גמרא
פירוש
וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
גמ׳ וילכו ויבואו כו׳ אף הליכה בעצה כו׳. גם לפי הדרש כלם אנשים גו׳ דבתחלה אנשים כשרים היו היינו בשעה שנבחרו אבל בהליכתן בעצה רעה היו וק״ל: ויספרו לו גו׳ וכתיב אפס כי עז העם גו׳ כל ל״ה כו׳. מלשון הזה שאמר כל ל״ה שאין בו אמת מתחלתו כו׳ משמע דסופו ל״ה אינו אמת ואם ר״ל כי עז העם גו׳ והערים בצורות גו׳ הרי ע״ז העיד הכתוב בפ׳ עקב שהוא אמת שנאמר גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות גו׳ ונראה לפרש לפי ששלחו המרגלים על ב׳ דברים הא׳ להודיעם אם אפשר לכובשה והב׳ אם יש בה חיי נפש כמ״ש העם היושב עליה החזק גו׳ ומה הארץ גו׳ הטובה גו׳ ומה הערים גו׳ ולפי שנשתבחה א״י בשבעה מינים שנאמר ארץ חטה ושעורה גפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש ועיקר חיי נפש שבהן הם חטה ושעורה ושמן כדאמרינן פרק הספינה אין מוציאין פירות מא״י דברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות ושמנים וסלתות ר״י מתיר ביין כו׳ ולכך נסמך ארץ קמא לחטה ושעורה וארץ בתרא לזית שמן כדאמרי׳ פרק ג׳ שאכלו לפי שהן עיקר חיי נפש והשתא כשבאו סיפר הכתוב שבאו בתחלה לומר דבר אמת כדי להוציא דיבה על הארץ שאין בה רק אלו ארבעה מינים שהן הג׳ מינים שהביאו עמהם מן הגפן ומן התאנים ומן הרמונים ואמרו וגם זבת חלב ודבש היא ודקדקו לסיים בדבר שקר ודיבה וזה פריה שהראום אבל עיקר חיי הנפש שהם שאר הג׳ מינים חטה ושעורה ושמן אין בה ועוד אמרו ליראם שא״א לכובשם דבתחלה אמרו אמת אפס כי עז העם גו׳ והערים בצורות אבל סיימו בדבר שקר ודיבה שאמרו וגם ילידי הענק ראינו שם שהרי העיד הכתוב שבחברון היו והם לא באו לשם רק כלב לבדו כדאמרינן לעיל מדכתיב ויבא אבל לא אמרו כן אלא כדי לייראם ולפחד כל ישראל שא״א לכובשם וכמ״ש לבסוף לא נוכל גו׳ ודו״ק: ויהס כלב גו׳ א״ל ריש קטיעא ימלל כו׳. עי׳ פרש״י לפי שלא היה לו בן והוא דחוק דלפי שנותיו של יהושע שחי ק״י שנים לא היה לו ליהושע רק מ״ב שנים בזמן המרגלים והיה ראוי להוליד בנים ובני בנים ובערוך בערך ריש פי׳ לפי שקראו משה יהושע כו׳ לפי שאות היו״ד קטיעה היא עכ״ל גם זה הוא דחוק דמה לגלוג היה לו בזה ונראה לפי מה שאמרנו לעיל דיהושע לא היה שלוח בצווי הש״י וע״כ הוסיף לו משה יו״ד להבדילו מעצת המרגלים ע״ז לגלגו הם עליו וא״ל דרישא של שמך שהיא היו״ד היא קטיעא משמותך ואתה כאחד מאתנו שלא נתמנה מפי הש״י רק מפי הנשיא שלו וע״כ חשב כלב אולי בדבר לגלוג מה יהיו חוסמין גם לו כו׳ עד דסברי בגנותיה קמשתעי התחיל לומר: הוציאנו ממצרים כו׳. הוא היפך שאמר סתור שהסתיר מעשה הש״י אמר שפרסם הוא אותן הוציאנו ממצרים וקרע וכו׳ ועל שאמר מיכאל שעשה עצמו מך אמר והאכילנו את המן ועל שאמר שהביא כו׳ ופסע על מדותיו אמר אם יאמר עשו סולמות כו׳ ויליף ליה מלשון הכפול עלה נעלה גו׳ וק״ל: אל תקרי