×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בְּתוֹךְ הָנֵץ הַחַמָּה בגילויי׳בְּגִילּוּיָיא הֲוָה קָאֵי וְזַהֲרוּרֵי בְּעָלְמָא הוּא דַּחֲזָא קָא מַשְׁמַע לַן.
that the incident occurred during sunrise is because he was standing out in the open and they were mere rays of light that he saw which he mistook for sunrise. In actuality, he too is testifying to an incident that occurred before sunrise, and the testimony of the two witnesses is therefore compatible testimony. Rav Shimi bar Ashi therefore teaches us that there is no concern that it transpired in that manner.
הערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך גלה
גלהא(פסחים יג.) ר״מ אומר אוכלין כל ארבע והאי דקאמר בתוך הנץ החמה הוה קאי בגלוהי. (תענית ג:) למעוטי בגלוהי דליליא פי׳ לשון נוגה:
ערך זהר
זהרב(פסחים יג.) בגלוהא הוי קאי וזהרורא הוא דחזא (בבא מציעא פד.) וההוא זהרורי מעין שופריה דרבי יוחנן (קידושין פא) נפל זיהרא באיפומא:
א. [גלאנץ העל.]
ב. [גלאנץ.]
בתוך הנץ החמה — בגילוייא הוה קאי מקום מגולה היה עומד] וזהרורי בעלמא [וזהרורים בלבד] הוא דחזא [שראה] ונדמה לו שכבר הנצה החמה, אבל באמת לאותו זמן ממש נתכוונו. על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שאין חוששים לכך.
that the incident occurred during sunrise is because he was standing out in the open and they were mere rays of light that he saw which he mistook for sunrise. In actuality, he too is testifying to an incident that occurred before sunrise, and the testimony of the two witnesses is therefore compatible testimony. Rav Shimi bar Ashi therefore teaches us that there is no concern that it transpired in that manner.
הערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַב הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן וְנֵימָא מָר הֲלָכָה כר׳כְּרַבִּי מֵאִיר דִּסְתַם לַן תְּנָא כְּוָותֵיהּ.

Rav Naḥman said that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rava said to Rav Naḥman: And let the Master say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who maintains that one may eat during the entire fifth hour, as the tanna taught an unattributed mishna in accordance with his opinion, indicating that this is the halakha.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב נחמן אמר רב הלכה כר׳ [יהודה] ואף על גב דלאכילת חמץ משמע כיון דאמרי׳ כמחלוקת בעדות כך מחלוקת בחמץ ושינויא דשנינן שינויא הוא ממילא שמעי׳ דהלכתא נמי כר׳ יהודה בעדות.
אמר ליה רבא ונימא מר הלכה כר׳ מאיר שהרי שנינו סתמא כל שעה שמותר לאכול מאכיל כוותיה דר׳ מאיר אמר ליה לא עמדה ההיא סתמא כר׳ מאיר דאי הות כר׳ מאיר כל שעה שאוכל מאכיל מבעי לי׳ למיתנא ונדחת ורבן גמליאל נמי לאו מכריע הוא דהא רבן גמליאל קדים טובא ואין ראשון מכריע לדברי אחרון ועוד אין רבן גמליאל ור׳ מאיר דבריהם שוין דהא רבן גמליאל לא התיר בחמץ אלא (התרו) [התרומה] הלכך לא אמרינן מכריע הוא לדחות דברי ר׳ יהודה ולקיים דברי ר׳ מאיר אלא טעמא דנפשי׳ קאמר.
הלכה כר׳ יהודה – דתולין כל חמש.
ונימא הלכה כר׳ מאיר – דאוכלין כל חמש דהא סתם לן תנא כוותיה דתנן כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה לחיה ולעופות דמשמע כשאינו מותר לאכול אינו מאכיל ואי רבי יהודה הא איכא חמש דאינו אוכל ומאכיל אלא ר׳ מאיר היא דאמר אוכל עד תחלת שש ומשעה שאינו אוכל אין מאכיל.
גמרא אמר ר׳ נחמן אמר רב הלכה כר׳ יהודה עד דתניא י״ד שחל להיות בשבת וכו׳ עד ומשיירין מן הטהורות מזון שתי סעודות – כתב הרא״ש ז״ל. ויש רוצים לדייק מכאן מדלא קאמר משייר מזון ג׳ סעודות אלמא דאין לאכול סעודה שלישית עד לאחר חצות שהיא שעת המנחה. ולאו ראיה היא דאפי׳ אם יחלוק סעודתו בבקר לשנים אין בו אלא שיעור סעודה אחת ע״כ: רבינו אלפסי פסק כר׳ יהודה ופסק כר׳ אליעזר איש ברתותא והרב בעל העיטור הקשה עליו והרמב״ן ז״ל זיכה הרב אלפסי. וכתב הרי״ט ז״ל הלכך קיל״ן כדפסק רבינו אלפסי וי״ד שחל להיות בשבת מבערין כל התרומות מלפני השבת אלא שמשיירין מהן לשתי סעודות וחולין שאוכליהן מרובים ויש להם כמה ביעורין ליתנם לגוים ולהשליכן לאיבוד אין מבערין אותם אלא בזמנן ובודקין אור יום ששי לאור הנר ומבטלין ומה שמשייר יניחנו בצינעה יותר ממה שהיה עושה מתוך ששוהא זמן גדול בבית אחר בדיקה ומ״מ מוטב שלא יניחנו במנין לעולם שלא יבוא לידי הניח עשר ומצא תשע. וצריך ליזהר שלא לעשות דייסא באותו שבת וכן שלא לצנום פת הבאה בקערה בענין שיהא נדבק בקערה דא״כ תהא הקערה וקדירה צריכה הדחה מפני חמץ הנשאר בה שהוא חשוב בעין והדחות קערות וקדירות בשבת אסור לאחר סעודה.
א אמר רב נחמן אמר רב: הלכה כר׳ יהודה. אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן: ונימא מר [ושיאמר אדוני] הלכה כר׳ מאיר שאוכלים כל חמש, שהרי סתם לן [לנו] התנא כוותיה [כשיטתו], כלומר שהמשנה שנויה סתם, ומשמע שהיא הלכה פסוקה כשיטתו.
Rav Naḥman said that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rava said to Rav Naḥman: And let the Master say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who maintains that one may eat during the entire fifth hour, as the tanna taught an unattributed mishna in accordance with his opinion, indicating that this is the halakha.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) דִּתְנַן כׇּל שָׁעָה שֶׁמּוּתָּר לֶאֱכוֹל מַאֲכִיל.

As we learned in a mishna: For the entire time that one is permitted to eat leaven himself, he feeds it to his animal. It can be inferred from this mishna that there is no intermediate period when it is prohibited for a person to eat leaven but he may feed it to his animal. This unattributed mishna must be in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as Rabbi Yehuda maintains that during the fifth hour it is prohibited to eat leaven but one may feed it to an animal.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דתנן הרי שנינו בברייתא]: כל שעה שמותר לאכול בעצמו — מאכיל לבהמתו, ולכאורה משמע מכאן שאין זמן ביניים שבו אסור לאכול ומותר להאכיל. וכדברי ר׳ מאיר, שהרי לדברי ר׳ יהודה הוא עצמו אינו אוכל בשעה חמישית אבל מאכיל לבהמתו!
As we learned in a mishna: For the entire time that one is permitted to eat leaven himself, he feeds it to his animal. It can be inferred from this mishna that there is no intermediate period when it is prohibited for a person to eat leaven but he may feed it to his animal. This unattributed mishna must be in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as Rabbi Yehuda maintains that during the fifth hour it is prohibited to eat leaven but one may feed it to an animal.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הָהִיא לָאו סְתָמָא הוּא מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא מוּתָּר.

The Gemara rejects this contention: That mishna is not classified as unattributed, as it is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel, due to the fact that had the mishna been in accordance with the opinion of Rabbi Meir, the term: Permitted, is difficult. Instead, the mishna should have been formulated: When one eats he may feed.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משום דקשיא מותר – בפרק כל שעה מקשינן כל שעה שאוכל מאכיל מיבעי ליה ומותר משמע כל שעה שמותר אדם אחר לאכול מאכיל זה האסור לאכול ומדוחקא דהא קושיא אוקימנא כרבן גמליאל והכי קאמר כל שעה שמותר כהן לאכול בתרומה מאכיל ישראל חולין לבהמה אלמא סתמא לא כר״מ היא.
ודוחים: ההיא לאו סתמא [אותה משנה אינה סתם] כלומר אי אפשר לסמוך עליה, משום דקשיא [שקשה] כאן במלה ״מותר״, שראוי היה לומר ״שעה שאוכל — מאכיל״, ובשל ״מותר״ זה כבר דקדקנו שהמשנה היא כשיטת רבן גמליאל ולא כר׳ מאיר.
The Gemara rejects this contention: That mishna is not classified as unattributed, as it is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel, due to the fact that had the mishna been in accordance with the opinion of Rabbi Meir, the term: Permitted, is difficult. Instead, the mishna should have been formulated: When one eats he may feed.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְנֵימָא מָר הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל דְּהָוֵה לֵיהּ מַכְרִיעַ א״לאֲמַר לֵיהּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל לָאו מַכְרִיעַ הוּא טַעַם דְּנַפְשֵׁיהּ קָאָמַר.

Rava raised an additional difficulty to Rav Naḥman: And let the Master say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel, as he is the decisor in this dispute, and there is a general principle that the halakha is always in accordance with the decisor who states an opinion that compromises between two opinions cited previously. He said to him: Rabban Gamliel is not a decisor; he is stating a reason of his own. Rabbi Yehuda and Rabbi Meir disagree with regard to consumption of any type of leaven; they do not distinguish between teruma and non-sacred food. Since Rabban Gamliel distinguishes between the time one must desist from eating teruma and the latest time that one may eat non-sacred food, his is evidently an unrelated opinion that is in no way a compromise between the other two rulings.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך כרע
כרעא(פסחים יג.) ונימא מר הלכה כרבן גמליאל דהוה ליה מכריע ר״ג לאו מכריע הוא (בבא קמא קט״ו:) בית שמאי אומר תשפך הכל וכו׳ עד אמרינן ליה אין הכרעה שלישית מכרעת (שבת לט: שם קי״ו) כל מקום שאתה מוצא שנים חולקין ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע (נזיר נג. חולין קלז) והאמר מר אין הכרעת שלישית מכרעת אמר רבי יוחנן מפי שמועה אמרה מפי חגי זכריה ומלאכי פי׳ בזמן ששנים חולקין ואחד מכריע אין הלכה כאחד מהם שנמצאו שנים ואחד והלכה כרבים אבל בזמן שאומר חצי דברי זה וחצי דברי זה אין זה מכריע טעם שלישי הוא פ״א שפירש רבינו תננאל ז״ל (בבא קמא קיד) הכרעה כגון ב׳ חכמים חולקין ובא בן זוגם שהוא שקול כמותם והכריע הלכה כדברי המכריע אבל אם הוא הבא להכריע קטן מהן כגון ר׳ ישמעאל ברבי יוסי משום אביו וכו׳ (חולין קלז) ומצאנו שרבי יוסי תלמיד ר׳ עקיבא ור׳ עקיבא תלמיד ר״א ורבי אליעזר תלמיד ר״י בן זכאי ורבן יוחנן בן זכאי תלמיד הלל וזו אינה מחלוקת הלל עצמו ושמאי אלא תלמידי שמאי והלל הם נקראין בית הלל ור׳ ישמעאל משום דרבי יוסי אביו בא להן שלישי לפיכך אין הכרעת שלישית מכרעת (קידושין כ) המכריעין לפני חכמים אומרים נראין דברי רבי טרפון בשן ועין שהתורה זכתה לו וכו׳ (בבא בתרא פט) ת״ר מניין שאין מעיינין במקו׳ שמכריעין וכו׳ ת״ל אבן שלימה (בפיסקא דויהי בשלח) באכרעתא דאכרעון איתכרע להון:
א. [איבר וועגען, ענטשיידען.]
כרבן גמליאל – במתני׳.
לאו מכריע הוא – כדפרישית לקמן בפירקין (פסחים כא.) דאין הכרעת דעת שלישית מכרעת והא הכרעת דעת שלישית היא דהא ר״מ ורבי יהודה לא איירי דניהוי שייך חילוק בין זמן תרומה לזמן חולין כלל דאי הוה תנן ר״מ אומר אחד חולין וא׳ תרומה כל חמש ר׳ יהודה אומר א׳ חולין ואחד תרומה כל ארבע ורבן גמליאל אומר חולין כל ארבע תרומה כל חמש הויא הכרעה אבל השתא דאינהו לא אדכור תרומה וחולין כלל ולא גלו דעתם שיהא שום רמז דין לחלק ביניהם לאו הכרעה היא אלא דעת שלישית.
רבן גמליאל לאו מכריע הוא – וקשה לר״י דלימא הלכה כר״ג דסתם לן תנא כוותיה בפ׳ כל שעה (לקמן כא.) מדקתני מותר ואפי׳ אם מספקא ליה אם יש לדקדק בלשון מותר אם לאו מ״מ נימא הלכה כר׳ מאיר או כרבן גמליאל דממה נפשך ההיא דכל שעה כחד מינייהו אתו וי״ל דאאיבעית אימא סמיך ודין הכרעה אפרש בסוף פירקין בע״ה.
מאי לאו לנכרים – להכי משמע לנכרים דאי לישראל לישקול לנפשיה כדפריך אביי בסמוך. בירושלמי גרס צא ומוכרה בבית דין בשוק משמע אע״פ שנתן לו רשות רבי שהיה אב״ד למכור אפי׳ הכי צריך ב״ד בשעת מכירה כדי לשומן וא״ת מ״ש מאלמנה דמוכרת לאחרים שלא בב״ד ובב״ד יכולה לעכב אפילו לעצמה דאמר בכתובות (דף צח. ושם) אלמנה ששמה לעצמה לא עשתה ולא כלום דאמר מאן שם ליך משמע דבבית דין יכולה לשום וקאמרינן נמי התם ההוא גברא דאפקידו גביה כיסתא דיתמי אזל שמה לנפשיה לסוף אייקר אמר ליה מאן שם ליך וי״ל דמוכרת שלא בבית דין משום חינא וגבי כיסתא דיתמי דיכול לעכב לעצמו היינו דוקא בדיעבד א״נ גבי יתמי בית דין עצמן הן המפקידים ולכך יכול לעכב לעצמו על פיהם אבל פקדון של אחרים לא והא דאמר באלו מציאות (ב״מ כח:) שם דמיהם ומניחן גבי מציאה התם ליכא חשד שהרי הוא מחזיר אבידה.
ונימא מר הלכה כרבן גמליאל דהוה ליה מכריע – פירוש: לא רצה לומר דסתם לן תנא כוותיה דכיון דרבן גמליאל קשיש מיניהו הוה דהוה בימי ר׳ עקיבה שהיה רבו של ר׳ יהודה ור׳ מאיר אם כן הויא לה סתם ואחר כך מחלוקת שלאחר רבן גמליאל באו ר׳ מאיר ור׳ יהודה וחלקו והילכך אין הלכה כזה הסתם משום הכי אמר דהוה ליה מכריע אמר ליה רבן גמליאל לאו מכריע הוא. עיין מה שכתבתי בפרק הגוזל ומאכיל במהדורא תליתאה.
ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבעירין את הכל מלפני השבת ופירשו גדולי המפרשים את הכל בתרומות ומתוך שיש הרבה מיני תרומות הוא אומר את הכל ור״ל כל התרומות חוץ ממה שצריך לו והוא שמבאר אחר כן כיצד שורפין תרומות טמאות וטהורות שמכיון שאין אוכלי תרומות [מרובין] ודאי סופם להתבער ומאחר שסופם להתבער בודאי אף מעתה מותר ומשיירין מן הטהורות מזון שתי סעודות ר״ל לצרך לילה ושחרית של מחר שהתרומות כל שאתה רשאי לאכלן אי אתה מבערן הא כל שאי אתה משער שיצטרכו לאכילה מבערן ואינו מדקדק שמא ימצא להם אוכלים שהרי אוכליהם ידועים הם ואין חוששין שמא חוץ לחומה לנו ויבואו בשבת שאין נזקקין לחששות רחוקות ואלו הם דברי ר׳ אלעזר איש ברתותא והלכה כמותו וכמו שאמרו לא זזו משם עד שקבעו הלכה כמותו ואע״פ שאמרו אין למדין הלכה מפי תלמוד דוקא מה שנאמר ר׳ פלוני אומר כן והלכה כדבריו שאין חוששין לדברים אלו ואין זה אלא כחכם אחד המסייעו ונמשך אחר שיטתו אבל זו שאמרו לא זזו משם עד שקבעו הלכה כמותו ודאי במנין היה ואין מפקפקין בה ומ״מ ביעור של חולין לא הוזכר בדבריו כלל ובחולין מיהא דוקא בזמנם שמאחר שאוכליהם מרובים אין ממהרים בהפסדם והוא ששנינו בפרק שלישי (פסחים מ״ט.) מבערין את הכל מלפני השבת דברי ר׳ מאיר ובשבת יאכל מצה אף בשחרית שלא אמרו כבא על ארוסתו בבית חמיו וכו׳ אלא אחר איסור חמץ או שמא במצה עשירה שאין בה תורת מצה וחכמים אומרים בזמנם ור״ל בין תרומה בין חולין וביעור תרומה בשבת הוא שיפרר בפחות מכזית ויזרה לרוח או שיבטלו בעליה ויכפו עליה את הכלי ולמוצאי יום טוב שורפין אותה אבל חולין יכול להאכילם לבהמה ולחיה ולגוים רבי אלעזר בר צדוק אומר תרומה מלפני השבת וחולין בזמנן ופירוש דבריו תרומה מלפני השבת חוץ משיור מה שצריך לו וחולין בזמנן אף מה שלא היה צריך לו שמא מתוך שאוכליו מרובים יהא הכל צריך לו ולשיטה זו כתבו גדולי הפוסקים וקיימא לן כר׳ אלעזר בר צדוק דקאי כר׳ אלעזר איש ברתותא דקיימא לן כותיה ואין צורך למה שהקשו עליהם מגיהי הלכותיהם שחלוקים הם בין בחולין בין בתרומה והוא שר׳ אלעזר איש ברתותא סובר אף בחולין מלפני השבת וכדקאמר מבערין את הכל ולר׳ אלעזר בר׳ צדוק חולין בזמנן וכן בתרומה ר׳ אלעזר איש ברתותא סובר ביעורן בשיור מזון שתי סעודות ור׳ אלעזר בר צדוק בלא שום שיור ואין זה כלום כמו שפרשנו שר׳ אלעזר איש ברתותא לא דבר בחולין כלל ור׳ אלעזר בר׳ צדוק מה שפירש בתרומה פירושו דוקא בשיור ומה שכתבו גדולי הפוסקים על ר׳ אלעזר בר צדוק דקאי כר׳ אלעזר איש ברתותא פירושו על התרומה ולענין חולין לא הוצרכו לראיה לפסוק שבזמנן שהרי אף חכמים אמרוה כן ואין ספק שהלכה כן וכן מה שכתבו מגיהי הלכותיהם שלא פסקו בכאן הלכה כר׳ אלעזר איש ברתותא אלא לאכול ר״ל במה שאמר לאכול עד ארבע שעות הא בשעה חמישית לא אבל בלבער לא נפסקה הלכה כמותו אי אפשר לומר כן שאף האומר בגמ׳ לאכול אפי׳ לאכול קאמר כלומר שפסקו כמותו אף לענין אכילה אבל בלבער לא חלק אדם לומר שלא פסקו כמותו שהרי ודאי בענין הביעור פסקו כמותו שהרי המשא ומתן כולו על הביעור היה:
ר״ג לאו מכריע הוא – ואע״ג דסתם מתני׳ דקתני מותר אתי שפיר כותיה הכי אמינא לך דמותר לכל אדם משמע וקאי הכא ומדחי ליה קאי הכא ומדחי ליה מבערין את הכל מלפני שורפין תרומות טהורות טמאות ותלויות ול״ג שורפין ופי׳ מבערין את הכל תרומה כיצד שורפין וכו׳. אבל חולין בזמנן הן כדבעי׳ בשלהי אלו עוברין:
בד״ה ר״ג לאו מכריע כו׳ וי״ל דאאיבעית אימא סמיך כו׳ עכ״ל וק״ק דמ״מ קשה מאי דעתיה דמתרץ דקאמר ההיא לאו סתמא היא משום דקשיא מותר דממ״נ ההיא דכל שעה סתמא כחד מינייהו ולא כר׳ יהודה וק״ל:
בתוס׳ בד״ה ר״ג לאו מכריע הוא וקשה לר״י דלימא הלכה כר״ג דסתם לן תנא כוותיה כו׳ עס״ה. ותירוצם דחוק מאד ולולי דבריהם היה נ״ל ליישב לפמ״ש בריש פרק כל שעה בלשון רש״י במ״ש דמתניתין לדיוקא איצטריך ולא לגופיה למיסתם כר״ג והיינו כדפרישית התם דאי לגופיה ולמיסתם כר״ג הוה ליה למיתני בהדיא ולא מדיוקא דלישנא מותר ע״ש וכתבתי שם גם כן דאדרבה לישנא דמתניתין הוי משמע טפי כר״י ואי משום דמקשה הא איכא חמש דאינו אוכל ומאכיל מאן לימא לן דהכי הוא הא ר״י סתמא קאמר תולין ואיכא למימר דאין רשאי להאכיל לבהמה וחיה משום חששא דלמא משיירא כדאיתא התם והא דמקשה התם והא איכא חמש היינו משום דבלא״ה מילתא דפשיטא היא דליכא למיחש לדילמא משיירא כדפרישית התם נקטינן מיהא דפשטא דלישנא דמתני׳ דכל שעה לא מיקרי סתמא דנימא דאתא לאפוקי מדר״י וכ״ש דא״ש טפי לפמ״ש שם דלמאי דבעי רבא מעיקרא למימר לעיל דטעמא דר״י דתולין היינו משום דיהבו ליה רבנן שעה א׳ ללקט עצים אם כן לפ״ז לקושטא דמלתא אין רשאי להאכיל לבהמה בחמש מה״ט גופא שהרי צריך לעמוד על גבי בהמתו כדי לבער המשוייר כמ״ש הרא״ש ז״ל שם ולפ״ז ממילא משמע דרבא לא חזר בו מסברא זו אף לאידך שינויא דגזרה משום יום המעונן וכמ״ש במשנתינו ולפ״ז יפה השיב ר״נ לרבא לפי שיטתו דר״ג לאו מכריע הוא ואם כן ממילא דהלכה כר״י אלא דר״נ גופא לא ס״ל בהא כרבא משום הכי מסיק נמי ואיבע״א רב דאמר כי האי תנא כנ״ל ודוק:
והקשה לו עוד: ונימא מר [ושיאמר אדוני] הלכה כרבן גמליאל, דהוה ליה [שהריהו] מכריע, כלומר ממוצע בין השיטות החולקות, וכלל הוא בפסק שכאשר יש שיטות קיצוניות ושיטה אחת המכרעת ביניהן, פוסקים הלכה כמותה. אמר ליה [לו]: רבן גמליאל לאו [לא] מכריע הוא, טעם דנפשיה קאמר [של שיטת עצמו אמר]. כי ר׳ מאיר ור׳ יהודה לא נחלקו אלא לענין זמנה של אכילת כל סוג שהוא של חמץ, ולא הזכירו במפורש חילוק כלשהו בין תרומה וחולין. ואילו רבן גמליאל, המחלק בין אכילת תרומה לזמן אכילת חולין, אינו מצרף את שתי השיטות כאחת להכרעה ביניהן, אלא היא שיטה עצמאית משלו.
Rava raised an additional difficulty to Rav Naḥman: And let the Master say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel, as he is the decisor in this dispute, and there is a general principle that the halakha is always in accordance with the decisor who states an opinion that compromises between two opinions cited previously. He said to him: Rabban Gamliel is not a decisor; he is stating a reason of his own. Rabbi Yehuda and Rabbi Meir disagree with regard to consumption of any type of leaven; they do not distinguish between teruma and non-sacred food. Since Rabban Gamliel distinguishes between the time one must desist from eating teruma and the latest time that one may eat non-sacred food, his is evidently an unrelated opinion that is in no way a compromise between the other two rulings.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ואיבעי׳וְאִיבָּעֵית אֵימָא רַב דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא דתני׳דְּתַנְיָא אאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מְבַעֲרִין אֶת הַכֹּל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת וְשׂוֹרְפִין תְּרוּמוֹת טְמֵאוֹת תְּלוּיוֹת וטהורו׳וּטְהוֹרוֹת וּמְשַׁיְּירִין מִן הטהורו׳הַטְּהוֹרוֹת מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת כְּדֵי לֶאֱכוֹל עַד ד׳אַרְבַּע שָׁעוֹת דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בַּרְתּוֹתָא שֶׁאָמַר מִשּׁוּם ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

And if you wish, say instead: When Rav said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, he ruled in accordance with the opinion of this tanna, as it was taught in a baraita: With regard to the fourteenth of Nisan that occurs on Shabbat, one does not remove leaven on Passover eve in the usual manner. Rather, one removes everything leavened before Shabbat, and one burns ritually impure teruma: Teruma in abeyance, whose purity is uncertain, and even any pure teruma that he does not require for his Shabbat meals. And one leaves from the pure leaven food for two meals, the meal at night and the one in the morning, in order to eat and finish until four hours of Shabbat morning. This is the statement of Rabbi Elazar ben Yehuda of Bartota, who said it in the name of Rabbi Yehoshua.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםרמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איבעית אימא רב דאמר כי האי תנא דתאני ארבעה עשר שחל להיות בשבת כו׳ ומשיירין בטהורות מזון שתי סעודות כדי לאכול עד ארבע שעות דברי ר׳ אלעזר בן יהודה איש ברתותא וכו׳ ודחה רב פפא משמא דרבא ואמר לא קבעו הלכה כמותו אלא בלבער בלבד שאמר מבערין את הכל מלפני השבת. ואמרי׳ אף רבי סבר דהלכתא כר׳ יהודה מההוא מעשה דאפקיד ההוא גברא דיסקיא מלאה חמץ אצל ר׳ יוחנן חקוקה ולא התיר לו ר׳ למכרה אלא שעה חמישית ואסקינן משמא דרב יוסף כי שעה חמישית התיר לו למכרה לגוים כר׳ יהודה.
{בבלי פסחים יג ע״א} תנו רבנן ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת1 ושורפין תרומות תלויות טמאות וטהורות ומשיירין מזון שתי סעודות מן הטהורות [כדי]
[לאכול עד]⁠2 ארבע שעות דברי ר׳ אלעזר3 איש ברתותא שאמר משום ר׳ יהושע וכן הילכתא:
סליק פירקא
פרק ב – כל שעה
{בבלי פסחים יג ע״א} גרסינן בפסחים אמר ר׳ בון4 בר רב אדא אמר ר׳ יצחק מעשה באדם אחד שהפקיד דיאסקיא5 מלאה חמץ אצל יוחנן6 חקוקה ונקבוה עכברים והיה חמץ מבצבץ ויוצא ובא ושאל לרבי שעה ראשונה אמר לו המתן שעה [שניה]⁠7 אמר לו המתן שלישית אמר לו המתן רביעית אמר לו המתן חמישית אמר לו צא ומכרה בשוק:
1. השבת: גג: ״שבת״.
2. כדי לאכול עד: רק כ״י א: ״לוכל את״.
3. אלעזר: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״אליעזר״.
4. ר׳ בון: כ״י נ, דפוסים: ״רבין״.
5. דיאסקיא: וכן דפוס קושטא. כ״י נ: ״דיאסיקא״. דפוסים: דאסקיא.
6. יוחנן: חסר ב-גי.
7. שעה שניה: גי. כ״י נ, דפוסים: ״שניה״. כ״י סוטרו: ״שעה״.
ה״ג: ואיבעית אימא רב דאמר כי האי תנא – דקבע הלכתא כר׳ אלעזר בר׳ יהודה דאמר אפי׳ תרומה כל ארבע ותו לא דקתני דקבעו הלכה כמותו.
תלויות – ספק טמאות ספק טהורות.
מזון שתי סעודות – ולא שלש דכל שלש סעודות דשבת ערבית שחרית ומנחה וערב פסח אסור לאכול מן המנחה ולמעלה.
ושורפין תרומות טמאות ותלויות וטהורות – אפילו אם נאמר דאסור לשרוף טהורות משום דכתיב (במדבר יח) את משמרת תרומותי כמו שאסור לטמאם הכא שרי אע״ג דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי ואין צריך לשורפה מכל מקום כיון דסופה ליאסר ולילך לאיבוד שרי לשורפה כמו לטמאותה דשרי ר׳ מאיר בסוף פירקין לשרוף טמאה עם הטהורה.
ומשיירין מזון שתי סעודות – וכ״ש בחולין שאוכליהן מרובין דמשיירין כדמשמע בתוספת׳.
{שמעתא דהלכתא לענין ביעור חמץ כאשר י״ד חל להיות בשבת}
והא דתנו רבנן: י״ד שחל להיות בשבת וכו׳ – כתב עלה הרי״ף ז״ל: וכן הלכה.
ובגמ׳ שקלינן וטרינן עלה: מאי לאו אפי׳ לאכול. ודחינן: לא, לבער. ומדאסיקנא - א״ל רב אדא בר מתנא לרב יוסף, בפי׳ אמרת לן צא ומכרה לגוים כר׳ יהודה - קי״ל הלכתא כר״א איש ברתותא לאכול. אבל לבער לא קי״ל כוותיה אלא כסתמא דמתני׳, דתנן (בבלי פסחים מ״ט.): וחכמים אומרים, בזמנן. והכין אסיקנא בגמרא (בבלי פסחים מ״ט.): תניא: אמר ר״א ברבי צדוק, פעם אחת שבת אבא ביבנה וכו׳. וקי״ל בכ״מ, מעשה רב. וכ״ש דקאי בחולין כרבנן דמתני׳.
והרי״ף כתב בפ׳ אלו עוברין (בסוגיא דהתם): וקיימא לן כר״א בר׳ צדוק דקאי כר״א איש ברתותא, דהלכתא כוותיה. עשה את הטפלה עיקר ואת העיקר טפלה. והלין תרי תנאי בהדיא פליגין אהדדי. דר״א איש ברתותא לית ליה ביעור בזמנו בי״ד שחל להיות בשבת, שאין אכילת החמץ עד ד׳ שעות נקראת ביעור, אלא השריפה והדומה לה ובשעה ששית.
וכר״א ברבי צדוק קיימא לן בחולין, משום דקאי כרבנן דמתניתין. וליתא1 לדר״א איש ברתותא אלא לענין אכילת חמץ, שאינה אלא עד ד׳ שעות כרב יהודה. וחמישית, מאכיל לבהמה ולחיה ואינו אוכל, ל״ש חולין ול״ש תרומה. ששית, לא אוכל ולא מאכיל, שהיא שעת איסור מדרבנן, ושורף או מפרר וזורה לרוח או מטיל לים.
1. בכתב״י: וליתה
[במאור דף ה. ד״ה והא דת״ר. לרי״ף סי׳ תשח (פסחים דף יג.)]
כתוב שם: [והא דת״ר י״ד שחל להיות בשבת וכו׳, כתב עלה הרי״ף ז״ל וכן הלכה, ובגמרא דילן שקלינן וטרינן עלה מאי לאו אפילו לאכול ודחינן לא לבער וכו׳] קיימא לן כרבי אליעזר1 איש ברתותא לאכול, אבל לבער לא קיימא [לן כותיה].
אמר אברהם: ההפוך הזה כמה כל דבריו הפוכים. אם נדחית הראיה מן האכילה לא נדחית גוף השמועה שהוא הביעור ועליו היו חלוקים. ועליו נאמר ולא זזו משם עד שקבעו הלכה כרבי אליעזר איש ברתותא שאמר מבערים את התרומה מלפני השבת, אבל חולין לא, שכשם שמשיירין מן התרומה טהורה מזון שתי סעודות לשבת, כך מניחין כל החולין עד זמן הביעור, שהדבר שוה שתי סעודות מצומצמות לתרומה מפני שאוכליה מועטין וכל החולין מפני שאוכליה מרובים. ורבי מאיר אומר מבערין את הכל מלפני השבת חוץ ממזון שתי סעודות מצומצמות קאמר כמו שפירש רבי אלעזר בן יהודה, ומעולם לא עלה על דעת אדם חכם שיאכל מצה בי״ד, ומה צורך לזה, ואם ישייר מן החמץ שתי סעודות מצומצמות מה קלקול יש בדבר. ובודאי יש לנו ללמוד סתום מן המפורש והם דברי רבי אלעזר בן יהודה שהם מפורשים, ודברי רבי אלעזר ב״ר צדוק [בתרומה] כדברי רבי אלעזר בן יהודה הם לביעור מלפני השבת חוץ משתי סעודות ובביעור החולין כיון שכולם שוים שאין מתבערים אלא בזמנן חוץ מרבי מאיר, ודברי רבי אלעזר בן יהודה אין מפורשים בחולין אין דברי רבי מאיר מסתייעין מדבריו, ואעפ״י שנקבעה הלכה כאלעזר בן יהודה לא נלמוד מהם הלכה כרבי מאיר לחולין, אבל ודאי לתרומה למדים מדבריו הלכה למעשה לבער מלפני השבת חוץ משתי סעודות, והחולין מתבערין בזמנן כדברי חכמים וכדברי רבי אלעזר ב״ר צדוק, ונאמר גם כן שהשוה ר׳ אלעזר בן יהודה עמהם בחולין. [אלה] הם דברי הרב ז״ל. והם האמת והנכון [דלא גמרינן] הלכה כרבי אלעזר ב״ר צדוק בתרומה אלא מדברי אלעזר בן יהודה שנקבעה הלכה כמותו ודבריו מפורשים בשיור שתי סעודות לתרומה והן שוים לדברי חכמים שאמרו בחולין בזמנן שכמו שצריך הישראל לחולין הרבה מפני שאוכליהם מרובים, כך הכהן צריך לתרומתו למזון שתי סעודות לו ולאנשי ביתו. וראיתי שגם הרב ר׳ יצחק אבן גיאת ז״ל טעה בזה, שהיה סבור במה שאמר רבי מאיר מבערין את הכל מלפני השבת ביעור לגמרי קאמר ואוכל מצה. והטעה אותו מה שראה בתוספתא [פ״ג ה״ט] ואופה מצה בערב שבת. ואם אמר אופה לא אמר אוכל. ואין הדבר אלא זירוז שלא יפשע בשבת שמא יקדים לאפותה בין השמשות, וכמו שמזרז אותו על הביעור לבער מלפני השבת שמא יותיר וישרוף, כך זירז אותו לאפות מצה בערב שבת שמא יפשע בשבת והוא האמת2.
1. כן הוא בכ״י, ובנדפס: אלעזר, וכן הגירסא בגמרא פסחים דף יג. ועיין בדקדוקי סופרים אות ט-י, ובמלאכת שלמה טבול יום פ״ג מ״ד.
2. עיין להלן בפ׳ אלו עוברין במאור דף טו: ד״ה יד׳ שחל להיות בשבת, ובהשגת הראב״ד על הרמב״ם הל׳ חמץ ומצה פ״ג ה״ג, וברבינו דוד פסחים דף יג. ד״ה מאי לאו.
{שמעתא דהלכתא לענין ביעור חמץ כאשר י״ד חל להיות בשבת}
ועוד, והא דתנו רבנן, ארבעה עשר שחל להיות בשבת וכו׳, כתב עלה הרי״ף ז״ל, וכן הלכה וכו׳, והרי״ף ז״ל כתב בפ׳ אלו עוברין, וקי״ל כר״א בר׳ צדוק דקאי כר״א איש ברתותא, דהלכתא כוותיה, עשה את הטפילה עיקר ואת העיקר טפלה.
אמר הכותב: יתבשר בעל המאור במה שבשר, שהוא עושה בכאן את הטפלה עיקר ואת העיקר טפלה. דר׳ אלעזר איש ברתותא ואמרו לו בלבער פליגי בהדיא, ולא בלאכול, ועלה קתני, לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר׳ אלעזר. והלכה ודאי במאי דפליגי. וזו מתשובותיו של ה״ר אברהם בר׳ דוד ז״ל ודבר פשוט הוא.
תדע, דהא מעיקרא נמי אתינן לסיועי מינה לרב, דפסק בפירוש כר׳ יהודה, וסבירא לן הלכה לאכול, ואפ״ה לא מפקי׳ לבער מכללה, כדקאמר בהדיא, מאי לאו אפי׳ לאכול. כלומר, אע״פ שלא נחלקו עליו חביריו בזו, כיון שנחלקו בה תנאים אחרים והוצרכו לפסוק באותו מנין הלכה כמותו בלבער, פסקו הלכה על הכל. וכי דחינן נמי, לא - לבער, ה״נ קס״ד שלא קבעו כאן הלכה אלא על עיקר דברי ר״א, שהוא לבער, ועליו נחלקו רבנן דאמרו לו. אבל לאכול לא נחלקו כאן, אלא מילתא אגב אורחיה הוא דאמר ר״א ולא איפליגו עליה דידיה חבריה, אלא פלוגתא אחריתי דתליא באשלי אחריני היא, ולא פסקו בה באותו מנין כלום. נמצאו שתי הלשונות מעמידות עיקר הלכה בלבער. אבל לומר, הלכה לאכול ולא לבער, לא עלה על דעת.
ומש״כ רבינו ז״ל, וקיי״ל כר״א בר צדוק דקאי כר״א איש ברתותא דהלכתא כוותיה, והשיב ה״ר אפרים ז״ל דהלין תרי תנאי בהדיא פליגי אהדדי, וכבר נתפרש ביד אחרים דר״א איש ברתותא לא איירי בחולין כלל, ופרושי הוא דקא מפרש שמבערין כל התרומות ושורפין אותן, טהורות טמאות ותלויות. הילכך, הא בחולין לא איירי. ופלוגתא דאמרו לו נמי בתרומה היא. הילכך, בחולין, שאוכליהן מרובין, בזמנן הוא, כרבנן וכר״א בר׳ צדוק. וזה שהוצרך רבינו ז״ל לתלות דר״א כר״א בר׳ יהודה איש ברתותא, לא לענין חולין, דודאי דר״מ במקום רבים ומעשה אינה משנה. אלא לתרומה נצרכה, לפסוק בה הלכה מלפני השבת.
ולענין שיור, לדברי הכל משיירין שתי סעודות, בין בחולין בין בתרומה, ואפי׳ לדברי ר״מ. וכן פרש״י. ומה ששנוי בתוספתא (תוספתא פסחים ג׳:ט׳), ואופה לו מצה מערב שבת, אינו אלא זרוז, שמא יקדים לאפותה בין השמשות. לומר לך שר״מ מזרז בביעור ומזרז באפיה כדי שלא יבא לידי מלאכה או לידי פשיעה. אבל הכל מודים בשיור, דהא לר״א בר׳ צדוק, כיון דאית ליה חולין בזמנן מפני שאוכליהן מרובין, א״א לומר שישרף תרומה טהורה בלא שיור, שאין שורפין את הקדשים שלא לצורך. והכי מפורש בתוספתא (תוספתא פסחים ג׳:ט׳) טעמא דר״א בר׳ צדוק, תרומה מלפני השבת, שאוכליה מועטין, וחולין בשבת, שאוכליה מרובין. ולא נחלקו ר״א ואמרו לו אלא במה שאמרו לשרוף, אבל לשייר דברי הכל משיירין. וכל עיקר לא הוצרך לשנות שיור זה אלא לאשמועינן כדי לאכול עד ארבע שעות. וגם זו מדברי ה״ר אברהם ז״ל.
והוי יודע שיש נוסחאות שאין בהם בדר״א איש ברתותא, מבערין את הכל מלפני השבת, אלא, שורפין תרומות וכו׳. ואלו מעידות על האחרות וכולן נתכונו לדבר אחד. ואם כפי הדע׳ הזו, נפסקו ההלכות כהוגן.
שכיון שהלכה ודאי כר״א איש ברתותא לבער, והדברים מראין שהלכה כר״א בר׳ צדוק בחולין, דקאי כרבנן ומעשה דרב, צריכין אנו לפרש שיהו דברי שניהם קיימין, דלא מיירי ר״א איש ברתותא בחולין, כמו שכתבתי. או שנאמר שלא קבעו הלכה כמותו לבער אלא בתרומות, בפלוגתא דאמרו לו. במאי דפליגי פסקו, כמו שפירשתי למעלה. וכיוצא בזו במסכת ע״ז (בבלי ע״ז ס״ט:): הלכה כרשב״ג, הואיל ותנן סתמא כוותיה. ואינה אלא במה שחלקו, דלא חיישינן לסתמא, אבל במה שהשוו דחיישינן לזיופא, אין הלכה כרשב״ג וכסתם שלו, אלא כר״א, דלא חייש לזיופא.
זהו עיקר פסק שמועה זו ומ״מ יש פוסקים שמבערין את הכל מלפני השבת בין חולין בין תרומה ובלא שום שיור ואוכל מצה בשבת ולא נאמר לדעתם בתלמוד המערב כל האוכל מצה בערב הפסח כבועל ארוסתו בבית חמיו אלא משהגיע איסור חמץ ר״ל משש שעות ולמעלה שמשם ואילך היא כעין ארוסה ונסעדים בכך במה שאמרו בתוספתא ואופה מצה בערב שבת והם מפרשים אופה לאכול ממנה לילה ושחרית של מחרתו ומ״מ אנו מפרשים בה כדי שלא יבא להקדים לאפותה במוצאי שבת בין השמשות וכדרך שאמרו בכתובות גזרה שמא ישחוט בן עוף אבל מ״מ לדעתנו אכילת מצה בכל היום מכוער הדבר שמשום תיאבון נאמרה וכל שמלא כרסו ממנה פרח תיאבונו ומנהגנו לבער את הכל מלפני השבת אף החולין אלא שמשיירין את הצריך לשתי סעודות בצמצום ואם הותיר מבערו אם שיאכיל לבהמה ולחיה קודם איסור הנאתו אם שיפרר וזורה לרוח:
ולענין מה שצמצמו בשיעור זה לשתי סעודות ולא הוזכרה סעודה שלישית מפני שסעודה שלישית אינה אלא במנחה ודחויה היא ביום זה מתורת איסור מצה לדעתנו ואף לשיטת האחרים שמתירין במצה דחויה היא מכבוד יום טוב ומה שעושין הרבה בני אדם שאף בשחרית מפסיקין בברכה ועושין מאחת שתים אע״פ שמנהג חלוש הוא ואין השכל מורה עליו מ״מ אין סתירה מכאן עליו שאפשר שבהפסק זה אין צורך להרבות בשיור אלא שמצמצם סעודתו ומפסיק לשתים או שמא חששו שמא ימשך אחר שלחנו ויבוא לידי אסור תורה ומה שאנו צריכים לכך הוא לדעתנו שאין דנין סעודה שלישית אלא בדבר הטעון המוציא וברכת המזון ר״ל פת ומ״מ מקצת רבני צרפת כתבו שאפשר לעשותה בפירות ומיני תרגימא ונסעדים בה ממה שאמרו בשני של סוכה אם השלים במיני תרגימא יצא ואמרו עליה באחרון של יומא ואי ס״ד דפירי בעי סוכה ליתני פירות אלמא שאלו היו פירות צריכים סוכה היה רשאי להשלים ארבעה עשר סעודות בפירות ואף בשבת כן ואין הדברים נראין כמו שיתבאר שם:
ומשיירין מן הטהורות מזון שתי סעודות – אין מכאן ראיה למאן דאמר דסעודה שלישית של שבת אפילו במיני תרגימה. ולא למאן דאמר דסעודה שלישית בשעת המנחה היא עונתה והכא לא אפשר דמשש שעות ולמעלה אסור ודלא כמאן דאמר שאם רצה להפסיק בסעודה בברכת המזון עלו לי לשתי סעודות דלעולם אימא לך דבפת היא ואע״ג דבעלמא בעי׳ בשעת המנחה כדאמרי׳ קערות שאכל בהן שחרית מדיחן לאכול בהן בצהרים בצהרים מדיחן לאכול בהן במנחה הכא שאני דלא אפשר והא דלא חשיב לה משום דלענין שיור בכלל סעודה שניה היא כיון דאין שהות ביניהן וכבר הוא שבע הלכך מהא ליכא למשמע מינה:
תוס׳ בד״ה ושורפין תרומות טמאות ותלויות וטהורות אפי׳ אם נאמר כו׳ כצ״ל:
בד״ה ושורפין כו׳ שרי לשורפה כמו לטמאותה דשרי ר״מ בס״פ כו׳ עכ״ל והאי תנא דהכא בהך מלתא כר״מ ס״ל דקתני שורפין תרומות תלויות טמאות וטהורות כו׳ דמשמע ביחד דהאי לישנא תנא ר״מ לקמן בס״פ אבל ר״י פליג התם וקאמר דשורפין תלויה בפני עצמה וטמאה בפני עצמה וטהורה בפני עצמה וצ״ל לר״י דאע״ג דשרי לשורפה משום דסופה ליאסר ולילך לאיבוד מ״מ אסור לטמאה בחנם אבל לשורפה שרי משום דלא בדילי מיניה ואתי לאוכלה בפסח וק״ל:
בפירש״י בד״ה מזון שתי סעודות ולא שלש כו׳ וע״פ אסור לאכול מן המנחה ולמעלה עכ״ל. שלמים וכן רבים תמהו על לשון רש״י בזה דהא בלא״ה אסור לאכול מחמש שעות ולמעלה משום איסור חמץ ולפענ״ד דברי רש״י פשוטים וברורים ונימוקו עמו משום דקשיא ליה דלכאורה כל הך מילתא דמשיירין מזון שתי סעודות כו׳ מלתא דפשיטא היא ולא שייך למיתנייה כלל דאי לענין עיקר דינא דשיורא דאפילו בחול נמי קתני לעיל מה שמשייר יניחנו בצינעא ואורחא דמלתא נמי לשייר ב׳ סעודות א׳ לערבית וא׳ לשחרית ואי משום שלא שייר בשבת שלש לצורך סעודה שלישית הא נמי פשיטא כיון דסעודת שלישית במנחה כדאי׳ בפ׳ כל כתבי לכך כתב רש״י דשפיר איצטריך למיתני שתי סעודות ולא שלש משום דסד״א דנהי דעיקר זמן סעודה שלישית במנחה היינו בכל שבתות השנה דאורחא דמלתא הכי היא משא״כ בע״פ שחל להיות בשבת הו״א דצריך לאכול סעודה שלישית קודם שעה חמישית כיון דכתיב תלתא זימני היום כדאיתא בפרק כל כתבי וכיון דבע״פ אסור לאכול מן המנחה ולמעלה מצה א״כ יקדים ויאכל קודם שעה חמישית בחמץ דעיקר מצותה בלחם קמ״ל אפ״ה לא אלא יקיימנה במיני תרגימא כנ״ל בכוונת רש״י ז״ל וק״ל:
ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: רב שאמר ופסק הלכה כר׳ יהודה דעתו כי האי תנא [כמו תנא זה], דתניא הרי שנינו בברייתא]: ארבעה עשר בניסן שחל להיות בשבת, שאי אפשר לבער את החמץ בערב פסח — מבערין את הכל מלפני השבת. ושורפין תרומות טמאות, וכן התלויות (ספק טמאות, ספק טהורות) ואף טהורות, שהן יותר מכדי צורכו לסעודותיו. ומשיירין מן הטהורות מזון שתי סעודות (סעודת הלילה והבוקר), כדי לאכול עד ארבע שעות ביום השבת, אלו דברי ר׳ אלעזר בן יהודה איש ברתותא, שאמר משום (משמו של) ר׳ יהושע.
And if you wish, say instead: When Rav said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, he ruled in accordance with the opinion of this tanna, as it was taught in a baraita: With regard to the fourteenth of Nisan that occurs on Shabbat, one does not remove leaven on Passover eve in the usual manner. Rather, one removes everything leavened before Shabbat, and one burns ritually impure teruma: Teruma in abeyance, whose purity is uncertain, and even any pure teruma that he does not require for his Shabbat meals. And one leaves from the pure leaven food for two meals, the meal at night and the one in the morning, in order to eat and finish until four hours of Shabbat morning. This is the statement of Rabbi Elazar ben Yehuda of Bartota, who said it in the name of Rabbi Yehoshua.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםרמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמְרוּ לוֹ טְהוֹרוֹת לֹא יִשָּׂרְפוּ שֶׁמָּא יִמָּצְאוּ לָהֶן אוֹכְלִין אָמַר לָהֶן כְּבָר בִּקְּשׁוּ וְלֹא מָצְאוּ אָמְרוּ לוֹ שֶׁמָּא חוּץ לַחוֹמָה לָנוּ.

The Sages said to him: One should not burn pure teruma, as perhaps those who can eat it will be found on Shabbat, and he will have retroactively violated a Torah prohibition by burning pure teruma unnecessarily. Instead, one places the teruma aside, and if no one is found to eat it, he feeds it to the dogs or renders it null and void in his heart. He said to them: They already sought people to eat the teruma and they did not find any other priests in the city to eat it. They said to him: Perhaps those priests who could eat the teruma on that Shabbat slept outside the wall of the city and will enter the city on Shabbat morning, at which point they could eat the teruma.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
טהורות לא ישרפו – כלל הואיל ולא הגיע זמנן לבער ואע״פ שיש לו שיור כדי לאנשי ביתו של כהן שמא ימצא כהנים אורחים שיאכילום ולא נפסיד תרומה בידים ואם לא ימצא יאכילום למחר לכלבי כהנים או יבטלם בלבו.
כבר בקשו ולא מצאו – כלומר כל מה שיש לו לבקש כבר ביקש דהא בשבת לא יבואו אורחים וכבר יודע ובקי הוא באותן שבעיר מי יבוא אצלו.
לנו – לשון מלון שמא בתוך התחום לנים כהנים אורחים הלילה ויבואו למחר.
אמרו לו: תרומות טהורות לא ישרפו שמא ימצאו להן אוכלין בתוך יום השבת, ונמצא למפרע ששרף תרומה טהורה שלא לצורך ועבר על דברי תורה. אלא יניחם, ואם יוותרו למחר — יאכילם לכלבים, או יבטלם בליבו. ואמר להן: כבר בקשו אוכלים לתרומה הטהורה ולא מצאו, שאין בעיר עוד כהנים ומשפחותיהם המותרים באכילת תרומה. אמרו לו: שמא אותם כהנים שמותר להם לאכול מן התרומה באותה שבת מחוץ לחומה לנו, וביום השבת יכנסו אל תוך העיר ויוכלו לאוכלן?
The Sages said to him: One should not burn pure teruma, as perhaps those who can eat it will be found on Shabbat, and he will have retroactively violated a Torah prohibition by burning pure teruma unnecessarily. Instead, one places the teruma aside, and if no one is found to eat it, he feeds it to the dogs or renders it null and void in his heart. He said to them: They already sought people to eat the teruma and they did not find any other priests in the city to eat it. They said to him: Perhaps those priests who could eat the teruma on that Shabbat slept outside the wall of the city and will enter the city on Shabbat morning, at which point they could eat the teruma.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר לָהֶם לְדִבְרֵיכֶם אַף תְּלוּיוֹת לֹא יִשָּׂרְפוּ שֶׁמָּא יָבֹא אֵלִיָּהוּ וִיטַהֲרֵם אָמְרוּ לוֹ כְּבָר מוּבְטָח לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין אֵלִיָּהוּ בָּא לֹא בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְלֹא בְּעַרְבֵי יָמִים טוֹבִים מִפְּנֵי הַטּוֹרַח.

He said to the Sages: According to your statement, that you take into account this unlikely scenario, one should not even burn teruma in abeyance, as perhaps Elijah the Prophet will come on Shabbat and establish prophetically that the teruma is not ritually impure, and render it ritually pure. They said to him: That possibility is no source of concern, as the Jewish people have already been assured that Elijah will come neither on a Friday nor on the eve of a Festival, due to the exertion involved preparing for the upcoming holy day. Consequently, Elijah will certainly come neither on Friday, nor on Shabbat itself, which is Passover eve.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אף לדבריכם – דחיישינן לשמא אמאי לא פלגיתו אלא בטהורות אף תלויות לא ישרפו קודם זמנן שמא יבוא אליהו היום או מחר קודם זמן ביעורן ויטהרם ויאמר לא נגע בהן טומאה ויאכלום.
לא בערבי שבתות כו׳ – והיום ערב שבת ולמחר ערב יום טוב.
מפני הטורח – שיש להן לעסוק בסעודות שבת ויטרדו בו.
בפירש״י בד״ה לא בע״ש כו׳ והיום ע״ש ולמחר עי״ט עכ״ל ק״ק כיון [א] דעי״ט למחר בשבת הוא מה שייך בו מפני הטורח דהא ודאי אסיר לטרוח משבת ליו״ט ואי יש תחומין למעלה מי׳ איכא שפיר טעמא דאין אליהו בא בשבת כדאמרינן פרק מי שהוציאוהו וק״ל:
אמר להם: לדבריכם שאתם מביאים בחשבון אפשרות שאינה מוכחת, אף תרומות תלויות לא ישרפו — שמא יבא אליהו בשבת זו, שהרי יכול הוא לומר בכוח נבואתו שלא נטמאו ויטהרם. אמרו לו: לכך אין לחשוש כי כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים, מפני הטורח שישראל עסוקים בהכנותיהם לשבת וליום טוב. ובודאי לא יבוא לא בערב שבת זו ואף לא בשבת עצמה שהיא ערב פסח.
He said to the Sages: According to your statement, that you take into account this unlikely scenario, one should not even burn teruma in abeyance, as perhaps Elijah the Prophet will come on Shabbat and establish prophetically that the teruma is not ritually impure, and render it ritually pure. They said to him: That possibility is no source of concern, as the Jewish people have already been assured that Elijah will come neither on a Friday nor on the eve of a Festival, due to the exertion involved preparing for the upcoming holy day. Consequently, Elijah will certainly come neither on Friday, nor on Shabbat itself, which is Passover eve.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמְרוּ לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁקָּבְעוּ הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בַּרְתּוֹתָא שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

They said: They did not move from there until the Sages voted and they established the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Yehuda of Bartota, who said it in the name of Rabbi Yehoshua.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמרו: לא זזו משם עד שעמדו החכמים למנין דעות וקבעו הלכה כר׳ אלעזר בן יהודה איש ברתותא שאמר משום ר׳ יהושע.
They said: They did not move from there until the Sages voted and they established the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Yehuda of Bartota, who said it in the name of Rabbi Yehoshua.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַאי לָאו אֲפִילּוּ לֶאֱכוֹל אָמַר רַב פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא לֹא לְבַעֵר.

Apropos the previous statement that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, what, is it not that the halakha is in accordance with his opinion even with regard to eating? Rav’s ruling indicates that one may eat leaven until the end of the fourth hour, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rav Pappa said in the name of Rava: No, the aforementioned ruling applies only to the obligation to remove leaven, i.e., the Sages agreed that it is permitted to remove pure teruma on Friday only if there is no one available to eat it.
רש״ימהר״ם חלאווהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי לאו אפי׳ לאכול – בכל דבריו קבעו כמותו ואף במה שקבע זמן האכילה עד ד׳ שעות ואפילו בתרומה.
לא לבער – הא דקבעו כמותו לא איירי באכילה אלא בביעור שהיו חביריו חלוקין עליו שלא יבערו טהורות עד למחר קבעו דשורפין מערב שבת בשלשה עשר אבל בשיור לעולם אימא לך כדי לאכול עד חמש שעות והיא בכלל.
מאי לאו לאכול לא לבער – פי׳ מאי לאו אפי׳ לאכול לא לבער דוקא ומכיון דאסיקנא צא ומכרה לגיים כר׳ יהודה הדרי׳ למימר דבין לאכול בין לבער הלכתא כותיה דבלבער פשיטא דהלכתא כותיה דעיקר מחלוקתן בלבער הוא. וזהו שכתבה הרב אלפסי ז״ל בפסק הלכה.ודברי הר״ז ז״ל בזה אינן עיקר:
גמ׳ אמר ר״פ משמיה דרבא לא לבער. כעין זה תענית י״ח ע״א מנחות ל״ב ע״א:
ונמשיך לעניננו: מאי לאו [האם לא] שפסקו הלכה כמותו אפילו לענין לאכול? שבתוך דבריו אמר שמותר לאכול את החמץ עד ארבע שעות ביום, וכדברי ר׳ יהודה? אמר רב פפא משמיה [משמו] של רבא: לא, אפשר לדחות ולומר כי הפסק היה לענין לבער בלבד, שהסכימו רק לדבריו שמותר לבער בערב שבת גם את התרומות הטהורות שאין להן אוכלים.
Apropos the previous statement that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, what, is it not that the halakha is in accordance with his opinion even with regard to eating? Rav’s ruling indicates that one may eat leaven until the end of the fourth hour, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rav Pappa said in the name of Rava: No, the aforementioned ruling applies only to the obligation to remove leaven, i.e., the Sages agreed that it is permitted to remove pure teruma on Friday only if there is no one available to eat it.
רש״ימהר״ם חלאווהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאַף ר׳רַבִּי סָבַר לְהָא דְּרַב נַחְמָן דְּאָמַר רָבִין בַּר רַב אַדָּא במַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהִפְקִיד דִּיסַקַּיָּא מְלֵאָה חָמֵץ אֵצֶל יוֹחָנָן חָקוֹקָאָה וּנְקָבוּהָ עכברי׳עַכְבָּרִים וְהָיָה חָמֵץ מְבַצְבֵּץ וְיוֹצֵא וּבָא לִפְנֵי רַבִּי שָׁעָה רִאשׁוֹנָה אָמַר לוֹ הַמְתֵּן שְׁנִיָּה אָמַר לוֹ הַמְתֵּן שְׁלִישִׁית אָמַר לוֹ הַמְתֵּן רְבִיעִית אָמַר לוֹ הַמְתֵּן חֲמִישִׁית א״לאָמַר לוֹ צֵא וּמוֹכְרֶהָ בַּשּׁוּק.

The Gemara notes: And even Rabbi Yehuda HaNasi holds in accordance with this statement of Rav Naḥman, and rules that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. As Ravin bar Rav Adda said: There was an incident that occurred involving a certain person who deposited a saddlebag [disakkayya] filled with leavened bread with Yoḥanan Ḥakuka’a, and mice bore a hole in the bag, and leavened bread was spilling out of the sack. And he came before Rabbi Yehuda HaNasi on Passover eve to ask what he should do. In the first hour of the day Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Wait, as the owner of the bag might yet return to take it from you and eat the leaven. In the second hour he said to him: Wait. In the third hour he said to him: Wait. In the fourth hour he said to him: Wait. In the fifth hour, concluding that the person was not coming, he said to him: Go and sell it in the market.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דיסקייא – שתי מלות מורכבות שני שקים אמתחת של עור.
ונקבוה עכברים – והיה נחסר וארבעה עשר בניסן היה וחמץ בזול ובא לפני רבי לידע אם ימכרוהו מפני חסרונו של מפקיד.
המתן – שמא יבא ויאכל בעליו.
חמישית – דמהשתא תו לא אכיל ליה.
אמר לו צא ומוכרן בשוק – בעוד שהוא מותר בהנאה.
גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק ורצו לפרוט ר״ל להחליף פרוטותיהם בדינרין להצניעם עד שיבאו עניים מפני שהפרוטות מחלידות ומחליפין אותם לאחרים ואין נותנין את הריוח לעצמם שלא יבאו לידי חשד וכן גבאי תמחוי שאין להם עניים לחלק מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמם וכבר כתבנוה בראשון של בתרא:
ונקבוה עכברים והיה חמץ מבצבץ ויוצא – נראה דהא קמ״ל דאע״ג דנקבוה עכברים והיה מתחס׳ אפי״ה לא הותר לו למכרו עד שעה חמישית דפסיד לגמרי דכל שלא הגיע עדיין לכדי חסרונן לא יגע בהן. וכן נראה דהאי חמץ קמח חמץ היה דליכא למיחש שמא עשאו בעל הבית תרומה ומעשר על מקום אחר ולא חלה דאי לא תינח לרבנן דאמרי דבכדי חסרונן מוכרן לכהני׳ בדמי תרומה בזול אלא הכא דאמרינן צא ומוכרה לגוים היכי שרי אלא ודאי כדאמרן:
כרשב״ג דאי כת״ק הא אמר אפי׳ הן אבודין לא יגע בהן וקס״ד דבדלא קביל עליה אחריות הוא דאי לא הא עבר עליה בבל יראה ובל ימצא ואידך נמי כיון דלא ברשותיה היא לא עבר עליה כדכתי׳ לעיל ודלמא זבניה איהו לגוי ואפילו איסורא דרבנן ליכ׳ ומשו׳ הכי הוה ס״ד דלא יגע בהן:
ב ומעירים: ואף רבי סבר להא [לזו] השיטה של רב נחמן ופסק הלכה כר׳ יהודה. שאמר רבין בר רב אדא: מעשה באדם אחד שהפקיד דיסקיא (שק כפול שטוענים על החמור) מלאה חמץ אצל יוחנן חקוקאה, ונקבוה עכברים את החבילה הזו והיה חמץ מבצבץ ויוצא, ובא לפני רבי בערב פסח לשאול מה לעשות. שעה ראשונה ביום אמר לו: המתן, שמא יחזור המפקיד ויטול מידיך ויאכלנו. שניה, אמר לו: המתן, שלישית — אמר לו: המתן, רביעית — אמר לו: המתן, חמישית שראה שאין האיש בא — אמר לו: צא ומוכרה בשוק.
The Gemara notes: And even Rabbi Yehuda HaNasi holds in accordance with this statement of Rav Naḥman, and rules that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. As Ravin bar Rav Adda said: There was an incident that occurred involving a certain person who deposited a saddlebag [disakkayya] filled with leavened bread with Yoḥanan Ḥakuka’a, and mice bore a hole in the bag, and leavened bread was spilling out of the sack. And he came before Rabbi Yehuda HaNasi on Passover eve to ask what he should do. In the first hour of the day Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Wait, as the owner of the bag might yet return to take it from you and eat the leaven. In the second hour he said to him: Wait. In the third hour he said to him: Wait. In the fourth hour he said to him: Wait. In the fifth hour, concluding that the person was not coming, he said to him: Go and sell it in the market.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מַאי לָאו גלְגוֹיִם1 כְּרַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַב יוֹסֵף לָא לְיִשְׂרָאֵל כְּרַבִּי מֵאִיר אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אִי לְיִשְׂרָאֵל נישקלי׳נִישְׁקְלֵיהּ לְנַפְשֵׁיהּ.

What, did Rabbi Yehuda HaNasi not mean that Yoḥanan Ḥakuka’a should sell this leaven to gentiles, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says that it is prohibited for a Jew to eat leaven during the fifth hour? Rav Yosef said: No, it could be that he meant to sell it to a Jew, in accordance with the opinion of Rabbi Meir that one may eat leaven during the fifth hour. Rabbi Yehuda HaNasi was simply advising him to sell the leaven quickly before the sixth hour begins, at which point it would be prohibited for Jews to eat it. Abaye said to him: If it is permitted for a Jew to eat leaven, let him take it for himself and pay the owner back later. Why trouble him to sell it to someone else?
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא לישראל – וכר׳ מאיר והכי קאמר ליה אי שהייתו הא שעתא לא משכחת ישראל דזבין ליה.
נישקליה לנפשיה – ויאכלנו ויתן דמין לבעלים למה לו לטרוח ולילך בשוק אחרי שנותן לו רשות למכור.
בד״ה מאי לאו כו׳ כיסתא דיתמי. נ״ב פירוש עץ אלמוגין ובלע״ז קורל״ו:
תוס׳ מאי לאו לעובדי כוכבים כו׳ מ״ש מאלמנה דמוכרת לאחרים שלא בב״ד ובב״ד יכולה לעכב אפילו לעצמה כו׳ עכ״ל יש לדקדק בדבריהם שפתחו בתרתי חדא מ״ש מאלמנה דמוכרת לאחרים שלא בב״ד ועוד דבב״ד יכולה לעכב לעצמה משא״כ הכא דדוקא לאחר ובב״ד ובתירוצם גבי אלמנה לא הזכירו רק הך חדא דמוכרת שלא בב״ד משום חינא וגבי יתמי הזכירו הך חדא דיכול לעכב לעצמו בב״ד ויש ליישב ודו״ק:
מאי לאו [האם לא הכוונה] שימכור את החמץ הזה לגוים, כשיטת ר׳ יהודה שלישראל אסורה אכילת חמץ כבר בשעה החמישית? אמר רב יוסף אפשר לדחות: לא, הכוונה היא שימכור לישראל, והוא כשיטת ר׳ מאיר שאף בשעה החמישית מותר החמץ באכילה. וכוונתו היתה שיזדרז למוכרו בשעה זו לפני שתיכנס השעה השישית ויהא אסור באכילה לישראל. אמר ליה [לו] אביי: אי [אם] לישראל מותר לאכול חמץ נישקליה לנפשיה [שיקחנו לעצמו] ויחזיר למפקיד את הדמים, ולמה לו לטרוח למכרו לאחר?
What, did Rabbi Yehuda HaNasi not mean that Yoḥanan Ḥakuka’a should sell this leaven to gentiles, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says that it is prohibited for a Jew to eat leaven during the fifth hour? Rav Yosef said: No, it could be that he meant to sell it to a Jew, in accordance with the opinion of Rabbi Meir that one may eat leaven during the fifth hour. Rabbi Yehuda HaNasi was simply advising him to sell the leaven quickly before the sixth hour begins, at which point it would be prohibited for Jews to eat it. Abaye said to him: If it is permitted for a Jew to eat leaven, let him take it for himself and pay the owner back later. Why trouble him to sell it to someone else?
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מִשּׁוּם חֲשָׁדָא דְּתַנְיָא דגַּבָּאֵי צְדָקָה שֶׁאֵין לָהֶם עֲנִיִּים לְחַלֵּק פּוֹרְטִין לַאֲחֵרִים וְאֵין פּוֹרְטִין לְעַצְמָן.

The Gemara responds: Eating it himself is not an option due to the potential of suspicion. As it was taught in a baraita with regard to a similar situation: Collectors of charity who have no poor people to whom they can distribute the money, change the money with other people and do not change it themselves, i.e., with their own coins.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פורטין – פרוטות של נחשת שגבו לצדקה וכשמשהין אותם מחלידות צריך לפורטן בכסף.
ודוחים: דבר זה אין עושים משום חשדא [החשד], דתניא כן שנינו בברייתא] כעין זה: גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק להם צדקה — פורטין את הכסף שנצטבר בידם לאחרים, ואין פורטין לעצמן.
The Gemara responds: Eating it himself is not an option due to the potential of suspicion. As it was taught in a baraita with regard to a similar situation: Collectors of charity who have no poor people to whom they can distribute the money, change the money with other people and do not change it themselves, i.e., with their own coins.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) גַּבָּאֵי תַמְחוּי שֶׁאֵין לָהֶם עֲנִיִּים לְחַלֵּק מוֹכְרִין לַאֲחֵרִים וְאֵין מוֹכְרִין לְעַצְמָן מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר ל״ב:כ״ב} וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה׳ וּמִיִּשְׂרָאֵל.

Likewise, collectors of food for the charity plate, who would collect food in large vessels for the poor to eat, who do not have poor people to whom to distribute the food, sell the food to others and do not sell it to themselves, as it is stated: “And you shall be clear before God and before Israel” (Numbers 32:22). It is not sufficient that a person is without sin in the eyes of God. He must also appear upright in the eyes of other people so that they will not suspect him of wrongdoing.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תמחוי – מאכל לחם ומיני מאכל שגובין לחלק.
ואין מוכרין לעצמן – שמא יחשדום שלקחום בזול.
וכן גבאי תמחוי שאוספים ומביאים את האוכל בקערות גדולות למאכל עניים, והתברר שאין להם עניים לחלק להם מזון — מוכרין את המזון לאחרים, ואין מוכרין לעצמן, משום שנאמר ״והייתם נקים מה׳ ומישראל״ (במדבר לב, כב), ומשמעו שלא די לאדם שיהיה נקי בעיני ה׳ אלא צריך להיות גם נקי בעיני ישראל, שלא יבואו לחושדו.
Likewise, collectors of food for the charity plate, who would collect food in large vessels for the poor to eat, who do not have poor people to whom to distribute the food, sell the food to others and do not sell it to themselves, as it is stated: “And you shall be clear before God and before Israel” (Numbers 32:22). It is not sufficient that a person is without sin in the eyes of God. He must also appear upright in the eyes of other people so that they will not suspect him of wrongdoing.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר מַתְנָה לְרַב יוֹסֵף בְּפֵירוּשׁ אֲמַרְתְּ לַן צֵא וּמוֹכְרֵן לַגּוֹיִם1 כְּרַבִּי יְהוּדָה.

Rav Adda bar Mattana said to Rav Yosef: You told us explicitly that Rabbi Yehuda HaNasi meant: Go and sell it to gentiles, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rav Yosef took ill late in life and forgot his studies, and therefore his student would remind him that he also agreed with that version of the incident.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לנכרים״.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בפירוש אמרת לן כו׳ – רב יוסף חלה ושכח תלמודו ולאחר זמן כשהיה מחליף דבריו היו מזכירין אותו תלמידיו כך לימדתנו בראשונה.
אמר ליה [לו] רב אדא בר מתנה לרב יוסף: בפירוש אמרת לן [לנו] בענין זה שאמר לו: צא ומוכרן לגוים, כר׳ יהודה. שרב יוסף חלה ושכח תלמודו, והיו תלמידיו מזכירים לו שבעבר אף הוא סבר כשיטה זו.
Rav Adda bar Mattana said to Rav Yosef: You told us explicitly that Rabbi Yehuda HaNasi meant: Go and sell it to gentiles, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rav Yosef took ill late in life and forgot his studies, and therefore his student would remind him that he also agreed with that version of the incident.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר רַב יוֹסֵף כְּמַאן אָזְלָא הָא שְׁמַעְתָּא דְּרַבִּי כרשב״גכְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דִּתְנַן ההַמַּפְקִיד פֵּירוֹת אֵצֶל חֲבֵירוֹ אֲפִילּוּ הֵן אֲבוּדִין לֹא יִגַּע בָּהֶן רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מוֹכְרָן בב״דבְּבֵית דִּין מִפְּנֵי הֲשָׁבַת אֲבֵידָה.

Rav Yosef said: In accordance with whose opinion, i.e., the opinion of which tanna, is that halakha which was taught by Rabbi Yehuda HaNasi, that one should sell leaven deposited with him in order to prevent the depositor from losing his possession? Rav Yosef explains: It is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, as we learned in a mishna: With regard to one who deposits produce with another, even if the produce will be ruined by insects or mold, he should not touch them. Rabban Shimon ben Gamliel says: He should sell them in court, due to the obligation to restore lost property. Just as one is required to return a lost item, he is likewise required to prevent loss of another’s property for which he assumed responsibility.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כמאן אזלא הא דרבי – שהורה למכור פקדון מפני שאבד.
אבודין – נחסרין והולכין.
המפקיד פירות אצל חברו ומתחסרים כל שאין חסרונם אלא בכדי חסרון הרגיל בהם על הדרך שהתבאר במקומו הרי זה לא יגע בהם ר״ל שלא ימכרם שרוצה אדם בתבואה שלו ובחסרון הרגיל יותר משאר תבואות הנלקחות בשוק ובלא חסרון אבל אם הגיעו לכדי חסרונם ומתירא שיתחסרו ביותר מכדי חסרון הראוי ימכרם ברשות בית דין ותבא עליו ברכה ואם הוא רואה שמתוך אותו חסרון יהא צריך למכרם בזול ימכור לאחרים ולא יעכבם לעצמו מפני החשד ויש חולקים לפסוק שאף בכדי חסרונם מוכרם בבית דין וכבר כתבנוה במקומה בשלישי של מציעא:
ג אמר רב יוסף: כמאן אזלא הא שמעתא שיטת מי הולכת הלכה זו] של רבי, שהורה לשומר למכור את החמץ המופקד בידו כדי למנוע הפסד מן המפקיד — כשיטת רבן שמעון בן גמליאל בענין זה, דתנן [ששנינו במשנה] המפקיד פירות אצל חבירו, אפילו הן אבודין מפני התולעים או מפני הרקב — לא יגע בהן. רבן שמעון בן גמליאל אומר: מוכרן בבית דין מפני השבת אבידה, שכשם שאדם חייב להשיב אבידת חבירו כך חייב לדאוג שלא יאבד ממון חבירו המופקד בידו.
Rav Yosef said: In accordance with whose opinion, i.e., the opinion of which tanna, is that halakha which was taught by Rabbi Yehuda HaNasi, that one should sell leaven deposited with him in order to prevent the depositor from losing his possession? Rav Yosef explains: It is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, as we learned in a mishna: With regard to one who deposits produce with another, even if the produce will be ruined by insects or mold, he should not touch them. Rabban Shimon ben Gamliel says: He should sell them in court, due to the obligation to restore lost property. Just as one is required to return a lost item, he is likewise required to prevent loss of another’s property for which he assumed responsibility.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְלָאו אִיתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ראָמַר רַב יוֹחָנָן ולֹא שָׁנוּ אֶלָּא

Abaye said to him: Wasn’t it stated with regard to that mishna that Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The Rabbis taught that one may not touch them only if
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ליה [לו] אביי: ולאו איתמר עלה [והאם לא נאמר עליה] שאמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: לא שנו שאמרו חכמים ״אפילו הם אבודים לא יגע בהם״ אלא
Abaye said to him: Wasn’t it stated with regard to that mishna that Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The Rabbis taught that one may not touch them only if
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים יג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים יג., ר׳ חננאל פסחים יג., רי"ף פסחים יג. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס פסחים יג., רש"י פסחים יג., תוספות פסחים יג., בעל המאור פסחים יג. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם פסחים יג. – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים יג., רמב"ן מלחמות ה' פסחים יג. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי פסחים יג. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א פסחים יג., מהר"ם חלאווה פסחים יג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים יג., מהרש"א חידושי הלכות פסחים יג., פני יהושע פסחים יג., גליון הש"ס לרע"א פסחים יג., פירוש הרב שטיינזלץ פסחים יג., אסופת מאמרים פסחים יג.

Pesachim 13a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 13a, R. Chananel Pesachim 13a, Rif by Bavli Pesachim 13a, Collected from HeArukh Pesachim 13a, Rashi Pesachim 13a, Tosafot Pesachim 13a, Baal HaMaor Pesachim 13a, Raavad Katuv Sham Pesachim 13a, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 13a, Ramban Milchamot HaShem Pesachim 13a, Meiri Pesachim 13a, Ritva Pesachim 13a, R. Moshe Chalava Pesachim 13a, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 13a, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 13a, Penei Yehoshua Pesachim 13a, Gilyon HaShas Pesachim 13a, Steinsaltz Commentary Pesachim 13a, Collected Articles Pesachim 13a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144