×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הָתָם לָא שְׁכִיחָא שִׁכְרוּת, הָכָא שְׁכִיחָא שִׁכְרוּת. א״נאִי נָמֵי: בְּמִנְחָה, כֵּיוָן דִּקְבִיעָא לַהּ זִימְנָא, מִירְתַת וְלָא אָתֵי לְמִפְשַׁע. עַרְבִית, כֵּיוָן דְּכוּלֵּא לֵילְיָא זְמַן עַרְבִית, לָא מִירְתַת, וְאָתֵי לְמִפְשַׁע. מַתְקִיף לַהּ רַב שֵׁשֶׁת: טְרִיחוּתָא לְמֵיסַר הֶמְיָינֵיהּ? וְעוֹד: לֵיקוּ הָכִי וְלִיצַלֵּי? אמִשּׁוּם שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר: {עמוס ד׳:י״ב} ״הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל״.
The Gemara responds that there is a difference between the cases. There, at the time of the afternoon prayer, drunkenness is uncommon, as it is unusual to drink excessively during the day. However, here, in the case of the evening prayer, drunkenness is common, and therefore there was room to issue a decree requiring one to interrupt his meal to recite the evening prayer. Alternatively, it is possible to explain that with regard to the afternoon prayer, since its time is fixed, he is anxious, and he won’t come to be negligent and forget to pray. However, with regard to the evening prayer, since all night is the time for the evening prayer, he is not anxious, and he will come to be negligent. Rav Sheshet strongly objects to this: Is it a burden to tie his belt? In addition, if it is a burden, let him stand that way, without a belt, and pray. The Gemara answers: It is necessary to wear a belt while praying, since it is stated: “Prepare to greet your God, Israel” (Amos 4:12). One must prepare and adorn himself when standing before God.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי שבת י ע״א-ע״ב וברי״ף שם} גרסינן בפרק יציאות השבת אמר רב אדה בר אהבה מתפלל אדם תפלתו בבית המרחץ ואוקימנה במרחץ1 חדש שעדיין לא רחץ בו אדם2 אבל מרחץ3 ישן לא: [ותניא]⁠4 הנכנס לבית המרחץ מקום שבני אדם עומדין לבושין יש שם קרית שמע ותפלה ואין צריך לומר שאילת שלום ומניח תפילין ואין צריך לומר שאינו חולץ נכנס למקום שבני אדם מקצתן עומדין ערומים ומקצתן5 עומדים לבושים6 יש שם שאילת שלום ואין שם קרית שמע ותפלה ואינו חולץ תפלין7 ואינו מניח לכתחלה מקום שבני אדם [עומדין8] ערומין אין שם שאילת שלום ואין צריך לומר קרית שמע ותפלה וחולץ תפילין9 ואין10 צריך לומר שאינו11 מניח אמר רב המנונא משמא דעולא אסור לאדם שיתן12 שלום לחבירו בבית המרחץ13 [משום14] שנאמר {שופטים ו:כד} ויקרא לו יי׳י שלום כלומר שלום15 שמו של-הקב״ה16: אמ׳ רבה בר מחסיה17 אמר רב חמא בר גוריא אמר רב18 שרי ליה19 לאיניש למימר הימנותא בבית הכסא20 אע״ג21 דכתיב {דברים ז:ט} האל הנאמן ההוא כמן דאמ׳22 אילהא מהימנא אבל שם גופיה לא איקרי נאמן
{בבלי שבת י ע״א-ע״ב} אמ׳ רב אדה בר אהבה מתפלל אדם תפלתו בבית המרחץ ודוקא במרחץ חדש דעדיין לא רחצו בו בני אדם אבל במרחץ (ישן)⁠23 שכבר רחצו24 בו בני אדם אסור להתפלל בו. דתניא הנכנס לבית המרחץ25 מקום26 שבני אדם עומדין לבושים יש שם קרית שמע ותפלה ואין צריך לומר שאילת שלום ומניח תפילין ואין צריך לומר [שאינו]⁠27 חולץ נכנס למקום28 שבני אדם מקצתן עומדין [ערומין] ומקצתן עומדין [לבושין]⁠29 יש שם שאלת שלום ואין שם קרית שמע ותפלה ואינו חולץ תפיליו ואינו מניח30 לכתחלה31 מקום שבני אדם עומדין ערומים אין שם שאילת שלום ואין צריך לומר קרית שמע ותפלה וחולץ תפיליו ואין צריך לומר שאינו מניח:⁠32אמ׳ רב המנונא משמא דעולא אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ משום33 שנ׳ {שופטים ו:כד} ויקרא לו יי׳ שלום: אמר רבה בר מחסיה אמ׳ רב חמא בר גוריא אמר רב שרי ליה לאיניש למימר הימנותא בבית הכסא34 [ואע״ג]⁠35 דכת׳ {דברים ז:ט} האל הנאמן ההוא נאמן [כמן דאמ׳]⁠36 אלהא מהימנא37 אבל שם גופיה לא איקרי נאמן38:
והנותן מתנה לחבירו אין צריך להודיעו והני מילי מתנה39 דעבידא לאיגלויי דכת׳ {שמות לד:כט} ומשה לא ידע כי קרן עור פניו אבל מתנה40 דלא עבידא לאיגלויי צריך להודיעו41 דכת׳ {שמות לא:יג} לדעת כי אני יי׳ מקדשכם אמר לו הקב״ה למשה משה42 מתנה טובה יש לי בבית גנזאי ושבת שמה ואני מבקש43 ליתנה לישראל לך והודיעם44 מיכאן אמ׳ רבן שמעון בן גמליאל כל הנותן פת לתינוק צריך להודיע45 לאמו במאי מודע46 לה אמ׳ רב פפא47 דשייף ליה מאותו המין48 ואע״ג [דשבת]⁠49 מלתא דעבידא לאיגלויי היא מתן שכרה לא עביד לאיגלויי. וה״מ מתנה לעשיר אבל מתנה לעני מתן בסתר יכפה אף50.
{בבלי שבת י ע״א51} ובפרק יציאות השבת גרסינן ר׳ אמי ור׳ אסי הוו יתבי וגרסי ביני עמודי וכל שעתא ושעתא טפחי אעיברא דדשא ואמרי מאן דאית ליה דינא ניעול וניתי רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי כוליה52 יומא בדינא והוה קא חלש ליביהו תנא להו חייא בר רב מדיפתי {שמות יח:יג} ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו תורתו אימתי נעשת אלא [לומר לך]⁠53 כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית כתיב הכא ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב וכתיב התם {בראשית א:ה} ויהי ערב ויהי בקר יום אחד54 עד מתי יושבין בדין אמר רב ששת עד זמן סעודה והיא שעה ששית והיא55 שעת מאכל לתלמידי חכמים.
1. במרחץ: כ״י פריס 312: ״בבית המרחץ״.
2. רחץ בו אדם: געא, געג: ״רחצו בו בני אדם״.
3. מרחץ: געג: ״במרחץ״.
4. ותניא: גלט, גע, געא, געג, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה. כ״י א: ״תניא״.
5. ומקצתן: געא: ״מקצתן״.
6. ערומים, לבושים: רא״ה: ״לבושין, ערומים״, וכן בכ״י א במקבילה בשבת.
7. תפלין: כ״י פריס 312, רא״ה: ״תפיליו״. וכן ברי״ף בשבת.
8. עומדין: געא, געב, געג, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה. וכן בכ״י א במקבילה בשבת שם.
9. תפילין: געג, געד, כ״י פריס 312, דפוס קושטא: ״תפיליו״. וכן ברי״ף בשבת.
10. ואין: געג, כ״י פריס 312: ״ואינו״.
11. שאינו: געא: ״שאין״.
12. שיתן: געב: ״ליתן״.
13. געב מוסיף: ״[וב]⁠בית הכסא״.
14. משום: גלט, געב, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה, וכן אף בכ״י א בהלכות שבת. חסר ב-גנב.
15. שלום: חסר בדפוסים, ובמקומו בסמוך אחריו: שמו של הקב״ה שלמא הוא.
16. כלומר...הקב״ה: כפירוש ר״ח בשבת שם.
17. אמ׳ רבה בר מחסיה: חסר בדפוסים. בשבת שם הביאו הרי״ף.
18. רב: געא: ״רבא״.
19. ליה: חסר ב-גנב.
20. הכסא: געד: ״המרחץ״. כ״י פריס 312: ״המרחץ ובבית הכסא״. ויש גורסים כן גם בשבת שם. וכן ברמב״ם משנ״ת הל׳ קריאת שמע (ג:ה).
21. אע״ג: וכן געד. גלט, גנב, גע, געא, דפוסים, רא״ה: ״ואע״ג״.
22. כמן דאמ׳: גנב, געא, געב, געד, דפוסים, רא״ה: ״כמה דאת אמר״, גלט: ״כמאן דאיתמר״.
23. ישן: כך בכ״י א, דפוסים, וכן באשכול (הל׳ קריאת שמע). וכן במקביל בברכות סוף פרק ג בכל הנוסחאות. חסר ב-גי, גכב, גכג, כ״י נ, רא״ש.
24. שכבר רחצו: דפוסים: שרחצו.
25. לבית המרחץ: דפוסים: למרחץ.
26. מקום: גיח:״במקום״.
27. שאינו: כך ב-גד, גי, גיח, גכב, גפא, דפוסים. כ״י א:״אינו״.
28. נכנס למקום: כ״י נ: ״מקום״.
29. מקצתן עומדין ערומין...לבושין: כך ב-גד, גיח, גכב, גפא, כ״י נ, דפוסים, וכן ב-גי לאחר הגהה, וכן הסדר בר״ח. בכ״י א הסדר הפוך: ״לבושין... ערומין״ (וכן בפי׳ רא״ה להלכות ברכות סוף פרק ג), ומנוסח בקיצור: ״עומדין מקצתם לבושין ומקצתם ערומין״, וכן באשכול הל׳ קריאת שמע. כ״י א בברכות שם ככל השאר.
30. ואינו מניח: כ״י נ: ״ואין צריך לומר שאינו מניח״. גי: ״ואינו מניח תפילין״.
31. גד גכב מוסיפים: ״נכנס ל...״(כמטבע שברישא ומציעתא).
32. דפוסים משלים כאן (כבתלמוד): מסייע ליה לרב המנונא דאמר....
33. משום: חסר ב-גד, גטז, דפוסים.
34. הכסא: וכן בר״ח ובאשכול שם. דפוס קושטא, גד, רא״ש: ״המרחץ״. ויש גורסים כן גם בברכות שם.
35. ואע״ג: כך ב-גד, גי, גטז, גיח, גפא, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״אע״ג״, וכן גרס בברכות שם.
36. כמאן דאמ׳: כך ב-גטז, גיח, גכא, גכב, גכג, גפא, דפוסים, וכן אף כ״י א בברכות שם. כ״י א כאן: ״כמה דאת אמר״, ראה ברכות שם. חסר בכ״י נ.
37. כ״י נ מוסיף: ״הוא״.
38. נאמן: כ״י נ: ״מהימן״.
39. מתנה: דפוסים: במתנה.
40. מתנה: דפוסים: במתנה.
41. להודיעו: דפוסים: לאודועיה.
42. משה: חסר ב-גטז.
43. מבקש: וכן בה״ג ועיתים (סי׳ קצ״ט). דפוסים: רוצה.
44. והודיעם: כ״י נ: ״והודיע להם״. עיתים וה״ג: ״והודיע אותם״.
45. להודיע: דפוס קושטא: ״להודיעו״.
46. -מודע: דפוסים: מודיע.
47. אמ׳ רב פפא: חסר ב-גד, רא״ש.
48. מאותו המין: דפוסים: ״מההוא מינא״.
49. דשבת: כך ב-גי, גיח, גכא, גפא, כ״י נ, דפוסים. כ״י א:״דשבתא״(בארמית, בהתאם להמשך).
50. וה״מ...יכפה אף: נוסף רק בדפוסים מלשון הרא״ש (א:כב), והר״ן.
51. וברי״ף שבת פרק א (דף ד ע״ב).
52. כוליה: כ״י נ: ״כולי״. דפוסים: כל.
53. לומר לך: כ״י נ, דפוסים. וכן ברי״ף שבת שם. חסר בכ״י סוטרו.
54. יום אחד: וכן בשאילתות (יתרו). חסר בכ״י נ, דפוסים. ראה נוסחאות רי״ף שבת שם.
55. והיא: כ״י נ, דפוסים: ״שהיא״. וכן רוב נוסחאות ברי״ף שבת שם.
לא שכיחא שכרות – אין דרך להשתכר מבע״י לפיכך גומר ויתפלל אבל בלילה עשוי להשתכר בסעודתן.
הכון לקראת אלהיך – התנאה לפניו.
התם לא שכיחא שכרות – וא״ת דבריש פ׳ בתרא דתענית (דף כו: ושם) אמרינן שחרית ומוסף דכל יומא לא שכיח שכרות לא גזרינן מנחה ונעילה דשכיח שכרות חיישינן אלמא גם במנחה שכיח שכרות וי״ל דהתם לענין נשיאת כפים שאני דאפילו לא שתה אלא רביעית אסור לישא את כפיו.
טריחותא למיסר המייניה ועוד ליקו הכי וליצלי ומשני משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל – ולא חייש לשנויי קושיא קמייתא מכאן שצריך לאזור חלציו כשמתפלל ובמחזור ויטרי מפרש דטעם דבעינן אזור שלא יהא לבו רואה את הערוה ודוקא להן שלא היה להם מכנסים לכך היו צריכים לאזור בשעת תפלה אבל לדידן שיש לנו אבנט של מכנסים אין אנו צריכין לאזור.
[לא שכיחא שכרות,] א כלומ׳ לא שכיחא שכרות שאין דרך בנ/י אדם להשתכר מבעוד יום לפי׳ יגמור ויתפלל אבל בלילה שכיחא ועשויין להשתכר בסעודתן.
(דאמי) [ראמי] פוזמקיה, פיר׳ נותן אנפליאות חשובין ברגליו.
הכון לקראת אלהיך ישראל, פיר׳ התנאה לפניו.
(שארי) [שאדי] (גלומיה) [גלימיה] ופכר ידיה, פיר׳ משליך אדרתו מעליו שלא יראה כחשוב.
ופכר ידיה, פיר׳ חובק ידיו באצבעותיו כאדם המצטער מאימת רבו.
מניחין חיי עולם, פיר׳ תורה.
ועוסקין בחיי (שעסק) [שעה], פיר׳ תפילה צורך מזונות ופרנסה ורפואה ושלום.
מסרהיב, פיר׳ ממהר, כלומ׳ ממהר להשלים לעמוד ולהתפלל.
(מי שיתעטפו) [משיתעטפו] הדיינין, פיר׳ שדרך הדיינין להתעטף בטליתן כשפותחין בדין מאימת שכינה ושלא (יפנה) [יפנו] ראשן ולבם לכאן ולכאן ותהא דעתן מיושבת עליהן.
עסקין וא⁠(ו)⁠תו בדין, אחר וכבר מעוטפין הן וכשנגמר אותו הדין בא לפניהם דין אחר סמוך למנחה הויא התחלתו משפתחו בעלי דינין בטענותיהן (דהכי) [דהכא] ליכא למימ׳ כשיתעטפו.
וגרסי ביני⁠(הו) עמודיה, פיר׳ שעלית בית המדרש נכונה עליהן.
חליש ליביהו, פיר׳ נצטערו, והיו מצטערין שלא עסקו אותו היום בתורה.
תנא להו חייה בר רב, שגדול שכר הדינין ולא יצטערו.
רשצז״ל:⁠ב ולי נראה שאין זה לשון חלישג לביהו אלא לשון חלשא דעתיהו חלישד לביהו לשון תענית הוא שלא סעדו כל היום. תנא להו חייה בר רב שאין צריך לישב ולדון כל היום אלא מקצתו [ומה שאמר]⁠ה ויעמד העם על משה וכו׳.
נכנסו למקום שבני אדם עומדין ערומים וכו׳, פיר׳ מרחצאות שלהן ג׳ חדרים היו להן פנימי להזיע ולהשתטף אמצעי שיוצאז לתוכו מן המרחץ ולובש חלוקו ויוצא לחיצון וגומר לבישתו (ונחשב) [ונח שם]⁠ח שעה אחת מיגיעת המרחץ.
ערומין,⁠ט פנימי.
(ערומת ולובשין) [ערומין ולבושין],⁠י אמצעי שיוצא לוכ ערום וממהר לכסות⁠(ו)⁠ל עצמו ויוצא לחיצון.
א. ד׳
ב. נראה מיותר דגם קודם הוא מדבריו. ויתכן משום דרש״י כתב ולי נראה כו׳
ג. בד׳ ליתא
ד. נדצ״ל, וחליש. ובד׳, ולשון חלש
ה. ד׳
ו. בד׳ מתחיל ממרחצאות כו׳. וכ״ז לפנינו באופן אחר
ז. בד׳, שיורד
ח. כד׳
ט. בד׳, עומדים ערומים
י. כד׳
כ. בד׳, בו
ל. כד׳
לא שכיחא שכרות. שאין דרך להשתכר מבעוד יום, לפי׳ יגמור ויתפלל, אבל בלילה שכיח שכרות שהן עשויים להשתכר בסעודתן, למאן דאמר חובה מחייבו ליה לאפסוקי דודאי יבא לידי פשיעה שלא יתפלל.
מירתת. מתירא שמא יעבר זמן המנחה ולא אתי לאישתכורי, אבל בתפלת ערבית שזמנה כל הלילה, לא ישים אל לבו וימשוך אחר שלחנו או ישתכר, לפיכך מחייבינן ליה לאפסוקי למאן דסבירא ליה תפלת ערבית חובה.
המתפלל ראוי לעמוד באימה וביראה ובהכנעת לב ועם כל זה ראוי לו לציין עצמו בבגדים נאים ובטלית נאה שנ׳ הכון לקראת אלהיך ישראל ובשעת הצרות מ״מ ראוי לו להפליג בהכנעה הרבה כמי שמכיר בעצמו שהוא נזוף:
משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל – וא״ת מ״מ קשיא קמיתא איכא דמאי טירחותא למיסר הימנייה. וי״ל דכיון דמשום הכון לקראת אלהיך ישראל הוי עובר לקשט בגדיו יפה.
