×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אוֹמֵר: רוֹאִין אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת כְּאִילּוּ הֵן פְּרוּדוֹת, וְהַתַּחְתּוֹנוֹת מַעֲלוֹת אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת.
says: One considers the upper circles of dried figs as though they are separate pieces, rather than one unit. And the lower ones, which were there beforehand and have certainly been tithed, nullify the upper ones, as there are enough circles of figs in the entire barrel to nullify the upper litra.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי ביצה ד ע״א-ע״ב} איתמר שבת ויום טוב רב אמר נולדה בזה אסורה בזה ור׳ יוחנן אמר נולדה בזה מותרת בזה וקא מיפלגי בהכנה דרבה1 דרב2 אית ליה הכנה דרבה ור׳ יוחנן לית ליה הכנה דרבה {כבפירוש ר״ח} וקימא לן כרב דאמר רבא3 הילכתא כותיה דרב4 בהני תלת מילי5 בין לקולא בין לחומרא חדא הא דאמרן ואידך דאיתמר שני ימים טובים של-גליות רב אמר נולדה בזה מותרת בזה ורב אסי אמר נולדה בזה אסורה בזה6 ואידך דאיתמר שני ימים טובים של-ראש השנה רב ושמואל דאמרי תרויהו נולדה
בזה אסורה בזה.
{הלכות גדולות7} וביצה דמיתילדה8 בשבת או ביום טוב לא מיבעיא למיכלה9 דאסיר אלא אפילו לטלטולה10 נמי אסיר {בבלי ביצה ג ע״ב} דתניא אחד ביצה שנולדה ביום טוב ואחד11 ביצה שנולדה בשבת12 אין מטלטלין אותה לא13 לכסות בה את14 הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה אבל כופה עליה כלי15 בשביל שלא תשבר וספיקה אסורה ואם נתערבה באלף16 כולן אסורות:
{בבלי ביצה ד ע״א-ע״ב} והאי דאמרינן17 שבת ויום טוב18 נולדה בזה אסורה בזה {כפי׳ ר״ח} לא שנא שבת אחר19 יום טוב לא20 שנא יום טוב אחר21 שבת22 דקיימא לן כרבה23 דאמר {בבלי ביצה ב ע״ב} חול מכין לשבת וחול מכין ליום24 טוב ואין יום טוב מכין לשבת ואין שבת מכינה ליום טוב. ותניא נמי [הכי]⁠25 נולדה26 בשבת תאכל ביום טוב נולדה ביום טוב תאכל בשבת רבי יהודה אומר משום ר׳ אליעזר עדיין היא27 מחלוקת שבית שמאי אומרים תאכל ובית הלל אומרים לא תאכל וקיימא לן כר׳ יהודה ואמרינן נמי אושפזכניה דרב אדא בר אהבה [הוו ליה הנך]⁠28ביצים מיום טוב דלמחר שבת29 אתא לקמיה30 אמ׳ ליה מהו [למיטוינהי האידנא ולמיכלינהו]⁠31 למחר אמ׳ ליה מאי32 דעתיך רב ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן אפילו ר׳ יוחנן לא קא שרי33 אלא לגמעה למחר אבל34 [ביומיה לא דתניא אחד ביצה שנולדה בשבת ואחד35 ביצה שנולדה ביום טוב אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה]⁠36: אושפזיכניה37 דרב פפא ואמרי לה ההוא גברא דאתא לקמיה דרב פפא38 [דהוו ליה הנך ביצים משבת]⁠39 דלמחר יום טוב40 אתא לקמיה [דרב פפא]⁠41 אמ׳ ליה מהו למיכלינהו למחר אמ׳ ליה זיל האידנא ותא למחר דרב לא מוקים אמורא עליה מיומא טבא לחבריה42 משום שכרות [כי אתא למחר]⁠43 אמ׳ ליה [איכו השתא]⁠44 אשתלאי ואמרי לך רב ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן [מי הוה שארי]⁠45 הכי [אמר]⁠46 רבא הילכתא כותיה דרב בהני תלת מילי47 בין לקולא בין לחומרא:⁠48
1. דרבה: גד: ״דרבא״.
2. דרב: כ״י נ: ״ורב״.
3. רבא: וכן גג, גד, דפוסים. גא, כ״י נ: ״רבה״.
4. כותיה דרב: גד: ״כרב״.
5. מילי: וכן ב-גא. חסר ב-גג, גד, כ״י נ, דפוסים.
6. וקימא לן...אסורה בזה: עד כאן כבלשון סיכום הסוגיא שבר״ח.
7. לשון ההקדמה: {וביצה דמתילדה...נמי אסיר} שם, ודומה לה בשאילתות בשלח (סי׳ נ).
8. דמיתילדה: גג: ״דא⁠[יתלדא]״ (הסוף חסר מחמת פגימת הדף).
9. למיכלה: גא: ״בשבת למיכל״.
10. לטלטולה: וכן גא, גג, ובה״ג. כ״י נ: ״לטלטולא״. דפוסים: לטלטלה.
11. אחד, ואחד: וכן ב-גא, שאילתות שם. גג, כ״י נ, דפוסים: ״אחת, ואחת״, וכן בה״ג ור״ח.
12. ביום טוב...בשבת: וכן ב-גא, גג, דפוסים. כ״י נ: ״בשבת...ביום טוב״ כבשאילתות, בה״ג, ובר״ח.
13. לא: חסר ב-גא.
14. את: חסר בכ״י נ.
15. כלי: וכן ב-גג, דפוסים, ובה״ג ור״ח. גא, כ״י נ: ״את הכלי״.
16. כ״י נ מוסיף: ״לא בטיל״.
17. והאי דאמרינן: גא: ״והא דאמר״.
18. שבת ויום טוב: כ״י נ, דפוסים. חסר ב-גא, גג.
19. אחר: וכן ב-גא. גג, כ״י נ: ״ואחריו״.
20. לא: גא, גג, כ״י נ, דפוסים: ״ולא״.
21. אחר: גג, כ״י נ: ״ואחריו״.
22. שבת...יום טוב...יום טוב...שבת: גא: ״יום טוב...השבת...שבת...יום טוב״.
23. כרבה: גא: ״כרבא״.
24. וחול מכין ליום: גא: ״וליום״.
25. הכי: גא, גג, כ״י נ, דפוסים.
26. נולדה: גא: ״ביצה שנולדה״.
27. היא: דפוסים: הוא.
28. הוו ליה הנך: גא, דפוסים. דפוס קושטא: הוו להו הנך. כ״י א: ״איתילדא ליה״.
29. דלמחר שבת: גא, דפוסים: ״לשבת״.
30. אתא לקמיה: חסר בדפוסים.
31. למיטוינהי האידנא ולמיכלינהו: גא. כ״י א: ״למעבדינהו לפדא הידא ומיכלינהו״. דפוסים: טווינהו האידנא ולמכלינהו.
32. מאי: דפוסים: מה.
33. אפילו ר׳ יוחנן לא קא שרי: וכן ב-גא. דפוסים: עד כאן לא קא שרי ר׳ יוחנן.
34. אבל: דפוסים: אבל לטלטלינהו.
35. אחד, ואחד: גא. גד, דפוסים: אחת, ואחת.
36. ביומיה לא דתניא... כרעי המטה: גא, גד, דפוסים. וכן ב-גה, שם הקטע מתחיל: ״...הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה״. כ״י א רק: ״האידנא לא״ בכ״י נ כל המאמר: ״איתילדא ליה ביצים...לא״ מקוצר לרמז בלבד: ״וכו׳⁠ ⁠״. וכן במאמר הבא שם.
37. אושפזיכניה: גה: ״אשפזכניה״.
38. ואמרי לה ההוא גברא דאתא לקמיה דרב פפא: וכן גד. גה עד ״גברא״. חסר בדפוסים.
39. דהוו ליה הנך ביצים משבת: גד, גה, דפוסים. דפוס קושטא: הוו להו הנך בצים משבת. כ״י א: ״איתילדא ליה ביצה בשבת״, כבמאמר הקודם שם.
40. דלמחר יום טוב: וכן גד. גה, דפוסים: ליום טוב.
41. דרב פפא: גד, גה, דפוסים. חסר בכ״י א.
42. מיומא טבא לחבריה: גד, גה: ״מיום טוב לחבריה״. דפוסים: מיום טוב לחברו.
43. כי אתא למחר: גד, גה, דפוסים. כ״י א: ״למחר אתא לקמיה״.
44. איכו השתא: גד, גה, דפוסים. כ״י א: ״השתא כו״.
45. מי הוה שארי: גד, גה. חסר בכ״י א, דפוסים.
46. אמר: גד, גה, דפוסים. כ״י א: ״דאמר״.
47. מילי: חסר ב-גד, גה, ר״ח, דפוסים, וכן לעיל שם.
48. אושפזיכניה דרב פפא...לחומרא: חסר ב-גא. בכ״י נ מובא רמז בלבד: ״ואוזשפיזכניה דרב פפא וכו׳⁠ ⁠״, כפר״ח שהציג את המאמר שלפניו שם. שני המאמרים אינם בה״ג, וגם ר״ח הזכיר רק את המסקנה להלכה.
רואין אותן כאילו הן פרודות – אם אין כאן מאה פומין של היתר שיהא בהן כדי להעלות פי האיסור באחד ומאה רואין כאילו ליטרות של כל הפומין פרודות מעל הפומין ומעורבות בשל שולים ונמצאו כולם בספק הדמוע ומצטרפות התחתונות להעלות את ליטרא שעל הפה דהואיל ותרומת פירות דרבנן מקילים בהעלאתם.
קציעות של תאנים שעשאן עגולים עגולים כל אחד מליטרא או מאיזה שיעור ומלא הרבה חביות מאותן העגולים וכלם נתקנו והיה שם עגול אחד שהיה של תרומה ונתנו בפי חבית אחת ואינו יודע באיזה אם היו שם מאה ואחת חביות עולה ולוקח חבית אחת ומוכרה לכהן חוץ מדמי עגול אחת והשאר מותרין ואם לא היו שם מאה כלם בספק מדומע ואע״פ שבכל חבית יותר ממאה עגולין שאין הספק אלא בפיות והרי אין כאן מאה ואחת פיות ומ״מ כלן מותרות חוץ מן הפיות נתנה באיזו חבית ואין ידוע באיזה מקום שבה הרי כל תאנים אשר בחביות בספק הדמוע ואם יש בחבית אחת מאה ואחת עגולין מפריש עיגול אחד והשאר מותרין ולמדת שאין הלכה כדברי האומר שכל שבמנין אינו בטל שכל שאינו מן החשובין במינין בטל כמו שביארנו:
דבר שיש לו מתירין שביארנו שאינו בטל אפילו באלף לא סוף דבר באיסור תורה כגון ביצה שנולדה ביום טוב לדעת האומר שהמוקצה מן התורה וכן טבל ומעשר שני והקדש שכל אלו בכלל דבר שיש לו מתירין כמו שהתבאר במסכת נדרים אלא אף באיסור חכמים ויש שואלין שהרי ספק באו חוץ לתחום אנו מתירין מיד אע״פ שיש לו מתירין ופירשו הטעם מפני שאין אלו איסורו שוה בכל שהרי הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ויש אומרים שלא נאמר דבר שיש לו מתירים במה שאנו באים להתירו בעינו אלא במה שהוא נאסר כעין שנתערב שאין תערובת שלו מתירו הואיל ויש התר לאיסורו ואין זה כלום שדבר שיש לו מתירין אף בעינו נאמר כמו שכתבנו למעלה ובכמה מקומות:
הסכימו רוב מפרשים בענינים אלו שלא נאמר דבר שיש לו מתירין אלא בדבר שהיתרו בא על כל פנים כגון ביצה שנולדה ביום טוב וכן חדש או שבידו להתירו על ידי מעשה שאפשר לו לעשות כגון טבל ומעשר שני והקדש שהרי טבל בידו לתקנו ומעשר שני לפדותו והקדש לישאל עליו וכן קונמות כמו שיתבאר כל זה במסכת נדרים אבל דבר שאפשר שיבא ליד התר אלא שאין הדבר ברור כגון ביצה של ספק טרפה אם תטעון ותטיל אחר כן או אם תשהה שנים עשר חדש כמו שהתבאר במסכת חולין (נ״ח.) הואיל ואין זה ודאי וכן שאינו בידו אין זה דבר שיש לו מתירין והרי הוא כשאר איסורין ובטולין וכן בגבינה של ספק טריפה וכבר הארכנו בענינים אלו במסכת חולין:
אפרוח שלא יצא עדין מקלפתו אסור מתורת שרץ ואם יצא מקלפתו מותר מיד אע״פ שלא נתפתחו עיניו כמו שיתבאר במקומו:
תרנגולת שלקחה סתם אין חוששין לה לומר שהיא עומדת לגדל ביצים אלא כל ששוחטה הוברר הדבר שלאכילה עומדת ותאכל היא אבל לא ביצתה מטעם הכנה כמו שביארנו:
ביצה שנולדה ביו״ט שהזכרנו אסורה לא הזכרנו בה איסור אלא ליומה אבל אם היו שני ימים רצופים קדושים ונולדה בראשון אם מותרת בשני אם לאו לא התבאר עדין ודין זה יתבאר בשלשה צדדים שבת ויו״ט ושני ימים טובים של ראש השנה ושני ימים טובים של גליות וכיצד הוא דינם שבת ויו״ט הסמוכין זה לזה שתי קדושות הן ואין אומרין הואיל ואפשר להיות קדושת שתיהן ודאית כגון אם היה מחרתו של שבת יו״ט ראשון ששניהם קדושה ודאית זו משום שבת וזו משום יו״ט מה שאי אפשר כן בשאר שני ימים טובים עשאום חכמים קדושה אחת וכל שנאסר בראשון מאיזו סבה נאסר בשני לאותה סבה בעצמה שאין איסור לחצי היום אלא שתי קדושות הן וכל שנולד בראשון ואין האיסור בגופו כגון ביצה שנולדה מתרנגולת העומדת לגדל ביצים והביצה עומדת לאכילה אע״פ שנאסרה בראשון מדין מוקצה אין בו בשני דין מוקצה אלא שאעפ״כ כל מה שנולד בזה אסור בזה מטעם הכנה ר״ל שאין שבת מכינה ליו״ט ולא יו״ט לשבת ואם נולדה בשבת אסורה ביו״ט שלאחריו וכן בהפך ואע״פ שמאתמל נגמרה והרי הוכנה בחול הרי אף הלידה הכנה ואף לכשנאמר שאין הלידה נקראת הכנה דוקא ליומו אבל למחרתו אי אפשר שלא תהא קצת הכנה שכל דבר שאלו נולד בו ביום אסור ביומו אלו התרנוהו למחרתו הרי לידה זו שבראשון גרמה היתרו בשני שהרי אלו נולדה בשני היינו אוסרין אותה אחר שכן כל שנאסר בראשון הן מחמת מוקצה הן מחמת הכנה הן מחמת איזו סבה אסור בשני משום הכנה אף בטלטול ואפילו היה השבת יו״ט ראשון ומחרתו יו״ט שני שמאחר שאף היא יו״ט אצלנו יש בו איסור הכנת שבת שמאתמל אבל מ״מ לא נאסר מראשון לשני אלא מטעם הכנה ולא מטעם קדושה אחת מעתה מערבין בהן לשתי רוחות לראשון למזרח ולשני למערב ואלו היו קדושה אחת לא היינו מערבין אלא לרוח אחת כדין שני ימים של ראש השנה שאין עירוב לשתי רוחות ליום אחד וכן מאחר שהענין משום הכנה ולא משום קדושה אחת עגל שנולד בשבת מותר ביו״ט שלאחריו אע״פ שאסור בו ביום ואע״פ שלידת שבת המציאתו ליו״ט הואיל ואלו נולד ביו״ט היה מותר בו ביום שהרי מוכן הוא אגב אמו ומותר ביומו כל שנתברר לו שכלו חדשיו והוא שהתבאר לנו מתלמוד המערב ששירי שמן ופתילה ומדורה שכבו בשבת מותר להדליקן ביו״ט אע״פ שכבוי השבת המציאתן ליו״ט מצד שהכבוי גרם שלא דלקו עד כלותם ואעפ״כ מותרין שהרי אם כבו ביו״ט מותרין ליומן ואלו נאסרו מטעם קדושה אחת היה אסור אף למחרתן שלא מצינו איסור לחצי היום ואע״פ שבהמה אחרת שנולדה כבר היתה מותרת ליו״ט שאחר השבת אע״פ שהיתה אסורה בשבת בזו הוא שמערב שבת היתה מוכנת ליו״ט ולא היה השבת גרמא או סבה להיותה נמצאת ביו״ט אבל עגל הנולד שמערב שבת לא היה מוכן אלו היה עולה בידינו שקדושה אחת הן היינו אוסרין אותה ומ״מ אני אומר שאף לדברי האומר ששבת ויום טוב קדושה אחת עגל שנולד בשבת מותר ביו״ט שהרי אף בשבת עצמו מותר אלמלא איסור מלאכה שבו ואותה מלאכה מותרת ביו״ט ולא נאמר דין קדושה אחת אלא לאיסור מוקצה וכיוצא בו:
יש חולקין בכל מה שכתבנו בשטה זו ממה שראו בתלמוד המערב שדמה שירי שמן ושירי פתילה לביצה שנולדה והוא שאמרו שם ר׳ יוסא בעא למעבד עובדא כר׳ יוחנן כלומר להתיר ביצת שבת ביו״ט כד שמע דרב ור׳ חנינא פליגין שרע מינה כלומר נמנע שלא לעשות כן דאיתפלגון שירי שמן שירי מדורה שירי פתילות שכבו בשבת מהו להדליקן ביום טוב רב ור׳ חנינא אמרי אסור ור׳ יוחנן אמר מותר ולמדת שר׳ יוסה דמה מחלקת זה למחלקת ביצה עד שנמנע מהוראת הביצה מדין מחלקת שירי שמן והרי בביצה הלכה כרב לאיסור וזהו דעת קצת רבני צרפת וקצת גאוני ספרד ומ״מ עקר הדברים ששטת הירושלמי הולכת לדעת קדושה אחת וכמו שאמרו שם רב חסדא בעי מיחלפא שיטתיה דרב תמן הוא עביד שתי קדושות וכאן קדושה אחת אבל לדעתנו שהן שתי קדושות מותר וכן מעשים בכל יום בבתי כנסיות להדליק העששיות בשירי שמן ופתילה שכבו בשבת ליו״ט הבא אחריו ואע״פ שגדולי המפרשים חולקים בזה מצד שהם מפרשים דרב חסדא דבעי הכי אזיל לטעמיה דלית ליה הכנה דרבה כדאיתא בפרק בכל מערבין אבל אנן דאית לן הכנה דרבה בביצה אף באלו במחילה מהם אין נראה כן דמדקאמ׳ בהדיא מיחלפא שיטתיה דרב ולא השיבו לו דהכא משום הכנה נראה שטעם תלמוד המערב משום קדושה אחת ולא משום הכנה וכנגד שיטת התלמוד שלנו:
וכבר יצא לקצת מפרשים מחלקת מצד ענין זה בהוראה אחרת והוא שלפי שיטתנו הורה אחד מן המחברים בספינה שבאה מחוץ לתחום בשבת שהתיר לישראלים שבה לצאת ביו״ט שלאחריו ולהיותם כבני העיר הואיל ושתי קדושות הן והכנה אין כאן שלא נקרא הכנה אלא כשמכין ביו״ט דבר שאינו מן המוכן כגון מוקצה ונולד ואלו שהזכרנו וכגון יציאת התחום שאינו מוכן אלא על ידי עירוב והנחת העירוב היא הכנה אבל הזמנה אחרת אינה הכנה וגדולי המפרשים לפי שטתם השיבו בה לאיסור שהכנה זו הכנה היא והיא היא ביצה שנולדה ובמקומו יתבאר דין זה בע״ה וכן הורו לפי שטתם בפירות שבאו מחוץ לתחום בשבת לאסרם ביו״ט הסמוך לו וכן מיו״ט לשבת משום הכנה ואף קצת רבני צרפת כתבוה כן בספר התרומות אלא שרוב חכמי הדור חלקו להתיר ולומר שכל שאין בו איסור מוקצה בשבת עצמו אין בו איסור הכנה משבת ליו״ט:
ויש מכריעין בשירי שמן לדעת האוסרים להרבות עליהם מן המוכן ואע״פ שאמרו בסוגייא זו שאין מבטלין איסור לכתחלה אף במקום שהאיסור כלה והולך אלא בדרבנן ואיסור הכנה מן התורה כבר ביארנו שמדרבנן היא ואין מוקצה מן התורה אלא למצותו ולאיסורו היוצאים מחג הסוכות והדומים להם שבאין ממנו בתורת הקש וכן יש מכריעים להתירם על ידי תנאי שיתנה עליהם מערב שבת ואע״פ שאין תנאי בביצה שנולדה ביו״ט בזו אינה בידו כמו שפרשנו למעלה אבל זו הרי המותר אצלו ובידו להסירו מערב שבת והדין נותן להתנות עליו אלא שעקר הדברים שאין אנו צריכין לכל זה וכדעת ראשון:
יש שואלין עוד לדעת המתירים היאך לא נאסרו בשני מאחר שהוקצו בין השמשות של ראשון מטעם מגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא וכן אף בשני ימים טובים של גליות וכן שבת ויו״ט היאך הותרה שחיטת בהמה במחרתו אפילו עומדת לאכילה הואיל והוקצו בין השמשות והרי באתרוג אוסרין אותו בשמיני ספק שביעי מטעם מגו ותירצו שלא נאמר דין מגו אלא בדבר שאותו בין השמשות יש בו איסור מטעם יום שלאחריו ר״ל מחשש שמא אותו בין השמשות לילה הוא וחל עליו איסור שבת אבל כל שאיסורו בין השמשות מצד יום שעבר ר״ל שמא יום הוא אין כאן דין מגו לאסרו למחרתו ואע״פ שאתרוג מחשש שביעי הוא טעם הדבר מפני שהוא מוקצה למצוה הא שאר מוקצין לא ואפילו מוקצה מחמת איסור הואיל ואותו איסור אינו ביום אלא משום שבת ואלו היינו יודעים שהוא לילה היה מותר אין אוסרין אותו למחרתו מדין מגו ויש מתרצים שלא נאמר כן אלא במוקצה מדעת והוא שהקצהו בידים כגון אתרוג ואם לא נטל בשביעי נוטל בין השמשות אבל מוקצה הבא מאליו ובעל כרחו נאסר בין השמשות מחמת יום שעבר אין כאן מגו וכן יש מתרצים שאין אומרין מגו אלא במוקצה מן התורה כגון סוכה ואתרוג שהוא למד מסוכה בהיקש אבל מוקצה [מחמת הכנה] שאינו אלא מדרבנן כמו שכתבנו לא וכמו שאמרו בטבל (ביצה ל״ד:) שאם עבר ותקנו מותר וכן במוקצה מחמת אוצר אמרו (ביצה ל״א:) בבית מלא פירות ונפחת שנוטל ממקום הפחת ולדעת זה דוקא במה שהוא בר אכילה אבל מה שאינו בר אכילה כגון מוכני ומטה ודומיהם אומרין בהם מיגו אפילו בדרבנן שאם הניחן בין השמשות על דעת בסיס ונפלו משם אסורים ומגדולי קדמונינו תירצו בזה שכל אלו ר״ל מותר שמן ופתילה ומדורה אין גוף האיסור דבק בהם כל היום שהרי אחר הכבוי פרח האיסור אלא שמתוך שנאסרו מקצת היום נאסרו כלו נמצא שאף ביום ראשון נצטרף באיסורן טעם מיגו וכל מה שנאסר קצת יום ראשון מטעם מגו לא נאמר בו מגו אחר לאסרו ליום שלאחריו וזהו שבאתרוג בשמיני אמרו מותר שהרי משיצא בו בשביעי פקע איסורו ולא נאסר כל אותו היום אלא מטעם מגו ואין לאסרו עוד בשמיני אבל סוכה נאסרה בכל יום שביעי מעקר איסור ומתוך כך אסרוה בשמיני ובמסכת סוכה פרשנו בענין אתרוג דרכים אחרים שלא מחמת מגו והוא עקר:
יתבאר במקומו שהשכור אסור להורות דכתיב יין ושכר אל תשת וסמיך ליה להורות את בני ישראל מעתה כל שלאחר אכילה אסור להורות מחשש שכרות והוא שאמרו כאן רב לא הוה מוקים אמורא מיומא טבא לחבריה ר״ל שלא היה דורש ביו״ט ראשון לצורך יו״ט שני מפני שדרך כל הדורש היום לצורך מחרתו שאינו דורש עד לאחר סעודה ורב לא היה רוצה לדרוש אחר סעודה מפני שהיה כולל בדרשותיו מיני הוראה והיה חושש לשכרות ולא היה דורש ביו״ט אלא לצורך היום שהדורש לצורך היום עצמו קודם אכילה הוא דורש ואין שם חשש:
אומר: רואין את העליונות כלומר את כל ליטרות הקציעות העליונות כאילו הן פרודות שאנו דנים אותן לא כיחידה אחת אלא כאילו היתה כל אחת מהן לבדה, והתחתונות שנמצאות שם זה מכבר ובוודאי מעושרות הן, מעלות (מבטלות) את העליונות ברוב, שכן יש בתוך החבית או העיגול כמות מספקת כדי שיתבטל הכל.
says: One considers the upper circles of dried figs as though they are separate pieces, rather than one unit. And the lower ones, which were there beforehand and have certainly been tithed, nullify the upper ones, as there are enough circles of figs in the entire barrel to nullify the upper litra.
מאמרים באתר אסיף
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ר׳רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אאִם יֵשׁ שָׁם מֵאָה פּוּמִּין – יַעֲלוּ, וְאִם לָאו – בהַפּוּמִּין אֲסוּרִין וְהַשּׁוּלָיִם מוּתָּרִין״.

In contrast, Rabbi Yehoshua says: If there are one hundred mouths of different barrels or circular vessels there, the prohibited litra of untithed figs on the mouth of one of the vessels is nullified by a ratio of one part of prohibited figs to one hundred parts of similar, permitted figs. And if not, all of the circles of figs at the mouths of the barrels or circular vessels are prohibited, as one of them clearly contains a prohibited litra that has not been nullified. And the figs on the insides of the vessels are permitted, as the prohibited figs certainly did not reach there. This is Rabbi Meir’s version of the dispute.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור׳ יהושע אומר אם יש שם מאה פומין – של היתר לבד פומין של אסור מעלין אותן באחד ומאה ואם לאו הפומין אסורין ואין השולים מועילין לבטל הפומין הואיל ואינן בספק הדמוע.
רבי יהושע אומר אם יש שם מאה פומין יעלו. ואם תאמר אפילו יש שם מאה פומין היאך יעלו, והלא כל חבית וחבית באפי נפשה קיימא ואינו בלול והיאך יעלו זה את זה. יש לומר דכל שהוא נכנס בספק מחמת האיסור מצטרף לבטל את האיסור. ולפי מה שפירש רבינו שמשון במסכת תרומות בפרק ד׳ (ר״ש משאנץ תרומות ד׳:י״ב) נראה דדוקא כשהן של אדם אחד לפי שדרכן להתערב ביחד וכבלול דמי אבל של שני בני אדם לא, והביא ראיה ממה ששנינו בתוספתא תרומות פרק סאה תרומה שנפלה, דתניא התם שתי קופות בשתי עליות שתי מגורות בעלייה אחת ר׳ יהודה אומר לא יעלו רבי שמעון אומר אפילו הן בב׳ עיירות מעלות זו את זו, בזו מאה ובזו אין מאה הריני אומר בתוך מאה נפלה, פירוש שתי מגורות בעליה אחת אבל שתי מגורות בשתי עליות לא, ומפרש התם בירושלמי (סוף פ״ד) [מה] בין קופות למגורות קופות דרכן להתפנות מגורות אין דרכן להתפנות, אלמא כל שהן של אדם אחד שדרכן להתפנות ולהתערב ביחד מצטרפים הא של שני בני אדם שאין דרכם להתפנות לא, והיינו דקתני סיפא דההוא תוספתא בזו מאה ובזו אין מאה הריני אומר לתוך מאה נפלה. והשתא איכא לאקשויי למאי נפקא מינה הא כיון דלא ידיע מעלות זו את זו, אלא טעמא כדאמרן דאיצטריך היכא דהוו מתרי גברי, ואי אין באחד מהן מאה אין מעלות אבל בשיש באחד מהן כדי ביטול אני אומר לתוך אותה שיש בה בכדי ביטול נפלה.
ואינו מחוור בעיני דאם כן היה לו לפרש כאן אם יש מאה פומין של אדם אחד. על כן נראה לי דדוקא בשיש אחד של מאה ואחת שאין בה מאה הוא דאיצטריך לדין שאני אומר, הא כשאין בזו מאה ולא בזו מאה מעלות ומצטרפות לבטל, וטעמא כדאמרן דכל שהוא נכנסה בספק מצטרף לבטל ומה שאינו נכנס בספק אינו מצטרף לבטל, והילכך כשיש שם אחת של מאה זו של מאה לא נכנס׳ בספק שאפילו תמצא לומר ששם נפלה לא אסרה, הילכך אי אתה יכול לדון בה משום צירוף אלא משום שאני אומר, אבל כשאין באחת מהן מאה כולן נכנסו בספק הילכך כולן מצטרפין לבטל, כן נראה לי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יהושע אומר אם יש שם מאה פומין יעלו. פירוש כדין תרומה דאורייתא. ואהני ליה חשיבותיה קצת שלא יהא בטיל חד בתרי כדין יבש ביבש אלא במאה כדין לח בלח. וכתב הרמב״ם ז״ל בהלכות תרומה דלר׳ יהושע נוטל ליטרא אחת ונותנה לכהן ואותו עיגול שהליטרא ניטלת ממנו מוכרה לכהן עד כאן. ופירש מורי הרב נר״ו טעמו של דבר שמאחר שעל הליטרא הניתנת לכהן מזה העיגול מיתחזי כאלו נתברר לו שבו נתערבה התרומה ואין בו כדי לבטלה הלכך כולו אסור באכילה מפני מראית העין שלא יאמרו שליטרא זו נפלה תוך עיגול זה ואין בו אחד ומאה. ואפילו הכי אוכל השאר. ואמרינן בירושלמי שצריך שיהא בכל עיגול ליטרא ועוד חולין כי היכי דליבטיל מן התורה תוך העיגול עצמו דמן התורה חד בתרי בטל. וכתב מורי דשמעינן מינה דכי אמרינן חד בתרי בטיל מדאורייתא לאו למימרא שיהא מן ההיתר כפלים מן האיסור אלא כל היכא שיהא שיעור ההיתר רבה על האיסור ואפילו משהו בטיל מדאורייתא. ושיעור דאחד ומאה מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא ומשום הכי מקילין לומר שיצטרפו כל הפומין כדי לבטל אותה ליטרא. וכי אמרינן דמדאורייתא חד בתרי בטיל ואפילו אין ההיתר רבה על האיסור אלא מעט הני מילי כשהן עשויין מחלקים דקים כי הכא שהליטרא היא מגרוגרות וכל אחת ואחת חלק בפני עצמה. אבל ודאי אם עוף נבלה נתערב בעוף אחד וחצי כשרים ונחתכו כולן ולא נודע איזה אבר מן הכשרים ואיזה אבר מן הנבלה בכי הא לא אמרינן דליבטיל מדאורייתא דהא דאמרינן חד בתרי בטיל מאחרי רבים גמרינן לה וההוא קרא גבי סנהדרין כתיב שאם שניים מזכין ואחד מחייב הולכין אחריהם ומינה ילפינן לכל דבר העשוי מחלק כי הנך גברי דלא אמרינן חד בתרי בטיל אלא אם כן נתערב אחד תוך שנים ממש כן פירש מורי נ״ר. ועוד פירש נ״ר דאפשר דכיון שנעשו אברים הוו להו כגרוגרות דתמרים דבליטרא ועוד סגי.
ואילו ר׳ יהושע אומר: אם יש שם מאה פומין (פיות שונים) של חביות או עיגולים הרי פי העיגול שנאסר על ידי הליטרא שלא הפרישו ממנה יעלו, משום שפה זה בטל באחד ומאה, ואם לאו — הרי כל הפומין (הפיות של החביות או הכוורות) שברור שיש באחד מהם ליטרא אחת של איסור — כולם אסורין, והשולים פנים הכלים — מותרין, שהרי ברור שלשם לא נכנס האיסור. זו היתה גירסת ר׳ מאיר באותה מחלוקת.
In contrast, Rabbi Yehoshua says: If there are one hundred mouths of different barrels or circular vessels there, the prohibited litra of untithed figs on the mouth of one of the vessels is nullified by a ratio of one part of prohibited figs to one hundred parts of similar, permitted figs. And if not, all of the circles of figs at the mouths of the barrels or circular vessels are prohibited, as one of them clearly contains a prohibited litra that has not been nullified. And the figs on the insides of the vessels are permitted, as the prohibited figs certainly did not reach there. This is Rabbi Meir’s version of the dispute.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ר׳רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״ר׳רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם יֵשׁ שָׁם מֵאָה פּוּמִּין – יַעֲלוּ, וְאִם לָאו – הַפּוּמִּין אֲסוּרִין וְהַשּׁוּלָיִם מוּתָּרִין; ר׳רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֲפִילּוּ יֵשׁ שָׁם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פּוּמִּין – לֹא יַעֲלוּ״.

Rabbi Yehuda says a different version of the dispute. Rabbi Eliezer says: If there are one hundred mouths of vessels with permitted figs present there, in addition to the prohibited one, it is nullified by the one hundred permitted mouths. And if not, the figs at the mouths are prohibited and those at the bottom are permitted. Rabbi Yehoshua says: Even if there are three hundred mouths present there, they are not nullified, as this litra cannot be nullified in any manner. Rav Pappa was referring to this opinion when he said that there is a tanna, meaning Rabbi Yehoshua in Rabbi Yehuda’s version, who maintains that even an item occasionally sold by unit, e.g., a circle of dried figs, can never be nullified.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עד ר׳ יהושע אמר אפילו יש שם ג׳ מאות לא יעלו שמע מינה כיון דלא בטיל ברוב רבנן הוא דאחמרו עלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבי יהודה אומר – לא כן נחלקו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע אלא כן נחלקו ר׳ אליעזר אומר כו׳.
ר׳ יהושע אומר אפילו יש שם שלש מאות פומין – וכולן בכלל הספק אין מעלין את היחיד הואיל ופומי הכלי דבר שיש בו מנין הוא לא בטלי ואפילו בדרבנן אבל דרסה בעגול כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה ר׳ יהושע כו׳ בדרבנן אבל דרסה כו׳ הד״א:
ר׳ יהודה אומר שכך נחלקו הראשונים, ר׳ אליעזר אומר: אם יש שם מאה פומין של היתר חוץ מן האיסור — יעלו במאה ואחת של ההיתר, ואם לאו [לא]הפומין אסורין והשולים מותרין. ר׳ יהושע אומר: אפילו יש שם שלש מאות פומין לא יעלו, לפי שליטרא זו אין לה ביטול כלל. והוא שאמר רב פפא שיש תנא (ר׳ יהושע לשיטת ר׳ יהודה) הסבור שדבר שלפעמים מוכרים אותו במנין, כגון ליטרא של קציעות, גם הוא אינו בטל כלל.
Rabbi Yehuda says a different version of the dispute. Rabbi Eliezer says: If there are one hundred mouths of vessels with permitted figs present there, in addition to the prohibited one, it is nullified by the one hundred permitted mouths. And if not, the figs at the mouths are prohibited and those at the bottom are permitted. Rabbi Yehoshua says: Even if there are three hundred mouths present there, they are not nullified, as this litra cannot be nullified in any manner. Rav Pappa was referring to this opinion when he said that there is a tanna, meaning Rabbi Yehoshua in Rabbi Yehuda’s version, who maintains that even an item occasionally sold by unit, e.g., a circle of dried figs, can never be nullified.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) דְּרָסָהּ בְּעִגּוּל, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה עִגּוּל דְּרָסָהּ – דִּבְרֵי הַכֹּל יַעֲלוּ. דִּבְרֵי הַכֹּל?! הָיְינוּ פְּלוּגְתַּיְיהוּ!

The same mishna further states: If one pressed the litra of figs into a circular vessel but he does not know into which circular vessel he pressed it, everyone agrees that the prohibited fig cakes are nullified. The Gemara expresses surprise at this statement: Everyone agrees? This is the very matter of their dispute, whether or not the litra is nullified.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאמר עוד באותה משנה: אם דרסה בעגול ואינו יודע באיזה עגול דרסהדברי הכל יעלו (יתבטלו) הקציעות האסורות. על פסקה זו תוהים: דברי הכל?! היינו פלוגתייהו [הרי זו היא מחלוקתם] אם בטלה הליטרא או אינה בטלה!
The same mishna further states: If one pressed the litra of figs into a circular vessel but he does not know into which circular vessel he pressed it, everyone agrees that the prohibited fig cakes are nullified. The Gemara expresses surprise at this statement: Everyone agrees? This is the very matter of their dispute, whether or not the litra is nullified.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַב פָּפָּא: הָכִי קָאָמַר: גדְּרָסָהּ בְּעִגּוּל, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה ״מְקוֹם״ עִגּוּל דְּרָסָהּ, אִי לִצְפוֹנָהּ אִי לִדְרוֹמָהּ – דִּבְרֵי הַכֹּל יַעֲלוּ.

Rav Pappa said: This is what the tanna said, i.e., he meant the following: One pressed it onto a circular vessel but does not know onto which place, which side of the circular vessel he pressed it, whether on its north or on its south side. In this case, as the prohibited litra is not located in a specific place and it cannot be distinguished from the others, it certainly cannot be considered an object of significance, and everyone agrees that it is nullified.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועלה אמר ר׳ יהושע אפילו יש שם ג׳ מאות פומין לא יעלו. דסבר ר׳ יהושע אפילו מדרבנן לא בטיל וכן ביצת טרפה. דרסה בעיגול ואינו יודע באיזה עיגול דרסה. אוקמה רב פפא בספק ספיקא. ולפיכך קתני דברי הכל יעלו.
ירושלמי אמר ר׳ בון וצריך להיות בכל עיגול ב׳ לטרין ועוד קציעות כדי לבטל בכל מקום שהיא אותה ליטרא של תרומה בליטרא ועוד של חולין. ועוד אמרו בתלמוד ארץ ישראל במסכת תרומות הא דתני ר׳ מאיר משום ר׳ יהושע אפילו היו שם ג׳ מאות פומין לא תעלה הדא אמרה פומין עשאום כדרך שדרכו להימנות הדא מסייעא לר׳ יוחנן [דו] אמר תניין אינון הדא מסייעא למאן דאמר דברי ר׳ מאיר כל הדברים מקדשין מסייע למאן דאמר דלעת אפילו אחת ממאה אוסר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכי קאמר דרסה בתוך העגול – דעכשיו אינן נכרות שהרי מדובקות ואינו יודע היכן היא אם בצפונו של עגול או בדרומו הואיל והשתא לאו בת מנין היא ולא מנכרא דברי הכל יעלו ותנא דלעיל ר׳ יהודה ואליבא דרבי יהושע היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב פפא: הכי קאמר [כך אמר], כך יש להבין: דרסה בעגול אבל אינו יודע באיזה מקום בעגול, כלומר: באיזה צד שלו דרסה, אי [אם] לצפונה אי [אם] לדרומה ואז אין קביעות מקום מסויים לאיסור, ואף ליטרת האיסור אינה יכולה להיות עוד ניכרת לעצמה — הרי במקרה זה בודאי אינה עוד דבר חשוב, ולדברי הכל יעלו [יתבטלו]. עד כאן להסבר הברייתא מדוע ביצה (שהיא כפי פירוש זה ביצת טריפה) אינה בטילה אפילו באלף.
Rav Pappa said: This is what the tanna said, i.e., he meant the following: One pressed it onto a circular vessel but does not know onto which place, which side of the circular vessel he pressed it, whether on its north or on its south side. In this case, as the prohibited litra is not located in a specific place and it cannot be distinguished from the others, it certainly cannot be considered an object of significance, and everyone agrees that it is nullified.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) רַב אָשֵׁי אָמַר: דלְעוֹלָם סָפֵק יוֹם טוֹב סָפֵק חוֹל – הָוֵי דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין, וְכָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין – אֲפִילּוּ בִּדְרַבָּנָן לָא בָטִיל.

The Gemara explained why the egg mentioned in the baraita, an egg laid by a chicken that is a tereifa, cannot be nullified even if it is mingled with a thousand permitted eggs. However, Rav Ashi said: Actually, the baraita can be explained as referring to a case where there is uncertainty whether it is a Festival or a weekday. While it is true that according to most opinions this is a rabbinic prohibition, and the halakha is generally lenient with regard to uncertainties involving rabbinic law, it is an object whose prohibition is temporary. And with regard to any object whose prohibition is temporary, even if it involves a rabbinic prohibition, it cannot be nullified.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובא רב אשי ופירק פירוק אחר לעולם ספק יום טוב ספק חול היא מתני׳ דא ודקאמרת אמאי ספיק׳ אסורה הא קיימא לן כל ספיקא דרבנן לקולא משום דהוי דבר שמחר (ומחרתים) הוא עצמו מותר. וכל כי האי גוונא אפילו בדרבנן לא בטיל. והא דתניא ביצה תאכל היא ואמה ואפרוח וקליפתו גוזמא. כלומר אינן דברים נכונים דקליפה לאו בת אכילה היא. ודברי הכל אפרוח בקליפתו קודם שיצא לאויר העולם אסור. יום טוב הסמוך בין מלפניה בין מלאחריה. קיימא לן כרב דאמר נולדה בשבת אסורה ביום טוב וכן נולדה ביום טוב אסורה בשבת. ואקשינן לימא קסבר רב קדושה אחת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב אשי אמר לעולם – הא דקתני וספקה אסור ספק יום טוב ספק חול קאמר ודקשיא לך לרב יוסף ולרבי יצחק ספק דרבנן הוא ולקולא הכא אזלינן לחומרא הואיל ויש לו מתירין למחר.
אפילו בדרבנן – כגון ביצה דגזרת פירות הנושרין היא לא בטלה בתערובתה וכי היכי דבבטולה מחמרינן מהאי טעמא בספקה נמי מחמרינן מהאי טעמא.
הא דאמרינן: הא דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל. הני מילי במינו אבל בשאינו מינו בטל כדיניה, והכין איתא בירושלמי (שביעית פ״ו ה״ג; נדרים פ״ו ה״ג) בהדיא, והכין משמע בהדיא בנדרים בפרק הנודר מן המבושל (נדרים נב.) ושם כתבתיה בס״ד. ודוקא נמי כגון ביצה שאם ימתין לה לערב לא תפסל, אבל חמץ בפסח בתבשיל כגון [חביץ] קדרה שאם ימתין לה לאחר הפסח תעובר צורתו לית ביה משום דבר שיש לו מתירין, אבל בפת שאינו מתפסד בהמתנתו אוסר בכל שהוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב אשי אמר לעולם. ספק יום טוב ספק חול הוה ליה דבר שיש לו מתירין. ומאי קא פריק רב אשי דהא אנן לעיל לא פרכינן מן התערובת אלא מן הביצה עצמה היכי קתני וספקה אסור דספקא דרבנן היא ולקולא. ורש״י ז״ל פירש דרב אשי מלתא אגב אורחיה קא משמע לן ולדוגמא נקט האי לישנא. והכי קאמר כשם שהחמירו באיסורא דרבנן על ידי תערובת שאפילו אינו דבר חשוב כיון שהוא דבר שיש לו מתירין שלא יתבטל אפילו באלף. כך החמירו בספקו דכל שהוא דבר שיש לו מתירין כגון ביצה זו שעכשיו היא אסורה ולערב מותרת ואף על פי שהיא בספק ספיקא דרבנן אזלינן לחומרא. ורב אשי ודאי דין דבר שיש לו מתירין אתא לאשמועינן ואפילו בספקא דרבנן אבל באוקימתא דמתניתין כרבה סבירא ליה. ודוקא מין במינו בין לח בלח בין יבש ביבש.
גמ׳ רב אשי אמר לעולם ספק י״ט ספק חול הוי דבר שיש לו מתירין כו׳ ולכאורה יש להקשות מכאן על שיטת הר״ן ז״ל בנדרים והובא בפוסקים דטעמא דדבר שיש לו מתירין לא בטיל משום דהו״ל מין במינו כיון שכולן סופן להיות מותר ובכה״ג אפילו רבנן דר״י מודו דלא בטיל דדמי לגמרי לדם הפר ודם השעיר ע״ש באריכות א״כ לא שייך ה״ט אלא לענין תערובות במשהו משא״כ לענין ספיקא דלא שייך ה״ט אם כן למה נחמיר בדבר שיל״מ בדרבנן וצ״ע ליישב:
אולם רב אשי אמר: לעולם אפשר לפרש כפשוטה של הברייתא שמדובר כאן בספק יום טוב ספק חול, ומה שהקשו שהרי לרוב הדיעות אין זה אלא איסור מדברי סופרים, ומדוע אין ספיקו מותר כשאר ספק שמדברי סופרים? יש לומר כי כיון שהוי [שהוא] דבר שיש לו מתירין, הרי בכל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן [בדברי סופרים] לא בטיל [איננו בטל], ושוב אין מקום לקושיה.
The Gemara explained why the egg mentioned in the baraita, an egg laid by a chicken that is a tereifa, cannot be nullified even if it is mingled with a thousand permitted eggs. However, Rav Ashi said: Actually, the baraita can be explained as referring to a case where there is uncertainty whether it is a Festival or a weekday. While it is true that according to most opinions this is a rabbinic prohibition, and the halakha is generally lenient with regard to uncertainties involving rabbinic law, it is an object whose prohibition is temporary. And with regard to any object whose prohibition is temporary, even if it involves a rabbinic prohibition, it cannot be nullified.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תַּנְיָא, אֲחֵרִים אוֹמְרִים מִשּׁוּם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר: בֵּיצָה תֵּאָכֵל הִיא וְאִמָּהּ. בְּמַאי עַסְקֵינָן? אִילֵימָא בְּתַרְנְגוֹלֶת הָעוֹמֶדֶת לַאֲכִילָה, פְּשִׁיטָה דְּהִיא וְאִמָּהּ שַׁרְיָא! אֶלָּא בְּתַרְנְגוֹלֶת הָעוֹמֶדֶת לְגַדֵּל בֵּיצִים – הִיא וְאִמָּהּ אֲסוּרָה! א״ראֲמַר רַבִּי זֵירָא: תֵּאָכֵל אַגָּב אִמָּהּ.

§ It is taught in a baraita: Aḥerim say in the name of Rabbi Eliezer: With regard to an egg laid on a Festival, it and its mother may be eaten. The Gemara asks: With what case are we dealing? If we say that this is dealing with a chicken designated for food, it is obvious that it and its mother are permitted. Rather, say that this is dealing with a chicken designated for laying eggs, but in that case it and its mother are both prohibited. Rabbi Zeira said that the baraita should be understood as follows: The egg may be eaten on account of its mother; if it is permitted to eat the chicken, the egg may also be eaten.
רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ביצה תאכל – אם נולדה ביום טוב.
פשיטא דהיא ואמה שריא – כלומר אם בא לומר כבית שמאי לשמעינן ביצה אמה למה לי פשיטא דשריא.
היא ואמה אסורה – דשמעינן לר׳ אליעזר דאית ליה מוקצה דתנן בפרק המביא (לקמן דף לד.) ר׳ אליעזר אומר עומד אדם על המוקצה כו׳ אלמא הכנה בעי.
אגב אמה – אם אוכלין את אמה היום תאכל אף היא.
אילימא בתרנגולת העומדת לאכילה פשיטא אמה שריא. ואם תאמר מאי קושיא אדרבא ניחא טפי לאדכורי תרווייהו דהא לעיל (ביצה ב:) גבי אוקימתא דרב נחמן אקשי׳ אי הכי לפלגו בתרווייהו, לא היא דהתם בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ולאשמעינן כאן דבית הלל אפילו באמה קא אסרי הוה ליה למיתני אמה דלא שמעינן מביצה דדילמא ביצה דוקא אסירה ומשום נולד, אבל הכא בתרנגולת העומדת לאכילה לא צריך לאשמועינן כלל דפשיטא דשריא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פשיטא היא ואמה שריא. פירוש לאו מביצה קא פריך דההיא ודאי איצטריך לאפוקי מדבית הלל דאסרי ואף על פי דר׳ אליעזר שמותי. אלא מאמה קא פריך פשיטא וכן פירש רש״י דאמר אפילו לבית הלל שריא ומאמה קא פריך. ואלא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים היא ואמה אסירן. פירש הריטב״א ז״ל דלענין מוקצה לא סבירא ליה לר׳ אליעזר כבית שמאי אף על גב דשמותי הוא דבית שמאי לית להו מוקצה כדאמר רב נחמן לעיל ולר׳ אליעזר שמעינן ליה בפרק בתרא דאית ליה מוקצה. הובררה דלאכילה עומדת. פירוש ואי מוקצה דרבנן קיימא לן כר׳ אליעזר משום דבדרבנן יש ברירה ואי מוקצה דאורייתא לית הלכתא כותיה משום דקיימא לן אין ברירה בדאורייתא. גוזמא קתני פירוש ולעולם בתרנגולת לאכילה ולאפוקי מדבית הלל קאמר דהיא וביצתה מותרות.
שם אילימא בתרנגולת העומדת לאכילה פשיטא דהיא ואמה שרי ועיין פרש״י דכב״ש ס״ל מיהו קשה הא ר״א אית ליה הכנה בפרק בכל מערבין וי״ל דנהי דאית ליה הכנה ואוסר ביצה שנולדה בי״ט אחר השבת מ״מ אפשר דבי״ט בעלמא לא גזרו אטו י״ט אחר השבת. מיהו בלא״ה י״ל שאחרים סברי דטעמא דר״א בעירובין משום דאסור למיקני שביתה ולא משום הכנה וכמ״ש התוספות שם:
בתוס׳ בד״ה אלא בהכנה דרבה וכו׳ ותימא דהא אמרינן כל ביצה וכו׳ עכ״ל. קצת קשה דילמא טעמא דרבה דכיון דשייך הכנה בביצה שנולד׳ בי״ט שאחר השבת מש״ה גזור נמי בהנך דמיתילדין אתמול בשבת לאסרן בי״ט כדאמרינן לקמן דגזור רבי יוחנן האי גזירה גופא גבי עצים שנשרו אלא דהא מסיק ר״י שם דבביצה לא שייך למיגזר כן כיון דחזיא ביומיה ולא שרינן ליה עד למחר מידע ידעי וכו׳ וא״כ מנ״ל לתלמודא הכי דר״י לית ליה הכנה דרבה דילמא אית ליה אלא דלא משמע ליה לגזור בכה״ג אע״כ פשיטא ליה לתלמודא דטעמיה דרבה לאו משום גזירה דהכנה אלא הכנה גופא שייך בנולדה בשבת לאוסרה בי״ט וק״ל ומה שיש לדקדק על לשון מהרש״א יבואר גבי עצים שנשרו:
א תניא [שנויה תוספתא], אחרים אומרים משום ר׳ אליעזר: ביצה שנולדה ביום טוב — תאכל היא ואמה. ותוהים: במאי עסקינן [במה, באיזה מקרה, אנו עוסקים]? אילימא [אם תאמר] כי בתרנגולת העומדת לאכילה עוסקים אנו — אם כן פשיטא [פשוט] הדבר שהיא ואמה שריא [מותרות]! אלא אם תאמר כי עוסקים אנו בתרנגולת העומדת לגדל ביצים — הלא היא ואמה אסורה! אמר ר׳ זירא, כך יש להבין: תאכל הביצה אגב אמה שאם אמה (התרנגולת) נאכלת — אף היא תיאכל.
§ It is taught in a baraita: Aḥerim say in the name of Rabbi Eliezer: With regard to an egg laid on a Festival, it and its mother may be eaten. The Gemara asks: With what case are we dealing? If we say that this is dealing with a chicken designated for food, it is obvious that it and its mother are permitted. Rather, say that this is dealing with a chicken designated for laying eggs, but in that case it and its mother are both prohibited. Rabbi Zeira said that the baraita should be understood as follows: The egg may be eaten on account of its mother; if it is permitted to eat the chicken, the egg may also be eaten.
רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הֵיכִי דָמֵי? אָמַר אַבַּיֵּי: כְּגוֹן שֶׁלְּקָחָהּ סְתָם: נִשְׁחֲטָה – הוּבְרְרָה דְּלַאֲכִילָה עוֹמֶדֶת; לֹא נִשְׁחֲטָה – הוּבְרְרָה דִּלְגַדֵּל בֵּיצִים עוֹמָדֶת.

The Gemara asks: What are the circumstances? In which case is it necessary to apply this ruling? Abaye said: It is referring to a case where one bought this chicken without specifying whether he intended to eat it or use it for its eggs. In that case, if the chicken was slaughtered on a Festival, it has been retroactively clarified that it was intended for food, and the eggs it lays are, therefore, permitted. If it was not slaughtered, it has been retroactively clarified that it was intended for laying eggs, and the eggs it lays are prohibited.
רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלקחה סתם – תרנגולת זו קנאה סתם.
נשחטה הובררה דלאכילה עומדת. והילכך אף ביצתה שילדה תאכל, וטעמא דרבי אליעזר דשרי בביצה משום דשמותי הוא וסבירא ליה כב״ש. ואי נמי אפשר דרבי אליעזר אף על גב דשמותי הוא לא היה עושה מעשה כבית שמאי, אלא לדידיה טעמא דמתניתין משום הכנה דרבה, וביום טוב אחר השבת הוא דאסירה מדאורייתא הא ביום טוב גרידא שריא דלית ליה גזרה דיום טוב דעלמא אטו יום טוב אחר השבת, ובודאי לכאורה משמע דר׳ אליעזר משום הכנה קא מפרש לה למתניתין כיון דסבירא ליה כבית הלל. דתניא בסמוך נולדה בשבת תאכל ביום טוב נולדה ביום טוב תאכל בשבת ר׳ יהודה אומר משום ר׳ אליעזר עדיין היא מחלוקת, אלמא לרבי אליעזר בהכנה דרבה פליגי וכי היכי דרבי אליעזר אליבא דר׳ יהודה מוקי לה בהכנה מסתמא אף אליבא דאחרים מוקי לה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אמר אביי כגון שלקחה סתם. עי׳ חולין דף יד ע״א תוס׳ ד״ה בהמה לר״י:
ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק הדבר], מתי צריך לסמוך על סימן זה? אמר אביי: מדובר כאן כגון שלקחה (קנאה) אדם לתרנגולת זו סתם, שלא פירש מה כוונתו לעשות בה, אם לביצים או לבשר, ובאופן כזה, אם נשחטה התרנגולת ביום טוב — הובררה שלאכילה היא עומדת, וכיון שכך — גם הביצים שהטילה מותרות, לא נשחטה — הרי הובררה שלגדל ביצים היא עומדת, ולכן הביצה שהטילה אסורה.
The Gemara asks: What are the circumstances? In which case is it necessary to apply this ruling? Abaye said: It is referring to a case where one bought this chicken without specifying whether he intended to eat it or use it for its eggs. In that case, if the chicken was slaughtered on a Festival, it has been retroactively clarified that it was intended for food, and the eggs it lays are, therefore, permitted. If it was not slaughtered, it has been retroactively clarified that it was intended for laying eggs, and the eggs it lays are prohibited.
רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רַב מָרִי אָמַר: גּוּזְמָא קָתָנֵי, דְּתַנְיָא: אֲחֵרִים אוֹמְרִים מִשּׁוּם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר: בֵּיצָה תֵּאָכֵל הִיא, וְאִמָּהּ, וְאֶפְרוֹחַ, וּקְלִיפָּתוֹ.

Rav Mari said that the phrase: It and its mother may be eaten, should not be taken literally. Rather, the tanna is teaching an exaggeration [guzma], for extra emphasis, as it is taught in another baraita: Aḥerim say in the name of Rabbi Eliezer: An egg may be eaten, it and its mother, and a chick and its shell.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גוזמא קתני – כאדם שרוצה להחזיק דבריו מדבר יתר ובעומדת לאכילה קאמר ונחלק על בית הלל האוסרים ואמה לא איצטריכא ליה אלא גזים ואמר מילתא יתירא הכל יאכל גם את האב גם את האם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה גוזמא כו׳ ובעומדת לאכילה כו׳ את האב וגם את האם כצ״ל. ונ״ב ס״א את הבן:
רב מרי אמר: לשון זו ״תיאכל היא ואמה״ אין להבינה כפשוטה, אלא כלשון גוזמא [הפרזה והדגשה] קתני [שנה]. וראיה לדבר ממה דתניא [ששנינו בתוספתא] באותו ענין, אחרים אומרים משום ר׳ אליעזר: ביצה תאכל היא ואמה, ואפרוח וקליפתו.
Rav Mari said that the phrase: It and its mother may be eaten, should not be taken literally. Rather, the tanna is teaching an exaggeration [guzma], for extra emphasis, as it is taught in another baraita: Aḥerim say in the name of Rabbi Eliezer: An egg may be eaten, it and its mother, and a chick and its shell.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַאי ״קְלִיפָּתוֹ״? אִילֵימָא קְלִיפָּה מַמָּשׁ – קְלִיפָּה, בַּת אֲכִילָה הִיא? אֶלָּא ״אֶפְרוֹחַ בִּקְלִיפָּתוֹ״. עַד כָּאן לָא פְלִיגֵי רַבָּנָן עָלֵיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֵּן יַעֲקֹב, אֶלָּא הֵיכָא דְּיָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, אֲבָל הֵיכָא דְּלֹא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, לָא פְלִיגֵי!?

The Gemara clarifies: What is the meaning of this addition: Its shell? If we say it is referring to an actual shell, is a shell edible? Rather, the baraita must be referring to the consumption of a chick that is still in its shell. This explanation is problematic, as the Rabbis disagree with Rabbi Eliezer ben Ya’akov only in permitting the eating of a chick immediately after it hatches, when it has already entered the world. However, when it has not yet entered the world, i.e., if the chick is still in its shell, they do not disagree. Even the Rabbis accept that this chick has the status of a creeping animal and may not be eaten.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דר׳ אליעזר בן יעקב – אוסר אפרוחים שלא נפתחו עיניהם ופליגי רבנן עליה ולקמן מייתי לה בגמרא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עד כאן לא פליגי רבנן עליה דר׳ אליעזר בן יעקב כו׳. פירוש דלקמן פליגי באפרוח שנולד בחול דלרבנן מותר אפילו לא נתפתח עיניו ולר׳ אליעזר בן יעקב אסור אלא אם כן נתפתחו עיניו. אבל לא יצא לאויר העולם לא פליגי אלא אפילו רבנן מודו דאסור. והילכך אפילו נאמר דרבי אליעזר סבר לה כרבנן ולא כר׳ אליעזר בן יעקב מכל מקום אפרוח בקליפתו שלא יצא לאויר העולם אסור הוא אלא גוזמא קתני ולומר בקליפתו אפילו לא נתפתחו עיניו. וכתב הריטב״א ז״ל דלגבי ביצה ואפרוח אשמועינן רבותא אבל אמה וקליפתו נקט לגוזמא אבל לא קאמר אפרוח בקליפתו משום גוזמא דלא הוה נקיט איסורא בלשון התירא חס ושלום עד כאן.
ונברר: מאי [מה פירוש] קליפתו? אילימא [אם תאמר] שהכוונה לקליפה ממש, וכי קליפה בת אכילה היא? אלא עליך לומר שהכוונה היא לאכול אפרוח בעודו בקליפתו, ויש לתמוה ולהקשות על פירוש זה: עד כאן לא שמענו כי פליגי רבנן עליה [חלוקים חכמים עליו] על ר׳ אליעזר בן יעקב והתירו אפרוח באכילה מיד כשנולד, אלא היכא [היכן] שיצא כבר לאויר העולם, שלדעתם מיד כשנולד מותר לאוכלו ואין צורך להמתין לו עוד. אבל היכא [היכן] שעדיין לא יצא לאויר העולםלא פליגי [אינם חלוקים] ומודים שאפרוח כזה אסור באכילה, ואינו אלא כשרץ.
The Gemara clarifies: What is the meaning of this addition: Its shell? If we say it is referring to an actual shell, is a shell edible? Rather, the baraita must be referring to the consumption of a chick that is still in its shell. This explanation is problematic, as the Rabbis disagree with Rabbi Eliezer ben Ya’akov only in permitting the eating of a chick immediately after it hatches, when it has already entered the world. However, when it has not yet entered the world, i.e., if the chick is still in its shell, they do not disagree. Even the Rabbis accept that this chick has the status of a creeping animal and may not be eaten.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֶלָּא ״אֶפְרוֹחַ וּקְלִיפָּתוֹ״ גּוּזְמָא, הָכָא נַמֵּי ״תֵּאָכֵל הִיא וְאִמָּהּ״ גּוּזְמָא.

Rather, evidently the expression: A chick and its shell, should not be understood literally, as it is an exaggeration. Here, too, the phrase: It and its mother may be eaten, is an exaggeration. It does not mean literally that the chick and its mother may be eaten, but is merely a statement of emphasis that the egg is undoubtedly permitted.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גוזמא
גוזמאא(עירובין ב:) בשלמא לבר קפרא גוזמא. (ביצה ד.) אפרוח וקליפתו גוזמא (חולין צ: בפרק ב׳ דתמיד) החלו מעלין באפר על גבי התפוח וחפוח היה באמצע המזבח פעמים עליו ש׳ כור אמר רבא גוזמא השקו את התמיד בכוס של זהב אמר רבא גוזמא אמר רבי אמי דברה תורה בלשון הבאי ערים גדולות ובצורות בשמים בשמים ס״ד אלא גוזמא דברו הנביאים לשון הבאי ותבקע הארץ לקולם ותבקע סלקא דעתך אלא גוזמא אמר רבי יצחק אמר שמואל בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הבאי תפוח גפן ופרכת לאפוקי מדרבא דאמר כוס של זהב גוזמא קא משמע לן הני אין אבל התם אין עניות במקום עשירות. ופי׳ גוזמא לשון הבאי ודברי הבאי אחד הוא והוא כאדם שמגדל את הדבר הרבה ומוסיף בגידולו והוא כענין ערים גדולות ובצורות בשמים שהוא משל כשם שהשמים אתה מגביה ראשך בכל יכולת עד שתראה המקום שלמעלה הימנו כך ערים האלה אי אתה רואה את ראש המבצר עד שתגביה ראשך ותשא עיניך בכל יכולתך ואם במנין אתה תמה איך יאמר מנין שאין הדבר בקצבה ההיא כל שכן שאמר ותבקע מעשה שהיה ראוי לתימהון והנה במנין לשון הבאי הרבה באמרן ואילו חיה אלף שנים פעמים ואין זה מצוי באנוש ולמך ע׳ ושבעה לא קצב׳ מדוקדקת היא מהכות כסיל מאה אלף גפן בחלף כסף לקבל אלפא חמרא שתי הרי זה מנין שאי אפשר להיות כמשמעו שישתה אחד כנגד אלף אלא לשון הבאי הוא הוא נקרא גוזמא כי הוסיף בעילויו של דבר כלומר אילו היה בן אדם יכול לשתות כך היה זה שותה אף כך הוסיף בעלוי תפוח כי פעמים עליו ש׳ כור ובפרוכת ש׳ כהנים מטבילין אותה כלומר כי לא נראה כמה הן והיו נראין לעינים כאשר יראו כורין הרבה והמטבילין נראין כאשר יראה קהל גדול נמשל בעלמא וכן גפן וכיוצא בו וכיון שחקרו אנשי התלמוד וראו כי לא בדקדוק נאמרו משניות הללו אלא הבאי גילו כי כן הם ואשר אמרת מאי שנא הרי מדדמי להו כי באלה פורש בו כך וכל שפורש בו כך או שנודע שהוא כך כענין מגדל הפורח באוי׳ וכיוצא בו הרי הוא כמותו וכל מה שלא נגלה בו כך אין לומר בו כן שאף במקרא יש לומר כן מאי שנא כי ה׳ אלהיך אש אוכלה מן כי ה׳ אלקיך הוא האלהים אלא שאין לך להוציא דבר ממשמעו אלא בראיה אף כן דברי חכמים וכל דברי בני אדם כך זאת תשובת רב שרירא ורב האי בנו הגאונים (א״ב: פירוש בלשון יוני הפלגה בדבר מה):
א. [איבער רייבונג.]
גוזמא – אע״פ דלא אפשר גזים ואמר מילתא דטופיינא גוזמא דבר שנוי שאינו מתקבל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה גוזמא כו׳ טופיינא גוזמא כו׳ הד״א:
אלא ודאי, הביטוי אפרוח וקליפתו, אין להבינו כפשוטו אלא כלשון גוזמא [הפרזה], הכא נמי [כאן גם כן] לשון זו שאמר ״תאכל היא ואמה״ — לשון גוזמא [הפרזה] היא ואין הכוונה לומר כי תיאכל היא ואמה ממש, אלא רק להדגיש שהביצה מותרת בלי ספק.
Rather, evidently the expression: A chick and its shell, should not be understood literally, as it is an exaggeration. Here, too, the phrase: It and its mother may be eaten, is an exaggeration. It does not mean literally that the chick and its mother may be eaten, but is merely a statement of emphasis that the egg is undoubtedly permitted.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אִתְּמַר: שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב – רַב אָמַר: הנוֹלְדָה בָזֶה אֲסוּרָה בָזֶה; ור׳וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר: נוֹלְדָה בָזֶה מוּתֶּרֶת בָּזֶה. נֵימָא קָסָבַר רַב קְדוּשָּׁה אַחַת הִיא.

§ It was stated that amora’im disputed the following issue (Eiruvin 38b): If Shabbat and a Festival occur on consecutive days, Rav said: An egg laid on this one is prohibited on that one, and Rabbi Yoḥanan said: An egg laid on this one is permitted on that one. The Gemara asks: Let us say that Rav holds that when Shabbat and a Festival occur on consecutive days, it is considered one continuous sanctity, i.e., a single, indivisible day.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שבת ויום טוב – הסמוכין והוא הדין ליום טוב ושבת.
קדושה אחת היא – הרי הן כיום אחד ארוך.
אית⁠[מר] שבת ויו״ט רב אמר נולדה בזה אסורה בזה ור׳ יוחנן אמר נולדה בזה מותרת בזה. ואע״ג דרב ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן, בהא הילכתא כרב דאמר רבאא הילכתא בהני תלת כרב והא חדא מינייהו.
א. ה ע״ב.
נימא קסבר רב קדושה אחת הן – תימה לימא דקסבר שתי קדושות הן אלא הטעם הוי מגו דאתקצאי לבין השמשות דשמא יום שבת הוא אתקצאי לכולי יומא דיום שני וי״ל דלא אמרינן מגו משום יום שהוא לשעבר דדוקא להבא אמרינן הכי כגון בין השמשות דתחילת יום טוב או בין השמשות דשבת שמא שבת הוא ותימה דהא בסוכה (דף י.) אמרינן נויי סוכה אסורין עד מוצאי יום טוב האחרון של חג שהוא יום תשיעי שהוא ספק יום שמיני ועל כרחיך טעמא משום דאתקצאי בין השמשות דשמא יום שמיני הוא והיינו לשעבר וי״ל דמוקצה מחמת מצוה שאני כדמפרש טעמא התם דילמא מתרמיא ליה סעודה ואכיל בגוה והתם אמרינן אפילו לשעבר אבל הכא מוקצה דמחמת אסור לא אמרינן הכי.
[אתמר שבת ויום טוב וכו׳. ראה לעיל סוף ב ע״ב ד״ה והיכא].
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה נימא קסבר כו׳ נויי סוכה אסורין עד מוצאי י״ט האחרון של חג כו׳ כצ״ל. ונ״ב אין זה בסוכה כי אם שהתוס׳ פירשו כן לדידן ואדרבה בפרק לולב וערבה מסיק להדיא ר׳ יוחנן אתרוג בז׳ אסור בשמיני מותר סוכה אפי׳ בשמיני אסור ומפרש טעמא דאלו מתרמי ליה סעודה כו׳:
בא״ד דשמא יום שמיני הוא כו׳. נ״ב פי׳ לדידן דמחזקינן שמיני בשביעי משום ספק כדפרישית ודו״ק (עיין במהרש״א):
תוס׳ בד״ה נימא קסבר רב קדושה אחת כו׳ ותימה דהא בסוכה אמרי׳ נויי סוכה אסורין עד מוצאי י״ט האחרון של חג כו׳ עכ״ל כתב מהרש״ל אין זה בסוכה כי אם שהתוס׳ פירשו כן לדידן ואדרבה בפ׳ לולב וערבה כו׳ עכ״ל אולי נעלם מעיני הרב דבהאי לישנא איתא בפ״ק דסוכה לגבי נויי סוכה עיטרה בקרמין כו׳ אסור להסתפק מהן עד מוצאי י״ט אחרון של חג ומשמע להו דהיינו יום תשיעי לדידן ולקמן נמי בר״פ המביא מייתי לה וע״ש:
ב אתמר [נאמר], אם היו שבת ויום טוב סמוכים זה לזה, רב אמר: ביצה שנולדה בזהאסורה בזה, ור׳ יוחנן אמר: נולדה בזהמותרת בזה. ושואלים: נימא קסבר [האם לומר שסבר] רב: קדושה אחת היא, כלומר, שיום טוב ושבת הסמוכים זה לזה נחשבים כרצף אחד של קדושה וכיום אחד ארוך שאין לחלק ביניהם?
§ It was stated that amora’im disputed the following issue (Eiruvin 38b): If Shabbat and a Festival occur on consecutive days, Rav said: An egg laid on this one is prohibited on that one, and Rabbi Yoḥanan said: An egg laid on this one is permitted on that one. The Gemara asks: Let us say that Rav holds that when Shabbat and a Festival occur on consecutive days, it is considered one continuous sanctity, i.e., a single, indivisible day.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְהָאָמַר רַב: הָלָכָה כְּאַרְבָּעָה זְקֵנִים וְאַלִּיבָּא דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר: ושְׁתֵּי קְדוּשׁוֹת הֵן.

But didn’t Rav say: The halakha is in accordance with the opinion of four elders, who ruled in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who said: When a Shabbat and a Festival occur consecutively, they are two sanctities rather than one long day; therefore, a joining of Shabbat boundaries need not be placed on a weekday, but may be placed on the first of the holy days to allow going beyond the Shabbat boundary on the second. Evidently, this issue cannot be the basis of their dispute.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והאמר רב הלכה כד׳ זקנים הללו והן רבן שמעון בן גמליאל ור׳ ישמעאל ב״ר יוחנן בן ברוקה. ור׳ אלעזר בן שמוע. ור׳ יוסי ב״ר יהודה. אליבא דר׳ אליעזר דאמר ב׳ קדושות הן. ומפורש בפרק בכל מערבין. ופרקינן לעולם קסבר רב ב׳ קדושות הן והכא סבר לה כרבה דא׳ והיה ביום הששי והכינו חול מכין לשבת וליום טוב. ואין יום טוב מכין לשבת. ואין שבת מכין ליום טוב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ארבעה זקנים אליבא דר׳ אליעזר – בערובין בפ׳ בכל מערבין (דף לח:).
דאמר שתי קדושות הן – ומערב ליום א׳ למזרח ולשני למערב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כר׳ אליעזר דאמר כו׳. פירוש שתי קדושות חלוקות בקדושתן וכיון דהן חלוקות בדינם לענין עירוב וביצה אבל לא שיהא אחד מהן חול כדאמרינן לגבי שני ימים של גליות דקרי להו שתי קדושות. רב אמר נולדה בזה אסורה בזה. וכן הלכה כדלקמן דכיון דבו ביום אסורה משום לידה כן נמי אסורה למחר דאילו נולדה למחר אסורה היתה. ויש מפרשים דאם היו שני ימים של גליות באחד בשבת ובשני בשבת ונולדה בשבת מדינא שריא לרב ביום טוב שני בשני ימים של גליות דנולדה בזה מותרת בזה אלא שלא רצו חכמים לחלוק בשום שבת ויום טוב. וכן הדין בדבר הנלקט או הניצוד אפילו בשביל נכרי דומיא דביצה.
והאמר [והרי אמר] רב: הלכה כארבעה זקנים (חכמים) שאמרו אליבא [על דעתו] של ר׳ אליעזר, שאמר: שתי קדושות הן ששבת ויום טוב אינם נחשבים כהמשך אחד, ולכך הותר לערב באחד מהם לצורך משנהו ואין צריך לעשות כן דווקא ביום חול. ואם כן, אי אפשר לפרש את המחלוקת על בסיס זה.
But didn’t Rav say: The halakha is in accordance with the opinion of four elders, who ruled in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who said: When a Shabbat and a Festival occur consecutively, they are two sanctities rather than one long day; therefore, a joining of Shabbat boundaries need not be placed on a weekday, but may be placed on the first of the holy days to allow going beyond the Shabbat boundary on the second. Evidently, this issue cannot be the basis of their dispute.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֶלָּא הָכָא בַּהֲכָנָה דְרַבָּה קָמִיפְלְגֵי: רַב אִית לֵיהּ הֲכָנָה דְרַבָּה, וְרִבִּי יוֹחָנָן לֵית לֵיהּ הֲכָנָה דְרַבָּה.

Rather, here they disagree with regard to Rabba’s preparation, i.e., an item that was prepared on its own from one day to the other, whose use Rabba prohibits. Rav holds that items prepared by means of Rabba’s preparation are prohibited, whereas Rabbi Yoḥanan does not hold that items prepared by means of Rabba’s preparation are prohibited.
רי״ףרש״יתוספותתוספות רי״דרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכנה דרבה – דאמר הכנה בידי שמים מתסרא מיום טוב לשבת דסעודת שבת בעיא הזמנה מיום חול מגזרת הכתוב.
אלא בהכנה דרבה קמפלגי – ותימה דהא אמרינן כל היכא דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ואם כן כשחל יום טוב לאחר השבת והביצה נולדה בשבת היא נגמרת ביום שהוא חול ואם כן מאי הכנה איכא וי״ל דמכל מקום כשנולדה בשבת הרי זו הכנה דגם בשעת לידה שייך הכנה ועוד יש לומר דכיון דאם נולדה ביו״ט הרי זו אסורה אם נאמר כשנולדה בשבת הרי היא מותרת בשביל אותה לידה דשבת אם כן הוי שבת מכין ליום טוב.
ור׳ יוחנן לית ליה הכנה דרבה – פירוש: וסבירא ליה לר׳ יוחנן כרב דפסק הלכה כר׳ אליעזר שהן שתי קדושות גבי עירוב דאי כרבנן דאמרי קדושה אחת הן וכיומא אריכא דמו נולדה בזה אסורה בזה וסבירא ליה לר׳ יוחנן דטעמ׳ דביצה דמתניתין משום פירות הנושרין ומשקין שזבו ודוקא בו ביום אסורין אבל מיום ליום מותרין ואפילו מיום טוב לשבת כאילו נשרו וזבו מבחול.
רב אית ליה הכנה דרבה ורבי יוחנן לית ליה הכנה דרבה. ולכאורה הא לאו הכנה דרבה ממש דבהכנה כזו ליכא איסורא דאורייתא דמי איכא מידי דהשתא שרי ולמחר אתסרא, דהא ביצה שנולדה ביום טוב דעלמא מדאורייתא משרא שרי ואם כן היאך תאסר למחר דהיינו בשבת שלאחריו, הא למה זה דומה לאופה ומבשל ליום טוב ואם הותיר הותיר לשבת (ביצה טו:), אלא הכי פירושו דרב אית ליה הכנה דרבה וכיון דהכנה דגמר אסירא מדאורייתא דין הוא שנאסור מדרבנן אפילו הכנה כלידה [ד]⁠דמיא לה, ורבי יוחנן לית ליה הכנה דרבה ובכל יום טוב בין יום טוב דעלמא בין יום טוב אחר שבת ליכא אלא משום משקין שזבו הילכך נולדה בזה מותרת בזה דשתי קדושות הן.
רב אית ליה הכנה דרבה. הקשו בתוספות דילמא טעמא דרב משום דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא דרב כר׳ יהודה סבירא ליה דאית ליה מוקצה ואפילו אית ליה טעמא דביצה משום פירות הנושרין או משום משקין שזבו, ותרצו הם ז״ל דלא אמרינן מגו דאיתקצאי לבין השמשות מחמת יום שעבר אלא מחמת יום הבא כגון גבי נר שדלק בערב שבת. והביאו ראיה לדבריהם מדאמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין לו.) אמר רבא לוגין טבול יום שמלאהו מחבית של מעשר טבל ואמר הרי זה תרומת מעשר לכשתחשך דבריו קיימים ואם אמר עירבו לי בה לא אמר כלום, ומפרש טעמא משום דבעינן סעודה הראויה מבעוד יום ולא תלי טעמא דמגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא, ואף על גב דרבה התם (שבת כב.) כל מיליה עביד כרב ורב כר׳ יהודה אית ליה בפרק כירה (שבת מד:), ואפילו גרסינן רבא נמי כר׳ יהודה סבירא ליה (שם קמג.), אלא שמע מינה דלא אמרינן מגו דאתקצאי מחמת יום שעבר. ואם תאמר והא גבי סוכה (סוכה י:) אמרינן שאסורה עד מוצאי יום טוב האחרון של חג הואיל ואי איתרמי ליה אורחים אכלי התם ומגו דאיתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא, אלמא אמרינן מגו דאתקצאי מחמת יום שעבר, ויש לומר דמוקצה דמצוה שאני שהחמירו בו חכמים. ואם תאמר והא אמרינן התם וגם לקמן אמרינן בפרק המביא (ביצה ל:) הפריש ז׳ אתרוגים לז׳ ימים כל אחד ואחד יוצא בה ואוכלה לאלתר ולא אמרינן מגו דאתקצאי, זו ודאי צריכא עיונא, ואף בזו נראה לי משום דלא הוקצה בין השמשות קאמר לפי שאינו ניטל בלילה אלא ביום.
והראב״ד ז״ל כתב בעירובין פרק בכל מערבין דלא אמרינן מגו דאתקצאי לבין השמשות אלא בשבת או ביום טוב ראשון במוקצה שיבש לחצי שבת או לחצי יום טוב (ביצה כו:) אבל בספק יום טוב שני לא אמרינן, מדאמרינן (סוכה מו:) אתרוג שמיני ספק שביעי אסור משום דאתקצאי לבין השמשות אבל בתשיעי ספק שמיני מותר ולא אמרינן הכא מיגו דאתקצאי לבין השמשות ושמע מיניה כל שני ימים של גליות כיון דספקא נינהו האסור בזה מותר בזה. ואינו מחוור בעיני, וכבר כתבתיה בארוכה בעירובין בפרק בכל מערבין (עירובין מ.) גמרא י״ט של ר״ה שהיה ירא שמא תתעבר בס״ד (ד״ה גירסת הספרים הנהו עיי״ש).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה אלא בהכנה דרבה כו׳ ועי״ל דכיון דאם נולדה בי״ט ה״ז אסורה כו׳ עכ״ל וקרוב לזה מבואר בר״ן וז״ל והכנה זו אינה מדאורייתא דהא בי״ט גופיה אם נולדה כו׳ אינה אסורה לרבה משום הכנה אלא משום גזירה וכ״כ הר״ן ובזה יתיישב מה שמקשים בדברי הרי״ף שכתב ועצים שנשרו מן הדקל בשבת אסור להסיקן בי״ט משום הכנה דרבה ואם נשרו מן הדקל בי״ט אסור כו׳ ואסרי ליה רבנן משום שמא יעלה ויתלוש כו׳ עכ״ל דאם שייך הכנה בעצים שנשרו מן הדקל ל״ל טעמא דאם נשרו בי״ט אסור משום שמא יעלה ויתלוש הא איכא למגזר י״ט דעלמא משום י״ט דאחר שבת כדאמרינן לעיל גבי ביצה לרבה דאסר משום הכנה ולפי דרכינו ניחא דהכא גבי עצים לא שייך ההיא הכנה דאורייתא האמור בביצה דמתיילדא האידנא מאתמול גמרה אלא משום דבנשרו בי״ט אסור משום שמא יעלה ויתלוש אם נאמר דבנשרו בשבת מותר בי״ט שאחריו הוי שבת מכין לי״ט כמ״ש התוס׳ והר״ן ודו״ק:
אלא הכא [כאן] באיסור הכנה בידי שמים מיום קדוש אחד למשנהו, שלדעת רבה אסורה, קמפלגי [חלוקים הם]. רב אית ליה [יש לו, מקבל] את איסור הכנה של רבה ואילו ר׳ יוחנן לית ליה [אין לו, אינו מקבל] איסור הכנה של רבה.
Rather, here they disagree with regard to Rabba’s preparation, i.e., an item that was prepared on its own from one day to the other, whose use Rabba prohibits. Rav holds that items prepared by means of Rabba’s preparation are prohibited, whereas Rabbi Yoḥanan does not hold that items prepared by means of Rabba’s preparation are prohibited.
רי״ףרש״יתוספותתוספות רי״דרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) כְּתַנָּאֵי: נוֹלְדָה בְּשַׁבָּת – תֵּאָכֵל ביו״טבְּיוֹם טוֹב; בְּיוֹם טוֹב – תֵּאָכֵל בְּשַׁבָּת. ר׳רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם ר׳רִבִּי אֱלִיעֶזֶר: עֲדַיִין הִיא מַחְלוֹקֶת, שב״ששֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תֵּאָכֵל; וב״הוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא תֵּאָכֵל.

The Gemara comments: This dispute is like a dispute between tanna’im: An egg laid on Shabbat may be eaten on a Festival; if it was laid on a Festival, it may be eaten on Shabbat. Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Eliezer: This opinion is not unanimous; rather, it is still a matter of dispute, as Beit Shammai say it may be eaten, and Beit Hillel say it may not be eaten, just as they disagreed about whether an egg is permitted on the day on which it was laid.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ יהודה משום ר׳ אליעזר מוקים להו לבית הלל כרב דאוסר. ואף על גב דר׳ יוחנן הוא בר פלוגתיה דרב הא רב אדא בר אהבה ורב פפא עבדו כרב. אמר רבא הלכתא כוותיה דרב בהני תלת בין לקולא בין לחומרא. חדא הא דאמרן ואידך שני ימים טובים של ראש השנה רב אמר נולדה בראשון אסורה אפילו בשני. ואידך שני ימים טובים של גליות רב אמר נולדה בראשון מותרת בשני. ורב אסי מספקא ליה והוה עביד לחומרא מבדיל מיומא טבא לחבריה שמא יום טוב שני חול הוא ומקדש שמא אתמול היה חול ועכשיו ביום שני יום טוב. אמר רבה כוותיה דרב אסי מסתברא כו׳. ודחאה אביי ואמר כרב מסתברא דתנן בראשונה כו׳. ואסיקנא והאידנא דידעינן בקביעא דירחא מאי טעמא עבדינן בגולה תרי יומי משום דשלחו מארץ ישראל הזהרו לעשות שני יום טוב כמנהג אבותיכם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עדיין היא מחלוקת – ב״ש וב״ה בזה כשם שנחלקו לבו ביום.
רבי יהודה אומר משום ר׳ אליעזר עדיין היא מחלוקת – ואע״ג דפירשתי לעיל דר׳ יהודה סבירא ליה דלא נחלקו ב״ש וב״ה בדבר זה מ״מ לא קשיא מהכא דהא דידיה והא דרביה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: כתנאי [כתנאים] שכבר נחלקו בבעיה זו: נולדה הביצה בשבתתאכל ביום טוב, נולדה ביום טובתאכל בשבת. ר׳ יהודה אומר משום ר׳ אליעזר: אין הדבר לדעת הכל, אלא עדיין היא מחלוקת, שבית שמאי אומרים: תאכל, ובית הלל אומרים: לא תאכל, כשם שנחלקו בענין היתר אכילה לבו ביום.
The Gemara comments: This dispute is like a dispute between tanna’im: An egg laid on Shabbat may be eaten on a Festival; if it was laid on a Festival, it may be eaten on Shabbat. Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Eliezer: This opinion is not unanimous; rather, it is still a matter of dispute, as Beit Shammai say it may be eaten, and Beit Hillel say it may not be eaten, just as they disagreed about whether an egg is permitted on the day on which it was laid.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אוּשְׁפִּיזְכָנֵיהּ דְּרַב אָדָא בַּר אַהֲבָה, הָווּ לֵיהּ הָנָךְ בֵּיצִים מיו״טמִיוֹם טוֹב לְשַׁבָּת. אָתָא לְקַמֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ: מַאי לְאַטוּוִינְהוּ הָאִידְנָא וְנִיכְלִינְהוּ לְמָחָר?

The Gemara relates: Rav Adda bar Ahava’s host [ushpizikhnei] had these eggs that were laid on a Festival that occurred on a Friday, and the host was unsure whether eggs laid on the Festival were permitted from the Festival for use on Shabbat. He came before his guest, Rav Adda, and said to him: What is the halakha with regard to roasting these eggs now, on the Festival, although eating them today is prohibited due to nolad, and let us eat them tomorrow, as they will be no longer be prohibited due to nolad?
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אושפיזכניה – בעל הבית.
מיו״ט לשבת – היום נולדו והיה רוצה לאכלן למחר בשבת.
לאטווינהו – לצלותן האידנא מי אסירי בטלטול בו ביום או לא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מהו למטוינהו האידנא. פירוש על ידי עירובי תבשילין.
בגמ׳ אושפזיכניה דרב אדא וכו׳ ואפי׳ רבי יוחנן לא שרי וכו׳ אבל ביומיה לא. ופרש״י משום איסור טלטול כבר הארכתי למעניתי בריש פירקין להקשות מ״ט דרב אדא דאסר בטלטול דאי משום דמייתי הכא מברייתא דלמא ברייתא אתיא כמאן דאית ליה מוקצה ונולד אבל רב אדא גופיה לית ליה נולד אף בי״ט כדאמר פ׳ במה מדליקין עובד כוכבים שחקק קב בבקעת ישראל מסיקה בי״ט ומסיק שם דלית ליה נולד וא״כ מ״ט דאוסר בביצה. ועוד דהא רבי יוחנן גופא נמי לית ליה מוקצה ונולד כדאמרינן סוף מסכת שבת דס״ל דטעמא דביצה משום משקין שזבו והתוספות כתבו בפרק כירה (שבת דף מ״ו) דמטעמא דמשקין שזבו לא שייך לאסור ביצה בטלטול אלא משום נולד וא״כ קשה טובא. מיהו לקושיא קמייתא מצינו למימר דהא דלית ליה לרב אדא נולד היינו דוקא בנולד שהיה בעולם כגון ההיא דחקק קב בבקעת שהבקעת היה בעולם וכן בההיא דפתילה דמקשה מיניה בשבת היה נמי בעולם משא״כ בנולד גמור שלא היה בעולם מודה וחילוק זה כתבו התוספות להדיא בריש מכילתין ולפ״ז נאמר דעובדא דרב אדא בעומדת לגדל דוקא איירי אבל הפוסקים כתבו להדיא דאף ביצה העומדת לאכילה אסורה בטלטול ולפ״ז צריך לומר הטעם דכיון שאסורה באכילה ממילא לא חזיא למידי ומש״ה אסורה בטלטול וכן מצאתי שכתב בעל מגן אברהם בריש סימן תקט״ז לענין עובד כוכבים שהביא דורון וכתב שבספר ים של שלמה נחלק על סברא זו וכדברי יש״ש משמע מלשון התוספות דפרק כירה דמטעמא דמשקין שזבו אין לאסור טלטול אע״ג דאסירי באכילה ולדעתי יש להכריע מכאן ועדיין צ״ע ודו״ק:
מסופר: אושפיזכניה [מארחו] של רב אדא בר אהבה הוו ליה הנך [היו לו אותם] ביצים שנולדו ביום טוב הסמוך לשבת ונסתפק למארח בענין היתר אכילתה מיום טוב לשבת הסמוכה לו. אתא לקמיה [בא לפניו] לפני אורחו רב אדא, אמר ליה [לו]: מאי לאטווינהו האידנא [האם מותר לטלטל את הביצים הללו כדי לצלותן עכשיו] ביום טוב (אף כי לא יאכלו אותן, בשל איסור ביצה שנולדה) וניכלינהו [ונאכל אותם] למחר, שהרי מחר בודאי תהיינה מותרות באכילה?
The Gemara relates: Rav Adda bar Ahava’s host [ushpizikhnei] had these eggs that were laid on a Festival that occurred on a Friday, and the host was unsure whether eggs laid on the Festival were permitted from the Festival for use on Shabbat. He came before his guest, Rav Adda, and said to him: What is the halakha with regard to roasting these eggs now, on the Festival, although eating them today is prohibited due to nolad, and let us eat them tomorrow, as they will be no longer be prohibited due to nolad?
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) א״לאֲמַר לֵיהּ: מַאי דַּעְתֵּיךְ, רַב ור׳וְרִבִּי יוֹחָנָן – הָלָכָה כר׳כְּרִבִּי יוֹחָנָן; אֲפִילּוּ ר׳רִבִּי יוֹחָנָן לָא קָא שָׁרֵי אֶלָּא לְגוֹמְעָהּ לְמָחָר, אֲבָל בְּיוֹמֵיהּ לָא!

Rav Adda said to him: What is your opinion that led you to pose this question? You evidently assume that in the dispute between Rav and Rabbi Yoḥanan, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, and therefore an egg laid on one day will be permitted on the following day. However, even Rabbi Yoḥanan permitted one to swallow it only raw, on the next day, when it is no longer prohibited; but on the same day that it was laid, he did not permit one even to move it, and certainly not to roast it.
רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי דעתיך – דפשיטא לך דלמחר מיהא שרו משום דקיימא לן רב ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן מיהו בטלטול האידנא אסירי דאפילו ר׳ יוחנן לא שרי לצלותה היום אלא לגומעה למחר אם היה יו״ט קודם לשבת אבל ביומיה לא ואפילו בטלטול.
אפילו רבי יוחנן לא קא שרי אלא לגומעה למחר אבל ביומיה לא. וההוא גברא הוה סבר דכיון דלא נאסרה אלא בגזרה כגון משקין שזבו ולא במחמת עצמה שריא לטלטולה, ואמר ליה רבא דלא דמ״מ נאסרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה מאי דעתך כו׳ למחר אם היה י״ט כו׳ כצ״ל:
אמר ליה [לו] רב אדא: מאי דעתיך [מה היתה דעתך] בשאלה זו, שהיה ברור לך כי במחלוקת רב ור׳ יוחנןהלכה כר׳ יוחנן, והנולד ביום זה מותר בשני. אולם, אפילו ר׳ יוחנן לא קא שרי [התיר] אלא לגומעה למחר בעודנה חיה, משום שאז אין בה עוד איסור, אבל ביומיה [בו ביום] לא התיר אפילו לטלטלה, וכל שכן לצלותה.
Rav Adda said to him: What is your opinion that led you to pose this question? You evidently assume that in the dispute between Rav and Rabbi Yoḥanan, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, and therefore an egg laid on one day will be permitted on the following day. However, even Rabbi Yoḥanan permitted one to swallow it only raw, on the next day, when it is no longer prohibited; but on the same day that it was laid, he did not permit one even to move it, and certainly not to roast it.
רי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְהָתַנְיָא: אַחַת בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּשַׁבָּת, וְאַחַת בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה ביו״טבְּיוֹם טוֹב – אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ, לֹא לְכַסּוֹת בָּהּ אֶת הַכְּלִי, וְלֹא לִסְמוֹךְ בָּהּ כַּרְעֵי הַמִּטָּה.

And it is taught likewise in a baraita: With regard to both an egg that was laid on Shabbat and an egg that was laid on a Festival, one may not move it, neither to cover a vessel with it nor to support the legs of a bed with it.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והתניא – סייעתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והתניא אכן כן שנינו בברייתא]: אחת ביצה שנולדה בשבת ואחת ביצה שנולדה ביום טובאין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי, ולא לסמוך בה את כרעי המטה.
And it is taught likewise in a baraita: With regard to both an egg that was laid on Shabbat and an egg that was laid on a Festival, one may not move it, neither to cover a vessel with it nor to support the legs of a bed with it.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אוּשְׁפִּיזְכָנֵיהּ דְּרַב פַּפָּא, וְאַמְרֵי לָהּ הַהוּא גַּבְרָא דְּאָתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב פַּפָּא, הָווּ לֵיהּ הָנָךְ בֵּיצִים מִשַּׁבָּת לְיוֹם טוֹב. אֲתָא לְקַמֵּיהּ, א״לאֲמַר לֵיהּ: מָהוּ לְמִכְלִינְהוּ לְמָחָר? אָמַר לֵיהּ: זִיל הָאִידְנָא וְתָא לְמָחָר, דְּרַב לָא מוֹקֵי אֲמוֹרָא עִלָּוֵיהּ מִיּוֹמָא טָבָא לְחַבְרֵיהּ, מִשּׁוּם שִׁכְרוּת.

The Gemara relates a similar incident: Rav Pappa’s host, and some say it was a certain man who came before Rav Pappa, had these eggs that were laid on a Shabbat that occurred before a Festival. He came before him and said to him: What is the halakha with regard to whether it is permitted to eat these eggs tomorrow, on the Festival? Rav Pappa said to him: Go away from me now, and come back tomorrow. He said this because Rav would not place a disseminator before him to explain his lectures, from one Festival day until the end of the other, the second Festival day, due to drunkenness. Since it was customary in those times to drink a great deal of wine during Festival meals, Rav was concerned that his mind would not be sufficiently clear to issue a public ruling.
רי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דרב לא מוקי אמורא עלויה – לא היה מעמיד מתורגמן לפניו לדרוש דרשה לרבים.
מיומא טבא לחבריה – כלומר משעשה היום יום טוב דהיינו לאחר סעודה עד מחר.
משום שכרות – דרב אורויי היה מורי בדרשה שלו כדאמרינן בכריתות ושכור אסור להורות דכתיב יין ושכר אל תשת (ויקרא י) וכתיב להורות את בני ישראל (שם).
ואמרי⁠[נן] נמי אושפיזכניה דרב פפא הוין ליה הנך ביעי משבת ליום טוב אתא לקמיה דרב פפא אמר ליה מהו למיכלינהו למחר [א״ל זיל האידנא ותא למחר] דרב לא מוקי אמורא עליה מיומא טבא לחבריה משום שכרות.
כי אתא למחר אמר ליה איכו השתא אישתלאי ואמרי לך רב ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן הא אמר רבא הילכתא כוותיה דרב בהני תלת בין לקולא בין לחומרא. וכרבא ורב פפא קיימא לן דאינון בתראי. ואידך דהלכתא כרב בשני ימים של ראש השנה דרב ושמואל דאמרי תרווייהו נולדה בזה אסורה בזה. ואע״ג דאמר רבה (ביצה ה ע״א) מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה מותרת, הא תריץ רבה גופיהא הא לן והא להו, דלבני ארץ ישראל דתקנת רבן יוחנן בן זכאי לדידהו הוו ב׳ קדושות וביצה מותרת ולבני הגולה הוו קדושה אחת וביצה אסורה ועוד דרב יוסף ורב אדא ורב שלמן (שם) כולהו כרב קיימי וביצה אסורה. ואידך שני ימים טובים של גליות רב אמר נולדה בזה מותרת בזה ורב אסי אמר נולדה בזה אסורה בזה. ובזה רבוב לקולא. ופסק רבא כוותיה. ואפילו הכי רבותינו הראשונים גאוני מגנצאג הוו עבדי כרב אסיד. ונראה לי משום דאמרינן במסקנא ואנן השתא בגולה מאי טעמא (אמרי׳) עבדינן תרי יומי הא ידעינן בקביעא דירחא משום דשלחו מתם מארץ ישראל הזהרו לעשות שני ימים טובים מנהג אבותיכם, דחיישינן שמא יגזרו שמד וישתכחו חשבון הקביעות ויבואו לידי קילקול, וכיון דלאו משום ספק עבדינן להו אלא משום מנהג הוו להו כקדושה אחתה. אי נמי דגזרו משום ב׳ ימים של ראש השנה.
א. לפנינו בגמ׳ אינו מבואר שדברי ר״ה הם. וכן בר״ח: ואסיקנא לא קשיא הא לן וכו׳.
ב. נראה שצ״ל רב כאשר הגיהו בדפ״א. [אף שאפשר לקיים ׳רבו׳ שהרי רב אסי אמר משמו בכמה דוכתי: שבת כב ע״א ביצה טז ע״א וסוטה ל ע״א ועוד].
ג. עי׳ בס׳ מעשה הגאונים ס״ע כז.
ד. הובא מספרנו בראבי״ה סס״י תשיג [ושם רק הטעם השני] ונחלק ע״ז: כיון שפסק רבא בהדיא כוותיה דרב גם לקולא. וכן בהגמ״י ספ״א מהל׳ יו״ט כתוב ודלא כראב״ן שכתב שגאונים הראשונים כו׳.
ה. וכ״ה בחינוך מצוה שא בשם יש אומרים וכן הבין הריטב״א שהובא בשטמ״ק כאן בד׳ הרמב״ם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה מיומא טבא כו׳ משום שכרות דרב כו׳ הד״א:
כיוצא בזה מסופר: אושפיזכניה [מארחו] של רב פפא, ואמרי לה [ויש אומרים]: ההוא גברא דאתא לקמיה [אדם אחד שבא לפני] רב פפא לשאול. הוו ליה הנך [היו לו אותם] ביצים שנולדו בשבת הסמוכה ליום טוב. אתא לקמיה [בא לפניו] לשאול. אמר ליה [לו]: מהו למכלינהו [האם מותר לאכול] את הביצים הללו למחר בחג? אמר ליה: זיל האידנא [לך עכשיו, היום] ממני ותא [ובוא] למחר, כי רב לא היה מוקי אמורא עלויה [מעמיד מתורגמן לפניו] שיתרגם את דברי דרשתו מיומא טבא לחבריה [מיום טוב עד חבירו] משום שכרות. שבתוך סעודת יום טוב נהגו לשתות יין הרבה, וחשש שמא אין דעתו צלולה למדי כדי לפסוק הלכה לרבים, ואף אני כן.
The Gemara relates a similar incident: Rav Pappa’s host, and some say it was a certain man who came before Rav Pappa, had these eggs that were laid on a Shabbat that occurred before a Festival. He came before him and said to him: What is the halakha with regard to whether it is permitted to eat these eggs tomorrow, on the Festival? Rav Pappa said to him: Go away from me now, and come back tomorrow. He said this because Rav would not place a disseminator before him to explain his lectures, from one Festival day until the end of the other, the second Festival day, due to drunkenness. Since it was customary in those times to drink a great deal of wine during Festival meals, Rav was concerned that his mind would not be sufficiently clear to issue a public ruling.
רי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) כִּי אָתָא לְמָחָר, אָמַר לֵיהּ:

When that man came back on the following day, Rav Pappa said to him:
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי אתא [כאשר בא] אותו אדם למחר לשאול אמר ליה [לו] רב פפא:
When that man came back on the following day, Rav Pappa said to him:
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ביצה ד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ביצה ד., ר׳ חננאל ביצה ד., רי"ף ביצה ד. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס ביצה ד., רש"י ביצה ד., ראב"ן ביצה ד. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות ביצה ד., ר"י מלוניל ביצה ד. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב רפאל הלל פרוש. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., תוספות רי"ד ביצה ד., רשב"א ביצה ד. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ביצה ד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לשיטה מקובצת ביצה ד., מהרש"ל חכמת שלמה ביצה ד., מהרש"א חידושי הלכות ביצה ד., פני יהושע ביצה ד., גליון הש"ס לרע"א ביצה ד., פירוש הרב שטיינזלץ ביצה ד., אסופת מאמרים ביצה ד.

Beitzah 4a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Beitzah 4a, R. Chananel Beitzah 4a, Rif by Bavli Beitzah 4a, Collected from HeArukh Beitzah 4a, Rashi Beitzah 4a, Raavan Beitzah 4a, Tosafot Beitzah 4a, Ri MiLunel Beitzah 4a, Tosefot Rid Beitzah 4a, Rashba Beitzah 4a, Meiri Beitzah 4a, Attributed to Shitah Mekubetzet Beitzah 4a, Maharshal Chokhmat Shelomo Beitzah 4a, Maharsha Chidushei Halakhot Beitzah 4a, Penei Yehoshua Beitzah 4a, Gilyon HaShas Beitzah 4a, Steinsaltz Commentary Beitzah 4a, Collected Articles Beitzah 4a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144