×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) גמ׳גְּמָרָא: מַאן שָׁמְעַתְּ לי׳לֵיהּ דְּאָמַר בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ צָפוֹן.
GEMARA: The mishna states that when the High Priest recites his confession, the bull stands between the Entrance Hall to the Sanctuary and the altar, and elsewhere (41b) it is stated that the bull is slaughtered at the place where the confession is recited. Apparently, the place where the confession is recited must be considered north. The Gemara clarifies: About whom did you learn that he said that the area between the Entrance Hall and the altar is considered north and is therefore a valid location for slaughtering offerings of the most sacred order, based on the verse written with regard to the burnt-offering: “On the side of the altar northward” (Leviticus 1:11)?
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתניתין דלא כריב״י דתניא ושחט אותו על ירך המזבח צפונה.
מאן שמעת ליה דאמר בין אולם ולמזבח – קרוי צפון לשחיטת קדשי קדשים מחצי פתח ההיכל ולצפון בין האולם למזבח דתנן במתני׳ ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח ותנן בפרק דלקמן (דף מא:) שבמקום וידוי שחטו דקתני בא לו אצל פרו שניה וסמך שתי ידיו כו׳ שחטו וקיבל במזרק כו׳.
מאן שמעת ליה בין האולם ולמזבח צפון. [דסומכין] במקום ששוחטין בצפון כדתניא בת״כ וסמך ושחט במקום שסומכין שוחטין:
רוחב העזרה מן הצפון לדרום קל״ה אמה וכבר ביארנו בפרק ראשון (יומא ט״ז:) בסוגיית המשנה השנית על איזה צד הם מתפרנסות אלא שאנו חוזרים לכתוב כאן הרוחב שמכותל הצפוני של עזרה עד כותל צפוני של מזבח כדי לידע איזהו מקום צפון שיהא כשר לשחיטת קדשי קדשים כגון חטאת ואשם ועולה ושלמי צבור והענין שמכותל צפוני של עזרה עד המטבחים שמנה אמות ריוח ובית המטבחים י״ב וחצי והם ננסים שהיו שם שבהן תולין את הבהמות ומפשיטין ואחריהן מקום שלחנות שמנה אמות ואחריהן מקום [טבעות] כ״ד אמה ומהם עד כותל צפוני של מזבח ריוח ח׳ אמות והם בין הכל ס׳ אמות וחצי וכל שיעור זה מצד הרוחב ועל פני כל רוחב זה מכותל האולם עד כותל מזרחי של עזרת ישראל שהוא ע״ו אמות שהרי כ״ב אמות שמן האולם ולמזבח ול״ב של מזבח וי״א של עזרת כהנים וי״א של עזרת ישראל הכל ע״ו וכל זה השיעור שהוא ס׳ וחצי רוחב באורך ע״ו הוא נקרא צפון וכל מקום שבתוך שיעור זה שוחטין בו קדשי קדשים ולא עוד ואע״פ שרוחב המזבח נכנס בחצי הצפוני של עזרה ז׳ אמות כמו שביארנו בפרק ראשון והיה ראוי לדון מקום שחיטה כל קרן צפוני מערבי עד ז׳ אמות כל שכנגדו עד העולם וכן בצד המזרחי אין אומרים כן אלא דוקא מקו כותל צפוני של מזבח עד כותל העזרה ושכנגדו למעלה ולמטה עד המקומות שכתבנו שמ״מ אותו הכותל נקרא ירך המזבח ושאר התחום נגרר עמו אחר שכן מה שביארנו במשנה על פרו של כהן גדול שהיה עומד בין האולם ולמזבח מפני שהוא מקום שחיטה לא על הריוח שבין צד המערב של מזבח לבין האולם הוא נאמר אלא מקו כותל צפוני של מזבח ולמעלה כנגד האולם לצד צפון העזרה וכבר ביארנו שרוחב ההיכל עד האולם מאה אמה ונמצא חציו הצפוני חמשים אמה וי״ז וחצי עוד מכותל האולם הצפוני עד כותל צפוני של עזרה הרי ס״ז וחצי חציין של קל״ה שהוא רוחב העזרה ונמצא שיעור שחיטה מתפשט בצד צפוני של אולם מ״ג אמות וי״ז וחצי והם (סו) [ס׳ וחצי] כמו שביארנו:
כותלי האולם היו רחוקים מכותלי ההיכל החיצוניים רגל צפוני ט״ו אמה לצפון ורגל דרומי ט״ו אמה לדרום ובצד צפון אחורי הרגל לשכה אחת קרויה בית החלפות ורגל האולם חוצץ בינה לבין המזבח עד שאינה רואה פני המזבח והיו בה כ״ד חלונות חלון לכל משמר שבה היו גונזין את הסכינין ועל שם הסכינין היא קרויה בית החלפות שהסכין קרוי בלשון ערבי חלוף וכבר ביארנו שאין זה מקום שחיטה:
אע״פ שכל השיעור שכתבנו למעלה הוא מקום שחיטה עיקר המקום הוא בריוח שבין צד צפוני של מזבח לכותל צפוני של עזרה שהוא צפון המזבח וצפון העזרה והוא הוא ירך המזבח א״כ למה היו מעמידין אותו למעלה מן המזבח לצד האולם שאע״פ שהוא צפון העזרה אינו צפון המזבח לא היו עושין כן אלא מחשש חולשת כהן גדול שהיה צריך להביא בידו מזרק מלא דם עד לכבש שהיה בדרום והיו מקצרין לו את הדרך במה שאפשר הואיל ומ״מ הוא במקום הכשר לשחיטה:
מאן שמעת ליה דאמ׳ בין האולם ולמזבח צפון – פי׳ שהוא חשוב צפון לענין שחיטת קדשים דהכא כיון שמעמידו בין האולם ולמזבח מכלל דצפון הוא לשחיטה כדאמרינן לקמן כי במקום שמתודה עליו הוא נשחט.
