×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מַתְנִי׳: אבְּהֵמָה שֶׁנֶּחְתְּכוּ רַגְלֶיהָ מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַטָּה כְּשֵׁרָה מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַעְלָה פְּסוּלָה בוְכֵן שֶׁנִּיטַּל צוֹמֶת הַגִּידִין.
MISHNA: With regard to an animal whose hind legs were severed, if they were severed from the leg joint and below, the animal is kosher; from the leg joint and above, the animal is thereby rendered a tereifa and is not kosher. And likewise, an animal whose convergence of sinews in the thigh was removed is a tereifa and is not kosher.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{משנה חולין ד:ו} מתני׳ בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה טרפה1 וכן [שניטל]⁠2 צומת הגידין נשבר העצם אם רוב הבשר קיים שחיטתה מטהרתו3 ואם אין רוב הבשר קיים אין שחיטתה מטהרתו:
{בבלי חולין עו ע״א} גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב4 רבי חייה אומר למטה למטה מן הארכובה למעלה למעלה מן הארכובה5 וארכובה גופה6 כנגדו בגמל ניכר:
{בבלי חולין עו ע״א-ע״ב} וכן [שניטל]⁠7 צומת הגידין:
ואילו הן צומת הגידין אמר רבה8 בר רב9 הונא אמר רב אסי דעילוי ערקומא היכא10 דפרעי טבחי. ועד11 כמה אמר להו12 ההוא מדרבנן13 ורבי יעקב שמיה לדידי מיפרשא לי מיניה דרב יהודה ממקום שהגידין צומתין ועד מקום שמתפשטין וכמה אמר אביי ארבעה בטרי14 בתורא. בדקה מאי אמר אביי בליטי [הוו]⁠15 צומת הגידין בְלְיעֵי לא הוו צומת הגידין. אשוני הוו צומת הגידין. [רכיכי]⁠16 לא הוו צומת הגידין. אלימי הוו צומת הגידין. קטיני לא הוו צומת הגידין17. חיוארי הוו צומת הגידין לא חיוארי18 לא הוו צומת הגידין. מר בר רב19 אשי אמר כיון דזיגי20 אע״פ דלא21 הוו חיוארי22 {פי׳ ר״ח23} ולית הילכתא כמר בר רב אשי לא בחיוארי ולא במיפך שבועה. חיוארי הא דאמרן מיפך שבועה מאי היא24 דאמ׳ {בבלי שבועות מא ע״א} [בדאוריתא לא מפכינן שבועה מר בר רב אשי אמר]⁠25 בדאוריתא26 נמי [מפכינן]⁠27 שבועה וסימניך {ויקרא יג:יג} הפך לבן28:
1. טרפה: גקיא: ״פסולה״, כבפיהמ״ש לרמב״ם.
2. שניטל: גיד, גכח, גקיא, כ״י פריס, דפוסים, ר״י נרבונא. כ״י א: ״שניטלה״, כברמב״ם משנ״ת הל׳ שחיטה (ח:יז).
3. שחיטתה מטהרתו: וכן גיד, גכח, כברמב״ם פיה״ש. כ״י פריס: ״שחיטתה מטהרתה״. גו, ר״י נרבונא, דפוסים: ״שחיטתו מטהרותו״. וכן בסמוך. וכן אף כ״י א, כ״י פריס בגמ׳.
4. רב: חסר ב-גכח.
5. הארכובה, הארכובה: דפוסים: הארכובה ומצומת הגידין, הארכובה ומצומת הגידין.
6. גופה: כ״י פריס: ״עצמו״.
7. שניטל: גו, גיד, גכח, כ״י פריס, דפוסים. כ״י א: ״שניטלה״ כבמשנה שם.
8. רבה: וכן גה, גו, גכח, כ״י פריס. גיד, דפוסים: ״רבא״.
9. בר רב: וכן גכח, גו. כ״י פריס: ״בר״. גה: ״אמ׳ רב״. גיד: ״בריה דרבה בר רב״.
10. היכא: כ״י פריס: ״והוא היכא״.
11. ועד: כ״י פריס: ״עד״.
12. להו: גכח: ״ליה״.
13. מרבנן: גה גכח, כ״י פריס. גיד, דפוסים: ״מדרבנן״.
14. בטרי: כך בערוך (בטרא). דפוסים: בטדי.
15. הוו: גה, גו, גט, כ״י פריס, דפוסים. כ״י א (כאן): ״האוי״.
16. רכיכי: גה, גו, גט, גיד, גכח, כ״י פריס, דפוסים. כ״י א: ״רכיבי״.
17. אלימי, קטיני...הגידין: חסר ב-גכח (שמא מחמת הדומות).
18. חיוארי, חיוארי: וכן גה, גט, גיד. גכח, כ״י פריס: ״חיורי, חיורי״. דפוסים: חיוראי, חיוראי. וכן בהמשך שם.
19. רב: כ״י פריס: ״דרב״.
20. דזיגי: גיד: ״דזיגי מיזג״.
21. דלא: גה, גיד: ״דלאו״.
22. כ״י פריס מוסיף: ״לא הוו צומת הגידין״.
23. בשמו בתוספות, עו ע״ב ד״ה מר בר רב אשי, ובר״ן כאן משמע שכך גרס הר״ח בשבועות מ ע״א. ר״ן שבועות פרק ו (כ ע״א) כתב ׳ודבר זה קבלה הוא ביד הגאונים׳. מובא גם ברי״ף סנהדרין פרק ג (ח ע״ב), ושם הוסיף: ׳והאי סברא דרבינו האיי גאון ז״ל׳.
24. מאי היא: חסר ב-גה, גיד.
25. בדאוריתא...אמר: גה, גיד, דפוסים. גו, גט עד: ״רב אשי״. חסר בכ״י א, גכח, כ״י פריס.
26. בדאוריתא, בדאוריתא: דפוסים: מדאורייתא, מדאורייתא.
27. מפכינן: גה, גו, גט, גיד, גכח, כ״י פריס, דפוסים. כ״י א: ״אפכינן״.
28. הפך לבן: כ״י פריס: ״כלו הפך לבן״. וכן לשון ר״ח שבתוספות שם.
ערך צמת
צמתא(חולין עו.) וכן שניטל צומת הגידים (גמ׳) ממקום שצומתון עד מקום שמתפשטין פי׳ שמתכווצין ח״א מיצמת צמתי ליה עיין בערך אומצא פי׳ מצמת צמתי ליה גומרי לחתיכה ומייבשא ליה לדמה בגויה ואסיר וח״א משב שייבי ליה גומרי לחתיכה ומייצן ליה לדמיה ושרי אלמא כל מיצמת מייבושי הוא (בבא קמא פו.) צמתה ידו וסופה לחזור פי׳ כגון צמתו בבור חיי והוא כגון צמקה שאינו יכול לעשות בה מלאכה ואילו בא למוכרו פוחתתו בדמים וסופה לחזור (יבמות קכא) היכא דליכא מכה מיצמת צמתי (גיטין מב) היכי דמי דלא כליא קרנא כגון שהכהו על ידו וצמתה ידו וסופה לחזור (שבת קט) מי שנגפה ידו או רגלו צומתה ביין ואינו חושש (פסחים מ) ר׳ יוסי אומר שורן בחומץ וחומץ צומתן פחדא צמית בעתותא מרפיא (במגלת איכה רבתי בגוים) ואצטמיתנין לבשרא ושלחת בעי ולא הוי דניתן לך ואת בעי חמר ואצטמיתנין ולא הוה לן דניתן לך ויהבינן לך מינה (סנהדרין קי) ההוא יומא דהוו מצטמתין קמיה ואשקיתיה חמרא (א״ב בנוסח׳ שלנו כתוב תוב דאנא מצילנא לך ואישקתיה חמרא) (בראשית רבה כג) ועד דהומיה מצמתונין הוא משכח עיגולא ומהלך ביה (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פ׳ מה יתרון ובפסקא דעומ׳) ושאף צמים חילם ממונה של סיחון ועוג משה וכל המצומתין לו וכו׳ (בילמדנו ואת יהודה) מבעד לצמתך שהוא מצמתך לבתי כנסיות ושותין דברי תורה בצמאה. (בירושלמי בפרק אחרון בפיאה) ויהיו כ״ג עד דהוא מצמת לון הוא מסכן פי׳ ענין יובש הדוק וחבור:
א. [צו זאממען ציהן, פראיינען.]
מתני׳ רגליה – האחרונים.
ארכובה – מפרש בגמ׳.
צומת הגידין – למעלה מארכובה הוא וסמוך לה והן אותן שלשה חוטין שנוטלין מנקרי הבשר מתלולית העצם שקורין צינקרו״ן.
וכן שניטל – אפילו לא נחתך העצם.
בהמה שנחתכו. איזו היא הארכובה, ג׳ ארכובות הןא, הנמכרת עם הראש מותרת ואחד למעלה הימנה ונחיתב בוכנה ועייל באסיתא. מהני תרתי חדא מינהון אסירא או דילמא תרויהו אסיראג. אמר ר׳ חייא למטה דקתני כשירה [וכו׳] ואמר עלה בסיפא רב פפא מתני הכי אמר רב יהודה א״ר חייא למטה דקתני כשירה למטה מארכובה ומצומת הגידיןד, דצומת הגידין בארכובת אמצעי קביעי דהוה ליה ההוא דלמטה מכולהו הנמכרת עם הראש וכשנחתכה כשירה, והנך תרתי עילייתא שנחתכה אחת מהן פסולה. והכי מסקנא דמילתא דהילכתא וכן פסק רב האיי גאוןה.
א. כן הלשון בס׳ האורה ח״א סי׳ קד ובתמ״ד סי׳ קנה. וכנ׳ מקור אחד לכולם.
ב. צ״ל ואחת דאית בה בוכנה וכו׳, כ״ה בספרים הנ״ל (הר״ב אבן שלמה).
ג. ׳הגאון קבע דבריו פה בדרך בעיא ופשיטות ומסקנא כדרך רב אחאי גאון בשאלתות׳ [לשון החיד״א במחב״ר יו״ד סי׳ מד בענין מש״כ רה״ג בדין הכוליא].
ד. והרגיש הר״ב אבן שלמה שרבינו מפרש שרב פפא נחלק על לישנא קמא רק בפירוש ׳ארכובה׳ אבל להלכה אינו חולק ואף הוא סובר דכל שלמעלה מארכובה התחתונה טרפה. והביא שכ״פ היש״ש. [ודלא כשאר ראשונים שפירשו שר״פ פליג ומתיר בארכובה אמצעית. עי׳ הגמ״י פ״ח מהל׳ שחיטה הי״ז]. ויש להוסיף שכן מפורש בס׳ האסופות סי׳ לב ואולי הלשון שם לשונו של רשב״ח גאון.
ה. וכן מבואר בס׳ האשכול (הוצ׳ רצב״א) עמ׳ נו דרה״ג פסק כל״ק. ובראבי״ה עמ׳ קיז כת׳ שבבהמה פסק רה״ג כרב ובעוף פסק כעולא. [עי׳ לעיל סי׳ רסב ובהערות שם].
משנה. ח. בהמה שנחתכו רגליה וכו׳. רגליה, היינו רגלים האחרונים, ובהם שייך כל אלו השלשה טרפות לטרוף כל הבהמה, אחד, שנחתך לגמרי, והשני, שנשבר העצם ויצא לחוץ, והשלישי, צומת הגידים שנפסק או שניטל. אבל בידיה הראשונים לא שייך בהו שום טרפות לטרוף כל הבהמה, אבל לטרוף אבר עצמו שייך בהו אחד מאלו והוא נשבר העצם ויצא לחוץ ואין בשר חופה רובו, שכנטול דמי, וזורקו לאשפה והבהמה מותרת.
ושלש עצמות יש בירך, העליון הוא קולית שיש בו מוח והוא תחוב בכף הירך, והוא נקרא בלע׳ אוֹש מדולר. שני לו עצם שקורין אֵשְקַנְקֶיל, ובסוף האשקנקיל מלמטה הוא צומת הגידין בינו ובין עצם השלישי הנקרא ארכובה הנמכרת עם הראש. ובקולית עצמו לית דינא ולית דיינא אם נחתך באמצעיתו או נשבר ויצא לחוץ ואין הבשר חופה רובו דכולה בהמה מיטרפא בכך. ובעצם השלישי שהיא ארכובה הנמכרת עם הראש נמי לית דינא ולית דיינא שאין הבהמה נטרפת בעבורו בשום ענין שאירע לו, שנחתך לגמרי או נשבר ויצא לחוץ ואין הבשר חופה רובו, אלא אותו אבר לבדו פסול, והבהמה מותרת. ובעצם האמצעי שנקרא אשקנקיל יש בו מקום דמיטרפא כל הבהמה בעבורו. וזהו בסופו מלמטה שהוא מקום שמתחיל צומת הגידין עד מקום שמתפשטין ונבלעין בתוך בשר הירך, ובשאר מקום העצם, בין שנחתך לגמרי, בין שנשבר ויצא לחוץ ואין בשר חופה רובו, לא מיטרפא הבהמה בכך, אלא אותו אבר אסור ובהמה מותרת.
וארכובה הנזכרת במשנה זו, היא ראש הקולית הסמוך לעצם האמצעי הנקרא אשקנקיל, ואותו מקום ניכר בגמל יותר מבבהמה כשרה, ולפיכך נתנו חכמים סימן בגמ׳ לארכובה, דכנגדו בגמל ניכר.
והכי קאמ׳, למטה מן הארכובה, דהיינו ראש עצם האמצעי, כשרה, שהם שני עצמות, אם נחתך שם כשרה, ואע״פ שצומת הגידין הוא נמשך עמהם כשרה, שאם היה נפסק במקום צומת הגידין מיטרפא כל הבהמה, כדקתני וכן שניטל צומת הגידין, אבל אם נפסק למעלה מהן כשרה, והיינו דאמרי׳ בכל דוכתא, אין אומרים בטריפות זו דומה לזו, שהרי חותכה מכאן ומתה, וחותכה מכאן, למעלה ממנו, וחיתה. למעלה מן הארכובה, הניכרת בגמל, דהיינו הקולית, טרפה כולה. וכן שניטל צומת הגידין, בעצם האמצעי, מיטרפא כל הבהמה בו. מה שאין כן במה שנשאר מן העצם האמצעי, דלא מיטרפא הבהמה לא בחתיכתו ולא בשבירתו ויצא לחוץ.
המשנה הששית והכונה לבאר בה ענין החלק החמשי והוא ענין צומת הגידין ושבירת הרגלים ואמר על זה בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה פסולה וכן שניטל צומת הגידים נשבר העצם אם רוב בשר קיים שחיטתו מטהרתו ואם לאו אין שחיטתו מטהרתו אמר הר״מ פי׳ רגל הבהמה מחוברת מפרקים נראים לחוץ והפרק העליון הסמוך אל הגוף הוא קצר כנגד שלמטה הימנו מן הפרקים ואפשר שיראה זה בגמל והקצה הסמוך לפרק הזה הסמוך לשוק הוא הנקרא ארכובה ובפרק הזה שקצהו האחד סמוך אל הגוף והקצה השני סמוך לשוק אנו קפדים לשבר ולחתוך ואם נחתך או נשבר ונראה העצם הרי היא טרפה ואם נשבר (ורוב) ועור ובשר חופה רוב העצם השבור כלו ורוב אורך השבר גם כן הרי היא כשרה ואם היה השבר למטה מן ארכובת הבהמה מותר באיזה צד שיהיה ואותו האבר שנשבר העצם שלו אם נראה רוב העצם אסור אותו האבר ואם היה בשר חופה את רובו הרי היא טרפה ומותר ושחיטתו מטהרתו ודין זה ממש הוא בעוף גם כן שאם נשבר במקומות שלא יאסר כל העוף בהם אם יצא רוב העצם אותו האבר אסור וכבר ביארנו ששם גידים נופל על העורקים ועל העצבים והיתרים והקשרים לפיכך כשאמר בכאן גידים ר״ל היתרים לפי שכבר נודע מקצת חכמת הניתוח שהעצבים מתערבים עם הבשר ואז יתהוה מהם הגיד הנקרא בלשון ערב עצלה אחר כך מתפרשים ממנו ר״ל מן הבשר ומתחברים אחר שמתרחקים מעיקרם ואז יתהוה מהם יתר מהיתרים וצומת הגידים הוא קבוץ היתרים והוא בבעלי [הארבעה] המותרות לנו לאכל שלשה יתרים אחד עבה ושנים דקים ומתחברים השלשה מיתרים למעלה מן הקרסול לפיכך אם נחתך האחד מהם העבה ונשארו השנים הדקים או אם נחתכו השנים הדקים ונותר העבה בבהמה מותר ואם נחתך העבה ואחד מן הדקים או רוב כל אחד ואחד הוא הנקרא חתוכת צומת הגידין והיא טרפה וכל זה אם נחתכו המיתרים והם ניכרים בעינם לפי שהם לבנים ובענפיהם שהם שלשה אבל אם הרגל נחתך דרך משל מלמעלה לענפי היתרים ר״ל בגוף העצל הרי היא כשרה ואל תתמה ותאמר היאך תחתוך צומת הגידים והיא טרפה ואם נחתך הפרק כלו שבו צומת הגידים היא מותרת לפי שחתיכת היתרים אינה חתיכת העצל שזו ממיתה וזו אינה ממיתה והוא מה שאמרו אין אומרין בטרפות זו דומה לזו שהרי חותכה מכאן וחיה וחותכה מכאן ומתה ואותם הגופים המקיפים רגל העוף שהם דומים לאלו היתרים וכבר זכרנו אותם בפרק שלפני זה והם שש עשרה אם נחתוך רוב אחד מהם טרפה כמו שזכרנו ונזכר הדין בפרק הזה מחמת מה שאמר שחיטתה מטהרה לאותו האבר כמה שנאמר בעובר ששחיטת אמו מטהרתו:
אמר המאירי בהמה שנחתכו רגליה האחרונים מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה טרפה וכן אם ניטל צומת הגידין פי׳ אע״פ שארכובה קיימת וצומת הגידים זה מתחיל מראש התחתון של עצם אמצעי ומתפשטין למעלה כנגד הגוף ויש מפרשים שהם מתפשטים למטה עד העקב ובעוף מאצבע יתרה עד המקום העשוי קשקשים ואף גדולי המחברים כך נמצא בקצת ספרים בחבוריהם אלא ששמענו עליהם שטעות סופר היה וראיה פשוטה על זה מה שהקשה עולא לרב יהודה בשלמא לדידי דמפרישנא לרכובה דמתניתין שכנגדה בגמל ניכר דהינו ראש עליון של עצם המחובר עד סוף ראש תחתון של עצם עליון וקאמר דמשם (דמשם) ולמעלה דהינו בעצם עליון טרפה היינו דקתני וכן שניטל צומת הגידין שכל שנחתך מן האמצעי שבו צומת הגידין ולמעלה דהינו בעצם עליון טרפה וכן אם נטל צומת הגידין והוא שנחתך האמצעי במקום צומת הגידין שאין טרפות בעצם זה בחתיכה אלא במקום צומת הגידין אבל נחתך העצם האמצעי למעלה מצומת הגידין כשרה אלא לדידך דמפרשת רכובה דמתניתי׳ רכובה הנמכרת עם הראש וכל שממנה ולמעלה טרפה כגון נחתך בעצם אמצעי מאי וכן היא היא שכל שנחתך בעצם אמצעי אף צומת הגידין נחתך עמו שהרי שם הם מחוברים ואם ללמד דניטל צומת הגידין טרפה אף בלא רכובה לשמעינן ניטל צומת הגידין וכל שכן נחתכו רגליה דאיכא תרתי חתיכת הרגלים וניטל צומת הגידין ותירץ לו לעולם זה וזה באותו עצם ורכובה בלא צומת הגידין צומת הגידין בלא רכובה כלומר רכובה בלא צומת הגידין שנשבר השוק ולא נחתך ועדין צומת הגידין קיים וכן שניטל צומת הגידין בלא רכובה ואע״ג דאקשי ליה דהא נחתכו ונחתכו לגמרי משמע ולא בשבירה לבד מ״מ לפי דרכך למדת שהצומת הוא בסוף העצם השני וודאי למעלה הם מתפשטים שהרי שיעורם עד המקום שהם נבלעים בבשר וזהו משם ולמעלה ומ״מ שמענו שזה שנמצא בספריהם שבבהמה וחיה מקום צומת הגידין הוא למעלה מן העקב הוא טעות סופר והוא למעלה מן הערקום והוא כדברי האומר דעלוי ערקומא והראיה שהרי סמכו בה אף הם מקום שתולין בו הטבחים את הבהמה והוא האמור כאן היכא דפרעי טבחי אבל מה שכתבו בעוף שתחלתם למטה מאצבע יתרה עד סוף הרגל שהוא עשוי קשקשים קשקשים לא נתברר לנו אם הוא טעות סופר אם לאו ואם הוא כן לא נודע לנו תקונו היאך הוא ואנו לא מצינו חלוק במקום הצומת בין בהמה לעוף:
א משנה בהמה שנחתכו רגליה האחוריות, מן הארכובה (הברך) ולמטהכשרה, מן הארכובה ולמעלהפסולה (טריפה), וכן שניטל צומת הגידין, המקום שבו מתחברים הגידים יחד בתחתית העצם האמצעית, עצם השוק.
MISHNA: With regard to an animal whose hind legs were severed, if they were severed from the leg joint and below, the animal is kosher; from the leg joint and above, the animal is thereby rendered a tereifa and is not kosher. And likewise, an animal whose convergence of sinews in the thigh was removed is a tereifa and is not kosher.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) נִשְׁבַּר הָעֶצֶם אִם רוֹב הַבָּשָׂר קַיָּים שְׁחִיטָתוֹ מְטַהַרְתּוֹ וְאִם לָאו אֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהַרְתּוֹ.:

If the bone of a limb was broken but the limb was not completely severed, and the animal was then slaughtered, if the majority of the flesh surrounding the bone is intact, the slaughter of the animal renders it permitted; but if not, its slaughter does not render it permitted.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נשבר העצם אם רוב בשר קיים מן הארכובה ולמעלה:
נשבר העצם – ולא נחתך.
אם רוב בשר קיים – מפרש בגמרא רוב עוביו ורוב היקפו.
שחיטתו מטהרתו – ומותר באכילה ואם לאו אין שחיטתו מטהרתו ואפילו במקום שהבהמה מותרת הוי אבר אסור משום ובשר בשדה טרפה כדאמרינן (לעיל דף עג:) להביא האבר והבשר המדולדלין.
שלשה עצמות בירך. התחתון והוא עצם הנחתך עם הפרסות כשמפשיטין הבהמה ואותה ארכובה נקראת ארכובה הנמכרת עם הראש. ולמעלה הימנה עצם האמצעי וצומת הגידין בתחתיתו סמוך לפרק ארכובה הנמכרת עם הראש. והעליון הוא קולית התחובה באליה.
ט. נשבר העצם ויצא לחוץ וכו׳. בכל ארבע פרסות הבהמה והעוף ובכנפי העוף ובאגפיה, נוהג דין זה, שאם בשר חופה את רובו מותר גם האבר עצמו, ואם לאו, אבר אסור ובהמה ועוף מותר, חוץ מהמקום הנזכר למעלה שמיטרפת גם הבהמה בהם.
נשבר העצם פי׳ במקום שאין עושה אותה טרפה שאמרנו כגון מן הארכובה ולמטה ברגלים שאחריה ואף למעלה ממנו בשלפניה ובכל רגלי העוף ובכנפיהם ויצא לחוץ ר״ל שנחתך הבשר ויצא העצם לחוץ אם רוב הבשר שסביבותיה קיים על העצם שיצא לחוץ כשר גם האבר עצמו וזהו שאמר שחיטתו מטהרתו ואם לאו אבר אסור ובהמה ועוף מותרין הא מרכובה ולמעלה טרפה אם אין רוב בשר קיים כמו שיתבאר וכן הלכה ובגמרא אנו מצריכין לדבר זה עור ובשר חופין את רובו ומ״מ יש שאין גורסין כאן ויצא לחוץ ומתוך כך דיו ברוב בשר קיים ואין צורך לעור ובשר חופין את רובו אלא ביצא לחוץ ופירושו רוב בשר קיים עם השבר ובגמרא יתבאר וכן יתבארו שם דברים שלא נתבארו במשנה זו בענין זה כל הצורך:
ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן אלא שאני מצרף בזה דין שמוטה אע״פ שלא נתבארה בכאן כדי לידע מכאן דין נחתך ודין נשבר ודין נשמט הכל על הסדר ומ״מ קודם שנתחיל בסדור זה דרך כלל אני מעירך מעט בביאור השמועה דרך קצרה והוא שאחר שהעלינו במחלוקתם של רב יהודה ועולא מה שהעלינו שאלו בגמרא אלו הן צומת הגידין ואע״פ שביררנו שעל כל פנים הן בסוף עצם האמצעי מ״מ אף באותו עצם יש שני מקומות שגידים צומתים בו אחד מבפנים כלפי הבהמה ואחד מבחוץ מקום שהזנב נופלת עליו והוא המקום שהטבחים נוקבים לתלות הבהמה באונקלי מפני שהם גידים גסים וחזקים ורבא אמר דאגרמא ולבר ר״ל שהחיצון הוא הנקרא צומת ורבה בר רב הונא אמר דאגרמא ולגאו והם הפנימיים וכן הלכה ורבה בריה דרבה בר רב דאמר דעלוי ערקומא לא בא לחלוק על הראשונים אלא להכיר מקום התחלתם למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ואמר שהוא על הערקום בורינקיק המפריש בין עצם תחתון לאמצעי ונמצא שכשתשליך הערקום עם הארכובה צומת הגידין מתחלת מראש התחתון של עצם אמצעי והוא היכא דפרעי טבחי ונמצא שהערקום אינו בכלל מקום צומת הגידין אלא דינו כדין רכובה התחתונה וההוא מרבנן דקאמר דערקומא גופה מחמיר יותר ואין הלכה כמותו ומה שאמר שמואל אחר כן צומת הגידין מקום שגידין צומתין אף הוא לא בא לחדש כלום אלא ללמד שהם הפנימיים מפני ששם שלשת הגידין מחוברים אבל החיצונים אע״פ שיש שם שלשה גידין אין שלשתם מחוברים אלא שיש עצם אחד עקום שראשו אחד חופה הערקום ויוצאים עמו שנים מהם והשלישי מחובר לעצם האמצעי ובין השנים ואותו השלישי נתלית הבהמה בשעת הפשטתה ואחר כך נתנו שיעור לצומת כמה הוא תחומו ואמרו על זה עד מקום שמתפשטין ר״ל עד מקום שמתחילין להתפצל בעצם האמצעי ופרשו בו כמלא בטדא דתורא והעקר בפירושו מלא רחב פסת היד והוא ארבעה אצבעות ושאלו בדקה מאי והשיב שכל שהם עומדים בבליטתם הוא צומת ומשמתחילין ליכנס בבשר אינו בצומת הגידין והוא שיעור מועט והוא הוא גם כן שיעור אשיני ורכיכי שבבליטתם הם קשים ומשנכנסים בבשר הם מתחילים להתרכך וכן הוא הוא שיעור אלימי וקטיני שמשהתחילו ליכנס בבשר הם מתחילים להתדקק וגדולי הרבנים פירשו ברכיכי שאף משנכנסו בבשר הם קשים שיעור מועט ואין נראה כן ובעוף ודאי שיעורו גם כן מראש הרכובה האמצעית עד שמתחילין ליכנס בבשר שבעצם הנקרא גיינול וזהו גם כן שיעור חיורי ולא חיורי שמשמתחילין ליכנס בבשר הם מתחילים להתאדם ומר בר רב אשי היה מחמיר מעט והוא שכשמתחילין ליכנס בבשר אינם אדומים עדין אלא זיגי ר״ל צבע ממוצע ומזהיר והוא דן אותם בצומת הגידין והוא כשמתחילין ליכנס בבשר דק שעל העצם עד שנכנסין בעובי הבשר ואנו גורסין ולית הלכתא כמר בר רב אשי במיפך שבועה וחיורי ואם כן אין הלכה כמותו אלא מכיון שמתחילין ליכנס אף בבשר הדק יצאו מתורת צומת הגידין ומ״מ יש גורסים ולית הלכתא כמר בר רב אשי במיפך שבועה ואודיתא אבל בזו הלכה כמותו וראשון עיקר שאין לדחות כל שאר הלשונות בשביל זה וגדולי המפרשים אע״פ שביאור הלכה זו לא נתבררה אלא מפיהם ומפי כתבם ומ״מ מה שכתבו בזו שאמרו בליטי לא הוו צומת הגידין וכו׳ שאע״פ שנראה שלא באו אלא לפרש עד כמה מתפשטים סימנין אחרים הוא בא ליתן עדין מה הם צומת הגידין אין הדברים נראין ומ״מ הם מפרשים טעם לדבריהם מפני שמצאו שיש לפעמים חוטין אחרים נבלעים והם מוזריקי דדמא שאינם לבנים כל כך כאותם שנקראו צומת הגידין וכן לא קשים כמותם ועוד ראו בבהמה שני גידים קטנים כעין גידין עצמן נכנסין באותו הגיד שהוא אלים מן השנים הנכללים בגידים האמור עליהם תלתא חוטי הוו חד אלימא ותרי קטיני ומפרשים שעליהם אמר בליטי לא הוו צומת הגידין ולהודיע שכל אלו אינם מן החשבון ואין הדברים נראין שאם כן היה לו לומר לא הוו גידין ולא לומר לא הוו צומת הגידין אלא שאע״פ שהדברים ודאי כך הם לענין פי׳ מיהא אף מה שאמר בליעי וכו׳ לענין השיעור נאמר כדבריו ר״ל אשוני ורכיכי שאף הם מודים שנאמרו לענין השיעור ולדבריהם אף באשוני ורכיכי אפשר לומר כן ומה ענין להניח את אלו לשיעור תחום עד היכן הם מתפשטים יותר מבליעי ובליטי ועוד שאם כן לא היה לו לכלול את כלם במאמר אחד אלא בליעי ובליטי במאמר אחד והאחרים במאמר אחר ועוד שהיה לו להקדים אותם שבאו לשיעור הואיל ודבריו חוזרים על שאלת בבהמה דקה מאי:
נשבר העצם, ולא נחתכה הרגל לגמרי, אם רוב הבשר קיים במקום השבר — שחיטתו של הבהמה מטהרתו, והוא מותר באכילה, ואם לאו, אם אין רוב הבשר קיים — אין שחיטתו מטהרתו, אלא כל אותו חלק מדולדל אסור באכילה.
If the bone of a limb was broken but the limb was not completely severed, and the animal was then slaughtered, if the majority of the flesh surrounding the bone is intact, the slaughter of the animal renders it permitted; but if not, its slaughter does not render it permitted.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גְּמָ׳: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אָמַר רַבִּי חִיָּיא לְמַטָּה לְמַטָּה מִן הָאַרְכּוּבָּה לְמַעְלָה לְמַעְלָה מִן הָאַרְכּוּבָּה בְּאֵיזוֹ אַרְכּוּבָּה אָמְרוּ בְּאַרְכּוּבָּה הַנִּמְכֶּרֶת עִם הָרֹאשׁ.

GEMARA: Rav Yehuda says that Rav says that Rabbi Ḥiyya says: When the mishna makes reference to the leg being severed from the leg joint and below, it means that the cut was below the leg joint, and when it says that if it was severed from the leg joint and above it is a tereifa, it means that the cut was above the leg joint. And with regard to which leg joint did they say this? With regard to the leg joint that is sold together with the head of the animal. This is the lower leg joint that connects the lower bone, or metatarsus, and middle bone, or tibia. Accordingly, the animal is a tereifa only if the leg was severed in the middle bone or upper bone.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ברכובה הנמכר׳ עם הראש – מקום שחותך רגל של בהמה זו היא ארכובה:
גמ׳ למטה – דקתני מתני׳ כשרה.
למטה מן הארכובה – סמוך לה מיד קאמר דלא תימא ארכובה דמתניתין היא ארכובה העליונה שבין הקולית ועצם האמצעי ומאי למטה דקתני כשרה למטה הימנה ומכל עצם האמצעי שבו צומת הגידין קאמר דלמטה ממש ליכא למימר כשרה דהא אפי׳ צומת הגידין שהוא בשיפולי של עצם אמצעי קתני מתניתין טרפה וכ״ש בגובהו הא לא אמרינן אלא למטה למטה מן הארכובה סמוך לה קאמר כשרה כדמסיים מילתיה ואזיל דארכובה הנמכרת עם הראש קאמר.
למעלה למעלה מן הארכובה – מיד קאמר טרפה דהיינו בצומת הגידין שהוא סמוך לה וכל שכן בגובהו. ולקמן פריך מאי וכן שניטל צומת הגידין והא תנא ליה למעלה מן הארכובה טרפה.
סימן ער
בהמה שנחתכו רגליה וכו׳, רגליה האחרונותא, מן הארכובה ולמטה כשירה למעלה מן ארכובה טרפה ובאיזו רכובה אמרו ברכובה הנמכרת עם הראש. כי ג׳ עצמות ארוכות יש בירך, העליון היא הקולית שעליו מסובב השופי שקורין פולפא בלעז, ולמטה הימנו עצם ארוך שעליו הבשר שקורין צנקרון בלעז, וביניהם יש עצם קטן הנקרא ערקום, ומקום זה ערקום בגמל ניכר שבולט לצד חוץ למאוד, והיינו דתנן בבכורות (בכורות מ ע״ב) זנב העגל שאינה מגעת לערקום הוי מום, ותנא (בכורות מא ע״א) האי ערקום דתנן הוא קפץ העליון, פי׳ ערקום העליון וכנגדו בגמל ניכר שבולט, ולא קפץ התחתון כאשר נפרש. ולמטה מהן עצם של רגל הנמכר עם הראש. ויש בין עצם התחתון שהוא הרגל לעצם של צנקרון שלמעלה הימנו עצם קטן והוא נקרא נמי ערקום והוא קפץ התחתון, ואם נחתכו רגליה מן הערקום התחתון ולמטה, דהיינו בארכובה הנמכרת עם הראש כשירה, ואם למעלה מן הערקוםב נחתכה ברכובה אמצעית טריפה.
א. עי׳ לקמן בסוף הסימן.
ב. מפורש לכאו׳ דערקום עצמו כלמטה וה״ז כשיטת מהר״י ן׳ חביב שהביא הב״י בסי׳ נה ופסק כותיה בשו״ע בריש הסימן וכ״ד מהרש״ל [ביש״ש פ״ד סי׳ יא] שהובא בב״ח שם. ודלא כרא״ש שהחמיר עי׳ ב״י שם. ולפי״ז מש״כ לעיל ׳מן הערקום ולמטה כשירה׳, כולל הערקום. ומדקאמר למעלה מן הערקום ברכובה אמצעית משמע דבין הערקום לעצם האמצעי ג״כ כשרה. וכ״ד מהרש״ל הנ״ל ודלא כהטור שם.
ארכובה הנמכרת עם הראש. פרטוא של דבר כך הוא. שלש עצמות הם, התחתון נקרא רגל וארכובה שלו היא הנמכרת עם הראש, ובראשו העצם הקטן הנקרא ערקומא ובלע״ז ברוקינ״ק והוא מחבר השוק והרגל. והעצם השני הוא הנקרא שוק ובלע״ז אשקנקי״ל, וראשו העליון היא ארכובה שכנגדו בגמל ניכרב. והעצם השלישי שלמעלה ממנו הוא התחוב באליה ונקרא קולית. וצומת הגידים הוא בראש העצם השני שהוא השוק מעילוי ערקומא עד מקום שמתפשטין כמו שמפורש בגמ׳. ורב יהודה אמר רב פירשו למטה מן הארכובה השנוי במשנתינו, למטה מן העצם השני, והוא מן הערקום ולמטה מקום שאין בו צומת הגידים כלל, ולמעלה, למעלהג מן העצם התחתון שהוא הרגל, כלומר שאם נשבר העצם השני שמן הערקום ולמעלה שבו בעצם צומת הגידים טרפה. ולפיכך הקשו לו, מאי וכן שניטל צומת הגידים, שהרי בכלל נחתכו רגליה מן הארכובה הנמכרת עם הראש ולמעלה נחתכו צומת הגידים, דלמעלה ממש בסמוך לארכובה משמע ליה. ופירשו עולא ור׳ הושעיא וכולהו אליבא דרב פפי, למעלה, למעלה מן הארכובה השניה, כלומר אם נחתך העצם השלישי הנקרא קולית טרפה ואם נשבר ורוב בשר קיים כשר כפי מה שמפורש בגמ׳ד, וכן אם נשמט ראשו התחתון מן השוק טרפה אע״פ שכל הבשר קיים, שהיא שמוטת ירך על פי מה שפירשנו בגמ׳ בפ׳ אלו טרפותה, למטה, למטה מן הארכובה וממקום צומת הגידים. כלומר שאם נשבר העצם הראשון שהוא הרגל או אפי׳ הערקום עצמו באמצעיתו עד מקום שמחבר הערקום לשוק, כשרה, משם ולמעלה בודקין בצומת הגידים כמו שמפורש בגמ׳. ושמועה ברורה היא בפרש״י ז״ל.
ופסקוו הגאונים ז״ל ארכובה עליונה כנגדו בגמל ניכרז. ורש״י ז״לח מחמיר כלישנא קמא דרבט. ואין להחמיר כלי כך.
ומשמע מסוגיא דפרכיה דעולא, דהיכא דנחתך הרגל לגמרי עור ובשר וגידין ועצמות למטה מן הארכובה העליונה, ממקום שהגידין מתפשטין וכלין ולמעלה, אפילו זרקו לאשפה כשרה, ואע״פ שהגידין וצומת שלהן הלך ונחתך. וזו היא שאמרוכ ואל תתמה שהרי חותכה מכאן ומתה. ואם תאמר אם כן נחתך צומת הגידין יחתוך העצם מלמעלה סמוך לארכובה ותכשר, אם כדבריך, ניקב הטחול יעקור על ידי סם או אםל נעקר הרי זו כשרה, וזה היהמ התמה בעצמו. וכן לקותא פוסלנ בכוליאס, וכן מים סרוחיםע, גבר הלקות ונפלה הכוליא, הוו להו ניטלו הכליות וכשרה, אלא כך הוא הדין, מכיון שנחתךפ צומת הגידים נטרפה ואין לה היתר, וכן בטחול שניקב וכן בכוליא שלקתה, וכל שהוא מתמהיצ הטרפות כך הוא. ואע״פ שיש בדרכי הרופאים כן, איברים שהוכו וחותכין אותם ומעלה ארוכה, וכשנשארין מתים בהן, אין בדבריק חכמים כן אלא כל שאנו יודעים בהן שנטרפה בשבירת אבר שהיא מתה בו אסורה לעולם. וצריך תלמוד. ולפי דעתי שהדין הזה כך הוא נותן. דנחתכו רגליה לגמרי במקום צומת הגידים ושחטה ודאי טרפה, שהרי יש בה מכה שאינה חיה בה, ואע״פ שהיא חיה הימנה אם בא לחותכו למעלה, מ״מ אינה חיה באותה טרפות שבה באותו ענין שהוא עכשיו, וטרפה היא זו, דאי מבדרי לה סמא נמי לא חיי. אבל אם חתךר למעלה מצומת הגידין וחיתהש ואחר כך נשחטה, לאו נטולת הגידין היא זו, אלא חתוכת הרגלים למטה מן הארכובה היא זו וכשרהת. ואם תאמר שמא כבר התחילה מכתה להמית בה, חולי הוא זה ומסוכנת כשרה. ובודאי מצינו טרפה ונכשרת, ריאה שניקבהא, מתחילה לא סביך בבשרא טרפהב, הדר סביך בבשרא הוכשרהג. וכן לקמןד והואה דקנה משכא דידיה והוא דקנה גרמא דידיה, אלא דהתם, מתחלה פסול החוזר להכשירו מעצמו הוא, ולית לן פסול חוזר מעצמו להכשרו אלא הוא, אבל זו כל זמן שהיא נטולת הגידין טרפה ולוקין עליה. חתך הרגל למעלה לאו נטולת הגידין היא זו.
וכללו של דבר בזה לקיימה כל שנים עשר חדש ולהכשירה בכךו. ומכאן נלמוד דחסר ברגל במקום צומת הגידים כשרה עד שיהא חסרון למעלה מן הארכובה.
וענין צומת הגידין עמד עליו הראב״ד ז״לז וכך כתב. אמר אברהם בר דוד ז״ל, ראיתי מה שפירש הרב הצרפתי ז״לח בענין צומת הגידין, עלט מה שאמרו בגמרא אלו הן צומת הגידין, רבא אמר רב אשיי דאגרמא לבר, רבה בר רב הונא אמר רב אסיכ דאגרמא ולגאו, רבא בריה דרבה בר רב הונא אמר רב אסי דעילוי ערקומא וכולה מלתא כדאיתה. ואלו עמדתי בסודו או הוקשה לי בו דבר אחד הייתי כותבו, אך אלהים יודע, עמד לפני ולא אתבונן חלףל ולא אכיר מראהומ.
והסוד הנגלה עלי בו מאין קשר וקושי זה הוא. ואומר תחלה מה שראו עיני ומששו ידי והראיתי לתלמידי. כי צומת הגידין שני מקומות הם באותו העצם הנקרא אשקנקי״ל שהוא מתפרק מן הארכובה התחתונה הנמכרת עם הראש. ושני המקומות האלו הם, המקום האחד מבפנים כלפי גוף הבהמה, והמקום האחר כלפי חוץ וזנב הבהמה נופלת עליו, והוא מקום שהטבחים נוקבים בו לתלותה באונקלי בשעת הפשטה מפני שאותם הגידים הם גסים וקשים מאדנ. עתה שאלו בעלי הגמ׳ איזהוס מקום צומת הגידין אם הוא החיצון או הפנימי ומאיזה מקום הוא מתחיל, ובסוף שאלו עד היכן היא תפיסתו. והנה רבא ורבה בר רב הונא נחלקו בהאע בין החיצון והפנימי, רבא אמר כי החיצון הוא צומת הגידין, ורבה בר רב הונא אמר כי הפנימי הוא צומת הגידין, וקיימא לן כרבה בר רב הונא דקאי שמואל כוותיה וסוגיא דשמעתא דלקמן כוותיה כדמפרשינן לקמן. ורבא בריה דרבה בר רב הונא לא בא לחלוק עם הראשונים אלא להגיד מקום התחלתו, ואמר מעילוי ערקומא הן מתחילים להטריף הבהמה בהם. ופי׳ ערקומא בורקינ״ק, והוא המפרישפ בין הרגל הנמכר עם הראש ובין הערקובצ הנקרא אשקנקי״ל, ואותו בורקינ״ק נמכר עם העוקץ. ואותו העצם העקום שמחוברין בו הגידים התחתוניםק אשר בהם תולין הבהמה, ראשו האחד חופה הבורקינ״ק והראש האחר עולה עם הגידים ונפרד מן הערקוב ומפריד הגידים המחוברין בו מן הערקוב, ובינו ובין הערקוב הטבחים נוקבין ותולין. וההוא מרבנן דאמר כי התחלת צומת הגידין דערקומא גופא הוא היה מחמיר יותר, ואמר להו ר׳ אבא לא תציתו ליה, אלא התחלתן מעילוי ערקומא והוא מקום שהטבחים נוקבים הבהמה לתלותה כאשר פירשתי.
אחרי זאת נאמרור דברי שמואל שאמר צומת הגידים שאמרו מקום שהגידין צומתים, בא ליתן לנו סימן אם הם החיצונים או הפנימים. ואמר כי המקום שהגידיןש מצומתים זה עם זה הוא צומת הגידים שאמרו, והם הם הפנימיים שאמרתי למעלה כי הם שלשה מחוברין זה לזהת, אבל החיצונים אין שלשתן מחוברין זה עם זה, כי השניםא שהם גסים יוצאים עם העצם העקום שהוא חופה הבורקינ״ק, והשלישי מחובר אל הערקוב, ובין השנים הגסים ובאותו השלישי הבהמה נתלית בשעת הפשט, ולא תמצא אותם כולם צומתיםב זה עם זה כי אם בפנימיים שהשנים הקטנים הם שוכבים על השלישי שהוא גס משניהם. וגם זה עוד סימן אחר שהם הפנימיים, מה שאמר אמימרג משמיה דרב זביד תלתא חוטי הוו, חד אלימא ותרתין קטיני, איפסיק אלימא אזדא רוב בנין וכו׳, אלמא חד מינייהו אלים מתרי קטיני, ולא משכחת להאי עניינא אלא בפנימיים, כי החיצוניים השנים היוצאים מן העצם העקום שניהם שוים ולא תמצא בהם אחד שיהא גדול מן השנים ולא אפילו בשנים מהם.
ומה שאמר אביי בליטי הוו צומת הגידים בליעי לא הוו צומת הגידים, אע״פ כי מהצעת השמועה דומה כי לא בא אביי לפרש אלא עד כמה הן מתפשטים, אומר אני לפי מה שראיתי ומשמשתי בהם כי גם סימנים אחרים בא לפרש בהם, ולהודיע מה הם צומת הגידין, לפי שיש גם בפנימיים חוטים אחרים והם מוזירקי דדמא, ואינן לבנים כאותם שנקראו צומת הגידים גם אינם קשים וחזקים כמותםד.
עוד ראיתי והנה שני גידין קטנים ולבנים הרבה כעין הגידין עצמן נכנסין באותו הגיד שהוא אלים מן השנים זולתי מן השנים הקטנים שהם מחוברים עמו, ואותם הגידים הקטנים הלבנים אשר אמרתי, ראיתי אותם נבלעים בגיד האלים כעין זכרות בנקבות, ואפשר כי עליהם אמר אביי בליעי לא הוו צומת הגידין, כי אותם אינם נחשביםה מן החשבון ואין הבהמה נטרפת בהם. והסימן היוצא לנו מדברי אביי עד היכן צומת הגידין מתפשטים הוא מאשוני ורכיכי מאלימי וקטיני ומחוורי ולא חוורי, כי כל מה שהגידין עולין למעלה הם מתרככין כעין הבשר ומתדקדקין ומתאדמים. מכל מקום עם אלו הסימנים מתמעטין שאר החוטים אשר שם. והמשכילים יבינו עם ראות עינים ומשמוש ידיםו. ע״כ דברי הרב ז״לז.
א. עיקר דברי רבנו הובאו בחידושי הרשב״א ובתוה״ב ב״ש ש״ג נ, א, ובר״ן (כה, ב).
ב. והוסיף הרשב״א: כמו שמוכיח בבכורות בפ׳ על אלו מומין [מא, א].
ג. תיבה זו ליתא בכי״ל ובנדפס.
ד. להלן ע״ב.
ה. לעיל נז, א ד״ה שמוטת ירך.
ו. כי״פ: ופרשו.
ז. וכן הרי״ף (כה, ב) פסק כלישנא בתרא, וכן פסק הרמב״ם פ״ח מהל׳ שחיטה הי״ד, וכן דעת ר״ת [או שצ״ל שם: ר״ח], הובא באו״ז הל׳ טריפות סי׳ תמא.
ח. ד״ה וכלישנא קמא.
ט. כן פסק בספר התרומה הל׳ טריפות סי׳ כב, וכ״כ הרא״ש בתשובה כלל כ סי׳ טז. וראה שו״ת הרשב״א ח״א סי׳ שיג בביאור מחלוקת הגאונים ורש״י, ובאבני נזר יו״ד סי׳ נט.
י. כי״ל: על כך.
כ. לעיל נז, א.
ל. הגרשז״ר העיר: נ״ל דצ״ל ״יעקור על ידי סם ואם נעקר״. ושמא צ״ל: ״יעקור על ידי סם או על ידי דבר אחר אם נעקר הרי זו כשרה״.
מ. כי״ל: וזהו.
נ. בכי״ל ובנדפס: פסול.
ס. לעיל נה, א.
ע. שם ע״ב, עיי״ש.
פ. בכי״ל וכי״פ: שנחתכו.
צ. בנדפס בטעות: מת מהטריפות. [ובכי״פ נכתב כן, ונמחק ותוקן כלפנינו].
ק. כי״פ: בדרכי.
ר. כי״ל: אבל נחתך. בנדפס: אבל אם נחתכו.
ש. לשון זו גם בדברי רבינו המובאים בתוה״ב שם וברא״ש. אבל בחידושי הרשב״א בשם רבינו לא נזכרה תיבה זו. ובספר אבני שהם ח״ג סימן כה עמד על לשון רבינו, ורצה לפרש דהא דכתב ״וחיתה״ היינו דצריך להמתין י״ב חודש. עיי״ש. והעיר הגרשז״ר שזה נסתר ממה שכתב הרמב״ן אח״כ ״ושמא כבר התחילה מכתה להמית בה״, ולדבריו הא חזינא דחיתה. ולכאורה כוונת רבינו כפשוטו, דמכה זו הדרא בריא. ובחידושי רבינו שלמה היימן (עמ׳ פא) חידש שאין כוונת הרמב״ן שאם חתך למעלה, לאחר שנחתך צוה״ג, הדרא בריא ותחי׳, וכאילו נחתכה ללא החיתוך בצוה״ג, אלא גם הרמב״ן מודה דלא הדרא בריא ע״י שחותכין הרגל למלעה מצומת הגידין, דכיון שכבר נכנס בה חולי הטריפות אין לה תקנה ע״י תוספות כאב כמבואר בלשון הרא״ש, אבל כוונת הרמב״ן לומר שכיון שכעת היא חתוכת הרגל למעלה מצומת הגידין, ובחסרון זה יכולה בהמה דכוותיה לחיות, נמצא שאין בה כעת מעשה המטריף, ומה שאינה יכולה לחיות כעת הוא משום דמעיקרא היתה חתיכת צומת הגידין, ואף שסו״ס אינה יכולה לחיות, הוי רק כמסוכנת בעלמא. עיי״ש. והעיר הגרי״ד אילן (בחידושי הרשב״א הערה 177) שברמב״ן לפנינו הלשון ״וחיתה״ שמשמע לכאורה שהדרא בריא, ויכולה לחיות.
וע״ע מרחשת סי׳ כט ושו״ת שרידי אש ח״ב סי׳ ד.
ת. הראשונים תמהו וחלקו על רבינו בזה, ראה חידושי הרשב״א ובתוה״ב שם ובתשובות ח״א סי׳ תשצו, ר״ן שם, רא״ש סי׳ ז, טור יו״ד סי׳ נו. וכן כתב הר״ן (כד ריש ע״ב) שדעת הרא״ה (סח, א ד״ה אמר רב) ג״כ לדחות דברי הרמב״ן. ועי׳ ב״י סי׳ נה. והאחרונים האריכו לדון בדברי רבינו, עי׳ לבוש סי׳ נה ס״א, נו״ב אבן העזר סי׳ ו, זית רענן כרך א אה״ע הלכה ג סי׳ א אות ב, אבנ״ז יו״ד סי׳ מט. חלקת יואב סי׳ ז, עמודי אור סי׳ מח, אחיעזר אה״ע סי׳ יב, קובץ שמועות חולין נח, א, חזו״א יו״ד הלכות ביצים סימן יד (ב), שרידי אש ח״ב סי׳ ד (עמ׳ פה). וראה בהרחבה בשו״ת משנה הלכות חי״ג סי׳ קיג.
א. בכי״פ נוסף (בין השורות): לגמרי.
ב. לעיל מב, א.
ג. לעיל מח, א. וראה שו״ת עונג יו״ט סי׳ עג.
ד. עז, א.
ה. מכאן עד ׳והוא׳ נשמט בכי״ל.
ו. דברי רבינו צ״ב, כיון שהסיק שבחתך הרגל למעלה לאו נטולת הגידין היא, גם אם תמות בתוך י״ב חודש אין זו טריפה, אלא מסוכנת וכדלעיל. וראה ספר אבני שהם שם. והגרשז״ר כתב שאפשר ש״כללו של דבר״ קאי אשיטה קמייתא, שאינה חוזרת לכשרותה כל שנטרפה, וס״ל דטעמייהו משום שמא התחילה מכתה להמית בה, ואז תהיה לה דין טרפה לא מסוכנת, שהרי ע״י מכה באה וכמאן דמחתכי סימנים דילה, ולדידהו הוא שהצריך לקיימה י״ב חודש. ויש להוסיף, שאפשר שאין רבינו קובע בודאות כשיטה השניה, אלא ש״כך הדין נותן״, ועדיין יש מקום להחמיר כשיטה הראשונה, וע״כ הסיק שלמעשה יש לנהוג, להמתין י״ב חודש, ולהכשירה בכך. ועדיין צ״ע.
ז. תמים דעים סי׳ ג (חסר בתחילתו), תשובות ופסקים לראב״ד סי׳ יג [ועי׳ שו״ת מלבושי יו״ט חלק חו״מ סי׳ ז שטען שאין זה הראב״ד בעל ההשגות, שהראב״ד בעל ההשגות לא חלק על הרמב״ם בזה, אף שנראה מדבריו להדיא שעומד בשיטת רש״י. אכן, קשה להניח שרבינו היה מביא דבריו ללא כל ציון שמדובר בראב״ד אחר. והרי הדברים מפורשים בספרי הראב״ד. ז:
ח. ד״ה דאגרמא.
ט. בכי״ל נשמט מכאן עד ׳רבא׳ בטה״ד.
י. בכי״ל ובתשובות ופסקים: רב אסי. וכאן ולהלן יש גירסאות שונות בחידושי רבינו. וכן בגמ׳, שיש גורסים: רב אשי, והוא רב אשי הקדמון (ראה מסוה״ש אות ה), וי״ג רב אסי, ראה ערוך ע׳ ערקומא, דק״ס והגהות יעב״ץ והגהות ר״ב רנשבורג ועוד. בתשובות ופסקים כאן קיצר וכתב ״וכו׳⁠ ⁠״ [ויש להשלים שם מדברי רבינו].
כ. בנדפס: רב אשי.
ל. מכאן עד ׳מראהו׳, ליתא בתשובות שם.
מ. ע״פ איוב ד, טו-טז.
נ. כי״ל ו׳תשובות׳ שם ליתא תיבה זו.
ס. כי״ל: מה הוא.
ע. כי״ל ונדפס ותמ״ד ליתא תיבה זו. ב׳תשובות׳: על החיצון והפנימי.
פ. בתמ״ד ו׳תשובות׳: המפריד.
צ. בנדפס כאן ולהלן: ערקומא.
ק. בתמ״ד ו׳תשובות׳: החיצונים.
ר. ב׳תשובות׳: נאמר פירוש.
ש. כי״פ: ששם הגידין. ובתמ״ד ו׳תשובות׳: אשר שם הגידין.
ת. כי״פ: זה עם זה.
א. בתמ״ד ו׳תשובות׳ נוסף: יחד.
ב. בנדפס ובראב״ד שם: צמותים.
ג. להלן ע״ב.
ד. ראה מאירי שהביא דברי הראב״ד בשם גדולי המפרשים, ודחאם, עיי״ש.
ה. כי״פ, תמ״ד ו׳תשובות׳ ליתא תיבה זו.
ו. בתשובות ופסקים שם מסיים: ועתה בני שמע אמרי ומצוותי תצפון לבך (ראה משלי ב, א). ובתמ״ד: עתה בני קח אמרי ותורתי תצפון אתך.
ז. ברא״ש שם כתב: ׳וכאשר פירשנו שמועה זו כן קבלה רש״י מפי רבותיו גאוני עולם... שצומת הגידין היא מחוץ לארכובה והזנב נופל עליהם. וכן בעוף. עד שעמד חכם גדול הראב״ד ז״ל ומתוך פלפולו סמך על מראית עיניו ומשמוש ידיו וחלק על קבלתם להכשיר את הטרפות ולהטריף את הכשר. ואלו היה אומר לנו שהוא מקובל מרבותיו היינו אומרים זו קבלה וזו קבלה. אבל מסברת לבו פירש... והביא ראיות שאין בהם ממש ואינם כדאי לכתבם כי כל ראיותיו וסברותיו למראה עיניו ישפוט. ואנו בדקנו ומצאנו הדבר להיפך. לכך אין לסמוך על חכמתו ולעקור קבלת חכמי הש״ס שהיו מקובלים מרבותינו וכו׳ ע״ש. וראה ב״י יו״ד סי׳ נו שלענין הלכה ראוי לחוש לדברי הראב״ד כיון שהרשב״א והר״ן מחזיקים דבריו וכמו שהורה זקן ויושב בישיבה מהר״י בן חביב ז״ל.
אמר רב יהודה אמר רב חייא למטה למטה מן הארכובה למעלה למעלה מן הארכובה. פירוש שלש עצמות יש בריך התחתון הוא הנקרא רגל, וארכובה שלא נמכרת עם הראש. ובראשו העצם הקטן הנקרא ערקומה ובלעז ברוקנק, והוא מחבר הארכובה הזאת, והעצם השני הנקרא שוק, ובאותו הראש של שוק זה מחוברין צומת הגידין ועולין למעלה ומתפשטין בבשר, והראש העליון של העצם הב׳ הזה מחובר לעצם השלישי התחוב בגוף הבהמה, והוא הנקראת קולית, ואותו ראש העליון של עצם השוק היא הארכובה שכנגדו בגמל ניכר כמו שמוכיח בבכורות בפרק על אלו מומין (בכורות מא.), ועכשיו בא רב יהודה ופירש דלמעלה מן הארכובה דמתניתין דקתני שאם נחתכו רגליה למעלה מן הארכובה טריפה, היינו ארכובה הנמכרת עם הראש, ולמעלה היינו למעלה ממש ולמטה היינו למטה ממש, שבכל מקום שנחתך עצם הרגל כשר, ואף על פי שנחתך סמוך ממש לארכובה ולמעלה ממש מן הארכובה הזאת טריפה והיינו במקום צומת הגידין, ולפיכך הוקשו לומר מאי וכן שנטלו צומת הגידין שהרי נטילת הגידין בכלל נחתכו רגליה למעלה מן הארכובה היא. ואי לאשמועינן דצומת הגידין בלא ארכובה טריפה. לימא ניטל צומת הגידין טריפה, וכל שכן נחתכו רגליה דאיכא תרתי חתיכת הרגל ונטילת צומות, ועלו דברי רב יהודה בקושיא, ופירשו עולא ורבי אושעיא ורב פפי משמיה דרב דארכובה דמשנתינו היינו ארכובה שכנגדו בגמל ניכר, שהוא ראש עליון של העצם השני הנקרא שוק, ולמעלה ממנו טריפה היינו כשנחתך עצם הקולית, אבל למטה מן העצם השני כלומר בעצם התחתון השלישי כשר, ואפילו נחתך הערקום בעצמו שמחבר הרגל והשוק כשירה, אבל העצם השני שהוא השוק מקומות יש בו פעמים טריפה ופעמים כשירה, כיצד אם נחתך בראשו התחתון הסמוך לארכובה הנמכרת עם הראש טריפה מפני חתיכת הצומת הגידין ששם, ולא עוד אלא אפילו נחתכו הגידין או ניטלו וארכובה קיימת טריפה, והיינו דקתני וכן שנטל צומות הגידין ולמטה, לית לן בה כלל, והיינו דאמר רב פפא משמיה דרב יהודה אמר רב אמר רבי חייא למטה מן הארכובה ומצומת הגידין.
בפרש״י בד״ה למטה מן הארכובה כו׳ למטה הימנה ומכל עצם האמצעי כו׳ דלמטה ממש ליכא למימר כו׳ וכ״ש בגובהו כו׳ עכ״ל לרווחא דמלתא כתב כך דקושטא הוא להאי לישנא כיון דבצומת הגידין טרפה וכ״ש בגובהו מיהו בלאו הכי נמי אי קאי למטה מארכובה עליונה ע״כ דלמטה לאו ממש מיד אלא למטה הימנו ומכל עצם האמצעי כיון דזימנין טרפה כגון בצומת הגידין כפרש״י בהדיא באידך לישנא דמתני רב פפא ועוד נראה לפי מ״ש התוס׳ דלעולא ניחא דה״מ מפרש נמי מן הארכובה ולמטה מיד אע״ג דזמנין דטרפה כגון בצומת הגידין הוצרך להוכיח הכא דליכא לפרושי הכי למאי דס״ל דכ״ש בגובהו ואין להקשות לפום הך סברא דאית ליה דכ״ש (בהו) [בגובהו] מאי קאמר אמאי לא אמרי ליה למעלה למעלה מצומת הגידין הא אכתי תקשי ליתני ניטלו צומת הגידין וכ״ש נחתכו בגובהו די״ל דאצטריך ליה למתני דבגובה טרפה משום דלא נימא כסברת עולא כדמסיק טרפות קא מדמי׳ כו׳ ולא הוי כ״ש ועי״ל למאי דקמפרש למעלה למעלה מצומת הגידין איכא למימר דלא זו אף זו קתני דלא זו חתוכה בגובה אלא אף בצומת הגידין טרפה אבל למאי דמפרש ליה נחתכו מיד במקום צומת הגידין שפיר תקשי ליה דלא ליתני אלא ניטלו צומת הגידין דלא שייך בהא לא זו אף זו כיון דנחתכו בכלל ניטל צומת הגידין הוא וכה״ג כתבו התוס׳ אהא דר״פ מפנין השתא ה׳ מפנין ד׳ מבעיא דלא שייך למימר ביה לא זו אף זו וק״ל:
בד״ה למטה. דמתני׳ לאו למטה כו׳ מאותה ארכובה ומעצם אמצעי כולו כו׳ עכ״ל וכן פי׳ הרא״ש לעולא עצם אמצעי כולו נקרא ארכובה ויש לדקדק מי הכריחו למימר ארכובה גופה כדעולא דכה״ג המ״ל אארכובה תחתונה דלמטה כשרה כ״מ שיחתך ולמעלה לאו מיד קאמר דהא בעצם אמצעי זימנין דכשרה אלא למעלה מאותה ארכובה ומעצם אמצעי כולו דהיינו בעצם קוליות ודאי טרפה וי״ל דעצם אמצעי כולו לא הוזכר במתני׳ אלא צומת הגידין הוזכרו והשתא לגבי למטה איכא למימר למטה מארכובה עליונה ומצומת הגידין קאמר דהיינו עצם אמצעי כולו דתחלתו ארכובה עליונה וסופו צומת הגידין אבל גבי למעלה ליכא למימר הכי למעלה מארכובה ומצומת הגידין דלאו היינו עצם אמצעי כולו וא״כ תיטרף גם אחר הצומת הגידין בגובהו וק״ל:
אמר רב יהודה אמר רב אמר רבי חייא: מה ששנינו שבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה, למטה כוונתו — כל מה שלמטה מן הארכובה, ומה ששנינו: מן הארכובה ולמעלה טריפה, למעלה כוונתו — כל מה שלמעלה מן הארכובה, ובאיזו ארכובה אמרו? בארכובה שבראש העצם התחתונה, הנמכרת עם הראש, שהקצבים חותכים ומוכרים יחד עם הפרסה. והיא הארכובה שבין העצם האמצעית לעצם התחתונה. ולפי זה, רק אם נחתכה הרגל בעצם האמצעית ולמעלה — הרי זו טריפה.
GEMARA: Rav Yehuda says that Rav says that Rabbi Ḥiyya says: When the mishna makes reference to the leg being severed from the leg joint and below, it means that the cut was below the leg joint, and when it says that if it was severed from the leg joint and above it is a tereifa, it means that the cut was above the leg joint. And with regard to which leg joint did they say this? With regard to the leg joint that is sold together with the head of the animal. This is the lower leg joint that connects the lower bone, or metatarsus, and middle bone, or tibia. Accordingly, the animal is a tereifa only if the leg was severed in the middle bone or upper bone.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) עוּלָּא אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא כְּנֶגְדּוֹ בְּגָמָל נִיכָּר.

