×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בִּקְדוּשָּׁה וּמְכִירָה וְהָנָךְ נְפִישִׁין.
The Gemara further states that the matter of consecration applies neither to the mitzva of the first sheared wool nor to the firstborn animal. The firstborn is consecrated from the womb, while the first sheared wool is non-sacred. By contrast, the animal tithe is consecrated by the owner when passed under the rod. And finally, the option of sale by the priest applies to the first sheared wool and the firstborn animal after the priest receives them, whereas the animal tithe may not be sold. The Gemara adds: And these halakhot common to the first sheared wool and the firstborn are more numerous than the halakhot shared by the first sheared wool and the animal tithe. Therefore, Rabbi Shimon should derive the verbal analogy between the first sheared wool and the firstborn.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{בבלי חולין קלז ע״א-ע״ב} גמ׳ תניא ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי אומר משום אביו ארבע שנאמר1 {שמות כא:לז} וארבע צאן תחת השה תניא אמר רבי אלמלי דבריהן דברי תורה ודברי ביר׳2 דברי קבלה דברי ביר׳ שומעין3 וכל שכן שדבריהן דברי קבלה ודברי ביר׳4 דברי תורה והאמר מר אין הכרעת5 שלישית מכרעת אמר ר׳ יוחנן ר׳6 מפי שמועה אמרה7 מפי חגי זכריה ומלאכי:
1. ארבע שנאמר: חסר ב-גקא.
2. ביר׳: דפוס קושטא: ר׳ ישמעאל.
3. דברי ביר׳ שומעין: וכן גיב לפני הגהה, גקי גתי, כ״י פריס. גיב אחרי הגהה, כ״י נ: ״דברי בר׳ היינו שומעין״ כ״י פרמא: ״בר׳ שומעין״. דפוס קושטא: דברי מי שומעין. ויניציאהדפוסים: דברי בריבי אנו שומעין.
4. ביר׳: דפוס קושטא: ר׳ ישמעאל.
5. הכרעת: וכן כ״י נ, כ״י פריס. ראה רש״י פסחים כא ע״א. גיב גקא גקי גתי, דפוסים: ״הכרעה״.
6. ר׳: וכן בכ״י פריס. חסר ב-גיב גקא גקי גתי, כ״י נ, דפוסים.
7. אמרה: כ״י נ: ״אמרו״.
בקדושה – בכור אינו צריך להקדיש דקדושתו מרחם וגז נמי אין צריך להקדיש דאין קדושה חלה עליו אבל מעשר מקדישו בשבט. לישנא אחרינא אמרי ליה בקדושה בכור וגז נכסי כהן לקדש בו את האשה כדתניא בגמרא דארבעה אבות (ב״ק דף יג.) בכור מוכרין אותו תם ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה אבל מעשר אינו נכסי בעלים לקדש בו את האשה דהא כתיב ביה לא ימכר ולא יגאל ולאו מלתא היא דאפ״ה ממון בעלים הוא ומקדשין בו דתנן (קדושין דף נב:) המקדש בחלקו בין בקדשים קלים כו׳ ואמרי׳ טעמא דלאחר שחיטה לאו דידיה הוא דמשלחן גבוה קא זכו אבל מחיים דידיה הוא.
ומכירה – בכור יכול כהן למוכרו וכן גז אבל מעשר אינו נמכר דתנן במסכת בכורות (דף לב.) (בבכור) [במעשר] נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט אלא אם כן הוי של יתומין.
והנך נפישין – הנך דבכור נפישין ולילף מיניה.
רש״י בד״ה לו למלבוש הס״ד:
בד״ה לר׳ יוסי כו׳ אין לי אלא קציר דאיהו כו׳ כצ״ל:
תד״ה אתיא גיזה כו׳ וקצת משמע דגז״ש כו׳ מ״מ אינו דבר חדש עכ״ל ר״ל דמ״מ דמסיק ליליף מיניה נמי שצמרן קשה פטורים י״ל אין זה דבר חדש ואינו ג״ש גמורה והשתא הא דקאמר אלא גיזה גיזה למאי אתא לאו קושיא הוא אלא תלמודא מסיק לכולה וק״ל:
ועוד: ששניהם אינם מצווים בקדושה (בהקדשתם), שאין צורך להקדיש אותם. שהרי הבכור קדושתו היא מרחם אמו, ואת ראשית הגז אין צורך להקדיש, שהרי אין בה כל קדושה (ואילו את מעשר בהמה הריהו מקדיש בהעברה תחת השבט); וכן בשניהם מותרת המכירה, שיכול הכהן למכור את הבכור וכן את ראשית הגז שניתן לו (ואילו מעשר אינו נמכר). ומעתה יש להעדיף את הגזירה השווה שבין ראשית הגז ובכור מהגזירה השווה שבין ראשית הגז ומעשר בהמה, שכן הנך [אלה] הצדדים המשותפים שבין ראשית הגז ובכור הם נפישין [מרובים] מהצדדים המשותפים שבין ראשית הגז ומעשר בהמה!
The Gemara further states that the matter of consecration applies neither to the mitzva of the first sheared wool nor to the firstborn animal. The firstborn is consecrated from the womb, while the first sheared wool is non-sacred. By contrast, the animal tithe is consecrated by the owner when passed under the rod. And finally, the option of sale by the priest applies to the first sheared wool and the firstborn animal after the priest receives them, whereas the animal tithe may not be sold. The Gemara adds: And these halakhot common to the first sheared wool and the firstborn are more numerous than the halakhot shared by the first sheared wool and the animal tithe. Therefore, Rabbi Shimon should derive the verbal analogy between the first sheared wool and the firstborn.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) פָּשׁוּט מִפָּשׁוּט עֲדִיף לֵיהּ.:

The Gemara answers: Even so, Rabbi Shimon prefers to derive the halakhot of the first sheared wool, which apply to an ordinary non-firstborn animal, from those of animal tithe, which also apply to an ordinary animal. Rabbi Shimon maintains that the shared factor that the first sheared wool and the animal tithe apply to all animals, not only the first to emerge from the womb, is decisive and overrides the other shared halakhot.
רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כבר ביארנו שאין חיוב ראשית הגז אלא בכבשים ובנקבותיהן שהצמר שלהן ראוי לבגדים ולא של שורים ותישים ולא של מין אחר של בהמה טהורה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: בכל זאת עדיפה היא הגזירה שווה שבין ראשית הגז ומעשר בהמה, כי דבר הנוהג בבעל חיים הפשוט (הרגיל, זה שאינו ולד ראשון לאמו), כראשית הגז, מדבר הפשוט כמעשר בהמה, עדיף ליה [לו] ללמוד בגזירה שווה.
The Gemara answers: Even so, Rabbi Shimon prefers to derive the halakhot of the first sheared wool, which apply to an ordinary non-firstborn animal, from those of animal tithe, which also apply to an ordinary animal. Rabbi Shimon maintains that the shared factor that the first sheared wool and the animal tithe apply to all animals, not only the first to emerge from the womb, is decisive and overrides the other shared halakhot.
רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רֵאשִׁית הַגֵּז אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּרְחֵלִים.: מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַב חִסְדָּא אָתְיָא גִּיזָּה גִּיזָּה כְּתִיב הָכָא {דברים י״ח:ד׳} רֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ וּכְתִיב הָתָם {איוב ל״א:כ׳} וּמִגֵּז כְּבָשַׂי יִתְחַמָּם מָה לְהַלָּן כְּבָשִׂים אַף כָּאן כְּבָשִׂים.

§ The mishna states: The first sheared wool is in effect only with regard to sheep. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Ḥisda said: It is derived by means of a verbal analogy between shearing mentioned in this context and shearing mentioned elsewhere. It is written here: “The first sheared wool of your flock [tzonekha], shall you give him” (Deuteronomy 18:4), and it is written there that Job says concerning the needy: “And he was warmed with the shearing of my sheep [kevasai]” (Job 31:20). Just as there, the verse is referring specifically to the shearing of sheep, as the term keves is used only with regard to a sheep, so too here, with regard to the first sheared wool, the verse is referring to sheep, despite the fact that the term tzon can be interpreted as referring also to goats.
רי״ףהערוך על סדר הש״סתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך תלת
תלתאתלת מילי אשתנו שמייהו כבר פי׳ בערך חצוצרות (יבמות לו.) הלכתא כוותיה דריש לקיש בהני תלת ושם מפורש (חולין קלז.) א״ר נחמן בר יצחק והאידנא נהוג עלמא כהני תלת סבי כרבי אילעאי בראשית הגז דתניא רבי אילעאי אומר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה דתניא רבי יהודה בן בתירה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה. כר׳ יאשיה בכלאים דתניא רבי יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד קשיא ליה לר׳ ניסים בר׳ יעקב ז״ל מכדי חטה ושעורה שני מינין הן והזורען כאחת חייב דתנן (כלאים ת״ק) הזורע חטה ושעורה כאחת ה״ז כלאים ר׳ יהודה אומר אינו כלאים עד שיהו שני חטים ושעורה וכו׳ ואפי׳ לר׳ יהודה חטין ושעורה שני מינין הן ורחמנא אמר לא תזרע כרמך כלאים והואיל וחטה וחרצן כלאים ושעורה וחרצן כלאים מ״ט א״ר יאשיה אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד ולא עוד אפי׳ אם זרע חטה ושעורה בכרם פטור לר׳ יאשיה עד שיזרע שלשתן במפולת יד כדגרסינן א״ל לא צהריתו מי לא קיימא לן כרבי יאשיה וכו׳ ואני מצאתי טעם מפורש בגמרא דבני מערבא כתיב לא תזרע כרמך כלאים מלמד שאינו חייב עד שיזרע שני מינין בכרם דברי רב יונתן רבי יאשיה אמר אפילו מין חד על דעתיה דרב יונתן כתיב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים חבריא אמרו להתראה שאם התרו בו משום שדך לוקה משום כרמך לוקה וקסבר רבי יאשיה מדכתי׳ קרא לא תזרע כרמך כלאים דאלמא אינו חייב עד שיזרע כרמו מעיקרא כלאים ויזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד כי היכי דנהוו שני מינין בכרם (פסחים סח) רב יוסף יומא דעצרתא עבדו ליה עגלא תולתא פי׳ שלישי לבטן שהוא מובחר מכל וולדות שבפרה כי הראשון כחוש הרבה והשני מובחר ממנו והשלישי מוטב מכולן (סנהדרין סה: בגמ׳ בעל אוב) איברי לההוא עיגלא תולתא פי׳ רך וטוב כמו עגל שלישי לבטן (קידושין עב) ותלת עילעין בפומה א״ר יוחנן זו חלזון והדייב ונציבין פעמים בולעתן שמושלין ומשעבדין בהן פרסיים היינו בפומה ובין שינה היינו דפעמים פולטתן שאין משעבדין בם דדבר שבין שיניו עומד לפולטו (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני פ׳ ר׳ עזריה) כל האילנות נקראו על שם פירותיהן תאנה על שם תאנה רמון על שם רמון חיזור מתקרי חזירו הדא גופנא אית ליה תלת שמהן מתקרי גופנא דנפיק מן גופנא ענבים דנפיק מן ענבים חמר לומר לך מה ענבים הללו אם אין אתה ממרסן ביד אין אתה מוציא מהן כלום כך כל השותה יין הרבה סוף שהוא מקיא כל מה שבמעיו (א״ב תרגום שלשה אלה תלתא אילין תרגום מלשני בסתר רעהו דמשתען לישן תליתאי על חבריה נקרא לה״ר בלשון חכמים שלישי שהורג שלשה):
א. [דרייא.]
מה״מ – פירוש דראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים ולא בעזים דעזים נמי אקרו צאן דכתיב (בראשית כז) לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים.
אתיא גיזה גיזה – אע״ג דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן גילוי מילתא בעלמא הוא דגז דכבשים הוא ואין זה דבר חדש וקצת משמע דגזרה שוה היא מדפריך בסמוך אלא גיזה גיזה למאי אתא מ״מ אינו דבר חדש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א שנינו במשנתנו כי דין ראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים בלבד. ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? אמר רב חסדא: אתיא [בא, נלמד הדבר] מגזירה שווה של המילים ״גיזה״ ״גיזה״, ומפרט את דבריו, כתיב הכא [נאמר כאן, בדין ראשית הגז] ״ו ראשית גז צאנך תתן לו״ (דברים יח, ד), וכתיב התם [ונאמר שם, בדברי איוב] ״ומגז כבשי יתחמם״ (איוב לא, יט), מה הגיזה האמורה להלן באיוב, הריהי בכבשים, אף הגיזה האמורה כאן בראשית הגז, הריהי זו שבכבשים.
§ The mishna states: The first sheared wool is in effect only with regard to sheep. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Ḥisda said: It is derived by means of a verbal analogy between shearing mentioned in this context and shearing mentioned elsewhere. It is written here: “The first sheared wool of your flock [tzonekha], shall you give him” (Deuteronomy 18:4), and it is written there that Job says concerning the needy: “And he was warmed with the shearing of my sheep [kevasai]” (Job 31:20). Just as there, the verse is referring specifically to the shearing of sheep, as the term keves is used only with regard to a sheep, so too here, with regard to the first sheared wool, the verse is referring to sheep, despite the fact that the term tzon can be interpreted as referring also to goats.
רי״ףהערוך על סדר הש״סתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְנֵילַף גִּיזָּה גִּיזָּה מִבְּכוֹר דְּתַנְיָא {דברים ט״ו:י״ט} לֹא תַעֲבוֹד בִּבְכוֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגוֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר בַּעֲבוֹדָה וְצֹאן בְּגִיזָּה.

The Gemara objects: But derive instead a verbal analogy concerning shearing mentioned in this context from shearing mentioned in the case of the firstborn animal: Just as the prohibition against shearing the firstborn also applies to a firstborn ox, so too, the halakhot of the first sheared wool should also apply to oxen. It is prohibited to shear a firstborn ox, as it is taught in a baraita: The verse states: “You shall do no work with the firstborn of your ox, and you shall not shear the firstborn of your flock” (Deuteronomy 15:19). From a straightforward reading of the verse, I have derived only that a firstborn ox may not be used for labor and that a firstborn of an animal from the flock may not be used for shearing.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונילף גיזה מבכור – דאפילו בשור אקרי גיזה ונימא מה גיזה דהתם אפילו דשור הכא נמי אפילו דשור.
ולילף גיזה גיזה מבכור – וא״ת והיכי מצינן למילף מבכור דאפילו שור הא צאן כתיב וי״ל דהוה אמינא דצאן לאו דוקא כי היכי דלא תגוז בכור צאנך לאו דוקא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ונילף [ושנלמד] גזירה שווה של המלים הללו ״גיזה״ (שבראשית הגז) ו״גיזה״ מהנאמר בדין הבכור (״לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך״, דברים טו, יט). וכשם שבבכור לא רק גיזתו של הכבש אלא אף גיזתו של השור אסורה, כן יהא במצות ראשית הגז! דתניא כן שנויה ברייתא] על הכתוב ״לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך״אין לי מתוך פסוק זה אלא שבכור שור אסור בעבודה ובכור צאן אסור בגיזה,
The Gemara objects: But derive instead a verbal analogy concerning shearing mentioned in this context from shearing mentioned in the case of the firstborn animal: Just as the prohibition against shearing the firstborn also applies to a firstborn ox, so too, the halakhot of the first sheared wool should also apply to oxen. It is prohibited to shear a firstborn ox, as it is taught in a baraita: The verse states: “You shall do no work with the firstborn of your ox, and you shall not shear the firstborn of your flock” (Deuteronomy 15:19). From a straightforward reading of the verse, I have derived only that a firstborn ox may not be used for labor and that a firstborn of an animal from the flock may not be used for shearing.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מִנַּיִן לִיתֵּן הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה וְאֶת הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תַעֲבוֹד וְלֹא תָגוֹז.

The baraita continues: From where is it derived to apply the prohibition that was stated about that animal to this one, and the prohibition that was stated about this animal to that one? The verse states: “You shall do no work…and you shall not shear.” The conjunction “and” indicates that the two parts of the verse apply to both animals.
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנין ליתן האמור של זה בזה, ואת האמור של זה בזה, שבכור השור אסור אף בגיזה ובכור הצאן אסור אף בעבודה? לכך תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) ״לא תעבוד ולא תגוז״, בוי״ו יתירה, שאסורה הגיזה גם בבכור השור. ומעתה נאמר שגם במצות ראשית הגז נכלל אף גיזתו של השור, ולא רק זה של השה בלבד!
The baraita continues: From where is it derived to apply the prohibition that was stated about that animal to this one, and the prohibition that was stated about this animal to that one? The verse states: “You shall do no work…and you shall not shear.” The conjunction “and” indicates that the two parts of the verse apply to both animals.
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר קְרָא {דברים י״ח:ד׳} תִּתֵּן לוֹ וְלֹא לְשַׂקּוֹ.

The Gemara explains: One cannot say that oxen are subject to the mitzva of first sheared wool, as the verse states with regard to this mitzva: “Shall you give him,” which indicates that the shearing is given to the priest himself, i.e., for him to wear, and not for use as his sack. The shearing of oxen is fit for use only as sackcloth, not as clothing.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לו – למלבוש ולא לשקו וגיזת שורו אין ראויה אלא לשק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: אין לומר כן, כיון שאמר קרא [הכתוב] במצות ראשית הגז לכהן ״תתן לו״ — הרי זה מורה שצריכה היא להיות נתינה של ממש לכהן עצמו, באופן שיוכל הכהן ליהנות ממנה במלבושיו, ולא נתינה שאינה מועילה אלא לשקו. ואף גיזת השור אינה ראויה למלבוש אדם, אלא לשק בלבד.
The Gemara explains: One cannot say that oxen are subject to the mitzva of first sheared wool, as the verse states with regard to this mitzva: “Shall you give him,” which indicates that the shearing is given to the priest himself, i.e., for him to wear, and not for use as his sack. The shearing of oxen is fit for use only as sackcloth, not as clothing.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֶלָּא מֵעַתָּה נוֹצָה שֶׁל עִזִּים לִיחַיַּיב בָּעֵינַן גִּיזָּה וְלֵיכָּא.

The Gemara objects: If that is so, let one be obligated in the mitzva of the first sheared wool in the case of goats’ hair, as it too can be used for clothing. The Gemara explains: To be obligated in the first sheared wool we require an act of shearing, and goats’ hair is plucked, not sheared.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

להכי קרי ליה נוצה שאין דרך לגוזזן אלא לתולשן כנוצה של עוף.
ליחייב – דהא ראוי לאדם לבגדים נאים.
בעינן גיזה – והא תלישה הוא.
היה צמרם של כבשים אלו קשה ואין ראוי ללבישה פטורין מראשית הגז שלא ניתנה מתנה זו אלא ללבוש הימנה ועל זו אמרו דבר שראוי לשירות ר״ל לתכלת שהוא צמר וצריך שיהא מצמר הרך יראה לי שזהו שנאמר בבכורות רחל שילדה מין עז פטור מראשית הגז והוא הנדמה הא רחל הבאה מן הכלאים אם צמרה רך חייבת גדולי המפרשים נוטים לומר בעז שילדה מין רחל ר״ל שצמרה רך שמצטרפת לחיוב ראשית הגז ולא יראה כן:
אע״פ שתפשה תורה לשון גיזה אם תלש צמר רחליו בידו ולא גזזן או ששטפן במים ושטף המים תולש מהן את הצמר חייב לא תלה הכתוב בגיזה אלא שדבר הכתוב בהווה ומ״מ לקט האמור בתורה שתפש בו לשון קצירך אנו מדקדקים אחר הלשון ר״ל שאין לקט אלא הנופל מן המגל בשעת קצירה אבל אם היה תולש בידו או עוקר או קוטף אין הנופל מתחת ידו נקרא לקט ומ״מ אם היה תולש או עוקר דברים שדרכן ליקצר בתלישה או בעקירה ולא במגל כגון קטניות ומיני ירקות הרי זה לקט והוא שאמרו בספרי קציר אין קציר אלא בקוצר עוקר מנין תלמוד לומר לקצור תולש מנין ת״ל בקוצרך ולשון עקירה הוא שעוקר השורש עמו ותלישה הוא שתולש שלא עם השרש:
בסדר זרעים התבאר שכל דבר שיש בו חמשה דברים חייב בפאה והם שהוא אוכל וגדולו מן הארץ ונשמר ולקיטתו כלו כאחד ומכניסו לקיום אוכל למעוטי סטיס פאה והם זרעים שאין ראויין לאכילה וכל שכיוצא בהם גדולו מן הארץ למעט כמהין ופטריות נשמר למעט זוכה מן ההפקר לקיטתו כאחד למעט את התאנים וכיוצא בהם שאין גמר בשולן בא כאחד כזיתים וענבים מכניסו לקיום למעט את הירק:
השומים והבצלים אע״פ שהם ירק חייבים בפיאה שהרי מיבשין אותם ומכניסין אותם לקיום:
התבאר גם כן במסכת זרעים שאין מניחין משדה זה על חברתה ושדה אחד שהיה נחל בתוך השדה עובר בין שני קצותיו או דרך רחב ארבע אמות הרי אלו מפסיקין ונעשה השדה שנים ומניחין פאה בכל אחד מהם ואינו מניח מזה על חברו אע״פ שהשיעור שוה היה מין אחר של זרעים מפסיק בין שני הקצוות או אילנות ושני הקצוות זרועים מין אחד יום צדדין שהוא מפסיק ויש צדדין שאינו מפסיק כמו שיתבאר במקומו:
מעתה ערוגות של בצלים הזרועות בשדה אחד שהירק מפסיק ביניהן בין ערוגות לערוגות אינו מניח פאה על הבצלים אלא במקום אחד אע״פ שהירק מבדיל ביניהם ועושה אותן מיוחדין ערוגות ערוגות:
מה שביארנו שאין חיוב ראשית הגז אלא בחמש צאן יש פוסקים בארבע ולא יראה כן:
מה שאומרין בכל התלמוד הלכה כדברי המכריע צדדין יש בו והוא שאמרו אין הכרעת שלישי מכרעת והיאך הוא ענין זה מקצת גאוני ספרד כתבו שכל זמן שאין המכריע גדול מן המוכרעים הוא קורא אותה הכרעת שלישי וקורא אותו שלישי לשון נקיה כלומר שאין לנו בו אלא שהוא גוף אחר לא שנצטרף לכוף עצמנו לקבל את דבריו אבל כשהמכריע גדול מן החולקים ראוי לקבל את דבריו והוא הנקרא מכריע ואע״פ שהדברים נאים אין הדברים נראין כן לענין פי׳ אלא הכרעת שלישי הוא שזה מחדש דעת שלישי שלא כזה ושלא כזה אע״פ שהוא ממוצע בין שניהם כגון ראשית הגז שבית שמאי מחייבים בשתים ובית הלל בחמש ובא המכריע ואמר בארבע אין זה הכרעה לדבריהם אלא שהוא מחדש דעת שלישי שלא כאחד מן החולקים ואין זה מכריע אלא חולק אבל הכרעה גמורה היא כשהוא תופס דברי האחד בדרך אחת ודברי השני בדרך אחרת המשל בזה נציע דרך הצעה שיהיה המחלקת בין בית שמאי ובין בית הלל כך שבית שמאי אומרים שחייב ראשית הגז בשתים בין לישראל בין ללוי והיו בית הלל אומרין שאין חיובה אלא בחמש בין ישראל בין ללויים והיה המכריע אומר בישראל בשתים ובלוי בחמש היינו אומרים שהלכה כדברי המכריע שהרי פטור שתים בישראל היו בו הלל יחיד אצל רבים וחיוב שתים ללוי היה בו שמאי יחיד אצל רבים וכן כל כיוצא בזה שמא תאמר והלא אף בכיוצא בזו אנו מוצאין שקוראה הכרעת שלישי שלא להכריע שהרי אמרו חבית תרומה שנתגלתה הואיל ואין היין ראוי לשתייה בית שמאי אומרים תשפך מיד ובית הלל אומרים תעשה זלוף ואמר ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי אני אכריע בבית תשפך בשדה תעשה זלוף ואמרו לו אין הכרעת שלישי מכרעת יפה שאלת אלא שגדולי הרבנים מפרשים שאף זו סברא מחודשת היא ולא הכרעה שאלו הזכירו בית שמאי ובית הלל במחלקתם בית ושדה והוא שיאמרו בית שמאי בין בבית בין בשדה תשפך ויאמרו בית הלל בין בבית בין בשדה תעשה זלוף והיה המכריע אומר בבית כדברי בית שמאי ובשדה כדברי בית הלל היה זה מכריע גמור אבל מאחר שלא הזכירו מחלקתם בית ושדה אלא סתם ובא המכריע וחדש ופרט דברים אלו אין זה הכרעה אלא מחלקת שאין הכרעה אלא במי שאומר הלכה כפלוני בזו שהזכיר ולא בחברתה שהזכיר והלכה כפלוני בזו שהזכיר ולא בחברתה שהזכיר וכיוצא בה בפרק כהן גדול ונזיר בשמועת חצי קב עצמות וחצי לוג דם וכו׳ שמקצתם היו אומרים חצי קב וחצי לוג לכל ר״ל שמטמא בין לתרומה וקדשים בין לנזיר ועושה פסח רובע קב ורביעית לא לכל ר״ל שאינו מטמא אף לאחת מכלם ומקצתם היו אומרים אף רובע ורביעית לכל ובית דין של אחריהם הכריעו חצי לכל רובע ורביעית לתרומה וקדשים ולא לנזיר ועושה פסח ואמרו להם אין הכרעת שלישי מכרעת כלומר הואיל והראשונים לא הזכירו בדבריהם לא תרומה וקדשים ולא נזיר ועושה פסח ומ״מ דבר זה שנתגלגל בידינו הלכה הואיל ואסור בשתיה ישפך ויש גורסים בזו חבית יין של תרומה שנטמאת ופסקו בה שקוברין אותה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אלא מעתה נוצה כו׳. עי׳ שבת דף כז ע״א תוס׳ ד״ה ונוצה:
ומקשים: אלא מעתה שטעם הפטור בגיזת השור אינו אלא משום שאין היא ראויה לעשיית בגד לכהן, מעתה הנוצה (שיער) של עזים ליחייב [שתתחייב] בראשית הגז, שהרי אפשר לעשות ממנה בגד! ומשיבים: בעינן [צריכים אנו] בחיוב ראשית הגז דבר הבא מן הצאן על ידי מעשה גיזה, ואילו בנוצה של עיזים ליכא [אין כאן] דבר הבא על ידי מעשה גיזה, שאין הנוצה נגזזת אלא נתלשת.
The Gemara objects: If that is so, let one be obligated in the mitzva of the first sheared wool in the case of goats’ hair, as it too can be used for clothing. The Gemara explains: To be obligated in the first sheared wool we require an act of shearing, and goats’ hair is plucked, not sheared.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ הַאי סְבָרָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי הָא מוֹדֵי ר׳רַבִּי יוֹסֵי בְּמִידֵּי דְּאוֹרְחֵיהּ.

The Gemara asks: Who did you hear who accepts this reasoning that only an act of shearing renders one obligated in the mitzva of the first sheared wool? This is the opinion of Rabbi Yosei, which the Gemara will soon cite. But Rabbi Yosei concedes that the obligation does exist without the act of shearing in a case where the usual manner of removing the wool is not by shearing. Since goats’ hair is not commonly shorn, the obligation of the first sheared wool should apply.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאן שמעת ליה הך סברא – דדריש לישנא דקרא דכתיב גז.
רבי יוסי – דאמר לקמן לקט קצירך ולא לקט קיטוף.
הא – אמרינן לקמן.
מודה ר׳ יוסי במידי דאורחיה – וכיון דאורחא דעזים בתלישה כגיזה דמו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים על הסבר זה: מאן [מי] החכם ששמעת ליה [אותו] שאומר האי סברא [סברה זו], שאין מתחייב בראשית הגז אלא דבר הבא על ידי מעשה של גזיזה? הלא ר׳ יוסי הוא (כמובא בהמשך הדברים), והא מודי [הרי מודה] ר׳ יוסי במידי דאורחיה [בדבר שדרכו] בהסרה מן הצאן שלא בדרך גזיזה, שאף הוא חייב בראשית הגז. ומעתה, גם נוצה של עיזים, שדרכה בתלישה, תהא חייבת בראשית הגז!
The Gemara asks: Who did you hear who accepts this reasoning that only an act of shearing renders one obligated in the mitzva of the first sheared wool? This is the opinion of Rabbi Yosei, which the Gemara will soon cite. But Rabbi Yosei concedes that the obligation does exist without the act of shearing in a case where the usual manner of removing the wool is not by shearing. Since goats’ hair is not commonly shorn, the obligation of the first sheared wool should apply.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֶלָּא אכִּדְאָמַר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי {דברים י״ח:ה׳} לַעֲמוֹד לְשָׁרֵת דָּבָר הָרָאוּי לְשֵׁירוּת הָכָא נָמֵי דָּבָר הָרָאוּי לְשֵׁירוּת.

Rather, the Gemara provides a different source for the mishna’s statement. The reason that the mitzva of first sheared wool applies only to sheep is as Rabbi Yehoshua ben Levi said: It is stated in the verse following the source for the mitzva of first sheared wool: “For the Lord your God has chosen him out of all your tribes, to stand to serve in the name of the Lord, he and his sons forever” (Deuteronomy 18:5). The term “to serve” indicates that the first sheared wool that is given to the priest must consist of a matter fit for the Temple service, i.e., its size must be large enough for use for the priestly garments. Here too, the first sheared wool must be of a matter fit for Temple service, i.e., sheep’s wool, from which the priestly garments are woven.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא – גז דאינו אלא ברחלים.
כדר׳ יהושע בן לוי – לקמן בפרקין דכתיב גז וגו׳ וסמיך ליה כי בו בחר וגו׳.
לעמוד לשרת דבר הראוי לשירות – לתכלת דבגדי שרד והתם צמר בעינן ואין צמר אלא של רחלים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא יש לפרש שטעם הדבר שראשית הגז נוהג ברחלות בלבד כדרך שאמר ר׳ יהושע בן לוי על הכתוב (הנאמר מייד לאחר מצות נתינת ראשית הגז לכהן) ״כי בו בחר ה׳ אלהיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה׳ הוא ובניו כל הימים״ (דברים יח, ה), ולמדים שמן הנאמר ״לעמוד לשרת״ למדים אנו שתהא הגיזה הניתנת לכהן דווקא דבר הראוי לעשות ממנו לשירות במקדש, כתכלת לבגדי כהונה. הכא נמי [כאן גם כן] בהסבר הטעם מדוע מצות ראשית הגז נוהגת רק ברחלות, שכן רק מהן ניתן להפיק צמר שיהא דבר הראוי לשירות, בבגדי הכהנים. ושואלים: אלא מעתה שלמדנו מכאן מקורה של ההלכה שראשית הגז באה דווקא מן הרחלות, גזירה שווה זו
Rather, the Gemara provides a different source for the mishna’s statement. The reason that the mitzva of first sheared wool applies only to sheep is as Rabbi Yehoshua ben Levi said: It is stated in the verse following the source for the mitzva of first sheared wool: “For the Lord your God has chosen him out of all your tribes, to stand to serve in the name of the Lord, he and his sons forever” (Deuteronomy 18:5). The term “to serve” indicates that the first sheared wool that is given to the priest must consist of a matter fit for the Temple service, i.e., its size must be large enough for use for the priestly garments. Here too, the first sheared wool must be of a matter fit for Temple service, i.e., sheep’s wool, from which the priestly garments are woven.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֶלָּא גִּיזָּה גִּיזָּה לְמַאי אֲתָא לְכִדְתָנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּתָנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בכְּבָשִׂים שֶׁצַּמְרָן קָשֶׁה פְּטוּרִים מֵרֵאשִׁית הַגֵּז שֶׁנֶּאֱמַר וּמִגֵּז כְּבָשַׂי יִתְחַמָּם.

The Gemara asks: But if so, for what purpose does the verbal analogy between shearing mentioned with regard to the first sheared wool and shearing mentioned with regard to the flock come? The Gemara answers: It is necessary for that which was taught in the school of Rabbi Yishmael. As the school of Rabbi Yishmael taught: In the case of sheep whose wool is hard, the owner is exempt from the first sheared wool, as it is stated: “And he was warmed with the shearing of my sheep” (Job 31:20). Since hard wool does not provide warmth, the mitzva of the first sheared wool does not apply to this wool.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שצמרן קשה – כגון שהיו משונים משאר כבשים.
יתחמם – לא מיקרי גז אלא בר חימום.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

״גיזה״ ״גיזה״ שהובאה למעלה, למאי אתא [למה היא באה]? ומשיבים: לכדתנא דבי [לכמו ששנה החכם של בית מדרשו] של ר׳ ישמעאל. דתנא דבי כן שנה החכם של בית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: כבשים שצמרן קשה פטורים מראשית הגז, שנאמר ״ומגז כבשי יתחמם״, שגיזה היא זו שראויה לחמם, ומאחר וגיזת הצמר הקשה אינה מחממת — אין מצות ראשית הגז נוהגת בה.
The Gemara asks: But if so, for what purpose does the verbal analogy between shearing mentioned with regard to the first sheared wool and shearing mentioned with regard to the flock come? The Gemara answers: It is necessary for that which was taught in the school of Rabbi Yishmael. As the school of Rabbi Yishmael taught: In the case of sheep whose wool is hard, the owner is exempt from the first sheared wool, as it is stated: “And he was warmed with the shearing of my sheep” (Job 31:20). Since hard wool does not provide warmth, the mitzva of the first sheared wool does not apply to this wool.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תָּנֵי חֲדָא גּוֹזֵז אֶת הָעִזִּים וְשׁוֹטֵף אֶת הָרְחֵלִים פָּטוּר וְתַנְיָא אִידַּךְ הַגּוֹזֵז אֶת הָעִזִּים פָּטוּר וְשׁוֹטֵף אֶת הָרְחֵלִים חַיָּיב לָא קַשְׁיָא הָא רַבָּנַן וְהָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי.

§ It is taught in one baraita: If one shears goats, or washes sheep, which causes some of their wool to be detached, he is exempt from the obligation of first sheared wool with regard to this wool. And it is taught in another baraita: One who shears goats is exempt but one who washes the sheep is obligated to separate the first sheared wool from the wool that was washed off. The Gemara resolves this apparent contradiction: It is not difficult, as this baraita, which requires one to separate the first sheared wool from the washed-off wool, is in accordance with the opinion of the Rabbis, and that baraita, which exempts the washed off wool, is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei.
רי״ףרש״יההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הגוזז את העזים פטור – כדאמרינן אין גז אלא של רחלים דבר הראוי לשירות.
שוטף – במים בנהר ליפותן והצמר נתלש מהם.
פטור – דלאו גז הוא.
והא – דקתני שוטף פטור רבי יוסי הוא דדייק לישנא דקרא.
תני חדא הגוזז את העזים והשוטף את הרחלים פטור, ותניא אידך הגוזז את העזים פטור והשוטף את הרחלים חייב, לא קשיא הא רבנן הא ר׳ יוסי, לר׳ יוסי פטור לרבנן חייב. והלכתא כרבנן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב ועוד בדיני ראשית הגז, תני חדא [שנויה ברייתא אחת]: הגוזז את צמרן של העזים או זה ששוטף את הרחלים במים, בלי לגזוז את צמרן, ואולם מתוך שטיפתן של הרחלים נתלש מהן צמר — הצמר היוצא מזה ומזה פטור מראשית הגז. ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: הגוזז את העזיםפטור מראשית הגז, ואולם השוטף את הרחלים — הצמר הנתלש אגב שטיפה חייב בראשית הגז! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], שכן הא [ברייתא זו] המחייבת את הצמר הנשטף מהרחלים בראשית הגז, הריהי כשיטת רבנן [חכמים], ואילו הא [ברייתא זו] הפוטרת את הצמר הנשטף מראשית הגז הריהי כשיטתו של ר׳ יוסי.
§ It is taught in one baraita: If one shears goats, or washes sheep, which causes some of their wool to be detached, he is exempt from the obligation of first sheared wool with regard to this wool. And it is taught in another baraita: One who shears goats is exempt but one who washes the sheep is obligated to separate the first sheared wool from the wool that was washed off. The Gemara resolves this apparent contradiction: It is not difficult, as this baraita, which requires one to separate the first sheared wool from the washed-off wool, is in accordance with the opinion of the Rabbis, and that baraita, which exempts the washed off wool, is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei.
רי״ףרש״יההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) דְּתַנְיָא {ויקרא י״ט:ט׳} לֶקֶט קְצִירְךָ גוְלֹא לֶקֶט קִיטּוּף ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין לֶקֶט אֶלָּא הַבָּא מֵחֲמַת קָצִיר.

The Gemara cites the source of this dispute. As it is taught in a baraita with regard to the verse: “And when you reap the harvest of your land, you shall not completely remove the corner of your field when you reap, and you shall not gather the gleaning of your harvest; you shall leave them for the poor” (Leviticus 23:22). The phrase “the gleaning of your harvest” indicates that only such a gleaning is included, and not gleaning from picking. If one picks the crop by hand rather than harvesting it using agricultural tools, he is exempt from the mitzva to leave the gleanings for the poor. Rabbi Yosei says: Gleanings are only those that come due to harvesting using agricultural tools.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא לקט קיטוף – הקוטף בידיו שבלי קמתו אין הנושר לקט דלישנא דקרא דייקא ופליגי רבנן עליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם ולא לקט קיטוף. עי׳ בכורות דף כה ע״א תוס׳ ד״ה ואר״ל:
ומסבירים מה היא מחלוקת זו שבין חכמים ור׳ יוסי, דתניא כן שנויה ברייתא] על הנאמר בדין הלקט ״ובקוצרכם את קציר ארצכם... ולקט קצירך לא תלקט״ (ויקרא כג, כב), ״לקט קצירך״ — בא להדגיש שדווקא התבואה הנקצרת היא שנוהג בה דין לקט, ולא נוהג דין לקט בתבואת קיטוף. ור׳ יוסי אומר: אין לקט אלא הבא מחמת קציר.
The Gemara cites the source of this dispute. As it is taught in a baraita with regard to the verse: “And when you reap the harvest of your land, you shall not completely remove the corner of your field when you reap, and you shall not gather the gleaning of your harvest; you shall leave them for the poor” (Leviticus 23:22). The phrase “the gleaning of your harvest” indicates that only such a gleaning is included, and not gleaning from picking. If one picks the crop by hand rather than harvesting it using agricultural tools, he is exempt from the mitzva to leave the gleanings for the poor. Rabbi Yosei says: Gleanings are only those that come due to harvesting using agricultural tools.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) ר׳רַבִּי יוֹסֵי הַיְינוּ ת״קתַּנָּא קַמָּא כּוּלָּהּ ר׳רַבִּי יוֹסֵי הִיא וְהָכִי קָתָנֵי שר׳שֶׁרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין לֶקֶט אֶלָּא הַבָּא מֵחֲמַת קָצִיר.

The Gemara expresses puzzlement at this baraita: The opinion of Rabbi Yosei is identical to the opinion of the first tanna. The Gemara explains: The entire baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and this is what the baraita is teaching: The phrase “the gleaning of your harvest” teaches that crops picked by hand are exempt from the mitzva, as Rabbi Yosei says: Gleanings are only those that come due to harvesting. The Gemara infers that just as Rabbi Yosei interprets the term “harvest” as exempting crops that were picked by hand, so too he derives from the term “shearing” that the mitzva of the first sheared wool does not apply to fleece that was washed off. The Rabbis, who disagree with Rabbi Yosei with regard to the gleanings, likewise disagree with regard to the first sheared wool.
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והדברים תמוהים, שלכאורה שיטת ר׳ יוסי היינו [זו] שיטת תנא קמא [התנא הראשון], ומה בא ר׳ יוסי להשמיענו? ומשיבים: כל המשנה כולה שיטת ר׳ יוסי היא, והכי קתני [וכך היא שנויה]: ״לקט קצירך״ ולא לקט קיטוף, שכן ר׳ יוסי אומר אין לקט אלא הבא מחמת קציר. ומעתה יש לומר כי כדרך שפטר ר׳ יוסי לקט הבא על ידי קיטוף, כן הוא פוטר מראשית הגז את הצמר הבא על ידי שטיפה. ואילו חכמים החולקים על ר׳ יוסי וסוברים שאף בתבואה הנקטפת נוהג דין לקט, הריהם סבורים כמו כן שאף ראשית הגז נוהג בצמר הנשטף. ובביאור שיטת ר׳ יוסי,
The Gemara expresses puzzlement at this baraita: The opinion of Rabbi Yosei is identical to the opinion of the first tanna. The Gemara explains: The entire baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and this is what the baraita is teaching: The phrase “the gleaning of your harvest” teaches that crops picked by hand are exempt from the mitzva, as Rabbi Yosei says: Gleanings are only those that come due to harvesting. The Gemara infers that just as Rabbi Yosei interprets the term “harvest” as exempting crops that were picked by hand, so too he derives from the term “shearing” that the mitzva of the first sheared wool does not apply to fleece that was washed off. The Rabbis, who disagree with Rabbi Yosei with regard to the gleanings, likewise disagree with regard to the first sheared wool.
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי מוֹדֶה ר׳רַבִּי יוֹסֵי בְּמִידֵּי דְּאוֹרְחֵיהּ דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר קָצִיר אֵין לִי אֶלָּא קָצִיר עוֹקֵר מִנַּיִן.

Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: Rabbi Yosei concedes that the mitzva of gleanings applies to a case where the usual manner of harvesting is by picking, as it is taught in a baraita with regard to the verse cited above that Rabbi Yosei says: From the term “harvest” I have derived only the obligation of gleanings with regard to harvest. From where do I derive the obligation of gleanings with regard to one who uproots the crop?
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במידי דאורחיה – כגון בצלים ושומים דקיטוף שלהן זהו קצירן.
קציר – קציר ארצכם.
עוקר – עם השרשים כגון עדשים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: מודה ר׳ יוסי לחכמים במידי דאורחיה [בדבר שדרכו] לאוספו שלא על ידי קצירה אלא בקטיפה, שנוהג בו דין לקט, דתניא כן שנויה ברייתא]: על הכתוב ״ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך ולקט קצירך לא תלקט״, ר׳ יוסי אומר: מן הכתוב ״קציר״אין לי שחייבת בלקט אלא התבואה הבאה על ידי קציר בלבד, ואולם זה העוקר את תבואתו מנין שאף תבואה זו חייבת בלקט?
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: Rabbi Yosei concedes that the mitzva of gleanings applies to a case where the usual manner of harvesting is by picking, as it is taught in a baraita with regard to the verse cited above that Rabbi Yosei says: From the term “harvest” I have derived only the obligation of gleanings with regard to harvest. From where do I derive the obligation of gleanings with regard to one who uproots the crop?
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא י״ט:ט׳} לִקְצוֹר תּוֹלֵשׁ מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ג:כ״ב} בְּקוּצְרֶךָ.

The verse states: “And when you reap the harvest of your land, you shall not completely remove the corner of your field by reaping, and you shall not gather the gleaning of your harvest” (Leviticus 19:9). The superfluous term “by reaping” includes uprooting the crop. From where is it derived that the obligation extends to one who picked the crop by hand? The verse states: “When you reap” (Leviticus 23:22), which is also superfluous. It is derived from here that the mitzva applies to all ways of gathering the crop, provided they are the usual manner of harvesting that particular crop.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תולש – ביד ולא עם השרשים כגון פולין.
עוקר מנין ת״ל לקצור תולש מנין תלמוד לומר בקוצרך – ואיצטריך תרי קראי משום דעוקר הוא קצת אורחיה טפי מתולש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לכך תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) ״לקצור״ — בכל דרך שהוא קוצר. ואף זה התולש את תבואתו מנין שאף תבואה זו חייבת בלקט? לכך תלמוד לומר ״בקוצרך״ — שבכל אופן אסיפה שכך הוא דרכו, נוהג בו דין לקט.
The verse states: “And when you reap the harvest of your land, you shall not completely remove the corner of your field by reaping, and you shall not gather the gleaning of your harvest” (Leviticus 19:9). The superfluous term “by reaping” includes uprooting the crop. From where is it derived that the obligation extends to one who picked the crop by hand? The verse states: “When you reap” (Leviticus 23:22), which is also superfluous. It is derived from here that the mitzva applies to all ways of gathering the crop, provided they are the usual manner of harvesting that particular crop.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא מַלְבְּנוֹת בְּצָלִים שֶׁבֵּין הַיָּרָק ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר פֵּאָה מִכׇּל אֶחָד וְאֶחָד וַחֲכָמִים אוֹמְרִים דמֵאַחַת עַל הַכֹּל.:

Ravina said to Ravi Ashi: We learn as well in a mishna (Pe’a 3:4) that discusses the mitzva to leave produce in the corner of the field for the poor [pe’a]: If one has garden beds of onions that are among the vegetables, Rabbi Yosei says that one leaves separate pe’a from each and every one of the beds. And the Rabbis say that one leaves pe’a from one garden bed for all of them. This indicates that Rabbi Yosei concedes that one is obligated to leave pe’a and gleanings from onions, despite the fact that they are picked by hand rather than harvested with tools. The reason is that this is the usual manner of gathering onions.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבי יוסי לא גרסינן בהא מתניתא. ומיהו על כרחך הני קראי דריש להו ר׳ יוסי מדאמר אין לי אלא קציר דאיהו דדייק לישנא דקרא ומוקי להו במידי דאורחיה.
אף אנן נמי תנינא – בהדיא דמודה רבי יוסי במידי דאורחיה.
מלבנות – שורות שבין ירק לירק.
פאה מכל אחת ואחת – מן המלבנות שהירק שבין מלבן למלבן הפסק לפאה דידה דירק אינו בכלל פאה חוץ מן השומים והבצלים כדתנן (פאה פ״א מ״ד) כל שהוא אוכל ונשמר ומכניסו לקיום ואמרינן במקום שנהגו (פסחים דף נו:) מכניסו לקיום פרט לירק ומיהו שומין ובצלים מכניסן לקיום. קתני מיהא לרבי יוסי דבצלים חייבין בפאה ואע״ג דאינו קוצרן במגל אלמא מודי הוא במידי דאורחיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי, אף אנן נמי תנינא [אנו גם כן שנינו כן]: מלבנות (ערוגות) בצלים שנמצאות בין הירק, ר׳ יוסי אומר: מפריש פאה מכל אחד ואחד מהמלבנות הללו. ואילו חכמים אומרים: מניח פאה מאחת המלבנות על הכל. הרי איפוא שלדעת ר׳ יוסי חייבים הבצלים בלקט, אף שאין הם נקצרים, כיון שכך הוא דרך אסיפתם.
Ravina said to Ravi Ashi: We learn as well in a mishna (Pe’a 3:4) that discusses the mitzva to leave produce in the corner of the field for the poor [pe’a]: If one has garden beds of onions that are among the vegetables, Rabbi Yosei says that one leaves separate pe’a from each and every one of the beds. And the Rabbis say that one leaves pe’a from one garden bed for all of them. This indicates that Rabbi Yosei concedes that one is obligated to leave pe’a and gleanings from onions, despite the fact that they are picked by hand rather than harvested with tools. The reason is that this is the usual manner of gathering onions.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְכַמָּה הוּא מְרוּבֶּה.: בִּשְׁלָמָא לב״שלְבֵית שַׁמַּאי תַּרְתֵּי נָמֵי אִיקְּרוֹ צֹאן אֶלָּא לב״הלְבֵית הִלֵּל מ״טמַאי טַעְמָא.

§ The mishna states: And how many is numerous? Beit Shammai say: It is at least two sheep, and Beit Hillel say: It is at least five sheep. The Gemara objects: Granted, according to the opinion of Beit Shammai, two sheep are also called tzon, as in the verse cited by Beit Shammai: “That a man shall rear a young cow and two sheep [tzon]” (Isaiah 7:21). Since the mitzva of the first sheared wool is written with regard to tzon, it is logical that it applies to two sheep. But what is the reasoning of Beit Hillel, who hold that the mitzva applies only to five sheep, due to the verse: “And five sheep [tzon] made” (I Samuel 25:18)? Why do they not apply the obligation using the broader criterion of two sheep, as the verse quoted by Beit Shammai clearly indicates that two sheep are also called tzon?
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשלמא לב״ש – אשכחן תרתי דאיקרו נמי צאן הילכך אין אתה יכול להוציאן מכלל חיוב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג עוד שנינו במשנתנו כי דין ראשית הצאן נוהג רק במרובה, והוסיפו והסבירו כמה הוא מרובה? ונחלקו בדבר בית שמאי ובית הלל, שלדעת בית שמאי הכוונה לשתי רחלות ויותר, ולדעת בית הלל הכוונה היא לחמש רחלות ויותר. ושואלים: בשלמא [נניח] לדעת בית שמאי — כיון שמוצאים אנו כי תרתי נמי איקרו [שתי רחלות גם כן נקראו] ״צאן״, שכן הביאו בית שמאי את הפסוק ״יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן״ (ישעיה ז, כא), יש לחייב בראשית הגז שתי רחלות. אלא לבית הלל, אף שהביאו את הפסוק ״חמש צאן עשויות״ (שמואל א כה, יח), המלמד שגם חמש רחלות נקראות ״צאן״, מכל מקום מאי טעמא [מה טעם] אין הם מחייבים אף בשתי רחלות?
§ The mishna states: And how many is numerous? Beit Shammai say: It is at least two sheep, and Beit Hillel say: It is at least five sheep. The Gemara objects: Granted, according to the opinion of Beit Shammai, two sheep are also called tzon, as in the verse cited by Beit Shammai: “That a man shall rear a young cow and two sheep [tzon]” (Isaiah 7:21). Since the mitzva of the first sheared wool is written with regard to tzon, it is logical that it applies to two sheep. But what is the reasoning of Beit Hillel, who hold that the mitzva applies only to five sheep, due to the verse: “And five sheep [tzon] made” (I Samuel 25:18)? Why do they not apply the obligation using the broader criterion of two sheep, as the verse quoted by Beit Shammai clearly indicates that two sheep are also called tzon?
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר רַב כָּהֲנָא אָמַר קְרָא {שמואל א כ״ה:י״ח} עֲשׂוּיוֹת שֶׁעוֹשׂוֹת ב׳שְׁתֵּי מִצְוֹת רֵאשִׁית הַגֵּז וּמַתָּנוֹת אֵימָא בְּכוֹרָה וּמַתָּנוֹת.

Rav Kahana said: The verse states: “Five sheep made [asuyot],” in plural. The plural form indicates that two mitzvot have been made, i.e., performed, with them. The two mitzvot are the first sheared wool and the gifts of the priesthood, a mitzva that applies to a single animal. If the two mitzvot have been performed only when there are five sheep, evidently the mitzva of the first sheared wool applies only to five sheep. The Gemara asks: Why can’t one say that the two mitzvot are the firstborn animal and the gifts of the priesthood?
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חמש צאן עשויות – לישנא יתירא קדרשי מאי עשויות שעושות שתי מצות ראשית הגז ומתנות דכל כמה דלא הוו חמש לא הוו נהגי בהו אלא חדא מתנות לחודייהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב כהנא בתשובה: שכן אמר קרא [הכתוב] ״חמש צאן עשויות״, ומשמעות המלה ״עשויות״שחמש צאן עושות שתי מצות, והן: ראשית הגז (שאין מתקיים אלא בחמש רחלות) ומתנות כהונה (המתקיים אף באחת). ומקשים על הסבר זה: אימא [אמור] שהכוונה היא לשתי מצוות אחרות, שהן בכורה ומתנות, ואין מכאן ראיה לראשית הגז!
Rav Kahana said: The verse states: “Five sheep made [asuyot],” in plural. The plural form indicates that two mitzvot have been made, i.e., performed, with them. The two mitzvot are the first sheared wool and the gifts of the priesthood, a mitzva that applies to a single animal. If the two mitzvot have been performed only when there are five sheep, evidently the mitzva of the first sheared wool applies only to five sheep. The Gemara asks: Why can’t one say that the two mitzvot are the firstborn animal and the gifts of the priesthood?
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) בְּכוֹרָה חֲדָא מִי לָא מִיחַיְּיבָא וּלְטַעְמָיךְ מַתָּנוֹת חֲדָא מִי לָא מִיחַיְּיבָא אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי עֲשׂוּיוֹת שֶׁמְּעַשּׂוֹת אֶת בַּעֲלֵיהֶן וְאוֹמְרוֹת לוֹ קוּם עֲשֵׂה מִצְוָה.

The Gemara answers: The other mitzva cannot be the firstborn animal, as with regard to the firstborn, isn’t one animal obligated, i.e., doesn’t one animal render its owner obligated? Yet the verse states that one performs the two mitzvot only with five sheep. The Gemara asks: And according to your reasoning, with regard to the gifts of the priesthood, isn’t one animal obligated, i.e., doesn’t one animal render its owner obligated?Rather, Rav Ashi says: The term “made” should be understood as meaning that five sheep make their owner perform the first sheared wool and figuratively say to him: Stand and fulfill a mitzva, whereas less than five sheep do not obligate their owner in the mitzva of first sheared wool.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אטו בכורה חדא מי לא מחייבא – על כרחך כי תלא רחמנא בחמש ראשית הגז הוא דתלא.
וליטעמיך מתנות נמי חדא מי לא מחייבא – אישתכח דבתרתי ובחדא נמי איכא שתי מצות בכורה ומתנות וליכא למימר דהאי עשויות הכי מדריש והא ליכא למימר עשויות שלש מצות דהיכי משמע מיעוט עשויות שתים הוו.
אלא אמר רב אשי – הכי דריש.
עשויות שמעשות את בעליהן – למצוה חדשה שלא היה מצוה עליו בפחות מכן והיינו על כרחך ראשית הגז דכתיב בה צאן דמשמע מרובה דאילו בכורה דכתיב (במדבר יח) בכור שור אפילו חד וכן מתנות אם שור אם שה (דברים יח).
שמעשרות בעליהן ואומרת ליה קום עשה מצוה פי׳ שעד חמש לא נתחייבה בראשית הגז.
אלא גיזה גיזה למאי אתא – פי׳ לאו אקרא פרכינן דהא לגופייהו איצטרכו אלא ה״ק אהיכא איתמרא גיזה גיזה דרב חסדא דמסתמא לא הוי טעי במאי דפרכינן ליה. ואהדרי דלמיעוט נמי כבש איתמרא: ואפשר נמי דתלמודא על הא הוא דאמר מה״מ כלומר ומה״מ דצמר רחלים דוקא כל שהוא מחמם כגון של רחלים ולא צמר קשה של כבשים ואמר רב חסדא אתי׳ גיזה גיזה: אלא דאנן הוה ס״ד מעיקרא דלמעוטי של שור ושל עזים הוא נקיט ליה והשתא פרישנא דלא אתא רב חסדא אלא לאפוקי מצמר של כבשים וכיוצא בזה בתלמוד כנ״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: אין לומר כן, שהרי לקיום מצות בכורה חדא מי לא מיחייבא [האם רחל אחת אינה מחוייבת], ואין צורך לכך בחמש צאן. ודוחים: ולטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], שאתה אומר כי שתי המצוות עליהן רמז הכתוב הן ראשית הגז ומתנות — אף במתנות יש לומר באותו אופן, חדא מי לא מיחייבא [האם רחלה אחת אינה מחוייבת], ולמה הצריך הכתוב בה חמש צאן? אלא אמר רב אשי: כך נדרשת המלה ״עשויות״שמעשות את בעליהן, ואומרות לו: ״קום עשה מצוה״, שמשעה שיש לאדם חמש צאן, הריהו מחוייב בנתינת הגז מהן. ומכאן למדו בית הלל שאין חיוב ראשית הגז אלא בחמישה צאן.
The Gemara answers: The other mitzva cannot be the firstborn animal, as with regard to the firstborn, isn’t one animal obligated, i.e., doesn’t one animal render its owner obligated? Yet the verse states that one performs the two mitzvot only with five sheep. The Gemara asks: And according to your reasoning, with regard to the gifts of the priesthood, isn’t one animal obligated, i.e., doesn’t one animal render its owner obligated?Rather, Rav Ashi says: The term “made” should be understood as meaning that five sheep make their owner perform the first sheared wool and figuratively say to him: Stand and fulfill a mitzva, whereas less than five sheep do not obligate their owner in the mitzva of first sheared wool.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) תַּנְיָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בר׳בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו אַרְבַּע שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״א:ל״ז} וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה.

It was taught in a baraita of the school of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, that he says in the name of his father: The obligation of the first sheared wool applies to one who owns four sheep, since a verse calls four sheep tzon, as it is stated: “If a man steals an ox or a sheep, and kills it or sells it, he shall pay five oxen for the ox, and four sheep [tzon] for a sheep” (Exodus 21:37).
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד למעלה נדונו שיטות בית שמאי ובית הלל באשר למספר הרחלות שיש בהן חיוב נתינת ראשית הגז, שאלה אומרים בשתי רחלות ואלה אומרים בחמש רחלות. ובענין זה מביאים עוד, תניא דבי [שנויה ברייתא מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי שאומר משום [בשם] אביו כי ארבע רחלות נגזזות הן המחייבות במתן ראשית הגז מהן. וראיה לדבר שארבע רחלות נקראות בשם ״צאן״, שכן נאמר בתשלומים שמשלם אדם הגונב שה וטבחו או מכרו ״וארבע צאן תחת השה״ (שמות כא, לז).
It was taught in a baraita of the school of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, that he says in the name of his father: The obligation of the first sheared wool applies to one who owns four sheep, since a verse calls four sheep tzon, as it is stated: “If a man steals an ox or a sheep, and kills it or sells it, he shall pay five oxen for the ox, and four sheep [tzon] for a sheep” (Exodus 21:37).
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) תַּנְיָא אָמַר רַבִּי אִלְמָלֵא דִּבְרֵיהֶן דִּבְרֵי תוֹרָה וְדִבְרֵי בְּרִיבִּי קַבָּלָה אֲנַן דִּבְרֵי בְּרִיבִּי שׁוֹמְעִין וְכׇל שֶׁכֵּן שֶׁדִּבְרֵיהֶם דִּבְרֵי קַבָּלָה וְדִבְרֵי בְּרִיבִּי דִּבְרֵי תוֹרָה.

It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: Had their statements, i.e., the opinions of Beit Shammai and Beit Hillel, been based on statements of the Torah, and the statement of the Distinguished One [Beribbi], Rabbi Yosei, based on the texts of the tradition [kabbala], the Prophets and Writings, even so we would listen to the statement of the Distinguished One, Rabbi Yosei. All the more so now that their statements are based on texts of the tradition, as both Beit Shammai and Beit Hillel derived their rulings from verses from the Prophets, while the statement of the Distinguished One, Rabbi Yosei, is based on the statements of the Torah.
רי״ףרש״יר״י מלונילריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא א״ר גרסינן.
דברי בריבי – שהיה גדול בדורו דקיימא לן רבי יוסי נמוקו עמו.
אנן דברי בריבי שומעין – קס״ד מפני שהוא מכריע ביניהם לא חמש כבית הלל ולא שתים כב״ש.
תורת משה קרויה תורה לפי שנתנה תורה לדורות ושל נביאים לא קרי אלא קבלה שקבלו מרוח הקדש כל נבואה ונבואה לפי צורך השעה והדור והמעשה.
אמ׳ ר׳ אלמלא דבריהם וכו׳ דברי ברבי שומעין. שאומר ארבע צאן מיחייבות בראשית הגז, לפי שהוא מכריע. דברי קבלה. נביאים. ודברי תורה. חומש. והאמ׳ מר אין הכרעת שלישית מכרעת. כלומ׳ שאם היה אומ׳ בר׳ בענין זה משערין לחמש רחלות כב״ה, ולענין זה משערין לשתי צאן כב״ש, האי הוי מיקרי הכרעה, אבל עכשיו שהוא מביא קרא דארבע צאן, מיקרי מחלוקת שלישי, ואינה הכרעה.
דברי ברבי שומעין – פרש״י ז״ל דר׳ יוסי נמוקו עמו. וי״ל שאינו אלא משום מאי דמפרש בסמוך דאפי׳ נביאי׳ אמרה ופרכי׳ והאמר מר אין הכרעה שלישית מכרעת. הנכון כמו שפי׳ רש״י ז״ל כשהמכריע אומר מקצת דברי התנא האחד ומקצת דברי התנא השני ולא גלו דעתם אותם תנאים כלל שיהא ראוי להפריש בדין בין מקצת למקצת כהא דהכא אבל כשגלו בדעתם שהיה ראוי לחלק בדין אלא שהם לא חלקו בו ובא השלישי והכריע וחילק בדבר הוי הכרעה. כההוא דאמרינן בפרק במה מדליקין ר״א אומר בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן טמא. ר׳ יהושע אומר בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן טהור ר׳ עקיבא אומר מן המוכן טמא ושלא מן המוכן טהור. ואמרינן עלה א״ר יוחנן כל מקום שאתה מוציא שנים חולקין ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע. וטעמא משום דבין ר״א ובין ר׳ יהושע תרווייהו גילו דעתייהו דשייך למיפלג בין מוכן לשאינו מוכן: ומ״ה נקיט כל חד מנייהו בהדיא בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן להכי חשיבה דעת שלישי דעה הכרעה. אבל ר״ח ז״ל מפרש בכל מקום הכרעה שלישית כשאותה שלישי הוא קטן בחכמה ובמנין מן השנים החולקים שלא היה במחלקותם אלא שבא אח״כ ואמר דעתו לא בדרך הכרעה שאינו כדאי להכריע ולהכי חשיבה דעת שלישי ויותר נראה כפרש״י ז״ל.
הא דתנן לא הספיק ליתנו עד שצבעו פטור – פרש״י ז״ל משום דקנייה בשינוי וה״ל כמזיק מתנות כהונה או שאכלן וכ״ת אמאי לא מסייעה לרב חסדא בפ׳ הזרוע ממתניתין דהכא וא״ל דאי ממתני׳ ה״א דהכא כגון שהיה גוזז את האחת וצבע אותו שלא באו לכלל חיוב עד שצבען אבל היכא שגזז חמש צאן וצבען אח״כ חייב ודלא כרב חסדא. ובתוס׳ כתבו שמצאו כתוב בפירושיו של רש״י ז״ל מכתיבת יד שהיה מפרש לא הספיק ליתן עד שגזז אחת אחת וצבען שמה שהיה צבוע לא בא לכלל חיוב והעביר עליו קולמס ופי׳ כמו שכתב לפנינו דאפי׳ בשגזל ואח״כ צבען. וא״ת אמאי מיפטר כיון דקא משתרשי ליה ומאי שנא מההיא דאנסו בית המלך את גורנו אם בחובו חייב לעשר ופרישנא משום דקא משתרשי ליה. ואיכא למימר דשאני הכא שעשה בהם שנוי בידים וגלה דעתו שנתכוין לגוזלה ולהפקיע מן הכהן וחשבי׳ ליה כמזיק לו ממון דמכלי׳ קרנא דפטור. אע״ג דקא משתרשי ליה דומיא דאכלן משא״כ בפורע חובו כנ״ל.
גזוזות מנה ומנה ופרס חייבין בראשית הגז דברי ר׳ דוסא וח״א כל שהן אמר רבא מנה ופרס ובלבד שיהא מחומשת – פי׳ לכל אחת מהן ז׳ סלעים וחצי דהוי ליה בין כולם ל״ז סלעים וחצי ופרש״י ז״ל דלרבי דוסא כל אחת מהן גוזזת מנה ופרס דהוי ליה ז׳ מנים וחצי: ומשום דשיעורא דר׳ דוסא שיעורא רבה קרו רבנן לשיעורא דידהו כל שהן אבל רבינו הגדול ז״ל כתב דלרבי דוסא מנה מנה ופרס בין כולם קאמר דהוי ליה ג׳ מנים. וכדתניא בתוספת׳ חמש רחילות גוזזות מנה ומנה ופרס שהם ע״ה סלעים חייב בראשית הגז דברי ר׳ דוסא: וש״מ דמנה ופרס מנה ופרס בין כולם קאמר וכ״ת א״כ אמאי לא קתני שלשה מנים איכא למימר לפי שהרחלות גוזזת שתי פעמים בשנה ומצטרפות הן דהא מחדש על החדש הוא ולהכי קאמר ר׳ דוסא דחמש רחילות שגוזזת שתי פעמים מנה ופרס בכל פעם שהם ג׳ מנים מצטרפות וחייבות בראשי׳ הגז: וחכ״א אפי׳ גוזזת כל שהן בפעם א׳ ובלבד שיהא בהם בסוף כדי הפרשה דהיינו מנה ופרס לרב וס׳ סלעים לשמואל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובענין מחלוקתם זו של תנאים תניא [שנויה ברייתא], שכך אמר רבי: גם אלמלא (אילו) היה יסוד דבריהן של בית הלל ובית שמאי נלמד מדברי התורה (מן האמור בחמישה חומשי תורה), ויסוד דברי בריבי (כינויו של ר׳ יוסי) לא היה אלא מן הקבלה (מן הנביאים והכתובים) — גם אז, אנן [אנו] את דברי בריבי שומעין (מקבלים). וכל שכן עתה, שיסוד דבריהם של בית שמאי הינו מדברי קבלה (שכן בית שמאי למדו את שיטתם מן האמור בספר ישעיה, ובית הלל למדו את שיטתם מן האמור בספר שמואל), ואילו יסוד דברי בריבי הוא בדברי תורה (בכתוב שבספר שמות).
It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: Had their statements, i.e., the opinions of Beit Shammai and Beit Hillel, been based on statements of the Torah, and the statement of the Distinguished One [Beribbi], Rabbi Yosei, based on the texts of the tradition [kabbala], the Prophets and Writings, even so we would listen to the statement of the Distinguished One, Rabbi Yosei. All the more so now that their statements are based on texts of the tradition, as both Beit Shammai and Beit Hillel derived their rulings from verses from the Prophets, while the statement of the Distinguished One, Rabbi Yosei, is based on the statements of the Torah.
רי״ףרש״יר״י מלונילריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וְהָאָמַר מָר אֵין הַכְרָעָה שְׁלִישִׁית מַכְרַעַת

The Gemara objects: But didn’t the Master say: The decision of a third opinion that compromises between the first two opinions is not considered decisive if it is based on considerations that were not mentioned by the other two opinions. Although Rabbi Yosei’s opinion is a compromise between the opinions of Beit Shammai and Beit Hillel, it is based on a different source.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והאמר מר אין הכרעה שלישית מכרעת – כשזה אומר כך וזה אומר כך וזה אומר דעת שלישית אפילו אמצעית היא ביניהם אין זה הכרע כגון (פסחים דף כ:) חבית של תרומה שנתגלתה ב״ש אומר תשפך הכל וב״ה אומרים תעשה זילוף א״ר ישמעאל בר׳ יוסי אני אכריע בשדה תשפך הכל בבית תעשה זילוף אמרו לו אין הכרעה שלישית מכרעת והיכי הויא הכרעה כגון ההיא דקולי מטלניות דבמה מדליקין (שבת דף כט.) ר׳ אליעזר אומר בין מן המוכן בין שלא מן המוכן טמא ר׳ יהושע אומר בין מן המוכן בין שלא מן המוכן טהור ר״ע אומר מן המוכן טמא שלא מן המוכן טהור א״ר יוחנן עלה כל מקום שאתה מוצא שנים חולקים ואחד מכריע כו׳ אלמא כה״ג קרי הכרעה היכא דגלו מאי דעתייהו דשייך לפלוגי בין מוכן לשאינו מוכן אפ״ה לא פלגינן ואתא ר״ע ונתן חילוק בדבר הוי הכרעה שהכריע במוכן כר׳ אליעזר ונמצאו שנים מטמאים במוכן ור׳ יהושע יחיד מטהר ובשאינו מוכן כר׳ יהושע והוו שנים מטהרים בשאינו מוכן אבל גבי חבית דלא גלו דעתייהו ב״ש וב״ה דנהוי שייך חילוק בין בית לשדה שלא אמרו כך ב״ש אומר בין בבית בין בשדה תשפך הכל וב״ה אומר בין בבית בין בשדה תעשה זילוף ובא שלישי וחלק בין שדה לבית התם אין זה הכרע לדבריהם אלא דעת שלישית דהכרע לשון כף מאזנים הוי בשנים חולקין ובא שלישי ומכריע המשקל כאחד מהן או בכל הדבר או בחציו כזה ובחציו כזה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים על דברי רבי: והאמר מר [והרי אמר החכם] כי אין הכרעה של דעה שלישית הבאה לפשר בין שתי דעות חלוקות מכרעת, ואם כן אין לפסוק כדעת ר׳ יוסי האומר שחיוב ראשית הגז הינו בארבע רחלות, שזו דעה המפשרת בין דעת בית שמאי הסבורה שהחיוב הוא בשתי רחלות, ובין דעת בית הלל הסבורה שהחיוב הוא בחמש רחלות!
The Gemara objects: But didn’t the Master say: The decision of a third opinion that compromises between the first two opinions is not considered decisive if it is based on considerations that were not mentioned by the other two opinions. Although Rabbi Yosei’s opinion is a compromise between the opinions of Beit Shammai and Beit Hillel, it is based on a different source.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין קלז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין קלז. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין קלז. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס חולין קלז., רש"י חולין קלז., תוספות חולין קלז., ר"י מלוניל חולין קלז. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה חולין קלז. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., בית הבחירה למאירי חולין קלז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א חולין קלז., מהרש"ל חכמת שלמה חולין קלז., מהרש"א חידושי הלכות חולין קלז., גליון הש"ס לרע"א חולין קלז., פירוש הרב שטיינזלץ חולין קלז.

Chulin 137a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 137a, Rif by Bavli Chulin 137a, Collected from HeArukh Chulin 137a, Rashi Chulin 137a, Tosafot Chulin 137a, Ri MiLunel Chulin 137a, HaHashlamah Chulin 137a, Meiri Chulin 137a, Ritva Chulin 137a, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 137a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 137a, Gilyon HaShas Chulin 137a, Steinsaltz Commentary Chulin 137a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144