ממנו וכו׳. פרש״י שאין הפרש קרייה בין ממנו הנאמר על היחיד כו׳ עכ״ל ועי׳ בתוס׳ במס׳ ערכין יישוב לזה וק״ל: כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם כו׳. קראו הקב״ה בעל הבית בא״י כמ״ש שהוא אלהי הארץ ויש לפרש דר״ל דאף אם יביאם לשם לא יוכל להוציאם משם וע״כ נתחייבו בכייה לדורות להוציאם משם וכן נראה לפרש בפ׳ כל המנחות וק״ל: ארץ אוכלת יושביה כו׳ אמר הקב״ה אני חשבתיה לטובה כו׳. דאם שקר היה זה שלא מתו אז שם ולא ראו שם הספד כלל למה לא השיבו אותן על כך ג״כ יהושע וכלב דשקר הוא כמו שהשיבו על שהוציאו דבה שאין בטובת א״י כלום א״ל טובה הארץ מאד מאד דהיינו בכל הטובות כמ״ש לא תחסר כל בה גם חיי נפש ושאמרו המרגלים לא נוכל לה מפני הענקים אמרו אל תיראו את ע״ה גו׳ אבל התשובה על ארץ אוכלת יושביה היא שהקב״ה חשבה לטובה כו׳. ואמר וא״ד איוב נח נפשיה כו׳. איוב ודאי דזקן גדול היה וכי משום שמת הוא חשבו ארץ אוכלת יושביה אלא שהם לא ידעו שאיוב מת וכיון דכולי עלמא עשו הספד חשבו דרבים מתו שם והקב״ה חשבה לטובה שאיוב מת וזאת התשובה מפורש בקרא שאמרו כי סר צלם גו׳ הוא איוב וק״ל: ונהי בעינינו כחגבים כו׳ שקרי הוו כו׳ וכן היינו בעיניהם מנא הוו ידעי כו׳. לפי מה שכתבנו לעיל הוא גופיה שראו הענקים היו שקר כיון שלא היו בחברון אלא שלא היו מוכחשים על כך אלא מפי יהושע וכלב אבל דבר זה וכן היינו בעיניהם מוכחש מצד עצמו דמנא הוו ידעי. ומשני ולא היא כו׳. ר״ל דאפשר דמצד עצמו לא היו מוכחשים דכי הוו מברי כו׳ ודו״ק: אותו היום ט״ב היה כו׳ ואני אקבע להם בכייה לדורות כו׳. אין זה מפורש בהאי קרא אבל בתהלים ק״ה מפורש וימאסו בארץ חמדה גו׳ וישא ידו להם להפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות גו׳ יש רמז בהאי קרא שהם פתחו פיהם לשטן שאמרו או במדבר הזה לו מתנו ולמה מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשינו וטפינו יהיה לבז גו׳ ואמר אמור אליהם חי אני נאום ה׳ אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה גו׳ ואמר ופגריכם אתם יפלו במדבר ובניכם יהיו רועים גו׳ אבל יפלו אח״כ בגליות גם מ״ש נתנה ראש ונשובה מצרים נתקיים בחורבן בית ראשון ע״י יוחנן בן קרח הרי רמז בכל זה בכייה לדורות וק״ל: ויאמרו כל העדה גו׳ וכתיב וכבוד ה׳ גו׳. מדסמך ליה בחד קרא משמע ליה שכבוד ה׳ הוא דבק ללרגום אותם באבנים דלעיל מיניה וק״ל: וימותו האנשים גו׳ שמתו מיתה משונה כו׳. כמ״ש התוס׳ מדסמך רעה למגפה. ולמ״ד מלמד שנשתרבב לשונם ונפל כו׳. כפרש״י מדכתיב במגפה הבי״ת בפת״ח משמע המיוחדת להם במדה כנגד מדה. וכן למ״ד באסכרה מתו שבאה על לשון הרע. כפרש״י ועי״ל למ״ד שנשתרבב לשונם כו׳ הכי משמע ליה וימותו האנשים מוציאי כו׳ דלא אצטריך ליה דודאי על המרגלים קאי אלא לאשמעינן שמתו ממקום שהוציאו דיבה דהיינו לשונם שנשתרבב הוא עיקר מוציא דיבה שע״כ נקרא לשון הרע