×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּישֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל וְאָכְלָה בִּתְרוּמָה מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינָהּ מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַחוֹמֶשׁ וּמִיתָתָהּ בִּשְׂרֵיפָה.
With regard to the daughter of a priest who married an Israelite and then unwittingly partook of teruma, she pays the principal, as a thief would, as she partook of teruma to which she owns no rights. But she does not pay the additional one-fifth payment, which is the fine paid by an Israelite who partakes of teruma unwittingly (see Leviticus 22:14). This is because she is not completely disqualified from the priesthood, since if she becomes widowed or divorced without having borne children she will again be permitted to partake of teruma. And if she commits adultery her death penalty is administered by burning, as is the halakha with regard to the daughter of a priest (see Leviticus 21:9).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1 בת כהן שנשאת לישראל. אין דינה ליכל בתרומה ואם אכלה משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש דאין דינה כזרה גמורה שהרי אוכלת היא בתרומה בחוזרת אם תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה וכו׳ והואיל וכך מיתתה נמי בשרפה אם זינתה כדין בת כהן:
1. ע״כ שייך לדף ו ע״ב
שנשאת לישראל. ואינה משלמת חומש – דלא זרה שהרי לא נתחללה שאם ימות בעלה ותנשא לכהן אוכלת או אם זרע אין לה הדרא לתרומה.
משלמת כו׳ – אשם ל״ג.
בת כהן שנישאת לישראל, ולכן אינה רשאית לאכול בתרומה, ואכלה בתרומהמשלמת את הקרן לכהן, ואם היה זה בשגגה אינה משלמת את החומש שמוסיף זר האוכל תרומה (ויקרא כב, יד), שהרי אינה זרה ממש, משום שיכולה לחזור לכהונה אם ימות בעלה בלא בנים, ומיתתה, אם זנתה — בשריפה כבת כהן.
With regard to the daughter of a priest who married an Israelite and then unwittingly partook of teruma, she pays the principal, as a thief would, as she partook of teruma to which she owns no rights. But she does not pay the additional one-fifth payment, which is the fine paid by an Israelite who partakes of teruma unwittingly (see Leviticus 22:14). This is because she is not completely disqualified from the priesthood, since if she becomes widowed or divorced without having borne children she will again be permitted to partake of teruma. And if she commits adultery her death penalty is administered by burning, as is the halakha with regard to the daughter of a priest (see Leviticus 21:9).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) נִיסֵּת לְאֶחָד מִן הַפְּסוּלִין מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ וּמִיתָתָהּ בְּחֶנֶק דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר.

By contrast, if she married one of those who are unfit for her to marry due to his lineage, thereby disqualifying herself from the priesthood for the future, she pays the principal and the additional one-fifth payment, and her death is by strangulation, as is the halakha with regard to Israelite women. This is the statement of Rabbi Meir.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נשאת לאחד מן הפסולין לה – הואיל ונתחללה דינה כזרה בת ישראל:
ומיתתה בחנק – ורבי מאיר לטעמיה דאע״ג דמעיקרא לאו זרה היא השתא מיהא זרה הויא.
אבל בת כהן שניסת לאחד מן הפסולין לכהונה, ובכך נתחללה מן הכהונה — משלמת קרן וחומש, ומיתתה בחנק, כשאר בנות ישראל, אלו דברי ר׳ מאיר.
By contrast, if she married one of those who are unfit for her to marry due to his lineage, thereby disqualifying herself from the priesthood for the future, she pays the principal and the additional one-fifth payment, and her death is by strangulation, as is the halakha with regard to Israelite women. This is the statement of Rabbi Meir.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אאַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ מְשַׁלֶּמֶת הַקֶּרֶן וְאֵינָהּ מְשַׁלֶּמֶת הַחוֹמֶשׁ וּמִיתָתָהּ בִּשְׂרֵיפָה.

And the Rabbis say: In both this case and that case, whether she was married to an Israelite or to one unfit for her to marry, she pays the principal but she does not pay the additional one-fifth payment, and her death is by burning, as she previously had the status of a daughter of the priesthood. This opinion of the Rabbis is presumably that of Rabbi Yehuda, who is usually the disputant of Rabbi Meir. As explained with regard to the anointing of a king, Rabbi Yehuda requires that the individual in question must have the status of a stranger, i.e., not a High Priest or a king, from beginning to end.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחכ״א אחת זו ואחת זו כו׳ – כלומר כיון דלא הויא זרה מתחילתה ועד סופה אינה משלמת את החומש ודינה כבת כהן והיינו ואזדו לטעמייהו:
אחת זו כו׳ – דבעינן זר מתחלתו.
וחכמים – היינו רבי יהודה בר פלוגתיה.
וחכמים אומרים: אחת זו ואחת זו, גם הנישאת לפסול — משלמת הקרן ואינה משלמת החומש, ומיתתה בשריפה, הואיל ולא היתה זרה מתחילתה. והיא שיטת ר׳ יהודה, בן מחלוקתו הקבוע של ר׳ מאיר, כפי שהסברנו לעיל לענין נתינה משמן המשחה על מלך, שצריך שיהא זר מתחילה ועד סוף.
And the Rabbis say: In both this case and that case, whether she was married to an Israelite or to one unfit for her to marry, she pays the principal but she does not pay the additional one-fifth payment, and her death is by burning, as she previously had the status of a daughter of the priesthood. This opinion of the Rabbis is presumably that of Rabbi Yehuda, who is usually the disputant of Rabbi Meir. As explained with regard to the anointing of a king, Rabbi Yehuda requires that the individual in question must have the status of a stranger, i.e., not a High Priest or a king, from beginning to end.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רַב יוֹסֵף מַחְלוֹקֶת בִּנְתִינַת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּבְשִׁינּוּיֵי דְּשַׁנִּינַן אֲבָל נְתִינָה דְּעָלְמָא דִּבְרֵי הַכֹּל כְּזַיִת.

Rav Yosef said the dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda applies to the placing of the anointing oil, and it is explained by those answers that we answered earlier, that according to Rabbi Meir one is liable for the placing of any amount, as the verse uses an expression of applying, whereas according to Rabbi Yehuda one is liable only if one places oil that is the volume of an olive-bulk. But with regard to placing in general, e.g., the prohibition not to place frankincense on the meal offering of a sinner (see Leviticus 5:11), everyone agrees one is liable for placing only the volume of an olive-bulk.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מחלוקת – באותה נתינה דשמן המשחה וכי שינוייא דשנינן דר׳ מאיר דיליף מעל בשר אדם לא ייסך ור׳ יהודה יליף מנתינה דעלמא אבל כל נתינה דעלמא דברי הכל בכזית:
ובשנויי דשנינן – דטעמיה דר״מ משום דאיתקש לסיכה.
אבל נתינה דעלמא – כגון לא יתן עליה לבונה דמנחת חוטא בכזית דילפינן מונתן לכהן את הקדש (ויקרא כב) והכי מפרשא בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות נט:).
אמר רב יוסף: מחלוקת ר׳ מאיר ור׳ יהודה היא בנתינת שמן המשחה ובשינויי דשנינן [ובאותם תירוצים שתירצנו] והסברנו בענין זה, שלדעת ר׳ מאיר חייבים בכל שהוא, שהרי נאמרה בה לשון סיכה, ולדעת ר׳ יהודה בכזית, אבל נתינה דעלמא [בכלל], וכגון האיסור לתת לבונה על מנחת החוטא (ויקרא ה, יא)דברי הכל כזית.
Rav Yosef said the dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda applies to the placing of the anointing oil, and it is explained by those answers that we answered earlier, that according to Rabbi Meir one is liable for the placing of any amount, as the verse uses an expression of applying, whereas according to Rabbi Yehuda one is liable only if one places oil that is the volume of an olive-bulk. But with regard to placing in general, e.g., the prohibition not to place frankincense on the meal offering of a sinner (see Leviticus 5:11), everyone agrees one is liable for placing only the volume of an olive-bulk.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) גּוּפָא תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי אֶלְעָזָר כֹּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּסָךְ יֶשְׁנוֹ בְּבַל יִיסָךְ וְכׇל שֶׁאֵינוֹ בְּסָךְ אֵינוֹ בְּבַל יִיסָךְ א״לאֲמַר לֵיהּ שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ לֹא יִיסָךְ כְּתִיב וּקְרִי בֵּיהּ לֹא יַסִּיךְ.

The Gemara discusses the matter itself: A tanna teaches a baraita before Rabbi Elazar: Anyone included in the obligation not to apply anointing oil to himself or others is likewise included as the object of: It shall not be applied, i.e., it is prohibited to apply the oil to him. And anyone not included in the obligation not to apply anointing oil to himself or others is not included as the object of: It shall not be applied. Rabbi Elazar said to that tanna: You are saying well, as it is written: “Upon the flesh of a person it shall not be applied [lo yisakh]” (Exodus 30:32), and you read into the verse: Lo yasikh, he shall not apply it to others. This dual reading indicates that one who is commanded not to apply the oil is the same as the one upon whom it is prohibited to apply the oil, as stated by the tanna.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שפיר קא אמרת לא ייסך כתיב – ויכול אתה לדורשו בלא ייסוך ובלא יסיך:
לא ייסך כתיב – בשני יודין שדי חדא לתוך התיבה וקרי לא יסיך דמשמע מי שמצווה שלא יסיך לא לעצמו ולא לאחרים מצווה אחר עליו שלא לסוכו ועובד כוכבים לאו בר מצוה הוא.
קרי ביה לא יסיך – ואפי׳ מאן דלית ליה מסורת בעלמא הכא אינו מוסיף על התיבה אלא מסרס התיבה להטיל יו״ד בין סמ״ך לכ״ף.
א גופא [דנים לגופו] של דבר שהזכרנו. תני תנא קמיה [שנה חוזר המשניות לפני] ר׳ אלעזר: כל שישנו בסך, שאסור לסוך את עצמו או את אחרים — ישנו בבל ייסך, אסור לסוך אותו, וכל שאינו בסך, וכגון גוי, שלא חייב במצוות — אינו בבל ייסך. אמר ליה [לו] ר׳ אלעזר: שפיר קאמרת [יפה אמרת], ״על בשר אדם לא ייסך״ כתיב [נאמר] (שמות ל, לב), ומשמעו שאסור לסוך אותו, וקרי ביה [וקוראים בו] גם ״לא יסיך״, שהוא אסור לסוך אחרים, ומי שהוא בכלל ״לא יסיך״ הריהו בכלל ״לא ייסך״.
The Gemara discusses the matter itself: A tanna teaches a baraita before Rabbi Elazar: Anyone included in the obligation not to apply anointing oil to himself or others is likewise included as the object of: It shall not be applied, i.e., it is prohibited to apply the oil to him. And anyone not included in the obligation not to apply anointing oil to himself or others is not included as the object of: It shall not be applied. Rabbi Elazar said to that tanna: You are saying well, as it is written: “Upon the flesh of a person it shall not be applied [lo yisakh]” (Exodus 30:32), and you read into the verse: Lo yasikh, he shall not apply it to others. This dual reading indicates that one who is commanded not to apply the oil is the same as the one upon whom it is prohibited to apply the oil, as stated by the tanna.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תָּנֵי רַב חֲנַנְיָה קַמֵּיהּ דְּרָבָא מִנַּיִן לְכֹהֵן גָּדוֹל בשֶׁנָּטַל מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁעַל רֹאשׁוֹ וְנָתַן עַל בְּנֵי מֵעָיו מִנַּיִן שֶׁהוּא חַיָּיב שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ל׳:ל״ב} עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי מ״שמַאי שְׁנָא מֵהָא דְּתַנְיָא כֹּהֵן גשֶׁסָּךְ בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה בֶּן בִּתּוֹ יִשְׂרָאֵל מִתְעַגֵּל בּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.

§ Rav Ḥananya taught a halakha before Rava: From where is it derived with regard to a High Priest who took from the anointing oil that is on his head and placed it on his stomach; from where is it derived that he is liable? It is derived from a verse, as it is stated: “Upon the flesh of a person it shall not be applied” (Exodus 30:32). Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: What is different between this case and that which is taught in a baraita: In the case of a priest who applied teruma oil to himself, the Israelite son of his daughter may rub against [mitaggel] this oil without concern that he might be deriving benefit from teruma?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כהן שסך שמן של תרומה בן בתו ישראל שאינו רשאי לסוכו ואעפ״כ מתעגל בו אותו בן בתו ישראל מתהפך בו באותו שמן כדי שימשח כל גופו ואינו חושש לשם איסור הואיל והוא לא שם על עצמו קודם לכן באיסור:
כהן שסך בן בתו ישראל מתעגל בו כו׳ – ופי׳ כהן שסך את עצמו שמן יכול בן בתו ישראל לבא להתעגל בו ואפילו גדול ושף עצמו באבי אמו ואינו חושש אלמא כיון דבטלה בהתירא בטלה והכי תניא בהדיא בתוספתא דמסכת תרומות (תוספתא תרומות י׳:י׳)1 סך כהן את עצמו שמן של תרומה ומביא בן בתו ישראל ומעגלו על גביו. ובן בתו ישראל דנקט משום דרגיל אצלו והוא הדין לאחריני.
1. עיינו תוספתא כפשוטה תרומות י׳:י׳.
מנין לכ״ג שנטל משמן המשחה כו׳ – תימה אמאי לא קאמר לעיל דהוי שמן המשחה שני כתובים הבאים כאחד וי״ל דלא חשיב נעשית מצוותו אלא לאחר שניגב השמן כדמסיק שמן משחת אלהיו עליו איקרי אע״ג דאית עליו לא איתחיל.
גמ׳ מתעגל. ע׳ כתובות ל ע״ב בת״י ד״ה מתחייב. וביומא עז ע״א תד״ה דתנן. ושם פא ע״א בת״י ד״ה זר שבלע. ובמנחות סט ע״א תד״ה דבלע:
תני [שנה] רב חנניה קמיה [לפני] רבא: מנין לכהן גדול שנטל משמן המשחה שעל ראשו ונתן על בני מעיו (בטנו), מנין שהוא חייב? שנאמר: ״על בשר אדם לא ייסך״ (שם). אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי, מאי שנא מהא דתניא [במה שונה הדבר מזו ששנויה בברייתא]: כהן שסך בעצמו בשמן של תרומה, בן בתו של אותו כהן, שהוא ישראל, מתעגל (מתמרח) בו בשמן זה ואינו חושש לאיסור הנאה של זר מתרומה?
§ Rav Ḥananya taught a halakha before Rava: From where is it derived with regard to a High Priest who took from the anointing oil that is on his head and placed it on his stomach; from where is it derived that he is liable? It is derived from a verse, as it is stated: “Upon the flesh of a person it shall not be applied” (Exodus 30:32). Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: What is different between this case and that which is taught in a baraita: In the case of a priest who applied teruma oil to himself, the Israelite son of his daughter may rub against [mitaggel] this oil without concern that he might be deriving benefit from teruma?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) א״לאֲמַר לֵיהּ הָתָם {ויקרא כ״ב:ט׳} וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלוּהוּ כְּתִיב כֵּיוָן דְּחַלְּלֵיהּ הָא אִיתַּחַיל אֲבָל גַּבֵּי שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה כְּתִיב {במדבר ו׳:ז׳} כִּי נֵזֶר גו׳ אֱלֹהָיו עָלָיו שֶׁמֶן מִשְׁחָה קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא דאע״גדְּאַף עַל גַּב דאיתא עָלָיו לָא אִיתַּחַיל.:

Rav Ashi said to him: There, with regard to teruma oil, it is written: “They will die through it if they profane it” (Leviticus 22:9), and since the priest has already profaned the oil by using it, it is considered profaned. But with regard to the anointing oil it is written: “For the consecration of the anointing oil of His God is upon him” (Leviticus 21:12). The Merciful One calls it anointing oil even at this stage, to teach that even though it is upon the High Priest it is not considered profaned, and instead remains sacred.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ל – לא דמי התם בשמן של תרומה ומתו בו כי יחללוהו הוא הכהן שסכו ענוש שחיללו וכיון שחיללו יצא לחולין הילכך מתעגל בו ואינו חושש הכא אע״ג דאיתא עליו לא איתחל דהא נמשח ראשו בהיתר וכיון דלא איתחל הילכך כי סכו על בני מעיו חייב:
אמר ליה [לו]: התם [שם] לגבי תרומה, ״ומתו בו כי יחללהו״ (ויקרא כב, ט) כתיב [נאמר], כיון דחלליה [שחיללו הכהן], שהשתמש בו לצורכו — הא איתחיל [הרי התחלל], נעשה חולין, ומותר לזר. אבל גבי [אצל] שמן המשחה כתיב [נאמר]: ״כי נזר שמן משחת אלהיו עליו״ (שם כא, יב), ״שמן משחה״ קרייה רחמנא [קראה אותו התורה], ללמד דאף על גב דאיתא עליו לא איתחיל [שאף על פי שהוא ישנו עליו, לאחר שנמשח, לא התחלל], אלא עדיין הוא בקדושתו.
Rav Ashi said to him: There, with regard to teruma oil, it is written: “They will die through it if they profane it” (Leviticus 22:9), and since the priest has already profaned the oil by using it, it is considered profaned. But with regard to the anointing oil it is written: “For the consecration of the anointing oil of His God is upon him” (Leviticus 21:12). The Merciful One calls it anointing oil even at this stage, to teach that even though it is upon the High Priest it is not considered profaned, and instead remains sacred.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) עַל אֵלּוּ חַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כּוּ׳.: קָתָנֵי חוּץ מִמְּטַמֵּא מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו מִמַּאי מַפֵּיק לֵיהּ הָכִי קָתָנֵי דחוּץ מִמִּטַּמֵּא מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו שֶׁאֵין מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי.

