×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דִּכְתִיב: {הושע ו׳:ח׳} ״גִּלְעָד קִרְיַת פּוֹעֲלֵי אָוֶן עֲקוּבָּה מִדָּם.״ מַאי ״עֲקוּבָּה מִדָּם״? א״ראֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁהָיוּ עוֹקְבִין לַהֲרוֹג נְפָשׁוֹת.
Therefore, a greater number of cities of refuge per capita were required there, as it is written: “Gilead is a city of those who work iniquity; it is covered [akuba] with blood” (Hosea 6:8). What is the meaning of: Covered [akuba] with blood? Rabbi Elazar says: It means that they would set an ambush [okevin] to kill people.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
פרק ב – אלו הן הגולין
{בבלי מכות י ע״א}1 גמ׳ ואילו הן הגולין: תאנא תלמיד שגלה מגלין רבו עמו שנאמר {דברים ד:מב} וחי עביד
להו2 מידי דתיהוי ליה חיותא אמר ר׳ זירא מיכן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון:
הדרן עלך ואילו הן הגולין3
1. כ״י א (כדרכו) מעתיק את כל המשנה שבפרק: ״אלו הן הגולין ההורג נפש בשגגה היה מעגל במעגילה ונפלה עליו והרגתו היה משלשל בחבית ונפלה עליו והרגתו היה יורד בסולם ונפל עליו והרגו הרי זה גולה. אבל אם היה מושך במעגילה ונפלה עליו והרגתו היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפלה עליו והרגתו היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו הרי זה אינו גולה זה הכלל כל שבדרך הורדתו גולה ושלא בדרך הורדתו אינו גולה. נשמט הברזל מכנתו והרג רבי אומר אינו גולה וחכמים אומרים גולה מן העץ המתבקע רבי אומר גולה וחכמים אומרים אינו גולה:
הזורק את האבן לרשות הרבים והרג הרי זה גולה ר׳ אליעזר בן יעקב אומר אם משיצאת האבן מידו הוציא הלה את ראשו וקיבלה הרי זה פטור. זרק את האבן לחצירו והרג אם יש רשות לניזק ליכנס לשם גולה ואם לאו אינו גולה שנאמר ואשר יבא את רעהו ביער מה היער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם אף כל שיש רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם יצאת חצר בעל הבית שאין רשות לניזק ליכנס לשם. אבא שאול אומר מה חטבת עצים רשות אף כל רשות יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח בית דין.
האב גולה על ידי הבן והבן גולה על ידי האב הכל גולין על ידי ישראל וישראל גולין על ידיהן חוץ מעל ידי גר תושב וגר תושב אינו גולה אלא על ידי גר תושב. הסומא אינו גולה דברי ר׳ יהודה ר׳ מאיר אומר גולה השונא אינו גולה ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר השונא נהרג מפני שהוא כמועד רבי שמעון אומר יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה כל שהוא יכול לומר לדעת הרג אינו גולה ושלא לדעת הרג הרי זה גולה.
להיכן גולין לערי מקלט לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען שנאמר את שלש הערים. עד שלא נבחרו שלוש שבארץ כנען לא היו שלוש שבעבר הירדן קולטות שנאמר שש ערי מקלט תהיינה שיהיו ששתן קולטות כאחד.
ומכוונות להן דרכים מזו לזו שנאמר תכין לך הדרך ושלשת ומוסרין להן שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך וידברו אליו ר׳ מאיר אומר הוא מדבר על ידי עצמו שנאמר וזה דבר הרוצח.
ר׳ יוסי ביר׳ יהודה אומר בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט ובית דין שולחין ומביאין אותם משם מי שנתחייב מיתה הרגוהו שלא נתחייב מיתה פטרוהו שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו שנאמר {במדבר לה:כה} והשיבו אותו העדה וגו׳ אחד משוח בשמן המשחה ואחד מרובה בגדים ואחד שעבר ממשיחתו מחזירין את הרוצח ר׳ יהודה אומר אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח לפיכך אמותיהן של-כהנים מספקות להם מחיה וכסות כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו. נגמר דינו ומת כהן גדול הרי זה אינו גולה אם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומנו כהן אחר תחתיו ולאחר מיכן נגמר דינו חוזר למיתתו של-שני.
נגמר דינו בלא כהן גדול ההורג כהן גדול וכהן גדול שהרג אינו יוצא משם לעולם. אינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות ואפילו ישראל צריכין לו ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם שנאמר שמה שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו. כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם רבי יוסי אומר מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם רבי עקיבא אומר רשות ביד גואל הדם וכל אדם אין חייבין עליו. אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום הכל הולך אחר הנוף. הרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה ובן לוי גולה מעיר לעיר.
רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני אמרו לו אף על פי-כן יקבל מהן שנאמר וזה דבר הרוצח. מעלות היו שכר ללוים דברי ר׳ יהודה ר׳ מאיר אומר לא היו מעלות להן שכר וחוזר לשררה שהיה בה דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה אומר לא היה חוזר לשררה שהיה בה״.
שאר עדי הנוסח הסתפקו בכותרת בראש הפרק: כ״י נ: ״ואלו הן הגולין וכו׳⁠ ⁠״. דפוס קושטא: ואלו הן הגולין. דפוסים: אלו הן הגולין. בכ״י א ו-גב הוא אחרי ציון ״גמ׳⁠ ⁠״ כהקדמת פיסקה לגמרא.
2. להו: גב: ״ליה״.
3. הדרן עלך ואילו הן הגולין: דפוסים: הדרן עלך אלו הן הגולין. הציון לסיום הפרק חסר ב-גב, כ״י נ, דפוס קושטא (שם פרק ב מחובר לפרק ג).
ערך עקב
עקבא(מכות י.) מאי עקובה מדם א״ר אלעזר שהיו עוקבין להרוג נפשות פי׳ מערימין ועוקב אחר מנאף נראה כענין זה. (סוטה טז.) בג׳ מקומות עוקבת מקרא פי׳ מל׳ ויעקבני זה פעמים כלומר עוקרת לשון אחר עוקמת ל׳ אחר עוקפת. (עבודה זרה עב) אם יש עקבת יין אסור. ס״א עכבת פי׳ בתוך המשפך יש מקום שמעכב את היין ואינו יורד כולו:
א. [בעטריגעריש.]
עוקבין – אורבין.
דכתיב [שנאמר] ״גלעד קרית פעלי און עקבה מדם״ (הושע ו, ח). מאי [מה פירוש] הביטוי ״עקבה מדם״? אמר ר׳ אלעזר: שהיו עוקבין (אורבים) על מנת להרוג נפשות.
Therefore, a greater number of cities of refuge per capita were required there, as it is written: “Gilead is a city of those who work iniquity; it is covered [akuba] with blood” (Hosea 6:8). What is the meaning of: Covered [akuba] with blood? Rabbi Elazar says: It means that they would set an ambush [okevin] to kill people.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וּמַאי שְׁנָא מֵהַאי גִּיסָא וּמֵהַאי גִּיסָא דִּמְרַחֲקִי, וּמַאי שְׁנָא מְצִיעָאֵי דִמְקָרְבִי?

The Gemara asks: And what is different about the cities of refuge closest to the border on this southern side of the country and from the border on that northern side of the country, that are distanced one-quarter of the length of Eretz Yisrael from the border, and what is different about the city of refuge in the middle of the country, which is relatively close to any potential murderers? The maximum distance that one would need to travel to reach the middle city is one-half the distance from the northern and southern borders to their respective cities of refuge.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מהאי גיסא ומהאי גיסא דמרחקי – חברון וקדש רחוקות מגבולי הארץ. שני רביעי הארץ וההורג בסוף הגבול צריך לנוס רביע הארץ.
ומ״ש מציעאי דמקרבי – ההורג בין חברון לשכם ובין שכם לקדש קרוב למקלט מיכן ומיכן.
ושואלים עוד: ומאי שנא מהאי גיסא ומהאי גיסא דמרחקי [ומה שונה מצד זה ומצד זה שהיו ערי המקלט רחוקות], שהרי מגבול הארץ הצפוני או הדרומי עד עיר המקלט הראשונה היה המרחק גדול, רבע מאורך הארץ, ומאי שנא מציעאי דמקרבי [ומה שונות האמצעיות שהן קרובות]? שהרי באמצע הארץ, המרחק ממקום הרצח לעיר המקלט הקרובה הוא לכל היותר חצי ממרחק זה!
The Gemara asks: And what is different about the cities of refuge closest to the border on this southern side of the country and from the border on that northern side of the country, that are distanced one-quarter of the length of Eretz Yisrael from the border, and what is different about the city of refuge in the middle of the country, which is relatively close to any potential murderers? The maximum distance that one would need to travel to reach the middle city is one-half the distance from the northern and southern borders to their respective cities of refuge.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲמַר אַבַּיֵי: בִּשְׁכֵם נַמֵי שְׁכִיחִי רוֹצְחִים, דִּכְתִיב: {הושע ו׳:ט׳} ״וּכְחַכֵּי אִישׁ גְּדוּדִים, חֶבֶר כֹּהֲנִים דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה״ וְגוֹ׳. מַאי ״חֶבֶר כֹּהֲנִים״? א״ראֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁהָיוּ מִתְחַבְּרִין לַהֲרוֹג נְפָשׁוֹת, כַּכֹּהֲנִים הַלָּלוּ שֶׁמִּתְחַבְּרִין לַחְלוֹק תְּרוּמוֹת בְּבֵית הַגְּרָנוֹת.

Abaye said: Murderers are also common in Shechem, as it is written: “And as troops of robbers wait for a man, so does the band of priests; they murder in the way toward Shechem, yes, they commit enormity” (Hosea 6:9). What is the meaning of “the band of priests”? Rabbi Elazar says: It means that the people would band together to kill people, like those priests who band together to distribute teruma among themselves in the granaries.
ר׳ חננאלרי״ףריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר אביי: בגלעד שכיחי רצחנים שנ׳ גלעד קרית פועלי און עקבה מדם. אמר ר׳ אלעזר: שהיו עקוביןא להרוג נפשות.
ובשכם נמי שכיחי רצחנים, שנ׳ דרך ירצחו שכמה. חבר כהנים, שהיו מתחברין גדודים להרג – כחבורת כהנים על הגרנות בחילוק תרומה.
א. לפנינו, עוקבין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשכם שכיחי רוצחים – פי׳ בשכם וסביבותיה ומפני הסביבו׳ דשכיחי בם נמי רוצחים הוצרך לקרב להם ערי מקלט מכאן ומכאן כדי שיהא הרוצח מגיע מהרה לאחד מהם דאי משום שכם גופה הא אינהו מרחקי לחברון ולקדש באידך דבצפון ודרום ומפני שכל סביבותיהם נטפלין להם והם כמותם אמרינן בשכם ומיהו אף על גב דשכיחי בשכם רוצחים לא הוו רובא דאי לא הא אמרינן לקמן עיר שרובה רוצחים אין עושין אותה ערי מקלט.
אמר אביי בשכם נמי שכיחי רוצחים דכתיב וכו׳. מיהו לא הוו שכיחי בשכם כמו בגלעד דאל״כ הדרא קושיא לדוכתין בעבר הירדן תלת ובא״י תלת וק״ל:
אמר אביי: בשכם נמי שכיחי [גם כן מצויים] רוצחים, דכתיב [שנאמר] ״וכחכי איש גדודים חבר כהנים, דרך ירצחו שכמה״ וגו׳ (הושע ו, ט). ושואלים: מאי [מה פירוש] ״חבר כהנים״? אמר ר׳ אלעזר: שהיו מתחברין יחד להרוג נפשות, ככהנים הללו שמתחברין שהולכים חבורות חבורות לחלוק ביניהם את התרומות בבית הגרנות.
Abaye said: Murderers are also common in Shechem, as it is written: “And as troops of robbers wait for a man, so does the band of priests; they murder in the way toward Shechem, yes, they commit enormity” (Hosea 6:9). What is the meaning of “the band of priests”? Rabbi Elazar says: It means that the people would band together to kill people, like those priests who band together to distribute teruma among themselves in the granaries.
ר׳ חננאלרי״ףריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְתוּ לֵיכָּא? וְהָא כְתִיב: {במדבר ל״ה:ו׳} ״וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר.״ אֲמַר אַבַּיֵי: אהַלָּלוּ קוֹלְטוֹת בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. הַלָּלוּ, לְדַעַת קוֹלְטוֹת, שֶׁלֹּא לְדַעַת אֵינָן קוֹלְטוֹת.

