם]: כשהוא המלקה מגביה את הרצועה על מנת להלקות — מגביה אותה בשתי ידיו, וכשהוא מכהמכה בידו אחת בלבד, כי היכי דליתא מדידיה [כדי שתגיע המכה משלו, ממנו, במכה מכוונת].
It is taught: When the attendant raises the strap to administer the lashes, he raises it with both hands, and when he flogs the one receiving lashes, he flogs with one hand, so that the lashes will come from him in a deliberate manner.
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְהַקּוֹרֵא קוֹרֵא כּוּ׳.: תָּנוּ רַבָּנַן: והַגָּדוֹל שֶׁבַּדַּיָּינִין קוֹרֵא, הַשֵּׁנִי מוֹנֶה, וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר: הַכֵּהוּ! בִּזְמַן שֶׁמַּכָּה מְרוּבָּה, מַאֲרִיךְ, בִּזְמַן שֶׁמַּכָּה מוּעֶטֶת, מְקַצֵּר. וְהָא אֲנַן תְּנַן: חוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא! זמִצְוָה לְצַמְצֵם, וְאִי לֹא צִמְצֵם, חוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא.

§ The mishna teaches: And the court crier recites the verse beginning: “If you do not observe to perform,” as well as other verses. The Sages taught: The most prominent of the judges recites the verses, the second most prominent judge counts the lashes, and the third most prominent says to the attendant: Strike him. When the lashes are numerous, the one reciting the verses extends his recitation; when the lashes are few, he curtails his recitation by reciting it faster. In both cases, he does so to coordinate the recitation with the duration of the lashes. The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna: And then he returns to the beginning of the first verse, indicating that one could read the passage several times? The Gemara answers: The mitzva is to precisely coordinate recitation of the verses with the flogging, and if he did not precisely coordinate between them, and he completed the recitation of the verses before completing the lashes, he returns to the beginning of the first verse.
עין משפט נר מצוהרי״ףריב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מכה מועטת – כגון שאמדוהו לפחות מכה בסידור אחד.
גמרא בזמן שהמכה מרובה מאריך – פי׳ מאריך הקורא בנעימות קריאתו ובזמן שהיא מועטת מקצר בקריאתו כגון שאמדוהו בפחו׳ מעשרים.
ה שנינו במשנה והקורא קורא ״אם לא תשמור״ וכו׳ ועוד פסוקים. תנו רבנן [שנו חכמים]: הגדול שבדיינין קורא את הפסוקים הללו, השני מונה את מספר המלקות, והשלישי אומר לחזן: ״הכהו״! בזמן שמכה מרובהמאריך הקורא בקריאה, בזמן שמכה מועטתמקצר, גומר אותה מהר יותר, כדי שתיגמר הקריאה יחד עם גמר המלקות. ושואלים: והא אנן תנן [והרי אנו שנינו] שחוזר לתחלת המקרא, משמע שאפשר לקרוא כמה פעמים! ומשיבים: מצוה לצמצם (לדייק) שיהיו המלקות נגמרות יחד עם הקריאה, ורק אי [אם] לא צמצם וקרא מהר יותר — חוזר לתחלת המקרא. ומביאים עוד דבר שדרשו חכמים במנין המלקות.
§ The mishna teaches: And the court crier recites the verse beginning: “If you do not observe to perform,” as well as other verses. The Sages taught: The most prominent of the judges recites the verses, the second most prominent judge counts the lashes, and the third most prominent says to the attendant: Strike him. When the lashes are numerous, the one reciting the verses extends his recitation; when the lashes are few, he curtails his recitation by reciting it faster. In both cases, he does so to coordinate the recitation with the duration of the lashes. The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna: And then he returns to the beginning of the first verse, indicating that one could read the passage several times? The Gemara answers: The mitzva is to precisely coordinate recitation of the verses with the flogging, and if he did not precisely coordinate between them, and he completed the recitation of the verses before completing the lashes, he returns to the beginning of the first verse.
