אע״פ שברוב המקומות אמרו אין הלכה כשיטה ובסוגיא זו העמידו זו שאמרו שאין שני עושה שלישי בחולין כשטה מ״מ זו יצאה מן הכלל והלכה פסוקה היא כמו שביארנו וכבר מצינו כיוצא בהן פעמים במקצתן כדרך האמור בראשון של סוכה בכולהו סבירא להו דירת קבע בעינן דאפי׳ הכי איכא מיניהו דהלכתא נינהו כמו שביארנו שם פעמים בכלן ואין למדין מן הכללות:
כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים כגון הבא ראשו ורובו במים שאובין והידים והאוכל חצי פרס אוכלין טמאין וכיוצא בהם כולן לטומאה שניה גזרו עליהם ומותרין באכילת חולין ואין צריך לומר שאם נגעו בחולין הרי הן טהורים ובתרומה פוסלין ובקדש מטמאין לעשות רביעי ולמעשר מיהא אין פוסלין אותו בנגיעה אלא שמ״מ אסור הוא באכילתו:
זה שביארנו באוכלין טמאין שאע״פ שהאדם אינו מקבל טומאה מהם כל שאכל מהם שיעור חצי פרס טמא מגזרת סופרים טומאה שניה אין דינה לגמרי כשני דעלמא וכיצד הוא דינה אם אכל אוכל ראשון הרי הוא שני כדינו אבל אוכל שני אע״פ שהיה בראוי להיות שלישי גזרו בו להיות שני לפסול את התרומה אבל אוכל שלישי חזר האוכלן להיות שני לקדש לטמא ולפסול את הרביעי וטהור גמור הוא מלפסול את התרומה כמו שביארנו הטעם בדברים אלו בשני של חולין
(ל״ג:) ובאי זה אוכל אתה מוצא שיהא שלישי כגון שהיתה חתיכת האוכל של חולין שנעשו על טהרת תרומה שאלו של תרומה עצמה הרי תרומה טמאה אסורה באכילה ובאכילת איסור לא מיירי ואלו של חולין גרידי הרי אין בהם שלישי ועיקר הגירסא הא חולין גרידי לא ויש גורסין הא חולין שנעשו על טהרה הקדש לא ומשום דאינן כקדש וחולין גמורים הם שהמתפיס טהרת קדש בחולין בטלה דעתו אצל כל אדם:
ממה שכתבנו למדת שאוכל ראשון הן של קדש הן של תרומה הן של חולין שלשתן שוין לטמא שנים ולפסול אחד בקדש ולטמא אחד ולפסול אחד בתרומה ולפסול אחד בחולין ואין הלכה כדברי האומר שאין קדש בא לידי רביעי אלא אם כן היה ראשון של קדש:
אין מפרישין חלה מן הטהורה על הטמאה אלא מפריש מכל אחת לעצמה וחולין הטבולים לחלה כגון עיסה שנתגלגלה ובאה לידי חיוב חלה דינה כחלה ואסור לגרום לה טומאה וכן שני עושה בהם שלישי אבל כל שלא נתגלגלה מותר לגרום לה טומאה שמותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל וכל שתורם מאחת לחברתה צריך ליטול מן המוקף כמו שביארנו ענינים אלו בראשון של נדה
(ז׳.) ואין הלכה כר׳ אליעזר שהיה אומר חלה ניטלת מן הטהור על הטמא:
ומ״מ לענין ביאור משנה זו היא בשביעי של חלה ואמר ר׳ אליעזר ששתי עיסות אחת טהורה ואחת טמאה נוטל כדי שיעור חלת שתיהן מעיסה טהורה שלא הורמה חלתה שלא תהא מן הפטור על החיוב ונוטל פחות מכביצה מעיסה אחרת הן טמאה הן טהורה שכל פחות מכביצה אינו מטמא אחרים ונותן אותו פחות מכביצה בין שתי העיסות עד שתהא הטהורה נוגעת באותו פחות מכביצה מצד אחד וכן הטמאה נוגעת בו מצד אחד כדי שיהו העיסות נוגעות זו בזו שלא בטומאת הטהורה ומניח שיעור שתי החלות על אותו פחות מכביצה ומפרישו לשם חלה על שתיהן ושאלו והתניא כביצה והיאך אפשר לכביצה שלא תטמא ופירש בה כגון שהעיסה ראשונה ואותה כביצה שניה ואע״פ שאמרו כל האוכלין מצטרפין שאם נגע שרץ באחד מהם כלם ראשונים בזו מאחר שהיו העיסות מחולקות מתחלה אין מצטרפות ואין שניה עושה שלישית אלמא מאן דבעי פחות מכביצה סבירא ליה דשני עושה שלישי ותירץ דלכולי עלמא אין שני עושה שלישי בחולין ומאי דקאמר פחות מכביצה משום דחולין שבאו לכלל חיוב חלה דינם כחלה ושני עושה בהם שלישי אי נמי לאו כחלה דמו מאן דאמר פחות מכביצה סבירא ליה דאסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל ואותו פחות מכביצה טהור הוא אע״פ שהוא מקבל טומאה הואיל ואינו מטמא אחרים מותר ומאן דשרי בכביצה אינו חושש לטומאת אותו כביצה שמותר לגרום וכו׳ אף במקום שמטמא אחרים והאי דקאמר סברוה אף על פי שברוב המקומות כל שנאמר שם סברוה נדחה לבסוף בזו לא נאמר סברוה אלא לענין מה שהיו סוברים בחולין הטבולים לחלה שאינן כחלה אבל העיסה ודאי ראשונה היא:
המשנה השלישית והיא מענין החלק השני ובפרט במה שנתגלגל לבאר בענין תחומין והא שאמר בו ביום דרש ר׳ עקיבא ומדותם מחוץ לעיר והעיר בתוך ומקרא אחר אומר מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב אי אפשר לומר אלף אמה שכבר נאמר אלפים באמה ואי אפשר לומר אלפים באמה שכבר נאמר אלף אמה ולמה נאמר אלפים באמה אלא אלף אמה מגרש ואלפים אמה תחום השבת ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר אלף אמה מגרש ואלפים שדות וכרמים אמר הר״ם ר׳ עקיבא סבר איסור תחומין דאוריתא ואמר שבפסוק התבאר ור׳ אלעזר סבר תחומין דרבנן ורצה בו שאין גדר לו בתורה אבל שעור תחום שבת מדרבנן והלכה כר׳ אלעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי שאמ׳ תחומין דרבנן:
אמר המאירי בו ביום דרש ר׳ עקיבא ומדותם מחוץ לעיר וכו׳ אלפים באמה וכתוב אחר אומר מקיר העיר וחוצה אלף אמה הא כיצד אלף אמה מגרש ר״ל רחבה פנויה מזריעות ומאילנות וכ״ט מבתים להיות לנויי העיר להיות לו אויר ולא הוזכרו אלפים אלא ליתן תחום לשבת אלמא תחומין של אלפים אמה דאוריתא ור׳ אליעזר אומר אלף למגרש ואלפים לשדות וכרמים ולא הוזכר כאן תחום שבת שתחומין של אלפים אמה אינן דאוריתא אלא דרבנן ואין לה תחום של תורה אלא שלש פרסאות וכן הלכה:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמ׳ דבר:
המשנה הרביעית והיא מענין החלק השני גם כן ובפרט במה שנתגלגל ובאר בעניני הגדה והוא שאמר בו ביום דרש ר׳ עקיבא אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה׳ ויאמרו שאין תלמוד לומר לאמר ולמה נאמר לאמר אלא שהיו ישראל עונים אחריו של משה על כל דבר ודבר כקורין את ההלל אשירה לה׳ כי גאה גאה לכך נאמר לאמר ר׳ נחמיה אומר כקורין את שמע היו קורין לא כקורין את ההלל אמר הר״ם ר׳ נחמיה סבר שאמרו ואמרו ראיה שכלם היו אומרים השירה זולת שמשה היה מתחיל במאמר בתחלה כמו שיעשה שליח צבור בק״ש ור׳ עקיבא סבר ראש פרקים לבד היו אומ׳ אחריו כמו שעושין בקריאת ההלל:
אמר המאירי בו ביום דרש ר׳ עקיבא אז ישיר משה וכו׳ ויאמרו לאמר מה תלמוד לומר לאמר מלמד שהיו ישראל עונין אחריו של משה על כל דבר ודבר שהיה משה אומר כקורא את ההלל שנאמר בו ששליח צבור מקרא את הצבור והם עונים הללויה כך היה משה אומר כל השירה מעט מעט והם אומרים על כל דבר ודבר אשירה לה׳ ור׳ נחמיה אומר שעונין היו אחריו כל פרק ופרק כאדם הקורא את שמע הוא אומר אשירה לה׳ והם אומרין אשירה לה׳ הוא אומר כי גאה גאה והם אומרין כי גאה גאה וכן בכל פרקים של שירה כדין קטן המקרא את ההלל שעונין אחריו על כל דבר ודבר:
ונתחדש בגמרא עוד דעת שלשית שמשה התחיל בשירה וכלם סיימוה אחריו מאליהם ברוח הקדש כענין חזן שכבר התפלל והוא פורס על שמע ומתחיל ועשרה שלפניו מסיימין מאליהם:
משנה בו ביום דרש ר׳ יהושע בן הורקנוס שלא עבד איוב את המקום אלא מאהבה שנ׳ הן יקטלני לו איחל עדין הדבר שקול לו אם מצפה או אינו מצפה ת״ל עד אגוע לא אסיר תומתי ממני למד שמאהבה עשה אמר ר׳ יהושע מי יגלה עפר מעינך רבן יוחנן בן זכאי שהיית דורש כל ימיך שלא עבד איוב את המקום אלא מיראה שנ׳ איש תם וישר וירא אלהים וסר מרע והרי יהושע תלמיד תלמידך למד שמאהבה עשה אמר הר״ם פי׳ לא אע״פ שהוא כתוב באלף כבר יורה בקריאה על ענין הקנין לו אע״פ שהוא כתוב בוא״ו כבר יורה על המניעה בקריאה וכבר נזכר סבת זה הדבור באותיות הנוח ולזה אמרו לו איחל ולא התבאר אצלם כתיבתו באלף או בוא״ו ממה שיראה האפשרות בין המניעה והקנין ואמר מן ר׳ עקיבא תלמידך לכבד אותו ולא אמ׳ תלמיד תלמידך ואע״פ שהוא תלמיד תלמידו שר׳ עקיבא תלמידו של ר׳ אליעזר בן הורקנוס ור׳ אליעזר תלמיד של רבן יוחנן בן זכאי לא הפריש זה השיעור בר׳ יהושע בן הורקנוס אבל תלמיד תלמידך כמו שהיה:
אמר המאירי בו ביום דרש ר׳ יהושע בן הורקנוס שלא עבד איוב את הב״ה אלא מאהבה ולא מיראה שנאמר הן יקטלני לו איחל כלומר אפי׳ יקטלני ועדיין הדבר שקול מצד שהוא כתוב לא בא׳ וקרינא ליה לו בו׳ כשהוא אומר עד אגוע לא אסיר תמתי ממני מלמד שלא ליראת עונש עשה אלא מאהבה גמורה כאברהם שנאמר זרע אברהם אוהבי:
זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ׳ דבר שלא ביארנוהו:
ונשלם הפרק תהלה לאל: