ובין לרבנן ובין לר׳ יהוד׳ נילף מפת׳ שער החצר דכת׳ אורך החצר כו׳ – פי׳ רש״י ז״ל דלא פרכינן מגובהה שלא נכשיר אלא עד עשר בפתח החצר דהא אמאי כיון דאשכחן פתח היכל או אולם שהוא גדול אין לתפוס אלא הגדול כי בזו שהוא תקנ׳ חכמים תפסת מרובה תפס׳: תדע שר׳ יהודא שביק היכל ונקיט פתח אול׳ דנפיש ורבנן לא פליגי עלי׳ אלא משום דלא אשכחן דאקרי פתח אלא מפותיא פרכינן דנכשיר עד עשרים רחב דהא פתח החצר הכי הוא כי רחב החצר י׳ אמה דל ט״ו דקלעים מהאי גיסא וט״ו מאידך גיסא פשו להו עשרים: ופרקי׳ דכי כת׳ ט״ו קלעים לכתף בגובהה הוא דכת׳ שכל הקלעים היו גבוהים ט״ו אמה ואלו לפותיא לא יהא שיעורא ואולי היו קלעים ארוכים ולא פש לפתחא אלא עד עשר או פחות ופרכינן דהא גובהה קומה אמות כו׳ ופרקי׳ דההוא משפת מזבח ולמעלה שהיה המזבח גבוה י׳ אמות והקלעים גבוהים ה׳ אמות יותר שלא יראה הכהן כשעובד והא דפרי׳ מינה אף לר׳ יהודא משום דקס״ד דר׳ יהודא לא פליג בסיפא וכדפרכי׳ בסמוך מדתנן והרחב מעש׳ ובדין הוא דהכא מצי לשנויי לר׳ יהודא כדלקמן דר׳ יהודא פליג בבריית׳ וס״ל דעד עשרים כשר אלא דניח׳ ליה לשנויי אפילו לדעת המקשה ולתרץ לרבנן ור׳ יהודא בחדא גוונא והדר אקשי לר׳ יהודא לחודיה ור׳ יהודא מפתחו של אולם גמר והתנן כו׳ ואליבא דר׳ יוסי בזבחים כי גבהו של מזבח החיצון עשר אמות ור׳ יהודא סביר ליה התם דמזבח גבו׳ עשר אמו׳ ותירץ כפירוקא קמא. זו גיר׳ רש״י ז״ל ופירושו. והקשה ר״ת ז״ל דהשתא בדין גובה מבוי איירינן והיכי פרכי׳ סתם מפותיא אפסקא דלקמן גבי והרחב מעשר הוה לן לאתויי אי נמי דננקיט הכא סיפא ונימא והא קתני והרחב מעשר וכדנקטי׳ לה בסמוך ועוד היאך אפשר להקשות מפותיא משער החצר דהתם צורת פתח הוה ותנן ואם יש לה צורת פתח אינו צריך למעט. ועוד היאך אפשר לגרס ולומר דט״ו אמה קלעים בגובהה איירי דהא גופא קראי מוכחי דבפותיא יהיב שיעורא דמיירי ברחב החצר ומפרכס אותה בקלעים כדכתיב ורחב החצר לפאת קדמה מזרחה חמשים אמה וט״ו אמה לכתף כו׳ ולכתף השני כו׳. לפי פר״ת ז״ל דפרכי׳ מגובהה כי אע״ג דאיכא פתח ההיכל לאולם דנפישי לית לן בה מיניהו כי הפתח ההוא משונה הוה בלא גפופי ובחדוש נק׳ פתח ואין למדין ממנה ואף על פי שאין אנו למדין אלא מהיכל ואולם דהוו להו גפופי ומשום דמשכן איקרי מקדש: מ״מ אני אומר לך כי כמו שקרא הכתוב לפתח משכן פתח אף ע״פ שהוא משונה בלא גפופי כך היכל ואולם שהם במקומו במקדש נקראת פתח בשינוי דכיון שהיו גביהם כ״כ לא יהיה מן הדין שיהוא נקראים פתח. ואין לנו ללמוד אלא מפתח החצר שנקרא פתח כדרכו שהיה לו גפופי והתם לא היה גבוה אלא ה׳ אמות ופרקי׳ קלעים ט״ו אמה בגובהה י׳ הוא ול״ג כי כתיב ט״ו כו׳ דהכי פרקי כי בחצר עמוד היה בו גובה ט״ו אמה ופרכי׳ והא קומה חמש אמה כו׳ ופרקי׳ דההוא משפת קלעים ולמעלה כי לשאר הרוחות היו הקלעים גבוהים ט״ו אמה ולרוח מזרח היו הקלעים גבוהים עוד חמשים אמה ומשלימי׳ לעשרים ונמצא גובה הפתח עשרים ע״כ שטת ר״ת ז״ל ואינה מחוורת דא״כ היכי משני פתח שער איקרי דכיון דנמוך הוא חמש אמות ונקרא פתח שער כ״ש דקשיא טפי דלישנא דפתח שער משמע יותר גדול מפתח סתם חדא שהוא מוחק הגרסא דכולהו נסחי גרסי׳ כי כתיב קלעים ט״ו אמה בגובהה הוא דכתב ועוד דכיון דלהדיא ילפינן לעיל מפתחו של היכל או של אולם היכי סתר ליה הכא להדיא בדלא מפרש האי טעמא דאמרינן השתא שאני התם שהוא פתח משונה. ועוד דמאי דקאמר שאין ללמד מפתח אהל מועד שהיה משונה זהו לר׳ יהודא דלא אשכחן בהדיא פתח אולם אבל לרבנן בכמה מקומו׳ פתח ההיכל ולא דחי להו לכולהו משום שינוי פתח אהל מועד ומ״ש למעלה ושניהם לא למדוה אלא מפתח אהל מועד משום ר׳ יהודה נצרכה שהי׳ סובר דילפי׳ משם פתח אולם ואמרו חכמי׳ שאין למדין משם אלא לפתח היכל ולאו משום דצריכי רבנן לההוא קרא. ועוד א״כ כי תריץ במסקנא דגובהה עשרי׳ הוה כקלעים לרבנן הוא שתירוץ אבל לר׳ יהוד׳ מה יתרץ דאנן בין לר׳ יהוד׳ בין לרבנן פרכי׳ והנכון כגיר׳ רש״י ז״ל ופירושו דמגובהה פרכי׳ ודקאמרת דהא חצר צ״פ הוא ולפיכך נכשר ברחב עשרי׳. הא לא קשי׳ דאנן לרב מקשי׳ ורב סובר כי צורת פתח אינו מועיל כלו׳ כדאי׳ לקמן. ודקאמרת דהשתא בגובהה איירי כן הוא מ״מ אנן אדרב פרכי׳ דקאמר דילפי׳ מפתחו של היכל ואולם ומשמע ודאי דבין בגובה ובין ברוחב קאמר ור׳ יהודא יליף גובה מאול׳ ויליף רחב מהיכל ומשו׳ הכי רבי׳ סתם דבין לרבנן ובין לר׳ יהודא אדילפי רחב מן ההיכל לילפי משער החצר. דאם איתא דדינא דמבוי בשם פתח תלוי כפתחו של היכל ואולם בין לרבנן בין לר׳ יהודא תקשי סיפא דרחב מבוי ועוד משו׳ דבעינן למקשי על הרחב בק״ו דגוב׳ כדבעי׳ למימר בסמוך. ומאי קאמר דקראי להדי׳ מוכחי דמיירי בפותיא אין במקראו׳ הכרח. אדרבה המקראו׳ שבפרשת ויקהל שהביאו בכאן בשמעתין מוכיחין יותר כי בגוב׳ הם מדברי׳ וזה כי לדברי הכל אותם כתובי׳ הם משוני׳ כי הוא מונה לרוח מזרח מ״ה קלעים שם כתי׳ ולכתף השני׳ מזה ומזה לשער החצר ט״ו קלעי׳ הרי ל׳. וכבר אמר כי ט״ו אמה קלעי׳ לכתף ופסוקי אלו ודאי צרי׳ תירוץ אליבא דכולהו: ועוד אנו צריכין ליישב כי המסך היה לפתח החצר ואמר הכתוב עליו כי רחבו ה׳ אמות וקומתו עשרי׳ וא״כ היאך היה נתון לכ״ע. ועוד צריך ליישב מה שנכתב במסך בפרש׳ ויקהל וקומה כרוחב חמש אמות מה רוצה לומר אבל זהו יישוב המקראו׳ לפי דעתי כי בתחלה היינו סבורים כי הקלעי׳ מדברים מרחב החצר ונצטרך לומר שכן אומר הכתוב קלעי׳ ט״ו אמה לכתף וכן לכתף השני בענין שיהו מזה ומזה לשער החצר ט״ו קלעים לכל צד ובא להשמיענו כי הקלעים הם גפופי השער מכאן ומכאן.