The Gemara asks: And are there no more cities of refuge beyond these six? But isn’t it written: “And the cities that you shall give to the Levites: The six cities of refuge you shall give for the murderer to flee there, and beyond them you shall give forty-two cities” (Numbers 35:6), indicating that the status of all the Levite cities is that of cities of refuge? Abaye said: With regard to these six cities designated specifically for this purpose, unintentional murderers in need of refuge are admitted there whether they entered the cities deliberately, aware that they are cities of refuge, or whether they entered inadvertently. By contrast, with regard to those forty-two Levite cities, unintentional murderers are admitted only if they entered the cities deliberately, but if they entered the cities inadvertently, they are not admitted to the cities.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיקנה: אילו שש ערי מקלט קולטות לדעת ושלא לדעת – והאי דכתיב ועליהן תתנו ארבעים ושנים עיר אינן קולטות אלא לדעת.⁠א
א. ר״ח אינו מפרש מהו לדעת ומהו שלא לדעת. והרמב״ם כתב שש ערי מקלט קולטות שלא לדעת, הואיל ונכנס בהן נקלט. ויתכן שבשאר ערי הלוים אין הרוצח נקלט אלא לדעתם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בין לדעת בין שלא לדעת – בין שברח שם לדעת קליטה בין [שלא] ברח שם (שלא) לדעת [קליטה] שלא היה יודע שהיא קולטת.
ארבעים ושתים עיר שבאו לחלק הלויים על אותן השש שהובדלו כלן קולטות שנאמר ועליהם ר״ל מלבד אותן השש תתנו ללויים ארבעים ושתים כל הערים אשר התנו ללוים ארבעים ושמנה עיר הוקשו כלן זו לזו לקליטה א״כ מה הפרש בין השש שהובדלו לאותן ארבעים ושתים שאותן שהובדלו ונתיחדו לכך קולטות אפי׳ שלא לדעת ר״ל שנכנס שם במקרה שלא בכונת קליטה או שהוא סבור שהיא עיר אחרת ושאר ערי הלוים אין קולטות אא״כ נכנס שם לדעת קליטה ויש ביניהם עוד הפרש אחר יתבאר למטה והוא שבשש ערים לא היה הרוצח צריך להעלות שכר לדירתו ובשאר הערים מעלה שכר:
שלא לדעת – פירוש: כגון שנכנס ישן בכתף אחרים או על גבי בהמה או שלא היה יודע שהיא עיר מקלט.
גמ׳ אמר אביי הללו קולטת כו׳ נ״ב פירוש הני שש ערי מקלט:
שם ותו ליכא והא כתיב ועליהם תתנו מ״ב עיר כו׳. ק״ק כיון דמשמע ליה ועליהם תתנו לקליטה אגופה דקרא ה״ל למפרך הכי דכתיב שש ערי מקלט תהיינה ותו ליכא כו׳ וי״ל דודאי ידע לחלק בכמה דברים בין הני ו׳ ערי מקלט ובין מ״ב הערים כדלקמן בסוף פרקין לענין העלאת שכר אלא דפריך דאע״ג דנפישי רוצחין בגלעד ושכם לא היה לחוש להן כיון דעוד מ״ב ערי מקלט היו ומשני הללו קולטות לדעת כו׳ וכיון דהני מ״ב אינן קולטות שלא לדעת יש לחוש בשכיחי רוצחים בגלעד ושכם וכן הא דפריך וחברון עיר מקלט הואי והכתיב כו׳ אגופה דקרא בספר יהושע ויקדישו וגו׳ ואת קרית ארבע היא חברון וגו׳ ה״ל למפרך והכתיב ויתנו לכלב את חברון וגו׳ וי״ל דאקרא איכא למימר דלאו לכל הצורך של הגולים ניתן להם אף הוא ערי מקלט ולכלב ניתן לכל צרכיו אבל השתא דקאמר דאף שלא לדעת קולטות אלו הו׳ ערים א״כ ודאי לכל צורך הגולים ניתן להם והכתיב ויתנו לכלב וגו׳ וק״ל:
ושואלים: ותו ליכא [ועוד אין] אלא רק שש הערים הללו? והא כתיב [והרי נאמר]: ״את שש ערי המקלט אשר תתנו לנוס שמה הרוצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר״ (במדבר לה, י), משמע שלכל ערי הלויים יש דין ערי מקלט! אמר אביי: הללו, שש הערים שנקבעו לכך — קולטות את הרוצח בשגגה בין שהגיע לשם לדעת שידע שזו עיר מקלט, בין שלא לדעת (ידע). ואילו הללו, ארבעים ושתים האחרות, לדעתקולטות, שלא לדעתאינן קולטות.
The Gemara asks: And are there no more cities of refuge beyond these six? But isn’t it written: “And the cities that you shall give to the Levites: The six cities of refuge you shall give for the murderer to flee there, and beyond them you shall give forty-two cities” (Numbers 35:6), indicating that the status of all the Levite cities is that of cities of refuge? Abaye said: With regard to these six cities designated specifically for this purpose, unintentional murderers in need of refuge are admitted there whether they entered the cities deliberately, aware that they are cities of refuge, or whether they entered inadvertently. By contrast, with regard to those forty-two Levite cities, unintentional murderers are admitted only if they entered the cities deliberately, but if they entered the cities inadvertently, they are not admitted to the cities.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְחֶבְרוֹן עִיר מִקְלָט הוּא? וְהָכְתִיב: {שופטים א׳:כ׳} ״וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה״. אֲמַר אַבַּיֵי: פַּרְוָודָהָא, דִּכְתִיב: {יהושע כ״א:י״ב} ״וְאֶת שְׂדֵה הָעִיר וְאֶת חֲצֵרֶיהָ, נָתְנוּ לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה.״

The Gemara asks: And is Hebron a city of refuge? But isn’t it written: “And they gave Hebron to Caleb, as Moses had spoken” (Judges 1:20)? This indicates that Hebron belonged to Caleb from the tribe of Judah, and it was not a Levite city. Abaye said: Its suburbs [parvadaha] were given to Caleb; the city itself was a city of priests, as it is written in the context of the distribution of the Levite cities: “And they gave them Kiryat Arba…which is Hebron…and the field of the city and its courtyards they gave to Caleb, son of Jephunneh” (Joshua 21:11–12).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חברון היתה עיר מקלט, ושדה העיר וחצריה נתנו לכלב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פרוודהא – כפרים וחצרים הסמוכות לה ונקראות על שמה נתנו לכלב.
ועוד שואלים: וחברון, האם עיר מקלט הוא? והכתיב [והרי נאמר] ״ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה״ (שופטים א, כ), משמע שחברון היתה שייכת לכלב שהיה משבט יהודה, ולא היתה עיר של לויים! אמר אביי: פרוודהא [פרבריה, הכפרים שסביבה] ניתנו לכלב, ואולם העיר עצמה היתה עיר של כהנים, דכתיב [שנאמר] במפורש בחלוקת הערים ללויים: ״ויתנו להם את קרית ארבע... היא חברון... ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפנה״ (יהושע כא, יא— יב).
The Gemara asks: And is Hebron a city of refuge? But isn’t it written: “And they gave Hebron to Caleb, as Moses had spoken” (Judges 1:20)? This indicates that Hebron belonged to Caleb from the tribe of Judah, and it was not a Levite city. Abaye said: Its suburbs [parvadaha] were given to Caleb; the city itself was a city of priests, as it is written in the context of the distribution of the Levite cities: “And they gave them Kiryat Arba…which is Hebron…and the field of the city and its courtyards they gave to Caleb, son of Jephunneh” (Joshua 21:11–12).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְקֶדֶשׁ עִיר מִקְלָט הֲוַאי? וְהָכְתִיב: {יהושע י״ט:ל״ה} ״וְעָרֵי מִבְצָר הַצִּדִּים צֵר וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת [וְגוֹ׳] וְקֶדֶשׁ וְאֶדְרֶעִי וְעֵין חָצוֹר.״ וְתַנְיָא: עָרִים הַלָּלוּ, אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לֹא טִירִין קְטַנִּים וְלֹא כְרַכִּים גְּדוֹלִים, אֵלָּא עֲיָירוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת! אֲמַר רַב יוֹסֵף: תַּרְתֵּי קֶדֶשׁ הֲוַאי, אֲמַר רַב אָשֵׁי: כְּגוֹן סֵלֵיקוֹם וְאַקְרָא דְּסֵלֵיקוֹם,

The Gemara further asks: And is Kadesh a city of refuge? But isn’t it written: “And the fortified cities were Ziddim Zer, and Hammath, Rakkath, and Chinnereth…and Kedesh and Edrei and En Hazor” (Joshua 19:35–37), and it is taught in a baraita: With regard to these cities of refuge, one does not establish them in small settlements [tirin] or in large cities; rather, one establishes them in intermediate-sized towns? Apparently, Kadesh was a large, fortified city. Rav Yosef said: There were two cities named Kedesh, and the one listed among the fortified cities in the book of Joshua is not the one that was a city of refuge. Rav Ashi said: The listing of Kadesh among the fortified cities is not difficult, as it is similar to the two adjacent yet separate cities of Selikum and the fortification [ve’akra] of Selikum. Likewise, there was the fortified city of Kadesh, mentioned in Joshua, and the city itself, which was an intermediate city that served as city of refuge.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וקדש עיר מקלט הואי? והכתיב: וערי מבצר הצדים ציר חמת רקת וכנרת וקדש ואדרעי. ושנינן: תרתי קדש הוו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך טר
טרא(ערכין לג: מכות י.) לא טורין גדולין ולא כרכים קטנים אלא עיירות בינוניו׳ פי׳ כרכים קטנים וחזקים. תרגום בחצריהם ובטירותם בפצחיהון ובכרכיהון (א״ב בלשון רומי מגדל ועופל):
א. [שלאס טארם.]
וערי מבצר – כרכים גדולים שהיו בנחלת נפתלי הצדים צר וגו׳.
ערים הללו – ערי מקלט.
טירין קטנים – לפי שאין מזונות מצויין שם.
ולא כרכים גדולים – שהכל נקבצים שם תמיד ויהא רגל גואל הדם מצויה שם ויארוב לו.
כגון סליקום – עיר מבצר ויש כפר סמוך הנקרא אקרא דסליקום כך קדש העיר מבצר ועיר בינוני סמוכה לה הנקראת על שמה.
לא כרכין גדולים – י״א לפי שאם יבא שם גואל הדם לא ירגיש בו. ויש אומרים לפי שהכל נקבצים שם ותהא רגל גואל הדם מצויה שם. וכן פירש רש״י ז״ל.
ועוד שואלים: והאם קדש עיר מקלט הואי [היתה]? והכתיב [והרי נאמר] ״וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרת וגו׳ וקדש ואדרעי ועין חצור״ (יהושע, יט, לה—לז), ותניא [ושנויה ברייתא]: ערים הללו ערי המקלט, אין עושין אותן לא טירין (ישובים) קטנים, ולא כרכים גדולים, אלא עיירות בינוניות. ומן הכתוב נראה שקדש היתה עיר מבצר גדולה! אמר רב יוסף: תרתי [שתי] קדש הואי [היו], וקדש זו הנזכרת ביהושע בין ערי המבצר איננה עיר המקלט קדש. אמר רב אשי: כגון העיר סליקום, ואקרא [והמבצר] של סליקום, שהיו קרובים זה לזה, אבל כל אחד היה ישוב לעצמו. וכן היה מבצר בקדש, והעיר עצמה, שהיתה עיירה בינונית, היא שימשה כעיר מקלט.
The Gemara further asks: And is Kadesh a city of refuge? But isn’t it written: “And the fortified cities were Ziddim Zer, and Hammath, Rakkath, and Chinnereth…and Kedesh and Edrei and En Hazor” (Joshua 19:35–37), and it is taught in a baraita: With regard to these cities of refuge, one does not establish them in small settlements [tirin] or in large cities; rather, one establishes them in intermediate-sized towns? Apparently, Kadesh was a large, fortified city. Rav Yosef said: There were two cities named Kedesh, and the one listed among the fortified cities in the book of Joshua is not the one that was a city of refuge. Rav Ashi said: The listing of Kadesh among the fortified cities is not difficult, as it is similar to the two adjacent yet separate cities of Selikum and the fortification [ve’akra] of Selikum. Likewise, there was the fortified city of Kadesh, mentioned in Joshua, and the city itself, which was an intermediate city that served as city of refuge.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גּוּפָא: בעָרִים הַלָּלוּ, אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לֹא טִירִין קְטַנִּים וְלֹא כְרַכִּין גְּדוֹלִים, אֵלָּא עֲיָירוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת. וְאֵין מוֹשִׁיבִין אוֹתָן אֵלָּא בִּמְקוֹם מַיִם, וְאִם אֵין שָׁם מַיִם, מְבִיאִין לָהֶם מַיִם, וְאֵין מוֹשִׁיבִין אוֹתָן אֵלָּא בִּמְקוֹם שְׁוָוקִים, וְאֵין מוֹשִׁיבִין אוֹתָן אֵלָּא בִּמְקוֹם אוֹכְלוֹסִין, נִתְמַעֲטוּ אוֹכְלוֹסֵיהֶן, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, נִתְמַעֲטוּ דִיּוּרֵיהֶן, מְבִיאִין לָהֶם כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים,