מאן שמעת ליה דאמר [ממי שמעת שהוא אומר] שהשטח בין האולם ולמזבח צפון הוא, וכשר לשחיטת קדשי קדשים שנאמר בהם: ״על ירך המזבח צפונה״ —
GEMARA: The mishna states that when the High Priest recites his confession, the bull stands between the Entrance Hall to the Sanctuary and the altar, and elsewhere (41b) it is stated that the bull is slaughtered at the place where the confession is recited. Apparently, the place where the confession is recited must be considered north. The Gemara clarifies: About whom did you learn that he said that the area between the Entrance Hall and the altar is considered north and is therefore a valid location for slaughtering offerings of the most sacred order, based on the verse written with regard to the burnt-offering: “On the side of the altar northward” (Leviticus 1:11)?
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּתַנְיָא אֵיזֶהוּ צָפוֹן מִקִּיר שֶׁל מִזְבֵּחַ צְפוֹנִי וְעַד כּוֹתֶל הָעֲזָרָה וּכְנֶגֶד כׇּל הַמִּזְבֵּחַ כּוּלּוֹ צָפוֹן דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בר״שבְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹסִיף אַף בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ ארַבִּי מוֹסִיף אַף מְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים וְאַף מְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי יִשְׂרָאֵל אֲבָל מִן הַחֲלִיפוֹת וְלִפְנִים הַכֹּל מוֹדִים שֶׁפָּסוּל.

It is Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, as it was taught in a baraita: What is the north? It is the area from the northern wall of the altar until the wall of the Temple courtyard. And opposite the entire altar is also considered north; this is the statement of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda. And Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, adds even the area between the Entrance Hall and the altar to the area that is considered north. Rabbi Yehuda HaNasi adds that even the areas to the north in the place where the priests walk, and even areas to the north in the place where the Israelites walk, are considered north in terms of the halakha of slaughtering offerings. However, everyone agrees that the area from the chamber of the knives and inward, which is an area off to the side, is unfit for slaughtering offerings of the most sacred order, as it is not visible from the altar.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איזהו צפון המזבח הכשר בשחיטת קדשי קדשים מקיר צפוני עד כותל עזרה צפוני כנגד כל המזבח דברי ר׳ יוסי ב״ר יהודה ר׳ אלעזר בר׳ שמעון מוסיף כלפי המערב אף בין לאולם ולמזבח ר׳ מוסיף מקצה המזבח ולחוץ כ״ב אמה והם מקום דריסת הכהנים י״א אמה ומקום דריסת רגלי ישראל [י״א] אמה נמצאת לר׳ יוסי ב״ר יהודה צפון ל״ב אמה בלבד והוא ארך המזבח ולר׳ אלעזר ב״ר שמעון אורך נ״ד אמה הנה משנתנו אינה לר׳ יוסי ב״ר יהודה דהא לית ליה מקום כשר לשחיטה אלא כנגד המזבח בלבד ומתני׳ קתני שחיטת הפר בין האולם ולמזבח לר׳ נמי ליתה דהא אפילו מכנגד המזבח ולרוץ ונמצא לר׳ כשר בשחיטה ע״ו אמה והוא מכותל מזרחי עד כותל ההיכל נוקמיה בכל העזרה ואמר אלא מתני׳ ראב״ש לוקמי׳ בין מזבח לכותל העזרה ולדברי הכל צפון הוא אלא למה קרבו לשחטו קרוב להיכל. לפי שכ״ג חלישית יש בו אינו יכול לבוא בדם הפר מרחוק כך לרבי אף על פי שכל העזרה כולה כשר הוא משום חולשה דכ״ג קרבו. מקום בית החילפות הן ט״ו אמה שהאולם עודף מפה ומפה על ההיכל וכותליו ותאיו וכתליו והמסיבה וכותליה.
ערך בית חלף
בית חלףא(יומא לו.) על ירך המזבח צפונה אבל מבית החליפות ולפנים פירוש ואותן כלפי דרום נקרא בית החליפות ששם מצניעין סכיניהן והכל מודים שדרום הוא ופסול לגבי שחיטת חטאת:
ערך חט
חטב(נזיר כט.) והתניא רבי יוסי בר רבי חנינא אומר מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק שאינה נאכלת תלמוד לומר והזב את זובו לזכר ולקבה מה זכר מביא קרבן על הודאי אף נקבה מביאה קרבן על הודאי וכו׳ פי׳ אדם ששגג באחד מחייבי כריתות ונודע לו חייב חטאת כשבה או שעירה ואם לא נודע לו ודאי חייב איל בכסף שקלים לאשם ואיל וכבש מין אחד הן אף נקבה כשהיא יולדת ודאי מביאה שתי תורים או שני בני יונה וכן כשהיא זבה ודאי מביאה ב׳ תורים או שני בני יונה א׳ לחטאת וא׳ לעולה וכשהיא ספק יולדת כגון ספק רוח הפילה או נפל הפילה או ספק זבה מביאה עוף ותנן (כריתות ב.) על ל״ו כריתות מי שעובר על אחת מהן חייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל לא הודע לו אשם תלוי אי מה זכר מביא אשם תלוי ונאכל אף נקבה חטאת העוף שמביאה על הספק נאכל לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד וכו׳ (כריתות ז) אלו מביאות ואינו נאכל המפלת ואין ידוע מה הפילה ואי קשיא לך הא דגרסינן (פסחים כח) אמר לו אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק יוכיחו שהן בבל תותירו ואנו אומרים שהן בשריפה ואתה אומר בקבורה לא קשיא הא דאמר אשם תלוי אינו נאכל מיירי בנודע לו. לאחר שחיטה שחטא ודאי או שלא חטא כלל כמפורש (בסיפר׳ בסוף פרשת ויקרא) ותנן נמי (כריתות כג) ואם משנשחט נודע לו הדם ישפך והבשר יצא לבי׳ השריפה ופלוגתא דרבי יהודה ורבנן (תמורה לג) חטאת העוף הבא על הספק תשרף רבי יהודה אמר יטילנה לאמה גמרא אמר רבי יהודה יטילנה לאמה מנתח׳ אבר אבר וישליכנה לפני האמה ומתגלגלת ויורדת לנחל קרדון תנו רבנן אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק וחולק שנשחטו בעזרה רבי יהודה אומר יקברו רבי שמעון אומר ישרפו ואי קשיא לך הא דתנן (כריתות כה) חטאת העוף שבא על הספק אם משנמלקה נודע לו הרי זו תרק׳ מכלל שאם לא נודע לו לא נאכלת לעולם וזה מפורש בגמר׳ מתני׳ בנודע לה שלא ילדה ובדין הוא דמותרת בהנאה דכיון דמלקה איסור חולק שנשחטו בעזרה לית בה ומאי תקבר מדרבנן ואצטריך מתניתא לגופה לאוסרה בהנאה ולאו לאשמועינן שאם לא נודע לה שנאכלת ועוד בזו הל׳ כרבי יוחנן דאמר אסורה באכילה גזירה שמא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת (נזיר כט) מי מיחייב עליה משום חולין שנשחטו בעזרה והתניא הנוחר והמעקר אין בו משום שוחט חולין בעזרת. (ראש השנה כו) חוטא בל יתגאה פי׳ אדם שחטא בל יתגאה. (יומא לו) וחכמים אומרים חטאתי עויתי פשעתי וכן הלכה. (בויקרא רבה פרשת לעולם ה׳ דברך נצב וריש גמר׳ דראש השנה ירושלמי) מפני מה בכל המועדים כתיב חטאת ובעצרת לא כתיב ביה חטאת אמר הקב״ה הואיל וקבלתם את תורתי מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם עולה היא ואמר רחמנ׳ עביד בה מעשה חטאת. (יומא טו) בגמ׳ ומקטיר את הקטרת פי׳ כך מעש׳ ההזאות כל הזאה הניתנת בחודו של קרן כשתי הזאו׳ היא חשובה ודין העולה שתים בחודם של קרנות ונחשבות ד׳ והחטאת דינה ד׳ מתנות על ד׳ קרנות לפיכך אחר כך נותן ב׳ שהן ד׳ כמעשה חטאת ואע״ג שדם חטאת נזרק למעלה מחציו ודם העולה נזרק למטה מחציו של מזבח כדתנן (ובפרק ג׳ במידות) חוט של סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים:
א. [בעהלטניס פיר שלאכט מעסער.]
ב. [זינדיגען.]
וכנגד כל המזבח כולו – שלשים ושתים אמה שכנגד המזבח בצפון קרוי צפון לשחיטת קדשי קדשים אבל שלא כנגד המזבח לצד מערב ולצד מזרח אע״פ שהוא צפון העזרה אינו צפון לשחיטה דבעינן על ירך המזבח כדכתיב (ויקרא א) ושחט אותו על ירך המזבח צפונה.
אף בין האולם למזבח – כל חלק צפוני לצד מערב אע״פ שאינו ירך ממש אבל חלק צפוני שמן המזרח ולמזבח לא (שמן מזבח).
רבי מוסיף – אף כל צפון העזרה שבאחת עשרה אמה של מקום דריסת רגלי הכהנים עד כותל מזרחי של עזרה.
אבל מן החליפות ולפנים – רוחב האולם עודף על רוחב ההיכל ט״ו אמה לצפון וכנגדו לדרום ומשך אותו עודף אינו אלא עשר אמות ממזרח לצד מערב ואותו עודף קרוי בית החליפות שהיו בהן עשרים וארבע חלונות חלון לכל משמר ששם גונזים סכינים של קודש וסכין קרוי חילוף בלשון ערבי ואויר שאחורי אותו עודף למערב ואויר שבין צפון כותל העודף לבין כותל העזרה קרוי לפנים מן החליפות.
הכל מודים שפסול – דכיון שאין המזבח נראה שם אינו קרוי ירך המזבח.
אבל בית החילפות1 או לפנים הכל מודים שפסול – פירוש: בית החילפות הוא האויר שיש בין כותל האולם לכותל העזרה שרוחב העזרה היתה קל״ה אמה וכותל האולם היה מאה אמה נשארו לעזרה ל״ה אמה הן חציין לצפון וחציים לדרום הרי מכותל האולם הצפוני ועד הכותל העזרה היו י״ז אמות וחצי ואותן י״ז אמות וחצי ברוחב ה׳ אמות שהיה עוביו של כותל האולם נקראין בית החליפות שהיה אויר ומהן ולפנים לצד ההיכל נקרא מן החליפות ולפנים אבל הכ״ב אמות שבין האולם ולמזבח עד כותל העזרה הצפוני ייקרא צפון לר׳ אליעזר בר׳ שמעון.
1. כן בכ״י ששון 557, וכן בחלק מעדי הנוסח של הבבלי, וכן גם להלן. בדפוסים: ״החליפות״.
כל השנה כל שהיחיד מביא קרבן בהמה סומך עליו בין חובה בין נדבה חוץ מבכור ופסח ומעשר בהמה אבל צבור אינו טעון סמיכה אלא בשני קרבנות והם פר העלם דבר של צבור ושעיר המשתלח והיכן הוא מקום סמיכה אם שלמים הן סמיכתם בכל העזרה ר״ל באיזה מקום שבה ואם קדשי קדשים הם סמיכתם בצפון העזרה וכיצד הוא סומך אם בקדשי קדשים הזבח עומד באיזה מקום שבצפון העזרה פניו למערב וזנבו למזרח והסומך עומד למזרח ופניו למערב ומניח שתי ידיו על ראש הבהמה בין שני קרניו של זבח לא על הצוואר ולא על הצדדין וסומך שם שתי ידיו בכל כחו שלא יהא דבר חוצץ בין הידים ובין הבהמה ומתודה על חטאת אותו עון שחטאת זו באה עליו וכן על אשם עון שאשם זה בא עליו שהרי חטאת ואשם על דבר ידוע הם באים ולא בנדבה ועל העולה שהיא באה נדבה מתודה עון עשה ועון לא תעשה הניתק לעשה הואיל ובאלו אין להם עונש מלקות שיהא מתכפר בו עליהן עולה מכפרת עליהן אא״כ נתבטל העשה שבה כמו שביארנו במסכת מכות (ט״ו.) ובכלל אלו עון לקט שנאמר בו ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם כלומר אם לקטו יהא חוזר ומניחו וכן שכחה נאמר בה ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה כלומר שאם לקחו יחזור ויניחהו וכן פאה שנאמר בה לא תכלה פאת שדך בקצרך לעני ולגר תעזוב אותם נמצאו ששלש אלו הם לא תעשה הניתק לעשה ואין אומרים תעזוב מעיקרא משמע ולא לנתקו לעשה וכל שעבר לוקה אלא תעזוב לאחר שעבר משמע שיהא חוזר ומניחו ונותנו אם הכניסו בביתו ואינו לוקה עד שיתבטל העשה שלא יהא אפשר לקיימו ומעשר עני הוא עשה גרידא דכתיב ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה וכן מתודה עליה על כל שהרגיש בעצמו מעניינים אלו הן בזדונן הן בשגגתן מדברים שאין בהם עונש כתוב בתורה לא מיתה ולא כרת או מלקות בזדונן ולא קרבן בשגגתן הא שאר הלאוין אע״פ שאין קרבן בשגגתן הואיל ויש מלקות בזדונן אינן בכלל זה והנבלה כבר ביארנו במקומו שלוקין עליה ואינה בכלל לאו הניתק לעשה ממה שנא׳ אחריה לגר אשר בשעריך וכו׳ שהרי משאכלה אינו יכול לקיימו וא״כ עשה זה ר״ל לגר אשר בשעריך וכו׳ מעקרא משמע ר״ל קודם אכילה אבל השלמים אינו מתודה עליהן אלא שאומר בהן דברי שבח והודאה:
וכנגד כל המזבח כולו – פי׳ כל שיש בעזרה לצד צפון כנגד רחב המזבח שהוא ל״ב אמות אבל מה שהוא למעל׳ מזה כלפי מערב או כלפי מטה לצד מזרח אף על פי שהוא צפון לגבי עזרה אינו חשוב לענין שחיטה דכתיב ביה על ירך המזבח צפונה דסבירא ליה לרבי יוסי ברבי יהודה דלא חשיב ירך המזבח אלא מה שעומד כנגד רוחב המזבח כלפי צפון. ור׳ אלעזר ב״ר שמעון מוסיף אף מה שהוא למעלה מזה עד האולם ור׳ מוסיף אף מה שהוא למטה מזה עם כל דריסת רגלי ישראל שבעזרה לצד צפון. אבל אותן בתי החליפות שיש בצד האולם במה שיש בו עודף על ההיכל אף על פי שאותן בתים פתוחין לגבי המזבח והן כעין מבואות פתוחות לו פסולין הן לשחיט׳ ולא חשיבי חורי רשות שהם כרשות דכיון שאין המזבח נראה שם אינו חשוב ירך המזבח וכדפרש״י ז״ל. ונקרא המקום ההוא בית החליפו׳ מפני שהיו בהם כ״ד חלונות לכ״ד משמרו׳ להצניע שם הסכינין שהיו משתמשין בהן בבית המטבחיים של עזרה וכתב רש״י ז״ל כי הסכין קרוי חלף בלשון ערבי ואין צורך כי על שם שחותכין בו קרוי כן מלשון כליל יחלוף וכן כתוב בספר עזרא מחליפות תשעה ועשרים והם הסכינין.
בפרש״י בד״ה אף בין כו׳ ולמזבח לא הס״ד ובד״ה אבל מן כו׳ ההיכל ט״ו אמה כו׳ כצ״ל:
ר׳ אלעזר בר׳ שמעון היא. דתניא כן שנינו בברייתא]: איזהו צפון — מקיר של מזבח שבצד צפוני ועד כותל העזרה, וכנגד כל המזבח כולו צפון אלו דברי ר׳ יוסי בר׳ יהודה. ור׳ אלעזר בר׳ שמעון מוסיף לומר כי אף השטח בצד צפון שהוא בין האולם ולמזבח נחשב כצפון. רבי מוסיף אף מקום דריסת רגלי הכהנים ואף מקום דריסת רגלי ישראל בצידם הצפוני, שאף אלה קרויים צפון לענין קרבנות. אבל מן החליפות ולפנים, כלומר: אותו חלק שעודף לצד זה, ששם היתה לישכה שבה היו מניחים את הסכינים, הכל מודים שהוא פסול לפי שאינו נראה מצד המזבח.
It is Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, as it was taught in a baraita: What is the north? It is the area from the northern wall of the altar until the wall of the Temple courtyard. And opposite the entire altar is also considered north; this is the statement of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda. And Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, adds even the area between the Entrance Hall and the altar to the area that is considered north. Rabbi Yehuda HaNasi adds that even the areas to the north in the place where the priests walk, and even areas to the north in the place where the Israelites walk, are considered north in terms of the halakha of slaughtering offerings. However, everyone agrees that the area from the chamber of the knives and inward, which is an area off to the side, is unfit for slaughtering offerings of the most sacred order, as it is not visible from the altar.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) לֵימָא רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא וְלָא רַבִּי אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי וְרַבִּי הַשְׁתָּא אַדְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה מוֹסִיף אַדְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לָא מוֹסִיף.

The Gemara suggests: Let us say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, and not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. The Gemara rejects this: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, now, does Rabbi Yehuda HaNasi add only to the statement of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, but does not add to the statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon? After all, the area deemed north according to Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, is included in the area deemed north by Rabbi Yehuda HaNasi. Therefore, the mishna could be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi as well.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לימא – דוקא רבי אלעזר ברבי שמעון היא ולא רבי.
השתא ר׳ אדרבי יוסי מוסיף וכו׳ – כלומר מאי תיבעי לך פשיטא דלאו דוקא קא אמרי וכי רבי דמוסיף את צפון של צד מזרח שהוא מרוחק מקדושת היכל אדרבי יוסי הוא דמוסיף לה אבל דרבי אלעזר לית ליה אפשר לומר כן המרוחק כשר והמקורב פסול.
אדר׳ יוסי ב״י מוסיף ליה אדר׳ אלעזר ב״ר שמעון לית ליה – פי׳ בתמי׳ קאמ׳ היאך אפשר שיהא המרוחק כשר והמקורב פסול. ופרקי׳ דאנן ה״ק דכיון דדחיק נפשיה לאוקומה בדוחק בין האולם ולמזבח ולא מוקים ליה בהרוחה במקום דריסת רגלי הכהנים מכלל דלית ליה דר׳.
ושואלים: לימא [האם לומר] כי משנתנו כשיטת ר׳ אלעזר בר׳ שמעון היא ולא כשיטת רבי? ודוחים: אפילו תימא [תאמר] כי משנתנו כשיטת רבי היא, אלא, ורבי השתא [הרי, עכשיו] רק על דברי ר׳ יוסי בר׳ יהודה הוא מוסיף, ואילו על דברי ר׳ אלעזר בר׳ שמעון לא מוסיף?! ודברי ר׳ אלעזר בר׳ שמעון בכלל דברי רבי.
The Gemara suggests: Let us say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, and not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. The Gemara rejects this: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, now, does Rabbi Yehuda HaNasi add only to the statement of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, but does not add to the statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon? After all, the area deemed north according to Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, is included in the area deemed north by Rabbi Yehuda HaNasi. Therefore, the mishna could be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi as well.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֲנַן הָכִי קָא אָמְרִינַן אִי רַבִּי הִיא נוֹקְמֵיהּ בְּכוּלַּהּ עֲזָרָה אֶלָּא מַאי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא וְנוֹקְמֵיהּ בֵּין מִזְבֵּחַ וְלַכּוֹתֶל.

The Gemara reformulates its suggestion: This is what we are saying: If the mishna were in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who holds that the entire courtyard is considered north, let us stand the bull anywhere in the entire courtyard and not necessarily between the Entrance Hall and the altar. The Gemara rejects this: Rather, what do you suggest? The mishna is only in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon? According to his opinion one could suggest: And let us stand the bull between the altar and the wall, as everyone agrees that this area is considered north.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אנן הכי קאמרינן – כלומר הא ודאי פשיטא לן דרבי נמי אית ליה בין האולם ולמזבח צפון והאי דקא אמרי מתני׳ לימא דלא כרבי הכי קשיא לן דתנא דמתניתין לית ליה דרבי דמכשיר כל צפון העזרה דאי כרבי למה לי לקרוביה לבין האולם ולמזבח נוקמיה בחלק צפוני דכל העזרה באיזה מקום שירצה.
אלא מאי רבי אלעזר ברבי שמעון נוקמיה בין כותל מזבח צפוני לכותל עזרה צפונית – דהא לכולי עלמא עיקר צפון דירך המזבח ממש התם הוא.
נוקמיה בין המזבח ולכותל – תימה מאי קס״ד דהמקשה דקאמר לימא דלא כרבי כיון דלר״א בר״ש נמי קשה נוקמיה בין המזבח כולו ויש לומר דס״ד דבשלמא לר״א בר״ש כיון דעל ירך המזבח הוי מקום ננסין וטבעות ושולחנות לא מוקמי ליה התם שאין לשם מקום פנוי כולי האי ועוד שמא ירביץ גללים ואצל המזבח גנאי הוא אבל לר׳ לוקמיה רחוק משם אצל הפתח ומכל מקום מהדר ליה דטפי הוה עדיפא לאוקמיה אצל המזבח מלקרבו כל כך להיכל אלא משום חולשא דכהן גדול.
והשואל מיישב את דברי שאלתו: אנן הכי קא אמרינן [אנחנו כך אנו אומרים, כך היתה כוונת השאלה]: משנתנו אי [אם] כשיטת רבי היא, שלדעתו כל העזרה צפון היא נוקמיה בכולה עזרה [שנעמידנו בכל העזרה כולה] ולאו דווקא בין האולם ולמזבח! ודוחים: אלא מאי [מה] סבור אתה לומר כי משנתנו רק כשיטת ר׳ אלעזר בר׳ שמעון היא, אולם אף לשיטתו אפשר לשאול: ונוקמיה [ושיעמידנו] את הפר בין מזבח ולכותל, שהרי הכל מודים בשטח זה שהוא נחשב כצפון!
The Gemara reformulates its suggestion: This is what we are saying: If the mishna were in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who holds that the entire courtyard is considered north, let us stand the bull anywhere in the entire courtyard and not necessarily between the Entrance Hall and the altar. The Gemara rejects this: Rather, what do you suggest? The mishna is only in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon? According to his opinion one could suggest: And let us stand the bull between the altar and the wall, as everyone agrees that this area is considered north.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְּכֹהֵן גָּדוֹל לְרַבִּי נָמֵי מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְּכֹהֵן גָּדוֹל.:

Rather, what have you to say to explain why the bull is positioned specifically between the Entrance Hall and the altar? It is due to the weakness of the High Priest, so that he need not exert himself and walk long distances on Yom Kippur. According to Rabbi Yehuda HaNasi as well, it is due to the weakness of the High Priest that the bull is positioned specifically there, although it is permitted to position the bull anywhere in the courtyard.
רש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא מאי אית לך למימר – אמאי מקרב ליה כולי האי.
משום חולשא דכהן – שלא יכבד עליו משוי מזרק הדם מרחוק.
לרבי נמי – אע״ג דכל עזרה כשירה בצפון שלה מקרב ליה לצד הפתח משום חולשא דכהן.
אלא מאי אית לך למימר משום חולשא דכהן גדול. וא״ת נוקמיה בין1 אולם למזבח במקום שראוי לשחיטה י״ל דחיישינן שמא ירביץ גללים:
1. צ״ל כותל.
הכא נמי משום חולשא דכהן גדול – פי׳ שלא יצטרך לטרוח להוליך מזרק הדם ממקום רחוק. תמיה׳ מלתא אמאי הוה קשיא לן מעיקרא דר׳ טפי מדרבי אלעזר ב״ר שמעון דלא מוקמינן ליה בין כותל למזבח. וי״ל דהוה משמע לן דשאני הא דר׳ שהיה המקום מרווח ופנוי מכל דבר והוה עדיף טפי לשחיטת הפר ואנן פרקי׳ דאפי׳ הכי למיחש לחולשא דכהן גדול עדיף לן.
כדי שלא ירביץ גללים – פי׳ שהיה צריך להעמידו בין למזבח ואם היה עומד פניו למזרח וזנבו למערב היה מטיל גללים לפני מזבח אבל עכשו שראשו לדרום וזנבו לצפון היה מעמיד יריכותיו חוץ מבין האולם למזבח. ובמדרש אמרו מעולם לא הרביץ גללים אלא שאין לנו לסמוך על הנס.
גרש״י ז״ל עון לקט שכחה ופאה שאין להם וידוי וכתב דלא גרסינן ומעשר עני דהא מעשר עני וידוי יש לו דכתיב וגם נתתיו ללוי לגר ליתום ולאלמנה ולגר וליתום ולאלמנה זה מעשר עני. ואו׳ ז״ל שכן מצא בתוספתא דמנחות והקשו עליו בתוספות חדא דהא בלקט שכחה ופאה יש וידוי כדנפקא לן בסיפרא מההוא קרא גופיה שהרי נאמר בהם לגר ליתום ולאלמנה ועוד מה ענין וידוי זה לוידוי דהתם דאלו התם מתודה שהפרישו כדין וכמצוה ואלו הכא מתודה על מה שחטא ולא הפרישו כדין הלכך שפיר גרסינן ומעשר עני ולא גרסי׳ ומעשר שאין להם וידוי והתוספתא ההיא משובשת ואפשר דגרסי׳ שאין להם וידוי כו׳ לומר שאין להם כפרה ככריתות ומיתות ב״ד וחייבי לאוין שיש בהן מלקות שהם מתכפרים בעונשם ובוידוי שמתודין כשמומתין או כשלוקין דהא כל המומתין מתודין. ומסתמא לא סגיא שלא יהא הלוקה מתודה לכפר עליו והרי זה כאותה שאמרו בסופה ונרצה לו לכפר עליו על מה היא מכפרת אם על כריתות ומיתות ב״ד הרי עונשן אמור אם על חייבי מלקיות הרי עונשן אמור. הרי אינה מכפרת אלא על עשה ולא תעשה שניתק לעשה. וזו היא הסברא של רבי עקיבא כדפרש״י ז״ל ואף רבי יוסי הגלילי הכי אית ליה. אלא דנקיט עון לקט שכחה ופאה מטעמ׳ דמפר׳ בסמוך בגמ׳ והיינו דאמרינן מאי בינייהו. ושקלי׳ וטרי׳ עלה משום דקים לן דלרבי יוסי הגלילי לאו דוקא הני דפריט. אלא ה״ה לכל עשה ולא תעשה שניתק לעשה כאידך מתני׳ דסיפרי דההיא דברי הכל היא ובודאי שכל הדברים שהעולה מכפרת אפילו על המזידין היא מדקתני אם על חייבי מלקיות הרי עונשן אמור ואין במלקיות עונש על השוגגין וכן פירש הרמב״ן ז״ל בפירוש התורה שלו הלכך שפיר גרסי׳ שאין להם וידוי כלשון התוספתא וזה נראה ברור.
אלא מאי אית לך למימר [מה יש לך לומר] להסביר מפני מה מעמיד אותו במקום זה משום חולשא של הכהן גדול שלא יצטרך לטרוח הרבה ולהתרוצץ ביום הכיפורים, אם כן לשיטת רבי נמי [גם כן], משום חולשא דכהן גדול הוא עושה כן, אף כי היה מותר להעמיד את הפר גם בכל מקום אחר בעזרה.
Rather, what have you to say to explain why the bull is positioned specifically between the Entrance Hall and the altar? It is due to the weakness of the High Priest, so that he need not exert himself and walk long distances on Yom Kippur. According to Rabbi Yehuda HaNasi as well, it is due to the weakness of the High Priest that the bull is positioned specifically there, although it is permitted to position the bull anywhere in the courtyard.
רש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב.: הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ אָמַר רַב בְּעוֹקֵם אֶת רֹאשׁוֹ וְנוֹקְמֵיהּ לְהֶדְיָא אָמַר אַבָּיֵי גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַרְבִּיץ גְּלָלִים.

§ The mishna continues: The head of the bull was facing to the south and its face was facing to the west. The Gemara asks: Under what circumstances can a case be found where its head is toward one direction and its face is toward another? Rav said: It is a case where the animal is standing north-south and it turns its head and faces west. The Gemara asks: And let us stand it straight east-west with its back to the altar and its head facing the Sanctuary. Abaye said: It is prohibited due to a decree lest the bull defecate opposite the altar, which is a display of contempt for the altar.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ראשו לדרום ופניו למערב אוקימנא בעוקם ראשו של פר ולמה לא היה מעמידו (אחריו למערב) שפתח ההיכל במערב גזירה שמא ישליך גללים.
ונוקמיה להדיא – אחוריו למזבח ופניו להיכל.
שמא ירביץ גללים – וגנאי הוא להראות בית הריעי שלו לצד המזבח והכי שפיר טפי להיות זנבו לצפון וראשו לדרום נמצא זנבו שלא כנגד המזבח שאינו מושכו לצד דרום כל אורך הפר אלא שיהא מקצת גופו בין האולם ולמזבח.
ב שנינו במשנה כי ראשו של הפר היה לצד דרום ופניו למערב. ושואלים: היכי משכחת לה [איך אתה מוצא אותה] שיהיה ראשו בצד אחד ופניו לצד אחר? אמר רב: בעוקם את ראשו כלומר אמנם גופו עומד בין צפון לדרום, אולם פניו היו מופנים כלפי מערב. ושואלים: ונוקמיה להדיא [שיעמידנו במישרין] שיהיו אחוריו למזבח ופניו מערבה להיכל. אמר אביי: גזירה שמא ירביץ (יטיל) גללים בינתיים כנגד המזבח, ונמצא בזיון למזבח.
§ The mishna continues: The head of the bull was facing to the south and its face was facing to the west. The Gemara asks: Under what circumstances can a case be found where its head is toward one direction and its face is toward another? Rav said: It is a case where the animal is standing north-south and it turns its head and faces west. The Gemara asks: And let us stand it straight east-west with its back to the altar and its head facing the Sanctuary. Abaye said: It is prohibited due to a decree lest the bull defecate opposite the altar, which is a display of contempt for the altar.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תָּנוּ רַבָּנַן בכֵּיצַד סוֹמֵךְ הַזֶּבַח עוֹמֵד בַּצָּפוֹן וּפָנָיו לַמַּעֲרָב וְהַסּוֹמֵךְ עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי יָדָיו בֵּין שְׁתֵּי קְרָנוֹת שֶׁל זֶבַח וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ לְבֵין הַזֶּבַח וּמִתְוַדֶּה עַל חַטָּאת עֲוֹן חַטָּאת וְעַל אָשָׁם עֲוֹן אָשָׁם וְעַל עוֹלָה עֲוֹן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.

The Sages taught: How does the priest place his hands on the offering? In the offerings of the most sacred order, the animal stands in the north of the courtyard and its face is to the west, and the one who is placing his hands stands to the east of the offering and his face is to the west, and he places his two hands between the two horns of the offering, provided that nothing interposes between his hands and the offering. And he confesses his sins. If the confession is over a sin-offering, he confesses the transgression for which he is bringing the sin-offering, i.e., unwitting violation of a prohibition punishable by karet. And over a guilt-offering he confesses the transgression for which he is bringing the guilt-offering, e.g., theft or misuse of consecrated property. And over a burnt-offering, with regard to which the Torah does not specify for which transgressions it is brought, he confesses the sin of not leaving gleanings, forgotten sheaves, and produce of the corners [pe’a], as well as not separating poor man’s tithe. This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן כיצד סומך הזבח עומד בצפון ופניו למערב בעוקם והסומך עומד במזרח וכו׳ – ומתודה על חטאת עון חטאת ועל אשם עון אשם ועל עולה עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני דברי ר׳ יוסי הגלילי ר׳ עקיבא אומר אין עולה באה אלא על עשה ועל ל״ת שניתק לעשה ואמרינן ר׳ יוסי הגלילי נמי הכי קאמר דכולהו ל״ת שניתק לעשה נינהו כגון דכתיב ופרט כרמך לא תלקט לא תעשה.
כיצד סומך – כל סמיכת קדשי קדשים.
עומד בצפון – שקדשי קדשים טעונין צפון.
ופניו למערב – ואחוריו למזרח.
והסומך – הבעלים.
עומד במזרח – אחוריו למזרח.
עון חטאת – אותו חטא שהוא מביא עליו.
ועל עולה עון לקט שכחה ופאה – שאין להן וידוי הכי גרסינן לה בתוספתא דמנחות (פ״י) ולא גרסינן בה מעשר עני דהא יש לו וידוי וגם נתתיו ללוי זה מעשר ראשון ליתום ולאלמנה זה מעשר עני (מעשר שני פ״ה).
ומעשר עני – לא ידענא אמאי לא גרס ליה רש״י דאף על גב דבתוספתא דמנחות ליתא דילמא ברייתא אחריתי היא ואי משום דיש לו וידוי כדכתיב וגם נתתיו ללוי לגר וגו׳ מ״מ כיון דאין לו וידוי בפני עצמו אלא אגב מעשר שני כמו תרומה דאין מתודה עליה בפני עצמה כדתנן במסכת ביכורים (פ׳ ב׳ משנה ב) ומייתי לה בפרק (הזהב דף נב) ובמסכת מעשר שני (פ״ה משנה י) תנא וגם נתתיו לרבות את התרומה וכו׳ להכי מתודה נמי עון מעשר עני על העולה ועוד דוידוי דהתם היינו כשעשה כדין והכא מתודה עון מעשר עני.
ובלבד שלא יהא דבר חוצץ. בת״כ מפיק ליה מקרא דוסמך ידו על ראשו ולא ידו על גב ידו וכל שכן דבר אחר שחוצץ וגמרינן נמי בת״כ מוסמך אהרן את שתי ידיו מלמד שהסמיכה בשתי ידים ודריש נמי בת״כ פרשת ויקרא וסמך ידו על ראש הפר לרבות פר יוה״כ לסמיכה:
ועל עולה עון לקט שכחה ופאה שאין להם וידוי. ה״ג בקונטרס ובתוספתא (דמנחות פ״י) ולא גרס מעשר1 שני לפי שיש לו וידוי וגם נתתיו ללוי זה מעשר ראשון לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני כך פי׳ בקונטרס ואין נראה לרבי דבכולהו נמי אית להו וידוי כדתנן במעשר שני בערתי הקדש זה מעשר שני ונטע רבעי נתתיו ללוי זה מעשר ראשון וגם נתתיו זו תרומה לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני ולקט שכחה ופאה2 אין מעכבין את הוידוי פי׳ שאין עיקר אלא על מעשר שני בלבד והיינו שאין להם וידוי דתוספתא כלומר אינו צריך ואין בהם עיכובא כמו במעשר שני וא״כ גרס שפיר מעשר עני ועוד קשה מאי שייך וידוי דהכא להני דמעשר שני התם מיירי בודאי שעשה כהלכה כדכתיב לא עברתי ממצותיך וגו׳ אבל כאן אינו מתוודה אלא על מה שעבר עליהם ולא עשאם כדין ותנן נמי לא אכלתי באוני ממנו אכלו באנינות אינו יכול להתוודות ואיך יתכפר לו אם לא יתוודה על3 חטאתו ע״כ נראה דל״ג שאין להם וידוי בתוספתא דלא שייך מידי הכא וכן פי׳ ה״ר יוסף:
עון לקט כו׳. אכתי איכא טובא שניתוקים לעשה אלא בא להשמיענו שאלו ניתוקים לעשה:
1. צ״ל עני.
2. צ״ל אע״פ שאין.
3. צ״ל עולתו.
ועל עולה עון לקט שכחה ופיאה ומעשר עני – פירש המורה: לא גרסינן מעשר עני דהא יש לו וידוי וגם נתתיו ללוי זה מעשר ראשון לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני. ואינו נראה לי, דהא לקט שכחה ופאה נמי יש להן וידוי דהכי תנן בפ׳ בתרא דמעשר שיני לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני ולקט שכחה ופיאה אלא אף על גב דאית להו וידוי התם לא דמי וידוי דהכא לוידוי דהתם, דהתם מתודה כשקיים המצוה והכא מתודה עון לקט שכחה ופיאה ומעשר עני שלא קיים אותם.