עין משפט נר מצוהרי״ףריב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) תָּנוּ רַבָּנַן: ״מַכָּה רַבָּה״, אֵין לִי אֵלָּא מַכָּה רַבָּה, מַכָּה מוּעֶטֶת מְנַיִן? ת״לתִּלְמוֹד לוֹמַר ״לֹא יוֹסִיף״. אִם כֵּן, מַה תִּלְמוֹד לוֹמַר ״מַכָּה רַבָּה״? לִימֵּד עַל הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁהֵן מַכָּה רַבָּה.:

The Gemara cites another baraita with regard to the number of lashes. The Sages taught: From the verse: “He shall not exceed, lest he continue to beat him beyond these, a great flogging” (Deuteronomy 25:3), I have derived only a prohibition with regard to a great flogging; from where do I derive that even a minimal excessive flogging is prohibited? I derive it from the verse that states: “He shall not exceed,” at all. The Gemara asks: If so, why must the verse state: “A great flogging”? This teaches that the initial lashes must be administered as a great flogging, with all of the attendant’s strength.
רי״ףריב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין לי אלא מכה רבה כו׳ – רישא דברייתא הכי איתא בסיפרי אין לי אלא בזמן שמוסיפין על מנין ארבעים על כל אומד ואומד שאמדוהו בית דין מנין ת״ל לא יוסיף מכל מקום מכה רבה אין לי אלא מכה רבה כו׳. אין לי דחייב על לא יוסיף אלא בזמן שהכהו מכות הרבה על האומד מכות מועטות אפילו שתי מכות או אחת מנין דאסור להוסיף ת״ל לא יוסיף לא יוסיף להכותו על אלה על מנין האומד.
שהוא מכה רבה – שניתן להכותו. בעל כורחו כן נראה לרבי ובלשון אחר קיבל רבי.
אם כן מה ת״ל מכה רבה לימד על הראשונות שהן מכה רבה – פירשו בפירושין שניתן להלקותו ע״כ וה״ק פן יוסיף להכותו על אלה שהן מכה רבה ועצומה. ואינו נכון חדא דאם כן אין לשון מכה רבה דאמרינן השתא כלשון מכה רבה דאמרינן מעיקרא כדתניא אין לי אלא מכה רבה דבעינן לומר רבה במנין ותו לא דהא לרבנן אין לו להלקו׳ בכח כל כך. לכך פירשו דקרא טעמא דלא יוסיף קא יהיב כלומר די לו במה שאמדוהו ומכה רבה הם ולא יוסיף להכותו עליהם ולמדנו דמלקות ארבעים מכה רבה ולכך צריך אומד.
תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר ״פן יוסיף להכותו על אלה מכה רבה״ (דברים כה, ג), אין לי שאסור להוסיף אלא מכה רבה, מכה מועטת מנין? תלמוד לומר ״לא יוסיף״ כלל. ושואלים: אם כן, מה תלמוד לומר ״מכה רבה״ — כוונתו: לימד על הראשונות שהן מכה רבה, ואותן ראוי להכותו בכל כוחו.
The Gemara cites another baraita with regard to the number of lashes. The Sages taught: From the verse: “He shall not exceed, lest he continue to beat him beyond these, a great flogging” (Deuteronomy 25:3), I have derived only a prohibition with regard to a great flogging; from where do I derive that even a minimal excessive flogging is prohibited? I derive it from the verse that states: “He shall not exceed,” at all. The Gemara asks: If so, why must the verse state: “A great flogging”? This teaches that the initial lashes must be administered as a great flogging, with all of the attendant’s strength.
רי״ףריב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) נִתְקַלְקַל וְכוּ׳.: תָּנוּ רַבָּנַן: אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה, בְּרֵיעִי וְלֹא בַּמַּיִם. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאִישׁ בְּרֵיעִי, וְהָאִשָּׁה בַּמַּיִם. וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה, בֵּין בְּרֵיעִי, בֵּין בַּמַּיִם.

