ואמאי לא גזרו בפרע כמו שגזרו ביין? אמר רב אשי שתויי יין דמחללי עבודה גזרו בהו רבנן פרע ראש דלא מחללי עבודה לא גזרו בהו רבנן. מתיבי אילו שבמיתה שתויי יין ופרועי ראש כול׳. ואסיקנא דאיתקוש פרועי ראש לשתויי יין במיתה, ומינה מה שתויי יין מחלי עבודה אף פרועי ראש מחלי עבודה.
(1) 
כְּרַבִּי מִכְּלָל דְּרַבָּנַן אָסְרִי מ״ט מַאי טַעְמָא מְהֵרָה יִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבָעֵינַן כֹּהֵן הָרָאוּי לָעֲבוֹדָה וְלֵיכָּא הָכָא אֶפְשָׁר דִּמְסַפַּר וְעָיֵיל.
כְּרַבִּי מִכְּלָל דְּרַבָּנַן אָסְרִי It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. From the fact that Rabbi Yehuda HaNasi permits priests to drink wine, it may be inferred that the Rabbis prohibit it even nowadays. Why, then, isn’t it prohibited for priests to grow their hair as well? The Gemara explains: What is the reason for the prohibition? It is due to the hope: May the Temple be speedily rebuilt, and we will require a priest who is fit for the Temple service, and there will be none available, as they have all imbibed wine. The time that it will take for the effects of the wine to wear off will delay the Temple service considerably. Here, however, with regard to hair, it is possible for a priest to cut his hair and be ready to enter and perform the Temple service with minimal delay.
1. אסורין...ולאחריהן: כ״י נ , כ״י קרפנטרץ , דפוסים. חסר בכ״י א , כנראה מחמת הדומות.
2. ואין: כ״י נ : ״ואין דברי תורה״.
3. וצריכין: כ״י נ : ״ודברי סופרים צריכין״.
4. בראש: דפוסים: במסכת ראש .
5. בפרק: כ״י נ , רא״ה: ״בפרקא״. כ״י קרפנטרץ : ״בפירקא״. דפוסים: בפירק׳ .
כרבי הא רבנן מיסר אסרי – אפילו שלא בזמן ביאה.
ומשני: מאי טעמא כו׳ והכא כו׳ – מאי טעמא תירוצא הוא כלומר דטעמא מאי גזור רבנן ביין שמא יבנה כו׳ אבל גבי פרועי ראש לא גזרו דאפשר דמסתפר מיד והדר עייל לבית המקדש לעבודה.
מכלל דרבנן אסרי – פי׳ מכלל דרבנן אסרי לשתות יין משום דשמא יבנה ביהמ״ק ובעינן כהן ראוי לעבוד וליכא ומשני אפשר דמספר ועייל.
בעינן כהנים הראויים לעבודה וליכא – וא״ת והלא בלא יין נמי אסורין בעבודה דטמאי מתים נינהו וצריכין הזאה ג׳ [וז׳] ואמאי אסרי להו יין וי״ל דמ״מ מותרין בעבודת צבור דטומאה הותרה בצבור.
גמרא אף פרועי ראש דמחלי עבודה קשיא א״ל רבינא כו׳ כפרש״י דכצ״ל וכ״ה בסוגיא דסוף פרק כ״ג ומה שיש לדקדק בזה עיין שם בתוס׳ ודו״ק:
כדעת רבי, ואם כן, מכלל דרבנן אסרי [מכאן שחכמים אוסרים] אף בזמן הזה, ומדוע לא נאסור אף בתספורת! ומשיבים: מאי טעמא [ומה טעם] האיסור, משום התקווה: מהרה יבנה בית המקדש, ובעינן [ואנו צריכים] כהן הראוי לעבודה — וליכא [ואין], שכולם יהיו פסולים משום שתויי יין, ויעבור זמן רב עד שיפוג יינם, ואילו הכא [כאן] אפשר שמכשיר את עצמו בקלות דמספר ועייל [שיסתפר ויכנס] מיד לעבודה.
It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. From the fact that Rabbi Yehuda HaNasi permits priests to drink wine, it may be inferred that the Rabbis prohibit it even nowadays. Why, then, isn’t it prohibited for priests to grow their hair as well? The Gemara explains: What is the reason for the prohibition? It is due to the hope: May the Temple be speedily rebuilt, and we will require a priest who is fit for the Temple service, and there will be none available, as they have all imbibed wine. The time that it will take for the effects of the wine to wear off will delay the Temple service considerably. Here, however, with regard to hair, it is possible for a priest to cut his hair and be ready to enter and perform the Temple service with minimal delay.
הכל
(2) אִי הָכִי שְׁתוּי יַיִן נָמֵי אֶפְשָׁר דְּגָנֵי פּוּרְתָּא וְעָיֵיל כִּדְרָמֵי בַּר אַבָּא דְּאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא אדֶּרֶךְ מִיל וְשֵׁינָה כׇּל שֶׁהוּא מְפִיגִין אֶת הַיַּיִן לָאו מִי אִיתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ בלֹא שָׁנוּ אֶלָּא כששתה שִׁיעוּר רְבִיעִית אֲבָל שָׁתָה יוֹתֵר מֵרְבִיעִית כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁדֶּרֶךְ מַטְרִידָתוֹ וְשֵׁינָה מְשַׁכַּרְתּוֹ.
The Gemara asks: If so, with regard to those who have drunk wine too, it is possible for him to sleep a little and then enter, in accordance with the opinion of Rami bar Abba, as Rami bar Abba said: Walking a distance of a mil, and similarly, sleeping even a minimal amount, will dispel the effect of wine that one has drunk. The Gemara rejects this proof: Wasn’t it stated about this halakha that Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: They taught this only with regard to one who has drunk the measure of a quarter-log of wine, but with regard to one who has drunk more than a quarter-log, walking this distance will preoccupy and exhaust him all the more, and a small amount of sleep will further intoxicate him. For this reason, it is prohibited for priests to drink wine, lest no suitable priest will be ready for the Temple service.
The Gemara asks: If so, with regard to those who have drunk wine too, it is possible for him to sleep a little and then enter, in accordance with the opinion of Rami bar Abba, as Rami bar Abba said: Walking a distance of a mil, and similarly, sleeping even a minimal amount, will dispel the effect of wine that one has drunk. The Gemara rejects this proof: Wasn’t it stated about this halakha that Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: They taught this only with regard to one who has drunk the measure of a quarter-log of wine, but with regard to one who has drunk more than a quarter-log, walking this distance will preoccupy and exhaust him all the more, and a small amount of sleep will further intoxicate him. For this reason, it is prohibited for priests to drink wine, lest no suitable priest will be ready for the Temple service.
ערך פג
פג – א(יומא לא:) מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפוג צינתן (פסחים מא.) מים שאין מפיגין טעמן אסור שאר משקין שמפיגין טעמן לא כל שכן (שבת מ) האשה ממלתה קיתון של מים ומניחתו כנגד המדורה ולא בשביל שיתמו אלא כדי שתפוג צינתן (ביצה יד) כל התבלין מפיגין טעמן מלח אינו מפיג טעמו (בבא בתרא י) פחד קשה יין מפיגו (תענית יז: סנהדרין כב: עירובין סד) אמר רמי בר חמא דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגה את היין. הסירי את יינך מעליך תרגום הלא תפיגי ית חמריך מיניך וריחו לא נמר תרגומו וריחיה לא פג (מגילה כה) ניחוש דלמא פייגא דעתייהו דצבורא (כריתות ד) בימות הגשמים צוברה כדי שלא תפיג ריחה (ביצה לד) אין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן (א״ב לשון מקרא זה עיני נגרה ולא תפוג).