§ The Gemara discusses the matter itself, and it cites the complete baraita: With regard to these cities of refuge, one does not establish them in small settlements or in large cities; rather, one establishes them in intermediate-sized towns. And one establishes them only in a place where water is available, and if there is no water available there, as there is no spring accessible from the city, one brings them water by digging a canal. And one establishes them only in a place where there are markets, and one establishes them only in a populated place, where there are many people who regularly frequent the town. If the population of the surrounding areas diminishes, one adds to it. If the number of residents in the city of refuge itself diminishes, one brings new residents to the city, among them priests, Levites, and Israelites.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואם אין שם מים – כשנפלו בגורל בימי יהושע ללוים הביאו להם אמות מים אחרי כן מן הנהרות הרחוקים.
במקום שווקים – שימצאו מזונות לקנות.
במקום אוכלוסין – שיהו כפרים ויישוב סמוכים להם שלא יבואו גואלי הדם מרובים על העיר בחיל.
ערים הללו ר״ל ערי מקלט אין עושין אותן עיירות קטנות מפני שאין מזון מצוי שם ויסכן זה בעצמו לצאת ולא כרכים גדולים שיהו שיירות שממקום אחר רגילות לבא שם שמא יבא שם גואל הדם בהבלע שיירות ויהרגנו אלא עיירות בינוניות ואין מושיבין אותן אלא במקום שווקים שיהו מזונותיהם מצויין ליקח וכן אין מושיבין אותן אלא במקום מים ואם לא היה שם מים בשעת חלוק הארץ היו מביאים שם אמת המים מן הנהרות וכן הדין אם היה שם מים ונתיבש המקום שמשיבין שם אמת המים מן הנהרות ואין מושיבין אותם אלא במקום אכלוסין ר״ל גבורי חיל לשמור העיר שמא יבאו הרבה גואלי דם בחיל ואם נתמעטו אכלוסיהן מוסיפין עליהן ואם נתמעטו דיוריהן והם המון שאר העם מכניסין לתוכה כהנים לויים וישראלים ורשאים לעשות בתוכן בית הבד ובית הבצירה אע״פ שהוא אומנות של כתפים והדיוטות שפגיעתם מצויה ואין חוששין שמא יכונו להרוג את זה אבל אין פורסין לתוכן מצודות שבעלי צידה מלומדי חרב הם וכל שמצודות מצויות שם כלי זין מצויים שם ושמא יבא גואל הדם בהתנכרות ויקח לשם כלי זין מפני שידמה בעצמו שאם יבא ממקומו בכלי זין ירגישו בו וכן אין מפשילין שם חבלים למצודות מטעם זה ואין עושין לתוכן כלי זכוכית ושאר חפצים שאין מצויין בכל מקום שמא בסבתם תהא רגל גואל הדם מצויה לשם:
ואם אין שם מים מביאין שם מים – פירש רש״י ז״ל אם אין שם מים בתחלתן כשבוחרין אותם. ויש לפרש בה״ה אם נפסק המעין שלהם אח״כ וכדאמרינן לקמן גבי נתמעטו אוכלוסיהן.
מביאין להם כהנים לוים וישראלים – פי׳ הר״ם הלוי ז״ל לפי שיש בהם מדות ענוה ורחמנו׳ ולא יהיו שופכי דמים וגם לא ימסרו את הרוצח ביד גואל הדם. אי נמי אם הוצרכו לסמוך שם בית דין שימצאו שם כשרים לסמוך.
א גופא [דנים לגופה] של אותה הברייתא שהזכרנו, ומביאים אותה בשלמות: ערים הללו של מקלט, אין עושין אותן לא טירין קטנים ולא כרכין גדולים, אלא עיירות בינוניות. ואין מושיבין (מקימים) אותן אלא במקום מים, ואם אין שם מים שאין מעיין סמוך לעיר — מביאין להם מים על ידי אמת מים. וכן אין מושיבין אותן אלא במקום שווקים, ואין מושיבין אותן אלא במקום אוכלוסין שיש הרבה אנשים החיים באזור, שבאים לעיר. נתמעטו אוכלוסיהןמוסיפין עליהן. נתמעטו דיוריהן (תושבים) הדרים בעיר עצמה — מביאין להם דיירים חדשים, שיש בהם כהנים לוים וישראלים.
§ The Gemara discusses the matter itself, and it cites the complete baraita: With regard to these cities of refuge, one does not establish them in small settlements or in large cities; rather, one establishes them in intermediate-sized towns. And one establishes them only in a place where water is available, and if there is no water available there, as there is no spring accessible from the city, one brings them water by digging a canal. And one establishes them only in a place where there are markets, and one establishes them only in a populated place, where there are many people who regularly frequent the town. If the population of the surrounding areas diminishes, one adds to it. If the number of residents in the city of refuge itself diminishes, one brings new residents to the city, among them priests, Levites, and Israelites.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאֵין מוֹכְרִין בָּהֶן לֹא כְלֵי זַיִין וְלֹא כְלֵי מְצוּדָה, דִּבְרֵי רַבִּי נְחֶמְיָה. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. גוְשָׁוִין, שֶׁאֵין פּוֹרְסִין בְּתוֹכָן מְצוּדוֹת, וְאֵין מַפְשִׁילִין לְתוֹכָן חֲבָלִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְהֵא רֶגֶל גּוֹאֵל הַדָּם מְצוּיָה שָׁם.

The baraita continues: And one may not sell weapons or hunting tools in the cities of refuge, to prevent the blood redeemer from gaining access to means that he could exploit to kill the unintentional murderer who fled to the city of refuge; this is the statement of Rabbi Neḥemya. And the Rabbis permit selling weapons and hunting tools. And Rabbi Neḥemya and the Rabbis agree that one may not spread nets in the cities of refuge, nor may they braid [mafshilin] ropes in those cities, so that the foot of the blood redeemer will not be found there. If the blood redeemer were to enter the city of refuge to purchase nets or ropes, he is apt to encounter the murderer and kill him.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין עושין בערי מקלט דברים שגורמין להיות רגלו של גואל הדם מצויה שם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כלי זיין – שלא יקנה גואל הדם שם זיין ויהרוג שאם יביא כלי זיין ממקומו ירגישו בו.
וכלי מצודה – אף בהם הורגין חיות.
גרסת רש״י ז״ל אין מוכרין שם כלי זיין וכלי מצודה. ופירש רש״י ז״ל שמא יבא שם גואל הדם בלא כלי זיין כדי שלא ירגישו בו וסומך שיקנ׳ שם כלי זיין להרוג ולכך גזרו אפילו בכלי מצודה. ויש גורסין בדין וכלי צודה כלומר דברים חשובים כדי שלא יהא רגל גואל הדם מצויה שם אגב הבאין שם לקנות הדברים אלו שאין נמצאין בכל מקום.
ואין מוכרין בהן בערי המקלט לא כלי זיין, ולא כלי מצודה (צייד) כדי שלא יזדמן נשק לידיו של גואל הדם שיוכל בו להרוג את הרוצח, אלו דברי ר׳ נחמיה. וחכמים מתירין. ושוין (ומסכימים) ר׳ נחמיה וחכמים שאין פורסין בתוכן של ערי המקלט מצודות (רשתות), ואין מפשילין (כורכים, עושים) לתוכן חבלים, וטעמו של דבר כדי שלא תהא רגל גואל הדם מצויה שם, שאם גואל הדם בא לעיר המקלט מסיבות שונות, כדי לרכוש מצודות או חבלים, בכל פעם הוא עלול לפגוש את הרוצח, ושמא יהרגנו.
The baraita continues: And one may not sell weapons or hunting tools in the cities of refuge, to prevent the blood redeemer from gaining access to means that he could exploit to kill the unintentional murderer who fled to the city of refuge; this is the statement of Rabbi Neḥemya. And the Rabbis permit selling weapons and hunting tools. And Rabbi Neḥemya and the Rabbis agree that one may not spread nets in the cities of refuge, nor may they braid [mafshilin] ropes in those cities, so that the foot of the blood redeemer will not be found there. If the blood redeemer were to enter the city of refuge to purchase nets or ropes, he is apt to encounter the murderer and kill him.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) א״ראֲמַר רַבִּי יִצְחָק: מַאי קְרָא? {דברים ד׳:מ״ב} ״וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי.״ עֲבֵיד לֵיהּ מִידֵּי דְתֶהְוֵי לֵיהּ חַיּוּתָא.

Rabbi Yitzḥak says: What is the verse from which these matters are derived? It is written: “And he shall flee to one of these cities and live” (Deuteronomy 4:42), meaning: Perform some actions for the unintentional murderer so that life in the city of refuge will be conducive to living for him. All these steps are taken to facilitate that objective.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי קרא – דמתקנינן להו לרוצחין דבר שצריכין לו.
אמר ר׳ יצחק: מאי קרא [מהו הכתוב] המלמד את הדברים הללו — שנאמר ברוצח בשגגה: ״ונס אל אחת מן הערים האל וחי״ (דברים ד, מב), כלומר: עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא [עשה לו דבר כדי שתהיה לו חיות], ולכן צריכים לדאוג שיוכל הנמלט לחיות בעיר הזו.
Rabbi Yitzḥak says: What is the verse from which these matters are derived? It is written: “And he shall flee to one of these cities and live” (Deuteronomy 4:42), meaning: Perform some actions for the unintentional murderer so that life in the city of refuge will be conducive to living for him. All these steps are taken to facilitate that objective.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) תְּנָא: דתַּלְמִיד שֶׁגָּלָה, מַגְלִין רַבּוֹ עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וָחָי״. עֲבֵיד לֵיהּ מִידֵּי דְתֶהְוֵי לֵיהּ חַיּוּתָא. אֲמַר ר׳רַבִּי זְעֵירָא: מִכָּאן השֶׁלֹּא יִשְׁנֶה אָדָם לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן.

