×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כְּאִילּוּ הֵן רְאוּיוֹת.:
as though they were fit, and all three are impure, because the blood must have originated from one of them.
רש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
כאילו הן ראויות – לראות ושתיהן טמאות דמכל מקום דם מבינייהו נפיק.
רישא במשולבות. י״ס שאין כתוב רישא אלא במשולבות גרידא. ויש לפרש סיפא במשולבו׳ ומכוונו׳ כל אחת (כמקוה) במקומה ולא דחקו זה את זה. ור״ח פי׳ סיפא דמשלחפי שלחופי פי׳ שמופרדות זו מזו:
כאילו שלושתן הן ראויות לראות, וכולן טמאות.
as though they were fit, and all three are impure, because the blood must have originated from one of them.
רש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מתני׳מַתְנִיתִין: אשָׁלֹשׁ נָשִׁים שֶׁהָיוּ יְשֵׁנוֹת בְּמִטָּה אַחַת וְנִמְצָא דָּם תַּחַת הָאֶמְצָעִית כּוּלָּן טְמֵאוֹת תַּחַת הַפְּנִימִית שְׁתַּיִם הַפְּנִימִיּוֹת טְמֵאוֹת וְהַחִיצוֹנָה טְהוֹרָה תַּחַת הַחִיצוֹנָה שְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת טְמֵאוֹת וְהַפְּנִימִית טְהוֹרָה.

MISHNA: In a case of three women who were sleeping in one bed that was located adjacent to a wall, and blood was discovered beneath the middle woman, all of them are ritually impure. If the blood was discovered beneath the woman on the inside, closest to the wall, the two innermost women are ritually impure and the woman on the outside is ritually pure. If the blood was discovered beneath the woman on the outside, farthest from the wall, the two outermost women are ritually impure and the woman on the inside is ritually pure.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ חיצונה – קרי להך דלצד דרך עליית המטה. פנימית אותה שלצד הקיר. ובגמרא מפרש מאי שנא הכא דמפליג בין נמצא תחת הפנימית לנמצא תחת אמצעית וברישא קתני תחת אחת מהן כולן טמאות אפילו נמצא תחת פנימית או חיצונה.
הא דקתני: נמצא תחת הפנימית, שתים הפנימיות טמאות והחיצונה טהורה וכו׳, כתב הראב״ד ז״ל דדוקא ישנות דמתוך שינה חוששין שמא דחקה אחת את חברתה ונכנסה למקומה, וה״ה אפילו בעירות בכל מקום שהם נודדות ממקום לידחוק וליכנס לפנים ממחיצתן כגון שטוחנות בריחים כדאיתא בגמרא אבל יושבות או שוכבות במטה והן עירות אין לחוש להשמטה, שאיפשר לכל אחת מהן שתדע את מקומה. וא״ת בריא לי שלא באתי לכאן טהורה, אבל אם נמצא ביניהן ודאי טמאות כדאיתא בגמרא לענין אמבטי ברחים.
וק״ל אמתני׳ היאך חלקו בישנות במטה בין משולבות לשאינן משולבות ובין נמצא תחת הפנימית לנמצא תחת החיצונות והלא כל שהן ישנות מתהפכות אילך ואילך ופעמים נעשות משולבות ולאו אדעתן, ועוד שסדין מתהפך אילך ואילך וזו היא ההיא ששנינו לעיל בפרק הרואה (נדה נז:) היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה כל מקום שמצא בו דם טמאה מפני שהוא חוזר וכן בעליון. ועל כן נ״ל דמטה ששנינו לאו בסדין שבמטה קאמר אלא במטה עצמה דומיא דספסל הא בסדין שבמטה כלן טמאות ומ״מ לגופן לא נחוש שתתהפכות מתוך שינה להיות משולבות והעיקר לזה מפני שהכתמים מדבריהם אבל אשה אחת שאין לה מונע בכל מקום שימצא דם במטה טמא שכל המטה מקומה ועוד דם זה מהיכן בא. וכתב הראב״ד ז״ל דמשנתינו כולה בשלא נתעסקה אחת מהן בכתמים אבל אם נתעסקה אחת מהן בכתמים היא תולה בכתמיה והשאר תולות בה.
א משנה שלש נשים שהיו ישנות יחד במטה אחת, והרי המיטה נתונה בסמוך לקיר. ונמצא דם תחת אחת מהן, שאם הדם נמצא תחת האמצעית שבין שלושתן — כולן טמאות, שכן ספק הוא אם בא הדם מן האמצעית או מאחת מחברותיה ששכבו לצידה. ואם נמצא הדם תחת הפנימית שבכולן, זו השוכבת על המיטה בסמוך לקיר — שתים הפנימיות (כלומר, זו השוכבת בסמוך לקיר, והשוכבת באמצע שהן פנימיות ביחס לשוכבת החיצונה), הריהן טמאות, שאפשר שבא הדם מזו ששכבה לצידה, ואולם החיצונה (השוכבת בסמוך לפנים החדר) טהורה, שכן היא מרוחקת מזו שנמצא הדם תחתיה, ומפרידה ביניהן אשה אחרת. נמצא הדם תחת החיצונה שבכולן — השתים החיצונות (החיצונית מכולן, והאמצעית) טמאות, שיתכן שבא הדם מזו ששכבה באמצע, ואולם הפנימית טהורה, שכן הריהי רחוקה ביותר מזו שנמצא הדם תחתיה. ומסייגים: אימתי נאמר דין זה —
MISHNA: In a case of three women who were sleeping in one bed that was located adjacent to a wall, and blood was discovered beneath the middle woman, all of them are ritually impure. If the blood was discovered beneath the woman on the inside, closest to the wall, the two innermost women are ritually impure and the woman on the outside is ritually pure. If the blood was discovered beneath the woman on the outside, farthest from the wall, the two outermost women are ritually impure and the woman on the inside is ritually pure.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) באֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁעָבְרוּ דֶּרֶךְ מַרְגְּלוֹת הַמִּטָּה אֲבָל אִם עָבְרוּ דֶּרֶךְ עָלֶיהָ כּוּלָּן טְמֵאוֹת בָּדְקָה אַחַת מֵהֶן וְנִמְצֵאת טְהוֹרָה הִיא טְהוֹרָה וּשְׁתַּיִם טְמֵאוֹת בָּדְקוּ שְׁתַּיִם וּמָצְאוּ טְהוֹרוֹת הֵן טְהוֹרוֹת וּשְׁלִישִׁית טְמֵאָה שְׁלָשְׁתָּן וּמָצְאוּ טְהוֹרוֹת כּוּלָּן טְמֵאוֹת.

When is that the ruling? It is when they passed into their positions on the bed via the foot of the bed; but if they passed into their positions on the bed via the side of the bed, over the place where the blood was discovered, all of them are ritually impure. If immediately after the blood was discovered, one of them examined herself and she was found to be ritually pure, she is pure and the other two are impure. If two of them examined themselves and found that they were ritually pure, they are pure and the third is impure. If all three of them examined themselves and found that they were ritually pure, all of them are ritually impure, as the blood must have originated from one of them.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אימתי – אמרו נמצא תחת חיצונה פנימית טהורה בזמן שעלו דרך מרגלות המטה דלא עברה פנימית על מקום מציאת הדם.
אבל עברו – שלשתן דרך עלייה שהן דורסות ועוברות על החיצונה כולן טמאות ואפי׳ פנימית דשמא כשעברה פנימית דרך שם נפל ממנה.
בזמן שעברו שלוש הנשים הללו כשנכנסו למיטה דרך מרגלות המטה (צד הרוחב התחתון של המיטה), שבדרך זו אין האחת עוברת על פני חברתה בדרכה לשכב במיטה. אבל אם עברו (נכנסו למיטה) שלוש הנשים הללו דרך עליה, הפנימית עברה מעל המקום בו נמצא הדם — כולן ואף הפנימית טמאות, שיש לחשוש גם שממנה בא דם זה. ואם מיד לאחר שנמצא הדם, עמדה ובדקה אחת מהן את עצמה, ונמצאת טהורההיא טהורה, שאין לייחס לה את הדם, והשתים האחרות טמאות, שהרי בא הדם מאחת מהן. ואם מיד לאחר שנמצא הדם עמדו ובדקו את עצמן שתים מהן, ומצאו שהן טהורותהן טהורות, ואילו השלישית טמאה. ואם לאחר שנמצא הדם, עמדו שלשתן ובדקו את עצמן, ומצאו שהן טהורותכולן טמאות, שהרי ברור הדבר שבא הדם מאחת מהן.
When is that the ruling? It is when they passed into their positions on the bed via the foot of the bed; but if they passed into their positions on the bed via the side of the bed, over the place where the blood was discovered, all of them are ritually impure. If immediately after the blood was discovered, one of them examined herself and she was found to be ritually pure, she is pure and the other two are impure. If two of them examined themselves and found that they were ritually pure, they are pure and the third is impure. If all three of them examined themselves and found that they were ritually pure, all of them are ritually impure, as the blood must have originated from one of them.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לְמָה הַדָּבָר דוֹמֶה גלְגַל טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בֵּין שְׁנֵי גַּלִּים טְהוֹרִים וּבָדְקוּ אחת מֵהֶן וּמָצְאוּ טָהוֹר הוּא טָהוֹר וּשְׁנַיִם טְמֵאִים שְׁנַיִם וּמָצְאוּ טְהוֹרִין הֵם טְהוֹרִין וּשְׁלִישִׁי טָמֵא.

