×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מַקֵּישׁ הֲלִיכָה לְבִיאָה מָה בִּיאָה בְּעֵצָה רָעָה אַף הֲלִיכָה בְּעֵצָה רָעָה.
And they went and they came” (Numbers 13:25–26). Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: This verse likens their going to their coming. Just as their coming back was with wicked counsel, so too, their going to Eretz Yisrael was with wicked counsel.
רש״יתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
וילכו ויבאו – לא גרסינן וכתיב. [אלא] וילכו יתירא הוא כיון דכתיב [לעיל] וישובו לא הוה ליה למימר אלא ויבאו אל משה וגו׳.
מקיש הליכתן – שהלכו לתור לביאתן.
אף הליכתן בעצה רעה – שמתחילה להוציא דבה נתכוונו.
וילכו ויבאו. ל״ג וכתיב [אלא] וילכו יתירא הוא כיון דכתיב וישובו לא הוה ליה למימ׳ אלא ויבאו אל משה:
רש״י בד״ה וילכו ויבאו לא גרסינן וכתיב אלא וילכו כו׳ כצ״ל. ונ״ב פירוש לספרים דגרסי הכי משמע דהקישא בעלמא הוא כתוב וישבו מתור הארץ וכתיב וילכו וגו׳ כלומר מקיש להדדי כו׳ ואינו כן אלא מיתורא הוא דקדריש ודו״ק. ובספר מצאתי וילכו ויבאו ל״ג אלא כתיב וילכו ומוילכו יתירא הוא קדייק כו׳:
בא״ד כיון דכתב לעיל וישובו כו׳ לביאתן כצ״ל והס״ד:
בד״ה דחזיא כו׳ ואמרו לו כו׳ כצ״ל:
גמ׳ וילכו ויבואו כו׳ אף הליכה בעצה כו׳. גם לפי הדרש כלם אנשים גו׳ דבתחלה אנשים כשרים היו היינו בשעה שנבחרו אבל בהליכתן בעצה רעה היו וק״ל:
וילכו ויבאו״ (במדבר יג, כה-כו). אמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ שמעון בן יוחי: מקיש (משווה) הכתוב בזה הליכה לביאה, מה ביאה כשחזרו — בעצה רעה, אף הליכה שהלכו לשם — בעצה רעה היתה.
And they went and they came” (Numbers 13:25–26). Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: This verse likens their going to their coming. Just as their coming back was with wicked counsel, so too, their going to Eretz Yisrael was with wicked counsel.
רש״יתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) {במדבר י״ג:כ״ז} וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ וְגוֹ׳ וּכְתִיב אֶפֶס כִּי עַז הָעָם אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (סִימָן אמ״ת לבד״ו לוי״ה) מִשּׁוּם ר״מרַבִּי מֵאִיר כָּל לָשׁוֹן הָרַע שֶׁאֵין בּוֹ דְּבַר אֱמֶת בִּתְחִילָּתוֹ אֵין מִתְקַיֵּים בְּסוֹפוֹ.

The Torah states: “And they told him, and said: We came to the land to which you sent us, and it also flows with milk and honey” (Numbers 13:27), and then it is written: “However the people that dwell in the land are fierce” (Numbers 13:28). Why did the spies praise the land and then slander it? Rabbi Yoḥanan says three statements in the name of Rabbi Meir, represented by the mnemonic device: Truth, alone, borrowing. The first statement answers this question: Any slander that does not begin with a truthful statement ultimately does not stand, i.e., it is not accepted by others.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אינו מתקיים – שמחזיקין אותן השומעין כבדאין לפיכך אומר דבר אמת תחילה כדי שיאמינו ואף מרגלים לכך פתחו בשבח הארץ תחילה.
ויספרו לו גו׳ וכתיב אפס כי עז העם גו׳ כל ל״ה כו׳. מלשון הזה שאמר כל ל״ה שאין בו אמת מתחלתו כו׳ משמע דסופו ל״ה אינו אמת ואם ר״ל כי עז העם גו׳ והערים בצורות גו׳ הרי ע״ז העיד הכתוב בפ׳ עקב שהוא אמת שנאמר גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות גו׳ ונראה לפרש לפי ששלחו המרגלים על ב׳ דברים הא׳ להודיעם אם אפשר לכובשה והב׳ אם יש בה חיי נפש כמ״ש העם היושב עליה החזק גו׳ ומה הארץ גו׳ הטובה גו׳ ומה הערים גו׳ ולפי שנשתבחה א״י בשבעה מינים שנאמר ארץ חטה ושעורה גפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש ועיקר חיי נפש שבהן הם חטה ושעורה ושמן כדאמרינן פרק הספינה אין מוציאין פירות מא״י דברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות ושמנים וסלתות ר״י מתיר ביין כו׳ ולכך נסמך ארץ קמא לחטה ושעורה וארץ בתרא לזית שמן כדאמרי׳ פרק ג׳ שאכלו לפי שהן עיקר חיי נפש והשתא כשבאו סיפר הכתוב שבאו בתחלה לומר דבר אמת כדי להוציא דיבה על הארץ שאין בה רק אלו ארבעה מינים שהן הג׳ מינים שהביאו עמהם מן הגפן ומן התאנים ומן הרמונים ואמרו וגם זבת חלב ודבש היא ודקדקו לסיים בדבר שקר ודיבה וזה פריה שהראום אבל עיקר חיי הנפש שהם שאר הג׳ מינים חטה ושעורה ושמן אין בה ועוד אמרו ליראם שא״א לכובשם דבתחלה אמרו אמת אפס כי עז העם גו׳ והערים בצורות אבל סיימו בדבר שקר ודיבה שאמרו וגם ילידי הענק ראינו שם שהרי העיד הכתוב שבחברון היו והם לא באו לשם רק כלב לבדו כדאמרינן לעיל מדכתיב ויבא אבל לא אמרו כן אלא כדי לייראם ולפחד כל ישראל שא״א לכובשם וכמ״ש לבסוף לא נוכל גו׳ ודו״ק:
נאמר שם ״ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא״ (במדבר יג, כז), וכתיב [ונאמר]: ״אפס כי עז העם היושב בארץ״ (במדבר יג, כח) ויש כאן איפוא סתירה בתכלית דבריהם. אמר ר׳ יוחנן (סימן אמ״ת לבד״ו לוי״ה) משום (בשם) ר׳ מאיר: כל לשון הרע שאין בו דבר אמת בתחילתו — אין מתקיים ואינו מתקבל על דעת הבריות בסופו. ולכן תחילה דיברו קצת בשבחה של הארץ, ואחר כך דיברו בגנותה.
The Torah states: “And they told him, and said: We came to the land to which you sent us, and it also flows with milk and honey” (Numbers 13:27), and then it is written: “However the people that dwell in the land are fierce” (Numbers 13:28). Why did the spies praise the land and then slander it? Rabbi Yoḥanan says three statements in the name of Rabbi Meir, represented by the mnemonic device: Truth, alone, borrowing. The first statement answers this question: Any slander that does not begin with a truthful statement ultimately does not stand, i.e., it is not accepted by others.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) {במדבר י״ג:ל׳} וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה אָמַר רַבָּה שֶׁהִסִּיתָן בִּדְבָרִים.

The verse states: “And Caleb stilled [vayyahas] the people toward Moses” (Numbers 13:30). Rabba says: This means that he persuaded them [hesitan] with his words. Vayyahas and hesitan share the same root in Hebrew.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויהס – שיתקן.
אל משה – בדברים שהתחיל לדבר במשה והיו סבורים שבגנותו רוצה לספר.
שהסיתם בדברים – כדמפרש ואזיל.
גמ׳ שנאמר ויהס כלב נמחק שנאמר:
על מה שנאמר ״ויהס כלב את העם אל משה״ (במדבר יג, ל), אמר רבה: ״ויהס״ — שהסיתן בדברים. כיצד היה הדבר?
The verse states: “And Caleb stilled [vayyahas] the people toward Moses” (Numbers 13:30). Rabba says: This means that he persuaded them [hesitan] with his words. Vayyahas and hesitan share the same root in Hebrew.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) פָּתַח יְהוֹשֻׁעַ דְּקָא מִשְׁתַּעֵי אָמְרִי לֵיהּ דֵּין רֵאשׁ קְטִיעָה יְמַלֵּל.

How did he do so? Joshua began to address the people, and as he was speaking they said to him: Should this person, who has a severed head, as he has no children, speak to the people about entering Eretz Yisrael?
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך רש
רשא(תענית יז: מנחות סה.) מריש ירחא דניסן עד תמני ביה איתוקם תמידא די לא למספד שהיו הצדוקין אומרין יחיד מתנדב ומביא תמיד וכו׳ (בבא בתרא נח) בראש כל מרעין אנא דם בריש כל אסוון אנא חמר (סנהדרין כה:) אמר ריש נהרא אתי למתא (סוטה לה.) ריש קטיעא ממלל פי׳ להכי קרו ליה ריש קטיעא לפי שקראו משה יהושע כלומ׳ ראש שמו קטוע לפי שהיו״ד אות קטיעה היא (חולין לט) אי אניש אלמא דלא מצי מדחי לי׳ אסיר ואי לא א״ל רישיך והרי פי׳ אם הגוי אלם שיאמר זו הבהמה מכרת לי וישראל אינו יכול לדחותו לבהמה אחרת נעשית כאילו יש לגוי שותפות בגוה ואסור אבל אם אין הגוי אלם ויכול ישראל לדחותו לבהמה אחרת מותרת (חולין צג) א״ר יהודה ריש מעיא באמתא בעי גרירה פי׳ הוא מעי הנמשך מן הקיבה ולמטה וי״א המעי הנמשך מן הכרכשא ולמטה דקיימא לן כרבי עקיבא דאמר תותב וקרום ונקלף כמו החלב שעל הקרב וזהו חלב שעל הדקין רישא בכבשן תליה אבית שחיטה שרי אצדדיו אסיר אנחיריה אי דץ ביה מידי ופתחי׳ כדי שיזוב הדם מותר ואי לא אסיר וכן הלכה:
א. [אנפאנג, הויפט, שפיץ.]
דחזייה – כלב ליהושע שרצה לדבר ושיתקוהו בנזיפה ואמרו לו ראש הקטוע ידבר מי שראשו קטוע שאין לו בנים ליטול חלק בארץ הוא ידבר בפנינו.
ויהס כלב גו׳ א״ל ריש קטיעא ימלל כו׳. עי׳ פרש״י לפי שלא היה לו בן והוא דחוק דלפי שנותיו של יהושע שחי ק״י שנים לא היה לו ליהושע רק מ״ב שנים בזמן המרגלים והיה ראוי להוליד בנים ובני בנים ובערוך בערך ריש פי׳ לפי שקראו משה יהושע כו׳ לפי שאות היו״ד קטיעה היא עכ״ל גם זה הוא דחוק דמה לגלוג היה לו בזה ונראה לפי מה שאמרנו לעיל דיהושע לא היה שלוח בצווי הש״י וע״כ הוסיף לו משה יו״ד להבדילו מעצת המרגלים ע״ז לגלגו הם עליו וא״ל דרישא של שמך שהיא היו״ד היא קטיעא משמותך ואתה כאחד מאתנו שלא נתמנה מפי הש״י רק מפי הנשיא שלו וע״כ חשב כלב אולי בדבר לגלוג מה יהיו חוסמין גם לו כו׳ עד דסברי בגנותיה קמשתעי התחיל לומר:
פתח יהושע בדברים עם העם, דקא משתעי אמרי ליה [כשהיה מדבר אמרו לו]: דין ראש קטיעה [זה הראש הקטוע] שאין לו בנים, והוא ראש משפחה בלא משפחה ימלל [ידבר]? ומה לו לדבר על ארץ ישראל.
How did he do so? Joshua began to address the people, and as he was speaking they said to him: Should this person, who has a severed head, as he has no children, speak to the people about entering Eretz Yisrael?
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר אִי מִשְׁתַּעֵינָא אָמְרִי בִּי מִילְּתָא וְחָסְמִין לִי אָמַר לָהֶן וְכִי זוֹ בִּלְבַד עָשָׂה לָנוּ בֶּן עַמְרָם סָבְרִי בִּגְנוּתֵיהּ קָא מִשְׁתַּעֵי אִישְׁתִּיקוּ.

Caleb said to himself: If I speak they will also say something about me and stop me from speaking. He began to speak and said to them: And is this the only thing that the son of Amram, Moses, has done to us? They thought that he wanted to relate something to the discredit of Moses, and they were silent.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחסמין לי – משתקין אותי.
אמר כלב בליבו: אי משתעינא [אם אדבר] — אמרי בי מילתא וחסמין לי [יאמרו גם עלי דבר ויחסמו אותי מלדבר]. ולכן פתח ואמר להן: וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם? סברי בגנותיה קא משתעי, אישתיקו [סברו שבגנותו של משה הוא רוצה לדבר ושתקו].
Caleb said to himself: If I speak they will also say something about me and stop me from speaking. He began to speak and said to them: And is this the only thing that the son of Amram, Moses, has done to us? They thought that he wanted to relate something to the discredit of Moses, and they were silent.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲמַר לְהוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְהֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן אִם יֹאמַר עֲשׂוּ סוּלָּמוֹת וַעֲלוּ לָרָקִיעַ לֹא נִשְׁמַע לוֹ {במדבר י״ג:ל׳} עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אותה וְגוֹ׳.

He then said to them: He took us out of Egypt, and split the sea for us, and fed us the manna. If he says to us: Build ladders and climb to the heavens, should we not listen to him? “We should go up at once,” even to the heavens, “and possess it” (Numbers 13:30).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עלה נעלה – אף לשמים אם יצוה עלינו.
הוציאנו ממצרים כו׳. הוא היפך שאמר סתור שהסתיר מעשה הש״י אמר שפרסם הוא אותן הוציאנו ממצרים וקרע וכו׳ ועל שאמר מיכאל שעשה עצמו מך אמר והאכילנו את המן ועל שאמר שהביא כו׳ ופסע על מדותיו אמר אם יאמר עשו סולמות כו׳ ויליף ליה מלשון הכפול עלה נעלה גו׳ וק״ל:
אמר להו [להם]: הוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והאכילנו את המן. אם יאמר לנו ״עשו סולמות ועלו לרקיע״ לא נשמע לו? ״עלה נעלה וירשנו אתה״ (במדבר יג, ל), שאף לשמים נעלה אם יצווה עלינו.
He then said to them: He took us out of Egypt, and split the sea for us, and fed us the manna. If he says to us: Build ladders and climb to the heavens, should we not listen to him? “We should go up at once,” even to the heavens, “and possess it” (Numbers 13:30).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל וְגוֹ׳ אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא דָּבָר גָּדוֹל דִּבְּרוּ מְרַגְּלִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ אַל תִּקְרֵי מִמֶּנּוּ אֶלָּא מִמֶּנּוּ כִּבְיָכוֹל אֲפִילּוּ בַּעַל הַבַּיִת אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵּלָיו מִשָּׁם.

The verses continue: “But the men that went up with him said: We are not able to go up against the people; as they are stronger than us” (Numbers 13:31). Rabbi Ḥanina bar Pappa says: The spies said a serious statement at that moment. When they said: “They are stronger,” do not read the phrase as: Stronger than us [mimmennu], but rather read it as: Stronger than Him [mimmennu], meaning that even the Homeowner, God, is unable to remove His belongings from there, as it were. The spies were speaking heresy and claiming that the Canaanites were stronger than God Himself.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ממנו – מן הקב״ה.
אל תקרי – לא גרס שאין הפרש קרייה בין ממנו הנאמר על יחיד שנדברים עליו לממנו של רבים שאומרים על עצמן.
אינו יכול להוציא כליו – אם הפקידם שם.
בעל הבית – אדון העולם.
אל תקרי ממנו וכו׳. פרש״י שאין הפרש קרייה בין ממנו הנאמר על היחיד כו׳ עכ״ל ועי׳ בתוס׳ במס׳ ערכין יישוב לזה וק״ל:
כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם כו׳. קראו הקב״ה בעל הבית בא״י כמ״ש שהוא אלהי הארץ ויש לפרש דר״ל דאף אם יביאם לשם לא יוכל להוציאם משם וע״כ נתחייבו בכייה לדורות להוציאם משם וכן נראה לפרש בפ׳ כל המנחות וק״ל:
על מה שנאמר שם ״והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו״ (במדבר יג, לא), אמר ר׳ חנינא בר פפא: דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה. כלומר, מה שאמרו המרגלים הוא חמור יותר ממה שנשמע לכאורה, כי כאשר אמרו ״כי חזק הוא ממנו״ (במדבר יג, לא) אל תקרי [תקרא, תאמר] שמשמעות ״ממנו״ היא מאיתנו, אלא ממנו (מאיתו) — כביכול אפילו בעל הבית, הקדוש ברוך הוא, אינו יכול להוציא כליו משם, שהכנעני חזק יותר מן הקדוש ברוך הוא. משמע שדברי כפירה ממש דיברו.
The verses continue: “But the men that went up with him said: We are not able to go up against the people; as they are stronger than us” (Numbers 13:31). Rabbi Ḥanina bar Pappa says: The spies said a serious statement at that moment. When they said: “They are stronger,” do not read the phrase as: Stronger than us [mimmennu], but rather read it as: Stronger than Him [mimmennu], meaning that even the Homeowner, God, is unable to remove His belongings from there, as it were. The spies were speaking heresy and claiming that the Canaanites were stronger than God Himself.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) {במדבר י״ג:ל״ב} אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא דָּרֵשׁ רָבָא אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה וְהֵם חָשְׁבוּ לְרָעָה אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה דְּכׇל הֵיכָא דִּמְטוֹ מִת חֲשִׁיבָא דִּידְהוּ כִּי הֵיכִי דְּנִיטַּרְדוּ וְלָא לְשַׁאֲלוּ אַבָּתְרַיְיהוּ וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אִיּוֹב נָח נַפְשֵׁיהּ וְאִטְּרִידוּ כּוּלֵּי עָלְמָא בְּהֶסְפֵּידָא הֵם חָשְׁבוּ לְרָעָה אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא.

The spies said: “It is a land that consumes its inhabitants” (Numbers 13:32). Rava taught: The Holy One, Blessed be He, said: I intended the land to appear to consume its inhabitants for their own good, but they considered this proof that the land was bad. I intended it for their good by causing many people to die there so that anywhere that the spies arrived, the most important of them died, so that the Canaanites would be preoccupied with mourning and would not inquire about them. And there are those who say that God caused Job to die at that time, and everyone in Canaan was preoccupied with his eulogy, and did not pay attention to the spies. However, the spies considered this proof that the land was bad and said: “It is a land that consumes its inhabitants.”
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אני חשבתיה לטובה – שהראיתיה להם כאוכלת יושביה שמתים בה תדיר.
שכיב איוב – שלא תגין זכותו עליהם והיינו דקאמר כלב סר צלם מעליהם.
שם והם חשבו לרעה כו׳ כצ״ל:
ארץ אוכלת יושביה כו׳ אמר הקב״ה אני חשבתיה לטובה כו׳. דאם שקר היה זה שלא מתו אז שם ולא ראו שם הספד כלל למה לא השיבו אותן על כך ג״כ יהושע וכלב דשקר הוא כמו שהשיבו על שהוציאו דבה שאין בטובת א״י כלום א״ל טובה הארץ מאד מאד דהיינו בכל הטובות כמ״ש לא תחסר כל בה גם חיי נפש ושאמרו המרגלים לא נוכל לה מפני הענקים אמרו אל תיראו את ע״ה גו׳ אבל התשובה על ארץ אוכלת יושביה היא שהקב״ה חשבה לטובה כו׳. ואמר וא״ד איוב נח נפשיה כו׳. איוב ודאי דזקן גדול היה וכי משום שמת הוא חשבו ארץ אוכלת יושביה אלא שהם לא ידעו שאיוב מת וכיון דכולי עלמא עשו הספד חשבו דרבים מתו שם והקב״ה חשבה לטובה שאיוב מת וזאת התשובה מפורש בקרא שאמרו כי סר צלם גו׳ הוא איוב וק״ל:
על הפסוק ״ארץ אכלת יושביה היא״ (במדבר יג, לב) דרש רבא, אמר הקדוש ברוך הוא: אני חשבתיה לטובה, והם חשבו לרעה. אני חשבתיה לטובה שימותו שם אנשים רבים, ומדוע — שכל היכא דמטו [מקום שבאו] אליו המרגלים, מת חשיבא דידהו [החשוב שבהם, בכנענים] כי היכי דניטרדו [כדי שיטרדו] באבלם ולא לשאלו אבתרייהו [ישאלו אחריהם] מה מעשיהם. והם, המרגלים, פירשו זאת לרעה בחושבם שזהו טבעה של הארץ. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: מאת ה׳ היתה שאיוב נח נפשיה [נחה נפשו, נפטר] אז, ואטרידו כולי עלמא בהספידא [והוטרדו הכל בהספד] כדי שלא ישימו לב אליהם, ואילו הם חשבו זאת לרעה, שאמרו ״ארץ אכלת יושביה היא״.
The spies said: “It is a land that consumes its inhabitants” (Numbers 13:32). Rava taught: The Holy One, Blessed be He, said: I intended the land to appear to consume its inhabitants for their own good, but they considered this proof that the land was bad. I intended it for their good by causing many people to die there so that anywhere that the spies arrived, the most important of them died, so that the Canaanites would be preoccupied with mourning and would not inquire about them. And there are those who say that God caused Job to die at that time, and everyone in Canaan was preoccupied with his eulogy, and did not pay attention to the spies. However, the spies considered this proof that the land was bad and said: “It is a land that consumes its inhabitants.”
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) {במדבר י״ג:ל״ג} וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ וְגוֹ׳ אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא מְרַגְּלִים שַׁקָּרֵי הֲווֹ בִּשְׁלָמָא וַנְּהִי בְּעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים לְחַיֵּי אֶלָּא וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם מְנָא הֲווֹ יָדְעִי.

The spies said: “And we were like grasshoppers in our own eyes, and so were we in their eyes” (Numbers 13:33). Rav Mesharshiyya says: The spies were liars. Granted, to say: “We were like grasshoppers in our own eyes,” is well, but to say: “And so were we in their eyes,” from where could they have known this?
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ונהי בעינינו כחגבים כו׳ שקרי הוו כו׳ וכן היינו בעיניהם מנא הוו ידעי כו׳. לפי מה שכתבנו לעיל הוא גופיה שראו הענקים היו שקר כיון שלא היו בחברון אלא שלא היו מוכחשים על כך אלא מפי יהושע וכלב אבל דבר זה וכן היינו בעיניהם מוכחש מצד עצמו דמנא הוו ידעי. ומשני ולא היא כו׳. ר״ל דאפשר דמצד עצמו לא היו מוכחשים דכי הוו מברי כו׳ ודו״ק:
על מה שנאמר ״ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם״ (במדבר יג, לג), אמר רב משרשיא: מרגלים שקרי הוו [שקרנים היו], בשלמא [נניח] מה שאמרו ״ונהי בעינינו כחגבים״ — לחיי [בסדר], אלא מה שהוסיפו ואמרו ״וכן היינו בעיניהם״, מנא הוו ידעי [מניין היו יודעים]?
The spies said: “And we were like grasshoppers in our own eyes, and so were we in their eyes” (Numbers 13:33). Rav Mesharshiyya says: The spies were liars. Granted, to say: “We were like grasshoppers in our own eyes,” is well, but to say: “And so were we in their eyes,” from where could they have known this?
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְלָא הִיא כִּי הֲווֹ מַבְרִי אֲבֵילֵי תּוּתֵי אַרְזֵי הֲווֹ מַבְרִי וְכִי חֲזִינְהוּ סְלִקוּ יָתְבִי בְּאִילָנֵי שָׁמְעִי דְּקָאָמְרִי קָחָזֵינַן אִינָשֵׁי דְּדָמוּ לְקַמְצֵי בְּאִילָנֵי.

The Gemara responds: But that is not so, as when the Canaanites were having the mourners’ meal, they had the meal beneath cedar trees, and when the spies saw them they climbed up the trees and sat in them. From there they heard the Canaanites saying: We see people who look like grasshoppers in the trees.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך קמץ
קמץא(ברכות נד:) שדר הקב״ה קומצא ונקביה ונחתיה לצואריה (סוטה לה.) חזינן אנשי דדמו לקמצי באילנ׳ פי׳ חגבים (יבמות קכא) ודלמא קמצא בעלמא שכיב להו דאסיקו ליה שמא פלגי (א״ב תרגום ונהי בעינינו כחגבים והוינא בעיני נפשנא כקמצין):
א. [היישעריק.]
ה״ג: ולא היא כי הוו מברי אבילי תותי ארזי הוו מברי – ולא היו שקרנים בזאת (ולא היו נראים בהן שקרנים) דאינהו שמעינהו לאמוריים שקורין אותן חגבים דכי הוו אמוריים מברין את אביליהם כשחוזרין מן הקבר כדאמר לעיל דכל היכא דמטו שכיב חשיבא מנייהו ומברין לאבל סעודה לנחמו תותי ארזי הוו מברי להו.
וכדחזינהו – והם יראים לעמוד לפניהם סלקי ויתבי באילני.
ראש קטיעא מי שאין לו בנים ליטול חלק בארץ הוא ידבר בפנינו:
ומעירים: ולא היא, אין הדבר כן, כי הוו מברי אבילי [כאשר היו הכנענים מברים, עורכים סעודת הבראה לאבלים] — תותי ארזי הוו מברי [תחת הארזים היו מברים אותם], וכי חזינהו, סלקו יתבי באילני [וכאשר ראו אותם המרגלים, עלו וישבו באילנות], שמעי דקאמרי [והיו שומעים שהאנשים אומרים]: קחזינן אינשי דדמו לקמצי באילני [רואים אנו אנשים הדומים לחגבים באילנות].
The Gemara responds: But that is not so, as when the Canaanites were having the mourners’ meal, they had the meal beneath cedar trees, and when the spies saw them they climbed up the trees and sat in them. From there they heard the Canaanites saying: We see people who look like grasshoppers in the trees.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) {במדבר י״ד:א׳} וַתִּשָּׂא כׇּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ אָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אוֹתוֹ הַיּוֹם [עֶרֶב] תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵן בָּכוּ בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם וַאֲנִי אֶקְבַּע לָהֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת.

The verse states: “And all the congregation lifted up their voice and cried” (Numbers 14:1). Rabba says that Rabbi Yoḥanan says: That day was the eve of the Ninth of Av, and the Holy One, Blessed be He, said: On that day they wept a gratuitous weeping, so I will establish that day for them as a day of weeping for the future generations.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אותו היום ט״ב היה כו׳ ואני אקבע להם בכייה לדורות כו׳. אין זה מפורש בהאי קרא אבל בתהלים ק״ה מפורש וימאסו בארץ חמדה גו׳ וישא ידו להם להפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות גו׳ יש רמז בהאי קרא שהם פתחו פיהם לשטן שאמרו או במדבר הזה לו מתנו ולמה מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשינו וטפינו יהיה לבז גו׳ ואמר אמור אליהם חי אני נאום ה׳ אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה גו׳ ואמר ופגריכם אתם יפלו במדבר ובניכם יהיו רועים גו׳ אבל יפלו אח״כ בגליות גם מ״ש נתנה ראש ונשובה מצרים נתקיים בחורבן בית ראשון ע״י יוחנן בן קרח הרי רמז בכל זה בכייה לדורות וק״ל:
על מה שנאמר ״ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו״ (במדבר יד, א), אמר רבה אמר ר׳ יוחנן: אותו היום ערב תשעה באב היה, אמר הקדוש ברוך הוא: הן בכו באותו יום בכיה של חנם — ואני אקבע להם בו ביום בכיה לדורות.
The verse states: “And all the congregation lifted up their voice and cried” (Numbers 14:1). Rabba says that Rabbi Yoḥanan says: That day was the eve of the Ninth of Av, and the Holy One, Blessed be He, said: On that day they wept a gratuitous weeping, so I will establish that day for them as a day of weeping for the future generations.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וַיֹּאמְרוּ כׇּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אוֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְתִיב {במדבר י״ד:י׳} וְכָבוֹד ה׳ נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא מְלַמֵּד שֶׁנָּטְלוּ אֲבָנִים וּזְרָקוּם כְּלַפֵּי מַעְלָה.

The verse states: “But all the congregation bade stone them with stones” (Numbers 14:10), and it is written immediately afterward: “When the glory of the Lord appeared in the Tent of Meeting” (Numbers 14:10). Rabbi Ḥiyya bar Abba says: This teaches that they took stones and threw them upward as if to throw them at God.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וזרקום כלפי מעלה – (שדי) לרגום אותם [וקאי] נמי אכבוד ה׳.
ויאמרו כל העדה גו׳ וכתיב וכבוד ה׳ גו׳. מדסמך ליה בחד קרא משמע ליה שכבוד ה׳ הוא דבק ללרגום אותם באבנים דלעיל מיניה וק״ל:
נאמר ״ויאמרו כל העדה לרגום אתם באבנים״ (במדבר יד, י) וכתיב [ונאמר] ״וכבוד ה׳ נראה באהל מועד״ (במדבר יד, י), אמר ר׳ חייא בר אבא: מלמד שנטלו אבנים וזרקום כלפי מעלה, כביכול כלפי הקדוש ברוך הוא.
The verse states: “But all the congregation bade stone them with stones” (Numbers 14:10), and it is written immediately afterward: “When the glory of the Lord appeared in the Tent of Meeting” (Numbers 14:10). Rabbi Ḥiyya bar Abba says: This teaches that they took stones and threw them upward as if to throw them at God.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) {במדבר י״ד:ל״ז} וַיָּמוּתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִיאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שֶׁמֵּתוּ מִיתָה מְשׁוּנָּה אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא דָּרֵשׁ ר׳רַבִּי שֵׁילָא אִישׁ כְּפַר תְּמַרְתָּא מְלַמֵּד שֶׁנִּשְׁתַּרְבֵּב לְשׁוֹנָם וְנָפַל עַל טִיבּוּרָם וְהָיוּ תּוֹלָעִים יוֹצְאוֹת מִלְּשׁוֹנָם וְנִכְנָסוֹת בְּטִיבּוּרָם וּמִטִּיבּוּרָם וְנִכְנָסוֹת בִּלְשׁוֹנָם וְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר בְּאַסְכָּרָה מֵתוּ.:

The verse states: “And those men who brought out an evil report of the land, died by the plague before the Lord” (Numbers 14:37). Rabbi Shimon ben Lakish says: This means that they died an unusual death. Rabbi Ḥanina bar Pappa says that Rabbi Sheila Ish Kefar Temarta taught: This teaches that their tongues were stretched out from their mouths and fell upon their navels, and worms were crawling out of their tongues and entering their navels, and worms were likewise coming out of their navels and entering their tongues. This is the painful death that they suffered. And Rav Naḥman bar Yitzḥak says: They died of diphtheria, which causes one to choke to death.
רש״יתוספותתוספות איווראמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במגפה – מדלא קרינן במגפה משמע במיוחדת וראויה להם במדה כנגד מדה.
באסכרה מתו – שהיא באה על לשון הרע כדאמרינן בבמה מדליקין (שבת דף לג:).
מלמד שמתו מיתה משונה – נראה דרעה במגפה דרש.
אל תקרי ממנו ל״ג שאין הפרש ממנו דיחיד לממנו דרבים ל״ה. וא״ד איוב נח נפשיה שלא תגין זכותו עליהם. והיינו דאמר איוב בימי משה היה והיינו דכתיב היש בה עץ (אם) [עץ] זה איוב כלומר העודנו חי ולמה נקרא עץ שהיה מגין עליהם בזכותו כעץ:
ה״ג ולא היא כי הוו מברי ואכלי. כי הוו אמוריים מברין מלאכל סעודת אבלים כשחוזרין מן הקבר דאמר לעיל בכל דוכתא דמטו שכיב חשיבא מינייהו:
וימותו האנשים גו׳ שמתו מיתה משונה כו׳. כמ״ש התוס׳ מדסמך רעה למגפה. ולמ״ד מלמד שנשתרבב לשונם ונפל כו׳. כפרש״י מדכתיב במגפה הבי״ת בפת״ח משמע המיוחדת להם במדה כנגד מדה. וכן למ״ד באסכרה מתו שבאה על לשון הרע. כפרש״י ועי״ל למ״ד שנשתרבב לשונם כו׳ הכי משמע ליה וימותו האנשים מוציאי כו׳ דלא אצטריך ליה דודאי על המרגלים קאי אלא לאשמעינן שמתו ממקום שהוציאו דיבה דהיינו לשונם שנשתרבב הוא עיקר מוציא דיבה שע״כ נקרא לשון הרע וק״ל:
על מה שנאמר ״וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה״ (במדבר יד, לז), אמר ר׳ שמעון בן לקיש: שמתו מיתה משונה (״רעה״). אמר ר׳ חנינא בר פפא, דרש ר׳ שילא איש כפר תמרתא: מלמד שנשתרבב לשונם מפיהם ונפל על טיבורם, והיו תולעים יוצאות מלשונם ונכנסות בטיבורם, ויוצאות מטיבורם ונכנסות בלשונם, וזו המיתה הרעה שמתו בה. ורב נחמן בר יצחק אמר: באסכרה מתו, שהיא מיתה קשה של חנק.
The verse states: “And those men who brought out an evil report of the land, died by the plague before the Lord” (Numbers 14:37). Rabbi Shimon ben Lakish says: This means that they died an unusual death. Rabbi Ḥanina bar Pappa says that Rabbi Sheila Ish Kefar Temarta taught: This teaches that their tongues were stretched out from their mouths and fell upon their navels, and worms were crawling out of their tongues and entering their navels, and worms were likewise coming out of their navels and entering their tongues. This is the painful death that they suffered. And Rav Naḥman bar Yitzḥak says: They died of diphtheria, which causes one to choke to death.
רש״יתוספותתוספות איווראמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְכֵיוָן שֶׁעָלָה הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מִן הַיַּרְדֵּן חָזְרוּ מַיִם לִמְקוֹמָן שֶׁנֶּאֱמַר {יהושע ד׳:י״ח} וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה׳ מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה וַיָּשׁוּבוּ מֵי הַיַּרְדֵּן לִמְקוֹמָם וַיֵּלְכוּ כִתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם עַל כׇּל גְּדוֹתָיו.

§ The Gemara returns to discuss the entry of the Jewish people into Eretz Yisrael. And once the last one of the Jewish people ascended out of the Jordan, the water returned to its place, as it is stated: “And it came to pass, as the priests that bore the Ark of the Covenant of the Lord came up out of the midst of the Jordan, as soon as the soles of the priests’ feet were drawn up unto the dry ground, that the waters of the Jordan returned to their place, and went over all its banks, as it had before” (Joshua 4:18). The Gemara understands that the priests who carried the Ark stood in the water until all of the Jewish people passed through the Jordan. Once all the Jewish people had reached the other side of the Jordan, the priests stepped back from the water and the Jordan returned to its natural state.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכיון שעלה כו׳ – סיפא דברייתא דלעיל היא אלא איידי דתנא בה ומכאן אתה מחשב לאשכול נקט לה לפרשת מרגלים הכא.
שבו המים למקומם – שהכהנים עמדו במקומם עד שעברו כל העם וכשעברו נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה ונמשכו לאחוריהם פסיעה אחת נמצאו כהנים מצד זה כו׳ ואע״ג דההוא קרא דויהי כאשר תם כל העם לעבור קדים דמשמע דהאי נתקו רגלי הכהנים בעבר השני כתיב לא הוי הכי אלא אין מוקדם ומאוחר דאי כסדרן כתיב הא נפקי להו מן הירדן דכתיב ויעבור ארון ה׳ והכהנים לפני העם והעם עלו וכיון דארון והכהנים עלו ועברו אחריהם עד שבאו לפניהם הרי יצאו מן הירדן ומאי תו דקאמר ויצו יהושע את הכהנים לאמר עלו מן הירדן אלא אין מוקדם ומאוחר והאי עלו מן הירדן דקאמר להו הכי קאמר להו סלקו רגליכם לאחוריכם ועודם בעבר המזרחית וכתיב בתריה נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מי הירדן אל מקומם.
בד״ה שבו המים כו׳ אל מקומם הס״ד:
א וחוזרים לענין ביאת בני ישראל לארץ, וכיון שעלה האחרון שבישראל מן הירדן חזרו מים למקומן, שנאמר: ״ויהי כעלות הכהנים נשאי ארון ברית ה׳ מתוך הירדן נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישבו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשום על כל גדותיו״ (יהושע ד, יח),
§ The Gemara returns to discuss the entry of the Jewish people into Eretz Yisrael. And once the last one of the Jewish people ascended out of the Jordan, the water returned to its place, as it is stated: “And it came to pass, as the priests that bore the Ark of the Covenant of the Lord came up out of the midst of the Jordan, as soon as the soles of the priests’ feet were drawn up unto the dry ground, that the waters of the Jordan returned to their place, and went over all its banks, as it had before” (Joshua 4:18). The Gemara understands that the priests who carried the Ark stood in the water until all of the Jewish people passed through the Jordan. Once all the Jewish people had reached the other side of the Jordan, the priests stepped back from the water and the Jordan returned to its natural state.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) נִמְצָא אָרוֹן וְנוֹשְׂאָיו וְכֹהֲנִים מִצַּד אֶחָד וְיִשְׂרָאֵל מִצַּד אֶחָד נָשָׂא אָרוֹן אֶת נוֹשְׂאָיו וְעָבַר שֶׁנֶּאֱמַר {יהושע ד׳:י״א} וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כׇּל הָעָם לַעֲבוֹר וַיַּעֲבוֹר אֲרוֹן ה׳ וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם.

It follows that the Ark and its bearers and the priests were on one side of the Jordan, the east side, and the rest of the Jewish people were on the other side, the west side. Subsequently, the Ark carried its bearers in the air and crossed the Jordan, as it is stated: “When all the people were completely passed over, the Ark of the Lord passed on, and the priests, before the people” (Joshua 4:11).
רש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נשא ארון את נושאיו ועבר – והיינו קרא קמא דכתיב ויהי כאשר תם כל העם לעבור [ויעבור] ארון ה׳ וגו׳.
כד חזנהו. מרגלים והיו יראים לעמוד בפניהם סלקי ויתבי באילנות. לקומצי איתא במדרש מעשה בבתו של ענה שהלכה לפרדס אביה ולקטה רמון מן האילן וזרקה הקליפה והיה שם אחד מן המרגלים ונכנס בתוכה והיתה יראה פן יבוא אביה בפרדס ויראה הקליפה ונטלה הקליפה וזרקה חוץ מן הפרדס ויצא המרגל משם והלך לו:
במגפה. מדלא כתיב במגפה משמע במיתה מיוחדת ומשונה:
באסכרה. שהיא באה על לשון הרע. וכיון שעלה אחרון שבישראל כו׳. סיפיה דבריית׳ דלעיל היא אלא איידי דתנא בה ומכאן אתה מחשב לאשכול נקט לפרשת מרגלי׳ הכא ואחר כך חוזר לדיבורו:
נמצא ארון ונושאיו וכהנים מצד אחד כו׳. דאע״ג דההוא קרא דויהי כאשר תמו כל העוברים לעבור קדים דמשמע דהאי נתקו רגלי הכהנים בעבר השני הא נפקי להו מן הירדן דכתיב ויעבור ארון ה׳ והכהנים לפני העם והעם כבר עלו וכיון דארון וכהנים עברו אחריהם עד שבא לפניהם הרי יצאו להם מן הירדן ומאי תו דקאמר ויצו יהושע את הכהנים לומר עלו מן הירדן אלא אין מוקדם ומאוחר בתורה והאי עלו מן הירדן דקאמר להו ה״ק להו סלקו רגליכם לאחוריכם ועודם בעבר המזרחי וכתיב בתריה נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה ויצאו מי הירדן למקומם:
נשא ארון את נושאיו ועבר והיינו קרא קמא דכתיב ויהי כאשר תמו כל העוברים לעבור ל״ה. ויך באנשי בית שמש לא בתוך הכאה דדוד כתיב אלא כשהביאו הפרות מפלשתים ואיידי דאיירי בארון נקט לה:
משום דראו בו ונסתכלו [ויך בתמי׳]. קוצרים ומשתחוים היו ולא בטלו מן המלאכה לכבודו:
גמ׳ מצד אחד נשא ארון את נושאיו ועבר כו׳ כצ״ל:
נמצא ארון ונושאיו וכהנים מצד אחד כו׳. עי׳ פרש״י הכא מהיכן למדו לומר כן ולא כפשטי׳ שעברו הארון והכהנים לצד מערב שעברו ישראל ובפרש״י בספר יהושע הוכיח לומר כן מדכתיב ויעלו מן הירדן ולא כתיב ויעברו למדנו שעל השפה שהיו עומדין אצלו עלו וא״א לומר שהיו עומדין אצל שפת הירדן במערב שהרי נאמר למעלה נטבלו רגלי הכהנים בקצה המים ושם ויעמדו הכהנים וכל ישראל עוברים עכ״ל:
נמצא ארון ונושאיו וכהנים מצד אחד של הירדן, לצד מזרח, שחזרו אחורנית, וישראל מצד אחר לצד מערב. נשא ארון את נושאיו באויר ועבר, שנאמר: ״ויהי כאשר תם כל העם לעבר ויעבר ארון ה׳ והכהנים לפני העם״ (יהושע ד, יא).
It follows that the Ark and its bearers and the priests were on one side of the Jordan, the east side, and the rest of the Jewish people were on the other side, the west side. Subsequently, the Ark carried its bearers in the air and crossed the Jordan, as it is stated: “When all the people were completely passed over, the Ark of the Lord passed on, and the priests, before the people” (Joshua 4:11).
רש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְעַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ עוּזָּא שֶׁנֶּאֱמַר {דברי הימים א י״ג:ט׳} וַיָּבֹאוּ עַד גּוֹרֶן כִּידוֹן וַיִּשְׁלַח עוּזָּא אֶת יָדוֹ לֶאֱחוֹז אֶת הָאָרוֹן אָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוּזָּא נוֹשְׂאָיו נָשָׂא עַצְמוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.

And over this matter Uzzah was punished for not taking proper care of the Ark, as it is stated: “And when they came to the threshing floor of Chidon, Uzzah put forth his hand to hold the Ark; for the oxen stumbled” (I Chronicles 13:9). The Holy One, Blessed be He, said to him: Uzzah, the Ark carried its bearers when it crossed the Jordan; all the more so is it not clear that it can carry itself?
הערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך כדון
כדוןא(סוטה לה.) ויבואו עד גורן כידון כתיב כידון וכתיב נכון. א״ר יוחנן בתחילה כידון לשון דין וי״א לשון רצח כשמא עזא ולבסוף כשבא למקומו נכון פ״א בתחילה כשנעלם מהם כידון ולבסוף נכון:
א. [ארטס נאמע.]
ועל דבר זה שלא שמר עליו נענש עוזא, שנאמר: ״ויבאו עד גרן כידן וישלח עזא את ידו לאחז את הארון כי שמטו הבקר״ (דברי הימים א יג, ט). אמר לו הקדוש ברוך הוא לעוזא: עוזא, הארון את נושאיו נשא, כשעברו את הירדן, את עצמו לא כל שכן שנושא!
And over this matter Uzzah was punished for not taking proper care of the Ark, as it is stated: “And when they came to the threshing floor of Chidon, Uzzah put forth his hand to hold the Ark; for the oxen stumbled” (I Chronicles 13:9). The Holy One, Blessed be He, said to him: Uzzah, the Ark carried its bearers when it crossed the Jordan; all the more so is it not clear that it can carry itself?
הערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) {שמואל ב ו׳:ז׳} וַיִּחַר אַף ה׳ בעוזא וַיַּכֵּהוּ שָׁם עַל הַשַּׁל וְגוֹ׳ רַבִּי יוֹחָנָן ור״אוְרַבִּי אֶלְעָזָר חַד אָמַר עַל עִסְקֵי שָׁלוּ וְחַד אָמַר שֶׁעָשָׂה צְרָכָיו בְּפָנָיו.

§ The verse states: “And the anger of the Lord was kindled against Uzzah; and God smote him there for his error [hashal]” (II Samuel 6:7). Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar disagreed over the interpretation of this verse. One says: God smote him for his forgetfulness [shalo], because he did not remember that the Ark can carry itself. And one says: God smote him because he lifted the edges [shulayyim] of his garment in front of the Ark and relieved himself in its presence.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך של
שלא(סוטה לה.) ויכהו שם האלקים על השל ח״א על עוסקי שלי פי׳ שגגה כדכתיב ויאחז בו כי שמטו הבקר אמר לו הקב״ה נושאיו נושא הוא עצמו לא כל שכן:
א. [פעהלען.]
על עסקי שלו – שגגה ששגג לאחוז בו.
שעשה צרכיו – ושל לשון כי ישל זיתך (דברים כח) ובשלייתה (שם) דבר המוטל מלמעלה למטה.
על עסקי שלו כו׳. ששגג לאחוז בו כפרש״י גם כי שמטו הבקר לא היה לו לאחוז בארון שלא יפול ואם נושאיו נשא עצמו לא כ״ש. ומ״ד על שעשה צרכיו כו׳. היינו זה נמי גרמה לו דהא בדה״י מפורש בקרא ויכהו על אשר שלח ידו גו׳ ולפי זה מ״ד על שלו היינו משום הך שגגה לחוד נענש ויש לדקדק דא״כ מאי קאמר ר״י עזה בא לעוה״ב כו׳ מהיכא תיסק אדעתין למימר דלא יבא לעוה״ב וכי משום הא דשגג לאחוז בארון ולא למד ק״ו לא יהיה לו חלק לעוה״ב ואם נאמר דר״י הוא דקאמר שעשה צרכיו בפניו הוה ניחא אבל א״כ הל״ל תסתיי׳ ר״י קאמר עשה צרכיו ולא ר״א ובילקוט גבי עזה בא לעוה״ב ל״ג אמר ר״י והשתא ניחא דלא קאמר תסתיים דר״א מצי סבר דעשה צרכיו ולהכי איצטריך לאשמועינן דיש לו חלק לעוה״ב ודו״ק:
נאמר ״ויחר אף ה׳ בעזה ויכהו שם האלקים על השל״ (שמואל ב ו, ז). ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר נחלקו בכך, חד [אחד] מהם פירש ואמר: על עסקי שלו (שכחתו), על ששכח את הדבר הזה. וחד [ואחד] מהם אמר: שעשה צרכיו בפניו, ומפרש ״של״ — שהרים את שולי בגדו בפני הארון.
§ The verse states: “And the anger of the Lord was kindled against Uzzah; and God smote him there for his error [hashal]” (II Samuel 6:7). Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar disagreed over the interpretation of this verse. One says: God smote him for his forgetfulness [shalo], because he did not remember that the Ark can carry itself. And one says: God smote him because he lifted the edges [shulayyim] of his garment in front of the Ark and relieved himself in its presence.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) {שמואל ב ו׳:ז׳} וַיָּמׇת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עוּזָּא בָּא לעוה״בלָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מָה אָרוֹן לְעוֹלָם קַיָּים אַף עוּזָּא בָּא לעוה״בלָעוֹלָם הַבָּא.

The verse states: “And he died there with the Ark of God” (II Samuel 6:7). Rabbi Yoḥanan says: Uzzah entered the World-to-Come, as it is stated: “With the Ark of God.” Just as the Ark exists forever, so too, Uzzah entered the World-to-Come.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הארון קיים לעולם – שהרי נגנז כדאמר ביומא (דף נב:) שגנזו יאשיהו.
על מה שנאמר ״וימת שם עם ארון האלהים״ (שמואל ב ו, ז), אמר ר׳ יוחנן: עוזא בא לעולם הבא, שנאמר: ״עם ארון האלהים״ — מה ארון לעולם קיים — אף עוזא בא לעולם הבא.
The verse states: “And he died there with the Ark of God” (II Samuel 6:7). Rabbi Yoḥanan says: Uzzah entered the World-to-Come, as it is stated: “With the Ark of God.” Just as the Ark exists forever, so too, Uzzah entered the World-to-Come.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) {שמואל ב ו׳:ח׳} וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ ה׳ פֶּרֶץ בעוזא א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ פָּנָיו כַּחֲרָרָה.

The verse states: “And David was displeased [vayyiḥar] because the Lord had broken forth upon Uzzah” (II Samuel 6:8). Rabbi Elazar says: Vayyiḥar means that his face changed colors and darkened like baked bread [ḥarara] from displeasure.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חררה – עוגה שאופין על פני הגחלים.
שנשתנו פניו כחררה כו׳. שהיה מצטער על שמת עזה על ידו גם על שציוה לשאת הארון בעגלה ולא לנשאו בכתף כדינו ודרש מן ויחר חררה בב׳ רישי״ן כמ״ש בערוך בערך חר שנקראת חררה ע״ש החור שאפויה בו עכ״ל ע״ש:
ועל מה שנאמר ״ויחר לדוד על אשר פרץ ה׳ פרץ בעזה״ (שמואל ב ו, ח), אמר ר׳ אלעזר: ״ויחר״ משמעו שנשתנו פניו כחררה (פת אפויה), כלומר, הושחרו פניו מצער.
The verse states: “And David was displeased [vayyiḥar] because the Lord had broken forth upon Uzzah” (II Samuel 6:8). Rabbi Elazar says: Vayyiḥar means that his face changed colors and darkened like baked bread [ḥarara] from displeasure.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אֶלָּא מֵעַתָּה כׇּל הֵיכָא דִּכְתִיב וַיִּחַר ה״נהָכִי נָמֵי הָתָם כְּתִיב אַף הָכָא לָא כְּתִיב אַף.

The Gemara questions this statement: If that is so, anywhere that the word vayyiḥar is written, including when it is referring to God, should it be interpreted this way as well? The Gemara answers: There, it is written: “And the anger of the Lord was kindled [vayyiḥar af]” (II Samuel 6:7), whereas here, the anger [af] is not written, but only vayyiḥar. Therefore it is interpreted differently.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותוהים: אלא מעתה כל היכא [מקום] דכתיב [שנאמר] ״ויחר״ ואף במקומות שנאמר ״ויחר אף ה׳⁠ ⁠״ הכי נמי [כך גם כן] תפרש?! ומשיבים: התם כתיב [שם, באותם מקומות נאמר] ״ויחר אף״ (שמואל ב ו, ז), ואילו הכא [כאן] לא כתיב [נאמר] ״אף״ אלא רק ״ויחר״, ולכן דרשו דרשה זו.
The Gemara questions this statement: If that is so, anywhere that the word vayyiḥar is written, including when it is referring to God, should it be interpreted this way as well? The Gemara answers: There, it is written: “And the anger of the Lord was kindled [vayyiḥar af]” (II Samuel 6:7), whereas here, the anger [af] is not written, but only vayyiḥar. Therefore it is interpreted differently.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) דָּרֵשׁ רָבָא מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ דָּוִד מִפְּנֵי שֶׁקָּרָא לְדִבְרֵי תוֹרָה זְמִירוֹת שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים קי״ט:נ״ד} זְמִירוֹת הָיוּ לִי חוּקֶּיךָ בְּבֵית מְגוּרָי.

Rava taught: For what reason was David punished with Uzzah’s death? He was punished because he called matters of Torah: Songs, as it is stated: “Your statutes have been my songs in the house of my pilgrimage” (Psalms 119:54).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נענש דוד – שמת עוזא על ידו.
זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי – כשהייתי בורח מפני אויבי ואגור מפניהם הייתי משתעשע בחוקיך והיו לי לזמירות לשעשעני.
מפני שקרא לד״ת זמירות כו׳. כי הזמר הוא בפיו של אדם לפי שעה אבל דברי תורה הם צריכין תמידית שלא ימושו מפיו כדי שלא ישתכחו ממנו ועד״ז אמרו גמרא גמור זמורתא תהא. ומייתי מקרא התעיף עיניך בו גו׳. דאיירי בד״ת דכתיב לעיל מיניה מבינתך חדל דהיינו על בינתך אל תשען שאי אתה צריך לחזור אחריה כי התעיף עיניך גו׳ כי בקל תבא לידי שכחה וק״ל:
משום דראו ויך גו׳ וכו׳ פרש״י לא בטלו כו׳. והאי ראו לשון בזיון כמו אל תראוני כו׳ עכ״ל. והוא דחוק ונראה לפרש ע״פ מדרש ילקוט כיון שראו היה להם ליטול את בגדיהם ולהניח על פניהם וליפול לפניו שעה או ב׳ וג׳ עד שיתכסה הארון של מלך מלכי המלכים הקב״ה והם לא עשו כן אלא כשראו היו שוחקים זקופים ומרקדים ומדברים דברים יתירים שנאמר ובית שמש קוצרים גו׳ ע״ש באורך והיינו דאמר שראו הארון בדרך קוצרים ומשתחוים ולא נפלו על פניהם שלא לראותו דרך חרדה ויראה אבל עמדו זקופים וראו ושמחו כמפורש בסוף המקרא וישמחו לראות דהיינו דרך קלות ראש ולא בדרך גילה ברעדה במקו׳ גילה שם תהא רעדה. ודאמר מילי נמי אמור מאן אמריך כו׳. אפשר שנלמד ממה שנאמר בסוף הענין ויאמרו אנשי בית שמש מי יוכל לעמוד לפני ה׳ אלהים הקדוש הזה גו׳ שאחרי שנענשו הם אמרו כן בדרך וידוי כי לא יפה דברנו מאן אמריך כו׳ ומאן אתא לך דאפייסת ובאת מאליך אבל מה שחזר הארון ובא בעל כרחם של פלשתים הוא לפי שיד ה׳ היה בהם כמפורש בקרא וק״ל:
גמ׳ זמירות שנאמר וכו׳. עי׳ עירובין יח ע״ב ובמהרש״א בח״א שם:
דרש רבא: מפני מה נענש דוד במיתת עוזה — מפני שקרא לדברי תורה ״זמירות״, שנאמר: ״זמרות היו לי חקיך בבית מגורי״ (תהלים קיט, נד).
Rava taught: For what reason was David punished with Uzzah’s death? He was punished because he called matters of Torah: Songs, as it is stated: “Your statutes have been my songs in the house of my pilgrimage” (Psalms 119:54).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) אָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ד״תדִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהֶן {משלי כ״ג:ה׳} הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ אַתָּה קוֹרֵא אוֹתָן זְמִירוֹת הֲרֵינִי מַכְשִׁילְךָ בְּדָבָר שֶׁאֲפִילּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יוֹדְעִין אוֹתוֹ אדִּכְתִיב {במדבר ז׳:ט׳} וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבוֹדַת הַקּוֹדֶשׁ וְגוֹ׳ וְאִיהוּ אַתְיֵיהּ בַּעֲגַלְתָּא.

The Holy One, Blessed be He, said to him: Matters of Torah are so difficult and demanding that it is written: “Will you set your eyes upon it? It is gone” (Proverbs 23:5), i.e., one whose eyes stray from the Torah even for a moment will forget it, and you call them songs? For this reason I will cause you to stumble in a matter that even schoolchildren know, as it is written with regard to the wagons brought to the Tabernacle: “And to the descendants of Kohath he did not give, because the service of the holy things belongs to them; they carry them upon their shoulders” (Numbers 7:9). And although the Ark clearly must be carried on people’s shoulders, David erred and brought it in a wagon.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
התעיף – לשון [כפול] וכפלת מתרגמינן ותיעוף (שמות כז) שאם תכפיל עיניך לסתום עין בהסח הדעת מהסתכל בהן מיד ואיננו.
לא נתן – עגלות משה לבני קהת לפי שיש עליהם לשאת בכתף כי לא היו ממונים אלא על דבר קדושת הארון והשולחן [והמנורה ומזבח הזהב].
בד״ה התעיף לשון כפול וכפלת מתרגמינן תיעוף כו׳ כצ״ל:
אמר לו הקדוש ברוך הוא: דברי תורה שכתוב בהן ״התעיף עיניך בו ואיננו״ (משלי כג, ה), שהמסיר עיניו לרגע מן התורה שוכח אותה, שהיא חמורה וקשה כל כך, אתה קורא אותן ״זמירות״?! על כן הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב [שנאמר]: ״ולבני קהת לא נתן (עגלות למשא) כי עבדת הקדש עליהם בכתף ישאו״ (במדבר ז, ט), הרי שאת הארון צריך לשאת בכתף, ואיהו אתייה בעגלתא [והוא, דוד, הביא אותו בעגלה] שלא כדין.
The Holy One, Blessed be He, said to him: Matters of Torah are so difficult and demanding that it is written: “Will you set your eyes upon it? It is gone” (Proverbs 23:5), i.e., one whose eyes stray from the Torah even for a moment will forget it, and you call them songs? For this reason I will cause you to stumble in a matter that even schoolchildren know, as it is written with regard to the wagons brought to the Tabernacle: “And to the descendants of Kohath he did not give, because the service of the holy things belongs to them; they carry them upon their shoulders” (Numbers 7:9). And although the Ark clearly must be carried on people’s shoulders, David erred and brought it in a wagon.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) {שמואל א ו׳:י״ט} וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן מִשּׁוּם דְּרָאוּ וַיַּךְ (אֱלֹהִים) רַבִּי אֲבָהוּ וְרַבִּי אֶלְעָזָר חַד אָמַר קוֹצְרִין וּמִשְׁתַּחֲוִים הָיוּ וְחַד אָמַר מִילֵּי נָמֵי אֲמוּר

§ When the Philistines returned the Ark during the period of Samuel, it is stated: “And He smote of the men of Beit Shemesh because they had gazed upon the Ark of the Lord” (I Samuel 6:19). The Gemara asks: Because they gazed upon it, God smote them? Why did their action warrant this punishment? Rabbi Abbahu and Rabbi Elazar disagreed with regard to the interpretation of the verse. One says that they were punished because they were reaping their crops and prostrating themselves at the same time; they did not stop working in reverence for the Ark. And one says that they also spoke denigrating words:
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויך באנשי בית שמש – לא בהך הכאה דדוד כתיב אלא כשהביאוהו הפרות מפלשתים ואיידי דאיירי בארון נקט לה.
משום דראו – ונסתכלו בו ויך בתמיה.
קוצרין ומשתחוים היו – לא בטלו ממלאכתן לכבדו והאי ראו לשון בזיון כמו אל תראוני שאני שחרחורת (שיר השירים א).
נאמר כאשר החזירו הפלשתים את הארון בימי שמואל ״ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה׳⁠ ⁠״ (שמואל א ו, יט) ותוהים: משום שראו — ״ויך״ (אלהים) (שמואל א ו, יט), מדוע נענשו על כך? ר׳ אבהו ור׳ אלעזר נחלקו בפירוש הדבר, חד [אחד] מהם אמר: קוצרין ומשתחוים היו, שלא בטלו ממלאכתם, ומשום כך נענשו, וחד [ואחד] מהם אמר: מילי נמי אמור [דברים של גנות גם כן אמרו]:
§ When the Philistines returned the Ark during the period of Samuel, it is stated: “And He smote of the men of Beit Shemesh because they had gazed upon the Ark of the Lord” (I Samuel 6:19). The Gemara asks: Because they gazed upon it, God smote them? Why did their action warrant this punishment? Rabbi Abbahu and Rabbi Elazar disagreed with regard to the interpretation of the verse. One says that they were punished because they were reaping their crops and prostrating themselves at the same time; they did not stop working in reverence for the Ark. And one says that they also spoke denigrating words:
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144