§ The mishna teaches: If the one being flogged sullies himself, with excrement or urine, he is exempt from further lashes. Rabbi Yehuda says: The man is exempted with excrement, and the woman is exempted even with urine. The Sages taught in a baraita: For both a man and a woman, they are exempted if they sully themselves with excrement, but not if they do so with urine; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: The man with excrement, and the woman even with urine. And the Rabbis say: Both a man and a woman are exempt from further lashes whether they sullied themselves with excrement or with urine.
רי״ףריב״ןתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה״ג: ת״ר אחד האיש ואחד האשה בריעי ולא במים דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר האיש בריעי והאשה במים וחכמים אומרים אחד האיש ואחד האשה בין בריעי בין במים והתניא רבי יהודה אומר אחד האיש ואחד האשה בריעי.
רבי יהודה אומר (בעינן יתירי כח ו) חסירי מדע – נ״ל דפליג אתנא קמא דאמר אין מעמידין כלל חסירי מדע דאין מדקדקין בדבר דבהא טעמא דגמרא אין נכון לכאורה לומר דלרבי יהודה מעמידין דוקא חסירי מדע.
תוס׳ בד״ה ר׳ יהודה אומר חסירי מדע כו׳ דבהא טעמא כו׳ כצ״ל:
ו שנינו במשנה: נתקלקל בין בריעי בין במים — פטור, ר׳ יהודה אומר: האיש בריעי והאשה במים. ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: אחד האיש ואחד האשה, אם נתקלקלו — בריעי דווקא הם נפטרים ולא במים, דברי ר׳ מאיר. ר׳ יהודה אומר: האיש בריעי, והאשה אפילו במים. וחכמים אומרים: אחד האיש ואחד האשהבין בריעי בין במים.
§ The mishna teaches: If the one being flogged sullies himself, with excrement or urine, he is exempt from further lashes. Rabbi Yehuda says: The man is exempted with excrement, and the woman is exempted even with urine. The Sages taught in a baraita: For both a man and a woman, they are exempted if they sully themselves with excrement, but not if they do so with urine; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: The man with excrement, and the woman even with urine. And the Rabbis say: Both a man and a woman are exempt from further lashes whether they sullied themselves with excrement or with urine.
רי״ףריב״ןתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְהָתַנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה בְּרֵיעִי! אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: שְׁנֵיהֶם שָׁוִין בְּרֵיעִי.

The Gemara asks with regard to the opinion attributed to Rabbi Yehuda: But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: Both a man and a woman are exempted with excrement, indicating that Rabbi Yehuda holds that a woman is not exempted with urine. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: There is no contradiction; that baraita is merely stating that according to Rabbi Yehuda both are equal with regard to excrement. That does not mean that Rabbi Yehuda holds that a woman is not exempted with urine.
רי״ףריב״ןתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבי יצחק הא דקאמר רבי יהודה אחד האיש ואחד האשה בריעי הכי קאמר: שניהן שוין בריעי – דמשנתקלקל בריעי פטורין אבל במים איכא פלוגתא.
שניהם שוין – ומיהו אשה אף במים.
וי״מ ראשונה ושניה שאם אמדוהו לשתי מלקיות ונתקלקל בין בראשונה בין בשניה פטור ואף אם נתקלקל בראשונה פטור אף על השניה וגדולי המחברים כתבוה בשטה זו אבל כל שלא התחילו להלקותו אין קלקולו פוטרו בשום פנים:
כפתוהו ומשהגביה את ידו להכותו ולא הכה עדיין נפסקה הרצועה והיא הנקראת ראשונה בסוגיא זו אין פוטרין אותו אבל אם התחילו להכות והיא הנקראת שניה נפסקה הרצועה פוטרין אותו וי״מ ראשונה ושניה בזו גם כן שאמדוהו לשתי מלקיות והתחיל ללקות וכל שנפסקה בראשונה אין פוטרין אותו על השניה אלא מתקנין אותן ולוקה האומד השני וגדולי המחברים כתבוה בשטה זו:
כבר ביארנו בסנהדרין שהמלקות בשלשה מומחין ועכשו שאין סמיכה אין מלקות וכל שמלקין דייני חוצה לארץ מתורת מרדות היא וכן ביארנו בעקר מלקות שאינו אלא בעדים והתראה ושעדותו בדרישה וחקירה כדיני נפשות ומ״מ התבאר במקום אחר שאין צורך לשני עדים אלא למעשה אבל האיסור עצמו מוחזק הוא בעד אחד שאם העיד לו עד אחד על פירות אלו שהם של ערלה ולא הכחישו הוא אלא שהאמינו או ששתק ואכלן לוקה הואיל ויש שני עדים על האכילה אע״פ שאין שני עדים על הפירות שהן של איסור ואפילו הוא מכחישו עכשיו הואיל ולא הכחישו בשעת קביעות האיסור:
בד״ה שניהם כו׳ במים קלה הס״ד ואח״כ מה״ד כל הנתקלקל כו׳ שלקה אחת ולא נפסקה בראשונה כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ומתקשים במה שהובא בשם ר׳ יהודה: והתניא [והרי שנויה ברייתא אחרת], ר׳ יהודה אומר: אחד האיש ואחד האשהבריעי, ומשמע שגם אשה ברעי דווקא ולא במים! אמר רב נחמן בר יצחק: אין זו סתירה, אלא כוונת ברייתא זו היא שלשיטת ר׳ יהודה שניהם שוין בריעי שבזה הם נפטרים, אבל יתירה אשה שנפטרת גם במים.
The Gemara asks with regard to the opinion attributed to Rabbi Yehuda: But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: Both a man and a woman are exempted with excrement, indicating that Rabbi Yehuda holds that a woman is not exempted with urine. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: There is no contradiction; that baraita is merely stating that according to Rabbi Yehuda both are equal with regard to excrement. That does not mean that Rabbi Yehuda holds that a woman is not exempted with urine.
רי״ףריב״ןתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אֲמַר שְׁמוּאֵל: כְּפָתוּהוּ חוְרָץ מִבֵּית דִּין, פָּטוּר. מֵיתִיבֵי: טקָלָה, בֵּין בָּרִאשׁוֹנָה בֵּין בַּשְּׁנִיָּה, פּוֹטְרִין אוֹתוֹ. ינִפְסְקָה רְצוּעָה, בַּשְּׁנִיָּה, פּוֹטְרִין אוֹתוֹ, בָּרִאשׁוֹנָה, אֵין פּוֹטְרִין אוֹתוֹ. אַמַּאי? לֶהֱוֵי כְרָץ! הָתָם רָץ, הָכָא לֹא רָץ.

Shmuel says: If they bound him to be flogged and he fled from the court, he is exempt. The Gemara raises an objection from a baraita: If he was debased with excrement, whether during the first lash or during the second lash, the court exempts him. But in a case where the strap was severed during the course of the flogging, if this occurred during the second lash they exempt him, but if it happened during the first lash, they do not exempt him. Why is he not exempted during the first lash? Let his status be like one who fled from the court before the flogging began, in which case he is exempt. The Gemara answers: There, in that case, he fled from the court and he is not compelled to return; here, he did not flee, and therefore he is not exempted without being flogged.
עין משפט נר מצוהרי״ףריב״ןתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קלה – נתקלקל בריעי ולישנא דקרא נקט ונקלה לשון זלזול.
בין בראשונה בין בשניה – בין קודם שהכהו כלל בין לאחר שהכהו והיינו ראשונה הגבהה ראשונה שמגביה ידו להכות אם נתקלקל באותה הגבהה מחמת פחד או שנתקלקל בהגבהה שניה דהיינו לאחר שהכהו.
פוטרין אותו – דנקלה קרינא ביה דהא קלה.
נפסקה הרצועה – אם בהגבהה שניה נפסקה פוטרין אותו דהא נקלה באותה הכאה שהכהו ואם קודם שהכהו נפסקה כשהרים ידו להכות אין זו קלה.
קלה – כל הנתקלקל בריעי איש ואשה משהגביה הרצועה להלקותו בראשונה או בשניה פוטרין אותו ואין מכין אותו כלל אבל נפסקה דוקא כי נפסקה בשניה שלקה אחת ולא שנפסקה בראשון קודם שלקה כלל.
קלה בין שנתקלקל בראשונות בין באחרונות – פיר׳ בפירושי׳ ראשונה הגבהת הרצועה קודם שהכהו שנתקלקל מחמת פחד והשניה שנתקלקל בהורדה כשהכהו אפילו בהכאה ראשונה ואינו מחוור חדא דלישנא לא משמע הכין ועוד דלקמן אמרינן בסמוך קלה תחלה מלקין אותו שנאמר והכהו ונקלה ולא שקלה כבר אלמא בעינן קלקול לאחר הכאה לכך הנכון ראשונה הכאה ראשונה ושניה הכאה שניה ממש ומשום דבעי לאפלוגי גבי נפסקה הרצועה בין הכאה ראשונה להכאה שניה נקט רישא קלה בין ראשונה בין בשניה וכן פי׳ ר׳ מאיר הלוי ז״ל.
בפירש״י בד״ה בין בראשונה כו׳ והיינו ראשונה הגבהה כו׳:
ובענין זה מביאים מה שאמר שמואל: כפתוהו להכותו, ורץ (ברח) מבית דיןפטור. מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו בברייתא: קלה כלומר, אם נקלה, נתקלקל ברעי, בין במכה הראשונה בין בשניהפוטרין אותו. אבל אם נפסקה רצועה תוך כדי ההכאה במכה השניהפוטרין אותו, אבל בראשונהאין פוטרין אותו. ויש לשאול: אמאי [מדוע] אין פוטרים אותו בראשונה? להוי [שיהיה זה] כרץ וברח מבית דין, וייפטר! ומשיבים: התם [שם] רץ וברח מבית הדין, ולכן אין מחזירים אותו עוד, אבל הכא [כאן] לא רץ, ולכן אינו נפטר בלי מלקות כלל.
Shmuel says: If they bound him to be flogged and he fled from the court, he is exempt. The Gemara raises an objection from a baraita: If he was debased with excrement, whether during the first lash or during the second lash, the court exempts him. But in a case where the strap was severed during the course of the flogging, if this occurred during the second lash they exempt him, but if it happened during the first lash, they do not exempt him. Why is he not exempted during the first lash? Let his status be like one who fled from the court before the flogging began, in which case he is exempt. The Gemara answers: There, in that case, he fled from the court and he is not compelled to return; here, he did not flee, and therefore he is not exempted without being flogged.
עין משפט נר מצוהרי״ףריב״ןתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: כאֲמָדוּהוּ, לִכְשֶׁיִּלְקֶה קָלָה, פּוֹטְרִין אוֹתוֹ, לִכְשֶׁיָּצָא מִבֵּית דִּין קָלָה, מַלְקִין אוֹתוֹ, וְלֹא עוֹד, אֵלָּא אֲפִילּוּ קָלָה בַּתְּחִלָּה, מַלְקִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: {דברים כ״ה:ב׳} ״וְהִכָּהוּ [וְגוֹ׳] וְנִקְלָה.״ וְלֹא שֶׁלָּקָה כְּבָר בְּבֵית דִּין.:

The Sages taught: If they assessed concerning him that when he is flogged he will be debased with excrement, they exempt him, as the court does not administer a punishment that will lead to debasing the one being flogged beyond the shame generated by the lashes themselves. But if they assessed concerning him that it is only when he will leave the court that he will be debased with excrement, they flog him. Moreover, even if he was debased initially, before any lashes were administered, they nevertheless flog him, as it is stated: “And strike him…and your brother shall be debased” (Deuteronomy 25:2–3), indicating that the reference is to one debased as a result of the lashes, and not to one who was already debased in court prior to being flogged.
עין משפט נר מצוהרי״ףריב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לכשילקה קלה – פירושו לכשילקה יקלה שאמדוהו שאם ילקוהו מיד יתקלקל בריעי פוטרים דפן יוסיף ונקלה כתיב דאין נותנין לו מכה שיקלה עליה מיד כך שמעתי אבל אמדוהו שלא יתקלקל עד לאחר המלקות מלקין אותו.
קלה תחלה – קודם שקיבל שום הכאה מלקין אותו אחרי כן.
שם אמדוהו לכשילקה קלה אין מלקין אותו לכשיצא כו׳ שנאמר והכהו ונקלה ולא שנקלה כבר כצ״ל וכ״ה בילקוט ע״ש:
בד״ה לכשילקה קלה כו׳ מלקין אותו הס״ד ואח״כ מה״ד קלה תחלה כו׳ כצ״ל:
תנו רבנן [שנו חכמים]: אמדוהו לכשילקה קלה, שאם ילקוהו יהיה לו הקלון של ריעי — פוטרין אותו, שאין פוסקים לו לכתחילה דבר שיהיה לו בו קלון יתר. אם אמדוהו שלכשיצא מבית דין לאחר שילקה קלהמלקין אותו. ולא עוד אלא, אפילו קלה בתחלה לפני שהתחילו להכותו — מלקין אותו שנאמר ״והכהו... ונקלה״, שבתוך כדי מלקות נקלה, ולא שלקה כבר בבית דין.
The Sages taught: If they assessed concerning him that when he is flogged he will be debased with excrement, they exempt him, as the court does not administer a punishment that will lead to debasing the one being flogged beyond the shame generated by the lashes themselves. But if they assessed concerning him that it is only when he will leave the court that he will be debased with excrement, they flog him. Moreover, even if he was debased initially, before any lashes were administered, they nevertheless flog him, as it is stated: “And strike him…and your brother shall be debased” (Deuteronomy 25:2–3), indicating that the reference is to one debased as a result of the lashes, and not to one who was already debased in court prior to being flogged.
עין משפט נר מצוהרי״ףריב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) מתני׳מַתְנִיתִין: לכָּל חַיָּיבֵי כָּרֵיתוֹת שֶׁלָּקוּ, נִפְטְרוּ יְדֵי כְּרִיתָתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: {דברים כ״ה:ג׳} וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ, כְּשֶׁלָּקָה, הֲרֵי הוּא כְאָחִיךָ. דִּבְרֵי רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל.

MISHNA: All those liable to receive karet who were flogged are exempted from their punishment of karet, as it is stated: “And your brother shall be debased before your eyes” (Deuteronomy 25:3), indicating: Once he is flogged he is as your brother, as his sin has been atoned and he is no longer excised from the Jewish people; this is the statement of Rabbi Ḥananya ben Gamliel.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המשנה הרביעית והכוונה בה לבאר ענין החלק הרביעי והוא שאמר כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתן שנאמר ונקלה אחיך לעיניך משלקה הרי הוא כאחיך דברי ר׳ חנינא בן גמליאל אמר אם העובר עבירה אחת נפשו נטלת עליה העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשו ר׳ שמעון אומר ממקומו הוא למד שנאמר ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם ואומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם הא למדת כל היושב ואינו עובר עבירה נותנין לו שכר כעושי מצוה ר׳ שמעון ברבי אומר הרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכול הדם ואומר לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם ומה אם הדם שנפשו של אדם חותה ממנו הפורש מקבל שכר גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה עליהן ומחמדתן הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות אמר הר״ם כבר הקדמנו כי המלקות עם התשובה יכפר הכרת ואמרו כל היושב ולא עבר עבירה הוא בשאפשר לו לעשותה ואינו מונעו לעשותו בשום פנים זולתי שמירת מצות התורה כגון יוסף הצדיק וכיוצא בו ואתה יודע לשון התורה והמנע אדם מאכילת הדם והיאך ייעד על זה למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם כשתעשה הישר והטוב בעיני ה׳ אלהיך כל שכן בהמנעו מן התענוגים הגופניים הגדולים שהאדם נוטה אליהם בטבעו כמו שהזכר והתורה היא שהזהירתנו שלא לעשותם כדי להרגיל הנפש שלא להוסיף על מה שהוא מדרך הטבע ואין הלכה כר׳ חנינא ר׳ חנינא בן עקביא אומר רצה המקום לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר מעקר האמונה בתורה כשיקיים אדם מצוה מתרי״ג מצות כראוי וכהוגן לא ישתף עמה כונה מכונות העולם בשום פנים אלא שעשה אותה לשמה מאהבה כמו שבארתי לך הנה זכה בה לחיי העולם הבא ועל זה אמר ר׳ חנינא כי המצות בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה האדם בחייו אחת מהנה על מתכונתה ושלמותה ובעשותו אותה המצוה תחיה נפשו באותו מעשה וממה שיורה על העקר הזה מה ששאל ר׳ חנינא בן תרדיון מה אני לחיי העולם הבא והשיבו המשיב כלום בא מעשה לידך כלומר נזדמן לך לעשות מצוה כהוגן והשיבו כי נזדמנה לו מצות צדקה על דרך שלמות בכל מה שאפשר וזכה לחיי העולם ופי׳ הפסוק ה׳ חפץ למען צדקו לצדק ישראל למען כי יגדיל תורה ויאדיר:
אמר המאירי כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתן והוא שכבר ידעת שחייבי מיתות אינן בכלל מלקות ואפילו התרו בו למלקות לבד שהרי לאו שלהן לא ניתן אלא לאזהרת מיתה אלא שאם עבר עבירה שיש בה מלקות ומיתת בית דין כאחת כגון ששחט אותו ואת בנו לע״ז אם התרו בו משום לאו של אותו ואת בנו לבד לוקה הואיל ואין בו דין מיתה מצד לאו זה אבל חייבי כריתות כל שהתרו בו למלקות לוקה וכבר ביארנו דבר זה בראשון של מגילה ועל זה הוא אומר שמאחר שלקו נפטרו מידי כריתן שנאמר ונקלה אחיך כיון שלקה הרי הוא אחיך ומכאן אמרו גם כן שמשחטא חוזר לשררתו ואפי׳ כהן גדול שחטא לוקה בשלשה וחוזר לכהנתו כמו שהתבאר במקומו אבל ראש ישיבה שחטא מלקין אותו ואינו חוזר לשררתו ולא אף להיות כשאר הסנהדרין שמעלין בקודש ולא מורידין כמו שהתבאר:
ז משנה כל חייבי כריתות שלקונפטרו ידי כריתתם, שנאמר ״ונקלה אחיך לעיניך״ (דברים כה, גד) כוונתו: כשלקה הרי הוא כאחיך, שנמחל עוונו, והריהו כאחיך — אדם כשר כמותך. אלו דברי ר׳ חנניה בן גמליאל.
MISHNA: All those liable to receive karet who were flogged are exempted from their punishment of karet, as it is stated: “And your brother shall be debased before your eyes” (Deuteronomy 25:3), indicating: Once he is flogged he is as your brother, as his sin has been atoned and he is no longer excised from the Jewish people; this is the statement of Rabbi Ḥananya ben Gamliel.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וְאָמַר רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל: מָה, אִם הָעוֹבֵר עֲבֵירָה אַחַת נוֹטֵל נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ, הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּנָּתֵן לוֹ נַפְשׁוֹ. ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִמְּקוֹמוֹ הוּא לָמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: {ויקרא י״ח:כ״ט} וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעוֹשׂוֹת וְגוֹ׳. וְאוֹמֵר:

And Rabbi Ḥananya ben Gamliel says: And if for one who performs one transgression his soul is taken for it, as one’s soul can be uprooted from the world for one transgression, for one who performs a single mitzva, it is all the more so the case that his soul will be given to him, as the reward for performing mitzvot is greater than the punishment for performing transgressions. Rabbi Shimon says: It is derived from its own place in the Torah, as it is stated at the conclusion of the passage discussing intercourse with forbidden relatives, which is punishable with karet: “And the souls that perform them shall be excised” (Leviticus 18:29), and it states toward the beginning of that chapter:
רי״ףריב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ על אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשו – דמדה טובה מרובה ממדת פורענות אחד מחמש מאות דבמדת פורענות כתיב (שמות כ) פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים ובמדה טובה כתיב (שם) עושה חסד לאלפים ומתרגמינן לאלפין דרי ארבעה דורות כנגד אלפים דורות היינו אחד מחמש מאות מיעוט לאלפים אינו פחות משני אלפים וכל שכן אם כפשוטו דמשמע אלפים עד סוף כל הדורות.