§ The mishna teaches: For any of these prohibitions, one is liable to receive karet for its intentional violation and to bring a sin offering for its unwitting violation. And for violation in a case where it is unknown to him whether he transgressed, he is liable to bring a provisional guilt offering. The Gemara notes that the mishna further teaches: This is the halakha for all the transgressions listed above except for one who defiles the Temple, i.e., he enters the Temple while ritually impure or renders its consecrated items ritually impure. The Gemara asks: From what halakha does the tanna exclude these cases? After all, one who enters the Temple while impure or renders its consecrated items impure is also liable to receive karet. The Gemara answers: This is what the mishna is teaching: Except for one who defiles the Temple or renders its consecrated items ritually impure, as he does not bring a provisional guilt offering.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ממאי קא מפיק ליה – דקתני חוץ והלא חייב נמי בזדון כרת ובשוגג חטאת דקרבן עולה ויורד היינו חטאת. האי חוץ דקתני למעוטי מטומאת מקדש וקדשיו על לא הודע שלו מאשם תלוי דמי שחטאתו בקבועה מביא אשם תלוי ולא מי שמביא קרבן עולה ויורד א״כ כיון דלמעוטי מאשם תלוי קתני חוץ וניתני נמי ממי שעבר עליו יום הכפורים אחר שבא אותו ספק חטאת לידו אינו מביא אשם תלוי שכיפר עליו יום הכפורים:
שאינו מביא אשם תלוי – שאין אשם תלוי בא אלא על ספק חטאת קבועה כדמפרש בפ׳ בתרא (לקמן כה.).
ב שנינו במשנה: על אלו חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, ועל לא הודע (ספק חטאת) שלהם אשם תלוי. ובהמשך לכך קתני [הוא שונה]: חוץ ממטמא מקדש וקדשיו. ושואלים: ממאי מפיק ליה [ממה הוא מוציא אותו]? והלא גם מטמא מקדש וקדשיו חייב כרת וחטאת! ומשיבים: הכי קתני [כך הוא שונה]: חוץ ממטמא מקדש וקדשיו שאין מביא אשם תלוי על ספקו.
§ The mishna teaches: For any of these prohibitions, one is liable to receive karet for its intentional violation and to bring a sin offering for its unwitting violation. And for violation in a case where it is unknown to him whether he transgressed, he is liable to bring a provisional guilt offering. The Gemara notes that the mishna further teaches: This is the halakha for all the transgressions listed above except for one who defiles the Temple, i.e., he enters the Temple while ritually impure or renders its consecrated items ritually impure. The Gemara asks: From what halakha does the tanna exclude these cases? After all, one who enters the Temple while impure or renders its consecrated items impure is also liable to receive karet. The Gemara answers: This is what the mishna is teaching: Except for one who defiles the Temple or renders its consecrated items ritually impure, as he does not bring a provisional guilt offering.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְנִיתְנֵי נָמֵי חוּץ מִמִּי שֶׁעָבַר עָלָיו יוֹם הַכִּיפּוּרִים השֶׁאֵין מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ כִּי קָתָנֵי הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ לחטאת וְרַחֲמָנָא פַּטְרֵיהּ עָבַר עָלָיו יוֹם הַכִּיפּוּרִים לֵיתֵיהּ לחטאת דְּקָא כַפַּר לֵיהּ.

The Gemara suggests: And let the mishna also teach: Except for one who sinned and Yom Kippur passed, as he too does not bring a provisional guilt offering. Reish Lakish said: When the tanna teaches these exceptions he is referring to those cases where there is a sin and nevertheless the Merciful One exempts him from bringing a provisional guilt offering. By contrast, in a case where Yom Kippur passed, there is no remaining sin, as Yom Kippur atoned for him, i.e., for his sin.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ריש לקיש כי קתני – חוץ מידי דאתיא ליה לספק חטאיה ורחמנא פטריה מאשם תלוי משום דאין חטאתו קבועה אבל דעבר עליו יוה״כ לא איתיה לחטאיה הילכך לא קתני:
ושואלים, וניתני נמי [וישנה גם כן]: חוץ ממי שעבר עליו יום הכיפורים, שגם הוא אין מביא אשם תלוי על הספק! אמר ריש לקיש: כי קתני [כאשר הוא שונה] במשנה את הפטורים מאשם תלוי הרי זה היכא דאיתיה [במקום שישנו] חטאת, ספק חטא שצריך כפרה, ורחמנא פטריה [והתורה פטרה אותו] מלהביא אשם תלוי. אבל מי שעבר עליו יום הכיפורים ליתיה [אין בו] חטאת, ספק חטא שצריך כפרה, דקא כפר ליה הרי כיפר לו] יום הכיפורים.
The Gemara suggests: And let the mishna also teach: Except for one who sinned and Yom Kippur passed, as he too does not bring a provisional guilt offering. Reish Lakish said: When the tanna teaches these exceptions he is referring to those cases where there is a sin and nevertheless the Merciful One exempts him from bringing a provisional guilt offering. By contrast, in a case where Yom Kippur passed, there is no remaining sin, as Yom Kippur atoned for him, i.e., for his sin.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בִּמְבַעֵט דְּקָאָמַר אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר דְּאִי הָדַר בֵּיהּ בָּתַר יוֹם הַכִּיפּוּרִים בָּעֵי לְאֵיתוֹיֵי אָשָׁם תָּלוּי ור״לוְרֵישׁ לָקִישׁ סָבַר מְבַעֵט נָמֵי מְכַפַּר עֲלֵיהּ יוֹם הַכִּיפּוּרִים.

Rabbi Yoḥanan said: The mishna is referring to one who rejects the atonement of Yom Kippur, who says: Yom Kippur does not atone for one’s sins. In this situation Yom Kippur does not atone for him, which means that if he retracted from his sinful ways after Yom Kippur he is required to bring a provisional guilt offering. Therefore, it cannot be listed in the exceptions stated in the mishna. The Gemara notes: And Reish Lakish does not explain the mishna in this manner, as he maintains that even with regard to one who rejects its atonement, Yom Kippur atones for his sins.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יוחנן אמר – היינו טעמא דלא תנא חוץ ממי שעבר עליו יוה״כ במבעיט יוה״כ דקאמר דלא ניכפר עליה יוה״כ דאי הדר ביה בתר יוה״כ דבעי לאייתויי קרבן מחייב לאייתויי אשם תלוי דהא לא כיפר עליו יוה״כ דבעט בו וכיון דחייב באשם תלוי במבעט משום הכי לא תנייה:
וריש לקיש סבר אי לאו משום טעמא דידי משום מבעט נמי מיפטר דהא כיפר עליה:
מתני׳ במבעט – ביוה״כ דאמר לא תכפר עליו משום הכי לא תני ליה.
ר׳ יוחנן אמר: מדובר במשנה במבעט, דקאמר [שאומר]: אין יום הכפורים מכפר, ובמקרה זה אין יום הכיפורים מכפר עליו, דאי הדר ביה בתר [שאם חוזר בו אחר] יום הכיפורים, בעי לאיתויי [צריך להביא] אשם תלוי. ומעירים: וריש לקיש, שלא הסביר כן, סבר [סבור]: מבעט נמי [גם כן] מכפר עליה [עליו] יום הכיפורים.
Rabbi Yoḥanan said: The mishna is referring to one who rejects the atonement of Yom Kippur, who says: Yom Kippur does not atone for one’s sins. In this situation Yom Kippur does not atone for him, which means that if he retracted from his sinful ways after Yom Kippur he is required to bring a provisional guilt offering. Therefore, it cannot be listed in the exceptions stated in the mishna. The Gemara notes: And Reish Lakish does not explain the mishna in this manner, as he maintains that even with regard to one who rejects its atonement, Yom Kippur atones for his sins.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּבִפְלוּגְתָּא הָאוֹמֵר לֹא יִתְכַּפֵּר לִי חַטָּאתִי אַבָּיֵי אָמַר אֵינָהּ מְכַפֶּרֶת רָבָא אָמַר מְכַפֶּרֶת הֵיכָא דְּאָמַר לֹא תִּיקְרַב דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא מכפרת דִּכְתִיב יַקְרִיב אוֹתוֹ לִרְצוֹנוֹ כִּי פְּלִיגִי דְּאָמַר תִּיקְרַב וְלֹא תְּכַפֵּר אַבָּיֵי אָמַר אֵין מְכַפֶּרֶת דְּהָא אָמַר לֹא תְּכַפֵּר רָבָא אָמַר מְכַפֶּרֶת כֵּיוָן דְּאָמַר תִּיקְרַב כַּפָּרָה מִמֵּילָא אָתֵי.

The Gemara notes: And their dispute is with regard to the issue that is the subject of the dispute between later amora’im: Concerning one who says: My sin offering, which is sacrificed for me, should not atone for me, Abaye said: This sin offering does not atone for him. Rava said: It atones for him. The Gemara explains: In a case where he said: I do not want it to be sacrificed, everyone agrees that it does not atone for him, as it is written: “He shall bring it in accordance with his will” (Leviticus 1:3), which indicates that if the offering is brought against his will it is not effective. Where they disagree is when he says: The sin offering should be sacrificed but it should not atone for me. Abaye said: It does not atone for him, as he said that it should not atone for him. Rava said: It does atone for him, as once he says it should be sacrificed, the atonement comes by itself.
מיוחס לר׳ גרשוםתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובפלוגתא – אביי כר׳ יוחנן ורבא כר״ל:
ובפלוגתא – פי׳ כי היכי דפליגי ר״י ור״ל במבעט בי״כ ה״נ פליגי אביי ורבא במבעט בחטאת לא בעי למימר דרבי יוחנן ור״ל פליגי נמי במבעט בחטאת כמו במבעט ביום הכיפורים דאיכא למימר עד כאן לא אמר ר״ל אלא ביום הכיפורים שמכפר על המזיד כשוגג ואי הוה פליגי אביי ורבא נמי ביה״כ א״כ כי הדר ביה רבא ה״מ דהדר ביה מחטאת אבל מיה״כ לא הדר ביה וסבר כר״ל וכאידך ברייתא דיה״כ הוא מ״מ וא״כ קשה הילכתא אהילכתא דקי״ל כרבי יוחנן לגבי ר״ל וקי״ל כרבא לגבי אביי אלא נראה דלא פליגי ביה״כ ועוד דסבירא לן כרבנן דפליגי ארבי ואמרי דיה״כ לא מכפר אלא על השבין דהילכתא כרבי מחבירו ולא מחביריו.
ומעירים: ובפלוגתא דבר שנוי במחלוקת] של אמוראים כמה דורות לאחר מכן: האומר ״לא יתכפר לי חטאתי״, החטאת שמקריבים עבורי, אביי אמר: חטאת זו אינה מכפרת, רבא אמר: מכפרת. ומסבירים, היכא [במקום] שאמר: לא תיקרב, איני רוצה שתקרב — דכולי עלמא לא פליגי דלא [הכל אינם חלוקים שאינה] מכפרת, דכתיב הרי זה נאמר]: ״יקריב אותו לרצנו״ (שם א, ג), וקרבן שקרב שלא לרצונו ודאי אינו מועיל. אלא כי פליגי [כאשר הם חלוקים] הרי זה שאמר: תיקרב החטאת ולא תכפר, אביי אמר: אין מכפרת, דהא [שהרי] אמר לא תכפר. רבא אמר: מכפרת, שכיון שאמר תיקרב, ולכך אינו מתנגד — כפרה ממילא אתי [מאליה באה].
The Gemara notes: And their dispute is with regard to the issue that is the subject of the dispute between later amora’im: Concerning one who says: My sin offering, which is sacrificed for me, should not atone for me, Abaye said: This sin offering does not atone for him. Rava said: It atones for him. The Gemara explains: In a case where he said: I do not want it to be sacrificed, everyone agrees that it does not atone for him, as it is written: “He shall bring it in accordance with his will” (Leviticus 1:3), which indicates that if the offering is brought against his will it is not effective. Where they disagree is when he says: The sin offering should be sacrificed but it should not atone for me. Abaye said: It does not atone for him, as he said that it should not atone for him. Rava said: It does atone for him, as once he says it should be sacrificed, the atonement comes by itself.
מיוחס לר׳ גרשוםתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וַהֲדַר בֵּיהּ רָבָא כִּדְתַנְיָא יָכוֹל יְהֵא יוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפֵּר עַל שָׁבִין וְעַל שֶׁאֵין שָׁבִין וְדִין הוּא וּמָה חַטָּאת וְאָשָׁם מְכַפְּרִין ויוה״כוְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר מָה חַטָּאת וְאָשָׁם ואֵין מְכַפְּרִין אֶלָּא עַל הַשָּׁבִין אַף יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל הַשָּׁבִין.

The Gemara notes: And Rava retracted his opinion, as it is taught in a baraita: One might have thought that Yom Kippur atones for those who repent and for those who do not repent. The baraita elaborates: And there is a logical inference to negate this assertion: Just as a sin offering and a guilt offering atone, and likewise Yom Kippur atones, just as a sin offering and a guilt offering atone only for those who repent, so too, Yom Kippur atones only for those who repent.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודין הוא – שלא יכפר.
אלא על השבין – דלרצונו בעינן.
והדר ביה רבא מהא דתניא כו׳ – דליכא למימר דלא שמיע ליה ברייתא דהא לקמן מתרץ לה.
ומעירים: והדר ביה [וחזר בו] רבא מדבריו, שהאומר ״לא תכפר עלי חטאתי״ — מכפרת. כדתניא [כמו ששנויה בברייתא]: יכול יהא יום הכיפורים מכפר בין על השבין מן העבירות שבידם ובין על שאין שבין? ולכאורה דין, סברה הגיונית הוא, ומה חטאת ואשם מכפרין ויום הכפורים מכפר, מה חטאת ואשם אין מכפרין אלא על השבין — אף יום הכפורים אין מכפר אלא על השבין! ויש לדחות:
The Gemara notes: And Rava retracted his opinion, as it is taught in a baraita: One might have thought that Yom Kippur atones for those who repent and for those who do not repent. The baraita elaborates: And there is a logical inference to negate this assertion: Just as a sin offering and a guilt offering atone, and likewise Yom Kippur atones, just as a sin offering and a guilt offering atone only for those who repent, so too, Yom Kippur atones only for those who repent.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּחַטָּאת וְאָשָׁם זשֶׁאֵין מְכַפְּרִין עַל הַמֵּזִיד כשוגג תֹּאמַר ביוה״כבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁמְּכַפֵּר עַל הַמֵּזִיד כַּשּׁוֹגֵג וְהוֹאִיל וּמְכַפֵּר עַל הַמֵּזִיד כַּשּׁוֹגֵג מְכַפֵּר עַל שָׁבִין וְעַל שֶׁאֵין שָׁבִין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ג:כ״ז} אַךְ חחָלַק.