To what case is this matter comparable? It is similar to the case of a ritually impure pile of stones with an olive-bulk of a corpse beneath it, where this pile was intermingled with two ritually pure piles, and they examined one of them and found it pure. That pile is pure and the other two are impure. If they examined two of them and found them ritually pure, they are ritually pure and the third is impure.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בדקה אחת מהן ו⁠[מ]⁠צאה טהור, היא טהורה והאחרות טמאות, בדקו ש⁠[תי]⁠ם ומצאו טהור, הן טהורות והאח⁠[רת] טמיאה. בדקו שלשתן ומצאו טהור, כלן [טמאות], למה [הדב]⁠ר דומה לגל טמא שנ⁠[תערב בין שני] גלין טהו⁠[רין], בדקו אחד מה⁠[ן ומצאו טהור, הוא] טהור ושני⁠[הן] טמאין כול׳. [דברי ר׳ מאיר], דאמ׳ [כ]⁠ל [דבר] שהוא [בחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו] עד שתי⁠[וד]⁠ע [לך טומאה. הכי קאמר ר׳ מאיר לרבנן מאי] שנא בגל [דפליגי] ...
גל טמא – שהיה שם כזית מן המת.
משל למה הדבר דומה?לגל (ערימת אבנים) הטמא (שידוע שיש תחתיו כזית מן המת) שנתערב בין שני גלים טהורים, ואין יודעים איזהו הטמא. ועמדו ובדקו אחת מהן (מהגלים הללו) ומצאו שהוא טהורהוא טהור, והשנים האחרים טמאים מספק. ואם בדקו שנים משלושת הגלים הללו, ומצאו שהם טהוריןהם טהורין והשלישי טמא.
To what case is this matter comparable? It is similar to the case of a ritually impure pile of stones with an olive-bulk of a corpse beneath it, where this pile was intermingled with two ritually pure piles, and they examined one of them and found it pure. That pile is pure and the other two are impure. If they examined two of them and found them ritually pure, they are ritually pure and the third is impure.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) שְׁלָשְׁתָּן וּמָצְאוּ טְהוֹרִין כּוּלָּן טְמֵאִים דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר שר״משֶׁרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כׇּל דָּבָר שֶׁהוּא בְּחֶזְקַת טוּמְאָה לְעוֹלָם הוּא בְּטוּמְאָתוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע לְךָ טוּמְאָה הֵיכָן הִיא.

If they examined all three of them and found them ritually pure, all of them are impure; this is the statement of Rabbi Meir, as Rabbi Meir would say: With regard to any item that has the presumptive status of ritual impurity, it forever remains in its state of ritual impurity, even if one examined the relevant area or item and the source of impurity was not found, until it becomes known to you where the ritual impurity is. The assumption is that the impurity was not found because the examination was not conducted properly.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואם עמדו ובדקו את שלשתן, ומצאו ששלושתם טהוריןכולן טמאים מספק, שהרי ברור שאחד מהם טמא, אף שאין אנו יודעים איזהו. אלו דברי ר׳ מאיר. שהיה ר׳ מאיר אומר: כל דבר שהוא בחזקת טומאה (כגון אחד מגלי האבנים הללו) — לעולם הוא עומד בטומאתו זו, עד שיודע לך טומאה היכן היא. וכיון שלא נמצאה הטומאה כולם טמאים. ובדומה לזה בענייננו, כיון שאחת הנשים הללו טמאה בוודאי, ואין אנו יודעים מי היא זו, לכך שלושתן טמאות.
If they examined all three of them and found them ritually pure, all of them are impure; this is the statement of Rabbi Meir, as Rabbi Meir would say: With regard to any item that has the presumptive status of ritual impurity, it forever remains in its state of ritual impurity, even if one examined the relevant area or item and the source of impurity was not found, until it becomes known to you where the ritual impurity is. The assumption is that the impurity was not found because the examination was not conducted properly.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וַחֲכָמִים אוֹמְרִים דבּוֹדֵק עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְסֶלַע אוֹ לִבְתוּלָה.:

And the Rabbis say: One continues searching the relevant area until he reaches bedrock or virgin soil, beneath which there is certainly no ritual impurity. If no ritual impurity is found at that stage, presumably an animal dragged the olive-bulk of the corpse from beneath the pile, and the pile of rocks is pure.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לבתולה – קרקע בתולה ואם לא מצא הגל טהור.
ואילו חכמים אומרים בדינם של הגלים הללו, שהריהו חופר ובודק תחת כל אחד מהגלים הללו, עד שמגיע לשכבת הסלע בתחתיתו של גל זה, שברור הוא שאין נמצא דבר תחת הסלע, או עד שמגיע לקרקע בתולה (אדמה שלא נעבדה מעולם), וברור לו שאין המת נמצא תחת גל זה. וכך הריהו בודק את כל שלושת הגלים, ואם נמצאו טהורים — טהורים הם, ומניחים אנו כי בשר המת נגרר משם.
And the Rabbis say: One continues searching the relevant area until he reaches bedrock or virgin soil, beneath which there is certainly no ritual impurity. If no ritual impurity is found at that stage, presumably an animal dragged the olive-bulk of the corpse from beneath the pile, and the pile of rocks is pure.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גמ׳גְּמָרָא: מַאי שְׁנָא רֵישָׁא דְּלָא מְפַלֵּיג וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא דְּקָמְפַלֵּיג אָמַר רַבִּי אַמֵּי הבִּמְשׁוּלָּבוֹת.:

GEMARA: The previous mishna taught that if blood is found beneath one of three women lying together on a bed, they are all ritually impure. By contrast, the mishna here distinguishes based on the precise location where the blood was found. The Gemara asks: What is different in the first clause, i.e., the previous mishna, which did not distinguish on the basis of where the blood was found, and what is different in the latter clause, i.e., this mishna, which does distinguish in that manner? Rabbi Ami said that the previous mishna is referring to a case where the women were lying intertwined, and therefore it is impossible to distinguish between the woman on the inside and the woman on the outside.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[מאי שנא רישא דלא מפליג], אפיר׳, דלא קתאני אם נמצא ת⁠[חת אחת מהן], תחת אמצעית ולא תחת החיצונה, כול׳. אל⁠[א] מקום שנמצא הדם כולן טמאות. ומאי שנא סיפא דפליגי. ופריק ר׳ יוסיב, רישא כגון דגניין בצפא, גפיר׳, שוכבות כולן ביחד בשורה אחת. סיפה דמשלפי שלופי, פיר׳ מיתפרדות זו מזו.
א. החלק השני של כתי״ג מס׳ 3 (T-S AS 95.203).
ב. לפנינו אמר ר׳ אמי במשולבות. ורש״י גרס, אמר ר׳ אמי רישא במשולבות. ותוס׳ ד״ה אמר כתבו שבפירוש ר״ח כתוב, דמשלחפי שלחופי, שמתפרדות זו מזו.
ג. כן הוא בערוך ערך צפא. (גרסא אחרת הובאה שם בערך שלף, רישא דגניא בצבא סיפא דמשלפי שלופי, פי׳ רישא במשולבות כמו מצאן צבותין, סיפא בשאינן משולבות). ובתוספות כתבו שר״ח גרס, ׳דמשלחפי שלחופי׳ שמתפרדות זו מזו. וראה ערוך ערך שלחף (ולעיל דף כד,א).
ערך צף
צףא(נדה סא.) רישא דגניין בצפא סיפא דמשלפי שלופי פי׳ שוכבות כולן ביחד כשורה סיפא דמשלפי שלופי פי׳ מתפרדות זו מזו:
א. [רייהע.]
גמ׳ מאי שנא רישא – דקתני לעיל נמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות ולא מפליג בין נמצא תחת אמצעית לנמצא תחת פנימית או חיצונה.
א״ר אמי רישא במשולבות – תכופות ודבוקות יחד הלכך אפילו נמצא תחת הפנימית איכא לספוקי נמי בחיצונה.
אמר רבי אמי [רישא] במשולבות – פ״ה רישא דלא מפליג איירי במשולבות ותכופות זו לזו ולהכי איכא לספוקי בכולהו ובהרבה ספרים לא גרסינן רישא ואומר הר״י דיש לפרש דסיפא איירי במשולבות כלומר מכוונות כל אחת במקומה ולא היו תכופות ומעורבות זו בזו ובפירוש ר״ח כתוב דמשלחפי שלחופי שמתפרדות זו מזו.
תוס׳ בד״ה א״ר אמי רישא במשולבות פ״ה כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ב גמרא שנינו במשנה הקודמת את דינן של שלוש נשים שישנו במיטה אחת, ונמצא דם תחת אחת מהן, שכולן טמאות. ואף במשנתנו שנינו דינן של שלוש נשים שישנו במיטה אחת, ונמצא דם תחת אחת מהן, ואולם במשנתנו מבחינים במצבים השונים, היכן נמצא הדם, ושלפעמים השוכבת הפנימית או החיצונית טהורה. ושואלים: מאי שנא רישא [במה שונה, מיוחדת, תחילת המשנה, כלומר, המשנה הקודמת]דלא מפליג [שאין התנא מחלק] בין מקרים שונים, שתמיד שלושתן טמאות, ומאי שנא במה שונה, מיוחדת, סוף המשנה, כלומר, משנתנו זו]דקמפליג התנא מחלק בין המצבים השונים], שלפעמים אחת מהן טהורה? אמר ר׳ אמי: במשנה הקודמת מדובר כששלוש הנשים הללו שוכבות כשהן משולבות (דבוקות זו בתוך זו), שאין כאן אחת המוגדרת כ״פנימית״ או ״אמצעית״ ו״חיצונית״, שכן כל אחת מהן חלק מגופה נמצא במקום אחר במיטה. ואילו במשנתנו מדובר כשכל אחת מהן שוכבת במקום לעצמה במיטה, ולכך יש מקום להגדירן כ״פנימית״, ״אמצעית״ ו״חיצונית״.
GEMARA: The previous mishna taught that if blood is found beneath one of three women lying together on a bed, they are all ritually impure. By contrast, the mishna here distinguishes based on the precise location where the blood was found. The Gemara asks: What is different in the first clause, i.e., the previous mishna, which did not distinguish on the basis of where the blood was found, and what is different in the latter clause, i.e., this mishna, which does distinguish in that manner? Rabbi Ami said that the previous mishna is referring to a case where the women were lying intertwined, and therefore it is impossible to distinguish between the woman on the inside and the woman on the outside.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) בָּדְקָה אַחַת [וְכוּ׳].: לְמָה לֵיהּ לְמִתְנֵי לְמָה זֶה דּוֹמֶה.

§ The mishna teaches: If immediately after the blood was discovered, one of them examined herself and she was found to be ritually pure, she is pure and the other two are impure. If two of them examined themselves and found that they were ritually pure, they are pure and the third is impure. If all three of them examined themselves and found that they were ritually pure, all of them are ritually impure. The mishna proceeds to compare this case to that of a pile of stones beneath which there is an olive-bulk of a corpse. The Gemara asks: Why does the tanna need to teach: To what case is this matter comparable? The ruling of the mishna is clear enough without this analogy.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ג שנינו במשנתנו בשלוש נשים אלה שישנו במיטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן, שאם מייד לאחר מציאת הדם עמדה ובדקה אחת מהן את עצמה ונמצאה טהורה — היא טהורה, וחברותיה טמאות. ואם בדקו שתים ונמצאו טהורות — השלישית טמאה. ואולם אם בדקו שלושתן את עצמן, ונמצאו טהורות — שלושתן טמאות. ועל הלכה זו הביאו משל מגלי אבנים. ותוהים: למה ליה למתני [לו, לתנא, לשנות] ״למה זה דומה״, הרי הלכה זו מובנת כשלעצמה, אף בלא משל?
§ The mishna teaches: If immediately after the blood was discovered, one of them examined herself and she was found to be ritually pure, she is pure and the other two are impure. If two of them examined themselves and found that they were ritually pure, they are pure and the third is impure. If all three of them examined themselves and found that they were ritually pure, all of them are ritually impure. The mishna proceeds to compare this case to that of a pile of stones beneath which there is an olive-bulk of a corpse. The Gemara asks: Why does the tanna need to teach: To what case is this matter comparable? The ruling of the mishna is clear enough without this analogy.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָכִי קָאָמַר לְהוּ ר׳רַבִּי מֵאִיר לְרַבָּנַן מ״שמַאי שְׁנָא בְּדָם דְּלָא פְּלִיגִיתוּ ומ״שוּמַאי שְׁנָא בְּגַל דִּפְלִיגִיתוּ.

The Gemara explains that this is what Rabbi Meir is saying to the Rabbis: What is different with regard to the case of blood, where you do not disagree with me, as you concede that all three women are impure, and what is different with regard to the case of the pile of stones, where you disagree with me and maintain that all three piles of stones can be ritually pure if they are examined?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי שנא בדם דלא פליגיתו – דמודים אתם לי דהיכא דנמצא שלשתן טהורות כולן טמאות.
ובגל – אתם חלוקים עלי דאם בדק ולא מצא טהור ואע״ג דמוחזק לן דהואי טומאה בחד מינייהו.
ומשיבים: הכי קאמר להו [כך הוא אומר להם] ר׳ מאיר לרבנן [לחכמים]: מאי שנא [במה שונה] במקרה של דם הנמצא במיטה שישנו בה שלוש נשים, דלא פליגיתו [שאין אתם חולקים] עלי, ואף לדעתכם שלושתן טמאות. ומאי שנא [במה שונה] במקרה של גל דפליגיתו [שחולקים אתם], ולדעתכם אם נבדקו כל שלושת הגלים ונמצאו טהורים — שלושתם טהורים?
The Gemara explains that this is what Rabbi Meir is saying to the Rabbis: What is different with regard to the case of blood, where you do not disagree with me, as you concede that all three women are impure, and what is different with regard to the case of the pile of stones, where you disagree with me and maintain that all three piles of stones can be ritually pure if they are examined?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְרַבָּנַן בִּשְׁלָמָא הָתָם אֵימָא עוֹרֵב נְטָלָהּ אֶלָּא הָכָא הַאי דָּם מֵהֵיכָא אֲתָא.