The Sages taught: In the case of a student who was exiled, his teacher is exiled to the city of refuge with him, so that the student can continue studying Torah with him there, as it is stated: “And he shall flee to one of these cities and live,” from which it is derived: Perform some actions for the unintentional murderer so that life in the city will be conducive to living for him. Since Torah study is an integral component of his life, arrangements must be made to ensure continuity in that facet of his existence. Rabbi Zeira says: From here one learns that a person should not teach a student who is not fit, as that may result in the teacher following the student into exile.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנא: תלמיד שגלה מגלין רבו עמו, שנ׳ וחי עביד ליה מידי דתיהוי ליה חיותא. א״ר זירא: מיכן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לתלמיד שאינו הגון – שלא יביאוהו עונותיו לידי הריגה בשוגג ויגלה דאמרי׳ לקמן (עמוד ב) שאינו מצוי אלא ברשעים.
תלמיד שגלה לעיר מקלטו מגלין רבו עמו שנאמר וחי השלם לו חיותו מכאן לרב שלא ישנה לתלמיד שאינו הגון וכן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו שאין לו חיים בלא ישיבה לפי דרכך למדת שאף הרב שהרג בשוגג גולה ולא אמרו דברי תורה קולטין אלא לקליטה מן המיתה הגמורה והוא שאמרו קולטין ממלאך המות וכן למדת שאין לו לאדם לעסוק בתורה ביחידי והוא שאמרו חרב על הבדים ונואלו חרב על צוארן של תלמידי חכמים העוסקים בתורה ביחידי והוא שדרשו ומי אוהב בהמון לא תבואה מי שרוצה ללמוד בהמון הוא זוכה לתבואה והוא משל על רוב ידיעה:
מגלין רבו עמו – פי׳ ואף על פי שיש ישיבה בערי מקלט שלא מן הכל אדם זוכה ללמוד, כדאמרינן במסכת עבודה זרה.
מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון ואר״י הרב שגלה מגלין ישיבתו כו׳. והכא לא קאמר כה״ג שלא ישנה אדם אלא מפי הרב שהוא הגון כדאמרינן ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה׳ וגו׳ אם דומה הרב למלאך יבקשו תורה מפיהו ואם לאו כו׳ משום דמסיק בפ׳ אין דורשין דגדול יכול ללמוד אפילו מרב שאינו הגון כמו ר״מ שלמד מאחר וק״ל:
תנא [שנה החכם]: תלמיד שגלהמגלין רבו עמו לעיר המקלט, על מנת שילמדנו שם, שנאמר ״וחי״, וכאמור, הכוונה היא: עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא [עשה לו דבר שתהיה לו בו חיות], וכיון שחייו של התלמיד תלויים בלימודו — צריך רבו להיות עמו. אמר ר׳ זעירא: מכאן אנו למדים שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון, שהרי תלמיד כזה יכול לגרום לרבו שיגלה.
The Sages taught: In the case of a student who was exiled, his teacher is exiled to the city of refuge with him, so that the student can continue studying Torah with him there, as it is stated: “And he shall flee to one of these cities and live,” from which it is derived: Perform some actions for the unintentional murderer so that life in the city will be conducive to living for him. Since Torah study is an integral component of his life, arrangements must be made to ensure continuity in that facet of his existence. Rabbi Zeira says: From here one learns that a person should not teach a student who is not fit, as that may result in the teacher following the student into exile.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״ראֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: והָרַב שֶׁגָּלָה, מַגְלִין יְשִׁיבָתוֹ עִמּוֹ. אִינִי? וְהָא א״ראֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְנַיִן לְדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁהֵן קוֹלְטִין? שֶׁנֶּאֱמַר: {דברים ד׳:מ״ג} ״אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר״ וְגוֹ׳, [וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ]: {דברים ד׳:מ״ד} ״וְזֹאת הַתּוֹרָה״!

Rabbi Yoḥanan says: In the case of a teacher of Torah who was exiled, his school is exiled with him. The Gemara asks: Is that so that a teacher of Torah is exiled? But doesn’t Rabbi Yoḥanan himself say: From where is it derived that matters of Torah provide refuge, i.e., that the blood redeemer may not harm one who is engaged in Torah? It is derived from a verse, as it is stated: “Bezer in the wilderness, in the flatlands, for the Reubenites; and Ramoth in Gilead, for the Gadites; and Golan in Bashan, for the Manassites” (Deuteronomy 4:43), in the list of cities of refuge designated by Moses, and it is written thereafter: “And this is the Torah” (Deuteronomy 4:44). Based on that juxtaposition it is derived that the status of Torah is like that of a city of refuge.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יוחנן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו, איני שרב גולה, והאמר ר׳ יוחנן מניין לדברי תורה שקולטין שנ׳ את בצר במדבר וכתיב וזאת התורה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנין לדברי תורה שהן קולטין – פי׳ קס״ד דבעי לומר שבית מדרשו קולטו ואם הרגו שם גואל הדם נהרג עליו כאלו הרגו בעיר מקלט.
והאר״י מנין לד״ת שהן קולטין שנאמר את בצר במדבר וגו׳ וזאת התורה וכו׳. ר״ל וי״ו מוסיף על ענין ראשון את בצר וגו׳ כי כמו שג׳ ערים קולטין כן זאת התורה קולטת ומסיק דקולטת ממלאך המות ולא מגואל הדם וע״ז יש לפרש מתני׳ הוי גולה למקום תורה כו׳ אם רבך גולה ע״י שהרג בשוגג הוי גולה עמו ואל תאמר שאף רבך לא יהיה גולה שהיא התורה תבא אחריך לקולטך מיד גואל הדם הרודפך דאין התורה קולטת רק ממלאך המות וק״ל:
אמר ר׳ יוחנן: הרב שגלהמגלין ישיבתו עמו. ושואלים: איני [כן הוא] שצריך הרב לגלות? והא [והרי] אמר ר׳ יוחנן עצמו: מנין לדברי תורה שהן קולטין, שהם נחשבים כעיר מקלט, ושאסור לפגוע באדם העוסק בתורה? שנאמר ברשימת ערי המקלט ״את בצר במדבר״ וגו׳ (דברים ד, מג), וכתיב בתריה [ונאמר אחריו] ״וזאת התורה״ (דברים ד, מד) לומר שגם התורה היא כעיר מקלט.
Rabbi Yoḥanan says: In the case of a teacher of Torah who was exiled, his school is exiled with him. The Gemara asks: Is that so that a teacher of Torah is exiled? But doesn’t Rabbi Yoḥanan himself say: From where is it derived that matters of Torah provide refuge, i.e., that the blood redeemer may not harm one who is engaged in Torah? It is derived from a verse, as it is stated: “Bezer in the wilderness, in the flatlands, for the Reubenites; and Ramoth in Gilead, for the Gadites; and Golan in Bashan, for the Manassites” (Deuteronomy 4:43), in the list of cities of refuge designated by Moses, and it is written thereafter: “And this is the Torah” (Deuteronomy 4:44). Based on that juxtaposition it is derived that the status of Torah is like that of a city of refuge.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) לָא קַשְׁיָא: הָא בְּעִידָּנָא דַעֲסִיק בַּהּ, הָא בְּעִידָּנָא דְּלָא עֲסִיק בַּהּ.

The Gemara answers: This is not difficult, as this statement of Rabbi Yoḥanan, that the status of Torah is like that of a city of refuge, is referring to Torah at the time that one is engaged in its study, and that statement of Rabbi Yoḥanan, that the teacher of Torah must take his school to the city of refuge, is referring to the teacher of Torah at the time that he is not engaged in its study. His mere presence in a city of refuge provides him with continuous protection.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומתרצים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] שתורה נחשבת כעיר מקלט — בעידנא דעסיק [בזמן שהוא עוסק] בה, הא [זה] שאין התורה נחשבת כעיר מקלט — בעידנא דלא עסיק [בזמן שאינו עוסק] בה. מה שאין כן בערי המקלט, שעצם מושבו בעיר היא הגנה לו.
The Gemara answers: This is not difficult, as this statement of Rabbi Yoḥanan, that the status of Torah is like that of a city of refuge, is referring to Torah at the time that one is engaged in its study, and that statement of Rabbi Yoḥanan, that the teacher of Torah must take his school to the city of refuge, is referring to the teacher of Torah at the time that he is not engaged in its study. His mere presence in a city of refuge provides him with continuous protection.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאִי בָעֵית, אֵימָא: מַאי קוֹלְטִין? מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת. כִּי הָא דְּרַב חִסְדָּא: הֲוָה יָתֵיב וְגָרֵיס בְּבֵי רַב, וְלָא הֲוָה קָא יָכוֹל שְׁלִיחָא [דְּמַלְאֲכָא דְּמוֹתָא] לְמִיקְרַב לְגַבֵּיהּ, דְּלָא הֲוָה שָׁתֵיק פּוּמֵּיהּ מִגִּירְסָא. סְלִיק וִיתֵיב אַאַרְזָא דְּבֵי רַב, פְּקַע אַרְזָא וּשְׁתֵיק, וְיָכֵיל לֵיהּ.

And if you wish, say: What is the meaning of Rabbi Yoḥanan’s statement that matters of Torah provide refuge? It means protection, but not for an unintentional murderer from the blood redeemer; rather, it means protection from the Angel of Death. This is as it was in this incident where Rav Ḥisda was sitting and studying in the study hall of Rav and the agent of the Angel of Death was unable to approach him and take his life because his mouth was not silent from his study for even a moment. The agent ascended and sat on the cedar tree of the study hall of Rav. The cedar tree broke and Rav Ḥisda was momentarily silent, startled by the sudden noise, and the agent of the Angel of Death overcame him. Apparently, matters of Torah provide protection from the Angel of Death only when one is actively engaged in their study.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופרקינן: קולטין ממלאך המות בעידנא דעסק בה. כדרב חסדא דהוה גריס יתיב בבי רב ולא הוה יכיל שליחא אלמיקרב גביה דלא הוה שתיק פומיה מגירסא, סליק יתיב אארזא דבי רב פקע ארזא ושתיק ויכיל ליה.
א. בדפוסים אחרונים נוסף (דמלאכא דמותא).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי הא דרב חסדא הוה יתיב וגריס כו׳. דלא הוה שתיק פומיה מגירסא כו׳ וה״נ ה״מ לאתויי מהך עובדא דפ׳ ב״מ דוד כל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס כולי יומא כו׳ ולא יכיל ליה דלא הוה פסק פומיה מגירסא כו׳ ע״ש וכן מהך עובדא דרבה בר נחמני בפ׳ הפועלים ע״ש:
גמ׳ כי הא דרב חסדא. עיין שבת דף ל ע״א:
ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור], מאי [מה פירוש] דברי ר׳ יוחנן שדברי תורה קולטין — מצילים ממלאך המות, ולא בענין רוצח בשגגה. כי הא [כמו מעשה זה] שרב חסדא הוה יתיב וגריס בבי [היה יושב ולומד בבית] רב, ולא הוה קא יכול שליחא דמלאכא דמותא למיקרב לגביה [ולא היה יכול שליחו של מלאך המוות להתקרב אליו], משום דלא הוה שתיק פומיה מגירסא [שלא היה שותק פיו מללמוד], סליק ויתיב אארזא דבי [עלה השליח הזה וישב על הארז של בית] רב, פקע ארזא ושתיק [נשבר הארז, והשתתק] רב חסדא לרגע מפני הרעש הפתאומי, ויכיל ליה [ויכול היה לו] להמיתו. והיא דוגמה לכך שדברי התורה מצילים ממיתה כאשר עוסק בהם.
And if you wish, say: What is the meaning of Rabbi Yoḥanan’s statement that matters of Torah provide refuge? It means protection, but not for an unintentional murderer from the blood redeemer; rather, it means protection from the Angel of Death. This is as it was in this incident where Rav Ḥisda was sitting and studying in the study hall of Rav and the agent of the Angel of Death was unable to approach him and take his life because his mouth was not silent from his study for even a moment. The agent ascended and sat on the cedar tree of the study hall of Rav. The cedar tree broke and Rav Ḥisda was momentarily silent, startled by the sudden noise, and the agent of the Angel of Death overcame him. Apparently, matters of Torah provide protection from the Angel of Death only when one is actively engaged in their study.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) א״ראֲמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי: מִפְּנֵי מָה זָכָה רְאוּבֵן לִימָּנוֹת בַּהַצָּלָה תְּחִלָּה? מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָּתַח בַּהַצָּלָה תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: {בראשית ל״ז:כ״א} ״וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּילֵהוּ מִיָּדָם״.