והריוח שבנתים הוא שער החצר והוא רחב עשרים והיינו סבורים עכשיו לדעת המקש׳ כי גובהם חמש אמו׳ כדפרכינן בסמוך להדיא נמצא המסך נתון ארכו שהוא עשרים לרחב החצר שהוא עשרים וגובהה שהוא חמש אמות לגובה החצר שהיא קומה חמש מאורע וזהו שנאמר במקרא האחר וקומה ברוחב חמש אמות שלא נפרסהו שם דרך קומתו כמנהג מסך אלא שנפרסהו לרחב החצר שנעשה מן הרחב שלו קומה כשהוא בשאר החצר. וכי הדר פרקי׳ דכי כתיב חמש עשרה אמה קלעים בגבהו הוא דכתיב ולא בא לתת מנין לרחב כי הקלעים היו רחבים מ״ה אמה: ט״ו לכתף האחד וכן לכתף הב׳ ט״ו ואח״כ נטול ט״ו קלעים מרובעות שגבוהי׳ ג״כ ט״ו אמה חציים מכאן וחציים מכאן שנמצא שיש לכל רוח כ״ב וחצי׳ ובין כולם הם מ״ה ונשאר בנתיים ה׳ אמות לשער החצר והמסך פרנס שם לארכו רחבו כרחב הפתח וארכו כרחב הפתח ונשארו מן המסך עוד ה׳ אמות למעלה עודפות וכן ה׳ על ה׳ ועליהם אמר וקומה כרוחב ה׳ אמות כלומר שעודפין על הקלעים וכך יישוב המקרא ט״ו אמה קלעי׳ רחב לרחב החצר וכן לכתף השני ועוד מזה ומזה לשער החצר ט״ו קלעים כרחב וכגובה. ופרכי׳ והא וקומה ה׳ אמות כתי׳ ופרקי׳ דההיא משפת קלעים ולמעלה. כי שאר הקלעים היו של עשר גובה: והט״ו הסמוכין לפתח היו גבוהין יותר ה׳ אמות כי היה גבהם ט״ו כדאמרן: ולגרש״י ז״ל שגורס משפת מזבח ולמעלה יהיו כל הקלעים ט״ו אמות וכולם היו מרובעות ויהיו עודפים הקלעים על המזבח ה׳ אמות כדפרש״י ז״ל כנ״ל: פירוש שמועה זו כפי גירסת הספרים וגירסת רש״י ז״ל ודרך שיטתו. והקשה ריב״א ז״ל בין לפירש״י בין לפר״ת מה הוצרך הספר לומר מה להלן חמש ברחב עשרים אף כאן חמש ברחב עשרים דהאנן לא פרכי׳ אלא או מפותי׳ או מגובהה. ותירץ דבכל דכן קאמר כי לשם שהיה רחב עשרי׳ נתנו חמש אמות קומה וא״כ בכאן שהכשרנו ב׳ אמות קומה היאך לא נכשיר אלא עשר רוחב ולדעת ר״ת ז״ל כגון שלא נתנו שם לרחב עשרים אלא ה׳ קומה כ״ש בכאן לרחב עשר שלא נתן אלא חמש בלבד קומה.

