×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּפוֹטְרִים אֶת הַנְּשׂוּאוֹת מַאי דָּרְשִׁי {דברים כ״ה:ה׳} לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר הָךְ דְּיָתְבָה חוּצָה הִיא לֹא תִהְיֶה לְאִישׁ זָר אֲבָל הָךְ דְּלָא יָתְבָה חוּצָה תִּהְיֶה לְאִישׁ זָר.
and they would exempt married women from ḥalitza and levirate marriage. The Gemara elaborates: In what way would they expound the verse to lead them to this conclusion? The verse states: “The wife of the dead man shall not be married outside of the family to one not of his kin; her brother-in-law will have intercourse with her and take her to him to be his wife, and consummate the levirate marriage” (Deuteronomy 25:5). They understood the word “outside” to be a description of the woman: She who sits outside, i.e., one who is only betrothed; she shall not be married to one not of his kin, and it is with her that the obligation of levirate marriage applies. But she who is not sitting outside, but who has already married, shall marry one not of his kin. Consequently, the concern with regard to the Samaritans is that their descendants include the children of a widow who unlawfully wed one who was not her brother-in-law.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ופוטרין את הנשואות – מן החליצה ולרבי עקיבא בני חייבי לאוין ממזרים הם.
החוצה – החיצונה שלא נכנסה עדיין לרשות הבעל לנשואין.
בפרש״י בד״ה וי״א היינו ר״א כו׳ ואירע ספק א״א בקידושי אבותיו כו׳ עכ״ל וצ״ל להך אוקמתא דר״א ס״ל גירי אמת נינהו ולכך משום הך ספיקא שייך בהו ממזר ומיהו צ״ל נמי שישראל נטמעו בהם ולכך כותי לא ישא כותית דאל״כ הא גר מותר בממזרת ולמאי דמוקמי נמי ממזר מאחותו ומאשת אח נתערבו בהן היינו דנטמעו בהו נמי ישראל דהא גר מותר בממזרת אבל למאי דמוקי לה משום שפחה שנתערבה ניחא נמי בלא נטמעו בהו ישראל וק״ל:
ופוטרים את הנשואות מן החליצה. ומסבירים: מאי דרשי [מה היו דורשים] במקרא שהגיעו למסקנה זו — ממה שנאמר ״לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבוא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה״ (דברים כה, ה), ופירשו ״החוצה״ כתואר לאשה: הך דיתבה חוצה [זו שיושבת בחוץ], כלומר, שעדיין היא ארוסה — היא לא תהיה לאיש זר, ועליה יש חובת יבום. אבל הך דלא יתבה חוצה [זו שאינה יושבת בחוץ], שכבר נישאה — תהיה לאיש זר. ואם כן החשש בכותים הוא מפני שיש ביניהם ילדים בני יבמה שנישאה לזר שלא כדין.
and they would exempt married women from ḥalitza and levirate marriage. The Gemara elaborates: In what way would they expound the verse to lead them to this conclusion? The verse states: “The wife of the dead man shall not be married outside of the family to one not of his kin; her brother-in-law will have intercourse with her and take her to him to be his wife, and consummate the levirate marriage” (Deuteronomy 25:5). They understood the word “outside” to be a description of the woman: She who sits outside, i.e., one who is only betrothed; she shall not be married to one not of his kin, and it is with her that the obligation of levirate marriage applies. But she who is not sitting outside, but who has already married, shall marry one not of his kin. Consequently, the concern with regard to the Samaritans is that their descendants include the children of a widow who unlawfully wed one who was not her brother-in-law.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְרַבִּי עֲקִיבָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר יֵשׁ מַמְזֵר מֵחַיָּיבֵי לָאוִין.

After having explained which prohibition the Samaritans violated, the Gemara explains how this accounts for the prohibition with regard to marriage with Samaritans. And Rabbi Akiva conforms to his standard line of reasoning, as he says: The offspring of intercourse for which one is liable for violating a prohibition is a mamzer. Therefore, the descendants of a yevama who had transgressed the prohibition of: “The wife of the deceased shall not be married outside of the family to one not of his kin,” have the status of mamzerim.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ עקיבא לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] שאמר: יש ממזר מחייבי לאוין, ולפיכך בני יבמה זו שעברה על ״לא תהיה אשת המת״ — הם ממזרים.
After having explained which prohibition the Samaritans violated, the Gemara explains how this accounts for the prohibition with regard to marriage with Samaritans. And Rabbi Akiva conforms to his standard line of reasoning, as he says: The offspring of intercourse for which one is liable for violating a prohibition is a mamzer. Therefore, the descendants of a yevama who had transgressed the prohibition of: “The wife of the deceased shall not be married outside of the family to one not of his kin,” have the status of mamzerim.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין בְּדִקְדּוּקֵי מִצְוֹת מַאן יֵשׁ אוֹמְרִים אָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא דְּתַנְיָא מַצַּת כּוּתִי מוּתֶּרֶת וְאָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִים בְּדִקְדּוּקֵי מִצְוֹת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כׇּל מִצְוָה שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהּ כּוּתִים הַרְבֵּה מְדַקְדְּקִים בָּהּ יוֹתֵר מִיִּשְׂרָאֵל.

And some say a third opinion as to why the Sages disqualified Samaritans for marriage: It is because they are not well versed in the details of mitzvot. The Gemara asks: Who is the one indicated by the phrase: Some say? Rav Idi bar Avin said: It is the opinion of Rabbi Eliezer. As it is taught in a baraita (Tosefta, Pesaḥim 2:2): The matza of a Samaritan is permitted to be eaten on Passover and is not considered to be leavened bread, and a person can fulfill his obligation to eat matza on the first night of Passover with it; but Rabbi Eliezer prohibits it, since Samaritans are not well versed in the details of mitzvot, and there is concern that their matza might be leavened. Rabban Shimon ben Gamliel says that this is not a concern, as with regard to any mitzva that Samaritans embraced and accepted, they are more exacting in its observance than are Jews.
רש״יתוספותראב״ד כתוב שםתוספות רי״דריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויש אומרים – היינו רבי אליעזר.
לפי שאין בקיאין – אסרום ולקמן מפרש לענין יוחסין מאי בקיאין איכא הלכך לרבי אליעזר כותי לא ישא כותית שמא אחד מן הבקיאין שלא אירע פסול בנישואי אבותיו והשני משאינן בקיאין ואירע ספק אשת איש בקידושי אבותיו שנתקדשה לאחר ואמרו אינן קדושין ונשאת לאחר.
מצת כותי מותרת – לאכלה בפסח ואין בה משום חששא דחימוץ.
ואדם יוצא בה – בלילי י״ט הראשון שהמצה חובה ויוצא בה דלא הוי כקמחין ובציקות של עובדי כוכבים שלא חמצו דקי״ל (פסחים דף מ.) אדם ממלא כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה אחרת באחרונה משום דבמצת מצוה בעינן שימור לשם מצוה אבל מצת כותי א״צ לאכול מצה אחרת באחרונה דבקיאי במצות שימור.
מצת כותי מותרת – פי׳ מותרת לאכלה בפסח ואין בה משום חששא דחימוץ ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח בלילי יו״ט ראשון שאכילתה חובה ולא הויא כקמחין ובצקות של עובדי כוכבים דקיימא לן (פסחים דף מ.) דאדם ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה וא״ת והא אמרי׳ (בפרקי דר״א פל״ח) כל האוכל פת כותי כאילו אוכל חזיר וי״ל היינו דווקא פת שהכותי לש ועושה בביתו אבל העיסה שהכותי עושה בביתו של ישראל מותר ונראה הא דקאמר ואדם יוצא בה ידי חובתו היינו דוקא שגם הכותי יאכל ממנה דאל״כ לא יצא ידי חובתו דהא לית להו לפני עור לא תתן מכשול.
[במאור דף לא: ד״ה שלש. לרי״ף סי׳ תרעה (קידושין דף עה:)]
כתוב שם: שלש מחלוקות בדבר וכו׳, עד וכולא שמעתא בתר טעמיה דרב יוסף גרירא וכו׳.
מאן יש אומרים אמר רב אידי בר אבין רבי אליעזר היא כו׳ – פירוש: ור׳ אליעזר סבר לה כמאן דאמר גירי אמת הן וקידושיהן קידושין והוו להו כולהו ספק ממזר מפני שפוטרין אשת איש לעולם.⁠1
1. בדפוס ראשון מופיע כאן הביאור לדף ע״ז. ״כל שנולדה״.
מצת כותי מותרת כו׳ – פירש במסכת חולין גם במסכת גיטין והתם אמר דרבנן ורשב״ג פליגי בדאחזוק ולא כתיב׳ דרשב״ג שרי כיון דאחזוק ורבנן אסרי עד דכתיבה ואחזוק אבל כתיבה ולא אחזוק אפי׳ רשב״ג מודה והיינו דתנה רשב״ג טעמיה בכל מצוה שהחזיקו בה דאלמא כולה מילתא תליא בחזקה וכן עיקר ושלא כפירוש רש״י ז״ל. אסורה משום מאי משום דשפחה ולדה כמוה דאלו עבד הבא על [בת] ישראל הולד כשר וליכא למיחש דגר בישראל הוא דהוו וא״כ למה שפחה לחוד ופרקינן דאה״נ ומעשה שהי׳ כך הי׳ ממזר מאחות וממזר מאשת איש נתערבו בהם יש ספרים דגרסי׳ איכא בינייהו ופירושו כמו נתערבו בהם. כלומר שממזרים הללו היו בניה של כותים שאינם נכרי׳ והוה לשון משותף.
ויש אומרים שיטה שלישית, למה פסלום: לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות. ושואלים: מאן [מי הם] יש אומרים אלה? אמר רב אידי בר אבין: דעת ר׳ אליעזר היא. דתניא כן שנינו בברייתא]: מצת כותי מותרת באכילה בפסח, ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח, ור׳ אליעזר אוסר, לפי שאין הכותים בקיאים בדקדוקי מצות ויש חשש שמצה זאת היא חמץ. רבן שמעון בן גמליאל אומר: שאין לחשוש לכך, כי כל מצוה שהחזיקו בה כותים ומקיימים אותה — הרבה מדקדקים בה, יותר מישראל.
And some say a third opinion as to why the Sages disqualified Samaritans for marriage: It is because they are not well versed in the details of mitzvot. The Gemara asks: Who is the one indicated by the phrase: Some say? Rav Idi bar Avin said: It is the opinion of Rabbi Eliezer. As it is taught in a baraita (Tosefta, Pesaḥim 2:2): The matza of a Samaritan is permitted to be eaten on Passover and is not considered to be leavened bread, and a person can fulfill his obligation to eat matza on the first night of Passover with it; but Rabbi Eliezer prohibits it, since Samaritans are not well versed in the details of mitzvot, and there is concern that their matza might be leavened. Rabban Shimon ben Gamliel says that this is not a concern, as with regard to any mitzva that Samaritans embraced and accepted, they are more exacting in its observance than are Jews.
רש״יתוספותראב״ד כתוב שםתוספות רי״דריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְאֶלָּא הָכִי מַאי אֵין בְּקִיאִין לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין בְּתוֹרַת קִידּוּשִׁין וְגֵירוּשִׁין.