§ Rabbi Tanḥum bar Ḥanilai says: For what reason was Reuben privileged to be enumerated first in the rescue, as the first city of refuge listed is Bezer (see Deuteronomy 4:43), which is located in the tribal portion of Reuben? It is due to the fact that he began the rescue of Joseph first, as it is stated: “And Reuben heard and delivered him from their hands” (Genesis 37:21).
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לימנות בהצלה תחלה – שפתח הכתוב בו בערי מקלט תחלה.
מפני מה זכה ראובן למנות בהצלה תחלה כו׳. יש לדקדק מי הכריח אותם לתת טעם בזה ולמה לא ימנה את בצר שהיא מנחלת ראובן תחלה גם שהוא היה הבכור ונראה לפי המכוון שאמרו לעיל דחברון ביהודה כנגד בצר במדבר שכם כו׳ קשה לו דהכתוב בספר יהושע אינו מורה כן שאמר ויקדישו את קדש בגליל בהר נפתלי ואת שכם בהר אפרים ואת קרית הארבע היא חברון בהר יהודה ומעבר לירדן וגו׳ את בצר במדבר במישור ממטה ראובן ואת ראמת וגו׳ והשתא כיון דבצר וחברון היו מכוונים זה כנגד זה כיון דבקרא קמא מנה חברון שהיה מחלק יהודה באחרונה באותן של יהושע ה״ל נמי לימנות בקרא דבתריה בצר שהיה מכוון לו באחרונה באותן של משה וקאמר מפני שהוא פתח בהצלת יוסף תחלה מנה אותו בהצלה דהכא גם כן תחלה באותן של משה משא״כ יהודה שפתח בהצלת יוסף לבסוף שאמר מה בצע כי נהרוג וגו׳ ואמרינן פ״ק דסנהדרין כל המברך את יהודה הרי זה מנאץ שנאמר ובוצע ברך נאץ וגו׳ ולכך מנה אותו ג״כ באחרונה בהצלה באותן של יהושע וק״ל:
מ״ד אז יבדיל משה ג׳ ערים בעבר הירדן מזרחה שמש. ר״ל לפי שבפרשת מסעי בציווי כתיב את שלש ערים תתנו מעבר לירדן וגו׳ ולא כתיב מזרחה שמש דרשו שהוסיף בעשייה לומר מזרחה שמש שא״ל הקב״ה הזרח שמש לרוצחים ופרש״י להכין להם חיותם כו׳ עכ״ל וקשה דכבר נצטווה ע״ז כמפורש מדכתיב ונס אל אחת הערים האלה וחי כדאמרינן לעיל ונראה לפרש ע״פ מ״ש בסמוך שאף שאין הג׳ אלו שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו אותן שבא״י הבדל אתה אותן לרוצחין שלא ידאגו ויצטערו על העתיד והזרח השמש להם שיראו וישמחו בהבדלתן על העתיד שיהיו נצולו ע״י וא״ד דמשה מעצמו הבדילן כדלקמן. וא״ל הקב״ה והסכים ע״י הזרחת השמש לרוצחים לשמחן על העתיד שיהיו נצולו ע״י ולזה נסמך הך דרשא דאוהב כסף וגו׳ שאמר משה מצוה הבאה לידי אקיימנה כו׳:
ב אמר ר׳ תנחום בר חנילאי: מפני מה זכה ראובן לימנות בהצלה תחלה, שעיר המקלט הראשונה ברשימת ערי המקלט (דברים ד, מג) היא העיר בצר שבנחלת ראובן — מפני שהוא פתח בהצלה תחלה בהצלתו של יוסף מידי אחיו, שנאמר ״וישמע ראובן ויצלהו מידם״ (בראשית לז, כא).
§ Rabbi Tanḥum bar Ḥanilai says: For what reason was Reuben privileged to be enumerated first in the rescue, as the first city of refuge listed is Bezer (see Deuteronomy 4:43), which is located in the tribal portion of Reuben? It is due to the fact that he began the rescue of Joseph first, as it is stated: “And Reuben heard and delivered him from their hands” (Genesis 37:21).
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) דָּרַשׁ רַבִּי שַׁמְלַאי: מַאי דִּכְתִיב: {דברים ד׳:מ״א} ״אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה [שָׁמֶשׁ]״? אָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: הַזְרַח שֶׁמֶשׁ לָרוֹצְחִים. אִיכָּא דְּאָמְרִי: א״לאָמַר לוֹ: הִזְרַחְתָּ שֶׁמֶשׁ לָרוֹצְחִים.

Rabbi Simlai taught: What is the meaning of that which is written: “Then Moses separated three cities beyond the Jordan, to the east of the sun [mizreḥa shamesh]” (Deuteronomy 4:41)? The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Shine the sun [hazraḥ shemesh] for murderers, i.e., provide them with the hope of rescue. Some say that God said to Moses: In designating these cities of refuge you have shined the sun for murderers.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך זרח
זרחא(שביעית פרק ד) הפגים משהזריחו אוכל בהן פתו פירוש הן התאנים שהתחילו לבשל מלשון ויזרח לו השמש וכי השמש לו לבדו זרחה והלא לכל העולם כולו זרחה וכו׳: (מכות י.) מאי דכתיב אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש אמר לו הקב״ה למשה הזרח השמש לרוצחין פי׳ עשה להם תקנה שיחיו וינצלו מיד גואל הדם. איכא דאמרי הזרחת השמש לרוצחנין פי׳ התקנת להם שיחיו וינצלו מיד גואל הדם:
א. [זין אויף געהן. צייטיגען.]
הזרח שמש לרוצחים – להכין להם חיותם כגון הנך מילי דלעיל.
הזרחת שמש לרוצחים – בהבדלה זו ויפה עשית.
מקרא זה דרשוהו גם כן על פנים אחרים שלא יקפוץ מי שאינו ראוי לדבר בדברי תורה לפני גדולים ממנו אא״כ הוא שלם וחכם והוא שאמרו ומי אוהב בהמון לו תבואה למי נאה ללמד בהמון מי שכל תבואה שלו וכן מי ימלל גבורת י״י למי נאה למלל גבורת השם למי שיכול להשמיע כל תהלתו ר״ל כל מה שאפשר להשמיע ממנה וכן דרשו שהאוהב תלמידי חכמים ומכבדן בין שאר העם לו תבואה ר״ל שתורה מחזרת בו ובזרעו וכמו שאמרו דרחים רבנן הוו ליה בני רבנן:
דרש ר׳ שמלאי: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש״ (דברים ד, מא)? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הזרח שמש לרוצחים, תן להם תקוה להצלה. והוא שנאמר ״מזרחה שמש״. איכא דאמרי [יש שאומרים] כך אמר לו הקדוש ברוך הוא: הזרחת שמש לרוצחים על ידי הבדלה זו.
Rabbi Simlai taught: What is the meaning of that which is written: “Then Moses separated three cities beyond the Jordan, to the east of the sun [mizreḥa shamesh]” (Deuteronomy 4:41)? The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Shine the sun [hazraḥ shemesh] for murderers, i.e., provide them with the hope of rescue. Some say that God said to Moses: In designating these cities of refuge you have shined the sun for murderers.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) דָּרַשׁ רַבִּי סִימַאי: מַאי דִּכְתִיב: {קהלת ה׳:ט׳} ״אוֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף, וּמִי אוֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה״? ״אוֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשָּׁבַע כֶּסֶף״, זֶה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין שָׁלֹשׁ עָרִים שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן קוֹלְטוֹת עַד שֶׁלֹּא נִבְחֲרוּ שָׁלֹשׁ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְאָמַר: מִצְוָה שֶׁבָּאָה לְיָדִי אֲקַיְּימֶנָּה.

On a related note, Rabbi Simai taught: What is the meaning of that which is written: “He who loves silver shall not be satisfied with silver; nor he who loves abundance with increase” (Ecclesiastes 5:9)? “He who loves silver shall not be satisfied with silver”; this is a reference to Moses our teacher, whose love of mitzvot was so great that although he knew that an unintentional murderer would not be admitted to the three cities of refuge that were in the east bank of the Jordan until the three cities of refuge that were in the land of Canaan were selected, and that his designation of cities of refuge would have no practical ramifications in his lifetime, he nevertheless said: When there is a mitzva that has come my way, I will fulfill it.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אהב כסף לא ישבע כסף זה משה רבינו – שהיה אוהב המצות ולא היה שבע מהן.⁠א
ומי אהב בהמון לא תבואה. למי נאה להללב בהמון? מי שכל תבואה שלו. והיינו דאמר ר׳ אלעזר: מי ימלל גבורות יי׳ ישמיע כל תהילתו, למי נאה למלל גבורות יי׳? מי שיכול להשמיע כל תהילתו.
א. עשיית מצוה כשאין בה תועלת עכשוית היא רק מפני אהבת המצוה עצמה, וזהו אוהב כסף לא ישבע כסף כי הוא תאב לכסף עצמו לא כאמצעי להשגת מטרות אחרות ולכן לעולם אינו שבע.
ב. כן הוא גם כן בערוך ערך אהובה. ובגמרא לפנינו ׳ללמד׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מ״ד אוהב כסף וגו׳ זה מרע״ה שהיה יודע כו׳. דימה בכ״מ התורה לזהב והמצוה לכסף לפי המדריגה להתורה על המצוה ע״ד כי נר מצוה ותורה אור ובמעלות התורה ידוע בו שנקראת התורה ע״ש תורת משה אבל אמר בכאן במעלות המצוה שאל תתמה על משה רבינו עליו השלום שהיה מתאוה ליכנס לארץ לאכול מפירותיה רק לקיים בה מצות התלויות בארץ שהרי כך היו המצות חביבות בעיניו שהיה יודע שאין ג׳ ערים כו׳ והוא שעיקר מצוה זו התלויה בכבוש הארץ שאינן קולטות עד שנבחרו גם הג׳ שבא״י ואעפ״כ אמר מצוה שבא לידי דהיינו מצות נתינת ג׳ הערים מיהת אקיימנה בחיי וק״ל:
ובענין שנזכר במשנתנו, דרש ר׳ סימאי: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״אהב כסף לא ישבע כסף ומי אהב בהמון לא תבואה״ (קהלת ה, ט)? ״אהב כסף לא ישבע כסף״זה משה רבינו, ומדוע נקרא הוא כך? שכך היתה אהבתו למצוות, שהיה יודע שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות את הרוצחים בשגגה עד (כל עוד) שלא נבחרו שלש הערים שבארץ כנען, ומה שעשה בבחירת ערי המקלט לא היתה לו חשיבות למעשה, ומכל מקום אמר: מצוה שבאה לידי אקיימנה.
On a related note, Rabbi Simai taught: What is the meaning of that which is written: “He who loves silver shall not be satisfied with silver; nor he who loves abundance with increase” (Ecclesiastes 5:9)? “He who loves silver shall not be satisfied with silver”; this is a reference to Moses our teacher, whose love of mitzvot was so great that although he knew that an unintentional murderer would not be admitted to the three cities of refuge that were in the east bank of the Jordan until the three cities of refuge that were in the land of Canaan were selected, and that his designation of cities of refuge would have no practical ramifications in his lifetime, he nevertheless said: When there is a mitzva that has come my way, I will fulfill it.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) ״{וּ}⁠מִי אוֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה.״ לְמִי נָאֶה לְלַמֵּד בֶּהָמוֹן? מִי שֶׁכָּל תְּבוּאָה שֶׁלּוֹ. וְהַיְינוּ דא״רדַּאֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב: {תהלים ק״ו:ב׳} ״מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה׳, יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ״? לְמִי נָאֶה (לְלַמֵּד) [לְמַלֵּל] גְּבוּרוֹת ה׳? מִי שֶׁיָּכוֹל לְהַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ.

