×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) נֵימָא תְּלָתָא תַּנָּאֵי הֲווֹ לָא תְּרֵי תַּנָּאֵי הֲווֹ וְתַנָּא קַמָּא דר׳דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הַיְינוּ ר׳רַבִּי יוֹסֵי וְתַנָּא קַמָּא דר׳דְּרַבִּי יוֹסֵי הַיְינוּ ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן וּמַאי אַף אַקַּמַּיְיתָא.
Let us say that there are three tanna’im who dispute this point: The two unattributed opinions, each of which is referring to two vegetables, and the opinion common to Rabbi Yosei and Rabbi Shimon that includes all three vegetables. The Gemara rejects this: No, there are only two tanna’im who dispute the point, and the first tanna whose opinion appears before the opinion of Rabbi Shimon is Rabbi Yosei. And the first tanna whose opinion appears before the opinion of Rabbi Yosei is Rabbi Shimon. And what is the meaning of the word even in both their statements? They agree with regard to the first vegetable, turnips; however, they disagree with regard to the second, and replace it with another vegetable.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכי גרסינן: נימא תלתא תנאי הוו לא תרי תנאי הוו – תנא קמא דרבי יוסי היינו ר׳ שמעון ותנא קמא דרבי שמעון היינו רבי יוסי ומאי אף אקמייתא.
לימא תלתא תנאי הוו – תנא קמא דר׳ יוסי ללפת ולכרוב ולא לקפלוט ותנא קמא דר׳ שמעון ללפת ולקפלוט ולא לכרוב ורבי יוסי ור׳ שמעון כי הדדי סבירא להו דללפת ולכרוב ולקפלוט.
לא – ת״ק דר׳ שמעון הוא ר׳ יוסי ות״ק דר׳ יוסי הוא ר׳ שמעון ומאי אף דקאמרי תרווייהו אקמייתא דתנא קמא דידהו קיימי דהיינו אלפת דקאמר תנא קמא דרבי יוסי ללפת ולכרוב וקאמר ליה רבי יוסי אף לקפלוט כמו ללפת אבל לכרוב לא ותנא קמא דרבי שמעון נמי הכי קאמר ללפת ולקפלוט כרבי יוסי וקאמר ליה רבי שמעון אף לכרוב כמו ללפת אבל לקפלוט לא דהיינו כתנא קמא דר׳ יוסי.
נימא [האם נאמר] כי תלתא תנאי הוו [שלושה תנאים הם] שנחלקו בענין, שתי הדעות הסתמיות המנוגדות ודעתם השווה של ר׳ יוסי ור׳ שמעון? ודוחים: לא, אפשר לומר כי תרי תנאי הוו [שני תנאים הם] בלבד, ותנא קמא [והתנא הראשון] שלפני ר׳ שמעון — היינו [זהו] ר׳ יוסי, ותנא קמא [והתנא הראשון] לפני ר׳ יוסי היינו [זהו] ר׳ שמעון. ומאי [ומה הוא] לשון ״אף״ שאמרו שניהם? שלפי שיטה זו לכאורה מסכימים כולם לדבר אחד, יש לומר כי כוונתם אקמייתא [על הראשונה] כלומר, שלא חלקו על הפרט השני שהוזכר והוסיפו רק על הראשון.
Let us say that there are three tanna’im who dispute this point: The two unattributed opinions, each of which is referring to two vegetables, and the opinion common to Rabbi Yosei and Rabbi Shimon that includes all three vegetables. The Gemara rejects this: No, there are only two tanna’im who dispute the point, and the first tanna whose opinion appears before the opinion of Rabbi Shimon is Rabbi Yosei. And the first tanna whose opinion appears before the opinion of Rabbi Yosei is Rabbi Shimon. And what is the meaning of the word even in both their statements? They agree with regard to the first vegetable, turnips; however, they disagree with regard to the second, and replace it with another vegetable.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן בֶּן בּוּהְיָין נָתַן פֵּיאָה לַיָּרָק וּבָא אָבִיו וּמְצָאָן לַעֲנִיִּים שֶׁהָיוּ טְעוּנִין יָרָק וְעוֹמְדִין עַל פֶּתַח הַגִּינָּה אָמַר לָהֶם בָּנַי הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם וַאֲנִי נוֹתֵן לָכֶם כִּפְלַיִים בַּמְעוּשָּׂר לֹא מִפְּנֵי שֶׁעֵינִי צָרָה אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין נוֹתְנִין פֵּיאָה לַיָּרָק.

The Gemara cites an episode from the Tosefta. The Sages taught: The son of a man named Bohayan designated for the poor the produce in the corner in a garden of vegetables, and his father Bohayan found the poor laden with vegetables and standing at the opening of the garden on their way out. He said to them: My sons, cast the vegetables that you have gathered from upon yourselves and I will give you twice the amount in tithed produce, and you will be no worse off. Not because I begrudge you what you have taken. Rather, it is because the Sages say: One does not designate for the poor the produce in the corner in a garden of vegetables, because vegetables require tithing, but tithes are not taken from produce designated in the corners of fields.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן נותנין פיאה ללפת ולכרוב רב יוסי אומר אף לקפלוט ותניא אידך נותנין פיאה ללפת ולקפלוט רבי שמעון אומר אף לכרוב ואוקימנא לה לר׳ יוסי ור׳ שמעון ומאי אף דקתני הא והא אלפת והכי קתני נותנין ללפת ולכרוב ר׳ יוסי אומר ואף לקפלוט ר׳ יוסי הוא התנא קמא דפליג על ר׳ שמעון ותניא אידך נותנין פאה ללפת ולקפלוט ר׳ שמעון אומר ללפת אף לכרוב ר״ש הוא התנא קמא דר׳ יוסי נמצא תנא קמא דר׳ יוסי ר׳ שמעון ותנא קמא דר״ש רבי יוסי ואמאי דקתני תנא קמא ראשון מוסיף עליה בר פלוגתיה אף כך וכך.
בן נכי (היין) [היה] נותן פיאה לירק בא אביו ומצאן לעניים טעונין ועומדין בפתח הגנה אמר להם בני השליכו מעליכם [ואני נותן לכם] כפלים מעשר עני לא מפני שעיני צרה אלא מפני שאמרו חכמים אין נותנין פיאה לירק.
בן בוהיין – שם אביו בוהיין.
כפליים במעושר – גרסי׳ אני אתן לכם כפליים שיש לכם עכשיו פיאה אתן לכם חולין מתוקנין ומעושרין.
אין נותנין פיאה לירק – משום דמפקע ליה ממעשר דכתיב (דברים יד) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך מי שאין לו נחלה עמך חייב לעשר יצא פיאה שיש לו נחלה עמך דהפקר נינהו וכן בשביעית דהפקר פטור ממעשר דכתיב (שמות כג) ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה מה חיה אוכלת ופטורה ממעשר אף אביונים פטורין מן המעשר.