דכתיב – אחר כל העריות ונכרתו הנפשות העושות הרי חייב כרת על הנכשל בהן ונתן חיים למונע ובדל מהם דכתיב קודם העריות ושמרתם את חוקותי ואת משפטי וגו׳
ואח״כ בא להעיר את האדם להיותו פורש מן העבירות ולהיותו זריז לקיים את המצות ואמר ומה העובר עבירה אחת נפשו ניטלת עליה העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשו ר׳ שמעון אומר ממקומו הוא למד שנאמר ונכרתו הנפשות העושות ונאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם הא כל היושב ולא עובר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה ר״ל כשבאה עבירה לידו ופרש הימנה לקיום מצות בוראו ר׳ שמעון ברבי אומר הרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכול הדם ואומר לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם ומה אם הדם שנפשו של אדם חותה הימנו ר״ל שקצה בי הפורש ממנו מקבל שכר גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות:
הא דתנן ר״ש אומר ממקומו הוא למד וכו׳ עד אשר יעשה וכו׳ – פירוש: דנפקא ליה לר״ש מדכתיב אשר יעשה וכו׳ וסמיך ליה איש איש אל כל שאר בשרו לא תקריבו דהיינו שיושב ואינו עובר עבירה אלמא אף זה בכלל העושה מצוה דכתיב מעיקרא אשר יעשה וכו׳.
ואמר ר׳ חנניה בן גמליאל: מה אם העובר עבירה אחת נוטל נפשו עליה, שהרי בעבירה אחת יכול שתיעקר נפשו מן העולם, העושה מצוה אחתעל אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשו, שגדול שכר המצוות יותר מעונש העבירות. ר׳ שמעון אומר: ממקומו הוא למד כלומר, מאותו כתוב עצמו למדים דברים אלה, שנאמר בסוף דיני עריות שיש בהן כרת ״ונכרתו הנפשות העשת״ (ויקרא יח, כט), ואומר
And Rabbi Ḥananya ben Gamliel says: And if for one who performs one transgression his soul is taken for it, as one’s soul can be uprooted from the world for one transgression, for one who performs a single mitzva, it is all the more so the case that his soul will be given to him, as the reward for performing mitzvot is greater than the punishment for performing transgressions. Rabbi Shimon says: It is derived from its own place in the Torah, as it is stated at the conclusion of the passage discussing intercourse with forbidden relatives, which is punishable with karet: “And the souls that perform them shall be excised” (Leviticus 18:29), and it states toward the beginning of that chapter:
רי״ףריב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מכות כג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מכות כג., עין משפט נר מצוה מכות כג., רי"ף מכות כג. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס מכות כג., ריב"ן מכות כג., תוספות מכות כג., רמב"ן מכות כג. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי מכות כג. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א מכות כג., מהרש"א חידושי הלכות מכות כג., מהרש"א חידושי אגדות מכות כג., פירוש הרב שטיינזלץ מכות כג., אסופת מאמרים מכות כג.

Makkot 23a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Makkot 23a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Makkot 23a, Rif by Bavli Makkot 23a, Collected from HeArukh Makkot 23a, Rivan Makkot 23a, Tosafot Makkot 23a, Ramban Makkot 23a, Meiri Makkot 23a, Ritva Makkot 23a, Maharsha Chidushei Halakhot Makkot 23a, Maharsha Chidushei Aggadot Makkot 23a, Steinsaltz Commentary Makkot 23a, Collected Articles Makkot 23a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144