תוס׳ בד״ה טריחותא כו׳ שלא יהא לבו רואה את הערוה כו׳ נ״ב וז״ל הר״ן ומהא דהכון שמעינן אפילו מי שלובש מכנסים שאין לבו רואה את הערוה אסור להתפלל בלא חגורה משום הכון ודוקא תפלה אבל שאר ברכות שריין בלא חגורה דהא חברין דבבלאי שרי המייניהו והוי מברכין המוציא וברכת המזון ע״כ:
ע״ב גמ׳ אמר רבי אבין מאי קרא נ״ב ס״א א״ר יצחק ישיבתה של צוער נ״א שנה דכתיב אמלטה נא כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה ה״ג כו׳ ת׳ שנה התחילו משנולד יצחק כצ״ל והס״ד והשאר נמחק ונ״ב זה הדבור בתוס׳ מדוייקים אינו אלא גליון הוא וע״כ אינו מתוקן שהרי הד׳ מאות שנה מתחילין משנולד יצחק ודוקא קרא דומושב בני ישראל וגו׳ מתחיל מגזירת בין הבתרים אבל הגלות של ארבע מאה שנה אינו מתחיל אלא משנולד יצחק ואם נאמר דאיירי אליבא דבני אפרים שטעו וחשבו הקץ וסברו שאף הגלות של ד׳ מאות שנה התחילו קודם שנולד יצחק ל׳ שנה כמו שמוגה במקצת גמרות תימה אמאי מייתי ראיה מן הטעות של בני אפרים לייתי ראיה מן האמת שהגלות התחיל משנולד יצחק אף שלא ירד שם כן היה אפשר נמי ביעקב ע״כ נראה עיקר כמו שהגהתי (עיין במהרש״א):
ע״א בתוספת בד״ה טריחותא למיסר המייניה כו׳ ולא חייש לשנויי קושיא קמייתא עכ״ל ולולא דבריהם היה נ״ל דשפיר מתרצא נמי קושיא קמייתא דדוקא למאי דלא אסיק אדעתיה טעמא דהכון וקס״ד דמה שצריך חגורה בשעת תפלה היינו משום הפסקה וכיסוי בעלמא כמו לענין ק״ש וא״כ בזה לא הוי טרחא כלל משא״כ למסקנא דחגורה היינו משום הכון א״כ אפשר דאיכא טרחא דבלא״ה הא פירש״י דבני בבל היו רגילין לאזור בחוזק וא״כ כ״ש לענין תפלה שצריך לחגור היטב ולציין בגדיו כעומד לפני המלך וכדאיתא בזבחים דף י״ט בעובדא דר״ה בר נתן ואזגדר מלכא ע״ש כנ״ל. וכל זה דלא כמחזור ויטרי שכתב דהא נמי הוי טעמא משום שלא יהא לבו רואה את הערוה ובלא״ה קשיא לי לדברי המחזור ויטרי א״כ מאי מקשה מעיקרא ליקו הכי וליצלי אטו מי לא הוי ידע דאסור להתפלל אם לבו רואה את הערוה ובפי׳ רש״י בברכות פרק מי שמתו מבואר להדיא כמו שכתבתי והובא ג״כ בב״י א״ח סימן צ״א ע״ש:
תוס׳ ד״ה טריחותא וכו׳ ול״ח לשנויי קושיא קמייתא וכו׳. וכעין זה פסחים עח ע״א וכמו שכתב המהרש״א שם ובכתובות צה ע״א תד״ה התם איהו דאפסיד ובזבחים ז ע״א תד״ה דלמא. וברמב״ן פ״ב דב״ב במלחמות ד״ה ועוד כו׳ אלא אמר רבינא:
התם [שם] בזמן המנחה לא שכיחא [מצויה] שכרות, שאין דרך לשתות הרבה באמצע היום, ואולם הכא [כאן] בערבית שכיחא [מצויה] שכרות, ולכן היה מקום לגזור בזמן תפילת ערבית. אי נמי [או גם כן] אפשר להסביר כי במנחה, כיון דקביעא לה זימנא [שקבוע לה זמן] מירתת ולא אתי למפשע [חושש הוא ואינו בא לפשוע] ולשכוח להתפלל. ואולם ערבית כיון דכולא ליליא [שכל הלילה] הוא זמן ערבית, לכך הוא לא מירתת, ואתי למפשע [אינו חושש, ויבוא להתרשל]. על עצם הדבר מתקיף לה [שואל עליה] רב ששת: וכי טריחותא למיסר המייניה [טרחה היא לאזור את חגורתו]?! ועוד, אם טרחה היא, ליקו הכי וליצלי [יקום כך, בלי חגורה, ויתפלל]! ומשיבים: יש צורך לחגור חגורה בתפילה, משום שנאמר: ״הכון לקראת אלהיך ישראל״ (עמוס ד, יב), שצריך אדם להיות מוכן ומהודר בעמידתו לפני ה׳.
The Gemara responds that there is a difference between the cases. There, at the time of the afternoon prayer, drunkenness is uncommon, as it is unusual to drink excessively during the day. However, here, in the case of the evening prayer, drunkenness is common, and therefore there was room to issue a decree requiring one to interrupt his meal to recite the evening prayer. Alternatively, it is possible to explain that with regard to the afternoon prayer, since its time is fixed, he is anxious, and he won’t come to be negligent and forget to pray. However, with regard to the evening prayer, since all night is the time for the evening prayer, he is not anxious, and he will come to be negligent. Rav Sheshet strongly objects to this: Is it a burden to tie his belt? In addition, if it is a burden, let him stand that way, without a belt, and pray. The Gemara answers: It is necessary to wear a belt while praying, since it is stated: “Prepare to greet your God, Israel” (Amos 4:12). One must prepare and adorn himself when standing before God.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) רָבָא בַּר רַב הוּנָא ברָמֵי פּוּזְמָקֵי וּמְצַלֵּי; אָמַר: ״הִכּוֹן לִקְרַאת וְגוֹ׳⁠ ⁠״. רָבָא גשָׁדֵי גְּלִימֵיהּ דוּפָכַר יְדֵיהּ וּמְצַלֵּי; אָמַר: ״כְּעַבְדָּא קַמֵּיהּ מָרֵיהּ״. אָמַר רַב אָשֵׁי: חֲזֵינָא לֵיהּ לְרַב כָּהֲנָא כִּי אִיכָּא צַעֲרָא בְּעָלְמָא, שָׁדֵי גְּלִימֵיהּ וּפָכַר יְדֵיהּ וּמְצַלֵּי; אָמַר: ״כְּעַבְדָּא קַמֵּי מָרֵיהּ״. כִּי אִיכָּא שְׁלָמָא, לָבֵישׁ וּמִתְכַּסֵּי הוּמִתְעַטֵּף וּמְצַלֵּי; אָמַר: ״הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל״.

Since the verse: “Prepare to greet your God, Israel,” was cited with regard to the obligation to prepare and adorn oneself before prayer, the Gemara cites that indeed Rava bar Rav Huna would don expensive socks and pray and he said he would do this as it is written: “Prepare to greet your God, Israel.” On the other hand, Rava would not do so; rather, in his prayer he would remove his cloak and clasp his hands and pray. He said that he would do so as a slave before his master, who appears before him with extreme submission. Rav Ashi said: I saw that Rav Kahana, when there is suffering in the world, would remove his cloak and clasp his hands and pray. And he said that he did so as a slave before his master. When there is peace in the world, he would dress, and cover himself, and wrap himself in a significant garment, and pray, and he said that he did so in fulfillment of the verse: “Prepare to greet your God, Israel.”
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב אשי: חזינא ליה לרב כהנא דכי איכא צערא שדי גלימיה, ופכר ידיה, ומינח כרעיה כעבדא לקמי מריה ומצלי. וכד איכא שלמא, לביש ומכסי ומעטף ומצלי. אמר: הכון לקראת אלהיך ישראל. וכן ראוי לעשות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פזמק
פזמקא(שבת י.) נקיט פזמקי ומצלי ולא במגפיים אמר רבה בר בר חנה פזמקי כבר פירשנו בערך מגפים:
ערך פכר
פכרב(שבת י.) פכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמיה מריה ובחבלי חטאתו יתמך תרגום ובחבלי דחטוי יתפכר:
א. [זאקען.]
ב. [צו זאממען פאלטען.]
רמי פוזמקי – נותן אנפילאות חשובים ברגליו ובלעז קאלצו״ס.
שדי גלימא – משליך אדרתו מעליו שלא יראה כחשוב.
ופכר ידיה – חובק ידיו באצבעותיו מרצי״ר בלעז כאדם המצטער מאימת רבו.
רמי פוזמקי – מכאן יש להוכיח שאין להתפלל יחף אלא בט׳ באב ויו״כ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רמי פוזמקיה. נותן אנפילאות חשובין ברגליו, ובלע״ז קלצונש.
הכון לקראת אלקיך. התנאה לפניו.
שדי גלימיה. משליך אדרתו מעליו שלא יראה כאדם חשוב.
ופכר ידיה. חובק ידיו באצבעותיו כעבד המצטער מאימת רבו.
מצין נפשיה. בטליתות נאות.
אע״פ שביארנו שמפסיקין ד״ת לתפלה מ״מ כל שמשנתו ערוכה לפניו ומניחה כדי להתפלל אין ראוי לו להאריך בתפלה כל כך וכן ראוי לו להמתין עד נקדת השעה שאי אפשר לדחות עוד את התפלה ולהעיר על ענינים אלו אמרו כאן רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה וכן אמרו ר׳ ירמיה הוה יתיב קמיה דר׳ זירא וקא עסקי בשמעתא נגה לצלויי הוה ר׳ ירמיה מסרהב קרי עליה ר׳ זירא מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה ונראה לי בפירושה שהיה רוצה להקדים לתפלה אע״פ שלא היתה שעתה עוברת עדיין ושאר מפרשים פירשוה לאחר שעברה השעה ובמי שתורתו אומנותו על הדרך שביארנו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ לביש ומתכסי. עי׳ ברכות ל ע״ב:
א מאחר והובא הפסוק ״הכון לקראת אלהיך ישראל״ מענין החיוב להכין עצמו באופן מהודר לתפילה, מביאים כי אכן רבא בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי [היה לובש גרבים יקרים ומתפלל] ואמר שהוא עושה זאת ככתוב ״הכון לקראת אלהיך ישראל״. ואילו רבא לא כך היה עושה, אלא בתפילתו שדי גלימיה, ופכר ידיה, ומצלי [היה משליך, מסיר את גלימתו, וחובק את ידיו, ומתפלל], ואמר שעושה כן ״כעבדא קמיה מריה״ [כעבד לפני אדוניו], שמופיע בהכנעה יתירה. אמר רב אשי: חזינא ליה [ראיתי אותו] את רב כהנא כי איכא צערא בעלמא [כאשר יש צער בעולם], שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי [היה משליך, מסיר את גלימתו, וחובק את ידיו, ומתפלל], ואמר שעושה כן ״כעבדא קמיה מריה״ [כעבד לפני אדונו]. כי איכא שלמא [כאשר יש שלום] בעולם לביש ומתכסי [היה לובש ומתכסה] ומתעטף בגלימה חשובה, ומצלי [ומתפלל] ואמר שעושה כן מכיון צריך לקיים ״הכון לקראת אלהיך ישראל״.
Since the verse: “Prepare to greet your God, Israel,” was cited with regard to the obligation to prepare and adorn oneself before prayer, the Gemara cites that indeed Rava bar Rav Huna would don expensive socks and pray and he said he would do this as it is written: “Prepare to greet your God, Israel.” On the other hand, Rava would not do so; rather, in his prayer he would remove his cloak and clasp his hands and pray. He said that he would do so as a slave before his master, who appears before him with extreme submission. Rav Ashi said: I saw that Rav Kahana, when there is suffering in the world, would remove his cloak and clasp his hands and pray. And he said that he did so as a slave before his master. When there is peace in the world, he would dress, and cover himself, and wrap himself in a significant garment, and pray, and he said that he did so in fulfillment of the verse: “Prepare to greet your God, Israel.”
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רָבָא חַזְיֵיהּ לְרַב הַמְנוּנָא דְּקָא מַאֲרֵיךְ בִּצְלוֹתֵיהּ. אֲמַר: מַנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִים בְּחַיֵּי שָׁעָה. וְהוּא סָבַר: זְמַן תְּפִלָּה לְחוּד וּזְמַן תּוֹרָה לְחוּד. ר׳רַבִּי יִרְמְיָה הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי זֵירָא וַהֲווֹ עָסְקִי בִּשְׁמַעְתָּא. נְגַהּ לְצַלּוֹיֵי, וַהֲוָה קָא מְסַרְהֵב ר׳רַבִּי יִרְמְיָה. קָרֵי עֲלֵיהּ ר׳רַבִּי זֵירָא: {משלי כ״ח:ט׳} ״מֵסִיר אׇזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה״.

Speaking of prayer, the Gemara relates that Rava saw Rav Hamnuna, who was prolonging his prayer. He said about him: They abandon eternal life, the study of Torah, and engage in temporal life, prayer, which includes requests for mundane needs. The Gemara explains: And Rav Hamnuna held that the time for prayer is distinct and the time for Torah is distinct. The time that one devotes to prayer is not at the expense of the time devoted to Torah study. Similarly, the Gemara relates that Rabbi Yirmeya was sitting before Rabbi Zeira and they were engaged in the study of halakha. The time for prayer was approaching and it was getting late and Rabbi Yirmeya was hurrying to conclude the subject that they were studying in order to pray. Rabbi Zeira read this verse as applying to Rabbi Yirmeya: “One who turns his ear from hearing Torah, his prayer is also an abomination” (Proverbs 28:9).
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חיי עולם – תורה. תפלה צורך חיי שעה היא לרפואה לשלום ולמזונות.
נגה – איחר.
מסרהב – ממהר לעמוד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חיי עולם. תורה.
חיי שעה. תפלה, ששואל בה מזונות ורפואה ושלום בעולם הזה.
וקא מסרהב. ממהר לעמוד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מניחין חיי עולם כו׳ שהתורה היא חיי עולם דהיינו לעולם כמ״ש בה כי הוא חייך ואורך ימיך חייך בעוה״ז ואורך ימיך בעוה״ב שכולו ארוך אבל התפלה אינו רק חיי שעה כפרש״י דהיינו לחיי עוה״ז דנותן לו זמן ושעה:
קרי עליה מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו וגו׳. והכי משמע לו גם אם מסיר אזנו משמוע תורה משום שרוצה להתפלל כמו שעשית אף על פי כן תועבה היא תפלתך:
מאחר שדובר בתפילה, מסופר כי רבא חזייה [ראהו] את רב המנונא דקא [שהוא] מאריך בצלותיה [בתפילתו]. אמר עליו: מניחין חיי עולם, את העיסוק בלימוד התורה, ועוסקים בחיי שעה, בתפילה שיש בה בקשה על צרכי יום יום. ומסבירים: והוא, רב המנונא, סבר [סבור היה] כי זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד, וכשאדם מתפלל אינו נחשב כמחסיר בזמן התורה. מעין זה מסופר כי ר׳ ירמיה הוה יתיב קמיה [היה יושב לפני] ר׳ זירא והוו עסקי בשמעתא [והיו עוסקים בהלכה]. נגה לצלויי והוה קא מסרהב [נתאחר הזמן לתפילה והיה ממהר] ר׳ ירמיה לסיים את הנושא שעסקו בו כדי להתפלל. קרי עליה [קרא עליו] ר׳ זירא פסוק זה: ״מסיר אזנו משמע תורה גם תפלתו תועבה״ (משלי כח, ט).
Speaking of prayer, the Gemara relates that Rava saw Rav Hamnuna, who was prolonging his prayer. He said about him: They abandon eternal life, the study of Torah, and engage in temporal life, prayer, which includes requests for mundane needs. The Gemara explains: And Rav Hamnuna held that the time for prayer is distinct and the time for Torah is distinct. The time that one devotes to prayer is not at the expense of the time devoted to Torah study. Similarly, the Gemara relates that Rabbi Yirmeya was sitting before Rabbi Zeira and they were engaged in the study of halakha. The time for prayer was approaching and it was getting late and Rabbi Yirmeya was hurrying to conclude the subject that they were studying in order to pray. Rabbi Zeira read this verse as applying to Rabbi Yirmeya: “One who turns his ear from hearing Torah, his prayer is also an abomination” (Proverbs 28:9).
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מֵאֵימָתַי הַתְחָלַת דִּין? רב יִרְמְיָה וְרַבִּי יוֹנָה: חַד אָמַר מִשֶּׁיִּתְעַטְּפוּ הַדַּיָּינִין, וְחַד אָמַר מִשֶּׁיִּפְתְּחוּ בַּעֲלֵי דִינִים. ווְלָא פְּלִיגִי: הָא דְּעָסְקִי וְאָתוּ בְּדִינָא, הָא דְּלָא עָסְקִי וְאָתוּ בְּדִינָא.

We learned that if one enters to sit in judgment adjacent to minḥa, he need not interrupt the trial and pray. The Gemara clarifies: From when is it considered the beginning of a trial? Rabbi Yirmeya and Rabbi Yona disagreed. One said that it begins from when the judges wrap themselves in their prayer shawls, as judges were accustomed to do before sitting in judgment. And one of them said that the beginning of judgment is from when the litigants begin articulating their claims. The Gemara comments: And they do not disagree. Rather, this amora, who says that it is from when the litigants begin, refers to a case where they were already engaged in a previous trial, and the judges were already wrapped in their prayer shawls. And that amora, who says that it is from when the judges wrap themselves in their prayer shawls, refers to a case where they were not engaged in a previous trial, and, as a result, the trial begins when they wrap themselves in the prayer shawls.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומאמתי התחלת דין?
אי הוו עסקי בדינא אחרינא – משיפתחו בעלי הדין טענותיהן. ואי לאמשיתעטפו הדיינין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דיינין מתעטפין בטליתן – כשפותחין בדין מאימת שכינה ושלא יפנו ראשן לכאן ולכאן ותהא דעתן מיושבת עליהם.
עסיקי ואתו – בדין אחר וכבר מעוטפים הן וכשנגמר אותו דין בא לפניהם דין אחר סמוך למנחה הויא התחלתן משיפתחו בעלי הדין בטענות דהכא ליכא למימר משיתעטפו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משיתעטפו הדיינין. דרך הדיינין שמתעטפין בטליתן כשפותחין בדין מאימת שכינה, ושלא יפנו ראשן לכאן ולכאן ותהא דעתן מיושבת עליהם.
ולא פליגי הא דעסקי ואתו בדין. אחר וכבר הם מעוטפין, וכשנגמר אותו הדין בא דין אחר לפניהם סמוך למנחה, הוי התחלתן משיפתחו בעלי [הדין] טענותיהן, דהכא ליכא למימר משיתעטפו, והיכא דלא פסיקי בדין עד השתא, הויא התחלתן משיתעטפו הדיינין.
מאימתי התחלת דין רב המנונא ור׳ ירמיה חד אמר משיתעטפו הדיינים וחד אמר משיפתחו בעלי דינין, ולא פליגי הא דעסקי ואתי בדינא הא דלא עסקי ואתי בדינא. לכאורה משמע מהא דלא כרב אחא בר יעקב דאוקימנה למתניתין בגמר דין. ויש לומר דבגמר דין איכא התחלת עטיפת דיינין ואיכא פתיחת בעלי דינין לומר לדיינין שיגמרו את דינן או שיאמרו טענותיהם. ועוד יש לומר דאפילו בגמר דין אין מתחילין כרב אחא בר יעקב, ואם התחילו בתחילת הדין נמי אין מפסיקין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב שנינו כי אם נכנס לדין סמוך לזמן תפילה, שוב אינו צריך להפסיק ולהתפלל. ומבררים: מאימתי נחשבת התחלת דין? — נחלקו בכך ר׳ ירמיה ור׳ יונה. חד [אחד מהם] אמר שתחילתו משיתעטפו הדיינים, שהיו הדיינים מתעטפים בטליתם לפני שהיו מתחילים בדין. וחד [ואחד מהם] אמר שתחילת דין הרי היא משיפתחו בעלי דינים בטענותיהם. ומעירים: ולא פליגי [ואינם חלוקים] אלא, הא [זה] שאומר משיפתחו בעלי דין, הרי זה באופן דעסקי ואתו בדינא כבר היו עוסקים ובאים בדין], והיו הדיינים עטופים כבר. והא [וזה] שאומר משיתעטפו הדיינים, הרי זה באופן שעדיין לא עסקי ואתו בדינא [היו עוסקים ובאים בדין], ומשיתעטפו הרי זו התחלה.