The baraita rejects this opinion: No, if you said this is the halakha with regard to a sin offering and a guilt offering, which do not atone for intentional sins as they do for unwitting sins, shall you also say that this is the halakha with regard to Yom Kippur, which does atone for intentional sins as it does for unwitting sins? Yom Kippur effects atonement even in cases where offerings do not. And since it is the case that the atonement of Yom Kippur is far-reaching in that it atones for intentional sins as it does for unwitting sins, it follows that it may atone both for those who repent and for those who do not repent. To dispel this notion, the verse states: “Yet on the tenth day of this month it is Yom Kippur” (Leviticus 23:27). By means of the word “yet,” the verse divided and limited the atonement of Yom Kippur so that it atones only for those who repent. This concludes the baraita.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תאמר ביוה״כ שמכפר על המזיד כשוגג כדכתיב והתודה עליו את כל עונות ב״י:
אשם לאו דוקא נקט דהא אשכחן אשם אמזיד בפרק שני (לקמן ח:) ד׳ מביאין על הזדון.
אך – בעשור לחדש יוה״כ הוא.
חלק – יום כפור לשבין ולא לשאינן שבין.
תאמר ביה״כ שמכפר על המזיד כו׳ – תימה דלימא ד׳ דברים שמביאין על הזדון יוכיח שאין מכפרין אלא [על] השבים ואריב״ן דמה להנך שאין מכפרין על חייבי כריתות ועוד א״ר דנהי דיש חטאות מכפרין על המזיד מ״מ כמה חטאות אין מכפרין על המזיד משא״כ ביה״כ.
לא, אם אמרת בחטאת ואשם שאין מכפרין על המזיד כשוגג, תאמר ביום הכפורים שמרובה כפרתו, שמכפר על המזיד כשוגג? והואיל ומכפר על המזיד כשוגג, אולי הוא מכפר גם על שבין וגם על שאין שבין! לכך תלמוד לומר: ״אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא״ (ויקרא כג, כז), ולשון ״אך״ חלק, מכפר הוא לשבים, ואינו מכפר לשאינם שבים.
The baraita rejects this opinion: No, if you said this is the halakha with regard to a sin offering and a guilt offering, which do not atone for intentional sins as they do for unwitting sins, shall you also say that this is the halakha with regard to Yom Kippur, which does atone for intentional sins as it does for unwitting sins? Yom Kippur effects atonement even in cases where offerings do not. And since it is the case that the atonement of Yom Kippur is far-reaching in that it atones for intentional sins as it does for unwitting sins, it follows that it may atone both for those who repent and for those who do not repent. To dispel this notion, the verse states: “Yet on the tenth day of this month it is Yom Kippur” (Leviticus 23:27). By means of the word “yet,” the verse divided and limited the atonement of Yom Kippur so that it atones only for those who repent. This concludes the baraita.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מַאי שָׁבִין וְשֶׁאֵין שָׁבִין אִלֵּימָא שָׁבִין שׁוֹגֵג לֹא שָׁבִין מֵזִיד הָא קָתָנֵי לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּחַטָּאת וְאָשָׁם כּוּ׳.

The Gemara analyzes this baraita. What is the meaning of: Those who repent and those who do not repent? Shall we say those who repent are those whose transgressions were unwitting, whereas those who do not repent are those whose transgressions were intentional? This cannot be the case, as the baraita teaches: No, if you said this is the halakha with regard to a sin offering and a guilt offering, which do not atone for intentional sins as they do for unwitting sins. Since the baraita is referring to the concepts of intentional and unwitting sins in this clause, the categories of those who repent and do not repent must have another meaning.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי נימא שבין שוגג ושאינן שבין מזיד – שלא שב מידיעתו הא קתני לא אם אמרת בחטאת ואשם שאין מכפר על המזיד כשוגג היינו הא ומאי קא מהדר ליה:
מאי שבין – דקתני אין מכפרין אלא על השבין.
הא קתני לא אם אמרת כו׳ – וא״כ מאי קאמר היינו הך.
ושואלים: מאי [מה] פירוש ״שבין״ ו״שאין שבין״? אלימא [אם תאמר] ש״שבין״ הוא אלה שחטאו בשוגג, ״לא שבין״ — אלה שחטאו במזיד, הא קתני [הרי הוא שונה]: לא אם אמרת בחטאת ואשם שאין מכפרים על המזיד כשוגג. ומכאן שעניינים שונים הם!
The Gemara analyzes this baraita. What is the meaning of: Those who repent and those who do not repent? Shall we say those who repent are those whose transgressions were unwitting, whereas those who do not repent are those whose transgressions were intentional? This cannot be the case, as the baraita teaches: No, if you said this is the halakha with regard to a sin offering and a guilt offering, which do not atone for intentional sins as they do for unwitting sins. Since the baraita is referring to the concepts of intentional and unwitting sins in this clause, the categories of those who repent and do not repent must have another meaning.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֶלָּא כִּי הָא דְּעוּלָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָכַל חֵלֶב וְהִפְרִישׁ קׇרְבָּן טוְנִשְׁתַּמֵּד1 וְחָזַר בּוֹ הוֹאִיל וְנִדְחָה יִדָּחֶה.

Rather, the category of those who do not repent is like that which Ulla says that Rabbi Yoḥanan says: If one unwittingly ate forbidden fat and separated an offering for this sin, and became an apostate and subsequently retracted his apostasy, nevertheless, since the offering was rejected from being sacrificed while he was an apostate, it shall remain rejected. Accordingly, the baraita is suggesting that the same applies to one who became an apostate and Yom Kippur passed: Even if he retracts his apostasy, the following Yom Kippur should not atone for his transgression.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״והמיר דתו״.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא – מאי על שאינן שבין דלא מכפר דכתב אך חלק כי הא דאמר עולא אכל חלב והפריש קרבן ונשתמד קודם שהקריבו ואח״כ חזר בו בתשובה הואיל ונדחה קרבנו כי דלא שב מידיעתו נשתמד ידחה והיינו שאינן שבין נשתמד דלא מכפר עליה קרבנו:
אלא כי הא כו׳ – והיינו דקאמר חטאת אינו מכפר אלא על השבין ששבין משעת הפרשה עד שעת הקרבה ולא שהמיר דתו בינתיים והתם בעי למילף יוה״כ דאם המיר דת קודם יוה״כ וחזר בו אחר יוה״כ תו לא מכפר עליה יום הכפורים אחר על עבירותיו שמקמי המרתו.
הואיל ונדחה ידחה – אע״ג דקי״ל כל שבידו לא הוי דיחוי ה״מ שאינו נדחה מחמת פסולו כמו שקיבל הדם ונתנו לשמאלו דהוי כאילו נתנו על הרצפה שיחזור ויטלנו אבל האי נדחה מחמת פסול הגוף ודמי לדאמרינן בזבחים מזבח שנפגם כל קדשים שהיו שם פסולים אע״ג דבידו למלאות הפגימה.
אלא תאמר ש״שבין״ הוא מי שעומד בתשובתו מתחילה ועד סוף, ו״אין שבין״ הוא כי הא [כמו זו] של עולא שאמר בשם ר׳ יוחנן: אכל חלב בשוגג והפריש קרבן חטאת, וקודם שהקריבו נשתמד (המיר דתו) ואחר כך חזר בו בתשובה — הואיל ונדחה הקרבן בשעה שנשתמד ידחה. והציעה הברייתא כי הוא הדין למי שנשתמד ועבר עליו יום הכיפורים, שלמרות שחזר בו — לא יכפר עליו יום הכיפורים הבא.
Rather, the category of those who do not repent is like that which Ulla says that Rabbi Yoḥanan says: If one unwittingly ate forbidden fat and separated an offering for this sin, and became an apostate and subsequently retracted his apostasy, nevertheless, since the offering was rejected from being sacrificed while he was an apostate, it shall remain rejected. Accordingly, the baraita is suggesting that the same applies to one who became an apostate and Yom Kippur passed: Even if he retracts his apostasy, the following Yom Kippur should not atone for his transgression.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) נְהִי דְּאִידְּחִי קׇרְבָּן גַּבְרָא בַּר כַּפָּרָה הוּא אֶלָּא שָׁבִין דְּאָמַר יְכַפֵּר עָלַי חַטָּאתִי שֶׁאֵין שָׁבִין דְּאָמַר לֹא תְּכַפֵּר עָלַי חַטָּאתִי ש״משְׁמַע מִינַּהּ.