אלא מפני שאמרו חכמים אין פיאה לירק – אם תאמר מכל מקום ליפטר ממעשר מפני שהפקירם והפקר פטור ממעשר וי״ל כב״ה דאמרי במס׳ פאה [פ״ו מ״א] אינו הפקר עד שיופקר לעניים ולעשירים כשמיטה וילפינן (בירושלמי) משמיטה דכתיב תשמטנה ונטשתה מה ת״ל ונטשתה יש לך נטישה אחרת שהיא כזו ומה היא זו הפקר לעניים ולעשירים א״נ אפילו בית שמאי דילפי מפיאה וסברי דהפקר לעניים הפקר (הכא מחייבי משום דהפקר בטעות הוה) וטעמא מפרש התם דכתיב בפיאה לעני ולגר מה תלמוד לומר תעזוב אותם יש לך עזיבה אחרת שהיא כזו ומה היא זו לעניים ולא לעשירים ומיהו בפיאה גופיה כולי עלמא מודו דפטורה כדדרשינן בספרי ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא זה שיש לו ללוי חלק בהן שאם הוא לוי עני נוטל פיאה.
לעולם יהא אדם נזהר שלא לבייש את העניים ושלא להכאיבם בדברים קשים וכל שכן שלא להראות עצמו להם כמרמה וכדוחה אותם בדברים מעשה באחד שנתן פיאה לירק בא אביו ומצא את העניים טעונים ירק ועומדים על פתח הגנה אמר להם בני השליכו מעליכם ואני נותן לכם כפלים במעושר ר״ל בחולין מתוקנין ומעושרי׳ ולא מפני שעיני צרה עד שתחשבו שאני אומר לכם כן דרך דחייה אלא שאמרו חכמים אין נותנין פאה לירק ראה כמה האריך בדבריו כדי שלא יחשבו עליו שהוא דוחה אותם בדברים ויהא לבם נשבר על פסידתם:
רש״י בד״ה אין נותנין כו׳ דהפקר פטור ממעשר כו׳. נ״ב פי׳ לכל העניים אף ללוי וק״ל:
בד״ה אלא מפני כו׳ וא״ת מ״מ ניפטר כו׳ וי״ל כב״ה כו׳ אינו הפקר כו׳ עכ״ל ולא ניחא להו לפרש כנראה לכאורה הכא מפרש״י משום דמפקע לה ממעשר וגוזל את הלוי דא״כ ליתני נמי דלא יפקיר משום דמפקיע ליה ממעשר אלא דר״ל דמפקע לה ממעשר לפי טעותן דסבורין שהיא פאה גמורה ואוכלין אותה בטיבלה וכן פרש״י במתני׳ והתוס׳ סמכו דבריהם הכא ולא אמתני׳ דקתני בה נמי ונתנו פאה לירק ומיחו בידם חכמים משום דהכא בברייתא מפורש טפי האי טעמא דמשום טעותא הוא כדקאמר להו השליכו מעליכם ואני נותן לכם כפלים במעושר וק״ל:
בענין פיאה מירק מביאים מעשה הנזכר בתוספתא, תנו רבנן [שנו חכמים]: בן לאיש הקרוי בוהיין נתן לעניים פיאה לירק, ובא אביו בוהיין ומצאן לעניים שהיו טעונים ירק ועומדין על פתח הגינה לצאת. אמר להם: בני, השליכו מעליכם את הירקות שלקטתם ואני נותן לכם כפליים מהם במעושר כלומר, חולין מעושרים, ולא יפסידו, כי כשם שפיאה אין צריך לעשר, כך לא יצטרכו להפריש עוד ממה שיתן להם. לא מפני שעיני צרה במה שקבלתם, אלא מפני שאמרו חכמים: אין נותנים פיאה לירק משום שמפקיעם ממעשר.
The Gemara cites an episode from the Tosefta. The Sages taught: The son of a man named Bohayan designated for the poor the produce in the corner in a garden of vegetables, and his father Bohayan found the poor laden with vegetables and standing at the opening of the garden on their way out. He said to them: My sons, cast the vegetables that you have gathered from upon yourselves and I will give you twice the amount in tithed produce, and you will be no worse off. Not because I begrudge you what you have taken. Rather, it is because the Sages say: One does not designate for the poor the produce in the corner in a garden of vegetables, because vegetables require tithing, but tithes are not taken from produce designated in the corners of fields.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) לְמָה לֵיהּ לְמֵימְרָא לְהוּ לֹא מִפְּנֵי שֶׁעֵינִי צָרָה כִּי הֵיכִי דְּלָא לֵימְרוּ דַּחוֹיֵי קָא מְדַחֵי לַן.

The Gemara asks: Why was it necessary for him to say to them: Not because I begrudge you what you have taken? It would have been sufficient to offer them tithed produce. The Gemara answers that he said it so they would not say: He is putting us off, taking what we collected now, but later he will not fulfill his commitment.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למה ליה למימר להן לא מפני כו׳ – הא קא יהיב להן כפליים ומיחזא חזו דלא עין צרה היא.
דלא נימרו דחויי מדחי לן – ולא יתן לנו כלום דמה לו ליטול זו וליתן פי שנים לפיכך הוצרך לפרש להן טעמא של דבר.
ושואלים: למה ליה למימרא להו [לו לומר להם] ״לא מפני שעיני צרה״? דיו להוכיח זאת במה שאמר להם שיתן להם מן המעושר, ומשיבים שאמר זאת כי היכי [כדי] שלא לימרו: דחויי קא מדחי לן [יאמרו: לדחות אותנו הוא דוחה], שקודם כל נטל מהם מה שלקחו, ולאחר מכן לא יקיים הבטחתו כלל.
The Gemara asks: Why was it necessary for him to say to them: Not because I begrudge you what you have taken? It would have been sufficient to offer them tithed produce. The Gemara answers that he said it so they would not say: He is putting us off, taking what we collected now, but later he will not fulfill his commitment.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַנִּיחִין עוֹרוֹת קָדָשִׁים בְּלִשְׁכַּת בֵּית הַפַּרְוָה לָעֶרֶב הָיוּ מְחַלְּקִין אוֹתָן לְאַנְשֵׁי בֵּית אָב וְהָיוּ בַּעֲלֵי זְרוֹעוֹת נוֹטְלִין אוֹתָן בִּזְרוֹעַ אהִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ מְחַלְּקִין אוֹתָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת לע״שלְעֶרֶב שַׁבָּת דְּאָתְיָין כּוּלְּהוּ מִשְׁמָרוֹת וְשָׁקְלָן בַּהֲדָדֵי.

