×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מִפִּי שְׁמוּעָה אָמְרָה מִפִּי חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי.:
Rabbi Yoḥanan says in response: Rabbi Yehuda HaNasi accepted Rabbi Yosei’s opinion not because it was a compromise, but rather because he said it according to a tradition he had from the prophets Haggai, Zechariah, and Malachi.
רי״ףרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{בבלי חולין קלז ע״ב}1 גוזזות2 כל [שהן]: וכמה כל [שהן]⁠3 אמר רב4 מנה ופרס ובלבד שיהיו5 מחומשות. ושמואל אמר6 ששים סלעים ונותן סלע אחד לכהן. [רבה]⁠7 בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן שש חמש לכהן ואחת לו עולא אמר ר׳ אלעזר כל שהן שנינו8. רב ושמואל דאמרי תרויהו ראשית הגז בששים ואי קשיא לך הא דתנן9 {משנה חולין יא:ב10} כמה הוא נותן לו11 משקל חמש סלעים ביהודה שהן עשרה סלעים בגליל מלובן לא12 צואי ההיא בישראל שיש לו גזות13 הרבה ומבקש ליתנם לכהן עסיקינן דאמרינן כל חד וחד לא תבצר ליה מחמש סלעין.
{בבלי חולין קלז ע״ב-קלח ע״א} ומנה דקאמר רב מנה בן ארבעים סלעין דהוה ליה מנה ופרס ששים סלעים כדקאמר שמואל ור׳ יוחנן נמי בששים סבירא ליה וההיא14 דקאמר שש חמש לכהן ואחת לו ההיא משום ר׳ ינאי רביה הלכך הלכתא15 ראשית הגז בששים דהוה ליה ר׳ [ינאי]⁠16 יחיד אצל רבים וקימא לן דיחיד17 ורבים הלכה כרבים. וחזינן קמאי כגון בעל הלכות ומר רב18 חפץ גאון דפסקו הילכתא כמתניתין דקתאני חמש רחלות שנאמר וחמש צאן עשויות
וכפשטא דמתניתין19 דקתני וכמה הוא נותן לו20 משקל חמש סלעים ביהודה [וכו׳]⁠21 ואתיא כר׳ יוחנן משום רביה:
1. גתי מוסיף: ״פיס׳⁠ ⁠״.
2. גוזזות: גקא, דפוס קושטא: ״גזוזות״. ראה משנה.
3. שהן, שהן: גא גקא גקי גלז גתי, כ״י פריס, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״שהוא, שהוא״ כבמשנה שם.
4. אמר רב: כ״י פריס: ״רב א׳⁠ ⁠״.
5. שיהיו: וכן כ״י נ. גא גלז: ״שיהוא״, גקא גקי גתי, כ״י פריס, דפוסים: ״שיהו״.
6. אמר: גתי: ״אומ׳⁠ ⁠״.
7. ורבה: גא גקא גקי גתי, כ״י פריס, כ״י נ, דפוסים. כ״י א:״ורבה״.
8. שנינו: כ״י פריס לפני הגהה: ״ממש״.
9. דתנן: גתי: ״דרבנן״.
10. היינו הסיפא של משנתינו (יא:ב) שהושמט בחיבור. מובא חלקית במהלך הסוגיא בגמ׳ כאן.
11. לו: חסר ב-גח גתי.
12. לא: דפוסים: ולא.
13. גזות: גתי: ״גזיזות״.
14. וההיא: גתי: ״והאיי״.
15. הלכתא: חסר ב-גתי, כ״י פריס.
16. ר׳ ינאי: גא גקי גתי, כ״י פריס, כ״י נ, דפוסים, אשכול. כ״י א, גקא: ״ר׳ יוחנן״.
17. דיחיד: גתי, כ״י פריס: ״יחיד״.
18. ומר רב: גקא, כ״י נ: ״ומר״. גקי גתי: ״ורב״.
19. דמתניתין: דפוסים: דמתניתא.
20. לו: חסר בכ״י פריס.
21. וכו׳: גא גקא גקי גקה, כ״י נ, דפוסים. כ״י פריס ממשיך: ״שהן י׳ סלע׳ בגליל״. המרז להמשך חסר ב-גתי.
א״ר יוחנן מפי השמועה אמרה – ר׳ יוסי הלכך הלכתא כוותיה.
ומתרץ, משום הכי נקטינן בידן כדברי בר׳, לאו משום הכרעה, אלא משום שמעיד שקבל מפי הנביאים שהם חגי זכריה ומלאכי, שהיו בימיו של ר׳ יוסי אביו של ר׳ ישמעאל.
כבר ביארנו ששיעור חיוב ראשית הגז הוא כשיש לו חמש צאן שעושות גיזות חמשתן ששים סלעים כמה הוא נותן לכהן משקל סלע שמן התורה אין שיעור לראשית זו ומ״מ מדברי סופרים שלא לפחות מאחד מששים:
אמר ר׳ יוחנן בתשובה: אף שהיא דעה מכרעת, רבי קיבל את דעתו של ר׳ יוסי כי מפי שמועה (על פי מסורת) שהיתה בידו אמרה ר׳ יוסי להלכה זו, מסורת שמקורה מפי הנביאים חגי זכריה ומלאכי.
Rabbi Yoḥanan says in response: Rabbi Yehuda HaNasi accepted Rabbi Yosei’s opinion not because it was a compromise, but rather because he said it according to a tradition he had from the prophets Haggai, Zechariah, and Malachi.
רי״ףרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) ר׳רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס אוֹמֵר וְכוּ׳.: וְכַמָּה כׇּל שֶׁהֵן אָמַר רַב מָנֶה וּפְרָס אוּבִלְבַד שֶׁיְּהוּ מְחוּמָּשׁוֹת וּשְׁמוּאֵל אָמַר בשִׁשִּׁים וְנוֹתֵן סֶלַע אַחַת לְכֹהֵן.

§ The mishna states: Rabbi Dosa ben Harkinas says that the mitzva of the first sheared wool applies to five sheep, each of whose shearing weighs one hundred and fifty dinars, whereas the Rabbis say: Five sheep, each of whose shearing is any amount. The Gemara asks: And how much is signified by the phrase: Any amount? Rav says: It is a total weight of one hundred dinars [maneh] and half of one hundred dinars [peras], provided that they are divided equally between the five sheep. And Shmuel says: It is a total weight of sixty sela, of which he gives the weight of one sela to the priest.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנה ופרס – החמשה כולן.
שיהו מחומשות – לכל אחת מהן שבעה סלעים וחצי דהוו לה כולהו מנה ופרס שהמנה מאה זוז עשרים וחמשה סלעים הרי ל״ז סלעים וחצי.
ששים – סלעים.
ונותן סלע מהם לכהן – ולקמיה פריך ליה ממתניתין.
עד שצבעו פטור – פירש בקונטרס משום דהוי כמו מזיק מתנות או אוכלן דפטור וה״נ גוזל ותימה דא״כ מאי קמ״ל רב חסדא כיון דמתני׳ היא ובפי׳ רש״י הראשונים במכתב ידו פירש שקודם שגזז חמש צאן דהיינו כדי חיוב צבע מה שגזז שלא בא לידי חיוב עד שצבעו והעביר עליו קולמוס ונראה דקמ״ל רב חסדא שלא נפרש מתני׳ כפירוש שמחק בקונטרס אלא פטור משום דמזיק מתנות כהונה שקנאן בשינוי.
וכמה כל שהן, אמ׳ רב מנה ופרס. כלומ׳ בין כלם החמשה מנה ופרס, כשיעור שהיה רוצה תנא קמא לכל אחת ואחת מן הרחלות. ובלבד שיהו מחומשות. כלומ׳ שיהיו גוזזות כל אחת ואחת בשוה לכל אחת מגיע שבעה סלעים וחצי דהוו להו מנה ופרס בין כלן, שהרי המנה מאה זוז, והן כ״ה סלעים, והפרס שהוא חצי מנה, עולה לחשבון י״ב סלעים וחצי, הרי ל״ז סלעים וחצי.
ושמואל אמ׳ ששים. סלעים, מיקרי כל שהן, שמגיע לכל אחת שנים עשר סלעים, שהן מ״ח דינרין לכל אחת.
ומשום דקשיא לן בגמרא דרב אדרב דאמר בששים, מתרצינן דהאי מנה ממנה גדול קאמר, שהוא בן ארבעים סלעים ופרס עשרים סלעים דהיינו ששים, ונותן לכהן סלע אחד. ואע״ג דרב לא איירי בשיעורא דכהן, אלא בשיעור המחייב למצוה, איירי במקום אחר, וסבירא ליה כשמואל, כדאמרינן רב ושמואל דאמרי תרויהו ראשית הגז בששים.
ור׳ יוחנן סבירא ליה דכל שהו הוי בין כולן ששה סלעים, דהינו שנים עשר דינרין לכל אחת ואחת, ונותן לכהן חמש סלעים, ומה שישאר הוא החלק הששי, לבעלים, לפי שאינו ראוי לתת לכהן לעולם פחות מחמש סלעים, משום דכתי׳ ונתן, שיהא בו כדי נתינה, לעשות ממנו בגד קטן. ולעולם אי הוי ליה אלף גזות כאלו, שאינו נותן לכהן אלא אחד מס׳, ובלבד שיתן לכהן חמש סלעים לכל כהן וכהן עד שישלים חלק אחד מס׳.
וצ״ע מה שאמ׳ בהלכות הרב אלפאסי, ואתיא כר׳ יוחנן משום רביה.
הדרן עלך ראשית הגז
הא דתנן ר׳ דוסא אומר מנה מנה ופרס דברי ר׳ דוסא. פרש״י ז״ל כל אחת ואחת מנה ופרס. אבל בתוספתא משמע דר׳ דוסא בין כולן אומר שגוזזות מנה מנה ופרס, דתניא התם חמש רחילות גזוזות מנה ופרס שהן שבעים וחמש סלעים חייב בראשית הגז דברי רבי דוסא, אלמא מנה מנה ופרס בין כולן קאמר, וא״ת א״כ אמאי קתני מנה מנה ופרס ליתני שלשה מנין, תירץ הרמב״ן ז״ל שהרחלות גזוזות שתי פעמים בשנה ומצטרפות הן דמחדש על חדש הוא ולה״ק ר״ד מנה ופרס בכל גיזה שהן שלשה מנין מצטרפות וחייבות, וחכמים אומרים אפילו גזוזות כל שהן בפעם אחת ובלבד שיהא בהן בסוף כדי הפרשה דהיינו ששים.
ומיהו איכא למידק למ״ד כל שהן דהא ליכא בין ר׳ דוסא לרבנן אלא פורתא דלר׳ דוסא שבעים וחמש מנין ולרבנן ששים, אבל לפרש״י זצ״ל ניחא דאיידי דאמר ת״ק שיעורא רבה אמר איהו שיעורא זוטא, וכתב הרמב״ן ז״ל דאפשר (דהכא) [דהכי] קאמר כל שהן ראויות להפרשה חייבות בראשית הגז, והראב״ד ז״ל [כ׳] דר׳ דוסא במנה של קדש קאמר דהוו לה מנה ופרס שבעים וחמש מנים דמנה של קדש כפול היה ומנה מנה ופרס כל אחת ואחת קאמר.
א עוד שנינו במשנתנו שר׳ דוסא בן הרכינס אומר בחיוב ראשית הגז שהוא בחמש רחלות הגוזזות כל אחת מהן מנה ופרס, ואילו חכמים אומרים שהחיוב הוא בחמש רחלות גוזזות כל שהן. ושואלים: כמה הוא שיעור ״כל שהן״? אמר רב: שתהא הגיזה כמשקל מנה (משקל מאה דינרים) ועוד פרס (מחצית המנה, שהם חמשים דינרים), ובלבד שיהו הגיזות שמשקלן מאה וחמשים דינרים מחומשות (שמכל כבשה ניטלה חמישית משקל זה של הגיזות). ואילו שמואל אמר שהשיעור שאמרו חכמים ״כל שהן״ כוונתו, שאם היתה כלל הגיזה במשקל כולל של ששים סלעים, חייב בראשית הגז, ומתוכם נותן גיזה שמשקלה סלע אחת לכהן.
§ The mishna states: Rabbi Dosa ben Harkinas says that the mitzva of the first sheared wool applies to five sheep, each of whose shearing weighs one hundred and fifty dinars, whereas the Rabbis say: Five sheep, each of whose shearing is any amount. The Gemara asks: And how much is signified by the phrase: Any amount? Rav says: It is a total weight of one hundred dinars [maneh] and half of one hundred dinars [peras], provided that they are divided equally between the five sheep. And Shmuel says: It is a total weight of sixty sela, of which he gives the weight of one sela to the priest.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן שֵׁשׁ לְכֹהֵן חָמֵשׁה ואחד לוֹ עוּלָּא אָמַר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר כׇּל שֶׁהֵן שָׁנִינוּ.

Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: It is a total weight of six sela, of which he gives to the priest the weight of five sela, and he leaves one sela for himself. Ulla says that Rabbi Elazar says: We learned in the mishna that according to the Rabbis the obligation of the first sheared wool applies to any amount, even if the total weight is only one sela.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבי יוחנן אומר שש – סלעים הוי כל שהן ויתן מהם חמש סלעים כדתנן במתני׳.
ואחד לו – ואפילו הן גוזזות אלף סלעים סגי ליה נמי בחמשה סלעים לכהן.
רבה בר בר חנה אמר בשם ר׳ יוחנן: ״כל שהן״ כוונתו שאם היתה כלל הגיזה במשקל שש סלעים — הריהו נותן ממנה לכהן חמשה סלעים, וגיזה שמשקלה סלע אחד הריהו משאיר לו. ואילו עולא אמר בשם ר׳ אלעזר כי ״כל שהן״ שנינו בדברי חכמים, אף שכלל הגיזה הוא משקל של סלע אחד בלבד — חייב בראשית הגז. ודנים בדברי חכמים אלה,
Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: It is a total weight of six sela, of which he gives to the priest the weight of five sela, and he leaves one sela for himself. Ulla says that Rabbi Elazar says: We learned in the mishna that according to the Rabbis the obligation of the first sheared wool applies to any amount, even if the total weight is only one sela.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) תְּנַן וְכַמָּה נוֹתֵן לוֹ מִשְׁקַל חֲמֵשׁ סְלָעִים בִּיהוּדָה שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְלָעִים בַּגָּלִיל בִּשְׁלָמָא לְרַב וְרַבִּי יוֹחָנָן נִיחָא אֶלָּא לִשְׁמוּאֵל ור׳וְרַבִּי אֶלְעָזָר קַשְׁיָא.

We learned in the mishna (135a): And how much does one give to the priest? One gives him sheared wool of the weight of five sela in Judea, which are the equivalent of ten sela in the Galilee. Granted, according to the opinions of Rav and Rabbi Yoḥanan, the mishna works out well, as their statements do not contradict the mishna. Rav does not discuss the amount one is required to give the priest, and Rabbi Yoḥanan states that one gives the priest five sela. But according to Shmuel and Rabbi Elazar, the mishna is difficult, as Shmuel states that one is required to give one sela, while Rabbi Elazar states that the obligation of the first sheared wool applies even for a weight of less than five sela.
רי״ףרש״ירמב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל שהן תנן – ואפילו אין גוזזות כולן אלא סלע אחד.
בשלמא לרב ורבי יוחנן ניחא – דרב לא איירי בנתינת כהן כלל ואיכא למימר דהוא נמי סבירא ליה דנותן מהנך ל״ז סלעים לכהן ה׳ סלעים.
אלא לשמואל – דאמר נותן סלע לכהן הא אנן חמש תנן ולעולא נמי דאמר כל שהוא קשיא דמהיכא יתן לכהן ה׳ סלעים.
בשלמא לר׳ יוחנן ניחא אלא לשמואל קשיא. קשיאא לןב, אמאי לא מוקים מתני׳ במנה בן ארבעים, דהא במסקנא נמי אוקימנא לדרב דמפרש לה במנה בן ארבעיםג, והלכך מצי למימר דמתני׳ לר׳ דוסא קאמר ממנה מנה ופרס כמה נותן לו משקל חמש סלעים דהיינו אחד מששים, ורבנן נמי לא פליגי בהא, דאינהו נמי אית להו דיהיב לכהן חמש בדאיכא מנה ופרס לכל חדא וחדא. איכא למימר אטו תנא חושבנא אתא לאשמועינן, ליתני אחד מששים בין לרבנן בין לר׳ דוסא, מדקתני חמש סלעים, ש״מ סתם הפרשת ראשית הגז חמש סלעים. ומפרקינן דהא אתא לאשמועינן, דליתיב לכל חד חמש סלעים דהיינו כדי אבנט. ומיהו מדידיה לא יהיב להו אלא מחלק ששים שלהם. ואית דבעי מימר דמנה בן ארבעים סלעים דגליל הוא, ולהכי קשיא אמאי יהיב להו עשר דגליל, ליתיב חמש דגליל דהיינו אחד מששים. ולאו מילתא היא. חדא דמתני׳ משמע סתם סלעים דיהודה, מדלא קתני עשר בגליל שהן חמש ביהודה. ועוד שאם כן נמצא מנה פחות שאין בו עשרים וחמשה סלעים של תורה, וזה אי אפשר לומר כן. אבל הקושיא אינה דתניא בתוספתא בפירקיןד חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס שהן שבעים וחמש סלעים חייבותה בראשית הגז דברי ר׳ דוסא, אלמא מנה ופרס מנה ופרס בין כולם קאמרינן, הלכך לא אפשר לתרוצא לסיפא אפי׳ לר׳ דוסא.
ומיהו תמיהא לי, למאן דאמר ששיםו היכי קתני כל שהוא, דהא ליכא בין ר׳ דוסא לרבנן טובאז. בשלמא לפרש״י ז״לח איידי דאמר ת״ק שיעורא רבה אמר איהו שיעורא זוטא, אלא לדידן קשיא. ואפשר דהכי קתני, כל שהן ראויות להפרשה חייבות בראשית הגז דהיינו ששים, ששיעור ראשית הגז אחד מששים. ופחות מסלע אינו ראוי להפרשה שאין בו כדי נתינה. ומשום הכי קתני כל שהן ראויות להפרשה חייבות בראשית הגז. ותמהני לר׳ דוסא אמאי קתני מנה מנה ופרס, לתני שלש מנים. ונראה לי שלפי שהרחלות גוזזות שני פעמים בשנה, ומצטרפות הן דמחדש על החדש הוא, להכי קאמר ר׳ דוסא חמש רחלות גוזזות מנה ופרס בכל גיזה מהן שהן שלש מנים מצטרפות וחייבות, וחכמים אפילו גוזזות כל שהן בפעם אחת, ובלבד שיהא בהן בסוף כדי הפרשה דהיינו ששים. ודבר נכון הוא. והרב ר׳ אברהם בר׳ דוד ז״ל פירש דבמנה של קדש אמר ר׳ דוסא, דהוו להו מנה ופרס שבעים וחמש, דמנה של קדש כפול היהט. ואינו נכון.
א. תוכן דיבור זה הובא בחידושי הרשב״א, הריטב״א והר״ן בשם רבינו.
ב. ׳לפרש״י ז״ל דפירש מנה ופרס לכל אחת, מאי קושיא לימא ליה דמתניתין איירי במנה בן ארבעים סלעים כדאמר בסמוך וכו׳⁠ ⁠׳ (חידושי הריטב״א).
ג. בכי״פ: במנה כן [ואולי היא ט״ס וצ״ל ׳בן׳ ונשמט ׳ארבעים׳].
ד. פ״י ה״א.
ה. כי״פ: חיב. וכ״ה בריטב״א.
ו. בחידושי הריטב״א: למאן דאמר דכל שהן דרבנן היינו ששים סלעים היכי קרי להו כל שהן.
ז. אלא ט״ו סלעים (חידושי הריטב״א).
ח. לעיל קלה, א ד״ה מנה.
ט. ב״ב צ, ב.
תנן מהו נותן לו משקל ה׳ סלעים ביהודה שהם עשר סלעים בגליל בשלמא לר׳ ולר׳ יוחנן ניחא פי׳ דאלו ר׳ יוחנן הא אמר חמש לכהן ואחת לו ורב נמי לא איירי בשיעור נתינ׳ כלל ואפש׳ ליה למימר כמתנית׳ אלא לשמואל קשיא דאמר סלע אחת לכהן זה ראיה לפרושינו שפרשנו דר׳ דוסא ג׳ מנים בין כולם קאמר דאי לפרש״י ז״ל שפי׳ מנה ופרס לכל אחת מאי קושיא לימא ליה דמתני׳ איירי במנה בן ארבעים סלעים כדאמר בסמוך דה״ל לכל חדא מנייהו ס׳ סלעים וכי קתני ה׳ סלעים היינו לרב דוסא דה״ל אחד מס׳ ורבנן נמי מודו דכל היכא דגוזזו׳ ז׳ מנים ומחצה שנותן ה׳ סלעים אלא דקאמרי דבפחות מכאן דהיינו בששים וכן כולם חייב בראשית הגז וכולהו אית׳ ליה דחד מס׳ נותן כהן ואיכא למימר לפי פרש״י ז״ל דא״כ למה ליה למיתני נותן חמש סלעים וכי תנא חושבנא אתי לאשמעי׳ ליתני אחד מס׳ בין לרבנן ובין לרבי דוסא וכ״ת אליבא דידן למ״ד דכל שהן לדרבנן היינו ששים סלעים היכי קרי להו כל שהן דהא ליכא בין ר׳ דוסא ורבנן אלא ט״ו סלעים דבשלמ׳ לרש״י ז״ל איידי דקתני ר׳ דוסא שיעורא רבה נקט איהו שיעורא זוטא דקרי ליה כל סהן ואיכא למימר ודה״פ כל שהן ראויות להפרשה חייבת בראשית הגז דהיינו ששים בפחות מסלע אינה ראוי להפרשה שאין בו כדי נתינה ודיקא נמי דקתני כל שהן ולא קתני כל שהוא. רבי׳ הגדול ז״ל ועיקר.
תנן [שנינו במשנתנו]: וכמה נותן לו? משקל חמש סלעים ביהודה, שהן עשר סלעים בגליל, ומעתה יש לומר: בשלמא [נניח] לשיטת רב שאמר כמה הוא שיעור הגיזה המתחייב בנתינת ראשית הגז, ולא אמר כמה שיעור נתינה זו (ויש מקום לומר שאף לדעתו הנתינה היא בשיעור חמישה סלעים). וכן לשיטתו של ר׳ יוחנן שאמר כי שיעור הנתינה הוא חמישה סלעים — ניחא [נוח, אין קושי מדברי המשנה] האומרת ששיעור הנתינה הוא חמישה סלעים. אלא לשיטת שמואל שאמר ששיעור הנתינה הוא סלע אחד בלבד, וכן לשיטת ר׳ אלעזר שאמר כי שיעור הנתינה הוא בכל שהוא. קשיא [קשה]!
We learned in the mishna (135a): And how much does one give to the priest? One gives him sheared wool of the weight of five sela in Judea, which are the equivalent of ten sela in the Galilee. Granted, according to the opinions of Rav and Rabbi Yoḥanan, the mishna works out well, as their statements do not contradict the mishna. Rav does not discuss the amount one is required to give the priest, and Rabbi Yoḥanan states that one gives the priest five sela. But according to Shmuel and Rabbi Elazar, the mishna is difficult, as Shmuel states that one is required to give one sela, while Rabbi Elazar states that the obligation of the first sheared wool applies even for a weight of less than five sela.
רי״ףרש״ירמב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְלִיטַעְמָיךְ וּלְרַב מִי נִיחָא וְהָא רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ רֵאשִׁית הַגֵּז בְּשִׁשִּׁים.

The Gemara responds: And according to your reasoning, does it work out well according to the opinion of Rav? But Rav and Shmuel both say that the first sheared wool given to the priest is one part in sixty. Rav holds that the weight of one hundred and fifty dinars renders one obligated in the first sheared wool, and one-sixtieth of this weight is less than one sela. Therefore, Rav’s opinion is also not in accordance with the mishna.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולרב מי ניחא והאמר ראשית הגז בס׳ – וכיון דאמר שבעה ושלשים סלעים וחצי חייבין בראשית הגז אם מחמש רחלות באו צא מהם חלק ס׳ מטי לשלשים סלעים חצי סלע ולשבעה סלעים וחצי דבר מועט וא״נ מוקמינן לה כדלקמן במנה בן מ׳ סלעים אכתי סלע הוא דהוי ואנן ה׳ סלעים לכהן תנן.
בפרש״י בד״ה ולרב מי ניחא כו׳ וכיון דאמר ל״ז סלעים וחצי חייבים כו׳ ול״ז סלעים וחצי דבר כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בד״ה בשלמא דר׳ יוחנן דאמרת משמיה בס׳ עכ״ל האי לישנא דאמרת אינו לשון לנוכח אלא כמו דאתמר והיינו בהך עובדא דאמר ר׳ יוחנן בששים וה״ק אנחת לן חדא דמהך דקאמרת דקאמר ר׳ יוחנן משמיה דר׳ ינאי בשש יכולין להתקיים ב׳ מימרות דר׳ יוחנן דלעיל דחדא משמיה דר׳ ינאי הוא ומהרש״ל דחק בזה להגיה כאן בדברי רב דימי ומשמיה אמר בס׳ ואין צורך להגיה כל הספרים וטפי היה לו להגיה בפירוש רש״י דאתמר במקום דאמרת ותו לא מידי ודו״ק:
ודוחים: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], שאתה מקשה רק על דברי שמואל ולא על דברי רב, ואולם לשיטתו של רב מי ניחא [האם נוח הנאמר במשנתנו]? והא [והרי] רב ושמואל דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] כי שיעור ראשית הגז הניתן לכהן הוא באחד מששים מכלל הגיזה. וכיון שסבור רב כי שיעור הגיזה המתחייבת בראשית הגז הוא מאה וחמישים סלעים, וחלק אחד מששים של כמות שכזו הריהו פחות מסלע אחד, ודאי ששיטת המשנה, ששיעור הנתינה הוא חמישה סלעים, אינה כשיטתו!
The Gemara responds: And according to your reasoning, does it work out well according to the opinion of Rav? But Rav and Shmuel both say that the first sheared wool given to the priest is one part in sixty. Rav holds that the weight of one hundred and fifty dinars renders one obligated in the first sheared wool, and one-sixtieth of this weight is less than one sela. Therefore, Rav’s opinion is also not in accordance with the mishna.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ דְּהַהִיא רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ גִּיזִּין הַרְבֵּה עָסְקִינַן וּמְבַקֵּשׁ לִיתְּנָן לְכֹהֵן ואמרי׳וְאָמְרִינַן לֵיהּ כֹּל חַד וְחַד לָא תְּבַצַּר לֵיהּ מֵחֲמֵשֶׁת סְלָעִים.

The Gemara answers: It was stated with regard to that mishna that Rav and Shmuel both say: The five sela stated in the mishna is not referring to the total amount given from the sheared wool. Rather, in the mishna we are dealing with a Jew who has a large amount of shearing, and he wishes to give them to the priest, i.e., to several priests. And we say to him: With regard to each and every one of the priests, do not give him less than five sela. But if one has only a small amount of shearing, he gives the priest one-sixtieth of the shearing, even if it is less than five sela.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא אתמר עלה – כלומר ולעולם ראשית הגז בששים בין רב למעט ומתניתין דקתני חמש סלעים לאו ארישא קאי אלא מילתא באנפי נפשה היא.
בישראל שיש לו גיזין הרבה – דחלק ששים שבהם יש בו כדי לחלק לכהנים הרבה ומבקש ליתנם לכהנים הרבה דאמרי׳ ליה כל חד וחד כהן לא תבצר ליה מחמשה סלעים דהואיל ויש לו ליתן בעינן נתינה ראויה לכל כהן כדלקמן והיכא דגוזזות מעט נמי סגי ליה בששים. יש לשונות אחרים ואין בהם ממש.
ומשיבים: אין זו קושיה על רב, כי הא איתמר עלה דההיא [הרי נאמר עליה, על אותה הלכה שבמשנתנו] שרב ושמואל דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] שאין המדובר (שנותנים לכהן חמישה סלעים בראשית הגז) אלא בגיזתו של אדם מישראל שיש לו גיזין הרבה עסקינן [עוסקים אנו], ומבקש ליתנן לכהן (לכהנים רבים), ואמרינן ליה [ואומרים אנו לו], כל חד וחד [אחד ואחד] מהכהנים שתתן להם מגיזתך, לא תבצר ליה [אל תפחית לו] ממשקל חמשת סלעים. ואולם בזמן שגיזתו של האדם מועטת — אינו נותן לכהן משקל חמישה סלעים, אלא חלק אחד מששים מכלל הגיזה. ואין מקום להקשות מדברי המשנה.
The Gemara answers: It was stated with regard to that mishna that Rav and Shmuel both say: The five sela stated in the mishna is not referring to the total amount given from the sheared wool. Rather, in the mishna we are dealing with a Jew who has a large amount of shearing, and he wishes to give them to the priest, i.e., to several priests. And we say to him: With regard to each and every one of the priests, do not give him less than five sela. But if one has only a small amount of shearing, he gives the priest one-sixtieth of the shearing, even if it is less than five sela.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גּוּפָא רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ רֵאשִׁית הַגֵּז בְּשִׁשִּׁים תְּרוּמָה בְּשִׁשִּׁים פֵּאָה בְּשִׁשִּׁים.

§ The Gemara mentioned a ruling of Rav and Shmuel with regard to the amount that one is required to give as the first sheared wool. The Gemara discusses the matter itself. Rav and Shmuel both say: The first sheared wool given to the priest is one part of sixty. Likewise, the amount one is required to separate as teruma is one part of sixty, and the amount one must leave in his field as pe’a is one part of sixty.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היו גזותיו יתר מששים מרבה לו עד שיהא אחד מששים שבגזותיו לחשבון גדול אם לא היה חלק זה מגיע אלא לחמש סלעים אינו רשאי ליתנו אלא לכהן אחד הואיל ובידו ליתן צריכין אנו לכדי נתינה הראויה וכן אפי׳ הגיע חלק זה למשקל תשעה סלעים הא אם הגיע לעשרה רשאי הוא ליתנו לשנים אחר שיגיע משקל חמש לכל אחד וכן בחמשה עשר לשלשה וכן לפי חשבון זה לעולם כמו שיתבאר במשנה השלישית:
תרומה גדולה כבר ביארנו שאין לה שיעור מן התורה אפי׳ חטה אחת פוטרת את הכרי ומ״מ חכמים נתנו בה שיעור לעין רעה אחד מששים וכן רמוז ביחזקאל ונתנו לעין יפה אחד מארבעים לבינונית אחת מחמשים והוא הרמוז במלת תרומה תרי ממאה וכן הדין בתרומה שאין חיובה אלא מדברי סופרים:
ב למעלה הובאה מחלוקת רב ושמואל בהסבר דברי חכמים במשנתנו, ועתה דנים בה גופא [עצמה]. רב ושמואל דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] כי שיעור הנתינה בראשית הגז — הוא אחד בששים מכלל הגיזה. וכן הוא לדעתם שיעור התרומה (תרומה גדולה) הניתנת לכהן מן היבול — אחד בששים מכלל הפירות. וכן הוא שיעור הפאה הנשארת לעניים בשדה — אחד בששים מן התבואה.
§ The Gemara mentioned a ruling of Rav and Shmuel with regard to the amount that one is required to give as the first sheared wool. The Gemara discusses the matter itself. Rav and Shmuel both say: The first sheared wool given to the priest is one part of sixty. Likewise, the amount one is required to separate as teruma is one part of sixty, and the amount one must leave in his field as pe’a is one part of sixty.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תְּרוּמָה בְּשִׁשִּׁים וְהָא אֲנַן תְּנַן תְּרוּמָה געַיִן יָפָה אֶחָד מֵאַרְבָּעִים דְּאוֹרָיְיתָא בְּשִׁשִּׁים דְּרַבָּנַן בְּאַרְבָּעִים.

The Gemara asks: Is the amount one is required to separate as teruma one part of sixty? But didn’t we learn in a mishna (Terumot 4:3): With regard to the measure one should separate as teruma, if one is of generous disposition he gives one-fortieth. The Gemara answers: By Torah law, it is sufficient to give one part of sixty; by rabbinic law the requisite amount is one part of forty.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא תניא עין יפה אחד מארבעים – והיכי רב ושמואל אעין רעה נקטי שיעורייהו.
ומשני: דאורייתא בששים – מדאורייתא סגי ליה בששים והיינו דקתני עין רעה אחד מששים. רב ושמואל שיעורא דאורייתא אתו לאשמועינן. וביחזקאל (מה) רמיזא וששיתם האיפה מחומר החטים וששיתם האיפה מחומר השעורים חומר ל׳ סאין איפה שלש סאין שתות שלה חצי סאה כשתוציא חצי סאה תרומה משלשים הרי אחד מששים.
דרבנן מארבעים – ואתו רבנן ותקון דניהיב עין יפה מארבעים ובינונית בחמשים.
והא אנן תנן – שיעור תרומה עין יפה אחד מארבעים ולא בעי למימר דשמואל איירי בעין רעה דאם כן מאי קמ״ל מתניתין היא במסכת תרומות (משנה תרומות ד׳:ג׳) עין רעה אחד מששים.
ושואלים על דבריהם: והאם שיעור התרומה הוא אחד בששים? והא אנן תנן [והרי אנו שנינו במשנה שבמסכת תרומות] בשיעור התרומה כי זה הנותן את תרומתו בעין יפה — נותן אחד מארבעים (שהוא אחוז וחצי)! ומשיבים: שיעור התרומה דאורייתא [מדין תורה] — אחד בששים בלבד, ואילו שיעור התרומה דרבנן [מדברי חכמים] שהוסיפו על שיעור זה, הוא אחד בארבעים.
The Gemara asks: Is the amount one is required to separate as teruma one part of sixty? But didn’t we learn in a mishna (Terumot 4:3): With regard to the measure one should separate as teruma, if one is of generous disposition he gives one-fortieth. The Gemara answers: By Torah law, it is sufficient to give one part of sixty; by rabbinic law the requisite amount is one part of forty.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) דְּאוֹרָיְיתָא בְּשִׁשִּׁים וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל דחִטָּה אַחַת פּוֹטֶרֶת אֶת הַכְּרִי דְּאוֹרָיְיתָא כְּדִשְׁמוּאֵל דְּרַבָּנַן בִּדְאוֹרָיְיתָא אַחַת מֵאַרְבָּעִים הדְּרַבָּנַן בִּדְרַבָּנַן בְּשִׁשִּׁים.

The Gemara asks: Is the measure of teruma by Torah law one part of sixty? But doesn’t Shmuel say: By Torah law, even one grain of wheat given as teruma exempts the entire pile [keri] of grain? The Gemara answers: By Torah law the measure is as stated by Shmuel, that even one grain of wheat is sufficient. By rabbinic law, with regard to produce that is obligated in teruma by Torah law the measure is one-fortieth, whereas by rabbinic law, with regard to produce obligated in teruma by rabbinic law the measure is one part of sixty.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פוטרת את הכרי – ראשית דגנך ולא יהיב ביה קרא שיעור.
דאורייתא כדשמואל – מדאורייתא בכל שהן מיפטר.
דרבנן בדאורייתא בארבעים – ושעורא דרבנן אתמר בתרומה שהיא מן התורה כגון תרומת תירוש ויצהר שתנתן בארבעים.
ושיעור דרבנן בדרבנן – ושיעורא דאמור רבנן בתרומה דידהו כגון פירות האילן וירק בששים ורמיזא דיחזקאל אצרי עין אמרה.
ושואלים: האם שיעור תרומה דאורייתא [מן התורה] הוא אחד בששים? והאמר [והרי אמר] שמואל כי חטה אחת הניתנת כתרומה פוטרת את הכרי (ערימת גרגרי החיטה) כולו! ומשיבים: אכן שיעור התרומה דאורייתא [מדברי תורה] הוא כדברי שמואל, שחיטה אחת פוטרת את הכרי כולו. ואולם תקנה דרבנן [של חכמים] בתבואה שחיובה הוא דאורייתא [מן התורה] — שיהא שיעורה הניתן לכהן אחת מארבעים. וכן תקנה דרבנן [של חכמים] היא שבתבואה שחיובה רק דרבנן [מדברי חכמים] — שיהא שיעורה הניתן אחד בששים בלבד.
The Gemara asks: Is the measure of teruma by Torah law one part of sixty? But doesn’t Shmuel say: By Torah law, even one grain of wheat given as teruma exempts the entire pile [keri] of grain? The Gemara answers: By Torah law the measure is as stated by Shmuel, that even one grain of wheat is sufficient. By rabbinic law, with regard to produce that is obligated in teruma by Torah law the measure is one-fortieth, whereas by rabbinic law, with regard to produce obligated in teruma by rabbinic law the measure is one part of sixty.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ופֵּאָה בְּשִׁשִּׁים וְהָתְנַן אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶן שִׁיעוּר זהַפֵּאָה חוְהַבִּכּוּרִים טוְהָרֵאָיוֹן דְּאוֹרָיְיתָא אֵין לָהּ שִׁיעוּר דְּרַבָּנַן בְּשִׁשִּׁים.

Rav and Shmuel said above that the amount one is required to leave in his field as pe’a is one part out of sixty. The Gemara raises a difficulty: But didn’t we learn in a mishna (Pe’a 1:1): These are the matters, i.e., mitzvot, that have no measure: Pe’a, and the first fruits, and the burnt offering of appearance sacrificed on the pilgrimage Festivals. The Gemara answers: By Torah law, pe’a has no fixed measure; by rabbinic law the measure is one part of sixty.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והראיון – מפרש בגמ׳ דחגיגה (דף ז.) דכל כמה דבעי לאתחזויי בעזרה ברגל מיתחזי ומייתי קרבן עולת ראיה וגם הקרבן אין שיעורא לדמים אם מרובה אם מועט מן התורה אבל חכמים אמרו הראיה מעה כסף והחגיגה שתי כסף.
דאורייתא אין לה שיעור – כלל ורבנן יהבו לן בה שיעורא בששים אבל בתרומה אף על גב דמדאורייתא נמי בכל דהו מפטר נהי דמפטר ממיתה דטבל מיהו לכתחלה רמיזא שיעורא דילה חמשים וששים דתנא בתוספתא אמר רבי יוסי מנין לתרומה שהיא אחד מחמשים שנאמר במדין (במדבר לא) תקח אחד אחוז מן החמשים אחוז שאמרתי לך במקום אחר כזה ומנין אם תרם ועלה בידו אחד מששים שאין צריך לתרום שנאמר וזאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחומר החטים וגו׳ אלמא דמתייהב בה שיעורא הלכך לא תני לה בדברים שאין להם שיעור.
אלו דברים שאין להם שיעור הפאה כו׳ – בירושלמי דמסכת פאה פריך אמאי לא חשיב נמי תרומה בהדייהו דחטה אחת פוטרת הכרי כדשמואל ומשני דתרומה יש לה שיעור למעלה שאין יכול לעשות כל גרנו תרומה כדתנן העושה כל גרנו תרומה וכל עיסתו חלה לא עשה ולא כלום ופריך והרי פאה דאין אדם עושה כל שדהו פאה וקתני ומשני פאה בשעת חיובא דהיינו משמתחיל לקצור אדם עושה כל שדהו פאה דהוי פאה למה שכבר קצר אבל תרומה בתר חיובא דהיינו אחר מירוח אין יכול לעשות כל גרנו תרומה בגמ׳ דהראיון פריך אמאי לא חשיב אפר פרה ועפר סוטה ורוק יבמה ומשני דלא חשיב במתני׳ אלא דברים דאי עביד טובא הוי מצוה אבל אין מחויב לעשות אלא כל שהוא.
ועל ששנינו במשנה שהובאה למעלה כי שיעור הפאה הוא בששים, תוהים: והתנן [והרי שנינו במשנה שבמסכת פאה] כי אלו דברים שאין להן שיעור: הפאה, והבכורים והראיון (קרבן עולת ראיה, הבא ברגלים). הרי שלפאה אין שיעור! ומשיבים: דאורייתא [מן התורה] באמת אין לה שיעור, ואולם דרבנן [מדברי סופרים] — שיעורה אחד בששים.
Rav and Shmuel said above that the amount one is required to leave in his field as pe’a is one part out of sixty. The Gemara raises a difficulty: But didn’t we learn in a mishna (Pe’a 1:1): These are the matters, i.e., mitzvot, that have no measure: Pe’a, and the first fruits, and the burnt offering of appearance sacrificed on the pilgrimage Festivals. The Gemara answers: By Torah law, pe’a has no fixed measure; by rabbinic law the measure is one part of sixty.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן תְּנֵינָא אֵין פּוֹחֲתִין לַפֵּאָה מִשִּׁשִּׁים אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ הַפֵּאָה אֵין לָהּ שִׁיעוּר הָתָם בָּאָרֶץ הָכָא בחו״לבְּחוּצָה לָאָרֶץ.

The Gemara asks: What is the statement of Rav and Shmuel teaching us? We already learn in the subsequent mishna (Pe’a 1:2): One should not give for pe’a less than one part of sixty, even though they said that the mitzva of pe’a has no measure. The Gemara answers: The mishna there is referring to the obligation to leave pe’a in Eretz Yisrael, whereas here, the statement of Rav and Shmuel is referring to the obligation of pe’a outside of Eretz Yisrael.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הפיאה אין לה שיעור מן התורה אפי׳ הניח שבולת אחת יצא וחכמים תקנוה בששים וכן הבכורים אין להם שיעור מן התורה אבל מדבריהם צריך להפריש אחד מששים וכן הדין בחוצה לארץ אע״פ שאין בה חיוב פאה אלא מדברי סופרים:
קרבן הראיה האמור בשלש רגלים אין לו שיעור מן התורה וכבר ביארנו ענינה במסכת חגיגה:
ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיעו לנו רב ושמואל בדבריהם]? והרי כבר תנינא [שנינו במשנה במסכת פאה שלאחרי המשנה הקודמת] כי אין פוחתין לפאה מששים, אף על פי שאמרו הפאה אין לה שיעור! ומשיבים: יש חידוש בדברי רב ושמואל, כי התם [שם, במסכת פאה] מדובר בארץ ישראל, ואילו הכא [כאן, בדברי רב ושמואל] מדובר בחוצה לארץ.
The Gemara asks: What is the statement of Rav and Shmuel teaching us? We already learn in the subsequent mishna (Pe’a 1:2): One should not give for pe’a less than one part of sixty, even though they said that the mitzva of pe’a has no measure. The Gemara answers: The mishna there is referring to the obligation to leave pe’a in Eretz Yisrael, whereas here, the statement of Rav and Shmuel is referring to the obligation of pe’a outside of Eretz Yisrael.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) כִּי סְלֵיק אִיסִי בַּר הִינִי אַשְׁכְּחֵיהּ (לר׳לְרַבִּי) [ר׳[רַבִּי]] יוֹחָנָן דְּקָא מַתְנֵי לֵיהּ לִבְרֵיהּ רְחֵלִים אֲמַר לֵיהּ אַתְנְיֵיהּ רְחֵלוֹת א״לאֲמַר לֵיהּ כְּדִכְתִיב {בראשית ל״ב:ט״ו} רְחֵלִים מָאתַיִם אֲמַר לֵיהּ לְשׁוֹן תּוֹרָה לְעַצְמָהּ לְשׁוֹן חֲכָמִים לְעַצְמָן.

§ When Isi bar Hini ascended from Babylonia to Eretz Yisrael, Rabbi Yoḥanan found him teaching the mishna to his son. Isi taught that the obligation of the first sheared wool applies only in the case of sheep [reḥelim], the masculine plural form of raḥel, meaning a sheep. Rabbi Yoḥanan said to Isi: You should teach him using the term reḥelot, the feminine plural form. Isi said to him in reply: I teach the mishna in accordance with that which is written: “Two hundred reḥelim (Genesis 32:15). Rabbi Yoḥanan said to Isi: The language of the Torah is distinct and the language of the Sages is distinct, i.e., these are like two separate languages, and the Sages do not always use the same forms that appear in the Bible. In this case, they use reḥelot rather than reḥelim.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אשכחיה – רבי יוחנן לאיסי בר היני.
דמתני לבריה – מתניתין חמש רחלים גוזזות מנה מנה ופרס.
אמר ליה – איסי כדכתיב קרא קא מתני רחלים מאתים אמר ליה לשון תורה לחוד וכו׳.
דהוה מתני ליה לבריה רחלים כו׳. נראה בזה כי שם רחל הוא שם המין כדכתיב שניך כעדר הרחלים אמנם כשיבא הכתוב להבדיל בין הזכר והנקבה קרא הנקבה רחל בשם המין והזכר איל כדכתיב בהאי קרא רחלים מאתים ואילים עשרים וכן בעז שהוא שם המין בכ״מ כשיבא להבדיל בין הזכר והנקבה קרא הנקבה עז והזכר תיש כדכתיב עזים מאתים ותישים עשרים ולפי שזה השם הונח ע״ש המין שהוא על הרוב זכר גם כשהוא נאמר ביחיד על הנקבות לא כתב רחלות בלשון לנקבות רבות אלא בלשון זכר ע״ש המין וכן בעזים לא כתב עזות מזה הטעם ור״י שאמר לשון חכמים לחוד שמצינו בלשון המשנה גם כשהוא נאמר על המין נאמר בלשון נקבה כדתנן בפרק הגוזל קמא רחל טעונה וגזזה כו׳ רחל. העומדת לגזוז כו׳ ומ״ה קאמר אתנייה גם הכא במתניתין רחלות שהוא לשון לנקבות רבות וק״ל:
גמ׳ א״ל לשון תורה לעצמה. עי׳ תי״ט פ״א מ״ב דפסחים:
ג למעלה הובאה דעת ר׳ יוחנן בשיעור הגיזה המתחייב בנתינת ראשית הגז, ומביאים עוד בענין זה: כי סליק [כאשר עלה] איסי בר היני מבבל לארץ ישראל אשכחיה [מצאו] ר׳ יוחנן דקא מתני ליה לבריה [שהוא משנה, מקריא משניות את בנו] והיה שונה את משנתנו ואומר ״וראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים״, אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן לאיסי: אתנייה [שנה לו] ״רחלות״! אמר ליה [לו] איסי: הריני שונה במשנה כדכתיב [כמו שנאמר] במקרא: ״רחלים מאתים״ (בראשית לב, יד). אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן לאיסי: לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמן, וחכמים קוראים להם ״רחלות״.
§ When Isi bar Hini ascended from Babylonia to Eretz Yisrael, Rabbi Yoḥanan found him teaching the mishna to his son. Isi taught that the obligation of the first sheared wool applies only in the case of sheep [reḥelim], the masculine plural form of raḥel, meaning a sheep. Rabbi Yoḥanan said to Isi: You should teach him using the term reḥelot, the feminine plural form. Isi said to him in reply: I teach the mishna in accordance with that which is written: “Two hundred reḥelim (Genesis 32:15). Rabbi Yoḥanan said to Isi: The language of the Torah is distinct and the language of the Sages is distinct, i.e., these are like two separate languages, and the Sages do not always use the same forms that appear in the Bible. In this case, they use reḥelot rather than reḥelim.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֲמַר לֵיהּ מַאן רֵישׁ סִדְרָא בְּבָבֶל אֲמַר לֵיהּ אַבָּא אֲרִיכָא אֲמַר לֵיהּ אַבָּא אֲרִיכָא קָרֵית לֵיהּ דְּכִירְנָא כַּד הֲוָה יָתֵיבְנָא אַחַר י״זשְׁבַע עֶשְׂרֵה שׁוּרָן אֲחוֹרֵיהּ דְּרַב קַמֵּיהּ דְּרַבִּי וְנָפְקִי זִיקּוּקִין דְּנוּר מִפּוּמֵּיהּ דְּרַב לְפוּמֵּיהּ דְּרַבִּי וּמִפּוּמֵּיהּ דְּרַבִּי לְפוּמֵּיהּ דְּרַב וְלֵית אֲנָא יָדַע מָה הֵן אָמְרִין וְאַתְּ אַבָּא אֲרִיכָא קָרֵית לֵיהּ.

Rabbi Yoḥanan said to Isi: Who is the head of the yeshiva [reish sidra] in Babylonia? Isi said to Rabbi Yoḥanan: It is Abba the tall, i.e., the amora Rav. Rabbi Yoḥanan said to Isi: You call him Abba the tall, in such a familiar manner? I remember when I sat seventeen rows behind Rav, who sat before Rabbi Yehuda HaNasi, and fiery sparks emerged from the mouth of Rav to the mouth of Rabbi Yehuda HaNasi, and from the mouth of Rabbi Yehuda HaNasi to the mouth of Rav, and I did not know what they said, due to the profundity of their discussion. And yet you call him Abba the tall?
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אביי
אבייאשאל מר רב יעקב החבר בן מר רב נסים אשר ממדינת קריוא״ן לבית דין הגדול של אדונינו שרירא ראש ישיבת גאון יעקב ולבית דין הגדול של אדונינו האי אב ב״ד ישיבת גאון יעקב זו השאלה והשיבו כך וששאלתם אית בפירושי דגבן כל רב מבבל כל רבי מארץ ישראל מאי טעמא מקצת תנאי ואמוראי בשמא גרידא כגון שמעון הצדיק אנטיגנוס איש סוכו יוסי בן יוחנן רב ושמואל אביי ורבא ומקצתהון בשם רבי כגון רבי עקיבא רבי יוסי רבי שמעון ומקצתהון בשם מר כגון מר עוקבא מר ינוקא ומקצתהון בשם רב כגון רב הונא ורב יהודה ומקצתהון בשם רבן כגון רבן גמליאל ורבן יוחנן בן זכאי ודאי כמו ששמעת כי ר׳ מחכמי ארץ ישראל הסמוכין שם בסנהדרין שלהן דאמרינן לענין סמיכת זקנים דסמכין ליה וקרי ליה רבי ויהבין ליה רשותא למידן דיני קנסות ורב מחכמי בבל הסמוכין בישיבות שלהן והדורות הראשונים שהיו גדולים מאד לא היו צריכים לרברבם לא ברבן ולא ברבי ולא ברב לא לחכמי בבל ולא לחכמי ארץ ישראל שהרי הלל עלה מבבל ולא נאמרה רבנות בשמו ובנביאים היו חשובין שאמר חגי הנביא לא עלה עזרא מבבל ואין מרברבין אותן עם הזכרת שמותיהן ולא שמענו כי התחילה זו אלא בנשיאים מרבן גמליאל הזקן ורבן שמעון בנו שנהרג בחרבן בית שני ורבן יוחנן בן זכאי כולן נשיאים ואף רבי התחיל מסמוכים מאותה שעה רבי צדוק ורבי אליעזר בן יעקב ופשט הדבר מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי ולהלן וסדור בפי הכל גדול מרב רבי וגדול מרבי רבן וגדול מרבן שמו ולא מצאנו אדם שנקרא רבן חוץ מן הנשיאים ואע״פ שמפורש בסוף מסכת עדיות תוס׳ בלשון הזה מי שיש לו תלמידים ותלמידיו תלמידים קורין אותו רבי נשתבחו תלמידיו קורין אותו רבן נשתבחו אלו ואלו קורין אותו בשמו אעפ״כ לא מצתנו רבן אלא נשיאים רבן גמליאל רבן שמעון רבן יוחנן בן זכאי רבינו הקדוש ואעפ״י שנקרא ר׳ יהודה הנשיא ולא נקרא רבן בל׳ הזה אלא רבינו ואעפ״כ כינה שמו וכן אמר רבי אומר ויש בתנאי׳ שקוראין רב במקומות ידועין כגון רבי חמא אמר בשבת רב אבא אמר בהודאה תחילה וסוף בברכות רב אבא אמר שאלתי את סומכוס בכתובות אבל מר אחת משני דרכים או מי שזה עיקר שמו כגון מר בר אמימר מר בר רב אשי או מי שזה חלק משמו כגון מר קשיש׳ ומר ינוקא בני רב חסדא אלו דרך אחד ודרך שנייה ראשי גליות שבבבל והנשיאים המעותדים לנשיאות מבית דור כגון מר עוקבא מר יוחנן מר יהודה ומר זוטרא ויש בהן שמאחרין את מר אחר שמותיהן כגון הונא מר יהודה מר בר מרי מר אמי מר אלא רבינו שמואל שתלמידיו אמרו מר שמואל ומבית דוד שקורין אותו רבנא נחמיה ורבנא עוקבא בני ברתי׳ דרב ואמרי׳ אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש אבל רב שכתבת כי הוא בקרואין בשמותיהן לא רב שמו אלא אבא שמו ומפורש בכמה מקומות מן התלמוד דקאמ׳ שמואל לא ידע אבא וסבר אבא וכיוצא באלו ואמרי׳ (חולין קלז:) כי סליק אסי בר הונא א״ל ר׳ יוחנן מאן ריש סדרא בבבל א״ל אבא אריכא א״ל אבא אריכא קרית ליה נהירנא כד הוה יתיבנא אחוריה שבסרי שורן אחוריה דרב ורב קמיה דר׳ ונפקין זיקוקין דניר מפומי׳ דרב לפומי׳ דר׳ ומפומי׳ דרבי לפומיה דרב ולית אנא ידענא מה אינון אמרין ואת אבא אריכא קרית ליה אבל שמואל ודאי כיון דהוא רישא דאמוראי ליקריה ומשום דכולהו שמעיה לא קריוהו רב ולא אסתמיך התם דליקרי רבי הלכך רב הוו מכנ׳ ליה לשמיה הכי ושמואל מכני אריוך ושבור אבל כינוי של רבנית לא ואביי ורבא שכתבת אין אנו מפרשין לך דאביי נחמני שמו ומפרשא בכמה דוכתי מגמ׳ ונקיטי רבנן דבר אחוה דרבה בר נחמני הוה ותלמידים וכיון דהוה שמיה נחמני בשם אבוהו דרבה לא הוה קרי ליה כל שעתא נחמני בשם אביי אלא הוה קרי ליה אביי בלשון ארמית כארם שקורא אבי סלק ליה אביי וכיון שהיה מן האבות והגדולים קריוה רבנן הכי ורבה ורבא אבא ואבא שמותיהן כאשר הוא ברור דאמר רב נחמן דנייח ליה לאבא וזה רי״ש שבראש המילה סימן היא לרב ולישנא קלילא וכן ראמי בר חמא אמי שמו ומפורש תלמוד בכמה מקומות היינו דשמעינן ליה לאמי ראבין אבין שמו אבין תכלא אבין דסמכ׳ אבון אחי הרבה כן בתלמוד רב בון אבון שמו רבינא אבינא שמו אשי ואבינא סוף הורא׳ (פסחים פט:) מאה פפי ולא חד אבינא וכן כל כיוצא באלו כגון רחבה רב אהבה הוא וכגון רפרם ויש בתלמוד רבים דמפרש בפסחים אמר רחבה אמר רב יהודה הר הבי׳ סטיו כפול היה ושבח דאסתפק׳ ליה רב יהודה אמרה או רבי יהודה אמרה ואמר הכי ואית לן נמי חד דזוטר מינייהו:
ערך אבא
אבאבקיים אמר ליה אימא קיימת פי׳ בלשון תימה השיבו כלומר ואימא קיימת כלומר נח נפשהון דתרווייהו רבי׳ חננאל פי׳ שאל רבי חייא לרב בן אחיו ובן אחותו כשעלה לארץ ישראל שאלו אבא קיים כלומר אבי חי הוא לא ביקש רב לומר כי מת א״ל אבי שלי חי הוא כלומר אביך אינו חי וכן השיב לו על אמו בלשון הזה ומסתברא שלא היה שונה כמו שכתוב בספרינו אלא כך אמר לו אבא קיים אמר לו אבא קיים אימא קיימת אמר לו אימא קיימת. פי׳ אחד מן חסידי מגנצא שאלו על איבו ועל מרתא שהיו אחיו ואחותו. כדגרסינן (סנהדרין ה.) איבו וחנה ושילת ומרתא ורבי חייא כלהו אחי הוו זה ג״כ (פסחים ד. ובמועד קטן כ. ובחולין כד:) אבא ממשפחת בריאין הוה. (חולין קלז) מאן ריש סדרא בבבל אבא אריכא. (ברכות מז.) ארדיליא לי וגוזליא לאבא (חולין מה) אי הכי אמר אבא לא ידע בטריפות כלום פי׳ אבא אריכא הוא רב ולמה קראו ארוך בדורו כמפורש במסכת נדה (נדה כד:). אבותיכם איה הם (סנהדרין ק״ה. בגמרא דג׳ מלכים בחלק) אמר רב תשובה נצחת השיבתו כנסת ישראל לנביא אומר להן נביא לישראל אבותיכם שחטאו איה הם אמרו לו והנביאים הלעולם יחיו. בר אבהן ובר אוריין (מנחות נג):
ערך כרע
כרעג(פסחים יג.) ונימא מר הלכה כרבן גמליאל דהוה ליה מכריע ר״ג לאו מכריע הוא (בבא קמא קט״ו:) בית שמאי אומר תשפך הכל וכו׳ עד אמרינן ליה אין הכרעה שלישית מכרעת (שבת לט: שם קי״ו) כל מקום שאתה מוצא שנים חולקין ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע (נזיר נג. חולין קלז) והאמר מר אין הכרעת שלישית מכרעת אמר רבי יוחנן מפי שמועה אמרה מפי חגי זכריה ומלאכי פי׳ בזמן ששנים חולקין ואחד מכריע אין הלכה כאחד מהם שנמצאו שנים ואחד והלכה כרבים אבל בזמן שאומר חצי דברי זה וחצי דברי זה אין זה מכריע טעם שלישי הוא פ״א שפירש רבינו תננאל ז״ל (בבא קמא קיד) הכרעה כגון ב׳ חכמים חולקין ובא בן זוגם שהוא שקול כמותם והכריע הלכה כדברי המכריע אבל אם הוא הבא להכריע קטן מהן כגון ר׳ ישמעאל ברבי יוסי משום אביו וכו׳ (חולין קלז) ומצאנו שרבי יוסי תלמיד ר׳ עקיבא ור׳ עקיבא תלמיד ר״א ורבי אליעזר תלמיד ר״י בן זכאי ורבן יוחנן בן זכאי תלמיד הלל וזו אינה מחלוקת הלל עצמו ושמאי אלא תלמידי שמאי והלל הם נקראין בית הלל ור׳ ישמעאל משום דרבי יוסי אביו בא להן שלישי לפיכך אין הכרעת שלישית מכרעת (קידושין כ) המכריעין לפני חכמים אומרים נראין דברי רבי טרפון בשן ועין שהתורה זכתה לו וכו׳ (בבא בתרא פט) ת״ר מניין שאין מעיינין במקו׳ שמכריעין וכו׳ ת״ל אבן שלימה (בפיסקא דויהי בשלח) באכרעתא דאכרעון איתכרע להון:
ערך כרע
כרעד(פסחים יג.) ונימא מר הלכה כרבן גמליאל דהוה ליה מכריע ר״ג לאו מכריע הוא (בבא קמא קט״ו:) בית שמאי אומר תשפך הכל וכו׳ עד אמרינן ליה אין הכרעה שלישית מכרעת (שבת לט: שם קי״ו) כל מקום שאתה מוצא שנים חולקין ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע (נזיר נג. חולין קלז) והאמר מר אין הכרעת שלישית מכרעת אמר רבי יוחנן מפי שמועה אמרה מפי חגי זכריה ומלאכי פי׳ בזמן ששנים חולקין ואחד מכריע אין הלכה כאחד מהם שנמצאו שנים ואחד והלכה כרבים אבל בזמן שאומר חצי דברי זה וחצי דברי זה אין זה מכריע טעם שלישי הוא פ״א שפירש רבינו תננאל ז״ל (בבא קמא קיד) הכרעה כגון ב׳ חכמים חולקין ובא בן זוגם שהוא שקול כמותם והכריע הלכה כדברי המכריע אבל אם הוא הבא להכריע קטן מהן כגון ר׳ ישמעאל ברבי יוסי משום אביו וכו׳ (חולין קלז) ומצאנו שרבי יוסי תלמיד ר׳ עקיבא ור׳ עקיבא תלמיד ר״א ורבי אליעזר תלמיד ר״י בן זכאי ורבן יוחנן בן זכאי תלמיד הלל וזו אינה מחלוקת הלל עצמו ושמאי אלא תלמידי שמאי והלל הם נקראין בית הלל ור׳ ישמעאל משום דרבי יוסי אביו בא להן שלישי לפיכך אין הכרעת שלישית מכרעת (קידושין כ) המכריעין לפני חכמים אומרים נראין דברי רבי טרפון בשן ועין שהתורה זכתה לו וכו׳ (בבא בתרא פט) ת״ר מניין שאין מעיינין במקו׳ שמכריעין וכו׳ ת״ל אבן שלימה (בפיסקא דויהי בשלח) באכרעתא דאכרעון איתכרע להון:
ערך לשון
לשוןה(שבת טו.) אידך דתאני בריש עדיות הלל אמר מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה שחייב אדם לומר בשם רבו פי׳ לא אמר שיעור קבין ולא אמר שיעור לוגין אלא מלא הין מים כמו שהתורה משערת בהין וחצי הין ורבו היינו משה רבינו ע״ה. פ״א כמו שקיבל מרבו ממש (עבודה זרה י.) ויום גנוסיא הנה קטן נתתיך בגוים שאין מעמידין מלך בן מלך בזוי אתה מאד שאין להם לא כתב ולא לשון (גיטין פ. בגמ׳) כתב לשם מלכות שאינה הוגנת מאי מלכות שאינה הוגנת זו שאין להם לא כתב ולא לשון. פי׳ היאך מלכות רומי מלכות שאינה הוגנת ואין להם כתב והלא אמר זו מלכות רומי שטבעה יצאת בכל העולם כולו וחזינן דאית ליה שני כתיבות הכי מסתבר דמלכות רומי נתחלקה לשני מלכיות אחת גדולה וטיבע׳ יוצאה בכל העולם כולו ויש לה כתב והיא הוגנת ואחת קטנה נקראין אלבני״זי ואינה הוגנת ואין לה כתב וגזרה הגדולה שיכתבו רבנן הגט לשמה ומשום שלומה תקנו מלכות בגיטין וגזרו שלא לכתוב הגט לשום שאינה הוגנת שמולכת עמה ביחד ולא לשום מלכות מדי ומלכות יון ולא לבנין הבית ולא לחרבנו כדמפרש טעמא (בכורות מ) ושנטל רוב המדבר של לשונו פי׳ היינו רוב הלשון שנפרד מן החיך התחתון שיכול לכפוף למעלה (קידושין כט) ר׳ אומר רוב המדבר שבלשונו (חולין קלז) רבי דוסא מתני ליה לבריה רחילין א״ל אתנייה רחילות א״ל כדכתיב רחלים מאתים אמר לו לשון תורה לעצמו ולשון חכמים לעצמו (ערכין טו:) במערבא אמרי לישן תליתאי קטל תליתאי הורג למספרו ולמקבלו ולמספרין עליו היכי דמי לישנא בישא וכו׳ (בויקרא רבה בריש אמור אל הכהנים) למה נקרא שמו שלישי וכו׳ עד בימי שאול הרג וכו׳. (בירושלמי בפ״ק דפיאה ובפסיקתא דפרה) אשכבה לוהטים זה דואג ואחיתופל שהיו להוטים אחר לשון הרע וכו׳ (נדה סא) האי לישנא בישא אע״ג דלקבולי לא ליבעי למיאש ליה ליבעי בעלי חצים לא תלך רכיל תרגום ירושלמי לישן תליתאי:
א. [מיין פאטר.]
ב. [פאטר.]
ג. [איבר וועגען, ענטשיידען.]
ד. [איבר וועגען, ענטשיידען.]
ה. [צונג. שפראכע.]
אמר ליה – ר׳ יוחנן לאיסי.
מאן ריש סידרא בבבל – ראש ישיבה.
אבא אריכא – רב קרי אריכא שארוך בדורו היה כדאמרינן בהמפלת בנדה (דף כד:).
אבא אריכא קרית ליה – ולא אמרת רבינו בלשון כבוד.
דכירנא – כשהיה בכאן קודם שירד לבבל היה חשוב ממני שהיה יושב לפני רבי ואני הייתי יושב שבעה עשר שורות מאחריו.
זיקוקין – נושאין ונותנין בהלכה.
רש״י בד״ה אבא אריכא קרית ליה ולא אמרת רבינו בלשון כבוד כצ״ל:
בד״ה בשלמא דר׳ יוחנן דאמרת משמיה בששים. נ״ב לפרש״י מוכח דגרסינן לעיל בדברי רב דימי רבי יוחנן משום רבי ינאי אמר בשש ומשמיה אמר בששים ודו״ק:
זקוקין דנורא מפומיה דרב כו׳. הוא משל על התורה דמרתחא באדם כמ״ש כי הנה דברי כאש גו׳ וק״ל:
שם ונפקי זיקוקין. מלשון הקרא מאזרי זיקות (ישעיה נ׳):
אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן לאיסי: מאן [מיהו] זה שמכהן עתה כריש סדרא [ראש הסדר], כלומר, ראש הישיבה, בבבל? אמר ליה [לו] איסי: אבא אריכא [הארוך], שהוא כינויו של האמורא רב. אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן לאיסי: ״אבא אריכא״ קרית ליה [״אבא הארוך״ אתה קורא לו]? בלשון קירבה?! והרי דכירנא כד הוה יתיבנא אחר [זוכר אני כאשר הייתי יושב] בבית המדרש שבע עשרה שורן אחוריה [שורות אחרי] רב, שהיה יושב קמיה [לפני] רבי, ונפקי זיקוקין דנור מפומיה [והיו יוצאים זיקוקין של אש מפיו] של רב לפומיה [לפיו] של רבי, ומפומיה [ומפיו] של רבי לפומיה [לפיו] של רב, ולית אנא ידע מה הן אמרין [ולא ידעתי מה הם אומרים] מתוך עומק הדברים, ואת ״אבא אריכא״ קרית ליה [ואתה ״אבא הארוך״ אתה קורא לו]?!
Rabbi Yoḥanan said to Isi: Who is the head of the yeshiva [reish sidra] in Babylonia? Isi said to Rabbi Yoḥanan: It is Abba the tall, i.e., the amora Rav. Rabbi Yoḥanan said to Isi: You call him Abba the tall, in such a familiar manner? I remember when I sat seventeen rows behind Rav, who sat before Rabbi Yehuda HaNasi, and fiery sparks emerged from the mouth of Rav to the mouth of Rabbi Yehuda HaNasi, and from the mouth of Rabbi Yehuda HaNasi to the mouth of Rav, and I did not know what they said, due to the profundity of their discussion. And yet you call him Abba the tall?
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֲמַר לֵיהּ אִיהוּ רֵאשִׁית הַגֵּז בְּכַמָּה אֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן בְּשִׁשִּׁים וְהָאֲנַן בְּכׇל שֶׁהֵן תְּנַן אֲמַר לֵיהּ אִם כֵּן מָה בֵּין לִי וְלָךְ.

Isi said to Rabbi Yoḥanan: With regard to the first sheared wool, to how much fleece does the mitzva apply? Rabbi Yoḥanan said to him: The first sheared wool applies to fleece weighing sixty sela. Isi asked: But didn’t we learn in the mishna (135a) that the first sheared wool applies to any amount of fleece? Rabbi Yoḥanan said to him in reply: If so, i.e., if the halakha could be understood by a simple reading of the mishna, what is the difference between my knowledge and yours? In fact, you know only the mishna’s statement, whereas I know the halakhic conclusion in this matter.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ל איהו – איסי לרבי יוחנן.
ראשית הגז בכמה – כמה יהיה לו ויתחייב בראשית הגז אמר ליה בששים סלעים.
מה בין לי ולך – אם איני יודע פירושה של משנתינו יותר ממך מה אני גדול ממך אני יש בידי דכל שהוא לאו דוקא אלא איידי דאמר ר׳ דוסא שיעורא רבה אמור רבנן לשון שיעור מועט וגוזמא הוא ומיהו ששה סלעים בעינן כי היכי דלימטי סלע לכהן דבציר מהכי ליכא למאן דאמר דתיהוי נתינה.
אמר ליה איהו [לו הוא, איסי בר איני]: ראשית הגז בכמה הוא שיעור הגיזה המתחייב בה? אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן: בגיזה שיש בה כמשקל ששים סלעים. הקשה לו איסי: והאנן [והרי אנו] ״בכל שהן״ תנן [שונים במשנתנו]? אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן: אם כן, שאתה מקשה עלי מלשון הדברים כפי שהם שנויים במשנה, מה הוא ההבדל שבין לי ולך, שאתה יודע רק את דברי המשנה, ואילו אני יודע את מסקנת ההלכה בענין זה.
Isi said to Rabbi Yoḥanan: With regard to the first sheared wool, to how much fleece does the mitzva apply? Rabbi Yoḥanan said to him: The first sheared wool applies to fleece weighing sixty sela. Isi asked: But didn’t we learn in the mishna (135a) that the first sheared wool applies to any amount of fleece? Rabbi Yoḥanan said to him in reply: If so, i.e., if the halakha could be understood by a simple reading of the mishna, what is the difference between my knowledge and yours? In fact, you know only the mishna’s statement, whereas I know the halakhic conclusion in this matter.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רֵאשִׁית הַגֵּז רַב אָמַר בְּשִׁשִּׁים ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר׳רַבִּי יַנַּאי אָמַר בְּשֵׁשׁ אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי אַנַּחְתְּ לַן חֲדָא וְאַקְשֵׁת לַן חֲדָא.