We learned that if one enters to sit in judgment adjacent to minḥa, he need not interrupt the trial and pray. The Gemara clarifies: From when is it considered the beginning of a trial? Rabbi Yirmeya and Rabbi Yona disagreed. One said that it begins from when the judges wrap themselves in their prayer shawls, as judges were accustomed to do before sitting in judgment. And one of them said that the beginning of judgment is from when the litigants begin articulating their claims. The Gemara comments: And they do not disagree. Rather, this amora, who says that it is from when the litigants begin, refers to a case where they were already engaged in a previous trial, and the judges were already wrapped in their prayer shawls. And that amora, who says that it is from when the judges wrap themselves in their prayer shawls, refers to a case where they were not engaged in a previous trial, and, as a result, the trial begins when they wrap themselves in the prayer shawls.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רַב אַמֵּי וְרַב אַסִּי הֲווֹ יָתְבִי וְגָרְסִי בֵּינֵי עַמּוּדֵי, וְכֹל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא הֲווֹ טָפְחִי אַעֵיבְרָא דְּדַשָּׁא וְאָמְרִי: אִי אִיכָּא דְּאִית לֵיהּ דִּינָא לֵיעוּל וְלֵיתֵי. רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא הֲווֹ יָתְבִי בְּדִינָא כּוּלֵּי יוֹמָא, הֲוָה קָא חָלֵישׁ לִבַּיְיהוּ. תְּנָא לְהוּ רַב חִיָּיא בַּר רַב מִדִּפְתִּי: {שמות י״ח:י״ג} ״וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב״. וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁמּשֶׁה יוֹשֵׁב וְדָן כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ? תּוֹרָתוֹ מָתַי נַעֲשֵׂית? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: כׇּל דַּיָּין שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, אֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ נַעֲשָׂה שׁוּתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. כְּתִיב הָכָא: ״וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב״, וּכְתִיב הָתָם: {בראשית א׳:ה׳} ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד״.

Speaking of judgment, the Gemara relates that Rav Ami and Rav Asi would sit and study between the pillars beneath the study hall. And each and every hour they would knock on the bolt of the door and say: If there is someone who has a case that requires judgment, let him enter and come before us. The Gemara also relates that Rav Ḥisda and Rabba bar Rav Huna would sit in judgment all day and their hearts would grow weak from hunger. Therefore, Rav Ḥiyya bar Rav from Difti taught them a baraita with regard to the verse: “And it was the next day and Moses sat to judge the people and the people stood over Moses from the morning until the evening” (Exodus 18:13). Does it enter your mind that Moses would sit and judge all day long? If so, when was his Torah study accomplished? Rather, surely the verse is coming to tell you: Any judge who judges a true judgment truthfully, even if he sits in judgment only one hour, the verse ascribes to him as if he became a partner to the Holy One, Blessed be He, in the act of Creation, as by means of a true judgment he upholds the world (Me’iri). This conclusion is derived by means of a verbal analogy [gezera shava]: It is written here: “And the people stood over Moses from the morning until the evening.” And it is written there, in the act of Creation: “And it was evening and it was morning, one day” (Genesis 1:5). The evening and part of the morning are considered a whole day. With regard to this issue as well, it is sufficient for the judges to sit in judgment for only part of the day and there is no need for them to starve themselves by sitting in judgment all day.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת – מעלה עליו הכתוב כאילו סייע במעשה בראשית. מאי טעמא? במעשה בראשית כתיב: ויהי ערב ויהי בקר. והכא כתיב: ויעמד העם על משה מן הבקר ועד הערב.
פיסקא: עד שיתפלל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עמודי – שעליית בית המדרש נשען עליהם.
חליש לבייהו – מצטערין שלא עסקו אותו יום בתורה.
תנא להו חייא בר רב – שגדול שכר הדיינים ולא יצטערו ול״נ דאין זה [משמעות] לשון לבייהו אלא לשון חלש דעתייהו ולשון חלש לבייהו לשון תענית הוא שלא סעדו כל היום תנא להו חייא בר רב שאין צריכין לישב ולידון כל היום אלא מקצת היום ומה שאמר מן הבקר עד הערב מדרש הוא שחשוב הדבר כמעשה בראשית שנאמר בו ערב ובוקר.
אי איכא דאית ליה דינא ליעול – משמע דעדיף דין מתלמוד תורה והא דאמרי׳ בפ׳ בתרא דמ״ק (מו״ק יז.) גבי ההוא דטרקיה זיבורא ושכיב עיילוהו למערתא דחסידי ולא קבלוהו למערתא דדייני וקבלוהו התם בדיינין שאינן מומחין שפעמים נוטין אחר השוחד.
דין אמת לאמיתו – לאפוקי דין מרומה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ביני עמודי. שעליית בית המדרש נכון עליהן.
חליש ליביהו. מצטערים שלא עסקו בתורה אותו היום.
ותנא להו חייא בר רב. שגדול שכר הדיינין ולא יצטערו. ואית דמפרשי חליש לביהו מלשון תענית הוא, שלא סעדו כל אותו היום. תנא להו חייא בר רב שאין צריכין לישב ולדון כל היום, אלא מקצת היום, כי גם משה רבינו ע״ה לא היה יושב כל היום בדין. ומה שאמר הכתוב מן בקר ועד ערב, מדרש הוא שחשוב הדבר כמעשה בראשית שנא׳ בו בקר וערב.
במרחץ חדש. שלא רחצו בו בני אדם מעולם, אלא שהזמינו לכך.
כבר ידעת שהדין הוא אחד מן הדברים שעליהם העולם עומד לפי׳ מצותו גדולה ביותר ואע״פ שבני אדם באים תמיד אצל הדיין ואין הדיין יכול לעמוד לדין כל היום מפני רוב הטורח והלאות עם צער התענית ראוי לדיין לקבוע שעות ידועות לכך והוא שאמרו ויעמוד העם על משה וגו׳ וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום תורתו אימתי נעשית אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית כתיב הכא מן הבקר עד הערב וכתיב התם ויהי ערב ויהי בקר וזה אמת מצד שהמקיים את היישוב והעמידו הוא משלים כונת ממציאו:
כבר ביארנו בתלמוד סנהדרין שישיבת הדיינין הקבועים לב״ד של שלשה שבכל מקום ולסנהדרי קטנה היא עד זמן סעודת תלמיד חכם שהוא שעה ששית של ב״ד הגדול מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים:
הוו יתבי וגרסי ביני עמודי – פי׳ בבתים שהיו ברחבה שיש שם עמודים כדאמרי׳ לעיל בין העמודים נדון ככרמלית והיו עושים כן כדי שיהיו מצויין לדון את הרבים.
שלשת מאכל ליסטים – הקשו בתוספות אמאי לא יהיב ריש לקיש לההוא פרוונקא דקא תפיס גנבי בפ׳ השוכר את הפועלים. ויש מתרצים כי השר ההו׳ לא היה עומד אלא גגד שלש שעות כבני מלכים כי שר גדול היה. ור״י ז״ל תירץ דכי אמרי׳ הכא שלישית מאכל ליסטים היינו שאוכלים בסתר אבל בפני בני אדם חוזרי׳ ואוכלים בארבעה שעות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוספות בד״ה דין אמת לאמתו לאפוקי דין מרומה עכ״ל מ״ש מהר״י קארו בזה בח״מ עיין בחידושינו פ״ק דב״ב בזה לקיים פי׳ התוס׳ וק״ל:
תורתו מתי נעשית אלא כו׳. ובמכילתא אמרו וכי מן הבקר עד הערב היה משה דן והלא אין הדיינין דנין אלא עד זמן הסעודה כו׳ ויש לדקדק כיון דלא היה דן משה מבקר עד ערב אלא עד זמן סעודה ולא כתיב קרא מבקר עד ערב אלא לומר כו׳ כאלו נעשה שותף כו׳ א״כ היאך קאמר יתרו וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב דדוחק לומר דיתרו אמר כן על כוונה זו דכאלו נעשה שותף כו׳ דהא לא הקפיד אלא על עמידתם לפניו כל היום וכפירוש רש״י בחומש ובמ״ש הרא״ם על דברי ראב״ע וכצ״ל ודאי דעמידת בעלי דינים ילפינן במסכת שבועות מהאי קרא אלא דקפיד יתרו אכל היום וי״ל דודאי משה היה יושב כל היום כמשמעות הכתוב אלא שלא היה דן רק עד זמן סעודה ושוב אחר כן היה עוסק בתורתו כדקאמרינן דאל״כ תורתו מתי נעשית אלא שיתרו חשב שבאו כולם לעמוד לפניו כל היום למשפט ולזה אמר מדוע אתה יושב לבדך לדון כל העם הזה הנצבים לפניך היה לך להושיב דיונים אחרים ולא היה לך לדון בעצמך כל היום אלא שאתה עושה זאת לעמוד לפניך דרך שררה שיעמדו לפניך כל היום וכמ״ש הרא״ם והשיב משה כי לא באו כלם לדון לפניו אלא יש בא ושפטתי בין איש וגו׳ והיינו עד זמן סעודה ואח״כ יש בא ללמוד תורה דהיינו והודעתי להם את וגו׳ וכמ״ש במכילתא שהם ב׳ דברים וע״ז השיב לו יתרו דאעפ״כ לא טוב הדבר כי כבד ממך השני דברים לא תוכל עשוהו לבדך אלא חדא מהם תעשה היה אתה לעם וגו׳ והזהרת אתהם את החוקים וגו׳ אבל דבר הב׳ שהוא לדון את העם ואתה תחזה וגו׳ ולא תדון אתה אותם כלל וכן מפורש בת״י ע״ש ולפי שמשמעות הכתוב וישב משה לשפוט את העם וגו׳ מן הבקר עד הערב משמע דהיה דן כל היום מש״ה קאמר תורתו מתי כו׳ שהרי מוכח מתוך תשובתו שלא היה דן כל היום אלא עד זמן סעודה ואח״כ נעשית תורתו וקאמר דודאי כן הוא דתורתו נעשית אחר זמן סעודה אלא שתלה ישיבתו לשפוט מבקר עד ערב לומר לך כאלו נעשה שותף כו׳ וענין שנעשה שותף כו׳ מפורש בטור ח״מ סי׳ א׳ ולישנא דאמת לאמתו מפורש בתוס׳ ועיין ע״ז בב״י בח״מ סי׳ א׳ ובחדושינו פ״ק דסנהדרין כתבנו לדחות פירושם ע״ש:
ד״ה דין אמת וכו׳ לאפוקי דין מרומה. עי׳ מגילה ט״ו ע״ב תוד״ה הדן וב״ב ח׳ ע״ב:
ואגב הזכרת ענין הדין מסופר כי רב אמי ורב אסי הוו יתבי וגרסי ביני עמודי [היו יושבים ולומדים בין העמודים] מתחת לבית המדרש. וכל שעתא ושעתא [שעה ושעה] הוו טפחי אעיברא דדשא ואמרי [היו טופחים על בריח הדלת והיו אומרים]: אי איכא דאית ליה דינא, ליעול וליתי [אם יש מישהו שיש לו דין, שיכנס ויבוא]. עוד מסופר כי רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי בדינא כולי יומא, הוה קא חליש לבייהו [היו יושבים בדין כל היום ונחלש ליבם] מחמת אי אכילה. על כן תנא להו [שנה להם] רב חייא בר רב מדפתי ברייתא על הנאמר ״ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב״ (שמות יח, יג): וכי תעלה על דעתך שמשה היה יושב ודן כל היום כלו? שאם כן תורתו מתי נעשית? מתי עסק בה? אלא ודאי בא הכתוב לומר לך כי כל דיין שדן דין אמת לאמיתו, אפילו היה דן רק שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, שכן על ידי דין אמת הוא מעמיד את העולם (המאירי). והדבר נלמד בדרך גזירה שווה: שכן כתיב הכא [נאמר כאן] ״ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב״, וכתיב התם [ונאמר שם] במעשה בראשית ״ויהי ערב ויהי בקר יום אחד״ (בראשית א, ה), ומשמע כי הערב ומעט מן הבוקר נחשבים כיום שלם. ואף לענייננו די שישבו הדיינים בדין רק מקצת היום.
Speaking of judgment, the Gemara relates that Rav Ami and Rav Asi would sit and study between the pillars beneath the study hall. And each and every hour they would knock on the bolt of the door and say: If there is someone who has a case that requires judgment, let him enter and come before us. The Gemara also relates that Rav Ḥisda and Rabba bar Rav Huna would sit in judgment all day and their hearts would grow weak from hunger. Therefore, Rav Ḥiyya bar Rav from Difti taught them a baraita with regard to the verse: “And it was the next day and Moses sat to judge the people and the people stood over Moses from the morning until the evening” (Exodus 18:13). Does it enter your mind that Moses would sit and judge all day long? If so, when was his Torah study accomplished? Rather, surely the verse is coming to tell you: Any judge who judges a true judgment truthfully, even if he sits in judgment only one hour, the verse ascribes to him as if he became a partner to the Holy One, Blessed be He, in the act of Creation, as by means of a true judgment he upholds the world (Me’iri). This conclusion is derived by means of a verbal analogy [gezera shava]: It is written here: “And the people stood over Moses from the morning until the evening.” And it is written there, in the act of Creation: “And it was evening and it was morning, one day” (Genesis 1:5). The evening and part of the morning are considered a whole day. With regard to this issue as well, it is sufficient for the judges to sit in judgment for only part of the day and there is no need for them to starve themselves by sitting in judgment all day.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) זעַד מָתַי יוֹשְׁבִין בַּדִּין? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: עַד זְמַן סְעוּדָה. אָמַר רַב חָמָא: מַאי קְרָא? דִּכְתִיב: {קהלת י׳:ט״ז} ״אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ. אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ בִּגְבוּרָה וְלֹא בַשְּׁתִי״ – בִּגְבוּרָה שֶׁל תּוֹרָה וְלֹא בִּשְׁתִיָּיה שֶׁל יַיִן.

The Gemara questions further: Until when do they sit in judgment? What is the usual time that court adjourns? Rav Sheshet said: Until mealtime, noon. Rav Ḥama said: What is the verse that alludes to this? As it is written: “Woe to you, land that your king is a lad and your ministers eat in the morning. Happy are you, land that your king is free and your ministers eat on time in strength and not in drunkenness” (Ecclesiastes 10:16–17). He interprets the verse: The ministers in a proper country sit to eat only after they engaged in the strength of Torah and in judgment and not in the drunkenness of wine.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עד מתי יושבין בדין? עד זמן סעודה. ואסיקנא: ארבע – זמן סעודה לכל היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמלכך – דיינך שהדיין קרוי מלך שנאמר מלך במשפט יעמיד ארץ (משלי כט).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושריך בעת יאכלו וגו׳ היינו זמן סעודה לכל אדם שהיא ברביעית כדלקמן וכ״ה בת״י ורבוניך בתר דמקריבין תמידא אכלין לחמא בזמן ד׳ שעין כו׳ ובהפך גבי שריך בבקר יאכלו ת״י עד דלא יקרבון תמידא כו׳ והיינו בבקר שהוא זמן קרבן תמיד של שחר דכתיב ביה את הכבש האחד תעשה בבקר וגו׳ והוא קרב עד ארבע שעות ביום כדאמרי׳ בפ׳ ת״ה וק״ל:
ועוד שואלים: עד מתי יושבין בדין? מה הוא הזמן הרגיל לסיום מושב בית הדין? אמר רב ששת: עד זמן סעודה, שהוא שעת הצהריים. אמר רב חמא: מאי קרא [מהו הכתוב המרמז על כך]?דכתיב כן נאמר]: ״אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו. אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי״ (קהלת י, טז–יז). והוא מפרשו: השרים במדינה מתוקנת יושבים לסעוד רק אחרי שעסקו בגבורה של תורה ובדין, ולא בשתייה של יין.
The Gemara questions further: Until when do they sit in judgment? What is the usual time that court adjourns? Rav Sheshet said: Until mealtime, noon. Rav Ḥama said: What is the verse that alludes to this? As it is written: “Woe to you, land that your king is a lad and your ministers eat in the morning. Happy are you, land that your king is free and your ministers eat on time in strength and not in drunkenness” (Ecclesiastes 10:16–17). He interprets the verse: The ministers in a proper country sit to eat only after they engaged in the strength of Torah and in judgment and not in the drunkenness of wine.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תָּנוּ רַבָּנַן: ״שָׁעָה רִאשׁוֹנָה – מַאֲכַל לוּדִים, שְׁנִיָּה – מַאֲכַל לִסְטִים, שְׁלִישִׁית – מַאֲכַל יוֹרְשִׁין, רְבִיעִית – מַאֲכַל פּוֹעֲלִים, חֲמִישִׁית – מַאֲכַל כׇּל אָדָם.״

The Sages taught in a baraita: Eating in the first hour of the morning is the time of eating for Ludim, who are members of a nation of cannibals, and they are ravenous and hurry to eat. The second hour is the time of the eating of robbers. Since they spend the night stealing, they eat early in the morning. The third hour is the time of eating for heirs, i.e., people who inherited a lot of money and do not work for their sustenance. Their only preoccupation in the early hours of the morning is eating. The fourth hour is the time of eating for workers. The fifth hour is the time of eating for all people.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך לד
לד(שבת י.) כת שנייה מאכל לודים. (גיטין מז.) ריש לקיש זבין נפשיה ללודאי פי׳ אומה שאוכלין בני אדם:
לודים – אומה שקורין קנלינ״ש ואוכלי אדם הן והם רעבתנין.
מאכל יורשים – יורשי הון רב שלא טרחו בו ואין עסוקים ודואגין לשוט אחרי מזונות ולעסוק במלאכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: אכילה בשעה ראשונה בבוקר — הרי זה מאכל לודים, שהם בני אומה של אוכלי אדם, והם רעבתנים וממהרים לאכול. בשעה שניה — הוא מאכל לסטים (גנבים), שמאחר שעסקו בלילה בגניבה, הריהם מקדימים לאכול בבוקר. בשעה שלישית — הוא זמן מאכל יורשים, כלומר, של אנשים שירשו כסף רב ואינם עובדים לפרנסתם ולכך כל עיסקם בשעה מוקדמת של הבוקר באכילה. בשעה רביעית — היא מאכל פועלים. בשעה חמישית — הוא מאכל כל אדם.
The Sages taught in a baraita: Eating in the first hour of the morning is the time of eating for Ludim, who are members of a nation of cannibals, and they are ravenous and hurry to eat. The second hour is the time of the eating of robbers. Since they spend the night stealing, they eat early in the morning. The third hour is the time of eating for heirs, i.e., people who inherited a lot of money and do not work for their sustenance. Their only preoccupation in the early hours of the morning is eating. The fourth hour is the time of eating for workers. The fifth hour is the time of eating for all people.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אִינִי? וְהָאָמַר רַב פָּפָּא: רְבִיעִית – זְמַן סְעוּדָה לְכׇל אָדָם! אֶלָּא: חרְבִיעִית – מַאֲכַל כׇּל אָדָם, חֲמִישִׁית – מַאֲכַל פּוֹעֲלִים, שִׁשִּׁית – מַאֲכַל ת״חתַּלְמִידֵי חֲכָמִים. מִכָּאן וְאֵילָךְ – כְּזוֹרֵק אֶבֶן לַחֵמֶת. אָמַר אַבָּיֵי: טלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא טְעֵים מִידֵּי בְּצַפְרָא, אֲבָל טְעֵים מִידֵּי בְּצַפְרָא – לֵית לַן בַּהּ.

The Gemara asks: Is that so? Didn’t Rav Pappa say that the fourth hour is mealtime for all people? Rather, emend the statement and say: The fourth hour is the time of eating for all people. The fifth hour is the time of eating for workers who do not have time to eat beforehand. The sixth hour is the time of eating for Torah scholars as, until then, court is in session. The Gemara adds: One who eats from then on is as if he is throwing a stone into a barrel, meaning that by then it does not contribute to the body’s health. Abaye said: We only said that eating from the sixth hour on is not beneficial, when he did not taste anything in the morning; however, if he tasted something in the morning, we have no problem with it.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כזורק אבן לחמת – קשה לגוף ולי נראה לא קשה ולא יפה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מרחץ חדש שעדיין לא רחצו בו בני אדם אע״פ שהוכן לכך מתפלל אדם בו אבל כל שרחצו בו בני אדם אע״פ שאין שם אדם עכשיו אסור להתפלל בו הנכנס לבית המרחץ מקום שבני אדם עומדים לבושים יש שם ק״ש ותפלה וכל שכן שאלת שלום ומניחין בו תפלין וכ״ש שאין צריך לחלוץ נכנס למקום שבני אדם עומדים בו מקצתם ערומים ומקצתם לבושים הואיל ואין שם עכשיו אדם ערום הרי אין המקום מוחלט במקום מכוער ויש שם שאלת שלום אבל לא ק״ש ותפלה ואינו חולץ תפליו ולכתחילה אינו מניחן מקום שבני אדם עומדים שם ערומים אין שם שאלת שלום ואין צ״ל ק״ש ותפלה וחולץ תפליו ואין צ״ל שאינו מניח ושאלת שלום זה אף בלא הזכרת השם אסור שהשלום בעצמו משמותיו של הקב״ה הוא שנ׳ ויקרא לו יי׳ שלום מכאן למדו קצת חכמים שאין לברך ברכת הטבילה לנדות במקום שעומדות שם ערומות אע״פ שאינה ערומה עכשיו בשעת הברכה וי״א שלא נאמר אלא במרחץ חם שיש שם זוהמא וכן כתבנוה במסכת ברכות:
אלא איפוך רביעית מאכל כל אדם חמישית פועלים ששית מאכל תלמידי חכמים – הקשו בתוספו׳ למה שינה עכשו בהאי אוקמתא שעת תלמידי1 חכמים ולא אוקמינהו בכלל כל אדם כדעבדינן מעיקרא דהא אנן לא קשי׳ לן בתלמידי חכמים ותירצו דקים להו דסעודת ת״ח מאוחרת שעה אחת מסעודת2 פועלים ומעיקר׳ הוה אתיא שפיר דהוה מקדימנן סעודת פועלים לכל אדם. ולי נראה דהא דאמרי׳ הכא ששית זמן ת״ח תשלום הבריתא הוא אלא שהכניסו קושיא דרב פיפי ביני וביני ודכותה בתלמו׳.
מאי לאו ה״ה למרחץ – מכאן מוכיח דלא גרסי׳ במסכת נדרים בבעיא דרבינא הזמינו בבית המרחץ.
1. כן צ״ל. בכ״י: ״תלמדי״.
2. כן צ״ל. בכ״י: ״סעודת״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כזורק אבן לחמת. פירושו שאין בו תועלת כלל אלא למלאות החמת אם הוא חסר:
ושואלים: איני [כן הוא]?! והאמר [והרי אמר] רב פפא ששעה רביעית היא זמן סעודה לכל אדם! אלא יש לתקן ולומר כי שעה רביעית היא מאכל כל אדם. בשעה חמישית — הוא מאכל פועלים שאינם מתפנים עד אז. ובשעה ששית — הוא זמן מאכל תלמידי חכמים, ועד אז זמן מושב בית הדין. ומוסיפים: האוכל מכאן ואילך — הרי זה כזורק אבן לחמת (לנאד), כלומר, שכבר אין זה מועיל לבריאות הגוף. אמר אביי: לא אמרן [אמרנו] שאכילה משעה ששית אינה מועילה, אלא כשלא טעים מידי בצפרא [טעם דבר בבוקר], אבל אם טעים מידי בצפרא [טעם דבר בבוקר]לית לן [אין לנו] בה דברים אלה.
The Gemara asks: Is that so? Didn’t Rav Pappa say that the fourth hour is mealtime for all people? Rather, emend the statement and say: The fourth hour is the time of eating for all people. The fifth hour is the time of eating for workers who do not have time to eat beforehand. The sixth hour is the time of eating for Torah scholars as, until then, court is in session. The Gemara adds: One who eats from then on is as if he is throwing a stone into a barrel, meaning that by then it does not contribute to the body’s health. Abaye said: We only said that eating from the sixth hour on is not beneficial, when he did not taste anything in the morning; however, if he tasted something in the morning, we have no problem with it.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: מִתְפַּלֵּל אָדָם תְּפִלָּתוֹ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ. מֵיתִיבִי: הַנִּכְנָס לְבֵית הַמֶּרְחָץ: ימָקוֹם שב״אשֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין לְבוּשִׁין – יֵשׁ שָׁם מִקְרָא וּתְפִלָּה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁאֵילַת שָׁלוֹם, וּמַנִּיחַ תְּפִילִּין, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵץ;

Rav Adda bar Ahava said: A person may, ab initio, recite his prayer in the bathhouse. The Gemara raises an objection from what was taught in the Tosefta: One who enters the bathhouse, in the first room, a place where all people stand dressed, it is like any other place and reading the Torah and prayer are permitted there, and, needless to say, in that room greeting [shalom] others is permitted. And he may don phylacteries there, and, needless to say, if he was already donning phylacteries that he need not remove them.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב אדא בר אהבה: מתפלל אדם במרחץ.
ואותיבנה עליה מיהא: הנכנס למרחץ: מקום שבני אדם עומדין לבושין – יש שם מקרא קריית שמע ותפילה, ואין צריך לומר שאילת שלום. ומניח שם תפילין, ואין צריך לומר שאינו חולץ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מרחצאות שלהן ג׳ חדרים היו לו פנימי להזיע ולהשתטף אמצעי שיורד לתוכו מן המרחץ ולובש חלוקו ויוצא לחיצון וגומר לבישתו ונח שם שעה מיגיעת המרחץ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הנכנס לבית המרחץ מקום שבני אדם וכו׳. ומרחצאות שלהם שלש חדרים היו, פנימי להזיע ולהשתטף, אמצעי שיוצא מן המרחץ לתוכו ערום, ולובש חלוקו ומתעטף במטפחות, ויוצא לחיצון וגומר לבישתו, ונח שם מיגיעת המרחץ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד אמר רב אדא בר אהבה: מתפלל אדם אף מלכתחילה תפלתו בבית המרחץ. מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו בתוספתא: הנכנס לבית המרחץ, בחדר הראשון, מקום שכל בני אדם עומדים לבושין — הרי זה ככל מקום אחר ויש שם מקרא בתורה ותפלה. ואין צריך לומר שמותרת בחדר זה שאילת שלום. ויכול שיהא מניח שם תפילין, ואין צריך לומר שאינו חייב להיות חולץ אותם.
Rav Adda bar Ahava said: A person may, ab initio, recite his prayer in the bathhouse. The Gemara raises an objection from what was taught in the Tosefta: One who enters the bathhouse, in the first room, a place where all people stand dressed, it is like any other place and reading the Torah and prayer are permitted there, and, needless to say, in that room greeting [shalom] others is permitted. And he may don phylacteries there, and, needless to say, if he was already donning phylacteries that he need not remove them.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים עֲרוּמִּים וּלְבוּשִׁין – יֵשׁ שָׁם שְׁאֵילַת שָׁלוֹם, וְאֵין שָׁם מִקְרָא וּתְפִלָּה, וְאֵינוֹ חוֹלֵץ תְּפִילִּין, וְאֵינוֹ מַנִּיחַ לְכַתְּחִלָּה.

In the next room, a place where people dress and undress and they stand both naked and dressed, greeting others is permitted there. However, reading the Torah and prayer are not permitted there. And if one was already donning phylacteries there, he need not remove the phylacteries. However, he may not don phylacteries there ab initio.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מקום שבני אדם עומדין ערומים ולבושים – יש שם שאילת שלום, ואין שם קריית שמע ולא תפילה ולא תפילין. ואם היה לבוש אותם – חולצם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עומדים ערומים – פנימי.
מקרא – ק״ש.
ערומים ולבושים – אמצעי שיוצא בו ערום וממהר לכסות את עצמו ויוצא לחיצון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עומדים ערומים. פנימי.
חולץ תפליו. מראשו ואין צריך לו⁠[מר] שאוחזן בידו בתיק שלהם שאינו מניח שם.
ערומים ולבושים. אמצעי שיוצא לתוכו מהמרחץ ערום, וממהר לכסות עצמו ויוצא לחיצון.
ואינו חולץ. תפליו שם, שאמצעי אע״פ (לא) שאינו מרחץ גמור ומקצת תורת מרחץ עליו, הילכך אם שכח והכניסם שם בראשו, אין צריך לחלוץ שיוציאם בידו, ואם לא הכניסם בראשו אלא היה אוחזן בידו, אסור להניחם שם בראשו, אלא יצא לחוץ ומניחם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואילו בחדר הפנימי יותר, מקום שבו בני אדם עומדים ערומים ולבושין, ששם הם מתלבשים ומתפשטים יש שם שאילת שלום, ואולם אין שם מקרא בתורה ותפלה. ואם הניח שם תפילין — אינו חולץ את התפילין, ואולם אינו מניח שם תפילין לכתחלה.
In the next room, a place where people dress and undress and they stand both naked and dressed, greeting others is permitted there. However, reading the Torah and prayer are not permitted there. And if one was already donning phylacteries there, he need not remove the phylacteries. However, he may not don phylacteries there ab initio.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין עֲרוּמִּים – אֵין שָׁם שְׁאֵילַת שָׁלוֹם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִקְרָא וּתְפִלָּה, וְחוֹלֵץ תְּפִילִּין, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחָן!