The next phrase in that verse: “Nor he who loves abundance with increase,” is also interpreted as referring to Torah: For whom is it fitting to teach an abundance of people? One for whom all its increase belongs to him, i.e., one who knows all the content of the Torah is worthy of teaching it in public. And that is identical to that which Rabbi Elazar says: What is the meaning of that which is written: “Who can express the mighty acts of God, or make all His praise heard” (Psalms 106:2)? For whom is it fitting to express the mighty acts of God? It is one who can make all His praise heard. One who knows only part of it is unfit to teach the multitudes.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אהובה
אהובהאאהובה בנישואיה (יבמות כג.) מי שיש לו אח אמר רבא חייבי לאוין תפשי בהו קדושין דכתיב כי תהיין וגו׳ עד שנואה שנואה בנישואיה ואמר רחמנ׳ כי תהיין ואזו זו זו חייבי לאוין. ומי אוהב בהמון למי נאה להלל בהמון מי שכל תבואה שלו וכו׳ (מכות י.):
ערך אוכלסא
אוכלסאבבפסחים עב. ובמכות י וביבמות עו. תרגום ירושלמי יש לאל ידי אוכלוסין סגיאין וכן נפל ממנו רב וצים מיד כתים פי׳ המון עם בלשון יון אוכלוסא תנא. בברכות ס. אין אוכלסא פחותה מס׳ רבוא. ואי נפקא באוכלסא רבנן לאו בני מיפק באוכלסא נינהו. ס״א אכלוזא פירוש ואי נפקי רוב המון עמי הארץ לא נפקי רבנן בהדייהו שאין דרך החכמים לצאת עם עמי הארץ ירודים ונבזים (זו השמועה בבא מציעא קט ובבתרא ח):
ערך משל
משלג(סוכה כח., בבא בתרא קלד.) משלות כובסין משלות שועלים (סנהדרין לח) ש׳ משלות שועלים היו לו לר׳ מאיר ואנו לא באו לידינו אלא אבות יאכלו בסר ואמרי לה מאזני צדק (מכות י) כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע וגו׳ במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהרגו אחד בשוגג ואחד במזיד וכו׳:
ערך סליק
סליקד(כתובות י:) ותני רב יוסף אשור זו סליק (מכות י) א״ר יוסף תרתי קדש הוו א״ר אשי כגון סליקות ואקר׳ דסליקוס סלכה ואדרעי תרגום ירושלמי סליוקא ואדרעא (א״ב עיר ואם בארם אשר בנאה סליקוס המלך ועל שמו נקראת ואינה רחוקה מבבל אך סלכה אשר היא במדינת בשן רחוקה ממנה וי״א כי שלש ערים נקראו בשם זה):
ערך רב
רבה(רבי)⁠ו (ירושלמי בפ״ב בכתובות) לא הלכו למדת הדין לממון אחר הרוב רוב המדב׳ שבלשונו כבר פי׳ בערך לשון (יומא ד.) ריבוי שבעה ומשיחה שבעה פי׳ רבוי ז׳ מה שלובש כ״ג ח׳ בגדים שבעה ימים משיחה ז׳ פי׳ שמושחין אותו ז׳ ימים משמן המשחה ואח״כ הוא כ״ג משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים כבר פי׳ בערך משח (בבא בתרא יא:) אין חולקין את החצר א״ר הונא א׳ מבני מבוי שביקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהן את הדרך פי׳ אם ביקש לסתום אותן ד״א שיש לו בחצ׳ ולהקיפן בגדר בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהן הדרך ולהקיף אותו סיתום פ״א כגון שיש לראובן חצר בסוף המבוי וביקש לסתום כנגד פתחו מכלל המבוי בני המבוי מעכבין שאומרין לו עד עכשיו כשרבין בני אדם במבוי דוחקין ונכנסין במבוי עד סופו ומעתה שסתמת הרבית עלינו רגל בני אדם הדורסין במבוי (בבא בתרא ס) מ״ט מפני שמרבה עליהן את הדרך פי׳ לקח אחד מן השותפין בית בחצר אחרת לא יפתח לחצר השותפין מפני שמרבה על השותפין דריסת הרגל של אותן שהיו דרין באותו בית מה שלא היה שם קודם לכן (בבא בתרא קמד) מסייע ליה לרב הונא דא״ר הונא ברכת הבית ברובה כבר פי׳ בערך ברך (סוכה ו) רובו ומקפיד עליו חוצץ פי׳ דבר תורה אם נקשר רוב שערו של טמא כל שער ושער בפני עצמו והוא מקפיד עליו להתירו חוצץ בינו לבין המים אם לא יתירו (בבא מציעא ס) איזהו נשך ואיזהו תרבית (עבודה זרה יט: סוטה כב) כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה (תמורה יב) שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה פי׳ אם רובה דהן כ״א לא הוו שאובין אלא מי גשמים דראוין לטבילה לכל הטמאים חוץ מזבין ממלא בכתף מן השאובין י״ט סאה ופותקן למקוה וזורקן לחוץ אצל המקוה ועושה חריץ כעין צינור והן נמשכין למקוה (בילמדנו בריש וישלח יעקב) כי רב מאד מחנהו וכי עצום עושה דברו ומי שמקיים תורתי הוא גדול מהם (בפסקא דסליחות) רב חסד מטה כלפי חסד ויש מענין זה בערך כובש ובערך ראש (מכות י) רמ״א הוא מדבר ע״י עצמו שנא׳ וזה דבר הרוצח אמרו לו הרבה שליחות עושה כלומ׳ יותר מועיל שני תלמידי חכמים שהן שלוחי בית דין מדברי רוצח (אהלות פרק ב) רוב בנינו ורוב מניינו של מת אע״פ שאין בהן רובע טמאי׳ וכמה רוב מניינו קכ״ה (נזיר נב) וב״ה אומרים מן הגויה מרוב הבנין או מרוב המנין הואיל וישנן בכל פרקי ידים ורגלים (פסחים יג: סוכה מה) אמר רחבא א״נר יהודה הר הבית סטיו כפול היה פי׳ הוה מספקא ליה אי משום רב יהודה אי משום רבי יהודה והיה מדקדק שלא יחליף השמועות והיה שונה רבי ואמר רבינו יחי לעד אינו כן אלו היה אומר רבי ולא היה אומר לא רב ולא רבי ואינה מלה כלל ואינו אומר טעם ולא כבוד לו וכך אמר יחי לעד כי רחבא לא ראה רבי יהודה מעולם ולא ראה אלא רב יהודה וסופר טעה וכתב רבי יהודה וראו הגאונים בזמן הזה שאין באותו הדור רבי ואמר כך אילו דברי רבי חננא״ל זצ״ל ולפי׳ הראשון מצאנו סיוע (פסחים נב) כיוצא בו א״ר ספרא נקיט דרב הונא בר איקא בידך דדייק וגמר שמעתא מפומיה דרביה כרחבא דפומבדיתא וכו׳ (גיטין לט. חולין קכב) רב תנא הוא ופליג פי׳ רב האי גאון זצ״ל דלישנא דייקא מפומא דרבואתא מצאנו רב אבא בג׳ מקומות חד (ברכות מח) רב אבא אמר צריך שיאמר הודאה תחילה וסוף ואידך (כתובות סא) רב אבא אמר שאלתי את סומכוס (שבת קלה:) רב אבא אמר הטבילה ואח״כ ילדה ואבא הוא רב כאשר פי׳ בערך אביי. פ״א רב תנא הוא ופליג רב הוא מכלל לוי ובר קפרא ורבי שמעון ברבי רבן גמליאל ב״ר שהן תנאין ועוד הוא מכלל אמוראי כגון שמואל ורב הונא קמא וזולתם ואין ברייתא דוחה דבריו לפי שהוא תנא חולק עם תנא (כתובות כב) דכתיב ביה דאמר לנא רבנא אשי פי׳ שנשא ונתן עמהם וכיון דכתיב ביה הכי ורבנא אשי ודאי איהו לא משוי נפשיה בב״ד חצוף (סנהדרין יז) רבותינו שבבבל רב ושמואל רבותינו שבא״י ר׳ אבא כגון דא צריכא רבא כבר פי׳ בערך צריך (א״ב ת׳ כי תשתרר עלינו גם השתרר ארי אתרברבתן עלנא אף אתרברבא ויקראו לפניו אברך תרגום ירושלמי רב בחכמה וזעיר בשנייא):
א. [גליבטע.]
ב. [פיהל מענטשן.]
ג. [גלייכניס פאבל.]
ד. [שטאדס נאמע.]
ה. [פיעל מער.]
ו. [אלס טיטעל.]
ללמד בהמון – לדרוש ברבים.
שכל תבואה שלו – שבקי במקרא במשנה ובהלכות ובאגדות.
למי שכל התבואה שלו – שבקי בכל מקרא ומשנה הלכות ואגדות. ואף על גב דכתיב לא תבואה באל״ף בוי״ו קרינן כמו בכל צרתם לא צר. ואינו נכון מדלא מסליק בהדיא במסורת ולא אתיוה במסכת סוטה ופיר׳ של פסוק בדרך אתמהא: ומי אוהב ללמוד ולדרוש בהמון מבלי שיהא לו כל תבואה.
וכך דורשים גם את המשך הפסוק ביחס לתורה: ״ומי אהב בהמון לא תבואה״למי נאה (ראוי) ללמד בהמון (בקהל) — מי שכל תבואה שלו (שדורש ״לא״ כמו ״לו״), שמי שיודע את כל פרי ותנובת התורה, הוא הראוי ללמד אותה ברבים. והיינו [וזהו] שאמר ר׳ אלעזר: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״מי ימלל גבורות ה׳ ישמיע כל תהלתו״ (תהלים קו, ב)? למי נאה (ללמד) [למלל] גבורות ה׳מי שיכול להשמיע כל תהלתו, ומי שהוא יודע רק מקצת — אינו ראוי ללמד ברבים.
The next phrase in that verse: “Nor he who loves abundance with increase,” is also interpreted as referring to Torah: For whom is it fitting to teach an abundance of people? One for whom all its increase belongs to him, i.e., one who knows all the content of the Torah is worthy of teaching it in public. And that is identical to that which Rabbi Elazar says: What is the meaning of that which is written: “Who can express the mighty acts of God, or make all His praise heard” (Psalms 106:2)? For whom is it fitting to express the mighty acts of God? It is one who can make all His praise heard. One who knows only part of it is unfit to teach the multitudes.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְרַבָּנַן, וְאִיתֵימָא רַבָּה בַּר מָרִי אֲמַר: ״מִי אוֹהֵב בֶּהָמוֹן לוֹ תְבוּאָה.״ כָּל הָאוֹהֵב (לַמְּלַמֵּד) בֶּהָמוֹן, לוֹ תְּבוּאָה. יְהַבוּ בֵיהּ רַבָּנַן עֵינַיְיהוּ בְרָבָא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה.

