×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אהַפֵּאָה בוְהַבִּכּוּרִים גוְהָרֵאָיוֹן דוּגְמִילוּת חֲסָדִים הוְתַלְמוּד תּוֹרָה.
Produce in the corner of the field that must be left unharvested, which is given to the poor [pe’a]; and the first fruits, which are brought to the Temple; and the appearance in the Temple on the pilgrim Festivals; and acts of loving-kindness; and Torah study.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
הפאה – לא נתנה בו תורה שיעור ואע״פ שאין לפאה שיעור נתנו בו חכמים שיעור אחת מששים.
וכן הבכורים – ולקחת מראשית כל פרי האדמה (דברים כו) ולא נאמר כמה.
והראיון – לקמן מפרש.
והבכורים אין לו שיעור לא למעלה ולא למטה – הדר פריך בירושלמי רבי ברכיה בעי למה לא תנינן עפר לסוטה אפר פרה רוק יבמה דם צפור של מצורע א״ר יוסי לא אייתינן במתני׳ אלא דברים שהוא מוסיף עליהן ויש בעשייתן מצוה ואלו אע״פ שמוסיף עליהן אין בעשייתן מצוה.
גמילות חסדים – בירושלמי הדא תימא בגופו אבל בממונו יש לו שיעור וביקור חולים דאין לו שיעור כדאיתא בנדרים (דף לט:) הוי בכלל גמילות חסדים.
פרק א1
[במאור דף יח: ד״ה תנן התם אלו דברים (חגיגה דף ז.)]
כתוב שם: [א״ר יוחנן כסבורין אנו לומר הראיון אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה וכו׳. דהכא בעיקר הרגל והתם שלא בעיקר הרגל. והאי אבל אינו משמש כלל בלשון מחלוקת] הכי נקטינן פירושא מן הרב ר׳ משה ב״ר יוסף ז״ל.
אמר אברהם: אף אנו מקובלים מפי הירושלמי [חגיגה פ״א ה״ב] [דגרסינן] התם אמר רבי יוחנן מעה כסף שתי כסף דבר תורה. תנא ר׳ אסי קמיה דרבי יוחנן ראיה כל שהוא, חכמים הם שאמרו מעה כסף שתי כסף, כהדא דתני רבי הושעיא ולא יראו פני ריקם [שמות כג טו] אפילו כל שהוא, הוי דו אמר חכמים שאמרו מעה כסף שתי כסף. א״ר יוסי ב״ר [בון] ר׳ יוחנן כדעתיה ורבי הושעיא כדעתיה, רבי יוחנן כדעתיה דו אמר כל השעורין הלכה למשה מסיני, הוי דו אמר מעה כסף שתי כסף דבר תורה. רבי הושעיא כדעתיה דו אמר כל האוכל אסור בזמן הזה צריך לרשום את השיעור שמא יעמוד בית דין אחר משנה עליו [את] השיעורין. הוי דו אמר כל ראיה כל שהוא חכמים הם שאמרו מעה כסף שתי כסף. הנה דבר פשוט לרבי יוחנן יש לו שיעור למטה מן התורה, כלומר מעה כסף שתי כסף הלכה למשה מסיני הם, ולרבי הושעיא מדרבנן הם השעורין הללו. לרבי יוחנן אם פיחת לא יצא, לרבי הושעיא אם פוחת יצא. ודקא בעי מאי הראיון, משום דנקיט ראיון ולא תנא ראיה ולאתויי שלא בעיקר רגל כדאיתא בשמעתא.
1. במסכת חגיגה, נוסח הנדפס מכ״י הנ״ל בהקדמה, עם תיקונים בסוגר מרובע [ ] מספר תמים דעים סי׳ רמ״ד משם הועתק בשולי בעל המאור נדפס בסוף הרי״ף על מועד קטן בש״ס וילנא.
הפאה, והבכורים, והראיון, וגמילות חסדים, ותלמוד תורה.
Produce in the corner of the field that must be left unharvested, which is given to the poor [pe’a]; and the first fruits, which are brought to the Temple; and the appearance in the Temple on the pilgrim Festivals; and acts of loving-kindness; and Torah study.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כִּסְבוּרִין אָנוּ לוֹמַר הָרֵאָיוֹן אֵין לוֹ שִׁיעוּר לְמַעְלָה אֲבָל יֵשׁ לוֹ שִׁיעוּר לְמַטָּה עַד שֶׁבָּא ר׳רַבִּי אוֹשַׁעְיָא בְּרַבִּי וְלִימֵּד הָרֵאָיוֹן ואֵין לוֹ שִׁיעוּר לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה זאֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים הָרְאִיָּיה מָעָה כֶּסֶף וְהַחֲגִיגָה שְׁתֵּי כֶסֶף.

Rabbi Yoḥanan said: We thought to say that the mitzva of appearance in the Temple does not have a maximum measure, but it does have a minimum measure; until Rabbi Oshaya, son of Rabbi [beRabbi], came and taught: The mitzva of appearance has neither a maximum nor a minimum measure. However, the Rabbis say: The burnt-offering of appearance must be worth one silver ma’a and the Festival peace-offering two silver coins.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותראב״ד כתוב שםתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ יוחנן: בא ר׳ אושעיא ברבי ולימד הראיון אין לו שיעור לא למעלה ולא למטה. אבל חכמים אומרים: הראיה מעה כסף וחגיגה שתי כסף.
ערך רא
ראא(בריש פיאה) הפיאה והביכורים והראיון אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה מפורש (חגיגה ז.) עד אבל אמרו חכמים הראיה מעה כסף וחגיגה ב׳ כסף ועוד מפורש בערך חג. מראות נגעים כבר פי׳ בערך דע. בשילה אוכלין קדשים קלים בכל הרואה פי׳ העומד בשילה כל מקום שרואה מלא עיניו אוכל קדשים קלים ומעשר שני ולמה בכל הרואה מפורש בערך קלע (כתובות נ.) וראה בנים לבניך שלום על ישראל כיון שבנים לבניך שלום על ישראל דלא אתו לידי חליצה ויבום (בילמדנו בסוף פ׳ אלה תולדות) אמר איוב ידעתי כי כל תוכל ולא יבצר ממך מזמה והוא אמר וירד ה׳ לראות את העיר ואת המגדל אלא ללמד לבריות שלא יאמרו עדות אא״כ ראו שנא׳ והוא עד או ראה (ברכות ז) אמרה לאה ראו מה בן בני לבן חמי:
א. [זעהן.]
אמר רבי יוחנן כסבורין היינו לפרש – האי אין לו שיעור דקתני הכא.
אין להן שיעור למעלה – שיביא כמה שירצה.
אבל למטה יש לו שיעור – שלא לפחות ממעה כסף כמו ששנינו במשנתינו והיינו סבורין דשיעור דאורייתא הוא.
עד שבא ר׳ אושעיא ברבי ולימד – ברבי גדול בדורו.
ולימד שאין לו שיעור לא למטה ולא למעלה – מן התורה.
אבל חכמים כו׳ – כלומר שיעור מעה כסף ושתי כסף האמור במשנתינו בראייה ובחגיגה מדברי חכמים הוא אבל אמרו חכמים גרסינן.
כסבורין אנו לומר דיש לו שיעור למטה – וסבירא ליה כאידך תנא בירושלמי דחשיב פאה דיש לה שיעור למטה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עד שבא אושעיא ברבי ולימד הריאיון אין לו שיעור לא למעלה ולא למטה – פירוש: ומשום הכי לא קא חשוב תרומה בהדיהו שהרי התרומה אין לה שיעור דחטה אחת היא פוטרת כל הכרי אלא אף על פי שאין לה שיעור למטה יש לה שיעור למעלה שאם אמר כל גרני תרומה לא אמר כלום דרחמנא קרייה ראשית דבעי׳ שיהו לה שיריים והכי תנן בפרק קמא דחלה האומר כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה לא אמר כלום עד שישייר מקצת אבל כל הני אין להן שיעור לא למטה ולא למעלה שאם רוצה ליתן כל שדהו פאה חייל עליה שם פאה ופטור מן המעשר וכן אם רוצה לעשות כל שדהו ביכורים עושה כדתנן בפרק ב׳ דביכורים עושה אדם כל שדהו ביכורים. ובפרק קמא דנדרים בהל׳ האומר לחבירו מודרני ממך מיתינן ברייתא דתניא מנין שאם רצה לעשות שדהו כולה פאה עושה ת״ל שדך פאה ואי אמרת אפילו אי לא חייל שם פיאה על כל השדה מה בכך לא יהא אלא הפקר הרי ההפקר פטור מן המעשר כדתנן בפרק קמא דפאה נותן משום הפקר ופטור מן המעשרות עד שימרח. תשובה: ההפקר לא ייקרא להיפטר מן המעשרות אלא אם הפקיר בין לעניים בין לעשירים, אבל אם הפקיר לעניים בלבד ולא לעשירים אינו נפטר מן המעשר, כדתנן בפרק ו׳ דפאה בית שמי אומרים הפקר לעניים הפקר ובית הלל אומרים אינו הפקר עד שיופקר אף לעשירים בשמיטה, אבל אם הוא קורא עליו שם פיאה אף על פי שאין הפאה אלא לעניים חייל עליה שם פאה ופטור מן המעשר.
אמר ר׳ יוחנן: כסבורין אנו לומר מתחילה שהראיון אין לו שיעור למעלה שאפשר להוסיף ולהביא כמה שרוצים, אבל יש לו שיעור מסויים למטה, שמן התורה אין יוצאים ידי חובה בפחות מזה, כפי שמבואר במשנתנו, עד שבא ר׳ אושעיא ברבי (הגדול, חכם בדורו) ולימד: הראיון אין לו שיעור מן התורה לא למעלה ולא למטה, אבל חכמים קבעו לכך שיעור, והם אומרים: הראייה — מעה כסף, והחגיגה — שתי כסף.
Rabbi Yoḥanan said: We thought to say that the mitzva of appearance in the Temple does not have a maximum measure, but it does have a minimum measure; until Rabbi Oshaya, son of Rabbi [beRabbi], came and taught: The mitzva of appearance has neither a maximum nor a minimum measure. However, the Rabbis say: The burnt-offering of appearance must be worth one silver ma’a and the Festival peace-offering two silver coins.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותראב״ד כתוב שםתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מַאי הָרֵאָיוֹן רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רְאִיַּית פָּנִים בַּעֲזָרָה וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר רְאִיַּית פָּנִים בְּקׇרְבָּן.

§ What is the mitzva of appearance to which this mishna is referring? Rabbi Yoḥanan said: It is the mitzva of the appearance of one’s face in the Temple courtyard. One may appear in the Temple as often as he likes over the course of a Festival. And Reish Lakish said: It is the appearance of one’s face in the Temple with an offering. There is no measure in this regard, as every time one appears in the Temple during a Festival he must bring an offering.
ר׳ חננאלרש״יראב״ד כתוב שםתוספות רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי הראיון? ר׳ יוחנן אמר: ראיית פנים בעזרה – כלומר ביאתו ויציאתו בעזרה כמה פעמים אין לה שיעור. ריש לקיש אמר: ראיית פנים בקרבן.
מאי הראיון – ולא תנא הראייה דליהוי משמע דמי עולה דאלו השתא לאו בדמים משמע אלא במצות ראיית פנים.
רבי יוחנן אמר ראיית פנים בעזרה – כמה פעמים שהוא חפץ בא ומראה עצמו בעזרה ואין צריך להביא קרבן בכל ראייה וראייה.
ראיית פנים בקרבן – וצריך להביא קרבן על כל פעם ופעם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי הראיון ר׳ יוחנן אמר ראיית פנים בעזרה כו׳ – עיין מה שפירשתי בפרק קמא דפאה.
בפרש״י בד״ה מאי הראיון ולא תני הראיה דלהוי משמע דמי עולה [כו׳ עכ״ל פי׳ דמי עולה] לחוד אלא תני הראיון דמשמע במצות ראיית פנים ומשמע נמי דמי עולה כו׳ דהא ר״י גופיה קאמר לעיל כסבורין אנו לומר הראיון אין לו שיעור כו׳ עד שבא ר׳ אושעיא כו׳ ודו״ק:
א ושואלים: מאי [מה פירוש] הראיון הנזכר שם? ונחלקו בכך אמוראים, ר׳ יוחנן אמר: מצוות הראיון היא לענין ראיית פנים בעזרה, שעולי הרגל יבואו למקדש, וריש לקיש אמר: הכוונה היא לראיית פנים בהבאת קרבן.
§ What is the mitzva of appearance to which this mishna is referring? Rabbi Yoḥanan said: It is the mitzva of the appearance of one’s face in the Temple courtyard. One may appear in the Temple as often as he likes over the course of a Festival. And Reish Lakish said: It is the appearance of one’s face in the Temple with an offering. There is no measure in this regard, as every time one appears in the Temple during a Festival he must bring an offering.
ר׳ חננאלרש״יראב״ד כתוב שםתוספות רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) חבָּעִיקָּר הָרֶגֶל כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּרְאִיַּית פָּנִים בְּקׇרְבָּן כִּי פְּלִיגִי בִּשְׁאָר יְמוֹת הָרֶגֶל כׇּל הֵיכָא דַּאֲתָא וְאַיְיתִי כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּמְקַבְּלִינַן מִינֵּיהּ כִּי פְּלִיגִי דַּאֲתָא וְלָא אַיְיתִי.

The Gemara explains: On the main i.e., on the first, day of the pilgrimage Festival, everyone agrees that the appearance of one’s face must be accompanied by an offering. When they disagree, it is with regard to the rest of the days of the pilgrimage Festival, i.e., whether or not one who appears must sacrifice an offering. Furthermore, anywhere, i.e., in any case that one comes and brings an offering, everyone agrees that we accept it from him. When they disagree, it is when he comes and does not bring an offering. Is this man obligated to bring an offering or not?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יראב״ד כתוב שםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמרינן: בעיקר הרגל – כלומר בתחילת הרגל בעת בואו להקביל פנים בעזרה, דברי הכל ראיית {פנים}1 בקרבן. כי פליגי בשאר ימות הרגל. וכל עידן דמייתי ועייל כולי עלמא לא פליגי דמקבלין מיניה, כי פליגי היכא דאתא בשאר ימות הרגל ולא אייתי.
1. כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״פנים״.
בעיקר רגל – ביו״ט ראשון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא כל היכא דאתא. כעין זה שבת דף נ ע״א ועיין בתוספות שם ד״ה אלא אי אתמר:
ומסבירים את שיטותיהם: בעיקר הרגל כלומר, ביום טוב עצמו כולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שמצות הראיון היא ראיית פנים בקרבן, שודאי מצוה לעלות ולהביא קרבן עולה, כי פליגי [כאשר נחלקו] היה זה בשאר ימות הרגל, בימי חול המועד, האם עליו להביא עולת ראייה. ומוסיפים: כל היכא דאתא ואייתי [כל מקום, מקרה, שבא למקדש והביא קרבנות]כולי עלמא לא פליגי דמקבלינן מיניה [הכל אינם חלוקים שמקבלים ממנו], כי פליגי דאתא ולא אייתי [כאשר נחלקו היה זה במקרה שבא ולא הביא קרבנות], האם הבאת קרבן רשות היא, או שמוטלת עליו חובה להביא.
The Gemara explains: On the main i.e., on the first, day of the pilgrimage Festival, everyone agrees that the appearance of one’s face must be accompanied by an offering. When they disagree, it is with regard to the rest of the days of the pilgrimage Festival, i.e., whether or not one who appears must sacrifice an offering. Furthermore, anywhere, i.e., in any case that one comes and brings an offering, everyone agrees that we accept it from him. When they disagree, it is when he comes and does not bring an offering. Is this man obligated to bring an offering or not?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יראב״ד כתוב שםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר רְאִיַּית פָּנִים בָּעֲזָרָה דְּכׇל אֵימַת דְּאָתֵי לָא צָרִיךְ לְאֵתוֹיֵי רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר רְאִיַּית פָּנִים בְּקׇרְבָּן דְּכׇל אֵימַת דְּאָתֵי צָרִיךְ לְאֵתוֹיֵי.

The Gemara explains that Rabbi Yoḥanan holds that the mitzva is merely the appearance of one’s face in the Temple courtyard. Therefore, one doesn’t need to bring an offering whenever he comes to the Temple. Reish Lakish said that the mitzva is the appearance of one’s face with an offering, which means that whenever one comes he must bring an offering with him.
ר׳ חננאלראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יוחנן אומר: עייל דלא צריך לאיתויי כל זמן דעייל. ור׳ שמעון בן לקיש {אומר:}⁠1 לא עייל אלא אי מייתי קרבן בהדיא.
1. כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״אומר״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שר׳ יוחנן סבר: מצוות ראיית פנים היא להיות בעזרה, ומשום כך כל אימת דאתי [פעם שבא] לא צריך לאתויי [איננו צריך להביא קרבן], ואילו ריש לקיש אמר: ראיית פנים היא בקרבן, דכל אימת דאתי צריך לאתויי [שכל פעם שבא צריך להביא קרבן].
The Gemara explains that Rabbi Yoḥanan holds that the mitzva is merely the appearance of one’s face in the Temple courtyard. Therefore, one doesn’t need to bring an offering whenever he comes to the Temple. Reish Lakish said that the mitzva is the appearance of one’s face with an offering, which means that whenever one comes he must bring an offering with him.
ר׳ חננאלראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֵיתִיבֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן {שמות כ״ג:ט״ו} וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם אֲמַר לֵיהּ בְּעִיקַּר הָרֶגֶל.

Reish Lakish raised an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan. The verse states: “Three times you shall keep a feast for Me in the year…and none shall appear before Me empty-handed” (Exodus 23:14–15). This verse indicates that one must bring an offering whenever he appears in the Temple. Rabbi Yoḥanan said to him: That obligation applies only on the main day of the pilgrimage Festival, but not on the rest of the Festival days.
ר׳ חננאלראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומותיב ריש לקיש: והכתיב: ולא יראו פני ריקם. ופריק ר׳ יוחנן: ההוא בעיקר הרגל – כי קאמרינן דלא צריך היכא דאייתי בעיקר הרגל ולא אייתי בשאר ימות הרגל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איתיביה [הקשה לו] ריש לקיש לר׳ יוחנן: נאמר ״שלוש רגלים תחוג לי בשנה... ולא יראו פני ריקם״ (שמות כג, יד-טו), משמע שצריך להביא קרבן כשבאים למקדש! אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן בתשובה: שם מדובר בעיקר הרגל, ביום הראשון, אבל לא בשאר הימים.
Reish Lakish raised an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan. The verse states: “Three times you shall keep a feast for Me in the year…and none shall appear before Me empty-handed” (Exodus 23:14–15). This verse indicates that one must bring an offering whenever he appears in the Temple. Rabbi Yoḥanan said to him: That obligation applies only on the main day of the pilgrimage Festival, but not on the rest of the Festival days.
ר׳ חננאלראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֵיתִיבֵיהּ וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם בִּזְבָחִים אַתָּה אוֹמֵר בִּזְבָחִים אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּעוֹפוֹת וּמְנָחוֹת וְדִין הוּא נֶאֶמְרָה חֲגִיגָה לַהֶדְיוֹט וְנֶאֶמְרָה רְאִיָּיה לַגָּבוֹהַּ מָה חֲגִיגָה הָאֲמוּרָה לַהֶדְיוֹט זְבָחִים אַף רְאִיָּיה הָאֲמוּרָה לַגָּבוֹהַּ זְבָחִים.

Reish Lakish raised an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan from a baraita: “And none shall appear before Me empty-handed.” This teaches that Festival pilgrims must appear with animal offerings. Do you say that they must appear with animal offerings, or perhaps it is only with bird-offerings or meal-offerings? And it is possible to determine the answer by logical derivation: It is stated that one must bring a Festival peace-offering for a commoner to eat, and it is stated that one must bring a burnt-offering of appearance, which is for God. Just as the Festival peace-offering that is stated for a commoner is referring to animal offerings, so too, the burnt-offering of appearance that is stated to be sacrificed wholly for God is referring to animal offerings.
ר׳ חננאלרש״יראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איתיביה: לא יראו פני ריקם בזבחים. אתה אומר בזבחים, או אינו אלא בעופות ובמנחות? ודין הוא נאמרה חגיגה להדיוט ונאמרה ראייה לגבוה כו׳.
בזבחים – צריך להביא קרבן בהמה הזבוחים בסכין ולא עולת העוף שהיא נמלקת.
נאמרה חגיגה ברגל – למאכל הדיוט.
ונאמרה ראייה לגבוה – דהא לא יראו פני דכתיב משמע לצורכי אני שואל.
מה חגיגה האמורה להדיוט זבחים – של בהמה דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר (שמות כג) במידי דאית ליה חלב הקרב לגבוה קאמר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איתיביה [הקשה לו] ריש לקיש מברייתא, נאמר: ״ולא יראו פני ריקם״ וכוונתו — בזבחים (בהמות שזובחים — שוחטים אותן), לומר שצריך להביא עמו זבח. אתה אומר שהכוונה היא בזבחים, או אינו אלא אף בקרבנות כגון עופות ומנחות? ודין הוא, אפשר להבין את הדבר על ידי לימוד השוואה מכוח הסברה; נאמרה מצוות קרבן שלמי חגיגה שהיא לצורך הדיוט שנאכלת לבעלים, ונאמרה מצוות ראייה שהיא לגבוה, מה חגיגה האמורה להדיוט — זבחים, אף ראייה האמורה לגבוה — זבחים ולא דבר אחר.
Reish Lakish raised an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan from a baraita: “And none shall appear before Me empty-handed.” This teaches that Festival pilgrims must appear with animal offerings. Do you say that they must appear with animal offerings, or perhaps it is only with bird-offerings or meal-offerings? And it is possible to determine the answer by logical derivation: It is stated that one must bring a Festival peace-offering for a commoner to eat, and it is stated that one must bring a burnt-offering of appearance, which is for God. Just as the Festival peace-offering that is stated for a commoner is referring to animal offerings, so too, the burnt-offering of appearance that is stated to be sacrificed wholly for God is referring to animal offerings.
ר׳ חננאלרש״יראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וּמָה הֵן זְבָחִים טעוֹלוֹת אַתָּה אוֹמֵר עוֹלוֹת אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שְׁלָמִים וְדִין הוּא נֶאֶמְרָה חֲגִיגָה לַהֶדְיוֹט וְנֶאֶמְרָה רְאִיָּיה לַגָּבוֹהַּ מָה חֲגִיגָה הָאֲמוּרָה לַהֶדְיוֹט בְּרָאוּי לוֹ אַף רְאִיָּיה הָאֲמוּרָה לַגָּבוֹהַּ בְּרָאוּי לוֹ.

And what are these animal offerings that the Festival pilgrims sacrifice to God? Burnt-offerings. Do you say that they are burnt-offerings, or perhaps it is only that they are peace-offerings? And it is possible to determine the answer by logical derivation: It is stated that one must bring a Festival peace-offering for a commoner, and it is stated that one must bring a burnt-offering of appearance, which is solely for God. Just as the Festival peace-offering that is stated for a commoner is referring to an offering that is fitting for him to eat, i.e., a peace-offering, so too, the burnt-offering of appearance that is stated to be for God is referring to an offering that is fitting for Him, i.e., a burnt-offering, which is entirely consumed on the altar.
עין משפט נר מצוהראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומה הן זבחים אלה — עולות דווקא. אתה אומר שזבחים הם עולות, או אינו אלא שלמים שאף הם ממיני הזבחים? אף כאן ודין הוא; נאמרה חגיגה שהיא לצורך הדיוט, שנאכלת לבעלים, ונאמרה ראייה שהיא לצורך גבוה, עולה שכולה כליל לה׳. מה חגיגה האמורה להדיוט — בראוי לו שמביא קרבן שלמים שרובו נאכל לבעלים אף ראייה האמורה לגבוה — בראוי לו ולכן יש להביא קרבן שכולו לגבוה — והוא קרבן עולה שכולו כליל על המזבח.
And what are these animal offerings that the Festival pilgrims sacrifice to God? Burnt-offerings. Do you say that they are burnt-offerings, or perhaps it is only that they are peace-offerings? And it is possible to determine the answer by logical derivation: It is stated that one must bring a Festival peace-offering for a commoner, and it is stated that one must bring a burnt-offering of appearance, which is solely for God. Just as the Festival peace-offering that is stated for a commoner is referring to an offering that is fitting for him to eat, i.e., a peace-offering, so too, the burnt-offering of appearance that is stated to be for God is referring to an offering that is fitting for Him, i.e., a burnt-offering, which is entirely consumed on the altar.
עין משפט נר מצוהראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְכֵן בְּדִין שֶׁלֹּא יְהֵא שׁוּלְחָנְךָ מָלֵא וְשׁוּלְחַן רַבְּךָ רֵיקָם א״לאֲמַר לֵיהּ בְּעִיקַּר הָרֶגֶל.

And similarly, one can learn by logical derivation that your table should not be full of meat while your Master’s table, i.e., the altar, is empty. This indicates that one must sacrifice a burnt-offering whenever one appears in the Temple, which contradicts the opinion of Rabbi Yoḥanan. Rabbi Yoḥanan again said to him: This obligation applies only on the main day of the pilgrimage Festival.
ראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומוסיפים: וכן בדין (מן הסברה) מטעם אחר: שלא יהא שולחנך מלא בבשר, ושולחן רבך (אדונך, ה׳), המזבח הקרוי ״השולחן לפני ה׳⁠ ⁠״, ריקם, ולכן צריך להביא בחג קרבן עולה. אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן: ברייתא זו מדברת רק בעיקר הרגל, בחג הראשון, ולא בימים אחרים.
And similarly, one can learn by logical derivation that your table should not be full of meat while your Master’s table, i.e., the altar, is empty. This indicates that one must sacrifice a burnt-offering whenever one appears in the Temple, which contradicts the opinion of Rabbi Yoḥanan. Rabbi Yoḥanan again said to him: This obligation applies only on the main day of the pilgrimage Festival.
ראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֵיתִיבֵיהּ ר׳רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שָׁלֹשׁ רְגָלִים בַּשָּׁנָה נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל לַעֲלוֹת בָּרֶגֶל בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבוּעוֹת וּבְחַג הַסּוּכּוֹת וְאֵין נִרְאִין חֲצָאִין מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר כׇּל זְכוּרְךָ וְאֵין נִרְאִין רֵיקָנִים מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם א״לאֲמַר לֵיהּ בְּעִיקַּר הָרֶגֶל.

Reish Lakish raised another objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: Three times a year the Jewish people were commanded to ascend on the pilgrimage Festival: On Passover, on Shavuot, and on Sukkot. They may not appear partially, i.e., only some of the people, because it is stated: “All your males” (Exodus 23:17). And they may not appear empty-handed, because it is stated: “And none shall appear before Me empty-handed” (Exodus 23:15). Rabbi Yoḥanan said to him: That too is referring to the main day of the pilgrimage Festival.
רש״יראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין נראין חצאין – מפרש לקמן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובתלמוד המערב נשנו דברים אחרים שאין להם שיעור אלא שאין בהוספתן מצוה והם עפר סוטה ורוק יבמה ואפר פרה ודם צפור של מצורע אף בתרומה פי׳ לשם טעם אחר והוא שאמרו למה לא תני עפר סוטה ורוק יבמה ואפר פרה ודם צפור של מצורע אמר ר׳ יוסה לא תנינן אלא דברים שאם מוסיף עליהן יש בעשייתן מצוה ולמה לא תני תרומה א״ר אמי מפני המחלוקת ופירשו קצת מפרשים בענין זה שיש חולקין לומ׳ שאין מוסיפין עליה וכמו ששנינו בתרומות המרבה בתרומה ר׳ אליעזר אומר אחד מעשרה כתרומת מעשר כלו׳ שעד כאן תרומתו תרומה אבל ביתר מכן לא ר׳ ישמעאל אומר מחצה ר׳ עקיבא אומר עד שישייר שם חלין והלכה כדבריו והילכך כל המרבה בתרומה הואיל ושייר שם חלין הרי זו תרומה הא אם אמר כל הפירות יהו תרומה לא אמר כלום ומ״מ הואיל ויש בהוספתה מחלוקת לא שנאה ולא עוד אלא שאף לר׳ עקיבא יש לה שיעור והוא שאמרו שם אמר ר׳ יוסה עושה אדם כל שדהו בכורים ואין אדם עושה כל שדהו תרומה [כלומר] ואינך צריך למחלקת שהרי כלם מודים שאין עושה כל שדהו תרומה שצריך הוא שיהיו שיריה נכרים והקשו שם ואמרו התיבון הרי פיאה דאין אדם עושה כל שדהו פאה ותניתה א״ר [יוסי] קצירת שבולת ראשונה דומה למרוחו עד שלא קצר שבולת ראשונה לא נתחייב שדהו פאה משקצר נתחייב ועושהו כלו פאה ברם בתרומה משנתמרח נתחייב כריו תרומה ואם בקש לעשות [כל] כריו תרומה אינו עושהו זהו לשונם וביאור הדברים פיאה זו שאמרו שאין אדם עושהו כלו פאה הוא מפני שאין דין פאה עד שיתחיל לקצור הא משבא לכלל חיוב פיאה ר״ל משקצר שבולת ראשונה עושהו כלו פאה אם ירצה אבל תרומה משבא לכלל חיוב תרומה והוא משנתמרח ונעשה כרי אי אפשר לו לעשות כל גרנו תרומה:
כשם שביארנו שאין לערך הקרבנות שיעור כך ראיית פנים שלו הן בקרבן הן שלא בקרבן אין לו שיעור ר״ל אע״פ שהביא ראייתו וחגיגתו ביום ראשון אם רצה להראות לשם בכל יום ויום הן בהקרבת קרבן פעם אחת בכל יום כשיעור שהזכרנו הן שלא בהקרבת קרבן רשאי ואין כאן משום בל תוסיף והוא ששאלו בגמרא מאי הראיון ר׳ יוחנן אמר ראיית פנים בעזרה וכו׳ ולענין ביאור מיהא אתה צריך לשאול היאך שאלו מאי הראיון והרי נתפרש בסמוך שהוא נאמר לדמי ראיה וכמו שאמר אבל חכמים אמרו הראיה מעה כסף וכו׳ ונראה לי לפרש שמתוך שמלת ראיון מורה על ראייה תמידית וראייה של משנתנו לא נאמרה אלא בראיית יום ראשון שהוא עקר הרגל ועליו בררנו ששיעורו מעה כסף אם מדברי סופרים אם דבר תורה כל אחד לשיטתו חזר ושאל בשאר הראיות שבשאר הימים שכלם נכללות במלת ראיון ושאין לו שיעור לאיזה ענין נאמר בראיית שאר הימים ואין לה שיעור ופירש בה ר׳ יוחנן בראיית פנים בעזרה שכל שרוצה ליכנס יכנס הן בקרבן הן שלא בקרבן אלא שמ״מ אם הביא שיעורו במעה כסף כשיעור שהזכרנו בעקר הרגל נמצא שראיית פנים אין לו שיעור הא ראיית פנים בחיוב קרבן יש לו שיעור דוקא ביום ראשון והוא עקר הרגל וריש לקיש אמר ראיית פנים בקרבן שכל שיראה לשם חייב בקרבן בכל יום שיראה שם שאין לראיית פנים בחיוב קרבן שיעור והקשו לר׳ יוחנן ממה שאמרו ולא יראו פני ריקם בזבחים וכו׳ אתה אומר עולות או אינו אלא שלמים נאמר חגיגה להדיוט וכו׳ מה חגיגה בהדיוט בראוי לה ר״ל שלמים אף ראיה לגבוה בראוי לה ר״ל עולות ומעתה מה חגיגה שבעה אף ראייה שבעה ותירץ לו שלא נאמר אלא על עקר הרגל שאף עקר חגיגה אינה אלא ביום ראשון והקשו לריש לקיש ממה שאמרו יראה [יראה] מה אני בחנם אף אתה בחנם עד שחזרו ואמרו כל היכא דאתא ולא אייתי כלהו הודו דרשאי כי פליגי דאתא ואייתי ר׳ יוחנן אמר ראיית פנים אין לה שיעור הא בקרבן יש לו שיעור ואין מקבלין הימנו ור׳ שמעון בן לקיש אמר אף בקרבן אין לו שיעור אלא אם ירצה (יבא) [יביא] ונמצא דעת ריש לקיש ללשון אחרון הוא דעת ר׳ יוחנן ללשון ראשון ופסקנו כדעת ר׳ יוחנן שבלשון ראשון שאין לראיית פנים שיעור בין בקרבן בין שלא בקרבן ואע״פ שבכל התלמוד אנו פוסקין כלשון אחרון בזו נראין הדברים כדעת ראשון שהרי אמרו הוקר רגלך מבית רעך וכתיב אבא ביתך בעולות כאן בחטאות ואשמות כאן בעולות ושלמים כלו׳ חטאות ואשמות שהם באים על חטא הוקר רגלך כלו׳ שלא תרגיל בעצמך לחטוא כנסמך על הקרבן אבל עולות ושלמים שמהם באים נדבה אין להם שיעור:
עולה ראיה שזכרנו יש אומרים שאינה באה אלא מן הבהמה כשלמי חגיגה ושלמי שמחה וכן שטת הגמרא מוכחת בכאן ממה שאמרו אתה אומר בזבחים ר״ל קרבן בהמה שהוא קרבן הזבוח או אינו אלא בעופות ומנחות נאמ׳ חגיגה להדיוט ר״ל וחגותם אותו וראייה לגבוה ר״ל ולא יראו פני ריקם מה חגיגה בזבחים שהרי אין שלמים אלא בבהמה אף ראיה בזבחים ומגדולי המחברים פסקו שהיא באה אף מן העוף וכן מצאנוה במדרש מכלתא שאינו גורס בשמועה שבכאן או אינו אלא בעופות ומנחות אלא או אינו אלא בכספים ולא למעט עופות אלא למעט כספים שלא יביאם בעזרה ומ״מ בירושלם מביא כספים והוא שכתבו גדולי המחברים שמי שאין בידו עולות יביא עמו כסף אבל לא יבא לשם בלא כסף ואפי׳ יש בידו שוה כסף שכך אמרו בבכורות פרק בכור לנחלה כל הנפדין נפדין בכסף ובשוה כסף חוץ משקלים ומעשר והראיון כלו׳ דהנהו דוקא בכסף שקלים דתנן מצרפין שקלים דרכונות מפני משוא הדרך מעשר דכתיב וצרת הכסף ראיון שמא (יבא) [יביא] סיגה לעזרה:
כבר ביארנו במשנה שאפי׳ היו כמה בבית אחד כלן חייבין בראיה וכן ביארנו למעלה שהמקמץ והמצרף נחשת והבורסקי חייבין וא״כ זו שאמרו כאן אין נראין לחצאין אם ללמד שאין אחד שבבית פוטר את האחרים לא הוצרכה שאין לו לאדם לעשות קצת בניו פושעים וקצתם זריזים ואם למעט מצרף ומקמץ ובורסקי וקורא אותם חצאין מצד שאין יכולין להתחבר עם חבריהם מפני הריח שלהם אין הלכה כן כמו שהתבאר:
איתיביה [הקשה לו] ריש לקיש, שנינו: ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר: שלש רגלים בשנה נצטוו ישראל לעלות ברגל: בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות. ואין נראין חצאין כשרק חלק מן העם יבוא, משום שנאמר: ״יראה כל זכורך״ (שמות כג, יז), ואין נראין ריקנים בידים ריקות בלא קרבן, משום שנאמר: ״ולא יראו פני ריקם״! אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן: גם כאן מדובר בעיקר הרגל, ולא בשאר הימים.
Reish Lakish raised another objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: Three times a year the Jewish people were commanded to ascend on the pilgrimage Festival: On Passover, on Shavuot, and on Sukkot. They may not appear partially, i.e., only some of the people, because it is stated: “All your males” (Exodus 23:17). And they may not appear empty-handed, because it is stated: “And none shall appear before Me empty-handed” (Exodus 23:15). Rabbi Yoḥanan said to him: That too is referring to the main day of the pilgrimage Festival.
רש״יראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֵיתִיבֵיהּ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ יֵרָאֶה יִרְאֶה מָה אֲנִי בְּחִנָּם אַף אַתֶּם בְּחִנָּם.

Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish from a baraita: The verse states: “All your males shall appear.” Although the verse as written can be read: “Will see [yireh],” it is actually read: “Shall be seen [yera’e].” The baraita derives that just as I, God, come to see you for free, as He has no obligation to bring an offering when He comes to see us in the Temple, so too, you may come to see Me in the Temple for free, i.e., there is no requirement to bring an offering. The Gemara accepts this objection and therefore proceeds to explain the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish in a different manner.
ר׳ חננאלראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופריק רבי יוחנן: ההיא בעיקר הרגל, וכן בהא דר׳ יוסי בר׳ יהודה. והדר ר׳ יוחנן ומותיב ליה לריש לקיש: כתיב: יראה, וקרינן יראה, מה אני בחנם אף אתם בחנם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולצד שני איתיביה [הקשה לו] ר׳ יוחנן לריש לקיש מברייתא השנויה על הכתוב ״יראה כל זכורך״ שהכתיב הוא ״יראה״ והקרי הוא ״יראה״, ומן ההשוואה של הכתיב והקרי אנו למדים: מה אני בחנם, שהקדוש ברוך הוא מראה פניו ואין על זה בקשת שכר, אף אתם הבאים לראות פני — בחנם. משמע שיש ראיית פנים בלי הבאת קרבן! ראיה זו נחשבת כמכרעת לדברי ר׳ יוחנן.
Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish from a baraita: The verse states: “All your males shall appear.” Although the verse as written can be read: “Will see [yireh],” it is actually read: “Shall be seen [yera’e].” The baraita derives that just as I, God, come to see you for free, as He has no obligation to bring an offering when He comes to see us in the Temple, so too, you may come to see Me in the Temple for free, i.e., there is no requirement to bring an offering. The Gemara accepts this objection and therefore proceeds to explain the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish in a different manner.
ר׳ חננאלראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֶלָּא כֹּל הֵיכָא דַּאֲתָא וְלָא אַיְיתִי דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּעָיֵיל וּמִתְחֲזֵי וְנָפֵיק כִּי פְּלִיגִי דַּאֲתָא וְאַיְיתִי.

Rather, with regard to anywhere that one comes to the Temple courtyard after the initial time on the first day of the Festival and he does not bring an offering, everyone agrees that one enters, appears, and exits without having to bring an offering. When they disagree it is in a case where one comes and brings an offering.
ר׳ חננאלראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופרקינן: אלא לעולם בעו לאיתויי, דהא כתיב: ולא יראו פני ריקם, וכל היכא דאתא ולא אייתי, אף על גב דעבר, כולי עלמא לא פליגי דעייל בעזרה ומתחזי ונפיק. כי פליגי דאתא ואייתי בעיקר הרגל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא יש לדחות מה שאמרנו ולהסביר כך: כל היכא [מקום] דאתא [שבא] ולא אייתי [הביא] קרבן דכולי עלמא לא פליגי דעייל ומתחזי ונפיק [הכל אינם חלוקים שנכנס ומראה עצמו ויוצא] ואינו חייב בקרבן, כי פליגי דאתא ואייתי [כאשר נחלקו היה זה כאשר בא והביא קרבן].
Rather, with regard to anywhere that one comes to the Temple courtyard after the initial time on the first day of the Festival and he does not bring an offering, everyone agrees that one enters, appears, and exits without having to bring an offering. When they disagree it is in a case where one comes and brings an offering.
ר׳ חננאלראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) רַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר רְאִיַּית פָּנִים בָּעֲזָרָה רְאִיַּית פָּנִים הוּא דְּאֵין לָהּ שִׁיעוּר הָא לְקׇרְבָּן יֵשׁ לָהּ שִׁיעוּר וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר ירְאִיַּית פָּנִים בְּקׇרְבָּן כדַּאֲפִילּוּ קׇרְבָּן נָמֵי אֵין לוֹ שִׁיעוּר.

The Gemara explains: Rabbi Yoḥanan, who says that the appearance mentioned in the mishna is referring to the appearance of one’s face in the Temple courtyard, maintains that it is this appearance itself that has no maximum measure, i.e., one may appear as often as he wishes without an offering. However, there is a maximum measure, i.e., a limited number of offerings, that one may bring; only one burnt-offering of appearance per Festival. And Reish Lakish said: The appearance of one’s face means with an offering, as even offerings have no maximum measure. One may bring as many offerings during the Festival as he wishes.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלתוספותראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יוחנן אומר: תוב לא מייתי דראיית פנים בעזרה הוא דאין לו שיעור, וכל אימת דאתי עייל. אבל ראיית קרבן יש לה שיעור, וכיון דאייתי, אי מייתי אחריתי לא מקבלינן מיניה.
רבי יוחנן אמר ראיית פנים בעזרה – דכיון דאייתי בראייה חדא זימנא מיפטר בכך אם ירצה או יביא כמו שירצה אבל ראיית פנים בקרבן יש לו שיעור דסבירא ליה לרבי יוחנן מעה כסף ושתי כסף דאורייתא והכי איתא בירושלמי דמסכת פאה מתני׳ בראייה אבל בקרבן יש לו שיעור דא״ר יוחנן מעה כסף שתי כסף דאורייתא ועוד אמר במכילתין רבי יוחנן כדעתיה דאמר כל השיעורים הלכה למשה מסיני ואמר מעה כסף ושתי כסף דאורייתא וריש לקיש דמוקי לה בראיית פנים בקרבן סבירא ליה כר׳ (יהושע) דאמר מעה כסף שתי כסף דרבנן וכן אמר התם לא יראו פני כל שהוא אבל חכמים נתנו להם שיעור מעה כסף שתי כסף ומיהו הש״ס שלנו לא נחית להכי אלא להך לישנא קמא משמע דבעי למימר דמתניתין מיירי אף במועד הלכך לא מצי לאוקמי בראיית קרבן דאז לא מיחייב כלל להביא אבל בראיית פנים מיחייב לבוא חדא זימנא ומשם (זה) והלאה אין לו שיעור וריש לקיש אמר דמתני׳ נמי בראיית פנים בקרבן דמיחייב להביא ומ״מ צריך לומר דסבירא ליה כרבי יהושע כדפירשתי כדי שלא יהא שיעור כלל ולאידך לישנא דאתא ואייתי בו ביום קאמר דלא מקבלינן משום בל תוסיף כיון דכבר נפיק אבל למחר וליומא אוחרא מצי להביא אם ירצה והא לא פטר ליה קרא מה אני בחנם רק בחיובא אבל אי מייתי שפיר מקבלינן וכן משמע לישנא דלעיל דאתא ולא אייתי בשאר יומי ולא פליג רבי יוחנן רק דלא מיחייב לאתויי אבל אי מייתי מקבלינן שפיר וריש לקיש לא איתותב אלא משום דמיחייב ולא מחייב ליה קרא ולא דמי האי יש לו שיעור לההיא דירושלמי דהתם מלמטה מיירי (ודחי) הקרבן אבל הכא קיימינן שיעור בהבאתו ואם נבוא להשוותם יחד הא לקרבן יש לו שיעור למטה כדאיתא בירושלמי וה״נ דין הוא שיש לו שיעור בהבאתו אי בעי מייתי אי מקבלינן מיניה או לא ומיהו לפי לשון הירושלמי לא ידענא היכי מוקי לה מתני׳ בראיית פנים בעזרה ולא בקרבן משום שיש לה שיעור כרבי יוחנן והא חשיב פאה שיש לה שיעור למטה ושמא דאיבעי ליישבו למתני׳ כדברי הכל אף כתנא דאמר פאה אין לה שיעור לא למעלה ולא למטה ומתוקמא בראיית פנים לחוד לרבי יוחנן כן נראה לי הפירוש דהך שמעתתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יש דברים שאין להם מן התורה שיעור למטה וחכמים נתנו שיעור בקצתן וכלן יש בהוספתן מצוה עד שאין להם ג״כ שיעור למעלה ואלו הן הפיאה שאין לה שיעור מן התורה אלא שחכמים נתנו בה שיעור אחד מששים והבכורים שאין להם שיעור כלל והראיון ר״ל קרבנות ראיה שאין להם שיעור מן התורה אלא שחכמים נתנו שיעור לראיה וחגיגה שתי כסף ומעה כסף וזהו שאמרו בתלמוד המערב אמר ר׳ יוחנן מעה כסף ושתי כסף דבר תורה ור׳ יוסה תני ראיה כל שהוא וחכמים הוא שנתנו שיעור מעה כסף ושתי כסף וי״מ שיעור שבמשנתנו תורה כר׳ יוחנן ובעקר הרגל ומשנת פאה שלא בעקר הרגל ואין נראה כן וגמילות חסדים ופי׳ בתלמוד המערב גמילות חסדים של גופו הא של ממונו הרי אמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ובלבד מן הריוח ותלמוד תורה שלמטה אף בקריאת שמע שחרית וערבית קיים והגית בו יומם ולילה ואין צריך לומר שאין לה שיעור למעלה ואמרו עליה בתלמוד המערב שאלו לר׳ יהושע מהו ללמד את בנו חכמה יונית אמר להם כתיב והגית בו יומם ולילה צא וראה אי זו שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה כלו׳ ואך אפשר בכך מעתה יהא אסור ללמדו אומנות והא תני ר׳ ישמעאל ובחרת בחיים זו אומנות א״ר יוחנן מפני המסורות ופירשוה חכמי נארבונאה שלא אסרה ר׳ יהושע אלא מפני המסורות שלא יהו בקיאים בה וכמו שאמרו בפרק מרבה (ב״ק פ״ב:) על אותו זקן שלעז להם בלשון יוני ולמדו מכאן שחכמת רמיזה בלבד הוא שאסרו ושנו עוד שם ר׳ אבהו בשם ר׳ יוחנן מותר ללמד את בתו תורה מפני שתכשיט הוא שמע שמעון ברבא אמר בגין דו בעי מילפא לבנתיה תלי ליה בר׳ יוחנן יהא עלי אם שמעה מר׳ יוחנן ולא נחשב באלו כבוד אב ואם מפני שיש בה גבול שאם אמרו לו עבור על דברי תורה אינו רשאי וכן תרומה אע״פ שחטה אחת פוטרת את הכרי יראה לי הואיל ומ״מ בדברי נביאים נתן בה שיעור אחד מששים וחכמים הוסיפו על מדת בנונית אחד מחמשים כמו שיתבאר במקומו לא מנאה כאן:
תוס׳ בד״ה רבי יוחנן אמר ראיית פנים בעזרה כו׳ אבל ראיית פנים בקרבן כו׳ דסבירא ליה לר״י מעה כסף כו׳ דאורייתא כו׳ עכ״ל יראה דכל זה פירש לשיטת הירושלמי דלאו לענין שיעור הבאה קאמר אלא לענין דמי עולה וכמ״ש דהכי איתא בירושלמי כו׳ ותלמוד שלנו לא נחית להכי כו׳ לענין שיעור דמי עולה אלא לענין שיעור הבאה דללישנא קמא כו׳ דהשתא לר״י דמצינן למימר שפיר לענין דמי עולה דאין לו שיעור אף למטה וכמ״ש בס״ד ולא דמי האי יש לו שיעור לההיא דירושלמי כו׳ אבל מ״ש כאן ללישנא קמא ור״ל אמר דמתני׳ נמי בראיית פנים בקרבן דמחייב להביא ומ״מ צ״ל דס״ל כרבי אושעיא דפי׳ כו׳ הוא אינו מדוקדק כיון דלא דמי האי יש לו שיעור דלענין הבאה ליש לו שיעור לענין דמי עולה לרבי יוחנן ה״נ מצינן למימר לר״ל ומצי שפיר סבר אף דלענין הבאה אין לו שיעור לענין דמי עולה יש לו שיעור אף למטה ואולי שכתבו כן הכא לפי מה שכתבו בם״ד דאם נבא להשוותם יחד כו׳ והא בהא תליא לרבי יוחנן ה״נ אית לן למימר לר״ל דאין לו שיעור לענין הבאה ואין לו נמי שיעור לענין דמי עולה:
ר׳ יוחנן שאמר מצוות ראיית פנים (״ראיון״) היא להיראות בעזרה על כן סבור הוא כי ראיית פנים בלבד הוא שאמרו שאין לה שיעור, הא [הרי] לקרבן יש לה שיעור ואם מביא קרבן חייב שיהיה לו שיעור מסויים. וריש לקיש אמר: ראיית פנים (״ראיון״) פירושה בקרבן, שאפילו קרבן נמי [גם כן] אין לו שיעור.
The Gemara explains: Rabbi Yoḥanan, who says that the appearance mentioned in the mishna is referring to the appearance of one’s face in the Temple courtyard, maintains that it is this appearance itself that has no maximum measure, i.e., one may appear as often as he wishes without an offering. However, there is a maximum measure, i.e., a limited number of offerings, that one may bring; only one burnt-offering of appearance per Festival. And Reish Lakish said: The appearance of one’s face means with an offering, as even offerings have no maximum measure. One may bring as many offerings during the Festival as he wishes.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלתוספותראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֵיתִיבֵיהּ {משלי כ״ה:י״ז} הוֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ הָתָם בְּחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת.

Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish: “Let your foot be seldom in your neighbor’s house, lest he be sated with you, and hate you” (Proverbs 25:17). It can be inferred from this verse that one should not bring extra gifts, i.e., offerings, to God. The Gemara responds: There, the verse is referring to sin-offerings and guilt-offerings, i.e., it is better not to sin in the first place.
ר׳ חננאלרש״יראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומותיב ר׳ יוחנן: והכתיב: הוקר רגלך מבית רעיך – כלומר אל תרבה להראות לו פניך.
בחטאות ואשמות – שלא תחטא ותזקק להביא חטאת ואשם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הוקר רגלך מבית רעך כו׳. בפשיטות פריך מהאי קרא כאילו הוא פשטיה דקרא דאיירי בקרבנות משום דכל ספר משלי הנמשל ממנו הוא פשטיה ומשמעו הוא המשל ואינו פשטיה כמ״ש גם זה מתוך הסוגיא דפ״ק דחולין ע״ש ונראה עוד בזה דלפי פשטיה הוה ל״ל הוקר עצמך מבית רעך וע״כ דרשו רגלך ע״ש שלש רגלים כשאתה עולה לרגל הוקר מלבא שם בחטאות ואשמות כמפורש לעיל:
התם בחטאות ואשמות כו׳. יש להזהיר על השוגג כגון שגגת מלאכה וזדון שבת דה״ל ללמוד ולא למד ועד״ז אמרו שגגת תלמוד עולה זדון:
מבית רעך כו׳. פרש״י אוהבך הקב״ה שקרא ישראל רעך שנאמר למען אחי ורעי עכ״ל אבל הנראה ממשמעות המקרא דדוד אמר כן לישראל ובספר שיר השירים מצינו יפתי רעיתי גו׳ זה דודי וזה רעי:
איתיביה [הקשה לו] ר׳ יוחנן לריש לקיש: הלא נאמר ״הקר רגלך מבית רעך פן ישבעך ושנאך״ (משלי כה, יז), שמפרשים אותו גם כמתייחס לקדוש ברוך הוא, שהוא קרוי ״רע״ לישראל, שאין ראוי להרבות בקרבנות ובמתנות, ומשיבים: התם [שם] מדובר בחטאות ואשמות שמוטב שלא ירבה את הצורך בהם, שימנע מחטא ולא יצטרך להביאם.
Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish: “Let your foot be seldom in your neighbor’s house, lest he be sated with you, and hate you” (Proverbs 25:17). It can be inferred from this verse that one should not bring extra gifts, i.e., offerings, to God. The Gemara responds: There, the verse is referring to sin-offerings and guilt-offerings, i.e., it is better not to sin in the first place.
ר׳ חננאלרש״יראב״ד כתוב שםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) כִּדְרַבִּי לֵוִי דְּרַבִּי לֵוִי רָמֵי כְּתִיב הוֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ וּכְתִיב {תהלים ס״ו:י״ג} אָבֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת כָּאן בְּעוֹלוֹת וּשְׁלָמִים.

This explanation is in accordance with the opinion of Rabbi Levi, as Rabbi Levi raised a contradiction between two verses. It is written: “Let your foot be seldom in your neighbor’s house,” and it is written: “I will come into Your house with burnt-offerings, I will perform for You my vows” (Psalms 66:13). Rabbi Levi explained: This is not difficult; here, the verse is referring to sin-offerings and guilt-offerings, and there, it is referring to burnt-offerings and peace-offerings, concerning which one may bring as many as he likes.
ר׳ חננאלרש״יראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופריק ריש לקיש: התם בחטאות ואשמות – כלומר הזהר בעצמך ואל תחטא בכל יום, ותביא חטאת ואשם. וכדר׳ לוי דאמר: כתוב אחד אומר: אבוא ביתיך בעולות, וכתוב אחר אומר: הוקר רגלך מבית רעך. ומשני: לא קשיא הא בעולות ושלמים אבוא ביתך, והא דכתב הוקר רגלך – בחטאות ואשמות.
מבית רעך – מבית אוהבך הקב״ה שקרא ישראל רעים שנאמר למען אחי ורעי (תהלים קכב).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכד ברי ר׳ לוי. שר׳ לוי רמי [השליך, הראה סתירה בין פסוקים]: כתיב [נאמר] בכתוב אחד: ״הקר רגלך מבית רעך״, וכתיב [ונאמר] בפסוק אחר: ״אבא ביתך בעולות אשלם לך נדרי״ (תהלים סו, יג)! ותירץ: לא קשיא [אין זה קשה]: כאן בחטאות ואשמות — מוטב שלא ירבה להביא, כאן בעולות ושלמים מותר להרבות ולהביא.
This explanation is in accordance with the opinion of Rabbi Levi, as Rabbi Levi raised a contradiction between two verses. It is written: “Let your foot be seldom in your neighbor’s house,” and it is written: “I will come into Your house with burnt-offerings, I will perform for You my vows” (Psalms 66:13). Rabbi Levi explained: This is not difficult; here, the verse is referring to sin-offerings and guilt-offerings, and there, it is referring to burnt-offerings and peace-offerings, concerning which one may bring as many as he likes.
ר׳ חננאלרש״יראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי הוֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ בְּחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר אַתָּה אוֹמֵר בְּחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּעוֹלוֹת וּשְׁלָמִים כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר אָבוֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת אֲשַׁלֵּם לְךָ נְדָרָי הֲרֵי עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים אָמוּר הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים הוֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ בְּחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר.:

That opinion is also taught in a baraita: “Let your foot be seldom in your neighbor’s house.” The verse is speaking of sin-offerings and guilt-offerings. Do you say it is referring to sin-offerings and guilt-offerings, or perhaps it is only referring to burnt-offerings and peace-offerings? When it says: “I will come into Your house with burnt-offerings, I will perform for You my vows,” burnt-offerings and peace-offerings are mentioned, as these are more pleasant to sacrifice to God. How then do I uphold the meaning of the verse: “Let your foot be seldom in your neighbor’s house”? The verse is speaking of sin-offerings and guilt-offerings.
ר׳ חננאלראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא נמי הכי – כשינויא דריש לקיש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: ״הקר רגלך מבית רעך״ — בחטאות ואשמות הכתוב מדבר, אתה אומר בחטאות ואשמות או אינו אלא בעולות ושלמים? כשהוא אומר ״אבוא ביתך בעולות אשלם לך נדרי״ — הרי עולות ושלמים אמור שיפה וראוי להביאם, הא [הרי] מה אני מקיים ״הקר רגלך מבית רעך״ — בחטאות ואשמות הכתוב מדבר שבהם אין להרבות.
That opinion is also taught in a baraita: “Let your foot be seldom in your neighbor’s house.” The verse is speaking of sin-offerings and guilt-offerings. Do you say it is referring to sin-offerings and guilt-offerings, or perhaps it is only referring to burnt-offerings and peace-offerings? When it says: “I will come into Your house with burnt-offerings, I will perform for You my vows,” burnt-offerings and peace-offerings are mentioned, as these are more pleasant to sacrifice to God. How then do I uphold the meaning of the verse: “Let your foot be seldom in your neighbor’s house”? The verse is speaking of sin-offerings and guilt-offerings.
ר׳ חננאלראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְאֵין נִרְאִין חֲצָאִין כּוּ׳.: סָבַר רַב יוֹסֵף לְמֵימַר מַאן דְּאִית לֵיהּ עֲשָׂרָה בָּנִים לָא לִיסְּקוּ הָאִידָּנָא חַמְשָׁה וּלְמָחָר חַמְשָׁה

§ Earlier the baraita taught: The people may not appear partially, as the verse states: “All your males” (Exodus 23:17). Rav Yosef thought to say: One who has ten sons should not let five ascend now and the other five tomorrow. Rather, they must all ascend to the Temple together.
ר׳ חננאלרש״יראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין נראין חצאין – פירוש: כל מי שאינו יכול לעלות בכלל ישראל כולו.
סבר רב יוסף למימר כו׳ – דאי לאו הכי מאי אין נראין חצאין דיליף מבכל זכורך אי שלא יהיו חציין עולין מזכורך נפקא שהרי כל הזכרים בכלל זכורך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב שנינו בברייתא: ואין נראין חצאין. סבר רב יוסף למימר [לומר, לפרש] כך את הדברים: מאן דאית ליה [מי שיש לו] עשרה בנים שלא ליסקו האידנא [יעלו עכשיו] לרגל חמשה ולמחר חמשה, אלא יבואו כולם בבת אחת.
§ Earlier the baraita taught: The people may not appear partially, as the verse states: “All your males” (Exodus 23:17). Rav Yosef thought to say: One who has ten sons should not let five ascend now and the other five tomorrow. Rather, they must all ascend to the Temple together.
ר׳ חננאלרש״יראב״ד כתוב שםפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חגיגה ז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חגיגה ז., ר׳ חננאל חגיגה ז., הערוך על סדר הש"ס חגיגה ז., רש"י חגיגה ז., תוספות חגיגה ז., ראב"ד כתוב שם חגיגה ז. – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), תוספות רי"ד חגיגה ז., בית הבחירה למאירי חגיגה ז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חגיגה ז., מהרש"א חידושי אגדות חגיגה ז., גליון הש"ס לרע"א חגיגה ז., פירוש הרב שטיינזלץ חגיגה ז., אסופת מאמרים חגיגה ז.

Chagigah 7a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chagigah 7a, R. Chananel Chagigah 7a, Collected from HeArukh Chagigah 7a, Rashi Chagigah 7a, Tosafot Chagigah 7a, Raavad Katuv Sham Chagigah 7a, Tosefot Rid Chagigah 7a, Meiri Chagigah 7a, Maharsha Chidushei Halakhot Chagigah 7a, Maharsha Chidushei Aggadot Chagigah 7a, Gilyon HaShas Chagigah 7a, Steinsaltz Commentary Chagigah 7a, Collected Articles Chagigah 7a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144