Ulla says that Rabbi Oshaya says: The mishna is referring to the leg joint that in most animals cannot be seen from the outside, but the corresponding joint in the leg of a camel is prominent and conspicuous. This is referring to the joint between the upper bone, or femur, and middle bone, or tibia. Accordingly, the animal is a tereifa only if it was severed in the upper bone.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עולא א״ר אושעיא כנגדו בגמל ניכר כלומר לא רכובה הנמכרת עם הראש אלא אותה רכובה שהיא בסוף הקולית בתחלת ענקירון וניכר בגמל בסוף זנבו שזנבו קצר ואינה יכולה לכסותו:
כנגדו – של אותו מקום דמתני׳.
גמרא. וארכובה גופה כנגדה בגמל ניכר. מפורש בפי׳ המשנה.
הרב אלפסי ז״ל פסק כעולא אמר ר׳ אושעיא דאמר כנגדו בגמל ניכר, ומסתברא כותיה. ורבינו שלמה ז״ל פסק כמאן דאמר רכובה הנמכרת עם הראש. ולדברי הרב אלפסי אין בכל העצם השני הנקרא אשקנקיל טרפות כי אם בצומת הגידין שנחתכו.
והראב״ד פסק גם כן כנגדו בגמל ניכר כדברי הרב אלפסי. ומיהו במקום צומת הגידין אפילו נשבר ויצא לחוץ בלא צומת הגידין טרפה, כיון דבמקום צומת הגידין נשבר. והביא ראייה לדבריו מהא דאמרינן לקמן [הנהו גידין הרכין דאתו לקמיה דרבא אמר רבא] למאי נחוש [לה] חדא דא״ר יוחנן גידין שסופן להקשות נמנין עליהן בפסח [ועוד התורה חסה] על ממונן של ישראל, אמר ליה רב פפא לרבה ריש לקיש ואיסורא דאורייתא ואת אמרת מאי נחוש לה. והכא ודאי בעצם שני הנקרא אשקנקיל מיירי, דאילו בעצם שלישי המחובר בו הנקרא אושמאולד לית ביה גידין, אלא ודאי בעצם שני מיירי. ואי בשנחתכו צומת הגידין מאי אהני לן גידין הרכין, אלא ודאי בשלא נחתכו צומת הגידין, ואפילו הכי קרי ליה איסורא דאורייתא. ולא מצית אמרת דמשום אבר קא אמר, דהא אמרינן אין בהן אלא מצות פרוש, ואפילו בשנשבר העצם ויצא לחוץ ואין עור ובשר חופין את רובו. אלא לאו ש״מ לענין איסור הבהמה קא אמר, וש״מ דבעצם השני אם נשבר ויצא לחוץ במקום צומת הגידין ואין עור ובשר חופין אסור. ולאו ראייה גמורה היא, דאיכא למימר דרב פפא דאמר ריש לקיש ואיסורא דאורייתא, לית ליה הא דלעיל דאמר אין בהם אלא מצות פרוש, ואפילו (תרי תמיהי) [תימא] אית ליה לאו ראייה הוא, דדילמא התם לא היה עור ובשר חופה את שבירת העצם כלל אלא אותן גידין הרכין, ואם אינן כבשר אין האבר מעורה בבהמה כלל. ואיכא איסורא דאורייתא.
עולא אמר בשם רבי אושעיא: ארכובה שמדובר עליה היא הארכובה העליונה, שבין העצם העליונה והאמצעית, שאינה ניכרת כלפי חוץ, אבל כנגדו ברגל הגמל הוא ניכר, בולט. ולפי זה, רק אם נחתכה העצם העליונה הריהי טריפה, אבל אם נחתכה העצם האמצעית — כשרה.
Ulla says that Rabbi Oshaya says: The mishna is referring to the leg joint that in most animals cannot be seen from the outside, but the corresponding joint in the leg of a camel is prominent and conspicuous. This is referring to the joint between the upper bone, or femur, and middle bone, or tibia. Accordingly, the animal is a tereifa only if it was severed in the upper bone.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֲמַר לֵיהּ עוּלָּא לְרַב יְהוּדָה בִּשְׁלָמָא לְדִידִי דְּאָמֵינָא כְּנֶגְדּוֹ בְּגָמָל נִיכָּר הַיְינוּ דְּקָתָנֵי וְכֵן שֶׁנִּיטַּל צוֹמֶת הַגִּידִין אֶלָּא לְדִידָךְ מַאי וְכֵן שֶׁנִּיטַּל צוֹמֶת הַגִּידִין.

Ulla said to Rav Yehuda: Granted, according to my opinion, as I say it means the joint whose corresponding joint in the leg of a camel is conspicuous, i.e., the upper joint, this explanation is consistent with that which the mishna teaches: And likewise, an animal whose convergence of sinews in the thigh was removed is not kosher. The convergence of sinews lies on the lower part of the middle bone. Since I hold that if the middle bone is severed, this does not render the animal a tereifa, it is necessary for the mishna to teach that nevertheless, if that bone was severed at the point of the convergence of sinews, this would render it a tereifa. But according to your opinion that the mishna is referring to the lower joint, and if the middle bone is severed, this renders the animal a tereifa, what is the purpose of teaching: And likewise, an animal whose convergence of sinews in the thigh was removed is not kosher?
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא לדידך מאי וכן שניטל צומת הגידים והא למעלה מן הארכובה הנמכרת עם הראש באותו מקום הוא צומת הגידים:
בגמל ניכר – דקסבר רבי אושעיא ארכובה דמתניתין היא ארכובה העליונה ושם בולט עצם בירך הגמל והכי תניא בבכורות (דף מא.) דאותה ארכובה ניכרת בגמל דתנן זנב העגל שאינה מגעת לערקום ארכובה הוי מום לפסול ותני עלה קפץ העליון ולא קפץ התחתון וכנגדו בגמל ניכר.
היינו דקתני וכן שניטל – משום דתנא למטה מן הארכובה עליונה כשרה דהיינו נחתך עצם האמצעי איצטריך למיתני וכן שניטל דאע״ג דאם נחתך בגובהו כשרה היכא דנחתך בשיפולי במקום צומת הגידין טרפה וכדמתרץ לקמן ואל תתמה שהרי חותכה מכאן ומתה וחותכה מכאן וחיה אלא לדידך דאמרת ארכובה תחתונה למעלה דקתני מתניתין למעלה מיד בסמוך משמע היינו ניטל צומת הגידין.
אלא לדידך מאי כו׳ – תימה דלמא סובר כמ״ד צומת הגידין הוי דאגרמא ולבר דהיינו כשיוצא מן העצם אבל למעלה מן הארכובה לא מיטרף משום צומת הגידין וי״ל מדפריך ליה עולא מכלל דהוה פשיטא ליה דצומת הגידין הוי דאגרמא ולגיו ועוד דרב יהודה דקאמר בסמוך היכא דפרעי טבחי והיינו דרבא בריה דרבה בר רב הונא דקאמר עילוי ערקומא שהוא עדיין יותר.
רש״י בד״ה בגמל ניכר כו׳ ארכובה הוי כו׳. נ״ב ארכובה הוא פי׳ על ערקוב נ״ל:
בא״ד קפץ העליון כו׳. נ״ב פי׳ קשר:
אמר ליה [לו] עולא לרב יהודה: בשלמא לדידי דאמינא [נניח לשיטתי שאני אומר] שהארכובה היא זו שכנגדו בגמל ניכר, ואם נחתכה העצם האמצעית כשרה — היינו דקתני [זהו שהתנא שונה] במשנה: וכן שניטל צומת הגידין, להשמיענו שלמרות שאם נחתכה הרגל בחלקה העליון של העצם האמצעית — הריהי כשרה, אם נחתכה בתחתית אותה עצם וכך ניטל צומת הגידים — הריהי טריפה. אלא לדידך [לשיטתך], שמדובר בארכובה התחתונה, ואם נחתכה הרגל בכל מקום למעלה משם הריהי טריפה, מאי [מהו] וכן שניטל צומת הגידין? מדוע הוצרך לומר כן? והרי כל מקום בעצם האמצעית הוא למעלה מן הארכובה, וגם מקום צומת הגידים!
Ulla said to Rav Yehuda: Granted, according to my opinion, as I say it means the joint whose corresponding joint in the leg of a camel is conspicuous, i.e., the upper joint, this explanation is consistent with that which the mishna teaches: And likewise, an animal whose convergence of sinews in the thigh was removed is not kosher. The convergence of sinews lies on the lower part of the middle bone. Since I hold that if the middle bone is severed, this does not render the animal a tereifa, it is necessary for the mishna to teach that nevertheless, if that bone was severed at the point of the convergence of sinews, this would render it a tereifa. But according to your opinion that the mishna is referring to the lower joint, and if the middle bone is severed, this renders the animal a tereifa, what is the purpose of teaching: And likewise, an animal whose convergence of sinews in the thigh was removed is not kosher?
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲמַר לֵיהּ רְכוּבָּה בְּלֹא צוֹמֶת הַגִּידִים וְצוֹמֶת הַגִּידִים בְּלֹא רְכוּבָּה וְהָא נֶחְתְּכוּ קָתָנֵי אִישְׁתִּיק.

Rav Yehuda said to Ulla: According to my opinion, the mishna is referring to two cases: The first is where the leg was severed above the lower leg joint, in the middle bone, without the removal of the convergence of sinews in the thigh, and the second is where the convergence of sinews in the thigh was removed without the leg above the leg joint being severed. Ulla then asked Rav Yehuda: But the mishna teaches: Were severed, indicating that the leg was entirely severed, which perforce includes the convergence of sinews. Rav Yehuda was silent, as he did not have a resolution.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא נחתכו קתני והיאך יכלת לאוקומיה מתניתין מן הארכובה ולמעלה רכובה בלא צומת הגידים והא נחתכו קתני דמשמע דנחתכו הכל רכובה וצומת הגידים. מ״ט לא אמרי ליה למטה למטה מצומת הגידים כשרה. למעלה למעלה מצומת הגידים טרפה. וכן שניטל צומת הגידים למעלה מרכובה הנמכרת עם הראש:
אמר ליה תנא ארכובה בלא צומת הגידין – כמו נשבר העצם והגידין קיימין ותנא צומת הגידין בלא ארכובה.
והא נחתכו – לגמרי משמע אלמא תנא ליה תנא ניטל הצומת ולמה ליה למהדר ולמתנייה והא ליכא למימר תנא רכובה עם צומת הגידין והדר תני צומת הגידין בלא ארכובה דאם כן ניתני ניטל צומת הגידין וכ״ש נחתכו.
אמר ליה [לו] רב יהודה: לשיטתי שנינו שני מקרים שעושים טריפה: האחד — שנחתכה העצם למעלה מן הרכובה (הארכובה) בלא שיינטל צומת הגידים, והשני — שניטל צומת הגידים בלא שנחתכה הרגל למעלה מן הרכובה. הקשה לו עולא: כיצד אתה יכול לפרש כך? והא [והרי] ״נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה״ קתני [הוא שונה], ומשמע — נחתכו לגמרי, כולל צומת הגידים! אישתיק [שתק] רב יהודה ולא מצא תשובה.
Rav Yehuda said to Ulla: According to my opinion, the mishna is referring to two cases: The first is where the leg was severed above the lower leg joint, in the middle bone, without the removal of the convergence of sinews in the thigh, and the second is where the convergence of sinews in the thigh was removed without the leg above the leg joint being severed. Ulla then asked Rav Yehuda: But the mishna teaches: Were severed, indicating that the leg was entirely severed, which perforce includes the convergence of sinews. Rav Yehuda was silent, as he did not have a resolution.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לְבָתַר דִּנְפַק אֲמַר מ״טמַאי טַעְמָא לָא אֲמַרִי לֵיהּ לְמַטָּה לְמַטָּה מִן הָאַרְכּוּבָּה לְמַעְלָה לְמַעְלָה מִצּוֹמֶת הַגִּידִין.

After Ulla left, Rav Yehuda said to himself: What is the reason that I did not say to him the following resolution: When the mishna states that if the leg was severed below the leg joint the animal is kosher, it means below the lower leg joint, and when it says that if it was severed above it is a tereifa, it means in the middle bone above the convergence of sinews in the thigh. Accordingly, it would still be necessary to teach that if the convergence of sinews in the thigh was removed, this would render it a tereifa.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לבתר דנפק – עולא.
אמר – רב יהודה לנפשיה.
מאי טעמא לא אמרי – דלמטה דקאמר הוא למטה מן הארכובה ומצומת הגידין ולמעלה דקתני לאו למעלה מיד משמע אלא בגובהו של עצם למעלה מן הצומת והדר תנא וכן שניטל הצומת דאם נחתך בתוך הצומת נמי טרפה.
לבתר דנפק [אחרי שיצא] עולא אמר רב יהודה לעצמו: מאי טעמא לא אמרי ליה [מה טעם לא אמרתי לו], שלשיטתי, ״מן הארכובה ולמטה כשרה״ פירושו — למטה מן הארכובה, אבל ״מן הארכובה ולמעלה טריפה״ פירושו — למעלה מן הארכובה וגם מצומת הגידין? שהרי באופן זה, צריך התנא להוסיף ולומר כי לא רק אם נחתכה הרגל למעלה מצומת הגידים הרי זו טריפה, אלא גם אם נחתכה בצומת הגידים!
After Ulla left, Rav Yehuda said to himself: What is the reason that I did not say to him the following resolution: When the mishna states that if the leg was severed below the leg joint the animal is kosher, it means below the lower leg joint, and when it says that if it was severed above it is a tereifa, it means in the middle bone above the convergence of sinews in the thigh. Accordingly, it would still be necessary to teach that if the convergence of sinews in the thigh was removed, this would render it a tereifa.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הֲדַר אָמַר וְלָא אֲמַרִי לֵיהּ וַאֲמַר לִי נֶחְתְּכוּ קָתָנֵי הָכָא נָמֵי מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַעְלָה קָתָנֵי.

Rav Yehuda then said to himself: It is good that I did not suggest this resolution, as did I not initially say a resolution to him, and he said to me that it was refuted by the fact that the mishna teaches: Were severed, which clearly indicates that it was severed completely? Here too, he could have said: You cannot explain the mishna as referring only to severing the leg above the convergence of sinews, as the mishna teaches: From the lower leg joint and above, which clearly includes the entire middle bone, including the area of the convergence of sinews.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכא נמי מן הארכובה ולמעלה קתני הכא נמי כשאני א׳ לא למטה למטה מצומת הגידים למעלה למעלה מצומת הגידים הוא יקשה לי מן הארכובה ולמעלה קתני ולא קתני מצומת הגידים רק למעלה במתניתין קתני כלומר1 למטה מן הארכובה בעינן לאוקומי מתניתין בקרוב לרכובה בין מלמעלה ובין מלמטה דזהו בצומת הגידים ולא בעינן לאוקומי מתניתין למעלה מן הארכובה ולמעלה ומצומת הגידים. ולמטה מן הארכובה ומצומת הגידים לפיכך לא מוקמינן למעלה מן הארכובה ולמטה מן הארכובה ברכובה הנמכרת עם הראש אלא ברכובה עליונה דבגמל ניכר ומצינן לאוקומי דלא תיקשי וכן שניטל צומת הגידים והיא רכובה כדעולא. ומי איכא מידי דאילו קא פסיק לה כלומר השתא דמוקמינן למעלה מן הארכובה ברכובה דעולא מי איכא מידי כו׳ כלומר דאמרינן למעלה מן הארכובה טרפה הא למטה מן הארכובה כשרה אע״ג דלמעלה מצומת הגידים ולבסוף קתני וכן שניטל צומת הגידים טרפה שהיא למטה:
1. נראה דצ״ל כלומר למטה מן הארכובה ולמעלה מן הארכובה בעינן לאוקמי מתני׳ וכו׳.
הדר אמר – שפיר עבדי דלא אמרי ליה.
ולא אמרי ליה – בתמיה. וכי לא אמרתי לו טעם הגון רכובה בלא צומת וצומת בלא רכובה ופרכיה מלישנא דמתניתין ואמר לי נחתכו קתני והכא נמי אי הוה אמרי ליה קא הוה דייק נמי לישנא ואומר לי מן הארכובה ולמעלה קתני דמשמע בסמוך והיינו בצומת הגידין.
הכא נמי מן הארכובה ולמעלה קתני – לעולא ניחא דמצי לפרש מן הארכובה ולמטה מיד אף על גב דלא בכל מקום כשרה כמו כנגד צומת הגידין מכל מקום כיון דמיתוקם למטה מיד ולמעלה מיד ניחא.
ונשוב במה שהתחלנו לבאר והוא שארכובה זו נחלקו בה בגמרא רב יהודה פרשה בארכובה הנמכרת עם הראש והיא ראש העצם התחתון וכל שנחתך אותו העצם הן קצתו כגון שנחתך באמצע הן כלו כגון שנחתך ראשו המחובר לשני אפילו נחתך עמו הערקום שעליו הואיל ונשאר העצם השני כלו כשר הא אם נשברה בעצם השני שלמעלה מזה טרפה ועולא פירשה ברכובה שניה והוא ראש העצם השני והיא שאמרו עליה שכנגדו בגמל ניכר והוא שהגמל יש לו עצם בולט לשם ונמצא שאם נחתך עצם אמצעי שהיא כשרה ובלבד שלא במקום צומת הגידין ונשאו ונתנו בה בגמרא והוא שעולא שאל לרב יהודה מאי וכן כמו שביארנו והשיבו רכובה בלא צומת הגידין וצומת הגידין בלא רכובה על הדרך שביארנו אלא שחזר והקשה והא נחתכו קתני כלומר דמשמע שנחתכו לגמרי ואם כן רכובה בלא צומת הגידין ליכא ושתיק ליה והדר אמר לנפשיה מאי טעמא לא אמרי ליה למעלה פירושו למעלה מצומת הגידין כלומר בראש הצומת קודם שיתחילו להתפשט בבשר הא משהתחילו להתפשט בבשר תהא כשרה אע״פ שהוא כרכובה אמצעית שכנגדה בגמל ניכר ולמטה מן הצומת ר״ל בסוף הצומת שיהא צומת הגידין נשאר עם העצם האמצעי וכן שניטל צומת הגידין שנחתך באמצע הצומת והכל טרפות אחד אלא שחזר בו לומר שאף הוא ישיבהו מן הרכובה ולמעלה קתני דמשמע בכל תחום הרכובה ואם כן לפי דבריו צריך לפרש שכל שמרכובה הנמכרת עם הראש ולמעלה דהינו כל רכובה שכנגדה בגמל ניכר תהא טרפה וכן אפשר לפרש מאי טעמא לא אמרי למעלה מצומת הגידין ר״ל אף משהתחילו להתפשט בבשר שכל הרכובה בכלל טרפות ולמטה למטה מצומת הגידין דהינו רכובה תחתונה וכן שניטל צומת הגידין שזהו מתחלת רכובה אמצעית עד שיתחילו להתפשט בבשר וחזר בו לומר שאף הוא ישיבהו מארכובה ולמעלה קתני והכל בכלל או שמא מארכובה ולמעלה סמוך לארכובה משמע דהינו הך הצומת הגידין:
זהו פי׳ הסוגיא לענין ביאור ורב פפי מתני לה בלישנא דרב יהודה אמר רב למעלה למעלה מן הרכובה ומצומת הגידין למטה למטה מן הרכובה ומצומת הגידין וארכובה עצמה כדעולא דהינו שכנגדו בגמל ניכר כלומר למעלה מן הרכובה השניה דהינו בעצם ראשון המחובר לגוף טרפה למטה ממנה ומצומת הגידין דהינו בתחתון הנמכר עם הראש כשרה אבל האמצעי פעמים כשרה והוא למעלה מן הצומת ופעמים טרפה בראשה התחתון ומפני חתיכת הצומת שהוא שם וזהו שאמרו אל תתמה שהרי חותכה מכאן ומתה וכו׳ והוצרך לשנות רכובה ללמד שהטרפות הגמור למעלה ממנה ר״ל בעצם עליון (והוצרך לשנות צומת ללמד שהכשרות הגמור למעלה ממנה ר״ל בעצם עליון) והוצרך לשנות צומת ללמד שהכשרות הגמור למטה בעצם תחתון ומה שאמר וכן ניטל צומת הגידין כלומר שנחתך הצומת בסופה של רכובה אמצעית והרכובה קיימת הא למעלה ממנו כשרה וזהו לישנא בתרא דרב יהודה וללשון זה לדעתי לא נחלק עולא עמו אלא שפי׳ דבריו ואע״פ שרוב מפרשים מניחים איזה מחלקת ביניהם לדעתי אין ביניהם מחלקת ומתוך כך פסקו כל הגאונים כלישנא בתרא וכל שנחתך עצם אמצעי למעלה מן הצומת כשרה אע״פ שהצומת מוטל עמו באשפה וחכמי הדורות מקילין עוד בשטה זו שאם נחתכה במקום הצומת יכול להכשירה כשיחתכנה למעלה קודם שחיטה ואלו ודאי דברים זרים הם שכל שנחתכה מתחלתה במקום הצומת שדא תיכלא בכלה ואין לה עוד תיקון ומהיכן מצינו טרפה ודאית שיש לה הכשר בידי אדם ועוד מה שאמרו בההוא צנא דנקורי דאתא לקמי דרבא ובדקינהו בצומת הגידין וכן ההוא בר טביא דהוה בי ריש גלותא דאיפסיק כרעא בתריתא ובדקה רב בצומת הגידין יחתכוה למעלה קודם שחיטה ותכשר:
ולעיקר הפסק מיהא גדולי הרבנים פוסקים כרב יהודה וכלישנא קמא וכל שנחתך אמצעי טרפה באיזה מקום שבו ואין נראה כן חדא דללישנא קמא הא שתיק ליה ועוד דלישנא בתרא עקר דאלו לקמא מאי איצטריך ליה למימר למעלה למעלה מן הארכובה הא בהדיא קתני לה הכי ולא היה לו לומר אלא רכובה שאמרו ברכובה הנמכרת [עם] הראש ומ״מ גדולי הדור מחזקים את דבריהם ממה שנחלקו למטה רב ושמואל בנשבר העצם דרב אמר למעלה מן הארכובה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו זה וזה אסור ושמואל אמר אף באין רוב בשר קיים אבר אסור ובהמה מותרת והקשו לשמואל יאמרו אבר שממנה חיה מוטל באשפה והיא מותרת אלמא שאין רב סובר כיוצא בה ואם כמו שפסקנו אף רב סובר כן ומה קושיא לשמואל בכך ולדעתי אין זו ראיה שלשטה זו מחלקת זה בעצם עליון הוא והיינו למעלה מן הארכובה כלומר למעלה מאותה שכנגדה בגמל ניכר ושני ליה לשמואל בין נחתכה לנשברה והיינו דאקשי ליה יאמרו וכו׳ שהרי אלו נחתכה הכל מודים באיסורה והואיל ואין עור ובשר קיים ודאי הרי היא כנחתכה אבל בעצם אמצעי כל שהוא מצומת הגידין ולמעלה אינו קרוי אבר שחיה ממנו ומתוך כך נראה ודאי כמו שפסקנו:
הדר [חזר] רב יהודה ואמר לעצמו: ולא אמרי ליה כי לא אמרתי לו] תירוץ, ואמר לי: ״נחתכו״ קתני [שנה], שהדבר אינו עולה כראוי עם לשון המשנה? הכא נמי [כאן גם כן] יכול היה להקשות לי: כיצד אתה מפרש מן הארכובה ולמעלה — למעלה מן הארכובה ומצומת הגידים? והרי ״מן הארכובה ולמעלה״ קתני [הוא שונה], ומשמע — כל מה שלמעלה מן הארכובה, וגם בצומת הגידים. עד כאן נוסח אחד של הדברים.
Rav Yehuda then said to himself: It is good that I did not suggest this resolution, as did I not initially say a resolution to him, and he said to me that it was refuted by the fact that the mishna teaches: Were severed, which clearly indicates that it was severed completely? Here too, he could have said: You cannot explain the mishna as referring only to severing the leg above the convergence of sinews, as the mishna teaches: From the lower leg joint and above, which clearly includes the entire middle bone, including the area of the convergence of sinews.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רַב פָּפָּא מַתְנֵי הָכִי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אָמַר רַבִּי חִיָּיא גלְמַטָּה לְמַטָּה מִן הָאַרְכּוּבָּה וּמִצּוֹמֶת הַגִּידִין לְמַעְלָה לְמַעְלָה מִן הָאַרְכּוּבָּה וּמִצּוֹמֶת הַגִּידִין וְכֵן שֶׁנִּיטַּל צוֹמֶת הַגִּידִין וְאַרְכּוּבָּה גּוּפַהּ כִּדְעוּלָּא א״ראָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא.

Rav Pappa teaches the previous discussion like this: Rav Yehuda says that Rav says that Rabbi Ḥiyya says: When the mishna refers to severing the leg below, it means severing below both the leg joint and the convergence of sinews in the thigh, i.e., the lower bone was severed, and when it refers to severing the leg above, it means severing above both the leg joint and the convergence of sinews in the thigh, i.e., the upper bone was severed. And then the mishna adds that with regard to the middle bone, it is only a tereifa when the convergence of sinews was removed. And this explanation assumes that the leg joint itself is referring to the upper leg joint, in accordance with that which Ulla said that Rabbi Oshaya said, i.e., that it means the joint whose corresponding joint in the leg of a camel is conspicuous.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב פפא מתני – לדרב יהודה הכי.
למטה – דמתניתין לאו למטה מיד קאמר דרכובה דמתניתין ברכובה עליונה מיירי הלכך למטה דידה דהיינו עצם אמצעי זימנין דטרפה כגון בצומת הגידין אלא הכי קאמר למטה מאותה רכובה ומעצם אמצעי כולו דהיינו בעצם התחתון ודאי כשרה.
למעלה למעלה מן הארכובה – דהיינו בקולית ודאי טרפה כל מקום שיחתך.
וכן שניטל צומת הגידין – ובעצם אמצעי יש מקום שהיא טרפה כגון בצומת הגידין ויש מקום שהיא כשרה כגון למעלה מן הצומת ורכובה גופה איזו היא.
כדעולא – עליונה.
וכן שנטל צומת הגידין ו⁠[א]⁠רכובה גופה כדעולא אמר רב הושעיא. וקשיא לי אמאי לא אקשינן עליה דרב פפא מדוקיא דלישנא דמתניתין כדמקשינן לדרב יהודה, דהא מן הארכובה ולמטה קתני דמשמע למטה ממש ולמעלה ממש, ואלו לדרב פפא למטה היינו למטה מן הארכובה ומצומת הגידין, ויש לומר דללישנא דרב יהודה דהוי בעי למימר דלמעלה למעלה מצומת הגידין ממש קתני במתני׳ שייך לאקשויי והא למעלה קתני דמשמע סמוך, אבל לרב פפא ודאי לישנא דמתני׳ דוקא נקט דלמעלה מן הארכובה ממש שכנגדו בגמל ניכר ודאי טריפה, וכל שכן למעלה כל שהולך וקרב אצל הבוקא טריפה ולמטה למטה ממש נמי כשירה, אלא שאם הולך ומתרחק מן הארכובה פעמים שהיא טריפה, הילכך דוקא במתניתין דמשמע למטה למטה ממש ולמעלה למעלה ממש, (ו)⁠לא תיקשי ליה לרב פפא כלל, אבל לרב יהודה ודאי הוא דקשיא ליה, בפירוש ר״ח ז״ל לא גרסי בהא דרב פפא למטה למטה מן הארכובה ולמעלה למעלה מן הארכובה ומצומת הגידין, אלא הכי גריס למטה למטה מן הארכובה ולמעלה למעלה מן הארכובה גופה כדעולא שכנגדו בגמל ניכר, והיא הגירסא הנכונה, דלאותה גירסא הראשונה עדיין קשיא לי מאי קאמר למעלה מן הארכובה ומצומת הגידין, הוה ליה למימר למעלה מצומת הגידין ומן הארכובה דצומת הגידין קודמת לארכובה כשמזכיר לאותה למטה.
ולענין פסק הלכה, רש״י ז״ל מחמיר כלישנא קמא דרב יהודה אמר רב דארכובה גופא הנמכרת עם הראש וארכובה בלא צומת הגידין וצומת הגידין בלא ארכובה טריפה, ומיהו דווקא כשנשבר העצם ואין רוב בשר קיים, אבל רוב בשר קיים כשרה כדמשמע לקמן (חולין ע״ו:) וכמו שנכתב שם בע״ה. אבל רבותינו הגאונים ז״ל פסקו כלישנא בתרא וכדאמר רב פפא משמיה דרב יהודה אמר רב דארכובה גופא כדעולא אמר רב הושעיא דהיינו שכנגדו בגמל ניכר, וכן רבינו אלפסי ז״ל כתב בהלכותיו לישנא בתרא דרב יהודה לבד ולא הזכיר לישנא קמא כלל. וכן מסכים (ומודה) [ומורה] ובא הרמב״ן ז״ל שאם נחתך הרגל מן הארכובה העליונה ולמטה למעלה ממקום שמתפשטין וכלין צומת הגידין אפילו זרקו באשפה כשרה אף על פי שהגידין והצומת שלהם הכל הלך ונחתך, וזו היא שאמרו ואל תתמה שהרי חותכה מכאן ומתה וחותכה מכאן וחיתא. והקשה האו ז״ל אם כן כשנחתכו הגידין יחתוך העצם מלמעלה סמוך לארכובה ותכשר. ותירץ ז״ל שהדין כך הוא נותן דנחתכו רגליה לגמרי במקום צומת הגידין ושחטה ודאי טריפה, שהרי יש בה מכה שאינה חיה בה ואף על פי שהיא חיה אם בא לחתכו למעלה מכל מקום אינה חיה באותו טריפות (שבא) [שבה] באותו ענין שהוא עכשיו ואפילו (בבירו׳) [בבידור] סימנין, אבל אם חתך למעלה מצומת הגידים קודם שחיטה ואחר כך נשחטה לאו נטולת הגידין היא אלא חתוכת הרגלים למטה מן הארכובה וכשרה. ואם תאמר שמא כבר התחילה מכתה להמית בה, חולי הוא זה ומסוכנת כשרה, ובודאי מצינו טריפה ונכשרת ריאה שנקבה ומתחילה לא סביך בבשרא טריפה סביך בבשרא הוכשרה, וכללו של דבר כל היכא דאפשר לקיימ׳ שנים עשר חדש חזרה להכשרה בכך. ומכאן נלמוד דחס׳ ברגל במקום צומת הגידין כשרה עד שיהא חסרון למעלה מן הארכובה. ולדברי רבינו ז״ל צריכין אנו לומר בהנהו צנא דנקורן דאתא לקמיה דרבא ובדקינהו בצומ׳ הגידין, של אחר שנשחטו אתו לקמיה, שאם לא כן היה לו לחתכן למעלה מן הצומת וכשרין. וההוא בר טביא דהוא בי ריש גלותא (חולין נט.) דאפסיק כרעא בתרייתא ובדקיה רב בצומת הגידין, בשנשחט קודם בדיקה. ובי ריש גלותא דהוו שכיחי חכימי, אמאי לא חתכינהו לרגליה קודם שחיטה, ומפקינן ליה מספק נטול׳ צומת הגידין, ועוד תמיהא לי בהא, דהא תלמוד ערוך דטריפה אין לך תקנה לעולם, וכדאמרינן בריש פירקין (חולין סח:) גבי הוציא העובר את ידו, אמר רבא כטריפה מה טריפה כיון שנטרפה שוב אין לה היתר אף בשר כיון שיצא חוץ למחיצות שוב אין לו היתר וכל שאפשר לבוא לידי היתר על ידי אדם משמע, דאף על גב דשנשחט ומומו עמו כשר כדאמרינן (חולין נד.) גמירי (דאיבדרי ליה סימני חיי) [דאי בדרי לה סמא חייא], ואם כדברי רבינו ז״ל כיון שאפשר למצוא לה היתר על ידי חתיכת האב׳ למעלה מן הצומת כשרה, גם עכשיו היה לנו להכשיר׳, ואף על פי שאין לו תקנה בענין שהוא עומד עכשיו, מה בכך, כיון שתקנתה מצויה ורפואה קרובה לבוא יותר (מבירו׳) [מבידור] סימנין. אלא משמע דכל שנטלו צומת הגידין טריפה לעולם ואין לה תקנה, וכדוקיא דמתניתין דקתני בהמה שנחתכו רגליה וכו׳. וכן שנטל צומת הגידין טריפה וסתמא קתני לא שנא חיה ולא שנא מתה, כל שנטל צומת הגידין טריפה ולא שנה תקנתא, ואם חתכה למעלה כשירה, והא דאמרינן (חולין מח.) בנקובת הראיה דאי סביך בבשרא כשירה, זהו פסול שחוזר להכשרו מעצמו, אבל פסול שאינו חוזר על ידי עצמו ולא (בירו׳) [בידור] סימנין אלא בנטילת האבר, טריפה לעולם. ולענין חתוכת הרגלים, נראין הדברים כדברי רבינו שלמה ז״ל, שהרי אף על פי שהקשה עולא לרבי יהודה, לא ראינו שחזר בו. ואף על פי שרב פפי מתני משמיה דרב יהודה למטה מן הארכובה ומצומת הגידין וארכובה גופה כדעולא, הוו להו תרי לישני בדאורייתא והלך אחר המחמיר. ועוד נראה לי שיש סיוע גדול לדברי רש״י ז״ל מדאיפליגו לקמן (חולין ע״ו:) רב ושמואל גבי נשבר העצם רב אמר למעלה מן הארכובה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר, ואם לאו אבר אסור ובהמה מותרת. ואתקיף רב נחמן ולשמואל יאמרו אבר שממנה חיה מוטל באשפה והיא מותרת, ולדברי רש״י ז״ל ניחא לרב דהא לדידיה כל שלמעלה מן הארכובה הנמכרת עם הראש טריפה ולא מכשר אלא למטה מן הארכובה, אבל לדברי רבותינו הגאונים ז״ל אם נפר׳ למעלה מן הארכובה ולמטה מן הארכובה שכנגדו בגמל ניכר, לרב נמי אכשורי מכשר בשוק שממנו חי׳, שהרי יש בו צומת הגידין אף על פי שהוא מוטל באשפה. ונראה שגם רש״י ז״ל תלה טעמו בטעם זה לומר דרב ושמואל בשנשבר עצם השוק פליגי, ורב נחמן דהוא בתרא הכי סבירא ליה מדאתקיף עליה דשמואל שרש״י ז״ל כ״כ. ולקמן פסק הילכתא הכי אפילו כשנשבר העצם כל שכן בנחתך לגמרי עד כאן לשונו. נראה שדקדק מפלוגתייהו דרב ושמואל כמה שכתבנו כנ״ל. ונראין דבריו, אף על פי שיש לפרש לדברי הגאונים ז״ל אבר שממנה חיה ממש דאילו ליתיה מתה דהיינו ארכובה העליונה, אבל שוק אף על פי שיש בו צומת הגידין אינה חיה ממנו, שאלו נטלו צומת הגידין עם השוק אינה מתה, דהא דפסלינן לה משום נטילת צומת הגידין, אינן אלא שהוא מכאיבה כשצומת הגידין נחתכה בעודה צמותין בה, אבל נטלו לגמרי עם השוק לא. והראשון נראה עיקר. ובשם רבינו הרב ז״ל ראיתי שהביא ראי׳ לדברי רש״י ז״ל מעובדא דהנהו גידין הרכין דאתא לקמיה דרבא, ואמר רבא למאי ניחוש לה, חדא דאמר ר׳ יוחנן גידין שסופן להתקשות נמנין עליהן בפסח, אלמא בעצם השוק קא מיירי, דבראש אותו עצם יש גידין רכין שסופן להתקשות, אבל בעצם הקולית אין בו גידין כלל, אף על פי שאין זו ראיה גמורה לפי דעתי, דאף כשתמצא לומר שאותן הגידין אינן אלא בסוף עצם השוק, דילמא להכשר האבר בעצמו באו, דכל שאין עור ובשר חופין אותו אבר עצמו אסור ובהמה מותרת.
רב פפא מתני הכי [היה שונה כך], אמר רב יהודה אמר רב אמר רבי חייא: הארכובה שמדובר עליה במשנה היא הארכובה העליונה, שבין העצם האמצעית לעצם העליונה, שכנגדו בגמל ניכר. ולפיכך, מה ששנינו: נחתכו רגליה למטה מן הארכובה כשרה, כוונתו — למטה מן הארכובה ומצומת הגידין שבתחתית העצם האמצעית, כלומר, כשנחתכו בעצם התחתונה. ומה ששנינו שאם נחתכו רגליה למעלה מן הארכובה טריפה — פירושו שנחתכו למעלה מן הארכובה ומצומת הגידין, כלומר שנחתכו בעצם העליונה. ועל כך הוסיף התנא: וכן שניטל, שנחתכה הרגל במקום צומת הגידין שבתחתית העצם האמצעית, גם כן טריפה, למרות שאם נחתכה הרגל בעצם האמצעית למעלה משם — הריהי כשרה. וכאמור, לדרך זו ארכובה גופה [עצמה] היא הארכובה העליונה, הניכרת בגמל, כדברי עולא שאמר כן לעיל בשם רב אושעיא.
Rav Pappa teaches the previous discussion like this: Rav Yehuda says that Rav says that Rabbi Ḥiyya says: When the mishna refers to severing the leg below, it means severing below both the leg joint and the convergence of sinews in the thigh, i.e., the lower bone was severed, and when it refers to severing the leg above, it means severing above both the leg joint and the convergence of sinews in the thigh, i.e., the upper bone was severed. And then the mishna adds that with regard to the middle bone, it is only a tereifa when the convergence of sinews was removed. And this explanation assumes that the leg joint itself is referring to the upper leg joint, in accordance with that which Ulla said that Rabbi Oshaya said, i.e., that it means the joint whose corresponding joint in the leg of a camel is conspicuous.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וּמִי אִיכָּא מִידֵּי דְּאִילּוּ מִדְּלֵי פָּסֵיק לֵיהּ וַחֲיָה מְתַתֵּי פָּסֵיק לֵיהּ וּמֵתָה.