And the Rabbis say, and some say Rabba bar Mari says, that the passage “nor he who loves abundance with increase” means whoever loves a Torah scholar who teaches in the presence of an abundance of people, to him shall be increase, i.e., sons who are Torah scholars. The Gemara relates: When they heard that interpretation, the Sages cast their eyes upon Rava, son of Rabba, who loved Torah scholars who disseminate Torah, and he was blessed with sons who were Torah scholars.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א יהבו ביה רבנן עיניהו ברבה בריה דרבאב. ירושלמי:⁠ג חמשה דברים היה הבית האחרון חסר מן הראשון, שנ׳:⁠ד ואכבד, ה׳ חסר אילו ה׳ דברים שהיה הבית האחרון חסר מן הראשון. ואילו הן: אש, וארון, ואורים ותומים, ושמן המשחה, ורוח הקודש. אמר אביי: תלמיד חכם צריך לפרסם עצמו, היך בר נש דחכם חדא מכילה ואזיל לאתר ואינון מיקרין ליה דהוא חכם תרתי מכילי צריך למימר לון חדא מכילא אנא חכים.
א. לפנינו בגמרא נוסף: ורבנן וכו׳ עד לו תבואה. ופירש רש״י דמי שאוהב תלמידי חכמים יהיו לו בנים תלמידי חכמים, ובזה יהבו רבנן עינייהו. ולגירסת ר״ח קאי על ישמיע כל תהלתו.
ב.
ראה דק״ס שכן הוא בעין יעקב ובילקוט כת״י.
ג. בפרקין הל׳ ו. בירושלמי המשנה שלנו היא משנה אחת עד כמעט סוף הפרק ודברי הגמרא שם באים להסביר מי הוא הכהן המשוח ומי הוא המרובה בגדים, וכן המשך הירושלמי הוא על המשך המשנה ׳כיוצא בו רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו׳. וכפי הנראה היה כתוב על הגליון של פירוש ר״ח ונכנס שלא במקומו.
ד. חגי א,ח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבנן ואיתימא רב מרי אמרי מי אוהב בהמון וגו׳ האוהב ת״ח לו תבואה. התורה מחזרת עליו ועל זרעו כדאמרינן בעלמא (שבת דף כג:) האי מאן דרחים רבנן הויין ליה בנין רבנן.
[יהבו רבנן עינייהו ברבה – שהיה אוהב תלמידי חכמים ביותר והיו לו בנים ת״ח].
ומי אוהב בהמון לו תבואה מי נאה ללמוד בהמון כו׳. לפי כל המדרשות שבסוגיא בהאי קרא נראה דדרש לו תבואה בוי״ו ובכל הספרים כתוב לא תבואה באלף גם לכאורה סיפיה דקרא גם זה הבל לא יתכן לפי כל הדרשות שבסוגיין וי״ל דודאי הקרא מפורש לא תבואה באלף וה״ק קרא לפי דרש הזה שמי שהוא אוהב לדרוש בהמון דהיינו ברבים ולא תבואה שאינו בקי במקרא במשנה ובהלכות ובהגדות כפרש״י גם זה הבל לדרוש ברבים אבל התלמוד דריש ונקיט המכוון הדיוקא ממנו דמי נאה ללמוד בהמון ולדרוש ברבים מי שכל תבואה שלו שהוא בקי בכל אלה וכה״ג יש לפרש לכל אינך דרשות דבסוגיין בהאי קרא למאי דדריש כל האוהב ת״ח לו התורה כו׳ קרא לא תבואה בחלף ה״ק כל שמראה עצמו שהוא אוהב בהמון שהם הת״ח ולא תבואה שאין לו תורה גם זה הבל אהבתו הוא הבל ואינה אהבה רק לפנים כדאמרי׳ פ׳ אלו עוברין גדולה שנאה ששונאין ע״ה לת״ח יותר כו׳ ואמר ר׳ עקיבא כשהייתי ע״ה אמרתי מי יתן לי ת״ח ואנשכנו כו׳ ובהכי יתיישב הא דמייתי רש״י והיא בפ׳ ב״מ מאן דרחים רבנן ה״ל בנין רבנן ואמרו עוד שם ודדחיל מרבנן הוא גופיה צורבא מרבנן דיש לדקדק בו דאהבה גדולה מיראה בכל מקום וא״כ למה יהיה זכות דחיל מרבנן יותר גדול מזכות דרחים רבנן והיה ראוי הזכות בהיפוך זה דרחים רבנן יהיה גופיה צורבא מרבנן ודדחיל מרבנן יהיה לו בנין רבנן אבל התירוץ בזה כמ״ש דכל ע״ה שונא ת״ח ומי שאוהבן ודאי כבר נעשה ת״ח ולא שייך למימר ביה מאן דרחים רבנן יזכה שיהיה גופיה צורבא מרבנן דע״כ כבר הוא אחד מרבנן כיון שהוא אוהבן וע״כ אמרו בו שיהיה הזכות לו שגם בניו יהיו רבנן והתלמוד דקאמר כל אוהב בהמון לו תבואה בוי״ו ומן המקרא דכל אוהב בהמון ות״ח לפי האמת לו תבואה שזוכה להיות בניו ת״ח כרבא בריה דרבה שהיה רבה אוהב ת״ח וזכה להיות בנו רבא ת״ח וק״ק בדברי המאמר הזה כל אוהב בהמון לו תבואה מאי משמע הך דרשא כפרש״י שהרי לא הוסיף על דברי המקרא כלום רק מלת כל במקום מלת מי שנאמר בקרא מי אוהב וגו׳ ואפשר דסמך תלמודא עצמו בהך דרשא אהא דמייתי יהבי ביה רבנן עינייהו ברבא כו׳ וק״ל:
ורבנן [וחכמים], ואיתימא [ויש אומרים] בשם רבה בר מרי, שאמר פירוש אחר לפסוק: ״מי אהב בהמון לו תבואה״כל האוהב למלמד בהמון, את חכמי התורה המלמדים לרבים — לו תבואה — יהיו לו פירות, בנים תלמידי חכמים. ומספרים: יהבו ביה רבנן עינייהו [נתנו חכמים עיניהם], כששמעו מאמר זה, ברבא בריה [בנו של] רבה שהיה אוהב תלמידי חכמים מרביצי תורה, וזכה לבנים תלמידי חכמים. ומוסיפים להביא מה שדרשו חכמים בפסוק זה.
And the Rabbis say, and some say Rabba bar Mari says, that the passage “nor he who loves abundance with increase” means whoever loves a Torah scholar who teaches in the presence of an abundance of people, to him shall be increase, i.e., sons who are Torah scholars. The Gemara relates: When they heard that interpretation, the Sages cast their eyes upon Rava, son of Rabba, who loved Torah scholars who disseminate Torah, and he was blessed with sons who were Torah scholars.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) (סִימָן אָשֵׁי לִלְמוֹד רַבִּינָא לְלַמֵּד.)

The Gemara provides a mnemonic for the ensuing interpretations of the second part of the verse cited earlier (Ecclesiastes 5:9): Ashi to study, Ravina to teach.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(סימן לדברים האמורים בהמשך: אשי ללמוד, רבינא ללמד).
The Gemara provides a mnemonic for the ensuing interpretations of the second part of the verse cited earlier (Ecclesiastes 5:9): Ashi to study, Ravina to teach.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) רַב אָשֵׁי אָמַר: כָּל הָאוֹהֵב לִלְמוֹד בֶּהָמוֹן, לוֹ תְבוּאָה. וְהַיְינוּ דא״רדַּאֲמַר רַבִּי יוֹסֵי בר׳בֵּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב: {ירמיהו נ׳:ל״ו} ״חֶרֶב אֶל הַבַּדִּים וְנוֹאָלוּ״? חֶרֶב עַל צַוַּארֵי שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל ת״חתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה בַּד בְּבַד. וְלֹא עוֹד, אֵלָּא שֶׁמִּטַּפְּשִׁין. כְּתִיב הָכָא ״וְנוֹאָלוּ״, וּכְתִיב הָתָם {במדבר י״ב:י״א} ״אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ״, וְלֹא עוֹד, אֵלָּא שֶׁחוֹטְאִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ״. וְאִיבָעֵית, אֵימָא מֵהָכָא: {ישעיהו י״ט:י״ג} ״נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צוֹעַן״.

Rav Ashi says: Anyone who loves to study in abundance, i.e., with many colleagues, to him shall be increase, i.e., he will succeed in his studies. And that is parallel to that which Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the meaning of that which is written: “A sword is upon the baddim, veno’alu (Jeremiah 50:36)? It is fitting that a sword be placed on the necks of the enemies of Torah scholars, a euphemism for Torah scholars, who sit and engage in the study of the Torah individually [bad bevad]. Moreover, they grow foolish through individual study, as it is written here: Veno’alu, and it is written there: “For we have been foolish [no’alnu]” (Numbers 12:11). Moreover, they thereby sin, as it is stated immediately thereafter: “And for we have sinned.” And if you wish, say that from here it is derived that no’alu means sinned: “The ministers of Zoan have sinned [no’alu]” (Isaiah 19:13).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב אשי אמר: כל האוהב ללמוד בהמון לאא תבואה, כר׳ יוסי בר׳ חנינא דאמר: חרב עלב הבדים ונואלו, חרב על צוארי גתלמידי חכמים שיושבין ועוסקין בתורה בד בבד. ולא עוד וכול׳.
א. ראה ריטב״א שאין לשנות הגירסא ולכתוב ׳לו׳ אלא בלשון תמיהה הוא, וכי מי אוהב בהמון האם זה שאין לו תבואה.
ב. כן הוא בגמרא ד״ו, ותוקן בדפוס לובלין ׳אל׳.
ג. בגמרא נוסף על ׳שונאיהם של׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב אשי אמר כו׳ – בדרב אשי גרסי׳ ללמוד בדרבינא גרסי׳ ללמד.
ללמד בהמון – עם חברים רבים.
נואלו שרי צוען – נשאו שרי נוף. אלמא הנואל נשא לחטוא.
חביבין דברי תורה מכל שאר דברים אפי׳ מהקרבת קרבנות הוא שאמר הקב״ה לדוד טוב לי יום בחצריך מאלף טוב יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני וזכותה עומד לאדם יותר על כל שאר מצות דרשו רבותינו עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים מה גרם לנו שעמדו רגלינו במלחמת שערי ירושלים שהיו עוסקים בהם בתורה:
שם שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבין כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה נואלו שרי צוען ונ״ב:
כל אוהב ללמוד בהמון כו׳. גם בדרש זה יש לפרש לפי המקרא לא תבואה שאמר על מי שמראה בעצמו שהוא אוהב ללמוד עם חבירים רבים ולא תבואה וראינו שאין בו תורה גם זה הבל ר״ל שאל תאמין לו שהוא אוהב ללמוד ברבים שהמכוון ממנו כן אלא באמת אוהב ללמוד בחברים רבים יש לו תבואת התורה וקאמר דהיינו דריב״ח מ״ד חרב על הבדים כו׳ חרב על שונאיהם כו׳. הוא מבואר שמדרך למוד תורתנו מתוך עומק ענינים לא יבא האדם על בוריה של תורה ועל אמתתה רק ע״י פלפול וחדוד עם חבירים משא״כ דתי העובדי כוכבים שכ״א עושה לו דת לעצמו כפי רצונו ודעתו ואין צריך לחבירים וכדאמרינן בפרק הרואה שאין התורה נקנית אלא בחבורה ולזה אמר מי שעוסק בתורה בד בבד ביחידות הנה הוא עוסק בה כעובד כוכבים העוסק בה שלמודו ביחידות ואמרי׳ בפ׳ ד׳ מיתות עובד כוכבים העוסק בתורה חייב מיתה [בידי שמים] ואמרינן שם דכל מיתתו בסייף שהוא מיתת חרב וע״כ זה העוסק בתורה כמדת העובד כוכבים ביחידות ראוי לעונש מיתת חרב וסייף. ואמר
ולא עוד אלא שמטפשין כו׳. כי הטעות מצוי בלמוד יחידי משא״כ בלמוד של רבים שאם יטעה א׳ מהם יש שני להודיעו לו טעותו. ואמר
ולא עוד אלא שחוטאין כו׳. כך נראה הגירסא מפרש״י בפ״ק דתענית וכן ממה שהוצרך רש״י הכא לפרש נואלו שרי צוען נשאו אלמא הנואל נשא לחטוא עכ״ל והיינו נמי מטעם שאמרנו כי הטעות מצוי ביחיד להתיר האיסור ולטהר הטמא והיינו שחוטאין וק״ל:
רש״י ד״ה רב אשי וכו׳ גרסי׳ ללמוד. רצה לתרץ דלמה הקדים ראשון דברי רב אשי לדרבינא הא רבינא קשיש מיניה לזה כתב רש״י דדברי רב אשי ללמוד ודרבינא ללמד מש״ה נקט כסדר ללמוד ואח״כ ללמד:
רב אשי אמר: כל האוהב ללמוד בהמון, עם חברים רבים — לו תבואה, הוא יצליח בלימודו. והיינו [וזהו] שאמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״חרב אל הבדים ונאלו״ (ירמיה נ, לו)חרב ראויה לבוא על צוארי שונאיהם של תלמידי חכמים (לשון נקיה, והכוונה לתלמידי חכמים) שיושבין ועוסקין בתורה בד בבד (כל אחד בנפרד). והוא שנאמר ״חרב אל הבדים״ — לשון ריבוי של ״בד״. ולא עוד אלא שמטפשין (נעשים טפשים) כשלומדים באופן זה, ומהיכן למדים דבר זה? כתיב הכא [נאמר כאן] ״ונאלו״, וכתיב התם [ונאמר שם] ״אשר נואלנו״ (במדבר יב, יא), במשמעות — אשר נהגנו בטפשות. ולא עוד אלא שחוטאין על ידי כך, שנאמר בהמשך אותו כתוב ״ואשר חטאנו״. ואיבעית אימא מהכא [ואם תרצה אמור מכאן] ראיה מה פירוש ״נואלו״ — שנאמר ״נואלו שרי צען״ (ישעיה יט, יג).
Rav Ashi says: Anyone who loves to study in abundance, i.e., with many colleagues, to him shall be increase, i.e., he will succeed in his studies. And that is parallel to that which Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the meaning of that which is written: “A sword is upon the baddim, veno’alu (Jeremiah 50:36)? It is fitting that a sword be placed on the necks of the enemies of Torah scholars, a euphemism for Torah scholars, who sit and engage in the study of the Torah individually [bad bevad]. Moreover, they grow foolish through individual study, as it is written here: Veno’alu, and it is written there: “For we have been foolish [no’alnu]” (Numbers 12:11). Moreover, they thereby sin, as it is stated immediately thereafter: “And for we have sinned.” And if you wish, say that from here it is derived that no’alu means sinned: “The ministers of Zoan have sinned [no’alu]” (Isaiah 19:13).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) רַבִּינָא אָמַר: כָּל הָאוֹהֵב לְלַמֵּד בֶּהָמוֹן, לוֹ תְּבוּאָה. וְהַיְינוּ דַּאֲמַר רַבִּי: הַרְבֵּה תּוֹרָה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי, וּמֵחֲבֵירַי יוֹתֵר מֵהֶם, וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכּוּלָּן.