The Gemara asks: But here, with regard to marriage, in what details are they not well versed? The Gemara answers: It is because they are not well versed with regard to the laws of betrothal and divorce. Consequently, it is possible that their bills of divorce were invalid, or that a betrothed woman was allowed to remarry without having received a bill of divorce, which would mean that her future children would be mamzerim.
הערוך על סדר הש״סרש״יבעל המאוררמב״ן מלחמות ה'פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך יתום
יתוםא(קידושין עו.) כגון שנעשו בה מעשה יתומה בחיי האב והחזירה שאסורה ליבם מפני שגירושיה גירושין גמורים ואין חזרתה חזרה גמורה כלומר כיון שהשיאה אביה אין לו בה רשות וכיון שנתגרשה אף על פי שהאב קיים היא יתומה בחיי האב והיא אינה בוגרת שתקבל קדושין גמורין (יבמות קי.) שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומה בחיי האב והיא אינה אסורה ליבם. אמן יתומה כבר פי׳ בערך אמן:
א. [ווייזע.]
ואלא הכא – גבי יוחסין מאי אין בקיאין שייך למימר.
{שמעתא דכותי לא ישא כותית}
שלש מחלוקות בדבר. ר״א אוסר, לפי שאין בקיאין בתורת גיטין וקדושין ויש מהם ממזרים ומהם גירי אמת כשרים, ועשאוה כגר לאחר עשרה דורות, ולפיכך כותי לא ישא כותית. וכולה שמעתא בתר טעמיה דרב יוסף גרירא. אבל רבי ישמעאל ורבי עקיבא לא ס״ל עשאוה, דכותי קלא אית ליה. ולדידהו כותי מותר בכותית. וג׳ מחלוקות בדבר, ריב״ל גמרא גמיר ליה.
רב נחמן אמר: ממזר מאחותו וממזר מאשת ישראל נתערבו בהן – וטעמיה דרבי אליעזר קא מפרש על הדרך שפירשנו, שיש מהם גירי אמת כשרים ועשאוה כגר לאחר עשרה דורות. ובתר טעמיה דרב יוסף אזיל.
אבל אביי, דפרכיה לעיל לרב יוסף, הוה ס״ל שאין בהם ממזר, אלא קנסא וגזירה שגזרו עליהם חכמים. ומ״ה פריך [ואמר, הכא אידי]⁠1 ואידי כי הדדי נינהו.
רבא2 אמר: עבד ושפחה נתערבו בהן – גם3 לר״א, על זה הדרך שפירשנו. ולאו משום גר לאחר עשרה דורות, דהא אפילו גר ראשון אסור בשפחה. תדע דאליבא דר׳ אלעזר היא, דאמרינן: איסורא משום מאי. משום שפחה. דאי משום עבד, הא ס״ל לר״א, גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. דהא אמר, אף על פי שנחלקו ב״ש וב״ה בצרות, מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת. אלמא, טעמיה דר״א קא מפרש. ש״מ.
1. בדפ״ר: ואמרי׳ הכא ואידי
2. בדפ״ר: רב
3. הגהת הב״ח: גם הוא אמר טעמו לר״א. כצ״ל
{שמעתא דכותי לא ישא כותית}
ועוד, ג׳ מחלוקות בדבר, ר״א אוסר, לפי שאין בקיאין בתורת גיטין וקדושין ויש מהם ממזרים ומהם גרי אמת כשרים, ועשאום כגר לאחר עשרה דורות.
אמר הכותב: והרי אין הממזרים ידועים ולא הכשרים, כדי שנחוש שמא יאמרו ישראל הוא דנסיב ממזרתא. והיינו דפרכיה אביי לרב יוסף. [ובין קנס בית דין לעולם]⁠1 אין לחוש שמא2 יאמרו בכותים, דישנים בישנים הם. וכן לרב נחמן, דאמר, ממזר מאחותו וממזר מאשת איש נתערבו בהן, 3שלקותן מתחלתן ואינן ידועין בהן. ולא משום הכשרן דכותים פרכיה אביי לרב יוסף, אלא כדקאמר, כי הדדי נינהו, וישנים4 בישנים, ולא דמו לגזירה דגר אחר עשרה דורות.
אבל גרם לו זה מה שפי׳ בדברי רב יוסף הראשונים, דטעמא נקיט בפסול כותים. 5דמשום קנסא וגזירה שגזרו עליהם חכמים הוא. וזה אינו כלום. שאם כן, למה אמר, עשאוה כגר לאחר עשרה דורות. הוי ליה למימר, עשאוה כממזרת בגר לאחר עשרה דורות. מדקאמר, עשאום6 כגר, משמע דליכא בפיסול דידהו קנסא כלל. ועוד, דאם כן, הוה רב יוסף מפרש טעמיה ואביי פרכיה. דהא לדבריו רב יוסף שפיר קאמר, דטעמא דכולא שמעתא נקט, והיכי פריך ליה אביי בשתיקה טעמא7 דקנסא. ועוד, דהא בגמ׳ נסתלק רב יוסף לגמרי, והיאך נתלה השמועה בדחויות להדיא.
אלא ודאי רב יוסף משום, שמא יאמרו ישראל נסיב כותית, נסיב לה ולא נחית לפסולא דכותים בישראל משום מאי. ופרכיה אביי. והדר מסקינן בפסול כותיים דמשום ממזרות הוא, והלכך, אסורין זה בזה, דגר אסור בממזרת ס״ל לרבי אלעזר. דאכל האסורין לבא בקהל, דהיינו, גר עמוני ומואבי, קאי, ואמר, ודאן בודאן מותר, הא בגרים כשרים אסור. והשמועה פשוטה לפניך דגרי אמת הן ואסורין זה בזה משום ממזרת8.
ולמאי דס״ד לר״א גרי אריות הן, אסורין משום ישראל ממזר בגויה. שאילו באו לקבל עליהם מצות, אסורין נמי משום גר בממזרת, ואין להם תקנה. והיינו דפרכי׳, ומי סבר לה ר״א כרבי עקיבא וכו׳, ולא אמרינן, כ״ש דכיון דישראל כשר הוא אסור בגויה, משום דכותי לא ישא כותית ודאי משום פיסול יוחסין נסיב לה ר״א ולומר שאין להם תקנה. שאילו משום גרי אריות, יש להם תקנה, מקבל9 עליו גירות ונושא. ומתני׳ נמי בבאין לפנינו עסקינן, דאילו במרדן, מי צייתי.
ולרבי ישמעאל ורבי עקיבא לא שמעינן להו מידי בכותי בכותית, דשלש מחלוקות בדבר בפסול כותים עצמן הוא, כדאמרינן, ומשום הכי פסלינהו אי נמי לדידהו מותרין זה בזה. דאי לר״ע, גר בספק ממזרת הוא, ואפילו לרבי יהודה שמעינן ליה במתני׳, שתוקי ואסופי מותרין בממזרים, דאסורים לבא בקהל נינהו ומותרין זה בזה, משום דהעמידו אותן על דין תורה, דאינו אסור אלא ממזר ודאי בקהל ודאי, דלא הוזקקו חכמים לגזור בפסולין. ולרבי ישמעאל נמי יש להם תקנה לישא כותי כותית, כדפרישית. והרי זה נכון.
1. הב״ח הגיה: ובין שיש בהן ממזר ובין שאין בהם ממזר, אלא לעולם וכו׳. ול״נ להגיה: ובין אם האיסור הוא משום ממזרות ובין אם הוא קנס בית דין, לעולם וכו׳
2. נראה דצ״ל: לשמא
3. נראה דיש כאן חסרון, כגון: אין לחוש לשמא יאמרו,
4. הגהת הב״ח: ישנים. כצ״ל
5. נראה שיש חסרון כאן, כגון: לכן פירש דאביי אית ליה טעמא אחרינא,
6. הגהת הב״ח: עשאוה. כצ״ל
7. הגהת הב״ח: לטעמא. כצ״ל
8. נראה דצ״ל: ממזרות
9. הגהת הב״ח: כשמקבל. כצ״ל
ושואלים: ואלא הכי [כך] בענין נישואין, מאי [מה] ענין אין בקיאין? ומשיבים: לפי שאין בקיאין בתורת קידושין וגירושין ואינם יודעים את דיניהם, יש איפוא לחשוש שגירושיהם אינם כשרים או שנתקדשה האשה והם פוטרים אותה בלא גט שאז הוולד ממזר.
The Gemara asks: But here, with regard to marriage, in what details are they not well versed? The Gemara answers: It is because they are not well versed with regard to the laws of betrothal and divorce. Consequently, it is possible that their bills of divorce were invalid, or that a betrothed woman was allowed to remarry without having received a bill of divorce, which would mean that her future children would be mamzerim.
הערוך על סדר הש״סרש״יבעל המאוררמב״ן מלחמות ה'פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ מַמְזֵר מֵאֲחוֹתוֹ וּמַמְזֵר מֵאֵשֶׁת אָח נִתְעָרְבוּ בָּהֶן מַאי קָא מַשְׁמַע לַן יֵשׁ מַמְזֵר מֵחַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת נִיתְנֵי חֲדָא מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה.

Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: Samaritans are of flawed lineage because a mamzer resulting from intercourse between a man and his sister and a mamzer resulting from intercourse between a man and his brother’s wife were assimilated among them, and they therefore all have the status of mamzerim due to the uncertainty as to the identity of those assimilated mamzerim. The Gemara asks: What is he teaching us by providing the details of how they are mamzerim due to uncertainty? If he intended to incidentally teach us the halakha that the offspring from intercourse for which one is liable to receive karet is a mamzer, let him teach one example, by mentioning the example of a mamzer from a sister. The Gemara answers: He did not mention these details to teach us a halakha, but rather the incident that took place, took place in this way, and that is why the Samaritans were considered to be of flawed lineage.
רש״יבעל המאורראב״ד כתוב שםרמב״ן מלחמות ה'פני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי קמ״ל – האי ממזר מאחותו דקא פריש ממאי הוה ולא תנא ממזר סתמא.
ומשני: יש ממזר מחייבי כריתות קא משמע לן – ולאפוקי ממאן דאמר (יבמות דף מט.) אין ממזר אלא מחייבי מיתות בית דין.
וניתני חדא – ממזר מאחותו נתערב בהן.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 4]

אמר אברהם: אין לסמוך על זה הפירוש שכבר נסתלק טעמא של רב יוסף, אבל מכיון שאמרו כהנים כשרים נטמעו בהם ונשאו להם מבנותיהם של כותים שאע״פ שהולד חלל ישראל גמור הוא, ואסור בספק ממזרות, והכותים יש בהם ספק ממזרות לפי שאינן בקיאין בתורת גיטין וקידושין, וכל השמועה על זו הדרך.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 4]

רב נחמן אמר רבה בר אבוה ממזר מאחותו וממזר מא״א נתערבו בהן כו׳ וכתב מהרש״א ז״ל דלהך אוקימתא נמי צריך לומר שישראלים נטמעו בהן ולפ״ז יש לדקדק א״כ מאי דוחקא דר״נ לאוקמא בהכי דהא בלא״ה קושטא דמילתא ר׳ אלעזר אית ליה דכותים אין בקיאין בדקדוקי מצות וה״ה לגיטין וקידושין אע״ג דאיכא למימר מעשה שהיה כך היה כדמסיק הש״ס אפ״ה מעיקרא מאי סבר:
אמנם למאי דפרישית לעיל אין צורך לזה דבפשיטות מצינן למימר דהנך אמוראי דלעיל דאמרי ג׳ מחלוקות בדבר ודאי ס״ל דישראלים נתערבו בהן דאהאי קרא דכהני במות קיימי ולשיטתם ע״כ דפסולא משום ישראלים דאל״כ גר מותר בממזרת כדפרישית ממאי דקתני במתניתין ר׳ יהודה אוסר ואי ס״ד דר״א גופא נמי ס״ל גר אסור בממזרת אין צורך כלל למילתא דר׳ יהודא במתני׳ משא״כ רב נחמן אמר רבה בר אבוה לשיטתו דר׳ יהודא אוסר אממזר מאחותו וממזר מאשת איש קאי כדמפרש לה להדיא בדף הקודם וא״כ לעולם שפיר ס״ל לר״א דגר אסור בממזרת ואין צריך לומר דישראלים נתערבו בהן. ועוד נ״ל דר׳ נחמן אמר רבה בר אבוה לאו אכותי לא ישא כותית קאי אלא אעיקר פסולא דישראל בכותים קאי ובלא״ה נ״ל לפרש כן דאל״כ תיקשי אכתי אמאי כותי לא ישא כותית דהא קי״ל ספק ממזר יבא והכא אפילו ספק ליכא כיון דלא נתערבו אלא שני ממזרים בכל הכותים א״כ בכל חד מינייהו כל דפריש מרובא פריש ואפי׳ בישראל לא אסרו כה״ג אלא לכתחלה דמשום מעלה דיוחסין לא סגי בחד רובא וא״כ בכותי וכותית לכאורה לא שייך מעלה דיוחסין כיון דבלא״ה אסרום לבא בקהל ישראלים סגי בהכי. ועוד דכיון דאסרינן להו לגמרי שאפילו מהם ובהם לא ישאו אין לך דיעבד גדול מזה שלא ישאו נשים כלל וכולי האי לא שייך להחמיר משום מעלה דיוחסין. אע״כ דלקושטא דמילתא ר׳ נחמן אמר רבה בר אבוה לא קאי אלא לענין עיקר איסורא דישראל בכותים והיינו אף למאן דלית ליה הא דר״א דכותים אין בקיאים בדקדוקי מצות ואפ״ה אסורין משום תערובת ממזירין אבל בהא דקאמר ר״א כותי לא ישא כותית מודה ר׳ נחמן דהיינו לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות והשתא לפ״ן לכ״ע מעשה שהיה כך היה וכולהו טעמי צריכי להדדי ולרבא נמי איכא למימר דאע״ג דמודה לדרב נחמן דממזרים נתערבו בהן אפ״ה ס״ל דגר מותר בממזרת ומש״ה איצטריך לאסוקי טעמא נמי משום דעבד ושפחה נתערבו בהן כנ״ל נכון ודו״ק היטב ותו לא מידי:
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כותים פסולים משום שממזר מאחותו וממזר מאשת אח נתערבו בהן ולפיכך כולם ספק ממזרים. ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] בזה שאמר בדיוק איזה ממזרים היו? אם כדי ללמדנו אגב כך את ההלכה שיש ממזר מחייבי כריתותניתני חדא [שישנה רק אחת], כגון ממזר מאחותו! ומשיבים: לא לצורך הלכה אמר אלא מעשה שהיה כך היה שכך אירע בהם, ומפני כן פסלום.
Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: Samaritans are of flawed lineage because a mamzer resulting from intercourse between a man and his sister and a mamzer resulting from intercourse between a man and his brother’s wife were assimilated among them, and they therefore all have the status of mamzerim due to the uncertainty as to the identity of those assimilated mamzerim. The Gemara asks: What is he teaching us by providing the details of how they are mamzerim due to uncertainty? If he intended to incidentally teach us the halakha that the offspring from intercourse for which one is liable to receive karet is a mamzer, let him teach one example, by mentioning the example of a mamzer from a sister. The Gemara answers: He did not mention these details to teach us a halakha, but rather the incident that took place, took place in this way, and that is why the Samaritans were considered to be of flawed lineage.
רש״יבעל המאורראב״ד כתוב שםרמב״ן מלחמות ה'פני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְרָבָא אָמַר עֶבֶד וְשִׁפְחָה נִתְעָרְבוּ בָּהֶן אִיסּוּרָא מִשּׁוּם מַאי מִשּׁוּם שִׁפְחָה נִיתְנֵי חֲדָא מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה.:

And Rava says: A Canaanite slave and a Canaanite maidservant were assimilated among them. The Gemara asks: In these cases, the prohibition is due to what? It is due to a Canaanite maidservant, whose children are slaves. But if so, let him teach one example; why also mention a Canaanite slave, whose child resulting from intercourse with a Jewish woman is of unflawed lineage? The Gemara again answers: The incident that took place, took place in this way.
רש״יראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עבד ושפחה נתערבו בהן – עבד נשא מבנותיהם ושפחה נשאת לאחד מהם ואין אותה משפחה ידועה.
ופרכינן איסורא משום שפחה – דע״כ עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר אלא שפחה וולדה עבד.
ניתני – שפחה לחודה.
[במאור דף לא: ד״ה רב נחמן. לרי״ף סי׳ תרעה (קידושין דף עה.)]
כתוב שם: אבל אביי דפרכיה לעיל לרב יוסף הוה סבירא ליה שאין בהם ממזר אלא קנסא וגזרה שגזרו עליהם חכמים כו׳.
אמר אברהם: אין כאן לא קנס ולא פתוי, אבל טעמו של רב יוסף היה משום ממזרים שנטמעו בהם כדאיתא במסקנא, והם היו גירי אמת והיינו ספק ממזרות לרבי אליעזר1. מיהו קשיא לן כיון דגרים הוו אמאי אסור בכותית ואפילו תהיה היא ממזרת [או]⁠2 הוא ממזר והיא גיורת, והא קיימא לן כרבי יוסי [דף עח:] דאמר קהל גרים לא איקרי קהל. ומשום הכי אמר עשאוהו לכותי כגר לאחר עשרה דורות משום דצניעה ולא ידיעה ככותית ומחלפה בישראלית, [ואקשי ליה אביי] כיון שתרוייהו כי הדדי נינהו וכותים מקרו ליכא למיגזר בהו. חזר ופירש טעמו של ר׳ אליעזר שהספק שלהם מפני שנתערבו בהם בנות ישראל שנשאו לכותים שהיו גירי אריות והיו הבנים ממזרים, ומהם היו שנשאו לישראל כמותן והיו הבנים כשרין, ויש לחוש שמא אחד מהן מן הממזרות ואחד מן הישראליות גמורה. חזר ופירש במסקנא דרבי אליעזר כרבי עקיבא סבירא ליה דכותים גירי אמת הן, וכהנים כשרים ובנותיהן נטמעו בהן, אלא שלא היו בקיאין בדקדוקי גיטין וקידושין והיו מקצתן ממזרים ומקצתן ישראלים כשרים או מכהן וכהנת או מכהן וכותית אע״פ שהוא חלל. זהו הפירוש הטוב והישר3, ולא כפירוש בעל חיבור זה ולא כפירוש הרב אדוני ז״ל.
1. לפנינו בגמרא ר׳ אלעזר, ועיין במסורת הש״ס על המשנה דף עד.
2. בכ״י א: אם.
3. עיין בשיטה לא נודע למי, קידושין דף עה: ד״ה אלא כי אתא
ואילו רבא אמר: עבד ושפחה נתערבו בהן. ושואלים: איסורא [האיסור] שיש בהם משום מאי [מה] הוא? הלא הוא רק משום שפחה שולדותיה הם עבדים, ואם כן ניתני חדא [שישנה רק אחת] ולמה לשנות עבד, שהרי ולד העבד מישראלית אינו פסול! ומשיבים: מעשה שהיה כך היה, שהיו גם עבד וגם שפחה.
And Rava says: A Canaanite slave and a Canaanite maidservant were assimilated among them. The Gemara asks: In these cases, the prohibition is due to what? It is due to a Canaanite maidservant, whose children are slaves. But if so, let him teach one example; why also mention a Canaanite slave, whose child resulting from intercourse with a Jewish woman is of unflawed lineage? The Gemara again answers: The incident that took place, took place in this way.
רש״יראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מתני׳מַתְנִיתִין: אהַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה כֹּהֶנֶת צָרִיךְ לִבְדּוֹק אַחֲרֶיהָ אַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁהֵן שְׁמֹנֶה אִמָּהּ וְאֵם אִמָּהּ וְאֵם אֲבִי אִמָּהּ וְאִמָּהּ וְאֵם אָבִיהָ וְאִמָּהּ וְאֵם אֲבִי אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אַחַת.

MISHNA: A priest who marries a woman who is the daughter of a priest must investigate with regard to her background, i.e., he must check previous generations of her family tree from both the maternal and paternal sides, for four mothers, which are eight. How so? He investigates the lineage of her mother, and the mother of her mother, and the mother of her mother’s father, and her mother, i.e., the mother of her mother’s fathers’ mother. And he also investigates the lineage of the mother of her father, and her mother, i.e., the mother of her father’s mother, and the mother of her father’s father, and her mother i.e., the mother of her father’s father’s mother. If he seeks to marry a Levite woman or an Israelite woman, he adds to these an investigation of mothers of one additional generation.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםר״י מלונילרמב״ןרמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{לויה וישראלית מוסיפין עליהן עוד אחת. גרסת משנתינוא אינה לויה וישראלית מוסיפים כמו שכתבב, אלא לויים וישראלים מוסיפין, וכן נמצא בכל נוסחא מדוקדקת ובירוש׳ שלא עבר עליו קולמסן של מגיהי ספרים, ובפירושי ר״ח ז״ל.}
א. מהמלחמות כאן. וכ״ה בחדושי הרמב״ן.
ב. הבעל המאור, וכן הגירסא לפנינו בגמ׳ וברש״י וכ״ה בתוס׳ ר״י הזקן.
מתני׳ אשה כהנת – דווקא נקט כדקתני סיפא לויה וישראלית מוסיפין עליהן עוד אחת.
ארבע אמהות שהן שמנה – בודקין בדורותיה ארבע אמהות שתים מצד האב ושתים מצד האם שהם שמנה כל אחת מהם אמה ואם אמה.
בודקין – שלא היו ממזרות או אחת מן הפסולות לקהל.
ואם אבי אמה – של אשה זו שהוא נושא.
ואמה – של אם אבי אמה.
ואם אביה – של זו שהוא נושא.
ואמה – של אם אביה.
ואם אבי אביה – של זו שהוא נושא ואמה.
לויה וישראלית – לכהן בא לכונסה מוסיפין עליהן עוד אחת. אם אחת בכל זוג וזוג כגון אמה ואם אמה ואמה וכן כולם.
הנושא אשה כהנת – פי׳ כהן שבא לישא אשה כהנת וקאמר דצריך לבדוק משום שאנו רוצים שבנה ישמש ע״ג המזבח אבל אין לפרש דמיירי בישראל הבא לישא אשה כהנת ורוצה שיהא בנה כשר לכהונה דא״כ אמאי נקט כהנת אפילו היתה חללה נמי הוי בנה כשר לכהונה דבני ישראל מקוה טהרה לחללות.
צריך שיבדוק אחריה ארבע אמהו׳ – פי׳ בקונט׳ בודקין משום חשש דממזרות ולא נהירא מדפריך גמ׳ ואיהי נמי תבדוק בדידיה ומשני לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים ומאי קאמר הא הוזהרו לינשא לממזרים דהא אפילו [מאן] דאמר לא הוזהרו היינו דוקא לינשא לחלל קאמר אבל לממזרים לא לכך צריך לומר דחששא דמתני׳ הוא משום חללות אבל משום ממזרות לא שייך חששא כלל דמכירין ישראל ממזרים שביניהם ומיהו תימה הא קתני לויה וישראלית מוסיפין עוד אחת ואי לא בדקי אלא בפסול חללות לויה וישראלית אמאי צריכין בדיקה כיון דאבוה לוי או ישראל אי אפשר בשום ענין להיות בה פסול חללה שהרי לכ״ע בני ישראל מקוה טהרה לחללות וא״כ ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה וי״ל דעיקר הבדיקה ותקנה משום פסול חללות ואגב בדיקה דחללות בדקי נמי היכא דלא שייך אלא פסול ממזרות כגון לויה וישראלית אבל גבי איהי דליכא פסול חללות דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין לא צריך לבדוק משום ממזרות ור״ת כתב בספר הישר דהא דצריך לבדוק היינו דוקא להכשיר בניהם לעבודה אי נמי להכשיר עצמו לעבודה אבל להאכילו בתרומה א״צ בדיקה כדאמר פ׳ האשה שנתארמלה (כתובות דף כד.) אני כהן וחבירי כהן נאמן להאכילו בתרומה ואין נאמן להשיאו אשה.
{שמעתא דבדיקה לנישואין}
מתני׳: הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה וכו׳ – 1בכהן הנושא שנינו. ומסייע ליה תלמוד ירושלמי (ירושלמי קידושין ד׳:ד׳), דאמר: לא נמצאת מחמיר בישראל מבכהנים. פירוש - לפי שבלויה וישראלית מוסיף. ומשני: קנס הוא שקנסו, שיהא אדם מדבק בשבטו ובמשפחתו.
וגמרא דידן מוכחא. דאמרינן: איהי נמי תבדוק בדידיה. מסייעא ליה לרב יהודה אמר רב, דאמר, לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין. וההיא ודאי בפסולי כהונה קאמר, כגון כהנת לחלל, כדאמר ביבמות, בפרק יש מותרות (בבלי יבמות פ״ד:).
וי״ל דכי תנן מתני׳, צריך לבדוק, בכל אדם שנינו. דהא אוקימנא בשקרא עליה ערער. ובדין הוא דהיא נמי בדקה בדידיה, משום ערער דממזרות. והאי דלא תנייה במתני׳, שיור שיירה, לאשמועי׳ שיש ערער שהיא אינה צריכה לבדוק בו, כגון ערער דפסולי כהונה, וכדררב יהודה אמר רב. וגם זה הטעם נכון.
1. נראה שיש חסרון כאן, כגון: יש מי שאומר
[במאור דף לא: ד״ה מתני׳ הנושא (קידושין דף עו.)]
כתוב שם: הנושא כהנת צריך לבדוק אחריה כו׳, עד יש לומר דכי תנן במתניתין צריך בכל אשה שנינו.
אמר אברהם: ואם לכל אדם אפילו ישראל בכהנת מה יבדוק משום חללות וכי חללות פוסל בו ובזרעו, הלא מקוה טהרה הם לחללות. ואי בממזרות מה מוסיף בלויה וישראלית, הלא לפי הירושלמי [ה״ד] אדרבה פוחת מיבעי ליה שהרי מדבק בשבטו ובמשפחתו. ועוד כי הנוסחא ספרדית וגם הנוסחאות שלנו: לוים וישראלים מוסיפים עליהן עוד אחד כתוב בהן, אלמא רישא בכהן שנשא כהנת קאמר. ובודאי סיפא דקתני לויים וישראלים מוסיפין וכו׳ משום ממזרות קאמר, והיא נמי בדקה בדידיה, והכל משום קנס הוא כדי [שידבק]⁠1 אדם בשבטו ובמשפחתו, ובין שקרא עליה ערער [ובין שלא קרא עליה ערער התוספת משום קנס, מיהו רישא לא איירי אלא בכהנת וכהן ומשום פסול חללות. ויש לומר דפסול ממזרות אע״פ שקרא עליה ערער] ומאי ניהו ערער חד לא צריכי בדיקה [דפסול] ממזרות קלא אית ליה, כדאיתא בכתובות [דף יד:] מכירין ישראל ממזרים שביניהן וכו׳, וכל הבדיקה שבודקין לוים וישראל בכהנת אינו אלא קנס, והיא נמי בדקה בדידיה והכל קנס. ואם ישאל השואל הלא אמרו [קידושין דף עג: וש״נ] אין ערער פחות משנים, הני מילי להוציא אבל לישא בתחלה צריך לבדוק, ואם הערער בשנים מה תועיל לה בדיקתה תרי ותרי ניהו, אלא ודאי ערער חד ולממזרות לא חיישינן. וזה הדרך טוב ויפה.
1. בכ״י א: שיבדוק, וכפול שם: והכל משום קנס הוא כדי שיבדק אדם בשטו.
מתני׳ ג. הנושא אשה כהנת. דוקא נקט, כדקתני סיפא לויה וישראלית מוסיף עליהן עוד אחת.
ארבעה אמהות שהן ח׳. בודקין בדורות ארבע אמהות, שתים מצד האב, ושתים מצד האם שהן ח׳, כל אחת מהן אמה עמה, דהיינו אמה ואם אמה. בודקין שלא היה ממזרות, או אחת מן הפסולות לבא בקהל. ואמא של אשה זו שהוא נושא. ואם אמה, ואם אבי אביה, ואמה של אם אבי אמה. הרי אלו ד׳ דורות. וכמו כן ד׳ דורות מצד האב של אשה זו שהוא נושא.
לויים וישראלים מוסיפין עליהן עוד אחת. כלומר אֵם אחת על כל (זווג וזווג) [זוג וזוג], כגון אם אמה ואם אם אמה.
ובגמ׳ פריך אמאי לא בדקינן נמי בגברי, כלומר אמאי לא קתני ארבעה אבות שהיו בודקין אביה ואבי אביה שלא יהיו ממזרין ופסולין. ומתרץ דרך אנשים כשמתקוטטין זה עם זה מבזין עצמן בפסול משפחה, הילכך אם הוה פסלות בהם היה נודע, וכיון שלא נודע ולא שמענו ליכא למיחש בהן מידי. אבל נשים כשמתגרות זו עם זו אין מבזות עצמן אלא בעריות, ביום פלוני זנת, ולא בפסול משפחות, הילכך אפשר דאיכא בהו פסלות ולא נשמע עד היום.
מתני׳ הנושא אשה כהנת – פירוש כהן שנושא כהנתא דאלו ישראל אינו נושא לעולם כהנת, כלומר שלא לשם כהונתה הוא נושאה ואינו בודק בפסול כהונה. צריך לבדוק אחריה ד׳ אמהות, פירוש משום ספק חללות והיא אינה צריכה לבדוק בפסול כהונה שלא הוזהרו כשרות (לבדוק)⁠ב לינשא לפסולים. ללויים וישראלים פירוש שנושאים כהנת או בת ישראל מוסיפין לבדוק משום פסולי קהל עוד אחת והיא בודקת בשלו. ואיכא דמוקי לה בגמ׳ בשקרא עליה ערעור (בודק)⁠ג ומשום הכי בדקי אבל כהן שנשא כהנת אפשר אע״פ שלא קרא עליה ערעור בודק משום ספק חללות אע״פ שאינו בודק משום ספק ממזרות לפי שמכירין ישראל ממזרים שביניהם וא״צ לבדוק אחריהם אלא א״כ קרא ערעור ואין מכירים חללים שביניהם ומשום הכי לא בדקה איהי בדידיהד. ולמאן דמוקי לה כר׳ מאיר בלא ערעור צריך לבדוק אף בישראל משום פסולי קהל ואיהי נמי בדקה בדידיה, אלא משום הכי לא תנא מתני׳ שהיא בודקת בו משום שאינה דומה בדיקתה לבדיקתו איהו בודק אף בפסולי כהונה ואיהי לא בדקה אלא בפסולי קהלה. ובסיפא תנא לויים וישראלים אחד האנשים ואחד הנשים במשמע. ובירושלמיו גרסינן ולא נמצאת מחמיר בישראל יותר מן הכהן אמר רבי יוסי בר בון אחד זה ואחד זה קנס קנסו וכדי שיהא אדם מדבק בשבטו ובמשפחתו, פירוש לפי שבישראל הנושא צריך להוסיף עוד אחת נמצאת מחמיר יותר ביחוס של ישראל מן הכהנים. ומפרש כולה מתני׳ קנס הוא בין בכהן בין בישראל ובדין הוא שלא יהו צריכין בדיקה אבל קנס הוא כדי שיהא אדם מדבק בשבטו ובמשפחתו שהיא בדוקה לו ולא יהא צריך לטרוח לבדוק, וקנסו יותר בלויים וישראלים (יותר)⁠ז מן הכהנים לפי שאין מדקדקין כל כך ביוחסין ואין מבדקין במשפחותם, ולמדנו מן הירושלמי שא״א לפרש סיפא דמתני׳ בכהן הנושא כמו שפירשו רבים וגורסין לוייה וישראלית אלא לויים וישראלים גרסינן ובלוי וישראלי הנושא קאמר:
א. הריטב״א כתב שכהנת לאו דוקא אלא אשה כשרה לכהונה ואפילו לויה וישראלית. והר״ן כתב שכהן שנשא ישראלית בודק עוד אחת. וביד דוד כתב שמדברי רבינו נראה שחולק על הר״ן וסובר שכהן הנושא ישראלית אין צריך לבדוק ה׳ אמהות.
ב. בכת״י אינו.
ג. בכת״י אינו.
ד. בחזו״א סי׳ א ס״ק כא העיר שאם כהן צריך בדיקה משום חללות אפילו לא קרא ערער לא שייך דין עיסה שבבדיקה סגי, ובלא בדיקה אפילו בלא ערעור אסור לינשא, וכתב שם שלפי מה שכתב שם שאף שצריך בדיקה אולי היתה אחת האמהות ידועה לפסול, מכל מקום כשבדקו ולא נמצא פסול רק שנתערב פסול במשפחתה יש לומר שהיא כשרה מדין רובא, ואם נתערב ספק פסול מדין ספק ספיקא. אך אפשר לומר שרבינו לכתחילה קאמר שכהן הנושא צריך לבדוק אבל אי ליכא למיקם אבדיקת אמהות אין אוסרים אותה לכהונה.
ה. נוסף ע״פ כת״י.
ו. פ״ד ה״ד.
ז. בכת״י אינו.
{שמעתא דבדיקה לנישואין}
ועוד, מתני׳, הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה וכו׳, עד וההיא ודאי בפסולי כהונה וכו׳:
אמר הכותב: מתוך ראיתו, זכינו בדין דע״כ לפי הירושלמי (ירושלמי קידושין ד׳:ד׳), מתני׳ דקתני, לוים וישראלים מוסיפין, בלוי וישראל הנושאים קאמר, ומשום פסולי קהל.
דאי אמרת בכהן הנושא לויה וישראלית, היכי מקשי, לא נמצאת מחמיר בישראל1. והלא בדין הוא שיבדוק הכהן אחר לויה וישראלית יותר מן הכהנות. שהרי הכהנות בחזקת מיוחסות הן עומדות ביותר מן הישראליות, ולמה לא יבדוק יותר בישראלית מבכהנת.
ועוד, שגירסת הירושלמי כך היא בכל הנוסחאות, לא נמצאת מחמיר בישראל יותר מן הכהן. ושמעת מינה שבישראל הנושא משנתינו שנויה. ולפיכך תמה ואמר, היאך אנו מחמירין ביחוסן של ישראל יותר מן הכהנים. ומשני: א״ר יוסה בר׳ בון: אחת זו ואחת זו, קנס קנסו בהן כדי שיהא אדם מדבק בשבטו ובמשפחתו.
כלומר, בין כהן בכהנת בלויים2 וישראלים דסיפא, אינו אלא קנס, כדי שיהא אדם נושא אשה ממשפחתו. ופירושו, ממשפחתו עצמה, שהיא בדוקה לו. ולא ישא ממשפחה אחרת, אפי׳ כהן כהנת וישראל ישראלית. וקנסו לישראלים יותר מן הכהנים, לפי שאינן מיוחסין כ״כ, ועוד, שהכהנים זריזין הן מעצמן לבדוק ביוחסין, כדי שלא יאבדו מעלתם ונחלתם ומתנותיהם.
נמצאת למד לפי הירושלמי, שאף ישראל הנושא בודק משום פסולי קהל. ורישא בכהנת, משום פסולי קהל נמי בדיק בה, ואיהי בדקה בדידיה הכי. וקשיא אגמ׳ דילן, דאמר, איהי לא בדקה בדידיה. אלא דאיכא לפרושי דאיהי נמי בדקה בדידיה, אלא דמשום פסולי קהל בלחוד הוא דבדקה. והאי דלא תנא הכי, שיורי שיירה, לאשמועינן שיש שהיא אינה צריכה לבדוק בו, כגון פסולי כהונה, והוא בודק בה, כדרך הלשון האחרון שפירש בעל הספר הזה ז״ל.
גם גרסת משנתינו אינה, לויה וישראלית מוסיפין, כמו שכתב, אלא, לויים וישראלים מוסיפין. וכן נמצא בכל נוסחא מדוקדקת ובירושלמי, שלא עבר עליו קולמוסן של מגיהי ספרים, ובפירושי ר״ח ז״ל. תדע, מדקתני, מוסיפין, ולא קתני, מוסיף, כי רישא.
1. הגהת הב״ח: נ״ב, מבכהנים
2. נראה דצ״ל: בין בלויים. והב״ח הגיה: נ״ב, בין לוי וישראל
המשנה השנית הכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר הנושא אשה כוהנת צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות שהן שמנה אמה ואם אמה אם אביה ואמה אם אבי אביה ואמה לויים וישראל מוסיפין עליהן עוד אחת אין בודקין לא מן המזבח ולמעלן ולא מן הדוכן ולמעלן ולא מסנהדרין ולמעלן כל שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים וגבאי צדקה משיאים לכהונה ואינו צריך לבדוק אחריהן ר׳ יוסה אומר אף מי שהיה חתום עד בארכי הישנה של צפרי חנניה בן אנטיגנס אומר אף מי שהיה מוכתב בארסטיה של מלך.
אמר הר״ם פי׳ אמרו אם אבי אמה ואמה ירצה באמרו ואמה אם אבי אמה וכן אמרו אם אבי אביה ואמה ירצה בו ואם אם אבי אביה וכבר הנחתי לך בזה צורה זו: __ שיתבאר הענין מאד ושמתי על כל אחד הנמנים בזאת המשנה סימן תבין זאת הצורה תמצא ד׳ נשים מצד האב וד׳ מצד האם הנה אלו השמנה נשים הם ד׳ משפחות לפי שהוא יכלה אל אם אם אבי אמה ואלו הד׳ משפחות וזאת הצורה ואשר התחייב לבדוק הנשים ולא יבדוק מהאנשים לפי שהאנשים כאשר יתקוטטו זה עם זה ביוחסין הוא דמבזו ואם היה באש פסלות היה נשמע והנשים אמנם תבזה האחת מהם האחרת בענין הזנות או דבר מסבותיו לא תבזה אותה ביחסה ולזה יצרך הבדיקה בנשים ויוסיף הישראל והלוי בחקירת משפחה נוספת לפי שההתערבות בהם יותר וזה כלו ראוי משפחה שקרא עליה ערער והוא שיאמרו שנים שהמשפחה הפלונית יש בה פסלות אולם המשפחה הבלתי נחשדת אינו צריך לבדוק לפי שהעיקר אצלנו כל משפחות בחזקת כשרות עומדות ואשר יתחייב שיבדקו האנשים ואם נשוא הוא מן המשפחה החשודה אבל האשה אינה צריכה לבדוק לפי שהעיקר אצלנו לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין ומותר לכהנת שתשא גר או חלל וכל שכן הלויה והישראלית כבר התבאר בסוף מכות שסנהדרי גדולה היו מתעסקין בבדיקות שהכהנים שכל כהן כשר עובד וכשנמצא פסול ירוחק וכן הדוכן אשר יאמרו עליו הלויים השיר בודקין ואח״כ מעלין וכן הסנהדרין לא יהיו אלא כהנים ולויים וישראלים מיוחסים והנה נבאר זה במסכת סנהדרין למאמר השם בהם והתיצבו שם עמך בדומין לך בחכמה ויחוס ושוטרי הרבים אמנם זה בירושלמי לפי שהם לא היו מעמידין להם דיינין אלא מיוחסין ואפי׳ בדיני ממונות וגבאי צדקה הם המריבים תמיד עם האנשים למשכנם ולהתרימם כמו שהעיקר אצלנו ממשכנין על הצדקה ואפי׳ בערבי שבתות אלו היה בהם פסלות היו מפרסמין אותו והיה נשמע וארכי הישנה של צפורי לא היו מקבלין עדות אלא מיוחס ואסרטיה של מלך הם אנשי החיל ממלחמת בית דוד לפי שהם לא יצאו למלחמה אלא מיוחס כדי שתהא זכות אבותם מסייעתם:
אמר המאירי משנה זו בכהן הבא לישא ומשום פסול כהנה נגעו בה ומתוך שבודק בפסול כהנה כגון גרושה וחללה זונה בודק גם כן בשאר פיסולין כגון ממזרות הא ישראל אף לדעת משנתנו אינו צריך לבדוק מחמת פסול ממזרות ושאר פיסולין כגון הכלליים בסתם משפחות אלא בכהנים נאמרה ועיקרה משום פסול כהנה והוא שאמרו בגמרא כשהקשו תבדיק איהי נמי בדידיה ותירצו לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין וזו פירושה לפסולי כהנה שאף בפסולי ישראל אף היא נזהרת כמהו ובא לומר במשנה זו שהכהן צריך לבדוק בסתם משפחה בכהנת ר״ל אם בא לישא כהנת ארבע אמהות ואם בא לישא לויה וישראלית מוסיף עוד אחת הא ישראל בסתם משפחה אינו בודק כלום הא במשפחה שקראו עליה ערער בפסול של ישראל והוא שהעידו בו שנים שנתערב בהם ממזרות וכיוצא בו בודק ומכל מקום בגמרא יתבאר לענין פסק שאף הכהן אינו צריך לבדוק בסתם משפחה שכל המשפחות בחזקת כשרות אף לכהנה ואף בקול בעלמא אין פוסלין אותן אלא שראוי ליזהר בקצתם מצד המדות כגון המשפחות המתגרות תמיד או הנוהגות ליתן שמץ פסול באחרות דרך דבה וקנאה על הדרך שביארנו ואם כן משנתנו לענין פסק אתה מפרשה במשפחה שקראו עליה ערער אם בכהן ובפסול כגון שהעידו שנתערב בה חללות או גרות ואם בישראל ובפסול ממזרות ואמר שאם היא ממשפחת כהנים צריך לבדוק בה בדורות שעברו ארבע אמהות שתים מצד האב ושתים מצד האם שהם שמנה מפני שכל אחת מהם נבדקת עם אמה והם מצד האם אמה ואם אמה עמה אם אבי אמה ואמה עמה ומצד האב אם אביה ואמה עמה אם אבי אביה ואמה עמה ובאנשים מיהא אינו צריך לבדוק באבותיה ופירשו הטעם בגמרא שהאנשים מתוך שבשעת מריבותיהם מחרפין זה את זה בפסול יוחסין פיסולם מתפרסם ונודע לכל ואינו צריך בדיקה אבל הנשים אינן מחרפות זו את זו אלא בזנות ואין פסול משפחה שבהן נודע וצריך בדיקה ובלויה וישראלית מוסיפין עוד עליהן אחת מפני שעירוב פסולים מצוי בלויים וישראלים יותר מכהנים ונמצאת בדיקתה בשתים עשרה אמהות ובגמרא פירשו באחת האמור כאן זוג אחד ונמצאת הבדיקה שש עשרה אמהות ובתלמוד המערב אמרו לויים וישראלים מוסיפין עוד אחת כלומר כשהם באים לישא ומחשש ממזרות ודומיהם והקשה נמצאת מחמיר בישראל יותר מבכהן ותירץ אחד זה ואחד זה אינו אלא קנס שלא יכניס אדם עצמו בטורח בדיקה וישא ממשפחתו שבמשפחתו אינו צריך לבדוק ובכהנים לא קנסו כל כך שזריזים הם ליזהר מפסול יוחסין ואין רגילין להתרחק ממשפחתם ומכל מקום לסוגית תלמוד שלנו אין הדברים נראין להחמיר בישראל יותר מבכהנים ואף רבותי דחו זו שבתלמוד המערב והעמידו את הפסק על דרך אחת כסתם משנה זו כל שהתחיל לבדוק באמהות ומצא כהן שעבד עבודה או לוי שאמר שירה על הדוכן או שנתמנה בסנהדרין שוב אין צריך בדיקה משם ולמעלה לבדוק אם אבי אמה וכן כלם על דרך זה שכבר נבדק באותה שעה בכל צדדיו וכל שהיה בו שמץ פסול לא היו מניחין אותו שם כלל ויש מפרשין שלא נאמר כן אלא בבדיקה של סתם משפחה וכענין משנתנו אבל כל שבודק מצד ערער שיצא הואיל והעידו עליו צריך לבדוק על כל פנים כל שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים והם דיינים בעלמא הממונים לדון קצת דינין קלים שלא יצטרכו הרבים לילך לפני בית דין של עשרים ושלשה והעמידוה בגמרא בירושלים שהיו קפדים בה אף על אלו שלא למנותם אלא מן המיוחסים הא בשאר מקומות לא שהרי אף ממזר כשר לדיני ממונות כמו שנבאר וגבאי צדקה משיאין לכהנה שמתוך שממשכנין עליה אף בערב שבת מקנתרים בהם בני אדם ואם יש בהם פסול כבר נודע ונתפרסם ואף הכתוב בערכא ישנה של צפורי והוא בית דין הקבוע להם מקדם הרי הוא מן המשיאין לכהנה שלא היו מניחין בה אלא אחר בדיקת יחוסם וכן מי שהיה כתוב באיסטרטיא של מלך ופירשו בגמרא לצאת לחיילות של בית דוד:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:
ד׳ אמהות – שנים מצד האב ושנים מצד האם.
שהם שמנה – כל אחת אמה [ואם אמה] אמה ואם אמה ובודקים שלא היו טמאות *) או אחת מן הפסולות לקהל.
ואם אבי אמה – של אשה זו שהוא נושא.
מתני׳ הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה ד׳ אמהות ראשונות שתים באביה ושתים באמה שהם שמנה – פי׳ כל אשה מהן ואמה כדמפרש ואזיל וששתי זוגות באמה ושתי זוגות באביה. וכהנת דקתני לאו דוקא אלא אשה כשרה לכהונה ואפילו לויה וישראלית וה״ק כהן הבא לישא אשה כשרה לכהונה בודק אחריה משום ספק קללות שהוא פסול לכהונה ד׳ אמהות והא דקתני סתמא הנישא משום דסתמא דמלתא אינו נושא אשה כשרה לכהונה אלא כהן. והא דאוקים מתני׳ לרבנן כשקרא ערער כדאיתא בגמרא היינו סיפא דמיירי בפסולי קהל אבל רישא דספק חללות אפילו בשלא קרא ערער צריך בדיקה דמכירין ישראל ממזרים שביניהם ואין מכירין חללים שביניהם וכל שבפסול כהונה כגון רישא דמתני׳ הוא צריך לבדוק בה ואינה צריכה לבדוק בו שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין והיינו דתני רישא כולה בדיקה גבי איהו בדידה אמה ואם אמה וכלהו שארא.
(7-10) ה״ג לויים וישראלים ול״ג לוים וישראלית דהכא בפסול קהל איירינן דאף היא צריכה לבדוק בו כשקרא ערער לרבנן או בשלא קרא ערער לר׳ מאיר ולהכי תני סיפא לויים וישראלים וא׳ אנשים וא׳ נשים במשמע וגרסי׳ בירושלמי ולא נמצאת מחמיר בישראל יותר מן הכהן אמר ר׳ יוסי ברבי בון אחת זו ואחת זו קנס קנסי כדי שיהא אדם דבק בשבטו ובמשפחתו פי׳ בדין הוא שלא יהו צריכין בדיקה כלל לא לפסולי כהונה ולא לפסולי ממזר אלא שקנסו חכמים להצריך בדיקה כדי שיהא כל א׳ דבק בשבטו ובמשפחתו הבדוקה לו ולא יהא צריך לטרוח ולבדוק וקנסו יותר בלויים דשראלים מן הכהנים לפי שאין מדקדקין כ״כ ביוחסין ואינן מודבקין במשפחותם רבי׳ הגדול זצ״ל.
גמ׳ לויה וישראלית מוסיפין כו׳ נ״ב ובנוסחאות כתיב לוים וישראלים מוסיפין עוד אחת ולפ״ז פירוש משנתינו כך הנושא אשה כלומר שהוא נושא אשה כשירה לכהונה ובידוע שהוא כהן שהוא צריך לחוש לפסולי כהונה בודק ארבע אמהות בלבד דפסול כהונה בהכי סגי אבל לוים וישראלים שבדיקתן מפני פסולי קהל צריך שיבדקו עוד אחת ואין הכי נמי שהכהן גם כן צריך להוסיף ולבדוק מפני פסולי קהל עוד אחת ומתניתין הכי קאמר שהבדיקה המיוחדת לכהנים בד׳ אמהות סגי לה אבל בבדיקה שהיא שוה אף ללוים וישראלים צריך להוסיף עוד אחת ובהכי אתי שפיר מאי דפרכינן ואיהי נמי תבדק בדידיה ומפרקינן מסייע ליה לרב דאמר רב יהודה אמר רב לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין כלומר אין הכי נמי דאיהי נמי בדקה בדידיה אלא משום הכי לא תנא מתני׳ שהיא בודקת בו מפני שאינו דומה בדיקתה לבדיקתו איהו בדיק אף בפסולי כהונה ואיהי לא בדקה אלא בפסולי קהל ואין הכי נמי דסיפא דתני לוים וישראלים מוסיפין עוד אחת אחד האנשים ואחד הנשים במשמע וזה שהחמירו בבדיקות פסולי כהונה מפורש בירושלמי שהקשו ולא נמצאת מחמיר בישראל יותר מן הכהן אמר רבי בון אחת זו ואחת זו קנסו כדי שיהא אדם מדביק בשבטו ובמשפחתו כלומר כולה מתניתין קנס הוא בין בכהן בין בישראל ובדין הוא שלא יהא צריכין בדיקה אבל קנס הוא כדי שיהא אדם מדביק בשבטו ובמשפחתו שהיא בדוקה לו ולא יהא צריך לטרוח לבדוק וקנסו בלוים וישראלים יותר מן הכהנים לפי שאין מדקדקין כל כך ביוחסין ואין מדבקין במשפחות אי נמי דבפסולי קהל שוה בכל הצריכו בדיקה יתירה עכ״ל ר״ן ואף לנוסח שלנו נוכל לפרש כן עיין בתוספות ודו״ק:
רש״י בד״ה אבל הכי צ״ל ואלא הכא כו׳:
תוס׳ בד״ה הנושא כו׳ שיהא בנה כשר לכהונה נ״ב בנה לאו דוקא אלא כלומר ולד שלה והיינו הבת. (עיין במהרש״א):
בד״ה צריך כו׳ לכ״ע בני ישראל מקוה כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה הנושא אשה כו׳ ורוצה שיהא בנה כשר לכהונה כו׳ עכ״ל כ״ה בכל נוסחות תוספות שלפנינו ור״ל לפרש בנה היינו בנה של בתה אם תשא כהן שיהיה בן בתה נמי כשר לעבודה ומה שכתבו נמי אפי׳ היתה חללה נמי הוי בנה כשר כו׳ היינו נמי בן בתה ומהרש״ל פי׳ בנה לאו דוקא אלא ולד שלה כלומר הבת עכ״ל ואין צורך ודו״ק:
בא״ד כשר לכהונה דבני ישראל מקוה טהרה לחללות כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בד״ה צריך שיבדוק כו׳ שהרי לכ״ע בני ישראל מקוה טהרה לחללות כו׳ כצ״ל:
בא״ד ואין נאמן להשיאו אשה עכ״ל היינו אשה הבדוקה מארבע אמהות שיהא בנו כשר לעבודה כמ״ש התוס׳ לעיל ועיין בתוספות שם:
משנה הנושא אשה כהנת צריך לבדוק כו׳ מסתימת לשון רש״י ז״ל נראה ג״כ דאיירי בכהן הנושא כמו שכתבו התוספות ואף לפי מה שאפרש בסמוך בכוונת רש״י ז״ל דהבדיקה משום חשש ממזרות ופסולי קהל שייך אף בישראל אפ״ה לא בעו בדיקה אלא בכהנים לא מיבעיא בלא קרא עליו ערעור אלא אפילו למאן דמוקי לה בקרא עליו ערעור אפ״ה כיון דמדאורייתא ספק ממזר יבא בקהל וה״ה לכל ספיקי קהל כדפרי׳ לעיל בשמעתיה דחמשה קהלי כתיבי ומכ״ש הכא דאף שיצא ערעור ונתערב ממזר במשפחה אפ״ה בכל חד מינייהו איכא למימר כל דפריש מרובא פריש אלא דמשום מעלה דיוחסין הצריכו בדיקה וא״כ בפשיטות מצינן למימר דלא עבדו האי מעלה אלא בכהנים והא דמפרש רש״י ז״ל בסמוך בד״ה לויה וישראלית דאיירי בכהן שבא לכונסה ולא מפרש הכי ברישא דמתניתין היינו משום דברישא לא הוצרך לפרש כן דסתמא דמילתא איירי בכהן כדמשמע בכמה דוכתי שעשו כמה מעלות דיוחסין בכהנים טפי כדאמרינן בעלמא שהכהנים שומעין לרחק ולא לקרב ולפ״ז כיון דברישא שייך נמי בדיקה משום חללות שפיר מיפרשא בכהן הנושא משא״כ בסיפא דלויה וישראלית דלא שייך פסול חללות כמ״ש התוספות אלא חשש פסולי קהל א״כ סד״א דאיירי אף בישראל הנושא מש״ה הוצרך רש״י ז״ל לפרש דאפ״ה לא איירי אלא בכהן כן נ״ל בכוונת רש״י. אבל הרמב״ן ז״ל בספר מלחמות ה׳ מפרש לסיפא בלויי׳ וישראלים ממש לפי גירסתו בלשון המשנה לוים וישראלים ע״ש בחידושי הר״ן והריטב״א ז״ל ועיין ג״כ בס׳ חכמת שלמה וכן נ״ל מלשון הרמב״ם ז״ל בפירוש המשניות ובחיבורו בפ״י מהל׳ איסורי ביאה ע״ש:
תוספות בד״ה הנושא אשה כהנת כו׳ אבל אין לפרש דמיירי בישראל כו׳ ורוצה שיהא בנה כשר לכהונה עיין בזה במהרש״ל ומהרש״א ז״ל. וכבר עלה בלבי לפרש לשון התוספות נמי בפשיטות דאיירי בבנה ממש שאם היה הדין דבן חללה הניסת לישראל הוי חלל א״כ לא היה כשר לכתחילה לישא כהנת שהרי עושה אותה חללה בביאתו דחלל שבא על הכהנת פסלה ואע״ג דקי״ל לא הוזהרו כשירות לינשא לפסולין היינו שאין איסור בנשואין עצמן אבל מ״מ לכתחילה לא מיקרי חלל כשר לכהנת כדאמרינן להדיא נבעלה לפסול לה כגון ממזר וכן בחלל שבא על הכהנת לויה וישראלית פסלוה אלא לפי שבן החללה כשר לגמרי ולא הוי חלל דבני ישראל מקוה טהרה לחללות מש״ה כתבו התוספות דאין לפרש כן כנ״ל לפרש לשון התוס׳ ודו״ק:
בד״ה צריך שיבדוק כו׳ פירש בקונטרס כו׳ ולא נהירא מדפריך בגמר׳ כו׳ הא הוזהרו מיהא לינשא לממזרים כו׳ עכ״ל. ואע״ג דרש״י ז״ל נזהר מזה וכתב בד״ה לא הוזהרו כשירים לינשא לפסולין כגון חללים גירים חרורים וכיון דלא הקפידה תורה עליהם ליוחסין רבנן נמי לא עבדי מעלה וכוונתו בזה מבואר׳ כיון דאשכחן מיהא בפסול חללות שהחמירה התורה בנושאי זכרים כשרים טפי מבנקיבות כשירות לענין איסור פסולי כהונה מש״ה הקילו בהו רבנן נמי אף בפסולי קהל להקל בנקיבות טפי מבזכרים לענין בדיקה כיון דלא הוי אלא משום מעלה בעלמא כדפרישית במתניתין אלא דהתוספות לא ניחא להו בהכי דא״כ עיקר התירוץ חסר מהספר וכיון דאמרינן בגמרא בהדיא מסייע ליה לרב דאמר לא הוזהרו כשירות לינשא לפסולין משמע להו דאיירי בהאי ענינא גופא דאיירי רב והיינו בפסולי כהונה דוקא ומש״ה הוסיפו התוספות מסברא דנפשייהו ביאור יותר מספיק בענין דאפשר דכוונת רש״י ז״ל נמי יש לפרש כן והוצרכתי לזה לאפוקי מדברי בעל תוספות י״ט ז״ל במשנתינו שכתב בלי ספק שהתוספות כאן לא היה כתוב בספריהם זה הדיבור שכתב רש״י בד״ה לא הוזהרו ולמאי דפרישית נתבאר שאין צורך לזה דאף על גב שהיה לפניהם לשון רש״י ז״ל אפ״ה קשיא להו שפיר כדפרישית ולענ״ד שזה ברור ג״כ בכוונת הרב המגיד ז״ל בכוונת רש״י והרמב״ם ז״ל ובחנם השיג עליו בעל התוספות י״ט ז״ל בזה ודו״ק:
משנה. הנושא אשה כהנת.
רש״י כתב (ד״ה לויה וישראלית) דהמשנה איירי בכהן הבא לישא אשה, ומשמע דלוי או ישראל אין צריך לבדוק לפני שמתחתנים. וכן איתא בתוס׳ (ד״ה הנושא). וצ״ב דהרי רש״י (ד״ה בודקין) כתב דהבדיקה היא מפאת פסולי קהל כמו ממזרות, והאיסור ממזרות שייך גם ללוי ולישראל, וא״כ צ״ע למה רק כהן צריך לבדוק. ובאמת הרמב״ן (ד״ה ובסיפא) הביא גירסא אחרת דגם לוי וישראל צריך לבדוק, ושיטת רש״י צ״ב.
ונראה לבאר יסוד חיוב הבדיקה, דהרי אע״פ דרש״י כתב במשנה דהבדיקה כוללת ממזרות ושאר פסולי קהל, מ״מ מפירושו בהמשך הסוגיא (ד״ה לא הוזהרו כשרות) מבואר דהחשש לממזרות לבד אינו סגי לחייב בדיקה. דהרי הגמ׳ אומרת דכהנת אינה צריכה לבדוק ביחוס בעלה מפני דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים. ורש״י ביאר וז״ל כהנות לינשא לפסולין כגון חללי גירי וחרורי וכיון דלא הקפידה תורה עליהם ליוחסין רבנן נמי לא עבוד בהו מעלה לאצרוכינהו בדיקה ואפילו מחמת ממזרות ושתוקות אלא כי איתחזיק איסורא ביה אבל לחששא ולמיבדק לא אצרכינהו עכ״ל. הרי מבואר דהיא רק צריכה לבדוק מפני ממזרות היכא דאיתחזק איסורא. וצ״ב בשיטתו דהרי במשנה רש״י כתב דכהן צריך לבדוק מפני חשש ממזרות ופסולי קהל, ומאי שנא כהן מכהנת.
והתוס׳ (ד״ה צריך) ביארו דרק בודקין לשאר פסולי קהל אגב הבדיקה לחללות, וז״ל דעיקר הבדיקה ותקנה משום פסול חללות ואגב בדיקה דחללות בדקי נמי היכא דלא שייך אלא פסול ממזרות כגון לויה וישראלית אבל גבי איהי דליכא פסול חללות דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין לא צריך לבדוק משום ממזרות עכ״ל. וא״כ מובן למה כהן, דשייך בו איסור חללות, צריך לבדוק גם לחללות וגם לשאר פסולי קהל, וכהנת דלא שייך בה פסול חללות, אינה חייבת לבדוק לממזרות. אמנם לכאורה גם זה צ״ע דהרי למה חיוב הבדיקה היא על איסור הכהן לישא חללה ולא על שאר איסורים.
ונראה שהמחייב של הבדיקה אינו החשש שהכהן יעבור על איסור לישא פסול כהונה או פסול קהל דא״כ גם ישראל יכול לעבור על איסור ביאה ולמה אין בודקין לישראל. אלא דיש מצוה של וקדשתו (ויקרא פרק כא פסוק כ) המחייבת ב״ד ליזהר דוקא בקדושת וייחוס כהונה, ואם כהן נשא לפסולה לו יש חיוב מיוחד על ב״ד לכוף אותו להוציאה. וזה מבואר במה שהביא הבית יוסף (אה״ע סימן ו) מהגמ׳ ביבמות, וז״ל כתוב בארחות חיים (הל׳ איסו״ב אות יז) כתב רב נטרונאי כהן דנסיב גרושה או אחת מהפסולות ושמיתו יתיה תרי תלתא זימני ולא שבקה ואמר לא ניחא לי דלהוי כהן משמתין ליה לעולם עד דפריש מינה ומגרש לה דאמרינן (יבמות פח:) וקדשתו (ויקרא כא ח) בעל כרחו עכ״ל. ונראה דלא רק הב״ד מחוייב לשמור על קדושת וייחוס דכהונה אלא גם הכהנים עצמם נמי חייבים. והחיוב בדיקה דמשנתנו הוא מדין חיוב מסוים דוקדשתו, דצריך לשמור על קדושת הזרע דכהונה מכל זיהום, ולא מחשש בעלמא של איסור ביאה עם פסולי קהל או פסולי כהונה.⁠א
ולפי״ז מובן למה רק כהן צריך לבדוק ולא ישראל או כהנת. דהרי אין לישראל או כהנת החיוב לשמור על קדושת הזרע שלהם מזיהום כמו כהן. ולכן הם צריכים ליזהר ולבדוק רק כשאיתחזק פסולי קהל במשפחה כדי לא לעבור על איסור לאו. אבל כהן חייב במצות ״וקדשתו״ וצריך לבדוק מפאת החיוב לשמור על ייחוס דכהונה שלו מכל זיהום. וזה מסתבר במיוחד אם נקטינן דהבן של כהן וחללהב או כהן וממזרת אינו כהן כלל והוי כזר,⁠ג דהרי אין לך ביטול מצות וקדשתו יותר מאם הולד אינו כהן כלל והוי זר.
וביסוד הזה גם נראה לבאר שיטת הרמב״ם (פרק יט מהלכות איסו״ב הלי״ח-הלכ״א) דפסק כחכמים דחיוב הבדיקה קיים רק היכא דקרא ערעור על המשפחה, וז״ל משפחה שקרא עליה ערער והוא שיעידו שנים שנתערב בהן ממזר או חלל או שיש בהן עבדות ה״ז ספק ואם משפחת כהנים היא לא ישא ממנה אשה עד שיבדוק עליה ארבע אמהות שהן שמנה וכו׳ ואם היתה משפחה זו שקרא עליה ערער לוים או ישראלים, מוסיף לבדוק להם זוג אחד, ונמצא בודק עשר אמהות, שהעירוב בלוים וישראלים יתר מן הכהנים וכו׳ ולמה יבדוק האיש כשירצה לישא ממשפחה זו שהורעה חזקתה ולא תבדוק אשה שתנשא להן מפני שלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין עכ״ל.
ולכאורה צ״ב בשיטתו, דהרי מצד אחד ישראל הרוצה לישא אשה ממשפחה שקרא עליה ערעור צריך לבדוק, ומוכח מזה דצריך בדיקה גם לפסולי קהל. אבל א״כ צ״ב למה אשה אינה צריכה לבדוק, הרי הדין דלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולים שייך רק לפסולי כהונה ולא לפסולי קהל דפשיטא דאשה ישראלית אסורה בממזר. ומאי שנא ישראל דצריך לבדוק מישראלית או כהנת דאינן צריכות בדיקה.
וי״ל ע״פ היסוד הנ״ל דיסוד חיוב הבדיקה אינו משום חשש איסור ביאה דהרי איש ואשה שווין באיסור ביאה דממזרות. אלא דהצורך לבדוק חל מדין חיוב מיוחד לשמור על קדושת היוחסין בישראל. ויתכן דהרמב״ם נקט דהחיוב הזה שייך רק לזכרים ולא לנקבות ולכן הן לא צריכות לבדוק. ואולי לפי הרמב״ם זוהי כוונת הגמ׳ דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים, דהכלל הזה מורה דאין חיוב על הנשים לשמור על טהרת וקדושת היוחסין.⁠ד ונראה דזה גם שיטת הראב״ד (שם הלי״ח) דהרי השיג על הרמב״ם רק בנוגע להשוואת כהן לישראל, וז״ל תימא דהוה ליה לכתוב כהן לא ישא אותה אבל בישראל לא גזרו שיהא צריך לבדוק כ״כ עד ד׳ אמהות וכו׳ עכ״ל. ומשמע דגם ישראל צריך לבדוק אבל לא כ״כ. אמנם הראב״ד לא השיג עליו בנוגע לכהנת וישראלית. ומשמע דמודה לרמב״ם דאע״פ דהכלל דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים שייך רק בכהונה ולא בפסולי קהל, מ״מ רק ישראל הבא לישא חייב לבדוק ולא ישראלית.
ובאמת מצינו בדומה דין דשמירת יוחסין בישראל לפי הראב״ד. דהרי הרמב״ם (פרק טו מהלכות איסו״ב הל״ב) סבור דלוקין על איסור ממזר רק כשקידש ובעל (עיין בשיעורים לעיל סו: ד״ה כל מקום, אות ב). והראב״ד חולק על זה ונקט דלוקין על האיסור דפסולי קהל בביאה לחוד. ואחרי שהביא ראיות לשיטתו הוסיף הראב״ד סברא, וז״ל והדין נותן שהביאה תאסר כדי שלא ירבה ממזרות בישראל ופצוע דכא כדי שלא תזנה אשתו תחתיו והממזרות רבה עכ״ל. ונראה מדבריו דחלק מהלאו דממזר הוא לשמור על הייחוס דבנ״י מזיהום, ולכן מסתבר דהלאו כולל ביאה בלי קידושין כדי שלא ירבה ממזרות בישראל. אמנם הראב״ד סובר דאין כאן חיוב מיוחד דחל רק על ב״ד בלבד לשמור על יוחסין אלא דכל יחיד ויחיד מחוייב בלאו דלא יבוא ממזר בקהל ה׳ וחלק מעצם הלאו הוא לשמור על היחוס שלא לגרום ממזרים.⁠ה אמנם, בנוגע לקדושת וייחוס דכהונה יש פסוק מיוחד ד״וקדשתו״ וזה כולל חיוב מיוחד על ב״ד.
ועיין ברמב״ן (חידושי הרמב״ן עו. ד״ה ללויים וישראלים) דגריס במשנה ״לויים וישראלים מוספין עליהן עוד אחת״ במקום הגירסא ״לויה וישראלית״. וכתב הרמב״ן וז״ל ובסיפא תנא לוים וישראלים אחד האנשים ואחד הנשים במשמע עכ״ל, כלומר, דישראל וישראלית הרוצים לינשא שניהם צריכים לבדוק. ונראה לבאר דלפי הרמב״ן יש חיוב בדיקה מפאת איסור הלאו דפסולי קהל ולכן אין לחלק בין ישראל לבין ישראלית. ועוד יתכן לומר דכמו דפירשנו לעיל בדעת רש״י דכהן זכר צריך לבדוק מפאת חיוב לשמור על קדושת ייחוס זרע כהונה, כמו״כ לפי הרמב״ן יש חיוב על כל ישראל וישראלית לשמור על קדושת זרע ישראל מזיהום.⁠ו
א. והשווה לדברי רבינו זצ״ל ברשימות שיעורים לבבא מציעא (ל. ד״ה היה כהן והיה בבית הקברות).
ב. עיין בלשון הרמב״ם (פרק יט מהלכות איסו״ב הל״י) וז״ל אבל חלל של תורה הודאי הרי הוא כזר ונושא גרושה ומטמא למתים שנאמר אמור אל הכהנים בני אהרן אע״פ שהם בני אהרן עד שיהיו בכיהונם עכ״ל.
ג. עיין ברשימות שיעורים ליבמות (לז. ד״ה ראשון ראוי) דרבינו זצ״ל הביא מחלוקת אחרונים בדין כהן ממזר האם יש בו קדושת כהונה או לא.
ד. ואולי י״ל שהוא משום דלמשפחותיהם לבית אבותם כתיב, דהיינו דיחוס המשפחה בישראל הולך בתר האב, ולכן על האבות בלבד לשמור על טהרת יחוס משפחותיהם ולא על הנשים. והוא חלק מהמצוה ליסד בנ״י לשבטיהם ולמשפחותיהם.
ה. אך לפי״ז אף הנשים היו חייבות לשמור על יחוסן, וצ״ע.
ו. אמנם הרמב״ן עצמו הביא מירושלמי שהכל מדין קנס וז״ל ובדין הוא שלא יהו צריכין בדיקה אבל קנס הוא כדי שיהא אדם מדבק בשבטו ובמשפחתו שהיא בדוקה לו ולא יהא צריך לטרוח לבדוק, וקנסו יותר בלוים וישראלים מן הכהנים לפי שאין מדקדקין כל כך ביוחסין ואינן מדבקין במשפחתן וכו׳ עכ״ל.
א משנה כהן הנושא אשה כהנתצריך לבדוק אחריה ארבע אמהות, כלומר, בדורות שקדמו לה הן מצד אמה הן מצד אביה, שהן שמנה. שבודק הן מצד אביה והן מצד אמה בדורות שמעליהן. כיצד: בודק ביוחסין של אמה, ואם אמה, ואם אבי אמה, ואמה של אם אבי אמה, ואם אביה של הכלה ואמה של אם אביה, ואם אבי אביה ואמה של זו. ואם נשא לויה וישראלית מוסיפין עליהן עוד בדיקה של אם אחת, דור נוסף למעלה.
MISHNA: A priest who marries a woman who is the daughter of a priest must investigate with regard to her background, i.e., he must check previous generations of her family tree from both the maternal and paternal sides, for four mothers, which are eight. How so? He investigates the lineage of her mother, and the mother of her mother, and the mother of her mother’s father, and her mother, i.e., the mother of her mother’s fathers’ mother. And he also investigates the lineage of the mother of her father, and her mother, i.e., the mother of her father’s mother, and the mother of her father’s father, and her mother i.e., the mother of her father’s father’s mother. If he seeks to marry a Levite woman or an Israelite woman, he adds to these an investigation of mothers of one additional generation.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםר״י מלונילרמב״ןרמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) באֵין בּוֹדְקִין לֹא מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה וְלֹא מִן הַדּוּכָן וּלְמַעְלָה וְלֹא מִן הַסַּנְהֶדְרִין וּלְמַעְלָה וְכֹל שֶׁהוּחְזְקוּ אֲבוֹתָיו מִשּׁוֹטְרֵי הָרַבִּים וְגַבָּאֵי צְדָקָה מַשִּׂיאִין לַכְּהוּנָּה וְאֵין צָרִיךְ לִבְדּוֹק אַחֲרֵיהֶן.

With regard to these investigations, one need not investigate from the altar and above. If his ancestors included a priest who served at the altar, one checks no further, as the court would have investigated his lineage before allowing him to participate in the Temple service. Nor do they check from the platform, used by Levites for singing in the Temple, and above, nor from the Sanhedrin and above, since only one whose lineage has been examined and who was found to be fit can be appointed to the Sanhedrin. And similarly, anyone whose ancestors held public posts, and anyone whose ancestors were charity collectors, may marry into the priesthood, and there is no need to investigate their lineage, since no one of flawed lineage would be appointed to those positions.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך גרגתא
גרגתאא(ברכות נח) מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה. (בבא בתרא צא:) והמתנשא לכל לראש אמר ר׳ חנן בר אבא אמר רב אפילו ריש גורגותא מן שמיא מנו ליה. (בבא קמא כז:) ההוא גרגותא דבי תרי דכל יומא הוה דלי חד מינייהו. (בבא מציעא קג) אמר רב פפא האי מאן דאמר ליה לחבריה אושלן האי גרגיתא ונפלה בני לה גרגותא סתמא ונפלה לא בני לה בי גרגותא כרי ואזיל כמה גרגותי בארעיה פי׳ גרגותא בור שממנו משקין אותה שדה נפל לא בני להשואל כי היכי דליהדר ולישקול מינה משום דהאי גרגותא אושליה והא אזיל ליה גרגותא סתמ׳ ונפלה בני לה ועביד מינה כל דבעי מקום גרגותא מקום לחפור שם בור זה פי׳ רבינו גרשום. (בבא בתרא נו) בד״א במחזיק אין שם בשדה הגר לא מצר ולא חצב והיא שדה גדולה מאד והכיש ניכוש אחד בקצה שלה היא שדה אילן עד היכן קנה פירש רבי מרינוס משום רבי יוחנן כל שנקראת על שמו ופירש רב פפא כל שדולין אותה ומשקין אותה מגרגותא חדא. (קידושין עו. פרק י׳ יוחסין) כל שהוחזקו אבותיו בנהרדעא אפי׳ ריש גרגותא לא מוקמי מינייהו:
א. [גרוב ברינע.]
אין בודקין מן המזבח ולמעלה – התחיל לבדוק באמהות ומצא שאבי אביה שימש על המזבח בידוע שמיוחס הוא.
ולא מן הדוכן ולמעלה – אם הועד עליו שעמד אצל הלוים בדוכן לשורר שיר.
ולא מן הסנהדרין ולמעלה – אם נמנה בסנהדרין א״צ לבדוק אותו וכן שוטרי הרבים וגבאי צדקה משיאין בנותיהם לכהן ואין צריכין לבדוק וטעמא דכולהו מפרש בגמרא.
מתני׳ ד. אין בודקין מן המזבח ולמעלה. אם הוא כהן אבי אמה, ויכול להביא ראיה שעבד עבודה במקדש.
או מן הדוכן ולמעלה. אם הוא לוי ואומ׳ (שהיה) [שירה] במקדש.
או מן הסנהדרין. שהיו מן הע׳ זקנים שהוא ב״ד הגדול, או מב״ד של כ״ג, שוב אין צריך בדיקה, לפי שקודם שעבד אחד מכל אלו בדקוהו ב״ד, דאפי׳ בב״ד [של כ״ג] לא ממנינן ליה אלא א״כ הוא בלא מום ודופי, דכתיב כלך יפה רעיתי ומום אין בך.
למי שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים. מפרש בגמ׳ [בירושלים. שהיו קפדים בה אף על אלו שלא למנותם אלא מן המיוחסים, הא בשאר מקומות לא, שהרי אף ממזר כשר לדיני ממונות.
וגבאי צדקה. מפרש בגמ׳] מאי טעמא כיון דמינצו בהדי איניש דאמר מר ממשכנין על הצדקה ואפי׳ בערב שבת, אם איתא דאיכא מילתא דפסילותא בהו, אית להו קלא.
ואמה – שהיא אם אם [אבי] אמה.
לויה וישראלית – וכהן בא לכנסה. שהערוב נמצא בהם יותר.
מן המזבח – שאם התחיל לבדוק באמהות ונמצא שאבי אביה שמש במזבח א״צ לבדוק באמותיו שאם לא היה מיוחס לא היו מניחין אותו לעבוד.
מן הדוכן – שהעידו עליו שעמד עם הלויים בדוכן לשורר שיר. אבל לנשיאות כפים לא דאית ליה אין מעלין מנשיאות כפים ליוחסים בפ׳ האשה שנתארמלה. ולמאן דאית ליה מעלין אפי׳ מנשיאות כפים קאמר.
וכן אם נמצא שהיה מן הסנהדרין אין לבדוק אמו.
משיאין לכהונה ואין צריכין בדיקה ובגמ׳ מפרש [מ״ט דתני] ארבע בנשי ולא תני ד׳ אבות.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 7]

ולענין בדיקה זו, אין בודקין לא מן המזבח ולמעלה, כלומר, אם היה בין אבותיה אדם כהן שעבד עבודה על גבי המזבח, אין צריכים לבדוק עוד את ייחוסו שכבר בדקוהו בית דין בשעתו כדי להכשירו לשמש בכהונה, ולא מן הדוכן ולמעלה, במי שהיה לוי, והוכח ששר עם הלויים בדוכן, ולא מן הסנהדרין ולמעלה, שאין מושיבים בסנהדרין אלא מי שאין בו פגם יוחסין. וכן כל מי שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים (שהיה בעל תפקיד של שררה על הציבור) או מגבאי צדקהמשיאין אותם לכהונה ואין צריך לבדוק אחריהן, שחזקה שאין ממנים פסול לתפקידים אלה.
With regard to these investigations, one need not investigate from the altar and above. If his ancestors included a priest who served at the altar, one checks no further, as the court would have investigated his lineage before allowing him to participate in the Temple service. Nor do they check from the platform, used by Levites for singing in the Temple, and above, nor from the Sanhedrin and above, since only one whose lineage has been examined and who was found to be fit can be appointed to the Sanhedrin. And similarly, anyone whose ancestors held public posts, and anyone whose ancestors were charity collectors, may marry into the priesthood, and there is no need to investigate their lineage, since no one of flawed lineage would be appointed to those positions.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף מִי שֶׁהָיָה חָתוּם עֵד בְּעַרְכֵי הַיְּשָׁנָה שֶׁל צִיפּוֹרִי רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר אַף מִי שֶׁהָיָה מוּכְתָּב בְּאִסְטְרַטְיָא שֶׁל מֶלֶךְ.:

Rabbi Yosei says: Even the descendants of one who had signed as a witness in the old court [ba’arki] of Tzippori do not need to have their lineage investigated. Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: Even the descendants of one who was written in the army list [be’isteratya] of the Jewish king do not need to have their lineage investigated.
הערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אסטרטיא
אסטרטיאא(קידושין עו.) במשנה אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא של מלך פי׳ בגמ׳ מאי אסטרטיא של מלך אמר רב יהודה אמר שמואל חיילות של בית דוד וכו׳ ובמגלת איכה יעיב באפו אל תכתבהו באסטרטי׳ שלך (א״ב: פי׳ בלשון יוני צבא ואסטרטיוט איש מלחמה וחז״ל בקצור קראוהו סרדיוטא אסטריגוס וגם אסטרטיליטיס שר צבא תרגום אחשדרפני המלך אסטרטילוסי מלכא):
ערך אגרוף
אגרוףבאוי לי מאגרופן (פסחים נז. סנהדרין כ״א.) אגרופן של בית דוד בגמ׳ ולא ירבה לו נשים (קידושין עו) בגמר׳ דמוכתב. אגרופא של חנופא (בסוף גמרא דואלו נאמרין בכל לשון) ענין זרוע וכח חמה. אגרוף גדול זה אגרופי של בן בטיח (בכל כלי בעלי בתים פרק קמא דכלים) פי׳ אדם גבור היה בבעלי משנה והאגרוף שלו היה גדול וישנו כראש גדול של אדם. מודה רבי יהודה במלא אגרוף (סוכה כ״א) פי׳ פס יד כפופה בטפח בלא בוהן ועשויין בני אדם להכות כדקאמרינן בעלי אגרופין וכתיב ולהכות באגרוף רשע:
ערך גר
גרג(שבת קד.) גר דק גר בדוק תהיה פי׳ גר בדוק תדור בשמים כדכתיב הנוטה כדוק שמים. פי׳ אחר אם אתה בוש הקדוש ברוך הוא שהוא דר בדוק עושה חצוצה בינך לבין אף (תענית כה.) אלעזר ברי גרו בך גירי כך היה שונה הגאון ופירוש ברכה היא וכך אומר לו לעתיד לבא עתידין גרים שיגורו בך כענין שנאמר יגורו בך נדחי (יבמות צו) מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמות וכו׳. (פסחים כא) לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה פי׳ הוא גר שקיבל עליו שלא לעבור עבודה זרה אבל איסור אוכל (יבמות מב) מתיב רבא וכן גר וגיורת צריכות להמתין שלשה חדשים כמו שחר כל הנשים מתיב רב חנינא בכולן אני קורא בהן משום תקנת ערוה וכן בהמתנת שלשה חדשים משום תקנת ולד פי׳ ולכולן אני קורא בהן משום תקנת ערוה וכל היבמות אני קורא שלא יתייבמו בתוך שלשה חדשים משום תקנת ערוה כדאמרי דקא פגע באיסור אשת אח (יבמות מז) תנו רבנן גר שבא להתגייר אומרין לו מה ראית שבאת וכו׳ כותים גרי אריות הן פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא בפרק עשרה יוחסין בגמרא כל האסורין. (קידושין עו):
ערך קרון
קרוןד(כלאים פרק ח) היושב בקרון סופג את הארבעי׳ (כתובות טו.) נבעלת בקרונות בקרונות סלקא דעתך אלא נבעלה בשעת קרונות כשרה לכהונה (גיטין נה:) אלו פ׳ קרוני מלחמה שנכנסו לכרך ביתר (קידושין עו) ויושבין בקרונות של זהב ומהלכין בראשי גייסות פי׳ עגלות של זהב ובלעז קר״ו (א״ב פי׳ בלשון רומי מין עגלה):
א. [מיליטער.]
ב. [פויסט.]
ג. [וואהנען. פרעמדלינג.]
ד. [וואגען.]
אף מי שהיה חתום בערכי הישנה של ציפורי – עיר סמוכה לציפורי ששמה ישנה כדאמרינן בעירובין (דף נט.) כעיר חדשה שביהודה דהיינו עיר ששמה חדשה כדכתיב (יהושע טו) צנן וחדשה.
בערכי – שהיה כתוב בסדרי הדיינין שהיו רגילים לייחס את הראויים לדון שהיו מיוחסין וכותבין על הסדר פלוני ופלוני מיוחסין הן שאין רגילין בני המקום למנות דיין שאינו מיוחס.
באיסטרטיא של מלך – בגמרא מפרש לה.
אף מי שהיה חתום בערכי ישנה. מאי טעמא דייקי (ומנסבי) [ומחתמי].
אפי׳ מי שהיה מיכתב. מפרש בגמ׳ בחיילות של בית דוד, וטעמא מאי כדי שתהא זכותן וזכות אבותם מסייעתן לנצח במלחמה.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 7]

ר׳ יוסי אומר: אף מי שהיה חתום כעד בערכי (בית הדין) הישנה של ציפורי. ר׳ חנינא בן אנטיגנוס אומר: אף מי שהיה מוכתב כתוב ורשום ברשימות באסטרטיא (צבא) של מלך ישראל.
Rabbi Yosei says: Even the descendants of one who had signed as a witness in the old court [ba’arki] of Tzippori do not need to have their lineage investigated. Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: Even the descendants of one who was written in the army list [be’isteratya] of the Jewish king do not need to have their lineage investigated.
הערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) גמ׳גְּמָרָא: מַאי שְׁנָא בִּנְשֵׁי בָּדְקִינַן וּמַאי שְׁנָא בְּגַבְרֵי לא בדקו נְשֵׁי דְּכִי מִינְּצוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי בַּעֲרָיוֹת הוּא דְּמִינְּצוּ וְאִם אִיתָא דְּאִיכָּא מִילְּתָא לָא אִית לַיהּ קָלָא גגַּבְרֵי דְּכִי מִינְּצוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי בְּיוּחֲסִין הוּא דְּמִינְּצֵי אִם אִיתָא דְּאִיכָּא מִילְּתָא אִית לַיהּ קָלָא.

GEMARA: What is different about women that we investigate their lineage, and what is different about men that we do not investigate their lineage? Why shouldn’t we also examine the lineage of a bride’s male ancestors for any possible flaw, as we do her female ancestors? The Gemara answers: When women quarrel with each other, it is through accusations of engaging in forbidden sexual intercourse, i.e., licentiousness, that they quarrel. And if it is so that there is a matter of a flaw with regard to the lineage of the woman in question, it would not generate publicity. By contrast, when men quarrel with each other, it is through accusations of flawed lineage that they quarrel. Therefore, if it is so that there is a matter of a flaw with regard to her father’s lineage, it would generate publicity, even if no investigation is conducted.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ מאי שנא בנשים דבדקינן – כדקתני ד׳ אמהות ולא קתני ארבע אבות שיהו בודקין אביה ואבי אביה שלא היו ממזרים.
בעריות הוא דמנצו – אין זו מגנה את זו בפסול ייחוס אלא בזנות.
ואם איתא דאיכא בהו מילתא – לפסול יוחסין לית ליה קלא.
גמרא גברי דכי קא מינצו בהדי הדדי ביוחסין הוא דקא מבזו ואם איתא דאיכא מילתא משום גברי גופייהו קלא הוה להו אבל משום נשי לא ידיע להו לאנשי, אבל מי שהוא מוחזקא מגבאי צדקה מגו דמנצו טובא אף בפסול הנשים מדקדקין אחריהם ומבזים אותם ואם איתא דאיכא מלתא אפילו מחד צד קלא הוה ליה:
א. בכת״י: שהוחזק.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 7]

גמרא מ״ש בנשי דבדקינן ומ״ש בגברי דלא בדקינן – פי׳ דהא לא בדקינן במתני׳ באבות אלא באמהות לחוד ופרקינן דגברי כי מנצו בהדי הדדי ביוחסים מינצו אם אית׳ דאיכא מילתא קלא אית לה מכיון דליכא קלא ליכא פסולא אבל בפסולי אמהות לא מינצי ומשום אינצויי דנשי לא ידיעא מלתא לאינשי וגבי גבאי צדקה שאין צריך בדיקה אפילו באמהות משום דאיידי דמינצו טובא אפילו בפסול הנשים מדקדקין בהם ואם איתא דאיכא שום מילתא משום צד ואפילו מצד האם קלא הוה ליה.
ב גמרא שואלים: מאי שנא בנשי בדקינן ומאי שנא בגברי לא בדקו [מה שונה שבנשים אנו בודקים ומה שונה שבגברים אין בודקין]? ומדוע לא יבדקו גם את האבות של הכלה אם אין בהם פסול? ומשיבים: נשי דכי מינצו בהדי הדדי [נשים כאשר הן רבות זו עם זו]בהאשמה של עריות הוא דמינצו הן רבות], כלומר, בשעת מריבה מאשימה אחת את חברתה בזנות, ואם איתא דאיכא מילתא [ואם יש מציאות שהיה באשה דבר] של פסול משפחה — לא אית ליה קלא [אין לו קול], משום שנשים אינן מגנות זו את זו בענין היוחסין, ולעומת זאת גברי דכי מינצו בהדי הדדי [גברים שכאשר הם רבים זה עם זה]ביוחסין הוא דמינצי [שרבים], שאחד מגנה את חבירו שיש בו פסול יוחסין — אם איתא דאיכא מילתא [אם יש מקום שבאמת היה דבר] של פגם יוחסין, אית ליה קלא [יש לו קול] והיה הדבר נודע לרבים גם לפני בדיקה.
GEMARA: What is different about women that we investigate their lineage, and what is different about men that we do not investigate their lineage? Why shouldn’t we also examine the lineage of a bride’s male ancestors for any possible flaw, as we do her female ancestors? The Gemara answers: When women quarrel with each other, it is through accusations of engaging in forbidden sexual intercourse, i.e., licentiousness, that they quarrel. And if it is so that there is a matter of a flaw with regard to the lineage of the woman in question, it would not generate publicity. By contrast, when men quarrel with each other, it is through accusations of flawed lineage that they quarrel. Therefore, if it is so that there is a matter of a flaw with regard to her father’s lineage, it would generate publicity, even if no investigation is conducted.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאִיהִי נָמֵי תִּבְדּוֹק בי׳בֵּיהּ בְּדִידֵיהּ מְסַיַּיע לי׳לֵיהּ לְרַב דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב דלֹא הוּזְהֲרוּ כְּשֵׁרוֹת לִינָּשֵׂא לִפְסוּלִים.

The Gemara inquires: But she should also investigate his lineage; why is only the lineage of the woman investigated? The Gemara comments: This supports Rav, as Rav Yehuda says that Rav says: It was not prohibited for women of unflawed lineage, i.e., daughters of priests, to marry men of flawed lineage, such as ḥalalim, con-verts, or emancipated slaves. Therefore, women are not required to investigate the lineage of potential husbands.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איהי נמי – הכהנת אמאי לא הצריכוה לבדוק ביחוס בעלה ד׳ אמהות דילמא איכא מילתא בנשי משפחתו ביוחסין.
לא הוזהרו כשרות – כהנות לינשא לפסולין כגון חללי גירי וחרורי וכיון דלא הקפידה תורה עליהם ליוחסין רבנן נמי לא עבוד בהו מעלה לאצרוכינהו בדיקה ואפילו מחמת ממזרות ושתוקות אלא כי איתחזיק איסורא ביה אבל לחששא ולמיבדק לא אצרכינהו.
ושואלים מצד אחר: כשם שאמרנו שהאיש בודק אחר ארבע אמהות אחר אשתו, ואיהי נמי תבדוק ביה בדידיה [והיא גם כן שתבדוק בו] בבעלה ביחס לייחוסו? ומעירים: מסייע ליה [לו] הדבר לרב, שאמר רב יהודה אמר רב: לא הוזהרו כהנות כשרות לינשא לפסולים, כגון חללים או גרים ועבדים משוחררים, ולכן אין חובה על הנשים לעשות בדיקה כזו.
The Gemara inquires: But she should also investigate his lineage; why is only the lineage of the woman investigated? The Gemara comments: This supports Rav, as Rav Yehuda says that Rav says: It was not prohibited for women of unflawed lineage, i.e., daughters of priests, to marry men of flawed lineage, such as ḥalalim, con-verts, or emancipated slaves. Therefore, women are not required to investigate the lineage of potential husbands.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה תָּנֵי ד׳אַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁהֵם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בְּמַתְנִיתָא תָּנָא ד׳אַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁהֵם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה בִּשְׁלָמָא לְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה

Rav Adda bar Ahava taught that one needs to investigate four mothers who are twelve, adding an additional two generations of mothers of each of the woman’s parents. It was taught in a baraita: Four mothers who are sixteen. The Gemara asks: Granted, according to Rav Adda bar Ahava,
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שהם שתים עשרה – על כל זוג מוסיף לבדוק עוד אם למעלה.
שש עשרה – על כל זוג של משנתינו מוסיף אמה של עליונה ואם אמה.
רב אדא בר אהבה תני ד׳ אמהות שהם י״ב – פי׳ דבכל א׳ מד׳ אמהות בודק עמה אמה ואם אמה והיה להו ג׳ בכ״א שהם י״ב ובלויים וישראל מוסיף א׳ לכ״א מארבעתן והוה להו ד׳ בכל אחת שהם י״ו ואסיקנא דלרבנן בכ״א מד׳ אמהות שהן ח׳ מוסיף בלויים וישראלים זוג א׳ והוה להו ו׳ והיינו דקתני מתני׳ ד׳ אמהות שהם י״ו כלומר ארבעה בכל אם ואם.
רב אדא בר אהבה תני [שנה]: ארבע אמהות שהם שתים עשרה, כלומר, בכל אחד מהורי האשה שאמרו בודק עוד שתי אמהות למעלה. במתניתא תנא [בברייתא שנה]: ארבע אמהות שהם שש עשרה. ושואלים: בשלמא [נניח] לדעת רב אדא בר אהבה
Rav Adda bar Ahava taught that one needs to investigate four mothers who are twelve, adding an additional two generations of mothers of each of the woman’s parents. It was taught in a baraita: Four mothers who are sixteen. The Gemara asks: Granted, according to Rav Adda bar Ahava,
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

קידושין עו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים קידושין עו., עין משפט נר מצוה קידושין עו., ר׳ חננאל קידושין עו. – מהדורת הרב אהרן אייזנבך והרב אברהם ישעיהו שולביץ, בתוך: אהל חייא לזכר הגרח"א צוובנר, בעריכת הרב הלל מן, ירושלים תשס"ו, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), הערוך על סדר הש"ס קידושין עו., רש"י קידושין עו., תוספות קידושין עו., בעל המאור קידושין עו. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם קידושין עו. – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל קידושין עו. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., תוספות רי"ד קידושין עו., רמב"ן קידושין עו. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב פנחס מרקסון. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רמב"ן מלחמות ה' קידושין עו. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי קידושין עו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר קידושין עו. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., ריטב"א קידושין עו., מהרש"ל חכמת שלמה קידושין עו., מהרש"א חידושי הלכות קידושין עו., פני יהושע קידושין עו., רשימות שיעורים לגרי"ד קידושין עו. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן והרב יוסף צבי ברונשטיין, פירוש הרב שטיינזלץ קידושין עו., אסופת מאמרים קידושין עו.

Kiddushin 76a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Kiddushin 76a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Kiddushin 76a, R. Chananel Kiddushin 76a, Collected from HeArukh Kiddushin 76a, Rashi Kiddushin 76a, Tosafot Kiddushin 76a, Baal HaMaor Kiddushin 76a, Raavad Katuv Sham Kiddushin 76a, Ri MiLunel Kiddushin 76a, Tosefot Rid Kiddushin 76a, Ramban Kiddushin 76a, Ramban Milchamot HaShem Kiddushin 76a, Meiri Kiddushin 76a, R. Avraham of Montpellier Kiddushin 76a, Ritva Kiddushin 76a, Maharshal Chokhmat Shelomo Kiddushin 76a, Maharsha Chidushei Halakhot Kiddushin 76a, Penei Yehoshua Kiddushin 76a, Reshimot Shiurim Kiddushin 76a, Steinsaltz Commentary Kiddushin 76a, Collected Articles Kiddushin 76a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144