×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) {דברי הימים א כ״ט:כ״ב} וַיִּמְשְׁחוּ לַה׳ לְנָגִיד וּלְצָדוֹק מַקִּישׁ נָגִיד לְצָדוֹק מָה צָדוֹק מֶחֱצָה לוֹ וּמֶחֱצָה לְאֶחָיו אַף נָגִיד מֶחֱצָה לוֹ וּמֶחֱצָה לְאֶחָיו.
“And they made Solomon, son of David, king the second time, and anointed him unto the Lord to be leader, and Tzadok to be priest” (I Chronicles 29:22). This verse compares a leader, referring to King Solomon, to Tzadok, the High Priest: Just as for Tzadok, half of the shewbread given to the priests is for him, the High Priest, and half is for all his brothers, the other priests, so too for the leader, half is for him and half is for his brothers, the rest of the army.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
וימשחהו יי׳ לנגיד ולצדוק אהכהן – מקיש נגיד לכהן, וכתיב בכהן: והיתה לאהרן ולבניו – מחצה לאהרן ומחצה לבניו, כך מחצה למלך ומחצה לעם.
א. צ״ל לכהן.
וימשחו אותו – בשלמה כתיב.
גמ׳ ולמאן דדריש וי״ו מ״ח הוי תניא נמי הכי לא ירבה לו נשים יותר ממ״ח כצ״ל ונ״ב ס״א ולמאן דדריש וי״ו אפילו מ״ח ותנא דידן כו׳ כצ״ל:
וימשחו לה׳ לנגיד ולצדוק לכהן״ (דברי הימים א׳ כט, כב). בפסוק זה מקיש (משווה) נגיד, כלומר, את המלך לצדוק הכהן הגדול, מה צדוק שכל מתנות הכהונה בלחם הפנים — מחצה לו לכהן גדול, ומחצה לכל אחיו, אף נגידמחצה לו ומחצה לאחיו.
“And they made Solomon, son of David, king the second time, and anointed him unto the Lord to be leader, and Tzadok to be priest” (I Chronicles 29:22). This verse compares a leader, referring to King Solomon, to Tzadok, the High Priest: Just as for Tzadok, half of the shewbread given to the priests is for him, the High Priest, and half is for all his brothers, the other priests, so too for the leader, half is for him and half is for his brothers, the rest of the army.
מאמרים באתר אסיף
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְצָדוֹק גּוּפֵיהּ מְנָלַן דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר {ויקרא כ״ד:ט׳} וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מֶחֱצָה לְאַהֲרֹן וּמֶחֱצָה לְבָנָיו.:

The Gemara asks: And with regard to Tzadok himself, from where do we derive that the High Priest takes half? The Gemara responds: As it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says: The Torah states with regard to the apportionment of the shewbread: “And it shall be for Aaron and his sons, and they shall eat it in a holy place” (Leviticus 24:9), from which it is inferred: Half for Aaron and half for his sons.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והיתה לאהרן ולבניו – בלחם הפנים כתיב.
ושואלים: וצדוק גופיה [עצמו] מנלן [מנין לנו] שכהן גדול נוטל מחצה? ומשיבים: דתניא כן שנינו במשנה], רבי אומר: נאמר בחלוקת לחם הפנים ״והיתה לאהרן ולבניו ואכלהו במקום קדוש״ (ויקרא כד, ט), ומכאן נלמד: מחצה לאהרן ומחצה לבניו.
The Gemara asks: And with regard to Tzadok himself, from where do we derive that the High Priest takes half? The Gemara responds: As it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says: The Torah states with regard to the apportionment of the shewbread: “And it shall be for Aaron and his sons, and they shall eat it in a holy place” (Leviticus 24:9), from which it is inferred: Half for Aaron and half for his sons.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מתני׳מַתְנִיתִין: א{דברים י״ז:י״ז} לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים אֶלָּא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מַרְבֶּה הוּא לוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ מְסִירוֹת אֶת לִבּוֹ ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִילּוּ אַחַת וּמְסִירָה אֶת לִבּוֹ הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים דַּאֲפִילּוּ כַּאֲבִיגַיִל.:

MISHNA: The king “shall not add many wives for himself” (Deuteronomy 17:17), but only eighteen. Rabbi Yehuda says: He may add many wives for himself, provided that they are not like those who turn his heart away from reverence for God. Rabbi Shimon says: Even if he wants to marry only one wife, if she turns his heart away, he should not marry her. If so, why is it stated: “He shall not add many wives for himself”? This teaches that even if his wives are like Abigail, who was righteous and prevented David from sin (see I Samuel, chapter 25), it is prohibited for him to have many wives.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא ירבה לו נשים אלא י״ח כול׳. למימרא דר׳ יהודה דריש טעמא דקרא ואסור לרבות משום חשש מסירות, ור׳ שמעון אוסר אפילו אינן מסירות? והא בסוף פרק המקבל שדה מחבירוא איפכא שמענא להו.
א. בבא מציעא קטו,א.
מתני׳ שמנה עשרה – לקמן נפקא לן.
המשנה החמישית והכוונה בה ככוונת מה שלפניה לא ירבה לו נשים אלא שמנה עשרה ופרשוה גדולי המחברים בין נשים ופלגשים והדברים נראין בנשים לבד ופלגשים כמה שירצה שהרי כשאמר לו הנביא ואוסיפה לך כהנה וכהנה שש נשים היו וודאי פלגשים היו לו ואעפ״כ אמר לו ואוסיפה לך כהנה וכן כתבוה גדולי המפרשים בהגהותיהם ועוד ראיה מאבישג השונמית שלא אמר לה אסירת לי אלא למה שאמרה לו נסבן ור׳ יהודה אומר מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו ואין הלכה כן אלא כר׳ שמעון שאפילו אחת והיא מסירה את לבו לא ישאנה ולא נאמר לא ירבה אלא שאפילו הם כאביגיל לא ישא אלא שמונה עשרה ומ״מ יכול הוא לגרש ולישא תחתיהן כשירצה אלא שאין אנו מתירין לו כן כמו שיתבאר בגמ׳ ואף באחת לא יהא מצוי אצלה תמיד שאף זה בכלל הסרת הלב הוא:
וכן לא ירבה לו סוסים אלא בכדי מרכבתו ואין לו להוסיף ביתר מן הצריך אפילו אחד לרוץ לפניו שאם הרבה ביותר מכדי מרכבתו לוקה על כל סוס וסוס אלא שכדי מרכבתו בריוח מותר ופי׳ בגמ׳ לאפוחי כלומר שמנהיג סוס אחד עם סוסו שכשיתבטל האחד ירכב על השני והאחד ינוח עד שלא יהא לו צער ברכיבתו ולשון לאפוחי הוא מענין מנוחה ויש גורסין לאפושי והוא מענין מנוחה גם כן:
וכן לא ירבה לו כסף וזהב להניח בבית גנזיו אלא כדי ליתן אפסניא ר״ל בכדי שיספיק לו ולחיילותיו בריוח לפי המלחמות שיש לו לעשות ופי׳ בתלמוד המערב ובלבד באפסניא של אותה שנה אלא שהוא יכול להרבות וליתן באוצרות בית המקדש להיות מוכן לצרכי צבור לא נאסר אלא בבית גנזיו:
משנה. לא ירבה לו נשים אלא שמנה עשרה רבי יהודה אומר מרבה הוא לו, ובלבד שלא יהו מסירות את לבו. רבי שמעון אומר אפילו אחת ומסירה את לבו הרי זה לא ישאנה, אם כן למה נאמר לא ירבה לו נשים דאפילו כאביגיל.
יש להסתפק האם יסוד האיסור ד״לא ירבה לו נשים״ הוי איסור אישות ולוקה בקידושין גרידא, או״ד דהוי איסור ביאה ואינו לוקה אא״כ בעלה, ועיין ברמב״ם (פ״ג מהל׳ מלכים ה״ב) שכתב וז״ל לא ירבה לו נשים, מפי השמועה למדו שהוא לוקח עד שמונה עשרה נשים בין הנשים ופלגשים הכל שמונה עשרה, ואם הוסיף אחת ובעלה לוקה עכ״ל. ומלשון הרמב״ם דאינו לוקה אא״כ הוסיף אשה אחת ובעלה, משמע דהוי חלות איסור ביאה ולא חלות איסור אישות בעלמא, (ועיין בכס״מ ובלחם משנה שם) .
אולם עיין ברמב״ם בספה״מ (מצות ל״ת שס״ד) וז״ל היא שהזהיר המלך מהרבות נשים והוא אמרו ית׳ (שם) לא ירבה לו נשים. וגבול זה שלא יוסיף על שמונה עשרה נשים בכתובה וקידושין עכ״ל. ומלשונו משמע דאינו עובר על הלאו אלא אם כן הוסיף אשה בכתובה וקידושין, ומשמע דהוי חלות איסור אישות ולא איסור ביאה. וצ״ע בסתירה בדברי הרמב״ם. ועוד צ״ע דמלשון הרמב״ם (פ״ג מהל׳ מלכים ה״ב) משמע דאם הוסיף המלך פלגש יתר על י״ח נשיו הרי הוא עובר בלאו דלא ירבה לו נשים, והרי פלגש היא בלי כתובה וקידושין (עיין ברמב״ם פ״ד מהל׳ מלכים ה״ד), ואי נימא דאינו עובר אא״כ מוסיף אשה בכתובה וקידושין אמאי חייב כשמוסיף פלגש. וביאר הגר״מ זצ״ל דיתכן לומר דיסוד האיסור ד״לא ירבה לו נשים״ הוא איסור אישות שמרבה נשים יתר על י״ח נשיו, ומש״כ הרמב״ם (פ״ג מהל׳ מלכים ה״ב) ״ואם הוסיף אחת ובעלה לוקה״ הוא רק בפלגשים, דע״י הביאה חל עליה שם פלגש ונעשית פלגשו, דהרי כתב הרמב״ם (פ״ד מהל׳ מלכים ה״ד) וז״ל ופלגשים בלא כתובה אלא ביחוד בלבד קונה אותה ומותרת לו אבל ההדיוט אסור בפלגש עכ״ל. והנה הרמב״ם (פ״א מהל׳ אישות ה״ד) סובר דהבועל אשה בלא קידושין לוקה משום האיסור דלא תהיה קדשה, והוי איסור של ביאת זנות. וצ״ע א״כ היאך מלך מותר בפלגש, וכי הותר למלך ביאת זנות. ונראה דהא דמלך מותר בפלגש אין הכוונה דלגבי מלך הותר האיסור של ביאת זנות, אלא דמלך קונה פלגש שהיא מיוחדת לו לביאה, ובמלך חל חלות דין אישות מיוחדת של פלגש דאין הביאה של מלך בפלגש חלות שם ביאת זנות, אלא היא אשה השייכת לו ומיוחדת לו לביאה. ולפי״ז י״ל דמש״כ הרמב״ם (פ״ד מהל׳ מלכים ה״ד) דמלך קונה אותה ביחוד ר״ל ביאה, דחל חלות שם פלגש דמלך ע״י ביאה. ולפי״ז י״ל דמש״כ הרמב״ם ״ואם הוסיף אחת ובעלה לוקה״ הוא רק לגבי פלגש דאינו לוקה אא״כ בעל אותה, דהרי היא נעשית פלגשו ע״י הביאה, ורק ע״י שבעל אותה הרי נוספת לי״ח נשיו וחייב באיסור ״לא ירבה לו נשים״. ולפי״ז י״ל דלא ירבה לו נשים לא הוי חלות איסור ביאה אלא איסור אישות, ואם קידש אשה יתר על י״ח נשיו ולא בעלה הרי זה לוקה תיכף בשעת הקידושין, ומש״כ הרמב״ם ״ואם הוסיף אחת ובעלה לוקה״ היינו רק לגבי פלגש דאינו קונה אותה אלא ע״י ביאה, ואף בהוספת פלגש חל האיסור דלא ירבה לו נשים. ועיין ברמב״ם פי״ט מהל׳ סנהדרין דבכל הלאווין של איסורי ביאה כתב דלוקה אם ״נשא ובעל״ ואילו לגבי לאו זה כתב (קס״ו) ״מלך שהרבה נשים״, וצ״ע דמדברי הרמב״ם (פ״ג מהל׳ מלכים ה״ב) משמע דמלך אינו לוקה אא״כ בעל. ונראה דמש״כ הרמב״ם ד״אם הוסיף אחת ובעלה לוקה״ היינו רק לגבי פלגש, אך באמת יסוד האיסור הוא ריבוי נשים, ואם קידש אשה ולא בעלה הרי הוא לוקה מחמת הקידושין.⁠א
אמנם יש להסתפק באופן שהוסיף המלך אשה אחת ויש לו י״ט נשים האם כולן נתפסו באיסור ואף הראשונות אסורות לו בביאה או דדוקא האשה הי״ט היא שנאסרה לו בביאה, ומלשון הרמב״ם ״ואם הוסיף אחת ובעלה לוקה״ משמע דרק האשה הנוספת אסורה לו בביאה. והנה אי נימא דיסוד האיסור הוא התוספת והריבוי שנשוי ליותר מי״ח נשים אזי י״ל דהוי חלות איסור אישות ונישואין ועובר כשנשא לאשה הי״ט ואזי י״ל דהוי לאו שאין בו מעשה ואינו לוקה, דיסוד האיסור הוא עצם הריבוי שנשוי ליותר מי״ח נשים. ולכאורה אם האיסור הוא מה שנשוי ליותר מי״ח נשים י״ל דאם הוסיף יותר מי״ח אזי כולן אסורות לו בביאה. אמנם מלשון הרמב״ם משמע שלוקה רק על בעילת האשה הנוספת. ומוכח דהוי חלות שם איסור ביאה דוקא באשה הנוספת, והוי לאו שיש בו מעשה דלוקין עליו. אמנם יל״ע האם ילקה על כל ביאה וביאה באשה הי״ט או רק על הביאה הראשונה. ועיין במנ״ח (מצוה תק״א אות א׳) דנקט דאליבא דהרמב״ם הוא לוקה על כל ביאה וביאה (וכן נקט הגר״מ זצ״ל). אמנם יתכן לומר דאינו לוקה אלא על הביאה הראשונה. וי״ל דהביאור בזה הוא, דעיין בגמ׳ קידושין (עח.) דנחלקו אביי ורבא באיסור גרושה לכהן הדיוט ואלמנה לכה״ג, דאביי סובר דקידש לוקה, בעל לוקה, דלוקה על הקידושין בלבד משום ״לא יקח״ ועל הביאה משום ״לא יחלל״. ורבא סובר בעל לוקה לא בעל אינו לוקה. ומבואר דלרבא אינו לוקה אא״כ קידש ובעל, משא״כ לאביי לוקה על הקידושין בלבד. ונראה דאף רבא סובר דיסוד האיסור הוי איסור אישות וליקוחין, אלא דס״ל דאינו לוקה אא״כ קידש ובעל משום דע״י הביאה נגמרה הליקוחין והאישות ואינו לוקה אלא על ליקוחין ואישות גמורין. (ועיין ברמב״ם פי״ז מהל׳ איסו״ב ה״ב שפסק כרבא). וי״ל דה״ה לגבי האיסור ד״לא ירבה לו נשים״, דכתב הרמב״ם ״ואם הוסיף אחת ובעלה לוקה״, די״ל דאין זה חלות איסור ביאה בעלמא אלא חלות שם איסור אישות אלא דאינו לוקה אא״כ בעל משום דאז נגמרו האישות, בדומה לשיטת רבא באיסור גרושה לכהן ואלמנה לכה״ג. ולפי״ז י״ל דאינו לוקה על כל מעשה ביאה וביאה (כסברת המנחת חינוך הנ״ל) אלא לוקה רק על ביאה הראשונה בלבד שהיא גומרת את חלות האישות, דיסוד האיסור הוי איסור אישות ולא איסור ביאה בעלמא.
ועוד יש להסתפק אם לקח אשה י״ט ואח״כ לקח עוד אשה האם לוקה נמי על בעילת האשה הכ׳. ולכאורה אי נימא דהאיסור הוי חלות איסור ביאה, אזי י״ל דאין נפ״מ בין אם בעל האשה הי״ט או הכ׳ ולוקה על שניהם. משא״כ אי נימא דיסוד האיסור הוא ריבוי נשים יש לצדד דאינו לוקה אלא על הי״ט, דבזה חל ריבוי נשיו אבל אינו לוקה על האשה הכ׳, דהרי כבר נתרבה לו נשים, ומה לי אם מוסיף עוד אשה הרי אינו מוסיף בעצם שם הריבוי דהיה כבר מרובה נשים, וצ״ע.
והנה בנוגע לאיסור לא ירבה לו נשים נחלקו הרמב״ם והראב״ד האם פלגשים הן נמנין בתוך הי״ח נשים, דכתב הרמב״ם (פ״ג מהל׳ מלכים ה״ב) וז״ל לא ירבה לו נשים, מפי השמועה למדו שהוא לוקח עד שמונה עשרה נשים בין הנשים ופלגשים הכל שמונה עשרה, ואם הוסיף אחת ובעלה לוקה, וכו׳ עכ״ל. והשיג ע״ז הראב״ד וז״ל א״א זה אי אפשר שהרי היו לדוד שש נשים ופלגשים כשאמר לו נתן הנביא ואוסיפה לך כהנה וכהנה נמצא י״ח חוץ מן הפלגשים הן עכ״ל. ולכאורה יש לתלות פלוגתתם אי פלגשים נקנין בקידושין או לא, דאי חל בהם קידושין אזי י״ל שהן נכללין בתוך הי״ח נשים, משא״כ אי קונה פילגש בלי קידושין י״ל דאינן נכללין במנין של י״ח נשים. ועיין בגמ׳ (כא.) ״מאי נשים ומאי פילגשים, אמר ר׳ יהודה אמר רב נשים בכתובה ובקידושין פלגשים בלא כתובה ובלא קידושין״, ועיין ברמב״ן עה״ת (בראשית כה:ו) שהשיג עמ״ש רש״י ״נשים בכתובה פלגשים בלא כתובה כדאמרינן בסנהדרין (כא.) בנשים ופלגשים דדוד״, וכתב ע״ז הרמב״ן וז״ל ואין הדבר כן, כי לא תקרא פילגש אלא כשהיא בלא קידושין, כי הכתובה מדברי סופרים, והגירסא בסנהדרין בלא כתובה וקידושין עכ״ל. ונראה דהוקשה לרמב״ן דאי כתובה היא מדרבנן דקיי״ל כתובה לאו דאורייתא אי פילגש נקנית בקידושין, א״כ צ״ע איזה חילוק יש מה״ת בין פילגש לאשתו, וצ״ע בדברי רש״י. וי״ל דאין כוונת רש״י בלא כתובה ממש אלא בלא חיובי ושעבוד הבעל לאשתו הנשואה דהיינו חיובי שאר כסות ועונה, וכן דין טומאה תלוי בנישואין דאין כהן מטמא אלא לאשתו הנשואה, וכן דין ירושה תלוי בנישואין, והפילגש אינה כנשואה אלא היא כארוסה כל ימיה. ומבואר דרש״י והרמב״ן נחלקו אם יש קידושין בפילגש, ולכאורה היה יתכן לומר דבזה נחלקו נמי הרמב״ם והראב״ד. אולם יעויין ברמב״ם (פ״ד מהל׳ מלכים ה״ד) דפילגש היינו בלא כתובה ובלא קידושין (כשיטת הרמב״ן), ואעפ״כ סובר דפילגש הוי בכלל מנין של הי״ח נשים דהותרו למלך, וצ״ע בשיטת הרמב״ם.
והנה כתב הרמב״ם (בפ״ד מהל׳ מלכים הל״ד) ז״ל וכן לוקח מכל גבול ישראל נשים ופלגשים, נשים בכתובה וקידושין, ופלגשים בלא כתובה ובלא קידושין אלא ביחוד בלבד קונה אותה ומותרת לו. אבל ההדיוט אסור בפילגש אלא באמה העבריה בלבד אחר ייעוד עכ״ל. והנה ישנה מחלוקת גדולה בין הראשונים מהו דין הפילגש, האם פילגש היא אשה בלי קידושין ובלי כתובה או״ד שיש לה קידושין אלא שאין לה כתובה. ופסק הרמב״ם שפילגש חל בלי קידושין ובלי כתובה ומותרת רק למלך, וההדיוט אסור בפילגש חוץ מאמה העבריה אחרי ייעוד. ולכאורה דברי הרמב״ם תמוהים, דהא כתב (בפ״ד מהל׳ עבדים הל״ז) וז״ל יעד אותה האדון לעצמו או לבנו הרי היא כשאר ארוסות ואינה יוצאה באחד מכל אלו אלא במיתת הבעל או בגט כו׳ כיצד מצות יעוד אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאשה אפילו בסוף שש סמוך לשקיעת החמה, ואינו צריך ליתן לה כלום שמעות הראשונות לקידושין ניתנו ונוהג בה מנהג אישות ואינו נוהג בה מנהג שפחות עכ״ל. הרמב״ם פסק שמעות הראשונות לקידושין ניתנו, ובכן יש מעשה קידושי כסף ביעוד כבארוסה דעלמא הנקנית בכסף קידושין, ויפלא א״כ היאך השווה הרמב״ם את דין אמה העבריה המיועדת להדיוט לדין פילגש של מלך, דהא בפילגש אין מעשה קידושין כלל אלא יחוד, ואילו באמה העבריה יש מעשה קידושי כסף. ועוד צ״ע ברמב״ם שאסר פילגש להדיוט, ומשמע שסובר שההדיוט שיש לו פילגש עובר באיסור ״לא תהיה קדשה״ (ויעויין ברמב״ם פ״א מהל׳ אישות הל״ד ובהשגת הראב״ד שם). וא״כ קשה היאך הותרה פילגש למלך, דהא לא שמענו מעולם שלמלך יש פחות איסורים מהדיוט, ואיך חל היתר מן התורה למלך בפילגש, והרי לפי הרמב״ם הוא עובר על איסור דאורייתא של קדשה.
וצ״ל דחלוק דין פילגש דמלך מפילגש דהדיוט, דבאמת למלך איכא חלות קנין אישות בפילגשו, משא״כ בפילגש דהדיוט שאין ביניהם חלות אישות, דאישות חלה בהדיוט דוקא ע״י מעשה קידושין, ופילגש שלא נקנית במעשה קידושין אסורה להדיוט כקדשה. ושאני פילגש דמלך דהתורה חידשה שחל בה חלות אישות דמלך ע״י יחוד בעלמא בלי מעשה קידושין דכסף שטר או ביאה. ומאחר שיש למלך חלות קנין אישות בפילגשו לכן היא מותרת לו ואינה אסורה כקדשה, כי קדשה אסורה רק כשאין לגברא חלות קנין אישות, דהבא עליה בלי קידושין הוי׳ בעילתו בעילת זנות, משא״כ במלך שיש לו אישות בפילגשו. והא ראייה שהרמב״ם כ׳ בפ״ג מהל׳ מלכים (הל״ב) וז״ל לא ירבה לו נשים, מפי השמועה למדו שהוא לוקח עד שמונה עשרה נשים בין הנשים ופלגשים הכל שמונה עשרה עכ״ל. ומוכח מהרמב״ם שיש למלך חלות אישות בפלגשו שהרי סובר שפלגשים נמנים במנין י״ח נשים.
ולפי״ז נראה לבאר מה שהשווה הרמב״ם דין יעוד דאמה העבריה לדין פילגש דמלך, דהרמב״ם סובר שאף באמה העבריה חסר מעשה קידושין דעלמא של כסף שטר או ביאה. והא דאמרינן מעות הראשונות לקידושין ניתנו, אינו ר״ל שהמעות הראשונות מתהפכין למפרע להיות כסף קידושין דעלמא, כי לא ניתנו המעות לכתחילה לשם קידושין אלא לשם קנין שפחות. ושיטת הרמב״ם בדין מעות הראשונות הוא שיש אפשרות בעצם חלות השפחות להפך את השפחות לאישות ע״י יעוד, דהאישות נכלל בתוך השפחות. ואף על פי שמייעדה בסוף שש סמוך לשקיעת החמה שאינו נותן לה או מוחל לה שוה פרוטה של השפחות, ע״י מעשה היעוד מתהפכת חלות השפחות לחלות אישות, והוא חידוש דין תורה שאישות דיעוד חלה בלי מעשה קידושין דעלמא של כסף שטר או ביאה. ומפני כן השווה הרמב״ם את יעוד דהדיוט לפילגש דמלך משום דבשני האופנים האלה חלה חלות אישות בלי מעשה קנין דקידושין, דהמלך קונה את הפילגש ביחוד בלבד בלא קנין קידושין. וכן יעוד אמה עבריה קונה קנין אישות בלי מעשה קידושין. ונראה דמכיון דיש למלך חלות דין אישות בפילגש ס״ל להרמב״ם דפילגשים נכללים במנין של י״ח נשים דמלך.⁠ב
א. ועיין במש״כ בשם הגר״מ הלוי סולובייצי׳ק זצ״ל בס׳ קול בריסק (עמ׳ רכ״ט – ר״ל).
ב. ועיין ברשימות שיעורים למס׳ יבמות דף ד. ד״ה אנוסת בנו אות ב׳ (עמ׳ ס״ח – ס״ט). וברשימות שיעורים למס׳ קידושין בענין יעוד.
א משנה לא ירבה לו המלך נשים אלא שמנה עשרה בלבד. ר׳ יהודה אומר: מרבה הוא לו נשים כמה שירצה, ובלבד שלא יהו כאלה שמסירות את לבו מיראת ה׳. ר׳ שמעון אומר: אפילו אחת ומסירה את לבוהרי זה לא ישאנה. אם כן למה נאמר ״ולא ירבה לו נשים״ (דברים יז, יז)? שאפילו כאביגיל, שהיתה צדקת ומנעתו לדוד מעבירה (שמואל א׳ פרק כה) — אסור לו להרבות, שגזירת הכתוב היא.
MISHNA: The king “shall not add many wives for himself” (Deuteronomy 17:17), but only eighteen. Rabbi Yehuda says: He may add many wives for himself, provided that they are not like those who turn his heart away from reverence for God. Rabbi Shimon says: Even if he wants to marry only one wife, if she turns his heart away, he should not marry her. If so, why is it stated: “He shall not add many wives for himself”? This teaches that even if his wives are like Abigail, who was righteous and prevented David from sin (see I Samuel, chapter 25), it is prohibited for him to have many wives.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גמ׳גְּמָרָא: לְמֵימְרָא דר׳דְּרַבִּי יְהוּדָה דָּרֵישׁ טַעְמָא דִּקְרָא ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן לָא דָּרֵישׁ טַעְמָא דִּקְרָא וְהָא אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לְהוּ.

GEMARA: The Gemara asks: Is this to say that Rabbi Yehuda interprets the rationale behind the mitzva in the verse and draws halakhic conclusions based on that interpretation, and Rabbi Shimon does not interpret the rationale in the verse? But didn’t we hear them hold the opposite opinions with regard to interpreting the rationale behind a mitzva in a verse?
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודברים אלו כולם שלא להתגאות במלכותו יותר מדאי והוא הענין במה שאמר אח״כ שתכף שהומלך כותב או מכתב ספר תורה לשמו יותר על הספר שהניחו לו אבותיו או שכתב לעצמו מקודם שהרי מצוה על כל אדם לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ופירושו תורה שיש בה שירה זו ואי אפשר לומר שירה זו בלבד שהרי אין כותבין את התורה פרשיות כמו שהתבאר בחמישי של גיטין ואפילו הניחו לו אבותיו מצוה לכתוב הוא אחרת משלו אלא שאם הניחו לו אבותיו דיו באחת ויתר המלך על כל שאר בני אדם שאם לא הניחו לו אבותיו צריך לכתוב שתים אחת שמוליך עמו ואחת בבית גנזיו:
והתבאר בתלמוד המערב שזה שמוליך עמו מגיהו מספר העזרה על פי בית דין של שבעים ואחד ומניח זה שהניחו לו אבותיו או שכבר כתב לעצמו קודם שהומלך בבית גנזיו כשאר כל ישראל וזה שכותב לעצמו עושהו קטן שיוכל לתלותה בזרועו תמיד יוצא למלחמה והוא עמו נכנס והוא עמו יושב בדין והוא אצלו ר״ל בדינין שהוא דן מעצמו מטכסיסי המלכות מיסב לאכילה ושתיה והוא כנגדו כללו של דבר אינו זז מלפניו אלא בעת שנכנס לבית המרחץ או לבית הכסא וכיוצא במקומות אלו שאין ראויים לקריאה ואף אם לא הניחו לו אבותיו או שאבד הימנו כותב הוא שנים אחד לבית גנזיו ואחד לילך עמו על הדרך שכתבנו וכבר נאמר שם לבלתי רום לבבו מאחיו ולמד אח״כ שאע״פ שהתורה משתדלת שלא להרבות הוא בגאוה אין לעם להקל בכבודו לכך אלא שנזהרין להפליג בכבודו וליתן לו אימה יתירה:
אין רוכבין על סוסו אא״כ להצלתו של מלך כגון שהיה בסכנה ונטרפה השעה לילך ולעזרו כמו שיתבאר בפרק אחרון ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ולא בכתרו והוא הדין לשאר כלי תשמיש המיוחדין לו ואף לאחר מיתתו מאבדין אותן בשריפת כליו ובעקור בהמתו כמו שיתבאר במסכת עבודה זרה (י״א.) ובכלל איסור שרביטו וכתרו עבדיו ושמשיו ושפחותיו ונשיו ופלגשיו אלא שמלך אחר משתמש בפלגשיו כמו שביארנו באבישג וכל שכן בשאר הדברים חוץ מנשיו ופלגשים פירושו בלא כתובה ובלא קידושין ונשים בכתובה וקידושין ואין מסתכלים בו כשהוא ערום ולא כשהוא מסתפר ולא כשהוא בבית המרחץ שדברים אלו כולן מקילין כבודו בפני הרואים וכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו מוטלת עליך:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שבארנוה הלכה היא ובפרק אחרון יתבאר שרוכבין על סוסו לצורך הצלתו של מלך כמו שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
אלמנה בין שהיא עניה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה שנאמר לא תחבול בגד אלמנה וכבר בארנו עיקר דבר זה בתשיעי של מציעא:
שפחה נכרית ולדה כמוה ואין לה קורבת אב כלל ונמצא אח יכול לישא אחותו והוא שאמרה תמר לאמנון דבר אל המלך כי לא ימנעני ממך שתמר בת יפת תואר היתה וקודם שנתגיירה מעכה אמה ילדתה לדוד ולא היה לה קורבת אב:
כל עריות שבתורה אסור להתיחד עמהן חוץ מן הבן עם האם והבת עם האב והבעל עם אשתו נדה והזכור והבהמה כמו שיתבאר במקומו ובית דינו של דוד כשאירע מעשה אמנון ותמר גזרו על יחוד של פנויה:
כבר ביארנו בנשים שאינו מרבה משמונה עשרה ואילך וכסף וזהב אלא בכדי ספוק לחיילותיו בריוח וכן הסוסים עד כדי מרכבתו גדולי המחברים כתבו בשלשתם שאם הוסיף יתר מן הראוי לוקה וההדיוט נושא ברצונו ובלבד שיהא באפשר לספקם כראוי אלא שגדר גדרו רבנים וגאונים באלה ושבועה וחרם חמור שלא לישא אשה על אשה ופורץ גדר ישכנו נחש ופלגש מיהא הדיוט אסור בה ומלך שהוסיף בנשים וסוסים עובר על כל אחד מהם:
צריך אדם להזהר שלא לחזר אחר טעמי מצות עד שימוד עצמו שלא להקל בהן בידיעת טעמן דרך הערה אמרו מפני מה לא נתגלו טעמי תורה שהרי שתי מצות נתגלה טעמן מפני שלא היו מסורות אלא ליחיד ונכבד שבדור ולא היו הדברים נראין לצאת על ידן מכשול ואעפ״כ נכשל בהם גדול העולם והם לא ירבה לו נשים ולא יסור וכו׳ אמר שלמה אני ארבה ולא אסור וכן לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה אמר שלמה אני ארבה ולא אשיב מה כתיב בו ונשיו הטו את לבבו וכתיב ותעלה המרכבה ממצרים ומה שכתוב למען ידעו דורותיכם וכן כי ששת ימים עשה ה׳ וכן על כן לא יאכלו בני ישראל וכו׳ אלו והדומים להם סבות שעברו ואין בהם מקום למכשול ומה שאמר גם כן כי יסיר את בנך אין בה מקום למכשול מפני שאין הדבר תלוי בו עד שיאמר אני אקח מהן ולא יסירו את לבב בני שאין לו צד מניעה בבנו או שמא ימות הוא והסרת בנו באה אחריו:
ב גמרא שואלים: למימרא [האם לומר] שר׳ יהודה דריש טעמא דקרא [דורש את טעם הכתוב] ומפרש את המצוה האמורה בכתוב על פי טעם ונימוק ידוע, ועל פיו קובע הלכה, ור׳ שמעון לא דריש טעמא דקרא [אינו דורש את טעם הכתוב]? והא איפכא שמעינן להו [והרי ההיפך שמענו אותם] בכל מקום.
GEMARA: The Gemara asks: Is this to say that Rabbi Yehuda interprets the rationale behind the mitzva in the verse and draws halakhic conclusions based on that interpretation, and Rabbi Shimon does not interpret the rationale in the verse? But didn’t we hear them hold the opposite opinions with regard to interpreting the rationale behind a mitzva in a verse?
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) דְּתַנְיָא באַלְמָנָה בֵּין שֶׁהִיא ענייה בֵּין שֶׁהִיא עֲשִׁירָה אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר {דברים כ״ד:י״ז} לֹא תַחֲבוֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר עֲשִׁירָה מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ עֲנִיָּיה אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ וְאַתָּה חַיָּיב לְהַחְזִיר לָהּ וְאַתָּה מַשִּׂיאָהּ שֵׁם רַע בִּשְׁכֵנוֹתֶיהָ.

As it is taught in a baraita (Tosefta, Bava Metzia 10:3): In the case of a widow, whether she is poor or whether she is wealthy, one may not take collateral from her for a loan, as it is stated: “You may not take the garment of a widow for a pledge” (Deuteronomy 24:17); this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: In the case of a wealthy widow, one may take collateral from her. But in the case of a poor widow, one may not take collateral from her, because you are obligated to return it to her, and you will give her a bad name among her neighbors.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ עשירה ממשכנין אותה – לפי שאינה צריכה לאותו כסות להחזירו לה בלילה.
משיאה שם רע – שתכנס לביתך שחרית וערבית.
דתניא כן שנינו בברייתא]: אלמנה, בין שהיא עניה בין שהיא עשירהאין ממשכנין אותה כערבון להלוואה, שנאמר: ״ולא תחבל בגד אלמנה״ (דברים כד, יז), אלו דברי ר׳ יהודה. ר׳ שמעון אומר: אלמנה עשירהממשכנין אותה, ענייהאין ממשכנין אותה, והטעם הוא משום שמאחר והיא עניה אתה חייב להחזיר לה את המשכון, ונמצא שאתה משיאה שם רע בשכנותיה.
As it is taught in a baraita (Tosefta, Bava Metzia 10:3): In the case of a widow, whether she is poor or whether she is wealthy, one may not take collateral from her for a loan, as it is stated: “You may not take the garment of a widow for a pledge” (Deuteronomy 24:17); this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: In the case of a wealthy widow, one may take collateral from her. But in the case of a poor widow, one may not take collateral from her, because you are obligated to return it to her, and you will give her a bad name among her neighbors.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאָמְרִינַן מַאי קָאָמַר הָכִי קָאָמַר מִתּוֹךְ שֶׁאַתָּה מְמַשְׁכְּנָהּ אַתָּה חַיָּיב לְהַחֲזִיר לָהּ וְאַתָּה מַשִּׂיאָהּ שֵׁם רַע בִּשְׁכֵנוֹתֶיהָ אַלְמָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה לָא דָּרֵישׁ טַעְמָא דִּקְרָא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן דָּרֵישׁ טַעְמָא דִּקְרָא.

And we say about this dispute: What is Rabbi Shimon saying? This is what he is saying: Because you take collateral from her, you are required to return it to her, as the verse states: “And if he is a poor person, you shall not sleep with his pledge; you shall restore the pledge to him when the sun goes down” (Deuteronomy 24:12–13), and you thereby give her a bad name among her neighbors, who will suspect licentious behavior when they see a man come to her house every morning and evening. Evidently, according to this dispute Rabbi Yehuda does not interpret the rationale in the verse and Rabbi Shimon does interpret the rationale in the verse.
רמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ לא ירבה לו נשים וכו׳ אית דאמרי דר׳ יהודה ור״ש במימריה דת״ק פליגי ולפרושי מימריה קאתו דאי ס״ד לאיפלוגי עליה קאתי הוה לן לפרושי נמי טעמיה דת״ק היכי מפרש לה להי קרא ואנן לא סבירא לן הכי דאם איתא דלא פליג ר״י אדת״ק הו״ל למיתני בד״א אי נמי אימתי ואי משום דלא פרישנא לטעמיה דת״ק משום דהוה פשיטא לן טעמיה דלא דריש טעמא דקרא ואפי׳ היכא דמפרש טעמיה בהדיא והכי פירושא דמתני׳ לא ירבה לו נשים בין מוחזקות בכשרות כאביגיל בין שאינן מוחזקות אלא ח״י ודוקא בסתמא אבל מוחזקות ברשעות כ״ע מודו דאפי׳ אחת לא ישאנה ר״י אומר מרבה הוא לו יותר מי״ח ובלבד שיהו מוחזקות בכשרות כדי שלא יהו מסירות את לבו שלא אסרה תורה להרבות אלא בנשים שאין מוחזקות בכשרות ולא ברשעות שלפי רובן יסירו את לבו ר״ש אומר אפילו אחת והיא מסירה את לבו כלומר שאינה מוחזקת בכשרות ויש לחוש שמא תסיר את לבו ה״ז לא ישאנה דהא כתיב לא יסור לבבו לא יעשה דבר שגורם להסיר את לבו. א״כ מה ת״ל לא ירבה לו נשים אפילו כאביגיל דכי כתיב לא ירבה לו לאו מטעמא דלא יסור את לבו כתיב אלא גזרת הכתוב היא א״כ ה״ק רחמנא אפילו כשרות דסלקא דעתך דאין מסירות את לבו לא ירבה שאם הרבה סופן להסיר את לבו:
ודייקינן למימר דר״י דריש טעמיה דקרא למיזל בתריה וקסבר כיון דטעמא משום לא יסור הוא מרבה הוא לו נשים כשרות שלא יהו מסירות את לבו ור״ש לא אזיל בתר טעמא דקרא. והא איפכא שמעי׳ להו דתניא אלמנה בין שהיא עניה כו׳ דברי ר״י דלא דרשינן טעמיה דקרא למימר דכי הזהר רחמנא האלמנה שלא להשיאה שם רע בשכנותיה הוא דאזהר אלא אמרינן אלמנה סתם כתב רחמנא לא שנא ענייה ולא שנא עשירה ר״ש אומר עשירה ממשכנין אותה שהרי אין אתה חייב להחזיר לה ולהיות רגיל לבא אצלה שנאמר ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו הא עשיר שכב ועבוטו אצלך ענייה אין ממשכנין אותה ואתה חייב להחזיר לה התם בפרק המקבל מתריץ לה מפני שאתה חייב להחזיר לה ואתה משיאה שם רע בשכנותיה כלומר שמתוך שאתה רגיל לבא אצלה אתה משיאה שם רע בשכנותיה דדריש טעמא דקרא דמשום שם רע מיהו דוקא ענייה דשייך בה האי טעמא אבל עשירה לא כדפרישית אלמא ר״י לא דריש טעמא דקרא ור״ש דריש טעמא דקרא. ומפרקינן בעלמא היכא דלא מיפרש טעמא בהדיא בקרא לא דריש ר״י טעמיה דקרא ושאני הכא דמפריש טעמא ולא יסור מה טעם לא ירבה משום לא יסור ור״ש דדריש טעמא דקרא אמר לך לכתוב רחמנא לא ירבה לו נשים ותו לא ואנא אמינא מה טעם לא ירבה משום לא יסור דהא בעלמא דרשינן טעמא דקרא אע״ג דלא מיפרש טעמיה בקרא לא יסור ל״ל אלא לומר לך וכו׳:
ואיבעיא לן ח״י מנא לן כדאשכחן בדוד דכתיב שית וכתיב ואוסיפה לך כהנה וכהנה בנשים קא מיירי דכתיב ואתן לך את אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקיך ואכולהו כתיב ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה כהנה שית דהוו לה בהדי קמייתא תרי סרי וכהנה שית אחריניתא דהוו להו כולהו תמני סר. מתקיף לה רבינא אימא כהנה הא תריסר כדאמרן וכהנה בתרא לאו אשית קמייתא בלחוד קאי אלא אכולהו תריסר קאי דהוו ליה כולהו כ״ד. תניא נמי כאתקפתיה דרבינא כו׳ ולמאן דדריש ווין הא ארבעים ושמונה דוא״ו וכהנה בתרא מרבי תרי סר והוו להו בתרי הנך כ״ד וכתיב כהנה בתרא אכולהו דהוו להו מ״ח ור״ע היא דדריש ווין בפרק ארבע מיתות דקתני התם גבי ובת איש כהן דמרבי ר״ע אפילו נשואה בת כהן לשריפה מריבוייא דוא״ו וקתני התם בברייתא ישמעאל אחי בת ובת אני דורש:
ואמרינן [ואומרים אנו] באותו ענין: מאי קאמר [מה אמר] ר׳ שמעון, מה משמעות הדבר? ומסבירים, הכי קאמר [כך אמר]: מתוך שאתה ממשכנה אתה חייב להחזיר לה, כאמור ״ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש״ (דברים כד, יב–יג), ואתה משיאה שם רע בשכנותיה, שהשכנות רואות שבא אדם בכל בוקר ובכל ערב לביתה של אותה אלמנה, וייצא עליה שם רע. אלמא [מכאן] שר׳ יהודה לא דריש טעמא דקרא [אינו דורש את טעם הכתוב], ור׳ שמעון דריש טעמא דקרא [דורש את טעם הכתוב]!
And we say about this dispute: What is Rabbi Shimon saying? This is what he is saying: Because you take collateral from her, you are required to return it to her, as the verse states: “And if he is a poor person, you shall not sleep with his pledge; you shall restore the pledge to him when the sun goes down” (Deuteronomy 24:12–13), and you thereby give her a bad name among her neighbors, who will suspect licentious behavior when they see a man come to her house every morning and evening. Evidently, according to this dispute Rabbi Yehuda does not interpret the rationale in the verse and Rabbi Shimon does interpret the rationale in the verse.
רמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) בְּעָלְמָא רַבִּי יְהוּדָה לָא דָּרֵישׁ טַעְמָא דִּקְרָא וְשָׁאנֵי הָכָא דִּמְפָרֵשׁ טַעְמָא דִקְרָא מַה טַּעַם לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים מִשּׁוּם {דברים י״ז:י״ז} דְּלֹא יָסוּר לְבָבוֹ.

The Gemara explains: Generally, Rabbi Yehuda does not interpret the rationale in the verse, but it is different here, as the verse itself explains the rationale in the verse: What is the reason that “he shall not add many wives for himself”? He should not add many wives because of what is articulated in the continuation of the verse: “His heart should not turn.”
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושנינן: בעלמא ר׳ יהודה לא דריש טעמא דקרא, ושאני הכא דמפרש, כול׳.
ומשיבים: אכן, בעלמא [בכלל] ר׳ יהודה לא דריש טעמא דקרא [אינו דורש טעם הכתוב], ושאני הכא [ושונה כאן] שמפרש טעמא דקרא [טעם הכתוב] במקרא עצמו: מה טעם ״לא ירבה לו נשים״?משום שנאמר ״לא יסור לבבו״ (דברים כד, יז, יז).
The Gemara explains: Generally, Rabbi Yehuda does not interpret the rationale in the verse, but it is different here, as the verse itself explains the rationale in the verse: What is the reason that “he shall not add many wives for himself”? He should not add many wives because of what is articulated in the continuation of the verse: “His heart should not turn.”
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ור׳וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר לָךְ מִכְּדִי בְּעָלְמָא דָּרְשִׁינַן טַעְמָא דִּקְרָא א״כאִם כֵּן לִכְתּוֹב קְרָא לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים וְלִישְׁתּוֹק וַאֲנָא אָמֵינָא מָה טַעַם לֹא יַרְבֶּה מִשּׁוּם דְּלֹא יָסוּר לֹא יָסוּר לְמָה לִי אֲפִילּוּ אַחַת וּמְסִירָה אֶת לִבּוֹ הֲרֵי זוֹ לֹא יִשָּׂאֶנָּה אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים לֹא יַרְבֶּה דַּאֲפִילּוּ כַּאֲבִיגַיִל.

And Rabbi Shimon could have said to you: Since generally we interpret the rationale in the verse, then if it is so that the prohibition against marrying many wives applies only to wives that are likely to lead his heart astray, the verse should write only: “He shall not add many wives for himself” and then be silent. In that case, I would say, on my own, what is the reason that he shall not add many wives? It is so that his heart should not turn away. Accordingly, why do I need the additional phrase “his heart should not turn away”? It serves to teach another halakha, that even if he wants to marry only one wife, if she turns his heart away, he should not marry her. But then how do I realize the meaning of the verse: “He shall not add many wives for himself”? It means that he should not have many wives even if they are like Abigail.
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ משום דלא יסור. עיין מ״ש בגליון ביומא דף עב ע״א:
ור׳ שמעון אמר [יכול היה לומר] לך: מכדי בעלמא דרשינן טעמא דקרא [הרי בכלל דורשים אנו את טעם הכתוב], כשיטתו, ואם כן לכתוב קרא [שיאמר הכתוב] רק ״לא ירבה לו נשים״ ולישתוק [ושישתוק] ולא יאמר עוד, ואנא אמינא [ואני אומר] מדעתי: מה טעם לא ירבה?משום שנאמר ״לא יסור״. ואם כן זה שבכל זאת נכתב הטעם של ״לא יסור״ במפורש למה לי? ללמדנו הלכה נוספת, ולא נימוק להלכה בלבד, שאפילו היתה אשה אחת ומסירה את לבוהרי זו לא ישאנה מפני האמור ״ולא יסור״. אלא מה אני מקיים ״לא ירבה״ — שאפילו נשים צדיקות כאביגיל לא ירבה.
And Rabbi Shimon could have said to you: Since generally we interpret the rationale in the verse, then if it is so that the prohibition against marrying many wives applies only to wives that are likely to lead his heart astray, the verse should write only: “He shall not add many wives for himself” and then be silent. In that case, I would say, on my own, what is the reason that he shall not add many wives? It is so that his heart should not turn away. Accordingly, why do I need the additional phrase “his heart should not turn away”? It serves to teach another halakha, that even if he wants to marry only one wife, if she turns his heart away, he should not marry her. But then how do I realize the meaning of the verse: “He shall not add many wives for himself”? It means that he should not have many wives even if they are like Abigail.
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָנֵי שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה מְנָלַן דִּכְתִיב {שמואל ב ג׳:ב׳} וַיִּוָּלְדוּ לְדָוִד בָּנִים בְּחֶבְרוֹן וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן לַאֲחִינוֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב לַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי וְהַשְּׁלִישִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה וְהָרְבִיעִי אֲדוֹנִיָּה בֶן חַגִּית וְהַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה בֶן אֲבִיטָל וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד בְּחֶבְרוֹן.

§ As for those eighteen women that the king may marry, from where do we derive that number? The Gemara responds: As it is written: “And to David sons were born in Hebron; and his firstborn was Amnon, from Ahinoam the Jezreelitess; and his second, Chileab, from Abigail the wife of Nabal the Carmelite; and the third, Absalom, son of Maacah, the daughter of Talmai, king of Geshur; and the fourth, Adonijah, son of Haggith; and the fifth, Shephatiah, son of Abital; and the sixth, Ithream, of Eglah, David’s wife. These were born to David in Hebron” (II Samuel 3:2–5). In these verses, a total of six wives are mentioned.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
י״ח מנא לן? ויולדו לדוד בנים בחברון, ויהי בכורו אמנון לאחינעם היזרעאלית, ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי, והשלישי אבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור, והרביעי אדניה בן חגית, והחמישי שפטיה בן אביטל, והשישי יתרעם לעגלה – הרי שש. וכתיב: ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה – כלומר: שש ושש אחרות, הרי י״ח.
ג לגופה של ההלכה, הני [אותן] שמונה עשרה נשים ששנינו במשנה שמותר למלך לשאת, מנלן [מנין לנו] המספר? ומשיבים, דכתיב [שנאמר]: ״ויולדו לדוד בנים בחברון ויהי בכורו אמנון לאחינעם היזרעאלת. ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי והשלישי אבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור. והרביעי אדניה בן חגית והחמישי שפטיה בן אביטל. והששי יתרעם לעגלה אשת דוד אלה ילדו לדוד בחברון״ (שמואל ב׳ ג, ב–ה),
§ As for those eighteen women that the king may marry, from where do we derive that number? The Gemara responds: As it is written: “And to David sons were born in Hebron; and his firstborn was Amnon, from Ahinoam the Jezreelitess; and his second, Chileab, from Abigail the wife of Nabal the Carmelite; and the third, Absalom, son of Maacah, the daughter of Talmai, king of Geshur; and the fourth, Adonijah, son of Haggith; and the fifth, Shephatiah, son of Abital; and the sixth, Ithream, of Eglah, David’s wife. These were born to David in Hebron” (II Samuel 3:2–5). In these verses, a total of six wives are mentioned.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְקָאָמַר לֵיהּ נָבִיא {שמואל ב י״ב:ח׳} אִם מְעַט וְאוֹסִיפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה כָּהֵנָּה שֵׁית וְכָהֵנָּה שֵׁית דְּהָווּ לְהוּ תַּמְנֵי סְרֵי.

And the prophet Nathan said to King David in his rebuke: “And I gave you your master’s house and your master’s wives into your bosom and I gave you the house of Israel and Judah; and if that were too little, then I would add to you like these and like those” (II Samuel 12:8). “Like these”; this is referring to the wives enumerated above, meaning another six. “And like those”; this is referring to another six, so that all together there are eighteen he would be permitted to marry.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וקאמר ליה [ואמר לו] הנביא נתן בתוכחתו: ״ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך ואתנה לך את בית ישראל ויהודה ואם מעט ואספה לך כהנה וכהנה״ (שמואל ב׳ יב, ח). ״כהנה״, כלומר, כאותו מספר — הרי עוד שית [שש], ״וכהנה״ — עוד פעם שית [שש], דהוו להו תמני סרי [שהרי הן שמונה עשרה].
And the prophet Nathan said to King David in his rebuke: “And I gave you your master’s house and your master’s wives into your bosom and I gave you the house of Israel and Judah; and if that were too little, then I would add to you like these and like those” (II Samuel 12:8). “Like these”; this is referring to the wives enumerated above, meaning another six. “And like those”; this is referring to another six, so that all together there are eighteen he would be permitted to marry.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא אימא כָּהֵנָּה תַּרְתֵּי סְרֵי וְכָהֵנָּה עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע.

Ravina objects to this explanation: Say instead: “Like these”; this is referring to an additional six, like the wives enumerated above, totaling twelve. “And like those”; this is referring to all of those enumerated previously, totaling twenty-four.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתקיף לה [מקשה עליה, על שיטת הסבר זו] רבינא: אימא [אמור] לא כך, אלא ״כהנה״ פירושו כמו שהן עוד פעם — הרי תרתי סרי [שתים עשרה], ״וכהנה״ — כמו כולן יחד, הרי יחד עשרין וארבע!
Ravina objects to this explanation: Say instead: “Like these”; this is referring to an additional six, like the wives enumerated above, totaling twelve. “And like those”; this is referring to all of those enumerated previously, totaling twenty-four.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע לְמַאן דְּדָרֵישׁ וי״ווָיו אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה הָווּ תַּנְיָא נָמֵי הָכִי לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה.

The Gemara adds: Support for Ravina’s interpretation is also taught in a baraita: “He shall not add many wives to himself”; this means he may not marry more than twenty-four women. The Gemara comments: According to the one who interprets the letter vav, translated as the conjunction “and” in the term “and like those,” to add and expand upon what came before, the vav is written in order to add more, and therefore, there are forty-eight women. The Gemara comments: Support for this interpretation is also taught in a baraita: “He shall not add many wives to himself”; this means he may not marry more than forty-eight women.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למאן דדריש וי״ו – ר״ע בד׳ מיתות ב״ד (לקמן דף נא.) ישמעאל אחי בת ובת אני דורש.
ומעירים: אכן, תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך] כשיטה זו: מה שנאמר ״לא ירבה לו נשים״ הרי זה בא לומר שלא ירבה לו נשים יותר מעשרים וארבע. ושואלים: למאן דדריש [ולדעת מי שדורש] וי״ו, וסבור כי זו לשון ריבוי והוספה, אם כן ״כהנה וכהנה״ בא להוסיף יותר, פי שתים מן האמור, ולשיטה זו ארבעים ושמנה הוו [הן]? ומעירים: אכן, תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך] כשיטה זו: ״לא ירבה לו נשים״יותר מארבעים ושמנה.
The Gemara adds: Support for Ravina’s interpretation is also taught in a baraita: “He shall not add many wives to himself”; this means he may not marry more than twenty-four women. The Gemara comments: According to the one who interprets the letter vav, translated as the conjunction “and” in the term “and like those,” to add and expand upon what came before, the vav is written in order to add more, and therefore, there are forty-eight women. The Gemara comments: Support for this interpretation is also taught in a baraita: “He shall not add many wives to himself”; this means he may not marry more than forty-eight women.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְתַנָּא דִּידַן מַאי טַעְמֵיהּ אָמַר רַב כָּהֲנָא מַקִּישׁ כָּהֵנָּה בָּתְרָא לְכָהֵנָּה קַמָּא מָה כָּהֵנָּה קַמָּא שֵׁית אַף כָּהֵנָּה בָּתְרָא שֵׁית.

The Gemara asks: And as for the tanna of our mishna, what is his reason for limiting the number to eighteen? Rav Kahana says: The verse compares the latter term: “Like those [kahenna],” to the former term: “Like these [kahenna],” teaching that just as the former term: “Like these,” means six, so too, the latter term: “Like those,” means six and no more.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: ותנא דידן [והתנא שלנו] במשנתנו מאי טעמיה [מה טעמו] שהוא מגביל לשמונה עשרה? אמר רב כהנא: מקיש (משווה) ״כהנה״ בתרא [האחרון] ל״כהנה״ קמא [הראשון], מה ״כהנה״ קמא [האמור ראשון] כוונתו שית [שש] נוספות, אף ״כהנה״ בתרא [האחרון] — כוונתו שית [שש] ולא עוד.
The Gemara asks: And as for the tanna of our mishna, what is his reason for limiting the number to eighteen? Rav Kahana says: The verse compares the latter term: “Like those [kahenna],” to the former term: “Like these [kahenna],” teaching that just as the former term: “Like these,” means six, so too, the latter term: “Like those,” means six and no more.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְהָא הֲוַאי מִיכַל אָמַר רַב עֶגְלָה זוֹ מִיכַל וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ עֶגְלָה שֶׁחֲבִיבָה עָלָיו כְּעֶגְלָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר {שופטים י״ד:י״ח} לוּלֵי חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי וְגוֹ׳.

The Gemara challenges the notion that David had only six wives. But there was also Michal, and so he had at least seven wives. Rav said: One of those six wives, Eglah, is Michal, and why was she called Eglah in the verse? It was because she was dear to him like a calf [egla], and so the verse states that Samson referred to his wife with the same term: “If you had not plowed with my calf you would not have found my secret” (Judges 14:18).
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב: עגלה זו מיכל. והא לא היו לה בנים למיכל, שנ׳: ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה.
חרשתם בעגלתי – שמשון קרי לה לאשתו כשהגידה להם חידתו.
והא הואי מיכל כו׳. אין לפרש דאהא דקאמר לא ירבה לו נשים פריך והא הואי מיכל דומיא דפריך בתר הכי והכתיב ויקח דוד עוד נשים וגו׳ דהא ודאי באשה אחת במיכל ידע המקשה נמי למימר דלמילויי י״ח הוא אלא דלקמן גבי ויקח דוד עוד פילגשים ונשים פריך ליה דמשמע פילגשים ונשים הרבה הוו ולא אסיק אדעתיה למימר דלא הוו רק למילויי אלא דנראה לפרש דאגופא דקרא פריך הכא דחשיב דשש נשים הוו ליה בחברון והא הואי נמי מיכל דבאתה אליו כבר בחברון קודם שבא לירושלים ובהכי ניחא דלא פריך ליה מבת שבע דודאי אסיק אדעתיה בה דלמלויי י״ח הוה ולא חשיב לוה בחברון דלא נשאה עד שבא לירושלים וק״ל:
ומקשים: והאם היו לדוד קודם רק שש נשים? והא הואי [והרי היתה] עוד אשה והיא מיכל, ואם כן, לא שש כי אם שבע לפחות היו! אמר רב: עגלה שנאמרה במנין הנשים זו היא מיכל, ולמה נקרא במקרא שמה עגלה? משום שהיתה חביבה עליו כעגלה, וכן הוא אומר ומכנה אשה אהובה בכינוי זה בשמשון, שאמר: ״לולי חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי״ (שופטים יד, יח).
The Gemara challenges the notion that David had only six wives. But there was also Michal, and so he had at least seven wives. Rav said: One of those six wives, Eglah, is Michal, and why was she called Eglah in the verse? It was because she was dear to him like a calf [egla], and so the verse states that Samson referred to his wife with the same term: “If you had not plowed with my calf you would not have found my secret” (Judges 14:18).
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וּמִי הֲווֹ לְמִיכַל בְּנֵי וְהָכְתִיב {שמואל ב ו׳:כ״ג} וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ וָלָד עַד יוֹם מוֹתָהּ אָמַר רַב חִסְדָּא עַד יוֹם מוֹתָהּ לֹא הָיָה לָהּ בְּיוֹם מוֹתָהּ הָיָה לָהּ.

The Gemara challenges the identification of Eglah with Michal: And did Michal have children? But isn’t it written: “And Michal the daughter of Saul had no child until the day of her death” (II Samuel 6:23)? Rav Ḥisda said: Until the day of her death she had no child, but on the day of her death she had a child.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיקנא: עד אותו המעשה שביזתו וקראתו כאחד הריקים – וזהו ארכיסטסא – הוו לה בנים, מאותו המעשה מתו להב, ולא היה לה וולד עד יום מותה.
ומפרשי בירושלמי (ה״ד) שעל זה הדבר נענשהג.
א. על פי הירושלמי כאן: מהו ׳אחד הריקים׳ אמר רבי בא בר כהנא ׳הריקים שבריקים׳ זו ארכסטס.
ב. וכן כתב ברש״ש מסברא דנפשיה.
ג. צ״ב והרי כן מפורש גם בסוגיין דעל זה נענשה.
ושואלים על זיהוי זה: ומי הוו [והאם היו] למיכל בני [בנים]? והכתיב [והרי נאמר]: ״ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה״ (שמואל ב׳ ו, כג)! אמר רב חסדא, כוונת הכתוב: עד יום מותהלא היה לה בנים, ואולם ביום מותההיה לה.
The Gemara challenges the identification of Eglah with Michal: And did Michal have children? But isn’t it written: “And Michal the daughter of Saul had no child until the day of her death” (II Samuel 6:23)? Rav Ḥisda said: Until the day of her death she had no child, but on the day of her death she had a child.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מִכְּדֵי בָּנִים הֵיכָא קָא חָשֵׁיב לְהוּ בְּחֶבְרוֹן וְאִילּוּ מַעֲשֶׂה דְּמִיכַל בִּירוּשָׁלַיִם הֲוָה דִּכְתִיב {שמואל ב ו׳:ט״ז} וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי ה׳ וַתִּבֶז וְאָמַר רַב יְהוּדָה וְאִיתֵּימָא רַב יוֹסֵף שְׁקַלְתֵּהּ מִיכַל לְמִיטְרַפְסַהּ אֶלָּא אֵימָא עַד אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה הָיָה לָהּ מִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא הָיָה לָהּ.

The Gemara challenges this: Now, these children of David’s, where does it count them? In Hebron, as Eglon was listed above with David’s wives in Hebron. But the incident with Michal, in the context of which the verse says she had no children, was in Jerusalem, as it is written: “And it was so, as the Ark of the Lord came into the city of David, that Michal the daughter of Saul looked out the window and saw King David leaping and dancing before the Lord, and she despised him in her heart” (II Samuel 6:16). And Rav Yehuda says, and some say it is Rav Yosef who says: Michal received her punishment [lemitarpesah] immediately, and therefore could not have had children afterward. Rather, say a different explanation: Until that incident, she had a child; from that point forward, she did not have a child.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פירוש מטופרסהא – חלק חוקה. כלומר: להתם דינאב.
א. לפנינו, מיטרפסה. וראה ערוך השלם ערך מטפרס; תוספת ערוך השלם; אוצר הגאונים פסחים עמ׳ 80.
ב. להתם = להשלים, תם ונשלם.
ערך מטרפס
מטרפסא(פסחים כז בסוף כריתות) בריך רחמנא דשקליה יששכר איש כפר ברקאי למטורפסיה בהאי עלמא (סנהדרין כא.) לא ירבה לו נשים שקלתה למטורפסה. (יבמות קה:) א״ר יוסף שקליה רבי למטורפסיה פי׳ גבה דינו ממנו וי״א מטורפסיה לשון ארמי הוא. ופי׳ נטל חלקו וגורלו מן העונש כנגד חובתו:
א. [לאאז.]
ואמר רב שקלה מיכל למטרפסה – זה היה פרעון חטאתה מה שנכתב בצידו לא היה לה ולד אלמא מההוא מעשה ואילך לא הוה לה אבל מקמי הכי איכא למימר דהוה לה.
אמר רב ואיתימא רב יוסף שקלתה מיכל למטרפסה בהאי עלמא שנטלה ענשה בעה״ז על שזלזלה בדוד דכתיב לא היה לה ולד והתם אמרינן בסוף פרק מקום שנהגו לעשות מלאכה (נ״ז:) בריך רחמנא דאשקליה ליששכר איש כפר ברקאי למטרפסיה בהאי עלמא:
שקלתה מיכל למטרפסה וכו׳. בלאו הכי מגופה דקרא נמי מוכח דלאו ביום מותה נולד יתרעם לעגלה דיום מותה אחר שהיה דוד בירושלים הוה ויתרעם נולד כבר בחברון אלא להחזיק הקושיא פריך מהא דשקלה מיכל למטרפסה משמע דנענשה בהאי עלמא מאותו מעשה ולא נולד לה ולד בהאי עלמא מאותו מעשה אף ביום מותה ודו״ק:
ומקשים: מכדי [הרי] בנים היכא קא חשיב להו [היכן מונה הוא אותם]?בחברון, שהרי היא נמנית עם נשי דוד שבחברון, ואילו מעשה שהיה במיכל, שעליו נאמר שלא היו לה בנים, בירושלים הוה [היה]! דכתיב [שנאמר]: ״ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה׳ ותבז לו בלבה״ (שמואל ב׳ ו, טז). ואמר רב יהודה ואיתימא [ויש אומרים] רב יוסף: שקלתה [קיבלה] מיכל למיטרפסה [את עונשה] מיד, ולכן לא היו לה בנים. אלא אימא [אמור] ופרש כך: עד אותו מעשההיה לה, מכאן ואילךלא היה לה בנים.
The Gemara challenges this: Now, these children of David’s, where does it count them? In Hebron, as Eglon was listed above with David’s wives in Hebron. But the incident with Michal, in the context of which the verse says she had no children, was in Jerusalem, as it is written: “And it was so, as the Ark of the Lord came into the city of David, that Michal the daughter of Saul looked out the window and saw King David leaping and dancing before the Lord, and she despised him in her heart” (II Samuel 6:16). And Rav Yehuda says, and some say it is Rav Yosef who says: Michal received her punishment [lemitarpesah] immediately, and therefore could not have had children afterward. Rather, say a different explanation: Until that incident, she had a child; from that point forward, she did not have a child.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְהָכְתִיב {שמואל ב ה׳:י״ג} וַיִּקַּח דָּוִד עוֹד פִּלַגְשִׁים וְנָשִׁים בִּירוּשָׁלַיִם לְמַלּוֹיֵי שְׁמוֹנָה עשר מַאי נָשִׁים וּמַאי פִּלַגְשִׁים אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב גנָשִׁים בִּכְתוּבָּה וּבְקִידּוּשִׁין פִּלַגְשִׁים בְּלֹא כְּתוּבָּה וּבְלֹא קִידּוּשִׁין.

The Gemara challenges the notion that David had only this limited number of wives. But isn’t it written: “And David took more concubines and wives in Jerusalem after he came from Hebron” (II Samuel 5:13). The Gemara responds: All of these were to complete the tally of eighteen and no more. The Gemara asks about this verse: What is the meaning of “wives” and what is the meaning of “concubines” in that verse? Rav Yehuda says that Rav says: Wives receive a marriage contract and betrothal; concubines are taken without a marriage contract and without betrothal.
עין משפט נר מצוהרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא כתיב ויקח דוד עוד – אלמא טובא הוו ליה נשים.
(17-18,20-21,24) מאי פילגשים ומאי נשים אמר רב יהודה אמר רב נשים בכתובה וקידושין פילגשים בלא כתובה ולא קידושין וכולהו ממנינא די״ח הוו ואע״ג דקידושין דאורייתא דכתיב כי יקח איש אשה ואין קיחה אלא בכסף וה״ה לשטר ולביאה דכולהו יליף להו מקראי הני מילי לשויא אשת איש לחייבו במזונותיה ולאסרו בקרובותיה ולאסרה בקרובותיו ולחייב עליה משום אשת איש ושאר דברים התלוים באישות אבל אם רצה לייחד אשה בלא כתובה ובלא קידושין מדאורייתא שפיר דמי ורבנן הוא דגזור כדי שלא יהיו בנות ישראל הפקר:
אמר רב יהודה ד׳ מאות ילדים היו לו לדוד כולם בני יפת תאר היו הא מילתא ליכא לאוקומה אלא בארבע מאות נשים ובד׳ מאות גדודים אי נמי בבציר מהכי וכגון דילדן תאומים דאי דאיתילידו תרי בתרי עיבורי מאשה אחת לא משכחת לה דהא מוכח בקידושין (כ״א:) דלא התירה תורה אלא ביאה ראשונה בשעת שביה כדבעינן למימר השתא גבי תמר ואי דגיירינהו והדר בא עליה לא משכחת לה דהנך לאו בני יפת תאר מיקרו דגיורת מעלייתא היא ותו דא״כ נפישו להו נשים טפי מח״י ואע״ג דאיכא למימר כגון דמיתה חדא והדר נסיב אחריתי מ״מ קשיא דלא בני יפת תאר מיקרו ומנא תימרא דלא משכחת לה אלא בד׳ מאות גדודים אי נמי במאתים וכגון דילדן תאומים דאי כשבא על נשים הרבה בגדוד אחד מי שרי והא כתיב בה ודרשינן בקידושין (כ״ב.) בה ולא בה ובחבירתה אלא מחוורתא כדפרישית:
(17-21) אמר רב יהודה אמר רב תמר בת יפת תאר הואי שבא דוד על אמה בשעת שביה ולישנא דקרא נקט דכתיב וראית בשביה אשת יפת תאר וגרסי׳ בקידושין בפרק ראשון (שם) וראית בשביה בשעת שביה אשת ואפילו אשת איש יפת תואר לא דברה אלא כנגד יצה״ר מוטב יאכלו בני ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבלות וחשקת ואע״פ שאינה נאה בה ולא בה ובחברתה ולקחת ליקוחין יש לך בה לך לאשה שלא יקח שתי נשים אחת לו ואחת לאביו אחת לו ואחת לבנו והתם נמי משמע דלא התירה תורה כנגד יצר הרע אלא ביאה ראשונה בשעת שביה אבל ביאה שניה אסורה עד דמגייר לה וגבי כהן פליגי רב ושמואל לענין ביאה ראשונה רב אמר מותר חידוש הוא ושמואל אמר אסור כל היכא דקרינא ביה והבאתה קרינא ביה וראית בשביה וכהן כיון דלא קרינא ביה והבאתה דהא אסור בגיורת לא קרינא ביה וראית מ״מ שמעינן מיניה דמותר לבא עליה בגיותה ביאה ראשונה בשעת שביה ואמה של תמר נמי הכי הואי שבא דוד המלך עליה ביאה ראשונה בגיותה בשעת שביה ונתעברה באותה ביאה מתמר וכיון דהיתה הורתה שלא בקדושה הרי ולדה כמוה דכתיב כי יסיר את בנך בנך הבא מן הישראלית קרוי בנך ואין בתך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה. ותמר אחותו של אבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור היתה ומנין שהיתה הורתה שלא בקדושה דכתיב ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך ואי ס״ד בת גיורת היא והיא מתייחסת בתר אביה הוי אחתיה ומי הוה שריא ליה אלא לאו ש״מ דלאו בת גיורת הואי אלא הורתה שלא בקדושה היתה ותנן ולד שפחה ונכרית מישראל אין להם קורבת אב כדאיתא ביבמות (כ״ב.):
ותקח את המשרת ותצק לפניו שעשתה לו מיני טיגון דבר שקלוי בשמן במחבת וכיוצא קרי טיגון ונקרא בערבי טיג׳ן ובפ׳ בכל מערבין (כ״ח:) אמר אביי שלקו או טיגנו איכא בינייהו. ובמנחות בסוף גמרא דפ׳ התכלת (נ׳.) איתמר חביתי כ״ג כיצד עושין אותן רבי חייא בר אבא אמר רב חנינא אופה ואח״כ מטגנה וכו׳ ובסוף גמרא דפ׳ מנחות (ק״ד:). אמרינן אמר הקב״ה עשה לי מהן חמשה מיני טיגון ופי׳ סלת מחבת מרחשת חלות ורקיקן וש״מ דהנך כולהו מיני טיגון נינהו ומשרת נמי ממיני טיגון הוא דכתיב מנחה על המחבת תרגום משריתא.
וישנאה אמנון וגו׳ מאי טעמא אמר ר׳ יצחק נימא נקשרת לו מן השיער שבבית ערותה ועשאתו כרות שפכה. ומקשינן איני והא דרש רבא מאי דכתיב ויצא לך שם וגו׳ שאין להם לבנות ישראל לא שער של בית השחי ולא שער של בית הערוה וקודם שגבהו בנות ציון קא מיירי דאלו בתר הכי כתיב (ישעיה ג׳) ושפח ה׳ קדקד בנות ציון וה׳ פתהן יערה. אלא אימא נימא קשרה לו שהביאה נימא תלושה וקשרה לו באותו מקום ועשאוהו כרות שפכה ואיבעית אימא לעולם נקשרה ושאני תמר דבת יפת תואר הואי. מיד כלומר כיון שנעשה מעשה לאלתר ותקח תמר אפר וגו׳ גדר גדול גדרה תמר באותה שעה כשיצאה וזעקה ופרסמה את הדבר לכל ונשאו הכל קל וחומר בעצמן להזהר כל איש בבתו ובאחותו וכל אשה בעצמה מה לבנות מלכים עלתה כך לבנות הדיוטות אם אינן נזהרות על אחת כמה וכמה לצנועות כך לפרוצות על אחת כמה וכמה:
ומקשים: וכי לא היו לדוד נשים נוספות? והכתיב [והרי נאמר] ״ויקח דוד עוד פלגשים ונשים בירושלם אחרי בואו מחברון״ (שמואל ב׳ ה, יג)! ומשיבים: כל אלה היו למלויי [למלא] למנין שמונה עשר ולא יותר. ושואלים ביחס לפירוש זה: מאי [מה פירוש] ״נשים״ ומאי [ומה פירוש] ״פלגשים״? אמר רב יהודה אמר רב: נשים — אלה שכותבים להן כתובה ועושים להן קידושין, פלגשיםבלא כתובה ובלא קידושין.
The Gemara challenges the notion that David had only this limited number of wives. But isn’t it written: “And David took more concubines and wives in Jerusalem after he came from Hebron” (II Samuel 5:13). The Gemara responds: All of these were to complete the tally of eighteen and no more. The Gemara asks about this verse: What is the meaning of “wives” and what is the meaning of “concubines” in that verse? Rav Yehuda says that Rav says: Wives receive a marriage contract and betrothal; concubines are taken without a marriage contract and without betrothal.
עין משפט נר מצוהרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַרְבַּע מֵאוֹת יְלָדִים הָיוּ לוֹ לְדָוִד וְכוּלָּן בְּנֵי יְפַת תּוֹאַר הָיוּ וּמְגַדְּלֵי בְלוֹרִיּוֹת הָיוּ וְכוּלָּן יוֹשְׁבִין בִּקְרוֹנוֹת שֶׁל זָהָב וּמְהַלְּכִין בְּרָאשֵׁי גְיָיסוֹת הָיוּ וְהֵם הָיוּ בַּעֲלֵי אֶגְרוֹפִין שֶׁל בֵּית דָּוִד.

Rav Yehuda says that Rav says: David had four hundred children in his army, and all of them were sons of beautiful women taken captive from their gentile homes during war (see Deuteronomy 21:10–14). And they grew their hair in a gentile hairstyle, and they all sat in carriages [bikronot] of gold. And they walked at the head of the troops, and they were the strong-arm enforcers of the house of David, on whose loyalty David’s monarchy relied.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב: ארבע מאות ילדים היו לו לדוד וכולם בני יפת תואר וכולן מגדלי בלורית היו כול׳ – פירוש בלורית: ציצית של שיער, ובטייתא דואבה.
א. = בערבית.
ערך אגרוף
אגרוףאאוי לי מאגרופן (פסחים נז. סנהדרין כ״א.) אגרופן של בית דוד בגמ׳ ולא ירבה לו נשים (קידושין עו) בגמר׳ דמוכתב. אגרופא של חנופא (בסוף גמרא דואלו נאמרין בכל לשון) ענין זרוע וכח חמה. אגרוף גדול זה אגרופי של בן בטיח (בכל כלי בעלי בתים פרק קמא דכלים) פי׳ אדם גבור היה בבעלי משנה והאגרוף שלו היה גדול וישנו כראש גדול של אדם. מודה רבי יהודה במלא אגרוף (סוכה כ״א) פי׳ פס יד כפופה בטפח בלא בוהן ועשויין בני אדם להכות כדקאמרינן בעלי אגרופין וכתיב ולהכות באגרוף רשע:
ערך בלר
בלרב(עבודה זרה יא:) יום תגלחת זקנו ובלוריתו. (סנהדרין כא.) בגמ׳ דלא ירבה לו כולם מגדלי בלורית היו. (עבודה זרה כט. מכות כא) בלורית ואפר מקלה וגבינה. תפשה בבלוריתא. (סנהדרין פב) הגונב את הקסוה פי׳ ציצית של שיער (א״ב: פי׳ בלורית בלשון רומי קווצות שער):
א. [פויסט.]
ב. [פלעכט, האאר, לאקען.]
יפת תואר – הנשבית במלחמה כדכתיב (דברים כח) וראית בשביה.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 17]

ד׳ מאות ילדים היו לו לדוד כו׳. יבואר פרק חלק:
אמר רב יהודה אמר רב: ארבע מאות ילדים (אנשים צעירים) היו לו לדוד בצבאו, וכולן בני יפת תואר היו, ומגדלי בלוריות היו כדרך הגויים, וכולן יושבין בקרונות של זהב, ומהלכין בראשי גייסות היו, והם היו בעלי אגרופין של בית דוד, שבית דוד נסמך על נאמנותם של ארבע מאות בחורים אלה.
Rav Yehuda says that Rav says: David had four hundred children in his army, and all of them were sons of beautiful women taken captive from their gentile homes during war (see Deuteronomy 21:10–14). And they grew their hair in a gentile hairstyle, and they all sat in carriages [bikronot] of gold. And they walked at the head of the troops, and they were the strong-arm enforcers of the house of David, on whose loyalty David’s monarchy relied.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב תָּמָר בַּת יְפַת תּוֹאַר הָיְתָה שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל ב י״ג:י״ג} וְעַתָּה דַּבֶּר נָא (עַל) [אֶל] הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ וְאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ בַּת נִישּׂוּאִין הֲוַאי אֲחָתֵיהּ מִי הֲוָה שַׁרְיָא לֵיהּ אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ בַּת יְפַת תּוֹאַר הָיְתָה.

And Rav Yehuda says that Rav says: David’s daughter Tamar was the daughter of a beautiful woman taken captive in war and was born before her mother converted. Therefore, Tamar was not considered the daughter of David according to halakha. The proof of this is in what she said to Amnon, son of David, as it is stated: “Now, therefore, speak, please, to the king, for he will not withhold me from you” (II Samuel 13:13). And if it enters your mind to say that she was the daughter of a woman David married, would David have permitted Amnon’s sister to him as a wife? Rather, learn from this verse that she was the daughter of a beautiful woman who converted after Tamar was born, so halakhically Tamar was not a daughter of David.
ר׳ חננאלרש״יתוספותרמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב: תמר בת יפת תואר היתה, שנ׳: ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך. ואי הות בת נישואין – אחתיה מי שריא ליה? אלא מלמד שהיה בא עליה דוד בגיותה וילדה אאבשלום ותמר, ואחרי כן נתגיירהב. וקיימא לן כי בתו הבאה מן הנכרית – אינה בתו.
א. מקורו של הר״ח שגם אבשלום נולד בגיותה הוא מהגמרא לקמן קז,ב, אמאי לא דרשת סמוכין, כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה. ופירש ר״ח דהוא הבן שנולד קודם גירות. ועל פי זה כתב ביד רמה שם: אי נמי תיומתא של תמר היה (אבשלום) שנתעברה משניהם וכו׳. ולדבריו צריך לומר דאף שנולד בגיותה קראו הכתוב לאבשלום בנו וכפי שקראו הכתוב לבן סורר ומורה, בנו. והיד רמה הוצרך לומר שהיו תאומים כי לשיטתו לא הותרה בגיותה אלא ביאה ראשונה. אולם מלשון ר״ח ׳שהיה בא עליה דוד׳ בלשון הווה, נראה כפירוש רש״י שהותר לבוא עליה אחר כל המעשים אפילו שלא נתגיירה בלב שלם, ובנו הנולד ממנה כבנו מן הגויה (ראה תוספות הרא״ש כאן). ואחרי כן נתגיירה שהרי היתה ממנין שמונה עשר נשיו.
ב. בקיצור ר״ח נוסף: בגיותה ואחר כך נתגיירה. ובכל אופן משמע דוקא נתגיירה אחר לידה אבל נתגיירה קודם לידה אפשר שבנו הוא לכל דבר, וכמשמעות רש״י ביבמות שנתגיירה מעוברת אינו מתייחס אחר אביו משום שרחמנא אפקריה לזרעיה, אבל אין אומרים בעובר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי (וטעם הדבר אפשר מפני שהוא מתייחס על ידי הלידה אחר אביו כמו לאמו), ואם כן ישראל הבא על הגויה ונתגיירה מעוברת הרי הוא בנו לכל דבר.
תמר – אחות אבשלום בת יפת תואר היתה קודם שנתגיירה בלב שלם מעכה אמו ילדה לו לדוד את תמר והיתה אצלו בתורת יפת תואר.
ועתה דבר נא וגו׳ – תמר מנסיב ליה עצה לאמנון.
מי הוה שרייה ליה אלא שמע מינה – עדיין לא נתגיירה אמו כשילדתה ותנן ולד שפחה וכותית מישראל אין לו קורבת אב במסכת יבמות (דף כב.) מי שיש לו בן מ״מ וכו׳.
דאי ס״ד בת נישואין הואי אחתיה מי הוה שרייה ליה – מכאן קשה לפ״ה שפירש בפ״ק דקידושין (דף כב.) והבאתה אל תוך ביתך מלמד שלא ילחצנה במלחמה פי׳ שלא יבא עליה במלחמה ומשמע מתוך פי׳ הקונטרס דאפילו ביאה ראשונה אסורה במלחמה עד לאחר כל המעשים כולן וא״כ לא בא דוד על מעכה רק לאחר שנתגיירה וא״כ בת נישואין היא והיכי שריא תמר לאמנון אחתיה היא ועוד דהא אמרינן (שם דף כא.) דלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע משמע שבמלחמה ביאה ראשונה הואי לכך פירש ר״ת התם שלא ילחצנה במלחמה לבא עליה ביאה שניה ומחלוקת בירושלמי בין רב ושמואל מן הפי׳ דרב אמר אינה מותרת במלחמה אלא ביאה ראשונה ושמואל אמר אף לא ביאה ראשונה ולא ביאה שניה וזה לשון הירושלמי תרתי מילין אתון אמרין משמיה דרב וליתא הכא אתון אמרין משמיה דרב אסור לבא עליה ביאה שניה ואני אומר לא ביאה ראשונה ולא ביאה שניה וא״כ קשיא לשמואל הך דהכא כדפרישית על כן נראה למימר דתמר לא היתה בת דוד שאמה כבר היתה מעוברת כשבאת למלחמה והא דכתיב (שמואל ב יג) כי כן תלבשנה בנות המלכים מעילים מתוך שגדלה בחיקו של דוד קרי לה בת מלך.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 17]

תוס׳ בד״ה דאי ס״ד כו׳ לבא עליה ביאה שניה כו׳ נ״ב אבל ביאה ראשונה שרי והבא על הכותית הולד כמוה ולא הוי אחותו וק״ל:
תוספות בד״ה דאי ס״ד כו׳ דתמר לא היתה בת דוד שאמה כבר כו׳ עכ״ל ולפי הדמיון שחשבו שהיא בת דוד קראה בכתוב אחותו ואמנון נקרא אחיה וק״ל:
תמר בת יפת תואר כו׳. פירשו בתוספות למאן דאמר דאף ביאה ראשונה אסור במלחמה לא היתה תמר בת דוד שאמה היתה כבר מעוברת כו׳ ע״ש לא ניחא להו לפרש שכבר הולידה אמה את תמר קודם שבאתה למלחמה דא״כ לא מקרי לה בנות מלכים דכיון שנולדה כבר לא גידלה בחיקו של דוד וק״ל ע״ש ואי ס״ד בת נישואין הוה אחתי׳ מי כו׳ עיין בחדושי הלכות:
ד ואמר רב יהודה אמר רב: תמר בת יפת תואר היתה, כלומר, היא היתה בת של אשה שנלקחה במלחמה כ״אשת יפת תואר״, ונולדה לפני שנתגיירה אותה אשה גירות גמורה (ואז ילדה את אבשלום), ולא נחשבה כבתו של דוד. וראיה לדבר — ממה שנאמר בה שאמרה לאמנון בן דוד: ״ועתה דבר נא על המלך כי לא ימנעני ממך״ (שמואל ב׳ יג, יג). ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר כי בת נישואין הואי [היתה], אם כן, אחתיה מי הוה שריא ליה [אחותו האם היתה מותרת לו] שיתן דוד אותה לו לאשה? אלא שמע מינה [למד מכאן] כי בת יפת תואר היתה, והיתה איפוא נחשבת כבת אמה הגויה שנתגיירה לאחר מכן ואינה כבתו של דוד, ולכן יכול היה אמנון לשאת אותה לאשה. כיון שהוזכר פסוק זה דנים עוד במעשה אמנון ותמר.
And Rav Yehuda says that Rav says: David’s daughter Tamar was the daughter of a beautiful woman taken captive in war and was born before her mother converted. Therefore, Tamar was not considered the daughter of David according to halakha. The proof of this is in what she said to Amnon, son of David, as it is stated: “Now, therefore, speak, please, to the king, for he will not withhold me from you” (II Samuel 13:13). And if it enters your mind to say that she was the daughter of a woman David married, would David have permitted Amnon’s sister to him as a wife? Rather, learn from this verse that she was the daughter of a beautiful woman who converted after Tamar was born, so halakhically Tamar was not a daughter of David.
ר׳ חננאלרש״יתוספותרמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) {שמואל ב י״ג:ג׳} וּלְאַמְנוֹן רֵעַ וּשְׁמוֹ יוֹנָדָב בֶּן שִׁמְעָה אֲחִי דָוִד (וְהָיָה) אִישׁ חָכָם וְגוֹ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אִישׁ חָכָם לְרִשְׁעָה.

The Gemara continues to interpret the story of Amnon and Tamar. The verse states: “And Amnon had a friend whose name was Jonadab, son of Shimeah, David’s brother, and Jonadab was a very wise man” (II Samuel 13:3). Rav Yehuda says that Rav says: A wise man for wickedness.
ר׳ חננאלרמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויונדב איש חכם מאד – אמר רב: חכם ברשעה.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 17]

ויונדב איש חכם וגו׳ איש חכם לרשעה כו׳. מלת חכם נאמר בכל מקום המחכים בדעתו בדבר שאין שאר כל העם יורדין לסוף דעתו אך על הרוב נאמר במחכים לטובה בשום חכמה מה שאין כן הכא לא מצינו ביונדב בזה שום חכמה להיטיב אך להרע ידע:
נאמר שם ״ולאמנון רע ושמו יונדב בן שמעה אחי דוד ויונדב איש חכם מאד״ (שמואל ב׳ יג, ג). אמר רב יהודה אמר רב: איש חכם לרשעה.
The Gemara continues to interpret the story of Amnon and Tamar. The verse states: “And Amnon had a friend whose name was Jonadab, son of Shimeah, David’s brother, and Jonadab was a very wise man” (II Samuel 13:3). Rav Yehuda says that Rav says: A wise man for wickedness.
ר׳ חננאלרמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) {שמואל ב י״ג:ד׳} וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ אַתָּה כָּכָה דַּל בֶּן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹנָדָב שְׁכַב עַל מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְחָל וְגוֹ׳ עַד וְעָשְׂתָה לְעֵינַי אֶת הַבִּרְיָה {שמואל ב י״ג:ט׳} וַתִּקַּח הַמַּשְׂרֵת וַתִּצוֹק לְפָנָיו אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב שֶׁעָשְׂתָה לוֹ מִינֵי טִיגּוּן.

The verse recounts Jonadab’s words to Amnon: “And he said to him: Why, son of the king, are you so becoming leaner from day to day…and Jonadab said to him: Lie on your bed and feign illness, and when your father comes to see you, say to him: Let my sister Tamar come, please, and give me bread, and she should dress the food in my sight…And she took the pan and poured them out before him” (II Samuel 13:4–5, 9). Rav Yehuda says that Rav says: This means that Tamar prepared various kinds of fried [tiggun] food for Amnon.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכב על משכבך והתחל וגו׳, ותקח את המשרת ותצק לפניו – מלמד שעשתה לו מיני טיגן. וישנאה אמנון – נימא קשרה לו ועשאתו כרות שפכה.
ערך טגן
טגןא(עירובין כח.) שלקן או טיגנן איכא בייניהו. (סנהדרין כא.) ותקח את המשרת ותצוק לפניו אמר רבי יהודה אמר שמואל מלמד שעשתה לו מיני טיגון. (מנחות נ) אתמר חביתי כ״ג כיצד עושין אותן רבי חייא בר אבא אמר רבי חנינא אופה ואח״כ מטגנה רבי אסי אמר רבי חנינא מטגנה ואח״כ אופה וכו׳. (מנחות קד) א״ר יצחק מה נשתנה מנחה שנאמר בה נפש אמר הקב״ה מי דרכו להביא מנתה עני מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני ואו׳ עד א״ל עשה לי מן ה׳ מיני טיגון פי׳ סלת מחבת מרחשת חלות ורקיקים. (קידושין מד) א״ל רבי אבין דסמכה הוא א״ל אין כמימי לטוגני פי׳ זכרון הוא דראוי לסמוך עליו אמר לו כמימי לטיגני היה כלומר כששמעה לאלתר אמרה לי ולא היה רחוק זמן בין שמיעה לאמירה אלא כאדם שמוציא דג מן הים ומטגני. (בירושלמי בפרק מי שמת) ר׳ זעירא ור׳ יעקב חמון צלג (צואתא) קם ר׳ יעקב זרק עליו רוקא אמרו לו חביריו מן ימא לטיגני׳. פ״א שם מקום הוא ימי וטיגני קרובין להדדי כלומר אין אדם משקר דסבר כיון דמקום קרוב הוא אתי איניש ומכחישו (א״ב פי׳ בל׳ יוני מרחשת ומחבת ומן השם נבנה הפועל גם בנ׳ חז״ל גם בלשון יוני):
א. [איין פפאנע, באקען.]
והתחל – עשה עצמך כחולה.
הבריה – מאכל טיגון פריי״ט.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 17]

״ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בן המלך... ויאמר לו יהונדב שכב על משכבך והתחל״ עד ״ועשתה לעיני את הבריה״ (שמואל ב׳ יג ד–ה), ״ותקח את המשרת ותצק לפניו״ (שמואל ב׳ יג ט). אמר רב יהודה אמר רב: פירושו, שעשתה לו מיני טיגון.
The verse recounts Jonadab’s words to Amnon: “And he said to him: Why, son of the king, are you so becoming leaner from day to day…and Jonadab said to him: Lie on your bed and feign illness, and when your father comes to see you, say to him: Let my sister Tamar come, please, and give me bread, and she should dress the food in my sight…And she took the pan and poured them out before him” (II Samuel 13:4–5, 9). Rav Yehuda says that Rav says: This means that Tamar prepared various kinds of fried [tiggun] food for Amnon.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) {שמואל ב י״ג:ט״ו} וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאוֹד מ״טמַאי טַעְמָא אָמַר ר׳רַבִּי יִצְחָק נִימָא נִקְשְׁרָה לוֹ וַעֲשָׂאַתּוּ כְּרוּת שׇׁפְכָה וְכִי נִקְשְׁרָה לוֹ אִיהִי מַאי עֲבַדָה אֶלָּא אֵימָא קָשְׁרָה לוֹ נִימָא וַעֲשָׂאַתּוּ כְּרוּת שׇׁפְכָה.

At the end of the story, the verse states: “Then Amnon hated her with exceeding, great hatred, for greater was the hatred with which he hated her than the love with which he had loved her” (II Samuel 13:15). The Gemara asks: What is the reason for Amnon’s intense hatred? Rabbi Yitzḥak says: While he raped her, a hair [nima] of hers became tied around his penis and caused him to be one whose penis has been severed. The Gemara asks: But if the hair became tied around his penis, what did she do? Why would Amnon hold this against her? Rather, say that she intentionally tied a hair around his penis during intercourse, and she made him one whose penis has been severed in order to take revenge on him, and for this he hated her.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וישנאה אמנון כו׳ כרות שפכה וכו׳. ועל זה אמרו בפרקי אבות כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה זו אהבת אמנון ותמר כו׳ לפי שהיתה תלויה האהבה בדבר דהיינו בזנות ובניאוף בטל הדבר ממש שנעשה כרות שפכה בטלה האהבה וזש״ה גדולה השנאה אשר שנאה שהיה לעולם על ידי שנעשה כרות שפכה מאהבה אשר אהבה שלא היתה רק לאותה שעה:
נאמר לבסוף ״וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה״ (שמואל ב׳ יג טו), ושאלו: מאי טעמא [מה טעם] לשנאה עזה זו? אמר ר׳ יצחק: נימא [שערה] נקשרה לו בשעת ביאה וחתכה מבשר אברו ועשאתו כרות שפכה. ושואלים: וכי אם אכן נקשרה לו, איהי מאי עבדה [היא מה עשתה] ומשום מה שנא אותה? אלא אימא [אמור] שקשרה לו בכוונה נימא, ועשאתו כרות שפכה כדי לנקום בו, ועל כך שנאה.
At the end of the story, the verse states: “Then Amnon hated her with exceeding, great hatred, for greater was the hatred with which he hated her than the love with which he had loved her” (II Samuel 13:15). The Gemara asks: What is the reason for Amnon’s intense hatred? Rabbi Yitzḥak says: While he raped her, a hair [nima] of hers became tied around his penis and caused him to be one whose penis has been severed. The Gemara asks: But if the hair became tied around his penis, what did she do? Why would Amnon hold this against her? Rather, say that she intentionally tied a hair around his penis during intercourse, and she made him one whose penis has been severed in order to take revenge on him, and for this he hated her.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) אִינִי וְהָא דָּרֵשׁ רָבָא מַאי דִּכְתִיב {יחזקאל ט״ז:י״ד} וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיׇפְיֵךְ שֶׁאֵין לָהֶן לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל לֹא שְׂעַר בֵּית הַשֶּׁחִי וְלָא בֵּית הָעֶרְוָה שָׁאנֵי תָּמָר דְּבַת יְפַת תּוֹאַר הֲוַאי.

The Gemara challenges this: Is that so? But didn’t Rava interpret a verse homiletically: What is the meaning of that which is written: “And your renown went forth among the nations about your beauty” (Ezekiel 16:14)? This teaches that Jewish women do not have armpit hair or pubic hair. Therefore, Tamar would have had no hair to injure Amnon in that way. The Gemara responds: Tamar is different, as she was the daughter of a beautiful woman, who was a gentile.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דרש רבא: ויצא לך שם בגוים ביופייך – שלא היה שיער לבנות ישראל לא בבית השחי ולא בבית הערוה.
שלא היה להם לבנות ישראל – קודם שחטאו וגבהו בנות ציון (ישעיהו ג).
לא שער בית השחי – תחת אצילי זרועותיהן.
שם לא שער בית השחי ולא בית הערוה כו׳ נ״ב צ״ע איך נפרש אם נאמר שלא היה להן שערות כלל א״כ להאי תנא דדריש בנזיר פ׳ ג׳ מינים לא ילבש גבר שמלת אשה אמגלח שער בית השחי ובית הערוה דלוקה משום דדרך נשים הוא לגלח משום ניוול כמו שפירש״י התם א״כ ש״מ דיש להן שערות ודוחק לומר דאיירי הקרא אחר חורבן דוקא. ועוד סימן גדלות שהעיקר תלוי בשערות וכי לא היה באותו הזמן וא״ל שהיה להן וגילחו א״כ מאי מקשה מתמר הלא מסתמא הבתולות לא גילחו וק״ל אלא נראה שהיה להן שערות אבל מעט מזער שלא נמאסים לתשמיש וממילא לא היה ראוי להסתכן וק״ל. ולאחר שגבהו נתרבה עד שהיו דומים לערלות שיש כאן מקום להסתכן וכן איתא בפ׳ במה אשה שדורש מקרא דגבהו בנות ציון מאי דכתיב פתהן יערה מלמד שנתמלאו שערות כיער כדי שיהו נמאסין לתשמיש משמע דנתרבה שערותן וק״ל שוב אחרי כתבי מצאתי בפ״ק דגיטין בגליון תו׳ גבי פלגש בגבעה ממש כדברי תהלה לאל:
רש״י גדרו כו׳ בעצמן מה בנות הד״א:
שאין להם לבנות ישראל לא שיער ביה השחי כו׳ מה שנדחק מהרש״ל בזה לפרש שהיה להן שערות מעט מזער שלא היו נמאסות לתשמיש כו׳ ולאחר שגבהו בנות ציון נתרבה כו׳ עכ״ל ע״ש אין זה מוכרח אלא שלא היה להן ע״י גלוח ומה שהקשה דא״כ מאי קושיא מתמר הלא מסתמא הבתולות לא גילחו וק״ל לא ידעתי מניין לו לומר שמשום תשמיש הוו מגלחות שלא יהיו נמאסות דאימא בפנויה נמי דליכא משום תשמיש משום יפוי הוי מגלחות תדע דשער בית השחי ע״כ לאו משום יפוי תשמיש הוה והשתא בתולות בית ישראל גילחו עצמן בין בבית השחי ובין בבית הערוה משום יפוי כמ״ש ויצא לך שם בגוים ביפיך:
ומקשים: איני [וכי כן הוא]?! והא [והרי] דרש רבא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״ויצא לך שם בגוים ביפיך״ (יחזקאל טז, יד), ללמד שאין להן לבנות ישראל לא שער בית השחי ולא שער בית הערוה, ומנין היו שערות לתמר? ומשיבים: שאני [שונה] תמר, שבת יפת תואר הואי [היתה], ואם כן לא היתה אמה מישראל.
The Gemara challenges this: Is that so? But didn’t Rava interpret a verse homiletically: What is the meaning of that which is written: “And your renown went forth among the nations about your beauty” (Ezekiel 16:14)? This teaches that Jewish women do not have armpit hair or pubic hair. Therefore, Tamar would have had no hair to injure Amnon in that way. The Gemara responds: Tamar is different, as she was the daughter of a beautiful woman, who was a gentile.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) {שמואל ב י״ג:י״ט} וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ (וְאֶת כְּתוֹנֶת) הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה גָּדֵר גָּדוֹל גָּדְרָה תָּמָר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ לִבְנוֹת מְלָכִים כָּךְ לִבְנוֹת הֶדְיוֹטוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אִם לַצְּנוּעוֹת כָּךְ לַפְּרוּצוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָּזְרוּ

The verse relates that after Amnon raped her: “And Tamar put ashes on her head and rent her garment of many colors that was on her” (II Samuel 13:19). The Sages taught in the name of Rabbi Yehoshua ben Korḥa: Tamar established a great fence at that time by way of her public outcry, as people said: If such an occurrence could happen to the daughters of kings, all the more so could it happen to the daughters of ordinary people. If such an occurrence could happen to modest women like Tamar, who resisted, all the more so could it happen to licentious women. Rav Yehuda says that Rav says: At that time they decreed
ר׳ חננאלרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנא: גדר גדול גדרה תמר אותה שעה: ומה לבנות סתומותא – כלומר: הבתולות הצנועות, אירע להן – לבנות הדיוטות והן פתוחות פרוצות, על אחת כמה וכמה.
א. לפנינו הגירסא בגמרא צנועות ופרוצות.
גדרה תמר – בדמעתה וזעקתה ונהגה עצמה בבזיון נשאו שאר נשים ק״ו בעצמן מה בנות מלכים אירע קלקול זה בהדיוטות על אחת כמה וכמה.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 17]

נאמר ״ותקח תמר אפר על ראשה ואת כתנת הפסים אשר עליה קרעה״ (שמואל ב׳ יג, יט). תנא [שנה] החכם משמיה [משמו] של ר׳ יהושע בן קרחה: גדר גדול גדרה תמר באותה שעה על ידי זעקתה בפומבי, שכן אמרו הכל: אם לבנות מלכים קרה כך, לבנות הדיוטות על אחת כמה וכמה שיכול לקרות מעין זה, אם לצנועות כתמר שלא רצתה קרה כך, לפרוצות יותר — על אחת כמה וכמה. אמר רב יהודה אמר רב: באותה שעה גזרו
The verse relates that after Amnon raped her: “And Tamar put ashes on her head and rent her garment of many colors that was on her” (II Samuel 13:19). The Sages taught in the name of Rabbi Yehoshua ben Korḥa: Tamar established a great fence at that time by way of her public outcry, as people said: If such an occurrence could happen to the daughters of kings, all the more so could it happen to the daughters of ordinary people. If such an occurrence could happen to modest women like Tamar, who resisted, all the more so could it happen to licentious women. Rav Yehuda says that Rav says: At that time they decreed
ר׳ חננאלרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין כא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סנהדרין כא., עין משפט נר מצוה סנהדרין כא., ר׳ חננאל סנהדרין כא. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין כא., רש"י סנהדרין כא., תוספות סנהדרין כא., רמ"ה סנהדרין כא., בית הבחירה למאירי סנהדרין כא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין כא., מהרש"א חידושי הלכות סנהדרין כא., מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין כא., גליון הש"ס לרע"א סנהדרין כא., רשימות שיעורים לגרי"ד סנהדרין כא. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (כל הזכויות שמורות), פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין כא., אסופת מאמרים סנהדרין כא.

Sanhedrin 21a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sanhedrin 21a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 21a, R. Chananel Sanhedrin 21a, Collected from HeArukh Sanhedrin 21a, Rashi Sanhedrin 21a, Tosafot Sanhedrin 21a, Ramah Sanhedrin 21a, Meiri Sanhedrin 21a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 21a, Maharsha Chidushei Halakhot Sanhedrin 21a, Maharsha Chidushei Aggadot Sanhedrin 21a, Gilyon HaShas Sanhedrin 21a, Reshimot Shiurim Sanhedrin 21a, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 21a, Collected Articles Sanhedrin 21a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144