Ravina says that there is a different interpretation of the verse cited earlier (Ecclesiastes 5:9): Anyone who loves to teach in abundance, before the multitudes, to him shall be increase, as his Torah knowledge is enhanced through those lectures. And that is the parallel to that which Rabbi Yehuda HaNasi says: Much Torah have I studied from my teachers, and I have learned more from my colleagues than from them, and I have learned more from my students than from all of them.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבינא אמר כל האוהב ללמד בהמון לא תבואה, והיינו דאמר רבי: הרבה תורה למדתי מרבותיי, ומחביריי יותר מהן, ומתלמידיי יותר מכולן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ללמד בהמון – מרבה תלמידים.
לו תבואה – לפי שעל ידיהם ירבה הפלפול ונותן לב לתרץ קושיותיהם.
ואילו רבינא אמר בפירושו של פסוק זה: כל האוהב ללמד בהמוןלו תבואה. שמתוך שהוא מלמד את הרבים תורתו משתבחת. והיינו [וזהו] שאמר רבי: הרבה תורה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מהם, ומתלמידי יותר מכולן.
Ravina says that there is a different interpretation of the verse cited earlier (Ecclesiastes 5:9): Anyone who loves to teach in abundance, before the multitudes, to him shall be increase, as his Torah knowledge is enhanced through those lectures. And that is the parallel to that which Rabbi Yehuda HaNasi says: Much Torah have I studied from my teachers, and I have learned more from my colleagues than from them, and I have learned more from my students than from all of them.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) א״ראֲמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב: {תהלים קכ״ב:ב׳} ״עוֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם״? מִי גָּרַם לְרַגְלֵינוּ שֶׁיַּעַמְדוּ בַּמִּלְחָמָה? שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה.

Apropos the virtue of Torah study, Rabbi Yehoshua ben Levi says: What is the meaning of that which is written: “Our feet were standing in your gates, Jerusalem” (Psalms 122:2)? What caused our feet to withstand the enemies in war? It is the gates of Jerusalem, where they were engaged in Torah study. He interprets the term “in your gates” to mean: Because of your gates, the place of justice and Torah.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם, מי גרם להיות עומדות רגלינו במלחמה? שערי ירושלם שהיו – מצויינין בהלכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשעריך – בשביל שעריך.
מ״ד עומדות היו רגלינו וגו׳ מי גרם רגלינו שיעמדו כו׳. משום דהאי קרא אין לו חיבור לשלמעלה דכתיב שמחתי באומרים לי בית ה׳ נלך שהוא לשון עתיד למדברים אליו לנוכח ועומדות היו הוא לשון עבר למדבר בעדם גם שכלל עצמו עמהם רגלינו ולזה דרשו לפי מ״ש בסמוך שמעתי שהיו בני אדם אומרים לי בית ה׳ נלך מתי ימות כו׳ ושמחתי בדבריהם שאמרו שיבנה בהמ״ק ויהיה להם הא׳ מג׳ עמודים כמ״ש על ג׳ דברים העולם עומד על התורה ועבודה וג״ח שע״י בנין בהמ״ק יהיה להם עמוד העבודה כמ״ש ונעלה לרגל ואמר דוד שמחתי בו אבל הקב״ה לא הסכים על ידם כדלקמן ואמר משום דהיו עומדות רגלינו במלחמה שהיה לי ולכם בזה עמוד א׳ שהיה עמידת רגלינו היותר טוב והוא בשעריך ירושלים עמוד של תורה שהיה לנו בשערי ירושלים כדאמרינן ות״ת כנגד כלם. ודע דלפי דרש תלמוד שלנו נראה לפרש שלא אמרו כן דרך ליצנות ולא שהיו מבקשים למיתתו של דוד אלא שהיו מתאוים לבנין בהמ״ק בעבור העבודה כמ״ש ונעלה לרגל ואמרו ימות זקן שכבר באותה שעה דוד זקן ובא בימים ונתמנה כבר שלמה למלך תחתיו ויבנה בהמ״ק ע״י אבל בירושלמי לפ״ב דברכות אמרו שהיו פריצי הדור עושים כן היו הולכים אצל חלונותיו של דוד וא״ל מתי יבנה בית המקדש כו׳ ע״ש ושא״ל הקב״ה טוב יום בחצרך כי מקום המקדש כבר היה ביד דוד שקנה מארונה וטוב לי יום בחצרך שעדיין המקום פנוי כמו חצר בלי בנין ואתה עוסק בתורה כו׳ ויום אחד שאמר בפרק ב״מ מפורש שאותו יום אחד הוא יום ו׳ שקודם מיתתו שרצה דוד להיות מת ביום ו׳ וזמן מיתתו היה ביום ז׳ והיה מתבטל אותו יום מד״ת:
ועוד בשבח לימוד תורה אמר ר׳ יהושע בן לוי: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלם״ (תהלים קכב, ב)? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה ויצליחו בה — שערי ירושלם, שהיו עוסקים בהם בתורה, שמפרש ״בשעריך״ — בגלל שעריך, מקום המשפט והתורה.
Apropos the virtue of Torah study, Rabbi Yehoshua ben Levi says: What is the meaning of that which is written: “Our feet were standing in your gates, Jerusalem” (Psalms 122:2)? What caused our feet to withstand the enemies in war? It is the gates of Jerusalem, where they were engaged in Torah study. He interprets the term “in your gates” to mean: Because of your gates, the place of justice and Torah.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) וא״רוַאֲמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב: {תהלים קכ״ב:א׳} ״שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, שָׂמַחְתִּי בְּאוֹמְרִים לִי: בֵּית ה׳ נֵלֵךְ״? אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שָׁמַעְתִּי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: מָתַי יָמוּת זָקֵן זֶה וְיָבֹא שְׁלֹמֹה בְנוֹ וְיִבְנֶה בֵּית הַבְּחִירָה וְנַעֲלֶה לָרֶגֶל? וְשָׂמַחְתִּי. אָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: {תהלים פ״ד:י״א} ״כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף״, טוֹב לִי יוֹם אֶחָד שֶׁאַתָּה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה לְפָנַי, מֵאֶלֶף עוֹלוֹת שֶׁעָתִיד שְׁלֹמֹה בִּנְךָ לְהַקְרִיב לְפָנַי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.:

And Rabbi Yehoshua ben Levi says: What is the meaning of that which is written: “A song of the ascents to David: I rejoiced when they said to me, let us go to the house of God” (Psalms 122:1)? David said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, I heard people who were saying in reference to me: When will this old man die, and Solomon his son will come and succeed him and build the Temple and we will ascend there for the pilgrimage Festival? It was common knowledge that the Temple would be constructed by David’s successor. David continued: And despite my pain that I am not privileged to build the Temple, I rejoiced. The Holy One, Blessed be He, said to him: “For better is one day in your courtyard than one thousand” (Psalms 84:11), meaning, I prefer one day during which you engage in the study of Torah before Me than the one thousand burnt-offerings that your son Solomon is destined to sacrifice before Me upon the altar (see I Kings 3:4).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן אמר הקב״ה לדוד: טוב לי יום שאתה מתעסק בתורה בחציריך מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב על גבי המזבח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאלף עולות כו׳ – מקרא כתוב אלף עולות יעלה שלמה וגו׳ (מלכים א ג).
ועוד אמר ר׳ יהושע בן לוי: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״שיר המעלות לדוד שמחתי באמרים לי בית ה׳ נלך״ (תהלים קכב, א)? אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שמעתי בני אדם שהיו אומרים: מתי ימות זקן זה (דוד), ויבא שלמה בנו וימלוך ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל. שהרי ידוע היה לכל שבימי דוד לא ייבנה המקדש, אלא רק בנו אחריו. ואף ששמעתי דבר זה שלכאורה יש בו לצערני — שמחתי. אמר לו הקדוש ברוך הוא: ״כי טוב יום בחצריך מאלף״ (תהלים פד, יא)טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח (כפי שמפורש בספר מלכים א ג, ד).
And Rabbi Yehoshua ben Levi says: What is the meaning of that which is written: “A song of the ascents to David: I rejoiced when they said to me, let us go to the house of God” (Psalms 122:1)? David said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, I heard people who were saying in reference to me: When will this old man die, and Solomon his son will come and succeed him and build the Temple and we will ascend there for the pilgrimage Festival? It was common knowledge that the Temple would be constructed by David’s successor. David continued: And despite my pain that I am not privileged to build the Temple, I rejoiced. The Holy One, Blessed be He, said to him: “For better is one day in your courtyard than one thousand” (Psalms 84:11), meaning, I prefer one day during which you engage in the study of Torah before Me than the one thousand burnt-offerings that your son Solomon is destined to sacrifice before Me upon the altar (see I Kings 3:4).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) וּמְכוּוָּנוֹת לָהֶם דְּרָכִים וְכוּ׳.: תַּנְיָא: ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:

§ The mishna teaches: And roads were aligned for them from this city to that city. It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer ben Ya’akov says:
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג נאמר במשנה ומכוונות להם לערי המקלט דרכים. תניא [שנויה ברייתא]: ר׳ אליעזר בן יעקב אומר:
§ The mishna teaches: And roads were aligned for them from this city to that city. It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer ben Ya’akov says:
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מכות י. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מכות י., ר׳ חננאל מכות י. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רי"ף מכות י. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס מכות י., רש"י מכות י., בית הבחירה למאירי מכות י. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א מכות י., מהרש"ל חכמת שלמה מכות י., מהרש"א חידושי אגדות מכות י., גליון הש"ס לרע"א מכות י., פירוש הרב שטיינזלץ מכות י., אסופת מאמרים מכות י.

Makkot 10a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Makkot 10a, R. Chananel Makkot 10a, Rif by Bavli Makkot 10a, Collected from HeArukh Makkot 10a, Rashi Makkot 10a, Meiri Makkot 10a, Ritva Makkot 10a, Maharshal Chokhmat Shelomo Makkot 10a, Maharsha Chidushei Aggadot Makkot 10a, Gilyon HaShas Makkot 10a, Steinsaltz Commentary Makkot 10a, Collected Articles Makkot 10a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144