×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְהֶקְטֵר חֲלָבָיו וְכוּ׳.: תַּנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אבֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבָה מִצְוָה בִּשְׁעָתָהּ שֶׁהֲרֵי הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים וּפְדָרִים כְּשֵׁרִים כׇּל הַלַּיְלָה וְאֵין מַמְתִּינִים לָהֶם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.:
We learned in the mishna that when the eve of Passover occurs on Shabbat, burning the fats of the Paschal lamb overrides Shabbat. The Gemara notes that it was taught in the Tosefta: Rabbi Shimon said: Come and see how dear is a mitzva performed in its proper time. For burning the fats and limbs and inner fats is valid all night and it would have been possible to wait until the conclusion of Shabbat and burn them at night, but nonetheless we do not wait with them until nightfall; rather, we burn them immediately, even on Shabbat.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אמר רב חיננא עתידין הצדיקים להחיות את המתים כתיב הכא ורעו כבשים כדברם וכתיב התם ירעו בשן וגלעד כימי עולם.
והקטיר חלביו דוחה את השבת תניא אמר ר׳ שמעון ראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים כשרים כל הלילה ואין ממתינין להם עד שתחשך מוצאי שבת אלא מקטירין אותן בשבת לקיים מצוה בשעתה.
הרכבתו אינו דוחה השבת. דלא כר׳ נתן דאמר בפרק המצניע כי החי נושא את עצמו והטוענו בשבת פטור והני מילי חוץ לירושלים אבל חוץ לעזרה לא.
הבאתו מחוץ לתחום אין דוחה את השבת כר׳ עקיבא דאמר בסוטה בפרק [כשם] תחומין דאוריי׳. ירושלמי הרכבתו לא אמרו אלא חוץ לירושלים אבל חוץ לעזרה מותר משום שבות שהתירו במקדש.
חתיכת יבלתו אין דוחה את השבת יבלת לחה או בכלי והא דתנן בסוף עירובין חותכין יבלת במקדש ביבשה וביד.
מתני׳ ר׳ אליעזר אומר דוחין אמר ר׳ אליעזר ומה אם שחיטה שהוא אב מלאכה דוחה את השבת אלו שמשום שבות לא ידחו את השבת אמר לו ר׳ יהושע יום טוב יוכיח שהתיר בו כל מלאכה שהיא לצורך אוכל נפש ואוסר בו דבר של שבות כדתנן ביום טוב אלו שהן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין אמר לו רבי אליעזר יהושע מה ראיה שבות דרשות לא עולין באילן לשבות דמצוה שהיא הבאת הפסח כדי שישחט ור׳ יהושע אמר לך יום טוב נמי מצוה לשמח בכל מיני מאכל הוא והתרתה לשחוט ולבשל ולא התרתה להביא מחוץ [לתחום] וכיוצא בו ולעשות שמחת יום טוב ור״א אומר יום טוב או כולו לך או כולו לי״י וכיון דאי בעי למיעבד כולו לי״י ולקרות היום כולו הרשות בידו כאלו אין כאן שמחת יום [טוב].
איכא למיפרך ומה יום טוב שהתירו בו מלאכה דרשות כגון הא דאמרינן הואיל והותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך לא התירו שבות לעלות באילן לשוט על פני המים (ולהביא) [ולהוציא] משם אש לבשל אפילו דיום טוב שבת שלא התיר בה אלא כגון שחיטת הפסח וכיוצא בו מלאכה של מצוה בלבד אינו דין שלא נתיר שבות דעמה ור׳ אליעזר אמר לך אפילו הכי שבות דמצוה עדיפא.
{בבלי פסחים סח ע״ב} גרסינן בפסחין בפרק אילו דברים בפסח1 אמר ר׳ אליעזר2 הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם יום3 שנתנה בו תורה לישראל הוא אמר רבא הכל מודים בשבת דבענן נמי לכם דכתי׳ {ישעיה נח:יג} וקראת לשבת עונג רב יוסף אמר הכל מודים בפורים דבעינן נמי לכם דמעיקרא להכי איתקין {אסתר ט:כב} ימי משתה ושמחה כתיב4 מר בריה דרבנא הוה יתיב כולה5 שתא בתעניתא לבר מיומא דעצרתא6 ופוריא7 ומעלי8 יומא דכיפורי9 דתאני ר׳ חייה מדיפתי10 {ויקרא כג:לב} ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש11 וכי12 בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין13 אלא לומר לך14 כל15 האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב16 כאילו התענה17 תשיעי18 ועשירי.
1. בפסח: וכן כ״י קולומביה, כ״י נ. חסר בדפוסים. גג: ״בפסח דוחין את השבת״.
2. אליעזר: דפוסים: אלעזר.
3. יום: דפוסים: דיום.
4. כתיב: חסר ב-גג. דפוסים: כתיב ביה.
5. כולה: כ״י נ: ״כולי״.
6. מיומא דעצרתא: כ״י נ: ״מיומי עצרתא״.
7. ופוריא: דפוסים: ופורים. חסר ב-גג.
8. ומעלי: גג: ״וממעלי״.
9. דכיפורי: דפוסים: דכיפורים.
10. רב חייה מדיפתי: כ״י קולומביה: ״רב אחא מדיפתי״. בכ״י נ רק: ״רב חייא״.
11. לחדש: כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י א, גג, כ״י קולומביה.
12. וכי: גג: ״וכן״.
13. בעשרה מתענין: וכן ב-גג, דפוסים: בעשירי מתענין, ואפשר שכן הוא גם בכ״י קולומביה. כ״י נ: ״אין מתענין אלא בעשרה״.
14. לך: חסר ב-גג.
15. כל: כ״י נ: ״שכל״.
16. מעלה עליו הכתוב: חסר ב-גג.
17. התענה: כ״י נ: ״מתענה״.
18. תשיעי: כ״י נ: ״בתשיעי״.
כשירין כל הלילה – כדכתיב (ויקרא ו) על מוקדה על המזבח כל הלילה ויכול להקטירן כל הלילה ואע״פ כן אין ממתינין להם עד שתחשך אלא מחללין שבת עליהן כדכתיב (במדבר כח) עולת שבת בשבתו על עולת התמיד אלמא חביב למהר מצוה בשעתה.
תוס׳ בד״ה מפריך כו׳ ליכא לאוקומא ביבשה כו׳ אפילו בכלי נמי שריא כו׳ עכ״ל ודלא כפרש״י דדייק ליה לשון חותכין וק״ל:
בד״ה ומה שחיטה כו׳ תימה לר״י מה ק״ו הוא זה כו׳ ונראה לר״י דודאי כו׳ והא דקאמרינן הכא ק״ו לדבריהם כו׳ עכ״ל לא הוה צריך לכל זה דבפשיטות מצי לתרוצי קושייתו דהכי עביד ק״ו דאע״ג דאפשר לעשותן מע״ש כיון דליכא אלא שבות יותר יש להתירה משחיטה דהיא מלאכה אע״ג דא״א כו׳ אלא דקושטא קאמרי דלר״א אפילו מכשירי מלאכה גמורה שרי כדקאמר בגמרא ולא אצטריך ליה ק״ו למכשירין שאינן אלא משום שבות אלא לדבריהם דרבנן דאסרי מכשירי מלאכה גמורה ומהרש״ל כתב בזה בדוחק וק״ל:
בד״ה מה ראיה רשות כו׳ דבריש תולין כו׳ עדיפא מדר׳ יהושע ושרי אפי׳ כו׳ דלא שרי אלא דוקא במשמרת כו׳ עכ״ל כצ״ל מתוס׳ שם דה״ל כעין אהל עראי וק״ל:
כתוב א׳ אומר עצרת לה׳ גו׳ וכתוב א׳ כו׳. הנהו תרי קראי חד גבי ז׳ של פסח כתיב וחד גבי ח׳ של סוכות כתיב מ״מ אינו דומה לו לחלק בין ב׳ יום טוב הללו. ודקאמר הכל מודים בעצרת כו׳. לאו ניהו עצרת דהני קראי אלא חג השבועות נקרא עצרת בלשון חכמים וביה לא כתיב לה׳ ולא כתיב ביה נמי לכם ומסברא דבעי לה׳ וקאמר דבעי נמי לכם מ״ט יום כו׳ וכן בשבת ופורים מסתמא דבעינן בהו לה׳ כמו כל שאר ימי השנה אלא דקאמר דבעי בהו נמי לכם ומייתי לה בשבת מדכתיב וקראת לשבת עונג דהיינו באכילה כמפורש פרק כל כתבי (דף קיח) ובפורים מייתי ליה מדכתיב יום משתה ושמחה מיום משתה יליף ליה דבעי לכם ולא מלשון שמחה דהא ביום טוב נמי כתיב ושמחת בחגך והיינו דאפשר דכולו לה׳ בשמחת לימוד התורה המשמח הלב והא דאמר גבי יום טוב אין שמחה אלא בבשר ר״ל אין שמחה לכם שהיא אכילה אלא בבשר ודו״ק.
גמ׳ ואין ממתינים להם. עי׳ טורי אבן ר״ה ל ע״ב ד״ה נתקלקלו:
הקטר חלביו של קרבן הפסח דוחה את השבת. בענין זה מביאים הערה מן התוספתא. תניא [שנויה בתוספתא] אמר ר׳ שמעון: בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה, שהרי הקטר חלבים ואברים ופדרים (החלב הפנימי) כשרים כל הלילה, ואפשר היה להמתין עד יציאת השבת ולהקטירם בלילה, ובכל זאת אין ממתינים להם עד שתחשך אלא מקטירים אותם מיד אף שהדבר כרוך בחילול שבת.
We learned in the mishna that when the eve of Passover occurs on Shabbat, burning the fats of the Paschal lamb overrides Shabbat. The Gemara notes that it was taught in the Tosefta: Rabbi Shimon said: Come and see how dear is a mitzva performed in its proper time. For burning the fats and limbs and inner fats is valid all night and it would have been possible to wait until the conclusion of Shabbat and burn them at night, but nonetheless we do not wait with them until nightfall; rather, we burn them immediately, even on Shabbat.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הַרְכָּבָתוֹ וַהֲבָאָתוֹ וְכוּ׳.: וּרְמִינְהוּ בחוֹתְכִין יַבֶּלֶת בַּמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה וְאִם בִּכְלִי כָּאן וְכָאן אָסוּר.

The mishna also taught that carrying the Paschal lamb through a public domain, bringing it from outside the Shabbat limit and cutting off its wart do not override Shabbat. The Gemara raises a contradiction from another mishna in tractate Eiruvin, which teaches: One may cut off a wart by hand on Shabbat in the Temple but not in the rest of the country outside the Temple. And if the wart is to be removed with an instrument, it is forbidden both here, in the Temple, and there, outside the Temple. From here we see that in the Temple cutting off a wart, at least by hand, is permitted.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חותכין יבלת במקדש – דלא גזרו על השבות במקדש.
ורמינהי חותכין יבלת במקדש כו׳ – עיין מה שכתבתי בפרק בתרא דעירובין במהדורא תינינא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב שנינו עוד במשנה כי הרכבתו והבאתו וחתיכת יבלתו של הפסח אינם דוחים את השבת. ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממשנה אחרת במסכת עירובין, ששנינו בה: חותכין בשבת יבלת של בהמת הקרבן במקדש אבל לא במדינה (בכל מקום חוץ למקדש), ואם לחתוך בכלי — כאן וכאן אסור. הרי ברור מכאן שבמקדש מותר לחתוך יבלת בשבת!
The mishna also taught that carrying the Paschal lamb through a public domain, bringing it from outside the Shabbat limit and cutting off its wart do not override Shabbat. The Gemara raises a contradiction from another mishna in tractate Eiruvin, which teaches: One may cut off a wart by hand on Shabbat in the Temple but not in the rest of the country outside the Temple. And if the wart is to be removed with an instrument, it is forbidden both here, in the Temple, and there, outside the Temple. From here we see that in the Temple cutting off a wart, at least by hand, is permitted.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא חַד אָמַר אִידֵּי וְאִידֵּי בַּיָּד הָא בְּלַחָה הָא בִּיבֵשָׁה וְחַד אָמַר גאִידֵּי וְאִידֵּי בְּלַחָה וְלָא קַשְׁיָא הָא בַּיָּד הָא בִּכְלִי.

Two amora’im, Rabbi Elazar and Rabbi Yosei bar Ḥanina, disagreed about how to resolve this contradiction. One of them said: Both this mishna in Pesaḥim and that mishna in Eiruvin speak of cutting off the wart by hand. This mishna that forbids cutting it off refers to a moist wart, which is considered like the flesh of the animal. It is therefore prohibited by rabbinic decree to cut off the wart; and since it could have been removed before Shabbat, the decree applies even in the Temple, where rabbinic decrees are generally not applicable. That mishna that permits cutting it off refers to a dry wart, which breaks apart by itself, and so there is no prohibition even by rabbinic decree to cut it off. And the other one said: Both this mishna and that mishna speak of cutting off a moist wart, and it is not difficult. This mishna that says it is permitted talks about removing the wart by hand, which is prohibited only by a rabbinic decree that was not applied to the Temple; whereas that mishna that says it is prohibited talks about removing the wart with an instrument, which is prohibited by Torah law and forbidden everywhere.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא והא ביד – שחותכה בידו ולא בסכין דאין בה אלא משום שבות ואפילו הכי אסור בלחה הואיל ומצי למיעבד מאתמול וההיא דעירובין ביבשה דאפילו שבות ליכא וכר׳ אליעזר לא מצי לאוקמא לההיא דעירובין ונימא ר׳ אליעזר היא דאמר במתני׳ דוחין משום דקתני התם ואם בכלי דהוי מלאכה גמורה כאן וכאן אסור ואי ר׳ אליעזר היא הא אמר מכשירי מצוה דוחין את השבת אפילו במלאכה גמורה במסכת שבת (דף קל.) דתנן ר׳ אליעזר אומר אם לא הביא כלי מערב שבת מביאו בשבת.
הא – דעירובין ביד ומתניתין בכלי דהוי מלאכה גמורה ובעירובין בפרק בתרא איתא נמי כולה הך סוגיא ומקשינן התם והא גבי שבות תני לה דקתני אלו שמשום שבות לא אידחו כו׳ אלמא לאו בכלי קאי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתירוץ קושיה זו נחלקו שני אמוראים, ר׳ אלעזר ור׳ יוסי בר חנינא. חד [אחד מהם] אמר: אידי ואידי [זו וזו], גם במסכת פסחים וגם במסכת עירובין מדובר כשחותך את היבלת ביד, אלא הא [זה שאסור] הוא ביבלת לחה שהיא כבשר ואיסורה הוא משום שבות, וכיון שיכול היה לעשות כן לפני השבת גזרו בו אף על פי שאין שבות במקדש. הא [זה שמותר] ביבשה הנפרכת מעצמה ואין בה אפילו משום שבות. וחד [ואחד מהם] אמר: אידי ואידי [זו וזו] בלחה, ולא קשיא [קשה]; הא [זו] שאמרנו שמותר במקדש — שמורידה ביד ואין בכך אלא משום שבות והתירוה במקדש, הא [זו שאסור] — בכלי, שהיא מלאכת שבת גמורה ואסורה בכל מקום.
Two amora’im, Rabbi Elazar and Rabbi Yosei bar Ḥanina, disagreed about how to resolve this contradiction. One of them said: Both this mishna in Pesaḥim and that mishna in Eiruvin speak of cutting off the wart by hand. This mishna that forbids cutting it off refers to a moist wart, which is considered like the flesh of the animal. It is therefore prohibited by rabbinic decree to cut off the wart; and since it could have been removed before Shabbat, the decree applies even in the Temple, where rabbinic decrees are generally not applicable. That mishna that permits cutting it off refers to a dry wart, which breaks apart by itself, and so there is no prohibition even by rabbinic decree to cut it off. And the other one said: Both this mishna and that mishna speak of cutting off a moist wart, and it is not difficult. This mishna that says it is permitted talks about removing the wart by hand, which is prohibited only by a rabbinic decree that was not applied to the Temple; whereas that mishna that says it is prohibited talks about removing the wart with an instrument, which is prohibited by Torah law and forbidden everywhere.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּלְמַאן דְּאָמַר הָא בַּיָּד הָא בִּכְלִי מַאי טַעְמָא לָא אָמַר אִידֵּי וְאִידֵּי בַּיָּד וְלָא קַשְׁיָא הָא בְּלַחָה הָא בִּיבֵשָׁה אָמַר לָךְ יְבֵשָׁה מִפְרָךְ פְּרִיכָא.

The Gemara asks: And according to the one who says that this mishna speaks about cutting off the wart by hand and that mishna speaks about cutting it off with an instrument, what is the reason that he did not state like the other amora that this and that talk about cutting off the wart by hand, and it is not difficult; this mishna speaks of a moist wart, while that mishna speaks of a dry wart? The Gemara answers that he could have said to you: A dry wart breaks apart by itself, and so there would be no need to teach us that it may be removed. Both mishnayot must therefore refer to a moist wart, and the difference between them is whether the wart is being removed by hand or with an instrument.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפרך פריכא – ולא קרי לה חתיכה.
מפרך פריכא – הילכך ההוא דעירובין ליכא לאוקמא ביבשה דהא קתני סיפא ואם בכלי כאן וכאן אסור ויבשה כיון דמפרכא אפילו בכלי נמי שריא והכי מוכח בפרק בתרא דעירובין (עירובין קג).
1 2
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״ומה שחיטה״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף ס״ה:.
2. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״מה ראיה״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף ס״ה:.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ולמאן [ולשיטת מי] שאמר הא [זו] ביד הא [זו] בכלי מאי טעמא [מה טעם] לא אמר כחבירו: אידי ואידי [זו וזו] ביד ולא קשיא [קשה]; הא [זו] בלחה הא [זו] ביבשה? אמר לך [יכול היה לומר לך] יבלת יבשה מפרך פריכא [נפרכת מעצמה] ולא היה צורך ללמדנו שמותר, אלא ודאי מדובר ביבלת לחה, וההבדל הוא בין הסרה ביד להסרה בכלי.
The Gemara asks: And according to the one who says that this mishna speaks about cutting off the wart by hand and that mishna speaks about cutting it off with an instrument, what is the reason that he did not state like the other amora that this and that talk about cutting off the wart by hand, and it is not difficult; this mishna speaks of a moist wart, while that mishna speaks of a dry wart? The Gemara answers that he could have said to you: A dry wart breaks apart by itself, and so there would be no need to teach us that it may be removed. Both mishnayot must therefore refer to a moist wart, and the difference between them is whether the wart is being removed by hand or with an instrument.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּלְמַאן דְּאָמַר אִידֵּי וְאִידֵּי בַּיָּד וְלָא קַשְׁיָא הָא בְּלַחָה הָא בִּיבֵשָׁה מַאי טַעְמָא לָא אָמַר אִידֵּי וְאִידֵּי בְּלַחָה וְלָא קַשְׁיָא הָא בַּיָּד הָא בִּכְלִי אָמַר לָךְ כְּלִי הָא קָתָנֵי הָתָם אִם בִּכְלִי כָּאן וְכָאן אָסוּר.

The Gemara reverses the question: And according to the one who says that both this mishna and that mishna talk about removing the wart by hand, and it is not difficult; this speaks of a moist wart while that speaks of a dry wart. What is the reason that he did not state like the other amora that this and that are discussing a moist wart and it is not difficult; this mishna in Eiruvin speaks about cutting off the wart by hand and that mishna in Pesaḥim speaks about cutting it off with an instrument? The Gemara answers that he could have said to you: The case of cutting off the wart with an instrument is taught there in Eiruvin in that very same mishna: If the wart is to be removed with an instrument, it is forbidden both here, in the Temple, and there, outside the Temple. Therefore, there would be no reason to repeat the same halakha here in this mishna, as it is stated explicitly in the other mishna.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי טעמא לא אמר הא ביד הא בכלי – ונוקמא למתני׳ דעירובין נמי בלחה.
הא קתני התם – בעירובין דאסור ולמה לי למיהדר למסתמא הכא בפסחים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועל הדעה האחרת שואלים: ולמאן [ולשיטת מי] שאמר אידי ואידי [זו וזו] ביד ולא קשיא [קשה] כי הא [זו] בלחה הא [זו] ביבשה, מאי טעמא [מה טעם] לא אמר אידי ואידי [זו וזו] בלחה ולא קשיא [קשה]; הא [זו] ביד והא [וזו] בכלי ולא תירץ כתירוץ שני? אמר לך [יכול היה לומר לך] כלי — הא קתני התם [הרי שנינו שם] באותה משנה ״אם בכלי — כאן וכאן גם במדינה וגם במקדש — אסור״, ומה טעם להוסיף ולשנות בשנית אותו דבר עצמו כאן, והרי כבר נכתב שם במפורש במשנה!
The Gemara reverses the question: And according to the one who says that both this mishna and that mishna talk about removing the wart by hand, and it is not difficult; this speaks of a moist wart while that speaks of a dry wart. What is the reason that he did not state like the other amora that this and that are discussing a moist wart and it is not difficult; this mishna in Eiruvin speaks about cutting off the wart by hand and that mishna in Pesaḥim speaks about cutting it off with an instrument? The Gemara answers that he could have said to you: The case of cutting off the wart with an instrument is taught there in Eiruvin in that very same mishna: If the wart is to be removed with an instrument, it is forbidden both here, in the Temple, and there, outside the Temple. Therefore, there would be no reason to repeat the same halakha here in this mishna, as it is stated explicitly in the other mishna.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאִידַּךְ הָא דְּקָתָנֵי כְּלִי הָכָא פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר ור׳וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן.:

The Gemara asks: And the other amora, how does he account for the repetition according to his explanation? The mishna here teaches the law with regard to an instrument because it comes to teach us the dispute between Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua; for according to our mishna, Rabbi Eliezer permits cutting off a moist wart even with an instrument in order to render the animal fit to be brought as a Paschal offering.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור׳ יהושע – דמפיק שמחת יום טוב ראיה לפסח אזיל לטעמיה דאמר שמחת יום טוב מצוה היא ואפ״ה לא דחיא שבות הראוי לעשות מבעוד יום.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ואידך [והאחר] כיצד מסביר הוא לפי דבריו את כפל הדברים במשנה? הא דקתני [זה ששנינו] כלי הכא [כאן] יש בו צד חידוש, כי פלוגתא [מחלוקתם] של ר׳ אליעזר ור׳ יהושע אתא לאשמועינן [באה להשמיענו] שהרי לפי משנתנו מתיר ר׳ אליעזר לחתוך יבלת לחה אף בכלי כדי להכשיר את שה הפסח.
The Gemara asks: And the other amora, how does he account for the repetition according to his explanation? The mishna here teaches the law with regard to an instrument because it comes to teach us the dispute between Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua; for according to our mishna, Rabbi Eliezer permits cutting off a moist wart even with an instrument in order to render the animal fit to be brought as a Paschal offering.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) א״ראָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּמָה אִם שְׁחִיטָה וְכוּ׳.: ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר שִׂמְחַת י״טיוֹם טוֹב נָמֵי מִצְוָה הִיא.

We learned in the mishna that Rabbi Eliezer said that if slaughter, which is ordinarily forbidden on Shabbat as a biblically prohibited labor, nevertheless overrides Shabbat when performed for the sake of the Paschal lamb, then activities that are prohibited by rabbinic decree should certainly override Shabbat when performed for that purpose. Rabbi Yehoshua disagreed, arguing that the law governing a Festival proves otherwise. Rabbi Eliezer countered that the law governing an optional activity, such as preparing food on a Festival, cannot be brought as proof with regard to the mitzva of offering the Paschal lamb. The Gemara notes that Rabbi Yehoshua follows his regular line of reasoning, for he said that rejoicing on a Festival is also a mitzva, and therefore whatever one does in order to enhance one’s enjoyment of the Festival is considered an act performed for the sake of a mitzva, just like the offering of a sacrifice.
רי״ףבעל המאורראב״ד כתוב שםתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלו דברים
{שמעתא דתענית בימים קדושים}
ורבי יהושע לטעמיה, דאמר, שמחת יום טוב נמי מצוה היא. דתניא: ר״א אומר וכו׳ – פירוש: ואפי׳ לר״א לא נפקא שמחת יום טוב מכלל מצוה לגמרי, אלא שיש לה חילופין ותמורה ביושב ושונה. לפיכך הוא קורא אותה רשות. ובכמה דוכתי אמרינן, ואתי לאמנועי משמחת יום טוב, וליכא מאן דפליג.
ומעובדא דמר בריה דרבינא מכרעא דר״א, משום דקיימא לן, מעשה רב. ובשבת נמי הכל מודים, כדרבא1, כדכתיב (ישעיהו נ״ח:י״ג), וקראת לשבת עונג.
ונראה כי ראשי חדשים וחולו של מועד הכל מודים ששמחתן רשות, שלא נאמרה בהם, עצרת. ובמסכת ברכות (בבלי ברכות מ״ט:), בפרק שלשה שאכלו, אמרינן בר״ח, דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל. ובשבתות וימים טובים לא סגיא דלא אכיל. ובמס׳ סוכה (בבלי סוכה כ״ז.) אמרינן: מה דירה, אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל, אף סוכה, אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל. נראה מזה שמותר להתענות [ובחולו של מועד]⁠2. ובמסכת תענית (בבלי תענית י״ז:) אמרי׳: למה לי למיתנא מריש ירחא. לימא מתרין בירחא וריש ירחא גופיה אסור. ואמר רב, לא נצרכה אלא לאסור את שלפניו. והתם אסיקנא דר״ח דאורייתא ולא בעי חזוק ושלפניו מותר, כדין שבתות וימים טובים, והוא גופיה אסור וחולו של מועד נמי אסור. והני מילי כולהו, מי דמו אהדדי.
ונ״ל כי התעניות חלוקות הן למיניהן, והם ג׳ מינין. יש תענית של צער ושל אבל ובכי, וזו היא שאסורה בכל יום קדש. ועליה שנינו במגלת תענית, אילין יומיא דלא להתענאה בהון. תדע, דקתני לה דומיא דלא למספד, אלמא בתענית של בכי קא עסיק ותאני. זה הוא המין הראשון ממיני התעניות.
ויש תעניות שאדם מסיח דעתו מאכילה מחמת עסקיו בדברים אחרים או שמעביר את שעתו במיני פירות ומיני תרגימא, דברים שאין טעונין שלש ברכות לאחריהן ואין טעונין סוכה. וזו היא שרמזו עליה במסכת ברכות ובסוכה. והיא מותרת בראשי חדשים ובחולו של מועד ואסורה בשבתות ובימים טובים, שצריך לקבוע להם סעודה. והיינו דתנן בסוכה (בבלי סוכה כ״ז.): וחכ״א: אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יום טוב הראשון. ולמחרת, ביום טוב הראשון עצמו, יש לומר שנפטר בקביעות הסעודה שקבע בלילו, וביום, אם רצה אוכל אכילת עראי חוץ לסוכה ואינו חייב בסוכה. א״נ, יש לומר, אם רצה אינו אוכל כלל ביום, לפי שמשונה הוא יום טוב של סוכה משאר ימים טובים, דהא אקשיה רחמנא לדירה, אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל. וכשם שהיה ר״א משנה בו להחמיר, כך חכמים משנים בו להקל. ובחולו של מועד, דכ״ע, אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל, כדין ר״ח, שלא נאמרה עצרת אלא ביום טוב. וזה המין השני ממיני התעניות.
ויש תענית שאדם מכוין לבו לאביו שבשמים, כגון בקשת רחמים לקרוע גזר דין בתענית חלום. ובו ביום זה מותר, ואפי׳ בשבת, וזהו עונג שלה. וכ״ש בימים טובים ור״ח וחולו של מועד. וזה אין עליו תורת תענית ולא שם תענית, שלא נאסר בכל יום שבעולם. אלא שאין אנו מורים כן בפורים, מפני שפרט בהם הכתוב ימי משתה, ופרסומי ניסא עדיף בכ״מ. ואם יושב ושונה כל היום ונפשו חשקה בתורה, דומה הוא במקצת לזה, והוא מותר בכל ימים טובים, חוץ משבת ויומא דעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכפורי, כמר בריה דרבינא וכדרבא, דאמר, הכל מודים בשבת דבעינן נמי, לכם. ומר בריה דרבינא לא פליג אדרבא. זהו המין השלישי ממיני התעניות שאמרנו, שכוונת האדם בו לשמים. יש בו דברים המותרים לגמרי, ויש שנאסר מכללם, וכמו שפירשנו.
ואלו הלכות מסורות לת״ח, ולא לנשים וע״ה. וזהו שאמרו בירושלמי במסכת תענית (ירושלמי תענית ב׳:י״ב): רבי אחא בר יעקב הוה מפקד לספריא: מאן אתא משאל לכון, אתון אמרין ליה, בכל מתענין חוץ משבתות ויו״ט וחש״מ וראשי חדשים וחנוכה ופורים. ובכל הימים הללו אין ב״ד גוזרין תענית, כדאיתא במסכת תענית. ואם התחילו, אין מפסיקין בר״ח בחנוכה ובפורים, אבל מפסיקים לי״ט וחש״מ, כדתנן (בבלי תענית ט״ו:), אין גוזרין תענית על הצבור בר״ח בחנוכה ובפורים וכו׳, כדאיתא התם.
ולפום סוגיא דשמעתא, אם תשאל, מ״ט לא פרכיה ר׳ יהושע לר״א מיו״ט דסוכה. דהא ס״ל, ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה (בבלי סוכה כ״ז.), והרי שמחה זו מצוה והותר בו משום מלאכה ולא הותר בו משום שבות. א״נ, מיו״ט דעצרת מ״ט לא פרכיה, שהרי הכל מודים דבעי נמי, לכם.
יש להשיב, מיו״ט דסוכה ליכא למיפרך, דהא אמרינן התם במסכת סוכה, חזר בו ר״א. ומיו״ט דעצרת נמי ליכא למיפרך. אף על גב דאמרי׳: הכל מודים ביום טוב של עצרת דבעינן נמי, לכם, ההיא לא מצוה מן התורה היא, אלא מעלה היא דעבוד רבנן ביה, כדקא יהיב לה טעמא, יום שנתנה בו תורה.
1. גירסתנו: רבה
2. בכת״י: בראש חדש ובמועד
פרק אלו דברים
[במאור דף יח: ד״ה ורבי יהושע (פסחים דף סח:)]
כתוב שם: [ורבי יהושע לטעמיה דאמר שמחת יום טוב נמי מצוה היא דתניא רבי אליעזר אומר כו׳, ובכמה דוכתי אמרינן ואתי לאימנועי משמחת יום טוב, וליכא מאן דפליג] ומעובדא דמר בריה דרבינא מכרעא דרבי אליעזר משום דקיימא לן מעשה רב.
אמר אברהם: חבילי קשקשים אני רואה כל דבריו. והגאון רבינו האי זלה״ה בתחלה הורה למעשה כמר בריה דרבינא שהיה מתענה אפילו בשבת שלא הוציא אלא אותן שבפרט, ולבסוף חזר בו ואמר הא דמר בריה דרבינא לא קיימא לא כרבי אליעזר ולא כרבי יהושע, דאפילו רבי אליעזר לא אמר אלא רשות אבל למקבע ביה תעניתא אסור. ואפילו בראש חודש ומועד ואפילו בחנוכה ופורים. והא דמר בריה דרבינא לא נודע על מה היתה קבלתו בתעניות הללו. ואיפשר שהגיע מעשה לידו שנתאבל עליה הרבה ולא נתקררה דעתו עד שקבל תענית כל ימיו חוץ מן הימים הללו שהם לעתים רחוקים יום בשנה, ואין למדים מן המפליג לא ביושב ושונה ולא במתענה לשם תשובה. והדבר האמתי שעלה על דעתי שלא היה מר בריה דרבינא מתענה כל השנה ולא קבל [עליו] להתענות אלא שני וחמישי של כל השנה, ולא חשש להוציא מכללם שאר י״ט אלא [אלו בלבד ומתוך כך נאסר בכלן]⁠1 חוץ מאלו שהוציאם בפרט, וחס ושלום [שהיה מתענה בשבתות]⁠2.
[במאור שם.]
[כתוב שם: יש להשיב מיום טוב דסוכה ליכא למיפרך דהא אמרינן התם במסכת סוכה [דף כז.] חזר בו רבי אליעזר.
אמר אברהם: הקושיא נקלה והתירוץ נדחה, שאם חזר רבי אליעזר משאר הימים לא חזר מלילה הראשון וליפרכיה מאותה הלילה אלא כיון שכל יום טוב לרבי אליעזר רשות ולפיכך אסרו בהם שבות שאיפשר לעשותו מערב יום טוב לא נחלוק בשבות זה להתירו אפילו ביום טוב דמצוה, וכי דייקת ביה שפיר רבי אליעזר שהוא מודה כאן בשבות שהוא אסור, לדבריו דרבי יהושע קאמר דהא אמרינן במסכת שבת פרק תולין [דף קלז:] דרבי אליעזר עדיפא מדרבי יהודה דאיהו שרי אפילו מכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב.
1. בכ״י כתוב: להתפלל ומתוך הכלל לאסור בכלל.
2. עיין בחידושי רבינו דוד (פסחים דף סח: ד״ה וכן מה שאמר הרב אברהם מה שהקשה על זה.
מה זה יהושע מה ראיה1 רשות למצוה – פירוש: ושמחת החג שהיא חובה דוקא בחג ולא בשאר ימים טובים ודוקא בבשר שלמי חגיגה ולא בשאר קרבנות.⁠2
1. כן בכ״י ששון 557, וכן בכ״י של הבבלי. בדפוסים: ״ראית״.
2. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״הבנות״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג בתוך הויכוח של ר׳ אליעזר ור׳ יהושע במשנה אמר ר׳ אליעזר ומה אם שחיטה וכו׳ שאין להוכיח מיום טוב לקרבן פסח, משום שאין להוכיח מדבר של רשות כהכנת אוכל ליום טוב לדבר מצוה (קרבן). ומעירים: כי ר׳ יהושע החולק על כך הולך לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] שאמר כי שמחת יום טוב נמי [גם כן] מצוה היא, ולכן כל מה ששייך לעונג יום טוב הוא צורך מצוה, כמוהו כהקרבת הקרבנות.
We learned in the mishna that Rabbi Eliezer said that if slaughter, which is ordinarily forbidden on Shabbat as a biblically prohibited labor, nevertheless overrides Shabbat when performed for the sake of the Paschal lamb, then activities that are prohibited by rabbinic decree should certainly override Shabbat when performed for that purpose. Rabbi Yehoshua disagreed, arguing that the law governing a Festival proves otherwise. Rabbi Eliezer countered that the law governing an optional activity, such as preparing food on a Festival, cannot be brought as proof with regard to the mitzva of offering the Paschal lamb. The Gemara notes that Rabbi Yehoshua follows his regular line of reasoning, for he said that rejoicing on a Festival is also a mitzva, and therefore whatever one does in order to enhance one’s enjoyment of the Festival is considered an act performed for the sake of a mitzva, just like the offering of a sacrifice.
רי״ףבעל המאורראב״ד כתוב שםתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין לוֹ לְאָדָם בי״טבְּיוֹם טוֹב אֶלָּא אוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אוֹ יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר דחַלְּקֵהוּ חֶצְיוֹ לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְחֶצְיוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ.

For it was taught in a baraita that these two tanna’im disagreed about this matter: Rabbi Eliezer says: A person has nothing but to choose on a Festival; he either eats and drinks or sits and learns the entire day, but there is no specific mitzva to eat on the Festival. Rabbi Yehoshua, on the other hand, says: Divide the day, half of it for eating and drinking and half of it for the study hall, for he holds that eating and drinking are obligatory on the Festival.
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דתניא הרי שנינו בברייתא] שנחלקו שני תנאים אלה במצוה זו. ר׳ אליעזר אומר: אין לו לאדם ביום טוב אלא שיבחר או אוכל ושותה או יושב ושונה כל היום כולו, אבל אין מצוה מסויימת לאכול ביום טוב. ואילו ר׳ יהושע אומר: חלקהו, חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש, שהוא סבור כי אכילה ושתיה הן מחובת היום.
For it was taught in a baraita that these two tanna’im disagreed about this matter: Rabbi Eliezer says: A person has nothing but to choose on a Festival; he either eats and drinks or sits and learns the entire day, but there is no specific mitzva to eat on the Festival. Rabbi Yehoshua, on the other hand, says: Divide the day, half of it for eating and drinking and half of it for the study hall, for he holds that eating and drinking are obligatory on the Festival.
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וא״רוְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר {דברים ט״ז:ח׳} עֲצֶרֶת לַה׳ אֱלֹהֶיךָ וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר {במדבר כ״ט:ל״ה} עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר אוֹ כּוּלּוֹ לַה׳ אוֹ כּוּלּוֹ לָכֶם ור׳וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר חַלְּקֵהוּ חֶצְיוֹ לַה׳ וְחֶצְיוֹ לָכֶם.:

And Rabbi Yoḥanan said: And both of them derived their opinions from one verse, i.e., the two of them addressed the same textual difficulty, resolving it in different ways. For one verse says: “It shall be an assembly for the Lord your God; you shall do no labor” (Deuteronomy 16:8), which indicates that the day is set aside for Divine service, and another verse says: “It shall be an assembly for you; you shall do no servile labor” (Numbers 29:35), which indicates a celebratory assembly for the Jewish people. Rabbi Eliezer holds that the two verses should be understood as offering a choice: The day is to be either entirely for God or entirely for you. And Rabbi Yehoshua holds that it is possible to fulfill both verses: Split the day into two, half of it for God and half of it for you.
רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כבר ביארנו במשנתנו שלדעת ר׳ יהושע שמחת יום טוב באכילה ושתיה מצוה היא ומעתה למדנו שאסור להתענות בהם אפי׳ על דעת לישב כל היום ולשנות שכך הוא דעתו של ר׳ יהושע במה שכתוב במקום אחד עצרת לה׳ אלהיך ובמקום אחר כתיב עצרת תהיה לכם שיהא חציו לשם וחציו לכם ולא כדברי ר׳ אליעזר שהיה אומר או כלו לה׳ או כלו לכם כלומר ששמחת אכילה ושתיה שבו רשות ויכול להפקיעה על ידי ישיבה למשנתו ונראין הדברים לפסוק כר׳ יהושע שהרי בכל מקום שנחלק בו עם ר׳ אליעזר הלכה כמותו ואף לר׳ אליעזר שבת ועצרת ופורים יצאו מן הכלל שלא להתענות בהם ונראין הדברים שאף הוא מודה בתשיעי של תשרי כדי לקיים מצות עינוי בעשירי וכמו שאמרו כל האוכל ושותה בתשיעי כאלו התענה תשיעי ועשירי כלומר הואיל ואף אכילתו שבתשיעי אינה אלא כדי להכין עצמו להתענות תענית של עשירי הא שאר ימים טובים במחלוקת אעפ״כ הלכה בהם כר׳ יהושע ודרך כלל אמרו באחרון של יומא פ״א ומה עינוי שאינו נוהג בשבתות וימים טובים וכו׳ ובמסכת ברכות (מ״ט:) בענין שכח ולא הזכיר של יום טוב בברכת המזון שבת ויום טוב דלא סגיא דלא אכיל חוזר וא״כ מר בריה דרבינא שנאמר עליו בסוגיא זו כולה שתא הוה יתיב בתעניתא בר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכפורי אם בשבת היה מתענה אף שלא כר׳ אליעזר היא ואם לא נאמרה אלא על ימים טובים שבכל השנה היא שנויה כר׳ אליעזר ושלא כר׳ יהושע וא״כ אין הלכה כמותו ולא עוד אלא שאף לר׳ אליעזר לא הותר להתענות בימים טובים אלא כשישיבתו במשנתו מביאתו לכך אבל לקבוע בהם תענית לא ולשון יתיב בתעניתא משמע קביעות תענית ואחר שכן אי אפשר לקבוע הלכה כמותו ואע״פ שקצת גאונים פוסקים כמותו ומעמידין דבריו לדעת ר׳ אליעזר אין הדברים מתישבים אם מפני שהלכה כר׳ יהושע בכל מקום אם מפני שהדבר מוכיח שקובע היה בהם תענית וזו אף לר׳ אליעזר אסור ומתוך כך נראין הדברים שמר בריה דרבינא היה דרכו לקבל עליו תעניות בכולל בשבועה או בנדר והתענית חל בכולל אף לשבתות וימים טובים כמו שביארנו בשלישי של שבועות ר״ל שאם קבל עליו בנדר או בשבועה תענית לכל ימי השנה או החדש או השבוע מתענה אף בשבתות ואם קבל עליו לכל שני וחמישי ואירע בו יום טוב מתענה בו ואף עצרת ופורים ותשיעי של תשרי בכלל זה אלא שהוא היה פורטם לרוב חיבת השמחה שבהם ולא בא מעשה שלו ללמד אם כר׳ אליעזר אם כר׳ יהושע שלדברי הכל כל שמקבל בכולל כך הוא הדין אבל כל שלא בדרך קבלה כל שבת ויום טוב אסור להתענות בהם לא לישב ולשנות ולא לשום סבה בעולם אפי׳ תענית שבדרך מקרה וכל שכן לכוין לקבוע בהם תענית ומ״מ ראש חדש וחולו של מועד וחנוכה וימים שבמגילת תענית כל קביעות תענית אסור בהם וכמו שאמרו בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וחולו של מועד וראשי חדשים וחנוכה ופורים וימים שבמגילת תענית אלא שכל אלו הואיל ושמחתם רשות ואין באכילתם מצוה לא נאסר בהם תענית הבא במקרה אם מטרדת עסקים אם מטרדת ישיבה במשנתו אלא שנאסר לקבוע בהם תענית לשום סבה ובכל מתענין פירושו קביעות תענית והוזכרו בו אף אלו לאיסור וכן בתלמוד המערב אמרו ר׳ אחא מפקד לספרייא מאן אתי שאיל מנכון אתון אמרין ליה בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וחולו של מועד וראשי חדשים וחנוכה ופורים וודאי מה שאמר מאן אתי שאיל מנכון פירושו מי שרוצה לקבוע תענית לעצמו ולא הותר תענית לכל הימים אלא תענית חלום ואף זה מצד צערו ואעפ״כ צריך להתענות יום אחד על שעבר הא לשאר הדברים אסור בשבתות וימים טובים אפי׳ לישב ולשנות או לתפלה ותשובה או לגזר דין של צרה אפי׳ דרך אקראי ובראש חדש וחבריו אסור אף בכל אלו דרך קביעות תענית אבל דרך אקראי מותר וזהו שאמרו לענין שכח ולא הזכיר של ראש חדש בברכת המזון ראש חדש דאי בעי אכיל וכו׳ ויש בהם חלוק אחר שהשבתות וימים טובים אינו יכול (לעבור) [לצאת] בהם במיני תרגימא אלא צריך קביעות סעודה ואין קביעות סעודה אלא בפת שראוי לשלש ברכות שהרי זה שאמרו לא סגיא דלא אכיל פירושו בפת שטעון שלש ברכות אבל ראש חדש וחבריו הואיל ולא נאסר בהם אלא קביעות תענית אין צריך לומר שדיו באכילת פירות ומיני תרגימא שהרי אף שלא לאכול כלל דרך מקרה מותר ומה שאמרו במסכת סוכה (כ״ז.) בשם חכמים אין לדבר קצבה אלא לילי יום טוב הראשון בלבד אלמא שלמחרתו שהיה יום טוב אינו צריך לאכול ואי אפשר לומר הואיל והיום הולך אחר הלילה סמוך הוא על אכילת הלילה שהרי אף רוב התעניות כך הם מ״מ אפשר שקובע סעודתו על אכילה שאינה מחוייבת בסוכה כגון פחות מכביצה פת עם מיני פרפראות ומיני תרגימא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר ר׳ יוחנן: בביאור דבריהם: ושניהם מקרא אחד דרשו כלומר, שניהם תירצו בצורות שונות אותה בעיה עצמה, כתוב אחד אומר: ״עצרת לה׳ אלהיך לא תעשה מלאכה״ (דברים טז, ח), משמע שהוא יום המקודש לעבודת ה׳, וכתוב אחד אומר: ״עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו״ (במדבר כט, לה), שהוא עצרת שמחה לקהל ישראל. ר׳ אליעזר סבר כי את שני הכתובים יש להבין כברירה: או כולו לה׳ או כולו לכם. ור׳ יהושע סבר שאפשר לקיים את שני המקראות, חלקהו את היום חציו לה׳ וחציו לכם.
And Rabbi Yoḥanan said: And both of them derived their opinions from one verse, i.e., the two of them addressed the same textual difficulty, resolving it in different ways. For one verse says: “It shall be an assembly for the Lord your God; you shall do no labor” (Deuteronomy 16:8), which indicates that the day is set aside for Divine service, and another verse says: “It shall be an assembly for you; you shall do no servile labor” (Numbers 29:35), which indicates a celebratory assembly for the Jewish people. Rabbi Eliezer holds that the two verses should be understood as offering a choice: The day is to be either entirely for God or entirely for you. And Rabbi Yehoshua holds that it is possible to fulfill both verses: Split the day into two, half of it for God and half of it for you.
רי״ףבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) (עב״ם סִימָן) א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר (ד)הַכֹּל מוֹדִים בַּעֲצֶרֶת דְּבָעֵינַן נָמֵי לָכֶם מ״טמַאי טַעְמָא יוֹם שֶׁנִּיתְּנָה בּוֹ תּוֹרָה הוּא אָמַר רַבָּה הַכֹּל מוֹדִים בְּשַׁבָּת דְּבָעֵינַן נָמֵי לָכֶם מ״טמַאי טַעְמָא {ישעיהו נ״ח:י״ג} וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עוֹנֶג אָמַר רַב יוֹסֵף הַכֹּל מוֹדִים בְּפוּרִים דְּבָעֵינַן נָמֵי לָכֶם מ״טמַאי טַעְמָא {אסתר ט׳:כ״ב} יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה כְּתִיב בֵּיהּ.

Ayin, beit, mem is a mnemonic consisting of the first letter of Atzeret, the middle letter of Shabbat and the final letter of Purim. Rabbi Elazar said: All agree with regard to Atzeret, the holiday of Shavuot, that we require that it be also “for you,” meaning that it is a mitzva to eat, drink, and rejoice on that day. What is the reason? It is the day on which the Torah was given, and one must celebrate the fact that the Torah was given to the Jewish people. Rabba said: All agree with regard to Shabbat that we require that it be also “for you.” What is the reason? Because the verse states: “If you proclaim Shabbat a delight, the sacred day of God honored” (Isaiah 58:13). Rav Yosef said: All agree with regard to Purim that we require that it be also “for you.” What is the reason? Because it is written: “To observe them as days of feasting and gladness” (Esther 9:22).
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא הכל מודים בשבת דבעי׳ לכם כלומר אין לישב היום כולו ולקרות ולבטל שמחת שבת דכתיב וקראת לשבת עונג.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דבעינן נמי לכם – שישמח בו במאכל ומשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו.
הכל מודים בעצרת דבעינן לכם – תימה לריב״א א״כ מאי קאמר רבי אליעזר מה ראיה רשות למצוה דנימא עצרת תוכיח שהיא מצוה וי״ל דהא דבעי רבי אליעזר בעצרת לכם לאו דוקא מקרא אלא מסברא.
זהו הכלל הנראה לי בדין זה ואע״פ שבקצת מקומות כתבתיה בדרך אחרת על זו אני סומך וכל השמועות מתישבות בו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם אר״א הכל מודים בעצרת. עי׳ ר״ה ט ע״ב תוספות ד״ה כאילו התענה:
עב״ם סימן. אמר ר׳ אלעזר: הכל מודים בעצרת (בחג השבועות) דבעינן נמי [שצריכים גם כן] שתהיה ״לכם״, שמצוה לאכול ולשתות ולשמוח בו. מאי טעמא [מה טעם הדבר]יום שניתנה בו תורה הוא וצריך להראות שמחה על שניתנה תורה לישראל. אמר רבה: הכל מודים בשבת דבעינן נמי [שצריכים גם כן] שתהיה ״לכם״, מאי טעמא [מה טעם הדבר] — שכן נאמר: ״וקראת לשבת ענג לקדוש ה׳ מכובד״ (ישעיה נח, יג). אמר רב יוסף: הכל מודים בפורים דבעינן נמי [שצריכים גם כן] שיהיה ״לכם״. מאי טעמא [מה טעם הדבר] — שכן נאמר: ״לעשות אותם ימי משתה ושמחה״ (אסתר ט, כב).
Ayin, beit, mem is a mnemonic consisting of the first letter of Atzeret, the middle letter of Shabbat and the final letter of Purim. Rabbi Elazar said: All agree with regard to Atzeret, the holiday of Shavuot, that we require that it be also “for you,” meaning that it is a mitzva to eat, drink, and rejoice on that day. What is the reason? It is the day on which the Torah was given, and one must celebrate the fact that the Torah was given to the Jewish people. Rabba said: All agree with regard to Shabbat that we require that it be also “for you.” What is the reason? Because the verse states: “If you proclaim Shabbat a delight, the sacred day of God honored” (Isaiah 58:13). Rav Yosef said: All agree with regard to Purim that we require that it be also “for you.” What is the reason? Because it is written: “To observe them as days of feasting and gladness” (Esther 9:22).
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא כּוּלַּהּ שַׁתָּא הֲוָה יָתֵיב בְּתַעֲנִיתָא לְבַר מֵעֲצַרְתָּא וּפוּרְיָא וּמַעֲלֵי יוֹמָא דְכִיפּוּרֵי עֲצֶרֶת יוֹם שֶׁנִּיתְּנָה בּוֹ תּוֹרָה פּוּרְיָא יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה כְּתִיב המַעֲלֵי יוֹמָא דְכִיפּוּרֵי דְּתָנֵי חִיָּיא בַּר רַב מִדִּפְתִּי {ויקרא כ״ג:ל״ב} וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וְכִי בְּתִשְׁעָה (הֵם) מִתְעַנִּין וַהֲלֹא בַּעֲשִׂירִי מִתְעַנִּין אֶלָּא לוֹמַר לְךָ כׇּל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בְּתִשְׁעָה בּוֹ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ מִתְעַנֶּה תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי.

The Gemara relates: Mar, son of Ravina, would spend the entire year fasting during the day and eating only sparsely at night, except for Shavuot, Purim, and the eve of Yom Kippur. He made these exceptions for the following reasons: Shavuot because it is the day on which the Torah was given and there is a mitzva to demonstrate one’s joy on that day; Purim because “days of feasting and gladness” is written about it; the eve of Yom Kippur, as Ḥiyya bar Rav of Difti taught: “And you shall afflict your souls on the ninth day of the month in the evening, from evening to evening you shall keep your Sabbath” (Leviticus 23:32). But does one fast on the ninth of Tishrei? Doesn’t one fast on the tenth of Tishrei? Rather, this comes to tell you: One who eats and drinks on the ninth, the verse ascribes him credit as if he fasted on both the ninth and the tenth of Tishrei.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מר בריה דרבינא כוליה שתא הוה יתיב בתעניתא בר מעצרת ופורים וערב יום הכפורים רב ששת הוה אמר חדאי נפש כלומר שמחי לך לקראתי כדי שתהא שוכנת בטח לעולם הבא ואף על פי שהעולם אינו מתקיים אלא בזכות תופשי התורה שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי עיקר מיהת כי עביד איניש לנפשיה עביד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל האוכל ושותה כו׳ – בפ׳ בתרא דיומא מוקמינן להא דרשא אליבא דמאן דאמר אין אדם מוזהר על תוספת עינוי להתחיל ולהתענות מבעוד יום ואפילו למאן דאית ליה מוסיפין מחול על קודש מקרא אחרינא נפקא ליה מבחריש ובקציר תשבות הילכך כי אתא האי בתשעה להכי אתא והכי קאמר מה שאתם עושים בתשעה דהיינו אכילה ושתיה אני קורא עינוי.
ולקצת מפרשים ראיתי שפירשו ענין מר בריה דרבינא בלא קבלה ומעמידים את שיטתו כר׳ אליעזר ומתוך כך פוסקים כר׳ אליעזר אלא שלדעתי אף לר׳ אליעזר לא נעשית שמחת יום טוב רשות אלא למי שמחליפה ביושב ושונה וממה שראו בראש חדש שבמקום אחד נאמר בו שאסור בתענית ובמקום אחר נאמר בו דאי בעי אכיל וכו׳ נתערבבו הדברים אצלם וכדי לישבם הם מחלקים את התעניות למינים חלוקים הראשון תענית מתוך צער ואבל ומרירות לב והוא אסור בכולם וכמו שסמכו במגלת תענית דלא למספד בהון עם דלא להתענאה והשני תענית הבא במקרה מטרדת עסקים או אכילת מיני תרגימא והוא אסור בשבתות ובימים טובים ומותר בראשי חדשים וחבריו וזו של סוכה פרשו שנשען הוא על אכילת הלילה או שיום טוב זה נשתנה משאר ימים טובים לקיים בו תשבו כעין תדורו ומה דירה דאי בעי אכיל וכו׳ והשלישי לבקשת רחמים לקרוע גזר דין או חלום או תשובה ורוב תפלה והוא מותר בכל יום שבעולם אפילו בשבת אלא שמוציאין ממנו יום פורים משום פרסומי ניסא ויש בו רביעי שדומה במקצת לזה והוא שיושב ושונה והוא מותר בו בכל הימים חוץ משבת ועצרת ופורים וערב יום הכפורים:
זהו שורש דבריהם וקשה לי עליהם מה שאמרו (מגילה ט״ו.) במרדכי שעבר יום טוב של פסח בתענית כלומר שעשה שלא כהוגן כשהתענה בו והרי אותו תענית לקרוע גזר דין של צרה היה ועוד שלדבריהם מתענה לחלומו למה הוצרך תענית למחרתו על שעבר והרי ברשות התענה ולשיטתם מיהא אומר אני שתענית של קריעת גזר דין לצרה המתרגשת הרי הוא כתענית של מרירות לב וצער ואבל ואסור בכל יום טוב אלא שבתענית חלום התירוהו לפכוחי פחדא ואף זו הזקיקוה לתענית של מחרתו מפני שעבר ומ״מ עיקר הדברים לדעתי כמו שכתבנו תחלה ומכאן אני רואה לאסור כל תענית שבימים טובים אפילו בראש השנה שנהגו קצת זקנים להתענות כדי לעורר לבם לתשובה ואני קורא בה מצוה הבאה בעבירה ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שתהא כונתו לשמים:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל האוכל ושותה בט׳ כו׳ כאלו התענה ט׳ כו׳. תלה שכר מצות אכילה בט׳ במצות עינוי ביוה״כ דאכילה צורך מצות עינוי היא שחס הקדוש ברוך הוא על ישראל שיוכלו לסבול העינוי בכח האכילה כדאיתא במדרשות ועי״ל לפי שמסברא יותר גדול שכר המענה עצמו לשם מצוה ממענג עצמו לשם מצוה וע״ד שכתבנו בסוף מסכת מכות אקרא דנשבע להרע ולא ימיר כי מתכונה שלמה היא הנשבע להרע לעצמו שהוא נגד יצר הרע דהיינו שלא אוכל ולא ימיר דהיינו הנשבע להטיב לעצמו כגון שאוכל וע״כ תלה כאן זו אכילת מצוה של ערב יוה״כ היא גדולה כעינוי יוה״כ גופיה שהיא נגד יצה״ר ודו״ק.
מסופר: מר בריה [בנו] של רבינא כולה שתא הוה יתיב בתעניתא [כל השנה היה יושב בתענית], שלא היה אוכל כל היום אלא מעט בערב, לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכיפורי [חוץ מעצרת, שבועות, ופורים וערב יום הכיפורים]. וטעמו: עצרת — יום שניתנה בו תורה ומצוה להראות שהוא שמח בה, פוריא [פורים] — ״ימי משתה ושמחה״ כתיב [נאמר] בהם, מעלי יומא דכיפורי [ערב יום הכיפורים] על פי דרשתו של חייא בר רב מדפתי, שתמה על הכתוב ״ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם״ (ויקרא כג, לב), וכי בתשעה בתשרי הם מתענין? והלא בעשירי בו מתענין! אלא לומר לך ברמז: כל האוכל ושותה בתשעה בו — מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה גם יום תשיעי וגם יום עשירי.
The Gemara relates: Mar, son of Ravina, would spend the entire year fasting during the day and eating only sparsely at night, except for Shavuot, Purim, and the eve of Yom Kippur. He made these exceptions for the following reasons: Shavuot because it is the day on which the Torah was given and there is a mitzva to demonstrate one’s joy on that day; Purim because “days of feasting and gladness” is written about it; the eve of Yom Kippur, as Ḥiyya bar Rav of Difti taught: “And you shall afflict your souls on the ninth day of the month in the evening, from evening to evening you shall keep your Sabbath” (Leviticus 23:32). But does one fast on the ninth of Tishrei? Doesn’t one fast on the tenth of Tishrei? Rather, this comes to tell you: One who eats and drinks on the ninth, the verse ascribes him credit as if he fasted on both the ninth and the tenth of Tishrei.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) רַב יוֹסֵף בְּיוֹמָא דַעֲצַרְתָּא אָמַר עָבְדִי לִי עִגְלָא תִּלְתָּא אָמַר אִי לָא הַאי יוֹמָא דְּקָא גָרֵים כַּמָּה יוֹסֵף אִיכָּא בְּשׁוּקָא.

The Gemara relates that Rav Yosef, on the day of Shavuot, would say: Prepare me a choice third-born calf. He said: If not for this day on which the Torah was given that caused the Jewish people to have the Torah, how many Yosefs would there be in the market? It is only due to the importance of Torah study that I have become a leader of the Jewish people, and I therefore have a special obligation to rejoice on this day.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תילתא – שלישי לבטן ומובחר הוא.
עבדי לי – היה מצוה לאנשי ביתו להכין לו סעודה.
אי לאו האי יומא – שלמדתי תורה ונתרוממתי הרי אנשים הרבה בשוק ששמן יוסף ומה ביני לבינם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם עבדי ליה עגלא תילתא כו׳. אולי שרמז להך דרשה דגלילאי בפר״ע כל הני תליתאי דחשיב התם וז״ש אי לאו האי כו׳ דהיינו יומא תליתאי כמפורש שם.
מסופר: רב יוסף ביומא דעצרתא [ביום השבועות] אמר: עבדי לי עגלא תלתא [עשו לי עגל משולש, מובחר] אמר: אי [אם] לא האי יומא דקא גרים [יום זה של חג עצרת, מתן תורה שגרם שיש תורה] — כמה יוסף איכא בשוקא [יש בשוק] ורק משום חשיבות לימוד התורה נעשיתי ראש לישראל, וחייב אני לשמוח במיוחד ביום זה.
The Gemara relates that Rav Yosef, on the day of Shavuot, would say: Prepare me a choice third-born calf. He said: If not for this day on which the Torah was given that caused the Jewish people to have the Torah, how many Yosefs would there be in the market? It is only due to the importance of Torah study that I have become a leader of the Jewish people, and I therefore have a special obligation to rejoice on this day.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) רַב שֵׁשֶׁת כׇּל תְּלָתִין יוֹמִין מְהַדַּר לֵיהּ תַּלְמוּדֵיהּ וְתָלֵי וְקָאֵי בְּעִיבְרָא דְּדַשָּׁא וַאֲמַר חֲדַאי נַפְשַׁאי חֲדַאי נַפְשַׁאי לָךְ קְרַאי לָךְ תְּנַאי אִינִי והא״רוְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אִילְמָלֵא תּוֹרָה לֹא נִתְקַיְּימוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר {ירמיהו ל״ג:כ״ה} אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי מֵעִיקָּרָא כִּי עָבֵיד אִינִישׁ אַדַּעְתָּא דנפשי׳דְּנַפְשֵׁיהּ קָא עָבֵיד.

A somewhat similar story is told about Rav Sheshet, that every thirty days he would review his studies that he had learned over the previous month, and he would stand and lean against the bolt of the door and say: Rejoice my soul, rejoice my soul, for you I have read Scripture, for you I have studied Mishna. The Gemara asks: Is that so, that Torah study is beneficial only for the soul of the person who has studied? But didn’t Rabbi Elazar say: If not for the Torah and its study, heaven and earth would not be sustained, as it is stated: “If not for My covenant by day and by night, I would not have set up the laws of heaven and earth” (Jeremiah 33:25). It is the Torah, the eternal covenant that is studied day and night, that justifies the continued existence of the world. The Gemara answers: This is indeed correct, but at the outset when a person does this mitzva, he does it for himself, and only afterward does he have in mind the benefit that will be brought to the entire world.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך עבר
עברא(עירובין קב.) חזייה לההוא דהוה תלי בעברא דדשא (פסחים סח:) רב ששת כל שלשים יום מהדר תלמודיה ותלי בעברא דדשא ואמר חדי נפשי (סוכה נב) תלא נפשיה בעברא דדשא והוה מצער טובא (ביצה מ) איתלי ליה בישרא בעברא דדשא (חגיגה טו) אשכחיה שמואל לרב יהודה דהוה קא תלי בעברא פירוש בבריח הדלת (גיטין לב) רבינא אשכחיה לרבא בר יצחק דתלי וקאי בעברא דדשא (גיטין פט) התם דדמו כי עברא פירוש עורות הללו כמין בריח מבריח מזה לזה ואין נגן כלפי אחד מהן (א״ב תרגום והבריח התיכון ועבראה מציעאה):
ערך פגל
פגלב(פסחים סח) דלא מיקבע פיגול אלא בזריקה פי׳ מי ששוחט הזבח ובשעת שחיטה או בשעת קבלת הדם או בשעת הולכת הדם או חישב בזריקה לאכול הבשר למחר או אפילו כזית מבשר או מעור האליה למחר או חישב לזרוק מקצת דם למחר או להקטיר מקצת אמורין למחר פגול הוא וזה חוץ לזמנו ואסור ליקרב על גבי מזבח ואם עבר והקריבו ולא עירב בו מחשבת חוץ למקומו ואם אכל ממנו חייב עליו כרת וזה שקרב המתיר כמצותו שלא עירב בו מחשבת חוץ למקומו ואם חשב לזרוק מן הדם בחוץ או להקטיר אימורין בחוץ או לאכול בשר בחוץ על גבי המזבח ואם עבר והקריבו ואכל ממנו אח״כ זהו חוץ למקומו ואין חייבין עליו כרת והכל מפורש (זבחים כח. במשנה ובגמרא) פיגול טעון צורה (פסחים עח.) כלומר אינו נשרף אלא עד שתעובר צורתו:
ערך תלת
תלתגתלת מילי אשתנו שמייהו כבר פי׳ בערך חצוצרות (יבמות לו.) הלכתא כוותיה דריש לקיש בהני תלת ושם מפורש (חולין קלז.) א״ר נחמן בר יצחק והאידנא נהוג עלמא כהני תלת סבי כרבי אילעאי בראשית הגז דתניא רבי אילעאי אומר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה דתניא רבי יהודה בן בתירה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה. כר׳ יאשיה בכלאים דתניא רבי יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד קשיא ליה לר׳ ניסים בר׳ יעקב ז״ל מכדי חטה ושעורה שני מינין הן והזורען כאחת חייב דתנן (כלאים ת״ק) הזורע חטה ושעורה כאחת ה״ז כלאים ר׳ יהודה אומר אינו כלאים עד שיהו שני חטים ושעורה וכו׳ ואפי׳ לר׳ יהודה חטין ושעורה שני מינין הן ורחמנא אמר לא תזרע כרמך כלאים והואיל וחטה וחרצן כלאים ושעורה וחרצן כלאים מ״ט א״ר יאשיה אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד ולא עוד אפי׳ אם זרע חטה ושעורה בכרם פטור לר׳ יאשיה עד שיזרע שלשתן במפולת יד כדגרסינן א״ל לא צהריתו מי לא קיימא לן כרבי יאשיה וכו׳ ואני מצאתי טעם מפורש בגמרא דבני מערבא כתיב לא תזרע כרמך כלאים מלמד שאינו חייב עד שיזרע שני מינין בכרם דברי רב יונתן רבי יאשיה אמר אפילו מין חד על דעתיה דרב יונתן כתיב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים חבריא אמרו להתראה שאם התרו בו משום שדך לוקה משום כרמך לוקה וקסבר רבי יאשיה מדכתי׳ קרא לא תזרע כרמך כלאים דאלמא אינו חייב עד שיזרע כרמו מעיקרא כלאים ויזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד כי היכי דנהוו שני מינין בכרם (פסחים סח) רב יוסף יומא דעצרתא עבדו ליה עגלא תולתא פי׳ שלישי לבטן שהוא מובחר מכל וולדות שבפרה כי הראשון כחוש הרבה והשני מובחר ממנו והשלישי מוטב מכולן (סנהדרין סה: בגמ׳ בעל אוב) איברי לההוא עיגלא תולתא פי׳ רך וטוב כמו עגל שלישי לבטן (קידושין עב) ותלת עילעין בפומה א״ר יוחנן זו חלזון והדייב ונציבין פעמים בולעתן שמושלין ומשעבדין בהן פרסיים היינו בפומה ובין שינה היינו דפעמים פולטתן שאין משעבדין בם דדבר שבין שיניו עומד לפולטו (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני פ׳ ר׳ עזריה) כל האילנות נקראו על שם פירותיהן תאנה על שם תאנה רמון על שם רמון חיזור מתקרי חזירו הדא גופנא אית ליה תלת שמהן מתקרי גופנא דנפיק מן גופנא ענבים דנפיק מן ענבים חמר לומר לך מה ענבים הללו אם אין אתה ממרסן ביד אין אתה מוציא מהן כלום כך כל השותה יין הרבה סוף שהוא מקיא כל מה שבמעיו (א״ב תרגום שלשה אלה תלתא אילין תרגום מלשני בסתר רעהו דמשתען לישן תליתאי על חבריה נקרא לה״ר בלשון חכמים שלישי שהורג שלשה):
א. [ריעגעל.]
ב. [אונריין.]
ג. [דרייא.]
ותלי – נשען.
חדאי נפשאי – שמחי נפשי.
לך קראי לך תנאי – בשבילך ולצורכך שניתי וקריתי.
איני – וכי אין הנאה בתלמוד תורה אלא ללומדיה לבדם.
אם לא בריתי – של יומם ולילה דהיינו תלמוד תורה שכתוב בו (יהושע א) והגית בו יומם ולילה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר חדאי נפשאי חדאי כו׳. כפל הענין לפי שיש באדם ג׳ נפשות שהם הטבעית וחיונית ושכלית כמ״ש הרמב״ם בשמנה פרקים וזו הנפש הטבעית אין לה עסק בתורה רק אלו נפשות שנים החיונית והשכלית ועליהם אמר בכפל חדאי נפשאי לך קראי בנפש החיונית ולך תנאי במעלה יתירה בנפש השכלית וק״ל.
סיפור דומה במקצת מסופר על רב ששת; כל תלתין יומין מהדר ליה תלמודיה [שלושים יום היה חוזר על תלמודו] שלמד באותם ימים, ותלי וקאי בעיברא דדשא [והיה עומד ונשען על בריח הדלת] ואמר: חדאי נפשאי, חדאי נפשאי, לך קראי לך תנאי [שמחי נפשי, שמחי נפשי, בשבילך קראתי במקרא, בשבילך שניתי]. ושואלים: איני [וכי כן הוא] שלימוד התורה הוא רק לתועלת נשמתו של הלומד עצמו? והא [והרי] אמר ר׳ אלעזר: אלמלא תורה ולימודה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר ״אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי״ (ירמיהו לג, כה), שהתורה, שהיא ברית נצחית שלימודה קיים גם ביום וגם בלילה, היא הצדקת קיומו של העולם! ומשיבים: באמת כן הדבר, אלא מעיקרא כי עביד איניש אדעתא דנפשיה קא עביד [מתחילה כאשר עושה אדם מצוה זו, למען עצמו הוא עושה] ובתוך כך באה תועלת לכל העולם.
A somewhat similar story is told about Rav Sheshet, that every thirty days he would review his studies that he had learned over the previous month, and he would stand and lean against the bolt of the door and say: Rejoice my soul, rejoice my soul, for you I have read Scripture, for you I have studied Mishna. The Gemara asks: Is that so, that Torah study is beneficial only for the soul of the person who has studied? But didn’t Rabbi Elazar say: If not for the Torah and its study, heaven and earth would not be sustained, as it is stated: “If not for My covenant by day and by night, I would not have set up the laws of heaven and earth” (Jeremiah 33:25). It is the Torah, the eternal covenant that is studied day and night, that justifies the continued existence of the world. The Gemara answers: This is indeed correct, but at the outset when a person does this mitzva, he does it for himself, and only afterward does he have in mind the benefit that will be brought to the entire world.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר רַב אָשֵׁי וּלְמַאי דְּקָאָמַר ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר נָמֵי י״טיוֹם טוֹב רְשׁוּת אִית לֵיהּ פִּירְכָא וּמָה י״טיוֹם טוֹב שֶׁהִתִּיר בּוֹ מְלָאכָה שֶׁל רְשׁוּת לֹא הִתִּיר שְׁבוּת שֶׁעִמָּהּ שַׁבָּת שֶׁלֹּא הִתִּיר בָּהּ אֶלָּא מְלָאכָה שֶׁל מִצְוָה אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תַּתִּיר שְׁבוּת שֶׁעִמָּהּ

Rav Ashi said: And even according to what Rabbi Eliezer said, that rejoicing on a Festival is optional, there is a refutation: If on a Festival, when a biblically prohibited labor, such as slaughtering, baking, or cooking, is permitted even when it is performed for an optional activity, nonetheless a rabbinic decree that is with it is not permitted, and we do not say that since they permitted an optional activity they permitted everything associated with it; how much more so on Shabbat, when a biblically prohibited labor is only permitted when it is performed for a mitzva, isn’t it right not to permit a rabbinic decree that is with it? Activities that are forbidden due to a rabbinic decree should thus be prohibited on Shabbat even for the purpose of a mitzva, against the opinion of Rabbi Eliezer.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אית ליה פירכא – למילתיה דאמר מלאכת מצוה דוחה כל שכן שבות דמצוה שפיר מהדר ליה ר׳ יהושע יום טוב יוכיח מקל וחומר ומה שמחת יום טוב שהיא רשות והתרת׳ בו משום מלאכה לא התרתה בו משום שבות שבת שלא התרתה בה אלא מלאכ׳ מצוה כגון שחיטת קרבנות צבור אינו דין שלא תתיר שבות אפי׳ של מצוה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב אשי: ולמאי דקאמר [ולמה שאמר] ר׳ אליעזר נמי [גם כן] כלומר, אפילו על פי שיטתו, שסבר ששמחת יום טוב רשות היא, אית ליה פירכא [יש לו שבירה] יש מקום לשבור את דבריו כך: ומה יום טוב שהתיר בו מלאכה גמורה (שחיטה, בישול ואפיה) שהיא של רשות גמורה לשיטת ר׳ אליעזר, בכל זאת לא התיר שבות שעמה, ואין אומרים שמשום שהתירו דבר של רשות התירו הכל, קל וחומר שבת שלא התיר בה אלא מלאכה של מצוה אינו דין שלא תתיר שבות שעמה ואף שבות של מצוה לא תהא מותרת, בניגוד לשיטת ר׳ אליעזר!
Rav Ashi said: And even according to what Rabbi Eliezer said, that rejoicing on a Festival is optional, there is a refutation: If on a Festival, when a biblically prohibited labor, such as slaughtering, baking, or cooking, is permitted even when it is performed for an optional activity, nonetheless a rabbinic decree that is with it is not permitted, and we do not say that since they permitted an optional activity they permitted everything associated with it; how much more so on Shabbat, when a biblically prohibited labor is only permitted when it is performed for a mitzva, isn’t it right not to permit a rabbinic decree that is with it? Activities that are forbidden due to a rabbinic decree should thus be prohibited on Shabbat even for the purpose of a mitzva, against the opinion of Rabbi Eliezer.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים סח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים סח:, ר׳ חננאל פסחים סח:, רי"ף פסחים סח: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס פסחים סח:, רש"י פסחים סח:, תוספות פסחים סח:, בעל המאור פסחים סח: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם פסחים סח: – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים סח:, בית הבחירה למאירי פסחים סח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות פסחים סח:, מהרש"א חידושי אגדות פסחים סח:, גליון הש"ס לרע"א פסחים סח:, פירוש הרב שטיינזלץ פסחים סח:, אסופת מאמרים פסחים סח:

Pesachim 68b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 68b, R. Chananel Pesachim 68b, Rif by Bavli Pesachim 68b, Collected from HeArukh Pesachim 68b, Rashi Pesachim 68b, Tosafot Pesachim 68b, Baal HaMaor Pesachim 68b, Raavad Katuv Sham Pesachim 68b, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 68b, Meiri Pesachim 68b, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 68b, Maharsha Chidushei Aggadot Pesachim 68b, Gilyon HaShas Pesachim 68b, Steinsaltz Commentary Pesachim 68b, Collected Articles Pesachim 68b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144