The Gemara rejects this interpretation: Granted, the offering is rejected from the altar, and therefore it cannot be sacrificed at a later stage. But the man himself is fit for atonement, and he can bring another sin offering. The Gemara suggests another interpretation of the baraita: Rather, it must be that the category of those who repent is referring to one who says: My sin offering should atone for me, and the category of those who do not repent is referring to one who says: My sin offering should not atone for me. The Gemara comments: Conclude from the baraita that a sin offering does not atone for one who states beforehand: My sin offering should not atone for me, in contradiction of the earlier statement of Rava. Since Rava was aware of this baraita, he must have retracted his opinion.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וקא מותיב אמאי קרי ליה שאינן שבין נהי דאידחי קרבן דידיה כיון דמשתמד אבל כיון דחזר בו גברא בר כפרה הוא:
אלא – לאו שבין דאמר תכפר עליה חטאתי שאינן שבין דמבעט דאמר לא תכפר עליה חטאתי וקאמר אך חלק אלמא הדר ביה רבא מדתניא:
אמאי נהי – דבקרבן אמרינן הואיל ונדחה לאחר הפרשה ידחה מעל המזבח אבל גברא לגבי יוה״כ בר כפרה הוא כישראל מעליא.
הבנה זו יש לדחות, שכן גם לגבי חטאת, נהי דאידחי [אם אמנם נדחה] הקרבן מן המזבח, ולכן שוב אינו ראוי להקרבה, כמו אם נפל בו מום ונרפא, הלוא גברא בר [האיש בן] כפרה הוא, והרי יכול להביא חטאת נוספת ויתכפר לו! אלא יש לפרש כי ״שבין״ כוונתו — שאמר: ״יכפר עלי חטאתי״, ״שאין שבין״ — שאמר: ״לא תכפר, עלי חטאתי״. שמע מינה [למד מכאן] מן הברייתא שחטאת אינה מכפרת על האומר: ״לא תכפר עלי חטאתי״, והוא שלא כדברי רבא מתחילה. אלא בוודאי חזר בו.
The Gemara rejects this interpretation: Granted, the offering is rejected from the altar, and therefore it cannot be sacrificed at a later stage. But the man himself is fit for atonement, and he can bring another sin offering. The Gemara suggests another interpretation of the baraita: Rather, it must be that the category of those who repent is referring to one who says: My sin offering should atone for me, and the category of those who do not repent is referring to one who says: My sin offering should not atone for me. The Gemara comments: Conclude from the baraita that a sin offering does not atone for one who states beforehand: My sin offering should not atone for me, in contradiction of the earlier statement of Rava. Since Rava was aware of this baraita, he must have retracted his opinion.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וּרְמִינְהִי יָכוֹל לֹא יְהֵא יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר אֶלָּא עַל שֶׁנִּתְעַנָּה בּוֹ וְלֹא עָשָׂה בּוֹ מְלָאכָה וּקְרָאוֹ מִקְרָא קוֹדֶשׁ לֹא נִתְעַנָּה בּוֹ וְעָשָׂה בּוֹ מְלָאכָה וְלֹא קְרָאוֹ מִקְרָא קוֹדֶשׁ יָכוֹל לֹא יְהֵא יוֹם כִּיפּוּרִים מְכַפֵּר ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ג:כ״ז} יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא מ״ממִכׇּל מָקוֹם וְתַרְוַיְיהוּ סְתָם סִיפְרָא הוּא קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי.

The Gemara continues its analysis of this baraita by comparing it to another baraita. And the Sages raise a contradiction: One might have thought that Yom Kippur shall atone only for one who fasted on it and did not perform labor on it and declared it a holy convocation. With regard to one who did not fast on it, or performed labor on it, or did not declare it a holy convocation, one might have thought that Yom Kippur shall not atone for him. To counter this the verse states: “Yet on the tenth day of this seventh month it is Yom Kippur” (Leviticus 23:27); the additional emphasis of “it is” serves to teach that the day atones in any case. The ruling of this baraita disputes the one cited earlier, which states that Yom Kippur atones only for those who repent, and both are unattributed baraitot in the Sifra. They are difficult, as they contradict each other.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורמינהי – דלא כהא דקתני דאינן מכפרין על שאינן שבין:
וקראו מקרא קודש בברכות ובתפלות:
ותרווייהו – הנך ברייתות:
ורמינהו – אהא דתני לעיל יוה״כ אינו מכפר אלא על השבין.
מקרא קדש – בתקון סדר התפלה.
וקראו מקרא קדש – פי׳ בכסות נקייה כדאמר במכילתא מקרא קדש וכו׳.
ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] בין ברייתא זו, ששנינו בה שיום הכיפורים אינו מכפר אלא לשבים, למה ששנינו בברייתא אחרת: יכול לא יהא יום הכפורים מכפר אלא על מי שנתענה בו ולא עשה בו מלאכה, וקראו מקרא קודש, אבל מי שלא נתענה בו, ועשה בו מלאכה, ולא קראו מקרא קודש, יכול לא יהא יום כיפורים מכפר? תלמוד לומר: ״י ום הכפורים הוא״ (ויקרא כג, כז), מכל מקום הוא מכפר. ומעירים: ותרוייהו הרי שתיהן], שתי הברייתות, סתם סיפרא הוא, ששתיהן שנויות בספרא (מדרש ההלכה לספר ויקרא) בסתם, וסתם ספרא ר׳ יהודה. ואם כן קשיין
The Gemara continues its analysis of this baraita by comparing it to another baraita. And the Sages raise a contradiction: One might have thought that Yom Kippur shall atone only for one who fasted on it and did not perform labor on it and declared it a holy convocation. With regard to one who did not fast on it, or performed labor on it, or did not declare it a holy convocation, one might have thought that Yom Kippur shall not atone for him. To counter this the verse states: “Yet on the tenth day of this seventh month it is Yom Kippur” (Leviticus 23:27); the additional emphasis of “it is” serves to teach that the day atones in any case. The ruling of this baraita disputes the one cited earlier, which states that Yom Kippur atones only for those who repent, and both are unattributed baraitot in the Sifra. They are difficult, as they contradict each other.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר אַבָּיֵי לָא קַשְׁיָא הָא רַבִּי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה הָא רַבִּי אַלִּיבָּא דִּידֵיהּ דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר כׇּל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה יבֵּין עָשָׂה תְּשׁוּבָה וּבֵין לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר.

Abaye said: This is not difficult. This first baraita is the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and that second baraita is the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi in accordance with his own opinion. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: For all transgressions that are stated in the Torah, whether one repented or whether one did not repent, Yom Kippur atones.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סתם סיפרא ר׳ יהודה:
הא – דקתני כי יום כפורים הוא מכל מקום היינו ר׳ אליבא דידיה:
ה״ג: לא קשיא הא ר׳ יהודה הא רבי.
אהדדי [קשות הן זו על זו]! אמר אביי, לא קשיא [אין זה קשה]: הא [זו] ששנינו בה שיום הכיפורים מכפר רק על השבים — דברי רבי היא אליבא [לפי שיטת] ר׳ יהודה, הא [זו] ששנינו בה שיום הכיפורים מכפר בכל אופן — דברי רבי אליבא דידיה [לפי שיטתו שלו], דתניא [ששנויה ברייתא], רבי אומר: כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה — יום הכפורים מכפר, חוץ
Abaye said: This is not difficult. This first baraita is the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and that second baraita is the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi in accordance with his own opinion. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: For all transgressions that are stated in the Torah, whether one repented or whether one did not repent, Yom Kippur atones.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) חוּץ מִפּוֹרֵק עוֹל וּמְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה וּמֵפֵר בְּרִית בָּשָׂר שֶׁאִם עָשָׂה תְּשׁוּבָה יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר וְאִם לָאו אֵין יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר.

Rabbi Yehuda HaNasi continues: This is the halakha except for one who divests himself of the yoke of God, by denying His existence, and one who impudently reveals facets of the Torah in a manner that departs from their true meaning, and one who nullifies the covenant of the flesh, i.e., circumcision. With regard to these, if one repented, Yom Kippur atones, and if not, Yom Kippur does not atone. This indicates that according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, Yom Kippur atones even if one did not repent.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פורק עול – של כל המצות.
מגלה פנים – דורש באגדות של דופי כגון מנשה שהיה אומר מה היה לו למשה לומר ותמנע היתה פילגש.
מפורק עול מצוות ממנו, ומגלה פנים בתורה, שנוהג בה בחוצפה וזלזול, ומפר ברית בשר (מילה), שאם עשה תשובהיום הכפורים מכפר, ואם לאואין יום הכפורים מכפר. ואם כן, לפי שיטת רבי יום הכיפורים מכפר גם על שאינם שבים.
Rabbi Yehuda HaNasi continues: This is the halakha except for one who divests himself of the yoke of God, by denying His existence, and one who impudently reveals facets of the Torah in a manner that departs from their true meaning, and one who nullifies the covenant of the flesh, i.e., circumcision. With regard to these, if one repented, Yom Kippur atones, and if not, Yom Kippur does not atone. This indicates that according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, Yom Kippur atones even if one did not repent.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) רָבָא אָמַר הָא וְהָא רַבִּי אַלִּיבָּא דְּנַפְשֵׁיהּ וּמוֹדֶה רַבִּי בַּעֲבֵירוֹת דיוה״כדְּיוֹם הַכִּפּוּרִים גּוּפֵיהּ דְּלָא מְכַפַּר דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי כָּרֵת דיוה״כדְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְרַבִּי כֵּיוָן דִּבְכֹל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא מְכַפַּר הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ.

Rava said: Both this baraita and that baraita are the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi in accordance with his own opinion, that Yom Kippur atones even for those who do not repent, but even Rabbi Yehuda HaNasi concedes that with regard to the transgressions of violating Yom Kippur itself, e.g., if one ate or performed labor on Yom Kippur, that Yom Kippur does not atone for those transgressions. He must necessarily concede this point, as if you do not say so, then according to Rabbi Yehuda HaNasi, with regard to the punishment of karet for transgressing the prohibitions of Yom Kippur, since each and every hour of the day atones for one’s sins, how can you find the application of karet in this case?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומודי ר׳ בעבירות דיוה״כ גופיה – והיינו דקתני אך חלק:
דאי לא תימא הכי – דעבירות דגופיה לא מכפר כרת לר׳ בעבירה דיוה״כ גופיה היכי משכחת לה:
ברייתא דקתני יוה״כ מ״מ רבי היא.
מודה רבי בעבירות דיוה״כ – דהא דקתני לא התענה בו מכפר אעבירות דכל השנה אבל ההיא עבירה דעינוי לא מכפר ואך חלק נמי דקתני לעיל בעבירות דיומיה קאמר.
יום הכפורים אינו מכפר אלא היום כדכתיב (ויקרא טז) כי ביום הזה.
כרת – הולך ערירי בלא בנים ואם יש לו מתים.
ומודי רבי בעבירה דיומיה – ולה״ק בברייתא קמייתא דלא מכפרי והא דיליף עבירות דיומיה מחטאת ואשם דלא מכפרי ולא יליף מיה״כ גופיה דמכפר בלא תשובה אשאר עבירות משום דיליף עבירות דיומיה שיה״כ נקבע עליהם מחטאת ואשם שקבועין על אותו חטא דהכי מסתבר טפי למילף ועי״ל דה״נ קאמר תאמר ביה״כ כו׳ ואדילפת מחטאת ואשם תיליף ליה מיה״כ גופיה.
רבא אמר: הא והא רבי אליבא דנפשיה [זו וזו דברי רבי לפי שיטת עצמו], ומודה רבי בעבירות של יום הכפורים גופיה [עצמו], כגון שאכל או עשה מלאכה ביום הכיפורים — שלא מכפר הכיפורים אלא לשבים. דאי לא תימא הכי [שאם אינך אומר כך], כרת של יום הכפורים לשיטת רבי, כיון שבכל שעתא ושעתא [שעה ושעה] יום הכיפורים מכפר, היכי משכחת לה [איך אתה מוצא אותו] שיהיה חייב כרת על כך? אלא מדובר במי שאינו שב מעבירות אלו ביום הכיפורים.
Rava said: Both this baraita and that baraita are the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi in accordance with his own opinion, that Yom Kippur atones even for those who do not repent, but even Rabbi Yehuda HaNasi concedes that with regard to the transgressions of violating Yom Kippur itself, e.g., if one ate or performed labor on Yom Kippur, that Yom Kippur does not atone for those transgressions. He must necessarily concede this point, as if you do not say so, then according to Rabbi Yehuda HaNasi, with regard to the punishment of karet for transgressing the prohibitions of Yom Kippur, since each and every hour of the day atones for one’s sins, how can you find the application of karet in this case?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וּמַאי קוּשְׁיָא דִּילְמָא דַּעֲבַד עֲבִידְתָּא כּוּלֵּי לֵילְיָא וּבַהֲדֵי עַמּוּד הַשַּׁחַר מִית דְּלָא הֲוָה יְמָמָא דִּלְכַפַּר לֵיהּ תִּינַח כָּרֵת דְּלֵילְיָא כָּרֵת דִּימָמָא הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ.

The Gemara questions this proof: And what is the difficulty? Perhaps you find a case where he performed labor the entire night of Yom Kippur and died at dawn, as in such a case there was no daytime of Yom Kippur, which is the part of Yom Kippur that effects atonement, to atone for him. The Gemara asks: That works out well with regard to the punishment of karet for transgressing at night; but with regard to karet for transgressing at daytime, how can you find these circumstances, i.e., how can he be liable to receive karet for transgressing in the day?
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי קשיא – משום הא לא איריא דדילמא כי האי גוונא משכחת כרת ביוה״כ דעביד עבידתא כוליה ליליא כו׳:
תינח כרת דליליא – משכחת לה כדאמרת:
ודוחים: ומאי קושיא [ומה הקושיה בדבר]? דילמא דעבד עבידתא כולי ליליא [שמא חייב כרת במקרה שעשה מלאכה כל הלילה] ובהדי עמוד השחר מית [מת], דלא הוה יממא דלכפר ליה [שלא היה יום שיכפר לו], ואין כפרה אלא ביום עצמו שנאמר: ״כי ביום הזה יכפר עליכם״ (ויקרא טז, ל)! ומשיבים: תינח כרת דליליא [נניח כרת שעבר עליו בלילה], כרת דיממא [של היום] היכי משכחת לה [איך אתה מוצא אותו]? והרי בכל שעה הוא מתכפר! אלא מכאן שעל עבירות של יום הכיפורים עצמו אינו מכפר.
The Gemara questions this proof: And what is the difficulty? Perhaps you find a case where he performed labor the entire night of Yom Kippur and died at dawn, as in such a case there was no daytime of Yom Kippur, which is the part of Yom Kippur that effects atonement, to atone for him. The Gemara asks: That works out well with regard to the punishment of karet for transgressing at night; but with regard to karet for transgressing at daytime, how can you find these circumstances, i.e., how can he be liable to receive karet for transgressing in the day?
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וּמַאי קוּשְׁיָא דִּילְמָא בַּהֲדֵי דְּקָאָכַל נַהֲמָא חֲנַקְתֵּיהּ אוּמְצָא [ומית] דְּלָא הֲוָה לֵיהּ שְׁהוּת בִּימָמָא דִּלְכַפַּר לֵיהּ אִי נָמֵי דַּעֲבַד עֲבִידְתֵּיהּ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה אִי נָמֵי בַּהֲדֵי דְּעָבֵיד עֲבִידְתֵּיהּ פַּסְקֵיהּ מָרָא לְשָׁקֵיהּ וּמִית דְּלָא הֲוָה לֵיהּ שְׁהוּת בִּימָמָא דִּלְכַפַּר לֵיהּ.:

The Gemara responds: And what is the difficulty? Perhaps while eating bread he choked on a chunk of meat he ate with it, and died, as there was not enough time in the day after his transgression to atone for him. Alternatively, it is referring to a case where he performed labor close to sunset; alternatively, it is referring to a case where as he was performing labor, the hoe with which he was working cut his thigh and he died, as in these cases too there was no time in the day after his transgression to atone for him, either because it was no longer Yom Kippur or because he died immediately.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כרת משום יממא מאי קושיא דילמא כו׳ אלא מחוורתא כדאמר מעיקרא הא ר׳ אליבא דר׳ יהודה הא ר׳ אליבא דידיה:
אי נמי דעביד עבידתא סמוך לשקיעת החמה – דלא הוה שהות לכפורי.
א״נ בהדי דעביד עבידתא פסקיה מרא דרפיק בה לשקיה ומית – מיד דלא הוה שהות לכפורי.
דחנקתיה אומצא – מכאן דקדק ריב״א דכרת אין זרעו נכרתים דהא הכא זרעו לא נחנקו ואתא יה״כ ומכפר עלייהו ואכתי לא משכחת לה כרת בבניו ואמר רבי כיון דבעוד הבשר בין שיניו חרה בו אף ה׳ ונפרע ממנו קודם שמצא שהות למצוא כפרה לא נמחל העון ונכרתין גם זרעו דליכא למימר להם נמחל שהרי הם לא חטאו.
ודוחים: ומאי קושיא [ומה הקושיה בזה]? דילמא בהדי דקאכל נהמא חנקתיה אומצא [שמא ייתכן הדבר אם בזמן שאכל לחם חנקתו אומצת הבשר שאכל עמו ומת], דלא הוה ליה שהות ביממא דלכפר ליה [שלא היתה לו שהות ביום שיכפר]. אי נמי דעבד עבידתיה [או גם כן שעשה מלאכתו] סמוך לשקיעת החמה, בסוף היום, ולא הספיק להתכפר. אי נמי [או גם כן], בהדי דעביד עבידתיה פסקיה מרא לשקיה ומית [בזמן שעשה מלאכתו חתך המעדר שעבד בו את שוקו ומת], דלא הוה ליה שהות ביממא דלכפר ליה [שלא היתה לו שהות ביום שיכפר לו].
The Gemara responds: And what is the difficulty? Perhaps while eating bread he choked on a chunk of meat he ate with it, and died, as there was not enough time in the day after his transgression to atone for him. Alternatively, it is referring to a case where he performed labor close to sunset; alternatively, it is referring to a case where as he was performing labor, the hoe with which he was working cut his thigh and he died, as in these cases too there was no time in the day after his transgression to atone for him, either because it was no longer Yom Kippur or because he died immediately.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַף הַמְגַדֵּף כּוּ׳.: מַאי אַף הַמְגַדֵּף (שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה).

§ The mishna teaches: And the Rabbis say: The halakha is the same, i.e., there is no obligation to bring a sin offering, even with regard to the one who blasphemes, as it is stated with regard to the sin offering: “You shall have one law for him who performs the action unwittingly” (Numbers 15:29), excluding one who blasphemes, as he does not perform an action but sins with speech. The Gemara asks: What caused the Rabbis to specify: Even one who blasphemes, as he does not perform an action? Why do the Rabbis mention this explanation?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחכ״א אף המגדף – אין מביאין על שגגתו חטאת:
אמאי קתני (יצא) [אף] המגדף שאין בו מעשה מאי קא איירי לעיל דקאמר אף המגדף:
ה״ג: מאי אף המגדף.
ג שנינו במשנה וחכמים אומרים: אף המגדף, שנאמר בקרבן החטאת: ״תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה״ (במדבר טו, כט), יצא מגדף שאינו עושה מעשה. ושואלים: מאי [מהו] אף המגדף שאין בו מעשה, כלפי מה מתייחסים הדברים?
§ The mishna teaches: And the Rabbis say: The halakha is the same, i.e., there is no obligation to bring a sin offering, even with regard to the one who blasphemes, as it is stated with regard to the sin offering: “You shall have one law for him who performs the action unwittingly” (Numbers 15:29), excluding one who blasphemes, as he does not perform an action but sins with speech. The Gemara asks: What caused the Rabbis to specify: Even one who blasphemes, as he does not perform an action? Why do the Rabbis mention this explanation?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) רַבָּנַן שְׁמַעוּ לר׳לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּתָנֵי בַּעַל אוֹב וְלָא תָּנֵי יִדְּעוֹנִי אֲמַרוּ לֵיהּ מַאי שְׁנָא דְּלָא מַיְיתֵי קׇרְבָּן מִשּׁוּם דְּלֵית בֵּיהּ מַעֲשֶׂה מְגַדֵּף נָמֵי לֵית בֵּיהּ מַעֲשֶׂה.

The Gemara explains: The Rabbis heard that Rabbi Akiva teaches in his list of those who must bring a sin offering a necromancer, and he does not teach a sorcerer in his list, and therefore they said to him: What is different about a sorcerer that he does not bring an offering? It must be due to the fact that his transgression does not involve an action. If so, with regard to the sin of one who blasphemes as well, it does not involve an action.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבנן שמעוה לר׳ עקיבא דתנא בעל אוב ולא תנא ידעוני כו׳ – ואומר חטאו ישא מפרש לקמן אמאי נקטו:
שמעו לר׳ עקיבא – דמתני׳ ר״ע היא כדמפרש לקמן מגדף מביא קרבן דברי ר׳ עקיבא ואמרי אף מגדף נמי כידעוני. תימה לי ולר׳ יוחנן דאמר לעיל (דף ג:) הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו מאי אף דקתני במתניתין.
דלית ביה מעשה – היינו לר״ל דלעיל אבל לר״י ה״ק ליה רבנן כי היכי דפסח ומילה לא אתי קרבן דשב ואל תעשה נינהו ה״נ מגדף.
ומסבירים: רבנן [חכמים] שמעו לר׳ עקיבא דתני הוא שונה] במשנתנו ברשימת הכריתות (שמביאים על שגגתן חטאת) בעל אוב, ולא תני [שונה] ידעוני, ואמרו ליה [לו]: מאי שנא [במה שונה] ידעוני שלא מייתי [מביא] קרבןמשום דלית ביה [שאין בו] מעשה, והלא מגדף ששנינו במשנה שמביא עליו קרבן, נמי לית ביה [גם כן אין בו] מעשה!
The Gemara explains: The Rabbis heard that Rabbi Akiva teaches in his list of those who must bring a sin offering a necromancer, and he does not teach a sorcerer in his list, and therefore they said to him: What is different about a sorcerer that he does not bring an offering? It must be due to the fact that his transgression does not involve an action. If so, with regard to the sin of one who blasphemes as well, it does not involve an action.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מְגַדֵּף מֵבִיא קׇרְבָּן הוֹאִיל וְנֶאֱמַר בּוֹ כָּרֵת דִּבְרֵי ר״ערַבִּי עֲקִיבָא וְאוֹמֵר {ויקרא כ״ד:ט״ו} וְנָשָׂא חֶטְאוֹ וּכְלָלָא הוּא כֹּל הֵיכָא דִּכְתִיב בֵּיהּ כָּרֵת מַיְיתֵי קׇרְבָּן כוְהָא פֶּסַח וּמִילָה דִּכְתִיב בְּהוּ כָּרֵת וְלָא מַיְיתֵי קׇרְבָּן

The Sages taught in a baraita (Tosefta 1:1): One who unwittingly blasphemes brings an offering, since karet is stated with regard to it. This is the statement of Rabbi Akiva. And the verse states: “Whoever curses his God shall bear his sin” (Leviticus 24:15), as the Gemara will explain. The Gemara asks: And is it an established principle that wherever it is written karet with regard to a mitzva, one who violates it unwittingly brings an offering? But there is the case of the mitzva of the Paschal offering, and the mitzva of circumcision, as the punishment of karet is written for failing to perform them, and yet one does not bring an offering for failing to perform these mitzvot unwittingly.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואומר חטאו ישא – מפרש לקמן דכרת דמגדף איירי בקרבן עבודת כוכבים.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״אתיא לרבנן״.
ובענין זה מביאים, תנו רבנן [שנו חכמים]: מגדף מביא קרבן חטאת על שגגתו, הואיל ונאמר בו כרת, דברי ר׳ עקיבא, ואומר: ״ונשא חטאו״ (ויקרא כד, טו). ושואלים: וכללא [וכלל] הוא, שכל היכא דכתיב ביה [מקום שכתוב בו] כרת מייתי [מביא] קרבן? והא [והרי] פסח ומילה דכתיב בהו [שנאמר בהם] כרת, ולא מייתי [ואינו מביא] קרבן!
The Sages taught in a baraita (Tosefta 1:1): One who unwittingly blasphemes brings an offering, since karet is stated with regard to it. This is the statement of Rabbi Akiva. And the verse states: “Whoever curses his God shall bear his sin” (Leviticus 24:15), as the Gemara will explain. The Gemara asks: And is it an established principle that wherever it is written karet with regard to a mitzva, one who violates it unwittingly brings an offering? But there is the case of the mitzva of the Paschal offering, and the mitzva of circumcision, as the punishment of karet is written for failing to perform them, and yet one does not bring an offering for failing to perform these mitzvot unwittingly.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כריתות ז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה כריתות ז. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום כריתות ז., רש"י כריתות ז., תוספות ישנים כריתות ז., גליון הש"ס לרע"א כריתות ז., פירוש הרב שטיינזלץ כריתות ז.

Keritot 7a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Keritot 7a, Attributed to R. Gershom Keritot 7a, Rashi Keritot 7a, Tosefot Yeshanim Keritot 7a, Gilyon HaShas Keritot 7a, Steinsaltz Commentary Keritot 7a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144