§ When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: With regard to the first sheared wool, Rav says that the mitzva applies to sixty sela, and Rabbi Yoḥanan in the name of Rabbi Yannai says that the mitzva applies to six sela. Abaye said to Rav Dimi: You have made one statement work out well for us, but you have made another statement difficult for us.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בששים – חלק ששים יתן לכהן. לישנא אחרינא ששים סלעים חייבים בראשית הגז.
אנחת לן חדא – אחת מדבריך יכולה להתקיים.
ד בעקבות המסופר למעלה, ששיטת ר׳ יוחנן היא כי שיעור הגיזה המתחייב בראשית הגז הוא ששים סלעים, מביאים עוד: כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל, והביא עמו מסורות חכמים, אמר בדין ראשית הגז: רב אמר כי השיעור המתחייב הוא בששים סלעים, ואילו ר׳ יוחנן משום [בשם] ר׳ ינאי אמר שאף בגיזה ששיעורה שש מתחייבים בראשית הגז. אמר ליה [לו] אביי לרב דימי: בדבריך אלה, אנחת לן חדא, ואקשת לן חדא [הנחת, תרצת, לנו דבר אחד, והקשית לנו בדבר אחד], ומפרט אביי את דבריו: יישבת
§ When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: With regard to the first sheared wool, Rav says that the mitzva applies to sixty sela, and Rabbi Yoḥanan in the name of Rabbi Yannai says that the mitzva applies to six sela. Abaye said to Rav Dimi: You have made one statement work out well for us, but you have made another statement difficult for us.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) בִּשְׁלָמָא דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן אדר׳אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן לָא קַשְׁיָא הָא דִידֵיהּ הָא דְרַבֵּיהּ.

Abaye elaborates: Granted, you have resolved a contradiction between two statements of Rabbi Yoḥanan. Rabbi Yoḥanan said above that the amount of fleece to which the obligation of the first sheared wool applies is six sela, whereas in his answer to Isi he stated that the amount is sixty sela. According to Rav Dimi, the apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan and the other statement of Rabbi Yoḥanan is not difficult, as this statement is his and that statement is his teacher’s. Rabbi Yoḥanan holds that the obligation applies to sixty sela, whereas his teacher Rabbi Yannai maintains that it applies to six sela.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשלמא דרבי יוחנן – דאמרת משמיה בששים.
אדר׳ יוחנן – דאמר לעיל כמה כל שהן שש חמש לכהן ואחד לו לא קשיא.
הא דידיה הא דרביה – משום רבי ינאי כדקאמרינן.
לנו את שיטתו של ר׳ יוחנן, שכן בשלמא [נניח] מדברי ר׳ יוחנן שאמר למעלה במחלוקתו עם ר׳ אלעזר כי שיעור הגיזה המתחייבת הוא ששה סלעים, על דברי ר׳ יוחנן שאמר לאיסי בר היני ששיעור הגיזה המתחייב הוא ששים סלעים, לא קשיא [אין זה קשה], כי הא [זה] שאמר בששים סלעים, היא שיטתו דידיה [שלו], ואילו הא [זה] שאמר כי השיעור הוא ששה סלעים, היא שיטתו דרביה [של רבו, ר׳ ינאי],
Abaye elaborates: Granted, you have resolved a contradiction between two statements of Rabbi Yoḥanan. Rabbi Yoḥanan said above that the amount of fleece to which the obligation of the first sheared wool applies is six sela, whereas in his answer to Isi he stated that the amount is sixty sela. According to Rav Dimi, the apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan and the other statement of Rabbi Yoḥanan is not difficult, as this statement is his and that statement is his teacher’s. Rabbi Yoḥanan holds that the obligation applies to sixty sela, whereas his teacher Rabbi Yannai maintains that it applies to six sela.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אֶלָּא דְּרַב אַדְּרַב קַשְׁיָא דְּהָא אָמַר רַב מָנֶה וּפְרָס דְּרַב אַדְּרַב נָמֵי לָא קַשְׁיָא מַאי מָנֶה דְּקָאָמַר בֶּן אַרְבָּעִים סְלָעִים דַּהֲוָה לֵיהּ

But the contradiction between one statement of Rav and another statement of Rav poses a difficulty, as Rav said that fleece weighing one hundred dinars [maneh] and half of one hundred dinars [maneh] is obligated in the first sheared wool, whereas Rav Dimi stated that according to Rav the obligation applies to sixty sela, which are 240 dinars. The Gemara answers: The apparent contradiction between the one statement of Rav and the other statement of Rav is also not difficult, as what is the maneh of which Rav said that a maneh and a half are obligated? Rav was referring not to a maneh of one hundred dinars but to a maneh of forty sela, i.e., 160 dinars, a maneh and a half of which is
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא דרב אדרב קשיא דאמר רב (כולו) מנה ופרס – חייבות בראשית הגז ואי ראשית הגז בששים לא מטו ליה לכהן סלע ובציר מהכי ליכא למאן דאמר.
במנה בן ארבעים סלעים – יש מנה גדול כך כדלקמן דהוו מנה ופרס ששים ומהן יתן סלע לכהן.
אלא מדברי רב על דברי רב קשיא [קשה], דהא [שהרי] אמר רב כי שיעור הגיזה המתחייב הוא מנה ופרס, שהריהו שלושים ושבעה וחצי סלעים (שהרי המנה הוא עשרים וחמישה סלעים), ובדבריך נאמר ששיטת רב היא שיעור ששים סלעים! ומשיבים: אף מדברי רב על דברי רב נמי לא קשיא [גם כן לא קשה], שכן מאי [מה פירוש] ״מנה״ דקאמר [שהוא אומר]? אין זה מנה בן עשרים וחמשה סלעים, אלא מנה בן ארבעים סלעים, דהוה ליה [שהרי הוא] שיעור זה של מנה וחצי,
But the contradiction between one statement of Rav and another statement of Rav poses a difficulty, as Rav said that fleece weighing one hundred dinars [maneh] and half of one hundred dinars [maneh] is obligated in the first sheared wool, whereas Rav Dimi stated that according to Rav the obligation applies to sixty sela, which are 240 dinars. The Gemara answers: The apparent contradiction between the one statement of Rav and the other statement of Rav is also not difficult, as what is the maneh of which Rav said that a maneh and a half are obligated? Rav was referring not to a maneh of one hundred dinars but to a maneh of forty sela, i.e., 160 dinars, a maneh and a half of which is
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין קלז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין קלז: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין קלז: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס חולין קלז:, רש"י חולין קלז:, תוספות חולין קלז:, ר"י מלוניל חולין קלז: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין קלז: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין קלז: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין קלז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א חולין קלז:, מהרש"ל חכמת שלמה חולין קלז:, מהרש"א חידושי הלכות חולין קלז:, מהרש"א חידושי אגדות חולין קלז:, גליון הש"ס לרע"א חולין קלז:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין קלז:

Chulin 137b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 137b, Rif by Bavli Chulin 137b, Collected from HeArukh Chulin 137b, Rashi Chulin 137b, Tosafot Chulin 137b, Ri MiLunel Chulin 137b, Ramban Chulin 137b, Rashba Chulin 137b, Meiri Chulin 137b, Ritva Chulin 137b, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 137b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 137b, Maharsha Chidushei Aggadot Chulin 137b, Gilyon HaShas Chulin 137b, Steinsaltz Commentary Chulin 137b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144