×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אַגּוּפֵיהּ דְּמִזְבֵּחַ דִּכְתִיב {שמות כ״ד:י׳} וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר.
Rather, tohoro means on top of the altar itself, as it is written: “Like the very sky for purity [latohar]” (Exodus 24:10). Tohoro refers to the top of the altar after the ashes of the incense are cleared and the pure gold is visible.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כדתנן במדות פ׳ ג׳ וחוט של סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים.
אגופיה דמזבח – על גגו ומאי לשון טהרו על שם שמטהר ומפנה הקטורת שנשרף עליו בבקר וחותיהו אילך ואילך ומזה על מקום הגילוי כדכתיב וכעצם השמים לטוהר כמו לטהר.
אגופיה [על גופו של] המזבח ולא במקום שיש עליו אפר הקטורת, ועיקר משמעות זו נלמדת ממה דכתיב [שנאמר]: ״וכעצם השמים לטהר״ (שמות כד, י), הרי ש״טוהר״ לשון נקיון הוא.
Rather, tohoro means on top of the altar itself, as it is written: “Like the very sky for purity [latohar]” (Exodus 24:10). Tohoro refers to the top of the altar after the ashes of the incense are cleared and the pure gold is visible.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מַאי שְׁנָא דְּיָהֵיב עוֹלָה בְּרֵישָׁא וַהֲדַר יָהֵיב דְּחַטָּאת נִיתֵּיב בְּרֵישָׁא דְּחַטָּאת וַהֲדַר נִיתֵּיב דְּעוֹלָה כֵּיוָן דְּעוֹלָה הִיא הִיא קָדְמָה בְּרֵישָׁא.

The Gemara returns to the opinion of Rabbi Shimon IshHaMitzpa: What is different that he says to sprinkle in accordance with the procedure of the burnt-offering first and then sprinkle in accordance with the procedure that is used for the sin-offering? Let us first sprinkle in accordance with the procedure that is used for the sin-offering and then let us sprinkle in accordance with the procedure that is used for the burnt-offering. The Gemara answers: Since the daily offering is a burnt-offering, that procedure takes precedence, and it is followed by the sin-offering.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחוזרים לבירור שיטת ר׳ שמעון איש המצפה: מאי שנא דיהיב [במה שונה, מה הטעם, שנותן] את המתנות כדרך העולה ברישא [בתחילה] והדר יהיב [ואחר כך נותן] את המתנות כדרך החטאת? ניתיב ברישא [שיתן בתחילה] כעין חטאת, והדר ניתיב [ואחר כך יתן] את של העולה! ומשיבים: כיון שקרבן התמיד עולה היא, לכן היא קדמה ברישא [בראש] ולאחר שיעשה כמעשה הראוי לעולה יחזור ויעשה כמעשה הראוי לחטאת.
The Gemara returns to the opinion of Rabbi Shimon IshHaMitzpa: What is different that he says to sprinkle in accordance with the procedure of the burnt-offering first and then sprinkle in accordance with the procedure that is used for the sin-offering? Let us first sprinkle in accordance with the procedure that is used for the sin-offering and then let us sprinkle in accordance with the procedure that is used for the burnt-offering. The Gemara answers: Since the daily offering is a burnt-offering, that procedure takes precedence, and it is followed by the sin-offering.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וּמַאי שְׁנָא דְּיָהֵיב מִזְרָחִית צְפוֹנִית וּמַעֲרָבִית דְּרוֹמִית נִיתֵּיב דְּרוֹמִית מִזְרָחִית וַהֲדַר צְפוֹנִית מַעֲרָבִית אָמְרִי אעוֹלָה טְעוּנָה יְסוֹד וְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית לָא הֲוָה לֵיהּ יְסוֹד.

The Gemara asks: What is different that he says to sprinkle first on the northeast corner of the altar and then on the southwest corner? Let him sprinkle first on the southeast corner and then on the northwest corner. The Sages say: That is because the blood of the burnt-offering requires sprinkling on the side of the altar with a base, as it is stated: “On the base of the altar of burnt-offering” (Leviticus 4:18) and the southeast corner did not have a base. Therefore, the sprinkling was performed on the northeast corner, where part of the base of the altar was located.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עולה טעונה יסוד – שיהא דמה ניתן במקום שיהא יסוד למטה הימנו דהכי אמרינן בזבחים (דף נא.) אל יסוד מזבח העולה לזבחה של עולה יהא יסוד למטה הימנו.
קרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד – כדאמרינן במסכת מדות (פ״ג משנה א) היסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב אוכל במזרח אמה אחת כשהצפון כלה למזרח ובדרום אמה אחת כשהמערב כלה לדרום אלמא לא היה יסוד למזרחית דרומית ואמרינן בזבחים (דף נג:) לפי שלא היתה אמה היסוד של כל המזרח ושל כל דרום בחלקו של בנימין כדמתרגמינן באחסנתיה יתבני מדבחא (בראשית מט) לפיכך לא היה יסוד לה.
ניתיב דרומית מזרחית – דומיא דחטאת דכשעלה בכבש בא לו לקרן דרומית מזרחית תחלה ולא הוה מצי לשנויי כיון דעולה נשחטת בצפון וקיבול דמה בצפון יהיב מזרחית צפונית דפגע ביה ברישא שהוא סמוך לו יותר מלקרן מזרחית דרומית חדא דאדרבה כיון דכל פונות דרך ימין נמצא כי קאי בצפון ופניו למזבח ומקיף דרך ימין פגע בקרן דרומית מזרחית ברישא ועוד האמת משיב לו לקרן דרומית מזרחית לא היה לו יסוד.