Apropos the people of Jericho, the Gemara relates that powerful people would steal wood from them. The Sages taught: Initially, the priests would place the hides that were flayed from animals consecrated as offerings of the most sacred order, which were given to the priests, in the Parva chamber. In the evening, they would distribute them to the members of the family of priests serving in the Temple that day. And the powerful priests among them would take them by force before they could be distributed. The Rabbis decreed that they would distribute them each Shabbat eve, because then all the families of both priestly watches came and took their part together. All the families from both the watch that was beginning its service and the one ending its service were together when they divided the hides. The powerful priests were unable to take the hides by force.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן בראשונה היו מניחין עורות קדשים בלשכת הפרוה ולערב היו חולקין אותן והיו בעלי זרועות נוטלין אותן בזרוע הקדישם בעליהם לשמים כו׳ עד כדי שיהיו עולי רגלים רואין שמלאכתן נאה בלי דלם.
עורות קדשים – עור עולה וחטאות ואשמות וקרבנות ציבור שמתחלקין עורות קדשי הקדשים לכהנים כדכתיב (ויקרא ז) עור העולה אשר הקריב וילפינן בזבחים (דף קג:) מעולה כל עורות קדשי קדשים.
ולערב – שכל יום היו מחלקין אותן לאנשי בית אב שעבדו היום שהמשמר היה חלוק לששה בתי אבות לששה ימים ומה שהגיע ליומן הן מרובה הן מועט הוא נוטל אע״פ שיש יום שמרבים היחידים להביא ביום זה מחבירו.
בעלי זרועות – שהיו בכהנים חזקים מחביריהם.
לערב שבת – דכולי משמרה תיהוי התם ולא יניחו לבעלי זרועות ליטול בזרוע.
א אגב המעשה באנשי יריחו שהיו בעלי זרוע גוזלים את עציהם תנו רבנן [שנו חכמים]: בראשונה היו מניחין הכהנים עורות קדשי קדשים שנפשטו ושייכים לכהנים בלשכת בית הפרוה, לערב היו מחלקין אותן לאנשי בית אב אותה משפחה של כהנים ששימשו באותו יום. והיו בעלי זרועות (אלימים) שביניהם נוטלין אותן בזרוע ואינם מחלקים בצדק. התקינו שהיו מחלקין אותן מערב שבת לערב שבת, ומדוע עשו זאת? כי אתיין כולהו [שבאות כל] המשמרות, שכל בתי אב מן המשמר הנכנס והיוצא מצויים אז יחד ושקלן בהדדי [ולוקחים יחד], ואז לא יוכלו בעלי זרועות לקחת יותר מחלקם.
Apropos the people of Jericho, the Gemara relates that powerful people would steal wood from them. The Sages taught: Initially, the priests would place the hides that were flayed from animals consecrated as offerings of the most sacred order, which were given to the priests, in the Parva chamber. In the evening, they would distribute them to the members of the family of priests serving in the Temple that day. And the powerful priests among them would take them by force before they could be distributed. The Rabbis decreed that they would distribute them each Shabbat eve, because then all the families of both priestly watches came and took their part together. All the families from both the watch that was beginning its service and the one ending its service were together when they divided the hides. The powerful priests were unable to take the hides by force.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וַעֲדַיִין הָיוּ גְּדוֹלֵי כְהוּנָּה נוֹטְלִין אוֹתָן בִּזְרוֹעַ עָמְדוּ בְּעָלִים וְהִקְדִּישׁוּם לַשָּׁמַיִם.

Yet still the prominent priests by virtue of their lineage would take them by force. Due to their prominence, the members of the rest of the watch dared not challenge them. When they realized that there was no equitable distribution, the owners of the sacrifices (Me’iri) arose and consecrated the hides to Heaven so the priests could not take them.
רש״יבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גדולי כהונה – שרים שבהן.
עמדו בעלים – כל כהני משמרות יחד והקדישום לבדק הבית.
עורות קדשים ר״ל של עולות ושל חטאות ואשמות וקרבנת צבור כלם לכהנים אבל של קדשים קלים לבעלים ואותם של כהנים כל שחולק בבשר חולק בעור ובראשונה היו מניחין אותם בלשכת בית הפרוה ובערב מחלקין אותו אנשי בית אב שעבדו אותו היום והיו בעלי זרועות שבכהונה נוטלי׳ אותם בזרוע התקינו שיהו מניחים עד ערב שבת שבסוף משמר ושיהו מחלקין אותו בתי משמרה מערב שבת לערב שבת ומתוך שהן מרובין אין מניחין בעלי זרוע ליטול ביתר מן הראוי ועדיין היו גדולי כהונה נוטלים אותן בזרוע שמתוך גדולתם לא היו רוצים האחרים לחלוק עליהם עמדו בעלים והקדישום ברשות הכהנים לבדק הבית לא היו ימים מועטים עד שחיפו מהם כל ההיכל בטבלאות של זהב שהיו אמה על אמה בעובי דינר זהב וברגלים היו מקפלים אותם ומניחים על גב מעלה מן המעלות שהיו בהר הבית ששם היו העם מתקבצים עד שיהו עולי רגלים רואים שמלאכתם נאה ואין בה דלים ר״ל שום דופי:
עמדו בעלים והקדישום לשמים ואע״ג דלא באו עדים לב ב״ד מתנה עליהם וחייל עלייהו הקדש מן התקנה – אי נמי מקדישין כל הבהמה בפי׳ בשעת קריא׳ שם:
יכנס ישמעאל בן פאבי, והא דקאמר אוי לי מביתו אאגרופין. שהיה אוכל שלש מאות עגלים ושותה שלש מאות גרבי יין לעיקר סעודה ואוכל ארבעים סאה גוזלות בקנוח סעודה שכן היום בערביא נמכרין העופו׳ במדה:
מסקנא דפרקין מקום שנהגו לעשות מלאכ׳ בערבי פסחים מחצות ולמטה עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין. אבל מחצות ולמעלה אסור בכל מקום. ובערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעל׳ דהיינו משש שעות ומחצה אינו רואה סימן ברכה מאות׳ מלאכה ואלו דברים שהן מנהג ראוי קודם חצות בערבי פסחים ומן המנחה ולמעלה בערבי שבתות וימים טובי׳ ובמוצאי שבתות עד שישלמו סדרן. ובשני ובחמישי של תענית עד שישלמו ג״כ הסדר. ובריש ירחא לנשים ושאין עושין מלאכה בתשעה באב. ושאין שותין יין מר״ח אב ושאין מדליקין את הנר בבית בליל יוה״כ. ושאין אוכלין צלי כלל בלילי פסחים. כל אלו מנהגים ראוים סייג וגדר. והדין בהן כן שנותנים עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם בין דעתו לחזור בין אין דעתו לחזור אלא שאם אין דעתו לחזור הרי הוא כבן עיר לגמרי ואם דעתו לחזור אינו נוהג כמותם אלא תוך התחום וכן דוקא בישוב אבל לא במדבר. ובזה אמרו נשאל ואין מתירין לו. אבל מנהג של טעות אין נותנין עליו חומרא לא במקומו ולא חוץ למקומו ונוהג היתר לעצמו. ואם בפני תלמידי חכמים נוהג אפי׳ בפניהם אבל בפני עמי הארץ אינו נוהג היתר. אבל אם נשאלו כולם מתירין להם. ומנהגי הקהל כבר כתבתים. רוחצי׳ שני אחים כאחד ועם הכל מותר חוץ מאביו וחמיו ובעל אחותו ורבו במרחץ שכתבתי אא״כ צריכים לו לכבודם יוצאין בקורדקסין בשבת. יושבין על ספסלי גוים בשבת אעפ״י שהוא מקום מקח וממכר. חלב דאקשתא אסור דאייתרא מותר. מנדין או מלקין על העובר בדרבנן סימן להרים מילין לעמקים דקלים לשפילה שקמים ונפקא מינה למקח וממכר אסור לאדם שיאמר בשר זה לפסח אבל בחיטי מותר. וגדי מקולס אפי׳ בסתם אסור:
מברכין על האור בין במוצאי שבת בין במוצאי יוה״כ אלא דבשבת מברכין על כל אור ששבת ממלאכת איסור ואפי׳ יוצא מן האבנים ואפי׳ גוי שהדליק מישראל וישראל מגוי אבל ביוה״כ אין מברכין אלא על אור ששבת לגמרי מכל מלאכה והיינו של בהכ״נ ובית המדרש ר׳ מפזרן וחוזר וסודרן על הכוס להוצי׳ בניו ובני ביתו. מקום שנהגו לעשות מלאכה בט׳ באב עושין. ובכל מקום תלמידי חכמים בטלין. ותשע׳ באב ספקו שלו מותר לקביע דירחא ואסור להושיט אצבעו במים:
כל מלאכה שהתחיל בה קודם ארבעה עשר והוא לצורך המועד גומרה קודם חצות ואפילו במקום שנהגו שלא לעשות אבל לא יתחיל חוץ מחייטים וסופרים וכובסין שמותר אפי׳ להתחיל. ובמקום שנהגו היתר כל מלאכה מותרת קודם חצות. מושיבין שובכין לתרנגולים בי״ד אבל בחולו של מועד דוקא להחזיר אם ברחה או אם מתה ודוקא תוך שלשה למרדה ובישבה שלשה על הבצים גורפין מתחת רגלי הבהמה בי״ד ובמועד מסלקין לצדדין ואם הוא בחצר מוציאין אותו לאשפה מוליכין ומביאין כלים מבית האומן בי״ד אעפ״י שאינן לצורך המועד ובמועד דוקא מביאין לצורך המועד אבל מוליכין לא ואם חושש שמא יגנבו והן שלא לצורך המועד מניחן בחצר הסמוכה ואם חושש לה מביאן בצנעה. ואם אין לו מה יאכל נותן לו שכרו ומניחו אצלו:
עורות קדשים כו׳ עמדו בעלים והקדישום כו׳. פירש״י כל הני משמרות יחד והקדישום כו׳ ע״ש והוא דחוק ולולי דבריהם נראה דבעלים ממש קאמר דומיא דלקמן גבי קורות וה״נ הכא בעלים ממש קאמר דהקדישום קודם שיזכו בהן הכהנים דלא זכו בהן עד אחר הקרבת קרבן כדכתיב עור העולה אשר הקריב וגו׳ וק״ל:
ועדיין היו גדולי כהונה (החשובים והמיוחסים בין הכהנים) נוטלין אותן בזרוע, ואלה, מפני חשיבותם אף המשמר כולו לא יכול להתנגד להם. כיון שראו שאין סדר בדברים, עמדו בעלים של הקרבנות (מאירי) והקדישום לשמים, שהתנו בשעת הפרשת הקרבן שעורו יהא הקדש ולא יהא לכהנים.
Yet still the prominent priests by virtue of their lineage would take them by force. Due to their prominence, the members of the rest of the watch dared not challenge them. When they realized that there was no equitable distribution, the owners of the sacrifices (Me’iri) arose and consecrated the hides to Heaven so the priests could not take them.
רש״יבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמְרוּ לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁחִיפּוּ אֶת הַהֵיכָל כּוּלּוֹ בְּטַבְלָאוֹת שֶׁל זָהָב שֶׁהֵן אַמָּה עַל אַמָּה כְּעוֹבִי דִּינַר זָהָב וּלְרֶגֶל הָיוּ מְקַפְּלִין אוֹתָן וּמַנִּיחִין אוֹתָן עַל גַּב מַעֲלָה בְּהַר הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁיְּהוּ עוֹלֵי רְגָלִים רוֹאִין שֶׁמְּלַאכְתָּם נָאָה וְאֵין בָּהּ דֶּלֶם.

The Sages said: Not a few days passed before they had plated the entire sanctuary with golden tablets with the proceeds from the redemption and sale of the hides. These plates were one cubit by one cubit and as thick as a golden dinar. And when the people assembled for the Festival pilgrimage they would remove the tablets and place them on a stair of the Temple Mount so that the pilgrims would see that the craftsmanship of the tablets was beautiful and without flaw [dalam]. Afterward they replaced the tablets in the Sanctuary.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בהר הבית – רחבה פנויה חוץ לעזרה ויש שם מעלות כדאמרינן בפ״ק דיומא (דף טז.).
דלם – דופי.
החציצה פוסלת בעבודה שנאמר ולקח הכהן שיקח בעצמו ואם כרך שלא במקום בגדים כל שהוא שלש אצבעות על שלש אצבעות חוצץ פחות מכן אינו חוצץ ואם הוא בגד בפני עצמו אפי׳ צלצול קטן חוצץ וכבר ביארנוה בעירובין:
אמרו: לא היו ימים מועטים עד שבמחיריהם של עורות אלה חיפו את ההיכל בטבלאות של זהב, שהם אורך אמה על אמה כעובי דינר זהב, ובזמן העליה לרגל היו מקפלין אותן ומסירים ממקומם ומניחין אותן על גב מעלה (מדרגה) בהר הבית, כדי שיהו עולי רגלים רואין שמלאכתם של הטבלאות נאה ואין בה דלם (פגם, דופי), ובסוף הרגל היו מחזירים אותן להיכל.
The Sages said: Not a few days passed before they had plated the entire sanctuary with golden tablets with the proceeds from the redemption and sale of the hides. These plates were one cubit by one cubit and as thick as a golden dinar. And when the people assembled for the Festival pilgrimage they would remove the tablets and place them on a stair of the Temple Mount so that the pilgrims would see that the craftsmanship of the tablets was beautiful and without flaw [dalam]. Afterward they replaced the tablets in the Sanctuary.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תָּנָא אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר קוֹרוֹת שֶׁל שִׁקְמָה הָיוּ בִּירִיחוֹ וְהָיוּ בַּעֲלֵי זְרוֹעוֹת נוֹטְלִין אוֹתָן בִּזְרוֹעַ עָמְדוּ בְּעָלִים וְהִקְדִּישׁוּם לַשָּׁמַיִם.

