×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) נִמְנוּ וְגָמְרוּ הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ בֵּין קׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים וּבֵין קֳדָשִׁים קַלִּים לֹא קִידֵּשׁ וְרַב אֲמַר עֲדַיִין הִיא מַחְלוֹקֶת אָמַר אַבָּיֵי כְּוָותֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן מִסְתַּבְּרָא.
They counted the opinions among the Sages, and they concluded: With regard to one who betroths a woman with his portion of the offerings, whether he did so with offerings of the most sacred order or whether he used the offerings of lesser sanctity, he has not betrothed her, in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. And Rav says: It is still a matter of dispute and they did not reach that conclusion. Abaye said: It is reasonable to rule in accordance with the report of Rabbi Yoḥanan, who says that the halakha was decided in accordance with the opinion of Rabbi Yosei.
ר׳ חננאלרש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אמ׳ ר׳ יוחנן נמנו וגמרו המקדש בחלקו בין בקדשי הקדשיםא בין בקדשין קלין לא קידש. ורב אמ׳ עדין היא מחלוקת. אמ׳ אביי כותיה דר׳ יוחנן מסתברא דתניא מנין שאין חולקין מנחות כנגד זבחין תלמ׳ לומ׳ וכל מנחה אש׳ תאפה בתנור וגו׳, פיר׳ העופות קמו תחת הזבחין בדלות שנ׳ {ויקרא ה, ז} ואם לא תגיע ידו די שה והביא את אשמו אשר חטא שתי תורים וגו׳. וקמו מנחות תחת העופות בדלי דלות שנ׳ {שם, יא} ואם לא תשיג ידו לשתי תרים או לשני בני יונה. יכול לא יחלקו עופות כנגד זבחין [דה]⁠עופות מעשיהן ביד והיא המליקה שהיא בצפורן אבל בסכין פסולה, והזבחין מעשיהן בכלי והיא השחיטה בסכין, יכול לא יחלקו בקדשי שמים אבל יחלקו בקדשים קלים. סתם ספרא מני ר׳ יהודה היא וקאמ׳ דלית דין חלוקה לא בקדשי שמים ולא בקדשים קלים ואין להן בהן אלא אכילה בלבד, שמע מינה הדר ביה ר׳ יהודה לגבי ר׳ יוסי. אמ׳ רבא וכרב דאמ׳ עדיין היא מחלוקת מי לא תניא, והתניא הצנועין מושכין ידיהם והגרגרנים חולקין, הנה יש בהן דין חלוקה. ופרקינן מאי חולקין חוטפין.
א. בכת״י איתא: שמים, ותוקן שם מעל התיבה: הקדשים. וכ״ה בירושלמי בפירקין ה״ח ובשינויי נוסחאות במשניות בשם כת״י קעמברידזש [הקדשים-עם ״ה״]. לפנינו: בין בקדשי קדשים.
נמנו וגמרו – למנין ורבו האומרים אינה מקודשת ובטלו המועטים וחזרו בהם וגמרו לומר אינה מקודשת.
עדיין היא מחלוקת – לא עמדו למנין ולא חזר בו ר׳ יהודה.
כוותיה דר׳ יוחנן מסתברא – דחזר בו ר׳ יהודה.
הא דאקשינן והרי חלה ותנן המקדש בחלה ובשביעית תנן לאא מפרשא במתני׳ אלא שהיא בכלל תרומות, ושביעית נפקא ליה מההיא דלעיל, וכן הא דאקשינן והרי שביעית דכתיב בה יובל היא קדש ולא כתב אלא ביובל עצמו שהיובל ושביעית דינן שוה בכך והכתוב הקישן וסמכן זה לזה:
א. נוסף ע״פ כת״י.
נמנו, עמדו חכמים להצבעה בנושא זה, וגמרו בהלכה זו: המקדש בחלקו, בין בקדשי קדשים ובין קדשים קלים לא קידש, וכר׳ יוסי, וגם ר׳ יהודה חזר בו והודה לו. ורב אמר: עדיין היא מחלוקת, ולא גמרו בדבר. אמר אביי: כוותיה [כשיטתו] של ר׳ יוחנן שחזר בו ר׳ יהודה מסתברא [מסתבר] לומר,
They counted the opinions among the Sages, and they concluded: With regard to one who betroths a woman with his portion of the offerings, whether he did so with offerings of the most sacred order or whether he used the offerings of lesser sanctity, he has not betrothed her, in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. And Rav says: It is still a matter of dispute and they did not reach that conclusion. Abaye said: It is reasonable to rule in accordance with the report of Rabbi Yoḥanan, who says that the halakha was decided in accordance with the opinion of Rabbi Yosei.
ר׳ חננאלרש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) דְּתַנְיָא אמִנַּיִן שֶׁאֵין חוֹלְקִים מְנָחוֹת כְּנֶגֶד זְבָחִים ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ז׳:ט׳} וְכׇל מִנְחָה אֲשֶׁר תֵּאָפֶה בַּתַּנּוּר {ויקרא ז׳:י׳} לְכׇל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה.

Abaye quotes an extended baraita indicating that even Rabbi Yehuda accepted that the halakha was decided in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. As it is taught in a baraita: From where is it derived that priests may not receive a share of meal-offerings in exchange for portions of animal offerings, i.e., they may not exchange their portion of a meal-offering for the meat of an animal sacrifice of which they did not receive a portion? The verse states: “And every meal-offering that is baked in the oven…shall all the sons of Aaron have” (Leviticus 7:9–10). This verse emphasizes that the sons of Aaron must divide the meal-offering equally among themselves, without exchanging it for a portion of any other offering.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות רי״דרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאין חולקין מנחות כנגד זבחים – כפי דמים לומר טול אתה מנחה ואני חזה ושוק או בשר חטאת ואשם.
כל מנחה – משמע שבמנחה עצמה יחלקו כל בני אהרן.
ת״ל וכל מנחה אשר תאפה בתנור לכל בני אהרן תהיה – פירוש: אף על גב דקרא כתב לכהן המקריב אותה לו תהיה. כבר הוא דורש בסיפרא יכול לכהן המקריב בלבד ת״ל לכל בני אהרן תהיה אי לכל בני אהרן יכול לכולן ת״ל לכהן המקריב אותה הא כיצד לכהנים של אותו בית אב אלמא האי דכתב בסופו לכל בני אהרן תהיה אכולהו קאי. וסמיך ליה וזאת תורת זבח השלמים – פירוש: אין זה סמוכים ממש דהא רבי יהודה לא דריש סמוכין כדאמרינן בריש יבמות אלא היקשי׳ הוא דלהכי סמכינהו רחמנא לאקושיניהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דתניא כן שנינו בברייתא]: מנין שאין הכהנים חולקים מנחות כנגד זבחים, שאינם יכולים לתת את חלקם במנחה ולהחליפה בחלק מקרבן בהמה שלא עבדו בו — תלמוד לומר: ״וכל מנחה אשר תאפה בתנור... לכל בני אהרן תהיה״ (ויקרא ז, ט–י), ללמד שכל בני אהרן מחלקים בשווה את המנחה, והדבר מודגש, לומר שאין מחליפים אותו בקרבן אחר.
Abaye quotes an extended baraita indicating that even Rabbi Yehuda accepted that the halakha was decided in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. As it is taught in a baraita: From where is it derived that priests may not receive a share of meal-offerings in exchange for portions of animal offerings, i.e., they may not exchange their portion of a meal-offering for the meat of an animal sacrifice of which they did not receive a portion? The verse states: “And every meal-offering that is baked in the oven…shall all the sons of Aaron have” (Leviticus 7:9–10). This verse emphasizes that the sons of Aaron must divide the meal-offering equally among themselves, without exchanging it for a portion of any other offering.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות רי״דרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) יָכוֹל לֹא יַחְלְקוּ מְנָחוֹת כְּנֶגֶד זְבָחִים שֶׁלֹּא קָמוּ תַּחְתֵּיהֶם בְּדַלּוּת אֲבָל יַחְלְקוּ מְנָחוֹת כְּנֶגֶד עוֹפוֹת שֶׁהֲרֵי קָמוּ תַּחְתֵּיהֶן בְּדַלּוּת ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ז׳:ט׳} וְכׇל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת לְכׇל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה.

The baraita continues: One might have thought that they may not receive a share of meal-offerings in exchange for portions of animal offerings since they do not substitute for them in the case of poverty. Even one who is too poor to afford to bring an animal offering, e.g., in the case of a sin-offering determined on a sliding scale, does not bring a meal-offering in its stead. Since meal-offerings can never be brought in place of animal offerings, there is clearly no connection between them. But perhaps they may receive a share of meal-offerings in exchange for portions of bird-offerings, since they do substitute for them in the case of poverty. If one is so destitute that he cannot afford to bring a bird-offering he brings a meal-offering. Therefore, the same verse states: “And all that is prepared in the deep pan…shall all the sons of Aaron have,” again stressing that all must have an equal share in that meal-offering.
רש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יכול – לא הוציא הכתוב אלא שלא יחלקו מנחות כנגד זבחים והדין נותן שהרי לא קמו בכל מקום מנחות תחת זבחים בדלות דבקרבן עולה ויורד מביא עני עופות תחת בהמה.
זבחים – היינו בהמה הטעונה זביחה בסכין.
אבל יחלקו מנחות – כנגד חטאת העוף.
שהרי קמו תחתיהן בדלות – דכתיב במטמא מקדש ובשמיעת קול (ויקרא ה) ואם לא תשיג ידו לשתי תורים והביא את קרבנו אשר חטא עשירית האיפה.
וכל נעשה במרחשת לכל בני אהרן תהיה – דכולהו קראי יתירי נינהו דמצי למיכתב כל מנחה לכל בני אהרן תהיה למה ליה לפרושי כל מיני מנחות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וממשיכים לדון: יכול לא יחלקו מנחות כנגד זבחים (בהמות שצריכות שחיטה) וסברה היא, משום שאין קשר בין מנחות וזבחים שלא קמו תחתיהם בדלות שגם הדל שאינו יכול להביא בהמה לקרבן (כגון בקרבן חטאת עולה ויורד) — אינו מביא במקומה מנחה, וכיון שהמנחות אינן באות במקום זבחים משמע שאין כל קשר ביניהן. אבל אולי תאמר כי יחלקו מנחות כנגד עופות, שהרי קמו תחתיהן בדלות, שאם היה המקריב עני מאד (״דלי דלות״) ואינו יכול להביא עוף — מביא מנחה — תלמוד לומר באותם פסוקים גם: ״וכל נעשה במרחשת... לכל בני אהרן תהיה״ (שם), להדגיש שבאותה מנחה כולם חולקים בשווה.
The baraita continues: One might have thought that they may not receive a share of meal-offerings in exchange for portions of animal offerings since they do not substitute for them in the case of poverty. Even one who is too poor to afford to bring an animal offering, e.g., in the case of a sin-offering determined on a sliding scale, does not bring a meal-offering in its stead. Since meal-offerings can never be brought in place of animal offerings, there is clearly no connection between them. But perhaps they may receive a share of meal-offerings in exchange for portions of bird-offerings, since they do substitute for them in the case of poverty. If one is so destitute that he cannot afford to bring a bird-offering he brings a meal-offering. Therefore, the same verse states: “And all that is prepared in the deep pan…shall all the sons of Aaron have,” again stressing that all must have an equal share in that meal-offering.
רש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) יָכוֹל לֹא יַחְלְקוּ מְנָחוֹת כְּנֶגֶד עוֹפוֹת שֶׁהַלָּלוּ מִינֵי דָמִים וְהַלָּלוּ מִינֵי קְמָחִים אֲבָל יַחְלְקוּ עוֹפוֹת כְּנֶגֶד זְבָחִים שֶׁהַלָּלוּ וְהַלָּלוּ מִינֵי דָמִים ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ז׳:ט׳} על מַחֲבַת.

The baraita continues: One might have thought that they may not receive a share of meal-offerings in exchange for portions of bird-offerings since these, bird-offerings, are types of offer-ings that involve blood sprinkled on the altar, and those, meal-offerings, are types of offerings made of flour. But perhaps they may receive a share of portions of bird-offerings in exchange for portions of animal offerings, since both categories are types of offerings that involve blood sprinkled on the altar. Therefore, the same verse states: “And on a griddle,” a seemingly superfluous phrase, which teaches that one may not receive a share even of bird-offerings in exchange for portions of animal offerings.
רש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ל ועל מחבת וגו׳ – אם אינו ענין למנחות כנגד זבחים שאינן מינן תניהו ענין לזבחים ועופות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד, יכול לא יחלקו מנחות כנגד עופותשהללו מיני דמים (שיש בהם נתינת דם על המזבח) והללו מיני קמחים, אבל יחלקו עופות כנגד זבחים, שהללו והללו מיני דמיםתלמוד לומר: ״ועל מחבת״ (שם, ט), ומייתור המילים למדנו שאין חולקים אף עופות כנגד זבחים.
The baraita continues: One might have thought that they may not receive a share of meal-offerings in exchange for portions of bird-offerings since these, bird-offerings, are types of offer-ings that involve blood sprinkled on the altar, and those, meal-offerings, are types of offerings made of flour. But perhaps they may receive a share of portions of bird-offerings in exchange for portions of animal offerings, since both categories are types of offerings that involve blood sprinkled on the altar. Therefore, the same verse states: “And on a griddle,” a seemingly superfluous phrase, which teaches that one may not receive a share even of bird-offerings in exchange for portions of animal offerings.
רש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) יָכוֹל לֹא יַחְלְקוּ עוֹפוֹת כְּנֶגֶד זְבָחִים שֶׁהַלָּלוּ מַעֲשֵׂיהֶם בַּיָּד וְהַלָּלוּ מַעֲשֵׂיהֶם בִּכְלִי אֲבָל יַחְלְקוּ מְנָחוֹת כְּנֶגֶד מְנָחוֹת שֶׁהַלָּלוּ וְהַלָּלוּ מַעֲשֵׂיהֶם בַּיָּד ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ז׳:י׳} וְכׇל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְכׇל בְּנֵי אַהֲרֹן.

The baraita continues: One might have thought that they may not receive a share of bird-offerings in exchange for portions of animal offerings because the actions, i.e., killing, of these birds is by hand, by pinching the neck, and the actions, i.e., killing, of those animals is with a utensil, by slaughtering with a knife. But perhaps they may receive a share of meal-offerings in exchange for portions of other meal-offerings, since the actions with both these and those are by hand. Therefore, the next verse states: “And every meal-offering mingled with oil…shall all the sons of Aaron have” (Leviticus 7:10).
רש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יכול – לא מיעט הכתוב אלא שלא יחלקו עופות כנגד זבחים והדין נותן שהעופות מעשיהן ביד מליקה בצפורן והזבחים מעשיהן בכלי בסכין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל הראוי לכהנים בקדשים לא סוף דבר לאותם שמקריבים את הקרבן אלא כל אנשי בית אב חולקין עמו אף אותם שלא הקריבו וזה שנאמר בתורה באשם הכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה ובמנחה הכהן המקריב אותה יאכלנה לא נאמר אלא לומר שלא יחלוק בה אלא הראוי להקריב אבל טמא או קטן אע״פ שהוא מותר באכילת קדשים אין חולקין בקדשים אלא אשה ואנדרוגינוס ואע״פ שבעל מום חולק כמו שיתבאר במקומו בזה מאחר שהכתוב התירו באכילתם שנאמר לחם אלהיו מקדשי הקדשים וכו׳ ראוי הוא לאכול שאף הוא מסייע לתלע בעצים ולהפשיט ולנתח אבל טמא או קטן לא הא כל שאר אנשי בית אב שבאותו היום חולקים והוא שנאמר במנחת הסלת לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו וכשהם חולקים צריך שיחלקו כל קרבן וקרבן ליתן חלק ממנו לכל אחד ואחד לא שיהא אחד נוטל מזה והאחר כנגדו בקרבן אחר ולא סוף דבר שלא יחלקו מנחות כנגד זבחים שהרי אינם מין אחד שזה ממין דבר הנשחט וזה ממין הקמחים וכן שהמנחות אינן קמות תחת הזבחים בדלות שהרי יש בנתים קרבן העוף ר״ל שאם לא השיג בבהמה מביא עוף ואם לא השיג לעוף מביא מנחה אלא אף מנחות כנגד עופות אינן חולקים אע״פ שהמנחה קמה תחת עופות לדלי דלות ולא סוף דבר באלו שמכל מקום הללו מיני דמים והללו מיני קמחים אלא אפילו עופות כנגד זבחים ולא סוף דבר באלו שמכל מקום הללו מעשיהם ביד ר״ל במליקה והללו בכלי ר״ל בסכין ובשחיטה אלא אפילו מנחות כנגד מנחות או עופות כנגד עופות או זבחים כנגד זבחים ולא סוף דבר במנחת מחבת כנגד מרחשת ומרחשת כנגד מחבת שזו מעשיה קשין וזו מעשיה רכין אלא אף מחבת כנגד מחבת ומרחשת כנגד מרחשת ולא סוף דבר בקדשי קדשים אלא אף בקדשים קלים שכל אלו אינם ממון שלהם כדי לחלוק עד שלפעמים יצטרך לעלות בדמים זה על זה אלא ממון גבוה הוא ומה שאמרו בלחם הפנים כשנשתלחה בו מארה שלא היו שבעים בה באכילה מועטת כמו שהיו רגילים בזמן שהיתה הברכה משלחת בו שאמרו עליה שבאכילת כזית יש אוכל ושבע ויש שבע ומותיר וכשנשתלחה בו מארה אמרו שהצנועין מושכין ידיהם ומניחים חלקם לחבריהם והגרגרנים חולקים והרי זו ודאי לא לחלוקה חלק כחלק היא אמורה שהרי אינה כלום לכל אחד ומתוך כך היה ראוי לפרש שחולקים ונוטל כל אחד כדי שבעו ומעלה לחברו בדמים אינו כן אלא מאי חולקים חוטפים ר״ל שנוטלין בזרוע והצנועים לא היו קפדים בכך והיו מניחים להם מקום ומכל מקום יש דברים שאין חולקים דבר אחר כנגדם ואעפ״כ מה שבא לחלקו ממנו הוא כממון שלו לעשות בו כל דבר ומהם גזל הגר שאין כהנים שבאותו משמר חולקים אותו כנגד דבר אחר כמי שביארנו בבבא קמא פרק הגוזל קמא ואעפ״כ כשבא חלקו לידו עושה ממנו את חפציו כמו שביארנו במסכת חלין פרק לחיים ובאחרון של סכה התבאר שבעצרת שחל להיות בשבת שיש שם שתי הלחם חמץ ולחם הפנים מצה אין חולקין זה כנגד זה אלא אומרים לכל אחד הי לך חמץ הי לך מצה:
יכול לא יחלקו עופות כנגד זבחים משום שיש הבדל ביניהם שהללו העופות מעשיהם (מליקתם) ביד, והללו הזבחים מעשיהם (שחיטתם) בכלי (בסכין), אבל יחלקו מנחות כנגד מנחות שהללו והללו מעשיהם בידתלמוד לומר כהדגשה: ״וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה״ (שם, י).
The baraita continues: One might have thought that they may not receive a share of bird-offerings in exchange for portions of animal offerings because the actions, i.e., killing, of these birds is by hand, by pinching the neck, and the actions, i.e., killing, of those animals is with a utensil, by slaughtering with a knife. But perhaps they may receive a share of meal-offerings in exchange for portions of other meal-offerings, since the actions with both these and those are by hand. Therefore, the next verse states: “And every meal-offering mingled with oil…shall all the sons of Aaron have” (Leviticus 7:10).
רש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) יָכוֹל לֹא יַחְלְקוּ מַחֲבַת כְּנֶגֶד מַרְחֶשֶׁת וּמַרְחֶשֶׁת כְּנֶגֶד מַחֲבַת שֶׁזּוֹ מעשיהם רַכִּים וְזוֹ מעשיהם קָשִׁים אֲבָל יַחְלְקוּ מַחֲבַת כְּנֶגֶד מַחֲבַת וּמַרְחֶשֶׁת כְּנֶגֶד מַרְחֶשֶׁת שֶׁהַלָּלוּ וְהַלָּלוּ מַעֲשֵׂיהֶם קָשִׁים אִי נָמֵי מַעֲשֵׂיהֶם רַכִּים ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ז׳:י׳} וַחֲרֵבָה לְכׇל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה.

The baraita continues: One might have thought that they may not receive a share of a meal-offering prepared on a griddle in exchange for portions of a meal-offering prepared in a deep pan, or portions of a meal-offering prepared in a deep pan in exchange for portions of a meal-offering prepared on a griddle, since the actions with this deep pan result in a soft product, and the actions with that griddle result in a hard product. But perhaps they may receive a share of a meal-offering prepared on a griddle in exchange for the portions of a meal-offering prepared on a griddle, or a share of a meal-offering prepared in a deep pan in exchange for portions of a meal-offering prepared in a deep pan, since the actions with both these and those result in a hard product, in the case of a griddle, or alternatively, with regard to a deep pan, the actions result in a soft product. Therefore, the same verse states: “Or dry, shall all the sons of Aaron have” (Leviticus 7:10).
רש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מחבת ומרחשת – כלים היו במקדש וכל המנחות הנקמצות טעונות לוג שמן ומחבת צפה ואינה עמוקה ומתוך שהיא רחבה וצפה הסולת מתפשט בכולו והאור שורף את שמנה לפיכך מעשיהן קשים ומרחשת עמוקה ואין האור שורף את השמן לפי שנבלע בעובי החלות לפיכך מעשיהן רכין.
אבל יחלקו מחבת כנגד מחבת – טול אתה חלקי במנחת ראובן ואני אטול חלקך במנחת שמעון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יכול לא יחלקו מנחת מחבת כנגד מנחת מרחשת, ומנחת מרחשת כנגד מנחת מחבת, שזו הנעשית במרחשת, מעשיהם (דרך אפייתן) רכים וזו, העשויה במחבת, מעשיהם קשים. אבל יחלקו מנחות הנעשות במחבת כנגד מנחות הנעשותץ במחבת, ואלו הנעשות במרחשת כנגד אלו הנעשות במרחשת, שהללו והללו, הנעשות במחבת, מעשיהם קשים, אי נמי [או גם כן] הנעשות במרחשת ששניהם מעשיהם רכיםתלמוד לומר: ״וחרבה לכל בני אהרן תהיה״ (שם).
The baraita continues: One might have thought that they may not receive a share of a meal-offering prepared on a griddle in exchange for portions of a meal-offering prepared in a deep pan, or portions of a meal-offering prepared in a deep pan in exchange for portions of a meal-offering prepared on a griddle, since the actions with this deep pan result in a soft product, and the actions with that griddle result in a hard product. But perhaps they may receive a share of a meal-offering prepared on a griddle in exchange for the portions of a meal-offering prepared on a griddle, or a share of a meal-offering prepared in a deep pan in exchange for portions of a meal-offering prepared in a deep pan, since the actions with both these and those result in a hard product, in the case of a griddle, or alternatively, with regard to a deep pan, the actions result in a soft product. Therefore, the same verse states: “Or dry, shall all the sons of Aaron have” (Leviticus 7:10).
רש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) יָכוֹל לֹא יַחְלְקוּ בקדש הקדשים אֲבָל יַחְלְקוּ בְּקָדָשִׁים קַלִּים ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ז׳:י׳} אִישׁ כְּאָחִיו וּסְמִיךְ לֵיהּ {ויקרא ז׳:י״ב} אִם עַל תּוֹדָה כְּשֵׁם שֶׁאֵין חוֹלְקִין בְּקׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים כָּךְ אֵין חוֹלְקִים בְּקָדָשִׁים קַלִּים.

The baraita continues: One might have thought that they may not receive a share of offerings of the most sacred order, e.g., meal-offerings, in exchange for a portion of another similar offering, but they may receive a share of offerings of lesser sanctity in exchange for a portion of another similar offering. Therefore, the same verse states with regard to meal-offerings: “Shall all the sons of Aaron have, one as well as another” (Leviticus 7:10), and near it appears the verse: “If he offers it for a thanks-offering” (Leviticus 7:12), from which is derived: Just as one may not receive a share of one offering in exchange for a portion of another similar offering in the case of offerings of the most sacred order, so too, one may not receive a share of one offering in exchange for a portion of another similar offering in the case of offerings of lesser sanctity, e.g., a thanks-offering.
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יכול לא יחלקו – קרבן כנגד חבירו בקדשי קדשים כמו מנחה אבל יחלקו קרבן כנגד חבירו בקדשים קלים דאית להו זכייה בגוייהו ויכול למכור חלקו בקרבן זה בשביל זה.
וסמיך ליה אם על תודה – וא״ת והא מוקמינן לה כר׳ יהודה ור׳ יהודה לא דריש סמוכים אלא במשנה תורה כדאיתא בריש יבמות (דף ד.) וי״ל דלאו סמוכים ממש דריש אלא וי״ו מוסיף על ענין ראשון דכתיב (ויקרא ז) וזאת תורת זבח השלמים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תלמוד לומר איש כאחיו וסמיך ליה וזאת תורת זבח השלמים. ואף על גב דמוקמינן לה להא כר׳ יהודה, ור׳ יהודה לא דריש סמוכין אלא במשנה תורה, כדאיתא בשמעתא קמייתא דיבמות (יבמות ד.) אבל בעלמא לא דריש, אלא היכא דמוכח אי נמי במופנה. איכא למימר דדלמא הכא מוכח או מופנה, ואמרינן התם דהיכא דמוכח או מופנה דריש, אי נמי איכא למימר דהכא לאו סמוכין ממש קא דריש אלא וא״ו מוסיף על ענין ראשון דכתיב (ויקרא ז, יא) וזאת תורת זבח השלמים.
תוס׳ בד״ה וסמיך ליה כו׳ אלא וי״ו מוסיף על כו׳ נ״ב ולפ״ז אם על תודה בכדי נקט דהא קרא וזאת תורת זבח לעיל מיניה כתיב:
רש״י בד״ה יכול לא יחלקו קרבן כנגד חבירו בקדשי קדשים אבל יחלקו בקדשים קלים דאית להו זכיה בגווייהו ויכול למכור חלקו כו׳ עכיל. ולכאורה משמע מדבריו דפשיטא ליה דלכ״ע הכהן יכול למכור חלקו בקדשים קלים והיינו כסברת התוס׳ ישנים במשנתינו בד״ה המקדש וכבר כתבתי שיש לתמוה על זו הסברא דבכמה דוכתי משמע להיפך כדמסקינן נמי דלית בה דין חלוקה כלל ועוד דמאי פשיטותא בקדשים קלים טפי מבקדשי קדשים אם לא שנאמר דרש״י סובר דלענין בכור נמי מפלגינן בין מחיים ללאחר שחיטה דמחיים יכול למכור לר״י הגלילי וזה דלא כמסקנת הש״ס בב״ק לכך נראה דודאי באמת אינו יכול למכור אלא דבכוונת רש״י דאי לאו מדרשא דקרא הו״א דבקדשים קלים יכול למכור ולחלוק כיון דאית ליה זכייה בגווייהו דהיינו שמאכילין לנשיהם ובניהם ועבדיהם משא״כ בקדשי קדשים דאינן נאכלין אלא לזכרי כהונה מש״ה איצטריך קרא דלית בהו דין חלוקה כלל ומכ״ש דאין יכול למכור כן נ״ל ועדיין צ״ע ודו״ק:
שם אמר רבא כרב מי לא תניא והתניא הצנועים מושכין את ידיהן והגרגרני׳ חולקין. ויש לתמוה אכתי מאי מייתי מהכא דלמא לעולם דנמנו ורבו וההיא ברייתא כרבי יהודא וקודם חזרה ואפשר דאפילו אי מיתוקמא קודם חזרה תו לא שייך לומר דחזר בו כיון דלפי דבריו דבר זה היה נוהג בזמן הבית כל משך זמן ארבעים שנה קודם חורבן הבית והיה חולקין בהכרח תמיד ע״י עילוי כמו שפרש״י ואכתי לא שייך לומר דר״י חזר בו אחר זמן הבית כיון דמעשה כזה רב כן נ״ל:
שם פיסקא מעשר שני בין בשוגג כו׳ דברי ר״מ ר״י אומר כו׳ מנא הני מילי. ויש לדקדק אמאי מייתי בפיסקא מילתא דר׳ יהודא כיון דלדידיה לית ליה הני ילפותא אלא טעמא דשוגג היינו משום מקח טעות כדלקמן בסמוך תו קשיא לי אמאי לא מקשה הש״ס ור׳ יהודא האי דרשא דר״מ מאי עביד ליה כסוגיית הש״ס בכל מקום תו קשיא לי בלישנא דגמרא דקאמר מנה״מ וה״ל למימר מ״ט דר״מ לכך נראה בעיני דהאי קרא איצטריך נמי אפי׳ לר׳ יהודא דמינה שמעינן דמעשר שני אסור בהנאה בגבולין מדכתיב הוא בהווייתו יהא משום דמקרא דלא תוכל לאכול בשעריך לא שמעינן אלא איסור אכילה ולא איסור הנאה ולפ״ז לא הוי מקח טעות אפי׳ בשוגג דהא לא שייך טעמא דטרחא דאורחא ואונסא דאורחא כיון דאפילו בגבולין הוי ממון גמור כיון דשרי בהנאה ויכולה למכור לעכו״ם או אפשר דאפילו לדידיה שרי בשאר הנאה דנהי דאיהו ודאי עביד איסורא דעבר על מצות עשה דואכלת שם לפני ה׳ אלהיך אכתי איכא למימר דמקודשת כמו במכרן וקידש בדמיהן לקמן דמסקנא בנדרים דלכתחלה אסור ואפ״ה אי עביד עביד ותפסי קידושין וכמו במקדש בפירות שביעית דלעיל דאף ע״ג דכתיב לאכלה ולא לסחורה אפ״ה הוי קידושין ועוד היה באפשר לומר דלגבי דידיה נמי כיון שיכול לחלל על פירות אחרים יכול ג״כ לקדש את האשה ויאכל כנגדן כדאיתא לקמן דף נ״ו וכמו שאפרש שם בעזה״י באריכות מש״ה איצטריך האי קרא דהוא בהווייתו יהא דמינה יליף דבגבולין הוי ממון גבוה וכדאמר ר׳ חסדא בפ׳ חלק הביאו התוספות בסמוך בד״ה איהו לא ניחא ליה ואפשר דמהאי קרא יליף לה ר׳ חסדא נמצא דמה״ט דלא הוי ממונו בגבולין א״א שיחולו הקידושין אלא בירושלים דוקא ומש״ה קאמר רבי יהודא בשוגג לא קידש דהוי מקח טעות אי משום טירחא דאורחא או אונסא דאורחא אבל במזיד סובר ר׳ יהודא דמקודשת דאע״ג דתחלת הקידושין בגבולין מ״מ כיון דמקדשה ע״מ שתעלה הפירות לירושלים שרי בכה״ג וכדאיתא להדיא בפ״ק דמעשר שני ובירושלמי שם דלר׳ יהודא שרי למכור בכה״ג ומבואר שם דמכירה וקידושין חדא מילתא היא ונ״ל ברור שלזה כיון הרמב״ם ז״ל בפירוש המשניות וכתב דלר״י במזיד קידש דהוה דרך חילול והיינו דכיון דלית בהו קדושת הגוף מדשרי לחלל על פירות אחרים כמו כן רשאי למכור ולקדש את האשה ע״מ שתאכל הפירות בירושלים ויש לי שיטה אחרת בכוונת הרמב״ם ז״ל ויבואר לקמן דף נ״ו אלא שנ״ל עיקר כדפרישית וכל זה לרבי יהודא אבל ר״מ סובר דהוי לגמרי ממון גבוה ואפילו למכרו ע״מ שיעלנו לירושלים אסור כדאיתא להדיא בריש פ״ק דמעשר שני ומייתי האי קרא דהכא וה״ה לקידושין כדאיתא שם להדיא והיינו משום דסובר דמכירה לא דמי לחילול דבחילול דוקא התירה התורה שרוצה לאכול בעצמו פירות אחרים בירושלים משא״כ במכירה וקידושין וזה שכתב הרמב״ם ז״ל במילתא דר״מ שאין דרך חילול בכך ע״ש בירושלמי ותמצא שדברי אלה נכונים וברורים בעזה״י וביותר בכוונת הרמב״ם אבל לא כן שיטת התוס׳ כמו שאבאר בסמוך ודוק היטב:
וראיתי לבעל התי״ט שכתב דהאי טעמא דהכא לא איצטריך אלא לר״י דאי לר״מ הא ס״ל ממון גבוה הוא וכה״ג כתב ברישא דמתניתין לענין המקדש בחלקו ע״ש ולענ״ד דברים תמוהין הם דהא דלר״מ מ״ש ממון גבוה הוא לאו מסברא אמר הכי אלא מקרא כדאיתא להדיא בירושלמי דמעשר שני אלא דמייתי קרא דקדש ואין ה״נ דסמיך אסיפא דקרא הוא בהווייתו יהיה כמסקנת הש״ס הכא וכן בהאי דמקדש בחלקו דהוי ממון גבוה צריכא קרא כדלעיל ודבריו צ״ע:
יכול לא יחלקו זה כנגד זה בקרבנות שהם קדש הקדשים כמו מנחות, אבל יחלקו בקדשים קליםתלמוד לומר בענין מנחה: ״איש כאחיו״ (שם) וסמיך ליה [וסמוך לו] הכתוב ״אם על תודה יקריבנו״ (שם, יב), לומר: כשם שאין חולקין קרבן כנגד קרבן אחר בקדשי קדשים כך אין חולקים בקדשים קלים (תודה).
The baraita continues: One might have thought that they may not receive a share of offerings of the most sacred order, e.g., meal-offerings, in exchange for a portion of another similar offering, but they may receive a share of offerings of lesser sanctity in exchange for a portion of another similar offering. Therefore, the same verse states with regard to meal-offerings: “Shall all the sons of Aaron have, one as well as another” (Leviticus 7:10), and near it appears the verse: “If he offers it for a thanks-offering” (Leviticus 7:12), from which is derived: Just as one may not receive a share of one offering in exchange for a portion of another similar offering in the case of offerings of the most sacred order, so too, one may not receive a share of one offering in exchange for a portion of another similar offering in the case of offerings of lesser sanctity, e.g., a thanks-offering.
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אִישׁ באִישׁ חוֹלֵק אפי׳אֲפִילּוּ בַּעַל מוּם וְאֵין הַקָּטָן חוֹלֵק ואפי׳וַאֲפִילּוּ תָּם סְתָם סִפְרָא מַנִּי ר׳רַבִּי יְהוּדָה וְהוּא קָאָמַר דְּלֵית בַּהּ דִּין חֲלוּקָהּ כְּלָל ש״משְׁמַע מִינַּהּ.

The baraita expounds this verse further: It states: “One as well as another [ish ke’aḥiv],” which teaches that with regard to priests, a man [ish] who is an adult receives a share even if he is blemished, but a priest who is a minor may not receive a share even if he is unblemished. This baraita is found in the Sifra, a collection of halakhic midrashim on the book of Leviticus. And who is the tanna to whom unattributed statements in the Sifra are assigned? It is Rabbi Yehuda, and here he says that no law of receiving a share applies to it at all, which means that priests cannot exchange one portion of any type of offering for another portion, so they cannot use it to betroth a woman. Conclude from it that Rabbi Yehuda retracted his opinion and subscribes to the opinion that a priest does not own the portion of the offerings he receives.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איש כאחיו – למעוטי קטן.
אפי׳ בעל מום – שאף הם היו מתליעים בעצים ומפשיטים ומנתחים ושוחטים.
ספרא – תורת כהנים והא בתורת כהנים איתא אלמא לית בה דין שאר חלוקות בעילוי דמים ושמעינן מינה דלאו ממונו הוא אלא משלחן גבוה הוא דזכו.
איש חולק ואפי׳ בעל מום – לאו מהכא נפקא אלא מקרא אחרינא דכתיב (ויקרא ו) כל זכר לרבות בעל מום ולא אצטריך להך דרשא דהכא אלא לומר לך שאין כהן קטן חולק ואפי׳ תם.
וקאמר דלית בה דין חלוקה כלל – פירוש שאינו יכול ליטול ממון אחר של חבירו כדמפרש בברייתא אבל אין לפרש אין דין חלוקה כלל אפי׳ מיניה וביה דהא אשכחן בכמה דוכתין חלוקה גבי קדשים כדתנן פרק שואל (שבת דף קמח:) מטילין חלשים בקדשים ובפ״ק דפסחים (דף ג:) נמי הגיעני כפול וכיון דלית בה דין חלוקה אינו יכול לקדש בו אשה דהא בהא תליא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה וקאמר דלית כו׳ פי׳ שאינו יכול ליטול ממון אחר של חבירו כו׳ עכ״ל לכאורה ממון של חבירו היינו ממחבת על מרחשת קאמר וזה אינו דהא ממחבת על מחבת נמי לא יחלוקו כדקתני בהדיא בברייתא אלא דר״ל ממון אחר של חבירו היינו אפילו ממחבת זו על מחבת אחרת ומיניה וביה שכתבו היינו במחבת אחת ואין להקשות מהיכא תיסק אדעתיה לומר דאפילו מיניה וביה לא יחלוקו עד שהוצרכו ראיה לזה דיש לומר דהוה ס״ד לפרש מחבת על מחבת היינו אפילו בכלי אחד ולכך הוצרכו לראיה דע״כ אשכחן חלוקה בקדשים כדתנן כו׳ והיינו ודאי בכהאי גוונא במחבת א׳ ומהא דקתני בברייתא איש חולק כו׳ אין להביא ראיה דמיהת איכא בהו חלוקה דאיכא לפרש איש חולק היינו שנוטל כ״א חלק ממנו בלא חלוקה והטלת גורל וק״ל:
ועוד דרשו בכתוב זה: נאמר בכתוב ״איש כאחיו״, וכוונתו — איש, כלומר, גדול, מבוגר, חולק, אפילו היה בעל מום, ואין הקטן חולק ואפילו היה תם (שלם). ברייתא זו נמצא בספרא (מדרש הלכה לספר ויקרא) וידוע כי שיטת סתם ספרא מני [כדעת מי היא] — כדעת ר׳ יהודה, והוא קאמר [אומר] כאן דלית [שאין] בה דין חלוקה כלל, ומכאן שאין לכהנים זכות קניינית בחלקם אף להחליפו במנה אחרת, ועל כן אינם יכולים לקדש אשה בחלקם. שמע מינה [למד מכאן] שר׳ יהודה חזר והודה שאין לכהן זכות קנין בקדשים שהוא מקבל.
The baraita expounds this verse further: It states: “One as well as another [ish ke’aḥiv],” which teaches that with regard to priests, a man [ish] who is an adult receives a share even if he is blemished, but a priest who is a minor may not receive a share even if he is unblemished. This baraita is found in the Sifra, a collection of halakhic midrashim on the book of Leviticus. And who is the tanna to whom unattributed statements in the Sifra are assigned? It is Rabbi Yehuda, and here he says that no law of receiving a share applies to it at all, which means that priests cannot exchange one portion of any type of offering for another portion, so they cannot use it to betroth a woman. Conclude from it that Rabbi Yehuda retracted his opinion and subscribes to the opinion that a priest does not own the portion of the offerings he receives.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רָבָא וּכְרַב מִי לָא תַּנְיָא וְהָתַנְיָא הַצְּנוּעִים מוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶם וְהַגַּרְגְּרָנִים חוֹלְקִים מַאי חוֹלְקִים חוֹטְפִים כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁחָטַף חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ וְהָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ בֶּן חַמְצָן עַד יוֹם מוֹתוֹ.

Rava said: But isn’t it taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav? But isn’t it taught in a baraita (Tosefta, Sota 13:7): When the priests receive their portion of the shewbread each week, the modest ones withdraw their hands and do not take it, and the gluttons receive all the shares of the bread. This indicates that offerings may be apportioned according to the priests’ wishes. The Gemara rejects this: What is the meaning of receive the shares? It does not mean that they exchange one portion for another with halakhic sanction; it means that they would snatch their colleagues’ portions, as it teaches in the latter clause of that same baraita: An incident occurred involving one who snatched his share and his colleague’s share, and they called him ben Ḥamtzan, son of the snatcher, until the day he died.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרמב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך חמץ
חמץא(יומא לט. קידושין נג. ובתוספתא דסוטה) מעשה באחד שחטף חלקו וחלק חברו והיו קורין אותו בן חמצן עד יום מותו מאי קראה מכף מעול וחומץ. רבא אמר אשרו חמוץ ואל תאשרו חומץ ורועה זוללים יכלי׳ אביו תרגומו ודמחבר נזלזולי, מחמיץ אבוי:
א. [געוואלדזאם.]
הצנועין מושכין ידיהם ממנו – גבי לחם הפנים תניא ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק נשתלחה ברכה בלחם הפנים וכל כהן המגיעו כזית יש אוכל ושבע יש אוכל ומותיר מכאן ואילך נשתלחה מארה בלחם הפנים וכל כהן המגיעו כפול הצנועין מושכין ידיהם ממנו דלא מהני להו מידי והגרגרנין חולקין וקס״ד דהאי חולקין לאו ליטול חלקו המגיעו קאמר כיון דנשתלחה בו מאירה כפול למאי חזי אלא חולקין דרך עילוי מניח חלקו לחבירו ונוטל כנגדו במקום אחר אלמא אית בהו דין חלוקה ועל כרחך הא ר׳ יהודה היא דאמר ממונו הוא ומשני לעולם אין בו דין חלוקה ומאי חולקין חלקו המגיעו קאמר וכשאינו שוה לו חוטף חלק חבירו ואוכלו והא דתנן במסכת סוכה (דף נו.) הנכנסים חולקין בצפון חלקו המגיעו קאמר ובעוד שהיתה בו ברכה.
מאי חולקין חוטפין – כלומר לעולם אין בו דין חלוקה והאי חולקין חלקו המגיעו קאמר וכשאינו מגיע לו כי אם מעט חוטף חלק חבירו ואוכלו כדקתני סיפא מעשה באחד שחטף חלק חבירו וא״ת כיון שדרכן לחטוף אמאי קרו לההוא חמצן טפי מאחרים וי״ל לפי שחטף חלק הגרגרן כמותו אבל האחרים לא היו חוטפין אלא מחלק הצנועין כשמושכין ידיהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבי יוחנן נמנו וגמרו כו׳ – ורב אמר עדיין מחלוקת אמר אביי עדין היא מחלוקת דתניא מנין שאין חולקין מנחות כנגד זבחים וכו׳ תלמוד לומר וכל נעשה במרחשת לכל בני אהרן פי׳ וקרא יתירא הוא ואם אינו ענין לעצמו תנהו ענין שאין חולקין מנחות כנגד עופות. וסמיך ליה אם על תודה כו׳ פי׳ לאו סמוכים דריש דהא אוקימנא כר״י ואלו רבי יהודה לא דריש סמוכים אלא במשנה תורה אלא היקישא דרשינן שהוא אומר בפירוש זאת תורת.
אמר רבא וכרב מי לא תניא והתניא הצנועין מושכין ידיהם – פי׳ ואע״ג דלא תניא להא בתורת כהנים לא צרכינן דהא ע״כ כרבי יהודה הוא ואלו נמנו וגמרו דלא כמותו לא הוה תני סתמא כוותיה אבל במתניתא דלעיל שאומר הפך דברי יהודה דלעיל הוצרכנו לומר דסתם ספרא רבי יהודה וכמו דפירש״י ז״ל ועיקר ומיהו מצי לשנויי דנקט קודם חזרה אלא דעדיפא מינה שני ליה.
מאי חולקין חוטפין וכי תימא ולוקמיה כפשטה דהיינו חולקין ממש שנוטל כל אחד חלקו הנופל לו ואיכא למימר משום דלא מטי לכל חד מנייהו מלחם הפנים אלא כזית או פורתא טפי ואם כן מאי גרגרנין איכא להכי הוה משמע לן שהיו חולקים אותו כנגד חלק זבחים וכיוצא בו ומהדרינן דמאי חולקין חוטפין שהיו מתקוטטום וחוטפים חלק חבריהם בזרוע מלשון מחלוקת. כדקתני סיפא וכו׳ ואם תאמר ולמאי דקא סלקא דעתך מעיקרא סיפא היכי מתפרשא. ונראה לי דהכי קאמר שכל כך הורגלו גרגרינן לחלוק בעלוי עד שבאו לידי חטיפא.
הא דאמרינן אשרו חמוץ ואל תאשרו חומץ הכא לא מצטרכינן להאי דרשא ומסתייען בקרא לחוד דכתיב אשרו חמוץ אלא דהתם דרשינן ליה בב״ק גבי אין נזקקין אלא לתובע תחלה ואגב שיטפא נקיט ליה תלמודא הכא כי התם ודכותה בתלמודא. ורש״י ז״ל מעביר עליו קולמוס דלא גרסינן ליה ואין צורך.
מנא ה״מ דמעשר שני ממין גבוה הוא אמר רבא וכל מעשר הארץ מזרע הארץ כו׳ קדש לה׳ ולא לקדש בו האשה קס״ד דמשום דכתוב לה׳ הוא ואקשינן והרי תרומת מעשר דכתיב ביה תרומת ה׳ ואפ״ה תנן המקדש בתרומה מקודשת ופרקינן דאפילו למאי דס״ד לא דמי דלא כתיב התם לה׳ ואקשינן והרי חלה דכתיב בה תרימו תרומה לה׳ ותנן המקדש בחלה מקודשת פירש לאו דתנן לה בהאי לישנא דהא לא אשכחן אלא משום דתנן סתמא המקדש בתרומה מקודשת וכל תרומה במשמע ואפילו חלה שנקראת תרומה וכיוצא בו הא דאמרינן בסמוך המקדש בפירות שביעית מקודשת דלא תנן לה בשום דוכתא בהאי לישנא אלא משום דנפקא לן ממתניתין דמעשה בה׳ נשים כדדייקי׳ לעיל חשבינן ליה כאלו נשנית בפירוש והכי אורחא דתלמודא.
שאני חלה דלא כתיב קדש וקס״ד דהשתא קאמר דבקדש תליא מילתא ומקשינן הרי שביעית דכתיב ביה קדש דכתיב כי יובל היא קודש – פירוש ויובל ושביעית כי הדדי נינהו דתרווייהו אסורין בחרישה וזריעה ומהאי קרא נפקא לן דשביעית תופסת דמיה דהכתוב הקישן ופרקינן שאני התם דלא כתיב לה׳ פי׳ ואנא הכי קאמינא דתרווייהו בעינן קודש לה׳ ואקשינן והרי תרומה גדולה כו׳ עד אמר קרא הוא בהוייתן יהא. איכא דקשיא ליה והרי שביעית דכתיב ביה הוא כדכתיב כי יובל היא ואפ״ה המקדש בפירות שביעית מקודשת. ויש מתרצים דתרווייהו בעינן קדש לה׳ והוא. ולא נהירא דלא משמע הכי לישנא אלא הכי פירוקא דקושיי׳ דהתם גבי יובל דרשי׳ הוא למלתא אחריתי לומר היא קודש מילתא אחריתי לא.
אמר רבא: וכשיטת רב מי [האם] לא תניא [שנינו]? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: כשנותנים לכהנים מלחם הפנים, הצנועים מושכין את ידיהם ואינם לוקחים, והגרגרנים (זללנים) חולקים. משמע שיש בקדשים דין קנין וחלוקה! ודוחים: מאי [מה פירוש] חולקים, אין הכוונה לומר שמחליפים בחלק מסויים אחר, אלא זו היא לשון נקיה, לומר שהם חוטפים חלק חבריהם. כדקתני סיפא [כמו ששנה בסופה] של אותה ברייתא: מעשה באחד שחטף חלקו וחלק חברו, והיו קוראין אותו ״בן חמצן״ (בן⁠־חטפן) עד יום מותו.
Rava said: But isn’t it taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav? But isn’t it taught in a baraita (Tosefta, Sota 13:7): When the priests receive their portion of the shewbread each week, the modest ones withdraw their hands and do not take it, and the gluttons receive all the shares of the bread. This indicates that offerings may be apportioned according to the priests’ wishes. The Gemara rejects this: What is the meaning of receive the shares? It does not mean that they exchange one portion for another with halakhic sanction; it means that they would snatch their colleagues’ portions, as it teaches in the latter clause of that same baraita: An incident occurred involving one who snatched his share and his colleague’s share, and they called him ben Ḥamtzan, son of the snatcher, until the day he died.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרמב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא מַאי קְרָאָה {תהלים ע״א:ד׳} אֱלֹהַי פַּלְּטֵנִי מִיַּד רָשָׁע מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ רַבָּה אָמַר מֵהָכָא {ישעיהו א׳:י״ז} לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ.:

Rabba bar Rav Sheila said: What is the verse from which is derived that ḥamtzan means one who snatches? The verse states: “My God, rescue me out of the hand of the wicked, out of the grasp of the unrighteous and grasping man [ḥometz]” (Psalms 71:4). Rabba said: It is derived from here: “Learn to do well; seek justice, relieve the oppressed [ḥamotz]” (Isaiah 1:17), i.e., restore property stolen from victims of theft.
רש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי קרא – דחמצן לשון חמסן.
אשרו חמוץ – החזיקו יד הנגזל להצילו מיד עושקו.
ולא אשרו חומץ – לא גרסינן הכא אלא בבבא קמא (דף מו:) גבי מנין שנזקקין לתובע תחלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבה בר רב שילא: מאי קראה [מהו הכתוב] שממנו למדים ש״חמצן״ פירושו חמסן, חטפן — שנאמר: ״אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ״ (תהלים עא, ד), רבה אמר: מהכא [מכאן] למדים, שנאמר ״למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ״ (ישעיה א, יז) כלומר, ישרו ותקנו את הנגזל.
Rabba bar Rav Sheila said: What is the verse from which is derived that ḥamtzan means one who snatches? The verse states: “My God, rescue me out of the hand of the wicked, out of the grasp of the unrighteous and grasping man [ḥometz]” (Psalms 71:4). Rabba said: It is derived from here: “Learn to do well; seek justice, relieve the oppressed [ḥamotz]” (Isaiah 1:17), i.e., restore property stolen from victims of theft.
רש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד לֹא קִידֵּשׁ דִּבְרֵי ר׳רַבִּי מֵאִיר ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שׁוֹגֵג לֹא קִידֵּשׁ מֵזִיד קִידֵּשׁ וְכוּ׳.: מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מִשְּׁמֵיהּ דִּגְמָרָא {ויקרא כ״ז:ל׳} וְכׇל מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לַה׳ הוּא קֹדֶשׁ לַה׳ לַה׳ הוּא וְלֹא לְקַדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה.

§ The mishna teaches: One who betroths a woman with second tithe, whether unwittingly or intentionally, has not betrothed her; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: If he did so unwittingly he has not betrothed her, but if he did so intentionally he has betrothed her. The Gemara asks: From where are these matters derived? From where does Rabbi Meir derive that second tithe cannot be used for betrothal? Rav Aḥa, son of Rava, says in the name of tradition: The verse states: “And all the tithe of the land, whether of the seed of the land, or of the fruit of the tree, is the Lord’s; it is holy to the Lord” (Leviticus 27:30). This verse indicates that it is for the Lord, but not for betrothing a woman with it.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פיס׳. במעשר שני בין בשוגג בין במזיד לא קידש דברי ר׳ מאיר. מנא הני מילי אמרי משמא דגמרא וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ וגו׳ קדש לה׳ ולא לקדש בו את האשה. והרי תרומת מעשר דכת׳ בה תרומת ה׳ ותנן המקדש בתרומ׳ מקודש׳. ודחינן דלא כתיבה ביה לה׳. והרי חלה דכת׳ בה לה׳. ודחינן דלא כת׳ בה קדש לה׳ כול׳.
ערך מסכתא
מסכתאא(תענית י: קידושין נג.) אלא כל ששואלין דבר בתלמודו ואומרו ואפילו במסכת כלה פי׳ מסכת שמועה מלשון הסכת ושמע ישראל כי דברי תורה שבעל פה היו מקובלים משמועה אל שמועה וזה ענין שמעתא (עירובין נג.). דוד גלי מסכתא שאול לא גלי מסכתא פירוש אומר שמועות ומורה הוראות:
א. [לעהר זאץ.]
משמיה דגמרא – כך נקבעה בגמרא ושגורה בפי בני בית המדרש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ לה׳ הוא קודש לה׳ הוא לה׳ כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה אשרו כו׳ עושקו הס״ד:
א שנינו במשנה: המקדש במעשר שני, בין שעשה זאת בשוגג, בין במזידלא קידש, אלו דברי ר׳ מאיר. ר׳ יהודה אומר: שוגגלא קידש, מזידקידש. ושואלים: מנא הני מילי [מניין הדברים הללו] שאמר ר׳ מאיר שמעשר שני אינו נחשב כרכושו של המקדש אף שהוא זכאי לאכלו? אמר רב אחא בריה [בנו] של רבא משמיה דגמרא [משם המסורת]: נאמר ״וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה׳ הוא קדש לה׳⁠ ⁠״ (ויקרא כז, ל), ודיוק הדברים: לה׳ הוא, ולא לקדש בו אשה.
§ The mishna teaches: One who betroths a woman with second tithe, whether unwittingly or intentionally, has not betrothed her; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: If he did so unwittingly he has not betrothed her, but if he did so intentionally he has betrothed her. The Gemara asks: From where are these matters derived? From where does Rabbi Meir derive that second tithe cannot be used for betrothal? Rav Aḥa, son of Rava, says in the name of tradition: The verse states: “And all the tithe of the land, whether of the seed of the land, or of the fruit of the tree, is the Lord’s; it is holy to the Lord” (Leviticus 27:30). This verse indicates that it is for the Lord, but not for betrothing a woman with it.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הֲרֵי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר דִּכְתִיב {במדבר י״ח:כ״ח} כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת ה׳ וּתְנַן הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמָה מְקוּדֶּשֶׁת דְּלָא כְּתִיב בֵּיהּ לַה׳.

The Gemara questions this derivation from several instances where similar wording is employed in a different verse, yet one may use those items for betrothal. But there is teruma of the tithe, about which it is written: “So you also shall set apart a gift of the Lord of all your tithes” (Numbers 18:28)? And we learned in a mishna (58a): With regard to one who betroths a woman with teruma, she is betrothed. The Gemara answers: Teruma of the tithe is different, as “to the Lord” is not written with regard to it, indicating that it can be used for betrothal.
רש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דלא כתיב לה׳ – מלמד שתהא שלו אבל תרומת ה׳ שצוה עליה הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: הרי תרומת מעשר דכתיב [שנאמר] בה ״כן תרימו גם אתם תרומת ה׳⁠ ⁠״ (במדבר יח, כח), ותנן [ושנינו במשנה]: המקדש בתרומהמקודשת! ומשיבים: משום שלא כתיב ביה [נאמר בו] ״לה׳⁠ ⁠״ להדגיש: ולא לדבר אחר, אלא נאמר בה ״תרומת ה׳⁠ ⁠״ שזאת היא תרומה שציווה עליה ה׳.
The Gemara questions this derivation from several instances where similar wording is employed in a different verse, yet one may use those items for betrothal. But there is teruma of the tithe, about which it is written: “So you also shall set apart a gift of the Lord of all your tithes” (Numbers 18:28)? And we learned in a mishna (58a): With regard to one who betroths a woman with teruma, she is betrothed. The Gemara answers: Teruma of the tithe is different, as “to the Lord” is not written with regard to it, indicating that it can be used for betrothal.
רש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וַהֲרֵי חַלָּה דִּכְתִיב בַּהּ {במדבר ט״ו:כ״א} תִּתְּנוּ לַה׳ וּתְנַן הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת מְקוּדֶּשֶׁת דְּלָא כְּתִיב בַּיהּ קֹדֶשׁ.

The Gemara asks: But there is ḥalla, the portion of dough that one must separate and give to a priest, about which it is written: “Of the first of your dough you shall give to the Lord” (Numbers 15:21)? And we also learned in that same mishna: With regard to one who betroths a woman with terumot, of which ḥalla is one type, she is betrothed. The Gemara answers: Although the verse does write “to the Lord,” ḥalla is different, as the word “holy” was not written with regard to it.
רש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והרי חלה כו׳ ותנן המקדש בתרומות – כל תרומות במשמע וחלה נמי תרומה היא דכתיב (במדבר טו) מראשית עריסותיכם תתנו לה׳ תרומה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: והרי חלה דכתיב [שנאמר] בה ״תתנו לה׳⁠ ⁠״ (שם טו, כא) ותנן [ושנינו במשנה]: המקדש בתרומות (וחלה היא בכלל התרומות לכל ענין) — מקודשת! ומשיבים: משום שלא כתיב ביה [נאמר בו] ״קדש״, אלא רק ״לה׳⁠ ⁠״.
The Gemara asks: But there is ḥalla, the portion of dough that one must separate and give to a priest, about which it is written: “Of the first of your dough you shall give to the Lord” (Numbers 15:21)? And we also learned in that same mishna: With regard to one who betroths a woman with terumot, of which ḥalla is one type, she is betrothed. The Gemara answers: Although the verse does write “to the Lord,” ḥalla is different, as the word “holy” was not written with regard to it.
רש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וַהֲרֵי שְׁבִיעִית דִּכְתִיב בַּהּ {ויקרא כ״ה:י״ב} יוֹבֵל הוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם וּתְנַן הַמְקַדֵּשׁ בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית מְקוּדֶּשֶׁת דְּלָא כְּתִיב בַּיהּ לַה׳.

The Gemara asks: But there is produce of the Sabbatical Year, about which it is written: “It is a Jubilee, it shall be holy to you” (Leviticus 25:12)? And we learned by inferring from a mishna (50b) that in the case of one who betroths a woman with produce of the Sabbatical Year, she is betrothed. The Gemara answers: With regard to produce of the Sabbatical Year, the verse writes “holy,” but “to the Lord” is not written with regard to it.
רש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותנן המקדש בפירות שביעית מקודשת – דקתני (לעיל דף נ:) ושל שביעית היתה ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות הא נכריות מקודשות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: והרי שביעית דכתיב [שנאמר] בה ״יובל היא קדש תהיה לכם״ (ויקרא כה, יב), ותנן [ושנינו במשנה]: המקדש בפירות שביעיתמקודשת! ודוחים: אמנם כתוב בה ״קדש״, אבל לא כתיב ביה [נאמר בו] ״לה׳⁠ ⁠״.
The Gemara asks: But there is produce of the Sabbatical Year, about which it is written: “It is a Jubilee, it shall be holy to you” (Leviticus 25:12)? And we learned by inferring from a mishna (50b) that in the case of one who betroths a woman with produce of the Sabbatical Year, she is betrothed. The Gemara answers: With regard to produce of the Sabbatical Year, the verse writes “holy,” but “to the Lord” is not written with regard to it.
רש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וַהֲרֵי תְּרוּמָה דִּכְתִיב {ירמיהו ב׳:ג׳} קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה׳ רֵאשִׁית תבואתו וּתְנַן הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמָה מְקוּדֶּשֶׁת הָהוּא בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב

The Gemara asks: But there is teruma, about which it is written: “The Jewish people are the Lord’s holy portion, His first fruits of the increase” (Jeremiah 2:3)? And we learned in a mishna (58a) that in the case of one who betroths a woman with teruma, she is betrothed. The Gemara answers: That verse was written with regard to the Jewish people, who are called the Lord’s holy portion, but not with regard to teruma itself.
רש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ההוא בישראל כתיב – והם קרוים קדש לה׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: והרי תרומה דכתיב [שנאמר] בה ״קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתה״ (ירמיה ב, ג), ותנן [ושנינו במשנה]: המקדש בתרומהמקודשת! ודוחים: ההוא [אותו מקרא] בישראל כתיב [נאמר], כלומר, שעם ישראל קודש הוא לה׳, אבל לא נאמר בתרומה ממש.
The Gemara asks: But there is teruma, about which it is written: “The Jewish people are the Lord’s holy portion, His first fruits of the increase” (Jeremiah 2:3)? And we learned in a mishna (58a) that in the case of one who betroths a woman with teruma, she is betrothed. The Gemara answers: That verse was written with regard to the Jewish people, who are called the Lord’s holy portion, but not with regard to teruma itself.
רש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

קידושין נג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה קידושין נג., ר׳ חננאל קידושין נג. – מהדורת הרב אהרן אייזנבך והרב אברהם ישעיהו שולביץ, בתוך: אהל חייא לזכר הגרח"א צוובנר, בעריכת הרב הלל מן, ירושלים תשס"ו, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), הערוך על סדר הש"ס קידושין נג., רש"י קידושין נג., תוספות קידושין נג., תוספות רי"ד קידושין נג., רמב"ן קידושין נג. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב פנחס מרקסון. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א קידושין נג. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי קידושין נג. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א קידושין נג., מהרש"ל חכמת שלמה קידושין נג., מהרש"א חידושי הלכות קידושין נג., פני יהושע קידושין נג., פירוש הרב שטיינזלץ קידושין נג., אסופת מאמרים קידושין נג.

Kiddushin 53a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Kiddushin 53a, R. Chananel Kiddushin 53a, Collected from HeArukh Kiddushin 53a, Rashi Kiddushin 53a, Tosafot Kiddushin 53a, Tosefot Rid Kiddushin 53a, Ramban Kiddushin 53a, Rashba Kiddushin 53a, Meiri Kiddushin 53a, Ritva Kiddushin 53a, Maharshal Chokhmat Shelomo Kiddushin 53a, Maharsha Chidushei Halakhot Kiddushin 53a, Penei Yehoshua Kiddushin 53a, Steinsaltz Commentary Kiddushin 53a, Collected Articles Kiddushin 53a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144