יסוד המזבח לא היה מקיף בארבע צידי המזבח אלא שהיה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב ואוכל במזרח אמה ובדרום אמה וקרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד מפני שלא היה בחלקו של טורף ר״ל בנימין כמו שמפורש בזבחים והיו בקרן מערבית דרומית שני נקבים דקים והם נקראים שיתין שהדמים הניתנים על יסוד דרומי ועל יסוד מערבי ניתנין בהם ומתערבים באמה ויוצאין לנחל קדרון וכן היא שנויה במסכת מדות פ״ג מ״ב:
וקרן דרומית מזרחית לא הוה לה יסוד – פרש״י ז״ל כי כל רוח מזרחי היה בלא יסוד חוץ מאמה אחת סמוך לקרן צפוני ואחרים מן הגאו׳ ז״ל פירשו כי לכל הי׳ יסוד חוץ מקרן מזרחי׳ דרומי׳ ממש אמה מכאן ואמה מכאן ודברי רש״י ז״ל עיקר וכן מוכח בזבחים.
בפרש״י בד״ה עולה טעונה כו׳ לזבחה של עולה יהא יסוד כו׳ ובד״ה ברישא בההוא כו׳ ה״נ בכל הדמים אע״פ שנותנן למטה מתחיל להקיף כו׳ כצ״ל:
תוס׳ ד״ה ניתיב דרומית כו׳ ולא ה״מ לשנויי. עיין תשוב׳ מהרח״ש ח״ג סימן ט:
ושואלים: ומאי שנא דיהיב [ובמה שונה, מה טעם, שנותן] מן הדם בקרן מזרחית צפונית, ובקרן מערבית דרומית, ומדוע לא ניתיב [יתן] תחילה בקרן דרומית מזרחית, והדר [ואחר כך] בקרן צפונית מערבית! אמרי [אומרים] ומסבירים: משום שנתינת דם העולה טעונה (צריכה שתהיה) בצד המזבח שיש לו יסוד, שכן נאמר: ״על יסוד מזבח העולה״, וקרן דרומית מזרחית הרי לא הוה ליה [היה לו] יסוד, לכן יש ליתן דווקא בקרן מזרחית צפונית שיש לה יסוד.
The Gemara asks: What is different that he says to sprinkle first on the northeast corner of the altar and then on the southwest corner? Let him sprinkle first on the southeast corner and then on the northwest corner. The Sages say: That is because the blood of the burnt-offering requires sprinkling on the side of the altar with a base, as it is stated: “On the base of the altar of burnt-offering” (Leviticus 4:18) and the southeast corner did not have a base. Therefore, the sprinkling was performed on the northeast corner, where part of the base of the altar was located.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַאי שְׁנָא דְּיָהֵיב בְּרֵישָׁא מִזְרָחִית צְפוֹנִית וַהֲדַר מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית נִיתֵּיב בְּרֵישָׁא מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית וַהֲדַר מִזְרָחִית צְפוֹנִית כֵּיוָן דְּאָמַר מָר כׇּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה לֹא יְהוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין לַמִּזְרָח בְּרֵישָׁא בְּהָהוּא פָּגַע.

The Gemara asks: What is different that he says to sprinkle first on the northeast corner of the altar and then on the southwest corner? Let him sprinkle first on the southwest corner and then on the northeast corner. The Gemara answers that it is since the Master said: All turns that you turn should be only to the right. With regard to certain offerings sacrificed when the priest is on the south side of the altar, he would turn to the east, which was to his right. Since the animal to be offered is slaughtered to the north of the altar, he first sprinkles blood at the corner that he encounters first.
רש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיון דאמר מר כו׳ – ממתניתין דרמי בר יחזקאל היא לקמן (דף נח:).
לא יהו אלא דרך ימין למזרח – הכא לא שייך למזרח אבל בזבחים שייך למיתנייה דאיירי התם בנתינת כבש המזבח לדרום ויליף לה מן ומעלותיהו פונות קדים תן מעלותיו לדרום כדי שתהא תחילת פינותיו לקדים כשתפנה לדרך ימין דכל פינות דרך ימין הן דתני רמי בר יחזקאל עומד על שנים עשר בקר וגו׳ ואגב ההיא גירסא נקט בכל דוכתי למזרח ולא שייך למימר אלא דרך ימין ותו לא.
ברישא בההוא פגע – כשעלה בכבש ופונה לימין פוגע בקרן מזרחית דרומית תחילה ושם אי אפשר ליתן משום דאין לה יסוד ומקיף ובא עד מזרחית צפונית ונותן ואע״ג דמתן דם אינו עולה בכבש דהא על הרצפה עומד והכלי בידו וזורק למרחוק דכתיב וזרקו דהא למטה מן החוט הוא נותן אפילו הכי כיון שבחטאת שניתנה בעליונה של קרן צריך לעלות בכבש דרך הדרום ופונה למזרח ה״נ בכל הדמים אע״פ שנותנן למטה מתחיל להקיף מדרך הדרום שהוא פניו של מזבח כפתח כניסת הבית ומשם פונה לימין.
ניתיב ברישא מערבית דרומית – דכיון דבעיא מעשה חטאת נהי דלא מצי למיתב דרומית מזרחית כחטאת משום דעולה טעונה יסוד מ״מ ניתיב ברישא מערבית דרומית שהיא קרן הסמוכה לכבש שהיה בדרום שהיה עולה בו לתת מתנות דחטאת וקרובה לו טפי ממזרחית צפונית ומשני כיון דאמר מר כל פונות כו׳ ואף על גב דאי שחיט על ירך המזבח צפונה פגע ברישא דרך ימין לקרן מערבית דרומית מקמי קרן מזרחית צפונית ס״ל לרבי שמעון איש המצפה כמאן דאמר דכל חצי העזרה עד הפתח הויא צפון והיה שוחט להלן מן המזבח כנגד הפתח וכי מקיף תו דרך ימין פגע מיד בקרן מזרחית צפונית שהיא קרובה לקרן מזרחית דרומית שהיא קרן שנותנין בה תחלה מתנות חטאת טפי מלקרן מערבית דרומית וניחא נמי דנקט דרך ימין למזרח.
