×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מתני׳מַתְנִיתִין: אהַמְמַנֶּה עִמּוֹ אַחֵר בְּחֶלְקוֹ רַשָּׁאִין בְּנֵי חֲבוּרָה לִיתֵּן לוֹ אֶת שֶׁלּוֹ וְהוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ וְהֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן.:
MISHNA: If one who is registered for a Paschal lamb unilaterally registers another person with him in his portion of the Paschal lamb, the other members of his group are permitted to give him, i.e., the one who included the additional person, only his portion, which was originally allotted to him. And he, the additional person, eats from his portion, i.e., the portion of he who added him; and they, the other members of the group, eat from theirs. This is because they did not agree to the inclusion of the additional person.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מתני׳ הממנה אחרים על פסחו – א׳ מבני חבורה שהמנה אחרים עמו על חלקו בלא דעת חבורה.
רשאין – לומר לו טול חלקך וצא ואכול אתה וחבורתך את חלקך דאית ליה להאי תנא פסח נאכל בב׳ חבורות.
הממנה עמו אחר בחלקו בלא לקבל רשות משאר בני החבורה רשאין שאר בני החבורה ליתן לו את חלקו שלו, והוא וחברו שנמנה על פסחו אוכל משלו, והן, השאר, אוכלין משלהן, שיכולים הם לומר שאין רצונם שיאכל עוד אדם אחר ויתמעט חלקם.
MISHNA: If one who is registered for a Paschal lamb unilaterally registers another person with him in his portion of the Paschal lamb, the other members of his group are permitted to give him, i.e., the one who included the additional person, only his portion, which was originally allotted to him. And he, the additional person, eats from his portion, i.e., the portion of he who added him; and they, the other members of the group, eat from theirs. This is because they did not agree to the inclusion of the additional person.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) גמ׳גְּמָרָא: אִיבַּעְיָא לְהוּ בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁהָיוּ יָדָיו שֶׁל אֶחָד מֵהֶן יָפוֹת מַהוּ שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ טוֹל חֶלְקְךָ וָצֵא מִי אָמְרִינַן מָצֵי אֲמַר לְהוּ הָא קַבֵּילְתּוּן אוֹ דִילְמָא מָצוּ לְמֵימַר לֵיהּ כִּי קַבֵּלְינַן לְתַיקּוֹנֵי זְבִיחָה אַדַּעְתָּא דְּאָכְלַתְּ טְפֵי מִינַּן לָא קַבֵּלְינָךְ.

GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: If there is among the members of a group one of them who has fine hands, a euphemism for one who always hastens to take a large quantity of food, what is the halakha concerning whether they can say to him: Take your allotted portion to eat and leave; and don’t take any more from the other’s members portions? Do we say that he can say to them: You accepted me in the group without preconditions, and you therefore have no right to limit how much I can take now? Or perhaps they can say to him: When we accepted you, it was only for the preparation of the offering, to ensure that enough people would be registered to guarantee that the entire offering would be eaten with none left over. However, we did not accept you with the understanding that you would eat considerably more than us.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איבעיא להו בני חבורה שהיו ידי אחד מהן יפות. כלומר אוכל הרבה מהו שיאמרו לו טול לחלקך וצא ופשטנא מהא דתניא בני חבורה שהיו ידי אחד מהן יפות רשאין לומר לו טול חלקך וצא ולא עוד אלא אפילו חמשה ועשו סיבולת רשאין לומר לו טול חלקך וצא שמע מינה.
ערך יף
יףא(פסחים פט:) הרי שהיו ידים של אחד מהן יפות כלומר אוכל הרבה:
א. [שעהן.]
גמ׳ ידיו יפות – לישנא מעליא ממהר לאכול הרבה.
קבילתון – קבלתוני עליכם לאכול בכל כחי בדמים הללו.
לתקוני זביחה – שלא יהא נותר ושיערנוך למאכל שאר בני אדם.
אחד מבני חבורה שהיו ידיו יפות ר״ל שמתוך שהוא גרגרן ממהר לחטוף ולאכול רשאים שאר בני החבורה להוציאו ר״ל לברר חלקו מתוך חלקם ויאכל חלקו בחבורתם שאע״פ שקבלוהו בחבורתם לא קבלוהו אלא לתקן הזבח שלא יבא לידי נותר אבל לאכול את חלקם לא ושאר בני חבורה שאינם גרגרנים אע״פ שאם נתרצו כלם בכך רשאים לברר לעצמם חלק כל אחד ואחד מ״מ אין כופין זה את זה בכך והשמש שאכל כזית בצד התנור כבר ביארנו שכלם צריכים לאכול במקום שהתחיל הוא לאכול שאין הפסח נאכל לא בשתי חבורות ולא בשני מקומות זהו פסק היוצא משמועה זו:
ולענין ביאור מיהא כל הסוגיא שנויה על דעת הסובר שהפסח נאכל בשתי חבורות וטול חלקך וצא פירושו להוציאו מן המקום לגמרי ומה שאמרו שאם אינו גרגרן אין רשאין ליחלק פירושו משהתחיל לאכול אבל לענין פסק אי אתה יכול לפרשה אלא לענין חלוק מנות ליתן מנה לפני כל אחד ואחד אלא שמ״מ יאכלו כלם בחבורה אחת ובפסח אין כופין זה את זה בכך אא״כ יש שם גרגרן הא אם רצו רשאין אף בלא גרגרן וגדולי המחברים הורו בה שאין רשאין כפשוטה של שמועה ולא יראה לי כן:
ב גמרא איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: בני חבורה שהיו ידיו של אחד מהן יפות כלומר, בלשון נקיה, שהיה ממהר לחטוף ולאכול, מהו שיאמרו לו בני חבורה טול חלקך לפי השיעור המגיע לך וצא, ואכול חלקך לבדך ואל תחסר מחלקנו. מי אמרינן [האם אומרים אנו] מצי אמר להו הא קבילתון [יכול הוא לומר להם: הרי קבלתם, את חברתי] או דילמא מצו למימר ליה: כי קבלינן — לתיקוני זביחה, אדעתא דאכלת טפי מינן לא קבלינך [או שמא יכולים לומר לו: כאשר קבלנו אותך היה זה כדי לתקן את הזביחה להקריב יחד את הפסח ולמנוע מצב שנשאר ממנו בשל מיעוט הסועדים ויהיה נותר, אבל על דעת שתאכל יותר מאתנו לא קיבלנוך]. ומביאים ראיות שונות.
GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: If there is among the members of a group one of them who has fine hands, a euphemism for one who always hastens to take a large quantity of food, what is the halakha concerning whether they can say to him: Take your allotted portion to eat and leave; and don’t take any more from the other’s members portions? Do we say that he can say to them: You accepted me in the group without preconditions, and you therefore have no right to limit how much I can take now? Or perhaps they can say to him: When we accepted you, it was only for the preparation of the offering, to ensure that enough people would be registered to guarantee that the entire offering would be eaten with none left over. However, we did not accept you with the understanding that you would eat considerably more than us.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ת״שתָּא שְׁמַע הַמְמַנֶּה אֲחֵרִים עִמּוֹ עַל חֶלְקוֹ רַשָּׁאִין [בְּנֵי חֲבוּרָה] לִיתֵּן לוֹ אֶת שֶׁלּוֹ וְהוּא אוֹכֵל אֶת שֶׁלּוֹ וְהֵן אוֹכְלִין אֶת שֶׁלָּהֶן מַאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם דְּהָוֵי לֵיהּ כְּיָדַיִם שֶׁל אֶחָד מֵהֶן יָפוֹת וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ יָדָיו יָפוֹת מָצֵי אֲמַר לְהוּ קַבֵּילְתּוּן נִיהְוֵי הַאי כְּיָדָיו יָפוֹת.

Come and hear a resolution to the dilemma from what we learned (Pesachim 86a): If one who registered for a Paschal lamb registers other people with him in his portion, the other members of the group are permitted to give him only his portion. And then he and the additional people eat from his portion, and they, the other members of the group, eat from theirs. What is the reason for this? Is it not because it is comparable to a case where one of them has fine hands, because in the case of one who adds a person, he and the additional person together eat more than one portion? And if it could enter your mind to say that one with fine hands can say to them: You accepted me without preconditions, then this person, who registered an additional person to join him, should be considered as though he had fine hands, and he should be able to take a double portion. Therefore, the mishna rules that the group can limit the quantity of food he takes. It is apparent that the claim of one with fine hands is not accepted.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ הממנה אחרים על חלקו רשאין ליתן להם את חלקו כו׳ – פי׳ שלשה שנתחברו וקנו פסח ואמר אחד מהן לאחרים תנו לי מעות ובאו ואכלו עמי בחלקו רשאין בני חבורה לומר (לו) [ל] שלישי ולהוציאו מחבורתם ואוקימ׳ משום דאמרי ליה לא ניחא ליה דליתיב איניש נוכראה גבן ואף על גב דאכלי כולהו בחד.
ערך אביי
אבייאשאל מר רב יעקב החבר בן מר רב נסים אשר ממדינת קריוא״ן לבית דין הגדול של אדונינו שרירא ראש ישיבת גאון יעקב ולבית דין הגדול של אדונינו האי אב ב״ד ישיבת גאון יעקב זו השאלה והשיבו כך וששאלתם אית בפירושי דגבן כל רב מבבל כל רבי מארץ ישראל מאי טעמא מקצת תנאי ואמוראי בשמא גרידא כגון שמעון הצדיק אנטיגנוס איש סוכו יוסי בן יוחנן רב ושמואל אביי ורבא ומקצתהון בשם רבי כגון רבי עקיבא רבי יוסי רבי שמעון ומקצתהון בשם מר כגון מר עוקבא מר ינוקא ומקצתהון בשם רב כגון רב הונא ורב יהודה ומקצתהון בשם רבן כגון רבן גמליאל ורבן יוחנן בן זכאי ודאי כמו ששמעת כי ר׳ מחכמי ארץ ישראל הסמוכין שם בסנהדרין שלהן דאמרינן לענין סמיכת זקנים דסמכין ליה וקרי ליה רבי ויהבין ליה רשותא למידן דיני קנסות ורב מחכמי בבל הסמוכין בישיבות שלהן והדורות הראשונים שהיו גדולים מאד לא היו צריכים לרברבם לא ברבן ולא ברבי ולא ברב לא לחכמי בבל ולא לחכמי ארץ ישראל שהרי הלל עלה מבבל ולא נאמרה רבנות בשמו ובנביאים היו חשובין שאמר חגי הנביא לא עלה עזרא מבבל ואין מרברבין אותן עם הזכרת שמותיהן ולא שמענו כי התחילה זו אלא בנשיאים מרבן גמליאל הזקן ורבן שמעון בנו שנהרג בחרבן בית שני ורבן יוחנן בן זכאי כולן נשיאים ואף רבי התחיל מסמוכים מאותה שעה רבי צדוק ורבי אליעזר בן יעקב ופשט הדבר מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי ולהלן וסדור בפי הכל גדול מרב רבי וגדול מרבי רבן וגדול מרבן שמו ולא מצאנו אדם שנקרא רבן חוץ מן הנשיאים ואע״פ שמפורש בסוף מסכת עדיות תוס׳ בלשון הזה מי שיש לו תלמידים ותלמידיו תלמידים קורין אותו רבי נשתבחו תלמידיו קורין אותו רבן נשתבחו אלו ואלו קורין אותו בשמו אעפ״כ לא מצתנו רבן אלא נשיאים רבן גמליאל רבן שמעון רבן יוחנן בן זכאי רבינו הקדוש ואעפ״י שנקרא ר׳ יהודה הנשיא ולא נקרא רבן בל׳ הזה אלא רבינו ואעפ״כ כינה שמו וכן אמר רבי אומר ויש בתנאי׳ שקוראין רב במקומות ידועין כגון רבי חמא אמר בשבת רב אבא אמר בהודאה תחילה וסוף בברכות רב אבא אמר שאלתי את סומכוס בכתובות אבל מר אחת משני דרכים או מי שזה עיקר שמו כגון מר בר אמימר מר בר רב אשי או מי שזה חלק משמו כגון מר קשיש׳ ומר ינוקא בני רב חסדא אלו דרך אחד ודרך שנייה ראשי גליות שבבבל והנשיאים המעותדים לנשיאות מבית דור כגון מר עוקבא מר יוחנן מר יהודה ומר זוטרא ויש בהן שמאחרין את מר אחר שמותיהן כגון הונא מר יהודה מר בר מרי מר אמי מר אלא רבינו שמואל שתלמידיו אמרו מר שמואל ומבית דוד שקורין אותו רבנא נחמיה ורבנא עוקבא בני ברתי׳ דרב ואמרי׳ אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש אבל רב שכתבת כי הוא בקרואין בשמותיהן לא רב שמו אלא אבא שמו ומפורש בכמה מקומות מן התלמוד דקאמ׳ שמואל לא ידע אבא וסבר אבא וכיוצא באלו ואמרי׳ (חולין קלז:) כי סליק אסי בר הונא א״ל ר׳ יוחנן מאן ריש סדרא בבבל א״ל אבא אריכא א״ל אבא אריכא קרית ליה נהירנא כד הוה יתיבנא אחוריה שבסרי שורן אחוריה דרב ורב קמיה דר׳ ונפקין זיקוקין דניר מפומי׳ דרב לפומי׳ דר׳ ומפומי׳ דרבי לפומיה דרב ולית אנא ידענא מה אינון אמרין ואת אבא אריכא קרית ליה אבל שמואל ודאי כיון דהוא רישא דאמוראי ליקריה ומשום דכולהו שמעיה לא קריוהו רב ולא אסתמיך התם דליקרי רבי הלכך רב הוו מכנ׳ ליה לשמיה הכי ושמואל מכני אריוך ושבור אבל כינוי של רבנית לא ואביי ורבא שכתבת אין אנו מפרשין לך דאביי נחמני שמו ומפרשא בכמה דוכתי מגמ׳ ונקיטי רבנן דבר אחוה דרבה בר נחמני הוה ותלמידים וכיון דהוה שמיה נחמני בשם אבוהו דרבה לא הוה קרי ליה כל שעתא נחמני בשם אביי אלא הוה קרי ליה אביי בלשון ארמית כארם שקורא אבי סלק ליה אביי וכיון שהיה מן האבות והגדולים קריוה רבנן הכי ורבה ורבא אבא ואבא שמותיהן כאשר הוא ברור דאמר רב נחמן דנייח ליה לאבא וזה רי״ש שבראש המילה סימן היא לרב ולישנא קלילא וכן ראמי בר חמא אמי שמו ומפורש תלמוד בכמה מקומות היינו דשמעינן ליה לאמי ראבין אבין שמו אבין תכלא אבין דסמכ׳ אבון אחי הרבה כן בתלמוד רב בון אבון שמו רבינא אבינא שמו אשי ואבינא סוף הורא׳ (פסחים פט:) מאה פפי ולא חד אבינא וכן כל כיוצא באלו כגון רחבה רב אהבה הוא וכגון רפרם ויש בתלמוד רבים דמפרש בפסחים אמר רחבה אמר רב יהודה הר הבי׳ סטיו כפול היה ושבח דאסתפק׳ ליה רב יהודה אמרה או רבי יהודה אמרה ואמר הכי ואית לן נמי חד דזוטר מינייהו:
ערך מן
מןב(בסוף תרומו׳) לא מנו חכמים ז׳ משקין כמוני פיטמין פי׳ כרוכל המוכר בשמים ומונה והולך ומשייר אלא מנו ז׳ משקין בלבד טמאין ואין מוסיפין עליהן כלום ואלו הן הטל והמים והיין והשמן והדם והחלב ודבש דבורי׳ (בכורות נט. בבא מציעא ז) מניין הראוי פוטר פי׳ כגון שהיו לו עשר צאן בדיר שהן ראויין לעשר והוציאן בפתח אחד והוא מונה למי שיצא תחילה קראו אחד והיוצא אחריו מנאו שני ואחריו שלישי וכן כולם עד שיצאו התשעה אע״פ שלא יצא אחריהן העשירי אלא מת או קפץ מתוך הדיר קודם שיסקרו בסיקרא ונתערב עם המנויין נפטרו במנין הראוי. (ובילמדנו והיה עקב פרשה כי הארץ) מהו חיטי מינית שהיתה אשה מונה חיטה חיטה שהיו גסות. (במגילת איכה ותזנח משלום) רבי אחא אמר חיטי מינית חיטין דמניין. (נזיר כ:) במערבא אמרו אין הכחשה במונה (פסחים פט) נמנין ומושכין ידיהן ממנו עד שישחט (בגמ׳ הממנה אחרים) בממנה על פסחו ורבי היא פירוש ממנה לזונה על פסחו בשביל אתננה (א״ב לשון מקרא זה מי מנה עפר יעקב):
ערך סבל
סבלג(פסחים פט) אפי׳ סיבולת דלצוותא בעלמא פי׳ בני חבורה ההולכים ממקום למקום ואוכלין יחד (א״ב פי׳ סנבילי בל׳ יוני חבורה ואנשים נותנים סך ידוע לעשות משתה או לדבר אחר עיין ערך סנבול):
ערך צבת
צבתד(ברכות ו: שבת ל:) כי זה כל האדם כל העולם כולו לא נברא אלא לצבות לזה (סוכה נב) אורחא רחיקא וצבתין בסימא (פסחים פט) אפילו שבולת דלצבתא (בבא קמא ט) התם צבתא דחרש קא גרים (בבא בתרא ס) אימא בברתא מצטבתא ברתא באימא לא מצטבתא פי׳ מתחברת יש ספרים שכתוב בהם לצוות בוא״ו אלו ג׳ צבתים אחרונים קרובי ענין הם:
א. [מיין פאטר.]
ב. [צעהלען.]
ג. [געזעלנשאפטס אינטערהאלט.]
ד. [פעראייניגען זיך פערבינדען.]
לאו משום דהוה ליה כו׳ – שיהו עמו אוכלין.
תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: הממנה אחרים עמו על חלקו — רשאין בני חבורה ליתן לו את חלקו שלו לחוד, והוא ואותם אחרים שנמנו על חלקו אוכל את שלו והן אוכלין את שלהן. מאי טעמא [מה טעמו] של דבר? — לאו משום דהוי ליה [האם לא משום שנעשה לו] כאילו ידים של אחד מהן יפות שהרי הוא וחברו אוכלים יותר מחלק אחד. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך לומר] שמי שידיו יפות מצי אמר להו קבילתון [יכול לומר להם קבלתם אותי על עצמכם] ניהוי האי [שיהא זה] שמינה אחר עמו כאילו היו ידיו יפות, ונוטל כפליים!
Come and hear a resolution to the dilemma from what we learned (Pesachim 86a): If one who registered for a Paschal lamb registers other people with him in his portion, the other members of the group are permitted to give him only his portion. And then he and the additional people eat from his portion, and they, the other members of the group, eat from theirs. What is the reason for this? Is it not because it is comparable to a case where one of them has fine hands, because in the case of one who adds a person, he and the additional person together eat more than one portion? And if it could enter your mind to say that one with fine hands can say to them: You accepted me without preconditions, then this person, who registered an additional person to join him, should be considered as though he had fine hands, and he should be able to take a double portion. Therefore, the mishna rules that the group can limit the quantity of food he takes. It is apparent that the claim of one with fine hands is not accepted.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמְרִי לָא דֵּעוֹת שָׁאנֵי דא״נדְּאִי נָמֵי תַּרְוַיְיהוּ כְּחַד מִבְּנֵי חֲבוּרָה הוּא דְּאָכְלִי מָצֵי אָמְרִי לי׳לֵיהּ דְּלָא נִיחָא לַן אִינָשׁ נוּכְרָא גַּבָּן.

The Gemara rejects this proof: They say: No, a comparison should not be drawn. Including additional people of individual minds is different. Even if both of them together would eat a quantity equivalent to a single member of the group, the other members of the group can nonetheless say to him: It is not pleasant for us to have a strange person among us. Therefore, no proof can be offered from the mishna.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דעות שאני – אין בני חבורה מרוצין להיות כל אלו הדעות בחבורתם שמא יעכבו עליהם הסעודה ולא משום אכילה יתירתא אלא אפילו לא אכלי כולהו אלא כחד גברא מצו מעכבי עליה.
דעות שאני – אע״ג דלא אכלי כולהו אלא כחד תימה לר״י מה צריך לשנויי הכי לימא ליה דשאני הכא דלא שייך למימר הא קבילתון ולא דמי כלל לידיו של א׳ מהן יפות וי״ל דאיצטריך לשנויי הכי דלא נידוק [איפכא דוקא] ממנה אחרים דלא מצי למימר הא קבילתון [הא ידיו יפות דמצי למימר קבילתון] אין רשאין ליתן חלקו ומעיקרא דהוה בעי למיפשט דהוי כידיו של א׳ מהן יפות ה״מ למפרך אדרבה איפכא מסתברא לכך משני דלא מצי למיפשט מידי.
תוס׳ בד״ה דעות שאני כו׳ דלא נידוק איפכא דוקא ממנה כו׳ הא קבילתון הא ידיו של אחד מהן יפות אין רשאין כו׳ כצ״ל:
בא״ד דלא מצי למיפשט מידי. נ״ב פי׳ שאני דעות דאיכא קפידא ולפי זה נוכל לומר כ״ש ידיו של אחד יפות דאיכא קפידא טפי ודו״ק:
אמרי [אומרים]: לא, דעות כלומר אנשים נוספים בעלי דעות שונות, שאני [שונה], שיכולים בני החבורה לומר אי נמי תרוייהו כחד מבני חבורה הוא דאכלי [אם גם שניהם כאדם אחד מבני חבורה אוכלים] ובכל זאת מצי אמרי ליה דלא ניחא לן אינש נוכרא גבן [יכולים לומר לו: לא נוח לנו באדם זר שיהא אצלנו] ואין איפוא להוכיח מכאן.
The Gemara rejects this proof: They say: No, a comparison should not be drawn. Including additional people of individual minds is different. Even if both of them together would eat a quantity equivalent to a single member of the group, the other members of the group can nonetheless say to him: It is not pleasant for us to have a strange person among us. Therefore, no proof can be offered from the mishna.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ת״שתָּא שְׁמַע הַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כְּזַיִת בָּשָׂר בְּצַד הַתַּנּוּר אִם הָיָה פִּקֵּחַ מְמַלֵּא כְּרֵיסוֹ מִמֶּנּוּ אִם רָצוּ בְּנֵי חֲבוּרָה לַעֲשׂוֹת טוֹבָה עִמּוֹ בָּאִין וְיוֹשְׁבִין בְּצִדּוֹ וְאוֹכְלִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רָצוּ אִין לֹא רָצוּ לָא וְאַמַּאי נֵימָא לְהוּ הָא קַבֵּילְתּוּן.

Come and hear a resolution to the question from another mishna: In the case of an attendant who ate an olive-bulk of meat of the Paschal lamb next to the oven in which it is being roasted, if he were judicious, he should continue eating there to fill his stomach with it. By eating an olive-bulk, he has established his current location as his place for eating his Paschal lamb, and he may not eat any more in an additional location. If the members of the group wanted to do him a favor so that he may continue eating, they can come and sit at his side and eat there; this is the statement of Rabbi Yehuda. The Gemara makes the following inference: If they wanted to do him a favor, yes; but if they did not want to do so, no. But why should this be left to their discretion? Let him say to them: You accepted me unconditionally into the group, and therefore you have no right to prevent me from continuing to eat. The latter claim is not accepted, as is apparent by the mishna’s ruling that it is left to the group’s discretion
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ממלא כריסו ממנו – כדאמרי׳ בכיצד צולין (לעיל דף פו.) שאין האוכל אוכל בשתי מקומות.
לא רצו לא – אלמא משום טירחא הדרי ביה הכא נמי משום פסידא הדרי ביה.
תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה ממה ששנינו (בבלי פסחים פ״ו.): השמש שאכל כזית בשר מן הפסח בצד התנור, אם היה פקח ממלא כריסו ממנו שם, שהרי קבע לעצמו מקום אכילה שם ואסור לו לאכול במקום נוסף. אם רצו בני חבורה לעשות טובה עמו — באין ויושבין בצדו ואוכלין, אלו דברי ר׳ יהודה. ונדייק: רצו — אין [כן] ואם לא רצו — לא, ויש לשאול: אמאי [מדוע] לא יעשו כן? נימא להו [שיאמר להם]: הא קבילתון [הרי קבלתם] על עצמכם את חברתי, ורשאי אני לאכול כל צרכי מחלקי, ועליכם לבוא משום כך לידי כדי שאוכל לאכול כראוי.
Come and hear a resolution to the question from another mishna: In the case of an attendant who ate an olive-bulk of meat of the Paschal lamb next to the oven in which it is being roasted, if he were judicious, he should continue eating there to fill his stomach with it. By eating an olive-bulk, he has established his current location as his place for eating his Paschal lamb, and he may not eat any more in an additional location. If the members of the group wanted to do him a favor so that he may continue eating, they can come and sit at his side and eat there; this is the statement of Rabbi Yehuda. The Gemara makes the following inference: If they wanted to do him a favor, yes; but if they did not want to do so, no. But why should this be left to their discretion? Let him say to them: You accepted me unconditionally into the group, and therefore you have no right to prevent me from continuing to eat. The latter claim is not accepted, as is apparent by the mishna’s ruling that it is left to the group’s discretion
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמְרִי לֵיהּ כִּי קַבֵּלְינָךְ אַדַּעְתָּא דְּנַטְרְחָךְ קַמַּן לְמִטְרַח לַן לְדִידָךְ לָא קַבֵּלְינָךְ.

It is different there, in the case of an attendant, for they can say to him: When we accepted you, it was with the understanding that you would exert yourself before us and provide our needs by serving as our waiter; but for us to exert ourselves by moving to a place that is convenient for you, we did not accept you. Therefore, no proof can be derived from the mishna.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאטרחינן לדידך לא קבלינך – אבל ידיו יפות מדלא בדקו אחריו ש״מ בכל מאכלו קיבלו עליהן.
ודוחים: שאני התם [שונה שם] דאמרי ליה: כי קבלינך — אדעתא דנטרחך קמן [שאומרים לו: כאשר קיבלנוך היה זה על דעת שתטרח לפנינו כשמש] למטרח לן לדידך לא קבלינך [שאנחנו נטרח עבורך ונשב במקום הנוח לך לא קיבלנוך].
It is different there, in the case of an attendant, for they can say to him: When we accepted you, it was with the understanding that you would exert yourself before us and provide our needs by serving as our waiter; but for us to exert ourselves by moving to a place that is convenient for you, we did not accept you. Therefore, no proof can be derived from the mishna.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ת״שתָּא שְׁמַע בבְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁהָיָה יָדָיו שֶׁל אֶחָד מֵהֶן יָפוֹת רַשָּׁאִין לוֹמַר טוֹל חֶלְקְךָ וָצֵא וְלֹא עוֹד אֶלָּא גאֲפִילּוּ חֲמִשָּׁה וְעָשׂוּ סִיבּוֹלֶת רַשָּׁאִין לוֹמַר לוֹ טוֹל חֶלְקְךָ וָצֵא שְׁמַע מִינַּהּ.

Come and hear an explicit resolution to this question from the Tosefta: Members of a group in which one of the group had fine hands are permitted to say to him: Take your allotted portion to eat and leave; don’t take any more from the other members’ portions. And not only is this true of a group sharing a Paschal lamb, but even five people who made a shared meal of friends [sibolet] throughout the year are permitted to say to one who has fine hands: Take your portion and leave. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that that is the ruling.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סיבולת – תערובת סעודה של כל ימות השנה.
ובסיבולת מיהא והוא ענין סעודה שמתערבין בה בני אדם כגון בפונדקאות וכיוצא בהם אם היה אחד מהם גרגרן רשאים להוציאו ממקומם בחלקו ואם אינו גרגרן אין רשאין ומ״מ לענין חלוק מנות מיהא כופין זה את זה לברר כל אחד את חלקו הואיל ואין קצתם ממהרין לאכול כשאר החבורה אע״פ שאין אוכלין דרך גרגרנות שהרי רב פפא ורבינא לא היו גרגרנים ונאמר עליהם רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע ערוב ריפתיהו כי הדדי כלומר שהיו עומדים בפונדק ללמוד תורה בבתי הישיבות אדכריך רב הונא חדא כריך רב פפא ארבעה אמר ליה פלוג לי אמר ליה הא קבילתן אותביה מיהא דסיבולת ופליג ליה איערב בהדי רבינא אדכריך איהו חדא כריך רבינא תמני אמר מאה פפי ולא חדא רבינא:
תא שמע [בוא ושמע] פתרון מפורש לשאלה זו מן התוספתא: בני חבורה שהיו ידו של אחד מהן יפות רשאין לומר לו: טול חלקך וצא. ולא עוד, לא רק בחבורת פסח אלא אפילו חמשה ועשו סיבולת (סעודת רעים משותפת) בשאר ימות השנה רשאין לומר למי שידיו יפות: טול חלקך וצא. שמע מינה [למד מכאן] שכן הדין.
Come and hear an explicit resolution to this question from the Tosefta: Members of a group in which one of the group had fine hands are permitted to say to him: Take your allotted portion to eat and leave; don’t take any more from the other members’ portions. And not only is this true of a group sharing a Paschal lamb, but even five people who made a shared meal of friends [sibolet] throughout the year are permitted to say to one who has fine hands: Take your portion and leave. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that that is the ruling.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַאי וְלֹא עוֹד לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר לָא מִיבַּעְיָא פֶּסַח דְּמָצֵי אָמְרִי לֵיהּ כִּי קַבֵּלְינָךְ לְתַקּוֹנֵי זְבִיחָה אֶלָּא אֲפִילּוּ סִיבּוֹלֶת נָמֵי דְּצַוְותָּא בְּעָלְמָא הוּא רַשָּׁאִין לוֹמַר לוֹ טוֹל חֶלְקְךָ וָצֵא.

The Gemara discusses the text of the Tosefta: What new ruling is introduced by the expression: And not only? The Tosefta is speaking employing the style of: There is no need. The Gemara explains: There is no need to state this rule in the case of a group sharing a Paschal lamb, since they have a strong claim, as they can say to him: When we accepted you, it was only for the preparation of the offering, to ensure that there would be enough people to guarantee that the entire offering would be eaten. It is therefore immediately understood that the group retains a right to limit the size of the portion he takes. Rather, the Tosefta emphasizes that even with regard to a shared friendly meal, which is for the sake of companionship only, they are permitted to say to him: Take your portion and leave.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי ולא עוד לא מבעיא קאמר לא מבעיא פסח דאמר ליה לתקוני זבחא קבלנך אלא אפילו סיבולת נמי דלצוותא בעלמא רשאין לומר לו טול חלקך וצא.
מאי ולא עוד – מאי אולמיה הא מהא.
לתקוני זביחה – כמדת איש אחד.
דלצוותא – ואיכא למימר משום צוותא קבליה עליה בכל מאכלו.
על לשונה של תוספתא זו שואלים: מאי [מה] משמעות הלשון ׳ולא עוד׳ מה חידוש יש בדבר? ומשיבים: לא מיבעיא קאמר [בסגנון ״לא נצרכה״ אמר]. לא מבעיא פסח [לא נצרכה לומר בפסח] שיש להם נימוק תקף, דמצי אמרי ליה: כי קבלינך לתקוני זביחה [שיכולים הם לומר לו: כאשר קבלנוך הרי היה זה כדי לתקן את הזבח] שאנחנו צריכים מספר מסוים של אנשים, אבל לא לאכילה משותפת. אלא אפילו סיבולת נמי [גם כן] דצוותא בעלמא הוא [שחברות, שיתוף, בלבד הוא] רשאין לומר לו: טול חלקך וצא.
The Gemara discusses the text of the Tosefta: What new ruling is introduced by the expression: And not only? The Tosefta is speaking employing the style of: There is no need. The Gemara explains: There is no need to state this rule in the case of a group sharing a Paschal lamb, since they have a strong claim, as they can say to him: When we accepted you, it was only for the preparation of the offering, to ensure that there would be enough people to guarantee that the entire offering would be eaten. It is therefore immediately understood that the group retains a right to limit the size of the portion he takes. Rather, the Tosefta emphasizes that even with regard to a shared friendly meal, which is for the sake of companionship only, they are permitted to say to him: Take your portion and leave.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אִיכָּא דְאָמְרִי הָא לָא אִיבַּעְיָא לַן אֶלָּא הָכִי הוּא דְּאִיבַּעְיָא לַן בְּנֵי חֲבוּרָה רַשָּׁאִין לְחַלֵּק אוֹ אֵינָן רַשָּׁאִין לְחַלֵּק.

There are those who say that this question concerning what a group may say to a member who has fine hands is not our dilemma. Rather, this is our dilemma: Are members of a group permitted to divide up into smaller separate groups, or are they not allowed to divide up if there is no special reason to do so?
ר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איכא דאמרי הא לא איבעי להו דמצי אמרי ליה לתקוני זבחא קבלנך למיכל יתר מינך לא קבלנך כי איבעיא לן הא רשאין בני חבורה לחלק או לא ופשטנא מיהא בני חבורה שהיו ידי אחד מהן יפות רשאין לומר לו טול חלקך וצא [ידיו יפות אין שאין ידיו יפות לא שמע מינה ואסיקנא אפילו סיבולת דלצוותא בעלמא רשאין לומר לו טול חלקך וצא]. ומעשה דרב הונא בהדי רב פפא ובהדי רבינא פשוט הוא.
רשאין ליחלק – לחלק פסח ביניהן לכל א׳ חלק המגיעו.
או אין רשאין לחלק – אלא אוכלין כאחד ונותנין המנות לפניהם כשאר סעודות.
בני חבורה רשאין לחלק או לא – וא״ת אמאי לא פשיט ממתני׳ דדוקא אם המנה האחרים עמו רשאין ליתן חלקו וי״ל דאיכא למידחי דבלא ממנה נמי רשאין ליחלק והא דנקט ממנה משום דבכל ענין מיירי אפי׳ התנו שלא ליחלק ואם ממנה רשאין ליחלק אבל ברייתא לא מצי למידחי דפשיטא דאם התנו שלא ליחלק אפי׳ א׳ מהם ידיו יפות אין רשאין ליתן חלקו דמסתמא על דעת כן התנו דאם אין אחד מהן ידיו יפות אין דרך ליחלק בלא תנאי.
איכא דאמרי [יש אומרים]: הא לא איבעיא לן [בעיה זו לא נסתפקה לנו] אם יכולים בני חבורה לומר לאחד מהמנויים שידיו יפות טול חלקך, אלא הכי הוא דאיבעיא לן [כך נסתפק לנו]: בני חבורה רשאין לחלק לשתי חבורות גם אם אין טעם מיוחד בדבר או אינן רשאין לחלק?
There are those who say that this question concerning what a group may say to a member who has fine hands is not our dilemma. Rather, this is our dilemma: Are members of a group permitted to divide up into smaller separate groups, or are they not allowed to divide up if there is no special reason to do so?
ר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ת״שתָּא שְׁמַע בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁהָיוּ יָדָיו שֶׁל אֶחָד מֵהֶן יָפוֹת רַשָּׁאִין לוֹמַר לוֹ טוֹל חֶלְקְךָ וָצֵא יָדָיו יָפוֹת אִין דאֵין יָדָיו יָפוֹת לָא שְׁמַע מִינַּהּ.

Come and hear a resolution: Members of a group in which one of them had fine hands are permitted to say to him: Take your portion and leave, which is equivalent to instructing him to form his own group, albeit of only one person. This indicates that only if his hands are fine, yes, they may divide into separate groups, but if his hands are not fine, no, they may not. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that they are not allowed to divide up into separate groups for no reason.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ש״מ – אין רשאין ליחלק.
תא שמע [בוא ושמע] פתרון: בני חבורה שהיו ידיו של אחד מהן יפות — רשאין לומר לו: טול חלקך וצא. נלמד מכאן: אם היו ידיו יפות — אין [כן], אם אין ידיו יפות — לא. ומסכמים: אכן, שמע מינה שאין רשאים להיחלק ללא סיבה.
Come and hear a resolution: Members of a group in which one of them had fine hands are permitted to say to him: Take your portion and leave, which is equivalent to instructing him to form his own group, albeit of only one person. This indicates that only if his hands are fine, yes, they may divide into separate groups, but if his hands are not fine, no, they may not. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that they are not allowed to divide up into separate groups for no reason.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ עָרִיבוּ רִיפְתָּא בַּהֲדֵי הֲדָדֵי אַדְּאָכֵיל רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ חֲדָא אָכֵיל רַב פָּפָּא אַרְבַּע א״לאֲמַר לֵיהּ פְּלַג לִי אֲמַר לֵיהּ קַבֵּילְתּוּן.

Incidental to this discussion, the Gemara recounts a related incident: Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, mixed their bread together in order to share it between them. By the time Rav Huna, son of Rav Yehoshua, ate one slice, Rav Pappa ate four slices. Rav Huna said to him: Let us stop sharing. Instead, divide the meal with me so that I can eat my portion. He said to him: You accepted my companionship, and it is improper to now retract.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ א״ל קבילתון ואותביה כל הני תיובתא כו׳ כצ״ל:
ואגב הדבר מסופר מעשה שהיה: רב פפא ורב הונא בריה [בנו] של רב יהושע עריבו ריפתא בהדי הדדי [ערבו את לחמם זה עם זה] לאכול בצוותא, אדאכיל רב הונא בריה [בנו] של ר׳ יהושע חדא [פרוסה אחת] אכיל רב פפא ארבע פרוסות, אמר ליה [לו]: פלג לי [חלק לי] את הסעודה, שאוכל לאכול את חלקי. אמר ליה [לו]: קבילתון [קבלתם על עצמכם את חברתי],
Incidental to this discussion, the Gemara recounts a related incident: Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, mixed their bread together in order to share it between them. By the time Rav Huna, son of Rav Yehoshua, ate one slice, Rav Pappa ate four slices. Rav Huna said to him: Let us stop sharing. Instead, divide the meal with me so that I can eat my portion. He said to him: You accepted my companionship, and it is improper to now retract.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֵיתִיבֵיהּ כׇּל הָנֵי תְּיוּבָתָא וְשַׁנִּי כִּדְשַׁנִּינַן אֵיתִיבֵיהּ בְּנֵי חֲבוּרָה א״לאֲמַר לֵיהּ הָתָם דְּאָמְרִי לי׳לֵיהּ כִּי קַבֵּלְינָךְ לְתַיקּוֹנֵי זְבִיחָה אֵיתִיבֵיהּ סִיבּוֹלֶת פְּלַג לֵיהּ.

Rav Huna raised all these objections mentioned previously, and Rav Pappa answered him as we answered that those cases dealt with exceptional circumstances. Rav Huna then raised an objection from the mishna with regard to the members of a group sharing a Paschal lamb. Rav Pappa said to him: There, they are permitted to limit his portion only because they can say to him: When we accepted you it was for the preparation of the sacrifice, but when friends share a meal it is with the understanding that each one will fully participate regardless of how much he eats. Rav Huna finally raised an objection from the ruling of the Tosefta concerning a shared meal. Rav Pappa accepted the proof and divided the meal with him.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל הני תיובתא – הממנה אחרים והשמש.
איתיביה בני חבורה – מרישיה דקתני טול חלקך ושני ליה בההיא משום דלתקוני זביחה קבליה וכמדת איש אחד אבל אנא צוותא קבילת עלך וניחא עלך צוותי לקבולי עלך בכל סעודתי.
איתיביה כל הני תיובתא, ושני כדשנינן [הקשה לו כל אותן קושיות שהקשינו והוכחות שהבאנו ותירץ לו כפי שתירצנו] ששם מדובר במקרה מיוחד. איתיביה [הקשה לו] ממה ששנינו במפורש בענין בני חבורה. אמר ליה [לו]: התם דאמרי ליה כי קבלינך לתיקוני זביחה [שם שאומרים לו החברים כאשר קיבלנו אותך היה זה כדי לתקן את הזבח] אבל בסעודת רעים אם מקבלים אדם מקבלים אותו לצורך כל הסעודה בכל דרך וכמות שיאכל. איתיביה [הקשה לו] מענין סיבולת, פלג ליה [חלק לו].
Rav Huna raised all these objections mentioned previously, and Rav Pappa answered him as we answered that those cases dealt with exceptional circumstances. Rav Huna then raised an objection from the mishna with regard to the members of a group sharing a Paschal lamb. Rav Pappa said to him: There, they are permitted to limit his portion only because they can say to him: When we accepted you it was for the preparation of the sacrifice, but when friends share a meal it is with the understanding that each one will fully participate regardless of how much he eats. Rav Huna finally raised an objection from the ruling of the Tosefta concerning a shared meal. Rav Pappa accepted the proof and divided the meal with him.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֲזַל עָרֵיב בַּהֲדֵי רָבִינָא אַדְּאָכֵיל רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ חֲדָא אָכֵיל רָבִינָא תְּמָנְיָא אֲמַר מְאָה פָּפֵּי וְלָא חֲדָא רָבִינָא.

On another occasion Rav Huna, son of Rav Yehoshua, went and mixed his bread together with Ravina. By the time Rav Huna, son of Rav Yehoshua, ate one slice, Ravina ate eight. Rav Huna said jokingly: It is better to eat together with one hundred Pappas and not with one Ravina, because Ravina eats significantly more.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בהזדמנות אחרת אזל ר׳ הונא בנו של ר׳ יהושע עריב בהדי רבינא [עירב את סעודתו יחד עם רבינא] אדאכיל [עד שאכל] רב הונא, בריה [בנו] של רב יהושע חדא [פרוסה אחת] אכיל [אכל] רבינא תמניא [שמונה]. אמר רב הונא בהיתול: מוטב להשתתף עם מאה פפי ולא חדא רבינא [מאה רב פפא ולא רבינא אחד] ששותפות עמו קשה יותר.
On another occasion Rav Huna, son of Rav Yehoshua, went and mixed his bread together with Ravina. By the time Rav Huna, son of Rav Yehoshua, ate one slice, Ravina ate eight. Rav Huna said jokingly: It is better to eat together with one hundred Pappas and not with one Ravina, because Ravina eats significantly more.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן ההַמְמַנֶּה אחרי׳אֲחֵרִים עִמּוֹ עַל פִּסְחוֹ וְעַל חֲגִיגָתוֹ מָעוֹת שֶׁבְּיָדוֹ חוּלִּין ווְהַמּוֹכֵר עוֹלָתוֹ וּשְׁלָמָיו לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם וּמָעוֹת כׇּל שֶׁהֵן יִפְּלוּ לִנְדָבָה.

The Sages taught in a baraita: One who registers others with him for his Paschal lamb or for his Festival peace-offering for the fourteenth of Nisan and takes money from them for their share, the money in his hand that he took for them is non-sacred. And one who sells his burnt-offering or peace-offerings to another person has not done anything; the sale is completely invalid, and any money he receives for the transaction should go to the Temple fund to be used for the purchase of public free-will offerings which will be sacrificed as burnt-offerings.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן הממנה אחרים עמו על פסחו ועל חגיגתו מעות שבידו חולין והמוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום ומעות כל שהוא יפלו לנדבה ופשטה רבא למה יפלו לנדבה קנסא מאי כל שהן יפלו לנדבה דאף על גב דשוה ארבעה ויהבו ליה חמשה כולהו חמשה יפלו לנדבה ואפילו בההוא יתירא קנסיה רבנן וכיון שפשט רבא להא אמר עולא אפשר ידעין חברין בבלאי טעמא דהא מתניתא זה הפריש טלה לפסחו וזה הקדיש מעו׳ לפסחו האיך הקדש מתחלל על הקדש מעות שבידו חולין.
ועל חגיגתו – חגיגת י״ד שאף היא באה לכל המנויין.
מעות שבידו – שלקח מן הנמנין הללו.
חולין – כדמפרש טעמא לקמיה שאף על פי שהנמנה כבר הקדיש מעותיו לכך והממנה כבר הקדיש פסחו מתחללין המעות על הפסח וטעמא מפרש.
המוכר עולתו – להתכפר בה אחר לא עשה כלום ואין העולה קריבה אלא לשם בעלים הראשונים.
ומעות כל שהן – כל מה שקיבל מן העולה והשלמים ואפילו יותר על כדי דמיהן יפלו המעות לנדבת ציבור לשופרות שהיו במקדש שהיו מקריבין מהן עולות לקיץ המזבח ולקמיה פריך מאחר דלא עשה ולא כלום אמאי יפלו דמיהן לנדבה.
מעות כל שהן יפלו לנדבה – ק״ק לר״י דרישא מיירי כשהקדיש מעות לשם פסח כדמוכח בסמוך וסיפא מיירי במעות חולין דאי הקדישן לשלמים איך יפלו מעות שלמים לנדבת ציבור ויקריבו מהן עולות לקיץ המזבח.
מי שלקח את פסחו או קרבן חגיגתו ר״ל חגיגת ארבעה עשר שאף היא לא היתה נאכלת אלא למנויים והקדיש את פסחו לשם הפסח ואחר כך באו אחרים שכבר הפרישו מעות לפסחיהם ונמנו עמו ונתנו לו אותן המעות כל אחד לפי חלקו הרי קדושת המעות שלקח מהן נתחללה על הטלה והרי הן חולין בידו ליקח בהם מה שירצה ולא סוף דבר ליקח בהם דברים הצריכים לאכילה הפסח כגון עצי צלייתו ימצה ומרור אלא אף ליקח בהם חלוק או טלית וגדולי המחברים כתבו בזה של עצים לצלייה ומצה ומרור דברים שלא נתבררו לנו ואע״פ שכבר הוקדש הפסח והוקדשו המעות והיאך הקדש מתחלל על הקדש שאין חלול אלא בשנכנס איזה דבר של חולין תחתיו שתחול קדושתו עליו מ״מ על מנת כן היו מקדישין את פסחיהן ואת חגיגתם ומעותיהם לפסחיהם ולחגיגותיהן:
המוכר עולתו ושלמיו להתכפר בה אחר לא עשה כלום ואין מתכפרים בה בעלים שניים כלל והרי הן כזבחים שנזבחו שלא לשם בעלים ודין תורה שיהו המעות חולין בידו ושיהא רשאי ליקח מהן עולתו ושלמיו אלא שגזרו חכמים שיפלו לנדבת צבור לקיץ המזבח ואפילו מכרם ביתר מכדי דמיהם כל מה שלקח מהם יפול לנדבה והוא צריך ללקח עולתו ושלמיו מצד אחר:
ג תנו רבנן [שנו חכמים]: הממנה אחרים עמו על פסחו ועל חגיגתו (חגיגת ארבעה עשר בניסן) והוא מקבל מהם כסף עבור חלקם — מעות שבידו חולין ואין בהן קדושה. והמוכר עולתו ושלמיו לאחר — לא עשה ולא כלום שאין תוקף למכר זה כל עיקר ומעות כל שהן אותו הכסף שקבל יפלו לנדבה לעולות ציבור במקדש.
The Sages taught in a baraita: One who registers others with him for his Paschal lamb or for his Festival peace-offering for the fourteenth of Nisan and takes money from them for their share, the money in his hand that he took for them is non-sacred. And one who sells his burnt-offering or peace-offerings to another person has not done anything; the sale is completely invalid, and any money he receives for the transaction should go to the Temple fund to be used for the purchase of public free-will offerings which will be sacrificed as burnt-offerings.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְכִי מֵאַחַר דְּלֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם מָעוֹת אַמַּאי יִפְּלוּ לִנְדָבָה אָמַר רָבָא קְנָסָא וּמַאי כׇּל שֶׁהֵן אע״גאַף עַל גַּב דְּלָא הֲווֹ שָׁווּ אֶלָּא אַרְבְּעָה וִיהַבוּ לֵיהּ חַמְשָׁה אֲפִילּוּ בְּהָהִיא יַתִּירָא נָמֵי קַנְסוּהוּ רַבָּנַן.

The Gemara asks: But since he has not done anything, the sale being completely invalid, why does the money fall to the fund used for free-will offerings? The money should remain non-sacred. Rava said: It is a fine that the Sages imposed to dissuade people from attempting to purchase others’ offerings. And what is the meaning of the phrase: And any money? It indicates that, although these offerings were worth only four zuz and they mistakenly gave him five zuz, even with regard to that extra zuz the Sages also fined him. They required it to be used for free-will offerings rather than considering the extra money a gift to the seller.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא קנסא – קנסו רבנן לקונה דלא ליקני זימנא אחריתי עולה ושלמים דאחר ואיהו הוא דאפסיד אנפשיה דלא הוה ליה למיקני כפרת אחרים וכי האי גוונא נמי אמרי אינשי לאו עכברא גנב אלא חורא גנב כלומר המוכר לא פשע אלא הקונה הלכך מעותיו נדבה.
אף על גב דשויא ארבעה ויהבו ליה ה׳ – לא אמר אישתכח דמתנה בעלמא הוא דיהב ליה ולא ליקנסיה.
ומאחר דלא עשה ולא כלום אמאי יפלו לנדבה – פירוש אי אמרת בשלמא דעשייתו מועלת אתי שפיר דקנסינן ליה שלא ירגיל לעשות כן פעם אחרת אבל כיון דלא עשה ולא כלום אמאי קנסינן ליה כיון שאין ממש בעשייתו ומשני דמ״מ קנסינן ליה.
בד״ה ומאחר דלא כו׳ אא״ב דעשייתו מועלת א״ש דקנסינן ליה כו׳ עכ״ל פי׳ לדבריהם דאי עשייתו מועלת א״ש דקנסינן למוכר שיפסיד מעותיו שיפלו לנדבה כדי שלא ירגיל לעשות כן (לקנות) [למכור] קרבנות (שלאחר) [לאחר] אבל כיון דלא עשה ולא כלום אמאי קנסינן ליה ומשני דמ״מ קנסינן ליה ר״ל לקונה כמו שפירש״י וק״ל:
ומקשים: וכי מאחר שלא עשה ולא כלום מעות אמאי [מדוע] יפלו לנדבה? הרי הן חולין גמורים! אמר רבא: קנסא [קנס] שקנסו אותו חכמים שלא כדי יעשה כן. ומאי [ומה פירוש] ״כל שהן״ ששנינו שם — הכוונה אף על גב דלא הוו שוו אלא ארבעה [אף על פי שאין שוים קרבנות אלה אלא ארבעה] זוזים ויהבו ליה [ונתנו לו] חמשה והיתה בכך טעות אפילו בההיא יתירא נמי קנסוהו רבנן [אפילו באותו דינר יתר גם כן קנסו אותו חכמים] שיפול לנדבה ואינו נחשב כמתנה.
The Gemara asks: But since he has not done anything, the sale being completely invalid, why does the money fall to the fund used for free-will offerings? The money should remain non-sacred. Rava said: It is a fine that the Sages imposed to dissuade people from attempting to purchase others’ offerings. And what is the meaning of the phrase: And any money? It indicates that, although these offerings were worth only four zuz and they mistakenly gave him five zuz, even with regard to that extra zuz the Sages also fined him. They required it to be used for free-will offerings rather than considering the extra money a gift to the seller.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר עוּלָּא וְאִיתֵּימָא ר׳רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אֶפְשָׁר יָדְעִי חַבְרִין בַּבְלָאֵי טַעְמָא דְּהַאי מִלְּתָא זֶה הִפְרִישׁ טָלֶה לְפִסְחוֹ וְזֶה הִפְרִישׁ מָעוֹת לְפִסְחוֹ הֵיאַךְ הֶקְדֵּשׁ חָל עַל הֶקְדֵּשׁ דְּקָתָנֵי מָעוֹת שֶׁבְּיָדוֹ חוּלִּין

Ulla said, and some say it was Rabbi Oshaya: Is it possible that our Babylonian friends know the reason of this following matter: This person designated a lamb for his Paschal lamb, consecrating it as such; and this other person designated money to give to the owner of the lamb in order to register with his Paschal lamb, consecrating the money for that purpose. The sanctity endowed in the money can be removed from it only when transferred to the lamb upon purchasing a portion in it. Ulla questions the rationale for this: How does the sanctity of the money take effect upon and transfer to the Paschal lamb, which is itself already sacred, as implied by the baraita that teaches that the money in his hand is non-sacred, clearly indicating that the sanctity was indeed transferred from the money? Surely, if it is already sacred, no more sanctity can be transferred to it.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אפשר ידעין כו׳ – והלואי שיהו יודעין טעם זה ויודיענו.
היאך – מעות הקדש חל על טלה הקדש אחר לצאת הקדש של מעות לחולין מי הוציאן למעות (של חולין) אילו היה נותנן בבהמת חולין היתה נתפסת בקדושת המעות והן יצאו לחולין אבל עכשיו מה נתפס תחתיהם שיצאו הם לחולין והא ליכא למימר במעות שלא הוקדשו עסקינן דאם כן מאי למימרא.
וזה הפריש מעות לפסחו כו׳ – דאי במעות חולין מאי קמ״ל פשיטא שהן חולין דלית לן למיקנסיה כמו בסיפא כיון דשרי למנות אחרים על פסחו וא״ת אפילו אי הוו מעות חולין מעיקרא מכל מקום איך יכול למנות אחרים אחר שהקדישו כיון דסבר דאפילו במעות לא משייר וכ״ש בפסח דלא משייר מדקשיא ליה אין הקדש חל על הקדש וי״ל דאע״ג דלא משייר ביה מידי על דעת כן מקדישו שיצאו כל אשר ימנה עליו דקרא כתיב (שמות יב) ולקח הוא ושכנו וכתיב ביה (שם) תכוסו משמע דבכל ענין אפילו הקדישו כבר משום דדעת האדם כן.
אמר עולא ואיתימא [ויש אומרים] ר׳ אושעיא: איפשר ידעי חברין בבלאי טעמא דהאי מילתא [שמא יודעים חברנו הבבליים טעמו של דבר זה], שהרי זה בעל הטלה הפריש טלה לפסחו וחלה עליו איפוא קדושה, וזה הפריש מעות לפסחו ומעות אלה קודש הן ובהן הוא קונה חלק מן הקרבן, היאך הקדש חל על הקדש כיצד יכול להיות שהקדש של המעות חל על טלה ההקדש, דקתני [ששנינו]: מעות שבידו חולין, וכיצד נתחללו אותן מעות על אותו פסח שהיה אף הוא מוקדש מתחילתו?
Ulla said, and some say it was Rabbi Oshaya: Is it possible that our Babylonian friends know the reason of this following matter: This person designated a lamb for his Paschal lamb, consecrating it as such; and this other person designated money to give to the owner of the lamb in order to register with his Paschal lamb, consecrating the money for that purpose. The sanctity endowed in the money can be removed from it only when transferred to the lamb upon purchasing a portion in it. Ulla questions the rationale for this: How does the sanctity of the money take effect upon and transfer to the Paschal lamb, which is itself already sacred, as implied by the baraita that teaches that the money in his hand is non-sacred, clearly indicating that the sanctity was indeed transferred from the money? Surely, if it is already sacred, no more sanctity can be transferred to it.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים פט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים פסחים פט:, עין משפט נר מצוה פסחים פט:, ר׳ חננאל פסחים פט:, הערוך על סדר הש"ס פסחים פט:, רש"י פסחים פט:, תוספות פסחים פט:, בית הבחירה למאירי פסחים פט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים פט:, מהרש"א חידושי הלכות פסחים פט:, פירוש הרב שטיינזלץ פסחים פט:, אסופת מאמרים פסחים פט:

Pesachim 89b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Pesachim 89b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 89b, R. Chananel Pesachim 89b, Collected from HeArukh Pesachim 89b, Rashi Pesachim 89b, Tosafot Pesachim 89b, Meiri Pesachim 89b, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 89b, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 89b, Steinsaltz Commentary Pesachim 89b, Collected Articles Pesachim 89b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144