×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הַמְחוּסָּר צֵידָה אָסוּר וְשֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר צֵידָה מוּתָּר.:
inside such an enclosure whose trapping is inadequate, meaning that the enclosure is large and contains hiding places so that it is still necessary to pursue and apprehend the animal, it is prohibited for one to catch it; and with regard to any animal whose trapping is not inadequate, as it is possible to seize it immediately without having to engage in further pursuit, it is permitted for one to catch it.
רי״ףרש״יראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי ביצה כד ע״א} גמ׳ אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
זה הכלל כל מחוסר1 צידה אסור2. היכי דאמי מחוסר צידה אמר רב יוסף3 אמר רב יהודה אמר שמואל כגון דאמרי הבא מצודה ונצודנו:
{משנה ביצה ג:ב} מתני׳ מצודות חיה ועופות4 ודגים שעשאן מערב יום טוב לא יטול מהן5 ביום טוב אלא אם כן יודע שנצודו מערב יום טוב. מעשה בגוי אחד שהביא6 דגין לפני רבן גמליאל7 ואמר מותרין הן אלא שאין רצוני לקבל ממנו:
{בבלי ביצה כד ע״א} גמ׳ אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה כרבן גמליאל8 ואיכא9 דמתני10 לה אהא דתניא ספק מוכן רבן גמליאל מתיר ור׳ יהושע אוסר. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ יהושע:
1. מחוסר: גג, כ״י נ, כ״י קולומביה: ״המחוסר״. דפוסים: שמחוסר.
2. גג מוסיף: ״ושאינו מחוסר צידה מותר״.
3. אמר רב יוסף: חסר בכ״י נ.
4. ועופות: כ״י נ: ״ועוף״.
5. מהן: וכן גג, כ״י נ, ובה״ג, בר״ח, וברמב״ם פיהמ״ש. כ״י קולומביה: ״בהם״. חסר בדפוסים.
6. שהביא: גג: ״שהביא דורון״.
7. גמליאל: גג: ״שמעון בן גמליאל״. וכן בגמ׳ הסמוכה שם.
8. גמליאל: גג: ״שמעון בן גמליאל״.
9. ואיכא: כ״י קולומביה, כ״י נ: ״איכא״.
10. דמתני: דפוסים: דמתנו.
המחוסר צידה – שצריך לצודו.
פרק אין צדין
[במאור דף יג. ד״ה הא דאמר. לרי״ף סי׳ תתצג (ביצה דף כד:)]
[כתוב שם: הא דאמר רבי שמעון בן אלעזר שוחטן מן הנגרין ביו״ט וכו׳] ובכל ספק מוכן כי האי גונא אפילו רבי שמעון מודה, דהיינו מוקצה מחמת איסור מלאכה דלא וכו׳.
אמר אברהם: לא מיחוורא האי מילתא, דרבי שמעון מודה בהאי ספק מוכן דנגירין דהא דעתיה עלוייהו. ואי משום איסור מלאכה הלא דלועין שנקצצו בשבת הוא מתיר. אלא שנוכל לומר שהן כצימוקין וגרוגרות1. וכן דורון שהביא גוי לישראל אם יש מאותו המין במחובר כגרוגרות וצמוקים דמו. מכל מקום לענין הלכה אין ספק, שהרי מוקצה מחמת איסור אסור.
[במאור דף יג. ד״ה הא דאמר רב פפא. לרי״ף סי׳ תתצד (ביצה דף כד.)]
כתוב שם: ולשאר מיני מוקצה האמורים בתלוש אין חוששין בגוי שהביא דורון, לפי שאין הכן לגוי, כמו [שמפורש בראש מסכת שבת בתלמוד ירושלמי [פ״א ה״ז].
אמר אברהם: אין לנו כפירושו של זה. דמ״ד אין הכן לגוי אם לא היו גרוגרות וצמוקים דלא חזו לא יהא בהם משום מוקצה. אלא כשם שהם מוקצים ברשות ישראל כך הם מוקצים ברשות הגוי. וכן תמרי דעיסקא למי שיש לו מוקצה אחד בשל ישראל ואחד בשל גוי אסור לישראל. אלא הא דאמרינן אין הכן לגוי הכי פירושא שלא תאמר להוי פירי דגוי כמדבריות לישראל, דהא לאו דעתיה עלייהו מאתמול, קא משמע לן אין הגוי צריך הכן, כלומר אין פירותיו צריכין הכנה לישראל. הגהה:⁠2 אחרי כן נ״ל מגמרא דבני מערבא דההיא פלוגתא דהכן לגוי ואין הכן לגוי כההיא פלוגתא דלעיל, דאיפליגו התם ר׳ חנינא אומר הכן מותר, והא דאמרינן יש הכן לגוי ואין הכן לגוי לא שיש הפרש בין מוקצה דישראל למוקצה דגוי אלא בספקו, דאילו ישראל שהביא דורון לישראל אחר ספקו מוכן הוא לדברי הכל, שלא הביא אלא מן המותר לו, אבל בדורון של גוי יש ספק, יש מי שאוסר ויש מי שמתיר. דוק ותשכח בגמרא דהתם.
[במאור שם.]
כתוב שם: או שעשה לו כבש בשבת כולן מותרין לישראל אחר, ואין הפרש בזה בין שבת ליום טוב, וכ״ש אלה וכו׳
אמר אברהם: [אני כתבתי את זה] בהלכות ומן התוספתא [שבת פי״ח ה״ח] כתבתיה דגרסינן בסוף שבת [דף קנא.] גוי שהביא חלילין מרשות ישראל בשבת לא יספוד בהן אותו ישראל אבל ישראל אחר מותר, עשו לו ארון וחפרו לו קבר לא יקבור בו אותו ישראל אבל ישראל אחר מותר, ונר וכבש ומילוי מים [כיוצא]⁠3 בהם הם.⁠4
[במאור שם.]
כתוב שם: גזירה שמא יאמר לו דיו שקנסו עליו יום ראשון, וה״ה לשבת ויו״ט.
אמר אברהם: אם שמענו מפי מומחין אולי סמכנו על דבריהם, אף על פי שאין הטעם מספיק, דהא בעינן בכדי שיביאו ממקום קרוב, וכיון שכן בעינן בכדי שיעשו בהיתר. אבל שני ימים טובים של ר״ה אין כאן היתר. ואם שמענו מפי נאמן, ג״כ היינו מאמינים, אבל אין מביאים ראיה מן המתיר והמקל ואינו ירא הוראה.⁠5
[במאור שם.]
כתוב שם: אבל אליבא דרב נחמן דאמר דגבי יו״ט סתם לן תנא כרבי יהודה וכו׳.
אמר אברהם: כבר כתבנו את דעתנו בדברי רב נחמן6, והוא הנכון.
[במאור שם.]
כתוב שם: אלא שלא רצה הריא״ף ז״ל לפרסם דבר זה משום דאסיקנא הלכה ואין [מורין כן] כו׳.
אמר אברהם: כמו כן גם בזה כתבנו את דעתנו למעלה7.
1. בנדפס: כמדברין.
2. הובא במאורות ביצה דף כד. ד״ה מצודות, ובמכתם שם דף כד: ד״ה ואם אין.
3. בכ״י: וכיוצא בהם הם.
4. עיין בהשגת הראב״ד על הרמב״ם הל׳ שבת פ״ו ה״ה, ובחידושי בן הרמב״ן ביצה דף כד: ד״ה ואם לאו, ובמכתם שם סוף ד״ה חוץ לתחום.
5. עיין ברש״י ביצה דף כד: ד״ה ופירי, ותוס׳ שם ד״ה ולערב, ובעבודת הקודש להרשב״א בית הנתיבות שער ה׳ פכ״ו ג׳.
6. עיין לעיל בפרק ראשון ד״ה ואע״ג דאיכא למדחייא.
7. עיין לעיל סוף פ׳ יום טוב ד״ה והא דבעא.
צידה האמורה לענין חיוב שבת שהצידה קרויה בו אב מלאכה אינה אלא כשהוא מוציא אותו דבר הניצוד ממקום המחוסר צידה למקום שאין מחוסר צידה כגון שרדף אחר צבי עד שהכניסו מכח רדיפתו לבית ואח״כ נעל עליו וכן ששלה דג מן הים ונתנו לתוך ספל של מים וכן שהפריח את העוף עד שהכניסו למגדל של עץ שהוא ניצוד ועומד בתוכו אבל אם הבריח צפור לבית ונעל עליו או שהעתיק דג מן הים שלא כאחיזת ידו לבריכה או לנהר או שהכניס צבי לטרקלין רחב פטור שאין זו צידה גמורה שהרי אם בא ליטלו עדין הוא צריך לרדוף אחריו או לומר הבא מצודה ונצודנו או שצריך להשתדלות ולחוזק רדיפה ומ״מ כל שהוא אוחזו בידו אע״פ שהתירו כבר צדהו בשעה שאוחזו ולא נאמרו הדברים אלא בשמכניסו מכח רדיפתו ממקום למקום:
מה שאין דרך מינו לצודו כגון אווזין ותרנגולים ויונים הגדלים בבתים והם הקרויים יוני הרדסיאות אפילו צדן במצודה פטור ושלא במצודה מותר ליטלן ביום טוב לכתחלה אפילו בבית גדול ויש מתירין כן אף בשבת אבל יוני שובך ויוני עליה והם יונים מדבריים הבאים לעליית השובך וצפרים שקננו בטפיחים והם דלועין יבשים שמנקבין אותן ומגדלים לתוכן עופות קטנים ומעמידין אותן על החומות ובבירות כל אלו הצד אותן חייב אע״פ שבאין לכלובן לערב שמכל מקום נשמטין הם מידו וכמו שאמרו עליהם בעו רבויי אבל אווזין ותרנגולין מאחר שהם בכלובן אינם נשמטין:
המשנה השניה מצודות חיה ועופות ודגים שעשאן מערב יו״ט לא יטול מהם ביום טוב אא״כ ידוע שנצודו מבעוד יום מעשה בגוי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל ואמר מותרין הם אלא שאין רצוני לקבל ממנו אמר הר״ם פי׳ רבן גמליאל סובר כי ספק מוכן מותר וכן סובר כי גוי שהביא ביום טוב דגים או פירות אע״פ שצדן ביום טוב מותרין ואין הלכה כרבן גמליאל וכשהביא גוי פירות ונתאמת אצלנו מצורתן שלא נתלשו ביום טוב וכן דגים שנתאמת אצלנו שלא נצודו ביום טוב ולא באו מחוץ לתחום שהם מותרין לאכלן ביום טוב ואפי׳ לאותו שבאו בשבילו והדבר הניצוד או הנתלש ביום טוב ראשון מותר בשני אלא בשני ימים טובים של ראש השנה שהן קדושה אחת:
אמר המאירי המשנה השניה והכונה להשלים בה מה שהתחיל לבאר בשלפניה ואמר שמצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יו״ט ר״ל שפרסן מערב יו״ט כדי לצוד בתוכן ומצא בהם ביו״ט לא יטול אא״כ יודע שנצודו מערב יו״ט קודם בין השמשות כגון שראה שנצוד מבערב או שבא מבערב ומצא המכמורת מקולקל ונפרק מצד אחד אע״פ שלא נסתכל בצדו האחר אם יש בו חיה או עוף אם לאו שודאי לא נתפרק אלא מחמת נענוע העוף שבתוכו ומשנתפרק שוב אין עוף מלבר בתוכו עד שיקיימוהו א״כ בודאי מבערב היה שם ולמדת שכל שנודע לו שנלקט מאמש אפילו הוא דומה שנלקט היום מותר ואין גוזרין משום מראיתם ופי׳ בגמ׳ על משנה זו לדברי תנא קמא שאם היה ספק לא יטול ורבן גמליאל מתיר מספק ומעשה בגוי אחד שהביא דגים לפני רבן גמליאל ביום טוב ולא ידעו אם נצודו מאתמל אם מהיום ואמר מותרין אלא שאיני רוצה לקבל הימנו ר״ל אם מפני שהיה שונאו או מפני שרצה להחמיר על עצמו ובגמרא נחלקו אם דעתו לומר מותרין לקבל ר״ל בטלטול ולא שיתירם באכילה או שמא אף באכילה אלא שלענין פסק אין לנו אבל לענין ביאור נראה מן הסוגיא דדוקא לקבל התירו ולא באכילה אלא שהלכה בכל ספק מוכן שאסור ולא סוף דבר שאכילתו אסורה אלא אף טלטולו אסור אע״פ שהוא ספק סופרים הואיל ויש באכילתו ספק תורה שמא מתוך טלטולו יבא לאכול ואף לדעת האומ׳ מוקצה דרבנן אף באכילתו פעמים שהולכין בכיוצא באלו להחמיר לפי מה שהדבר קרוב לבא לידי איסור ולמדת שאין הלכה כרבן גמליאל אלא כתנא קמא וכן בכל ספק מוכן והוא שאמרו בגמרא שוחטין מן הנגרין ופירושו שוחטין חיות מן הביברין ומן הקרפיפות שלהם שניצודים ועומדים הם ובביבר קטן על הדרך שביארנו והוא קורא אותם נגרין מצד בריכות של מים הקרויות נגרין וחריצין לשתות בהן החיות אבל אין שוחטין מן הרשתות ומן המכמורות ר״ל שהיו פרוסות מערב יו״ט ומצא בהן חיות ועופות ביום טוב ואין ידוע אם נצודו היום אם מאתמל וא״כ מה שאמרו בגמרא דגים המפולמים ר״ל הלחים וי״מ הנקובים מצד שהם נאחזים בחכה ופירות בני יומן ופירשוה בכבישי בירקא ר״ל שטמונים בירק להעמיד לחותם אע״פ שהן ספק אם ניצודו או נלקטו היום מותרין אין הלכה כן אלא אסורים אא״כ צורתם מוכחת שמאתמל נלקטו או ניצודו:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
ד״ף כד ע״א גמ׳ והני לא עבידי לרבויי כלהו נמי עבידי לרבויי לכלובן כו׳ כצ״ל:
כל שהוא בתוך אותן ביברים אבל עדיין הוא מחוסר צידה שהמקום גדול וישנם בתוכו מקומות מסתור וצריך עוד לצוד אותו — אסור, ושאינו מחוסר צידה שאפשר לתפוס אותו מבלי לרדוף אחריו — מותר.
inside such an enclosure whose trapping is inadequate, meaning that the enclosure is large and contains hiding places so that it is still necessary to pursue and apprehend the animal, it is prohibited for one to catch it; and with regard to any animal whose trapping is not inadequate, as it is possible to seize it immediately without having to engage in further pursuit, it is permitted for one to catch it.
רי״ףרש״יראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) גמ׳גְּמָרָא: וּרְמִינְהוּ בֵּיבָרִין שֶׁל חַיָּה וְשֶׁל עוֹפוֹת אֵין צָדִין מֵהֶם בְּיוֹם טוֹב וְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת קַשְׁיָא חַיָּה אַחַיָּה קַשְׁיָא עוֹפוֹת אַעוֹפוֹת.

GEMARA: And the Gemara raises a contradiction from what is stated in the Tosefta: From enclosures of animals and of birds, one may not trap animals or birds on a Festival, nor may one place food before them. This is difficult due to a contradiction between the ruling with regard to an animal in the mishna and the ruling with regard to an animal in the Tosefta. This is similarly difficult due to a contradiction between the ruling with regard to birds in the mishna and the ruling with regard to birds in the Tosefta.
ר׳ חננאלרי״ףראב״ד כתוב שםרא״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין צדין דגים מן הביברין ביום טוב כו׳ אבל צדין חיה ועופות מן הביברין ורמינן עלה הא דתניא ביברין של חיה ושל עופות ושל דגין אין צדין מהן ביום טוב כו׳ קשיא חיה אחיה קשיא עופות אעופות ומפרקינן לא קשיא מתנית׳ ר׳ יהודה היא דתנן בפ׳ ר׳ אליעזר אומר כו׳ ר׳ יהודה אומר הצד צפור למגדל וצבי לבית חייב שמע מינה דר׳ יהודה כל חיה שהיא בבית נגמרה צידתה כשמכניסה בבית (שצד) אבל צד הצבי והכניסו לביברין פטור שאינה צידה וכיון שלענין שבת פטור שאינו כצדוי אסור לצוד אותו ביום טוב מן הביברין לפיכך שנה בברייתא אין צדין כי הביברין לר׳ יהודה כיער חשובין ומתניתין דקתני אבל צדין חיה מן הביברין לחכמים הוא דפליגי עליה דר׳ יהודה ותנן הצד צפור למגדל וצבי לגינה ולחצר ולביברין נגמרה צידתו וחייב בשבת וקתני לחצר ולביברין ביברין דומיא דחצר כאשר כל מה שבחצר מותר לצוד אותו ביום טוב כך כל מה שבביברין צדוי הוא קודם לכן ואסיקנא עופות אעופות לא קשיא מתניתין בביבר מקורה והוא כבית ונגמרה צידתו ובריית׳ בביבר שאינו מקורה שלא נגמרה צידתו כיון שאינו מקורה יתכן שיפרח אחרי כן בכל שעה שירצה לפיכך אין צדין ואי קשיא לך דהא בין ר׳ יהודה ובין רבנן הצד צפור לבית בשבת פטור הוא שלא נגמרה צידתו והנה הבית מקורה הוא ואעפ״כ אינה צידה בו וכיון דבשבת פטור ביום טוב אסור לצוד ממנו חלוקתם בצפור דרור הוא ושאני צפור דרור משאר עופות דשאר עופות כיון שנכנסין בביבר מקורה נגמרה צידתן אבל צפור דרור אינה מקבלת מרות ואין נגמרה צידתה אלא במגדל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורמינהי ביברין של חיה ועופות ודגים אין צדין מהן ביום טוב ואין נותנין לפניהם מזונות בשלמא חיה אחיה לא קשיא הא דר׳ יהודה והא דרבנן דתניא ר׳ יהודה אומר הצד וכו׳ עד כל היכא דנפל טולא דכתלים אהדדי ביבר קטן, ואידך ביבר גדול. זה הכלל מחוסר צידה חייב. היכי דמי מחוסר צידה? אמר רבי יהודה אמר שמואל כגון דאמרי הבא מצודה – לאו בעיין דתלמודא הוא דהא איתמר לעיל: היכי דמי ביבר גדול והיכי דאמי ביבר קטן אלא כלה מילתא דרב יהודה אמר שמואל הוא וכמאן דאמר אמר שמואל היכי דמי מחוסר צידה ודכותה בתלמודא בבבא מציעא באלו מציאות פירות מפוזרין עד כמה ובשאר דוכתי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א גמרא ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה שנאמר בתוספתא: ביברין של חיה ושל עופותאין צדין מהם ביום טוב ואין נותנין לפניהם מזונות. ואם כן קשיא [קשה] מהדין שנאמר במשנה בענין חיה מהדין שנאמר בתוספתא בענין חיה, וכן קשיא [קשה] מהדין שנאמר במשנה בענין עופות מהדין שנאמר בתוספתא בענין עופות!
GEMARA: And the Gemara raises a contradiction from what is stated in the Tosefta: From enclosures of animals and of birds, one may not trap animals or birds on a Festival, nor may one place food before them. This is difficult due to a contradiction between the ruling with regard to an animal in the mishna and the ruling with regard to an animal in the Tosefta. This is similarly difficult due to a contradiction between the ruling with regard to birds in the mishna and the ruling with regard to birds in the Tosefta.
ר׳ חננאלרי״ףראב״ד כתוב שםרא״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) בִּשְׁלָמָא חַיָּה אַחַיָּה לָא קַשְׁיָא הָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה הָא רַבָּנַן.

The Gemara resolves the first contradiction: Granted, with regard to the contradiction between the ruling concerning an animal in the mishna and the ruling concerning an animal in the Tosefta, it is not difficult, because this, the baraita that prohibits trapping and feeding animals in the enclosures, is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who holds that an animal trapped in an enclosure whose trapping is inadequate, i.e., it is still necessary to pursue and apprehend the animal, is not considered trapped, and therefore one may not trap it from the enclosure on a Festival. Whereas that, the mishna that permits trapping and feeding the animals in the enclosures, is in accordance with the opinion of the Rabbis, who maintain that an animal in an enclosure is considered trapped, and therefore removing it from there is not considered an act of hunting.
רי״ףראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בגמרא בשלמא חיה אחיה לא קשיא הא ר״י הא רבנן אלא עופות אעופות קשיא וכו׳ לכאורה יש להקשות דהשתא מאי קסבר אי סבר דרשב״ג פליג את״ק א״כ בפשיטות מצי לאוקמי נמי עופות אעופות כתנאי והא רשב״ג והא רבנן ואי סבר דרשב״ג לא פליג את״ק אלא פרושי קמפרש כדמסקינן בסמוך לאביי א״כ האיכא לאוקמי כאן במחוסר צידה וכאן בשאין מחוסר צידה אלא דבאמת לא קשה מידי דכיון דעיקר קושיא דעופות היינו ממתניתין דשבת דכ״ע למגדל אין לבית לא א״כ הוי סבר דרשב״ג לא קאי כלל אעופות אלא אחיה לחוד אלא דאכתי היא גופא קשיא כיון דעיקר קושיא השתא אינו אלא מעופות אעופות וממשנה דשבת אם כן אמאי איצטריך לאתויי מברייתא אהדדי דבפשיטות הו״מ לאקשויי מתניתין דשבת אמתני׳ דהכא מעופות אעופות וכ״ש דקשיא טפי בכה״ג אסוגית הגמרא דשבת דמייתי נמי הקושיא דברייתא ולא מקשה בפשיטות מתניתין אמתניתין ויש ליישב לפי מה שפירשתי במשנתינו בסמוך דלפ״ז ודאי לא מצי לאקשויי מתניתין דשבת אמתני׳ דהכא דאפשר דביום טוב לא שייך איסור צידה כלל והוי אוכל נפש אלא הא דאסרינן צידת דגים היינו משום איסור מוקצה כדפרישית בשיטת הרמב״ם ז״ל משו״ה פריך ברייתא אברייתא חיה אחיה בי״ט גופא וע״כ איצטריך לאוקמא הא ר״י הא רבנן א״כ ממילא ע״כ שייך איסור צידה בי״ט דאל״כ מ״ט דמאן דאסר הא לא שייך בחיה ועופות איסור מוקצה כדשמעינן לתנא דמתני׳ ובהא מילתא לא אשכחן מאן דפליג אע״כ דיש איסור צידה בי״ט אם כן מקשה שפיר עופות אעופות דהא לענין צידה לכ״ע למגדל אין לבית לא ועוד נ״ל ליישב בדרך אחר דלא פסיקא ליה למקשה הך סברא דכל מידי דלא הוי צידה גמורה לחייב חטאת בצד לתוכו כגון ציפור לבית דמה״ט נאמר דמחייב בכה״ג בצד מתוך אותו מקום גופא והיינו ציפור מבית או מביברין משום דאפשר לומר דלאו כללא הוא אלא דלעולם לא מחייב משום צידה דאורייתא אלא דומיא דצידה גמורה דהוי במשכן דמסתמא היו צדין מתוך מקום המופנה לגמרי כגון חלזון מהמים ממש ולא מביברין והיו מכניסין אותו למקום המשומר לגמרי דלא ליהוי מחוסר צידה כלל ומשו״ה פטרינן בשבת ציפור לבית דאכתי לא מיקרי צידה גמורה ואפ״ה פטרינן נמי ושרינן בי״ט לצוד מהביברין מה״ט גופא דלא הוי דרך צידה גמורה והא דאסרינן בדגים היינו כמ״ש מהרש״ל ז״ל בשם הירושלמי דהו״ל עוקר דבר מגידולו אלא לבתר דמקשי ברייתא אהדדי ע״כ צריך לאוקמי כתנאי דר״י ורבנן וא״כ ע״כ דצד לתוכו וצד מתוכו הא בהא תליא א״כ מקשה שפיר עופות אעופות ממתניתין דשבת דלכ״ע ציפור לבית לא וא״כ ממילא יש לאסור בצד מתוכו כנ״ל ודוק מיהו זה לא יתכן לפי פירוש שני שכתבו תוספות בד״ה ותניא הצד אווזין דמשמע דלמסקנא נמי פשיטא ליה לתלמודא דצד לתוכו וצד מתוכו הא בהא תליא ודוק. אמנם בר מן דין יש ליישב עוד דלא מצי לשנויי בין אברייתא דחיה אחיה ובין בעופות אעופות דהא רשב״ג והא רבנן לפי מה שמצאתי בתוספתא דבהך ברייתא גופא דמייתי הש״ס דקתני דבחיה ועופות נמי אין צדין מייתי שם נמי בסיפא מלתא דרשב״ג גופא דלא כל הביברין שוין ואע״ג דבהך ברייתא בתוספתא קתני נמי ביברי דגים וחיה ועופות וא״כ משמע לכאורה דברייתא אחריתא הוא אלא דבס״פ האורג מייתי הש״ס נמי הך ברייתא דהכא גופא וקחשבה נמי ביברי דגים ע״ש ואין להאריך יותר:
ומשיבים: בשלמא [נניח] חיה על חיה לא קשיא [קשה]; כי הא [זו, התוספתא] כשיטת ר׳ יהודה היא, הסובר כי חיה הנמצאת בביבר עדיין אינה נחשבת כניצודת ולכן אסר על צידתה מן הביבר ביום טוב. הא [זו, משנתנו] כשיטת רבנן [חכמים] היא, הסוברים כי חיה הנמצאת בביבר נחשבת כבר כניצודת ולכן מותר לקחת אותה משם ואין בכך משום צידה מחודשת.
The Gemara resolves the first contradiction: Granted, with regard to the contradiction between the ruling concerning an animal in the mishna and the ruling concerning an animal in the Tosefta, it is not difficult, because this, the baraita that prohibits trapping and feeding animals in the enclosures, is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who holds that an animal trapped in an enclosure whose trapping is inadequate, i.e., it is still necessary to pursue and apprehend the animal, is not considered trapped, and therefore one may not trap it from the enclosure on a Festival. Whereas that, the mishna that permits trapping and feeding the animals in the enclosures, is in accordance with the opinion of the Rabbis, who maintain that an animal in an enclosure is considered trapped, and therefore removing it from there is not considered an act of hunting.
רי״ףראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) דִּתְנַן ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַצָּד צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַבַּיִת חַיָּיב לַבַּיִת הוּא דְּמִחַיַּיב אֲבָל לְבִיבָרִין לָא וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אצִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַגִּנָּה וְלֶחָצֵר וְלַבִּיבָרִין.

As we learned in a mishna: Rabbi Yehuda says: One who drives and traps a bird into a closet or a deer into a house is liable. The Gemara infers from this: It is only if he traps the animal into a house that he is liable, but if he traps it into an enclosure, he is not liable. And the Rabbis say: One is liable for trapping a bird into a closet, and for trapping a deer into a garden, or into a courtyard, or into an enclosure. This demonstrates that according to the Rabbis, an animal found inside an enclosure is regarded as already captured, whereas Rabbi Yehuda disagrees. From this it follows that Rabbi Yehuda and the Rabbis similarly disagree about catching an animal inside an enclosure and removing it from there on a Festival.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך מגדל
מגדלא(שבת קו. ביצה כד.) הצד צפור למגדל פירוש מגדל זה של עץ הוא והוא ככלוב גדול אם פתח שער המגדל ועשה תחבולות להיכנס שם צפור וסגרו חייב (חגיגה טו: סנהדרין צא) בעיי בעיין דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר פירוש משנה ידועה היא (פרק ד אהלות) מגדל שהוא עומד באויר ופי׳ תיבה ארוכה כמגדל תלויה בחבליה. (פ״א ראשו של למד כלומר עליון של למד למה גבוה מכל האותיות):
א. [טאהרם.]
גמ׳ הצד צפור – מן החוץ עד שהכניסו למגדל עץ שקורין מישטיי״ר או הצד צבי מן החוץ עד שהכניסו לבית בשבת.
חייב – דכיון דהכניס צפור למגדל ונעל לפניו הרי הוא אחוז ועומד ונגמרה צידתו וכן צבי לבית ונעל בפניו אבל צפור שהכניס לבית ונעל בפניו פטור שיוצא לו דרך חלונות ואין כאן צידה או צבי שהכניסו מן החוץ לביבר ונעל לפניו אין זו צידה.
וחכמים אומרים צפור למגדל – היא צידתו כאשר אמרת אבל צבי אין צריך עד שיכניסנו לבית דאף לגינה ולחצר ולביבר הוי צידה ומתניתין דקתני צדין מן הביברין ביום טוב רבנן היא דאמרי משנכנס לביבר הוא נצוד ועומד וברייתא ר׳ יהודה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דתנן כן שנינו במשנה]: ר׳ יהודה אומר: הצד צפור למגדל (לארון) וצבי לביתחייב. ונדייק: לבית הוא דמחייב [שמתחייב], אבל אם צד את חיה ומכניסה לביבריןלא. וחכמים אומרים: על צידת צפור חייב — אם לאחר הצידה הכניסה למגדל, וצבי — אם הכניסו לגנה ולחצר ולביברין. ואם כן, לשיטת חכמים בעל חיים המצוי בביבר נחשב כבר כניצוד, ואילו לר׳ יהודה אינו כן, ולפיכך נחלקו גם לענין הוצאתם משם ביום החג.
As we learned in a mishna: Rabbi Yehuda says: One who drives and traps a bird into a closet or a deer into a house is liable. The Gemara infers from this: It is only if he traps the animal into a house that he is liable, but if he traps it into an enclosure, he is not liable. And the Rabbis say: One is liable for trapping a bird into a closet, and for trapping a deer into a garden, or into a courtyard, or into an enclosure. This demonstrates that according to the Rabbis, an animal found inside an enclosure is regarded as already captured, whereas Rabbi Yehuda disagrees. From this it follows that Rabbi Yehuda and the Rabbis similarly disagree about catching an animal inside an enclosure and removing it from there on a Festival.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֶלָּא עוֹפוֹת אַעוֹפוֹת קַשְׁיָא וְכִי תֵּימָא הָא נָמֵי לָא קַשְׁיָא הָא בְּבִיבָר מְקוֹרֶה הָא בְּבִיבָר שֶׁאֵינוֹ מְקוֹרֶה.

However, concerning the contradiction between the ruling with regard to birds in the mishna and the ruling with regard to birds in the Tosefta, it is difficult, as all agree that they may not be caught, even in one’s house. And if you say that this contradiction is also not difficult, because this, the mishna that permits trapping, is referring to a roofed enclosure, in which a bird is considered captured, and therefore there is no prohibition against apprehending it on a Festival, and that, the baraita that prohibits trapping, is referring to an unroofed enclosure, in which a bird is not considered trapped and apprehending it is prohibited, that does not resolve the contradiction.
רי״ףרש״יראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא עופות קשיא – דהא כולהו מודו דאין צידתן אפילו לבית.
מקורה – שיש לו גג.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם וכ״ת הא נמי לא קשיא כאן בביבר מקורה וכאן בשאינו מקורה. ואין להקשות אי בשאינו מקורה מאי קמ״ל דודאי טובא קמ״ל דמסתמא הנך עופות שדרכן להניחן בביבר שאינו מקורה היינו משום דבאין לכלובן לערב וקמ״ל דאפ״ה לא מיקרי ניצודין ועומדין כדמסקינן בשמעתין מברייתא דיוני שובך ויוני עלייה והיינו משום הנך טעמי דמסיק בגמרא בסמוך דאין מזונותן עליך או דעבידא לרבויי וכ״ש בשאינו מקורה פשיטא דשייכי הנך טעמי טפי:
אלא, עופות על עופות קשיא [קשה]! שהרי לדעת הכל אין לצודם אפילו לבית! וכי תימא הא נמי לא קשיא [ואם תאמר: זו גם כן אינו קשה]; כי הא [זו, המשנה] שהתירה צידת עופות מן הביבר, מדברת בביבר מקורה בתקרה והרי הם נחשבים בלא זה כניצודים כבר, הא [זו, התוספתא] שאסרה צידת עופות מן הביברים, מדברת בביבר שאינו מקורה, ואינם נחשבים כניצודים.
However, concerning the contradiction between the ruling with regard to birds in the mishna and the ruling with regard to birds in the Tosefta, it is difficult, as all agree that they may not be caught, even in one’s house. And if you say that this contradiction is also not difficult, because this, the mishna that permits trapping, is referring to a roofed enclosure, in which a bird is considered captured, and therefore there is no prohibition against apprehending it on a Festival, and that, the baraita that prohibits trapping, is referring to an unroofed enclosure, in which a bird is not considered trapped and apprehending it is prohibited, that does not resolve the contradiction.
רי״ףרש״יראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְהָא בַּיִת דִּכְבִיבָר מְקוֹרֶה דָּמֵי וּבֵין לְרַבִּי יְהוּדָה וּבֵין לְרַבָּנַן צִפּוֹר לַמִּגְדָּל אִין לַבַּיִת לָא.

The Gemara explains why the proposed resolution must be rejected: As with regard to a house, which is like a roofed enclosure, there is no dispute. And according to both Rabbi Yehuda and the Rabbis, a bird trapped into a closet, yes, it is considered trapped, while a bird into a house, no, it is not considered trapped.
רי״ףראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם והא בית דכביבר מקורה דמי ובין לר״י בין לרבנן ציפור למגדל אין לבית לא. לכאורה לפי מה שפירש״י כאן בד״ה חייב דהא דציפור לבית לא מיקרי צידה היינו משום דיוצא לו דרך חלונות וכן פירש״י בשבת ס״פ האורג א״כ לא הוי מקשה הש״ס הכא מידי דהא איכא לאוקמי שפיר בביבר מקורה שאין בו חלונות ולכאורה היה נ״ל דחלונות לאו דוקא אלא דבביבר מקורה נמי כיון דודאי יש בו פתחים לצורך כניסת ויציאת בני אדם אם כן אפשר דבשעה שיפתחו הפתח יצא ויפרח דרך פתח הביבר אלא דא״א לפרש כן בכוונת רש״י ממה שכתב ציפור שהכניסו לבית ונעל בפניו פטור שיוצא לו דרך חלונות ומדשבק דרך פתח דאיירי ביה שנעל בפניו ונקיט דרך חלונות אלמא דחלונות דוקא לכך נ״ל ליישב ולפרש בדרך אחר דודאי האי טעמא דיוצא לו דרך חלונות לאו מילתא דפסיקא היא דמה״ט לא הוי צידה כלל דודאי מהני הך צידה לבית טובא שבקל יכול לסתום החלונות דאע״ג דאם סתם החלונות בשבת כדי לצודו יתחייב ממה נפשך מ״מ כיון דבחוץ כה״ג הוי צידה שהוא בנקל יכול לתפסו הו״ל כניצוד ועומד אף בשבת אע״כ דאפ״ה פטור בצד ציפור לבית כיון דאכתי מחוסר צידה מחמת סתימת חלונות וא״כ סבר המקשה דכ״ש דאף בביבר מקורה לא מיקרי צידה דודאי מחוסר צידה טפי דהשתא ס״ד דאיירי מסתמא בביברין גדולים דמחוסרין צידה אף בחיה כ״ש בעופות שפורחין ונשמטין אנה ואנה נמצא דלפ״ז פרש״י אינו אלא לפי סברת המקשה אבל לבתר דמשני הש״ס דהא ציפור לבית לא היינו בציפור דרור דוקא ע״כ דאין הטעם משום שיוצא דרך חלונות דא״כ בשאר עופות נמי אלא דלסברת התרצן סברי דרשב״ג דאף במחוסר צידה נמי מיקרי צידה דהו״ל ניצוד ועומד ואפ״ה פטרי בציפור דרור דאפשר שלא יבא לידי צידה גמורה כיון שדר בבית כבשדה כן נ״ל נכון ומוכרח בכוונת שיטת רש״י ז״ל ובזה נתיישב היטב שיטת הרמב״ם ז״ל דהשמיט בהל׳ שבת הך אוקימתא דאיירי בציפור דרור וכתב סתם דכל ציפור למגדל אין לבית לא וכבר תמה עליו בעל לחם משנה שם ולמאי דפרישית אתי שפיר דהא אוקימתא דרבה בר רב הונא בציפור דרור היינו למאי דקאי השתא בסברת המקשה דלא שני ליה בין ביבר גדול לביבר קטן והיינו משום דמשמע ליה דת״ק ורשב״ג פליגי דלת״ק במחוסר צידה נמי הוי צידה גמורה ומיקרי ניצוד ועומד ומשמע ליה הכי מרומי׳ דחיה אחיה הא רבי יהודה הא רבנן משא״כ למסקנא דמסיק השתא דאתית להכי חיה אחיה נמי לא קשיא הא בביבר גדול הא בביבר קטן והיינו משום דבמחוסר צידה לא הוי ניצוד ועומד וכדמסקינן נמי דרשב״ג ורבנן לא פליגי ומפרשינן נמי דכל היכא דלא מטא בחד שחייה לא מיקרי ניצוד ועומד אף לענין חיה אם כן כ״ש בעופות דלא מיקרי ניצוד ועומד אלא במגדל דוקא דמטי ליה בחד שחייה ואפ״ה לא קשיא ליה עופות אעופות דהא רשב״ג דמפרש טעם דרבנן מחלק להדיא בין ביברין לביברין והיינו בהנך עופות דבאין לכלובן לערב ומזונתן עליו או באינך שינויא דבהך ודאי תליא מלתא בכל שאומר הבא מצודה ונצודנו כנ״ל נכון וברור בעז״ה ודוק היטיב:
אולם דבר זה אי אפשר לומר, והא [והרי] בית, שכביבר מקורה דמי [הוא נחשב] ובין לשיטת ר׳ יהודה ובין לשיטת רבנן [חכמים] צפור למגדל — אין [כן] נחשב כדבר ניצוד, אולם לבית לא, שהיא משתמטת ממקום למקום בתוך הבית!
The Gemara explains why the proposed resolution must be rejected: As with regard to a house, which is like a roofed enclosure, there is no dispute. And according to both Rabbi Yehuda and the Rabbis, a bird trapped into a closet, yes, it is considered trapped, while a bird into a house, no, it is not considered trapped.
רי״ףראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא בהָכָא בְּצִפּוֹר דְּרוֹר עָסְקִינַן שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת מָרוּת דְּתָנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ צִפּוֹר דְּרוֹר שֶׁדָּרָה בַּבַּיִת כְּבַשָּׂדֶה.

Rabba bar Rav Huna said: Here, in the mishna, according to which a bird in a house is not considered trapped, we are dealing with a free bird, a sparrow, which does not accept authority. That bird is not intimidated and evades capture even in a house. As the school of Rabbi Yishmael taught: Why is it called a free [dror] bird? Because it dwells [dara] in a house as it does in a field, flittering from place to place. For this reason, it is not considered captured when it is inside a house. Therefore, the distinction between a roofed and an unroofed enclosure resolves the apparent contradiction between the mishna and the Tosefta.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך דרור
דרורא(שבת קו: ביצה כד.) הכא בצפור דרור עסיקינן לפי שאינה מקבלת מרות תנא דבי רבי ישמעאל למה נקרא שמה צפור דרור מפני שדרה בבית כבשדה:
א. [איין עגיפטישער צוג פויגעל.]
הכא – דקתני גבי שבת צפור למגדל ולא לבית.
בצפור דרור – שדרה בבית כבשדה שיודעת להשמט בזויות הבית לכל צד ולכך נקראת דרור על שם דירה שדרה בכל מקום.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא הכא בצפור דרור עסקינן לפי שאינה מקבלת מרות. פירוש הא דקתני צפור למגדל ולא לבית וברייתא נמי דקתני אין צדין דמשמע אפילו בבית מיירי בצפור דרור שיודעת להשמר בזויות הבית ועדיין היא מחוסרת צידה. ומתניתין דקתני צדין בשאר עופות. ולעולם בבית מקורה שאילו היה בו אפילו חלון אחד אינו חשוב ניצוד כלל.
שאינה מקבלת מרות. פירוש שאינה מקבלת שררה ואדנות משום אדם שאינה יראה לדור בבית. ותמהתי על הרב בעל הערוך ז״ל שפירש צפור דרור אינה מקבלת מרות שאינה מצויה בישוב שלא יתפשנה אדם ואם יתפשנה חונקת עצמה עד כאן. והכא אמרינן שדרה בבית כבשדה. וצריך עיון.
רש״י בד״ה הכא דקתני כו׳ ולא לבית כו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה הכא דקתני גבי שבת צפור למגדל ולא לבית בצפור דרור כו׳ עכ״ל אבל ההיא דאין צדין עופות בי״ט לא מוקים בצפור דרור דא״כ אמאי קתני ביברין דהא אפי׳ בבית נמי אינו ניצוד ועומד אלא במגדל ועוד דעופות קתני דמשמע נמי שאר עופות מדלא קתני צפור כדקתני גבי שבת ולפ״ז האי תירוצא דמחלק בין ביבר מקורה לאינו מקורה ע״כ קאי השתא ומיהו למאי שכתבו התוספות דהא דקאמר לקמן כל שאומר הבא מצודה כו׳ מיירי בעופות מצינן למימר שפיר דלא קאי האי תירוצא דמחלק בין ביבר מקורה לאינו מקורה אלא דאיכא לפלוגי דמתני׳ דקתני צדין בי״ט איירי באין בשיעור הביבר לומר הבא מצודה כו׳ וברייתא דאין צדין בי״ט איירי ביש בשיעור הביבר לומר הבא מצודה כו׳ ועיין בזה בר״ן ודו״ק:
אמר רבה בר רב הונא: הכא [כאן] שאמרו שהכנסת ציפור לבית אינה נחשבת כציד, בצפור דרור עסקינן [עוסקים אנו], שאינה מקבלת מרות כשהיא בבית, ומשתמטת גם בו ממקום למקום. דתנא דבי [ששנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: למה נקרא שמה של זו צפור דרור — משום שדרה בבית כבשדה, שעוברת בתוך הבית ממקום למקום ולכן אינה נבהלת כשמכניסים אותה לבית, ולכך אף אינה נחשבת בכך כניצודה.
Rabba bar Rav Huna said: Here, in the mishna, according to which a bird in a house is not considered trapped, we are dealing with a free bird, a sparrow, which does not accept authority. That bird is not intimidated and evades capture even in a house. As the school of Rabbi Yishmael taught: Why is it called a free [dror] bird? Because it dwells [dara] in a house as it does in a field, flittering from place to place. For this reason, it is not considered captured when it is inside a house. Therefore, the distinction between a roofed and an unroofed enclosure resolves the apparent contradiction between the mishna and the Tosefta.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי חַיָּה אַחַיָּה נָמֵי לָא קַשְׁיָא הָא בְּבִיבָר קָטָן הָא בְּבִיבָר גָּדוֹל.

The Gemara comments: Now that you have arrived at this understanding, that the difference between the rulings in the two sources is predicated on different circumstances and not on a tannaitic dispute, the apparent contradiction between the ruling with regard to an animal in the mishna and the ruling with regard to an animal in the Tosefta is also not difficult. This, the ruling in the mishna that permits apprehending the animal, is referring to a small enclosure, in which the animal cannot evade its pursuers and requires no further trapping. That, the ruling in the Tosefta that prohibits apprehending the animal, is referring to a large enclosure, from which the animal cannot escape, but it can still avoid being caught.
רי״ףרש״יראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

השתא דאתית להכי – דעופות אעופות לא קשו אהדדי ולא דחיקא לאוקומי מתני׳ בפלוגתא דתנאי חיה אחיה נמי לא תוקמא כתנאי אלא תרוייהו כרבנן ומתניתין בביבר קטן וכן ההיא דשבת וברייתא דקתני אין צדין בביבר גדול ויש לה להשמט ורשב״ג אף בביבר קטן פליג אם צ״ל הבא מצודה אי נמי לאו לאפלוגי אתא אלא לפרושי כדלקמן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה השתא דאתית כו׳ ורשב״ג אף בביבר קטן פליג כו׳ א״נ לאו כו׳ עכ״ל יראה דרש״י מספקא ליה בדברי רב יוסף אם בדרך דחייה בעלמא קא״ל אביי הכי ומאי נפקא לך מינה וקושטא דמילתא הוא לשמואל דפליג רשב״ג אף בביבר קטן אלא דלא חש להשיב כך והיינו כפירוש הראשון שפרש״י או נימא דשמואל נשאר בקושיא כתמיהת אביי הלכה מכלל דפליגי וקושטא דמילתא דלא פליגי ורש״י שפי׳ לקמן דשיעורא דרב אשי ורב יוסף חד שיעורא הוא היינו לפי׳ שני שפירש״י אבל עיין בהגהות אשר״י שקיימו פירש ראשון של רש״י דנראה להם עיקר ולקמן בפרק משילין מצינו בכה״ג גבי שתק רב שפסק הרי״ף כוותיה והא דשתק רב משום דלא חש להשיב ודו״ק:
בפרש״י בד״ה השתא דאתית להכי וכו׳ ולא דחיקת לאוקמי מתני׳ בפלוגתא דתנאי וכו׳ עכ״ל. ולשון רש״י ז״ל בזה תמוה דהא ברומיא דעופות א״א כלל לדחוק ולאוקמי בפלוגתא דתנאי דהא ממתניתין דשבת מוכח להדיא דלכ״ע ציפור למגדל אין לבית לא כ״ש ביברין וצ״ע ליישב:
בתוס׳ בד״ה ותניא הצד אווזין ותרנגולים פטור וכו׳ א״כ סמיך אההיא דתנן פרק האורג וכו׳ עד סוף הדיבור. כבר כתבתי בסמוך שאין זה מוכרח דכבר אפשר דלמסקנא דלעיל בשמעתין הצד מתוכו וצד לתוכו לאו הא בהא תליא וא״כ צריך לפרש כתירוץ הראשון דהתוספת ועיין בס׳ ים של שלמה שכתב לפרש בענין אחר דאע״ג דלענין שבת פטור אבל אסור אפ״ה מקשה שפיר דיש להתיר בי״ט לכתחלה כיון שהוא צורך אוכל נפש אמנם לענ״ד גם זה אינו מוכרח דע״כ לאו מילתא דפסיקא היא להתיר כל איסורי דרבנן ביש בו צורך אוכל נפש כדמוכח בריש מכילתין דאסור לשחוט חיה ועוף בי״ט ואף כשדקר נעוץ וליכא אלא חפירת גומא או כתישה דרבנן אפ״ה אסור אע״ג דצורך אוכל נפש הוא ונהי דבהא אפשר לומר דשאני התם דלא הוי אלא מכשירי אוכל נפש משא״כ באוכל נפש עצמו אפשר דשרי אלא דאפ״ה א״א לומר כן דא״כ לפי דברי מהרש״ל ז״ל יהא מותר לקצור ולתלוש בי״ט ע״י שינוי שלא כדרך קצירה גמורה והא ודאי ליתא אם כן אמאי פשיטא ליה להקשות לענין צידה טפי משאר מלאכות האסורין מדרבנן:
אמנם לענ״ד היה נראה לפרש דמקשה הכא בפשיטות מצידת אווזין ותרנגולים היינו משום דממעשים בכל יום מצי לאקשויי דצדין אווזין ותרנגולין בי״ט ולא מייתי ברייתא אלא לרווחא דמלתא דבכה״ג לא מיקרי מחוסר צידה ומש״ה פטור בשבת והא דקתני פטור ולא קתני מותר היינו משום דסתם צידת אווזין ותרנגולים אינו על ידי כלי מצודה אלא שצדין אותן בידים ואם כן פשיטא דאסור לכתחלה בשבת לטלטלן דהא מוקצה מחמת איסור שבת נינהו ובפשיטות קי״ל דאסור לטלטל בעלי חיים בשבת ומהרש״ל ז״ל לשיטתו בתשובותיו סי׳ י׳ שהתיר לצודן בשבת ובאמת דגם שם יש תימה בדבריו ויבואר בקונטרס אחרון. ועוד נ״ל דאף אם אין צדין אותו בידים אלא ע״י כלי מצודה נראה לי דאסור לכתחלה בשבת דהוי עובדא דחול משא״כ ביום טוב דמותר לכתחלה כנ״ל ברור ונכון:
ומעירים: השתא דאתית להכי [עכשיו שהגעת לכך], שאין הכרח לומר שיש מחלוקת תנאים בדבר, אלא שמדובר כאן במקרים שונים, יכול אתה לתרץ ולומר כי חיה על חיה נמי לא קשיא [גם כן איננו קשה], כי הא [זו, משנתנו] שהתירה לצוד חיה מן הביברים — הריהי מדברת בביבר קטן שאין לחיה אפשרות להתחמק והריהי נחשבת כבר כניצודת, הא [זו, התוספתא] שאסרה — בביבר גדול, שמפאת גודלו עדיין יש באפשרותה להתחמק ולכך איננה נחשבת בכך עדיין כניצודת.
The Gemara comments: Now that you have arrived at this understanding, that the difference between the rulings in the two sources is predicated on different circumstances and not on a tannaitic dispute, the apparent contradiction between the ruling with regard to an animal in the mishna and the ruling with regard to an animal in the Tosefta is also not difficult. This, the ruling in the mishna that permits apprehending the animal, is referring to a small enclosure, in which the animal cannot evade its pursuers and requires no further trapping. That, the ruling in the Tosefta that prohibits apprehending the animal, is referring to a large enclosure, from which the animal cannot escape, but it can still avoid being caught.
רי״ףרש״יראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הֵיכִי דָּמֵי בִּיבָר קָטָן הֵיכִי דָּמֵי בִּיבָר גָּדוֹל אָמַר רַב אָשֵׁי גכׇּל הֵיכָא דְּרָהֵיט אַבָּתְרַהּ וּמָטֵי לַהּ בְּחַד שִׁחְיָא בִּיבָר קָטָן וְאִידַּךְ בִּיבָר גָּדוֹל אִי נָמֵי כׇּל הֵיכָא דְּאִיכָּא עוּקְצֵי עוּקְצֵי בִּיבָר גָּדוֹל וְאִידַּךְ בִּיבָר קָטָן אִי נָמֵי דכׇּל הֵיכָא דְּנָפְלִי טוּלָּא דְכֻתְלֵי אַהֲדָדֵי בִּיבָר קָטָן וְאִידַּךְ בִּיבָר גָּדוֹל.:

The Gemara asks: What are the circumstances of a small enclosure, and what are the circumstances of a large enclosure? Rav Ashi said: Any enclosure where one can run after an animal and reach it in one stoop is a small enclosure. And any other is a large enclosure. Or perhaps, any enclosure that has a series of corners in which the animal could hide and evade capture is a large enclosure, and any other is a small enclosure. Or perhaps, any enclosure where the shadows from the different walls fall upon each other, because the walls are close together, is a small enclosure. And any other, a larger area where the walls are further apart, is a large enclosure.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותראב״ד כתוב שםרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בחד שחיא פי׳ כגון ריצה אחת ואינו צריך לפוש ביני ביני. כל היכא דנפל טולא דכתלין אהדדי פי׳ בעת שהחמה במזרח צל כותל המערבי מגיע עד כותל המזרחי והוא ביבר קטן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך עקס
עקסא(שבת קו) (ביצה כד) כל היכא דאית ליה אוקצי עוקסי ביבר גדול פי׳ זויות שבורחות לשם ואין יכול לתופסם אלא בטורת (א״ב בנוסחאות כתוב עוקצי עוקצי):
א. [ווינקל.]
בחד שחיא – בפעם אחת שהוא שוחה עליו לתפשו אין לו להשמט ממנו.
עוקצי עוקצי – זויות.
דנפלי טולא דכתלי אהדדי – מרוב קטנו וקצרו.
כל היכא דנפלי טולא מן הכתלים – ושיעור היה להם גובה בכתלים של ביברין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נראה שרש״י ז״ל גריס: היכי דמי ביבר קטן כל דמטי ליה בחד שחיא. (ב״ח) [בפ״א], שהוא זכרונו לברכה פירש כל ששוחה עליו לתופסו ואינו יכול להשמט ממנו, ואינו מחוור דביבר זה קטן מבית וזה פשיטא דצדין. וגרסת הספרים שלנו כל דרהיט ומטי ליה בחד שחיא, ופירש רבינו שמואל כל שמגיעו בריצה אחת ואינו צריך לפוש בינתים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה כל היכא כו׳ היה להם גובה בכתלים כו׳ כצ״ל:
ושואלים: היכי דמי [מה נחשב] לביבר קטן היכי דמי [מה נחשב] לביבר גדול? אמר רב אשי כל היכא דרהיט אבתרה ומטי לה בחד שחיא [כל מקום שהוא רודף אחריה ומשיג אותה בכפיפה אחת] — הרי זה ביבר קטן, ואידך [והאחר] שאינו כך — לביבר גדול הוא נחשב. אי נמי [או גם כן] כל היכא דאיכא עוקצי עוקצי [כל מקום שיש בו פינות פינות] שיש באפשרותה למצוא שם מקום מסתור — הרי זה ביבר גדול, ואידך [והאחר] נחשב כביבר קטן. אי נמי [או גם כן] אפשר לומר: כל היכא דנפלי טולא דכתלי אהדדי [כל מקום שנופל צל הכתלים זה על זה], שהכתלים סמוכים זה לזה — הרי זה ביבר קטן, ואידך [והאחר] שכתליו מרוחקים זה מזה ושטחו גדול יותר — נקרא ביבר גדול.
The Gemara asks: What are the circumstances of a small enclosure, and what are the circumstances of a large enclosure? Rav Ashi said: Any enclosure where one can run after an animal and reach it in one stoop is a small enclosure. And any other is a large enclosure. Or perhaps, any enclosure that has a series of corners in which the animal could hide and evade capture is a large enclosure, and any other is a small enclosure. Or perhaps, any enclosure where the shadows from the different walls fall upon each other, because the walls are close together, is a small enclosure. And any other, a larger area where the walls are further apart, is a large enclosure.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותראב״ד כתוב שםרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא כָּל הַבֵּיבָרִין שָׁוִין וְכוּ׳.: אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי הֲלָכָה מִכְּלָל דִּפְלִיגִי.

§ It was taught in the mishna: Rabban Shimon ben Gamliel says: Not all enclosures are identical. If the animal is inadequately trapped in the enclosure, it is prohibited for one to catch it; whereas if it is adequately trapped, he is permitted to do so. Rav Yosef said that Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel. Abaye said to Rav Yosef: If one rules that the halakha is in accordance with his opinion, does that mean by inference that the Rabbis disagree, or perhaps there is no dispute and everyone accepts the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ד כתוב שםר״י מלונילתוספות רי״דבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבן שמעון בן גמליאל אומר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הלכה מכלל דפליגי – רבנן עליה למימר כל הביברין שוין בתמיה והא אוקימנא בביבר קטן משום דנצוד ועומד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרשב״ג, כלומר (דבשכר) [דבביבר] גדול אסור דאינה נוחה ליתפש בידו, ובגמרא מפרש בהרבה ענינין, אבל הרב הגאון הזה סמך בפי׳ רב יהודה דקאמר (פרש) [פירוש] זה הכלל, כגון דאמרי הבא מצודה ונצודנו, דכשצריך לבעל הבית עזר שלא יוכל הוא לבדו לתפוש החיה הוא נקרא צידה.
אמר ליה אביי הלכה מכלל דפליגי – פירוש: והא אוקימנא מתניתין בביבר קטן וביבר קטן אינו מחוסר צידה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. מהכא שמעינן דמה שאמרו כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה לאו בכל דוכתא איתמר אלא דוקא היכא דמסתברא טעמיה. ומשום דאיפשר למימר כאן לא מסתבר טעמיה הוצרכו לפסוק כמותו.
לעיל פיסקא רשב״ג אומר וכו׳ אמר רב יוסף אמר ר״י אמר שמואל הלכה כרשב״ג אמר ליה אביי הלכה מכלל דפליגי וכו׳. משמע לכאורה דפשיטא ליה לאביי דהא דקאמר רשב״ג לא כל הביברין שוין אחיה ועוף לחודה קאי ולא איירי כלל בדגים דבדגים בכל הביברין אין צדין דאלת״ה לא א״ש הא דקאמר אביי הלכה מכלל דפליגי דהא ודאי פליגי בדגים דהא לת״ק ודאי בכל ענין אין צדין אפילו בביבר קטן דאל״כ מאי שנא רישא בדגים דקתני אין צדין ובסיפא בחיה ובעופות קתני צדין אע״כ דבדגים לת״ק אין צדין כלל ואי ס״ד דלרשב״ג בדגים נמי קאמר דלא כל הביברין שוין וא״כ שפיר קאמר שמואל דהלכה כרשב״ג לענין דגים אע״כ דרשב״ג נמי לא איירי בדגים וא״כ לפ״ז יש לתמוה על הרמב״ם ז״ל דבדגים נמי מחלק בין ביבר קטן לגדול וכתב הרב המגיד שטעמו משום דסובר דרשב״ג קאי נמי אדגים וא״כ הוי דלא כסברת אביי דהכא וכבר ראיתי שבעל לחם משנה הרגיש קצת בזה ורוצה לפרש דאביי ורב יוסף בהא גופא פליגי דאביי סבר דרשב״ג לא קאי אדגים ורב יוסף סבר דפליגי והא דקאמר לאביי מאי נפקא לך מיניה היינו שלפי שיטתו השיבו וזה דוחק גדול דנהי דמהרש״א ומהר״ם ז״ל בחידושיהם כתבו כיוצא בזה לשיטת רש״י דאביי ורב יוסף פליגי לענין שיעור דביבר קטן וביבר גדול ע״ש היינו משום דשיעורין הללו איירי בהו בשמעתין אביי ורב יוסף גופא בסמוך לענין מחוסר צידה משא״כ לענין דגים דלא איירי בהו בשמעתין כלל לחלק בין ביבר קטן לביבר גדול ומכ״ש דלא איירי בשיעורא דידהו א״כ אין סברא כלל לומר דאביי ורב יוסף פליגי בהא במה שלא הזכירו בדבריהם כלל ולא בכולה שמעתין וכל כה״ג לא הוה ליה להש״ס לסתום:
מיהו מלשון התוספתא שהבאתי לעיל משמע להדיא דרשב״ג אדגים נמי קאי דהא ת״ק דהתם איירי בהדיא בדגים וחיה ועופות דבשלשתן קאמר דאין צדין וא״כ ע״כ איירי בביבר גדול כדאמרינן הכא בשמעתין דלא תיקשי מתניתין דהכא אברייתא וא״כ ע״כ דרשב״ג אדגים נמי קאי והיינו כשיטת הרמב״ם ולפ״ז צריך לומר דהא דקאמר אביי הלכה מכלל דפליגי היינו משום דמשמע ליה דהא דקאמר שמואל הלכה כרשב״ג עיקר מילתא אחיה ועוף קאי דהא ע״כ הא דאמר שמואל הלכה כרשב״ג דמחלק בין מחוסר צידה היינו משום דשמואל סמיך אאידך מימרא דידיה דקאמר בסמוך היכי דמי מחוסר צידה היינו כל שאומר הבא מצודה ונצודנו דלת״ק בחיה ועופות אפילו בכה״ג אין צדין אי הוי אמרינן דרשב״ג פליג את״ק וא״כ שפיר קאמר שמואל דהלכה כרשב״ג דאי אמר הבא מצודה ונצודנו אין צדין משא״כ אי הוי אמרינן דשמואל קאי אדגים ולקולא פליג א״כ איפכא הוה ליה לשמואל למימר ה״ד אין מחוסר צידה דשרי בדגים אע״כ סבר אביי דשמואל אחיה ועופות קאי א״כ מקשה שפיר לרב יוסף הלכה מכלל דפליגי דהא לקושטא דמילתא בחיה ועופות לא פליגי כדמסקינן לעיל בשמעתין דת״ק נמי ע״כ מחלק בין ביבר קטן לביבר גדול מכח רומיא דמתני׳ וברייתא כנ״ל נכון ליישב שיטת הרמב״ם ז״ל ודו״ק:
ב רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל הביברין שוין. אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: כיון שקובע אתה הלכהמכלל הדברים אתה שומע דפליגי [שחלוקים הם] ורבן שמעון בן גמליאל לא לפרש את דברי קודמו בא, אלא לחלוק על דברי התנא הקודם!
§ It was taught in the mishna: Rabban Shimon ben Gamliel says: Not all enclosures are identical. If the animal is inadequately trapped in the enclosure, it is prohibited for one to catch it; whereas if it is adequately trapped, he is permitted to do so. Rav Yosef said that Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel. Abaye said to Rav Yosef: If one rules that the halakha is in accordance with his opinion, does that mean by inference that the Rabbis disagree, or perhaps there is no dispute and everyone accepts the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ד כתוב שםר״י מלונילתוספות רי״דבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֲמַר לֵיהּ וּמַאי נָפְקָא לָךְ מִינַּהּ אֲמַר לֵיהּ גְּמָרָא גְּמוֹר זְמוֹרְתָּא תְּהֵא.:

Rav Yosef said to him: And what difference is there to you whether or not the Rabbis disagree? In either case the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel. Why then does it matter whether or not the issue was in dispute? Abaye said to him, invoking a folk expression with regard to one who learns without reaching understanding: Is it simply learn the lesson; let it be like a song? In other words, is it sufficient to simply parrot the halakhic ruling? Rather, it is necessary to examine the issue to understand it even if it does not yield a practical halakhic difference.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גמר
גמרא(שבת קו:) גמ׳ גמור זמורתא תהא (שבת קיג. ביצה כד. עבודה זרה לב:) פי׳ רב האי גמרא גמור זמורתא תהא פי׳ אמר ליה רב יוסף אם תמצא לומר גמירי הא גמרת לך הלכה כמותו ואי לא פליגי הא לא פליגי:
א. [לערנען.]
מאי נפקא לך מינה – אי אמינא הלכה כ״ש דאי לא פליגי הלכתא היא.
אמר ליה גמרא גמור זמורתא תהא – משל שוטים הוא כמו זבון וזבין תגרא אקרי (ב״מ דף מ:) כך גמרא גמור אומר לתלמיד שוטה למוד הן אמת הן שבוש ויהא לך לזמר ושיר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רב יוסף: ומאי נפקא לך מינה [ומה יוצא לך מזה], שכיון שפסקנו הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, מה איכפת לך אם היתה מחלוקת בדבר? אמר ליה [לו] אביי כפי הפתגם העממי שאומרים על מי שלומד ואינו מבין: גמרא גמור זמורתא תהא [לימוד תלמד וזמר תהיה]?! הרי עיקרו של הלימוד הוא להבין את טעמי הדברים, ואינו יוצא ידי חובה בחזרה בלבד. ולפיכך עלינו להבין את עקרונות דברי התנאים, אף שלהלכה אין הבדל בדבר.
Rav Yosef said to him: And what difference is there to you whether or not the Rabbis disagree? In either case the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel. Why then does it matter whether or not the issue was in dispute? Abaye said to him, invoking a folk expression with regard to one who learns without reaching understanding: Is it simply learn the lesson; let it be like a song? In other words, is it sufficient to simply parrot the halakhic ruling? Rather, it is necessary to examine the issue to understand it even if it does not yield a practical halakhic difference.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) זֶה הַכְּלָל כׇּל הַמְחוּסָּר צֵידָה וְכוּ׳.: הֵיכִי דָּמֵי מְחוּסָּר צֵידָה אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הכׇּל שֶׁאוֹמֵר הָבֵא מְצוּדָה וּנְצוּדֶנּוּ.

It was further taught in the mishna: This is the principle: Any animal inside such an enclosure whose trapping is inadequate may not be caught and removed from there on a Festival, whereas any animal whose trapping is not inadequate may be apprehended and removed from there. The Gemara asks: What are the circumstances of an animal whose trapping is inadequate? Rav Yosef said that Rav Yehuda said that Shmuel said: Any animal with regard to which one would say: Bring a trap so that we may catch it, as the animal cannot be apprehended without the aid of a trap.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותראב״ד כתוב שםרשב״אבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היכי דמי מחוסר ואסיק׳ ואף על פי דבאין לכלובן לערב כגון יוני שובך ויוני עלייה כיון דבעי רבויי להו אסור לצוד מהן ביום טוב אבל אווזים ותרנגולים ויונים הרדסיות אף על גב דצדין אותן כיון דבאין לכלובן לערב ומזונותן עליו ולבוא לכלובן מיהא לא בעו רבויי דבני תרבות הן ואין בורחין מבני אדם אלא כשרואין כי באין לצודן צדין מהן ביום טוב אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דכל מחוסר צידה כענין שאמרנו אסור ושאינו מחוסר צידה מותר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך דב
דבא(שבת קו) הני בעו לד לדבויי והני לא בעו לדבויי (ביצה כד.) היכי דמי מחוסר צידה ומסקינן שבאות לכלוב ולא בעיין לדבויי ופי׳ דבויי שאורב להן כדרך שהצייד אורב לצידו כמו שכתוב יאריב במסתר ידכה ישוח ומצפה להן מכאן ומכאן ושמא רביי ברי״ש:
א. [לויערען.]
הבא מצודה – כלומר שצריך לבקש תחבולות לתפשו והיינו שיעורא דביבר גדול דלעיל ואידך ביבר קטן ורב אשי שערינהו לעיל בחדא שיעורא ורב יוסף בהאי שיעורא.
כל שאומר הבא מצודה ונצודנו כו׳ – וא״ת והרי אמרינן לעיל שיעור אחר ופ״ה דאידי ואידי חד שיעורא הוא ודוחק הוא דאם כן אמאי מפרש אותו פעם אחרת והלא פירש לעיל היכי דמי ביבר גדול וכו׳ לכך נ״ל דלעיל מיירי בבהמה וחיה והכא מיירי בעופות ואע״ג דלעיל קאמר הא בביבר מקורה מכל מקום לא פירש שיעור הביבר בכמה לא הוי מחוסר צידה והשתא ניחא דפריך עלה מאווזין ותרנגולין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דבעינן היכי דמי מחוסר צידה ואמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל כל שאומר הבא מצודה ונצודנו. [קשיא] מאי קא מיבעיא ליה דהא אסיק רב אשי לעיל דכל דלא מטי ליה בחד שיחיא מחוסר צידה ואסור, וליכא למימר דהא דשמואל פליגא אדרב אשי דא״כ בתר אוקמתא דרב אשי הוה ליה לאתויי להא דשמואל ולמימר הא דרב אשי פליגא דשמואל ולא לאתויי הא דשמואל אסיפא דכל המחוסר צידה. על כן פירש ר״ת ז״ל דרב אשי לא איירי אלא בחיה אבל בעופות הא אמרינן בביבר מקורה שרי והכא פשיטא מדשמואל דאפילו במקורה כל שאומרין הבא מצודה ונצודנו אסור, והיינו דאקשי עלה מאווזין ותרנגולין וכולה סוגיא דעלה מיירי בעופות, והיינו נמי דבעי הכא על מילתא דרשב״ג היכי דמי מחוסר צידה ואלו בשבת בפרק ר׳ אליעזר דאורג (שבת קו:) לא בעי אמילתיה דרשב״ג היכי דמי מחוסר צידה משום דהכא תנא עופות לענין ביברין ואלו התם לא תנא עוף לענין ביברין. ולפי דבריו ז״ל קיימא לן בחיה כל שאינו מגיעו בריצה אחת אסור ואף על פי שאינו צריך למצודה ובעופות כל שצריך למצודה. אבל מדברי הרי״ף ז״ל יראה דהא דשמואל פליגא אדרב אשי, ונקטינן בגמרא הא דשמואל שהוא ז״ל לא הזכיר בהלכות הא דרב אשי אלא הא דשמואל, ולפי דבריו בין עוף בין חיה הכל תלוי בהבא מצודה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היכי דמי מחוסר צידה אמר רב יוסף כו׳. יש מפרשים דאיפשר דלא שמיע להו שיעורי דרב אשי דלעיל. ומורי נר״ו פירש דשמיע להו ולא פליג רב יוסף אהא דרב אשי דכלהו חד שיעורא נינהו דכל האומר הבא מצודה וצריך לבקש תחבולות לתופסו הוה ליה בדלא מטי ליה בחד שחייה. ולא בא רב יוסף אלא לבאר דברי רבן שמעון בן גמליאל מאי קרי ליה מחוסר צידה. ויש מפרשים דרב יוסף פליג אמאי דאמרינן לעיל. ומאי דקאמר הכא היכי דמי מחוסר צידה לאו לישנא דגמרא דכבר ידוע לבעל הגמרא מהו מחוסר צידה מיהא דרב אשי אלא מדברי רב יוסף הן והרי הוא כאילו אמר אמר רב יוסף היכי דמי מחוסר צידה. ודכותה פרק אלו מציאות פירות מפוזרין עד כמה אמר רב יצחק קב בארבע אמות והתם מוכח דמדברי ר׳ יצחק נינהו.
עוד שנינו במשנה: זה הכלל כל המחוסר צידה אסור לקחתו ביום טוב מן הביבר ושאינו מחוסר צידה — מותר. ושואלים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] מחוסר צידה? אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: כל שאומר הבא מצודה (מלכודת) ונצודנו, שאי אפשר לתפוס אותו מיד בלי מלכודת.
It was further taught in the mishna: This is the principle: Any animal inside such an enclosure whose trapping is inadequate may not be caught and removed from there on a Festival, whereas any animal whose trapping is not inadequate may be apprehended and removed from there. The Gemara asks: What are the circumstances of an animal whose trapping is inadequate? Rav Yosef said that Rav Yehuda said that Shmuel said: Any animal with regard to which one would say: Bring a trap so that we may catch it, as the animal cannot be apprehended without the aid of a trap.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותראב״ד כתוב שםרשב״אבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְהָא אֲוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִין שֶׁאוֹמְרִים הָבֵא מְצוּדָה וּנְצוּדֶנּוּ וְתַנְיָא והַצָּד אֲוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִין וְיוֹנֵי הַרְדִּיסָאוֹת פָּטוּר.

Abaye said to him: But aren’t geese and chickens that are loose in a courtyard creatures with regard to which one would say: Bring a trap so that we may catch it, as they freely roam about and evade capture? And nevertheless, it is taught in a baraita: One who traps geese, chickens, or domestic doves is exempt, as they are considered already trapped.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותראב״ד כתוב שםרשב״אבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הרדיסאות – על שם מקומם וי״א ע״ש הורדוס והן הגדלים בבתים.
ותניא הצד אווזין ותרנגולין ויוני הרדיסאות – וא״ת והא קיימא לן כל פטורי דשבת פטור אבל אסור מדרבנן ומתניתין נמי מודה דפטור אבל אסור מדרבנן וי״ל לפי מה שפירשתי במתניתין ניחא דגזרינן מזונות גזירה שמא יבא לצוד מהן דאם כן ע״כ צריך לומר דאסור מן התורה דאם אינו אסור אלא מדרבנן לא הוה גזרינן ליתן מזונות משום שמא יצודם דהוי גזירה לגזירה אי נמי סמיך אההי״א דתנן פ׳ האורג במסכת שבת (דף קו: ושם) דאמר התם ר״ג מחוסר צידה הצד לתוכו פטור דהא מחוסר צידה [וא״כ] הצד מתוכו חייב והכי פריך הואיל ואוקמת מחוסר צידה דרוצה לומר כל שאומר הבא מצודה ונצודנו א״כ היכי קאמרת הכא הצד אווזין ותרנגולין פטור הא שפיר חשיב מחוסר צידה כיון שצריך לומר הבא מצודה ונצודנו ובמחוסר צידה הצד מתוכו חייב והכא הוי הצד מתוכו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דתניא: הצד אווזין ותרנגולין ויוני הדריסאות פטור. פטור ומותר קאמר אלא משום דקתני ביוני שובך ויוני עליה חייב לפי שהיא צידה גמורה תנא הכא פטור, ואף על גב דאמר שמואל (שבת ג׳. ועיין שם בתוס׳) כל פטורי דשבת פטור אבל אסור חוץ מצידת צבי וצידת נחש ומפיס מורסא בשבת, ההוא כללי בפטורי דתנו במתניתין בלחוד הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הצד אווזין ותרנגולין פטור. יש מפרשים פטור לגמרי דאילו פטור אבל אסור מאי קושיא. ולדידי לא קשיא דמתניתין קא אסר צידה מדאורייתא בכל שאומר הבא מצודה ואילו ברייתא תני איסורא דרבנן. ויש מפרשים דארבן שמעון בן גמליאל קאי ורבן שמעון בן גמליאל דקתני אסור ליתן מזונות קאמר דחיישינן שמא יצוד והלכך בנתינת מזונות ליכא איסורא אלא דרבנן. (ואם איתא דהאי פטור פטור אבל אסור קאמר מאי קושיא) ט״ס.
בד״ה ותניא כו׳ לפי מה שפירשתי במתניתין כו׳ גזירה לגזירה א״נ סמוך אההיא כו׳ מחוסר צידה פטור ושאינו מחוסר צידה חייב וה״פ מחוסר צידה פטור הצד לתוכו פטור דהא מחוסר צידה וא״כ הצד מתוכו חייב וה״פ הואיל ואוקמת כו׳ כצ״ל:
אמר ליה [לו] אביי: והא [והרי] אווזין ותרנגולין שבחצר, שאומרים הבא מצודה ונצודנו שהרי הם משוטטים ומשתמטים ממקום למקום, ותניא הרי שנויה ברייתא]; הצד אווזין ותרנגולין ויוני הרדיסאות (יוני בית) — פטור, לפי שהם נחשבים כניצודים!
Abaye said to him: But aren’t geese and chickens that are loose in a courtyard creatures with regard to which one would say: Bring a trap so that we may catch it, as they freely roam about and evade capture? And nevertheless, it is taught in a baraita: One who traps geese, chickens, or domestic doves is exempt, as they are considered already trapped.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותראב״ד כתוב שםרשב״אבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר שְׁמוּאֵל הַלָּלוּ בָּאִין לִכְלוּבָן לָעֶרֶב וְהַלָּלוּ אֵין בָּאִין לִכְלוּבָן לָעֶרֶב.

Rabba bar Rav Huna said that Shmuel said: There is a difference between the two cases: These, the geese and chickens, enter their coop in the evening and use it as their fixed dwelling place and are therefore considered trapped, while these animals in the enclosure do not enter their coop in the evening and therefore flee from those trying to seize them.
רי״ףרש״יראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לכלובן – סל שמקננין בו כמו ככלוב מלא עוף (ירמיהו ה) אווזין ותרנגולין באין לערב לכלוב ונוח לתפשן שם הלכך הרי הן כנצודין ועומדים ומותר לצודן אפילו חוץ לכלובן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל: יש להבחין בין הדברים: הללו אווזים ותרנגולים באין לכלובן לערב והם חיים בקביעות שם ולכן נחשבים הם בכך כניצודים, והללו שבביבר אין באין לכלובן בערב, ולכן בורחים ומשתמטים מן האדם.
Rabba bar Rav Huna said that Shmuel said: There is a difference between the two cases: These, the geese and chickens, enter their coop in the evening and use it as their fixed dwelling place and are therefore considered trapped, while these animals in the enclosure do not enter their coop in the evening and therefore flee from those trying to seize them.
רי״ףרש״יראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וַהֲרֵי יוֹנֵי שׁוֹבָךְ וְיוֹנֵי עֲלִיָּיה דְּבָאִין לִכְלוּבָן לָעֶרֶב וְתַנְיָא הַצָּד יוֹנֵי שׁוֹבָךְ וְיוֹנֵי עֲלִיָּיה וְצִפֳּרִים שֶׁקִּנְּנוּ בִּטְפִיחִין בַּבִּירוֹת חַיָּיב.

The Gemara challenges this argument: But don’t doves of a dovecote and doves of a loft enter their coop in the evening, and yet it is taught in a baraita: One who traps doves of a dovecote, doves of a loft, or birds that are nesting in pitchers in buildings is liable for their capture, although they enter their coop in the evening?
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך טפיח
טפיחא(ביצה כד.) וציפורים שקננו בטפיחים ובבורות. (חולין קלט שביעית פרק ט) אוכלים על הטפיחים פי׳ אחי רבי דניאל ז״ל על מה שמשימין העופות בטפיחן שהן כלי חרס הבנויין בכותלים לקני בהן העופות. ויש מפרשין אוכלין על הטפיחין על מה שבין העשבים. (שבת קכה:) זמורה שהיא קשורה בטפיח (שבת קנז) ופקקו את המאור בטפיח (יומא ל) והטפיח מחזר על האורחין. (בכורות מה) שחור לא ישא שחורה שמא יצא מהם טפיח פי׳ כמין דלי שחור טפוח אין פחות מי״ו פי׳ אל תתנו לו אלא כדי שישאב וישתה לצמאון שלו ואין פחות מי״ו ועוד אמרו שמא יצא מהן טפיח וזהו פירוש פתי׳ אוכמא ודומה לקרויה והוא נמל בלשון חכמים והוא דלי ועוד פי׳ לטפיח אין פחות מי״ו בערך בור:
א. [קרוג.]
יוני שובך ויוני עלייה – יוני הבר הן ושטין ואוכלין בחוץ.
בטפיחין בבירות – גרס כמין פכין נותנין בחומות הבירות והמגדלים לקנן שם עופות הבר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: והרי יוני שובך ויוני עלייה, שבאין לכלובן לערב, ותניא [ובכל זאת שנויה ברייתא]: הצד יוני שובך ויוני עלייה או צפרים שקננו בטפיחין בבירות (בכרים, כעין שובכים שבתוך הבנינים) הרי הוא חייב על צידתן, למרות שבאים לכלובן בערב!
The Gemara challenges this argument: But don’t doves of a dovecote and doves of a loft enter their coop in the evening, and yet it is taught in a baraita: One who traps doves of a dovecote, doves of a loft, or birds that are nesting in pitchers in buildings is liable for their capture, although they enter their coop in the evening?
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ד כתוב שםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֶלָּא אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר שְׁמוּאֵל הַלָּלוּ בָּאִין לִכְלוּבָן לָעֶרֶב וּמְזוֹנוֹתָן עָלֶיךָ וְהַלָּלוּ בָּאִין לִכְלוּבָן לָעֶרֶב וְאֵין מְזוֹנוֹתָן עָלֶיךָ.

Rather, Rabba bar Rav Huna said that Shmuel said: A distinction can be made as follows: These, the geese and chickens, enter their coop in the evening, and providing them with their feed is your responsibility. They are therefore accustomed to their owners and considered as trapped. Whereas these, the doves of a dovecote and the other birds mentioned in the baraita, admittedly enter their coop in the evening, but feeding them is not your responsibility.
רי״ףרש״יראב״ד כתוב שםתוספות רי״דרא״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומזונותן עליך – הלכך כבהמה הן וחשיבי מזומן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הללו נכנסין לכלובן לערב ומזונותיהן עליך – פירוש: והן כמו ניצודין ועומדין בין בלילה כשבאין לכלובן וכן ביום כשאתה נותן להם מזונות אתה יכול לתופשן בלי טורח הילכך כניצודין דמו. אבל יוני שובך אף על גב דבאים לכלובן בערב אין מזונותיהן עליך שפורחים וניזונין מעלמא ואין כתפוסין בידך ואי משום דבאין לכלובן ואתה יכול לתופשן בלילה לא יהא אלא כמוצא1 קן בשדה אף על פי שהלך בלילה ותפשם חייב משום צד כיון שביום אינם כניצודין והם הכי נמי יוני שובך.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״למוצא״.
אמר רבה בר {רב}1 הונא אמר שמואל הללו באין לכלובן וכו׳ עד הני עביד רבויי והני לא עביד רבויי כולהו עבידי רבויי באין לכלובן לערב קאמרינן.
1. כן בעדי הנוסח של הבבלי. בכ״י בהמ״ל 8728: ״בר״, ועיינו גם להלן ברא״ה ביצה כ״ה. למקרה נוסף.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל: כך יש לחלק, הללו האווזים והתרנגולים באין לכלובן לערב ומזונותן מוטלים עליך ולכן רגילים הם בבעליהם ונחשבים הם כניצודים, והללו יוני שובך — באין אכן לכלובן לערב, אולם אין מזונותן עליך.
Rather, Rabba bar Rav Huna said that Shmuel said: A distinction can be made as follows: These, the geese and chickens, enter their coop in the evening, and providing them with their feed is your responsibility. They are therefore accustomed to their owners and considered as trapped. Whereas these, the doves of a dovecote and the other birds mentioned in the baraita, admittedly enter their coop in the evening, but feeding them is not your responsibility.
רי״ףרש״יראב״ד כתוב שםתוספות רי״דרא״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) רַב מָרִי אָמַר הָנֵי עֲבִידִי לְרַבּוֹיֵי וְהָנֵי לָא עֲבִידִי לְרַבּוֹיֵי כּוּלְּהוּ נָמֵי עֲבִידִי לְרַבּוֹיֵי לִכְלוּבָן קָאָמְרִינַן דַּעֲבִידִי לְרַבּוֹיֵי.:

Rav Mari said an alternative distinction: These, the doves of a dovecote, are likely to flee from people, and therefore require trapping, while these, the geese, chickens, and domestic doves, are not likely to flee from them. The Gemara asks: All of them are also likely to flee when being pursued, even chickens. The Gemara answers: We meant to say that they are likely to flee to their coop. In other words, even when they reach their coop they do not remain still but continue in their attempts to escape, and are therefore not considered trapped.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ד כתוב שםתוספות רי״דרא״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך כלב
כלבא(ביצה כד.) כולהו נמי בעו דבויי דבאות לכלובן לערב קאמרינן ובעו לדבויי פי׳ דבעו דבויי שמדקדקין ומתחבאין עד שלוקחין אותן וצדין אותן ישנו על שני פנים בזמן שהן חוץ מכלובן כולהו בעו דבויי אלא בזמן שנכנסין ונעשין בתוך כלובן יוני׳ הדרסיות ואווזין לא בעו דבויי אלא בזמן שנכנסין ויוני שובך ויוני עליה בעו דבויי ולפיכך פטור וחייב:
א. [שטייג.]
הני עבידי לרבויי – יוני שובך עשויין להשמט ולברוח מפני בני אדם.
לכלובן קאמרינן דעבידי לרבויי – פורחין עד קינן וצריך לעלות אחריהן וגם שם נשמטין ממנו ויורדין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב מרי אמר הני עבידי לרבויי והני לא עבידי לרבויי – פירוש: זה החילוק יש בין התרנגולים ויונים שבבית ובין יוני שובך שיוני שובך לא תוכל לתופשן אם לא תארוב להן שלא ירגישו אבל יוני⁠{ם} ותרנגולים שבבית אינך צריך לארוב להן והילכך כניצודין דמו ומשום דסבר דביום קאמר, מקשה: והא הכי נמי לרבויי שגם היונים והתרנגולים שבבית אם לא תארוב להן לא תוכל לתופשם ביום. ומהדר: אנן באות לכלובן לערב קאמרינן דבעו לרבויי – פירוש: מה שאני אומר דבעי לרבויי על יוני שובך אפילו בערב כשבאות לכלובן קאמרינן דאף על גב דבאו לכלובן צריך לארוב עליהן שלא ירגישו בו שאם ירגישו בו אפילו בלילה יפרחו ויברחו אבל יונים ותרנגולים שבבית כשבאות לכלובן יכול לתופשן בלי שום מארב ומשום האי טעמא הן חשובין כניצודין.
והני1 אווזין ותרנגולין דאמרי הבא מצודה ונצודנו ותניא הצד אווזין ותרנגולין ויוני הדרסאות פטור – משום שבת נקט פטור ומשום יום טוב דאיכא מיניהו מוקצין הא לאו הכי ודאי מותר נמי הוי.
1. כן בכ״י בהמ״ל 8728. ברוב עדי הנוסח של הבבלי: ״והרי״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב מרי אמר הבדל אחר: הני עבידי לרבויי [אלה, יוני שובך, עשויים לברוח] מפני בני אדם והני לא עבידי לרבויי [ואלה אווזים ותרנגולים ויוני הרדיסאות אינם עשויים לברוח]. ותוהים: כולהו נמי עבידי לרבויי [כולם גם כן עשויים לברוח] שהרי גם תרנגולים בורחים כשרודפים אחריהם! ומשיבים: לכלובן קאמרינן דעבידי לרבויי [לכלובם אמרו שעשויים לברוח] כלומר, גם כשמגיעים לכלובם אף שם אינם עומדים במנוחה, ובורחים החוצה, ואינם נחשבים כניצודים ועומדים.
Rav Mari said an alternative distinction: These, the doves of a dovecote, are likely to flee from people, and therefore require trapping, while these, the geese, chickens, and domestic doves, are not likely to flee from them. The Gemara asks: All of them are also likely to flee when being pursued, even chickens. The Gemara answers: We meant to say that they are likely to flee to their coop. In other words, even when they reach their coop they do not remain still but continue in their attempts to escape, and are therefore not considered trapped.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ד כתוב שםתוספות רי״דרא״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) מתני׳מַתְנִיתִין: זמְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹף וְדָגִים שֶׁעֲשָׂאָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב לֹא יִטּוֹל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁנִּצּוֹדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וּמַעֲשֶׂה בְּגוֹי1 אֶחָד שֶׁהֵבִיא דָּגִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאָמַר מוּתָּרִין הֵן אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל הֵימֶנּוּ.:

MISHNA: If traps for animals, birds, and fish were set on the eve of a Festival, one may not take anything from them on the Festival, unless he knows that the animals found in the traps had already been caught on the eve of the Festival. And an incident is related where a certain gentile brought fish to Rabban Gamliel, and the latter said: The fish are permitted, but I do not wish to accept them from him, as I despise him.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ד כתוב שםר״י מלונילבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך מפלס
מפלסא(ביצה כד.) עכו״ם שהביא דגים מפולמים (חגיגה יב.) בוהו אלו אבנים המפולמות המשוקעות בתהום (זבחים נד) מביא חלקי אבנים מפולמות גדולות וקטנות פי׳ בריאים לחים וחזקים (א״ב תרגום אבל חשך וצלמות מפלמין דמתמן נפק חשוך):
א. [שטארק.]
מתני׳ מותרין הן – בגמ׳ פריך מעשה לסתור.
אלא שאין רצוני לקבל הימנו – שאני שונאו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[משנה] במצודות חיה ועוף וכו׳, שפירש אותם לצוד בהם, אסור ליטול מן העופות הניצודין שם ביום טוב, אלא אם כן יודע בודאי שקודם בין השמשות ניצודו שם, הא ספק אסור.
ומעשה וכו׳, ומקשינן בגמרא מעשה לסתור מה שאמר הא ספק אסור, ומתרץ חסורי מחסרא והכי קתני, ספק [מוכן] אסור דברי ר׳ יהושע, ורבן גמליאל מתיר ומעשה באחד שהביא וכו׳ מותרין הן, דספק מוכן הוא וספיקא דרבנן לקולא, אלא שרצה להחמיר על עצמו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במשנה מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מעי״ט לא יטול מהן בי״ט וכו׳ משמע מסוגיא דשמעתין דעיקר טעם האיסור הוא משום מוקצה מדמייתי עלה הך פלוגתא דספק מוכן וכדמשמע להדיא מפירש״י בד״ה וספק מוכן אלא דעיקר ענין המוקצה דאיירי בה בשמעתין משמע לכאורה מל׳ רש״י לקמן גבי עכו״ם שהביא דורון דהיינו מוקצה מחמת איסור ומשו״ה הוצרך לפרש דהא דמודה בה ר״ש היינו משום דכיון דלא לקטן מאתמול אקצינהו מדעתיה וכוונתו בזה דהו״ל כדחינהו בידים וכמו שאבאר בזה לקמן בעיקר פירש״י. אלא דאכתי נראה לע״ד ברור דהכא במשנתינו לא איירי במוקצה כי האי גוונא דהוי מחמת איסור מלאכה שהרי כיון שהמצודות פרוסות מעי״ט א״כ אפילו ניצודו בי״ט עצמו אפ״ה ליכא איסורא כלל לא מדאורייתא ולא מדרבנן כדאיתא להדיא בפ״ק דשבת דף י״ז ע״ב דפליגי ב״ש וב״ה בהך מילתא דב״ש סברי אין פורסין מצודות בע״ש אלא כדי שיצודו מבע״י וב״ה מתירין וכתבו שם התוס׳ דאפילו לב״ש לא שייך חיוב חטאת כלל אלא משום דחיישינן שמא בשעת פריסת המצודה ילכוד מיד מיהו לב״ה ודאי מותר לגמרי א״כ לא שייך כאן איסור צידה כלל ועוד דלא שייך הכא לומר דהו״ל כדחינהו בידים כיון שפרס המצודה מעי״ט לכך נראה דעיקר מוקצה דשייך במצודות היינו משום שלא היה דעתיה עליה כלל מאתמול כיון דלא ידע אם יעלה במצודתו כלום והו״ל כנולד גמור דמודה בה ר״ש וכדאיתא בעירובין דף מ״ו גבי מיא בעבים מיבלע בליעי וכמ״ש שם בתוס׳ ע״ש כנ״ל לפי סוגית הגמרא שלנו וכמו שאבאר עוד בשמעתין. מיהו מל׳ הירושלמי בשמעתין לא משמע כן דהכי גרסינן התם אמתניתין דהכא דקתני אלא א״כ ידוע שניצודו מבע״י מפרש התם בגמרא מי מודיע וקאמר אם נתקלקל המצודה דבר ברי שניצודו מבע״י והדר מקשה וחש לומר שמא לא ניצודו מבע״י ומשני רבי יוסי בר בון בפורש בחורשין תדע לך שהוא כן דתנינן דגים ודגים לא במקום שהן מצויין (פי׳ בל׳ בתמיה) והכא במקום שחיה ועוף מצויין עכ״ל הירוש׳ נראה מבואר מכוונת לשון הירושלמי דלא שייך כאן הך מוקצה שכתבתי דכיון דאיירי במקום שהן מצויין הרי לפנינו דהוי דעתיה עלייהו מאתמול כיון שהדבר ברור שיצודו מבע״י וא״כ כ״ש דיושב ומצפה שיצודו בליל י״ט או למחר ועוד דהא מפרש התם להדיא דדגים ודאי איירי במקום שהן מצויין א״כ משמע מל׳ הירושלמי דאפ״ה הוי מוקצה משום איסור צידה עצמו וא״כ הדרא קושיא לדוכתיה מאי איסור צידה שייך כאן אפילו אם ניצודו בי״ט כיון שהמצודות פרוסות מעי״ט. ויש ליישב מתוך מה שאבאר בשמעתין. מיהו לפי לשון הירושלמי שהבאתי נראה לי לפרש דקדוק לשון המשנה דקתני מצודות חיה ועוף ודגים ומ״ש דבחיה ועוף נקיט לשון יחיד ובדגים לשון רבים והיינו משום דבחיה ועוף לא שייך להתיר אלא כשלא ניצוד יותר מאחד דאל״כ מה ראיה יש ע״י שמצא המצודות מקולקלים מעי״ט דאכתי יש לחוש שמעי״ט ניצוד חיה או עוף א׳ ועי״כ נתקלקלו המצודות ואח״כ בי״ט עצמו ניצודו אחרים בקצה אחר (דבכה״ג כתבו התוס׳ בפ״ק דשבת שם בפלוגתא דב״ש וב״ה במצודות ע״ש) משא״כ בדגים שפיר קתני לשון רבים כיון דאיירי במקום שדגים מצויין שם א״כ בודאי בשעת פריסת המצודה ניצודו לאלתר דלפ״ז ודאי לא קתני במתניתין הך מילתא דדגים לענין היתירא אלא לאיסורא שאם לא פרס המצודה אלא משחשיכה או אפילו בפרס מבע״י אלא שיודע בודאי שלא היו דגים מצויין באותו שעה ולא באו אלא לאחר מכאן כגון ע״י לחי וקוקרי כדאיתא בפ״ק דשבת ודוק. ודע שכל מה שהוצרכתי להאריך בזה דהאי מוקצה דמצודות היינו משום דהוה נולד גמור וגריעי אפילו משאר נולד היינו דוקא לפי פירש״י לקמן במימרא דר״פ דבעי לאוקמי אפי׳ לר״ש והיינו לפי שיטתו ושיטת התוס׳ וסייעתם דקי״ל כר״ש במוקצה ונולד אפי׳ בי״ט כמ״ש הרא״ש ז״ל בשמם משא״כ לשיטת הרי״ף והרמב״ם וסייעתם שפסקו דקי״ל בי״ט כר׳ יהודה דאוסר במוקצה ונולד א״כ לפ״ז שפיר מיתוקמא כולה מתני׳ דהכא ושקלא וטריא דבסמוך ומימרא דר״פ הכל אליבא דר׳ יהודה דוקא וא״כ המוקצה דהכא היינו כשאר מוקצות דפליגי ר״י ור״ש ולפ״ז אין אנו צריכין לאותה סברא דמצודות דמו למים בעבים מיבלע בליעי דס״פ בכל מערבין ועיין עוד בסמוך:
שם ומעשה בעכו״ם א׳ שהביא דגים לר״ג ואמר מותרים הם וכו׳ וכתב הרמב״ם ז״ל בפי׳ המשניות דר״ג סובר דעכו״ם שהביא בי״ט דגים או פירות אע״פ שצדן בי״ט מותרים וכו׳ ע״ש ופשטא דלישניה דאפילו היכי שודאי צדן בי״ט מותרים ולכאורה דבריו תמוהים דאע״פ שיש ליתן טעם לדבריו בזה אליבא דר״ג מ״מ מסוגיא דשמעתין לא משמע הכי אלא דהך מעשה נמי לא איירי אלא בספק מוכן והנראה לע״ד בשיטתו יבואר בסמוך:
ג משנה מצודות (מלכודות) חיה ועוף ודגים שעשאן (שהכינם ללכוד) מערב יום טובלא יטול מהן מה שנלכד או שמצא בהם ביום טוב, אלא אם כן יודע שנצודו בעלי החיים שנמצאים שם כבר מערב יום טוב. ומעשה בגוי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל, ואמר רבן גמליאל: מותרין הן הדגים, אלא שאין רצוני לקבל הימנו משום ששונא אני אותו.
MISHNA: If traps for animals, birds, and fish were set on the eve of a Festival, one may not take anything from them on the Festival, unless he knows that the animals found in the traps had already been caught on the eve of the Festival. And an incident is related where a certain gentile brought fish to Rabban Gamliel, and the latter said: The fish are permitted, but I do not wish to accept them from him, as I despise him.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ד כתוב שםר״י מלונילבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) גמ׳גְּמָרָא: מַעֲשֶׂה לִסְתּוֹר חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי חסָפֵק מוּכָן אָסוּר וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר וּמַעֲשֶׂה נָמֵי בְּגוֹי1 אֶחָד שֶׁהֵבִיא דָּגִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאָמַר מוּתָּרִין הֵן אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל הֵימֶנּוּ.

GEMARA: The Gemara raises a question about the story involving Rabban Gamliel. Was an incident cited above to contradict a previously stated halakha? The mishna first teaches that one may not eat an animal caught on a Festival, and then relates an incident in which Rabban Gamliel ruled that this is permitted. The Gemara answers: The mishna is incomplete; it is missing an important element, and it teaches the following: Even in a case where it is uncertain whether or not the animal was prepared before the Festival, as it is unclear whether it was caught today or on the previous day, it is prohibited; and Rabban Gamliel permits it. And an incident is also related where a certain gentile brought fish to Rabban Gamliel, and the latter said: The fish are permitted, but I do not wish to accept them from him.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ד כתוב שםר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ מעשה לסתור – בתמיה וכי דרך המדברים לומר דבר ומביאין מעשה אחריו להכחיש דבור הראשון.
ספק מוכן – כלומר וזו שאמרנו לא יטול מהן מספק דהיינו ספק מוכן וספק מוקצה ואסור לאו דברי הכל היא אלא פלוגתא דרבן גמליאל ור׳ יהושע היא לקמן בשמעתין מייתינן לה בברייתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ספק מוכן, כגון שאינו יודע אם נצודו מבעוד יום ואם לאו.
גמרא: חסורי מחסרא וכו׳. הא דעביד הכא במתני׳ ר׳ יהושע בר (פלוגתייהו) [פלוגתיה] דרשב״ג בהא, משום דברייתא מפרשא דר׳ יהושע הוא דפליג עליה ואסר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חסורי מחסרא והכי קתני ספק מוכן רבן גמליאל מתיר ור׳ יהושע אוסר. הקשה מורי נר״ו אמאי אמר חסורי מיחסרא כו׳ לימא לא יטול מהן ביום טוב אלא אם כן ידוע שניצודו מערב יום טוב דברי ר׳ יהושע כו׳. ורש״י ו״ל נשמר מזה ופירש דספק מוכן לאו דברי הכל היא אלא פלוגתא דרבן גמליאל ור׳ יהושע הוא בברייתא בסמוך. וכיון שכן מחסר ליה למתניתין כי היכי דליהוי במחלוקת דר׳ יהושע ורבן גמליאל ממש דאיירי בספק הכן.
אית ספרי דגרסי אלא הכא בכוורי דאדימי כו׳. פירש רש״י ועל ידי שהיו מנותחין היה הדם יוצא ונראין כבני יומן. ואמאי קרי להו בני יומן שהן כבני יומן דמרחוק נראין כבני יומן אבל כשהאדם מסתכל בהם יפה נראין שאינן בני יומן ובודאי ניצודו מבעוד יום. ואין אנו יודעין בודאי אם ניצודו מבעוד יום אלא שהן ניכרים מתוך מראיתן שנצודו או שנלקטו מבערב. שכתב ז״ל והני ודאי מוכן נינהו לפי שהן ניכרין דמערב יום טוב הן. כלומר והא דקאמר בגמ׳ שהן כבני יומן הכי קאמר אף על פי שמראיתן מעיד שמערב יום טוב הן אפילו הכי אין המראה ממש כאותן שמערב יום טוב שעדין יש להם קצת לחות ואינו ניכר אם נצודו מאמש או היום אלא בעיון הדק אפילו הכין לא חיישינן למראית העין זו היא כונת רש״י ז״ל. ובפלוגתא דרב ולוי לית לן למיחש דאינהו אליבא דרבן גמליאל איפליגו ואנן הא קיימא לן כר׳ יהושע שאסר בין בטלטול בין באכילה. וכתב הרב רבינו אשר דאף על גב דאסר ר׳ יהושע בספק מוכן מכל מקום מותר הוא ביום טוב שני של גלויות דספקא דרבנן הוא ולקולא. ולא עוד אלא דהוי ספק ספקא ספק נצוד או נתלש היום וספק יום טוב וספק חול ואפילו היכא דלא הוו ידעי בקיבועא דירחא עד כאן.
בגמרא מעשה לסתור חסורי מחסרא וכו׳ ולכאורה יש לתמוה טובא מאי מקשה בפשיטות מעשה לסתור הא קיימא לן דכל של עכו״ם אין צריך הכן וכמבואר להדיא בירושלמי דשמעתין אהאי מתניתין גופא דפליגי רבי חייא ור״ש ברבי דחד אמר של עכו״ם אין צריך הכן וחד אמר צריך הכן ומייתי התם עובדא דרב ורבי חייא וריב״ל דסברי ועבדי עובדא דשל עכו״ם אין צריך הכן א״כ לפ״ז אין כאן מעשה לסתור כללדהא רישא דמתניתין ודאי בישראל איירי כדקתני שעשאן מעי״ט וסיפא איירי בשל עכו״ם ובשלמא לפי מה שכתבתי בסמוך לשיטת רש״י דמצודות חיה ועוף הוי נולד גמור וגרע משאר נולד דמש״ה אפילו ר״ש מודה ואם כן הוי אתי שפיר דהא לענין נולד כתבו הפוסקים דאפילו ביצה שנולדה בי׳ט אין לחלק בין של ישראל לשל עכו״ם כדאיתא בש״ע בהלכות י״ט (סי׳ תקי״ג סע׳ ו׳) (ועיין מ״ש בעל מג״א בזה בסי׳ תק״ו)) אלא שכבר כתבתי דסברא זו נראה דוחק. ועוד שכבר כתבתי ג״כ דבדגים לא שייך הך סברא לומר דהוי נולד גמור כמו בחיה ועוף וא״כ אכתי לפ״ז אין כאן מעשה לסתור וכ״ש דאיכא למימר נמי דאותן דגים שאמר ר״ג מותרים הם היו ידועים שהעכו״ם היה צד אותן מהביבר שלו אלא שלא היה יודע אם צדן מעי״ט או בי״ט עצמו ואם כן לפ״ז פשיטא דאין כאן נולד גמור אלא חשש מוקצה מחמת איסור (מיהו אפשר דלענין מוקצה מחמת איסור נמי לא שייך לחלק בין של עכו״ם לשל ישראל כדמשמע מל׳ רש״י לקמן במימרא דר״פ אלא דמלשון הירושלמי לא משמע כן) וכ״ש דקשה טפי לפי מה שכתבתי בסמוך לשיטת הרי״ף והרמב״ם וסייעתם דלדידהו מיתוקמא מתניתין וכולה שמעתא אליבא דר״י ומדין מוקצה גרידא איירי וא״כ הדרא קושיא לדוכתיה הא קי״ל דעכו״ם אין צריך הכן ואין כאן מעשה לסתור. ובאמת שלא מצאתי דין זה לחלק במוקצה בין של ישראל לשל עכו״ם לא בל׳ הרי״ף והרא״ש ז״ל ולא בל׳ הרמב״ם והטור אלא בל׳ הב״י והש״ע נמצא חילוק זה והוא מדקדוק לשון תשובת הרשב״א והר״ן ז״ל א״כ לפ״ז אפשר דמה שהשמיטו הקדמונים דין זה היינו משום דאע״ג דבירושלמי משמע דשל עכו״ם אין צריך הכן מ״מ מסוגיא דשמעתין דמקשה מעשה לסתור ומשני חסורי מחסרא ומכל השקלא וטריא וממימרא דר״פ משמע דתלמודא דידן סובר בפשיטות דאין לחלק בין מוקצה של ישראל לשל עכו״ם כנ״ל ויש ליישב עוד ע״פ מ״ש הר״ן ז״ל בסוף מכילתין דבעכו״ם שהביא בשביל ישראל יש לחוש להצריך הכן אלא דמלשון הירושלמי דבשמעתין לא משמע כן ועדיין צ״ע ויבואר בק״א כנ״ל:
בפירש״י אין רצוני לקבל ממנו שאני שונאו עכ״ל. דאין לפרש מה שאמר אין רצוני לקבל ממנו היינו שהיה רוצה להחמיר על עצמו כיון דרבים פליגי עליה כדאשכחן בר״ג גופא ברפ״ק דברכות אלא דא״כ אכתי היה לו לקבלן וליהנות בהן אחר יו״ט אע״כ משום שהיה שונאו כן נ״ל:
ד גמרא על המעשה ברבן גמליאל תוהים: וכי מביאים מעשה כדי לסתור את ההלכה שדובר בה קודם?! שהרי קודם אמרו שאין משתמשים במה שניצוד ביום טוב, וכאן מביאים מעשה שרבן גמליאל אומר שמותר! ומשיבים: חסורי מחסרא והכי קתני [חסרה המשנה וכך יש לשנותה]: גם ספק מוכן, כשלא ברור אם ניצוד היום או אתמול — הרי זה אסור. ורבן גמליאל מתיר במקרה של ספק. ומעשה נמי [גם כן] בגוי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל, ואמר רבן גמליאל: מותרין הן, אלא שאין רצוני לקבל הימנו.
GEMARA: The Gemara raises a question about the story involving Rabban Gamliel. Was an incident cited above to contradict a previously stated halakha? The mishna first teaches that one may not eat an animal caught on a Festival, and then relates an incident in which Rabban Gamliel ruled that this is permitted. The Gemara answers: The mishna is incomplete; it is missing an important element, and it teaches the following: Even in a case where it is uncertain whether or not the animal was prepared before the Festival, as it is unclear whether it was caught today or on the previous day, it is prohibited; and Rabban Gamliel permits it. And an incident is also related where a certain gentile brought fish to Rabban Gamliel, and the latter said: The fish are permitted, but I do not wish to accept them from him.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ד כתוב שםר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל אֵין הֲלָכָה כר״גכְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַהָא דְתַנְיָא סָפֵק מוּכָן ר״גרַבָּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹסֵר אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כר׳כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַהָא דְתַנְיָא

Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabban Gamliel. Some teach this halakhic ruling with regard to this baraita, as it is taught: With regard to something about which an uncertainty exists whether or not it was prepared before the Festival, Rabban Gamliel permits it, and Rabbi Yehoshua prohibits it. Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua. And others teach it in reference to this baraita, as it is taught:
רי״ףרש״יראב״ד כתוב שםר״י מלונילרא״הבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דמתני לה – להא דשמואל דאסר ספק מוכן.
אהא – מאן דמתני אמתניתין אמר אין הלכה כר״ג דלא שייך למימר הלכה כר׳ יהושע משום דלא תני ליה לדר׳ יהושע במתניתין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ יהושע, דאע״ג דאיסורא דרבנן הוא, כיון שזאת איסורא דבר שיש לו מתירין הוא ספקו אסור, ואפילו לטלטל, וצריך לעיין נהי דחיה ועוף וביצה דבר שיש לו מתירין הן שאינן נפסדין אם יעמדו עד הערב, אבל דגים שיהיו נפסדין לגמרי, איך יקרא דבר שיש לו מתירין, שהרי אפילו לטלטל נאסרין, דמדקא שרי רבן גמליאל לטלטל, אבל באכילה (ד)⁠מודה דאסור, אליבא דרב, ומסתברא כותיה, שהרי העיד שחזר בו בבקר,מכלל דאליבא דר׳ יהושע אף לטלטל אסורין, ופסקינן הלכתא כותיה, ויש לומר כיון דרוב הדברים שיש להם מתירין אינן נפסדין בשעתן, לא נחלק בינם ובין הנפסדין בשעתן.
אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרשב״ג. אמר ליה אביי הלכה מכלל דפליגי? אמר ליה מאי נפקא לך מינה אמר ליה גמרת׳ גמור זמורתא תהא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם אר״י אמר שמואל אין הלכה כר״ג נראה דמה שהוצרך שמואל לפסוק כן אע״ג דבלא״ה קי״ל יחיד ורבים הלכה כרבים מ״מ הו״א כיון דר״ג הלכה למעשה אמר מותרים הם אפשר דהלכה כמותו דמעשה רב קמ״ל דלא:
אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הלכה כרבן גמליאל. ואיכא דמתני לה אהא [ויש ששונה את פסק ההלכה הזה על זו] ששנויה בברייתא באותו ענין: ספק מוכן מערב יום טוב, ספק אינו מוכן — רבן גמליאל מתיר ור׳ יהושע אוסר. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר׳ יהושע. ואיכא דמתני לה אהא [ויש ששונים אותו את הדבר על זה], דתניא [ששנויה ברייתא אחרת]:
Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabban Gamliel. Some teach this halakhic ruling with regard to this baraita, as it is taught: With regard to something about which an uncertainty exists whether or not it was prepared before the Festival, Rabban Gamliel permits it, and Rabbi Yehoshua prohibits it. Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua. And others teach it in reference to this baraita, as it is taught:
רי״ףרש״יראב״ד כתוב שםר״י מלונילרא״הבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ביצה כד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים ביצה כד., עין משפט נר מצוה ביצה כד., ר׳ חננאל ביצה כד., רי"ף ביצה כד. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס ביצה כד., רש"י ביצה כד., תוספות ביצה כד., ראב"ד כתוב שם ביצה כד. – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל ביצה כד. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב רפאל הלל פרוש. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., תוספות רי"ד ביצה כד., רשב"א ביצה כד. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), רא"ה ביצה כד. – מהדורת על⁠־התורה (בהכנה) המבוססת על כתב יד בהמ"ל 8728 (ברשותה האדיבה של ספריית בית המדרש ללימודי יהדות), בית הבחירה למאירי ביצה כד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לשיטה מקובצת ביצה כד., מהרש"ל חכמת שלמה ביצה כד., מהרש"א חידושי הלכות ביצה כד., פני יהושע ביצה כד., פירוש הרב שטיינזלץ ביצה כד., אסופת מאמרים ביצה כד.

Beitzah 24a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Beitzah 24a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Beitzah 24a, R. Chananel Beitzah 24a, Rif by Bavli Beitzah 24a, Collected from HeArukh Beitzah 24a, Rashi Beitzah 24a, Tosafot Beitzah 24a, Raavad Katuv Sham Beitzah 24a, Ri MiLunel Beitzah 24a, Tosefot Rid Beitzah 24a, Rashba Beitzah 24a, Raah Beitzah 24a, Meiri Beitzah 24a, Attributed to Shitah Mekubetzet Beitzah 24a, Maharshal Chokhmat Shelomo Beitzah 24a, Maharsha Chidushei Halakhot Beitzah 24a, Penei Yehoshua Beitzah 24a, Steinsaltz Commentary Beitzah 24a, Collected Articles Beitzah 24a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144