ג״ה כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח – פרש״י ז״ל דלא גרסי׳ הכא למזרח דהבא ממזרח הוא בא והולך דרך ימין לצפון ולא נאמר כאן אלא לענין שכשעולה מן הכבש למזבח שילך דרך ימינו למזרח וכדפרי׳ במסכת סוכה ובאשגרת לישן דהתם הכא נקט למזרח.
בד״ה ניתיב ברישא כו׳ בקרן מזרחית צפונית שהיא קרובה לקרן מזרחית דרומית כו׳ עכ״ל ר״ל שהיא קרובה לו דכשהוא פונה מקרן מזרחית דרומית פונה דרך ימין למזרח לקרן מזרחית צפונית ואח״כ לקרן מערבית דרומית וק״ל:
ומוסיפים לשאול: מאי שנא דיהיב ברישא [מה שונה, מה הטעם שהוא נותן תחילה] בקרן מזרחית צפונית והדר [ואחר כך] בקרן מערבית דרומית? ניתיב ברישא [שיתן בתחילה] בקרן מערבית דרומית והדר [ואחר כך] יתן בקרן מזרחית צפונית! ומשיבים: כיון שאמר מר [החכם]: כל פינות (פניות) שאתה פונה כשהברירה בידך לפנות לימין או לשמאל — לא יהו אלא דרך ימין, ובקרבנות מסויימים (כשעומד בקרן דרומית) פנה למזרח. וכיון שהשוחט את העולה עומד בצפון המזבח הרי שברישא [בתחילה] כשניגש להזות ופונה לימין בההוא פגע [באותה קרן, זו המערבית דרומית, הוא פוגש] ועליה הוא מזה תחילה.
The Gemara asks: What is different that he says to sprinkle first on the northeast corner of the altar and then on the southwest corner? Let him sprinkle first on the southwest corner and then on the northeast corner. The Gemara answers that it is since the Master said: All turns that you turn should be only to the right. With regard to certain offerings sacrificed when the priest is on the south side of the altar, he would turn to the east, which was to his right. Since the animal to be offered is slaughtered to the north of the altar, he first sprinkles blood at the corner that he encounters first.
רש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּמִמַּאי דִּבְעוֹלָה הוּא דְּקָאָמַר רַחֲמָנָא עֲבֵיד בַּהּ מַעֲשֵׂה חַטָּאת וְדִילְמָא בְּחַטָּאת הוּא דְּקָאָמַר רַחֲמָנָא עֲבֵיד בַּהּ מַעֲשֵׂה עוֹלָה לָא ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ דִּכְתִיב {במדבר כ״ח:טו,כד׳,י׳} עַל עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ מַאי קָאָמַר רַחֲמָנָא מִידֵּי דְּחַטָּאת שְׁדִי אַעוֹלָה.

And from where is the conclusion drawn that the Merciful One says with regard to a burnt-offering to perform it in accordance with the procedure of a sin-offering? Perhaps it is with regard to a sin-offering of the New Moon that the Merciful One says to perform it in accordance with the procedure of a burnt-offering. The Gemara responds: This can not enter your mind, as it is written: “It shall be offered aside from the daily burnt-offering and its libation” (Numbers 28:15). What is the Merciful One saying? Cast a matter of the sin-offering upon the burnt-offering, i.e., apply the procedure of the sin-offering to the sacrifice of the burnt-offering.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עולת התמיד כל דמיה למטה היו נזרקים. כי לא מצאנו דמי בהמה אחת חציים למטה וחציים למעלה (ומקצתם למטה לא מצאנו). ואקשינן והתנן הזה ממנו מדם הפר וכן מדם השעיר אחת למעלה ושבע למטה כמצליף הנה למעלה ולמטה. ושנינן הא״ר יהודה בפ׳ הוציאו [לו] את הכף מאי כמצליף במנגדנא פי׳ כמכה שמעלה ידו ומורידה וכל הכאה במקום אחד היא. ופירשנוה באתריה. איני והתנן בפ׳ הוציאו לו את הכף אחר שהזה למעלה בקרנות מזבח הזהב וחזר והזה על טהרו של מזבח ז׳ פעמים מאי לאו בחציו של מזבח כמו שקורין בני אדם חציו של יום טיהרא כך קורין חציו של מזבח טיהרו הנה מדם אחד נותן למעלה בקרנות למטה בחציו. ושני לא טהרו גילויו הוא כלומר מקום נקי שנראה ונתגלה זהבו והוא מקום שאין שם טיבול קטרת כמו השמים הנקיים שאין בהן עבים נקראין טהורים כדכתי׳ וכעצם השמים לטוהר. והאיכא שירים שהן למטה כלומר נשפכין על היסוד. ושנינן שירים לא מעכבי כלומר אפילו אינן נשפכין על היסוד נשלמה העבודה וכיון דלא מעכבי שפיכתן על היסוד ולא כלום היא. והאיכא שירים של דם הפר ושל דם השעיר הניתן בפנים דמעכבי ומפורש בפ׳ הוציאו לו את הכף [דף ס ע״ב] ובזבחים שהיא שחיטת קדשים בסוף השוחט [והמעלה דף קי״א] ומשנה בחד מקום אמרינן לא מצאנו דמים חציים למעלה וחציים למטה אבל כנפיים ובחוץ לא. ולמה מקדים ומזה אחת שהיא שתים כדין העולה ואחר כך מזה שתים שהן שתים כמעשה חטאת מפני שהזבח עולה לפיכך מקדים מצותו. והרי אנו מפרשים שתי הקושיות כאחת למה מזין בקרן מזרחית צפונית היה לו להזות בתחלה בקרן דרומית מזרחית משום דכד סליק בכבש ופונה דרך ימין למזרח בההיא קרן פגע ברישא ומשני אמאי לא מדי בקרן דרומית מזרחית משום דעולה טעונה יסוד וקרן דרומית מזרחית לא הויא יסוד ואם יתחיל בקרן דרומית מזרחית צריך להשלים צפונה מערבה ולא היו הדמים נשפכין על יסוד אלא בקרן מערבית דרומית. דתנן במדות פ׳ ג׳ והיסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני המערב ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אחת ובקרן מערבית דרומית היו ב׳ נקבין כמין ב׳ חוטמין דקין שהדמים ניתנין על יסוד מערבי ועל יסוד דרומי כו׳. וכבש המזבח היה לדרום המזבח דתנן היה לדרומו של מזבח [ל״ב] אמה על רחב י״ו אמה וכשעולה מן הכבש למזבח ופונה דרך ימינו למזרח ברישא פגע בקרן דרומית מזרחית [ושם] לא יכול להזות בו דהא לית ליה יסוד כדאמרינן וכיון דעבר ליה כי פגע ברישא בקרן מזרחית צפונית פגע ואין מעבירין על המצות הילכך מזה עליו כו׳.