וק״ל: נמצא ארון ונושאיו וכהנים מצד אחד כו׳. עי׳ פרש״י הכא מהיכן למדו לומר כן ולא כפשטי׳ שעברו הארון והכהנים לצד מערב שעברו ישראל ובפרש״י בספר יהושע הוכיח לומר כן מדכתיב ויעלו מן הירדן ולא כתיב ויעברו למדנו שעל השפה שהיו עומדין אצלו עלו וא״א לומר שהיו עומדין אצל שפת הירדן במערב שהרי נאמר למעלה נטבלו רגלי הכהנים בקצה המים ושם ויעמדו הכהנים וכל ישראל עוברים עכ״ל: על עסקי שלו כו׳. ששגג לאחוז בו כפרש״י גם כי שמטו הבקר לא היה לו לאחוז בארון שלא יפול ואם נושאיו נשא עצמו לא כ״ש. ומ״ד על שעשה צרכיו כו׳. היינו זה נמי גרמה לו דהא בדה״י מפורש בקרא ויכהו על אשר שלח ידו גו׳ ולפי זה מ״ד על שלו היינו משום הך שגגה לחוד נענש ויש לדקדק דא״כ מאי קאמר ר״י עזה בא לעוה״ב כו׳ מהיכא תיסק אדעתין למימר דלא יבא לעוה״ב וכי משום הא דשגג לאחוז בארון ולא למד ק״ו לא יהיה לו חלק לעוה״ב ואם נאמר דר״י הוא דקאמר שעשה צרכיו בפניו הוה ניחא אבל א״כ הל״ל תסתיי׳ ר״י קאמר עשה צרכיו ולא ר״א ובילקוט גבי עזה בא לעוה״ב ל״ג אמר ר״י והשתא ניחא דלא קאמר תסתיים דר״א מצי סבר דעשה צרכיו ולהכי איצטריך לאשמועינן דיש לו חלק לעוה״ב ודו״ק: שנשתנו פניו כחררה כו׳. שהיה מצטער על שמת עזה על ידו גם על שציוה לשאת הארון בעגלה ולא לנשאו בכתף כדינו ודרש מן ויחר חררה בב׳ רישי״ן כמ״ש בערוך בערך חר שנקראת חררה ע״ש החור שאפויה בו עכ״ל ע״ש: מפני שקרא לד״ת זמירות כו׳. כי הזמר הוא בפיו של אדם לפי שעה אבל דברי תורה הם צריכין תמידית שלא ימושו מפיו כדי שלא ישתכחו ממנו ועד״ז אמרו גמרא גמור זמורתא תהא. ומייתי מקרא התעיף עיניך בו גו׳. דאיירי בד״ת דכתיב לעיל מיניה מבינתך חדל דהיינו על בינתך אל תשען שאי אתה צריך לחזור אחריה כי התעיף עיניך גו׳ כי בקל תבא לידי שכחה וק״ל: משום דראו ויך גו׳ וכו׳ פרש״י לא בטלו כו׳. והאי ראו לשון בזיון כמו אל תראוני כו׳ עכ״ל. והוא דחוק ונראה לפרש ע״פ מדרש ילקוט כיון שראו היה להם ליטול את בגדיהם ולהניח על פניהם וליפול לפניו שעה או ב׳ וג׳ עד שיתכסה הארון של מלך מלכי המלכים הקב״ה והם לא עשו כן אלא כשראו היו שוחקים זקופים ומרקדים ומדברים דברים יתירים שנאמר ובית שמש קוצרים גו׳ ע״ש באורך והיינו דאמר שראו הארון בדרך קוצרים ומשתחוים ולא נפלו על פניהם שלא לראותו דרך חרדה ויראה אבל עמדו זקופים וראו ושמחו כמפורש בסוף המקרא וישמחו לראות דהיינו דרך קלות ראש ולא בדרך גילה ברעדה במקו׳ גילה שם תהא רעדה. ודאמר מילי נמי אמור מאן אמריך כו׳. אפשר שנלמד ממה שנאמר בסוף הענין ויאמרו אנשי בית שמש מי יוכל לעמוד לפני ה׳ אלהים הקדוש הזה גו׳ שאחרי שנענשו הם אמרו כן בדרך וידוי כי לא יפה דברנו מאן אמריך כו׳ ומאן אתא לך דאפייסת ובאת מאליך אבל מה שחזר הארון ובא בעל כרחם של פלשתים הוא לפי שיד ה׳ היה בהם כמפורש בקרא וק״ל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush