×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְהַיְינוּ דִּתְנַן אפְּתַחְיָה עַל הַקִּינִּין זֶה מָרְדֳּכַי לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּתַחְיָה שֶׁפּוֹתֵחַ דְּבָרִים וְדוֹרְשָׁן וְיוֹדֵעַ בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן.
And this is as we learned in a mishna (Shekalim 13b): Petaḥya was responsible for the nests of birds, i.e., the doves or pigeons brought by a zav, a zava, a woman after childbirth, and a leper. These individuals would place the appropriate sum of money into the horn designated for this purpose, and each day Petaḥya oversaw the purchase of birds from that money and their sacrifice in the proper manner. This Sage is Mordekhai; and why was he called Petaḥya, which resembles the word for opening [petaḥ]? The reason is that he would open, i.e., elucidate, difficult topics and interpret them to the people, and because he knew all seventy languages known in that region at the time.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פתחיה על הקינין – שכל מי שנודר קינין בא לו אצל פתחיה ונותן לו מעות ונותן לו קינין:
והיינו דתנן – במסכת שקלים.
פתחיה על הקינין – על השופר ששמו קינין שהמתנדב קן מביא מעות ונותן לתוכו די״ג שופרות היו במקדש ויש בהם שנים ששמן תורים וגוזלי עולה במסכת שקלים.
שפותח דברים ודורשן – כגון לימתי לעונתי.
והיינו דתנן [וזהו ששנינו] במשנה במסכת שקלים, ברשימת שמותיהם של הממונים בבית המקדש, ובתוכם נמנה פתחיה שהיה ממונה על קבלת המעות לצורך הקינין והבאתם. והסבירו שם במשנה כי פתחיה — זה הוא מרדכי היהודי שבשושן הבירה, ולמה נקרא שמו ״פתחיה״? — לפי שהיה פותח (מפרש) דברים סתומים ודורשן (ומסבירם), והיה יודע בשבעים לשון.
And this is as we learned in a mishna (Shekalim 13b): Petaḥya was responsible for the nests of birds, i.e., the doves or pigeons brought by a zav, a zava, a woman after childbirth, and a leper. These individuals would place the appropriate sum of money into the horn designated for this purpose, and each day Petaḥya oversaw the purchase of birds from that money and their sacrifice in the proper manner. This Sage is Mordekhai; and why was he called Petaḥya, which resembles the word for opening [petaḥ]? The reason is that he would open, i.e., elucidate, difficult topics and interpret them to the people, and because he knew all seventy languages known in that region at the time.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) כּוּלְּהוּ סַנְהֶדְרִין נָמֵי יָדְעִי שִׁבְעִים לָשׁוֹן דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן באֵין מוֹשִׁיבִים בַּסַּנְהֶדְרִין אֶלָּא בַּעֲלֵי חׇכְמָה בַּעֲלֵי מַרְאֶה בַּעֲלֵי קוֹמָה בַּעֲלֵי זִקְנָה בַּעֲלֵי כְשָׁפִים וְיוֹדְעִים שִׁבְעִים לָשׁוֹן שֶׁלֹּא תְּהֵא סַנְהֶדְרִין שׁוֹמַעַת מִפִּי הַתּוּרְגְּמָן.

The Gemara asks: What was unique about Petaḥya? All of the members of the Sanhedrin also know all seventy languages. As Rabbi Yoḥanan says: They place on the Great Sanhedrin only men of wisdom, and of pleasant appearance, and of high stature, and of suitable age so that they will be respected. And they must also be masters of sorcery, i.e., they know the nature of sorcery, so that they can judge sorcerers, and they must know all seventy languages in order that the Sanhedrin will not need to hear testimony from the mouth of a translator in a case where a witness speaks a different language.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעלי קומה – שירתתו מהן בעלי דינים ולא ישקרו.
בעלי כשפים – שאם יהא הנדון מכשף והאור לא ישלוט בו יעשו הן מכשפות וימיתוהו בכל מיתה שיוכלו.
התורגמן – שלא יחליף טענותיו ויחייבוהו.
בעלי כשפים – פירש רב האי גאון כדי לידע את הדין כדאמרינן העושה מעשה חייב האוחז העינים פטור והיינו דקאמר רבי אליעזר בסוף ארבע מיתות (סנהדרין דף סח.) שאני שונה שלש מאות הלכות בנטיעת קישואין וכדאמרי׳ נמי אבל אתה למד להבין ולהורות.
ויודעים בשבעים לשון – בסוף אחד דיני ממונות (שם דף יז:) משמע דסגי בשנים (אחד) לדבר ואחד לשמוע ואמר רביעי׳ אין למעלה הימנה וכולהו סנהדרין לאו כולהו ממש ואין מושיבין בסנהדרין לאו אכולהו קאי אי נמי התם לדיני ממונות והכא לדיני נפשות ולא סגי בעשרים ושלשה דלכמה דברים צריך סנהדרי גדולה כמו לזקן ממרא ולדון את השבט ועיר הנדחת דבעי שבעים ואחד.
ותוהים: מה החידוש שבכך, הלא כולהו [כל] היושבים בסנהדרין נמי ידעי [גם כן יודעים] שבעים לשון! שכן אמר ר׳ יוחנן: אין מושיבים (ממנים) דיינים בסנהדרין אלא אנשים שהם בעלי חכמה, בעלי מראה (שמראיהם), בעלי קומה (שקומתם נותנת להם כבוד), בעלי זקנה, בעלי כשפים היודעים בכשפים השונים, ויודעים שבעים לשון. והטעם שצריכים לדעת שבעים לשון — כדי שלא תהא הסנהדרין שומעת את עדותם של העדים המדברים באחת משבעים הלשונות הללו מפי התורגמן, אלא ישירות מפי העדים עצמם. משמע שכל היושבים בסנהדרין ידעו שבעים לשונות!
The Gemara asks: What was unique about Petaḥya? All of the members of the Sanhedrin also know all seventy languages. As Rabbi Yoḥanan says: They place on the Great Sanhedrin only men of wisdom, and of pleasant appearance, and of high stature, and of suitable age so that they will be respected. And they must also be masters of sorcery, i.e., they know the nature of sorcery, so that they can judge sorcerers, and they must know all seventy languages in order that the Sanhedrin will not need to hear testimony from the mouth of a translator in a case where a witness speaks a different language.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֶלָּא דַּהֲוָה בָּיֵיל לִישָּׁנֵי וְדָרֵישׁ וְהַיְינוּ דִּכְתִיב בְּמׇרְדֳּכַי {נחמיה ז׳:ז׳} בִּלְשָׁן.:

The Gemara answers: Rather, Petaḥya was unique as he not only knew all seventy languages, but also had the ability to combine various languages and interpret them. This is the meaning of that which is written with regard to Mordekhai: “Bilshan” (Nehemiah 7:7). Bilshan is interpreted as another name for Mordekhai, as he would combine [balil] languages [lashon].
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בייל לישני – בולל הלשונות ודורשן כמו גגות צריפין וסוכר עין שמחבר זה עם זה ומוציא דבר והיינו בלשן:
דהוה בייל לישני – בולל ומערבב הלשונות.
ודורשן – כגון עין סוכר וגגות צריפין והיינו דקרו ליה מרדכי בלשן.
ומתרצים: מרדכי היה מיוחד לא במה שידע שבעים לשונות, אלא דהוה בייל לישני ודריש [שהיה בולל לשונות אחדות ודורש], שהיה מבין לא רק בשפות עצמן אלא גם בצירופי לשונות, והיינו דכתיב [וזהו שנאמר] ברשימת השבים לירושלים מגולת בבל לאחר הכרזת כורש מלך פרס ״אשר באו עם זרובבל... מרדכי בלשן״ (עזרא ב, ב. נחמיה ז, ז). שנקרא כן על שהיה יודע להסביר אף בליל לשונות (=״בלשן״).
The Gemara answers: Rather, Petaḥya was unique as he not only knew all seventy languages, but also had the ability to combine various languages and interpret them. This is the meaning of that which is written with regard to Mordekhai: “Bilshan” (Nehemiah 7:7). Bilshan is interpreted as another name for Mordekhai, as he would combine [balil] languages [lashon].
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַתְנִי׳: גכֵּיצַד הֵן עוֹשִׂין שְׁלוּחֵי בֵּית דִּין יוֹצְאִין מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְעוֹשִׂין אוֹתָן כְּרִיכוֹת בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נוֹחַ לִקְצוֹר כׇּל הָעֲיָירוֹת הַסְּמוּכוֹת לְשָׁם מִתְכַּנְּסוֹת לְשָׁם כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִקְצָר בְּעֵסֶק גָּדוֹל.

MISHNA: How would they perform the rite of the harvest of the omer? Emissaries of the court would emerge on the eve of the festival of Passover and fashion the stalks of barley into sheaves while the stalks were still attached to the ground, so that it would be convenient to reap them. The residents of all the towns adjacent to the site of the harvest would assemble there, so that it would be harvested with great fanfare.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועושין אותה כריכות – שכורכין חבל סביב השבלים עד שהן במחובר כעין עומרין:
מתני׳ כריכות – כורכין וקושרין ראשי השבלים מלא אגרוף.
וכל עיירות הסמוכות לשם מתכנסות – המולה גדולה שיבינו בייתוסין שבמוצאי יו״ט קוצרין אותן דבייתוסין לא מודו כדמפרש לקמן.
א משנה ומפרטים את דרך קציר העומר: כיצד הן עושין בקציר העומר? בתחילה שלוחי בית דין יוצאין מערב יום טוב של פסח אל השדה בה תיקצר התבואה לעומר, ושם היו עושין אותן את שבלי השעורים כריכות (אגודות) הקשורות אלו לאלו, כמלוא כפו של הקוצר, בעת שהשבלים עדיין מחובר לקרקע, כדי שיהא נוח יותר לקצור אותן. וכל בני העיירות הסמוכות לשם למקום הקצירה היו מתכנסות לשם, בזמן הקציר, וטעם הדבר: כדי שיהא נקצר בעסק (בהמולה ובעשייה) גדול.
MISHNA: How would they perform the rite of the harvest of the omer? Emissaries of the court would emerge on the eve of the festival of Passover and fashion the stalks of barley into sheaves while the stalks were still attached to the ground, so that it would be convenient to reap them. The residents of all the towns adjacent to the site of the harvest would assemble there, so that it would be harvested with great fanfare.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) כֵּיוָן שֶׁהֶחְשִׁיכָה אוֹמֵר לָהֶן בָּא הַשֶּׁמֶשׁ אוֹמֵר הֵין בָּא הַשֶּׁמֶשׁ אוֹמֵר הֵין מַגָּל זוֹ אוֹמֵר הֵין מַגָּל זוֹ אוֹמֵר הֵין קוּפָּה זוֹ אוֹמֵר הֵין קוּפָּה זוֹ אוֹמֵר הֵין.

Once it grew dark, the court emissary says to those assembled: Did the sun set? The assembly says in response: Yes. The emissary repeats: Did the sun set? They again say: Yes. The court emissary next says to those assembled: Shall I reap the sheaves with this sickle? The assembly says in response: Yes. The emissary repeats: With this sickle? The assembly says: Yes. The court emissary then says to those assembled: Shall I place the gathered sheaves in this basket? The assembly says in response: Yes. The emissary repeats: In this basket? The assembly says: Yes.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיון שחשיכה אמר להן – הקוצר:
בא השמש – כלומר הגיע זמן לקצור:
מגל זה – כלומר קצור במגל זה ובקופה זו ובשבת זו משום לפרסומי מילתא דמותר:
אמר להן – הקוצר לבני עיירות העומדות עליו.
בא השמש – אמרו לו הן.
מגל זה – כלומר במגל זה אקצור התבואה.
בקופה זו – אתן התבואה.
ובמוצאי החג, כיון (מיד) כשהחשיכה השמש, היו הכל נמצאים בשדה הקצירה המיועד. והיה קוצר העומר אומר בקול להן לכל הנמצאים: האם כבר בא (שקעה) השמש, ועתה הוא ליל ט״ז בניסן? וכל הקהל הנאסף היה אומר לו בתשובה: הין (כן). ושוב היה הקוצר שואל: האם כבר בא השמש? והקהל אומר לו: הין, וכן בפעם שלישית, כך היה שואל וכך הם משיבים לו. ועוד היה הקוצר שואל את הקהל: האם אקצור במגל זו? והקהל היה אומר לו: הין. והקוצר חוזר ושואל: האם אקצור במגל זו? ושוב הקהל אומר לו: הין, וכן בפעם שלישית, הוא שואל והם משיבים לו. ועוד היה שואל הקוצר: האם אכניס את התבואה הנקצרת בתוך קופה זו? והקהל אומר לו בתשובה: הין. ושב ושואל: האם אכניס את התבואה הנקצרת בתוך קופה זו? והקהל אומר לו בתשובה: הין, ושוב היה שואל כך בפעם השלישית, והקהל משיב לו: הין.
Once it grew dark, the court emissary says to those assembled: Did the sun set? The assembly says in response: Yes. The emissary repeats: Did the sun set? They again say: Yes. The court emissary next says to those assembled: Shall I reap the sheaves with this sickle? The assembly says in response: Yes. The emissary repeats: With this sickle? The assembly says: Yes. The court emissary then says to those assembled: Shall I place the gathered sheaves in this basket? The assembly says in response: Yes. The emissary repeats: In this basket? The assembly says: Yes.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) בַּשַּׁבָּת אוֹמֵר לָהֶן שַׁבָּת זוֹ אֹמֵר הֵין שַׁבָּת זוֹ אֹמֵר הֵין אֶקְצוֹר וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ קְצוֹר אֶקְצוֹר וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ קְצוֹר.

If the sixteenth of Nisan occurs on Shabbat, the court emissary says to the assembled: Shall I cut the sheaves on this Shabbat? The assembly says in response: Yes. The emissary repeats: On this Shabbat? The assembly says: Yes. The court emissary says to those assembled: Shall I cut the sheaves? And they say to him in response: Cut. The emissary repeats: Shall I cut the sheaves? And they say to him: Cut.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שבת זו – [כלומר] אקצור בשבת.
ואם ט״ז בניסן חל ביום השבת, היה הקוצר מוסיף בשאלותיו ואמר להן: האם אקצור בשבת זו (שכן קציר העומר דוחה את השבת)? והקהל אמר בתשובה: הין, ושוב היה שואל: האם לקצור בשבת זו? והקהל אמר לו: הין, וכך בפעם שלישית. ולבסוף, היה הקוצר פונה אל הנאספים ושואל: האם אקצור עתה? והם אומרים לו: קצור. ושוב היה שואל: האם אקצור עתה? והם אומרים לו: קצור. וכן פעם שלישית.
If the sixteenth of Nisan occurs on Shabbat, the court emissary says to the assembled: Shall I cut the sheaves on this Shabbat? The assembly says in response: Yes. The emissary repeats: On this Shabbat? The assembly says: Yes. The court emissary says to those assembled: Shall I cut the sheaves? And they say to him in response: Cut. The emissary repeats: Shall I cut the sheaves? And they say to him: Cut.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) שָׁלֹשׁ פְּעָמִים עַל כׇּל דָּבָר וְדָבָר וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ הֵין הֵין הֵין כׇּל כָּךְ לָמָּה (לִי) מִפְּנֵי הַבַּיְיתּוֹסִים שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים אֵין קְצִירַת הָעוֹמֶר בְּמוֹצָאֵי יו״טיוֹם טוֹב.:

The emissary asks three times with regard to each and every matter, and the assembly says to him: Yes, yes, yes. The mishna asks: Why do I need those involved to publicize each stage of the rite to that extent? The mishna answers: It is due to the Boethusians, as they deny the validity of the Oral Law and would say: There is no harvest of the omer at the conclusion of the first Festival day of Passover unless it occurs at the conclusion of Shabbat. The publicity was to underscore that the sixteenth of Nisan was the proper time for the omer harvest.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין קצירת העומר במוצאי יו״ט – אלא במוצאי שבת:
אמרו לו הין – ג׳ פעמים שואל להן כל דבר.
וכל כך – שהיה שואל למה.
מפני הבייתוסים – שאומרים אין קצירת העומר במוצאי יו״ט אלא במוצאי שבת כדמפרש בגמרא לפיכך הקוצרים מגביהין קולן כדי שישמעו בייתוסין להוציא מלבן.
שכך היה הסדר, שכל אחד מהקוצרים היה שואל שלש פעמים על כל דבר ודבר, והן הנאספים היו אומרים לו בתשובה שלוש פעמים: הין, הין, הין. ומסבירים: כל כך למה לי, מדוע התקינו חכמים שיהיו עושים כך, בפרסום כה רב? מפני הבייתוסים (בני כת שכפרו בתורה שבעל פה), שהיו הבייתוסים אומרים שאין קצירת העומר נעשית במוצאי יום טוב של פסח, אלא במוצאי יום השבת שלאחר יום טוב ראשון של פסח. ולהוציא מדעתם של הבייתוסים, התקינו לקצור בפרסום רב, לפרסם שהוא זמן הקציר הנכון.
The emissary asks three times with regard to each and every matter, and the assembly says to him: Yes, yes, yes. The mishna asks: Why do I need those involved to publicize each stage of the rite to that extent? The mishna answers: It is due to the Boethusians, as they deny the validity of the Oral Law and would say: There is no harvest of the omer at the conclusion of the first Festival day of Passover unless it occurs at the conclusion of Shabbat. The publicity was to underscore that the sixteenth of Nisan was the proper time for the omer harvest.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) גְּמָ׳: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אִלֵּין יוֹמַיָּא דְּלָא לְהִתְעַנָּאָה בְּהוֹן וּמִקְצָתְהוֹן דְּלָא לְמִסְפַּד בְּהוֹן מֵרֵישׁ יַרְחָא דְּנִיסָן עַד תְּמָנְיָא בֵּיהּ אִיתּוֹקַם תְּמִידָא דְּלָא לְמִסְפַּד וּמִתְּמָנְיָא בֵּיהּ וְעַד סוֹף מוֹעֲדָא אִיתּוֹתַב חַגָּא דְשָׁבוּעַיָּא דְּלָא לְמִסְפַּד.

GEMARA: The Sages taught in a baraita: These are the days on which fasting is prohibited, and on some of them eulogizing is prohibited as well: From the New Moon of Nisan until the eighth of the month, the proper sacrifice of the daily offering was established, and therefore it was decreed not to eulogize on these dates. And furthermore, from the eighth of Nisan until the end of the festival of Passover, the correct date for the festival of Shavuot was restored, and it was similarly decreed not to eulogize during this period.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דלא להתענאה בהון – אבל שרו למיספד:
ומקצתהון די לא למיספד1 אלא שרו להתענאה:
1. עיין תוס׳ כאן בד״ה אלין דלא כתבו כן ע״ש.
גמ׳ דלא להתענאה בהון – אבל למספד שרי.
(במקצתן) ומקצתהון – איכא דחמירי כולי האי דאפי׳ למספד אסור.
איתוקם תמידא – הוקם התמיד על משפטו כדמפרש לקמיה דלא למספד.
עד סוף מועדא – פסח.
איתותב – נתיישב על דינו שבאותן ימים נצחו חכמים את הבייתוסים.
דלא להתענאה – אבל למספד שרי דלא הויא שמחה יתירה בשל עצרת כבשל תמיד משום דעצרת לא היה שום ראיה לדברי בייתוסין אבל בתמיד היתה ראיה לדבריהם ותרוייהו מפרש לקמן.
אלין יומיא דלא להתענאה ומקצתהון דלא למספד – משמע שכולן אסורים בתענית אבל בהספד אין אסורים אלא מקצתן והא דגרס בסוף סדר תעניות כיצד (תענית דף יח.) כל שאחריו בהספד אסור בתענית מותר ליתא דאי מיתסר בהספד כל שכן בתענית כדמשמע הכא אלא ה״ג כל שאחריו בתענית אסור בהספד מותר ומתני׳ דהתם נמי הכי מוכחת דמחמיר בדלא למספד מבדלא להתענא׳ וכי נקיט התם כל שאחריו ה״נ הוה מצי למנקט כל שלפניו דאי אמרת לפניו בין בתענית בין בהספד אסור אם כן למה לי שיהא מוטל בין שני י״ט.
מריש ירחא דניסן ועד תמניא איתוקם תמידא דלא למספד – כך הגירסא בכל הספרים ובקונט׳ פי׳ הטעם דלא הויא שמחה בשל עצרת כבשל תמיד משום דבעצרת לא היתה שום ראיה לדברי בייתוסין אבל בתמיד היתה קצת ראיה לדבריהם ותרוייהו מפרש לקמן ולהכי אסור אפי׳ למספד ובסוף סדר תעניות כיצד (דף יז:) כתובה הגירסא להיפך איתוקם תמידא די לא להתענאה איתותב חגא דשבועיא די לא למספד וגירסא זו נכונה מדפריך התם למה ליה למימר עד סוף מועדא נימא עד מועד ומועד גופיה יו״ט הוא ומשני לא נצרכא אלא לאסור יום שלאחריו כמאן כרבי יוסי דאמר בין לפניו בין לאחריו אסור ואי כגירסא דשמעתין דגרסי חגא דשבועיא דלא להתענאה א״כ אפי׳ לרבי יוסי לא אתיא דבהא כ״ע מודו דלאחריו מותר דתנן התם כל הכתוב במגילת תענית דלא להתענאה בין לפניו בין לאחריו מותר רבי יוסי אומר לפניו אסור לאחריו מותר אבל אי גרס חגא דשבועיא דלא למספד אתי שפיר כרבי יוסי כדתנן התם כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד לפניו אסור לאחריו מותר ר׳ יוסי אומר בין לפניו בין לאחריו אסור ומיהו קצת קשה לגירסא זו דפריך התם למה לי למימר מריש ירחא דניסן לימא מתרי בניסן וראש חודש גופיה דאורייתא אמר רבא לא נצרכא לאסור יום שלפניו והשתא הוה ליה למפרך עלה כמאן כרבי יוסי כדפריך בתר הכי ושמא נטר עד לבסוף ואכולה מילתא פריך ואית ספרים דגרסי בתרוייהו דלא למספד.
תוד״ה מריש וכו׳ וגי׳ זו נכונה. תמוה לי א״כ מאי פרכי׳ בתענית למ״ל מתמניא לימא מתשעה ותמניא גופא אסור דה״ל יומא דאיתוקם תמידא. הא מצד איתוקם תמידא מותר בהספד ומצד חגא דשבועות אסור גם בהספד וצ״ע:
ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים] במגילת תענית: אלין יומיא [אלה הם הימים] שנחשבים ימי שמחה לישראל בשל אירועים טובים שאירעו לישראל באותם ימים במהלך הדורות, דלא להתענאה בהון [שאין להתענות בהם], ומקצתהון [ומקצתם] אף שמחים יותר דלא למספד בהון [שאין להספיד בהם] את הנפטרים. ומונים: מריש ירחא [מראש חודש] ניסן ועד תמניא ביה [שמונה בו] — שב ואיתוקם תמידא [הועמד על מכונו, קרבן התמיד] במקדש, ומשום כך נקבע דלא למספד [שאין להספיד] בימים אלה. ומתמניא ביה [ומשמונה בו, בניסן] ועד סוף מועדא [המועד, חג הפסח]איתותב חגא דשבועיא [הושב לזמנו הראוי חג השבועות], ולכך נקבע דלא למספד [שאין להספיד] בימים אלה.
GEMARA: The Sages taught in a baraita: These are the days on which fasting is prohibited, and on some of them eulogizing is prohibited as well: From the New Moon of Nisan until the eighth of the month, the proper sacrifice of the daily offering was established, and therefore it was decreed not to eulogize on these dates. And furthermore, from the eighth of Nisan until the end of the festival of Passover, the correct date for the festival of Shavuot was restored, and it was similarly decreed not to eulogize during this period.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מֵרֵישׁ יַרְחָא דְּנִיסָן וְעַד תְּמָנְיָא בֵּיהּ אִיתּוֹקַם תְּמִידָא דְּלָא לְמִסְפַּד שֶׁהָיוּ צַדּוּקִים אוֹמְרִים יָחִיד מִתְנַדֵּב וּמֵבִיא תָּמִיד מַאי דְּרוּשׁ {במדבר כ״ח:ד׳,ח׳} אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם.

The Gemara discusses the baraita: From the New Moon of Nisan until the eighth of the month the proper sacrifice of the daily offering was established, and therefore it was decreed not to eulogize on these dates. The Gemara explains that the Sadducees would say: An individual may donate and bring the daily offering, in opposition to the accepted tradition that the daily offering must be brought from communal funds. What verse did the Sadducees expound? “The one lamb shall you offer [ta’aseh] in the morning, and the other lamb shall you offer in the afternoon” (Numbers 28:4). Since the verse is in the singular form, the Sadducees maintained that even an individual may donate the daily offering.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך רש
רשא(תענית יז: מנחות סה.) מריש ירחא דניסן עד תמני ביה איתוקם תמידא די לא למספד שהיו הצדוקין אומרין יחיד מתנדב ומביא תמיד וכו׳ (בבא בתרא נח) בראש כל מרעין אנא דם בריש כל אסוון אנא חמר (סנהדרין כה:) אמר ריש נהרא אתי למתא (סוטה לה.) ריש קטיעא ממלל פי׳ להכי קרו ליה ריש קטיעא לפי שקראו משה יהושע כלומ׳ ראש שמו קטוע לפי שהיו״ד אות קטיעה היא (חולין לט) אי אניש אלמא דלא מצי מדחי לי׳ אסיר ואי לא א״ל רישיך והרי פי׳ אם הגוי אלם שיאמר זו הבהמה מכרת לי וישראל אינו יכול לדחותו לבהמה אחרת נעשית כאילו יש לגוי שותפות בגוה ואסור אבל אם אין הגוי אלם ויכול ישראל לדחותו לבהמה אחרת מותרת (חולין צג) א״ר יהודה ריש מעיא באמתא בעי גרירה פי׳ הוא מעי הנמשך מן הקיבה ולמטה וי״א המעי הנמשך מן הכרכשא ולמטה דקיימא לן כרבי עקיבא דאמר תותב וקרום ונקלף כמו החלב שעל הקרב וזהו חלב שעל הדקין רישא בכבשן תליה אבית שחיטה שרי אצדדיו אסיר אנחיריה אי דץ ביה מידי ופתחי׳ כדי שיזוב הדם מותר ואי לא אסיר וכן הלכה:
א. [אנפאנג, הויפט, שפיץ.]
תעשה – לשון יחיד.
ומסבירים: מריש ירחא [מראש חודש] ניסן ועד תמניא ביה [שמונה בו] איתוקם תמידא [הועמד התמיד] ולכך נקבע דלא למספד [שאין להספיד] בימים אלה — שכן היו הצדוקים (בני כת שכפרה במסורת חכמים) אומרים שאדם יחיד מישראל מתנדב ומביא את קרבן התמיד, ושלא כהלכה המסורה שהתמיד קרב רק משל ציבור. ומסבירים: מאי דרוש [מה דרשו הצדוקים] כדי להוכיח את דבריהם? — שנאמר בקרבן התמיד ״את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים״ (במדבר כח, ד) — בלשון יחיד אמורים הדברים, ומכאן שבא התמיד משל יחיד.
The Gemara discusses the baraita: From the New Moon of Nisan until the eighth of the month the proper sacrifice of the daily offering was established, and therefore it was decreed not to eulogize on these dates. The Gemara explains that the Sadducees would say: An individual may donate and bring the daily offering, in opposition to the accepted tradition that the daily offering must be brought from communal funds. What verse did the Sadducees expound? “The one lamb shall you offer [ta’aseh] in the morning, and the other lamb shall you offer in the afternoon” (Numbers 28:4). Since the verse is in the singular form, the Sadducees maintained that even an individual may donate the daily offering.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַאי אַהְדַּרוּ {במדבר כ״ח:ב׳} אֶת קׇרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי תִּשְׁמְרוּ שֶׁיִּהְיוּ כּוּלָּן דבָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.

The Gemara asks: What did the Sages reply to refute the argument of the Sadducees? They cited the verse: “Command the children of Israel, and say to them: My food that is presented to Me for offerings made by fire, of a pleasing aroma unto Me, you shall observe [tishmeru] to offer to Me in its due season” (Numbers 28:2). The term: “You shall observe” is in the plural form, which indicates that all of the daily offerings should come from collection of the Temple treasury chamber. Since during that period, between the New Moon of Nisan and the eighth of Nisan, the Sages overruled the Sadducees, it was established as a period of rejoicing, and it was prohibited to eulogize on those dates.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
את קרבני לחמי לאשי וגו׳ – מה שתי הלחם ושאר קרבנות צבור באין מתרומת הלשכה דכתיב זאת עולת חדש בחדשו חדש והבא קרבן מתרומה חדשה אף תמידין נמי. ועוד דכתיב תשמרו להקריב לשון רבים:
מאי אהדרו – להו רבנן כשנצחום.
תשמרו – לשון רבים.
כולן – כל הקרבנות.
ומסבירים עוד, מאי אהדרו [מה החזירו, השיבו להם] חכמים לצדוקים על טענתם זו? — שנאמר לפני פסוק זה, בתחילת פרשת קרבן התמיד: ״צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו. ואמרת אליהם זה האשה אשר תקריבו לה׳ כבשים בני שנה תמימים שנים ליום עולה תמיד״ (שם ב— ג) — שנאמרו הדברים לרבים, ללמד שיהיו כולן באין מהשקלים הניתנים על ידי הבאים למקדש כתרומת הלשכה במקדש. וגברה ידם של חכמים על הצדוקים בימים אלה שבין ראש חודש ניסן ועד לח׳ בניסן, והועמד התמיד כהלכתו, שלא יהיה קרב אלא משל ציבור, ולכך קבעו אותם ימים כימי שמחה.
The Gemara asks: What did the Sages reply to refute the argument of the Sadducees? They cited the verse: “Command the children of Israel, and say to them: My food that is presented to Me for offerings made by fire, of a pleasing aroma unto Me, you shall observe [tishmeru] to offer to Me in its due season” (Numbers 28:2). The term: “You shall observe” is in the plural form, which indicates that all of the daily offerings should come from collection of the Temple treasury chamber. Since during that period, between the New Moon of Nisan and the eighth of Nisan, the Sages overruled the Sadducees, it was established as a period of rejoicing, and it was prohibited to eulogize on those dates.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מִתְּמָנְיָא בֵּיהּ וְעַד סוֹף מוֹעֲדָא אִיתּוֹתַב החַגָּא דְשָׁבוּעַיָּא דְּלָא לְמִסְפַּד שֶׁהָיוּ בַּיְיתּוֹסִין אוֹמְרִים עֲצֶרֶת אַחַר הַשַּׁבָּת.

The Gemara discusses the next period listed in the baraita: From the eighth of Nisan until the end of the festival of Passover, the correct date for the festival of Shavuot was restored, and it was similarly decreed not to eulogize during this period. As the Boethusians would say that the festival of Shavuot always occurs after Shabbat, on a Sunday. Their reasoning was that the verse states, with regard to the omer offering and the festival of Shavuot that follows seven weeks later: “And you shall count for you from the morrow after the day of rest [hashabbat], from the day that you brought the sheaf [omer] of the waving; seven weeks shall there be complete” (Leviticus 23:15). Disregarding the oral tradition, the Boethusians interpreted the phrase “from the morrow after the day of rest [hashabbat]” literally, as referring to Shabbat, not the Festival day.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איתותב חגא דשבועיא – שהיו אומרים אין עצרת לעולם אלא אחר שבת:
די לא להתענאה כיון שבאלו התריסו יותר מן ימי התמיד (בשואתים) [בייתוסים] החמירו עליהם וגזרו די לא להתענה בהון:
ערך ביתוסין
ביתוסיןא(שבת קח.) שאל ביתוסי אחד את רבי יהושע הגרסי מנין שאין כותבין תפילין אלא על גבי עור בהמה טהורה. (מנחות סה.) שהיו בייתוסין אומרים עצרת אחר שבת פי׳ בייתוסין תלמידי בייתוס ומפורש באבות דרבי נתן ב׳ תלמידים היו לו לאנטיגנוס איש סוכו ושמם צדוק ובייתוס ושנה להם אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס וכו׳ והלכו ושבו לתלמידיהם ולתלמידי תלמידיהם ולא אמרו פירושו עמדו ודקדקו אחריהן אמרו אילו היו יודעין אבותינו שתחיי׳ המתים ומתן שכרן של צדיקים בעולם הבא לא היו שונין כך עמדו ופירשו מן התורה ואמרו מסורת ביד פרושים לצער עצמן בעולם הזה ולעולם הבא אין להם שכר ויצא מהם שני משפחות רעות צדוקים ובייתוסין ונקראו צדוקין לשם צדוק בייתוסין לשם בייתוס:
ערך פט
פטב(ערכין יז.) הוא עושה מעשה פטיט לפי׳ אמרה תורה יביא קרבן פטיט פי׳ פטפט והשמיע קולו בלשון הרע לפי׳ יביא קרבן פטיט לפרים שמשמיעין קול בכל שעה (בראשית רבה עא) ויאמר להם השלום ביניכ׳ לבינו ויאמרו שלום ואין פטטין את בעי הנה רחל בתו באה הדא אמרה שהדיבור מנוי בנשים (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני) למי מדינים למי שיח למאן דיונין למאן פטטין (ובפרשה סביב שלומית בת דברי) דהוו פטטא שלם ליך שלם עליכון (בסוף ברכות ירושלמי) כל פטטיא בישין ופטטיא דאורייתא טבין (בבא בתרא קי.) חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ומה בת בנו הבאה מכח כחו וכו׳ (מנחות סה) חוץ מזקן אחר שהיה מפטפט כנגדו ואמר משה רבינו אהב ישראל ויודע שעצרת יום אחד וכו׳ (סוטה מג. בבא בתרא קט) לקח לו מבנות פוטיאל לאו דאתי מיתרו שפיטם עגלים לאלילים לא דאתי מיוסף שפיטפט ביצרו וכו׳ עד דאתי מבנות פוטיאל תרי משמע כלומר משנים שפיטמו קאתי פנחס (גיטין נז) וכשמת אמרה להן ספדו לזה שפטפט ביצרו יותר מיוסף:
ערך פתח
פתחג(שבת קד.) מאמר פתוח ומאמר סתום פי׳ יש דבר שאתה רשאי לדרוש ויש דבר שאין אתה רשאי לדרוש ומאי ננהו כגון מעשה מרכבה (כתובות לז.) אי דקא טעין טענת פתח פתוח הכי נמי פי׳ טענת בתולין תרין אפין טענת דמים וטענת פתח פתוח יש דמים שהן מועטין באשה וכשבגרה מימעטי טובא ואיכא דיבשין לגמרי והאי תנא דקתני הבוגרת אין לה טענת בתולים לענין דמים קאמרינן אבל לענין פתח פתוח אע״פ שבגרה ראוי הפתח להיות סתום כתקנו ואינו נפתח בבגר כדרך שהדמין צומקין בבגר לפיכך יש לעולם טענת פתח פתוח וכיון דאית בוגרת דיבשין דמיה לגמרי ואיכא דלא יבשין אמר רב כגון האי נותנין לה לילה אחת. (שבת סב) פתיגיל פתחין המביאין לידי גילה פי׳ אותו מקום פתהן יערה שעשו פתחיהן כיער פי׳ אותו מקום מלא שיער כיער מלא עצים (שבת מח) מתירין בית הצואר בשבת אבל לא פותחין פי׳ כשנותנין חלוק חדש לכבסו בית הצואר שלו פתוח ולא תפור ולא תופר שמא יסתר וכורך עליו חוט ושוללו וכיון שאינו תפור בחלוק ועשוי עראי מותר לטלטלו בשבת ולהתיר בית הצואר אבל לא פותחין (עירובין כט) עוג מלך הבשן פתחו כמלואו פי׳ כשמת עוג אם פתח כמלואו וחושב להוציאו ממנו מטהר שאר פתחי הבית ואם לאו כל הפתחין טמאין (מנחות סה) והיינו דתנן (בפרק ה׳ דשקלים) פתחיה על הקינים ולמה נקרא שמו פתחיה שפותח דברים ודורשן ויודע בשבעים לשון כולהו סנהדרין נמי ע׳ לשון ידעי וכו׳ עד דהוה כייל לישני כדאמרינן עין סוכר גנות צרופין והיינו דכתיב מרדכי בלשן. (בבא מציעא לב) פתוח תפתח אין לי אלא לעניי עירך וכו׳ (פרק ב דכלאים) ג׳ תלמים של פתח פי׳ מלשון פתוח תפתח:
א. [אין אנפיהרער פאן איינר סעקטע.]
ב. [פלודערן.]
ג. [עפענען.]
ומסבירים עוד: מתמניא ביה [משמונה בו, בניסן] ועד סוף מועדא [המועד] איתותב חגא דשבועיא [הושב חג השבועות לזמנו הראוי], ולכך נקבע דלא למספד [שאין להספיד] בימים אלה — שכן היו הבייתוסין אומרים: עצרת (חג השבועות) הריהו חל תמיד אחר יום השבת, כלומר, ביום ראשון בשבוע.
The Gemara discusses the next period listed in the baraita: From the eighth of Nisan until the end of the festival of Passover, the correct date for the festival of Shavuot was restored, and it was similarly decreed not to eulogize during this period. As the Boethusians would say that the festival of Shavuot always occurs after Shabbat, on a Sunday. Their reasoning was that the verse states, with regard to the omer offering and the festival of Shavuot that follows seven weeks later: “And you shall count for you from the morrow after the day of rest [hashabbat], from the day that you brought the sheaf [omer] of the waving; seven weeks shall there be complete” (Leviticus 23:15). Disregarding the oral tradition, the Boethusians interpreted the phrase “from the morrow after the day of rest [hashabbat]” literally, as referring to Shabbat, not the Festival day.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) נִיטְפַּל לָהֶם רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְאָמַר לָהֶם שׁוֹטִים מִנַּיִן לָכֶם וְלֹא הָיָה אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְשִׁיבוֹ חוּץ מִזָּקֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מְפַטְפֵּט כְּנֶגְדּוֹ וְאָמַר מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל הָיָה וְיוֹדֵעַ שֶׁעֲצֶרֶת יוֹם אֶחָד הוּא עָמַד וְתִקְּנָהּ אַחַר שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל מִתְעַנְּגִין שְׁנֵי יָמִים קָרָא עָלָיו מִקְרָא זֶה {דברים א׳:ב׳} אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחוֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר

At the time, Rabban Yoḥanan ben Zakkai joined the discussion with the Boethusians and said to them: Fools! From where have you derived this? And there was no man who answered him, except for one elderly man who was prattling [mefatpet] at him, and he said: Moses, our teacher, was a lover of the Jewish people and he knew that Shavuot is only one day. Therefore, he arose and established it after Shabbat, in order that the Jewish people would enjoy themselves for two days. Rabban Yoḥanan ben Zakkai recited this verse in response to that old man: “It is eleven days’ journey from Horeb to Kadesh Barnea by the way of Mount Seir” (Deuteronomy 1:2).
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנין לכם – דהאי ממחרת השבת ממש הוא.
זקן אחד – בייתוסי היה.
מפטפט – בדברי ויכוחין.
י״א יום וגומר – שאם היה משה מוליך את ישראל דרך הר שעיר היו באין באחד עשר יום לקדש שהיא סמוכה לארץ ישראל.
עמד ותקנה – והקב״ה הסכים על ידו.
אחד עשר יום – פירש בקונטרס שאם היה מוליך את ישראל דרך הר שעיר היו הולכים באחד עשר יום שהיא סמוכה לארץ ואם היה אוהבן למה איחרן ובפי׳ חומש פי׳ שכל אותו הדרך הלכו בשלשה ימים וזה לשונו אחד עשר יום מחורב אמר להם משה לישראל ראו מה גרמתם אין לך דרך קצרה מחורב לקדש ברנע כדרך הר שעיר ואף הוא מהלך אחד עשר יום ואתם הלכתם אותה בג׳ ימים שהרי בעשרים באייר נסעו מחורב שנאמר ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחודש נעלה הענן וגו׳ בעשרים ותשעה בסיון שלחו המרגלים מקדש ברנע צא מהן שלשים יום שעשו בקברות התאוה אכלו בשר חדש ימים ושבעה ימים שעשו בחצרות להסגירה של מרים נמצא שבשלשה ימים הלכו כל אותו הדרך וכל כך היתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ ובשביל שקלקלתם היסב אתכם סביבות הר שעיר ארבעים שנה עד כאן לשונו והשתא נראה דלהכי מייתי האי קרא דאחד עשר יום דאם היה אוהב ישראל למה איחרן ארבעים שנה ולא הצליחו ללכת כמו שעשו באותן שלשה ימים.
ומסופר כי ניטפל להם (פגש אותם) רבן יוחנן בן זכאי, ואמר להם: שוטים, מנין לכם ראיה לדבר זה? ולא היה בתוכם אף לא אדם אחד שהיה משיבו על שאלתו זו, חוץ מזקן אחד שהיה שם בין הבייתוסים, שהיה מפטפט כנגדו, ואמר לו כך: משה רבינו אוהב ישראל היה, ויודע היה שעצרת שלא כשאר הרגלים אינה אלא יום אחד הוא. ולכך עמד ותקנה את העצרת שתחול תמיד ביום של אחר שבת, כדי שיהו ישראל מתענגין שני ימים, ביום השבת ולמחרתו ביום ראשון שהוא חג השבועות. קרא רבן יוחנן בן זכאי עליו (כנגד אותו זקן) מקרא זה, שאמר משה רבינו בתחילת ספר דברים: ״אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע״ (דברים א, ב),
At the time, Rabban Yoḥanan ben Zakkai joined the discussion with the Boethusians and said to them: Fools! From where have you derived this? And there was no man who answered him, except for one elderly man who was prattling [mefatpet] at him, and he said: Moses, our teacher, was a lover of the Jewish people and he knew that Shavuot is only one day. Therefore, he arose and established it after Shabbat, in order that the Jewish people would enjoy themselves for two days. Rabban Yoḥanan ben Zakkai recited this verse in response to that old man: “It is eleven days’ journey from Horeb to Kadesh Barnea by the way of Mount Seir” (Deuteronomy 1:2).
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מנחות סה. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מנחות סה., עין משפט נר מצוה מנחות סה. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות סה., הערוך על סדר הש"ס מנחות סה., רש"י מנחות סה., תוספות מנחות סה., גליון הש"ס לרע"א מנחות סה., פירוש הרב שטיינזלץ מנחות סה.

Menachot 65a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Menachot 65a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 65a, Attributed to R. Gershom Menachot 65a, Collected from HeArukh Menachot 65a, Rashi Menachot 65a, Tosafot Menachot 65a, Gilyon HaShas Menachot 65a, Steinsaltz Commentary Menachot 65a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144