×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בְּשִׁשִּׁים וְתָנֵי תַּנָּא מָנֶה בֶּן אַרְבָּעִים סְלָעִים אִין וְהָתְנַן חֵמֶת חֲדָשָׁה אע״פאַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבֶּלֶת רִמּוֹנִים טְהוֹרָה.
equivalent to the weight of sixty sela, as stated by Rav Dimi. The Gemara asks: But does a tanna teach that a maneh is of forty sela? The Gemara answers: Yes; and we learned in the Tosefta (Kelim, Bava Metzia 6:2): With regard to a new leather flask that is not yet completely sewn together, even though it can contain pomegranates, nevertheless, because it cannot contain liquids it is considered unfinished and is not susceptible to ritual impurity.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ופרכינן ותני תנא מנה בן ארבעים – והא מנה ופרס דרב הוא מנה ופרס דקאמר רבי דוסא בכל אחת מנה ופרס ופליגי רבנן עליה דאמרי כל שהן ופירש רב למילתייהו דכל שהן היינו בין כולן מנה ופרס.
חמת חדשה – של עור שלא גמר תפירתה ושייר בה סדק.
אע״פ שמקבלת רמונים – שאין בסדק כמוציא רמון.
טהורה – שלא נגמרה מלאכתה.
בששים סלעים. ותוהים על הסבר זה: ותני תנא כי שונה התנא] בדבריו מנה שהוא בן ארבעים סלעים, והרי סתם ״מנה״ הוא בן עשרים וחמישה סלעים? ומשיבים: אין [כן], גם כך נוהג התנא, והתנן [והרי כך שנינו במשנה]: חמת חדשה (נאד נוזלים העשוי מעור חדש), שעדיין לא הסתיימה מלאכת תפירתה, ואי אפשר לתת בתוכה נוזלים שישתמרו בתוכה. אף על פי שהיא מקבלת (יכולה לקבל ולשמר בתוכה) דבר ים ששיעורם הוא כרמונים, שאין אלה נופלים החוצה מבעד לחלקים הפתוחים שבחמת — מכל מקום הריהי טהורה, שאין היא מקבלת טומאה ככלי, כיון שעדיין לא נגמרה מלאכתה.
equivalent to the weight of sixty sela, as stated by Rav Dimi. The Gemara asks: But does a tanna teach that a maneh is of forty sela? The Gemara answers: Yes; and we learned in the Tosefta (Kelim, Bava Metzia 6:2): With regard to a new leather flask that is not yet completely sewn together, even though it can contain pomegranates, nevertheless, because it cannot contain liquids it is considered unfinished and is not susceptible to ritual impurity.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תְּפָרָהּ וְנִקְרְעָה שִׁיעוּרָהּ כְּמוֹצִיא רִמּוֹנִים רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר כְּפַקְעִיּוֹת שֶׁל שְׁתִי אַחַת מֵאַרְבַּע בְּמָנֶה בֶּן אַרְבָּעִים סְלָעִים.:

If one sewed the flask together and it tore, the measure of the tear that renders the flask no longer susceptible to impurity is a hole large enough to enable pomegranates to go out, as then it ceases to serve as a vessel. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: The tear must be like the measure of balls of a warp, the weight of each of which is one-quarter of a maneh of forty sela. This tanna explicitly mentions a maneh of forty sela.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך מלבן
מלבןא(משנה פאה ג) מלבנות התבואה שבין הזיתים פי׳ כגון שיש לו תבואה זרועה בין זית לזית ומלבנות הן ערוגות הואיל ועומדות הערוגות פסקי פסקי ואין מתערבות זו עם זו אומרים בית שמאי פיאה מכל אחת ואחת ואם מתערבות ראשי השורות מודין בית שמאי לבית הלל שנותן פיאה אחת על הכל. (חולין קלח. נדה נ. פאה פרק ג) מלבנות הבצלים שבין הירק רבי יוסי אומר פיאה מכל אחת ואחת פי׳ הואיל והירק פטור מן הפיאה וכל ערוגה לבדה אין מצטרפות (תרומות פרק ד׳) המלבנין מעלין את העיגולין פירוש חתוכי תאנים מרובעות דומין ללבנין המרובעות וכן דרך הערוגות להיות מרובעות. (כלים פכ״א) אף הנוגע במלבן של מסר הגדול טהור פירוש שני צדדיו (כלים פי״ח) מלבן שנתנו על לשונות פי׳ יש עץ ארוך ברחבו של מטה ונקוב ב׳ נקבין בשני צדדים ונכנסין באותן כקבין כרעי המטה ונקליטי המטה ופעמים מוציאין אותן מלבנין ותוקעין באותן נקבין ב׳ עצים ועושין בו לשון של זהורית ובני לוי תולין באותן מלבנין כנורות ומצלתים פ״א מנהג ארץ ישראל עושין מטות וזו צורת׳ אם נפרד זה מן המטה והתקינו לישב עליו לרחוץ המשי היתה פליגא בין חכמים אמרו מה נאמר בשביל שהעמיד אותו לזה הדבר ועשה בו נקבים לתיקון המשי הרי הוא כלי ומקבל טומאה או כשנפרד מן המטה אינו כלי ואינו מקבל טומאה וי״א זו המטה היא כמו שעושין בארץ אדום החבלים שנמדדין בה נקראין לשונות זה פי׳ ר׳ מצליח (בבא בתרא סט) מלבנות של פתחים פירוש מלבנות של חלונות מלבנות של כרעי המטה פי׳ כגון מלבנות המטה כן מלבנות הפתחים שתי ארוכות הן המזוזות ושתי קצרות הן המשקוף והמפתן ועושין כמותן בחלונות והן לנוי ולחיזוק פי׳ מלבנות של כרעי המטה כגון נקליטי המטה וכיוצא בהן שאין מטלטלין עמה. פ״א מלבנות של כרעי המטה אלו לבנים שמשימין תחת כרעי המטה שלא יתליעו וירקבו מן לחלוחית הקרקע:
א. [בייט פיערעקיג ציגעל שטיין ציגעל פארם פיערעקיג בעטט.]
תפרה – ונגמרה מלאכתה וחל עליה שם כלי ואח״כ נקרעה כמוציא רמון טהורה אבל מקבלת רמונים טמאה דלא פקע שם כלי מינה עד שתינקב כמוציא רמון כשיעור כל כלי בעלי בתים ששיעורן כרמונים.
כפקעיות של שתי – שיעור קריעת כלי לטהר כשמוציא פקעיות של שתי שזה הוא תשמישתה של חמת ואין דרך להשתמש בה פירות וסתם פקעיות של שתי גדולים עשר סלעים משקלם ארבעה למנה.
פקעיות – למושיי״ל.
ואולם אם כבר תפרה לחמת זו, והעמידה על תיקונה, ולאחר מכן נקרעהשיעורה להיחשב כדבר שאינו כלי, ולצאת בכך מידי טומאה, הוא כשהקרע במידה כזו שמוציא רמונים הנמצאים בתוך החמת. ר׳ אליעזר בן יעקב אומר שעל מנת שתיחשב החמת שנקרעה כמי שאינה עוד כלי, צריך שיהא נקב הקריעה כשיעורן של פקעיות (קבוצת חוטים) של שתי, שמשקלן של אלה הוא אחת מארבע (רביעית) של מנה, כשמדובר במנה בן ארבעים סלעים. הרי איפוא שיש בדברי המשנה ״מנה״ שהוא בן ארבעים סלעים דווקא.
If one sewed the flask together and it tore, the measure of the tear that renders the flask no longer susceptible to impurity is a hole large enough to enable pomegranates to go out, as then it ceases to serve as a vessel. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: The tear must be like the measure of balls of a warp, the weight of each of which is one-quarter of a maneh of forty sela. This tanna explicitly mentions a maneh of forty sela.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְכַמָּה נוֹתֵן לוֹ כּוּ׳.: תָּנָא לֹא שֶׁיְּלַבְּנֶנּוּ וְיִתְּנֶנּוּ לוֹ אֶלָּא שֶׁיְּלַבְּנֶנּוּ כֹּהֵן וְיַעֲמוֹד עַל חֲמֵשׁ סְלָעִים.:

§ The mishna states: And how much of the sheared wool does one give to the priest? One gives him the weight of five sela in Judea, which are ten sela in the Galilee, once laundered and not when sullied. The Sages taught: The mishna does not mean that one must launder the wool and then give it to the priest; rather, the meaning is that one must give him enough wool for the priest to launder it and it will amount to five sela.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנא – הא דקתני מתניתין חמש סלעים מלובן לא שיהא על ישראל מוטל ללבנו אלא אשיעורא קפיד דליתיב ליה בהכרע שכשיתלבן שיהא בו חמש סלעים ונפטרות כל גיזים.
א ועוד שנינו במשנתנו בדין ראשית הגז באשר לשאלה כמה נותן לו לכהן במתנתו — שיהא זה משקל חמש סלעים ביהודה שהן עשר סלעים בגליל. ועוד אמרו שיהא הצמר הניתן לכהן בשיעור זה כשהצמר כבר מלובן (מכובס ומנוקה מלכלוכים שבצמר), ולא כשהוא מלוכלך (״צואי״). ובפירוש הדברים הללו תנא [שנה החכם : כי לא התכוונו לומר בכך שילבננו הבעלים את הצמר, ויתננו לו לכהן בשיעור זה של סלעים. אלא הכוונה היא שיתן הבעלים לכהן צמר בשיעור כזה, שכאשר ילבננו הכהן ואז הצמר יעמוד על שיעור חמש סלעים.
§ The mishna states: And how much of the sheared wool does one give to the priest? One gives him the weight of five sela in Judea, which are ten sela in the Galilee, once laundered and not when sullied. The Sages taught: The mishna does not mean that one must launder the wool and then give it to the priest; rather, the meaning is that one must give him enough wool for the priest to launder it and it will amount to five sela.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בֶּגֶד קָטָן.: מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר קְרָא {דברים י״ח:ה׳} לַעֲמוֹד לְשָׁרֵת דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְשֵׁירוּת מַאי נִיהוּ אַבְנֵט.

The mishna states: The measure that must be given to the priest is enough to fashion a small garment from it. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Yehoshua ben Levi said: The verse that follows the mention of the first sheared wool states: “For the Lord your God has chosen him out of all your tribes, to stand to serve in the name of the Lord, he and his sons forever” (Deuteronomy 18:5). The term “to serve” indicates that the first sheared wool given to the priest must be a matter that is fitting for service in the Temple, i.e., an amount of wool sufficient to fashion one of the priestly garments. What is the garment in question? It is the belt, which is made from wool weighing five sela.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר קרא לעמוד לשרת – בתר ראשית הגז כתיב כי בו בחר ה׳ מכל שבטיך לעמוד לשרת.
מאי ניהו אבנט – שהוא קטן שבבגדי כהונה וקים להו לרבנן שיכול לעשות מחמש סלעים צמר שהרי אין כולו צמר אלא כלאים הוא.
ב ועוד אמרו במשנתנו כי שיעור זה של הצמר הניתן לכהן הריהו כדי השיעור הנדרש לעשות ממנו בגד קטן. ושואלים: מנהני מילי [מנין הדברים הללו], שכך הוא שיעור הצמר הניתן לכהן? אמר ר׳ יהושע בן לוי: שכן אמר קרא [הכתוב] בתחילה במצות נתינת ראשית הגז ״וראשית גז צאנך תתן לו״ (דברים יח, ד), ומיד לאחר מכן נאמר ״כי בו בחר ה׳ אלהיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה׳ הוא ובניו כל הימים״. ולמדים אנו מן המלים ״לעמוד לשרת״ — שתהא הנתינה כדי עשיית דבר שהוא ראוי לשירות, מאי ניהו [מה הוא] דבר זה? אבנט שבבגדי כהונה, שכדי לעשותו נדרש צמר בשיעור חמש סלעים.
The mishna states: The measure that must be given to the priest is enough to fashion a small garment from it. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Yehoshua ben Levi said: The verse that follows the mention of the first sheared wool states: “For the Lord your God has chosen him out of all your tribes, to stand to serve in the name of the Lord, he and his sons forever” (Deuteronomy 18:5). The term “to serve” indicates that the first sheared wool given to the priest must be a matter that is fitting for service in the Temple, i.e., an amount of wool sufficient to fashion one of the priestly garments. What is the garment in question? It is the belt, which is made from wool weighing five sela.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֵימָא מְעִיל תָּפַשְׂתָּ מְרוּבֶּה לֹא תָּפַשְׂתָּ תָּפַשְׂתָּ מוּעָט תָּפַשְׂתָּ.

The Gemara asks: Is the garment in question necessarily the belt? Say that it is the robe, which is fashioned from a far greater amount of wool. The Gemara answers: This inference is based on the principle that if you grasped a lot you did not grasp anything; if you grasped a little, you grasped something. Since a belt meets the condition of “to serve,” as it is one of the priestly vestments, one cannot say that the obligation is any greater than the amount of wool needed to fashion a belt.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תפשת מרובה לא תפשת – ברייתא בתורת כהנים גבי זבה (ויקרא טו) ימים רבים ימים שנים רבים שלשה או אינו אלא רבים עשרה אמרת כל ששמעו מרובה ושמעו מועט תפסת מרובה לא תפסת תפסת מועט תפסת הואיל ולא פירש לך איזה מהן יש לך לתפוס הראשון שבמשמע שאם לא נתפוס אלא המרובה אני משיבך מהיכן אתה ממעטו לזה המועט והלא אף הוא במשמע כשתאמר אינה זבה בפחות מעשרה אני אומר לך והלא אף שלשה במשמע וכשתאמר בשלשה ואני משיבך אינו אלא עשרה אתה אומר לי אף השלשה במשמע. וגבי שירות נמי תאמר אבנט ואני משיבך ואימא מעיל אתה אומר לי והלא אף האבנט בכלל שירות ומהיכן אתה ממעטו אבל כשתאמר אין פטור אלא בכדי מעיל אני משיבך והלא אבנט ראוי לשירות וקרא שירות הוא דכתיב.
ומקשים: מנין לנו שדי בנתינת צמר בשיעור לעשיית אבנט, ואולי אימא [אמור] שהכוונה היא לצמר שיש בו לעשיית מעיל שבבגדי כהונה, שהוא שיעור הרבה יותר גדול! ומשיבים: כלל הוא שיש לאחוז בדרשת הכתובים לענין המועט יותר, שכן אם תפשת (לקחת) ללמוד את המרובה, שיהא זה שיעור גדול ביותר — לא תפשת (לקחת לקיחה גמורה), שכן אפשר לשאול שמא הכוונה דווקא לשיעור המועט יותר. ואולם כאשר תפשת (לקחת) ללמוד לענין המועט — אכן תפשת (לקחת) בכך. שהרי ברור לכל הוא שהתקיימה המצוה גם בשיעור זה (ששיעור זה הוא בכלל השיעור הגדול יותר).
The Gemara asks: Is the garment in question necessarily the belt? Say that it is the robe, which is fashioned from a far greater amount of wool. The Gemara answers: This inference is based on the principle that if you grasped a lot you did not grasp anything; if you grasped a little, you grasped something. Since a belt meets the condition of “to serve,” as it is one of the priestly vestments, one cannot say that the obligation is any greater than the amount of wool needed to fashion a belt.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאֵימָא כִּיפָּה שֶׁל צֶמֶר דְּתַנְיָא כִּיפָּה שֶׁל צֶמֶר הָיְתָה מוּנַּחַת בְּרֹאשׁ כֹּהֵן גָּדוֹל וְעָלֶיהָ צִיץ נָתוּן לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר וְשַׂמְתָּ אוֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת.

But say that the garment in question is the cap of wool that the High Priest wears, which is smaller than the belt. As it is taught in a baraita: A cap of wool was placed on the High Priest’s head, and the frontplate was placed upon it, to fulfill that which is stated with regard to the frontplate: “And you shall put it on a thread of sky blue, and it shall be upon the mitre; upon the forefront of the mitre it shall be” (Exodus 28:37). The term “thread of sky blue” is referring to the cap of sky-blue wool.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואימא כיפה של צמר – שהיא מועטת מאבנט ואף היא בכלל שירות כדכתיב (שמות כח) על פתיל תכלת ותכלת עמרא הוא.
כיפה – כובע קטן פלטרי״י.
ושמת אותו – בציץ.
כבר ידעת שאין שום כלי מקבל טומאה עד שתגמר מלאכתו שאם נשבר טהור לפיכך חמת חדשה של עור שלא נגמרה תפירתה מכל וכל אע״פ שאין שם סדק שיצאו רמונים מתוכו או אפי׳ זיתים אינה מקבלת טומאה שהרי מ״מ לא נגמרה מלאכתה:
ושואלים באופן אחר: מנין לנו שהכוונה לצמר שיש בו שיעור לעשיית אבנט שבבגדי כהנים, ואימא שמא תאמר] שהכוונה לצמר בשיעור קטן יותר מזה שעושים ממנו אבנט, שהוא כדי לעשות כיפה של צמר הניתנת בראש הכהן הגדול! דתניא כן שנויה ברייתא]: כיפה של צמר היתה מונחת בראש הכהן הגדול, ועליה היה הציץ נתון, שנוהגים כן בהנחת הציץ כדי לקיים מה שנאמר בציץ: ״ושמת אותו על פתיל תכלת״ (שמות כח, לז)!
But say that the garment in question is the cap of wool that the High Priest wears, which is smaller than the belt. As it is taught in a baraita: A cap of wool was placed on the High Priest’s head, and the frontplate was placed upon it, to fulfill that which is stated with regard to the frontplate: “And you shall put it on a thread of sky blue, and it shall be upon the mitre; upon the forefront of the mitre it shall be” (Exodus 28:37). The term “thread of sky blue” is referring to the cap of sky-blue wool.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר קְרָא הוּא וּבָנָיו דָּבָר הַשָּׁוֶה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו.

The Gemara answers that the verse states: “To stand to serve in the name of the Lord, he and his sons” (Deuteronomy 18:5), which indicates that the verse is referring to a matter, i.e., a garment, that is equal for Aaron and for his sons. The wool given to the priest must be of sufficient size for fashioning a garment worn both by the High Priest and by common priests, whereas the woolen cap is worn only by the High Priest.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר קרא – גבי שירות דראשית הגז.
הוא ובניו – וציץ אינו בכהן הדיוט.
ומשיבים: אין לומר כן, כי אמר קרא [הכתוב]: בענין נתינת ראשית הגז לכהן ״כי בו בחר ה׳ אלהיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה׳ הוא ובניו כל הימים״, ולמדים אנו מן הכתוב ״הוא ובניו״ — שתהא זו נתינה לצורך עשיית דבר שירות במקדש, בדבר השוה לאהרן ולבניו, הן לכהן הגדול (״אהרן״) והן לכהן הדיוט (״ולבניו״), והוא האבנט. מה שאין כן כיפה זו של צמר שנוהגת בכהן גדול בלבד.
The Gemara answers that the verse states: “To stand to serve in the name of the Lord, he and his sons” (Deuteronomy 18:5), which indicates that the verse is referring to a matter, i.e., a garment, that is equal for Aaron and for his sons. The wool given to the priest must be of sufficient size for fashioning a garment worn both by the High Priest and by common priests, whereas the woolen cap is worn only by the High Priest.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אַבְנֵט נָמֵי לָא שָׁוֵי הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר (אַבְנֵטוֹ שֶׁל כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל) לֹא זֶהוּ אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט שַׁפִּיר.

The Gemara objects: But the belt is also not equal for all priests. The Gemara elaborates: This works out well according to the one who said that the linen belt of the High Priest worn on Yom Kippur is not the same as the belt of an ordinary priest. According to this opinion, both the belt of common priests and the belt worn by the High Priest during the rest of the year were fashioned from a mixture of wool and linen. This belt is therefore equal for all priests, and it works out well.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הניחא למ״ד אבנטו של כהן גדול – ביום הכפורים שהוא בוץ כדכתיב (ויקרא טז) ובאבנט בד יחגור.
לא זהו אבנטו של כהן הדיוט – של כל השנה דהא הוא הואי של כלאים כדכתיב (שמות לט) ואת האבנט שש משזר תכלת וגו׳ וכי כתיב אבנט דכלאים בין בכהן גדול בין בכהן הדיוט דכל השנה כתיב.
שפיר – משכחת שוין אהרן ובניו באבנט של צמר כגון של שאר ימות השנה.
הכי גרסינן הניחא למאן דאמר לא זהו אבנטו כו׳ – כדמוכח בפ״ק דיומא (דף יב.)
ומקשים: והרי האבנט נמי לא שוי [גם כן אינו שווה] לכל הכהנים, לכהן גדול ולכהן הדיוט. שאכן הניחא [זה נוח] לשיטתו של מאן דאמר [מי שאומר] כי אבנטו של כהן גדול בעבודת יום הכיפורים (שהיה של פשתן ולא של צמר) לא זהו כאבנטו של כהן הדיוט וכהן גדול (בשאר ימות השנה) שהיה משל כלאיים, צמר ופשתים. ואולם בכל ימות השנה שווים היו כל הכהנים ובכללם הכהן הגדול, באבנט — שפיר [יפה] נדרש הכתוב בנתינת צמר ראשית הגז שתהא זו לדבר העשוי לכל הכהנים, שהוא אבנט זה.
The Gemara objects: But the belt is also not equal for all priests. The Gemara elaborates: This works out well according to the one who said that the linen belt of the High Priest worn on Yom Kippur is not the same as the belt of an ordinary priest. According to this opinion, both the belt of common priests and the belt worn by the High Priest during the rest of the year were fashioned from a mixture of wool and linen. This belt is therefore equal for all priests, and it works out well.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר [א]זֶהוּ אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט מַאי אִיכָּא לְמֵימַר שֵׁם אַבְנֵט בָּעוֹלָם.:

But according to the one who said that the linen belt worn by the High Priest on Yom Kippur is the same as the belt of an ordinary priest, what can be said? According to this opinion, the belt fashioned from wool and linen is worn only by the High Priest during the rest of the year. The Gemara answers: Although the belts are different, the term belt in general applies to all priests, whereas no type of cap is worn by common priests.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא למ״ד – אבנטו של כהן גדול ביום הכפורים כשר הוא בהדיוט כל השנה דכי כתיב אבנט בכלאים גבי פרשת בגדי כהונה בכהן גדול הוא דכתיב אבל בכהן הדיוט כולו של בוץ א״כ לא משכחת צמר באבנט של הדיוט ואמאי משערת ראשית הגז באבנט הא לא שוין בה אהרן ובניו שהצמר אינו ראוי לשירות הדיוט.
שם אבנט – אע״ג דאין צמר בשירות הדיוטות הרי ראוי לשירות כ״ג ואי משום הוא ובניו הכי קאמר דברים הראויין לאבנט שהרי אבנט נוהגת בו ובבניו.
אלא לשיטתו של מאן דאמר [מי שאומר] כי אבנטו של הכהן הגדול ביום הכיפורים (שהיה עשוי פשתים) זהו אבנטו של כהן הדיוט שאף הוא עשוי פשתים. ואילו האבנט שיש בו צמר (ופשתים) הוא אבנטו של הכהן הגדול כל ימות השנה, מאי איכא למימר [מה יש לומר], שהרי צמר בשיעור עשיית אבנט, אינו משמש לדבר שהוא שווה לכל הכהנים? ומשיבים: אכן כן, ואולם מכל מקום שם אבנט בעולם (ככלל) הריהו נוהג הן אצל הכהן הגדול (״אהרן״), והן אצל כלל הכהנים (״ובניו״). מה שאין כן בכיפה של צמר שאינה נוהגת אלא בכהן הגדול בלבד, ולכך עדיף הוא הלימוד כפי שהצענו, שיהא שיעור הנתינה כדי עשיית אבנט.
But according to the one who said that the linen belt worn by the High Priest on Yom Kippur is the same as the belt of an ordinary priest, what can be said? According to this opinion, the belt fashioned from wool and linen is worn only by the High Priest during the rest of the year. The Gemara answers: Although the belts are different, the term belt in general applies to all priests, whereas no type of cap is worn by common priests.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) לֹא הִסְפִּיק לִיתְּנוֹ וְכוּ׳.: אִיתְּמַר גָּזַז וּמָכַר רִאשׁוֹנָה רַב חִסְדָּא אָמַר [ב]חַיָּיב ר׳רַבִּי נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָא אָמַר פָּטוּר.

§ The mishna states: If the owner of the shearing did not manage to give it to the priest until he dyed it, he is exempt from the obligation of giving the first sheared wool. The mishna further teaches that one who purchases the fleece of the sheep of a gentile is exempt from the obligation of the first sheared wool. It was stated that amora’im disagreed with regard to one who owned five sheep and he sheared and sold the first sheep before shearing the second, and in this manner sold each sheep after shearing it. When he finished shearing he owned the requisite five fleeces, to which the obligation of the first sheared wool applies, but he no longer owned the sheep. Rav Ḥisda says: He is obligated in the mitzva of the first sheared wool; and Rabbi Natan bar Hoshaya says: He is exempt from the mitzva of the first sheared wool.
עין משפט נר מצוהרש״יההשלמהבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכר לו שחופות כו׳ – הא אוקימנא עצה טובה קמ״ל דאע״ג ששייר לעצמו מן הטוב יקנה מן הלוקח ממין הרעות אחד מששים ויתן לו.
גזז ומכר ראשונה – ראשונה היה מוכר לאחר גיזתה מיד קודם שצירף חמש גיזין.
חייב – בראשית הגז דגז צאנך אמר רחמנא והא איכא דבשעת גיזה כל אחת היתה שלו.
גזז ומכר ראשונה לגוי רב חסדא אמר חייב בעידנא דקא גזז דידיה הוא, רב נתן בר אושעיא אמר פטור בעידנא דקא מלי שיעורא בעינא צאנך וליכא. והלכתא כרב חסדא דדייקי מתני׳ כותיה דתנן הלוקח גז צאנו של נכרי פטור מראשית הגז הא צאנו לגזז חייב, ואע״ג דכל חדא וחדא בתר דגזוז נפקא ליה מרשותיה ואע״ג דתרגמה רב חסדא אליבא דרב נתן בר אושעיא כגון שהקנן לו כל שלשים יום שנויה דחיקא היא ולא סמכינן עלה.
נגמרה מלאכתה ואחר כך נקרעה אם נקרעה בכדי שאינה מחזקת פקעית של שתי גדולה טהורה ושיעור פקעית זה הוא שתהא במשקל עשר סלעים והוא רביעית המנה למנה בן ארבעים סלעים:
איתמר גזז ומכר ראשונה רב חסדא אמר חייב בעידנא דמתחיל למיגז איכא צאנך ור׳ נתן בר הושעיא אמר פטור בעידנא דמלא שיעורא בעינן צאנך וליכא והלכתא כרב חסדא דהא מתני׳ כפשטא דייקא ורבי נתן מוקי׳ לה בשינוי׳ מיהו בח״ל הלכ׳ כר׳ נתן שכל המקיל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ: אלא דהשתא בלאו הכי הא נהוג עלמא בראשית הגז כר׳ אילעאי ומסתברא דלא קאמר רב חסדא אלא כשהיו ראויות ליגזז כשיעור בשעה שגזז אחת אח׳ ומוכר דהא איכא צאנך אבל אם באותה שעה לא היה בהם כשיעור ואחר שמכר האחת גדלו הגיזות האחרות אפי׳ רב חסדא מודה דפטור.
גמ׳ חייב רבי נתן בר כו׳ דהא גזז רב נתן כו׳ אלא אמר רבא כו׳ כצ״ל:
ג עוד שנינו במשנתנו שאם לא הספיק ליתנו את ראשית גיזת צאנו לכהן עד שצבעו, הריהו פטור מליתנו עוד. ואם לבנו ולא צבעו, הריהו חייב. והקונה את גיזת צאנו של הגוי פטור מנתינת ראשית הגז. ובענין זה של הקונה גיזת צאנו של הגוי מביאים, איתמר [נאמר] שנחלקו חכמים בדינו של זה שיש לו חמש רחלות, ואולם לאחר שגזז אחת, עמד ומכר את הראשונה שנגזזה, וכן עשה בשאר כבשותיו, כך שלבסוף היו בידיו גיזותיהן של חמש כבשות, ואולם אין לו את הכבשות עצמן. רב חסדא אמר שהריהו חייב בנתינת ראשית הגז, ואילו ר׳ נתן בר הושעיא אמר שהריהו פטור מן הנתינה.
§ The mishna states: If the owner of the shearing did not manage to give it to the priest until he dyed it, he is exempt from the obligation of giving the first sheared wool. The mishna further teaches that one who purchases the fleece of the sheep of a gentile is exempt from the obligation of the first sheared wool. It was stated that amora’im disagreed with regard to one who owned five sheep and he sheared and sold the first sheep before shearing the second, and in this manner sold each sheep after shearing it. When he finished shearing he owned the requisite five fleeces, to which the obligation of the first sheared wool applies, but he no longer owned the sheep. Rav Ḥisda says: He is obligated in the mitzva of the first sheared wool; and Rabbi Natan bar Hoshaya says: He is exempt from the mitzva of the first sheared wool.
עין משפט נר מצוהרש״יההשלמהבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רַב חִסְדָּא אֲמַר חַיָּיב דְּהָא גָּזַז ר׳רַבִּי נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָא אָמַר פָּטוּר בְּעִידָּנָא דְּקָא מָלֵא שִׁיעוּרָא בָּעֵינַן צֹאנְךָ וְלֵיכָּא.

The Gemara clarifies the two opinions. Rav Ḥisda says that he is obligated, as he sheared five sheep that he owned at the time of shearing, and therefore the term: “Your flock” (Deuteronomy 18:4), applies to this case. Rabbi Natan bar Hoshaya says that he is exempt, as at the time that the measure of five fleeces is completed, we require the term “your flock” to apply, since the obligation takes effect at that stage, and in this case it does not apply.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעידנא דקא מלי שיעורא – דחמש צאן שעל ידי גיזה החמישית הוא מתחייב בארבעה ראשונות וההיא שעתא לא הוו מצאן שלו.
המשנה השלישית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי בשיעור המתנה ואמר על זה וכמה נותנין לו משקל חמש סלעים ביהודה שהן עשר סלעים בגליל מלובן ולא צואי כדי לעשות ממנו בגד שנ׳ ונתן לו שיהא בו כדי נתינה אמר הר״ם פי׳ מה שאמר מלובן ולא צואי שיתן לכהן שעור שיהא בו אחר כדי שיכבסנו וילבננו חמש סלעים לא פחות מזה ומשנה הזאת אינה מדברת אלא במי שיש אצלו שיעור הרבה מראשית הגז שהוא לא יתן לכל כהן ממנו פחות משיעור זה והרי זה כמו שאמרנו בסוף פיאה אין פוחתין לעניים בגורן כמו שביארנו שם ושיעור ראשית הגז כמה הוא הרי אחד מששים ממה שגזז וכבר אמרנו שהשיעור הקטן שחייב בראשית הגז משקל ששים סלעים על מנת שיהיו מחמש רחלות ועל מנת שלא יגזז מאחת מהחמש רחלות פחות משנים עשר סלע הנה נתבאר שראשית הגז לא יהיה פחות ממשקל סלע:
אמר המאירי כמה נותן לו משקל חמש סלעים ביהודה שהם עשר בגליל וכבר ביארנו שלא נאמר דבר זה אלא במי שיש לו גיזות הרבה ורוצה לחלקן לכהנים הרבה שלא יתן לכל אחד [פחות] ממשקל חמש סלעים ואם לא הגיע בכדי שיעור שיגיע לכל אחד חמש סלעים לא יתנם אלא לכהן אחד ומ״מ שיעור ראשית הגז אחד מששים ונותן לכהן אחד ממשקל ששים סלעים שהוא חיוב ראשית הגז סלע לכהן וממשקל ק״כ סלעים משקל שני סלעים לכהן וכן כלם עד שיגיע שיעורו לחמש סלעים ואם היתה לו גיזה שיגיעו חמש סלעים לכמה כהנים מחלקה לכמה שירצה ובלבד שיגיע לכל אחד חמש סלעים ומשקל חמש סלעים זה הואיל ויש שם יותר מכשיעור אלא שהוא רוצה לחלקו צריך שיתנהו לו מלובן ולא צואי ופי׳ דבר זה לא שיהא ישראל צריך ללבנו אלא שיתנהו לו כל כך בריוח שאחר שילבנהו יהא בו משקל חמש סלעים שכשיעור זה שיערו חכמים שראוי לעשות ממנו בגד קטן כאבנט וכיוצא בו:
זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמ׳ כך הוא:
הציץ של כהן גדול היה טס של זהב רחב שתי אצבעות ומקיף מאוזן לאוזן נקוב בשתי קצותיו ופתיל תכלת למטה ממנו נכנס מנקב לנקב ונקשר באותו פתיל כנגד העורף:
אבנט של כהן גדול בכל השנה ענינו כאבנט של כהן הדיוט ר״ל שהוא של כלאים והוא שש ותכלת שהשש הוא של פשתן והתכלת של צמר אבל אבנטו של כהן גדול ביום הכפרים הוא של בוץ לבד:
המשנה הרביעית והכונה לבאר בה איזה דבר פוטר את המין המחוייב שלא ליתן גזז ולא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור לבנו ולא צבעו חייב אמר הר״מ פי׳ אם נצבע מראשית הגז ואין מותר לעשות במתכוין:
אמר המאירי לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור מראשית הגז הואיל וצבען אחר הגיזה שקנאן בשנוי והרי הוא כמזיק מתנות כהונה שהוא פטור אפי׳ מהחזרת דמים מפני שהוא ממון שאין לו תובעים וודאי כך הדין בראשית הגז אבל אם לבנו ולא צבעו חייב שאין הליבון מפקיע ומ״מ אם היה הצמר אדום או שחור מצד עצמו חייב:
זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שנכנס תחתיה בגמ׳ כך הוא.
מי שהיו לו חמש צאן שהם חייבות בראשית הגז גזז את הראשונה ומכר את הגיזה ואחר כך גזז את השניה ומכר את הגיזה וכן כלן עד שבשעה שגזז את החמישית לא היתה בידו אלא גיזה אחת הרי כלן מצטרפות וחייב ליתן כשיעור הראוי ליתן אפי׳ לאחר כמה שנים למדת לפי דרכך בראשית הגז שאע״פ שמצותו בתחלה אם הפריש בין באמצע בין בסוף יצא לא היה לו חמש צאן כאחד אלא היתה לו אחת וגזזה ואחר כך קנה אחרת וגזזה וכן עד שקנה חמש זו אחר זו הואיל ובשעה שגזז את האחת לא היו לו חמש אין מצטרפות:
המשנה החמישית והיא מענין החלק הרביעי הלוקח גז צאנו של נכרי פטור מראשית הגז לקח גז צאנו של חברו שייר המוכר חייב לא שייר הלוקח חייב היו לו שני מינים טחופות ולבנות מכר לו טחופות אבל לא לבנות זכרים אבל לא נקבות זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו אמר הר״מ פי׳ טחופות שם נופל על שאינו לבן בין שיהיה שחור או אדום או זולתם מן הגוונים שנאמר גז צאנך כמות שהיא ודע שהנוטל צמר רחלה בלא גזיזה חייב בראשית הגז וכן אמרו ז״ל השוטף את רחלו חייב ור׳ יוסי חולק עליהם והלכה כחכמים:
אמר המאירי הלוקח גז צאנו של נכרי פטור מראשית הגז אפי׳ קודם שגזזה וגדולי המחברים פירשוה לאחר שגזזן ולא ידעתי למה ודקדקו בגמ׳ הא צאנו ליגזז ר״ל שלקח הצאן לגיזתן העתידה להתגדל בהן הואיל וגוף הצאן משועבד לו עד שיגדל הצמר ויגזז אע״פ שגדלה הגיזה ברשות הגוי ואע״פ שאין הצאן קנוייה לו אחר הגיזה כלל חייב וכן הלכה לקח גז צאנו של חברו ושייר המוכר מקצת צאנו ליגזז המוכר חייב להפריש מן המשוייר על הכל ואם לא שייר לוקח חייב היו לו שני מינין טחופות ר״ל שחומות ולבנות ומכר שחומות אבל לא לבנות או זכרים אבל לא נקבות לוקח נותן על מה שלקח ומוכר נותן על מה ששייר כמו שפירשנו למעלה:
זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שנכנס תחתיה בגמ׳ כך הוא:
יתבאר במקום אחר שהמפריש ראשית הגז ואבד חייב באחריותו עד שיתן לכהן ראשית הגז חולין הוא לכל דבר ומכאן סמכו גדולי המחברים לומר שנותנים אותה אף לכהנת הנשואה לישראל כדין מתנות הבהמה כמו שהתבאר:
כבר ביארנו שהפאה נוהגת באילנות כבשדה מעתה מי שיש לו הרבה אילנות בתוך שדהו והתחיל לגדרם אינו צריך להניח פאה בכל אילן ואילן אלא באילן אחד על כלן מכר אילנות בתוך שדהו לחברו ושייר לעצמו הקרקע וקצת מן האילנות אם התחיל הוא לקצור קודם שמכר הוא מניח פאה על הכל שכיון שהתחיל לקצור חלה עליו חובת הכל ואם מכר קודם שיתחיל לקצור מניח כל אחד פאה במה שלקח והוא מניחה במה ששייר וכן הדין במוכר שדהו חתיכות חתיכות:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
ומסבירים את דעותיהם: רב חסדא אמר שהריהו חייבדהא [שהרי] גזז חמש כבשות, ובשעה שנגזזו כל אחת מהכבשות הללו היתה זו כבשה שלו, והרי זה איפוא בכלל ״גז צאנך״. ואילו ר׳ נתן בר הושעיא אמר שהריהו פטורכי בעידנא דקא מלא שיעורא [בזמן שמתמלא השיעור הראוי] לחיוב נתינת ראשית הגז, שהוא גיזת חמש רחלות, בעינן [צריכים אנו] שיהיו הרחלות בגדר ״צאנך״, ששייכות לו. ובמקרה זה ליכא [אין כאן] קיומו של תנאי זה.
The Gemara clarifies the two opinions. Rav Ḥisda says that he is obligated, as he sheared five sheep that he owned at the time of shearing, and therefore the term: “Your flock” (Deuteronomy 18:4), applies to this case. Rabbi Natan bar Hoshaya says that he is exempt, as at the time that the measure of five fleeces is completed, we require the term “your flock” to apply, since the obligation takes effect at that stage, and in this case it does not apply.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) תְּנַן הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל גּוֹי1 פָּטוּר מֵרֵאשִׁית הַגֵּז הָא צֹאנוֹ לִגְזוֹז חַיָּיב אַמַּאי כֹּל חַד וְחַד בָּתַר גִּיזָּה נָפְקָא לַהּ מֵרְשׁוּתֵיהּ.

The Gemara raises a challenge: We learned in the mishna (135a): One who purchases the fleece of the sheep of a gentile is exempt from the obligation of the first sheared wool, as he purchased only the fleece but not the sheep. One can infer from here that if he purchased the gentile’s sheep themselves in order to shear them and then return them to the gentile, he is obligated, because the sheep belonged to him at the time of shearing. But why is he obligated, according to the opinion of Rabbi Natan bar Hoshaya? Each and every one of the sheep, after the shearing is completed, leaves his possession, and when he has sheared five sheep, the term “your flock” no longer applies to them.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנן הלוקח צאנו של עובד כוכבים – אפילו עד שלא נגזזה וגזזה פטור הלוקח דלאו צאנו הוא.
הא צאנו לגזוז – שמכר לו גוף הצאן זה קנה לו הגוף עד שגזז.
חייב – דצאנך קרינא ביה.
כל חדא וחדא בתר גיזה נפק מרשותיה – וקתני חייב אלמא בתר שעת גיזה דכל חדא אזלינן.
ומקשים על דברי ר׳ נתן בר הושעיא: תנן [שנינו במשנתנו] שהלוקח (הקונה) את גז צאנו של גוי, פטור מראשית הגז, שכן הצאן בשעה שנגזז לא היה שייך לו. ונדייק: הא [הרי נלמד מכאן שאם קנה מידי הגוי את צאנו לגזוז, שהקנה לו הגוי את גוף הצאן עד לאחר שיגזזו — הקונה חייב בנתינת ראשית הגז, שהרי זה בכלל ״צאנך״. ואולם על כך יש להקשות לשיטת ר׳ נתן בר הושעיא: אמאי [מדוע] הוא חייב באופן מכירה זה, והרי כל חד וחד בתר [אחת ואחת מן הכבשות, לאחר] הגיזה הריהי נפקא [יוצאת] לה מרשותיה [מרשותו], ושבה לרשות המוכר הגוי, ומעתה לאחר שסיים לגזוז את חמש הכבשות, לא היו לו כבשות, ואין מתקיים בכך ״צאנך״!
The Gemara raises a challenge: We learned in the mishna (135a): One who purchases the fleece of the sheep of a gentile is exempt from the obligation of the first sheared wool, as he purchased only the fleece but not the sheep. One can infer from here that if he purchased the gentile’s sheep themselves in order to shear them and then return them to the gentile, he is obligated, because the sheep belonged to him at the time of shearing. But why is he obligated, according to the opinion of Rabbi Natan bar Hoshaya? Each and every one of the sheep, after the shearing is completed, leaves his possession, and when he has sheared five sheep, the term “your flock” no longer applies to them.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) תַּרְגְּמַאּ רַב חִסְדָּא אַלִּיבָּא דר׳דְּרַבִּי נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָא כְּגוֹן שֶׁהִקְנָן לוֹ כׇּל שְׁלֹשִׁים יוֹם.:

Rav Ḥisda interpreted the mishna according to the opinion of Rabbi Natan bar Hoshaya: The mishna is referring to a case where the gentile transferred ownership to him for the entire period of thirty days during which the Jew sheared the sheep. Therefore, he retained ownership after he completed shearing, and the term “your flock” does apply to the sheep at the time when the obligation of the first sheared wool took effect.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל שלושים יום – לאו דוקא אלא שיהו כל הגופים קנויין לו עד תשלום כל הגיזים.
שם כגון שהקנן לו כל ל׳ יום כו׳ והשתא לא פסיקא ליה למתני צאנו לגזוז דפטור וק״ל:
תרגמא [הסביר] רב חסדא אליבא [לפי שיטתו] של ר׳ נתן בר הושעיא: מדובר כגון שהגוי הקנן לו לישראלי את הכבשים הללו לפרק זמן של כל שלשים יום של עת הגזיזה, והריהן שלו אף לאחר שנגזזו, ולכך הריהו חייב בנתינת ראשית הגז, שכן התקיים התנאי של ״צאנך״.
Rav Ḥisda interpreted the mishna according to the opinion of Rabbi Natan bar Hoshaya: The mishna is referring to a case where the gentile transferred ownership to him for the entire period of thirty days during which the Jew sheared the sheep. Therefore, he retained ownership after he completed shearing, and the term “your flock” does apply to the sheep at the time when the obligation of the first sheared wool took effect.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ כּוּ׳.: מַאן תַּנָּא דְּהֵיכָא דְּאִיכָּא שִׁיּוּרָא גַּבֵּי מוֹכֵר בָּתַר מוֹכֵר אָזְלִינַן.

§ The mishna teaches: With regard to one who purchases the fleece of the sheep of another Jew, if the seller kept some of the wool, then he is obligated to give the first sheared wool to the priest. If the seller did not keep any of the wool, the buyer is obligated to give it. The Gemara asks: Who is the tanna who taught that in a case where there is residual wool in the possession of the seller, we follow the seller in determining who is obligated in the mitzva of first sheared wool?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בתר מוכר אזלינן – למיתב אכולהו.
ד עוד שנינו במשנתנו שהלוקח גז צאנו של חבירו, אם שייר המוכר לעצמו מעט מצאנו — המוכר חייב לתת את ראשית הגז מחלקו על כל הגיזה. ואם לא שייר המוכר מן הגיזה לעצמו — הקונה חייב לתת את ראשית הגז. ודנים בענין זה: מאן [מיהו] התנא הסבור דהיכא דאיכא שיורא גבי [שבמקום שיש שיור אצל] המוכר, בענין המתנות בתר [אחר] המוכר אזלינן [אנו הולכים] ולא אחר הלוקח?
§ The mishna teaches: With regard to one who purchases the fleece of the sheep of another Jew, if the seller kept some of the wool, then he is obligated to give the first sheared wool to the priest. If the seller did not keep any of the wool, the buyer is obligated to give it. The Gemara asks: Who is the tanna who taught that in a case where there is residual wool in the possession of the seller, we follow the seller in determining who is obligated in the mitzva of first sheared wool?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) א״ראָמַר רַב חִסְדָּא רַבִּי יְהוּדָה הִיא דִּתְנַן אהַמּוֹכֵר קִלְחֵי אִילָן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ נוֹתֵן פֵּאָה לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד.

Rav Ḥisda said: The tanna who taught the mishna is Rabbi Yehuda, as we learned in a mishna (Pe’a 3:5): With regard to one who sells a few fruit-bearing tree stalks within his field, without selling the field itself, for the buyer to uproot them and plant them in his own field, the buyer gives separate pe’a for each and every one of the trees. The field does not combine the trees into a single unit for pe’a, as the land is not owned by the buyer.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קלחי אילן – אילנות עצמן לקח עם פירותיהן. להכי נקט לשון קלחי שאין שדה זו שדה אילן אלא שדה לבן וגדלו בה שנים או שלשה אילנות ומכרן.
נותן – לוקח פאה מכל אילן ואילן כדכתיב (דברים כד) לא תפאר אחריך ואין אחד מהם פוטר את חבירו הואיל ואין השדה שלו שאם היתה שדה שלו היה נותן מאחד על כולן.
בפרש״י בד״ה נותן לוקח פאה מכל אילן כו׳ ובד״ה אימתי כו׳ [בשדה] לעצמו ובד״ה לא מחייב כשנקרא גז צאן בד״ה אלא אמר רבא כו׳ וצאן של אחר כו׳ כצ״ל:
אמר רב חסדא: שיטת ר׳ יהודה היא, דתנן כן שנינו במשנה] בדינו של המוכר את שדה תבואתו, והיו אף קלחי אילן בתוך שדהו (שמכר את העצים בלבד, על מנת שהקונה יוכל לעקור אותם ולטעת אותם בתוך שדהו, והיו העצים הללו טעונים בפירות) — הקונה נותן פאה לכל אחד ואחד מן העצים שקנה. שכיון שאין הקרקע שלו, אין העצים מצטרפים לנתינת פאה אחת.
Rav Ḥisda said: The tanna who taught the mishna is Rabbi Yehuda, as we learned in a mishna (Pe’a 3:5): With regard to one who sells a few fruit-bearing tree stalks within his field, without selling the field itself, for the buyer to uproot them and plant them in his own field, the buyer gives separate pe’a for each and every one of the trees. The field does not combine the trees into a single unit for pe’a, as the land is not owned by the buyer.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בבִּזְמַן שֶׁלֹּא שִׁיֵּיר בַּעַל הַשָּׂדֶה אֲבָל שִׁיֵּיר בַּעַל הַשָּׂדֶה נוֹתֵן פֵּאָה עַל הַכֹּל.

Rabbi Yehuda said: When is it the buyer’s obligation to give pe’a? It is when the owner of the field did not leave any of the trees in his possession. But if the owner of the field left some of the trees in his possession, the owner gives pe’a for all the trees. Just as in the case of pe’a, if the seller left trees for himself then the obligation applies to him, so too, with regard to the first sheared wool, if the seller left some of the wool for himself, the obligation applies to him.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה – שום אילן בשדה לעצמו.
אבל שייר – אחד לעצמו רמיא כולה חיובו עליה ונותן פאה בקרקע בזרעים לעניים ופוטר את כל האילנות. אלמא היכא דאיכא שיורא כולה חיובא רמיא עליה דאי לאו עליה רמיא היכי פטר בפאה דידיה אילנות של אחרים.
אמר ר׳ יהודה: אימתי נותן הקונה פאה? בזמן שלא שייר בעל השדה עצים לעצמו, אבל אם שייר בעל השדה עצים לעצמו — בעל השדה נותן פאה על הכל, על כל העצים שהיו שם. הרי ששיטת ר׳ יהודה היא שבמקום ששייר המוכר לעצמו, הולכים אחריו לענין חיוב הנתינה, וכן הוא בדין ראשית הגז.
Rabbi Yehuda said: When is it the buyer’s obligation to give pe’a? It is when the owner of the field did not leave any of the trees in his possession. But if the owner of the field left some of the trees in his possession, the owner gives pe’a for all the trees. Just as in the case of pe’a, if the seller left trees for himself then the obligation applies to him, so too, with regard to the first sheared wool, if the seller left some of the wool for himself, the obligation applies to him.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אֲמַר לֵיהּ רָבָא וְהָא מָר הוּא דְּאָמַר וְהוּא שֶׁהִתְחִיל בַּעַל הַשָּׂדֶה לִקְצוֹר.

Rava said to Rav Ḥisda: But wasn’t it you, Master, who said with regard to Rabbi Yehuda’s ruling that the owner gives pe’a for all the trees: This is the halakha only when the owner of the field began to harvest the fruit before he sold the trees, as the obligation to give pe’a had already applied to him. By contrast, with regard to the first sheared wool, the obligation came into effect only after he sold his sheep.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והוא שהתחיל בעל הבית לקצור – הזרעים קודם מכירת האילנות דמההיא שעתא מיחייב בפאה ופאה דידיה דההיא שעתא חזיא למפטר כולה שדה ומיהו כי לא שייר מידי אסתלק מדין פירות אילנות ואין פאת זרעים פוטרתן וכי שייר דאכתי שייר בפירות אילנות לא נפק מחיובא קמא והוה ליה כדמעיקרא.
רש״י ד״ה והוא שהתחיל וכו׳ ואין פאת זרעים פוטרתן. עי׳ בפר״ח במים חיים ברמב״ם פ״ג הל׳ יח מהל׳ מתנות עניים:
אמר ליה [לו] רבא לרב חסדא: והא מר [והרי אדוני] הוא זה שאמר בהסבר דעתו של ר׳ יהודה: ודין זה שהפאה שנותן בעל השדה פוטרת את כל העצים הוא רק כשהתחיל בעל השדה לקצור (ללקט) את הפירות קודם שמכר את העצים, שכיון שכבר חל עליו חיוב נתינת הפאה, הריהו נותן פאה מהעצים ששייר לעצמו על כל העצים שבשדה. ואולם אם בעל השדה לא התחיל ללקט פירות קודם המכירה — אף ששייר לעצמו מן העצים, חייב הקונה לתת פאה מהעצים שקנה. והרי זה איפוא שלא כדין ראשית הגז, שאין החיוב חל אלא לאחר שכבר מכר המוכר את צאנו!
Rava said to Rav Ḥisda: But wasn’t it you, Master, who said with regard to Rabbi Yehuda’s ruling that the owner gives pe’a for all the trees: This is the halakha only when the owner of the field began to harvest the fruit before he sold the trees, as the obligation to give pe’a had already applied to him. By contrast, with regard to the first sheared wool, the obligation came into effect only after he sold his sheep.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְכִי תֵּימָא הכא נָמֵי וְהוּא שֶׁהִתְחִיל לִגְזוֹז בִּשְׁלָמָא הָתָם {ויקרא י״ט:ט׳} וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם כְּתִיב מֵעִידָּנָא דְּאַתְחֵיל לִקְצוֹר מִיחַיַּיב בְּכוּלַּהּ שָׂדֶה אֶלָּא הָכָא מֵעִידָּנָא דְּאַתְחֵיל לְמֵיגַז לָא מִיחַיַּיב בְּכוּלֵּיהּ עֶדְרֵיהּ.

And if you would say that so too, with regard to the first sheared wool, this halakha that the seller gives the first sheared wool applies only if the seller began to shear the sheep before he sold them, that explanation is difficult. The Gemara elaborates: Granted, there, with regard to pe’a, it is written: “And when you reap the harvest of your land” (Leviticus 19:9), which indicates that from the time that he began to harvest he is obligated in the mitzva of pe’a with regard to the entire field. But here, in the case of the first sheared wool, he is not obligated with regard to the entire flock from the time that he began to shear his sheep. Therefore, even if he began shearing before he sold the sheep, the obligation to give the first sheared wool should not apply to the seller.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובקצרכם – משמע מתחלת קצירה.
לא מיחייב בכוליה עדריה – דלא כתיב בגזזכם אלא גז צאנכם לאחר שנקרא גז צאן.
וכי תימא הכי נמי [ואם תאמר כי כך גם כן] במשנתנו מדובר והוא שהתחיל לגזוז — אין לומר כן, כי בשלמא התם [נניח שם, בפאה] ״ובקצרכם את קציר ארצכם״ (ויקרא יט, ט) כתיב [נאמר], והרי זה לומר כי מעידנא דאתחיל [מזמן שהתחיל] לקצור מיחייב בכולה [מתחייב בכל] השדה, אלא הכא [כאן, בדין ראשית הגז] מעידנא דאתחיל למיגז, לא מיחייב בכוליה עדריה [מזמן שהתחיל לגזוז, אינו מתחייב בכל עדרו]!
And if you would say that so too, with regard to the first sheared wool, this halakha that the seller gives the first sheared wool applies only if the seller began to shear the sheep before he sold them, that explanation is difficult. The Gemara elaborates: Granted, there, with regard to pe’a, it is written: “And when you reap the harvest of your land” (Leviticus 19:9), which indicates that from the time that he began to harvest he is obligated in the mitzva of pe’a with regard to the entire field. But here, in the case of the first sheared wool, he is not obligated with regard to the entire flock from the time that he began to shear his sheep. Therefore, even if he began shearing before he sold the sheep, the obligation to give the first sheared wool should not apply to the seller.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אֶלָּא אָמַר רָבָא הַאי תַּנָּא הוּא דִּתְנַן אָמַר לוֹ מְכוֹר לִי בְּנֵי מֵעֶיהָ שֶׁל פָּרָה זוֹ והיה בָּהֶן מַתָּנוֹת נוֹתְנָן לַכֹּהֵן וְאֵין מְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים לָקַח מִמֶּנּוּ בְּמִשְׁקָל נוֹתְנָן לַכֹּהֵן וּמְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים

Rather, Rava said: It is this tanna who taught the mishna, as we learned in a different mishna (132a): If one said to a butcher: Sell me the innards of this cow, and there were gifts of the priesthood included in them, i.e., the maw, the purchaser must give them to the priest, and he may not deduct the value of the gifts from the money that he pays the butcher, as it is assumed that the gifts were not included in the sale. If he purchased the innards from the butcher by weight, the buyer must give the gifts to a priest and he may deduct the value of the gifts from the money that he pays the butcher. If the priestly gifts have not yet been separated from the animal, the price by weight includes the price of these gifts. But since the priests had the right to their gifts from the time of the slaughter, the buyer does not need to pay for them and may therefore deduct their value from his payment.
רש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא אמר רבא – טעמא דמתני׳ משום דאין אדם רשאי להפקיע ממונו מיד מצוה ולמכור גיזיו כדי שיהא גז של אחד וצאן של אחר לפוטרן דלא קרינא ביה גז צאנך אלא כי קא מזבין לא קמזבין מתנות דכהן הילכך כי שייר מידי איכא למימר מדלא פריש מוכר ללוקח חוץ ממתנותיו של כהן ודאי הכל מכר לו ושייר אצלו את מתן הכהן ואמר לוקח למוכר מתנה דכהן גבך היא וכי לא שייר חייב הלוקח ולא משום דחיוב המצוה עליה דלאו צאנך הוא אלא משום דזה לא מכר לו חלקו של כהן.
1נותנו – לוקח לכהן ואין הטבח מנכה לו כלום לפי שלא מכר לו את המתנות מסתמא.
לקח הימנו במשקל – דהשתא ודאי זבין ליה.
מנכה לו מן הדמים – משנשחטה זכו הכהנים במתנותיהן והדין על הטבח. וגבי ראשית הגז ודאי אם פירש לו הכל אני מוכר לך אין כאן לכהן כלום על זה הואיל ועד שלא נגזזה נמכרה לא חל עליה חובת ראשית הגז דלא קרינא ביה גז צאנך וטעמא דמתני׳ משום דלא זבניה ולטעמיה דרב חסדא אפילו פריש ליה יהיב ליה ולאו מילתא היא.
1. שלושה ד״ה אלו מופיעים בדפוס וילנא בתחילת דף קל״ח:
אלא אמר רבא הא תנא הוא וכו׳ – פי׳ דטעמא דמתני׳ לאו בשמכר לו ראשית הגז בפירוש דא״כ שניהם פטורים דהא בשעת גיזה לא קרינא ביה גבי חד מנייהו גז צאנך שהמוכר אין הגיזה שלו דבעודה במחובר מכרה. והלוקח אין הצאן שלו שלא לקח אלא הגיזות בלבד. אלא טעמא דמתני׳ משו דזכי׳ ליה סתם וקסבר דמסתמא מתנת כהן לא מזבין אינש הילכך שייר המוכר אצלו כדי נתינה לכהן מסתמא כולי׳ זבין ליה וכמאן דפריש דמי דלהכי שייר לנפשיה כדי נתינות כהן: וכי לא שייר הלוקח חייב שהרי הוא כאלו פי׳ לו חוץ מראשית הגז וכ״ת וכי זבין ליה בהדיא כל הגז ולא שייר כלום נהי דמפטר לוקח ליחייב מוכר משום דזבין מתנתו לכהן וכי היכי דאמרי׳ בלקח ממנו במשקל שנותנין לכהן ומנכה לו מן הדמים ואיכא למימר דהתם הוא מפני שמכרן אחר שבאו לכלל חיוב וכיון דאשתרשי ליה מיחייב בהו אבל הכא שמכר הגיזו׳ בעודן במחובר שעדיין לא באו לכלל חיוב פטור וזה מבואר וכן פירש״י ז״ל.
פרק שילוח הקן
מתני׳ שילוח הקן נוהג בארץ ובח״ל וכו׳ ואומר בכיסוי הדם משילוח הקן שכיסוי הדם נוהג בחיה ובעוף וכו׳. וכ״ת אמאי לא קתני נמי שכיסוי הדם בזכרים משא״כ בשילוח הקן: ואיכא למימר היינו דלא מתני ליה שהרי שילוח הקן נוהג לר״א בקורא זכר.
גמ׳ רבי אבין ור׳ מיישא חד אמר כל היכי דתנן בארץ ובח״ל שלא לצורך בר מראשית הגז דאיצטרך למתני לאפוקי מדר׳ אלעאי וכו׳: עד ולא תיקשי לך פי׳ דאלו לאשמעי׳ דולדות קדשים במעי אמו קדושים לא הוה האי דוכתיה וה״ל למתני בעלמא.
מוקדשין מאי טעמא לא איכא למידק והיכי אפשר דנהוג במוקדשין וכי יש לו לשלח מה שהוא הקדש ואפשר לומר משום דכתיב קרא שלח תשלח אח האם והדר את הבנים תקח לך. הוי אמינא גזירת הכתוב היא שכ״ז שלא ישלח האם שלא יקח את הבנים והכא כיון דלא מצי לשלח האם מפני שהוא של הקדש לא יטול את הבנים קמל״ן קרא שלח תשלח את האם פרט לזה שאתה מצווה להביא ביד גיזבר. ואיכ׳ דקשי׳ ליה אכתי תיפוק ליה מדכתיב תקח לך פרט לזה שאין אתה יכול ליטול בעצמך דאית בהו מעילה: וכדאמרי׳ לקמן בטהור רובץ על ביצי עוף טמא: ומתרצי׳ דכי איצטרך קרא היינו לקדשי מזבח דלית בהן מעילה מדאוריתא אלא מדרבנן הוא דאסירי בציהם אבל בשל בדק הבית שיש מעילה בבציהם מן התורה לא צריך קרא וברייתא לכ״ע בקדשי מזבח מתוקמא ואיכא דמפרשי דאיצטריך קרא להיכא שרובצת על ביצי חולין שאינו שלה וכגון יונה על ביצי חסיל דאמרי׳ לקמן דדכותי׳ בחולין חייב לשלחו וזה יותר נכון.
בד״ה אלא אמר רבא כו׳ וצאן של א׳ כו׳ כצ״ל:
אלא אמר רבא: דברי משנתנו הריהם כשיטת האי תנא [תנא זה] הוא, דתנן כן שנינו במשנה במסכתנו בפרק הקודם] לענין מתנות כהונה, שאם אמר לו הקונה למוכר ״מכור לי בני מעיה של פרה זו״, והיה בהן בתוך המעיים מתנות כהונה (הקיבה) — הקונה נותנן לכהן, ואין הוא מנכה (מפחית) לו למוכר בשל כך מן הדמים שהתחייב לשלם על בני המעיים שקנה. ואולם אם לקח (קנה) ממנו את בני המעיים במשקל — הרי הוא אמנם נותנן לכהן, ואולם מנכה לו מן הדמים,
Rather, Rava said: It is this tanna who taught the mishna, as we learned in a different mishna (132a): If one said to a butcher: Sell me the innards of this cow, and there were gifts of the priesthood included in them, i.e., the maw, the purchaser must give them to the priest, and he may not deduct the value of the gifts from the money that he pays the butcher, as it is assumed that the gifts were not included in the sale. If he purchased the innards from the butcher by weight, the buyer must give the gifts to a priest and he may deduct the value of the gifts from the money that he pays the butcher. If the priestly gifts have not yet been separated from the animal, the price by weight includes the price of these gifts. But since the priests had the right to their gifts from the time of the slaughter, the buyer does not need to pay for them and may therefore deduct their value from his payment.
רש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין קלח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין קלח. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס חולין קלח., רש"י חולין קלח., תוספות חולין קלח., ההשלמה חולין קלח. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., בית הבחירה למאירי חולין קלח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א חולין קלח., מהרש"ל חכמת שלמה חולין קלח., מהרש"א חידושי הלכות חולין קלח., גליון הש"ס לרע"א חולין קלח., פירוש הרב שטיינזלץ חולין קלח., אסופת מאמרים חולין קלח.

Chulin 138a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 138a, Collected from HeArukh Chulin 138a, Rashi Chulin 138a, Tosafot Chulin 138a, HaHashlamah Chulin 138a, Meiri Chulin 138a, Ritva Chulin 138a, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 138a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 138a, Gilyon HaShas Chulin 138a, Steinsaltz Commentary Chulin 138a, Collected Articles Chulin 138a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144