×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הָא כְּבֵיצָה בָּעֵי סוּכָּה וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה שֶׁאָמְרוּ יְתֵירָה מִכְּבֵיצָה הַשְׁתָּא שְׁתֵּי כוֹתָבוֹת בְּלֹא גַּרְעִינָן לָא הָווּ כְּבֵיצָה כּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה וְגַרְעִינָתָהּ מִי הָוֵי יְתֵירָה מִכְּבֵיצָה אֲמַר ר׳רַבִּי יִרְמְיָה אִין שְׁתֵּי כוֹתָבוֹת בְּלֹא גַּרְעִינָתָן לָא הָווּ כְּבֵיצָה כּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה וְגַרְעִינָתָהּ הָוֵי יְתֵירָה מִכְּבֵיצָה אֲמַר רַב פָּפָּא הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי תְּרֵי קַבֵּי דְּתַמְרֵי חַד קַבָּא דְּקַשְׁיָיתָא וּסְרִיחַ.
The Gemara clarifies: Food that has the volume of an egg-bulk is required to be eaten in a sukka. If it should enter your mind to say that the volume of the large date that they spoke of is larger than the volume of an egg-bulk, there is a contradiction. Now, comparing the two episodes, it seems that two dates without their pits are not the volume of an egg. If so, can the volume of a large date and its pit be greater than that of an egg-bulk? Rav Yirmeya said: Yes, although two dates without their pits are not equal to an egg-bulk, the volume of a large date and its pit are larger than an egg-bulk, since date pits are very large. Rav Pappa said: This explains the folk saying that people say: In two kav of dates there is one kav and more of pits, meaning that the volume of the pit is larger than that of the fruit itself.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך קשייתא
קשייתאא(יומא עט:) היינו דאמרי אנשי תרי קבי תמרי תרי קבי קשייתא וסרוח (חולין מח:) ההיא קשייתא דאשתכח במרירתא פי׳ גרעינים של תמרים או של זיתים:
א. [קערנער פאן אליוען.]
הא כביצה בעי סוכה – אלמא שתי כותבות דאמרן לעיל לא שהלכה כן פחותות הן מכביצה.
שתי כותבות בלא גרעינן – שאכלן רבן גמליאל בסוכה ואמרו עלייהו לא שהלכה כן.
תרי קבי דתמרי – בגרעינהון הוו קבא דקשייתא.
וסריח – יש בהן קב גרעינין ויותר אלמא הגרעין יותר מן הכותבת וסריח לשון עודף כמו תסרח על אחורי המשכן (שמות כו).
1הא כביצה בעי סוכה – בפרק הישן (שם דף כז.) פריך מינה לרב יוסף ואביי דאמרי אוכלין עראי חוץ לסוכה ומפרש רב יוסף תרתי תלת ביעי ואביי מפרש כדקא טעים בר בי רב ואזיל לכלה ומשני לא הא כביצה בעי נטילת ידים וברכה ולא משתרי במפה דחישינן דילמא נגע כדאמר בפר׳ כל הבשר (חולין דף קז:) ותימה והא רבי צדוק כהן הוה ואמר בפרק כל הבשר (חולין קז:) התירו מפה לאוכלי תרומה ולא התירו מפה לאוכלי טהרות יש לומר דלא התירו מפה אלא לאוכלי תרומה בשעת אכילת תרומה דזהירי ביה טפי אבל לא התירו לאוכלי טהרות אפילו כהנים האוכלין על טהרת תרומה והכא לאו תרומה הוה).
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״לא מפני״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף ע״ט.
הא כביצה בעי סוכה ואי ס״ד כו׳. תימה לי מאי קושיא מ״מ לעולם אימא לך גדולה מכביצה ולא תידוק הא כביצה בעי סוכה אלא הא כביצה בעי נטילת ידים וברכה דהכי דייקינן בסוכה פ׳ הישן (דף כז.) על אביי ורב יוסף דאמרי התם אכילת עראי דסוכה תרתי תלת ביעי או כדטעים דבי רב ועייל לכלה דהיינו טובא יותר מכביצה ושמא ניחא ליה לישנא בלאו הכי. מ״ר. וצ״ע:
מיני תרגימא נמי פירי נינהו.1 אבל העיקר שאין קורא מיני תרגימא אלא מעשה קדירה ויש בו מחמשת מינים כדאמר בתוספתא (דברכות פ״ד) הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליו בורא מיני מזונות והיינו לפי שיש בו מה׳ מינים כדקאמר בכיצד מברכין ודלא כפירוש רשב״ם שפירש בערבי פסחים מיני פירות ובשר בלא לחם דלאו הכי הוא כמו שפי׳:
1. צ״ל אבל מעיקרא סבר שאין.
השתא שתי כותבות בלא גרעיניהן פחותות מכביצה – פירוש: דאילו הוו כביצה לא הוה אמר לא שהלכה כן דהא ר׳ צדוק אוכל פחות מכביצה אכל חוץ לסוכה הא כביצה בעיא סוכה. ואף על גב דבפ׳ שיני דסוכה דחו רב יוסף ואביי ואמרי דילמא סוכה לא בעיא הא כביצה בעיא נטילת ידים ובעיא ברכה. פשטה דמתניתן הכי משמע דכולהו טעמא דפחות מכביצה הא כביצה חייב בכולם. ורחבה הוא מתרץ יפה ואינו צריך לאותו הדוחק ועיין מה שכתבתי על נטלו במפה התם במהדורא תינינא.
בד״ה לומר לך כו׳ אמאי מספקא ליה פשיטא דהוי כביצה כו׳ עכ״ל כצ״ל ור״ל דודאי אי שיעורו כביצה לא תיקשי דנוקמא אגרוגרת דמצינו שיעור דביצה גבי אוכל וכמ״ש לעיל דכיון דאפיקתיה מכזית אוקמינן אשיעורא די״ה דאע״ג דגרוגרת פחות משיעורא די״ה והיינו משום די״ה נמי מידי דאכילה הוא וכמ״ש לקמן אבל אי לא הוה כביצה ולא הוה נמי כשיעורא די״ה א״כ נוקמוה אגרוגרת נ״ל ודו״ק:
בא״ד דבעי למימר בסמוך דחמץ לאו ככותבת הגסה מ״מ כו׳ עכ״ל כצ״ל:
תוס׳ ד״ה הא כביצה. אלא לאוכלי תרומה בשעת אכילת תרומה. עיין טורי אבן חגיגה כד ע״ב ד״ה ל״צ:
הא [הרי] ששיעור בגודל של כביצה בעי [צריך לאכול] בסוכה ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך לומר] כי שיעור כותבת הגסה שאמרו יתירה על שיעור כביצה, הרי אתה מגיע לסתירה, כי השתא [עכשיו] הרי מהשוואת המעשים הללו יוצא כי שתי כותבות בלא גרעינן לא הוו [אינן] מגיעות לשיעור כביצה, אם כן, כותבת הגסה וגרעינתה יחד מי הוי [האם יכול להיות] שיעורה יתירה מכביצה?! אמר ר׳ ירמיה: אין [כן], ואין לתמוה על כך, כי אכן שתי כותבות בלא גרעינתן לא הוו [אינן] כביצה, אבל כותבת הגסה וגרעינתה הוי [הרי היא] יתירה מכביצה, לפי שגרעיני התמרה גדולים מאוד בשיעורם. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים בני אדם] בפתגם מקובל: תרי קבי דתמרי — חד קבא דקשיתא וסריח [בשני קבים של תמרים יש קב אחד של גרעינים ועוד], משמע שבכל תמרה נפח הגרעין גדול מנפח הפרי.
The Gemara clarifies: Food that has the volume of an egg-bulk is required to be eaten in a sukka. If it should enter your mind to say that the volume of the large date that they spoke of is larger than the volume of an egg-bulk, there is a contradiction. Now, comparing the two episodes, it seems that two dates without their pits are not the volume of an egg. If so, can the volume of a large date and its pit be greater than that of an egg-bulk? Rav Yirmeya said: Yes, although two dates without their pits are not equal to an egg-bulk, the volume of a large date and its pit are larger than an egg-bulk, since date pits are very large. Rav Pappa said: This explains the folk saying that people say: In two kav of dates there is one kav and more of pits, meaning that the volume of the pit is larger than that of the fruit itself.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) רָבָא אָמַר הָתָם הַיְינוּ טַעְמָא מִשּׁוּם דְּהָווּ ליה פֵּירֵי אוּפֵירֵי לָא בָּעוּ סוּכָּה מֵיתִיבִי אָמַר רַבִּי כְּשֶׁהָיִינוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה אֵצֶל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ הֵבִיאוּ לְפָנֵינוּ תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וַאֲכַלְנוּם אֲכִילַת עֲרַאי חוּץ לְסוּכָּה אֲכִילַת עֲרַאי אִין אֲכִילַת קֶבַע לָא אֵימָא אֲכַלְנוּם כַּאֲכִילַת עֲרַאי חוּץ לַסּוּכָּה.

Rava said: This entire line of questioning has no basis: There, in the incident of the sukka, this is the reasoning that the halakha permits eating the dates outside of the sukka, due to the fact that dates are fruit, and fruit need not be eaten in a sukka but may be eaten outside of a sukka. The Gemara raises an objection. Rabbi Yehuda HaNasi said: When we would learn Torah with Rabbi Elazar ben Shamua, they brought before us figs and grapes, and we ate them as a casual meal outside of the sukka. The Gemara analyzes this: This implies that in the case of a casual meal, yes, it may be eaten outside of a sukka; but a fixed meal may not be eaten outside of a sukka. Therefore, a meal consisting of fruit must be eaten in a sukka. The Gemara rejects this: That is the wrong inference. Instead, say we ate them as if they were a casual meal, which may be eaten outside of the sukka, meaning that eating fruit is always considered a snack.
עין משפט נר מצוהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבא אמר: קושיא זו כולה אין לה בסיס: התם היינו טעמא [שם זהו הטעם] משום דהוו ליה פירי [שהכותבות הן פירות] ופירי לא בעו [ופירות אינם צריכים] סוכה, שמותר לאכלם בכל שיעור מחוץ לסוכה. מיתיבי [מקשים על סברה זו] ממה שאמר רבי: כשהיינו לומדים תורה אצל ר׳ אלעזר בן שמוע הביאו לפנינו תאנים וענבים ואכלנום אכילת ארעי חוץ לסוכה. ומדבריו נדייק: אכילת ארעי — אין [כן] מותר לאכול חוץ לסוכה, אולם אכילת קבע — לא, שאם קבע סעודתו על פירות, אסור לאוכלם חוץ לסוכה! ודוחים: לא, אל תדייק כך אלא אימא [אמור] אכלנום כאכילת עראי חוץ לסוכה, לומר: אכילת פירות נחשבת תמיד כאכילת ארעי.
Rava said: This entire line of questioning has no basis: There, in the incident of the sukka, this is the reasoning that the halakha permits eating the dates outside of the sukka, due to the fact that dates are fruit, and fruit need not be eaten in a sukka but may be eaten outside of a sukka. The Gemara raises an objection. Rabbi Yehuda HaNasi said: When we would learn Torah with Rabbi Elazar ben Shamua, they brought before us figs and grapes, and we ate them as a casual meal outside of the sukka. The Gemara analyzes this: This implies that in the case of a casual meal, yes, it may be eaten outside of a sukka; but a fixed meal may not be eaten outside of a sukka. Therefore, a meal consisting of fruit must be eaten in a sukka. The Gemara rejects this: That is the wrong inference. Instead, say we ate them as if they were a casual meal, which may be eaten outside of the sukka, meaning that eating fruit is always considered a snack.
עין משפט נר מצוהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) איבע״א אֲכַלְנוּם אֲכִילַת קֶבַע וְאָכַלְנוּ פַּת אֲכִילַת עֲרַאי בַּהֲדַיְיהוּ חוּץ לַסּוּכָּה.

If you wish, say instead that it can be understood in this way: We ate that fruit as a fixed meal, and we ate bread as a casual meal with the fruit, to temper their sweetness, outside of the sukka.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי בעית אימא [אם תרצה אמור] שכך יש להבין: אכלנום לפירות אלה אכילת קבע, ואכלנו פת אכילת עראי בהדייהו [עמהם], כדי לבטל קצת את מתיקותם היתירה חוץ לסוכה.
If you wish, say instead that it can be understood in this way: We ate that fruit as a fixed meal, and we ate bread as a casual meal with the fruit, to temper their sweetness, outside of the sukka.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ לְפִיכָךְ אִם הִשְׁלִים בְּמִינֵי תַרְגִּימָא יָצָא וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ פֵּירֵי בָּעוּ סוּכָּה לִיתְנֵי פֵּירוֹת מַאי מִינֵי תַרְגִּימָא פֵּירוֹת וְאִיבָּעֵית אֵימָא בְּאַתְרָא דְּלָא שְׁכִיחִי פֵּירֵי.

The Gemara suggests: Let us say that this baraita supports Rava. It teaches: Therefore, if one completed consuming the amount that one is required to eat in the sukka with types of sweets, he has fulfilled his obligation of sitting in the sukka. If it should enter your mind to say that fruit is required to be eaten in a sukka, then it should not say sweets; let it teach fruit. The Gemara rejects this proof: What do the words types of sweets mean? It means fruit. Therefore, this baraita is not a support for Rava’s opinion. And if you wish, say that this baraita is referring to a place where fruits are uncommon, and therefore other sweet foods are eaten, but fruit can similarly complete the requirement. Consequently, no support can be brought from here.
רש״יתוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם השלים – י״ד סעודות שאדם חייב לאכול בסוכה לדברי רבי אליעזר במסכת סוכה.
תרגימא – ליפתן.
מיני תרגימא – בפ׳ הישן (סוכה דף כז.) גבי אם השלים י״ד סעודות שחייב אדם לאכול בסוכה במיני תרגימא יצא פרש״י כגון פירות וכיסנין וקפלוטות מבושלין והכא משמע דמיני תרגימא לאו פירות נינהו ואין ללמוד מכאן שיועילו מיני תרגימא להשלים שלש סעודות של שבת מדאמר הכא אם השלים במיני תרגימא יצא דשאני התם דילפינן להו מדכתב תלתא זימנין היום גבי מן שהוא במקום פת ואפילו אי הוה אמרינן דנפיק בג׳ סעודות במיני תרגימא כמו גבי סוכה מכל מקום בפירי לא נפיק דלא מהני נמי בסוכה.
מאי מיני תרגימא נמי פירי הוא. ואע״ג דפירי לא בעיא סוכה מ״מ יכול להשלים י״ד סעודות של סוכה במיני תרגימא ומכאן הביאו רבי׳ שלמה ורבינו יעקב ראיה באם השלים סעודה שלישית של שבת במיני תרגימא יצא היינו נמי פירי מיהו נראה לפרש דגבי הפסקה של ע״ש וערב יו״ט לא סגי במיני תרגימא כיון שצריך לקדש על היין בכניסתו1:
לימרו כביצה. וקשה מ״מ אפילו כביצה פחות מכותבת נמי תיקשי לן כיון דב״ש אשיעורא דנפיש מכזית מהדרי לימרו כגרוגרות דבציר [טובא] מכותבת י״ל דכגרוגרת ליכא טעמא דיתובי דעתיה ולהכי נקט בכביצה דאיכא יתובי דעתא או בככותבת כדאמרינן הכא אבל בשאר שיעורי ליכא יתובי דעתא:
1. עיין בפסחים ק״א א׳ תוד״ה טעימו מידי וכן יש להגיה כאן. ועי׳ ש״י.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומציעים: לימא מסייע ליה [האם נאמר שנוכל לסייע לו] לרבא ממה ששנינו: לפיכך, אם השלים שיעור אכילה בסוכה במיני תרגימא [ממתקים] — יצא ידי חובת ישיבה בסוכה. ואי סלקא דעתך [ואם יעלה על דעתך לומר] כי פירי בעו [פירות צריכים] סוכה לאכילתן, אם כן שלא יאמר מיני תרגימא אלא ליתני [שישנה] פירות! ודוחים: אין מכאן ראיה, כי מאי [מה פירוש] מיני תרגימא — פירות. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] שזהו דווקא באתרא דלא שכיחי פירי [במקום שאין מצויים פירות] טריים ולכן אוכלים מיני ממתקים אחרים, אבל בודאי יכול להשלים בפירות, ואם כן אין להביא מכאן ראיה גמורה.
The Gemara suggests: Let us say that this baraita supports Rava. It teaches: Therefore, if one completed consuming the amount that one is required to eat in the sukka with types of sweets, he has fulfilled his obligation of sitting in the sukka. If it should enter your mind to say that fruit is required to be eaten in a sukka, then it should not say sweets; let it teach fruit. The Gemara rejects this proof: What do the words types of sweets mean? It means fruit. Therefore, this baraita is not a support for Rava’s opinion. And if you wish, say that this baraita is referring to a place where fruits are uncommon, and therefore other sweet foods are eaten, but fruit can similarly complete the requirement. Consequently, no support can be brought from here.
רש״יתוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רַב זְבִיד אָמַר בכּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה שֶׁאָמְרוּ חֲסֵרָה מִכְּבֵיצָה דִּתְנַן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׂאוֹר בְּכַזַּיִת חָמֵץ בְּכַכּוֹתֶבֶת.

Until now, the Gemara has assumed that the volume of a large date is more than that of an egg. Rav Zevid disagreed with what was mentioned earlier and said: This is not so. Rather, the volume of a large date that they spoke of is less than an egg-bulk, as we learned in a mishna: Beit Shammai say: With regard to leaven, the sourdough used to make dough rise, ownership of the volume of an olive-bulk violates the prohibitions in the following verses stated regarding Passover: “And no leavened bread shall be seen with you” (Exodus 13:7) and “Seven days shall there be no leaven found in your houses” (Exodus 12:19). However, the amount of leavened bread that must be owned to violate the prohibition is the volume of a large date.
עין משפט נר מצוהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א עד כאן דנו לפי ההנחה שיעור כותבת הגסה יתר על שיעור כביצה. רב זביד אמר: אינו כן, אלא כותבת הגסה שאמרו — חסרה מכביצה, דתנן כן שנינו במשנה]: בית שמאי אומרים: שאור שהוא הבצק החמוץ ביותר שמשתמשים בו כדי להחמיץ את העיסה שיעורו לאיסור בפסח — בכזית, חמץ סתם שיעורו — בככותבת.
Until now, the Gemara has assumed that the volume of a large date is more than that of an egg. Rav Zevid disagreed with what was mentioned earlier and said: This is not so. Rather, the volume of a large date that they spoke of is less than an egg-bulk, as we learned in a mishna: Beit Shammai say: With regard to leaven, the sourdough used to make dough rise, ownership of the volume of an olive-bulk violates the prohibitions in the following verses stated regarding Passover: “And no leavened bread shall be seen with you” (Exodus 13:7) and “Seven days shall there be no leaven found in your houses” (Exodus 12:19). However, the amount of leavened bread that must be owned to violate the prohibition is the volume of a large date.
עין משפט נר מצוהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְהָוֵינַן בָּהּ מ״טמַאי טַעְמָא דב״שדְּבֵית שַׁמַּאי נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא חָמֵץ וְלָא בָּעֵי שְׂאוֹר וַאֲנָא אָמֵינָא וּמָה חָמֵץ שֶׁאֵין חִמּוּצוֹ קָשֶׁה אָסוּר בִּכְזַיִת שְׂאוֹר שֶׁחִמּוּצוֹ קָשֶׁה לֹא כָּל שֶׁכֵּן מִדְּפַלְגִינְהוּ רַחֲמָנָא לִימְּדָה לְךָ שִׁיעוּרוֹ שֶׁל זֶה לֹא כְּשִׁיעוּרוֹ שֶׁל זֶה שְׂאוֹר בְּכַזַּיִת וְחָמֵץ בְּכַכּוֹתֶבֶת.

The Gemara continues. And we discussed it: What is the reason for the opinion of Beit Shammai? If both leaven and leavened bread had the same measure that determines liability, let the Merciful One write only: “Leavened bread,” and He would not need to write: “Leaven.” I would say, based on logic: If leavened bread, whose leavening ability is not as strong, is prohibited at an olive-bulk, all the more so should not leaven, whose leavening ability is strong because it causes dough to rise, be also prohibited at an olive-bulk? Since the Merciful One distinguishes between them and states both “leaven” and “leavened bread,” this taught you that the measure for one is not the same as the measure for the other. The measure that determines liability for leaven is an olive-bulk, like in the case of most prohibitions from the Torah, and the measure that determines liability for leavened bread, whose leavening ability is weaker, is the volume of a large date.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאור בכזית – לענין בל יראה ובל ימצא.
שיעורו של זה לא כשיעורו של זה – על כרחך דחמץ נפיש מכזית ולהכי כתב שאור דאי לא כתביה וגמר מחמץ הוה אמינא דיו לבא מן הדין להיות כנדון ולא מיחייב עליה אלא בשיעורא רבה להכי כתביה רחמנא לחיוביה אכזית דאילו בפחות מכזית ליכא למימר דלא תהא ראיה חמורה מאכילה דסתם אכילה בכזית על כרחך החמור בכזית והקל ביותר מכזית.
לומר לך שיעורו של זה לא כשיעורו של זה – תימה ונימא שאור בכזית וחמץ כגרוגרת דנפישא כדמשמע ריש פרק המצניע (שבת דף צא.) גבי זרק כזית תרומה לבית טמא דפריך אי לענין שבת כגרוגרת בעינן ולא סגי בכזית וכותבת סתמא הוא כביצה או מעט פחות מכביצה כדמשמע בשמעתא ואילו גרוגרת הויא בציר טובא מכביצה כדמשמע בעירובין בפרק חלון (עירובין פ:) כמו שאפרש בסמוך ושמא יש לומר כיון דאפיקתיה מכזית אוקמינן אשיעורא דיום הכפורים מכאן קשה דקאמר בסמוך דחמץ ככותבת לאו היינו ככותבת הגסה דיום הכפורים ואפילו הכי מספקא ליה אי חמץ ככותבת הוי כביצה או לא אמאי מספקא ליה פשיטא דהוי כביצה דמכדי בית שמאי אשיעורא דנפיש מכזית מהדרי נוקמה אכגרוגרת ויש לומר דלא מיסתבר להו לאוקמה אכגרוגרת משום דאית להו דרשה דר׳ חנן דאמר בפרק קמא דסוכה (סוכה ה:) ודעירובין (דף ד.) ארץ חטה ושעורה וגו׳ כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר ודריש תאנה דקרא להוצאת שבת כדתנן כגרוגרת להוצאת שבת ולא מסתבר להו לאוקמא קרא דתאנה להוצאה ולאכילה אלא הכל להוצאה כיון דאכילה והוצאה לאו חד עניינא להכי מוקמי להו בכותבת דנפקא לן מדבש דההוא קרא דהיינו דבש תמרים בכותבת הגסה ביום הכפורים דהיינו מידי דאכילה ומיניה נמי גמרינן חמץ בכותבת ואפילו מאן דבעי למימר בסמוך דחמץ לאו ככותבת הגסה מכל מקום שפיר גמרינן מינה תרוייהו דלא מסרן הכתוב אלא לחכמים גבי יום הכפורים בגסה משערינן דבהכי מיתבא דעתיה וגבי חמץ בכותבת בינונית ולא בגסה שלא יהא מופלג יותר מדאי משאור ואף על גב דפריך נוקמה אכביצה אף על גב דלא כתב בההוא קרא בזה אין לחוש דהא בכעדשה נמי לא כתב בההוא קרא אבל בכגרוגרת לא מוקמינן דלא מוקמינן תאנה דקרא באכילה והוצאה כדפרישית ועוד בכביצה מוקמינן שפיר כיון דהיינו שיעור אוכל הנאכל בבת אחת אבל בכגרוגרת ליכא טעמא כולי האי תימה לי אמאי לא קאמר דבהלכה למשה מסיני פליגי דקיימא לן שיעורין הלכה למשה מסיני מר סבר הכי גמירי שאור בכזית וחמץ בככותבת ומר סבר דהכי גמירי זה וזה בכזית והשתא לא תיקשי ליה ליתני כביצה ויש לומר דבפרק קמא דביצה (ביצה ז:) מוכחי דבקראי פליגי דטעמא דבית שמאי לאו מכח הלכתא דמייתי התם ברייתא דתניא ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור זה הוא חילוק שבין ב״ש וב״ה שבית שמאי אומרים שאור בכזית וכו׳ ומדמייתי קרא ש״מ דמכח קראי קא דרשי ליכתוב רחמנא שאור ולא בעי חמץ.
החמץ והשאור שניהם שיעורם בכזית וברכת זימון שיעורה בכזית וכן מי שהיה בידו בשר קדשים קלים ושכח ויצא עמה חוץ לירושלים אם עבר צופים הואיל ועבר תחום הקדש שורפו במקומו ואם לא עבר צופים אם יש בו כזית חוזר ושורפו בירושלים בביתו ואם אין לו בית שורפו בבית הבירה מעצי המערכה שחזרתו כאיסורו מה איסורו בכזית אף חזרתו בכזית:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והוינן בה [והיינו מתקשים בה]: מאי טעמייהו [מה טעמם] של בית שמאי? וצריכים לומר שזה טעמם: נכתוב רחמנא [שתכתוב התורה] ״חמץ״, ולא בעי [ולא יהיה צורך] לכתוב ״שאור״, ואנא אמינא [ואני אומר] מן הסברה: ומה חמץ שאין חמוצו קשה (חזק) כל כך — אסור בכזית, שאור שחמוצו קשה שהרי הוא מחמיץ את העיסה לא כל שכן? ולכן מדפלגינהו רחמנא [מכיון שחילקה אותם התורה] ואמרה ״שאור״ וכן ״חמץ״, בכך לימדה לך ששיעורו של זה לא כשיעורו של זה. שאור שיעורו כרוב שיעורי תורה בכזית, חמץ שאין חימוצו קשה כל כך — בככותבת.
The Gemara continues. And we discussed it: What is the reason for the opinion of Beit Shammai? If both leaven and leavened bread had the same measure that determines liability, let the Merciful One write only: “Leavened bread,” and He would not need to write: “Leaven.” I would say, based on logic: If leavened bread, whose leavening ability is not as strong, is prohibited at an olive-bulk, all the more so should not leaven, whose leavening ability is strong because it causes dough to rise, be also prohibited at an olive-bulk? Since the Merciful One distinguishes between them and states both “leaven” and “leavened bread,” this taught you that the measure for one is not the same as the measure for the other. The measure that determines liability for leaven is an olive-bulk, like in the case of most prohibitions from the Torah, and the measure that determines liability for leavened bread, whose leavening ability is weaker, is the volume of a large date.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאִי ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ כּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה שֶׁאָמְרוּ יְתֵירָה מִכְּבֵיצָה מִכְּדִי ב״שבֵּית שַׁמַּאי אַשִּׁיעוּרָא דִּנְפִישׁ מִכְּזַיִת קָא מְהַדְּרִי לִיתְנֵי כְּבֵיצָה וְאִי נָמֵי כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ נִיתְנֵי כְּבֵיצָה אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ כּוֹתֶבֶת פְּחוּתָה מִכְּבֵיצָה.

The Gemara clarifies: And if it should enter your mind to say: The volume of the large date that they spoke of is greater than an egg-bulk, since Beit Shammai are searching for the measure one size larger than an olive-bulk, as they proved that leavened bread must have a larger measure than an olive-bulk, and if the measure one size larger than an olive-bulk is an egg-bulk, then let them teach an egg-bulk and not a date. Alternatively, if they are exactly the same volume, and the volume of a large date has the same volume as an egg-bulk, they should have taught an egg-bulk, which is the more commonly used measure. Rather, must one not conclude from here that the volume of a large date is less than an egg-bulk?
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכגרעינתה חייב ושקלי וטרו ופשוט׳ היא ואוקמוה דככותבת הגסה פחותה מכביצה היא ויתובי מיתבא דעתיה. אבל שבועי לא משבעה.
מכדי בית שמאי – לא אמרו ככותבת אלא משום דבעו שיעור חמץ טפי משל שאור שהוא בכזית מדאיצטריך קרא למכתבינהו ואם מצאו שיעור פחות מככותבת והוא יתר על כזית היו משערין בו ואם כביצה פחותה מככותבת ליתני כביצה ואי נמי כי הדדי נינהו לימא כביצה שהוא שגור במשנה יותר מככותבת לענין טומאת אוכלין.
ואי נמי כהדדי נינהו לימרו כביצה. הך קושיא שייכי נמי אשמעתא ולא פריך על ההיא דוקא אלא משום דאיכא פירכא אחריתי אי נמי הכא לא הוה מצי למיפרך ליתני כביצה דאשמועינן מיהא הכא דבכותבת איכא יתובי דעתא וגם צריך למעך חללה כדאמר בירושלמי ולהכי פריך ליה התם דבהא לא אשמועינן מידי. נראה לי:
עד כמה מזמנין עליו עד כזית רבי יהודה כו׳ עד ואכילה בכזית. נראה לרבי דהני קראי ליתנהו אלא אסמכתא בעלמא דמן התורה שביעה בעינן כדאמרינן בעלמא וכדאמרינן בברכות (דף כ:) והן מדקדקין בעצמן עד כזית ועד כביצה ואמרינן נמי בפרק מי שמתו (שם) גבי בן מברך לאביו ואשה מברכת לבעלה כו׳ עד כגון דאכל שיעורא דרבנן ואתי דרבנן ומפיק דרבנן ופירש רש״י שלא אכל [אלא] כזית ועוד נ״ל ראיה מדאמרינן לעיל נתנו לו לר׳ צדוק פחות מכביצה ולא בירך אחריו וה״ה פחות מכזית לר׳ מאיר ואי מן התורה מיירי איזה שיעור יהיה מדרבנן דהוא לא בירך כלל וא״ת מדאמר בפרק שלשה שאכלו (שם דף מח.) ינאי מלכא ומלכתא כרוכו ריפתא כו׳ עד דאייתו ליה כסא דחמרא ואישתי ואמר רב אבא שמעון בן שטח לגרמיה דעבד דלעולם אינו מוציא אחרים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן משמע הא אם אכל כזית מוציא ינאי וחבריו שאכלו הרבה והיכי מצי מפיק כיון שלא אכל אלא שיעור דרבנן ואומר רבי דודאי במי שמתו מיירי שלא אכל הקטן אלא שיעורא דרבנן ואיכא תרתי דרבנן ואין יכול להוציא הגדול שאכל הרבה אי נמי אי אכלו הקטן והגדול הרבה לא יפטרנו הקטן אבל התם מיירי שאכל הקטן הרבה והגדול לא אכל אלא כזית דכולהו אינן אלא מדרבנן אבל שמעון בן שטח שהיה גדול היה יכול להוציא אחרים [ויש שרצו לומר] דמן התורה הוי שיעורא בכזית ושיעור פחות מכזית הוי מדרבנן בבריה כגון גרגיר ענב אחד אבל פחות מכזית ומכביצה בדבר שאינו בריה א״צ לברך כלל ומביאין ראיה מהירושלמי דקאמר ר׳ יוחנן אכל כזית ובירך עליו תחילה וסוף ופריך עליו והלא חסר הגרעין ומתרץ שנייא זיתא שהיא בריה והתלמוד שלנו תירץ בע״א בברכות משמע מיהא מדרבנן צריך לברך אפילו פחות מכזית בבריה ואין נראה לרבי לומר כן דהא לישנא דולא ישא פנים כו׳ שהן מדקדקין עצמן עד כזית ועד כביצה משמע שהוא מדרבנן כדפרישית1:
1. עיין בתו״י בברכות ובתו׳ שלפנינו שם מבוארים הדברים יותר. ועי׳ ש״י.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונברר, ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך לומר] כי כותבת הגסה שאמרו יתירה מכביצה, מכדי [הרי] בית שמאי אשיעורא דנפיש [על שיעור הגדול] מכזית קא מהדרי [הם מחפשים], שהרי הוכיחו שחמץ צריך להיות בשיעור הגדול משיעור זית, ואם השיעור הקבוע הגדול מכזית הוא שיעור כביצה, אם כן ליתני [שישנה] כביצה ולא ככותבת. ואי נמי כי הדדי נינהו [ואם גם כן תאמר שזה כמו זה בדיוק הם] ושיעור הכותבת כשיעור הביצה, בכל זאת ניתני [שישנה] כביצה שהוא השיעור הידוע והמקובל יותר! אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] כי כותבת פחותה בשיעורה מכביצה ולכן תפסו לומר את השיעור הראשון הגדול מכזית.
The Gemara clarifies: And if it should enter your mind to say: The volume of the large date that they spoke of is greater than an egg-bulk, since Beit Shammai are searching for the measure one size larger than an olive-bulk, as they proved that leavened bread must have a larger measure than an olive-bulk, and if the measure one size larger than an olive-bulk is an egg-bulk, then let them teach an egg-bulk and not a date. Alternatively, if they are exactly the same volume, and the volume of a large date has the same volume as an egg-bulk, they should have taught an egg-bulk, which is the more commonly used measure. Rather, must one not conclude from here that the volume of a large date is less than an egg-bulk?
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מִמַּאי דִּילְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לְךָ כּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה שֶׁאָמְרוּ יְתֵירָה מִכְּבֵיצָה הָא סְתָמָא כְּבֵיצָה וְאִי נָמֵי כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ וַחֲדָא מִינַּיְיהוּ נְקַט.

The Gemara rejects this: From where is your proof? Perhaps I could actually say to you that the measure of the volume of a large date that they said is larger than an egg-bulk; however, the volume of a date of normal size is the same as an egg-bulk, and Beit Shammai were referring to a normal-sized date. Alternatively, say that the volume of a large date and an egg-bulk are equal, and the mishna chose to use one of them. Either way, there is no proof from here that the volume of a large date is greater than an egg-bulk.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כותבת סתמא כביצה – ובית שמאי כותבת סתמא אמור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ הא סתמא כביצה. מדברי תוס׳ ד״ה לומר מבואר דהיה להם הגירסא הא סתמא פחות מכביצה:
ודוחים: ממאי [ממה] מוכיח אתה דברים אלה? דילמא [שמא] לעולם אימא לך [יכול אני לומר לך] כי שיעור כותבת הגסה שאמרו — יתירה מכביצה, הא סתמא [אולם כותבת סתם] שיעורה כביצה ואין מכאן איפוא כל הוכחה לענייננו. ואי נמי [או גם כן] אפשר לומר כי הדדי נינהו, וחדא מינייהו נקט [שאפשר לומר שהם שוים זה לזה ואחד מהם לקח] ואכן אין הבדל בין שיעור כותבת לשיעור ביצה כלל.
The Gemara rejects this: From where is your proof? Perhaps I could actually say to you that the measure of the volume of a large date that they said is larger than an egg-bulk; however, the volume of a date of normal size is the same as an egg-bulk, and Beit Shammai were referring to a normal-sized date. Alternatively, say that the volume of a large date and an egg-bulk are equal, and the mishna chose to use one of them. Either way, there is no proof from here that the volume of a large date is greater than an egg-bulk.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֶלָּא מֵהָכָא עַד כַּמָּה מְזַמְּנִין געַד כְּזַיִת דִּבְרֵי ר׳רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד כְּבֵיצָה בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי ר׳רַבִּי מֵאִיר סָבַר וְאָכַלְתָּ זוֹ אֲכִילָה וְשָׂבָעְתָּ זוֹ שְׁתִיָּה וַאֲכִילָה בִּכְזַיִת ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר {דברים ח׳:י׳} וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ אֲכִילָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׂבִיעָה וְאֵי זֶה זֶה כְּבֵיצָה.

Rather, it cannot be proven from here. Proof can be found from here: How much must one eat to obligate those with whom he ate in an invitation [zimmun] for Grace After Meals? An olive-bulk of food suffices to obligate those with whom they ate in a zimmun; these are the words of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: An egg-bulk is the minimum measure to obligate those with whom they ate in a zimmun. The Gemara clarifies: With regard to what do they disagree? Rabbi Meir holds that the verse “And you shall eat and be satisfied and bless the Lord your God” (Deuteronomy 8:10) should be understood as follows: “And you shall eat”; this is referring to eating. “And be satisfied”; this is referring to drinking. The definition of eating throughout the Torah is consuming an olive-bulk. Rabbi Yehuda holds: “And you shall eat and be satisfied” is referring to eating that causes satisfaction, and what is that? The volume of an egg-bulk. Less than that amount of food is not satisfying.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מזמנין – מברכין על המזון אחריו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא, מכאן אין להוכיח, ואם רצוננו בהוכחה הרי היא מהכא [מכאן]: עד כמה מזמנין — עד כזית, שזהו השיעור הקטן ביותר שמברכים עליו ברכת המזון ומזמנים עליו, אלו דברי ר׳ מאיר. ר׳ יהודה אומר: עד כביצה. ומעתה נבאר: במאי קא מיפלגי [במה באיזה עיקרון נחלקו]? ר׳ מאיר סבר שאת הכתוב ״ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלוהיך״ (דברים ח, י) יש להבין כך: ״ואכלת״ — זו אכילה, ״ושבעת״, שמשמעה: תוספת הנאה באכילה — זו שתיה, ושיעור אכילה האמור בתורה בכל מקום הוא בכזית. ואילו ר׳ יהודה סבר: ״ואכלת ושבעת״ משמעו — אכילה שיש בה שביעה, ואי זה זה — זה שיעור כביצה, שרק בכמות זו יש כדי שביעה.
Rather, it cannot be proven from here. Proof can be found from here: How much must one eat to obligate those with whom he ate in an invitation [zimmun] for Grace After Meals? An olive-bulk of food suffices to obligate those with whom they ate in a zimmun; these are the words of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: An egg-bulk is the minimum measure to obligate those with whom they ate in a zimmun. The Gemara clarifies: With regard to what do they disagree? Rabbi Meir holds that the verse “And you shall eat and be satisfied and bless the Lord your God” (Deuteronomy 8:10) should be understood as follows: “And you shall eat”; this is referring to eating. “And be satisfied”; this is referring to drinking. The definition of eating throughout the Torah is consuming an olive-bulk. Rabbi Yehuda holds: “And you shall eat and be satisfied” is referring to eating that causes satisfaction, and what is that? The volume of an egg-bulk. Less than that amount of food is not satisfying.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ כּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה שֶׁאָמְרוּ יְתֵירָה מִכְּבֵיצָה הַשְׁתָּא כְּבֵיצָה שַׂבּוֹעֵי מְשַׂבְּעָא דַּעְתָּא לָא מִיַּתְּבָא אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ כּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה שֶׁאָמְרוּ פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה כְּבֵיצָה מְשַׂבְּעָא כְּכוֹתֶבֶת מִיַּתְּבָא דַּעְתֵּיהּ.

And if it should enter your mind to say that the volume of the large date that they spoke of is larger than an egg-bulk, the following question can be asked: Now that we have said that the volume of an egg-bulk satisfies, can we say that it does not settle the mind, and thereby remove the affliction of Yom Kippur? Rather, must one not conclude from this that the volume of a large date that they said is less than the size of an egg-bulk? Eating the larger amount of an egg-bulk satisfies a person, but eating the volume of a large date only settles his mind.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך לומר] כי כותבת הגסה שאמרו יתירה מכביצה, אם כן יש לתמוה: השתא [עכשיו] הרי ששיעור כביצה שבועי משבעא [משביע הוא], האם אפשר לומר כי דעתא לא מיתבא [את הדעת אינה מיישבת]?! והרי אמרנו שלענין יום הכיפורים אין צורך לאכול כדי שביעה, ואם אוכל כדי שדעתו של אדם מתיישבת בו ואינו מתענה עוד — הריהו אסור. אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] כי כותבת הגסה שאמרו — פחות מכביצה. ואכילת שיעור כביצה משבעא [משביעה] את האדם, אבל אכילת שיעור ככותבת אינה אלא מיתבא דעתיה [מיישבת דעתו].
And if it should enter your mind to say that the volume of the large date that they spoke of is larger than an egg-bulk, the following question can be asked: Now that we have said that the volume of an egg-bulk satisfies, can we say that it does not settle the mind, and thereby remove the affliction of Yom Kippur? Rather, must one not conclude from this that the volume of a large date that they said is less than the size of an egg-bulk? Eating the larger amount of an egg-bulk satisfies a person, but eating the volume of a large date only settles his mind.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תַּנְיָא רַבִּי אוֹמֵר

It was taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says:
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא [שנויה ברייתא]: רבי אומר:
It was taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says:
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא עט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא עט:, ר׳ חננאל יומא עט:, הערוך על סדר הש"ס יומא עט:, רש"י יומא עט:, תוספות יומא עט:, תוספות ישנים יומא עט:, תוספות רי"ד יומא עט:, בית הבחירה למאירי יומא עט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות יומא עט:, גליון הש"ס לרע"א יומא עט:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא עט:

Yoma 79b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 79b, R. Chananel Yoma 79b, Collected from HeArukh Yoma 79b, Rashi Yoma 79b, Tosafot Yoma 79b, Tosefot Yeshanim Yoma 79b, Tosefot Rid Yoma 79b, Meiri Yoma 79b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 79b, Gilyon HaShas Yoma 79b, Steinsaltz Commentary Yoma 79b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144