It was similarly taught that Abba Shaul says: There were sycamore tree trunks in Jericho, and powerful people would take them from their owners by force. The owners stood and consecrated these trunks to Heaven. It was with regard to these trunks and the branches that grew from them that the residents of Jericho acted against the will of the Sages.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא קורות שקמה היו ביריחו והיו בעלי זרועות נוטלין אותן בזרוע עמדו בעליהן והקדישום לשמים עליהם ועל כיוצא בהן אמרו אוי לי מבית חנן אוי לי מלחישתן שהיו רכילין אוי לי מבית ביתוס אוי לי מאלתו׳ בעלי זרוע אוי לי מבית קתרוס אוי לי מקולמוסן שהיו חוקקי און.
קורות – מחוברין עוביו של אילן קרי קורה.
ועוד תנא [שנינו] בדומה לזה, אבא שאול אומר: קורות (גזעים) של שקמה היו ביריחו, והיו בעלי זרועות נוטלין אותן בזרוע מידי בעליהן, עמדו בעלים והקדישום לשמים. והן הקורות שביחס לגידוליהן עשו אנשי יריחו שלא כדעת חכמים.
It was similarly taught that Abba Shaul says: There were sycamore tree trunks in Jericho, and powerful people would take them from their owners by force. The owners stood and consecrated these trunks to Heaven. It was with regard to these trunks and the branches that grew from them that the residents of Jericho acted against the will of the Sages.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) עֲלֵיהֶם וְעַל כַּיּוֹצֵא בָּהֶם אָמַר אַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵף בֶּן חָנִין אוֹי לִי מִבֵּית בַּיְיתּוֹס אוֹי לִי מֵאָלָתָן אוֹי לִי מִבֵּית חָנִין אוֹי לִי מִלְּחִישָׁתָן אוֹי לִי מִבֵּית קַתְרוֹס אוֹי לִי מִקּוּלְמוֹסָן אוֹי לִי מִבֵּית יִשְׁמָעֵאל בֶּן פִּיאָכִי אוֹי לִי מֵאֶגְרוֹפָן שֶׁהֵם כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וּבְנֵיהֶן גִּיזְבָּרִין וְחַתְנֵיהֶם אֲמַרְכָּלִין וְעַבְדֵיהֶן חוֹבְטִין אֶת הָעָם בְּמַקְלוֹת.

With regard to the prominent priests and those like them, Abba Shaul ben Batnit said in the name of Abba Yosef ben Ḥanin: Woe is me due to the High Priests of the house of Baitos, woe is me due to their clubs. Woe is me due to the High Priests of the house of Ḥanin; woe is me due to their whispers and the rumors they spread. Woe is me due to the High Priests of the house of Katros; woe is me due to their pens that they use to write lies. Woe is me due to the servants of the High Priests of the house of Yishmael ben Piakhi; woe is me due to their fists. The power of these households stemmed from the fact that the fathers were High Priests, and their sons were the Temple treasurers, and their sons-in-law were Temple overseers [amarkalin]. And their servants strike the people with clubs, and otherwise act inappropriately.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ישמעאל בן פיאבי הוא היה טוב ובני ביתו היו אגרופין והם כהנים גדולים ובניהם גזברין וחתניהן אמרכלין ועבדיהם חובטין העם במקל.
ערך אגרוף
אגרוףאאוי לי מאגרופן (פסחים נז. סנהדרין כ״א.) אגרופן של בית דוד בגמ׳ ולא ירבה לו נשים (קידושין עו) בגמר׳ דמוכתב. אגרופא של חנופא (בסוף גמרא דואלו נאמרין בכל לשון) ענין זרוע וכח חמה. אגרוף גדול זה אגרופי של בן בטיח (בכל כלי בעלי בתים פרק קמא דכלים) פי׳ אדם גבור היה בבעלי משנה והאגרוף שלו היה גדול וישנו כראש גדול של אדם. מודה רבי יהודה במלא אגרוף (סוכה כ״א) פי׳ פס יד כפופה בטפח בלא בוהן ועשויין בני אדם להכות כדקאמרינן בעלי אגרופין וכתיב ולהכות באגרוף רשע:
ערך קולמוס
קולמוסב(שבת יא.) לא יצא הלבלר בקולמוסו (פסחים נז.) או לי מקולמוסן פי׳ שהיו חוקקין חקקי און. (חולין ל) שחיטה העשויה כקולמוס פי׳ כגון ששחט במקום אחד ושפייה לסכין ואתא לצואר דהוה ליה כקולמוס פ״א שחט הושט למטה ועקם הסכין שבידו וחתך העור ועלה ושחט הקנה שהוא כקולמוס הסופר (פסחים קיח) גער באומה שכל מעשיה נכתבין בקולמוס אחד פי׳ שלעולם אינה כותבת טוב אלא רע. פי׳ אחר בקולמוס אחד כמו שכותבין כך עושין שאין יכולין לעשות עמהן שום פשרה עט שקר סופרים תרגום קולמוס דשקר למזייפא (בפסקא ויהי בשלח פרעה) שהיו נותנין בדודיות של אש תחת שחיהן וקולמיות של קנה תחת צפרניהן (א״ב פי׳ בליו״ר עט סופר. וגם שם כללי הוא לכל קנה):
א. [פויסט.]
ב. [שרייב פעדער.]
בייתוס – כהן גדול היה וכן כולן [והיו להן עבדים חמסנין וחובטין את העם].
אלתן – מקלותיהן כמו לא באלה ולא ברומח במסכת שבת (דף סג.).
לחישתן – יועצי רע.
קולמוסין – שהיו כותבין איגרות לרעה.
אמרכלים – אמר כולו על פיו נחתך כל צורך הקדש.
בד״ה בייתוס כ״ג היה וכן כולן והיו להן עבדים חמסנין וחובטין את העם כן הוא בס״א:
אוי לי מבית בייתוס אוי לי מאלתן כו׳. פרש״י אלתן מקלותיהן כו׳ ע״ש וק״ק שהרי כלל כולן לבסוף בזה במ״ש ועבדיהם חובטין במקלותיהן כו׳ ולא אמרה נמי בהאי לישנא אלותיהן ובכלל המאמר קשה הכפל בכ״א אוי לי מבית בייתוס אוי לי כו׳ ונראה שזכר כאן ד׳ בתי כ״ג על פי מ״ש בס״פ א״נ בד׳ כתות שאין מקבלין פני שכינה כת לצים כת חנפים כת שקרים כת מספרי לשון הרע שעון שלהם בדיבור ע״י שנאת חנם כמפורש שם ולכך לא חשיב נמי גסות רוח שגם הוא אינו מקבל פני שכינה דדרשינן ביה גבה עינים וגו׳ אותו לא אוכל אלא שאינן ע״י הדיבור ואמרי׳ בפ״ק דיומא ושנות רשעים תקצרנה הם כ״ג שבבית שני שהיו בו יותר מג׳ מאות כ״ג ולזה אמר בכאן על הד׳ כתות אלו שהיו בבתי ד׳ כהנים אלו וכלל בכולן שהיה בהן גסות הרוח ופרט בכ״א כת אחד ואמר אוי לי מבית בייתוס שהיו גסי הרוח ועוד אוי לי מאלחן של בית בייתוס מלשון אלה ושבועה שהיו בעלי שבועות שקר דהיינו כת שקרים:
ואמר אוי לי מבית חנין שהיו גסי הרוח ועוד אוי לי מלחישתן שהוא לשון הרע הנאמר בלחש כמ״ש כל מלחא דמחאמר׳ באפי ג׳ לית ביה משום לישנא בישא.
ואמר אוי לי מבית קתרוס מגאוותן:
ואוי לי מקולמסן הן כח לצים כותבין במליצותיהן גנאי לבני אדם כמ״ש הוי חוקקי און וגו׳:
ואמר אוי לי מבית ישמעאל כו׳ היינו מגאותן:
ואוי לי מאגרופן היינו החנופה כמ״ש פרק א״נ מיום שגברה אגרופה של חנופה נחעוותו הדינין כו׳ ומסיק על כולן הגסות שבהן שהן כ״ג ובניהן כו׳ וחתניהן כו׳ דכל הכבוד שלהן הוא ודו״ק:
על אותם גדולי כהונה שהוזכרו קודם ועל כיוצא בהם אמר אבא שאול בן בטנית משום (משם) אבא יוסף בן חנין: אוי לי מבית בייתוס (משפחת כהנים היתה) אוי לי מאלתן (מקלם), אוי לי מבית חנין אוי לי מלחישתן שהיו מוציאים לעז ומלשינים, אוי לי מבית קתרוס אוי לי מקולמוסן שהם כותבים דברי שקר, אוי לי מעבדי בית ישמעאל בן פיאכי אוי לי מאגרופן. ותוקפם של בתים אלו נובע משום שהם (ראשי המשפחה) כהנים גדולים ובניהם גיזברין של המקדש וחתניהם אמרכלין (ממונים כלליים), ולכן עבדיהם חובטין את העם במקלות ועושים דברים שלא כדין.
With regard to the prominent priests and those like them, Abba Shaul ben Batnit said in the name of Abba Yosef ben Ḥanin: Woe is me due to the High Priests of the house of Baitos, woe is me due to their clubs. Woe is me due to the High Priests of the house of Ḥanin; woe is me due to their whispers and the rumors they spread. Woe is me due to the High Priests of the house of Katros; woe is me due to their pens that they use to write lies. Woe is me due to the servants of the High Priests of the house of Yishmael ben Piakhi; woe is me due to their fists. The power of these households stemmed from the fact that the fathers were High Priests, and their sons were the Temple treasurers, and their sons-in-law were Temple overseers [amarkalin]. And their servants strike the people with clubs, and otherwise act inappropriately.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תָּנוּ רַבָּנַן אַרְבַּע צְוָוחוֹת צָוְחָה עֲזָרָה רִאשׁוֹנָה צְאוּ מִכָּאן בְּנֵי עֵלִי שֶׁטִּימְּאוּ הֵיכַל ה׳ וְעוֹד צָוְוחָה צֵא מִיכָּן יִשָּׂשׂכָר אִישׁ כְּפַר בַּרְקַאי שֶׁמְּכַבֵּד אֶת עַצְמוֹ וּמְחַלֵּל קׇדְשֵׁי שָׁמַיִם דַּהֲוָה כָּרֵיךְ יְדֵיהּ בְּשִׁירָאֵי וְעָבֵיד עֲבוֹדָה.

Apropos the critique of several prominent priests, the Gemara relates that The Sages taught: The people in the Temple courtyard all cried four cries, as they were in agreement over various issues (Pardes Rimonim). The first cry was: Leave here, sons of Eli, who defiled God’s Sanctuary (see I Samuel 2:22). Subsequently the priesthood was transferred to the house of Zadok. And an additional cry: Leave here, Yissakhar of Kfar Barkai, who honors himself and desecrates the items consecrated to Heaven. Due to his delicate nature and his disrespect for the Temple service, he would wrap his hands in silk [shirai] and perform the service. This would invalidate the service because the silk was an interposition between his hands and the Temple vessels. Furthermore, his conduct demeaned the Temple service, as he demonstrated that he was unwilling to dirty his hands for it.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן ארבע צווחות צוחה עזרה שתים בכניסה ושתים ביציאה ראשונה צוחה צאו מכאן בני עלי שטמאו היכל י״י ועוד צוחה צא מכאן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד עצמו דכריך ידיה בשראי ועביד עבודה ונמצא מבזה קדשי שמים ליגע אותם בידו ועוד צוחה שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל פן פיאבי תלמידו של פנחס וישמש בכהונה גדולה.
הדרן עלך פרק מקום שנהגו.
שטימאו – כדכתיב (שמואל א ב) אשר ישכבון את הנשים.
כריך ידיה בשיראי – וחציצה פוסלת בקדשים דבעינן ולקח הכהן שיקח בעצמו ועוד דבזיון הוא.
דכריך ידיה בשיראי – פירש בקונטרס וחציצה פוסלת בקדשים דכתיב ולקח הכהן בעינן שתהא לקיחה בעצמו של כהן וא״ת והא גבי לולב לא אמרינן הכי בפרק לולב הגזול (סוכה דף ל׳.) גבי לא לינקוט אינש לולבא בסודרא רבא אמר לקיחה על ידי ד״א שמה לקיחה ותירץ ר״י דהתם מיירי באוחז הלולב על ידי סודר כעין צבת כגון שכרך הלולב בסודר ואוחז בסודר שהסודר מסייעו להחזיק וכי האי גוונא לא הויא חציצה וכן משמע בההיא שמעתא דבהכי מיירי דהא קאמר התם לא ליהדוק אינש לוליבא בהושענא דילמא נתרי טרפי והוי כחציצה רבא אמר מין במינו אינו חוצץ משמע דבשאינו מינו חוצץ והיינו משום דההיא הוי כעין דשמעתין דכריך ידיה בשיראי דכי האי גוונא שייכא חציצה.
צאו מכאן בני עלי שטמאו כו׳ ומפורש בקרא שיצאו מן העזרה כמ״ש והקימותי לי כהן נאמן וגו׳ והיה כל הנותר וגו׳ ואמר ספחני נא וגו׳ ואמר שטמאו את וגו׳ כדכתיב ואשר ישכבון את הנשים וגו׳ ואע״פ דבפרק במה אשה קאמר דלא חטאו באשת איש אלא ששהו את קניהן כו׳ ומעלה עליהן הכתוב כאלו שכבום ה״נ איכא למימר הכא דמעלה עליהן כאילו טמאום וה״נ המ״ל הכא על שמכבדין א״ע ומחללין הקדשים כדלקמן גבי יששכר כו׳ וכמפורש בהו למה תבעטו בזבחי וגו׳ ובוזי יקלו וגו׳ אלא דעדיפא נקט חטא דאשר ישכבון וגו׳ ובפ״ק דיומא אמרי׳ בהדיא לא חרבה שילה אלא משום ב׳ דברים ג״ע ובזיון קדשים כו׳:
בתוס׳ בד״ה דכריך ידיה בשיראי פירוש הקונטרס וחציצה פוסלת בקדשים כו׳ וא״ת והא גבי לולב לא אמרינן הכי ותירץ ר״י דהתם איירי כו׳ עס״ה. ולולי פי׳ ר״י היה נ״ל דבלא״ה יש לחלק בפשיטות בין חציצה דחולין לחציצה דקדשים דקפיד רחמנא טובא כדמשמע בפ״ב דזבחים דף י״ט לענין חציצה ויתור בגדים:
סליק פירקא וסליקא לה פסח ראשון בס״ד
ב אגב גנות זו שנאמרה בכמה גדולי כהונה מסופר, תנו רבנן [שנו חכמים]: ארבע צווחות צוחה עזרה הנמצאים בעזרה הסכימו כולם על דבר זה (פרדס רמונים). ראשונה בהן היתה: צאו מכאן בני עלי שטימאו היכל ה׳ (כאמור בספר שמואל א׳ ב, כב) ועברה הכהונה לבית צדוק. ועוד צווחה: צא מיכן [מכאן] יששכר איש כפר ברקאי שמכבד את עצמו ומחלל קדשי שמים. ומסבירים שמתוך איסטניסות יתירה וחוסר יחס לעבודת הקודש היה כורך את ידיו בשיראי [במשי] ועביד [ועושה] עבודה, שפוסל את העבודה במקדש משום חציצה בינו ובין כלי הקודש, ואף בזיון יש בכך שמראה שאין כדאי ללכלך ידיו באלה.
Apropos the critique of several prominent priests, the Gemara relates that The Sages taught: The people in the Temple courtyard all cried four cries, as they were in agreement over various issues (Pardes Rimonim). The first cry was: Leave here, sons of Eli, who defiled God’s Sanctuary (see I Samuel 2:22). Subsequently the priesthood was transferred to the house of Zadok. And an additional cry: Leave here, Yissakhar of Kfar Barkai, who honors himself and desecrates the items consecrated to Heaven. Due to his delicate nature and his disrespect for the Temple service, he would wrap his hands in silk [shirai] and perform the service. This would invalidate the service because the silk was an interposition between his hands and the Temple vessels. Furthermore, his conduct demeaned the Temple service, as he demonstrated that he was unwilling to dirty his hands for it.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְעוֹד צָוְוחָה הָעֲזָרָה שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְיִכָּנֵס יִשְׁמָעֵאל בֶּן פִּיאָכִי תַּלְמִידוֹ שֶׁל פִּנְחָס וִישַׁמֵּשׁ בִּכְהוּנָּה גְּדוֹלָה וְעוֹד צָוְוחָה הָעֲזָרָה שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְיִכָּנֵס יוֹחָנָן בֶּן נִרְבַּאי תַּלְמִידוֹ שֶׁל פִּנְקַאי וִימַלֵּא כְּרֵיסוֹ מִקׇּדְשֵׁי שָׁמַיִם.

And the people in the Temple courtyard cried additionally: Lift your heads, O gates, and let the righteous Yishmael ben Piakhi, the student of Pinehas ben Elazar the priest, enter and serve as High Priest, although the members of this family were violent. And the people in the Temple courtyard cried additionally: Lift your heads, O gates, and let Yoḥanan ben Narbbai, the student of Pinkai, enter and fill his belly with meat of offerings consecrated to Heaven, as he is worthy to eat offerings.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ישמעאל בן פיאכי – כשר היה אבל אנשי ביתו היו בעלי זרוע.
ויכנס ישמעאל בן פאבי וכו׳. כשר היה כפרש״י והא דקאמר התם שנות רשעים תקצרנה על כ״ג שבבית שני היינו אותן שלא הוציאו שנתן ולא היו בכלל שמעון הצדיק ויוחנן כ״ג וישמעאל ור׳ אליעזר בן חרסום דאותן חיו כמה שנים כדקאמר התם ומיהו ק״ק אמאי נקט הכא דצוחה עזרה על ישמעאל שיכנס טפי מעל שאר כהנים כשרים שהיו שם כדאמרינן התם ודו״ק:
ויכנס יוחנן בן נרבאי כו׳. יש לדקדק בזה דחשיב ליה הכא בכלל כהנים כשרים ובפ״ק דיומא לא הוציא מכלל שנות רשעים שהוציאו שנתן אלא שמעון הצדיק ויוחנן כ״ג וישמעאל ב״פ ור״א ב״ח אפשר דהיינו יוחנן כ״ג והיינו יוחנן בן נרבאי דהכא ומזה יש ליישב דגבי ישמעאל ניחא דאמר שהוא תלמידו של פנחס ע״ש מעלתו כאילו היה פנחס בן אלעזר רבו שהיה מפורסם במעלה אבל ביוחנן בן נרבאי שאמר שהוא חלמידו של פנקאי למעלתו אין שם רבו פנקאי מפורסם מי הוא אבל אם הוא יוחנן כ״ג שהוא ששימש פ׳ שנה בכהונה גדולה ואח״כ נעשה צדוקי ניחא דשינה שם רבו פנחס לגנאי לו פנקאי כלומר שאינו עוד תלמיד של פנחס וניחא נמי אם היה יוחנן דהכא הוא יוחנן כ״ג שהיה מתנהג כ״כ בגדולה ובעשירות לפי שהיה מבני חשמונאי כ״ג ומלכים וק״ק אמאי לא חשיב התם בכלל כהנים כשרים את מתתיהו כ״ג דודאי כ״ג כשר היה שמזכירין אותו בנס דחנוכה ויש ליישב ודו״ק:
ועוד צווחה העזרה: שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פיאכי תלמידו של פנחס בן אלעזר הכהן, שהיה צדיק, וישמש בכהונה גדולה אף שהיו אנשי ביתו אלימים. ועוד צווחה העזרה: שאו שערים ראשיכם ויכנס יוחנן בן נרבאי תלמידו של פנקאי (פנחס) וימלא כריסו מקדשי שמים שכן ראוי הוא לאכול הקרבנות.