In the innermost room, which is a place where people stand naked, greeting others is not permitted there, and, needless to say, reading the Torah and prayer are prohibited there. And if he is donning phylacteries there, he must remove the phylacteries, and, needless to say, he may not don them there ab initio. Apparently, the Tosefta contradicts the statement of Rav Adda bar Ahava as he was, no doubt, referring to the innermost room in the bathhouse, which alone is referred to simply as a bathhouse, and, according to him, one may pray there ab initio.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מקום שבני אדם כולן ערומים – אין שם שאילת שלום, ואין צריך לומר קריאת שמע ותפילה, וחולץ תפילין. אחד מרחץ ואחד בית הכסא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וחולץ תפילין – מראשו ואין צ״ל שאם אוחזן בידו בתיק שלהן שאינו מניח והא דתני ואין צ״ל כו׳ איידי דבעי למיתני מציעתא ואינו מניח ואינו חולץ שאמצעי לא כמרחץ גמור הוא ומקצת תורת מרחץ עליו הלכך היו בראשו אין צריך לחלוץ היה אוחזן אסור להניחן שם בראשו אלא יוצא לחיצון ומניחן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובחדר הפנימי שהוא מקום שבני אדם עומדין שם רק כשהם ערומיםאין שם שאילת שלום, ואין צריך לומר שאין שם מקרא בתורה ותפלה. ואם נמצא שם כשהתפילין עליו — חולץ את התפילין. ואין צריך לומר שאינו מניחן שם מלכתחילה. ולכאורה דברי התוספתא סותרים למה שאמר רב אדא בר אהבה שהוא ודאי התכוון לחדר הפנימי שבמרחץ (שהוא לבדו קרוי מרחץ סתם) ולדעתו אפשר להתפלל שם לכתחילה!
In the innermost room, which is a place where people stand naked, greeting others is not permitted there, and, needless to say, reading the Torah and prayer are prohibited there. And if he is donning phylacteries there, he must remove the phylacteries, and, needless to say, he may not don them there ab initio. Apparently, the Tosefta contradicts the statement of Rav Adda bar Ahava as he was, no doubt, referring to the innermost room in the bathhouse, which alone is referred to simply as a bathhouse, and, according to him, one may pray there ab initio.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) כִּי קָאָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה – בְּמֶרְחָץ שֶׁאֵין בּוֹ אָדָם. וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: (י)מֶרְחָץ שֶׁאָמְרוּ – אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ אָדָם; בֵּית הַכִּסֵּא שֶׁאָמְרוּ – אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ צוֹאָה.

The Gemara answers: When Rav Adda bar Ahava said his halakha, he was referring to an empty bathhouse in which there are no people. The Gemara asks: Didn’t Rabbi Yosei bar Ḥanina say: With regard to the bathhouse in which they said that it is prohibited to pray, the prohibition exists even though there are no people in it? With regard to the bathroom in which they said that it is prohibited to pray, the prohibition exists even though there are no feces in it. Certainly, since the place serves a repugnant purpose, it is inappropriate to pray there at any time.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גלד
גלדא(שבת י.) מגרד אדם גילדי צואה וגילדי מכה שעל בשרו. (ובפ״ט במקואות) אלו חוצצין לפלוף שהוא חוץ לעין וגלד שחוץ למכה והרטייה שעליה ושרף היבש וגלדי צוא׳ שעל בשרו פי׳ אדם שהיתה לו זיעה גדולה ועלה הלכלוך והצואה עליו ונעשה כמו גלד על עורו (חולין נה כתובות עו.) הוגלד פי׳ המכה בידוע שג׳ ימים קודם שחיטה פי׳ עור דק שעלה על המכה כמו שק תפרתי עלי גלדי (איוב ט״ז:ט״ו) אמר איוב מנהגו של עולם מי שהיתה לו מכה ונתרפא והעלת׳ גלד נותן בה דברים רכים כמו צמר גפן או סרק של פשתן בריכוך השמן אבל אני השק שאינו רך אלא קשה תפרתי עלי גלדי. (חולין נד) הגלודה ר״מ הכשיר. (סוכה לה) אמר רבא האי אתרוגא דאגליד כאהינא סומקא כשרה. (חולין מו) אמר רבא האי ריאה דאיגליד כאהינא סומקא כשרה פי׳ נקלפה הריאה כגון שניטל קרום העליון כמו התמרה האדומה שנקלפה עורה כשרה שהקרום התחתון מגין (חולין מח) אמר רבא כי הוינן אזלינן בתריה דרב נחמן בשוקא דגילדאי ואמרי לה בשוקא דרבנן. (בבא מציעא כד) ר״ש אומר כל כלי אנפוריא רבא הוה שקיל ואזיל בתריה דרב נחמן בשוקא דרבנן. (מועד קטן כז. סנהדרין כ) מת לו מת כי אתא רבין אמר אמר לי ההוא מרבנן ורב תחליפא בר מערבא שמיה דהוה שכיח בשוקא דגילדאי האי דרגש ערסא דצלא. (חולין מו) אמר רבא האי ריאה דקיימא גילדי גילדי (ראש השנה כו) והאי דפרה כיון דקאי גילדי גילדי כב׳ וג׳ שופרו׳ דמו (ראש השנה כ״ז) גרדו והעמידו על גלדו כשר (יומא מג) בכל יום הית׳ כביד׳ והיום הית׳ קלה תנא בכל יום היתה גילדה עבה והיום דקה. (וביקרא רבה בפרשת צו פרשת שנאה תעורר מדנים) אם תאמר דהוה גליד תני רבי הושעי׳ כעובי דינר גרדיון הוה בו:
א. [הויט אבגישיילט.]
אף על פי שאין בו צואה – שפינוה משם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בית הכסא אע״פ שאין שם עכשיו דברים הנמאסים אסור להתפלל בתוכו ומ״מ אם הוזמן לבית הכסא ולא נפנה שם אדם עדיין אסור להתפלל בתוכו לכתחילה כמו שכתבנו במסכת ברכות וכנגדו מיהא מותר:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: כי קאמר [כאשר אמר] רב אדא בר אהבה דבריו היה זה במרחץ ריק שאין בו אדם. ושואלים: והא [והרי] אמר ר׳ יוסי בר חנינא שכל מרחץ שאמרו שאסור בתפילה הרי זה אף על פי שאין בו אדם, ובית הכסא שאמרו לענין איסור תפילה בו הרי זה אף על פי שאין בו צואה, אלא ודאי כיון שהמקום משמש לדבר של גנאי אין ראוי להתפלל בו.
The Gemara answers: When Rav Adda bar Ahava said his halakha, he was referring to an empty bathhouse in which there are no people. The Gemara asks: Didn’t Rabbi Yosei bar Ḥanina say: With regard to the bathhouse in which they said that it is prohibited to pray, the prohibition exists even though there are no people in it? With regard to the bathroom in which they said that it is prohibited to pray, the prohibition exists even though there are no feces in it. Certainly, since the place serves a repugnant purpose, it is inappropriate to pray there at any time.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֶלָּא כִּי קָאָמַר רַב אַדָּא – כבְּחַדְתֵי. וְהָא מבעיא בְּעָא לֵיהּ רָבִינָא – הִזְמִינוֹ לְבֵית הַכִּסֵּא מַהוּ – יֵשׁ זִימּוּן אוֹ אֵין זִימּוּן? וְלָא אִיפְּשִׁיטָא לֵיהּ! לָאו הוּא הַדִּין לְמֶרְחָץ? לָא, דִּילְמָא

The Gemara answers: Rather, when Rav Adda made his statement, he was referring to a new bathhouse that had not yet been used for bathing. The Gemara asks: Didn’t Ravina raise a dilemma before Rav Adda with regard to this matter: A place that one designated as a bathroom, what is its legal status as far as praying there is concerned? Is there designation as a significant and determining factor in this case? Or, is designation not a halakhically significant matter? And the dilemma was not resolved for him. Is the same not true with regard to the bathhouse? Doesn’t the same dilemma exist there? The Gemara answers: No, perhaps
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושנינן: כי קאמר רב אדא – במרחץ חדש, ואשמעי׳ דהזמנה במרחץ לאו מילתא היא. אבל הזמנה בבית הכסא – לא איפשיטא. ונקיטינן לה לאיסורא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בחדתי – שלא רחץ בו אדם מעולם אלא שהזמינו לכך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומתרצים: כי קאמר [כאשר אמר] רב אדא את דבריו, היה זה בחדתי מרחץ חדש] שעדיין לא השתמשו בו לרחיצה. ושואלים: והא מבעיא בעא ליה [והרי, דבר זה, שאל אותו] רבינא את רב אדא באופן זה: מקום שהזמינו (הכינו) לצורך בית הכסא מהו הדין לענין תפילה בתוכו, האם לענין זה יש תוקף לזימון, שהוא הקובע לענין זה? או אין תוקף הלכתי לזימון? והרי לא איפשיטא ליה [נפתרה לו] בעיה זו. וכי לאו [לא] הוא הדין למרחץ שאף בו אותה בעיה? ומשיבים: לא, דילמא
The Gemara answers: Rather, when Rav Adda made his statement, he was referring to a new bathhouse that had not yet been used for bathing. The Gemara asks: Didn’t Ravina raise a dilemma before Rav Adda with regard to this matter: A place that one designated as a bathroom, what is its legal status as far as praying there is concerned? Is there designation as a significant and determining factor in this case? Or, is designation not a halakhically significant matter? And the dilemma was not resolved for him. Is the same not true with regard to the bathhouse? Doesn’t the same dilemma exist there? The Gemara answers: No, perhaps
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת י. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת י., ר׳ חננאל שבת י., רי"ף שבת י. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת י., רש"י שבת י., תוספות שבת י., ספר הנר שבת י. – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת י. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה שבת י. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., בית הבחירה למאירי שבת י. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א שבת י., מהרש"ל חכמת שלמה שבת י., מהרש"א חידושי הלכות שבת י., מהרש"א חידושי אגדות שבת י., פני יהושע שבת י., גליון הש"ס לרע"א שבת י., פירוש הרב שטיינזלץ שבת י., אסופת מאמרים שבת י.

Shabbat 10a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 10a, R. Chananel Shabbat 10a, Rif by Bavli Shabbat 10a, Collected from HeArukh Shabbat 10a, Rashi Shabbat 10a, Tosafot Shabbat 10a, Sefer HaNer Shabbat 10a, Ri MiLunel Shabbat 10a, HaHashlamah Shabbat 10a, Meiri Shabbat 10a, Ritva Shabbat 10a, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 10a, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 10a, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 10a, Penei Yehoshua Shabbat 10a, Gilyon HaShas Shabbat 10a, Steinsaltz Commentary Shabbat 10a, Collected Articles Shabbat 10a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144