The Gemara questions Rav Pappa’s explanation of the opinions of Ulla and Rav Yehuda: But is there any possibility that if one went higher up the leg and severed the middle bone above the convergence of sinews, it would live, i.e., the animal would not be a tereifa, but if one went down the leg and severed it on the convergence of sinews, it would be a tereifa and would die within twelve months? It is illogical that severing more of the leg is less life-threatening for the animal.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ופרכינן ללישנא דעולא ודרב פפא ומי איכא מידי דכי מדלי פסיק לה – למעלה מן הצומת הגידין בעצם אמצעי כשרה.
וכי מתתי פסיק לה – וכשמשפיל להו לחותכה בצומת טרפה.
וכלישנא קמא דרב עבדינן לחומרא ולמעלה מרכובה התחתונה כל מקום שיחתך טרפה וכן ניטל צומת בלא רכובה דלא חזינן דהדר ביה רב ולקמן פסיק הלכתא הכי אפילו בנשבר העצם וכ״ש נחתך לגמרי.
ותמהים על הסבר זה: ומי איכא מידי [והאם יש, יתכן דבר כזה], דאילו מדלי פסיק ליה [שאם למעלה, בעצם האמצעית, חותך אותו] והבהמה חיה, מתתי פסיק ליה [ואם למטה, בצומת הגידים שבתחתית עצם זו, חותך אותו] והיא מתה?
The Gemara questions Rav Pappa’s explanation of the opinions of Ulla and Rav Yehuda: But is there any possibility that if one went higher up the leg and severed the middle bone above the convergence of sinews, it would live, i.e., the animal would not be a tereifa, but if one went down the leg and severed it on the convergence of sinews, it would be a tereifa and would die within twelve months? It is illogical that severing more of the leg is less life-threatening for the animal.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַב אָשֵׁי טְרֵפוֹת קָא מְדַמֵּית לַהֲדָדֵי אֵין אוֹמְרִין בִּטְרֵפוֹת זוֹ דּוֹמָה לָזוֹ שֶׁהֲרֵי חוֹתְכָהּ מִכָּאן וָמֵתָה חוֹתְכָהּ מִכָּאן וְחַיָּה.

Rav Ashi said: Are you comparing different types of tereifot to one another? One cannot say with regard to tereifot that this is similar to that, as different areas of an animal’s body react differently: One cuts it from here, at a low point on the animal’s body, and it could die; and one cuts it from there, at a higher point, and it could live.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב אשי: טרפות קא מדמית להדדי [אתה מדמה זו לזו]? אין אומרין בטרפות זו דומה לזו, שהרי מקומות שונים יש בגוף הבהמה, חותכה מכאן ומתה, חותכה מכאן וחיה.
Rav Ashi said: Are you comparing different types of tereifot to one another? One cannot say with regard to tereifot that this is similar to that, as different areas of an animal’s body react differently: One cuts it from here, at a low point on the animal’s body, and it could die; and one cuts it from there, at a higher point, and it could live.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְאֵלּוּ הֵן צוֹמֶת הַגִּידִין רַבָּה אָמַר רַב אָשֵׁי דדְּאַגַּרְמָא וּלְבַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב אָשֵׁי הדְּאַגַּרְמָא וּלְגָיו רָבָא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב אַסִּי דְּעִילָּוֵי עַרְקוּמָא.

§ The Gemara asks: And which parts are included in the convergence of sinews in the thigh, such that if they are removed it renders the animal a tereifa? The sinews at the bottom of the bone cleave to it, as there is no flesh on that part of the bone. A short distance above that they separate from the bone and then they diverge from each other as they enter the flesh. Rabba says that Rav Ashi says: Those which are off the bone, before they diverge. Rabba bar Rav Huna says that Rav Ashi says: Those which are adjacent to the bone. Rava, son of Rabba bar Rav Huna, says that Rav Asi says: The convergence of sinews begins even lower and includes those which are above the arkum bone, a small bone that lies between the lower bone and the middle bone of the leg.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילההשלמהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאגרמא ולבר גידים של מעלה מן השופי דאגרמא ולגו בגידים שבין בשר לעצם דעילוי ערקומא שקורין בלשון כנען טיג ושעל הרכובה עצמה עצם קטן שעל הרכובה הגידים שעליו הן צומת הגידים. היכא דפרעי טבחי שמנקרין ניקירון:
ערך ערקמא
ערקמאאדמיא ביומא דפסיזא (מגילה כח:) ריש לקיש הוה אזיל באורחא מטא ערקומא דמיא אתא ההוא גברא ארכביה אכתפיה (קידושין ע) וקא מעבר ליה ערקומא (חולין עו.) ואלו הן צומת הגידין אמר רב אשי דעילוי ערקומ׳ (א״ב פי׳ ערגמא בלשון יוני שחת בור ובין השוק והירך יש כמו חפירה בצד הפנימי ורש״י פי׳ עצם קטן מחבר את הפרקים):
א. [זומפף, שלאסביין.]
אלו הן צומת הגידין – מהיכן מתחיל והיכן כח חיות הגידין.
דאגרמא ולבר – משיוצאין הגידין מן העצם ומהלכין בבשר שהעצם למעלה מן הפרק ערום בלא בשר כשתים וג׳ אצבעות והגידין אדוקין בו וממקום שמתפרשין ממנו ולמעלה מתחיל וכל זמן שהן צמותין וקשורין השלשה יחד קרי צומת עד מקום שמתפשטין ומתפצלין זה מזה כדמפרש לקמן.
דאגרמא ולגיו – אין נקראין צומת אלא מקום אדיקתן בעצם ממקום שנאדקין בו עד הפרק.
דעילוי ערקומא – עצם קטן הוא המחבר את הפרקים ומה שיש מן הגידין ולמעלה הימנו עד מקום שמתפשטין קרי צומת וכל מקום שיחתכו שם טרפה והאי שיעורא נפיש מכולהו שמתחיל מיד מן הערקום ולמעלה והוא למטה מסוף העצם האמצעי ואם נחתך בין עצם אמצעי לאותו ערקום טרפה.
ואלו הם צומת הגידין וכו׳. זה לשון הרב רבי׳ אברהם בר׳ דוד ז״ל בצומת הגידין. הסוד הנגלה עלי בו מאין קשר וקושי זה הוא. ואומר תחלה מה שראו עיני ומשמשו ידי והראיתי לתלמידי, כי צומת הגידין שני מקומות הן באותו העצם הנקרא אשקנקיל שהוא מתפרק מן הארכובה התחתונה הנמכרת עם הראש, ושני המקומות אלו הן, המקום האחד מבפנים כלפי גוף הבהמה, והמקום האחר הוא כלפי חוץ וזנב הבהמה נופלת עליו, והוא מקום שהטבחים נוקבין בו לתלותה באונקלי בשעת הפשטה מפני שאותן הגידין הן גסין וקשין. עתה שאלו בעלי הגמרא איזהו מקום צומת הגידין, אם הוא החיצון או הפנימי, ומאיזה מקום הוא מתחיל, ובסוף שאלו עד היכן היא תפיסתו. והנה רבא ורבה בר רב הונא נחלקו בין החיצון והפנימי, רבא אמר כי החיצון הוא צומת הגידין, ורבה בר רב הונא אמ׳ כי הפנימי הוא צומת הגידין. וקיימא לן כרבה בר רב הונא, דקאי שמואל כותיה, וסוגיא דשמעתא דלקמן כותיה כדמפרשינן לקמן.
ורבה בריה דרבה בר רב הונא לא בא לחלוק עם הראשונים אלא להגיד מקום התחלתו, ואמר מעילוי ערקומא הן מתחילים להטרף הבהמה בהן. ופי׳ ערקומא בורנקיק, והוא המפריד בין הרגל הנמכר עם הראש ובין הערקוב הנקרא אשקנקיל. ואותו בורנקנק נמכר עם העוקץ, ואותו עצם העקום המחוברין בו הגידין החיצונים אשר בהן תולין את הבהמה, ראשו אחד חופה אותו בורינקוק והראש האחר עולה עם הגידין ונפרד מן הערקוב ומפריד הגידין המחוברין בו מן הערקוב, ובינו ובין הערקוב הטבחים נוקבין ותולין. וההוא מרבנן דהוה אמר כי התחלת צומת הגידים דערקומא גופה הוא, היה מחמיר יותר ואמ׳ להו ר׳ אבא לא תציתו ליה, אלא התחלתן מעילוי ערקומא, והוא מקום שהטבחים נוקבין הבהמה לתלותה כאשר פירשתי.
אחרי זאת נאמרו דברי שמואל שאמר צומת הגידין שאמרו, מקום שהגידין צומתין. בא ליתן לנו סימן אם הן החיצונים או הפנימים, ואמ׳ כי המקום אשר שם הגידין מצומתין זה עם זה הוא צומת הגידין שאמרו, והם הם הפנימים שאמרתי למעלה, כי הן שלשה מחוברין זה לזה, אבל החיצונים אין שלשתן מחוברין זה עם זה, כי אם השנים יחד שהן גסין יוצאין עם העצם העקום שהוא חופה את הבונרינקנק, והשלישי מחובר אל הערקוב ובין השנים הגסין ואותו השלישי הבהמה נתלית בשעת הפשטה, ולא תמצא אותן כולן צמותין זה עם זה כי אם בפנימיים, שהשנים הקטנים שוכבין על השלישי שהוא גס משניהם.
וגם זה עוד סימן אחר שהם הפנימיים, מה שאמ׳ אמימר משמיה דרב זביד תלתא חוטי הוו, חד אלימא ותרי קטיני, אי פסיק אלימא אזדא רוב בנין וכו׳, אלמא חד מיניהו אלים מתרי קטיני, ולא משכחת להאי ענינא אלא בפנימיים, כי החיצונים השנים היוצאין מן העצם העקום, שניהם שוים, ולא תמצא בהן אחד שיהא גדול מן השנים, ולא אפי׳ כשנים מהם.
ומה שאמר אביי בליטי הוו צומת הגידין, בליעי לא הוו צומת הגידין, אע״פ כי מהצעת השמועה דומה כי לא בא אביי לפרש אלא עד כמה הן מתפשטין, אומר אני לפי מה שראיתי ומשמשתי בהן, כי גם סימנין אחרים בא לפרש בהם, להודיע מה הם צומת הגידין, לפי שיש גם בפנימים חוטין אחרים והם מוזירקי דדמא, ואינן לבנים כאותן שנקראו צומת הגידין, גם אינם קשים וחזקים כמותן. עוד ראיתי והנה שני גידים קטנים ולבנים הרבה כעין הגידין עצמן נכנסין באותו הגיד שהוא אלים מן השנים, זולתי השנים הקטנים שהן מחוברין עמו, ואותן הגידין הקטנים הלבנים אשר אמרתי, ראיתי אותן נבלעים בגיד האלים כעין זכרות בנקבות, ואפשר כי עליהם אמר אביי בליעי לא הוו צומת הגידין, כי אותן אינן מן החשבון ואין הבהמה נטרפת בהם. והסימן היוצא לנו מדברי אביי עד היכן צומת הגידין מתפשטין, הוא מאשוני ורכיכי, ומאלימי וקטיני, ומחיורי ולא חיורי, כי כל מה שהגידין עולין למעלה הן מתרככין כעין הבשר, ומתדקדקין ומתאדמים, מכל מקום עם אלו הסימנין מתמעטין שאר החוטין אשר שם. והמשכילים יבינו עם ראות עינים ומשמוש הידים. ועתה בני קח אמרי ותורתי תצפון אתך. עד כאן לשון רבנו אברהם בר דוד.
חיורי הא דאמרן, מיפך שבועה דאמ׳ בדאוריתא נמי מפכינן שבועה. כלומ׳, מי שנתחייב שבועת התורה, כגון ראובן שהביא את שמעון לדין וטען עליו שהלווה אותו מנה, והודה לו שמעון חמשים זוז, והשבועה מוטלת על שמעון שאינו חייב לו אלא חמשים זוז, ופטור מן השאר, דכתי׳ ולקח בעליו ולא ישלם, ומתרגמינן ויקבל מריה מיניה מומתא ולא ישלם, וסבירא ליה למר בר רב אשי שאם רוצה שמעון לומר לראובן השבע אתה שאני חייב לך מנה וטול, כי אם לא תרצה לישבע גם אני לא אשבע, טענתו טענה. ולית הלכתא כותיה בהא, דכיון שהשבועה מוטלת מן התורה על שמעון, או ישבע ויפטר או ישלם הכל, דלא מפכינן אלא בשבועה דרבנן, כגון שאינו מודה כלום שמעון לראובן, וחכמים תקינו שבועת היסת להפיס דעתו של בעל הבית, שישבע לו שמעון שאינו חייב לו כלום ויפטר. ואם לא ירצה שמעון לישבע אלא שרוצה לומ׳ לראובן התובע השבע אתה שאני חייב לך מנה וטול, טענתו טענה, ואם לא ירצה ראובן התובע לישבע, לא ישבע גם שמעון, ויפסיד ראובן הכל, כיון ששמעון רוצה להאמין אותו לפרוע הכל בשבועתו כבר יצא ידי שמים ומחשד הבריות, ואומרים כל בני העולם כיון שאינו רוצה לישבע ראובן התובע ולהרויח בשבועתו כל כך, נמצא שאין ברור ומוחזק לו במה שטוען.
ואלו הן צומת הגידין רבה בר רב הונא אמר דאגרמא ולגו, פירש הראב״ד ז״ל לצד הגוף. רבא אמר רב אשי אמר דאגרמא ולבר, פירוש לצד החוץ מקום שזנב הבהמה נוקש בו. ומאי דאמר רב אשי דעלוי ערקומא, לא בא לחלוק עם אלו, אלא בא רב אסי לתת סימן מהיכא הן מתחילין ואמר דמעלוי ערקומא מתחילין, והוא הבוחקנ״ק המפריד בין הארכובה עם הראש ובין האשקנקי״ל. ופסק הראב״ד ז״ל כמאן דאמר דאגרמא ולגו. דהא אמרינן לקמן חד אלימא ותרי קטיני. והסימן אינו אלא בגידין הפנימים שהם לצד גוף הבהמה, אבל בחיצונים שהם כלפי הזנב אין הסימן הזה בהם.
ואלו הן צומת הגידין רבא א״ר אסי דאגרמא ולבר רבה בר רב הונא אמר רב אסי דאגרמא ולגאו. כתב הראב״ד ז״ל אמר אברהם ב״ר דוד ז״ל ראיתי מה שפירש הרב צרפתי ז״ל בענין צומת הגידין על מה שאמרו בגמ׳ אלו הן צומת הגידין רבא אמר רב אסי דאגרמא ולבר רבה בר רב הונא אמר ר׳ אסי דאגרמא ולגאו (רבה בריה דרבא) [רבא בריה דרבה] אמר ר׳ אסי דעלוי ערקומא, וכולי מילתא כדאיתא, ואלו עמדתי בסודו אי הוקשה לו דבר אחר בו הייתי כותבו, אך אלקים יודע עמד לפני ולא אתבונן חלף ולא אכיר מראהו והסוד הנגלה עלי מאין קשר וקושי׳ זה הוא. ואומר תחלה מה שראו עיני ומשמשי ידי והראיתי לתלמידי כי צומת הגידין ב׳ מקומות הן באותו העצם הנקרא אי״ש קנקיל שהוא מתפרק מן הארכובה התחתונה עם הראש, ושני המקומות האלו הם במקום האחד מבפנים כלפי גוף הבהמה, והמקו׳ האחר כלפי חוץ, וזנב הבהמה נופלת עליו, והוא מקום שהטבחים נוקבים בו לתלותה באונקלי בשעת הפשטה, מפני שאותן הגידין הם גסים וקשים, ועתה בעלי הגמרא שואלין איזה מקום צומת הגידין, אם הוא החיצון או הפנימי, ומאיזה מקום הוא מתחיל, ובסוף שאלו עד היכן הוא תפיסתו, והנה רבא ורבה בר רב הונא נחלקו בין החיצון והפנימי, רבא אמר כי החיצון הוא צומת הגידין ורבה בר רב הונא אמר כי הפנימי הוא צומת הגידין, וקיימא לן כרבה בר רב הונא דקאי שמואל כותיה, וסוגיא דשמעתא דלקמן כותיה כדמפרשינן לקמן, ורבא בריה דרבה בר רב הונא לא בא לחלוק עם הראשונים אלא להגיד מקום התחלתו, ואמר מעלוי ערקומא הן מתחילין להטריף הבהמה בהן, ופירוש ערקומה בוריקנ״ק, והוא המפריד בין הרגל הנמכר עם הראש ובין הערקום הנקרא אישקנקי״ל, ואותו בוריקנ״ק נמכר עם העוקץ, ואותו עצם הערקום שמחוברין בו הגידין התחתונים אשר בהן תולין הבהמה ראשו האחד חופה הבוריקנ״ק והראש האחד עולה עם הגידין ונפרד מן הערקום, ומפריד הגידין המחוברין בו מן הערקום ובינו ובין הערקום הטבחים נוקבים ותולין, וההיא מרבנן דאמר כי התחלת צומת הגידין דערקומה גופה הוא היה מחמי׳ יותר, ואמר להו רבי אבא לא תציתו ליה אלא התחלתן מעלוי ערקומ׳ והוא מקום שהטבחים נוקבים הבהמה לתלותה כאשר פירשתי. אחרי זאת נאמרו דברי שמואל שאמר צומת הגידין שאמרו מקום שהגידין צומתין, בא ליתן לנו סימן אם הם חיצונים או הפנימים, ואמר כי המקום ששם הגידין מצומתין זה עם זה הוא צומת הגידין שאמרו, והם הם הפנימים שאמרתי למעלה כי הם ג׳ מחוברים זה לזה, אבל החיצונים אין שלשתן מחוברין זע״ז כ״א הב׳ שהם גסי׳ יוצאים עם העצם מקום שחופ׳ את הבוריקנ״ק הג׳ מחובר אל הערקום ובין הב׳ הגסים, ובאותו הג׳ הבהמה ניתלת בשעת הפשטה, ולא תמצא אותם כולם צמותין זה על זה כי אם בפנימים שהשנים הקטנים שוכבים על השלישי שהוא גס משניהם, וגם זה עוד סימן אחר שהם הפנימי מה שאמר אמימר משמיה דרב זביד תלתא חוטי הוו חד אלימא ותרי קטיני אפסיק אלימא אזדא רוב בנין, אלמא חד מינייהו אלים מתרי קטיני ולא משכחת להאי ענינא אלא בפנימיים, כי החיצונים השנים היוצאים מן העצם הערקום שניהם שוין, ולא תמצא בהם אחד שיהא גדול מן השנים ולא אפילו השנים מהם, ומה שאמר אביי בליטי הוו צומת הגידין בליעי לא הוו צומת הגידין, אף על פי כן מהצעת השמועה דומה כי לא בא אביי לפרש אלא עד כמה הם מתפשטין, אומר אני לפי שראיתי ומשמשתי בהן כי גם סימנים אחרים בא לפרש בהן מה הן צומת הגידין לפי שיש גם בפנימים חוטין אחרים והם מוזריקי דדמא ואינן לבנים כאותן שנקראו צומת הגידין גם אינם חזקים וקשים כמותם. עוד ראיתי והנה שני גידים קטנים ולבנים הרבה כעין הגידין עצמן נכנסין באותו הגיד שהוא אלים מן הב׳ זולתי מן הב׳ הקטנים הלבנים אשר אמרתי, ראיתי אותם נבלעים בגיד האלים כעין זכרות ונקבות, ואפשר כי עליהם אמר אביי בליעי לא הוו צומת הגידין, כי אותן אינן מן החשבון ואין הבהמה נטרפת בהן והסימן היוצא מדברי אביי עד היכן צומת הגידין מתפשטין הוא מאשוני ורכיכי ומאלימין וקטיני ומחוורי ולא חיוורי, כי כל מה שהגידין עולין למעלה הן מתרככין כעין הבשר ומתדקדקים ומתאדמים, מכל מקום עם אלה הסימנין מתמעטים שאר החוטין שם, והמשכילים יבינו עם ראות עינים ומשמוש ידים עד כדברי הרב ז״ל.
ג ושואלים: ואלו הן, מהם גבולות צומת הגידין שאם נחתכו שם הגידים הרי זו טריפה? רבה אמר רב אשי: דאגרמא ולבר [המקום שמן העצם ולחוץ], לא ממש בתחתית העצם האמצעית, שם הגידים צמודים לעצם, אלא למעלה משם, ממקום בו הגידים נפרדים מן העצם. ומשם ולמעלה, כל זמן שהם צמותים יחד עד שהם מתפצלים ונבלעים בבשר (בשרירים) — הרי זה צומת הגידים. רבה בר רב הונא אמר רב אשי: דאגרמא ולגיו [מן העצם ולפנים], האזור שבו הגידים צמודים לעצם — הוא צומת הגידים. רבא בריה [בנו] של רבה בר רב הונא אמר רב אסי: גם למטה משם, דעילוי ערקומא [באזור שמעל הערקום], מעל אותה עצם קטנה שבין העצם האמצעית לעצם התחתונה — הרי זה צומת הגידים.
§ The Gemara asks: And which parts are included in the convergence of sinews in the thigh, such that if they are removed it renders the animal a tereifa? The sinews at the bottom of the bone cleave to it, as there is no flesh on that part of the bone. A short distance above that they separate from the bone and then they diverge from each other as they enter the flesh. Rabba says that Rav Ashi says: Those which are off the bone, before they diverge. Rabba bar Rav Huna says that Rav Ashi says: Those which are adjacent to the bone. Rava, son of Rabba bar Rav Huna, says that Rav Asi says: The convergence of sinews begins even lower and includes those which are above the arkum bone, a small bone that lies between the lower bone and the middle bone of the leg.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילההשלמהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) יָתֵיב הָהוּא מֵרַבָּנַן קַמֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי אַבָּא וְיָתֵיב וְקָאָמַר דְּעַרְקוּמָא גּוּפַהּ אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לָא תְּצִיתוּ לֵיהּ הָכִי אָמַר רַב יְהוּדָה והֵיכָא דְּפָרְעִי טַבָּחֵי וְהַיְינוּ רָבָא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב אַסִּי.

The Gemara relates: One of the Sages sat before Rabbi Abba, and he sat and said: The convergence of sinews includes the sinews of the arkum bone itself. Rabbi Abba said to his students: Do not listen to that Sage, as his ruling is too stringent. This is what Rav Yehuda said: It is in the place where butchers split open the animal’s leg. The Gemara comments: And this is the same as that which Rava, son of Rabba bar Rav Huna, says that Rav Asi says, i.e., that it includes the sinews above the arkum.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דערקומא גופה – נחתכו גידין כנגד הערקום עצמו.
לא תציתו ליה – דמחמיר טפי.
דפרעי טבחי – במקום שפותחין הטבחין להפריש הבשר מן העצם כשמנקרין אותו צינקרו״ן ורוצין ליטול אותן גידין והיינו מעילוי ערקומא. לישנא אחרינא כשמפשיטין הבהמה משם מתחילין לפתוח ולהפשיט העור של רגלים אחרונים.
וכן אם ניטל צומת הגידין, שהוא סמוך לערקום זה בתחילתו של עצם אמצעי, בלא רכובה, שלא נחתכה הרכובה אלא הגידין לבדן טריפה. והיינו דאמרי׳ דעילוי ערקומא, למעלה ממנו בסמוך, היכא דפרעי טבחי, אשפותחין הבשר שם להוציא הגידין שצמותין שם בעצם הצנקרון, ועל הערקום עצמו לא פרעי.
א. כ״ה ברש״י בל״ק.
מסופר, יתיב ההוא מרבנן קמיה [ישב אחד מהחכמים לפני] ר׳ אבא, ויתיב וקאמר [ויושב היה ואומר]: צומת הגידים הוא דערקומא גופה [הגידים של הערקום עצמו]. אמר ליה [לו] רבי אבא: לא תציתו ליה [אל תקשיבו לו], מחמיר הוא מדי, להטריף בהמה שנחתכו שם גידיה! הכי [כך] אמר רב יהודה: היכא דפרעי טבחי [במקום שבו פותחים, חותכים הטבחים] את רגלי הבהמות. ומעירים: והיינו [והוא הדבר] שאמר רבא בריה [בנו] של רבה בר רב הונא אמר רב אסי, שהוא האזור שמעל הערקום.
The Gemara relates: One of the Sages sat before Rabbi Abba, and he sat and said: The convergence of sinews includes the sinews of the arkum bone itself. Rabbi Abba said to his students: Do not listen to that Sage, as his ruling is too stringent. This is what Rav Yehuda said: It is in the place where butchers split open the animal’s leg. The Gemara comments: And this is the same as that which Rava, son of Rabba bar Rav Huna, says that Rav Asi says, i.e., that it includes the sinews above the arkum.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל צוֹמֶת הַגִּידִים שֶׁאָמְרוּ מְקוֹם שֶׁהַגִּידִין צוֹמְתִין וְעַד כַּמָּה א״לאֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִדְּרַבָּנַן וְרַב יַעֲקֹב שְׁמֵיהּ כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב יְהוּדָה אֲמַר לַן שְׁמַעוּ מַנִּי מִלְּתָא דְּמִגַּבְרָא רַבָּה שְׁמִיעַ לִי וּמַנּוּ שְׁמוּאֵל צוֹמֶת הַגִּידִין שֶׁאָמְרוּ מְקוֹם שֶׁהַגִּידִין צוֹמְתִין בּוֹ וּמִמְּקוֹם שֶׁצּוֹמְתִין עַד מְקוֹם שֶׁמִּתְפַּשְּׁטִין.

Rav Yehuda says that Shmuel says: The convergence of sinews in the thigh that they spoke of in the mishna is the place where the sinews converge and appear as though they are a single entity. The Gemara asks: And until how far does it extend? One of the Sages, and his name is Rav Ya’akov, said to them: When we were studying in the school of Rav Yehuda, he said to us: Hear from me a matter that I heard from a great man, and who is he? Shmuel. The convergence of sinews that they spoke of is the place where the sinews converge, and it extends from the place where they converge until the place where they diverge and are subsumed within the flesh.
רי״ףרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

צומתין – מחוברין יחד ונראין כגיד אחד.
ועד כמה – ארכו של צומת.
וממקום שצומתין, דהוא סמוך לערקום התחתון מיד, ועד מקום שמתפשטין ומתרחקין זה מזה בתוך הבשר, הוי צומת הגידין ונטרף בנטילת כולו או רובו. ושיעורו מן הערקום התחתון ולמעלה לצד הגוף ד׳ אצבעות בשור. ומד׳ אצבעות ולמעלה אם ניטלו או נפסקו כשירה. ובבהמה דקה כל זמן שבולטין, שאין נבלעין בתוך הבשר, הוי צומת ומיטרפא בהו, דהיינו סמוך לערקום התחתון שאין שם בשר אלא גידין וקרום עליהן. ובתר דמיבלעי בבשר לא הוי צומת ולא מיטרפא.
ומביאים מה שאמר רב יהודה אמר שמואל: צומת הגידים שאמרו במשנה הוא המקום שבו הגידין צומתין (מתחברים ונראים כאחד), ועד כמה? מה אורכו? אמר להו ההוא מדרבנן [אמר להם אחד מהחכמים], ורב יעקב שמיה [שמו]: כי הוינן בי [כאשר היינו בבית] רב יהודה אמר לן [לנו]: שמעו מני מלתא דמגברא רבה שמיע לי [שמעו ממני דבר, שמאדם גדול שמעתי אותו], ומנו [ומיהו]? שמואל: צומת הגידין שאמרומקום שהגידין צומתין בו, וממקום שצומתין עד מקום שמתפשטין.
Rav Yehuda says that Shmuel says: The convergence of sinews in the thigh that they spoke of in the mishna is the place where the sinews converge and appear as though they are a single entity. The Gemara asks: And until how far does it extend? One of the Sages, and his name is Rav Ya’akov, said to them: When we were studying in the school of Rav Yehuda, he said to us: Hear from me a matter that I heard from a great man, and who is he? Shmuel. The convergence of sinews that they spoke of is the place where the sinews converge, and it extends from the place where they converge until the place where they diverge and are subsumed within the flesh.
רי״ףרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְכַמָּה אָמַר אַבָּיֵי זאַרְבָּעָה בַּטְדֵי בְּתוֹרָא בְּדַקָּה מַאי אָמַר אַבָּיֵי חבְּלִיטִי הָווּ צוֹמֶת הַגִּידִים בְּלִיעִי לָא הָווּ צוֹמֶת הַגִּידִים.

The Gemara asks: And how far is this? Abaye said: Four handbreadths in an ox. The Gemara asks: What is the measure in a small domesticated animal? Abaye said: There is no set measure; rather, as long as the sinews are prominent and are not subsumed within the flesh, they are part of the convergence of sinews in the thigh, but once they are subsumed they are not considered part of the convergence of sinews in the thigh.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןההשלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ארבע בטרי – ד׳ אצבעות:
בליטי שניכרין בין הבשר – אשוני קשים:
ערך בטרי
בטריא(חולין עו.) אמר אביי ד׳ בטרי בתורא פירוש ר״ח בטרא טחרא מלשון טחורי זהב ואמר עוד קבלה בידינו מרבותי׳ בטרא ד׳ אצבעות (א״ב: בנוסחאות דידן גרסינין בטדי):
א. [פינגער. קלאען.]
ארבעה בטדי – ארבע אצבעות.
בליטי – קודם שיבלעו בתוך הבשר.
ואפילו כי בליטי לא הוו צומת אלא אותן שהן קשין ועבים ולבנים, אאבל אותן גידין שהן רכין ודקין ואינן לבנים לא הוו צומת הגידין למיטרף בהן. וזיגי לא הוו גידיןב.
א. הובא בסתם בראבי״ה עמ׳ קטז.
ב. פסק דלא כרב אשי ולישטתיה אזיל שהביא להלן במס׳ שבועות דעת רגמ״ה דהלכתא כמבר״א במיפך שבועה, ושיטתו של רגמ״ה מבוארת בתוס׳ יומא פג ע״א משום דלית הלכתא כמרבר״א בכוליה תלמודא חוץ ממיפך שבועה.
ארבעה בטדי בתורא. פירש רבינו שלמה ז״ל ד׳ אצבעות, דרבינו שלמה ז״ל אזיל לטעמיה, דבטדא הוי אצבע, כן פירש רבינו שלמה ז״ל בפרק אלו טרפות גבי (חלוחלת) [חלחולת] שניקבה. אבל למאי דפריש הרב אלפסי שם דמלא בטדא (בי) [הוא] ד׳ אצבעות, ארבעה בטדי הן ששה עשר אצבעות. וכן פירש הרמב״ם ז״ל.
רש״י ד״ה ארבעה. עי׳ לעיל דף נ ע״ב ברש״י ד״ה בטדי ולעיל דף מד ע״א בתוס׳ ד״ה כדי:
וכמה? עד היכן? אמר אביי: ארבעה בטדי בתורא [טפחים בשור]. ושואלים: בבהמה דקה מאי [מה השיעור]? אמר אביי: בליטי [כל שהם בולטים] ואינם נבלעים בבשר הוו [הריהם] נחשבים כצומת הגידים, בליעי [כאשר הם מובלעים בבשר]לא הוו [אין הם] נחשבים צומת הגידים.
The Gemara asks: And how far is this? Abaye said: Four handbreadths in an ox. The Gemara asks: What is the measure in a small domesticated animal? Abaye said: There is no set measure; rather, as long as the sinews are prominent and are not subsumed within the flesh, they are part of the convergence of sinews in the thigh, but once they are subsumed they are not considered part of the convergence of sinews in the thigh.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןההשלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אַשּׁוּנֵי הָווּ צוֹמֶת הַגִּידִים רַכִּיכֵי לָא הָווּ צוֹמֶת הַגִּידִים אַלִּימֵי הָווּ צוֹמֶת הַגִּידִים קַטִּינֵי לָא הָווּ צוֹמֶת הַגִּידִים חִוָּורֵי הָווּ צוֹמֶת הַגִּידִים לָא חִוָּורֵי לָא הָווּ צוֹמֶת הַגִּידִים

Abaye adds: The sinews that are hard are part of the convergence of sinews in the thigh; those that are soft are not part of the convergence of sinews. Those that are thick are part of the convergence of sinews; those that are thin are not part of the convergence of sinews. Those that are white are part of the convergence of sinews; those that are not white are not part of the convergence of sinews.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אשוני – קשין.
רכיכי – לאחר שנכנסין לבשר נעשין רכין.
אשוני [כאשר הם קשים]הוו [הריהם] צומת הגידים, רכיכי [כאשר הם רכים]לא הוו [אין הם] נחשבים צומת הגידים; אלימי [כשהם עבים]הוו [הריהם] צומת הגידים, קטיני [כאשר הם דקים]לא הוו [אין הם] צומת הגידים; חוורי [כאשר הם לבנים]הוו [הריהם] צומת הגידים, לא חוורי [כשאינם לבנים]לא הוו [אין הם] צומת הגידים.
Abaye adds: The sinews that are hard are part of the convergence of sinews in the thigh; those that are soft are not part of the convergence of sinews. Those that are thick are part of the convergence of sinews; those that are thin are not part of the convergence of sinews. Those that are white are part of the convergence of sinews; those that are not white are not part of the convergence of sinews.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין עו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים חולין עו., עין משפט נר מצוה חולין עו. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין עו. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין עו., הערוך על סדר הש"ס חולין עו., רש"י חולין עו., ראב"ן חולין עו. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות חולין עו., ר"י מלוניל חולין עו. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה חולין עו. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רמב"ן חולין עו. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין עו. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין עו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין עו., מהרש"א חידושי הלכות חולין עו., גליון הש"ס לרע"א חולין עו., פירוש הרב שטיינזלץ חולין עו., אסופת מאמרים חולין עו.

Chulin 76a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Chulin 76a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 76a, Rif by Bavli Chulin 76a, Attributed to R. Gershom Chulin 76a, Collected from HeArukh Chulin 76a, Rashi Chulin 76a, Raavan Chulin 76a, Tosafot Chulin 76a, Ri MiLunel Chulin 76a, HaHashlamah Chulin 76a, Ramban Chulin 76a, Rashba Chulin 76a, Meiri Chulin 76a, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 76a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 76a, Gilyon HaShas Chulin 76a, Steinsaltz Commentary Chulin 76a, Collected Articles Chulin 76a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144