And the people in the Temple courtyard cried additionally: Lift your heads, O gates, and let the righteous Yishmael ben Piakhi, the student of Pinehas ben Elazar the priest, enter and serve as High Priest, although the members of this family were violent. And the people in the Temple courtyard cried additionally: Lift your heads, O gates, and let Yoḥanan ben Narbbai, the student of Pinkai, enter and fill his belly with meat of offerings consecrated to Heaven, as he is worthy to eat offerings.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמְרוּ עָלָיו עַל יוֹחָנָן בֶּן נִרְבַּאי שֶׁהָיָה אוֹכֵל ג׳שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֲגָלִים וְשׁוֹתֶה ג׳שְׁלֹשׁ מֵאוֹת גַּרְבֵי יַיִן וְאוֹכֵל אַרְבָּעִים סְאָה גּוֹזָלוֹת בְּקִינּוּחַ סְעוּדָה אָמְרוּ כׇּל יָמָיו שֶׁל יוֹחָנָן בֶּן נִרְבַּאי לֹא נִמְצָא נוֹתָר בְּמִקְדָּשׁ מַאי סְלִקָא בֵּיהּ בְּיִשָּׂשׂכָר אִישׁ כְּפַר בַּרְקַאי אָמְרִי מַלְכָּא וּמַלְכְּתָא הֲווֹ יָתְבִי מַלְכָּא אֲמַר גַּדְיָא יָאֵי וּמַלְכְּתָא אָמְרָה אִימְּרָא יָאֵי אֲמַרוּ מַאן מוֹכַח כֹּהֵן גָּדוֹל דְּקָא מַסֵּיק קׇרְבָּנוֹת כׇּל יוֹמָא אֲתָא אִיהוּ

They said about Yoḥanan ben Narbbai that he and his household would eat three hundred calves, and drink three hundred jugs of wine, and eat forty se’a of doves for dessert. They said: Throughout all the days of Yoḥanan ben Narbbai there was no leftover sacrificial meat in the Temple, as he would make certain that someone ate it. The Gemara asks: What ultimately happened to Yissakhar of Kfar Barkai? They said: The king and the queen were sitting and talking. The king said that goat meat is better food, and the queen said lamb meat is better food. They said: Who can prove which one of us is correct? The High Priest can, as he offers sacrifices all day and tastes their meat. The High Priest had the right to take a portion from any sacrifice offered in the Temple, and therefore was well acquainted with the tastes of different meat. Yissakhar of Kfar Barkai came, and when they asked him this question,
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך גרב
גרבא(שבת יג:) העלו לו ג׳ מאות גרבי שמן וישבו בעליה ודרשו (פסחים נז.) ושותה שלש מאות גרבי יין פי׳ גרבי חביות והיאך יתכן לאדם שישתה ג׳ מאות חביות לא על שלחנו שתו יין כל מאן דאתי וזה דבר גוזמא הוא פטסין כדין לגונין כלי חרס הם מהן גדולים ומהן קטנים (ובמגילת איכה יעיב) רבי שמעון הוה מפיק ש׳ גרבי דמרקוע בכל ערובה לאילין קיטיא פי׳ קפיפות של פתותי לחם בכל ערב שבת לעניים (א״ב תרגום כל נבל ימלא יין כל גרב יתמליא חמר):
ערך לחש
לחשב(ברכות ח. מגילה ו:) אם לחשך אדם לומר בני אל תתחר במרעים. (ברכות כב) נחום איש גם זו לחשה ליה לרבי עקיבא פי׳ אמרה לו דרך סוד. (סוטה מו) משרבו לוחשי לחישות בדין. (פסחים נז) אוי לי מלחישתן פירוש שהיו רכילין. (חגיגה יג) ונבון לחש זה שמוסרין לו דברי תורה שניתנו בלחש פי׳ שהתורה ניתנה בחשאי מפני השטן:
ערך שר
שרג(בפרק ו׳ דפיאה) איזהו פרט הנושר בשעת הבצירה. (פסחים נז) ואוכלין מתחת הנשירה פי׳ מן הפירות הנופלין מן האילן ומיחו בידם חכמים (סוכה יא) או תחתיה מפני הנשר:
א. [קריג.]
ב. [אין אהר רומען.]
ג. [אבפאללען.]
שלש מאות עגלין – שהיה מגדל בביתו כהנים הרבה.
מאי סלקא ביה – מה גמול נשתלם.
מלכא ומלכתא – מלכי בית חשמונאי.
גדיא יאי – גדי טוב למאכל יותר מן הכבש.
אמרו עליו על יוחנן בן נרבאי שהיה אוכל הוא והסמוכים על שולחנו, שהיו רבים, שלש מאות עגלים ושותה שלש מאות גרבי יין ואוכל ארבעים סאה גוזלות יונים בקינוח סעודה. אמרו: כל ימיו של יוחנן בן נרבאי לא נמצא נותר במקדש שהוא היה דואג שיאכלוהו. ושואלים: מאי סלקא ביה [מה עלתה לו] בסופו של דבר ביששכר איש כפר ברקאי? אמרי [אמרו] כך היה מעשה: מלכא ומלכתא הוו יתבי [המלך והמלכה היו יושבים] ומשוחחים. מלכא אמר: גדיא יאי, ומלכתא אמרה: אימרא יאי [המלך אמר: הגדי טוב יותר לאכילה, והמלכה אמרה: הכבש טוב יותר]. אמרו: מאן מוכח [מי יוכיח] כדברי מי משניהם הצדק? כהן גדול, דקא מסיק [שהוא מעלה] קרבנות כל יומא [יום] וטועם מבשרם, שהכהן הגדול רשאי לקחת לו חלק מכל קרבן שנאכל המובא למקדש, וודאי יודע הוא בטעמם. אתא איהו [בא הוא] יששכר איש כפר ברקאי, וכאשר שאלו אותו שאלה זו
They said about Yoḥanan ben Narbbai that he and his household would eat three hundred calves, and drink three hundred jugs of wine, and eat forty se’a of doves for dessert. They said: Throughout all the days of Yoḥanan ben Narbbai there was no leftover sacrificial meat in the Temple, as he would make certain that someone ate it. The Gemara asks: What ultimately happened to Yissakhar of Kfar Barkai? They said: The king and the queen were sitting and talking. The king said that goat meat is better food, and the queen said lamb meat is better food. They said: Who can prove which one of us is correct? The High Priest can, as he offers sacrifices all day and tastes their meat. The High Priest had the right to take a portion from any sacrifice offered in the Temple, and therefore was well acquainted with the tastes of different meat. Yissakhar of Kfar Barkai came, and when they asked him this question,
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים נז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים נז., ר׳ חננאל פסחים נז., הערוך על סדר הש"ס פסחים נז., רש"י פסחים נז., תוספות פסחים נז., בית הבחירה למאירי פסחים נז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהר"ם חלאווה פסחים נז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים נז., מהרש"א חידושי הלכות פסחים נז., מהרש"א חידושי אגדות פסחים נז., פני יהושע פסחים נז., פירוש הרב שטיינזלץ פסחים נז.

Pesachim 57a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 57a, R. Chananel Pesachim 57a, Collected from HeArukh Pesachim 57a, Rashi Pesachim 57a, Tosafot Pesachim 57a, Meiri Pesachim 57a, R. Moshe Chalava Pesachim 57a, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 57a, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 57a, Maharsha Chidushei Aggadot Pesachim 57a, Penei Yehoshua Pesachim 57a, Steinsaltz Commentary Pesachim 57a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144