דילמא בחטאת – דראש חודש אמר רחמנא עביד ביה מעשה עולה.
לא ס״ד דכתיב – לחטאת על עולת.
כשהגיעה שעת התמיד היה הממונה והוא הסגן אומר לבני פייס שני צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים וענין לשכה זו הוא שהיו מבקרין טלאים לקרבנות ומעמידים בה להיותם מזומנים לקרבנות ואין פוחתין בה מששה כמו שיתבאר במקומו והיכן היתה לשכה זו בית אחד גדול היה בצד העזרה מבחוץ בצד הצפוני שבה לימין בין העזרה והחיל והיה נקרא בכללו בית המוקד מפני ששם היו מסיקין תמיד מדורות גדולות להתחמם שם הכהנים שהיו הולכים יחפים ברצפת העזרה ובית זה היה פתוח מצד אחד לעזרה ומצד הנכוחי לו פתוח לחיל והוא מקום חול וארבע לשכות קטנות היו שם בארבע רוחותיה פתוחות לבית זה כקיטוניות לטרקלין ונמצאו שתים במקום קדש והם אותם שבשני המקצועות הסמוכות לעזרה ושתים במקום חול והם אותם שבשני המקצועות שכנגדן וראשי עמודים נמוכין היו מבדילין בין של קודש לשל חול וארבע לשכות אלו מערבית דרומית לשכת הטלאים זו שהזכרנו דרומית מזרחית שם היו עושין מעשה לחם הפנים מזרחית צפונית שם גנזו בני בית חשמונאי אבני המזבח ששקצום מלכי יון והקטירו עליהם לשם ע״ז צפונית מערבית היא שדרך בה יורדים לבית הטבילה וכן היא שנויה במסכת מדות פ״א מ״ו וא״כ מה ששנינו במסכת תמיד (ל׳.) והלא לשכת הטלאים היתה במקצוע צפונית מערבית כלומר דודאי לשכת הטלאים היתה במקצוע מערבית דרומית וכן שהיתה שם לשכת החותמות ולשכת בית המוקד אין הלכה כן ומ״מ לענין ביאור לשכת החותמות הוא שקצת המביאים מנחות וקרבנות היו לוקחים הסלתות למנחות והנסכים לקרבנות מן ההקדש והרוצה ליקח נסכים הולך אצל זה הממונה על החותמות והיו שם חותמות מורים על נסכי פר וחותמות מורים על נסכי איל וכן על נסכי כבש ונותן לו הממונה חותם אחד לפי מה שרוצה ומקבל ממנו הדמים והולך זה עם חותמו לכהן אחר שהיה ממונה על הנסכים ומראה לו חותמו והלה מוסר לו הנסכים ומקבל החותם ולשכת בית המוקד היא היתה לשכה קטנה שממנה מוציאין אש של הדיוט למערכה:
דילמא בחטאת הוא דאמר רחמנא שיעביד מעשה עולה – פי׳ דגזרת הכתוב הוא בחטאת ראש חדש שיעשה בקרן מערבית דרומית מתנה אחת שהיא שתים כדין עולה ופרקי׳ דכיון דכתיב לחטאת לה׳ על עולת לישנא דעל עולת משמע דמעשה חטאת לישדי על עולת התמיד.
תנן התם במסכת תמיד אמר להם הממונה וכו׳ והלא לשכת טלאים היתה וכו׳ כך הגרס׳ במקצת הספרים ויש גורסי׳ והרי לשכת וכו׳ והכל ענין אחד כי לשון והלא כמו והרי וכתיב הלא היא ברבת בני עמון ואחריני טובא וכן פרש״י ז״ל.
ועוד שואלים על ר׳ שמעון איש המצפה: וממאי [וממה, מדוע] לומד אתה שבעולה הוא דקאמר רחמנא [שאמרה בה התורה] עביד [עשה] בה כמעשה חטאת, ודילמא [ושמא] יש להבין את הכתוב כך: בחטאת ראש חודש הוא דקאמר רחמנא [שאמרה התורה] עביד [עשה] בה כמעשה עולה! ומשיבים: לא סלקא דעתך [יעלה על דעתך] לומר כן, משום דכתיב [שנאמר]: ״על עלת התמיד יעשה ונסכו״ (במדבר כח, טו), מאי קאמר רחמנא [מה אמרה התורה], מה המשמעות ההלכתית בפסוק זה, לומר לנו: מידי [דבר, הלכה] שיש בחטאת שדי [זרוק, הטל] על העולה.
And from where is the conclusion drawn that the Merciful One says with regard to a burnt-offering to perform it in accordance with the procedure of a sin-offering? Perhaps it is with regard to a sin-offering of the New Moon that the Merciful One says to perform it in accordance with the procedure of a burnt-offering. The Gemara responds: This can not enter your mind, as it is written: “It shall be offered aside from the daily burnt-offering and its libation” (Numbers 28:15). What is the Merciful One saying? Cast a matter of the sin-offering upon the burnt-offering, i.e., apply the procedure of the sin-offering to the sacrifice of the burnt-offering.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תְּנַן הָתָם אָמַר לָהֶם הַמְמוּנֶּה צְאוּ וְהָבִיאוּ טָלֶה מִלִּשְׁכַּת בֵּית הַטְּלָאִים וַהֲלֹא לִשְׁכַּת הַטְּלָאִים הית׳הָיְתָה בְּמִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מַעֲרָבִית וְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ שָׁם אַחַת לִשְׁכַּת הַטְּלָאִים וְאַחַת לִשְׁכַּת הַחוֹתָמוֹת וְאַחַת לִשְׁכַּת בֵּית הַמּוֹקֵד וְאַחַת לִשְׁכָּה שֶׁעוֹשִׂין בָּהּ לֶחֶם הַפָּנִים.

§ Just as the contradiction above was resolved by attributing different sources to different tanna’im, the Gemara cites an additional contradiction with a similar resolution. We learned in a mishna there: The appointee, the deputy High Priest, said to the other priests: Go out and bring a lamb from the Chamber of the Lambs, where lambs awaiting sacrifice were kept after they underwent inspection and were found to be without blemish. That mishna continues: The Chamber of the Lambs was located in the northwest corner of the Hall of the Hearth in the Temple courtyard. And there were four chambers there in that hall. One was the Chamber of the Lambs, and one was the Chamber of the Seals. In the Temple, seals were dispensed as receipts to individuals who paid for sacrificial animals. The person then showed the seal to a Temple official, who supplied him with an animal. And one was the Chamber of the Hall of the Hearth, and one was the chamber where the shewbread was prepared.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנן התם בתמיד פ״ג אמר להן צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים. והרי לשכת הטלאים היתה במקצוע צפונית מערבית וד׳ לשכות היו שם. אחת לשכת הטלאים ואחת לשכת החותמות. כדתנן ד׳ חותמות היו במקדש. ואחת לשכת המוקד ובית המוקד זה היה כיפה ולמה נקרא בית המוקד שלא היתה אש כבה בו לעולם. ומשם היו נוטלין האש ואחת לשכת [עושין בה] לחם הפנים.
תנן התם – במסכת תמיד ולא שייך למיקבעיה בגמרא דיומא אלא משום דמיירי לעיל בשינוי כהאי גוונא מאן תנא סדר יומא ר״ש איש המצפה היא לא שמעינן ליה דאמר הכי אלא משום דשמעינן ליה דפליג אסדר תמיד מוקמי לסתמיה דפליגי אתמיד אליביה ואין שיטה כזאת מצויה בגמרא קבעה נמי להך גביה דמתוקמא נמי בהך שיטתא.
הממונה – הוא הסגן.
והביאו כו׳ – לתמיד.
מלשכת הטלאים – שהיו הטלאים שם מבוקרין כדתנן (ערכין דף יג.) אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים.
והלא – כמו והרי היא במקום פלוני.
במקצוע צפונית מערבית – של בית המוקד שהיה טרקלין גדול והיו מסיקין בו מדורות גדולות להתחמם שם הכהנים שהולכים יחפים על רצפת עזרה שהיא של שיש והיו במקצעותיה לשכות פתוחות כקטוניות פתוחות לטרקלין כדקתני לקמן וארבע לשכות היו שם בד׳ המקצועות אחת לשכת הטלאים וכו׳.
לשכת החותמות – שמניחין שם חותמות של לוקח סלתות ונסכים מן ההקדש בדמים כדתנן במסכת שקלים (דף ז:) ד׳ חותמות היו במקדש והיה כתוב עליהן עגל גדי זכר חוטא והן סימני כבש ואיל ופר ושלש בהמות של מצורע כל מי שמבקש נסכים בא לו אצל הממונה על החותמות ונותן לו מעות כפי נסכים שהוא צריך ומקבל ממנו חותם של אותם נסכים ובא לו אצל הממונה על הנסכים ומראה לו החותם ומקבל ממנו נסכים וכו׳ כדמפרש התם.
לשכת בית המוקד – לשכה קטנה שקרויה בית המוקד ופתוחה לבית המוקד הגדול.
שעושים בה לחם הפנים – של בית גרמו עושין שם מעשה לחם הפנים שהיו שם.
אמר להם הממונה – הכא ולקמן בריש פ״ג (דף כח.) אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה פירש רש״י הסגן וליתא דבירושלמי חשיב ה׳ דברים שהסגן משמש אישי כ״ג הגבה ימינך לקמן בפרק טרף בקלפי (יומא לט.) הסגן בימינו וראש בית אב בשמאלו בפ׳ כ״ג (סנהדרין דף יט.) והניף הסגן בסודרין דסוף מסכת תמיד (דף לג:) והסגן בימינו והעלהו בההיא פירקא נמי לא היה כה״ג מתמנה עד שנעשה סגן ולא קא חשיב להא בהדייהו אלמא ממונה לאו סגן הוא.