א. [ערשלאפפען.]
שתויי יין אסורים בעבודה ואם עשו חללו וכן ערל שמתו אחיו מחמת מילה אם עבד חלל כמו שיתבאר במקומו אבל פרועי הראש אע״פ שהן במיתה לא חללו ר״ל שלא נפסלה עבודתם שתויי יין שיעורם ברביעית ובבת אחת ויין חי ושהוא ממ׳ יום ואילך ואם ישן לו מעט אחריו או הלך דרך מיל כבר הופג טעם היין ונכנס ועובד אבל אם שתה יתר מרביעית דרך ושינה מוסיפים בשכרותו ולא יכנס עד שיהיה שכרותו נפקע מכל וכל ויש צדדים אחרים בשתיית היין לכהן הבא לעבוד וכבר ביארנום בגמרא סנהדרין פרק שני:
המשנה החמשית כל הכתוב במגלת תענית וכו׳ כונת המשנה לבאר הימים שאין ראוי לגזור בהם תענית ואומר על זה כל הכתוב במגלת תענית וכו׳ פי׳ שהחכמים כתבו כל הימים שאירע להם נס בהם ותקנו במקצתם שלא להתענות בהם אלא שמ״מ יהיו רשאים לעשות בהם הספד שההספד קל יותר מן התענית ותקנו במקצתם שיהא אסור אף בהספד לפי גודל הנס שאירע להם בו ואומר עכשו שכל אותן הימים שכתוב בהם דלא למספד ר״ל שנאסרו אף בהספד יום שלפניו גם כן אסור אבל יום שלאחריו מיהא מותר ולר׳ יוסי בין לפניו בין לאחריו אסור ושכתוב בהן דלא להתענאה בהון לבד שלא נאסרו בהספד אלא בתענית בין לפניו בין לאחריו מותר ולר׳ יוסי לפניו אסור לאחריו מותר והלכה כר׳ יוסי ומ״מ כל שנאסר לפניו או לאחריו דוקא בתענית אבל בהספד מותר אע״פ שכתוב בהם דלא למספד והוא שאמרו בגמרא רב אשי אמר לעולם בחדש חסר כל שלאחריו בתענית אסור בהספד מותר וה״ה בלפניו וכמו שסיים בה וזה הואיל ומוטל בין שני ימים טובים עשאוהו כי״ט עצמו אלמא שלא נאסר בהספד משום יום שלפניו אלא מפני שהוא מוטל בין שני ימים טובים:
בפרש״י בד״ה דרך מיל ושינה כל שהוא כו׳ ואח״כ מה״ד ושינה משכרתו כו׳ ובד״ה פרועי ראש כו׳ דלא כתיב ביה כו׳ חילול עכ״ל ובד״ה דרב חסדא בפ״ב דזבחים וקא כו׳ וערל בשר הס״ד ובד״ה מריש ירחא כו׳ שנצחו את הצדוקים כו׳ ובד״ה איתוקם כו׳ וה״ג התם בפרק ר״י ת״ר אילין כו׳ דשבועיא דלא למספד מריש כו׳ כצ״ל:
ומקשים: אי הכי [אם כך], שתוי יין נמי [גם כן] אפשר דגני פורתא ועייל [שיישן מעט ויכנס] וכד ברי רמי בר אבא, שאמר רמי בר אבא: דרך מיל, שאדם הולך אחר שתייתו ושינה כל שהוא — מפיגין את השפעת היין! ודוחים: לאו מי איתמר עלה [האם לא נאמר עליה] על הלכה זו שאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו שדרך ושינה כל שהיא מפיגים את השפעת היין, אלא כששתה שיעור רביעית או פחות, אבל אם שתה יותר מרביעית — כל שכן שדרך שהולך אחר כך מטרידתו ושינה משכרתו יותר. ולכן אסרו לכהנים לשתות יין שמא לא יימצאו כהנים הראויים לעבודה.
The Gemara asks: If so, with regard to those who have drunk wine too, it is possible for him to sleep a little and then enter, in accordance with the opinion of Rami bar Abba, as Rami bar Abba said: Walking a distance of a mil, and similarly, sleeping even a minimal amount, will dispel the effect of wine that one has drunk. The Gemara rejects this proof: Wasn’t it stated about this halakha that Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: They taught this only with regard to one who has drunk the measure of a quarter-log of wine, but with regard to one who has drunk more than a quarter-log, walking this distance will preoccupy and exhaust him all the more, and a small amount of sleep will further intoxicate him. For this reason, it is prohibited for priests to drink wine, lest no suitable priest will be ready for the Temple service.
הכל
(3) רַב אָשֵׁי אָמַר גשְׁתוּיֵי יַיִן דְּמַחֲלִי עֲבוֹדָה גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן דפְּרוּעֵי רֹאשׁ דְּלָא מַחֲלִי עֲבוֹדָה לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן.
Rav Ashi said that there is a different way to distinguish between these two halakhot. In the case of those who have drunk wine, who desecrate the Temple service, the Sages issued a decree concerning them, that priests should not drink wine even nowadays. However, with regard to those who have long hair, who do not desecrate the Temple service, the Sages did not issue a decree concerning them.
Rav Ashi said that there is a different way to distinguish between these two halakhot. In the case of those who have drunk wine, who desecrate the Temple service, the Sages issued a decree concerning them, that priests should not drink wine even nowadays. However, with regard to those who have long hair, who do not desecrate the Temple service, the Sages did not issue a decree concerning them.
רב אשי אמר להכי אסרי רבנן שתויי יין בזמה״ז הואיל דחמור דהרי מחלל עבודה דאמרינן התם במס׳ זבחים כתיב בשתויי יין חוקה דכתיב יין ושכר אל תשת וגו׳ וכתיב בבגדי כהונה חוקה דכתיב (וחבשת) [וחגרת אתם] אבנט אהרן ובניו וגו׳ מה בגדי כהונה שאינו לובשן ועובד מחל עבודה כדאמרינן בגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם אף פרועי ראש מחלי עבודה וכי היכי דאסרי רבנן שתויי יין בזמה״ז הכי ליסרו פרועי ראש. ותריצן הא דדייקת מינה לא כלום הוא דא״כ הוא עד דלא אתי יחזקאל מאן אמרה. בן נכר ערל לב זה כהן משומד בן שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ערל בשר כהן שמתו אחיו מחמת מילה הכא נמי פרועי ראש מחלי עבודה גמרא גמירי לה ואמאי לא אסרי רבנן פרועי ראש כבשתויי יין תריצן כי גמירי מה שתויי יין במיתה וכו׳ לאחולי עבודה לא גמירי כלומר לא דייקינן האי ומינה אלא לעולם פרועי ראש לא מחלי עבודה להכי לא אסרי רבנן בזמה״ז אע״ג דאסרי בשתויי יין:
שתוי יין דמחלי עבודה – דכתיב יין ושכר אל תשת וסמיך ליה ולהבדיל בין הקדש ובין החול בין עבודה קדושה למחולל׳ דאי עביד עבודה שתוי יין חילל.
פרועי ראש – דלא כתיב ביה חלל דלא נראה חילול.
שתויי יין דמחללי עבודה – פי׳ דכתיב יין ושכר אל תשת וגו׳ ולהבדיל בין הקודש ובין החול.
פרועי ראש דלא מחלי עבודה – פי׳ דלא כתיב בסמוך ולהבדיל וגו׳: (דבר תורה).
ופריק רב אשי דשתויי יין דמחלי בהו עבודה לא גזרי בהו רבנן בזמן הזה ואותביה רבינ׳ לרב אשי מדתנן ואלו שבמיתה שתויי יין וכרועי ראש וגמרי׳ פרועי ראש מדאיתקוש לשתויי יין דכתיב בדברי יחזקאל ויין לא ישתו כל כהן וכתיב וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו מה שתויי יין במית׳ אף פרועי ראש במיתה ומינה מה שתויי יין מחלי עבודה אף פרועי ראש מחלי עבודה דקיימא לן דהיקשא לגמרי מקשי׳ ואהדר ליה רב אשי לרבינא והא מקמי דליתי יחזקאל מאן אמרה פי׳ ודעתו של רב אשי מה שפי׳ בסוף אבל רבינא היה סובר שכוונת רב אשי לומר שכיון שאין זה כתוב בתורה ואין דין זה מן התור׳ אלא מדברי קבלה ואין לעשות בה הוקש גמור ולהכי אהדר ליה וליטעמיך הא דאמר רב חסדא דבר זה מתורת משה לא למדנו מתורת יחזקאל כל בן נכר לא יבא אל מקדשי מקמי דליתי יחזקאל מאן אמרה דלהוי דאורייתא אלא גמרי לה ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא ואע״ג דלא כתב באורייתא היא דהכי גמירי לה וכך יש לנו לומר באידך ואהדר ליה רב אשי לרבינ׳ ה״נ גמרא גמירי לה ואסמכיה רב אשי אקר׳ וכי גמירי הלכ׳ למית׳ אבל אחולי עבודה לא גמירי רב אשי פי׳ תירוצו הראשון הא דאמרי לך הא מקמי דליתי יחזקאל מאן אמרה הכי קאמי׳ לך דהא לאו קרא דאורייתא הוא דליתקוש שתויי יין ופרועי ראש לכל מילי דאלו האי קרא דאורייתא הוה מקשינן לגמרי ללמוד כל מה שאפשר אלא עיקר מילת׳ גמרא הוא דלא סגיא דלא לידע לה עד אתא יחזקאל ודיחזקאל אסמכתא בעלמא הוא ולמיתה גמירי ולאחולי עבודה לא גמירי והשתא סליק תירוצא שפיר לקושייה דרבינא ושלא כדברי רש״י ז״ל נמצא שהכהנים כלם מותרין ביין בזמן הזה מדברי רבי ומותרין בגדל שער אפילו מדברי חכמים וכמו שנהגו ומאי דאתינן למגמר פרועי ראש שבמיתה משתויי יין י״ל דהיינו לכהן הדיוט דבכהן גדול בהדיא כתיב ביה ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו ואין זה מקומו להאריך יותר.
תוס׳ בד״ה פרועי ראש כו׳ ולהבדיל וגו׳ כו׳ עכ״ל הס״ד ואח״כ מה״ד דבר זה מתורת כו׳ דערל אסור בו אינו דין כו׳ אפילו חולין שבו הוא כו׳ דמה ערלות שייך כו׳ כצ״ל:
רב אשי אמר טעם אחר לחלק בין הדינים: שתויי יין שאם נכנסו ועשו עבודה דמחלי [שמחללים] הם בכך עבודה, את עבודת הקודש — גזרו בהו רבנן [בהם חכמים] שלא ישתו, ואולם פרועי ראש דלא מחלי [שאינם מחללים] בכך את העבודה — לא גזרו בהו רבנן [בהם חכמים].
Rav Ashi said that there is a different way to distinguish between these two halakhot. In the case of those who have drunk wine, who desecrate the Temple service, the Sages issued a decree concerning them, that priests should not drink wine even nowadays. However, with regard to those who have long hair, who do not desecrate the Temple service, the Sages did not issue a decree concerning them.
הכל
(4) מֵיתִיבִי וְאֵלּוּ שֶׁהֵן בְּמִיתָה השְׁתוּיֵי יַיִן ווּפְרוּעֵי רֹאשׁ בִּשְׁלָמָא שְׁתוּיֵי יַיִן בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ {ויקרא י׳:ט׳} יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אֶלָּא פְּרוּעֵי רֹאשׁ מְנָלַן.
The Gemara raises an objection from a baraita: And these are the transgressors who are punished by death at the hand of Heaven: Priests who enter the Temple to serve who have drunk wine, and those priests who have long hair while they serve. The Gemara asks: Granted, those who have drunk wine are punished by death, as it is explicitly written: “Drink no wine nor strong drink, neither you nor your sons with you, when you enter the Tent of Meeting, that you should not die” (Leviticus 10:9). However, with regard to those priests who have long hair, from where do we derive that they are punishable by death?
The Gemara raises an objection from a baraita: And these are the transgressors who are punished by death at the hand of Heaven: Priests who enter the Temple to serve who have drunk wine, and those priests who have long hair while they serve. The Gemara asks: Granted, those who have drunk wine are punished by death, as it is explicitly written: “Drink no wine nor strong drink, neither you nor your sons with you, when you enter the Tent of Meeting, that you should not die” (Leviticus 10:9). However, with regard to those priests who have long hair, from where do we derive that they are punishable by death?
ואילו שבמיתה – בידי שמים במסכת סנהדרין באלו הן הנשרפין (דף פג.).
שתויי יין – במיתה דכתיב יין ושכר אל תשת בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו דהיינו מיתה בידי שמים מדלא כתיב יומת ואמר בשלמא כו׳.
מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו: ואלו מן העבירות שהן גוררות עונש במיתה בידי שמים: כהנים הנכנסים לעבודה כשהם שתויי יין, ופרועי ראש. ותחילה מבררים: בשלמא [נניח] שתויי יין — בהדיא כתיב בהו [במפורש נאמר בהם] ״יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו״ (ויקרא י, ט), אלא פרועי ראש מנלן [מניין לנו] שחייבים מיתה?
The Gemara raises an objection from a baraita: And these are the transgressors who are punished by death at the hand of Heaven: Priests who enter the Temple to serve who have drunk wine, and those priests who have long hair while they serve. The Gemara asks: Granted, those who have drunk wine are punished by death, as it is explicitly written: “Drink no wine nor strong drink, neither you nor your sons with you, when you enter the Tent of Meeting, that you should not die” (Leviticus 10:9). However, with regard to those priests who have long hair, from where do we derive that they are punishable by death?
הכל
(5) דִּכְתִיב {יחזקאל מ״ד:כ׳} וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ וְיַיִן לֹא יִשְׁתּוּ כׇּל כֹּהֵן בְּבֹאָם אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית וְאִיתַּקּוּשׁ פְּרוּעֵי רֹאשׁ לִשְׁתוּיֵי יַיִן מָה שְׁתוּיֵי יַיִן בְּמִיתָה אַף פְּרוּעֵי רֹאשׁ בְּמִיתָה.
The Gemara answers that this is as it is written: “Neither shall they shave their heads, nor suffer their locks [pera] to grow long” (Ezekiel 44:20), and it is written immediately afterward: “Neither shall any priest drink wine when they enter the inner courtyard” (Ezekiel 44:21). And in this manner the prohibition concerning those who have long hair is juxtaposed with the prohibition concerning those who have drunk wine, to teach the following: Just as those who have drunk wine and perform the Temple service are subject to death, so too, those who have long hair are punishable by death.
The Gemara answers that this is as it is written: “Neither shall they shave their heads, nor suffer their locks [pera] to grow long” (Ezekiel 44:20), and it is written immediately afterward: “Neither shall any priest drink wine when they enter the inner courtyard” (Ezekiel 44:21). And in this manner the prohibition concerning those who have long hair is juxtaposed with the prohibition concerning those who have drunk wine, to teach the following: Just as those who have drunk wine and perform the Temple service are subject to death, so too, those who have long hair are punishable by death.
ומשיבים: דכתיב [שנאמר]: ״וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו״ (יחזקאל מד, כ), וכתיב בתריה [ונאמר אחריו]: ״ויין לא ישתו כל כהן בבואם אל החצר הפנימית״ (יחזקאל מד, כא), ואיתקוש [והוקשו, והשוו] לפיכך פרועי ראש לשתויי יין; מה שתויי יין עונשם במיתה — אף פרועי ראש עונשם במיתה.
The Gemara answers that this is as it is written: “Neither shall they shave their heads, nor suffer their locks [pera] to grow long” (Ezekiel 44:20), and it is written immediately afterward: “Neither shall any priest drink wine when they enter the inner courtyard” (Ezekiel 44:21). And in this manner the prohibition concerning those who have long hair is juxtaposed with the prohibition concerning those who have drunk wine, to teach the following: Just as those who have drunk wine and perform the Temple service are subject to death, so too, those who have long hair are punishable by death.
הכל
(6) וּמִינַּהּ אִי מָה שְׁתוּיֵי יַיִן דְּמַחֲלִי עֲבוֹדָה אַף פְּרוּעֵי רֹאשׁ דְּמַחֲלִי עֲבוֹדָה (לָא כִּי אִיתַּקּוּשׁ לְמִיתָה הוּא דְּאִיתַּקּוּשׁ אֲבָל לְאַחוֹלֵי עֲבוֹדָה לָא אִיתַּקּוּשׁ).
The Gemara raises a difficulty: And from this comparison one can also argue as follows: If so, just as those who have drunk wine desecrate the Temple service, so too, those who have long hair desecrate the service. The Gemara rejects this contention: No, when the two cases were juxtaposed, it was with regard to death that they were juxtaposed. However, as for desecrating the Temple service, in this regard they were not juxtaposed. Consequently, Rav Ashi’s distinction concerning the practical application of these two halakhot still applies.
The Gemara raises a difficulty: And from this comparison one can also argue as follows: If so, just as those who have drunk wine desecrate the Temple service, so too, those who have long hair desecrate the service. The Gemara rejects this contention: No, when the two cases were juxtaposed, it was with regard to death that they were juxtaposed. However, as for desecrating the Temple service, in this regard they were not juxtaposed. Consequently, Rav Ashi’s distinction concerning the practical application of these two halakhot still applies.
ה״ג: ומינה מה שתויי יין מחלי עבודה אף פרועי ראש מחלי עבודה קשיא, לא גרס כי גמירי הלכה למיתה לאחולי עבודה לא גמירי.
מחלי עבודה – חולין היא כל עבודתו שעבד.
ומקשים: ומינה [וממנה] מן ההשוואה הזו אנחנו יכולים להמשיך ולומר: אי [אם] כך, אמור אף: מה שתויי יין דמחלי [שמחללים] את העבודה אם עשו אותה בהיותם שתויים — אף פרועי ראש יהיו כמו כן אף הם דמחלי [שמחללים] את העבודה! ודוחים: לא, כי איתקוש [כאשר הוקשו, הושוו] הדברים — למיתה הוא דאתקוש [שהוקשו, הושוו], אבל לאחולי [לחלל] את העבודה — לא אתקוש [הוקשו, הושוו], ודבר שלא נתפרש לא למדנו.
The Gemara raises a difficulty: And from this comparison one can also argue as follows: If so, just as those who have drunk wine desecrate the Temple service, so too, those who have long hair desecrate the service. The Gemara rejects this contention: No, when the two cases were juxtaposed, it was with regard to death that they were juxtaposed. However, as for desecrating the Temple service, in this regard they were not juxtaposed. Consequently, Rav Ashi’s distinction concerning the practical application of these two halakhot still applies.
הכל
(7) א״ל אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי הָא מִקַּמֵּי דַּאֲתָא יְחֶזְקֵאל מַאן אַמְרַהּ א״ל אֲמַר לֵיהּ וליטעמיך הָא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא דָּבָר זֶה מִתּוֹרַת מֹשֶׁה לֹא לָמַדְנוּ וּמִדִּבְרֵי קַבָּלָה לָמַדְנוּ {יחזקאל מ״ד:ט׳} כׇּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבוֹא אֶל מִקְדָּשִׁי (לשרתני) הָא מִקַּמֵּי דַּאֲתָא יְחֶזְקֵאל מַאן אַמְרַהּ.
On this issue, Ravina said to Rav Ashi: Before Ezekiel came and stated this halakha, who said it? From where was it derived before Ezekiel that priests may not serve with long hair? This prohibition, which is not mentioned in the Torah, could not have been innovated by Ezekiel, as prophets may not enact new halakhot. Rav Ashi said to him: And according to your reasoning, there is a similar difficulty with that which Rabbi Ḥisda said: This matter, that an uncircumcised priest may not serve in the Temple, we did not learn it from the Torah of Moses, but we learned it from the text of the tradition, i.e., Prophets and Writings: “No stranger, uncircumcised in heart or uncircumcised in flesh, shall enter my Temple” (Ezekiel 44:9). Before Ezekiel came, who said that it is prohibited for an uncircumcised priest to serve?
On this issue, Ravina said to Rav Ashi: Before Ezekiel came and stated this halakha, who said it? From where was it derived before Ezekiel that priests may not serve with long hair? This prohibition, which is not mentioned in the Torah, could not have been innovated by Ezekiel, as prophets may not enact new halakhot. Rav Ashi said to him: And according to your reasoning, there is a similar difficulty with that which Rabbi Ḥisda said: This matter, that an uncircumcised priest may not serve in the Temple, we did not learn it from the Torah of Moses, but we learned it from the text of the tradition, i.e., Prophets and Writings: “No stranger, uncircumcised in heart or uncircumcised in flesh, shall enter my Temple” (Ezekiel 44:9). Before Ezekiel came, who said that it is prohibited for an uncircumcised priest to serve?
דבר זה מתורת משה לא למדנו – וא״ת נילף מק״ו ומה בעל מום שמותר באכילת קדשים כדדרשינן במסכת קדושין פרק האיש מקדש (קידושין נג.) וכל מנחת מחבת וכל מרחשת לכהנים יהיה איש כאחיו ואפ״ה בעל מום אסור לעבוד עבודה ערל שאסור באכילת קדשים דדרשינן פרק הערל (יבמות דף ע.) בג״ש תושב ושכיר מפסח דערל אסור בו אינו דין שאסור לעבודה וי״ל דחלל יוכיח שאינו אוכל בקדשים ואפ״ה כשר לעבודה וכדאמר פרק האומר (קדושין דף סו:) מדכתיב ברך ה׳ חילו ופועל ידיו תרצה דמשמע אפילו [חולין שבו] הוא רוצה בעבודתו אי נמי מבעל מום לא מצי יליף דאיכא למיפרך מה לבעל מום שכן עשו בו קריבין כמקריבים שכל הקריבין פסולים שהם בעלי מומים כמו המקריב תאמר בערל שלא עשה בו קריבין כמקריבין דמה ערלות שייך בבהמה.
באותו ענין אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: הא [דבר זה], איסור עבודה לכהנים כשהם פרועי ראש הנלמד מדברי הנביא יחזקאל, מקמי דאתא [מלפני שבא] יחזקאל, מאן אמרה [מי אמרו]? שהרי איסור זה של פרועי ראש לא נזכר בתורה, וכיצד מתחדש דבר על ידי נביא, שאינו רשאי לחדש הלכה! אמר ליה [לו]: ולטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], לפי אותה סברה, הא [זו] שאמר רב חסדא: דבר זה מתורת משה לא למדנו, ומדברי קבלה (דברי נביאים) למדנו, שנאמר: ״כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי לשרתני״ (יחזקאל מד, ט), הא מקמי דאתא [דבר זה לפני שבא] יחזקאל, מאן אמרה [מי אמרו]?
On this issue, Ravina said to Rav Ashi: Before Ezekiel came and stated this halakha, who said it? From where was it derived before Ezekiel that priests may not serve with long hair? This prohibition, which is not mentioned in the Torah, could not have been innovated by Ezekiel, as prophets may not enact new halakhot. Rav Ashi said to him: And according to your reasoning, there is a similar difficulty with that which Rabbi Ḥisda said: This matter, that an uncircumcised priest may not serve in the Temple, we did not learn it from the Torah of Moses, but we learned it from the text of the tradition, i.e., Prophets and Writings: “No stranger, uncircumcised in heart or uncircumcised in flesh, shall enter my Temple” (Ezekiel 44:9). Before Ezekiel came, who said that it is prohibited for an uncircumcised priest to serve?
הכל
(8) אֶלָּא גְּמָרָא גמיר לַהּ וַאֲתָא יְחֶזְקֵאל וְאַסְמְכַהּ אַקְּרָא הָכָא נָמֵי גְּמָרָא גמיר לַהּ וַאֲתָא יְחֶזְקֵאל וְאַסְמְכַהּ אַקְּרָא (כִּי גְּמִירִי הֲלָכָה לְמִיתָה לְאַחוֹלֵי עֲבוֹדָה לָא גְּמִירִי).:
Rather, you must say that it is learned as a definite tradition, like the rest of the Oral Torah, and Ezekiel came and supported it by means of a verse in his book. He did not, however, teach this halakha anew. Here too, with regard to a priest with long hair, it is learned as a tradition, and Ezekiel came and supported it by a verse. And when they learned this halakha, they learned only that one is punishable by death; however, with regard to desecrating the Temple service, they did not learn this halakha.
Rather, you must say that it is learned as a definite tradition, like the rest of the Oral Torah, and Ezekiel came and supported it by means of a verse in his book. He did not, however, teach this halakha anew. Here too, with regard to a priest with long hair, it is learned as a tradition, and Ezekiel came and supported it by a verse. And when they learned this halakha, they learned only that one is punishable by death; however, with regard to desecrating the Temple service, they did not learn this halakha.
ושקלו וטרו ואמרינן האי עד דלא אתא יחזקאל – וכתב ופרע לא ישלחו וכתיב בתריה ויין לא ישתו כל כהן בבאם אל וגו׳ דגמרינן מינייהו דאיתקוש לשתויי יין [אלא גמרא גמירי להו] ואתא יחזקאל ואסמכא אקראי. וכי גמרא גמִרי לה דפרועי ראש במיתה אבל לאחולי עבודה לא גמרי גמרא.
דרב חסדא – בפרק שני דזבחים וקא בעי התם כהן ערל שמתו אחיו מחמת מילה מהו ואמר רב חסדא כו׳ ערל לב וערל בשר.
הלכתא גמירי לה – מסיני.
אלא על כרחך אתה חייב לומר שגמרא גמיר לה [במסורת למד אותה] ככל תורה שבעל־פה, ואתא [ובא] יחזקאל ואסמכה אקרא [והסמיכה על הכתוב] ונכתבה על ידו, ולא הוא חידש את ההלכה. הכא נמי [כאן גם כן] לענין פרועי ראש, גמרא גמיר לה [במסורת למד אותה] ואתא [ובא] יחזקאל ואסמכה אקרא [והסמיכה על הכתוב], כי גמירי [וכאשר למדו] הלכה זו מתחילה היה זה לענין עונש מיתה בידי שמים לעובר, אבל לאחולי [לענין חילול] העבודה — לא גמירי [למדו].
Rather, you must say that it is learned as a definite tradition, like the rest of the Oral Torah, and Ezekiel came and supported it by means of a verse in his book. He did not, however, teach this halakha anew. Here too, with regard to a priest with long hair, it is learned as a tradition, and Ezekiel came and supported it by a verse. And when they learned this halakha, they learned only that one is punishable by death; however, with regard to desecrating the Temple service, they did not learn this halakha.
הכל
(9) כׇּל הַכָּתוּב בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית דְּלָא לְמִיסְפַּד לְפָנָיו אָסוּר לְאַחֲרָיו מוּתָּר.: תָּנוּ רַבָּנַן אִלֵּין יוֹמַיָּא דְּלָא לְהִתְעַנָּאָה בְּהוֹן וּמִקְצָתְהוֹן דְּלָא לְמִיסְפַּד בְּהוֹן מֵרֵישׁ יַרְחָא דְנִיסָן וְעַד תְּמָנְיָא בֵּיהּ אִיתּוֹקַם תְּמִידָא דְּלָא לְמִיסְפַּד בְּהוֹן מִתְּמָנְיָא בֵּיהּ עַד סוֹף מוֹעֲדָא אִיתּוֹתַב חַגָּא דְשָׁבוּעַיָּא דְּלָא לְמִיסְפַּד בְּהוֹן.
§ The mishna teaches: Any day concerning which it is written in Megillat Ta’anit not to eulogize on that day, it is also prohibited to fast on the day before, but it is permitted to do so on the following day. The Sages taught in Megillat Ta’anit: These are the days on which fasting is prohibited, and on some of them eulogizing is prohibited as well: From the New Moon of Nisan until the eighth of the month, the proper sacrifice of the daily offering was established, and therefore it was decreed not to eulogize on these dates. From the eighth of Nisan until the end of the festival of Passover, the festival of Shavuot was restored and it was likewise decreed not to eulogize during this period.
§ The mishna teaches: Any day concerning which it is written in Megillat Ta’anit not to eulogize on that day, it is also prohibited to fast on the day before, but it is permitted to do so on the following day. The Sages taught in Megillat Ta’anit: These are the days on which fasting is prohibited, and on some of them eulogizing is prohibited as well: From the New Moon of Nisan until the eighth of the month, the proper sacrifice of the daily offering was established, and therefore it was decreed not to eulogize on these dates. From the eighth of Nisan until the end of the festival of Passover, the festival of Shavuot was restored and it was likewise decreed not to eulogize during this period.
ה״ג מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למיספד שהיו אומרים מינין מתנדב יחיד תמיד שהיו דורשין את הכבש אחד תעשה שהוא לשון יחיד וחכמים היו אומרים אינו אלא מתרומת הלשכה שהרי כתיב ביה לאשי דמשמע שבא ממקום ששאר קרבנות באין דהיינו מתרומת הלשכה. ומריש ירחא דניסן עד תמניא ביה נשאו ונתנו בדבר והודו מינין לחכמים:
איתותב חגא דשבועייא דלא למספד שהיו מינין אומרין אין עצרת בא אלא [באחד] בשבת שהיו דורשין ממחרת השבת תספרו חמשים כלומר לאחר שבת בראשית הוי עצרת וחכ״א כתיב חמשים יום דמשמע בכל יום שבא חמשים יום קובע עצרת וכתיב שבע שבתות תמימות תהיינה דמשמע תמימות ממש מאחד בשבת לאחד בשבת כאן שחל עצרת באמצע שבת הויין חמשים יום בלא שבע שבתות תמימות מאחד בשבת לאחד בשבת [כאן שחל עצרת באחד בשבת]:
ערך רש
רש – א(תענית יז: מנחות סה.) מריש ירחא דניסן עד תמני ביה איתוקם תמידא די לא למספד שהיו הצדוקין אומרין יחיד מתנדב ומביא תמיד וכו׳ (בבא בתרא נח) בראש כל מרעין אנא דם בריש כל אסוון אנא חמר (סנהדרין כה:) אמר ריש נהרא אתי למתא (סוטה לה.) ריש קטיעא ממלל פי׳ להכי קרו ליה ריש קטיעא לפי שקראו משה יהושע כלומ׳ ראש שמו קטוע לפי שהיו״ד אות קטיעה היא (חולין לט) אי אניש אלמא דלא מצי מדחי לי׳ אסיר ואי לא א״ל רישיך והרי פי׳ אם הגוי אלם שיאמר זו הבהמה מכרת לי וישראל אינו יכול לדחותו לבהמה אחרת נעשית כאילו יש לגוי שותפות בגוה ואסור אבל אם אין הגוי אלם ויכול ישראל לדחותו לבהמה אחרת מותרת (חולין צג) א״ר יהודה ריש מעיא באמתא בעי גרירה פי׳ הוא מעי הנמשך מן הקיבה ולמטה וי״א המעי הנמשך מן הכרכשא ולמטה דקיימא לן כרבי עקיבא דאמר תותב וקרום ונקלף כמו החלב שעל הקרב וזהו חלב שעל הדקין רישא בכבשן תליה אבית שחיטה שרי אצדדיו אסיר אנחיריה אי דץ ביה מידי ופתחי׳ כדי שיזוב הדם מותר ואי לא אסיר וכן הלכה.
א. [אנפאנג, הויפט, שפיץ.]
מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה – דכל שמונה ימים נשאו ונתנו בדבר עד שנצחו את הצדוקין ועשו אותם יום טוב ודבר זה מפורש במנחות בפרק רבי ישמעאל ובמגילת תענית המצויה אצלנו.
דלא להתענאה בהון – שכולן אסורין בתענית ומקצתהון שיש בהן קצת חמורין כ״כ שבהספד נמי אסורין.
איתוקם תמידא ואיתותב חגא דשבועיא – בענינים רבים חלקו בייתוסין עם חכמים ומפורשין במנחות ובמגילת תענית [פ״א] וה״ג התם בפ׳ ר׳ ישמעאל [ס״ה.] ת״ר אלין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למיספד בהון מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למיספד ומתמניא ביה עד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא למיספד.
מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למיספד – שהיו הצדוקים אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד מאי דרוש את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים מאי אהדרו להו את קרבני לחמי לאשי תשמרו להקריב לשון רבים הוא שיהו כולן באין מתרומת הלשכה.
מתמניא ביה כו׳ עד דלא למיספד – שהיו בייתוסים אומרים עצרת אחר השבת הוא שהעומר מתחיל אחד בשבת שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת ניטפל להן רבן יוחנן בן זכאי וא״ל שוטים מניין לכם ולא היה אדם שהחזירו דבר חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואמר משה רבינו אוהב ישראל היה ויודע שעצרת יום אחד הוא עמד ותיקנה אחר שבת כדי שיהיו מתענגים שני ימים וכו׳ ודחו אותן והלכו להן בייתוסים מכח הפסוקין על כרחן וחזרו בהן (ע״כ הג׳).
איתוקם תמידא דלא למיספד גרסינן. ולא גרסינן להתענאה כדמוכח בסמוך דקתני לא נצרכה אלא לאסור את שלפניו ואי גרסינן להתענאה א״כ היינו רבי יוסי דאמר לפניו אסור והא ליכא למימר דרבי יוסי היא דקא פריך כמאן כרבי יוסי בתמיהה מכלל דכרבנן פסיקא ליה.
עד סוף מועדא – פסח.
חגא דשבועיא דלא למיספד – במגילת תענית [פ״א] מפרש מאי איתוקם.
מריש ירחא דניסן ועד תמניא (דהא) [ביה] איתוקם תמידא – פי׳ כדמפרש במגילת תענית [פ״א] שהיו הבייתוסים אומרים שיחיד מתנדב תמיד משום דכתיב תעשה את הכבש אחד תעשה בבקר תעשה משמע יחיד והדרי להו את קרבני לחמי לאשי תשמרו להקריב לשון רבים.
מתני׳ כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד לפניו אסור לאחריו מותר ר׳ יוסי אומר בין לפניו בין לאחריו אסור, דלא להתענות לפניו ולאחריו מותר ר׳ יוסי אומר לפניו אסור לאחריו מותר הוי יודע כי ההספד קל מהתענית וכל הימים שכתוב בהם דלא למספד כל שכן שאסור בתענית אבל הימים הכתוב בהם דלא להתענאה בתענית אסור בהספד מותר ולפיכך הימים שאסורים אף בהספד הם חמורים יותר מהימים הכתובים בהם דלא להתענאה, ואסקה רב אשי אליבא דר׳ יוסי כל שלאחריו בתענית אסור בהספד מותר והוא הדין לפניו אפילו לר׳ יוסי דמחמיר בתענית אסור בהספד מותר, דמדאצטריך רב אשי למימר וזה הואיל ומו״ל ומוטל בין שני מ׳ ימים טובים עשאוהו כיו״ט עצמו ולא אסר לה בהספד משום יום שלפניו ולא שמוטל בין שני ימים טובים אלמא בין לפניו בין לאחריו אפילו לר׳ יוסי דמחמיר בתענית אסור בהספד מותר.
זהו באור המשנה ופסק שלה וקצת דינים באו עליה בגמרא ואלו הם:
הרבה זמנים הוזכרו במגלת תענית אלא שבסוגיא זו הוזכרו מהם מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה דאיתוקם תמידא ודלא למספד והענין הוא שהיו חכמים אומרים אין התמידים באים אלא משל צבור כדכתיב תשמרו לשון רבים וביתוסים אומרים משל יחיד דכתיב תעשה התקינו שיהא היחיד שוקל שקליו ונותנם בכל שנה לצבור ויהא התמיד קרב משל צבור וכן הוזכר כאן מתמניא ביה עד סוף מועדיא דאיתותב חגא דשבועיא ודלא למספד והענין הוא שהיו צדוקים אומרים שאין עצרת אלא ממחרת שבת בראשית ובימים הללו נצחום וכן הוזכר כאן יום כ״ח באדר וכמו שאמרו בעשרים ותמניא ביה אתא בשרתא ליהודאי דלא יעדון מפתגמי אוריתא שגזרה מלכות הרשעה שמד שלא לעסוק בתורה ושלא למול את בניהם ושיחללו שבתות ובטלוה ביום הזה וכן הוזכר י״ג באדר משום נקנור שהיה אחד מהפרכי יונים והיה מגזם על ירושלם לרמסה ולהשחיתה ונמסר להם ביום זה וקצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלם וכן הוזכר יום י״ב באדר משום טורינוס שהרג לולייאנוס ופפוס אחיו בלודוקיאה ולא זזו משם עד שבא דיופלי של רומי ופצעו בגזירים אלא שכבר נתבטל יום זה מפני שנהרגו בו שמעיה ואחיה ואבטליון ושאר הימים הוזכרו במקומם במגלת תענית:
א שנינו במשנה שכל יום שכתוב עליו במגילת תענית ״דלא למיספד״ [שאין לספוד בו] — ביום שלפניו אסור להתענות, וביום שלאחריו — מותר. תנו רבנן [שנו חכמים] במגילת תענית: אלין יומיא [אלה הם הימים] שקבעו שלא להתענאה בהון [להתענות בהם], ומקצתהון [ומקצתם] אפילו שלא למיספד בהון [לספוד בהם]: מריש ירחא דניסן [מראש חודש ניסן] עד תמניא ביה [היום השמיני בו] איתוקם תמידא [הוקם התמיד], ולפיכך נקבע בענין הימים הללו שלא למיספד בהון [לספוד בהם]. מתמניא ביה [מה יום השמיני בו] עד סוף מועדא [המועד חג הפסח] איתותב חגא דשבועיא [הוחזר חג השבועות] ולכך נקבע שלא למיספד בהון [לספוד בהם].
§ The mishna teaches: Any day concerning which it is written in Megillat Ta’anit not to eulogize on that day, it is also prohibited to fast on the day before, but it is permitted to do so on the following day. The Sages taught in Megillat Ta’anit: These are the days on which fasting is prohibited, and on some of them eulogizing is prohibited as well: From the New Moon of Nisan until the eighth of the month, the proper sacrifice of the daily offering was established, and therefore it was decreed not to eulogize on these dates. From the eighth of Nisan until the end of the festival of Passover, the festival of Shavuot was restored and it was likewise decreed not to eulogize during this period.
הכל
(10) אָמַר מָר מֵרֵישׁ יַרְחָא דְנִיסָן עַד תְּמָנְיָא בֵּיהּ אִיתּוֹקַם תְּמִידָא דְּלָא לְמִיסְפַּד לְמָה לִי מֵרֵישׁ יַרְחָא לֵימָא מִתְּרֵי בְּנִיסָן ור״ח וְרֹאשׁ חוֹדֶשׁ גּוּפֵיהּ יו״ט יוֹם טוֹב הוּא וְאָסוּר אָמַר רַב לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לֶאֱסוֹר יוֹם שֶׁלְּפָנָיו.
The Gemara seeks to clarify these statements by comparing them to the ruling of the mishna. The Master said above: From the New Moon of Nisan until the eighth of the month, the daily offering was established, and therefore it was decreed not to eulogize on these dates. The Gemara asks: Why do I need Megillat Ta’anit to say: From the New Moon? Let it say: From the second of Nisan, as the New Moon is itself a holiday, and it is already prohibited to eulogize on that day. Rav said: It is necessary to mention the New Moon of Nisan only to prohibit eulogizing on the day before, in accordance with the statement in Megillat Ta’anit that fasting on the day before any of the specified commemorative days is also prohibited.
The Gemara seeks to clarify these statements by comparing them to the ruling of the mishna. The Master said above: From the New Moon of Nisan until the eighth of the month, the daily offering was established, and therefore it was decreed not to eulogize on these dates. The Gemara asks: Why do I need Megillat Ta’anit to say: From the New Moon? Let it say: From the second of Nisan, as the New Moon is itself a holiday, and it is already prohibited to eulogize on that day. Rav said: It is necessary to mention the New Moon of Nisan only to prohibit eulogizing on the day before, in accordance with the statement in Megillat Ta’anit that fasting on the day before any of the specified commemorative days is also prohibited.
אמר מר מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה איתוקם תמידא די לא להִתענאה ואקשינן אמאי לא תני מתרי בניסן דהא ראש חדש גופה לא איצטריך ושני רב לאסור באדר ביום שלפניו. ותניא ימים הכתובים במגילת תענית לפניהם ולאחריהם אסור – ואי משום ראש חדש דאורייתא איסוריה ואין דברי תורה צריכין חזוק.
ומעתה אנחנו מבררים את הדברים הללו בהשוואה למשנתנו, אמר מר [החכם]: מריש ירחא דניסן [מראש חודש ניסן] עד תמניא ביה [היום השמיני בו] איתוקם תמידא דלא למיספד [הועמד התמיד שאין לספוד] אבל למה לי שיאמר מריש ירחא [מראש חודש]? לימא מתרי [שיאמר רק משנים] בניסן, שהרי ראש חודש גופיה [עצמו] יום טוב הוא ואסור לספוד בו! ולשם מה הזכירו גם אותו? אמר רב: לא נצרכה הלכה זו שבמגילת תענית לגבי ראש חודש עצמו, אלא לאסור בהספד אף את היום שלפניו, שהרי אמרנו שבימים הכתובים במגילת תענית, גם ביום שלפניהם אסור להתענות.
The Gemara seeks to clarify these statements by comparing them to the ruling of the mishna. The Master said above: From the New Moon of Nisan until the eighth of the month, the daily offering was established, and therefore it was decreed not to eulogize on these dates. The Gemara asks: Why do I need Megillat Ta’anit to say: From the New Moon? Let it say: From the second of Nisan, as the New Moon is itself a holiday, and it is already prohibited to eulogize on that day. Rav said: It is necessary to mention the New Moon of Nisan only to prohibit eulogizing on the day before, in accordance with the statement in Megillat Ta’anit that fasting on the day before any of the specified commemorative days is also prohibited.
הכל
(11) וְשֶׁלְּפָנָיו נָמֵי תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה לֵיהּ יוֹם שֶׁלִּפְנֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ ר״ח רֹאשׁ חֹדֶשׁ דְּאוֹרָיְיתָא הוּא ודאוריית׳ וּדְאוֹרָיְיתָא לָא בָּעֵי חִיזּוּק.
The Gemara asks: And with regard to the day before the New Moon of Nisan as well, one can derive the prohibition against eulogizing on this day from the fact that it is the day before the New Moon. Since it is prohibited to fast on the New Moon, it is likewise prohibited on the day before. The Gemara answers that as the New Moon is by Torah law and a Torah law requires no reinforcement, it is permitted to fast on the previous day.
The Gemara asks: And with regard to the day before the New Moon of Nisan as well, one can derive the prohibition against eulogizing on this day from the fact that it is the day before the New Moon. Since it is prohibited to fast on the New Moon, it is likewise prohibited on the day before. The Gemara answers that as the New Moon is by Torah law and a Torah law requires no reinforcement, it is permitted to fast on the previous day.
אע״פ שהימים הכתובים במגלת תענית נאסרו ימים שלפניהם ושלאחריהם על הצד שבארנו מ״מ ימים שנאסרו מן התורה כגון ר״ח וי״ט ושבת לא נאסרו אלא הם עצמם אבל לפניהם ולאחריהם מותרים מה הפרש בין זה לזה הללו דברי תורה ואין צריכים חזוק והללו דברי סופרים וצריכים חזוק ומה שאמרו שאסור בתענית מן התורה פירושו כעין מן התורה וכעין מה שאמרו באסור מלאכה במועד חלו של מועד דאוריתא ומה שאמרו בו בפרק שלשה שאכלו (ברכות מ״ט:) דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל פירושו בפת כמו שביארנו שם:
ימי פורים נכתבו להדיא יום י״ד ויום ט״ו אחר שכן למה נכתבו במגלת תענית לאסור את של זה בזה כלומר שלא נאסרו מכח המקרא אלא כל אחד ליומו הא יום י״ד לבני כרכים ויום ט״ו לבני כפרים מכח מגלת תענית נאסרו:
ושואלים: ואיסור ההספד ביום שלפניו נמי, תיפוק ליה [גם כן, תצא לו] הלכה זו מטעם אחר דהוה ליה [שהרי הוא] יום שלפני ראש חדש, וכיון שבראש חודש אסור להתענות, גם ביום שלפניו אסור! ומשיבים: אין הדבר כן — ראש חדש דאורייתא [מן התורה] הוא ודאורייתא לא בעי [ודבר שמן התורה אינו צריך] חיזוק, ולכן מותר להתענות ביום שלפניו.
