דאפיק חמור בהדה – דלתנא קמא שרי דליכא שמא יאמרו לרבי אסור דהא אותה כתיב.
(1) 
דְּאַפֵּיק חֲמוֹר בַּהֲדַהּ.
דְּאַפֵּיק חֲמוֹר בַּהֲדַהּ.where one took out a donkey with it. According to the first tanna, this would be permitted, since there is no concern that people would think that the wrong cow or cows were slaughtered. However, according to Rabbi Yehuda HaNasi, who maintains that this rationale is irrelevant, even this case would be excluded by the word “it.”
זה שביארנו שכל מעשי הפרה צריכין כהן פירושו כהן בכיהונו ר״ל בבגדי כהונתו שלא בבגדי חול ובין כהן גדול בין כהן הדיוט אין לובשין בו אלא ארבעה בגדים של כהן הדיוט וכבר ביארנו בכמה מקומות שהצדוקים היו אומרים שאין פרה נעשית אלא במעורבי השמש והחכמים היו חולקים לומר שאף בטבולי יום ולהוציא מלבן היו מטמאין את הכהן המתעסק בשרץ וכיוצא בו וטובל ואח״כ מתעסק בה קודם הערב השמש וכן כל הכלים שמכניסין אפר הפרה לתוכה כולם טבולי יום היו ואין צריך בפרה שיהו כל מעשיה נעשין באחד אלא אפי׳ זה ממלא וזה נותן את האפר וכן בכולם וזהו הרמוז כאן הוה אמינא עד דיהיב חד ושקל חד וכו׳ שיהא הממלא את המים והנותן את האפר אחד קמ״ל ולקחו ונתן עד אפילו שקלי תרי ויהיב חד ומינה שאין צריך שיהא הכל באחד או בשנים אלא בכמה שירצו:
המשנה השניה והכוונה לבאר בה ענין החלק השני והשלישי והוא שאמר בא לו אצל פרו שניה וסמך שתי ידיו עליו והתודה וכך הוא אומר אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדשך אנא השם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך ככתוב בתורת משה עבדך לאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמר הר״ם השם ית׳ אמר וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל ולפיכך אמר בוידוי ראשון אני וביתי ואומר בשני ובני אהרן לפי שהוא מכפר תחילה בעד נפשו ואחר כך מכפר בעד הכהני׳ ואחר כך על כל ישראל וזה שתראה כתוב משלשה הוידויין עון ופשע וחטא הוא דעת ר׳ מאיר והוא סומך על מה שאמ׳ הכתוב והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ואין הדבר כן לפי שכונתו בזה אינה אלא שיכלול מיני העונות כי עונות הם העונות שהאדם עושה אותם במזיד וחטאים הם הנעשים בשגגה ופשעיהם מיני הכפירה והמרד בשם ית׳ בעשיית העונות הגדולות שעושיהן נקרא פורק עול כחלול שבת וע״ז והעקר אצלנו מתודים על הקלות ואחר כך מתודה על החמורות ולפיכך יהיה סדר הוידוי כלם ליחיד כמו לצבור חטאנו עוינו פשענו ואין הלכה כר׳ מאיר שחטו וקבל במזרק את דמו נתנו למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרש נטל את המחתה ועלה לראש המזבח וחתה וירד והניחה על הרובד שבעזרה ממרס ענין שמניע את הדם כדי שלא יקפא רובד אצטבא:
אמר המאירי בא לו אצל פרו כלומר אחר שהגריל בשעירים ונתברר לו איזהו לשם ואיזהו לעזאזל וקשר בהם לשון הזהורית שלא יתערבו לא זה בזה ולא אחד מהם באחרים חזר לו בין האולם ולמזבח אצל הפר שלו שכבר התודה עליו פעם אחת על עצמו ועל אשתו שהיה במקום זה ועכשיו חוזר להתודות עליו פעם שניה על כל שבטו שכל הכהנים מתכפרים בפרו של כהן גדול עצמו על כל טומאת מקדש וקדשיו אע״פ שבשאר עבירות מתכפרים בשעיר המשתלח עם כל ישראל כמו שהתבאר בשבועות ומתוך כך סומך עכשיו גם כן שתי ידיו על ראש הפר ומתודה בהזכרת השם שלשה פעמים וכך היה אומר אנא השם וכו׳ מתוך שהיה צריך להזכיר שם המפורש הוא אומר את השם שאינו אומר בהדיא יי׳ ואע״פ שאומר לפני יי׳ בזו אינה אלא מפני שאינו רוצה להזכיר את המקראות בשנוי ואומר אנא השם עויתי פשעתי וחטאתי לפניך אני וביתי ר״ל אשתי ובני אהרן עם קדשיך ככתוב וכו׳ וכולן עוני׳ אחריו ברוך שם וכו׳:
דאפיק [שהוציא] חמור בהדה [עמה] שלדעת החושש מן הטעות אין כאן מקום לחשש, ואילו לדעת המדגיש מצד גזירת הכתוב, אם כן אפילו הוצאת חמור עימה אסורה.
where one took out a donkey with it. According to the first tanna, this would be permitted, since there is no concern that people would think that the wrong cow or cows were slaughtered. However, according to Rabbi Yehuda HaNasi, who maintains that this rationale is irrelevant, even this case would be excluded by the word “it.”
הכל
(2) {במדבר י״ט:ג׳} וְשָׁחַט אוֹתָהּ שֶׁלֹּא יִשְׁחוֹט אַחֶרֶת עִמָּהּ לְפָנָיו לְרַב שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנָּה לִשְׁמוּאֵל שֶׁיְּהֵא זָר שׁוֹחֵט וְאֶלְעָזָר רוֹאֶה.
The Gemara expounds the next phrase in the verse: “And he shall slaughter it,” means that “it,” the red heifer, should be slaughtered and that no other should be slaughtered with it. And the next phrase: “Before him”; according to Rav, it means that he should not divert his attention from it. According to Shmuel, it indicates that a non-priest can slaughter it and Elazar the priest observes.
ומה שנאמר: ״ושחט אתה״ (במדבר יט, ג), משמע אותה ולא אחרת — שלא ישחוט אחרת עמה. ומה שנאמר: ״לפניו״ לדעת רב, כוונתו שלא יסיח דעתו ממנה ותהא כלפניו תמיד, לשמואל בא הדבר ללמד שיהא זר שוחט ואלעזר, הוא הכהן רואה.
The Gemara expounds the next phrase in the verse: “And he shall slaughter it,” means that “it,” the red heifer, should be slaughtered and that no other should be slaughtered with it. And the next phrase: “Before him”; according to Rav, it means that he should not divert his attention from it. According to Shmuel, it indicates that a non-priest can slaughter it and Elazar the priest observes.
הכל
(3) וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ לִשְׁמוּאֵל לְאַהֲדוֹרֵיהּ לְאֶלְעָזָר לְרַב הָוֵי מִיעוּט אַחַר מִיעוּט וְאֵין מִיעוּט אַחַר מִיעוּט אֶלָּא לְרַבּוֹת דַּאֲפִילּוּ כֹּהֵן הֶדְיוֹט.
The Gemara proceeds to expound the next verse: “And Elazar the priest shall take some of its blood with his finger” (Numbers 19:4). What is indicated by specifying Elazar? According to Shmuel, since the phrase “before him” in the previous verse indicates that Elazar himself did not need to slaughter the red heifer but that rather a non-priest could, it is necessary in this stage to return it to Elazar, to indicate that he must himself take the blood with his finger. According to Rav, this is an example of a restrictive expression following a restrictive expression, as both verses indicate that the rite may be performed only by a priest. And there is a hermeneutical principle that a restrictive expression following a restrictive expression comes only to amplify the halakha and include additional cases. In this case, it serves to teach that even a common priest may perform the rite.
ולקח אלעזר הכהן – בקבלת דמה.
לשמואל – דדייק לפניו לומר שהזר כשר לשחיטה איצטריך למיכתב בקבלת דמה אלעזר לאהדורה לאלעזר דאי כתב ולקח מדמה (והזה באצבעו) הוה משמע דאשוחט קאי.
לרב – נמי דאמר שחיטה באלעזר היא לא הוה ליה למיכתב בקבלה אלעזר וכי כתיב הוי מיעוט אחר מיעוט לאלעזר ולא אחר ואין מיעוט אחר מיעוט כו׳.
לרב הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות – על כרחך צ״ל לרבות כהן הדיוט שיהא כשר בקבלה והזאה אבל בהוצאה ושחיטה דווקא אלעזר דהא לכולהו לישני אמרינן לעיל אותה לאלעזר והא דאמר ר׳ זירא אמר רב לעיל שחיטת פרה בזר פסולה דמשמע הא בכהן כשירה ואפי׳ בכהן הדיוט יש לומר דלדורות קאמר וסבירא ליה כההוא לישנא דאותה לאלעזר הכהן הא לדורות בכהן הדיוט.
ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו לשמואל לאהדורי לאלעזר – פירוש: דדוקא שחיטתה כשרה בזר אבל קבלת דמה וזריקתו צריכין אלעזר הכהן ולדורות או כהן גדול למר או כהן הדיוט למר אבל השחיטה גם לדורות כשרה בזר.
לרב הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דאפילו כהן הדיוט – פירוש: דדוקא שחיטה צריכה אלעזר אבל קבלת הדם וזריקתו כשרין אפילו בכהן הדיוט ולדורות למאן דאמר בכהן גדול דוקא השחיטה אבל קבלה וזריקה אפילו בכהן הדיוט, ולמאן דאמר בכהן הדיוט גם השחיטה כשרה בכהן הדיוט וכל שכן קבלה וזריקה. ובין לרב בין לשמואל זה הוא משמע מוציא מיד משמע.
ולקח אלעזר הכהן מדמה – פי׳ והאי קרא איירי בקבלת הדם והזאת דמה והא דהדר כתיב ביה אלעזר הכהן לשמואל דאמר דשחיטה בזר כשרה וכי כתיב ושחט אותה לפניו שיהא אלעזר רואה איצטריך למכתב הכא אלעזר הכהן לאהדורה לאלעזר. דאי כתיב ולקח מדמה באצבעו הוה משמע שהזר השוחט יקבל הדם ולרב דאמר שחיטה באלעזר דוקא הא דהדר כתב הכא אלעזר היינו למיהוי מיעוט אחר מיעוט למעט שאר כהנים חוץ מאלעזר ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות שתהא קבלת הדם והזאתו כשרין אפילו בכהן הדיוט הלכך האי קרא בין לרב בין לשמואל משמע מוציא מיד משמע.
בפרש״י בד״ה לשמואל כו׳ ולקח מדמה הוה משמע דאשוחט קאי כו׳ ובד״ה ולקח כו׳ מוקמינן ליה אכהן דקבלה כו׳ ובד״ה הכהן כו׳ ידענא דאהא דאיירי כו׳ ובד״ה הניחא כו׳ בכהן כתב הכא כו׳ ובד״ה להכשיר כו׳ פשיטא דחטאת קרייה כו׳ הד״א כצ״ל:
מה שנאמר: ״ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו״ (במדבר יט, ד), לשמואל פסוק זה בא לאהדוריה [להחזירו] לאלעזר, שהרי לדעתו יכול גם זר לעשות את המלאכות הקודמות, ולכן אמר שהזאת הדם רק על ידי אלעזר, כלומר: כהן. לרב הוי [הרי זה] מיעוט אחר מיעוט שהרי גם העבודות הקודמות צריכות להיעשות על ידי אלעזר דווקא. ולפי כללי מדרש ההלכה אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, ללמדנו: לאו דווקא אלעזר, אלא אפילו כהן הדיוט מותר לו לעשות זאת.
The Gemara proceeds to expound the next verse: “And Elazar the priest shall take some of its blood with his finger” (Numbers 19:4). What is indicated by specifying Elazar? According to Shmuel, since the phrase “before him” in the previous verse indicates that Elazar himself did not need to slaughter the red heifer but that rather a non-priest could, it is necessary in this stage to return it to Elazar, to indicate that he must himself take the blood with his finger. According to Rav, this is an example of a restrictive expression following a restrictive expression, as both verses indicate that the rite may be performed only by a priest. And there is a hermeneutical principle that a restrictive expression following a restrictive expression comes only to amplify the halakha and include additional cases. In this case, it serves to teach that even a common priest may perform the rite.