ואחת לשכת בית המוקד – פר״ח דשני בית המוקד היו ליטול מהם אש לצורך המזבח שמצוה להביא מן ההדיוט ששנים היו שאם יכבה האחד יביאו מן השני ואף על גב דאכתי הואי מערכה לקיום האש לקמן בס״פ טרף בקלפי (יומא מה.) שמא שלשתן היו צריכות לקיום האש שאם יכבה האש משני בתי המוקד יקחו מן המערכה העשויה לכך וכפירושו משמע בפ״ק דשבת (דף כ.) ומאחיזין האור במדורת בית המוקד מאי טעמא בכל מושבותיכם אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד משמע דלפי שהוא צורך המזבח יכול להבעיר בשבת ורש״י פירש לפי שהכהנים הולכים יחפים דבעינן שלא יהא דבר חוצץ בינו לרצפה כדאיתא בפ״ב דזבחים (דף כד.) היו שני בתי המוקד ואש של מערכה לקיום האש וצריך לומר לפירושו דהתירו להבעיר האש במדורת בית המוקד אע״ג דלא הוה צורך מזבח כיון דבעזרה הוא לא קרינן ביה בכל מושבותיכם.
הממונה. פי׳ בקונטרס סגן והקשה ר׳ אלחנן דהא בירושלמי מפרש דחמשה דברים סגן משמש ולא חשיב הך דהכא וכן אמר להן הממונה דפרק ג׳ והכי נמי דתמיד ונראה לרבי שממונה על זה היה כי מסתמא היו שם הרבה ממונים:
צאו והביאו טלה גר׳. ול״ג לי:
בית המוקד. פי׳ בקונטרס שהיה בו אש להתחמם לכהנים שהיו הולכים יחיפים על הרצפה והא דאמרינן בפ״ק דשבת אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד מ״מ צורך עבודה קרינא ביה שפיר ואע״פ שלא היה אלא לחמם לכהנים וגם היה בית המוקד קטן כקיטון הפתוח לטרקלין כדאמר בסמוך שהיה עשוי נמי לצורך כך ור״ח פי׳ שהיה אש בבית המוקד לקיום האש ואע״ג דאמרינן לקמן בפרק טרף בקלפי (דף מה.) שהיו עושין מערכה לקיום האש מ״מ צריכין היו ב׳ בתי מוקד אלו לקיום האש וקשה קצת שלא מצינו בשום מקום שהיו לקיום האש:
והרי לשכת הטלאים היתה במקצוע צפונית מערבית – פירוש: אמתני׳ דמדות קא סמיך דתנן בפ״ק ארבע לשכות היו ובית המוקד כו׳ והאי מקצוע צפונית מערבית אבית המוקד קאי.
היתה במקצוע צפונית מערבית – פי׳ במקצוע צפונית מערבית של לשכה גדולה הנקרא׳ לשכת בית המוקד והיא מצד העזרה של מקום המזבח חציה בעזרה וחציה בחיל וכדאמרי׳ לקמן מקצת בקדש ומקצת בחיל. והיו בלשכה זו ד׳ לשכות קטנות כדתנינן לקמן ובתוך מילואה של לשכה גדולה פרש״י ז״ל שהיו עושין מדורות גדולות לכהנים שמהלכין ברצפה וכן בלשכת בית המוקד הקטנה להתחמם שם הצנועים והקשו על זה מהא דאמרי׳ בפ״ק דשבת במושבותיכם אי אתה מבעיר ואתה מבעיר במדורת בית המוקד וכיון שאין במדורה זו צורך קרבן למה מבעירין בה יותר משאר מקומות ותירצו דכיון דאי אפשר לעבודה בלא כהנים והבערה זו לצורך כהנים הרי הוא כצורך עבודה. ואחרים פירשו דבלשכת בית המוקד הקטנה היו עושין בו מדורה לצורך קיום האש שבמערכה מעצי המערכה שאם יכבו גחלים שבמערכה יוסיפו עליהם מגחלים שבמדורה זו לאכול האברים שבמזבח ועל זו אמרו אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד וכן פר״ח ז״ל. ובעל הערוך ז״ל פי׳ כי משם היו מדליקין האש במזבח החיצון וזה נכון דאלו לקיום האש מערכות אחרות היו שם ולא שכיח שיכבו אותן מערכות לגמרי שהרי לא כבו.
תוס׳ בד״ה אמר להם הממונה הכא ולקמן ברפ״ג כו׳ עכ״ל כצ״ל:
א בסוגיה הקודמת נתבררו הדברים לפי יחוסם של מקורות שונים לתנאים שונים. ומשום כך מביאים כאן סוגיה שיש לה מבנה דומה. תנן התם [שנינו במשנה שם] במסכת תמיד, אמר להם הממונה (הסגן) לכהנים: צאו והביאו טלה מלשכת בית הטלאים (המקום בו היו הטלאים מבוקרים ממומים ומוכנים להקרבה), ומסביר להם: והלא (והרי, והנה) לשכת הטלאים זו היתה במקצוע (פינה) צפונית מערבית של אולם בית המוקד שהיה בעזרה. וארבע לשכות (חדרים) היו שם באותו אולם, אחת — לשכת הטלאים, ואחת — לשכת החותמות ששם היו מניחים את החותמות שהיו משמשות כקבלה המאשרת כי האדם הנושא חותמת כזו ומוסרה לממונה, זכאי לקבל קרבן מסויים מן המקדש, ואחת — לשכת בית המוקד, ואחת — לשכה שעושין בה לחם הפנים.
§ Just as the contradiction above was resolved by attributing different sources to different tanna’im, the Gemara cites an additional contradiction with a similar resolution. We learned in a mishna there: The appointee, the deputy High Priest, said to the other priests: Go out and bring a lamb from the Chamber of the Lambs, where lambs awaiting sacrifice were kept after they underwent inspection and were found to be without blemish. That mishna continues: The Chamber of the Lambs was located in the northwest corner of the Hall of the Hearth in the Temple courtyard. And there were four chambers there in that hall. One was the Chamber of the Lambs, and one was the Chamber of the Seals. In the Temple, seals were dispensed as receipts to individuals who paid for sacrificial animals. The person then showed the seal to a Temple official, who supplied him with an animal. And one was the Chamber of the Hall of the Hearth, and one was the chamber where the shewbread was prepared.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּרְמִינְהוּ באַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ לְבֵית הַמּוֹקֵד כְּקִטּוֹנִיּוֹת הַפְּתוּחוֹת לַטְּרַקְלִין שְׁתַּיִם בַּקּוֹדֶשׁ וּשְׁתַּיִם בַּחוֹל וְרָאשֵׁי פְּסֵפָסִין מַבְדִּילִין בֵּין קוֹדֶשׁ לַחוֹל וּמָה הָיוּ מְשַׁמְּשׁוֹת מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת טְלֵי קׇרְבָּן דְּרוֹמִית

And the Gemara raises a contradiction from a mishna in tractate Middot: Four chambers were open into the Hall of the Hearth like small semi-open rooms [kitoniyyot] that open into a central hall [teraklin]. Two of these chambers were located in the sacred area, in the Temple courtyard, and two of the chambers were located in the non-sacred area of the Temple Mount. And the tops of wooden stakes [pispasin] in the Hall of the Hearth divided between the sacred area and the non-sacred area to apprise the people in both areas where they were located and what conduct is required. And what purpose did these chambers serve? The southwest chamber was the Chamber of the Sacrificial Lambs;
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך פשפש
פשפשא(יומא טו:) ורמינהו הא דתנן (בריש מדות) וראשי הפשפשין מבדילין בין קודש לחול. ס״א פסופסי פי׳ שהיו ראשי הקורות יוצאין מן הכותל עד אותו שהיה קודש והיה יודע איזה קודש ואיזה חול כדי לאכול קדשים בקודש פ״א ענין גמדים ובלעז מרו״לי:
ערך דבל
דבלב(נזיר ט.) הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילות (שבועות כג) (יומא טו) אכל דבילה קעילת פי׳ כשהתאנים לחים כותשין אותן במכתשת ומעמלין אותן בידים ועושין מהן כעיגולי פת ועוד מפורש בערך גרוגר׳ ותאמר להם התאנם החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה תרגום ואמרת להון תאינתא הא שבקית ית חוליי ויש דבילתי שפירת׳. אספו יין וקיץ תרגומו כנשו חמרא ודבילה:
ערך חט
חטג(נזיר כט.) והתניא רבי יוסי בר רבי חנינא אומר מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק שאינה נאכלת תלמוד לומר והזב את זובו לזכר ולקבה מה זכר מביא קרבן על הודאי אף נקבה מביאה קרבן על הודאי וכו׳ פי׳ אדם ששגג באחד מחייבי כריתות ונודע לו חייב חטאת כשבה או שעירה ואם לא נודע לו ודאי חייב איל בכסף שקלים לאשם ואיל וכבש מין אחד הן אף נקבה כשהיא יולדת ודאי מביאה שתי תורים או שני בני יונה וכן כשהיא זבה ודאי מביאה ב׳ תורים או שני בני יונה א׳ לחטאת וא׳ לעולה וכשהיא ספק יולדת כגון ספק רוח הפילה או נפל הפילה או ספק זבה מביאה עוף ותנן (כריתות ב.) על ל״ו כריתות מי שעובר על אחת מהן חייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל לא הודע לו אשם תלוי אי מה זכר מביא אשם תלוי ונאכל אף נקבה חטאת העוף שמביאה על הספק נאכל לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד וכו׳ (כריתות ז) אלו מביאות ואינו נאכל המפלת ואין ידוע מה הפילה ואי קשיא לך הא דגרסינן (פסחים כח) אמר לו אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק יוכיחו שהן בבל תותירו ואנו אומרים שהן בשריפה ואתה אומר בקבורה לא קשיא הא דאמר אשם תלוי אינו נאכל מיירי בנודע לו. לאחר שחיטה שחטא ודאי או שלא חטא כלל כמפורש (בסיפר׳ בסוף פרשת ויקרא) ותנן נמי (כריתות כג) ואם משנשחט נודע לו הדם ישפך והבשר יצא לבי׳ השריפה ופלוגתא דרבי יהודה ורבנן (תמורה לג) חטאת העוף הבא על הספק תשרף רבי יהודה אמר יטילנה לאמה גמרא אמר רבי יהודה יטילנה לאמה מנתח׳ אבר אבר וישליכנה לפני האמה ומתגלגלת ויורדת לנחל קרדון תנו רבנן אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק וחולק שנשחטו בעזרה רבי יהודה אומר יקברו רבי שמעון אומר ישרפו ואי קשיא לך הא דתנן (כריתות כה) חטאת העוף שבא על הספק אם משנמלקה נודע לו הרי זו תרק׳ מכלל שאם לא נודע לו לא נאכלת לעולם וזה מפורש בגמר׳ מתני׳ בנודע לה שלא ילדה ובדין הוא דמותרת בהנאה דכיון דמלקה איסור חולק שנשחטו בעזרה לית בה ומאי תקבר מדרבנן ואצטריך מתניתא לגופה לאוסרה בהנאה ולאו לאשמועינן שאם לא נודע לה שנאכלת ועוד בזו הל׳ כרבי יוחנן דאמר אסורה באכילה גזירה שמא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת (נזיר כט) מי מיחייב עליה משום חולין שנשחטו בעזרה והתניא הנוחר והמעקר אין בו משום שוחט חולין בעזרת. (ראש השנה כו) חוטא בל יתגאה פי׳ אדם שחטא בל יתגאה. (יומא לו) וחכמים אומרים חטאתי עויתי פשעתי וכן הלכה. (בויקרא רבה פרשת לעולם ה׳ דברך נצב וריש גמר׳ דראש השנה ירושלמי) מפני מה בכל המועדים כתיב חטאת ובעצרת לא כתיב ביה חטאת אמר הקב״ה הואיל וקבלתם את תורתי מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם עולה היא ואמר רחמנ׳ עביד בה מעשה חטאת. (יומא טו) בגמ׳ ומקטיר את הקטרת פי׳ כך מעש׳ ההזאות כל הזאה הניתנת בחודו של קרן כשתי הזאו׳ היא חשובה ודין העולה שתים בחודם של קרנות ונחשבות ד׳ והחטאת דינה ד׳ מתנות על ד׳ קרנות לפיכך אחר כך נותן ב׳ שהן ד׳ כמעשה חטאת ואע״ג שדם חטאת נזרק למעלה מחציו ודם העולה נזרק למטה מחציו של מזבח כדתנן (ובפרק ג׳ במידות) חוט של סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים:
ערך קטן
קטןד(סוכה ג.) בסוכה העשויה קיטונות קיטונות (יומא טו) ורמינהי (מדות לד) ארבע לשכות היה בבית המוקד פתוחות לטרקלין. (בראשית רבה כה) זה ספר לארכון טיקטונים שבנה המדינה חדרין ובובין ומערות ויבא החדרה תרגום ירושלמי ועל לקיטונה וכן ובחדר משכבך ומחדרים אימה (א״ב פי׳ בל״י חדר ובפרט אשר שוכבים בתוכו אבל טקטון בלשון יוני חרש עצים ואבנים וארכיטקטון ראש האומנים והחרשים):
ערך קץ
קץה(מגילה לא) ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשם קוצים קוצים פי׳ ענין חתיכות כלומר אל תחתרם אלא כולן ביחד (חלה פ״ב נדה עא:) האשה יושבת וקוצת לה חלתה ערומה מפני שיכולה לכסות את עצמה (חגיגה יד:) אחר קיצץ בנטיעה פי׳ כיון שכינו המקום ההוא פרדס אמרו קיצץ בנטיעה כלומר דבר כלפי למעלה (משנה מדות ד, סנהדרין נח) אמר ריש לקיש כל המגביה ידו על חברו וכו׳ עד רב הונא קץ ידא (מכות כב.) וליחשוב נמי הקוצץ בהרתו ואזהרתיה מהכא השמר בנגע הצרעת (כתובות פח) שאכלנו בקצצה של בית פלוני כיצד קצצה וכו׳ מה שיבא חולץ וקוצה וטח כבר פי׳ בערך בא (בבא מציעא סח) אלא במאי ניכול בקיצותא היכי דמיקיצות אוכו׳ (יומא טו) האי לשכה אקצוי מקציא פי׳ מוקצה היתה מקרנים ולא היה במקצוע צפונית מערבית ולא במקצוע מערבית דרומית אלא באמצע רוח מערבית מאן דאתי מצפון כיון שלא היה מוצאה בצפון מיחזיא בדרום ומאן דאתי מדרום כיון שלא מצאה בדרום מיחזיא בצפון ומסתרא אע״פ שלא היתה בקרנים ממש ולא היתה בכוון בחצי רוח מערבי אלא יותר מקורבת למערבי דרומי ממאי מדמינן וכו׳ זה הפי׳ קבלתי מר׳ משה הדרשן מעיר נרבונא (כלים פי״א) ר׳ יוחנן בן נורי אומר מן הקוצצות פי׳ מל׳ וקצץ פתולי׳ פתות אותה פתים תרגום ירושלמי מקציא תיקצי יתה קציין:
א. [שפיץ באלקען.]
ב. [ראנדע פייגען.]
ג. [זינדיגען.]
ד. [שלאף געמאך.]
ה. [שטיקער.]
לבית המוקד – פתוחות לה.
שתים בקודש ושתים בחול – של בית המוקד מקצתה בנויה בתוך עזרה מקודשת ומקצתה בחול.
וראשי פספסין – חתיכות עצים מבדילין לסימן במקום המפסיק בין קודש לחול.
ורמינהי כו׳. מלשכת טלה קרבן ומלחם הפנים קא פריך דהנהו משני לבסוף שמעתין אבל מאינך אתי להו שפיר אם היו משמשות שני דברים:
מבדילין בין עזרת ישראל לעזרת כהנים. שהיא היתה מקודשת יותר דתנן במסכת כלים (פ״א מ״ח) עזרת כהנים מקודשת ממנה שאין זר נכנס לשם אלא לשחיטה ותנופה כו׳ ולקמן פרק אמר להם הממונה (דף לו.) פלוגתא אם יכול לשחוט קרבנות ששחיטתן בצפון בעזרת [כהנים] ומיהו ההוא דמסכת כלים אתיא אפילו למאן דשרי שהרי פעמים שהיתה עזרת ישראל מלאה שוחטין נכנסין לשם:
ורמינהו [משליכים, מראים סתירה] ממסכת מדות שבה נאמר: ארבע לשכות היו פתוחות לבית המוקד, כקטוניות (חדרים קטנים פתוחים למחצה) הפתוחות לטרקלין; שתים מן הלשכות הללו היו בקודש שנחשבו כחלק מתחום הקודש של העזרה, ושתים בחול בתחום הר הבית, וראשי פספסין (מחיצות עץ קטנות) מבדילין בתוך בית המוקד בין מקום הקודש ובין מקום החול, כדי שידעו כיצד לנהוג בכל מקום. ולמה היו משמשות לשכות אלה? לשכה מערבית דרומית היא היתה לשכת טלי (טלאים של) קרבן.
And the Gemara raises a contradiction from a mishna in tractate Middot: Four chambers were open into the Hall of the Hearth like small semi-open rooms [kitoniyyot] that open into a central hall [teraklin]. Two of these chambers were located in the sacred area, in the Temple courtyard, and two of the chambers were located in the non-sacred area of the Temple Mount. And the tops of wooden stakes [pispasin] in the Hall of the Hearth divided between the sacred area and the non-sacred area to apprise the people in both areas where they were located and what conduct is required. And what purpose did these chambers serve? The southwest chamber was the Chamber of the Sacrificial Lambs;
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144