And the Rabbis would counter that the two cases are different. Granted, there, with regard to the piles of stones, one could say that a raven or some other animal took away the olive-bulk of the corpse, so there is a reason to deem all the piles pure. But here, in the case of the three women and the blood, from where did this blood come? It must have come from one of them. Therefore, at least one of the women must be ritually impure, and one cannot say that all three are pure.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואילו לדעת רבנן [חכמים], אין להשוות בין דין גלי אבנים לדין הנשים. שכן בשלמא התם [זה נוח שם, בגלי אבנים, שפסקו ששלושתם טהורים]אימא [אמור, יש מקום לומר] כי אמנם בתחילה היה כזית מן המת מונח תחת אחד הגלים, ואולם לאחר מכן עורב נטלה משם, ולכך כולם טהורים. אלא הכא [כאן, בשלוש נשים שבדקו עצמן ונמצאו טהורות] — ברור הוא שהאי [זה] הדם בא מאחת מהן. שאם לא כן, מהיכא אתא [מהיכן בא] הדם? אלא בהכרח יש לומר שאחת מהן טעתה בבדיקתה, והריהי טמאה. וכיון שאין אנו יודעים מי היא, יש לטמא את שלושתן מן הספק.
And the Rabbis would counter that the two cases are different. Granted, there, with regard to the piles of stones, one could say that a raven or some other animal took away the olive-bulk of the corpse, so there is a reason to deem all the piles pure. But here, in the case of the three women and the blood, from where did this blood come? It must have come from one of them. Therefore, at least one of the women must be ritually impure, and one cannot say that all three are pure.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תַּנְיָא אָמַר ר״מרַבִּי מֵאִיר מַעֲשֶׂה בְּשִׁקְמָה שֶׁל כְּפַר סָבָא שֶׁהָיוּ מַחֲזִיקִין בָּהּ טוּמְאָה וּבָדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ לְיָמִים נָשְׁבָה בּוֹ הָרוּחַ וַעֲקָרַתּוּ וְנִמְצָא גּוּלְגּוֹלֶת שֶׁל מֵת תְּחוּבָה לוֹ בְּעִיקָּרוֹ אָמְרוּ לוֹ מִשָּׁם רְאָיָה אֵימַר לֹא בָּדְקוּ כׇּל צָרְכּוֹ.

The Gemara discusses other cases involving possible mistakes in examinations. It is taught in a baraita: Rabbi Meir said that there was an incident involving a sycamore tree in Kefar Sava, with regard to which they had a presumption of ritual impurity, i.e., a presumption that there was a corpse buried beneath it. And they examined by digging in that place and did not find any corpse. Some days later, the wind blew at it and uprooted the sycamore tree, and they found a skull from a corpse stuck in its roots. This apparently indicates that in general one cannot rely upon an examination. The Sages said to Rabbi Meir: Do you seek to bring a proof from there? One can say that they did not examine as much as was necessary.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ד ומביאים עוד מדברי חכמים בטעות אפשרית בבדיקה. תניא [שנויה ברייתא], אמר ר׳ מאיר: מעשה היה בעץ שקמה של הישוב כפר סבא, שהיו בני המקום מחזיקין בה שיש תחתיה טומאה. ובדקו באותו מקום, ולא מצאו כל טומאה. לימים נשבה בו הרוח, ועקרתו לעץ זה ממקומו, ונמצא גולגולת של מת תחובה לו בעיקרו (בשורשו). והרי זו ראיה, שיש וטועים בבדיקה. אמרו לו: משם מביא אתה ראיה שאין לסמוך על הבדיקה? אימר [אמור, יש לומר] כי כשבדקו לא בדקו כל צרכו.
The Gemara discusses other cases involving possible mistakes in examinations. It is taught in a baraita: Rabbi Meir said that there was an incident involving a sycamore tree in Kefar Sava, with regard to which they had a presumption of ritual impurity, i.e., a presumption that there was a corpse buried beneath it. And they examined by digging in that place and did not find any corpse. Some days later, the wind blew at it and uprooted the sycamore tree, and they found a skull from a corpse stuck in its roots. This apparently indicates that in general one cannot rely upon an examination. The Sages said to Rabbi Meir: Do you seek to bring a proof from there? One can say that they did not examine as much as was necessary.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) תַּנְיָא א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי מַעֲשֶׂה בִּמְעָרָה שֶׁל שִׁיחִין שֶׁהָיוּ מַחְזִיקִין בָּהּ טוּמְאָה וּבָדְקוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְקַרְקַע שֶׁהָיְתָה חֲלָקָה כְּצִפּוֹרֶן וְלֹא מָצְאוּ לְיָמִים נִכְנְסוּ בָּהּ פּוֹעֲלִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים וְנִתְּזוּ בְּקַרְדּוּמּוֹתֵיהֶן וּמָצְאוּ מַכְתֶּשֶׁת מְלֵאָה עֲצָמוֹת אָמְרוּ לוֹ מִשָּׁם רְאָיָה אֵימַר לֹא בָּדְקוּ כָּל צָרְכּוֹ.

The Gemara cites another case. It is taught in a baraita: Rabbi Yosei said that there was an incident involving a cave in Shiḥin with regard to which they had a presumption of ritual impurity of a corpse. And they examined by digging inside the cave until they reached ground that was as smooth as a fingernail, and they did not find any corpse. Some days later workers entered the cave because they sought shelter from the rain. And they dug with their shovels and found a mortar full of bones. Once again, this indicates that one cannot rely upon an examination. The Sages said to Rabbi Yosei: Do you bring a proof from there? One can say they did not examine as much as was necessary.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לקרקע חלקה כצפורן – לקרקע חלקה שלא נזרעה מעולם.
ועוד תניא [שנויה ברייתא], אמר ר׳ יוסי: מעשה במערה של היישוב שיחין, שהיו מחזיקין בה טומאה. ובדקו, עד שהגיעו לקרקע שהיתה חלקה כצפורן, ולא מצאו כל טומאה. ואולם לימים נכנסו בה פועלים כדי למצוא בה מחסה מפני הגשמים. ונתזו (הכו, לשם שעשוע) בקרדומותיהן, ומצאו בה מכתשת מלאה עצמות. אמרו לו: משם ראיה? אימר [אמור] כי כשבדקו לא בדקו כל צרכו.
The Gemara cites another case. It is taught in a baraita: Rabbi Yosei said that there was an incident involving a cave in Shiḥin with regard to which they had a presumption of ritual impurity of a corpse. And they examined by digging inside the cave until they reached ground that was as smooth as a fingernail, and they did not find any corpse. Some days later workers entered the cave because they sought shelter from the rain. And they dug with their shovels and found a mortar full of bones. Once again, this indicates that one cannot rely upon an examination. The Sages said to Rabbi Yosei: Do you bring a proof from there? One can say they did not examine as much as was necessary.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) תַּנְיָא אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מַעֲשֶׂה בְּסֶלַע בֵּית חוֹרוֹן שֶׁהָיוּ מַחֲזִיקִין בָּהּ טוּמְאָה וְלֹא יָכְלוּ חֲכָמִים לִבְדּוֹק מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה מְרוּבָּה וְהָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא שְׁמוֹ אָמַר לָהֶן הָבִיאוּ לִי סְדִינִים הֵבִיאוּ לוֹ סְדִינִים וּשְׁרָאָן בְּמַיִם וּפְרָסָן עֲלֵיהֶם מְקוֹם טׇהֳרָה יָבֵשׁ מְקוֹם טוּמְאָה לַח וּבָדְקוּ וּמָצְאוּ בּוֹר גָּדוֹל מָלֵא עֲצָמוֹת.

The Gemara cites yet another relevant case. It is taught in a baraita: Abba Shaul says that there was an incident involving bedrock in Beit Ḥoron, with regard to which they had a presumption of ritual impurity of a corpse. And the Sages were unable to examine it because the area of the bedrock was too large. And there was one old man there, and his name was Rabbi Yehoshua ben Ḥananya. He said to them: Bring me sheets. They brought him sheets and he soaked them in water and spread them over the bedrock. In every place of ritual purity the ground remained dry, and in every place of ritual impurity the ground became moist. They understood that it was not entirely bedrock, as the area where the ground was wet was actually soft earth. And they examined there by digging and found a large pit filled with bones.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א[מעשה בסלע] בית חורון שהיו מחזיקין בו [טומ]⁠אה [ו]⁠ל⁠[א היו] יכולין [ל]⁠בודקה מפני שהיה מרובה, [הבי]⁠א ר׳ יהושע בן חנניה סדינין ושראן במים ופירשן עליה, מקום טומאה נ⁠[יגב], מקום טהרה נשאר עדיין לח.⁠ב ובדקו ומצאו בור מלא עצמות.
א. הצד השני של הדף.
ב. כן הוא גם בק״ג ‎(f1(1).97)‎. ובכתי״ר: מקום טומאה נגב מקום טהרה [לח], והוגה בין השורות כלפנינו. וכ״ה בערוך ערך סדן. ולפנינו, מקום טהרה יבש מקום טומאה לח, ופירש רש״י שהעפר הוא לח.
ערך סדן
סדןא(מנחות מא.) א״ל קטינא סדינא בקייטא סרבלא בסתוא ציצית מה תהא עליה תשובת הגאונים ושפירשתם מצאנו בתשוב׳ דעבדי תקנתא לאחותי חוטי דכיתנא במאני דעמרא חס ושלום לא התירו לעולם כך ולא תעשו כך והא דרבא דאמר צמר ופשתים פוטרין במינן ושלא במינן ליתא מן קושייתא דמלאכא אשכחיה לרב קטינא דמיכסי בסדינא ואי סלקא דעתך אפשר למירמי חוטי דכיתנא רב קטינא מאי טעמא לא רמא חוטי דכיתנא ומלאכא אמאי לא א״ל רמי הלכך לא אפשר (נדה סא.) הביאו לו סדינין שראן במים ופרשן עליהן מקום טומאה ניגב מקום טהרה לא בדקו ומצאו בור גדול מלא עצמות:
א. [פיינע אינדישע ליינוואנד.]
מקום הטומאה לח – שנבלעו שם מים של סדין מתוך שהיה העפר רך.
מקום טהרה לח – אסדינים קאי דמתוך שהיה הקרקע קשה לא בלע מים שבהסדינין ומקום הטומאה יבש ואית ספרים דגרסינן איפכא מקום טומאה לח ואקרקע קאי שהיה לח מחמת הסדינין שבלע לפי שהיה רך ותיחוח וכה״ג בדק רבי יוחנן בן זכאי כשקצץ תורמוסי תרומה בעובדא דרבי שמעון בן יוחי במסכת שבת (דף לד.).
לשון הרע אע״פ שאסור לקבלו כמו שביארנו במקומו מ״מ כל שיש בו מקום חשש סכנה ראוי למי שספרוהו לו שיחוש עליו ויזהר מאותו שספרו לו עליו דרך הערה אמרו והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליה בן אחיקם וכי גדליה הרגם והלא ישמעאל הרגם אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח שאמר לו שמעתי כי בא ישמעאל בו נתניה להרגך ולא חשש מעלה עליו הכתוב כאלו הרגם וכן אמרו בבני גלילא דנפק עליהו קלא דקטול נפשא ואתו לקמיה דר׳ טרפון אמרו ליה לטמרינן מר ואמר להו אנא לא מטמירנא לכו והא אימור רבנן האי לישנא בישא אע״ג דלקבולי לא מבעי למיחש ליה מיהא מבעי כלומר ושמא הדבר אמת ואיני רוצה לסכן עצמי אלא זילו אינכו וטמירו נפשייכו וגדולי הרבנים מפרשים למיחש ליה מבעי שמא הדבר אמת ואסור להשתדל בהצלתכם וכן מצינו באברהם שחשש לדבריו של עוג וערך מלחמה על פיו כדכתוב ויבא הפליט ויגד לאברם העברי ואמרו עליו זה עוג שפלט מדור המבול ר״ל שברח לארץ ישראל שלא נשטפה בדור המבול כדכתוב ולא גושמה ביום זעם וכן הביאוה בזבחים (קי״ג.):
מקום טומאה נגוב מקום טהרה לח. פירוש במקום הטומאה היתה הקרקע חפור ונכנס בו לחלוחית המים ונתנגב הסדין ובמקום טהרה שלא חפרו שם הקרקע היה קשה ולא נבלע המים ונשאר הסדין לח. וי״ס דגרסי מקום טומאה לח מקום טהרה נגוב וקאי לח ונגוב אקרקע ולא אסדין:
ועוד תניא [שנויה ברייתא], אבא שאול אומר: מעשה בסלע ביישוב בית חורון, שהיו מחזיקין בה טומאה. ולא יכלו חכמים לבדוק את הדבר, מפני שהיתה הסלע מרובה (גדול ביותר). והיה שם זקן אחד, ור׳ יהושע בן חנניא שמו, אמר להן: הביאו לי סדינים! הביאו לו סדינים, ושראן במים, ופרסן עליהם (מעל המקום שהיה חשד שיש תחתיו כזית מן המת). ונמצא כי מקום הטהרה שבסלע — נותר יבש, ואילו המקום בסלע שהיתה בו טומאה — נהיה לח מאותו סדין רטוב. הבינו שאין זה סלע מוצק אלא אדמה תחוחה ועמדו ובדקו אותו מקום, ואכן מצאו שם בור גדול מלא עצמות.
The Gemara cites yet another relevant case. It is taught in a baraita: Abba Shaul says that there was an incident involving bedrock in Beit Ḥoron, with regard to which they had a presumption of ritual impurity of a corpse. And the Sages were unable to examine it because the area of the bedrock was too large. And there was one old man there, and his name was Rabbi Yehoshua ben Ḥananya. He said to them: Bring me sheets. They brought him sheets and he soaked them in water and spread them over the bedrock. In every place of ritual purity the ground remained dry, and in every place of ritual impurity the ground became moist. They understood that it was not entirely bedrock, as the area where the ground was wet was actually soft earth. And they examined there by digging and found a large pit filled with bones.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) תָּנָא הוּא הַבּוֹר שֶׁמִּילֵּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה חֲלָלִים דִּכְתִיב {ירמיהו מ״א:ט׳} וְהַבּוֹר אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ שָׁם יִשְׁמָעֵאל אֵת כׇּל פִּגְרֵי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִכָּה בְּיַד גְּדַלְיָה.

It is taught: That pit that they found is the pit that Ishmael, son of Nethaniah, filled with corpses, as it is written: “Now the pit where Ishmael cast all the dead bodies of the men whom he had slain by the side of Gedaliah was that which Asa the king had made for fear of Baasa king of Israel; the same Ishmael, son of Nethaniah, filled with them that were slain” (Jeremiah 41:9).
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנא. הוא הבור אשר מילא ישמעאל בן נתניה חללים, דכת׳ והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל [פג]⁠רי האנשים אשר הכה ביד גדליה וגו׳. וכי [גדלי]⁠ה הרגן, והלא ישמעאל הרגן, [אלא מ]⁠תוך שהיה [לו לחוש לדב]⁠רי יוחנן בן קרח שא⁠[מ׳] לו מלך [ב]⁠ני [עמון שלח את יש]⁠מעאל להכותך נפש, ולא חש⁠[ש, מעלה עליו הכתוב כא]⁠ילו הוא הרגן. [א]⁠מ׳ רבא, לישנא [בישא אף על גב דלא מיבעי ליה] לאיני⁠[ש לק]⁠בוליה מיחש ...
ביד גדליה – משמע שע״י גדליה נהרגו.
אשר הכה ביד גדליה כו׳ וכי גדליה הרגן כו׳ מלתא באנפי נפשיה הוא ואגב דמייתי רישא דהאי קרא מפרש ליה כולו וקאמר שהיה לו לחוש לעצת יוחנן כו׳ גם כי יפה עשה שלא קיבל דבריו של יוחנן להרוג את ישמעאל מ״מ לא היה לו לומר ליוחנן שקר אתה דובר אלא היה לו לחוש לעצמו להשמר ממנו שלא יהרגנו וק״ל:
תנא [שנה החכם בברייתא] בעניינו של אותו בור: הוא הבור שאותו מילא ישמעאל בן נתניה חללים, דכתיב כן נאמר] ״והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליה הוא אשר עשה המלך אסא מפני בעשא מלך ישראל אותו מלא ישמעאל בן נתניהו חללים״ (ירמיה מא, ט).
It is taught: That pit that they found is the pit that Ishmael, son of Nethaniah, filled with corpses, as it is written: “Now the pit where Ishmael cast all the dead bodies of the men whom he had slain by the side of Gedaliah was that which Asa the king had made for fear of Baasa king of Israel; the same Ishmael, son of Nethaniah, filled with them that were slain” (Jeremiah 41:9).
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְכִי גְדַלְיָה הֲרָגָן וַהֲלֹא יִשְׁמָעֵאל הֲרָגָן אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁהָיָה לוֹ לָחוֹשׁ לַעֲצַת יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְלֹא חַשׁ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ הֲרָגָן.

The Gemara analyzes that verse: And did Gedaliah kill them? But didn’t Ishmael kill them? Gedaliah was one of those killed by Ishmael and his men (see Jeremiah 41:2). The Gemara answers: Rather, since Gedaliah should have been concerned and cautious based on the advice of Johanan, son of Kareah, who warned him that Ishmael was conspiring to kill him and even offered to go and kill Ishmael in a preemptive strike (see Jeremiah 40:13–16), but Gedaliah was not concerned and he refused to listen to Johanan’s advice, saying that he did not want to listen to malicious speech, the verse ascribes him blame as though he himself killed them.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יוחנן בן קרח – אמר לו לגדליה שמעתי שבא ישמעאל בן נתניה להרגך (ירמיהו מ).
ודנים בפירוש הפסוק: וכי גדליה בן אחיקם הוא זה שהרגן? והלא ישמעאל בן נתניה הוא זה שהרגן, וכמסופר בספר ירמיה שם! אלא מתוך שהיה לו לגדליה בן אחיקם לחוש לעצת יוחנן בן קרח שגילה לו כי ישמעאל זומם להורגו, ולא חש גדליה לדבר זה, ולא שמע לו מפני איסור שמיעת לשון הרע — מעלה עליו הכתוב כאילו גדליה בן אחיקם הוא שהרגן.
The Gemara analyzes that verse: And did Gedaliah kill them? But didn’t Ishmael kill them? Gedaliah was one of those killed by Ishmael and his men (see Jeremiah 41:2). The Gemara answers: Rather, since Gedaliah should have been concerned and cautious based on the advice of Johanan, son of Kareah, who warned him that Ishmael was conspiring to kill him and even offered to go and kill Ishmael in a preemptive strike (see Jeremiah 40:13–16), but Gedaliah was not concerned and he refused to listen to Johanan’s advice, saying that he did not want to listen to malicious speech, the verse ascribes him blame as though he himself killed them.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר רָבָא הַאי לִישָּׁנָא בִּישָׁא אע״פאַף עַל פִּי דִּלְקַבּוֹלֵי לָא מִבְּעֵי מֵיחָשׁ לֵיהּ מִבְּעֵי.

§ In relation to the above comment that Gedaliah was killed after not heeding the warning of Johanan, the Gemara clarifies what is permitted when receiving such a warning. Rava said: With regard to this prohibition against listening to malicious speech, even though one should not accept the malicious speech as true, one is nevertheless required to be concerned about the harm that might result from ignoring it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיחש ליה מיבעי – ושמא הרגתם ואסור להציל אתכם.
ה ומתוך שהוזכר לשון הרע (שראוי היה לשומע להיזהר), מביאים עוד בענין זה. אמר רבא: האי לישנא בישא [לשון הרע הזה], אף על פי דלקבולי לא מבעי [שלקבלו, להאמין למסופר, לא צריך] — מכל מקום מיחש ליה מבעי [לחשוש לו צריך].
§ In relation to the above comment that Gedaliah was killed after not heeding the warning of Johanan, the Gemara clarifies what is permitted when receiving such a warning. Rava said: With regard to this prohibition against listening to malicious speech, even though one should not accept the malicious speech as true, one is nevertheless required to be concerned about the harm that might result from ignoring it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) הָנְהוּ בְּנֵי גָּלִילָא דִּנְפַק עֲלַיְיהוּ קָלָא דִּקְטוּל נַפְשָׁא אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי טַרְפוֹן אֲמַרוּ לֵיהּ לַטְמְרִינַן מָר אֲמַר לְהוּ הֵיכִי נַעֲבֵיד אִי לָא אַטְמְרִינְכוּ חָזוּ יָתַיְיכוּ אַטְמְרִינְכוּ הָא אֲמוּר רַבָּנַן הַאי לִישָּׁנָא בִּישָׁא אע״גאַף עַל גַּב דִּלְקַבּוֹלֵי לָא מִבְּעֵי מֵיחָשׁ לֵיהּ מִבְּעֵי זִילוּ אַתּוּן טַמַּרוּ נַפְשַׁיְיכוּ.

The Gemara cites examples of people who were concerned about malicious speech. There were these people of the Galilee about whom a rumor emerged that they had killed someone. They came before Rabbi Tarfon and said to him: Will the Master hide us? Rabbi Tarfon said to them: What should we do? If I do not hide you, your pursuers will see you and kill you. If I do hide you, this too is problematic, as didn’t the Rabbis say: With regard to this prohibition against listening to malicious speech, even though one should not accept the malicious speech as true, one is required to be concerned about the harm that might result from ignoring it? Therefore, you must go and hide yourselves.
תוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אטמרינכו הא אמור רבנן האי לישנא בישא כו׳ – פי׳ בקונטרס ושמא הרגתם ואסור להצילכם ובשאלתות דרב אחאי מפרש שמא הרגתם ואם אטמין אתכם חייבתם ראשי למלך והיינו מיחש מיבעי ליה למיחש שיש לחוש ללשון הרע להאמינו לגבי זה שיזהר שלא יבא לו הפסד ולא לאחרים.
איטמרינכו הא אמור רבנן האי לישנא בישא איבעי ליה למיחש. פרש״י ושמא הרגתם ואסור להציל אתכם. ותימה הוא לומר כן שאם יצא קול על האדם שחטא שבשביל זה אסור להציל נפשו. ונראה דברי רב אחאי שפי׳ בשאלתות אם הרגתם חייבתם ראשי למלך שהתרה מלקבל רוצחים. ובענין זה דוקא יש לחוש ללישנא בישא היכא שיכול לבא לידי היזק לו או לאחרים אם לא יחוש לו וכגון ההוא דגדליה בן אחיקם אבל בענין אחר אסור אפי׳ לחוש ללשון הרע ולהאמינו כלל וכלל:
ומסופר: הנהו בני גלילא, דנפק עלייהו קלא דקטול נפשא [אותם בני גליל, שיצא עליהם קול שהרגו נפש]. אתו לקמיה [באו לפני] ר׳ טרפון, אמרו ליה [לו]: לטמרינן מר [יחביא אותנו אדוננו]! אמר להו [להם]: היכי נעביד [איך נעשה] לכם? שהרי אי לא אטמרינכו [אם לא אחביא אתכם]חזו יתייכו [יראו אתכם] הרודפים אתכם, ויהרגוכם. ואם אטמרינכו [אחביא אתכם]הא אמור רבנן [הרי אמרו חכמים] כי האי לישנא בישא, אף על גב דלקבולי לא מבעי [לשון הרע הזה, אף על פי שלקבלו אין צריך], מכל מקום מיחש ליה מבעי [לחשוש לו צריך], ועליכם נאמר לשון הרע שהרגתם נפש. לכך זילו אתון, טמרו נפשייכו [לכו אתם, החביאו עצמכם].
The Gemara cites examples of people who were concerned about malicious speech. There were these people of the Galilee about whom a rumor emerged that they had killed someone. They came before Rabbi Tarfon and said to him: Will the Master hide us? Rabbi Tarfon said to them: What should we do? If I do not hide you, your pursuers will see you and kill you. If I do hide you, this too is problematic, as didn’t the Rabbis say: With regard to this prohibition against listening to malicious speech, even though one should not accept the malicious speech as true, one is required to be concerned about the harm that might result from ignoring it? Therefore, you must go and hide yourselves.
תוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) {במדבר כ״א:ל״ד} וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא מִכְּדֵי סִיחוֹן וְעוֹג אַחֵי הֲווֹ דְּאָמַר מָר סִיחוֹן וְעוֹג בְּנֵי אֲחִיָּה בַּר שַׁמְחֲזַאי הֲווֹ מַאי שְׁנָא מֵעוֹג דְּקָמִסְתְּפֵי וּמַאי שְׁנָא מִסִּיחוֹן דְּלָא קָמִסְתְּפֵי.

The Gemara cites another case of a report that caused concern. Before the battle against Og, king of Bashan, it is stated: “And the Lord said to Moses: Do not fear him; for I have delivered him into your hand, and all his people, and his land; and you shall do to him as you did to Sihon king of the Amorites, who dwelt at Heshbon” (Numbers 21:34). The Gemara asks: Now, Sihon and Og were brothers, as the Master said: Sihon and Og were sons of Ahijah, son of Shamhazai. In what way is Sihon different from Og, that God found it necessary to warn Moses not to be afraid of Og, and in what way is Og different from Sihon, that there was no need for a warning not to be afraid of Sihon?
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בני אחיה – שבא משמחזאי ועזאל שני מלאכים שירדו בדור אנוש.
בני אחיה בר שמחזאי כו׳. כפרש״י והוא מפורש בקרא ויראו בני אלהים את בנות האדם גו׳ בני אלהים ממש וע״כ נקראו נפילים שנפלו מן השמים כדאיתא במדרשות [ובת״י] וק״ל:
ו ומביאים עוד בענין זה של שמיעת דברים שיש לחוש להם. שכן נאמר קודם למלחמה עם עוג מלך הבשן ״ויאמר ה׳ אל משה אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו ואת כל עמו ואת ארצו ועשית לו כאשר עשית לסיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון״ (במדבר כא, לד). ויש לברר: מכדי [מאחר] וסיחון ועוג אחי הוו [אחים היו], שכן אמר מר [החכם]: סיחון ועוג בני אחיה בר שמחזאי הוו [היו], מאי שנא [במה שונה, מיוחד] שמעוג דקמסתפי [שהוא, משה רבינו, פחד] ממנו, ומאי שנא [במה שונה], מסיחון דלא קמסתפי [שהוא, משה רבינו, לא פחד] ממנו?
The Gemara cites another case of a report that caused concern. Before the battle against Og, king of Bashan, it is stated: “And the Lord said to Moses: Do not fear him; for I have delivered him into your hand, and all his people, and his land; and you shall do to him as you did to Sihon king of the Amorites, who dwelt at Heshbon” (Numbers 21:34). The Gemara asks: Now, Sihon and Og were brothers, as the Master said: Sihon and Og were sons of Ahijah, son of Shamhazai. In what way is Sihon different from Og, that God found it necessary to warn Moses not to be afraid of Og, and in what way is Og different from Sihon, that there was no need for a warning not to be afraid of Sihon?
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אר״שאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מִתְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק אַתָּה יוֹדֵעַ מָה הָיָה בְּלִבּוֹ אָמַר שֶׁמָּא תַּעֲמוֹד לוֹ זְכוּת שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.

Rabbi Yoḥanan says that Rabbi Shimon ben Yoḥai says: From the answer that God gave to that righteous one, Moses, you know what was in his heart, i.e., what gave Moses cause to fear. Moses said to himself: Perhaps the merit of our forefather Abraham will stand for Og and save him. Og was the one who told Abraham that Lot had been taken captive by the four kings, enabling Abraham to rescue Lot.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתשובתו של אותו צדיק – הוצרך הקב״ה להשיב שלא יירא ממנו.
אמר ר׳ יוחנן, אמר ר׳ שמעון בן יוחי: מתוך תשובתו (המענה) של הקדוש ברוך הוא לאותו צדיק (משה רבינו), אתה יודע מה היה בלבו וממה חשש. שכך אמר משה רבינו בלבו: שמא תעמוד לו לעוג זכות של אברהם אבינו, ששמע לדבריו של עוג כי לוט בן אחי אברהם נשבה במלחמת ארבעת המלכים את החמישה, וחשש להם.
Rabbi Yoḥanan says that Rabbi Shimon ben Yoḥai says: From the answer that God gave to that righteous one, Moses, you know what was in his heart, i.e., what gave Moses cause to fear. Moses said to himself: Perhaps the merit of our forefather Abraham will stand for Og and save him. Og was the one who told Abraham that Lot had been taken captive by the four kings, enabling Abraham to rescue Lot.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית י״ד:י״ג} וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן זֶה עוֹג שֶׁפָּלַט מִדּוֹר הַמַּבּוּל.

The Gemara cites the source of this claim. As it is stated: “And there came one that was saved, and told Abram the Hebrew, now he dwelt by the terebinths of Mamre the Amorite, brother of Eshkol, and brother of Aner; and these were confederate with Abram. And when Abram heard that his brother was taken captive, he led forth his trained men, born in his house, three hundred and eighteen, and pursued as far as Dan” (Genesis 14:13–14). And Rabbi Yoḥanan said that the term “one that was saved” is referring to Og, who was saved from the punishment of the generation of the flood. For this reason, Moses was more afraid of Og.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך פלט
פלטא(נדה סא.) ויבא הפליט ויגד לאברם העברי וא״ר יוחנן זה עוג שפלט מדור המבול ועוד מפרש בערך עג (בברייתא דר״א פרק כ״ו) ויבא הפליט ויגד מיכאל היה מגיד שנאמר ובעל כנפים יגיד דבר ולמה נקרא שמו פליט בשעה שהפיל הקב״ה סמאל וכח שלו ממקום קדושתו אחז בכנפו וביקש להורידו עמו ופלטו הקב״ה מידו לפיכך נקרא פליט ועליו אמר יחזקאל בא אלי הפליט נפילת סמאל בפרק י״ג ובפרק י״ד:
א. [זיך פפליכטען.]
עוג פלט מן המבול – שברח לא״י כדאמרינן בחלק.
זה עוג שפלט מדור המבול – הכי נמי נפלט סיחון מדור המבול כיון דאחי הוו אלא דהך הפליט קים ליה דהוא עוג ולא סיחון מהאי טעמא גופיה כיון דדחיל ליה משה ועוד אמר (בפרק רבי אליעזר) (דף לד) שעוג מצאו לאברהם אבינו שהיה עומד בגרנות לתקן עוגות לפסח ועל שם זה נקרא עוג ומייתי ליה משום דמחזי כלישנא בישא דאמר במדרש עוג אמר בלבו אלך ואומר לאברהם וילחם וימות ואשא שרה אשתו אפילו הכי היה ירא משה שמא תעמוד לו זכות אברהם.
זה עוג שפלט מדור המבול. ה״ה סיחון פלט מדור המבול כיון דאחי הוו אלא דקים להו דקרא דויבא הפליט בעוג מיירי ובמדרש יש דבאותה שעה מצא אברהם שהיה עושה עוגות לפסח ועל שם כך נקרא עוג. ותימה מאי שייך לאיתויי הכא וי״ל משום דאיירי בלישנא בישא שיש לחוש וכן עוג כוון לרעה מה שהגיד לאברהם שנשבה לוט כי אמר בלבו אלך ואגיד לאברהם וילחם עם המלכים ויהרגוהו ואשא שרה אשתו וא״ה ירא משה שמא תעמוד לו זכות של אברהם:
עוג שפלט מדור המבול כו׳. שברח לא״י כדאמרינן בחלק עכ״ל רש״י ולא מצאתיה באגדת חלק אבל בזבחים פ״ב איתא דעוג על צידי התיבה היה עומד ואפשר דהיינו דוקא למ״ד המבול היה בא״י אבל למ״ד דלא היה המבול בא״י איכא למימר כך שברח לא״י ואע״ג דלדידיה נמי מתו בא״י משום הבלא כדאיתא שם אפשר עוג שהיה גבור וגדול לא הזיק לו ההבל כמ״ש התוספות שם גבי ראם וק״ל:
בתוס׳ ד״ה זה עוג שפלט כו׳ ה״נ נפלט סיחון מדור המבול כו׳. ע״ש והוא דחוק דלא לישתמיט תלמודא במסכת זבחים למימר דסיחון נמי נפלט מדור המבול בצידי התיבה כדאמרינן שם בעוג וראם ושמעתי דאיתא במדרש שזה אחיה בר שמחזאי אביו של עוג בא בזנות על אשת חם בן נח קודם המבול והיתה הרה ממנו בבואה אל התיבה וילדה בתיבה את סיחון ומזה הטעם כשראה חם שאשתו כבר הרה שימש עמה בתיבה ודע דבב״ר איתא למה האריך עוג שנים כל כך אחר המבול עד דורו של משה וז״ל ויבא הפליט גו׳ אמר הקב״ה חייך שכר פסיעותיך אתה נוטל כו׳ ע״ש אבל לפי סוגית תלמודינו שגם סיחון האריך שנים כ״כ הוא קשה דליכא ביה האי טעמא ולפי הסוגיא לא תקשי הא דכתיב וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה די״ל כיון דניצולו על צידי התיבה כדאמרינן בזבחים בעוג וראם ה״ל כאילו יצולו בתוך התיבה אלא שא״א היה להם ליכנס בתוכה כדאיתא שם והרא״ם תירץ בדחוקים ע״ש ודו״ק:
שכן נאמר ״ויבא הפליט ויגד לאברם העברי... וישמע אברם כי נשבה אחיו״ (בראשית יד, יג—יד), ואמר ר׳ יוחנן: זה המכונה בכתוב ״הפליט״ הינו עוג, הריהו מכונה כך משום שפלט (ששרד) מדור המבול.
The Gemara cites the source of this claim. As it is stated: “And there came one that was saved, and told Abram the Hebrew, now he dwelt by the terebinths of Mamre the Amorite, brother of Eshkol, and brother of Aner; and these were confederate with Abram. And when Abram heard that his brother was taken captive, he led forth his trained men, born in his house, three hundred and eighteen, and pursued as far as Dan” (Genesis 14:13–14). And Rabbi Yoḥanan said that the term “one that was saved” is referring to Og, who was saved from the punishment of the generation of the flood. For this reason, Moses was more afraid of Og.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) תָּנוּ רַבָּנַן ובֶּגֶד שֶׁאָבַד בּוֹ כֶּתֶם מַעֲבִיר עָלָיו שִׁבְעָה סַמְמָנִין וּמְבַטְּלוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר

§ The Gemara cites another instance in which an impure item was lost, similar to the case discussed above involving the pile of stones. The Sages taught in a baraita: Menstrual blood is itself a source of impurity. With regard to a garment in which a blood stain was lost, i.e., it is difficult to determine if the blood is still on the garment, one applies to it, i.e., scrubs it with, seven abrasive substances that are known to remove blood stains, and thereby nullifies the blood stain, so that the garment is pure. Rabbi Shimon ben Elazar says:
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאבד בו כתם – כגון שנכנס במים או נגלל בדם בהמה ואין נודע מקום הנדות וקי״ל במתני׳ אין דם הנדות טהור בלא שבעה סממנין.
מעביר [עליו] ז׳ סממנין – על הבגד.
ומבטלו – לדם והאי דנקט הך ברייתא הכא משום דאיירי לעיל בגלים שאבדה בהם טומאה ואין ידוע מקומה.
מעביר עליו שבעה סממנין – וא״ת ומה צריך להעביר עליו הלא כיון שאבד ואינו ניכר אינו מקפיד עליו ובטל ממילא כדקתני ר׳ חייא לקמן (דף סב:) דם הנדה ודאי מעביר עליו ז׳ סממנין ומבטלו שכיון שהעביר עליו אזל ליה חזותא ואינו מקפיד עליו יותר אע״פ שניכר אלא בקפידא תליא מילתא ויש לומר דהכא קרי שפיר מקפיד עליו דאם אינו מוצאו עכשיו שמא ימצאנו פעם אחרת.
הבגד שנמצא עליו כתם אף הבגד עצמו טמא למפרע ונטמאו כל טהרות שנגעו בו וכיצד הוא עושה לטהרו שהרי אף כשהוא מטבילו עדין הכתם עליו וחוזר ומטמאו אלא מעביר עליו שבעה סמנין על הדרך שיתבאר למטה ואח״כ מטבילו וטהור ועושין על גביו טהרות שאם לא עבר הכתם על ידי הסמנין הרי הוא צבע ואין כאן טומאה ואם עבר או כהה שהוא כתם מ״מ העברת הסמנין עליו בטלתהו והפקיעה טומאתו אע״פ שרשומו ניכר ואם אבד בו הכתם כגון שנגלל בדם ואין ידוע מקום הכתם הראשון מעביר על כן הבגד שבעה סמנין ומבטלו ואינו צריך לבדקו שכונות שכונות ר״ל כל שלש אצבעות לבד אבדה בו טפת שכבת זרע שהרי שכבת זרע אב הטומאה והבגד נעשה ראשון אם חדש הוא בודקו במחט שמקום הזרע קשה והמחט מתעכב בו ואם שחק ר״ל שנתישן עליו בודקו בחמה ר״ל ששוטחו כנגד עיניו לנגד החמה ונראה מקום הזרע סתום שאין חמה נראית מאחוריו כל כך:
בגד שאבד בו כתם מעביר עליו ז׳ סמנין ומבטלו. וא״ת אמאי צריך לבטלו הא קתני ר׳ חייא לקמן דם נדה מעביר עליו ז׳ סממנין ומבטלו אע״ג דאכתי ניכר הדם קצת טהור כיון שאינו מקפיד עליו דבקפידא תליא מילתא כדאמרינן לקמן כ״ש הכא שאינו רואהו ואינו מקפיד עליו וי״ל דנהי שאינו מקפיד עכשיו ימצאנו לאחר זמן ויקפיד עליו הילכך צריך לבטלו בז׳ סממנין:
רש״י בד״ה ומבטלו לדם כו׳ דאיירי לעיל בגלים שאבדה כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה אטמרינכו כו׳ ושמא הרגתם כו׳ כצ״ל:
בא״ד ובשאלתות דרב אחאי מפרש כו׳. נ״ב אין ראיה מכאן להציל ההורג אפי׳ בעת שבטלו דיני נפשות מ״מ אסור להציל וכן יאבדו כל אויבי ה׳ וידינו אל תגע בהם אלא להכי שרי להציל דספק הוי וספק נפשות להקל ועוד שמעמידים האדם על חזקת כשרותו ואימור בודאי לא הרג ודו״ק:
ז ומתוך שהוזכר ענין גלי אבנים שאבדה בהם טומאה, מביאים עוד בכיוצא בזה. תנו רבנן [שנו חכמים]: בגד שהיה בו כתם דם של נדה (המטמא במגע), ונפל הבגד לתוך מים או שנכנס בו מדם הבהמה, וכתוצאה מכך, אבד בו הכתם, ואין אנו יודעים היכן הוא מקומו. מה עושים? — מעביר עליו שבעה סממנין, ובכך הריהו מבטלו לדם זה. ושוב אינו מטמא (והבגד עצמו נטהר בטבילה). ר׳ שמעון בן אלעזר אומר:
§ The Gemara cites another instance in which an impure item was lost, similar to the case discussed above involving the pile of stones. The Sages taught in a baraita: Menstrual blood is itself a source of impurity. With regard to a garment in which a blood stain was lost, i.e., it is difficult to determine if the blood is still on the garment, one applies to it, i.e., scrubs it with, seven abrasive substances that are known to remove blood stains, and thereby nullifies the blood stain, so that the garment is pure. Rabbi Shimon ben Elazar says:
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה סא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נדה סא., עין משפט נר מצוה נדה סא. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל נדה סא. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס נדה סא., רש"י נדה סא., תוספות נדה סא., רשב"א נדה סא. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה סא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה סא., מהרש"ל חכמת שלמה נדה סא., מהרש"א חידושי הלכות נדה סא., מהרש"א חידושי אגדות נדה סא., פירוש הרב שטיינזלץ נדה סא., אסופת מאמרים נדה סא.

Niddah 61a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Niddah 61a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 61a, R. Chananel Niddah 61a, Collected from HeArukh Niddah 61a, Rashi Niddah 61a, Tosafot Niddah 61a, Rashba Niddah 61a, Meiri Niddah 61a, Tosefot Rosh Niddah 61a, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 61a, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 61a, Maharsha Chidushei Aggadot Niddah 61a, Steinsaltz Commentary Niddah 61a, Collected Articles Niddah 61a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144