הכל
(4) {במדבר י״ט:ו׳} וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת לִשְׁמוּאֵל דאפי׳ דַּאֲפִילּוּ בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט לְרַב אִצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כֵּיוָן דְּלָאו גּוּפַהּ דְּפָרָה נִינְהוּ לָא לִיבְעֵי כֹּהֵן קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara expounds another verse in the same passage: “And the priest shall take cedar wood, and hyssop, and a strip of crimson” (Numbers 19:6). What is indicated by specifying that this is done by the priest? According to Shmuel, who holds that in the previous stage the verse stated: “And Elazar the priest” to indicate that Elazar, i.e., a deputy High Priest, was required to perform that stage, the use of the term “the priest” in this stage indicates that a deputy High Priest is no longer required for this stage; rather, even a common priest may perform this stage. According to Rav, who holds that even in the previous stage a common priest may perform the rite, the term “and the priest” is necessary here, as it could enter your mind to say that since these stages do not involve the heifer itself, they do not require a priest at all. Therefore, the verse teaches us that this is not correct.
ולקח הכהן עץ ארז לשמואל – דאמר קבלה והזאה באלעזר הואי כתיב בה כהן לאכשורי השלכת עץ ארז בכהן הדיוט הוי האי משמע מוציא מיד משמע וכן כל הני דאמרינן ולרב דמכשר קבלה בכהן הדיוט הוי האי משמע ממילא ואינו מוציא מכלל מקרא שלפניו ואיצטריך למיכתב ביה כהן דאי כתב ולקח עץ ארז ולא כתיב כהן הוה אמינא ולקח כל מי שירצה ולא הוה מוקמינן ליה אכהן דקבלה סלקא דעתך אמינא הואיל ולאו גופה כו׳.
ולקח הכהן עץ ארז ואזוב – לעיל מיניה כתיב ושרף את הפרה לעיניו ולעיל דרשי׳ האי לעיניו שלא יסיח דעתו ממנה וכיון דלא כתיב כהן משמע דאדלעיל קאי ולקח אלעזר הכהן מדמה, לרב אפילו כהן הדיוט ולשמואל דוקא אלעזר, וזהו משמע ממילא ואינו מוציא מיד משמע. והאי ולקח הכהן עץ ארז ואזוב לשמואל אפילו כהן הדיוט דדוקא הקבלה וההזאה צריכין אלעזר הסגן אבל אילו כשרין אפילו בכהן הדיוט והוי משמע מוציא מיד משמע.
ולרב סלקא דעתך אמינא הואיל ולאו גופה דפרה נינהו לא ניבעי כהן קא משמע לן – פירוש: והוי משמע ממילא שכמו שהקבלה והזריקה כשרה בכהן הדיוט גם עץ ארז ואזוב כשרין בכהן הדיוט.
לשמואל דאפילו לכהן הדיוט – פי׳ והוי משמע מוציא מיד משמע ולרב קרא דלעיל נמי בכהן הדיוט והוי משמע ממילא אלא דאיצטריך למכתב כהן מטעמא דמפרש ואזיל.
נאמר: ״ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת״ (במדבר יט, ו), לשמואל בא הדבר ללמד שאפילו בכהן הדיוט אפשר לעשות זאת. ואילו לרב גם כן איצטריך [הוצרך], שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: כיון דלאו [שלא] מגופה של הפרה נינהו [הם], אם כן לא ליבעי [יצטרכו] כהן כלל ואפילו זר יהא כשר לכך, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאינו נעשה אלא על ידי כהן.
The Gemara expounds another verse in the same passage: “And the priest shall take cedar wood, and hyssop, and a strip of crimson” (Numbers 19:6). What is indicated by specifying that this is done by the priest? According to Shmuel, who holds that in the previous stage the verse stated: “And Elazar the priest” to indicate that Elazar, i.e., a deputy High Priest, was required to perform that stage, the use of the term “the priest” in this stage indicates that a deputy High Priest is no longer required for this stage; rather, even a common priest may perform this stage. According to Rav, who holds that even in the previous stage a common priest may perform the rite, the term “and the priest” is necessary here, as it could enter your mind to say that since these stages do not involve the heifer itself, they do not require a priest at all. Therefore, the verse teaches us that this is not correct.
הכל
(5) {במדבר י״ט:ז׳} וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן אבְּכִיהוּנּוֹ וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב כֹּהֵן בְּכִיהוּנּוֹ לְדוֹרוֹת.
The Gemara expounds the next verse: “Then the priest shall wash his clothes” (Numbers 19:7). Why is there a need to restate the involvement of the priest? To teach that he should be in his priestly state, i.e., wearing his priestly garments and fit for service. In the next phrase of the verse, the involvement of the priest is restated: “And the priest shall be impure until evening” (Numbers 19:7). This repetition is to teach that even in future generations the rite is to be performed only by a priest in his priestly state.
ערך כהן
כהן – א(יומא מג.) וכבס בגדיו הכהן בכיהונו פי׳ בלא מום ובלא טומאה בכיהונו בטכסיס הכהונה בבגדים שהוא מתוקן לעבודה. (סוטה לח.) כשמברכין הכהנים את העם בגבולין נושאין כפיהן כנגד כתפיהן ובמקדש נושאין כפיהן על גבי ראשיהן חוץ מכהן גדול וכו׳, בפי׳ ר״ח אמר אביי נקטינן לשנים קורא החזן כהנים שנאמר אמור להם לשנים ולא לאחד והלכתא כוותיה אבל הא דא״ר חסדא נקטינן כהן קורא כהנים ואין ישראל קורא כהנים שנאמר אמור להם אמירה להם תהא לית הלכה כוותיה. (ברכות לד) רב נחמן בר יצחק אמר אם כהן אחד אומר כהן אם שנים קורא כהנים (ירושלמי) א״ר חסדא אפילו לכהן א׳ קורא כהנים שאינו קורא אלא לשבטו ובלבד שיהא חזן ישראל.
א. [פריסטער.]
הכהן בכיהונו – האי כהן קרא יתירא הוא דלא הוה ליה למיכתב אלא וכבס בגדיו וגו׳ ואנא ידענא דאהא דאיירי ביה קאי אלא למסמך כהן אבגדיו כלומר שבבגדי כהונה נעשית ולא בבגדי חול.
וטמא הכהן עד הערב – ללמד על פרה הנעשית לדורות שצריכה בגדי כהונה.
הכהן בכיהונו – פי׳ להכי כתב הכהן מיותר לאשמועינן שצריך ללבוש בגדי כהונה ובמסכת פרה אמרו כי בבגדי לבן היתה נעשית ובסיפרי מוכח לה מחקה חקה דיום הכפורים ואמרי׳ התם שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי באי זו כלים היתה נעשית אמר להם בבגדי זהב אמרו לו למדתנו רבינו בבגדי לבן אמר להם אם מה שראו עיני ושרתו ידי שכחתי ק״ו מה שלמדתי מרבותי וכל כך למה כדי לדחוק בה את התלמידים כלו׳ לחדד בה את התלמידים שיהו זוכרין מה שלמדו לפניו ודכות׳ בפרק יוצא דופן.
השתא כהן גדול בעי׳ בכיהונו מיבעיא הקשו בתוספות לימא ליה דאיצטריך בכיהונו לדברים האמורים לעיל שהם כשרין בכהן הדיוט ויש שתירצו דהא ליתא דכי כתיב הכהן בכיהונו אכלה פרש׳ משמע ואפילו לדברים שהן בכהן גדול ולא נהיר והנכון כמו שפי׳ ז״ל דהכי פרכי׳ דכיון דאיכא שום עבודה דאצרכה רחמנא כהן גדול פשי׳ לן דמאי דהדר אפשר בכהן הדיוט דבעי׳ בכיהונו דמסתמא לא נחתיה מעבודה לעבודה תרי דרגי.
נאמר: ״וכבס בגדיו הכהן״ (במדבר יט, ז), הדגשה זו באה לומר: הכהן בכיהונו, כשהוא לבוש בגדי כהונה וראוי לעבודה. ומה שנאמר: ״וטמא הכהן עד הערב״ (במדבר יט, ז) — ללמד שמלאכת הפרה אינה נעשית אלא על ידי כהן בכיהונו (כשהוא לבוש בגדי כהונה) אף לדורות.
The Gemara expounds the next verse: “Then the priest shall wash his clothes” (Numbers 19:7). Why is there a need to restate the involvement of the priest? To teach that he should be in his priestly state, i.e., wearing his priestly garments and fit for service. In the next phrase of the verse, the involvement of the priest is restated: “And the priest shall be impure until evening” (Numbers 19:7). This repetition is to teach that even in future generations the rite is to be performed only by a priest in his priestly state.
הכל
(6) הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר לְדוֹרוֹת בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט שַׁפִּיר אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְדוֹרוֹת בְּכֹהֵן גָּדוֹל הַשְׁתָּא כֹּהֵן גָּדוֹל בָּעֵינַן בְּכִיהוּנּוֹ מִיבַּעְיָא אִין מִילְּתָא דְּאָתְיָא בְּקַל וְחוֹמֶר טָרַח וְכָתַב לַהּ קְרָא.
The Gemara analyzes this derivation according to the two sides of the dispute the Gemara cited previously: It works out well according to the one who said that for future generations the rite of the red heifer may be performed by a common priest. It is therefore understandable that the verse emphasizes that the priest has to perform the rite in his priestly state. But according to the one who said that for future generations it must be performed by a High Priest, now that we require the High Priest, is it necessary to mention that he must be in his priestly state? Yes, sometimes there is a matter that could be derived by means of an a fortiori inference, and the verse nevertheless unnecessarily writes it explicitly.
הניחא למאן דאמר – לעיל לדורות בכהן הדיוט ולא גמר חוקה מיום הכפורים איצטריך למיכתב כהן הכא ללמד על של דורות שתעשה בבגדי כהונה.
ושואלים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לשיטת מי שאמר] לדורות בכהן הדיוט — שפיר [יפה, מוטב] שרק בפעם הראשונה נעשה על ידי סגן הכהן, אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאמר] לדורות בכהן גדול, השתא כהן גדול בעינן [צריכים אנו] בכיהונו מיבעיא [צריכה לומר] שצריך? ומשיבים: אין [כן], נצרכה, כי פעמים מילתא דאתיא [שדבר הבא, הנלמד] בקל וחומר טרח וכתב לה קרא [אותו הכתוב] במפורש.
The Gemara analyzes this derivation according to the two sides of the dispute the Gemara cited previously: It works out well according to the one who said that for future generations the rite of the red heifer may be performed by a common priest. It is therefore understandable that the verse emphasizes that the priest has to perform the rite in his priestly state. But according to the one who said that for future generations it must be performed by a High Priest, now that we require the High Priest, is it necessary to mention that he must be in his priestly state? Yes, sometimes there is a matter that could be derived by means of an a fortiori inference, and the verse nevertheless unnecessarily writes it explicitly.
הכל
(7) {במדבר י״ט:ט׳} וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ באִישׁ לְהַכְשִׁיר אֶת הַזָּר טָהוֹר לְהַכְשִׁיר אֶת הָאִשָּׁה וְהִנִּיחַ מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לְהַנִּיחַ יָצְאוּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת לְהַנִּיחַ.
The Gemara expounds another verse in the passage: “And a man who is pure shall gather up the ashes of the heifer and place them” (Numbers 19:9). The verse states “a man” to qualify a non-priest to perform this stage of the rite. The verse states “pure” to qualify even a woman to perform this stage. The verse states “and place” to indicate that only one who has the basic level of intelligence to be able to intentionally place the ashes in their place is qualified to do so, thereby excluding a deaf-mute, an imbecile, and a minor, since they do not have the basic level of intelligence to be able to intentionally place the ashes in their place.
ואסף איש טהור את אפר הפרה והניח להכשיר הזר כלומר כל איש ואפילו זר טהור להכשיר את האשה והניח מי שיש בו דעת להניח לפסל חרש שוטה וקטן.
איש להכשיר הזר – משום דלעיל מיניה איירי בכהן כתיב הכא איש להכשיר את הזר דאי כתב ואסף את אפר הפרה הוה אמינא כהן דלעיל מיניה איירי בכהן כתב הכא איש.
להכשיר את האשה – דאי למעוטי טמא פשיטא דחטאת קרייה רחמנא.
ואסף איש טהור את אפר הפרה – פי׳ והאי איש טהור מיותר הוא לדרשא דכיון דכתב רחמנא לעיל הכהן מסתמ׳ איש טהור הוא אלא ודאי לדרשא אתא איש להכשיר את הזר טהור להכשיר את האשה וליכא למימר אמאי לא אמרי׳ איפכא חדא דלא נפקא לן מינה מידי אי מפכת לה אפיך ותו דכיון דקתני בכל דוכתא איש ואתי למעוטי אשה לא אתי שפיר למדרש מיניה הכא ריבויא דאשה ועוד י״ל דכיון דלעיל מינה מיירי שהוא איש כהן דרגא דרגא ממעטי׳ ליה ומעיקרא מרבי׳ דלא בעי כהן ולבסוף מרבי׳ אשה וכן נראה מפי׳ רש״י ז״ל.
נאמר: ״ואסף איש טהור את אפר הפרה והניח״ (במדבר יט, ט), ״איש״ שנאמר, ודאי להכשיר את הזר בא, שאף הוא ראוי לאסיפת האפר. ״טהור״ — להכשיר אף את האשה, ״והניח״ כוונתו — מי שיש בו דעת להניח, שהוא מניח מצד דעת עצמו, יצאו חרש שוטה וקטן שאין בהן דעת להניח.
The Gemara expounds another verse in the passage: “And a man who is pure shall gather up the ashes of the heifer and place them” (Numbers 19:9). The verse states “a man” to qualify a non-priest to perform this stage of the rite. The verse states “pure” to qualify even a woman to perform this stage. The verse states “and place” to indicate that only one who has the basic level of intelligence to be able to intentionally place the ashes in their place is qualified to do so, thereby excluding a deaf-mute, an imbecile, and a minor, since they do not have the basic level of intelligence to be able to intentionally place the ashes in their place.
הכל
(8) תְּנַן הָתָם גהַכֹּל כְּשֵׁרִין לְקַדֵּשׁ חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן ר׳ רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן וּפוֹסֵל בְּאִשָּׁה וּבְאַנְדְּרוֹגִינוֹס.
The Gemara prefaces its exposition of another verse in the passage, which details the sanctification of the ashes of the red heifer, by citing a dispute concerning that stage: We learned in a mishna there, in tractate Para: Everyone is qualified to sanctify the ashes of the red heifer, i.e., to pour the water over them, except for a deaf-mute, an imbecile, and a minor. Rabbi Yehuda qualifies a minor, but disqualifies a woman and a hermaphrodite.
תנן התם במסכת פרה פרק ה׳ הכל כשרים לקדש חוץ מחשו״ק ר׳ יהודה מכשיר בקטן ופוסל באשה ובאנדרוגינוס מאי טעמא דרב דכתיב ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי איתקוש נתינת מים חיים אל כלי לעפר שרפה מה עפר שרפה הכל כשרין באסיפה חוץ מחשו״ק אף קדושין כן ור״י אמר לך א״כ היה לך לכתוב ולקח לטמא דשמעינן הוא שאסף את האפר הוא שיטול ויתן המים החיים אל כלי לקדש מאי טעמא כתיב ולקחו ללמד דאפילו קטן דפסול באסיפה כשר בקידוש ולקח אזוב וטבל במים איש טהור לרבנן דמכשירי אשה בקידוש פסלי הכא בהזאה את האשה טהור להכשיר הקטן דפסלי בקידוש לר׳ יהודה איש ולא קטן טהור להכשיר את האשה מה שהכשיר בקידוש והוא הקטן פסלו בהזאה ומה שפסל בקידוש הכשיר בהזאה ואקשינן איני והתנן בפרה בפרק האחרון בסופו הכל כשרין להזות חוץ מטומטום ואנדרוגינוס ואשה וקטן כו׳ ולא פליג ר׳ יהודה ומכשיר באשה וטומטום.
הכל כשרין לקדש – פירש רש״י המים על האפר ובמסכת פרה בכמה דוכתי משמע שהיו נותנין האפר על המים והא דכתיב ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי דמשמע מים על האפר [ב] יש לפרש ונתן עליו בשבילו יתן מים חיים אל כלי ואדרבה משמע שהמים נוגעים בכלי והאפר נותן עליהם מלמעלה.
תנן התם [שנינו שם] במשנה בענין זה: הכל כשרין לקדש כלומר לשפוך מים לאפר פרה אדומה, חוץ מחרש שוטה וקטן. ר׳ יהודה מכשיר בקטן, ופוסל באשה ובאנדרוגינוס.
The Gemara prefaces its exposition of another verse in the passage, which details the sanctification of the ashes of the red heifer, by citing a dispute concerning that stage: We learned in a mishna there, in tractate Para: Everyone is qualified to sanctify the ashes of the red heifer, i.e., to pour the water over them, except for a deaf-mute, an imbecile, and a minor. Rabbi Yehuda qualifies a minor, but disqualifies a woman and a hermaphrodite.
הכל
(9) מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן דִּכְתִיב {במדבר י״ט:י״ז} וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵיפַת הַחַטָּאת הָנָךְ דִּפְסַלִי לָךְ בַּאֲסִיפָה פְּסַלִי לָךְ בְּקִידּוּשׁ וְהָנָךְ דְּאַכְשַׁרִי לָךְ בַּאֲסִיפָה אַכְשַׁרִי לָךְ בְּקִידּוּשׁ.
What is the reason of the Rabbis, i.e., the first tanna? As it is written: “And they shall take for the impure of the ashes of the burning of the purification from sin, and he shall put running water thereto in a vessel” (Numbers 19:17). The word “they” is understood as referring to those who perform the previous stage of gathering the ashes. The verse therefore indicates: Those whom I disqualified for you for gathering the ashes, I have disqualified for you also for sanctification; and those whom I have qualified for you for gathering the ashes, I have qualified for you for sanctification.
ולקחו לטמא – בתר ואסף איש טהור כתיב זו היא עבודה שאחר אסיפה וכתיב ולקחו אותם הנאמרים באסיפה זר ואשה ולא חרש שוטה וקטן.
ולקחו לטמא מעפר – פי׳ ומסתמא ולקחו אותם דלעיל משמע ור׳ יהודה א״כ לימא קרא ולקח מאי ולקחו דאפילו קטן פירוש דלקחו טפי לך גברא יתירא.
ומסבירים: מאי טעמא דרבנן [מה טעמם של חכמים] — דכתיב [שנאמר]: ״ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת״ (במדבר יט, יז) וכוונתו: הנך דפסלי [אותם הפסולים] לך באסיפה של האפר — פסלי [פסולים] לך בקידוש שלו, והנך דאכשרי [ואלו שהכשרתי] לך באסיפה של האפר — אכשרי [הכשרתי] לך אף בקידוש שלו.
What is the reason of the Rabbis, i.e., the first tanna? As it is written: “And they shall take for the impure of the ashes of the burning of the purification from sin, and he shall put running water thereto in a vessel” (Numbers 19:17). The word “they” is understood as referring to those who perform the previous stage of gathering the ashes. The verse therefore indicates: Those whom I disqualified for you for gathering the ashes, I have disqualified for you also for sanctification; and those whom I have qualified for you for gathering the ashes, I have qualified for you for sanctification.
הכל
(10) וְרַבִּי יְהוּדָה אִם כֵּן לֵימָא קְרָא וְלָקַח מַאי וְלָקְחוּ דאפי׳ דַּאֲפִילּוּ קָטָן דִּפְסַלִי לָךְ הָתָם הָכָא כָּשֵׁר.
And why does Rabbi Yehuda not accept this reasoning? If so, let the verse say: And he shall take. What is the meaning of “and they shall take”? The use of the plural serves to qualify additional people who were excluded from the previous stage. It means that with regard to even a minor, who I disqualified there with regard to collecting the ash, here, with regard to sanctification, he is qualified.
מאי ולקחו לטמא דאפילו קטן דפסלי לך התם הכא כשר – והא דמכשיר טפי בקטן מבחרש ושוטה יש לומר משום דאתי לכלל דעת.
ור׳ יהודה מה משיב הוא לטענה זו? לדעתו אם כן לימא קרא [שיאמר הכתוב] כהמשך לפסוקים הקודמים ״ולקח״ בלשון יחיד, מאי [מה פירוש] ״ולקחו״ — ללמד שאפילו קטן דפסלי לך התם [שפסלתי לך שם] לענין אסיפת האפר, הכא [כאן] לגבי קידושו — כשר.
And why does Rabbi Yehuda not accept this reasoning? If so, let the verse say: And he shall take. What is the meaning of “and they shall take”? The use of the plural serves to qualify additional people who were excluded from the previous stage. It means that with regard to even a minor, who I disqualified there with regard to collecting the ash, here, with regard to sanctification, he is qualified.
הכל
(11) אִשָּׁה מְנָא לֵיהּ וְנָתַן וְלֹא וְנָתְנָה וְרַבָּנַן אִי כְּתַב רַחֲמָנָא וְלָקַח וְנָתַן ה״א הֲוָה אָמֵינָא עַד דְּשָׁקֵיל חַד וְיָהֵיב חַד דכְּתַב רַחֲמָנָא וְלָקְחוּ.
From where does Rabbi Yehuda derive that a woman is unfit? The verse states “and he shall put” and not: And she shall put. How do the Rabbis interpret this verse? They assume that if the Merciful One had written: And he shall take…and he shall put, I would have said the rite is not valid unless one person takes and the same one puts the ashes in the water. Therefore, the Merciful One writes “and they shall take” to indicate that the taking and the putting need not necessarily be executed by the same individual.
תינוק שאין בו דעת האשה מסעדתו כו׳ ואין כשרין אלא ביום שנאמר והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי אף אני אביא שחיטה וקבלת דמה כו׳ הא מתנית׳ כר׳ ישמעאל דמכשיר אסיפת אפרה באשה דתניא ואסף איש טהור איש להוציא את הקטן טהור להביא את האשה דברי ר׳ ישמעאל רבי עקיבא אומר איש להוציא את האשה. הזאת מימיה כשרין בזר דתנן הכל כשרין להזות כו׳ ודייקינן מינה שחיטתה מאי טעמא אינה כשרה באשה משום דכתיב ונתתם אותה אל אלעזר הכהן וגו׳ וכתיב ושחט אותה לפניו ואמרינן אלעזר ולא אשה נימא אלעזר ולא זר מיהא תיובתא לשמואל וסייוע לרב. אמר עולא כל הפרשה כולה משמע מוציא מיד משמע כלומר מה שמרבה זה המקרא ממעט האחר מה שממעט האחר מרבהו האחר ונתתם אותה אל אלעזר הכהן אלעזר היה באותה העת סגן וא׳ אותה הפרה נעשית בסגן אבל לדורות אינה נעשית בסגן אלא או כ״ג או בכהן הדיוט והוציא אותה שלא יוציא אחרת עמה הנה אותה של נתינה מיעטה הסגן ואותה של הוצאה מיעטה אחרת ושחט אותה לפניו לרב כדאיתיה ולשמואל כדאיתיה ולקח אלעזר הכהן מדמה ללמד שהזאה באלעזר ולרב דאמר כי השחיטה נמי באלעזר הוי מיעוט אחר מיעוט והיא שחיטה באלעזר ולא בזר. הזאה באלעזר ולא בזר מיעוט אחר מיעוט לרבות כהן הדיוט פי׳ כהן בכיהונו בלא מים ולא טמאה בכיהונו בטכסים הכהונה בבגדים שהוא מתוקן לעבודה.
אשה מנא ליה – וכן אנדרוגינוס משום ספק אשה.
ורבנן – אמרי לך לעולם אדלעיל קאי והא דלא כתיב ולקח לשון יחיד דאי כתיב ולקח ונתן הוי אמינא עד דשקיל חד האפר והוא עצמו יתנהו על המים כתיב ולקחו דאפילו שקלי תרי.
ונתן ולא נתנה – אע״ג דכל התורה כולה בלשון זכר נאמרה ואפילו הכי לא ממעטינן אשה אלא היכא דכתיב איש בהדיא יש לומר דשאני הכא מדשני קרא בדיבוריה דכתיב ולקחו לשון רבים והדר כתיב ונתן להכי דרשינן ולא ונתנה [וע״ע תוס׳ יבמות עב: ד״ה ונתן].
עד דשקיל חד ויהיב חד – פי׳ ההוא גופיה דשקיל ליה מערב ליה במים.
אשה מנא ליה ונתן ולא ונתנה – פירוש: לאו ממשמעותא יליף דונתן לשון זכר משמע דאם כן כל היכא דכתיב לשון זכר נמעט אשה והא גבי שחיטה כתיב ושחט את בן הבקר ונימא ושחט ולא ושחטה ואמאי שחיטה כשרה בנשים והרבה יש כיוצא בזה אלא מדשני קרא בלישניה דריש דכתיב ולקחו להכשיר את הקטן וכיון דנקט לשון רבים ליכתוב נמי ונתנו אלא מדכתיב ונתן שמע מינה למעוטי אשה. ולרבנן הוי משמע ממילא ולרב יהודה הוי משמע מוציא מיד משמע.
ונתן ולא ונתנה – פירוש מייתורא דקרא והיינו דאמרי׳ בסמוך דלרבנן איצטריך למשרי דשקלי תרי ויהיב חד ואי לא דרשי׳ ייתורא אפילו תימא דאתא לומר דיהיב חד אכתי איכא למימר דההוא חד ליהוי גברא משום ונתן ולא ונתנה אלא ודאי כדאמרן וכן בדין דאי משום דכתוב בלשון זכר אורחא דקראי הוא בדבר הנוהג בין באיש בין באשה.
תוס׳ בד״ה ונתן ולא כו׳ בדיבוריה דכתיב ולקחו כו׳ ובד״ה הכל כשרין כו׳ דלא קתני ת״ק חוץ מטומטום י״ל כו׳ ובד״ה אשה מסייעתו כו׳ אוחזת לו המים אפי׳ בשעת הזאה כו׳ עכ״ל בסדר המשנה שלפנינו נמי קתני הכי אוחזת לו המים כו׳ אלא דלא קתני התם לישנא אפי׳ בשעת הזאה כו׳ ודו״ק:
ושואלים: אשה מנא ליה [מנין לו] לר׳ יהודה שהיא פסולה? — שנאמר: ״ונתן״ בלשון זכר — ולא ״ונתנה״. ורבנן מה טוענים הם כנגד הסבר זה? הם סבורים: אי כתב רחמנא [אם היתה כותבת התורה] ״ולקח ונתן״, הוה אמינא עד דשקיל חד ויהיב חד [הייתי אומר שאין הדבר כשר עד שלוקח אדם אחד ונותן למים אחד, אותו אדם] לכך כתב רחמנא [כתבה התורה] ״ולקחו״ — ללמד שאין הלקיחה והנתינה צריכים להיעשות על ידי אותו אדם דווקא.
From where does Rabbi Yehuda derive that a woman is unfit? The verse states “and he shall put” and not: And she shall put. How do the Rabbis interpret this verse? They assume that if the Merciful One had written: And he shall take…and he shall put, I would have said the rite is not valid unless one person takes and the same one puts the ashes in the water. Therefore, the Merciful One writes “and they shall take” to indicate that the taking and the putting need not necessarily be executed by the same individual.
הכל
(12) וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא וְלָקְחוּ וְנָתְנוּ הֲוָה אָמֵינָא עַד דְּשָׁקְלִי תְּרֵי וְיָהֲבִי תְּרֵי כְּתַב רַחֲמָנָא וְלָקְחוּ וְנָתַן דַּאֲפִילּוּ שָׁקְלִי תְּרֵי וְיָהֵיב חַד.
And if the Merciful One had written two plural forms such as: And they shall take…and they shall put, I would have said the rite is not valid unless two people take and two people put. Therefore, the Merciful One writes “and they shall take” and “and he shall put” (Numbers 19:17), to indicate that even if two take and one puts the rite is nevertheless valid.
כתב רחמנא ולקחו ונתן דאפילו שקלי תרי ויהיב חד. דאי כתבינהו תרווייהו בלשון יחיד ה״א דהכי עדיף טפי דשקיל חד ויהיב חד מדשקלי תרי ויהיב חד1 (ואמרינן דאי) הוה כתיבא בתרווייהו לשון רבים הוה ס״ד דרבים עדיפי וא״ל השתא דכתב בלקיחה תרי ובנתינה חד [לאו] לאשמועינן דדוקא בעינן תרי בלקיחה אלא משמע ליה לתלמודא שבא לומר דלא קפדינן בין תרי לחד ובין אותו שעשה הלקיחה לאדם אחר ואי הוה כתב ונתנו ולקח ה״א דנתינה עדיפא ובעיא תרי:
1. צ״ל ואי.
ואי כתב רחמנא [ואם היתה כותבת התורה] לשון אחידה ״ולקחו ונתנו״, הוה אמינא [הייתי אומר]: עד דשקלי תרי ויהבי תרי [עד שלוקחים שנים ונותנים שנים], שתהא המצוה בשנים דווקא, על כן כתב רחמנא [כתבה התורה] ״ולקחו״ ״ונתן״ (במדבר יט, יז), לומר שאפילו אם שקלי תרי ויהיב חד [אספו שנים ונתן אחד], גם כשר.
And if the Merciful One had written two plural forms such as: And they shall take…and they shall put, I would have said the rite is not valid unless two people take and two people put. Therefore, the Merciful One writes “and they shall take” and “and he shall put” (Numbers 19:17), to indicate that even if two take and one puts the rite is nevertheless valid.
הכל
(13) וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר לְרַבָּנַן אִישׁ וְלֹא אִשָּׁה טָהוֹר לְהַכְשִׁיר אֶת הַקָּטָן ולר׳ וּלְרַבִּי יְהוּדָה אִישׁ וְלֹא קָטָן טָהוֹר לְהַכְשִׁיר אֶת הָאִשָּׁה.
The Gemara continues to expound the verses: “And a man who is pure shall take hyssop and dip it into the water” (Numbers 19:18). According to the Rabbis, who hold that the sanctification of the ashes in the previous stage may be performed by woman but not a minor, the word “man” indicates that for this stage, the taking and dipping of hyssop, only a man is qualified but not a woman, and the word “pure” is written to qualify even a minor for this stage. And according to Rabbi Yehuda, who holds the previous stage may be performed by a minor but not by a woman, the word man indicates that for this stage only an adult is qualified but not a minor, and the word pure is written to qualify even a woman for this stage.
ולקח אזוב – דכתיב בהזאת מימיה והיא עבודה שאחר הקידוש.
לרבנן – דאמרי הקידוש נעשה באותן של אסיפה ובאסיפה כתיב איש טהור דהיינו זר ואשה על כרחך איש טהור דהכא לאו לאכשורי זר ואשה ולמיפסל קטן ולהוי משמע ממילא דאם כן לשתוק קרא מיניה ונכתוב ולקח אזוב וטבל במים והזה ואנא ידענא דבההוא דלעיל מינה קאי וכי כתבינא למדרש איש ולא אשה על כרחך משמע זה מוציא מיד משמע.
טהור להכשיר קטן – דפסליה בקידוש.
ולרבי יהודה – דאמר אשה פסולה בקידוש וקטן כשר אתא האי למימרא איפכא איש ולא קטן טהור להכשיר אשה דע״כ ליכא למימר דמשמע ממילא דאם כן לישתוק מיניה.
לרבנן איש ולא אשה טהור להכשיר את הקטן וכו׳ – פי׳ וליכא למימר איפכא דא״כ לשתוק קרא והוי משמע ממילא מאסיפה דלעיל אלא ודאי משמע מוציא מיד משמע הוא ולא פליג ר׳ יהודה פי׳ דאם איתא דפליג הוה ליה למיתנייה בהדיא והא דלא קשיא לן לרבנן דלעיל אכשרי׳ קטן לגמרי והכא קתני אשה מסייעתו משום דאשה מסייעתו לאו דוקא אלא לריבות׳ נקטיה ומשום דסתם קטן בעי סיוע אבל לר׳ יהודה קשיא אשה וקטן.
נאמר: ״ולקח אזוב וטבל במים איש טהור״ (במדבר יט, יח), לרבנן [לשיטת חכמים] ההדגשה היא: איש ולא אשה. ואילו המילה ״טהור״ באה להכשיר למלאכה זו אף את הקטן, ולר׳ יהודה: ״איש״ בא למעט — ולא קטן, ״טהור״ — להכשיר את האשה.
The Gemara continues to expound the verses: “And a man who is pure shall take hyssop and dip it into the water” (Numbers 19:18). According to the Rabbis, who hold that the sanctification of the ashes in the previous stage may be performed by woman but not a minor, the word “man” indicates that for this stage, the taking and dipping of hyssop, only a man is qualified but not a woman, and the word “pure” is written to qualify even a minor for this stage. And according to Rabbi Yehuda, who holds the previous stage may be performed by a minor but not by a woman, the word man indicates that for this stage only an adult is qualified but not a minor, and the word pure is written to qualify even a woman for this stage.
הכל
(14) מֵיתִיבִי ההַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהַזּוֹת חוּץ מִטּוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס וְאִשָּׁה וְקָטָן (שֶׁיֵּשׁ) בּוֹ דַּעַת אִשָּׁה מסייעתו וּמַזֶּה
The Gemara raises an objection from a mishna in tractate Para: Everyone is qualified to sprinkle the purification waters, except for a person whose sexual organs are concealed [tumtum], and a hermaphrodite [androginus], and a woman. And concerning a minor who has a basic level of intelligence, a woman may assist him and he sprinkles the purification waters. The mishna disqualifies a woman for the sprinkling but qualifies a minor.
הכל כשירין להזות חוץ מטומטום ואנדרוגינוס כו׳ – תימה לי דהני תרי משניות דהכל כשרין לקדש ולהזות מיתנן במסכת פרה (פ״ה מ״ד ובפי״ב מ״י) מ״ש דבקידוש לא קתני טומטום בהדי אשה ואנדרוגינוס כדקתני גבי הזאה וי״ל דת״ק דרבי יהודה נמי פסיל ליה לטומטום לקדש מפני שהוא ספק ערל כדאמר בפ׳ הערל (יבמות עב:) טומטום שקידש קידושו פסול מפני שהוא ספק ערל וערל שקידש קידושו פסול אנדרוגינוס שקידש קידושו כשר מפני שהוא ספק אשה רבי יהודה פוסל באשה ואנדרוגינוס ות״ק דרבי יהודה דמתניתין היינו ת״ק דרבי יהודה דברייתא דפרק הערל (יבמות עב:) דסבירא ליה כר׳ עקיבא דמרבי לערל כי טמא והא דלא קתני ת״ק חוץ מטומטום יש לומר אין למידין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ ותנא חוץ מחרש שוטה וקטן ושייר ערל וטמא וטומטום והא דלא פריך ממתניתין למאן דאמר ערל שהזה הזאתו כשירה ופריך מברייתא י״ל משום דבברייתא קתני בהדיא דהזאתו פסולה להכי ניחא ליה למיפרך מינה.
אשה מסעדתו – בפרק בתרא דמסכת פרה בתוספתא מפרש כיצד מסעדתו אוחזת לו המים אפילו בשעת הזאה ולא מבעיא בשעת טבילת האזוב הזאה חשיב טפי רבותא מטבילת האזוב משום דקרא דמכשרי׳ מיניה קטן בטבילה כתב דכתיב וטבל במים איש טהור ודרשינן מיניה טהור להכשיר הקטן וילפינן הזאה מטבילה דאיתקשו להדדי כדאיתא בסוף פרק ב׳ דמגילה (מגילה כ.) ובמתניתין דפרק בתרא דפרה (משנה י) מסיים עלה ואם אחזה בידו אפילו בשעת הזייה פסול ור״י מסימפונ״ט גימגם בזה דבתוספתא משמע דהזאה הוי רבותא טפי להכשיר ואם כן במתניתין גבי פסול הוה ליה למיתני אפי׳ בשעת טבילה ונראה לי דלא קשיא דהא דפסלינן היכא דהאשה אחזה בידו היינו משום דהוי כאילו האשה עשתה אותו והא ודאי הוי פשוט טפי לפסול אשה בטבילה מבהזאה דקרא דממעטינן מיניה אשה בטבילה כתיב ולגבי הכשר קטן הויא רבותא טפי בהזאה משום דקרא דמכשרינן מיניה קטן בטבילה כתיב.
אשה מסייעתו ומזה. במסכת פרה (פי״ב מ״י) תנן אשה מסייעתו ומזה ואוחזת לו במים וטובל ומזה פירוש שלא אחזה אלא במים דוקא אבל אם אחזה בידו הזאתו פסולה:
מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו במשנה במסכת פרה: הכל כשרין להזות מי חטאת חוץ מטומטום ואנדרוגינוס ואשה, וקטן שיש בו דעת אשה מסייעתו ומזה.
The Gemara raises an objection from a mishna in tractate Para: Everyone is qualified to sprinkle the purification waters, except for a person whose sexual organs are concealed [tumtum], and a hermaphrodite [androginus], and a woman. And concerning a minor who has a basic level of intelligence, a woman may assist him and he sprinkles the purification waters. The mishna disqualifies a woman for the sprinkling but qualifies a minor.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.