פתח אולם הבית לא מצי׳ מקרא זה בשום מקום – ומפ׳ ז״ל כי מצי׳ והנה פתח היכל יי׳ בעשרים וחמש׳ איש בין האולם ולמזבח וא״כ להיכל קורא אולם שהרי אומר שהיו עומדי׳ בין האולם ולמזבח. ואי פתח היכל ממש הרי אינם עומדים אלא בין האולם וההיכל אלא ודאי כדאמרן: ודרך התלמוד הוא שעושה פסוק א׳ מעצמו כדאמרי׳ לקמן בפרק הדר בצר אל יורה והק׳ בתוספו׳ דכיון דלכ״ע אסיקנא השתא דקדושת היכל לחוד וקדוש׳ אולם לחוד היאך יקרא הכתו׳ פתח היכל לפתח האולם. ועוד מאי מקשה ליה אי כתיב פתח אולם כדקאמרת השתא דכתיב פתח אולם הבית כו׳. אדרבא כפי מה שאומר רבי׳ ז״ל פתח אולם הוא דכת׳ כדכתב פתח היכל יי׳ דלא כתיב פתח אולם היכל הבית. ולפי׳ פר״י ז״ל כי מצינו בהרבה מקומות שאומר פתח הבית ומצינו מקומות אחרים אולם הבית ולמדנו כי זה הבית אינו היכל דההוא היכל קרי ליה בכל דוכת׳ אלא לאולם קורא בית וכיון שכן כשאומר פתח הבית היינו פתח האולם והיינו דאמרי׳ דכתב פתח האולם שהוא הבית והוי כההיא דאמרינן שנ׳ ונתן הכסף וקם לו ועל זה השיבו דאלו כתיב בשום מקום פתח אולם בהדיא כדקאמרת אבל השתא שלא מצאת בשום מקום כן אלא שאתה תופס מפתח הבית ותצרף אותו עם אולם הבית ואתה עושה ממנו פתח אולם הבית בית הפתוח לאולם קאמר כי כשאומר אולם הבית ר״ל אול׳ של הבית דלהיכל קורא בית ועושה האולם סניפין לו ובבית שער שלו מפני שההיכל פתוח אליו וכי כת׳ פתח הבית היינו פתח ההיכל. וא״ת ומה נעשה במקרא שהביא רשב״א ז״ל י״ל כי המקר׳ אומר שהיו עומדי׳ פתח היכל יי׳ בין האול׳ ומזבח הזהב שבתוך ההיכל א״נ נ״ל כי האול׳ עצמו נקר׳ פתח ההיכל דלפני׳ מפני שהוא בית שער שלו שההיכל פתוח לו כדאמרי׳ הכא.

תוס׳ ד״ה דף ב׳ ע״ב – בין לרבנן ובין לר׳ יהודה לילפי מפתח שער החצר וכו׳. ומשני פתח שער החצר איקרי וכו׳ נראה לי שהוצרכו להביא האי ומשני ולא חידשו בזה ואפשר דקשה להם למה לא תירץ מיד על קושיא שפריך בין לר׳ יהודה לילפי וכו׳ משני דפליג בברייתא באמת וסובר דרוחב ך׳. ולכן האריכו מאחר שהקשו לקמן ד״ה אמר אביי וכו׳ עד י״ג אמה ושליש ובספר זה מתרץ זהו אליבא דרב וליה לא ס״ל. ולכן תחילה הקשה בלי פי׳ רב על גוף המשנה לא רצה לתרץ דס״ל עד ך׳ א״צ למעט כי סובר דווקא עד י״ג משא״כ אח״כ מפלפל ור׳ יהודה מפתחו של אולם זהו אליבא דרב ומשני פליג בברייתא. ך׳ שרי ולכן הביאו ת״ק ומשני שער חצר איקרי והוא בעצמו סובר דאין למעט. מאבי זקני הגאון זצ״ל.

תוספ׳ ד״ה ואבע״א כי כתיב ט״ו אמות בגובהה וכו׳ ועוד דלא קשה מידי דאליבא דרב קיימינ׳. וקש׳ לי למה זה מה פריך המקשה ור׳ יהודה מפתחו של אולם גמר ולא פליג דלמא רב תני באמת במתניתין שר״י פליג מאי דאמרינן שרחב מי׳ צריך למעט והוא נגד המשנה דלפנינו: וי״ל דעכ״פ מקשה ברייתא שפליג ר״י ובזה קשה לו מה חידוש ברייתא יותר מה שנאמר במשנה בהדי׳ ואין להקשות לפי זה כשיודע המקשן הברייתא א״כ מה מקשה בפשיטא ולא פליג ר׳ יהודא מכח שפליג בברייתא די״ל דמקשן הקשה מיד ולמה לא פליג במתניתין וק״ל. א״נ רב שאמר צריך למעט מכח שמצינו שצ״ה מן הצד: לאו כלום היא כצ״ה משער. מאבי זקני זצ״ל הנ״ל.

אמר אביי פליג בברייתא – פי׳ ולעולם יהא מכשיר רחב עשרים כפתחו של אולם וכדתניא כו׳. וא״ת והא אמרי׳ לקמן שלא הכשיר אלא עד י״ג אמה ושליש כפסי ביראות. וי״ל דאביי לית ליה הכי סברא דרב דהתם דהא איפריך קל וחומר דידיה. אי נמי דאביי גופיה אית ליה ההיא סברא דרב אחי והכי לרב קא מתרץ דר׳ לית לי׳ דרב אחי.

פליג בגובה וה״ה לרחבה – פי׳ דכיון דידיע׳ דטעמא דידיה בגובה משום דיליף מפתחו של אולם ממילא ידעינן דפליגי ברחבה ולא מצטרכין למתנייה אלא דתנא ברא אורחיה לפרושי מאי דסתים לן תנא במתניתין.

ר׳ יהודה מכשיר עד ארבעים וחמשים אמה – וא״ת כיון דנקט חמשים ארבעים למה לי. י״ל לאשמועינן דדווקא נקט חמשים ולא בגוזמא כדאמרי׳ גבי בר קפרא ובתו׳ תירצו דנקט ארבעים וחמשים כדאמרי אינשי וכדפרכינן בריש פ׳ מפנין. ומשום דהכא מיירי על דברי אמור׳ לא טרחי׳ למפרך ולתרוצי הבא כדעבדי׳ התם. ועוד י״ל דה״ק עד ארבעים כפתחו של אולם או אפי׳ חמשים כפתחו מלכים ולאפוקי ממאי דאמרי׳ רבנן עד עשרי׳ אמה. וה״ק להו לא אמריתו אלא עשרים הא ודאי יש לכם להכשיר יותר דאי לא בעותו למיגמר מפתחו מלכים הכשירו בארבעי׳ כפתחו של אולם ואי בעותו למגמר מפתחו מלכי׳ הכשירו אפי׳ חמשים אמה או יותר כנ״ל. ובהא מתפרשא לי מאי דאמרי׳ בסמוך הא מתנייתא אטעותיה לרב דרב לא טעה לגמרי בדבריו למימרא דר׳ יהודה לא יליף כלל מפתחו של אולם דודאי יליף מינה קצת למפלג אדרבנן אלא היינו טעותיה דתלי בהא כולי׳ טעמא דר׳ יהודה וקסבר דמהת׳ בלחוד גמר ולא יכשיר אלא עד ארבעי׳ בלבד. ותני בר קפרא פי׳ במקום דקתני האי תנא לר׳ יהודה עד ארבעים וחמשים תני בר קפר׳ במתנית׳ דידיה לר׳ יהודה עד מאה אמה וכדפרש״י ז״ל.

אלא מעתה לא תהני לי׳ צ״פ וכו׳ הקשו בתוס׳ אמאי נקט האי לישנא ולא נקט אלא מעתה תבעי צ״פ כדנקיט באידך ותירצו דלא מצי למימר הכי דבהיכל דאית ליה דלתות לצניעותא בעי צ״פ שלא יהא כפרוץ למעלה. אבל כל היכא דליכא דלתות לא בעי צ״פ ונכון הוא. ונראה לומר כי לעולם דרך התלמוד הוא לתפוס הלשון הנופל כפי המשנה או הברייתא שרוצה להקשות ממנה. הלכך גבי דלתות דתנינן בהדיא דמבוי לא בעי דלתות נקטי׳ בקושיין ונבעי דלתות כהיכל אלמא תנן דלא בעי דלתו׳ והכא דאשכחן מתני׳ דמהני צורת פתח נקטי׳ האי לישנא אלא מעתה לא תהני צ״פ והיכי תנן דמהני והיינו דפרכי׳ גבי אמלתרא בהאי לישנא גופיה מהאי טעמא דפי׳ רש״י.