בד״ה ועל עולה כו׳ ולא גרסינן בה מעשר עני דהא יש לו וידוי וגם כו׳ עכ״ל הכי תנן פ״ה דמעשר שני אבל קשה דתקשי ליה נמי מלקט שכחה ופאה דהתם נמי תנן דיש וידוי גם ללקט שכחה ופאה והכא תניא דעולה מכפרת וק״ל:
תוס׳ בד״ה ומעשר עני כו׳ ואי משום דיש לו וידוי כדכתיב וגם נתתי וגו׳ היינו כשעשה כדין והכא כו׳ כצ״ל:
תנו רבנן [שנו חכמים]: כיצד סומך הכהן על הזבח? עומד היה הקרבן בצפון העזרה (בקדשי קדשים), ופניו למערב, והסומך עומד בצד מזרח לקרבן ופניו של הסומך היו מופנים למערב, ומניח שתי ידיו בין שתי קרנות (קרניים) שלהזבח, ובלבד שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הזבח, ומתודה על חטאיו. אם היה זה קרבן חטאת הריהו מתוודה על עון שמביאים עליו קרבן חטאת (על שגגה במצוות לא תעשה) ועל האשם היה מתוודה על עון אשם (כגון גזילות ומעילות) ועל עולה (שלא נתפרש בתורה על איזה עוון היא באה) היה מתוודה על עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני שלא הפריש, אלו דברי ר׳ יוסי הגלילי.
The Sages taught: How does the priest place his hands on the offering? In the offerings of the most sacred order, the animal stands in the north of the courtyard and its face is to the west, and the one who is placing his hands stands to the east of the offering and his face is to the west, and he places his two hands between the two horns of the offering, provided that nothing interposes between his hands and the offering. And he confesses his sins. If the confession is over a sin-offering, he confesses the transgression for which he is bringing the sin-offering, i.e., unwitting violation of a prohibition punishable by karet. And over a guilt-offering he confesses the transgression for which he is bringing the guilt-offering, e.g., theft or misuse of consecrated property. And over a burnt-offering, with regard to which the Torah does not specify for which transgressions it is brought, he confesses the sin of not leaving gleanings, forgotten sheaves, and produce of the corners [pe’a], as well as not separating poor man’s tithe. This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר גאֵין עוֹלָה בָּאָה אֶלָּא עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנִּיתַּק לַעֲשֵׂה.

Rabbi Akiva says: A burnt-offering is brought only over the failure to fulfill a positive mitzva and over violation of a prohibition that after violation is transformed into a positive mitzva. This refers to all prohibitions followed by positive mitzvot intended to rectify them; e.g., the prohibition against robbery is followed in the Torah by a positive mitzva for the robber to return the object that he stole. These transgressions are not punishable by lashes nor does a human court administer any other form of penalty. However, a burnt-offering is required in order to gain divine atonement for the sinner.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי עקיבא אומר אין עולה באה כו׳ – טעמא מפרש בתוספתא על מה עולה באה אם על כריתות ומיתות ב״ד הרי עונשן אמור אם על לא תעשה הרי עונשן אמור מלקות הא אין עולה באה אלא על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה שאין לוקין עליו.
על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה – לא ידענא אמאי לא קא חשיב כל לאוי דלא לקו עלייהו כגון לאו שבכללות ולאו שאין בו מעשה ונראה לי מדכתיב (ויקרא א) ונרצה לו משמע שיש לו תקנה ורצוי במקום אחר והיינו עשה שבידו לתקן לעשות סוכה ותפילין וכיוצא בהן ואם עבר יום או יומים עולה מכפרת עליו וכן לא תעשה הניתק לעשה וכן על חייבי מיתות ועל חייבי כריתות וחייבי לאוין חמורין היתה מכפרת אלא שיש להן כפרה אחרת שעונשן אמור אבל הני אין להם ריצוי ותקנה במקו׳ אחר.
ר׳ עקיבא אומר: אין עולה באה אלא על ביטולה של מצות עשה, ועל לא תעשה שניתק לעשה כלומר: כל אותן מצוות לא תעשה שמיד לאחריהן באה מצות עשה הבאה לתקנן (כגון: עוון גניבה, שמיד לאחר שאסרתו התורה בלא תעשה הובאה מצוות עשה של השבת הגניבה), שאין לוקין עליו ואין נענשין עליו בידי אדם, אבל כדי כדי שתהיה לו כפרה משמים צריך להביא קרבן עולה.
Rabbi Akiva says: A burnt-offering is brought only over the failure to fulfill a positive mitzva and over violation of a prohibition that after violation is transformed into a positive mitzva. This refers to all prohibitions followed by positive mitzvot intended to rectify them; e.g., the prohibition against robbery is followed in the Torah by a positive mitzva for the robber to return the object that he stole. These transgressions are not punishable by lashes nor does a human court administer any other form of penalty. However, a burnt-offering is required in order to gain divine atonement for the sinner.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי אָמַר ר׳רַבִּי יִרְמְיָה

The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree? Rabbi Yirmeya said:
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: במאי קא מיפלגי [במה, באיזה עקרון, נחלקו] ומה הוא בסיס מחלוקתם? אמר ר׳ ירמיה:
The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree? Rabbi Yirmeya said:
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא לו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא לו., ר׳ חננאל יומא לו., הערוך על סדר הש"ס יומא לו., רש"י יומא לו., תוספות יומא לו., תוספות ישנים יומא לו., תוספות רי"ד יומא לו., בית הבחירה למאירי יומא לו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא לו., מהרש"א חידושי הלכות יומא לו., פירוש הרב שטיינזלץ יומא לו.

Yoma 36a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 36a, R. Chananel Yoma 36a, Collected from HeArukh Yoma 36a, Rashi Yoma 36a, Tosafot Yoma 36a, Tosefot Yeshanim Yoma 36a, Tosefot Rid Yoma 36a, Meiri Yoma 36a, Ritva Yoma 36a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 36a, Steinsaltz Commentary Yoma 36a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144