The Gemara asks: And with regard to the day before the New Moon of Nisan as well, one can derive the prohibition against eulogizing on this day from the fact that it is the day before the New Moon. Since it is prohibited to fast on the New Moon, it is likewise prohibited on the day before. The Gemara answers that as the New Moon is by Torah law and a Torah law requires no reinforcement, it is permitted to fast on the previous day.
הכל
(12) דְּתַנְיָא הַיָּמִים הָאֵלֶּה הַכְּתוּבִין בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם אֲסוּרִין שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים הֵן אֲסוּרִין לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶן מוּתָּרִין וּמָה הֶפְרֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה הַלָּלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה וְדִבְרֵי תוֹרָה אֵין צְרִיכִין חִיזּוּק הַלָּלוּ דִּבְרֵי סוֹפְרִים וְדִבְרֵי סוֹפְרִים צְרִיכִין חִיזּוּק.
As it is taught in a baraita: With regard to these days that are written in Megillat Ta’anit, it is prohibited to fast before them and after them. However, concerning Shabbatot and Festivals, fasting on those days is prohibited, but before them and after them fasting is permitted. And what is the difference between this and that? These, Shabbat and Festivals, are statements of Torah, and statements of Torah do not require reinforcement, whereas these days mentioned in Megillat Ta’anit are statements of rabbinic law, and statements of rabbinic law require reinforcement.
As it is taught in a baraita: With regard to these days that are written in Megillat Ta’anit, it is prohibited to fast before them and after them. However, concerning Shabbatot and Festivals, fasting on those days is prohibited, but before them and after them fasting is permitted. And what is the difference between this and that? These, Shabbat and Festivals, are statements of Torah, and statements of Torah do not require reinforcement, whereas these days mentioned in Megillat Ta’anit are statements of rabbinic law, and statements of rabbinic law require reinforcement.
דתניא [שכן שנינו בברייתא]: הימים האלה הכתובין במגילת תענית — לפניהם ולאחריהם אסורין בתענית, ואילו בשבתות ובימים טובים, הן עצמם — אסורין בתענית, אבל לפניהן ולאחריהן — מותרין. ומה הפרש בין זה לזה? הללו שבתות וימים טובים דברי תורה הם ודברי תורה אין צריכין חיזוק לעשות להם משמרת לפניהם ואחריהם, ואילו הללו שאר הימים הכתובים במסכת תענית — מדברי סופרים הם, ודברי סופרים צריכין חיזוק.
As it is taught in a baraita: With regard to these days that are written in Megillat Ta’anit, it is prohibited to fast before them and after them. However, concerning Shabbatot and Festivals, fasting on those days is prohibited, but before them and after them fasting is permitted. And what is the difference between this and that? These, Shabbat and Festivals, are statements of Torah, and statements of Torah do not require reinforcement, whereas these days mentioned in Megillat Ta’anit are statements of rabbinic law, and statements of rabbinic law require reinforcement.
הכל
(13) אָמַר מָר מִתְּמָנְיָא בֵּיהּ עַד סוֹף מוֹעֲדָא אִיתּוֹתַב חַגָּא דְשָׁבוּעַיָּא דְּלָא לְמִיסְפַּד לְמָה לִי עַד סוֹף מוֹעֵד לֵימָא עַד הַמּוֹעֵד וּמוֹעֵד גּוּפֵיהּ יוֹם טוֹב הוּא וְאָסוּר אָמַר רַב פָּפָּא כִּדְאָמַר רַב לֹא נִצְרְכָא
§ The Master said above: From the eighth of Nisan until the end of the festival of Passover, the festival of Shavuot was restored and it was decreed not to eulogize. The Gemara asks: Why do I need Megillat Ta’anit to say: Until the end of the Festival? Let it say: Until the Festival, as it is anyway prohibited to eulogize on the festival of Passover. Rav Pappa said that this, too, should be explained as Rav said: It is necessary to mention the first of Nisan
§ The Master said above: From the eighth of Nisan until the end of the festival of Passover, the festival of Shavuot was restored and it was decreed not to eulogize. The Gemara asks: Why do I need Megillat Ta’anit to say: Until the end of the Festival? Let it say: Until the Festival, as it is anyway prohibited to eulogize on the festival of Passover. Rav Pappa said that this, too, should be explained as Rav said: It is necessary to mention the first of Nisan
וכן אקשי׳ אסיפא דקתני מתמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבועייא דלא למיספד לימא עד המועד ומועד גופיה יום טוב הוא ולא צריך.
אמר מר [החכם]: מתמניא ביה [מהיום השמיני בו] עד סוף מועדא [המועד, פסח] איתותב חגא דשבועיא [הוחזר חג השבועות] ונקבע שלא למיספד [לספוד] בהם, ושואלים: למה לי לומר ״עד סוף המועד״? לימא [שיאמר] ״עד המועד״, שהרי המועד גופיה [עצמו] יום טוב הוא, ואסור לפיכך בהספד! אמר רב פפא גם כאן יש לפרש כדאמר [כפי שאמר] רב: לא נצרכא הלכה זו לגופה,
§ The Master said above: From the eighth of Nisan until the end of the festival of Passover, the festival of Shavuot was restored and it was decreed not to eulogize. The Gemara asks: Why do I need Megillat Ta’anit to say: Until the end of the Festival? Let it say: Until the Festival, as it is anyway prohibited to eulogize on the festival of Passover. Rav Pappa said that this, too, should be explained as Rav said: It is necessary to mention the first of Nisan
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
תענית יז: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה תענית יז:, ר׳ חננאל תענית יז:, רי"ף תענית יז: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום תענית יז:, הערוך על סדר הש"ס תענית יז:, מיוחס לרש"י תענית יז:, תוספות תענית יז:, ההשלמה תענית יז:, בית הבחירה למאירי תענית יז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א תענית יז:, מהרש"א חידושי הלכות תענית יז:, מהרש"א חידושי אגדות תענית יז:, גליון הש"ס לרע"א תענית יז:, פירוש הרב שטיינזלץ תענית יז:, אסופת מאמרים תענית יז:
Taanit 17b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Taanit 17b, R. Chananel Taanit 17b, Rif by Bavli Taanit 17b, Attributed to R. Gershom Taanit 17b, Collected from HeArukh Taanit 17b, Attributed to Rashi Taanit 17b, Tosafot Taanit 17b, HaHashlamah Taanit 17b, Meiri Taanit 17b, Ritva Taanit 17b, Maharsha Chidushei Halakhot Taanit 17b, Maharsha Chidushei Aggadot Taanit 17b, Gilyon HaShas Taanit 17b, Steinsaltz Commentary Taanit 17b, Collected Articles Taanit 17b